הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 135

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

ופרוטוקול מס' 503

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ד' בטבת התשע"ז (02 בינואר 2017), שעה 12:30

האלימות כלפי עובדות ועובדים סוציאליים- פתרונות והגברת הביטחון האישי

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון חברתי

אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

מירב בן ארי

אילן גילאון

עליזה לביא

נחמן שי

עבדאללה אבו מערוף

זוהיר בהלול

יוסף ג'בארין

זהבה גלאון

מסעוד גנאים

מאיר כהן

חיים ילין

אהובה קרקובר - מנהלת תחום בכיר ארגון ומינהל ברשו"מ, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ציפי נחשון גלי - מנהלת שירות לנוער וצעירים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רוני בר לוי - מנהל אגף חירום ובטחון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק אבי ראש - קמ"ד חקירות באח"מ, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ירון בנימין - קמ"ד חקירות באח"מ, רפרנט חטיבת חקירות, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק נמרוד בן דור - קצין אח"מ פאחם, המשרד לביטחון פנים

מלכה פרגר - עובדת סוציאלית, מנהלת השירות הארצי לעובדים סוציאליים, משרד הבריאות

ד"ר זהר סער לביא - אחראית הערכה והדרכה, משרד הבריאות

פיני קבלו - סמנכ"ל כנסת ורווחה, מרכז השלטון המקומי

עמאד ג'בארין - עובד סוציאלי, מחלקת רווחה ושירותים חברתיים, עיריית אום אל פאחם

פתחיה אגבאריה - מנהלת מחלקת הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית אום אל פאחם

נאדר אגבאריה - מחלקת רווחה ושירותים חברתיים, עיריית אום אל פאחם

צפרא דוויק - עובדת סוציאלית מומחית, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

אריאלה סדון - יו"ר מחוז דרום, איגוד העובדים הסוציאליים

נעה עמיר - מזכירת חטיבת המגזר הציבורי, איגוד העובדים הסוציאליים

גילה שגב - איגוד העובדים הסוציאליים

גלית בליצקי - איגוד העובדים הסוציאליים

רותי נתנאל - מנהל המחלקה לעבודה סוציאלית, מרכז רפואי ברזילי, אשקלון

מירית פרנדיס - מרכז רפואי בני ציון

ליאת אמיר - מרכז רפואי בני ציון

טניה דרבבון - מרכז רפואי בני ציון

רות קליין - יושבת ראש, עו"סים שינוי - סטודנטים למען עתיד העבודה הסוציאלית

נעם הראל שומן - יושבת ראש, עו"סים שינוי - סטודנטים למען עתיד העבודה הסוציאלית

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת ידיד

עודד סושרד - יו"ר הכל מתחיל בחינוך

סמאח סלאימה - נע"מ - נשים ערביות במרכז

צפורה רוזנברג - פעילה, מעורבות

יופל יפת - שדלן/ית (יובל אסטרטגיה), מייצג/ת את מטב

ענת מימון

דלית אזולאי

ר.כ. חבר המתרגמים

האלימות כלפי עובדות ועובדים סוציאליים- פתרונות והגברת הביטחון האישי

צהריים טובים לכולם, אני פותחת את הישיבה המשותפת של שתי הוועדות – הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

אני קודם כל מברכת על הצטרפות יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. עצם העובדה שקיימנו ישיבה משותפת של שתי הוועדות ביחד, מעידה עד כמה אנחנו רואים את חומרת המצב של תקיפות ושל אלימות המופעלת נגד עובדים ועובדות סוציאליים במדינה.

בתקופה האחרונה התערער מאד הביטחון האישי של העובדים והעובדות הסוציאליים בגלל ריבוי מקרי האלימות. בחודש מרס שעבר קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ובזמנו הייתה יוזמה גם של חבר הכנסת יוסף ג'אברין לקיים דיון מיוחד בנושא הזה, לאחר מקרה האלימות דאז נגד עובדת סוציאלית מאום אל פאחם. לצערי הרב אנחנו מתכנסים היום שוב לאחר מקרה אלימות וירי נגד לשכת הרווחה בעיריית אום אל פאחם.

חשוב לי לציין שבשני המקרים אנחנו התכנסנו על רקע האלימות הזו שחוו העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות של אום אל פאחם, אבל המצב לא קיים רק באום אל פאחם. יכול להיות שאלה שני מקרים שעלו לכותרות ואנחנו ראינו לנכון לכנס את הדיונים האלה, אבל תיכף נשמע ואני יודעת שהתופעה קיימת והולכת ומקבלת תאוצה, לצערי הרב, בתקופה האחרונה.

אנחנו מודעים לזה שהעובדים הסוציאליים, ואמרתי את זה כשהשתתפתי בהפגנה שלכם בחוץ, מול הכנסת, לפני שבוע ומעשה – אמרתי שהמדינה שולחת את העובדים והעובדות הסוציאליות, למרות שאני שונאת את השפה המיליטנטית, המיליטריסטית, אבל לחזית. לקדמת החזית במאבק בכל התופעות שהיינו רוצים ורוצות לא לראות בחברה הישראלית באופן כללי. אתן נאבקות בתופעת האלימות, אתן נאבקות עוני, אתן נאבקות במצוקות של נוער ושל אנשים מבוגרים ולצערי הרב, עם הזמן, לאט לאט, אנחנו מנשלים אתכן מהכלים שמאפשרים לכן לנהל את העבודה המקצועית שלכן ואז התסכול והכעס של האנשים שצריכים את הטיפול שלכם גובר ולצערי הרב מכוון נגדכם.

בזמנו, בדיון שהתקיים, פניתי כיושבת ראש הוועדה גם לשר האוצר וגם לשר העבודה, בזמנו היה שר הרווחה, עכשיו העבודה והרווחה, וביקשתי להקצות משאבים לביטחונם של העובדים הסוציאליים. בינתיים אני חושבת שלא זז כלום. אני אשמח לשמוע איפה אנחנו עומדים היום, אבל אני נותנת קודם כל ליושב הראש הוועדה גם כן לפתוח בדברים.

תודה עאידה. ידעתי למה את צריכה לפתוח.

אפשר לסכם?

היא הזמינה אותי פעם ראשונה ואני שמח להיות פה, גם בלי הזמנה.

תודה.

תראו, זה ברור וסליחה שגם אני אשתמש במילה שאת לא אוהבת, שהיא צבאית. החיילים של החברה הישראלי נלחמים בכל התופעות הקשות של החברה, זה אתם. למרות שלא אתם מייצרים אותם, אתם, העובדים הסוציאליים. מייצרים מצבים קשים בחברה - כמה שזה ייראה מוזר - הממשלה. היא המייצרת. היא מייצרת כי היא לא מספקת יותר מדי או מספיק מדי תשובות לבעיות של האזרח. ואתן הראשונות, בדרך כלל ראשונות, מעט ראשונים, תיקנתי את עצמי. שאתם הראשונים שמגיעים לכל אירוע קשה, אם הוא לא מגיע אליכם ישירות.

לכן התשובות שאתן מחזיקות או מחזיקים ביד, לצערי אינן מספיקות. אנחנו יודעים את זה. דו"ח העוני היה המאפיין ביותר. אנחנו ציינו את זה וביקשנו להקטין את התיקים שאמורים להיות בתפעול של העובדים הסוציאליים. החלום היה מטורף, היה 60 תיקים פר עובד סוציאלי, לעומת ה-300 או 600 שמתעסקים בקשישים. היום יש כפרים – דווקא אני רוצה לציין את הכפרים הערבים – ש-600 תיקים של קשישים מטופלים בקושי במשרה אחת. זאת אומרת המצב הוא מאד קשה.

אין שום הצדקה לשום אלימות. לא בבריאות, לא נגד עובדים סוציאליים, לא נגד עובדי מדינה, למרות שלפעמים אני חייב להגיד, ההתנהגות של עובדי המדינה אינה תמיד מזמינה שיתוף פעולה עם הפונה אליהם וזו בעיה. באמת, אני חייב להגיד את זה. כי התנאים לפעמים הם מאד מאד קשים. לפעמים והייתי מעז להגיד שאני מבין את הכעס של אלה שמבקשים את השירות. מצד שני, אי אפשר להרשות בכלל את התופעה הזאת של אלימות נגד עובדי המדינה, בוודאי נגד העובדים הסוציאליים.

אני חוזר לנקודה המרכזית, חברים. אין היום מספיק תשובות, אם בכלל, לעובדים הסוציאליים, למצוקה שהם אמורים לטפל, בכל אחד מהתחומים. אני לא אפרט אותם. ולכן אחת הדרישות המרכזיות שלנו, כאנשי הפרלמנט, זה לדרוש מהמדינה להעמיד לרשות השליחים שלה, הנציגים שלה. אין כמו העובד הסוציאלי, שמטפל בבעיות הכי קשות של המדינה, של האזרח, בלי כלים וזה המצב היום. פחות מדי כלים יש לרשותכם. לא במקרה גם ביקשנו תקציבים גמישים יותר. תקציב גמיש לטיפול במצוקות בדו"ח העוני.

צפרא שהייתה שם לא נתנה לנו מנוחה. הייצוג דווקא של העובדים הסוציאליים היה מדהים בדו"ח העוני, בכל ועדות המשנה. כי הוכיחו, כל הזמן באו עם הדוגמאות הקשות שהן – מה יגידו למישהו שמחכה כבר 10 שנים לדיור ציבורי? מה יכולים להגיד? לך עוד פעם למשרד השיכון? תטרטר אותם, תספר להם.

מה אפשר לעשות כשבאים ואומרים אני לא מוצא עבודה הולמת? אתם לא שירות התעסוקה, אבל שירות התעסוקה - - -. וכשבאים ואומרים לכם הבעיה שלנו זה לקבל משירות התעסוקה את הטופס הנדרש כדי לקבל השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה, איך אתם יכולים להחליף את כל השירותים האלה?

לכן אחת ההמלצות שלנו ואני חוזר ואוהב אותה והולך מתחזק שכולנו צדקנו כשאמרנו שהעובדים הסוציאליים צריכים להתרכז גם במרכזים למיצוי זכויות של האזרח. מפני שביחד תוכלו לטפל תשובה משלימה ולא כל אחד לחוד ייתן חלק מהתשובה והאזרח יאבד את דרכו בכלל בריצה מתחנה לתחנה.

אני לא יודע אם יש סטטיסטיקה מיוחדת באום אל פאחם ובמגזר הערבי. אני חושב שלא. האלימות היא גם פונקציה של מקומות שבהם אתם מקבלים את הקהל. אני חושב שהיום לשכות הרווחה, ומאיר כהן ירחיב בזה, אני בטוח שהוא ירחיב בזה, הוא ניסה להתמודד. אי אפשר לקבל קהל בתנאים כל כך מחפירים. רוב הלשכות הן בתת תקן פיזי, לא רק אנושי, פיזי. אני יודע, כשמקבלים מישהו במקום שמכבד אותו, אז כבר היחס שלו הוא אחר.

אני זוכר איזו לשכה, אני לא אגיד לכם את העיר ואת מספר העובדים הסוציאליים בפחות מ-200 מ"ר. זה נראה לי טירוף מוחלט.

ולכן, בתנאים של העובדים הסוציאליים חייבים להתייחס לא רק לכלים אלא לכלי שמשרת את האנשים.

מרחב העבודה.

מקום העבודה, מרחב העבודה. אני חושב שזו נקודה. בוועדה שלנו רק לפני כמה חודשים אנחנו הוספנו לנושא של אלימות גם אלימות באמצעות האינטרנט נגד עובדים סוציאליים ואני בטוח שלצערי אתם סובלים מזה. תדעו שהחוק לטובתכם. הוא אמור להגן עליכם. לצערנו לפעמים אין ברירה אלא להגיש תלונה נגד אזרח, מפני שרק ככה אנשים יידעו לבטא את עצמם ללא אלימות.

להביא שומרים לכל אחת מהתחנות, לצערי זה לא נראה שזה בדרך, אבל צריכים להגיע, בוודאי יש תחנות שמיועדות יותר לאלימות מסוג זה ואז כדאי שמשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים יגיש את הבקשה הזאת. שייתן את התמונה הכוללת. אין תמונה. אני ביקשתי שיבדקו לי אם יש תמונה, שיודעים מה רוצה משרד הרווחה בתחום הזה. אין מסמך כזה שהיינו יכולים לקבל. אם יש פה – יתקנו אותי נציגי המשרד. אני אשמח שתתקנו אותי, אבל לצערי אין תחזית כזאת. אין תכני תעבודה שבודקת את האלימות.

אם נוסיף לכבדות שיש היום בכל המערכת את מה שציינתי, את חוסר הביטחון של העובדים הסוציאליים, ביטחון פיזי, אז זה אומר בסוף שהעסק לא יתפקד.

אני חייב להגיד לכם שאחד המסמכים שקראתי בשבת זה הגדלת השירותים, או הדרישה לשירותים חברתיים בפריפריה. נדמה לי שזה מסמך שכתב קותי סבא, ראש המחקר. בפריפריה במיוחד של הדרום, המשפחות שזקוקות לשירותים חברתיים הולכות וגדלות ואני לא ראיתי תקנים משתנים בהתאם. זאת אומרת זה ברור שיותר ויותר כבדות ואחריות תיפול על העובדים הסוציאליים בפריפריה והתנאים שלהם והכלים שלהם לצערי לא גדלים.

אז להגיד לכם שאנחנו אנשי בשורה? אולי דבר אחד מותר להגיד. אנחנו יודעים את המצב לצערנו, אבל נקווה שנוכל למצוא ביחד פתרונות. תודה.

תודה. הצטרפו אלינו היום גם גברת צפרא דוויק, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים וגם קבוצה די מכובדת מלשכת הרווחה בעיר אום אל פאחם, עם המנהלת שלהם, הגברת פתיחה אגבאריה. בזמנו אנחנו הבענו אתכם סולידאריות ואני יודעת שחשוב מאד שכולם יידעו שאתם ממשיכים את העשייה שלכם בעיר, למרות המצב. אנחנו תיכף נבקש מכם להתייחס ואולי לתת עדות או להעלות את הנושאים.

