הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 509

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ד באייר התשע"ז (10 במאי 2017), שעה 10:00

הקמת מינהל לאנשים עם מוגבלויות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

אילן גילאון

מאיר כהן

יוליה מלינובסקי

דב חנין

מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אביגדור קפלן

סמנכ"ל וראש מינהל מוגבלויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - גדעון שלום

רכזת בכירה תחום פרט אנשים עם מוגבלות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אילאיל צין

ס. מנהל אגף משה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אבנר זקן

מנהל מחלקה לאבחון קדום והשמה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מארק שמיס

עו"ד, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - רון אשכנזי

מנהלת השרות לטיפול באדם עם אוטיזם, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - לילית שפרן

מנהלת השירות לשיקום מקצועי תעסוקתי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - שלי נורדהיים

מנהל השרות לדיור תומך, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - נחום עידו

מנהלת השירות הארצי לריפוי בעיסוק, משרד הבריאות - אורלי בוני

סגנית מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - שרית שריקי

מפקחת ארצית באגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך - שמחה הלוי

מנהלת אגף א חינוך מיוחד, משרד החינוך - רחל אברמזון

מנהלת תחום שילוב בקהילה, משרד המשפטים - יונית אפרתי

ממונה תחום מחקר ומידע, משרד הפנים - דניאל שגב

ממונה בפועל על מחלקת שיקום – אגף הרווחה, המרכז לשלטון מקומי - שרית רחמים

עוזר ליועץ המשפטי, שירותי בריאות כללית - דוד גנוט

ממונת חקיקה, לשכת עו"ד - מזל נייגו

ממונה חקיקה, לשכת עו"ד - ח'אלד דגש

מנכ"ל, אלו"ט - איתן מזרחי

מנהלת האגף לקידום זכויות, אלו"ט - עדי עזוז

עו"ס, אלו"ט - מעיין פיילר

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - איילת דיין

עו"ד האגף לקידום זכויות, אלו"ט - נעמה אריעם ענתבי

דוברת, אלו"ט - ליטל פרנקל פורת

הורה, אלו"ט - חנן אבו סנינה

יועצת משפטית, העמותה לילדים בסיכון - רגינה בביוב

מנהלת המחלקה הקהילתית, בזכות - נעמה לרנר

סמנכ"ל, עמותת ידיד - מרכזי זכויות בקהילה - רן מלמד

מנכ"לית, משתלבים - בשמת בר-נדב

רכזת תחום זכויות, משתלבים - יעל יונה

מנכ"ל, עמותת אפי אספרגר - אריה סיון

הנהגת הקואליציה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים - רויטל לן כהן

מנכלית, מיח"א - דנית שדה פריפז

מנהלת מחלקת סנגור משפטי, אקי"ם ישראל - נועה בן צבי

מתנדב בעמותה, עמותת שמע - שמואל ורון

מנכ"ל, עמותת שמע - מילי וסרשטרום

סמנכ"ל, המרכז לעיוור בישראל - מירב גילי הירש

מנכ"ל המרכז לעיוור, מלכ"ר - נתי ביאליסטוק כהן

מנכ"ל איל"ן, מלכ"ר - שמעון צוריאלי

מקדמת נגישות, בקול - לירית שפיר שמש

סמנכ"ל, av ישראל - דמיאן קלמן

מנהלת מעונות, עמותת על"ה - הניה מרמורשטיין

יו"ר, המרכז הישראלי ללימודי חירשות - בועז אחד העם

פעיל, אס"י - רונן יצחק גיל

מנהל תחם משפט קיבוצי, התאחדות התעשיינים - מרדכי עזרן

נציג עמותת מכון עמרם, מלכ"ר - איתן עמרם

מנהל אקדמי, בית איזי שפירא - בנימין הוזמי

מנהל - שמעון לוי

מנהלת דף הפייסבוק - תמר דורסט

מנכ"ל - עודד בשן

מנהל יחידת המידע ומיצוי זכויות - מנחם גולדין

יו"ר אהב"ה - אבנר עורקובי

מתורגמן, ערוץ הכנסת - טל בוסידן

מוזמן/ת - מלכי איציק

מוזמן/ת - נדב כץ

מוזמן/ת - נאוה כהן

שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: ארגון נפגעי פעולות איבה ) - זכריה יחיאל רייך

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את שירותי בריאות כללית - יהושע שלמה זוהר

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את נגישות ישראל - סטיבן יעקב לוי

נעה בן שבת

אתי שבתאי

הדס צנוירט

הקמת מינהל לאנשים עם מוגבלויות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מזכיר לכם שלפי תקנון הכנסת, אני חייב לסגור את הישיבה ב-11:00, אז יש לנו 50 דקות – באו ננצל אותן לטובה. בוקר טוב, אנחנו היום ב-10.5.2017, י"ד באייר התשע"ז, השעה 10:11. בוקר טוב לחבריי חברי הכנסת, בוקר טוב למנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. תודה שהצלחת להגיע למרות האילוצים השונים. אני רואה שיש פה הרבה מאוד חברים.

אני חייב לומר שהדיון הזה – חסרה לנו חברת כנסת שהיא לא פה, אבל הרוח שלה והחשיבות שהיא מעניקה לנושא הזה מאוד חשוב לנו – זו חברת הכנסת קארין אלהרר. אנחנו מאחלים לה מזל טוב להולדת הילד השני שלה. אנחנו שמחים בשבילה על האירוע המשמח.

ברשותכם, מביאים לידיעתנו – בעיניי, אני חייב לומר שזה אחד המהלכים המאוד-מאוד חשובים של משרד הרווחה. באמת תודה לך, אדוני המנכ"ל, שמצאת לנכון לבוא אבל גם להביא את הרפורמה הזאת - הנושא של השירותים השונים לנכים, אנחנו יודעים כמה הם גדולים ורבים, אבל אני גם יודע כמה הם לא מתואמים. היוזמה של משרד העבודה והרווחה, שלקח על עצמו לפחות לעשות תיאום – לפחות זו מילה קלה למצב הקשה – לעשות תיאום בין המערכת השונות בתוך המשרד הוא מהלך בעיני אדיר, גם אם הוא בעוד זמן סביר, זה ייחשב כדבר טבעי ומובן מאליו.

