הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 212

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י"ז בסיון התשע"ז (11 ביוני 2017), שעה 10:00

סיור וישיבת הוועדה בבאר שבע לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יהודה גליק

דרורה גורדון - מפקחת מחוזית בשירות לעבודה קהילתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נטלי גרנד - מנהלת מרחב באר שבע והנגב, משרד העלייה והקליטה

שלומי בטיטו - מפקח מינהל חברה ונוער במחוז דרום, משרד החינוך

דוד חטואל - מחמ"ד מחוז דרום, משרד החינוך

יעל ששון - רכזת קליטת עלייה במחוז דרום, משרד החינוך

יהודית גיגי - מפקחת באגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

רוביק דנילוביץ - ראש עיריית באר שבע

אתי כהן - אגף רווחה, עיריית באר שבע

אליסה ז'לודקוב - מחלקת הקליטה העירונית, עיריית באר שבע

נטלי טסבסקי - אחראית פרויקטורים, עיריית באר שבע

שושנה סולומון - מנהלת מוקד קליטה בית סמואל, באר שבע

אלין אבוהרון - מנהלת מרכז קליטה נורית, הסוכנות היהודית

דנה הורביץ - מנהלת תכנית 'עולים לדרום', 'נפש בנפש'

נעמה זיגדון - יועצת עלייה ותעסוקה, תכנית 'עולים לדרום', 'נפש בנפש'

שלומי נומה - מנכ"ל חברת כיוונים

מוטי גופר - האגודה לתרבות הדיור, באר שבע

אלגבה איילה - עולה חדש מאתיופיה

עדי חלפון - מרכז סטארט אפ, מרכז לצעירים, באר שבע

אירה גולוב - רכזת תחום עולים, סטארט אפ, מרכז צעירים, באר שבע

ניב מגריל - מנהל תכנית סטארט אפ להצלחה, מרכז הצעירים, באר שבע

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר תרגומים

סיור וישיבת הוועדה בבאר שבע לבחינת קליטת העלייה

שלום לכולם. אנחנו מתחילים את הדיון בוועדת העלייה והקליטה והתפוצות בעיריית באר שבע בנוכחות ראש העיר. אנחנו מאוד מודים לך שאתה מארח אותנו פה ואנחנו נפתח ואז נשמח לקבל דיווח ואתגרים וכל מה שצריך שאנחנו רוצים לדעת, באנו לפה, מה אנחנו יכולים לעזור לכבוד ראש העיר, לאנשי המקצוע שלך פה בעשייה הטובה שאתם עושים.

יחד איתי נמצאים חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הכנסת יהודה גליק, מנהלת הוועדה דנה גורדון, וגם היועצים שלי, אורי, ישמבל ויונס וגם פעילי ונציגי הקהילה פה, משרדי הממשלה כמובן, משרד הקליטה, משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, הסוכנות היהודית. אם יש משרדים אחרים גם, אנחנו נשמח.

אנחנו מאוד מודים לך, אדוני, אנחנו יודעים שהעיר באר שבע קולטת עלייה, למיטב ידיעתי יש ארבעה מרכזי קליטה פה בעיר. זו קליטה חשובה. מהניסיון שלי בקליטת עולי אתיופיה באר שבע הייתה העיר שקלטה בשנות ה-80 את מבצע משה, מבצע שלמה ועכשיו גם יש חרוב, יש - - -

נורית, יעלים וקלישר.

ולכן אנחנו רוצים לשמוע מכם - - -

סליחה, אדוני היושב ראש, אנחנו גם באים הבוקר מסיור, כי הנצחנו באנדרטה מאוד מרגשת את זכרו של פרדה אקלום, שמבחינתנו זה אולי אחד הגיבורים הגדולים של הציונות. זה בכיכר מרכזית בעיר באר שבע. זה גם חשוב לציין. זה בשכונה י"א, איש מוסד שסיכן את נפשו.

כן, בהחלט מגיע לו ויישר כוח שעשיתם, אני מאוד מברך. אנחנו ניתן לך עכשיו את הבמה שלך לעדכן אותנו וגם תן לנו משימות, מה אנחנו יכולים לטפל.

קצת. תודה רבה, אדוני היושב ראש, ד"ר אברהם נגוסה, חבר, ידיד, שותף. באמת באת עם שני חברי כנסת שהם באמת ידידים ושותפים שלנו, יהודה גליק וגם מוטי יוגב, שאנחנו מתראים לא אחת בכל מיני ועדות של הכנסת ובכלל נכונים כאנשי ציבור, שאש השליחות בוערת בהם, לסייע ולעזור בכל נושא. כמובן חברינו ושותפינו מכל המשרדים, האגפים השונים, משרדי ממשלה, עיריית באר שבע, חברת כיוונים.

אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש. באר שבע היא באמת סמל ודוגמה לעיר קולטת עלייה, מסוף שנות ה-40, ראשית שנות ה-50 ועד ימינו אנו. תיכף אנשי המקצוע ייתנו את כל הנתונים המדהימים האלה, בשלוש וחצי השנים האחרונות, של כניסה של אלפי עולים חזרה לבאר שבע, זה דבר שלא היה לנו בשנים האחרונות מאז העלייה הגדולה, גם ממדינות חבר העמים וגם מאתיופיה. בבאר שבע חיים יהודים שהגיעו מלמעלה מ-80 ארצות, זה דבר מדהים. זו עיר של קהילות. אני חושב שההצלחה של העיר באר שבע, שכל קולט היה פעם נקלט, וכל אחד שמגיע לפה, יש לו איזה מחויבות רגשית עמוקה לקחת חלק במשימה, שהיא לא רק משימה עירונית, זו משימה לאומית.

אני מוכרח לומר משהו נוסף, כאדם מאמין, כנראה שיש פה איזה שורשים שנטועים עמוק מתקופתנו של אברהם אבינו. לא סתם העיר הזו היא עיר שפותחת את ליבה, מכניסת אורחים, תמיד עם חיוך ובאהבה. ולא שאין קשיים, צריך לומר את האמת, יש אתגרים לא פשוטים, כי במשך השנים מדינת ישראל מביאה, וזה אולי הדבר החשוב ביותר, המתנה הגדולה ביותר, גם לעיר באר שבע וגם למדינת ישראל, עולים, עולים שמגיעים מכל התפוצות. זו הברכה הכי גדולה למדינת ישראל, גם כשבהתחלה יש קשיים כלכליים וקושי חברתי, זה טבעי לחלוטין. כשאדם עוזב מקום שבו הוא נולד וגדל ופתאום הוא מגיע, למרות שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, זה קשה בהתחלה, זה לא פשוט, קשיי התאקלמות, קשיי שפה, אבל אני חושב שהברכה הגדולה הזאת, תסתכלו על העיר באר שבע, בלי כל העליות האלה, בירת הנגב, עיר המטרופולין של הדרום, אני לא יודע כמה תושבים היא הייתה מונה. היום ברוך ה' חיים בעיר שלנו כ-235,000 תושבים, רשומים, מנתוני משרד הפנים, זה 220,000 וכ-15,000 סטודנטים לא העבירו את כתובתם, אבל 220,000 איש מנתוני משרד הפנים. עכשיו, עם ההסכמים שחתמנו עם המדינה, הסכמי הגג, אנחנו משווקים 20,000 יחידות דיור, כבר שיווקנו 9,000 בשנתיים האחרונות, העיר הולכת להתפתח והיא הופכת להיות עוגן, נדבך, של אזור הדרום כולו.

אם נוסיף לזה את המשימות הלאומיות החשובות של מעבר צה"ל דרומה במגוון הפעילויות, עיר הבה"דים כבר הושלמה, קרית התקשוב, המכרז נפתח בשבוע שעבר ובסוף השנה אנחנו נדע מי הזכיין, ובחודש יוני הבא, בעזרת ה', נדע מי אלה שיעלו על הקרקע בקרית המודיעין. כל הדברים האלה הופכים את העיר לעיר ששואבת וממגנטת בכלל, צעירים ועולים, והופכת להיות עיר מאוד אטרקטיבית לאוכלוסיות שונות ומגוונות.

המגוון שיש לעיר הזו זה החוזק שלה, ככה אני רואה את הדברים. אני בדרך כלל לא מעריץ אנשים, אבל יש לי חולשה לאדם אחד, שאני טוען שהוא גדול המנהיגים במאה ה-20, קוראים לו דוד בן גוריוןן. הוא היה בסך הכול 1.52 מטר, אבל הוא היה ענק.

זו ההזדהות שלך איתו?

גם, קצת, יהודה. אתה יודע, יש גם דברים כאלה שיש לי קצת נחת. אבל אני מוכרח לומר, בן גוריון עשה דברים גדולים, מופלאים, חלקם בלתי הגיוניים שנראו אז לא צפויים, הזויים אפילו, אבל בהתמדה, בנחישות, הוא הקים לנו פה מדינה. אבל דבר אחד אני חלקתי, חולק, על בן גוריון. הוא עשה טעות אחת, לפחות, הוא עשה כמה טעויות, אבל כולנו בני אדם, אבל זה שהוא חשב שאנחנו נעלה מכל קצוות תבל יהודים ואז נכניס אותם לתוך בלנדר, מכל העדות, מכל הגוונים, מכל התפוצות, נשקשק אותם חזק מאוד ונוציא ישראלי אחד שמתלבש אותו דבר, אוכל אותו דבר, יש לו אותה תרבות, בזה אני חושב שלא הצלחנו ואתם יודעים מה? אולי טוב שכך.

אנחנו עושים הרבה הרבה קהילות. שלומי נומה שנמצא פה, מנכ"ל חברת כיוונים, יחד עם אתי כהן ומוטי גופר, אנחנו נוסעים פעם בחודש, כל פעם לקהילה אחרת. אני מוכרח לומר לכם, לראות את האנשים הצעירים, שבאים עם הסבים והסבתות שלהם, חלקם מחזירים את השמות המקוריים שלהם, מדברים על השורשים, על המורשת מבית אבא ואמא, על הפולקלור, על המאכלים, זה היופי שלנו, הצבעוניות שבנו, שלכל אחד יש את תעודת הזהות שלו ואנחנו לא מחביאים אותה. אסור לנו להחביא אותה, אנחנו יהודים, אנחנו ישראלים ולכל אחד יש בדנ"א שלו מאיפה הוא בא, מבית אמא ואבא, סבא וסבתא.

אני רוצה לומר משפט אחרון ופה באמת לבקש מכם. אני חושב שיישוב הנגב זאת מצווה מאוד גדולה. הנגב מהווה למעלה מ-60% משטח מדינת ישראל, אבל חיים בו רק כ-9% מאוכלוסיית מדינת ישראל. מדינת ישראל היא השותפה הכי גדולה שלנו. אני אומר בכל מקום, אני לא ראש עיריית באר שבע, אני שליחה של מדינת ישראל בנגב. אני השליח. אני חושב שהמדינה צריכה לדבר בקול הרבה יותר ברור וחד. למה אני מתכוון? אם מדינת ישראל תמשיך באותה מגמה, שכולם רוצים לגור באזורי הביקוש, מה שנקרא, באזור תל אביב וגוש דן, אנחנו נגיע למצב שלא נוכל לגרום לאותו שובר שוויון שאנחנו מייחלים לו כבר הרבה מאוד שנים. הנגב יישאר עם אותה אוכלוסייה דלה.

יש פה הזדמנות היסטורית להפוך את הנגב לאזור הביקוש הבא של מדינת ישראל. אני חושב שהנושא הזה של עלייה וקליטה הוא כל כך דרמטי, אני אתן דוגמה. בעבר עולים, אני אתן דוגמה שהיא הכי בולטת, מצרפת לדוגמה, פחות התחברו ופחות הגיעו לעיר באר שבע.

לא בנית להם ים.

בדיוק, אז אומרים שהם יותר מתחברים לנתניה ולאשדוד, אבל אני מוכרח לומר לכם שבשנתיים האחרונות קורה פה משהו טוב. יש לנו שיח עם לא מעט רופאות ורופאים שהגיעו, הם היו פה לפני שבועיים, הם רוצים להישאר ויש כל מיני דברים שהם בירוקרטיים, איך סורוקה צריך לקבל אותם, ההיתרים של משרד הבריאות שמקשה עליהם מאוד מאוד, זה גם קרה לנו עם עולים מאוקראינה. אם מדינת ישראל תכין סל של הטבות ותמריצים ותגיד לאותם עולים, לא חשוב מאיפה הם מגיעים, 'יש לכם עדיפות אם תגיעו לנגב'. כמו שמדינת ישראל יודעת לתעדף, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. אגב, באר שבע, אופקים, נתיבות, מצפה, ירוחם, מבחינתי הכול בסדר, לתת סל של הטבות ותמריצים משהו אקסטרה על מנת שהם יגיעו לנגב. זו ברכה אדירה שתהיה לא רק לנגב, זו תהיה ברכה אדירה למדינת ישראל.

פה אנחנו נבקש את הסיוע שלכם, את האמירה שלכם ואולי לטוות את אותו סל של הטבות ותמריצים ייחודי למי שמגיע ומתיישב בנגב. זה חיוני, זה חשוב, זה ציוני, אני חושב שאנחנו נמצאים היום על מסלול שאנחנו יכולים לספק היום את איכות החיים. יש פה אוניברסיטה ויש פה בית חולים, ואנחנו בונים עכשיו בית חולים נוסף, ויש פה תרבות פנאי עשירה ומערכת חינוך טובה והכבישים צמצמו את המרחק, אין יותר פריפריה. זאת אומרת יש הרבה מאוד פרמטרים שהם שונים לחלוטין מהנגב המרוחק של שנות ה-50 וה-60 וה-70. המדינה הולכת ומתחברת וזאת ההזדמנות הגדולה ביותר שלה.

אני שב ומודה לכם, אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אנשי המקצוע של הוועדה, תודה רבה לכם שהגעתם לפה ועל העבודה החשובה שאתם עושים.

תודה רבה לך, אדוני ראש העיר, על העשייה המוצלחת שאתה עושה פה הרבה, לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני גם רוצה להוסיף ולהגיד שגם נציגי נפש ובנפש נמצאים פה.

אז אנחנו נשמע את חברי הכנסת שרוצים להתייחס בשלב הזה, אם לא, אז אנחנו נשמע את נציגי משרדי הממשלה.

אני אומר רק שני דברים קצרים. האחד, באמת יישר כוח גדול לכל האנשים שעוסקים בבאר שבע. הבוקר עברתי - - - אבל באמת נושא העלייה והקליטה הוא דבר גדול מאוד. הוא גדול במקרו, אבל אין ספק שזה העתודות של עם ישראל, מאתיופיה, מאוקראינה, מצרפת ומתימן וממרוקו ומטוניס. מטוניס, שמעתי בזמן האחרון, ומדרום אמריקה.

אני גם מאוד מאוד מקבל את מה שאומר ראש העיר ושמח ומחזק, ומה שעושה פה גם שלומי, לחזק את הזהות ולא לנסות למחוק את הזהות, כי חיזוק הזהות והשורשים הם גם חיזוק הביטחון העצמי והיכולת אחרי זה להתגבש בתוך החברה הישראלית כולה. בעיניי זה ראוי. ככה רשמתי לעצמי, אני לא אגיד את זה פה בקול רם, לבוא אליך פה עם אחרים ולהשתתף בקליטת עלייה.

והדבר השני שאני אומר, ואני אומר לך, אדוני היושב ראש, ולמנהלת הוועדה, שאנחנו צריכים לא להרפות, כמו שאנחנו עושים עם משרדי הממשלה הרבים והשונים, צריך להוסיף גם משרד הבריאות, כי בוועדה, הוועדה עשתה ישיבה, שתי ישיבות, על הדיפלומות של רופאי השיניים מצרפת. נו שוין, ומה עם רופאי העיניים מצרפת?

