הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 242

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, כ"ט בניסן התשע"ז (25 באפריל 2017), שעה 9:00

1. תיקון החלטת ועדת הכנסת מיום 20.3.2017 בעניין פעילות הוועדות בפגרת הפסח.

2. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7), התשע"ז-2017 – בקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה על שולחן הכנסת – בכל הקריאות.

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר

ישראל אייכלר

רוברט אילטוב

דוד ביטן

יואב בן צור

אחמד טיבי

שולי מועלם-רפאלי

מרב מיכאלי

אברהם נגוסה

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

אלעזר שטרן

איתן ברושי

ענת ברקו

נורית קורן

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

רן שטרית – ראש מטה שר התקשורת, משרד התקשורת

יאיר טרצ'יצקי – יו"ר ארגון העיתונאים

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

שלומית כהן

הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7), התשע"ז-2017 – בקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה על שולחן הכנסת – בכל הקריאות

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה.

מה עם הפקקים?

לקח לי שעה ו-20 ומשהו דקות. זה מעט. בדרך כלל זה שעתיים.

זה הזמן לעבור לגוש עציון.

בגלל שיושב-ראש ועדת הכנסת קובע זמן, אני מתייחס אליו כאדם רציני. אתה יודע איפה אני גר, אז לא ישנתי הלילה בבית.

בגלל רבע השעה עיכוב היית יכול לישון בבית?

אגיד לך יותר מזה. ישנתי אצל אבא שלי ברמת-גן, בגלל זה, הלכתי אתו בבוקר לתפילה ולא ישבתי אתו לארוחת בוקר כדי להיות פה ב-09:00.

גם אני לא אכלתי ארוחת בוקר.

לעומת זה אני יצאתי ב-05:00 בבוקר כדי להיות פה בזמן.

חבר'ה, הישיבה מוקלטת.

בטח מוקלטת. לדעת מה מוסר העבודה של חברי הכנסת.

זה מוסר עבודה גבוה מאוד.

נכון, להגיע בזמן זה חלק ממוסר העבודה.

לפרוטוקול, אני הייתי פה בזמן.

לא יכול להיות שקובעים את הישיבות לפי המאחרים כשיש לוחות זמנים ידועים. תפסיקו לנהל כך את העסק.

אתה צודק. ההערה הזאת מתקבלת.

כל הזמן מתפארים בכבישים, ואחר כך מתלוננים על הפקקים. זה רק בממשלה כזאת יכול לקרות. ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות.

דנים על האמוניה או כל חוק הסייבר? יש כמה דברים שצריך לדון בהם.

חברים, אני פותח את הישיבה. יש לנו שני נושאים על סדר-היום, האחד זה תיקון החלטת ועדת הכנסת מיום 20.3.2017 בעניין פעילויות הוועדות בפגרת הפסח, והשני הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי, בקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה על שולחן הכנסת בכל הקריאות. אנחנו נתחיל עם נושא ב' ונאפשר לנציג הממשלה להציג.

אני ראש מטה שר התקשורת. בוקר טוב ותודה רבה לכם. אנחנו מבקשים פטור מחובת הנחה על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7), התשע"ז-2017. הצעת החוק נועדה לדחות בפרק זמן של 15 ימים את יום תחילת חוק השידור הציבורי.

רן, אתה עושה צחוק מאתנו?

אלעזר, תן לו לסיים, אחרי זה תשאל. בבקשה.

אנחנו מבקשים מחברי הכנסת ומיושב-ראש הוועדה לקבל פטור מחובת הנחה לאור הדחיפות, לאור קוצר הזמן, לאור יום התחילה שהוא ה-30 באפריל. מטרת הצעת החוק הנוכחית היא לתת עוד זמן חקיקה לחקיקת הצעת החוק, שהיום היא כרגע במעמד של תזכיר, תיקון מס' 8, שבא להקים את תאגיד החדשות.

אפשר לנמק?

הוא נימק.

הוא לא נימק. הוא קרא. בשביל זה הבאת אותו?

אני מבין שאתה רוצה את ה"שואו".

איזה "שואו"? תוציאו את הטלוויזיות. אתה יודע מה נעשה? נוציא את הטלוויזיות ותן שעתיים דיון על זה, בלי טלוויזיות.

שעתיים אני לא יכול. מי רוצה להירשם לזכות דיבור? אלעזר, מרב, ברושי, פולקמן, שולי.

נתייחס בהתאם למה שייאמר.

אני סוגר את רשימת הדוברים. אחמד, אתה רוצה?

אני לא יודע על מה, אבל כן.

רשמי את נורית ואת יואב בן צור, ובזה נסגרת הרשימה. תודה.

חברים, התכנסנו בימי פגרה בשביל להעביר חקיקה, שהיא חקיקה מצד אחד מאוד פשוטה, אבל מצד שני יש לה כמובן משמעות כבדה. החקיקה הזאת – כל מה שהיא עושה, אתם יכולים לראות פה את ההצעה של החוק של הממשלה, היא מדברת בסופו של דבר על הדחייה של השבועיים, עם תיקוני התקציב הנדרשים לכך. זה הכול. זה לא החוק שעליו נצטרך לדון ולדבר שעות ארוכות, אלא לאפשר את החקיקה הזאת. ברור שכל מי שמתנגד לחקיקה הזאת יכול לנסות כבר עכשיו לעצור את הדבר הזה בגלל לוחות הזמנים הבעייתיים. אולי יצליח, אולי האופוזיציה תרצה לעשות פיליבסטר. זה בהחלט לגיטימי, אלה חוקי המשחק הפרלמנטריים. הקואליציה מובילה את המהלך הזה של תיקון החקיקה.

