הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 210

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ב בסיון התשע"ז (06 ביוני 2017), שעה 10:00

ההתיישבות ביו"ש - ספינת הדגל של קליטת העלייה ושילובה בקהילה - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות ביהודה ושומרון בכנסת

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יואל רזבוזוב

יולי אדלשטיין

עודד פורר

חנניה מרמור - מנהל מרחב אשדוד אשקלון וסגן מנהל מחוז י-ם, משרד העלייה והקליטה

רויטל דותן - ממונה ארגון לימודים של תלמידים עולים, משרד החינוך

שרה שראל - אחראית קליטת עליה, מועצה אזורית מטה בנימין

שמואל קרסנטי - מזכיר היישוב עפרה, מועצה אזורית מטה בנימין

ריקי לנגה - רכזת תחום קהילה, מועצה אזורית מטה בנימין

שילה אדלר - מנכ"ל מועצת יש"ע

גמליאל שילה - חבר המליאה, מועצת יש"ע

שושנה שילה - עוזרת ראש המועצה, מועצת יש"ע

אביטל מנלון - מורה, keep olim in israel

יעל בן ישר - דוברת ורכזת תיירות, מועצה מקומית בית אל

שי אלון - ראש מועצת בית-אל

יעל יוסף חי - עו"ס עולים, מועצה מקומית בית אל

בת-אל וייס-גמזו - נציגה עולים דוברי ספרדית, מועצה מקומית בית אל

יצחק גמזו - מועצה מקומית בית אל

טנבואי יונתן גנגטה - נציג הקהילה, מועצה מקומית בית אל

עודד רביבו - ראש מועצת אפרת

יגאל להב - ראש מועצת קרני שומרון

שלמה נאמן - ראש מוא"ז גוש עציון

שלמה קטן - ראש מועצה, מועצה אזורית אשכול

ג'אק ברגיל - עמותת אדיר ישראל, מנהל קשרי חוץ

רפי אביטל - יועץ ראש מועצה, מועצה אזורית שומרון

עידו מאושר - יושב ראש עלי, נציגי רשויות מקומיות

יעקב ברגיל - ממונה קשרי חוץ

מירב שמולי - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את מועצת יש''ע

דנה גורדון שושני

אתי בן-שמחון

ההתיישבות ביו"ש - ספינת הדגל של קליטת העלייה ושילובה בקהילה - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות ביהודה ושומרון בכנסת

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא: ההתיישבות ביו"ש - ספינת הדגל של קליטת העלייה ושילובה בקהילה - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות ביהודה ושומרון בכנסת.

אני מודה לכל מי שעשה מאמץ להגיע לדיון הזה. כידוע, הכנסת היום מציינת יובל, בעיקר, בהתיישבות ביהודה ושומרון, וכן, ועדות שונות מקיימות דיון בנושא. אנחנו, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, נקיים דיון בתחום קליטת העלייה ביהודה ושומרון.

קליטת העלייה ביהודה ושומרון מאוד חשובה. מניסיוני האישי אני מכיר את הפעילות בתהליך הקליטה של העולים ביהודה ושומרון, את החממה שהציבור נותן לעולים חדשים – מחבק אותם, משלב אותם בתחום החינוך, התעסוקה ומעל הכול בתחום החברתי. הלוואי שהקליטה במדינת ישראל הייתה כמו שעושים את זה ביהודה ושומרון, בהתיישבות.

לכן אנחנו היום ניתן דגש בנושא הזה. אנשים יספרו את הניסיון שלהם, אני לא אומר שיש בעיות, יש בעיות, אנחנו נתמקד בבעיות האלו בדיונים נוספים שאנחנו נקיים. היום הדגש הוא על ציון יובל בקליטת העלייה, ושילובם של העולים החדשים ביהודה ושומרון.

אני מבקש לברך את ראשי המועצות שהגיעו לכאן. ראש המועצה, גוש עציון, מר שלמה נאמן – ברכות של הוועדה על ניצחונך היום שאתה גם כעולה חדש ונקלטת ביהודה ושומרון – בהצלחה. וגם היום אתה עומד בראש מועצה, זה הישג גדול. נמצא פה גם ראש המועצה שי אלון, ראש מועצת בית-אל, ועוד מספר אנשים.

ברוכים הבאים לכל הנציגים. בבקשה, שי אלון יפתח את הדיון. כמובן גם ניתן את רשות הדיבור לשאר המוזמנים. וכן, נמצא פה יושב ראש ועדת העלייה והקליטה לשעבר, חבר הכנסת יואל רוזבוזוב.

בבקשה, שי אלון. בבקשה.

בוקר טוב, ברשות היושב-ראש שלנו היקר, ד"ר נגוסה, חבר, רע, שניצלנו את הבמה הזאת לא אחת, נמשיך גם להביא צדדים נוספים של קליטה, שהקליטה תהיה יותר טבעית, יותר קלה, ושנהיה בגרף של עלייה כל הזמן.

תודה רבה, כמובן, על הבמה שאתה נותן לנו. שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה.

אמן.

כמובן, ברשות כל הציבור היקר שנמצאים פה, וכמובן עמיתי היקר, יושב-ראש גוש עציון, המועצה הגדולה והמכובדת הזאת. יושב פה גם המזכיר קרסנטי של היישוב עלי. יושב אתנו גם היושב-ראש של עלי. נמצאת אתנו פה חבורה מאוד נכבדה, כל אחד לפי כבודו ומעלתו.

אני רוצה להגיד לכם קודם כל – חג שמח. אנחנו חוגגים 50 שנים לשחרור הארץ המובטחת. כמה התפללנו – אלפיים שנים, לא התייאשנו. אלפים שנים התפללנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". להגיע לארץ הקודש, לנשק את הקרקע שלה. ברוך השם, כשהיה פה מארק טווין ב-1880 הוא הסתובב פה בארץ, והיה אומר – "אני מתאר פה מצב של שממה. הארץ הזאת ארץ מאוד מיוחדת. ארץ שהיא קולטת את מי שהוא מתאים לה, ומי שהוא פחות מתאים לה, היא לא קולטת". אז יש פה את ההבטחה האלוקית הזאת, את התנ"ך, כל הזמן אומרים The Bible שאמר לנו: "והשיבותיך אל האדמה הזאת". אני נמצא בבית-אל, לא גדלתי בבית-אל, גדלתי בירושלים. ההורים עלו מחוץ-לארץ. כשאני עומד במקום שיעקב אבינו עמד שם לפני מעל 3000 שנים, והוא יוצא למסע שלו, הקב"ה אומר לו: "והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך" – אתה מבין מה זה עוצמה של התנ"ך.

מגיעים אנשים מכל העולם לבית-אל, לכל המקומות ביהודה ושומרון, מגיעים לארץ-ישראל, לארץ הקודש. אני אומר, אנחנו יודעים לאסוף אלפי תיירים מכל העולם – אני מדבר על אנשים שאין להם שום מושג מי זה העם היהודי, והם באים לפה. הם מתפללים באתר "חלום יעקב", ואומרים, זה Jakove זה המקום הקדוש הזה, אז מה אנחנו יכולים להגיד?

אתם אחראים על המקום, תשמרו עליו טוב, זה מה שאומרים לנו. תשמרו על המקום, ואנחנו משתדלים לשמור עליו. כמובן, הבמה הזאת, הכנסת, וכל החבורה הנפלאה שיושבת פה, עוזרים לנו לשמור על המקום הזה.

בנושא הקליטה – ברוך השם, יהודה ושומרון היא חלק אינטגרלי ממערך הקליטה של מדינת ישראל. מועצות אזוריות ביהודה ושומרון קולטים באחוזים יותר גבוהים מיתר המועצות האזוריות שנמצאות ברחבי הארץ. הקליטה ביהודה ושומרון היא קליטה יותר טבעית, יותר קלה, מהסיבה שהמרקם הוא קהילתי יותר. נכנסים לסוג של משפחה, זה לא העיר הגדולה, זה לא העיר שבה גדלתי בה ירושלים, שזה עוד מישהו בתוך בניין, אלא, הדגש הוא מאוד קהילתי-חברתי. זה מה שקורה לגבי כל העולים שנקלטו. יש לנו עולים שהגיעו מחבר העמים, יש לנו פה יושב-ראש, יש לנו את יולי אדלשטיין, יש את אלקין, יש את שר הביטחון – כולם זה יהודה ושומרון, כולם גדלו במקומות האלה. אני לא יודע מה קרה עם שאר העולים מחבר העולים, למה הם לא נמצאים במקום הזה. חלק הגיעו – לא רק שהם הגיעו, הם נמצאים בהגה השלטון של המדינה.

יושב אתנו פה ד"ר נגוסה. לפני חמש דקות היה במקום אחר לגמרי, והיום, מוביל יחד עם דודי אמסלם, חברי הטוב, מובילים פה מהלכים משמעותיים במדינת ישראל. זכינו, אשרינו. אז עולים גם מאתיופיה, גם מהודו. אני אגיד מלה אחת ובזה אני אסיים את ההקדמה. יש לנו גם מפרו וגם מהודו. יש לנו עולים מבני מנשה, שבטים, בני מנשה זה חלק מ-12 שבטים שהיו אבודים במשך שנים רבות, לא ידעו מה קורה איתם, זכינו שיש לנו 60 משפחות שהגיעו מהמטוס בלי קליטה, בלי משרד קליטה, שזה אולי תקלה כלשהי, בלי כלום הגיעו ישירות עם המזוודות לתוך בתינו.

