הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 401

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ד באייר התשע"ז (10 במאי 2017), שעה 9:30

אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון – דיון מהיר של חה"כ טלב אבו עראר – דיון המשך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

חנין זועבי

טלב אבו עראר

מאיר כהן

סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך - עירית בירן

רכז בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך - רם נהרי

מנהלת אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך - אילנית שושני

סגן מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך - ניר שמואלי

מרכז בכיר ביקורת מערכת הסעות, משרד החינוך - אלכס שפרלינג

מנהל תחום בכיר פיתוח כללי וחברתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר - יריב מן

יועץ בכיר למנכ"ל רשות הבדואים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר - יוסי מימון

מתכנן מחוז דרום - מינהל התכנון משרד האוצר - עלי פורטי

ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשרש עמאר

מנהלת מח' גני ילדים, מועצת אל קסום - סבחה אבו עבייד

מנהל אדמיניסטרטיבי, מועצות - שחדה אבו עסא

יו"ר המועצה לכפרים הלא מוכרים - חסין אל רפיעה

חברת החשמל - הילה אלקרינאוי

פורום ועדי ההורים היישוביים - זאב גולדבלט

עו"ד, המועצה לשלום הילד - לירון אשל

רכז קידום שוויון בנגב, עמותת סיכוי - עופר דגן

מנהל מחלקת קדם יסודי נווה מדבר - עלי ענאמי

יושב ראש ועד הורים - יוסף אזברגה

מוזמן/ת - הרייט נחמה הילמן

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את חברת החשמל - אירדה קריימר

יהודית גידלי

חבר המתרגמים; תמר פוליבוי

אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון – דיון מהיר של חה"כ טלב אבו עראר – דיון המשך

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-10 במאי 2017, י"ד באייר התשע"ז, בלוח העברי זה פסח שני למי שלא יודע. הנושא – אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון. זה היה דיון מהיר של חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואנחנו כאן בדיון המשך, כפי שהבטחנו ערב יציאתנו לפגרת חג הפסח.

בדרך כלל כשמסכמים ישיבות ואומרים שתוך 30 יום תתקיים ישיבת מעקב, אני מתאר לעצמי שכמה בתוך תוכם אמרו: הנה עוד דיון שנגמר בלי כלום. והנה אנחנו עם פתיחת המושב ומקיימים הבטחה, כי זו באמת באמת עוולה שצריכה להיות מתוקנת. נקרא לזה "אש הביקורת", שבדיון הקודם היתה מופנית למשרד החקלאות, שהמנדט – אני לא מבין למה, אבל לא משנה – ניתן לה, למשרד החקלאות, לטפל בכל סוגיית התשתיות, שהיא חלק מהבעיה. זה פתרון לחלק מהבעיה.

טלב, אתה רוצה לומר כמה מילות פתיחה? בבקשה.

כן. מכובדי היושב ראש, אני מודה לך על קיום ישיבת המעקב. כפי שידוע לכולנו, לפני יותר משנתיים אלפי תלמידים בדואים בלא מסגרת – אני לא רוצה לחזור על אותם הדברים – אשמתם היחידה שהם לא יהודים. אם הם היו יהודים, אפילו ילד אחד, לא 5,000, אפילו ילד אחד יהודי, לא זכור ולא ידוע לי שיש ילד יהודי אחד בלי מסגרת לימודים, אין.

יש אבל זה לא בגלל שאין לו בית ספר.

לא עשרות, לא מאות, לא אלפים, אני בטוח. אבל מה, הילדים האלה נפלו קורבן למדיניות גזענית מתמשכת של המדינה, של הממשלות המתחלפות, של מה שנקרא המינהלת. אתה קורא לזה משרד החקלאות. למשרד החקלאות – אין לו - -

מה לעשות, זה שאין לו - - -

תסכים, לא תסכים, זאת העמדה שלי, מה זאת אומרת? זו גזענות. אין פירוש אחר, מה זאת אומרת? יותר משנתיים אנחנו צועקים, יותר משנתיים – לא חודש, לא חודשיים. ילדים מסתובבים בשטח שם בלי מסגרת, אפילו בלי ביטחון ובטיחות. משתמשים בזה כאמצעי לחץ על התושבים שם, על הילדים שיישארו בלי חינוך, עד שההורים, עד שהמשפחות שם, עד שהערבים שם יסכימו לפנות את האדמה. אמצעים פסולים, מוזרים.

הרי מכובדי היושב ראש, כ-40% מהילדים האלה לא רשומים לגנים. מרחק הגנים מאזור המגורים מהווה חסם לרישום הילדים האלה. אפילו בשתי המועצות אל קסום ונווה מדבר – הכיתות שם דחוסות, בכיתה ישנם 40 תלמידים ויותר, אבל לפי מנהל התכנון, צריכים להיות רק 30, נדמה לי שזה המקסימום. אבל כנראה שבמגזר הערבי בדואי בנגב הכול מותר.

מנהלת הבדואים או השר הממונה על הבדואים, אתה אל תגיד שר החקלאות, הוא לא עוסק בחקלאות, הוא עוסק כל היום איך לתכנן ולהחליט על הקמת יישובים יהודיים חדשים, זה מה שמעסיק אותו יום ולילה. עכשיו באתי, כל ממשלת ישראל שם ליד חורה, עם דחפורים, עם זרנוקי מים.

לא, הם מנקים את הכביש.

מנקים שם באמת, כדי להרוס בתים. זה כל יום, כל יום, זה ממש "ייעוד", זה מלמד על שנאה. זה לא עניין להסדיר או לא להסדיר, אלא שהתושבים האלה לא אזרחי המדינה, כך מתייחסים אליהם.

ברשותך, ראיתי תנועות ראש, אני רוצה לקרוא את הסיכום שהיה לפני צאתנו לחופשה:

הוועדה קוראת למשרד החקלאות ולפיתוח הכפר האחראי על נושא הבדואים, להציע לוועדה תוך 30 יום תכנית מפורטת, כיצד המשרד מסיר את כל החסמים ומתמודד עם בניית מוסדות חינוך לכל הילדים הבדואים בדרום. על התכנית להתייחס לבינוי, דרכי גישה ולהסעות. הוועדה קוראת למשרד לנקוט בכל האמצעים הדרושים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך רשימה של כל בעלי התפקידים, שמות, תארי תפקיד של כל מי שמטפלים בנושא, כדי לקיים ישיבה נוספת ופתרון כוללני של הבעיה בהשתתפות כל הגורמים.

זה היה ב-20 במרץ 2017, ואני לא מדבר על הסיכום שהיה בדצמבר 2016, ואני לא מדבר על הדיון שקיים עמרם מצנע ביולי 2013. בבקשה, התייחסות.

ישנו חוסר הבנה ברור בתפקידה של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב היא לא רשות מוניציפלית – המנדט שהממשלה נתנה לרשות בהחלטה 3707 זה לתכנן ולפתח ולהסדיר את התיישבותם של הבדואים.

נושא החינוך, נושא הבריאות ונושא ביטחון הפנים נתון למשטרה או למשרד החינוך, למשרדים הרלוונטיים לנושאים האלה.

דרכי הגישה למוסדות החינוך?

משרד התחבורה – כשהרשות מתכננת או מפתחת שכונה.

דרכי הגישה בתוך היישובים למוסדות החינוך מהכביש הראשי למוסד החינוך?

