הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 696

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ג באייר התשע"ז (09 במאי 2017), שעה 11:15

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז-2017, פ/1162/20, הצעת ח"כ אורי מקלב.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

נאוה בוקר

דוד ביטן

מיכל בירן

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

זהבה גלאון

יצחק וקנין

מכלוף מיקי זוהר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורן אסף חזן

יואל חסון

אחמד טיבי

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

מנחם אליעזר מוזס

יעקב מרגי

אראל מרגלית

אברהם נגוסה

ניסן סלומינסקי

בצלאל סמוטריץ'

איימן עודה

רחל עזריה

חמד עמאר

רועי פולקמן

עודד פורר

טלי פלוסקוב

יואב קיש

מיקי רוזנטל

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - הלה דוידוביץ

מנהלת צוות סיעוד, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון - ליאת שטרק

סמנכ"ל רגולציה ותקשורת, איגוד חברות הביטוח - גיל סלומון

מנהל תחום תקציבי פיתוח, משרד התחבורה - איתן טי

מוזמן/ת - ענבל קנקה

מוזמן/ת - נטע בורד דקל

מוזמן/ת - עוזי לוין

מוזמן/ת - סטניסלב שוורצביין

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל - טל אלוביץ

שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה - טלי ענבר גולן

שדלן/ית - שגיב חנין

איל לב ארי

טמיר כהן

חנה כהן

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז-2017, פ/1162/20, הצעת ח"כ אורי מקלב

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. מחקנו שני סעיפים – האחד זה שהיה צריך להיות לגבי קרנות הסל, משום שביקשו שאני אעלה את נקודות הזיכוי להורים, שזו הצעה מטיבה. אולי צריך לשנות אותה, אבל היא הצעה מטיבה. בסוף, בוועדת הכנסת אתמול, מאוחר בלילה, אושר שזה יעבור לוועדת הכספים, אבל צריך להודיע על כך במליאה. מכיוון שצריך להודיע על זה במליאה, אנחנו לא יכולים לדון על זה. זה חבל, כי מבזבזים זמן - - -

לא, יותר גרוע מזה, אדוני. יש בג"ץ היום ואנחנו רוצים להגיע לדיון. הבג"ץ הוא בשם כל סיעות האופוזיציה ואנחנו מבקשים שזה לא יהיה בזמן המקביל. אנחנו רוצים להיות שותפים, אנחנו בעד החוק באופן כללי.

כן, אתם תומכים, אני יודע.

כן, אבל בפרטים אנחנו רוצים להיות מעורבים.

עדיין לא קבעתי מועד, אני עדיין לא יודע.

אם זה בהסכמת האופוזיציה והקואליציה, אז בשביל מה צריך את כל הפורמליסטיקה הזאת. זה ממש מיותר, חבל על הזמן של כולם.

יש גם הסכמה. רציתי למנוע את זה אתמול במליאה, אבל - - -

אנחנו נתחיל בהצעת חוק חוזה ביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), הצעת חוק של חבר הכנסת אורי מקלב, שאני הצטרפתי אליו. אורי, אתה מכיר את החוק טוב ממני, בבקשה תציג אותו.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מיד עם תחילת המושב אתה תקיים דיון בהצעת החוק הזאת. אני רוצה להתייחס בחצי דקה לשאלה מי רצה למנוע ממך – את המטרה אני כן יודע – את ההגעה לכנסת היום, כדי שלא יתאפשר לך לצאת מהבית. היה ניסיון היום למנוע ממך להגיע לכנסת, והנה אתה ממשיך בסדר היום הרגיל והישיבה לא מתאחרת.

הישיבה התאחרה משמים.

כנראה שמי שעושה את זה לא יודע שלא הדבקת דלת, ולא חומות יותר גבוהות, ולא מדקרות חרב הם אלה שימנעו ממך להגיד את הדברים.

אבל ההודעה שלך היתה הודעה יפה. אני לא מתראיין על זה, אבל ההודעה שראיתי שאמרת היתה הודעה נכונה.

היא הודעה נכונה. היא לא נגד חבר הכנסת גפני אישית, נגד הדרך שאתה מייצג, נגד השליחות שאתה מייצג, נגד רוב הציבור של היהדות התורנית שאתה מייצג אותם. יכול להיות שזה כואב למישהו שהוא לא יכול להגיב מנגד בהיגיון ובמה שהוא שורשי, אז מתחילים בכוח. צר לנו שזאת הגישה, אבל חשוב לציין שאלה אנשים קיצוניים ביותר שלא מייצגים לא את הציבור הרגיל ולא את השליחות. הם פשוט המסבירים הכי טובים מדוע זו לא הדרך וכל האנשים שאנחנו מייצגים הם בוודאי לא שייכים אליהם. לא פעם נעשים דברים שבאים אלינו בטענות לגביהם ואפילו מבקשים מאתנו להגיב עליהם. אני לא מגיב, כמו שאתם לא מגיבים על פשעים שנעשים על-ידי אחד שהוא בלי כיפה. אז גם יכול מישהו ללכת עם כיפה, ללכת עם חליפה ולבוש כמוני, אבל הוא לא בדרך שלי. אין כאן שום ויכוח אידאולוגי ולא מהותי וההסבר הכי טוב הוא זה שאנחנו תמיד אמונים על כך והדבר הראשון שאומרים לנו ומנחים אותנו ומורים לנו, שזה לא יהיה בדרך אלימות ולא דרך הכוח.

עכשיו לגבי חוזה הביטוח. תודה רבה.

עכשיו לגבי חוזה הביטוח. כפי שאמרת, הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – ביצוע הליכים בתביעות תחלוף). תביעות תחלוף – הכוונה, בעגה המקצועית, לתביעה נגד צד ג'. הצעת החוק הזאת באה בגלל פניות ציבור רבות – ניקח לדוגמה את עניין הרכב, שזה הדבר הכי מצוי – שקורה שאנשים לא מעטים פוגעים. היום זה שנפגע לא מתעסק, לוקח את הפרטים והולך לחברת הביטוח שלו. חברת הביטוח שלו, בין אם זה רכב פרטי שלו ובין אם זה רכב ליסינג שהוא לוקח, היא זו שמפצה אותו, משפה אותו על הנזק.

