הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 73

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 14:00

50% מהדור הצעיר לא מגיע לשערי האקדמיה - לציון יום הסטודנט הלאומי בוועדה

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

אכרם חסון

אוסמה סעדי

עליזה לביא

יגאל דור
–
מנהל אגף מצוינות בחינוך הטכנולוגי, משרד החינוךשפרה סטרוסקי
–
ממונה תחום עבודות גמר, אגף חינוך על יסודי, משרד החינוךחן עבאדי
–
מכרזת בכירה קידום אוכלוסיות, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתייםגל פלק
–
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתייםפרופ' סעד תפוחי
–
ראש בית ספר למוסמכים, מל"גאורנן פודם
–
תקצוב, מל"גמיכל אופיר
–
מרכזת, אגף תכנון, ות"ת/מל"גארן זינר
–
ות"תאביב איטח
–
נשיא התאחדות הסטודנטיםרם שפע
–
יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראלאחמד עבד
–
נציג אגודת הסטודנטים, הטכניוןאבי בוחבוט
–
יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת קיי באר שבעאורי אלדר
–
יו"ר אגודת הסטודנטים, הקריה האקדמית אונוגל בוז'יקובסקי
–
סגן יו"ר אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית אונויקיר ג'ראסי
–
יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת הדסהצליל שץ
–
סטודנטית, הפקולטה לחקלאות רחובותעדן מרין
–
יושבת-ראש אגודת הסטודנטים, מכללת דוד יליןשלומי יחיאל
–
יו"ר אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העבריתרונאל תשובה
–
יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת תל חיבת אל טגן
–
לשעבר יושבת-ראש ועדת אוכלוסיותתפארת בשארי
–
סטודנטית, האוניברסיטה הפתוחהנטע-לי
–
סטודנטיתעמיחי בהרב
–
מייסד ומנכ"ל מרכז זהות ישראלית לצעיריםעידית שבתאי סידיס
–
שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי האוניברסיטאות

אריאלה אהרון

הילה לוי

50% מהדור הצעיר לא מגיע לשערי האקדמיה - לציון יום הסטודנט הלאומי בוועדה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את דיון הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי. הנושא שלנו היום הוא "50% מהדור הצעיר לא מגיע לשערי האקדמיה", אני מניח שבפרט בפריפריה. הדיון הוא לציון יום הסטודנט הלאומי בוועדה. אני מודה לחברים היקרים שיזמו את הדיון החשוב הזה ובראשם נשיא ההתאחדות, חברי ורעי, אביב איטח. אני מודה לך מאוד. נמצאים פה רם שפע, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, ענבר הוכברג, סגנית היושב-ראש ואנחנו מודים לכם, לכולכם. אתם עושים עבודה חשובה למען הסטודנטים במדינת ישראל. אנחנו פה בכנסת ישראל גם ממפלגת השלטון שולחים את עזרתנו בכל מה שאנחנו יכולים למענכם. גם מפלגת השלטון וגם האופוזיציה. בעניין הסטודנטים יש קונצנזוס. ראשון הדוברים, חבר הכנסת סעדי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך על הישיבה הזאת ביום הסטודנט. אני כבר ביקרתי כמה פעמים בוועדות אחרות וגם נפגשנו אתמול עם התאחדות הסטודנטים, עם הצעירים, וקיבלנו את הדוח הזה, כך שאני מכיר אותו כבר מאתמול.

כמובן שאני מברך את הסטודנטים לרגל יום הסטודנט ואם אתה לא יודע, אני הייתי בזמנו יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות בישראל בשנת 1986. היינו במאבקים משותפים עם התאחדות הסטודנטים בישראל בעניין העלאת שכר הלימוד. אני זוכר שפעם נעצרתי ואפילו הוגש נגדי כתב אישום בגין הפגנות נגד העלאת שכר לימוד. זה היה בשנים 1987-1986.

נמצאים פה גם סטודנטים ערבים מהטכניון, שאנחנו מברכים אותם. אנחנו קוראים, כמובן, למעורבות חברתית של צעירים ושל סטודנטים. זה חשוב מאוד, הם עמוד השדרה של כל חברה, גם של החברה הערבית וגם של החברה היהודית.

בעניין הסטודנטים, אני אומר לכם שאין אופוזיציה ואין קואליציה. יש חוקים שאנחנו מצביעים עליהם פה אחד. אני העליתי מספר פעמים את נושא המעונות באוניברסיטת תל אביב ויש תמימות דעים. היום גם היה דיון בוועדת החוקה בעניין תקופת ההתמחות. שמענו את עמדת השרה ואנחנו מנסים להגיע להסכמות בעניין הזה. אמרתי ואני חוזר ואומר שיש יותר מ-10,000 סטודנטים ערבים שלומדים בחו"ל, במיוחד ברשות הפלסטינית, בג'נין.

הולכים ללמוד בג'נין.

כן, הולכים ללמוד בג'נין. יש 5,000 סטודנטים.

זה גרוע מאוד. חבל. הם צריכים להשתלב באקדמיות הישראליות ולא צריכים ללכת לרשות הפלסטינית ללמוד.

נכון. העדיפות הראשונה שלהם, אדוני, היא ללמוד, אבל פה אין. אין מספיק מקומות, יש חסמים ובפקולטה לרפואת שיניים בג'נין, 70% מהסטודנטים שם הם ערבים מפה. מקצועות פרה-רפואיים – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ודברים כאלה שהחברה הערבית זקוקה להם, הלוואי ונגיע למצב שבאמת ייפתחו שערי האוניברסיטאות בפני סטודנטים ערבים.

הכותרת של הדיון היום מדאיגה כאשר יותר מ-50% מתלמידי התיכון בכל מחזור לא מגיעים לשערי האוניברסיטה, זה אחוז גבוה מאוד. במגזר הערבי זה אפילו יותר, במגזר החרדי זה יותר ויותר ולכן בכנס שהיה לפני זמן קצר בהשתתפות יושב-ראש הוות"ת אמרתי שיש תוכנית חומש למגזר הערבי, עומדים להשקיע מאות מיליונים ואני מקווה שזה יגדיל את שיעור הסטודנטים.

שיעור הסטודנטים הערביים היום הוא 13% והיעד הוא 17%. אני מקווה שבאמת נגיע ליעד הזה. ידינו מושטות להתאחדות ולאיגודים. כמו שאמרתי, אנחנו פתוחים לשיתוף פעולה בכל העניינים על מנת לקדם את ענייני הסטודנטים והצעירים בכלל, וסטודנטים ערביים בפרט. תודה, אדוני.

תודה רבה לך. אביב איטח, בבקשה.

קודם כל שלום לכולם ומיקי, תודה. זאת פעם שנייה שאנחנו צריכים אותך ואתה שם בשבילנו. זה קרה פעם אחת באילת, כשהגעת לכנס מנהיגות בספורט שלנו ובדרך כלל הרבה פוליטיקאים נוטים להגיע רק לכנסים, אלא אם כן הם עם הרבה אנשים ומתוקשרים. אתה עשית מאמץ וראינו את החשיבות. באת להרצאה, טסת חזרה באותו יום.

לא היה קל.

לא היה קל. רם, שהוא יושב-ראש התאחדות הסטודנטים יחד עם הצוות בנו דוח מקצועי, ענייני ורציני לכל הדעות. כולם ראו אותו, מכול הקשת הפוליטית. אני חושב שדווקא בוועדה הזאת, מיקי, כמי שגם היה סטודנט וגם איש מהפריפריה – אנחנו נדבר כאן היום על אקדמיה ופריפריה – אנחנו כסטודנטים לא מקבלים את מה שמגיע לנו גם מבחינת התקציבים, המשאבים, המקום שאנחנו נמצאים בו.

זאת הזדמנות לומר תודה גם ליולי אדלשטיין, יושב-ראש הכנסת, שאחד התפקידים שרצינו לעשות ולקדם זה חיזוק קשרי הממשל של הסטודנטים ולהראות שהנה אנחנו כאן, אנחנו חשובים, צריך להכיר בחשיבות שלנו. היום הזה מתקיים עוד במושב הזה ולאחר הביטול עקב בואו של טראמפ.

אני סבור שכל סטודנט שמבקר בשערי האקדמיה ומשלים את הלימודים או אפילו לוקח חלק משמעותי בלימודים שנים רבות, מתעצב אחרת, הוא תורם יותר לחברה הישראלית, הוא מועיל יותר לחברה הישראלית והוא מועיל לעצמו ולמשפחתו. לכן, המגמה הזאת חיובית או שלילית מבחינת האחוזים, האם האחוזים גדלים או קטנים, ותכף נשמע את רם, אבל אין ספק שאנחנו חייבים לייצר מצב בו האחוזים גדלים בצורה משמעותית ובצורה מהירה. אנחנו צריכים להביא למצב שכבר בשנה הבאה, 2018, הנתונים יעלו בצורה משמעותית וכן ב-2019 וב-2020 באופן דרמטי. אנחנו גם מסוגלים לעשות את זה.

אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד ילדים שבגיל נוער לא מסיימים את בחינות הבגרות שלהם, מכל מיני שיקולים כאלה ואחרים. הם מסיימים את הצבא וכדי להתקבל לאוניברסיטה הם צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום, אם זה השלמת בגרויות וכדומה. שבעה מדורי גיהינום שלא בטוח שהם צריכים באמת כדי להצליח באקדמיה. ייתכן מאוד שיש להם יכולת להצליח באקדמיה גם בלי השלמת בחינות הבגרות או באמצעות כלים אחרים כמו מכינות שאתה יכול לתת להם. יש להם יכולת, אבל בבית הספר הם לא למדו. אנחנו יודעים שרבים מאוד לא הולכים לאקדמיה רק בגלל שבעת מדורי הגיהינום שרוצים להעביר אותם טרם קבלתם לאקדמיה. זו סוגיה שאנחנו גם צריכים ללבן. רם, בבקשה.

שלום לכולם, אני אציג כמה נתונים אבל לפני כן אני אגיד כאמירה כללית מה משמעות הדיון מבחינתנו. אני מקווה שיש לכולכם את הדוח מול העיניים, ומי שאין לו, נדאג שיקבל. אתמול פרסמנו את דוח הצעירים שמטרתו להצביע על נקודות כשל או נקודות שדורשות התייחסות מעמיקה יותר בחברה הישראלית. דיברנו בשדולה על כך שהמל"ג אומנם עושה צעדים יפים לקראת טיפול יסודי יותר והבעיה מבחינתנו היא מדיניות ממשלתית שחסרה. זה הנושא העיקרי ואפשר לראות את זה כבר בעמוד הראשון. כמו שאמר אתמול שר החינוך, כשהצגנו לו את זה: למדתם יפה באוניברסיטה או במוסד האקדמי והבנתם שאת השורה התחתונה אומרים בהתחלה.

לכן, כפי שאתם יכולים לראות, הטענה העיקרית שלנו היא שנדרשת מדיניות חד-משמעית וברורה לציבור הצעירים. אחר כך צריך לפרוט את זה ולומר מה המל"ג צריך לעשות, מה המוסדות האקדמיים צריכים לעשות ומה משרדי ממשלה אחרים צריכים לעשות.

תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר שהרים את הכפפה ומקיים אתנו את הדיון החשוב הזה. חשוב להגיד שביום הזה אנחנו מדברים הרבה וזה מצוין, זאת מהות היום, אבל הפרקטיקה צריכה לקרות ממחר ועד לשנה הבאה כדי שנדווח על דברים שקרו.

קצת נתונים כדי שנוכל להבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו שואלים לאן מגיעים הסטודנטים בישראל והיכן הם לומדים. אנחנו רואים ש-54% לא המשיכו ללמוד. חשוב להגיד, כדי לדייק בפרטים, שהנגישות להשכלה הגבוהה בישראל היא גבוהה. יש אחוזים מאוד גבוהים בישראל שהולכים ללמוד לימודים אקדמיים. השאלה היא אלו אוכלוסיות מגיעות, ובעיניי זה הנושא הכי מהותי, ואלו אוכלוסיות מודרות או לא מצליחות להגיע ונמצאות בייצוג חסר.

אני לא אעבור על כל נתון, אבל אתם רואים את הפרמטרים. אנחנו מדברים על 54% שלא ימשיכו בכלל, על 19% שהגיעו לאוניברסיטאות, האוניברסיטה הפתוחה, מכללות אקדמיות לחינוך. בקיצור, אתם רואים את הפילוח.

אתם יכולים לראות עכשיו נתון מאוד-מאוד מעניין בעיניי. אגב, ברור לכולם שכל הנתונים המוצגים הם מהדוח שלנו ומתבססים או על נתוני למ"ס, כמו במקרה הזה, או על נתוני מחקרים של ה-OECD, שליקטה מחלקת המחקר שלנו. אתם יכולים לראות את האחוזים שמגיעים לפי שנתון מכול שכבת אוכלוסייה. מאשכולות 9 ו-10 כמובן שמגיעים הכי הרבה, אבל תראו כמה הפערים אדירים. קרוב ל-20% מאשכולות 1 ו-2 לעומת 80% מ-10-9. כלומר, הלכה למעשה, לצערנו, מה שקורה הוא שההשכלה הגבוהה לא מצליחה לייצר מוביליות חברתית ולצמצם פערים אלא דווקא מנציחה אותם.

ברור לי שכולם רוצים שזאת לא תהיה המציאות ואנחנו צריכים לגרום לזה שהמציאות הזאת תשתנה. נעשים צעדים והם צריכים לקרות יותר מהר.

זה נתון שאומנם נראה מורכב אבל בעיניי הוא אחד הנתונים המעניינים. הוא פחות נוגע בנושא פריפריה אבל הוא נוגע בסוגיות מאוד מעניינות, שקשורות לשאלה עם מה אנחנו יוצאים מהמערכת. מה שנבדק במדד הזה הוא המיומנויות שאנחנו יוצאים אתן. אני אתחיל מצד שמאל, כדי שיהיה לכם קל להבין. אנחנו מדברים על מיומנות של פתרון בעיות ואתם יכולים לראות שישראל, מסומנת באדום, השנייה מימין, נמצאת הרחק מאחור ביכולת שלנו במקום העבודה, אחרי שיצאנו משערי האקדמיה, להתמודד עם בעיות. זה נשמע כאילו ההסבר שלי מורכב, אבל הוא אומר הלכה למעשה שאנחנו יוצאים מהאקדמיה עם לא מספיק כלים, וזה אחד הדברים הכי משמעותיים.

מיכל מהאוצר דיברה היום יפה על הדרכים להגדיל את הפריון במשק. מצוין, אנחנו בעד, אבל אם סטודנטים לא יוצאים עם הכלים ועם המיומנויות הנדרשות זה פשוט לא יקרה. הנושא השני מדבר על כל הנושא הכמותי, מיומנות כמותית. שם אנחנו אומנם מובילים על טורקיה, אבל מפגרים אחרי אחרים. כנ"ל גם לגבי הנתון השלישי בהקשר של קריאה וכתיבה. לא אנחנו בדקנו את הפרמטר הזה ואלה נתונים של ה-OECD. אני חושב שזה נתון מדאיג והמערכת צריכה לראות איך היא משפרת אותו.

מה עושים 54% צעירים שלא ממשיכים להשכלה הגבוהה? פה אני רוצה להגיד משהו טוב. מכללות טכנולוגיות – אני חייב להדגיש את ההבדל ולצערי יש המון בלבול. גם היום, ביום הסטודנט, אנחנו רואים חברי כנסת שלא מצליחים להבין את ההבדל בין מהנדס להנדסאי ועוד כל מיני פערים אדירים, ולכן צריך לעמוד על זה.

מכללות טכנולוגיות – יש ויכוח על המספר, אבל אפשר לומר שיש כ-30 מוסדות טכנולוגיים ועוד כ-20 או קצת יותר מוסדות טכנולוגיים וסמינרים חרדיים. לומדים בהם כ-30.000 סטודנטים שלומדים להיות הנדסאים בכל מיני מקצועות. יש 12 מוסדות שהם גם מוסדות משותפים, אקדמיים והשכלה טכנולוגית, והשאר מופרדים. שם לומדים הנדסאים בישראל ולכן ה-54% שאנחנו מדברים עליהם, שהם לא באקדמיה, מגיעים להשכלה טכנולוגית, כ-30,000, והיתר, כ-40,000, מגיעים להכשרות מקצועיות.

אתם מכירים את ההכשרות המקצועיות וזה בעצם עוד מישור אחד, מאוד משמעותי, שהוא המישור הכי פרקטי בכל מיני היבטים, החל מהיבטים של הכשרה בתוכנה ובניית אתרים ועד תספורות, נגרות, בניית ציפורניים וכל הספקטרום.

אחרי שראיתם את שלוש הפלטפורמות ללמידה בישראל, אנחנו מדברים על זה שאחד הדברים שהכי חסרים זה הניוד, המעבר בין המערכות של ההשכלה. סטודנט שהלך להכשרה מקצועית או הלך להשכלה טכנולוגית, נשאלת עכשיו השאלה מה קורה אתו אם הוא רוצה להמשיך לתואר. יש ועדות רבות שעסקו בנושא ואני תכף אדבר על נושא הקרדיטציה ואפיקי המעבר בין המישורים הללו. זהו נושא מורכב אבל מאוד-מאוד חשוב שהוא הפרקטיקה של ייצור מוביליות חברתית.

אנחנו מגיעים עכשיו לתכל'ס, מה בעינינו צריך לקרות. אמרנו קודם, ואנחנו שמחים שגם יושב-ראש הוות"ת התחייבה קודם על ההבנה שצריך לבנות תוכנית ארוכת טווח לפריפריה. מל"ג-ות"ת עשה עבודה יפה בעזרתנו בנושא סטודנטים חרדים וסטודנטים ערבים ועכשיו הגיע הזמן לטפל בפריפריה. אני אגיד את זה אלף פעם, שאני רואה שאנשי המל"ג מתלבטים האם יפה אמרה את זה או לא, והתשובה היא כן. הנה, אני רואה אתכם פה ואתם מוזמנים לבדוק אותי. זה הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות.

