01הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 399

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ג באייר התשע"ז (09 במאי 2017), שעה 12:30

לוח חופשות תלמידים במערכת החינוך והחופשה בל"ג בעומר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

חיים ילין

מנחם אליעזר מוזס

יעל גרמן

תמר זנדברג

מאיר כהן

יעל כהן פארן

יוליה מלינובסקי

איילת נחמיאס ורבין

רחל עזריה

מנהלת תחום תנאי שירות עו"ה, משרד החינוך - רחל טייטלבום

מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך - סוניה פרץ

מפקח מקצועי פדגוגי כולל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אהרון ברנשטיין

רל"ש הרב הראשי, משרד לשירותי דת - ישראל מאיר הנאו

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - איילת דיין

יושב-ראש פורום ועדי ההורים היישוביים - פז כהן

יושב-ראש פורום הגנים בתל אביב, ארגוני הורים - אחז אגם

נציג ארגון הורים למערכת החינוך - ישראל אליסף

חבר, ארגוני הורים - מלאכי בעדני

מזכיר סניף, ארגוני מורים - גבי עטייה

גננת, ארגוני גננות - דפנה אבן

הורה מודאג מהרצליה - רונן וסרמן

אחראי תחום חקיקה - אבנר פורת

מוזמן/ת - נעמה אריעם ענתבי

מוזמן/ת - יצחק אליהו

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - מאיר אסרף

יהודית גידלי

הילה לוי

לוח חופשות תלמידים במערכת החינוך והחופשה בל"ג בעומר

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, הישיבה הרביעית במניין היום, ה-399 מתחילת כנסת זו. נושא הדיון היום הוא לוח חופשות תלמידים במערכת החינוך והחופשה בל"ג בעומר. את הדיון הזה יזמתי וקבעתי כי אי אפשר היה להתעלם מהקולות סביב סוגיית החופשות במערכת החינוך והתאמתן לציבור ההורים, למשק ולחברה. נכון שזה עולה בעטיו של אותו שינוי שיזם שר החינוך, בעקבות פנייתו של הרב הראשי, הרב דוד לאו, לשר החינוך לדחות את יום החופשה של ל"ג בעומר.

ברמה האישית, הרבה פעמים טעיתי אם לא היה יותר אפקטיבי שבל"ג בעומר תלמידי ישראל, במקום לזהם לנו את הנחיריים ואת הכביסה ואת האף היו יושבים בבית הספר ולומדים יום מורשת ל"ג בעומר, קצת יותר מאשר רפרוף בדפי ההיסטוריה.

אבל בדיון הזה אני הולך להיות פחות פוליטיקלי קורקט לכולם – למשרד החינוך, לרבנות הראשית, להורים, למורים. אני אומר לכם שהגיע הזמן לשבת ולהידבר, להגיע להסכמות ולהתאמות ולהתאים את מערכת החופשות במערכת החינוך לצרכי המשק, ללוח השנה העברי והלא-עברי, גם בהתאמה לאוכלוסיות המיעוטים שחיות בתוכנו. התאמה גם לצרכים המשפחתיים ולהורים. לא ייתכן שאנחנו מתקדמים, משנים, משנים ומשנים, וכשמגיעים למערכת החינוך – מה לעשות? יש לנו ארגוני מורים.

כפי שאני יודע, ארגוני המורים לא נכללים באוכלוסיות המיוחדות במערכת החינוך. הם שומעים, הם רואים, הם שומעים את הקולות ורואים את הקולות ואפשר לדבר אתם. אני אומר לכם בשמי ויכול להיות שחברי הכנסת יסכימו אתי או לא יסכימו אתי. אני לא מחייב אותם. אני אומר לכם שאם משרד החינוך וארגוני המורים לא יישבו יחד להתאמות המיוחלות, אחרי שחברי הכנסת מנסים להזיז את העגלה הזו כבר הרבה זמן, משרד החינוך וארגוני המורים לא יראו בוועדה הזאת סעד וכתף תומכת.

אנחנו ניאבק בכל דרך ואני יודע שזה לא יהיה מושלם, זה לא יהיה אופטמלי, אבל אין ספק שצריך לעשות התאמה. אין אחד שחושב שלא צריך לעשות התאמה והקלות הבלתי נסבלת לשחק בחופשות, עם כל הכבוד.

אני אתן לחברי הכנסת לדבר, לסירוגין עם האורחים. מי ראשון חברי הכנסת שביקש לדבר? יוליה, בבקשה.

תודה אדוני, אני אנסה לקצר בדבריי כמה שאפשר. אני אימא לשני ילדים והשינוי הזה נפל עליי יום אחד בהיר. הבאתי לדיון את לוח החופשות שקיבלתי מגן הילדים של הבת הקטנה שלי בתחילת השנה. כל ההורים קיבלו את לוח החופשות, אם רוצים או לא רוצים, זאת עובדה בשטח. כתוב שהחופשה בל"ג בעומר תהיה ביום ראשון, 14 במאי – תתמודדו. התמודדתי. מצאתי פתרונות – אימא, בעלי, אני, בייבי-סיטר. כולנו. פתאום הזיזו לנו את זה, בלי לשאול, בלי להודיע, בלי התראה. אמרו שככה זה.

אני תמיד ידעתי שאת החגים אי אפשר לשנות ואמרו לנו תמיד שזה קדוש. אם זה נופל ביום מסוים, זה יום מסוים ותתפוצצו. מתברר שכן ניתן לשנות. מתברר שמתחילת השנה לא ידעו שזה יהיה ביום ראשון. כנראה כולם פספסו פה. ביום שני הבא, שזה יום של הכנסת, אני אקח את שני הילדים שלי, בת ארבע וחצי ובן תשע וחצי, אני אביא אותם לכאן ואני אבקש משר החינוך לעשות לי בייבי-סיטר לילדים. אני כחברת כנסת לא יכולה לקחת יום חופש, כי כנראה יושב-ראש הקואליציה לא יאפשר לי לקחת יום חופש כדי לשמור על הילדים. גם ציבורית, אני חברת כנסת ואני לא אימא, אבל אני כן. אני כן.

זה מביא אותי לדבר הבא, לכמות הימים הבלתי נסבלת של החופשות במהלך השנה. אני כבר לא מדברת על קיץ ארוך. זאת סוגיה בפני עצמה. אבל למה הימים האלה של חנוכה? בפורים, יום אחד אנחנו והם שני ימים. מה לעשות אתם? זה גורר מאתנו כסף ומאמצים ואנחנו צריכים למצוא פתרונות. אנחנו מביאים אותם למקומות העבודה כשברור שכאשר אתה מביא ילד כזה קטן, אתה לא עובד. אין חוכמות. זה בייבי-סיטר, זה קייטנות בעבודה.

במשך השנה יש 15 ימים שהם ישרא-בלוף, שלא ברור מאיפה הם נולדו. הגיע הזמן מזמן לעשות דיון, להגיע להידברות. אני מבינה שיש פה אינטרסים של המורים, שזה יום החופשה שלהם, אבל העמדה הזאת – זה שלנו ואסור לגעת בזה – לא תעבוד יותר. אנחנו כן ניגע בזה. יש הצעת חוק של עודד פורר ושלי, שבה אנחנו מבקשים לסדר באופן חד-משמעי את כל לוח החופשות הזה כדי להתאים אותו אלינו, להורים.

לסיום, אנחנו אלופים בלוח החופשות של הילדים. אנחנו במקום השני בעולם בכמות ימי החופשה של ילדינו והפער בינינו, ההורים והילדים, הוא 62 ימים בשנה. אנחנו במקום השני בעולם ובזה אנחנו אלופים. לפחות בזה אנחנו אלופים. אני בטוחה, אבל בטוחה שהמצב הזה לא יכול להימשך. תרצו או לא תרצו, עדיף בהידברות. הסתדרות המורים, עדיף בהידברות, אבל אם לא תהיה הידברות עם משרד החינוך, זה ילך בכוח. תודה רבה, אדוני.

תודה. מאחר ויש פה איזה הורה מודאג, בואי נרגיע אותי קודם, במסגרת ה"לסירוגין". מי זה ההורה המודאג מהרצליה? קודם כל, אל תהיה מודאג. הסר דאגה מלבך.

אדוני היושב-ראש, האם אתה חושב שזה תקין שחברי כנסת בכנסת ישראל מדברים על ריבוי חופשה של המורים?

אנחנו במסגרת המדינה הדמוקרטית, שעדיין דמוקרטית, מאפשרים לחברי הכנסת לומר - - -

אני כאן ואנחנו נתנגד לזה. זה בסדר.

ביקשת רשות דיבור? תבקש.

אז אני מבקש.

אף אחד לא נגד המורים. אנחנו בעד התאמה ואיזון.

תודה. אני בעד הידברות. ההורה המודאג מהרצליה, בבקשה.

שמי רונן וסרמן מהרצליה.

"ורסמן" זה מקרי.

כן.

הייתי חייב לומר את זה בשבילך, לא בשבילי.

מקרי. באתי לכאן במיוחד בשביל לספר לכם את תחושתי כהורה מודאג, שיש חוסר איזון מהותי בין ימי החופש של ההורים לבין ימי החופש של הילדים. אני לא מצפה כרגע, במצב הנוכחי, מגננת או מורה שמשתכרת שכר זעום יותר מכבר שהיא כבר נותנת. הפתרון, להערכתי, כל עוד לא יהיה שינוי חקיקתי, נמצא בצד של הרשויות המקומיות. אני חושב שרשות מקומית חייבת למצוא פתרון ברמה של קייטנה, לפחות בימים האלה של הישרא-בלוף, כמו שאמרה חברת הכנסת המכובדת. אנחנו משלמים הרבה מאוד כסף על הצהרונים ולפחות את העניין הזה צריך לפתור.

אני פונה לעיריות ואליכם, תעזרו לנו כי קשה לנו מאוד.

תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

תודה, אדוני. אני רוצה לחלק את הדיון הזה לפחות לשני אספקטים. אספקט אחד הוא הנושא של לוח החופשות באופן כללי, שהוא בעייתי ומצריך דיון ארוך ומשמעותי. הנושא השני הוא החג החדש שהכריז עליו משרד החינוך, ל"ד בעומר. אנחנו לא חוגגים את ל"ג בעומר אלא ל"ד בעומר.