אל תזלזל בזה.

אני לא מזלזל.

זה מאבק חשוב.

יהודה, תן לי לדבר רגע. מה עם רופאי השיניים מאוקראינה, ומה עם רופאי העיניים מצרפת ומה עם האורתופדים מדרום אמריקה? אני חושב שאנחנו צריכים להחזיק יותר קצר, כולם מפחדים, גם אני לא רוצה, אני רוצה להיות בקשרים טובים עם שר הבריאות, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד על כך ולהביא מספר דוגמאות, אולי תוכלו לעזור לנו, בקשיים שאנחנו מקבלים מפה, שלח לוועדה, קשיים שרופאים עומדים בפניהם ביישוב. אנחנו יודעים שחסר רופאים בישראל, חסר רופאים בצה"ל, ואני אומר את זה גם מהצד השני, ראיתי באיכילוב מתמחה משווייץ, מה חסר לה? שאלה הרופאה שמטפלת בי אם אני מרשה שהיא תטפל בי והיא עומדת על ידה, אמרתי 'בסדר', והיא בקושי ובמקרה איכילוב אימץ אותה, אז מצבה טוב, מפני שהם עשו אימוץ הדדי, הם לקחו 'נפש בנפש'.

אבל אנחנו חייבים, עוד פעם, אני התחלתי לכתוב לך, בשנים האחרונות עלו לישראל כ-25,000 עולים. אני מדבר על תעסוקות נוספות, אבל זו תעסוקה מסוימת, רופאים רבים מארצות שונות, לעשות עוד ישיבת מעקב בעניין.

אתה יודע שבאמת בקדנציה הזאת עשינו הרבה שינויים, החוק של רופאי השיניים, וכל זה וזה לא אומר שזה רק לצרפתים, ברגע שאתה משנה זה לכולם.

אני אעלה פה נקודה אחרונה. אני מדבר על ישיבת עבודה. כפי שאני הבנתי, הנושא של משרד העלייה והקליטה. הנושא של עולי אתיופיה, הנחשבים כעולים 15 שנה והארכנו את זה לבני מנשה. אני לא יודע אם 15 שנה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים יחד, אני אומר לך, אדוני היושב ראש, לחשוב מי - - - גם דרום אמריקה וגם טוניסאים וגם אחרים זקוקים, אולי לפי מצב סוציואקונומי, אין לי את ה - - - יותר מהמעקב, כמה זה היום, שנתיים?

עכשיו קיבלנו, משרד הרווחה, 10 שנים - - -

גם העולים מארצות אחרות ובעיקר מאוקראינה, הם באים לכאן ללא יכולת לרכוש בהון עצמי דירה, ואנחנו יודעים שדירה ניתנת, ניתן לאתיופים וניתן לתימנים וניתן לבני מנשה וניתן גם, בבקשה מיוחדת, לטוניסאים, אבל גם מאוקראינה באים ללא יכולת והון עצמי ואז אם זה בנייה ציבורית או שזה איזה שהוא - - - להכניס אותם, וכמה שנים במשרד הקליטה, כן או לא. זה לא בהכרח 15, אבל היו נותנים עוד שנה שמשמעותה עוד שנה למגשר, עוד שנה למישהו שפותר עוד בעיות לאוכלוסייה הייחודית הזאת, שלא מדברת מספיק טוב.

ודבר אחרון שבאחרונים, זה הוועדה שצריכה ללחוץ לעשות ועדת מעקב, זה הסיפור של אולפן אינטרנטית לארצות הגולה, שלא יצטרכו לבזבז פה את הזמן ויבואו עם עברית משם. אז בעדיפות לאנגלית, צרפתית ורוסית בשלב ראשון, כי משם המסות, אבל גם מעקב על הדבר הזה. אמרו כמה פעמים משרד הקליטה והסוכנות שהם רוצים רוצים רוצים, אבל זה פרויקט סופר פשוט, לבנות אולפן אינטרנטי. זה פרויקט, תן לי אותו, חודש ויש לך הסיפור הזה. מזכ"ל בני עקיבא, חוברת הדרכה כזאת מוציאים בחודש, שלושה אנשים שיושבים עליה יום ולילה. זה לא סיפור של תירוצים שאנחנו חושבים עליו שנה. זה סיפור שהוא גם לא יקר, אולפן אינטרנטי. זה דבר פשוט. ללמוד את המילים שצריך אותן ילד בכיתה א' ואדם מבוגר שצריך להיכנס לעבודה והוא יכול לעשות אותם בצרפת או באוקראינה, כי כשהוא בא לפה, מרגע שהוא מצא עבודה הוא כבר לא יידע עברית, כי חשובה לו הפרנסה, אז הוא כבר עוזב את האולפן.

טוב, אלה ככה שלוש נקודות שעלו מתוך השגרה שלנו. אם אתם יכולים להעשיר אותנו בהם כדי לתמוך, אם ברופאים שמתקשים, תגידו לנו מה הבעיות, אם בעולים שלמרות שהם לא באו מאתיופיה הם מתקשים - - - לזרוק אותם לחברה הישראלית, חלק מהם יירדו. כמה עוד דרוש שמשרד הקליטה יעקוב אחריהם? גם לטובת משרד הקליטה, אמרתי לאלכס, אמרתי למנכ"ל, שאנחנו נדחף איך דוחפים לך עוד שנת מעקב אחרי העולים האלה, עוד שנת מגשר, עוד שנה. התביעה היא לא רק מהמשרד, שאנחנו נהיה מנוף לתוספת תקציבית כזאת למעקב אחרי עולים. כי אנחנו בשנים מטורפות של עלייה וחבל לפספס.

תודה. בגלל שראש העיר רוצה לעזוב מוקדם וגם שמשרדי הממשלה יתייחסו, אני רוצה קודם לשמוע את נציגי העולים לשתף אותנו ואז אני רוצה שגם ראש העיר, לפני שהוא הולך, יתייחס וגם משרדי הממשלה יתייחסו. מי מנציגי העולים החדשים?

(מדבר באמהרית).

(מתרגם תרגום חופשי מאמהרית): יש 400 משפחות של עולים חדשים שעכשיו רכשו דירה.

בוא נעשה סדר. מרכזי קליטה מנוהלים על ידי משרד הקליטה והסוכנות היהודית, לא על זה אנחנו מדברים, נשמע מהסוכנות וממשרד הקליטה, אבל הוא מייצג את העולים החדשים שהם רכשו דירה והם תושבי קבע בעיר באר שבע, לא במרכז הקליטה. 400 משפחות, הוא מייצג 400 משפחות.

(מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מהשפה האמהרית): הוא אומר שהחדשים שהגענו, אין לנו מקום התכנסות. יש לנו בעיה של מקום התכנסות. בעבר ביקשנו. זו שאלה אחת. ויש עוד שאלה שהוא רוצה, זו שאלה שנוגעת למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית, שגם יעביר את המסר, שיחידים שנמצאים במרכזי הקליטה תקועים הרבה שנים, שאין להם והם לא זוכים בתמיכה של משכנתא ועל זה גם רוצים לשמוע - - -

יש סיוע בשכר דירה לחמש שנים, 1,500 שקל כל חודשים, סך הכול 90,000 שקל, ו-281,000 שקל.

אחר כך את תתייחסי.

(מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מהשפה האמהרית): בעניין המועדון, זה לא רק מקום לזמן של שמחה ואבל, זה גם טוב שהילדים שלנו אחרי הצהריים כשהם חוזרים, אפשר לתת להם שיעורי עזר, תכניות חינוכיות. למבוגרים שלנו, גם בשעות הבוקר, גם לעשות תכניות חינוכיות. המקום הוא מאוד חיוני בעניין הזה.

(מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מהשפה האמהרית): הוא רק מחזק את שני הדוברים שדיברו לפניו: גם פנינו בכתב בעבר והנושא כל הזמן נדחה, מאוד חשוב לנו לטפל בנושא הזה כי הקהילה מרגישה שלא עוזרים לה. זה מה שהוא אמר.

(מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מהשפה האמהרית): אותו דבר, זה בעיקר על הצעירים שנמצאים בבית אחרי שהם מתחתנים, יש להם בעיה, משכנתא וכל זה.

ברשותך, לנושאים שקשורים לעירייה. אני אדבר בעברית קלה, אתם מבינים? אני שמח על ההזדמנות ואני מבקש, כפי שאנחנו מנסים להבין אתכם, תנסו גם אתם להבין אותנו. בבאר שבע יש כ-7,500-8,000 תושבים יוצאי אתיופיה. אמרתי, זו עיר גדולה, 220,000 תושבים, יש קהילות גדולות יותר, גדולות פחות, אין אף קהילה שהגיעה לעיר הזו שמקבלת תשומת לב לצרכים שלה, הפרטניים, כמו שעיריית באר שבע. גם קודמיי בתפקיד, אני רוצה לשבח אותם, וגם עכשיו שנוהגים בצרכים שיש לקהילת יוצאי אתיופיה באמת בצורה מאוד מאוד חמה, רגישה, אוהדת ותומכת.

צריך להבין, אני מבין שיש לכם צרכים, אבל אתם חלק מקהילה. בעיר שלנו יש ככה, את מרכז 'שבו בנים', שעיריית באר שבע יחד עם תורמים בנו, שיש בו גם בית כנסת, שהוא מרכז ומאחד פעילויות שונות ומגוונות, חינוך, תרבות פנאי, בית כנסת, מרכז רוחני, הרבה מאוד דברים. יש את מרכז יעל, שהוא מרכז שבנינו מתקציבינו ומתקציב מפעל הפיס, על פי אמות המידה שמגיעים לעיריית באר שבע, שהוא מיועד לתת מענה לילדים ולבני הנוער וגם למבוגרים בשעות אחר הצהריים. יש את בית סמואל ששושנה מנהלת אותו, ותיכף היא תפרט גם מה הדברים שמתבצעים שם לטובת הקהילה ועיריית באר שבע שמה הרבה, מקצה הרבה מאוד תקציבים, כי המדינה נותנת בהתחלה וכמו תמיד המדינה לאט לאט, על פי הקריטריונים שלה מפחיתה ומפחיתה והכול בא בסוף על עיריית באר שבע, אבל אנחנו עושים את זה באהבה ובשמחה כי אתם התושבים שלנו, אתם האזרחים שלנו, ואנחנו לא זזים אחורה ואומרים שהמדינה לא נותנת ואנחנו סוגרים. לא סוגרים, אנחנו מממנים מתקציבנו. אז יש גם את בית סמואל.

יש את בית הכנסת בי"א, שעבר עכשיו שיפוץ, הרחבה, מהתקציב המשותף של עיריית באר שבע ושל המועצה הדתית. אף אחד לא הקצה לנו תקציב, הבנו שיש מצוקה, יש בעיה, עשינו את זה אנחנו מתקציבנו. ודבר נוסף, עיריית באר שבע בונה עכשיו מרכז מורשת נוסף ליהדות אתיופיה, כבר מגודר, התחילו לעבוד עבודות עפר, פרויקט של כ-6 מיליון שקל, וחשוב להבין גם פה, אגב, זה לא יהיה זר לאף אחד, כי איך אומרים? כולנו הופכים מהר מאוד להיות ישראלים, היו שתי קבוצות מתוך הקהילה שמתנגחות, אחת אומרת 'לא, אני אוביל' ו'אני אוביל' ו'אני אוביל' ו'אני אוביל', ובאו לעירייה, זו הקבוצה השלישית כבר. אני יודע הכול, אני חי בתוך עמי, אני אומר את זה בדם לבי. והצלחנו לאחד בין הקבוצה של יוסי זרפה והקבוצה של גיל אלונה ו - - - ועשינו הכול, שלום בית, ובנינו, בונים עכשיו, מוציאים 6 מיליון שקל לבנות את המועדון.

עכשיו חשוב לי שתדעו, כי הדברים, אם אנחנו מדברים וזאת ועדה, חשוב לי לומר את הדברים לפרוטוקול, אני יודע שיש צרכים נקודתיים ייחודיים לקהילה. בנושא הזה שהם אומרים, למי שלא מבין למה הם מתכוונים כשהם אומרים שמחות, אבל, בקהילה יש מאוד ערבות הדדית, כשיש אבל, באמת באים מכל הארץ, זה משהו, הקהילה מאוד מחוברת, מאוד משפחתית. בעבר, מה שקרה, שהיו ימים של אבל במקומות מסוימים הם היו סוגרים את חדרי המדרגות ואז התושבים שגרים בשכונה היו נזעקים והיו אומרים 'מה, זה חדר מדרגות משותף, למה סוגרים אותו' וזה יצר קצת יחסים לא טובים בין התושבים, בין השכנים. גם הנושא הזה של שבתות חתן ואירועים כאלה, שאגב, אף קהילה בבאר שבע לא מקבלת פריבילגיה כזאת, כולם שוכרים, כמו כל אחד, אולם ועושים את הדברים. יש גם קהילות בבאר שבע שלא תמיד ידם משגת, לא כולם פה עשירים, לא כולם פה הם בסוציואקונומי בינוני, יש פה גם אוכלוסיות דלות אמצעים, אבל אנחנו לא נותנים להם אולמות ואנחנו לא נותנים - - - פה עשינו משהו לפנים משורת הדין, אבל, שוב, בכללים, עם גבולות, שלצערי גם הגבולות האלה קצת קצת נפרצים. וזה עד איזה שעה ועושים רעש מעבר לשעה שמותר על פי חוק ומבקשים, בכל מה שקשור לנוהל שקשור לשתייה חריפה, בסוף זה יוצא אינטראקציה לא טובה עם התושבים.

ואנחנו אומרים לאחינו, לאחינו, יהדות אתיופיה שגרים פה ואנחנו שמחים שאתם חלק מאיתנו, מה לעשות? יש דברים שהם לאט לאט, אני לא רוצה שאתם תהיו נבדלים, אנחנו רוצים שתהיו חלק מאיתנו. כל המרכזים שאנחנו גם בנינו וגם מקימים את החדשים, זה בסדר, זה נותן לכם מענים לצרכים הייחודיים, אבל מבחינתנו הקהילה האתיופית צריכה לקדם גם בפרויקטים נוספים שקיימים, במתנ"סים העירוניים, אנחנו רוצים לשלב אתכם בקהילה, שלא תהיו קהילה נבדלת ששייכת רק לעצמכם. אתם עם ישראל, אתם חלק מארץ ישראל, אתם חלק מהעיר באר שבע, אנחנו רוצים שתתערו בתוך הקהילה. נכון, יש צרכים מיוחדים ואנחנו עושים את זה, אנחנו לא מתעלמים, אנחנו לא עושים את זה עם כל קהילה. כל קהילה אחרת, מכל יהדות אחרת בעיר באר שבע, מקימים עמותה, העירייה רק מקצה להם קרקע והם מביאים את הכסף. פה עשינו לפנים משורת הדין, על אף שהקהילה, שתי העמותות, התחייבו שהם יביאו כסף לבניית המועדון, הבנתי מראש שכסף הם לא יכולים לגייס, אמרתי להם 'אנחנו נבנה מתקציבנו'. אנחנו לא עושים את זה עם אף קהילה, זאת אומרת באר שבע עושה מאמצים שהם באמת מאמצי יתר.

