הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 18

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלהלתחבורה ציבורית

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 8:30

התאמת התחבורה הציבורית לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

ג'מעה אזברגה

חנין זועבי

אוסאמה סעדי

מנהל אגף תכנון תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - גבי נבון

סגנית ראש העיר תל אביב-יפו לתחבורה, עיריית תל אביב-יפו - מרים מיטל להבי

מנהל הרשות לתחבורה תנועה וחניה, עיריית תל אביב-יפו - אשר בן שושן

עוזר ומתאם הרשות לתחבורה תנועה וחניה, עיריית תל אביב-יפו - רמי ריחן

עיריית תל אביב-יפו - דניאל צרפתי

אגף תחבורה ופיתוח תשתיות, עיריית ירושלים - שירי שטראוס

מנהל בכיר איגוד לשכות המסחר, איגוד לשכות המסחר - רונן סולומון

דובר, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית - איתן פיקסמן

מנהלת שירות לקוחות, דן בדרום, מפעילי התחבורה הציבורית - לירון בן יהודה

מנהל אגף התנועה, אגד, מפעילי התחבורה הציבורית - עמיר קינן

מנהל פורום חברות התחבורה הציבורית הפרטיות, מפעילי התחבורה הציבורית - יער אמיר

סמנכ"ל חברת הנסיעות והתיירות נצרת, מפעילי התחבורה הציבורית - וליד מוסלמאני

מנהל מחלקת תכנון תחבורה ציבורית, נת"ע - רונן כהן

מנכ"ל "15 דקות", ארגונים לקידום התחבורה הציבורית - גיל יעקב

ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות - דבורה מרגוליס

מנכ"ל, המכללה האקדמית ת"א יפו, ארגון סטודנטים ואקדמאים בישראל - בני אלון

מנהלת תפעול, המכללה האקדמית ת"א יפו, ארגון סטודנטים ואקדמאים בישראל - אפרת בר אור

מנכ"ל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - טל שיינברום

סמנכ"לית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - ליאת הלבץ

ראש חטיבת רווחה, אגודת הסטודנטים אריאל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - אלעד דמסקי

רכז תחבורה ציבורית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - דוד גלזר

סיו"ר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - ענבר הוכברג

התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - אחמד עבד אל קאדר

האוניברסיטה הפתוחה, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - קובי פדוה

נשיאת אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - שיר מרדכי

נציגת אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית - סיון דגן

התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל - יוחאי זימן

מכללת ספיר - חן גרינברג

מנהל תחום תחבורה ואופניים, אגודת הסטודנטים בטכניון - אסט - עמרי שפר

מנהל משרד קמפוס, אגודת הסטודנטים בטכניון - אסט - ינון שריקי

יושב-ראש המטה לרכבת יעילה בדרום, מוסדות להשכלה גבוהה - צאלה פינטו

מנהל העבודה הקהילתית, מז"ח – מרכזי זכויות חברתיות ספיר - עמית כיתאין

סטודנטית, מכללת ספיר, פעילה חברתית במז"ח – מרכזי זכויות חברתיות בשדרות - נעה מילשטיין

מוזמן - שלמה מזרחי

סגנית יושב-ראש אגודת הסטודנטים הנכנסת, המרכז הבינתחומי הרצליה - ענת רודוניה

ראש מדור תחבורה, אגודת הסטודנטים, המרכז הבינתחומי הרצליה - עיתו מרחב

דובר אגודת הסטודנטים, המרכז הבינתחומי הרצליה - מרום סיני

אוניברסיטת בר אילן - לאה קליין

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את רכבת ישראל (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אגד) - יהושע שלמה זוהר

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי האוניברסיטאות - עידית שבתאי סידיס

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את התאגדות נהגי מוניות השירות (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: המרכז האקדמי לב, מרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה) - איתן אלון

שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות - גילי ברנר

עידית חנוכה

טלי רם

התאמת התחבורה הציבורית לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה

גבירותי ורבותי, בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לענייני תחבורה ציבורית. אנחנו מקיימים היום דיון על התאמת התחבורה הציבורית לסטודנטים ולסטודנטיות במוסדות להשכלה גבוהה.

הדיון הזה מתקיים במסגרת יום הסטודנט שמתקיים היום בכנסת. הגישה שלנו היא שיום הסטודנט, כמו בכלל ימים נושאיים, לא צריכים להיות ימים של הכרזות ושל דיבורים יפים על כמה הנושא חשוב, אלא צריכים להיות ימים שממוקדים בפתרונות ובקידום עניינים מעשיים.

אני מקבל בברכה את חברת הכנסת חנין זועבי שכבר נמצאת אתנו בבוקר המוקדם הזה. אני מביע צער על כך שנציג משרד התחבורה עדיין איננו אתנו אבל הוא בדרכו והוא יצטרף אלינו ממש בדקות הקרובות.

הדיון הזה הוא לא התחלת העבודה שלנו בנושא הקשר בין התחבורה הציבורית לבין ציבור הסטודנטיות והסטודנטים. אנחנו קיימנו דיון כזה גם ביום הסטודנט הקודם לפני שנה, ואני מזכיר לכם שכבר אז אנחנו מצאנו שהמצב הוא בלתי נסבל. המצב הוא בלתי נסבל כי סטודנטים וסטודנטיות, ברובם הגדול אנשים צעירים, צריכים – המילה שרציתי להשתמש בה והיא לא מדויקת – לבלות יותר מדי זמן בתחבורה ציבורית בדרך לקמפוסים.

אנחנו נשמע פה את הנתונים, אבל בהרבה מאוד מקרים אנחנו מדברים על פי שלושה או פי ארבעה יותר זמן להגיע בתחבורה ציבורית לקמפוסים השונים מאשר ברכב פרטי. זו מציאות בלתי נסבלת, בלתי נסבלת אם אנחנו רוצים להעביר אנשים מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, וציבור הסטודנטים הוא ציבור צעיר, אלה אנשים שנמצאים בתחילת הקריירה שלהם, זה בדיוק הציבור שאנחנו רוצים להרגיל אותו דווקא לשימוש בתחבורה ציבורית וזו בוודאי מציאות בלתי אפשרית לכל אותם סטודנטיות וסטודנטים רבים שידם אינה משגת רכב פרטי ואת העלויות של רכב פרטי, והם נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית אבל צריכים לבזבז הרבה זמן ולנסוע בנתיבים ארוכים ומפותלים, לפעמים לא להגיע בזמן ולסבול כל הדרך אל ומהלימודים שלהם במוסדות להשכלה גבוהה. זו מציאות בלתי נסבלת. אנחנו דיברנו על זה כבר בדיון שאנחנו קיימנו בשנה שעברה.

במהלך הזמן שעבר בשנה הזאת אנחנו עשינו כוועדה עבודה רבה. נפגשנו עם נציגי ההתאחדות, האגודות. זו ההזדמנות להביע תודה והערכה לכם על העבודה המשותפת שעשיתם אתנו וגם על העבודה שאתם עושים מול משרד התחבורה. אנחנו עבדנו גם מול רשויות אחרות.

אבל, למרות העבודה הרבה שנעשית מאחורי הקלעים אני חייב לומר לכם בצער ובתסכול, ברמת התוצאות, התוצאות מאוד מאוד מאוד חלקיות.

ואני רוצה להגיד משהו מאוד מאוד ברור למשרד התחבורה. ראשי הסטודנטים היום הם אנשים מאוד מאוד ענייניים, מאוד מנומסים, מאוד שקטים, אבל אל תטעו. בסופו של דבר הדבר הזה יתפוצץ לכם בפנים. זה יתפוצץ בפנים, זה לא ימשיך להיות כך. זה לא יכול להיות שהמערכת הזאת תתנהל ב-slow motion, בזמן שאנשים לא יכולים להגיע למקומות הלימודים שלהם בזמן ובאופן סביר.

לכן, העובדה שהיום ציבור הסטודנטים הוא ציבור יותר שקט, יותר נעים הליכות ורגוע-סבר ממה שאני הייתי בזמנו, ואולי ממה שאני היום הייתי אם אני הייתי סטודנט היום, זה לא אומר שזה יימשך, זו מציאות שאי אפשר להמשיך לחיות אתה.

אנחנו קיימנו כאן דיון על תוכנית או רעיונות של "מהיר לעבודה", מה שמשרד התחבורה קורא קווי הזנק. צריך להתייחס גם לקמפוסים כמו שאנחנו מתייחסים למקומות עבודה – כמוקדי תעסוקה, מוקדי עניין ציבורי – וצריך שינוי דרמטי בהתייחסות של כל המערכות לאיך מגיעים לקמפוסים במדינה הזאת.

אנחנו קוראים לשינוי הזה "מהיר לקמפוס", זו צריכה להיות התוצאה. התוצאה צריכה להיות מערכת של קווים מהירים וישירים שמובילים מריכוזי האוכלוסייה, ממרכזי הערים, מתחנות הרכבת, מהתחנות המרכזיות, לקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות. ואנחנו לגמרי לגמרי לא במצב הזה. אני מכיר את התשובות של משרד התחבורה, יגידו, הנה למשל, מה אתם רוצים, בתל אביב-יפו - נמצאים אתנו נציגי העירייה ואני מברך אתכם על הגישה הרצינית שלכם לענייני התחבורה הציבורית והליווי של עבודת הוועדה – אז אתם תבואו ותגידו לנו, הנה בתל אביב למשל, בן אדם יכול להגיע מיפו לאוניברסיטת תל אביב בקו 25 ולבלות בקו שהוא קו אגב מאוד מאוד חשוב בעיר אבל הוא עושה מסלול אורבני ראוי וחשוב בתוך העיר, עם הרבה תחנות, ולכן הדרך הזו היא דרך ארוכה ביותר.

אנחנו כבר נמצאים במצב שבו בתל אביב אפשר להגיע – ברמה העקרונית אני כרגע מדבר – מיפו, מבת ים לאוניברסיטה גם ברכבת, אבל זה לא כל כך פשוט להגיע ברכבת כי אתה אומנם מגיע לרכבת האוניברסיטה ולך תעלה את כל 200 המדרגות בשמש, זה גם מאמץ, בחום הזה זה בלתי אפשרי, בגשם זה בטח לא נוח, ולא כולם רוצים לעשות תרגול בוקר פיזי.

אני לוקח את הדוגמה הזאת כדוגמה כי אני רוצה דרכה להראות שבמקומות שבהם כבר המדינה השקיעה ויש רכבת ולכאורה אנחנו קרובים לפתרון, החוליה האחרונה חסרה או החוליות הראשונות והאחרונות חסרות, והתוצאה שקשה להשתמש בפתרון הזה ואז ממשיכים לשלוח את הסטודנטים בקו 25.

אני נתתי כדוגמה את תל אביב ואוניברסיטת תל אביב. אנחנו נשמע פה על מה שקורה בחיפה, אוניברסיטת חיפה, אנחנו קיבלנו מהאוניברסיטה את הנתונים. יש רכבת נהדרת שמגיעה לחיפה, לחוף הכרמל ולמרכזית המפרץ. אתם יודעים כמה זמן לוקח להגיע באוטובוס הייעודי שמגיע מתחנת הרכבת חוף כרמל לאוניברסיטה? לוקח שעה ודקה. שעה ודקה. זה לוח הזמנים של האוטובוס. נראה לכם הגיוני? מתל אביב להגיע לחיפה זה היום 47 דקות, ולעלות מתחנת הרכבת בחיפה לקמפוס של האוניברסיטה שעה ודקה. זה אומר שלא רוצים שאנשים יגיעו בתחבורה ציבורית.

נראית לי המצאה שלא כל כך מוכרת לי.

אז צר לי, אני אתן לך את הנתונים. הנתונים נמצאים אצלי בכתב, אני יכול להראות לך. עמיר קינן, אתה נציג של?

אגד.

אז אני אתן לך את הנתונים.

לנסוע מחוף כרמל לאוניברסיטה זה 25 דקות.

זה חצי שעה בערך. אני סטודנט שם.

אז חצי שעה, זה לא שעה ודקה.

יש לי את לוח הזמנים. אני קיבלתי את לוח הזמנים מעיריית חיפה, אני קיבלתי את לוח הזמנים מהאוניברסיטה בחיפה, והקו שאנחנו מדברים עליו הוא קו 146. קו 146 מתחנת הרכבת הקרובה חוף הכרמל לאוניברסיטה, יוצא בשעה 06:05, מגיע ב-7:06. זה באופן עקבי שעה ודקה. קו 146, אני מזמין אותך לבדוק אותו.

