הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 7

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לבטיחות בדרכים

יום רביעי, ז' באייר התשע"ז (03 במאי 2017), שעה 9:41

בטיחות בדרכים בחברה הערבית

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

רשרש עמאר - ראש מינהלת הגליל והנגב, מינהל תשתיות פיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלוף (במיל) גיורא רום - יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רחלי טבת ויזל - עו"ד, מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - משנה למנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אכרם סרור - ראש אגף מעקב ובקרה, מנהל התכנית לחברה הערבית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אסתי סרקיסיאן - מהנדסת תנועה, מנהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שני חדד - עוזרת ליו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

פבל צ'רנומורץ - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

סירין דרויש - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רפ"ק ארז רוזן - מפקד נקודת מרר, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ אלברט אסרף - ראש מחלקת מחקר ופיתוח, אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ שקד ערן - ראש מדור שותפויות וקהילה, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברצ'יק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

אלי מורגנשטרן - רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

יעקב סלאמה - ראש אגף עדות לא יהודיות, משרד הפנים

מקס אבירם
אמיר וייס

–
–

מנהל אגף זהירות בדרכים, נגישות ואורח חיים, משרד החינוך
ראש אגף מדיניות ממשלתית, הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי, המשרד לשוויון חברתי

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

מופיד מרעי
זיאד דרש

–
–

ראש המועצה המקומית חורפיש, יו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות
ראש המועצה המקומית מרר

עפו דגאישה - מנהל מטה הבטיחות, מועצה מקומית מרר

רפעאת גאנם - עוזר מנהל מטה הבטיחות, מועצה מקומית מרר

סלמאן אלקרינאוי - מנהל מטה הבטיחות ורכז תחבורה ציבורית, עיריית רהט

מוחמד ברכה - יו"ר ועדת המעקב העליונה של המגזר הערבי

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים

אשרף עיסא - עו"ד, חבר עמותת עיניים בדרכים

גלית גלעד - סמנכ"לית בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

פרופ' קובי פלג - מנהל המרכז הלאומי לחקר טראומה, מכון גרטנר
אוהד קורן - מנהל אגף פרויקטים ייעודיים, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

יעקוב איברהים - עו"ד, יוזמות קרן אברהם

דן קדרון - נכים למען נכים

ד"ר יעקב אדלר - אנשים באדום

אבישג שחם חדד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את בטרם

דקלה טקו

אהובה שרון, חבר תרגומים

בטיחות בדרכים בחברה הערבית

בוקר טוב. אני פותח ישיבה נוספת של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. כפי שדובר בישיבות הקודמות, דיברנו על כך שנעשה ישיבה מיוחדת ממוקדת על המגזר הערבי. אמר אז יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גיורא רום, שכאשר נקיים את הישיבה הזאת, הוא יציג תכנית ממוקדת שמשקפת את המצב הקיים, ושנית, תכנית ממוקדת עליה עבדו ועדיין עובדים ברשות הלאומית.

באופן כללי, לצערנו הרב, גם כרגע מתעכבים חלק מחברי הכנסת בגלל תאונת דרכים שקרתה. לצערנו גם היום אנחנו צריכים לפתוח את הישיבה הזאת לא כאנשי בשורה. מתחילת השנה ועד היום נהרגו בתאונות דרכים 116 בני אדם שלצערנו הרב המספר הזה ממש נושק לתקופה המקבילה, כאשר בתקופה המקבילה נהרגו כ-116 בני אדם. לצערנו הרב אנחנו רואים שאין מגמת ירידה. יש הרבה מאוד פעילות, יש הרבה מאוד פעילות פרלמנטרית בנושא הזה ואני מוכרח לציין שוב את ועדת הכלכלה ואת היושב ראש שלה איתן כבל, שמקיימת דיונים רבים במליאתה וגם דיונים בוועדה שלנו.

כמו שהבטחתי, אנחנו נמשיך לעקוב, נמשיך להתריע ונמשיך לנסות להביא את האנשים שצריכים לנקוט בפעולות לעשות אותן בצורה המיטבית והנכונה.

בעוד שבועיים, ב-17 במאי, אמורה להתקיים ישיבה של ועדת הכלכלה אותה זימן היושב ראש איתן כבל ובישיבה ישתתף השר ארדן. אני חושב שזו ישיבה חשובה מאוד שתתייחס גם לסיכום שנת 2016. שוב, זה חלק מהמאמץ שאנחנו כנבחרי ציבור עושים כדי לא להוריד את הנושא הזה מסדר היום עד שנראה מגמה של ירידה משמעותית בנושא התאונות ובנושא ההיפגעות בתאונות. כולנו יודעים שמדובר בפעולה רב זרועית.

בישיבות הקודמות דיברנו על כך – אני לא רואה כאן את נציג משרד ראש הממשלה – ובפגישה שלי ושל חבר הכנסת כבל שהתקיימה עם מנכ"ל משרד הממשלה דובר על כך שבתוך חודש, מאז אותה ישיבה, חודש, חודש וחצי – כבר עברו למעלה מחודשיים – אמורה להתגבש הצעת מחליטים שתיתן, לפחות לתקוותנו, תשובות, החלטות, תקציב ונקודות בהן הממשלה הולכת להתמקד במאבק הגדול הזה של תאונות הדרכים. הצעת המחליטים הזאת אמורה להיות – ואני מקווה שהיא גם תהיה – תוצר של ישיבת המנכ"לים של משרדי הממשלה השונים כאשר את זה מנהל מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני אשמח מאוד לאחר הישיבה לבדוק שוב, אלא אם כן יגיע נציג משרד ראש הממשלה, ולראות מה קורה עם אותה הצעת מחליטים, האם היא ממשמשת ובאה ואם כן, אנחנו גם נרצה כמובן לראות אותה ולחוות את דעתנו עליה. אני חושב שהגיע הזמן לפעולה ואי אפשר להסתפק רק בדיווחים.

אני אומר שאם לא יהיו פעולות, הדיבורים ימשיכו ויחריפו. אנחנו נעשה את שלנו במה שאנחנו יכולים לעשות. אני מצפה ממשרדי הממשלה לשיתוף פעולה ולראות מיקוד שלהם בנושא הזה.

הנושא בו אנחנו מדברים היום הוא המגזר הערבי. אני ככלל חושב – גם בתפקידים קודמים – שנכון לטפל בנושאים מסוימים, לפי מגזרים. יגידו כולם שתאונות דרכים הוא דבר כללי ומה הקשר למתג אותן למגזר כזה או למגזר אחר, אבל ברור שזה לא נכון ואני אומר את מה שכולנו מבינים. נושא תאונות הדרכים הוא חלק מתרבות, הוא חלק מהחיים, הוא חלק מהתנהלות והוא גם חלק מרמת השקעות כזו או אחרת, אם זה בתשתיות, אם זה בהסברה. ברגע שמנסים למקד, כשאנחנו רואים את הנתונים המדאיגים של מספר ההרוגים במגזר הערבי שהוא הרבה יותר גבוה, פי אחד וחצי אם אני זוכר נכון מכלל האוכלוסייה, יש כאן רמזור אדום שמאותת לכולנו כמובן שצריך טיפול נקודתי והטיפול הנקודתי צריך לבוא – אני גם אומר עכשיו וגם לאחר מכן עת יגיעו נציגי המגזר – מבית ומחוץ. זה חייב לבוא גם בשינוי הרגלים כאלה ואחרים, גם בכללי התנהגות כאלה ואחרים, גם בהשקעות של הממשלה, אם זה בנושא הסברה, אם זה בנושא חינוך, אם זה בנושא תשתיות, אבל זה נכון שצריך למקד.

בזמנו לקחתי מהר את הכדור להנחתה שהרים גיורא ואמרנו שנקיים את הישיבה הזאת כי באמת זה נכון למקד דבר. כשרואים שיש עלייה מסוימת בציבור מסוים, כשאנחנו יודעים שיש הבדלים בצורת החיים או הבדלים אובייקטיביים מבחינת תשתיות כאלה ואחרות וכולי, זה נכון וזה טוב למקד. אנחנו רואים את זה גם במגזרים אחרים, גם בדברים אחרים כמו אותו דוח מפורסם של ועדת הכלכלה שגם נתן זרקור על הנושא של המגזר הערבי. דובר שם גם על מגזרים בתוך המגזר היהודי, המגזר החרדי ועל בעיות כאלה ואחרות בנושאים של הסברה או בנושאים של שיתוף החלק של משרד החינוך במגזר הזה.

אני חושב שזה נכון לעשות את זה גם בצורה הזאת ואני מאוד מקווה שהדברים שייאמרו כאן היום יעשו את שלהם. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב אחרי הביצוע.

את הישיבה הזאת יוביל גיורא ואנחנו לשמוע את הנתונים ואת הנקודות שנמצאות כרגע בביצוע, מה אמור להיות בביצוע והיכן יש חסמים כאלה ואחרים שאפשר להעלות אותם על השולחן ולנסות לתת להם רוח גבית.

בבקשה, גיורא.

תודה רבה כבוד היושב ראש. אני הייתי לפני שבועיים או שלושה שבועות באירופה ליומיים לסמינר על משהו שנקרא סייף סיסטם, שזה שם כללי לתפיסות קוהרנטית של נושא בטיחות במדינה כמו שוודיה, אירלנד, אוסטרליה, מדינות שהשיגו הישגים ניכרים. אחד הדברים שעלו שם הוא שבין שאר הדברים צריך להתמקד במקומות בהם יש "עודף הרוגים". זה בכלל לא קשור לעניין המגזר הערבי כי בסוף החודש הזה כבוד היושב ראש הרשות יוצאת עם תכנית נוספת שעוסקת בהולכי רגל והולכי הרגל שנהרגים יותר מאשר בממוצע באיחוד האירופאי הם בעיקר יהודים. זאת אומרת, אין כאן עניין של ערבים ויהודים אבל אנחנו נמקד את הדיון הזה על החברה הערבית.

הנתון מדבר על כך שבהולכי רגל אנחנו מובילים?

לא. קודם כל, אנחנו לא מובילים. הממוצע באיחוד האירופאי שהוא מישור הייחוס שלנו הוא נניח 22 אחוזים מסך ההרוגים הם הולכים רגל. אצלנו אלה שלושים אחוזים. אנחנו מרגישים שיש כאן איזה משהו שצריך לעשות כדי גם שם לחסוך בחיי אדם.

בחברה הערבית יש כארבעים עד חמישים הרוגים בשנה, מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה אם באמת הקורבנות של תאונות הדרכים היו נחלקים בהתאם לפרופורציה באוכלוסייה. הרשות מובילה תכנית, קודם לנסות ולחסוך בחיי הארבעים-חמישים אנשים אלה ואם אפשר גם יותר מכך. זו הפעם הראשונה שהרשות נוקטת בשיטת הקואליציה שזאת הולכת להיות הגישה של הרשות וזה עומד להיגזר מתפיסת האחריות לתכניות מתכללות שזה מה שעומד בבסיס חוק הרשות החדש שאני מקווה שיאושר.

הקמנו קואליציה מאוד חיובית לעניין הזה, פנים ממשלתית וחוץ ממשלתית, והמרכיבים השונים של הקואליציה יבואו לידי ביטוי היום.

אנחנו נפתח בהצגה, אני מקווה תמציתית, של הדברים הבסיסיים שקרו עד היום. יהיו שלושה מציגים. אני אציג בקצרה, משהו כמו שתי דקות, לאחר מכן מר אכרם סרור מהרשות יציג נושא נוסף והגברת נחמה דרורי תציג את נושא ההסברה, שם אנחנו עושים צעד מאוד משמעותי ואני אסכם.

בחברה הערבית הנתונים שכולם כבר ראו אותם אין ספור פעמים, יש כאן שקף שיש בו את מספר ההרוגים שהוא מסומן בכחול והאחוז באוכלוסייה מסומן באדום. זה חוזר על עצמו כל פעם. זה בסביבות השלושים אחוזים אבל בשנת 2016 הייתה עלייה ואני מציין, למרות שאנחנו רק בשליש הראשון של 2017, השיעור של ההרוגים הערבים בשנת 2017 מגיע לארבעים אחוזים ואף יותר לעומת האחוז של ההרוגים היהודים שהוא בירידה משמעותית. זה מאוד מעניין אבל עדיין מוקדם לסכם את השנה.

החברה הערבית זה מושג מאוד כללי. השקענו הרבה מאוד בלימוד הנושא, במחקר, בהבנה ובשיחות והלכנו והתמקדנו בנהגים הצעירים, בין גיל 16 לגיל 24, וגם שם, לא בכולם, חלק הגדול מאוד מהאוכלוסייה הצעירה הערבית הם האנשים הכי טובים שישנם במדינה מבחינת היכולות שלהם והחינוך וההתנהגות אבל יש שם שכבה שהיא הגורם הכי משמעותי לתאונות. אפשר לראות את ההשוואה בין היהודים כאשר שיעור המעורבות של נהגים יהודים ושל נהגים ערבים הוא בערך פי ארבע ואלה הם הנהגים הצעירים.

אני רוצה לומר מילה על ילדים. נמצאת כאן נציגת ארגון בטרם, אבל גם אם היא לא הייתה כאן, הייתי מציין את זה. יש כאן משהו שהוא לא סביר. הילדים הערבים עד גיל 14 מהווים 25 אחוזים מהילדים באוכלוסייה בישראל אבל הם מהווים כשישים אחוזים ומעלה בהרוגים, שזה משהו לא סביר. יש בתוך זה את התופעה הייחודית שנקראת דריסות חצר שהיא אופיינית ומיוחדת כמעט אך ורק לקהילה הבדואית בדרום אבל גם אם הייתי מחסיר אותם, שזה בסביבות חמישה-שישה בשנה, עדיין השיעור של הילדים ההרוגים הערבים הוא בלי שום פרופורציה לחלקם באוכלוסייה. או במלים אחרים, הסיכוי של ילד ערבי הוא בערך פי עשר או פי 15, מנורמל למספר תושבים, מאשר של ילד יהודי.

אני לא יכולתי שלא לציין תופעה אחת שבעיני מביאה לידי ביטוי את מה שאתה דיברת עליו כבוד היושב ראש, שזה נשוא התרבות. קשה לראות כאן את השקפים אבל מה שאנחנו רואים כאן זאת הנטייה להשתמש בחגורות בטיחות כאשר בכחול זאת האוכלוסייה היהודית ובאדום זאת האוכלוסייה הערבית. זה נהג במושב קדמי ובמושב אחורי. נעזוב רגע את המושב האחורי. אפשר לראות שאצל היהודים השימוש בחגורות הבטיחות הוא קרוב למאה אחוזים וזה פי 1.5 מאשר אצל הערבים שהמספר שם הוא בערך שישים אחוזים. באמת הסוגיה, למה לא משתמשים בחגורות בטיחות, זה משהו שנפלא מבינתי. יש לזה כל מיני הסברים אבל אני לא יכול לחיות בשלום עם אף אחד מההסברים האלה.

זה גם יכול להיות סימפטום לדברים נוספים. זה לא ייעצר רק בחגורות בטיחות.

אני יודע, אבל בסוף, אם אתה רוצה לדעת מה שלושת המרכיבים העיקריים לזה שבסוף נהרגים, אני לא מדבר על כל נושא התאונות, זאת מהירות מופרזת, אי שימוש בחגורות בטיחות והתופעה שנכנסה אלינו בשנים האחרונות שהיא השימוש בסמרטפון אותו אני שם רגע בצד. מהירות מופרזת ואי שימוש בחגורות בטיחות, מביאות לכך שכאשר מתרחש אירוע שבמושגים המקצועיים נקרא אירוע שיש בו אנרגיה קינטית, או במלים יותר עממיות, שאתה נכנס במשהו, האם הגוף שלך יכול לעמוד בזה או לא יכול לעמוד בזה. כשהמהירות גבוהה יותר, כשאין חגורת בטיחות, אתה תיהרג. לא רק אתה אלא כל מי שנמצא באוטו.

אני רוצה להראות לך עוד שקף אחד ובזה אני אסיים. קשה לראות כאן אבל למטה זה ציר של מדינות. יש כאן כשלושים מדינות. באדום, השמאלי, מסומן היכן ישראל נמצאת בין המדינות. למעלה זה מושב קדמי. אתם רואים שאנחנו נמצאים במקום מאוד מכובד. לעומת זאת, כאשר הכנסתי את המגזר הערבי, כאילו שהוא מדינה נפרדת, הוא למעשה כמעט סוגר את הרשימה. האמת היא שמרוקו, קמבודיה ודרום אפריקה אחריו.

זה לא יכול להיות.

למה?

אמרת שבמגזר הערבי אלה רק שישים אחוזים וכאן אלה שישים אחוזים, באדום הימני, המגזר הערבי הוא 22 אחוזים מהאוכלוסייה. היית אמור להיות איפה שהוא ב-88-90 אחוזים.

הגרף הזה הוא לא גרף מנורמל. הוא גרף מוחלט.

זה רק המגזר הערבי. זאת לא מדינת ישראל.

אמרתי. השמאלי הוא מדינת ישראל, כאילו המגזר היהודי. אם המגזר הערבי היה מדינה נפרדת, הוא נמצא שם.

אני מבקש לא להיכנס עכשיו לנושא הזה.

אני לא רוצה לעשות מזה עניין פוליטי. באמת לא. הדבר היחידי שמעניין אותי אלה התאונות. הדבר היחיד שמעניין אותי זה מה בבסיס העניין הזה של אי שימוש בחגורות בטיחות. אני פניתי לראש אגף התנועה בבקשה שהמשטרה תשקיע במסגרת מאמצי האכיפה שלה מאמץ ספציפי בנושא החגורות, אבל כמובן שנתייחס לזה בתחומים נוספים.

אני סיימתי כאן. אני מבקש מאכרם סרור לקחת את ההובלה.

בבקשה. מה תפקידך ברשות?

אני ראש אגף מעקב ובקרה ומנהל התכנית לחברה הערבית.

אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתוך הבנה שהאוכלוסייה הערבית, החברה הערבית, מהווה עקב אכילס מבחינת היפגעות בתאונות דרכים, החליטה לבנות תכנית לאומית רב מערכתית שתטפל באפיונים המיוחדים של האוכלוסייה הערבית. אנחנו יודעים שהאוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה ייחודית, יש לה שפה משלה, יש לה דת משלה, יש לה מנהגים משלה ולכן התכנית הזאת באה לטפל בייחודיות של החברה הערבית מתוך הכרה בנושא המרכזי שאנחנו הולכים לטפל בו והוא שינוי התרבות בקרב משתמשי הדרך השונים בחברה הערבית.

מניתוח הנתונים לשנים 2013-2015 והשוואה בין מאה אלף יהודים כמשתמשי דרך לבין מאה אלף ערבים, אנחנו מזהים שלוש קבוצות בסיכון והם כלהלן:

נהגים בגילאי 17 עד 24, הנהג הצעיר, וכאן אני רוצה לומר שמול כל נהג צעיר יהודי שנהרג בתאונת דרכים, נהרגים עשרה נהגים ערבים באותה שכבת גיל.

האוכלוסייה השנייה היא נוסעי רכב בגילאי חמש עד 19, וגם כאן המצב לא כל כך שונה. מול כל נוסע יהודי בגיל הזה, נהרגים שבעה נוסעים ערביים. הסיבה כאן היא אי שימוש בחגורות בטיחות, כפי שצוין קודם על ידי היושב ראש. מנתוני 2016 עולה נתון מדהים. אנחנו מזהים שלפי דוחות המשטרה שמגיעים אלינו, ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומטייבים אותם, עולה כי 15 אחוזים מההרוגים אשתקד היו עקב אי שימוש בחגורת בטיחות. זה אומר שאנשים היו יכולים להיות היום בינינו אילו היו חגורים בזמן התאונה. אני מניח שהנתונים הם הרבה יותר גבוהים היות וזה רק לפי מה שמדווח בוודאות על ידי המשטרה.