לא תקום ועדה מיוחדת?

אנחנו נעביר את זה במליאה ואז נראה מה נעשה. הקואליציה מובילה את החקיקה הזאת. כשלב ראשון זו החקיקה הפשוטה, ולשאלתך אלעזר, לוחות הזמנים מחייבים את זה. זה הכול.

בבקשה, ראשון הדוברים אלעזר שטרן. שלוש דקות לכל דובר.

יש לי בקשה אליך. כיוון שנציג הממשלה – לא הבנו מההקראה המעליבה הזאת כלום.

למה לא הבנת?

כי לא הבנתי למה.

תשאל אותו, הוא יענה לך.

אני מבקש שתסביר למה חוק שעבדו עליו כל כך הרבה זמן, שכבר קיבל דחייה, שוועדת כנסת אנחנו יודעים כמה היא ישבה, דרך אגב שאף מפלגה לא דרשה בהסכם הקואליציוני למחוק את החוק הזה כמו שהממשלה הזאת עשתה לחוקים אחרים.

מה השאלה, אלעזר?

אני מסביר. זה חוק שהציבור בישראל לא מבין. אני מבין שגם שר האוצר לא מבין, כי הוא התחייב כמה פעמים גם על התאריך הזה. אם אתה יכול להסביר באמת למה בין יום השואה ליום הזיכרון צריכה להתכנס ועדת הכנסת, ואחרי זה בטח מליאת הכנסת, על 15 יום. למה אנחנו צריכים לאשר את הדבר המעליב הזה של כולנו? אחרי זה אתייחס בשלוש דקות.

על זה אני מבקש שאתה לא תענה. אסביר לך, אלעזר, למה אני מבקש ממנו לא לענות. כי אתה מתעקש לא לשמוע את התשובה שלי, והתשובה שלי היא מאוד פשוטה. יש דרישה בקואליציה ובממשלה - - -

אני שואל למה.

את זה תעשה בוועדה.

בשביל מה הוועדה הזאת?

זכות הקואליציה לפעול לשינוי חקיקה. המשמעות של לוחות הזמנים מחייבת את זה.

יש חברי כנסת רובוטים מהקואליציה. יכול להיות שאתה רוצה להפוך אותנו גם לרובוטים. אני חושב שאם אתה מייחס משהו להיותנו אחראים כלפי הציבור שבחר את כולנו, גם אותך, אז האמירה הזאת "כי הקואליציה רוצה" – אז אין דיונים בכנסת, כי הקואליציה רוצה. אם בא נציג ממשלה ורוצה להסביר למה ממשלה צריכה עוד 15 יום, ובשביל זה צריכים לשנות סדרי בראשית - - -

הוא הסביר.

הוא לא הסביר.

אני אסביר לך. התאגיד מתחיל לפעול ב-30 בחודש. אם רוצים לעשות שינוי חקיקה, צריך לדחות בשבועיים. הכי פשוט שיש. למה אתה לא מבין את זה?

אתה לא מבין מה אני שואל. למה צריך שהתאגיד לא יתחיל לפעול אלא בעוד 15 יום. על זה הדיון.

עכשיו הבנתי אותך. בוא נתחיל שהתאגיד יעבוד ב-30 ואז תעשה שינוי חקיקה.

נכון. היו דברים מעולם, לא?

רן, בבקשה.

ברגע שהתאגיד מתחיל לפעול, יש לנו כאן למעשה עסק שהוא בלתי הפיך. אם וכאשר אתה רוצה לעשות את המהלך הזה ואתה רוצה לעשות את המהלך הזה באופן שיהיה יותר מסודר, אז אתה חייב לדחות את יום התחילה על מנת להתחיל את הדברים האלה מהתחלה.

אי-אפשר להגיד באופן מסודר על החקיקה הזאת מאל"ף עד תי"ו. לא היה פה משהו אחד שאפשר להגיד עליו שהוא התנהל באופן מסודר.

מי שמפריע, אני אקרא אותו לסדר. כל אחד נרשם פה לזכות דיבור, יקבל את זכות הדיבור שלו. נקודה. לא יהיו פה התפרצויות. עכשיו אלעזר בזכות הדיבור שלו, אז כמובן שלגיטימי. אני מתנצל, קודם לא הבנתי את השאלה שלך. התשובה שאני הבנתי מרן עכשיו, שאם התאגיד מתחיל לפעול ב-30, למעשה כל שינוי יהיה הרבה יותר מורכב ובעייתי, וזו הסיבה שהממשלה רוצה לפעול לפני תחילת התאגיד.

הדובר הבא, מרב. בבקשה.

לא דיברתי.

אז אתן לך עוד שתי דקות.

הוא בא מרחוק, הוא לא ישן בבית. תן לו עוד שתי דקות.

אבל הוא עשה מצווה, הוא היה בבית עם אבא. בבקשה.

אני מכיר את הבית.