לכן אני קורא לחברים שלנו, בני הקהילה, אי אפשר שכל אחד יקים קבוצה ויבוא לעירייה 'אני רוצה את המועדון שלי ואת בית הכנסת שלי'. אי אפשר יהיה לעבוד ככה. צריך לראות איך מתאחדים. אנחנו כולנו עם אחד. אז אני יודע שלפעמים יש חלק מהנוסח שהוא תיגרית, ב'שבו בנים', אני יודע, אז אנחנו מבינים שבחלק מהדברים צריך גם וגם, שיהיו שני נוסחים, הבנו את זה, אנחנו לא אטומים, אז יש ב'שבו בנים', יותר התיגרים שם, ועכשיו במועדון השני שלנו זה יותר אלה שיותר בשפה האמהרית. זה בסדר, אנחנו עושים את זה, אבל אי אפשר שכל קבוצה תבוא אחת לכמה זמן לעירייה וכל אחד ירצה מועדון משלו וכל אחד ירצה בית כנסת משלו. אין לנו יכולות לתת לכולם, אנחנו לא עושים את זה עם קהילות אחרות. פה עשינו דברים לפנים משורת הדין. לכן מה שאני מבקש, אנחנו בונים עכשיו מועדון חדש, אבל תתחברו לקבוצות הקיימות, אתם תהיו חלק. אנחנו לא בונים את זה למישהו ונותנים לו איזה משהו בלעדי, לא, זה שייך לעיר באר שבע, מקצים את זה לחברת כיוונים יחד עם אגף הרווחה והשירותים החברתיים, אולי גם משרד הקליטה יהיה חלק מזה ולכל אחד יהיו הזכויות שלו. אנחנו רוצים שאתם גם תשתמשו.

אבל, שוב, לפי החוקים, לפי הכללים, לפי הנהלים, אתם חלק מהעיר באר שבע ובעיר הזו יש כללים לכל דבר. אם עושים אירוע, מתי הוא מתחיל, מתי הוא מסתיים, איזה כללים חלים עליו, מה מותר ומה אסור. יש דברים שקשורים לחינוך, אנחנו נותנים כל מיני תגבורים, תיכף שושנה גם תספר. אנא מכם, אנחנו רוצים שיהיה בינינו קשר טוב, אבל להתחבר ולא כל קבוצה שתתבדל, לא נוכל לתת לכולם את הצרכים שלהם, זה בלתי אפשרי, אין לנו את התקציבים האלה. הקהילה הזו זוכה לאקסטרה תקציבים בגלל שאנחנו מבינים את הייחוד ואת הצרכים באמת שלכם המאוד מאוד מאוד עמוקים. בואו נלך יד ביד ביחד ונעשה את הדברים.

סליחה, אתה אומר שלפני שנה גם באת לשם בבית הכנסת, אמרת מה שאמרת עכשיו - - -

ובית הכנסת לא שופץ?

לא, הוא שופץ, אבל אני אומר על המועדון, שאנחנו נהיה מוגבלים. אז אתה אומר ככה, גם אנחנו רוצים להיות מחוברים, אנחנו רוצים, מה, אנחנו לבד. אמרת, 'אני לא נותן לכל אחד', אז גם עכשיו אתה אומר ככה, אז ככה אנחנו גם רוצים להיות יחד, לא אנחנו רוצים להיות - - - גם עכשיו, גם דיברנו, אז אמרנו - - - המועדון הזה, אז אמרתי לו, דיברתי איתו גם, עם מה נהיה בסוף כאילו? אנחנו לא מרגישים גם עכשיו, אם נגיד אחר כך, אחרי שבונים - - -

מה הבעיה?

הוא אומר שאחרי שהמועדון ייבנה הם רוצים להשתלב?

כן, הוא באמת צודק, הם באמת רוצים לקחת חלק במבנה החדש שהולך להיבנות. הם באמת פנו אליי והם פנו גם לרשות, גם במכתבים וגם בפגישות, שהם רוצים מבנה לעשות שם את הטקסים, אם זה אירועים שמשמחים אותם, או אירועים פחות משמחים. מה שקורה זה שב'שבו בבנים' המקום מאוד קטן וזה לא מאכלס את כל המוזמנים שלהם והם רצו להשתלב במבנה החדש שהולך להיבנות. מה שקורה שם, מי שרוצה לקחת חלק במבנה החדש הוא צריך לאכול את השחיטה של הקייסים. נשים את הדברים על השולחן, לא בעקיפין ולא זה. מי שאוכל לפי השחיטה של הקייסים מוזמן להשתלב במקום הזה ולעשות את הפעילויות שלו ואת הטקסים. ברגע שאתה לא הולך לפי השחיטה של הקייסים - - -

אתה מבין למה אתם מכניסים אותנו עכשיו?

בגלל זה אין הסכמה.

זו אחת ההוכחות שהעדה הזו היא עדה של יהודים.

בתורה יש הרבה פרשנויות, כל אחד מפרש את זה בצורה אחרת וככה הם מתנהלים המון שנים וככה הם רוצים להתנהל וזה לא מתאים, זה לא מקבל את זה וזה לא מקבל את זה. אחת ההצעות שהעליתי, גם לשני הצוותים, זה אולי לקחת את המבנה הזה ולבנות שני מטבחים שהם יביאו את הסירים ואת הכלים שלהם לפי ההלכות והדרשות, איך שהם עושים, לעשות את הטקסים שלהם, המטבח השני יאפשר לפי הקייסים ולפי ההלכה - - -

אנחנו נבדוק את זה. אנחנו נבחן כל פתרון יצירתי. אני שומע את זה פעם ראשונה.

אני אמרתי את זה גם ל - - - המנהל של - - -

הם רוצים להיות חלק, אבל בעניין השחיטה יש הבדל, יש אלה שהולכים לפי הרבנות ויש אלה שהולכים לפי הקייסים. אז מה שהם אומרים, 'אנחנו הולכים לפי הרבנות, לפי ההלכה פה בארץ, אז אמרו לנו לא להכניס את זה לשם'.

לא להביא את הכלים שלכם.

זו הבעיה.

הבנתי, אני שומע את זה פעם ראשונה. אני אשב עם הצוות, נבחן את הנושא.

(מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מהשפה האמהרית): מה שהם אומרים, שיהיו שני מטבחים וגם אנחנו נהיה שותפים לוועד.

אני חושבת שצריך לשבת ולראות איך בונים את זה ביחד.

אני רוצה להציע הצעה פרקטית, יכול להיות שיש אולמות חתונות שגם שם יש איזה משהו שהם עושים במעבר מכשרות כזאת, של מחפוד ושל רבנות. אם נסתכל, יש סיכוי שמישהו יידע להגיד לך איך זה נעשה, כי זה קורה. אני אישית פניתי, 'לא כשר פה', למה? כשר לפי כשרות כזאת, מה עושים? צ'יק צ'ק החליפו משהו ועשו - - -

בסדר גמור. תודה. אני מודה לראש העיר.

שראש העיר ישמע את זה . נקודה נוספת זה לגבי ההעסקה של המוקדים. אנחנו כבר חצי שנה, גם שלומי יודע וכולם יודעים את זה, שאנחנו בחוסר ודאות לחלוטין.

הדבר הזה סודר.

זה לא סודר, אנחנו לא עובדים של הרשות. שום דבר לא סודר.

אתה יכול לצאת, רוביק. רוביק מכיר את הסוגיה. אנחנו נעלה את זה, זה אחד הנושאים.

ברכה והצלחה, בשורות טובות. תודה רבה.

בגדול בחודש ינואר החליטה מדינת ישראל שהעובדים של המוקד עוברים להעסקה ברשויות והמקל עובר ממשרד הקליטה למשרד לשוויון חברתי. אבל במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, אנחנו היום כבר ב-30.6 עוד מעט, לא עבר העברת מטה מסודרת, אנחנו היינו צריכים להוציא להם כבר הפסקת עבודה, אם אנחנו מסתכלים על זה כעירייה, משרד הקליטה סיים, אף משרד לא נתן לנו הרשאה תקציבית, לעיריית באר שבע ואנחנו לא פיטרנו אותם. היה הכי קל להגיד לשושנה 'תודה רבה, אין לנו מימון, אתם הולכים הביתה', אנחנו את כל העובדים ממשיכים להעסיק על חשבון חברת כיוונים ועיריית באר שבע כשהמקל עוד לא עבר למשרד לשוויון חברתי. זאת אומרת אנחנו לא יודעים איך נממן 700,000-800,000 של חמישה-שישה עובדים במוקד עד היום ואיך ההעברה שלהם מתחילה פה מול עיריית באר שבע. אז אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי שזה יקרה וכדי שנשוּפה בסופו של דבר כי המטרה הייתה להיטיב עם עובדי המוקדים ולהכניס אותם למקום מסודר ולתת להם ודאות ושמו אותם באוויר.

זה באמת נושא שהוא כואב ואני מבין מאוד את שושנה ואת הצוות שלה, שהם באי ודאות, על אף שאנחנו כעיר נתנו את הוודאות. אבל יש רשויות שהפסיקו את ההעסקה ושנתקלו באמת במבוי סתום. אז באמת חשוב לראות שהתהליך הזה, שכולם דיברו עליו ונפנפו בו והוציאו הודעות לעיתונות, 'הנה הכנסנו את העובדים', להכניס אותם באמת למסלול שהוא מסודר.

טוב שמעדכנים אותנו, כי הסידור שנעשה, אני שותף מהתחלה לנושא הזה ויש סיכום ששר האוצר מעביר את הכסף למשרד לשוויון חברתי, המשרד לשוויון חברתי הוא זה שיחלק לרשויות המקומיות והרשויות המקומיות קולטים אותם כעובדים מן המניין וההסתדרות גם חתומה על ההסכם הזה. עכשיו אתם אומרים לי - - -

עד היום לא הגיעה הרשאה תקציבית. וגם הפער הזה בין ינואר לבין עד שייקלטו, מישהו צריך לתת את התקציב הזה חזרה לעירייה כי היא שילמה את המשכורות מהרגע שמשרד הקליטה יצא.

אז אנחנו נקבל החלטה בוועדה שאנחנו נדבר עם הגוף המבצע.

חוסר הוודאות לא נותן לך לתפקד בצורה מושלמת כשאתה רוצה לתת מענה ויש המון המון צרכים בבאר שבע, שכל מי שיושב פה יודע מה קורה בתוך העיר באר שבע, עם כל ההתפתחות שלה.

האמת שאני רוצה קודם כל להביא למנכ"ל לשוויון חברתי, אם הוא יגיד שהאוצר לא העביר לו את הכסף אז אנחנו נלך לאוצר. אבל אני חושב שזה היה - - - יושב ראש ההסתדרות היה, השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל הייתה ויושב ראש השלטון המקומי, חיים ביבס, היה, כולם חתמו, אני הייתי שם, חגגנו. עכשיו החגיגה לא ירדה למטה, אז אנחנו נדאג שזה יהיה.

נכון. צריך לדאוג שגם זה מתחיל וגם שבתקופה הזו שלא פוטרו העובדים והם המשיכו לעבוד, שהרשות תקבל את התקציב שהיא שילמה.

תודה רבה. אנחנו רוצים לשמוע ממשרד הרווחה, בבקשה.

עבודה והרווחה והשירותים החברתיים.

אני רוצה שתתייחסו למה עשו משרד העבודה וגם הרווחה, שני המשרדים, בעניין קליטתם ושילובם של כל העולם, לא רק יוצאי אתיופיה.

הם עשו מצגת ש - - -

אני רוצה להתייחס לשני דברים. קודם כל לומר שמשרד העבודה והרווחה, דרורה, מפקחת משרד הרווחה, יושבת פה, למעשה אנחנו מקבלים תקציבים לכלל אוכלוסיית הרווחה בעיר, יש לנו גם תקציבים ייעודיים לקליטת עלייה, גם בתחום של ילדים, גם בתחום של נוער וגם בתחום של מבוגרים. הפרויקט האחרון שלנו זה פרויקט למודל קליטה רווחתי שקיבלנו אותו, הוא פיילוט של משרד העבודה והרווחה. ממה שאני הבנתי, הוא מסתיים בסוף שנת 2017. אכזבה מאוד מאוד גדולה. הפרויקט הזה עשה חיבור עם חברת כיוונים, החברה לתרבות הפנאי, ולמעשה העמדנו עובדת סוציאלית יחד עם רפרנטית, יחד עם כל הפסיליטיז וכל האפשרויות של חברת כיוונים על מנת לסייע לעולים מאוקראינה וארצות אחרות להשתלב בעיר באר שבע.

לאחר תהיות ומחשבות אני חייבת לומר שבסופו הפרויקט מאוד מאוד מאוד סייע לעולים להשתלב בקהילה. רק מקרים מורכבים הופנו לאגף הרווחה לפתיחת תיקים ואותם מקרים שניתן להסתייע בהם ולשלבם בקהילה, שזאת מטרת העל שלנו, הצלחנו לשלב אותם בהצלחה מאוד מאוד גדולה. ויעידו על כך העולים שהיו בוועדת ההיגוי שלנו וסיפרו את התהליך המשמעותי שהם עברו.

אז, אדוני יושב ראש הוועדה, אני מאוד מאוד מבקשת לטפל בהארכת הפרויקט. אנחנו גם נוציא מכתב למנכ"ל המשרד, משרד העבודה והרווחה, על מנת לאפשר המשך פרויקט חשוב ומשמעותי זה. אני מאוד מאוד אשמח להתערבות ולמעורבות שלכם. מנכ"ל משרד הרווחה, אני אוציא לו מכתב מסודר בחתימה ובהעתק ראש העיר, על מנת שיבין את המשמעות, איך אנחנו יכולים לקלוט בקליטה מיטבית את העולים ולסייע להם להשתלב בכל המערכות, אם בחינוך, אם בפנאי, אם בתעסוקה וכו'.

הנקודה השנייה שכבר עלתה כאן זה לגבי הנושא של יוצאי אתיופיה. יוצאי אתיופיה יוצאים ממרכזי הקליטה לקהילה, כ-250 משפחות יצאו לאחרונה, בארבע השנים האחרונות, לקהילה, אם זה ברכישת דירה, אם בדיור, אם בשכירות. כאשר הם מגיעים לשירותי הרווחה ואנחנו אמורים לסייע להם אין סל שירותים ספציפי לשילובם בקהילה. אם זה בצד של צרכים מיוחדים, מה שנקרא ציוד ביתי, הם יוצאים עם ציוד דל יחסית ממשרד הקליטה והם אמורים אחר כך להשתלב. לא מספיק תמיד הציוד והם זקוקים לסיוע.

הדבר הנוסף, כל הנושא של תרגום למשפחות, הרבה מאוד משפחות יוצאות לקהילה ללא ידיעת השפה והם מתקשים בשילוב בקהילה. מאוד מאוד חשוב לסייע באנשים בסמך מקצועי שיסייעו וילוו את המשפחות בקליטה בקהילה. הרבה פעמים הם נשארים הרבה שנים במרכזי הקליטה, יותר שנים ממה שאולי ייעדו להם וכאשר הם יוצאים לקהילה אנחנו בתפר הזה מתקשים ואני חושבת שיש צורך בסלים ייעודיים מיוחדים לקהילה ואני מבקשת לדון בזה בצורה מאוד מעמיקה. אני אשמח להעביר לכם מסמך מסודר בעניין.

נשמע את משרד הקליטה בנושא הזה. אני יודע שבמשרד הרווחה יש גם פרויקט של ארבע שנים, שהממשלה אישרה.

אנחנו נכנסנו ל'הדרך החדשה', לא נכנסנו לתכנית החומש.

לא, תכנית החומש מתה כבר. אבל 'הדרך חדשה', לא קיבלתם את התקציב?

