הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 515

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ' באייר התשע"ז (16 במאי 2017), שעה 13:47

חוסר במענים לבוגרי כפרי הנוער, הפנימיות והאומנה במסגרת התכנית הלאומית לקידום צעירות וצעירים במצבי סיכון (יתד)

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

גילה רונן - סגנית מנהלת השירות לנוער, צעירים וצעירות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אברהם לוי - מנהל אגף תקציבים, מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

פנינה וסרמן - אגף התקציבים, מינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

מירב שלו - רכזת בוגרים, חינוך התיישבותי, משרד החינוך

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

ד"ר זהר לביא סהר - מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית, אלימות במשפחה, משרד הבריאות

רחלי ירדן - עו"ד, הסיוע המשפטי, ירושלים, משרד המשפטים

מצדה מצלאוי - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שלומית פסח גלבוע - תכנית יתד, ג'וינט ישראל

מרדכי וינטר - יו"ר עמותת ילדים בסיכוי

צבי הויזליך - חבר הוועד המנהל, עמותת ילדים בסיכוי

ירון בראון - מנכ"ל עמותת ילדים בסיכוי

ענת נחמיה לביא - מנכ"לית הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות בישראל

יסכה חורי - הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות בישראל

יואב בוקעי - ראש היחידה לילדים, נוער וצעירים, אשלים - העמותה לתכנון ולפיתוח שירותים לילדים ובני נוער בסיכון ומשפחותיהם

אמונה דוידסון - מנהלת הוסטל החוט המשולש, עמותת החוט המשולש

איריס זלכה - מנהלת עמותת מקום אחר

לירון רוזנבלט - סטודנט

מליסה הארון גופר - מוזמן/ת

חמה ישראלי שמייסר - מוזמן/ת

אסתר הרצוג - מוזמן/ת

לילי הלפרין - מוזמן/ת

מתן אלקלעי - שדלנ/ית

אתי שבתאי

אהובה שרון, חבר תרגומים

חוסר במענים לבוגרי כפרי הנוער, הפנימיות והאומנה במסגרת התכנית הלאומית לקידום צעירות וצעירים במצבי סיכון (יתד(

אני מתנצלת על האיחור. חשבתי שאלי אלאלוף ינהל את הוועדה. אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום ה-16 במאי 2017, כ' באייר התשע"ז. הוועדה תעסוק בפתרונות ומענים לבוגרי כפרי הנוער, הפנימיות והאומנה במסגרת התכנית הלאומית לקידום צעירות וצעירים במצבי סיכון (תכנית יתד).

אני אומר מילה ואז משרד הרווחה יתייחס. בירכתי את תכנית יתד גם בשדולה של כפרי הנוער והפנימיות בראשה אני עומדת. בשבוע שעבר הייתי באירוע השקה של התכנית. מעבר לכך שהתכנית היא תכנית טובה, היא תכנית היסטורית, תכנית שפעם ראשונה המדינה, משרד הרווחה בעלות תקציבית של מאה מיליון שקלים שנפרסים על פני שנתיים, באה ושמה את הצעירים במדינת ישראל על המפה. ההבנה היא שהתופעות הסיכוניות לא נגמרות בגיל 18 אלא ממשיכות כמה שנים קדימה ולכן יש כאן אחריות של המדינה.

אני מכירה את התכנית מצוין. ליוויתי אותה גם עם אליעזר יבלון זכרונו לברכה שצריך לומר שזה היה בנפשו. אני שנתיים בכנסת ומהיום שנפגשנו, הוא אמר לי כמה חשובים לו הצעירים. בכובע השני שלי אני יושבת ראש ועדת המשנה לצעירים חסרי בית ולכן הכרתי את הנושא. חשוב גם לומר על אליעזר יבלון מילה. באמת איש משכמו ומעלה שקידם את הנושא ואני בטוחה שזה יצליח.

מעבר לכך שזה חשוב, זה באמת משהו היסטורי. בעיני הדבר הכי חשוב הוא לראות שתכל'ס בשטח זה פועל והדבר החשוב הוא שאותם ארגונים חברתיים שקיימים ופועלים בתחום, יהיה ממשק בינם לבין המשרד. מה שאמרתי בכנס של יתד בשבוע שעבר זה שהצלחת התכנית תלויה בשני דברים. ראשית, שאותם עובדים סוציאליים בתוך הרשויות שיהיו אמונים על התכנית האת יבינו את גודל השעה ויבינו כמה חשוב לקדם את הצעירים בתוך הרשויות, והדבר השני שחשוב הוא שיתוף הפעולה עם הארגונים, עם החברה האזרחית, עם הארגונים החברתיים. אני מכירה עמותות רבות שכבר עוסקות בתחום וביקרתי אצל רובן. הייתי כמעט בכל הדיוריות, דירת מעבר, הייתי ב-למרחב, הייתי ב-הלל, הייתי ב-אותות וב-עלם. כל אותם ארגונים חברתיים, אני די שוחה בחומר. השיתוף ביניהם לבין העובד הסוציאלי חשוב. זאת אומרת, אותו צעיר שלצורך העניין סיים את הצבא או אותה צעירה שהייתה חיילת בודדת, יכולה אחר כך לבוא לאותה עובדת סוציאלית ברווחה כי שלחו אותה מהדיורית של אותות. זה מבחינתי אותה סינרגיה ובאמת עבודה טובה ביחד. גם עבודה טובה של העובדים הסוציאליים שאני בטוחה שהם מבינים את החשיבות וגם עבודה עם הארגונים החברתיים שעושים עבודה מצוינת.

נתחיל עם משרד הרווחה.

שלום לכולם. אני מתנצלת בשמה של ציפי נחשון גליק.

