הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 81

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שני, ד' בסיון התשע"ז (29 במאי 2017), שעה 10:00

מאבק בעישון בחברה הערבית

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

יהודה גליק

זוהיר בהלול

ג'מאל זחאלקה

חיים גבע הספיל - קידום בריאות, מרכז תכנית מניעת עישון, משרד הבריאות

ראיד דאגר - מרכז הסברה בנושא סמים, משרד החינוך

קרן רוט - משרד החינוך

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

פאתן ג'טאס - מנהל פעילות בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן

רבקה זלצר פרייליך - מנהלת הסברה, דוברות וקידום בריאות, האגודה למלחמה בסרטן

עמוס האוזנר - עו"ד, יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון

ד"ר מילכה דונחין - יו"ר רשת ערים בריאות ו רופאי בריאות הציבור

בכר עואודה - מנכ"ל אגודת הגליל

ענת יום טוב - רכזת תחום גמילה מעישון, שירותי בריאות כללית

אמין מרעי - מחוז השרון, קופת חולים מכבי

ד"ר ניהאיה דאוד
מועתד רסטיטי

–
-

מרצה בכירה, אוניברסיטת בן גוריון
סטודנט, אוניברסיטת תל אביב

שירה כסלו - מנהלת ההקמה, מיזם מיגור העישון

ד"ר היבי חאלד - מומחה בגמילה בעישון

גדעון זאגא - שדלנ/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את המיזם הרב מגזרי למיגור העישון

בת שבע פנחסוב

אהובה שרון, חבר תרגומים

מאבק בעישון בחברה הערבית

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול. נושא הדיון הוא מאבק בעישון בחברה הערבית. אני קודם כל רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך רמדאן קרים לכל המוסלמים וגם להתנצל או לציין שאנחנו מקיימים את הישיבה הזאת ממש בימים הראשונים של חודש הרמדאן. אני יודעת שזה גרם איזושהי אי נוחות מסוימת לחלק מהמוזמנים, אבל מפאת חשיבות הנושא הזה, בעצה משותפת עם השותפים, החלטנו בכל זאת לקיים אותו כי אחרת הוא יידחה לזמן רב מדי. הרבה מהמשתתפים ומהאנשים שהנושא חשוב להם, הביעו רצון שבכל זאת הישיבה תתקיים. תודה לכל המוזמנים והאורחים מקרוב ומרחוק.

אנחנו מקיימים היום שתי ישיבות ששתיהן נוגעות לאוכלוסיות מיעוט, לאוכלוסיות שזקוקות לתשומת לב מיוחדת. החברה הערבית היא הראשונה. שתי הישיבות האלה מתקיימות היום בשבוע בו מצוין יום ללא עישון הבינלאומי ברחבי העולם. הוא יצוין ביום שכאן במדינת ישראל נחגוג חג יהודי, חג השבועות. אם כן, יש לנו הרבה אירועים השבוע. אני כן רואה לנכון לציין שהוועדה הזאת תקדיש שתי ישיבות היום, שתיהן בנושא עישון, שתיהן באוכלוסיות שהן רגישות לנזקים של העישון ודווקא בהן לצערנו אנחנו נראה שיעורים גבוהים ורגישות לנגישות של הסיגריות. הוועדה תעלה את הנושא הזה לראש סדר העדיפויות דווקא בשבוע הזה.

נתחיל אתך, פאתן ג'טאס מהאגודה למלחמה בסרטן. הכנת לנו מצגת ואתה תציג את הנושא.

בוקר טוב לך ולכל המשתתפים. אני שמח על קיום הדיון הזה. לדעתי זה מאוד חשוב וההיענות שלך מאוד חשובה לנו. תודה רבה.

נושא העישון הוא נושא כל כך קשה ואנחנו עובדים עליו. האגודה למלחמה בסרטן כידוע לא קשורה למשרד החינוך ולא קשורה לתקציב ממשלתי כלשהו. אנחנו מנסים לעשות את העבודה הגדולה שאנחנו כן אמורים לעשות אותה. בכל זאת המצב בגדול בעניין הזה, דווקא בעניין העישון, הוא לא טוב. זה הדבר שאנחנו מצאנו לנכון להדגיש ולקיים את הדיון הזה.

לכולם ידועים הפערים בבריאות. תוחלת החיים והפערים בתוחלת החיים בין ערבים לבין יהודים, זה דבר שממשיך להיות לאורך כל הזמן. עם כל הדברים שנעשים, הפער נשמר וזה אחד הגורמים שיכולים לגרום לכך הוא העישון.

אנחנו רואים בחברה הערבית שכמעט כל אחד משני גברים מעשן וזה מספר מאוד גדול ומאוד מפחיד. אצל הנשים, האחוז יותר גדול ממה שנראה בתוצאות והוא כמעט מעל לעשרה אחוזים, בסביבות עשרה אחוזים, וזה הדבר שהולך וגובר והמספרים עולים.

אחוז המעשנים הכבדים בחברה הערבית הוא מאוד גדול. לא רק מעשנים אלא מעשנים כבדים, מעל עשרים סיגריות ביום. זה האחוז הגבוה ביותר מבחינת המעשנים והפערים גדולים בין היהודים לבין הערבים.

אחוז המעשנים לאורך כל השנים, לא יורד אלא הוא מטפס למעלה. זה הדבר שמדאיג. מצד שני זה טוב שבחברה היהודית המספר כן ירד. אנחנו מדברים בכל האוכלוסייה בארץ על כמעט מתחת לעשרים אחוזים וזה דבר נפלא ומצוין אבל לכן זה עושה את ההבדל. יש דברים שצריך לראות אותם, שיש משהו ספציפי לאוכלוסייה הזו שצריכים להסתכל עליו.

למתי נכון הסקר הזה?

2014. יש דברים שהם אפילו מ-2015. דוח שר הבריאות, אנחנו ממתינים לו והוא בשבוע הבא אמור לתת את הרצועות האחרונות גם בדברים האלו של משרד הבריאות.

עישון פסיבי. אם אנחנו מסתכלים על עישון פסיבי, כמעט בשני שלישים מהבתים באוכלוסייה הערבית יש בהם עישון כך שיש לנו ילדים מעשנים ויש לנו נשים מעשנות וגם כאן מדובר באחוזים גבוהים.

אם מסתכלים מצד שני על מקרי סרטן, בוא ניקח את התחום הזה, רואים שסרטן הריאה הוא מספר אחד באוכלוסייה הערבית מבחינת תחלואה כאשר כמעט חמישית מהחולים בסרטן חולים בסרטן ריאה שהוא סרטן מאוד קשה, קשה גם מבחינת הטיפולים והאפשרות שהבן אדם יחיה אחר כך היא פחותה. לכן רואים את מקרי התמותה מסרטן, גם סרטן ריאה, שהוא כמעט 39 אחוזים. אחוז הגברים הערבים מתים מסרטן הוא 39 אחוזים סרטן ריאה. זה דבר מדאיג.

אם לוקחים את כל סוגי מחלת הסרטן, עדיין באוכלוסייה הערבית זה פחות מאשר באוכלוסייה היהודית מבחינת מקרי סרטן, אבל מצד שני, אם מסתכלים על תמותה מסרטן, רואים שהתמותה אצל גברים ערביים היא מספר אחד. חולים פחות אבל מתים יותר.

מבחינת המחקרים אני לא יכול להצביע על כך שזה אומר שזה דווקא מסרטן ריאה אבל כשאנחנו עושים אחד פלוס אחד, מראים שזה אחד מהדברים, זה עניין של סרטן ריאה, ולא רק סרטן ריאה אלא אם מסתכלים על כל מחלות הסרטן שקשורות בעישון, רואים שאצל גברים ערבים היא עולה מ-56 אחוזים ל-60 אחוזים. כל מקרי הסרטן, אלה מחלות שיש להן קשר לעישון. בחברה היהודית, אצל גברים יהודים, האחוז ירד מ-59 אחוזים ל-50 אחוזים. זה הדבר שאנחנו רוצים לראות - ירידה. אצלנו יש עלייה ואנחנו תמיד אומרים שכארבעים אחוזים מהמחלות האלה אפשר למנוע אם מונעים את העישון.

עישון הוא לא רק סיגריות. זה אחד הדברים שעדיין פרוצים. אנשים חושבים שהנרגילה היא דברר חברתי וזה דבר מאוד מדאיג. נושא הנרגילה מתפתח באופן די אכזרי בחברה הערבית. ברור שהמחקרים אומרים שנרגילה היא טבק לכל דבר וצריכים להחיל את כל החוקים שחלים על הטבק גם על הנרגילה. רואים שאחוז עישון הנרגילה אצל צעירים הוא מאוד גבוה. במגזר הערבי, אם מדברים על כיתות י"א-י"ב, מדברים על 42 אחוזים שעישנו נרגילה. זה הולך וגובר, כל העניין של הנרגילה. היום פתיחת בית עסק לנרגילה הוא כזה שכל אחד שאין לו עסק, שלא מצליח בשום דבר, יכול לפתוח לו עסק של נרגילה.

מה זה עסק של נרגילה?

בית קפה של נרגילה. יושבים בבית קפה של נרגילה.

בירושלים יש הרבה מקומות כאלה שפתוחים עד 12:00 בלילה.

זה הולך לכיוון 24 שעות.

אף אחד לא מתרגש מזה שזה אסור.

זה אסור לפי חוק.

לא רק נרגילה אלא יש שם גם בירות.

על סמך איזה חוק זה קיים? זה דבר מאוד מדהים אך מתירים את הדבר הזה. מסתכלים על העישון שגורם להגדלת אי השוויון החברתי, כלכלי, בריאותי. זה דבר מאוד מסוכן. העישון מגדיל את הפערים. מדברים על הרבה דברים שאנחנו רוצים לצמצם את הפערים בשוויון החברתי כלכלי והעישון מגדיל אותם. המשפחות שהן סוציו אקונומי נמוך, הן מעשנות עוד יותר. בן אדם יכול להביא קופסת סיגריות במקום שקית חלב.

קופסת סיגריות היא במחיר של שלוש שקיות חלב. לא?

כן.

בשנה שעברה, באחד הכפרים, מג'דל כרום, הביאו כל תלמידי החטיבה קופסאות סיגריות ועשו זאת במשך חודש.

זה הוצג אצלנו בוועדה.

זה משהו מהמם. תרגמו את זה לכמה בתי ספר זה יכול לבנות. אנחנו צריכים להסתכל גם על העניין הזה באופן די רציני.

מכאן הדבר שאנחנו רואים אותו שהוא חשוב, העניין של אכיפה. עניין האכיפה הוא עניין מאוד רציני כאן ופקטור מאוד חשוב שיכול לעשות את השינוי הזה. רשויות מקומיות ערביות מאוד חלשות ומאוד לא נכנסות לכל עניין האכיפה. כאן אנחנו נשארים במקום שהוא פתוח. יש משהו בחוק שאפשר ששר הבריאות יסמיך מפקחים.

אתה מדבר על אכיפת חוק איסור עישון במקומות ציבוריים.

כן.

גם על חוק הפרסומת. איסור פרסומת.

כן.

אבל הפרסום הזה כללי.

יש הרבה דברים שניסיתי לא להיכנס אליהם אבל כאן יש עניין שצריך לראות. למה ראשי הרשויות המקומיות הערביות, כן מחייבים אותן למשל לגבות ארנונה וכן גובים ארנונה? יש חוקים שכן רוצים שהם יעברו ושראש הרשות ייקח לידיו את ההגה. לפי דעתי גם כאן צריך לראות איך אנחנו מגייסים בכל דרך – בשכנוע ואם לא בשכנוע, ללכת לפי החוק – את ראש הרשות המקומית, איך הוא יכול לקחת אחריות ולנסות בכל דרך מבחינת הסמכויות של שר הבריאות להסמיך אנשים שיפקחו על הדבר הזה.

כל נושא החתונות. תיכנסי לאולם חתונות עכשיו, יש לך 400-500 אנשים, העשן חוגג. כולם מעשנים בפנים. לא כולם מעשנים אבל העשרים-שלושים אחוזים שמעשנים בעצם גורמים לכך שכולם מעשנים. זה דבר מאוד מסוכן.

אנחנו רואים שהתעלמות ראשי הרשויות, אי אפשר שהיא תימשך. צריך לחשוב מחדש מבחינת החוק איך אנחנו מחדשים את החוק. כשרואים שהחוק הזה לא מתפקד, צריך לראות איך מתקנים אותו. מי שחוקק את החוק, צריך לראות איך החוק אכן נאכף. לפי דעתי זה דבר מאוד חשוב.

השקעה. אומר לי חיים שמשקיעים. בסדר. אם משקיעים, וזה נכון שיש השקעה, יש דברים בהם משקיעים, אבל זה לא מספיק. אנחנו עושים עשייה גדולה גם כאגודה אבל בסופו של דבר כשאני מסתכל על התוצאות, זה לא מספיק. לכל אחד מאתנו יש את האחריות לעשות עוד יותר מבחינה זו.

המדינה מפקירה את אזרחיה הערבים למסרים של חברות טבק. חברות טבק משקיעות 63 מיליון שקלים בשנה. האם ההשקעה שלנו היא תואמת? זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול. אנחנו באגודה עושים הרבה קמפיינים.

למה הכוונה, איפה אפשר לאתר את החשיפה למסרים של חברות הטבק שהם ספציפית בחברה הערבית?

יש פרסומות.

זאת אומרת, שיווק.

שיווק. שיווק אגרסיבי. כשעושים מופעים בכפרים הערביים, חברות הטבק מממנות ותורמות את תרומתן וזה מופיע כפרסומת לחברות הטבק.

התעמולה שהיא נגד העישון בשפה העברית היא יותר מאשר בשפה הערבית. התעמולה נגד, שלא יהיה עישון.

הלוואי שהיה לנו בשפה העברית.

ההשקעה פחותה. ההשקעה בארץ היא פחותה. אם אתה מסתכל, אתה שומע כל יום רדיו, מתי פעם אחרונה שמעת על קמפיין נגד עישון? בכלל, בעברית.

אתה מדבר על פרסום נגד עישון.

נגד עישון. יש לנו את הקמפיינים שלנו שאנחנו עושים אבל לפי דעתי אם אנחנו מסתכלים דווקא לתוך החברה הערבית, מה שנעשה עד עכשיו זה לא מספיק. יש עשייה שלנו. משרד החינוך עושה הרבה בכל הנושא.

אין כמו ביקורת עצמית כדי לשקף את עומק הבעיה. המנהיגים שלנו מפחדים לצאת בקול רם כנגד התופעות האלה. לכן אנחנו לא יכולים להסתפק באמירה שאצלנו פחות משקיעים מאשר בחברה היהודית אלא שאנחנו לא מוכנים להילחם למען בריאותנו שלנו. זאת תעודת עניות, תעודה מחפירה למנהיגים שלנו.