אני חייב לומר בהקשר הזה שהדרך שבה העסק הזה התנהל – אני לא רוצה להשתמש במילים בוטות יותר מיריקה בפרצופם של המורים ושל ההורים גם יחד. ברגע שהממשלה מפרסמת לוח חופשות ובגלל גחמה של איש כזה או אחר בתוך הממשלה – פקיד, מנכ"ל, שר – הוא מחליט שהוא מזיז את יום החופש מיום ראשון ליום שני. למה יום שני? תעשה את זה בשלישי, זה יותר טוב, יותר נוח, שיהיה באמצע השבוע. מאיפה הרעיון שמישהו חושב לעצמו שהוא במחי יד שולט על ימי החופשה של מאות אלפי ומיליוני תלמידים. אנחנו מדברים פה כמעט כל כלל אזרחי ישראל באספקטים כאלה או אחרים. מי שאין לו ילדים, יש לו נכדים והוא זה ששומר על הנכדים ביום הזה. גם להם הרסו את התוכניות. הנה, יושב פה סבא וגם לו הרסו את התוכניות.

גם סבתא.

לכן אני רוצה לחלק את הדיון הזה לשני חלקים. לוח החופשות במערכת החינוך במדינת ישראל הוא שערורייה בעיניי והוא דורש טיפול, אבל מה שקרה בהחלטה האחרונה על ל"ג בעומר מראה עד כמה משרד החינוך בעניין הזה היה אדיש להורים ולמורים. גם הם עשו תוכניות. גם המורים עשו תוכניות לאותם ימים. לא יכול להיות שמאפשרים כזה חופש בעניין של לוח החופשות.

יש שניים-שלושה אספקטים בעניין הזה. האספקט הראשון הוא הטיפול בלוח החופשות, שלא יכול להיות שהוא נקבע באופן חד-צדדי על ידי משרד החינוך, ואני חושב שאנחנו צריכים להסדיר אותו בחקיקה. הגשנו הצעת חוק כזו ונשמח שעוד יצטרפו להצעת החוק הזו. אני מוכן לדון בה, אני מוכן לשבת ולהגיע להסכמות. צריך להסדיר את העניין הזה בחקיקה ולא צריך להיות שמחכים כולם ל-1 בספטמבר כדי שיסדירו את זה.

הדבר השני הוא שגם במצב הקיים היום, עוד לפני שיש חקיקה שקובעת מהו לוח החופשות, אם רוצה משרד החינוך לשנות את לוח החופשות ביום כזה או אחר, או בכלל, אם הוא רוצה להביא את לוח החופשות הזה, שיבוא לקבל אישור מוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו יושבים בוועדות אחרות, בוועדת הכספים למשל. רוצה משרד האוצר לעשות איזשהו שינוי כזה או אחר בתוך התקציב הממשלתי, לא במשהו שמשליך על כל ימי העבודה של האזרחים? אנחנו יושבים בוועדת הכספים, דנים, שואלים מה ההשלכות על המשק ומה ההשלכות על האזרחים.

האמן לי, אתה יודע את זה וכל חברי הכנסת שיושבים פה יודע את זה, מעולם לא נכנסה הצעה של האוצר ויצאה בדיוק אותו דבר כמו שנכנסה לוועדה. גם לוח החופשות צריך לבוא לאישור ועדת החינוך, גם בחופש וקל וחומר, כשרוצים לשנות ולהזיז משהו באמצע השנה.

תודה. ישראל אליאסף, בבקשה.

דבר ראשון, אני רוצה לשבח ולהודות לחברת הכנסת איילת ורבין שיזמה אתמול הגשת בג"ץ בנושא הזה. שום פנייה למשרד החינוך בעניין הזה לא נענתה ומגיע לה שאפו גדול, הגם שבג"ץ אמר ברגע האחרון שהתועלת משינוי כרגע יכולה להיות קטנה לעומת הנזק. אני מעריך שהמשמעות של הבג"ץ הזה בהמשך עוד תגדל.

שנית, על מנת לשמור שבת יצר משרד החינוך שנאת חינם, שנאת דת, שנאת רבנים וחבל. ההורים במדינת ישראל שקופים לגמרי. בדיוק כמו שמתחשבים במורים ולא יעזו לעשות שינוי בשום דבר בלי להתחשב במה שהם אומרים ובאפשרויות שלהם לפגוע בהחלטות של משרד החינוך, הגיע הזמן שגם דעת ההורים בנושאים שכל כך משפיעים עליהם תישמע ותתקבל. לא ייתכן שפקיד אחד במשרד החינוך קובע את כל לוח החופשות בעצמו.

מי הפריע לכם שדעתכם לא תישמע? אתם הולכים לרקוד טנגו עם משרד החינוך ואתם באים לכאן לקטר? מי הפריע לכם? מי הפריע לכם? יש לכם המון כוח.

אני אענה. אתה רוצה תשובה, אני אענה. לדעתי, פורום ועדי ההורים יכולים לענות יותר טוב ממני, אבל גם אני, בכובע האישי שלי פניתי למשרד החינוך עם רעיונות טובים, שקיבלו אפילו את המלצות הרב הראשי לישראל. אפס תגובה, אפס תגובה. אז יש תשובה לשאלה שלך.

תודה, ישראל. משפט אחרון.

אני מתחבר למה שאמר חבר הכנסת פורר ורוצה אפילו לשכלל את זה יותר. אני חושב שצריך להפקיע את הסמכות הזאת בחקיקה ממשרד החינוך, להקים ועדה שתהיה מורכבת מכל הגורמים ולא רק שיבואו אליכם לשנות אלא שמראש קביעת לוח החופשות תהיה באמצעות ועדה של השלטון המקומי, ארגוני הורים וארגוני מורים.

לגבי ל"ג בעומר, הצענו הצעה טובה להקדים את החופשה ליום שישי וביום חמישי בלילה לעשות את המדורות. לא היה חילול שבת. אפילו שכללנו את זה השבוע בזכות חבר הכנסת מוזס, שהתלונן על כך שאם יהיו לימודים ביום שישי - - -

אל תגזול לו את מה הוא הולך לומר. יש לך חצי שנייה לסיים.

אני מסיים. אם יהיו לימודים ביום ראשון, סכנת נפשות יכולה לקרות במירון כי לא יהיו אוטובוסים. הצענו לעשות חופשה גם בשישי וגם בראשון ולבטל את אסרו חג שבועות שגם מיותר לגמרי. ההורים מרוויחים יום עבודה, המשק מרוויח יום עבודה.

תודה. ולא נעניתם.

לא נענינו בכלל.

תודה. חברת הכנסת יעל כהן פארן, בבקשה.

תודה רבה. אני מברכת על הדיון ואני מצטרפת לדברים שאמרו קודמיי, חברי הכנסת, שלא תמיד אנחנו מסכימים אבל בנושא הזה יש הסכמה מקיר לקיר בין סיעות הבית השונות.

יש לי פה ניגוד אינטרסים כי אישי היקר הוא עובד מערכת החינוך, אבל מעבר לפוליטיקה של ארגוני המורים, יש פה הבנה, בטח בקרב מרבית המורים, שצריך לעשות שינוי. מערכת החופשות היום היא באמת לא רלוונטית.

אני רוצה לדבר ספציפית על ל"ג בעומר ועל החופשה, כי מה שקרה פה זה באמת שערורייה. אני רוצה להביא את זה מעוד זווית והזכרת את זה בתחילת דבריך, אדוני היושב-ראש. ל"ג בעומר עצמו הוא חג שיש לו השפעות סביבתיות מזיקות. אם אתה חוקר קצת מה מקור החג, הוא בטח לא מהתורה והוא רק ממאה השנים האחרונות. בעצם הציונות החייתה אותו.

אם הוא היה מהתורה הם לא היו קנאים כל כך לקיים את המדורות.

ברור, לא היו מזיזים את היום. אני אומרת שצריך לחשוב מחדש על כל החג הזה, והחופש הוא רק נקודת התחלה. ברור שלא צריך להיות חופש ומבחינתי זהו חג שצריך להיות כמו ט"ו בשבט, שמציינים אותו ומציינים את החשיבות שלו במסורת היהודית. גם בט"ו בשבט אין לנו חופש.

המדורות הן דבר איום ונורא. אנשים שורפים יערות וראינו מה קרה בשנה שעברה. אנשים שורפים פלסטיק, נושמים את זה ממש מעל המדורה, שלא לדבר על כך ששורפים חתולים, רחמנא לצלן. זה קורה וזה איום ונורא. כן, יש תופעות איומות שקורות בל"ג בעומר ואני חושבת שאם לא תהיה חופשה, נצמצם גם את תופעות החגיגות סביב החג והוא יקבל את המקום הראוי לו בלוח החגים של העם היהודי. תודה רבה.

הורים עובדים לשינוי – מי הדובר מטעמכם? תחליטו. המצגת כבר נמצאת? בבקשה, פז כהן.

אני יושב-ראש פורום ועדי ההורים היישוביים ואני שמח שסביב השולחן נמצאים חברים רבים מפורום ועדי ההורים היישוביים, מהגנים ומהוועדים השונים, וגם הורים עובדים לשינוי, שהם שותפים שלנו.

אתם תובילו מהפכה בסוף. קדימה.

אפשר לקבל הבהרה מה זה "הורים עובדים לשינוי"?

אני אגיד משהו על פורום ועדי הורים. הגוף היציג היחיד לייצג את הורי ישראל מול מערכת החינוך הוא פורום ועדי ההורים היישוביים. בוחרים ועד בכיתה, ועד הכיתה בוחר ועד בית ספרי, ועד בית הספר בוחר את הוועד היישובי ובזכות האדם החרוץ פה לידי, יש לנו היום למעלה מ-160 ועדי הורים יישוביים, היחידים שמאוגדים ביחד. ככה אנחנו בונים ומוכרים על ידי משרד החינוך כגוף היחיד.

ספר לי. הם באים אליי באחת עשרה בלילה לדימונה.

אני רוצה לדבר על הרציונל וגם על ההצעות לפתרון. יום שבתון למשק הישראלי עולה 2.2 מיליארד שקל, ואלה ההערכות שציינו עכשיו לגבי הבחירות. משרד האוצר עשה תחשיב שלא נחשף, בו דובר על סדר גודל של 300 מיליון שקל כתוצאה מהשבתת מערכת החינוך. זה הנזק הישיר למשק הישראלי מזה שעושים יום חופש במערכת החינוך. התובנה המידית היא שההשלכות של חופש במערכת החינוך הן הרבה מעבר למערכת החינוך, הן השלכות על המשק הישראלי כולו בצורה מאוד מאוד דרמטית.

קחו בחשבון שבסוף משרד החינוך יגיב לכם על הכול.