אני חושב שיש לנו פה הזדמנות לראות מהלך ראשוני לאור הנתונים שהוצגו, היתה לי הזכות לקבל את המסמך כבר אתמול ועברתי עליו, אבל שנבין שזו רק התחלת הדרך. זו התחלת דרך, כי יש הרבה מה לעשות בתוך התוכנית הפנים-משרדית, אבל דרך ארוכה עוד יותר בתיאום בין המשרדים השונים. לא לשכוח, שהאוכלוסייה שזקוקה לכל מיני שירותים, האוכלוסייה עם הצרכים המיוחדים, עם המוגבלויות, זו אוכלוסייה שאמורה לקבל שירותים מהמדינה, מכל שירותי המדינה, והיא צריכה לקבל שירותים מתואמים, כי גם לכל אדם רגיל קשה היום להתמודד עם הבירוקרטיה, עם הפיצול והשירותים השונים, על אחת כמה וכמה אנשים עם מוגבלויות, שזקוקים לעוד יותר שירותים. לכן, אדוני המנכ"ל, זו פנייה אליך ולשר. גם אנחנו כוועדת העבודה והרווחה, נשמח לעשות את זה, ולהעביר עוד משרדים למהלכים מסוג זה כדי שיהיה תיאום בכל הנושא של האוכלוסיות עם הצרכים והמוגבלות.

ברשותך, אשמח שתפתח, או שמישהו מטעמך, ואחר כך נקיים דיון. אני אומר מראש - דיון עם הערות מאוד קצרות. תודה רבה.

כמה מילות הקדמה, ובהמשך גדעון שלום, שהוא ראש המינהל, יסקור את המהלך כולו. למעשה הרעיון הזה במשרד העבודה והרווחה כבר קיים עוד לפני הגעתי. הגה אותי קודמי ז"ל ביחד עם גדעון שלום. כשהגעתי, הבנתי את העניין ומצאתי לנכון לקדם את זה. בשלושה וחצי חודשים שאני במערכת, הצלחנו למנות את גדעון כראש המינהל, באישור נציבות שירות המדינה, ולפתוח את המהלך של מיזוג של שלושה גופים תחת מסגרת ארגונית אחת.

מבנה ארגוני זה לא המטרה; המטרה היא כמובן השירות הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לכל האנשים עם כל המוגבלויות, ושלא ייפלו בין הכיסאות, כאשר יש להם מצבים רב-נכותיים, אלא יזכו לטיפול הנאות והמהיר והטוב ביותר שרק אפשר.

אני חושב שהמהלך הוא נכון. הוא מהלך שצריך להתניע אותו כמה שיותר מהר. יש לנו היום שלוש מסגרות: מסגרת אחת של אגף אנשים עם פיגור שכלי, אגף השיקום ואגף תחום של אוטיזם. שלושת התחומים האלה נכנסים תחת אותה מסגרת ארגונית אחת.

יש לנו כאן מצגת שגדעון יציג אותה. אחר כך כמובן נשמע. אנחנו מזמינים – אם יש הערות למישהו, לא רק בישיבה הזאת, ורוצה להשמיע את קולו – דלתותינו פתוחות לשמוע את כל מה שיש למי מכם להשמיע. כמובן, נתחשב ונראה מה כואב ואיפה צריך לתקן אם בכלל, ואיזו תשומת לב צריך לתת. גדעון, בבקשה.

בבקשה. תציג את עצמך.

תודה רבה. גדעון שלום, סמנכ"ל בכיר במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד העבודה והרווחה, וראש מינהל מוגבלויות. עובד במשרד 37 שנים – בערך 20 שנה בתחום של מוגבלות שכלית התפתחותית כמנהל אגף, כמנהל שירות, ועכשיו בתפקיד החדש.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההזדמנות להציג בצורה שיטתית ומסודרת את עניין המוגבלויות. אנחנו כבר שלושים שנה במשרד מדברים על האיחוד הזה, ואנחנו סוף-סוף בכיוון הנכון. הקמנו את המינהל בקיץ האחרון, ואנחנו נמצאים בשנתיים של עבודה מאומצת, של 150 אנשים – גם אנשי מקצוע, גם מתוך המשרד וגם מחוצה לו, כולל ארגוני לקוחות, רשויות מקומיות ואחרים, שבעצם בנינו יחד את המתווה שאני כרגע אציג בפניכם.

אנחנו מדברים על שינוי של פרדיגמה של העבודה שלנו במשרד בעניין של מוגבלויות. עד היום המשרד תמיד טיפל גם באוכלוסיות אחרות כמו ילדים וזקנים, גם בתחום של המוגבלויות טיפל באנשים עם מוגבלות שכלית בנפרד, אנשים עם מוגבלויות פיזיות בנפרד, אנשים על הספקטרום האוטיסטי בנפרד, וכרגע אנחנו רוצים להיות במקום שאנחנו מטפלים באנשים עם מוגבלויות בקטע שאני אחראי עליו בצורה הבאה – שהמוגבלות תהיה קיימת, הלקות תהיה קיימת, אבל אנחנו מתייחסים קודם כל לאדם עצמו. אנחנו אחרי זה מתייחסים למוגבלות שלו וללקות שלו, אבל בד בבד אנחנו מתייחסים ורוצים להתייחס לחוזקות של כל אדם, לצרכים שלו, לתפקוד שלו ולמה שהוא רוצה. אנחנו רוצים יותר ויותר לקחת בחשבון את מה שאנשים מעוניינים על-מנת לשפר את איכות חייהם.

אנחנו מדברים גם על מערך של הגדרות שונה, גם מדברים על מערך של זכאויות שונה, גם מדברים על מערך של שירותים ומענים שאנחנו רוצים לתת לאוכלוסייה בצורה שונה מהיום. אני כבר אומר מההתחלה – אנחנו לא הולכים לבטל שום דבר. אנחנו לא הולכים להוריד שים דבר אלא רק הולכים להוסיף, וכל התוספות תהיינה בכיוון של שירותים רב-נכותיים, ובסופו של דבר אנשים יחליטו מה הם רוצים ואילו שירותים הם רוצים לקבל.

המינהל מוגבלויות מבחינתנו זה שינוי מדיניות אסטרטגי של המשרד. מטרתו להעניק שירותים ומענים מיטביים יותר לאנשים, כאשר אנחנו פתוחים לכל הצעה ולכל רעיון.

אוכלוסיות היעד כאמור, הן אוכלוסיות שכוללות את כל המוגבלויות חוץ מנכי נפש, שנמצאים באחריות משרד הבריאות. הרציונל של השינוי מבוסס על עקרונות שמבוססים בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, על אמנת האו"ם; כמובן על המדיניות המקצועית של המשרד שלנו ועל סטנדרטים מקצועיים וטיפוליים בארץ ובעולם. עשינו בדיקה גם איך הדברים מתנהלים בעולם, היתה לנו ועדת מומחים שליוותה אותנו, ואנחנו עובדים יחד גם עם גורמים באקדמיה.