אני מתנצלת בשם ציפי נחשון גליק, חברה שלי, שותפה שלי שנמצאת בחוץ לארץ. מגיע לה. גם זכתה בתואר עובדת מצטיינת. נברך אותה גם לפרוטוקול. אני יודעת כמה היא מסורה. כשבאנו לכנס של יתד, היא לבשה שמלה לבנה והיא אמרה לי שהיום זאת החתונה שלה. נברך אותה, היא שותפה אמיתית.

אני רוצה לומר שדברי הפתיחה שלך מייתרים את דברי הפתיחה שלי כי אני חושבת שבאמת הדגשת את הנושא של השותפות גם בין משרדי הממשלה וגם את הנושא של המגזר השלישי, החברה האזרחית, פילנתרופיה, אקדמיה, כל השותפים בתוך השדה החברתי שעוסק בצעירים וצעירות בסיכון. זה הרגע ההיסטורי ולכן זאת נקודת המוצא לדיון, הנושא של השותפות וההכרה וההבנה בצרכים השונים שיש לקבוצות השונות.

נתונים באופן מאוד מאוד גס. אנחנו מדברים על מיליון צעירים במדינת ישראל שמהמיפוי שנערך על ידי פרופסור קטן זכרונו לברכה מדובר בהערכה מאוד מאוד גסה על עשרים אחוזים צעירים וצעירות על רצף מצבי הסיכון, וחשוב לי להדגיש את זה. ארבעת תחומי החיים המרכזיים שהגדרנו בתכנית הלאומית הם הנושא של השכלה, תעסוקה ופיתוח מיומנויות, קיום פיזי, בריאות ומוגנות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות משפחתית וחברתית.

אנחנו רואים לנגד עינינו כמה וכמה אתגרים ואני חושבת שזה אולי גם מתייחס למה שייאמר כאן מאוחר יותר בדיון. אני חושבת שהאתגר הראשון הוא להגיע לאוכלוסיות רחבות ומגוונות ככל האפשר. אנחנו יודעים שיש לנו צעירים וצעירות גם על הרצף כולו של מצבי הסיכון אבל גם עם מאפיינים שונים שקשורים להשתייכות למגזרים, לקהילות. אנחנו מדברים על המגזר הערבי, על המגזר החרדי, על יוצאים בשאלה, קהילת להט"ב ועוד. אנחנו מדברים גם על מאפייני סיכון שונים. אנחנו מדברים גם על צעירים וצעירות עוברי חוק, גם בוגרי מסגרות, גם של אגף תקון, גם של ילד ונוער וביניהם בוודאי גם בוגרי הפנימיות שיוצגו כאן. זה האתגר הראשון.

האתגר השני שאנחנו מדברים עליו הוא באמת להגיע לכל אותם הצעירים והצעירות השקופים, כפי שאנחנו קוראים להם. הרבה מאוד בני נוער שהיו מטופלים גם במסגרות אבל גם בקהילה וכאשר בגרו, בעצם נעלמו מעיני הזרקורים ועיקר תשומת הלב הייתה ונשארה, ואנחנו מקווים שלא עוד, בטיפול בילדים ובני נוער ואנחנו חושבים שיש כאן אתגר מאוד מאוד גדול להגיע לאוכלוסייה שהייתה אוכלוסייה זנוחה, אפשר לומר כך, גם במובן של התשומות המקצועיות וגם הכספיות והמענים שפותחו למען האוכלוסייה הזאת.

יש לנו אתגר נוסף ואני אומרת אותו דווקא כנציגת משרד הרווחה ואני חושבת שהוא לפתחנו והוא מאתגר אותנו מאוד. ברור לנו שיש חסמים מאוד מאוד גדולים לחלק מהצעירים והצעירות האלה לפנות למערכת הרווחה, לבקש עזרה ולקבל מענים שמשרד הרווחה מציע. אני חושבת שיש לנו כאן הזדמנות מאוד מאוד משמעותית גם בשביל חלקם לעשות סוג של תיקון על חוויות שהיו להם, שלפעמים הן חוויות לא נעימות עד קשות.

אחד הדברים שניסינו להתייחס אליו כמענה לסוגיה הזאת הוא בכמה אופנים. האחד, ההשתייכות של העובדים הסוציאליים שיהיו ברשויות כמובן תהיה השתייכות לאגף הרווחה. אנחנו לא מתכחשים לעניין הזה אלא מאוד גאים בהישג הזה וחושבים שצעירים וצעירות במצבי סיכון צריכים לקבל מענה ממשרד הרווחה. אחד העקרונות עליהם דיברנו הוא הנושא של הרלוונטיות והזמינות לצעירים וצעירות במצבי סיכון ולכן אפשרנו לרשויות לקבל החלטה עם כל הגורמים הרשותיים, גם עמותות וגם משרדי ממשלה שונים שהם בעצם חופשיים לקבל את ההחלטה היכן עובד הצעירים והצעירות ישב ויפעל כדי להגיע אליהם. זה יכול להיות בשירותים אוניברסליים כמו במרכזי הצעירים, זה יכול להיות בתוך אגף הרווחה , אם זה מקום שמאפשר את המענה ההולם, וזה יכול להיות בכל מקום אחר ברשות.

איך בעצם הארגונים החברתיים ידעו שיש להם ברשות את גילה רונן שהיא עובדת סוציאלית? איך זה עובד? אני חייבת לומר שהכנס היה מאוד יפה כי בכנס באמת ראיתי את כל הדברים. השאלה איך תכל'ס בשטח אותה מדריכה יודעת. הפלונטר אצל כפרי הנוער הוא שהם על-מרחבי. זאת אומרת, מי שמגיע לכפר נוער מסוים, הוא משויך לאזור. אני יודעת שדינה מסיימת בכפר נוער מסוימת והשאלה היא איך יש לה קשר. המדריכה שלה אומרת לה שכשהיא חוזרת הביתה או לצורך העניין כשהיא ממשיכה בבית החייל בתל אביב, שהיא תדע. זאת הרשות המקומית?