תקוותי היא שאתם המנהיגים תתחילו ותעזרו לנו. אני יודע שיש לכם אפשרות ויש לכם את היכולת להשפיע.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף שהוא חבר ומשתתף קבוע בוועדה ואת חבר הכנסת זוהיר בהלול. ברוך הבא. תודה שהצטרפתם. אני כמובן אתן לכם את רשות הדיבור.

אני רוצה לשאול בנקודה הזאת. הסיבה שאני שואלת היא כי יותר מאוחר במהלך היום יש לנו עוד ישיבה בנושא אירועים בהם חברות טבק מחלקות טבק בכל מיני אמתלות ובכל מיני תירוצים, שהם ספק חוקיים, שהן אולי מנצלות איזושהי לקונה בחוק. הנושא הזה עלה אפרופו ההילולה שהייתה בהר מירון בל"ג בעומר, שם באמת זה נוצל על ידי חברות הטבק, כאשר האוכלוסייה שם הייתה בעצם קהל שבוי והיה מדובר על אירוע המוני של מאות אלפי אנשים.

אני שואלת האם אפשר לאתר את אותה תופעה באירועים כמו חתונות או אירועים ציבוריים כמו מופעים. האם אתם רואים שיווק ישיר של חברות טבק שמגיעות לאירועים האלה, שמות דוכן ומחלקות או מוכרות באופן שהוא ספציפי ומפולח לאוכלוסייה הערבית?

בתקופה האחרונה זה פחות. לפני כן זה היה באופן די רציני אבל בתקופה האחרונה זה פחות.

היה מנהג בחברה הערבית שבסלון, אם באים אורחים, היו צריכות להיות חפיסות סיגריות.

גם בחתונות וגם בהלוויות.

כך זה גם במגזר החרדי.

אני מדגיש שמבחינת העשייה הרבה עמותות עושות, משרד החינוך עושה והיה משהו של משרד הבריאות - מחוז צפון נקי מעישון. עם כל זה, אם אני מסתכל, השאלה שלנו, הבוחן שלנו הוא השורה התחתונה. זה הדבר שאנחנו צריכים לראות. יש החלטת ממשלה לגבי הנושא הזה והיא כבר מ-2011. ההחלטה הזו, אם מממשים אותה, אנחנו הולכים הרבה צעדים קדימה. היא כללית יותר, אבל אנחנו לפי דעתי אם מממשים אותה, כן נוכל להתקדם. צריך השקעה ותקציב רציני לקמפיינים לעידוד גמילה מעישון. החברה בעצם משלמת מחיר גבוה בתחלואה רבה, בנטל כלכלי, בחיי אדם. זה מחייב את הממשלה לפתרון רב מערכתי. אי אפשר רק להגיד עוד קמפיין, עוד 500 אלף שקלים או עוד מיליון שקלים, שזה מצוין, אדרבא, אבל צריך לראות את זה בפתרון רב מערכתי שייבנה גם בשיתוף הציבור, העמותות שעובדות ויש להן את ה-SAY ומה לומר בתוך החברה הזו ולקחת את המאפיינים של החברה עצמה. דיבר חבר הכנסת בהלול על מה שהיה בחברה. אנחנו עכשיו למשל מנסים ליזום בעניין אולמות החתונות ומנסים ללכת ליוזמה למנהיגות, למנהיגים, למנהיגים רפואיים בחברה.

הנתונים קשים ומבחינתנו אסור שהמצב ימשיך הלאה. צריך להסתכל על כל הנושא הזה כי אנחנו מדברים בדיני נפשות. אנחנו קוראים לוועדה, קוראים לחברי הכנסת להתערב באופן רציני וללכת גם לחקיקה. יש הרבה הצעות חוק. צריכה להיות אכיפה שהיא מאוד חשובה ויישום כל החוקים הקיימים. זה כן יכול למנוע תחלואה ויציל חיים.

תודה רבה. חברי הכנסת, רוצים להגיד משהו לפני שנעבור למשרד הבריאות?

אני אדבר בקצרה. תודה רבה על הדיון החשוב ביותר. תודה רבה לחבר פאתן על הסקירה החשובה. היא סקירה מאוד חשובה למי שלא יודע.

העניין של העישון – אנחנו דנים על העישון בחברה הערבית – אני אישית בשנת 1975, עת הייתי עדיין בכיתה י"א-י"ב, שמתי בבית שלט האומר בבקשה לא לעשן כאן. בזה אני גירשתי את האנשים מהבית שלי. כך הייתה התרבות. המנהגים, המנטליות וההתנהגות אצל האזרחים הערביים, אני מגרש אורח מהבית שלי ואני אומר שאני מוכן לגרש אורח מהבית שלי אבל אל תעשן. עד עכשיו זה בשבילי העישון, ולא כרופא אלא כתופעה חברתית גרועה ביותר.

מה שספציפית קיים אצל האזרחים הערבים, אני חושב שכל מה שאמר פאתן הוא נכון לגבי השקעה, חוקים ואכיפה אבל אנחנו חייבים גם להתייחס לעניין ההתנהגות ואי התייחסות בן אדם שמעשן לחברה שלו. אין אחריות. הוא יכול לעשן באוטו, הוא יכול לעשן ליד הילד שלו שהוא בן שנה או בן חודש. אני כבר לא מדבר על אולמות שמחה בהם אני מהווה דוגמה לאחרים. אני נכנס לחתונה, מברך את החתן ואת הכלה, עושה סיבוב ויוצא כי לצערי הרב אני לא יכול לשבת שם ואני אומר להם.

אנחנו חייבים לעשות תעמולה אינטנסיבית רחבה על מנת לשנות את ההתנהגות בנושא העישון. נכון שזאת גמילה וזו התמכרות, אבל אני חושב שאם נוכל לשנות, אפילו בקרב עשרה אחוזים, כך שתהיה התייחסות באופן רציני שאכן זה מזיק וזאת תופעה חברתית לא נכונה, לא תרבותית ולא חברתית, אני חושב שנעשה משהו.

כמובן עניין ההשקעה בגמילה. אני מעריך מה שעושות קופות החולים שעושות חוגים מיוחדים לגמילה. זה מוצלח ואני מכיר עשרות אנשים שנגמלו באמצעות התכניות האלה אבל זה כמובן לא מספיק. צריך לשים לב לעניין ההתנהגות, התרבות והמנטליות – וזאת ביקורת עצמית – ואנחנו אכן חייבים לעבוד באופן מאוד יסודי ועמוק בעניין הזה.

כל מה שאמר פאתן על עניין האכיפה והשקעה מצד משרד הבריאות באי פרסום. צריך להיות פרסום מכוון נגד העישון לאזרחים הערביים. בתי הספר לא עושים כלום. לא עושים הרבה. אני יודע שלא עושים בבתי הספר. הייתי בבתי ספר רבים וניסיתי לחדור לבתי ספר שאפילו בשיעורי חינוך ייתנו איזה שהן הרצאות, אבל לא עושים זאת ולא משקיעים. משרד החינוך גם כאן לא עושה.

מאיפה האינפורמציה הזאת? מאיפה האינפורמציה שמשרד החינוך לא עושה?

אני יודע. אני נכנס לבתי ספר. לא עושים.

אתמול דווקא קיבלתי טלפון מבית ספר אצלכם בירקא, חטיבת ביניים, מהיועצת שם, בסי, שאמרה שהיא רוצה תקליט של שיעור מקוון שעשינו בשבוע שעבר.

בסדר. עושים מעט. אני לא אומר שזה אפס.

שומעים הכללות.

לא עושים מספיק. אני אומר שלא עושים מספיק. עובדה שלא עושים מספיק.

כל אחד יאמר את דברו. אנחנו נרצה לשמוע גם את משרד החינוך וגם את האורחים הנוספים.

זה טוב שעושים בבית הספר בירקא. דרך אגב, אני מבקר שם הרבה. בחצר בית הספר, המורים, המחנכים, המורה התורן רואה את תלמידי כיתה י"א ו-י"ב – אפילו תלמידי כיתה ט' – מעשנים, אז מבחינתו שיעשנו וילכו הביתה. פעם בשנה באים להגיד להם שהעישון מזיק? עושים מעט ולא מספיק.

גם המורה מעשן.

כרופא שאלו אותי כמה פעמים איך אני מתייחס לרופא שמעשן. אמרתי שהוא מהווה דוגמה לא טובה לחולים שלו. הוא מהווה דוגמה רעה.

הדיון הזה חשוב מאוד. כמובן שיצאו המלצות לפיהן אנחנו חייבים להשקיע. כמובן חשוב מאוד להיאבק בתופעת הנרגילות. אני מקווה שיצאו המלצות בהתאם וכי נתחיל בקמפיין תעמולתי תרבותי שקצת יעזור ויצמצם וימזער את התופעה שהיא מאוד מזיקה ומאוד קשה בקרב המעשנים.

לקח זמן עד שהצלחנו לחסל את התופעה שהיו מארחים ומכבדים בסיגריות אפילו בבתי תנחומים. אני זוכר שבשנת 2000 התופעה הזו הייתה קיימת בבתי תנחומים אבל עכשיו תודה לאל התופעה הזאת לא קיימת.

תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול.

בעוד שאנחנו מצליחים להוציא את עישון הסיגריות מהחלון, הצלחנו להכניס את האלטרנטיבה מהדלת. הפחתנו את הסיגריות אבל הכנסנו את הנרגילה מהשער המרכזי. אני חושב שזו המכה החמורה ביותר. שימו לב לנתונים. אני לא רוצה להכביר במספרים אבל הנתונים באופן כללי אומרים שיותר בגיל הנמוך מעשנים או מנרגלים ונשים נכנסו לעניין הזה בצורה מסיבית, יחסית להבדלים שהיו בין נשים לבין גברים בעישון סיגריות לדוגמה. אני חושב שהנרגילה הפכה להיות מכת חברה ערבית, מכה רצינית. אתה מדבר על חפיסות סיגריות ואני גם דיברתי על בתים, אבל לאולמות שמחה אנשים באים מצוידים.

בנרגילות?

כן. באים מצוידים. אני פעם ראיתי מישהו שנכנס. אני ישבתי מסביב לשולחן וראיתי מישהו שנכנס עם מזוודה של ג'יימס בונד, כך היא נקראת, ותהיתי למה הוא בא אתה, אולי הוא טעה, אולי הוא בא למקום הלא נכון אבל מאוחר יותר הוא פרק את התיק והוציא משם את הנרגילה כלאחר כבוד והתחיל לנרגל כאשר רגל משולבת על רגל שנייה. אגב, היום רוב הצעירים מגיעים בעיקר למקומות שמחה בישוב הערבי כי שם עושים את זה בלי בושה וגם שם מכפיפים את אולמות השמחה למנהגים האלה וזה כאילו הופך להיות מנהג של יום יום.

ביום חמישי יצא פסק דין בחיפה על הנושא הזה של נרגילה באולם חתונות. בית המשפט בחיפה אמר את דעתו על כך, שהדבר הזה פשוט לא יתכן והטיל הוצאות נכבדות מאוד על אולם השמחה.

אני לא יודע אם החוקים כנגד עישון הם אותם חוקים בשימוש בנרגילה.

אותם חוקים. אני מדבר על מקרה בו הכניסו נרגילה לאולם שמחות.

אני חושב שהדיון שאת מקיימת הוא דיון מאוד חשוב מכיוון שהוא גם מאגד אנשים מאוד רלוונטיים לעניין הזה. פאתן ג'טאס הוא איש שנלחם לא מעט שנים ותמיד מפחיד את האנשים בעניין מחלת הסרטן בעקבות עישון.

זאת הזדמנות לומר שאתה היית שותף באחד הקמפיינים של האגודה.

כן, ואני עדיין שומר כלאחר כבוד את התעודה שאתה הענקת לי על כך שאני כאיש תקשורת לא פחדתי ותמיד הטפתי כנגד עישון וכנגד עישון נרגילות.

אני זוכר שנתת עצות לאגודה למניעת עישון.

כן. קיבלתי כסף?

לא.

אם כן, אני נקי כפיים.

אני קורא בזעקה מדם לבי לנסות ולהילחם מלחמת חורמה. אני חושב שעמותות כמו העמותה שלך, העמותות האלה צריכות לקבל יותר כסף ממסדי כדי שתהיה להן אפקטיביות יתר כדי להילחם בצורה יותר אמיצה וכדי שנוכל גם לגייס את המנהיגים שעכשיו יושבים על הגדר ולא ממצמצים כלפי או כנגד אחת מהתופעות הקשות ביותר שפוקדות את החברה הערבית.

אגב, אם אני רוצה לנתח, להיות אנליסט במשפט אחד, אני אומר שהפעילות התרבותית האפקטיבית ביותר, האולטימטיבית ביותר בחברה הערבית, זה עישון נרגילה. אין הרצאות, אין מתנ"סים שמכבירים בפעילות. אני למשל מזמין אותם לעכו עירי, שאני מת עליה, תיכנסי לעכו ותראי אנשים מנרגלים ובוהים באוויר. את תעשי את כל מה שאת צריכה בתוך עכו, תחזרי לאותה סצנה, תמצאי אותם כאילו פריז פריים. אנשים שממשיכים לנרגל, בוהים באוויר, בוחנים את הרכבים והקוגניציה אצלם לא עובדת. לכן כשאנחנו שואלים איפה אנחנו לנוכח הציביליזציה הנאורה ואנחנו ממנה והלאה, זה אחד מהתחלואים הקשים ביותר.

תודה. אנחנו נשמע עוד כמה נציגי ציבור ואחר כך נעבור למשרד הבריאות ולמשרדי הממשלה.

סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי לעניין החברה הערבית. אני אדבר בקצרה על כמה נקודות, בהמשך למה שאמרו חבריי.

אני מאוד מברך על הדיון ואת היוזם שלו כי זה לדעתי דיון לא פחות חשוב מכל דיון אחר שנוגע לחברה הערבית.

אני מציע, בלי להיכנס לכל התופעות השליליות להן העישון גורם, כולנו יודעים ומודעים לחומרת המצב, שטיפול בבעיית הסיגריות והעישון לדעתי משרד החינוך, עם כל העשייה שלו היום בהפצת המודעות בקרב ילדים, הוא צריך לעבוד יותר ובצורה יותר מסיבית בכל הגילאים ואפילו בבתי ספר יסודיים. להתחיל להחדיר להם שזה דבר שלילי, שאסור להתקרב לזה, זה מסוכן, זה יכול לגרום למוות. יש הרבה דוגמאות שעבדו יפה. אני בעברי הייתי מנכ"ל עירייה והיו מנהלי בתי ספר שאמרו שאצלם לא מעשנים וקודם כל המורים. אין דבר כזה שמורה מעשן בבית הספר. אתה רוצה לעשן, צא החוצה. אף אחד לא יצא החוצה. אפשר לעשות את זה.