השינוי המוצע מיועד להיות במקום שהוא מאחד שלושה אגפים שעבדו עד כה בנפרד מול האוכלוסייה שלו, מאחד אותם למינהל משותף אחד, כאשר המבנה הארגוני הוא שבמקום שיהיה אגף שיקום משה ואוטיסטים, ואוטיסטים, יהיה שירותי קהילה, שיהיו לכל שלוש האוכלוסיות, שירותי דיור לכל שלוש האוכלוסיות ושירותים של תוכניות בריאות ותעסוקה לכולם. הרציונל של כל השירותים הוא ששירותים מוכווני אדם, והתקציב מיועד לתת מענה לכל שלוש סוגי האוכלוסיות. זה לא אומר שבשטח עצמו יהיה רק סוג מסוים של אוכלוסייה; יהיו גם שירותים רב-נכותיים, יהיו שירותים הטרוגניים, יהיו שירותים משולבים. יהיו גם שירותים ייחודיים, אם מישהו ירצה להיות רק בקבוצת הלקות שלו.

השינוי מתבטא בראש ובראשונה ברמה של האדם שמקבל את השירות. הוא המרכז מבחינת התפישה שלנו. השינוי מתבטא ברמת היערכות המשרד, ברמת המענים והתמיכות בשטח, שהם מה שהאדם מקבל בתכל'ס. בתפישה שלנו אנחנו גם מדברים על תפישה שמתייחסת אחרת גם למשפחות, גם לציבור וגם לקהילה ולחברה.

ברמה של עקרונות, קודם כל טובת האדם היא המשתנה הראשי והעיקרי בכל שירות שאנחנו נותנים. שנית, אנחנו רוצים לעבור למקום שאנחנו כמערכת לוקחים על עצמנו את האחרת לתת את השירות. זה לא שהאדם אחראי לקבל את השירות בעצמו, אלא אנחנו צריכים לתת לו את השירות, ולתת לו אותו ברמה הכי טובה. כמובן שחלק מהעניין זה תהליך של מיצוי זכויות והרחבת מענים שהם לא רק באחריות משרד הרווחה – יש פה גם שותפים אחרים למהלך הזה, וכפי שאמרתי, אנחנו לא רוצים לפגוע בשום שירות שניתן היום לאוכלוסיות.

בסופו של דבר האדם הוא המוטו העיקרי של הפעילות שלנו. כל מה שעשינו, מיועד לתת לו את המענים הכי טובים. כאמור, יכולות וחוזקות של האדם, תפקודו, מוכוון אדם, בחירה של האנשים, חליפה אישית – כל המושגים האלה מוכרים כמעט לכל אנשי המקצוע וכמובן לאנשים עצמם.

תוכל לשים דגש על החלק המעשי? הידע, התיאוריה, הצרכים – כולם יודעים. מה שחשוב פה הוא המהלך הארגוני שמתוכנן להיעשות.

אקפוץ עכשיו למהלך הארגוני. אתחיל ברמת המדיניות, ואז אכנס לשטח. ברמת המדיניות, קודם כל אנחנו מדברים שזו אחריות המדינה לתת שירותים לאנשים עם מוגבלויות. זה שיש עוד עמותות וארגונים וכו' זו רק תוספת – תוספת מבורכת, אבל היא לא צריכה לפטור את המדינה מאחריות ולא צריכה לפטור את המדינה מהובלה של הנושא של מתן שירותים לאנשים עם מוגלבויות. הייעוד והתפקוד של משרד הרווחה בעניין הזה – אנחנו רואים אותו כמרכזי וכקריטי להצלחת העניין.

הצטרפו אלינו חברי הכנסת דב חנין ומאיר כהן. ברוכים הבאים.

שלום לשר שלנו לשעבר. אנחנו מדברים על תהליכים שחלקם יהיו בחקיקה, חלקם יהיו בהסדרה, חלקם יהוי ברגולציה כזו או אחרת, אבל בסופו של דבר השותפויות והממשקים שאנחנו מדברים עליהם צריכים להיות כאלה שחותכים את כל המערכות, ומבחינתנו, אנחנו מזמינים אותם, רוצים בהם, ויודעים שמשרד הרווחה ודאי לא יכול לעשות את המטלה הענקית הזאת לבד.

בסופו של דבר המשמעות של השינוי מבחינתנו היא להגיע למקום שאנחנו נותנים גם שירותים ייחודיים לאנשים לפי הלקות שלהם, לפי המוגבלות שלהם, לפי המצב שלהם, אבל אנחנו גם נותנים שירותים שמתייחסים בתפישה שלנו כמשרד לכלל האנשים עם מוגבלויות, כי יש היום, לפי כל הנתונים שלנו יש, קרוב ל-40% מהאנשים שיש להם יותר ממוגבלות אחת, יש אנשים שנופלים בין הכיסאות. יש מורכבות מאוד גדולה בעניין הזה, ובסופו של דבר, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להגיע למקום שאנחנו מתרגמים את המשאבים שלנו לשטח עצמו. לכן בשטח עצמו אנחנו עובדים – הקמנו פורומים של הידברות גם עם ארגוני הלקוחות, גם עם הרשויות המקומיות, גם עם ביטוח לאומי, גם עם משרדי ממשלה אחרים, ובסופו של דבר אנחנו רוצים להיות במקום, שאנחנו נותנים יותר תוכניות ממה שיש היום, מציעים מגוון יותר גדול של מקומות ומסגרות. השר, שתומך מאוד במהלך הזה, התחייב שברגע שנציג תוכניות, נקבל גם גיבוי תקציבי נוסף מעבר למה שניתן לנו היום. מדובר במהלך מאוד גדול. ההיקף של שלושת האגפים האלה במינהל החדש הוא תקציב של 3.5 מיליארד שקל, שזה המון-המון כסף לכל עניין, ואנונו בטוחים שכתוצאה מהתהליך של יכולת שלנו לעשות איגום משאבים, יכולת שלנו לעשות סדרי עדיפויות ביחד ויכולת שלנו לעשות קיצורים ופישוטים כאלה ואחרים, נוכל לנצל את הכסף הזה בצורה המיטבית.

בסופו של דבר העיקרון שלנו, שהשירותים שלנו יהיו כמה שיותר זמינים, כמה שיותר מותאמים וכמה שיותר נגישים לאוכלוסיות. אנחנו חושבים שכתוצאה מהמלך הזה אנחנו נהיה במקום שאנחנו נוכל לתת שירותים יותר מגוונים וטובים בפריפריה, כי המסה העיקרית של האנשים עם המוגבלויות יש לה השפעה, במקומות קטנים, כמובן, ואנחנו במקום שבתפישה המינהלית שלנו אנחנו רוצים כאמור להוריד חסמים, לקצר ולפשט תהליכים בירוקרטיים, עם כל מה שקשור בכך.