משרד התחבורה.

זה שונה מכל מה שהוצג כאן בוועדה.

זה גם עלה פה בוועדות.

זה לא עלה כאן בוועדה.

יוסי, זה לא נכון.

תנו לי, אני מנהל את הדיון. אני מבקש, מר יוסי מימון, אתה בטוח במה שאתה אומר?

אני אסיים ואני אגיד שמה שאני אומר, אני בטוח בו. כשהרשות מתכננת שכונות או יישובים, היא מתכננת בהם - - -

ברשותך, מי האורחים שלנו שנקדם אותם בברכה? אחת מכם.

העמותה לפיתוח המצוינות.

אז את בדיוק נמצאת בדיון הנכון, אנחנו מקדמים אתכם בברכה. אנחנו מנסים לפתור מצוקה של כ-5,000 ילדים בגיל הרך, שלא נמצאים בשום מסגרת חינוכית במגזר הבדואי.

לפני יותר משנתיים.

כשהרשות מתכננת או מקדמת פיתוח של ישוב, שכונה או כל דבר אחר, היא מתכננת אותו עם כל מה שצריך, כולל כבישים, דרכים, שטחים חומים למוסדות ציבור וכל מה שקשור לזה. זה דיון שלישי או רביעי שאני משתתף בו בנושא הזה, אני לא רואה בו את ראשי הרשויות. איפה ראשי הרשויות, שזה המנדט שלהם? הם אלה שיוזמים את בתי הספר, הם אלה שפונים עם פרוגרמות למשרד החינוך, הם אלה שצריכים להגיד: רבותי, אני מקים בית ספר פה, אני צריך דרכי גישה לשם.בהחלטת חומש האחרונה, הוקם צוות שיתכלל את כל הנושא הזה, כדי שלא נגיע למצבים שיש בית ספר שמוקם באיזושהי נקודה ללא פתרון.

אני יודע מדיון שקיימנו עם מנהלת המחוז בבאר שבע, שניתן תקציב, ניתן אישור להקים כ-90 כיתות גן בשנה הקרובה עד שנת הלימודים הבאה במועצות נווה מדבר ואל קסום. הוועדה צריכה להבין שהרשות, גם אם היא רוצה ומתאמצת מאוד - -

איפה? אני רוצה להבין את הקטע הזה.

יש משרד החינוך שתיכף ייתן לך פירוט של ה47 וה-41 בשתי המועצות. צריכים להבין שאף גוף ממשלתי לא יכול לבנות שלא כדין. הרשות, עם כל הכוחות שיש לה, היא לא יכולה להקים גן - - -

מימון, אותי לימדו – לא לימדו, שמעתי במערכון, שאם רוצים, אפילו מטאטא יורה, אתה מכיר אותו? אני הארכתי לו את הזכויות מ-50 שנה ל-70 שנה פה בכנסת, בוועדה הזאת.

אבל זאת לא סמכות של הרשות.

אני רוצה לעזור לך. אתה נראה לי עתיר ניסיון כמוני פחות או יותר בגיל, בסדר? היינו בסיטואציות – כשרצינו, חרשנו, יישרנו, הורדנו שטחים ירוקים, חקלאיים, חומים, הכול, בנינו יישוב זמני והכנסנו בחצי שנה.

כשיש רצון.

בשנות ה-90 קלטנו כמעט כמיליון עולים. לא ראיתי שם בירוקרטיה. יש פה מצב חירום, שיותר משנתיים 5,000 ילדים ללא מסגרת חינוכית, ואני שומע את אותם סיפורים מכם – אני בקדנציה הזו שנתיים. אני כיושב ראש ועדת החינוך פה בשנתיים האחרונות שומע את אותם סיפורים. אני לא מתכונן להיות כדור הפינג-פונג שלכם מישיבה לישיבה, ממשרד למשרד.

תגידו לי חד משמעית – נוח לכם עם המצב הזה? אם לא, אף אחד לא גזר גזירה שמשרד החקלאות יהיה אחראי על פתרון מצוקת הבדואים. אם הוא לא מסוגל, יקום השר ויתפטר, יגיד: לא ניתנים לי הכלים. אני ציפיתי ממשרד החקלאות היום, לאחר הסיכום שהיה כאן – ישב פה נציג משרד החקלאות בדיון הקודם, אם הוא היה אומר לי: אתה מדבר שטויות, זה לא אני – לא הייתי מחכה 30 יום. אתה בא היום - - -

אני לא יודע מי היה הנציג.

סליחה, אתה אומר שהשתתפת בדיון.

אני לא השתתפתי.

אני יודע שהוא היה. אז בוא תקשיב, אין פה התנערות, אתם משרדי הממשלה – אתם אחראים. אתה יכול להגיד לי: אתה צודק – טעם לפגם שאין פה ראשי רשויות, אתה צודק – אתה הריבון. נמאס לי לשמוע פה מהאגף הימני הזה, שנציגי ממשלה אומרים: זה האוצר, זה לא אני, תקציב.

ביקשת? היה דיון קודם, משרדי הממשלה באים ואומרים שלאוצר אין תקציב. ביקשת בכלל מהאוצר תקציב? יש בירוקרטיה, החוק מפריע לך? הבאת תזכיר לממשלה לעקוף בהוראת שעה? הבאת, עשית איזה מאמץ לפתור את הבעיה הזו? תודה. משרד החינוך, תקשיבו, אני לא רוצה לעלות לטונים גבוהים, אבל אתם כנראה לא מבינים את המצב.

האם אתם חושבים שאין לי נושאים אחרים מיד עם תחילת המושב מאשר להתעסק בדיון מעקב הזה? זה פשוט אות קלון על מצחה של הממשלה, על מצחה של החברה הישראלית, שיש – לא 5,000 ילדים, 10 ילדים, 100 ילדים. 5,000 – לא חודש, לא חודשיים. אני אשים את זה על השולחן, מה אתם רוצים, שהתנועה האסלאמית תיקח אותם? מה אתם רוצים, שהחמאס ייקח אותם? מה אתם רוצים, שהחיזבאללה ייקח אותם?

משרד החינוך יושב. אבל אם איזה מורה לא קיבלה את התנאים שלה, מדינה שלמה על שכר המורים. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך, מה דעתו, איך הוא מתמודד.

אלה בדואים, לא יהודים – זלזול.

אם אני לא אעשה את העבודה שלי כמו שצריך, תפריע לי. בבקשה.

תכנית גילאי 4-3 יצאה לדרך על פי החלטת ממשלה ב-2012, לפני ארבע, חמש שנים. במגזר הבדואי, על פי הרישומים שלנו, יש אכן את כמות הילדים שציינת. משרד החינוך התגייס לנושא הזה, בעבודה משותפת עם הרשויות, ואני מסכימה עם הנציג הקודם שהן צלע בלתי נפרדת מכל העשייה, ותיכף אני גם אסביר למה.

משרד החינוך התגייס למשימה הזו. כרגע אישרנו 97 כיתות גן יבילות בתעריף שונה משאר המדינה, כולל התשתיות של אותם גנים, כולל ההצטיידות. בדרך כלל אנחנו מתקצבים גן ב-120,000 ש"ח יביל. את הרשויות האלה אנחנו מתקצבים ב-210,000.

זה נאמר בדיון הקודם, ובירכנו אתכם על כך. אבל בסוף, מבחן התוצאה.

ביצוע.