זה חייב להיות כך בכל בתי הספר, גם יהודים וגם ערבים.

אני מדבר אתך על מה שהיה לפני 12 שנים. לפני 12 שנים זה עבד וזה יכול לעבוד ומכאן אפשר להתחיל. אפשר לעבוד על הגיל הרך וממש למגר את התופעה. זה יעבוד יפה.

אני עובר לנרגילה. הנרגילה היא מכה הרבה יותר גרועה מהסיגריות. כל מי שנקלע לדבר הזה, לדעתי עולמו חרב. אני רואה אותם בבתי הקפה בבקעה אל גרביה, היכן שאני יושב, ואנשים מתעוררים ב-6:00 בבוקר, אתה רואה אותם בשעה 6:05 מחכים שיפתחו להם את בית הקפה כי הם חייבים את העישון היומי. הם מעשנים עד שעה מסוימת. הם הולכים לשעתיים-שלוש ואחר כך חוזרים. כך הם עושים עד 2:00-3:00 לפנות בוקר.

קוראים לזה התמכרות.

זאת לא רק התמכרות. אכן, זאת התמכרות. עולמו של הבן אדם חרב, לאט לאט מפוטרים מהעבודה, הבית שלו נהרס, אשתו מתחילה להתלונן, הילדים שלו מתחילים להתלונן, והיו הרבה מקרי גירושין עליהם אני יודע בגלל התופעה הזאת. זה הולך ומתפשט כמו אש בשדה קוצים. זה מסוכן מאוד. זה ממש מסוכן. אסור לשבת בשקט מול התופעה הזאת שהיא לא פחות חמורה מהנשק הלא חוקי שמסתובב במגזר הערבי ולא מכל תופעה אחרת אבל לצערי הרב הכול מותר במגזר הערבי.

גברתי, לא אחת ולא שתיים ראיתי נהגי מוניות שהם לא יעזו לעשות את זה בתל אביב אבל במגזר הערבי במשאית הוא מעשן נרגילה. אני ראיתי את זה פעמיים או שלוש ואני מתאר לעצמי שיש מקרים רבים כאלה. יש את הנרגילות הקטנות, שמים את זה במשאית ומעשנים. במגזר הערבי מותר לעשות הכול.

אחר כך שואלים למה יש תאונות דרכים במגזר הערבי.

משטרת ישראל צריכה להיכנס לעובי הקורה וצריכה להתחיל לעשות חריש עמוק במגזר הערבי. ברגע שמוותרים כאן ומוותרים כאן, בסופו של דבר התוצאה ידועה. המערב הפרוע יהיה כאן. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. הכנסת אותנו יותר לעומק המציאות. אגודת הגליל. אחריך דוקטור חאלד היבי.

תודה רבה. אני מברך על הדיון החשוב הזה. באמת דיון חשוב ומבורך במציאות עגומה וקשה מבחינה בריאותית. אני נשען על נתונים גדולים ורחבים של סקר בריאות ראשון שנערך בחברה הערבית על ידי אגודת הגליל, סקר אקדמי שכלל 2,300 בתי אב. זאת אומרת, יותר מ-15 אלף אנשים. הסקר הצביע על מגמות בריאותיות ממש קשות שצריכות טיפול דחוף ואפילו דחוף ביותר.

מתי הוא נערך?

נערך ב-2015 ופורסם. יש גם תקציר שהגיע למשרד הבריאות. אמנם אנחנו עדיין מחכים לחלק מהתשובות אבל הוא הגיע לשם וגם השתתפנו במספר כנסים והבאנו את הנתונים האלה. על סמך סקר זה וסקרים אחרים יש יוזמה בחברה הערבית להקמת ועדה עליונה לטיפול בנושא בריאות וזאת מתוך אחריות פנימית של החברה לקחת על עצמה בנושא הטיפול כאשר מדובר בכל ההנהגה הפוליטית, החברתית והאקדמית שמתאגדת ביחד להקים ועדה עליונה לטיפול ולקידום נושא הבריאות.

אני משער שאתם קראתם את הנתונים האלה. אני לא אחזור עליהם אלא אביא דווקא כמה דברים חיוביים לנושא הזה. באופן מידי עולה מהנתונים ששליש מהגברים הערבים רוצים להפסיק לעשן. שליש כבר רוצים, מביעים רצון. מחצית מהאוכלוסייה חושבת שחינוך והסברה וחקיקה, גם הם גורמים מרכזיים להתחלת העישון או להפסקתו. גם הסברה, גם אכיפה וגם חינוך. שישים אחוזים מאלה שהפסיקו, מאלה שניסו ולא הצליחו להפסיק לעשן, תלו זאת בהיעדר תכניות תמיכה והדרכה. שאלנו אותם למה הם חזרו לעשן ואלה ההסברים שלהם. עוד ממצא משמעותי אחר שאני רוצה לדבר עליו הוא ש-75 אחוזים מקרב אלה הנגמלים העלו כי הפסיקו לעשן בשלב מאוחר יותר, אפילו שזה עזר להם לשפר את הבריאות שלהם.

מה זה אומר. חברים, משרד הבריאות משקיע כסף בגמילה ולא משקיע במניעה. הוא משקיע בגמילה. רק כשאני מגיע לרופא כבר על גלגלים, הוא אומר תפסיק לעשן. אבל הוא לא נגיש לאוכלוסייה ברמת המניעה, גם בחינוך ובהסברה בכל מיני מוקדים.

התכניות שנעשות בישראל הן מתורגמות לחברה הערבית והן לא מותאמות, לא תרבותית, לא שפתית וגם לא מכירים במספר אלמנטים שצריך לקחת אותם בחשבון. אני חושב שיש לנו מומחים ואנשי מקצוע שצריך לשתף אותם, בטוח ברמת הכנת התכניות אבל גם ברמה המקצועית. אי אפשר לתרגם משהו מרחוק.

בשנת 2015 משרד הבריאות הוציא דוח להפסקת עישון. הוא הודיע שהוא הקים ועדה לצמצום נזקי העישון ועישון בחברה הערבית. האמת היא שעד היום לא יודעים עם הוועדה הזאת.

ממתינים.

לא יודעים מה קרה עם הוועדה הזאת. הוא הודיע על כך שהוא הקים ועדה מותאמת תרבות ומבוססת ראיות לצמצום העישון בחברה הערבית. זה בדוח משרד הבריאות. חבר'ה, מה קרה? זה לא מספיק להקים תכנית. אנחנו רוצים גם לראות מדדים. אני רוצה לראות מדדים לפיהן ב-2018 אנחנו נצמצם ב-15 אחוזים, בעשרים אחוזים, כי בלי מדדים זאת סתם תכנית. אז משקיעים כסף ולא מבקרים מה קורה וזה חבל. אם יהיו מדדים, תהיה התחשבות בגורמים בשטח, גם ברשות המקומית, גם בעמותות, גם באנשי דת. יש המון גורמים.

אני רוצה גם לשאול שאלה אחרת. זה לא נושא של משרד הבריאות. גם משרד הפנים צריך להתערב. איך יתכן שבכפר הערבי יש קרוב לארבעים בתי נרגילות? מי נתן להם רישיון עסק? זה בניגוד לחוק. מי נותן לאנשים האלה רישיון עסק? זה פשוט מאוד, בגלל שבכפר אין שום דבר אחר חוץ מבית נרגילה. אתה נכנס פנימה ואתה לא יכול לבקש שום דבר חוץ מנרגילה, אז מה תעשה? תבקש נרגילה. צריך שמשרד הפנים לא ייתן רישיונות למקומות האלה דרך הרשויות המקומיות. רשות מקומית שנותנת רישיונות, למשרד הפנים יש כלים להגביל אותה. זה כלי מאוד חשוב שאפשר להפעיל אותו.

לשם כך צריך להוציא אותם מהחוק.

בסדר. אני לא יודע מה הכלים, אבל אני מראה את הדרך. במקביל צריך לבנות מקומות לבילוי. מקומות תרבותיים רגילים שאנשים יכולים לבלות. בכפר הערבי, חוץ מבית נרגילה אין מקום לבלות בו. תבקרו שם ותראו. אתה רוצה להיפגש עם מישהו שבא מחיפה, אין מקום. אולי בישוב כלשהו יש קפה קפה או ארומה או משהו כזה, אבל ברוב המקומות אלה בתי נרגילות ושם אין מה לבקש משהו חוץ מנרגילה.

אני רוצה לומר מה ההמלצות לפי דעתנו, אגודת הגליל והפורום האזרחי לקידום בריאות בצפון שאנחנו חברים בו ושהוא מקדם את כל נושא הבריאות בפריפריה ובצפון.

אנחנו חושבים שצריכה להיות הכרזה של משרד הבריאות כי מדובר בסוגיה דחופה שיש לתת לה מענה באופן מיידי כולל ביצוע מיידי של תכנון ותקצוב ופעילות רחבת היקף לטווח ארוך כולל מדדים.

החלפת התכנית הלאומית למלחמה בעישון והנגשתה לכלל הציבור הערבי. לדעתנו פיתוח תכנית ויישומה צריכה להיות במשותף עם צוותים רב-תחומיים ומומחים בתוך החברה הערבית. אי אפשר להתעלם יותר. אי אפשר. אי אפשר לעשות תכניות מלמעלה ולזרוק אותן.

קביעת אבני דרך ומדדים הצלחה בפעילות משרד הבריאות להפחתת שיעורי העישון.

הפעלת תכניות למניעת עישון כי זה דבר שלא נמצא. אנחנו מטפלים תמיד בגמילה אבל במניעה ממש מעט.

בכל המסגרות החינוכיות לפעול בשיתוף פעולה יחד עם גורמים מקומיים, כולל הרשות המקומית שהיא גורם מרכזי.

תקצוב יוזמות. חבר'ה, אין יוזמות. יש המון יזמים ועכשיו תשמעו את דוקטור היבי. אנשים באים מתוך הצעקה ומתוך מחויבות חברתית ורצון לקדם נושא, אותו חקרו ורוצים לקדם בכפר שלהם – אין מענה ואין תומך. משרד הבריאות לא ממש מושיט את היד לעזרה לאנשים שרוצים לעזור בהפחתת נזקי העישון.

אנחנו חושבים שצריך להתאים ולהנגיש סדנאות לגמילה ולמניעה מעישון לחברה הערבית.

דרך הרצון הרב שיש אצל אנשים, לפחות זה נתון מאוד חשוב והוא שכאשר רוצים להפסיק, לא יודעים איך. אני מקווה שתרמתי משהו לדיון.

תודה רבה. דוקטור חאלד.

אני כתבתי את הדברים ואקריא אותם אבל קודם אני אציג את עצמי. אני רופא שיניים. זה מוזר, כאילו רופא שיניים מטפל בנושא.

לא מוזר בכלל. ידוע שעישון פוגע בשיניים.

אני מכאבול, מאזור עכו בצפון. אני מומחה פעמיים, פעם ראשונה אני מדריך ומנחה מגמילה וצמצום העישון בכל קופות החולים, ופעם שנייה אני מעשן כבד לשעבר אשר חקר את הנושא והכנתי יחד עם שותפים תכנית פיילוט לצמצום העישון ואורח חיים בריא בכפר שלי, כאבול.

כולם חזרו על הממצאים ועל הנתונים ואני בקצרה אתייחס. באוכלוסייה הערבית לכל כפר יש את הסיפור שלו ולי יש את התכנית לצמצום העישון בכאבול. אני מתכבד להגיש לך את זה.

יש שני תנאים או קריטריונים להצלחת תכנית צמצום העישון בחברה הערבית. האחד, מי שמכין את התכנית חייב להכיר די טוב את הקהילה ואת מאפייני האוכלוסייה הערבית כי אחרת לא ילך. חייבים לטפל בצמצום העישון בגיל בו בני נוער מתחילים לעשן, בסביבות גיל 12-14. כפי שאמר בכר, אם אתה תטייל בכפר כלשהו, אתה תמצא אנשים עם נרגילה.

אנחנו צריכים ממשרד הבריאות ומכל שאר משרדי הממשלה הקשורים לנושא העישון שיתמכו ויתקצבו את התכניות שאנחנו מבצעים ומביאים מהשטח.

אני מאוד שמח על הדיון המיוחד. כולי תקווה שכולנו ביחד נצליח במשימה הקדושה הזאת.

שיעור מספר המעשנים בקרב הגברים הערבים הנו אף כפול משיעור המעשנים בקרב הגברים היהודים. גם בעישון בקרב הנשים הערביות נרשמה עלייה ניכרת וכמו כן עישון של בני נוער בחברה הערבית במגמת עלייה וגם מתחילים לעשן בגיל צעיר יחסית, במיוחד עישון נרגילה.

הממצאים האלה מעידים על מגמת עלייה באחוז המעשנים באוכלוסייה הערבית לעומת מגמת ירידה באחוז המעשנים במגזר היהודי. העישון הוא הגורם העיקרי ומספר אחד למוות במדינת ישראל בכלל ובאוכלוסייה הערבית בפרט. כמו כן תחלואה ממחלות אשר נגרמות על ידי עישון כמו סוגים שונים של סרטן וכאן נרשמה עלייה ניכרת במגזר הערבי לעומת ירידה במגזר היהודי.

לחברה הערבית יש כמה מאפיינים ובכל תכנית שתהיה אסור להתעלם מהם. האחד, מצב כלכלי חברתי, השכלה ועישון, התחלת גיל העישון, עישון נרגילה כאילו אירוע חברתי או טקסים. מצב בריאותי במגזר הערבי, מצב חברתי ועוני.

הממצאים הקשים, החמורים והעצומים מחייבים את מדינת ישראל לפתרון כולל וייחודי של העישון בקרב האוכלוסייה הערבית אשר ייתן מענה גם למאפייני החברה הערבית והייחודיות שלה. תכנית הפעולה למאבק בעישון באוכלוסייה הערבית מחייבת משאבים והקצאת תקציבים ליישומה והמשכיותה של התכנית, השתתפות משרד הבריאות וכל שאר המשרדים הקשורים בנושא.

הרחבת התכנית הלאומית למלחמה בעישון והתאמתה למאפייני האוכלוסייה הערבית ויישומה על ידי מומחים ובעלי מקצוע מהחברה הערבית אשר מכירים די טוב את הקהילה.

הפעלת תכניות חינוכיות לימודיות בבתי הספר ובמוסדות ציבוריים על מנת לחנך דור עם אחריות אישית לא מעשן. נתחיל כבר מגיל צעיר, אז נחנך אנשים ונגדל אותם כשהם דור עם אחריות.