מה עושה חברת הביטוח? היא קיבלה את הפרטים של אותו רכב והיא לא מדברת איתו, היא לא פונה אליו, לא שואלת אם הוא אשם, אם יש לו אפשרות להגיב, או אולי מבקשת ממנו לשלם במקרה שהוא מודה. הדרך הקלה מבחינתם והקלה להם, בגלל שיש להם אלפים כאלה וזו הדרך שהם אימצו לעצמם, היא בבית המשפט. עכשיו תסתכל מה קורה בצד השני – אזרח שמקבל עכשיו תביעה משפטית. אפילו במקרה שהוא מודה שהוא אשם והוא רוצה לשלם, במקום לשלם לחברת הביטוח ולהגיע איתם להבנות, הוא צריך לקחת עורך-דין שייצג אותו. זו עלות אחת. במקרה שהוא מודה, הוא גם צפוי לקבל לשלם את הוצאות המשפט בעבור אותה חברת ביטוח. כך גם מעמיסים עומס רב על בתי-המשפט בגלל תביעות שיכלו להיסגר מחוץ לבתי-המשפט.

אנחנו מבקשים שיהיה תהליך ראשוני לפיו חברת הביטוח, אותה חברה שרוצה לגבות ממנו את התשלום, תשלח אליו את מהות התביעה שלה, מה המקרה, תיתן לו אפשרות להתקשר אליה ולבוא איתה במשא ומתן לפני שהיא נוקטת בצעד של הליך משפטי. והיה – בסוף נוסיף גם סנקציה – שהיא לא תעשה את זה ומיד תלך לבית-המשפט, היינו צנועים מאוד בעניין הזה, היא לא תוכל לבקש הוצאות משפט ואפילו אפשר גם הפוך, להטיל עליה. זאת כל הצעת החוק בתמצות.

אני רוצה להוסיף שהגופים המקצועיים, המשרדים הרלוונטיים, והייעוץ המשפטי הגיעו להבנות וחידדו את הנוסח עד הסוף, כך שהיום אין לנו ויכוח על הניסוח.

הנוסח שמונח כאן הוא הנוסח שאליו הגיעו כולם?

יש נוסח אחר. ירדנו עד הפרטים, כמו מה הם צריכים לשלוח. חשוב לי לציין שזה לא רק בתביעות רכב, אלא זה יכול להיות גם שריפה שקורית בדירה ראשונה וגרמה לנזקים בקומה השנייה ובסופו של דבר דיירי הקומה השנייה תבעו את חברת הביטוח, ובמקום לדבר ישירות ולראות אם אני מוכן לשלם, להיות שותף בנטל; יכול להיות מקרה של יציאה מחניון, שאדם פוגע במחסום וחברת הביטוח של החניון מיד מפצה, והוא לא תובע ולא יודע, ואחרי זה תובעים את הפוגע; זה יכול להיות גם רשות מקומית, שלפעמים מישהו פוגע ברכוש שלה, בעמוד חשמל וכד', והיא תובעת את חברת הביטוח שלה וחברת הביטוח תובעת את האזרח. האזרח הזה בא ואומר: אני מוכן להתפשר. גם אם אני מודה, יש לי ויכוח אז בוא ותשמע אותי.

קודם כל, תבורכו על הצעת החוק, היא חשובה ביותר. אני רק לא מבין למה אתם מסתפקים בשאריות. הרי בכל הליך אזרחי, כשאתה בא לבית-משפט, הדבר הראשון שאתה צריך להראות זה ניסיון לשכנע את הצד השלי שלא באמצעות משפט. הרי בית-משפט אומר לך: סליחה, כתבת לו מכתב התראה? למה אתה בכלל תובע אותו?

בית-המשפט לא נוהג כך.

מה זה לא? זה החוק.

אתה לא יכול ללכת לבית-משפט עם זה? לא הבנתי את מה שאתה אומר.

יש פה נציג של משרד המשפטים? החוק היום מאוד מפורש בעניין הזה, הוא אומר את הדבר הבא: לפני שאתה מגיש תביעה אזרחית נגד אדם, אתה חייב להתריע. אין התראה כזאת?

תן לי לברר את זה. נניח שאתה צודק, אז לאן אתה הולך?

מה שאני רוצה להגיד זה: סליחה, לא עשית כך, תחזיר אותו לאדם. תבטל את התביעה, תחייב את התובע בהוצאות ותגיד לו שילך לאדם ושקודם ידבר איתו, אחרת מה עשינו בזה? זה נהדר, אבל זה מינורי מדי.

בוא נברר את זה. גיל סלומון, אתה מייצג את איגוד חברות הביטוח. אתם תומכים בחוק הזה?

יש כמה נקודות שצריך ללטש אותן.

מה שאומר חבר הכנסת מיקי רוזנטל הוא שצריך להתריע. אתם מתריעים במקרה שאתם מקבלים תביעה? אתם אומרים? נעזוב רגע את החוק, קודם כל איך זה עובד.

אני לא יודע להגיד מה קורה בכל חברה.

יש למישהו פה את סדר הדין האזרחי? אני הייתי עד לכמה דברים. הדבר הראשון שאתה צריך להגיד זה להראות תום לב. להגיד: ניסיתי לשכנע אותו, לא עזר לי, הלכתי לבית-משפט. לדעתי זה נמצא בחוק, ואם לא בחוק – אז בפרקטיקה המשפטית. אחרת, זה לא הגיוני. אתה מביא בן אדם לבית-המשפט לפני שאמרת לו שאתה מתכוון?

ובסוף אתה מקבל גם הוצאות.

אני אומר לך תבורך, אבל זה לא מספיק.

אני מגיע מעולם המשפט. אין חקיקה שמחייבת לפנות. יש נורמה מקובלת - - -

זו הפרקטיקה.

הפרקטיקה הנהוגה. ייתכן שיש חברות שנוהגות כך או אחרת.

ברמת העיקרון, לעצם הצעת החוק – הרציונל של הצעת החוק ברור, זה רציונל שמנסה לפתור את הסכסוכים מחוץ לכותלי בית-המשפט, גם לחסוך זמן שיפוטי יקר וגם להגיע בדרכים אלטרנטיביות לפתרון. יש כמה דברים שאפשר גם לשדרג אותם. העיקרון הראשון שאני מעלה פה הוא את עיקרון ההדדיות. הרי בסופו של דבר גם לחברות הביטוח ההגעה לבית-המשפט, שכן חברות הביטוח נתבעות כצד ג' – אז אם אתם רוצים לחייב את חברות הביטוח לשלוח מכתב, כמו שחבר הכנסת רוזנטל אמר, סוג של מכתב התראה, גם חברת הביטוח שנתבעת כצד ג' תנו לה, לא כדי להיות נחמדים לחברות הביטוח, אלא כדי לאפשר לחברת הביטוח לא להיגרר לבית-המשפט ולהגיש הודעת צד ג' ולגרום לצד השני גם להגיש כתב הגנה, אלא תגידו לאדם שתובע צד ג' את חברת הביטוח: תשלח גם אתה מכתב לחברת הביטוח שבכוונתך לתבוע את חברת הביטוח צד ג'. אני מאמין שבפרקטיקה שתיווצר פה גם חברת הביטוח יהיה לה אינטרס לא להגיע לבית-המשפט, אלא לנסות לגמור. במיוחד בתיקים של רכב, יהיה לחברת הביטוח אינטרס מובהק לגמור את זה מחוץ לכותלי בית-המשפט ולתת הצעה לפני.