כמובן. כמה ימי לימודים היו לנו בשנת הלימודים האחרונה? בשנת תשע"ז היו לנו 218 ימי לימוד, בתשע"ז היו 219 ימי לימוד, בתשע"ד היו 217 ימים ואנחנו רואים פה חוסר עקביות. אנחנו מדברים על 300 מיליון שקל בתקציב המדינה, שככה יוצאים החוצה בלי שאף אחד שם לב בכלל. בתשע"ה התחלנו ב-218 ימי לימוד, הבחירות לכנסת הורידו עוד יום ואף אחד לא פיצה את המשק הישראלי ואת ההורים על זה. בחג פורים, מי שזוכר, משרד החינוך החליט פתאום להוריד חצי יום ולהגיד שמסיימים את הלימודים באמצע היום. זאת החלטה נוספת שמחקה להורים ימי עבודה ותקציב גדול במשק הישראלי.

מה הבעיה? יש פער של 66 ימים, וכולנו מכירים אותו, בין מספר ימי החופשה במשק למספר ימי הלימוד במערכת החינוך.

במי זה פוגע? קודם כל, במי שנשאר עם הילדים בבית. בדרך כלל, בחברה הישראלית הנשים נשארות כי 66 ימים זה משהו פשוט לא נתפס, וזה פוגע באוכלוסיות החלשות בישראל. מי שיש לו כסף, ואני אומר שלי יש כסף ואני יכול לשלם על מסגרות לטובת הילדים שלי.

דווקא טוב שהחלשות התחילו ללכת עם עניבה. זה טוב.

מי שאין לו כסף או עובדי קבלן למיניהם או אנשים שמרוויחים משכורות מאוד נמוכות, לא מסוגלים להרשות לעצמם לשלם על מסגרת נוספת. זה יוצר פערים הרבה יותר גדולים בחברה הישראלית.

ומי מחליט החלטה כל כך דרמטית על לוח החופשות שמשפיע כל כך הרבה על המשק הישראלי? בסוף זה יוצא בחוזר מנכ"ל באיזושהי ועדה, שאפילו הדיונים בה אינם שקופים ולא נחשפים לעין הציבור, אלא היא פשוט מחליטה.

איך אנחנו ביחס לעולם? הזכירה את זה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אנחנו במקום השני בפער בין ימי החופשה במשק לימי החופשה במערכת החינוך. מקום שני בעולם. אנחנו במקום השני מהסוף בימי החופשה לעובדים במשק אחרי קנדה, כלומר העובדים בישראל מקבלים הכי פחות ימי חופשה במהלך השנה. זאת אומרת, זאת לא רק בעיה של מערכת החינוך אלא של המשק הישראלי כולו.

מה צריך לעשות? משרד החינוך יצר איזשהו פתרון ביניים לנושא בית הספר של החופש הגדול, אבל גני הילדים לא בפנים והילדים הקטנים שצריכים להישאר בבית עם השגחה, לא נמצאים בפנים. הדבר הראשון והמידי שמשרד החינוך יכול לעשות זה להכניס את בית הספר של החופש הגדול גם לגנים ועד כיתה ד'. זה ממש בידיו.

גן חובה לא בתוכנית?

לא, בכלל גנים לא נמצאים.

תודה.

הדבר השני שאפשר לעשות וצריך לעשות הוא יישום יום לימודים ארוך. הממשלה קיבלה החלטה לפני 21 שנה בנושא הזה וההחלטה הזאת נדחית כל פעם בחוק ההסדרים, וגם עכשיו. ראינו שהצליחו להביא 5 מיליארד שקלים - - -

יושב-ראש ועדת החינוך, השנה, בפעם הראשונה, דחו את זה רק בשנה.

ואנחנו בתהליך עבודה גם על כל נושא הצהרונים, יחד עם היוזמה של שר האוצר ושר החינוך ביחד, עם השלטון המקומי.

השלטון המקומי הוא החוליה הכי חשובה.

ודאי.

זאת הזדמנות להגיד תודה לאנשים שסביב שולחן הוועדה כי באמת מערבים אותנו ואנחנו שותפים גם בנושא הצהרונים וגם בנושא יום לימודים ארוך, שזאת השאיפה שלנו.

הדבר האחרון הוא מתן גמישות למורים בבחירת ימי החופשה במהלך שנת הלימודים. אחד הדברים שכולנו יודעים הוא שלוח החופשות של המורים הוא קשיח. מורה שרוצה לקיים בר מצוה שלו, לחתונה של הבת, לגיוס של קרוב משפחה, לא יכול לעשות את זה. אסור לו לקחת ימי חופשה, אלא אם כן הוא מקבל אישור חריג. אבל בפועל, נתוני הביטוח הלאומי אומרים שמורים ביסודי מחסירים בשנה 80 שעות. 80 שעות חוסר של מורה בשנה, של אופק חדש, 36 שעות, זה 15.5 ימים. מורה ביסודי מחסיר 15.5 ימים בממוצע בשנה, ואלה הנתונים של הביטוח הלאומי. גננת מחסירה כ-104 שעות בממוצע. אלה הנתונים שיצאו החוצה. דיברנו עם המורים והמורים הם שותפים שלנו.

אתה יודע שגמישות היא לשני הצדדים. אני מכיר כאלה שהם גמישים רק לצד אחד.

יש הבדל כשיוצאים כל המורים ביחד ליום חופש מרוכז או שפתאום מורים יוצאים פה ושם.

בסדר, אבל גמישות צריכה להיות.

יש לי בקשה בדיון הזה בכלל, שלא יהיה לאף אחד צל של ספק שאנחנו מעריכים את המורים, המורים לא מקבלים תגמול מספק על מה שהם עושים ואנחנו לא רוצים לפגוע בהם כהוא זה.

אנחנו דיברנו על הידברות ותיאום, לא על הראש של אף אחד. אני אומר לך בסוגיית החופשות, שאם לא יתגייסו לסוגיה הזאת כולם ביחד – משרד האוצר, משרד החינוך, שלטון מקומי, ארגוני המורים – לא נוכל להביא שינוי.

אנחנו מציעים, ודיברנו על זה המון עם מורים – אני שם לרגע את ארגוני המורים בצד כי גם אתם יש שיח, אבל השיח הזה הוא פחות ציבורי – הוא לתת למורים גמישות בימי החופשה, כך שמורה יוכל לקחת במהלך השנה מספר ימי חופשה מסוים, ותנו לנו אותם בחזרה במהלך השנה. איפה אפשר לתת לנו את הימים? שלושה ימי אסרו חג. אגב, בלוח השנה של החברה החרדית אלה ימי לימודים לכל דבר.

תקשיבו, תקשיבו טוב טוב. אסרו חג הוא לא ישרא-בלוף בהלכה, אבל הוא ישרא-בלוף במערך החופשות. עם כל הכבוד, לא להשתמש בזה. כנראה מצאו פרצה לפני שנים וגמרנו.

כשהיה צריך לחזור מירושלים ברגל.

הימים שאנחנו מדברים עליהם הם אסרו חג, שושן פורים, ל"ג בעומר.

אני לא מסכים.

בסדר, לא מדברים עליך. אנחנו לא מדברים על אוטונומיה, מדברים כרגע על הממלכה.

אני ממשיך – שישה ימים לפני פסח וארבעת ימי חנוכה. הדרך הנכונה, לדעתנו, היא להפקיע את הסמכות על לוח החופשות ממשרד החינוך ולהעביר אותה לכאן, לכנסת, לוועדת החינוך ולגורמים נוספים, שמעורבים בהשלכות של ההחלטות הללו על החופשות. בסופו של יום לעגן את לוח החופשות בחקיקה ראשית.

תודה רבה. ועכשיו חבר הכנסת מאיר כהן, שאין לו הרבה ניסיון בתחום החינוך והמוניציפלי והממשלה. בבקשה, אדוני.

תודה, אדוני. אני רוצה להגיד משהו קצר. להפתעתו של מר מוזס, אין שום בעיה שמתקבלת החלטה בל"ג בעומר להזיז את החופשה כי יש איזשהו ספק מישהו יחלל שבת. אין לנו בעיה עם זה, אבל את כל הדברים האלה צריכים לעשות הרבה לפני.

נכון.

היות ואני מכיר את המשרד, אני יודע, למשל, איך הם מקדשים את התאריכים לבחינות הבגרות. אחד הדברים שלא מצליחים להזיז במשרד, ואתם יודעים, ההורים, זה בחינות הבגרות.

גם אם יהיה מונדיאל באותו יום?

אלא אם כן יש משהו דרמטי ומלחמה פורצת. אם יודעים לקדש את לוח המבחנים במשרד החינוך, צריכים לקדש את לוח החופשות במשרד החינוך.

אנחנו לא באים לישיבה הזו כדי לפתור את כל בעיות החופשות במשרד החינוך. אתם בהחלט צודקים ויש יותר מדי חופשות במערכת החינוך, אבל אני אומר שאני מתגרד באי-נוחות כחבר כנסת בכנסת ישראל, שקצת טובל ושרץ בידי.

יותר מדי ימי חופשה לא מסונכרנים.

איילת, את הדוברת אחריו.

אני לא יכול לבוא למורים, והייתי מורה, ולהגיד להם: יש הרבה חופשות אצלכם, כי מיד הם מצביעים עליי ואומרים: גם אצלך בכנסת. לכן, בואו נשאיר את זה לדיון אחר. אני מדבר על איך שזה נתפס בציבור.

זה נתפס אצלך ככה.

רבותי. בבקשה, מאיר, אתה ברשות דיבור ואל תיתן לאף אחד להפריע לך.

אם את חושבת שאנחנו מתווכחים אז אנחנו לא. אני מדבר על ההיבט הציבורי ובהיבט הציבורי יש לנו בעיה. אף אחד לא יודע שאני ואת נוסעים לסיורים בצפון ובדרום בחופשות, אבל עצם העובדה שזאת חופשה, זאת חופשה ואנחנו צריכים לטפל בזה.

אני אסיים במשפט אחד ואני אומר לכם, ההורים, אתם קצת מתחסדים. סליחה, אני אוהב אתכם. תצאו למאבק. תצאו למאבק. אם אתם לא תצאו למאבק זה יקרה בשנה הבאה ובעוד שנתיים. אם אתם נחמדים ובסוף אתם מגיעים להסדר ואתם מדליקים איזו מדורה ומכבים אותה לפני החג, זה עניין שלכם. כבודם של ההורים בכל הסיפור הזה הוא מחול. מחלו על כבודם, ואני אומר לך את זה. אפשר היום. יש תחושה במשרד החינוך שאפשר לעשות מה שרוצים ומקסימום אתם תעשו איזה שריר, אבל בסופו של דבר תבואו לשבת אתם ולהתחבק אתם. צריכה להיות אמירה מאוד ברורה של ההורים שלדברים כאלה אנחנו לא מסכימים. ואני חושב שכולכם צריכים לגשת לבג"ץ. כולם היו צריכים לגשת לבג"ץ ולא שחלק ייגש וחלק לא.