יש לי ניסיון קודם בתפקיד של שנינו, למנכ"ל ולי – יש לנו היכרות מוקדמות בתחומים שונים של חייו הקודמים ושלי, אז אני יודע שהוא ידרוש ממך עבודה שיטתית, ברורה, יישומית וכו' . היות שעברתי על המצגת, שהיא מרשימה לעצמה, חסר לה המהלך הזה, היישומי, הטכני, המעשי, שמביא את השירות בזריזות – לא פזיזות – הנדרשת, ואת זה חסר. אני לא מבקש עכשיו להמציא את זה, כי אנחנו גם רוצים לוח זמנים – כמה זמן ייקח להקים את זה, מה המשאבים שעומדים לרשות המהלך הזה.

היות שיהיה דיון המשך – אני בטוח, כי זה מהלך אדיר, אנחנו מבקשים לדיון הבא לבוא עם מצגת מעשית; לא רק תיאורית, שהיא מבחינת העקרונות. אני מעיז להגיד שזה נכון, אבל מבחינה מעשית אנחנו צמאים לדעת.

היות שאדוני מכיר את שירות המדינה לפחות טוב כמוני, אני אגיד שאנחנו עכשיו עסוקים בעיקר במיצוב הארגוני של המערכת שלנו בפנים - לא שזה הכי חשוב, אבל זה שלב הכרחי, כי כל אדם שואל עצמו מתוך ה-200 אנשים שנמצאים במטה ובפיקוח: מה הוא יעשה? איך הוא יעשה? חלק מהאנשים התקדמו. אני שמח לבשר שהשר השיג מנציבות שירות המדינה - וזו בשורה גדולה – עוד 3% בכירים לתוך המהלך הזה. זה מאפשר לנו לנייד את כולם קדימה.

אל תשכח מה שאמרת – הכול נעשה לטובת מקבל השירות.

לחלוטין.

לא נותני השירות. תודה רבה, גדעון. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון.

ודאי שאני מברך על הכיוון הזה. עיקרון הרצף הוא עיקרון נכון, היה צריך להתקבל מזמן. אני בכלל בא מאסכולה שצמצום סוגריים וכינוס איברים הוא הנכון, כאשר האדם נמצא במרכז, וכל השירות צריך להגיע אליו – לא הוא צריך להגיע לשירות. בעיני רוחי, לוח הייתי יכול באופן אוניברסלי לגמרי, על-פי רמת המוגבלות ולא על-פי שם המחלה שיביך אותנו מאוד, כי היו כאן קבוצות עם שם מחלה יותר מקושרות ופחות מקושרות, וזה קרה בעבר. תמיד היתה ברירת המחדל הזאת, שלא רצינו להשאיר אף אחד מאחור. רעיון הרצף והתכלול הגדול, המטריצה הרב-ממדית הזאת, היא המטריצה הנכונה. צריך לממש אותה, ובסופו של דבר החשיבה תמיד צריכה להיות שבפוטנציאל כל אזרחי המדינה הם אנשים עם מוגבלויות, ולכן רמת הקושי והטיפול נעשית על-פי האדם עצמו, כפי שאנחנו מוצאים אותו בקצה, אבל גם הוא יכול לנייד את הזכויות שלו לכל מקום, שזה עיקרון רצף שני, כלומר יש כמה דברים שצריך לתמוך ולעשות אותם.

היה לי הכבוד להיות היוזם של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ב-99' – לא ב-98' – ההשלמה; זה חלק מהחוק הזה, אז ודאי שאני מאוד מברך על זה. אני רק אומר שהעיקרון של החלוקה חייב להיות בנלקח, שבסופו של דבר אנחנו עיוורים לכל המערכת הפוליטית והלחצים, ובפנינו עומד אדם אחד שצריך להגיע למחוז חפצו, מכובד ועצמאי.

אני תמיד נוהג לומר במקרים האלה: אין דבר כזה אנשים מוגבלים ובלתי-מוגבלים בעולם; יש או מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או רוצים להזדקן כדי להיות מוגבלים. לכן ההסתכלות הרחבה הזאת היא ההסתכלות בעיניי המאוד-מאוד נכונה, וכאן אני מקווה שזה גם יביא מזור. אדם צריך לדעת שהוא יכול לקבל אותו כסף שהמדינה החליטה שהיא משקיעה בו אחרי ששמו לו את השבב של הצרכים שלו, שהוא מתחיל בעיקרון הרצף, הוא יכול לגרור את זה לכל מקום ומקום, אם זה טיפול בתוך המשפחה, טיפול חוץ ביתי או טיפול אחר לגמרי. לכן תבוא עליכם הברכה. עכשיו צריך לפרוט את זה לרמת הטיפול, רמת השטח, כמה זמן לוקח עד שאני נענה. אבל אם בסרט נע, הוא נע ואנחנו מטפלים בדברים, כאן הסרט הנע מגיע לאנשים. הוא צריך לדעת ברצף - השירותים מגיעים אליו. כך צריך לזרום, כמו חשמל.

נעשה חליפה אישית. לא סרט נע.

בדיוק חליפה אישית. זאת הנעל האורתופדית שאתה צריך לתת.

תודה. אני מתנצל שאני לוחץ על הזמן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

בוקר טוב. כבוד היושב-ראש, אני מברך על מה שיש, אבל אכן מה שצריך לתת לאדם שהוא מוגבל, כל מה שמגיע מבחינה תפקודית, איכות חיים, מתן שירות והדבר הזה לא יפגע במה שיש עכשיו, לא יפגע בשירותים הקיימים. האדם - הוא צריך אותם, לא למחלה – הכול מובן, מה שאמר חבר הכנסת, אבל עד עכשיו, שלושים שנה, אני מדבר עכשיו מבחינת הכסף- - -

הצטרפה אלינו חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

האם צריך כזה מינהל, לתת את השירות המגיע לאדם שהוא בעל צרכים מיוחדים או בעל תפקוד לקוי, כל המינהל הזה? הרי קיים ביטוח לאומי וקיים משרד הרווחה. המינהל הזה, כמה יעלה כסף? אני רוצה להיות פסימי מאוד. מערך שלם כזה עד עכשיו, צריך לתת את השירות המתאים ולהמציא את הזכויות? אני לא מבין את העניין מבחינה ארגונית מהמשרד. מה שראיתי כאן – צריך לומר דרשני. כמה זה יעלה, משאבים?

לבירוקרטיה של המשרד - אפס שקלים. מה שיעלה כסף זה רק השירותים- - -

סמנכ"ל בכיר וראש מנהל, אגף בכיר, אגף בכיר, אגף תעסוקה, שירותי בריאות. אני רוצה שיהיה כסף- - -

אם אתה רוצה אנשים טובים, אתה צריך לתת להם תנאי עבודה.