הדבר השני הוא הקרדיטציה. הקרדיטציה בעצם מדברת על המערכת של אפיקי המעבר בין מוסד למוסד. סטודנט שעבד בפרך שנתיים וחצי במערכת של ההשכלה הטכנולוגית, היכולת שלו לעבור ולהיות בהשכלה הגבוהה מורכבת, קשה והוא נדרש לעשות הרבה דברים לעשות בשביל זה. זה פער שצריך לפתור אותו ולצערנו המל"ג לא אימץ את מסקנות הוועדה שדנה בסוגיה הזאת הרבה זמן, אולי זה יקרה בעתיד.

הנושא האחרון, ופה אני מסיים, הוא בעצם שיפור של ההשכלה הטכנולוגית. צריך להגיד את האמת לאשורה, שמדינת ישראל במשך עשורים רבים החליטה, ואי אפשר לייפות את הדברים, להזניח את ההשכלה הטכנולוגית. ההשכלה הטכנולוגית נמצאת בשפל, לצערנו, למרות ניסיונות של משרד העבודה והרווחה עכשיו, אחרי שזה יצא ממשרד הכלכלה, ניסיונות שלנו וניסיונות של הפורום להשכלה הטכנולוגית, של המוסדות עצמם, של הסטודנטים ושל האגודות במקומות האלה. עדיין מחכים כבר הרבה מאוד שנים לרפורמה מקיפה. בימים אלו עובד צוות של מנכ"ל משרד העבודה והרווחה עם מנכ"ל האוצר שאמור סוף-סוף להוציא את הרפורמה לפועל. הלוואי שזה יקרה. עד שזה לא קורה, תפקידנו – כל מי שיושב פה, ולא חשוב את מי אתם מייצגים – לדאוג שהרפורמה הזאת תצא לפועל כי זה מה שהמשק הזה צריך, כי זה מה שאותם סטודנטים, שחצי מהם נכנסים למערכת ולא מסיימים, צריכים שיקרה.

אלו הדרישות שלנו ובדרך כלל, כשאנחנו דורשים דברים הם קורים, אז ניפגש בשנה הבאה ונבשר על חלק מהדברים שאני בטוח שהצלחנו בהם. תודה.

תודה לך, דברים חשובים.

עמיחי בהרב, יושב-ראש ומייסד של מרכז זהות ישראלית. בבקשה, אדוני.

קודם כל, תודה רבה לך, מיקי, אדוני היושב-ראש, ברשותכם אני אתחיל מההתחלה. הדבר היסודי שבשבילו התכנסנו פה היום הוא הנושא של 50%. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אם אפשר לעשות איזשהו שיפט ולומר ש-90% מהדור הצעיר בפריפריות החברתיות או הגיאוגרפיות שלא מגיע בכלל לשערי האקדמיה, כי 50% בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית זה אחלה מספר. יהיה יותר מזעזע להגיד ש-90% לא מגיעים בכלל למקום הזה. בתור אחד שמגיע מקריית גת, אתה מכיר את התופעה הזאת.

אני אקפוץ ישר לסוף. הקמתי תוכנית וישנו מודל שאני עומד בראשו במהלך חמש השנים האחרונות. בעזרת בעלי המקצוע ואנשי החינוך הטובים בארץ פיתחנו מודל, שהוא בעצם game changer, בסיפור הזה. אני לוקח אתכם קצת אחורה כי פה מדברים על אקדמיה וכל הדברים האלה. ואני אשאל את טל מסלאווי, שלאבא שלו יש בסטה בשוק על אקדמיה, הוא יגיד לי מאיפה האגוזים האלה מגיעים, מאיזו ארץ. כלומר, יש פה איזשהו פער בשפה.

התוכנית שלנו היא בעצם game changer ואני אסביר לכם למה. כי אנחנו שמנו לעצמנו למטרה להשוות את האחוז של הצעירים שמגיעים לאקדמיה מהפריפריות החברתיות ל-50%, שהוא בעצם במדינה. כרגע זה עומד על כ-12% שמגיעים להשכלה גבוהה.

רגע, רק לחדד סוגיה. אתה בעצם אומר שבאזור המרכז הנתון הוא של כ-70% ובאזורי הפריפריה הנתון הוא של כ-20%?

אני מדבר על פריפריה גאו-חברתית, כלומר גם גיאוגרפית וגם חברתית. בסופו של דבר, מי שאבא או אימא שלו אקדמאים, יגיע לשערי האקדמיה ומי שאחד ההורים שלו לא אקדמאים, לא יגיע לשם כי לא מדברים על זה בבית. זה לא בשכונה וזה לא השיח ברחוב. פה זה מובן מאליו לכולם – אקדמיה, השכלה גבוהה, אבל זה ממש-ממש לא השיח ברחוב. אני אומר לכם, אני בא מהשטח. לא מדברים על הדברים האלה בבית ויש ויטליות של חיים וזה לא שם.

אני אספר לכם קצת על המרכז שלנו, שנקרא מרכז זהות ישראלית לצעירים. אחרי שנים של מחקר ועבודת שטח מפרכת ויסודית – זה לא כתוב פה בחומר המקדים – הבעיה העיקרית של מדינת ישראל ושל הצעירים במדינת ישראל שלא מגיעים לאקדמיה היא זה שיש פער ענק בין היום האחרון של הלימודים בכיתה י"ב, היום האחרון שבו הם נגעו במחברת, ה-20 ביוני בכיתה י"ב, ועד היום שבו הם מגיעים לאקדמיה, חמש שנים מאוחר יותר. אם אנחנו גרים בארצות הברית אנחנו מסיימים את הלימודים ושבוע-שבועיים או חודש וחצי אחרי זה מקסימום אנחנו כבר נמצאים בקולג'. במדינת ישראל עוברות חמש שנים ובחמש השנים האלה תתחילו לקלף את כל אלה שלא יגיעו ולא יעברו את חמש השנים האלה. אלה 50% שאתם מדברים עליהם ו-90% שלא מגיעים, אלה שמתקלפים במהלך השנים. הם הופכים להיות נהגים בצבא, טבחים וכל הדברים האלה.

פה קבור הכלב, לא בשיווק. פה קבור הכלב, חברים. אנשים לא מגיעים לאקדמיה בגלל שלוקח חמש שנים מרגע שהם מסיימים בית ספר תיכון. אפילו אם יצאת עם אחלה בגרות מכל מקום בארץ, הסיכוי שתגיע לאקדמיה הוא 10%. דיברתי גם על השפה, על ציר הידע.

המודל של המרכז – אנחנו נמצאים בבתי ספר תיכוניים בפריפריות גאוגרפיות-חברתיות. אנחנו נמצאים בכיתה י"ב, אנחנו מלווים אותם ומהווים שרוול מכיתה י"ב עד לשערי האקדמיה. זאת אומרת שאנחנו יד ביד מלווים את כל השכבה. לא אחדים, לא רק את המצוינים, לא רק את העתודאים, לא רק את הע"ט, לא רק את הע"א. אנחנו מלווים את כל השכבה במשך חמש שנים יד ביד, כל יום, כל הזמן במהלך השירות הצבאי. אנחנו דואגים לזה שהם יגיעו לאקדמיה כשכבה, כצוות, כחבורה ולא רק כאחדים.

תודה רבה.

אני מודה לך מאוד.

אני חושב שמה שאתה אומר מאוד מאוד חשוב. אנחנו מדברים פה על מצב בו צעירים רבים לא מונגשים לאקדמיה בכלל, ברמה של להכיר מה זה אקדמיה, להבין מה זה וגם באופן אישי, ליווי אישי, שהם צריכים לקבל לדעתי, גם כדי להגיע לאקדמיה וגם כדי לצלוח אותה. אני חושב שבעניין הזה המדינה חייבת להתערב, אחרת האחוזים האלה לא יעלו ויכול להיות שאפילו יפחתו. זאת סוגיה חשובה שאתה מעלה ויישר כוח על העשייה הברוכה.

לפני שנעבור למשרדי הממשלה, נמצאים פה נציגים מארגונים נוספים. מי עוד רוצה לדבר? כן, בבקשה.

אני לא מארגון אבל אני סטודנטית. הייתי יושבת-ראש ועדת אוכלוסיות באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. אני בת 21 ולומדת משפטים ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, שנה שלישית. אני עתודאית ולי כן יצא להגיע לאקדמיה וללמוד. אני מודה על כך וזה דרש ממני הרבה מאוד עבודה קשה, אבל אני יודעת שחבריי לספסל הלימודים, חברות שלי מהשכונה – גדלתי בקטמון בירושלים ועליתי לארץ בגיל 3 עם ההורים שלי – לא זכו להגיע לאקדמיה וספק אם הם באמת יצליחו להגיע לאקדמיה. זה כתוצאה מכל מיני פערים שקיימים, שחלקם כבר עלו כאן. זה עניין באמת של הלך הרוח, האם מדברים על ההשכלה הגבוהה בבית או לא.

כשמדובר על בני העדה האתיופית רוב הסיכויים הם שזה לא עולה בבית. הנקודה מאוד פשוטה – רוב יהודי אתיופיה שהגיעו לכאן, הגיעו מהכפרים. יהודי אתיופיה, מתוך רצון להתבודד ולשמור על הזהות היהודית שלהם, החליטו להיות בנפרד, בלי האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית באתיופיה ועל כן התבודדו בכפרים מוזנחים, בשולי אתיופיה. הם לא היו חשופים לכל העניין של טכנולוגיה, חינוך והשכלה. חלקם אפילו לא יודעים לכתוב ולקרוא באמהרית, שלא נדבר על עברית ולעזור לילדים שלהם בבית.