קיבלנו ב'הדרך החדשה' תקציבים ייעודיים לבני נוער, המוקד הוא בני נוער, זה גם לתמיכה במשפחות. התחלנו, כל התכניות שלנו ב'הדרך החדשה' פועלות. אני מעלה את הצורך הנוסף בליווי המשפחות, כלל המשפחות יוצאי אתיופיה.

זה עד 15 שנה משרד הקליטה מלווה את העולים איתכם ביחד.

לא כאשר הם יוצאים לקהילה. כאשר הם יוצאים לקהילה הם עוזבים את משרד הקליטה ועוברים אלינו.

לא, משרד הקליטה יתייחסו בוודאי, שיש את העניין של קליטה בקהילה. בכיוון הזה מי שזכאי עד 15 שנה, בנושא של יוצאי אתיופיה, ו-10 שנים לעולים אחרים, וזה, בשיתוף פעולה כמובן עם המשרדים האחרים, אתם יכולים. אני אשמח לשמוע ממשרד הקליטה.

לגבי היציאה ממשרדי קליטה, העולים מקבלים 5,000 שקל עבור רכישת ציוד. 5,000 שקל זה מה שמתוקצב ואנחנו משלמים לכל משפחה.

מענק עזיבה של מרכזי קליטה.

מאז עד 15 שנה והפסקה של סיוע לכוח אדם אז אנחנו מתקצבים בבאר שבע רק לנושא של פעילות וזה כ-230,000 שקל לשנה, השנה תוקצב, וזה הסכום לטובת הפעילות עם הקהילה.

השאלה אם אפשר לדבר על דברים, למשל בעלי עסקים מסוימים, איזה התאגדות של קבוצה, נגיד הולכות מאה משפחות לעזוב השנה, שיכינו להם איזה שהיא חבילה של ציוד ביתי, שיוכל אולי להוריד את המחירים ויכול להקל.

עדיין 5,000 שקל זה לא - - -

אין ספק ש-5,000 שקל זה לא מספיק, זה השתתפות.

צריך לתת את הדעת על המעבר שלהם.

תודה. אני מבקש להמשיך עם משרד הקליטה.

אני רק אומרת, התקציב שאנחנו היום מתקצבים הוא רק לפעילות, שושנה יכולה להרחיב על זה יותר כי היא מפעילה את התכניות. נכון שבתפר הזה היו הרבה עוגמות נפש, כמו שעכשיו הועלה, אני חושבת שלא כולם יודעים את המשמעות של ההיפרדות הזאת. רצו להיות חלק מהקהילה, רצו את ההיפרדות ממשרד הקליטה, לטוב ולרע אולי בסיפור הזה, כי פתאום נוצר איזה שהוא ואקום שהפנייה אלינו ואנחנו כבר לא עוסקים בזה, וכמו שנאמר כאן, המשרד האחר לא הפך את זה למעשי.

כלומר אתם פועלים במימון פרויקטים לתכניות לקליטתם ושילובם של העולים דרך - - -

מוקד קליטה.

דרך למעשה הרשות. הזרוע המבצעת מטעם הרשות, אנחנו אפילו לא אומרים שהיא צריכה לעשות את זה, אבל הזרוע המבצעת זה דרך מה שהיה קרוי המוקד.

אני גם רוצה להוסיף, אבל בנוסף לתקציב שאנחנו מממנים לפעילות דרך קליטה עירונית, והם יספרו על העבודה שהם עושים, בנוסף לכך כמובן משרד העלייה והקליטה ממשיך ללוות את העולים בתחומים המקצועיים, שזה בתחום תעסוקה. אנחנו נותנים אפשרות לרכוש שפה בעברית תעסוקתית, אנחנו נותנים ואוצ'רים לרכישת מקצוע, בעצם כל אחד זכאי עד 15 שנה לקבל ואוצ'ר לרכישת מקצוע. האנשים שבאמת עומדים בקריטריונים של דיור ציבורי ולא מסוגלים לרכוש אפילו במענקים את הדירות בבאר שבע, יש אפשרות לדון בהם בוועדות דיור והם מקבלים דיור ציבורי בבאר שבע.

כל הדברים האלה אנחנו ממשיכים ללוות. בנוסף גם כמובן אם יש יזמים מקרב הקהילה אנחנו מלווים אותם עם יועצים מקצועיים בתחום יזמות ונותנים הלוואות לפתיחת עסק. מי שרוצה ללמוד כמובן זכאי לקבל ממשרד העלייה והקליטה את הסיוע בשכר לימוד וכל הדברים המקצועיים עדיין נמצאים אצלנו. לפעילות בתוך הקהילה יש יותר מ-230,000 שקל לפעילות, שזה בעצם 75% שהמשרד נותן, בנוסף מוסיפה גם העירייה עוד סכום כסף לפעילות וכאן אלה התכניות שאני חושבת שהקליטה העירונית תפרט יותר.

אפשר להוסיף עוד משהו? משרד החינוך, האגף לחינוך מבוגרים, בעניין קליטה לשונית, כיתות המשך. בקהילות השונות, יחד עם שותפים, מחברת כיוונים, מ'שבו בנים', מהמוקד לקליטת עולי אתיופיה, אנחנו פותחים לפי דרישה כיתות המשך להמשך שיפור השפה העברית. אני מדברת על העיר, בשנה הזאת למדו בערך 75 אנשים, גברים ונשים, יש לנו גם קבוצה של ארבע מורות שהן בנות העדה והן עושות את מלאכת הגישור ואת מלאכת ההוראה ויש היענות שהולכת ומתפתחת בתחום הזה. זאת אומרת גם אחרי שהעולה יצא ממרכז הקליטה, בשכונות עצמן ובכל מקום שיש - - -

יחד עם זאת יחד עם אוניברסיטת בן גוריון, יש לנו תכנית קדמה, שאנחנו נותנים פיקוח פדגוגי, שהם פותחים את הדלת לכל מי שרוצה ללמוד עברית בערב, מבין עולי אתיופיה. אחרי האולפנים.

את מדברת על - - -

ותיקים. אנחנו נשמח אם יבואו יותר. יתרה מזאת, אנחנו גם עשינו מעקב אחר המתגיירים וכאלה שלא עברו את המבחנים עם בית הדין בשנים האחרונות, יש לנו מורים דוברי אמהרית שילמדו אפילו בקבוצות קטנות כדי לסייע ולהעביר ולהביא למה שנקרא 100% הצלחה. זאת אומרת אנחנו ממשיכים לעטוף את העולים הוותיקים אפילו אחרי 15 שנים.

אנחנו הכנו פה מצגת של הפעילות שלנו.

נראה את המצגת.

אולי רק להגיד שני משפטים. אחד, לחזק. אם יש עיר שהיא כל מילה מיותרת, רק לחזק ולומר שהיא באמת רואה והיא באה ממקום של מעורבות ולא התערבות ולא פטרנליזם ובאמת רואה לגמרי, אני יכולה להעיד, באופן מיטבי ביותר. כל אחד וכל קהילה וכל אדם. זה עושר של יצירתיות, יבורכו, על מנת לאפשר את השלב הבא למעבר עם התרבות, עם כל החוזק של כל הגלויות וביניהם יוצאי אתיופיה שהביאו איתם עושר אדיר ואני רואה את זה בפעילויות ובליווי.

מה שאני רואה, בכל זאת להציף את זה במשרד שלי, קודם כל במצבים האלה לנסות לחבר ולחזק, יש ממשקים, אבל לחזק אותם בשלב שאני רואה מעבר לעצמאות, ממרכזי הקליטה לקהילה, שבעצם זה התחום שאני אחראית עליו, כל הכוחות של הקהילה והחיבור והמעבר, אני אציף את זה למשרד, לראות איך מעבים את השלב הזה. כמובן גם בהיבט של הליווי הפרטני. פעם היה גורם שהיה מסייע וכו', איך להתארגן אחרת ואני מציפה פה על השולחן הזה, הציוד שנותנים להם הוא כבר ממש לא לעניין, אני אציף את זה למשרד, כדי להתחיל בחיים עצמאיים בצורה יותר מיטבית. אני חושבת שהפערים האלה, אני הולכת להציף אותם, להציע הצעות ושיתוף הפעולה, באמת, מראש העיר ואגף הרווחה והקהילה וכולם, אני חושבת שדרוש רק עוד קצת מאמץ ולחבר את הדברים. תודה רבה לכם ויישר כוח.

תודה רבה. עכשיו אנחנו נראה את המצגת.

שלום לחברי הוועדה המכובדים. אנחנו רואים את הגעתכם כהתעניינות מה ייחודי יש בבאר שבע, על מנת לראות מה קורה וברשותכם אני אתחיל מזה שייחודי בבאר שבע, שרוביק הוא מחזיק תיק הקליטה היחיד בכל הארץ שעושה את זה בעצמו. בזה אנחנו מרגישים מעורבות שאנחנו כולנו ביחד. שימו לב, הקליטה בשטח זה לא רק למשרד הקליטה, יש המון משרדים שאנחנו תלויים בהם ומה קורה? בואו נסתכל בכל משרד.

משרד קליטה עשה קפיצת דרך, המציא פרויקטורים, בקהילה האחרונה בבאר שבע יש לא רק רוסים ואתיופים, יש, כמו שרוביק אמר, מ-80 מדינות ואנחנו באמת צריכים את הפרויקטורים בכל מיני שפות, שהם ילוו את האנשים. מה משרד הקליטה האהוב שלנו? נתנו פרויקטורים ולוקחים חזרה, נותנים, לוקחים חזרה. זה משרד הקליטה.

זו מצוקה גדולה שמעלה אליסה. לדוגמה, פרויקטור שהיה של עולי צרפת, אנחנו משקיעים בזה לא מעט תקציב ופתאום הודיעו שאין. עכשיו, אנחנו לא נפטר את הבן אדם שמתעסק בעלייה מצרפת כי לא הגענו למספר הדרוש, אנחנו רוצים להעמיק ולעלות, אז זה נופל בסוף על הכתפיים של העירייה.

כנ"ל דובר אנגלית.

אני רוצה להוסיף, העובדה שיש לכם פרויקטור דובר אנגלית בעיריית באר שבע, אין דוגמה לזה בשאר הדרום וזה נהדר ואנחנו רואים את העלייה של עולים דוברי אנגלית לעיר באר שבע, בזכות העבודה הנהדרת.

תודה רבה. אז מה שאני רוצה להגיד שכל משרד עושה לנו בעיות משלו. למשל הרווחה, כמו שאתי אמרה, פרויקט מדהים, קליטה רווחתית, אבל מה? עד סוף שנה, תעשו עד מתי שאתם רוצים. אתה רוצה משרד החינוך? נותנים לנו מגשרים. היום היו מגשרים דוברי רוסית ואמהרית, עכשיו נותנים גם לשפות אחרות, אבל ב - - -

נותנים לצרפתית?

צרפתים, אנגלים, פורטוגזים, ספרדית. אנגלית לא נתנו, הפעם לא נתנו. אבל מה? נותנים משכורת כה קטנה שאנשים לא רוצים להתקבל לחצי משרה. פשוט להמחשה, אני הולכת הלאה.

משרד הבריאות, מצוין, אנחנו מביאים רופאים, אתם עכשיו תראו כמה רופאים אנחנו קולטים בעיר באר שבע, אבל אין בשבילם תקנים. משרד הבריאות לא נותן.

מה שקשור לעולי אתיופיה, אני חושבת שרק אצלנו יש גברת כזו משכילה, שעכשיו עושה עוד תואר ועוד תואר, ועכשיו תואר בעבודה סוציאלית. זה טוב ויפה, אבל זה כבר דנו, נכון?

הלאה, בואי נמשיך, הראינו את הקשיים.

הראינו, נמשיך הלאה. אז אנחנו עובדים בשטח על בסיס תיאום ציפיות, זה קשור לבן אדם לכל הקהילה ומצד שני עיריית באר שבע, מה היא יכולה לעשות בשביל לתאם את הציפיות של האנשים. אני לא צריכה ללמד אתכם שלפי קודים תרבותיים, לפי גיל, יש ציפיות שונות. הפרויקטורים שלנו, כולל אתיופים, עובדים על תיאום הציפיות ועובדים את זה לפי הסטטיסטיקה. לא מספיק ללמוד תיאום ציפיות של החבר'ה שיושבים כאן, התחושה טיפה אחרת, הגישה אחרת, אז אנחנו עושים את זה כמנגנון. תיאום ציפיות לוקח בחשבון את הסטטיסטיקה ועל בסיס זה לפעול, ושימו לב, בעיר שלנו כל העבודות האלה, גם רווחה, גם חינוך, גם קליטה, כולנו ביחד. זה מה שראש העיר החליט, שאנחנו צריכים להיות ביחד וזה סינרגיה, כי הפרויקטורים שלנו כולם משכילים, יש פסיכולוגים, יש עובדת סוציאלית.

עכשיו מה שקשור לנתונים. בצבע כחול זה יוצאי אתיופיה, בצבע סגול זה השאר. שימו לב, במה שקשור ליציאה מאתיופיה, ב-2012 היה שיא של העלייה ועכשיו, בשנת 2016 הגיע אחד. אבל לא משנה, אנחנו כולנו ביחד.

5,500 עולים בסך הכול בכל השנים.

שימו לב, זה לפי השפות. זה רק 16', שנה שעברה. למה חשוב לנו שפות? כשאנחנו נכנסים לקהילה, את הקליטה הראשונית לפני השפות, בשביל זה אנחנו צריכים לעולי אתיופיה לעשות את זה, אבל שאר הדברים אנחנו עושים במתנ"ס ועובדים מהתחלה לפי השפות. גם רוצים מגשרים ופרויקטורים לפי שפות.

אוקראינה בעיקר.

כן, שימו לב, שם 15 מדינות. אם לדוברי ספרדית זה 8-9 מדינות, מדרום אמריקה, כאן זה 15.

שימו לב מה קורה, אנחנו קולטים רופאים. יש תכניות מסוימות, רופאים, איך אנחנו מכשירים, איך אנחנו משקיעים, אבל מה קרה? אתם רואים את זה? מתוך 74 54 יצאו למרכז ולקחו אותם בידיים פתוחות. הם אהבו את באר שבע, אנחנו עשינו הכול, הם כבר הסתכלו באיזה שכונה הם רוצים לקנות דירה, הם למדו הכול. אותו דבר עם המתכנתים. אנחנו רוצים לשנות את האיזון.

עכשיו אני חוזרת לזה, אנחנו מקווים מאוד שאתם תעזרו לנו שהסגנון שאנחנו עובדים, כל המשרדים ביחד, שם ופה, שלא נותנים, תעלו את הנושא ומפני שאנחנו עובדים ביחד אנחנו לקחנו על עצמנו את התעסוקה. לא הייתה תעסוקה אצלנו, כי תעסוקה שעושות חברות ההשמה, הם עושים חור, הם לוקחים בן אדם וסותמים את החור לפי בן אדם שהגיע. לא, אנחנו עושים אחרת, אנחנו לומדים את המקצועות של האנשים שהגיעו, ואנחנו עשינו לימודים ולמדנו, יש 155 מקצועות אצל 5,000 אנשים, מתוכם רופאים, מהנדסים, מטפלים, כולם יש, אנחנו עובדים ובשביל זה פתחנו תעסוקה, אנשים עובדים בגרושים, אבל אנחנו עושים ושמים אנשים במקום ואנחנו בקשר עם המעסיקים, כל מיני, והם עכשיו עומדים בתור ושואלים 'יש דוברי שפה כזו?'

זאת אומרת המחלקה הפכה להיות קונדינטור בין המעסיקים לבין העולים באמצעות הפרויקטורים.