גדעון, זה לא פינג-פונג.

מה שמפליא אותי – עכשיו רוצים לעשות איזה משרד, ושנים מדברים על זה. אני חושב שחייבים לתת את השירות, ולא אפרט שוב. בשנתיים האחרונות בוועדה הזאת אילן ואני מדברים על זה כל יום, אבל אם אתם אומרים שזו הצורה – בסדר. העניין הארגוני-ניהולי – לא אתייחס לזה, אבל אני חייב לומר- - -

אנחנו ביקשנו שיהיה דיון המשך, ותוצג בפנינו מערכת- - -

אני רוצה שאכן השירות יגיע עם איכות חיים ורמה תפקודית – כל אדם שמגיע לו השירות המתאים, יקבל את השירות המתאים, ולהמציא את הזכויות שלו, ואכן האנשים האלה סוף-סוף יהיו חלק מהחברה, יקבלו את המגיע להם, וזה יהיה win-win situation. זה מה שצריך.

תודה. חברי הכנסת, תרשו לי קצת לקפוץ לאורחים שלנו, ואחר כך נחזור גם אליכם. יונית אפרתי, בבקשה.

תודה רבה. יונית אפרתי מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. אנחנו כמובן מברכים על המהלך ותומכים בו. היינו שותפים בוועדות היגוי, במהלכים להקמתו. אנחנו באמת רואים את התפישה של ראיית האדם במרכז כבסיס, כדבר מאוד עקרוני וחשוב, ובאמת כל נתינת השירותים מתוך צרכי אדם, עם סל שירותים אישי, עם תקציב שמותאם לצרכי אדם זה הדבר הנכון.

מה שאנחנו רוצים לשים דגש עליו – גם הערנו את זה לאורך כל הדרך – שחשוב לשים לב שהיום יש בתוך משרד הרווחה אנשים שמעוגנים תחת חוק ואנשים שלא מעוגנים תחת חוק. חשוב שכולם יקבלו אותה רמת שירותים – גם מי שמעוגן תחת חוק וגם מי שנמצא תחת הוראות תע"ס, שכולם יקבלו אותה רמת שירותים ואת אותן זכויות.

מכאן אני הולכת לכיוון חקיקת זכויות, שזה המהלך המשלים. אני חושבת שהוא גם מאוד מתאים לערכים של המינהלית. אני חושבת שהצעד הנכון כדי להשלים את המהלך זה המשך חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בדגש על פרק הדיור וסל סיוע אישי. תודה.

תודה. איתן מזרחי מאלו"ט. תציג את עצמך.

שמי איתן מזרחי, מנכ"ל אלו"ט. אנחנו שמחים על המינהל. אנחנו חושבים שחשוב לרכז את כל המוגבלויות במקום אחד, ולמידה הדדית. אני חושב שהעיקרון של מכוון אדם הוא עיקרון חשוב מאוד וטוב, אבל יחד עם זאת אני רוצה לומר מספר דברים.

בסופו של דבר מהלכים כאלה ייתקלו, בדיוק כפי שאמרת, בצד היישומי. איך הם ייראו בסופו של דבר בשטח? יש כאן כמה נקודות. אנחנו רוצים לשמור על ההתמחויות ועל השירות שנובע לאדם כתוצאה מההתמחות. אנחנו יודעים שהיום יש שירות – נגיד לאוטיזם – הוא מפתח התמחות בנושא, הוא מפתח ידע, הוא מוריד אותה לשטח והופך אותה לשירות. השירות הזה מותאם לאדם.

אני אתן דוגמה. ילד במעון רב-שיקומי, מעון שיקומי לאוטיזם, מקבל 14 שעות של טיפול בריאותי מקדם. אם הוא נמצא במעון כוללני יותר, רב-נכותי, הוא מקבל רק 4 שעות. אנחנו יודעים כמה חשוב לילד עם אוטיזם, ה-14 שעות. איך מתגברים על כזה דבר בפרקטיקה? איך יוצרים את הייחודיות? איך שומרים עליה? גם מרמת הידע ועד רמת היישום של השירות בשטח, זה לא פשוט.

זה כלול. באחד השקפים יש סטנדרטיזציה של השירותים.

נכון, אבל למעשה המשרד מוותר על השירותים המתמחים, והופך אותם לשירותים תפקודיים. גם אמרתי את זה במסגרות אחרות – אני לפחות חושב שצריך לשמור גם על זה וגם על זה, ולא לוותר על ההתמחות, כי יש בה חשיבות רבה מאוד.

העיקרון ששום דבר לא ייפגע הוא עיקרון חשוב מאוד, ואני חושב- - -

אני רוצה להזהיר. זה סוג המשפטים שלא שווים את הדיו. זו אשליה. אם אין במערכת הזו תיאום בין מסגרות וכפילויות, וביטול הכפילויות, כל מי שיעז להגיד ששום דבר לא השתנה - אתה לוקח אחריות יותר מדי. דברים ישתנו כי חייבים להשתנות לטובת הלקוח, שהוא הילד או הנכה.

זה נכון, אבל השינוי חייב להיעשות בשיח, בלי לפגוע במשהו.

אבל לצפות שמערך כזה אדיר, שהולך להשתנות ללא שום פגיעה וביטול, אני מזהיר - כחבר של כולם מזהיר אני אומר לכם, שאל תצפו שזה יעמוד בקריטריון הזה.

זה חשוב. אני גם מברך את גדעון, כי ביוזמה שלנו הקמנו פורום מנכ"לים שעובדים לידו, מלווים אותו, ואני מקווה שהשיח הזה של פורום מנכ"לים של העמותות יימשך כדי שיהיה יעיל לטובת כל הצדדים. אני חושב כמוך, שצריך להיות דיון יישומי, כי בסופו של דבר שם ייבחנו הדברים, ואני מציע שהוועדה תלווה את התהליך באופן רצוף.

תודה. בבקשה, נתי.

נתי ביאליסטוק כהן, מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל, ארגון הגג של כל ארגוני העיוורים בארץ. הגישה והפתיח הם בהחלט דבר שכל אחד יכול להתחבר אליו. כפי שנאמר קודם, אלוהים הוא בפרטים, ואנחנו צריכים לזכור את היישום.

