הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 403

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ט באייר התשע"ז (15 במאי 2017), שעה 11:32

תוכנית לאומית של "עיר לומדת ישראל" - ביוזמת חבר הכנסת אמיר אוחנה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יהודה גליק

מנהלת אגף מו"פ בתי ספר ניסויים ויוזמות, משרד החינוך - מירב זרביב

אגף תכנון ומדיניות, משרד הפנים - יוסי בן יעקב

ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי - חיים ביבס

חבר מועצת העיר, נציג עיריית מודיעין-מכבים-רעות - שמעון גואטה

ס. מנהלת המרכז הרב תחומי, עיריית מודיעין - נחמה שושנה גור

מנהלת המרכז הרב תחומי, עיריית מודיעין - ד"ר אורנה מגר

מנהלת קתדרה להורות ולמשפחה, עיריית מודיעין - אורלי קירשנר

רכזת פרויקטים בינלאומיים, עיריית מודיעין - רבקה אדלה אשכנזי

יו"ר המועצה הציבורית להורים, ארגוני הורים - רינה כהן

מנהל קתדרה פתח-תקווה - יעקב פישר

מנהלת קתדרה רעננה - ציפורה הוז

מנהלת קתדרה קריית גת - רחלה ארליך

נציג עיר לומדת - צביקה וולק

מנהלת נטוורקינג - עופרה פסל

רכזת הדרכה - ליאור רוגב

תבת – ג'וינט ישראל - סוזן חסן

מועצת התלמידים הארצית - עומר רוזנטל

מוזמן/ת - דני אדרעי

מוזמן/ת - ראשד פתחי

מוזמן/ת - מנשה סמירה

יהודית גידלי

חבר המתרגמים

תוכנית לאומית של "עיר לומדת ישראל" - ביוזמת חבר הכנסת אמיר אוחנה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 15 במאי 2017, י"ט באייר תשע"ז. הנושא על סדר היום: תוכנית לאומית של "עיר לומדת ישראל" - ביוזמת חבר הכנסת אמיר אוחנה. אני מיד אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת היוזם. עיר לומדת – אוי ואבוי לנו אם הערים לא היו לומדות.

צריך שהאנשים ילמדו.

כרגע סיימנו דיון על איך רשות מקומית צריכה להתנהל במכרוז של העברת מוסד חינוכי לרשות מפעילה. עד היום זה קרה, אבל לא היתה הסדרה כפי שצריך, כפי שמתבקש. אנחנו עכשיו רוצים לעמוד מקרוב, לתהות על המיזם – מיזם אפשר לקרוא לזה? פרויקט?

מיזם.

אנחנו ניתן לך, ד"ר אורנה מגר, אבל אחרי חבר הכנסת אמיר אוחנה. נשמע אולי דברים שלא שמענו עד היום.

אדוני היושב-ראש, תודה לך על קיום הדיון הזה, תודה לחברי הכנסת שמשתתפים אתנו וכמובן לכל המשתתפים האחרים.

הרעיון שעומד בבסיס היוזמה של עיר לומדת, שהוצג בפניי באופן מקיף יותר, אם אני יכול לנסות לתמצת אותו, הוא שחינוך חורג מגבולות הגזרה של מוסדות החינוך - -

של חוק חינוך.

נכון.

- - ואיננו מסתיים גם לאחר שסיימנו את שנות הלימוד הפורמליות, אלא למעשה נמשך כל החיים, גם במסגרות ההמשכיות. כשהפורמט הכי נכון, וזה מה שנבחר כאן ונבחן אותו, להובלת הנושא הוא הרשות המקומית, כשהרשות המקומית שיישמה זאת בישראל היא עיריית מודיעין.

יש ערים רבות בעולם וערים נוספות בישראל שהצטרפו ליוזמה הזאת. אנחנו נבקש לשמוע על כך מד"ר אורנה מגר, שמובילה את הנושא, ולאחר שנתרשם, אולי גם נוכל ליזום דברים כאלה להמשך. הבמה שלך, גברתי.

תודה רבה. שמעון, אתה רוצה לפתוח כיוון שאתה - - -

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדיי, אני חבר מועצת העיר מודיעין-מכבים-רעות, מחזיק תיק מורשת, שוויון חברתי לאזרחים ותיקים. נחשפתי לפרויקט הזה כמובן על-ידי אורנה מגר, בשנת 2014.

אני מודה כמובן קודם כול ליושב-ראש ששם את הנושא על סדר-היום כדי לחשוף את זה. חבר הכנסת אמיר אוחנה נחשף לפרויקט. לפני יותר מחצי שנה הגיע לכאן יושב-ראש ארגון ערים לומדות בעולם, פרופ' קונביץ, הוא נחשף לפרויקט הזה, והחלטנו לקחת יוזמה במודיעין ולהיות חלוצים בעניין. אצלנו הפרויקט כמובן לכל שכבות הגיל, החל מגיל 18. מגיל 18 הם נעלמים בצבא מתחת לרדאר. אם הם לא הולכים להשכלה פורמלית או להשכלה אקדמית אנחנו מאבדים אותם, ואנחנו לא מנצלים את הפוטנציאל. הפרויקט אומץ על-ידי רשויות שנמצאות כאן – אם אני לא טועה, גם פתח-תקווה, בת ים – הם יציגו את עצמם. אני חושב שראוי ברמה הלאומית שניתן לזה דגש.

עיר שמגויסת למשאבים לימודיים, בסופו של דבר גם העיר נשכרת מזה במיקרו, ובאופן כללי המדינה מתחזקת, ועל כך שיישאו ברכה. אני אתן לאורנה מגר את רשות הדיבור. בהצלחה לכל העוסקים.

בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. שוב תודה, תודה ליושב-ראש הוועדה, תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה ולכל הקולגות שנמצאים כאן.

בואו נראה בסוף אם שייך לומר תודה. בואי תציגי לנו את מרכולתך.

זה לא ברור מאליו שכולם פה אתנו. תודה רבה.

אני רוצה לשתף אתכם בתהליך שקורה היום בעולם, שאנחנו התחברנו אליו. אתם יודעים, ברגע שמדינת ישראל מתחברת לתהליך עולמי, מהר מאוד היא הופכת להיות חוד החנית בקצב ההתפתחות שלנו.

המודל של עיר לומדת קיים בעולם בשנים האחרונות. זו תנועה עולמית שהתפתחה דווקא מהפורומים הכלכליים, אבל משרדי החינוך אימצו אותה מהר מאוד. היא מדברת היום על מנוע צמיחה משותף לכל העולם כאסטרטגיה מובילה, אסטרטגיה של למידה לאורך החיים.

בדרך כלל המדינות כולן לוקחות אחריות על תהליכי הלמידה עד גיל 18, ואחרי גיל 18 פוגשות את האזרח בצמתים מסוימים כשהאזרח צריך את השירותים שלנו.

התפיסה היום מדברת על מחויבות של המדינה ושל מוסדותיה, ובעיקר של הרשויות המקומיות, להוביל את תהליכי הלמידה לאורך החיים.

המשמעות של לקחת אחריות זה אומר שהיום מבינים שכדי לפתח את החוסן החברתי, את הלכידות החברתית, את הפיתוח הכלכלי שלנו ברשויות המקומיות, בחברה, במדינה, על רקע כל השינויים שחלים מסביבנו, כשהדינמיות שלהם היא כל-כך מהירה, יש אסטרטגיה מובילה.

דרך אגב, בדיוק השבוע קראנו בדה-מרקר את מכון שורש שהוציא מסמך למועצה הלאומית לכלכלה, שבדיוק מציג את הנושא הזה שהפערים החברתיים והתרבותיים במדינה שלנו, המענה להם הוא באמצעות אסטרטגיה של למידה והצמחה אישית של כל אחד מהאזרחים שלנו. וזה החזון העולמי שהתחיל - - -

ספרי לנו איך את עושה את זה במודיעין.