אני רוצה לפתוח קודם כל עם הגברת צפרא דוויק, ויסלחו לי חברי הכנסת. תיכף אני אתחיל את הדילוגים הידועים שלנו. בבקשה גברתי.

בוקר טוב לכולם, צהריים טובים. תודה לחברי מאום אל פאחם ותודה להרבה מאד עובדים סוציאליים שנמצאים כאן, שהגיעו במיוחד לדיון הזה; ולסטודנטים לעבודה סוציאלית שהגיעו לכאן, מתוך דאגה לעתידם המקצועי ומה מחכה להם שהם יהיו בשדה כעובדים בעוד שנה או שנתיים. והשדה לא מאיר פנים. הוא לא זרוע בפרחים ורודים בתכלת ועליזים. זה שדה כמו שאמר חבר הכנסת אלאלוף, צפוף מאד, עם הרבה מאד עומס על העובדים הסוציאליים, עם מתקנים לא מתאימים. עם אי שמירה עלינו; ויש כאן בלבול מאד גדול מצד המדינה.

המדינה אומרת תצאו אתם ותהיו השומרים שלנו בחזית החברתית. כמו שאמרנו לא אוהבים את המילים המיליטאנטיות, אבל זאת עובדה שאנחנו השומרים החברתיים ולא נותנים לנו כלים. למשל כמו בהגדרה של פסח, שאנחנו למדים שאמרו להם לקושש קש ותבן וללבן לבנים, אבל לא נתנו להם חומרים לזה והסוף היה המרד שלנו. אז קצת אנחנו מרגישים גם ככה.

אבל יש עוד כמה היבטים שאנחנו באיגוד מבקשים להעלות אותם היום על השולחן ולהציע אותם כפעולה של משרד הרווחה ושל גופים אחרים. הדבר הראשון, אנחנו חושבים שצריך לעשות קמפיין תקשורתי רחב היקף ברדיו ובטלוויזיה, במטרה להציג לציבור את תפקיד העובד הסוציאלי. אני חושבת שהציבור לא יודע מה תפקיד העובד הסוציאלי. יש איזו שהיא חשיבה לינארית שאומרת אני מסכן, מך ודל - עובד סוציאלי; ולא יודעים שיכול להיות ש-50% מהנוכחים פה בחדר נעזרו אי פעם בעובד סוציאלי או ייעזרו אי פעם בעובד סוציאלי.

אם ההורים שלנו נהיים קשישים, אנחנו צריכים עובד סוציאלי. אם חלילה אנחנו חולים במחלה קשה, אנחנו צריכים עובד סוציאלי ואם אנחנו – כמו בדיון הקודם – הולכים לוועדה להפלה – אנחנו צריכים עובד סוציאלי ועוד מקרים רבים אחרים. ולא חסרים לצערנו המקרים שבהם נולד ילד עם איזו שהיא פגיעה וזקוקים לעובד סוציאלי. גם בין חברי הכנסת יש כאלה שנעזרים, בין לציין. זאת אומרת יש אי ידיעה.

הבוקר הייתי בבית החולים וולפסון, קלטנו להעסקה ישירה עובדים – עובדי קבלן מה שנקרא. קלטנו להעסקה ישירה גם עובדים סוציאליים וסיפרתי לשר האוצר – מר כחלון וליושב ראש ההסתדרות שיש מה שנקרא מתקן 4, חדר 4 בבית החולים וולפסון. יש חדר 4 בכל הארץ, שזה חדר שבו מקבלים נפגעי פגיעות מיניות על - - -

יש לנו דיון בשבוע הבא אל החדרים האלה.

הם לא ידעו מה זה בכלל. אמרתי להם תראו, ואתם בטח חושבים שאני מדברת על חדר שבו כל הזונות של תל אביב מתכנסות שם בערב, ללילה, כי חטפו מכות מקליינטים ולא הוא. יש שם גם פרופסוריות שחוטפות מכות וגם פרופסורים אולי, אני לא יודעת את אחוז הגברים. הפגיעות הן חוצות. הפגיעה של בן אדם והצורך שלו להיעזר בעובד סוציאלי היא חוצה מעמדות, חוצה גילאים. חוצה פריפריות ומרכז. חוצה כל דבר.

מן הראוי שיהיה איזה שהוא קמפיין שיוביל אותו משרד הרווחה, על החשיבות ועל התרומה של העובד הסוציאלי והעבודה הסוציאלית על כלל מרכיביה למדינה. צריך להסביר את המנעד הזה של הנושאים לכל החברה ואיך זה משפיע על החיים של כולנו. באופן כזה יועבר המסר שלא פוגעים בעובד סוציאלי. לא פוגעים ביד שמושטת ככה לעזרה. לא הופכים את היד הזה הזאת לאגרוף. אז זה נושא אחד.

הדבר השני זה הקצבה מידית ומשמעותית של אבטחת לשכות הרווחה ואבטחת העובדים. יש תקציב וגם נמצאים פה גם אנשי משרד הרווחה שבוודאי ידברו על זה, שמדבר על מצלמות, אבל לא בהיקף כל הבניינים ולא על כל המתקנים, כי יש לשכות רווחה, זה לא לשכה אחת. יש מתקנים שונים. יש לוחות של המתקנים ויש מצלמות במסדרון. זה לא אומר שיש - - -

אנחנו מדברים על ה-21,000 שקלים שנתיים?

כן. אהובה, נכון?

20,000 שקלים למבנה.

גברת אהובה קרקובר, הממונה על הנושא ממשרד הרווחה. זה 21,000 שקלים למבנה. זה בוודאי לא מספיק, כי זה מבנה אחד, אבל אם יש חמישה מבנים?

אבל בזמנו נאמר שזה שנתית.

שנתי? 20,000 שקלים למבנה.

למבנה חד פעמי או כל שנה?

חד פעמי, אבל אני אתייחס לזה אחר כך, ברשותכם. לא נפריע לספרא.

כי חשוב לי להבין.

כן.

בעינינו התקציב הזה זעום, הוא לא מספיק. אנחנו במהלך ואנחנו מקווים לשמוע כל יום בשורה שהקצו את ה-50 מיליון שקלים בערך, שאנחנו מבקשים כדי שיהיו מאבטחים, אנשי מקצוע ולא קשיש נחמד וחביב שבודק את התיק – יש לך נשק, אין לך נשק, וכשמשתוללים בקומה שנייה הוא לא שומע, כי מה לעשות, בגיל מסוים אנחנו כבר שומעים פחות, אלא אנשי מקצוע בתחום האבטחה, שיש להם סמכות לעצור אנשים, שיש להם סמכות אפילו לאזוק וגם לשלוף נשק, אם צריך.

והיו מקרים. אני סיפרתי כאן בוועדה על ההשתוללות שהייתה בקריית שמונה לפני שנה, שמשפחה השתוללה שם, הרסה את הלשכה. מה זה משפחה? אבא שיכור וחמישה ילדים. האבא אמר תתנגדו לשבת בשקט כי ייקחו אתכם לפנימיות, כי יצאה הסתה גם מתוך הבית הזה היו מסיתים. הם הרסו את הלשכה. לשומר אין סמכות לעצור אותם. אסור לגעת בילד בכלל. פשוט הרסו את הכל שם. עובדות חטפו מכות ולא ידעו מה לעשות, כי ילד משתולל, מה אני אעשה איתו? אני יכולה לגעת בו? אז צריך גם את העניין הזה להסדיר, שיהיו כאן מאבטחים ברמה של אנשי מקצוע וכו'.

מה זאת אומרת ילד השתולל? לא הגיעה משטרה?

המשטרה לא יכלה לעשות כלום כי אסור להם לגעת בילדים.

מה זאת אומרת?

ככה המשטרה אמרה. המשטרה בקריית שמונה.

יש פה נציג המשטרה. הוא ייתן לנו תשובה.

יכול להיות שהוא ייתן תשובה, יכול להיות שלא. אנחנו דורשים לחצני מצוקה. עד שהמשטרה מגיעה אפשר להרוס בניין שלם. אנחנו דורשים לחצני מצוקה גם בטלפון הנייד לכל עובד ועובד, כי היו התקפות מחוץ למתקן. הותקפו עובדים בחנייה, הותקפו עובדים בבית שלהם, לא יכלו להזעיק אף אחד. שיהיה לחצן מצוקה בתוך הנייד, זה מקובל היום, זה אפשרי. זה לא סיפור כלכלי כל כך גדול. צריך לאפשר את זה.

אם אפשר להתחיל לסכם.

כן, כן. אני לא אחזור על מה שאמר קודם חבר הכנסת אלאלוף, הוא צודק במאה אחוז. ככל שיהיו לנו יותר תקנים נוכל לתת שירות יותר טוב. גם זה יהיה. אנחנו דורשים טיפול לעובדים סוציאליים נפגעים. עובדים סוציאליים יש להם פוסט טראומה מההתקפות האלה ואין במשרד הרווחה לא תקציב ולא לשירותים החברתיים. רוב ההתקפות, 90% מההתקפות הן בשירותים החברתיים. אין להם תקציב לעניין הזה. צריך לתת טיפול לאנשים. פתחיה בוודאי תספר לכם על העובדת שהותקפה במרס, באיזה מצב היא נמצאת. זה קשה. זה פוסט טראומה לכל דבר ועניין.

משרד החינוך נותן למורים שלו טיפול על כל משבר חיים. למה שמשרד הרווחה לא ייתן? לא מבקשים על כל משבר חיים. אנחנו יותר חסונים מאחרים. לפחות בעניין הזה, שיהיה כאן ולא כאופציה ולא כאם אתם רוצים תתנו, אלא שמשרד הרווחה יקבע את זה כחובה.

טוב. תודה.חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.

אני מודה לך גברתי.

תושב אום אל פאחם.

כן. אני מודה לכם על ההיענות המהירה וקביעת הדיון המשותף הזה. אני גם שמח שיש התעניינות רבה של חברינו. לא תמיד יש לנו כמות כזו של חברי כנסת, מה שמלמד על חשיבות הדיון.

אז אכן היה לנו במרס דיון אחרי המקרה של אום אל פאחם, האלימות שהופעלה נגד העובדת הסוציאלית חדיז'ה מחזני.

יריות על האוטו שלה.

יריות, עשרות כדורים שנורו באישון לילה על הרכב שלה וחשבנו שזה אולי סימל מצב שהוא מאחורינו, אבל מסתבר שלא, שזה נמשך. לפני כמה שבועות היינו עדים למקרה החמור של ירי על לשכת הרווחה באום אל פאחם, לרבות על משרדה של מנהלת הלשכה, גברת פתחיה, שנמצאת איתנו. אנחנו אמנם שומעים שזה מקרה חמור באום אל פאחם, אבל זה משתלב אולי באווירה יותר כללית, שבה העובדים והעובדות הסוציאליות מרגישים כמו תחושת הפקרות כזו, שאין הרגשת ביטחון בעבודה היום יומית שלהם.

כשאני קורא את המספרים שמעבירים אלינו, זה דברים מאד קשים. מאד מאד חמורים. 86% מהעובדים הסוציאליים סבלו מאלימות פיזית או מילולית במסגרת עבודתם. 10% ספגו אלימות פיזית, 80% אלימות מילולית. 21% ספגו פגיעה ברכוש. 77% סבלו מאיומים. אני חושב שאלה נתונים מאד קשים שמעידים עד כמה חמור המצב בתחום הזה. עם כל הכבוד לנציגי משרד העבודה והרווחה כאן, אתם מדברים על עשרות אלפי שקלים, אבל גם אם אתם מדברים על מאות אלפי שקלים, לא נראה לי שאלה הסכומים שיכולים לשנות את התמונה.

משהו השתנה שם מאז?

אנחנו תיכף נשמע, אבל כשדיברתי עם העמיתים ועם חבריי בלשכת הרווחה באום אל פאחם, אמרו לנו בכאב רב, כבוד יושבת הראש, אני אפילו ברשותו אצביע עליו – על העובד הסוציאלי עמאד מופיד מאום אל פאחם – שקיבל פרס על עובד סוציאלי מצטיין, על שם עובדת סוציאלית שנרצה.

איימי לוין. היא נרצחה כשהגנה בגופה על אישה שחוותה אלימות מבן זוגה.

כולנו זוכרים את המקרה.

ומה שהם אומרים, אנחנו לא רוצים שיהיה עוד פרס על שמות של אנשים אחרים ואני חושב שהנתונים האלה הם באמת תמרור אזהרה, שאנחנו בהחלט מצב שיכול להתדרדר עוד ואני מקווה שבדיון הזה נצא עם מסקנות יותר קונקרטיות.

אני מסתכל על המסמך שהכינו באיגוד העובדים המקצועיים, ממש מצוין. קשה למצוא איגוד כל כך ברור מבחינת הדרישות, אבל גם מבחינת צדקת הדרישות שלו. גם ברמה של הקמפיין התקשורתי, הגדלת התקצוב, הלחצן שצריך וגם עוד תקנים לעובדים סוציאליים שיעלימו את הקשיים החברתיים. הרי הנתונים אומרים שהלחץ רק מגביר את האלימות כלפי העובדים הסוציאליים, אז נראה לי שהיעדים כאן מאד ברורים.

אני קורא באמת להתגייסותכם, גם יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה וגם עבודת העבודה והרווחה. אני חושב שאלה יעדים ברי השגה ואני חושב שאם נתגייס כולנו, אפשר באמת להתקדם למציאות יותר טובה בתחום הזה.

תודה, חבר הכנסת ג'בארין. גברת פתחיה אגבאריה, בבקשה גברתי, מנהלת לשכת הרווחה.

כן, בעיריית אום אל פאחם. אני מאד מודה לאחי, ד"ר יוסף, לחברתי היקרתי עאידה על היוזמה ועל ההיענות המהירה וגם ליושב ראש הוועדה.

אני רוצה לפתוח במשפט מאד מאד קשה.

אני לרגע חשבתי שאת אחותו, כי המניות שלו יעלו.

אחותי בחברה. כולנו אחים.