האוכלוסייה השלישית שהיא בסיכון אלה פעוטות בגילאי אפס עד ארבע שבדרך כלל נהרגים כתוצאה מתאונות חצר, דריסות בחצר הבית. מול כל פעוט יהודי שנהרג בשכבת הגיל הזאת, נהרגים עשרים פעוטות ערביים.

חברים, עם נתונים כאלה אי אפשר לישון בשקט. זה אומר שמוטלת על כולנו אחריות ואנחנו מאמינים בשותפות של כל מי שעוסק בנושא שחייב לשלב ידיים אתנו.

כשאתה מתייחס כרגע לנפגעים שהם לא נוסעים ולא מהקטגוריות שציינת, מה ההשוואה לאוכלוסייה הרגילה?

אתה מדבר על מעורבות.

פגיעות אבל לא כאלה שהיו נהג או נוסע וגם לא תאונות חצר.

אלה שלושת משתמשי הדרך הקיימים היום. האם התכוונת למשל לנהגי אוטובוס או משאיות?

לא. אני מתכוון לאדם שחוצה במעבר חציה ונפגע.

החברה הערבית לא בולטת. להפך, החברה היהודית יותר.

כדי שנדע לשים את האצבע על הנקודה הזאת.

הולכי רגל יהודים בגיל הזהב, בגיל 65 ומעלה, הם יותר פגיעים.

שותפים שלנו הן רשויות מקומיות, משטרת התנועה, המינהלת החדשה, עמותות מהמגזר השלישי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אגף עדות במשרד הפנים, אגף זה"ב במשרד החינוך, חוקרים מהאקדמיה וכולי.

מתוך הבנה שאנחנו רוצים לטפל היכן שנמצאת עיקר הבעיה, מיקדנו את הטיפול בישובים הערביים, ב-25 ישובים שאחוז ההיפגעות לאלף צעירים הוא 0.6 ומעלה. רואים כאן רשימה שאולי קשה לכם לקרוא אותה אבל אני אקריא חלק ממנה. העומד בראש הטבלה זה הישוב דבוריה, זרזיר, אילות, איכסל, מעלה עירון, כפר קאסם, מרר, בקעא אל גרביה, טירה, ירקא וכולי וכולי. אנחנו מאמינים שעבודה מסיבית מרוכזת בתוך הישובים האלה תביא לשינוי הנתונים ותוביל לשינוי התנהגות.

מתי התחילה התכנית הזאת של המיקוד?

בתחילת השנה. מה-1 בינואר 2017. יש לציין ש-25 הישובים האלה מהווים כחמישים אחוזים מכלל המעורבים בתאונות קטלניות. זאת אומרת, כאן הבשר של הבעיה.

פעולות עיקריות שבוצעו עד כה. במסגרת התנעת התכנית הבנו שאנחנו צריכים לגייס את מובילי דעת קהל, את המנהיגות הציבורית הערבית, וכאן אתם רואים תמונה מהכנסת. הצגנו כאן בכנסת את התכנית בפני חברי הכנסת הערביים. הדרכנו כ-500 אנשי דת בחברה הערבית, גם דרוזים, גם מוסלמים. כאן אתם רואים תמונה מכפר יאסיף עם כל אנשי הדת הדרוזים. בחלק מהתכנית אנחנו משלבים גם שוטר יחד עם איש דת שיעבדו יחד, השוטר מבחינת החוק ואיש הדת מבחינת ההלכה. שניהם בשילוב ידיים יעבדו גם בבתי הספר וגם בקהילה.

בתמונה כאן מופיע ניצב חכרוש, ראש המינהלת החדשה לשיפור השירות בחברה הערבית. הוא שותף שלנו מאוד פעיל והוא אתנו לאורך כל הדרך ומסייע לנו ביישום התכנית יחד עם החבר'ה שלו.

כאן אתם רואים כנס של רופאים בדואים בדרום שגויסו לכך. היו ה-150 רופאים כאלה. בצד שמאל אתם רואים שאחד הרופאים כבר בפעילות באחד המסגדים ברהט. בדרשות של ימי שישי רבע שעה מוקדשת לנושאים חברתיים ואז אותו איש רפואה מדבר על בטיחות בדרכים. במקרה הזה הוא דיבר על חגורות בטיחות.

התנעת התכנית ברשויות המקומיות ומפגשים עם המנהיגות הערבית. כאן אנחנו בפגישה עם ראש עיריית בקעה אל גרביה, עם כל הצוות המוביל היישובי והחוץ יישובי, אם זאת המשטרה, אם זה משרד החינוך, המפקחים וכולי. זאת קואליציה מקומית. אותו הדבר בטייבה.

כנסי נשים. אנחנו מאוד מדגישים את נושא האחריות ההורית ואנחנו מאמינים שכוחה של האימא, של האישה בחברה הערבית להשפיע על שינוי התנהגות בקרב הצעירים במיוחד הוא גדול ולכן אנחנו משקיעים מאמצים רבים. כאן זאת דוגמה לכנס במזרח ירושלים. אנחנו מגבירים את הפעילות של הכנסים האלה בכלל הישובים אבל באופן מסיבי יותר ביישובי המיקוד.

פעילות תקשורתית ויחסי ציבור. חברים, במהלך החודשים הראשונים של השנה אנחנו הופענו בכל מקום אפשרי בתקשורת הערבית וגם בתקשורת היהודית. אני לא אכנס לשמות האתרים והרדיו וכולי אבל הצלחנו בחודשים האלה להעלות לשיח הציבורי את נושא הבטיחות בדרכים בחברה הערבית. זה דבר שלא היה קודם וזה בזכות דיברור מקצועי שהיה לנו.

כאן זאת דוגמה של כתבה שהייתה בעיתון אל סינארה. אתם זוכרים שהיה איזשהו שבוע ממש קטלני בו היו שישה הרוגים ערבים בשלוש תאונות תוך 72 שעות. כאן מדברים על הסיבות לתאונות הדרכים שמתרכזות בשלושה נושאים עיקריים, גם מהירות מופרזת, גם אי שימוש בחגורות והשימוש בטלפונים הניידים. חברים, אחרי הכתבה הזאת בעיתון אל סינארה אני חושב שהיה שבוע שלם בו התקיימו דיונים על הנושא הזה מכל מיני כיוונים, ראיינו מומחים מכל מיני כיוונים וזה עשה את שלו.

אני עוצר אותך לרגע. מה אתם הרגשתם מבחינת שיתוף הפעולה של אנשי הציבור וראשי הרשויות? האם יש ראש רשות שיעלה בעיתון מסוים ויגיד לאנשים לשמור יותר על חוקי התנועה?

כן.

אנחנו נשמע בהמשך את האנשים אבל כרגע אני שואל לגבי המצגת ואני רוצה לשמוע את אנשי המקצוע. אני פותח את הדיון לעוד כמה נקודות כי מאוד מאוד חשובה גם רמת שיתוף הפעולה, שלא יצא מצב שאנחנו באים ומבקשים ממשטרת ישראל לאכוף יותר. ברגע שהמנהיגות המקומות או המנהיגות הציבורית של הציבור משתפת עם זה פעולה, זה סוג אחר לגמרי מאשר כשאתה מגיע ואז אתה כאילו נגד האוכלוסייה ולפעמים זה יכול לקרות בימים נפיצים או במקומות נפיצים ואז הופכים את זה כבר כביכול למלחמה של המשטרה מול האוכלוסייה כשזה בדיוק הפוך כי באים כאן לטובת האוכלוסייה. האם אתה רואה במנהיגות הערבית, אם אלה חברי הכנסת, במיוחד ראשי הרשויות, אנשים שנמצאים בשטח – אנחנו נשמע את זה אחר כך מהחברים - שיתוף פעולה ולא רק בקטע של תשתיות או דברים מהסוג הזה אלא גם בעניין הזה שהם באים ואומרים לציבור את האמת בפנים ואומרים להם שיתחילו לחגור חגורות וכולי. זאת אומרת, אם מדבררים את אנשי החוק בעניין.

התשובה המוחלטת היא כן, ואני אסביר. קודם כל, אפילו צילמנו בסרטון את חבר הכנסת חאג' יחיא כשהוא פונה לציבור שלנו. ראש ועד ראשי הרשויות המקומיות מאזן רנאעים עם עוד כמה ראשי רשויות, הכנו סרטונים והם פונים לציבור לחגור חגורות בטיחות וכולי. ראשי הרשויות מגויסים ממש עד הסוף.

המבחן והאתגר של כולנו הוא להוציא את התכנית הזאת לפועל בכל ישוב וזה באחריותו של ראש הרשות המקומית.

היה חשוב לי לחדד את הנקודה הזאת כי גם מניסיון אני אומר לך – הייתי ראש רשות וגם בציבור שהוא ציבור ייחודי – שברגע שיש תמיכה בפעילות המשטרה בנושא הזה, זה נותן לזה אפקט אחר לגמרי.

לפני חודש היינו בטייבה. זה היה אירוע מרגש. הנוכחות של כל הקשת המקצועית – החינוך, הדת, אנשי העירייה, מתנדבים. יש התגייסות חד משמעית. אני חושב שאין בעיה של המנהיגות להבין שזה משהו א-נורמלי, מספר ההרוגים. שזה לא דבר שהוא גזרת גורל. אני חושב שאנחנו נהנים משיתוף פעולה בלתי רגיל. השאלה היא האם אנחנו נצליח – וזאת הערה לעצמנו, לרשות - לשמור את המומנטום הזה, את הקשר ואת הפעילות וכן הלאה עם הרשויות.

מה בקשר לבתי הספר?

נגיע לזה בהמשך הסקירה.

פעילויות מתוכננות. קודם כל, אנחנו בתיאום מוחלט עם ראשי משרדי התנועה היישוביים ואנחנו נמשיך במבצעי אכיפה בדגש על חגורות בטיחות ונושא התנהגות ברוטלית בתוך הישובים.

אנחנו הולכים לבצע שני תחקירי עומק על תאונות שמאפיינות נהגים צעירים שנהרגים עקב מהירות או אי חגירה או שימוש בטלפון נייד ונשתמש באסון שקרה לאחרים בחינוך הדור הזה של נהגים צעירים.

בנושא הדרכות נשים וכנסי נשים, אנחנו נרחיב את זה לכלל הישובים הערביים ולא רק ביישובי המיקוד.

פעילות מסיבית ברשויות המקומיות וזה אומר גם בנושא הסברה, גם בנושא חינוך וגם בנושא תשתיות, שלטי חוצות וכל מה שאתם מדמיינים. בנושא חינוך, לקיחת תלמידי כיתות י"א ו-י"ב לבית לוינשטיין כדי שיחוו את הסבל שחווה פצוע תאונת דרכים, איך הוא חי את היום יום וכולי וכולי. פעילות של סינמה דרייב ופעולות נוספות אחרות שלא אלאה אתכם בהן.

אנחנו נמשיך לרתום מובילי דעת קהל ועמותות מהחברה הערבית כמו עמותת אג'יק, אל מנארה, טנדי וכולי.

אנחנו מתכננים שתי הכשרות של אנשי דת גם בדרום וגם בצפון כדי שאלה יהיו המומחים בבטיחות בדרכים ויעבירו את התורה לשטח.

סיימתי. אני מעביר את השרביט לנחמה.

נמצא כאן נציג האוצר שמלווה אותנו באופן קבוע.

מה לגבי הנושא של תשתיות בתוך הישובים, מבחינת ניצול תקציבים שהוקצו להם או שיש בעיה בהקצאה שלהם?

נמצא כאן נציג משרד התחבורה. משרד התחבורה אחראי על תשתיות. זאת המומחיות שלו.

אני מדבר עכשיו על ניצול.

הוא יתייחס לזה אחר כך. הוא אחראי על זה. קודם כל, השאלה היא כמה כסף שמים לזה. לפני הניצול.

לכן שאלתי, כי ברגע שאתה עושה סקירת עומק על הדברים, אנחנו רואים בנתונים שיש היפגעות גבוהה, אמנם יותר בבין עירוני, אבל גם בעירוני.

15 אחוזים בתוך הישובים, 85 אחוזים מחוץ לישובים.

כשאתה מדבר על לרתום את ראשי הרשויות וכולי, חלק מהרתימה שלהם ולהביא אותם למצב הכי גבוה שאפשר הוא גם באמת לראות שהם עושים כל מה שהם צריכים לעשות כדי לנצל את התקציב שיש להם או להתריע בפנינו על כך שאין להם תקציבים. אנחנו נשמע את זה בהמשך. אני רק רציתי לדעת אם יש לך נתון. אחר כך נשמע את זה גם מנציג משרד התחבורה וגם מנציג משרד האוצר שבדק את העניין.

עכשיו אנחנו עוברים לדבר על נושא ההסברה. אני חושב שכאן אנחנו עושים שינוי משמעותי. הגברת נחמה דרורי אחראית על הנושא.

שלום. בחמש דקות אני רוצה לחשוף בפניכם את האופן שבו אנחנו עובדים על תחום ההסברה. השינוי שגיורא ציין כאן הוא שאם עד עכשיו לקחנו חומרי הסברה לחברה הכללית בעברית ותרגמנו אותם לשפה הערבית, וכך שיגרנו אותה לשטח, כרגע האסטרטגיה שלנו השתנתה לחלוטין. אנחנו עובדים עם אנשי מקצוע מתוך החברה הערבית מתוך הבנה שהמסרים האלה צריכים לעבור ברמה התרבותית הנכונה. אנחנו עובדים עם אסטרטג ערבי בנפרד מהאסטרטגיה הכוללת שלנו לחברה הכללית, עם משרדי פרסום מהחברה הערבית. זאת השיטה שאנחנו עובדים אתה ואני חושבת שזה שינוי משמעותי מכפי שנהגנו עד עתה.

לפני שאני נכנסת לתרגום של האסטרטגיה הערבית הזאת, אני רוצה רגע להראות לכם מה כבר עשינו בינואר, בפברואר ובמרץ. בינואר נכנסנו עם קמפיין מודעות למצב הבטיחות. פרסנו את נתוני ההיפגעות בשנת 2016 והייתה בהם איזושהי קריאה לחברה הערבית להתגייס לתוך השינוי הזה. בפברואר ובמרץ נכנסנו לעומק לכל הסוגיה של תאונות חצר כאשר אנחנו באפס טוטלי של סובלנות כלפי התופעה הזאת. אנחנו לא בחזון אפס או בשאיפת אפס. המספר שאנחנו רוצים להגיע אליו בתופעה המצערת הזאת הוא לגמרי אפס ויש כאן השקעה מאוד ממוקדת בתחום הזה.

אפשר להראות את התשדיר. זה קמפיין שהיו בו ארבעה סרטונים שרצו ברשתות החברתיות שהחברה הערבית חשופה אליהן. אגב, זאת הפלטפורמה החזקה ביותר בחברה הערבית, הרשתות החברתיות, האינטרנט, הפייסבוק. הם נמצאים שם ברמה הרבה יותר גבוהה מכל ערוץ טלוויזיה ורדיו ולכן אנחנו נמצאים שם בצורה מסיבית. זה תשדיר שבעצם מסביר את הצורך להחנות את הרכב מחוץ למתחם בו הילדים נמצאים. רצו ארבעה תשדירים כאלה ורמת החשיפה אליהם הייתה משמעותית ביותר.

אם אני רוצה להעביר אתכם הלאה, לפעולות אותן אנחנו עומדים לבצע בשבועות הקרובים, זה הסלוגן החדש שבנינו לחברה הערבית. פאקרב בחיאתאק. זה סלוגן אחר מזה שאנחנו משתמשים לחברה הכללית. זה אומר שנלחמים על החיים וזה מתוך אותה תפיסה עליה דיברנו קודם לכן.

אחת האוכלוסיות המורכבות ביותר להגיע אליה אלה החבר'ה הצעירים. יש התפרקות מסמכות של הורים ואפילו התפרקות מסוכני שינוי אחרים בתוך החברה. הניסיון שלנו בשלבים הראשונים הוא לנסות להדק עליהם את החגורה הקרובה להם, לנסות לשכנע את בני המשפחה שלהם ואת החברים שלהם להתערב בתרבות הנהיגה שלהם. זאת אסטרטגיה שהיא אחרת מאשר הפנייה הישירה באמצעי התקשורת אליהם כי אנחנו מעריכים שיהיה לה הרבה יותר כוח להשפיע עליהם. בעצם מי שמשלם את המחיר על ההרג, זאת באמת הסביבה הקרובה אליהם. הרעיון הוא לשכנע אותם או להגיד להם שיש להם זכות ואפילו חובה להתערב בעניין הזה, מה שלא מתרחש נכון לעכשיו.

אני רוצה להראות לכם איך ייראה הקמפיין שאנחנו מעלים לאוויר בעוד שבועיים-שלושה. זה אחד מתוך שלושה תסריטים. זאת אימא שהילד שלה נהרג בתאונת דרכים שאומרת: אם הייתי מזהירה אותך, אם רק הייתי אומרת לך לאן אתה ממהר, תעצור, תחשוב על החיים שלך, היית אתנו עכשיו. הרעיון הוא לתת לאנשים שבסביבת הנהג את התחושה שזאת חובה שלהם לדבר ולהתערב בעניין התרבותי הזה.

בנוסף לשימוש באימא כמובן שנדבר גם על סביבת החברים שהיא סביבה מאוד מאוד משפיעה. זה יהיה בכל מדיה אפשרית סביב הקמפיין הזה. אנחנו משקיעים כאן קרוב למיליון שקלים כדי להיות בנראות מאוד משמעותית בשטח. אנחנו נהיה ברדיו אין שאמס וברשת ד'. אנחנו נהיה בשלטי חוצות, בשלטים על אוטובוסים, כמובן ברשתות החברתיות בצורה אינטנסיבית ומסיבית, בכל מדיה שאנחנו יכולים ליצור בה איזושהי נוכחות.

בסיום דבריי אני רוצה לתת לכם איזושהי נגיעה גם לאופן שבו אנחנו מנסים לפתח תכניות התערבות שכן מדברות עם הצעירים האלה באופן ישיר. אם אמרתי שבמדיה אני מעדיפה ללכת על הסביבה שלו, לפני שאני מגיעה אליו, בתוך הפרויקטים האלה, מה שאתם רואים עכשיו זה מגרש כדורגל שבצעם מתאמנים בו מאמני כדורגל בפעולה מורכבת של היסח הדעת. הם אמורים לכדרר את הכדור ויחד אתו לענות למאמן שלהם על ה-SMS שהוא שולח להם, בטלפונים שהם מחזיקים ביד. זאת דוגמה שאנחנו מניעים עכשיו עם מפעלות שלקחנו שישים קבוצות כדורגל בישובים בהם אנחנו יודעים שיש היפגעות מאוד מאוד גבוהה ואנחנו מאמנים את המאמנים הללו ובעצם מלמדים אותם את התוכן של בטיחות בדרכים ומפתחים אתם פעולות התערבות שנמצאות בתוך המגרש. הרעיון שעומד מאחורי זה, זה ללכת על סוכני השינוי שהחבר'ה הצעירים האלה מחוברים אליהם, שהם כן אלו שישפיעו עליהם. לא בהתערבות חד פעמית אלא בהתערבות שהיא סדרה של עשרים ומשהו אימונים כאשר המאמן מדבר אתם על בטיחות בדרכים ויחד עם מתנסים באופן פעיל בחוויות שקשורות לנושא הבטיחות בדרכים.

אנחנו מלווים את הפרויקט הזה במחקר. אם אנחנו נראה שהתוצאות הן תוצאות טובות, אנחנו נרחיב אותו. לדעתנו אלו פלטפורמות שעשויות להשפיע באופן משמעותי על החבר'ה הצעירים.

אם כן, אני גם פונה אל המעטפת של הצעירים הללו וגם מנסה להגיע אליהם בדרכים הכי חזקות ומשפיעות.

מה זה פאקרב בחיאתאק?

תחשוב על החיים שלך.

אני יודע. שאלתי בשביל החברים.

כבוד היושב ראש, אנחנו סיימנו. אני רוצה לומר עוד כמה הערות קצרות ולהעביר לך את שרביט ההובלה.