עכשיו אתם רואים שזה עבודה לפי שפות. יש דוברי ספרדית, אנגלית, יש רוסית ויש אמהרית כמובן. הודות למה זה קורה? אנחנו עובדים לפי הגיל ואנחנו עובדים לפי הצרכים של החינוך, והודות למה זה קורה? כי רוביק הבין את זה. מה שאנחנו לא מקבלים מהמשרדים העירייה משלימה את זה וכשאנחנו באים למשרדים ואומרים להם 'בבקשה', 'אה, שרשות העיר תעשה את זה', רשות העיר עושה, אבל תדעו לכם, הנה רוביק יושב עם הרופאים, חלקם כבר לא בעיר. זהו, אני סיימתי, תודה על ההקשבה.

השאלה שלי, הפרויקטורים, לפני שהם מסיימים את העבודה, מקצצים להם, זה מה שאמרת בהתחלה. העבודה קיימת, אבל הם מסיימים.

למה? הם עושים את זה לפי הסטטיסטיקה, לפי כמות המגיעים, אבל זה לא אומר שאם השנה דוברי ספרדית הגיעו פחות, אז יש לזרוק את אלה שהגיעו, כי פרויקטור זה בן אדם שעושה להם פרויקט מהתחלה, משדה התעופה, עד שיש מימוש עצמי בהיררכיה של הצרכים. לכן הפרויקטורים, דוברי אמהרית, דוברי רוסית ו - - - זה צריך להיות יציב.

תודה רבה.

כמה תקנים משרד העלייה והקליטה נותן פה למגשרים?

המגשרים, נותן אותם משרד החינוך. כמה מגשרים יש? כמה תקנים?

מגשרים נותן משרד החינוך, הוא נותן שלושה מגשרים ורכזת בחצי משרה, עדיין לא יכולים להפעיל, כי האנשים לא מסוגלים ללכת לפי המשכורות האלה, כי זה חצי משרה.

אז שלושה וחצי תקנים?

אפשר להגיד ארבעה.

משרד העלייה והקליטה מממן פרויקטורים, בעצם לשנת 2017 אנחנו מקצים 405,000 שקל, אנחנו מממנים שני תקנים לדוברי רוסית, חצי תקן דובר אנגלית, חצי תקן דובר ספרדית וזהו. לאמהרית יש מוקד שלם.

אבל צריך משרות מלאות.

כל הכבוד.

מצדי אין שאלות, אם יש שאלות לחברי הכנסת על המצגת? אוקיי, אז אנחנו מתקדמים.

אני אקדים ואומר שבאר שבע היא עבורנו מודל לקליטת עלייה מיטבית. ראש העיר אמר, באמת יש מודל קליטה מיטבית, מ-95 מדינות, בשיתוף פעולה עם כל האגפים כאן. אם אנחנו מדברים על תלמידים יוצאי אתיופיה, שעלו מאתיופיה, 691 תלמידים פה בעיר באר שבע, שמקבלים מענה בכל המסגרות. יש משולבים בבתי ספר טובים וחזקים, כי זו המדיניות של מנהלת המחוז, לתת להם מענה. גם אנחנו מובילים את הנושא של 'הדרך החדשה', יוצאי אתיופיה ילידי הארץ שמונים כאן כ-250 - - - שמקבלים את המענה. מלבד זאת יש לנו עולים מאוקראינה שאנחנו נותנים מענה. לקראת הקיץ יינתן מענה לכל התלמידים העולים.

אני רק חושבת, מישהו אמר כאן את זה בהקשר של הרווחה, אני חושבת שכדאי לחשוב על להעלות את טווח הזכאות לתלמידים עולים מארצות שאינן - - - כמו - - - שלעולים מאוקראינה ורוסיה, שנה זה לא מספיק, כל הזמן זה שנה אחורה, ינואר 17', ינואר - - -

יעל, האם את מורידה את זה למטה למערכת החינוך? אני אדבר על זה למעלה.

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, יש פה נציגה נהדרת - - - היא מעלה את זה. אנחנו בשטח רואים כמה אנחנו זקוקים לעוד - - -

אין ספק שמערכת החינוך, כל מי שעובר אותה מגן הילדים ועד התיכון והאקדמיה, היא האולפן לקליטת הדור הבא ואיזה ואוצ'ר מקבל הילד העולה, כפי ששר החינוך, אני מדבר כרגע כדי לבנות משהו - - - בצפון מתן ואוצ'ר לפעילות לא פורמלית אחר הצהריים, לכל ילד.

משרד החינוך נותן?

כן, בצפון. האם אני יכול ליישם בגישה שלכם ואוצ'ר, כאחת שהיא במטה של ריכוז קליטת עלייה מיטבי, ואוצ'ר לכל ילד עולה? עם לו"ז. קלטתי אותו, גם אם הוא נכנס לארץ כזמני, כי הוא עוד לא החליט שהוא עולה, אני יודע שיש לי, לא משנה, את רינה בכיתה ב' ואת אחיה דוד עולה ל-ט', אני שולח לבאר שבע שני - - - אני יודע לשכלל את זה בתוספת, אולפן, עולה, מגשר וזה וזה ולתת לו את הוואוצ'רים לפעילות הלא פורמלית. לחשוב על עוד - - - בצפון זה נעשה, אני חושב שצריך לעשות בשנים הללו לכל ילד עולה.

לפעמים זו יוזמה פרטית של רשויות שהם כן עושים.

כן, ברור לי. באר שבע, אנחנו יודעים, יודע היושב ראש, לא נגיד איזה עיר, כדי לא להגיד לשון הרע, אבל אנחנו נלחמים, ברוך ה', בזה שהמגשר של בני המנשה לא יהיה דובר רוסית, שהמגשר של הרוסים לא יהיה דובר צרפתית. בסדר, סתם אני צוחק. אנחנו מרגישים שפה יש עבודה טובה, אני מחפש מה עוד שנעשה כדי שיהיה עוד יותר טוב.

לדעתי זה באמת גם להגדיל את זה בשנה וגם לעזור ב - - - למעשה הפנים של קליטת העלייה זה הפרויקטורים ואתם תפגשו אותם עוד מעט. אם אין פה עיר שמממנת את השכר שלהם, שלפחות עוד שלושה תקנים מעבר לשלושה שהמשרד נותן, זה לא קורה. זה עניין של ביצה ותרנגולת, אם לא יהיה פרויקטור שיעסוק בזה לא יגיעו עולים. זה העניין.

שגם מטפל בעולים שנמצאים כאן כדי שהשרידה שלהם תהיה שרידה מיטבית, זאת אומרת לא רק להביא עולים, אלא גם לטפל בעולים שנמצאים כאן כדי שבאמת - - -

בקליטה, לא בהישרדות.

יש כאלה ששורדים, יש כאלה שצומחים.

אנחנו צריכים לעשות כמה שיותר ובאמת לעזור לאלה שמגיעים לפה וגם לעודד עלייה, שיבואו. אני בעניין של הקטע של השילוב, איך אתם עובדים עם משרד הקליטה בעניין הזכאות שלהם לחינוך לא פורמלי. האם משרד הקליטה משתתף עד 10 שנים, עד 15 שנה.

כמו שאני מבינה משרד החינוך לא מטפל במשהו לא פורמלי.

אני אתן לך דוגמה. אמרת 690 ילדים עולים, דוגמה אני נותן, 1,203, אני מבין, משרד הקליטה לא שם, אבל ל-690 משרד הקליטה חייב ולכן אני אומר, האם משרד הקליטה משקיע ב-690 בעניין תכניות אחרי הצהריים?

אני אשמח להגיד. כי בעצם אנחנו כמשרד העלייה והקליטה לא יכולים להיכנס לפעילות בשעות העבודה הפורמליות ובגלל זה יש לנו תכניות לאחר הלימודים הבסיסיים, כמו שהם צריכים להיות. אז יש לנו תכנית פל"א, לעזור לעולים שנמצאים עד חמש שנים בארץ, או ליוצאי אתיופיה עד 15 שנה בארץ, להעלות את ההישגים - - -

לאחרים למה חמש שנים? 10 שנים.

10, סליחה, זה השתנה השנה. אתה צודק במאה אחוז. זה השתנה. זה מה שיש לנו. בנוסף הפעילות הבלתי פורמלית, כמו שאמרתי, אנחנו מעבירים תקציבים לקליטה עירונית, להפעלה בתוך המוקד, או תם 230,000 שקל, והתכניות שהוגשו השנה לשנת 2017, יש שם לא מעט פעילות לילדים, שאנחנו כמשרד אישרנו את התכניות האלה ושושנה יכולה לספר איך זה עובד כבר חצי שנה בתוך המוקד, כי אנחנו רואים כתובת ישירה בטיפול בפעילות בלתי פורמלית, גם למבוגרים וגם לילדים, וזו הרשות. הרשות בעצם מפעילה את התכניות האלה.

אני רק רוצה לציין שבאמת יש שיתוף פעולה מלא בין משרד החינוך למשרד העלייה והקליטה בקליטת העולים בתוך הרשויות. אם אנחנו נמצאים באיזה שהיא בעיה עם ילד מסוים אנחנו מתכתבים במייל והבעיה באמת מוצאת את הפתרון שלה והעולה מקבל את הסיוע שנדרש.

אנחנו רוצים לשמוע התייחסות של הסוכנות היהודית. אתם רוצים להתייחס? תסבירי לנו מה אתם עושים כדי לחזק את הרשות המקומית על מנת שהעולים שעוברים ממרכז הקליטה - - -

על מנת לשמר את הקשר, העברת אינפורמציה. שמי אלין, אני מנהלת מרכז קליטה נורית. מרכז קליטה נורית זה בעצם מרכז שבנוי על מודל חדש, שקולט עולים מכל העולים. יש לנו עולים מ-15 מדינות ובעיניי, כאחת שניהלה מרכז רק ליוצאי אתיופיה, זה מדהים וזה בעצם המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. כל הפעילויות הן משולבות וכולם ביחד ומועדון הילדים ביחד וחגים ביחד וזה באמת נכון לקלוט עולים בצורה הזאת.

במרכז קליטה יש כל יום פעילות לא פורמלית לילדים. כל יום, משעה ארבע עד שעה שבע, בימים ראשון עד חמישי יש פעילות במועדון הילדים. ברגע שהם יוצאים לדיור קבע זה הופך להיות קצת יותר מורכב וזה עובר לאחריות הרשות. אנחנו מבחינתנו, לפני שמשפחה עוזבת, מעבירים את כל האינפורמציה, גם לרשות וגם למוקד הקליטה, את האינפורמציה על המשפחה, על הילדים, ואם יש צורך גם העברה על מקרים סוציאליים יותר מורכבים. הצוות שלנו כן נמצא, גם אחרי שהמשפחה עוזבת הצוות שלנו נמצא בקשר עם המשפחות, אנחנו עוזרים במה שאנחנו יכולים. אבל, שוב, זה יותר מורכב ברגע שהם עוזבים.

אבל כן חשוב לי לציין את הקשר שיש עם הרשות המקומית ועם כיוונים ועם משרד הקליטה. הקשר הוא מאוד טוב, אנחנו בעצם נעזרים אחד בשני לסייע לעולים.

אני זוכרת שעשיתם כנסים. הייתה קבוצה גדולה שאמורה לצאת לדיור קבע, הביאו אותם למוקד, בתוך המוקד נתנו להם הרצאה על מה קורה בתוך העיר, איפה מה נמצא ובעצם כך הכינו אותם והכירו להם את כל - - -

את כל הנפשות, לפני שהם יוצאים לדיור קבע, שיהיה להם קצת פחות מורכב.

יש קשר שוטף, אני מאוד מסכימה איתך. אנחנו עובדים איתם יחד עם הצוות שלה, מקבלים פרטים על העולים, מתעדכנים, אנחנו מתקשרים, מזמינים את העולים, מראים להם את המוקד, פיזית איפה זה נמצא, תבואו, תתרשמו, תראו את הפעילויות שיש, תשתלבו ותמצו את מה שיש.

אז שושנה, תסבירי לנו על המוקד.

אנחנו חושבים על שם חדש לפרויקטורים, אבל עוד לא המציאו.

אז המוקד נמצא בשכונה י"א, זה נקרא מוקד קליטה בית סמואל. בעצם המטרה היא לתת מענה לקהילה, עד כמה שיותר לזרז את השילוב של העולים שהם כבר עברו לדיור קבע, לשלב אותם בתוך החברה המעורבת שלנו, בתוך העיר באר שבע ולעזור להם, לגשר ביניהם לבין המוסדות שנותנים שירותים ציבוריים. זה יכול להיות כמו עמידר, כמו ביטוח לאומי, כל מוסד שאמור לתת להם שירותים והם מתקשים לקבל את הזכויות שלהם, בגלל קשיי שפה או קשיים אחרים שהם נתקלים, בעיקר זה קשיים של שפה, שהם לא יודעים איך לבטא את עצמם והם בעצם לא מממשים את הזכויות שלהם ושם אנחנו נמצאים, בתפר, כדי לעזור להם.

אז כמו שהיא אמרה, כל עולה מגיע אלינו למוקד, מכיר את המוקד, נענה, יש שם מזכירה, המנהלת של המוקד, יש שם רכז נוער שהיה, עכשיו הוא סיים, יש לנו רכז תעסוקה, שהתפקיד שלו לתת מענה בנושא של השמה תעסוקתית, או קורסים, ואוצ'רים. צריך לנצל את הוואוצ'רים אם הוא עומד בקריטריונים. הרבה פעמים אנחנו לא מנצלים את הוואוצ'רים של משרד הקליטה בגלל התנאים, זאת אומרת בגלל שהוא עדיין לא רכש את השפה, למכללות יש את הדרישות שלהם, הוא צריך להיות עם 12 שנות לימוד, הוא צריך - - - וב-15 שנה, מה לעשות, הוא עדיין לא מיצה את כל מה שהוא - - - לא הצליח לעמוד בתנאים של המכללה, אז הרבה פעמים באמת אנחנו לא מצליחים למצות את כל המשאבים שעומדים לרשותם.

מה עוד אנחנו נותנים? יש לנו כנסים שאנחנו עושים בנושאים שונים, כנסים של מחלות, רפואה, כל מה שמעסיק אותם, זכויות שלהם, אנחנו יכולים להביא עורך דין, אנחנו יכולים להביא רופא, לבוא ולהציג את כל השירותים שהם נותנים, של אותו מוסד, והם נותנים גם את לוח הזמנים, איפה זה נמצא, באיזה שעות זה נפתח ושהם מוזמנים ללכת ולנצל את מה שהם אמורים לקבל שם.

נושא של משפט. הייתה אצלנו לא מזמן עמותת טבקה, עורכת דין שנתנה את כל השירותים שקשורים לענייני משפט, בעיקר נושא של תעסוקה, כי הרבה פעמים מה שקורה זה שכוח אדם מחזיק אותם עשרה חודשים ומפטר אותם, אז מפטרים אותם בלי לקבל שום דבר. יש לא מעט סיפורים על זה. כרגע היא לא נמצאת, אנחנו עובדים מול המשרד הראשי ברחובות. אבל הרבה פעמים באמת המצוקות שאנחנו נתקלים איתם, כי אין עולה חדש שהוא מובטל, הם עובדים, הם רק לא עובדים בכישורים שיש להם, כי הרבה פעמים הם באים חקלאים, אז אין לנו הרבה מה להציע להם, אבל גם כשהם נקלטים למקומות כאלה הם קולטים אותם לתקופה מאוד קצרה, של עשרה חודשים ואז מפטרים אותם ומפטרים אותם בלי להציע להם שום דבר. אז היא באמת טיפלה בהרבה לקוחות כאלה.