חלק מהדברים שהיה לי מאוד חשוב לעשות בוועדת אוכלוסיות, וזה גם בא לידי ביטוי בכל מיני פעילויות שעשינו, זה באמת להראות את כל העניין של הזהות, כמה קשה לסטודנטים בני העדה האתיופית בתוך הקמפוס. אנחנו רק 1%, למרות שאנחנו 2% מהאוכלוסייה הכללית ויש כאלה שאומרים שאפילו פחות. המקסימום ששמעתי זה 1%, למען ההגינות. הנתון היותר מטריד הוא שלא רק שקשה להיכנס לאקדמיה מלכתחילה, ואנחנו רק 1%, אלא גם שאחוזי הנשירה הם פי 2 מהאוכלוסייה הכללית. זה נתון שהוא עוד יותר מדאיג כי עד שמישהו לוקח את עצמו בידיים ולמרות שלא היו לו שיעורי עזר ולמרות שחברים שלו לא הולכים לאקדמיה, הוא החליט להגיע לאקדמיה, שם הוא נתקל בקשיים ובסופו של דבר עוזב.

אני קוראת לזה טרגדיה שנייה מבחינת האוכלוסייה של בני העדה האתיופית. לא מספיק הקשיים בקליטה, לא מספיק שהרבה איבדו את יקיריהם בדרך ואף אחד במדינת ישראל לא באמת טורח לציין את זה, חוץ מכמה חברי כנסת שמגיעים ליום המרכזי בהר הרצל. זה משהו שהיה לנו מאוד מאוד חשוב לעשות יחד עם ג'ייג'או, שהוא גם סטודנט בן העדה מרחובות ובאמת לקדם את העניין של המל"ג כדי להנגיש לבני נוער. כדי שבני נוער ישמעו על האקדמיה, כדי שמישהו ידחוף אותם לשם וכדי לקבל את הסיוע והתמיכה לבני העדה האתיופית כדי שיסיימו את הלימודים שלהם.

משהו שמאוד חשוב לי להגיד בפורום הזה הוא שהיו הרבה מאוד דיונים וגם הייתי חלק מהצוות הבין-משרדי למיגור הגזענות כנגד יוצאי אתיופיה, של מנכ"לית משרד המשפטים, מיכל מור. יש הרבה דיונים ויש הרבה הצעות ויש הרבה דיבורים, אבל פרקטיקה, פרקטיקה, פרקטיקה. אפשר לדבר מפה ועד הודעה חדשה, אבל את התוצאות בשטח קשה מאוד לראות. ואם רואים אותן, זה מגיע מאוחר מדי. אני מקווה שמה שייצא מפה זה באמת פרקטיקה.

תודה רבה. קודם כל, הרשמת מאוד בדברייך ואין לי ספק שנראה אותך פה הרבה, אני לא יודע אם כחברת כנסת, אבל נראה אותך פה הרבה. יישר כוח.

אבי בוחבוט, יושב-ראש אגודת הסטודנטים במכללת קיי, בבקשה.

אני ממכללת קיי בבאר שבע, תושב דימונה במקור ועדיין. אני רואה את הנתונים ובאמת כואב לי כשאני רואה ש-81% מהצעירים באשכולות הגבוהים מגיעים לשערי האקדמיה לעומת 22% ו-26% מאשכולות 4-1. גם דימונה נמצאת באשכול 4. לראות נתונים כאלה מדאיגים זה באמת כואב. כאחד שגדל בדימונה ורוב חבריי, 90% מחבריי – אנחנו קבוצה של 15 חברים שגדלו יחד – הרוב המוחלט כל חלומו היה להיות כמו הוריו ולעבוד בכימיקלים לישראל, מפעלי ים המלח, ולהרוויח משכורת דו-ספרתית. זה היה החלום של כל ילד מדימונה ואני מניח שזה קורה בהרבה מקומות בפריפריה. באמת חבל לנו על זה.

אומנם בשנים האחרונות יש יותר הנגשה ויותר מודעות אצלנו בדימונה, גם בזכות פעילות ענפה של מרכז הצעירים וגם של הממשלה. זאת לא סטיגמה ובאמת כל מה שחשבו בפריפריה זה לעבוד במפעלים ולא להגיע לשערי האקדמיה, ועכשיו אנחנו מתקדמים. אני קורא לממשלה ולך, מיקי, להנגיש את האקדמיה לפריפריה.

אני מבקש את זה בשני נושאים עיקריים בעיקר. הנושא הראשון הוא להנגיש גם את תנאי הקבלה. כמו שיש לאוכלוסיות מסוימות הקלות בתנאי הקבלה – אני לא אומר שאנחנו מסכנים. ממש לא. כולם יודעים שבפריפריה אנחנו ממש לא מסכנים ויש לנו הכול, כולל חינוך טוב, אבל זה רק בשנים האחרונות. אותם חבר'ה שגדלו במערכת חינוך שלא הייתה כל כך טובה, אולי אפשר להקל עליהן בדרכים מסוימות, אם זה במכינות.

אני חושב שאת ההנגשה לאקדמיה צריך לתת לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל באופן גורף, כפי שציינתי קודם. גם אנשים שלא עשו בגרות מלאה בבית הספר צריכים לקבל את הכלים איך להיכנס לאקדמיה וכמה שיותר מהר. היום אתה צריך לחכות לגיל שלושים כדי לעשות מכינה. למה לא נאפשר את זה לכל גיל? מה העניין? אין שום עניין לעכב את זה.

אני למדתי באקדמיה תואר ראשון ותואר שני ואני יודע שבשביל לעבור מבחנים באקדמיה אתה צריך לדעת את החומר. אתה צריך לשבת וללמוד ולדעת את החומר. אף אחד לא מקבל מתנות באקדמיה. אף אחד לא עובר את האקדמיה בקלות. כולם יושבים ולומדים ומגיעים לשיעורים. וגם אם אתה לא מגיע לשיעורים אתה יושב וחורש שבועות לפני מבחן. אנשים לא מקבלים את התואר בקלות, אז בואו נפתח את האקדמיה, נפתח את שורותיה לכל מי שמעוניין. ניתן לו לעשות מכינה כדי שיבוא מוכן. זה בסדר, אני מבין את זה וגם המכללות עושות קצת כסף על הדרך והכול בסדר. בואו ננגיש את העניין הזה וזה, לדעתי, השינוי המרכזי.

אני רוצה לשמוע את המל"ג, למה אנחנו רוצים מכל אחד שהוא מתחת לגיל שלושים שישלים בגרויות ולמה אנחנו לא מאפשרים מכינה בכל גיל, לאו דווקא בגיל שלושים?

אני מבקש בקשה שנייה, גם בפן הכלכלי. זה לא סוד שבפריפריה מרוויחים פחות, בערך ב-3,000 שקלים בממוצע פחות ממרכז הארץ. יש פה גרפים מהדוח שהציגה התאחדות הסטודנטים, דוח הצעירים הראשון, שמרבית הצעירים בפריפריה, גם כשהם הולכים ללמוד, הם הולכים למקצועות פחות מתגמלים וחבל גם על זה. מיקי, באמת חשוב לתת מלגות לסטודנטים מהפריפריה. בדימונה לקחו את זה בעשר אצבעות.

זה לא יאומן, בדימונה 3 מיליון שקל מלגות לסטודנטים, 90% מימון מעלות הלימודים.

אני שמח שאתה יודע את זה.

שלשום הייתי אצל ראש העיר דימונה והוא סיפר לי שהוא גייס 3 מיליון שקלים למלגות לסטודנטים. זה פשוט מדהים. מודל לחיקוי.

ראש עיריית דימונה, יחד עם הפיס ויחד עם פר"ח נותנים 3 מיליון שקל, 10,000 שקל לכל סטודנט שרוצה ללמוד.

300 סטודנטים במימון כמעט מלא. מדהים.

10,000 שקל לכל סטודנט שרוצה ללמוד. למה לא בכל הארץ ולמה צריכים להיות נתונים לחסדי כי"ל או פיס? למה שהממשלה לא תעביר הצעת חוק שאומרת שכל סטודנט שמגיע מהפריפריה מקבל את הסבסוד הזה? למה ראש עיריית דימונה צריך להתחנן לכי"ל ולפיס ולפר"ח כדי שיאגדו כוחות ויהיה הדבר הזה?

תודה, אני רוצה לשמוע את תשובת המל"ג ואחר כך יחליף אותי חבר הכנסת אכרם חסון עד שאני אחזור לסכם את הדיון.

לשאלתי בלבד, למה אתם לא מאפשרים מכינות לכל גיל? למה זה רק מגיל שלושים ומעלה?

ניתן הבהרה אחת, המכינות הן מגיל 18, ואני לא זוכר בדיוק את תנאי הכניסה. לדעתי צריך בגרות מלאה או חלקית. בגיל שלושים פלוס זה בלי התנאים האלה.