מסעי הסברה וקמפיינים להעלאת הגברת המודעות בקרב כל האוכלוסייה על נזקי כל סוגי העישון, אם אלה סיגריות או אם זאת נרגילה או אם זאת סיגריה אלקטרונית ואם זאת המודה החדשה, האייקוס, כאילו הוא לא מוצר טבק.

חקיקה ואכיפה. תקנון ותקצוב תקני פיקוח והכשרת פקחים בכל רשות מקומית וגם יישום אמנת המסגרת של ארגון העומד בפיקוח על מוצרי טבק אשר מדינת ישראל חתמה עליהם בשנת 2005.

תקנון ותקצוב תקנים של מקדמי בריאות. עד היום יש רשויות בהן אין מקדמי ומתאמי בריאות.

הקמת מחלקה לבריאות הציבור בכל רשות מקומית אשר תנוהל על ידי מתאם ומקדם בריאות. יש רשויות שנכון להיום יש להן מחלקת תברואה אבל מחלקת בריאות הציבור לא קיימת.

אני הגשתי שאילתה גם למשרד הפנים וגם למשרד הבריאות.

אימוץ וקידום עיר, כפר, סביבה נקייה מעישון על ידי הרשות המקומית. גיוס רופאים וצוותים מקצועיים ומקדמים בקהילה לעודד את המטופלים להפסיק לעשן.

אי הנפקת רישיונות ואי אישור עסקים ובתי קפה של נרגילה ועישון על ידי הרשות המקומית או הרשות המוסמכת לכך.

תקנון ותקצוב תכנית טיפול פרטנית. אני הייתי אפילו מציע להעביר את הטיפול מהסדנאות לטיפול פרטני אחד על אחד, כמו רפואת משפחה. ישבו שם מומחים בכל הקופות ויטפלו באנשים כי יש גם בעיות בסדנאות. בסדנה לא כולם רוצים להיפתח ולדבר על הדברים הפרטיים שלהם.

הקמת ימי שיא ומובילות חברתיות במוסדות הציבוריים ובבתי הספר כמו יום ללא עישון, יום ספורט ובריאות גופנית, תזונה ואורח חיים פעיל ובריא.

גיוס בעלי דעת קהל ובעלי השפעה חברתית כמו אנשי דת, שחקנים וספורטאים.

צמצום פערים באוכלוסייה הערבית כמו פערים בריאותיים, חברתיים, כלכליים והשכלה, התאמה והנגשת הסגנונות לגמילה מעישון לאוכלוסייה הערבית.

תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה. דברים חשובים. אנחנו נשמע עוד שלושה דוברים ואז נעבור למשרד הבריאות ולמשרדי הממשלה. נרצה לשמוע גם את נציגי קופות החולים. דוקטור ניהאיה דאוד, מומחית לבריאות הציבור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מכיוון שאני חייב לצאת, רק משפט אחד. לא דנתם כאן ולו במילה אחת על סממנים עברייניים בהשתלטות על בתי הנרגילות בחברה הערבית. לכן יש בעיה לסגור את המקומות האלה מטעם ראשי הרשויות המקומיות הערביות. אני ממש מצטער אני מכניס עוד אלמנט וחבל שהנושא הזה לא יידון בצורה מפורטת אבל זו בעיה מאוד מאוד חמורה שמסכנת את המלחמה בבתי הנרגילה.

תודה.

אני מומחית לנושא של בריאות הציבור. אני חוקרת באוניברסיטת בן גוריון ולשעבר אני גם יושבת ראש המועצה הלאומית לקידום בריאות שהיא יחידה שמייעצת למשרד הבריאות בנושאים שנוגעים לקידום בריאות.

אני רוצה לפתוח ולהגיד שהבעיה של עישון בחברה הערבית היא בעיה כרונית שנמשכת כבר הרבה מאוד שנים והיא בעצם מבטאת סיפור של הזנחה קלאסי של מדינת ישראל. את זה אני רוצה להגיד כפתיחה. הבעיה של העישון היא לא בעיה של תרבות אלא היא בעיה של מדיניות ובאמצעות מדיניות מתקנת אנחנו יכולים להתגבר על הבעיה הזאת.

אני יכולה לדבר על הזנחה בשלושה מישורים - גם במישור של הגמילה, גם במישור של המניעה וגם במישור של האכיפה. בנושא של מניעה, אמרו קודמיי שיש מעט מאוד השקעה בתכניות בית ספריות בנושא של מניעת עישון. אנחנו יודעים את זה גם ממחקרים שאני ערכתי. אני ערכתי שני מחקרים כאשר אחד איכותני ואחד כמותי בהשתתפות של כאלף גברים בכל מחקר. נפגשנו עם גברים שאף פעם אף אחד לא דיבר אתם על נזקי העישון. זה משהו שהוא באמת לא קיים.

בנושא של גמילה אני רוצה לומר – דווקא כאשר נמצאים כאן נציגי קופות החולים – שבמחקר עלה שרק ארבעים אחוזים מהגברים הערבים, הרופאים דיברו אתם על הנושא של עישון ואלה גברים מעשנים. מתוך האלף, דיברו רק עם ארבעים אחוזים. זה אומר שרופאים לא מתייחסים ולא מדברים עם הגברים המעשנים על עישון. זאת אומרת, אין להם הזדמנות ללכת ולנסות להפסיק לעשן. זאת בעיה מאוד גדולה שצריך באמת לטפל בה.

מחקרים מהעולם מראים שרופאים מעשנים. שיעור העישון בקרב רופאים הוא שווה לשיעור של העישון בקרב האוכלוסייה הכללית ולא פחות.

בארצות הברית ביערו את זה כמעט לגמרי.

אני אומר לך דברים חמורים יותר. רופאים מעשנים בתוך חדר הרופא בקופות חולים. כאשר גברים הלכו והתלוננו על כך, אפילו רופאי ילדים מעשנם, לא קיבלו מענה לא מכללית ולא ממכבי ובמקרה אלה שתי הקופות שאנשים סיפרו עליהן למרות שיכול להיות שזה קורה גם בקופות אחרות. זאת אומרת הסיפור הזה של אכיפה לא מתקיים וגם לתת הזדמנות לגמילה לא מתקיימת כמו שצריך בקופות החולים. אנשים מחכים הרבה מאוד זמן לסדנאות. מישהו חיכה שישה חודשים. עכשיו הוא רוצה להיגמל אבל הוא מחכה שישה חודשים ואז לא מגיע. לכן אני חושבת שהזמינות וגם הנגישות לסדנאות מגמילה מעישון צריך להשתפר. בנוסף לכך אנשים צריכים לנסוע לישובים אחרים כדי לעשות את הגמילה וזאת בעיה.

אני רוצה לדבר על הנושא של אכיפה. אין אכיפה. אנחנו היינו בישובים כמו כפר מנדה שהוא באמת ישוב מאוד קטן שיש בו שמונה בתי נרגילה. אמרתם שאסור לפתוח בית נרגילה אבל אין אכיפה ואין מי שיאכוף את זה. הרשויות המקומיות, חבל שהנציג של הרשויות המקומיות הלך, לא עושות שום דבר בנדון. אני חושבת שצריך להגביר את הנושא של האכיפה.

עלו כאן רעיונות מאוד יפים אבל מהיכן יבוא הכסף? מדינת ישראל מקבלת בין שישה לשמונה מיליארד שקלים, לפי הדוחות של שר הבריאות בנושא גמילה מעישון שנתיים. אם יצא מכאן חוק, מהוועדה הזאת - - -

הגשנו. זרקו לנו את החוק.

רק לתקן. מדובר בהכנסות המדינה ממיסוי על סיגריות שהן כשישה מיליארד שקלים בשנה. לעומת זאת מה שמדינת ישראל מוציאה על גמילה – שישה מיליון שקלים.

לא מוציאה. אני לא חושבת שהיא מוציאה.

רק על גמילה.

אני לא חושבת שהיא מוציאה. על כמה נגמלים? עלויות העישון למערכת הבריאות הן אדירות ובאמת צריך לצאת עם הצעת חוק.

הצענו. זרקו לנו את זה.

צריך להגיש עוד פעם ועוד פעם.

משרד האוצר לא מוכן.

עוד פעם צריך להגיש אותה ופשוט לנסות להקצות.

יצחק כהן דחה לנו אותה.

צריך להקצות את המשאבים האלה לחברה הערבית. זה לא רק בנושא של עישון כמו שעלה כאן אלא יש הרבה מאוד נושאים שקשורים לפערים בבריאות. אני היום הולכת לוועדה נגד גזענות במשרד הבריאות ואולי משם יצא משהו. יש ועדה כזאת שעכשיו תתחיל להיפגש ולהתקיים. אחד הדברים שהם על סדר היום שלה הוא באמת לעסוק בנושא הזה של צמצום פערים שנובעים מהבדלים בין אוכלוסיות שונות.

אני רוצה לומר שיש תכנית בצבא שעושים אותה כבר מספר שנים והיא הביאה לתועלת מאוד טובה בהורדת העישון. אם תכנית כזאת הייתה עובדת בחברה הערבית, אנחנו היינו במקום אחר מבחינת הירידה בעישון כי תופסים את הבחורים הצעירים ואת הבחורות הצעירות בגיל 18 ופשוט מכניסים להם את הנושא הזה של נזקי העישון ועובדים אתם על הפסקת עישון. זה באמת מביא בסופו של דבר לתוצאות. אם יהיה לנו משהו כזה בחברה הערבית שאפשר באמת לתפוס את הצעירים אפילו בכיתה י"ב ובאמת לעבוד אתם, למרות שזה טיפה מאוחר, אני חושבת שאנחנו יכולים באמת להוריד את העישון.

תודה רבה. מועתר רסטיטי, אוניברסיטת תל אביב.

אני לא בא עם מחקר או משהו. אני סטודנט. אני בא מהחברה הערבית ובא לתת לכם את השקפת העולם שלי. אני רוצה להתחיל מהנקודה האחרונה כאשר דיברת על גיל 18.

לדידי גיל 18 זה לא הגיל המתאים. זה צריך להתחיל בגיל יותר צעיר. אנשים מתחילים לעשן בבית הספר בכיתה י', בכיתה ח', והם פשוט מתחילים לעשן מגיל מאוד צעיר. כל התעמולה שבבתי הספר, מישהו דיבר כאן על התעמולה בבתי הספר, זה לא עושה שום דבר. תראו סטטיסטיקות, אין לי סטטיסטיקות אבל תראו את מספר האנשים הצעירים בבתי הספר שמעשנים, אני אישית מכיר את בית הספר בו אני גדלתי וחייתי בו, מספר האנשים שהכרתי בכיתה י' והם מעשנים, מכיתה י' עד י"א ועד י"ב, גדל פי שניים. אתם יכולים לבדוק סטטיסטיקות והן יכולות להוכיח את המספר.

אני רוצה לומר שלהציע חוק, זה נשמע סבבה ונשמע טוב, אבל תמיד יש לקונה בחוק, במיוחד כשאנחנו מדברים על החברה הערבית בה אין אכיפת החוק. יש חוקים לגבי נשק, יש חוקים לגבי כל מיני דברים, אבל האם יש אכיפה לגבי הנשק בחברה הערבית? לא, ונשק הוא יותר גרוע מעישון. אתם מצפים שהרשויות יאכפו לגבי העישון? אני לא.

עישון יותר חמור מנשק.

נשק יותר חמור מעישון בחברה הערבית אבל אין אכיפה לגבי נשק. אתם מצפים שתהיה אכיפה לגבי העישון בחברה הערבית? זה צריך להשתנות במדיניות של הממשלה. אתה חבר הליכוד כך שאתה בממשלה ולכן אני מצפה ממך לפעול בנושא.

לצערי חבר הכנסת זוהיר בהלול לא כאן. הוא תמיד מדבר על מנהיגים. אתם המנהיגים. חבר הכנסת עבדאללה, חבר הכנסת זוהיר שלא נמצא כאן, אתם המנהיגים של החברה ואתם צריכים לפעול על מנת למגר את התופעה הזאת. אתם צריכים להסתכל על הצעירים. גם אם מדברים על כך שהממשלה תבוא מבחוץ, המנהיגים לא מכירים את הבעיה שיש לצעירים הערבים היום. אני אישית יכול להגיד לכם שאם אתה הולך לחברה הערבית – אני גדלתי בנצרת – אתה יכול לראות למה אנשים מעשנים וזה בגלל שאין להם חוגי ספורט, אין להם חוגי תרבות, אין להם להיכן ללכת ולכן נלך ונשב בבית נרגילה ונעשן. אין חוגי ספורט, אין חוגי תרבות, אין לאן ללכת וזה יותר זול. חמישים שקלים, אני אוכל, מעשן נרגילה ושותה. מה יותר כיף לי מזה? אין. צריך לקחת את הבעיה מתוך השורשים שלה וזאת המדיניות של המדינה והיא מתעלמת מכל הבעיות האלה בחברה הערבית מבחינה כלכלית ומבחינה סוציו אקונומית ופשוט לא מסתכלת על הבעיות בחברה הערבית. כל זה נובע מהמדיניות שהיא שמה את החברה הערבית בצד ובואו נשקיע בדברים אחרים.

זה מתקשר לכך שבאמת צריך לעשות כאן תעמולה והתעמולה צריכה להיות במשך שנה, לא פעם בשנה או פעם בסימסטר או פעם בחודש. לא. אני יכול להגיד שהרבה אנשים מכריחים אותם לשבת בכיתה אבל אף אחד לא מקשיב לנאמר. אחר כך יוצאים ומעשנים סיגריה. למי אכפת? למי אכפת אם זה נעשה פעם בשנה? זה לא יעזור. תסתכלו כמה אנשים מתחילים לעשן.

דיברתם גם על הלוויות. רוב הצעירים שאני מכיר שמתחילים לעשן, זה בהלוויות. למה? זאת התקופה הכי קשה לכל בן אדם, אז באים ומציעים לו סיגריה והנה הוא מתחיל לעשן. צריך לעשות גם משהו נגד זה. צריכים למגר את התופעה מהשורש וגם צריך להסתכל על זה לא דרך החוק אלא להבין למה הצעירים האלה מתחילים לעשן.

תודה רבה. דוקטור מילכה דונחין, רשת ערים בריאות ואיגוד רופאי בריאות הציבור.

אני חושבת שלא צריך לחזור על תמונת המצב. כולם כבר תיארו אותה ואנחנו מכירים אותה. אני רוצה לדבר על מה עושים עם זה. קודם כל, כדי להתחיל להתמודד עם הבעיה - ואני חייבת לומר שזאת לא רק בעיה באוכלוסייה הערבית אלא זו בעיה כלל ארצית – כי מי שמכיר את הנתונים הכלל ארציים, בשנים האחרונות יש מה שנקרא פלצו בשיעור המעשנים. אין המשך של הירידה שהייתה וזה ביטוי לחוסר השקעה בנושא.

