הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 398

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, י"ב באייר התשע"ז (08 במאי 2017), שעה 12:30

הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף – מ"מ

יעל גרמן

יוסף ג'בארין

אורי מקלב

כלכלן, משרד הפנים - יוסף בנישתי

עו"ד בלשכה המשפטית משרד הפנים, משרד הפנים - שחר פרלמוטר

עו"ד, יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - יפעת רווה

ממונה נגישות ארצי, משרד המשפטים - שמואל חיימוביץ

ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים - איילה וינשטיין

ממונת שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מירי מאיר שטטמן

מנהלת אגף א' הנדסת תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - חן כהן

יועמ"ש, מרכז שלטון מקומי - מרים סלומון

קשרי כנסת שלטון מקומי, מרכז שלטון מקומי - פנחס קבלו

מנהל הרשות העירונית לתחבורה עיריית ת"א, פורום ה-15 - אשר בן שושן

ארגון נפגעי איבה

_

רות פרמינגר

יו"ר ועדת נגישות לבעלי מוגבלויות בלשכת עו"ד

_

טליה דוד

ארגון נכי הפוליו בישראל

_

דורון יהודה

מנכ"ל המרכז לעיוור - נתי ביאליסטוק כהן

ארגון הנכים המיוחד

_

אבנר עורקבי

ארגון הנכים

_

שמחה בניטה

יו"ר נכים למען נכים

_

משה בר

יו"ר אהב"ה, ארגוני נכים - אבנר עורקבי

עוזרת מנכ"ל, המרכז לעיוור - זהבית ברמן

נציג עמותת מכון עמרם - איתן עמרם

חברת ועדת נגישות, לשכת עו"ד - נגר חבצלת ליאורה

נציג ארגון קנ"ף - ששון עוזר

תובעת באת"ן

_

רפ"ק אסנת ברוקנטל

יו"ר ארגון תנו יד לחרש - משה בר

נגישות ישראל - עדי מרלה

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - יהושע שלמה זוהר

תומר רוזנר

לירון אדלר מינקה

לאה קריכלי

אתי בן-שמחון

הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו-2016, פ/3242/20, הצעת ח"כ דוד אמסלם

צהריים טובים לכולם, שיהיה לנו בעזרת השם גם מושב פורה ומוצלח. גם לחברים שלי, עבדאללה, באמת, התגעגעתי אליך. שיהיה לנו מושב פורה ומוצלח, וכמובן לכל המשתתפים.

ברשותכם, אני מתכבד לפתוח את ועדת הפנים והגנת הסביבה. הנושא: הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו-2016, פ/3242/20. זו הצעת חוק להכנה לקריאה ראשונה.

קרדיט למשה בר, שהוא בעצם הכניס אותי ללופ, וזו הצעת שבעצם הוא גיבש, וביקש ממני לקדם. משה, שאפו על כל המאמץ בנושא הזה.

הצעת החוק בעצם קובעת חובה לרשות המקומית להקצות לנכה שמתגורר בתחומיו שיש לו תג נכה - אנחנו נקריא את זה גם אחר-כך בנוסח - לתת לו מקום חניה סמוך לכל האפשר למקום המגורים שלו, במרחק שלא עולה על 250 מטר ממקום המגורים. לסמן את המקום הזה בתמרור שמציין את מספר הרכב.

ההצעה קובעת שנכה או אדם שמתלווה לנכה, ונוהג באותו רכב יכול להחנות באותו מקום בלי תשלום. יש כאן איזשהו פטור שנתנו - הרשות המקומית לא חייבת להקצות, או אם לנכה יש מקום חנייה ששייך למקום שבו הוא מתגורר, זאת אומרת, מוצמדת בעצם לדירה שלו בין אם הדירה בבעלותו ובין אם הוא שוכר אותה, ואם אין מקומות חנייה מוסדרים בטווח של 250 מטר, זאת אומרת, אם יש רחובות שבהם הרחובות צרים, רחובות שבהם יש רק נתיבי נסיעה, או דברים כאלה, ושאין בעצם בכלל שום אפשרות להחנות בסמוך למגורים, לרשות המקומית לא תהיה חובה להקצות את המקום.

עשינו כאן כמה תיקונים קטנים בנוסח.

לא, תהיה חובה, אבל רק במרחק, מה שנקרא מעבר ל-250 מטר, הרי אם זה יהיה 300 מטר? הרי הרעיון הוא שלנכה יהיה מקום חנייה. אנחנו בוודאי רוצים כמה שסמוך לביתו, הוא לא צריך ללכת עם כיסא הגלגלים ולהתחיל לעלות מדרכות, ולרדת מהמורות. בוודאי שהרעיון הוא כמה שסמוך למקום מגוריו, כפוף להתניות שאמרנו - שאין לו מקום חניה בבית, וכו'. כמובן, מעבר ל-250 אם אין, אז נמצא לו, עדיף מ-400 מאשר בכלל לא. הרי הוא עצמו לא ירצה. אני אומר מבחינת החובה, בסוף אנחנו חייבים להקצות לו מקום חנייה, ואם זה יהיה 280 מטר אז לא ניתן לו?

לא, זה כמובן יכול להיכנס. יכול להיות שאולי שווה לעשות עוד איזשהו טווח, אבל מעבר לטווח מסוים אז הוא מקבל מקום חניה שהוא לא סמוך בעצם למקום המגורים.

אבל הוא לא ירצה. עד 500 מטר נשמע לי סביר שהוא יסכים, מעבר לזה זה חצי קילומטר, אני לא רואה אותו הולך, זה לא משרת את המטרה.

זה עוד יותר קשה עם הקביים.

הרעיון הוא שאין. השאלה היא כרגע, משה, בטווח של ה-250 מטר שדיברנו. נניח שאין במסגרת ה-250 מטר אפשרות – כביש צר, מדרכות, כל הבתים נמצאים על קו אפס, טכנית אין.

אז עדיף לתת. עדיף לתת במקום שיש והרשות נתנה לו.

השאלה היא כמה – עד איזה גבול. נניח, שתי קילומטר – לא שייך.

תלוי גם לפי הנכה. הבעיה היא פה שאם נכה שהולך על קביים או הולך עם מקלות יש לו בעיה עם למרחקים, על כיסא ממונע פחות יש לו בעיה. הבעיה שצריכים שני דברים לחשוב - לא רק החניה, צריכים גם לחשוב כשהנכה יורד שבאותו מקום את המדרכה לעשות - - -

עכשיו אתה נכנס לסיפור אחר.

לא, אחרת אתה לא עשית כלום.

עכשיו אתה נכנס לכל התהליך, תכנון ערים. שים את זה בצד, זה לא בחוק, זה בכלל יש חובת הנגשה. הייתי רוצה לשמוע את העמדה שלך בעניין, במסגרת ה-250 מטר, אנחנו קבענו שהוא משהו טנטטיבי, ככה, אתה יודע באופן טנטטיבי 250 מטר.

אבל הוא אומר שזה רחוק מדיי.

עכשיו אני מול משה. עכשיו קבענו את ה-250 מטר, זה יכול להיות 200 מטר, יכול להיות 300 מטר, אבל קבענו 250 מטר משהו שרירותי. השאלה היא כזאת, מה קורה כשאין במסגרת ה-250 מטר, ואני כפוף למה שאתה אמרת. בוודאי שיש הבדל בין נכה שהולך עם קביים, לבין נכה שממונע, לבין נכה שיש לו כיסא גלגלים לא ממונע. בוודאי שיש כל מיני סוגים של אנשים, או בן-אדם שמתקשה בהליכה הוא נכה ומתקשה, גם בלי זה, גם בלי זה, לא חשוב.

השאלה היא כזו, אנחנו בסופו של דבר רוצים לתת איזשהו משהו אפקטיבי, אמתי, לא איזה חניה ליד השוק ארבעה קילומטר בגלל שמצאנו שם. לכן אני שואל, 250 מטר קבענו. איזה טווח, לדעתך, אפשר להרחיב את זה מעבר ל-250 מטר במקרה ואין במסגרת ה-250 מטר?