אנחנו, משרד החינוך, נתייחס לזה.

בסדר. אני שואלת איך הממשק.

אחד הוא באופן שבו הגדרנו את התפקיד של העובד הסוציאלי ולא סתם אמרנו עו"ס מלווה צעירים. חשבנו שהגיע הזמן להפסיק את הספליט הזה שיש בין העובדים הסוציאליים לבין המלווים האחרים ואנחנו רואים את זה כחלק מתפקידי הטיפול והליווי של העובד הסוציאלי. הוא ישב ברשות. חלק אחד של העבודה שלו הוא העניין של הליווי הפרטני של הצעירים והצעירות שנמצאים ברשות והחלק האחר הוא כל המרכיב המערכתי קהילתי כפי שקראנו לו. הוא אמור לתכלל את כל העבודה הרשותית שנעשית בתוך הרשויות ולהיות בקשר. דרך אגב, הם אמורים לשבת בוועדה היישובית. יש ועדה יישובית, יש ועדה מחוזית ויש ועדה ארצית. בכל הוועדות האלה יושבים נציגים. יושב כאן ירון, יושב כאן אברהם, יושבים כאן שותפים שלנו גם ממשרדי ממשלה אחרים וגם מהמגזר השלישי. הם יושבים כשותפים מן המניין בוועדה הארצית וישבו בוועדה המחוזית וישבו גם בוועדה המקומית ברשויות.

תודה. דליה, את רוצה להוסיף משהו?

כן. מנהלת שירות ילד ונוער במשרד הרווחה. אני רוצה להוסיף רק לחלק של הפנימיות, כיצד הוא מתממשק עם תכנית יתד.

יש לציין שכשבעים אחוזים מבוגרי האומנה בדרך כלל חוזרים למשפחה בה הם גדלו, למשפחת האומנה, וממשיכים שם. אז יש להם בית ויש להם ליווי לחיים. בתוך המערך הפנימייתי זה כמובן לא קיים, כאשר גם שם ניתן להבדיל בין חסרי עורף משפחתי, על הרצף של חסרי עורף משפחתי כי אנחנו יודעים שחסר עורף משפחתי זה לא רק מי שאין לו הורים אלא גם כאשר אין לו בדיוק לאן לחזור גם אם יש לו הורים. אם עד היום עבדנו באמצעות גשר לעצמאות, שזאת תכנית מצוינת אבל היא מאוד מצומצמת, מה שבנינו – ציפי ואני – זה את הקונספט של כיצד אנחנו הולכים להמשיך עם הנושא של הבוגרים של הפנימיות.

תכננו שנתחיל את הליווי של הבוגרים כבר בכיתה י"א-י"ב, מהלך של שנתיים, כשהם עדיין בתוך הפנימייה. יהיה רכז של בוגרים שילווה אותם ויכין אותם לחיים העצמאיים ולאחר מכן אנחנו נעשה את הממשקים עם תכנית יתד שלאחר גיל 18 הם יעברו לליווי של העו"ס מלווה צעירים שהוא יוכל להמשיך אתם את מספר השנים כפי שעקרונות התכנית קובעים.

מי יממן את מלווה הצעירים?

לגבי המימון, זה עוד לא סגור עד הסוף. זה עדיין נמצא בתהליך התכנון. מה שעשינו כרגע זה לבנות את הקונספט ואת המדיניות. בשלב הבא שלנו יחד עם אשלים אנחנו הולכים על תהליך של תכנון אסטרטגי של מערך הפנימיות ואז התכנית עצמה תיבנה. ברגע שהתכנית עצמה תיבנה, גם המימון שלה, נחליט מהיכן הוא מגיע, האם הוא מגיע ממימון נוסף עבור הבוגרים בתוך מערך הפנימיות או האם הוא מגיע מתכנית יתד שתממן את כל התהליך.

מה לוחות הזמנים?

התכנון כבר התחיל. לגבי התכנית עם אשלים, גם כבר יש הסכמות. אוטוטו.

נעקוב אחרי זה. נעקוב בוועדה אחר התפתחות של תכנית יתד. תודה רבה.

משרד החינוך, אברהם לוי, מנהל אגף תקציבים, מינהל חינוך התיישבותי.

אני גם אחראי על תחום הבוגרים. נמצאת כאן מירב שלו שהיא רכזת בוגרים.

אנחנו כבר התקדמנו הרבה יותר. במשרד אנחנו מטפלים במשהו כמו 23 אלף תלמידי פנימיות. יש לנו בערך 5,000 בוגרים בשנה. יש לנו תכנית ליווי בוגרים שנקראת "יש לך כתובת" בשיתוף עם אשלים. במסגרת התכנית יש לנו כשישים רכזי בוגרים בפנימיות הקשות, רובן בכפרי נוער. כרגע לצערי הם מועסקים רק בחצי משרה. זה הלב של ליווי הבוגרים כאשר מירב היא מפקדת על כל המערך הגדול להזה. יהיו לנו גם רכזים אזוריים שיעזרו לנו בתכלול.

מה קורה עם החניך שהולך לצבא או לשירות לאומי?

תכנית הבוגרים שלנו אומרת שאתה נכנס אצלנו בגיל 13 ואנחנו מכינים אותך ליציאה לצבא, מלווים אותך בצבא, מביאים אותך מיד אחרי הצבא ומכניסים אותך למסלול של ייעוץ ללימודים. מי שיוכל ללכת לאקדמיה, ילך לאקדמיה, מי שלא יכול, ילך להכשרה מקצועית. אנחנו מלווים אותו עד גיל 25-26 כדי להכניס אותו לשוק העבודה. מירב רוצה גם לחתן אותם, אבל אנחנו עוד לא שם. זה בעצם המסר של התכנית. אתה נכנס אלינו, אנחנו מלווים אותך עד גיל 25.

