הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 396

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ג באייר התשע"ז (09 במאי 2017), שעה 9:00

הצגת תכנית החומש של המל"ג – בהשתתפות פרופ' יפה זילברשץ

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

מנואל טרכטנברג

כמאל חואלד - מפקח מוסדות להכשרת עו"ה, משרד החינוך

יפה זילברשץ - יו"ר ות"ת, ות"ת

נמרה גורן - ע. יו"ר ות"ת, מל"ג

תומר ולמר - דובר, מל"ג

ניר קבסו - צלם – לע"מ, מל"ג

יוסף זעירא - מנכ"ל מרכז אקדמי לב, המרכז האקדמי לב

קנת הוכברג - רקטור, המרכז האקדמי לב

מרים זלקינד - מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

חיים אנקונה - רמח התקציבים, אוניברסיטת בר אילן

רחל שלי לוי דרומר - מזכיר אקדמי, אוניברסיטת בר אילן

עדי משניות - ראש מח מדיניות אקדמית, ארגוני סטודנטים

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, ארגוני סטודנטים

אורנה קופרמן - חברת סגל, לשעבת סגנית רקטור, האוניבסיטה העברית בירושלים

גלעד מלאך - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ד"ר שלי אלקיים - יועצת חינוכית מומחית

חוה ארנפלד - מתנדבת

אורה חכם - יו"ר צוות היגוי

אודיה פז - מתנדבת

ענת פלדמן - יו"ר המועצה המתאמת

עדינה שוורץ - רפרנט משרדי ממשלה

נתנאל אל - רכז תעסוקה

שלמה גרוסמן - יו"ר ור"מ ונשיא המכללה האקדמית אשקלון, ור"מ

קרן אוהב ציון - יועצת חיילים משוחררים, משרד הביטחון

רפי פוירשטיין - נשיא מכון פוירשטיין, מכון פויירשטיין

צבי הכהן - רקטור, אוניברסיטת בן גוריון

דורון גלעד - ההמכון הישראלי לדמוקרטיה, קשרי ממשל

עדי שטיין - קרן אברהם, מקדמת מדיניות

חני שפירא רוזנברג

–

המרכז הרפורמי לדת ומדינה

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

לוטם בכר - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את המרכז האקדמי לב, מכון פוירשטיין

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי האוניברסיטאות (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מכון וייצמן למדע)

יהודית גידלי

לאה קיקיון

הצגת תכנית החומש של המל"ג – בהשתתפות פרופ' יפה זילברשץ

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא על סדר היום: הצגת תכנית החומש של המל"ג – בהשתתפות יושבת ראש הות"ת, פרופ' יפה זילברשץ. ליווינו מאחורי הקלעים, שמענו, אני יודע שהושקעה עבודה רבה, ואני יודע שנציגי המל"ג והות"ת, כשהם מגיעים לכאן הם מקבלים גם ממני, מדי פעם, כדרכו של בן מזל עקרב – קצת עקיצות ורמיזות, אבל הנה, הגיע הזמן והגיעה השעה והות"ת והמל"ג יציגו בפנינו את תכנית החומש לחומש הקרוב בהשכלה הגבוהה. אין ספק, מי שעוקב אחרי ההתרחשויות, לפחות בשנה-שנתיים האחרונות, רואים שיש תכונה שמביאה - - - אולי זה השינוי שכולנו רוצים, ואני מקווה שזה מה שיופיע בהצגת התוכנית. אני שמח שבשנתיים האחרונות כבר לא שומעים על העשור האבודה. כשהגעתי לתפקיד שמעתי הרבה פעמים בדיונים על העשור האבוד. אני שמח שזה לא עולה על השולחן לפחות בשנה וחצי האחרונות. אני כולי תקווה שבאמת, התוכנית הזו היתה בה הרבה הקשבה והרבה התייחסות למה שעלה מהשטח, לא מרצון של מאן דהוא כזה מכאן או מכאן, אלא באמת – להביא את הבשורה שכולנו באמת רוצים להביא אותה לכל בית בישראל, להפוך את ההשכלה הגבוהה לנגישה, איכותית, מתקדמת, מעניינת ומאתגרת. אני מקווה שכללתי בשאיפה הזו את כל המאוויים ואת כל השאיפות של כלל החברה בישראל.

בוקר טוב. תמיד נעים להיות בחדר הזה כשגם כשיש פה דיונים וגם כשהם לא הכי קלים בזמן הדיון, הם תמיד במזג טוב, רוח טובה ותמיד מובילים לתוצאות. ועדת החינוך ואתה, חבר הכנסת מרגי, שותפים שלנו, בדיוק כמו שאמרת ואנחנו משתדלים כמיטב יכולתנו בכל נקודת מפנה לשתף אותך, לשמוע את דעתך. תרומתך להצלחה של כל המהלך הזה היא גדולה, וגם של הוועדה וחברי הכנסת שלמעשה מעורבים יחד אתנו בהיבטים שונים של התכנית. אז קודם כל, בוקר טוב לך ולחברי הכנסת. בוקר טוב לחברי מהמוסדות להשכלה גבוהה, נציגי אוניברסיטאות, מכללות ואחרים שחשבו שמן הראוי לבוא לשמוע ולהשמיע. אני אפתח בכמה מילים כלליות על עיקרי התוכנית ולאחר מכן אני אפרט את העיקרים במצגת שתהיה מפורטת אך לא ארוכה מדי, על מנת שיישאר זמן נחוץ לשאלות.

התוכנית הרב שנתית אותה אנחנו מציגים היום בכנסת היא תוכנית הכוללת תוספת הדרגתית בשש השנים הקרובות ובכלל זה בשנה הזו, זאת אומרת – שנה זאת ועוד חמש, תוספת של כ-7 מיליארד שקלים לתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. בשנת 2022, בסיס תקציב יעלה על 12 מיליארד שקלים, כשהתחלנו אותו בתחילת השנה עם 10 מיליארד שקלים. זה התקציב הגדול ביותר שאושר למערכת ההשכלה הגבוהה מאז ומעולם ועל כן גם התחושה שהמערכת יש לה די כדי שהיא תוכל לעבוד נכון. תמיד צריך עוד, אבל יש לה את הבסיס כדי באמת להתחרות בעולם. אז כמו שהודיתי לך אני חושבת שמן הראוי להודות גם לשר החינוך וגם למשרד האוצר שהיו שותפים וליוו אותנו, בלי כולכם לא היינו יכולים להגיע לנקודה הזו.

ב-25 השנים האחרונות המערכת מתחילת שנות ה-90 הכפילה את מספר הלומדים בה פי 4. השנה לומדים בה 310 אלף סטודנטים. היא גם הכפילה את מספר המוסדות פי 3. היו כ-20 מוסדות בשנת 1990. היינו בשיא של 67 ואנחנו נראה, אנחנו היום 63 מוסדות. נדבר על זה יותר מאוחר. זה אומר שמהפכת ההנגשה של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל קרתה. היתה מהפכת הנגשה, אם כי עדיין אנחנו יודעים שיש קבוצות בחברה הישראלית, בעיקר בקרב החרדים, המיעוטים – במיוחד הבדואים, בני העדה האתיופית – קבוצות שעדיין לא מיצו את הפוטנציאל להגיע לכותלי המערכת, ועל כולנו מוטלת החובה הלאומית לעשות הכל כדי שזה יקרה. לצורך כך, התוכנית הרב שנתית כוללת תוספת של מעל מיליארד ₪ לשילוב אוכלוסיות ייחודיות במערכת ההשכלה הגבוהה.

מיליארד?

מיליארד.

בנוסף לזה, בשנים הקרובות אנחנו נקצה סכום גדול מאוד כדי לשמר את האקדמיה הישראלית בחזית המחקר וכדי שנוכל להיות start-up nation, ואז בעצם מדובר על 2 מיליארד שקלים שבהם נעסוק בהקמת תשתיות מחקר ועידוד המצוינות למחקר. זה הפרויקט הגדול המחקרי שלנו. אנחנו רוצים להפוך את מדינת ישראל, לשמור עליה, להיות בחזית המחקר, לאפשר לחוקרים. אנחנו מאמינים שאם יש כאן תשתיות טובות יבואו חוקרים יהודים ואחרים מכל העולם להיות אצלנו.

מל"ג-ות"ת הגדירו יחד עם ממשלת ישראל את מקצועות ההייטק כצורך לאומי ובנפרד ומעבר לכל מה שנאמר עד עכשיו, תינתן גם תוספת של 700 מיליון שקל להכשרת הון אנושי, איכותי והתאמתו לצרכי המשק והתעסוקה. היעד הוא, ואנחנו נראה אותו עוד מעט בשקפים – גידול של 40% מבוגרי התחומים הללו, ואני מוכרחה להגיד שמבין כל הנושאים זה נושא שממש יצאו אליו תמריצים למוסדות. אנחנו מקווים לראות החל משנת הלימודים תשע"ח, שהיא השנה שנערכים אליה עכשיו, את התוצאות בשטח. אבל בנוסף, לאור השחיקה הגוברת והולכת בתחום מדעי הרוח – שלום לפרופ' טרכטנברג, קודמי בות"ת, תודה לך שבאת – לאור השחיקה הקמנו לאחרונה ועדת היגוי בראשותו של פרופ' יוסי שיין מאוניברסיטת תל אביב, שהוא חבר ות"ת, והיא אמורה לגבש גם עבודה קונקרטית לעידוד מדעי הרוח ולוודא שהתחומים האלה ממשיכים להתפתח במקביל לתחומים האחרים ובמיוחד הייטק, שדיברנו עליהם.

נושא חדש שיעמוד במיקוד התוכנית הרב שנתית הוא הנושא של הבין-לאומיות. יהיו לנו 300 מיליון שקלים ואנחנו רוצים להתמקד בשנים הקרובות בבין לאומיות בהיבט של הבאת סטודנטים ממערב וממזרח הגלובוס – אלפים, מאמריקה, אירופה והמזרח הרחוק, ללמוד בישראל. גם על זה נראה יתר פירוט. אנחנו נקצה כ-120 מיליון ₪ לטובת הנושא של חדשנות בהוראה, שיפור איכות ההוראה ודגש על קורסים מקוונים ברמה הגבוהה ביותר. בנוסף לכך נתייחס גם להיבטים של קידום נשים באקדמיה. כפי שאתם רואים התוכנית היא גדולה ומגוונת ואני אבקש רגע להראות לכם אותה במצגת שהכנו.

(מוקרנת מצגת)

עקרונות היסוד שהנחו אותנו בבניית התוכנית היו, כמו שאתם רואים – 5 רגליים, או 5 אדנים. הראשון ביניהם עוסק בייעול וחיזוק המערכת הקיימת. השני – בצרכים לאומיים בשוק התעסוקה, בחדשנות בהוראה, בתשתיות מחקר – שכבר הזכרתי, ובבינלאומיות שרק דיברנו עליה כרגע. מה הכוונה כשאנחנו אומרים "ייעול וחיזוק המערכת"? אז קודם כל, הטבלה הזו שאתם רואים לפניכם - - - זה שקף שמראה את מספר הסטודנטים במערכת, שנגמר ב-308,449 – ברשותכם, עיגלתי את זה ל-310 אלף סטודנטים. אנחנו רואים בעצם שיש לנו את המספרים באוניברסיטאות, האוניברסיטה הפתוחה, בתארים ראשון ושני, ובמכללות הלא מתוקצבות והמכללות לחינוך. בתואר ראשון יש לנו, כולל האוניברסיטה הפתוחה – קרוב ל-240 אלף סטודנטים, בתואר שני – 61 אלף סטודנטים, תואר שלישי – 10 אלף סטודנטים, כולם באוניברסיטאות, וזה מסתכם ב-310 אלף סטודנטים. איך נראתה המערכת, ואיך הגענו למספר הזה, ומה אנחנו יכולים להגיד עליו? נתחיל להסתכל על המערכת מ-1990 שזו השנה שאנחנו מסתכלים עליה כשנה שהיא שנת המפנה בנושא הנגשת ההשכלה הגבוהה ותגבור מאוד גדול של נושא המכללות. מספר הסטודנטים היה 55 אלף. זה שקף שמדבר על סטודנטים לתואר ראשון בכל המוסדות להשכלה גבוהה, לא כולל האוניברסיטה הפתוחה, שהיא משהו מיוחד.

נסתכל על השקף, כי זה משקף את התהליכים של המערכת. ב-1990 היו לנו 55 אלף סטודנטים לתואר ראשון. 85% מהם למדו באוניברסיטאות, ו-15% במכללות. נתתי כאן אינטרוולים של 5 שנים, קפיצות של 5 שנים. אם אנחנו קופצים ב-5 שנים אנחנו רואים את תהליך הקפיצה והצמיחה של מספר הסטודנטים. אנחנו רואים שב-2015 אנחנו מגיעים קרוב ל-200 אלף סטודנטים לתואר ראשון. הנתון המעניין הוא שמתוכם 37% לומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות ו-63% לומדים במכללות. אפשר לנתח את זה בכל מיני חתכים של מה זה אומר, והפרופורציה היא לא מושלמת, אבל דבר אחד שכן ברור מהמספרים, מאוד מאוד ברור שבכל מה שקשור להנגשה וללימודי תואר ראשון במדינת ישראל המכללות הופכות להיות גורם מאוד מאוד משמעותי. אני אגיד על כך מילה נוספת – בעקבות כך, מעבר לתוכנית שאני מציגה, אני רוצה להגיד כאן לוועדה שאנחנו במל"ג ות"ת מתחילים בתהליך למידת עומק מאוד גדול, בשיח מפרה שכבר החל בין נציגי אוניברסיטאות למכללות, לדעת מי אנחנו, מה זו מכללה, מה היא נועדה לעשות, מה מקומה בתואר הראשון, מה היא אמורה לעשות במחקר, איך להתייחס אליה, ובמקביל- גם להתייחס לתואר הראשון באוניברסיטאות ולהבין – אולי הוא צריך להיות עם אוריינטציה יותר מחקרית, אולי לאו דווקא לרוץ אחרי סטודנטים וכן לכוון אותם פרופסיונלית למכללות. אנחנו לא רוצים לשבת כרגולטור בהרי ירושלים ולהפיל את הדברים הללו כלפי מטה. אנחנו עובדים ביחד עם ראשי המוסדות לנסות ליצור אמנה והבנה כדי להציל את מדינת ישראל עם אסטרטגיה נכונה לכבוד ה-5 שנים הבאות.