לפי דעתי, לעשות את זה על 250 מטר, עם חריגה עד 400 מטר במקרה שאין מקום ל-250 מטר.

כן, אנחנו מדברים.

אם אין במסגרת ה-250, לדעתך עד ה-400 מטר.

אני מציע משהו אחר.

אני מכיר את העיר, תאמין לי, בירושלים, במקומות הישנים, יש רחובות שהבתים בנויים על קו אפס, והרחוב הוא מאוד צר, ואין חניות בכלל ברחוב. לכן, יש כאלה, סמוך עליי.

אבל מה שאני אומר, שאם אנחנו הולכים על החרגה, אז למה להתחיל ב-250? הרי בכל מקרה יש החרגה, אז פשוט להתחיל ממרחק קטן יותר – נגיד, מקסימום 200 מטר, 150 מטר, הרי בכל מקרה יש החרגה, וההחרגה הזו תוכל לטפל במקרים החריגים.

אני אגיד לך למה. ברגע שאתה תעשה את זה בצורה לא חתוכה כמו שצריך, אז כל ראש עיר יחליט משהו אחר.

אז תגיד 200 מטר, 150 מטר.

200, אני לא יודע אם זה יהיה כל כך סביר.

אבל בינינו יש החרגה, מה הבעיה?

אני אסביר. יש מה שנקרא את השלב הראשוני, ויש את מה שנקרא החרגה, ההחרגה היא בשטח. אם היינו עושים את זה עד 400 מטר, אז יכול להיות שזה היה המצב הראשוני. אומרים לנכה, החוק אומר עד 400 מטר, יש ליד הבית שלך, אבל לא נוח לנו, ניתן לך 400 מטר. לכן אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שזה יהיה כמה שיותר.

בעצם בהצעת החוק שמשה הגיש לי, אז נקבע, אמרתי, זה באופן שרירותי 250 מטר, יכול לקבוע גם 200 מטר, אין בעיה. אני חושב שבמסגרת ה-250 מטר, מה שהוא אומר, זה בערך נשמע טווח שהוא סביר, ולכן אני שאלתי את ההחרגה, קיבלתי את התשובה שלו עד 400 מטר.

הרי מה יקרה? נגיד, עכשיו אנחנו משאירים את זה כמו זה, העירייה תגיד לו, תשמע, בחוק כתוב עד 250 מטר, אין, אז אין לנו, אז לא מגיע לך כלום. יגיד להם, אבל חבר'ה, יש עוד 50 מטר, יגידו לו, תשמע, כתוב 250 מטר.

תומר, תשקול יחד על 200 ועוד 200 מטר.

בסדר, לא חשוב לי. אין בעיה 200 מטר ו-200 מטר.

אני מארגון הנכים המיוחד. הפעילות שלנו בעיקר מתרכזת בילדים בעלי צרכים מיוחדים. אני לא שמעתי פה התוויית חנייה לילדים נכים גם. זה צריך להיות מותווה באופן ברור, כי באיזשהו מקום ההתניה הזאת תוכל לעבור לראשי רשויות.

אתה רוצה שאנחנו נדגיש בהצעת החוק.

אין צורך בזה.

יש צורך בזה.

נכה או אדם המתלווה אל הנכה.

הם מקבלים תג נכה.

- - - או ברכב.

ברגע שמקבלים תג נכה זה אוטומטי.

זה כולל.

בדיוק. החנייה היא נדרשת לרכב. ברגע שלרכב יש תו נכה, לרכב, נקרא לו לרכב, בסדר, אז אתה חייב, לא משנה מי נוסע ברכב. לכן אתה חייב להקצות לרכב, זה לא משנה כרגע. יש מספר רכב, יש שלט, שימו את מספר הרכב, ומקצים לו את החנייה הספציפית.

גם ביחס להחרגות - אני מדבר על ילדים בעלי צרכים מיוחדים. גם ילדים כאלה שלא מסוגלים, שאם אתה מוציא אותם מהאוטו, תיק, נעלם לך ישר לתוך הכביש. אלה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אוטיסטים, בעלי נכות קשה, יש להם תווי חנייה. לא הייתי רוצה לראות ילד שבמרחק של 250 מטר בגלל שאמא שלו לא הספיקה לתפוס אותו חזק ירוץ לכביש, ואז יקרה מקרה חס ושלום.

ואם הוא ירוץ לכביש ליד הבית?

מה ההצעה?

כמה שיותר לקרב את מקום החניה.

אם יש אז - - -

כתבנו בחוק: "סמוך ככל האפשר למקום מגוריו". בסדר.

הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016

הוספת סעיף 4ג 1. בחוק חניה לנכים, התשנ"ד–1993 , אחרי סעיף 4ב יבוא:

4ג. "הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו

(א) רשות מקומית תקצה לנכה המתגורר בתחומה" – אנחנו מוסיפים כאן, ושניתן לו תג נכה – "מקום חניה אחד סמוך ככל האפשר למקום מגוריו, ובמרחק שאינו עולה על 250 מטרים מביתו" – אנחנו נתקן את זה ל-200 מטר. כתוב "מביתו", אנחנו מציעים לתקן ממקום מגוריו, שיהיה ברור שהכוונה לאותו מקום. מציעים להוסיף גם – הרשות המקומית תקצה את מקום החנייה כאמור בתוך 60 ימים, מיום שהוגשה לה בקשה לכך.

(ב) "רשות התמרור המקומית תציב" – ניסינו לשנות ל"תסמן", אבל העירו אנשים יותר נכון "תציב", נחזור ל"תציב".

"רשות התמרור המקומית תציב במקום החניה שהוקצה כאמור בסעיף קטן (א), על חשבונה, בתמרור המייחד את מקום החניה לרכב המזכה אחד של הנכה, אשר על פרטיו יודיע לה הנכה והם יצוינו על התמרור".

(ג) "נכה או אדם המתלווה אל הנכה והנוהג עבורו ברכב רשאי להחנות את הרכב המזכה שפרטיו צוינו בתמרור כאמור בסעיף קטן (ב) במקום החניה שהוקצה כאמור בסעיף קטן (א) ללא תשלום" – אנחנו מציעים להוסיף כאן – "למעט הזכות לחנייה, לא תהא לנכה כל זכות אחרת או נוספת במקום החניה האמור".

(ד) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו –

(1) "אם בבעלותו של הנכה מקום חניה במגרש שבו בנוי ביתו; לעניין זה, "בעלות" – לרבות חכירה לדורות וזכות להירשם כבעלים או חוכר לדורות; או זכות שכירות". אנחנו בעקבות ההערות שקיבלנו, מציעים לשנות את הסעיף הזה. במקום להגיד, "אם בבעלותו של הנכה מקום חנייה במגרש", לכתוב, אם הוצמד לבית מגוריו של הנכה מקום חנייה, זאת אומרת, החנייה שמוצמדת לדירה, בין אם הדירה היא בבעלותו, או בחכירה לדורות, או משהו כזה, או בין אם הדירה מושכרת לו.

(2) "אם אין מקומות חניה המוסדרים על ידי הרשות המקומית, במרחק שאינו עולה על 250 מטרים מביתו של הנכה." – אנחנו נוסיף כאן, שבמקרה כזה תקצה הרשות מקום חנייה עד 400 מטר ממקום מגוריו.

תחילה 2. "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו".

בגלל שאתם החרגתם פה במקרה שיש מקום חנייה מוצמד לדירה או למקום מגוריו. מה היום נהוג בבתים משותפים שיש מקומות חנייה? נניח שיש שמונה מקומות חנייה, ובו יש שמונה דירות, והן לא מוצמדות דווקא, לבניין הזה תשעה דיירים, תשעה מקומות של חנייה.

אני אסביר. אנחנו לא באים כרגע להסדיר של הנושא של החניות הפרטיות. אנחנו גם לא באים להסדיר את הנושא הקנייני. לרוב, היום, בוודאי היום, חניות בדרך כלל גם מוכרים אותם בכסף. אין דבר כזה משאירים לבניין 20 חניות, ואומרים לדיירים – תסתדרו, אתה אפילו משלם על החניה.

אם זה לא צמוד, אז החוק חל.