כרגע המינהלת הוקמה. עומד בראשה מנהל מינהלת. בשבועות הקרובים ימונו מנהלי האגפים הבכירים, ויפורקו השירותים, אז המינהלת כבר הוקמה מבלי שנכתבה איזו תורת עבודה והעברת מקל מסודרת, מבלי שנעשתה איזושהי עבודת מטה, איך השירותים, כי אני מזכיר שרוב השירותים ניתנים בקצה באמצעות הרשויות המקומיות, מבלי שהדברים האלה תואמו ותוכללו, ותוך כדי אמירה מתכללת ופלורליסטית, שמאוד קל להתחבר אליה על האדם במרכז, אבל ביטול ההתמחות.

איתן הזכיר את הנושא הזה – כל הזכויות האנשים עם עיוורון, כמעט כל זכויותיהם לא מעוגנות בחקיקה אלא מעוגנות בהוראת התע"ס. ירצה מנכ"ל המשרד - ישנה אותן, לא ירצה – לא ישנה אותן. יהיה תקציב לממש אותן – הן יתקיימו, לא יהיה תקציב – הן לא יתקיימו.

אני מזכיר את הערת נציגת משרד המשפטים שאמרה שיש צורך בזה. יש ליד המהלך האדיר הזה מקום להרבה יוזמות של גופים כאלה ואחרים, כולל חקיקה. אל תחשבו שהמחוקקים יודעים הכול, ותצפו שאנחנו נמציא את זה. תעבדו מול משרד המשפטים, אתנו, מי שאתם רוצים. מה שאתם חושבים שהנחיות תע"ס זה לא מספיק ודורש – תציעו. אל תהיו בעמדת המתנה. תהיו בעמדה מאוד אקטיבית.

סליחה שאני מתפרץ - הנושא של החקיקה צריך לבוא מכאן. בכל מדינות אירופה, בדוק ב-OECD, הכול הוא בחקיקה. צודק נתי – חשו את זה. נכנס שר כזה או אחר, יש תקופה שיש פרוספריטי ויש תקופה שאין. מה שבמוגבלויות שמעוגן בחקיקה - הכסף מגיע, אף אחד לא מתעסק בכלל. לכן אפשר לברך על המהלך הזה. אם הוא לא יהיה צעד אחר צעד עם הנושא של החקיקה שתבוא מכאן - ממך כיושב-ראש ועדה, ממני כחבר כנסת, מאילן - שום דבר לא יקרה. המינהלת זה גוף מצוין, אבל הוא גוף טכני. סליחה.

תרשה לי להצטרף למאיר. הבעיה היא פה כפולה: אחת היא הראייה האוניברסלית. שתיים, יש מתחת לכל היגיון קביעת דרגת הקושי ואחוזי הנכות – למשל לעיוורים במקרה הזה, זו קבוצה מקופחת מבחינת היכולת התפקודית שלה, מבחינת ההכרה שלה באופן כללי לתמיכה שהיא מקבלת. זה דיון אחר לגמרי, שאותו צריך לעשות בנפרד עם כל דבר ודבר. וזה מה שקורה כאן – מצד אחד, לראות את כל המוגבלויות ברצף, ומצד שני לראות נכוחה מוגבלויות נוספות שיש, ויש ויכוח עם הוועדה של הביטוח הלאומי - גם בספר הלקויות, גם בכל מקום כזה של מה מעניק זכויות. אתם יודעים - העיוורים הוא באמת דבר שמצריך דיון נפרד בתוך ספר הלקויות הזה.

יש עבודה ארוכה, זה ברור. בואו נאפשר לנתי לסיים.

אומר בהקשר הזה, שכשמדברים על כל העולם – באמת בכל העולם יש מהלך דומה – אבל מדינות קטנות כמו ארצות הברית, 52 רשויות פדרליות הפרידו את העיוורים בגלל הייחודיות שלהם מהמינהל שנותן שירותים ליתר המוגבלויות. בדיוק בגלל הפער התפקודי, יכול להיסגר עם התמחות בטיפול ועם טכנולוגיה מתאימה.

אני רק רוצה, אדוני, לסיים את מה שאמרתי קודם – הקושי הוא כפול, כי המבנה החדש של המינהל, כפי שראיתם, הולך לשים את השליטה והבקרה התקציבית במקום אחד. היום, לצורך העניין, אם קבוצת אנשים עם מוגבלות מבקשת לקדם תוכנית כזו או אחרת, ויש לה הכתובת של היחידה הארגונית שיודעת לטפל בזה, לתת את ההתמחות ולקדם את הנושא, בעתיד מה שיקרה הוא שאדם אחד, ולא בהכרח זה עם ההתמחות, יצטרך לקבל החלטות בתקציבים שלא צבועים לטיפול במוגבלות כזו או אחרת, ולקבל החלטות בין סדרי עדיפויות, כך שאנחנו שוב כקבוצה קטנה יחסית של עיוורים, נמצא את עצמנו בסוף השורה, כי הרבה יותר קל להתעסק תמיד במה שנותן מענה.

נתי, אתה לא תיתן לאף אחד לישון בשקט עד שהדברים של העיוורים יתוקנו כראוי. תודה לך. דב חנין, בבקשה.

תודה. מאוד בקיצור, שלוש הערות. הערה ראשונה, אני תומך בגישה הכללית. אמר את זה בצורה יפה חברי, חבר הכנסת אילן גילאון, של תפישה של רצף. התפישה של המעבר משאלות של הגדרות רפואיות לשאלות של קשיים בתפקוד, של מוגבלות בתפקוד ושל מענה שנותן תשובה לצרכים של בני אדם.

הערה שנייה, בסופו של דבר אנחנו מדברים פה על בני אדם, והמהלך של הסטנדרטיזציה, שהוא בסך הכול מהלך חיובי, אסור שיבוא על חשבון ההתמחויות ועל חשבון הספציפי והקונקרטי, ואני מוטרד מהדברים ששמענו מנציגי המרכז לעיוור, כי אני אומר שלאורך השנים הצטבר הרבה ידע מקצועי. זו תהיה טעות גדולה במהלך גדול שאנחנו עושים, לאבד את הידע, את התבונה, את הניסיון ואת הפרקטיות שנעשו לאורך השנים.

הערה שלישית, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבהמשך למה שנאמר כאן על-ידי נציבות השוויון, אני חושב שתפקידנו כוועדה הוא לעשות את המהלך המקביל. הם עושים מהלך חשוב בצד המינהלי. אנחנו צריכים להשלים אותו בצד הזכויות. המהלך הגדול שאנחנו צריכים לקדם הוא המהלך של הרחבת חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות. כך נייצר קומה של חקיקה זכויות שמקבילה לקומה המינהלית שנוצרת עכשיו.

תודה רבה. מלכי איציק.

שלום. שמי מלכי איציק. אני אמא לבחור עם אוטיזם בן 26. אני מחוברת להורים רבים שהילדים שלהם על הספקטרום האוטיסטי.