לשאלתך לגבי מספר המוסדות, זה מאוד דומה לפרופורציה של מספר התלמידים. ב-1990 אנחנו בסך הכל עם 21 מוסדות. היה לנו שיא ב-2013 של 67 מוסדות ואנחנו נמצאים היום עם 63 מוסדות, 9 אוניברסיטאות מחקר, 20 מכללות מתוקצבות, 13 מכללות חוץ תקציביות ו-21 מכללות אקדמיות לחינוך. המכללות האקדמיות לחינוך היו כל השנים תחת פיקוח מלא. הם קיבלו את האישורים המל"גים למתן תואר מהמל"ג, אבל כל הניהול שלהם עבר דרך משרד החינוך ולא דרך ות"ת. בתהליך ארוך, שאני כבר כמעט קיבלתי אותו מן המוכן, היתה החלטה – עוד בקדנציה של פרופ' טרכטנברג, להעביר את המכללות לחינוך לתקצוב ות"ת, ואנחנו בפועל בתחילת הקדנציה שלי התחלנו לבצע את זה.

מה אחוז הביצוע, כבר?

זה עוד לא נסגר, אבל עברו 3. עכשיו אנחנו ממש נמצאים – ממש, יש לנו תוכנית עבודה מאוד מסודרת. זה תהליך, והתהליך עד סוף החומש אמור להסתיים.

איך הוא אמור להיראות? אנחנו באים ואומרים את הדבר הבא: המערכת התפתחה, מספר הסטודנטים גדל, עדיין – מספר המוסדות גדול מדי מעבר למה שצריך במדינת ישראל. זה מבחינה אסטרטגית גוזר כמה דברים: התעקשות די גדולה, ולא תמיד זה קל, מול המערכת הפוליטית, לא למהר לפתוח מוסדות חדשים להשכלה גבוהה. אין צורך. עדיף לנו לכווץ ולהעמיק מאשר להתפשט ולהתרחב, ולקבל מוסדות שבעצם מגרדים חתכי אוכלוסייה שאולי צריכים לקבל הכשרה, אבל לא בהכרח הכשרה אקדמית.

אז בכל מקרה, הובלנו את המהלך של מעבר של מכללות לות"ת, דרך תהליך שאנחנו מבקשים מהמכללות האלה להתאחד או בינן לבין עצמן, או עם מכללה כללית, או, אפילו – על הפרק יש לנו איחוד בין מכללות לחינוך ובין אוניברסיטאות. זה מתכתב מאוד עם דוחות שקיבלנו על מחלקות לחינוך באוניברסיטאות שדווקא בנושא הכשרת מורים – זה לא חלק מאוד חזק שלהם, ויכול להיות שדווקא הידע שנתמך במה שהיה קרוי "סמינרים" ומה שנקרא היום "מכללות לחינוך", אם הוא יהיה בשיתוף עם העבודה באוניברסיטה, יכול להיות שהוא יניב הרבה מאוד תועלת. אז כל העסק הזה נמצא בתהליך מאוד מתקדם. אנחנו עובדים עליו, וזה דבר שאפשר לנהל עליו דיון עצמאי, אם זה יעניין אותך, חבר הכנסת מרגי. אם כי זה משהו שיקרה כנראה בהיקף קטן יותר, בין מוסדות להשכלה גבוהה, לאו דווקא מכללות לחינוך. יש לנו על הפרק ממש בתהליך איחוד בין מכללה להנדסה ובין אוניברסיטה. זה נמצא בשלב די מתקדם. מכללת בראודה נמצאת במגעים די רציניים עם אוניברסיטת חיפה כדי להיות הפקולטה להנדסה של עירית חיפה.

- - -

אנחנו מקווים שהתהליך הזה יצליח, ושהוא יהיה סנונית ליתר המוסדות לחשוב על צירופים ולהתכתב עם האסטרטגיה המאוד מאוד ברורה שאנחנו מובילים בנושא הזה.

עוד דבר שקשור ליעילות של המערכת – אי אפשר היום בלי דאטה ובלי אינטרנט. אנחנו השקנו אתר חדש למל"ג, למערכת ההשכלה הגבוהה. באתר הזה בעצם קבענו קהלי ידע שהאתר ישרת אותם, שהוא ייתן מידע לסטודנטים, מידע לסגל האקדמי ומידע למוסדות. כל אחד מהגופים האלה הוא קהל יעד אחר ומגיע לו שיהיה לו את כל המידע על זה. תארו לעצמכם שאם סטודנט רצה ללמוד מנהל עסקים הוא לא יכול היה בלחיצת כפתור ללחוץ ולראות איפה כל הדברים האלה מתקיימים במדינת ישראל. היום הוא יכול, ונמצא אתנו כאן הדובר החדש של מל"ג-ות"ת שלקח על עצמו להפוך את הכלי הזה לכלי חזק, אפקטיבי, שמדבר עם הסביבה. אנחנו עוסקים הרבה מאוד במערכות לניטור פרסומים, ליצירת האחדת העברת ידע בין המוסדות אלינו ובינם לבין עצמם, כלומר, כל הנושא של האינטרנט והמחשוב הוא חלק מאוד רציני בעבודה שלנו, בחומש הזה. אז אלה הדברים המרכזיים לגבי ייעול וחיזוק המערכת.

עקרונות יסוד מנחים לגבי אזרחים ושוק התעסוקה. השקף הזה הוא שקף שבעצם מראה לנו מה קרה בחומש הקודם. האמת היא שהקריאה להגדלת מספר התלמידים במקצועות ההייטק התחילה עוד לפני החומש הזה. היא הצליחה מאוד במכללות ופחות באוניברסיטאות. אחוז הגידול באוניברסיטאות בכל מקצועות ההייטק – מקצועות ההייטק אנחנו מגדירים כהנדסת אלקטרוניקה, הנדסת מחשבים, מדעי המחשב, data sciences, שיש להם גרעין ריאלי מספיק חזק בתוכם – גדלו בסך הכל ב-14%. היתה על זה ביקורת בממשלה, מוצדקת. השוק משווע לכוחות עבודה בתחום ההייטק בכלל, לכוחות עבודה ברמה גבוהה מאוד בפרט, ולכן האוניברסיטאות לצד המכללות חייבות להרים כאן את הכפפה.

וכוחות הוראה איכותיים, גם במוסדות להשכלה גבוהה, במקצועות האלה.

נכון. בצד שמאל אתה רואה את מפת הדוקטורנטים, כי כוחות הוראה, בעצם, צומחים מדוקטורנטים. כשאנחנו באים ועושים תוכנית להגדלה אנחנו לא מתייחסים רק לסטודנטים, אנחנו מתייחסים גם לתלמידי מחקר, כי תלמידי המחקר תוך 3 שנים הם בעצם המורים שלנו, המרצים שלנו. לכן, הגידול במספר הסטודנטים, מבחינת המוסדות – יש כאן, אני רואה, נציגי מוסדות להשכלה גבוהה – צריכים להבין שזה לא רק תמרוצים על תלמידים, כמו שקיבלתם בקול קורא שלנו – זה גם תמרוצים לקליטת סגל, להגדלת התעריף לתלמידי מחקר בתחומים האלה כדי שבעצם המערכת לא רק תצמח בהנפקת תלמידים בכיתות מאוד גדולות, אלא שיהיו לה תשתיות עומק רציניות. זה כמובן גם משפיע על המחקר. תזכרו את השקף הזה, אני אתייחס אליו כאשר אגיע למחקר.

עוד דבר שמתכתב עם צרכי המשק, וזה דבר שהזכרתי בהקדמה שלי – הוא מתייחס בעצם לאחוז האוכלוסיות השונות, חלקם באוכלוסייה במדינת ישראל לעומת חלקם במספר הלומדים. כאן אנחנו רואים שבאוכלוסייה היום במדינת ישראל יש לנו כ-21% מיעוטים, 11% חרדים - - -

את מתכוונת לערבים?

ערבים, בדואים ואחרים. אני רוצה לכלול הכל.

אז ערבים. יש ישות כזו.

אין לנו בעיה עם הישות, אנחנו רק מתכוונים לכלול כל מי שהוא מיעוט במדינת ישראל, ערבים ואחרים.

אנחנו מבקשים לקרוא לנו ערבים.

אחרי שנבדוק שזה רק ערבים, נקרא לזה בשקף הזה "ערבים", וכשנדבר עליכם באופן ישיר נקרא לכם "ערבים". בסדר.

אז יש לנו אחוז של מיעוטים – 21%, חרדים – 11% ויוצאי אתיופיה 1 פלוס 7. לעומת זאת, אנחנו רואים בהתפלגות הסטודנטים ש-14% מהסטודנטים הם בני מיעוטים, בעיקר ערבים, ואנחנו רואים שאצל החרדים, למרות שהם 11 או אולי אפילו 12% מהאוכלוסייה, רק 3% נמצאים בהשכלה הגבוהה. גם האתיופים עדיין לא מיצו את הפוטנציאל שלהם באוכולוסייה.

מל"ג-ות"ת בחומש הקודם, בהנהגתו של פרופ' טרכטנברג התחילה מהלכים מאוד מאוד יסודיים והוליסטיים שמתייחסים לטיפול בהגעת האוכלוסיות האלה למערכת ההשכלה הגבוהה ממקום שלא רק יהיה מספרי, אלא יהיה מהותי, שיטפל משלב התיכון ועד שלב ההשמה לעבודה בהגעת האוכלוסיות האלה להשכלה הגבוהה, ממקום שלא ר יהיה מספרי אלא יהיה מאוד מהותי – שיטפל משלב התיכון ועד שלב ההשמה בעבודה, בהגעה של האוכלוסיות אל ההשכלה הגבוהה. ההישגים שאתם רואים בשקף השמאלי הם ההישגים שהגיעו אליהם בחומש הקודם ובחומש הזה אנחנו לוקחים על עצמנו להמשיך את הדרך, לשפר, במידה משמעותית את התוצאות. יש לנו הרבה ביטחון שנצליח, לאור ההצלחות של החומש הקודם. היינו שמחים – הקצבנו לעצמנו יעד שנאמר כאן בוועדה, של 17% מבני המיעוטים שיהיו בתוך המערכת של ההשכלה הגבוהה, 6% מהחרדים – שזה הכפלת מספר החרדים שלומדים במערכת ההשכלה הגבוהה, ובנושא של יוצאי אתיופיה – הם טופלו על ידי משרד הקליטה וגם, מהחדר הזה יצאה בקשה שמל"ג-ות"ת ייקחו על עצמם את הטיפול לאור הניסיון שיש להם עם אוכלוסיות אחרות. נמצא כאן הצוות המקצועי שלי ששוקד בימים אלה על בניית התוכניות בנושא, ואנחנו אופטימיים מאוד שנוכל לעבוד ביחד.

הנושא הבא מתייחס לנושא המגדרי. כאן יש נתונים מאוד מאוד מעניינים. בכל התארים היום אחוז הנשים בלימודים גדול מאחוז הגברים. בתואר הראשון – 56%, בתואר השני יש 61% נשים ובתואר השלישי אפילו 63%. יש כמה דברים מעניינים להגיד על הדבר הזה. לכאורה, הנה מה טוב ומה נעים, סיימנו את העבודה. אבל כמה דברים שמפלחים את המידע על הנושא הזה מראים כך: שיש הטיה מגדרית חיובית גדולה מדי לגבי נשים במקצועות עזר רפואיים ובמקצועות הכשרה להוראה. 82% מהנשים לומדות הוראה, מבין הלומדים, ויש לנו 80% במשרות עזר רפואיים. לעומת זאת, כשאנחנו מגיעים למה שקראו פעם "המקצועות הריאליים" או הכשרה פוטנציאלית לשוק ההייטק, גם בלימודים הפיזיקליים, גם במתמטיקה וגם בהנדסה, עדיין, אחוז הנשים נמוך. הצהוב למעלה והצהוב למטה מראים הטיה שאינה טובה לכיוון אחד ואינה טובה לכיוון אחר, ויש כאן הרבה מאוד עבודה. חלק מהעבודה שלנו בתוכניות להייטק מתכתבת מאוד עם הנושא המגדרי ומטפלת בו גם שם. זאת אומרת, אנחנו לא מטפלים במגדר כמגדר, כדבר עצמאי, אנחנו מתייחסים לנושא המגדר בכל דבר שאנחנו רוצים בעצם לקדם, ויש לנו כאן עדיין עבודה גדולה.

כשמציגים את הנושא המגדרי, לה לא כותבים את חלקם באוכלוסייה, כדי שנוכל לנתח את זה יותר מדויק?

חצי, בערך, מהאוכלוסייה.

נושא נוסף בהקשר הזה, שעדיין לא בא על פתרונו – עד כמה שאנחנו רואים עדיין שמספר הדוקטורנטיות יותר גדול ממספר הגברים, שבעצם אנחנו מגיעים למערכת ההשכלה הגבוהה, מספר הנשים שמגיעות להיות פרופסוריות מן המניין – אתם יודעים, פרופסור מן המניין זה חבר סנאט, זה אנשים בהבשלה האקדמית הגבוהה ביותר שלהם, מספר הנשים עומד על פחות מ-20%, נכון להיום, בממוצע, במוסדות. 63% דוקטורנטיות, פחות מ-20% פרופסוריות מן המניין, שלא לדבר על זה שגם בעמדות הניהול, יש לנו נשיאה אחת של אוניברסיטה - - -

זה נמדד, בעשור האחרון, אם יש לנו מגמה מסוימת?