אנחנו מדברים על המרחב הציבורי. במרחב הציבורי אין דבר כזה, גם אם אתה לפעמים רואה שלט, כתוב החניה הזאת של בית זה וזה, במרחב הציבורי זה שייך לכלל הציבור. לכן שם צריך להסדיר את זה, רק שם.

גם אם יש מקומות חנייה לבניין, אבל זה לא מוצמד במידה כזאת על הרשות יהיה עדיין את החובה לתת.

אנחנו באים מזווית הנכה. אם לו עצמו אין מקום חנייה - - -

יגידו לך בבניין שלך יש מקומות חנייה.

לא, אבל הוא לא צמוד לו.

בדרך כלל זה לא קיים.

אתה אומר כיום. אנחנו מסתכלים עדיין שבבניין יש כמה מקומות חנייה.

להבנתי, החוק חל. אם זה לא צמוד, החוק חל.

כדאי לחדד את זה.

הרעיון הוא שיהיה לו מקום חנייה ספציפי שלו.

הוא לא צריך לריב על זה, יהיה לו תמיד את המקום.

אורי, זה כתוב במפורש. אם בבעלותו של הנכה, אז זה ברור. "עניין זה בעלות, לרבות חכירה לדורות, זכות להירשם כבעלים".

אני רוצה להתקדם, בבקשה.

אני אעשה עכשיו סבב קצר.

בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה.

הערה קטנה. אם בבעלותו של הנכה מקום חניה במגרש שבו בנוי ביתו. אני יודע שזה בבעלותו, צריך להוסיף כאן - או מקום שמאפשר חנייה ששייך לו. אנחנו נתקל בבעיות בבתים, לא רוצה להטיל ספק במישהו, יש לנו בבית מקום חניה, אבל הוא אומר זה לא שלי, זה לא בבעלותי. הוא יחנה את הרכב, ייאלץ את הרשות שתעשה לו מקום חנייה, והמקום שלו בשטח יישאר פתוח לרכב של השכן שלו.

הרכב של אשתו.

גם של אשתו.

זה ניצול לרעה.

אני יודע. לכן כאן צריך עוד לחדד אם יש מקום חנייה לא רק בבעלותו, מקום חנייה שמתאפשר לו להחנות, אז שיאפשרו לו להחנות. לצערי, יהיה ניצול לרעה, לצערי.

מה שעבדאללה אומר, נגיד שיש שמונה דירות בבניין - - -

הבנתי מה שהוא אומר. אנחנו נוסיף - שבו מתאפשרת חנייה ייחודית לנכה, מספיק שזה מתאפשר.

שיש לו חנייה באופן קבוע הצמודה לדירתו.

אגיד כזה דבר. אם החנייה לכאורה היא וולונטארית נניח בבניין, וכל אחד יכול להחנות, אני מניח שיש סידור ביניהם. אבל אם יש שמונה חניות ב- - -

בשמונה דירות.

בשמונה דירות, אז סביר להניח לכל דירה יש חנייה. אז יכול להיות המצב כפי שעבדאללה אומר, שהנכה יש לו חנייה, אבל הוא רוצה גם לסדר לאשתו חנייה, אז יגיד, פה אשתי חונה כאן, זה לא צמוד לדירה שלי, אז אני רוצה גם בחוץ, את זה אנחנו רוצים למנוע.

אפילו לא לשמונה חניות או שמונה בתים או עשר. אפילו בתים בכפרים, אנחנו צריכים את זה, זה טוב. אז יגיד, אני אחנה ליד הרציף, ליד המדרכה, בבית יש חצר, אני לא אחנה שם. אבל אם יש לו בבית אפשרות להחנות, אז שיחנה בבית.

מה דעתך לתת לרשות את האפשרות, ולכתוב - ובלבד שהרשות תשתכנע שאכן אין לו מקום חנייה.

זו בעיה. כמו שאת מכירה את הרשויות, יערימו עליו קשיים כאלה.

אנחנו נכתוב שבמגרש שבו נמצא מקום מגוריו מתאפשרת לו חנייה ייחודית, שזה ברור שהחנייה מתאפשרת לו באופן ייחודי, או שזה מוצמד באופן קנייני בדרך כזאת או אחרת.

זה ברור.

חברת הכנסת גרמן.

אני הייתי רוצה לוודא שהנכה, בוא נאמר נכה שיוצא לעבודה, שבשעות האלה שהוא יוצא מהעבודה התאפשר גם למישהו אחר להחנות.

איך נעשה את זה?

שזה לא יעמוד ריק.

אין בעיה, אני הבנתי מה שאת אומרת. השאלה היא כזאת, מה נגיד לו?

לא, אני לא אגיד לו.

איך נעשה את זה?

אם הנכה בעצמו בא ואומר, תראו, אני בשעות האלה והאלה נעדר, לא נמצא בביתי, אם הוא אומר.

אפשר לעשות אם הוא מבקש. הרי יש אפשרות היום ברשויות המקומיות לבקש מקום חנייה ייחודי לנכה ליד מקום העבודה, זאת אומרת, משעה עד שעה.

ואז כותבים משעה עד שעה.

ואז זה רק באמת - - -

שמחה, בבקשה.

אז אני אומר, אם הוא מבקש כזה – אם הוא מבקש גם ליד מקום העבודה, אז יהיה כאילו שעות –

ספציפיות.

ספציפיות במקום העבודה, ושעות ספציפיות ליד הבית.

ואם הוא בחופש הוא חולה בבית?

חברים, בבקשה. אני מבין שחזרנו אבל יש פה כללים. אני מבקש לא להתפרץ, אנחנו לא פה בשוק. בבקשה.

אני רוצה להגיד שלפני מספר שנים בעקבות בעיה שהתעוררה במספר רשויות מקומיות, נקבעה הוראה מפורשת לפקודת התעבורה שאוסרת הגבלה של שעות חנייה בחנייה של נכה, למעט בשני מקרים – מקרה אחד, ליד מקום עבודתו, או מקומות חנייה שהוקצו במקום ציבורי. אם תחליטו שאתם רוצים לאפשר הגבלת שעות, כמו שמבקשת חברת הכנסת גרמן, גם במקום המגורים, נידרש לתיקון.

חבר'ה, לא כל הערה כולם מתלהבים. אמרתי, בואו נתקדם. שמענו, הכוונה רצויה, אבל הביצוע הוא בעייתי.

אני אשתף אתכם רק בחשש יותר מהבחינה הכלכלית. למשל, מצב שרשות מקומית באשכולות הנמוכים של המדד הסוציו-אקונומי, הגישו עכשיו בקשות, יהיו לה מאות בקשות כאלה, היא צריכה גם תמרור, גם צבע, וכל הדברים הללו. אני חושש ממצב שרשויות כאלה התקשו לבצע את זה.

זה לא עולה הרבה כסף.

לרשות חלשה זה כסף קטן, נגיד 200 בקשות, עם התמרור, זה יעלה בכל זאת כסף.

יוסף, אני מכיר את הנושא.

אתה מכיר, ואני גם מכיר. אני בא מיישוב שכל שקל אתה צריך להתרוצץ כדי שבאמת יושקע.

אני מכיר, בגלל שאני הצעתי את התמרורים הרבה שנים.

כמה יעלה, אנחנו יודעים כמה יעלה?

בקטנה, עזוב.

אמרתי, כסף קטן, תתקדם, זה לא הרעיון.

"אין הצר שווה בנזק המלך", זאת אומרת, לא שווה להתווכח על זה אפילו.

אגב, אני לא בטוח. הניסיון שלי אומר שאני לא בטוח. אי אפשר להעריך כמה זה עולה, להציב את התמרור הזה?

לא, זה לא עולה הרבה כסף.

מדובר במאות שקלים, אבל לא משנה.

500 שקל כפול 200 – 100 אלף שקל.

מאה אחוז, הכול בסדר בשביל הנכים.

לא, זה מצוין, רק שהרשויות לא - - -

אין בעיה. יוסף, אחרי שתהיה רשות כזאת, תבוא אליי, נראה איך אנחנו נעזור לה. בבקשה.