אני מודה שאני לא רוצה להציק לך, אבל אני בטוח שגם אתה לא הבנת את ההסבר. על פניו אין חוק בכנסת שאי-אפשר להגיד עליו או אין החלטת ממשלה, שאם נחיל אותה לא נוכל לבצע שינוי. זה מה שהסביר רן. אתם מכירים חוק כזה, שפעם הכנסת העבירה וקבעה מועד ואמרה בואו נדחה אותו לאור ההסבר המלומד הזה שקיבלנו פה, שאם החוק יופעל כמו שתוכנן אז לא נוכל לשנות אותו? אני באמת לא מצליח להבין את ההסבר הזה.

לא אמרתי שאי-אפשר לשנות אותו, אמרתי שהדרך תהיה הרבה יותר מסובכת.

אבל זה נכון על כל חוק שנקבע לו תאריך.

הדרך שהממשלה בחרה בה היא לדחות ב-15 יום, שזה בסך הכול שבועיים, על מנת להתחיל את התהליך.

אדוני נציג הממשלה - - -

רן, אל תענה לו יותר. בוועדה לא יהיה פיליבסטר.

בשום מקום לא פיליבסטר.

במליאה אתם יכולים.

חזרת והסברת את אותו דבר, אפילו באותן מילים לצערי הרב. אתה בחור אינטליגנט, אני שואל אותך עוד פעם.

לא, לא.

יש לי שלוש דקות. אל תענה לי, אם היושב-ראש לא ייתן לך לענות. אתה עובד אצלו.

אל תענה. ענית כבר.

אנחנו אחרי פסח. מה נשתנה החוק הזה מכל החוקים, שבחוק הזה הממשלה אומרת: צריך 15 יום דחייה כדי שאולי יבוא לנו לעשות שינוי? הדברים האלה לא נכונים על כל חוק אחר, שמהרגע שהכנסת הזאת תחוקק ותקבע תאריכים, תבוא הממשלה ותגיד: תנו לנו עוד 15 יום, כי אולי נרצה לעשות שינויים. מה קרה? למה אני כחבר כנסת וחבר בוועדת הכנסת צריך לקחת הסבר כזה, שהוא הסבר על פניו גנרי, שהוא יכול לחול על כל החוקים ללא התוכן שלהם, ולהגיד שמעכשיו כל חוק שנעשה, אחרי שנקבע תאריך ניתן עוד 15 יום, כי אולי ראש הממשלה או שר התקשורת יגיד: אולי נרצה לעשות שינויים, אז בואו תדחו את זה.

תודה רבה. הדובר הבא, מרב.

תודה, אדוני. רן, זאת לא אשמתך כמובן שאתה צריך לייצג פה את הדבר הזה, אבל התשובה שכך זה יעבוד בצורה מסודרת היא ממש לעג לרש. אין שום דבר בקשר לחוק הזה, אין שום דבר בקשר לתאגיד הזה, אין שום דבר בקשר לשידור הציבורי שעבד בצורה מסודרת. הממשלה הזאת באופן כללי לא מחוקקת בצורה מסודרת. אגב, מה שאתה אמרת, אלעזר, ההפך הוא הנכון בממשלה הזאת. מחוקקים בחיפזון, בהיסטריה, בטירוף. כל הזמן קיצור, כל הזמן פטור, כל הזמן אומרים: מקסימום נשנה אחר כך, עכשיו דחוף לנו להעביר את הרפורמה הזאת, עכשיו להקים את הדבר הזה, מקסימום נשנה. הרי אנחנו מתמודדות עם זה בוועדות ובמליאה. אבל פתאום כשמדובר כאן אומרים: לא, אי-אפשר, צריך להיות מסודר. אין דבר שנעשה בצורה פחות מסודרת מהמחיקה, מהרמיסה, מהדריסה, מהפירוק, מההריסה של השידור הציבורי בישראל. החל מהחקיקה המקורית שסגרה באופן חד-צדדי, אחרי שהיה למדינה הסכם חתום עם עובדות ועובדים ברשות השידור, ובאופן חד-צדדי ביטלה את ההסכם הזה וסגרה רשות ממלכתית בהינף יד. רשות שהיא מאבני היסוד של המדינה הזאת. דרך זה שכבר דחו את מועד עליית התאגיד, דרך זה שכבר שינו את המבנה שלו, ועכשיו שוב באים לעשות טלאי על טלאי ומשנים את הדעה הלוך וחזור. מסודר זה לא.

אני חייבת להצדיק את אדוני חבר הכנסת אלעזר שטרן. השבועיים האלה הם לא מה שיעשה את ההבדל. רוצה הממשלה לשנות את החקיקה של התאגיד, אדרבה, תתכבד ותשנה את החקיקה של התאגיד. ייקח שבועיים, ייקח חודש, ייקח שנה, ייקח כמה זמן שייקח. וכמו שאמרתי, הממשלה הזאת יודעת לחוקק חקיקת בזק ברוך השם. אגב, כמו שעכשיו, באמת ההזיה שאנחנו מתכנסות בין יום השואה ליום הזיכרון בשביל להזיז בשבועיים את מועד עלייתו של התאגיד במקרה הטוב היא מעוררת אי נוחות קשה מאוד.