קודם כל, זאת לא תכנית חד שנתית. מדובר כאן בשינוי תודעתי ושינוי תרבותי וזה לא קורה מהיום למחר. יש לנו את הסבלנות. אני חושב שיש עוד מקום להתמקצעות של השותפים הממשלתיים בנושא הערבי, למרות שאנחנו שואבים הרבה עידוד מהשותפים שלנו במשרד החינוך, באגף התנועה, במשרד התחבורה, במשרד הפנים וכן הלאה, אבל תחושתי היא שההתמקצעות - - -

זאת לא התמקצעות. אני אעזור לך ואני אגיד לך למה אני אעזור לך. אני מגיע מאותו מקום ממנו אני מגיע. הרבה מאוד פעמים יש דברים ומוסכמות שאדם, גם כשהוא איש מקצוע, רואה אותם בעיניים שלו, בעיניים של מקום מגוריו ואיך הוא חי. זה לא שמישהו מטיל ספק במקצועיותם אלא הדגש במשרדי הממשלה צריך להיות על התאמה של הקריטריונים לאוכלוסייה. אני באמת רוצה לשבח כי יש כאן שינוי יסודי בתפיסה, גם ההסברתית. אני זוכר שבזמנו באחד האירועים לפני שנים מפקד פיקוד העורף ישב אצלי בבני ברק עת הייתי ראש עיר ואמרתי לו שחלק גדול מהאוכלוסייה אצלנו, לא רק שהם לא חשופים לאמצעים מסוימים אלא גם כשזה מגיע אליהם, זה מגיע אליהם בצורה כזאת שזה לא בקודים שלהם. מה שאתה קורא סכנת חיים במקום אחר, כשאתה במקום דתי או חרדי כותב פיקוח נפש דוחה את הכול, אז דיברת אל האדם בשפה שלו. לכן באמת מרשימה התחלת השינוי אבל אני מסכים אתך שצריך לומר למשרדי הממשלה, ובלי למצמץ. אף אחד לא חושב שמישהו לא עושה את עבודתו אלא נהפוך הוא אבל צריך לקחת את הדברים ולהתאים אותם. כפפה צריכה להיות מותאמת ליד. היא לא יכולה להיות כפפה שטובה לכל סוגי האוכלוסיות במיוחד במדינת ישראל שהיא מדינה שיש בה כמה וכמה סוגים, וזה בסדר וזה גם היופי שלנו.

הרשות מקצה יותר ויותר משאבים לחברה הערבית. אני רואה כאן את סלמן מרהט. הרשות מתכוונת להשלים מרכז הדרכה ברהט בשנה הזאת ואולי להקים מרכז הדרכה נוסף בישוב במשולש. כמובן שזה תהליך תקציבי, רישויי וכן הלאה, אבל אנחנו רואים את כל הנושא הזה של החברה הערבית כמשהו שלם ואנחנו מתכוונים לרכז אותו.

בזה הרשות סיימה את המצגת.

את המצגת היא סיימה אבל היא לא סיימה את הפעילות. כמו שאתה יודע, תמיד בסוף או באמצע הישיבה אנחנו מבקשים את המעקב.

יש נקודה שאולי צריך להעלות אותה לדיון, לאו דווקא בהקשר הזה. אחת הדרכים שלנו לעקוב אחרי הדברים היא בעצם בנתונים היבשים המזעזעים של הרוגים ופצועים. לדעתי צריך לנסות לשכלל את הכלי הזה. דיברנו על כך באחת ההזדמנויות. לא להישאר עם אותם דוחות משטרתיים שמגיעים בצורה כזו או אחרת ולקבוע אתם את הכול. אלה כמובן הנתונים הבסיסיים אבל כמו בכל סקר נכון או בכל נתון נכון, השאלה איך אתה מודד אותו. אין לי מושג להגיד לך איך לעשות את זה, ממש לא, אבל באמת צריך לנסות ולמצוא את הדרך למקד כדי שנראה את הפידבק של הפעילות. פעילות כזאת שתימשך 12 חודשים, בסוף שנה, אם לא נראה שהיא השפיעה, משהו כאן לא עובד.

חטיבת המחקר של הרשות עושה מעקב ומחקר על כל הדבר הזה.

ומשכללת אותו.

הייתי מבקש שראש מועצת מרר יתייחס.

רגע. בינתיים אנחנו מנהלים את הדיון. אני תמיד אשמח לעצות טובות ממך, גיורא, אין חכם כבעל ניסיון. הוא ידבר בהמשך. רציתי לתת את רשות הדיבור קודם כל לחבר הכנסת חאג' יחיא, אבל יש הסכמה שלו לתת את רשות הדיבור למופיד מרעי, יושב ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות וראש המועצה המקומית חורפיש. לאחר מכן ידבר חבר הכנסת חאג' יחיא ולאחר מכן נשמע את חבר הכנסת מוחמד ברכה שאני מקבל אותך בברכה. לא הייתי אתך הרבה כאן בבניין אבל שמעתי שהיית מעורב מאוד בנושא תאונות הדרכים.

בוקר טוב לכולם. כבוד היושב ראש, חברי הכנסת שנוכחים כאן. תודה על הזימון. אני רוצה לדבר על הבעיה כי שמענו כאן מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נתונים קשים מאוד והמצב רק במגמת עלייה.

גילוי נאות, יצא לי להיות מנהל אגף מגזרים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים והובלתי תכנית כזאת בעבר במגזר הלא יהודי, תכנית למניעת תאונות הדרכים.

המצב, כמו שאמרתי, הוא רע מאוד. המצב צריך לקבל טיפול בשלושה מישורים ולא כולם באחריות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. המישור הראשון הוא תשתיות. התשתיות בישובים הערביים, בישובים של המגזר הלא יהודי, הן רעות מאוד. צריך להשקיע מאמץ וצריך להשקיע כסף ותכנית כדי לשקם את עכל התשתיות בתוך הישובים ולא רק בצירים שהם חוצי ישובים. בעבר זה נעשה באופן חלקי אבל צריך להמשיך עם התכנית הזאת כי זה יעזור.

הנושא השני וכאן צריכה להיות ההתמקדות הגדולה, הדרכות וחינוך לבטיחות. כאן צריך לחשוב מחוץ לקופסא ואני אומר את זה גם לחבר'ה המפרסמים שמשפיעים על דעת הקהל. כאן צריך לחשוב מחוץ לקופסא. ההדרכות והכנסים נעשו בעבר ונעשים כל הזמן. עובדה שזה לא מביא לנו תוצאות. התוצאות רעות מאוד וגרועות מאוד. לא יזיק לנו אם נחשוב, אני לא יודע אם נמצא כאן נציג משרד החינוך.

אני כאן, אדוני.

חינוך לבטיחות, לדעתי צריך להיכנס לבתי הספר החל מגני הילדים דרך בתי הספר היסודיים ולא מזיק גם שבמדינת ישראל תהיה בגרות לבטיחות בדרכים. כאשר הכול מנותב דרך מערכת החינוך, זה יעזור. נאמר כאן, אני לא יודע על ידי מי אבל הוא צודק, שהילדים מתנתקים מההורים. הילדים מתנתקים מהמסגדים ומבתי התפילה. הם נמצאים עם הסמרטפון שלהם ונמצאים ברחוב. את הנושא הזה צריך להכניס לתוך מערכת החינוך ואני מבקש לבחון את הנושא הזה בצורה מאוד מאוד רצינית. זה עולה כסף למשרד החינוך, אבל לא נורא כי זה יציל חיים.

לא הוצגו כאן כל הנתונים, כמה הערבים מעורבים בתאונות דרכים בישובים יהודים. הנתונים האלה לא הוצגו זה מחזק את הצורך לחנך במגזר הערבי לבטיחות בדרכים כי כמו שהוא מתנהג בתל אביב, הוא צריך להתנהג גם בתוך הישוב שלו.

הנושא השלישי, אכיפה. אני יודע שיש מערכת אכיפה אבל צריכה להיכנס אכיפה בנושא תנועה, בנושא עבירות תנועה, לתוך הישובים ולא רק על הצירים הראשיים. אני מבקש שזה נושא שיעלה לדיון.

אני שמח לשמוע שיש תכנית שהולכת לתכלל את כל הגורמים. הייתה בעבר. תכנית כזאת צריכה תקציבים ואני מבקש מיושב ראש הוועדה ומהוועדה להנחות את כל הגורמים כך שיתקצבו את התכנית הזאת כדי שהיא לא תישאר באוויר, כי אחרת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ימשיך לעלות. אנחנו מדברים על מגמת עלייה במשך 10-15 שנים. בתכנון מסודר אפשר להוריד את אחוז ההרוגים.

תודה רבה. תודה רבה לחברי הכנסת שנתנו לי לדבר לפניהם כי אני צריך לצאת לדיון במשרד הפנים.

תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא. אני מוכרח לציין אותך שאתה מגיע לכל הדיונים. הייתי בטוח שבדיון הזה תהיה היענות יותר גדולה של חברי הכנסת הערביים כי אני חושב שזה דבר שמאוד מאוד חשוב להעלות אותו על סדר היום. עובדה, אנחנו רואים שאפילו יושב ראש ועדת המעקב העליונה של המגזר הערבי הגיע ואני מודה לך על כך. אני חושב שחאג' הוא מצטיין הוועדה בנושאים הללו ואנחנו רק לומדים ממנו. נשמח לשמוע מה אתה אומר.

תודה רבה. הדיון היה צריך להיות בתאריך קודם והוא נדחה להיום.

נכון.

כנראה לחברי כנסת היו תכניות אחרות וניתן להם את הקרדיט הזה.

לפני שאני אתייחס לתכנית, אני צריך להתחיל את דבריי בגינוי למה שקרה באוטובוס עם הנהג חאלד סיאם כאשר אישה באה ודיברה דברי גזענות ואני מתייחס גם לשתיקת האנשים. היא ביקשה שיוריד אותה היכן שהיא רוצה ולא בתחנה. היא תקפה אותו מילולית ואמרה לו ערבי מסריח וניבלה את הפה. אני פונה למשטרה בנושא הזה כי צריך לחקור אותו. זה מוקלט ומצולם אצלו באוטובוס וזה הגיע למשטרה. התגובה של משרד התחבורה הייתה שזה חמור מאוד, שזה לא מקובל, אבל הגזענות היא גזענות. הנושא הזה, התקיפה המילולית, יכולה להשפיע על הנהג ועל ההתנהגות שלו כשהוא מסיע אנשים. לכן הוועדה פונה למשטרה על מנת שתחקור ותעמיד את האישה הזו לדין כדי שיראו וייראו.

אנחנו מצטרפים לדברים.

אני מברך על כך שסוף סוף יש הבנה לנושא הזה ומבינים שזה נושא שחייבים לטפל בו נקודתית ולא להסתכל רק על מה שקורה באוכלוסייה הערבית שהיא חלק מהסטטיסטיקה הכללית. אני רואה שרואים את הבעיה, מתמקדים בה ומכינים לה תכנית ועל כך אני מברך. אבל יש לי כמה דברים שאני רוצה להוסיף. לא אחזור על הסטטיסטיקה ולא אחזור על כל הדברים עליהם דיברנו בישיבות הקודמות.

אני רוצה שתיגע גם בנתונים האלה שעלו כאן קודם בנושא של ההבדל הגדול שקיים בנושא חגורות הבטיחות. זה ממש צועק לעין ואני המום מזה.

אני אגע בזה. אני מציע פתרונות בהסתמך על הנתונים. אני לא אחזור ואומר מספר אחוזים, שישים אחוזים לעומת 96 אחוזים או 95 אחוזים. אני אגע בנקודה הזאת.

אני אתחיל בכבישים בתוך הישובים הערביים והעניין של התחבורה. היום הישובים הערביים, רובם ככולם, אין להם תכנית תנועה בתוך הישובים. תכנית של תמרור, תכנית של סימון שהיא מאושרת, שהיא תכנית שעבדו עליה, שיש מהנדסי תנועה שהכינו. זה לא שכל מתכנן בא עם הכביש שלו וכדי שאבני השפה ייראו יפים, הוא צובע אותם לפעמים בשחור-לבן ולפעמים בכחול-לבן או אדום-לבן. זאת לא תכנית. אני מתכוון לתכנית יישובית. הנושא הזה חייב שיהיה לו תקציב והתקציב הזה הוא של משרד התחבורה כי הישובים הערביים, רובם חיים על מענק האיזון שהוא חסר להם והם לא יכולים לממן גם תכניות כאלה. לכן אני פונה ואומר שצריך לממן תכנית כזאת, כי אז נוכל לראות את מעברי החציה. דיברתם על מעברי חציה אבל בישובים הערביים כמעט ואין מעברי חציה. האנשים לא עוברים במעבר חציה כי אין להם אותו אלא הם חוצים את הכביש בכל מקום. זה אחד הדברים שאני חושב שצריך לפעול בו ויחד עם זה תהיה אכיפה. בחוקי העזר של הישובים, יהיו חוקי עזר שיוכלו לאכוף את כל מה שמסביב לנושא הזה. זה יכול לעזור מאוד.

הדבר השני הוא המשטרה. עד היום אנחנו רואים בישובים הערביים מבצעי אכיפה ולא אכיפה מתמדת. במבצעי אכיפה, אמרתי את זה גם בישיבות קודמות, מיד מועברת בווטסאפ אזהרה שיש מבצע ולכן המבצע הזה לא אפקטיבי. רוצים אכיפה כפי שקיימת בכל מקום.

לימודי נהיגה. היום כדי להגיע למבחן בתיאוריה, אתה יכול בכל יום להיבחן ואז יש ניסוי ותהייה. יש כאלה שעוברים את מבחן התיאוריה כשהם לא מוכנים כי אותו אדם הלך לבחינה חמש, שש, עשר פעמים והכין את עצמו לא במאה אחוזים, אבל כל יום הוא עושה את הבחינה ובסוף עובר אותה. מה עושה מורה הנהיגה? מלמד אותו לעצור בעצור, איך להניע את הרכב, לנסוע במהירות המותרת ואותו אדם ניגש לטסט ומקבל את הרישיון. יש לו את התקופה שאני חושב שהיא חשובה בה הוא נוהג עם מלווה, אבל מה אחרי התקופה הזאת? אני מציע שני דברים. היום תיקנו את סולם העבירות עם הנקודות כך שמורה נהיגה יהיה חייב למסור לתלמיד שלו לפני הטסט הראשון טבלה שמשרד התחבורה צריך להכין אותה כדי שהוא ידע מה המשמעות של כל עבירה מבחינה כספית ומבחינת הניקוד. אחרי התקופה שהוא נוהג עם מלווה, הוא צריך לעבור עוד הדרכה, ריענון, מה שעושים אחרי מספר שנים. אני חושב שמיד אחרי תקופת הנהיגה עם המלווה, צריך לעבור את ההדרכה הזאת כי אחר כך הוא יוצא לבד והוא צריך להבין את המשמעות של ההדרכות האלה. אני לא יכול לומר שכל אחד, באותו יום שהוא מסיים את תקופת הנהיגה עם המלווה ילך להדרכה כזאת, אבל תהיה תקופה, כל כמה חודשים, והנהגים האלה יקבלו את ההדרכה כי ההדרכה הזו היא מאוד חשובה כי הם הולכים להיות עצמאיים בנהיגה.

זה לא אופייני לחברה הערבית. זה נכון גם לצעירים היהודים.

לכולם. אם אנחנו ניקח את הסטטיסטיקה עליה דיברת ודיבר עליה אכרם, הצעירים בגילאי 17 עד 24, יש פי עשר נפגעים. זאת התקופה שהם מקבלים את הרישיון. לכן זה גם רלוונטי לאוכלוסייה הערבית יותר. זה יכול להיות לגבי כולם אבל לגבי האוכלוסייה הערבית זה חשוב כי זו התקופה, זה הזמן שהנהג יודע שהוא יכול ללחוץ על הדוושה והוא אפילו לא מסתכל על לוח השעונים כדי לראות מה מהירות הנסיעה שלו והוא טס.

שלא יפרשו את זה כאפליה.

לא. מבחינתי שיעשו את זה לכולם אבל אני מדגיש כחלק מהפתרון. בהתחלה כולם לא רוצים להגיע, אבל אחרי שהם יוצאים מאותה הדרכה או מאותו ריענון, הם יוצאים עם נתונים, עם ידע ועם השכלה יותר טובה.

לגבי בתי הספר. הצעתי קודם ואני מציע שוב, ואני יודע שזה מחייב תקציבים למשרד החינוך. אני מציע שתהיה יחידת לימוד לבגרות בכיתה י"א, כאשר בסוף כיתה י"א הצעירים הולכים ללמוד נהיגה. שתהיה להם חובת נוכחות ויגשו לבגרות.

לגבי הנושא של בחינת הבגרות, די מיצינו את הנקודה הזאת. משרד החינוך מתנגד לזה ואני חושב שלא כדאי שכל היום ניתפס לזה כי עד הבגרות יש לנו בדרך עוד הרבה דברים שכן אפשר לעשות. השאלה שלי היא, יחד עם השאלה שלך, האם במסגרת אותה מינהלת שהוקמה בעקבות החלטת הממשלה 922, האם היו גם תוספות לנושא של חינוך? האם זה נכנס לתוך התכנית הגדולה?

אנחנו דיווחנו על זה. הרשות לקחה 18 מיליון שקלים.

זה חלק מהתכנית הגדולה של 922, החלטת הממשלה.

לא.

אני שואל האם משרד החינוך גם קיבל.

אנחנו העברנו את זה למשרד החינוך. אני פגשתי את המנכ"לית הקודמת של משרד החינוך וחתמנו עם משרד החינוך על הסכם מאוד ברור ומאוד מפורט לתת שעה שנתית בחינוך תעבורתי בכיתה י', ל-3,000 כיתות, ואנחנו הולכים להגביר על זה. דיברתי על זה עם המנכ"ל החדש, עם מר אבואב. יש לזה כסף ואם יהיה צורך, אנחנו נביא עוד כסף לכל הישובים. נתנו אפליה מתקנת - זו הייתה ההנחיה שלנו – לישובים הערביים שקודם כל זה יינתן בכל בתי הספר הערביים, בכיתות י'.

ה-18 מיליון שקלים אלה הם תוספת לתקציב של שנה שעברה?

לא. אלה 18 מיליון שקלים שבזמנו הבאנו לשנת הלימודים תשע"ז.

ברשותכם, אני רוצה להוסיף משפט אחד לעניין הזה. ההנחיה החד משמעית של מר שמואל אבואב, המנכ"ל הנכנס של משרד החינוך, היא שקודם כל בטווח של השנה הבאה כל כיתות י' בחברה הערבית יקבלו את תכנית החינוך התעבורתי.

זו בשורה טובה.

אבל צריך גם לקחת בחשבון ולהבין שנכון להיום קרוב ל-900 כיתות מתוך 1,300 כיתות שיש במגזר כבר לומדות את התכנית הזאת. אני יכול להראות לך רשימות. הייתי בביקור. אנחנו מדברים על סיטואציה בה בטווח של השנתיים הקרובות, כל כיתות י' במדינת ישראל תלמדנה את התכנית הזאת.

העניין של ההסברה בשפה הערבית, זו נקודה מאוד חשובה. הרבה סבלנו מתרגומי גוגל.

אנחנו לא מתרגמים.

הבנתי את זה ולכן אני מברך על זה. אני אתן דוגמה שהיא אולי בדיחה. באחד מבתי החולים יש שלט האומר שמותר רק שני מלווים לחולה. הם תרגמו שאלה מלווים ואני לא יודע אם זה בשוק האפור או באיזה בנק. אנחנו צריכים לדעת לתת את זה בשפת האם של האנשים כדי שיוכלו להבין את זה.

אנחנו אישרנו תקן חדש ברשות לכל נושא ההסברה בחברה הערבית, תקן נוסף שאושר על ידי המועצה לפני חודש.

חאג', תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, יושב ראש ועדת המעקב העליונה.