למה תנאי הכניסה לא שווים למה שנותנים היום בגיל שלושים? למה צריך לחכות לגיל שלושים כדי ללכת לאקדמיה, אם לא עשיתי בגרות מלאה בבית הספר כי הייתי עצלן ואהבתי לטייל עם החברים שלי?

זה תחום שהוא לידי ואני מנסה לבדוק בינתיים ולתת תשובה יותר רצינית. אני כן יכול להגיד שבסופו של דבר המקורות התקציביים של המכינות הם מוגבלים. כדי להתחיל ללמד מישהו שבא בלי שום רגע בכלל, צריך כנראה יותר משנת מכינה אחת.

למה?

כי הוא צריך להשלים 12 שנות לימוד.

בחור או בחורה שעשו את המכינה ועברו אותה בציון המתבקש, והלכו לאקדמיה על דעתם וכשלו בכל המבחנים, ואחרי שנת אקדמיה פרשו, אבל על כל 10 שיפרשו, 100 כן יצלחו את הדרך, מה רע? למה אנחנו מגבילים אנשים מלהגיע לאקדמיה? אנחנו לא צריכים לדעת מראש אם הם באמת יעברו ויצליחו. תנו להם את ההזדמנות. חלק יצליחו, חלק ייכשלו, אבל תנו להם להיות חלק מהאקדמיה. גם אם מישהו יעבור שנת אקדמיה אחת, זה גם טוב. זאת גם ברכה, זה גם חיובי. העיקר שהוא יראה, ירגיש וינסה. לא כולם חייבים להצליח וזה בסדר, אבל כולם רוצים את ההזדמנות להגיע לשם. אנחנו מונעים מהם את ההזדמנות עם העניין הזה. אני שואל למה אנחנו לא משווים את התנאים לכל אדם, ולא משנה מה הגיל שלו, גם אם הוא בן שלושים וגם אם הוא בן עשרים? למה?

אני מנסה בינתיים לקבל תשובה.

מחכים לי בערוץ הכנסת ולכן אני חייב לצאת. אבל אני רוצה לקבל תשובה ברורה כשאני חוזר כי זה נושא שאני הולך להיכנס בו לעובי הקורה, לא רק בדיונים אלא גם באמצעות חקיקה. לא יכול להיות שאדם בן שלושים יקבל אפשרות לעשות מכינה קצרה ולהתקבל לאקדמיה ובחור צעיר יותר - - -

לא לכל מחלקה. תלוי מה הוא הולך ללמוד.

בוא נפתח את זה באופן שווה כרגע, בסדר? בגיל שלושים, אם אתה רוצה ללכת ללמוד משפטים, נניח.

הוא לא יתקבל.

אז תתפלא שכן.

תלוי איזו מכינה ולאן הוא רוצה.

במכללה. הוא רוצה ללמוד משפטים במכללה.

קריאה

את זה הוא יכול.

אז למה אנחנו לא פותחים את זה גם לצעירים?

אני חייב לצאת. אכרם, בוא תחליף אותי. מחכים לי.

אני באמצע יום הסטודנט ואנחנו רצים מוועדה לוועדה, חמש ועדות במקביל. היה לי חשוב מאוד להיות כאן ולדבר ומיד אתן לך את רשות הדיבור.

כל מי שמעורה, עוקב, מכיר וחי פה יודע מה המציאות ומכיר את הנתונים. אומר לכם את האמת, אני סיימתי את האקדמיה לפני הרבה מאוד שנים ואת הדוקטורט כתבתי ב-2002. היום כמחוקקת המציאות לא השתנתה. ב-3 מיליון שקל ראש עיריית דימונה מוביל את היוזמה הזאת, וכל הכבוד לו, אבל הרבה לא השתנה. עדיין אנחנו יודעים מה הצפי העתידי של ילד וילדה שנולדים במקומות מסוימים ומשויכים לחתכים סוציו-אקונומיים כאלה ואחרים. אלה לא דברים חדשים. מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, היא מדינה שסוחבת פערים ואי-שוויון מכל מיני סיבות, וזה לא הזמן לנתח אותם. התשובות קיימות והידע קיים. החלוקה הראויה, הצודקת והשוויונית לא קיימת.

לא בכדי ביקש חברי, חבר הכנסת זוהר, להקים ועדה לצדק חברתי במשמרת שלו בכנסת ישראל, ואני מברכת אותו, אבל לא רק דיבורים ודיונים. התשובות ידועות. אתה שאלת למה לא מעבירים כסף וברור שיודעים לעשות את זה, אבל צריך להחליט באיזה אוכלוסיות רוצים לטפל. החלוקה במדינת ישראל לא נעשית בצורה שוויונית ואתם יודעים את זה.

מספיק היה לראות מה קרה כאן בלילה של תקציב המדינה. תקציב המדינה. בבסיס התקציב היה צריך לראות איך מחלקים את הכסף נכון, אז שאף אחד לא יגיד לי שאין כסף. בטח ובטח לחבר'ה שרוצים לבוא, לרכוש השכלה, שרובם הגדול מגיע אחרי שירות צבאי, אחרי שירות לאומי או קהילתי. אז להם לא מגיע? ועם כל ההתחשבות בארנונה, במגורים, בביטוח לאומי שאנחנו רוצים להוזיל ועוד ועוד. אז כסף יש וגם המודעות קיימת, הבעיה היא שאין לכם קבוצה פוליטית שלוחצת. אני אומרת לכם שיום שלם אנחנו פה בדיונים ונחמד ונפגשים.

אני מחויבת לסטודנטים מרגע שהגעתי לכנסת ישראל, גם כשהייתי בקואליציה וגם היום באופוזיציה. כחברת אופוזיציה אני אומרת לכם שהכסף קיים. ואתם העתיד. לא בכדי הנושא היום הוא לראות איך אנחנו עושים את זה טוב יותר, נכון יותר וראוי יותר לא רק בשבילכם אלא בשבילנו כמדינה. אתם מחר כאן ובהנהגה ובשירות הציבורי ובכל התפקידים שצריכים להוביל את החברה הישראלית. זאת ציונות 2017. אז כן לשנות ולא להרפות ובטח ובטח במציאות שבה כל קבוצה שדופקת על השולחן מקבלת. תרימו את הקול שלכם יותר, אנחנו פה בשבילכם.

תודה רבה.

צהריים טובים, מי נציג המל"ג כאן, בבקשה? רם, האוצר העביר למל"ג 120 מיליון שקל למלגות לחברה החלשה במדינת ישראל, אלה שעושים שירות לאומי או שירות צבאי ונמצאים בחתך סוציו-אקונומי נמוך. הובטח לי לפני שלושה חודשים בוועדת הכספים שאני אקבל את הרשימה. אני מבקש שתרשום שחבר הכנסת אכרם חסון מסיעת כולנו עומד על זה. אני מבקש, לא נעים לי לעשות שאילתה בתוך הכנסת ולגרור את המל"ג לכאן לתת תשובה, שאתם מחויבים לתת. אנחנו רוצים לראות האם הכסף חולק, למי הוא חולק ואיך הוא חולק. אני גם ארשום בפרוטוקול שהודעתי לך את זה כאן ואני מבקש שתשלחו לנו את הרשימה.

מאחר ואנחנו לקראת סוף הישיבה, אני אבקש מכל אחד לקצר, שתי דקות. בבקשה, פרופ' תפוחי, ראש בית ספר למוסמכים, בבקשה.

נכון, הבעיה של הפריפריה היא בעיה רצינית ביותר ואני חושב שהבעיה היא לא של היום. אפשר לפתור איכשהו את המחזורים שקיימים היום, אבל הבעיה ארוכת הטווח היא של החינוך בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון. צריך להשקיע פי 10 – אני מדגיש, פי 10 ולא פחות – בבתי הספר התיכוניים והיסודיים בפריפריה. להשקיע במורים מצוינים, בשעות הוראה ובימי לימוד ארוכים. הנגשה להשכלה גבוהה יש. ברוך, השם, יש המון מוסדות ויש הנגשה. לכן ההשקעה צריכה להיות בבתי הספר. הגברת המודעות, שיפור השפה, שיפור האנגלית, הבנת הטכנולוגיה, הקרבה לנושאי המכשור והטכנולוגיה.

התלמידים בפריפריה חלשים בקטע הזה. הם לא נמצאים בסביבה תומכת. במרכז הארץ הם בסביבה תומכת. איך ניתן להם סביבה תומכת? על ידי כך שנשקיע בבתי הספר התיכוניים והיסודיים. זה מה שצריך לעשות ולא להוסיף עוד מיליון שקל. להוסיף מיליארד שקל על מנת לטפל בבעיה של הפריפריה. ברגע שנעשה את זה, אז אנחנו מרחיבים את האופקים, אז הם ידברו ביניהם על לימודים במוסד אקדמי, אז בבתי הספר ידברו ולא נזדקק לכל מיני פעולות שהן חשובות ועושים אותם, אבל אחרי שהסטודנטים כבר השתחררו מהצבא. זה כבר מאוחר.