אני אספר איך התחלנו לעבוד. דבר אחד, אנחנו מחוברים לתנועה העולמית. פתחנו במודיעין-מכבים-רעות את המודל כפיילוט לאומי, כדי לראות איך זה עובד בעיר שהיא גם רב-תרבותית ועיר שמשלבת את העבר ואת העתיד, ופיתחנו - - -

אורנה, ביקשת ממני שהרבה אנשים ידברו. אני מאיץ בך בעדינות: כנסי לתהליך. עזבי את המעטפת. אין לנו זמן, ואני רוצה לתת לכולם לדבר. איך את עושה את זה?

כאשר הרשות המקומית לוקחת אחריות על תהליכי הלמידה זה אומר שהעיר כולה מתארגנת, על כל הסקטורים שבה. אנחנו מאגמים את כל המשאבים ברשות הגיאוגרפית הזאת, את הסקטור הפרטי, את הארגונים של הסקטור השלישי, את התושבים, את הרשות המקומית על כל מוסדותיה, כדי ללמוד ולמפות את הצרכים של התושבים, לא רק עד גיל 18, אלא מגיל 18 לאורך החיים, בכל התחומים שלהם. אתה לומד את הפרופיל של האוכלוסיות השונות ברשות המקומית כדי ללמוד על הצרכים שלהם. זה פעם אחת.

פעם שנייה זה הנושא של המיפוי של השירותים הקיימים. אנחנו מכירים את העובדה שכולנו עושים הרבה מאוד פרויקטים במדינה וברשויות המקומיות, אבל לא תמיד בתיאום ובתכלול עם כולם. מה שאנחנו לומדים לעשות ביחד בתוך הרשות זה לתאם את מפת השירותים שאנחנו נותנים בכל האמצעים שקיימים לרשות העירייה, כדי לראות מה אנחנו עושים בצורה מושכלת – האם אנחנו פוגשים את הצרכים של כל האוכלוסיות בעיר שלנו, האם אנחנו נענים לכל הצרכים, האם אנחנו יודעים מי עושה מה ולמי הוא עושה – כדי לעשות את הדברים בצורה חכמה יותר.

כשאני מגיעה לראשי הערים שרוצים להצטרף לרשת הערים הלומדות, ראש העיר דבר ראשון שואל אותי: לפני שאני מצטרף לרשת של עיר לומדת, כמה זה יעלה לי? ואז אני מציגה את תוכניות העבודה ואני אומרת: לא רק שזה לא יעלה, זה גם הופך את העבודה שלך לחכמה יותר בתוך הרשות המקומית, כי אתה מתכלל את המשאבים הקיימים באופן מושכל יותר, בהתאמה לצורכי התושבים.

זה מה שקורה היום בעיר מודיעין על המגוון שלה. אני לא אכנס לרזולוציות של פרויקטים, אני רוצה לשים את התפיסה.

לכן הקמנו מרכז, מרכז ידע, המרכז הבינלאומי שלנו. מודיעין הפכה למעבדה בינלאומית, שמוכרת היום על-ידי האו"ם, על-ידי ארגון פסקל, על-ידי האיחוד האירופי ועל-ידי ארגונים נוספים, שמובילים את המודל של עיר לומדת. אנחנו עובדים כמעבדת ידע, אנחנו בוחנים את המודלים שאנחנו מייצרים בעיר, את שיתופי הפעולה, אנחנו מעבירים אותם לרשויות שכבר הצטרפו לרשת.

כשרשות מצטרפת לרשת זה מתחיל בהכרזה של ראש העיר שאומר: רוצה אני להיות עיר לומדת ואני מתחייב להוביל את התהליכים האלה, ואז אנחנו לומדים ועושים התאמות בפרופילים של האוכלוסיות השונות.

כבר חברים ברשת מהמגזר הערבי, מהפריפריה, מהמרכז. הראשונות שנכנסו לרשת הן הפיילוט שלנו, כדי לבחון איך אנחנו לומדים ביחד לקדם את הצרכים של התושבים שלנו באמצעות למידה מותאמת לעידן המודרני שלנו.

את יכולה להגיד מה זה למידה? מה לומדים? איך לומדים?

עוד לא. לא תצליחי לצמוח בקצב הזה, כי לא יהיה לנו זמן לתת לכולם. אורנה, את נותנת סקירה מקיפה ויורדת לרזולוציות. לא לחינם חבר הכנסת איתן ברושי שואל, מה זה למידה.

רוב הדברים שאת אומרת אנחנו מכירים.

הקצינו זמן דיון כדי שתציגי לנו את המיזם הזה. כנראה הוא מיזם חשוב, לא סתם קבענו ישיבה. מה לעשות, הלוואי והיה לנו סמינריון של יום שלם, והיינו נותנים לך קצב אחר. אני מבקש שכבר תרדי לסוגיית הפרט. נגעת בסוגיית הכלל. בסוגיית הפרט – איך זה תורם? איך זה מתבצע? השקעת הרבה ב"מה", עכשיו ב"איך".

רק ברשותכם, שאלתם למידה מהי, מה זה נקרא למידה. למידה היא כל פעילות שמפתחת את הכישורים והיכולות של האדם כפרט, כדי להתאים אותו למעגלי החיים, על רקע כל השינויים בעולם העבודה, הנושא של תעסוקה היום. יש קשר חזק מאוד בין תעסוקה ללמידה, הנושא של הורות ומשפחה.

בפועל, איך זה נעשה?

אם בבוקר אני מגיע למודיעין, איפה אני רואה שזה קורה?

איך זה נעשה?

מרכזי למידה מעבר לשעות - - -

- - -

אני אעזור לאורנה.

אתם לא נותנים לי לענות על השאלה ששאלתם.

אני לא אתן לך. בקצב הזה אני אסיים את הדיון בלי להגיע לתכלס.

זה לא יום חינוך ארוך.

יש לי דיון של שעה, אני רוצה למצות אותו.

יש חמישה עוגנים בכל המודל. בסופו של דבר מההכרזה שהעיר רוצה להצטרף למודל העולמי - - -

הבנו.

מרגע שראש הרשות רוצה להיכנס יש מרכזי יצירת שיתוף ואיגום משאבים ברשות, מאגפי התרבות, הרווחה, הפנאי, לצורך המיפוי. יש מרכזי למידה מעבר לשעות הפעילות, כולל הכשרות מקצועיות, כולל ימי עיון. כל אחד ובסיס המסלולים האקדמיים שלו. לאחר מכן אנחנו עושים את המיפוי.

למי? מי קהל היעד?

קהל היעד, אמרנו. מגיל 21. כמובן יציגו את זה. אני רוצה לתת זמן לכל אחד להראות איך עושים את זה במקום שלו, ולא להיכנס כרגע למודל. המודל הוא בסופו של דבר המרכז שמאפשר כלים לאנשים, לא בהכרח אלו שאין להם יכולת ללמוד הכשרה אקדמית ואלו שלא יכולים ללמוד הכשרה אקדמית, אבל אנחנו לא רוצים לבזבז אותם. אנחנו רוצים לקחת את ההון האנושי הזה ולהחזיר אותו, להחזיר אותו לתוך הקהילה.

שאלת את השאלה, חבר הכנסת, איך זה נעשה. זה נעשה על-ידי מרכזי למידה, זה נעשה על-ידי שיתוף עם אזרחים ותיקים במועדונים של אזרחים ותיקים, זה נעשה דרך הרצאות וכדומה. כמובן המודל ניתן לשינוי בכל עיר ועיר.

כשאתם מכריזים על מספר נושאים, כל אחד בוחר מה הוא רוצה ובאותו תחום שהוא רוצה, ויש לו מספר מפגשים שבהם הוא מקבל איזו העשרה והעצמה. כמה זמן לוקחת תוכנית כזאת לאדם בודד? שנה, שנתיים, שלוש?

התוכניות המודולריות הן בהתאם לצרכים.

לא פחות מחצי שנה, שנה?