יש לנו זכות גדולה שיש לנו פה נציגות שלהם. אתם תראו אותם פה, הם נמצאים פה. אני לא אציג את כולם, אולי נשמע את חלקם - נקווה שנזכה. הם יספרו מה זה קליטה טבעית פה בבית-אל, ומה זה קליטה ביהודה ושומרון.

אני רוצה לברך את כולם, שיהיה לנו חג שמח. שבעזרת השם יהיו לנו עוד שנים טובות ובטוחות במדינת ישראל. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה.

תודה רבה.

ועדת העלייה והקליטה סיירה ביהודה ושומרון, בחברון, בשילה, בעלי, בעופרה, ועשינו סיור בגוש עציון, באפרת. קיימנו דיונים שם במקום, והתרשמנו ממפעל הציוני בקליטת העלייה ובשילובם בתוך החברה.

אנחנו רוצים לשמוע עובדת סוציאלית, יעל יוסף מבית-אל. בבקשה.

תודה רבה, ליושב ראש נגוסה. אני בשלוש השנים האחרונות עובדת בבית-אל. חלק מהתפקיד שלי עבודה קהילתית עם קהילת בני המנשה.

אני רוצה להציג נתונים מספריים. יש לנו 60 משפחות של בני מנשה, כ-250 נפש, רובם הגיעו אלינו בסביבות תחילת שנות האלפיים. פרט לכך יש כ-40 משפחות שהריכוז שלהם מדרום אמריקה, פרו, צ'ילה, ומקסיקו, ויש עוד טפטופים מארצות כמו אתיופיה, צרפת, חבר העמים וכו'.

למעשה בית-אל זה יישוב שקלט עלייה בלי תשתיות, בלי זכויות מסודרות, גם קהילת בני המנשה, כל התהליך של העלייה שלה. אבל בכלל, בתוך יישובים קטנים, אין לנו מערך מוסדר של עלייה וקליטה. בית-אל, הקימה מערך שלה שהוא מבוסס על ארבעה רכיבים. הרכיב הראשון של הדבר הזה זה הקצאת תקציבי מועצה באופן עצמאי, שמועצה בוחרת להקצות מתקציבים ייעודיים שלה לטובת העולים. הדבר השני, בניית תכניות מקומיות בהתאם לצרכים. אני אתן דוגמה לזה. אחד הדברים שהיה לי מאוד בולט, זה לימודי מקצוע. זה לא דבר שהוא מוכר כאף גוף שמוכן לממן מלגות כאלה, כי זה לא לימודים אקדמאיים, זה עבודה עם אנשים שלא עשו שירות צבאי. אנחנו בבית-אל, הקמנו קרן לטובת הלימודים של העולים האלה שיוכלו ללמוד, וכמובן במקביל - - -

אני אתן דוגמה למה שאנחנו עושים בתוך היישוב בצורה מאוד מקומית. הדבר השלישי, זה שימוש בהון אנושי ביישוב. יש מערך התנדבותי, שימוש בכל הקהילה הנהדרת, קהילת חסד מדהימה שיש בבית-אל. הדבר הרביעי, זה פיתוח מנהיגות קהילתית, וגם האנשים שאנחנו רואים כאן היום, זאת אומרת, קהילת בני מנשה בבית-אל, יש לה אחווה, יש לה מנהיגות, יש להם פעילים שהם שותפים לכל התכניות שנבנות והם מובילים אותם במידה רבה.

ביחס לתקצוב ולהכרה שיש לעולים שבבית-אל, בית-אל בעצם הפכה למעצמה של שירותים בתחום הקליטה. גם הודות למועצה, ולמי שמוביל את זה, וגם באמת למרקם של היישוב שרואה בזה ערך מאוד גדול – לקלוט את העולים, להפוך אותם לחלק אינטגרלי מהקהילה.

תודה.

אנחנו רוצים לשמוע מראש המועצה גוש עציון, על שלמה נאמן. בבקשה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, בדרך כלל בכנסת זה קואליציה אופוזיציה, וכאן זה קואליציה של עלייה.

ועדת קליטה ועלייה תמיד קואליציה.

כולנו בקואליציה.

ראש בית-אל מכובד, חברים, מכובדי, עמיתי, מכובדיי כולם, אני רוצה לספר לכם סיפור. עכשיו מדדתי, אתם יודעים, יש את המכשירים האלה – 7,926 קילומטר מהמקום שאני יושב, שם נולדתי. העיר נקראת בירוביג'אן - אוטונומיה יהודית של ברית המועצות.

למה אני אומר את זה, איך זה קשור לדיון? קשור לדיון. לפני 27 שנים הקמנו שם ארגון נוער צעיר. ארגון שכאן לא שמעו את השם שלו, אבל אני אגלה לכם, הארגון נקרא בית"ר. הקמנו את בית"ר, הייתי ראש בית"ר ראשון בעיר שלי, הקמתי אותו, וכתבנו, ואמרנו, אנחנו נלך לשלטון, ניכנס לסניף המפלגה, לראש הסניף, נרשום את הארגון. היה מעסיק קצת משוגע, היינו בני 16, לא בדיוק עניין אותנו, וכתבתי יחד עם החברה של - - - בסוף התחתני איתה, כתבתי את כל מסמכי היסוד של התנועה, וכתבנו שם סעיף.

בקיצור, נכנסנו לאדם, אמרנו, אנחנו מקימים ארגון ציוני, אמר, מה אתם משוגעים? מה ארגון ציוני? זה ברית-המועצות פה. לא, אנחנו רוצים. פה זו אוטונומיה יהודית. טוב, התחיל לקרוא מסמכים, הגיע לאיזה סעיף 3, 4, כתוב: ארגון שלנו הוא בעד עלייה, הוא בעד לימוד שפה עברית, נראה לי סעיף 3 היה. והארגון שלנו תומך בזכותם של היהודים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל – ככה כתבנו. הוא אמר מה זה? אני אומר לו, מה, מה זה? המפלגה שלך מחלקת את הארץ שלנו שם, מפלגה קומוניסטית, ואנחנו כאן רוצים שיהודי התיישב בכל חלקי ארץ ישראל – הוא זרק אותנו מהחדר.

ואני רוצה להגיד לכם, עברו שנתיים, נפתחו השערים, עלינו לארץ, ברוך השם. לקח כמה חודשים, והגענו לקרוואן הראשון שלנו, לכרמי צור בו אנחנו נמצאים. אני לא בקרוואן, מאז היינו משפרי דיור, אבל הגענו לקרוואן הראשון שלנו בכרמי צור. זו הייתה השבת הראשונה ששמרתי אחרי החתונה בכרמי צור. זה היה הפסח הראשון ששמרתי כהלכתו, שם נולדתי. אני אומר לכולם, אמרתי את זה בקמפיין, זה עוד טרי אצלי – כאן נולדתי. כאן נולדו ילדיי ונכדיי. כאן, בארץ הזאת, בארץ אבותיי.

שואלים אותי, איך הגעת לכרמי צור? אני תמיד רציתי להיות בהתנחלות. למה? אמרתי, לא יודע, אבל זה הכפר שלי. רציתי להקים, רציתי לבוא ראשון, אבל לא מקימים התנחלויות חדשות, אז אמרתי לפחות יישוב קטן, היה 30 משפחות, הכי קטן. התקשרנו אז לאנשים, שאלנו, איפה? איזה יישוב יש ביהודה ושומרון שאין שם אף רוסי? אמרו לנו, בכרמי צור. בדקנו, לכרמי צור היו שני אוטובוסים ביום, הגענו לכרמי צור. צריך להגיד ל"אגד" שבזכותם אני - - -

בקיצור, היום כשאני באמת מקיים ישיבה עם "אגד" תעבורה, על זה שהוסיפו על 16 אוטובוסים שנכנסים לכרמי צור, שיוסיפו עוד שני קווים, ואני בתור ראש מועצה, יושב בשולחן שמנהיג את האזור, אני אגיד לך, אני מאוד מתרגש. חוץ מהסיפור האישי, אני מתרגש מהעניין הגדול הזה, שנקרא ליישב ארץ אבות. לבוא מרחוק, להגיע לארץ אבות, לבנות את ביתנו, זה חלום של כל יהודי, זה ודאי חלום של כל יהודי בחוץ-לארץ.

מה אנחנו יכולים לתת? – קהילה קולטת. הרי כל יישוב הוא בית, הוא משפחה גדולה, רחבה, אבל זו משפחה, וזה יתרון עצום. כשעולה חדש נוחת בתוך משפחה, הוא נקלט הרבה יותר טוב. זה קשה מאוד להיות עולה חדש – פה, הנוכחים בחדר יודעים. רובם יודעים מעצמם, והשאר יודעים מזה שעסקו אתנו ועוסקים אתנו עד היום.