אני מדברת על העשייה. העשייה היא הדוגמא שהכי הכי אפשר להתרשם ממנה. בדרכי לירושלים קיבלתי טלפון מעו"ס משפחה שמקבלת היום קהל והיא אומרת קפץ עלי על השולחן עכבר כזה גדול ואני עוזבת את החדר בפני פונה. אני לא יכולה להסתכל יותר. שלחתי לה תשובה – תסגרי את החדר, תסגרי את הקומה, תלכי לאן שאת רוצה. תלכי למקום יותר בטוח.

דבר כזה גדול זה עכברוש.

כן. אני לא רוצה עכשיו לדבר על מדיניות המדינה, שעובדים סוציאליים, אקדמאים, עם תארים, כפופים לרשות המקומית, לפוליטיקאים שלא יודעים מה זה עבודה סוציאלית. שנה ראשונה אנחנו כבר מקבלים כל יום - - - מרוב שאנחנו מסבירים מה זה עבודה סוציאלית. אני חושבת שמדינת ישראל עשתה עוול גדול ואפשר לחשוב על זה ולעשות חושבים על הנושא הזה.

אנחנו משרתים אלפי תושבי. 24 שעות אנחנו חושבים על העבודה. העבודה לחלק גדול מאיתנו היא עבודה של שליחות ולא של מקצוע ושל משכורת, למרות שהמשכורות שלנו - - -

כמה תיקים לעובד סוציאלי אצלכם?

250 לתקן, עו"ס משפחה. זה בלתי אפשרי. אנחנו כל הזמן – ההנהלה, המדריכים שלנו ואנשי הצוות שלנו עובדים על סיכון וסיכוי. סדר עדיפויות. לבחור בתיקים שאפשר להצליח בהם. כמה אפשר כבר? אז זה אלף.

דווקא 250 לתקן זה המצוי.

המצוי, זה מצוי עכשיו.

מה הראוי?

הראוי? עוד לא.

הראוי זה 45.

45.

מתי היה 45?

הייתה גם הצעה של 60.

60 אנחנו חוטפים.

חברים, יש הצעת חוק שנמצאת עכשיו בקריאה ראשונה והממשלה מעכבת אותה. היא לא רוצה.

אני מבקשת. גברת פתחיה, בבקשה.

אני קודם כל מתחברת לכל מה שאמרה חברתי צפרא ומאד מודה לה, על כל הנקודות שהיא הזכירה. עניין המבנים, עניין האבטחה – אני פונה אליכם, לכל חברי הכנסת, לחוקק חוק שמחייב את הרשויות המקומיות לאבטח אותנו. אי אפשר לעבוד היום במקומות פרוצים לגמרי. האירוע שחווינו לא ירתיע אותנו. זה לא רק ירי, זה איום ברצח. אם הם היו חצי שעה - - -

את יכולה להגיד מה השתנה מאז היריות? האם משהו השתנה?

לא השתנה שום דבר, לצערי הרב. חוץ ממאבטח לא השתנה שום דבר. מאבטח לא מוכשר.

מה זה לא מוכשר?

לא מוכשר.

לא מקצועי. מה שאמרתי קודם.

לא מקצועי. הוא עושה את המקסימום. עד עכשיו לא השתנה שום דבר. מאז הוועדה על האלימות שהתקיימה באום אל פאחם, לא השתנה שום דבר.

אנחנו עכשיו בקשר עם צפרא, עם האיגוד, להתחיל בשיבושים, לשבש את העבודה, למרות שכל כך קשה לנו לעזוב את הלקוחות שלנו. זה דבר שמאד מדאיג אותנו.

בקשר למקרה, יש עצורים? הכוונה המקרה של הירי?

על זה ידבר נמרוד, כי אני רואה פה גם את נציג המשטרה באום אל פאחם. אפשר לפנות אליו את השאלה הזאת.

זאת אומרת שמבחינת המבנה עצמו, חוץ מזה ששמו מאבטח - - -

המבנה לא מתאים. אנחנו היום שומעים את זה כל יום. הפונים שלנו, הלקוחות שלנו מרחמים עלינו, לא מזדהים. מזדהים זו מילה קצת יותר. מרחמים עלינו – איך אתם יושבים במקום כזה? שנים על גבי שנים אנחנו מבקשים מהרשות. המשרד נתן את חלקו, נתן את המענק החד פעמי. לא נוצל, לצערי הרב. שוב הוא אישר את המענק השני. הרשות המקומית מאד מאד, לא רק הרשות המקומית באום אל פאחם, רוב הרשויות מתייחסות לעובדים הסוציאליים כעובדים סוג ב'.

נכון.

צריך לחוקק חוק.

אני מבקשת לשאול כמה תקנים לעובדים סוציאליים יש לך ואיך הם מאוישים?

יש לי זכאות ל-52.25 תקנים, משהו כזה. אבל תשמעי, אום אל פאחם מונה היום 52,000 נפשות. 15,000 נפשות מטופלים.

ובשנתיים האחרונות היו אצלך תוספות של תקנים?

היו, כן. היו תוספות של תקנים. ספציפית בתחום של נערות במצוקה, אחרי האירוע של הנערה שהתאבדה וכל ההתנפלות עלינו מצד התקשורת, מהאבא. בעוד - - - יש לנו מצוקת תקנים. יש לנו תקן 1.75, וציפי יודעת את זה. יש לנו 645 נערות מטופלות. 60 מהנערות האלה מטופלות אינטנסיבית במסגרות מובנות, בפרויקטים מובנים והשאר, אנחנו - - -

לא רק שזה לא אנושי, זה מתכון לתסכול רב של המטופלים עצמם והרגשה שהם לא מטופלים כמו שצריך. ברור.

רגע, היא אמרה 52 עובדים סוציאליים ל-15,000 מטופלים.

תקנים, תקנים.

מתוך 52,000 תושבים.

זה עובדי זכאות, מזכירות.

15,000 שהם מוכרים בשירות.

כן, מוכרים במחלקה.

פתחיה, זה תקנים מלאים?

לא, חצאי תקנים.

זה חצאי תקנים. זה אפילו לא תקנים מלאים. זה גולגולות. זה רק גולגולות.

סליחה, בואו תנו לי לפרט. יש לנו גם מסגרות קהילתיות, מסגרות טיפוליות כמו מפתן וגם יש תקנים. זה לא עו"ס משפחה במפתן, זה נערים במצוקה, נערים בסיכון. יש לנו גם מסגרות לפיגור ושיקום, אבל עו"סים למשפחות שמטפלים במשפחות בנושאים מאד מורכבים, יש לנו כמעט 16 עובדים סוציאליים ל-4 שכונות והשאר יש לנו מה שנקרא עובדים פונקציונאליים.

אוקיי, תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

שלום גברתי, תודה רבה לך. אני רוצה להגיד כמה דברים מהתובנות שלי כשר הרווחה לשעבר וכראש עיר בדימונה 10 שנים. האחד, ההתייחסות לשאלת העובדים הסוציאליים נגזרת גם ממה שאני קורא רוח המפקד. שלושה אנשים היו צריכים להיות כאן בדיון הזה: שר הרווחה, שר האוצר והשר לביטחון פנים. אלה שלושה שהיו חייבים להיות כאן.

עכשיו ראו באיזו מהירות חסרת תקדים הוגשו כתבי אישום כנגד אנשים שצעקו והפריעו לראשי הבנקים במדינת ישראל. שימו לב. התקשורת מלאה בהחלטה התקדימית של המשטרה, שהנה, מנהלי בנק הפועלים הציקו להם, ובצדק, החליטו להגיש כתבי אישום. במשך שנים סגרו תיקים של עובדים סוציאליים מחוסר עניין לציבור והדבר הראשון שעשיתי כשר היה להזמין – צפרא זוכרת את זה – את מפכ"ל המשטרה שהבטיח לי ועמד בהבטחתו. הוא אמר לי יותר לא סוגרים תיקים כנגד עובדים סוציאליים בגלל חוסר עניין לציבור. כי אין דבר כזה. יש הרבה מאד עניין לציבור.

אמרתי, אנשי מרכז השלטון המקומי, ראשי הערים הם בהחלט בתוך החלק של השיח של רוח המפקד, כי הם חלק מהמשוואה. אני ראיתי ראשי ערים שהמחלקות שלהם היו מאובטחות עם לחצי מצוקה, בלי שהם קיבלו שקל אחד ממדינת ישראל. כי הייתה שם תחושה של הערכה והוקרה והבנה של הסכנה שבה נמצאים העובדים הסוציאליים. לעומתם, ראיתי מקומות כמו שאת הזכרת. הייתי אצלכם כשהעובדים הסוציאליים ישבו במקומות שהם איומים ונוראים.

תרשו לי גם להעביר עליכם ביקורת, אחיי, העובדים הסוציאליים. אתם מאד מינוריים. לא שומעים אתכם. לא שומעים אתכם.

מה זה לא שומעים אותנו?

לא שומעים אתכם, כי אתם לא יוצאים - - -

אתם לא עושים רעש.

תראי, אם זה נראה כביקורת אישית עלייך, אני מתנצל. זאת לא כוונתי, יש לי הערכה אלייך, אבל לא שומעים את העובדים הסוציאליים, נקודה.

מה, מה אתה מצפה מאיר, מה?

מה אני מצפה?

אתה רוצה שאני אשבית את כל הארץ?

כן, כן.

טוב.

לא שאת, שמרכז השלטון המקומית ישבית.

כן, וחד וחלק. בשיתוף פעולה - - -

אנחנו מרוויחים 2.5 גרוש, נעשה השבתה, ייקחו לנו גם את ה-2.5 גרוש האלה.

אני מבקשת, גברת צפרא, בלי התפרצויות. אם יש לך מה להעיר, אני אתן לך בסוף להעיר, אבל בואו ננהל דיון.

צפרא, אני יודע שזה לא נעים לשמוע את הדברים שאני אומר, אבל היות וזאת המציאות וידעו המורים לצאת ולהפגין ולשפר את שכר; וידעו עובדי התעשייה, כולל עובדי הקבלן, לצאת ולהפגין ולשפר את שכרם. העובדים הסוציאליים, להוציא את ההפגנה שנערכה כאן בשבוע שעבר, שכל חברי הכנסת יצאו ובאמת הייתה איזו שהיא התעוררות – יש לי תחושה של דה זה וו. ישבנו בדיוק בישיבות האלה לפני שנתיים וכשהייתי שר בממשלה.

כן נעשו דברים. חבל שאין להם המשך. בשנת 2015 בתקציב, הוקצו 25 מיליון שקלים לאבטחה של לשכות. צר לי שמישהו לא בדק שיש המשכיות לזה.

אני מסכם את דברי ואני אומר, יש כמה דברים שנמצאים על הפרק. האחד, לא ברורה לי ההתנגדות של הממשלה לכך שאם למורים בבית ספר מחליטים מה תהיה גודל הכיתה, אין שום סיבה בעולם שזה לא יחול גם על עובדים סוציאליים. אם אני כמורה ידעתי שאני מלמד ומטפל רק ב-35 תלמידים בכיתתי, ראוי שעובדת סוציאלית תטפל רק ב-50 או ב-60 תיקים ולא יותר.

יש תקן.

והדבר השני, צריך לעבוד מול ארבעת האנשים שאני ציינתי והם חייבים להיות כאן, כי שום דבר לא יזוז עד שלא יתוקצב הנושא הזה. זה עניין של כסף. לחצי מצוקה זה כסף וחדרים מאובטחים זה כסף ולהכניס לא את השומר המצ'וקמק, אלא שומר שמבין עניין, זה כסף.

אתם חייבים, לצד השיח הפרלמנטארי, לשים את עצמכם וזה מאבק לגיטימי. יש מאבק שאני קורה להם, שאני אומר זה מאבק לגיטימי לצאת לרחובות ולהשמיע את הזעקה. בסופו של יום זה עוזר. תודה רבה.

זה לא הוגן. אני חייב באמת לומר, זה לא הוגן לשמוע ממאיר - - -

אני גם רוצה לומר. מאשימים את הקורבן.

לא, לא.

כן, מאשימים את הקורבן. נו, מה?

זה לא הוגן לבקש מאלה שמשתכרים משכורת רבע, לבקש מהם גם לצאת לרחובות. אנחנו צריכים לעשות את העבודה בשבילם, לא הם.

אבל אתה לא מצליח לעשות את העבודה ואני לא מצליח והבאנו הצעת חוק והממשלה מתנגדת.

אני מבקשת. אני חושבת שמצד אחד אנחנו מנסים לעשות את העבודה על ידי זה שאנחנו מביאים את הדיונים. נכון שאנחנו לא מצליחים בדיוק כפי שהיינו רוצים, אבל יש עוד. יש את מוסדות המדינה, יש את הממשלה, יש את השרים שאחראים על הנושא ותיכף אנחנו נפנה אליהם כדי לשמוע מה בדיוק הם עושים. יש גם כן את השלטון המקומי, אבל בסופו של דבר אני אומרת לכם, כמישהי שבאמת מאמינה בכוחם – ותתפלאו לשמוע – של המדוכאים, כאשר הם קמים כדי לקבל, כן הייתי רוצה לראות יותר רעש. בגלל זה הגעתי גם להפגנה שלכם.

בבקשה.

זו הפגנה שהייתה גם של הסטודנטים.

את רוצה זהבה?

אני אשמח, אני צריכה ללכת לדיון אחר.

ברשותכם. אחר כך אנחנו נבקש מנציג המשטרה. בהמשך נציגת משרד העבודה הבכירה, להציג ולהסביר את העמדה. בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש, תודה רבה לשניכם, גם לחברת הכנסת תומא סלימאן. אני מתנצלת שאחרי שאני מדברת אני צריכה ללכת לדיון שאני יזמתי בוועדת הכלכלה. אני רוצה לומר שני דברים: אחד, המדינה מפקירה את העובדים הסוציאליים. צריך לומר, עובדים סוציאליים, בעיקר עובדות סוציאליות – 80% מהעובדים הסוציאליים הן עובדות סוציאליות. זה לא מקרה שהמדינה מפקירה אותם. בשום מקום אחר, בשום מגזר אחר זה לא היה עובר, ש-86% מהעובדים הסוציאליים מותקפים באופן פיזי ובאופן מילולי ועוברים על זה לסדר היום והמדינה עוברת על זה לסדר היום. המדינה מפקירה את העובדים הסוציאליים.