התוכניות המודולריות. למשל, משהו מאוד-מאוד רלוונטי שעכשיו אנחנו עובדים בו לרוחב ברשויות שלנו, זה הנושא של תעסוקתיות לגיל 45 ומעלה. זה אחד הנושאים הקשים מאוד בחברה שלנו היום. והמרכזים שלנו עושים איגום עם כל מי שיכול לתרום לטובת העניין, כמו ארגונים ממשלתיים, כמו חברות עסקיות, כמו העירייה.

האחריות הכוללת היא של הרשות?

בדיוק. זאת נקודת מפנה משמעותית מאוד. זה בדיוק מה שאמרת, היום זו אחריות של הרשות. הנושא של תעסוקה היא אחריות - - -

תודה. צביקה וולק. בבקשה.

אני מלווה את התוכנית לאורך כארבע שנים. אני עוסק ביומיום שלי בפיתוח כושרי חשיבה, אני איש מכון פוירשטיין. למעשה התחברנו לזה דרך סוגיית פיתוח הכושר המנטלי.

ניקח סוגיות בסיסיות כמו פיתוח כושרי למידה, פיתוח כושרי חשיבה. אלה כלי עבודה בסיסיים שצריך כל אדם בעידן הזה. למעשה פיתחנו תוכנית במסגרת עיר לומדת, תוכנית שמייצרת הזדמנות. אני חושב שהגדולה של עיר לומדת זו היכולת לייצר הזדמנות לצמצם פערים בחברה, לתת לאנשים הזדמנות גם בגיל 45-40 ומעלה להשתלב בשוק העבודה. אנחנו נמצאים בתקופה דינמית מאוד.

אני חושב שיש כאן פרויקט שהיום מוטל כולו על כתפיה של אורנה, שלמעשה מנסה בהצלחה לא קטנה להרחיב את זה בלא מעט עיריות, ולמעשה צריך לעלות פה קומה. להסתכל על זה בצורה קצת יותר הוליסטית, מערכתית, ולראות מה הם הנושאים שניתן באמצעותם להקנות ידע לכל אדם ואדם על בסיס הצורך שלו.

היתה פה שאלה אם זה בדחיפה או במשיכה. אנחנו רוצים להגיע למצב שיש לנו מרכזי מידע, מרכזי התייעצות, מגיע בן-אדם, בונה את התוכנית, זה יכול להיות לאחד ארבעה חודשים, לאחד שנה, ולמעשה הוא מקבל כלים לחיים. כשלצד הדבר הזה אנחנו עוסקים גם בסוגיה של איכות חיים - - -

מי מממן את זה?

חלק מהתקצוב מגיע היום ממוסדות וארגונים וחלק האנשים מממנים באופן אישי.

השתתפות עצמית.

תודה. יעקב פישר.

אני מנהל האגף לחינוך מבוגרים בעיריית פתח-תקווה. אני עושה את התפקיד שלי כ-15 שנים. מינואר 2016 הצטרפנו לרעיון של עיר לומדת. למה החלטתי שזה רעיון טוב? מכיוון שהבנתי שכל מי שהוא בן 18 ויום, המדינה למעשה לא מכוונת אותו, לא עוזרת לו, לא מסייעת לו.

אל תגזימו, יש השכלה גבוהה, יש מכללות ויש פיקדון ליוצאי צה"ל. המדינה לא השתחררה לגמרי. חלקית.

אם אין לילד שלי 30,000 שקל לפחות כדי להיכנס למוסד חינוכי - - -

אני מקווה שאתה לא בונה על זה שהוא ילמד בתוכניות האלה.

אני בהחלט בונה על זה, אדוני, ואני אסביר לכם למה.

זו הזדמנות לקדם בברכה את הסטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב, סטודנטים למשפטים.

וגם לשאול אותם, אגב, איפה במדינה עזרו להם לבחור את המקצוע ולהתאים את הלמידה שלהם למשהו שצריכים בשוק. אנחנו בתהליך של הקמת מרכזי מידע אצלנו ברשות והזמנת כל התושבים לבוא ולהתייעץ – אני רוצה ללמוד מקרמה, אני רוצה ללמוד נהיגה, אני רוצה לשפר את ההשכלה שלי.

מה קרה מאז ינואר 2016 שהכרזנו על עצמנו כעיר לומדת? התחלנו למפות את העיר, גילינו אוכלוסייה של יותר מ-7,000 תושבים יוצאי אתיופיה, שיש להם בעיה להיקלט פה בארץ מבחינת השפה. בנינו תוכנית אסטרטגית שמתחילה מלימוד העברית, עוברת להשלמת 12 שנות לימוד.

זה לא עוד כמה חוגים במתנ"ס.

ממש לא.

זה מה שצריך כשמציגים פרויקט. דברו. צריך לחלוב אתכם.

אני בשטח, אתה תלמד אותי איך להציג את זה. אני מסביר לך שאנחנו עושים את זה בתהליך, אנחנו מחפשים את הצרכים. אנחנו מכירים בעובדה שאדם היום צריך ללמוד כל חייו. בשנת 1991 סיימתי את הטכניון במערכות מידע, שלוש שנים אחר-כך כל שפות התכנות שלמדתי על-פיהן כבר לא רלוונטיות, השוק השתנה בצורה מדהימה. יש לי בעיר שלי עסקים, חברות הייטק, ואני בא אליהם ואומר: תגידו לי מה אתם צריכים. אתם צריכים אנשי QA? אנחנו נעזור לחפש הכשרת QA, כדי שתוכלו לעשות דברים.

אני רוצה לספר לכם סיפור ממקום המגורים שלי. אני גר בראש העין, אני יוצא לריצה בחמש בבוקר, אני רואה מכונית נטושה, מנסה לפתוח את הדלת, מוצא בן-אדם שישן שם, בן 35, עם חולצה של חברת כוח-אדם. אני מפנה אותו למשטרה, המשטרה בודקת, הכול בסדר אתו, אבל אז מתברר שהבן-אדם עובד בעבודות זמניות. איך הוא יוכל להגיע לדירה? איך הוא יוכל להגיע למשהו בחיים שלו? המשטרה מבינה, כל עוד הוא לא מקרה פלילי, הוא בסדר, הוא בסך-הכול הומלס. אתם יודעים כמה הומלסים יש שהמדינה מפסידה מבחינה כלכלית בזה שלא מפנים אותם לתעסוקה?

עוד זווית. תודה.

זה מה שאנחנו רוצים לעשות. צבי טל.

צבי טל מתנצל. הוא הוזמן לדיון - - -

קיבלנו את התנצלותו. סוזן חסן, בבקשה.

שלום. אני מג'וינט – תבת, אנחנו עוסקים בפיתוח שירותים חברתיים, ואנחנו מטמיעים בממשלה בשלבים מתקדמים יותר. מה שאותי מעניין בתוכנית הזאת זה החיבור והרלוונטיות לנשים. נשים הן אחת מאוכלוסיות היעד שלנו בתבת. אני מדברת פה על נשים חרדיות, נשים ערביות, נשים עם מוגבלות ונשים מבוגרות.

היום אנחנו יודעים שיש קשר הדוק מאוד בין למידה לבין תעסוקה. אם אני אתן דוגמה למה שקורה היום בתחום של נשים ערביות ונשים חרדיות, אנחנו יודעים שחלק גדול מהן לא אקדמאיות, לא הגיעו לאקדמיה מצד אחד, מצד שני אנחנו יודעים שיש היום מענים נוספים שיכולים להשלים את הפער הזה, למשל הכשרות מקצועיות, סדנאות למיניהן, הכשרות ממוקדות שרלוונטיות לשוק העבודה הנוכחי והעתידי, שיכולים לגשר על הפערים האלה ולעזור לנשים להשתלב בשוק העבודה. מהמקום הזה אני רואה שיש אחריות גדולה מאוד של הרשויות מצד אחד, מצד שני יש הרבה משאבים שקיימים היום ברשויות.