זה קשה, כשיש לך בית, כשיש לך משפחה שעוטפים אותך, שדואגים לך, דואגים זה כל דבר. אגיד לכם, היינו זוג צעיר, התחתנו בני 18, גם לשלום בית דאגו לנו – לא ידענו היינו צעירים, חזרנו בתשובה, רבנו וזה, גם לשלום בית דאגו לנו, לכל דבר דאגו לנו. ללמוד שפה הרבה יותר קל. מי שצריך להתגייר, הוא נמצא במרחב שמגייר, שדואג, שמזמין לסעודות שבת, שדואג, מה, קנית כלי? איך מטבילים אותו – לוקחים אותך בידיים, אומרים לך, תוריד את המדבקה קודם. כל דבר, לא בסיפורים, לא בספרים. אנשים, בידיים. לבבות נפתחים – בעיניי זה יהודה ושומרון. בעיניי זה סיפור ההתיישבות. לקחת אותנו מארץ נוכרייה, ולקלוט אותנו, ולטעת אותנו בארץ אבותינו. כל מה שאנחנו צריכים, ותמיד יהודי חייב להתחיל, אני אסיים בפרשת השבוע.

פרשת השבוע שלנו זה הבנייה ביהודה ושומרון. אנחנו צריכים עוד בתים כדי לקלוט עוד יהודים. אנחנו נבנה אותם מכספינו. אנחנו לא מבקשים נדבות. אנחנו צריכים עוד דיור. העולים רוצים להגיע אלינו. אנחנו רוצים לקלוט עלייה, רק אנחנו צריכים לדעת לאן, איפה קולטים. תנו לנו עוד בתים, ואנחנו נקלוט עוד עולים - "ושבו בנים לגבולם".

תודה.

הייתי ביישוב עלי, והתרשמתי מהחיבוק שהעולים החדשים מקבלים ביישוב. את העשייה המשמעותית ממש שאתם עושים – יישר כוח.

אני רוצה לדבר במבט של מאקרו, שליישוב זה חובה שהיא גם זכות לקלוט עלייה. בסוף המשימה הזאת של קליטת עלייה היא משימה לאומית. כל יישוב, וכל מועצה, בכוח, בגודל, באמצעים שיש לה, צריכה לשאת בנטל. בואו, אנחנו לא מייפים את המציאות – קליטת עלייה זה נטל, זה משאבים של זמן, של כסף, של ציוד, של כוח אדם. צריך להשקיע בזה המון. זה לא משהו שעובר לידך וקורה.

היישוב עלי הוקם לפני 33 שנה, ברוך השם, מתקרב ל-5,000 איש, כן ירבו. אחת מהדגלים של היישוב עלי, זה קליטת עלייה מכל המקומות בכל השנים. בשנות התשעים זה היה יהודי מרוסיה. בשנים האחרונות זה למעלה מ-100 משפחות מצרפת. בדיוק השבוע היו אצלי משפחה של עולים שהחליטו לעזוב את היישוב, הם עוברים לנתניה, בעיקר בגלל פרנסה. אמרו לי, תגיד, עידו, אתה מאוכזב שאנחנו עוברים לנתניה? אמרתי להם, תקשיבו, זה שהגעתם לארץ, ונקלטתם פה, וגם אתם פה ארבע שנים, עכשיו תעברו לאיפה שאתם רוצים. כל עוד אתם בארץ-ישראל, הכול זה ארץ-ישראל, גם נתניה, גם ירושלים, גם תל-אביב, זה ארץ-ישראל.

אחוזים הגבוהים של קליטת עלייה, ודיברנו על זה בביקור, הם לא פרופורציונליים בשום מקום אחר, זה לא רק בעלי, לדעתי, בכל יו"ש, הם נובעים בגלל הקליטה הקהילתית. כמו שציינו פה קודמיי, הקליטה הקהילתית בסוף גם בלי הרבה כסף מלווה את העולה ואת הילדים של העולה, והנשים את הנשים של הקבוצות שמגיעות, ומסייעות ועוזרות ותומכות, מה שגם אם היה לנו מלא משאבים לא בטוח שזה היה מצליח. ההירתמות הזאת של היישוב, בסופו של דבר, גורמת לתהליך להיות מוצלח.

אני רק רוצה לציין כאן, ודיברנו על זה גם בסיור, שני דברים, ראש מועצת גוש עציון. הדבר הראשון, זה את האופציה. תנו לנו את האופציה. היום, על כל בית שנבנה בעלי, מתחרים עליו חמישה אנשים – זה ילדים ממשיכים, זה אנשים מבחוץ שרוצים לבוא לקנות, זה העולים, ועוד שתיים אחרים שהם מגיעים מכל מקום. כל בית שנבנה, ברוך השם נמכר. לא מבקשים כמו שאמרו פה תקציבים, זה ודאי יכול לעזור, ודאי יכול לסייע, אנחנו לא נתנגד.

בסופו של דבר, אני אומר כמדינה, אם המשימה הזאת משימה לאומית, ורואים שיש מקום שעושה את זה, ועושה את זה טוב, אז גם המדינה צריכה לבוא ולהגיד, אנחנו הולכים לכיוון הזה ורוצים. אני יודע שזה לא ועדת חוץ וביטחון פה. אני יודע שזה לא שר הביטחון, ולא כאן חותמים על תב"עות וכו', אבל ודאי שהמסר הזה צריך לצאת.

הדבר השני, אני חושב שיישוב שקולט עלייה, אני מדמה את זה תמיד לפאזל. זה פסיפס אנושי מדהים שאתה מקבל. ישבתי לפני שבועיים אצל אישה מאוד מבוגרת, היא כמעט בת 90. לצערנו, היא יחידה בעולם, הייתה מנהלת מחלקה, רופאה בכירה מאוד ברוסיה. עברה המון גלגולים בחיים שלה, הבן שלה עדיין שם. אתה פתאום רואה איזה אוצר בלום יש לך עם האישה הזאת. יש שם כיתה בבית ספר שחלק מהבנות עושות עבודת חקר על האישה הזאת, עוד בחייה, עד 120, אבל מי יודע עוד כמה זמן היא תחיה. ופתאום אתה מגלה אוצרות, פשוט פסיפס אנושי מדהים של כל מיני אנשים מכל מיני מקומות – מדרום אמריקה, מרוסיה ומכל מקום. אני חושב שזו זכות, כמו שזה חובה. תודה רבה לכם על כל העזרה. בעזרת השם כמו שאמרו פה, שיהיו לנו החמישים השנים הבאות שלא רק נכפיל, אלא נשלש את עצמנו בעזרת השם. תודה.

תודה רבה לך.

עופרה זה אחד היישובים שממש הרבה עולים נקלטו. אני יודע שבשנות התשעים היה מרכז קליטה שם, נקלטו הרבה משפחות יוצאי אתיופיה. יש עדיין משפחות שם. אני בן בית שם, יש לי משפחות. האולפנה שהיא ממש מוסד חינוך ברמה גבוהה, וכל אלה שבוגרים שם, היום נמצאים בהנהגת הקהילה. אני יודע מקרוב מקליטת עולי אתיופיה, ממש יישר כוח על כל מה שאתם עושים.

סמי קרסנטי, מזכיר היישוב, בבקשה.

שלום לכולם, כבוד יושב-ראש הוועדה, ד"ר נגוסה, שהיה גם בביקור אצלנו בעופרה. נזכיר גם את הטראומה שקשור לזה כשעברנו לפני מספר חודשים לא רב, גם שם הטראומה הזאת נגעה במשפחות של עולים. כמובן, חג שמח לכולנו, וכמובן לעולים שנמצאים פה.

אחר כך אני אספר גם את הסיפור האישי שלי. יש לי גם קצת פרספקטיבה לגבי הנושא הזה.

עופרה היום כיישוב קהילתי במטה בנימין, 3,500 נפש. ראשון היישובים בשומרון מצפון לירושלים, בין ירושלים לעפולה. בעצם, זה היישוב הראשון שקם. אחד הדברים שעופרה לקחה על עצמה כמשימה ישראלית-לאומית זה לקלוט עולים. אחד הדברים שמאפיינים באמת את עופרה, בעצם אפשר לראות בעופרה את כל הצבעים, את כל המינים, את כל הריחות, כל הריחות של הבישולים. את כל השפות נמצאים בעצם במרחבי עופרה.

זה מתחיל כמובן בשנות התשעים, העלייה האתיופית הראשונה, אחרי זה בשנות התשעים, ולאחר מכן גם עולי רוסיה שהגיעו, שמסך ברזל נפרץ. יש אנשים בעופרה שפעלו, כמו יעקב - - - שהיה אחד הסוכנים שעבד בתקופת המוסד, שהביא בעצם את העולם מאתיופיה. וחבר'ה בעופרה שעבדו בברית המועצות לשעבר, כדי בעצם להביא את העולים עצמם, כמובן בני מנשה, ואמריקאים. אפשר לשמוע את כל המינים, את כל הצבעים. זו אחת המשימות שעופרה לקחה על עצמה לקלוט את העלייה, את כל גלי העלייה.

אחד מהדברים שאני רוצה לדבר עליהם, זה קצת לתת מהניסיון שלנו, אני גם אתן את רשות הדיבור גם למנהלת אגף קהילה של עופרה, מפני שהיא מעורה מאוד בפרטים. כי בעצם לקלוט עלייה זה לא נגמר בשנה אחת. יש איזה מין משפט כזה, או אקסיומה שבעצם עולים מבחינתם זה נקלט תוך שנה הם נקלטים והכול בסדר, וכל הדברים וכל הבעיות באו על מקומן תוך שנה, אז זה לא נכון. הדברים האלה נמשכים, ונמשכים, יש לטפל בהם.