צדק חברי, חבר הכנסת מאיר כהן. היו צריכים להיות פה שלושה אנשים. אי אפשר להמשיך ולקיים דיונים בוועדות כששר הרווחה, כשר האוצר והשר לביטחון פנים אינם כאן. בשבוע שבו קיצצו 27 מיליון שקלים בשירותי הרווחה, 44 מיליון שקלים בתקציב של המשרד לביטחון פנים, אז את מי שהם מפקירים זה את העובדים הסוציאליים.

אני רוצה לומר הערה אחרונה. אני הגשתי הצעת חוק שלצערי גם לגביה יש התנגדות ממשלתית, שמבקשת לתת גם הגנה משפטית וגם הגנה כלכלית לעובדים ולעובדות הסוציאליות, ובכלל לעובדי ציבור שנתקלים במתקפה פיזית, מילולית, נפשית וכו'. המדינה, הממשלה מתנגד לה, אבל לא יכול להיות שאנחנו נשב כאן – חברי הכנסת – ונאשים את העובדות הסוציאליות, שהן לכאורה לא לוקחות את גורלן בידן. הן לוקחות את גורל בידן. אנחנו יודעות איזה סקטורים שיש להם וועדים גדולים, הם יודעים להפגין, הם יודעים להשבית את המשק.

כשהעובדות הסוציאליות הולכות להפגנה והן משביתות את לשכות הרווחה, אנחנו יודעים מי משלם את המחיר אחר כך.

המטופלים.

אז גם את זה צריך לקחת בפרופורציה. אני רוצה לסכם ולומר, אני שותפה לכל החלטה שתתקבל כאן ואנחנו תומכים במאבק שלכם. אני חושבת שבפעם הבאה צריך להציב כאן את שלושת האנשים שמופקדים על שלומכם וביטחונכם. קל לזרוק את זה עליכם. אחר כך כשאנחנו שומעים מה קורה באום אל פאחם, פשוט, כאילו שומעים ואוקיי, והאוזן סובלת הכל ועוברים הלאה. זה הרי בלתי מתקבל על הדעת, זה לא יכול להיות.

לכן אני רוצה להודות לכם על הדיון הזה ואני אשמח להיות שותפה להמשך המאבק, תודה.

רב פקד ירון בנימין, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. שמי ירון בנימין, אני רפרנט חטיבת החקירות במטה הארצי, באגף לחקירות ולמודיעין. יש כאן כאלה אנשים שמכירים אותי ואני מכיר אותם מתוקף הפעילות שלנו בנושא. אני אשתדל להיות קצר ותכליתי כדי להעביר את המסר הנכון ובעצם לשקף את הפעילות של המשטרה בנושא ברמה הכללית.

אז קודם כל, מבחינתנו הטיפול המשטרתי בעובדים הסוציאליים הוא טיפול באלימות כלפי עובדי ציבור. מבחינתנו אנחנו מתייחסים לעובדים סוציאליים כאל עובדי ציבור, בכלל זה עובדי עירייה, עובדי משטרה, פרקליטים, סגלים רפואיים וכל זה. אם תעשו חשבון תראו שזה חצי מדינה ואנחנו בהחלט מסכימים שיש תופעה של אלימות כלפי עובדי ציבור.

בהתייחס לעובדים סוציאליים, קודם כל אנחנו מברכים על שיתוף הפעולה. אנחנו חושבים ואנחנו גם אמרנו את זה הרבה פעמים, הדרך להצלחה בנושא הזה היא דרך שיתוף פעולה רב מערכתי בין משרדי. המשטרה לבד לא תוכל לעשות ומשרד הרווחה לא יוכל לעשות. זה רק שיתוף פעולה.

בגזרה שלנו, הפעולות שאנחנו נוקטים - - -

איזה שיתוף פעולה? אני לא מבין מה זה שיתוף פעולה. הם יושבים במשרדים שלהם, מה הם צריכים, להושיט יד מאחור?

לא, לא, המשרדים, ברמת המשרד.

אני דיברתי על רמת המשרד. אני אתייחס לפעולות שאנחנו נוקטים בשגרה ואז אנחנו נעשה מה שנקרא דריל דאון, נצלול לתוך האירועים באום אל פאחם, שבאמת היו אירועים חמורים ודווקא שם למרבה האירוניה, אני יכול לומר שהטיפול הנחוש, המשטרתי, הוביל להצלחות ואני אפרט.

לגבי פעילות המשטרה באופן כללי בנושא, אז קודם כל יש לנו רפרנט ארצי וזה לא קורה בכל תחום, שזה במקרה אני, אבל זה לא משנה. יש רפרנט של חטיבת החקירות, שהתפקיד שלו הוא אלף להיות איש הקשר בין גורמי הרווחה לבין יחידות המשטרה בשטח. אני משתתף בוועדות אל אלימות מחוזיות של משרד הרווחה. אני שומע כמעט את כל מקרי האלימות ואני פועל להחשה ולמיצוי הליכים חקירתיים שהם תקולים. לדוגמא, אם יש הליך חקירתי שהוא תקוע, אני פונה ליחידות כדי להחיש אותו. אם צריך להפוך עילות סגירה, אנחנו הופכים עילות סגירה. צדק חבר הכנסת מאיר כהן, שהיום, בניגוד לעבר, המדיניות של המשטרה היא לא לסגור תיקים בעילת חוסר עניין לציבור כלפי עובדים סוציאליים.

אפשר לשאול שאלה?

בבקשה, בכיף.

אני זוכרת בדיון שהתקיים במרס, התשובה שלכם הייתה שאתם לא עושים את הפילוח לפי מקצועות עובדי הציבור.

נכון. אני אסביר.

אתם עדיין באותו מצב?

כן, אני אסביר. יש לנו - - -

שנייה, לפני שאתה מסביר. כלומר היום, אם אני רוצה לדעת כמה עובדים סוציאליים הגישו תלונה על תקיפה בתפקיד, אני לא אוכל לקבל את המידע הזה.

לא, ואני אסביר גם למה. יש לנו קושי לייצר נתונים סטטיסטיים. אני גם אומר את זה תחת כל עץ רענן, בגלל שהמערכות המשטרתיות, שואבות את הנתונים בעיקר מסעיפי חוק, וברגע שאין סעיף חוק שמחריג את הטיפול, את העבירה בהתייחס לעובדים סוציאליים, אי לנו אפשרות לייצר נתונים סטטיסטיים ואני חושב שזה די ברור. הרי לא קיימת בחוק עבירה של תקיפת עובד סוציאלי, זה עובד ציבור וזה נכנס תחת עובד ציבור. יש קושי לפלח.

אבל יש נתונים של עו"סים לשינוי.

הנתונים הם של המשרד ולא של המשטרה ולכן הטקטיקה שאנחנו נוקטים בה, זה שאנחנו פונים לשטח ואני גם אומר, אני מנצל גם את ההזדמנות הזאת – תציפו בפנינו תיקים שהם תקולים, תיקים בעייתיים ואנחנו נתמודד איתם.

לגבי האירועים באום אל פאחם, אירועים שללא ספק הם מאד חמורים - - -

רק שאלה לגבי החוק, שאתה מציע שנאפשר להפריד בין מקצוע למקצוע. זה דבר שעלה אצלכם כאחת האופציות?

אנחנו לא גוף מחוקק.

לא, לא. אני יודע מי המחוקק בינתיים, אבל לכם היה רצוי שנעשה את ההפרדה הזאת?

אני ביושר אומר שאני סבור שלא. אני לא רוצה לפתוח את זה פה כי זה דיון שלם בפני עצמו, כי אנחנו לא חושבים שיש צורך להחריג עובדים סוציאליים מעובדי עירייה למשל או מעובדי ממשלה. הרי אין לזה סוף. יש החרגה של עובדי ציבור, אבל אנחנו לא יודעים לפלח בפנים מתי האלימות כלפי עובדים סוציאליים, כמובן לאורך שנים.

אני למדתי שאם לא יודעים את גודל התופעה ואם לא יודעים לעשות את ההפרדה בין אנשים שמשרתים את הציבור, אבל כל אחד בתפקיד אחר, לא יודעים גם לפתור את הבעיה. ככה אני מבינה.

זה לא מדויק. יכול להיות שאת צודקת. אני מקבל את מה שאת אומרת, אבל אנחנו מתיישרים מול מצד נתון. זאת אומרת אנחנו מתיישרים מול מצב נתון.

לגבי האירועים באום אל פאחם, אנחנו היינו עדים בשנה האחרונה לשני אירועים חמורים. אירוע אחד היה הירי לעבר הרכב והאירוע השני זה האירוע האחרון. אז אני אומר, לגבי האירוע שהיה לפני כמה חודשים, דווקא באירוע הזה ואני אומר ואני משבח פה את משטרת אום אל פאחם, שנציג המשטרה של אום פאחם יושב פה, בזכות פעולה נחושה ובלתי מתפשרת של המשטרה, נעצרו חשודים, הוגשו כתבי אישום ואני גם יודע להגיד שהם הורשעו לא מזמן בבית משפט.

באירוע הראשון.

בחודש מרס.

נעצרו שלושה חשודים, הורשעו בבית משפט, קיבלו גזר דין, אם אני לא טועה משהו כמו שלוש שנים.

הייתה עסקת טיעון.

עם עסקת טיעון, אבל אני אומר, אני חושב שזה מה שנקרא, אותו מכפיל כוח, אותו שיתוף פעולה שיש בין המשטרה לבין העירייה גרם לזה שהעניינים רצו שם מהר.

לגבי האירוע השני אני אומר במשפט – זה אירוע שנחקר ובגלל שזה אירוע שנחקר אני לא יכול להתייחס כרגע לפעולות החקירה. אני רק יכול להגיד באחריות שהאירוע הזה מקבל תעדוף וקשב ברמת התחנה והוא לא יורד מסדר היום. זאת אומרת נעשות כל הבדיקות, כל פעולות החקירה המגוונות והמורכבות. המטרה שלנו כמובן היא לאתר מובילים, לאתר חשודים.

אני גם יודע ותאשר פה חדיג'ה. חדיג'ה?

פתחיה.

פתחיה, סליחה, שדיברה פה - - -

כולנו אחמד.

זו שנפגעה.

לא, לא, חדיז'ה זו העובדת שנפגעה. כולנו חדיז'ה. היא יושבת פה.

יתקנו אותי אם אני טועה, אני גם יודע - - -

היא לא נמצאת.

לא, לא, היא לא נמצאת. לצערי היא לא נמצאת.

זה עוד משהו שאנחנו בודקים אותו. אני יודע להצביע על שיתוף פעולה מצוין שיש בעיריית אום אל פאחם בין המשטרה לבין משרד הרווחה – תקנו אותי אם אני טועה – וכבר אחרי האירוע השני שהיה, הגיע קצין אגף החקירות והמודיעין לשטח והרגיע את העובדים ויצר איתם את השיח, את הקשב הכל כך חשוב הזה.

אני אומר לסיכום, חשוב שכולנו נייצר רף ציפיות מתאים. אי אפשר לפתור את האירועים האלה, מה שנקרא לא בפתרון קסם, כי חלק מהאירועים זה אירועים ספוראדיים, אירועים מתלקחים, שאי אפשר לצפות אותם, אין מידע מודיעיני לגביהם. אפשר לעשות את המקסימום ואנחנו, אני יכול להגיד לכם שאנחנו כמשטרה נמשיך לעשות את המקסימום בנושא הזה.

תודה.

יש סף דרישות שאתם מגבשים? למשל, אם אתה בא לזירה מסוימת ואתה רואה שבזירה הזאת יש כל הזמן אירועים, אתה יכול לבוא ולהגיד שאתה מבקש מהרשות שבמקום שיושבים עובדים סוציאליים, אנחנו כמשטרה – יהיו הגנות א', ב', ג', כמו שלמשל אתם מבקשים בבתי ספר?

הכוונה למיגון.

אני אענה.

שנייה.

מי האדון?

קוראים לי רוני בר לוי, אני מנהל אגף הביטחון והחירום של משרד הרווחה.

אוקיי, אז תצטרף לשולחן ותיכף נפנה אליך.

תגיד לנו אם יש נהלים של מיגון.

שנייה, שנייה. לפני הנהלים של המיגון, רציתי שמשרד הרווחה גם יתייחס לעובדה שקיבלתי בזמנו, במרס, תשובה משר הרווחה שבה הוא מציין שבין הפעולות שננקטו הוקמה ועדה ציבורית שמונתה על ידי שרת המשפטים, כדי לגבש אמצעים להגנה על הציבור, כולל עובדי ציבור מפני פעולות ופרסומים.

בעיקר בשיימינג. אני אתייחס גם לזה, כי אני מרכז את הוועדה הזאת.

וזה רק שיימינג?

בנושא של שיתוף הפעולה עם משרד המשפטים זה בנושא של שיימינג, אבל יש לי עוד נושאים מערכתיים לגבי הגנה על טיפול בעובדים סוציאליים, כי אני נמצא בנושא הזה כבר 4 שנים וזה בנוסף לתפקיד שלי בנושא של החירום.

אוקיי, אז בבקשה.

מילה אחת לגבי הנושא של שיתופי הפעולה שירון חברי, ואני מכיר אותו - - -

רק את השם שלך.

רוני בר לוי. לגבי שיתופי הפעולה שירון, חברי מהמשטרה התייחס, אחד זה מתייחס לנושא של משרד המשפטים. אני מוניתי לטפל בנושא של השיימינג במרס. לקחתי עלי את הטיפול בכל העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות. כולם שולחים אלי את הבקשות ואת הפרסומים של השיימינג נגדם. ממרס עד עכשיו קיבלנו קרוב ל-80 פניות. במהלך משותף עם משרד המשפטים בעבודה מסודרת מול גוגל, טויטר, פייסבוק – הסרנו קרוב ל-50 והשאר זה בטיפול. זה אומר שנעשה מהלך מסוים לגבי הנושא של הטיפול בשיימינג כנגד העובדים הסוציאליים.

