הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 234

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ב' באב התשע"ז (25 ביולי 2017), שעה 13:40

יישום החלטות הממשלה 716 ו-1911 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

מאיר כהן

רויטל סוויד

הילה טל אביטן - ראש תחום חברה, משרד ראש הממשלה

עמוס ארבל - מנהל, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

יורם אלרון - סמנכ"ל אפריקה, משרד החוץ

אייל סיסו - רח"ט לעניינים קונסולריים, משרד החוץ

עדיה עידן - רכזת לשכת חטיבת תפוצות ודתות, משרד החוץ

אסרצ'או אסף סיסאי - מדריך, הסוכנות היהודית

סוני זינגר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עליה, הסוכנות היהודית

יהודה שרף - מנהל היחידה לעליה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

סוניה רוט אדלר - הסוכנות היהודית

שירן עמוסי - חבר במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

מוריה גדסי - הורה מלווה של חרות ושחר גדסי

טסמה זמוזה - עולה חדש

סינשאו גטהון - עולה חדש

קברט ברהנו - עולה חדש

טפרה טרקאי - עולה חדש

גבריה גטאו - עולה חדש

יישואס מסגנאו - עולה חדש

צ'אלה אספה - עולה חדש, מרכז קליטה צפת

אינגדאו אזנאו - עולה חדש, מרכז קליטה צפת

שחר גדסי - ילדה

חרות גדסי - ילדה

חגי לוי - מלווה

צ'קול אגרנש - נציג

וורקנש אבונה - נציג

נגו איסייס - נציג

ביינה אסמרה - נציג

טביק ברארה - נציג

ישעלם דמטה - נציג

גטאהון וונדם - נציג

אדלה טגנ'ה - נציג

אלמז מקונן - נציג

מלקאמו מנגסטו - נציג

ווסן מנגסטו - נציג

וורקט היילה - נציג

קידיסט בלאי - נציג

דמקה אמבאו - נציג

עזרא אזאניה - נציג

מולו דמלאו - נציגה

מנטפרדו דללה - נציגה

צ'נה מנגיסטו - נציג

אטהון אבאו - נציג

בלטץ אבו - נציג

דגיטנו אגומאס - נציג

באנצי אזנה - נציג

וודנך אדמה - נציג

אסנקה אזנה - נציג

אבבה אייטגב - נציג

יאלאו אייטגב - נציג

דגו איינאו - נציג

נברט אייצאו - נציג

אננו אמרה - נציג

אבוסנט אנדלאו - נציג

עלם בייגה - נציג

טאדילו בילילין - נציג

מנטגב בלאי - נציג

אדועלם דסה - נציג

פנטה וולדו - נציג

מוטיבינור זמנאי - נציג

איילה טבק - נציג

אנדועלם טגו - נציג

ישעלם טגנה - נציג

מאנטפרדו טגנה - נציג

הבטה רטה - נציג

וובט צגה - נציג

סיטוטאו פטהי - נציג

משה דגו - נציג

אסרסי וונדמאגיין - נציג

דגין אייאל - נציג

טדלה גדיף - נציג

מנחלוש טפרה - נציג

אנדלקצ'ו בירו - נציג

קאסהון איאל - נציג

אייצ'או אלמנאט - נציג

שנש בביל - נציג

מלקאם בזבל - נציג

דניאל מספנט - נציג

אטקלט אייציאו - נציג

זאודיטו בריהון - נציג

בלאי גג'אנט - נציג

פנטנש טגנה - נציג

אמווה מהארי - נציג

דללה מולוקן - נציג

ג'מבר מולה - נציג

דמלאו מולו - נציג

בוסה רטה - נציג

לקנש מיהרט - נציג

אווקה וורקו - נציג

דגו דמוז - נציג

מלדה יזבנש - נציג

אלמו אבנט - נציג

דריב טלל - נציג

זבולאנצ'ה אטלאי - נציג

טרו מרשה אלמה - נציג

אדיס וובריסט - נציג

וואנאו אשגריה - נציג

אטקלט אייציאו - נציג

דאגם בלאי - נציג

מאריה ילאו - נציג

מלקה קפלה - נציג

וונדם וובריסט - נציג

בילילין זמנץ - נציג

ספי טגניה - נציג

מזגבו מולה - נציג

גביהו קאסה - נציג

אבנט טפרי - נציג

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

יישום החלטות הממשלה 716 ו-1911 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר - ישיבת מעקב