תודה כפולה, קודם כיוזם החוק, וגם שאתה עומד בראש הישיבה, מה שנקרא - מושב טוב פתחת עם חוק שהוא מאוד חברתי, ומאוד מוסרי מדרגה ראשונה, ואתה מכיר את זה גם מהתפקידים הקודמים שלך כמה יש לזה חשיבות.

אז יש לזה חשיבות פרקטית, כפי שמובן, מלבד זה יש גם אמירה חשובה מאוד. מי שהיה ברשויות המקומיות יודע שלפעמים גם לשים תמרור לנכה, יש התנגדות של שכנים, ולפעמים קורה שנכים באים לגור, ודיירים חדשים בגלל דירת מגורים בקומת קרקע. זה קורה לפעמים עם ילד נכה. אני במו עיניי ראיתי איך שמשפחה הגיעה לגור. זוג צעיר, נולד להם ילד נכה, היו צריכים לעבור לקומה נגישה, והרשות כן שמה תמרור, ובמאבקים עם השכנים פתאום נעלם להם איזה מקום וחצי בחנייה בגלל העגלה, הילד נכה מאוד.

אני אומר לנו, חוץ מהנושא הפרקטי, יש גם אמירה מוסרית שצריך לתת מקום לנכה, זה בחוק צריך לתת את זה, זה לא רק רצון טוב של הרשות.

אנחנו מדברים על נכים - וזה אני שואל אותך תומר - בנכים של ניידות שהם זקוקים לכיסא. בתעודת נכה יש כמה מדרגים - בנושאים האלה יש גם לגבי הנכה שהוא באמת מחייב, וזה מכריח אותו. באופן אמתי, אם אנחנו נותנים 250 מטר מרחק, אני לא רוצה להיכנס, רק אני מעלה את זה, שיכול להיות גם כגודל הנכות, או חוזק אחוז הנכות שלך גם הקדימות, בגלל שיכול להיות איזה מצב שמישהו נמצא, או מופעל לחץ יותר, ואחרי זה שולחים את הנכה שהוא נכה יותר קשה, אבל דווקא לו ייתנו מקום יותר רחוק.

אני רוצה לסמוך על שיקול דעת של הרשות שתעשה את זה תמיד באופן ישר, ובאופן שוויוני. אני לא יודע, אבל לקראת שנייה ושלישית לתת לזה קדימות, בגלל שהנכים ודאי יודעים יותר טוב ממני שיש בזה כמה דרגות של נכות.

השאלה היא שאלה קשה. קודם כל כפי שאמרת אתה צודק, זה חל על מגוון רחב של סוגי נכויות, כפי שמוגדר בחוק חנייה לנכים. כאן תתעורר שאלה קשה, האם חולה סרטן שנזקק להנשמה הוא יותר קשה מאשר נכה משותק גפיים.

תומר, אנחנו קצרים בזמן. אני לא רוצה להיכנס לזה.

רק אני רוצה להגיד, שקבענו את העיקרון שמקום החנייה צריך להיות ככל האפשר קרוב למקום המגורים ותג נכה.

ותג נכה, זה - - -

צריך כמה.

יש, ודאי שיש, אין ספק. השאלה מי יקבע - - -

לא, יש לנו את הפרקטיקה של החיים. אנחנו מקווים שבאותו בניין לא יהיו באמת שבעה נכים כדי שנוכל. אני רוצה לומר, הרי הלכה למעשה, בסוף אין בעיה לרוב הנכים לשים להם ליד הבית שלהם מול הבניין, זה החיים. לכן אתה נכנס למקרה קצה, עזוב אותם, אני לא שם.

אני רוצה לגעת בנקודה שאולי לא דיברו עליה.

יש נכים שיכול להיות שיש להם חנייה בבניין, אבל עם הרכב שלהם הם לא יכולים להיכנס לחנייה.

בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה, בוא תחליף אותי. תודה.

(היו"ר עבדאללה אבו מערוף, 13:05)

זה, דרך אגב, הערה חשובה מאוד.

יש נכים שיש להם מקום חנייה אבל הם לא יכולים בגלל שהרכב שלהם גבוה, והם לא יכולים להיכנס. צריך להוסיף - ובלבד שהוא יכול להיכנס עם הרכב למקום החנייה. יש לו מקום חנייה, אבל הוא לא יכול להיכנס למקום החנייה עם הרכב.

בגלל הגובה.

בואו נעשה סדר, בבקשה.

אני קיבלתי את רשות הדיבור.

הנכה לא יכול להיכנס לחנייה בגלל הגובה של האוטו, וגם אם הוא נכנס בגובה של האוטו הוא צריך להוציא מעלית מהצד. המעלית תופסת מטר וחצי, והוא צריך רדיוס סיבובי. זאת אומרת, החנייה לא יכולה להתאים לו בבניין, הוא חייב שיהיה לו חנייה על הכביש בגלל הגבוה, ולפעמים גם בגלל המעלית שהיא תופסת מקומות. ולכן אני אומר, צריך לאפשר לאותם נכים, למרות שיש חנייה בבניין על שמו, לאפשר לו גם להחנות בחוץ.

החניה גם אם היא צמודה - ובלבד שהיא נגישה לו ומתאימה לצרכים שלו.

נוסיף את ההערה הזאת שהחנייה תהיה מתאימה לצרכים של הרכב.

אני מהמרכז לשלטון המקומי. אנחנו מבקשים בראש ובראשונה להביע מחאה על הדיון שנערך עד כה על ההתייחסות לרשויות המקומיות כאילו הן מתנכלות לציבור האנשים עם המוגבלות.

אף אחד לא אמר את זה, ואף אחד לא העלה בכלל את המשפט הזה.

הדברים משתמעים מהדיון, ואני אסביר למה הכוונה, אני אסביר, ברשות אדוני היושב ראש, למה הכוונה. כאשר נאמר שרשויות מקומיות לא מקצות מקומות חנייה לנכים, או מקצות ואחר כך מעלימות מקומות חנייה לנכים.

אף אחד לא העלה את זה.

או שיש חשש, אדוני, שאם ייקבע 200 מטר, ואז יהיה במרחק של 280 מטר, אז הרשות המקומית תגיד, אני לא מקצה, זו אמירה שמשתמע ממנה שלרשות המקומית אין רצון לתת שרות לציבור בעלי המוגבלות. אנחנו מבקשים למחות על המשמעויות שנותר לנו.

יש לך הערה לנוסח החוק עצמו?

אני ביקשתי לדבר עוד לפני שהוקרא החוק.

נתנו לך לדבר. בבקשה.

ברשותך, אדוני, אני ביקשתי לדבר עוד לפני שהוקרא החוק.

אנחנו סבורים שקודם כל הרשויות המקומיות עושות כמיטב יכולתן באמצעים שקיימים, ושיש לפניהן מבחינת צפיפות חנייה, מבחינת אוכלוסיות שונות שיכולות להחנות במרחב הציבורי. עושות כמיטב יכולתן לתת מענים ושירותים לצרכים של אנשים עם מוגבלות. אנחנו סבורים שכאשר מדובר באנשים עם מוגבלות שצריכים מקום חנייה שסמוך למקום מגוריהם, צריך שהדבר הזה יהיה מוגבל לאנשים שיש להם בעיות בניידות, ולא לכלל האנשים עם המוגבלות, מכיוון שבכל זאת מדובר במרחב הציבורי.

אנחנו סבורים שכאשר יש מקום חנייה, למשל, בהתייחס להערה של מקום חנייה שהוא לא מונגש, אבל הוא עדיין מוצמד לדירה, מקום חנייה כזה יכול להימכר, להיות מושכר לאדם אחר, ובתמורה לסכומים האלה אפשר לרכוש מקום חניה אחר מונגש.

זה כבר לא בחוק.

גם הערה של מקום חניה מונגש לא בחוק.

ההערה ברורה.

לדעתנו, זה צריך לצאת מהתחולה.

עוד משפט אחרון. כמו שאמרתי, ההגדרה של הנכה בחוק חניית נכה היא הגדרה מאוד רחבה. האוכלוסייה של האנשים שמקבלים תג נכה, הם לאו דווקא אוכלוסייה שיש להם מגבלה של ניידות. אנחנו, וגם ועדת - - -

יש מאות, עשרות אלפים שמקבלים תג נכה והם לא מתאימים לזה?