אני רוצה לשאול אותך, בחיים זה לא קורה? יש מישהו שלא פונה לחברת הביטוח ואומר: תפצו אותי, והולך ישר לבית-המשפט? זה קורה? זה לא קורה. הפוך קורה. אתה מכיר מקרה אחד שאתה יכול לומר שמישהו הלך לבית-משפט לפני שהוא הלך לחברת הביטוח? אני מבין את ההדדיות שאתה מבקש, אני רק שואל אותך מהחיים.

אני מאמין שיש מקרים כאלה.

אני לא מאמין. תחשוב על האזרח הסביר – למה לו לשלם אגרת בית-משפט? למה? למה לי לשלם אגרת בית-משפט אם אני יכול לקבל את הכסף מחברת הביטוח?

לכן החלנו את זה רק על גוף ביטוחי שיש לו התנהלות מסוימת.

זה לא נשמע לי הגיוני.

מה זה משנה? אם גם ככה הרציונל הוא - - -

בואו נברר את העניין הזה.

זו נקודה אחת. יש עוד שתי נקודות. נקודה שנייה היא הנושא של מה קורה כשכבר הגענו לבית-המשפט, ולזה הצעת החוק לא נותנת מענה, ובתוך בית-המשפט מסתבר שיש צד ג', שחברת הביטוח מזהה שיש צד ג'. נכנסנו עכשיו לסעדי זמן של בית-המשפט. לפי הצעת החוק, כדי לתבוע צד ג', אני צריך לתת התראה 30 יום, אבל אני בתוך הסעדים של בית-המשפט.

מה זאת אומרת, אני לא מבין, לא ידעת קודם שיש צד ג'?

לא. אני מגיע לבית-משפט, מגיע לדיון - - -

התגלה תוך כדי הדיון.

איך התגלה תוך כדי הדיון? אז מי תבע?

תבעו אותי, תבעו את חברת הביטוח, היא נתבעת, והיא מגיעה לבית-המשפט.

ואתה מיד בודק, כי העורך-דין שלך אמר, ומתברר שיש פה צד ג', הרי זה לא יכול להיות בלי צד ג'.

יכול להיות גם צד ד'.

תוך כדי משפט, נניח תוך כדי שמיעת הראיות, פתאום עולה שיש פה עוד צד, ואז אני מוגבל בסעדים של בית-משפט, בזמנים של בית-משפט. לפי הצעת החוק, עכשיו אני צריך לתת 30 יום ורק לאחר מכן לתת תביעה.

מה הבעיה שלך?

אנחנו לא עומדים בסעדים של בית-משפט, בזמנים של בית-משפט.

בסדר, אבל אם יש חוק שאומר שברגע שיש צד ג', כשאתה כנראה מתכוון לצד ד', אתה צריך להודיע לו שעכשיו אתה נמצא בדיון בבית-המשפט ושאתה מבקש ממנו: אם אתה רוצה למנוע את זה, אנחנו תובעים אותך א', ב', ג', תיתן תשובה תוך 30 יום.

אין לי בעיה, אבל יש זמנים של בית-משפט.

בית-משפט לא יכול לתת לך הוראה בניגוד לחוק. אני אסביר לו למה הוא טועה, אנחנו יכולים לפתור את זה. אם אנחנו מחוקקים חוק שצריך להודיע תוך 30 יום, בית-המשפט לא יכול להחליט שזה יהיה תוך 14 יום אם בחוק כתוב 30 יום. נקודה. סוף. אין בעיה כזאת. הבעיה שאתה מעלה איננה בעיה, היא לא קיימת.

השאלה מה גובר?

מה זאת אומרת "מה גובר"? מה השאלה?

איזה שאלה. אם יש חוק של מדינת ישראל שצריך להודיע לצד ג', ד' או ה' שתוך 30 יום אנחנו תובעים אותך, אלא אם כן אתה בא איתנו בדברים, אז זה החוק. בית-המשפט לא יפסוק משהו אחר או יחליט החלטה אחרת.

הסיפור שלך הוא כזה: אתה חברת ביטוח, קיבלת תביעה שפגעו במחסום של החניון שאתה מבטח. מי שפגע בזה היה אדם שלישי. האדם השלישי הזה מוכר לך. אתה יודע שמישהו פגע במחסום, אתה יודע מי זה - - -

זה לא המקרה.

רגע, בוא נראה אם אני מגיע או לא מגיע. אתה תבעת אותו, בא חבר הכנסת מקלב ואומר: לפני שאתה תובע אותו, תשלח לו מכתב ותגיד לו: תשמע, פגעת במחסום, לפי מה שאמר בתביעה בעל המחסום, ביום זה וזה, בשעה זו וזו, וזה עולה 1,000 שקל. יש לך משהו להגיד להגנתך? אם לא – אני תובע אותך בבית-משפט. על-פי הצעת החוק הזאת אתה נותן לו 30 יום שייתן לך תשובה.

זה המקרה הקל, אדוני היושב-ראש.

בסדר, אנחנו מבינים למה אתה מתכוון. תחכה רגע, הוא רוצה להגיד לך שאם הוא לא ענה לך, הוא בא לבית-משפט ואמר: זה לא אני, זה משה, או שזה בגלל שמשה עשה לי סימן שאני יכול לעבור. ואז יש משה שהוא צד ד'. ואז השאלה היא: מה אני אעשה אז?

לא. אני נותן לך את הסיטואציה היותר מורכבת.

תן לי רגע, גם אם אני טועה, לא חשוב, נמשיך, הרי אני לא הולך לעשות עם זה שום דבר. משום מה הגיע לדיון בבית-המשפט, או שהוא אמר לך: אני לא מאמין לך, תתבע, בבית-המשפט אני אוכיח לך שלא הייתי שם, אני לא הנהג וכו' וכו'.

או שהוא לא ענה.

או לא ענה. מגיעים לבית-המשפט, ובבית-המשפט התגלה שיש עוד מישהו בתוך הסיפור הזה. צריך לתת לו את ה-30 יום, להודיע לו.

אבל אנחנו בתוך הסעדים של בית-משפט.

אבל בית-משפט לא יכול, אין מצב כזה – אתה מנסה לעשות משהו שהוא חכמה - - -

יש חוק בתי-משפט. מה גובר על מה?

אין בכלל שאלה.

תשאל את משרד המשפטים. אני לא יודע.

אין בכלל שאלה. אין שאלה משפטית כזאת.