אנחנו נתחיל. אני יודע שיש בעיה של מקום אבל אני מבקש מכל מי שמגיע שייכנס בשקט ויחפש מקום. אם אין מקום, אין ברירה אלא להישאר בחוץ. לא ציפינו לאנשים רבים כל כך. זהו דיון ולא כנס. גם בחוץ עכשיו רוצים להיכנס. אני מבין את הבעיה, ואת הדחיפות אבל פה אנחנו צריכים לקיים דיון. לכן מי שלא מצא מקום יצטרך להסתדר. יחד איתי נמצאת חברת הכנסת רויטל סוויד, שהייתה איתי באתיופיה, וגם חברי הכנסת יצטרפו אלינו בהמשך. אנחנו צריכים להתחיל את הדיון כי אנחנו גם מוגבלים בזמן.

קודם כל הנושא הוא יישום החלטות הממשלה מ-11 לאוגוסט 2016, החלטה שמשרד הפנים התחיל לבצע אותה, ואנשים התחילו לעלות. יחד עם זאת יש הרבה בעיות, גם במתן אישורים וגם בקצב העלייה ולכן אנחנו רצינו לקיים דיון לקבל עדכונים גם ממשרד הפנים וגם מהסוכנות היהודית. כמובן שגם המשרדים הרלבנטיים כמו משרד החוץ שנמצא פה, סמנכ"ל מחלקת אפריקה נמצא איתנו, וגם הצוות נמצא פה.

אני רוצה לומר לכם שלאחר מאבק אינטנסיבי, סוף סוף התחילו אחינו לנחות במדינת ישראל ולהתאחד עם משפחותיהם. זה חשוב לנו וזה הישג גדול לכולם. ההישג הגדול הוא למדינת ישראל כבית של כל יהודי, ולכן זה חשוב מאוד ואני גם מברך על העבודה שעושים במשרד הפנים, במשרד החוץ, בסוכנות היהודית ואנחנו נשמע איך אנחנו משפרים, איך אנחנו מזרזים, איך אנחנו מגדילים את מספר העולים שמגיע. זה מה שאנחנו רוצים לשמוע היום, ואנחנו שומעים שיש גם בעיות, משפחות מקבלות מכתבי סירוב, למרות שכתוב בהחלטה שמי ששייך לקהילה, שנמצא באדיס וגונדר, על זה הקריטריון מדבר.

אנחנו נשמע גם על זה מנציג משרד הפנים, שהוא המשרד שמיועד למתן אישורים. זה המשרד שבודק לפי קריטריון החלטת הממשלה. חברת הכנסת רויטל סוויד, יש לך לומר משהו בשלב הזה?

נשמע קצת ואחר כך.

אוקיי. אנחנו רוצים לשמוע ממשרד הפנים. הגיע לידיעתנו כי בזמן האחרון יש הפסקה בעבודה באתיופיה. הצטרף אלינו יושב ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, תודה שהצטרפת אלינו. מטרת הדיון שלנו כידוע, הממשלה קיבלה החלטה גם ב-2017 וגם ב-2016. משרד הפנים התחיל לבצע את ההחלטה הזאת, כמובן ביחד ובשיתוף פעולה עם משרד החוץ ועם הסוכנות ואנשים מגיעים, אך במספרים קטנים. התחלנו ב-63, 50, אני לא יודע כמה מחר מגיעים, 64.

מחר מגיעים 64 עולים. אנחנו רוצים לשמוע ולהתעדכן על יישום ההחלטה והעיכובים. עמוס ארבל ממשרד הפנים בבקשה, תכניס אותנו למה עושים, האם השמועות שקיבלנו שאין עבודה למרות ששבוע שעבר חזרו שני עובדים, אבל לא מזמינים אנשים. אנחנו רוצים לשמוע ישר מכם.