אני מסכימה אתך, אורנה, לפחות ברשויות הערביות היום, אחרי כל ההחלטות הממשלתיות השונות, יש תקציבים, יש משאבים, חסר טיפה לעשות איגום, חסר גם למקד אותם - - -

בחרדים זה הצליח. היום אחוז הנשים החרדיות שיוצאות לשוק העבודה הגיע כמעט - - -

נכון, כמעט הגיע ליעדים הממשלתיים.

אתה יודע מה השידוך הכי טוב היום במגזר החרדי? זו נערה שעובדת היום במטריקס במכללה במודיעין עילית. זה חלק מפרויקטים דומים שנעשו בעבר, שדיברו על אוכלוסייה ספציפית, שנתנו להם את ההזדמנות להשתלב - - -

צריך להעתיק את זה גם לאוכלוסיות אחרות.

להעתיק את זה גם לגברים החרדים.

אוכלוסיות נוספות שאנחנו עושים - - -

מה עשה הרעיון של עיר לומדת? היא דיברה על האישה הערבייה. אנחנו יוצאים מגבולות העיר. בפרויקט אשת חיל אנחנו מלמדים ביפו נשים מוסלמיות.

כרגע היא ברשות דיבור.

מצד שני אני רוצה להגיד שגם בקרב נשים חרדיות, ששם שיעור התעסוקה גבוה יחסית, אנחנו מדברים על סוגיה שונה שאנחנו נתקלים בה, שזה סוגיה של קידום. הנשים האלה עובדות במשרות חלקיות, בשכר נמוך. אם אנחנו רוצים לדבר על קידום ועל פיתוח קריירה, להוציא אנשים ממעגל העוני, אנחנו חייבים לדבר בשפה טיפה שונה, על הכשרות שמקדמות את הנשים, על למידה שהיא lifelong learning, שזו למידה לאורך החיים. אישה בת 40 לא מספיק לה, לא התואר ולא ההכשרה שהיא קיבלה.

נקודה נוספת ואחרונה זו ההתערבות בגיל צעיר יותר, בני נוער – מסגרות של חינוך בלתי פורמלי, שהיום הן פלטפורמות מעולות לשיפור כישורים, להכנת הצעירים שלנו לשוק העבודה המשתנה, לא רק הנוכחי. אנחנו יודעים שבעוד כמה שנים הרבה מקצועות יתחלפו, ישתנו, יתווספו חדשים, ואנחנו צריכים להכין את בני הנוער כבר בשלב הזה.

המדינה כמדינה עדיין עוד לא פיתחה תפיסה של התאמה למקצועות המחר, אבל כל הכבוד. חבר הכנסת איתן ברושי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני מברך על היוזמה. הרעיונות האלה הם באמת לא חדשים, אבל בכל פעם תופסים מהדורות חדשות, מעודכנות, וזה בסדר גמור. הייתי ראש רשות ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שזו לא תוכנית רק של העיר, זו תוכנית של מדינה שלמה. אני מייצג את המרחב הכפרי, לכן הביטוי "עיר לומדת", אני מניח שאתה תסכים אתי שזה לא רק עיר.

צריך להפוך את זה ל"מדינה לומדת".

מצד שני, צריך להיזהר לא להגזים בציפיות ולא בכוונות. עוד פעם, אנחנו כגורם אחראי, ודאי אתה כיושב-ראש הוועדה, וגם חברי אוחנה שהביא את זה, זה תפקיד של המדינה לעשות הסבות מקצועיות ולהכשיר. אל תערבבו את היכולת של חברה לומדת, קהילה לומדת, עיר לומדת. זה לא דומה לתארים והכשרה מקצועית. אל תתיימרו. עם כל הכבוד למודיעין עילית וביתר עילית, אני מכיר את זה מקרוב, זה לא מה שאתה אומר, וזה גם לא היכולות האלה, גם שונה היכולת של עיר כזאת או עיר אחרת.

אני חושב שנכון להיות תמיד חברה לומדת, תמיד חברה שרוצה להתקדם. למשל בתי ספור להורים זה דבר שקיים מזמן. אחד הדברים שצריך לעשות זה להשתמש בתשתיות.

אני בא מעמק יזרעאל, יש שם מכללה אקדמית, התחלנו מבית ספר למבוגרים, עברנו למכללה שנותנת תארים. התשתית האקדמית היא תשתית שגם נותנת איזה הילה לדבר הזה. איפה שיש בתי ספר שיכולים לעבוד במשמרות של אחר-הצהריים וערב, ומכללות, לנצל תשתיות, גם לאפשר את היכולת לתת את ההסמכה.

אני חושב שצריך להפריד בין יומרה חיובית שכמו שעיר עוסקת בספורט, עוסקת בתרבות, בדברים אחרים, תעסוק גם בחינוך והשכלה, ובעיקר בלימוד והרחבת האופקים. זה יותר עזרה ראשונה, זה לא תואר ראשון, לא שני, לא מחקרים ולא הסבה מקצועית, לא תעודות ולא תארים. יש מדינה ויש עירייה ויש גם הפעילות הזאת, שחלקה וולונטרית, היא בוודאי לא יכולה להיות תחליף לאחריות המדינה לתת את ההשכלה הגבוהה לאזרחיה ותושביה.

היא לא מתיימרת להחליף את המדינה.

נאמר פה בדברי הפתיחה - - -

זה השלמות.

אפילו כדאי להיות צנוע. הייתי ראש רשות, אני מכיר את זה, אבל צריכים להיות צנועים בציפיות. אי-אפשר לצפות שמכאן תהיה הסבה מקצועית, מכאן לא יינתנו תארים.

זה לא בִמְקום.

אתה לא חייב להסכים, דרך אגב. נאמר פה בדברי הפתיחה שכאילו המדינה לא קיימת בשלב מסוים. ההשכלה הגבוהה על כל מרכיביה, וההשכלה של יוצאי צבא וכל מה שאנחנו יודעים, זה באחריות המדינה, ואני לא מציע לשחרר אותה, ואני לא מציע שהשלטון המקומי יתעסק עם מה שבאחריות השלטון. במקרה הזה זה יכול להשלים. לכן אני מציע לדבר לא רק על עיר לומדת, אלא על קהילות לומדות. אני מציע לתת את הכלים האלה לכולם, מצד שני לדעת את הגבולות של היכולת של כל אחד מאתנו בחיזוקה ופיתוחה של הקהילה והמדינה כולה. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.

רחלה ארליך, בבקשה.

אני מנהלת השכלת מבוגרים בקריית גת. אני וראש העיר החלטנו להצטרף לעיר לומדת.

אני אנהל את הדיון. כמה זמן אתם - - -

שלוש שנים.

קודם כול, היתה לכם השכלת מבוגרים במימון מסוים, במידה מסוימת.

היתה.

מה התמורות שחלו מאז שהצטרפתם לעיר לומדת?

קודם כול, האינטראקציה עם ערים אחרות, חילופי דעות, הפריה הדדית. קיבלתי המון כלים. אני בקשר טוב מאוד עם אורנה - - -

האם יש איגום משאבים או איגום קורסים?

יש איגום משאבים ויש איגום קורסים. יש הרבה רעיונות שלקחתי ואני מיישמת אותם אצלנו בעיר.

אני אשאל שאלה נוספת. אתך הגעתי להיות יותר פרקטי. מאז שהצטרפתם למיזם הזה, האם יש יותר אנשים שמנצלים את המשאב הזה של השכלת מבוגרים?

מאוד.

הם עושים את זה לאו דווקא כדי למצוא תעסוקה, לפעמים להעשרה אישית.

יש חשיפה הרבה יותר גדולה. למדתי להגיע אליהם.

את יוזמת היום יותר?

הרבה יותר.

את לא מחכה שהם יבואו אליך.