המכינות לא יעזרו. הן עוזרות, אבל תלמיד שלמד בתיכון ברמה גבוהה והגיע ליכולת גבוהה – לאפשר להם ללמוד 4 יחידות ו-5 יחידות ולא לעצור אותם. מקובל מאוד בפריפריה שלא נותנים להם אפילו לגשת לרמה של 4 או 5 יחידות כי "הם לא מסוגלים". אין דבר כזה שלא מסוגלים. כולם מסוגלים אם משקיעים בהם מכיוון שבסופו של דבר ההשקעה והחריצות הן הדבר החשוב ביותר. מישהו שצריך מכינה, אנחנו מענישים אותו. הוא לומד מכינה, לפעמים מכינה ארוכה ואם מכינה שנתית לא מספיקה הוא לומד לתואר הנדסה, נניח, חמש שנים. מכינה שנה ועוד ארבע שנים. הענשנו אותו. ממילא הוא במצב כלכלי חלש ומאין הוא יביא את היכולת הכלכלית להחזיק את עצמו חמש שנים, שנה יותר מכל סטודנט?

זאת אומרת שחייבים גם באקדמיה לתמוך בו כלכלית במידה משמעותית מאוד כי הוא צריך לעבוד בזמן הלימודים. לכן הוא גם צריך להתמודד עם עבודה, גם להתמודד עם לימודים וממילא הוא היה בחוסר לעומת סטודנטים אחרים. ההשקעה בתיכון וביסודי צריכה להיות אדירה.

בהחלט, תודה רבה. מיכל אופיר, מרכזת תחום תכנון ומידע, שתי דקות, בבקשה.

מיכל אחראית על הנתונים ואת רוב הנתונים רם הציג קודם. אני אקח את שתי הדקות להגיד מה אנחנו עושים, פחות או יותר, מבחינת הפריפריה. אני אתמקד בחברה הערבית ואני אגיד לפני זה מה אנחנו עושים בשאר החברה. בחברה הערבית אני מנהל את הפרויקט ולכן אני מכיר אותו טוב יותר.

קודם כל, ישנה תוכנית הישגים, שמופעלת היום ב-30 יישובים, ועוסקת בהרחבת הנגישות להשכלה הגבוהה בפריפריה.

למה ב-30 ולא ב-57 יישובים, היכן שיש מועצות מקומיות? למה במחצית מהיישובים, בסוף זה כסף?

כן, בסוף זה כסף. יש לנו גם תוכנית נוספת שנקראת הישגים להייטק שהיא באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן גוריון. התוכנית עושה הכוונה של תלמידים מהפריפריה למקצועות ההייטק דרך מכינה ועם תמיכות מאוד מאוד גבוהות. יש את מלגות פר"ח שכולם מכירים, שמשתתפים בהן 17,000 סטודנטים מתקציב ות"ת ועוד 3,000 מתקציבים של משרדים אחרים. סך כול התקציב של ות"ת הוא 104 מיליון שקל. יש את קרן הסיוע, מה שיותר מוכר כמלגת משרד החינוך ואני חושב שה-120 מיליון שדיברת עליהם מיועדים לשם, אבל אני אבדוק את זה. יש שם 18,000 סטודנטים שמקבלים סיוע והתקציב הוא 123 מיליון שקלים. יש רכיב במודל התקצוב של המכללות שמעודד אותן לקלוט סטודנטים מהפריפריה בגובה של 26 מיליון שקל לשנה.

פרויקטים של מעורבות אקדמיה בקהילה – המוסדות האקדמיים עושים קורס אקדמי פלוס פעילות ייעודית בקהילה, בתקציב של 29 מיליון שקל לשנה. תקווה ישראלית – זהו פרויקט של בית הנשיא ואנחנו עובדים אתם בשיתוף פעולה. זה פרויקט חדש שהתחיל השנה והמטרה היא לשלב בין ארבעת השבטים. אומנם זה לא ישירות על הפריפריה, אבל הגישה של התוכנית מאוד חברתית והיא אומרת לפתוח את המוסדות כך שיהיו פתוחים בפני כל חלקי האוכלוסייה בישראל. התקציב לתוכנית הזאת היא 10 מיליון שקל לשנה. החברה האתיופית – הזכרת את ג'ייג'או והוא חבר אצלנו בוועדת ההיגוי. זאת תוכנית שהיא עוד בתחילת דרכה, ואני לא זוכר אם זה 100 או 120 מיליון שקל לחומש הקרוב, ו-10 מיליון אמורים לצאת כבר בשנה הקרובה. התוכנית עוד נמצאת בשלבי בנייה. יש תוכניות לחרדים, שאתם מכירים, בעיקר הפרויקטים של מח"ר. אלה מסגרות חרדיות לחברה החרדית שנמצאות ליד האקדמיה, ליד מוסדות ספציפיים.

לגבי התוכנית לחברה הערבית – יש תוכנית הוליסטית שמתחילה משלב הלימודים בתיכון ועד לתעסוקה ושילוב בסגל האקדמי, ברמה שמסייעת לכל אורך הרצף הזה. התקציב לשנה הקרובה הוא כ-100 מיליון שקלים וכלולה בתוך זה גם תוכנית מקבילה לתוכנית הזאת, עם תמיכה תוספתית במכינות האקדמיות, סיוע בתואר הראשון, קורסי הידברות, מלגות על רקע סוציו-אקונומי, קורסי קריירה ובאמת, תוכנית הוליסטית ומלאה.

תודה רבה. נמצא אתנו יושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. שתי דקות לרשותך, בבקשה.

תודה רבה, דיברו קודם על חסם משמעותי שהוא השלמת בגרויות ומבחן הפסיכומטרי, שכדי להצליח בו כולנו יודעים שצריך לעשות את קורסי ההכנה. קורסי ההכנה למבחנים האלה הם היום בבעלות של חברות כלכליות והן מתפרסות בכל הארץ לפי צרכים כלכליים. זה פשוט מאוד כי צעירים שרוצים להגיע מהפריפריה לאקדמיה, מי ששולט ומנווט אותם לשם בסופו של דבר זה חברות כלכליות.

הייתי שמח להפנות שאלה למל"ג. נכון, אומנם אני לא חושב שכל דבר צריך להיות ברגולציה, אבל מה שקורה כאן הוא שמדובר בשוק שאף אחד לא נוגע בו ומונע מהרבה צעירים להגיע לאקדמיה. בשנים האחרונות יש תופעה שמתחילים לקום גופים שהכוונות שלהם בבגרויות ובפסיכומטרי הן לא למטרות רווח, ואנחנו רואים הפרשי מחירים גבוהים. קורס הכנה לפסיכומטרי בחברה אחת עולה 9,000 שקל ובחברה אחרת הוא עולה 1,500 שקל. והאיכות לא שונה, כלומר אלה אותם מדריכים.

אני רוצה להפנות שאלה למל"ג. אני יודע שאתם אוהבים לעבוד בדברים האלה מלמטה ולא בצורה רוחבית, אבל האם אפשר לקיים במוסדות להשכלה גבוהה את אותם קורסי הכנה לטובת הצעירים, ושהמוסדות האקדמיים יספגו את העלויות של הקורסים האלה. אפשר להגדיר סכום מסוים, למשל עד 1,000 שקל.

קודם כל, מבחינת תנאי הקבלה אנחנו לא קובעים אותם ובאופן רוחבי יש חופש אקדמי למכללות. יש תנאי קבלה מינימליים, אבל הפסיכומטרי, אם אני לא טועה, הוא לא החלטת מל"ג.

כן, אבל דיברתי על המרכזים עצמם.

אני יודע מהשטח שיש הרבה יוזמות שקמות בעניין, אפילו של אוניברסיטת בן גוריון, שם יש מסלול מקביל לפסיכומטרי שנקרא נתיב לאקדמיה. הם עושים את הקורס ואת הבחינה עצמה. מעבר לזה, יש את הכלי של המכינות שאני מקווה שהמוסדות בסופו של דבר ייקחו את המכינה כפרמטר לקבלה, כי ברגע שהסטודנט נבחן במבחן של המוסד, אני אישית לא רואה סיבה שהוא צריך גם מבחן פסיכומטרי.

אולי אני אשאל אחרת, אתם לא רואים שהפסיכומטרי הוא מכשול והוא מיותר? בכנסת השמונה-עשרה הגשתי בקשה, יחד עם דליה איציק, שהייתה יושבת-ראש הכנסת, לבטל את הפסיכומטרי. אני רוצה לתת לכם דוגמה, יש יותר מ-10,000 סטודנטים ערבים ויהודים שלומדים בחו"ל, בלי פסיכומטרי. הם חוזרים כרופאים, עורכי דין, עושים את המבחנים ועוברים. סימן שהפסיכומטרי הוא מכשול שנעשה בכוונה תחילה. הפסיכומטרי לא יכול לקבוע אם יש לי ראש על הכתפיים, יש לי שכל ואני יכול ללמוד או לא יכול ללמוד. אני מהמגזר הדרוזי, אנגלית זה 20% מהפסיכומטרי. אני מדבר ערבית שפת רחוב, כי הערבית הספרותית היא לא השפה שלי. הקוראן הוא לא הדת שלי ולכן ערבית ספרותית היא שפה שנייה אצלי. אחר כך עברית ואחר כך אנגלית, כשפה רביעית, דבר שאין לו אח ורע בעולם. אני מכיר הרבה מדינות בעולם שמלמדות רק את השפה שלהן ולא עוד שפות.