איך מתממשקים עם תכנית יתד. בעצם הקונספט שלנו אומר שאנחנו רוצים ללוות את הבוגרים שלנו בעצמנו דרך רכזי הבוגרים שלנו. אנחנו לא רוצים לשלוח אותם לרשות או לרכז שיהיה ברשות כי אין בזה הגיון. עדיף שאותו רכז שמכיר את הבוגר וליווה אותו במשך שש-שבע שנים, ימשיך ללוות אותו.

בתכנית יתד יש שני מרכיבים גדולים כאשר יש את הרכז ברשות ויש את סל המענים שאנחנו כרגע בונים אותו. אנחנו בעצם אומרים שאנחנו נמשיך ללוות את הצעיר באמצעות רכזי הבוגרים, את סל המענים אנחנו ניתן לו. זאת אומרת, מה שהוחלט שיהיה סל המענים לכולם, אנחנו נפעיל את אותו סל מענים לגבי הבוגרים שלנו. בזה בעצם חסכנו ממשרד הרווחה לטפל באותם 23 אלף בוגרים שאנחנו ממילא מלווים אותם. יש להם עדיין 170 אלף אחרים ללוות אותם וזה בסדר. לכן החלוקה כאן היא יותר הגיונית והיא נותנת רצף של ליווי וכך נוכל לתת את הפתרון האופטימלי לבוגרים של מערכת החינוך בישראל.

מירב, את רוצה להוסיף משהו?

לא כרגע.

משרד העלייה והקליטה.

מנהלת שירות הרווחה במשרד הקליטה. המשרד שלנו הוא אחד מבין 11 המשרדים הממשלתיים שכרגע הצטרפו לתכנית יתד. אני עצמי נוטלת חלק בתהליך של הבניה של תפיסת העבודה של התכנית כולה כולל ההתייחסות לצרכים הייחודיים של אוכלוסיית הצעירים העולים. מתוך חומרים שונים, שלפחות אנחנו יודעים עליהם או מחקרים שנעשו, חלק מתוך אוכלוסיית הצעירים העולים מצויים בסיכון שהוא גבוה יותר או במצבים של מצוקה גבוהה יותר, בעיקר בגלל היעדר עורף משפחתי בחלק מהמקרים וגם ממצוקה כלכלית של המשפחות עצמן.

אני חושבת שאנחנו נמצאים כרגע רק בתחילתה של הדרך. חשוב לי לציין שהקונספט עצמו של ההבניה של התכנית הלאומית, מכיוון שאני גם שותפה לתהליך של תכנית 360 עוד מהשלב של הוועדה הציבורית בראשה עמד פרופסור שמידט, אני חושבת שחלק מתוך התובנות שלי לגבי ההבניה עצמה של תכנית 360, אני מנסה כרגע להביא לתוך הפיתוח של תכנית יתד. אני חושבת שמה שהיה בתכנית שם, ואני מנסה גם לחדד בתכנית הזאת, זה הצורך בפיתוח של כשירות תרבותית בתוך תכנית אוניברסלית, איך נותנים את המקום ואת היכולת להתייחס למאפיינים או לצרכים שונים של אוכלוסיות שמגיעות מרקעים תרבותיים שונים ולתת באמת בהלימה לצרכים ולחסכים.

אם כן, זה ממש בתחילת הדרך. אני מייצגת את המשרד כולו וחשוב לומר שבמשרד הקליטה יש אגף שהוקם לפני כשלוש שנים וזה אגף צעירים שכולל בתוכו את האחריות על מינהל הסטודנטים העולים. הרבה מתוך המענים של המשרד שלנו ניתנים למה שנקרא צעירים נורמטיביים. זאת אומרת, סטודנטים עולים, חיילים.

אגף לצעירים בסיכון?

אין אגף לצעירים בסיכון. האגף הוא אגף לצעירים עולים. אני מחדדת או אני מוסיפה כחלק מתוך התכנית הלאומית את הפן שקשור לאוכלוסייה שנמצאת במצבי סיכון.

חשוב לי לומר את זה כי כרגע כל התכנית נמצאת בשלב של מיפוי מענים וראייה בין-משרדית, בין-שירותית, ואני חושבת שחלק לא מבוטל ממענים שהיום גם ניתנים באמצעות המשרד לצעירים באופן כללי, הם בהחלט מענים שיכולים גם לסייע במניעה ובהפחתה של מצבי סיכון וצריך להתייחס אליהם כחלק מתוך מה שקיים היום בתוך המערכת.

תודה רבה. המשרד לביטחון פנים כאן. לא. משרד הבריאות. דוקטור זהר לביא סהר.

שלום. אני בעיקרון מייצגת את מלכה פרגר שנמצאת בחוץ לארץ והיא בעצם שותפה בתכנית מטעם המשרד.

בעיקרון מערכת הבריאות רואה את כל האוכלוסיות כאוכלוסיות יעד. אין תכניות ספציפיות שאנחנו נותנים. אני לא יודעת מי התנהל בשיח מול מלכה בנושא הזה, אבל אין ספק שכל רעיון לשיתופי פעולה זה משהו שאנחנו מאוד מברכים עליו.

אתם הייתם שותפים? אתם בין 11 המשרדים.

משרד הבריאות, כן. אתמול התפרסם קול קורא לכל משרדי הממשלה, לכל ארגוני המגזר השלישי.

זכויות במשרד הבריאות של אותו צעיר שבא לעובדת סוציאלית.

למשל. או תכניות אחרות שייבנו בהמשך.