הם אינם מוגבלים בניידות.

ועדת השרים לענייני חקיקה, וזה המשפט האחרון, אדוני. ועדת השרים לענייני חקיקה כשהיא בחנה את הצעת החוק, היא בהחלט התייחסה לסוגיה של מוגבלות בניידות, ולא כלל האנשים עם המוגבלות. תודה.

אם אפשר, בבקשה, לתת לנציג עיריית תל-אביב להמשיך את דבריי.

(היו"ר דוד אמסלם, 13:10)

אלה המכה הכי גדולה. אתה לא יודע איך הם מטפלים שם.

בבקשה, שמחה.

תודה, צהריים טובים לך, אדוני, וצהריים טובים לחברי ועדת הפנים. שמחה, גם אני אוהב אותך.

אני מלא הערכה גם לנושא, והנושא הוא בהחלט רגיש ולא פשוט. אנחנו חושבים מעבר לדברים שנאמרו פה על-ידי מירה, המשאב הציבורי הוא משאב מאוד מצומצם, בוודאי משאב החנייה. הדבר שאנחנו צריכים להבטיח, ואני חושב אדוני, שלזה הייתה כוונתך, שמי שיקבל מקום שכזה הוא אך ורק מי שבאמת מאוד מוגבל בניידות שלו. היום כולנו יודעים, והדברים גם קיבלו ביטוי בדיונים פה בכנסת, כולל את הדוחות של מרכז המחקר של הכנסת על הזילות שקיימת במתן תגי החנייה של תגי הנכים.

בבקשה, אשר.

אבל זה לא הדיון.

אבנר, אם תפריע עוד פעם, אני אוציא אותך.

אשר, אנחנו מכירים את הכול. תענה לי מה ההצעה?

המתכונת היום של הצעת החוק כפי שהיא שלא עושה הבחנה כלל - - -

מה אתה מציע? עזוב.

תרשה לי, אדוני, לסיים כמה משפטים. אני אציע לך גם הצעה. אני היום בעיריית תל-אביב, אני רוצה להבהיר ולסבר את האוזן את מה שאני מניח שאתה גם יודע. בעיריית תל-אביב, בלי חוק, בלי חוק כמדיניות לכל דבר ועניין, אנחנו בעיר תל-אביב קיימים כיום כ-1,400 מקומות חנייה ייעודיים שאנחנו הקצנו לחניות נכים.

מתוך כמה.

מה שאני חושב שצריך להנחות את כולם פה בשל המשאב המצומצם, הוא לייצר מצב שבו אנחנו נותנים אך ורק למי שיש לו בעיה של ניידות קשה. לנו יש מודל לצורך העניין, ואנחנו נותנים אוטובוס שקוף לחלוטין. קח לדוגמה. אנחנו נותנים תו חנייה למקום חנייה לכל מי שיש לו תג נכה עם עגלת נכים, זה אנחנו נותנים אפילו שני מקומות חנייה - אחד ליד הבית, ואחד ליד מקום העבודה. דבר שני, ישנה אוכלוסייה שאנחנו מקצים להם מקום חנייה אחרי שהיא עברה ועדת ניידות של משרד הבריאות שהכירה בצורך של הגמלה ושל הניידות, ולכן אנחנו לא נגד, ההיפך, אנחנו בעד.

אתם מאוד נגד.

סליחה, תרשה לי אדוני, אני לא קטעתי אותך.

אשר, בבקשה.

תרשה לי אדוני.

לא, אני לא ארשה לך, ואל תגיד לי תרשה לי.

אני כבר בנושא הזה הרבה זמן. תזכור שאנחנו מכירים את הנושא מספיק טוב. לכן תגיד לי מה ההצעה. אני לא צריך את הנאומים לאומה.

אני לא נואם, אני מציע בשל העובדה שהמשאב נמצא בחסר, אני מציע לאמץ ולייצר מצב שנותנים את מקום החנייה אך ורק למי שמוגבל באופן קשה בניידות שלו. הווה אומר, זה יכול להיות שתי אוכלוסיות לטעמי. אחת – זו אוכלוסייה שמקבלת תג נכה עם עגלה. שנית, מי שעבר ועדת ניידות של משרד הבריאות.

ברשותך, אני רוצה לסיים בדבר אחד. אפילו עמותת הנגישות לישראל הגישה הצעה ב-2015 על מצב שבו מדובר על מצב של זילות במתן תגי החנייה. אנחנו לא נגד הנכים. בסיטואציה הקיימת שיש לנו במרחב הציבורי, צמצום, ומי כמוך מכיר אותו, ואילוצים. אנחנו בעצם צריכים לייצר פה איזשהם איזונים. הצעת החוק לטעמנו כפי שהיא כיום שלא עושה הבחנה בין כל ציבור הנכים, לא מייצרת את האיזון הראוי, וכל מה שאנחנו מציעים וחושבים היא לא נגד, ההיפך – אלא באמת לייצר את העדיפות הראויה לאוכלוסייה שבאמת נזקקת.

תודה, אשר.

רות פרמינגר, בבקשה.

אני מארגון נפגעי פעולות איבה.

קודם כל אני רוצה רק להגיד למה שאמרת אדוני, לנכים יש המון ועדות, אנחנו לא צריכים עוד אנשים שיבדקו.

היא גם נכה?

- - - אבל היא לוביסטית.

לא, אני לא.

חברת הכנסת גרמן, אני מנהל כאן את הדיון.

אני רציתי לדעת אם היא לוביסטית.

לא, אז אחרי זה אני אתן לך את רשות הדיבור לשאול אותה.

- - - אם היא לוביסטית, שתגיד שהיא לוביסטית.

חברת הכנסת גרמן, אני מנהל - - -

אבל היא - - -

שמחה, בבקשה.

אני מחליט מה באולם הזה כאן - - -

היא צריכה להגיד - - -

חברת הכנסת גרמן.

ודאי שכן.

חברת הכנסת גרמן, אני לא רוצה לקרוא לך לסדר פעם ראשונה, אל תפריעי לי בדיון ואל תתפרצי. אתה רוצה את זכות הדיבור, גם שאלה, תצביעי, אני אתן לך את רשות הדיבור.

אני מבקשת לדעת אם היא לוביסטית - - -

רק שנייה, דקה, תמשיכי רות.

השאלה שלי היא - - -

חברת הכנסת גרמן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

בבקשה, רותי.

מה שאני רוצה לשאול זה לעניין של חנייה בבית שאין הגדרה של חנייה בתוך השטח, אבל זה שטח שלכאורה אם מתעקשים אפשר לשים שם או לקבוע שם חנייה. האם החוק קובע שבעלים של שטח שיש לו שטח בבית בבעלותו, יכולה העירייה לבוא ולהגיד, אנחנו לא נאפשר לכם חנייה בחוץ, תעשו בפנים לכפות עליו?

כן.

למה לא?

לא, כי אז הוא משתמש בשטח שלו לצורך החנייה, והוא יכול לא להשתמש.

רותי, אני אסביר. אנחנו הרי באים לתת לו פתרון למציאות של החיים שלו שאין לו חנייה. בוודאי שאנחנו מעדיפים שיהיה לו חנייה בתוך ביתו, וגם שתהיה צמודה לבית שלו, בוודאי, ואז אנחנו פטורים מהעניין. הרי מה יקרה בפועל? אם יש לו חנייה בתוך הבית, בני ביתו השתמשו בחנייה הזאת, והוא השתמש בחוץ, הרי זה לא העניין, לנו אין עניין להסדיר למשפחה שלו חנייה. רק במקרים שאין, אנחנו צריכים לפתור לו את הבעיה, זה הסיפור. אנחנו מבקשים לפתור לו את הבעיה, לא לייצר רווחה לבני משפחתו.