אדוני היושב ראש, אני לא עוסק בשמועות, אני אציג מצב עובדתי כפי שהוא לאשורו נכון להיום. אנחנו התחלנו את מימוש החלטות הממשלה ב-26.2.2017. מכל מיני סיבות שהיו, לוגיסטיות, ביטחוניות, המצב באתיופיה, אבל זה כבר נדוש ונדון בישיבות הקודמות, ולא נחזור אחורה, נסתכל קדימה. כך שנכון להיום אנחנו חמישה חודשים בדיוק אנחנו עובדים באתיופיה. לאורך כל התקופה הזאת אנחנו מחזיקים שני עובדים באתיופיה, למעט חופשת מולדת שהם חזרו, אבל באופן עקרוני נכון לרגע זה יש עובד אחד בגונדר ועוד עובד נוסף שהיה צריך להיות איתו, ומפאת אבל משפחתי לא נסע, ביום ראשון הקרוב הוא יצטרף אליו. אין כוונה לרדת בהיקף העובדים באתיופיה.

היו שלושה.

היו שניים. בהתחלה היו שלושה. אוקיי. לא היה צריך, גם לא נכון לפצל מבחינת המסקנות המקצועיות שלנו בשני המקומות ביחד, אנחנו מרכזים איפה שצריך, אם צריך גם באדיס, צריך לחשוב בכלל ולזכור שכל עובד שהולך לאתיופיה זה פחות עובד כאן. כלומר העבודה היא משולבת ישראל – אתיופיה, היא לא בפני עצמה. וזה לא שכל אחד שהולך לאתיופיה אנחנו מקבלים עובד אחר במקומו כאן. בסוף זה סכום אפס וצריך לראות איפה מחלקים נכון ואיפה העומס.

ראה, קיבלתם שבעה עובדים לצורך ביצוע החלטת הממשלה, איך אתם מחלקים את זה? שבעה עובדים לפחות.

שניים שם, חמישה עובדים כאן. ובנוסף עובדים של הרשות מעבר לשבעה, שהם עובדי הרשות שנתרמו לטובת המשימה הזאת, כדי לבצע אותה הכי מהר והכי טוב שאפשר לעשות. נכון להיום לא רק שבעה עובדים עובדים בדסק האתיופי, יש כמעט 12 עובדים. לא נולדו עוד חמישה. הנציבות לא נתנו עוד חמישה. אנחנו תגברנו את עצמנו בעוד חמישה עובדים שהם לא עושים כלום, כלום, בשנה האחרונה, חוץ מהמשימה הזאת. כך שיש לנו עניין ורצון טוב וכנות וכל מה שרק אפשר לעשות, להגיד, כדי לבצע את ההחלטה הזאת כלשונה בצורה הטובה ביותר. נכון לעכשיו נכון וצריך רק שני עובדים בגונדר. עוד חודש אני אחשוב שצריך גם באדיס, נשלח גם לאדיס. צריך עוד אחד בגונדר, נשלח עוד אחד לגונדר. זה לא משהו שהוחלט מהיום לעוד שנתיים קדימה. זה משהו שניתן לתיקון, לשינוי, לאורך כל הדרך. בהתאם להיקף הבקשות שכאן משתחרר מהארץ ונשלחות לשם לאתיופיה.

כמה בקשות עומדות כרגע, גם פה בארץ וגם משם?

כל אדם שצריך, מכל פוטנציאל, ברגע שאנחנו בודקים את הבקשה כאן בארץ, בגדול יש שבעה- שמונה עובדים שעובדים על הבקשות כאן, ברגע שיש סיכוי, נקרא לו כך, זה לא תקווה אלא סיכוי מבחינת הזכאות לבקשה, שהיא עונה אכן לקריטריונים, שולחים אותה לאתיופיה וצוברים אותה או באדיס או בגונדר, בהתאם ל - - -

כמה בקשות כאלה הוגשו?

אושרו?

הוגשו.