הפריסה לא מתאימה.

חכי עם הפריסה, בואי נראה קודם למה לא עושים.

קודם כל יש עשייה.

האם אישרתם את זה ביישובי הקבע?

אני אתן את הרשימה גם וגם.

זה חשוב מאוד, כי מה שקשור ליישובי הקבע – צודק יוסי שאומר שראשי הרשויות לא נמצאים כאן, בהחלט צודק. אני לא חושב שאנחנו צריכים לדון בגנים ביישובי הקבע, אם ראשי הרשויות לא נמצאים כאן. לכן אני אומר שזאת בעיה שלהם, זאת באמת חוצפה שהם לא נמצאים כאן.

אני מדבר על שאר הפזורה, כמה גנים, כי זה המנדט שלכם.

אבל מאיר, גם חלק מהכפרים הלא מוכרים נמצא במועצות המקומיות.

אבל חשוב לציין שיושבים כאן נציגים משתי המועצות והם ידברו גם, מנווה מדבר ומאל קסום.

כרגע אישרנו התחייבויות תקציביות, לא משהו כללי, רצון טוב – יצאו התחייבויות לחתימת חשב המשרד על 97 כיתות גן בתעריפים שאמרתי, מה שנותן מענה ל-3,400 תלמידים בקירוב, לפי מפתח של 35 תלמידים בכיתה. זאת אומרת, מתוך הבעיה הכללית שלנו, אנחנו בערך פותרים 70% מהבעיה.

התקציב אושר על ידי משרד החינוך מתקציבו. נכון, אני לא מגלגלת אחריות. אנחנו באנו בדרישה לתקציב תוספתי בעניין הזה, אני כן רוצה שזה יירשם בפרוטוקול. כרגע עוד לא הועברו התקציבים האלה, אבל אנחנו כן לקחנו מתקציב חידוש המבנים ומתוכניות העבודה שלנו ל-2017, שמן הסתם ייפגעו בהיקפים האלה, מדובר בעשרות מיליונים, אבל התקציבים יועברו לרשות.

התקציב שאנחנו מעבירים זה לא סוף הדרך, זו רק הירייה הראשונה, זו יריית הפתיחה, ולכן הרשויות כאן הן חלק בלתי נפרד מהמהלך הזה, ואני מאוד מאוד מקווה שבאחד בספטמבר מה שתקצבנו, 97 גנים, אכן יועמדו וייתנו שירות לתלמידים, ואני לא אמצא את עצמי שמבקשים ממני כל הזמן – אז זה גם המענה לתשתיות וגם המענה לכיתות וגם המענה - - -

מאחר שהיה דיון, אני מצוי בנתונים ואני לא רוצה לחזור, אני בהרגשה ששוב דברים נאמרים. כשאני הרמתי את הטון ואמרתי: רבותי, זה שאישרתם הרשאה תקציבית, אני לא רוצה לפגוע במשרד, שמחת זקנתי, ואני אסביר לך גם למה. את יודעת, איך אמרת? היטבת לומר, שזו הירייה הראשונה, בסדר, המקדמית, זו ההכרה בצורך, אבל ירייה ראשונה. יש כרגע מצב בסוף הדרך של תלמידים בלי מסגרת חינוך. עזבי את הפרוצדורות, אגף בינוי.

לא נכנסתי לזה.

יש פה כרגע 5,000 ילדים ללא מסגרת חינוכית. אתם עכשיו מתחילים לספר לי את הפרוצדורות. את יודעת מה, כדי קצת להשוויץ ולהראות לך שאני מבין, גם ראשי הרשויות לו ירצו מחר לעשות, יש שטחים שיש עליהם תביעות בעלות ואי אפשר לעשות עליהם ואנחנו נמשיך פה עוד עשור להתגלגל עם הבעיות האופייניות למגזר ולמצוקה של המדינה. מה אני בא לומר? מה היתה הציפייה שלי בסיכום שלי בדיון הקודם? אני הייתי שם, אני מכיר, אני חי שם.

בדיון הקודם לא היה תקציב.

היתה התחייבות של המשרד.

אבל היום יש כבר הרשאות, זה שלב נוסף חשוב בדיון.

אבל אם חברי הכנסת ואנוכי הולכים לישון בשקט, אנחנו ניפגש במוקדמות ובמונדיאל עם אותה תמונת מצב. אז בואי תקשיבי לי – אני בא ואומר לך: כשאני אמרתי שיש נורת אזהרה מהבהבת כבר הרבה זמן, ושיש מצב חירום שכ-5,000 ילדים נמצאים ללא מסגרת חינוכית, אני אקבל אותם בכיתה א' עם חסר, אמשיך איתם לעל-יסודי עם חסר, נביא אותם לחברה הישראלית בחסר, ואנחנו נשלם על זה פי 10 ופי 100.

אנחנו פה בוועדה בסך הכול מבקשים דבר קטן, דבר קטן – לטפל בזה שלא במסגרת הרגילה. במסגרת הרגילה לבנות מוסד חינוכי, מוסד ישראלי מוכר מתוכנן, לוקח מינימום שנה וחצי, שנתיים במסלול הכי מהיר, אז את רוצה שאני אחכה עכשיו עם ה-5,000 ילדים האלה? עכשיו את אומרת לי: נתנו הרשאות. זה לא יהיה, אני לא אשב בשקט, זה לא מרגיע אותי. אני יכול לומר לך יישר כוח, אבל זה לא מרגיע אותי.

אני הרגשתי שאני הדבקתי אותך לפינה בדיון הקודם, יריב. ציפיתי שתלך ותזעזע את אמות הסיפים במשרד.

לפני כמה זמן זה היה?

לפני הפגרה. השר הוא ידיד אישי, השתלחתי בו כדי שמישהו יזדעזע. אנחנו יודעים שכאשר משרדי הממשלה רוצים לקדם משהו, הם מביאים תוך שבוע תזכיר לממשלה, שעוקף את מה שאתם רוצים. ראינו את זה בגז, ראינו את זה בתאגיד. לא עברנו על חוקי הבנייה? לא דרסנו כל ערך תכנוני במצב חירום? וטוב שכך, טוב שיש כוח למדינה לעשות את זה. מה, אנחנו לא קלטנו מיליון עולים? לא ידענו להרים ערים זמניות? לא היינו שם?

יש פה 5,000 ילדים ללא מסגרת חינוך. תאמינו לי, במבצע חומה ומגדל עשו את זה בלי אמצעים בצ'יק צ'ק. אני אומר לכם, אני אמנם לא מתבטא בצורה שמתבטאים חלק מחברי הכנסת, אבל אני אומר לכם: תקשיבו טוב טוב, יש פה אחיזת עיניים. לצייר לנו מצב שהקצינו? שייתקע המצב ככה, ואנחנו לא ניתן לכך. אני מצפה מהדיון הזה, שמישהו ישים אצבע ויביא תכנית אופרטיבית. אני חושב שהניסוח היה ברור: הוועדה קוראת לאחראי לנושא הבדואים להמציא לוועדה תכנית מפורטת כיצד המשרד מסיר את כל החסמים. לא להגיד לי שנתנו הרשאות לבינוי.

קודם כל, הליך של הקצאת הרשאות הוא הליך של הסרת חסמים. אני חלילה לא מתווכחת, אבל אני רוצה להסביר. באום בטין הכרנו בצורך וראינו איפה אפשר לשים.