זה הגיוני בגלל העלייה לחיפה.

ברור, ברור, אני לא אומר, זה לא בגלל שאגד רוצה לנסוע לאט. אני מדבר כרגע על מבחן תוצאה. אני לא אוהב את התשובות האלה שלא ייתכן, כאשר ייתכן וייתכן.

אני מדבר פה על נתונים רשמיים של אוניברסיטת חיפה, אני לא מדבר על חוויות אישיות שאני שומע מאנשים על איך הדרך הזאת עובדת. אנחנו נעבור לירושלים, יש פה נציגים של אגודת הסטודנטים. להגיע ממרכז העיר ירושלים לאוניברסיטה זו סאגה. זו סאגה. אני יכול לעבור אתכם על איך נראה קו 19. יש בעיה.

נעבור הלאה. אוניברסיטת בר אילן, אנחנו נשמע כאן. איך מצפים שאנשים יגיעו לאוניברסיטת בר אילן בתחבורה ציבורית? נעבור לפריפריה. מכללת ספיר, נציגים יסבירו לנו איך הדברים נראים שם. יש כבר רכבת שמגיעה לשדרות, ובכל זאת מאוד מאוד קשה להגיע בתחבורה ציבורית למכללת ספיר. ויש יישובים סמוכים שבהם גרים אנשים, קיבוצים, מושבים, ולא יכולים להגיע, לא יכולים להגיע בתחבורה ציבורית.

יישובים ערביים, אנחנו עובדים על מערכות שייתנו לסטודנטים ערבים פתרונות מהירים ונוחים להגיע בתחבורה ציבורית לאוניברסיטאות ולמכללות, אז אני יודע שיש כמה מקומות שיש בהם התקדמות אבל עדיין יש פערים מאוד מאוד גדולים ואנחנו מדברים על אנשים שלא רוצים להגיע ברכב פרטי, רוצים להגיע בתחבורה ציבורית.

בשורה התחתונה, אנחנו צריכים להבין שכל המערכת צריכה להתחיל מהסוף, מחוויית הסטודנט או הסטודנטית. זה צריך להיות משהו שהוא מאוד נוח לשימוש והוא הבחירה הראשונה של הסטודנטית או הסטודנט כי זה יותר מהר, כי זה יותר נוח, כי זה יותר זמין, ולא תשובות לפי הפרוטוקול. תשובות לפי הפרוטוקול, נמאס לנו, אנחנו לא יכולים לחיות אתן יותר.

אני מתנצל שדברי הפתיחה שלי היו קצת ארוכים אבל אני אומר לכם שאנחנו לא מתכוונים להמשיך ולהשלים עם המציאות הזאת. אנחנו מתכוונים לדחוף בכל הכוח את המהלכים האלה של "מהיר לקמפוס", בשיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים, בשיתוף פעולה עם ארגוני התחבורה הציבורית, בשיתוף פעולה עם אגודות הסטודנטים, שיתוף פעולה עם עיריות.

אני רוצה רק לומר לכם שיש גם מודלים שעובדים יפה. למשל, המודל שהרכבת קידמה מול – זה נקרא המכללה האקדמית ביפו – מודל שעובד. אגב, הרכבת לא אמורה לטפל בזה אבל הרכבת עושה את זה, אז קודם כול אני מברך את הרכבת על זה שהיא עושה את זה, והיא יוצרת קו של שאטל מאוד ייעודי וישיר מתחנת ההגנה למכללה האקדמית. כל הכבוד, ואני מקווה שלא יקרה מצב שבעוד חודשיים או שלושה שנעשה דיון מעקב יגידו לנו זה נפסק כי לא היה תקציב או איזושהי צרה אחרת, אז אל"ף כל הכבוד וברכות ובאמת איחולים, אבל למה רק שם? למה זה לא הנורמה, שבכל מקום שיש תחנת רכבת יש ממנה שאטל מהיר שמוביל סטודנטים לאן שצריך, למה? כבר יש לנו רכבת.

גם לתושבים ואזרחים.

וגם, נכון. תודה רבה. אנחנו נפתח בדברי נציג התאחדות הסטודנטים, דוד גלזר. בבקשה, אדוני.

אני מודה לך על הדיון החשוב והמשמעותי הזה, שהוא מאוד מאוד חשוב. בשנה שעברה היה בערך אותו דיון כאן וכמו שאמרת, הרבה דברים לא השתנו, זה דבר שחשוב להבין אותו.

התאחדות הסטודנטים זה גוף שמייצג היום בערך 340,000 סטודנטים של 90 מוסדות, מתל חי בצפון ממש עד אילת עם השלוחה של בן גוריון באילת, המון סוגים של סטודנטים וסטודנטיות שמגיעים יום-יום לקמפוסים שלהם.

אחד התחומים שאנחנו מתעסקים בהם בצורה מאוד מאוד רצינית זה נושא התחבורה הציבורית, מכמה סיבות. הסיבה המרכזית, שזה דבר שהוא ידידותי, סביבתי, הוא מונע פקקים, הוא מונע צפיפות, ומעבר לזה אנחנו באמת מאמינים שחבר'ה צעירים מתחילים לנסוע בתחבורה ציבורית בגיל צעיר, הם ישתמשו גם בגיל יותר מאוחר.

ואם כבר דיברנו על בעיות שהעלו פה, אני סטודנט, אני משתמש בתחבורה ציבורית יום-יום ואני יכול להגיד שאני חווה הרבה קשיים עם הדבר הזה.

היכן אתה לומד?

באוניברסיטת חיפה. יש המון-המון נושאים שאנחנו מתעסקים בהם, המון-המון שיתופי פעולה – החל מאתך, שבאמת אנחנו עובדים, שיתופי פעולה עם משרד התחבורה, שזה בעצם שיתוף הפעולה המרכזי שהיום אנחנו עובדים מול משרד התחבורה, "מהיר לקמפוס" כמו שאתה קראת לזה, אולי יקראו לזה בשם אחר אבל הרעיון שלנו מדבר על זה שאנחנו נייצר איזושהי תוכנית מאוד מאוד רצינית שגם תמפה את כל הצרכים של התחבורה הציבורית של כל הקמפוסים בישראל בחמש שנים, ובנוסף, תתוקצב בצורה שהיא נפרדת מהתקצוב הרגיל של תוספות השירות.

אם רוצים לעשות שינוי אז אפשר לעשות שינוי, פשוט הוא צריך להיות תשתיתי, הוא צריך לבוא ממקום של לבוא ולשנות את הסיטואציה ולא לכבות את השריפות, כשכל הזמן אנחנו נתקלים בכיבוי שריפות – אם זה קו 19, אם זה קו 347 אם אני לא טועה שנוסע לבינתחומי בהרצליה, והמון-המון קווים שאנחנו כל הזמן מתעסקים איתם, כשכל הזמן יש פה תוספת של שעה ביום אבל אנחנו מחפשים פתרון שהוא תשתיתי, שהוא עמוק, שגם יוסיף את התחבורה הציבורית לקמפוסים וסטודנטים יתחילו לנסוע.

הדבר השני שאנחנו מדברים עליו בתקופה האחרונה זה כל הנושא של התחבורה הציבורית לסטודנטים בחברה הערבית. יש המון סטודנטים בחברה הערבית שלומדים בכל המוסדות בישראל. אומנם אפשר להגיד שאנחנו באמת עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד התחבורה על תוכנית-אב לחברה הערבית כחלק מהחלטה 922, אבל עדיין המצב הוא קטסטרופה, באמת. סטודנטים שנוסעים – אם זה לנסוע מבית ג'אן למכללת כינרת, צריך לעבור שלושה או ארבעה אוטובוסים; חבר'ה שגרים בבקה אל גרביה ונוסעים לרופין, לא קיים שירות. המון-המון דברים.

או מצב כמו שגיליתי למשל כשהייתי בביקור בטייבה בשבוע שעבר, ששם עמותה, עמותת תשרין, מארגנת הסעות, אוטובוסים לסטודנטים לאוניברסיטת בן גוריון - בעצמם, עם מימון של העמותה.

יש לנו רכז חברה ערבית שבעצם יצר איזשהו מיפוי ושיתופי פעולה לגבי כל הסיפור, ואחד הדברים שהוא שם לב בצורה מאוד מאוד ברורה, שמשרד התחבורה בעיקר עובד עם הרשויות המקומיות, והרשויות המקומיות לא תמיד יש להן את השיקול, לא תמיד יש להן את הידע על הצרכים של הסטודנטים או הצעירים בכלל שצריכים לנסוע בתחבורה ציבורית, והרבה פעמים גם בכלל לא נכללים בשיקול של התכנון, שזה דבר שאנחנו באמת חושבים שצריך לשנות אותו וצריך לייצר יותר שיתופי פעולה, יותר שיח בין הציבור לבין מקבלי ההחלטות בתחום הזה.

פה אני אבקש ממך, אם יש לכם דברים קונקרטיים תעבירו אותם לוועדה. אנחנו עובדים מול ראשי רשויות מקומיות ביישובים הערביים. אני חייב לומר שבהקשר הזה דווקא יש התקדמויות נקודתיות, באמת החיבור עם הרשות המקומית מאוד מאוד חשוב. אם יש מקומות קונקרטיים שאתם נתקלים בבעיות או שאתם מרגישים שהקשר לא עובד, פנו אלינו, אנחנו נפנה ואנחנו יודעים לקדם את הדברים האלה.

בסדר גמור. אלה בעצם שני פתרונות תשתיתיים שאנחנו באמת מאמינים שצריך לעשות אותם בכל הכוח, להשקיע בהם כסף. אלה דברים שיכולים לשנות את פני מפת התחבורה הציבורית בישראל לסטודנטים וצעירים בפרט, כשזה גם מתייחס למקומות בילוי, למקומות עבודה. אנחנו מדברים על מיפוי שלא מדבר רק על הגעה לקמפוס כי בסוף אנחנו רוצים שלא ייסעו ברכב הפרטי ובאמת ייסעו בתחבורה ציבורית.

דבר שאתה גם דיברת עליו ואנחנו מאוד מאמינים בו, בעצם התשתית של הרכבת זו התשתית של התחבורה הציבורית שעובדת נראה לי הכי טוב בישראל.

איפה המיפוי? אמרת שאתם הכנתם מיפוי?

אני יכול להעביר לך את זה.

זה לא נמצא בקלסר?

לא, זה לא נמצא פה. אני יכול להעביר לך את זה.

אז למה לא שמת בקלסר? אתה עכשיו מציג את זה פה?

לא.

למה לא? מדברים פה על בעיות של תחבורה ציבורית.

אני יכול להעביר.

אבל למה לי באופן פרטי?

לא לך.

אנחנו פה צריכים לדבר על בעיות תחבורה ציבורית אז למה לא מציגים את זה לכולם וליושב-ראש הוועדה?

בסוף יש זמן מאוד קצוב, בחרנו להתמקד בדברים מסוימים. אם תרצו שנעביר, אז נעביר.

מה, זה לא כל כך חשוב במגזר הערבי?

אתם בחרתם לא להתמקד. בסדר גמור, תמשיך.

- - -

חברים, אחד אחד. הבקשה שלנו היא שתעביר לנו באמת את הדבר הזה לוועדה, אנחנו נפרסם את זה גם בפורטל של הוועדה כדי שזה יהיה פתוח לדיון, ובמידת הצורך נקיים דיון נקודתי על הדברים כי באמת פה הפרטים גם מאוד מאוד חשובים. בהמשך לבקשה שלי קודם, מול רשויות מקומיות גם. בסדר?

בסדר גמור, אני אעביר לך. כמו שאמרת, הרכבת קיימת ממש כמעט לאורך כל מדינת ישראל וזה דבר שיכול לספק תחבורה ציבורית שהיא נאותה וטובה. יש דוגמאות שקורות, בעצם יוזמות פרטיות, זה התחיל במרכז הבינתחומי בהרצליה, עיריית תל אביב בשיתוף המכללה האקדמית תל אביב-יפו.