אם אני אחזור טיפה לסיפור שנגעת בזה, גם יושב ראש הוועדה, לסיפור של הנושא הקהילתי, זה נגע פה גם לחברי למר שלמה נאמן, זה הסיפור של הקהילתיות, ועל הסיפור של החממה. אני גם עולה, ותיק אמנם, עליתי בן חמש עם הוריי מצרפת, מרכז קליטה גבעת המורה. בתור ילד זה חיים יפים, כאילו, איזה צרות יש כבר לילד בן חמש. אני זוכר את התקופה, גם ההורים שלי דיברו, שהייתה תקופה קשה מאוד. כשאתה מגיע למרכז קליטה גבעת המורה בעפולה, זה לא הסיפור של הקהילתיות, החממה שנכנס גרעין כזה או אחר לתוך קהילת עופרה, ואתה עטוף מאוד עטוף. דרך אגב, בשנה הראשונה, ואני בטוח שהעולים פה יסכימו איתי. בשנה הראשונה אתה מאוד עטוף, אתה מרגיש כמו קייטנה, כי אין לך בעיות של פרנסה. אתה הולך לאולפן, חיים טובים. אבל המשבר הוא בסוף השנה הראשונה, שצריך לנצל, לקפוץ לבריכה.

אחד הדברים בהמלצות שלנו, דרך אגב, הסיפור של קליטת עלייה, ולא משנה איזה עולים, זה אותו סיפור. זה בעצם הבית הראשון והמולדת, כשצריך להיות, הוא צריך להיות לפחות שנתיים. שנה ראשונה – מין סוג של קייטנה כי החיים באופוריה, במדינה, עלינו לארץ. בשנה השנייה שצריך למצוא פרנסה, וקשיי שפה, ולהתחיל להסתדר, יש פחות עזרה בסיוע תקציבי או אחר, פה מתחילה הבעיה. ולכן, אחד הדברים בהמלצה של עופרה, אני חושב שצריך להיות המלצה של כולם, שכל מי שנכנס לסיפור של קליטה, וכמו שחברי עידו אמר, זה התעסקות. זו לא החלטה שאו.קיי. אנחנו קולטים ובזה נגמר הסיפור. יש לזה המון בעיות, המון בקשות, המון תקציבים, המון זמן, המון תשומת לב, וצריך להשקיע בזה.

גם מטה בנימין, המועצה האזורית מטה בנימין. גם היום משקיעה מכספה, בסיוע של משרד הקליטה, שאני יודע שיש סיוע, וגם אנחנו מקבלים סיוע, מרכזת עולים שתפקידה לחבר ולטפל בסידור של תעסוקה, כפי שאמרת, בסידור של שלום בית, ודברים זוגיים כאלה ואחרים. זה סיפור של תרבות אחרת, זאת ההמלצה השנייה לגבי הנושא של הסיפור, שצריך להבין שקליטת עלייה זה לפחות שנתיים, כדי לעבור את המשבר הזה שהוא מאוד חשוב.

אחד הדברים – המלצה נוספת שיש לי, זה בעצם צריך לראות איך אנחנו בונים תשתית. אחד הדברים בעופרה הייתה בעצם שהיא קלטה עלייה, ובעצם היו בתים פנויים, אז בעצם מכרה את הבתים וכו'. אני חושב, וזה קשור לבית ראשון במולדת. כלקח של כל קהילת עופרה, שבעצם אתה קולט גרעין מסוים, תיקח אותו כבית ראשון במולדת, ולאחר מכן, יכול להיות שהוא יישאר אצלך אם זה מתאים, יכול להיות שהוא גם יעבור לכל מיני מקומות אחרים.

אחת ההצלחות של עופרה, זה שאני יכול להגיד על גווני העלייה, שאף אחד לא חזר לגולה. אף משפחה לא חזרה לגולה. ההורים שלי גרים בנתניה, ואני מכיר את הסיפור. אמא שלי מתנדבת בכל מיני מקומות עם סיפור של העולים, של הקשיים וכו', והם פשוט חוזרים, בגלל קשיי שפה, תרבות, תעסוקה, פרנסה וכו'.

אחד הדברים – הצלחות של עופרה, למרות שאנשים עברו – עברו למעלה אדומים, עברו לנתניה, עברו לרעננה, עברו לתל אביב, עברו ליישובים אחרים, אבל אף אחד לא חזר לגולה. זאת אומרת, אם אני יכול להגיד מנקודת זכות בסיפור הזה כהצלחה, זה להבין שבעצם אתה קולט כבית ראשון למולדת, ולאחר מכן, יש משימות לאומיות עדיין, גם בדרום, גם בגליל וגם ביהודה ושומרון.

תודה רבה לך, שיתפת אותנו על בעשייה הציונית שאתם עושים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת עודד פורר, מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר, ושיש לו הרבה זכויות בקליטת העולים ומכיר היטב את תחום הקליטה.

כן, נשמע בקיצור, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה, ברשות יושב-ראש הוועדה, ד"ר נגוסה וכל המשתתפים, אני לא ארחיב. אני רוצה להוסיף נקודה אחת קטנה ביום החג הזה, שבעצם בתור רכזת קהילה של עופרה, אנחנו אומרים תודה לעולים, כי העולים נקלטים, הם מקבלים חממה, ודיברו על זה. גם הקהילה כל כך נבנית מהמרחב התרבותי שהיא רואה, מהדמויות השונות, מהתרבויות השונות, זה המקום שלי בתור רכזת קהילה לומר. ד"ר נגוסה הזכיר את האולפנה, זה אחד מהמקומות שרואים את ההפריה ההדדית במקום הזה של קליטה, שלא רק העולים מקבלים מלהיכנס למוסד חינוכי בעל שיעור קומה, גם המוסד החינוכי מקבל. זה המקום שאני רוצה להוסיף פרטים בקהילה. הם מקבלים כל כך הרבה, ובעצם להיות חלק מכור ההיתוך הישראלי, אז זה המקום שבו אנחנו בתור קהילה רוצים להמשיך את המפעל המקסים הזה של הקליטה. אז תודה לכל העולים. אני ישראלית, צברית, לא נולדתי במקום אחר, אבל דרככם אני לומדת.

תודה רבה לך. עד עכשיו שמענו את הקולטים. נשמע גם את הנקלטים, את העולים החדשים. לפני זה, רשות הדיבור לחבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

תודה, אדוני-היושב ראש, ניקח אולי את הדיון לרמה קצת יותר פילוסופית, טיפה. ננצל את המעמד הזה שכן מציינים יובל למלחמת ששת הימים, ולשחרור יהודה ושומרון, וירושלים.

אמרת שאת רוצה להתנצל על זה שאת צברית, גם אני צבר, אני לא מתנצל כי כולנו בסוף נתקבצנו כאן מאיפה שהוא, אז חלק התקבצו לפני עשר שנים, לפני חמש שנים, וחלק לפני מאה עשרים שנה, וחלק לפני יותר. צריך להבין שמדינת ישראל, 40% מהאזרחים הם עולים, זאת אומרת, אולי לפני 30, 40 שנה, אבל 40% מהאזרחים הם אזרחים שעלו למדינת ישראל, אין לזה אח ורע בעולם. גם התרבויות והמקומות שמהם הגיעו לכאן אנשים, אני חושב שזה חלק מהנס.

אדוני היושב ראש, מההיכרות שלי – אני כן רוצה להגיד שתי מלים על יהודה ושומרון. אני חושב שמשרד הקליטה ביהודה ושומרון הוא מהמוצלחים שאנחנו ראינו. חסר לי פה איש אחד, שלפחות אני יודע שבנושא של העלייה מצרפת עושה עבודת קודש, שלום ואך, שזה מודל קליטה, אולי מהמוצלחים שיש, הקליטה הקהילתית שהצליח להעלות מאות משפחות לארץ-ישראל וממשיך, ועושה את העבודה הזאת באמונה.

בעשור האחרון, עד 2014, ממוצע, עולים לשנה במדינת ישראל היה 18,000 בשנה. מתוכם חלק הייתה בכלל עלייה מאורגנת, עלייה שהגיעה מאתיופיה שהופסקה, אולי נחדש אותה, אני מקווה.

היום קבוצה מגיעה – 73 אנשים.

אז אני יכול להגיד לך, שזה הכי גרוע, שמגיעה קבוצה, ואני אגיע לך למה. כי העלייה הזו את הקבוצה שנשארה שם, ואני פותח סוגריים, ואני אומר את זה פה לפרוטוקול. הממשלה צריכה לקבל החלטה להעלות את כולם מיד. יש שם 5,000, 4,000, 6,000, 7,000 – לא יודע כמה. תשבו שם יום ולילה, תגמרו את התיקים, תעשו מבצע ותגמרו את הסוגיה הזו. מדינת ישראל מספיק חזקה להתמודד עם קליטה של עד 10,000 עולים מאתיופיה, תאמין לי, כבר עשינו דברים יותר מורכבים.

כן אני אומר, היה ממוצע של עולים כ-18 אלף עולים בשנה, מאז 2014, שינה המשרד את שמו למשרד עלייה וקליטה, התחיל קצת שינוי מגמה. אנחנו מגיעים לסדר גודל של 30 אלף עולים בשנה, צריך להבין, זו תוספת של 50%, יותר מ-50% לממוצע השנתי, אבל זה לא מספיק. למה אני אומר שזה לא מספיק? כי אם 14.5 מיליון יהודים יש בכל העולם, ורק 6.5 מיליון מתוכם חיים בישראל, זה אומר שרוב העם היהודי חי בגולה.