הרעיון של מינהל מוגבלויות הוא מבורך. העניין הוא שתמיד הבעיה היא היישום בשטח. כבר היום אנחנו מאוד-מאוד מודאגים, כי אנחנו רואים שכבר היום - המינהל רק בתחילת דרכו, אבל ישנן מסגרות שהן רב-מוגבלויות, ואנחנו רואים שלאוטיסטים מאוד קשה במסגרות האלה. למשל, הקייטנות שהיו בפסח, מסגרות רב-נכויותיות לא רצו לקבל את האוטיסטים, אפילו שהמימון עבורם הוא יותר גבוה. לא רצו לקבל אותם, כי הם לא יודעים איך להתנהל מולם. פשוט לא הגיעו, ונשארו בבית.

מה שהולך להיות עכשיו, שבמכרז החדש העלו לבעלי המוגבלויות האחרות את המימון, ולאוטיסטים לא העלו. ואז השאלה היא אם ירצו, מי ישגיח שבאמת ייקחו את האוטיסטים לקייטנות האלה – זה בבסיס, ואחר כך גם מי ידאג לכך שהשירות שלהם יהיה טוב.

אנחנו רואים גם בנושא של מעונות יום שיקומיים, שאיתן דיבר על זה שיש רק ארבע שעות טיפול בריאותי מקדם. מי דואג לכך שבאמת אנשי המקצוע במקום הזה יודעים לטפל באוטיסטים?

אני חושבת שלדיון הבא חייבים להביא דוגמאות. שיביאו דוגמאות של מרכזים שעובדים. שייתנו דוגמאות, איך מטפלים בדבר הזה, איך נותנים את המענה האישי והפרטני. כלומר המילים הן מילים יפות, אבל בסופו של דבר ביישום בשטח כולם יחד יקבלו אותו טיפול. אני מדברת כנציגת הורים לחבר'ה עם אוטיזם. זה אומר בגיל הצעיר, בגיל המבוגר – זה ממש פגיעה בחיים. בעיניי זה כמו לקחת דוגמה שבמקומות שאין התמחויות, רופא משפחה מטפל בלב, בבעיות פיזיולוגיות, הכול. כאילו רופא אחד נותן מענה לכולם. אומרים פה – מצגת, דברים מאוד יפים במצגת, אבל אני חושבת שלישיבה הבאה צריך להראות איך באמת זה מיושם בשטח. שייתנו כמה דוגמאות.

בנוסף, אני חושבת שבהחלט צריך לעשות איזו ועדה או מסגרת של אנשי מקצוע מחוץ למשרד. ללוות את המקומות הרב-נכותיים שמוקמים, לראות האם בפועל מצליחים ליישם את החשובים שרוצים לעשות.

תודה רבה. עו"ד רויטל לן כהן, בבקשה.

בוקר טוב. רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. ראשית אני באמת רוצה לברך על הרוח המנשבת פה גם דרך המצגת של גדעון - תודה רבה. באמת ניכר שהדברים שעלו בשיחות עם הארגונים לא נפלו על אוזניים ערלות, והם מיושמים בשטח, וגם לחברי הכנסת ולמנכ"ל החדש שחובק את זה בשתי ידיים ועוזר לקדם.

לגופו של עניין, אני מקווה שנוכל להגיע למקום שיש בו איזון מבחינת הזכויות, שהיום בגלל הבעיות בחקיקה הן לא שוויוניות, וברגע שנגיע לאיזון, נוכל לבטל את החקיקות הישנות, שהן לא רק לא מאוזנות – הן גם פוגעניות כלפי הנכויות של עצמן, למשל חוק המוגבלות השכלית ההתפתחותית הוא חוק מאוד ישן. חסרים בו דברים. אני מקווה שנגיע לשלב שבו נוכל לבטל את החקיקות הישנות, ולהסתמך על אותו נדבך חדש של חקיקה חדשה, ושרואה את האנשים דרך הצרכים שלהם ולא דרך התפקודים והאבחונים שלהם.

אני מקווה מאוד שחלק מהתפישה הזו תהיה להעלות את השירות לכולם לרמה הגבוהה שניתנת, ולא לנסות למצע למשהו שבין מה שניתן היום בדיפרנציאציה.

אני מקווה שחלק מהמינהל תהיה החזרת האחריות למדינה והחזרת העמותות למקום שלהן, שזה המקום של הידע, של הדעה המקצועית ולא של קביעת המדיניות דרך הפעילות שלהן בשטח. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים, שהמדינה תיקח שוב אחריות על אנשים ועל קביעת המדיניות ביחס אליהם.

אני מקווה שכמו שהיה שיתוף פעולה מצוין עד כה, ששיתוף הפעולה עם האנשים עם המוגבלויות והמשפחות שלהם, ימשיך להיות גם בתהליכי החשיבה לגבי היישום בשטח ופתרון בעיות שעולות כחלק מהשינוי, כי הרי יעלו בעיות.

באחד מכובעיי אני גם חברת מועצה. חשוב מאוד-מאוד, שחלק מהשינוי הזה יהיה דרך סיוע למחלקות הרווחה העירוניות לשנות לא רק את ההבנה של מהו המינהל אלא את תפישות העולם המיושנות שלהם, שלהן שרואות את האנשים דרך מקומות של סעד ורווחה, ולהסתכל עליהם לא רק דרך התפקודים והאבחונים אלא דרך הצרכים והזכויות שלהם.

אני ושב שהכי חשוב, וזה נאמר פה – חייבת להיות חקיקה אחת ברורה, שתקבע את הקריטריונים והתהליכים, והא תהיה שקופה גם למקבלי השירותים, כי היום אחת הבעיות המרכזיות שלנו היא שחלק מהדברים אנחנו לא יודעים. שוב תודה רבה.

אני כל כך שמח לשמוע אותך רגועה...

אני כל כך שמחה שאדוני משאיר אותי בדיון...

אני חשבתי להמליץ עליה להדליק משואה ביום העצמאות בעקבות הנאום הזה.

המליצו עליי בשנה שעברה, זה לא הלך...

תודה. צוריאלי, תחזור לפה.

אמרו את רוב הדברים – אשמור לדיון הבא.

כל הכבוד. לעניין. הדיון הוא כל כך חשוב, ואומר לכם מה הסיכום - בכל מושב של הכנסת הזאת יהיה דיון מעקב ודיון המשך, בתיאום עם מנכ"ל המשרד, שהוא נותן לנו את הסכמתו האישית להיות בעניין הזה.

אני מפציר בך, אדוני, שלסיכום תיכנס אמירה שאומרת להם לא לעשות את הצעדים מהר מדי. מחיר הטעות פה כל כך כבד בשביל האנשים.