תודה אדוני. ראשית, אני מודה לכבוד יושב ראש הוועדה על כינוס הדיון החשוב הזה. אני ברקע הפרלמנטרי שלי עסקתי הרבה בנושא הזה והייתי גם חבר ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הזה. יש לי נגיעה אישית לנושא הזה, כמה חודשים לפני שנכנסתי לכנסת ב-1999, היה אירוע טרגי במשפחה ולכן אני החלטתי, עת נכנסתי לבית הזה, להתמסר לנושא הזה. זאת אומרת, יש לי גם רקע מקצועי וגם רקע אישי.

היום בתפקידי כיושב ראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל אני רוצה לקדם מהלכים ותהליכים של טיפול לא רק בשאלות הפוליטיות הרגילות אלא גם בנושאים של חינוך, בנושאים של פיתוח כלכלי, בנושאים של מלחמה באלימות וכמובן בנושא הזה של תאונות הדרכים שהוא נושא שמאוד חורה גם לי וגם לכלל החברה.

אני אגיד לך אדוני היושב ראש כבר בהתחלה. דיברתי עם חבר הכנסת עבדל חכים חאג' יחיא שבמקביל לעבודה בוועד ראשי הרשויות הערביות ובפורום הרשויות הדרוזיות ובמקביל לעבודת הוועדה החשובה, אני אמליץ שאנחנו נקים בוועדת המעקב ועדה שירכז אותה חבר הכנסת חאג' יחיא שתנסה לחבר בין הדברים.

חשוב מאוד.

ננסה לשלב ידיים ולשלב מערכות.

הנתונים מונחים לפנינו והנתונים זועקים לשמים. אין ספק בכך. זאת לא תוצאה של מדיניות של השר האחרון ולא של זה שלפניו ולפני לפניו אלא זה נושא שמלווה אותנו כבר שנים רבות. יש תפיסה לגבי תשתיות ולגבי חינוך, ואני מניח שכל האנשים שיושבים סביב השולחן הזה הם אנשים שנוגעים ישירות לעניין הזה.

אני אגיד לך אדוני היושב ראש, אני חושב שהטיפול בעניין של תאונות הדרכים במגזר הערבי הוא לא רק נושא תעבורתי ולא רק נושא בטיחותי אלא הוא נושא הרבה יותר רחב. הדיון הזה יכול להפוך לדיון חד ממדי כאשר יש לנו את התופעה המדאיגה והטראגית ואז מנסים לשבץ את האבנים במקומות אחרים בתוך המערכות. אני מציע שאנחנו נשאל – והשאלה הזאת לא מופנית לרשות ואפילו לא למשרד התחבורה אלא מופנית לממשלה – מה הקילומטרז' שעושה אזרח ערבי בישראל לעומת אזרח יהודי. הקילומטרז' הוא הרבה יותר גדול. הוא נוסע למקום העבודה, הוא נוסע לקבל שירותים, אם אלה שירותים ממשלתיים או שירותי רפואה. שירותים ציבוריים אין בישובים הערביים, העוני משליך על העניין הזה ועל צפיפות הרכבים. הנושא של הנסיעות והעבודות הקשות, העבודות השחורות, גם זה משליך על מידת הריכוז. זה בנוסף לכל מיני תופעות של הפקרות של צעירים וכולי.

פקקים בכניסה לישובים הערביים כי הכבישים לא מפותחים.

אבל זה לא מצדיק נקודה אחת כמו חגירת חגורות בטיחות.

נכון.

נקודה מעניינת, אבל זה לא קשור לכך שהוא לא חוגר חגורת בטיחות.

יש סיבות אוניברסליות.

אפילו איכות הרכב, החגורה עובדת.

נכון. אני לא בא במקום לשים את זה בסיבות הישירות של הגורם האנושי, של התשתיות, של ההקפדה על החוקים, של הקפדה על חגירת חגורה. זה המובן מאליו ולכן אמרתי שאם אנחנו נתמקד רק בזה, הדיון יהיה דיון חד ממדי. למשל, יש סוגיות שהן אופייניות. משאיות, רוב נהגי המשאיות הם ערבים והתאונות הכי קטלניות הן תאונות שמעורבות בהן משאיות בצורה זו או אחרת. העניין של תאונות חצר, 85 אולי קרוב לתשעים אחוזים מתאונות החצר הן במגזר הערבי וזה בגלל היעדר חניונים למשאיות ולרכבים כבדים ובהיעדר מדרכות והיעדר חניונים מסודרים. הנושא של הטרקטורונים, זאת פשוט תופעה שהיום משגעת את הציבור. כל ילד בן 15-16 מתחיל לנסוע על שני הגלגלים האחוריים באמצע הכביש ובאמצע הישוב העירוני ואין אכיפה ואין מעקב. זה לא יכול להיות. חברים, זה לא יכול להיות. זאת אומרת, יש דברים שהם אופייניים, יש סיבות חברתיות סוציאליות ויש סיבות רגילות שצריך לטפל בהן. אני כמובן מסכים עם דבריו של חבר הכנסת חאג' יחיא בכל מה שקשור לחינוך ולתשתיות.

תשמעו את דיווחי התנועה בבוקר או בערב. פתאום אנשים מגלים שיש ישובים שיש להם שם ערבי בארץ הזאת בגלל דיווחי התנועה. מישהו שאל את עצמו למה זה קורה? יש בעיות של צוואר בקבוק שפתרו אותן בגוש דן אבל עדיין לא מלא. יש המשך של כביש 6 בסדר, אבל אנחנו בסופו של דבר מדינה אחת ואם נוצר צוואר בקבוק ליד שפרעם, אבלין וטמרה, זה סותם את כל הצפון ומנתק אותו מהמרכז.

אף אחד לא ישלה את עצמו שאם אנחנו לא מטפלים או אם הממשלה לא מטפלת בבעיות של תחבורה ובבעיה של זרימת תנועה בישובים הערביים, זאת כבר בעיה של ערבים. יש מרכיב של אפליה? כמובן שיש מרכיב של אפליה אבל יש גם מרכיב של הזנחה ושל חוסר הבנה. לתחבורה אין אופי לאומי, אין לה תווי פנים לאומיים. האפליה יכולה להיות עם תווי פנים לאומיים אבל התחבורה לא יכולה להיות במדינה בה אמורה להיות נגישות תחבורתית.

אני חושב שיש מקום – אולי אדוני היושב ראש, אחרי שתלמד את הנושא הזה – להזמין את משדי הממשלה השונים כמו משרד הכלכלה, משרד העבודה. אני זוכר שפעם אחת עמדתי בכנסת על הדוכן וראש הממשלה הזה ישב ואמרתי משהו על יצירת מקומות עבודה. הוא סיפר על הרחבת התחבורה הציבורית לגני טרום חובה כדי לקלוט את הילדים לאפשר לאנשים לצאת לעבודה. שאלתי אותו למה הערבי צריך ללכת למקום עבודה ולמה מקום העבודה לא יכול לבוא לישוב הערבי? אתה מדבר על החלטה 922, זה עורבא פרח. שום דבר. שום כלום. רוצים כאילו לקבוע אמת מידה של התכנית הזו, של 922, אבל שום דבר לא מתקיים.

משרד החינוך לא בתוכה.

זאת השאלה ששאלתי קודם.

החינוך לא בתוך תכנית 922.

זה לא נכון.

זה כן נכון.

יש מקום לגייס גם את הציבור הערבי ואת הנהגתו בכל המוקדים הקיימים. אני זוכר שיום אחד כינסנו את האימאמים מכל הארץ באום אל פאחם על מנת שיטיפו במסגדים לעניין בטיחות בדרכים כי זה דבר חשוב. אני חשוב שיש תפקיד לאנשי הדת, יש תפקיד לראשי הרשויות, יש חשיבות להקים חניונים לרכבים כבדים מחוץ לישוב כדי שלא בין הילדים תיסע משאית.

אני מודה לך.

תודה רבה.

יש לי דיון במקום אחר. אני ממרכז השלטון המקומי.

בבקשה. בדיוק הגעתי אליך.

תודה לכל מי שטרח והגיע, תכנן, עבד ועמל למען הישיבה הזאת ואכפת לו מהנושא הזה. כל אחד שנמצא כאן או שהיה, אין לי ספק שאכן מה שקורה כואב לו. אני לא רוצה להוסיף על דברי עמיתיי, אבל הבעיה הזו היא נגזרת מעוד בעיות שנוגעות למגזר הערבי, אם זה תכנון ובנייה, אם אלה תשתיות, אם אלה בעיות בתחבורה, תכניות תמרור כמו שאמר חאג' יחיא, בעיות של חניונים למשאיות שאלה בעיות חמורה. אתה נוסע בשעות הלילה, אתה כבר לא רואה מדרכות ואתה נוסע בין המשאיות.

בשביל ההבנה שלי, בוא ניקח רשות מקומית – אם קיים דבר כזה – שהיא יחסית חזקה. זאת אומרת, שהיא פחות או יותר יציבה מבחינה כלכלית. אולי מישהו יכול לתת לי דוגמה לרשות כזאת.

אין רשות כזאת.

לא קיימת? אפילו לא אחת?

ירכא.

שם קטסטרופה בתחבורה.

זה לא משנה, המועצה לא בגירעון. המועצה היא מועצה חזקה. יש לה הרבה הכנסות.

תקשיב לאן אני חותר. אם ניקח רשות כזאת, שם אין בעיה לקחת עשרים אלף שקלים או אפילו מאה אלף שקלים ולעשות תכנית תחבורתית, האם שם התמרור עובד? האם המקום שם כן מתומרר? האם הדבר הזה נמצא במודעות?

אין סיבה שזה לא יעבוד.

אבל מה קורה בישובים החזקים יותר? אותם מעטים שקיימים. שם זה כן עובד?

האכיפה של המשטרה במגזר הערבי היא חגורה, פלאפון, דרך בין עירונית. אין שם תמרור עצור. אפשר לבדוק את הנתונים האלה.

למה אין תמרור? אין ועדת תמרור עירונית?

משרד התחבורה צריך לאשר.

יושב ראש ועדת תמרור ברשות זה ראש העיר והוא יכול לכנס את הוועדה ויכול להביא את נציגי משרד התחבורה. הוא יכול לעשות זאת. יש בעיה אחת שאני מסכים עם מוחמד שיש מקומות בהם אין כסף לתכנית כזאת.

ברשותך, אני רוצה להמשיך את קו המחשבה שלך, מה שאמרת לפני שנכנס מר ברכה ומה שאמר מר ברכה, שאתם הולכים בדרך כל הצעת מחליטים.

הממשלה. אנחנו מנסים לדחוף אותה.

תזמנו את המנהיגות הערבית ותשמעו ממנה. תשמעו מהשטח מה כואב לתושבים. קחו פיילוט של כמה ישובים ומשם להתחיל ללחוץ על הממשלה לגייס כסף לנושא הזה כי הנושא הזה מאוד חשוב ומאוד נוגע גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. זה עניין של חיי אדם.

אני מקווה שאחרי הדיון הזה לא נצא כמו שקורה אחרי הרבה דיונים אחרים כשכל אחד הולך לעיסוקיו והנושא נשכח. את הנושא הזה צריך להעלות על סדר היום וצריך לעבוד יום ולילה. זה מאוד כואב, זה מאוד מאוד מקשה על החברה הערבית כמו נושאים אחרים שכל הזמן אנחנו נלחמים למענם. אני מקווה שהנושא הזה סוף סוף יילקח ברצינות ויושקעו כספים לטיפול בבעיה הזאת. תודה רבה.

מרכז השלטון המקומי עשה משהו בנדון? האם אתם כפורום ראשי רשויות הכנתם משהו? אולי כדאי שגם אתם תרימו להנחתה.

אנחנו מוכנים.

צריך לדבר עם חיים כדי לעשות איזושהי עבודה בעניין הזה, לנסות לפלח את הנקודות האלה. אני יודע שאלה בעיות תקציביות ובעיות תשתיתיות ובאמת העלה חבר הכנסת לשעבר ברכה את הנקודה הזאת ולדעתי הוא צודק. זה נכון שהאזרח הערבי עושה הרבה קילומטרז' מזה שעושה אזרח יהודי ממוצע.

אני מבטיח לך להעלות את הנקודה הזאת.

אני אומר, אדרבא, אני מאתגר אתכם. תכינו אתם. לא רק כסף ותקציבים אלא גם כסף ותקציבים אבל גם פעילויות. אם אתה בא ואתה דורש ממשרד התחבורה תמרור של רשות מקומית, מי יגיד לך לא? יכינו לך תכנית. זה כבר יגיע למצב שבו אתה מקרב את הכלים ולא רק מדבר בגדול על הנושא. לדעתי אני מאתגר אתכם בעניין הזה, שמרכז השלטון המקומי ייקח את המגזר הערבי וינסה להכין איזושהי תכנית. כך מתחיל שיח. אני הייתי ראש עיר ואני יודע שאם אתה לא בונה את הדברים האלה, הם לא יוצאים. לבוא ורק לדבר על כך שחסר – כלום לא יקרה.

אני מבטיח לך להעלות את זה.

אם אתה צריך עזרה עם ביבס, תגיד לי ואני אדבר אתו.

ראש המועצה המקומית מרר.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש, הרשות הלאומית שותפה מלאה לנושא הזה וכל הכבוד. בשנתיים האחרונות אני מרגיש את זה טוב. אני מדבר על הנתונים ואיך הגענו למצב הזה. אמרתם מדינה בתוך מדינה וזה היה וזה עדיין כך. חבל שהגענו למצב הזה שכולם עכשיו בוכים עליו. המגזר בכלל מוזנח. כל הזמן היה מוזנח מכל הבחינות. למה הגענו למצב הזה? יש הרבה אלמנטים שגרמו לנו להגיע למצב הזה. תקציבי תשתיות, סוציו אקונומי, הסוציו אקונומי משליך על רכבים משומשים בהם משתמשים בהם התושבים. אם אתה נכנס לעומק, יש הרבה אלמנטים גרמו לכך שנגיע למצב הזה וחבל שהגענו למצב הזה. טוב שעכשיו אנשים התעוררו ואני מקווה שזה ימשיך. אני מקווה שתהיה התייחסות כפי שאנחנו רואים בתקופה האחרונה.

נדבר על תשתיות בתוך הישובים. שנים על גבי שנים נסללים כבישים בתוך הישובים ללא כל תכנון. היום אנחנו מתמודדים עם זה. אין מדרכות, אין תמרור ואין כלום בתוך הישובים. בשכונות החדשות אנחנו מתחילים לתכנן אבל בתוך הישוב עצמו – זה לא קיים. אני צריך לדאוג למדרכה, צבוע אותה, לתמרר את המקום ותתמודד עם הבנייה הבלתי חוקית או עם הבנייה שבנו בסמוך לכביש שגם זה מהווה עוד בעיה.

אנחנו נתקלים עכשיו בהרבה בעיות אותן אי אפשר עכשיו לפתור. אני חושב על זה כל הזמן, כולל בלילה, איך אפשר להסדיר את העניינים האלה עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, אחרי כל כך הרבה שנים של התעלמות מהישובים שלנו.

יכול להיות שגם אנחנו אשמים. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו הפקרנו. ראשי הרשויות לדורותיהם, גם הם הפקירו. גם התושבים הפקירו. אבל מדינה בת 69 שנים ואנחנו עדיין דנים על דברים כאלה – חבל מאוד.

הסברה חשובה מאוד ואנחנו מרגישים את זה וגם מרגישים את המשטרה ואת השתתפות הרשות הלאומית. אנשים מתעניינים ואפילו מתקיימים ויכוחים. אני עוקב אחרי כל ההתכתבויות בווטסאפ.

המידע הזה חשוב מאוד.

כן. יש כבר התעוררות בקרב התושבים בכל התחומים והעניין הזה של הבטיחות בדרכים במקום גבוה.

יש לנו תופעה של חניית רכבים ואוטובוסים ברחובות. אנחנו צריכים לממן מגרשי חניה מחוץ לישוב, אבל אין לנו תקציב לכך. באשר לשיפוץ שטח של מועצות אזוריות, שוב אנחנו נתקלים בבעיה. אני הולך לקדם עניין כלשהו או תכנית מסוימת, אבל נתקל בבעיה הזאת והיא לא בשליטתנו. לך תעקוב אחרי זה ותתמודד עם התכנון והבנייה, דבר שלוקח עוד שנים והמצב נצבר שנים על גבי שנים.

אני אפסיק אותך כאן. גיורא, אולי נאתגר את עצמנו בנקודה הזאת של חניון בכניסה לעיר.

לרכבים כבדים.

ודאי, לרכבים כבדים. זה לא חייב להיות חניון ברמה הכי גבוהה בעולם אבל העיקר להכשיר מקום. יכול להיות שכדאי ליזום דיון עם משרד הפנים, למרות שהיום תכנון ובנייה נמצא במשרד האוצר. אולי משרד הפנים הוא זה שצריך להיות הטריגר לנושא הזה, לנסות לתת פתרון כי אין כאן בעיה גדולה של תכנון ובנייה. גם ישוב שעדיין אין לו תכנית מתאר, אפשר לעשות הכשרת שטח זמני כזה או אחר. אני זורק את זה רק כרעיון. ראש רשות, אחרי שהוא יקבל החלטה - אם יהיה לו חניון כזה בכניסה לעיר - שלא ייכנסו רכבים פנימה וזה ייאכף על ידי המשטרה, הוא יעשה את זה. זה אפילו יותר קל מתמרור עצור כשאין לך מדרכה או דברים מהסוג הזה. לפחות בנושא הזה של משאיות גדולות או אוטובוסים, אפשר לחשוב על זה.

היושב ראש, יש סוגיה שאני חושב שהגיע הזמן לשקול אותה וזה עניין של שעות הנסיעה של רכבים כבדים בכבישים בין עירוניים.

זה נושא נוסף.

זה נושא מאוד חשוב.

הישיבה הבאה של הוועדה שלנו היא בנושא משאיות, על הטכוגרף.

יום אחד הייתי בדובאי, שם יש מסלול אחד לרכבים כבדים ואף רכב כזה לא יכול לצאת ממנו.

גם באירופה. בהרבה מקומות באירופה.

בקשר לתמרור, בקשר לתכנית תחבורתית בתוך הישוב, אני כבר עשיתי אותה לפני שש-שבע שנים ואפילו יותר. אנחנו מתחילים לממש אותה בעזרת המשטרה ובעזרת כל הגורמים. אני משתמש בחוקי העזר שלנו כך שדוחות אנחנו כבר מתחילים להוציא בקשר לחניות המשאיות והאוטובוסים בתוך הישוב. יש מהומה גדולה. למרות כל המצב הקשה הזה מבחינת תשתיות, רק בשנה האחרונה אני מרגיש את המשטרה שהתחילה להתעניין כמו שצריך והתחילה להיכנס לישובים. יכול להיות שקודם היו סירובים וכל מיני סיבות בישובים. אני ביקשתי את האכיפה של המשטרה בתוך הישוב כבר לפני עשר שנים ושוב אני מבקש מהמשטרה שתעקוב יום יום ולא רק תעשה מבצעים פה ושם. כשיש מבצעים, עובר מסר בין הקבוצות שהמשטרה אורבת במקום מסוים.

יש לנו תכנית עם המשטרה וכבר הוקמה נקודת משטרה עד שתקום תחנה סופית. התחלנו בתכנית ואני מקווה שנמשיך בה אלא שצריך לתקצב את התכניות של הרשות ולתקצב את המשטרה בכוח אדם.

תודה רבה. עכשיו נשמע את המשטרה. אני רוצה לשמוע מכם מה המצב, מה התכניות ואיך זה מסתכרן עם הדברים ששמענו מגיורא בתחילת הדיון.

אני מפקד נקודת מרר שיושבת במרר ונותן שירות לעוד כמה כפרים בסמוך. חלק מההחלטה 922 שעלתה כאן לסירוגין, הוא הקמת תחנות משטרה במגזר לטובת העצמה, שיתוף פעולה, מעורבות ואינטרס משותף. מתוך זה אנחנו באים. אכיפה והסברה בד בבד. מניעה והסברה, מה שקורא לו המפכ"ל מניעה מצבית, לצד אכיפה, שניהם כאחד.