עכשיו, את כל הדיונים שיהיו פה בכנסת היום, על יהודה ושומרון, על שחרור ירושלים, על מלחמת ששת הימים, ועל הרובע היהודי בארץ ישראל, תדמיינו את הדיונים האלה שבמדינת ישראל יושבים תשעה מיליון יהודים ולא 6.5 מיליון יהודים. מאיפה יבואו התשעה מיליון יהודים? מאיפה אנחנו נגדל ב-2.5 יהודים? כמו שגדל העם היהודי בארץ ישראל לאורך כל הדורות, רק מהעלייה. ארצות-הברית – יש 5.7 מיליון יהודים. הקהילה היהודית שם לא תפגע כהוא זה אם מיליון יעלו לארץ-ישראל, להיפך, תאמין לי, זה יחזק את הקהילה שם, וזה יחזק אותנו.

זה היעד שלדעתי על זה צריך לעשות דיונים בוועדת העלייה והקליטה, איך אנחנו מביאים את המיליונים הבאים לפה, כי גם קצב עלייה של 30 אלף עולים בשנה הוא לא מספיק, ולדעתי, זה גם השינוי הגדול והמשמעותי שאפשר לעשות במובן של יהודה ושומרון, ואת כל בעיות הקליטה, ויש הרבה בעיות קליטה. מדינת ישראל יודעת לפתור – אני יכול להגיד שהעולים שנקלטים היום, זוכים לשירות הרבה יותר טוב מאלה שנקלטו לפני עשר שנים. אני יכול להבטיח שאלה שיבואו בעוד עשר שנים יזכו לשרות יותר טוב ממה שקיים היום, את זה אנחנו נמשיך ונעשה. אנחנו צריכים להגדיל את מספר העולים למדינת ישראל, הממשלה לדעתי צריכה להציב יעד אסטרטגי שאנחנו מגיעים למספרים אחרים שיחיו לפחות 9, 10 מיליון יהודים בארץ ישראל.

תודה רבה לך. מסכים עם כל מלה. הגיע הזמן באמת לעשות את הדברים האלה. אנחנו נקיים דיון מיוחד בנושא. יש לנו מיליונים - - -

אנחנו צריכים לקבץ עכשיו, ולא להתחיל להרחיב.

נשמע עכשיו מנציגי העולים.

בבקשה, יונתן, עולה מהודו.

ברשות היושב ראש, ברשות חברי הכנסת, ברשות ראשי מועצות, וברשות כל החברים שנמצאים בשולחן, ביקשו שאגיד מספר מלים, לא חשבתי על זה. יש לי כמה דברים לומר לגבי הקליטה של - - - בבית אל. אני אתחיל על עצמי, אם אני לא אתחיל עם הסיפור שלי, אני לא יכול להכניס גם את הקהילה בתוך זה, זו אותה תמונה, אותו דבר. איך הגעתי לבית-אל, שאלה מאוד חשובה.

אני יונתן, למדתי בישיבת "ניר" בקריית ארבע. גם התגייסתי שם והתחתנתי. ההורים שלי עלו לארץ, ואמרו לי, בוא ונלך לגור בקריית ארבע, יש דירה ואנחנו מקבלים מחיר זול. להורים שלי לא היה עבודה. אני לא הסכמתי, אמרתי, אני דווקא רוצה בית-אל. למה בחרתי בית-אל? בית-אל, זו התקווה לעתיד של הקהילה. כפי שאנחנו רואים זה מרכז הקליטה שלנו, וזה מאוד חשוב לנו. כולנו יודעים את זה, אנחנו יכולים לקבל מהתושבים רוחניות כדי לחזק אותנו. לכן אמרתי להורים שלי, אנחנו בוחרים בבית-אל.

כשהיינו בהודו, היינו מאוד חזקים בדת. אחרי זה חיפשנו מקום בארץ ששם הכי מתאים להיות דתי חזק, ולכן זו בית-אל, שם יכולים להרים אותנו, במקום לזרוק אותנו לפח, כביכול חלילה, לא התכוונתי לזה. כל המטרה של ההורים, השאיפה שלהם זה גם לגדל את הילדים ברוחניות חזקה. לכן, בית-אל, בשבילנו זה המקום שאפשר לקבל מהם את הדת. זה מקום שעוזרים לנו מאוד גם בקליטה. היחס של בני הקהילה בני מנשה, ומועצה המקומית – היום אני אומר, קהילת בני מנשה פורחת בבית-אל. לפני כמה שנים בקושי הכירו אותנו בני מנשה בבית-אל. היום, ראש המועצה שלנו, שי אלון, הוא מרים אותנו, הוא עוזר לנו, הוא דוחף אותנו בכל צעד וצעד. שי אלון, בן אדם מאוד צנוע. בכל זמן אפשר לתפוס אותו ולהתקשר אליו. נמצאים פה גם החברים שלי, הם יכולים להוסיף עוד מספר מלים על מה שאני אמרתי. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה, ראש הוועדה, חברי כנסת, נציגים ונציגות מכל אזור יהודה ושומרון. לא ציפיתי שפה יהיה דיון חד-משמעי, אין אחד נגד השני, וכולם מדברים על אותו נושא, וממש כולם בעד על הנושא. לכן, בסופו של הדיון, אני מקווה שהכול יעבור.

אני הנציגה של הקהילה שלנו בני מנשה מבית-אל. היושב ראש שלנו דיבר באופן כללי על רוחניות וקליטה. אני רוצה להקדיש את הזמן שלי על סל קליטה כעולים, כי פה מדברים על סל קליטה של כל עולה שמקבלים אותם באופן מסודר, אבל אנחנו נופלים בין הכיסאות – אנחנו לא פה ולא שם.

לא רק שלא קיבלנו את הסל, גם המעמד – אין לנו את המעמד המוחלט של עולה. כל אחד בא איך שהוא יכול דרך שבי ישראל, או איכשהו. ברגע שאנחנו נוחתים פה, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו איפה ללכת. למזלנו, יש לנו פה ראש מועצה – אין כמוהו, מבלי לפגוע בראשי מועצות אחרים, הוא חיבק, נותן, הוא טרח, לא יודעת מה, הוא הפך עולמות כדי לעזור לנו למזלנו.

הבקשה הקטנה שלי – אם ייקח זמן לקבל מעמד, את העזרה, לפחות בבקשה תדאג לנו שנקבל מלגה לימודית מסודרת כדי שנוכל ללמוד.

למה אתם לא מקבלים מלגה?

אין להם את המעמד.

ברגע שמשנים את המעמד שלכם לעולה, מה הבעיה?

לפחות זה יעזור.

על איזה עולים את מדברת? שנמצאים כמה שנים בארץ?

הסוגיה - - - הקריטריונים - - -

לפני יותר משנה, קיבלנו החלטה בוועדה פה להשוות את תנאי הקליטה, את הזכויות לתנאים של קליטת עולי אתיופיה, דהיינו, להגדיל את זה 15 שנים. מעבר ל-15 שנים, עולי אתיופיה מקבלים במסגרת החלטות הממשלה.

עולי אתיופיה זכאים, גם אלה שנולדו בארץ אפילו, למרות שעכשיו זה אמור לעבור למל"ג בחלק מהחלטות של הדרך החדשה. אבל מה שצריך לעשות, זה אני אומר לך, חנניה, צריך לפנות למשרד הקליטה להעביר החלטת ממשלה שאומרת לחמש שנים, לתקופת זמן מוגבלת, נותנים את הזכאות עכשיו לתקופת זמן מוגבלת, אגב, צריך לתת את זה גם לעולים וילדי המדינות הללו וגם מתימן. יש קבוצה קטנה של עולים שעלו מתימן שגם הם סך הכול עם אותם מאפיינים סוציו-אקונומיים, ובהחלטה כזו, לחמש שנים, מי שלא ינצל את החמש השנים האלה, אי אפשר לתת את זה לכל החיים, אבל הוראת שעה כזו, לדעתי, גם עומדת במסגרת התקציב, זה לא תקציב גדול.

אנחנו נקבל החלטה, נעביר את הדבר הזה ונמשוך.

זה לפחות, דבר כזה קטן. זה ממש יעזור.

ד"ר נגוסה, אם אפשר להעיר פה עוד הערה קטנה.

לי חשוב לציין, שאביטל היא גננת במקצועה, מורה?

אני לומדת היום הוראה בגוש עציון.

הכול נשאר ביו"ש. בהחלט, כבוד הוא לנו, ואנחנו חשוב לנו שההחלטה של ד"ר נגוסה, שהיא החלטה שהייתה בשולחן הזה, שהיא החלטה מאוד קרדינלית וחשובה, עם הרבה לב יהודי יש בהחלטה הזאת, להשוות את התנאים. על כן, אני מקווה שבעזרת השם, נעקוב אחרי זה, שזה ייושם הלכה למעשה.

מגיע הזכות לשר אלקין, שהיה שר הקליטה. הוא השתתף בישיבה, הוא קיבל את ההחלטה יחד אתנו, זה באמת קידם את הנושא הזה. מגיע גם לשרת הקליטה, עכשיו היא ממשיכה, מקבלת ומבצעת את ההחלטה. מה שעכשיו דיברנו על מינהל הסטודנט, אנחנו גם נקדם את זה.