אני רוצה לקפוץ לנושא מסוים, מה שחבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר אמר, זה הנושא של הסדרת הביטחון ברשויות המקומיות. פה אני הולך לנושא של סמכויות המאבטחים וקביעת קריטריונים. אני ארבע שנים במשרד וכמו שאמרתי, הייתי לפחות בארבע ועדות שהתייחסו לנושא הזה ולא התקדמו. אנחנו דיברנו על זה, להכניס את הרשויות המקומיות לחוק להסדרת הביטחון, כדי לקדם את כל הנושא. אחד זה הנושא של סמכויות למאבטחים, שניים זה הנושא של אמצעי מיגון וכמובן תקצוב זה לא במסגרת הזאת, אבל אני אתן לכם סתם דוגמא. אני טיפלתי גם בנושא - - -

זה שהיית בחמש ועדות, יש לך הצעת חוק בנושא?

לי אין הצעת חוק.

למשרד.

הצעת החוק הייתה קיימת ובגלל שכנראה זה לא רץ, זה לא עבד.

יש הצעת חוק של מי?

אני לא זוכר מי העלה אותה, כי אני הגעתי לוועדת ביקורת המדינה וזה נעצר בין משרד ראש הממשלה לבין המשרד לביטחון פנים. הרעיון היה בסוף להכניס את הרשויות המקומיות לחוק להסדרת הביטחון ואז קופצים מדרגה מבחינת הנושא של הוראות גם לנושא של מאבטחים וגם לנושא של אמצעי מיגון וזה דבר שלא זז. וזה תלוי בבית הזה.

מה תלוי בבית?

זה נפל כי מרכז השלטון המקומי אמר – אם אתם רוצים מאבטחים – תתנו לנו שיפוי. אל תוסיפו את המאבטחים עלינו. על זה זה נפל.

ברור. כל אחד יזרוק את זה למישהו אחר. כל אחד יגיד זה עולה כסף, הממשלה תממן. לא הרשות. מי לא מכיר את ה - - -

היה לנו אירוע של אלימות בתל שבע. רצינו לבוא, אנחנו כמשרד הרווחה. תראו, אנחנו אחראים קודם כל מבחינת הביטחון על העובדים של המשרד. אנחנו משמשים גם רגולטור וגם מתקצבים בחלק מהאמצעים את הרשויות המקומיות. היה אירוע מאד קשה בתל שבע, מאוימת ברמה מאד מאד גבוהה. באנו לדבר, אפילו קצין ביטחון לא היה שם. במסגרת החוק להסדרת הביטחון גם מחייבים שיהיה קצין ביטחון. הוא צריך לפעול ולעשות דברים ואני אומר לכם, זה יקפיץ במדרגה מאד גבוהה את הביטחון על העובדים הסוציאליים.

זהו. אולי אהובה תרצה להוסיף על התקציב שאנחנו נותנים ויש תקציב ולא תמיד כולם מממשים את זה. בנושא של מיגון המחלקות, מי שפונה אלינו – אנחנו בהחלט נותנים תקציב לטובת מיגון של המחלקות וזה עוזר.

אוקיי, תודה. אני רוצה לתת למר פיני קבלו, נציג השלטון המקומי.

פיני קבלו, סמנכ"ל רווחה בשלטון המקומי. אני כבר 10 שנים מוביל את המהלך הזה של אבטחת מוסדות רווחה ואנחנו מדברים על זה עשרות פעמים אם זה בוועדת העבודה מספר ישיבות והיו פה עוד מספר ישיבות. אנחנו קידמנו הצעת חוק משותפת עם המשרד שבו קבענו את מעמד המאבטח ונתנו מעמד, כפי שמוגדר בבתי חולים. מעמד של מאבטח שיוכל לעצור את המתפרע בתוך כותלי לשכות הרווחה.

נכון שתמיד המשרד נתן תקציבים ללחצני מצוקה או לכל מיני דברים, שהם בעצם לא באים לביטוי, כי בסופו של דבר האלימות מתקיימת ורוב הפעמים היא מתקיימת בפנים. לכן לכל התרחיש הזה של המצלמות ודלתות עם לחצני מצוקה, אין להם זה.

הצעת החוק עברה ואנחנו כבר ארבע-מש שנים, כל שנה רצים משר לשר, משר לשר, על מנת שיתקצבו את ה-20 או 30 מיליון שקלים. המכון למחקר עשה על כך עבודה. הוגש לוועדת העבודה והרווחה החומר של מכון המחקר שבו הוא קבע את העלות של העניין הזה ובסופו - - -

בתקציב 2015 זה תוקצב ואתה יודע למה זה נמחק. 25 מיליון שקלים.

בסופו של דבר התקציב לא מגיע למאבטחים. אני רוצה לשאול כאן, אני אדם שהולך למשרדי ממשלה. הביטוח הלאומי, בשביל להיכנס לשם, אתם רואים איזה תהליך אתם עוברים. למשרד הרווחה עצמו, שאתה מגיע, אתה הולך, לביטוח הלאומי, למס הכנסה, לכל גוף אחר. רק מוסדות הרווחה שבהם קורית האלימות, זה כאילו שדבר לא קורה.

ולכן בעניין הזה צריך לתת ויש הצעת חוק נוספת שאני הגשתי עכשיו, היא מונחת על ידי חבר הכנסת חיליק בר. היא מונחת ותגיע שוב לוועדת שרים ובה אנחנו רוצים לחייב תקצוב, אבל שוב, זה כל הזמן חוזר. עוד הצעת חוק ועוד פעם היא נדחתה על ידי ועדת שרים ושוב היא נדחית. לכן הפתרון הוא באוצר.

אתה לא יודע דרך מי להגיש את הצעות החוק?

מה?

אתה לא יודע דרך מי להגיש את ההצעות?

והוא לא מתכוון אלי.

לא, לא אלייך. גם לא אלי. לא אכפת לי.

הרבה הצעות חוק. על הצעת החוק יש מספר חברי כנסת לא מבוטל שחתמו עליה. היו גם הצעות חוק קודמות וכולן נדחו על הסף בוועדת השרים לחקיקה ולא הצליחו להגיע לקריאה טרומית.

לכן בעניין הזה אנחנו שוב נשב כאן ובעוד שבוע יהיה ירי נוסף, אלימות נוספת וזה חוזר על עצמו וכולנו מתכנסים וכולנו מדברים. יוצאים מכאן, שום דבר לא קורה.

עד שתשביתו את הרשויות המקומיות.

תודה. חבר הכנסת - - -

רשויות מקומיות שיש להן תקציבים, אכן יש להן מאבטחים.

עד שתשביתו את הרשויות.

חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה. אם אפשר היה להפוך מילים לאגורות, לא לשקלים, אז כנראה שהיה לנו כבר תקציב. רק אם אפשר היה להמיר אותן. כי לדעתי, בשנותי בכנסת, זו כנסת שלישית, היו אולי 10 דיונים מהסוג הזה בכל מיני ועדות, כולל מליאה ועלתה על סדר היום מצוקת של שהעובדים והעובדות הסוציאליות בכל מייני היבטים. השיימינג, הביטחון הפיזי שחסר להם.

על השיימינג יצא חוק. תיקנו את החוק.

וההפגנות הגדולות על שכרם – מי שמאשים את צפרא ידידתי – עמדו פה 20,000 עובדים סוציאליים מול משרד האוצר. חשבתי שכמו ביריחו, יסתובבו, יסתובבו, יסתובבו, החומות יפלו. מי שנפל היו העובדים הסוציאליים, לא החומות. מישהו עשה הסכם מאחורי הגב שלהם, מכר אותם בכדי להוריד את השביתה, למה? כי יש לעובדות הסוציאליות לחץ מאד גדול, כולנו יודעים את זה, אבל הלב הראשון שנשבר היה הלב שלהן.

הן הסתכלו אחורה לכל האוכלוסייה שהן מטפלות בה ואמרו איך אנחנו יכולים להזניח אותם? הרי אם הם לא היו כאלה, הם לא היו במקצוע הזה. רק אנשים שיש להם לב פתוח ונכונות להבין את המצוקות של אחרים, בוחרים במקצוע הדפוק הזה. אנשים אחרים הולכים לעשות כסף.

אז לכן, מכל המילים הרבות שנשמעו, אף פעם אנחנו לא זזים קדימה. אני אומר לכם, עוד פעם אני שומע שצריך כסף לאבטחת הלשכות. יפה. ואז אומרים מי ייתן את הכסף? הרשויות אומרות הממשלה, הממשלה אומרת הרשויות. מי נשאר בחזית? העובדים והעובדות הסוציאליים, שהם המטרה המידית. ובאמת, יש הרבה אנשים שכועסים עליהם. הם מקבלים החלטות מאד חשובות ואנשים שלא מרוצים מההחלטות האלה, באים ויכולים לפגוע בהם.

אני ממליץ שתעשו מה שאתם יכולים. תגישו חוקים, אבל אני לא רואה איך זה מתבצע. אני אומר לכם, אנחנו נשב פה עוד חמש שנים - - -

בחקיקה. צריכים להזמין את השרים לפה. מישהו הזמין את השרים הרלבנטיים?

השרים יבואו הנה כשיגדלו לי פה שערות. ככה זה. למה שהם יבואו לפה? למה שהם יסתכלו בעיניים של העובדים והעובדות הסוציאליות? הם יודעים שהם מרמים אותם. הם יודעים שהם מטעים אותם והם יודעים שהם לא דואגים להם. ואחר כך הם עושים חישובים כמה עובדים סוציאליים יש, מכפילים את זה בבני הזוג, אומרים זה לא מספיק מנדטים. זאת באמת לא אוכלוסייה שצריך לדאוג לה ועוברים הלאה. את האמת הזאת צריך לומר בחדר הזה.

אולי כולנו נתפקד לליכוד.

מי אמר את זה?

אני.

את צודקת.

ואז לא תהיה להם סיבה לבוא לקראתך.

ברור. תקשיבי לי. אלף דיברת יוצא מן הכלל. תקשיבי לי. יש קבוצות באוכלוסייה הישראלית, למשל רוכבי אופנועים. הם הבינו שבשביל לשפר את מצבם ולהוריד את עלויות הביטוח, צריך להתפקד לליכוד והם התפקדו ויש עוד קבוצות כאלה. תתפקדו למפלגות ותקבלו.

קודם כל לקנות אופניים.

או קורקינט.

אין לנו כסף למכונית.

תודה.

אני רוצה לתת לנועם הראל מעו"סים שינוי.

אני אתחיל. אני רותי קליין ואני ונועם יושבות ראש שותפות בעו"סים שינוי. אז גם בנוגע לזה - - -

תסבירו מה זה עו"סים שינוי.

זו עמותה של סטודנטים לעבודה סוציאלית בכל הארץ, וחשוב להגיד שאת ההפגנה בשבוע שעבר אנחנו ארגנו ועל כל האשמות שעובדים סוציאליים לא מדברים צועקים, אז נעים מאד. אנחנו מתכוונות לא לשתוק לרגע אחד. אנחנו מגיעות עם תסכול ענק. אנחנו לומדות מקצוע שכולנו הגענו אליו עם מוטיבציה אדירה לעשות עבודה חברתית אמיתית. אנחנו לומדות על דרכים מדהימות. לטפל בחברה שלנו, המתפרקת ואין לנו לא משאבים ולא כלים לעשות את זה. והגרוע מכל, כאשר מופנית כלפינו אלימות – אנחנו ננטשות לחלוטין ואנחנו פשוט רואות את הפער בין העובדות הסוציאליות הולך וגדל והתסכול הולך וגדל ושום מאבטח לא יצליח לסגור את הפער הזה וחשוב מאד לזכור את זה, כי ללא תקנים, ללא משאבים וללא תקציב, שום דבר מהדברים האלה לא יעזור למקצוע שלנו להשתפר ולהגיע למקום שבשבילו הוא בכלל נועד.

אני נעם, אני יושבת ראש יחד עם רותי. אני חושבת שיחד עם התקנים ועד שנשיג תקנים, ובקצב הזה אני מאד מיואשת מהשיחה הזאת, אז אנחנו גם צריכים לדאוג לביטחון שלנו. לפני שאנחנו יוצאות לשטח, אני חושבת שאין סיכוי שאנחנו יכולות לצאת לשטח בלי - - -

יש לכן הצעות קונקרטיות, נועם?

כן, יש לנו הצעות קונקרטיות. הראשונה והשנייה קשורות בשיטור עירוני, כמו שדובר פה, כשהראשונה בעצם מציעה שבסבב ובמוקדי הפעילות של השיטור העירוני תהיה עצירה גם ברווחה, על מנת - - -

זה לא יעזור.

זו ההצעה שאנחנו חשבנו עליה. גם לא תקציבית, כרגע לא אומרת הרבה דברים, אלא שפשוט שבאמת יהיה ביטחון לעובדות. ההצעה השנייה קשורה גם היא בשיטור עירוני והיא נוגעת לזה שאנחנו הבנו שבהמון המון רשויות, שהן הרשויות המוחלשות יותר ובפרט הערביות, אין בכלל דבר כזה שיטור עירוני וזה משהו שצריך לפתח ולהקצות אליו תקציבים.

ההצעה השלישית רלבנטית לתקנות התע"ס, שקראנו אותן בעיון וזה מדהים ונשמע נהדר ובפועל אנחנו מרגישות שהן לא מיושמות בשטח במלואן וזה היה הזוי בעינינו. כי פתאום מצאנו איזה שהוא מסמך שאומר בדיוק איך צריך להתנהל ומה צריך להיות ואנחנו לא ראינו את היישום הזה בשטח. אני בטוחה שיש חלק מהדברים שמתרחשים, אבל אני גם חוויתי, אפילו בהכשרה שלי בתור סטודנטית, שזה לא תמיד ככה.

הדבר האחרון שרצינו לדבר עליו זה החוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול משנת 2011, שממה שאנחנו הבנו הוא מדבר רק על המוסד ובעצם אין שום התייחסות לרשתות האינטרנט או אפילו לזה שאם יתקפו אותי בבית שלי - - -

יש, יש.