זה יכול להיות בנושאים רוחביים שאנחנו עוסקים בהם לגבי כל האוכלוסיות עם דגש. אם למשל אנחנו מדברים על אוכלוסיות בסיכון, אנחנו עושים הכשרות בכל מיני נושאים של פגיעות מיניות, התעללות וכולי. אני חושבת שהאוכלוסייה הזאת מבחינת התייחסות שלנו כאנשי מקצוע פחות נמצאת בפוקוס של למשל באיזה רמות סיכון היא נמצאת, חשיפה לכל מיני בעיות וכולי. כן יש יכולת להסתכל על אוכלוסיות מסוימות ולמקד למשל אנשי מקצוע סביב ידע מסוים שנרכש.

תודה. ענת נחמיה לביא, מנכ"לית הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות.

שלום. היינו בבוקר בדיון אחר בוועדת החינוך, שם ראינו את האבסורד של חוסר שיתוף הפעולה בין שני משרדי ממשלה באותו נושא. כאן אני חייבת לומר שיש הזדמנות גדולה דווקא בגלל שאנחנו מדברים בתכנית שהיא רק בתחילתה ואפשר לבנות אותה כבר מהתחלה כמו שצריך, גם בין-משרדית, חינוך ורווחה ועוד 11 המשרדים שנמצאים אבל חינוך ורווחה הם המשמעותיים , בכל אופן בהקשר של הדיון של בוגרי מסגרות חוץ ביתיות אבל גם פנים משרדית. בתוך משרד הרווחה, בין האוכלוסיות של צעירים בסיכון בקהילה לצעירים בסיכון שהם בוגרי מסגרות חוץ ביתיות שחשוב מאוד לבדוק את המאפיינים שלהם ואת הצרכים שלהם.

אני כבוגרת פנימייה בעצמי, עת אני סיימתי את הפנימייה, הבית ממנו באתי, הרשות המקומית, לא הייתה כתובת לכלום מבחינתי כי לא הכרתי שם אף אחד. הכרתי את המדריכים, הכרתי את המסגרת בה גדלתי. לכן תכנית שלא תנסה לנתח את הצרכים הספציפיים של בוגרי מסגרות חוץ ביתיות ולא תיתן מענה ברמת הצעיר, לא ברמת המערכת, תהיה כאן בעיה. אבל שוב, אני רואה כאן הזדמנות כי יש כאן מהלך.

עוד דבר שאני חייבת לציין ולפרגן. אין הרבה מהלכים ממשלתיים שמלווים על ידי גופי חברה אזרחית והשילוב הזה של משרד הרווחה, משרד החינוך ואשלים שמתכלל את זה, אני חושבת שלא סתם אנחנו רואים מה קורה. אין כאן ישיבת ביקורת אלא יש כאן ישיבה של בואו נראה ביחד איך בונים דבר וזה מאוד מאוד חשוב לי לציין.

שוב, אנחנו בתחילת הדרך.

האמת היא שזה ראוי לציון כי זה באמת היה בולט בכנס שהתקיים בשבוע שעבר.

עוד הערה. בסוף יהיו אנשי מקצוע שיוכשרו ויעשו את העבודה. אני חושבת שצריך במקביל – ואני יודעת שעובדים על זה אבל אני שמה את זה כנושא – לייצר איזשהו מערך שהוא מרכז הידע. בסוף יש מקום אחד במדינה, באינטרנט, אני לא יודעת היכן, שמאגד את כל הזכויות של הצעיר, החל ממשרדי הממשלה השונים, עמותות, ארגונים, אקדמיה, מלגות. היום אין דבר כזה.

זו הבעיה המרכזית שלנו.

בדיוק. יש פתרונות אבל לא יודעים להגיע אליהם. זה גם משהו שצריך להיות חלק בלתי נפרד מהתכנית.

נכון. ירון.

אני יושב כאן תחת שני כובעים כאשר האחד הוא כמנכ"ל עמותת ילדים בסיכוי שמפעילה את גשר לעצמאות שעוד מעט אני אספר עליה קצת. בפועל אני בעצם משרת של אברהם לוי ושל דליה לב שדה. לא תמיד משלמים על זה אבל אני משרת שלהם. הכובע השני הוא כנציג המגזר השלישי שענבל מעלם ואני נבחרנו על ידי בערך ארבעים ארגונים שעובדים עם צעירים - היו בחירות - לייצג את המגזר השלישי.

בכובע הראשון, אני חייב להגיד שגם איריס שיושבת כאן מעמותת מקום מפעילה דירות. יש לנו היום שלושים דירות בכל רחבי הארץ, רובן בקהילה. ארבע דירות הן בתוך ניר העמק אבל השאר כולן בקהילה, עם כמעט מאתיים ומשהו צעירים ועוד 180 צעירים שאנחנו מלווים אקסטרנית, שהיו בוגרי הדירות. ההרכב שלהם הוא כמעט ארבעים אחוזים מכפרי הנוער. מעט מאוד מהאומנה, כמו שדליה ציינה. רוב האומנה חוזרים הביתה אבל יש לנו שלוש דירות עם אור שלום, דירות חרדיות, שלוש דירות שומרות שבת, דירה במגזר הערבי במג'דל כרום לשש בנות. זאת היום התכנית המובילה.

אני יכול להגיד שבכל רגע נתון יש לנו רשימות המתנה שנעות בין 180 ל-240 צעירים ואם אנחנו משכנים שישה צעירים בדירה, זה אומר בין שלושים ל-35 דירות נכון לרגע זה. אני חייב לומר שאנחנו לא משווקים הרבה את התכנית כי אנחנו נמצאים בחוסר. התכנית היום היא בשיתוף עם אגף התקון. יש מיזם משותף. התכנית היום עולה לנו סדר גודל של 6.5 וחצי מיליוני שקלים, מתוכם שני מיליון שקלים מאגף התקון ואת השאר, ארבעה וחצי מיליון שקלים, אנחנו מגייסים מפילנתרופיה או מכל מיני גורמים מסביב. הגענו לרמה כזאת שאי אפשר למשוך יותר את המנוע והצורך הזה – לפחות נכון לרגע זה, ואני אומר את זה בכל רגע נתון – של שלושים דירות. יש לנו צעירים עם כל מיני פתרונות. פיתחנו את הנושא האקסטרני. זה נכון לרגע זה ומשקף כפרי נוער, פנימיות ואומנה ממש כזרוע של המשרד.