יש פה זילות של הממשלה ושל הכנסת בחוק עצמו. אני מסתכלת על עצמי כעל אזרחית, היחס לחוק – משנים כל כך בקלות, כל כך באגביות. כל הזמן מזנבים, משנים את החוק. איך אני כאזרחית צריכה להתייחס לחוק, אם הממשלה והכנסת מתייחסת לחוק בצורה כל כך זולה?

תודה רבה. איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עוד מעט נדליק משואות לתפארת מדינת ישראל, ואתמול השתתפתי בעצרת בלוחמי הגטאות ושלשלום בתל-יצחק, והמעבר הזה בין השואה והתקומה, והופיע הנשיא לשעבר הגרמני והנשיא של היום חברנו ריבלין – אתה רואה את הסתירה הזאת, ואתה לא מבין את הממשלה. ממשלה שכמעט התפרקה, ועוד לא גמרה לאחות את הקרעים על חוק לא מובן, לא צריך אותו, לא מועיל ולא צודק, היא עכשיו מנסה כאן, בשולחן הזה, באחריותך – אולי לא בחרת בזה, חברי קיש – להביא הצעה לא מובנת בעיתוי תמוה, על דבר שהוא לא גורלי למדינת ישראל. במקום לאחד, כל הזמן מדברים על אחדות, מביאים את הדברים הכי מפצלים בעיתוי הכי לא נכון. באמת, צריך להיות כל כך שלומיאלים בשביל להביא את הדיון הזה עכשיו לכאן, בסעיף לא חשוב, בעיתוי אומלל. על מה? באתי לכאן אפילו בבוקר בזמן, כי אני חושב שכאשר קוראים לנו אנחנו צריכים להתייצב. זה מקום העבודה שלנו. אנחנו לא מומחים בשליחויות בכל העולם. פה התרגלו בכנסת, שמי שבחו"ל הוא מקוזז, היתר מגיעים. אז אנחנו מגיעים. אנחנו אסירי ציון, אנחנו מגיעים.

בוא לא נהפוך לזילות את המושג "אסירי ציון".

מי שהופך לזילות זה הכנסת.

רק על המושג "אסירי ציון".

ממתי את מקור הסמכות המוסרית פה?

חס וחלילה.

אז תירגעי. שמענו אותך.

זכות הדיבור של איתן ברושי. איתן, אל תעיר לה הערות, אני מעיר לה.

אנחנו נתנגד לחוק הזה.

גם טיבי הוא אסיר ציון.

השאלה היא לא מה נצביע היום. מי שמתנגד לחוק, יתנגד לכל השלבים בדרך אל החוק, משום שהוא לא ראוי ולא מוצדק, ולא בעיתוי הזה, ולא מוצדק המהלך הזה.

דבר שני, יש גבול לשימוש בפטור. יש פה יועצות משפטיות, איפה הגבול של השימוש בפטור?

אין גבול. יש לוועדה שיקול דעת.

בדיוק זאת הנקודה, איפה שיקול הדעת. יש פה המון חוסר שיקול דעת. אם היה שיקול דעת, לא הייתה מתכנסת הישיבה היום. חוסר שיקול הדעת הוא מה שמאפיין את הטיפול בכמה נושאים, בוודאי בנושא הזה, ויעידו על כך המחלוקות. ראיתי עכשיו בדיווח, שאם לא תהיה רשת "מורשת" בחוק, אז גם חלקים נוספים בקואליציה יצביעו נגד החוק. לכן זה לא מבושל, זה לא מתואם, זה לא בזמן, זה לא במקום, זה לא צודק.

בכל מקרה אני רוצה לומר שני דברים, אדוני היושב-ראש, שכדאי להגיד אותם בכל מקרה. אחד, הטילו עליך פה שליחות. מזמן לעוזר לא הייתה שליחות כזאת.

עוזר?

גם אני הייתי עוזר. אני רוצה לומר שני דברים. האחד, השידור חייב להיות בירושלים. אין מנדט להוציא שידור מחוץ לירושלים.

אין כוונה כזאת, אדוני.

בינתיים שכרתם מבנים במודיעין.

זה התאגיד.

דבר שני, אין פגיעה בעובדים. לא יכול להיות שהממשלה משתגעת, ואת המחיר ישלמו העובדים.

כחלון וניסנקורן חיזקו את העובדים. תודה.

בוא נראה את זה כשזה יהיה גמור.

רועי פולקמן לא נמצא. שולי, את רוצה לדבר?

לא.

אחמד טיבי, אתה רוצה לדבר?

עכשיו אני יודע מה הנושא.

בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

תודה, אדוני היושב-ראש. לדעתי בדיון חשוב כזה צריך להזמין מומחים.

לוועדת כנסת?

כן. צריך להביא את השר ארדן, למשל.

הוא מומחה לאום חיראן או לזה?

לדיון. הוא הרי ביטל, יש לו השקפת עולם, יש לו דעה. בטח הייתה עבודת מטה למה בוטלה רשות השידור והקמת התאגיד, והוא גם גורם בממשלה. לכן לדעתי חשוב לשמוע את דעתו. אבל אין ספק שאנחנו רואים קרב פוליטי על גבם של העובדים, גם של רשות השידור וגם של התאגיד, ויוצרים מעין אנדרוגינוס עכשיו, מן רשות-תאגיד, או תאגיד-רשות, עם גוף חדשותי, עם מחלקת חדשות, בלי מחלקת חדשות. בסופו של דבר עובדים ייפגעו, חבר הכנסת ברושי. למרות הדאגה הכנה של ראש הממשלה, בדרך כלל ערב חג, לגורלם של עובדים. משום מה אני בטוח שאף אחד בחדר הזה, לרבות לא חברי קואליציה, לא מאמין לדאגה הזאת של ראש הממשלה.