יש שאלה. מה שגיל אומר הוא שאנחנו נמצאים כבר בתוך הליך משפטי. כלומר, המועדים שיקצוב בית-המשפט – הוא יכול לקצוב לצורך העניין למי שצריך להגיש הודעת צד ג', הודעת צד ד' או ה', או אני לא יודע כמה, לא את ה-30 ימים להגשת כתב תביעה. הם לא באים ואומרים: תשלח לו הודעה שבכוונתך להגיש – הם כבר בהליך, אלא הם אומרים: תגיש לי הודעת צד ד' או ג' או ה' תוך X הימים שבית המשפט קובע לצדדים. לכן יכולה להיות התנגשות בין מה שבית המשפט קובע לבין הדרישה של החוק כשאנחנו כבר נמצאים בתוך הליך ולא בתוך כוונה להגיש תביעה.

הבנתי לחלוטין. הבנתי לחלוטין את הסיטואציה. אין בית-משפט במדינת ישראל – אני לא יודע בכמה הליכים משפטיים הייתם – שבא ואומר לך: יש סכנה שתתבע, שולחים לך תביעה. אין מצב ששופט במדינת ישראל יגיד לך: אוקיי, תתבע אותו. לא, תשלח לו התראה. אין דבר כזה בפרקטיקה המשפטית. אתה עורך-דין, אתה יודע את זה. אין שופט בבית-משפט במדינת ישראל שיקבל כתב תביעה ולא ישאל אותך: תגיד, אתה התרעת בפני האדם הזה? אין דבר כזה. גם אם זה לא בחוק, זו הפרקטיקה.

בחוק זה לא מופיע.

אבל בפרקטיקה זה מה שיש.

זו בדיוק הבעיה. אגב, זה מתחבר לעוד נקודה – מה קורה כשאני נכנס כבר לתקופת התיישנות. הרי גם זה יכול לקרות לנו.

30 יום, תקופת התיישנות?

יש זמן מתי אני יכול להגיש תביעה. התיישן האירוע. נניח שאני על גבול ההתיישנות ועכשיו לפי החוק הזה אני צריך לתת התראה 30 יום. מה קורה אז?

אם אתה לא מצליח, הפסדת.

אם אני לא מצליח מה?

אם אתה לא מצליח להיות בתוך פרק הזמן הזה.

האם המכתב הזה עוצר את ההתיישנות? זו שאלה משפטית. אני לא יודע, אני שואל. האם המכתב עוצר לי - - -

מה זה התיישנות? כמה זמן זה התיישנות?

שבע שנים.

בפלילי שבע שנים. כמה שנים זה בתביעה אזרחית?

באזרחי, בכלל אצבע, שבע שנים.

אני לא מבינה מה הבעיה. או שתקדים את התביעה שלך לאותו צד שלישי, זה בטח ובטח לא עוצר את מניין ההתיישנות.

בוא נעשה סדר. אני רוצה לשמוע את משרדי הממשלה. מי האחראי במישרין על החוק הזה?

במקור הוא חוק חוזה ביטוח, של משרד המשפטים. אני רוצה להבהיר שבמקור ההצעה הוגשה כתיקון לחוק חוזה ביטוח במסגרת התיאום וההסכמות שנדרשו. בהתאם להחלטת הממשלה, החוק עבר להיות תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), שהוא באחריות שר האוצר, כי זו האכסניה המתאימה לשיטתנו והמציע הסכים לזה.

מי ממשרד האוצר נמצא כאן?

אני מרשות שוק ההון.

בבקשה. מה את אומרת על החוק ועל מה שעלה פה במעלה הדיון?

חשוב לנו להבהיר שהחוק פה לא מבקש להגביל גישה לערכאות. אין פה איזשהו תנאי שאם לא שולחים את ההודעה אז אי אפשר לפתוח בהליך משפטי. זו לא הכוונה.

לא הבנתי.

היא עונה לי בדרך מנומסת.

אין כאן תנאי סף - - -

למה לא להציב תנאי כזה?

כי אנחנו חושבים - - -

לא הבנתי מה שאת אומרת. אני חברת הביטוח, קיבלתי תביעה שאני צריך לשלם לזה שפגע במחסום. על-פי הצעת החוק הזאת אני צריך לפנות לזה שאני הולך לתבוע אותו ולהגיד לו: אני עומד להגיש תביעה נגדך, בגלל שכך וכך היה המעשה, לפי מה שנאמר לי, ואתה צריך לשלם 1,000 שקל. אם לא תשלם את ה-1,000 שקל שאני מבקש ממך בגלל הפגיעה במחסום, אני הולך לבית-משפט. בסדר עד כאן?

כן.

אז מי אמר שזה מונע או לא מונע?

אני רוצה להבהיר שאם לא שלחת את ההודעה אין המשמעות שלא תוכל לפנות במישרין לבית משפט ושהרשם יגיד אני דוחה - - -

למה? אז לחוק אין שיניים.

אז החוק חסר משמעות. אין שום משמעות לחוק.

יש לו שיניים בפני בית-משפט אם השופט ייווכח לדעת - - -

שלא היה תום לב.

נטל ההוכחה הוא על המבטח. אם המבטח לא הצליח להוכיח שההודעה התקבלה, הוא יפסוק הוצאות.

עזבי רגע את החוק. הרי ההיגיון אומר – ואני לא חושב שיש מישהו בחדר הזה שסותר את זה – מה אתה גורר אותי לבית משפט? תציע לי, אולי אני רוצה לשלם ונגמור את זה? גם ההגינות הבסיסית אומרת את זה. אז למה לא להגיד: אתה מחויב קודם לשלוח מכתב, ואם לא עשית את זה – אתה לא יכול להגיש תביעה לבית משפט. זה לא אומר שהוא צריך לחכות לתשובה, זה לא אומר שהוא צריך להתמקח עם האדם. הוא צריך להוכיח שהוא שלח בדואר רשום. זה הכל. זו התליה סבירה, היא לא מונעת את הזכויות של חברת הביטוח לממש את הזכויות שלה. למה שלא תעשו את זה? זה הכי הגיוני, זה מתבקש.

ההנחה היא שכל אחד רשאי וזכאי - - -

אז למה יש אגרה? האגרה הופכת את זה לזה שלא כל אחד זכאי.

זכות הגישה לערכאות משמעותה שדלתות בתי-המשפט פתוחות בפני כל אחד שרוצה למצות את זכויותיו. אנחנו חשבנו – ואנחנו מתנגדים לייצר פה איזושהי מגבלה על הזכות הזאת, שהיא זכות יסוד, אפילו זכות חוקתית במשפט – שבמקרה ששופט ייווכח לדעת שלא נשלחה ההודעה הזאת, הוא יטיל הוצאות על אותו מבטח. פה התמרוץ של אותו מבטח לשלוח את ההודעה הזאת.