בישראל בכלל? בסביבות 5,000 בקשות.

כמה אושרו?

אושרו עד היום 700 נפש. 700 נפש מבחינתנו יש אישורים לסוכנות היהודית להביא אותם לישראל.

כל השאר נדחו או שלא טופלו עדיין?

לא. יש כאלה שעומדים בצד, יש כאלה בוודאות שאנחנו יודעים שהם יסורבו או סורבו בוודאות כי הם לא עונים על שום קריטריון, מסיבה כזאת או אחרת, למרות שהמשפחה פנתה. בסירובים אנחנו לא עוסקים כרגע כי אנחנו לא שולחים אישורים, למרות שנשלחו מספר סירובים בטעות, אבל זו הייתה טעות ותקלה, ועצרנו מיד. חבר הכנסת נגוסה דיבר איתי בעניין הזה, אנחנו לא שולחים אף סירוב לאף משפחה עד שלא נגמור את כל התהליך. וזה נכון לעשות, וכך צריך לעשות.

אנחנו ממשיכים במלוא הקצב, אם מחר בבוקר יגידו לי "יש לך עוד 10 עובדים", אז הקצב יוכפל כנראה. לא כנראה, בוודאות. כלומר שאנחנו יכולים לעשות יותר.

כלומר כל הבעיה כרגע שאין לך מספיק עובדים.

אני לא דרשתי יותר עובדים. אני בתחילת הכנת החלטת הממשלה שאנחנו מדברים עליה, שתי החלטות הממשלה, הערכתי שבשביל לעשות, להביא בסביבות 1,300 איש בשנה, מספיק שבעה עובדים ועוד האנשים שבתוך הרשות. אני חושב שאנחנו נוכל לעמוד עד סוף שנת העבודה הזאת, להגיע למספר הזה. 100 פחות, 100 יותר, אני לא יודע להגיד לכם. אני לא אעצור ב-1,300. אנחנו עושים את כל מה שרק אפשר. אין עובד אחד ברשות, ואני שומר עליהם כמו בכספת שלא ייקחו אותם לשום משימה, ויש המון מצוקות.

אבל העיכובים נובעים מהעובדה שיש לך בעיה בכח אדם?

אין כאן עיכוב, יש פה 700 אישורים שאושרו כבר נכון להיום. אנחנו נמצאים בסוף יולי. יש לנו עוד חמישה חודשים לעבוד באתיופיה ובישראל. למעט החודש של החגים. אני מניח, תזכרו גם שהחלטת הממשלה הזאת הייתה קשה ומסובכת, ואמרתי את זה כאן בתחילת הדרך. למדנו את ההחלטה, ישבנו במשרד ראש הממשלה.

בהחלטת הממשלה הקריטריונים ברורים.

לא ברור, אברהם.

סליחה, זו החלטה לפני שנתיים. קריטריונים הם ברורים, יש החלטת ממשלה, חבלי לידה היו לה, אבל מרגע שהיא התקבלה וזה כבר היה לפני שנתיים, אז אני רוצה להבין האם אתה אומר שבעובדה שהוגשו אלפי בקשות לא היה לך כח אדם לבחון, זו הבעיה? איך יכול להיות שיש רק תשובות ל-700 איש?

החלטת הממשלה הזאת מדברת על 1,300 בשנת 2017. עד סוף שנת 2017. נכון להיום אישרנו כבר 700.

עד נובמבר 2017. תהיה מדויק.

אני מניח, ואני רוצה מאוד להיזהר בלשוני, אני לא רוצה להגיד בוודאות, אני מניח, אנחנו עושים את כל מה שרק אפשר כדי להגיע למספר הזה ואף לעבור אותו. אני מניח שאנחנו נגיע למספר הזה עד סוף שנת העבודה הנוכחית. בכח העבודה הקיים, בלי דרישה של תוספת. מי שרוצה להגיד שעכשיו רוצים שיהיה 3,000, אני לא יודע להביא 3,000 במספר האנשים שיש לי נכון להיום עד סוף שנת העבודה הנוכחית. אמרתי בתחילת דבריי, ב-26.2.2017 התחלנו את העבודה באופן מעשי, באופן ממשי. כששלחנו את ראשוני האנשים לאתיופיה - - - היו הרבה בעיות שכבר דשנו בהם כאן, ממשרד החוץ עם העובדים שלנו, עם ההסתדרות, עם כל מיני מקומות אחרים, שאי אפשר היה להתחיל לממש את ההחלטה.