כן. יש לנו שקף עם נתונים. יש שיפור - - - זה כבר השיפור. זה היה יותר גרוע, יש שיפור, אבל עדיין שיפור קטן מאוד. יש כאן עבודה מאוד מאוד רצינית. אני יכולה להגיד שיש כאן גם שיתוף פעולה מאוד יפה מצד קרנות פילנתרופיות – אני לא יודעת אם נציגים שלהם נמצאים כאן. אתמול היינו בערב של קרן רוטשילד שנתנה סכומי ענק לנשים דוקטורנטיות, היה ערב מרשים בצורה בלתי רגילה. נשים מכל שכבות החברה הישראלית וכל הרבדים. הרבה קרנות פילנתרופיות נותנות יד לות"ת ומאוד מאתגרות אותנו בעניין הזה. שוב, כמו שאמרתי, הנושא הזה יהיה ממש בראש מעייננו, ואנחנו מאוד מקווים שיהיו תוצאות גם בהטיה של נשים ללימודים במקצועות שהם מקצועות מדעיים וגם בהפניה ל - - -

אז בעצם דיברנו על המערכת שלנו כמערכת, על צרכים לאומיים בשוק התעסוקה. בדרך כלל, הביטוי עד עכשיו היה – איכות הוראה. אני חושבת שאיכות הוראה היא חלק והיא לא ממצה את כל נושא ההוראה. היא חשובה ביותר, אבל אנחנו בעצם אמורים להתייחס לנושא של חדשנות בהוראה, ובהקשר הזה אני רוצה להגיד כמה מילים. בעצם, אנחנו מחלקים את כל הנושא של הוראה או – נגיד עוד מילה מקדימה: כל מה שדיברנו עליו עכשיו, על צרכי המשק ועל ייעול המערכת וכל הדברים האחרים, הוא למעשה מה שאנחנו קוראים – גאווה מקצועית. ה-third mission של המוסדות להשכלה גבוהה. צריך לזכור את הדבר הבא, שבסך הכל מוסדות להשכלה גבוהה, המשימה הלאומית הראשונה שלהם היא לפי הסדר הבא: ליצור ידע ולהעביר ידע. ליצור ידע זה המחקר, שעוד מעט נדבר עליו. להעביר ידע – זו הוראה, שאנחנו הולכים לדבר עליה עכשיו, וכל הדברים האחרים שהמערכת, זו המערכת שמתוקצבת על ידי המדינה ומתחברת למדינה, לוקחת על עצמה מבחינת יעדים – הם למעשה חשובים, אבל הם למעשה הנדבך השלישי, הפרק השלישי בעבודה. אז אני מתייחסת כרגע – הלכנו מהפרק השלישי לפרק השני שהוא ההוראה, ונסיים במחקר. אני רוצה להתייחס ולהגיד כמה מילים לנושא ההוראה. הנושא הראשון הוא נושא של שיפור איכות ההוראה במשמעות הקלאסית שלה – יצרית מרכזים במוסדות להשכלה גבוהה, התייחסות מאוד גדולה, זו עבודה מאוד רצינית שאנחנו עושים גם עם האוצר וגם עם התאחדות הסטודנטים. הסטודנטים מביאים לנו מהשטח את כאבם, את הביקורת שיש להם, וגם את העובד שחלק מאוד גדול – זה גם בא מהסטודנטים, לא רק מאתנו – שהלמידה עוברת למדיה הדיגיטלית. איזה משמעויות, איזה השפעות, איך צריך להיראות הקמפוס החדש. אלה דברים שאנחנו נותנים עליהם את הדעת, עובדים עליהם עם הרבה גורמי מקצוע, ולסטודנטים יש כאן חלק מאוד רציני.

אז מעבר לנושא של שיפור איכות ההוראה, שהוא הדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו ואנחנו ממשיכים כבר תשתיות שנבנו במל"ג-ות"ת, אנחנו רוצים להתייחס להקמת מעבדות יזמות לסטודנטים. אנחנו יודעים שכולם מדברים על נושא החדשנות והיזמות. גם שר החינוך, אם שמעתם, דיבר על כך בטקס פרס ישראל, ולמעשה, בעצם, מה שמסתתר מאחורי הרעיון הזה ויכולים להיות לו ניואנסים רבים שאנחנו כרגע מנסים למפות אותם ולהגיע אליהם, למוסדות – זה לבוא ולחשוב שהסטודנט בתקופת לימודיו לא חייב להיות רק פסיבי. מה קורה אם יש לו איזה רעיון נהדר, והוא נמצא בתוך אקו-סיסטם של קמפוס עם סטודנטים אחרים מדיסציפלינות אחרות, עם חוקרים, עם מרצים – הרי אתה נמצא במקום שהסביבה - - - נכון, זה יכול להיות המורה הפסיבי שבא ונותן לך עם האינטרנט, עם קורסים והרבה דיגיטציה והמחשה, אבל זה עדיין לא האקטיביות שלך. למשל, היו לנו כל מיני ניצנים כאלה בכל מיני קליניקות שנתנו לסטודנטים – לעבודה סוציאלית, למשפטים – שאמרנו שחלק מהלימודים זה גם דברים שהם מביאים מהשטח, בעבודה. על אותו משקל גם בתחום החדשנות והיזמות. אפשר להתחיל לחשוב על קמפוס, כי אם אתה אומר שבנקודה מסוימת חלק מהלמידה יהפוך להיות דיגיטלי וייתר, אולי, שהות בתוך הקמפוס, הרי שהקמפוס בכל זאת צריך לתת מענה ולהיות משהו – אנחנו לא רוצים להפסיד את כל מה שיש לו לתת, אנחנו לא רוצים רק אנשים וחוויות וירטואליות, אנחנו רוצים אנשים עם חוויות ממשיות. שנים במל"ג-ות"ת דיברו על קמפוסים, על הגודל שלהם, על היופי שלהם. יש לזה משמעות. זה לא האסתטיקה. זה לא שנשיאי האוניברסיטאות יירשמו כהורדוסים שבנו בניינים, אלא המטרה האמיתית היא ליצור לסטודנט את המקום המדהים שכל הסביבה יוצרת לו את הבסיס. לא רוצים להפסיד את זה למסכים ולכן החשיבה היא בעצם להפוך את הסטודנט לאקטיבי. אנחנו נמצאים ב-survey מאוד רציני של איך לעשות את זה, גם במכללות וגם באוניברסיטאות ואנחנו למעשה מחפשים כרגע מה התמריץ הכי נכון לגרום לזה לקרות בכל המוסדות להשכלה גבוהה.

הנושא האחרון הוא בעצם בהקשר של ההוראה –נושא של הלמידה המקוונת של ההוראה הדיגיטלית, ופה, למעשה, אנחנו כבר נמצאים בעיצומו של תהליך. התהליך הזה כבר יצא לדרך. כל מי שנמצא כאן מהמוסדות להשכלה גבוהה כבר קיבל קולות קוראים ובעצם הזיז את המערכת שלו לכיוון. בגדול, הכוונה היא לקורסים שהסטודנט יכול לעשות אתם כמה דברים: או לעשות אותם לגמרי לבד, וכל מוסד יחליט אם זה טוב לו לקרדיט או לא, מה הוא יכול לעשות עם זה – ודבר נוסף, הוא גם כלי טכנולוגי אדיר למה שנקרא flip courses ללמידה בתוך הכיתה, שאתה יכול להשתמש בויז'ואל ובתרגילים, לתת לתלמידים להכין, לעורר דיונים בכיתה. יש כאן בעצם מהפכה מאוד מאוד גדולה, שאנחנו כבר יצאנו אתה לדרך. אנחנו עושים אותה בשיתוף פעולה עם מיזם "ישראל דיגיטלית" של ממשלת ישראל, ובאמת – השרה גמליאל וכל המשרד של "ישראל דיגיטלית" הם שותפים מאוד גדולים שלנו בנושא הזה, שהולך יפה מאוד. כבר יצאנו עם שני קולות קוראים שהם גם לפלטפורמה בינלאומית, עם שלושה קולות קוראים לפלטפורמה הישראלית גם בנושא של קורסים, קורסי מבוא וקורסי מופ"ת וקורסים להכשרת הוראה. אנחנו כנראה את כל הפרויקט שלנו להייטק ניכתב עם כל הנושא של למידה דיגיטלית. אנחנו עובדים על זה בשיתוף פעולה גם עם תיכונים וגם עם "ישראל דיגיטלית" וגם עם המוסדות שאומרים לנו בדיוק מה הם רוצים, מה הם יכולים לקחת אחד מהשני. בקיצור, יש כאן תהליך נהדר.

אני רואה שבין הזוכים – חוץ מ "שנקר", המכללות נעדרות.

לא, הן לא נעדרות. יש לך גם את המכון הטכנולוגי בחולון. זה יפה מאוד. הייתי אומרת שלשוס ראשון, כמו שאומרים, אל תשכח שהאוניברסיטאות יותר שם, כבר. זה לא רק שהמכללות הן פחות טובות, ולכן, אתה לא רק מגיש מה אתה חולם לעשות, אתה גם חייב להראות לנו שאתה יכול לעשות. המכללות ברובן עוד לא נמצאות עם מנגנונים. יש לנו אוניברסיטאות כמו האוניברסיטה העברית תל אביב, בן גוריון והטכניון, שאלה מקומות שכבר יש להם בתוך המוסדות את היכולת לעשות את זה. הם עשו את ההתחלה גם בלעדינו, אני חושבת שלא כל כך טוב כמו אתנו, אבל בכל זאת הם התחילו, ומהרגע שהם התחילו הם כבר הרבה יותר מוכנים. אנחנו, הוועדות שלנו, מורכבות מנציגי ציבור, נציגי מכללות, נציגי אוניברסיטאות, ויושבות ועדות שיפוט מקצועיות, בודקות את הדברים. רק בהערה אחת – התמיכה שלנו ושל "ישראל דיגיטלית" היא אך ורק למי שמסכים שהידע שלו יהפוך להיות לנחלת העולם. זאת אומרת, אנחנו לא מתקצבים את הביזנס של המוסדות, וגם לא איכפת לנו שהמוסדות יעשו ביזנס – זה עניין שלהם שהם יידעו לעשות. לנו, מבחינתנו, המדינה נותנת את הקטליזטור הראשון למי שאומר – אני אעשה בזה את השימושים שלי, לקרדיט שלי, אבל אני גם פותח את זה לכל אחד בעולם. אני חושבת שהדוגמה המאוד מרשימה בזה היא דווקא של אוניברסיטת תל אביב, שכבר הקימה הרבה מאוד קורסים כאלה, ואמרה – כל אחד בזמן התיכון, בצבא, או אם הוא טייל בהודו – אם הוא עשה שלושה קורסים בדיסציפלינה מסוימת הוא נרשם אליהם, עשה את המבחן ועבר אותם, אני פוטר אותו מפסיכומטרי, מקבל אותו לאוניברסיטה ומחשיב לו את זה כקרדיט. זאת המהפכה. ברגע שזה קרה – זה קרה. עכשיו השאלה מי יעשה את זה יותר מהר או יותר לאט, אבל זה הופך את כל הדבר לחלק מהדבר. אנחנו במקביל גם במל"ג כל הזמן בודקים מה קורה בשטח כדי להתאים את הרגולציה לרצוי ולמצוי. אז זה פרויקט ענק אצלנו, עובדים עליו מאוד קשה, הוא כבר נמצא בעיצומו.

החלק המרכזי או הראשון בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה הוא החלק של המחקר. קראנו לנושא של המחקר או המיקוד שלנו – תשתיות מחקר בעידן הענן, ואני רוצה להסביר מה עומד מאחורי השם. נושא המחקר מטופל במוסדות להשכלה גבוהה בשני ערוצים. ערוץ אחד הוא מה שאנחנו קוראים bottom-up. משמעותו שכל חוקר במדינת ישראל – כל חוקר, בין אם זה באוניברסיטאות ובין אם זה במכללות, ובין אם זה בכל מוסד שמוכר על ידנו כמוסד להשכלה גבוהה, יכול, בעצם, לפנות לקרנות מחקר שבעצם מחלקות כסף למחקר על בסיס תחרותי. מה שמעניין בעניין הזה הוא שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שחלק גדול מהמחקר צריך להיות לגמרי לא מכוון וצריך באמת לבוא מהמחשבות, מהחלומות, משיתופי הפעולה והיוזמות של החוקר. לכן המדינה מקצה משאבים גדולים לקרנות מחקר, את החלק הכי גדול מהם לקרן הלאומית למדע, אבל גם לקרנות אחרות, בינלאומיות. תארו לעצמכם שהתחלנו את החומש עם 865 מיליון שקל הקצבה לקרנות, ואנחנו נסיים אותו עם 1,2 מיליארד הקצבה לקרנות. יש כאן גידול מאוד גדול, גידל ש 50% מלמטה, שזה הרבה מאוד. ואז, מבחינת מה שאמרת – העשור האבוד, ברגע שיש לך הזרמה כזו אל תוך הקרנות המחקר עצמו מרגיש מרווח, מרגיש רווח. זה גידול ענק לתחושה שבאמת יכולים לעשות את מה שרוצים לעשות.

הנושא הנוסף שהתמקדנו בו מדבר בנושא של תשתיות מחקר, והוא משלים בעצם את הטיפול בנושא המחקר של החומש הקודם, שהוביל פרופ' טרכטנברג. אנחנו רוצים שאנשים יחקרו פה ושיהיה להם נוח. אפשר לעשות את זה בדרכים שונות. היו דרכים שעשו את זה דרך קבוצות מחקר, שהביאו אנשים ונתנו להם. אנחנו בחרנו בדרך קצת שונה, שבעצם התוצאה שלה היא תוצאה דומה, והיא העניין שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שיחסית השכר היום באוניברסיטאות הוא סביר, אנשים מסתדרים במדינת ישראל ובעצם, החוקרים הטובים יבואו או, לחלופין, לא יעזבו את הארץ, אם יהיה להם כאן עם מה לעבוד, זאת אומרת – אם הם יידעו שכל מה שהם צריכים למחקר נמצא כאן, הם יהיו כאן. ולכן, ניתחנו את כל הנושא של תשתיות. עברנו מציוד אישי דרך תשתיות לממסד בשתי דרגות של גודל, תשתיות לאומיות – וכאן אני עוצרת ואומרת שהמתנה הגדולה שהקדנציה של פרופ' טרכטנברג השאירה לי חוץ מהאנשים הנפלאים שעובדים אתי, זו מפת דרכים שהוביל פרופ' דוד הורן – מפת דרכים לתשתיות לאומיות למחקר. נעשתה בות"ת עד שהגעתי עבודה של שלוש שנים מאוד יסודיות של survey עמוק של מה שזה צריך להיות. אני ביקשתי מפרופ' הורן שגם יתעדף לי כי בסוף אין כסף להכל – מה הכי חשוב ומה הכי בשל להפעלה. אנחנו ממש נמצאים כרגע ערב ההשקה. יש לנו כסף עבור הדבר הזה. אחד הדברים שזה עכברים מהונדסים כבר יצאנו אתו, שהוא היה בעדיפות ראשונה. אבל יש לנו עוד דברים אחרים, ואנחנו למעשה נעבוד עם המסלול הזה.

כשסיירתי בכמה מעבדות מחקר באוניברסיטאות, התביישתי. התשתיות שם ישנות, משתמשים בכל מיני - - - ואני שמח שגם בתוכנית גדולה יש התייחסות לגשמיות.