אני מגייסת המון תלמידים. לי זה חשוב מאוד ואני גם משדרת כמה זה חשוב. אני גם מביאה תוצאות, ורואים את התוצאות בכל מיני פרויקטים שאני עושה, אם זה תג"ת – השלמת 12 שנות לימוד. כמה שזה נחשב, לא כולם יכולים להגיע לאקדמיה, יש תלמידים שלא יכולים להגיע לאקדמיה לצערי, והפתרון הזה של 12 שנות לימוד - - -

הם עוד לא הגיעו לתג"ת, ואם את נותנת להם את זה בשבילם זה ביצוע של שאיפה מסוימת.

דרך זה מגיעים לקורסים, להשלמת קורסים. הרי אם אין להם 12 שנות לימוד, זה הבסיס, ובלי זה הם לא יכולים לעשות קורס הנהלת חשבונות, קורס חשמלאות. לפחות זה נותן להם ללמוד מקצוע, מה שלא היה בעבר.

גם אם הם לא ימצאו מזה תעסוקה, ההערכה העצמית שלהם חוזרת.

כל שנה יש לי שתי כיתות תג"ת שאני פותחת, של השלמת 12 שנות לימוד. בכל כיתה יש לי 25 תלמידים.

בקטע של יוצאי אתיופיה אני חייבת להגיד שיש להם רצון עז ללמוד - - -

אני לא מופתע.

יש לי 20 כיתות תהילה בקריית גת. מה שצריך להבין שהם לומדים באולפן בסך-הכול חצי שנה. חצי שנה זה לא מספיק. הם באים עם הרבה - - -

בתקופה הכי עמוסה שלהם הם לומדים באולפן. תודה. ליאור רוגב, בבקשה.

אני מלווה את התוכנית שמוצגת כאן.

בתור מה את מלווה?

אני מומחית בלמידה של מבוגרים. אני חלק מהצוות שהוגה את התוכנית, חושב על תוכניות, לאיזה צרכים צריך לתת מענה.

אני מבקשת ברשותך, היושב-ראש, להחזיר את הדיון ולמקד אותו סביב שלוש סוגיות, שאני חושבת שאם נקבל עבורן הכרה כאן של הפורום המכובד הזה - - -

שהן?

קודם כול, הבנה והכרה שלמידה לאורך החיים אכן נדרשת.

קיבלתי את זה בתחילת הדיון. אם לא, לא היה דיון.

יפה. הנקודה השנייה זו הבנה שיש כאן סוג של התפתחות מלמטה, מהשטח, שמוצגת כאן לפחות על-ידי כמה נציגי שטח ויותר, שאומרת שיש צורך. דהיינו, יש תנועה למטה שמחייבת סוג של מענה, וכרגע המענה הוא מענה לוקלי.

הנקודה השלישית – זאת התובנה השלישית שאני חושבת שאם נקבל אותה, דיינו – זה שיש כמה תדרים של צורך. יש לנו באמת צרכים שמקבלים מענה על-ידי האקדמיה, אבל אני באה מהארגון הזה של צה"ל, גם פיקדון לחיילים לא נותן מענה מספק לעשות השכלה גם לתואר ראשון וגם לתואר שני, מה שנדרש, ואנחנו פה בעין הסערה וההשכלה היא השכלה שהיא תנאי להישרדות, לא פחות ולא יותר, בעולם שלנו. תדרים אחרים שהם לפעמים מתחת לקו מסוים, גם של יכולת ואפילו של הבנה מה האיש צריך לעצמו או איך הוא מפתח את עצמו לקראת המחר. יש קהלים שלמים שלא יודעים, ועל כך אנשי השטח יכולים להעיד. אם שלוש התובנות האלה יתקבלו על-ידי הוועדה וייתנו לנו רק להמשיך ולהעמיק בפתרונות, אני חושבת שהרווחנו. תודה רבה.

ציפורה הוז.

אני מנהלת המחלקה להשכלת מבוגרים בעיריית רעננה. רעננה הצטרפה לרשת ערים לומדות לפני כחמש שנים. במסגרת התפקיד שלי אני אחראית על השכלת מבוגרים, על תרבות יהודית ועל קידום בריאות. במסגרת התרבות היהודית אני נחשפת המון ללמידה בציבור הדתי. בציבור הדתי הלמידה היא ערך. אני חושבת שהלמידה כערך צריכה להיות נחלת כולם. אני לא מדברת על למידה רק למטרה להשגת תואר, להשגת מקצוע, אני מדברת על למידה גם לאימהות שיושבות בבית, שייצאו לשעה - - -

מישהו אמר לי פעם, אני לא יודע אם זה נכון, כשפה בריא, כל הגוף בריא.

בדיוק. אני עושה את הקישור של הכול, של המבוגרים, יהדות ובריאות. אנשים שלא נחשפים ללמידה ולא מקיימים למידה כאורח חיים, להגיע אליהם, לתת להם ולאפשר להם הטענת מצבר מסוימת, כי אנחנו רואים בזה ערך עליון. מרכזי למידה, שעות למידה, שיעורים – יש ברעננה בכמויות. יש לנו את זה כל הזמן. ההכרזה כעיר לומדת הפכה את הלמידה לערך.

כמה שנים אתם בעיר לומדת?

חמש שנים. אנחנו העיר השנייה.

העיר השנייה שהוכרזה.

חבר הכנסת יהודה גליק.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש המתוק, חבריי חברי הכנסת המתוקים, האהובים והחמודים, חברים, היה כיף לשמוע אתכם. כיף לשמוע שאנשים באים לפה – אומרים שיש דומם, צומח, חי ומקטר. בדרך כלל אנשים אוהבים לקטר – ובאמת יש אנשים שבמקום לקטר באו, לקחו יוזמה ועשו משהו. זו ארץ-ישראל היפה, המתוקה והחיה. יישר כוח גדול על היוזמה שהיא באמת יוזמה שמראה עשייה.

הייתי רוצה לשים את האצבע על כמה נקודות שבעיניי חשובות מאוד-מאוד. א', כמו שנאמר פה, אני לא מדבר על כל המדינה – אגב, אני לא מדבר על עיר – במדינת ישראל יש לנו פער בין השלטון הכללי לבין השלטון המקומי, אבל יש משהו באמצע והוא האזורי. באזורי אנחנו לפעמים מזהים תחרויות בין קריית מלאכי לבין הקיבוצים שמסביבה, בין קריית שמונה לבין הקיבוצים שמסביבה, במקום שנראה פה אחיזת ידיים. הרבה מאוד פעמים מערכת כזאת של זיהוי צרכים, שתצא מהמעגל של השלטון המקומי הנקודתי לאזור - - -

זה מה שקורה פה, השת"פים האלה.

השת"פים זה משהו אחד. אני מדבר על אזור של עיר שמסביבו יש יישובים שהם חזקים, והעיר יותר חלשה לפעמים. אדרבה, אם אותן אוכלוסיות במקום לריב מי יקבל את הארנונה של קסטינה יבינו שיש פה אזור, כולם ירוויחו וכולם יצמחו, נדמה לי שכדאי להתבונן על הפן האזורי.

נקודה שנייה. כל העיר תרוויח מזה שיש פה אוכלוסייה יותר משכילה – אני רואה פה למעלה על כל הסימנים מדינת ישראל והעירייה וכו', אני לא רוצה להגיד אונסק"ו, זה לא משנה – איפה בעלי העסקים? להם צריך להיות אינטרס לחזק את הדבר הזה, ולכן לדעתי צריך לדאוג שהם יהיו מעורבים, שהם יבינו שזה אינטרס שלהם להיות שותפים בפרויקט כזה. זו נקודה שלדעתי היא בהחלט חשובה.