זה ממש מעצבן. אמרת עכשיו נאום שמתאים ליום העצמאות, אבל לא מתאים לתביעה - - -

אפשר לשאול אותך כמה שאלות משפטיות, אם כבר אנחנו במישור המשפטי ולא רק במישור העקרוני? אין שום סייגים להגשת כתב תביעה?

אין.

יש, בוודאי, אני יכול למנות אותם פה. יש סייגים, יש הרבה סייגים.

מה השאלה, בוודאי שיש, אחרת אנחנו מדינת עולם שלישי.

זה צריך להיות אינטרס שלכם במשרד המשפטים. הזכות לגשת לבית משפט היא זכות יסוד, אנחנו מסכימים. אבל אנחנו גם מסכימים שאי אפשר להעמיס על בתי-המשפט מיליארד אנשים, והטרדות ותביעות סרק. ואם אפשר לגמור עניינים לפני התביעה, הרי זה לא מונע מחברת הביטוח, ברגע שהיא עשתה את הפעולה הפשוטה לשלוח, היא התריעה, האדם לא עשה כלום או כן עשה משהו והיא לא הגיעה איתו להבנות, לגשת לבית משפט. זה לא מונע את הזכות הבסיסית.

כל הנושא הזה רלוונטי לא רק לתביעות ביטוח. ככל שיש איזשהו צורך, צריך לשבת על המדוכה, ועדה שבוחנת את כל סדרי הדין, וככל שיש צורך לייצר איזושהי עילת סף להגשת התביעה, המקום המתאים הוא בטח לא בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים.

גפני, מה הם יגידו? הם יגידו: צריך לייצר ועדה – זה מה שאני שומע – שתדון בכל סדרי הדין, כי יש לזה השלכות אחר כך על תביעות אחרות וכו' וכו'. אני חושב שזו פררוגטיבה של הוועדה להחליט את הדבר הבסיסי הזה, הוא מחויב המציאות. אין שום טיעון הגיוני נגדו ולכן אני חושב שהייתי רוצה לשנות את החוק בהתאם לרוח הדברים שאני אומר כאן.

נכון.

דרך אגב, זה היה הנוסח - - -

אני מניח שזה היה הנוסח המקורי. זה כל כך בסיסי, כל כך הגיוני.

אני לא מבין למה הם מתעקשים על זה. זה דבר ברור. אנחנו מדברים על תביעות של 500 שקל. על מה אנחנו מדברים פה.

עזוב, וכל העניין הזה של ההיצמדות לעניינים המשפטיים התיאורטיים – מדובר פה בדבר הכי הגיוני ואנושי, להתריע בפני אדם שאתה הולך לתבוע אותו.

וגם יחסוך כסף, גם דיונים בבתי-משפט, גם בין התובע והנתבע, וגם טוב לחברות הביטוח.

וזה גם לא מייצר שום תנאי סף שהם לא יכולים לתבוע.

וגם לא משנה שום דבר אידאולוגי.

רק בענייני ביטוח או גם בעניין של סכסוכים אזרחיים? אני מקשה עליך בכוונה. אני רוצה לתבוע את השכן שלי, אני צריך לשלוח לו מכתב?

כן, בוודאי.

לא דיברנו כאן על אזרחים. דיברנו כאן רק על גוף ביטוח.

אין שום הבדל - - -

פה מדובר על חברות ביטוח. זו חברת ביטוח. הלוואי שהעיקרון הזה יהיה עיקרון שיהיה לכל רוחב התביעות האזרחיות. זה רק יהיה לטובת העניין.

סדרי דין בנושא מאוד מסוים.

אין שום בעיה. יש סדרי דין שונים.

אני יכולה להגיד שהנושא הזה נבחן על-ידי הוועדה, שאני לא חברה בה - - -

איזו ועדה?

של רפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי. למיטב ידיעתי הנושא הזה נבחן והוחלט שלא לכלול את זה כדרישת סף, היינו שליחת התראה לפני משפט.

בסדר, הבנו. את יכולה לחזור אליהם ולהגיד להם שהנושא הזה נדון בעוד ועדה, בוועדת הכספים, ושאנחנו חושבים שצריך ללכת בהיגיון ישר ובשכל ישר ולא בפרוצדורות. לא מצמצמים בכוחו של מישהו, להפך. אנחנו אומרים: תודיע לו. אתה, חברת הביטוח – ורק חברת הביטוח. רק החברות – תודיע לו שהוא חייב 1,000 שקל. ירצה לשלם – ישלם; לא ירצה לשלם – ילך לבית המשפט. 30 יום. מה בדיוק הבעיה? למה הוועדה היתה צריכה להתכנס? היא גם שתתה קפה? בגלל שחבר על הכסף.

לא. יש רפורמה גדולה שעורכים עכשיו - - -

בסדר. אז מה אני אשם עכשיו? זה נראה היגיון הכי פשוט.

אני יכולה להגיד שכרגע, כשהתכוננו ונערכו לדיון הזה, זו היתה העמדה. אני יכולה לבחון אותה - - -

טוב, בסדר. עוד מישהו מהמשרדים?

זו קריאה ראשונה?

קריאה ראשונה.

אז אין בעיה. נחוקק, ואם יש בעיה, שיבואו אחר כך. אם יש להם בעיות, שיבואו אחר כך.

זה גם יהיה הפוך?

למה לא?

אז אולי הפוך.

אתם יכולים לשלוח לנו בכתב.

בדרך כלל בוועדת החוקה, התיקון הזה לא שייך אליה - - -

הם ביקשו שזה יעבור לפה. ועדת החוקה ביקשה להעביר את זה לכאן.

היועץ המשפטי יטען שזה לא - - -

בצדק, כי מדובר על חברות ביטוח ולא על כלל התביעות. מאחר שיש פרקטיקה כזאת – אני לא אומר חס וחלילה על כל חברות הביטוח, אבל ידוע שיש את זה בחלק מחברות הביטוח, אני לא רוצה להיכנס לשמות. הרי זה לא בא כי חבר הכנסת מקלב חלם בלילה שחברות ביטוח עושות את זה. אנחנו מקבלים תלונות כאלה כל הזמן.

אלה פניות ציבור.

ועל חברות ביטוח מסוימות, לא על כלל המשק.

אני לא חושבת. אנחנו מקבלים את התכלית, אני לא חושבת שהדיון עכשיו פוגע בתכלית. אני חושבת שבית-משפט יכול יהיה להשית הוצאות כבדות מאוד על מבטח שלא ישלח את ההודעה.

אבל למה להגיע בכלל לבית-משפט? אני צריך לקחת עורך-דין בשביל זה. כדי שבית-משפט ישית הוצאות, אני צריך לשכור עורך-דין. זה עלה לי 5,000 שקל והתביעה כולה היתה 1,000 שקל. למה? אין לזה שום היגיון.