אל תדבר בשמנו, אחמד.

אתה מאמין לראש הממשלה?

אני מאמין לראש הממשלה. אל תדבר בשמנו.

הוצאתי ממך הודעת תמיכה בראש הממשלה. זה חשוב.

זה לא קשה.

אבל אתם עושים מסחרה מעבודת הכנסת. אתם מזמנים אותנו בפגרה כדי לשנות תאריכים שבועיים פה. אם אתם רוצים לשנות את החוק, בוא נעבוד, נשנה את החוק באופן רציני, אתם תציעו, אנחנו אולי נתנגד, ויהיה דיון רציני בצורה פרלמנטרית, ולא מה שאתם עושים עכשיו.

זה יקרה. בשביל זה השבועיים האלה.

השבועיים האלה – זאת לא המטרה שלהם. זה סיכום בין ראש הממשלה לבין כחלון.

נורית קורן, רוצה לדבר?

אני חושבת שחשוב מאוד היום לאשר את הבקשה של משרד התקשורת כדי שנוכל לתת זמן, כדי לא לעשות אחר כך טלאים בחוק. זה חשוב ביותר. אנחנו צריכים פה לראות שהדבר הזה יבוא על מקומו.

תודה. יואב בן צור.

אני חושב שהגיוני מאוד שהממשלה עכשיו תקיים דיון לפני כן, מאשר תתחיל פעילות התאגיד ואז ירצו לעשות איזשהם שינויים.

תדבר על תזריע-מצורע, זה יהיה לך יותר קל.

אני לא הפרעתי לך. תן לי. אני מדבר בנחת, ואני חושב שכולם צריכים לדבר בצורה הזאת. אין סיבה להתלהם פה, ואין על מה להתלהם. כולנו חרדים לגורלם של העובדים, ואנחנו חרדים לגורלה של רשת "מורשת", כי אנחנו חושבים שהיא צריכה להיות חלק מחטיבת החדשות של התאגיד, ואנחנו נעמוד על כך. כן, רן, זה יהיה בסדר. בכל מקרה, אנחנו לא דנים במהות של החוק. הדיון על הצעת החוק הזאת הוא רק בעניין הדחייה. הדיון במהות של החוק תהיה במועד מאוחר יותר, כך אני מבין.

רק דחייה. וזה בשביל לאפשר שבועיים ראשונים למליאה לדון בנושא באופן מעמיק, כפי שטיבי רצה.

ואז באמת יהיו דיונים מעמיקים, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, ואתה תעזור לנו, כי אתה גם מבין במורשת. אתה מבין בדברים של מורשת ואתה יודע מה זה מורשת, ואין ספק שנקבל בקטע הזה את התמיכה שלך.

תודה רבה, חבר הכנסת יואב בן צור.

קיבלתם הרבה, יותר מאשר פעם אחת, תמיכה שלנו בעניינים הקשורים בכם, אבל לא החזרתם.

אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהם נגוסה.

כמו שנאמר, אנחנו התבקשנו לעניין של הליך, לדחות. לכן אני חושב שהטענה של האופוזיציה היא טענה לא נכונה, כי מה שאנחנו עושים זה תהליך נכון פרלמנטרית. ואם הקואליציה הסכימה והאמינה בתהליך כזה, אז תפקידנו לעשות את הדחייה. והאופוזיציה, אם היא רוצה, תפקידה להתנגד. לכן כל טענה שלכם היא בכיינות.

אני מבין שבהנחה שאתם מתחשבים ואתם לא מבזים את הכנסת, שה-15 זו בקשה אחרונה.

אין לו סמכות לענות.

אז אשאל אותך, יואב. בהנחה שאתה מכבד אותנו, במיוחד שהקפצת אותנו ב-09:00 בבוקר, את מי שבא בזמן - -

הוא גרם לך לקיים מצוות כיבוד אב.

- - אני שואל האם ה-15 לחודש זה מועד אחרון, או אנחנו צפויים לבוא לפה ביום הזיכרון לעוד 15 יום. בגלל שבאמת אין כנסת לממשלה הזאת, יש רק ממשלה.

אני אענה לך, אלעזר. אחרי שאתמול קמתי ב-05:50 בשביל יום מילואים, אז לקום היום ב-07:00 זה היה צ'ופר רציני.

הדרכת אתמול?

כן. היה מעניין. אני רואה לנכון לציין את זה שחברי הכנסת מגיעים ובנוכחות יפה ובתקופה של פגרה. וכמובן שהיום זה גם יום מליאה, לכן אני חושב שזה חשוב עוד יותר.

לגבי השאלה שלך, אני לא מוסמך להתחייב לזה. ברור שכל אחד מאתנו רוצה שזה יסתיים, אבל לאופוזיציה יש כלים שלה. יש לה פיליבסטר, יש לה כל מיני דברים. יכול להיות שאם אתם תהיו ענייניים ולא תלכו לפיליבסטר, אז הכול יסתיים בצורה מכובדת.