אני רוצה להעלות משהו שנציגת השלטון המקומי העלתה, אתה היית בדיוק למעלה, שהרשויות דואגות לנכים, נותנים לנכים, עושים לנכים, שזה הכול בולשיט. אני יודע שביום שישי, ברחוב שלי בבת ים, באו כגנבים עם רכב לא של העירייה, פרקו את השלטים. כשאני ניגשתי ביום ראשון, ואמרתי שאני אגיש תביעה נגדם, ביקשו סליחה, שעשו טעות, שסגן ראש העיר נתן הוראה להוריד את כל השלטים של הנכים. זה לא נכון, אם לא יהיה החוק הזה, אנחנו אבודים. אנחנו לא צריכים להיות שייכים לרשויות, אנחנו צריכים שיהיה חוק מלמעלה.

תודה, משה.

אני מעמותת נכה למען נכה, וגם נציג למען הנכים.

אתה תומך בהצעה של מי?

של אשר. אפילו אם אתה עכשיו תלך לחניון של הכנסת, תמצא אנשים. נכון יש לו תו נכה, אבל לא בלי עגלה גם בלי קביים, ויושב על נכה שהוא צריך עם מעלית. אני לא מצאתי מקום בחנייה.

שאלה שנייה, האם מי שיש לו רכב פרטי, חנייה פרטית הרשות או העירייה חייבת לשים לו סמל או לא?

לא, פרטי.

אני עו"ד איתן עמרם, יושב ראש הוועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות בלשכת עורכי הדין.

דרך אגב, איתן גם פועל מולי הרבה בנושא הזה, אני רק חייב להגיד. הוא מדבר איתי אחת לשבוע, שבועיים בנושא של הנכים כמעט בכל נושא, גם בנושא הזה. בבקשה, איתן.

אני מתנגד למה שהועלה כאן לגבי אפליה בין תג נכה כזה או אחר. לפי מה שנאמר כאן, אני, שאין לי תג נכה עם כיסא לא אמור לקבל חנייה, ואני רוצה לומר לכם, שרק מי שמכיר את הבעיות של הנכים, יודע עד כמה הנכים זקוקים לאותם רכבים, ועד כמה זה חייב להיות בקרבת מקום.

אני גם רוצה להוסיף. ה-250 מטרים שאתם קובעים, אתם צריכים להבין, שה-250 מטרים האלה בשבילי הם 400 מטרים, בשביל אנשים כמוני.

הורדנו ל-200 מטר.

גם 200 מטר זה המון.

מה אתה מציע?

אני מציע קודם כל לקבוע שיהיה - - -

העיקרון הוא בסמוך למקום מגוריו ככל האפשר.

אגיד לך מה זה ככל האפשר – במקום עבודה שלי, או במקום ליד ביתי, העירייה שמה שם חניות לאופנועים. מה זה ככל האפשר? אתה תזרוק אותי 200 מטר אחורה? ככל האפשר זה בעדיפות קודם אני, אחר כך אתה תקצה את החניות כרגיל - זה ככל האפשר. אבל אם אנחנו ניתן את הפרשנות הזאת לעירייה, אז הם יגידו, אין בעיה, ככל האפשר - יש חנייה 200 מטרים, 199 מטרים יש חניה ציבורית, זה ככל האפשר.

אני מאגף התנועה. אנחנו מקדמים בברכה את החוק, ומבקשים להוסיף הבהרה, שהרשות המקומית במסגרת השיקולים שלה תיקח בחשבון את בטיחות המשתמשים בדרכים. חייב להיות ברור כדי שהיא לא תחשוב שהיא מחויבת, אם זה מדרכה, אם זה כביש ראשי, אם זה מעבר בטוח של אנשים שנמצאים בדרך, זה טריוויאלי, ואנחנו מבקשים שיוסף כהבהרה למען הסר ספק.

- - -

בבקשה, שחר, אל תפריע לי.

אני מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל.

קודם כל, אני רוצה להזכיר לפורום המכובד, שמדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות. בין יתר הסעיפים שמדינת ישראל חתמה ואישררה אותם, זה שאין להפלות בין נכים מסוג אחד לנכים מסוג אחר. המגמה הזאת של אפליה בעיניי פסולה, וגם המדינה מחויבת להימנע ממנה.

הדבר הנוסף שרציתי לומר, כאשר מפנים אותך לכל מיני כללים קיימים בנושא של ניידות, מפלים מיד את העיוורים, משום שמדובר אך ורק באלה שנמצאים בהסדר הניידות שבין הביטוח הלאומי לבין משרד האוצר. הם אלה שיקבלו את תווי נכה עם עגלה, והם אלה שיקבלו ועדת ניידות במשרד הבריאות. לעומת זאת, עיוורים שהמדינה מכירה בהם כמוגבלים בניידות, וקבעה להם קצבה מסוג אחר שממומנת ממקום אחר דמי הליווי לא יהיו שם ולכן הם גם הם יפלו.

זה לקראת רכב אוטונומי?

אינשאללה, שיבוא רכב אוטונומי, אני אחנה גם על מדרכה - - -

לא, מי שנוהג עבורם הוא - - -

אבל מישהו נוהג עבורנו, סליחה.

לכן, לקבוע כל מיני מגבלות וסייגים והסתייגויות ומבחנים שאנשים שלא מבינים על מה הם מדברים קובעים - - -

- - -

- - -

שנייה, נתי, חברת הכנסת גרמן, את מפריעה לי פעם שנייה.

מה אתה אומר?

שאנשים שהם לא מבינים - - -

את יודעת מה, פעם שלישית, אני מבקש להוציא אותה החוצה.

אני אצא. אין בעיה. מפני שמעירים פה הערות, ומבקשים בקשות. אתה דיקטטור בלתי נסבל.

בבקשה, החוצה.

בבקשה, תמשיך.

בזה שמבקשים מהאנשים שלא מבינים מהי ניידות, ומיהו נייד, ומה אומרת מגבלה מסוג כזה, ומוגבלות מסוג אחר, לקבוע את ההבדל בין חופש לכליאה עבור אדם עם מוגבלות, זה רעיון פסול.

לכן, אני מאוד מבקש מהוועדה שתאשר את החוק כפי שהוא.

תודה.

בבקשה, שמואל.

הנציבות תומכת בהצעת החוק כפי שהיא מוצגת כאן. היא מבקשת להעיר כמה הערות, להציע כמה הצעות לשיפור הניסוח בתוך גוף ההצעה.

סעיף 4ג(א) אנחנו מציעים להתייחס לאדם עם מוגבלות, ולא אל נכה - - - חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ולכתוב - לאדם עם מוגבלות בעל תג נכה. נכון שאנחנו היינו מצפים גם שישנו את ההגדרה תג נכה, במקום זה שיהיה כתוב – תג מזכה בזכות חניה, או משהו כזה, אבל זה לא רוח הדיון כרגע. זו הצעה שיכולה להועיל מאוד מבחינת הנראות של החקיקה יחד עם חוק השוויון.

לגבי המרחק – אני חושב שבכלל לא צריך לכתוב שום דבר על מרחק, זה צריך להיות ברור שזה צריך להיות כמה שיותר קרוב למקום המגורים, אין טעם להגבלה הזאת של המרחק. אם זה אפשרי, או לא, אני בעד קביעת נורמות ומבחנים לגבי הנושא מול מצבים אחרים, זה בלתי אפשרי, למרות שיש חניות. ברור שאם יש חניות, אז צריך להקצות אותן.

בסעיף (ב) אני מציע שיהיה ברור שהסימון של החניות יהיו בהתאם לתקן ישראלי 1918 חלק 2 בסעיף 2.7 הדן במקומות חנייה נגישים, ובהתאם לסוג הרכב אם רגיל ואם גבוה.

הנמכת המדרכה, או שיפוע עלייה למדרכה, תבוצע - - -

שמואל, יש לי רעיון.

היות ואנחנו בקריאה ראשונה, אני מציע שתגיש את ההערות לייעוץ המשפטי של הוועדה, ואיפה שאנחנו מוצאים לנכון ברמה המהותית. אלה שאלות טכניות כעיקרון.

עוד דבר באותו עניין בסעיף (ג) – "אדם עם מוגבלות או אדם המתלווה אליו", ובהמשך "לא תהא לנכה כל זכות אחרת במקום לנכה, משהו כזה.

לא, אתה ממשיך להקריא לי. הסברתי. תרשום בכתב את ההערות. הערות שלך ברובן הן טכניות, לכן אנחנו הבנו את המהות.