אני כמפקד נקודת משטרה משתדל לתת את השירות הטוב ביותר. זה בא לידי ביטוי הלכה למעשה בצורה של הרצאות, הסתייעות במכובדים, אנשי דת ופורומים ששותפים לכל הפורומים, כמובן ראש המועצה ואנשיו, קריאות במסגדים.

כמה אנשים יש לך בשטח? אנשים לאכיפה. מבקש ראש המועצה שתאכפו.

אנחנו אוכפים. עושים את זה. אני אומר שלמשטרה הכי קל לאכוף אבל אני לא רוצה ליצור אנטגוניזם ולכן בד בבד אנחנו הולכים להסברה. אנחנו משקיעים לא מעט במניעה מצבית, בהסברה, בחלוקת מנשרים, סיירת הורים שעובדת במרר ונותנת את המפגש עם בני הנוער בסיכון והכוונה, חשיפה ליכולות של המשטרה, ישיבות משותפות, ימי עיון מרוכזים גם מטעם החברים ממשרד החינוך, מהיחידה לטיפול בסמים ואנשים מטעם נוער בסיכון. נגמלי אלכוהול, נפגעי תאונות דרכים, משפחות שכולות, סימולטור שממחישים להם בשיתוף עם הרשות איך הדברים האלה באים לידי ביטוי ומשפיעים.

נושא של הטיפול בגרוטאות. מתנדבים של המשטרה שמכוונים בבוקר, היכן שיש מפגעי בטיחות, בסמוך לבתי ספר הבעייתיים. מודל טרקטורונים עליו דיברו כאן. הנושא של האכיפה, אזהרה, לקחת אותו כשותף, להחתים אותו על איזשהו מסמך עם כל הפרטים אחרי שעשינו את המיפוי ולחייב אותו עם אכיפה שלנו בהמשך.

כמה שוטרים וניידות יש לך?

כרגע הנקודה – כחלק מתאריך ארוך זמן של כחמש-שש שנים – מונה עשרים שוטרים. בעוד ארבע שנים תהיה שם תחנה שמונה שבעים שוטרים.

איפה היא?

אני מדבר כרגע על מרר. במחוז הצפוני יש שלוש נקודות ועוד שלוש תחנות שמתחילות לפעול והן כוללות מאה שוטרים במג'דל כרום, בתמרה, בכפר קנא, שאלה שלושת התחנות, ויש עוד שלוש נקודות שהן מרר, שיבלי וכפר מנדא. זה לא מובן מאליו אלא זה איזשהו תהליך שהתחיל כאן בעזרת השותפים, כאשר כמובן אתם חלק, ואנחנו בשטח.

מה עם נושא ההדרכה של משמרות זה"ב?

אנחנו עושים את זה כחלק מההדרכות בסיוע של זהירות בדרכים. אנחנו עושים את זה בבתי הספר.

ארבע שנים לא עשיתם את זה.

אני בצפון. יש ערכה שמועברת.

אתה מדבר על תחנה ספציפית של המשטרה. אנחנו לא רואים תכנית משטרה אלא אנחנו רואים תכנית של תחנה שהיא תחנה ספציפית.

אני כרגע מייצג את הצפון.

אני שואל לגבי הדרכות.

אני אומר שבנושא ההדרכות אפשר יותר.

לפי מה שראיתי בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אם אני לא טועה, יש חוסר גדול בהדרכות.

ללא ספק יש חוסר. אני לא עושה כמו שאני רוצה וכמו שאני מצפה לעשות אבל אני עושה מה שתלוי בי בשיתוף הגורמים, גם זהירות בדרכים וגם הרשות.

לעניין האכיפה. חשוב לומר שאנחנו נוגעים באכיפה בתוך הישוב עצמו, מעבר לבין עירוני. אני אומר שלפחות אצלי, היכן שאני אחראי, מבצעים ברמת תחנה, מחוז, משרד התחבורה שגם שותף לעניין הזה, שימוש במצלמות. אתם מכירים את עיר ללא אלימות, גם במודל הזה אפשר לאתר את אותם מפירי חוק ואנחנו מגיעים אליהם ומטפלים בהם.

העניין האחרון שהוא עוד נדבך, נושא של התשתיות. אנחנו עובדים כאן גם על תשתיות. כמו שאמר ראש המועצה, אנחנו עושים זאת ביחד ובשותפות מלאה ומנסים לתת את הפתרון המיטבי עם תכנית תמרור שקיימת, אבל צריך עוד כסף. מנסים לתקן. כאן צריך את הסיוע הזה לגבי ועדת תמרור, שילוט וכולי.

מה שסוגר לפחות מבחינתי את העשייה, זה פרסום. אפשר לעשות מעט ולתת לזה פרסום ואפשר לעשות הרבה ולתת לזה פרסום. כאן אנחנו משקיעים לא מעט בפרסום באמצעות האתר של המועצה ובאמצעות הדוברות של המשטרה כדי לתת את ההד ואת הטריגר להביא לידיעת כלל הציבור שהוא שותף מלא – גם ההורים, גם המחנכים, גם בתי הספר, גם אנשי המועצה. אני אומר שללא ראש המועצה שנותן את הדחיפה ואת הגיבוי, הדברים לא היו קורים. הוא אמר שזה תהליך ועכשיו מרגישים בו. חשוב להביא את הדברים האלה לידיעת כל הציבור. תודה רבה.

יש מישהו מהמשטרה שרוצה להתייחס בהיבט הרחב? כאן קיבלנו סקירה. אדוני ראש המועצה, אין לי ספק ויש לי הרגשה שהנתונים אצלך בסוף השנה הזאת או בשנים הבאות יהיו יותר טובים.

אני מקווה.

כשיש הידברות ושילוב ידיים, אני אומר לך מניסיון שזה עובד.

רמ"ח מחקר ופיתוח, אגף התנועה. מבחינת אגף התנועה. אנחנו מציינים שאגף התנועה מקיים מיקוד מאוד ספציפי. אגף התנועה ממקד את הפעילות שלו במוקדים מסוכנים ומכווין את הכוחות שלו לבצע את המשימות בצורה מאוד מסודרת. יש עלייה משמעותית של בין ארבעים ל-45 אחוזים בהיקפי אכיפה, לרבות חגורות בטיחות ולרבות עבירות מסכנות חיים ובריונות.

בהיבט ההסברתי אנחנו מקיימים שותפות פעילה ואנחנו מסייעים לרשות בכל מה שקשור להיבטי ההסברה שהם בתוקף אחריותה.

אנחנו מבצעים אכיפה גלויה וסמויה, יצירתית, על מנת להדגיש את יכולת ההרתעה שלנו. אם פעם היו מתקיימים מבצעים על פני שעות רבות בתוך ישוב או כפר ערבי, אנחנו משנים את הפעילות שלנו ונכנסים בצורה שהיא אקראית ומשתנה וזזים ממקום למקום בתדירות מאוד מאוד גבוהה, באמצעות יחידות אופנועים שלנו, הסיירת, והניידות.

אנחנו מדגישים שגם ברמת הנדסה ותשתיות, אנחנו גורם מייעץ. אנחנו משתתפים באופן תדיר בכל ועדה שמתכנסת ונותנים את ההמלצות שלנו יחד עם הרשות המקומית.

אני חושב שהתהליך צריך להמשיך להיות תהליך משולב בו הרשות, נציגי ציבור, עסקני המקום, לוקחים יותר ויותר לאחריותם את ההובלה, גם בבקשות, גם בדרישות, גם בהעלאת רמת הדיווח בכל מה שקשור לעבירות המתרחשות כתוצאה מהתנהגות הציבור ועל ידי כך השותפות הזאת בהחלט יכולה להניב תוצאות. ראינו כאן את מודל מרר.

צריך להדגיש שהשר לביטחון פנים מוביל מהלך של התעצמות, הסטת תקנים בתוך המשטרה וגיוס מבחוץ לטובת הלחימה בתאונות הדרכים. הקמת התחנות המגזריות במסגרתן יש שוטרי תנועה צבועים בתוך התחנה, שהמשימה שלהם היא לאכוף את חוקי התנועה בתוך הרשויות והערים הערביות, במסגרת הקמת התחנה.

צריך לציין שהמפכ"ל הנהיג יעד שהוא יעד ברור לצמצום תאונות הדרכים בתווך העירוני, מה שמוביל לעשייה משולבת אליה נחשפתם ושמעתם עליה באמצעות ידידי מנקודת מרר. זה תהליך שהולך ומתממש בהרבה מאוד תחומים ואזורים.

כמשטרה אנחנו נמשיך לממש את אחריותנו לאכיפת חוקי התנועה ואני מדגיש מסוכנות ובריונות כביש זה דבר שמאפיין. הוקמה יחידה לאכיפה כנגד רכב כבד והתוצאות יגיעו. אנחנו כבר מזהים ירידה במעורבות רכב כבד בשנת 2017.

בלי עין הרע.

כמובן בלי עין הרע. אנחנו נמשיך לממש את זה. כמובן תהיה הגברה של הסמכויות המינהלתיות, שימוש בכל מה שקשור לאכיפה בתווך העירוני והבין-עירוני. ראש האגף משקיע המון עשייה ומחשבה בהפעלה ובביסוס הכוח על הצירים וגם בתוך הערים. אנחנו מקיימים תהליכי פיקוח ובקרה על כל הפעילות שמבצעות תחנות המשטרה, גם באמצעות בקרות שטח וגם באמצעות בקרות נתונים, עשייה ובדיקת תכניות התקיפה שמבוצעות על ידי התחנות.

יש לא מעט עשייה משטרתית ואני מדגיש שחשוב שיתוף הפעולה, חשוב שכל הגופים העוסקים במלאכה הזאת שהיא מלאכה חשובה, להציל חיי אדם, ימשיכו לעשות.

ראשי הרשויות בהשלטת הסדר באמצעות חוקי עזר עירוניים, יכולים לתרום רבות גם כפעילות תומכת לפעילות המשטרתית ואנחנו נקווה שהתוצאות לא יאחרו להגיע. תודה.

תודה. יעקב אדלר, אנשים באדום. לאחר מכן משרד התחבורה.

יש לי כמה נקודות להעלות. אני אקצר. צריך למקד את הנושא בנושא החינוך כי החינוך והתנהגות של כולנו, המשתמשים בדרכים, זאת בעצם הבעיה הראשונה במעלה. לא התשתיות, לא המכוניות ולא דברים אחרים אלא החינוך, ההתנהגות כלפי הזולת. זו בעיה שצריך להתחיל לטפל בה מהגיל הצעיר ביותר.

אנחנו בעמותה שלנו, אנשים באדום, פיתחנו תכנית שכוללת שלושה דורות. הילדים רואים את ההורים נוהגים וימשיכו לנהוג כמוהם. לכן אנחנו משלבים בהדרכה הזו את האבות, את האימהות, את הילדים, את הסבים והסבתות. אנחנו עושים להם פעילות מרוכזת בבתי הספר העממיים, בכיתות הנמוכות, וכולם משתתפים בה. יש לנו עם זה ניסיון טוב. התחלנו את זה בארבעה-חמישה בתי ספר באזור המרכז ביחד עם הרשות אתה באנו בדברים ואנחנו נרחיב את זה גם לסקטור הערבי.

טוב מאוד.

כמובן שאי אפשר לתרגם מעברית לערבית ולחשוב שזה יפעל אלא יצטרכו להתאים את זה לאוכלוסייה באופן ספציפי.

רציתי לומר משהו לגבי הביקור בבית לוינשטיין. אני כרופא אורתופד שטיפל בהרבה נפגעים הבאתי בזמנו חיילים לבית לוינשטיין. חיילים נהגים. הבאתי אותם כדי להראות להם את הנפגעים.

גם הוועדה הייתה שם בסיור.

הדרכנו את הנפגעים שידברו אתם ויסבירו להם מה קרה. לא היו לזה כל תוצאות מכיוון שכל נהג , אפילו שהוא התרשם מחומרת הפגיעה, אומר שלו זה לא יקרה כי הוא נוהג טוב יותר מהבחור שנפגע. לכן כל הנושא הזה לא הניב כל תוצאות, עד כמה שיכולנו לבדוק את זה.

נושא התשתיות צריך למקד לנקודות הסיכון. נקודות הסיכון הם בתי הספר. יש להקטין את המהירות לפני בתי הספר. מגרשים לחניית רכב כבד, ביררנו את זה. חלק מהנהגים אותם שאלנו אמרו שהם מצטערים אבל הם חוששים להשאיר את הרכב באיזשהו מגרש אם אין בו שמירה. לכן הם שמים את הרכב ליד הבית. צריך להתחשב גם בשיקול הזה.

תודה רבה. משרד התחבורה ולאחר מכן פרופסור קובי פלג.

שלום לכולם. אני ראש מינהלת הגליל והנגב במינהל תשתיות.

יש לך הרבה מה לומר היום, אחרי כל מה ששמעת.

אשתדל. הפעילות של משרד התחבורה בתחום העירוני מתמקדת בעיקר בשלושה תחומים עיקריים כאשר התחום הראשון הוא הרחבת שירות תחבורה ציבורית בתוך הישובים, כולל תשתיות להרחבת השירות. התחום השני הוא פעילות והתמקדות במוקדי סיכון ופעילות בטיחות בקרבת מוסדות חינוך ומוסדות ציבור. התחום השלישי הוא פרויקטים לפיתוח תחבורה שמטרתם להזרים את התנועה ולטפל בצירים ראשיים, הרחבתם ובמקומות שהכבישים צרים, לעקוף את המקומות האלה ולהזרים את התנועה בתוך הישוב. אלה שלושת התחומים העיקריים בהם אנחנו מתמקדים.

הפעילות או הפרויקטים שאנחנו מטפלים בהם, באים אחרי שישבנו עם כל רשות ורשות במגזר. ראש הרשות הציג את הצרכים שלו, מה הוא צריך בכלל בכל התחומים, וגיבשנו תכנית רב שנתית לפי סדר עדיפות, מה עושים בעדיפות ראשונה, שנייה ושלישית וכולי. תכנית רב שנתית לפי הצרכים שראש הרשות הגדיר אותם והציג אותם.

מי מבצע את הדברים הללו בתוך התחום העירוני? הרשות?

לא. הביצוע על ידי חברות מנהלות של משרד התחבורה.

זאת אומרת, זה לא ביצוע על ידי הרשות.

לא. לא על ידי הרשות. הרשות מקבלת מימון של מאה אחוזים.

שינויים גיאומטריים על דברים מהסוג הזה, ברשויות ערביות זה הולך ישירות.

זה הולך ישירות על ידי חברות מנהלות. הישוב מקבל פרויקט ומימון של מאה אחוזים. אין כאן מצ'ינג, חוץ מהפעילות של הסימון אבל תכף אני אתייחס גם לזה.

כל הדברים עליהם דיברנו, יש כאן מרכיב בטיחות כי ברגע שאנחנו עושים כביש, אנחנו עושים מדרכות, עושים תאורה, עושים מעברי חציה, מזרימים צמתים, בעצם אותו פרויקט שאנחנו עושים אותו, כוללים בו את כל הבטיחות ואת כל מרכיבי הבטיחות וכך אנחנו מוסרים אותו לישוב אחרי סיור מסירה.

מבחינת תקציבים. הסעיף הראשון הוא סימון והתקנים. מדי שנה יישובי המגזר מתוקצבים בכ-10.5 מיליון שקלים, תקציב שהולך לכל רשות ורשות, להבדיל מחברות מנהלות. הישוב עצמו מבצע את התשתיות האלו. מדובר על סימון והתקני בטיחות. כל ישוב מקבל סדר גודל של כ-120 אלף שקלים. ההשתתפות היא בתשעים אחוזים. זאת אומרת, המצ'ינג של הישוב הוא קטן. פעם הוא היה שלושים אחוזים אבל עכשיו הוא עומד על עשרה אחוזים בלבד. הישוב עצמו מבצע את הפעילות הזאת. אגב, 10.5 מיליון שקלים מתוך 25 מיליון שקלים בכל המדינה. זאת אומרת, אחוז הסעיף הזה הוא יחסית טוב.

מבחינת ביצוע בפועל בתשתיות תחבורה בשלושת התחומים עליהם דיברנו, בשנת 2016. בפועל, השקעה במזומן, הושקעו בסך הכול 322 מיליון שקלים שזה יותר מאשר היה בשנים עברו.

כל מה שאתה אומר, אתה מדבר על התשתיות בתוך הערים?

רק עירוני.

אין לנו נתונים בנושא עליו דובר, דרכים בין עירוניות והכניסות לישובים.

זה לא כולל דרכים בין-עירוניות שהם בטיפול נתיבי ישראל ואולי גם להם יש מה לומר בקטע הזה. אני מדבר על העירוני בלבד. ההשקעה בשנת 2016 עמדה על 322 מיליון שקלים. בסוף שנת 2016 קיבלנו מהאוצר תקציב ותקצבנו פרויקטים חדשים בהיקף של 305 מיליון שקלים כאשר הביצוע שלהם בעצם החל ב-2017. מתוך הפרויקטים האלה, מיפוי או בדיקה שעשינו, יש פרויקטים בהיקף של 64 מיליון שקלים שהם מוכווני בטיחות או עם זיקה מובהקת לבטיחות כדוגמת דרכים למוסדות חינוך, דרכים למוסדות ציבור, צמתים ודברים מהסוג הזה. אלה פרויקטים שתוקצבו לשנת 2017 והולכים לבצע אותם בשנת 2017.

לגבי תכנית תקצוב 2017, היא נמצאת עכשיו בגיבוש. אנחנו אמורים לקבל תקציב מהאוצר ואנחנו גם נתכנן ונתקצב בעזרת השם את הפרויקטים של 2017.

ביחס לדברים שהוזכרו כאן, בעצם שני דברים, כאשר הראשון הוא נושא החניונים. נושא החניונים, מבחינתנו, מבחינת משרד התחבורה, עומד בקריטריון לתקצב אותו. אחרי שהישוב או ראש הרשות עושה חוק עזר שיחייב את המכוניות לחנות מחוץ לישוב.

למה לא במקביל? לבוא ולהגיד לראש הרשות שיש לו תקציב, שיכין חוק עזר והמשרד יעבוד במקביל. חלק מראשי הרשויות, אם לא מציעים להם, הם לא ששים ללכת ולשנות ולהכין חוק עזר. תבוא ותגיד להם שאתם מוכנים, יש לכם תקציב. להכין חוק עזר לא ייקח הרבה זמן. הוא יכול לקחת חוק עזר ממקום אחר, לקיים ישיבת מועצת עיר, מעביר את החוק למשרד הפנים ומאשרים אותו תוך מספר חודשים. אני מדבר מידע.

יש נכונות אבל הבעיה העיקרית שלנו היא איתור שטחים. עדיין אף מועצה לא באה אלינו עם הצעה קונקרטית לשטח בו היא רוצה להקים את החניון. עוד לא הייתה מועצה שבאה עם הצעה קונקרטית בקטע הזה.

למה אתם לא פונים? ראש המועצה לא יבוא אם הוא לא יודע שיש לו את התקציב לכך.

יש כמה ישובים שביקשו זאת והכנסנו את זה בתכנית. יש להם את הזמן להתארגן לכך. יש כמה ישובים שכן הכניסו את זה לתכנית. אני יכול להגיד לך בדיוק, אם אני אעיין בצבר, באיזה ישובים מדובר. נדמה לי, אם אני לא טועה, טוראן ודבוריה.

לגבי תמרור. יושב ראש ועדת תמרור הוא ראש הרשות ותכניות התמרור והתמרורים הן באחריות ראש הרשות. לפני מספר שנים, שלוש או ארבע שנים, קיבלנו אישור מיוחד מהאוצר והמשרד תקצב בשנה הראשונה ביצוע תכניות תמרור בכל הישובים, בשנה השנייה מימוש. זאת אומרת, גם תוקצב כל נושא התמרור בתוך הישוב.

במשך ארבע שנים, לכמה ישובים ערבים יש תכניות תמרור?