אבל אתה יודע שאם הייתם מתגברים את הצוות היה אפשר לבדוק אנשים ולאשר אותם, ולא היו צריכים לחכות שם ולסבול, כאשר יש להם את האפשרות, הסוכנות יש לה את האפשרות לזרז ולהביא אותם.

אי אפשר לתקן עוולות של - - -

תיכף נשמע מהסוכנות, אבל אני אומר שככל שאנחנו מזדרזים לבדוק את האנשים ומאשרים, יכול להיות שגם הסוכנות תזדרז להביא אותם.

אני מסכים לגמרי, שיהיו עוד עשרה עובדים מחר בבוקר, מן הסתם המספרים יהיו כפולים אם לא משולשים. זו כמות העובדים שיש היום כאן. הדבר השני העובדתי הוא שהחלטת הממשלה מדברת על 1,300 עד סוף שנת העבודה. אנחנו עושים הכל כדי להגיע למספר הזה.

עד נובמבר. אני אומר לך, כך כתוב בהחלטת הממשלה. עד סוף נובמבר 2017. כתוב.

הלוואי ונביא 1,300 עד מחר בבוקר, לא עד נובמבר.

זה מה שאני אומר, אז תלוי אם אתה משחרר את - - -

אנחנו עושים הכל, אף אחד לא - - - את החלטת הממשלה. עושים הכל. האמן לי, אני עוסק בזה המון, בשעות העבודה שלי.

והוא נחשב מהטובים.

כל יתר העובדים שאתה מכיר את שמותיהם חלקם, ואתה מכיר אותם אישית, אין עובד אחד כזה שנוגע במילימטר, רצו לקחת אותם לביומטרי, רצו לקחת אותם ל-1,001 דברים, אני שומר על המשימה הזאת כבבת עיני מה שנקרא. כל רגע שיש להם הם עוסקים אך ורק במשימה הזאת.

תסביר לי איך אתם תעמדו.

אנחנו עושים הכל כדי לעמוד. יכול להיות שאני אשב פה בנובמבר ואני אגיד לך "הבאנו רק 900", אני לא יודע להגיד לך.

עכשיו יש 700 אישורים, למה ה-700 לא פה בארץ, אנחנו נשאל את הסוכנות.

זו שאלה אחרת.

בסדר. זה אני משאיר ליהודה. אבל אני שואל אותך, איך אתה רואה שיש אפשרות שאתם תעמדו, לפי החלטת הממשלה, שה-1,300 יהיו עד סוף נובמבר 2017. נובמבר, אני מתעקש.

אני יכול לעשות טוב עם מה שיש לי, לא עם מה שאין לי. גם השבעה עובדים האלה, עד שקיבלנו אותם ועד שגייסנו אותם, הוציאו לכולנו את הנשמה בפינצטה. כל התהליך היה נורא ואיום.

אז בוא תשכנע אותי האם אתה תעמוד עד סוף נובמבר שיהיו 1,300.

המצב שלנו היום ביולי הוא הרבה יותר טוב מאשר בפברואר, מבחינת ההבנה של ההחלטה, וההחלטה היא מאוד לא פשוטה והיא מאוד לא ברורה, ויעידו פה אנשי רוה"מ כמה ישיבות עשינו אצל אודי פרבר, ועם חברי הכנסת כדי להבין, כולל חבר הכנסת נגוסה שישב שם כדי להבין, ואיזה חילוקי דעות ואי הבנות על כל מיני סעיפים בהחלטה. אבל התקדמנו, ברוך השם התקדמנו וכולנו מבינים איך שהוא למה החלטת הממשלה מתכוונת. אנחנו עושים אותה הכי טוב שאנחנו יודעים לעשות בכמות העובדים הקיימת.