למה לעשות מכשול כזה? למה לא לתת לכל הסטודנטים בארץ, כל מי שרוצה ללמוד, ברוך הבא, היכנס לאוניברסיטה. התוצאות של שנה ראשונה יקבעו האם באמת יש לך ראש על הכתפיים ובאת ללמוד או שנכשלת ואתה הולך הביתה. כך אתם מנגישים את ההשכלה לכולם. הפרופ' המכובד דיבר כאן קודם על הנגשה. הבן שלי לומד משפטים, 32,000 שקל שכר לימוד. לאבא שלו יש אפשרות לעזור אבל כל אלה החלשים, מסוציו-אקונומי 2,3, ו-1, מתי ילמדו? מתי יגיעו לרמה הזאת כשכל מכללה גובה 32,000 שקל ואפילו יותר.

אני חושב שהמל"ג צריך לצאת מהקופסה שלו ומספיק להיות כל הזמן בית לורדים מיושן. צריך להתקדם, צריך להתפתח, צריך להיות עם ראש שוויוני, לתת שוויון לכל האזרחים במדינת ישראל. היום אין שוויון ואני אומר לכם מניסיוני, אני נלחמתי על זה. אם יש לך עוד משהו להוסיף, בבקשה.

לא כל המכללות הן עם שכר לימוד כזה. יש הרבה מכללות מתוקצבות.

כמה? בודדות, לא הרבה.

לא, הרבה מאוד. כשמדברים על הנגשה מתכוונים למכללות מתוקצבות.

אוקיי, אבל כמה יש כאלה? הייתי בנתניה עכשיו והיא לא מתוקצבת, הייתי ברמת גן והיא לא מתוקצבת, הייתי בהוד השרון והיא לא מתוקצבת.

בבאר שבע סמי שמעון מתוקצבת להנדסה, מכללת ספיר ועוד.

חברים, אנחנו ממשיכים. יגאל דור, מנהל אגף מצוינות בחינוך הטכנולוגי, נשאר חינוך טכנולוגי בארץ?

כן. קודם כל, חינוך טכנולוגי הוא לא כמו חינוך מקצועי כמו שהיה. המיומנויות של עובד שמפעיל מכונת CNC הן מיומנויות אחרות. אנחנו נושקים לתחום הזה רק בלימודי טכנאים-הנדסאים ויש לנו כ-7,000 תלמידים שמגיעים לכיתות י"ג ו-י"ד.

זאת ירידה משנים קודמות.

לא, דווקא עלייה. יש מגמת עלייה בסדר גודל של 500 סטודנטים בשנה. נכון להיום יש 7,000 סטודנטים, תלמידי י"ג ו-י"ד. את החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך חילקנו לשלוש רמות, כשאנחנו רוצים את תלמידי הרמה הגבוהה להוביל ללימודי הנדסה ואנחנו מנגישים את הלימודים האלה גם לפריפריה. אנחנו מביאים את התלמידים ל-5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות מדעים מדויקים ועוד 5 יחידות במגמה טכנולוגית כלשהי. ברמה השנייה יש לנו גם לימודים של תעודת טכנאי עם בגרות, שנקראת טכנאי בבגרות. ברמה הנמוכה יש לנו את אלה שלא רוצים ללמוד 5 יחידות ואנחנו מביאים אותם לתעודת הסמכה עם בגרות או בלי בגרות. במגמת מחשבים, למשל, יש לנו טכנאי רשתות PC, שיכולים לעשות את זה עם בגרות או ללא בגרות, אבל תהיה להם תעודת מקצוע. ברמה השנייה יש לנו טכנאים והנדסאים, שבצבא עוסקים בדרך כלל במקצוע הזה. ברמה הגבוהה נמצאים אלה שאנחנו מיידעים אותם ללימודי הנדסה ומדעי המחשב.

תודה רבה. נמצאת אתנו כאן הממונה על תחום עבודות גמר, אגף חינוך על יסודי, הגב' שפרה, בשתי דקות, בבקשה.

אני רוצה לספר לכם מפגישה שהייתה ממש עכשיו בעניין המגזר הבדואי דרום, על מאמצים שאנחנו עושים לתת מענה דיפרנציאלי לאוכלוסיות בפריפריה. דובר קודם על כך שכדאי שהתלמיד יקבל בשלב התיכון את המענה המתאים ואז זה אולי יחסוך ממנו את כל עוגמת הנפש ואת כל המאמץ הנלווה אחרי שנות התיכון. אני יכולה לספר על מספר מסלולים שאנחנו מפעילים באגף לחינוך על יסודי, במסגרת הלימודים בחטיבה העליונה, שמקבלים דגש דיפרנציאלי בפריפריה. התיכון הווירטואלי – לתלמידים שמבקשים לגשת ל-5 יחידות פיסיקה ול-5 יחידות מתמטיקה, ובבית הספר אין מורה מתאים או אין כיתה מספיק גדולה כדי לפתוח מגמה. אנחנו מפעילים תיכון וירטואלי שמשתתפים בו תלמידים, רובם מהפריפריה.

במקביל אנחנו מפעילים תוכנית שנקראת חונכות וירטואלית, תוכנית שתומכת בתלמיד במקצועות השונים בהיבט הלימודי כדי לחזק אותו, וזה גם נמצא בפלטפורמה אינטראקטיבית.

זה נעשה בכל המגזרים?

כן, זה נעשה בכל המגזרים ויש דגש רב על תלמידי הפריפריה. יש לי כאן נתונים, ואני אומר אותם מיד. כ-85%-80% מהמשאב ניתן לתלמידי הפריפריה וזה גם נבנה כדי לתת את המענה.

שתי תוכניות נוספות הן המחצית השלישית וליב"ם. אלה קבוצות שנותנות תגבור לקראת בגרות, ליב"ם במהלך השנה ומחצית שלישית בחודשי הקיץ. בישיבה היום עלה שמהמגזר הבדואי דרום 1,000 תלמידים יושבים היום ולומדים לקראת בגרות, שנכשלו בה בעבר.

בנוסף לכך אנחנו שותפים לתוכניות חומש כדי לקדם את התלמידים בכל ההיבטים, עם תוכניות ייעודיות למגזר כזה או אחר, שנמצא חלש ממגזרים אחרים, ובדרך כלל אנחנו רואים אותם בפריפריה.

תודה רבה. שאלנו על המכללות המתוקצבות, אז ישנן 22 מכללות מתוקצבות מתוך 60 מוסדות חינוך אקדמאים להשכלה גבוהה. תודה רבה למי שהעבירה את הנתונים.

אנחנו נמשיך עם אחמד עבד אל קאדר, את מי אתה מייצג?

את הטכניון.

בבקשה, יש לך שתי דקות.

אני אתמקד רק במגזר הערבי. חלק לא קטן מהתלמידים מסיימים י"ב ולא ממשיכים לאקדמיה מסיבות רבות. חלק מהסיבות הן שהמצב הכלכלי שלהם לא מאוד טוב וגם הבחינה הפסיכומטרית מעכבת אותם.

היא מכשול, כפי שאמרנו.

נכון. אני אחד האנשים שעשה שש פעמים פסיכומטרי עד שהגעתי לציון הכי גבוה כדי להיכנס להנדסת מחשבים בטכניון. הבחינה הזאת היא מכשול והרבה סטודנטים ערבים הולכים ללמוד בשטחים. הם לומדים את כל המקצועות כמו הנדסת מחשבים ורפואה, אבל החלום שלהם הוא ללמוד פה, בארץ, ולא לצאת לחו"ל. מהבחינה הזאת צריך לשנות את תנאי הקבלה כדי להיכנס לאוניברסיטה בארץ.

אנחנו יודעים שהמוסדות האקדמיים בארץ מפסידים עשרות מיליונים בכל שנה בגלל שהרבה סטודנטים ערבים לא לומדים בארץ. אחר כך אנחנו מקבלים אותם כי הם חוזרים לכאן, עוברים את המבחנים וכל אחד עוסק בתחומו. לצערי הרב, העלינו את הדבר הזה כבר מספר פעמים, אבל המועצה להשכלה גבוהה צריכה לשנות את הכללים יחד עם המוסדות להשכלה גבוהה. לפי דעתי, צריך לשנות את תפיסת העולם ולאפשר. דרך אגב, באנגליה ובארצות הברית מאפשרים מה שאמרתי בהתחלה.

אנחנו נמשיך עם נציג שירות התעסוקה, אלעד נמצא? הלך. חן עבדאי, מרכזת בכירה לקידום אוכלוסיות במשרד העבודה והרווחה, יש לך שתי דקות, בבקשה.

ראשית חשוב לי לציין שבאמת התפיסה לגבי הכשרות מקצועיות מאוד השתנתה בשנים האחרונות. אם בעבר הכשרות מקצועיות היו פונות בעיקר לדורשי עבודה, היום זה לא המצב ואפשר לראות למעלה מ-40,000 תלמידים בהכשרות מקצועיות בשנה. האגף להכשרה מקצועית פועל רבות כדי לשפר את ההכשרות המקצועיות בארץ, בין אם אלה הכשרות מתוקצבות שקיימות היום בפריסה ארצית ומופעלות על ידי זכיינים, בין אם זה בהפעלת תוכניות מוכוונות תעסוקה והתלמידים יוצאים עם תעסוקה בקצה, ובין אם זה במסלולים העסקיים – אנחנו מפעילים תוכנית שמאפשרת לאוכלוסיות יעד, כמובן בהתאם לזכאות, חרדים, יוצאי אתיופיה ועוד, להגיע להכשרות מקצועיות.