זה לא הסרת חסמים, זו חובתך.

לפני זה גם לא היה.

הנתונים שלכם מ-2015. איך במשך שנתיים וחצי אתם שותקים, רק מתכננים, חושבים, מדברים? איפה האחריות? אני מדבר על משרד החינוך.

אני לא רוצה לדבר ולתאר את המצב. חלק מהבעיה היא לא רק לתכנן. שלושת רבעי התלמידים בשתי המועצות המקומיות אל קסום ונווה מדבר מתגוררים בכפרים הלא מוכרים, זה שלושת רבעי. רבע מתגורר בכפרים המוכרים, אז היחס של כיתות הלימוד לילדים בכפרים הלא מוכרים במועצות האלה הוא אחד על 90. 90 ילדים נכנסים לכיתה על מנת לקלוט את כל הילדים. אם עוד פעם היא נותנת את המספר של הגנים בלי הפריסה, האם יש פריסה הוגנת, המצב הזה ימשיך, גם אם הם מקימים 96 גנים מחר. זה לא רק עניין של זמן. כמו שטלב אמר, הם מאלצים את התושבים לעזוב, כך הם סוחטים. ענייני חינוך, גני ילדים, 75% מהילדים בנגב מחוץ לגני הילדים. אז צריכים גם לדעת את הפריסה, האם יש פריסה נכונה? כי הפריסה היא חלק מהותי מהבעיה.

אני רוצה לתת תשובה.

את תגיבי כשאני אאפשר לך, תרשמי לך את הנקודות בבקשה.

אילנית, אנחנו מאוד מכבדים את הטמפרמנט שלך, אלה לא טענות אישיות כנגדך.

אדוני היושב ראש, אני ביום ראשון שעבר טיילתי עם יוסי יום שלם בפזורה הבדואית, בוודאי בכפרים הלא מוכרים והמוכרים. אני חייב לציין שלפעמים הנציגים שמגיעים לכאן, מקבלים את המים הצוננים ושלא בצדק.

אני ראיתי שם ניסיונות, שלא ראיתי בשנה שעברה. אני כמעט כל שלושה חודשים מטייל. ראיתי שם ניסיונות כנים לפתור הרבה מאוד בעיות בתנופה בלתי רגילה, אני חייב להגיד; ובשאלת החינוך – לכן זה לא הוגן שהם עומדים כאן ואנחנו מטיחים בהם אשמות.

לא הם, הם יעבירו את המסרים.

אני אומר לך, ואני אומר גם לחבריי, שהסיפור כאן הוא רוח המפקד. יש כאן מישהו, שבפירוש לא רוצה לפתור את שאלת הבדואים בדרום – לא רוצה, וככל שמשרד החינוך ישתדל והרשות תשתדל, יש כאן מעכב גדול מאוד, שנקרא ממשלת ישראל. הם לא רוצים לפתור את שאלת הבדואים בדרום. אני חי שם, אני נוסע כל יום, ליבי נחמץ על מה שאני רואה. אין בשום מקום בעולם במדינה מתוקנת 5,000 ילדים שנמצאים מחוץ למערכת החינוך, אין דבר כזה. רואים אותם שם ואומרים לי החבר'ה, אמרו לי שם, נסעתי והם הצביעו ואמרו לי: מאיר, פה יש ילדים שלא לומדים. שאלתי מה קרה, אז אמרו לי: התקציבים נמצאים, התכניות נמצאות, ויש מישהו שמעכב את זה.

היו צריכים לשבת כאן שר החינוך בעצמו, לא לבוא בטענות אליהם, שר החינוך, וכן – צריך לשבת כאן ראש הממשלה. אדוני, זה 250,000 נפשות שגרות בנגב. שום דבר לא יקרה בנגב. אנחנו יכולים לספר על התפתחותה של דימונה ובאר שבע. במקום שיש 250,000 איש שהולכים עם הראש כפוף באדמה, שום דבר לא יקרה. אני מציע לכם לנסוע, לקחת את הוועדה אדוני ולנסוע.

היינו פעמיים.

אבל לנסוע מכביש 25 לכביש 31 דרך א-סייד שם, איך זה נקרא? מאבו קווידר שהיינו עד מולדה, ולראות מה שאתה לא רואה בעין כשאתה נוסע על הכביש, באיזה מצב – הכי קשה בעולם, טיילתי בעולם, ראיתי מדינות של העולם השלישי, חזרתי מאתיופיה. טסתי לגונדר, לא ראיתי באתיופיה אנשים שחיים במצב כמו שחיים היום בנגב.

אני מציע לך, אם יש לך הכוח ואתה באמת עושה את זה יפה מאוד, ולכן אני גאה להיות כאן, להזמין את ראש הממשלה ואת שר החינוך שייתנו תשובות, כי גם בשנה הבאה נשב כאן ועדיין לא יבנו את ה-90 גנים האלה, לא יבנו.

אתה מסבך את העניין.

אני לא מסבך, תאמיני לי.

יש התחייבות למשרד החינוך.

אני אומר לך, משרד החינוך נמצא כאן ומשרד החינוך מספר לי, שהם באים עם הכסף, באים עם המבנה היביל ובאים לראש הרשות והוא אומר להם: תשמע, פה אתם לא יכולים לשים, פה אתם לא יכולים לשים ופה אתם לא יכולים לשים. זה לא שאני חף מביקורת על ההנהגה של הבדואים, גם על שם יש לי ביקורת.

שהם לא לוחצים מספיק.

שהם לוחצים מספיק, בוודאי.

אני מסכימה, זה נכון.

בוודאי, אני חי שם.

מהפכות כדי לשנות את המצב הזה.

אני עופר דגן מעמותת סיכוי. בשנה וקצת האחרונה אנחנו עובדים עם המועצה האזורית של הכפרים הלא מוכרים סביב בעיית המחסור בגנים בנגב. אני רוצה לחדד כמה מהנקודות שעלו פה.

למשרד החינוך, כמו שנאמר לנו, כבר יש היום תקציב גם לבניית הגנים החסרים וגם להסעת ילדים לאותם גנים. השאלה המרכזית היא, כמו שהעלתה קודם חברת הכנסת זועבי, איפה ייבנו הגנים. לדעתנו, העיקרון המנחה פה צריך להיות למזער כמה שניתן את השימוש בהסעות ילדים, במיוחד כשמדובר בילדים בגילאים כאלה קטנים. אחרת אנחנו עוד שנה, אחרי שכל הגנים יוקמו, נקיים פה עוד דיון ונשאל את עצמנו למה הכיתות עומדות ריקות. התשובה נמצאת כבר עכשיו, תנסו לדמיין את הילד שלכם בן השלוש נוסע שעה כל יום לגן בדרך עפר, כשהאוטובוס קופץ מצד לצד.

הוא לא ייסע.

ולכן הפתרון שאליו אנחנו צריכים להתכנס צריך למזער ככל הניתן את השימוש בהסעות, ולהעלות ככל הניתן את הבטיחות בהסעות. לכך יש שני כיוונים שלדעתנו צריך לקדם – האחד, להרחיב את הפריסה של גני הילדים. אי אפשר להסתפק בהמשך הבנייה רק בנקודות הקיימות. כיום יש בנייה של גני ילדים ב-11 הכפרים המוכרים, ובמרכזי שירותים חיוניים שנמצאים במספר כפרים לא מוכרים. הנקודות האלה לא מספיקות. אם הן היו מספיקות, אנחנו לא היינו בבעיה שאנחנו נמצאים בה. צריך לאתר נקודות חדשות, ובגלל זה לצערי משרד החינוך בחר לא לשלוח לדיון הזה את אגף מיפוי ותכנון, וזה האגף הרלוונטי.