אנחנו הקמנו קואליציה של רוב הגופים – אני מודה שלא כל הגופים אבל אני שמח שכל הגופים יצטרפו - למניעת עישון. זו הייתה יוזמה של רשת ערים בריאות, האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבריאות, קופות החולים, המועצה למניעת עישון ומשרד החינוך. אנחנו התחלנו לדבר על מה צריך לעשות ודיברנו גם עם פאתן על תכנית שצריך לעשות בחברה הערבית.

אני מסכימה עם קודמיי שאמרו שמי שמכין את התכנית עבור החברה הערבית, זה לא עבורם אלא אתם כי זה לא עובד אחרת וזה ברור אבל לפני כל זה, אנחנו מתבססים על תכניות קיימות. כבר הוזכרה התכנית של ארגון הבריאות העולמי ויש תכנית - חיים אולי ידבר עליה - של משרד הבריאות שאושרה, תכנית כוללנית שבנייר עמדה שחילקנו כאן ציינו חלק מהדברים. התכנית אושרה אבל לא תוקצבה. איך אפשר לממש אותה? זאת אומרת, קודם כל צריך לקחת את הקיים וממנו להתקדם הלאה.

נקודת התורפה הגדולה ביותר היא העניין של המיסוי ומיסוי זו החלטה שצריכה לבוא כאן. כולם בעולם יודעים שמיסוי, בעיקר באוכלוסיות חלשות, מיסוי על סיגריות, מוריד את השימוש. בארץ, כבר נאמר, שר האוצר לא מוכן להעלות מיסוי ואתם מכירים את התופעה של גלגול הסיגריות שעלתה בשיעור מטורף.

חבר הכנסת גליק מכיר את זה טוב.

משבעים טון ל-600 טון בשנה, בתוך חמש שנים.

כי זה זול יותר.

כי זה זול יותר.

העלו את המס על הסיגריות אבל לא על הטבק.

יש לכם כאן הוכחה ניצחת שהעלאת המס פותרת את הבעיה.

היא לא תפתור את הבעיה באוכלוסיית מיעוט וזה מה שהמחקרים בעולם אומרים.

זה לא לבד.

הפתרון של המיסוי הוא טוב רק לאוכלוסייה הכללית ולא לאוכלוסיות מיעוט. זה מוכח חד וחלק. זה מגדיל את הפערים בין קבוצות שונות.

זה הוכח. יש עבודות כאלה וכאלה. גם אני מכירה אותן.

אני יכולה להראות לך מחקרים.

שום תכנית לא עובדת עם פעולה אחת. כל תכנית היא רב ערוצית וכוללת מספר רב של פעולות. בוודאי שלא מדובר רק על העלאת מסים, אבל זה צריך ללכת ביחד עם הרבה מאוד דברים כמו חינוך, הסברה, אכיפה.

עוד מילה לגבי הגמילה. התקבלה החלטה במשרד הבריאות שמצמידים את הרעיון לגמילה מעישון בסדנה דרך קופות החולים. רוב האוכלוסייה לא מעוניינת בסדנה, שלא לדבר על זה שלפריפריה בכלל אין נגישות לסדנאות. זה עוד דבר שמעכב את הגמילה מעישון. לכן צריך לפעול ואני מוכנה לקחת את הכפפה ולגייס את כולם להכין על בסיס התכנית הקיימת, לראות איך אפשר לשפר אתה עבור או עם המגזר הערבי ולהתחיל לעבוד, בתנאי שיש לזה מימון.

תודה. נשמע שני נציגים קופות החולים שנמצאים כאן. מכבי.

אני לא רוצה לשמוע שגמלנו 18 אנשים. הנאומים האלה של קופות החולים שמספרים כמה הם השיגו.

יש מיליון וחצי מעשנים.

נכון. מיליון וחצי מעשנים ועכשיו הוא יספר שהוא גמל 3,000 ובאותו זמן הצטרפו עשרים אלף אחרים.

אני לא אחזור על דברים שנאמרו כאן אבל אני אתן לך טעימה כמנחה של סדנת גמילה מעישון. לפני שנה עשיתי שבע סדנאות בהן השתתפו כמאה אנשים מתוך אוכלוסייה של 15 אלף. לכן המודעות לסדנאות, וזה מאוד חשוב לי להציג כאן.

תגיד גם שיש קו פתוח במכבי.

אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו.

הגמילה היא דבר מאוד חשוב. צריך להנגיש אותה לאוכלוסייה.

בהמשך למה שנאמר כאן, הסדנאות הן טובות אבל היענות האנשים לא טובה. לכן צריך למצוא פתרון אחר כי אנשים נרשמים לסדנאות, מתקשרים אליהם לבוא לסדנא, הם נעלמים.

זה אחרי שלושה חודשים.

גם אם מתקשרים מיד. הלחץ של הרופא עובד בכמה הדקות הראשונות אבל אחר כך הם נעלמים. אנחנו משקיעים בסדנאות אבל זה לא מספיק. יש לנו הרבה מודעות בכל הסניפים ויש לנו את המרכז הטלפוני. הבסיס שלנו מתחיל בחינוך. החינוך לעישון מתחיל בבתי הספר ואנחנו מרגישים את זה בפועל. גם הילדים שלי אומרים לי שהמורה, יש ילד שמעצבן אתו בכיתה, הוא אומר לו שיצא לעשן. המורה עצמו אומר את זה.

המורה אומר לתלמיד?

כן.

ליד הגדר יש פינת עישון.

בחלק מהעשייה שלי – אני אישית מהמגזר – אני מסתובב גם בבתי הספר ואני עושה הנחיות לאנשי דת כדי שהחשיפה תהיה יותר רחבה. אבל כל זה לא עוזר כאשר אנחנו מרגישים שהבסיס של הבעיה הוא החינוך ובחינוך צריך להשקיע יותר מאשר בעשייה של המרפאות. התוצאה לא טובה וצריך להתחיל מהתחלה.

אתם צריכים להגיד איך אתם משפרים את הגמילה ולא לזרוק את זה על מערכת החינוך. מערכת החינוך תעשה את המניעה והיא צריכה לעשות את זה.

תודה. שירותי בריאות כללית.

אני מרכזת את כל תחום הגמילה מעישון בכללית. קודם כל, אני רוצה לברך על כל השנה האחרונה שהייתה מאוד תוססת בכנסת בנושא הזה של המניעה וגמילה מעישון.

אני רוצה לומר שכללית עושה מאמצים להשקיע באופן ממוקד באוכלוסייה הערבית ואני רוצה לספר לכם כמה דברים שאנחנו עושים.

קודם כל, כמובן יש את סדנאות גמילה מעישון שפרוסות בכל רחבי הארץ וניתנות ללא תשלום. אנחנו פועלים ב-142 ישובים.

כמה סדנאות התקיימו ב-2016, כמה אנשים עברו בסדנאות האלה וכמה מהם מהאוכלוסייה הערבית?

היו לנו בסביבות 11.500 משתתפים בסדנאות גמילה מעישון.

שנה?

בשנה.

שלושים אלף מתוך מיליון וחצי מעשנים.

ועוד אלפיים ומשהו שפונים לקו הייעוץ הטלפוני. אני רוצה לומר שבכל הישובים יש אוכלוסייה מגוונת אבל אנחנו גם פועלים באופן ממוקד כאשר עשרים אחוזים מהישובים בהם אנחנו פועלים הם ישובים ערביים.

מתוך ה-11 אלף, כמה מהם ערבים?

עשרים אחוזים.

אני לא יודעת לומר לך בדיוק מספרים.

בתיק של המטופל לא מצוין הלאום. אי אפשר לדעת את הנתון הזה.

היא יודעת היכן היא מקיימת את הסדנאות.

היא יכולה להגיד אם הן התקיימו בישובים הערביים.

נכון.

אני טועה או שיחסית בקופת חולים כללית יש נתח יותר גדול של מבוטחים ערבים מאשר בקופות האחרות?

נכון.

בערך עשרים אחוזים שאתם נותנים, שזה פחות או יותר השיעור באוכלוסייה, אבל זה שיעור שהוא נמוך ממספר המבוטחים שלכם. בטח נמוך משיעור המעשנים שראינו כאן שהוא גבוה מאוד באוכלוסייה הערבית. אתם בתת ביצוע.

הם נותנים כמעט חמישים אחוזים. 11 אלף מתוך 26 אלף שמשתתפים בכלל.

אם אני מדברת על ישובים, מתוך 142 ישובים, עשרים אחוזים מהם ספציפית באוכלוסייה הערבית. יש גם אוכלוסייה ערבית שמשתתפת בישובים מגוונים.

בנוסף יש אנשים שלא מתאים להם להגיע לסדנה הן מבחינת חשיפה והן מבחינת ריחוק גיאוגרפי ולכן אנחנו מפעילים את קו הייעוץ הטלפוני בו אנחנו נותנים מענה גם לאנשים שרוצים לעשות את זה באמצעות הטלפון. יש לנו מנחי גמילה מעישון בשפה הערבית.

לכמה פונים הקו הזה נותן מענה בשנה?

יש לנו בסביבות אלפיים פניות.

מהן כמה בערבית?

אני לא יודעת לומר לך מספרים ספציפית לשאלה הזאת. אני יכולה לומר שההיענות וההתמדה היא יותר נמוכה באוכלוסייה הערבית ואת זה אנחנו רואים.

שאלה כללית. גם לקו של מכבי באופן כללי ולאו דווקא לאוכלוסייה הערבית. בעיקרון סדנה זה דבר גם יותר מחייב, יותר קשה להתמיד וגם יותר יקר, מן הסתם כי צריך מנחה וכולי.

זה יותר זול כי מגיעים עשרים אנשים ביחד.

אבל את צריכה מקום ומנחה.

עדיין זה יותר זול.

אבל הקו הטלפוני או ה-SMS כפי שהוצג בדיונים הקודמים, איך אתם מסבירים שבעצם ההיקף של הקו הטלפוני הוא כל כך מצומצם יחסית לסדנאות? ואגב, שניהם מראים מספרים נמוכים ואני מקבלת כאן את ההערה של חבר הכנסת גליק, אבל עדיין. אני כן הייתי מצפה שנגיד אם מכניסים קו טלפון, זה בגלל שאתם משלמים על זה והסדנה היא בעצם מתוקצבת ממשרד הבריאות ואתם מפעילים אותה בהיקף יותר קטן? כמה אצלכם במשמרת? הקו פועל 24/7?

כן. הקו פועל מיום ראשון עד שישי. אנחנו פועלים מ-6:00 בבוקר עד 8:30-9:00 בלילה.

כמה יושבים בכל רגע נתון?

יש מספר יועצים והם עובדים במשמרות.

כמה עובדים במשמרת? אחד? שניים?

שלושה-ארבעה בכל משמרת. זה תלוי. אני יכולה להגיד לך שאנחנו עובדים בצורה מצומצמת בכללית. זה עדיין סוג של פיילוט כיוון שאנחנו מאוד מוגבלים במשאבים. אנחנו לא בפריסה מלאה. כלומר, לא כל מי שרוצה משתתף אלא זה בהפניית רופא. מקבלים הפניה לקו ואז אפשר לקבל ייעוץ. גם כשאנחנו פונים לאנשים, לא כולם רוצים להשתתף בייעוץ טלפוני. יש כאלה שלא מאמינים בייעוץ טלפוני. יש כאלה שמעדיפים סדנאות אבל עצם העובדה שאנחנו יכולים להציע את שני השירותים האלה, זה משהו.

המספרים – זאת הערה של חבר הכנסת גליק שהיא מאוד נכונה - לא מתחילים אפילו לענות על ההיקף.

הם לא אשמים. זה צריך להיות בתקציב המדינה לנושא הזה.

עוד לא הגענו לכך שנתנו את כל האפשרויות ומי לא רצה.

השאלה איזה אחוז נגמלים.

כן. זאת עוד סוגיה. לפי מה שראינו כאן, חמישים אחוזים מהגברים הערבים מעשנים. אחרי שיש ירידה, אפשר לדבר על מניעת כניסה, אבל במספרים כאלה, בהיקף כזה של אחד מכל שני גברים ערבים מעשן, אני חושבת שכן יש לגמילה משמעות רבה. גם כאשר חברה תראה את החלק הארי של המבוגרים, הגברים שלה, מתחילים להיגמל או עושים מאמץ ופונים לדרך הזאת, יש לזה משמעות. דווקא במקרה הזה אני כן חושבת שגמילה היא מאוד חשובה. נכון שחינוך ונכון שמניעת כניסה והפרסום וכל הדברים האלה צריכים להיות אבל במקרה הזה, בגלל ההיקף האדיר, זה בעל משמעות.

אני חושבת שהבעייתיות היא לא בשירות. כלומר, נכון שאנחנו יכולים להפעיל יותר שירותים אבל יש עניין של קושי בגיוס סדנאות וקושי בהבאת אנשים לשירותים של גמילה מעישון שכבר מוצעים ללא תשלום.

עשינו מחקר. פנינו לאגודה למלחמה בסרטן וביקשנו מימון למחקר. אנחנו עושים מחקר שמורכב משני שלבים במטרה להבין למה יש קושי באוכלוסייה הערבית ומה יכול לעזור לה מבחינת מניעת עישון וגמילה מעישון. בשלב הראשון שהיה שלב איכותני עשינו בעצם קבוצות מיקוד, גם בצפון וגם בדרום הארץ, ובהן שאלנו אנשים את העמדות שלהם לגבי עישון, את אופן ההתמודדות עם תופעת העישון בחברה הערבית, ביקשנו ושאלנו אותם מה הם חושבים שיכול לעזור להם להיגמל מעישון. לקחנו מסקנות ומתוך המסקנות האלה בנינו שאלון ואנחנו הולכים עכשיו – אנחנו כעת בשיא השלב השני שהוא שלב שהוא סקר כמותי – לסקר טלפוני בו אנחנו שואלים אנשים, גם כאלה שהשתתפו בסדנאות גמילה מעישון וגם כאלה שלא השתתפו ורוצים לראות מה מעכב אותם.

אין לכם עדיין ממצאים.

יש ממצאים של מחקר שעשינו והוא היה גם במימון משרד הבריאות בנושא הזה. אנחנו יכולים לעזור לכם עם זה. עדיין מספר אחת היא בעיה של נגישות. אנשים פשוט אמרו שהסדנאות לא נגישות, הן לא מתקיימות בישובים והם צריכים לנסוע אליהן. לפעמים הן מתקיימות בשפה העברית ולא בערבית. הרבה פעמים כשהם פונים, מציעים להם אחרי שלושה חודשים או אחרי שישה חודשים וזאת באמת בעיה גדולה. אני חושבת שכאן צריך להגביר את הנגישות של האוכלוסייה הערבית לסדנאות.