אז פה יש דברים חדשים. יותר מזה, אתה תכף תראה, יש לנו ממש לשדרוג. אני כרגע מדברת על החדש. בנוסף לזה חשבנו גם על שאלה שהטרידה אותנו בנושא התשתיות. שאלנו את עצמנו את השאלה – מה פרויקט הננו-טכנולוגיה הבא. זאת אומרת, איזה פרויקט מאוד גדול אפשר להריץ בתוך המערכת מבחינת שתיות, שכשעוד עוד 10 שנים נסתכל אחורה ונגיד כמו על הננו- וואו. כך או אחרת, גם אם יש ביקורת, בסוף, למעשה, הפרויקט הזה שם את האוניברסיטאות הישראליות ובפרט את הפחות חשוב שבהן – על מפת המחקר העולמית. מה אנחנו אמורים לעשות בדבר הזה? – וכאן עבדנו עם הרבה מאוד מומחים, כולל שיתוף פעולה עם ראשי האוניברסיטאות, והגענו לפרויקט הבא שהוא מאוד מרתק, שבעצם מגדיר 4 מסות של תחומי מחקר: רפואה מותאמת אישית, חומרים וקוונטום ומעדי הרוח. חומרים וקוונטום זה בעצם מה שאנחנו אומרים – השלב הבא של הננו טכנולוגיה, אבל לא המשך פרויקט הננו טכנולוגיה. פרויקט הננו טכנולוגיה נגמר, אלא – זו רזולוציה של מחקר ברמות הכי מתקדמות שיכולות להיות, שלמעשה ממקסמות את מה שעשה הננו, ומוסיפות לו עוד את כל הדברים החדשים שאנשים מקדמים אותו. לשמחתנו הרבה גילינו שהאירופאים סימנו בימים אלה כספינת הדגל את נושא הקוונטום, בנוסף. אנחנו, את החומרים בקוונטום נאחד כנראה לנושא תשתיות אחד. האירופאים גם נמצאים במקום הזה. ארגנו להם אירוע. היגיעו 70 חוקרים באוניברסיטאות בישראל לדבר עם האירופאים על מה שעושים במדינת ישראל, והמילה שלהם היתה – תקשיבו, מציון יוצאת תורה. אתם ממש מתקדמים, שואלים ורוצים. זה אומר בעצם שניתן יהיה לאגם משאבים גם מאירופה, כי האירופאים לא רוצים את הכסף שלנו כ-matching לשלהם. הם אומרים כך – אם אנחנו נראה שאם משקיעים בישראל בנושאים האלה, אנחנו ניתן לכם גם כסף מאירופה. זאת אומרת, שזה לא רק שאנחנו עושים פה פרויקט, מדובר על חצי מיליארד יורו כסף שיושב כרגע בבריסל, לחלוקה לפרויקט הזה. הם רק מחכים לתוכניות, לעבודה עם אנשים, לשיתופי פעולה. אנחנו נמצאים היום בסיורים בכל המוסדות להשכלה גבוהה כדי באמת לנסות להבין איך לבנות את הקול קורא הכי טוב.

אתם רואים מצד שמאל את מדעי הרוח. מדעי הרוח הם נושא עצמאי אצלנו. יש לנו תקציב של כ-100 מיליון שקל , יש לנו קרנות פילנתרופיות, בעיקר יד הנדיב ואחרים שמוכנים לתת יד בסדר גודל מאוד משמעותי עד כדי כמעט הכפלה של הסכום כדי באמת להקים את מדעי הרוח. מריץ את זה, מבחינתנו, פרופ' יוסי שיין מאוניברסיטת תל אביב, ונשען על עבודה של פרופ' מלכה רפופורט חובב מהאוניברסיטה העברית שהכינה הרבה תשתיות לנושא בקדנציה הקודמת. אנחנו בשלב של הוצאת תוכניות עבודה עכשיו. יש לנו את הידע, דיברנו עם כל הגורמים, ואני מקווה שהתוכניות תהיינה מוצלחות.

השארתי את הנושא של רפואה מותאמת אישית כאחרון חביב. הרפואה המותאמת אישית בישראל, מבחינת המחקר היא אחד הדברים המרתקים שיש לנו. מתברר שיש לנו מאגרי מידע, בגלל קופות החולים ובתי החולים מעל ומעבר לכל מה שצריך. כד ליצור את הרפואה המותאמת בעצם צריך ליצור ריצופים רפואיים גנומיים ואחרים כדי להצליב את המידע הרפואי על מחלות עם הנושא של הגנומיקה ונושאים אחרים שבעצם נצרכים שם כדי ליצור את ההצלבה. עבדנו על זה מאוד קשה השנה. היינו קצת בתוך מערה ואנחנו נמצאים עכשיו לקראת האור. אנחנו ניפגש ביום חמישי הקרוב בפורום תל"מ – פורום תשתיות לאומיות למדע, שמאגם כוחות ממשרדי הממשלה השונים. אנחנו נשיג, כנראה, חמישה שותפים לתוכנית שנקראת "פסיפס" שמוביל אותה משרד הבריאות. היא תתכתב לגמרי עם האקדמיה ותיצור top-down, מלמעלה – בנק ריצופים של מאה אלף דגימות, שזה סדר גודל ענק שככל שניתן יותר כסף ככה הוא יהיה קיים יותר מהר, וככל שהוא יהיה קיים יתר מהר כך ההצלבות תוכלנה להיות יותר מהר. ככל שהן תהיינה יותר מהר כך ה-benefit גם למחקר וגם לתעשייה יהיו יותר גדולים.ז ה יוצא לדרך, ממש.

כל הדבר הזה, ואז, אתם זוכרים שאמרתי לכם על השקף להייטק שנחזור אליו – כל הדבר הזה מתכתב עם שיטות מחקר חדשות, גם הנושא של רפואה מותאמת. אין כאן מחקר כמו בקוונטום, של המעבדות – יש כאן יורת מחקר של הצלבות נתונים שיכול להתקיים רק אם יש לך ידע ענק בנושא ה-big data ובנושא המחשוב. לכן, מדעי המחשב – לא רק כדי להכשיר להייטק אלא גם כדי לאפשר את כל שיטות המחקר החדשות ולהתקדם הופכים להיות מעין ענן על גדול על כל תשתיות המחקר. לא ניתן תשתיות מחקר בלי שנבין בתוך המערכות איך הן מתכתבות עם הנושא של ה-data science, ואם הם יצטרכו תקציבים ל-data science אנחנו נשמור סכום מסוים שיאפשר, בעצם, למחקר להיעשות בצורה הטובה ביותר. זה לא שמסתפקים בידע הגנומי, בנתונים מקופת חולים ובהסרת חסמים כדי שכל חוקר יוכל לקבל כמה ידע שהוא רוצה, אבל אין מספיק כסף להתחבר לענן או לכוחות מחשוב גדולים, או שאין אנשים ב-data science שיכולים בעצם להתחבר לאנשי המדע. כל הראייה כאן היא ראייה הוליסטית מאוד רחבה. זה כמו במחקר – כשהאינטואיציה אומרת לך בתחילת המחקר שאתה עושה דבר נכון ואחר כך אתה מתחיל לחקור, הולך בתוך המנהרה ואומר- מאיפה זה ייצא. רפואה מותאמת בדרך, מדעי הרוח בדרך והקוונטום בעבודה. אנחנו מרוצים, ואנחנו עוד בחצי השנה הראשונה לתוכנית הרב שנתית.

אחרון חביב – רק להראות שמעבר לכל הדברים, במענה לשאלתך כנציג של עם ישראל על כיסא הזה, להראות לך שיש לנו כסף לפיתוח פיזי ולהנגשה של אנשים עם מוגבלויות – מכל מה שאתה רואה לפיתוח הפיזי, 90 מיליון שקל זה רק להנגשה לאנשים עם מוגבלויות, ובנוסף לזה – לשדרוג. כל הדברים הישנים שראית, זה לא מספיק שאנחנו עושים הכל חדש ויפה, יש מעבדות שבאמת לא נמצאות במצב ראוי ולכל הדברים האלה יהיה מענה בתוכנית הזו. יש כאן את יותם שאחראי אצלנו על תשתיות, הוא יודע לעבוד עם המוסדות והם יודעים בדיוק לדבר אתו על מה שחסר להם ואנחנו בסך הכל נבנה פה תוכנית יפה.

אחרון חביב מאוד ומאתגר מאוד – לא המצאנו את הבינלאומיות. אני פרופסור למשפט בין לאומי. הוגו גרוציוס דיבר עליה כבר במאה ה-15. אז אין כאן את המצאת המאה, אבל מה יש כאן שמאתגר מאוד? מה יש כאן חדש שלא ראינו קודם? מה שבעצם מתברר זה שיש לנו בעצם הרבה מאוד שיתופי פעולה בינלאומיים בין חוקרים. יש לנו כבר הרבה מאוד קרנות בינלאומיות, יש לנו תשתיות בינלאומיות כמו בסרן ועוד מעט נחנוך אחד בירדן, בססמי. יש הרבה מאוד מהדברים האלה. עדיין, למרות הכל ולמרות ש-3 מבין האוניברסיטאות שלנו נמצאות בין ה-100 הראשונות ואחת בין ה-100 ל-160,ש זה באמת מראה מאוד יפה מבין 8 אוניברסיטאות במדינת ישראל, אנחנו לא מדינה אטרקטיבית לסטודנטים זרים, נקודה. אם הממוצע ב-OECD הוא 9% של סטודנטים זרים, לפי הספירה אנחנו עומדים על 1,4 או 1,7. שניהם לא מרשימים. לכן, בבינלאומיות לקחנו על עצמנו לחומש הקרוב ליצור שינוי בבינלאומיות בהוראה. אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה אטרקטיבית לסטודנטים זרים מהרבה סיבות. קודם כל, מסיבה אקדמית צרופה – ארצות הברית היא ארצות הברית במחקר בגלל הכסף הגדול אבל גם בגלל שכל המוחות הטובים מכל העולם מתנקזים אליה. אין סיבה שבעולם שאנחנו רק נישאר עם עצמנו ולא נהיה אבן שואבת לזרים, לא משנה מאין, טובים ומעולים. לכן, זה לא רק בשביל כסף שיבואו לבנות פה תוכניות, זה כדי ליצור כאן מערכת הרבה יותר פוריה והרבה יותר מגוונת, שהיא מאוד נצרכת להשכלה הגבוהה. יש לזה גם תוצאות נילוות אחרות, כמו, למשל, דבר שהתחיל בחומש הקודם וצובר תאוצה ענקית – יחסים עם המזרח הרחוק. תחשבו על סטודנטים מסין או מהודו שמגיעים לכאן, פוסט דוקטורנטים, בהיבטים של הלמידה, של המחקר, של התעשייה, של כל ה-linkage. הם השגרירים הכי טובים בעולם שלנו, לחזור מכאן וליצור את הקשרים עם ישראל, להסביר את ישראל, לעסוק בישראל, וכדומה. שלא לדבר על ההיבט הציוני הענק שיש לנו – שיהודי העולם יידעו שזה הבית שלהם לא רק בפוטנציאל של אזרחות אלא גם בפוטנציאל של לעשות השכלה. לכן, הבינלאומיות – יש לנו תקציבים, יש לנו תקנים ובזה אנחנו מודים לאוצר – של אנשים שיישבו אצלנו, יעסקו בבניית האסטרטגיה, בעזרה למוסדות בשיווק, בעזרה למוסדות לבנות את כל היכולות שלהם לעשות את הדברים האלה: טפסים באנגלית, קורסים באנגלית, איך בונים, מה עושים, מה הניסיון בעולם. יהיה לנו ממש מנגנון שיעבוד בכל הדברים האלה. אנחנו רוצים להתמקד בתארים שניים ובפוסט דוקטורנטים, כי אנחנו מאמינים שתארים שניים ממוקדים יותר, קצרים יותר, הגיל בוגר יותר, יותר קל להתחיל אתם – זה לא שאנחנו שולים מי שירצה לעשות תואר ראשון, בתל אביב יש גם תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה, כולו באנגלית. זה מאוד מרשים. זו תוכנית שקשה להריץ אתה אבל היא חשובה. אנחנו נעודד אותה, גם, אבל נתמקד בתארים שניים ופוסט דוקטורנטים כי הם באמת בשלב מאוד בשל של מחקר. הם גם נחוצים כי אנחנו מוציאים הרבה אנשים מהארץ לפוסט דוקטורטים בחו"ל, ולכן לחוקרים חסר פוסט דוקטורנטים בארץ.

זה, בגדול התוכנית שלנו שנמצאת, הייתי אומרת, בשנת התנעה. אנחנו משיקים לא רק אתר של המל"ג הישראלי. אנחנו השקנו בימים אלה אתר, שאתם יכולים למצוא אותו ב- I phone שלכם, אתר שנקרא – study in Israel, why Israel, study in Israel, Live in Israel, Explore Israel. האתר הוא יפהפה מבחינה גרפית והוא בעצם אמור להיות בנקודה הראשונה של כל מי שרוצה להסתכל על מדינת ישראל ולבוא אליה מחוץ לארץ.

השקף האחרון – עניין הכסף. כדי לעשות את כל הדברים היפים האלה אי אפשר בלי כסף וגם אתו זה לא שווה הרבה. אז אחרון חביב זה בעצם התוספות. אתם רואים כאן לפניכם – התחלנו את בסיס התקציב של 2016 עם 10 מיליארד, נקבל תוספות כל שנה בסדר גודל ממוצע של 300 מיליון שקל פחות או יותר. זו תוספת אינטגרלית של 7 מיליארד בתוך החומש. זה גם יוביל אותנו ליותר מ-12 מיליארד ₪ כי הכסף שאתם רואים כאן לא כולל את התוספות של ההסכם עם הסגלים באוניברסיטאות, שזה מתוקצב על ידי האוצר באופן נפרד. זאת אומרת, הכסף זה הוא כסף נקי שעובר לאוניברסיטאות לכל הפעילות שציינתי בפניכם. אני שוב חוזרת – מודה על ההקשבה, מודה למנואל על זה שהוא אפשר לי את הרצף, ודבר מאוד חשוב, אני חושבת – שזו כבר פעם שנייה שיש לנו שש שנים תוכנית שהיתה שלך ועוד פעם שש שנים תוכנית שממשיכה. אי אפשר לבנות תוכנית למערכת ההשכלה הגבוהה בלי ראייה ארוכת טווח ובלי שהמוסדות יכולים לתכנן את עצמם. מעבר לכסף ומעבר לרעיונות היפים, עצם קיום הסיסטם הזה, האפשרות שמדינת ישראל מאפשרת את זה למערכת ההשכלה הגבוהה זו ברכה גדולה, ואני מודה לכל השותפים במוסדות, באוצר, במשרד החינוך, לשר האוצר, לך, חבר הכנסת מרגי ולך, פרופ' טרכטנברג על שהשארת לי כזו מערכת. כל חצי שנה הוא מקבל ממני אי מייל עם תודה על המערכת. נעשה ונצליח, כולנו ביחד.