שרת הקליטה הנוכחית הצליחה, כשרצו לסגור את מינהל הסטודנטים, להשיג תקציב של קרוב ל-40 מיליון כדי שהמינהל לא ייסגר. את הפער הזה של החבר'ה האלה, אולי עשירית מהתקציב, אז זה פחות - - -

רק הערה אחת, ד"ר נגוסה, הטיפול בעולים, בסופו של דבר הוא טיפול הוליסטי של כל משרדי הממשלה. אחד הדברים הכי קשים שאנחנו מתמודדים איתם, זה אקדמאים, כמו רופאים וכל מיני מטפלים ברמות מאוד בכירות שהיו יכולים לתרום פה המון, שנתקלים בקושי של ההמרה של הרפואה, הביורוקרטיה הורגת אותם, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמם שהם כל היום לא חוזרים, כל היום נוסעים, חוזרים, זה מאוד מקשה על הקליטה.

אנחנו דנו גם בנושא הזה. אני מודה שיש לנו קושי במשרד הבריאות.

יש לנו הצעת חוק שאתה גם חתום עליה, גם אלי אלאלוף חתום עליה. ברגע שמשרד הבריאות יאפשר להביא אותה לוועדת שרים לחקיקה, נפתרו כל הבעיות, של להכיל את התנאים של האיחוד האירופאי על מדינת ישראל, ובזה נגמר הסיפור.

הנושאים בטיפול. תודה.

נשמע את גמליאל שילה. בבקשה, עולה מפרו.

אדוני היושב ראש, בדיוק דיברתי פה עם השכן שלי בישיבה, לפני שנתיים ישבתי מספר פעמים עם השר אלקין, ואני הקטן יזמתי את עניין השוואת התנאים של עולי אתיופיה לבני משה, בני מנשה, אפשר לבדוק את זה בפרוטוקולים. העניין איך זה התקדם? לצערי, הוא התחלף, גם אני התחלפתי קצת בתחומים אחרים - סגרתי סוגריים.

דיברנו קודם על קליטה לקולט, מקולט וכו', אני רוצה להגיד לכם, כאשר מישהו מגיע לקליטה, אני חושב שהקליטה מוצלחת, את המקלט כמשפחה, אנחנו בעצמנו גם הופכים להיות קולטים.

אני גר בשומרון, לפני הרבה שנים גם הייתי בבית-אל, גם זכיתי להיות בבית-אל הרבה שנים. הקליטה כמו שציינו קודם, זה ממש כמו משפחה, כמו משפחה גדולה, ולא רק הקליטה החומרית, גם הקליטה רוחנית. אנחנו עטופים מכל הכיוונים, וגם הילדים של אותם יישובים שקולטים יישובים, אותם ילדים עם הזמן נכנסים לאווירה הזאת וקולטים. אנחנו בשומרון היום, אמנם אני על כובע של מועצת יש"ע, אבל העניין של הקהילתיות בכל שומרון בכלל, הוא משפיע מאוד על הקליטה כמובן של כולנו.

עליתי מפרו, דרך הרב אליהו אביחיל, לכן אני גם מכיר את יונתן עוד לפני הרבה שנים משבט מנשה, עוד לפני שהוא עלה לארץ, הייתי בקשר עם רבי ומורי הרב אליהו אביחיל, דרכו הייתי שותף בעמותה שלו לעלייה של כל השנים האחרונות של הרבה עולים, כולל גם לאזור שלנו.

אני במקצועי איש הייטק, יזם, דיברנו על יש"ע, הקמתי שני סטרט-אפים של הייטק בשומרון, וברבבה.

אדוני היושב-ראש, הצטרף אלינו.

אני שמח עוד יותר כשאדוני, היושב ראש, יולי, נמצא פה. אנחנו מכירים מהפעילות של השומרון. גם כעולה אני מספר את הסיפור שלי מפרו כעולה, גם כקולט, וגם בכובע של הקליטה במועצה אזורית שומרון, וגם במועצת יש"ע. היות וזה יום חג, אז כל הדברים האחרים, כמו שהזכרתי בפעילות שהיה עם שר הקליטה הקודם, לעניות דעתי, אני אשמח מאוד גם להיות מוזמן לישיבה הזאת בנושא אחר לגמרי, אז באמת נדון על הבעיות הקטנות שצריך לפתור אותן. ביום חג כזה לדעתי, לא צריך להעלות את זה, לכן אני לא מעלה. שוב, אנחנו משפחה גדולה כולנו, גם קולטים.

כמו שאמרתי אני איש היי-טק, מתעסק ביזמות, בשומרון הקמתי שתי סטרט-אפים, אבל אני לא הסיפור. הסיפור הוא כל הקהילה הגדולה, כפי שדיברתי על בני מנשה ועלינו, וכמובן, צריך להזכיר את החיבוק הגדול שאנחנו מקבלים בקהילות בשומרון, וביש"ע בכלל, זה חיבוק מאוד גדול בכל התחומים – כולל הרוחני.

סיפור קטן – אנחנו התגיירנו קבוצה גדולה מאוד, התגיירנו מההינדים, מפרו, מההינדים, 4,000 מטר על פני הים להגיע לארץ-ישראל, בין להגיע לשומרון לאלון מורה זה סיפור אחר לגמרי. איך הגענו לאלון מורה? – דרך התנ"ך. בשנים האחרונות אני מוזמן לתת הרצאות על הסיפור שלי מול - - - ישראל, כשאני מספר להם שהגעתי לאלון מורה מתוך בחירה, כי אברהם אבינו הגיע לאלון מורה. אני פותח תנ"ך ואני אומר להם, תראו את זה, תתחילו לבכות מרוב התרגשות – הם בוכים גם כן מזה שהם דורכים על פסוקי התנ"ך בעת הזאת, וזה הסיפור שלנו. באנו לארץ ישראל, וכולנו ברוך השם נשארו ביש"ע. כמו שאמרתי, אשמח מאוד שגם אני אוזמן לישיבה אחרת. את עיקר הדברים צריך לפתור אותם כמו שהתחלתי אז עם השר אלקין. תודה רבה, יישר כוח לכולם.

תודה רבה.

תודה לאדוני, יושב-ראש הכנסת שהגעת אלינו. לא רק שאתה החלטת והשתלבת ביהודה ושומרון, מודל לחיקוי בקליטת עלייה ביהודה ושומרון. כשר הקליטה בשנות התשעים, גם אתה היית שר הקליטה הראשון לפי מיטב ידיעתי, שפתחת משרד קליטה ביהודה ושומרון, בנווה צוף, בעופרה, קליטת עולי אתיופיה. אחר-כך כאשר השלטון התחלף, היה לנו סיפור. אבל אני חושב שאותם אלה שנפלטו שם, חלקם נשארו ביהודה ושומרון, והצליחו וגם אלה שיצאו הילדים שלהם חזרו לאולפנת עופרה, באמת, אחד המוסדות האיכותיות ביהודה ושומרון. אני מאוד מודה לך, זה בזכותך. לכן אתה שם דגש לבוא לפה לדיון, זה מראה כמה אתה נותן מקום גבוה בקליטתם ובשילובם של העולים החדשים ביהודה ושומרון, גישה נכונה, גישה משלבת, גישה שמחבקת את העולים החדשים.

תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שאתה מקיים את הדיון, ראשי הרשויות הנכבדים שנמצאים אתנו כאן. קודם כל, אני חושב שצריך להתחיל לא מהנושא של קליטה ברחבי יהודה ושומרון, זה נושא, כפי שציינת מאוד חשוב גם לי וגם למדינת ישראל.

אבל אני בא אליכם מוועדת חוץ וביטחון מפני שסיימתי שם, אני חושב שצריך לפתוח גם כאן, למען הצדק ההיסטורי. אני גם אגיד את זה בצורה אולי טיפה פוליטית אבל עדיין ממלכתית.

אנחנו שומעים, לצערי, כל פעם סביב יום ירושלים, גם במהלך החודשים האחרונים – כן, היה ניצחון, אבל תראו איזה אסון זה הביא עלינו הניצחון הזה. איך אנחנו עכשיו מתמודדים עם התוצאות של הניצחון? עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו.

אני חושב שכל דעה בבית הזה היא דעה לגיטימית, אנחנו במדינה דמוקרטית, כל אחד יכול להביע את דעתו. אבל אני רק מבקש, כמו שאמרתי, למען הצדק ההיסטורי, לראות את כל התמונה ואת כל המשוואה. במדינה שלנו גרים, הערכה גסה שלי, לפחות שלושה מיליון איש, שלא רק שלא היו היום ישראליים, ספק רב אם היו היום יהודים, ובחלק מן המקרים, ספק אם היו קיימים היום - - - אלמלא אותו ניצחון לפני 50 שנה, ואת זה צריך לזכור.

כל מי שבא אליי ואומר, הלוואי ולא היה, אז כל הסיפור הזה, בעצם אומר לי, אני מוחק את קיומך, כי אני אחד האנשים האלה. יש עוד מאות אלפים שבאופן ישיר עלו בעקבות הניצחון בארץ, ואם לוקחים את הצאצאים שלהם, אז ודאי שאנחנו מגיעים פה למיליונים באוכלוסיית ישראל, אני כבר לא מתייחס למה שמקובל, באמת, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני, היושב ראש, אבל אצל יהודי אתיופיה לא היה מושג לעלות לישראל, המושג היה לעלות לירושלים, אז למה היו עולים? הדברים ברורים וידועים.