דיברנו על חיפה. אני בבוקר נוסע בשאטל של אוניברסיטת חיפה כי להגיע באוטובוס אני אאחר לשיעור. מדובר על יוזמות פרטיות, בעצם אותם גופים משלמים ועושים שאטלים בחינם. לדעתנו, עד שאין פתרון שהוא אמיתי, אנחנו ממליצים שיהיה שירות, שמשרד התחבורה ימצא את הדרך לתקצב חיבורים טובים לרכבות – אם זה מספיר, אם זה אפילו מאריאל מראש העין – באמת, כמעט כל קמפוס. דרך אגב, יש קמפוסים שזה לא רלוונטי אבל יש הרבה קמפוסים שזה מאוד רלוונטי ואנחנו חושבים שצריך לשים על הדבר הזה דגש.

הנושא האחרון שאנחנו פה באמת מאמינים בו, היום הסטודנטים נוסעים בטרמפים. איך הם נוסעים בטרמפים? יש להם קבוצות ווטסאפ, יש קבוצות פייסבוק, יש המון-המון דברים שקורים, ובעצם אין פלטפורמה חוקית היום במדינת ישראל של תחבורה שיתופית. בנושא הזה אנחנו באמת מבקשים לייצר איזושהי רגולציה שתוכל לאפשר את הדבר הזה. יש היום פלטפורמות טובות שלוקחות דמי השתתפות שהם לא רווחיים, שכבר קיימות, פשוט צריך להכניס אותן לחקיקה ולאשר אותן – בחקיקה או בתקנות – וזה דבר שהוא מאוד מאוד קריטי.

אני רק אסיים ואגיד שהמצב הוא לא טוב. אני חושב שגם משרד התחבורה וגבי שנמצא פה יודעים שהמצב הוא לא טוב. אני חושב שכולם מנסים היום להגיע לפתרון. אתה אמרת שאנחנו שקטים. כשאנחנו צריכים לא להיות שקטים אנחנו יודעים לא להיות שקטים.

אז כדאי.

אבל כרגע אנחנו פועלים בהמון-המון מישורים.

אני אומר לך, מה שאני אומר לכם, אני חושב שהעבודה המקצועית שלכם היא חשובה אבל לא פחות חשוב הלחץ הציבורי.

נכון.

מאוד מאוד חשוב הלחץ הציבורי כי בסוף, אתה יודע, המערכת הציבורית עובדת מול כל הצרכים וכל האילוצים וכל מיני איזונים, ואם לא תשמיעו קול חזק אז הקול שלכם לא יישמע.

זהו. יש פה נציגים באמת מהרבה מקומות.

תודה רבה לך. אדוני.

שמי קובי, אני גר בכפר סבא, סטודנט באוניברסיטה הפתוחה ובארבע השנים האחרונות חקרתי את נושא התחבורה הציבורית בעיקר בתוך כפר סבא אבל המסקנות שלי הן הרבה-הרבה יותר רחבות.

אני חושב שהבעיה שלנו מתחילה בזה שהמכרז של משרד התחבורה אל חברות אגד ודן במטרופולין הוא לפי הקילומטר הכי נמוך שתיתן לי ולא לפי שירות. בלי לשנות את שיטת העבודה הזאת לא נצליח להתקדם. אתה יכול לשפוך עוד ועוד כסף ולהמשיך לא להשיג תוצאות יותר טובות. עוד כסף פה לא יפתור את הבעיה, חייבים לשנות את שיטת המכרז. זה אחד.

דבר שני, במקום להתבסס על חוויות אישיות ותלונות שכתוצאה מהן כן משנים או לא משנים, חייבים לשנות את המשוואה הזאת. אנחנו ב-2017, המדידה חייבת להיות אוטומטית. לא יכול להיות שנוסע אוטובוס אחד מבלי שאנחנו יודעים בדיוק כמה נוסעים עלו עליו, האם הוא יצא בזמן מהתחנה הראשית, אם למשל זה קו שאנחנו רוצים שיגיע בשעה שמונה בבוקר לאוניברסיטת תל אביב - - -

אדוני, אתה מעלה שאלות שאנחנו עוסקים בהן הרבה בוועדה. אתה בהחלט מוזמן, ההערות שלך לגמרי לעניין. אנחנו כרגע מתמקדים – בלי להפחית בחשיבות הדברים האלה – בהיבטים של תחבורה ואוניברסיטאות ומכללות.

אז אני אומר, מצוין, אנחנו נמשיך לקיים את הדיון הזה ונקיים אותו שוב ונקיים אותו שוב, אבל מבלי לשנות את שיטת העבודה אנחנו נמשיך לקיים את הדיון הזה ונמשיך להשיג לא את התוצאות שאנחנו רוצים כי שיטת העבודה היא לא נכונה. באמת, אני חוקר את זה ארבע שנים, אין אבן שלא הפכתי – החל ממשרד התחבורה ועד אחרונת המזכירות בעיריית כפר סבא וכל מנהלי בתי-הספר – ואני אומר לך, זאת הבעיה שלנו. בלי שתשנה את שיטת העבודה ואת שיטת החשיבה, לא תצליח להתקדם. אתה תצליח לשפוך עוד כסף ותשיג אולי שיפור של 10%, 20% למרות ששפכת 100% יותר כסף. שיטת העבודה חייבת להשתנות, והמדידה חייבת להיות אוטומטית וחייב להיות משוב שבועי, כל שבוע צריך לבוא ולשבת מישהו על התוצאות האלה ולהגיד, וואלה פה עשינו לא בסדר, פה אנחנו צריכים לשנות ככה כדי להשיג את התוצאה היותר טובה, מבלי לבוא ולעשות דיון פעם בשנה. זה לא יעזור לנו, זה צריך להיות משהו במנגנון, משהו קבוע ומדידה אוטומטית, וצריך להיות אינטרס שברגע שגם החברות ידעו שזה האינטרס שלהן וזה חלק מהשירות שהם נותנים ולפי זה גם משלמים להם, אז הכול ישתנה, אחרת זה עוד כסף סתם.

תודה רבה על ההערות שלך. גיל יעקב, מנכ"ל "15 דקות", תודה לך על העבודה שעשית גם לקראת הדיון הזה.

תודה, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לך מאוד על הדיון החשוב הזה. אנחנו בארגון "15 דקות" מפעילים מוקד פניות ציבור. אנשים פונים אלינו בדיווחים מהשטח בהיקפים מאוד גדולים, ואחד הנושאים באמת שעולים וצפים זה הנושא של הגעה לקמפוסים.

לצערנו, משרד התחבורה עדיין לא מתייחס לקמפוסים באותה התייחסות שהוא התחיל להתייחס למוקדי תעסוקה. בעצם צריך להבין שאפשר לקחת את הקמפוסים כפרויקט, לעשות מיפוי, להתלבש על זה מה שנקרא בצורה מרוכזת, לעשות מיפוי איפה החוסרים, איפה צריך לשפר את השירות כי בעצם הקמפוסים הם מחוללי תנועה מאוד משמעותיים, ואם אנחנו נדחה את הגיל שבו אנשים רוכשים את הרכב הפרטי ונאפשר לאנשים להגיע מהר לקמפוסים אנחנו בעצם מורידים מכוניות מהכביש, ומעבר לזה, אנחנו מאפשרים ליותר אנשים להגיע למוסדות השכלה.

אנחנו אספנו, על סמך הפניות שהגיעו אלינו, כמה מקרים בולטים. יש שורה ארוכה – באמת קצרה היריעה – אבל אספנו כמה דברים בולטים שאנחנו נשמח גם לעזרת הוועדה לקבל תשובות וטיפול מול משרד התחבורה.

אני יכול לתת דוגמאות אפילו מהאוניברסיטאות הגדולות שנמצאות בערים באזורים עירוניים, יש קשיי הגעה מאוד מאוד חמורים. למשל, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטה מאוד גדולה. זמני ההגעה מתל אביב כוללים החלפה של שני אוטובוסים וזמן הנסיעה אורך למעלה משעה. מאזור השרון זה באמת סיוט להגיע לבר אילן, לפעמים צריך שלושה אוטובוסים, זמני ההגעה שם מגיעים גם ל-80 דקות. אזור בת ים, 70 דקות החלפה של שני אוטובוסים. אוניברסיטת תל אביב, אפילו מיפו – באמת הזכרת נכון את הדוגמה של הגעה מיפו – אנשים פשוט מבלים שעה בנסיעה לקמפוס בתוך העיר שבה הם גרים. זה פשוט מצב בלתי סביר, בזמן שלרכב הפרטי יש אופציות נסיעה מגוונות – אם זה דרך נתיבי אילון, דרך צירים ראשיים – אבל האוטובוס מבת ים נוסע מסלול מאסף ומפותל.

גם כאן מאזור השרון, אזור רעננה. שתי ערים גדולות במיוחד, ראשון לציון ופתח תקוה, ערים מאוד גדולות ומתפתחות שהשכונות בהן הולכות וגדלות, עדיין השירות בדרך כלל כולל החלפה, ונסיעה יכולה להגיע גם לשעה וחצי. בירושלים, הקו שמככב אצלנו בפניות הציבור בירושלים הוא קו 19, הקו הוותיק של הסטודנטים שעדיין אנשים נדחסים שם כמו סרדינים, האוטובוס מאחר וזמני הנסיעה באמת לא אמינים.

משכונות נוספות בירושלים מאוד קשה להגיע ונדרשת החלפה של שניים או שלושה אוטובוסים – משכונת רמות, מקטמונים, מארנונה, מארמון הנציב – באמת לא ברור למה נסיעה בתוך העיר צריכה לקחת למעלה משעה, עם החלפה של שניים-שלושה אוטובוסים.

לטכניון מאוד קשה להגיע מהקריות, גם בגלל ריבוי החלפות וזמני נסיעה ארוכים. מכללת ספיר, אני מאמין שיש כאן נציגים שידברו על הבעיות.

כן.

באמת, אנחנו מקבלים הרבה פניות על מכללת ספיר, בין אם זה מהפזורה הבדואית, בין אם זה מבאר שבע, וגם סטודנטים שצריכים להגיע פעם בשבוע לירושלים וכבר שנתיים מתווכחים עם משרד התחבורה על הצורך בהוספת שירות לקו שעובר פעם ביום ליד המכללה.

ראשון לציון, מכללה למינהל, יש שם מגרש חניה עצום שרק הולך ומתמלא כל הזמן, פשוט בגלל שאפילו מהערים הסמוכות לראשון לציון – מחולון למשל – אין קו ישיר ולוקח קרוב לשעה נסיעה, מבת ים שעה נסיעה, מרמת גן 80 דקות. מדובר על אותו מרחב עירוני בסך הכול.

נתניה, המכללה האקדמית, אפילו מתוך נתניה נדרשת החלפה ולפעמים הליכה של 20 דקות משכונות בתוך העיר. מכללת רופין, שנמצאת יחסית על ציר ראשי, קשה להגיע מכפר סבא, מחדרה וגם מתל אביב.

שורה ארוכה של בעיות, ובאמת זו רק רשימה חלקית. אנחנו מצפים שמשרד התחבורה יתייחס לנושא הזה לא בשיטת הפלסטר והטפטופים כי הטפטופים לא מביאים בשורה לציבור הסטודנטים והעובדים בקמפוסים, והם משדרים מסר שהתחבורה תמשיך להיות איטית. אנחנו מצפים שיהיה איזשהו פרויקט, שתיעשה עבודה ממוקדת, מספר חודשים למפות את התחום הזה ובאמת תהיה התמודדות עם החוסרים ולאחר מכן אפשר באמת לעשות השלמות וטפטופים של שיפורים אבל כרגע לא נראה שיש כתובת ברורה לנושא הזה בתוך משרד התחבורה וזה נמצא בזרם הרגיל של העבודה. ככה אנחנו לא נייצר בשורה לציבור הסטודנטים ואנחנו רק נעמיס על הכבישים ולא נאפשר לאנשים להגיע למוסדות השכלה גבוהה.

תודה רבה. מיד אני אתן גם לחברי הכנסת. הפתיחה האחרונה תהיה של שיר מרדכי, נשיאת אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בבקשה.

שלום לכולם. בעיקרון, אנחנו יודעים שזו לא השנה הראשונה שבאמת יש בעיות בתחבורה הציבורית. בשנה אחת יש יותר, בשנה אחרת יש פחות, אבל בסופו של דבר עכשיו אני מדברת בשם הסטודנטים של האוניברסיטה העברית - שלושה קמפוסים פה בירושלים ועוד קמפוס אחד ברחובות.