אני רק רוצה לספר על משהו אחרון קטן שעשינו. אנחנו עושים עם מובילי דעת קהל איזשהו פיילוט באזור שרון-שומרון בשלוש-ארבע השנים האחרונות. אנחנו נפגשים פעם בשנה עם האימאמים שהם המנהיגים הדתיים במסגדים ואנחנו מביאים אותם ליום מרוכז של הרצאות בנושא בריאות, בדגש על נזקי עישון וגמילה מעישון. אנחנו מחלקים להם חומרים כדי שהם יוכלו להקריא כל מיני מסרים שקשורים בנושאים האלה לאחר התפילות. בנוסף לזה, מנחי סדנאות לגמילה מעישון באוכלוסייה הערבית, נכנסים ממש למסגדים ומספרים שנפתחת סדנה ומפרסמים אותה ונותנים קצת רקע לנושא הזה. אנחנו כן מנסים להיכנס גם למנהיגי דעת קהל.

מכבי וכללית, מה קורה אצלכם מבחינת העישון של הרופאים עצמם? הוצגה כאן מציאות שבעצם יש רופאים שבסוף מעשנים בעצמם ולפעמים עושים זאת במרפאה.

אין לי נתונים אבל במרפאה בה עבדתי היו שני רופאים שעישנו והפסיקו לעשן.

זה משתנה בהתאם להתמחותו של הרופא. רופאי ילדים לא מעשנים.

העניין הוא שאתם כקופות, אוכלוסיית הרופאים שהם רופאים שלכם, הם הרבה יותר קשובים למסרים, הם קהל הרבה יותר נוח, ובטח במרפאות יש הרבה יותר יכולת ולא צריך לרדוף אחרי האזרח ולראות אם הוא כן יבוא או לא יבוא, אם הוא כן רוצה או לא רוצה, אלא הם שם. יש למשל הנחיה גורפת לאיסור עישון במרפאות?

ודאי.

איסור עישון בקרב רופאים?

הם מודל מאוד לא טוב למטופלים שלהם.

אני שואלת האם יש צעדים שאתם כקופות לוקחים כדי לפנות לרופאים שלכם, בין אם בטוב ובעידוד והסברה, ובין אם בסנקציה, באיסור, באכיפה, כקופות?

אני מוכרחה לומר שאנחנו באופן שוטף נכנסים למרפאות ומעבירים תדרוך בנושאים האלו. אנחנו מעבירים תדרוך לרופאים בנושאים האלה של גמילה מעישון. אין לי נתונים ספציפיים לגבי כמה רופאים מעשנים.

בנושא של הקופות, אני יודע שהתקדמנו בזה. למשל עם כללית בשומרון, כל אזור המשולש, עשינו עבודה משותפת וזה הצליח ואת כמעט לא רואה את זה.

אתה מדבר על רופאים שמעשנים.

על רופאים שמעשנים בתוך הקופה, כמעט ואין. רופאים מעשנים, יש.

כל מי שדיבר, נסתפק בדברים שהוא אמר. אני מתנצלת אבל יש עוד אורחים, ובמיוחד משרדי הממשלה, אותם אני רוצה לשמוע.

חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו עמוס האוזנר ואחר כך חיים וקרן. תכף אני אשאל את השאלות שיש לנו לכם. לאחר מכן נסכם את הדיון.

קודם כל, אני רוצה לבוא מהפן הערכי. נדמה לי שמדינת ישראל לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. אנחנו לא יכולים לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. יש כאן אנשים שמדממים, יש כאן כבישים אדומים, זועקים אדום זועק, ומדינת ישראל לא עושה כמעט כלום. זאת בדיחה מה שישראל עושה. לצערי כל מי שדיבר כאן, אנשים נחמדים מדי. באמת כולם כאן נחמדים ונחמדות, אבל הבעיה היא הרבה יותר גדולה. כל עוד מדינת ישראל לא תבין שמדובר כאן בפרויקט לאומי, כל עוד מדינת ישראל לא תכיר שמדובר בצורך בפרויקט לאומי, יש כאן בעיה.

הסיגריה שהיא הבעיה, יש כלפיה נגישות בלתי נסבלת. הגמילה שהיא הפתרון, אין אליה נגישות. כלומר, במקום שיהיה הפוך, שלסיגריה לא תהיה נגישות ולגמילה תהיה נגישות, יש לנו בדיוק מצב הפוך. אני עכשיו חזרתי מקנדה ומסינגפור. בקנדה אסור למכור סיגריות אלא מאחורי דלת סגורה ואסור למתג את קופסאות הסיגריות אלא הכול בלבן עם שם החברה. בסינגפור יש חוק שאסור למכור סיגריות למי שהוא מתחת לגיל 21. הדברים האלה מרתיעים. כמו שהיום הפיצוציות מפחדות למכור אלכוהול לילדים – בסדר, יש כל מיני פטנטים, אבל ברובד הכי בסיסי אסור למכור סיגריה למי שהוא מתחת לגיל 21 ואת זה צריך להכניס בחוק במדינת ישראל.

כל עוד מדינת ישראל לא מאפשרת למסות את הטבק, אנחנו רוצחים את הילדים שלנו. אני אומר את זה לפני נציג משרד הבריאות אבל זה לא עוזר כי איפה משרד האוצר שצריך לומר את הדברים האלה הכי ברור שאפשר? חמש שנים, כמות הטבק עולה משבעים טון ל-650 טון, ל-700 טון.

טבק הגלגול.

טבק לגלגול. זה רוצח מספר אחד במדינת ישראל. כל עוד מדינת ישראל משקיעה מיליארדים בתשתיות של כבישים ולא מוכנה להקדיש יותר משישה מיליון לנושא העישון, אז עם כל הכבוד לחיים שיספר כל מה שמשרד הבריאות עושה ועם כל הכבוד לקופות החולים – זאת בדיחה. כל מה שיאמרו כאן, ובאמת אמרו כאן דברים מדהימים.

אומר כאן דוקטור חאלד שהוא נגמל ומבקש שייתנו תמיכות לעמותות שפועלות בשטח. בעמותות הפעילות יותר זולה והוא מבקש שייתנו להן תקציב ותפתחו אפיק של תמיכות בתוך הקהילות כך שאנשים בתוך הקהילות שאכפת להם יעשו את זה. לא יכול להיות שמדינת ישראל מפקירה את הדבר הזה.

לכן אני אומר את הדברים הכי בסיסיים. מיסוי הטבק, הגבלת גיל מגיל 21, נגישות לתכניות הגמילה ואי נגישות לסיגריות. הקלות הבלתי נסבלת שאפשר להשיג סיגריה. כשיש תשתיות בכבישים אדומים אנחנו משקיעים אבל זה יותר גרוע מכבישים אדומים.

כל מי מעשן יודע שמסוכן לעשן. לבוא ולספר למעשן שזה סרטן, שזה סרטן ריאות ולצייר לו ציורים – לא עוזר כלום. התפיסה אומרת, בסדר, כולם מעשנים, חמישים אחוזים מהערבים מעשנים, זה דבר שאי אפשר לשנות אותו ואנשים כבר לא מאמינים שאפשר לשנות את זה. לאנשים אין את הרצון לשנות את זה. בזמנו, כשהוציאו את הסיגריה מהמטוסים, אמרו שבחיים לא תצליחו להוציא אותן מהמטוסים אבל היום אין מטוס שמעשנים.

הגשנו בג"ץ.

כשהוציאו את הסיגריות מהמשרדים במדינה, אמרו שאי אפשר ובחיים לא תצליח. כשהוציאו את הסיגריות מהמסעדות, גם אמרו את זה. אפשר. אם מגדירים את זה כפרויקט לאומי, זה אפשרי. אני אומר לממשלת ישראל שהיא פושעת ושר האוצר הוא פושע אם הוא לא מאשר את הדברים האלה, את המלחמה הזאת ברמה הלאומית. לא יכול להיות שקופת חולים תעשה סדנא ל-10,000 אנשים כי יש לה תקציב מינימלי. זה שאיתמר גרוטו רוצה וחיים רוצה, זה לא עוזר. שישה מיליון שקלים מתוך שישה מיליארד שקלים שנכנסים מהנושא, זה פשע. אנחנו צריכים לומר את הדברים בצורה הכי ברורה ולא להיות נחמדים כמו כל מי שישב כאן. צריך לומר שממשלת ישראל פושעת. בעניין הזה צריך להרים קול רמה ולהפסיק לצחוק. אנשי דת מצליחים להוביל, בסדר, גם אנשי דת בציבור היהודי אבל היום אנחנו מדברים על האוכלוסייה הערבית. באוכלוסייה הערבית צריך להבין שאנחנו צריכים להפסיק לצחוק על הדבר הזה.

הנרגילות, פשע חמור מאוד. הממשלה הכריזה שהיא הולכת להשקיע 15 מיליארד שקלים ברחוב הערבי. שיקימו מועדונים, שיקימו חוגים, שיקימו מרכזי תרבות. זה שיש מרכזי נרגילות, זאת פשוט בושה וחרפה. אנחנו מאפשרים את הפשע הזה. את זה צריך להגדיר כפשע לאומי.

בעזרת השם ביום רביעי השבוע הוא חג השבועות והוא היום הבינלאומי ללא עישון. אני מקיים דיון ביום חמישי ומי שרוצה, מוזמן. שמעתי שב-11 ליולי אתם מקיימים יום. מצוין.

אתה מוזמן להשתתף בו.

אני אשתתף. רק עכשיו שמעתי עליו. אפשר לעשות עוד ימים ועוד ימים. ביום חמישי הקרוב בעזרת השם אני מקיים דיון בנושא הזה של יום בינלאומי ללא עישון. כל הדברים האלה, כל עוד אנחנו נטחן מים ולא יהיה כאן פרויקט ברמה הלאומית, לא יעזור. לכן אני אומר שכולנו יחדיו צריכים להציג דרישה שממשלת ישראל תקים כאן פרויקט לאומי. זה שהמספרים לא יורדים והם בקו ישר, זה פשע שמדינת ישראל חייבת לקחת על עצמה. מדינות אחרות עשו את זה וגם מדינת ישראל צריכה לעשות את זה. תודה.

תודה רבה. עמוס האוזנר, המועצה הישראלית למניעה וגמילה מעישון. אחריו חיים גבע.

גברתי היושבת ראש, חברי הכנסת. אני הייתי רוצה לתת נקודת ראות קצת יותר רחבה. התופעה שיש לנו קבוצת מיעוט, מגזר מיעוט שהוא חלש יותר מבחינה כלכלית, שהוא לא משולב בחברה הכללית ובאוכלוסייה, האוכלוסייה הזאת בכל העולם היא טרף לחברות הסיגריות. בארצות הברית למשל, כשאנחנו מדברים על האוכלוסייה ממוצא אפריקני, אנשים עם עור כהה, חברות הסיגריות פיתחו סיגריות מיוחדות עבורם. למשל, סיגריות עם מנטול. הסיגריות האלה הרבה יותר קטלניות אבל זה בכלל לא חשוב ולא מעניין את חברות הסיגריות. אבל כך הן הצליחו למכר את האוכלוסייה הזאת.

אני ביקרתי לפני שנתיים בניו-זילנד. שם יש את האוכלוסייה המאורית. שיעור העישון בה הוא הרבה יותר גבוה מאשר באוכלוסייה האחרת, אבל מה ההבדל? המנהיגים של האוכלוסייה המאורית התגייסו למען מיגור העישון בכל ניו-זילנד וזה מה שאני הייתי מצפה שחברי הכנסת כאן ישתלבו ושהם יגישו את הצעות החוק ולא שיתייחסו למגזר הערבי בלבד. שהם יגישו את הצעות החוק לגבי כל מדינת ישראל. אני גם דיברתי שם ברדיו של ניו-זילנד בנושא הזה.

מה אנחנו יכולים להבין בנושא הזה במדינת ישראל. אנחנו צריכים לרדת לשורש של הנושא. אנחנו צריכים לדעת למה באוכלוסייה הערבית מעשנים. אנחנו צריכים לרדת לנושא של המיתוס, למשל, עישון קשור בגבריות. זה המיתוס. מי שלא מעשן, הוא לא גבר. כמו שלאישה יש בושם, הבושם של הגבר הוא עשן הסיגריות. אנחנו צריכים להיות מודעים לזה.

בושם עם ריח מוזר ביותר.

זה היה בעבר וזה לא עלה מתוך המחקרים האחרונים.

זאת התנוגרפיה ישנה. מה שקובע היום זאת רמת המודעות של האוכלוסייה שלא קיימת.

חוץ מאשר העניין הגברי, מה מסמל את הנרגילה? למה נרגילה? מפני שהנרגילה מסמנת חברתיות. אני מעשן בנרגילה, אני לא מעשן לבד אלא אני חלק מחברה.

נרגילות נכנסו לאוכלוסייה הערבית בעקבות הסכם השלום עם מצרים. זה משהו מיובא. זה בכלל לא משהו תרבותי. זה משהו אופנתי שאפשר להילחם בו.

תודה על ההבהרה. עמוס, מכיוון שאנחנו מתקרבים לסיום הדיון ומכיוון שהדיון הזה עוסק בחברה הערבית, ויש כאן המון ערבים וערביות שדיברו ושמעת אותם. אני מציעה שכל אחד יעיד על התרבות שלו ועל החברה ממנה הוא בא. אתה איש מקצוע לא בתחום התרבות והחברה הערבית אלא בתחום מניעה וגמילה מעישון.

אבל יש להם ניסיון.

שמענו כאן הכול.

לא את הפתרונות ויש לי את הפתרונות. כדאי להקשיב.

יש לך עוד דקה ובדקה הזאת תרום לנו ממה שהמועצה שלך עושה בדברים האלה. את כל שאר הדיון כבר שמענו.

אני מציע, מה שאנחנו מדברים עליו המון בספירות הכלליות, זה שיתוף פעולה אזורי, מדינתי. אני מתכוון לזה שבערים הערביות לא רואים טלוויזיה רק של ישראל אלא גם של הרשות הפלשתינית. אנחנו צריכים לשתף פעולה עם הרשות הפלשתינית כדי שיהיו לנו אותם מסרים בתחום הזה של מניעת עישון. אנחנו מדברים עכשיו על שיתוף פעולה עם ערב הסעודית שהיא מאוד פעילה בתחום הזה של מניעת העישון. הם מגישים תביעות נגד חברות הסיגריות. אני רוצה לראות את שיתוף הפעולה הבין-אזורי הזה שיתמקד בתחום הזה של מניעת העישון. זה לא קשה אבל מי שרואה אל ג'זירה ומי שרואה אל ערביה, הוא צריך לראות גם את המסרים האלה נגד העישון. בשעתו עמדתי בקשר עם עמותה משכם, המסר שלהם היה הומור, מסר נהדר לאוכלוסייה הערבית. גם הומור גס. הם ציירו את הקברן בבית הקברות שאומר: תעשן, זה מצוין, זה מביא לנו עבודה. יש הומור חזק מאוד בחברה הערבית.