שני סיפורים קטנים אני יכול לספר לכם על הקליטה ביהודה ושומרון. אחד – הייתי אסיר ציון משוחרר בדיוק לפני 30 שנה, יוני 87', קיבלתי – הכול ככה זה בחיים – רצתי מן הדירה, ירדתי במדרגות להלוויה של אבא של חבר. בדרך הכנסתי את היד לתיבת דואר, והוצאתי משם דואר, ממשרד ההגירה של ברית המועצות, שמאשר שאני קיבלתי אשרת יציאה מברית המועצות. אז מתחילים להתארגן, ואני לא אסתיר, שבאזורים מסוימים בארץ, במיוחד בגוש עציון שאימץ אותי בזמנו כאסיר ציון, שמחה גדולה.

התקשרו, ואמרו, אולי תבואו אלינו, לפחות לתקופה ראשונה לאלון שבות, אתם לא מכירים אמנם, בשבילי הרעיון לגור במשהו שפחות מכמה מיליוני תושבים, זה היה איך אפשר לגור איפה שיש 200 משפחות, אז הייתה אלון שבות עם 200 ומשהו משפחות, הרי כל אחד יודע מה המרק שהשכנה מבשלת, אפשר לגור כאן. אמרתי בסדר, נבוא. כעבור כמה ימים אני מקבל טלפון מעיתונאי ישראלי, מאחד העיתונים המרכזיים, גם הוא מאוד שמח, אומר, מר אדלשטיין, אנחנו עוקבים אחרי גורלך והמאבק שלך, ואנחנו שמחים מאוד שקיבלת אישור יציאה, מצפים לך בארץ. אני יכול לשאול אותך כמה שאלות? כן, מתי אתם באים, בעזרת השם ביולי. אתה כבר יודע מה תעשה בארץ, רוצה לחזור למקצוע שלי, לחזור לחינוך, יופי, ואתם שמחים מאוד. ואיפה תגורו? אני בתמימותי אומר באלון שבות. אז אפשר היה לספור עשר שניות שקט, עשרים שניות שקט. שלושים שניות שקט, ואז בקול חנוק אומרים לי מהצד השני של הקו – אתה יודע שזה מעבר לקו הירוק? זאת הייתה ההיכרות שלי.

כמו שציינת, כשהייתי שר הקליטה, אני חשבתי שצריך לדאוג לעולים, לא למקום שבו הם נקלטו, איפה שטוב לעולה, ואם הוא צריך לקבל שרות במקום מסוים, אז שם צריך לקלוט את העולים.

הסיפור השני, אולי ממחיש את השינוי שחל, הוא באופן כללי חל, כמה מדברים על ירושלים המאוחדת ביהודה ושומרון והגולן וכל האזורים, כבר עברנו חצי מיליון איש, אני חושב. אבל כדאי לזכור, שלא תמיד זאת הייתה המציאות. ב-91', בעקבות כל מיני כתבות על כך שהעולים מופנים ליהודה ושומרון, אז היה סקנדל גדול, והתקשורת פרסמה שהעלייה בסכנה בגלל יצחק שמיר שמסכן את קיום העלייה, והמשך העלייה עם ההפנייה של העולים לשטחים. אני אמנם התקשיתי להבין איך מפנים, לא ראיתי כאלה אוטובוסים עם סורגים שלשם מוכנסים העולים בכוח בשדה התעופה, ומובלים ונזרקים באמצע איזו גבעה ריקה.

הם חשבו שזה ילדי תימן.

למה אני מספר את כל זה – קיבלתי טלפון מקונסול אמריקאי בקונסוליה האמריקאית בירושלים. לא הייתי בפוליטיקה, אבל הייתי פעיל ציבור מה שנקרא למען העלייה והקליטה. אמר לי אותו קונסול, אדוני, אני רוצה להיפגש אתך. נו, בשמחה רבה. נפגשים, אפילו הזמין אותי לארוחת צהריים, דבר שלא היה בנמצא בכיסי ללכת לאכול ארוחת צהריים במסעדה, על חשבון ממשלת ארצות הברית למה לא. הזמין אותי לארוחת צהריים, ואומר לי, אתה יודע אדוני, אני יודע מה עברת וכמה הנושא חשוב לך, האם זה חכם לסכן את כל המשך העלייה בגלל ההתעקשות שלכם להפנות את העולים לשטחים. אני מזכיר לכם 91', אריאל, אדוני, ראש העיר, עם עולה וחצי, וקריית ארבע, בכלל בממדים אחרים. מעלה אדומים, בחלומות. יישובים קהילתיים רובם דתיים.

אני חושב על העולים, על המוני העולים שם, אז אני בחוצפתי אומר לאותו קונסול, בטח יש לכם רכב משוריין בקונסוליה, בוא נעלה ביחד. ניסע ביישובים וננסה לאתר את אותם עשרות אלפי עולים שאתה מדבר עליהם שהגיעו לשטחים הכבושים ומסכנים את המשך העלייה. הוא מתחיל לשכנע אותי מחדש, בקיצור, הסיפור כרגע לא חשוב, הוא ניצח בוויכוח, דרך אגב, על נושא אחר הוויכוח, אבל לא על קליטת העלייה. הוא ניצח בוויכוח שנמאס לו מן העקשנות שלי שאין אותם עשרות אלפי עולים בשטחים, אז הוא פתח את התיק ג'יימס בונד שלו, הוציא משם פלט מחשב, אלה שבגיל שלי זוכרים? ומתחיל להראות לי, הוא צודק.

קודם כל, היישוב מסודר עשרות אלפי שמות ותעודות זהות, צודק. נווה יעקב, פסגת זאב, תלפיות מזרח, גילה, הכול בשטחים הכבושים. אבל זה לא שייך לסיפור שלנו, זה כבר ויכוח אחר. אבל מה שכן אני חושב שהיום לא היו לי ארגומנטים, לא הייתי יכול להתווכח עם אותו קונסול. ברוך השם, באמת, עשרות אלפי עולים מהווים חלק אינטגרלי של האוכלוסייה ביהודה ושומרון ובבנימין, כבר לא לדבר על ירושלים, ואני חושב שכמו שמשתלבים בכל מקום ברחבי הארץ בכל תחום, אנחנו משתלבים גם באזורים שלנו. אפילו יש פה איזה ראש מועצה שכבר הגיע להיות איש מועצה. אני ניסיתי בזמנו לא רצו אותי.

בנימה רצינית יותר, אני חושב, אדוני היושב ראש, שבאמת, אם אנחנו מדברים על מה שקרה לפני 50 שנה, אז צריך לזכור את שתי העובדות האלה. אחד – בלי הניצחון המזהיר ואיחוד ירושלים, והר הבית בידנו - מי ישורנו? - כמה אנשים היו חיים במדינת ישראל אם בכלל. הדבר השני, לצד כל הקשיים שכרגע פורטו בוועדות אחרות של ההתיישבות ביהודה ושומרון, אנחנו ביום חגיגי, לא מדבר היום על כל הדברים הקטנים והקשים.

אבל לצד כל המשימות הקשות האלה היישובים והתושבים תמיד הצליחו והשכילו לזכור שיש את התמונה הגדולה. ויש תמונה גדולה של קיבוץ גלויות, והיה משב לציון. עם היחס הזה ועם סבר פנים היפות האלה הצליחו באמת לא להוביל בכוח, אלא להזמין ולחבק, באמת, עשרות אלפי עולים, אני כבר מזמן לא בודק את המספרים ביישובים השונים. בחלק הם כמעט מחצית האוכלוסייה, בחלק במספרים אחרים, אבל אני חושב שצריך לראות את זה לא רק במובן הזה שטוב לעולים, אבל גם כחלק מאיזשהו פרויקט לאומי שמתיישבי ההתיישבות היהודית באותם חלקים מן הארץ ששוחררו ב-67', תרמו את חלקם באופן מאוד משמעותי, מאוד מרשים. לכן מגיע להם יישר כוח גדול על המאמץ הזה.

תודה, אדוני היושב ראש.

הצטרפו אלינו גם ראש העיר של אריאל, וראש המועצה של אפרת עודד רביבו, ומנכ"ל מועצת יש"ע. אנחנו מאוד מודים לכם שהצטרפתם אלינו.

בבקשה, מנכ"ל מועצת יש"ע, בבקשה.

אני מבקש לברך את היושב-ראש, להגיד ממש תודה על יום החג הזה להתיישבות. אנחנו נמצאים היום ביום חגיגי, אני מקווה שזה יום שיהפוך למסורת. אמנם השנה אנחנו מציינים את היובל להתיישבות. כפי שסיפרת, גם 30 שנה לעלייתך לארץ, אבל מבחינתנו זה יום חג, יום חג שכנסת ישראל מציינת את זה. חמש ועדות מתכנסות היום. תודה רבה, ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה, על הוועדה הכול כך משמעותית, על קליטת העלייה. נמצאים פה נציגים של קליטה, של אנשים שעלו ארצה, סיפרו את סיפורם גם מאתיופיה, גם מרוסיה, גם מארצות הברית, גם מבני המנשה, ומכל העולם. עולים שמגיעים, אנחנו שמחים לקלוט אותם.