תודה רבה לך. אני חושב שהסקירה היתה מפורטת. איך שזה נראה – התוכנית מתכתב ומדברת, כפי שאמרתי בדברי הפתיחה שלי, עם מה שנשמע כאן בשנתיים האחרונות. מתפקידנו להמשיך ולעקוב, לראות את המגמות, שזה הולך ומתקדם לפי השאיפות.

חברי חברי הכנסת, אני אתן לחבר כנסת ולאורח. לי קשה לחלק מחמאות, אני לא אוהב שמתרגלים אליהן. היא הצליחה לתת לנו סקירה מעניינת, לא השתעממנו. בדרך כלל אנחנו, חברי הכנסת קצרי רוח, רוצים מיד לדבר. אז אין ספק שריתקת אותנו. זה עניין, זה מאתגר, התוכנית מאתגרת, ואני חושב שדקה אחת לא בוזבזה, נגענו בדברים וירדנו לפרטים, ואם נצטרך – נעשה עוד דיון.

מילה אחת לסדר – יש לי מפגש בין פרלמנטרי בילטראלי יוון-קפריסין בשעה 10:00.

למרות שיש לי סמכות להכריע, אני - - -

- - -

אני מודה לכם. אדוני היושב-ראש, פרופ' יפה זילברשץ, מאוד שמחתי לשמוע את הסקירה. מערכת ההשכלה הגבוהה שונה כמעט מכל מערכת אחרת שנתמכת על ידי המדינה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב שדומה לזה זה חיל האוויר. למה? כי זו מערכת שדורשת תכנון לטווח ארוך, דורשת תקצוב לטווח ארוך ודורשת התנהלות שהיא במרחק ביטחון מהגורמים הפוליטיים. אלה תנאים - - -

במילים לא אקדמאיות, אנחנו, תמיד בצבא היינו אומרים – יש את צה"ל ויש את חיל האוויר.

בכל אופן, אי אפשר לבנות השכלה גבוהה איכותית לאורך זמן אם אין לך את האלמנטים האלה שהם: תכנון לטווח ארוך, תקצוב לטווח ארוך ומרחק סביר מהעולם הפוליטי. אם זה לא יהיה ככה, המערכת הזו לא תשרוד ולא תתפתח.

אמירה שנייה – אני מאוד שמח לראות שני אלמנטים קריטיים בהקשר הזה, בתוכנית שהצגת: המשכיות והתחדשות. הרי זו מערכת שיש לה אינרציה מסוימת. אם אני ארצה להשוות למערכות אחרות זה לא לטובה. כל שר שבא לפרק זמן של שנתיים-שלוש מנסה להיבדל ממה שנעשה קודם ולהמציא את הגלגל מחדש. זה גורם לזעזועים במערכת. לא כך צריך להתנהל. צריך ראייה לטווח ארוך, צריכה להיות המשכיות, ויחד עם זאת העולם הוא דינמי ומעת לעת, מדי חמש שנים צריך להציף יעדים חדשים, לעדכן, וכו'. זה בדיוק מה שאני רואה בתוכנית הזו – גם המשכיות, גם התחדשות, ואני מברך על כך.

מאוד בקצרה, וכאן אני נכנס לנקודות ספציפיות. דיברת על חיזוק המערכת. לא הזכרת את העניין של קליטת סגל חדש, איכותי, למערכות השונות. אני זוכר את נקודת ההתחלה לפני שש או שבע שנים. היינו במצב מאוד לא טוב מבחינת מצבת הסגלים בעיקר באוניברסיטאות אבל גם במכללות, ועל הצורך להחזיר מדענים ישראלים צעירים מצוינים שנמצאים בחוץ לארץ. נקטנו בשורה של אמצעים, בין היתר – מרכזי המצוינות שהיו אמורים להיות אבן שואבת לכך. הייתי שמח לשמוע מה קורה בהקשרים האלה, מה הנתונים, איך התקדמנו, מה היעדים הבאים וכו', כי בסוף ובסוף איכותה של המערכת זה בראש ובראשונה באיכות הסגל ובפרט של אותם צעירים מבריקים, שאותם אנחנו מייצאים בכמויות.

נקודה שנייה – אני לא אתייחס לנושאים הגדולים. בעניין המגדרי. אני רוצה להגיד כך: זה לא מקרה שאנחנו רואים את התופעה הזו של מספר יחסית רב של נשים בתואר ראשון, שני ושלישי. אחר כך יש את תנועת המספריים, שאז זה יורד, שאז אנחנו באים לסגל בכיר עם דרגת הבכירות. מכיוון שעדיין המערכת לא התאימה את עצמה לעובדה שנשים מביאות ילדים בגילאים די צעירים במדינת ישראל וגם עושות קריירה דורשנית מאוד. המערכת לא התאימה את עצמה. כיום אני חווה את זה באופן אישי דרך הבת הבכורה שלי שעושה דוקטורט בפיזיקה. קודם כל, כל הקשיים שיש בחלק התחתון של הטבלה, שיש שם מיעוט של נשים – ב"ה היא התחתנה ועומדת להביא את הנכד השני ואני רואה – המערכת לא מותאמת. זה פרדוקסלי. מערכת ההעסקה בהרבה מאוד חברות ומפעלים מובילים בארץ יותר מותאמת לכך מאשר המערכת האקדמית, כאשר לכאורה זה הפוך – כי המערכת האקדמית צריכה להיות גמישה. אבל זה לא כך. לכן אני אומר שזה משהו שצריך לנקוט בו במדיניות יותר פרואקטיבית, כי אם לא, התוצאות לא יבואו וזה לא רק עניין של מלגות. זה הרבה מעבר לזה.

דבר שלישי, העניין של תנאי כניסה פסיכומטרי. אני מניח שידובר בזה אחרי זה.

היה דיון ויהיו עוד דיונים.

אני חושב שצריך אמירה שהמערכת פועלת ותפעל בצורה נחרצת כדי להפחית את המשקל של הפסיכומטרי, כי הפסיכומטרי לא עושה את המלאכה מול המגוון הרחב של החברה בישראל. ברור – להפחית את המשקל ולהציע, כמובן, דברים אחרים.

הערה אחרונה, שלא שייכת לעניין של המצגת הזו – מחצית מכל מחזור גיל שמסיים תיכון לא מגיע להשכלה גבוהה, ולטעמי – אמרתי את זה הרבה פעמים, חטפתי על הראש על זה ואני אגיד את זה עוד: תואר אקדמי זה לא חזות הכל. יש מגוון רחב של כישורים ומקצועות ומיומנויות שאפשר לרכוש מחוץ לאקדמיה, והאקדמיה היא לא הדרך הנכונה לכל צעיר וצעירה במדינת ישראל. אבל מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על המחצית השנייה שלא מגיעה להשכלה גבוהה. היא לא עושה זאת והיא מפקירה מחצית מכל דור, ואנחנו רואים את התוצאות בכל הקשר, בפערים ובפריון הנמוך.

כמעט בכל תנאי סף של מיומנויות צריך תואר אקדמי.

אז זה לא בסדר. אנחנו צריכים לפתוח את הראש. אני אומר את זה כהערה, כשאנחנו מדברים על השכלה גבוהה אנחנו צריכים לזכור את אלה שלא שם.

רק כדי שהוא לא יילך מודאג – אני אגיד לו לגבי קליטות הסגל. בשאר הדברים אני מסכימה, הם יהיו בעבודה, רק נתניע ונחשוב עליהם. לגבי קליטת סגל, פשוט לא הבאתי את השקף. מה שהיה הוא שיהיה – אתם הצבתם יעד. לא הצליחו להגיע אליו לגמרי באוניברסיטאות, תוספות התקציב הולכות בחלקן גם לתקצוב הישיר, לכן – כל התהליך של המשך קליטת הסגל לגמרי מטופל ולא נשכח.

במשפט אחד – ברכות על התוכנית, זה מאוד חשוב. אני רוצה להביע את דעתי על כמה נושאים שהוזכרו בתוכנית הזו. אחד, במודל המחקר של ות"ת יש תקצוב לנושאים שונים, פרסומים, דוקטורנטים, מענקי מחקר תחרותיים ומה שנקרא מענקי מחקר לא תחרותיים, שחלקם הגדול הם לא תחרותיים. שם זה בדיוק הפן שבו האקדמיה תורמת לפיתוח של המשק. לצערי, המרכיב הזה בזמן האחרון קוצץ וכשבכנסת שואלים מה האקדמיה תורמת למשק אני חושב שנכון פה הביטוי – put your money where your mouth is. אם זה חשוב שהאקדמיה תתרום למשק, לתעשייה, למשרדי ממשלה, לכל מיני דברים כאלה, חשוב גם לפחות לשמור על תקצוב בנושא הזה, ולא להקטין אותו, מאחר וחברי סגל כשלעצמם לא כל כך מתוגמלים מזה. הקידום שלהם בדרך כלל נעשה על פי הפרסומים, וזה בדיוק המקום שבו התקצוב הזה גורם לפיתוח של תשתיות האוניברסיטה, וחבל שזה קוצץ.

דבר שני, במסגרת הזו אני חושב שחשוב לציין – ממשלת ישראל החליטה להעביר את היחידות הטכנולוגיות של צה"ל דרומה לקמפוס ההייטק של אוניברסיטת בן גוריון והסביבה שלו, וכתוצאה מזה להביא מספר עצום של קצינים וחיילים שילמדו אצלנו באוניברסיטה. כדי לקלוט מספר כזה גדול אנחנו צריכים להגדיל באופן דרמטי את מספר חברי הסגל. אי אפשר לעשות את זה בו זמנית כשהם יבואו, מכיוון שאין בכל העולם, בכל רגע נתון, אין עשרות חברי סגל בתחומי מדעי המחשב, סייבר וכל מה שקשור בזה – אין בכל העולם ברגע נתון מספר כזה, ולכן צריך לגייס אותם שנים מראש עוד לפני שהסטודנטים באים. יש לזה עלות. אני מנהל מזה שש וחצי שנים, מאוקטובר,2010, משא ומתן עם משרדי הממשלה. אגורה אחת אפילו לא קיבלנו. כל שנה מבטיחים ומבטיחים. אם המדינה רוצה ש-8200 יעברו לבאר שבע, אם לא יהיה תקצוב אז יהיה 4100 בהרצליה ו-4100 בבאר שבע. אני לא חושב שזה מה שטוב למדינה. אם לא יהיה תקצוב לא נוכל לקלוט אותם. אין דרך לעשות את זה בלי כסף.

הוזכר פה העניין של הפסיכומטרי. אני רוצה לציין שבאוניברסיטת בן גוריון הקמתי חלופה לפסיכומטרי, מכינה קצרה שמאפשרת בחינה על בסיס של ידע, לא על בסיס של טריקים והתמודדויות עם כל מיני דברים שבעצם, בסופו של דבר, לא מוסיפים שום ידע למי ששילם את הכסף ובזבז את הזמן שלו. המכינה שלו הראתה הצלחה יותר טובה ממה שיש בפסיכומטרי. בינתיים זה רק היה אצלנו, אבל בעתיד אני מקווה - -

בחינה אחידה בכל הפקולטות?

יש שתי מגמות – מדעי הטבע ומדעי החברה.

הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו- הנושא של החרדים והערבים. אחוז התלמידים בבתי ספר שהם חרדים וערבים מתקרב ל-50% מה שאומר שזה יהיה האופי של המדינה שלנו בעתיד. מדינה שמתיימר להיות מדינת סטרטאפ לא יכולה לרוץ מהר קדימה כשהיא משאירה - -

אל תהלך אימים. זה לא מה שהולך להיות. זה תהליך איטי. עוד יחשבו שזה יקרה מחר, ייצאו מפה עם פנים נפולות.

זה בסדר גמור. ההשתתפות של החרדים והערבים – כל אחד מסיבות אחרות לחלוטין – בהשכלה הגבוהה היא נמוכה מדי. אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ כדי לאפשר להם. אני יודע שיש התנגדות גדולה לתת לחרדים שיעורים בהפרדה בין גברים לנשים. אצלנו באוניברסיטה, ופה אני לא מייצג את ור"ה, אני מייצג את אוניברסיטת בן גוריון – הבטחתי שאם יבואו חרדים אלינו, לצערי עדיין הם לא באים – אנחנו מוכנים לתת להם קמפוס נפרד בבאר שבע, הפרדה של ימים נפרדים בלימודים ואם יהי צורך אפילו רב, רבנית ובלנית. כל מה שצריך ובלבד - - - אני יודע, יש בזה מגרעות, אני ער למגרעות האלה. הייתי רוצה שילמדו כמו כל האחרים, זה יהיה הרבה יותר טוב, אבל האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. גם בגלל ההכנה, לצערי אני חייב לציין את זה, ההכנה הגרועה של תלמידים חרדים כי כשהם מגיעים לאוניברסיטה רובם לא למדו לימודי ליבה כמו שצריך. אצל נשים זה קצת יותר טוב. אם הם היו לומדים עם כולם, אחוזי הנשירה היו יותר גבוהים.

הכנתי את פרופ' זילברשץ שבדיון הזה אני לא אתמקד באוכלוסיות המיוחדות שצריך להנגיש להן את האקדמיה, כי זה באמת דיון נפרד, מעמיק. יש גם נסיבות אחרות, משפטיות, שצריך להתמודד אתן. הזכרת, נקודה.