הוא כאן.

מצוין.

מי שנפגע, יש מים בסביבה שלו.

והסוגיה השנייה שנוגעת כן למשרד החקלאות היא שצריך לשפץ את דרכי העפר בהן מוסעים הילדים. 750 אוטובוסים נוסעים כל יום בדרכי עפר. כל פעם שיורד גשם, הדרכים האלה נסגרות וילדים לא מגיעים לבתי הספר, על אחת כמה וכמה לגני ילדים.

אני לא רוצה לצלול לדיון הקודם, אנחנו בדיון מעקב. לא לחזור על הדברים. אני רוצה לדעת מה נעשה מאז.

אני מחדד, כי משרד החקלאות אמר שזה לא באחריותו, ודרכי העפר – השיפוץ שלהן - - -

אני לא לחינם הרמתי את הקול שלי.

לא כבישי הגישה ישירים למוסדות, אלא דרכי העפר בהן נוסעים הילדים – יש כבר תכנית שרק צריך לתקצב ושמוכנה, שמועצות אל קסום ונווה מדבר הכינו. היא ב עלות לא גבוהה, שמונה מיליון שקלים, ומשרד החקלאות תקצב אותה רק ב-400,000 ש"ח.

אני יכול לענות רק לשאלה הזו?

תאמין לי, גם אם לא תרצה לענות, אני אכריח אותך, חכה. פורום ארגוני ההורים.

עצם העובדה שעליה אין חולק, שכ-5,000 ילדים במדינת ישראל בני הפזורה הבדואית אינם מקבלים מענה במסגרת חינוכית כלשהי היא כתם, חטוטרת, אות קין, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל בפירוש בושה וחרפה לנו כמדינה.

כפי שאמרתי גם בדיון הקודם, אם 5,000 תלמידים דומים, או אפילו 50, בגוש דן, לא היו משובצים למסגרת חינוכית בגוש דן, המדינה היתה שובתת. אין לי ספק שאנחנו כפורום ועדי ההורים היישוביים היינו עוצרים את המדינה על דבר כזה.

אז תשבית.

כאן אני מפנה גם אצבע מאשימה כלפינו, גם אנחנו אשמים. מאבק וחוסר הסכמה, כפי שרמז חבר הכנסת, הם לגיטימיים, אבל פגיעה בילדים והנצחת קיפוח אלה מעשים שלא ייעשו, בטח כלפי הילדים הקטנים בגיל כל כך צעיר. אני חושב שבסוגיה הזאת אנחנו כל הורי ישראל, ואני כאן לא מפריד בין הדתות ובין המגזרים, אנחנו כולנו גוף אחד, כי העתיד של המדינה הזאת טמון בדיוק בגיל הזה, והדפוסים שישפיעו עלינו לכל החיים, נמצאים בדיוק בגיל הרך.

אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה, שגם אם מחר בבוקר, אני לא מדבר רק על ספטמבר ב-2017 או ספטמבר 2027, כל ה-97 יבילים ימוקמו, אם אנחנו ממלאים אותם לפי התקן, דהיינו 35 ילדים שזה התקן של גן, זה נותן מענה רק ל-3,395 ילדים. מה עם 1,700 הילדים הנוספים נכון להיום? שנה הבאה יהיו עוד הרבה יותר, כי אנחנו יודעים שהאוכלוסייה הבדואית גדלה במהירות קצת שונה מהאוכלוסייה היהודית, אז קצב הגידול שונה, כך שהבעיה הולכת ומחריפה ואנחנו צריכים לצפות פני עתיד, וזה בדיוק התפקיד של ממשלת ישראל – לצפות פני עתיד. אני חושב שכאן אנחנו כשלנו כישלון חרוץ.

תודה. מסעוד גנאים.

רק הערה, אני לא רוצה להוסיף יותר על מה שחבריי היטיבו להסביר בקשר לסוגיה, משום שדנו בה הרבה, אבל אני רוצה להתחבר למה שאמר מאיר, וזה העניין החשוב ואת זה אמרנו כמה פעמים. אם יש לך תכניות למקום מסוים, או אתה לא מכיר במקום, זה לא אומר שלא תכיר בזכויות הבסיסיות של בני האדם במקום, וחינוך זה דבר הומני, דבר אנושי בסיסי. ילד ללא מסרת זו סכנה, סכנה לילד וסכנה לכולנו.

אני חושב שדנו בעניין הזה הרבה. זאת אולי הישיבה השנייה או השלישית, אני כבר לא יודע. אני מציע, אדוני היושב ראש, ישיבה ישירה עם שר החינוך או במשרד או שהוא יבוא לפה, כדי שנסיים את הדבר הזה. כל פעם אנחנו נשמע עוד הצעות, עוד הצעות, ואין משהו שמשתנה. אז אני מציע ישיבה ישירה פנים אל פנים עם שר החינוך.

אדוני, אני לא אחזור על הדברים שכבר נאמרו. אני כן אגיד, שאנחנו נורא נורא חוששים ומודאגים ממצב הילדים, כמו שאדוני אמר. אנחנו מבינים שיש איזושהי תכנית חמש שנתית ארוכת טווח, יש תכניות, יש גם תרשימים מאוד צבעוניים ויפים שהועלו לפני הוועדה, אבל בשורה התחתונה כרגע הילדים נמצאים בבתים שלהם, כרגע הפערים גדלים. הילדים האלה הופכים לילדים בסיכון, כולנו בעצם מופסדים מהמצב הזה.

ברור שלטווח הרחוק אמורה להיות איזושהי עבודה משותפת של כלל המשרדים, אבל בהתרשמות מהדיונים שחולפים, יש איזושהי תחושה של זריקת אחריות ממשרד למשרד, כשאין פתרון מידי לילדים, ואנחנו כמובן מבקשים לעשות משהו בנידון.

אני כן אגיד ואחזור על מה שכבר נאמר, שבתל אביב זה לא היה קורה. מצב שנמשך פה שנתיים, בתל אביב לא היה נמשך גם לא שבוע.

נציגי המועצות – נתחיל באל קסום?

שלום לכולם, אני סבחה אחראית על גני ילדים במועצת אל קסום. אני שמעתי את כל מה שאמרתם, זה לא חדש לנו.

הוועדה היתה פעמיים בסיור במגזר. הצוותים של מערכות החינוך שם, גני הילדים ובתי הספר, עושים עבודה נפלאה בתנאים קשים מאוד – עבודה נפלאה. אתה יוצא משם ואתה אומר: אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אין שום סיבה שלא נעשה את זה לכולם. אנחנו יודעים להביא לשם תוצאות, ולאט לאט העסק הולך ומשתפר גם בתחום ההישגים, אין שום סיבה שזה לא יתפרס על כל המגזר.

אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיה הזאת, כי זאת בעיה מאוד מורחבת שקשורה גם לראש הממשלה, למשרדי הממשלה. אכלוס ילדים גם קשור לתושבים ולכפרים מוכרים, שיהיו להם קודם כל בתים, דרכי גישה ומוסדות חינוך.