אני אומר לך, אני יודע מה הרוח המנשבת ממשרד החינוך ויש לי הערכה גדולה אליכם, ואתה יודע את זה, גם פז וגם זאב. אבל יש רגעים שבהם ארגוני הורים צריכים להגיד: לא עוד. מי שיודע לקדש את לוחות הבחינות, צריך לקדש גם את לוחות החגים. תודה.

תודה. אני מעביר את רשות הדיבור ל"הורים עובדים לשינוי". אהבתי את זה. בבקשה. זה תרתי משמע.

זה הרבה תרתי משמע. "הורים עובדים לשינוי" קם לפני תשע שנים ואפילו פעם קראו לנו "הורים עובדים לשם שינוי". הקמנו את הארגון כשלא היו ארגוני הורים פעילים וארגון ההורים הארצי היה עמותה בפירוק. תודה לאל, לאורך השנים, אחרי מאבקים רבים ובסוף זה הצליח ועכשיו יש גוף יציג מדהים של הורים. קודם כל, אני מברכת על זה וזה נפלא.

מטרתו של ארגון "הורים עובדים לשינוי" היא להיסגר. הארגון קם על מנת לאזן בין ימי החופשה של הילדים וההורים כי אני רוצה להיות עם הילדים כמה שיותר, אבל מה לעשות שאני צריכה גם לפרנס אותם. את האיזון הזה אנחנו צריכים לעשות.

באמת אחרי תשע שנים זה מאוד מרגש להיות במקום כזה, שיש בו תמיכה מקיר לקיר ברעיונות שאף אחד לא חלם עליהם. מדהים לראות פה את כמות ההורים כי בדרך כלל היינו מגיעים לבד לישיבות ועדת החינוך. זה מאוד מאוד מרגש.

גם אני הייתי מגיע לבד לוועדת החינוך.

כל אחד בנושא שלו.

היום, ברוך השם, יש יושב-ראש שעובד.

אני לקחתי בשביל זה ימי חופשה.

גם אנחנו. כולנו.

כן, מי שמגיע. עד היום.

אני חושבת שהבעיה הזאת היא בעיה לאומית. אנחנו צריכים לעשות פה איחוד. אין פה רק משרד החינוך וזה לא הורים מול מורים. הדבר הזה, אסור לו בכלל להיות על השולחן. אין דבר כזה. אנחנו עם המורים יחד בקשר הדוק, גם עם מנהלים של בתי הספר. אנחנו מדברים כל הזמן על הדבר הזה שגם צריך להיות מאוחד מצד כל המשרדים – גם הרווחה צריכים להיות מעורבים, גם הכלכלה, גם החינוך, גם האוצר. זאת לא בעיה של הורים והמורה של הילד שלהם. ממש לא מדובר על הדבר הזה.

שנית, יש המון אפשרויות לפתרון הדבר הזה. הצענו לפני כמה שנים להפריד בלוח החופשות. לא ראיתי ילדים בני 4 שחוגגים בל"ג בעומר עד אור הבוקר ולכן הם לא יכולים לקום למחרת לבית הספר. הצרכים של ילדים במערכת החינוך בני 3 וצרכים של ילדים בני 18 הם צרכים שונים לחלוטין וצריך להפריד את לוח החופשות.

אני שותק הרבה כי לא פופולרי מה שבא לי לומר, אבל אני לא רוצה שישתמע שיש לי עמדה חד-צדדית. אני מתחבר לדברים ואומר שוב שאולי טוב שזה מה שקרה. טוב שקרתה התקלה הזו כי הגיע הזמן שכולם יתלכדו למאמץ הזה להביא את השינוי. ביחד, ביחד ובהסכמה.

לחלוטין. יצרנו עוד דבר, שהוא ימי השישי. הבעיה העיקרית של החופשות היא לא מספר הימים אלא חוסר הסנכרון. שבוע העבודה הוא חמישה ימים ושבוע הלימודים הוא שישה ימים. ככה יש מצב קבוע שבו הילדים בבית וההורים לא, בזמני החופשות, ומצב שבו ההורים בבית והילדים לא, בימי שישי. אני רוצה להיות עם הילדים שלי, תנו לי ביום חמישי אחר הצהריים לקחת את הילדים לסוף שבוע ארוך. היום זה לא חוקי כי אני לא יכולה להוציא את הילדים מבית הספר בימי שישי בעקבות חוק חינוך חובה. יש הרבה הצעות וצריך לעשות את זה. הגיע הזמן.

תודה, הדברים ברורים. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. לפני כן אני רוצה להקדים ולומר שהתקיים דיון בוועדה ביוזמת חברת הכנסת סביב סוגיית התאמת ימי החופשות לצרכי המשק וההורים. נעשה מעשה של עתירה לבית המשפט והיא לא יורדת מהנושא הזה. אני חושב שהסיפור של ל"ג בעומר רק הבעיר את המדורה. בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת מרגי, אני בדיוק רציתי להודות לך על זה שהוועדה היא כתובת בכל פעם מחדש, להודות לך וליהודית, כי אתם תמיד כתובת לנושא הזה. ובדרך כלל לא צריך לבקש ממך.

אני רוצה לקרוא לכם אי-מייל שקיבלנו הבוקר. אני אומרת בכוונה שקיבלנו, כי הכוונה גם לישראל אליאסף, שהצטרף אליי לעתירה, יחד עם עוד הרבה הורים. "שמי ש. ואני אם לשני ילדים, גרושה, כך שגידול הילדים ברובו עליי. לאחר שפניתי במכתב אישי וציבורי לשר החינוך, ללא מענה, לא נותר לי אלא לקוות כי מעשייך יישאו פרי". זה בהמשך לבג"ץ, כמובן. "מקומם שההחלטה לשנות את החופשה התקבלה כאן ועכשיו ללא חשיבה מעמיקה, שכן מדורות יודלקו גם בשבת. היות והחופשה נכפתה על ההורים, לא כולם נערכו בהתאם. ביום שני אני בלימודים בעכו, לימודים לצורך עבודה מטעם משרד הכלכלה, ואני גרה ברחובות. לצורך לימודיי אני יוצאת מהבית בשעה חמש ורבע בבוקר. מי ישלם בייבי-סיטר עד שאני חוזרת בשבע בערב? לכולם יש הורים שיכולים לעזור? המורים יתוגמלו ביום חופשה, אבל אנחנו, ההורים, משלמים ביום חופשה. אני מחזקת את ידייך ומקווה לטוב."

אני רוצה להגיד כאן ועכשיו שבעיניי, ההורים והמורים הם באותה סירה. פונים אליי מורים, פונים אליי מנהלים ואומרים: אנחנו יודעים שהמצב השתנה ושהמציאות במשק השתנתה. אם לפני שלושים וארבעים שנה – כבר דיברנו על זה, חבר הכנסת מרגי – היה הורה אחד שעבד, היום שני ההורים עובדים. שני בני הזוג עובדים. מה הם יעשו? ומה עם הסבים והסבתות שכבר לא יכולים להיות עזר בעד ההורים שיוצאים לעבודה?

גם הם עובדים עדיין. גם הם עובדים.

אם היית מקשיב היית שומע שהרבה פעמים הם צריכים להתפרנס בעצמם. חבר הכנסת מרגי, אני לא יודעת כמה פעמים קיימנו דיון והפסקתי לספור את הפעמים בהם אני פניתי למשרד החינוך, את משרד הפעמים שפז ויערה וישראל וכל ההורים האחרים פנו למשרד החינוך. מעולם, מעולם בשום שלב לא קיבלתי ולו תשובה. אני הגשתי תוכניות מסודרות, שחלקן דיברו על ביטול אסרו חג. בשנה שעברה חבר הכנסת מוזס צעק לי במליאה שאצלם היו לימודים באסרו חג של שבועות. ממה נפשך? במערכת החינוך החרדית אסרו חג אינו חג אבל במערכת החינוך הממלכתית אסרו חג הוא חג. ובעוד רגע יוסיפו לנו גם את אסרו ל"ג, כי זה מה שנצטרך. כי גם לל"ג בעומר יהיה אסרו ל"ג.

תקשיבו רגע, תבינו משהו, חצי מהבג"ץ מוקדש לנושא של פתרון ימי החופשה ובעיקר בחקירה אחר הסמכות החוקית שממנה משרד החינוך פועל ומכוחה הוא יכול בכלל לעשות משחק כזה עם ימי החופשה. חלקו השני מוקדש למורים, למקצוע ההוראה. למה צריך לחזק את המורים. למה רק אם אנחנו נטפל בבעיות הקשות האלה, היסודיות האלה של מערכת החינוך, אפשר יהיה גם לחזק את המורים. בין אם מדובר בשכר, בין אם מדובר בהשתלמויות ובקורסים, בהרבה מאוד דברים. יותר מכך, כתבנו בבג"ץ והתייחסנו לאופן שבו, תסלחו לי, פגעו במורים בצורה מטורפת בתחילת שנה זאת, כשהם לא קיבלו את שכרם. שערורייה מזעזעת. ואז אתה אומר לעצמך: אני הולך נגד המורים? חס וחלילה. לא נגד המורים ולא נגד הגננות.

אני רוצה לסיים בגלל שיש הרבה דוברים ולהגיד משהו. יש שלל פתרונות. אם אנחנו רק נאמר, למשל, שילדים מגיל 3 עד גיל 12, יש להם לוח חופשות מסוים, וילדים מגיל 12, שהם ילדים עצמאים יש להם לוח חופשות אחר. חבר הכנסת מרגי, לא כל דבר יש לו פתרונות דרסטיים ואפשר לנסות לחשוב. כתבתי בבג"ץ שהבעיה היא ברצף החינוכי של החופש הגדול, וכאשר ילדים מתחילים את הלימודים בתחילת השנה, ותוך שבוע יש חגים. אני לא חותרת תחת חגי תשרי, אבל אני באמת-באמת מבקשת ממשרד החינוך התאמות. אני מצטערת שנדרשתי לבג"ץ, זה מוצא אחרון, אבל אני באמת אומרת שהגיע הזמן לדון בשאלה הזאת עד הסוף ולעומק. תודה.

תודה. עורכת דין איילת דיין, אלו"ט.

שלום, כל הדיון מדבר פה על ההתאמה של החופשות לצרכים של ההורים ואני רוצה לדבר קצת על הצרכים של הילדים, במיוחד על הצרכים של הילדים עם הצרכים המיוחדים.