אתה רוצה לעשות לזה בחינה, בבקשה, אבל בעיקרון זה מאוד בעייתי.

אם אתה מדבר על הבנקים, יש לך פה סוללה של עורכי-דין שאתה לא יודע לאן זה יגיע. לאט לאט.

אני מציע לך, אם אפשר, לקחת פסק זמן של כמה ימים, להעביר את זה למשרד המשפטים.

מיקי, אני מציע כך – נדמה לי שהחקיקה הזאת שוכבת כבר שנה וחצי בוועדת חוקה. אורי, כמה זמן זה כבר בחוקה, שנה וחצי?

לא, לא - - -

הם ביקשו להעביר את זה לכאן. אני מציע ככה: בואו נלך עם ההיגיון הישר. אני מתחייב שאנחנו לא נשלים את זה לקריאה שנייה ושלישית עד שאייל לא יבדוק את זה אצלנו, משרד המשפטים יבדוק את זה גם כן. מה שהעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל – לא הכרתי קודם את הפרטים עד כדי כך. ההיגיון אומר שזה הדבר הכי יעיל. זה נכון שיש פרוצדורות וזה נכון שזה יכול להתנגש עם דברים אחרים. שואל אותי אייל למה שלא נעשה את זה גם על הבנקים, וזה נכון. זו דוגמה בולטת. אבל אם היינו עושים את זה על הבנקים לא היינו מצליחים להעביר את זה בקריאה טרומית, בגלל שהיה לחץ של הבנקים על חברי ועדת השרים.

אדוני, אם נעשה את זה על חברות הביטוח, יהיה תקדים לבנקים ולכן חשוב שזה יהיה.

קיבלנו הצעת חוק על הבנקים - - -

כל תאגיד גדול שיש לו תביעות רבות בבית משפט, ראוי שזה יחול עליו.

לא מזמן הכנסת קיבלה הצעת חוק שלנו לפיה מטילים על הבנקים, לפני שהם הופכים לקוח ללקוח משפטי, דהיינו שתובעים אותו בבתי משפט על זה שהוא לא עומד בהחזר ההלוואה שלו, הוא חייב להתריע בפניו ולומר: אתה הופך ללקוח משפטי ואתה עשוי - - -

גם בחוק הגנת הצרכן עבר תיקון דומה, של שליחת התראה לפני פתיחה בהליך לגביית חוב. אבל גם שם הבהרנו שזה לא תנאי סף, כלומר שיש סנקציות בכותלי בית-משפט למי שלא ישלח את ההתראה, אבל - - -

אני רוצה להגיד עוד מילה לוועדה – תראו, אני מכיר סדרי דין ואני מבין את הכל, ואני מבין את הזכות לגישה לבית משפט והכל. העניין הוא כזה שהפרקטיקה בחיים היא כדלקמן: אני פגעתי במכונית. אני לא אומר שלא פגעתי, נתתי את הפרטים שלי וכו'. אני רוצה לשלם לו והוא אומר לי שחברת הביטוח תטפל בזה. חברת הביטוח לא פונה אלי, היא הולכת לבית משפט ו צריך לקחת עורך-דין. הנזק היה 1,000 שקל והעורך-דין כבר עולה 5,000 שקל. מי יפצה אותי על זה? אף אחד, וגם בית-המשפט לא נותן את הפיצוי הראוי. למה לייצר את כל ההליך הזה שעושה נזק לאנשים?

אם אני מודה, בית-המשפט מחייב אותי גם בהוצאות המשפט.

בוודאי, כשאתה אומר אני עשיתי. אבל למה לא ביקשו ממני את הכסף קודם?

נדב========

אבל איך אתה יודע שלא ייווצר ההליך של גבייה, של עורכי דין, דברים שרואים במקומות אחרים?

בשביל זה יש מכתב התראה.

נדב========

אתה מבין למה אני מתכוון? זו כאילו קרקע פורייה ליצירת הסיטואציה הזאת.

הבנתי לגמרי. בפרקטיקה בבתי-משפט, אם אתה לא מתריע, השופט לא מתחיל את הדיון.

נדב======

אני מסכים איתך.

נדב, אתה יוצר תקדים. העוזרים שלי גם יתחילו להתערב.

הוא מבין מה שאנחנו אומרים פה והוא תומך.

שהוא מדבר בהיגיון, אני יודע. הלוואי שכל הסובבים אותו - - -

אני רוצה להגיד בשקיפות ובכנות שהסכמתי, ועוזרי שישבו הסכימו בהסכמה מלאה, אנחנו לא משחקים כאן הטוב והרע. הסכמנו גם לניסוח הזה, אבל זו הערה שלכם. צריך להגיד את זה בכנות.

אני אומר את מה שאומר חבר הכנסת מקלב, את ההגינות שלו בעניין הזה. אני חוזר על התחייבותי: אנחנו סבורים שצריך ללכת בהיגיון הישר, בשכל הישר, שזה גם יחסוך כסף, גם יהיה יותר יעיל, אבל אנחנו נעשה את זה רק לקריאה הראשונה. אנחנו נפתח את הדיון מחדש לגבי הדברים האלה שאתם אומרים, שהמשרדים אומרים, מה שאורי גם התחייב, בקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש שתקיימו את הדיון אצלכם ותשקלו - - -

לשקול את זה באהדה. אני חושב שאתם צריכים לשקול את זה באהדה, כי גם את מבינה את ההיגיון. תעזבי רגע את כל העניינים המשפטיים, ההיגיון הוא כזה. יש לנו טיעון, זה לא שעכשיו מפילים פה - - -

יתחיל להסתובב כסף מיותר לחלוטין, שיעשה נזק להרבה אנשים, בגלל שיש תביעה משפטית. לחברת הביטוח אין בעיה.

.?

אדוני, לפני שאתם מעלים את זה להצבעה, מה לגבי עיקרון ההדדיות? הרי זה הרציונל של החוק, אם אני מבין אותו נכון, לחסוך זמן שיפוטי, לאפשר לצדדים מחוץ לכותלי לבתי-משפט. אז למה שזה לא יהיה גם הפוך?

למשל?

אם אני, כמבטח, נתבע צד ג', תגידו לי לפני שאתם שולחים אותי לבית משפט כנתבע צד ג', תשלחו לי מכתב, תנו לי לגמור אתכם בחוץ.

זה לא קורה. אתה מבקש משהו שאנחנו לא יודעים שהוא קורה. אם אתה מדבר בכנות, אתה לא מכיר אדם אחד שלא פנה קודם לחברת הביטוח והלך לבית משפט. זה עולה לו כסף, בשביל מה שיעשה את זה. זה חסר היגיון.