בתחום המועצה שלך, כמה גנים מחוץ לתחומי המועצה?

משהו כמו 1,300 תלמידים מחוץ לתחום המועצה.

וזה מקשה עליכם?

כן, זה מאוד מקשה, ואני נתקלתי השנה הזאת – ואני רוצה פתרון אוטוטו – שאני קיבלתי שישה קרוואנים שהציבו, אבל עדיין המועצה לא יכלה להכין את הכיתות האלה מבחינת תשתיות. שישה קרוואנים כפול 35 – כמה ילדים נשארו בבית?

למה המועצה לא יכלה מבחינת תשתיות? מה הבעיה?

זה מחוסר תקציב.

אין לה את היכולת.

אין את היכולת לתכנן?

זה מחוסר תקציב. הם לא השלימו את התשתית, ואני לא יכולתי להשלים את הגנים האלה.

אבל התשתית, אתם מקבלים את זה. צריך לדייק, אתם מקבלים תשתית לגן.

אבל תשתית עד לגן.

הסכום שמקבלת אותה מועצה, לא מספיק. כשאתה מקים גן חדש במקום חדש, הוא צריך תשתית.

היא צריכה להשלים, היא יכולה להשלים.

עוד בעיה שיש לי שש כיתות בבנייה טרומית שכמעט היו מוכנות השנה, אבל הקבלן לא קיבל את הכסף שהוא אמור לקבל, והוא לא מסר את כל האישורים כדי לפתוח את הגנים האלה. אני ידעתי מאגף ההנדסה במועצה, שהם שלחו את כל הניירת ואת כל האישורים למשרדי הממשלה ולמשרד החינוך בירושלים, ועדיין לא קיבלו את החלק השני, וזה גם מעכב שישה גנים כפול 35, סך הכול 420 תלמיד.

בעיה אחרת, כמו שאמרו, יש מקומות שאי אפשר להציב בהם כיתות, נגיד רק כיתות יבילים, וזו גם בעיה שחלק מהילדים נשארים בבתים.

דבר נוסף, ההסעות. ההורים לא מוכנים לשלוח את הילדים שלהם באוטובוס, כשעל האוטובוס עולים ילדים - -

ילדים גדולים, ילדים קטנים.

גם מתיכון, גם מכיתה א', גם מיסודי וגם בגיל שלוש. אף הורה לא מוכן לשלוח ילד באוטובוס בגיל שלוש.

אני מייצג את המועצה האזורית של הכפרים הלא מוכרים. אנחנו הצגנו נייר עמדה שאני מאמין שחולק לכולם. הסוגיה פה מאוד קשה, שדיברנו עליה המון שנים. ילדי הכפרים הלא מוכרים – אין להם מסגרות, במיוחד כשאנחנו מדברים על גנים.

בעיית ההסעות היא בעיה ידועה, ומכיוון שהילדים האלה הם קטנים, אף אחד לא מסכים לשלוח את הילדים שלו בהסעות עם התלמידים היותר גדולים.

אני מבין שיש הסכמה על כל הגורמים שנוגעים בדבר שהם מוכנים לפתור את הבעיה, אבל אנחנו מדברים איך לפתור את הבעיה. ההצעה שלנו – פתרון הבעיה הוא הקמת מבנים יבילים ביישובים הלא מוכרים. זה פחות או יותר יפתור את הבעיה. אנחנו יודעים שלפני שנתיים או שלוש, נכרת ראש של תלמיד שנסע עם ההסעות, כי אין ליווי בהסעות, ואם אין ליווי, אנחנו בבעיה מאוד רצינית. אני חושב שמבנים יבילים יכולים לפתור סוף סוף את הבעיה הזאת, שאנחנו מדברים עליה 20 שנה.

אדוני בוקר טוב, אני מרח'מה. אחרי 32 שנה, ששירתי את המדינה בכל הגזרות, גם בסיני, גם ביהודה, גם בשומרון, גם בלבנון – אני איבדתי הרבה חברים. היום הילד של אנשים אחרים קם בשבע וחצי, והילד שלי קם בחמש.

תראה, מי ששירת את המדינה וככה זה מצבו.

הילד שלי קם בשעה חמש, כי אין לי בית ספר באזור ויש לי גן אחד באזור, אז מצבנו על הפנים.

לאיפה הם נוסעים?

כמה ילדים מוסעים, תראה איזה מרחק.

המרחק הוא 56 קילומטר.

עד ואדי אל נעם, 400 תלמידים, נכון?

כן. אדוני, אני לא עשיתי רע למדינה.

רח'מה זה יישוב מוכר, מה הבעיה יוסי? יש תכנית להקים שם.

אנחנו לא עבריינים. הגיע מעיין, אתה לא רואה אותו. היה יהודה בכר, טיפל בעניין וניסה לפתור את הבעיה. הגיע מעין, סידר לעצמו את החדר, זה לא טוב אדוני.

אני חושב שהדוברים רק מציגים את חומרת המצב ואת גודל הבעיה. יוסף, מה שלומך?

מצוין. שלום לכולם, אני יושב ראש ועד הורים. אני חושב שהבעיה לא נמצאת בכנסת או בממשלה עצמה, הבעיה נמצאת אצלנו, אנחנו במגזר הבדואי. שם נשפכים המון תקציבים. אני אתן לך דוגמה בקטנה. עיריית רהט מקבלת 110 מיליון שקל בשנה ואחוז ההצלחה בבגרות הוא הכי נמוך בארץ.

זאת בעיה אחרת, שמשרד החינוך מטפל בה.

לא, זאת רק דוגמה.

בוא נתמקד בזה שיותר מ-5,000 ילדים לא לומדים.

הוא העלה על הדרך בעיה אחרת. אני זוכר את ההתמרמרות שלך כבר בסיור, לכן שאלתי אותך מה שלומך, כי חשבתי שנרגעת מעט.

הבעיה במגזר הבדואי, שלא נבנו גנים לילדים, שידברו לעניין.

יש בעיה שלא מקצים מספיק.

אנחנו באים לפתור כרגע בעיה של 5,000 ילדים, שנמצאים מחוץ למערכת החינוך, יש לך משהו להוסיף בתחום הזה? הבאת דוגמה.

הבעיה שלנו שהרשויות שלנו לא דואגות לזה.

על מה אתה מדבר?

תנו לו לדבר.

אני הקשבתי לכם. עם כל הכבוד, תקשיבו לי.

זכותך לדבר, אני אגן עליך. אמרת ומותר לך, זאת דעתך. אני מבקש לא להפריע לו.

אני חוזר ואומר שוב ששם נשפכים הרבה מאוד תקציבים, אבל זה נופל בין הכיסאות.

יכול להיות, אבל זאת לא הבעיה.

הוא מועמד לבחירות.

כשאנחנו נדון על מצבה של מערכת החינוך במגזר הבדואי, תאמר את זה.

מי שלא לדבר על 5,000 הילדים, שייצא החוצה וזהו.

אתה לא מנהל את הדיון.

אני עוזר לך לנהל את הדיון.

אתה מפריע לי. הבנת את הבעיה? יכול להיות שאתה טוען טענות הכי צודקות, יש משרדי ממשלה שצריכים לבדוק את זה, אבל כרגע זה לא הדיון. אנחנו היום התכנסנו לדיון מעקב על הדיון הקודם, מדוע לא נפתרה בעייתם של 5,000 הילדים?