הנקודה השלישית שרשמתי לעצמי – לא רק עיר לומדת, אלא עיר מלמדת. חוץ מלימוד שמתקיים בכל מיני כיתות יש המון דברים שמתרחשים ברחבי הארץ, ראיתי אותם, ונדמה לי שהם יכולים להיות בתחנות אוטובוס, שיש שם ספרים שאדם יכול ללמוד, שילוט שמסביר מה זה המקום. כל זמן שאתה מסתובב בעיר אתה חווה חוויה של למידה, לא רק למידה של מורה לתלמיד עם עט ונייר, אלא למידה שהעיר כל הזמן מלמדת אותך. כל מקום שאתה הולך – שלט קטן מי זה ביאליק ברחוב ביאליק וכו' וכו'.

הנקודה האחרונה. אנחנו חיים בעולם של שוק חופשי, תחרויות מאוד-מאוד מחזקות. אחרי שעוברים את שלב הלמידה, אני מציע לעודד תחרות גם פנימית וגם בין רשויות.

מאוד שמחתי לראות שחוץ ממודיעין ורעננה יש פה גם את דבורייה ועוד יישובים שהם יותר חלשים, שזה יותר מבורך. אשריכם. תבורכו.

תודה רבה.

יש מישהו שרוצה לדבר ולא דיבר? בבקשה.

אני יושב-ראש ההתאגדות לחינוך מבוגרים. שתי הערות קטנות בעניין הזה. האחת, מבוגרים לומדים באופן אחר מאשר ילדים, ואני חושב שאחד הדברים שהמדינה צריכה לקחת על עצמה זה לבוא ולתקנן את העניין של למידת מבוגרים, הוראת מבוגרים. כמו שיש סמינר שמלמד מורות ללמד בכיתה א', כך צריך שיהיה סמינר שילמד מבוגרים. אנחנו בקשר עם מוסדות להשכלה גבוהה כדי לפתח למידה כזאת, אבל אני חושב שברגע שבמוסדות שבהם מלמדים מבוגרים תהיה דרישה לא רק של תואר ראשון כדי ללמד, אלא תעודה שבאה מהמקום שלמדת איך לחנך מבוגרים או איך ללמד מבוגרים, אני חושב שהמדינה תרוויח מזה.

הדבר השני – אני לא בא לבקר, משום שזה חלק מההסדרים הקיבוציים שהמדינה עשתה עם הסתדרויות שונות – מלמדים בגמולים. בתור מי שמלמד בקורסים האלה לגמולים, הרבה פעמים אנשים באים לא כדי ללמוד, אלא כדי לסמן וי שהיית. אני חושב שזה חלק מהעניין של לבוא וללמד מבוגרים בדרך אטרקטיבית יותר. מן הסתם, אני חושב שלפחות הלמידה שם תהיה אפקטיבית יותר.

הרציונל של הגמולים היה אכן כך, אבל עם הזמן זה הפך להיות יותר תגמול מאשר - - -

לכן אני אומר שפה צריך אולי לעשות רביזיה מחודשת, כי המון כסף מסתובב סביב הדבר הזה, והרבה מאוד אנשים עסוקים בזה. אם כבר עושים את זה, חבל לא לעשות את זה טוב. אני חושב שזאת החובה של הרגולטור, של המדינה, לבוא ולהסתכל על העניין הזה במבט מקיף יותר. אני חושב שההתאגדות לחינוך מבוגרים באה ומסתכלת על הכיוון הזה, כדי שמדינת ישראל תציב את זה כיעד.

תודה. מועצת התלמידים הארצית.

אני נציג מועצת התלמידים הארצית. העלו פה הרבה מאוד נקודות, גם שזה מאוד-מאוד שונה, אבל הנקודה הכי גדולה שהעלו פה זה לגבי ההשכלה, שהשכלה זה דבר מאוד-מאוד חשוב. אני, כנציג הנוער, ישר חשבתי איך אנחנו משלבים את הנוער בסיפור הזה. לי יש חבר שהוא גאון מחשבים, הוא לומד עכשיו מחשבים באוניברסיטה ברמה מטורפת, ואם אנחנו למשל פותחים דבר כזה במקום שאני גר בו, בקריית אונו, הוא יכול פרקטית לבוא וללמד אנשים איך להשתמש במחשב, איך לעשות דברים מסובכים במחשב, וככה אנחנו מרוויחים אנשים, לא רק שיש להם מקצוע, אלא גם מקצוע מאוד-מאוד טוב.

אתם לא מבינים, הצעירים, שכמה שתלמדו אותנו, אנחנו לא מצליחים לעמוד בקצב שלכם?

זו הנקודה השנייה שלי. עכשיו דיברתי איך צעירים יכולים לעזור למבוגרים, אבל אפשר להסתכל על זה גם בדרך אחרת, שהדבר הזה גם יעזור מאוד לצעירים, לעבוד יחד עם בן-אדם מבוגר כמה שעות בשבוע, ללמד אותו, להיות אתו, לדבר אתו.

יש אמרה שאומרת ש"אין בית מדרש בלא חידוש" אפרופו עיר לומדת, הלימוד כערך. רעיון אדיר שתוכלו לאמץ אותו.

"והשיב לב אבות על בנים."

בפורום הארצי אנחנו עובדים גם עם נציגים של הצעירים, מרכזי צעירים, ארגוני צעירים, סטודנטים במכללות השונות, מ-18 ומעלה.

יכולתי לשבת פה ולומר לכם מה התפוקות ומה הערך המוסף של המיזם שלכם, אבל רצינו לתת לכם את הבמה, אות הערכה והוקרה למיזם החשוב הזה. רק מי שמנותק לא יכול להבין כמה זה מפיח רוח חיים בחלק מהמשתתפים, חלקם כן מקבלים ערך מוסף אפילו לתעסוקה הקיימת שלהם, גם אם הוא בעל תואר אקדמי, סיים תואר אקדמי, והוא כבר לא ממצה את עצמו, הוא מקבל עוד ענף. אתה יודע מה, אני לא מקל ראש בללמד מבוגר לא לפחד מהכלי הזה, או מהמחשב בבית, או להתחיל לעבוד עם מיילים שבשבילו זה פורטוגוזית. ובסוף כשהוא רואה שזה כלום, הוא לא מפסיק לנדנד לנכדים שלו במיילים. לא רק זה, פתאום הוא מתכתב עם העירייה.

זה החשש.

זה לא חשש, אין שום חשש.  "המקנא אתה לי, ומי יתן כל עם ה' נביאים - - -", אמר משה. יש לזה תועלות  רבות, יש לזה ערך מוסף רב, ולכן נתתי במה, ואני חושב שנכון לעשות זאת. אתם יודעים שהמורה תמיד נוזפת במאחרים לכיתה, אבל בפני מי היא עושה את זה?

בפני המגיעים.

היום לא תקבלו רק ברכות, תקבלו גם נזיפות, שמונה הערים.

יש עוד 14 בתהליך. פשוט הגענו לכאן כי זה כבר מתחיל לצמוח בקצב מהיר. המרכז עובד על טהרת ההתנדבות.

נקרא פה בסיכום גם למרכז לשלטון מקומי. משרד החינוך נמצאים אתנו?

חבר הכנסת גליק דיבר על שיתוף העסקים ושיתוף עוד גורמים ולעשות מהעניין הזה לא רק תחום שמתחיל ברשויות. אם הוועדה הזאת תמליץ על הקמת צוות בין-משרדי שיקדם אתנו את הרעיון הזה של עיר לומדת, שימצא את הגורם המתכלל בקרב השלטון המרכזי שיעזור לנו, שידבר גם על התקצוב של התהליך הזה, כי המדינה צריכה לתמוך בו, זו תהיה עזרה מעולה לנו.

תודה. הפסקתי אותך?

האמת שכן. אני רק אשלים את דבריי.

אני מודה לך על הכנות ועל הישירות. בבקשה.

אני ארשום לי את זה. בכל מקרה דיברתם הרבה על כל מה שאמרתי, שזה עוזר מאוד למבוגרים, וזה יכול להקפיץ למעלה מבוגרים, אבל אני גם רוצה להסתכל על זה בדרך אחרת. אם בן נוער נמצא כמה שעות בשבוע עם מבוגר, לומד ממנו, נמצא יחד אתו, זה יכול ללמד לא רק את המבוגר, אלא גם את הילד ערכים, מחויבות אישית - -

ניסיון בחיים.