זאת תכונה של ערבים.

גם של יהודים.

עמדתי בקשר עם ה-מידל איסט טלוויזיון ששידרו בלבנון והם שידרו גם תשדירי שירות שלנו. אנחנו צריכעים לעמוד בקשר עם רשתות טלוויזיה בכל האזור כדי שכל הערבים שצופים בטלוויזיה מכל האזור, והם לא צופים רק במה שיש לנו לומר אלא הם צופים גם במה שיש לכל האזור להגיד, יראו את הדברים. שיתוף הפעולה הבין-אזורי כאן הוא חיוני, חשוב וניתן להשיג אותו והוא יביא לתוצאות מדהימות. תודה רבה.

תודה. חיים, שמעת את הדברים. המחויבות שלך, גם האישית, לתחום ידועה לנו לא מהיום. אני רוצה שתציג באופן כללי אבל בתוך הדברים תענה גם על כמה שאלות שעלו כאן.

שאלה ראשונה. עלה כאן נושא הוועדה הייחודית במשרד הבריאות שנשארה פתוחה ובסימן שאלה. הוקמה, לא הוקמה, התכנסה, לא התכנסה, ומה התכניות לגביה.

שאלה שנייה. הנושא של התאמת תכניות, גם גמילה וגם הסברה וכולי, לחברה הערבית, בשפה, בתרבות וכולי.

שאלה שלישית. נושא התקצוב לקופות החולים. דנו בזה בעבר, לגבי אותם שישה מיליון שקלים מפורסמים, אבל האם יש תוספת ייעודית שמיועדת לישובים ערבים, לחברה הערבית.

שאלה רביעית שאולי היא לא ממש בתחום האחריות של משרד הבריאות אבל בכל זאת, נושא האכיפה גם של חוק עישון במקומות ציבוריים וגם של רישוי לאותם בתי נרגילה. האם הנרגילה היא דבר שנמצא אצלכם בפוקוס, האם פניתם למשרד הפנים, לרשויות והיכן אתם עומדים בנושא הזה.

בימים הקרובים משרד הבריאות יפרסם את הדוח השנתי. שר הבריאות יפרסם את הדוח השנתי על העישון. אני יכול לומר באופן כללי שלפחות לגבי החברה הערבית אנחנו רואים עלייה בעישון בקרב נשים. אני עוד לא יודע לומר בדיוק את המספרים.

מה זה בימים הקרובים? זה פורסם היום.

דוח שר הבריאות יתפרסם בימים הקרובים.

מתי זה בימים הקרובים? בדרך לכאן שמעתי ברדיו דיווח לכבוד היום הבינלאומי.

אלה היו הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לדעתי בהתבסס על נתונים של 2014.

לא.

כל מיני גופים מפרסמים נתונים כאלה ואחרים, חלקם מעודכנים וחלקם פחות, אבל שר הבריאות מפרסם את הדוח השנתי כאשר המספרים מעודכנים נכון ל-2017.

תן לנו נתונים לגבי החברה הערבית

אני אומר שבאופן כללי לגבי החברה הערבית אנחנו לא רואים שינוי בעישון בקרב גברים אבל רואים עלייה משמעותית בעישון בקרב הנשים הערביות.

מה זה עלייה משמעותית?

אני יכול להגיד שאנחנו מתקרבים לנתונים של אגודת הגליל מבחינת שיעור העישון.

הן רואות בסיגריות את שחרור האישה. שחרור האישה כאילו קשור בעישון.

שוב, השר יפרסם את הדוח שלו.

באופן כללי לגבי גמילה. שיעור הנגמלים בשנה נכון להיום הוא משהו כמו 2.2 אחוזים מכלל המעשנים. אני מדבר על כלל האוכלוסייה. אמנם השנה יש יותר נגמלים מאשר בשנה שעברה בקופות החולים, אבל בסך הכול המספר הוא 2.2 אחוזים מתוך כלל המעשנים. אנחנו יודעים שאפילו בחברה הערבית, הרצון להיגמל הוא גבוה יותר מאשר בחברה היהודית ועדיין אנחנו מדברים על אחוז מאוד מאוד נמוך. ללא ספק זאת בעיה.

לגבי כל התכניות של ההתערבות והתקציבית. אפשר לומר שעד עכשיו, ממש לאחרונה, דיברו אבל לא היה תקציב שמופנה לנושא. כרגע יש תקציב שכבר עבר ומתחיל להיות מנוצל והוא קיים. מיליון שקלים, זה הסכום שכרגע מוקצה לטובת הנושא, צבוע לנושא צמצום העישון בחברה הערבית כאשר זה מתחלק לשני מרכיבים עיקריים: כחצי מיליון שקלים צבועים לקמפיין לצמצום העישון ופעילות גמילה.

זה לשנת 2017?

כן.

חצי מיליון שקלים לקמפיין ייעודי ועוד חצי מיליון שקלים בתכניות התערבות שונות בחברה הערבית.

איזה תכניות. חינוך, הסברה?

מגוון של תכניות. בגלל שעד עכשיו לא היה תקציב, זה היה בעייתי לכנס ועדה ולתכנן ולדבר כאשר בעצם מדברים על זה המון זמן ואין את התקציב. עכשיו, משיש לנו את התקציב, בזמן הקרוב נכנס פורום מאוד מאוד רחב עם כל השותפים, אלה שדיברנו ותכננו.

רגע. בשנת 2015 הוחלט על הקמת ועדה.

כן.

הוועדה מעולם לא הוקמה.

כי לא היה תקציב.

קודם כל, לכנס ישיבת היגוי של אנשים שהם עובדים ויש לכם כאן אגודות ושותפים שיבואו בהתנדבות. האמן לי, אני מדברת בשמם. הנה, כולם מהנהנים. זה לא עולה כסף.

נכון.

להפך, יכול להיות שזה יכול לעזור להביא את הכסף. זה לא נעשה. בסדר. המשכנו הלאה. עכשיו יש מיליון שקלים, סכום קטן וצנוע לכל הדעות, אפילו הייתי אומרת בדיחה, אבל התחלה. החלטתם על הקמת ועדה. לוועדה הזאת יש כתב מינוי? מי עומד בראשה? יש לה חברים? יש לה סמכויות? יש לה מנדט? יש לה לוח זמנים? לכנס פורום, זה דבר לא מחייב.

מדדים. כמה אחוזים רוצים להוריד בשנת 2018.

קודם כל כתב מינוי לוועדה.

הכול יהיה מסודר. היה בעייתי או אולי לא מכבד לעשות את זה קודם כשלא היה בכלל תקציב. כשהתחלנו לחשוב על תקציב, כבר היו פגישות עם הרבה מאוד גופים. אני חושב שאין גוף אחד שפעיל בנושא העישון בחברה הערבית שלא נפגשתי וישבנו, דיברנו ושרטטנו תכניות וכיוונים. אפילו תכנית על תקציבים שבסופו של דבר לא הגיעו וזה היה לא מכבד לאף אחד. עכשיו, משיש תקציב, הכול יהיה מסודר עם יעדים. משרד הבריאות יודע לעשות את זה בצורה מקצועית.

מי עומד בראש הוועדה?

אני עוד לא יודע לומר מי יעמוד בראש הוועדה. בוודאי תקציב כזה, שהוא אולי לא מאוד גדול, אבל בהשוואה לסך כל ההשקעה בנושא הזה הוא מאוד משמעותי וזה לא משהו שיש כוונה לבזבז אותו. זה יהיה מסודר עם ניסיון למקסם את זה ולשתף פעולה עם עוד גורמים פעילים ועם עוד תקציבים כדי להפוך את זה למשהו הרבה יותר משמעותי, ארוך וקיים מכפי שזה יכול להיות. יש הסכמה רחבה לגבי זה עם כל הגופים ואני בטוח שנעשה את זה באופן מסודר ויעיל.

יש לוח זמנים? מתי זה קורה?

אני מקווה שבתוך חודש אפשר יהיה לעשות את הישיבה הראשונה. חודש מהיום. להביא את כולם, לשבת, לדבר, לתכנן איך לעשות את זה. יכול להיות שיהיה נכון לעשות - פורום גדול מדי, זה נחמד להנאה - קבוצות עבודה לנושאים ספציפיים. יש מניעה, יש גמילה ויש תחומים שונים שאולי חלק מהגופים מתעניינים יותר בתחום אחד ופחות בתחום אחר ואלה גורמי מקצוע שונים. הנושא של החינוך, הנושא של הגמילה, הנושא של ההסברה, המניעה, הנרגילה. יש הרבה תחומים ולגורמים שונים יש מומחיות שונה ואני לא בטוח שפורום גדול דווקא יהיה נכון אלא אולי דווקא עדיף שיהיו קבוצות עבודה קטנות. הכול יהיה מסודר, מתוכלל, עם יעדים. כבר בתכנית של 2011, בתכנית הלאומית לצמצום עישון ונזקיו, דובר על בניית תכנית לאומית מותאמת לנושא צמצום העישון בחברה הערבית. דובר על זה אבל זה לא תוקצב ולא בוצע. עכשיו זה כן יהיה וזה יהיה מסודר עם אינדיקטורים והכול, כמו שהייתה התכנית הלאומית עם אינדיקטורים ויעדים. נעדכן את הוועדה ככל שזה יתקדם.

עוד הערה אחת לגבי הנושא של בתי קפה לנרגילה, תופעה שאנחנו מכירים. במסגרת הרפורמה ברישוי עסקים שטופלה בהרחבה בשנים האחרונות, בחודשים האחרונים, התעסקנו גם בנושא הזה של רישוי עסקים ואין דבר כזה רישוי עסקים לבתי קפה לנרגילות. בית קפה נרגילות הוא עסק שלא ניתן לתת לו רישיון. הייתה אולי אי התאמה - כי זאת חקיקה שונה - בין מה שקשור לרישוי עסקים לבין חוק מניעת העישון.

סיגריות, סיגרים, זה פריט טעון רישוי. גם נרגילה? אני שואלת על הרישוי.

מותר לעשן בבית.

גם סיגריות מותר לעשן בבית אבל סיגריות הן פריט טעון רישוי. כלומר, אם אתה רוצה לפתוח עסק שמוכר סיגריות, זה רישוי מיוחד. זה נקרא פריט רישוי. כלומר, זה טעון רישוי מיוחד שהעירייה צריכה לקבל אישורים כמו לגבי אלכוהול ודברים אחרים. נרגילה, זה פריט רישוי?

כן. נרגילה נכנסת כמוצרי טבק. היא בתוך אותה הגדרה של חנות לממכר מוצרי טבק. ברישוי העסקים היה את הנושא של בתי קפה נרגילות שאיכשהו התחמקו ונכנסו לרישוי עסקים, שוב, בהתעלמות מהחוק למניעת עישון שלא מאפשר אפילו להקים בית קפה נרגילה אלא אם כן יש שם עד 25 אחוזים מהשטח בחדר עישון סגור, וכאן דובר על בתי קפה שכל המרחב הוא לעישון נרגילה. חוק מניעת העישון מכסה את זה ולכן הייתה איזושהי סתירה כאשר חוק מניעת העישון הוא משמעותי יותר מהבחינה הזאת וכל הנושא של רישוי עסקים תוקן בהתאם. אין דבר כזה של פריט רישוי לבית קפה לנרגילה. מקום כזה לא אמור להתקיים.

כלומר, לפי חוק מניעת עישון במקומות ציבוריים.

לרשויות המקומיות יש כלים לטפל בזה.

בית קפה לנרגילה, היא לא חוקי.

הוא לא קיים. אין מוצר כזה.

אפשר לפתוח בין קפה. אם רוצים לעשן בו, זה צריך להיות עד 25 אחוזים בחדר סגור וכולי.

כן.

מה קורה עם אכיפה?

לרשויות המקומיות יש את כל החקיקה שהן צריכות ואת הכלים. השאלה רק מה קורה עם האכיפה וקודם דובר כאן על כך שבעיית האכיפה קיימת גם במגזר היהודי ולא רק במגזר הערבי. זה קיים בערים יהודיות, בערים מעורבות ובערים ערביות וללא ספק יש בעיה עם העניין הזה. באחריות הרשות המקומית כל הנושא הזה של רישוי עסקים וגם אכיפת החוק למניעת עישון. דרך אגב, אנחנו מראים את זה גם בדוח השנתי. הרשויות מחויבות להעביר דיווחים למשרד הבריאות על כמה פקחים יש וכמה קנסות ניתנו, אבל הן לא מעבירות את הדיווחים כנדרש.

אבל מה אתם עושים כמשרד? זה לגלגל את זה לרשויות.

אם הרשויות לא שולחות את הדיווח, הם לא יודעים.

למדינת ישראל יש יחסים מאוד הדוקים עם הרשויות המקומיות. היא דורשת מהן תקנות נגישות, היא דורשת גביית ארנונה, היא דורשת המון דברים באמצעות משרדי הממשלה הרלוונטיים.

ויש סנקציות.

ויש סנקציות. אתה אומר כאן שהן לא מעבירות וזהו.

במשרד הבריאות יש את אגף האכיפה והפיקוח בו יש שני אנשים שפועלים בנושא הזה והם נמצאים בקשר עם 250 רשויות ואמורים לבקר, לעודד ולקדם. ברור שכוח האדם הזה לא מספיק אפילו כדי להיות בקשר טלפוני עם 250 רשויות בשנה וזה בעייתי. מבחינת המדיניות של האכיפה, החוק מגדיר שהרשות המקומית היא האחראית ומשרד הבריאות, היכולת שלו לפקח הוא דרך דיווחים שהרשות מעבירה אליו. אני אומר שהחוק היום לא קובע שום סנקציה על ראשי ערים. יכול להיות שאולי - בדומה לחקיקה בתחום שמירת הניקיון, כאשר יש סנקציה אישית על ראשי ערים מבחינת המחויבות שלהם לכל הנושאים של שמירה על הסביבה ומפגעי פסולת כאלה ואחרים - יש מקום לשקול שינוי בחוק שיאפשר איזשהו כלי לחייב את ראש הרשות באופן אישי לדיווחים האלה כדי שלמשרד הבריאות תהיה את התמונה המדויקת ואיזושהי יכולת לקדם את האכיפה.

תמיד אפשר לשקול שינוי בחוק.