אנחנו רואים, כמו שכולם אמרו כאן, קו 19, אני לוקחת אותו ממרכז העיר, נסיעה של רבע שעה מאזור העירייה להר הצופים, לוקח לי במקרה הטוב חצי שעה ובמקרה הגרוע, שעה ורבע לקח לי בשבוע שעבר להגיע להר הצופים. זו נסיעה של רבע שעה בנהיגה, זה לא הגיוני שמצב כזה יוכל לקרות.

אנחנו מודעים לזה שזאת בעיה כללית, שזה פוגע באמת לא רק באוכלוסיית הסטודנטים. זה פוגע גם בסטודנטים, זה פוגע גם בקשישים, זה פוגע בכל האוכלוסיות החלשות של השכבה, בכל האוכלוסיות שלא יכולות באמת עכשיו להשיג רכב ולא רוצים עכשיו להחזיק רכב אצלם בבית.

אם אגד לא מצליחים באמת לעמוד במפת התחבורה שהם הציבו לעצמם יחד עם העיריות, אנחנו נמצאים בבעיה. אנחנו מצפים כרגע באמת שמשרד התחבורה ואגד והעיריות השונות ירימו את הכפפה וינסו למצוא איזשהו פתרון.

הפתרון של "מהיר לקמפוס" של ההתאחדות זה מעולה ואני באמת מברכת על זה אבל אני חושבת שעד שהמצב הזה יגיע באמת ויעמוד על הרגליים אנחנו צריכים לחשוב על איזשהו פתרון לסטודנטים. סטודנטים באמת מתוסכלים מהמצב כאן. אנחנו מגיעים לירושלים באמת ללמוד, לשלוש-ארבע שנים, בתקווה גם להישאר פה, להישאר בעיר, לתרום כמה שאפשר גם לעיר וגם למדינה ואנחנו לא מצליחים להגיע למצב שאנחנו באמת נשארים פה בעיר הזאת. אז עד שה"מהיר לקמפוס" באמת יעלה, אנחנו מצפים עכשיו - - -

הכוונה היא ש"מהיר לקמפוס" יהיה מהלך מהיר.

בדיוק, אבל ממספר השנים זה לא נראה ככה. בסופו של דבר, אם עכשיו אגד לא מצליחים לעמוד במפת התחבורה אנחנו מצפים, או שעכשיו ייכנס זכיין אחר או שתמצאו לנו פתרון. אנחנו לא באים להיות הגוף המקצועי שיביא לכם את הפתרונות כי כרגע זה לא תפקידנו, אבל באמת כמו שאתה אמרת, דב, לא רחוק היום שהסטודנטים יפסיקו להתלונן רק בפייסבוק וזה יהיה משהו באמת יותר גדול שנשמיע את קולנו. אנחנו אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה. אני חושבת שיש מקום להביא לנו את הפתרון הזה לא רק בעיר ירושלים אלא בכל הערים. תודה.

תודה רבה לך. אני רק אומר לך שלדעתי היום הזה צריך להיות היום, שבו ציבור הסטודנטים אומר, אנחנו יוצאים מהפייסבוק ומתחילים לעשות דברים נוספים כי פשוט אחרת זה לא יקרה.

אנחנו נתחיל לשלב חברי כנסת בדיון. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. יש לנו את הבעיה המאוד חשובה של תחבורה ציבורית לסטודנטים אבל יש לנו גם את הבעיה של אופי סלקטיבי להצגת הבעיה. צריכים חברי כנסת ערבים בשביל לדבר על הקשיים של התחבורה הציבורית של הסטודנטים הערבים, כשאנחנו יודעים שהבעיה הקשה היא בפריפריה ואנחנו יודעים שאלה שהכי סובלים – לא הכי, אנחנו לא רוצים כל הזמן להתחרות בסבל וזה שיח שאני לא אוהבת אותו ואני נרתעת ממנו – אבל אני מוצאת את עצמי כל פעם נכנסת לשיח הזה. אני ערבייה אז אני מדברת על החלק של הערבי.

אנחנו מדברים על בעיה אזרחית מאוד לא פוליטית. היא פוליטית – תשתיות זה גם פוליטיקה – אבל צר לי, הייתי רוצה לשמוע שאגודת הסטודנטים מציגה את העניין ולא לדבר בכלל ולצאת וללכת לוועדה של טיפות חלב, אבל ידעתי שאני אצטרך לדבר ספציפית על הבעיה של הסטודנטים הערבים, במיוחד שאגודת הסטודנטים אמרה בפירוש שיש פה אוכלוסייה שצריכים לטפל בה בצורה מיוחדת.

אדוני היושב-ראש, אני אתן לך שלושה נושאים ספציפיים שהם נמצאים בוועדות אחרות, כולל הוועדה לפניות הציבור, זה שלוש שנים. אותם קווים שלוש שנים, ובטח אני לא הראשונה, אתה הצפת את זה אולי לפני עשר שנים.

אני רוצה להגיד לך על הבעיה המאוד קריטית כי לפעמים או אמא לא הולכת לעבודה בשביל להסיע את הבת או הבן שלה או אבא לא הולך לעבודה או בן-דוד לא הולך לעבודה, כלומר משנים את סדר-היום של המשפחה. לא רק בעיה של זמני הגעה וצפיפות באוטובוס. משנים את סדר-היום של המשפחה בשביל שהסטודנט יוכל להגיע מטמרה, שפרעם, כפר יסיף לצפון, לתל אביב.

זו בעיה ממוקדת, מיקדנו את זה בכל מיני ועדות ומסרנו את הפניות ודיברנו עם משרד התחבורה. לוקח יותר משעתיים וחצי באזורים האלה בשביל להגיע לתל אביב. אני חוזרת, זה שפרעם ואזור טמרה וכפר יסיף. הם דיברו על הבעיה של יפו, בת ים ודרום תל אביב, אתה דיברת אז אני לא אחזור.

בנצרת יש בעיה בבוקר. יש שני קווים בבוקר, ב-5:00 וב-9:00, ואחרי 9:00 אין – שתי נסיעות בבוקר וזהו. בצהרים, ביום חמישי כאשר חוזרים הביתה יש ב-16:00 – יש שלושה קווים, אוטובוס אחרון ב-18:00, אז מי שלומד אחרי 18:00 אין, והם הציפו את זה. אני יודעת לפני שהייתי חברת כנסת, הם היו מדברים על זה. צריכים עוד קו בשעות הצהרים לאוניברסיטה העברית.

אז כנראה בחיפה אין כל כך בעיות, בדרום אני סומכת על ג'מעה, יש בעיות שצריכות טיפול קונקרטי ומיוחד אבל תל אביב והאוניברסיטה העברית, זה לא מצריך, לא תשתית חדשה וזה לא רכבת, צריכים רק להוסיף קו. אני מדברת על מאמץ קטן עם תוצאה שיכולה להקל על אלפי סטודנטים, אז להוסיף קל בשעה הזאת או בשעה ההיא. זהו.

תודה רבה. אכן, הקסם של הנושא הזה שבאמת, בעלויות קטנות וחשיבה מותאמת צרכים אפשר לייצר שינוי מאוד גודל. באמת, אנחנו לא מדברים פה על משהו. אני רוצה לתת לעיתו מרחב, המרכז הבינתחומי בהרצליה.

בוקר טוב לכולם. שמי עיתו מרחב, אני ראש מדור תחבורה באגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה. דבר ראשון, אני רוצה לפתוח ולדבר על השאטל שהרכבת מתקצבת. אנחנו התחלנו את הפרויקט הזה לפני שנתיים וחצי, שלוש שנים, וצריך להבין שמדובר פה על מעין patch בג'ינס מלא חורים. הדבר הזה הוא תקציב שלאט לאט יורד, משנה לשנה. בעצם הרכבת באה, נותנת תקציב ואומרת, תציגו את הצורך, ואנחנו בתור אגודה הצגנו יותר מפעם אחת את הצורך.

הנושא הזה מאוד מאוד מטריד אותי כי אתם יצרתם מודל מצליח, אתם והאקדמית בתל אביב, בשיתוף פעולה עם העירייה.

ככל שזה מצליח התקציב יורד.

בדיוק. ואז אני קיבלתי למשל את התייחסותו של סמנכ"ל הרכבת, שאני מברך עליה. הוא אומר, אנחנו התגייסנו לעניין אבל אנחנו לא רואים את עצמנו בסוף כמפעילי אוטובוסים. אנחנו בעצם עושים את הדבר הזה כדי להמחיש למערכת שזה טוב וזה עובד ויש בזה צורך, אבל בסוף אנחנו נרצה לראות את עצמנו יוצאים מזה.

אני מאוד חושש ממצב שבו רכבת, וגם אתם כאגודה תגידו, טוב, מימנו כך וכך שנים, זהו, יש לנו עוד דברים לעשות בחיים, ושזה יקרה לפני שהמערכת תבין שזה מה שצריך לעשות ותממן את זה באופן מערכתי. איך מתמודדים עם התפר הזה?

זה בדיוק החשש שלנו כי ככל שהשנים עוברות התקציב יורד. מעבר לשאטל שאנחנו מפעילים יש לנו קו 347 מתל אביב לרעננה שהוא אחד הקווים אולי המרכזיים שהסטודנטים משתמשים בהם שהוא באופן קבוע יומיומי מתמלא, וברגע שהקו מתמלא הוא מפסיק לעצור בתחנות. הסטודנטים כמובן מאבדים את כל הלו"ז שהם תכננו, הם לא מגיעים לשיעורים, הם לא מגיעים למבחנים.

אנחנו כבר במהלך השנה האחרונה הוצאנו לא מעט המלצות, עשינו ישיבות. משרד התחבורה העביר אותנו לחברת "עדליא" שמייעצת להם, ישבנו עם מטרופולין, אמרו לנו שזה עבר למחלקת תכנון. בינתיים אנחנו מחכים לתשובות וכרגע עדיין שום דבר לא נעשה.

יש דבר אחד שמאוד מאוד מטריד אותי, היושב-ראש, ואני רוצה גם להעלות את זה בפניכם, נציגים מהאגודות. אצלנו, עשרות על גבי עשרות של תלונות עברו מהסטודנט למפעיל, במקרה שלנו מטרופולין, כי אין מה לעשות, זה הפנים של השירות.

אני גיליתי לפני שבועיים מנציג של משרד התחבורה שהדרישה והצפת הצורך לעיבוי הקו 347, הוא הגיע רק מאתנו. ואני שואל איך זה לא נוצר, איך התלונה לא עברה להיות המלצה. בסוף התלונות עלו למפעיל, שזה מטרופולין, וזה לא הפך להמלצה למשרד התחבורה, הדבר הזה נתקע ביניהם וצריך לבדוק את הסיפור הזה. צריך לראות את התקשורת בין המפעילים למשרד התחבורה. זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה לדבר על הרגלי התחבורה, ובכלל כל אגודת הסטודנטים, אנחנו מאוד מאוד מעודדים את הנסיעה השיתופית ואת הנסיעה בתחבורה ציבורית, באוטובוסים, ברכבות, וחשוב להבין שהסטודנטים זו אוכלוסייה אולי הפוטנציאלית ביותר לעשות את השינוי התדמיתי לתחבורה ציבורית, חברים. ואם אנחנו לא נעשה את השינוי הזה עכשיו באוכלוסייה הזאת, אנחנו נמשיך להיגרר עם הדברים האלה ולא ניתן את השינוי.

דבר אחרון שאני רוצה לשאול ולהעלות פה למשרד התחבורה, ואני אשמח שתענו לנו, איך אנחנו בתור נציגים של הסטודנטים, כל אחד מהאגודה שלו, אחרי שנה שלמה של עשייה, של המלצות, של ישיבות, צריך להרגיש שבוקר של קשת עושים אייטם של חמש דקות, נוצר שינוי בקו 90, עיבוי של הקו הזה.

ומה המסקנה? תעשו יותר בקרים של קשת, תפעילו יותר את הסטודנטים - -

המסקנה, תפעילו מצלמות וצאו לשטח.

- - תעשו כמה הפגנות מול הבית של השר כץ. תאמין לי, כל הפגנה מול הבית שלו תועיל לכם כמו שנה של עבודה מול המערכת.

אם זו המלצת היושב-ראש - -

המלצה חמה של היושב-ראש.

- - אז תדליקו מצלמות. אנחנו, יש לנו לא מעט תיעוד של הדברים האלה ואנחנו מנסים לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה, עם החברה המפעילה. אנחנו לא ממהרים לצאת לתקשורת, וזה הכי קל, אבל אם אנחנו - -

אבל זה מה שעובד.