יש שם התייחסות?

זה שינוי שחבר הכנסת מאיר כהן יזם אותו כשהוא היה שר. יום העובד הסוציאלי הראשון בכנסת.

יפה. אנחנו לא ידענו את זה. בשורה האחרונה אני רוצה להגיד שבקצב הזה אף אחד לא יבוא ללמוד עבודה סוציאלית, כי כשיורים עליך, אף אחד לא רוצה וכרגע זה עומד בפני האם הממשלה מוותרת על העובדים הסוציאליים ככלל, כי אני לא רוצה לצאת להיות עובדת סוציאלית - - -

אף אחד לא ילמד את המקצוע.

נכון. אנחנו לא רוצות להיות עובדות סוציאליות.

סליחה, סליחה. אני מבקשת. אנחנו קצת בלחץ זמן ויש עדיין אנשים רשומים ואנחנו רוצים לשמוע אותם, חוץ מזה שחברי הכנסת כיבדו אותנו בנוכחותם וצריך לתת להם את זכות הדיבור. יש לי שאלה. יש בין הנוכחים נציג משרד האוצר?

רותם? רותם הודיע שיהיה.

זה לא קשור אליהם. מה אכפת להם?

אני חייבת לציין שהיה ויכוח די נוקב עם נציגי משרד האוצר כי הם חשבו שהם לא חייבים להגיע לדיון הזה, כי הם חשבו שזה לא רלבנטי אליהם. הם כבר חילקו את הכסף ושכל משרד יסתדר. ואנחנו התעקשנו, צוות הוועדה יתעקש שהם יהיו נוכחים. הם נרשמו ולא הגיעו ועל זה אני אעביר ביקורת מאד חריפה למשרד.

בדיון הקודם אתם אמרתם שתפנו אליהם לבקש את הבקשה של ה-40 או ה-50 מיליון. אתם פניתם אליהם?

פנינו ולצערי הרב התשובה הייתה הרווחה. ממשרד האוצר לא הייתה תשובה. ממשרד הרווחה הייתה תשובה שהם מבקשים את עזרתנו להשיג את הכסף הזה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, ויסלחו לי חברי הכנסת, לפי ששואלים אותי, אנחנו הולכים לפי סדר הכניסה לאולם. אז בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה גברתי יושבת הראש ואדוני יושב הראש. אין ספק שזו יוזמה חשובה. לצערנו נדרשנו לעניין האלימות המופנית כלפי העובדים והעובדות הסוציאליים זאת לא פעם ראשונה. אני אישית, כתושב סכנין, לפני כשנתיים או שלוש, עובדת סוציאלית והמשפחה שלה חוותה אלימות והתקפה כלפי הבית שלה ועל הילדים שלה בזמנו.

גם שרפו לה את האוטו והעובדים אספו כסף מהכיס שלהם לקנות לה אוטו.

כן, נכון, שרפו את האוטו, לצערי.

אין אפילו כיסוי לדברים האלה.

סליחה, גברת צפרא, אנחנו בדוחק זמן. תאמיני לי, אני מבינה את הכאב אבל אנחנו חייבים להתקדם.

לצערי הרב, גברתי יושבת הראש ואדוני יושב הראש, במדינת ישראל, כפי שאני תמיד מזכיר, הכל הפוך. כעומק הצורך שלך, גודל ההזנחה. הכוונה, אם אתה זקוק יותר לתמיכה, לאבטחה, שיגנו עליך, ככה מזניחים אותך יותר. את העובדים הסוציאליים, את עבודת הקודש שהם עושים, את השליחות הנעלה שהם כל יום עושים, לצערי הרב הטרגדיה היא שדווקא האלימות היא מאלה הקורבנות שמטפלים בהם. משום שעובד סוציאלי בסוף הוא שמטפל בתוצאות של העוני, של האבטלה, של האלימות, של הסמים, של כל הדברים האלה ובסוף האלימות מופנית לעובד הזה או לעובדות הזו, מאלה שהיא מנסה לתמוך בהם או לעזור להם.

גברתי יושבת הראש, אני חושב שהעובדים הסוציאליים צריכים שלושה דברים. דבר ראשון זה התמיכה, אבל אני לא מדבר עכשיו על התמיכה הרשמית אלא הציבורית. אני חושב שמבחינה חברתית צריך להעלות את המודעות בעשייה, בעבודת הקודש של העובד הסוציאלי. הכוונה שאם עובדת סוציאלית חוותה אלימות, צריך שכל הקהילה, כל החברה, השלטון המקומי, האנשים ברחוב – הכוונה תחילה מעטפת ציבורית לתמיכה בעובד או בעובדת הסוציאלית.

שנית, העניין של הידוק האבטחה. אני יודע שבלשכות יש מאבטחים, אבל לצערי הם לא מאבטחים מקצועיים ולא כל היום ואין להם גם סמכויות, כפי שהזכירו, כדי לעצור אנשים.

שלישית זה הביטחון החברתי והכלכלי. הכוונה, אם אנחנו צריכים לחזק את העובדת הסוציאלית, צריך לשפר את תנאי עבודתה. שיפור תנאי עבודתם זה את שכרם וזה גם דילול מספר התיקים שהם אמורים לטפל בהם. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול.

טוב, אני גם אהיה קצר.

תסביר למה עשו אפס אפס איתנו. לא נתנו לנו להמשיך.

זה בגלל שזה היה ספקטקולארי.

תוצאה מקדמית.

תאשים את מסעוד וקבוצתו גם.

קבוצתנו, כן.

תן לו הרצאה מגדלורית.

חברות וחברים, שתדעו לכם שבישיבה הבאה, מכיוון שאמות הסיפים של החברה בישראל ושל האחראים על המדיניות והתקציבים לא ירעדו. אז בפעם הבאה הישיבה תהיה שוטר לכל עובד סוציאלי. כמו מחשב לכל ילד, שוטר לכל עובד סוציאלי. מכיוון שתקציב מדינה – שתבינו – ה-970 מיליארד שקלים, שלא נותנים מענה לעבודתו של העובד הסוציאלי או לעבודתה של העובדת הסוציאלית, אתם תצטרכו לטפל יותר ויותר בעוני, יותר ויותר במשפחות במצוקה, ויותר ויותר באנשים שנאנקים תחת ליכולת להתקיים. אז בפעם הבאה אנחנו נדבר על כך.

אפשר לומר שהישיבה הזאת היא בבחינת עבר זמנו בטל קורבנו. נצא מכאן ללא כלים. לא יאשרו לכם תקציבים נוספים, כי אתם נמצאים בשולי המעמד של עובדי המדינה בישראל. אחותי עבדה המון שנים אז במשרד הסעד ואחרי זה במשרד הרווחה ואני יודע בדיוק איזה בולשיט היא קיבלה בתלוש שלה. משכורת רעב. איך עובד סוציאלי – גברתי יושבת הראש, כבודו - - -

אנחנו מקשיבים, אל תדאג.

איזה מקשיבים?

אתה דיברת על אחותך. אתה רואה המורה, אני מקשיבה.

אפילו הצמדת את המילה בולשיט.

אנחנו הנשים יודעות לעשות שני דברים.

גם יושב הראש יודע.

אבל דעו לכם, אם זה היה תלוי בהם – שני הטאלנטים האלה – הבעיות שלכם היו נפתרות. בשיא הרצינות. ואני לא חייב לא לאלאלוף ולא לעאידה, אבל שניהם אנשי מקצוע מהדרג הראשון וגם הערכים שבקרבם הם חשובים ולכן הדיון הזה. אבל לצערי הרב, מהדיון הזה לא תצמח שום טובה, מכיוון שאנחנו לא מדברים רק על כך שהם צריכים אבטחה, לחצי מצוקה. אנחנו צריכים לדבר על מעמדו, כדי שהוא יעמוד מול המראה ויאמר – אני חשוב.

דיבר חבר הכנסת מאיר כהן. הוא איש מאד ערכי. מאד נאור, אבל אני לא מצטרף לדעתו על כך שאתם צריכים להיאבק. אתם צריכים שמישהו יאבק למענכם. כנסת ישראל צריכה להגן על מעמדכם הנחות.

ולכן צריך פה קמפיין הסברה.

מדובר פה, אלי ועאידה, באנשים שבקושי מתקיימים. איך הם יכולים להתייצב כאשר אין להם כלים. אין להם תקציבים להתייצב מול העוני המחפיר, מול אנשים שמאבדים צלם אנוש. אנשים אגב לא תוקפים עובדים סוציאליים בשל גחמה של אלימות. בשיא הרצינות. כמו שאני מבין בן אדם שלפעמים גונב כדי לאכול, אני מבין אותו. בן אדם שנכנס ולוקח כיכר לחם, הוא לא לקח את כיכר הלחם כי הוא גנב. בלית ברירה הוא לקח את כיכר הלחם, כי הוא רוצה לאכול, להשביע את הרעב שלו.

אלה שבאים ותוקפים אתכם הם אנשים שאולי במקור הם לא אלימים, אבל המציאות הופכת אותם לאלימים. אם היו ברשותם עאידה, מספיק תקציבים והיו נותנים מספיק מענה לכל אותם אנשים היו מגיעים אליהם, האלימות הייתה פוחתת ואז מצבכם היה סביר.

אז מי אחראי?

המשרד. מי אחראי? אבל גם משרד האוצר, שהתחמק מלעמוד מולכם ולומר נכשלתי, מכיוון שבמקום לתקצב עוד יותר, אני קיצצתי כמה? 27 מיליון שקלים. ממש לעג לרש. תודה רבה.

נציגת משרד הרווחה.

הגברת אהובה.

אני מוכנה לענות. אהובה קרקובר. אני מוכנה לענות במכה מישורים.

רן, לא שכחנו אותך. השארנו לך את המילה האחרונה.

נשמע עוד את אילן ואותך.

אהובה קרקובר היא אישה מאד יקרה בעבודה הסוציאלית.

נכון, אחותך עבדה אצלי הרבה שנים.

אפשר לגשת לנושא.

כן, בהחלט. קודם כל אני רוצה לומר ששיתוף הפעולה עם המשטרה הוא באמת יוצא מן הכלל. גם צד המשטרה וגם צד המשרד ובסוגית התיקים אנחנו באמת היום כבר במצב אחר של אי סגירת תיקים. אני רוצה להתייחס לדברים שהועלו כאן בבקשת האיגוד המקצועי.

אנחנו לפני שבועיים הוצאנו חוזר מנכ"ל מסודר בנושא לחצן מצוקה לכל עובד בטלפון הסלולארי שלו. ככה שזה היה בעקבות הבקשה שלכם.

לא שמענו על זה.

את כתבת לי אפילו תודה רבה על זה ואפילו ציינת שזה היה החוזר האחרון של המנכ"ל ז"ל. אז אכן הסדרנו את נושא לחצני המצוקה בסיוע - - -

כלומר כל עובד סוציאלי, עובדת סוציאלית במדינה, יקבלו לחצן?

יכול להסדיר לו באופן חינמי את לחצן המצוקה. בחוזר שאני אעביר לכם גם, יש הסברים מדויקים של אגף הביטחון שלנו, איך מתפעלים את הנושא.

הדבר השני, באשר לפוסט טראומה. נכון שאנחנו לא נותנים את זה באופן גורף, אבל פה - - -

שנייה, סליחה. מתי את מצפה שכל העניין הזה של לחצני המצוקה יוסדר?

כבר בחודש הזה. כבר בחודש ינואר. זה כבר עכשיו.

ידוע לכם בלשכות הרווחה? פתחיה, קיבלתם את החוזר.

קראתי את זה.

התחלתם להסדיר את זה?

לא. עוד לא. צריך הדרכה.

מה זה, אפליקציה?

אני אסביר.

הכל בכתובים. לגבי הסיוע לעובדים הסוציאליים, נכון שאין לנו הסדר אוטומטי שבכל מקרה מקבלים סיוע, אבל בכל מקרה נכון. כשפנו אלינו לא היה מקרה שאנחנו לא אישרנו.

לגבי מתן כלים - - -

למי מגיעה הקריאה?

יש לנו ועדות הגנה על העובדים. זה שינוי מוועדות אל אלימות. ארבע ועדות, בכל מחוז יש ועדה מסודרת וזה מגיע לוועדה, שם גם יושב נציג המשטרה. באותם המקרים שיש צורך, שמוצאים לנכון שיש צורך. זה צוות רב מקצועי. בוועדה יושבים גם עובדים סוציאליים, גם נציגי האיגוד. בכל מקרה שצריך לתת סיוע, ניתן סיוע.

סליחה, לגבי לחצן החירום – כשמפעילים אותו מי מגיב?

אני רציתי להסביר.

הנה, תיכף יסבירו. רק תנו לי שתי מילים.

אני רוצה לשאול כל כמה זמן מתכנסת הוועדה הזו?

קודם כל היא אמורה להתכנס אחת לחודש וחצי, אבל אם יש מקרים שצריכים לדון בהם מידית, דנים בהם מידית. במקרה עם פתחיה הגיעו למקום. באים פיזית למקום, בודקים את המקום.

באשר לסדנאות, אנחנו מקיימים סדנאות. תמיד אפשר לתגבר. סדנאות לעובדים בתוך המחלקות, מפגשים של שבעה ימים. חמישה ימים הם מפגשים של הכרת פוטנציאל אלימות, איך להתמודד, ויומיים הגנה פיזית. אני מסכימה שתמיד אפשר לעשות יותר.

אתמול חתמה ממלאת מקום המנהל הכללי על הוראת התע"ס החדשה, שאת אמרת, אשר בה כל הדברים שאמרתי עכשיו פלוס החקיקה בנושא האינטרנט ועוד דברים. תיכף ניתן לרוני להשלים עוד משהו. כל הדברים נמצאים שם בתוך ההוראה. ההוראה עברה את בדיקת הלשכה המשפטית שלנו, של השלטון המקומי. הדברים נעשו במשותף.