נכון להיום, אני אומר את זה בכובע השני, לא ברור, לפחות לי, מה יהיה החיבור. כמובן שלכולנו יש אינטרס ענק שתכנית יתד תצליח. אתמול הייתה לנו ישיבה של ועדת ההיגוי הארצית ואני חושב שגם כנס הפתיחה הרים את זה לגבהים מאוד גבוהים ויצר ציפיות. גם אתמול דיברנו על כך שלמרחק בין הציפיות לבין המציאות, המהירות, איך מיישמים את זה בשטח, מה קורה בשטח, יש כבר 10-12 עובדים סוציאליים, אין עדיין רכזים אזוריים, כל הנושא של ההטמעה, אפיונים, איך זה עובד, הנושא של הליווי לעומת מתכללים, איך זה יעבוד עם העמותות, איך יהיה מעבר הכספים. הדברים האלה לא נמצאים עוד. זאת אומרת, יש באז מאוד גדול שזה דבר נפלא, אבל אנחנו מהר מאוד צריכים להתאים את הדברים וזאת נקודת המצב נכון להיום.

זה ברור לי. לכן אנחנו נעקוב אחר התפתחות התכנית.

ראש היחידה לילדים, נוער וצעירים באשלים ושותף לחלק גדול מהדברים שנאמרו כאן עד עכשיו. אנחנו באמת נכנסנו לנושא של תכנית יתד במספר כובעים. ראשית, אנחנו כארגון פיתוח מסייעים לפיתוח כל המהלך הזה. אנחנו רואים את עצמנו גם כאיזשהו ארגון שמסייע ביישום של התכנית בפועל למשרד הרווחה ואולי זה התפקיד החדש שלנו. נכנסנו אליו ואנחנו גם מרגישים שאנחנו יושבים על המקום של השותפויות המאוד מורכבות שיש כאן ואנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד אנרגיות. הסיטואציה שיש 11 משרדי ממשלה – צריך להגיד שלושה מוסדות ממלכתיים, אם זה צה"ל, השירות הלאומי וביטוח לאומי - וכפי שירון הזכיר, ארבעים ארגונים של חברה אזרחית, זאת משימה מאוד מורכבת לשים את כולם תחת שולחן אחד.

אני חייב לפרגן לכל השותפים שתהליך העבודה הוא תהליך מרתק בו שומעים את כולם, מדברים עם כולם, כולם תורמים ואני חייב גם לומר שהתוצרים שאנחנו רואים בשטח הם כתוצאה מתהליכי דיון משותפים.

אני חייב להחמיא כאן גם לך חברת הכנסת בן ארי על התמיכה והרוח הגבית. אני חושב שזה מאוד חשוב. מוטי וינטר מורי ורבי בהרבה מאוד מהתהליכים אמר לי פעם בתחילת הדרך שחייב להיות לי גם גב פוליטי. הגב הפוליטי הזה הוא מאוד מאוד חשוב כי ברגע שיש רוח גבית, היכולת להצליח במהלכים ממשלתיים לאומיים היא הרבה יותר רבה.

כפי שנאמר כאן אנחנו נמצאים בשלבים של הקמה ובשלבים של יציאה לדרך. שרה הזכירה את 360, אז בואו נגיד את האמת. ב-360 עברו ארבע שנים מהרגע שהחלטת הממשלה הראשונה התקבלה עד שנגעו בילד הראשון. הרבה מאוד תהליכים של מחשבות, ועדות ודיונים. כאן אנחנו מתכננים תוך כדי ריצה ואנחנו עושים את זה בקצב מאוד מאוד מהיר. רק לפני חמישה חודשים התקבלה החלטת הממשלה. דרך אגב, חלטת הממשלה פורצת דרך, היסטורית כפי שהגדרת אותה. היסטורית בהרבה מאוד דברים כאשר אחד מהדברים הוא גם המעורבות של המגזר השלישי. אין החלטות ממשלה שמכניסות את המגזר השלישי, את החברה האזרחית, בבסיס העבודה בצורה כזאת.

מילה על הסיפור של בוגרי מסגרות חוץ ביתיות. אנחנו בדברי ההסבר של החלטת הממשלה, בעקבות הדיונים המשותפים, הכנסנו את הקבוצה הזאת של בוגרי מסגרות, בכלל בוגרי השמה חוץ ביתית, כקבוצה שהיא בעלת צרכים ומאפיינים שעומדים בפני עצמם. אני מכיר את זה אישית דרך הרבה מאוד שנים של עבודה בשדה אבל זה גם עלה בכל הדיונים. אין ספק שזאת קבוצה שאנחנו צריכים לתת לה את מירב ההתייחסות. המאפיינים שלהם, לפעמים, לא תמיד, הם שונים ממאפיינים של צעירים שהיו במסגרות קהילתיות.

הגדרנו את זה בדברי ההסבר, וזה חשוב לומר את זה כאן, לא כמצב סיכון. זה שמישהו הוא בוגר השמה חוץ ביתית, זה לא בהכרח צובע אותו בסיטואציה של סיכון. יש הרבה מאוד – שמענו את זה גם הבוקר – בוגרי מסגרות חוץ ביתיות שהם כבר יצאו ממעגל הסיכון ועל כך שאפו לכל בעלי המסגרות. אלה שעדיין נמצאים במצבי סיכון, עצם היותם במסגרת שהיא מסגרת חוץ ביתית, זה מה שאנחנו קוראים מצב שהוא מגביר סיכון ולא מגדיר סיכון. זאת אומרת, צריכים איזושהי התייחסות נוספת אבל זה לא בהכרח אומר שזה המצב.