אני רוצה לגעת בשני נושאים, אם יורשה לי. הנושא הראשון הוא ילדים משולבים עם צרכים מיוחדים שלומדים במערכת החינוך הרגילה ויש להם סייעת. משרד החינוך מעביר לרשויות המקומיות תקצוב על הסייעת הזאת ל-12 חודשים. עם זאת, בחודשיים של החופש הגדול, ברוב המקרים הסייעת נעלמת כלא הייתה. היא לא עובדת עם הילד, היא לא מתלווה אליו לקייטנות, ואין הכוונה לקייטנות פרטיות אלא קייטנות מפוקחות של העירייה, של חברת המתנ"סים, שמשרד החינוך מפקח ומלווה.

זה חבל, כי ילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לסיוע הזה כל השנה והחופשה פוגעת בהם יותר מאשר בילדים אחרים. אפשר לסדר את זה כי התשלום כן מועבר וזה צריך להיות מוסדר על ידי הרשויות המקומיות. מוסדות החינוך צריכים כבר בתוכנית הלימודים החינוכית שהם כותבים לכל ילד עם סייעת, להכניס כבר את פעילויות הפסח ואת פעילויות החופש הגדול, כך שהסייעת תדע מראש, הילד יידע מראש והעירייה תדע מראש שהסייעת מתלווה אליו לקייטנות ועובדת אתו גם בחופשות של מערכת החינוך.

צריך רק להגיד, למען ההגינות, שיש הרבה מאוד ילדים עם צרכים מיוחדים שעושים קייטנות בתוך הרשויות.

נכון, אבל אני מדברת על ילדים שיש להם סייעת בשגרה והם צריכים את הסייעת הזאת גם בשילוב בקייטנה.

אני חושש שביום שמשרד החינוך יעשה התאמות ויספק לילדים המשולבים במערכת הרגילה את כל מה שהם היו אמורים לקבל במערכת המיוחדת, לא תהיה להם מוטיבציה לשלב יותר.

רוב ראשי הערים – אני יכול להגיד את זה בוודאות, אני מכיר את זה – משלמים את זה מתקציבם.

אחד הדברים שקשים הוא שזה גם מאוד תלוי רשות מקומית והרצון הטוב של הרשות.

צודקת.

במסגרות של החינוך המיוחד יש בשנים האחרונות שיפור משמעותי. תוכנית הלימודים הוארכה עד ה-15 באוגוסט ואמור להיות יום לימודים ארוך, ועם זאת, בשטח אנחנו נתקלים חדשות לבקרים בהודעות שנשלחות להורים שבמקום ללמוד עד רבע לחמש, ילמדו עד שתיים וחצי או עד אחת וחצי או שבימי שישי לא יהיו לימודים או שבמקום ה-15 באוגוסט ילמדו עד ה-5 באוגוסט.

זאת בקרה של משרד החינוך ונדבר על זה. תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להודות לך, אתה תמיד מרים את הכפפה בזמן, תמיד מקיים את הדיונים על הדברים הכי דחופים. אין ספק של"ג בעומר זה גורם מזמן. זאת לא הבעיה אלא אותה בעיה שפרסתם כאן, שוועדי ההורים פרסו. זו בעיה שאנחנו מכירים כבר שנים רבות ושמענו כאן הרבה מאוד רעיונות. אני חייבת לומר שבעיית הילדים בעלי הצרכים המיוחדים חייבת לקבל דגש שונה לחלוטין. זה בכלל לא קשור אלא להפך.

זה רק מעצים את הבעיה.

נכון, ושם צריכים להיות כמה שפחות ימי חופשה. צריך באמת להקל על ההורים ולגרום לכך שהם יוכלו להשתחרר מהילדים.

והילדים יקבלו את הטיפולים.

והילדים יקבלו את הטיפולים. זה נפלא שאת נמצאת כאן והערת את ההערה, אבל אני שמה את זה בצד מפני שאנחנו מדברים על הבעיה.

ההחלטה האומללה של משרד החינוך היא החלטה שגויה, מטופשת ומזיקה. מה יקרה? הרי ברור ומובן מאליו שבשבת יהיו מדורות, אז לא מנעו את המדורות ביום שבת. גם ביום ראשון תהיינה מדורות, אז מה עשו? כן, אני יודעת שגני ילדים מתחילים ומקדימים אפילו שבוע קודם. אז על מה הייתה המהומה? לשם מה זה היה? אני חושבת שמשרד החינוך צריך קודם כל להודות בשגיאה. לא נורא, מודה ועוזב ירוחם. ושנית, לאחר שהוא יודה בשגיאה, והוא צריך להודות שהייתה כאן שגיאה, הוא צריך לשבת ולעשות חשבון נפש ולחשוב איך דבר כזה לא קורה יותר. אין דבר כזה שמודיעים שלושה שבועות ואומרים: סליחה, אופס, טעינו, אנחנו בחופש ביום שני במקום ביום ראשון.

כמובן, לשבת עם כל הגורמים ולמצוא פתרון. אני דווקא לא בעד חקיקה. אני חושבת שבמקרה כזה צריך להיות שיתוף פעולה עם המורים, עם ארגוני המורים. אל תשכחו שיש לנו פה הסכמים קיבוציים. נורא קל לומר: בואו נשנה, אבל יש הסכמים קיבוציים.

יעל, לוח החופשות לא מופיע בהסכמים הקיבוציים.

איילת, תודה.

מספר ימי החופשות ומספר ימי הלימוד מופיעים. אני מבטיחה לך שברגע שינסו לומר למורים לעבוד יותר שעות ויותר ימים, זה לא ילך בלי שיתוף פעולה.

או עם העלאת השכר.

בדיוק. זאת יכולה להיות העילה לתת למורים תוספות שהם ראויים להן ממילא. יכול להיות שאפשר לשלב את שני הדברים.

אנחנו כאן אומנם בבית המחוקקים ובכנסת ואנחנו רגילים על כל דבר לומר: בואו נחוקק. המקרה הזה הוא לא לחקיקה. המקרה הזה הוא לשיתוף פעולה עם ההורים, עם הארגונים, עם המורים ואתך, אדוני היושב-ראש.

תודה, גברתי. חבר הכנסת חיים ילין.

תודה. כולם מדברים על מספר הקסם הזה, 66 ימים, אבל אני רואה שאפשר לתקוף את הבעיה משני צדדים. קודם כל, אנחנו ב-OECD עם הכי פחות חופשות. עזבו את מערכת החינוך, אני מדבר על החופשות במשק. אנחנו עומדים על 76 ימים, שהם הימים הלא מתואמים או לא מסונכרנים ואנחנו לא במקום הראשון או השני שם. אנחנו דווקא במקום טוב באמצע, בממוצע, והבעיה שלנו היא עם החופשות של ההורים.

לגבי החינוך המיוחד, התקן הוא 80%-70% ובסוף המועצה או העיר צריכות להשלים בין 20% ל-30% ואף אחד לא סופר את זה. אלה העובדות. כל פעם שיש יום שבו ההורים לא יוצאים לעבודה, אין הכנסה במדינה, כלומר אנחנו לא מייצרים.

מה הבעיה? אין פה נציגי אוצר – האוצר לא סופר אף פעם בשום תקציב ובשום תפיסה את האלטרנטיבה. לעולם. הם לא כלכלנים. כלכלן מסתכל על אלטרנטיבות קיימות. באוצר הם לא כלכלנים והם לא מסתכלים. הם לא אומרים: טוב, אנחנו ניתן עכשיו עוד מיליארד שקל לתקציב החינוך בשביל תוספת למורים או בשביל שיהיה חינוך בלתי פורמלי באותם ימים. הוא לא עושה את זה כי הוא אומר שאין לו תקציב. הוא לא סופר את זה שיכול להיות שהכנסות המדינה יעלו ב-3 מיליארד שקל בגלל ההשקעה הזאת. זה באג מערכתי ואני אומר לכם את זה ככלכלן. אני כלכלן ובשבילי כל הזמן יש אלטרנטיבות. אין את זה באוצר.

איפה למדת כלכלה?

בבן-גוריון ושער הנגב.

ולא התקלקלת?

למדתי שם עוד לפני שהיו קסאמים, אל תדאג, אז המוח לא השתבש.

התפיסה הכלכלית, נגעת בה.

רק אלטרנטיבות. באוצר אין אלטרנטיבות, או שיש או שאין. ככה הם סופרים את זה. זאת הנקודה, אבל הבעיה היא שאין עם מי לדבר על זה. אם היינו יכולים לדון בנושא הזה, כל מה שהועלה פה היה נפתר כי זה עניין כלכלי.

דבר שני, הסנכרון. את הסנכרון אנחנו יכולים לעשות. כבוד היושב-ראש, אם היו רוצים לפתור את הבעיה, שר החינוך ושר האוצר היו צריכים לזמן את כולם, לעשות שולחן עגול ולפתור את הבעיה. לא חברי כנסת ובטח לא דרך בג"ץ.

אנחנו נסייע בידם, אנחנו נעזור להם.

למה לא דרך בג"ץ?

רגע, איילת, כי אין ברירה.

הלכתי לבג"ץ כי אין ברירה.

הוא לא בא בטענה.

לפעמים רוצים שאנחנו בכוונה נלך לבג"ץ כדי שבג"ץ יגיד: נייט, ואז יגידו: אתם רואים? השמאלנים האלה עוד פעם. את הסוגיה הזאת אנחנו יכולים לפתור פה. אם תזמן את שר האוצר ואת שר החינוך ותכריח אותם לדון בדיוק בסוגיה הזאת, אני חושב שאנחנו יכולים לשנות. דרך אגב, לא רק שכולנו נרוויח מהדוח הזה, אלא בכלל מדינת ישראל תרוויח מזה שיש אלטרנטיבות. צריכים לנהל את המדינה באלטרנטיבות כלכליות. תודה רבה על ההקשבה.

תודה. רבותי, הזמנתי לוועדה את חבר הכנסת מוזס. תמיד שואלים אותי מה נשמע ואני אומר: תלוי איפה אתה שם את האוזן. אז הנה, מזווית נוספת, חבר הכנסת מוזס, מוביל כל סוגיית ל"ג בעומר במירון.

כן, עשרות בשנים, ברוך השם, אני זוכה לנסוע למירון. אני רק שואל שאלה אחת, רבותי, ואני לא יודע אם מישהו העלה את זה, ב-2014 היה אותו הסיפור כששר החינוך היה מר פירון. הוא גם החליט להעביר את החופשה ליום שני. אותו דבר היה. מה היו התוצאות? קחו את התקשורת מיום המחרת, יום ראשון. זה היה אמור להיות במוצאי שבת וחלילה, לא מדורה אחת. יש בעיה של שבת, נכון? כל הארץ מלאה מדורות ויראי שמיים יוצאי ידי שניהם, כתוב בשולחן ערוך. הם מדליקים גם במוצאי שבת וגם ביום ראשון בערב.