אני רוצה להגיד משפט אחרון, כדי שרוני באמת יוכל לתת לכם את המענה. הייתה בישיבה בחודש מרס בקשה של יושבת ראש הוועדה לציין בהוראות באופן מובהק שאנשים יידעו לאן לפנות. בהוראה החדשה זה מופיע. הקמנו על פי בקשת העובדים - - -

טוב שאנחנו עושים עוד ישיבה כדי לשמוע על העדכונים האלה.

אנחנו פתחנו השנה קהילת ידע לעובדים. אין עדיין הרבה חברים.

אני פניתי, אני ביקשתי. היה מן הראוי לענות לי ולהגיד – קיבלנו את הצעתך.

כן.

יופי.

פתחנו קהילת ידע לבקשת העובדים. כל עובד יכול להיכנס לקהילה, שם אנחנו מפרסמים את כל הדברים. כל השינויים, כל החוזרים, כך הדברים עולים בקהילת הידע.

באשר למבנים פיזיים – אנחנו משקיעים במבנים הפיזיים השקעה מאד גבוהה. יש גם מי שיכול להעיד מחברי הכנסת שיושבים פה. יש השקעה, נכון? משקיעים.

מודה באשמה.

סוף סוף הוא מודה במשהו.

לפני חודש הייתי בביקור באום אל פאחם, נכון חברים? קיבלתם אותי מאד יפה וראיתי תופעה מאד מעניינת, שכל המסגרות החוציות של המשרד, יושבות במבנים יפיפיים. פשוט לקנא. רציתי אני לעבור, פרט למחלקה. עשינו שם סיור בפנים. הצענו כמה חלופות. פה אני רוצה להגיד, שיתוף הפעולה עם רשות - - -

סליחה אהובה, את יודעת למה? כי למדתי איך להתמודד עם הרשות המקומית. אני מתעקשת, משלמים שכירות שנה לפני שמאכלסים. אני לא נכנסת לאף מסגרת אפילו בלי שלט קטן. למדתי איך להתמודד איתם.

אני רוצה להגיד, אנחנו יכולים לנסות לעשות כל אשר לאל ידינו, גם אם יהיה לנו הרבה יותר תקציב. יש רשויות מקומיות שההתמודדות איתן היא מאד בעייתית. באום אל פאחם כבר פעמיים שינינו את ההסכם על המבנה ונשנה בפעם השלישית והרביעית, על אף שמשרד האוצר צעק עלינו שאנחנו מעבירים עודפים. אנחנו יכולים, חייבים לעשות את שיתוף הפעולה עם הרשות המקומית, איפה שזה הולך. כמו שהלך במקום אחר, נשמח שזה ילך גם אצלכם.

רוני, כמה מילים על הלחצן - - -

לא, לא, שנייה. לפני שאת מעבירה את זכות הדיבור, כי זה לא הולך בצורה כזו, אני רציתי להבין דבר אחד. אני שאלתי שאלה בתחילת הדיון, על הכסף, על התקציב שאתם מקצים לאמצעי האבטחה בבניין, שזה מצלמות וכו'. זה כסף שמתחדש כל שנה או חד פעמי לכל בניין?

הוא לא מתחדש כל שנה. הוא חד פעמי לבניין, כי גם לא צריך לחדש כל שנה. לא כל שנה עושים דלת עם אינטרקום ולא כל שנה עושים את לחצני המצוקה.

אני יודעת גברתי.

אז זה לא מתחדש כל שנה.

אני יודעת. אתם מקצים 21 - - -

21,000 שקלים לבניין.

על פי דרישה.

על פי דרישה ובזמנו - - -

בממוצע. זה יכול להיות פחות.

בזמנו באום אל פאחם, אני זוכרת טוב מאד שלא ידעתם על התקציב הזה או לא ידעתם - - -

לא, לא, אנחנו קיבלנו. לצורך העניין, אנחנו קיבלנו 38,000 שקלים לאבטחה, לא 21,000 שקלים. אנחנו קיבלנו מענק 900,000 שקלים לבנייה ולשיפוץ. פשוט העניין הוא איך שמתנהלת הרשות המקומית. מצטערת מאד. זה לא התנהלות של רשות מקומית.

אוקיי, זה לא לוועדה פה, אבל אני חושבת שכל הדגש שלי היה בעניין של ה-21,000 שקלים, שהיו טענות שלא כל הלשכות יודעות ולא כל הלשכות מנצלות ונתבקשתם להפיץ עוד חוזר לכלל ה - - -

נכון, זה ייצא השבוע. השבוע, שבוע הבא.

ממרס זה ייצא השבוע.

כן, כי אנחנו רצינו להוציא חוזר שיהיו בו את כל השינויים שנכנסו בשנה האחרונה, וכמו שאת יודעת הם היו רבים.

אוקיי. אני לא ידעתי עד עכשיו.

הסכום הוא עלוב.

אני מבקשת, סליחה. אנחנו מנסים להתכנס לקראת הסוף. אז אני מבקשת ותרשמו את זה, שתי הוועדות מבקשות להעביר אליהן את כל ההוראות החדשות, כולל כל השינויים שישנם.

בסדר.

לא, והפירוט של מה עושים עם הכסף.

סליחה.

סליחה.

תודה. אני נותנת לחבר הכנסת אילן גילאון.

תודה גברתי. קודם כל הערכה על היכולת שלך לשמוע גם את חבר הכנסת זוהיר בהלול וגם לשוחח באותו זמן.

אני אישה, חבר הכנסת.

בדיוק. אשתי תמיד אומרת לי שאישה מסוגלת לעשות שני דברים בבת אחת, גבר רק אחד והיא אומרת ואתה אפילו אחד לא.

תראו, ברור שזה עוד דיון הזוי, הרי הוא נוגע למציאות שבה אנחנו נמצאים. הפקרות. חוסר אחריות. הרי עובדים סוציאליים הם הסוכנים הראשונים של מדינת רווחה, אבל זה לא קיים הדבר הזה ולכן העובדים הסוציאליים הם השעיר לעזאזל. מדינת ישראל עובדת באמצעות שעירים לעזאזל.

הם ילכו ויתמעטו ככל שיהיה בהם יותר צורך וזה ברור לגמרי. יש יותר עניים, העניים יותר כבדים, יותר עמוקים ובסופו של דבר איש לא צריך לעשות את הדבר הזה, כי אם מאיר כהן דיבר מקודם על כמה זמן לקח לעצור את אלה שהפגינו ליד הבית של רוסק-עמינח, המציאות במדינת ישראל היא שעובדת סוציאלית תעבוד 15 שנים כדי לקבל מה שרוסק-עמינח מקבלת בחודש אחד. ומכאן מתחיל כל הסיפור. למה הסיפור הזה הוא הזוי? הרי זה יעלה על הדעת, אם היו שולחים שוטר או חייל לכל מקום אחר והיו מתנקמים בו ואנשים מכלים את זעמם על החיים המחורבנים שלהם בשליח, זה ברור לגמרי. ככה זה קורה תמיד.

לכן הדיון הזה הוא דיון הזוי לגמרי. אנחנו חייבים, גברתי, לעסוק רק בפרקטיקה של הנושא הזה, כי סופרלטיבים, באמת, אנחנו יכולים להגיד את זה כל פעם, כמה העובדים הסוציאליים ואיך הם עושים את הדבר הזה ואיך האימהות מרשות לילדים שלהן להיות עובדים סוציאליים וכל הדברים האלה, בסיכון הזה, בזלזול הזה, בכל הדברים האלה.

אבל כאן מדובר, באמת, אם זה הצבא של המדינה, לשום חייל לא היו מאפשרים, כשהוא מגן על איזה פיסטין באיזה חור, כדי שיקרה לו משהו מהסוג הזה ושום שערה לא הייתה נפגעת משערות ראשו. אז על מה אנחנו בעצם מקיימים דיון? על זה שצריך להגן על האנשים שעובדים כאן? זה פשוט הזוי, לא ברור לאיזו דרגת נחיתות הגענו בעניין הזה.

לכן העניין הוא קודם כל הדף הזה, שיש בו פתרונות שהם מיידים, כי זה מה שצריך לטווח המידי. זה הנושא של לחצן, הנושא של מאבטחים, הנושא של כל הדברים האלה. תקציב שהיה בקדנציה הקודמת ואיננו כרגע, זה צריך לעבור מיד, אחרת - - -

אילן, הסברה, הסברה.

מה?

אוקי, תודה אילן.

זה במסגרת החוק שאנשים הם בני אדם.

תודה. חברה כנסת חיים ילין.

תציע משהו, אולי נלך על זה.

לא, אבל הבעיה היא לא להציע, כי יש פה תכנית לטווח ארוך, שכנראה כולנו קטנים פה על התכנית הזאת, כי זאת תפיסה חברתית בתוך מדינה ישראל ולכן אני רוצה להגיע יותר לצד לא של המדינה, אלא יותר לצד של השלטון המקומי.

אני חושב שברוב העיריות ורוב המועצות, ראשי ערים וראשי מועצות מבינים מה המשמעות של עובדים סוציאליים ויודעים בדיוק מה העבודה שלהם. ומי שלא, אני מקווה מאד שיעשה סוויץ', או שיבחרו מישהו אחר. ואני אומר את זה ממש ממש בגסות אפילו.

אם ראש רשות, שהוא המעסיק – ואני רוצה להסביר את זה – כי כולם חושבים פה שמשרד הרווחה הוא המעסיק. מי שמעסיק ומקבלים את התקנים זה הרשות המקומית. הם מקבלים. הם אלה גם שמוסיפים את השעות הנוספות ואת השעות ובעצם בסופו של דבר מקבלים 60-65% – למרות שזה תקן מלא של משרד הרווחה – והיתר בעצם השלטון המקומי נותן.

לכן זה מאד דומה למה שנקרא מורים על חשבון הבעלות, אבל בבית ספר ובגנים יש תקן והתקן הזה של שמירה הוא קיים. למה לא באגף של עבודה סוציאלית בתוך העירייה זה לא קיים? זה לא ברור. למה משרד ביטחון - - -

כי כאן צריך כמו רשות הכבאות הארצית, צריך לעשות רשות העובדים הסוציאליים הארצית. ככה זה צריך להיות. זה כבאות ממש.

למה המשרד לביטחון פנים מתקצב את כל השומרים בבתי הספר? זה לא משרד החינוך? אל תתבלבלו. זה שם, זה מונח אצלכם. אני לא בא אליכם בטענות, אני אומר איפה המקור התקציבי שצריך בסופו של דבר לשים את השומר.

אני חושב שצריך, אם רוצים להיות מאד תכליתיים, צריך שיהיה דיבור אמיתי וכנה מול השלטון המקומי. עזבו כרגע את המשרדים. הלחץ צריך לבוא בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי מול המשרדים הרלבנטיים, זה אחד. שניים, צריך שעל כל אירוע אלימות השלטון המקומי מושבת. אין מצב. אין לכם דרך אחרת, כולל בתי ספר, אחרת האלימות תמשיך. זה קודם כל בשביל לנסות להבהיר מה המשמעות של אם לא יהיו עובדים סוציאליים במדינת ישראל. המקצוע הזה לא ייבחר. קודם כל אני רואה אתכם, אז אני כבר שקט יותר. אני כאילו יותר רגוע, שבעשור הקרוב עוד יהיה. אבל עדיין צריך להילחם על זה שתהיה עבודה סוציאלית.

יש בעלי תואר. זה לא אומר שהם יעבדו בשדה.

לסיכום, אני אומר את שני הדברים האלה. לגבי כפתורי מצוקה, אם הם מחוברים בתוך עיר לתחנה המשטרתית, זה עובד. אם הם מחוברים בתוך מוקד של מועצה אזורית, כי המרחקים מאד גדולים, גם יעבוד. עדיין הם לא תחליף לזה שצריך להיות מישהו בשער שבודק מי נכנס, מי יוצא, ובכל אירוע הוא יכול להגן. עדיין מי שירצה לירות ולשרוף רכב, הוא יוכל לעשות, אבל לפחות במקום שהוא צריך לטפל – העובד הסוציאלי, העובדת הסוציאלית – צריכים לטפל. שם במקום הזה לפחות יהיה את תחושת הביטחון ואת הביטחון שם ששום דבר לא יקרה.

בסופו של דבר תראו, אני אומר את זה הכי כנה שיש. ביום שישי הייתה תכנית על הומלסים בערוץ 2. ראיתי את הבחור שמטפל בהומלסים וראיתי את העובדת הסוציאלית ואני מודיע לכם חגיגית שבאיזה שהוא שלב אמרתי מה אני עושה כחבר כנסת. איך אנחנו יכולים לעזור? כי אם אנחנו כחברי כנסת לא מסוגלים להציל נפש כמו שהעובד הסוציאלי מציל, אז אנחנו כולנו – אני אומר עכשיו לא פוליטית – נכשלנו.

נכשלנו בתפקידנו, כי אנחנו צריכים בעצם להיות למען העם. חלק מהעם נמצא פה אתנו ואנחנו לא מסוגלים להגן עליכם. למה? כי במקום הזה שנקרא הכנסת, הכל פוליטיקה. הכל פוליטיקה ואין פה ניהול. בצער רב אני אומר את הדברים האלה. אני חלק מהדבר הזה, זה מתסכל, אבל יש לנו תפקיד אחד, לפחות שבקטע הזה קואליציה ואופוזיציה נהיה ביחד, כי את האלימות הזאת אנחנו צריכים למגר.

חיים, אתה חייב לשמוע את הסיפור הזה, למרות שאנחנו בדוחק זמן, אבל - - -

את רוצה שיפטרו אותי מיש עתיד? יש לי סיעה.

שנייה. גם לנו יש סיעות, אבל תשמע. פעם מישהו עבר ליד נהר וראה מישהו טובע והוא קפץ לנהר והוציא אותו וברגע שהוא הוציא אותו הוא ראה שעוד אדם טובע בתור הנהר. בסוף כל פעם הוא קפץ לנהר והוציא אותי והציל אותו, ואז באיזה שהוא רגע הוא התחיל ללכת לכיוון השני. ואז שאלו אותו לאן אתה הולך, הוא אמר להם אני הולך לחפש את אלה שזורקים את האנשים לתוך הנהר. אז בעצם זה מה שעשיתי. אני הצלתי הרבה לפני שהגעתי. הגעתי לכנסת כדי לראות מי הם אלה שזורקים את האנשים לנהר. אפרופו. אני מכירה אותם, השאלה איך לעצור אותם, זאת השאלה.