אנחנו עוסקים בזיהוי צרכים של בוגרי מסגרות חוץ ביתיות, מה הם הצרכים המיוחדים. כפי שגילה הזכירה רק עכשיו פרסמנו קול קורא כדי לנסות לזהות גם איזה מענים קיימים בשטח שאנחנו לא מכירים אותם, מה שנמצא קצת הרחק מאתנו.

שוב, תודה לכולם. אני בטוח שבכוחות משותפים גם נצליח לתת מענה לכלל האוכלוסיות.

ענת הזכירה את הסיפור של מרכז מידע. אני חושב שאת צודקת לגמרי.

נכון. אני ראיתי גם בכנס הזה את המספר 118.

נכון. אנחנו צריכים לעשות לו התאמות כי כרגע הוא לא מתאים ממש לצרכים. אנחנו נעשה לו את ההתאמות.

גם זאת אפשרות למיצוי זכויות שלא הייתה עד היום וחשוב לומר את זה.

מוטי וינטר, המועצה לילד החוסה.

בהמשך למה שיואב אמר, אני רוצה להוסיף משהו מהניסיון שלי. כאשר אנחנו בנינו את התכנית הלאומית, לא מספיק התייחסנו לחברה האזרחית. אני זוכר שהיה מפגש טראומתי של 42 ארגונים ולא הצלחנו במהלך השנים לשלב אותם בצורה ראויה. אני חושב שצריך לתקן את זה בתכנית הזאת. אם יש היום ארבעים ארגונים, אסור להשאיר את זה לתהליך של המכרוז הקיים היום במדינה. כלומר, אם מחר תהיה תכנית וכמו שדליה אמרה יתפתחו הקונספטים וכולי, יצאו לביצוע. איך החברה האזרחית תהיה מעורבת בזה? לפי הקונספט הקיים היום במדינה, החשב הכללי יוציא להם את הנשמה ובסופו של דבר הם לא יהיו בעניין הזה.

אם אנחנו רוצים לעשות משהו אחר בשותפות, צריך למצוא לזה פתרון באיזשהו הסדר שהוא אחר, או פתרון חוקי או פתרון הסדרי כלשהו כי אני לא רואה איך ארבעים ארגונים משתלבים בתוך תכנית כזאת גדולה ומורכבת של 11 משרדי ממשלה.

ארבעים הארגונים, אלה הארגונים שירון מייצג. העניין הוא שלא כל הארבעים – תקנו אותי אם אני טועה – עוסקים בצעירים בסיכון.

כולם.

אם אנחנו רוצים שאותם ארגונים שיחפצו להיות מעורבים, לתת את השירותים שלהם, במציאות הנוכחית זה יהיה מאוד מאוד מסובך אם בכלל אפשרי. לכן צריך לחשוב על כך. בדרך הרגילה, אין סיכוי.

אם אפשר, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שיואב העלה. היות שאנחנו עוסקים בבוגרי הוצאה חוץ ביתית, נכון שאפשר למצוא בוגרים שהם לכאורה סיימו בגרויות ומשרתים בצבא אבל אין שם בית. לכאורה אתה יכול להגיד שצעיר כזה יצא מטווח הסכנה אבל הוא יכול בשנייה אחת לחזור למקום הזה. על אחת כמה וכמה צעיר כזה שהמדינה השקיעה בו, זה שהוא עשה בגרויות ועשה צבא, זה לא אומר שהוא לא בסיכון.

זה ברור. הוא חסר עורף.

על רצף הפרמטרים. מעצם זה שהמדינה החליטה שהוא צריך לצאת מהבית, הוא בסיכון.

הנקודה השנייה, ואנחנו מודעים לה, היא שהצעירים של השמה חוץ ביתית, בעצם אין להם קהילה. אלה יכולים להיות חבר'ה שגרים בעפולה אבל אלה לא צעירי קהילה. לכן כל ההתייחסות לבוגרי השמה חוץ ביתית צריכה להיות לא רק פר קהילה כי אנחנו גם יודעים שלקהילה לא תמיד – ואני אגיד את זה באנדר סטייטמנט – יש אינטרס לגבי הצעירים של השמה חוץ ביתית כי עניי עירך קודמים ולכן ראש העיר יתייחס לצעיר בקהילה בעפולה ולא מעניין אותו שצעיר משדרות היה בפנימייה בעפולה ובאופן טבעי הוא נשאר שם כי הצעירים אוהבים להישאר אבל הוא יכול לעבור ברגע אחד למקום אחר. לכן גם הראייה צריכה להיות אזורית.

נכון.

כל הנושא של התייחסות אליהם צריכה להיות אחרת.

אני מייצגת את החוט המשולש. אני מגיעה במקום יגאל שהוא מנכ"ל העמותה. אני עצמי מנהלת הוסטל לצעירים בסיכון בגילאי 18-25. אנחנו בעמותה מפעילים שני הוסטלים כאלה. שני בתים טיפוליים.

מקסימים. הייתי שם.

באמת מקסימים. אני יכולה לומר שאני אשת שטח ואני מאוד מאוד מברכת על התכנית הזאת. אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת לגבי העבודה בשיתופים והחיבורים בין העמותות. זה יכול לחזק.

זה נכון גם מה שאמר ירון. אותו צעיר שנמצא בדירה שלכם – דירה מקסימה – הוא יכול להיות מאשדוד אבל הוא גר בדירה בירושלים. אותה עובדת סוציאלית בירושלים צריכה להתייחס למקום בו נמצא אותו צעיר.