- - לא נגיע לפתרון אנחנו נלך על הקטע של התקשורת, אין ברירה.

בהחלט. תודה רבה לך, אדוני. חן גרינברג ממכללת ספיר, ותודה על החומרים ששלחתם לוועדה.

בוקר טוב לכולם. ברשותכם, אני רוצה להציג כמה דברים. קודם כול, לגברת חנין זועבי – שלא כאן – יש לנו נושא שמאוד היינו שמחים לדבר אתה עליו, זה נושא הסטודנטים שלנו מהפזורה הבדואית.

מבחינת נתונים, אנחנו עובדים על דוח מקיף של הסטודנטים שלומדים בספיר והוא לא מוכן עד היום, אנחנו נשמח להיות אתכם בקשר על זה.

יש מצב אבסורדי של סטודנטים בדואים שמסיימים את הלימודים במכללה, יוצאים ב-18:30 בערב ומגיעים הביתה ב-22:30. אנחנו חושבים, ביחד עם התאחדות הסטודנטים שמלווה אותנו, שיש מקום לכנסת כבר היום לנסות ולמצוא פתרון לסטודנטים הבדואים שפשוט מגיעים בשעות לא שעות, בדרכים לא דרכים, ואני חושב שיש מקום למצוא פתרון לסטודנטים האלה.

אני רוצה לדבר על נושא אחד מאוד חשוב, אני אזמין אחר כך את צאלה. אנחנו פתחנו עכשיו במאבק בדרום שמטרתו להנגיש את המרכז לפריפריה דרך רכבת מהירה. אנחנו חושבים שהצעד הראשון להשאיר סטודנטים בדרום, שיישארו לגור, להנגיש להם את הרכבת ולגרום למרכז להיות קרוב יותר בחצי שעה לפחות. אני אשמח להזמין את מובילת המאבק, צאלה, שמובילה את רכבת הפריפריה, שתבוא ותדבר כי היא יותר בקיאה בזה.

אז קודם כול תודה לך. אני חייב לומר לך שלפני שנגיע לנושא של הרכבת המהירה מהדרום – זה בהחלט נושא ראוי – אתה יודע, אין שום סיבה שתהיה רכבת מהירה מחיפה לתל אביב ולא תהיה רכבת מהירה מהדרום לתל אביב. אנחנו עובדים על זה מול הרכבת, אנחנו גם נשמע מיד את הגברת, אבל אני אומר לך שאני עדיין מוטרד מאוד מסוגיית החיבור בין תחנת הרכבת בשדרות לבין המכללה בספיר, ואני עדיין מוטרד מאוד מהיכולת של אנשים שגרים ביישובים מסביב לספיר להגיע בתחבורה ציבורית למכללה שלהם.

אני מסכים אתך מאוד. נפגשנו בשבוע שעבר עם מהנדס מועצה אזורית שער הנגב, הם כבר כמה חודשים מורחים אותנו, אומרים שעומד לצאת מכרז לשביל גישה מהרכבת למכללה. הבטיחו לנו שביולי זה עומד לקרות.

אמרו יולי איזה שנה גם?

כן. מבחינתנו, זו הזדמנות אחרונה שאנחנו נותנים למועצה להוציא את השביל הזה למכרז.

תודה.

אני אשמח להוסיף שהקמנו פיילוטים של "מהיר לקמפוס", בדיוק בספיר כרגע התבצע פיילוט. אנחנו בסוף גם נראה מה קורה עם זה אבל אם המיפוי הזה יצא טוב, אז גם הנתונים שדיברנו עליהם עכשיו יגיעו וישתנו.

דבר אחרון. באנו לפה עם נציגות מאוד מעניינת, גם סטודנטית שלנו מספיר, ממז"ח, שרוצה להגיד כמה מלים על קו 492 מירושלים לספיר – דיברו על זה קודם – אז אני מזמין את צאלה ואחר כך את נעה. ברשותך, היושב-ראש, תודה רבה.

כן. קצר מאוד. אנחנו מכירים את הנושא של הרכבת הישירה, אנחנו מטפלים בזה. זה לא באופן ישיר מתחבר לדיון אבל בבקשה, גברתי, כיוון שהגעת ניתן לך כמה מלים.

ממש בקצרה. היום, כארבעה מיליון נוסעים בשנה מאבדים 50 דקות ביום בדרך מהדרום לתל אביב על הרכבת עקב ניהול לא יעיל של הרכבת. המסילה קיימת, התפעול הוא לא יעיל. ל-50 הדקות האלה השלכות מרחיקות על המשק, על הפריון, על העומס על הכביש.

אנחנו נקיים על הנושא הזה של הרכבת דיון מיוחד, אנחנו נזמין אותך גם גברתי, ותודה על החומר שהבאתם. גברתי רוצה לדבר על הקו ולהזכיר את הקו מספיר לירושלים.

שמי נעה מילשטיין, אני סטודנטית במכללת ספיר ופעילה חברתית במז"ח, המרכז לזכויות חברתיות בשדרות. בשנים האחרונות, כחלק מהפעילות שלנו במז"ח בתחום התחבורה הציבורית, אנחנו עוסקים בתחבורה בין שדרות לירושלים, וכמובן בין היתר בין מכללת ספיר לירושלים.

המצב כיום הוא שיש קו אחד בשעה אחת ביום שיוצא מספיר לירושלים, מירושלים לספיר, ובנוסף, הקו העיקרי שהוא קו 492 של חברת אגד, יוצא עוד כמה פעמים נוספות ביום. א. אין תחנה של עלייה והורדת נוסעים במכללת ספיר; ב. יש תחנה אחת ויחידה בעיר שדרות; ג. מדובר על קו שקיבלנו המון-המון תלונות לגביו על עומסים, על אוטובוסים שלא מעלים נוסעים, פשוט מדלגים על תחנות, על מחסור במקומות ישיבה במהלך נסיעה שהיא לא קצרה.

עוד סוגיה שעולה מהקו הזה היא שהמסלול שלו לא מותאם לכלל האוכלוסיות, בטח לא לאוכלוסייה של סטודנטים שרוצים להגיע מירושלים למכללת ספיר ולהיפך. זה קו שעושה קודם כול סיבוב בתוך השכונות החרדיות בעיר ורק לאחר מכן מגיע לאזור התחנה המרכזית, גם לא לתחנה המרכזית, לתחנת גשר המיתרים. זה אומר שנסיעה שלוקחת ברכב פרטי כשעה ורבע, יכולה לקחת שעתיים וחצי ואפילו יותר מכך. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור למיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מחזיקת תיק התחבורה. גברתי, ברוכה הבאה והערכה על העבודה שלך. בבקשה.

תודה רבה. אני אכנס תכף ל"פצ'ים" שאנחנו עושים בתל אביב אבל אני רוצה רגע לדבר ברמה העקרונית.

סליחה עם הסטודנטים. כמו המכללות והאוניברסיטאות, ככה גם בתי חולים. אתמול הייתי אצל רופא, סיפר לי שהוא מגיע לרכבת בחב"ד ולא מצליח להגיע לאסף הרופא כי אין קשר בין תחנת הרכבת הכי קרובה לבית החולים.

סליחה, גם מחנות צה"ל, אותו סיפור. אני מסיירת בנופי ים, אומרים לי הורים, יש לנו חיילים בצבא, שלושה אוטובוסים כדי להגיע לתל השומר או למחנות צה"ל.

יש הרבה מוקדים, אני מסכימה שתעסוקה וסטודנטים זה יעד אבל אני מסכימה עם קובי. אם אנחנו נתעסק עם כל דבר, דבר, דבר, יהיה לנו פקק של קווי הזנק. ותשאל פה את כל המפעילים, אין להם נהגים. אתה יכול להמציא קווים ובסוף גבי לא יוציא אותם לפועל. גבי יגיד שזה בגלל המסופים ובגלל ובגלל. זה גם בגלל, אבל אין נהגים - -

39 שקל לשעה זה לא מספיק.

- - ובסוף, בחתך רחוב גם אין מספיק מקום לתחבורה שלא מנוהלת חכם. ולכן, המידע הוא הדבר הכי חשוב ואחרי המידע, אופטימיזציה של ניהול התחבורה. לא רק עוד קווים אלא ניהול חכם של הקווים, וזה לא קורה, רבותי, ואת זה צריך לנהל באסטרטגיית-על משרד התחבורה ולהביא לפה תשובות של מאגרי מידע פתוחים, open data שמאפשרת לנו לתכנן נכון. לא צריך לאסוף את הנתונים מהסטודנטים, הנתונים נמצאים ברשתות, בג'י.פי.אסים של המפעילים, בג'י.פי.אסים של הנוסעים. בשביל מה עושים עבודות של חמש שנים שלא יוצא מהן כלום? זה בתור פתיח.

דבר שני, כל התכנון – דב, ואתה בא מתחום תכנון וסביבה – לא ייתכן שבונים אוניברסיטה, מקנים לסטודנטים הרגלים לבוא במכוניות, בונים מעונות סטודנטים בלי חניה – הרי אני, הפגינו נגדי הסטודנטים בסיבוב האחרון כי התנגדתי למתחם ברושים כי עשו אותו בלי חניה. תספרו את כמות המכוניות הפרטיות, זה לא יאומן. הם חונים על הכורכר, הם חונים על העצים, הם לוקחים את החניה של כל השכונות מסביב מפני שהם באים בסוף עם רכבים כי אין להם דרכים להגיע ובגלל זה החניונים ליד האוניברסיטאות מלאים. ואם אנחנו לא מקנים להם הרגלים כי לא מחכים להם האוטובוסים לפני האוניברסיטה, ומקנים להם את ההרגלים ואחרי זה אנחנו באים לתקן, אז תמיד תיקון יהיה פחות טוב מתכנון מראש.

ואני באה ומתריעה עוד פעם. צריכות להיות תב"עות וצריכה להיות חובה בתב"עות שאם מקום, אומרים שלא תהיה בו חניה ויבואו עם אוטובוס, תראו לי את קווי האוטובוס, אחרת אסור לתת לוועדות לאשר תוכניות שאין בהן את הפתרונות או של תחבורה פרטית או של תחבורה ציבורית מובנית מראש. זה הדבר העקרוני השני שרציתי להגיד על פתרונות נקודתיים.

האוניברסיטאות מעסיקות אותנו מאוד – בתל אביב, אמרתי, הברושים, האוניברסיטה, וגם המכללה ביפו שעוד מעט עושים לידה את קו הרכבת הקלה, וכל סוגיות התנועה מסביב מאוד מעסיקות אותנו. יהיה נת"צ מהיר לעיר לכיוון האוניברסיטה, תהיה תחבורה של קו אדום ליד המכללה. בינתיים אנחנו עושים הרבה ואני גם רוצה לומר שכשמתחילים שאטל – והתחלנו שאטל למכללת יפו, אקדמבוס, שעובד טוב – הרעיון בסופו של יום זה להעביר את זה למפעיל כי ככל השאטל מצליח יותר – וזה גם לא הוגן, תסלח לי, שבא תושב יפו ורוצה לעלות וזה לסטודנטים, לא הבאנו את הסטודנטים כדי לעשות להם פריבילגיות. בתוך עמם הם חיים, הם לא צריכים להיות האויבים של התושבים, הם צריכים להיות החברים ומי שמעלה את כל הסביבה למעלה.

ברגע שקו עובד טוב, צריך להעביר אותו למפעילים. זה כאילו התיאוריה. בתיאוריה זה לפעמים עובד טוב ולפעמים לא עובד כל כך טוב. עשינו את זה ברכבת האוניברסיטה, יצרנו קו דווקא לאזור התעסוקה עם דן והוא מספק חלק מהצרכים במקביל לשאטלים, כשבהתחלה התחלנו עם שאטלים. אבל ככל שהשאטל מצליח, כמות הנוסעים עולה, כמות ההשקעה גדלה, ואז או שאתה מצמצם את הקווים או שאתה מצמצם את האוטובוסים או שאתה צריך לא לשמור על התקציב אלא להגדיל אותו כי הצלחת. ופה יש קושי, גם לרכבת שאומרת אני לא משרד נסיעות, גם לאוניברסיטה שלא צריכה לממן את זה וגם לעיריות שפתאום נכנסות למימון תחבורה ציבורית, וזה מה שאנחנו עושים, אנחנו משתתפים בקטן אבל אנחנו משתתפים במימון לאוניברסיטה, לאזורי תעסוקה ואנחנו מתחילים לממן תחבורה ציבורית בעיר שלנו וזו בעיה. אז באמת, עשינו פתרון נקודתי כרגע במכללה ביפו. בתל אביב, אני שמחה לומר שאנחנו עובדים על דרגנוע שיצא מתחנת האוניברסיטה ויעלה על ההר לאוניברסיטה. זה מתוקצב, זה מתוקצב גם לתכנון וגם לביצוע.