אני מציע לשקול אפשרות בהזדמנות זו גם לטפל בבעיית חנייה בקרבת מקום העבודה.

תודה. תעביר לתומר, לדעתי, עוד היום או מחר, בגלל שאני מתכוון לסיים את זה בתקופה הקרובה ביותר, כך שאם תבוא עוד שבוע, לדעתי כבר גמרתי את החוק.

אני ממשרד הפנים.

אנחנו סבורים שנכון להתייחס לאוכלוסייה שמוגבלת בניידות, ולראות את החוק הזה כמענה לצורך ולא כהטבה. מי האוכלוסייה בתוך מוגבלי תנועה, אני לא יודע להגיד, אבל מה שאנחנו חוששים ממנו, שיהיו אוכלוסיות שמקבלות תו נכה, אבל הן לא מוגבלות בניידות.

למה הם מקבלים תו נכה? למה הם מקבלים?

אם הוא לא מוגבל, זה יכול לשמש אותם לצורך החניה הכלליים במרחב הציבורי, זה אותו דבר.

למה המחוקק חושב שהם צריכים לקבל - - -

השאלה היא כזאת ברמה העקרונית, אני מבין את החשש שלך. אני רוצה לשאול שאלה עקרונית, מה ששאל תומר. הרי בן-אדם מקבל תו נכה, אני לא קבעתי מי. מדינת ישראל קבעה והגדירה מי זה נכה. דרך אגב, לא כל נכה, יש נכה שלא מקבל תו נכה לאוטו. היא החליטה תו נכה לרכב, כנראה שהיא החליטה שהבן-אדם הזה צריך תו נכה לרכב, זה לא רק להודיע לציבור שיש פה מישהו שיש לו מוגבלות, זה לא מעניין. היא נתנה לו מקומות ציבוריים שמיועדים לנכים. לכן היא בעצם אפשרה לו, היא הבינה את הצורך, לא אני, אני גם לא הגדרתי מי, המדינה כבר הגדירה, אם היא רוצה, שתשתלם את ההגדרה שלה.

אנחנו באנו כרגע להסדיר משהו אחר. להסדיר את אותו נכה שהמדינה הכירה בו כנכה, ונתנה לו את התו, ואמרה לו, אם אתה בא למרכז העיר, אין שם כמעט חניות, אבל אתה, שמרנו לך חניה, רק לך ושכמותך. אז אנחנו באנו להסדיר גם את זה ליד הבית, אותו אחד. זה הסיפור.

הנושא מאוד מורכב. עד כה החוק עסק בהקצאה כללית של מקומות חנייה. הסימון של הנכה, או לחילופין שזה בחוק הזה, המצבים שבהם אפשר להחנות, הגם שזה מקום חניה אסור. לצרכים האלה, אנחנו כמשרד הפנים, אנחנו לא אחראים על הסדרת התו, ואין לנו שליטה על ההגדרה.

יחד עם זאת, בסוגיה הספציפית הזאת שהמשמעות היא הקצאת מקום חנייה פרטי לכל נכה, אחד, על זה שזה חובה. המשמעות של זה מבחינת הניהול של המרחב הציבורי, הגריעה של מקום החניה זה ממקום אחר. אנחנו חושבים שזה כן עניין שצריך להיעשות בצמצום, לא כי זה צמצום לשם הצמצום, אלא כי זה באמת צריך להיות למי שצריך את זה. זה אומר שיכול להיות שנכה שמקבל תו חנייה לנכה, יכול להיות שהתו הזה הוא בסדר לעניין החניה הכללית, אבל אני לא רוצה לציין פה סוגים שונים, אבל מי שהוא לא מוגבל בתנועה, אנחנו חושבים שהסוגיה הספציפית הזאת שיש לה משמעויות כבדות על המרחב הציבורי - - - אני מביע את עמדת הממשלה, הנדון נדון. אשמח אם משרד המשפטים יוכל להרחיב.

אני לגמרי מבינה את שני הצדדים. אני רק אומרת, החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה, אני מקריאה: "בכפוף לביצוע החקיקה בהסכמה עם משרד הפנים ועם המשרדים הרלבנטיים תיוחד למוגבלי תנועה בלבד". זאת ההחלטה.

הבנתי. חוות הדעת שאני קיבלתי כאן מהיועץ המשפטי, מוגבלי תנועה זה לא מוגבלי ניידות. יש בן אדם שיש לו בעיה בלב, והוא מוגבל תנועה. אמרתי. דרך אגב, בן אדם שהוא כבד ראייה והוא מוגבל תנועה.

לא כל נכה מקבל תו חנייה לרכב. אחד שהוא חירש, אני לא בטוח שהוא מקבל תו חנייה.

אני לא בא לפתוח את הדיון מיהו נכה, מי נקרא נכה.

שמחה, פעם אחרונה שאני מעיר לך.

אני מעמותת נגישות ישראל. שתי נקודות קטנות. אני חושבת שחייבים לעשות איזושהי הגדרה ברורה מי מקבל תו נכה, ומי זכאי פה להגדרה.

החוק מגדיר, כידוע לך. אני מניח שאת מכירה את החוק.

אבל יש הגדרה בחוק.

בסדר. לעניין הספציפי הזה צריך להגדיר, מאחר ויש לקרובי משפחה ולאחים ולדודים וכיוצא בזה גם רכבים.

פה כתוב בחוק הזה, רכב מזכה אחד.

אני מבין שעמותת נגישות ישראל מבקשת לצמצם את תחולת הצעת החוק?

לא לצמצם, אלא להגדיר מי זכאי.

להגדיר, להרחיב את ההגדרה, לצמצם? מה היא מבקשת להגדיר.

אנחנו מבקשים לצמצם.

אה, לצמצם. כן, עמותת נגישות ישראל מבקשת לצמצם את הצעת החוק.

הבנתי. תודה. דרך אגב, לא כל אחד חייב לדבר ולא לחדש, גם אם הוא מסכים עם חברו.

אז אני רוצה לחדש.

אני רק רוצה לבקש בבקשה, שהחנייה בסעיף 4ג(ב) תסומן לפי התקן הישראלי, כמובן בהתאם לאיזה סוג רכב של כל אדם עם מוגבלות. זאת אומרת, אם יש לו רכב גבוה, שזה יסומן כרכב גבוה.

מה זאת אומרת, אני לא מבין. בפקודת התעבורה יש לוח תמרורים. האם בלוח התמרורים - - -

לא, יש תקן ישראלי.

לא, תקן ישראלי הוא לא תקן מחייב, גברתי. יש לוח תמרורים, לוח תמרורים לא מכיר רכב גבוה, רכב נמוך, רכב צידי ורכב - - -

חבל שתהיה חנייה שהיא מוצמדת, אבל היא לא תהיה מתואמת לרכב שאותו אדם - - -

לוח התמרורים מאפשר הצבת שני שלטים. אחד – 437, ומתחתיו נציב עוד - - -

אני כרגע לא בא להסדיר את כל סוגיית החניות של הנכים והתקנים. יש היום במרחב הציבורי, בלי קשר לחוק הזה, יש תקן, יש תמרור, יש גודל מקום החנייה, האורך, הרוחב, יש תקנים, אני לא נכנס לזה כרגע.

אם התקן מחייב, אז הוא מחייב.

אני ממשרד התחבורה. בעיקרון, החוק הזה הוא חוק אכן מוסרי, אבל מכל מה שהועלה פה, אנחנו לא יותר מדיי מתמחים במוגבלות של אנשים. אבל כדאי כן לבחון את העניין הזה של הניידות כדי שלא תהיה הצפה במקומות החניה, כי אנחנו גם מודעים לבעיית הנגישות. בנוסף, מה שהועלה קודם לגבי חניות, עוד משהו כדי לעזור למען הדבר הזה. הועלה פה העניין שאם יש חנייה בבניין שהיא לא מוצמדת, יש הרי בבניינים ישנים מספר חניות שהוא קטן גם ממספר הדירות. אם אפשר אולי לתת לרשות המקומית סמכות שבכל זאת, אפילו שזה מגרש פרטי כן להצמיד את אחת החניות, זה יכול להקל על המרחב הציבורי.