אני בכל זאת רוצה להגיד משהו. אני אומרת את זה גם לחברים שלי בקואליציה וגם לחברים שלי באופוזיציה. הדיון פה הוא לא רק דיון טכני, נאריך את זה ב-15 יום. הולכים לעשות שינוי. זה לא שעכשיו באנו וביקשנו הארכה ב-15 יום כי במקרה מישהו לא הספיק משהו. יש פה דרך שאנחנו רוצים ללכת אותה.

שאתם משנים אותה כל 10 דקות, חד-משמעית.

שולי, אתם לא שותפים באמת.

את לא היית פה, בגלל זה.

כי הייתה תאונה בדרך.

נורא. מה שאני מנסה להגיד הוא, שבואו משני הצדדים לא נתעטף פה בשאלה למה קראו לנו בפגרה מצד אחד, ולא מצד שני להגיד שזה רק טכני. יש פה תהליך, לכל אחד מאתנו יש עמדה. אנחנו חשבנו, ועדיין חושבים, וזה מוסכם פה על כולם, שיש חשיבות אדירה לשידור ציבורי, יש חשיבות אדירה לא לפגוע בעובדים, יש חשיבות אדירה שהייתה לעשות רפורמות בשידור הציבורי. אני רק מזכירה לחברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי שאמרה קודם שרשות השידור היא יסוד מוסד במערכת השידור של מדינת ישראל, אבל לדעת כולי עלמא נזקק שם שינוי משמעותי.

נכון, והייתה רפורמה חתומה והיה צריך לקיים אותה ולא לסגור אותה באופן חד-צדדי.

אני מבקשת שכל השיח יתנהל מתוך אותו כבוד, בעיקר הרצון לשידור ציבורי אמיתי.

אבל צריך להגיד את האמת, שהממשלה היא זו שמשכה את השטיח, הביאה את חוק התאגיד וזרקה את כולם לפח.

אני יו"ר ארגון העיתונאים, אני מייצג את העיתונאים של התאגיד. נציג משרד התקשורת אמר שהסיפור בלתי הפיך ואסור למעשה לתת לתאגיד לעלות ביום ראשון הקרוב.

לא. בלתי הפיך יש רק דבר אחד.

לא אמרתי את זה.

לפי תזכיר החוק הרחב, וכאילו המהותי, אומרים שלמעשה תאגיד החדשות יפעל באותה מתכונת של חטיבת החדשות בתאגיד, רק במבנה תאגידי אחר. אם כך, אז למה זה כזה בלתי הפיך לתת לחטיבת החדשות?

לא, אתה עכשיו עוצר ומקשיב. אני לא נכנס לדיון הענייני בחוק, נקודה.

אני גם לא נכנס לדיון הענייני. רק תן לי לסיים את המשפט.

לא, אני מוציא אותך. אם אתה מוציא עוד מילה מהפה, אני מוציא אותך. נתתי לך לדבר. זה נושא של ועדת כנסת. אתה אולי לא מכיר פה את הדקויות. אני לא מנהל פה דיון אחד על מהות החוק כרגע, ולכן זה לא רלוונטי.

תן לי לסיים את המשפט. זה קשור לחברי הכנסת.

חברים, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד בקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה על שולחן הכנסת לכל הקריאות, להצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 7), שירים את ידו.

הצבעה

בעד בקשת הממשלה – 9

נגד – 5

נמנעים – אין

בקשת הממשלה לפטור מחובת הנחה נתקבלה.

בעד 9, נגד 5, אין נמנעים.

אני מבקשת רביזיה.

ביקשה רביזיה. רביזיה תהיה ב-10:15.

תיקון החלטת ועדת הכנסת מיום 20.3.2017 בעניין פעילות הוועדות בפגרת הפסח

אנחנו ממשיכים לנושא הבא שעל סדר-היום, תיקון החלטת ועדות הכנסת בפגרת הפסח. אנחנו רוצים להוסיף תיקון להחלטה שלנו מה-20 במרס 2017 בעניין פעילות ועדות הכנסת בתקופת הפגרות. אנחנו רוצים להוסיף לשינוי: על אף האמור בהחלטה המקורית, התכנסה מליאת הכנסת בתקופת הפגרה לדיון בהצעת חוק או בכל נושא שהוא, רשאיות ועדות הכנסת הנוגעות בדבר להתכנס באותו יום לצורך דיונים בקשר לאותה הצעת חוק. ולא יחולו לעניין ישיבות אלה הגבלות האמורות בהחלטה המקורית לעניין מסירת ההזמנה מראש למספר הישיבות במשכן.

אני מבין שאנחנו בהתראה על משטר חירום.

לא.

מה לא? הולך להיות משטר חירום, בואו נקבע כללים לחירום. אחרי טורקיה.

אתה יודע שאני מעריך את דעתך ואני אשמח לשמוע אותה אחרי שתיתן לי להסביר.

אתם השתגעתם לגמרי. אתה אדם רציני, הטילו עליך שליחות.

אני רציני, ומי שביקש את השינוי הזה הוא אני. אסביר לך למה.

אני לא מבינה איך זה קורה בלי ביטן. אני דורשת לאלתר שיוחזר ביטן. אני לא מבינה איך כל השינויים האלה מתקבלים בלי ביטן.