- - ניסיון בחיים, דברים שלא לומדים בבית הספר, וזו באמת הזדמנות. עיריית מודיעין – זה באמת זמן טוב לדבר עם בתי הספר, לדבר עם מועצת התלמידים שלכם, עם היושב-ראש.

זה יכול להיות לתלמיד חלק מהמעורבות החברתית.

סליחה שאני קוטע אותך, אבל זה בדיוק בנושא שלך. במודיעין הקמנו את מרכז הצעירים ואת המרכז לאזרחים ותיקים באותה יחידה. מגיעים לשם אזרחים ותיקים בשעות אחר-הצהריים, והמרכז לצעירים מגיע באותו יום, מאותה כוונה של מחויבות אישית ולימוד האזרחים הוותיקים. הלכנו ועשינו עוד דבר, ושיתפנו בסופו של דבר גם את הגיל הרך. במרכז אחד יש לנו עבר, הווה ועתיד. זה ההיבט שצריך להסתכל עליו בהיבט הקהילתי.

רינה כהן. תמיד דיברת על ההורים, הורות ובית ספר להורים.

הורות זה חלק מלמידת מבוגרים.

האם את מכירה את המיזם הזה?

אני מכירה את המיזם הזה לפני ולפנים, הוא צמח במשותף על השולחן של ההתאגדות לחינוך מבוגרים ועל השולחן של האגף לחינוך מבוגרים. אני שרת ההיסטוריה בנושאים האלה, אבל הפנים שלנו לעתיד.

מכיוון שאתה מכיר אותי באותה כובע, אבל בכובע אחר, אנחנו שואפים למשפחה לומדת, אנחנו שואפים לקהילה לומדת, עיר לומדת, שאורנה מובילה אותה, וכל הכבוד לאורנה שמחזיקה את הלפיד. אנחנו שואפים למרכז יישובי, ללמידה לאורך החיים, כתובת למבוגרים. מבוגרים זה 18 עד 118. שנתיים נותנים לחבר'ה להיות בשקט, כדי שתהיה כתובת וכדי שתהיה גם הכוונה למבוגרים, ייעוץ וליווי מה ללמוד, איך ללמוד ואיפה ללמוד. חסר לנו בסיס.

גורם מתכלל, מכוון ומממן.

נכון. חסר לי גורם נוסף, שאני לא יודעת אם דיברתם עליו, כי אני באה מסמינר ירושלים לחינוך יהודי, שבו יש מנהיגות יהודיות מכל הקהילות בעולם והתחייבתי לבוא, אז הלכתי ואני מבקשת סליחה. חסר לנו הפורמט והמהלך בתוך האקדמיה ובתוך המכללות לחינוך להכשרת מלמדי מבוגרים. זה לא אותו סיפור ללמד ילדים וללמד מבוגרים.

בקיצור, אתם רוצים להקים מדינה היום.

לא. אנחנו דווקא רוצים את המדינה הזאת.

מדינה לומדת.

בדיוק, אבל בתוך המדינה הזאת שהמדינה תהיה מדינה לומדת.

תודה.

עוד משפט אחד ברשותך, החזון הוא ישראל חברה לומדת, משום כך אנחנו זקוקים לתמיכה, לעזרה ולליווי, של הוועדה החשובה מאוד הזאת, כדי שיהיו לנו גם מרכזים להורים ואולי נגיע, אדוני יושב-ראש הוועדה, לחוק למידת מבוגרים לאורך החיים.

לא חובה, שלא נשלח להם קב"סיות כשהם לא יבואו - - -

הם ירוצו אלינו והם יחפשו אותנו, החל בבתי המדרש וכלה במקומות העבודה.

תודה. משרד החינוך. מי מביא את המצות ומי מביא את המרור, או שיש רק מצות בסדר?

הכול מצות.

אז איך זה עובד?

אני מנהלת אגף מחקר ופיתוח ניסויים ויוזמות במשרד החינוך. האגף שלי מפתח יוזמות מרמת בית ספר, מהקדם יסודי, יסודי, על-יסודי, - - - מכללות וערים. לכן אני פה, לכן הזמינו אותו לפה.

משרד החינוך רואה גם ברשויות המקומיות וגם בשטח הזדמנות לפיתוח של innovation - - - מרמת המוסד החינוכי ועד רמת הרשות המקומית. יש לנו מסלולים ותוכניות מרמת המוסד החינוכי. המסלולים והתוכניות מרמת החדשנות האינקרמנטלית, מהיוזמות היחסית פשוטות שבתי הספר או הרשויות רוצים לקדם ועד חדשנות רדיקלית, עד ממש עיר שלמה שנכנסת לתהליך ניסויי.

אנחנו עובדים היום ב-45 רשויות ברחבי הארץ במסגרת מרחבי חינוך. יש מגמה עולמית של lifelong learning, זה לא משהו שקורה רק בארץ. זו מגמה כלל עולמית, בעיקר בהתייחס לכל המגמה של הזדקנות האוכלוסייה. אנחנו מכירים בנושא הזה.

כל עיר רואה את עצמה כחלק מאיזה קהילה אחרת. זאת אומרת, אנחנו יכולים לראות ערים שרוצים להוביל את כל הנושא של למידה אישית, ויש כאלה שרוצים להוביל את כל הנושא של הלמידה החברתית, ובקריית טבעון רוצים להוביל את הלמידה הטבעית והפילוסופית - - -

תצאי ממסגרת של בתי הספר, אנחנו עכשיו מבוגרים. תתמקדי בסוגיה של המבוגרים. האם למשרד יש תפיסת עולם? האם יש לו כיוון חשיבה? זו גם אמירה שהתפקיד שלנו נגמר בגיל 18 ויום, או שיש תפיסה שהיא כוללנית שנותנת המשך? לימודי המשך זה לא נעצר, לזה מכוונים פה. הלמידה לא יכולה להיעצר. ברגע שתהליך למידה נעצר, אנחנו בנסיגה. וזה מה שקורה לחלק גדל מהאוכלוסייה, למרות שאנחנו תמיד בהתחלה אוהבים לברוח לאלה שלא מיצו את עצמם. גם אלה שמיצו את עצמם, בשלב מסוים – ואני בא משם – עם כל הכבוד מה שעשיתי בצבא כבר לא רלוונטי, מה שעשיתי בקריירה ראשונה, המיומנות הזאת כבר לא שווה כלום, והשקעתי בה. בשינוי קטן, בדחיפה קטנה, בשילוב של איזה קורס קטן, אפילו איזה מפגש, אני מקנה לו ידע נוסף, וזה משביח אותו. השאלה אם למשרד החינוך יש את הסוגיה הזאת של לימודי המשך. אל תתכנסו ללימודי המשך של האוניברסיטאות. אני לוקח את המושג, לימודי המשך כתפיסת עולם. האם יש דבר כזה?

אני רק צריך להיפרד. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש - -

בשיר השירים כתוב: " בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים". אתם הולכים לוועדות, ואני, כרמי שלי לא שמרתי. אני תקוע פה.

- - ולהודות לכל הרשויות המקומיות שהצטרפו למיזם הזה - -

תודה לך.

תודה רבה לך.

- - ולחבר מועצת עיריית מודיעין, שמעון גואטה, שחשף אותי למיזם יחד עם ד"ר מגר. המון תודה לכם.

נשמח לראות אותך בצוות הבין-משרדי.

כנראה שיעור האזרחות שלך היה לפני הרבה זמן. הוא חבר כנסת, יש עקרון הפרדת הרשויות אלא אם כן תרצה שהוא יהיה שר חינוך.

אני יודע, אבל תהיה בטח איזה שדולה.

פה אני רוצה לשמוע אותך. השאלה, האם יש ראייה במשרד החינוך? זה לא כסף גדול. איך הם אמרו? משהו מתכלל, מישהו שידחף, שיוביל לאיזה כיוון. זאת יוזמה שכבר מתחילה.