תודה רבה.

אני חברת הוועדה בלשכת עורכי הדין. אדוני, בהיותי דיירת בירושלים, גרתי 20 שנה בתל-אביב, אני רוצה להצביע על בעיה שלצערי לא באה לידי ביטוי בהצעת החוק.

נכה שהוא עובד, וגם הוא נכה לרוע מזלו, לא יכול לקבל במקרים שהוא מבקש תו חנייה באזור מקום העבודה. למה אני מרמזת, למה אני אומרת. אני גרתי בתל-אביב 20 שנה, וקיבלתי תו חנייה באזור המגורים. אבל לרוע מזלי עבדתי באזור תעשייה בתל-אביב.

היה לך תג נכה?

יש לי תו נכה.

תג נכה יכול להחנות בכל אזור חניה.

ואין, מקומות החנייה שם, ליד דינמומטר או באזורים אחרים בעייתיים, ולא הייתה שם חנייה לעולם כמעט, אלא אם כן הייתי באה בשש בבוקר.

אני פניתי לעיריית תל-אביב ובכתב בבקשה לאשר לי מקום חניה במקום העבודה על פי שעות העבודה באישור המנכ"ל שאני עובדת שם. עיריית תל-אביב סירבה מן הטעם שנכה יכול לקבל מקום חניה אחד וזה בבית. אני מבינה, כאשר אני ביקשתי את זה, זה היה לפני 15 שנה, והתפיסה הייתה אז אולי שמרבית הנכים לא עובדים.

אדוני, אני מבקשת בהצעת החוק הזאת, יהיה ביטוי שאם נכה מבקש או זקוק, נכה עם בעיית ניידות, במקום העבודה ואין חנייה במקום העבודה, לא כמו שהיום אני עובדת בעיריית ירושלים והעירייה מספקת. במקום, באזור תעשייה, באזור מסחרי, באזור כזה שאין חניות נכה, שהעירייה לא תטען שהוא לא זכאי לחניית נכה בגלל שהוא קיבל מקום המגורים, שלא תתנה.

בגדול, אני אשקול את מה שאת אומרת. אני מסכים עם מה שאת אומרת. נכה שמגיע למקום עבודתו, ואין לעבודה מקום חנייה מוסדר, בוודאי הוא נקלע לאיזושהי בעיה, צריך להסדיר לו אותה גם שם. לפעמים זה יותר חמור אפילו מאשר בבית. לכן אני כרגע לא רוצה לחתוך את העניין, מפני שההצעה המקורית היא הייתה ההצעה הזו.

אני אומר לתומר שיכניס כרגע את זה בדברי ההסבר בגלל שאני אשקול את העניין, אני אתייעץ שוב פעם עם מספר גורמים כדי לחשוב האם בסופו של דבר להכניס את זה לתחולת החוק הזאת, או בסופו של דבר, להפריד אותה מהחוק הזה, ולהגיש אותה אולי כהצעה אחרת. את צודקת.

אבל איזה הזדמנות יותר טובה לאדוני מההזדמנות הזו?

את שומעת מה קורה פה.

אני לא רוצה להיכנס כרגע לשיקולים שלי, אבל את צודקת, תני לי לחשוב על העניין. כרגע, כדי שנוכל לדבר על זה, כדי שאני אוכל להחליט בישיבה הבאה להצבעה הבאה.

דודי, עוד דבר קטן, אנחנו גם נכניס התייחסות. הנושא של הפטור כאן אם אין מקומות חנייה במרחק שאינו עולה על 250 מטר, אנחנו נחשוב לקראת שנייה ושלישית אם צריך קצת להבהיר פה יותר את הנוסח, כדי שזה יהיה ברור מה המקרים.

אדוני, 200 לא 250.

את צודקת.

רבותיי, אני מביא את החוק הזה להצבעה בנוסח כפי שהקריאה אותו לירון עם התיקונים שהיו.

מי בעד החוק שירים את ידו, נגד אין.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו-2016, נתקבלה.

אני בעצם קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. אבל אני ער לכל מה שאמרתם כאן, כולל עיריית תל-אביב וכו'. אני אקיים איזשהו דיון פנימי אצלנו. אני אחשוב גם את מי אני רוצה להזמין לדיון, לא שידעתי על זה, אבל בסופו של דבר אתם צודקים ולא צודקים בעניין הזה. הרי בסופו של דבר, בוודאי כל מקום חנייה שהקצנו לנכה, אז בוודאי שזה נגרם מהציבור. אני רוצה רק לומר, רוב התושבים הם לא גרים במרכז העיר, הם גרים בעיקר בשכונות.

לכן, אני אחד שעסק בנושא הזה הרבה מאוד שנים, דווקא בנושא הספציפי הזה, אני יודע מה המשמעויות – גם הכספיות, כמה עולה. לכן לא צריך להרחיב את הבעיה ולהעצים אותה ולהגדיל אותה.

לכן אני אומר, יש נכים שהם לא נכי גפיים אבל יש להם בעיית תנועה מכל מיני סיבות. יש אחד שיש לו בעיה בהליכה, בגלל סיבות אחרות בגוף שלו, לא רק בגלל שהרגליים שלו לא מתפקדות. בגדול, נשקול את העניין ונקדם. זה החוק הכי מוסרי שאני הבאתי בכנסת. עם כל הכבוד, תמיד הייתי אומר לכל אחד אחרי שהוא מתנגד, אם הוא היה רוצה להתחלף מה הוא היה אומר, אם הוא היה בצד השני מה הוא היה אומר. הרבה פעמים אני שומע את אלה שעם כיסא הגלגלים, ואני מכבד אותם מאוד, מאוד, אבל לפעמים הם רוצים את העדיפות הפנימית שלהם, כי זה יותר נוח שלא יתפוס איזה נכה אחר שהוא - - איך הוא אמר? היום באתי לכאן, לא היה לי מקום חנייה.

אני מסתכל על זה מהצד, אני מכיר את הנושא. נתקלתי בהרבה מקרים שלא יכולתי לעזור לבן-אדם, הוא צדק, הייתי שם, ראיתי אומה. ומה הוא מבקש? – כלום, כולה להגיע הביתה, מה הוא רוצה. לכן אני אומר צריך להסתכל על זה במידת הרחמים, לא במידה של עוד מקום חניה, עוד 100 שקל - עזוב.

הרי אתה יודע שזה לא העניין.

אני אומר, השאלה מאיפה אתה בא, זו נקודת ההסתכלות שלך.

אני בא בדיוק מאותו מקום כמו ראש העירייה שלי.

היות ואני מכיר את הנושא כפי שאמרתי, מה שנקרא, הלכה למעשה, מהצד שהייתי נותן את השרות הרבה מאוד שנים, אני מכיר את כל האבסורדים שיצרנו. באמת, הקב"ה זימן אותי, ומשה העלה את זה בפניי לתקן את זה. מפני שאני באמת חושב שנכים קשה להם גם ככה בחיים. מאוד קשה להם, כמעט בכל נושא שאני עוסק בו – עשינו דיון לגבי חניות על המדרכה שנכים גם עם כיסא גלגלים, וגם נכים עם עזרים אחרים שהם חונים להם בחנייה והם נאלצים לרדת לכביש, לפעמים כמעט דורסים אותם. יש להם אין ספור בעיות, כשאתה תשב איתם, כמעט בכל תחומים.

לכן אני אומר, אם אנחנו יכולים להקל עליהם טיפה גם על חשבוני, גם על חשבונך, גם על חשבון האנשים הבריאים – אחלה, אני חושב שזה האיזון הנכון, ולשם אני מושך.

שם הייתי רוצה לראות איפה נקודת האיזון נמצאת.

באמת, יכול להיות שאני אקרא גם לך, אשר, לאיזו שיחה קטנה - אתה, אני ותומר. באמת, נעשה איזשהו משהו. בסוף אנחנו רוצים לעשות דבר - צודק נכון ומוסרי, זה מה שאנחנו רוצים. אני מניח שאין מחלוקת בינינו על העניין. אם נבוא עם לב רחב, תאמין לי, הכול יהיה בסדר.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:46.