אני מודה לפרופ' יפה על ההצגה של הדברים. רציתי לשאול – כל ההצגה רציתי לראות איך שילובם, למשל, של הערבים באקדמיה, כמה תקציב יש לשילוב הזה. אני שמעית את המספר מיליארד לשילוב אוכלוסיות מיוחדות. האם הכוונה גם לשילוב האוכלוסייה הערבית? זה כולל מה, זה כולל סטודנטים או גם כולל סגל אקדמאי, למשל? מרצים? אנחנו יודעים על האחוז הנמוך של המרצים באקדמיה באוניברסיטאות. רק רציתי להקדים במשפט שהוא לפי דעתי חשוב – הערבי, במדינת ישראל, מפלטו לשינוי, למוביליות, שהוא ייצא ממצב, אם זה מצב סוציואקונומי שהוא בא ממנו מאיזה כפר או עיר – מפלטו זה הלימוד האקדמאי, איך הוא מתקדם באקדמיה, באוניברסיטה. הידע שהוא רוכש שם, וכולנו יודעים שהחיים האוניברסיטאיים זה לא רק לימודים – זה מעצב גם את הדמות שלנו, האינטלקטואלית, הרעיונית. לכן העניין מאוד חשוב. זה כרוך גם בלתת כבוד לתרבות של הסטודנט הזה. אני מדבר עכשיו בהקשר של הסטודנטים הערבים. יש סטודנטים מאוכלוסיות אחרות. לתרבות שלו, לשפה שלו, למועדי החגים שלו. למשל, יש עכשיו עניין שפונים אלינו הרבה סטודנטים מאוניברסיטת חיפה. אני חושב שגם אל חברי פנו שביום חג הקורבן יש להם כבר בחינה. אז צריך גם לכבד את התרבות, את המועדים האלה, את השפה הערבית של הסטודנט הערבי. סטודנט ערבי שיש לו חג והוא צריך לחגוג, אי אפשר שכל הימים הוא יצטרך להכין את עצמו לבחינה ואחרי זה שיעשה את הבחינה באותו יום חג.

עוד רעיון שעלה כשקראתי את המסמכים, ולדעתי הוא רעיון טוב – אם העניין הוא לשלב יותר את האוכלוסייה הערבית באקדמיה, שהאחוז שלה הוא 14% והיעד הוא 17% - רציתי לראות שהיעד הוא לפחות 20%. לפחות האוכלוסייה - - -

- - -

בחמש שנים. לא לעולם ועד. זה יעד לחמש שנים כי אנחנו רוצים באמת לתת את כל ההכשרה, את כל התמיכה מהתיכון עד העבודה.

גם צריך להציג משהו ישים.

אז כדאי לשקול את ההצעה, לפחות, שקראתי, של קרן אברהם שזה להקצות איזה תקן או משרה בכל מוסד אקדמאי - - -

יש.

אה, יש?

בטח שיש. יש שניים. יש גם לעניין הערבית וגם לעניין - - -

בוקר טוב ותודה רבה לחבר הכנסת מרגי ולפרופ' זילברשץ על ההצגה המעניינת מאוד והחשובה. אני רוצה לומר כמה דברים. אני עומדת בראש המועצה המתאמת של כל המכללות הציבוריות ואנחנו פרוסים על פני כל הארץ ונותנים שירותים לפריפריה של החברה הישראלית, שזה כולל את כל המגזרים למיניהם, שכאן התעכבו עליהם, ואני לא אתעכב עליהם. לשם כך מגיע לתושבי הפריפריה השכלה גבוהה ברמה גבוהה מאוד. השכלה גבוהה ברמה גבוהה אנחנו משיגים כשיש לנו תקציבי מחקר. לפני חמש שנים חתמנו – אז היה פרופ' טרכטנברג, חתמנו אתו על הסכם שכר חשוב מאוד, פורץ דרך שנותן תקציבי מחקר, קטנים, אמנם, למרצי המכללות. הבעיה היא שאחרי חמש שנים, היום, כשנכנסתי לתפקיד, מסתבר לי שכמעט במחצית המכללות התקציבים זורמים מות"ת להנהלת המכללה, ולא מגיעים לייעודם, למרצי המכללות. כשאני שואלת למה אז ות"ת אומרים לי – זה לא התפקיד שלנו לדאוג שהמרצים יקבלו א מלוא הסכם השכר. זה נראה לי דבר חריג מאוד ובעייתי מאוד, כי אנחנו אלה שדואגים לפריפריה ונותנים להם מענה, והוא אמור להיות מענה טוב, וחשוב.

אני רוצה להתייחס רק לשתי נקודות בנוסף לכך, שתי נקודות חשובות: אחד, הנושא של קורסים מקוונים, מו"פים וכדומה. עשינו צוות חשיבה בין מרצי המכללות. הדעה שלנו, של מרצי המכללות, היא שקורסים כאלה יפגעו בעיקר בתושבי הפריפריה, משום שאנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד באינטראקציה שנערכת בכיתה בין המרצה לסטודנטים בהעברת ידע אישי בין מרצה לסטודנטים. קורסים מקוונים הם איכשהו - - -סטודנטים יפלו בהם, במיוחד החלשים, ובמיוחד אלה שלכאורה הכוונה היא להגיע אליהם, תושבי הפריפריה. יש בזה המון בעיות גם מההיבט של מרצים – איך אנחנו עושים את הדבר הזה, איך אנחנו מתוגמלים על העניין הזה. זה עניין לדיון אחר.

אני רוצה לסיים ולומר – פרופ' זילברשץ פתחה את הסקירה שלה בכך שהיא מקיימת שיח בין מל"ג להנהלות האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה הגבוהה. אני חושבת שבמשא ומתן הזה מאוד חשוב שגם אנחנו, המרצים, נהיה שותפים, משום שאנחנו אלה שעומדים מול הסטודנטים, בסוף.

קודם כל אני רוצה להגיד שהקשבתי במשך שעה, עקבתי אחרי כל מילה, ושאלתי כל הזמן את עצמי האם המהפכה שמדובר עליה היתה באיזושהי צורה רלבנטית אלינו, אלי כערביה, אישה, כאוכלוסייה של 20% שאין להם שום דרך של מוביליות חוץ ממערכת החינוך. אנחנו כמעט מודרים משוק העבודה. אנחנו צריכים קודם כל להתברך בתוך האקדמיה בשביל להיות על המפה, בכלל, מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית, מבחינת הכל. יש מהפכה ואת יכולה להתפאר בהישגים שלה, אבל המהפכה הזאת היא מהפכה שיותר – גם אם האחוז שלנו עלה באוניברסיטאות ובמכללות - מהפכה היא ב-90% ממנה לא מדברת אלי. כאשר אנחנו אומרים שהעלינו את אחוז הסטודנטים הערבים את לא מזכירה ש-50% מהסטודנטים בכלל לומדים בחו"ל. אם מדברים על חו"ל, אז אנחנו בחו"ל, חצי שלנו בחו"ל. חצי מהסטודנטים הערבים בירדן ובשטחים הכבושים ובאירופה. אנחנו בחו"ל. תביאו אותנו, קודם כל, לפני שתדברו על סטודנטים מחו"ל.

פרופ' יפה, אני מעריכה את היכולת המקצועית שלך אבל רציתי לזהות איזושהי נימה של צדק ,של ראייה ערכית לגבי האוכלוסיות שאת קוראת להם "מיעוטים". המצוקה שלי לא היתה שהמקום שלנו, גם באוניברסיטאות, גם במכללות, הוא בזווית, אלא גם בתודעה שלך אנחנו לא נמצאים. כמעט שעה לא הזכר בעיה שאנחנו נמצאים בתת ייצוג של 1% במקצועות שהם רלבנטיים לשוק התעסוקה. אנחנו נמצאים ב-3% בפסיכולוגיה, כאשר מדברים על רפורמה בבריאות הנפש. אנחנו נמצאים באוניברסיטאות – איפה? חצי מאתנו בחו"ל, חצי שני – במכללות, חצי מהחצי בחינוך, ונזרקים לשוק האבטלה. אנחנו לא 14% אפילו. מבחינה איכותית, מבחינת רלבנטיות למוביליות אנחנו אולי 7%. הפער הזה, העלייה הזו – 80% מהעלייה באחוז שלנו הוא במכללות ועוד פעם בחינוך. זה לא added value, אנחנו לא מפיקים את הערך המוסף. כאשר אנחנו מעלים את האחוז שלנו ל-7% זה לא כמו שאולי היהודים מעלים את האחוז שלהם.

סיכום. יש עוד הרבה דוברים.

אדוני היושב-ראש, זה לא דיון בנפרד. אם אנחנו נשארים בנפרד, כאוכלוסייה ואנחנו לא משתקפים בראייה הערכית של המערכת אז המערכת אז המערכת ממשיכה, מערכת שמדירה. היא משגשגת. האוניברסיטאות בישראל הן מהראשונות, יש להן דירוג. אדרבא, אדרבא, יש מהפכה ואני אין לי מקום בה אז זה אומר - - -

שלוש דרישות – יש יכולת. מה את אמרת? יש יכולת לתחום הזה. אתם יכולים לעשות מהפכה. אז כאשר מציגים 5 יעדים בלי שהאוכלוסייה הערבית – שהיא לא מיעוטים, היא לא אורחת, לא זרה, היא ילידה, לא מהגרת לא כלום – מהמקום הזה אנחנו רוצים לראות את עצמנו ביעדים ולא כתוצר לוואי. ביקשנו כמה פעמים לעשות דיון נפרד על 50% מהסטודנטים שלנו שלומדים בירדן ובאירופה. אתם לא יכולים לנפנף את זה. הנקודה השלישית – פיקוח במכללות. את יודעת מה? יש מכללות שאנחנו דורשים מכם לסגור. יש מכללות של חינוך, מסחריות לכל דבר.

תודה. דיברת באמת דברים נכונים וכואבים - -

שמענו, שמענו. רצינו להשמיע.

- - ולי אין ספק שפרופ' זילברשץ, אם הייתי מאפשר לה – היתה עכשיו משיבה. ההאשמות הן חמורות. זה לא הוגן, ואני אסביר לך למה: אני הזהרתי אותך לפני הדיון. אמרתי שזו הצגת תוכנית החומש ואני לא יורד לפרטי פרטים של כל סעיף וסעיף - - -

- - - אבל זה במרכז.

נכון, ולכן צריך דיון מיוחד. אלה הן נורות אזהרה מהבהבות לגבי אותן אוכלוסיות, ולא לחינם בתוכנית החומש יש 1,2 מיליארד שקל לשילוב. לכן זה לא הוגן. אני הסכמתי ואפשרתי לך להציג את זה כי זה בוער בך, ואני יודע, בכנות, אני מתחבר לזה. אם היינו ביום עיון שלם אולי היינו מצליחים לרדת לרזולוציות האלה - - -

אבל אני מדברת על התפיסה המרכזית. צריך לשנות אותה. אם לא משנים את התפיסה המרכזית אז לא מגיעים לאוכלוסיות האלה.

תודה, חנין. תודה.

לא, אני לא בקבוצה נפרדת בצד. או שאהיה במרכז או שאני לא רוצה להיות. או שלא נהיה במרכז או שלא נהיה בכלל – זו התפיסה שצריכה להיות.

תודה רבה על הדיון החשוב, ותודה רבה לפרופ' זילברשץ על ההצגה המרשימה של תוכנית החומש. אני מייצג 22 מכללות מתוקצבות. המכללות הללו גרמו למהפכה משמעותית ביותר במדינת ישראל, לא רק בחומש האחרון אלא בעשור האחרון, גם כשהתחלתי אותו כיושב-ראש ות"ת ואולי התעלמו מזה, בעבר, אבל זה התחיל אז, והתחילה ההנגשה של המכללות לאוכלוסייה במדינת ישראל כולה וכיום, 2/3 מהסטודנטים לתואר הראשון לומדים במכללות. אני חושב שזה הישג אדיר, וזה גם עונה לחלק מהדברים שלה. ישנן מכללות שאחוז מהמכללות יותר מ-50% בהן הם ערבים.

- - - אנשים לא - - -

פרופ' גרוסמן, אתה ברשות דיבור. אתה לא מנהל דיון משני.

לא, אני רק רוצה - - -

אבל זה יגרור תגובה נגדית ואין לי את הזמן לזה. אין לי את הפריבילגיה הזו.

רציתי להדגיש כאן מספר נקודות שהן חיוניות למכללות. ברור שההוראה מהווה את המוטיב המרכזי במכללות. אז אמרנו שההוראה מתפתחת יותר כהוראה דיגיטלית. הות"ת חייבים להביא בחשבון שציוד ההוראה מיושן, תשתיות ההוראה מיושנות, ולכן יש צורך דחוף לתמוך בהן מחדש, לחדש אותן ולהביא אותן למצב מתוחכם כפי שהן חייבות להיות. יתרה מכך, גם המכללות התפתח מחקר. ישנם תארים שניים, לא תואר שלישי אבל תארים שניים, ישנו מחקר – מחקר יותר יישומי, אבל גם מחקר כללי. ברור שאנחנו לא הולכים להתחרות באוניברסיטאות ואנחנו לא רוצים לקחת את דגל המצוינות של המחקר במכללות. מכל מקום, אני חושב שהות"ת צריכה לשים דגש גם על אותו מחקר, שיעזור לפריפריה, שיעזור לאותן מכללות שמצטיינות בכך, ובעיקר כשאנחנו מדברים על הייטק – כמעט בכל מכללה של מדעי המחשב מפותחים מאוד – יש מדעי העיצוב, ההנדסות, ואני חושב שכאן חייבת להיות תמיכה שתאפשר למכללות להתקדם בלפחות שלב אחד.

נקודה אחת חשוב מאוד – אמרה יפה זילברשץ לגבי יחסי האוניברסיטאות – מכללות. צריך להגיע להבנה מה פה ומה שם. לבסוף, לגבי המסלול האקדמי של המכללות – אנחנו חייבים לשפר אותו כי אנחנו רוצים להגיע לרמה גבוהה יותר ואנחנו רוצים שחלק מהסגל הזה יוגדר כמחקרי, שעות ההוראה שלו יופחתו - - -

יש לי רעיון. השאלה אם יסכימו כל השותפים. קביעת גיל פרישה לסגל הבכיר, ואז נתחיל לרענן קצת.

כבוד היושב-ראש, זה חשוב מאוד כי זה לפריפריה.

זה בדיוק כמו הדיון הבא שיהיה לי לגבי חופשות שנתיות במערכת החינוך, שהמורים מלינים אבל לא מוכנים להיות שותפים לשינוי.

אז אנחנו פה מוכנים להיות שותפים, אנחנו רק חושבים שהסגל חייב לקבל תמיכה בצד ה - - -.

קודם כל גילוי נאות – אני מרצה בחל"ת, אבל אני מקווה שזה לא ישפיע על תכני הדברים שלי. האמת היא שקשה, כבוד היושב-ראש, לנהל דיון כללי מבלי להיכנס לסוגיות יותר ספציפיות כי התמונה הכללית היא בעצם הרכב של נושאים יותר - - -

לכן הצגת התוכנית היא הבסיס, גם תוכנית עבודה בשבילנו, לדיונים. אמרתי בפתיח.