עשינו את זה בכל הישובים.

אני מדבר על תכנית מאושרת.

לפני כארבע שנים עשינו את זה בכל הישובים. נותר שאותו ראש רשות יעדכן את התכנית מדי שנה או מדי שנתיים או כל זמן אחר שצריך לפי הצרכים שלו. הנושא הזה כן תוקצב ובוצע לפני מספר שנים.

יש לי שאלה כי אתה מדבר על תקצוב. אתה אומר שיש תכניות, יש תקציב לשנת 2016 והשאלה היא אם יש לכם ריכוז של הצרכים אפילו לטווח ארוך, למשך חמש-שש שנים, לעשר שנים. השאלה היא האם אתם יודעים מה הצרכים ולפיהם להתחיל לתקצב. יש לכם תכנית כזאת? אתם מבקשים מהרשויות להגיש לכם תכניות כאלה? בוא נשמע על הנושא הזה עם שימת דגש על העניין של הבטיחות.

אני אומר שוב שיש לנו תכנית כזאת. אנחנו ישבנו עם כל ישוב וישוב וזו תכנית רב שנתית בכל ישוב שהיא לפי צרכים שהרשות הגדירה אותם כאשר הצרכים בנויים משלושת הרבדים עליהם דיברתי, גם פיתוח תנועה, גם בטיחות וגם תחבורה ציבורית. אם כן, יש תכנית כזאת. מקור התקציב שלנו הוא החלטה 922. יכול להיות שהתקציב לא מספיק לכסות את כל הצרכים ולגשר על כל הפערים, אבל לאט לאט, עם השנים, אנחנו מתקדמים.

יש עוד נקודה. הכניסות לישובים, ההתחברות שלהן לכבישים בין עירוניים. זה אצלך? אתם עושים את זה? זה המקור. ביציאות מהישובים, רוב התאונות קורות שם.

בקטע הזה ההתחברות – יתקנו אותי – בדרך כלל נמצאת בנתיבי ישראל. להבנתי יש תקציב של חוצה ישובים. אני חושב שנתיבי ישראל, אם מוגשת אליהם תכנית כזאת או בקשה כזאת, יוכלו לטפל בה.

זה לא באחריות שלך.

לא. זה אל בעירוני.

אני כאן כנציג נתיבי ישראל ובהמשך אני אוכל להתייחס לזה.

אני חייב להגיד שפעם ראשונה שאני כנראה לא אצא מתוסכל מאחת הישיבות כאן. אני חושב שאתם מובילים – גיורא בשם הרשות – תכנית שלפחות בראיית העולם שלי, ואני מכיר לא רע את התחום הזה, אתם הולכים לכיוונים נכונים. במקום לירות על כל היריעה מצפון עד דרום, אתם עובדים ממוקד על קבוצות בסיכון. אני חושב שזאת הייתה אחת הפגישות הראשונות שלנו כאן עת יצאנו החוצה ואמרנו שתתחילו לעבוד לפי נתונים. שאפו על הפן הזה.

עכשיו אני צריך לתת את הפן השני. אני חושב שאחת הבעיות, עם כל מה שאמרתי, היא שאתם עובדים על הרוגים. הרוגים, יש להם יתרון אבל יש להם חסרון. היתרון הוא שהם חד ערכיים, זאת אומרת, קל לספור אותם, אבל הבעיה היא שהמספרים הם מאוד קטנים ואז כל מי שקצת מבין סטטיסטיקה יודע שאתם עושים בעיה.

אני לא מבין את הביטוי עובדים על הרוגים.

אתם עובדים על בסיס של הרוגים.

כשבחרנו את 25 הישובים, בחרנו לפי תאונות קשות לאלף נהגים צעירים עד גיל 24 ובכלל לא לפי הרוגים.

אני כבר מגיע לזה.

אתה צודק בזה כי בסטטיסטיקות, לפחות בכלי התקשורת, מדברים על מספר ההרוגים ולא סופרים את הפצועים כי בתקשורת אומרים שנפצעו קשה, בינוני וקל ובזה נשכח המצב.

אין להם את הנתונים על פצועים.

אבל הרשות עובדת על תאונות. הפצועים בסופו של דבר זה משהו שהוא רנדומלי לפעמים. אנחנו עובדים על תאונות.

אתה עוד פעם בבעיה. עכשיו הכנסת את עצמך לבעיה עוד יותר קשה כשאתה עובד על תאונות. הסברתי לך יותר מפעם אחת שהנתונים שיש לכם על תאונות היא סופר בעייתית, היא לא מהימנה, לא תקפה. זה לא קובי פלג אמר לך את זה אלא הייתה ועדה שמונתה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והיא כתבה לך את זה שחור על גבי לבן. לא לך אלא כמה שנים קודם. אתה מכיר את הנתונים. זה לא נאמר ברובד אישי.

דרך אגב, כאן בדיוק אחת הבעיות. כשאתה עובד על שיעור בישוב, זאת טעות וזאת מפני שאם אתה באמת רוצה להוריד את מספר הפצועים וההרוגים, אתה צריך ללכת על נומינלי. אם יש לי ישוב שמספר התושבים – ואני בכוונה עכשיו סתם אומר – הוא אלף אנשים ושיעור ההיפגעות בו הוא מאוד גבוה, יש לך שלושה ושלושה לאלף זה יהיה וואו. אבל יש לך ישוב עם עשרה מיליון אנשים – אין במדינת ישראל ישוב כזה – ישוב עם חצי מיליון אנשים, אבל שם זה יהיה רק 0.6 אבל זה ייתן לך עשרים אלף, אז שווה לך להשקיע בעשרים אלף. לכן מה שאתה צריך בפן הזה, לעניות דעתי, ללכת על נומינלי ולא על שיעור לאוכלוסייה. שיעור לאוכלוסייה, אנחנו עובדים בדברים אחרים. תחשבו על זה. אני יודע שאתה טוב במספרים, גיורא, וזאת נקודה לחשיבה.

כשהולכים על הרוגים מול פצועים, נכויות כרוניות עולות למשק הרבה יותר. זה לא שאני בא ואומר אל תשקיעו בהרוגים, אל תחשבו לרגע בכיוון הזה.

בזמן התאונה אתה לא בוחר מי ההרוג או מי הפצוע.

זה ממש המשפט הבא שלי. ההבדל בין הרוג לבין פצוע קשה הוא מקרי, הוא רנדומלי לחלוטין. זה אומר שהיות ויש לנו הרבה יותר פצועים קשים, מה שצריך ללכת עליהם כשעובדים על מספרים, זה על הפצועים הקשים. פצועים קשים, זה לא אדם שמאושפז 24 שעות אלא פצועים קשים לפי חומרת הפציעה. אני כבר לא מדבר לא על סבל לנפגע, לא על עלות למשק ולא על אובדן הכנסה וכל ההיבטים האלה.

אם תסתכלו, לחלק מכם שמתי את הנתונים על השולחן, אחת הבעיות היותר מטרידות היא לא רק שאחוז הנפגעים הקשים וההרוגים במגזר הערבי, בתאונות דרכים, הוא גבוה מזה של היהודי, אלא אם אנחנו לוקחים רק את המגמה של שלוש השנים האחרונות, ארבע השנים האחרונות, מ-2013 עד 2016, הייתה עלייה כללית במדינת ישראל אבל אם העלייה הייתה – ואני מדבר רק על נפגעים מאושפזים ולא על נפגעים קלים – של 4.3 אחוזים במגזר היהודי, היא הייתה 23 אחוזים במגזר הערבי. אני מדבר רק על שלוש השנים האחרונות.

למה זה? למה יש פתאום עלייה כזאת?

זאת לא עלייה. זה לא פתאום.

בשלוש השנים האחרונות יש עלייה של 22.8 אחוזים לעומת 4.3.

לא. לא שמעת אותו. הוא אומר שאצל היהודים יש 4.3 אחוזים.

הקו הכחול שאתה רואה, אלה היהודים.

אני יודע, אבל אני שואל.

זה לא פתאום. מה שאמרתי שמטריד אותי, גיורא, זה שבשלוש השנים האחרונות אנחנו עדיין ממשיכים עם עלייה במגזר הערבי של פי בערך חמש לעומת המגזר היהודי, נפגעים שאושפזו. דרך אגב, בדקתי גם נפגעים קשים ואנושים על פי הנתונים שלנו, לא של 24 שעות אלא של חומרת הפציעה, גם בזה במגזר הערבי המספר הוא פי אחד וחצי לעומת המגזר היהודי באותן שנים.

מדובר על הנהג והנוסעים או מדובר על כאלה שנפגעו?

אם תעבור דף, יש לך חלוקה בין נהג, נוסע, הולך רגל. דווקא על זה אני אדלג כי זה די דומה לנתונים שהוצגו כאן ולכן חבל לי לבזבז את זמנכם. אם תרדו לאותו עמוד למטה, תראו שחלק גדול הם באופניים מכניים ובאופניים חשמליים, הרבה יותר במגזר הערבי. אותי זה הפתיע. דרך אגב, בדקנו אז קסדות וראינו שכמעט ואין חבישת קסדות במגזר.

גם אין מסלולים ואין אכיפה.

אני מדבר על קסדות כי באופניים – תקשיבו טוב – כל ההרוגים, כל אלה שנפצעו, כל אלה שהצליחו להגיע בחיים לבית החולים ונפטרו בבית החולים, כולם היו נפגעי ראש. זה אומר קסדות, קסדות, קסדות ללא כחל וסרק.

תתקדם לסיום.

פינוי. עשרה אחוזים מהפצועים הקשים והאנושים בתאונות דרכים במגזר הערבי מפונים ברכבים פרטיים. אתם שומעים מה אני אומר? עשרה אחוזים. לא פצועים קלים, לא פצועים בינוניים אלא פצועים קשים ואנושים במגזר הערבי מפונים ברכב פרטי לבית החולים. היות ואין לנו בתי חולים בתוך הישובים של המגזר הערבי, להוציא נצרת, שגם הוא לא מטפל בטראומה אלא אם הטראומה קשה, אתם חייבים להעביר אותם עד לבתי החולים הגדולים. זה אומר שזאת ריצה של חצי שעה-שעה ברכב פרטי עם פצוע שלפעמים לא מגיע אלינו בחיים.

הם נוסעים יותר מהר מאמבולנס.

זה שהוא מוסע ברכב הפרטי, אתה גם חורץ את גורלו.

כן. ללא כחל וסרק.

סיכום.

כמעט סיכום.

לא. סיכום.

תכניות התערבות צריכות להיות ממוקדות. עשיתי לכם את זה מאוד מהיר, לתוך המגזר הערבי. עשרים ישובים ערבים, כולל המעורבים שהם חמישה, שווים ל-35 אחוזים מכלל הפצועים המאושפזים מתאונות דרכים, במגזר הערבי בלבד. הווה אומר תשקיעו בתוך 15-20 ישובים ערביים, אתם מורידים 35 אחוזים מכלל הפצועים המאושפזים. הווה אומר, אל תעבדו רחב אלא תעבדו ממוקד. סופי שבוע, עד גיל 14, גילאי 15 עד 29, נהגים ללא קסדות, אתה סוגר כמעט את כל האוכלוסייה. תעבדו ממוקד.

דבר אחרון. זאת כנראה הפעם האחרונה שאני אוכל לתת לכם נתונים כי הרשות הפסיקה לממן כך שגם יותר לא יהיו לכם נתונים.

בדרך כלל אומרים שהדבר האחרון שאדם רוצה להגיד הוא הדבר הראשון אלא שהוא שם אותו בסוף. אתם יודעים על העניין?

לא. זה דבר שאנחנו מטפלים בו. יש סוגיה של נתונים של כל הנמענים של הנתונים, מי צריך לממן את זה, מערכת היחסים בין גרטנר, בין הלמ"ס, בין משרד הבריאות, בין הרשות. הרשות היא לא הנמען היחיד. זה נושא שהעלינו אותו בפני ועדת המנכ"לים בעדיפות מאוד גבוהה והוא גם קיבל שם ביטוי לפחות בטיוטה של הצעת המחליטים, כל הנושא של המימון של גרטנר. אנחנו הקטנו את המימון בכשלושים אחוזים או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק את המספר, מ-1.4 ל-900 אלף. יכול להיות שאני לא מדייק.

אני יודע שמ-1.6 לאפס.

לא נקיים כרגע את הדיון הזה, אבל סתם כדי שאני אבין. איך זה עבד עד היום? הם עבדו עבורכם?

עד היום זה עבד בשיטה שהרשות הייתה מעבירה כספים לכל העולם.

זה אני יודע.

בנושא הזה אנחנו הורדנו את זה נדמה לי ל-900 אלף. אני לא מכיר את המספר אפס. אני לא יודע איפה זה עומד. אני מוכן שזה ייבדק.

אני אומר לך את זה בוודאות.

המנכ"לית תבדוק את זה. בלי להיכנס, זה לגמרי תת נושא, אבל פרופסור פלג מוביל תפיסה שהרשות שותפה לה לחלוטין, לשנות את הדרך בה מסווגים פצועים מתאונות דרכים ולאמץ את הגישה של האיחוד האירופאי, של ה-OECD, שנקרא מייז 3. אנחנו מאוד תומכים בזה. יש לנו נקודה קשה או יש לנו פינה קשה עם הלמ"ס ואם יש משהו טוב, אני לא יודע כמה דברים טובים ועדת המנכ"לים יכולה לעשות, זה אחד הדברים היא יכולה לעשות.

זה קשור לחברות הביטוח?

חברות הביטוח משתמשות בנתונים של מכון גרטנר.

אני לא רוצה להיכנס לזה.

אתה לא רוצה מפני שזה עובד לפי כסף ומי שהייתה לה פציעה קלה אבל יש לה עכשיו צלקת בפנים, היא תקבל חצי מיליון שקלים כי היא הייתה דוגמנית קודם לכן. אתה לא רוצה לעבוד לפי זה.

לא. אני לא מבקש. רק שאלתי.

נקודה מצוינת שהעלית קודם וגם גיורא העלה אותה. גיורא אמר ש-15 עד 24 במגזר הערבי הוא פי עשר מאשר במגזר היהודי וזה נכון. כנראה שאחת הסיבות, ואתה נגעת בזה, היא שהנסועה בגילאים האלה במגזר הערבי היא הרבה יותר גבוהה כי במגזר היהודי יש שלוש-ארבע שנים של צבא שאז חלק גדול לא נוהגים כמעט, חוץ מאשר בסופי שבוע. אצלכם אלה הגילאים שנוסעים הרבה למקומות עבודה. זאת אומרת, אם זה היה נבדק פר נסועה.

זה גיל מסוכן.

כן. אין ספק.

תודה רבה על הנתונים. משרד החינוך. לאחר מכן סמנכ"לית ארגון בטרם.

בהקשר הזה של משרד החינוך והפעילות.

תתמקד בקטע של מה משתנה. אנחנו יודעים שנעשית פעילות אבל עכשיו בוא נמקד אותה לשנים.

יש שני אלמנטים שאני רוצה לדבר עליהם עכשיו שהולכים לשנות את התמונה מבחינתנו בהיבט הזה של הפעילות הממוקדת והמורחבת שאנחנו הולכים לעשות בכלל המערכת וגם כמובן בחברה הערבית.

אלמנט אחד הוא שלשמחתי, באמת לשמחתי ומצדי שזה יירשם בפרוטוקול, סוף סוף מגיע מנכ"ל למשרד החינוך שיגביר, והוא כבר הצהיר זאת וזה כבר נכנס לתוך התכנית האסטרטגית שלנו, וירחיב את הפעילות בנושא של חינוך לבטיחות בדרכים מגני הילדים ועד סוף התיכון. בשלב הראשון יש כמה תכניות פורמליות שפועלות במערכת החינוך. בכיתה א' ו-ב' יש תכנית אחת שנקראת ללמוד תנועה, בכיתה ה' יש תכנית שנקראת עצמאים בשטח ובכיתה י' יש תכנית של החינוך התעבורתי. אנחנו מתמקדים בשנה וחצי או בשנתיים הקרובות בהרחבת הפעילות עד למאה אחוזים של תלמידים בכיתות ה' ובכיתות י' שילמדו את התכניות האלה, עם הבדיקה של הסיפור שאנחנו עוד נמצאים בתוכה, של בחינת התיאוריה בסוף כיתה י'.

זה הפיילוט עליו דיברתם באחת הישיבות.

כן. אנחנו בסיום הבדיקה של האמצעים הטכנולוגיים כי הרי למשרד הרישוי יש תנאי סף לקיום בחינת התיאוריה. הם החליטו להגדיר את משרד החינוך כספק שלישי של בחינות התיאוריה ואנחנו בודקים את ההיתכנות הטכנולוגית של איך עושים את זה באמת בפועל בבתי הספר.

מתי להערכתך הפיילוט הזה יסתיים?

אנחנו נמצאים ממש לקראת הסיום של הבדיקה הזאת. אצלי כאן בצרור המפתחות יש מה שנקרא טוקן שמאפשר לי להתחבר למערכת השאלון של רשות הרישוי. אנחנו בודקים כי צריך להבין שהבעיה היא שאם עד היום יש שני זכיינים שמקיימים את בחינת התיאוריה במקומות מאוד מאוד ספציפיים והם On going 24 שעות יכולים לפתוח את המקום הזה, והקהל מגיע כדי להיבחן, אנחנו בעצם צריכים לפתוח עכשיו סדר גודל, בהרחבה הכללית, של 1,200 מקומות כאלה. בכל בית ספר אנחנו צריכים לאפשר לתלמידים להיבחן ואנחנו בודקים את כל ההשלכות בעניין הזה כדי להסדיר את זה. אני מאוד מקווה שעד סוף שנה הזאת גם נצליח לעשות איזשהו פיילוט בסיפור הזה כי יש כוונה מאוד מאוד ברורה של מנכ"ל המשרד לשלב את בחינת התיאוריה כחלק אינטגרלי של תכנית החינוך התעבורתי בכיתות י'. התכנית תיצור גם איזושהי אטרקטיביות, גם איזושהי מחויבות של למידה. בכל מקרה, בשנה הבאה החברה הערבית, כל בתי הספר העל יסודיים ילמדו את תכנית החינוך התעבורתי כחלק אינטגרלי של לימודים בכיתות י'.

יש עוד נקודה אחת שחשוב לי מאוד לומר אותה כאן. הממונה הארצי של החינוך לבטיחות בדרכים במגזר הערבי מר יוסף אבו מוך זכרונו לברכה נפטר בפברואר האחרון ואנחנו מתארגנים עכשיו לאיזושהי התהוות ארגונית אחרת של איך אנחנו מתמודדים עם הסיפור הזה של ההטמעה של החינוך לבטיחות בדרכים במגזר הערבי, כולל בדרום, בצפון וכן הלאה. אנחנו בונים את זה. אני מניח שבתחילת השנה הקרובה תהיה לנו תבנית ארגונית אחרת אבל צריך להבין שאנחנו בהלם מזה. צריך להבין שהוא אדם שהיה אתנו לאורך המון שנים. עוד כשאני הגעתי כמפקח ארצי בשנת 1992, הוא כבר היה שם.

אולי זאת הזדמנות לנסות לשכלל.

כמובן.

התכנית למגזר הערבי, לבתי הספר הערביים, היא תכנית שכתובה בערבית, בתפיסה ערבית ובתרבות ערבית או שהיא תרגום של התכנית היהודית?

היא תכנית שנכתבה בזמנו. צריך להבין שכל התכניות שלנו הן תכניות שפועלות כבר למעלה משני עשורים. אנחנו נמצאים עכשיו בחלק מהתכניות בשדרוג של התכנית ואנחנו משנים את התפיסה. התפיסה היא תפיסה לא של תרגום מילה במילה אלא כמובן התייחסות לתרבות.

אז יש לכם כבר תכניות שכתובות במקור בערבית ולא מתורגמות?

כן. אנחנו עכשיו, לאור העובדה שאנחנו משדרגים כאשר למשל תכנית עצמאים בשטח בכיתות ה' עוברת שדרוג והולכת להיות מתוקשבת. כמובן שיש התייחסות להיבט, לא של התרגום מילולית אלא התייחסות לתרבות ולמרכיבים.