גם התפעול?

התפעול הוא בעייתי, הנה עלית על הנקודה. הרכבת לא רוצה את התפעול, העירייה לא רוצה תפעול, אף אחד עדיין לא יודע לתפעל דרגנוע חיצוני במדינת ישראל. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נכניס את התפעול למכרז של ההקמה, זאת אומרת ההקמה תכלול תפעול לעשר שנים. זה מה שאנחנו רוצים לעשות כדי להוריד את שאלת התפעול לכמה שנים.

אני חייבת להגיד שאוניברסיטת תל אביב היא פרטנר יוצא מן הכלל, לא רק לנושא הזה שהיא דוחפת ביחד אתנו אלא גם לנושא עידוד רכיבה באופניים.

אגב, אם את כבר מזכירה את עניין הדרגנוע, אתם מטפלים גם בשאלת הצל? צל ומחסה מהגשם בכל השביל הזה הארוך?

אנחנו מטפלים גם בשאלת הצל וגם בשאלת הנגישות. דרגנוע לא נגיש לנכים. ולכן, הדרגנוע יהיה בנוי כדרגנוע כי אנשים לא אוהבים לחכות למעלית, ולידו תהיה מעלית שתאפשר הנגשה גם לנכים. אנחנו מטפלים בכל מה שאפשר. כמובן שזה תב"ע, מרחב ציבורי, בניית קונסטרוקציות, אנחנו בוחרים את המסלול לפי איפה יש זכויות דרך ולא לפי איפה זה חכם כדי לחסוך זמן. אני מאוד מקווה שכבר בשנה הבאה העבודה תתחיל, אחוזת חוף לקחה את זה על עצמה, זה אחד הפרויקטים הרציניים לדעתי לצמצום הצורך בתחבורה מיותרת ולייעול ההנגשה, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להסתכל מקום מקום.

מה הערכת הזמן שלך, מתי זה יעבוד?

קיבלתי מהעירייה שלנו שאם אנחנו קופצים מעל התב"ע באמצעות פתרונות שאנחנו מוצאים לגבי איפה זה יקרה, העבודות יכולות להתחיל שנה הבאה. זה מתוקצב.

לצורך העניין, בהקשר הזה אני אוסיף לדברים של מיטל. משרד התחבורה, אנחנו התבקשנו לקחת על עצמנו את התכנון של כל סיפור הדרגנוע שהיה בנתיבי אילון, התבקשנו לקחת את זה, לתכנן את זה ולהוביל את התהליך, והדברים האלה מובלים בעירייה, ומיטל בוודאי כמחזיקת התיק, גם מרכזת את כל הטיפול.

בכל אופן, זה תוקצב לשנה לתכנון ולביצוע. אני מניחה שהביצוע יצא שנה הבאה בגלל בעיות של סטטוטוריקה תכנונית. זה מה שכולם פה מדברים – סטטוטוריקה תכנונית.

אני רוצה לומר שלמרות שהסקרים באוניברסיטת תל אביב מראים שימוש לא מי יודע מה באופניים יחסית לתחנות במרכז העיר, עדיין, האוניברסיטה היא שותפה שלנו בעידוד הרכיבה, היא שוקלת ובוחנת עכשיו ברצינות הקמת חניון רב קיבולת ממוגן בתוך האוניברסיטה כדי למנוע גניבות ולעודד יותר שימוש באופניים. האוניברסיטאות הן שותף יוצא מן הכלל כי הן דואגות באמת לסטודנטים ולהגעה שלהם, אבל אני חוזרת ואומרת.

זו הכללה.

לא כולם. אצלנו בתל אביב, אולי כי העירייה היא גם חלק מהחשיבה הכוללת ומהניסיון למצוא פתרונות. אני גם אומר שעיריית תל אביב עכשיו מכניסה את כל הקמפוסים לתוכנית תחבורה בת קיימא. זאת אומרת, אנחנו יוצאים לדרך עם תוכנית תחבורה בת קיימא לתל אביב בכלל, שכבר עובדים עליה ביחידה האסטרטגית שלנו, אבל אנחנו גם מיפינו כמה אזורים בעיר שהם מוקדים – תעסוקה, קמפוסים וכיוצא בזה – כאזורים שאנחנו רוצים למקד בהם את התוכנית שאנחנו עושים בכל העיר, גם עם מיפוי.

תודה רבה.

דב, רק בבקשה, כל התוכניות למעונות סטודנטים של משרד האוצר, לדרוש שלצד ההקמה יצאו לדרך עם פרויקטי תחבורה. לא חוכמה לבנות ואז לחכות לתשתיות שינגישו את זה לכולם. צריך לבנות חכם.

אתה רוצה להשלים משהו בענייני תל אביב. בבקשה.

אשר בן שושן, מנהל הרשות לתחבורה, תנועה וחניה, ואני ברשותך אגיב גם לתל אביב אבל לטעמי הדברים מאוד מאוד רלוונטיים ואני אנסה לעשות את זה בצורה הכי קצרה.

אני חושב שאין ויכוח על החשיבות של הנושא, אבל אם רוצים להפוך את הדברים האלה לרמה אופרטיבית, תוכנית פעולה עם action items, ולא להגיע לידי מצב שבעוד שנה אנחנו נשב פה באותה תצורה, אנחנו חייבים לייצר תוכנית תחבורה של ניידות בת קיימא לכל מוסד באשר הוא. והתוכנית הזו, חייבים להיות לה שותפים הנהלת האוניברסיטה, נציגי הסטודנטים, הרשות המקומית הרלוונטית, ובוודאי גם משרד התחבורה, ולשתף את הארגונים האזרחיים ובוודאי גם את המפעילים.

אנחנו הפעלנו כבר תוכנית משותפת משולבת יחד עם המכללה האקדמית ביפו, התוכנית הזאת נמצאת כרגע בעבודה שאחד מהתוצרים שלה – ואני מניח שאתה תיתן גם לבני, מנכ"ל המכללה, להציג את הפעילות – הוא השאטל.

סיכמנו לאחרונה גם עם הנהלת האוניברסיטה להתניע תוכנית תחבורה של ניידות בת קיימא ייעודית וספציפית, בכל מוסד שכזה אנחנו צריכים להוביל תוכנית של ניידות בת קיימא אופרטיבית.

אנחנו פנינו בזמנו גם למשרד התחבורה להיות שותפים ולהוביל את התהליך הזה. לשמחתי, לאחרונה יש פתיחת דלת ואנחנו בוודאי ננסה ונשלב אותם ונשלב איתם גם ידיים על מנת לייצר תוכנית עם action items אופרטיביים. תודה.

תודה רבה. מי זה מנכ"ל המכללה האקדמית? בבקשה, אדוני. תגיד לנו רק במשפט איך הפרויקט הזה עובד, איך הוא ממומן ומה הסיכויים שהוא ימשיך להתקיים.

ראשית, הפרויקט הזה הוא באמת פרויקט חשוב, הוא נולד כתוצאה ממצוקה מאוד רחבה של הסטודנטים לגבי ההגעה לקמפוס ביפו. למעשה, אין היום פתרון של תחבורה ציבורית, בעיקר בהנגשה מהרכבת לעבר הקמפוס אין פתרון תחבורתי מסודר של קווי התחבורה הציבוריים, וזה ממש אבסורד כי יש לפחות שתי תחנות קרובות – גם תחנת ההגנה וגם תחנת וולפסון שמאוד קרובות למכללה – אבל אין משם תחבורה סדירה.

ולכן, בעבודה משותפת יחד עם עיריית תל אביב ועם אגודת הסטודנטים, כחלק מאיזו תפיסה כוללת של תחבורה בת קיימא לקמפוס, תוכנית רב-שנתית, אנחנו התחלנו לחפש פתרונות לטווח הקצר, לטווח הבינוני ולטווח הארוך. כמובן, כמו שמיטל כאן הזכירה, אנחנו חושבים על הדבר הזה גם ברמה התב"עית, זאת אומרת בתכנון איך הקמפוס ייראה בעוד 20 שנה אפילו קדימה ואיך התחבורה תשתלב במארג של התחבורה העירונית, ואנחנו חושבים על כל המרכיבים, החל מהולך הרגל דרך הנוסע באופניים ודרך המגיע באופנוע ועד לרצון להפחית את ההגעה ברכב פרטי לקמפוס.

למעשה, ברגע שראינו – ועשינו בדיקות ואספנו נתונים – עשינו ניתוח של הנתונים שנמצאים אצלנו מבחינת הסטודנטים, עשינו גם סקרים, עשינו בדיקת עומק לגבי תחנות המוצא שמהן הסטודנטים מגיעים – אגב, לא רק הסטודנטים, יש לנו סדר גודל של 700 עובדים שמגיעים למכללה מעבר ל-4,000 הסטודנטים ועוד 700 תלמידי המכינה ולכן המעגלים הם הרבה יותר גדולים – ונוכחנו לדעת שכדי להביא את הדבר הזה לכדי פתרון, הפתרון המהיר ביותר והאפקטיבי ביותר, מבלי להיכנס לכל הביורוקרטיות ולכל הדברים הכרוכים בשינוי קווי תחבורה ציבורית, זה הפעלת שאטל.

כמובן שנשענו על הניסיון של המרכז הבינתחומי, פנינו לרכבת ישראל - כשרכבת ישראל, כמו שנאמר כאן, הכיוון העיקרי שלה הוא להראות שבאמת הדבר הזה יכול לעבוד, מתוך כוונה שבסופו של יום הדבר הזה יהפוך לתחבורה ציבורית – והם נרתמו למהלך הזה. המימון מגיע כמובן מהרכבת, מהמכללה ומעיריית תל אביב, והפרויקט הזה מאוד מצליח, הוא פועל בסך הכול שלושה-ארבעה חודשים, התחלנו אותו במרס. אני יכול להגיד שעד סוף מאי יש כבר 2,500 נוסעים בקו הזה, שזה דבר מדהים. אגב, מיטל, הקו הזה פתוח גם לתושבים, אנחנו לא בוררים את העניין הזה.

ומה הסיכוי שהוא ימשיך בעוד שנה, שנתיים?

זו שאלה מצוינת אבל מכיוון שלך יש ניסיון רב ממני בסיטואציות כאלה, ברגע שהפרויקט הזה יגדל והעלויות שלו יאמירו, סביר להניח שהרכבת תרצה להקטין את ההשתתפות שלה ואנחנו נצטרך לדון אם אנחנו מסוגלים להכיל את הדבר הזה.

אנחנו אגב פועלים ביחד עם העירייה, במקביל להפעלת השאטל, לנסות ולהסדיר קווי תחבורה ציבורית שיחליפו את השאטל. זה הרעיון.

2,500 נוסעים לכמה זמן?

למשך שלושה חודשים.

שלושה חודשים 2,500?

כן. שאלה מספרים מכובדים ביותר. אגב, המספרים רק עולים.

גבי, אנחנו בשאטל בבני ברק התחלנו ב-40 נוסעים והגענו ל-880 ביום.

אוקיי. חברים.

אני רק אוסיף משהו חשוב לדעתי שלא נאמר כאן, גם מעברי כיושב-ראש אגודת סטודנטים וחבר בהתאחדות הסטודנטים שלא עלה כאן וזה הפתיע אותי, אבל הדבר הזה גם מפחית הוצאות לסטודנטים, ולא צריך להסביר את יוקר המחיה במדינת ישראל, הדבר הזה הוא מאוד קריטי.

אני בהחלט ממליץ ומצטרף להמלצה של היושב-ראש – תצאו החוצה, תצאו לרחוב אם צריך, תגרמו לשינוי כי הדבר הזה חייב שינוי, ואל תחכו לשנה הבאה.

תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברים נוכחים, תודה רבה, באמת זה דיון מעניין וחשוב מאוד ואני רוצה לדבר על העיקרון שהוא בכלל לא מוסדר. אם אנחנו מדברים, במיוחד על הסטודנטים מהכפרים הבלתי מוכרים שדיבר עליהם על קצה המזלג החבר, בנגב יש בעיקר שלושה מוסדות שלומדים בהם – אחוה, ספיר, בן גוריון – בעיקר, הרוב, זאת אומרת המסה של הסטודנטים הבדואים מהכפרים הבלתי מוכרים וגם מהכפרים המוכרים, בעיקר בשלושה מוסדות האלה. יש אומנם כאלה שלומדים גם בירושלים, בתל אביב, אבל זה מעט.

אם אנחנו מדברים על כביש 31, שמגיע מכיוון ערד לבאר שבע, יש אוטובוס אחד שיוצא לספיר אבל האוטובוס הזה יוצא בערך ב-6:30, 7:00 בבוקר, צריך להגיע לספיר. אם אתה מפספס אותו ומגיע דקה או שתיים אחרי האוטובוס, אתה אכלת אותה, שעתיים עד שאתה מגיע לבאר שבע, מבאר שבע עוד פעם לספיר אתה צריך גם להחליף אוטובוס. כביש 25, בכלל אין. כביש 25 – מי שלא מכיר – מדימונה עד באר שבע, אין שם אוטובוס, אתה צריך לעבור כמה אוטובוסים, קודם כול מהכפר הבלתי מוכר להגיע לכביש לפעמים אתה צריך ללכת חמישה-שישה קילומטר ברגל עד שאתה מגיע לכביש ומשם אתה צריך לקחת אוטובוס לבאר שבע, בתוך באר שבע לעבור עוד אוטובוס, עד שאתה מגיע לספיר או לאחוה, בכלל סיפור יותר מסובך.

המקום השלישי זה הכפרים של כביש 40 מביר הדאג' לכיוון צפון, כביכול לכיוון באר שבע, זה נווה מדבר מה שנקרא, כפרים או יישובים של נווה מדבר, זה בכלל "סמטוחה". אתה צריך אולי שעתיים-שלוש עד שאתה מגיע לאחד המוסדות האלה. הכי קרוב זה באר שבע.

הייתי חבר מועצה בלקיה, עשינו פעם את הניסיון הזה להביא אוטובוס אפילו באופן פרטי למוסדות האלה. מלקיה למשל – איפה שאני גר – היו יוצאים שלושה אוטובוסים, כמעט אוטובוס לכל מוסד, הסטודנטים מממנים חלק והמועצה מממנת חלק. אני לא יודע אם זה המקום להציע את זה פה ואם זה מתאים, בטח בתל ואביב ולמרכז זה לא יכול להתאים. אנחנו מדברים על העיקרון.

מצד שני, סטודנט שעושה כל מיני דרכים לקחת הלוואה, ללוות מההורים, לקנות רכב, זה מכביד גם על התחבורה בכבישים וגם על מקומות החניה, שזה כשלעצמו גם סיפור.

אז אני חושב, העיקרון כאן צריך להיות, לא כל פתרון יכול להתאים לכל מקום. יכול להיות מקום שיתאים ככה ובמקום השני יתאים תחבורה ציבורית והכי טוב זה רכבת. אני למדתי בתל אביב למשל, השתמשתי ברכבת למרות שיש לי רכב, שמתי אותו בתחנה, אבל הסיפור זה לא מתמטיקה, בקיצור ולעניין. זה מה שרציתי להגיד לגבי הדרום, אז השלמתי את מה שחסר, אבל הסיפור לא קל אם אנחנו מפספסים את האוטובוס היחיד.

תודה רבה.

אפשר להתייחס לדברים שאמר חבר הכנסת?

רגע, חברים, לאט-לאט. עמרי שפר מהטכניון, בבקשה. אפרופו תוכניות לעתיד, אני מאוד שמחתי לראות את שר התחבורה משיק את הרעיון של הרכבל שיוביל ממרכזית לב המפרץ לטכניון ולאוניברסיטה, אבל זה משהו שעוד ייקח שנים. מתוך היכרות קצת עם המערכת הזאת אני לא במאה אחוז משוכנע שזה כבר נמצא במסלול ההקמה, אז אני אשמח לשמוע ממך גם מה אתם יודעים באמת על זה וגם מה עושים בינתיים. בבקשה.

אני סטודנט להנדסת תחבורה בטכניון, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להעלות כמה בעיות שיש לנו פה בקמפוס ובחיפה. חשוב להדגיש – אני לא יודע אם זה עלה – שכל פתרון של בעיות תחבורה בקמפוסים זה סיוע אדיר לערים שהם נמצאים בהן, וחייבים להתייחס לזה גם, זו תרומה הדדית. יש סטודנטים בטכניון ששלוש שנים נמצאים בקמפוס ולא יצאו אף פעם לראות את העיר, וזה חבל, כי פשוט יש ניתוק כזה גדול.

הטכניון לדוגמה זה מקום שגרים בו 5,000 סטודנטים, יש בו עוד 10,000 שלומדים ומגיעים מסביב, ו-4,000 אנשי סגל, זאת אומרת יש לנו פה 20,000 תושבים של המקום הזה, 20,000 זה עיר קטנה בעצם שאנשים צריכים להיכנס ולצאת כל יום.

אז כן, אמרתי שהבעיות בקמפוסים הן נגזרות מהבעיות שיש בכלל בתחבורה בערים, ויש לנו דוגמה את הבעיה של הקישוריות בין המרכזים השונים בחיפה. אז אם אנחנו רוצים להגיע ממרכז זיו שצמוד לטכניון לבת גלים שיש שם קמפוס נוסף של הטכניון – פעם היה לשם שאטל – לנסוע באוטובוס שעה שלמה ולחכות לו 20 דקות זה דבר סביר לגמרי.

זה דבר שמתרחש. הוא לא סביר.

זאת אומרת, לפי משרד התחבורה. כן, זה דבר שמתרחש, אפילו שחצי מהדרך הוא נוסע במקביל לנתיב תחבורה ציבורית. פשוט, רק המטרונית נוסעת בו ואגד לא יכולים לנסוע בו.

אלה כל מיני דברים אבסורדיים. אני מבין את הבעיות גם – בסדר, עלייה מאחור – אני מבין את כל הבעיות, אבל אלה דברים קטנים כאלה, שבסדר, בואו נחכה והאוטובוס ייתקע עם המכוניות. יש אוטוסטרדה חדשה שלמה שבנו ממש במרכז - - -

למה אתה כל כך מבין את זה? למה אתה מוכן להבין את זה שאוטובוס ייסע בפקק של 25 דקות בעיר ברחוב העצמאות בחיפה - -

לא, לא, חס וחלילה.

- - והסטודנטים יושבים באוטובוס והמטרונית נוסעת ארבע דקות? למה אתה מוכן להבין את זה?

אני לא מקבל את זה בכלל.

אין מה להבין את זה.

אני אומר שלא יבואו משרד התחבורה - - -

נציגי הסטודנטים היום הם אנשים מבינים ומכילים, כן.

פשוט יגידו, אתה סטודנט ואתה תהיה יום אחד מהנדס ואתה עדיין לא יודע את המורכבויות. אני מכיר את המורכבויות - - -

דווקא בגלל זה אתה צריך להבין את המורכבויות.

נכון. יש גם אוטוסטרדה חדשה שבנו, היא עמדה שנתיים בלי שאף אוטובוס עבר בה אפילו שהיא קיצרה ברבע שעה, 20 דקות, נסיעות בתוך העיר. לאחרונה הוסיפו כמה נסיעות, יש שם עשר נסיעות ביום לכל כיוון אולי, ועדיין זה לא משהו שהוא שימושי וזה פשוט אבסורדי שהאוטובוסים צריכים להתפתל בתוך השכונות ואין קווים ישירים בכלל.

עיריית חיפה הקימה את כפר הסטודנטים בהדר – אחלה פרויקט, שכונה שהתפוררה לאורך השנים, הרבה דירות ריקות יש בה וצריך לעורר אותה. רק חבל, אין שם כמעט קמפוסים והסטודנטים איכשהו צריכים להגיע לקמפוסים בעיר. הבעיה היא שלא ממש חשבו על החיבור הזה, וגם, נסיעה של 50 דקות באוטובוס – כשבאוטו היא רבע שעה – בין הדר לבין הטכניון זה משהו שהוא קורה היום.

כמובן שסוף שירות אחרי 20:00 בערב, עד ההופעה של קווי הלילה בהתאם לעונה, זה גם משהו שקורה, אבל החיים בקמפוס לא נגמרים ב-18:00 בערב, לא נגמרים ב-19:00, הם נמשכים לתוך הלילה, והניתוק הזה הוא קריטי.

גם בבוקר אגב, יש מקומות שהאוטובוס מתחיל רק ב-8:30. השיעור הראשון הוא ב-8:30, זה אומר שכל מי שמגיע מהאזור הזה פשוט חייב לרכוש רכב. היו סטודנטים שהיו איתי בקשר, אמרו – בואו נטפל בזה, בואו נטפל בזה – יש לנו אגב איזשהו ערוץ חלקי ממשרד התחבורה, ופשוט באיזשהו שלב ויתרו. באתי לעדכן אותם, הם אמרו – קניתי רכב, לא משנה. חבל, זה פשוט מיותר לגמרי הדבר הזה, מוסיף ליוקר המחיה ולעומסים.

קישוריות מתחנות הרכבת – יש מקומות, מסתבר, שאפשר להשתמש באותם משאבים ולא להוסיף משאבים חדשים ופשוט לייעל את השיטה. אז הרכבות מגיעות במוצאי שבת לדוגמה כל 40 דקות בערך. האוטובוס יוצא אל הטכניון 40 דקות אחרי שהרכבת מגיעה. למה לייבש את האנשים סתם? אפשר להזיז את כל האוטובוסים חצי שעה אחורה, יהיו עשר דקות בין הרכבת לאוטובוס.

שוב, אני לא נכנס, זה יכול להמשיך. אופניים זה נושא שלא עלה פה, לדעתי כן חשוב איכשהו להתייחס אליו, אופניים בהתייחסות פרטנית לקמפוסים. בסקר של הטכניון שהוא רשמי,35% מהסטודנטים אמרו שהם יעברו לאופניים אם רק יהיו שבילים. הטכניון יושב בשכונה על פלטה כזאת בתוך חיפה, קצת מישורי, 35% מהסטודנטים – זה 4,000 סטודנטים, כמות מטורפת – אנשים שיכולים להגיע בלי לזהם את הסביבה שלהם, בלי לתקוע את כל האזור.

הייתה פנייה לתחבורה שיתופית, גם אנחנו משתמשים בדברים האלה. יש לנו אפילו באפליקציה - - -

משפט אחרון על הרכבל.

הרכבל, אני מאוד סקפטי לגבי הדבר הזה. אני חיפאי, שמענו על הדבר הזה כבר עשר שנים. הייתה אבן פינה – בסדר, יש הרבה אבני פינה מפוזרות בארץ, זה לא אומר כלום. תקצוב אני יודע שאין עדיין, אז שלא יספרו סיפורים.

מה שכן, הרכבל לא יהיה מחובר לשכונות וזה מאוד חבל, זאת אומרת הוא יהיה מאוד בפינצטה – מהמרכזית לטכניון ולא ישרת בכלל את התושבים, וגם הסטודנטים שגרים בשכונות לא יוכלו להגיע מסביב. יש דרך לחבר, וזה סתם חבל.

רק מילה אחרונה. מה שאנחנו צריכים גם זה מנגנון שיתוף של תחבורה, שיהיה ערוץ רשמי שאפשר יהיה לדבר אחת לרבעון עם נציגי משרד התחבורה, עם העירייה. כיום, במקרה לגמרי, השגנו – גם בעזרת גיל יעקב – השגנו איזשהו ערוץ עם משרד התחבורה, אנחנו ככה מתחננים, תזיזו את האוטובוס חצי שעה אחורה. הדבר הזה לא קיים היום, לפחות בחיפה, אין ועדת תחבורה. אין ועדת תחבורה.

תכף אני אדבר על זה.

אוקיי, אז אולי אני טועה ופספסתי איכשהו את כל הדיונים הדרמטיים אבל אנחנו צריכים לקושש את היחס הזה.

תודה רבה לך. אלעד, אוניברסיטת אריאל.

שלום. תודה, היושב-ראש. אני אגע בנקודות קצרות גם בגלל קוצר הזמן של הוועדה, נקודות שלא עלו פה בנושא של אופטימיזציה.