לצערנו, מצב ההכשרה המקצועית, כמו שציין רם בהתחלה, לא טוב. התקציב לא מספק את החזון שלנו להרחבת הפעילות. חבל, כי באמת אנחנו רואים בזה אפיק לגיטימי ואולי גם תחליף לאקדמיה לכאלה שפחות מתאים להם המסלול האקדמי.

תודה רבה. גל, את רוצה להוסיף?

קודם כל, לגבי השכלה טכנולוגית. רם התייחס לכך שיש מחסור תקציבי לאורך השנים, שאנחנו רואים שהשפיע, ומבחינת התוכניות, נסקרו פה הרבה תוכניות שפועלות בנגב עם סטודנטים בדואים, יש את המינהל החרדי שפועל ומאתר חרדים שמנסים להיכנס לשוק התעסוקה.

אני רוצה להתייחס לדברים שנכתבו במסמך לגבי עידוד צעירים ללמוד הנדסאות והאם זה קורה. זהו שינוי שאנחנו עושים והוא נכון לא רק ל-50% שלא מגיעים לאקדמיה, אלא גם להרבה אנשים שלא מקבלים השכלה שמאפשרת להם אחר כך למצוא מקום תעסוקה.

תודה. מי עוד נרשם ולא הזכרנו את שמו? גל, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני סגן יושב-ראש אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו. חבל שחבר הכנסת מיקי זוהר לא נמצא כאן כי הוא דיבר על עניין המכינות ועל זה שאין מכינות שהן לאנשים שמתחת לגיל 30 בעלי בגרות חלקית.

אנחנו נעביר לו. כותבים כאן פרוטוקול כך שהכול רשום, אל תדאג.

בסדר. טעות להגיד שאין מכינות אקדמיות למועמדים שיש להם בגרות חלקית. יש מכינות אקדמיות כאלה באוניברסיטאות וגם במכללות. כל המכללות וגם הקריה האקדמית אונו מציעות מסלולים של מכינות גם לאנשים שהם מעל גיל 30, ואז הם לא צריכים פסיכומטרי. אלה שמתחת לגיל 30, הדגש מבחינה אקדמית יותר גבוה.

אני מחובר מאוד לבית שאן, כאחד שנולד שם. בית שאן ממוקמת בפריפריה הגאוגרפית – לא בטוח שבפריפריה החברתית – ורואים שכל האנשים שמעוניינים ברכישת השכלה אקדמית פשוט יוצאים מהעיר. אני יכול להגיד שהבעיה הגדולה בערים האלה היא שאין הכוונה מהתיכון. אני מאוד מסכים עם מה שאמר פרופ' תפוחי לגבי התיכונים. יש מרכזי צעירים, אבל ההכוונה של משרד החינוך, כשאתה יוצא בפריפריה וגם לא בפריפריה, דלה מאוד. אין סנכרון בין מערכת החינוך לבין האקדמיה.

אני חושב שכל עוד אין תעסוקה בפריפריה, שמעודדת אנשים להגיע ולעבוד בפריפריה, גם לא תהיה אקדמיה בפריפריה כמו שצריך. אם אני לא מביא הייטק לבית שאן, סטודנטים לא ירצו לבוא ללמוד שם וכולם יעברו למרכז.

בעניין התיכונים, אני חושב שתוכנית הלימודים בתיכון חייבת להשתנות. העולם האקדמי דורש היום מיומנויות שבתיכון לא לומדים, כמו כתיבה או כמו חוות דעת. באקדמיה אתה לומד משפטים. אני לא נתקלתי מעולם בכיתה י"ב בקצת הרחבה משפטית או קצת לימודי משפט. יש תוכניות ספציפיות.

תודה, אדוני. משפט אחרון, מי רוצה?

אני מהתאחדות הסטודנטים. הייתי היושבת-ראש בתל חי, פריפריה גאוגרפית.

כבוד.

רציתי להוסיף למה שאמרו כאן, שזה לא רק ענין של תעסוקה. אני חושבת שכל עוד אין רכבת נגישה לצפון, אי אפשר לדבר על צדק חלוקתי. זה חלק מהותי כמו תעסוקה.

טענה חשובה, רכבת מאזור הצפון לאזור המרכז. אין רכבת?

יש מחיפה לבית שאן.

ופה זה נעצר. יש רכבת שמגיעה לעפולה ולבית שאן. לגליל העליון אין רכבת, אין איך להגיע.

דרך אגב, בתקציב של פיתוח הגליל, מתוך התקציב יש 12 מיליארד שקל לנושא התשתיות בתחבורה.

ואיפה הרכבת? זה מה שאני שואלת.

תודה. כן, גברתי.

אני רוצה להגיב על האמירה בנוגע למיומנויות שהתלמיד מגיע אתן לאקדמיה. התקופה היום שונה מהתקופה שבה למדת. אם אנחנו מדברים על עידן למידה משמעותית, שלוש שנים שהלמידה המשמעותית מתקיימת. יש אלמנטים של מיומנויות וחקר עם הפנים הרבה יותר לכיוון האקדמיה.

תודה.

הוועדה מברכת את התאחדות הסטודנטים על הבאת הסוגיה לדיון בוועדה ועל עשייתם המבורכת והחשובה להעלאת אחוזי הלומדים באקדמיה, ועל הדגש הניתן לסטודנטים מהפריפריה.

הוועדה תפנה לראש הממשלה ולשר העבודה והרווחה ותקרא לפעול, בהמשך להחלטת הממשלה 147 מיום 28 ביוני 2015, בנושא: טיפוח ומיצוי ההון האנושי, שקבע הקמת צוות בין-משרדי לשיפור מערך הקרדיטציה בין מערכות ההכשרה השונות. יצירת מערכת קרדיטציה זו תאפשר לצעירים להתקדם ולהתנייד בקלות רבה יותר בין המערכות ליצירת המשכיות תחומית, מקצועית ורלוונטית לאורך הקריירה של הפרט.

הוועדה תפנה למועצה להשכלה גבוהה בקריאה לפעול לשילוב באקדמיה של צעירים מהפריפריה הגאו-חברתית למען איזון הייצוג של היישובים והפלחים השונים בחברה הישראלית.

הוועדה תפנה לשר העבודה והרווחה ותקרא לפעול לשיפור ולהרחבת ההשכלה הטכנולוגית הגבוהה ומערך ההכשרות המקצועיות למען עידוד צעירים וצעירות ללמוד הנדסאות ומקצועות טכנולוגיים, תוך שיפור מערכת ההשכלה הטכנולוגית ומיצובה כחלופה אמיתית למערכת ההשכלה האקדמית. כמו כן, להרחיב באופן משמעותי את היקף ההכשרות המקצועיות עבור צעירים, דבר שיאפשר להם להתפתח ולהתקדם מקצועית לאורך זמן.

הוועדה תפנה לשר החינוך וליושב-ראש המל"ג לפעול להסרת החסמים ולהנגיש את האקדמיה בקרב בני נוער המעוניינים להשתלב בלימודים אקדמיים, ותקרא לייצר מצב בו האחוזים בקבלה לשערי האקדמיה יגדלו באופן משמעותי ודרמטי כבר בשנת 2018.

הוועדה רשמה לפניה את בקשת חבר הכנסת אכרם חסון לעניין דרישתו בדיון המועצה להשכלה גבוהה, לעדכון אותו ואת הוועדה, לגבי 120 מיליון שקלים למלגות שהועברו למל"ג לטובת החברה החלשה במצב סוציו-אקונומי נמוך.

הוועדה תפנה לשר החינוך וליושב-ראש המל"ג ותדרוש לבחון מחדש את תנאי הכניסה והקריטריונים לקבלה לשערי האקדמיה, ולפעול בסוגיה זו לשוויוניות לכל המבקשים לרכוש השכלה זו, ולא משנה באיזה גיל הם. מתוך כך, לפעול לביטול המבחן הפסיכומטרי המוצב כתנאי לקבלה ומקשה על אוכלוסיות מוחלשות בכלל בקבלה ללימודים אלה בפרט.

תוסיף עוד משפט, בבקשה, לפנות לשר החינוך להגדיל את ההשקעה בחינוך בפריפריה פי 10, ביסודי ובתיכון. זה היסוד שלנו. זו הבעיה שלנו.

זה נקרא תקצוב דיפרנציאלי, שאני בעדו.

להשקיע במורים טובים.

אם היה תקצוב דיפרנציאלי היינו משקיעים יותר כסף בפריפריה.

אני הייתי מוסיף את הסעיף הזה, שהוא החשוב ביותר.

לא, אמרנו את זה כבר אין ספור בוועדות שלנו. זה בעצם המיין-סטרים של הוועדה. תקצוב דיפרנציאלי. אני מודה לך. חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה שבאת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30.