מחמירים, מחמירים.

וכל הארץ כמדורה. כך שכל הסיפור הזה בכלל לא מעשי. יתרה מכך, הורים שהזמינו במלונות ובשאר הצימרים, הזמינו ארבעה ימי חופשה והיו צריכים לשבת בחופשה בשקט עד יום ראשון בצהריים, כי ביום שני יש לימודים, אבל אם יש לימודים ביום ראשון, מתי צריכים לפנות את המלונות ואת הצימרים? בשבת בצהריים.

חילול שבת.

זה חילול השבת ההמוני, לא שכמה נערים שם ילכו וידליקו לנו מדורות. אז איפה החשבון? איפה המחשבה?

הרב לאו לא ידע את זה כשהוא פנה לשר החינוך?

אני חושב שהוא ישמע את זה עכשיו לראשונה.

אני אעביר לו את הפרוטוקול.

אבל אני רוצה עוד משהו לומר. אני לא מדבר על הרב לאו, אני מדבר על משרד החינוך, שהוא לא מתואם עם שאר המשרדים. אתם יודעים איזו פגיעה זאת בתיירות? מגיעים עשרות אלפי אנשים מחוץ-לארץ למירון. עשרות אלפים. הרי מעלים למירון 475,000 איש. 28,000 בהסעות. בגלל הסיפור הזה שאין לנו אוטובוסים, כי האוטובוסים מגויסים לקחת את התלמידים לבתי הספר, מערך ההסעות, יש חסר ל-70,000 נוסעים. היה היום דיון על זה בוועדת הפנים במשך כמה שעות, איך מתגברים על זה. ההצעה להביא מירדן אוטובוסים זה כבר מדי מאוחר, אבל אני רוצה להגיד לכם, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.

הם לא חשבו על הרשות הפלסטינית?

רכבת אווירית.

רכבת אווירית. אתם יודעים איזו פגיעה זאת בתיירים? אין להשיג כרטיס ליום ראשון עד שעות הערב בגלל שהכול מגויס למערכת החינוך. עשו את הטעות הזאת ואני מציע למי שיש מחשב, להיכנס ל"קריסת מירון 2014" ותראו את המראות הנוראים.

תודה, חבר הכנסת מוזס.

יש הצעה פשוטה, לא לאשר יותר לשר החינוך בלי ועדת החינוך. כמו ששר האוצר לא יכול להוציא אגורה בלי ועדת הכספים, שר החינוך לא יוכל בלי ועדת החינוך.

תודה. חברת הכנסת רחל עזריה.

קודם כל, יישר כוח, כבוד היושב-ראש, על הדיונים המתמשכים באמת. אני חושבת שזה שהנושא הזה חוזר כל הזמן, מעיד על השינוי שהתרחש אצל ההורים. אין ספק שזה דבר שמגיע מכעס גדול של הורים ובאמת משנים את כל השיח. אם בעבר כל הדיון היה גודל הכיתות – זוכרים שהייתה תקופה כזאת? היום כולם מדברים על ימי החופשה. אני מרגישה חלק מהשינוי הזה.

זה גם על זה. זה לא במקום, זה גם. זאת תוספת.

לא, לא, לא. תחשוב על זה. תחשוב על זה היסטורית ואתה תראה שבכל פעם יש נושא וגל שמתעסקים בו ואז עוברים לנושא הבא. הנושא של ימי החופשה זה חלק מהגל שיש בו עיסוק משמעותי. אני בעצמי אימא לארבעה ילדים והייתי אחראית על החינוך בעיריית ירושלים. עשינו את המהלך הגדול אז, יחד עם הורים עובדים לשינוי, מהלך של קייטנות בחופש הגדול בירושלים בגני הילדים עד סוף יולי, ארבעה שבועות במחיר מאוד מאוד נמוך. זאת הייתה עבודה מאוד רצינית וזה קרה לפני שזה קרה באיזשהו מקום בארץ. בעצם, כל המהלך של משרד החינוך לעשות את זה גם בכיתות א'-ב', היה על הדגם שאנחנו בנינו בשעתו.

עשינו גם הרבה מהלכים עם הצהרונים. אני ממפלגת כולנו ועכשיו שר האוצר עושה את המהלך גם בצהרונים, כמו שעשינו אז בירושלים.

אני רוצה לדבר על הפער בימי החופשה ואני חושבת שצריך לעשות פה חשיבה משמעותית. יש בעיניי שתי הצעות מאוד מעניינות שיושבות על השולחן. הצעה אחת היא של הורים עובדים לשינוי, שאני יודעת שהיא מדברת על ימי שישי. זה מעורר התנגדות מאוד גדולה אצל ההורים, אני יודעת, ואני חייבת לומר שגם אני הייתי מהמתנגדות וחשבתי שזה רעיון ממש גרוע, עד שיערה אמרה לי: תבדקי מה קורה בערב חג, איך הבית שלך מרגיש בערב חג. הסתכלתי איך הבית מרגיש ונכון שכאשר התינוקות ממש קטנטנים הם מתעוררים בשש בבוקר, אבל כשהם קצת יותר גדולים הם ישנים קצת יותר. יש אווירה שכולם קמים בכייף, מכינים פנקייקים, משהו יותר רגוע. לעומת הבוקר שבו לומדים: שמונה בבוקר, כולם צריכים להיות בבית הספר, קדימה, לצאת, לצאת, לצאת.

אתם יכולים לא להסכים אתי, זה בסדר. מפזרים את הילדים וכבר ברבע ל-12 אני צריכה כבר לאסוף את הילדים. רק פיזרתי בגנים, פיזרתי בבית הספר, הספקתי לרוץ, נתקעתי בפקק, הייתי בקניון, לא הספקתי ואני רצה בחזרה לאסוף את הילדים. אני לא חושבת שהפתרון של ימי שישי הוא הפתרון לכל הימים. אני לא חושבת שצריך לבטל את ימי שישי, אבל הוא בהחלט יכול לתת מענה בחלק מהימים הנקודתיים.

חלק מימי שישי. זה בסיס לדיון.

אסרו חג להמיר בימי שישי, נניח, ואז אנחנו יודעים שאנחנו חוזרים בכל זאת יחד עם הילדים. וגם אם היה לנו שבוע שלם של פסח ובסוף אנחנו מוותרים על יום שישי, אחרי שכל השבוע היה לנו חופש, זה לא נורא.

למה לא שבועיים לפני כן חופש, אם מדברים על סוכות?

אחרי שהילדים היו בחופש וגם אנחנו היינו בחופש כבר כמה ימים, אני חושבת שיום שישי זה בהחלט משהו שאפשר לדבר עליו. לא את כולם, אבל מדי פעם בתקופות עמוסות.

הדבר השני הוא ההצעה של הגננות. אני מאוד מסכימה עם העניין הזה. דיברתם על ההצעה של הגננות?

יש דוברת מטעם הגננות שתדבר על זה.

ההצעה של הגננות בעצם אומרת לוותר על ימי אסרו חג - - -

איזה הצעה?

סליחה, תשמע.

אני מסבירה. רגע, יש פה איזו הצעה ואני לא אומרת שהיא מחייבת מישהו, אבל יש פה הצעה שאומרת שחלק מהימים של אסרו חג יומרו בימי בחירה שהגננות יוכלו לצאת לחופש היום.

זאת ההצעה שלנו כפורום.

אז זאת ההצעה שלכם, לא משנה. באמת, הקרדיטים לא מעניינים. אני חושבת שזה חשוב כי משהו שמאוד מפריע היום לעובדי הוראה הוא שאם כל המשפחה נוסעת ליומיים, הם לא יכולים כי אין בכלל ימים. יש פה משהו שהוא win-win ונכון שזאת תוספת תקציב, אבל צריך לראות כמה היא בסופו של דבר.

תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שלושה דברים. הראשון הוא הנושא הגדול, התאמת ימי החופשה. אני בכוונה לא קוראת לזה עודף ימי החופשה במערכת החינוך כמו שהתרגלנו, אלא באמת התאמת ימי החופשה בין מערכת החינוך למשק העובד. חברות וחברים, בלי לדבר על הצד שלנו כאנשים עובדים ומשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים – זהו תהליך מוביל שקרה במדינת ישראל – והילדים נמצאים בחופש 66 ימים בחופש ללא חופשה של ההורים. נוסיף לזה את שעות העבודה הארוכות במהלך השבוע ואת השעה שבה הורים חוזרים הביתה ורואים לראשונה את הילדים שלהם, ואנחנו נגיע למצב שמערער ומפריע לחלוטין קודם כל את המשפחה הישראלית. זה הזמן שלנו. זה לא מותרות. זה הזמן שלנו, של המשפחה עם הילדים וזה הזמן שלנו כאנשים. אנחנו לא רק עובדים, אנחנו קודם כל בני אדם.

אני באמת חושבת שצמצום שעות העבודה גם במהלך השבוע וגם על פני החופשות והתאמת ימי החופשה המוכרזים לימי החופשה של הילדים, הוא דבר שכדאי להתחיל לדבר עליו. בגלל שמעורב פה כסף וזה לא רק לארגן אחרת את הימים, התחושה היא שהרבה פעמים נמנעים מלדבר על זה.

זאת לא תחושה, זאת המציאות. כשאתה בא לדבר אומרים לך: לא, זה קשה, זה תלוי בזה ותלוי בזה. אז אנחנו נביא את כל התלויים לשולחן עגול, אם הם לא ידעו לדבר בעצמם.

הבוקר היינו בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא הורות שוויונית. הציגו מחקר משבדיה שהראה מה הדברים שתורמים להורות השוויונית. דובר שם על חופשת אבהות וחופשת לידה וכל הדברים האלה, אבל בין היתר שעות העבודה והאפשרות להקדיש מספיק זמן לבית הם המפתח לכל המשק הישראלי. נאמר שם בצורה ברורה שהפריון לא עולה ככל שעולות שעות העבודה. זאת פירמידת פעמון, כלומר זה עולה עד שלב מסוים אבל עכשיו אנחנו הרחק הרחק במורד המדרון החלקלק של הפירמידה לצד השני.

דרך אגב, אחרי שאמרתי את זה אני חושבת שיש בהחלט מקום לצמצם חלק מהחופשות במערכת החינוך. דיברתם על האסרו בלוף הזה, של אסרו חג. אני לא יודעת למה חנוכה זה שמונה ימים ואני לא יודעת למה פסח זה שלושה שבועות.