בפרקטיקה, אדם שיש לו תביעה, הולך לחברת הביטוח.

אבל הוא כבר תובע.

זה נדיר שאדם עושה את זה.

תביעת צד ג' נגד חברות ביטוח? זה לא נדיר בכלל.

אם זו לא חברת ביטוח שעושה את זה, אדם פרטי שעושה את זה - - -

זה לא דבר נדיר. יש עשרות, אם לא מאות, תביעות כאלה.

אני לוקח עורך-דין כדי לתבוע - - -

מר סלומון, החוק הזה נולד בעקבות פניות ציבור. יש אצלנו, ויש גם במקומות אחרים, גם במפלגות אחרות, מחלקה לפניות ציבור. אנחנו מקבלים פניות, ואורי מקבל הרבה מאוד פניות מאזרחים, מכל סוגי האוכלוסיה, ובין היתר הוא קיבל את הפניות האלה. למיטב ידיעתי לא היתה שום פנייה של חברת ביטוח.

אגב, אם תביא לנו עשרה מקרים - - -

של תביעות צד ג' נגד חברות ביטוח?

לא, זה צריך להיות בלי בקשה מוקדמת, בלי התראה, שלא היתה פנייה לחברת הביטוח מטעם האדם הפרטי. תביא לנו דוגמאות.

יש הרבה, זה עניין יום יומי.

תאתגר אותנו, נעשה עוד חוק.

אתה יודע כמה מעיריות?

אנחנו אתגרנו אותך, בוא ננסה לראות.

בן אדם תובע חברת ביטוח מבלי שהוא פונה אליה? אין אחד.

לא חשוב, שיביא. בוא נראה. נדון בזה, יש קריאה שנייה ושלישית.

אני לא יודעת אם יש מקרים או אין מקרים, מכל מקום אנחנו חושבים - - -

אבל זה היה הדיון עכשיו.

אנחנו חושבים שצריך לעמוד על עקרון ההדדיות בהקשר זה - - -

למה לא?

כי אתה מדבר על יחסי כוחות לא מאוזנים - - -

טוב שאמרת.

מי שתובע חברת ביטוח בבית משפט הוא בדרך כלל הולך עם עורך-דין ובדרך כלל יש לו עניין משפטי. אם העורך-דין כבר מייצג אותו בבית-המשפט, למה שלא ייתן לפני כן התראה לחברת הביטוח? נלך החוצה ונגמור את הסיפור בינינו.

תביא לנו את המקרים, נדון. אין מקרים כאלה. אני לא מאמין שיש מקרים כאלה.

זה קורה כל הזמן.

אם הוא לוקח עורך-דין, והעורך-דין הרי יודע שאם הוא לא יכתוב מכתב לחברת הביטוח השופט יגיד לו: חביבי, אין דבר כזה.

מה עירייה עושה אוטומטית כאשר אזרח תובע אותה? היא תובעת את חברת הביטוח. מה דין אירוע כזה? יש עשרות ומאות כאלה.

זה משהו אחר.

למה לא לחייב אותה לשלוח לי התראה?

כי אנחנו מדברים על אדם פרטי.

כי לך יש עורך-דין צמוד והעלויות - - -

אבל גם להם יש.

אם זה שני צדדים גדולים - - -

אז תכתבו את זה.

גברת משרד המשפטים, אנחנו ממשיכים להתנהל יחד. אנחנו לא חוזרים בנו מההתחייבות של חבר הכנסת מקלב אליכם. לקראת הקריאה השנייה והשלישית נפתח את הדיון מחדש ואנחנו מבקשים מכם שתשקלו להוריד את הבירוקרטיה, את ההוצאות המיותרות. יכול להיות שאצלכם יושבים הרבה עורכי-דין, בגלל שזה משרד המשפטים, עורכי-הדין מתנגדים לזה מטבע בריאתם, בגלל שהם מרוויחים מזה הרבה כסף. אבל בכל אופן, אנשים שמשלמים, אנשים שאין להם, הם לא עורכי-דין - - -

אדוני, אם אפשר עוד נקודה קטנה. הסנקציה – זה משהו שנדבר עליו בקריאה שנייה ושלישית – לא מוגדרת, אין הגבלה לסנקציה.

אי אפשר להגיש. זה הכל, זאת הסנקציה. אם לא שלחת את ההתראה, לא תוכל להגיש. זה בהנחה שאנחנו מסכימים. אני אומר לכם, תשקלו את זה באהדה.

יש הבדל בין דחייה לבין מחיקה.

לא תוגש תביעה לבית המשפט אלא אם כן נשלח מכתב.

בית-המשפט לא יקבל את התביעה הזאת. זה נורא פשוט. אם את רוצה, בואי נתחכם ותראי איך אנחנו מייצרים תקדים. בכתב התביעה צריך לצרף העתק ממכתב ההתראה. לא צורף, לא יוגש.

אנחנו לא הולכים לשום מקום, אנחנו נמשיך את הדיון הזה ואנחנו מבקשים מכם שתשקלו את זה בחיוב, בגלל שאחרת זה חוק בלי שיניים. אין לזה משמעות, חברות הביטוח הן חברות חזקות ולפעמים מי שנתבע על-ידן זה אדם שלא גומר את החודש. זה הנוהל שבעולם, על זה אנחנו מדברים.

לפעמים אתה לא בכלל. אתה מחכה – אני אומר לך מהחיים שלי. הבן שלי עשה טעות, נכנס במישהו ונתן את הפרטים שלו. חיכינו שהאדם שבו הוא פגע יפנה אלינו ויגיד זה עולה ככה וככה. הוא לא פנה, אלא פנה לחברת הביטוח שלו. חברת הביטוח לא פנתה אלינו, וקיבלנו כתב תביעה. זו הפרקטיקה של החיים. אמרתי לבן שלי שיפנו אליו, אבל אף אחד לא פנה ואז קיבלנו תביעה.

אייל, תקריא.

צריך לצרף את מה שאמר חבר הכנסת רוזנטל, זו הוספה חשובה מאוד. כשהם תובעים, הם צריכים לצרף גם את מה שהם שלחו. צריך שזה יהיה מובנה בתוך התהליך, כי אחרת האזרח לא יודע שזכותו היתה לקבל מכתב כזה ואולי להידיין איתם.

בבקשה.

מה שהוועדה מבקשת הוא לשנות את הנוסח ולקבוע תנאי להגשת תביעה. כלומר, לא יגיש מבטח תביעה נגד אדם שלישי שאינו מבטח לפיצוי, לשיפוי, אלא לאחר שפנה אליו בכתב שבו הוא הודיע על כוונתו להגיש כתב תביעה נגדו. נטל ההוכחה שהאדם השלישי קיבל את המכתב מוטל על המבטח .