בעוד חודש, עוד חודשיים אני אגיד לך או למנכ"ל שלי, או לשר הפנים, "אני לא אגיע ל-1,300, מסיבה כזאת או מסיבה אחרת", יצטרכו להחליט מה עושים. אין לי משהו אחר יותר טוב לעשות.

תראה, לא תהיה סיבה אחרת, חוץ מזה שאולי העובדים לא הספיקו לעשות את הבדיקות. אנשים קיימים שם, אנחנו יודעים.

אברהם, אדוני היושב ראש, נתנו לי את הקרדיט לנהל את זה, נתנו לי את הסמכות לנהל את זה לטוב ולרע, אני עושה הכי טוב כדי שזה יקרה. כמו כל החלטה אחרת, כמו כל הנחיה אחרת, כמו כל חוק אחר, כמו כל דבר אחר שאני צריך לעשות, ואין כאן עניין. אם אנחנו חשודים בזה שאנחנו ממסמסים את ההחלטה, לא עושים אותה הכי טוב, זה כבר דיון אחר. אבל אני לא שם. האמן לי, אני לא שם. לא אני ולא העובדים. העובדים נותנים את כל מה שרק יש להם, בכוח, במרץ, בנשמה, בזמן, כדי לעשות את ההחלטה הזאת הכי טוב. אנשים עוזבים את המשפחות שלהם שלושה חודשים, יושבים בגונדר, נמצאים שם ומראיינים אנשים, כדי לבצע את החלטת הממשלה.

אנשים עוזבים שלושה חודשים את המשפחות, אנחנו מאוד מעריכים את זה. אנשים יושבים 18 שנים ועשר שנים ומחכים לראות את הילדים שלהם, את הנכדים שלהם, את האחים שלהם, את הדודים שלהם. אנחנו זועקים את הזעקה שלהם, הם זועקים את הזעקה שלהם, אנשים מתים שם, לך תראה את הקיר שם, אני בטוחה שאתה מכיר אותו, את הקיר באדיס, ששם אתה רואה כמה אנשים מתו בלי שהם התאחדו עם הקרובים שלהם. אז עכשיו באמת, אנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו רוצים לפתור, אנחנו רוצים שיגיעו לכאן כל מי שצריך להגיע. התשובה אנחנו מקבלים היא אפילו פגיעה באינטליגנציה, סליחה. כי זה שאתה אומר לי שאנשים עוזבים ושלושה חודשים נמצאים שם, לא נותן תשובה איך על אף החלטת ממשלה שהתקבלה לפני שנתיים, איך מתוך אלפי בקשות שהוגשו רק 700 התקבלו. אין לך כוח אדם? איפה הבעיה עומדת? כמה סורבו? מה קורה?

הסברתי.

לא יושב ראש הועדה ולא אנחנו, לא מצליחים לקבל תשובות, עם כל הכבוד. ואנשים בינתיים מתים. כל יום עוד שם ועוד שם על הפרוכת הזאת.

איזו תשובה את רוצה לשמוע? כמה אנשים - - - אני רוצה שכל מי שרק מדינת ישראל מתכוונת להביא אותו, אין שום בעיה. יש החלטות ממשלה, יש כנסת, ועל פי זה אני עובד. החלטת הממשלה האחרונה היא מאוגוסט האחרון - - -

ואם היו מכפילים לך את כוח האדם?

בוודאי שהייתי עושה הרבה יותר.

אז שאלנו אותך את זה. האם הבעיה היא כח אדם? שאלנו אותך את זה.

אם החלטת לא להקשיב, זה משהו אחר. אני עניתי. אם מחר בבוקר יהיו עשרה עובדים אז אני אשים עוד אנשים באתיופיה.

יש לך 12 עובדים. אפילו יותר.

אם מישהו רוצה להחליף אותי בתפקיד ולבצע את זה, בבקשה. נראה לי שאתה רוצה. אני לא מציע לאף אחד לעשות את זה. עם כל הכבוד, אפשר להביא את הטפסים בבוקר שתחתום עליהם אתה או מישהו אחר בכנסת, בוא נגמור את העניין.