יש עצות שיכולות לא להיות בפרוטוקול אלא ברמה חברית. אורלי בוני, בבקשה.

אורלי בוני, נציגת משרד הבריאות. אנחנו מברכים מאוד על המהלך. אנחנו שותפים ונמשיך להיות שותפים לאורך כל הדרך. נתרום מהידע ומהניסיון שלנו גם בתחום של חוק שיקום נכי קהילה, למרות שהוא כן מיועד לאוכלוסייה אחת בהתמחות מסוימת. אתם באמת הולכים לרב, אבל אנחנו כמשרד הבריאות, מבטיחים להמשיך את שיתופי הפעולה. כל המהלך הזה חשוב לנו מאוד, ואנחנו רואים בו הרבה תקווה.

בראבו. גם אנחנו. בבקשה.

אולי אפשר לתת לפחות לאדם אחד עם מוגבלות לומר משהו?

תיקון טוב. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רונן גיל, אס"י, פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל. אני רוצה מאוד לקצר בדבריי. ראשית, אני רוצה לברך על המהלך עצמו – מהלך מאוד חשוב, היסטורי, וחבל שלא היינו כאן לפני עשר שנים לפחות באותו מעמד.

שנית, אני רוצה, שלא כהרגלי בוועדה הזאת, דווקא הפעם מאוד להסכים עם כל דברי היושב-ראש. מצאתי עצמי כאן בדיון מאוד מזדהה עם כל הדברים שנאמרו על-ידי היושב-ראש, ואני מוצא את עצמי ביחד עם הברכה על המהלך די פוחד ממה שקרה כאן היום - ראשית, באמת מהנקודה שהתחיל בה היושב-ראש – הדברים המעשיים עצמם. מצגת על הפרקטיקה של איך הדברים ייקראו; שנית, אני מוצא די סתירה בין המגמה של שינוי פרדיגמה והסתכלות לא על המוגבלות אלא על האדם ביחד עם דיון שנערך פה לפי מוגבלויות. כאשר הדיון הוא לפי מוגבלויות, אין הסתכלות שלמה על האדם, כי אז אותי צריך לחתוך - אני אדם עם לפחות חמש מוגבלויות. אי-אפשר להסתכל על הדברים לפי אוטיזם או עיוור או אדם עם מוגבלות בניידות. זה לא יכול לעבוד ככה. הזכויות צריכות להיות לאדם לפי צרכיו, יכולותיו, קשייו ורצונותיו.

זה כל הרעיון כאן.

נכון, אבל אם הדיון ימשיך להתנהל על אוטיסטים ועל עיוורים ועל אנשים עם מוגבלות בניידות, לא עשינו בזה כלום.

האדם שעומד במרכז הוא אדם עם מוגבלות בדיון הזה.

זה בדיוק העניין, והוא צריך להיות אדם עם מוגבלות ולא דיון על מוגבלויות ספציפיות.

אבל דבר אחד נוסף מטריד אותי – אם באמת המהלך הוא מהלך פרדיגמטי ושינוי בפרדיגמה, הרי שמן הראוי, בדיוק כמו בדיון הזה כאן, להכליל בו גם אנשים מארגונים והתארגנויות שמגיעים מתוך אותה פרדיגמה חדשה. אנחנו לפני עשרה חודשים נפגשנו עם הסמנכ"ל, שהוא היום ראש המינהלית, וקיבלנו הבטחה להיכלל בתוך כל המהלך הזה וכל מה שיקרה מכאן והלאה, לפני עשרה חודשים. עד רגע זה לא קיבלנו עוד פנייה אחת נוספת.

תודה, רונן. גדעון, בבקשה, יש לך דקה.

תודה. קודם כל, המומחיות מטרידה אותנו. יש לנו אגף שלם שתפקידו תוכניות ומומחיות. תהיה התייחסות לכל סוג של מומחיות. המומחיות היא לא רק לגבי הסוגים של המוגבלויות אלא גם לגבי תעסוקה, גם לגבי דיור וגם לגבי קהילה – לכל דבר צריך להיות מומחה. אנחנו ממשיכים בעניין הזה.

דבר שני, הקטע של היישום הוא בהחלט הערה חשובה. אנחנו עושים את זה צעד אחר צעד. סוף מעשה במחשבה קדימה. אנחנו ניענה לאתגר שלכם של לוחות הזמנים שאתם מציבים לנו, וביחד – אני מנצל את הבמה הזאת כדי לפנות לכל מי שרוצה להיות שוב שותף למהלך הזה. כל אחד יתקבל בברכה.

קודם כל, אני מתנצל בפני כל מי שביקש את רשות הדיבור, ולא הצלחנו להגיע אליו.

לתת אפשרות לרשויות המקומיות- - -

אני מתנצל, אבל הזמן הוא לא הזמן שלי. זה הזמן שהוכתב על-ידי נוהלי הכנסת. אין ברירה, אמרו לי שב-11:00 אני סוגר.

דבר שני, אני מברך את המשרד, וכל העושים במלאכה הזאת לקחו על עצמם מלאכה אדירה, אבל היא חייבת להיות מלווה בתוכנית יישומית עם לוח זמנים, ואני מעז לבקש – אינטנסיבי, כי הסבל היום הוא קשה, וההחלטה שלכם באה לפתור חלק מהבעית היום-יומיות של המערכת. לכן הוא צריך להיות כמה שיותר אינטנסיבי, ואני לא פוחד לומר - גם זריז מבחינת הביצוע, למרות כל הקשיים הבירוקרטיים שקיימים.

אנחנו נקיים בכל מושב של הכנסת – דהיינו לפחות פעמיים בשנה – דיון המשך ודיון מעקב, והדיון הבא יהיה כל-כולו דיון על הצגת המערכת בצורה מאוד מעשית, מסודרת, עם בנייה, עם תקציב, אפילו אם אפשר לקבל עם המשימות הקשות שצריך להתמודד לתקופה המתמשכת המקבילה.

דבר אחרון, הוועדה הזאת – זאת ועדת הבית שלכם – היא עומדת לרשותכם, והיא בעצמה תיזום חקיקה נדרשת כדי לפתור את המהלכים הנדרשים. ואין לי שום ויכוח עם ידידי היקר מאוד, חברי האישי מאיר כהן. גם אנחנו צריכים לעשות, אבל אני מודה שההצעות הכי משמעותיות שעברו בוועדה הזאת זה יוזמות פרטיות שהגיעו גם מכם וגם מחברי הכנסת. לכן זה לא בניגוד. אין סתירה בין דבריו של מאיר ושלי. אנחנו נעשה הכול כדי לקדם את הנושאים בצורה חקיקתית ובצורה הכי מהירה שאפשר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.