נושא של ביטוח לאומי, שזה בעיקר, גם ביטוח לאומי וגם רווחה. אני תמיד אומרת שעוד מעט יסגרו את הרווחה ויביאו אלינו. כל אלה שחסר להם ציוד בבית, כמו שהם אמרו, מקרר, או חשמל, או שהם קיבלו וזה מקולקל, יש להם יד שנייה והכול נהרס, יש להם בעיה בצנרת, זה התפוצץ, יש להם משהו עם בלון הגז, חשמל אין להם, דלתות שמתקלקלות והם לא יודעים לתקן. אז גם בחלקים האלה אנחנו משתדלים להביא אנשי מקצוע בתחום שיבואו ויספרו להם וייעצו להם וילמדו אותם איך לתקן אפילו דברים מינימליים בתוך הבית.

הקורסים שאתם מעבירים בתוך המוקד.

קורסים בתוך המוקד. בעבר היה קורס משאיות, מלגזה, אוטובוסים, הפנינו אנשים לשב"ס, הפנינו למשטרה. היו קורסים שעשינו, עשינו לא מעט קורסים יחד עם הום סנטר.

שפץ ביתך, על מנת לחסוך כסף.

שפץ ביתך. במקום שהם יזמינו כל פעם איש מקצוע וזה עולה להם, במיוחד שאין להם כסף.

אבל אני רוצה להגיד שכמו שאמרנו, כמו שרוביק אמר, אנחנו רוצים שהכול יהיה ביחד, יש לנו דור למדע, לילדים, זה מדע, זה ממש מדע. זה יוקרה של יוקרה. הם מקבלים את זה בשפות אחרות. תיאטראות, הם באים לתיאטראות כמו כולם, הכנה לכיתה א', כולם מקבלים את זה.

כן, יש לנו מועדון נוער, יש לנו חוגים נוספים, כדורגל, הכנה לצה"ל, נושא של סמים ואלכוהול, כיתות אולפן, מועדון לקשישים, פעילויות מיוחדות. אני אומרת את זה במהירות, אבל יש הרבה הרבה פעילויות.

תודה רבה. לפני שאני מסכם, יש מישהו שרוצה להתייחס ולא נתנו לו? 'נפש בנפש', אתם רוצים להתייחס?

אני אתייחס ממש בקצרה לעניין הפרויקטים. 'נפש בנפש' חרת על דגלו לפני כחמש שנים את חיזוק הפריפריה, הנגב והגליל והבאת עולים מארצות הברית. בעיר באר שבע התברכנו בפרויקטורית נפלאה של דוברי אנגלית, זה דבר מאוד חשוב. העולים, יש להם - - - כמו כן אנחנו רואים שהרבה מהעולים מהארצות - - - מגיעים לא לאזורי הדרום, לא לצפון, הם מגיעים לאזור ירושלים, בית שמש, ולכן העובדה שיש כאן מישהי שמדברת בשפה שלהם, בתרבות שלהם, מאוד מאוד חשובה.

אז אני מחזקת את העניין של פרויקטורים וכן העניין שרוביק דיבר לגבי הרופאים. אנחנו גם עובדים עם רופאים כדי להביא אותם. המנהל החדש של מרכז סורוקה - - - 'נפש בנפש'. כמו כן לרופאים מארצות הברית יש - - -

תודה. אני מאוד מודה לכם, לכולם. אני אבקש ממנהלת הוועדה לקרוא לנו את ההחלטות, נראה אם בסיור הבא, או בדיון הבא, אם צריך להוסיף נוסיף, אבל מה שעד עכשיו עשינו, אז אני אבקש ממנהלת הוועדה, דנה גורדון, להקריא.

הוועדה שמחה לשמוע מפי ראש העיר רוביק דנילוביץ על פעילותו הענפה לטובת העולים בכלל ויוצאי אתיופיה בפרט. במקביל גם לשלבם באוכלוסייה.

הוועדה קוראת לממשלה, אחת, לתעדף את העולים הבוחרים להתיישב בנגב ובגליל באמצעות סל הטבות ייחודי. שתיים, הוועדה תתכנס לישיבת מעקב בנושא, אל"ף, הכרה במקצועות רפואיים לעולים, בי"ת, קידום אולפן אינטרנטי בעברית, המיועד לעולים.

שלוש, הוועדה קוראת למשרד העלייה והקליטה להוסיף סיוע לעולים ממדינות מהן הגיעו ללא רכוש, הון עצמי, מעבר ל-10 השנים הראשונות.

אני רק רוצה להוסיף שמשרד העלייה והקליטה תומך במענק מוגדל לאלה שמתיישבים בנגב ובגליל. יש תוספת תקציבית די מכובדת. רק לזוגות נשואים.

- - - במועדון שבונים אותו, שיהיו ביחד, שיהיו שני מטבחים והוועד יהיה משולב.

אני לא הייתי נכנס לרזולוציה, אבל אומר לקיים שיח משותף בין שתי הקבוצות.

נכון.

ראש הרשות ניאות ל - - -

לקיים שיח משותף לגבי הפעלת מועדון ליוצאי אתיופיה, בין הוותיקים לעולים החדשים.

אבל אם מדברים בתמריץ לנגב וגליל, צריך לציין שכבר קיים לזוגות, לבודדים לא, יש תמריץ לשכר דירה, כל מי שבוחר לשבת בנגב וגליל, זה כבר קיים. אולי אנחנו רוצים להגדיל, זה כבר משהו אחר, אבל מה שקיים קיים.

זה מוגבל לזוגות נשואים.

עם ילדים. לבודדים זה לא.

ולא פחות חשוב הנושא של מוקדי הקליטה, העברת המקל בין משרד הקליטה - - -

כן, עוד לא סיימנו. הוועדה תפנה למנכ"ל המשרד לשוויון חברתי לבדוק מדוע לא הועבר התקציב שהקצה האוצר לרשות המקומיות לקליטת מנהלי ועובדי מוקד הקליטה.

הוועדה קוראת למנכ"ל משרד הרווחה, אביגדור קפלן, להאריך את המודל המוצלח הפועל בבאר שבע, לסייע לקליטת עולים בקהילה. פרויקט זה עומד להסתיים ב-2017 ומבקשים להאריכו.

לאוכלוסייה שעלתה מאוקראינה, צרפת ובלגיה.

הרחיבו אותו גם לרוסיה.

אפשר אולי להרחיב לעוד אוכלוסיות, על פי החלטת הממשלה.

ולבדוק להרחיבו לאוכלוסיות נוספות.

הוועדה רשמה לפניה את נכונותו של ראש הרשות לקיים שיח משותף עם יוצאי אתיופיה הוותיקים והחדשים למציאת פתרון למועדון משותף. הוועדה התרשמה לחיוב מהעבודה המשותפת של כלל הגורמים בבאר שבע לקליטת העולים, מראש העיר דרך חברת כיוונים וגורמים נוספים ומשרדי הממשלה.

תודה רבה.

(בסיור במרכז הצעירים, באר שבע)

תודה שחיכיתם לנו בסבלנות. יחד איתי נמצאים חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הכנסת יהודה גליק, מנהלת הוועדה דנה גורדון, והצוות של המשרד שלי נמצאים פה, פליסיה, אורי וישמבל. אנחנו נשמח מאוד לשמוע מכם.

קודם כל ברוכים הבאים. אני ממש מתרגשת, לא ציפיתי לכמות כזו של אורחים.

נמצאים גם נציגי משרדי הממשלה, משרד הקליטה, משרד החינוך, מוקד הקליטה, שושנה, וגם מנהלת הקליטה בעירייה, אליסה, הסוכנות היהודית.

פרויקטורים.

פרויקטורים כמובן.

אז שלום לכולם. קוראים לי עדי ואני ממלאת מקום של מנהלת הסטארט אפ, מרכז הצעירים בעיר באר שבע. כמו שאמרתי, ברוכים הבאים. אני מניחה שבאתם מפגישה מאוד ארוכה, אז אנחנו רצינו קצת לספר על הפעילות שלנו, ממש בקצרה. אז בכמה מילים אני אגיד שאנחנו המרכז הראשון שהוקם בארץ, בשנת 2000, בשיתוף עיריית באר שבע, חברת כיוונים, מונטריאול, במסגרת שותפות 2000. המבנה הזה נתרם על ידי פדרציית מונטריאול.

אנחנו עוסקים בארבעה תחומי ליבה עיקריים. אנחנו פוגשים בשנה בערך 6,000 צעירים כאשר יש לנו ארבעה תחומים מאוד מאוד ספציפיים. אנחנו עוסקים בתחום של תעסוקה ופיתוח קריירה, השכלה, תחום של פיתוח אורבני קהילתי, מעורבות של צעירים וכמובן קהל היעד של עולים. יש כאן גם שלוש תכניות ייעודיות לקהלי יעד ספציפיים כאשר הצעירים הם צעירים בגילאי 18 עד 35. תכנית אחת שנקראת תכנית 'בשבילי', בשיתוף עם משרד הרווחה, שהיא לצעירים בסיכון, ושתי תכניות לצעירים יוצאי אתיופיה, תכנית סטארט אפ להצלחה, שהצגנו אותה בוועדת הקליטה של הכנסת לפני כמה שנים טובות, ותכנית סטארט אפ לקריירה, זה שתי תכניות פילנתרופיות שמלוות צעירים. אני לא אכנס לזה כי תיכף מי שעושה את העבודה יספר לכם, אבל זה בגדול קצת עלינו.

תודה.

שלום לכולם, אני אירה, אני רכזת תחום עולים בסטארט אפ. משהו אישי, בחודש הבא אני הולכת לציין פה שנה במרכז ובשבילי זה כמו סגירת מעגל באופן אישי כי גם אני עליתי לארץ, בתור ילדה אמנם, ההורים שלי היו בסביבות גיל ה-30 - - -

מאיפה עלית?

עליתי מרוסיה ואני בטוחה שאם אפילו מחצית מהדברים שמחלקת קליטה עושה למען עולים ומה שאנחנו עושים, אם ההורים שלי היו מקבלים אותם, אני בטוחה שהעלייה שלהם הייתה הרבה יותר פשוטה.

אני אספר בקצרה מה אנחנו עושים פה. אני רואה את התחום מחולק לשלוש מטרות. מטרה אחת זה לתת לעולים שמגיעים לכאן הרגשה שהם הגיעו לעיר הנכונה. זאת אומרת לוקל פטריוטיות לגבי העיר באר שבע. אנחנו עושים את זה בעזרת סיורים בעיר, חגיגת כל מיני אירועים, חשיפה של העולים שמגיעים לכל מה שמתרחש בבאר שבע. מטרה נוספת היא גיבוש קהילה צעירה סביב נושאים של תרבות ופנאי, גם על ידי אירועים שאנחנו עושים, אם זה ציון גם של חגים יהודיים וגם חגים אזרחיים יותר, כמו הנובי גוד, מי שמכיר. מטרה שלישית וחשובה זה לפתח מענים שהם באמת צריכים בעיקר בתחום התעסוקה ותחום של לימוד העברית.

קצת נתונים. אליסה, אולי הם כבר שמעו את הנתונים. חשוב להתייחס פה ל-60%, בעצם 60% מהעולים שהגיעו לבאר שבע בחמש השנים האחרונות הם בעצם צעירים, קבוצת היעד שלנו, שזה 18 עד 35. אני היחידה בתחום, יש לי סטודנטים שמסייעים, אבל אני מקבלת כ-200 עולים בשנה ועושה להם ייעוץ אישי. בנוסף 240 עולים משתתפים כאן במגוון של סדנאות, פרויקטים ותכניות.

איך הפנייה אליכם נעשית? באופן פרטני? העולה פונה אליכם? איך הקישור?

זה מתבצע בכל מיני, קודם כל יש לי שיתוף פעולה מלא עם מחלקת הקליטה העירונית.

אני מדברת מהמקום של מרכז הקליטה, אם מגיע אליי עולה ואני רוצה להפנות אותו אליכם, איך אני עושה את זה?

קודם כל אני מכירה את אריאלה ואת גאיה ואת טליה, אני בקשר איתם.

- - - ונורית.

אוקיי. אז קודם כל מדי פעם אני מבקרת במרכזי הקליטה, מציגה את מה שאנחנו עושים כאן בסטארט אפ.

באולפנים גם.

גם באולפנים, בעיקר באולפנים, בעיקר שולחת דיוור, זאת אומרת אם משהו חדש קורה בסטארט אפ אני רוצה שזה יגיע לכולם, אני מקווה שזה מגיע לכולם. ושוב, דרך שיתוף הפעולה עם מחלקת הקליטה, זאת אומרת הם מכוונים אליי אנשים שצריכים סיוע בכתיבת קורות חיים ודברים כאלה. זה בעיקר הפעילות.

אני אשמח שנעשה אחרי זה את הקישור.

אני אשמח מאוד.

אני מבקש לרשום שאלות, ניתן לה, לא נפריע לך, תשלימי ואחר כך יהיה לנו זמן לשאלות. בבקשה.

ועוד דבר מאוד מאוד חשוב, גם הצגתי את זה במספר של ה-200, זה בעצם הדבר הייחודי שאנחנו עושים כאן, שזה ייעוץ הוליסטי. באופן כללי מרכז סטארט אפ מסייע ומייעץ לצעירים בבאר שבע במגוון נושאים. מה שאני מנסה לעשות בייעוצים שלי זה לתת לאותם עולים סיוע מגוון, הוליסטי. מגיע אליי עולה שצריך למשל לעשות קורות חיים בעברית, אז אם הוא צריך גם נושאים אחרים אני מסייעת לו בכל התחומים.

קצת על דברים שנעשו וגם ממשיכים להיות. אז, כמו שאמרתי, סדנאות. עשינו פה סדנאות להורים צעירים בישראל, בעצם איך להשתלב במערכת החינוך, סדנה של פתרון קונפליקטים, שזה משהו שהוא מאוד מאוד חזק, סדנאות של תעסוקה, השתלבות בשוק התעסוקה, טיולים, סיורים. יש לנו פה תכנית מיוחדת שנקראת פטפוט קבוצתי, שהיא נולדה מתוך תכנית שהייתה פטפוט אישי, שזה לימוד עברית אחד על אחד, זה פטפוט קבוצתי, זה בעצם קבוצות קטנות של עד עשרה עולים חדשים שלומדים עברית מדוברת ביחד עם מנחה שהיא לאו דווקא מורה, אבל היא מנגישה את החומר, היא הייתה מורה במחו"ה אלון.

כמו שהזכרתי, אירועים שכבר היו. אנחנו חגגנו לא מזמן את ל"ג בעומר, ביחד עם עולים, עשינו את נוביגוד, קבלות שבת אנחנו עושים פה. יש לנו גם משהו מאוד ייחודי, שזה סיורי תרבות וטעימות להכרת באר שבע, העיר העתיקה. כל מה שמופנה לצעירים באופן כללי אני מנסה גם לעשות את זה לעולים, כמובן עם קצת שינויים. זהו.

אנחנו גם נספר לכם על - - -

קצת מספרים. ציינת שבקשר איתכם, אם התרשמתי נכון, כ-400 עולים.

כ-400 עולים, חלקם גם מגיעים לייעוץ אישי וגם משתתפים - - -

כי זה חתך הגיל שאתם מטפלים בו? איזה גילאים אתם מטפלים?

18 עד 35, קצת יותר.

לא, כי זה גם כוח האדם שאפשר לטפל באותה כמות. זה גם וגם.

אבל למעשה כל עולה יודע שהוא יכול להקיש פה בדלת ושיהיה לו פה מענה?