בהחלטת הממשלה אתם ביקשתם שבעה עובדים, קיבלתם. אף אחד לא מוריד לכם אפילו אחד. קיבלתם שבעה עובדים. אז אם אתה מפעיל את שבעת העובדים, אפילו את החצי.

באמת, לא ראוי לכבודה של הועדה שאני אכנס עכשיו מה כל עובד עושה, ואיפה הוא נמצא, ומי נמצא שם.

אתה יכול להגיד "אני דורש הכפלת התקנים"?

אני לא דורש. נכון לעכשיו, עם השבעה עובדים ועם התוספת שנתנו מעצמנו על חשבוננו, על מנת לעמוד ביעד הזה של 1,300 עד סוף שנת העבודה הזאת, אני חושב, אני מקווה, אני אעשה הכל כדי שאני אעמוד בזה. אני מאוד אעשה הכל.

יש לך חצי שנה.

כן. אני מאוד עושה הכל שכן. תזכרו שהתחלנו ב-26 לפברואר. העובדים הראשונים שלנו נחתו ב-26 לפברואר באתיופיה. יותר מזה אין לי מה להגיד לכם. אתם רוצים להביא 7,000 בשנה? בבקשה. תביאו עוד 20 עובדים. אין לי בעיה.

ההחלטה מדברת עד נובמבר 2017.

נו אז הוא אמר עד דצמבר 2017. אני חושב שלפי הקצב שהם הולכים - - -

בחמישה חודשים אישרנו 707 איש. נכון להיום בבוקר, אושרו 707 נפשות.

אוקיי. אתה רואה שזה הציבור שהגיע לפה, גם כתוצאה שאין קבלת קהל אפילו טלפונית. בדיון הקודם אתה הסכמת והבטחת לנו לעשות קבלת קהל לפחות טלפונית. ואין קבלת קהל, וששמעו שיש דיון, אנשים באו ועזבו עבודה ובאו.

האמן לי אדוני, אני רואה את הפניות, אני שמעתי, הדיון הזה הוא לא ראשון בשבילי במה שקשור לסוגיה. החלטת הממשלה של 2010, אני מכיר את זעקות השבר ואת המשפחות ואני ער, ואין לי מה להגיד לקהילה הגדולה והחשובה הזאת איך אפשר לתקן עוולות של אולי עשרות שנים שקרו בקהילה הזאת. אני יודע לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, אמרתי את זה קודם. היות והטיפול הוא טיפול מרוכז ברמת המטה, אי אפשר לקבל קהל ברמת המטה. אי אפשר. וזה נכון לעשות שלא נכון לקבל קהל, כי אם נתחיל לקבל קהל, אנחנו לא נטפל בבקשות, חד משמעית.

אבל הסכמנו, והבטחת לנו.

שניה. תן לי להמשיך. אנחנו מטפלים בלהתקין שני קווי טלפון. יש לנו בעיות עם בזק בינלאומי בבניין. אפשר לעשות ככה כמה שרוצים, אבל - - -

בזק בינלאומי?

בזק בינלאומי אחראי להתקין לנו שני קוים בתוך הבניין על מנת שניתן מענה טלפוני לטובת האוכלוסייה במדינת ישראל.

מה קשור לבזק בינלאומי?

מענה קולי.

בסדר אבל זה פה בישראל. זה נשמע כאילו הם הולכים לקבל בקשות מאתיופיה.

הם לא הולכים שום דבר. אנחנו רוצים לתת מענה בטלפון שעתיים, שלוש ביום כדי לתת לציבור בישראל מענה לגבי הבקשות שלהם. אני אישית לא חושב שזה נכון, אתה סיכמת את זה בעבר בניגוד לדעתי וזה בסדר, אוקיי, כי אנחנו אין לנו לתת מענה לאנשים, כי הבקשות האלה הן בפניות, הן בטיפול. אין כאן מה לספר סיפורים. למעט דברים שהם לא ידועים לנו, אבל האמן לי, אין בקשה אחת שאנחנו לא מתקשרים למשפחה, העובד שלנו מדבר איתם באמהרית, מלקט עוד מידע, מלקט עוד אינפורמציה כדי לטפל בבקשה. אבל יהיה קו, אני מקווה שיהיה ממחר בבוקר.