כל כך חסר לך? נביא את ביטן. נא להביא את ביטן.

הוא בשליחות עלומה.

כל הדואגים, ביטן נחת אתמול.

The Bitan Has Landed.

אנחנו קבענו שכל ועדות הכנסת, מלבד כספים וועדת הכנסת, יש להן מגבלות של ארבע ישיבות והודעה מראש של ארבעה-חמישה ימים על ישיבה, ועוד כל מיני מגבלות.

עכשיו אנחנו אומרים: זה לא נוח לממשלה, אז נשנה.

לא. תקשיבי עד הסוף. במידה שהחליטו על כינוס מליאה מיוחד, מחר זה יכול להיות בנושא הצפון, ואז המליאה מתכנסת. הרעיון הוא שבהקשר לאותו נושא, כשהמליאה ממילא מתכנסת, החוקים שחלים על חובת הודעה מראש וכל הדברים האלה למעשה יבוטלו. זאת אומרת, לצורך העניין נניח שיש משבר חמור בתעופה, יש בקשה של חברי כנסת, יש כינוס מיוחד של המליאה, ועדת הכלכלה באותו יום, בנושא שאליו המליאה מתכנסת, תוכל לערוך דיון ללא צורך בהתראה מראש של אותם ארבעה ימים. זה הגיוני, זה פשוט. למקרה הנוכחי הוא גם הגיוני. לכן אני אומר, שברגע שיש כינוס מליאה, וזה הכול בשתי הסתייגויות של כינוס מליאה ובהקשר לנושא, זאת אומרת לא תוכל ועדת הכלכלה לדון על העגבניות אם המליאה כונסה על נושא התעופה. אבל כן תוכל לדון על נושא התעופה אם המליאה כונסה על נושא התעופה.

אבל יש הבדל בין זימון דיון שהוא באמת כתוצאה מאירוע חירום, לבין ניצול של הטכניקה הזאת על-ידי הממשלה לצרכים שהם לא מוצדקים, כמו במקרה הזה. לכן אתם הופכים פה את העניין לדבר לא נכון. אם היית אומר: אנחנו במדינת ישראל, כאן הכול יכול לקרות כל יום, אנחנו מדינה שחיה על חולות נודדים, אתה קם בבוקר ואתה לא יודע איפה אתה בערב, בטח בממשלה לא יציבה. אבל להפוך את זה לכלי, כשמראש מכריזים על פגרה ונותנים לכולם את החופש להסתובב בכל העולם, ואחר כך מזמנים ישיבות פתע שמראש חלק גדול מהכנסת איננו, זה לא דבר נכון. אז צריך לקבוע קריטריונים.

אתה אמרת בבוקר: זומנה המליאה, זה יום עבודה לכל דבר. אנחנו באנו לעבוד.

אמרת שמשבר בתעופה אי-אפשר לצפות. אבל אם יש פגרה, אז לא מזמנים את הכנסת על מטרות, אלא אם הן חריגות.

נכון.

ואז צריך להגדיר מהו הדבר החריג.

מי שמגדיר זה יושב-ראש הכנסת. אני לא מגדיר לו.

אני סומך עליו. אני בכל זאת חושב שיש כאן בעיה.

השאלה אם יום מליאה זה לא יום עבודה לכל דבר.

התשובה היא כן. אבל אתה נותן התראה קצרה כשחצי כנסת לא בארץ.

אני נותן התראה לקיום המליאה. המליאה מקבלת את ההתראה הנדרשת והמליאה מזומנת. חברי הכנסת באותו יום צריכים לדעת שזה יום עבודה, ואם ועדה שהנושא נוגע לעניינה היא רלוונטית, נא תפעל אם היא רוצה לפעול בנושא. אני לא רוצה למנוע ממנה את זה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף על מה שאמרת. ועדה שכבר קבעה דיון והכנסת החליטה להתכנס, כמו שקורה מחר, צריך לאפשר לוועדה להתכנס בזמן מליאת הכנסת, כי היא נקבעה מראש, לפני שזומנה הכנסת. יש לי מחר מקרה כזה בוועדה שלי. הזמנתי למחר הרבה אנשים להיערכות לל"ג בעומר במירון, ונצטרך לגלוש לדיוני מליאת הכנסת וצריך לאפשר לי.

זאת סמכות היושב-ראש לדעתי.

בסדר, אבל שזה יהיה חלק מההחלטה.

זה לא חלק מההחלטה, כי ההחלטה שלו מדברת על נושא שקשור למליאה.

לכן אני רוצה לומר, גם נושא שלא קשור, אם הוא נקבע מראש.

צריך לפנות ליושב-ראש.

פה אין סמכות. פה לצורך העניין זה משהו חדש שלא הוגדר. במקרה שלך יש ליושב-ראש סמכות.

אלעזר, בבקשה.

אגיד לך למה אני מתנגד לזה. יש מושג של לוחות זמנים של הכנסת. יש עובדי כנסת, יש חברי כנסת, ל"ג בעומר של אייכלר. ראינו מה קרה פה בגלל יום אחד חופש מול הורים. אני חושב שאנשים עושים תוכניות. אני חושב שוועדות הכנסת הן לא סתם ועדות של בוא נאסוף חברי קואליציה.

יום מליאה הוא יום עבודה או לא?