כן. כל עולה צעיר.

יש מציאות שאתם משווקים, חבר שיביא חבר?

זה מה שרציתי גם לענות על השאלה הזו, שבעצם אחד הדברים הכי משמעותיים זה שאנשים מגיעים דרך אנשים. זו אחת הדרכים הכי נפוצות. אנשים מגיעים, גם בעקבות אירועים שהם השתתפו בהם ונראים להם, אז הם מגיעים אחד אחרי השני, כמובן שהעניין האישי הוא מאוד מאוד משמעותי עבורם.

שלום לכולם, אני ניב מגריל, מנהל תכנית סטארט אפ להצלחה, התכנית להנגשת השכלה גבוהה לצעירים יוצאי אתיופיה בדרום, זו תכנית רק דרומית, שהבסיס שלה הוא בבאר שבע. התכנית באה לתת מענה למספר חסמים, שגם המועצה להשכלה גבוהה, אימצה אותה, שזה חסם בגרויות, זה מעבר של בגרויות, מבחן פסיכומטרי, חסם כלכלי, מודל לחיקוי ועוד כמה דברים.

המודל שלנו הוא מאוד מאוד פשוט, מורכב לעשות, אבל מודל פשוט. הסטודנט במרכז, הוא זוכה לליווי אישי של רכז או רכזת התכנית, משתתף בארבע סדנאות העצמה בשנה, מקבל סיוע לימודי בדמות של שיעורי עזר, סיוע כלכלי בדמות של מלגה ובתמורה מבצע עשייה חברתית, או מבצעת, יש לנו רוב של נשים בתכנית, אז מבצעות, במקרה הזה, עשייה חברתית בהיקף של בין 60 ל-100 שעות בשנה. בזכות כל הליווי והמעטפת של התכנית מעל 90% מהסטודנטים מסיימים את הלימודים האקדמאיים ואנחנו בודקים את ההשתלבות שלהם בעולם התעסוקה ואחרי 11 שנות פעילות שהתכנית עובדת אנחנו שמחים לבשר שכ-85% השתלבו בתעסוקה הולמת, שזה אחוזים ממש ממש גבוהים.

בתוך התכנית יש פרויקט שנקרא 'כנפי יונה', שמטרתו לתעד את סיפורי העלייה של יוצאי אתיופיה. השנה סיימנו את השנה השנייה, הוא פועל בשתי מכללות, ספיר ואשקלון, והיו טקסים מאוד מרגשים בשבועות האחרונים. זה גם מכינה, סטודנטים וגם הנדסאים.

כמה בסך הכול יש?

במהלך שנה אקדמית משתתפים בתכנית כ-140 סטודנטים ועוד בין 100 ל-120 שמתעניינים בלימודים, מקבלים ייעוץ, בסך הכול 250 בשנה.

חשוב להגיד שזו תכנית שקיימת כבר 11 שנה ונתמכת על ידי פילנתרופיה בלבד. אנחנו עוסקים המון בגיוס משאבים, פוגשים הרבה מאוד קרנות, יש לנו הרבה שותפים לדרך. האמת שלא רצינו להלאות אתכם, אז לא כתבנו אותם, אבל בהחלט זו תכנית שהעלות שלה היא מאוד מאוד גבוהה, אנחנו מלווים את הצעירים האלה באופן אישי, בתכנית יש מנהל התכנית ושלוש רכזות, שמלוות באופן אישי את הצעירים לאורך כל השנה האקדמית, דואגים ככה למנוע את הנשירה, במטרה שהצעירים האלה ישתלבו בתעסוקה הולמת.

במעבר מתבקש, תכנית האחות נקראת סטארט אפ לקריירה. מי שמובילה אותה לא נמצאת פה כרגע, אני אגיד שכרגע אני ממלאת מקום, אבל זה בעצם התפקיד שלי, זו המשימה שלי בחמש השנים האחרונות. זו תכנית שנולדה מצורך, מתוך ההבנה שצעירים יוצאי אתיופיה, לא מספיק שיש להם את האתגר הזה של לסיים את התואר האקדמי, יש עניין מאוד משמעותי עם ההשתלבות בתעסוקה שהיא הולמת,, הולמת את הכישורים, את היכולות שלהם ואת מה שהם יכולים להביא לשוק העבודה. בעצם בנינו מודל, מודל מאוד מאוד ייחודי, שלצערי התקציב שלו הוא רק ל-40 חבר'ה בשנה. כשאני הגעתי ב-2013, התכנית הזאת עמדה על בין 3 ל-5 צעירים, היום יש לנו למעלה מ-120 בוגרים. כל שנה אנחנו מלווים 40 צעירים בשני מסלולים, חבר'ה שהם אקדמאים, שסיימו תואר אקדמי, וחבר'ה שלא למדו ובעצם אנחנו מייצרים להם איזה שהוא רצף בחשיבה, שאם אתה לא הולך ללמוד באקדמיה אז יכול מאוד להיות שאתה יכול ללמוד איזה שהיא הכשרה מקצועית וכן להצליח בשוק העבודה ולהתכלכל בכבוד.

אז בעצם המסלול עצמו מלווה צעירים על ידי זה שאנחנו קודם כל עוברים את כל תהליך הייעוץ והכנה לעולם העבודה וההיכרות איתו ומיד אחר כך כל צעיר מקבל ליווי של מאמנת תעסוקתית. יש לנו שלוש מאמנות בתכנית, פרילנסריות, שעת אימון עולה היום הרבה מאוד כסף, נפגשים ל-10 מפגשים אחד על אחד, בהם הם בונים את היעדים שלהם, בונים מפת קריירה, עושים איזה שהיא עבודה מצד אחד מאוד מאוד אישית, מצד שני מאוד פרקטית כדי לכוון לתעסוקה.

כמו שאמרתי, אנחנו עומדים על למעלה מ-120 בוגרים כאשר יש לנו 85% השמה ותעסוקה הולמת, שזה נתון מדהים. אנחנו שומרים על קשר רציף עם הבוגרים שלנו במטרה שהם ישמשו רשת של נט וורקינג לצעירים יוצאי אתיופיה אחרים ויפתחו דלתות וייצרו קשרים. בגדול, זאת התכנית הנוספת שלנו, זה הסיכום שלנו את ההצגה. יש פה עוד הרבה פעילויות בסטארט אפ.

הכנו לכם מידע על התכניות ונשמח, אם זה מעניין אתכם, לשמור על קשר.

נמצאים איתנו גם הרפרנטים של מחלקת הקליטה, תוכלו לשאול אותם שאלות, הם יוכלו לספר לכם על העשייה. הם למעשה פוגשים את כל העולים שמגיעים אלינו. אליסה, אולי תציגי את הפרויקטורים?

בבקשה, זאת סבטה, לדוברי רוסית, מייגן, לדוברי אנגלית, רות, לדוברי צרפתית וערבית, טניה, היא לא פרויקטורית, היא עובדת עם הקהילה, נוער וכדומה, עובדת איתם יד וביד. לודה היא האנליטית, אם אתם רואים את כל ה - - - זו לודה. אלון, זה הבן אדם שהתחיל לטפל בתעסוקה בהצלחה לא נורמלית. אלון, בבקשה, זה לדוברי ספרדית. את שושנה אתם מכירים.

זה מה שמוגדר פרויקטורים?

כן, נטלי, אני אחראית על כל הפרויקטורים, אני מדברת את כל השפות.

יש דוברי ערבית שבאים לפה? לא הבנתי.

יש מטוניס, מרוקו. אבל הם מדברים גם צרפתית.

תימן גם.

כמה מדרום אמריקה?

יש עלייה מדרום אמריקה.

אלון-פרויקטור

ידוע שעד 2016 היו 960 עולים, מ-10 שנים קודמות עד 2016, השנה זה גדל מאוד וכל יום אנחנו רואים גידול משמעותי מאוד, במיוחד מברזיל, מפרו, החברים מוונצואלה שהגיעו לפני חודשיים, רובם, מקום המגורים שלהם במרכז הקליטה נורית.

אוכלים באל גאוצ'ו?

אלון-פרויקטור

אין יותר אל גאוצ'ו בבאר שבע.

איך יכול להיות שבאים לפה עולים מדרום אמריקה.

אתה לא בא מספיק, יהודה.

אלון-פרויקטור

החבר'ה באמת משתתפים בכל מיני הצעות שאנחנו מציעים להם, לומדים באולפן, עובדים, רוב העולים דוברי ספרדית ופורטוגזית גם בבאר שבע. הם אוהבים להיות ביחד ואפשר להגיד שזו קבוצה מאוד מגובשת שהולכת איתנו לקונצרטים, שהם מכירים היטב, עד היום וימשיכו ככה, את חיי התרבות בבאר שבע. כשאני מדבר על חיי תרבות אני מדבר על הכול, כולל חיי לילה. אנחנו הולכים למועדונים, הכול ביחד, אנחנו עדיין לא במאה אחוז שולחים אותם, אבל לאט לאט הם מתקדמים. פתחנו להם דרך מחלקת קליטה עירונית מועדון מאוד מיוחד, עם השתתפות די רצינית של עולים ביחד, דוברי ספרדית ופורטוגזית, שם הם לומדים עברית איתנו, בשיטה מאוד מעניינת, אולי חדשנית, שזה לימודי עברית דרך תיאטרון, כדי לדבר את השפה, עברית מדוברת. הם באים למועדון מכל הגילאים ומכל הארצות. אתם יודעים שדוברי ספרדית הם הרבה ארצות, זה לא אחת או שתיים.

אתמול הודיעו לי שאמורים להגיע קבוצה גדולה מפרו כבר ביולי. בקיצור, אני כפרויקטור שלהם, אני מאוד מחובר אליהם. אנחנו מלווים אותם לכל מקום, הם המציאו גם שיטה מאוד מיוחדת וחדשנית, שזה דרך הטלפון והספיקר שלהם, בכל שעה, בכל יום, כולל שבתות, ואנחנו נדבר על זה, מתקשרים אליי, מבקשים תרגום, 'אלון, אנחנו נוסעים לתל אביב, הקופאית פה, דבר'. אז אנחנו עושים את העבודה, גם זה, אני לא היחיד. נראה לי שזה משותף לכולם, אנחנו נותנים, תאמינו לי, את החיים בשבילם, וזה אני יודע מכל השפות גם.

חוץ מזה פתחנו גם וכבר בשנה שנייה קבוצת תיאטרון של כל העולים החדשים בבאר שבע, ילדים קטנים עד בני נוער משתתפים, הם לומדים עברית דרך תיאטרון. זו עברית מדוברת, למידה חווייתית לעברית מדוברת דרך תיאטרון. התוצאות הן מדהימות. הייתי מאוד רוצה לראות אתכם גם באים ולראות את התוצאות כי זה חשוב. אז זה קורה בבאר שבע אצלנו, לפחות במה שנוגע לי.

שיתוף הפעולה עם המשרד לקליטת עלייה הוא רצוף, הוא מאוד מקצועי, יש דאגה יומיומית לכל עולה ועולה, כל משפחה ומשפחה ואני רוצה לראות אותם באמת מצטרפים לחברה. זו המטרה שלנו בסופו של דבר. לאט לאט מדברים עברית, אף על פי שזה מביא קושי לכולם, למצוא עבודה יותר טובה וכו', זה ידוע, אבל הם מקבלים את המנה החשובה ביותר שזה דרך מחלקת הקליטה העירונית והעזרה של כל אחד מאיתנו, למצוא עבודה ולהתקדם, למצוא מקום לימוד עברית ולהתקדם.

אני אומר לכם, 80%, הייתי אומר, הם בתוך מעגל תעסוקה, בין דוברי הספרדית והפורטוגזית, ולאט לאט הם יוצאים לקליטה ישירה, שוכרים דירה פה בבאר שבע. הם נשארים, עובדים, הילדים הולכים לבתי ספר, גם דתיים, גם לא דתיים, ממלכתיים וכו'. אני חושב שאפשר להגיד שאיתם יש לנו הצלחה גדולה ושהם ימשיכו להגיע, זה אני בטוח.

יש לנו, לכולנו, דף רשמי בשפה של כל אחד מהם, גם ברוסית, גם באנגלית, גם בספרדית, אבל לגבי הדף שבספרדית, כי כל אחד יספר על שלו, הוא הביא עולים דוברי ספרדית ופורטוגזית מערים אחרות בארץ. דרך הדף, דרך הקשר הזה, והם בבאר שבע. הם גם במרכזי קליטה, יש כאלה שישר לקליטה ישירה, ממקסיקו לרעננה, מרעננה לבאר שבע והם פה. הם לומדים, עובדים, לאורה למשל, בגן החיות בבאר שבע, שזה היה חלום שלה, היא הגשימה חלום, היא עובדת שם.

ובגן החיות יש גם דוברי שפות אחרות.

אלון-פרויקטור

נכון. הם גם קולטים שם עולים וזה חשוב, וזה עירוני. אני אוהב את העבודה.

רואים, מרגישים שאתה אוהב את העבודה.

אלון-פרויקטור

אני יודע שאתה קרוב לסיפור של הוונצואליים, אז אתה יודע על מה אני מדבר. הם מטופלים במאה אחוז ויותר איתנו.

הם עכשיו בבאר שבע?

כן, במרכז קליטה נורית.

איך הם מסתדרים?

נהדר והם מקסימים, תענוג איתם.

שאלה קטנה לגבי הדרום אמריקאים. מהיכרות שלהם ברמלה, ברמלה גם הגיעו רבים ואני יודע שהקהילה ברעננה מסייעת להם. רבים מהם, עם הבעיה של יהדות, חלק חצי חצי, חלק כל מיני.

אלון-פרויקטור

אנחנו מדברים על גיור שעברו שם, מאוד קשה, עד שהגיעו לבאר שבע או לישראל בכלל, זה נכון.

השאלה האם ניתן היה או האם התקיים, כדרך אצל חלק מהעדה האתיופית או אצל בני המנשה, הם נקלטים היום דרך כפר נוער בכפר חסידים ושם בשלושה חודשים מעין אולפן ואוריינטציה הם עושים גם אולפן גיור.

אני חושבת שזה שכן משהו שצריך לתת עליו את הדעת, כי למשל העולים מוונצואלה שהגיעו, גם כן הגיור שלהם עדיין לא מוכר ואין להם מעמד של עולה במדינת ישראל.

אבל מצאנו פתרון.

הם במעמד א'5.

הפתרון שאנחנו בוועדה קיבלנו, שמעלים אותם ומשלימים את הגיור פה.

איפה? יש איזה שהוא מרכז שמשלימים?

זה מה שאני שואל, האם אנחנו כוועדה, השאלה שלי היא כל הזמן מופנית בשביל להבין מה המציאות ואם אנחנו כוועדה יכולים לדחוף אותה. אנחנו מתכננים ועדה, גם עם הרבנות, אז השאלה היא, אם היינו יכולים לדבר על העולים מדרום אמריקה, שלהבנתי זו בעיה רחבה. אני יודע על גורמים ברמלה שממש עוסקים בזה הרבה, כדי לעזור להם, גם אם אחד מבני הזוג איננו יהודי ברישומו, איך לגייר, איך לסייע. אני שואל האם אנחנו נוכל להכניס את זה גם בסדר יומנו בכדי שגם באולפן נוכל לתת אינפוטים נוספים של כיתות גיור כמו שעושים עם יהודי אתיופיה לחומרה, עושים עם בני מנשה ל חומרה, נוכל לתת להם את זה כבר מרגע ראשון באולפן.

זה יעזור מאוד אם זה יהיה במקום אחד באופן מרוכז.

זה מאוד יעזור.