אז אני מציע, קודם כל, שתהיה החלטה שאנחנו כן נקיים ישיבות מיוחדות.

1,2 מיליארד – לא יעבור בלי דיונים.

לא, אבל אנחנו רוצים להיות בעקרונות היסוד המנחים. יש הבדל - - -

1,2 – זה בליבה של העקרונות המנחים. אני לא בסמנטיקה.

יש בינלאומיות, אז - - -

אני לא בסמנטיקה, אני בעשייה.

זו לא סמנטיקה, פה. זו תפיסה ערכית במרכז, ביסוד. כמו שמשנים - - -

אני אשמח להתייחסות של יו"ר הות"ת לשיח שאנחנו שומעים על התערבויות פוליטיות בחופש האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה. אני שומע שיח מאוד מסוכן בכיוון הזה, ואני מקווה שבתוך המועצה להשכלה גבוהה ובתוך הות"ת מודעים לסכנות הגדולות. אני מקווה שמה שאנחנו חווים כאן, במשכן הזה, לא יחלחל לתוך המוסדות להשכלה גבוהה, ושהמועצה להשכלה גבוהה תצליח לשמור על העיקר, על הרוח ועל הנשמה של המוסדות האקדמיים, שזה בהחלט החופש האקדמי של סגל המרצים. אז אני אשמח להתייחסות בעניין הזה.

הנקודה השנייה, אולי בכל זאת עדכון לגבי מה קרה עם התוכנית לפתוח מכללה ציבורית ביישוב ערבי. זה נושא שאני מקבל הרבה פניות שנוגעות אליו ואשמח גם להבהרה. עלתה הסוגיה של המגמה שיותר ויותר סטודנטים מהחברה הערבית לומדים בחו"ל. זה כולל גם את שטחי הרשות הפלסטינית, כך שרק באוניברסיטה האמריקאית בג'נין יש 5,000 סטודנטים. אם בעבר הלימודים בחו"ל היו בעיקר לרפואה, משפטים והנדסה, היום זה כמעט כל התחומים. אפילו מורי ספורט לומדים היום בג'נין. אני חושב שזו תופעה שהות"ת צריך לתת עליה את הדעת, וגם לתת מענה – האם יש תוכנית אסטרטגית לשמור על הסטודנטים בתוך המוסדות האקדמיים בישראל? אני רוצה להגיד לכם שהמחקרים מראים שכל הסטודנטים הערבים שלומדים בחו"ל זה כברירת מחדל 2. זאת אומרת, בסדר העדיפות שלהם זה ללמוד בישראל. לכן אני חושב שאל מול התופעה הזו ואל מול טענות שאנחנו כל הזמן מדברים עליהן, של חסמים – גם של הפסיכומטרי, ושמחתי לשמוע על ההתפתחות בבאר שבע, שיכולה להיות מודל למקומות אחרים. בשנים האחרונות אנחנו נתקלים ביותר ויותר סטודנטים שלא מתקבלים דווקא בגלל הבחינה בעברית. לדעתי זה מחייב בחינה יותר מעמיקה. אני חושב שאולי שווה להקים ועדה מקצועית שתסתכל יותר מקרוב על הנושאים הללו. אני מודע שהיתה התוכנית חומש ואני מודע שהתקציב שלה גם התרחב עכשיו, וזה באמת מבורך, ואני מודע לכך שאולי זה אחד התחומים היחידים כיום בספירה הציבורית ששומעים בו על הקצאות משמעותיות, תחום ההשכלה הגבוהה. הדאגה שלי זה האם זה מספיק יעיל והאם יש מספיק התייעצויות עם קובעי מדיניות בתוך החברה הערבית ואנשי מקצוע בתוך החברה הערבית, כך גם שאפשר לעלות על כל הנושאים שעולים. אמרתי – הפסיכומטרי ויע"ל והלימודים בחו"ל וכדומה. מיליארד ורבע – אני מודה, זה כסף מאוד משמעותי. השאלה אם הוא מתועל מספיק - - -

יהיה על זה דיון.

הערה אחרונה לגבי לוח השנה האקדמי. אני חושב שקודם כל הגיע הזמן שיהיה לוח שנה מאוד ברור כבר בשלבים המוקדמים שייתן מענה גם לכל הרגישויות הדתיות של כל הקבוצות. אני גם מקבל פניות מסטודנטים ערבים שבעצם החגים שלנו, שלהם, עד היום – אינם חלק מהעניין הזה. איך שאני מכיר את פרופ' זילברשץ, לכל הדברים שאני מעלה היום – אני רואה שגם מירב נמצאת כאן, שליוותה את כל התהליך, אני חושב שאפשר באמת לתת מענה לנושאים הללו ונשמח, באמת, להמשיך לשתף פעולה.

אני פרופ' אורנה קופרמן. אני מהאוניברסיטה העברית, אבל אני מייצגת את עצמי בלבד. אני רוצה לדבר על תוכנית החרדים. אם כבר מדברים עליה - - -

לא, אנחנו לא מדברים עליה. מאחר ואפשרתי לחברת הכנסת חנין זועבי לומר את דבריה בסוגיות שלא בדיון אני אתן לך על קצה המזלג ובלבד. אם תבואי לדיונים שיש כאן על האקדמיה לחרדים אני אשמח לתת לך את מלוא הזמן לדבר.

אני אשמח. אמר צבי הכהן שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר, אז קצת קשה לדבר שעה על מצוינות, ואז לפחד מהטוב ביותר, אבל במקרה של החרדים, למזלנו, הבחירה היא לא בין טוב וטוב מאוד אלא בין רע לטוב מאוד, והתוכנית שמוצעת עכשיו בחומש הבא להנגשה של חרדים לדעתי היא רעה מאוד – רעה גם לחרדים ורעה גם למערכת ההשכלה הגבוהה. יושב פה גלעד מלאך שאולי יסכים לספר יותר ממני, אבל התוכנית הזו נכשלה, מה שקרה עד עכשיו. אמנם המספרים גדלו, וגדלו יפה, אבל בוגרי התוכניות האלה לא מוצאים עבודה. הרמה שם מאוד נמוכה, יש אחוזי נשירה מאוד גדולים ותקציבים גדולים שהיו יכולים להיות מופנים בדרכים יותר מוצלחות – לא משיגים את המטרה שלהם.

אני רואה שאיכפת לך מהסוגיה. יש לך תוכנית אלטרנטיבית, שנוכל לדון בה?

בהחלט.

שתשפר את הרמה, את התעסוקה? אשמח לקבל אותה ולעיין בה.

יש תוכנית אלטרנטיבית והיא מבוססת על שילוב של חרדים בתוכניות הקיימות, ללא הפרדה. ההפרדה הזו היא לא רק הפרדה מגזרית אלא גם מגדרית – החרדים לומדים לחוד, גברים ונשים, וההפרדה לא סימטרית. מרצות לא יכולות ללמד גברים.

אז אגלה לך – בתוכנית שלך אף חרדי לא יבוא ללמוד. אולי, מיעוט קטן. אבל אני מוכן להיות מאותגר בדיון הבא בסוגיות האלה, כי בזבזתי קצת מהקדנציה הזו על הסוגיות האלה, אז אשמח ליהנות מהניסיון שלך ומהידע שלך.

אני מנהלת את המחלקה למדיניות אקדמית בהתאחדות הסטודנטים ואני חברת מל"ג טרייה, במל"ג ה-13. אני אשתדל מאוד לתמצת בדברים. בגדול אנחנו רוצים רק לדבר כאן על שיתופי פעולה, שיתופי פעולה מצוינים שכבר קורים ושיתופי פעולה שאנחנו חושבים שיכולים להעמיק עוד יותר. אני רק אתחיל במילה אישית ליפה, שאני חושבת שבהצגה של תוכנית החומש הזו ביטאה איזושהי רוח של חדשנות שאנחנו הכרנו ממנה עוד לפני שהתוכנית הוצגה. אפשר לראות הרבה דרכים חדשות שאליהן המערכת הולכת עם החומש הזה. אנחנו מאוד מעריכים את זה וגם צריכים להיות שותפים בהרבה מהתהליכים האלה, בין אם כאלה שקשורים לקידום איכות ההוראה ובין שקשורים לשינויים רגולטורים אחרים. מטבע הדברים אנחנו נשים דגש גם על דברים שאנחנו חושבים שצריך להעמיק אותם יותר.

קודם כל, מבלי להיכנס לדיון על אוכלוסיות מיוחדות, חשוב לי מאוד להדגיש שמבחינתנו בתור התאחדות הסטודנטים – נאה דורש ונאה מקיים, ולכן, לגבי שיתופי הפעולה זה חלק מאוד חשוב מהפעילות שלנו. לאחרונה אנחנו הוספנו בתוך הצוות המקצועי של ההתאחדות – ממש פתחנו מדור התעסקות בקידום הסטודנטים החרדים שמצטרף למדור קידום סטודנטים ערבים שיש לו פעילות ענפה ומאוד משמעותית בתת הוועדה של ות"ת שמטפלת בתוכנית החומש של קידום האוכלוסייה הערבית. אז אנחנו מצטרפים גם לסיפור הזה ואנחנו באמת מזמינים כל גורם שזה מעניין אותו לדבר גם אתנו על זה.

הייתי מצפה ממך שתתייחסי – היה דוח הסטודנטים, האם מערכת ההשכלה הגבוהה מעניינת או לא, מאתגרת או לא. מצאתם מענה פה, בתוכנית החומש?

אני בדיוק מגיעה לזה עכשיו. יש הרבה מאוד דברים, ובקידום הוראה אנחנו רואים את זה במיוחד, גם מה שקשור למרכזי היזמות – שזה משהו שבתחילת דרכו, זה דברים שאנחנו הצבנו בדוח הוועדה הציבורית ואנחנו רואים את הכיוון שלהם. אני כן רוצה לשים זרקור על שני דברים שאנחנו חושבים שאפשר להעמיק אותם יותר – אחד, אנחנו חושבים שצריך עוד יותר לראות את התואר, במיוחד התואר הראשון, כאיזשהו מכלול שאמור להיות אבן דרך בחיים של כל הצעירים בישראל. במובן הזה אפשר לשפר ולחזק את שיתוף הפעולה של כל מה שקשור לעולם התעסוקה, לעולם של לאחר התואר, לראות, באמת, איך הלמידה הופכת להיות קומפוננט אקטיבי הרבה יותר משמעותי. אנחנו חושבים שזו לא מילה גסה, גם באוניברסיטאות, גם במכללות, אבל כל אחת לפי דרכה. בהקשר הזה, גם מה שקורה למועמדים לפני הלימודים, אני חושבת שזה גם מתחבר לדברים שהעליתם לגבי הסטודנטים הערבים - אנחנו חושבים שאפשר להגביר מאוד את השקיפות, גם של המוסדות להשכלה גבוהה עצמם וגם שלנו כמערכת כלפי מועמדים, כדי שיעשו גם בחירות מושכלות וכדי שיהיה להם את הכלים לעשות זאת.

אני מציג את עמותת "יוצאים לשינוי". זו עמותה שמתעסקת בבוגרי הציבור החרדי. זאת אומרת, כל מי שהוא בוגר הציבור החרדי, אם הוא חרדי ואם לא. אני אשמח לדעת אם יש התייחסות בתוכנית לבוגרי החינוך החרדי שאינם חרדים או שאינם בהכרח חרדים, מסורתיים, דתיים וכל השאר.

אתה מכוון לכך שהרי מבחינת אותם בוגרים – הם באו עם אותם תנאי סף.

בדיוק. אני יודע שיש לזה התייחסות בות"ת, אני יודע שהות"ת עובד מולנו. אני פשוט לא שמעתי אז אמרתי שאני אעלה את זה. "יוצאים לשינוי" גם עובד מול מוסדות וחשוב לי לציין שאנחנו נשמח לעבוד מול מוסדות שונים כדי לקדם את האינטרס של בוגרי החינוך החרדי.

קודם כל אני רוצה לברך את שר החינוך ואת יושבת-ראש הות"ת על התוכנית.

שר החינוך ויו"ר המל"ג.

כן, הוא יו"ר המל"ג, יו"ר ות"ת, ויש כאן תוכנית מאוד מאוד מאתגרת וברוכה. ב"ה הכל יצליח. כאשר מחלקים את כל הכסף הנוסף שיוקדש להשכלה הגבוהה לא נאמרה כאן תוכנית מפורטת ויותר מגובשת לגבי המכללות לעומת האוניברסיטאות. הרי היום כ-2/3 מהסטודנטים למדו לתואר ראשון במסגרת המכללות. אני, כרקטור מרכז אקדמי שבא מ-40 שנים באוניברסיטה ועכשיו אני רקטור של מכללה, מרגיש את זה יום יום. המחקר קיים במכללות. אנחנו לא רוצים ש2/3 מהסטודנטים שלנו לתואר ראשון ילמדו על ידי מורים ולא על ידי מרצים. אלה עוסקים במחקר. באוניברסיטאות, התפקיד של החוקר באוניברסיטה זה מחקר והוראה. התפקיד של מרצה במכללה זה הוראה ומחקר. המוסד מתוקצב על הוראה ואינו מתוקצב על מחקר. אני ממרכז אקדמי "לב" יש לי יותר מ-2,000 סטודנטים מתוך - - - שלומדים הייטק ואנחנו מוציאים יותר מ-150 מאמרים בשנה ויותר מ-2 מיליון שקל בתקציבי מחקר מאותן הקרנות שהוזכרו. על כל אלה האוניברסיטה היתה מקבלת matching. במכללות מקבלים – כלום. זה צריך להשתנות לפני שמחלקים את כל הכסף לכל התוכניות הברוכות. יש אוכלוסייה מסוימת שעדיין מופלת לרעה, וצריך לתקן את זה.

רציתי לומר משהו קצת ציני, אבל אני אתאפק. תודה.

אני רציתי להתייחס במילה אחת לסוגיה הזו של לימודי חרדים באקדמיה. אני רוצה להגיד ש - - -

תתמקד בהערה שלי כי זה לא דיון ממוקד על חרדים, אבל לא אקח ממך את רשות הדיבור. בקצרה, בבקשה.