אנחנו לא יכולים להחליף 250 רשויות.

יש 250 רשויות ברחבי מדינת ישראל באופן כללי. כאן עלתה בעיה נקודתית ספציפית. מדינת ישראל, כשהיא רוצה לקדם כל מיני דברים אחרים שכבר קיימים בחוק ורוצה לעודד את הביצוע ואת האכיפה שלהם, היא יכולה לעשות זאת. האם שר הבריאות בחמש השנים האחרונות פנה בקול קורא לראשי הרשויות הערביות ואמר להם, שימו לב, בתי הנרגילה לא עומדים בדרישות החוק? האם שר הבריאות יזם אצלו במשרד, אסף את מנהיגי הציבור וראשי רשויות? בין להגיד נחוקק ונעשה חיוב אישי ואז גם זה לא ייושם, ואז נבוא לכנסת ביום הבינלאומי ונשאל למה זה לא נאכף כל שנה, לבין המצב שקיים בשטח, יש פער מאוד מאוד גדול.

באמת איפה שר הבריאות בישיבה הזאת? השאלה אם הוא נגד עישון.

בשנת 2007 החוק תוקן, חוק מניעת העישון במקומות ציבוריים תוקן, ונקבע שראש רשות חייב למנות פקחים וחייב להעביר את הדיווח השנתי. אנחנו עכשיו מציינים עשר שנים לחוק ואנחנו מכירים ובדקנו כל מיני דרכים לקדם את שיתוף הפעולה גם דרך מנכ"ל משרד הפנים בישיבות מטה של הנהלת משרד הבריאות והנהלת משרד הפנים כדי להיעזר במשרד הפנים כגורם בשלטון המרכזי שנמצא בקשר מול השלטון המקומי, כולל פגישות דרך מרכז השלטון המקומי וחוזרי מנכ"ל מרכז שלטון מקומי. עד היום כל הניסיונות האלה לקדם ולעודד שיתוף פעולה עם הרשויות לא צלחו, לא דרך משרד הפנים ולא דרך מרכז השלטון המקומי. לדעתי, לא שמשרד הבריאות החליט על איזשהו כיוון מסוים להתמודד עם זה אחרת, אבל לפחות עד עכשיו ניסינו בדרכים האלה ולדעתי אנחנו לא רואים שמגיעים לשם יותר ואני חושב שצריך לשקול שינוי חקיקה שיטיל את האחריות על ראש הרשות, כמו שהוא מטיל עליו את החובה לעשות אכיפה. צריך להכניס לשם גם סנקציות כדי שיוודא את האכיפה של החוק, ושנית, יוודא את הדיווחים שלו למשרד הבריאות.

זה חלק מההוראות שרצינו להכניס לתיקון ב-2007 והן לא עברו כאן בכנסת. הגיע הזמן להעביר את זה.

חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

תודה רבה. עישנתי 39 שנים והפסקתי ביום אחד. עשיתי את זה בשיטה אישית שלי. הבטחתי לאשתי ב-10 באוקטובר 2010 שאני אפסיק ב-1 בינואר 2011. אחר כך הבטחתי לאבא שלי זכרונו לברכה, לאמי, לאחיות, לאחים, לחברי הכנסת שעשו ממני צחוק ואמרו לי שאני לא רציני. כל אחד שפגשתי, אמרתי לו שאני הולך להפסיק לעשן ב-1 בינואר. הגיע ה-1 לינואר, לא הייתה לי ברירה, לא יכולתי לעשן באף מקום וכך הפסקתי לעשן.

לנושא הדיון. אני חושב, לפי הדברים שהצלחתי לשמוע כאן, שיש צורך לכפות על הממשלה להפריש לפחות עשרה אחוזים מההכנסות שלה לעניין המלחמה בעישון.

אתה מתכוון לעשרה אחוזים מהמסים.

כן. עשרה אחוזים. אני חושב שיותר ואני אפילו הייתי הולך על משהו מדורג כאשר כל שנה חמישה אחוזים תוספת עד שאפילו נגיע לחמישים אחוזים. אני מקווה שההכנסות ירדו. אני הייתי קורא לחוק הזה חוק החיסכון בהוצאות הבריאות. יגידו לך חוק תקציבי או לא תקציבי, אבל זה חוק החיסכון בהוצאות הבריאות. חמישה אחוזים. כל מיליון שאתה משקיע בעניין הזה, אתה חוסך חמישה מיליון. אני מציע, תמר, שתבקשי ממרכז המחקר והמידע שלנו לבדוק איך הנושא הזה מתוקצב בעולם.

מה שאתה אומר קיים באוסטרליה.

יכול להיות. אני שיערתי שלא המצאנו את הגלגל כאן למרות שהרבה חושבים כך אלא שאחרים חשבו על העניין הזה ויש חקיקה בהתאם.

יש הצעת חוק של חברת הכנסת יעל גרמן. 40-81, זה המספר.

בסדר. אנחנו נבדוק את העניין הזה. צריך לקדם את הנושא הזה בחקיקה ולכפות על הממשלה. אני חושב שזה נושא מספיק חשוב וכך צריך לעבוד. אני חושב שההשקעה העיקרית.

עיקר מה שמגיע לציבור זאת המלחמה בעישון, כאילו לצאת מהעישון ופחות מגיע הנושא הזה של לא להיכנס לעישון. כלומר, מניעה. רוב האנשים שמעשנים, אני לא יודע, לא עשיתי מחקר סטטיסטי ואולי יש לכם אותו, עושים את זה בתיכון. יש לנו כלי שאנשים נמצאים במסגרת, יש בית ספר, יש מערכת, וצריך לנצל ולמקד שם את הנושא. אני הייתי הולך עם יותר ממחצית התקציב ולהתלבש על בתי הספר. בדרך כלל הגיל הזה הוא גיל התחלת העישון. אני חושב שזה הדבר העיקרי לעשות. אפשר לצמצם את העישון.

בעניין הנרגילות, החוק הקיים לבתי עסק מותאם לסיגריות. אנשים הולכים לבתי קפה או למסעדות לאכול או לשתות קפה ומעשנים בצד. בתי נרגילה, אנשים הולכים במטרה לעשן. כלומר, מקום לעישון ובצד אולי שותים קפה. אתה לא יכול שיהיה אותו חוק לשני הדברים האלה. אני בעד איסור מוחלט של בתי הנרגילה ואני בעד ללכת על משהו ממש טוטלי בעניין הזה. מי שרוצה, שיעשה את זה בבית. נרגילה, כמובן הנזק שלה עצום.

דרך אגב, מאז 1 לינואר 2011, לא עישנתי סיגריית טבק אחת.

כל הכבוד. תודה רבה. אנחנו חייבים לסיים את הדיון כי יש לנו דיון נוסף בנושא אחר. אני מתנצלת בפני כל מי שלא דיבר או דיברה. אני כן חושב שהנושא הוצג כאן בצורה מאוד מקיפה ומאוד עמוקה. אני שמחה מאוד שהקדשנו את הדיון הזה לנושא הזה ואני מודה ליוזמים ולמשתתפים.

אני רוצה לסכם בכמה נקודות. קודם כל, נחשפה בפנינו תמונה שהיא תמונה קשה בחברה הערבית. הנתונים לאורך כל השנים, ובאמת אגודת הגליל הציגה בפנינו את הנתונים הכי עדכניים - - -

סליחה, אולי משרד החינוך יכול לומר משפט אחד?

אם אפשר בבקשה לא להפסיק אותי בסיכום.

סליחה שהפסקתי אותך, אבל גם לנו יש מה לומר. אם אפשר, שני משפטים.

אני ממש מתנצלת. אני בסיכום.

סליחה.

תודה על הנתונים. הנתונים הם נתונים קשים. הם נתונים שמראים על כך שלאורך הרבה מאוד שנים, אולי עשרות שנים, לא ראינו מה קורה בחברה שהיא חברת מיעוט בחברה הישראלית ונתנו למספרים לעשות את שלהם, גם בנגישות של חברות הסיגריות, גם בנתונים סוציו אקונומיים וחברתיים אחרים, והתוצאה היא שכל גבר שני מעשן, עלייה בשיעור הנשים המעשנות, שיעור כניסה לעישון מגיל צעיר בקרב בני נוער ולאחרונה התופעה שכאן הוצגה באופן מאוד מאוד חריף, שהיא חדשה יחסית, תופעת עישון הנרגילה שהוא מוצא טבק לכל דבר, מסוכן, והפך להיות סוג של בילוי בפני עצמו באופן שתואר כאן על ידי כל נציגי החברה כמסוכן והרסני ולא רצוי.

הפנייה שלנו מתחילה והיא מלמעלה כלפי מטה והיא קודם כל לממשלה. קודם כל לממשלת ישראל.

משרד הבריאות, הכרזתם שהקמתם ועדה בשנת 2015 אבל עד היום הוועדה לא קמה ולא התכנסה, אין לה צוות ואין לה כתב מינוי. הוועדה רשמה לפניה שבחודש הקרוב זה אמור לקרות. הוועדה מצפה לדיווח לגבי חברי הוועדה, מה הסמכויות של הוועדה, מה המנדט, מה כתוב בכתב המינוי, לוח הזמנים ולעקוב אחרי התקדמות העבודה וההחלטות כדי שנוכל לעקוב אחריהן ולראות שהן מיושמות.

דבר שני הוא בתחום הרישוי והאכיפה. לא בפעם הראשונה אנחנו מצאנו כאן שטח הפקר מוחלט בכל מה שקשור לאכיפת עישון לפי חוק עישון במקומות ציבוריים ואכיפת רישוי בכל מה שקשור לבתי הנרגילה. העובדה שנחשפנו כאן לתופעה כל כך רחבה של פתיחת בתי נרגילה שהמטרה שלהם המוצהרת בדרך המלך – לא עיסוק צדדי, לא מקום עישון שאדם יוצא החוצה או פינת עישון או משהו כזה – היא בית עישון לא חוקי. תופעה לא חוקית שהולכת ומתרחבת ואין אכיפה ואין דין ואין דיין.

הוועדה תפנה לשר הפנים ולשר הבריאות במשותף ותתריע בפניהם. אני מודה שאני ידעתי שיש דבר כזה נרגילה, אבל המושג הזה בית נרגילה והיקף התופעה, נחשפתי לזה היום בפעם הראשונה. זה עלה אולי במשפט הראשון בדיון הזה, לפני כמה שעתיים, על ידי חברי הכנסת ומשם המשיך בערך על ידי כל דובר ודובר. אני לא חושבת ששר הפנים שאחראי על הרשויות המקומיות ועל האכיפה שם, על פקחים וכולי, יכול לעצום עיניים. הוועדה תפנה לשר הבריאות ולשר הפנים במשותף ותתריע בפניהם על המציאות שעלתה כאן ותבקש מהם תכנית פעולה לאכיפה, איך הם נערכים מול ראשי הרשויות, אם צריך תוספת תקציב לפקחים וכולי. אני לא יודעת מה, אבל התופעה הזו לא יכולה להישאר לא מטופלת.

אין פקחים.

זה חלק מהבעיה.

צריך לתקן את החוק ולקבוע חובה. אין לנו את זה היום בחוק.

שמענו את הדברים. אני מתרשמת שחקיקת עוד ועוד חוקים, אני לא בטוחה שזאת הדרך. יש חוקים והממשלה צריכה להיערך ליישם אותם. צריך תוספת תקציב. אנחנו מחוקקים חוק ואז חוק חובת יישום החוק ואז חוק חובת העברת התקציב ליישום החוק ולקיומו. זאת שרשרת אין סופית. לחוקק אפשר ונחוקק, בסדר.

הדבר השלישי הוא נושא הגמילה. התרשמנו כאן מהדיון שהגמילה היא דבר בעל חשיבות גדולה בחברה הערבית בגלל שיעור המעשנים הגבוה ובגלל שאנחנו רואים כניסה הולכת וגדלה במקום שהמצב יהיה הפוך.

אני מבקשת ממשרד הבריאות להציג בפני הוועדה, בין אם במסגרת אותה ועדה או צוות שאתם מקימים בתקציב ובין אם כאקט בפני עצמו, שימת לב מיוחדת לתקצוב קופות החולים לגמילה בחברה הערבית. היא כמובן תהיה מותאמת שפה, מותאמת תרבות, עם מתאמים. אני מתנצלת בפני כל מי שלא דיבר, אבל יש לנו כאן מתאמות ורכזות תכניות גמילה למיניהן. זה דיון שיכול להימשך עוד שעתיים. אני מבקשת גם את סליחת משרד החינוך שהפעם לא השתתפתם בדיון. פשוט עלו כאן המון בעיות שאנחנו רוצים לשים אליהם לב, אבל משרד החינוך שותף קבוע אצלנו ואתם עוד תציגו את הדברים.

שלושת הדברים האלה – תכנית לאומית מטעם משרד הבריאות, אכיפה גם בתחום העישון וגם רישוי עסקים לאותם בתי עסק לא חוקיים וגמילה ייעודית דרך קופות החולים בשפה ובתרבות בישובים – הם שלושת הדברים החשובים ביותר.

תכנית מניעה אחת בבתי ספר, את לא חושבת ששווה להשקיע בה?

כן. לגמרי. בהחלט. אנחנו נקדיש לזה דיון מיוחד.

גם בבתי הספר היהודיים ולא רק הערבים.

אנחנו נקדיש לזה דיון מיוחד. בשנה שעברה הוצגה אצלנו בוועדה אותה תכנית שציינתם עם קופסאות הסיגריות. אנחנו נקדיש לזה דיון מיוחד. נדמה לי שאלה כרגע שלושת הדברים הבוערים ביותר בחברה הערבית.

אנחנו נקיים דיון מעקב בעוד חצי שנה מהיום כדי לשמוע גם את משרד הבריאות, גם את משרד הפנים וגם את קופות החולים והמשרדים השונים על ההתקדמות בתחום הזה.

יש גם את נושא העישון בקרב הרופאים שזה קריטי.

נכון. אנחנו נוסיף גם את זה לסיכום. אנחנו נפנה לכל מנכ"לי קופות החולים כתוצאה מהדיון הזה ונתריע בפניהם על כך שעלתה כאן סוגיה של עישון הצוות הרפואי שזה באמת דבר שלא יעלה על הדעת. הם מהווים גם דוגמה אישית וזה אבסורד שקשה לתפוס אותו. נבקש מהם לפעול בקרב הצוות הרפואי של הקופות עצמן. תודה על התוספת.

שיתוף פעולה בין אזורי.

בינתיים המנדט של הוועדה הזאת הוא בגבולות מדינת ישראל. בסדר. דבריך נאמרו, נרשמו והם חשובים.

אני רוצה להודות מאוד לכולם על ההשתתפות ועל היוזמה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:57.