למיטב ידיעתי עיקר הקשר שבין מבוגרים לצעירים במשרד החינוך זה לבני נוער, הוא מתמקד בעיקר במעורבות החברתית, בפרויקטים של מעורבות חברתית בכיתות י' עד י"ב. מעבר לזה, אני לא יודעת על תוכנית מסודרת, אבל יכול להיות שאני פשוט לא מודעת לזה.

כנראה שאין.

לא, יש. יש אגף לחינוך מבוגרים ויש לו תוכניות.

מה מהניסיון שלך?

מהניסיון שלי עד 2009 האגף לחינוך מבוגרים הגיע לכל בית אב במדינת ישראל, דרך הקתדרות, דרך האולפנים, דרך השלמת השכלה, דרך הורים. הגענו לכל בית אב במדינת ישראל.

מה קורה מ-2009 ועד 2017? האם את יודעת לומר לי?

מ-2009 חוץ מבכי גדול יש שני תחומים - -

אז אין תחומים.

- - שממשיכים, אחרי שקיצצו בהם, חבטו בהם, והם נהפכו למרור. האולפנים ממשיכים, השלמת השכלה במידה מצומצמת ומכינות קדם אקדמיות, שזו תוספת שהוספה אחרי 2009. התקציב מקוצץ, כוח-האדם מקוצץ. בקיצור, נשאר מעט מזה.

רינה, תודה.

אורנה, את מובילה את המגמה. כמובילה, מאיזה משרדים את נתמכת?

קודם כול, אני מברכת את ראש העיר שלנו ויושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, תודה שהצטרפת. למעשה אנחנו מובילים את זה במודיעין כפיילוט בינלאומי. אין לנו שום תמיכה ממשרד החינוך. למרבה הפלא מי שמודע ונותן הכרה למהלך הזה זה דווקא המחלקה לקשרי חוץ במשרד החינוך, כי זה מחובר לתנועה העולמית, אבל כאן במדינה אין לנו גורם שעוזר, תומך ומממן.

תודה. אדוני.

חברים, קודם כול, ברשות יושב-ראש הוועדה הנמרץ – בימים האלה אנחנו מנהלים כמה וכמה דברים מרכזיים, כולל צהרונים, כולל קייטנות, כולל הרבה מאוד מאבקים, שגם מצליחים – הנושא של ערים לומדות, עיר לומדת ישראל, זה פרויקט שהתחיל בעיר מודיעין. ד"ר אורנה מגר בקתדרה אצלנו הובילה את הפרויקט הזה והובילה אותו בצורה חכמה ויעילה, כשבסוף הוא מייצר חיבורים, לא רק בארץ, אלא גם בחוץ-לארץ, כולל עבודה משותפת עם האיחוד האירופי ועם עוד גופים כאלה ואחרים.

הבעיה שלי בפרויקט הזה היא אחת. היא לא מודיעין, מודיעין כנראה תצליח לעשות את זה בכל מקרה, כמו רעננה, כמו מקומות אחרים. הרעיון שלנו בסוף הוא להנגיש את זה לפריפריה. וכדי שנוכל להנגיש את זה שם אנחנו חייבים להביא תקציב, כי מה לעשות, בבית שאן, שגדלתי בה, אם לא יהיה תקציב לדבר הזה, זה לא יקרה. זה יקרה במודיעין, כי מודיעין מטבע הדברים, הציבור, האוכלוסייה, הרשות – כולם מביאים אותנו למקום הזה. זה משהו שהוא טוב. זה לא משהו שהוא ייחודי רק לערים שנמצאות בחתך מסוים. לכן בנושא הזה צריך את הסיוע ואת העזרה שלך, כפי שאתה תמיד יודע לעשות, כי בסוף בעיקר מה שמעניין אותי זה הפריפריה. מודיעין תדע להסתדר, וזה בסדר, היא תדע להביא את המשאבים ואת התקציבים.

כדי להפוך את המיזם לפרויקט לאומי אמיתי אנחנו צריכים פה להכניס קצת את המשרדים. דרך אגב, לא הייתי פוטר את משרד החוץ מהדבר הזה, כי אנחנו בסופו של דבר דרך השלטון המקומי – אני רואה את זה, אני נמצא בהרבה מאוד כנסים בינלאומיים – אנחנו מדברים על אותם דברים. כשאני יושב בכנס עם ראש עיריית ביירות ועם ראש עיריית אנקרה ועם אלף ואחד ראשי רשויות מהעולם כולם מדברים על אותם דברים, החינוך זה אותו חינוך, והרווחה זו אותה רווחה, והתחבורה זו אותה תחבורה, כל אחד כמובן עם הניואנסים של העיר שלו ושל המקום שלו והמדינה שלו, אבל עדיין דרך זה אנחנו מגיעים לשפה משותפת בינלאומית.

לכן דווקא הפרויקט של ערים לומדות יכול לפתח, להתפתח ולהביא הרבה מאוד קשרים, מה שנקרא "מתחת לרדאר הבינלאומי" ויותר בחיבורים המוניציפליים.

כמו שהערכתי, אכן כן, זו יוזמה שהתחילה מלמטה, וכנראה שהמשרד לא נמצא שם. על הערכים הנוספים דיברנו בדיון. אני חושב שאפשר לסכם את הדיון הזה.

לפני שנכנסת אמרתי שבדרך כלל המורה מעירה על האיחורים בפני אלה שבאו בזמן. מצד אחד אני מברך את היוזמה הזאת, מצד שני נלין על כך שרק מספר רשויות מצומצם נמצא בפרויקט הזה.

האמת היא שהיה צריך לקרוא סיכום של משפט אחד "להקים צוות בין-משרדי", אבל זו אמירה מאוד בומבסטית שתישאר באוויר ולא תהיה ממוקדת לאנשים. הסיכום שלי יהיה ממוקד לגורמים, ואני גם הוציא להם את הסיכום ואני מקווה לקבל התייחסות.

זה לא כסף גדול, לא למשרד החינוך ולא למשרד החוץ. הייתי גם שוקל, מאחר שזה שעות הפנאי, שמשרד התרבות ייכנס לסוגיה הזאת.

משרד הכלכלה.

משרד הכללה.

שוויון חברתי.

השלטון המקומי עושה את זה, אפילו לא נדרש. הוא יוזם, אבל גם השלטון המקומי, כפי שאמר ידידי חיים, עיריות מסוימות יכולות להרשות לעצמן. עיריות אחרות, אם לא יהיה להן תקצוב לנושא הזה, הן לא יקדמו את זה, וחבל.

הוועדה מודה לעיריית מודיעין על החלוציות בתחום ומברכת על ההתרחבות לערים נוספות.

הוועדה קוראת למרכז השלטון המקומי לצאת בקריאה לעידוד רשויות נוספות להצטרפות למיזם חשוב זה של ערים לומדות.

הוועדה קוראת לשר החינוך להקצות את המשאבים הייעודיים להפיכת מיזם זה לפרויקט לאומי.

הוועדה קוראת לשר החוץ להקצות משאבים לעידוד המיזם, שיש לו תועלת בינלאומית רחבה. השת"פים האלה, כפי שמנה חיים, מעידים על כך.

כמו כן, אני קורא גם למשרד העבודה – זה כבר לא משרד הכלכלה – יש פה את האלמנט, זה לא בדיוק הכשרה מקצועית, אבל השכלה מבוגרים, שזה גם הכשרה מסוימת.

כמו כן, בבחינת הסוגיה שאתה העלית, או השכן שלך, סוגיית הגמולים, יכול להיות שאפשר לעשות רביזיה בסוגיה הזאת.

אני מודה לכולם. הסיכום ייצא, נעקוב אחרי התגובות ואם נוכל לשמוע מכם בהמשך שהיו תמורות, נודה לכם. תודה רבה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.