תאמין לי שאני יודע טוב מאוד על מה מדובר, עבדתי באבו בסמה לפני כן 15 שנה ואני מכיר את הבעיה היטב, יותר מהרבה אנשים שמדברים פה ולא יודעים על מה מדובר.

אני מבין מה שאתה אומר, אבל אותי מעניין בסוף בסוף בסוף – אם הייתי רוצה כמוך להתחיל לחפש את האשמים, אני לא אמצא רק את משרד החינוך ואת משרד החקלאות, הייתי גם מאשים חלק מהאוכלוסייה הבדואית, אבל אני לא שם. אותי כרגע מעניינים 5,000 ילדים. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב כזה, לא משנה מה הסיבה. כשהבן שלי לא הולך לבית ספר שבועיים, הקב"סית מתקשרת. לכן הדברים שלך צריכים להיאמר בפורום אחר בדיון אחר. תודה.

האמת היא שמאוד חשוב לנו לראות את הילד במסגרות כשהוא גר בעבדת וברח'מה, ולא להסתכל על הפוליטיקה ועל כל הדברים האלה. זה מה שחשוב לנו מבחינת חינוך הילדים.

הבעיה מאוד גדולה, כבוד יושב ראש הוועדה, אבל לדעתי הפתרון הוא מאוד פשוט. לפני 15 שנה הוצע לנו פתרון ונעשה ביישובים הלא מוכרים עוד נקודות חדשות, שמו שם יבילים.

וזה הצליח?

זה הצליח, בגדול. אני שוב אומר שיש פתרון.

לא לחינם אמרתי, שאנחנו יודעים איך לעשות את זה ויודעים מה הפתרונות, ולא עושים.

אנחנו לא צריכים הרבה כסף, אבל אנחנו צריכים הרבה הרבה רצון.

אני אנסה להיות ממוקדת לגבי הנקודות שעלו וקשורות אלינו – פריסה, הטיפול ביתרת התלמידים, שאלו מה קורה עם ה-1,700 הנוספים.

אני, מבחינתי 3,400 לא קיבלו מענה. זה שנתתם איזה נייר למועצות?

הייתי גם בדיון הקודם.

והיית גם בסיור.

נכון, הייתי גם בסיור. אני רוצה לעדכן, מאז עד היום אני חושב שיש התקדמות מאוד משמעותית. יש היום 97 הרשאות תקציביות, שלא היו בדיון הקודם.

התקדמות בדיבורים או בביצוע?

ביצוע.

ביצוע?

ביצוע תקציבי שמאפשר למועצה מחר לכנס את המליאה ולהציב את המבנים. צריך לעשות הבחנה בין רשות מקומית לבין משרד החינוך. אנחנו לא יכולים ליצור את ההתקשרויות להציב את המבנים. מבחינת החוק, זה הוא תפקידה של המועצה האזורית.

אני רוצה לעזור לך. עצם העובדה שנשלחו לכאן – אני אגדיר את התפקידים – ממשרד החינוך אילנית שושני, מנהלת אגף בינוי ותקצוב, היא שורש הבעיה. זה שורש הבעיה, זו הלקונה בדיון. העובדה שנשלחת אתה ולא באה מנהלת המחזו להסביר לי, למה סוללת הקב"סיות לא עובדות ולא מביאות, ואז היינו הולכים לבית משפט והשופט היה שם את האצבע המאשימה או על האימא או על המדינה או עליך או על המורה או על ראש הרשות, סימן שהעבודה לא נעשתה.

מה שאני מנסה להסביר לכם מהתחלה, אני נשמע קצר רוח. אני לא קצר רוח, אני פשוט הייתי שם, אני לא באתי היום לשמוע איך התהליך עובד, זאת לא מטרת הדיון. הדיון הזה הוא דיון מעקב, איך הולכים לפתור את הבעיה.

כרגע יש לי 5,000 תלמידים שלא נמצאים במסגרת חינוכית. לו יצוין היום, מבחינתך אילנית, שהיית אומרת לי: לא 94 גנים, אלא 140 גנים אושרו, מבחינתך אני פתרתי את הבעיה – אבל לא פתרנו את הבעיה, הילדים לא שם. אתה יכול להסתכל מההר על ארץ ישראל, לא מעבר לזה. זה לא ישים, הילדים עובדתית כרגע בבית. הדרך היחידה לעשות זה משהו מידי, של חירום. אתה יודע, לא מעניין אותי מלחמות. אמרתי שאם הייתי רוצה עכשיו לחפש אשמים, הייתי מצביע על טלב, על חנין, על מסעוד, עלי, על נציגי המועצות, לכל אחד יש פה יד בדבר למה זה לא נפתר. כולנו שיושבים פה, יש לנו אשמים למה זה לא נפתר. אני לא שם, אותי יותר מעניינים 5,000 ילדים, הם צריכים להיות מחר, מחרתיים, באיזה מסגרת. למצוא להם מסגרת. לא יודע איך תעשו את זה, תאמינו שכשהמדינה רוצה, היא יכולה לעשות את זה ועוברים לי בראש כל מיני פתרונות מידיים.

גנים – לא יכולים להציב גנים? באמת, מוזר מאוד. זה בכוונה, זה מתוכנן, בגלל שהם בדואים, זה בדיוק המצב.

תקשיבו, אני יכול לדון אתו על התחושה. אם הוא יגיד שיש פה גזענות, אני לא יכול לנזוף בו, אני לא יכול, כי אין הסבר. אין הסבר. בית ספר מסוים שנמצא כרגע בנקודת שבר, מארגנים אולם ספורט, כדי שלא ישוטטו ברחובות. 5,000 ילדים.

האחראים עליך מושחתים.

אני אגן על פקידי הממשלה, אני אוציא אותך.

האחראים עליהם מושחתים.

הם לא כאן. תכתוב להם מכתב ותגיד להם שהם מושחתים.

והם מושחתים אם ילכו בדרך הזאת.

אני לא שם, הטיפול לא שם. כרגע צריך לתת מענה בטווח המידי. כשאני ב-2016 קיימתי דיון, בא השר וחשב, הוא היה שר חדש, אני יו"ר ועדה חדש, זה היה 50 מיליון שקל לפתור את סוגיית ההסעות, והוא התחייב לתקצב את זה – ונפתרה הבעיה? לא. נתתם הרשאה ל-94 גננים, נפתרה הבעיה? לא. יש מודל שהצליח, מרכזי השירותים האלה, אז מה? אנחנו קנאים לכל כך הרבה דברים, לזה להיות קנאים? אז עוד פריסה של שלושה, ארבעה מקומות, בזה אני אכשיל את המוטיבציה של הבדואים להסדרה או לא להסדרה? על עוד שלושה, ארבעה מרכזי שירותים?

המדינה יודעת להפקיע קרקעות. תפקיעו קרקע שתהיה סמוכה לאזור. לא יודע מה תעשו, שימו שם מתחם של גנים. תרכזו, תעשו משהו.

בית ספר, גן, כל מבנה ציבורי שמשרת את האוכלוסייה – אף בדואי לא מתנגד, לא מתנגד אף פעם.

אני חולק עליך, הייתי שם.

אתה חולק עלי?

כן.

למה? תגיד איפה, באיזה יישוב? באיזה אזור?

הייתי בסיור ואמר לי ראש המועצה.

אבו קווידר - - -

אבו קווידר, היינו שם. לעומת זאת, איזה משפחה שכן נתנה את השטח שלה.