דיברת על ראש המועצה, יש לנו ראש מועצה מהבודדים בארץ, ישנם שניים או שלושה כאלה ראשי רשויות שהם עולים, הם מרוסיה בוודאי, ובכלל, וזה תעודת כבוד להתיישבות שיש ראש מועצה שכזה. אנחנו פה מודים גם לוועדה, גם ליושב-ראש הכנסת על היום החגיגי כולו, בתקווה שיהפוך למסורת מעכשיו. תודה.

תודה רבה.

יש סרטון קצר, מאוד חשוב לנו, אדוני יושב-ראש הכנסת שתראה אותו איתנו.

סרטון קצר, שווה שתראה. לנו מאוד שיושב-ראש הכנסת, היקר שלנו, שהוביל אותו לקוטג', ולא לכותל, זה היה משפט שנחרת, נאום מבריק. לא רק נאום, זו אמירה, זה הרבה משמעות. יש לנו כבוד גדול שיושב-ראש הכנסת נמצא אתנו. ואם עדיין יוכל להיות אתנו בשתי הדקות האלה, לראות את הסרט כסיכום, אנחנו מאוד מודה.

אני רוצה לציין, שנמצא אתנו ראש המועצה של קרני שומרון שיושב פה לצדי.

אותה משפחתיות שהשלימה את הקליטה שלי, יושב-ראש הכנסת באלון שבות, היא קיימת גם היום. אנחנו הרי רואים את תופעת ההתבוללות בכל העולם בצורה פשוט מטורפת. הערכה מדברת בין שלושה לארבעה מיליון יהודים שהולכים ונעלמים לנו מן המפה של היהדות בעולם.

כן צריך לבוא ולחשוב איך הפעילות היום בכל יו"ש, שיודעות לפתוח את הדלתות שלהן ולחבק בחום כל עולה שמגיע. אנחנו עושים איזשהו מבצע כזה גדול שמחזק את הזהות היהודית בחו"ל, ויודע להביא אותם חזרה אלינו כמקום שיכול לשמש להם בית שלם.

תודה רבה.

(הקרנת סרטון)

אנחנו לקראת סיום, נאפשר לראש העיר של אריאל. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, אין ספק שהיום זה יום חג – 50 שנה לשחרור ירושלים, 50 שנה – לשחרור יהודה ושומרון. זה גם יום חג לעולים, כי אני יכול לציין אצלנו באריאל, יושב-ראש הכנסת דיבר על כך, שבשנת 91' כמעט ולא היו עולים, אבל לאחר מכן, העולים הגיעו לסדר גודל של 50% מהתושבים באריאל. אנחנו ראינו איך הם השתלבו בצורה מדהימה בחיי הקהילה. אנחנו רואים איך הם השתלבו בצורה מדהימה באוניברסיטה המדהימה שיש לנו עם 15 אלף סטודנטים, כשאנחנו מסתכלים על הסגל של האוניברסיטה, על הרקטור של האוניברסיטה, על הפרופסורים של האוניברסיטה, אנחנו רואים שחלק גדול מהם הם עולים שהגיעו לארץ, והשתלבו במערכת החינוך באקדמיה.

אין ספק שזה יום חג, ואין ספק שזאת הצלחה גדולה. הצלחה גדולה של ההתיישבות, הצלחה גדולה וגאווה גדולה לכל מדינת ישראל. אני שמח על היום הזה. אני שמח על הישיבה הזו שאתה מקיים בתחום הזה. תודה רבה.

תודה.

נסכם, אלא אם כן, מישהו מרגיש שהוא רוצה לומר משהו.

ברשות היושב-ראש, הייתי שמח לשמוע גם את הגברת, עולה מפרו, היא עובדת המועצה, מהמובילות של המועצה. הייתי שמח גם שתשמע על הקליטה, לצד בעלה שנמצא כאן. בעלה היה מאבטח אז הוא איבטח אותה גם באירוע הזה. בבקשה.

ברשות היושב-ראש, ברשות כל הנוכחים בוועדה, הקהילה מפרו הגיעה לפני 25 שנה לארץ, הגענו לאלון מורה. אחרי כמה שנים כל אחד שהתחתן והתחיל ללמוד, היה צריך להגיע לערים הגדולות, לכן עברו ליישובים אחרים יותר קרובים, או לירושלים, או לתל-אביב, אבל תמיד רובם נשארו ביו"ש. אחרי החתונה, באתי לגור בבית-אל. כרגע אני עובדת במועצה.

בבית-אל יש גם הרבה עולים - - שהגיעו גם מהעליות מפרו, וגם ממשיכים לעלות מצ'ילה, ממקסיקו, מספרד, מכל מיני מקומות. אנחנו מצאנו בבית-אל, קהילה מאוד חמה. הרבה אנשים אמרו, לא רק שדאגו לנו, אלא דאגו מבחינה רוחנית. כולנו עלינו, עלינו בגלל הדת, בגלל אהבת ארץ-ישראל, בגלל אהבת הקדוש ברוך הוא, והיה לנו מאוד חשוב שגם ההמשך שלנו, הילדים שלנו ימשיכו בדרך הזאת. בסוף כולנו נשארנו ביישובים דתיים.

אני מאוד מודה גם למועצה על כל המאמצים שעושה שי, כדי להיטיב עם העולים. ביחד עם זאת, ישנן שתי נקודות שנוכל לשים על השולחן ולבדוק את זה. אולפנים לשיפור העברית של העולים שהגיעו כבעלי משפחות, והם לא יכולים תמיד להגיע לאולפן וללמוד, אלא הם צריכים אולפנים בשעות הערב. אולפנים שהם יכולים לעבוד פה במקצועות שהם רכשו בחו"ל. גם עזרה בדיור לעולים, עם תנאים מיוחדים לעולים. כמובן יש בבית-אל בנייה שעדיין לא יוצאים לפועל, אנחנו מאוד מעוניינים שייצאו לפועל, שאתה תהיה הקול שלנו בוועדות כדי שהבנייה כן תתקיים, ושם גם נוכל לרכוש דירות. שוב תודה על ההזמנה.

נמצאת אתנו נציגת משרד החינוך, אם תרצי לברך את היום הזה. נשמח לשמוע.

אני מברכת בשמחה את יום החג הזה, את כל החוגגים. אני אומר שמשרד החינוך שמח על כל קליטה של תלמיד עולה. אנחנו רואים בתלמידים העולים מושקע הון אנושי שיש להעצים, ושיש לטפח. אני מאוד מתחברת לדברים שאמרת. אנחנו נותנים לכל התלמידים האלה תכניות, שעות, גם לרכישת עברית כשפה שנייה בשלב הראשון, גם לשילוב במקצועות הלימוד האחרים. אנחנו נותנים תכניות בהיבט של זהות יהודית. נותנים מגשרים. יש לנו מגשרים בכמה יישובים ביהודה ושומרון על מנת שיעבדו גם עם צוותי בית הספר וגם עם המשפחות.

אני רק רוצה לאחל הצלחה והיקלטות קלה ונעימה. תודה.

תודה.

נסכם את הדיון שהיום הכנסת מציינת יום מיוחד להתיישבות יהודה ושומרון – ספינת הדגל של קליטת העלייה ושילובה בקהילה - לציון יובל למלחמת ששת הימים, ולהתיישבות ביהודה ושומרון.

הוועדה שלנו התמקדה בדיון שלנו, בתחום קליטת העלייה. שמענו את הקולטים, ראשי רשויות מקומיות. שמענו גם נציגי העולים. אנחנו לא יכולים גם לא להתייחס לנושאים שעלו על מנת לקדם את קליטת העלייה ביהודה ושומרון.

הוועדה מברכת את תושבי הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, ואת ראשי הרשויות על קליטת עלייה קהילתית, מחבקת ועוטפת, מודל לקליטת עלייה טובה.

2. הוועדה קוראת לשרת העלייה והקליטה: להוביל להחלטת ממשלה, להשוות תנאים של יוצאי בני מנשה ותימן, ובני משה מפרו לתנאים של עולי אתיופיה.

3. להשוות את ההטבות הניתנות על ידי מינהל הסטודנטים לדור שני ליוצאי אתיופיה, גם לדור שני של בני מנשה, בני משה, ועולי תימן.

4. הוועדה קוראת למשרד הבינוי והשיכון לבנות בתים שיהיה להם הזכות לעולים חדשים לרכוש דירה ביהודה ושומרון, ולהישאר שם כתושבים קבועים, לא רק זמניים לקליטת העלייה. כמובן, בסעיף 2 נאמר, להשוות את התנאים לתנאים האלו, יש תנאים של משכנתאות, יש תנאים של סיוע בלימודים, וזה במסגרת ה-15 שנים, זה נכלל, אמרתי בהתחלה כבר יש השוואה.

מה שהוספנו פה בעקבות ההערה, והעניין של מינהל הסטודנטים לאלה שמעל גיל 15 שנים, אז אנחנו החלטנו ששרת הקליטה תוביל להחלטת הממשלה כדי לתת להם את הזכויות האלה, להשוות גם לבני מנשה, גם לעולי תימן, וגם לבני משה מפרו.

תודה לכל המשתתפים. חג שמח לכולנו. תודה לכולם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:57.