אני יודע שבעולי דרום אמריקה, על הארצות השונות, ההיכרות שלי היא מרמלה, ואחר כך זה גורר לכל - - - פחות תעסוקה, מצב סוציואקונומי יותר קשה.

גם אצלנו אנחנו רואים את הבעייתיות וזה לא מסודר, זה פרטני צריך לפתור את הבעיה.

הנושא של ונצואלה זה נושא מיוחד. הגיור שנעשה לא היה מספיק לצורך חוק השבות ולכן כל הדיון שעשינו, שפשוט הם נמצאים בסכנה, קודם כל בואו נציל אותם, את החיים, וישלימו מה שחסר בעניין הגיור. דהיינו שהם עוברים עוד פעם פה, בארץ.

בוא נמצא דרך. אני יודע שכרגע זה נעשה בהתנדבות ובדרך לא ממלכתית. יש רב ברעננה שמסייע ברמלה, לא זוכר את שמו, אבל נכחתי שם בשנה שעברה, פעמיים, גם בחתונות חוזרות, כי התגיירו וחיתנו מחדש. אמרתי להם 'תעזבו, מה אתם צריכים את זה?' אז ממש בתרגום הם אמרו 'זו ההשתלבות שלנו, כך אנחנו מרגישים שיהיה לנו פה יותר כוח להתחבר'.

זה גם קבלת מעמד.

בבאר שבע יש את הרב וורצמן, אבא של אבי וורצמן. הוא שכן שלי, המקלט שליד הבית שלי הוא כולו אולפן גיור.

השאלה אם אנחנו יכולים לתת לזה כוח באמצעות תשאול ולשקף?

בהחלט, אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה. בעניין הזה, מה שהגיע אלינו לוועדה זה עניין ונצואלה, לא הגיעו אלינו הבעיות שאתה מתאר בעניין הדרום אמריקאים, אבל אני חושב שאפשר לדון בוועדה ולקדם ולתת כוח לנושא.

לשמוע מהם, אם יש להם בזה קשיים או רצון שיסייעו ממלכתית, להביא משרד דתות, להביא רבנות, להביא רמלה. אני יודע שברמלה יש אותה בעיה.

אוקיי, נשמח לשמוע את הניסיון שלהם בנושא וגם להוסיף.

אלון-פרויקטור

מרגש לראות אותם ואני אומר לך בעצמי, כי אני הולך לבקר גם את אמא באותו יום, בימי שישי, הולכים ביחד ברגל הרבה רחובות כדי להגיע לבית הכנסת כדי לחגוג ביחד שבת. ילדים, יש נשים חולות, יש מקרה מאוד מיוחד שם, הולכים ביחד. כמה זה מנורית עד שכונה ט' בבאר שבע? זה לא צחוק.

זה מרצון, כי יש בית כנסת במרכז הקליטה נורית. הם מאוד מחוברים לקהילה, מאוד חשוב להם להיות מחוברים לקהילה.

אלון-פרויקטור

והם עושים את זה והולכים ביחד והולכים ברגל וחוזרים ברגל. גם בחורף, גם בקיץ ואני ראיתי אותם בימים ש - - - ואני חושב שצריכים בהחלט לברך את העניין, שצריכים להכיר בהם כבני אדם שמגיע להם להיות עולים פה. אני אומר לך מהלב, זה כבר אני חושב בקול, להכיר בהם כבני אדם יהודים והרבה פעמים אני יכול גם להגיד שהרבה יותר יהודים עוד הרבה יותר כמונו, כולל אותי. אני לא רק מוריד את הכובע, אני רואה את המציאות, זה לא שאני חולם וחושב את זה, אני רואה את זה ואני מעריך את זה מאוד. זה לא אני, אני חושב שכל בן אדם עם קצת - - - צריך להתחשב.

העולם מוונצואלה ספציפית משובצים באולפן, הם התחילו ולומדים באולפן. ביטוח רפואי הם גם כן מבוטחים. הסוכנות היהודית, בגלל שהם לא מוכרים כעולים, נותנת להם כל חודש מעמד קליטה.

אבל זה לא מקדם אותם במעמד.

זה לא מקדם אותם.

הבנתי. אנחנו עוד לא סיימנו. קודם כל היה חשוב לנו שהם יהיו בארץ, להציל אותםם, שיהיו בארץ, ואז אנחנו נמשיך.

נכון, אז עכשיו צריך לטפל.

נמשיך, שיקבלו את כל הזכויות. אנחנו מטפלים בזה מול הסוכנות היהודית ומול משרד הפנים. הנושא נמצא בטיפול, אבל זה חשוב לשמוע.

נשמע את האחרים, בבקשה, מי עוד רוצה לשתף אותנו?

עכשיו אולי תור אמריקה.

קורים לי מייגן, אני הפרויקטורית של דוברי אנגלית בבאר שבע. אני בעצמי עולה חדשה, אז תבינו את זה. עברתי קליטה מאוד מוצלחת פה ואז איכשהו נפלתי לתפקיד הזה. הקהילה של דוברי אנגלית זה כולל אנשים מבערך 14 מדינות, בעיקר מארצות הברית אבל קנדה, אנגליה, יש לנו זוג מאירלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, הודו, יש לנו קהילה די גדולה מהודו פה בבאר שבע. זה המון זמן העלייה של דוברי אנגלית לבאר שבע לא הייתה משהו, היו כמה בודדים, החלוצים יותר, בואו נגיד את האמת, וזה היה בין 70 ל-80 עולים כל שנה. אבל בין 2015 עד 2016 יש גידול של 30% מהעולים ואנחנו הגענו לסוף 2016 עם 140 עולים שהגיעו בשנה הזו, שזה הבדל משמעותי. אני חושבת שיהיו אותן תוצאות ואפילו תוצאות יותר גבוהות בשנה הזו.

את מתכוונת שיש לך צפי עתידי? את כבר יודעת?

אני עובדת ממש קרוב עם 'נפש בנפש', הם ארגון עידוד עלייה מצפון אמריקה, אז יש להם באוגוסט - - -

יש כוונה לקלוט עולים בנורית מ'נפש בנפש'. לקראת תחילת ספטמבר, כרגע רשומים הרבה עולים.

מאות עולים.

בסדר, נשמח.

תכנית מאוד חשובה.

תספרי להם על מועדון הנוער. אני פשוט רוצה להגיד שכמו שאלון, הוא פרויקטור, נכון? הוא עובד עם דוברי ספרדית, אבל מה הוא עושה? תיאטרון, מפני שהוא במאי במקצוע. הוא תורם ללימודי עברית דרך תיאטרון. אתם ראיתם את התמונה, צריך לשלוח לכם. היא פסיכולוגית במקצוע וגם עובדת סוציאלית עכשיו, אז היא התחילה עם מועדון נוער ובמועדון הנוער שפות שונות, זה לא רק לאתיופים או רק לרוסים או רק לזה, כולם ביחד. אז כמה מילים על זה, בבקשה.

אוקיי. ילד ממקיף א' בא אליי בקיץ שעבר והוא אמר 'אני צבר, אבל אני רוצה לעזור לעולים חדשים'. זה ממש החלום שלו, הוא מסיים עכשיו כיתה י"ב ועוד מעט מתגייס, אבל איתו ועם מקיף א' וגם עם העזרה ממשרד הקליטה ומהמחלקה שלנו, אז הקמנו מועדון נוער לעולים חדשים, קוראים לזה 'עולים לקהילה'. היום יש לנו בין 20 ל-25 נערים מגיל 11 עד 16 שבאים כל שבוע לקבל עזרה בשיעורי בית בימי ראשון ובימי שלישי הם מקבלים יותר כיף ופעילויות חברתיות איתנו. יש לנו מאגר של מתנדבים מהתיכון, לא רק מקיף א', מכל באר שבע, וגם יש לנו סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון ומכללת סמי שמעון, שהם באים גם לעזור ולתמוך. הם ממשיכים את זה בקיץ עם יציאות והמשך של עזרה בעברית, כי הם צריכים להמשיך לחזק את השפה. ויש לנו באמת ילדים מכל העולם שם, יש לנו מהודו, מארגנטינה, הילדים מוונצואלה באים גם, מרוסיה, מאוקראינה, מצרפת. אני לא יכולה לתאר את הכול וזה הבייבי שלי, אני חייבת להגיד, זו נקודת האור. אנחנו גם עובדים עם אנשים, אנחנו איתם בהצלחות וגם בקושי, אז לצאת למועדון זה מאוד כיף, כי אני יודעת ששם - - -

ברשותכם אני רק אוסיף שעידוד עלייה זה גם חלק שלנו בלתי נפרד. מייגן הייתה באנגליה וגם באמריקה וזה גם חלק מהתפקידים. בהזדמנות הזו אני עוברת עכשיו לצרפתייה, כי אני לפעמים קוראת לה שרת החוץ, כי היא כל הזמן בקשר עם זה, שבוע-שבועיים לפני היא הביאה לכאן כ-35 רופאים מצרפת, שהם עדיין לא עלו, הם הגיעו לבדוק אותנו, קוראים לזה גישוש. רות, בבקשה.

קוראים לי רות חדד, אני פרויקטורית לדוברי צרפתית וגם ערבית. התחלתי עם העולים מטוניסיה, שהגיעו לפני שלוש שנים, ליווינו אותם, הם היו כולם מרוכזים במרכז קליטה יעלים. היום כל אחד בדירה שלו, כל אחד עם העסק שלו, עלייה מאוד מאוד מוצלחת, ילדים מוצלחים. המשכתי עם דוברי צרפתית, אני עוסקת הרבה בעידוד עלייה, נסעתי גם אני ליריד בפריז, ליוויתי את ראש העיר בחודש דצמבר לליון ואני בקשר הדוק עם כל מיני ארגונים שקשורים לעלייה מצרפת, גם בארץ וגם בחו"ל. העלייה מצרפת פה היא לא ממש גבוהה, אבל אנחנו רואים יותר ויותר מתעניינים, אם זה מחו"ל, אם זה כאן. גם משפחות שהגיעו למרכז ואחרי שנה, שנתיים, שלוש שנים שומעים על באר שבע, יש הזדמנויות פה של תעסוקה, אז עוברים לכאן ומקבלים גם מענה מאיתנו, מכולנו, ממחלקת הקליטה העירונית.

בגדול זהו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הפרויקטורים, עושים פרויקטים משותפים, אין משהו מוגדר רק לצרפתים, או רק לדוברי אנגלית או רק לדוברי רוסית, המטרה היא ממש לשלב אותם וזה משהו שמאוד ייחודי כאן. אם אני שומעת בירושלים או בנתניה או באשדוד דברים שרק קבוצות של צרפתים, פה זה אחרת. אז אני מאוד מברכת על שיתוף הפעולה עם שאר הפרויקטורים.

יש עוד שתי פרויקטורית שהן עובדות עם רוסית והיא גם עם אנגלית, אבל הפרויקטורית הזאת עובדת במיוחד בתכנית למהנדסי חשמל ביחד עם נורית ומה שאני רוצה להגיד, שאם כל אחד רוצה משהו בנוסף היא מלמדת עברית. היא מלמדת עברית בקבוצות בערב.

לפני שאתה מסכם, אני מודה, ויודעים פה גם חברי הוועדה, שאני חושב שאנחנו מבורכים בשנות עלייה מדהימות וידענו על 2015, מעל 32,000 או קרוב ל-32,000 עולים, ב-2016 ידענו ירידה, לאזור 26,000 ואנחנו יודעים גם עכשיו על ממוצעים של 25,000, לא ברור עוד, יש עוד זמן, והירידה היא קצת מקשיים של קליטה. שם יש התעוררות מדהימה וזה רבע רוסיה, אוקראינה, רבע צרפת ו-50% כל העולם, דרום אמריקה, תימן, טוניס, צפון אפריקה והכול ואנחנו בוועדה עושים את כל המאמץ, יושב ראש הוועדה, המנהלת, כדי ללחוץ על הדברים שלנו נראים כבעיות. ישבנו בעירייה, אז על דיפלומות, לא רק לרופאים ולא רק לרופאי שיניים מצרפת, אלא לכל הרופאים, רופאי שיניים מאוקראינה ומדרום אמריקה ורופאי עיניים ואורתופדים, למה רק ורק ורק? וללחוץ על כל משרדי הממשלה, חינוך ורווחה, שההיערכות תהיה הרבה יותר בראייה כוללת.

אני גם רוצה שמשרד ראש הממשלה ייכנס לעניין והוא עוד לא שם, בתכלול גדול. הקליטה כן, אבל עוד אין לה מספיק תקציבים כדי לראות שהפרויקטורים והמגשרים ו - - -

ובמיוחד אחיות. גם אחיות להוסיף לרופאים, זה נורא חשוב.

מקצועות רפואיים ופרא רפואיים.

משוועים לרופאים ויש בעיה של רישוי קשה ביותר. משרד הבריאות החליט שהוא רוצה רק אחיות אקדמיות ויש לנו פלח של אחיות מצרפת ומרוסיה שכבר 15-20 שנות ותק, הן מקצועיות ביותר ובגלל המחסום של הרישוי הן לא יכולות לעשות שום דבר.

נכון. אני לא מכיר הכול, אבל את ציינת את אחוזי ההשמה הגבוהים שלכם, אז בנושא הזה אני רוצה לציין שנחשפתי בחצי השנה האחרונה למכון טל בירושלים, ליד מכון לב, שדואג לסדרי גודל של 96% השמה, גם לעולים מאתיופיה וגם בנושא סיעוד, גם גברים וגם נשים. אברהם נחשף יחד איתי.

ואני רוצה לציין, בסוף, לא רוצה להאריך, שהתרשמנו פה היום מאוד לטובה, גם מהמעורבות של העירייה ולקיחת האחריות. זה מדהים, יש מקומות אחרים שמחכים לממשלה שתבוא, וגם מהאכפתיות וגם מהצוות המשותף שמתכלל ביחד את כל העולים מכל הסוגים וכל אחד והייחוד שלו דווקא, ולא ערבוב של לעשות מכולם ישראלים, אלא שהשורשים יישארו ויהיו חזקים יותר וגם מהיחס והשילוב של כל הגורמים. אז אני אומר לכם באמת בהערכה גדולה, נמשיך להיות השליחים שלכם, לתת עוד מנופים מהממשלה לדבר הזה.

תודה רבה. אנחנו גם בדיון הקודם סיכמנו דברים ונושאים שצריך לחזק את העשייה שאתם עושים פה. באופן כללי אנחנו התרשמנו לטובה ויש פה עשייה בקליטת העלייה ממש מודל לחיקוי, מראש העיר עד הפרויקטורים וכל העוסקים במלאכה. זאת משימה לאומית ואני רואה שכולם מתגייסים. אני חושב שזו גדולתו של עם ישראל, שבאמת מחבק את האחים והאחיות שחוזרים וחוזרות למדינה, לארץ שלנו. זה חשוב מאוד שכולנו מתגייסים מתוך הלב, לקבל אותם ושישתלבו בתוכנו, בתוך החברה הישראלית. זה מה שאתם עושים, לפי רצונם, לפי השפה שלהם, לפי המנהג שלהם, לפי התרבות שלהם וההתייחסות ממש יוצאת מן הכלל.

אני מאוד מודה לכם בשם הוועדה על מה שאתם עושים בנושא הזה. נמשיך לעשות, נעודד את העלייה, נביא עוד עולים ועולים ואני חושב שחוסנה של מדינת ישראל זה קליטת העלייה. ככל שאנחנו נקלוט את העולים כך גם מספר העולים יגדל ומדינת ישראל תתחזק כמדינה יהודית ודמוקרטית.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.