האם בתוך הצוות שמכין את התכניות הללו יושבים אנשי חינוך ופדגוגיה של המגזר הערבי?

כן. בפירוש. כן. יש לנו גם צוות, כל צוות ההנחיה שלנו הוא צוות שהוא בא מהחברה הערבית. הוא לא בא ממקום אחר. הוא מביא אתו את התרבות.

אלה תכניות שאתם אמורים להנחיל לתלמידים?

כן.

כן. על זה הוא דיבר.

אז צריך הכשרת מורים.

כמובן. אנחנו עושים גם הכשרות מורים. אני יכול להראות לכם נתונים. אנחנו עושים הכשרות מורים. צריך להבין שתמונת המראה של מה שקורה באוכלוסייה הכללית היא בחלקה באופן ודאי קורית גם בחברה הערבית באופן יחסי. זאת לא איזושהי סיטואציה בה אנחנו עוסקים רק במגזר הכללי ולא עוסקים במגזר הערבי.

ברור. אגב, אפרופו מכל הכיוונים, אנחנו נתנו למנכ"ל המשרד להיכנס לעבודתו אבל אתה כבר יכול להודיע לו, ואנחנו נתאם בזמן הקרוב, שנקיים דיון מסודר על הנושא הזה.

אם לא, זה לא יתקדם.

אתה אומר שאם לא הוא, אף אחד לא.

אני יכול לומר לכם שבחודשיים האלה שהוא נמצא במשרד, בפירוש העניין מודגש.

אני רוצה ברשותכם לומר עוד דבר אחד. האגף שלי עוסק לא רק בבטיחות בדרכים אלא גם בבטיחות ילדים בכלל. בשבוע הבא, כמו בכל שנה בשנתיים האחרונות, יחד עם ארגון בטרם, יחד עם גלית ועוד גופים אחרים, יחד עם הרשות הלאומית אנחנו הולכים לקיים בשבוע הבא שבוע בינלאומי לבטיחות הילד והולכות להיות פעילויות ממוקדות בנושא של בטיחות בכיתה, בטיחות בבית ובטיחות בדרכים. הפקנו סרטים של אקדמי ברשת ויש מועדים בהם הולכים להיות מוקרנים גם לתלמידים וגם להורים. אני מקווה מאוד שאנחנו בכיוון מאוד מאוד חיובי.

אני חושב כך. אני רוצה לסכם את השנה האחרונה, בה העלינו אתכם על הרמפה בעניין הזה. אני חושב שבאמת מתחיל שינוי. בוודאי שכניסתו של שמואל אבואב רק תוסיף לזה הרבה הרבה תאוצה אבל אני חושב שפתיחה מחדש של תכניות היא חשובה. מה שקרה כל הזמן בנושא חינוך, זה היה הוויכוח אם תהיה בגרות או לא. כל היום התווכחו לגבי העניין הזה ולא קרה כלום. אז לבגרות זה לא ייכנס אבל נעקוב אחרי אותו פיילוט כדי לראות שהוא מתחיל ושהוא פועל וגם פריש-מיש מחדש של העבודה של עשרים השנים האחרונות כדי להתאים אותה לימים אלה.

סמנכ"לית בטרם, גלית גלעד, בבקשה.

תודה רבה. אני סמנכ"לית ארגון בטרם.

רק לקצר.

אני אומר את הדברים בצמצום מכיוון שכולם דיברו יפה ואין לי אלא להוריד את הכובע ולומר בהצלחה. אני מייצגת את הילדים. 12 ילדים מהחברה הערבית נהרגו בדרכים מתחילת השנה. הם חלק מ-28 ילדים בחברה הערבית שנהרגו מתחילת השנה. אלה ילדים חסרי ישע, ילדים שאסור שימותו ושימשיכו למות.

כבוד היושב ראש, אתה ביקשת לראות תוצאות וירידה עוד השנה. לצערי הרב אני רוצה לאכזב אותך. פעילות כזאת לא משפיעה בשנה. צריך לפחות שלוש שנים כדי שהנושא הרציף והעקבי ישפיע ואין כמונו, אנחנו ארגון בטרם עובדים 21 שנים וקיבלנו השנה פרס יושב ראש הכנסת לפעילות בנושא דריסה לאחור. מממוצע של 15 ילדים הרוגים בשנה ירדנו לשישה, לחמישה. הפעילות הזאת צריכה להמשיך יחד עם הרשות הלאומית כמו שעשינו עד היום, יד ביד. רק פעילות רציפה הוליסטית של כל הגופים שיושבים כאן, אבל לא לשנה ולא עד הבחירות אלא באופן עקבי, פעילות תלת שנתית, חמש שנתית, זאת הפעילות שתביא לתוצאה ואנחנו יכולים לתת לכם את הניסיון שלנו.

אני רוצה לומר מילה אחת. יש לנו החלטות ממשלה, מיליארדי שקלים שמושקעים בחברה הערבית, ביניהם למשל החברה הבדואית. לא נתנו היום דגש מספיק על החברה הבדואית. שם הילדים נפגעים כל יום. הייתי מבקשת מהוועדה לבדוק מול משרד החקלאות, שהוא אחראי על התכלול של התכנית הזאת, איך הנושא הזה של היפגעות ילדים בדגש על דריסה לאחור יקבל ביטוי ולא רק להקצות איזשהו משאב דרך משרד הבריאות אלא לשים על זה דגש. אנחנו בשנת 2018 כבר מפסיקים פעילות של שלוש שנים ברשויות הבדואיות. ישב כאן סלמאןן שהוא שותף שלנו. טלאל אלקרנווי, ראש העיר רהט, הוא שותף אמיץ לנושא והוא הבין על בשרו לצערי כמה הנושא הזה חשוב.

אני מבקשת מהוועדה לבדוק מול המשרדים היכן התכנית הזאת. החלטת הממשלה החשובה הזאת משפיעה על הילדים. אני מבקשת לעשות את המעקב. תודה רבה.

תודה רבה. נציג משרד הפנים, יעקב סלמה, ראש אגף עדות.

אני מנהל אגף עדות לא יהודיות במשרד הפנים. אנחנו שותפים מלאים עם הרשות לבטיחות בדרכים. רתמנו את אנשי הדת לפעילות הסברה בנושא הזה של תאונות דרכים ואנחנו עושים אתם עכשיו השתלמות, לאנשי הדת, כדי שיתמקצעו בתחום הזה ויוכלו לעשות הסברה בעיקר בקרב בני נוער ובתוך בתי הספר. אם כן, אנחנו עובדים אתם באופן מלא.

תודה רבה. מר יחיאל מונטג, מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים.

בוקר טוב. תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אקריא את דבריי והם יהיו קצרים ולעניין.

ראשית, אני מבקש לציין שקיים שיתוף פעולה טוב עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנחנו מאוד מקווים ושואפים להעמקת הקשר, במיוחד עם מיזמי נשק וסע בכל הארץ ממטולה ועד אילת, אבל בחברה הערבית במיוחד.

ממש לפני הישיבה קיבלתי הזמנה מיושב ראש ועד 16 הישובים הדרוזים וב-15 למאי מתקיימת מצגת לכל הוועדים. אני כמובן מזמין את נציגי הרשות שהם לא רק שותפים אלא שותפים בכירים ומובילים בנושא.

המשנה למנכ"לית, מר צביקה דן, וגם דני רביד שהוא מנהל אזור, נחשפו למיזם נשק וסע. בערבית זה נקרא קאבל וסעפר, ואני מקווה שביטאתי את זה נכון. המיזם נותן מענה בפן הבטיחותי, תשתיתי וחינוכי.

אדוני היושב ראש, אתה ציינת שהשינוי צריך לבוא מבית ומחוץ. אתה צודק. אנחנו לגמרי אתך. יושב כאן עורך דין אשרף עיסא שהצטרף אלינו לעמותה והוא פועל מבית.

אני כאן על תקן של אזרח ולא על תקן של ועדה או משהו כזה. אני רוצה להביע את עמדתי האישית. לאור הדלות במשאבים שאנחנו סובלים ממנה, החלטנו לקום ולעשות מעשה. פנינו במו עצמנו לעמותת עיניים בדרכים כדי לאמץ את המיזם של נשק וסע, מיזם אשר הוכיח את עצמו מעל ומעבר וצמצם משמעותית את הסיכון לקרות אירוע של תאונות דרכים, במיוחד בסביבת בתי הספר. המיזם בעצמו הוכיח את עצמו מעל ומעבר והוא פועל בראש ובראשונה לבטיחות הילדים ואני מקווה שראשי העיריות ילכו בעקבות המיזם הזה ויאמצו אותו.

יש רשות ערבית בה זה כבר התחיל?

בכמה רשויות, כמו טירה וטייבה.

יש בכמה ישובים אבל לזה מיזם שאני מעדיף שיהיה פטרנליזם בעניין הזה. לאכוף על ראשי המועצות לאמץ את המיזם הזה, מפני שהוא בראש וראשונה לטובת הילדים שלנו.

אתה יודע איך אתה אוכף ראשי רשויות. אתה מאתגר אותם. עושה תחרות, אומר שההוא לידו התחיל את זה וההוא לא.

מה שאמרת, בשותפות עם הרשות הלאומית.

בהחלט.

השאלה הראשונה שמתבקשת עת אנחנו יושבים ומתאמים פגישה עם ראשי המועצות היא כמה זה עולה להם. מכאן נוצרת הבעיה. אנחנו מדברים על עלויות שהן סכומים מאוד קטנים. המיזם הזה לכל בית ספר יכול להגיע ל-3,000 שקלים. אנחנו במו ידינו גייסנו את הכספים האלה.

כן, אבל זה חד פעמי.

זה חד פעמי.

זה חד פעמי. זאת תשתית. עושים איזשהו סידור בכניסה לבית הספר. אני מעריך שאין כמעט אף רשות מקומית שאין לה את הכסף הזה. אם יש רשות מקומית שבאמת תרצה מאוד את הפרויקט והוא מוכר באותם הדברים של בטיחות שהם מהווים את אחד הדגשים במשרד התחבורה, זה הנושא הזה של סביבת בתי הספר.

נושא הבטיחות בכניסה לבתי הספר, זה עם המצ'ינג של עשרה אחוזים.

אין רשות שלא מקבלת את זה. השאלה לאן זה הולך.

בעניין הזה אני רוצה להוסיף. ככל שאנחנו מתייחסים למגזר הערבי, אם אנחנו מתקרבים לסביבת בית הספר במגזר הערבי, אנחנו רואים שהכביש מתרחב וזה נותן אופציה לנהגים להאיץ את מהירות הנסיעה שלהם. התשתית סובלת מליקוי ממש משמעותי אצלנו במגזר הערבי, במיוחד כשאנחנו מתקרבים לסביבת בתי הספר. במקום שהכביש ילך ויהיה צר, הוא מתרחב. זה משהו שצריך לקחת לתשומת לב הוועדה.

תודה רבה ושיהיה לך בהצלחה. זה חכם מאוד מה שעשית, יושב ראש העמותה.

תודה רבה.

כשאתה מביא מישהו מהמגזר, הוא יודע להתאים את התכנית הזאת למגזר ולא רק לתרגם אותה ב-גוגל ונקווה שיהיו לזה תוצאות טובות.

נציג הרשות לפיתוח כלכלי של המשרד לשוויון חברתי.

ראש אגף מדיניות ממשלתית. אני יודע שכולם כאן עייפים ואני אתייחס ממש בקצרה וטלגרפית. אנחנו אחראים על יישום החלטה 922. במסגרת ההחלטה הוחלט גם על הקצאה תקציבית וגם על שינוי מנגנוני הקצאה בתוך משרדי הממשלה לטובת תקציבים למגזר הערבי, שזה משהו חדש שלא היה קיים בעבר. ברגע שעושים שינויים במנגנוני הקצאה ומקצים את החלק היחסי לאוכלוסייה הערבית, זה משהו שנכנס ורץ קדימה.

מבחינת הרשות לבטיחות בדרכים, בהחלטה כתוב שכעשרים אחוזים מהתקציב שלה אמור להיות מוקצה לטובת האוכלוסייה הערבית כאשר בפועל כבר היום בתקציבים שלה לנושא הסברה וכולי אנחנו מדברים על מעל ארבעים אחוזים. לנושא של הסברה.

הוא מדבר על הגדלת תקציב. אתה הרגשת את זה?

אני מדבר על כמה הרשות לבטיחות בדרכים מקצה לטובת הסברה שהיא עושה בחברה הערבית. בנוסף, כדי להגדיל את שיתופי הפעולה, אנחנו גם אחראים על ועדת ההיגוי של כל המנכ"לים. בפעם הבאה הרשות לבטיחות בדרכים תבוא ותציג בפני כלל הוועדה את התכנית שהוצגה כאן. לא דובר על שיתופי פעולה עם משרד החינוך והמשרד לביטחון פנים.

זאת לא הוועדה שמונתה על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אתה מדבר על ועדה אחרת.

זאת ועדה אחרת. אמנם עד לאחרונה אנחנו היינו במשרד ראש הממשלה ובחודשים האחרונים עברנו למשרד לשוויון חברתי אבל זה משהו אחר. כמו שאמרתי, המטרה של ההצגה הזאת היא להגביר את שיתופי הפעולה. החל מחודש מרץ המטרה היא להגביר את שיתופי הפעולה ולבקשת הרשות התחלנו שיתוף פעולה שהוא כולל גם נושא של חינוך בלתי פורמלי, הגברת תקציבים וכולי. כבר נקבעה פגישה עם אנשי משרד החינוך בתחילת חודש יוני. בנוסף יש לנו מפגשים שוטפים עם אנשי המשטרה ומשרד התחבורה להוספת תקציבים לישובים בסיכון שאכרם הציג במצגת כדי לראות איך אפשר לעשות הסטת תקציבים.

חשוב לי להדגיש שבהחלטה 922 תקציבי התחבורה – ורשרש דיבר על תקציבים – ההחלטה מדברת על נושא של סגירת פערים גם בתחום הבטיחות בדרכים וגם בתחום של שיפור תשתיות עירוניות בתוך הישובים הערביים. לכן בשנים הקרובות הקצאת התקציבים מתקציבי משרד התחבורה היא לא על פי היקפם באוכלוסייה, כעשרים אחוזים, אלא מעל לארבעים אחוזים במטרה לצמצם פערים ולהשוות.

הדבר האחרון. עלה כאן הנושא של חניות למשאיות ותקצובם. במסגרת החלטה 922, במסגרת תקציבי פיתוח שהישובים הערבים מקבלים, סדר גודל של כ-800 מיליון שקלים לטובת תקציבי פיתוח ותקציבי פיתוח נוספים וחדשים שהרשויות הערביות מקבלות, יש שם כל מיני מיזמים שאמורים להביא לפיתוח כלכלי בישובים. במסגרת אותה הקצאה אנחנו גם מעודדים – וגם דיברנו על כך עם ראשי הרשויות וראשי הרשויות אמורים להגיש כל מיני פרויקטים בהם הם רוצים לעסוק ולהביא לפיתוח כלכלי של הישובים. יש ועדה שלנו, ועדה משותפת עם משרד הפנים, ושם גם יצא נוהל מסודר לראשי הרשויות כך שהם יכולים להגיש בקשות גם בתחום של חניות למשאיות וכולי ולהיענות בחיוב בתקצוב הנושא הזה.

תודה. כשאתה רוצה לפתח כלכלית ואתה מביא אנשים לנסות להשקיע במקומות מסוימים, אם הם נכנסים לתוך מקום שבו מסתובבות משאיות וכולי, זה לא כל כך מושך.

לכן זה נושא מאוד חשוב.

תודה. סלמאן אלקרינאוי, ממונה בטיחות בעיריית רהט.

אני מנהל מטה הבטיחות ורכז תחבורה ציבורית בעיריית רהט. בישיבה הזאת אני נציג ראש העיר, טלאל אלקרינאוי.

אני נמצא בתפקיד הזה מאז שנת 2007, מאז הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כך שאני מכיר כל תג וכל נקודה ברשות. תמיד דגלתי באחריות הורית על הילדים ואני דוגל בה גם כיום, לפני ההסברה ולפני השילוט. אנחנו ברהט עובדים עם ארגון בטרם, בשיתוף פעולה מלא ומתמיד ואני רוצה להודות להם על העבודה היפה שהם עושים במגזר הערבי בדרום.

אני רוצה לומר שמזה כארבע שנים, מלבד התחבורה הציבורית ומלבד ההרחבה בתשתיות החדשות, לא קיבלנו תקציב לשום תשתית, לא לסימון, לא למעקות, לא לכבישים שנהרסו וגם לא לבורות שנפערו.

אני רוצה להגיד לרשות שתקציב מטה הבטיחות לחינוך והפעילות בשטח, 91 אלף שקלים לשנה. אנחנו חמישים אלף תושבים. חלק את הסכום הזה ותראה שתושב מקבל 1.80 שקל לשנה וזה על תשתיות, על הסברה, על שילוט ועל סימון בכבישים. כל שנה אנחנו מקבלים מנה אחת שנקראת לסימון, תמרור ותשתיות בסך 142 אלף שקלים עם המצ'ינג שהוא עשרה אחוזים לעירייה. מה אפשר לצבוע כאשר יש לי 27 בתי ספר, כאשר יש לי כבישים מעל עשרה קילומטרים, רק כבישים ראשיים ולא פנימיים? מה אפשר לצבוע עם הכסף הזה? מה אפשר לעשות עם הכסף הזה? שום דבר.

אני חושב שצריך לצבוע בישוב נורמלי שלוש פעמים בשנה. כל ארבעה חודשים צריך לעשות סימון כבישים חדש ופסי האטה לתחבורה הציבורית בישוב, ואם לא צובעים – הנהג נכנס בזה ושובר חלק מסוים ברכב.

מזה כשלוש שנים משטרת ישראל לא נכנסה לישוב הערבי בדרום ולא עשו משמרות זה"ב בגלל מחסור בשוטר שיסביר לתלמידים איך לחצות את הכביש. אתם באים בטענה ואומרים שבמגזר הערבי מספר התאונות עולה. בטח שיעלו. אם הילד לא קיבל הדרכה איך לעבור את הכביש במשך ארבע שנים, איך הוא לא ימות? איך הוא לא ייהרג בכביש?

אני בעד אכיפה אבל אני גם בעד הסברה מתמשכת ולא בשלבים, לא פעם בשנה ולא פעמיים בשנה. האכיפה המשטרתית היא מבצעית. אני הייתי איש משטרה במשך 12 שנים. לא יכול להיות שאני בא פעם בשנה או פעמיים בשנה לישוב שיש בו מעל 10,000 נהגים ואולי אלפיים נוהגים ללא רישיון. הוונדליזם אצלנו בישוב, במגזר הערבי, קיים. המבצע מתחיל במגזר הערבי בשעה 8:00 ומסתיים בשעה 10:00-10:30 בבוקר. רק נכנס המבצע, באמצעות הווטסאפ כולם יודעים וכולם מודעים לכך שיש מבצע בישוב הערבי. לא יכול להיות מצב כזה. באמת, אני קורא למשטרת ישראל, אנא מכם, אתם רוצים שלא יהיו תאונות, אתם רוצים לעשות אכיפה, איך אני יכול לעשות אכיפה בישוב כשלא רואים את הסימון על הכביש? לא רואים את הסימון בכבישים. אין בכלל תמרור בישובים. בטח שאנחנו נעלה על חמישים אחוזים ועל שישים אחוזים, אפילו על שמונים אחוזים מהתאונות במדינת ישראל כאשר המגזר הערבי כולו מהווה עשרים אחוזים במדינת ישראל.

תודה רבה. משרד האוצר ולאחר מכן דן קדרון, נכים למען נכים.

רפרנט תחבורה באגף התקציבים, משרד האוצר. אני אנסה לתת איזושהי סקירה כללית אלא אם כן כבוד היושב ראש יבקש התייחסות לנושא ספציפי.