אני אומר לפרוטוקול, אנחנו נצביע על זה. זה בניגוד לדעתכם, אבל אנחנו לוקחים בחשבון את מה שאתם קבעתם. לקראת הקריאה השנייה והשלישית נפתח את הדיון הזה מחדש. אנחנו מבקשים מכם שתשנו את ההחלטה, מדובר על כוחות – כפי שאמרה נציגת משרד האוצר – לא שקולים ולכן לא להעמיד אנשים סתם. לפעמים זה יכול להיות בתביעות קטנות, שאצלו זה הרבה כסף, ולחברת הביטוח זה לא משמעותי. לחברת הביטוח המשמעות היא סך התביעות, בגלל שיש הרבה תביעות מהסוג הזה, ולכן לחברת הביטוח זו לא בעיה כזאת גדולה. להפך, יכול להיות שהיא תחסוך כסף בזה שהיא תפנה במישרין לאדם והיא תקבל ממנו את הכסף, בלי לקחת עורכי-דין שילכו לבתי משפט.

לפי הנקודה הזאת, נטל ההוכחה זה דואר רשום?

כמו שמקובל. לא רושמים את זה, זה ברור.

אתה יכול לעשות את זה גם באמצעות שליח. יש פסיקה בעניין הזה.

יש כללים בדבר הזה.

לא צריך לכתוב את זה בחוק הזה.

מה שכן התחדד בעקבות השינוי בנוסח, בעצם תנאי להגשת תביעה, זה הנושא של הודעת צד ג' או הודעה תוך כדי הליך משפט.

זה לא צד ג', זה צד ד'.

זה צד ג'. אדוני, יכול להיות שאני נתבע כחברת ביטוח. אני מגיע לבית משפט, נתבעתי. אני לא יודע שיש צד ג'. אני לא מודע לאירוע שיש צד ג'. תוך כדי משפט, תוך כדי ניהול ראיות, פתאום מתברר שיש פה עוד גורם צד ג' ואז אני צריך להגיש נגדו. זה קורה הרבה.

אז מה אתה מציע?

אם כך, הנושא הזה מתחדד אז. או שכבר עכשיו נחריג מצב כזה מתחולת החוק המוצע - - -

או?

כי אחרת אתה לא יכול להגיש את התביעה.

רגע. או?

או שאתה רוצה לבוא ולדון גם בזה בשנייה ושלישית, אבל אני חושב שנכון כבר עכשיו לדון בזה.

נדון בזה גם בקריאה שנייה ושלישית.

גם בהתיישנות, זה אותו הדבר, מה גובר על מה.

אני לא אוהב להחריג. אם לא תהיה ברירה, נחריג. אני לא אוהב את ההחרגה, ביקשתי מאייל לאמץ את המחשבה איך עושים את הדבר הזה כדי לפתור את הבעיה שהעלית. אם לא תהיה ברירה, נחריג.

ההודעה תכלול את שם חברת הביטוח, דרכי יצירת הקשר עמה, פירוט תמציתי של עילת התביעה, צירוף מסמכים מהותיים המהווים חלק מכתב התביעה שבכוונתו להגיש.

(ג) הגיש מבטח תביעה נגד אדם שלישי לפיצוי או לשיפוי מבלי שהודיע לאותו אדם על כוונתו להגיש נגדו תביעה, בהתאם להוראות סעיף קטן (א) – רשאי בית-המשפט שדן בתביעה לפסוק לטובת האדם השלישי, למדינה או לשניהם יחד הוצאות בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, וזאת ללא קשר לפסק הדין שייתן בתביעה כאמור.

לי נראה שהסעיף במצב הזה מיותר, כיוון שיצרנו בעצם מחסום להגשת תביעה, אלא לאחר ההודעה.

אז תגידו ככה – אם אנחנו מקבלים את זה, אז לא; אבל אם אנחנו לא נקבל – נחזיר את הסעיף הזה.

עכשיו צריך להוריד את זה.

לפי הנוסח שהוועדה מבקשת עכשיו - - -

הוא מיותר. צודק.

אני רק מבקשת שתכתוב בדברי ההסבר שייתכן שהנושא הזה ישתנה בקריאה השנייה והשלישית.

כל מה שיצטרך להיבחן בשנייה והשלישית מוזכר גם בדברי ההסבר.

וגם הדדיות תיבחן?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים לבחון יותר מההדדיות זה נושא הצד ג' ונושא - - -

קיבלת הבטחה שאם יהיו מקרים כאלה, אנחנו נגיש הצעת חוק.

אני לא מתייחס להדדיות. יש עמדה של המדינה, שאני מקבל אותה, שהכוחות לא שווים ולכן ההדדיות מיותרת. בעיני היא מיותרת. אם תביא דוגמאות, יכול להיות שאני אשנה את דעתי. תביא את הדוגמאות, בלב חפץ אני אקשיב.

שני דברים קטנים: צריך לחדד את פרק הזמן לפני שהוא מגיש את התביעה, כלומר לפחות 30 יום לפני שהוא מגיש את כתב התביעה. צריך להכניס את זה.

אני אקרא גם את סעיף קטן (ג): בסעיף זה –

"תביעה נגד אדם שלישי לפיצוי או לשיפוי" – תביעה בקשר לתגמולי ביטוח ששילם מבטח למבוטח.

עניין טכני – התחולה של החוק. מה קורה מיום תחולה על תיקים קיימים? כלומר, שיהיה ברור שתיקים מתנהלים - - -

תיקים שמתנהלים, החוק לא חל עליהם. נכניס את זה.

צריך זמן היערכות לדבר כזה.

בסדר גמור, נכניס סעיף כזה.

רק על תביעות חדשות.

החוק יחול רק על תביעות מכאן ולהבא ולא על תביעות עבר.

לא על תאריכים בעבר, אלא על תביעות שהתחילו בעבר.

לא על אירועים שהיו בעבר, אלא על תביעות.

תביעות שהוגשו מיום התחילה ואילך.

הצעת החוק כפי שהוקראה על-ידי היועץ המשפטי של הוועדה לקריאה ראשונה, עם ההתחייבות שלי ועם ההסכמה שלכם לשקול את הבקשה של ועדת הכספים בחיוב – מי בעד אישור ההצעה לקריאה ראשונה? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – הרוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה-2015, אושרה לקריאה ראשונה.

הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה. תודה רבה, אורי, ואני מודה לכם.

תודה רבה לך, תבורך. זו הצעה טובה.

הייתי מצרף אותך, אבל זה הוגש ביום הראשון שלך.

תבורך, מה זה חשוב הקרדיט. חשוב שיהיו חוקים. מה, אנחנו ילדים קטנים?

אני מציין רק שאין עלות להצעת החוק.

נכון. בסדר גמור. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.