איך להביא אותם בדרך.

יש לנו ממש דקה.

שימי רשת ביטחון ואז הם יפלו ברשת.

סמאח סליימה ואחרי רן, ואני מאד מבקשת דקה.

טוב. אני בדרך כלל מופיעה על תקן סמאח, מנהלת נע"מ – נשים ערביות במרכז. אני רוצה להתוודות שאני עובדת סוציאלית גאה כבר - - -

אנחנו יודעים. אנחנו גאים בך.

תודה. ב-21 שנה האחרונות. אני באתי לכאן עם שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית, כדי ללמוד וחשבתי שנגיע לדיון שיכניס בהן אנרגיה להמשיך. ישבה פה הסטודנטית ואמרה לי – מלמדים אותנו שכדי לשנות מדיניות רווחה צריך להגיע לכנסת ואני יצאתי מפה מיואשת. אתם כאילו מחבלים לי בעבודה שאני מנסה לעשות כעובדת סוציאלית, כמדריכה את הדור הבא.

חבל לשמוע חבר כנסת שאומר שמי שיורה על עובדת סוציאלית או על רכב של עובדת סוציאלית – אני יכול להבין אותו, אני יכול לקבל אותו. תודה על כל הניתוחים ששמענו כאן בכנסת, אנחנו רוצימם ואני מצפה לעשייה ואני מצפה לחקיקה. אנחנו לא רוצים עוד מישהו שיבכה איתנו, אוקיי? ולא רוצים שתגידו לנו תעשו הפגנות כדי שאנחנו נצטלם בהן, תודה. אני יודעת שאתם עושים את זה טוב מאד.

מה שאני רוצה להגיד גם בתור עובדת סוציאלית שעובדת בעמותה, שלא נאמרה פה מילה - - -

זה כאב בדיוק כמו שכאבה ההערה של חבר הכנסת.

נכון. אני רוצה להגיד שני דברים על עובדים סוציאליים שעובדים בעמותות. מאות ואלפי עובדים סוציאליים עובדים בעמותות ואף אחד לא מדבר עליהם. עובדים סוציאליים הם לא יושבים רק בלשכה שם איפה שיש כפתור ויש זה. עובדים סוציאליים נמצאים בשטח, בכל מקום, בכל חור שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, ושם לא מדברים על הביטחון שלהם.

הדבר השני זה ההפרטה. רוב השירותים היום מועמדים להפרטה והם בתהליך של הפרטה ומי שעושה את העבודה זה עובדים סוציאליים בהעסקה לא ישירה, לא של הרשות ולא של-. זה של עמותה פה ושם ושם אף אחד לא מדבר על הביטחון שלהם. אני רוצה להקדים טיפול למכה ואם עושים שינוי, אז לדבר גם על כל העובדים הסוציאליים באשר הם ולא רק על העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות. תודה.

נכון מאד.

תודה. רן.

תודה. אני אעשה את זה באמת קצר.

אם לא, תכתוב את זה.

אם לא אני אכתוב ויש לי גם תמונה שלך ושל יושבת הראש, של חברת הכנסת סלימאן. אני פה היום לא רק כסמנכ"ל עמותת ידיד אלא כמרצה בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב, שגאה מאד בתלמידים שלו היום – גם על ההפגנה שהם ארגנו, גם על זה שהם הגיעו לכאן היום ושהם החליטו שהמקצוע הזה מספיק חשוב להם כדי לנסות ולשנות אותו.

אני חושב שהיו שני אנשים חסרים פה היום. אחד - ויסלח לי פיני קבלו שיצא – זה יושב ראש מרכז השלטון המקומי, שמבחינתי היה חייב להיות פה והשני זה – ותסלח לי צפרא – יושב ראש ההסתדרות שהיה חייב להיות פה. כי לא יכול להיות שכשטייסים לא מגיעים למטוס, משביתים את המשק בשבילם וכשעובדים סוציאליים סופגים אלימות, שום דבר, שום ציוץ - - -

אז למה אתה לא מדבר על ראש הממשלה שלנו, שלא שמענו ממנו - - -

צפרא, העזתי להגיד משהו שאני חושב שיושב הראש צריך להיות פה.

את בתור עובדת סוציאלית צריכה להבין שבן אדם בחקירה הוא לא - - -

שני הדברים הקטנים האחרונים, אני מאד חושש לראות לשכות רווחה שנראים כמו מבצרים. זה מפחיד אותי, כי זה אומר בעצם שהכישלון מתחיל עוד לפני שהלקוחות יוכלו להגיע ללשכות הרווחה. ואגב, כל הפתרונות שהוצגו פה הם נכונים, אבל הם לא יוכלו לעבוד אם לא יחוקק חוק סל שירותי רווחה יקבע, כמו ביטוח בריאות ממלכתי, שיקבע מה הכלים שניתנים לעובד סוציאלי, מה הם הזכויות שניתנות ללקוח של אותו עובד סוציאלי, ובצורה כזאת אני חושב ניתן יהיה להביא מזור.

אני באמת מצפה שאפשר יהיה אולי לפתח את הדיון הזה יותר. אני בטוח שהסטודנטים שלי וסטודנטים אחרים ברחבי הארץ ירמו את הכפפה מהיום. תודה.

תודה רבה. בבקשה.

חברים, אני חייב להגיד כיושבי ראש, אלף למרות כל מה שאתם אומרים, בעיני הדיון היה מאד חשוב ואני אף פעם לא יוצא מתוסכל מדיון, כי אני בטוח שכל אחד מאיתנו, לפחות אצלי, אני אעיד על עצמי, אני יוצא עם משימות. לא את כולן אני אגיד לכם, אבל הדף שלי עם משימות שלי. ביקשתם להשוות את מעמד העובד הסוציאלי לעומת המורה, זו משימה. אני הולך ללמוד.

שיתוף פעולה בין משרדי, כפי שציין ירון, אני הולך ללמוד איך זה נעשה. אני גם לוקח על עצמי איך זה שעובדת סוציאלית, שנפגעת בתאונת עבודה, למה אין לה גיבוי? למה צריכים לחכות? יש לה אוטומטית גיבוי דרך הביטוח הלאומי ולראות אם יש מקום לגיבוי נוסף, אחר, באמצעות הביטוחים הקיימים במשרדים וברשויות.

כל דבר שאתם מעלים בעיני זו משימת עבודה בשבילי, אני מקווה שגם בשבילכם. תיקחו את השיטה הזאת. אבל ההתכנסות כאן היו8ם הייתה על דבר אחד ויחיד, הביטחון מסביב לעובדים הסוציאליים במקומות עבודתם. זה הנושא המרכזי ולא לשנות את התקן, לשנות את השכר. יש פה מלחמות אחרות. תרצו לבוא, לשבת יום אחד, נעשה מהבוקר עד הלילה חלומות. רק לא באספמיה. חלומות שאפשר יהיה לתרגם.

עכשיו אני אומר, בעיני הדיון היה מאד חשוב ובאמת אני מודה לכל אחד וכדי שלא אפשל, לא אזכיר את כל השמות.

דבר שני, באמת זו המלצה ועאידה תגיד, כי היא מתואמת, סליחה שאנחנו מתאמים בינינו, אבל זה התפקיד של שני יושבי ראש, שיתאמו, שנגיד דברים משותפים. אחת הבעיות שגיליתי בסוף, אבל השאר – אני מיד מעביר את רשות הדיבור לעאידה – הדבר הכי חשוב זה אם אתם מקבלים החלטות כל כך מהותיות כמו לחצן, איך זה שלא יודעים על זה? זה אומר שהקומוניקציה היא לא מסודרת. אז אני לא בא בטענות, חס וחלילה. אני רק רושם.

זה פורסם לפני שבועיים כהוראת מנכ"ל.

כן, אבל אתה יודע מה? אני אגיד לך. אתה יודע כמה ניירות מקבלים - - -

ואיך אנחנו אמורים לדעת? אם זה בחוזר מנכ"ל שלכם לרשויות, אך אנחנו נדע?

חברה, באמת. וגם לא זה, גם איך העובדת הסוציאלית האחרונה שעובדת במקום ויש לה 1,001 נושאים לטיפול, היא תגיע לחוזר מנכ"ל? תחשבו על זה. תחשבו על הצורך שהאינפורמציה תגיע לקצה השטח. זה הדאגה. לא להביא את השיטה. לא רק לרשום. אחר כך איך זה מגיע. כי עובד שאינו בטוח במקום עבודתו, הוא מתפקד בצורה חלקית מאד. אני לא אומר לקויה. חלקית מאד ואשמה המערכת. אל תיקחו כל הזמן את האשמה לקצה החוט. תתחילו מאיפה שזה נוצר. אם אנחנו לא ניקח על עצמו – ואני מוכן להיות מאלה שלוקח על עצמי גם אחריות – לא במקרה הגעתי לפה וכל זמן שאני פה אני אעשה הכל באחריות מלאה.

לכן אנחנו המלצנו על המשך עבודה באמת תוך שלושה חודשים ואני ממליץ שעאידה תגיד את הנקודה הזאת, כי אנחנו נעשה מעקב או בוועדה משותפת, או לפי הצורך, לפי מה שאת תרצי. נעשה את זה בתדירות פעם פה, פעם שם, לא יודע. מה שהכי טוב לשיטה. הנושא של הביטחוחן של העובדים הסוציאליים הוא מרכזי בעינינו לקיום כל השירותים וזה הסיכום של הדיון הזה. בזה נתמקד. כל השאר – תיקחו לעצמכם שיעורי בית ותעבדו על זה.

תודה, תודה יושב הראש. את האמת, בדיוק עכשיו נמסר לידיים שלי המסמך הזה, שהוא מתווה לחצני מצוקה ניידים.

ביקשתי מרוני להעביר.

אני הייתי מצפה ומקווה שתרשמו את זה לפניכם – לדיון כזה, שהוזמנתם אליו מראש, היה מין הראוי, כמו שהוגשו אלינו ניירות עמדה, להגיש את המסמך הזה מבעוד מועד, שנוכל לקרוא אותו בעיון, נוכל להתייחס אליו בדיון הזה וזה היה מעביר אותנו לשלב יותר מתקדם בפתרונות וחבל. חבל שאנחנו מקבלים את זה עכשיו.

אני דווקא אני מסתכלת על נקודה מספר 5 במסמך, לקראת הסוף: מסמך זה הינו המלצות מקצועיות לשיקול דעת להפעלה על ידי המחלקות לשירותים חברתיים. לא, ועכשיו אנחנו מסכמים, לא נכנסים לוויכוחים. כאשר נאמר שזה המלצות, בעיני זה - - -

המלצות לבחור את השיטה, אבל התקצוב לא, כי המשרד ימשיך לתקצב.

אוקיי, אז אני חושבת שגם מן הראוי ששינויים כל כך מהותיים, במיוחד העברת לחצן מצוקה, שהם בתשובה לפניות שהיו מקודם, גם מהוועדה וגם מארגונים אחרים, היה מן הראוי להכריז עליהם בפומבי, כדי שגם הציבור יבין שמשרד הרווחה לוקח בחשיבות רבה את ביטחונם של העובדים הסוציאליים המייצגים אותו בשטח ושהוא פועל והוא לא יקל דעת על כל ניסיון של תקיפה.

אולי היה כדאי להוציא משהו לתקשורת. ותאמינו לי, אז היינו אומרים לכם – כל הכבוד. לא היינו באים בביקורת.

אני מסכימה עם חבר הכנסת אלאלוף על הצורך באמת לעקוב מקרוב. אני רואה שהמעקב הזה והצורך הקיים בשטח מוביל לשינויים. נכון איטיים, אבל לפחות אנחנו מצליחים להזיז את התודעה לבעיה.

לפי הסיכום וההתייעצות שהייתה בינינו, אנחנו נבקש, וזה יהיה באחריות של משרד הרווחה, נפנה בשם שתי הוועדות ונבקש הקמת צוות מיוחד, שיכלול בתוכו גם את נציגי משרד הרווחה, את נציגי משרד האוצר ואת נציגי המשרד לביטחון הפנים – שיישבו ויכינו תכנית מאד ברורה - - -

ונציגי השלטון המקומי.

והשלטון המקומי. יפתחו תכנית מיוחדת לביטחון העובדים הסוציאליים, שיתחייבו אחר כך ליישם אותה; ואנחנו נבקש שתוך שלושה חודשים יגיעו לסקור בפנינו את התכנית הזו בישיבה משותפת של שתי הוועדות ואנחנו נדאג ונשמח להשתתפות שלושת השרים הנוגעים בעניין, שיגיעו לוועדה.

אם פקיד אוצר יראה ששר האוצר שלו מגיע במיוחד לדיון הזה, אני בטוחה שבפעם הבאה לא יירשמו ויעדרו מהדיון וייקחו את הנושא באחריות.

אנחנו גם נבקש הצוות הזה יישב עם כל הארגונים שהיו להם הצעות קונקרטיות ויסקור את ההצעות שהיו וילמד מהמקרים הקודמים שהייתה בהם פגיעה בעובדים סוציאליים, כדי לפתח את התכנית המקסימאלית שמבטיחה את ביטחונם של העובדים הסוציאליים.

לחצן זה חשוב, אבל זה לא מספיק. זה עונה רק על - - -

ברור, ברור. בגלל זה - - -

זה - - - שלמה של הגנה - - -

סליחה, אנחנו לא פותחים את הדיון. חבר הכנסת ג'בארין ואדוני, אני מצטערת, לא נוכל לפתוח מחדש את הדיון. בגלל החשיבות של לקחת בחשבון את כלל אמצעי הבטיחות שכוללים גם את הנושאים שקשורים למקום הפיזי שבו מקבלים את העובדים וגם לתקנים וכו', ביקשנו הקמת צוות כזה; ונפנה לשר הרווחה, שיהיה אמון על הקמת הצוות הזה.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.