בהחלטת ממשלה 922 הוחלט על הקצאה של 220 מיליון שקלים לטיפול שנתי בכבישים ביישובי מיעוטים. כפי שתיאר רשרש לפני כן, יש רמת ביצוע מאוד גבוהה בפרויקטים האלה והם נעשים לשביעות רצון הממשלה.

חלק מהסיבה הוא כי המדינה עושה את זה ישירות מול חברה מבצעת. זה אני אומר בקול רם לראשי הרשויות הלא ערביות, שם יש ניצול יחסית גרוע.

תלוי בסוג הפרויקטים. זה מאוד חשוב להבין את הניואנס הזה.

באופן עקרוני הממשלה לא אמורה לבצע פרויקטים בתוך ישובים, לא בתוך ערים ולא בתוך ישובים והממשלה באמת לא מבצעת. מי שמבצע את הפרויקטים האלה, זה מי שמקים את השכונה והרשות היא זו שאחראית. אם רשות רוצה עוד פרויקט, עוד כביש, הרשות היא זו שצריכה להקים את זה. הממשלה לא עושה את זה באף מקום למעט בפרויקטים מאוד מאוד חריגים של תחבורה ציבורית או פרויקטים שהם בעיקר משרתים תנועה עוברת. אם נגיד יש כביש בתוך שכונה שמשרת את כל העיר או משרת הרבה תנועה בין עירונית, אז הממשלה מתערבת.

אתה לא מדבר על השיפורים הבטיחותיים אלא אתה מדבר כאן על פרויקטים.

על פרויקטי פיתוח.

זה משהו אחר. אני טעיתי.

אלה לא פרויקטים של טיפול במוקד נקודתי. לכן זה באמת מאוד שונה. אני אציין, כדי לקבל את התחושה לגבי המספרים, שבכל הרשויות היהודיות בישראל, בסך הכול המדינה משתתפת ב-150 מיליון שקלים בשנה בכבישים עירוניים לעומת 220 מיליון שקלים בשנה ביישובי מיעוטים. זאת אומרת, אם נקבל את האחוזים באוכלוסייה, מדובר על סכומים גבוהים בהרבה.

השאלה לגבי ה-220 מיליון השקלים האלה האם באו אליהם ואמרו להם 220 מיליון שקלים או שיש סקר מסוים, יש ראייה עתידית שאנחנו תוך מספר שנים נסגור את הפער הקיים, או סתם באנו ויש לנו רק 220 מיליון שקלים ואנחנו משקיעים אותם.

אתה יודע את התשובה. למה אתה שואל?

מאחר ולא אני כתבתי את ההחלטה, קשה לי לענות.

ברור לי. בתשובה שלך אתה ממש חוזר על אותה שיטה. בסדר.

אני כן יכול להגיד שאנחנו עושים כל הזמן עבודה.

חאג', המספר הוא גדול.

בכל הישובים? מעל שישים ישובים.

כשאתה רואה את הפרופורציה.

אתה יודע מה ההבדל? אני אגיד לך פעם אחת ולתמיד כדי שתפנים את זה.

כי אין אגרות?

לא, לא אגרות. אנחנו משלמים מאה אחוזים על הכביש. אני משלם מאה אחוזים ואפילו יותר על עלות הכביש. ההבדל הוא שבישובים היהודיים זאת אדמת מינהל שנותנת את המגרשים כולל פיתוח. אצלנו הרוב זאת אדמה פרטית שאנשים צריכים לשלם וזה כאשר יותר מחצי מהתושבים מתחת לקו העוני ולא יכולים לשלם. אז אתה רואה את הפרופורציה והגיע פעם אחת ולתמיד לסגור את הפער הזה.

זאת בדיוק אותה נקודה. כשמוכרים אדמות מינהל, גובים את העלויות של סלילת הכביש ביחד עם מחיר הדירה. קרקעות פרטיות, למעשה אין מי שיממן את הכביש וזאת הבעיה. למרות זאת הממשלה החליטה לתקצב בסכום גבוה ובכל תקופה עושים בדיקה מחדש של הפרויקטים. בשנתיים האחרונות משרד התחבורה עשה פרויקט של איסוף פרויקטים ועבודה עם כל ראשי הרשויות במשך שנה וחצי. אנחנו בודקים ולא מפסיקים לבדוק איפה אפשר לשפר ואיך אפשר לעשות את זה יותר טוב. ברור שהפער הוא כל כך גדול. לדוגמה, פרויקט של נשק וסע יכול להיות פרויקט מדהים, אבל השאלה היא אם זה צריך להיות הפרויקט הראשון.

לא עמדה השאלה להכריע בין שני פרויקטים כאלה. אני רק מביא את זה כדוגמה שכאשר מחליטים להשקיע בפרויקט מסוג אחד, זה בהכרח יבוא על חשבון פרויקט מסוג אחר והשאלה היא מהו הדחוף ביותר.

מעבר להקצאה של המשאבים לפרויקטים בתוך הרשויות, יש הקצאה של 510 מיליון שקלים בתכנית החומש של נתיבי ישראל בפרויקטים חוצי ישובים. 510 מיליון שקלים אלה מצטרפים ל-200 מיליון שקלים שתוקצבו בשנתיים האחרונות למטרה הזאת כאשר למעשה זה מכסה כמעט את כל הישובים שיש בהם כביש בין עירוני שעובר בתוכם. כמעט לא נשארו פרויקטים שלא נכנסים בסל הזה. עדיין חסרים מאתיים מיליון שקלים כדי להגיע למאה אחוזים והנחינו, בשיתוף פעולה של משרד התחבורה עם אגף התקציבים באוצר, את נתיבי ישראל לעשות תכנון של כל הפרויקטים, אפילו שזה מעבר לתקציב שהוקצב לשם כך, כדי לוודא שהתקציב יצא. אם פרויקט אחד יידחה, ייכנס הפרויקט הבא ברשימת סדרי העדיפויות.

מונה מנהל אגף פרויקטים בנתיבי ישראל ותפקידו לקדם את הפרויקטים ואני חושב שיש רמת ביצוע גבוהה לעומת רמתה בשנים קודמות.

כבר שיבחנו אותם כמה פעמים בוועדה על השנה וחצי האחרונות כאשר רמת הביצוע התחילה להיות הרבה יותר טובה והם שיפרו את עצמם באופן משמעותי.

אפשר להגיד שבאופן כללי הממשלה מאוד מוכוונת לגשר על הפערים, לנסות – אני לא יודע אם להגיד את המלים לפנים משורת הדין כי זו החלטת ממשלה כמו כל החלטת ממשלה אחרת אבל החלטת הממשלה אומרת – כמה שיותר פרויקטים של תשתית ושיפור בכל רמת השירות שיש ביישובי המיעוטים בארץ וכולם מאוד מחויבים לוודא שזה אכן קורה.

תודה. מר דן קדרון, נכים למען נכים ואחריו, אחרון הדוברים, יעקוב איברהים.

צהרים טובים כבוד היושב ראש, מנהלת הוועדה וכל הפורום המכובד הזה. אני נוסע ומרצה בכל המגזר ואני מגיע להרבה מקומות במגזר. אני באמת נוסע לשם גם בשעות לא שגרתיות. הייתי בכמה שיחות, לפני כשבועיים, וחזרתי בשעה מאוחרת. אין תאורה, בורות בכביש והתשתיות – פשוט סכנת נפשות.

דיברו כאן קודם על אכיפה על קסדות במקרה של אופניים חשמליים, נושא שכבר דנו בו בדיון הקודם. אופניים חשמליים, איך אפשר לאכוף את החוק הזה כשאין רישיון לאופניים חשמליים? אם בן אדם לא חוגר חגורה, יש לו רישיון נהיגה והוא מקבל שמונה נקודות אבל איך אפשר לאכוף את הנושא הזה של קסדות? אני נסעתי בשבוע שעבר, הייתי עד לתאונה קשה מאוד, שני ילדים רוכבים על אופניים חשמליים בלי קסדות. אף אחד לא יכול לאכוף את זה עליהם כי לאופניים החשמליים אין רישיון ולכן אי אפשר לרשום דוח.

ביקרתי לפני כשבועיים משפחה במגזר שהבן שלה נהרג בתאונת דרכים. בתוקף התפקיד שלי ושל משה בר, אני מרצה באזור. נכנסתי למשפחה הזאת, ישבתי שם ואמרו לי: אתה יושב בוועדה לבטיחות בדרכים של הכנסת, את הבן שלנו אתה כבר לא יכול להחזיר, אבל תנסו לגרום לכך שלא יהיה עוד אחד אחרי הבן שלנו.

עוד דבר שקורה הרבה במגזר הוא מצב הרכבים. הרכבים שם מבחינת תקינותם, אני אומר לכם שהם בכי רע. ראיתי וצילמתי רכב נוסע שהצמיגים שלו הם חלקים כמו זכוכית. אז מה הוא אמור לעשות אם יש טיפת מים על הכביש? עצירה, נכנס בעמוד ויש לנו כותרת שעוד ארבעה הרוגים במגזר הערבי.

אני בטוח שכל הפורום המכובד הזה עם יושב ראש הוועדה ומנהלת הוועדה, כמו שאנחנו עושים במגזרים אחרים, נוכל להביא אושר וחיים טובים לכל המגזר הערבי ולכל העדות כי גם אלה בנינו וכולם משפחות שלנו. תודה רבה לכם. אני בטוח שהוועדה המכובדת הזאת תצליח.

כשדיברנו על אכיפה, זה חלק מהאכיפה בה אנחנו רוצים. לבדוק את הרכב, את תקינות הרכב, אם הוא עבר טסט או לא עבר טסט. כל הדברים האלה הם חלק מהאכיפה עליה אנחנו מדברים.

אני יודע. אני מכיר את זה. טיפלתי בזה ב-36 שנות שירות. אני בטוח שתצליחו. כל הכבוד לכם.

תודה. יעקוב איברהים.

יוזמות קרן אברהם. אני רוצה לחזק כמה דברים ולחדד אותם מהניסיון שלנו בשנה שעברה, עת יצאנו בקמפיין של קרן אברהם שכלל סרטונים ובהם הסברה בשפה הערבית בנושא הנהיגה המסוכנת. הקמפיין היה לאחר קבוצות מיקוד שערכנו במשך מספר חודשים עם צעירים ערבים וכולם אמרו אותו דבר. הם אמרו שאחד הדברים הכי משפיעים עליהם, בנוסף לאנשי דת ואנשי חינוך, אלה הסרטונים והשפעת המדיה החברתית. אבל כולם ציינו דבר אחד וחשוב מאוד והוא שזה צריך להיות בשפה הערבית המדוברת ושיהיו אנשים אתם הם מזדהים, אנשים שבאים מהחברה הערבית. אמרו שחוסר ההזדהות של הנהגים והאפשרות להתחבר לתשדירים הקיימים, זה בגלל שהם לא מדברים אליהם.

נקודה נוספת וחשובה. לפי הנתונים שראינו בתקופה האחרונה ושמענו עליהם, ברבע מבתי הספר הערביים – אני לא יודע אם הנתון נכון - אין אחראי על נושא הבטיחות בדרכים.

בבתי הספר התיכוניים, זה יכול להיות.

אין הפעלת תכנית של משמרות זה"ב ביותר מרבע מבתי הספר. אנחנו בקרן אברהם קוראים גם לממשלה לפתור את בעיית תאונות הדרכים על ידי שיפור התשתיות, אכיפה שוויונית והובלת קמפיינים משמעותיים בשפה הערבית. תודה.

תודה רבה. אנחנו מגיעים לסיכום הדיון. הדיון היה חשוב ולדעתי אתם צריכים לדאוג שיגיע גם לאוזני ועיני הציבור שלכם ולא רק בפרסום אלא יש לכם עיתונות בה אתה יכול להעביר דברים מתוך הפרוטוקול.

אנחנו מעבירים. גם נושא ההסברה אפילו הממומנת צריכה להיות שם.

חוץ מאותם דברים שהם הסברתיים נטו, יש דברים שמגיעים דרך כתבות בעיתונות.

אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל, בגדול, אני חושב שאנחנו רואים שיש התחלה של ביצוע והתחלה של תכנית. כמו שאמרה גלית, זה לא ייבחן בחודש ולא בחודשיים וכנראה גם לא בשנה אבל החשיבות שהתכנית כן תיבחן – ואני אומר לכם את זה כבר עכשיו – במעקב אחרי ההמשך שלה ואחרי ההתעצמות שלה לאורך כל הדרך. אני חושב שזה התפקיד החשוב והגדול שיש לנו כאן בוועדה ואנחנו נעשה אותו בצורה סיסטמתית לאורך כל הדרך.

אני רוצה לחזק את ידי הרשות הלאומית, את גיורא ואכרם שהציג כאן דברים חשובים מאוד.

צריך באמת להוביל, להוביל את המחקר של העניין, להוביל את המסקנות, להוביל את השינוי בהסברה, את השינוי המקצועי כדי בסופו של דבר להתאים אותו ללקוח. כמו שדיברת, אדוני יושב ראש הרשות, לחזק את הקואליציה הזאת שנקראת קואליציית בטיחות בדרכים שכוללת בתוכה הרבה משרדי ממשלה והרבה אנשים טובים אבל כשהם עובדים ביחד וכשיש איזושהי סמכות מעליהם שיכולה לכוון אותם, לומר להם, אולי אפילו להתריע ואולי גם מעבר לכך, זה יהיה חשוב מאוד. אני כן נותן לזה חשיבות גדולה מאוד ואמרתי לך גם בשקט וגם בקול רם שאני מאחל לך שתוכל להיות יושב ראש אופוזיציה חזק לפחות כמו ראש הקואליציה כאן בכנסת. חשוב מאוד שיהיו שיניים למועצה אבל אני לא ארחיב על כך את הדיבור כי אלה דברים פוליטיים ואנחנו נעשה את זה בדרכים שלנו.

אני ממתין לפחות לטיוטה של הצעת המחליטים שאני עדיין לא ראיתי, של אותה ועדה ממשלתית שהתכנסה לצורך העניין הזה, כפי שנאמר לנו על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני מבקש לפנות ולקבל איזשהו סטטוס שאומר היכן זה עומד והאם יש טיוטות, שנראה אותן, ואם לא, אנחנו נכנס דיון בעניין הזה כי כבר עברנו את פסח, עברנו כבר את החגים ואנחנו יכולים בהחלט לדון בזה.

הוועדה פונה לראש אגף התנועה במשטרת ישראל. קודם כל, עבודה יפה בשטח. שמענו את מפקד הנקודה במרר. אני חושב שצורת העבודה הזאת היא בסופו של דבר הצורה המנצחת בוודאי במגזרים ייעודיים שיש להם את השפה שלהם ואת צורת ההתנהלות וההתנהגות שלהם.

אנחנו מבקשים ממשטרת התנועה לרכז מאמץ אכיפתי חזק מאוד בנושא חגורות הבטיחות. אני עוד לא נרגעתי מהנתון הזה לגבי החגורות. הפרשים כאלה לעומת יתר הציבור, אין שום הצדקה שזה יהיה. זאת רק אכיפה, זאת רק יד קשה, זה רק חינוך, זה רק שם ולא בשום מקום אחר. זה לא קשור לתשתיות ולא קשור לשום דבר אחר. פשוט להיכנס למודעות. כולנו עברנו תהליך הסתגלות עם החגורות, יש כאלה שעברו אותו לגמרי, יש כאלה שעוד לא, אבל שבאוכלוסייה אחת מסוימת יהיה כזה אחוז גבוה שלא משתמש בחגורות, אין לזה שום הצדקה. אותו הדבר גם לגבי קסדות, שם זאת בעיה כללית בכל המגזרים אבל כנראה במגזר הערבי היא יותר חמורה. אנחנו מבקשים לרכז מאמץ אכיפתי בישובים ובכפרים הערביים ולא רק באמצעות מבצעי אכיפה אלא בואו נעבוד עם הראש. עושים את זה בחכמה ואפשר לעשות את זה כך שהקבוצות בווטסאפ לא ישימו לב שיש איזשהו מבצע חדש.

הוועדה קוראת למרכז השלטון המקומי להכין איזושהי תכנית שלהם איך מקדמים את נושא התמרור, הסימונים והדברים הללו. משהו יותר קונקרטי ויותר מעשי. נכון שהמשוואה בסוף היא גם כסף, אבל אני חושב שאם תהיה איזושהי אחידות בעניין הזה ויביאו עם איזושהי תכנית ונדע שהדברים הללו הולכים לדבר הזה, זה יכול לשפר את העניין.

אני מבקש מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כפי שדיברנו קודם, לרכז את הפעילות הזאת - אני מוכן להיות חלק מזה – מול משרד הפנים, מינהל התכנון, ולבדוק איזושהי אפשרית לעשות איזשהו פיילוט בכמה ישובים לגבי הנושא הזה של חניונים למשאיות ולאוטובוסים. אני חושב שאם ייקחו כמה וכמה ישובים כאלה שגם יהפכו לדוגמה בסופו של דבר, זה יכול להיות פרויקט מוצלח. יש הרבה דברים שהייתי מקים עבורם צוותים אבל זה דבר שבסופו של יום הוא לא משהו בשמים אלא זה דבר שאפשר לעשות אותו גם בהיבט התכנון החוקי שלו וגם בהיבט הכספי כשהוא לא מהווה השקעה יותר מדי מוגזמת. אם נעשה את זה כפיילוט ונראה את התוצאות של זה, אני חושב שזה ייתן דחיפה לעניין הזה גם בממשלה.

דבר אחרון. כמו שאמרתי, אנחנו מתכוונים לקיים בקרוב ישיבה מעבר לישיבה הבאה שכנראה תהיה ב-6 ליוני בנושא המשאיות והטכוגרף. אנחנו גם נקיים דיון אליו נזמין ונתכבד בנוכחותו של המנכ"ל החדש של משרד החינוך שאני חושב שהוא האיש הכי מיינדד לעניין הזה.

אני רוצה לשבח את משרד החינוך. אני הייתי בישיבה לפני כתשעה חודשים אתך ועם המנכ"לית וגם קיימנו כאן ישיבות ואני אומר לכם שאני מרגיש שיש תזוזה ויש שינוי, תזוזה לעשות דברים בצורה חדשנית יותר ובצורה חכמה יותר ומהר. יש כיוון להתאים את התכניות למגזרים. אגב, לא שכחתי גם את המגזר החרדי. אנחנו נדון גם בו.

היית בכפר חסידים וכבר ראית את זה.

ראיתי פרויקט יפה ואפילו מדהים. באמת שאפו למשרד ולבתי הספר על העבודה שלהם. אבל אני חושב שהריענון של כל התכניות והבשורה שאמרת כאן שבעצם יגיעו לכלל הילדים בכיתות ה' ו-י', כך שזה אמור לכסות לפחות את החלק הזה, נדע שלא נישאר באותם חמישים אחוזים כפי שהיה במשך שנים. זאת בשורה טובה. אני מקווה שעד הישיבה עם המנכ"ל אנחנו נתבשר בעוד בשורות עוד יותר טובות.

אני רוצה להודות לכולם. היום, בשונה מהפעמים הקודמות, לא נשאר אף אחד שביקש לדבר ולא קיבל את רשות הדיבור.

אני מודה לכם. אני חושב ששיתוף הפעולה שאנחנו מקיימים כאן סביב השולחן הוא חשוב. אנחנו נמשיך לעקוב, נמשיך לבדוק ונמשיך לנדנד. חאג', אתה תמשיך להגיע.

בוודאי.

אני קורא לחברים שלך להגיע לדיוני הוועדה בוודאי כאשר מדובר במגזר הערבי. אם היה דבר כזה על מגזר אחר, היו מגיעים הרבה חברי כנסת.

אני מודה לגיורא ומאחל לך בהצלחה, שתמשיך לנסוק גבוה וקדימה ותראה את הדברים בראייה שלך מלמעלה אבל שהטילים יהיו מכוונים היטב וממוקדים.

תודה למנהלת הוועדה, דקלה.

תודה רבה ושלום לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:34.