חנוכה זאת חופשה שהתארכה, דרך אגב. וכשהיינו ילדים למדנו בל"ג בעומר.

אני למדתי בל"ג בעומר. אני זוכר מה עשינו בל"ג בעומר.

אני חייבת להוסיף מרכיב שלא נאמר כאן, ושמחתי לשמוע גם את דבריך, אדוני היושב-ראש, וגם את חבר הכנסת מוזס. אני באמת מרגישה שיש כאן איזושהי שותפות חרדית-חילונית, אבל באמצע קצת שכחנו את אלה שקיבלו את ההחלטה הזו וגם את אלה שביוזמתם התקבלה ההחלטה הזו, שלצערי הרב זאת הרבנות הראשית ובני עקיבא שפנו לשר החינוך.

אחרי שדובר כאן על כל העניין של הרגע האחרון וההורים ושזה באמת משגע – אני לא יודעת מה אני אעשה עם הילדה שלי ביום שני, אולי אביא אותה לכאן – הנימוק של חילול שבת, מלאכתי נעשתה על ידיכם. אני לא שומרת שבת, אבל אתם הצבעתם בעצמכם על האבסורד שבזה. יש מגמה במשרד החינוך, שאנחנו רואים בשנים האחרונות, שהנימוק הזה הופך להיות נימוק מוביל על הממלכה, כמו שאמרת. לא על הזרמים הייחודיים, לא על מערכת החינוך הממלכתי-דתי אלא על מערכת החינוך הממלכתי. היום, למשל, בבית ספר ברמת השרון, ההורים קיבלו חוזר שאומר שעל פי הנחיות משרד החינוך יש להימנע מחילול שבת ומהדלקת המדורה. אני לא שמעתי שמשרד החינוך מוציא הנחיה כזאת או שיש לו סמכות להוציא הנחיה כזאת. אני חושבת שהבלבול הזה, בין מה שמחייבת ההלכה, והיא מחייבת כל אחד ששומר עליה באופן פרטי, לבין מה שמשרד החינוך הממלכתי מחייב את בתי הספר הממלכתיים, החילונים, זה חלק מהסיפור הזה. זה חלק מהקלות שבה אפשר לשגע מדינה שלמה בגלל גחמה של חילול שבת, שאפילו לא קשורה לחילול השבת כמו שהצבעתם בעצמכם.

התלמידים אמורים לשמוע להנחיה הזאת?

ודאי שלא.

תודה רבה. ארגון גננות ומחנכות.

אני חברה בוועד המנהל של ארגון הגננות ולצערי הרב, לפני שאני מתחילה לדבר על נושא החופשות ול"ג בעומר אני רוצה לשאול את כבוד חברי הכנסת שנשארו פה האם יעלה על הדעת שמישהו בכנסת יקיים איזשהו דיון בנושא חופשות חברי הכנסת או השכר שלהם, ולא יזמין אותם לוועדה? ברור לי מה תהיה התשובה.

אני רוצה לחזור למשפט הפותח שלך, אדוני, יושב-הראש, על הכתף התומכת שמשמשת הוועדה הזאת עבורנו ועבור ההורים. במקרה הזה, יושבת-ראש הארגון שלי, דורית חזן, והסגנית שלה נמנעו מלהגיע בגלל שלא קיבלנו כתף תומכת ומשרד החינוך בלם אותן מלהגיע. מנהל המחוז לא נתן להן אישור להגיע ואני מפסידה יום לימודים ומגיעה הנה במחיר שהוא מאוד חשוב, להשמיע את קול הגננות שהוא אחר משאר הארגונים, שאני לא רואה אותם נוכחים פה היום.

אנחנו מאוד מאוד רוצים לקבל איזושהי הסכמה לכך שכאשר יש דיון שקשור לגננות, אני מבינה שאי אפשר לקיים אותו אחר הצהריים, אבל לפחות תדאגו לנו לאישורים דרך מנהלי המחוזות כך שנציגה שלנו תוכל להעדר מיום העבודה שלה ולהגיע לכאן להשמיע את קול הגננות.

לעניין החופשות עצמן, ארגון הגננות מסכים עם ההורים, שומע את הזעקה הזאת כבר הרבה שנים ולא בכדי לא רצו שנהיה פה. כל מה שהציג פז בעניין של קיזוז החופשות של אסרו חג, ל"ג בעומר ושושן פורים הם דבר שהעלינו, העברנו אליו וקיבלנו ממנו באמת כתף תומכת על הרעיון. אנחנו חושבות שצריך סנכרון. כולנו אימהות וכולנו מבינות את הקושי. לפני שנתיים הוצאנו מסמך שנקרא "תשתית חינוכית מיטבית" ובה הצגנו רעיון לפתור את העניין הזה. שלחנו אותו על פני המים ולא קיבלנו ברכה בעמלנו. לא הצלחנו ליישם את זה ולהגשים את זה. אנחנו חושבות שצריך לקזז ולהתאים כדי לעשות איזשהו סנכרון, בלי לפגוע במספר ימי החופשות.

תודה רבה לך. עורך הדין מאיר אסרף, בבקשה.

הסתדרות המורים הוא הארגון היציג הגדול במדינה שמייצג את עובדי ההוראה. אנחנו הפרטנר של משרד החינוך, שמנהלים מולו משא ומתן. אני אומר פרטנר בחצי ציניות כי במקרה הזה השינוי היה חד-צדדי, אבל למזלנו כן הייתה איזושהי הידברות.

חד-צדדי או שהייתה הידברות?

אמרתי "פרטנר" וזה עלול להשתמע כאילו אנחנו היינו שותפים.

הייתה הידברות או לא הייתה הידברות?

ההידברות הייתה בדיעבד ולכן אמרתי פרטנרים במירכאות כפולות. יש הידברות והבנתי שגם היום תימשך ההידברות כדי שנוכל להגיע אולי לאיזושהי הסכמה. אחרי שנגיע להסכמה נודיע מה תוצאות ההסכמה. מדברים על הסדרה חד-צדדית של לוח החופשות ואנחנו מתנגדים לזה.

אף אחד לא אמר את זה. פה בשולחן זה לא עלה.

העמדה שלנו היא שאנחנו לא נתמוך בחקיקה שקובעת הסדרה חד-צדדית. תנאי העבודה של עובדי ההוראה נקבעים במשא ומתן ולא באופן חד-צדדי ולא באופן שרירותי. אנחנו מתנגדים להפחתת ימי החופשה של עובדי ההוראה בכל צורה ואופן ואנחנו מתנגדים לפגיעה בתנאי העבודה של עובדי ההוראה. אנחנו נמשיך להתנגד ביתר שאת לנושא. אנשים לא יעלו על דעתם לפגוע בשבתונים של עובדי המחקר במערכת הביטחון ולא בחופשות הסגל האקדמי הבכיר והסגל הזוטר.

תחום ההוראה הוא תחום חשוב ואנחנו לא מייצגים שמרטפים. אנחנו מייצגים עובדי הוראה. לכן לא נתנגד שיפעילו מערכות שמרטפות כאלה ואחרות באמצעות השלטון המקומי. אנחנו לא נסכים לפגיעה בימי החופשה ובתנאי העבודה של המורים.

סליחה, אני לא יודע מי ייעץ לך להגיע לדיון הזה עם האמירה הזאת, וכפי שהיא נאמרה. סליחה. תראה את כל הסובבים פה סביב השולחן שמדברים כמעט שעתיים ביראת כבוד על תיאום ותיאום. אתה עומד פה, סלח לי, כמו הבריון השכונתי – תקפצו לי, תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו לא ניתן ולא נעשה ולא ולא. אני שואל אותך שאלה לפני שאני אומר לך דברים שבאמת בא לי לומר. אני רוצה לשמוע את העמדה המוסמכת של הסתדרות המורים. אם אתה מוסמך, תאמר אותה. אם לא, תאמר לי שאתה לא מוסמך. האם אתם תיתנו יד להידברות, להתאמת ימי החופשה במערכת החינוך?

מה זאת אומרת התאמה? השינוי מתבצע.

אני שואל אותך שאלה ואני אסביר אותה. כרגע אין שום שינוי. כרגע יש צעקה שעולה מן העם, מן השטח. קול זעקה.

אנחנו שותפים.

לא, מאחר ולא הבנת את השאלה הקודמת אני מחדד אותה. תקשיב עד הסוף. עולה קול זעקה ולא בפעם הראשונה, שמערכת החופשות במערכת החינוך לא מותאמת לצרכים של המשק הישראלי, של ההורים. אני שואל האם לא הגיע הזמן והאם תיתנו יד לכך שיהיה דיון בשותפות ותהיו מוכנים להגיע לדיון שיהיה בתיאום אתכם, כמובן, על שינוי מערך החופשות במערכת החינוך. זה מה שאני רוצה לשמוע. אתה מוסמך לומר את העמדה?

אני מציג את העמדה כפי שהיא הועברה לי.

אז אתה לא מוסמך לענות.

את ההצעה שלך אני אעביר הלאה.

תודה, תודה. משרד החינוך, בבקשה.

צהריים טובים, אני מנהלת אגף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. אני רוצה להקדים ולהסביר מה המקורות ללוח החופשות הקיים היום כי נשמע מהדיון שזה לוח שרירותי או שאיזה אדם עלום – ככה שמענו ציטוטים – יושב במחשכים וכותב אותו.

- -

תמר, סליחה, לא להפריע לי. סוניה, תהיי אתי.

הקשבתי לכל מילה שכל אחד מכם אמר.

אני לא יכול לתקן אותך כי אכן נאמרו הדברים. בבקשה.

אני רוצה להגיד בעניין הזה שלוח החופשות הנוכחי הוא פרי הסכמות עם שני ארגוני המורים טרם קום מדינת ישראל. תנו לי בבקשה לתאר לכם ותגידו אחר כך את ההצעות שלכם. גם שמענו אותן בהרחבה. אני רוצה לתאר איך זה נעשה.

הן פורסמו? ההסכמות פורסמו?

פז, לא, לא. חברי הכנסת והאורחים, סליחה, גברת סוניה, בכירה במשרד החינוך, ישבה פה ושמעה בסבלנות. תאמין לי, אני בטוח שבא לה לקפוץ וגם להעיר. תנו לה, היא עוד לא התבטאה. אתם כולכם כמו מקהלה. היא גם לא יכולה להתמודד עם מקהלה כזו גדולה.

זאת הזדמנות לשאול אותה את השאלות.

לא עכשיו. בסוף דבריה, אם היא תפספס משהו, אתן לכם רשות. בבקשה.