אתה מדבר אתי על יום מליאה שהוא של הקפצה.

מודיעים מראש, בצורה מתוכננת, וכולם צריכים להיות פה.

יכול להיות שכולם צריכים להיות, אבל זה בדיוק מה שאני אומר. אני חושב שצריכים לשים חסמים לפני הממשלה או לפני כל מי שלא רוצה, שיעשו את העבודה לפני שיוצאים לפגרה. דרך אגב, גם הדוגמה של החוק היום, עם כל הקפריזות של ראש הממשלה, הוא יכול היה לעשות אותם בזמנים שהכנסת עבדה, עם שר האוצר, עם שר התקשורת, עם כל מי שהוא רוצה. מוכרח שכינוס פגרה לא יהיה כינוס רגיל, כי אחרת עובדי הכנסת תמיד יהיו באוויר שאולי נקפיץ אותם, וכך גם חברי הכנסת.

זה המצב. תמיד יכול להיות כינוס פגרה וזה המצב, לא משנים פה משהו. השאלה היא איך אתה מתייחס לאותו היום שכבר הוחלט. הרי אני לא אומר פה שאנחנו קובעים מתי הפגרה תבוטל ויהיה יום מליאה. אני אומר שהוחלט על יום מליאה, זו הנקודה. אני רק אומר שוועדות כנסת שרוצות לדון באותו נושא שיבוא למליאה, לא יצטרכו לתת על כך התראה של ארבעה ימים מראש.

למה?

למה שייתנו? יש יום מליאה בנושא, הוועדה רוצה לדון בנושא, זו זכותה.

אגיד לך למה כן צריך. קח את ועדת הכלכלה או את ועדת החוץ והביטחון שיש שם דיון, שעצם זה שאנשים חברים בוועדות האלה, יש להם סוג של מקצוענות נרכשת.

בכל ועדה.

בדיוק, זה מה שאני אומר. ועכשיו אתה אומר: אוקיי, יש דיון מליאה, הם לא באים בגלל שהיו להם תוכניות מראש, מישהו התקזז אתם. אבל אם הם יודעים שיש גם דיונים מקצועיים בוועדות, יגידו: אוקיי, זה משהו אחר.

אני חושב שהם צריכים לדעת שזה יום עבודה לכל דבר.

מרב, בבקשה.

תודה, אדוני. מצד אחד חבר הכנסת אייכלר צודק בדיוק בהמשך למה שאמר אלעזר, שאנשים עושים תוכניות. הכינוס של הכנסת בשבוע הבא יהיה בפעם השלישית בפגרה הזאת, וזה דבר שהוא רע לעבודת הכנסת, הוא רע לעבודה של חברות וחברי הכנסת שצריכה להיעשות מחוץ לכנסת, הוא רע לעובדות ועובדי הכנסת, באופן המאוד לא מסודר. בהמשך לאמירה שזה ייעשה בצורה מסודרת, זה האופן המאוד לא מסודר שהממשלה והכנסת הזאת מתנהלות. אבל אם כבר ככה בוחרת להתנהג הממשלה והקואליציה, אז מר אייכלר, אין מה לעשות, אני מאוד מצטערת, זה חלק מהמחיר שאתם משלמים על זה. לא יכול להיות שיהיה אישור לנהל את הוועדה בזמן מליאה שהתכנסה במיוחד כי כל כך חשוב. אני חושבת שהכינוס של המליאה מחר הוא לא ראוי, הוא לא צריך להיות, זה לא בסדר. לא צריך להיות כינוס של הכנסת בשביל הזזת החקיקה הזאת מלכתחילה. אבל בהינתן, אז לא יכול להיות שייתנו אישורים לקיים בזמן המליאה הכל כך חשובה.

ברשות היושב-ראש.

את זה הייתי מקבלת. אני יודעת שהיושב-ראש לא אוהב שמתנהלים דיונים על מליאת הכנסת.

לא אמרתי לעשות דיונים על מליאת הכנסת. אמרתי משפט מאוד פשוט, שיום המליאה זה יום עבודה, ולא צריך להודיע ארבעה ימים מראש על ועדה. זה הכול.

לא צריך להתייפייף, תגידו בסמכות היושב-ראש.

תודה. אני רוצה להסביר על מה אנחנו מצביעים. השינוי אומר שבמידה שמתקיים יום מליאה בפגרה, יום מיוחד בפגרה, שהתכנס לפי כל הכללים והגדירו מראש, ועדות הכנסת הרלוונטיות לדון בנושא שעליו המליאה מתכנסת לא יצטרכו לתת את ההתראה מראש, מכיוון שמדובר לתפיסתנו ביום עבודה. זו הנקודה היחידה שאנחנו מעלים, ואנחנו אומרים שהישיבות האלה לא יתכנסו בהגבלות האמורות.

זאת אומרת שאתם לא רואים שום ערך - - -

לא, אנחנו רואים ביום מליאה יום עבודה.

זה לא קשור ליום עבודה, זה קשור ליכולת להתכונן לדיון בוועדה, ללמוד את החומר, להזמין אנשים.

אני עובר להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת הוועדה – 8

נגד – 4

נמנעים – אין

הצעת הוועדה נתקבלה.

ההצעה התקבלה. תודה. אני נועל את הישיבה. אנחנו נפגשים פה ב-10:15 לרביזיה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:55.