נושא מאוד חשוב זה חיבור של אוניברסיטת אריאל לרכבת ראש העין. המרחק הגיאוגרפי הוא די קצר והתדירות של הקווים היא מאוד נמוכה, החלפות רבות של קווים. ערוץ כזה של חיבור לרכבת כבדה שנוסעת לכל רחבי הארץ, יש לו משמעות אופרטיבית רחבה מאוד בקליטה של הפריפריה לאוניברסיטה. באוניברסיטה יש 16,000 סטודנטים והאוניברסיטה בצמיחה.

ביחס לעיר עצמה, בעיר עצמה 25,000 תושבים, הפרופורציות שבין צרכי הסטודנטים לצרכי התושבים הן פחות או יותר זהות, כאשר האינטרסים הם הפוכים. למשל בבוקר, הסטודנטים צריכים להגיע לעיר והתושבים צריכים לצאת מהעיר, אז מסלול הקווים יכול להסתדר בצורה די טובה אם בבוקר הקווים יגיעו ישירות לאוניברסיטה ואז יפזרו בעיר, או במסלול ההפוך, בערב הסטודנטים יוצאים מהעיר ודווקא התושבים נכנסים אל העיר, וצריך לעשות סדר בדברים הללו.

גם בנושא של לוחות הזמנים, סטודנטים חיים על-פי לוחות זמנים ידועים, קבועים, נמצאים מראש, רשומים. למוסדות יש את הנתונים באיזה שעות נמצאים אנשים, באיזה שעות אנשים יוצאים. התכנון עצמו של קווי התחבורה הציבורית יכול להיעשות בהתאם ללו"ז האקדמי. למשל, לרדד בתקופות סמסטר הקיץ ובתקופות שבהן יש פחות נסיעות ולתגבר בזמנים שבהם יש יותר צריכה לקמפוסים. הדבר הזה צריך להיות גם מוחל רגולטורית, זאת אומרת לא קו רציף שעובד 24/7 באותה מתכונת אלא לעשות איזושהי מוביליות תעבורתית.

תודה רבה לך, אדוני. משרד התחבורה, גבי. יש פה המון-המון נושאים, אתה לא תצליח לענות על כולם. בוא נדבר על כמה נקודות עיקריות, קח לך ארבע דקות.

אני רק אתחיל מהסוף, לגבי אריאל. יש לי הרבה להגיד אבל לגבי אריאל, חבל שזימנו אתכם לישיבה ולא הגעתם, אז חבל מאוד – עם ההתאחדות – אבל בכל מקרה, אנחנו נמצאים בתכנון של כל קווי אריאל. נפגשתי ביום ראשון עם המנכ"ל באוניברסיטת אריאל.

בוא לא ניכנס כרגע לפרטים.

אני רק אומר, חבל שאתם אומרים ואתם לא מגיעים לישיבות.

בוא לא ניכנס כרגע לפרטים, בוא נדבר על עקרונות.

קודם כול, הדיון מאוד מאוד חשוב ואני חושב שלהעלות את זה לסדר-היום ולמודעות זה דבר מאוד מאוד חשוב.

יש פה שני דברים, יש נושאים שוטפים ונושאים שהם יותר עתידיים לגבי התחבורה הציבורית לציבור הסטודנטים. אנחנו עם התאחדות הסטודנטים – אני חושב שזה הנציגים של כל הסטודנטים מכל המכללות בארץ – אנחנו מקיימים ישיבות תכופות אחת לעשרה ימים אני חושב, דוד. אחת לעשרה ימים אנחנו יושבים אתם יחד.

מדובר פה על עשרות מכללות ואוניברסיטאות, התחלנו כבר סדרה של סקרים שאנחנו עושים במקומות האלה. השנה עשינו כבר במכללת גורדון בחיפה, ספיר, אחוה, צפת, אריאל, רופין, כל המקומות האלה עשו סקרים, כל הסקרים האלה נמצאים כרגע בעיבודים. כשנסיים אותם אנחנו נתכנן את כל הקווים לפי מה שאנחנו נמצא שם. אני לא הולך לדלג על אף אוניברסיטה ועל אף מכללה מבחינה זאת, וההתאחדות יודעת. אני חושב שהנציגים פה דיברו על אי שיתוף, אז אלה השיתופים. אם נציגות ההתאחדות רוצה להביא את אגודות הסטודנטים, נשמח מאוד לשבת אתם גם כן יחד, עם ההתאחדות. אני עובד עם ההתאחדות.

דבר נוסף, התחלנו שוב עם ההתאחדות בישיבות שלנו, אנחנו רוצים לעשות תוכנית תכנון רב-שנתי לכלל המכללות. התחלנו לעבוד, קודם כול לעשות סקר ביקושים בכל המכללות האלה.

אני בעד כמובן לבדוק נתונים וכדומה, אבל משרד התחבורה עובד כל כך הרבה עם סקרים ביחס לנתונים שהם ידועים.

אני אסביר. אני חושב שהנתונים – אני לא בטוח שאנחנו יודעים את כל הביקושים שלהם. אני רוצה לדעת את המוצאים שלהם ואת היעדים שלהם, לפי זה גם לדעת איזה קווים לתכנן. אבל בצורה שוטפת, גם במהלך השוטף, דיברו פה על כל מיני קווים, על כל מיני מוסדות אחרים. נציגי אגודות הסטודנטים כן באים למשרדים, כן נמצאים אצלנו, אנחנו כן נותנים את המענה הנקודתי מבחינה זאת, כמובן כל מה שיש לנו לתת ואנחנו יושבים איתם יחד.

אני חושב שזה לא מספיק כמו שכולם אמרו. כמו שאנחנו עושים - דיברתם על קווי הזנק - אנחנו רוצים לעשות קווי אקדמיה, אנחנו קוראים לזה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לדעת את הצרכים. אנחנו צריכים לדעת, צריכים לפנות אותם סטודנטים לאותן אוניברסיטאות, אותן מכללות, לדעת את הצרכים. דיברו פה על כל מיני מקומות שאין אליהם תחבורה או שיש וזה לא מספיק, אני צריך לדעת אותם.

אנחנו גם לוקחים את כל הפניות שמגיעות אלינו, אנחנו לא מתייקים אותן ושמים בצד. אנחנו לומדים מהפניות האלה כדי לתת את המענה לאותן אוניברסיטאות ומכללות, וזה מה שאנחנו עושים יחד עם ההתאחדות. אני חושב שההתאחדות נמצאים אצלנו כל הזמן, אנחנו נמצאים עם דוד ועם האנשים שלו בקווים פתוחים ממש באופן תמידי.

אוקיי. גברתי, רצית להגיד משפט.

אני חושב שגם את היית אצלנו, אצל המנכ"לית, לא? או שאני טועה.

לא. מישהי דומה לי. הודיה היתה.

אנחנו שם תמיד.

נכון. אנחנו באים אליכם המון. בסופו של דבר אנחנו מרגישים באמת שיש את המענה, אבל כמו שאמרת, זה מענה נקודתי ויש פער באמת רציני בין הלו"ז ובין מה שאתם מציעים למה שקורה במציאות. בסופו של דבר, לצורך העניין, קו 19 – מקו 19 רגיל זה שודרג לקו 19 של מפרקיות והורדתם במינון של כל דקה, בכל שתי דקות, אבל בסופו של דבר זה לא מה - - -

ועדיין יש הרבה קו 19 שהוא לא מפרקיות.

בדיוק.

- - -

צריך להבין שכרגע – ויסבירו את זה נציגי אגד – הקווים למוסדות האקדמיים הם לא קווים, כמו שדיברת דב, כמו קווי הזנק.

ברור.

הם קווים שמשרתים את כלל הציבור וגם משרתים את המוסדות. אנחנו רוצים לעשות את זה אחרת. אנחנו רוצים לעשות את זה כמו קווים אחרים שייתנו מענה רק לאוניברסיטאות ורק להם, וזו תהיה התוכנית הרב-שנתית.

רק לאוניברסיטאות, רק למחנות, רק לבתי חולים, רק - - -

מדברים פה על סטודנטים, מיטל.

בסדר, בסדר - - -

בתי חולים, אם דב רוצה, נדבר עליהם גם כן.

חברים. גברתי, רצית להגיד משפט?

אני ענת רודוניה, סגנית יושב-ראש אגודת הסטודנטים הנכנסת בבינתחומי. יש לי חשש אחד מרכזי. בשנה הבאה כנראה השאטל שלנו שנקרא "קמבוס" ייפסק כי לא יהיה לו תקציב. מה אני עושה עם 30% מהסטודנטים שמגיעים בתחבורה ציבורית וברכבת ישראל? מה אני עושה?

שני דברים אני אומַר לך. דבר אחד, תמשיכו לשבת אתנו ועם דוד על הדבר הזה.

וזה נכון גם לאקדמית.

זה נכון לכולם. שנית, דווקא במקום הזה שנקרא המרכז הבינתחומי יש עכשיו מפעיל חדש. אנחנו הוצאנו את הקווים האלה למכרז, יש זכיין חדש שהוא למעשה מטרופולין, עוד פעם הם זכו במכרז בכל המרחב הזה, אבל שיטה אחרת לגמרי. הולכים שם במכרז הזה לתת למעלה מ-40%, כמעט 50% תוספות שירות, וזה כולל - - -

בתוך הרצליה?

- - -

חברים.

אז אפשר לשבת אתכם וגם כן להתחיל.

התשובה היא – גם לכם, המכללה האקדמית – אני מציע שאתם כבר תתחילו לשבת עם משרד התחבורה. למרות שאתם עדיין מפעילים את הפרויקט הזה, ושוב כל הכבוד, אבל כבר תבנו תוכנית איך עוד שנה אתם ערוכים לזה שנכנס שם קו טוב, ישיר, לא עוד משהו שנכנס לכל השכונות בדרך, אל האזור.

חברים, אנחנו מסכמים את הדיון. תראו, יש רצון, יש אנשים טובים בתוך המערכת – בקרב הסטודנטים, משרד התחבורה, מפעילים וכדומה. הנושא הזה נמצא בעדיפות מאוד מאוד נמוכה, ולכן הוא נגרר, והוא נגרר והוא ימשיך להיגרר אם לא נשמיע כולנו ביחד קול צעקה מאוד מאוד חזק שאומר, זכותם של סטודנטים וסטודנטיות להגיע מהר ונוח בתחבורה ציבורית לכל קמפוס אקדמי בארץ. וזה צריך להתבצע במהירות, לא כתוכנית לעוד כמה שנים שבהן הנכדים שלכם יגיעו לאוניברסיטאות ואז יהיו רחפות שירחפו מעל הפקקים, זה לא מה שאנחנו מדברים עליו.

אנחנו מדברים על תוכנית לשנה, שנתיים הקרובות, של קיצורי קווים, של קווים מהירים, לא במקום החשיבה האסטרטגית אלא במקביל לבניית החשיבה האסטרטגית ולשדרוג מערכת התחבורה הציבורית בארץ.

אנחנו בעקבות הדיון הזה נוציא מכתב לשר התחבורה, נשתף אותו במסקנות שלנו, נבקש להעלות את הנושא הזה במדרג העדיפויות הפנימי בתוך המשרד.

אני חוזר ופונה אליכם, נציגי הסטודנטים והסטודנטיות, תשמיעו קול. זה שאתם עושים עבודה מקצועית מול משרד התחבורה, זה מאוד ראוי, זה מאוד יפה וזה לגמרי לא מספיק. אם לא יישמע הקול שלכם - וכשאני מתכוון לקול אני כן מתכוון לתקשורת ואני מתכוון לפעולה ציבורית ולהפגנות ולמחאות וכדומה - אם לא יישמע הקול שלכם, אף אחד לא ישמע אותו, ואתם תמשיכו לסבול בקו 19 ובעוד הרבה קווים אחרים, ויהיו כאלה שבכלל לא תהיה להם האפשרות לסבול אפילו בקו כי אין קו, אז בכלל לא תהיה להם אפילו האפשרות לסבול.

ולכן, המסקנה העיקרית מהדיון הזה היא שאנחנו כולנו ביחד צריכים להגביר את הלחץ. אני עומד לרשותכם – אני אומר את זה לא רק להתאחדות אלא גם לאגודות וגם למוסדות ההשכלה הגבוהה השונים – אם אתם נתקלים בבעיות ובקשיים, אנחנו כוועדה נשמח לעזור ולהתגייס. בואו נפעל ביחד ונעשה פה שינוי. המטרה שלי היא שבשנה הבאה יהיה פה דיון בסימן הישגים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.