ברשותכם, אני ממשיכה להסביר את אופן מבנה לוח החופשות של מערכת החינוך. כמו שאמרתי, אלה הסכמות עם שני ארגוני המורים עוד טרם קום מדינת ישראל, כשבתחילת שנות השמונים נוצר הסדר קבע שבעצם קובע מהם ימי החופשה בחגי ישראל. הסדר הקבע הזה נבדק מדי שנה אל מול לוח השנה של אותה שנה. שנת הלימודים נפתחת באופן קבוע ב-1 בספטמבר ומסתיימת ב-20 ביוני או ב-30 ביוני, תלוי בשכבת הגיל. מספר הימים, כמו שציינתם, שמשתנה בין 218 ל-219 ול-221 תלוי בשבתות ומתי הן חלות. המועדים של החגים הם מועדים נתונים והשבתות הן שבתות נתונות. לכן יכולה להיות שנה אחת שבה יש 221 ימים ויכולה להיות שנה שיש בה 217 ימים. זה מאוד תלוי במועדים שבהם נופלים החגים והשבתות.

מדי שנה, כשאנחנו בונים את לוח החופשות, אנחנו מתאמים אותו עם שני ארגוני המורים. אנחנו מעבירים את הטיוטות לארגונים ומסכמים את זה אתם. אנחנו בונים את זה על בסיס אותו הסדר קבע שציינתי, שישנו משנות השמונים. אין פה תזוזות או תנודות.

הסדר קבע זה הסכם עבודה?

אלה הסכמות שיש להן תוקף - - -

של הסכמי עבודה.

בדיוק. וכך אנחנו בונים את לוח החופשות. אין פה עניין של החלטה שרירותית או החלטה להזיז מפה או משם.

יש משולש דו-צלעות. שמעת אקסיומה כזאת? הבנת? אתה לא במשולש. בבקשה, סוניה.

גם את השינוי הנוכחי עשינו בתיאום עם הארגונים מבעוד מועד, בניגוד למה שאמרת, מאיר, כן היה.

לא, אני לא מקבל. לא, ממש לא מקובל.

אל תפני אליו, סוניה.

אנחנו עושים את הנושא הזה עם ארגוני המורים. כמובן שאם יש צורך לעשות התאמות, ברור ששני השותפים חייבים להיות בתמונה. אני כן רוצה להגיד שבשנים האחרונות ניתן מענה בדמות בתי הספר של הקיץ והשנה הרחבנו את זה גם לכיתות ג' כדי לתת מענה לתלמידים ולשהות יותר ארוכה באיזושהי מסגרת חינוכית.

את השינוי של ל"ג בעומר עשינו כדי לתת מענה לצרכים - - -

זה מעשה עשוי, אנחנו לא בו. סוניה, שמעת את הקולות. את יודעת מה, גם בלי לשמוע את הקולות. 1980 – כמה שנים אנחנו?

37.

כן, 37. אני שואל שאלה, יש תזוזות. עובדה, יש מחלוקת אם יש שישי טוב או לא טוב. במועצות אזוריות לא לומדים בימי שישי וזה מוקדש בחלק מימי שישי לתגבורים ולהתאמות. השמיים לא נפלו. סליחה, אני לא שם, אבל אני יודע מהציבור הכללי שאפילו ימי הבילוי של החבר'ה הצעירים קצת השתנו וליל שישי הפך להיות דומיננטי. ימי העבודה של ההורים – הכול. משרד החינוך נמצא שם ואני מבין אתכם שלא תהיו בעד הידברות כי זה נסגר בין שניכם, באזורי הנוחות של משרד החינוך וארגוני המורים. איפה המשק? איפה ההורים? אני רוצה לשמוע מכם האם במשרד החינוך יש רצון או יש כוונה לקיים עבודת מטה סביב התאמת ימי החופשה במערכת החינוך.

אני יכולה להוסיף שאלה? אני פניתי בשנה וחצי האחרונות וגם יושב-ראש הוועדה פנה במכתב אחרי דיון ארוך שקיימנו פה. ביקשנו לראות מה טיב ההסדר באמת כדי לנסות להבין מה המקור החוקי ולנסות להבין האם בכלל יש גמישות או אין גמישות. אבי, בניגוד לאופן שבו אתה הצגת את הדברים, פנינו לשיתוף פעולה. תסבירו לנו למה אי אפשר לדעת מה טיבו של ההסדר.

תודה. פז, רצית לשאול משהו.

כן, שלוש שאלות. איפה מפורסמים ההסכמים האלה, גם מה שאיילת אמרה. למה ההורדה היא חד-צדדית, כלומר למה כשאתם מחליטים שמקצרים את פורים, מורידים ולא מחזירים? למה זה חד-צדדי? האם נעשתה עבודה תחשיבית אצלכם, במשרד החינוך, להבין מה הנזק למשק כדי שתוכלו לקבל את הכסף הזה בחזרה כדי לתגמל את צוותי ההוראה כדי לתת מענה לימים האחרים?

בבקשה.

אני רק מבקש שתקשיבו לנו, ההורים. אני לא קשור לשום ארגון. אני הורה מודאג.

אתה עדיין מודאג מתחילת הדיון?

עכשיו אני יותר מודאג.

תודה. סוניה, בבקשה. אם אין תשובה, אין תשובה. לא חייב. אלה השאלות.

קודם כל, ההסדר הוא לא סוד ואפשר יהיה להעביר אותו לוועדה ולראות אותו.

אנחנו נבקש אותו.

הוא מסמך קיים ואפשר להעביר אותו ולראות. זה בסיס העבודה שלנו. אני רוצה לענות לפז שכאשר יש בחירות זה שבתון, זה שבתון לכל העובדים. העובדים האחרים לא מחזירים את יום העבודה הזה.

העובדים האחרים גם עובדים באסרו חג.

תתמקדי בשאלה אחרת של פז. השינוי שאנחנו רואים הוא שלחנוכה מוסיפים יום חופשה, איפה ההחזרים של זה? מה קורה עם ימי החופשה האלה?

סליחה, אני מבקש לאפשר לסוניה לסיים כי אני חייב להגיע לסיכום.

אין שינויים בלוח החופשות. לוח החופשות לא משתנה. לא שינינו אותו במובן זה שבשנה אחת זה חצי יום - - -

השאלה כאן יותר משמעותית. ברור שזה לא רק בדרג שלך אבל יש קונצנזוס שמה שהיה לא יהיה. זהו. האם אתם הולכים לאיזושהי חשיבה מחדש וקודם כל על אסרו חג ועל דברים שהם אבסורד.

תודה. סוניה, האם יש כוונה לעשות - - - -

מכיוון שמדובר בהסכמות שבסופו של דבר הן עם תוקף משפטי - - -

זה לא יכול להיות חזות הכול.

רגע, תמר, תני לי. אני אוביל אותך לשם.

כל הסדר קיבוצי - - -

סוניה, את לא מחדשת לנו. אני אסביר. תאמיני לי שכאשר אבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות, רוצה להכריז סכסוך עבודה הוא מכריז, למרות שיש הסכם קיבוצי בגלל סוגיה כזאת. בסדר, זאת לא הלכה למשה מסיני שלא משתנה. לו יצויר שהמורים היום היו מבקשים להגדיל את השכר שלהם בעקבות התייקרויות. הם היו מבקשים מכם להיכנס למשא ומתן. אני לא מבקש כרגע שתאמרי לי שאתם הולכים לשנות את לוח ימי החופשה השנתית במערכת החינוך ללא תיאום עם המורים, ללא הידברות עם המורים. יכול להיות שתגידי לי: אתם מקשקשים פה, אתם לא חיים את המציאות. לוח החופשות השנתי של המורים ומערכת החינוך הוא לוח טוב, רציונלי, אידאלי, ואנחנו לא מתכוננים לשנות אותו למרות שהוא מבוסס על הסכם שנחתם ב-1980. גם זו תשובה, רק תאמרי לנו אותה.

אין לך תשובה.

אין לי תשובה.

תודה. אני אומר אותה.

מה שהיה בהרבה תחומים הוא כבר לא מה שקיים וכנראה שגם בנושא הזה אנחנו נעשה כל מאמץ שמה שהיה לא יהיה יותר, כי זה חייב להיות במשולש שווה צלעות. שווה צלעות, ככה לימדו אותי במערכת החינוך הממלכתי של מדינת ישראל, כי אם לא, הוא לא משולש. הוא משהו אחר. אנחנו בשנת השבעים מתקנים הרבה עיוותים וגם בקטע הזה שנת השבעים תצוין בתיקון העיוות הזה ואני אדרוש את זה.

גם ההורים יודעים לעמוד על הרגליים האחוריות.

תודה. אני לא הייתי רוצה לומר שלהורים יש רגליים אחוריות. הבנו אותך, אבל הייתי חייב לתקן אותך.

אני אומר את הסיכום ואפילו לא צריך לכתוב אותו.

ראשית, אני מודה לכל מי שהשתתף בדיון. מודה לפורום ארגוני ההורים על המצגת. אני חושב שהיא מצביעה על הקלות הבלתי נסבלת שבה חופשות מוזזות במערכת החינוך.

הוועדה קוראת לשר החינוך, לראשי ארגוני המורים ולשר האוצר להיכנס להידברות בסוגיית התאמת ימי החופשה במערכת החינוך לצרכי המשק ולצרכי ההורים במדינת ישראל.

הוועדה קוראת לכל הנוגעים בדבר – הורים, ארגוני מורים, ארגוני גננות – כל מי שיש לו הצעה אלטרנטיבית ללוח החופשות, להגיש אותה אליי כיושב-ראש הוועדה. במקום שאין איש, כנראה אני אשתדל להיות איש. אני אקיים כאן שולחן עגול, על הראש של המשרדים, על הראש של המורים. אם הם לא יעשו את זה, אנחנו נעשה את זה. אנחנו נקים קול זעקה, לא נשאיר את השטח הזה פרוץ יותר.

אני חושב שהגיע הזמן שיהיה שינוי. אנחנו רוצים לעשות את זה בהסכמה ובהידברות. תבואו בהסכמה ובהידברות? יהיה טוב. לא תהיה הסכמה ולא תהיה הידברות? זה יהיה מעל הראש שלכם ואני אומר לכם שיפה שעה אחת קודם כי כשהזעקה עולה מלמטה, אי אפשר לעצור אותה. מי שדורש מאתנו בימים האלה לחזק את מעמדו של המורה, שיחשוב פעמיים כי אני מצפה ממורה וממחנך במדינת ישראל שהוא יהיה גם קשוב. שיבוא וישכנע בשולחן עגול בהידברות שלא נכון השינוי שאנחנו מבקשים לעשות, אבל לא ייתכן שהערך היחיד יהיה להסתתר מאחורי הסכם קיבוצי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.