כן קיימים ליוויים. זה לא שאין כלום. קיים ליווי של הגורמים המפנים לפרויקטים ארציים, כמו אלינו, ואנחנו עושים הרבה עבודה כדי לשמר את זה כי גם ברמה הטיפולית זה מאוד משמעותי. קודם גילה דיברה על הספליטים וברמה המהותית זה חשוב.

אני אומר שני דברים. העליתם את הנקודה של מרכזי מידע ואני רוצה לומר שבירושלים קיימות כל מיני התארגנויות של מרכזי מידע. יכול להיות שחסרים החיבורים ואין נגישות לכולם, אבל יש דברים שקיימים ושווה לחשוב איך מחברים למשהו יותר מרכזי שכולם מכירים.

אני הרבה שנים עובדת בחוט המשולש, הרבה שנים עם צעירים בסיכון, ואני באמת רואה עד כמה צריך לבנות עוד מקומות כאלה, עוד בתים טיפוליים כאלה, כי יש המון בוגרי מעונות נעולים, פנימיות, אומנה שמגיעים אלינו. מגיעים אלינו גם צעירים מחלופות מעצר. זאת אומרת, האוכלוסייה די הטרוגנית אבל המאפיין המשותף היא שהם בקצה הרצף וחסרים בתים כאלה. אני יכולה להגיד שתמיד הבית שלנו נמצא בתפוסה מלאה.

נקודה חשובה מאוד שכולם מדברים עליה.

אני רוצה לחדד כמה דברים. יש החלטה שהטיפול ייעשה ברשות בה נמצא הצעיר.

פיזית, היכן שהוא נמצא.

היכן שהוא נמצא. ברור לנו שיש מעברים רבים.

הרשויות מכירות את זה?

כן.

היא תנחה אותן. הוועדה הזו תלווה את התכנית לכל אורך הדרך. בפעם הבאה יהיה גם נציג השלטון המקומי כדי לוודא שזאת ההנחיה.

ראש העיר לא נבחר על ידי החבר'ה האלה שלא מצביעים עבורו.

התכנית גם הוצגה בפני נציגי השלטון המקומי והם מיודעים לגבי זה. אם צריך, אנחנו נעשה את זה עוד.

יש גם אנשים בעיר שלא בחרו אותו וגם להם הוא נותן שירות.

יש סיכוי שהם יבחרו אותו.

ברור לנו שיש תלישות והרבה פעמים גם ניכור מהמקומות מהם הם מגיעים. השאיפה שלנו כחלק מהגדרת התכנית ומתחומי הליבה בתכנית היא גם ליצור מעגלי השתייכות. אני חושבת שחשוב לנו לתקן את העניין הזה ולכן חשוב לנו שהם כן יהיו קשורים לקהילה. לכן גם הגדרנו שהשירות יינתן בהתאם לשירותים שהם השירותים שנגישים להם, שהם באמת יכולים להיות משמעותיים עבורם, גם כדי לעשות סוג של שייכות לקהילה.

אני רוצה לומר שעו"ס צעירים שנמצא ברשות יצטרך לעשות מיפוי של כל הצעירים והצעירות שנמצאים ברמת הרשות, גם כאלה שמטופלים, בין אם במסגרת ארצית כמו למשל החוט המשולש שזה מיזם משותף לנו ולחוט המשולש. אבל חלק מהטיפול יינתן על ידי ארגונים שונים וחלק מהטיפול יינתן על ידי עו"ס מלווה צעירים אבל הוא אמור לעשות את המיפוי של כל הצעירים והצעירות שנמצאים ברשות ואיזה טיפול הם מקבלים כדי שבאמת ייבנה מענה ייחודי וחליפה אישית לכל צעיר וצעירה.

לגבי המענים, אנחנו שואפים ככל האפשר שיהיו גם מענים ברמת הרשות אבל גם מענים מחוזיים. חלק ממה שנמצא אצלנו בשירות זה הנושא של פיתוח דירות מעבר נוספות ולא באמצעות הרשויות המקומיות. חלק מדירות המעבר, ניסינו לבנות, זאת משוכה שקשה מאוד לעבור אותה. אנחנו לא מתכוונים לשחרר את הרשויות מהאחריות שלהן כלפי הצעירים והצעירות שנמצאים ברשות כך שחלק מדירות המעבר ייפתחו על ידי הרשויות המקומיות אבל ברור לנו שגם צריך לתת מענים שהם ברמת המחוז ומענים ארציים.

אני חייבת לסיים את הדיון. אל תדאגו. זאת תחילת הדרך. זה ממש בהבניה עכשיו. עוד במושב הזה נכנס דיון בתכנית יתד. בהתייעצות עם ציפי נחליט אם זה יהיה בחודש יוני או יולי. אני רוצה לשמוע על התקדמות, אני רוצה לשמוע היכן יש חסמים, אני רוצה לשמוע היכן אנחנו תקועים.

ועדת העבודה והרווחה תמשיך ללוות את תכנית יתד יחד עם משרד החינוך ומשרד הרווחה והארגונים החברתיים. לא לדאוג, המטרה היום היא בעצם לברך על התכנית ותחילתה אבל לבדוק – ואתם מכירים אותי – ונבדוק את תכנית יתד ונראה איך היא מתפתחת. אם יש חסמים מסוימים, אנחנו גם נטפל בהם. זה התפקיד שלנו כוועדה וזה התפקיד שלנו ככנסת. תהיו בטוחים שיש חברי כנסת רבים שמעורבים ורוצים בהצלחת התכנית ובטח גם יושב ראש הוועדה.

אני מאוד מודה לכם על שהגעתם. היו בטוחים שמה שאמרתם כאן, אנחנו נמשיך ונקדם עוד במושב הזה כדי לראות שהתכנית מתפתחת. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:32.