בלקיה - - -

רבותי, אתה רואה? אני לא פותח דיון, אני סיימתי את הדיון. אני רוצה לשמוע ממשרדי הממשלה מה הולך להיות הפתרון.

גנים - - -

- -

טלב, יוסף, תצאו החוצה לדבר. הוא מבקש סובלנות, אבל אין לו סובלנות, הוא לא אוהב לשמוע ביקורת.

- -

אנחנו מדברים על ילדים בלי גן, באמת.

מותר לומר ביקורת, מה קרה?

מה זה קשור לרהט?

אתה מפריע לי, אדוני.

אדוני, רצית תכנית אופרטיבית, אז באנו מהדיון הקודם לדיון הזה עם תכנית אופרטיבית. שאלתם לגבי הפזורה, אז אני אתן אזכור, ויושב פה גם נציג של נווה מדבר ויושבת פה נציגה של אל קסום, שאמנם איתה לא עבדנו, עבדנו כמו בנווה מדבר.

שאלתם על הפזורה, ברח'מה יש היום שני גנים ויקומו עוד שני גנים, זו הבקשה של המועצה.

מתי?

באחד בספטמבר, זו ההתחייבות של המועצה האזורית נווה מדבר ואל קסום. הם שלחו פריסה מאוד מסודרת: רח'מה – שני גנים, אבו קרינאת – 5, ביר אל משאש – 4, אבו תלול – 12, אבו קוידר פזורה – 3, ואדי אל נעם פזורה – 11, ביר הדאג' – 4, עבדת – 2, 47 מבנים, מתוכם 50% בפזורה, 50% בתוך יישובי הקבע.

באיזה מצב נמצא כל מה שאתה אומר?

כרגע הם מחכים להרשאה מאתנו. מחר תתקבל ההרשאה, מבחינתנו מחר - - -

מה זמן ממוצע מהרשאה לביצוע?

שלושה חודשים.

אומרת לך מנהלת גנים, שמוסדות שהוקמו לא אוכלסו.

יפה, אילנית נגעה בזה בתחילת הדיון. התקצוב שקיבלה היום המועצה הוא תוצאות מכרז שביקש מהנדס המועצה. זה בשונה ממה שדיברה פה גברת אבו עבייד. היא קיבלה הרשאה, כפי שהאוצר מתקצב, 120,000 שקלים, שלא תמיד כולל גם את התשתיות.

אתם ערוכים לתת מענה למצב הזה?

בוודאי, אילנית נגעה פה בזה, 210,000 שקלים זה תוצאות המכרז של המבנים היבילים. עשינו עבודה גם עם תוצאות המכרז. אנחנו יצאנו עם שיעורי הבית אחרי הדיון.

הפריסה הזאת – לקחנו בעיקר את נווה מדבר ואל קסום, שזאת המסה, למעלה מ-70% מהתלמידים נמצאים שם. במקביל, נעשית עבודה שהיא לא פשוטה עם רשויות הקבע, עם חורה, ששם יש 183 ילדים שמגיעים מפזורת חורה, כסיפה – 413 שמגיעים מפזורת כסיפה, לקיה – 240 פזורת לקיה. הקושי עם רשויות הקבע זה איפה להציב את המבנים. יש להם את הגידול הטבעי שלהם ויש את הגידול הטבעי של הפזורה שמקיפה אותם, וטלב מכיר את המקרה הזה.

מה עם מרכזי השירותים? למה אתם לא מרחיבים אותם?

יש תכנית שיש בה 16 מרכזי שירותים, שקבע משרד הפנים בזמנו.

אבל אלה שנים - - -

לא, צריך להוסיף עליהם, זה העניין.

אז הוא מפריע לי לשמוע.

באמת, צריך להוסיף עליהם, זה בדיוק העניין.

אתה נכנסת, לא שמעת אותי.

אני שומע את זה בשידור.

בהליכה, אתה עוד לא שמעת אותי עכשיו. אתם מפריעים.

נעזור לך.

לא, אתה לא עוזר לי.

אנחנו כמשרד לא אחראים על נקודות התכנון, זה לא במנדט שלנו.

אתם אחראים על הילדים?

נכון.

תודה. אל תגידו לי את זה, תעשו לי טובה. אני אעצור אתכם, אתה בא בשם משרד החינוך. מבחינתי, אתה מייצג עכשיו את כל משרד החינוך, ומבחינתי 5,000 הילדים שלך, לא מעניין אותי מה הסיבה, נמצאים ללא מסגרת חינוכית, לכן תשתדל לא ליפול לי להגדרות האלה "אני לא אחראי על זה". גם מה שאמרת לי ואתה מתפאר בזה, וזו עבודה, מחר, מחרתיים תגיד לי: מה אתה רוצה? זאת המועצה ולא פתרנו כלום. אני רוצה לשמוע הצהרה, ואני אומר לכם שאני לא אצליח לשמוע אותה, איך אני יודע שמקסימום בחודש הבא נמצא פתרון שה-5,000 ילדים האלה נמצאים במסגרת חינוכית.

אני רוצה לציין שבדיון הבא הייתי מבקש מאדוני, שיזמן לכאן את ראשי הרשויות שחלק מהבעיות איפה להציב את כל הפתרונות הללו רובצות לפתחם, כי אם אני צריך במכחול לבטל שני גנים ולשים אותם במקום אחר, כי משפחה לא תיכנס לגן בשטח של משפחה אחרת, זה יוצר לנו בעיות.

זה הוא מפלטו, אני לא רוצה להגיד לך של מה. אתה לוקח סיבה מסוימת שקיימת, לא חולק - - -

13 - - -

אתה לוקח סיבה שהיא קיימת, לעומת הגלובל של 5,000 ילדים. פתרתי לך את הבעיות האלה, פתרתי לך 1,000, אבל זה לא.

אנחנו פותרים 3,700 ילדים בהצעה הזו. בספטמבר הקרוב לכולם יהיו פתרונות. מעבר לזה, בהחלטת הממשלה, בתכנית החומש של הממשלה, יש תקצוב של 750 מיליון שקל לרשויות, שהן יעשו עם זה את התשתיות, את הכבישים, בכסף שיהיה אצלן.

אתה מתחכם.

טלב, אני בדיון הבא לא מזמין אותך. זה יהיה דיון שלי, לא שלך, לא תקבל רשות דיבור. לא תקבל רשות דיבור.

זה דיון סרק. שבועיים מהיום יתואם ששר החינוך ושר החקלאות כאן, שר הפנים כאן – לא שר הפנים, זה יותר מנהל התכנון, שר האוצר. משרד האוצר, משרד הפנים, משרד החינוך, השרים יוזמנו. אני אוכל להתפשר רק עם המנכ"לים. אם לא שרים, מנכ"לים כאן בסוגיה הזאת של ה-5,000 ילדים.

כרגע אני קורא ומודיע, וזה הסיכום של הדיון הזה – אות קלון במצחה של ממשלת ישראל על כך שמתחילת הקדנציה הזו שהתקיים דיון סביב העובדה ש-5,000 ילדים בפזורה הבדואית נמצאים ללא מסגרת חינוכית, זה לא מפריע לאף גורם ממשלתי.

לכן בעוד שבועיים יתקיים דיון עם השרים הנוגעים בדבר. אתפשר רק עם מנכ"ל, לא דרג פחות ממנכ"ל.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.