רציתי להגיד לאורנה – מותר לך להסיק מהדוח שכתבתי שזה כישלון, אבל אני ככותב הדוח לא סבור שזה כישלון. אני רק רוצה להציב את זה על השולחן. הנתונים מופיעים שם. בהקשר הזה אני רק רוצה להגיד שהדגש של התוכני החדשה, מעבר לגידול המספרי של לימודי חרדים באקדמיה, הדגש הוא להעלות את הרמה. כלומר, בהקשר הזה, הרמה של לימודי חרדים באקדמיה שלא היתה מספיק גבוהה, הדגש הוא מאוד מאוד משמעותי של העלאת הרמה וזה בא לידי ביטוי ב-4 דברים לפחות: אל"ף, מכינות לבגרויות לאוכלוסייה החרדית, בי"ת – תמיכה במקצועות טכנולוגיים, גימ"ל – שילוב חרדים באקדמיה עצמה, ולא רק בקמפוסים – כמובן, גם בקמפוסים נפרדים, אבל גם באקדמיה עצמה, ודבר אחרון – תמיכה בתואר שני. אני חושב שהדבר הזה יוביל לכך שהתוצאות יהיו הרבה יותר טובות בחומש הבא.

קצת יותר אופטימי.

תודה לפרופ' זילברשץ על הצגה מאוד מאוד מרתקת. אני מבקשת להתייחס לסוגיית הבין לאומיות ולהעלות כמה קשיים, שאני, בתור המזכירה האקדמית של אוניברסיטת בר אילן נתקלת בהם כמעט בעבודה יום יומית. הקושי הראשון הוא בעניין הרגולציה. הדרך לאשר בארץ תוכנית בין לאומית היא ארוכה, קשה ומתישה, ובמיוחד בולט הפער בין התהליך ההז אצלנו לבין התהליכים של שיתופי פעולה בתוך אירופה בין מדינות שונות. כשאנחנו יושבים עם שותפים מאירופה הם נבהלים, ולפעמים נרתעים. אז אני חושבת שיש מקום להתייחס, אולי, לנקודה זו בהמשך, ובעיקר לאפשר תהליכים מזורזים. יחד עם זה אני רוצה לציין את הקושי שיש לנו בהתנהלות מול משרד הפנים בהבאה של סטודנטים מחו"ל. אני יודעת שלפני מספר שנים נעשו תהליכים לייעול העניין, אבל אני חושבת שעדיין, במשרד הפנים במקרים רבים מתייחסים אלינו, לפניות שלנו, כאילו שאנחנו מבקשים להביא עובדים זרים. התהליך הזה הוא - - -

את צריכה ללמוד לפנות למשרדים שלנו, יש לנו החל מלפני 3 חודשים סגל שמטפל בנושא הזה.

אני בקשר אתם, ועדיין אנחנו נתקלים בקשיים. אשמח ללמוד את העניין הזה.

- - - לפני חודשיים.

בסדר, אשמח להיעזר בהם.

הנושא האחרון שאני רוצה לומר הוא שהנושא של ההטיה לכיוון מדעי הטבע כמובן מגיעה מגיל תיכון, ואולי אפילו קודם.

תודה לפרופ' זילברשץ על עבודה מאומצת וחשובה. כמו ששומעים פה בדיון, ביעדים הישנים היו סעיפים של ערבים, חרדים ונשים, והיעדים האלה מצויים גם ביעד החדש. ליעד החדש הוספו, ובחכמה, אתיופים ובדואים, שזה sub-section בתוך הערבים וכמובן היהודים. אבל המצב הזה משקף הבלעה של אוכלוסייה, שאין שום מחלוקת שהמזרחיות כהיסטוריה לא רשומה עדין באקדמיה דיה, ויש נחשלות גם בפריפריה, כמו שדובר כאן. צריך, אפוא, להוסיף ליעד החדש של תכנית החומש בסעיף "אתיופים ובדואים" גם – "מזרחים", ואז תקום, כמו שכולנו רוצים – ועדה במל"ג שתגיש תכנית על האתיופים, כראוי, ועל המזרחים, כראוי, במזרחיות, וכמובן – על הבדואים. בכבוד רב.

נאמרו הרבה דברים ואני גם מודה עליהם, כי הם תמיד מחדדים, בין אם אני מסכימה או לא מסכימה הם גם נותנים לי את היכולת להסתכל על עצמי בחזרה. אז הדיונים כאן הם תמיד נהדרים.

אני לא אוכל להתייחס לכל מי שאמר כל דבר. קודם כל – נתחיל בנושא המחקר במכללות. זה קשור למה שדיברנו, על מבנה המערכת. עוד לפני שאתם אפילו פניתם אלי אני פניתי אליכם ואמרתי שאני מרגישה מצוקה בשטח ושהשטח לא רגוע בעניין הזה. כשמשהו לא רגוע צריך לטפל בו. לא ברור מה צריך לעשות בו, אבל קודם כל צריך לטפל בו. כמו שאמרתי – הנושא נכנס לטיפול, יש סדר עבודה. אני מניחה שייקח לנו חודשים עד תחילת השנה הבאה ואולי אפילו קצת יותר כדי להבין, כדי לעשות את הדברים המושכלים והנכונים. האסטרטגיה כאן היא מאוד מאוד חשובה. אני חושבת שההנגשה היתה דבר ענק אבל בגלל שהיא הלכה קדימה כדי לעשות את זה, היא לא בדיוק הסתכלה על האין, וזה בסדר. עכשיו נעשה את זה, בשלה העת. המערכת היא יציבה, גדולה, אנחנו לא רוצים להגדיל אותה. זה הזמן להסתכל עליה לעומק. אני חושבת שזה מענה לעניין.

עניין האנשים, אני חוזרת ואומרת – הוא באמת מאוד מאוד חשוב בעשייה שלנו. הוא יבוא לידי פיצוח. הוא חייב להתכתב עם התיכונים ואפילו עוד קודם, עם כל משרד החינוך. כל העבודה שלנו היא עבודה הוליסטית. אנחנו פרק בחיים, פרק בחיים הבוגרים שנשען על הלימודים בבית הספר ועל ההשמה אחר כך. כל תוכנית שאנחנו בונים היום אף פעם לא מסתכלת עלינו כמגדל שן בהקשר הזה.

אפרופו מחקר, אני לא יודעת מי דיבר כאן על העניין של ההקצבות לתעשייה שהן קטנו. זה משתנה בתוכנית לשנה הבאה. אתה חייב להתכתב לא רק עם בתי הספר, אלא גם עם התעשייה. המחקר חייב להתכתב עם התעשייה, ואנחנו מודעים לזה. לגבי הסטודנטים הנהדרים שלנו – אני חושבת שבשבילם הצגת התוכנית צריכה להיות חגיגה במובנים רבים. הרבה מהתוכניות כשהן היו כאשר קיבלתי את תפקידי – האמנתי בהן, ונתתי להן להשפיע. אני חושבת, עדי, שמה שאני קוראת לו "הקמפוס החדש", אותו מקום שבאמת יקומו בבוקר בערגה אליו, אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולהגיד – יש לנו תכנית נהדרת, כסף ומרכזי הוראה – ולא להסתכל בסוף על הצרכן ולראות אם הוא מאושר מהתקופה שלו. הוא לא מספיק מאושר, לא מספיק מאושר. לכן אנחנו כל הזמן צריכים להמשיך ולחשוב מה אנחנו עושים בהקשר הזה. אני חושבת שההשמות, שלא עלו כאן מספיק חזק, לתעסוקה בעקבות הלימודים, הם נושא מאוד מוזנח במדינת ישראל. לא טיפלו בו אסטרטגית. הוא עולה גם מקרנות פילנטרופיות, ואני חושבת שזה נושא שאנחנו צריכים להרים אותו אתכם, בשבילכם ובשביל המדינה.

אני רק אגיד – "שותף", ולא "צרכן", בתפיסה שלנו.

אוקיי. סמנטיקה, עוד פעם.

לגבי החרדים והערבים אני אגיד משפט ואני מזמינה את עצמי, חבר הכנסת מרגי, לדיונים פתוחים בנושאים האלה. נושא הערבים הרבה יותר מתקדם בהישגים שלנו מנושא החרדים בות"ת-מל"ג ובעצם התוכנית שנבנו ותשומת הלב שניתנה לנושא – ויושבת כאן הסמנכ"לית, מירב שביב, וגם אגף התקצוב שלנו – זה אנשים שקמים, זה סקטורים שלמים בתוך הבניין שקמים בבוקר ועד הלילה כשהם הולכים הביתה הם מנסים לענות על כל הצרכים. כמו בתהליכים, הרבה דברים טובים קורים והרבה דברים טובים יכולים עוד לקרות, אבל זה לא נמצא במקום של עצימת עיניים, שאף אחד לא מתכתב, לא עם הבעיות ולא עם פתרונן. כדוגמה- יש לנו מלגות אלון נוספות למגזר הערבי, שאני, אישית, בפקולטה ממנה אני באה – נקלטה שם חברת סגל ערבייה לאחרונה. יש לנו מלגות לסטודנטים, יש לנו תכנית הישגים שהיתה רק ליהודים שמורחבת עכשיו לתכנית "רואד" שאתמול למדתי שזה pioneers, של רכזים שאנחנו מממנים אותם והם יושבים בכל המקומות, מביאים סטודנטים מהתיכונים ורואים מה שחסר כדי להשלים לו את ההשכלה וכדי להביא אותו להשכלה הגבוהה. יש לנו רכזים בתוך המוסדות שאנחנו מממנים. יש לנו גורם נוסף, שהוא יחד עם הנשיא ריבלין, שנקרא – תקווה ישראלית באקדמיה, כדי ליצור את ה-linkage. לא רק – בואו נעזור לערבי כדי שהוא יקבל את התרבות שלו אלא גם כדי שהם יוכלו להתקרב, יוכלו לדבר ויוכלו לעשות – תקנים שלמים שאנחנו מממנים מות"ת. האם זה גורם לתחושת השייכות ופותר את הדבר לכל החברה הערבית, על ספקטרום הזמן כרגע? לא. האם הרבה נעשה? כן. האם אפשר ללמוד ולשמוע מה עוד אפשר לעשות? בשמחה.

לגבי החרדים.

- - - בחו"ל - - -

אנחנו נדבר אחרי זה, בשמחה.

לכל היושבים ליד השולחן ולכל אלה שיישבו - - - אני רוצה לבקש מכל הציבור כאן, שאולי הוא המיקרוקוסמוס של החברה במדינת ישראל, ונמצא כאן כל אחד מהזווית שלו. תראו, אין אמת מוחלטת בתהליכים חברתיים. אף אחד עוד לא קבע מה הדבר הנכון, מאיפה הוא מתחיל ואיפה לא. אני נמצאת שנה וחצי במל"ג. למעט ל-2 או 3 ידידי נפש שלי לא אמרתי מה חוות דעתי האישית בנושא חרדים בהשכלה הגבוהה, אבל אני חושבת שהאינטרס הלאומי של כל מי שמתייחס לנושא הוא להבין שבסוף, תוכנית, שיש אקסיומה שמבקשת לשלב, בדיוק כמו ערבים ובדיוק כמו חלקים אחרים בחברה הישראלית – מחייבת אותנו לפתוח את הדלתות שלנו גם לאוכלוסייה החרדית. הם בשר מבשרנו, הם חלק ממדינתנו, הם אזרחי מדינת ישראל. כדי לעשות א זה, כמו בכל תכנית אחרת – יש או העדפות מתקנות, כמו שאתה עושה בנושא של הערבים, או פשרות מסוימות על עקרונות כדי שהדברים יקרו. התוכנית שלנו לא נבנתה ביום. עבדו עליה שנה וחצי. ישבו עליה בחדר הזה לפחות 5 פעמים. עירבו אותך, חבר הכנסת מרגי, לפחות 20 פעמים כדי לנסות למצוא איזשהו מתווה שכולם יוכלו לחיות אתו. הוא לא משקף את העמדה האישית לא שלך – יש שם הרבה דברים שאתה לא אוהב, אני יכולה להגיד לכם באופן אישי – גם לא שלי, אולי גם לא משאלות הלב של גלעד או של אורנה, אבל אני קוראת בסיום הדיון הזה, על הבמה הזו – לגלות אחריות לאומית בהתנעת התהליך. כל אחד ראוי לו לאדם שיעביר על מידותיו. תודה.

תודה. תם ולא נשלם. הוועדה שמעה מפרופ' יפה זילברשץ, יו"ר הות"ת את ההצגה המפורטת על תכנית החומש. הוועדה התרשמה שיש הקשבה בתכנית החומש לשיח שהתקיים כאן בוועדה ובציבור בשנתיים האחרונות. התכנית מלמדת שהמל"ג-ות"ת הניחו את ידם על ההגא של ההשכלה הגבוהה, מבלי לפגוע בחופש האקדמי ובשאיפה לחדשנות ומצוינות. הוועדה תקיים דיונים ספציפיים במהלך הכנס על שילוב אוכלוסיות שלא מיוצגות כגודל חלקם באוכלוסייה, כגון – חרדים, ערבים, אתיופים, ואני יכול לומר לכם שיש עוד אוכלוסיות שמודרות מההשכלה הגבוהה, אבל הן נכנסות לסטטיסטיקה של עדות כאלה ואחרות ותוך קהילת יוצאי חבר העמים יש עדה שלמה שמודרת כמעט מהחברה, מהווייה הישראלית, אלה יוצאי קווקז. בצבא השכילו ועשו עבודת מחקר. הוועדה לוקחת את זה כאתגר. אני חושב שזה מתחיל מהגיל הרך ועד ההשכלה הגבוהה. אנחנו גם כאן נשים דגש כי יש לנו ניסיון עם אוכלוסיות מסוימות, למרות שאנחנו לא מרוצים עם התוצאה שאנחנו נמצאים בה היום – באוכלוסייה הבדואית, בערבים ובחרדים. עם זאת אנחנו רואים במגמות של השנים האחרונות בחברה הישראלית שאנחנו יודעים לעשות זאת. צריך לעשות בחכמה, ברגש, בתבונה - - -

באחריות.

ודאי. כמו שאמרה פרופ' זילברשץ, כמו שאנחנו יודעים להתכתב ולשמוע דברים אחרים, ערכים הם לא סובייקטיביים לדבר אחד. מי שמניף את דגל הערכים, הסולידריות והאוניברסאליות, כדאי שיסתכל על כל התמונה ועל כל הפסיפס שנוצר פה בחברה הישראלית.

כפי שאמרתי בתחילת דברי – מכיוון שזו היתה הצגה של תכנית החומש, אני מודיע שיתקיימו כאן דיונים על תתי הסעיפים שיוצגו במצגת. תודה רבה לכולם, הישיבה ננעלה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00