מתי יהיה? אני רוצה תאריך מדויק. כי בפעם הקודמת הבטחת לנו, ועד היום לא התקיים.

אני לא יודע, זה לוח זמנים של חברת בזק שהיא מתקינה. רק אתמול דיברתי עם הנציג שלנו, האמרכל שמתעסק בזה, הוא לא יודע להגיד לי. צר לי.

מצטרף אלינו חבר הכנסת מאיר כהן שהוא גם היה בגונדר ובאדיס אבבה וראה את הממתינים. כרגע אנחנו בעדכון של משרד הפנים.

העדכון משמח?

לא. אנחנו מדשדשים באותו מקום.

חבל שזו התובנה, אבל אין לי - - -

כמה עלו?

אישרנו בחמישה חודשים 707 נפש.

מתוך?

מתוך 1,300 שסוכם ש- - - עד סוף השנה. בעזרת השם ובתקווה - - -

הגיעו כמה?

מחר ה-500 נוחת. הם באדיס, מחכים לטיסה.

יש 70 באדיס עכשיו, לא?

יש 64 באדיס.

64 נוחתים.

מחר. וזה יהיה 500

עד עכשיו הגיעו, אם אני סופר, מאוקטובר 2016 - - -

אתה לא צריך להתאמץ. אני אגיד לך. 390 הגיעו עד 4 ביוני. זה בדוק. הם יוצאים ממרכזים.

כמה מהם חוק השבות?

אני לא נכנס לזה.

לא, חשוב לנו. כי 1,300 לא כולל חוק השבות.

אדוני היושב ראש, אני באמת - - -

לא, זה חשוב לנו.

בסדר, אני אבדוק לך את זה.

לממשלה או למשרד הפנים, חשוב להם לספור מספרים.

כ-20 חוק השבות. אבל אם אתה רוצה מספר מדויק, ברשותך, אני אשב עם עמוס ונביא לך. מחר נוחתים 64, וזה מביא אותנו ל-500 עולים. יתרת העולים נכנסים לתהליך של בדיקה רפואית של משרד הבריאות. כפי שאדוני היושב ראש יודע, כל עולה חייב לעבור את הבדיקה הרפואית, לקבל את התשובות החיוביות בתוך ימים, אני לא רוצה להגיד שעות, אבל לא שבועות בטוח. ימים בודדים, הם יהיו על המטוס בארץ. מרכזי הקליטה מחכים להם, הצוותים מחכים להם.

מבחינה מספרית אני לא מסכים איתך.

אתה יכול לא להסכים.

כי אני אגיד לך, אני אספור לך כל חודש כמה הגיעו.

אני אגיד לך, אל תתאמץ.

אז תגיד לי, איך הגעת ל-390?

אני אגיד לך, התחלנו להביא באוקטובר, תיזכר בטקס שאתה היית בשדה התעופה.

באוקטובר הגיעו 63.

נכון. אחרי זה בנובמבר הגיעו 21, בדצמבר הגיעו 5, ב-26 בינואר הגיעו 4, ב-6 ביוני הגיעו 73.

רגע, חמישה מתי הגיעו?

חמישה הגיעו בדצמבר 2016. ב-28.12.2016.

הנתון הזה לא ידוע לי. אני יודע שבינואר הגיעו ארבעה. אתה שלחת לי.

הנה מה ששלחתי לך, הוא אצלי ביד, אני מחזיק את מה ששלחתי לך, אדוני היושב ראש.

אוקיי, תמשיך.

ב-6.6 הגיעו 73. ב-20.6 הגיעו 50, ב-29.6 הגיעו 51, ב-4.7 הגיעו 59. מחר מגיעים 64, זה נותן לך כרגע 390. ב-16 באוגוסט ינחתו עוד 54, ב- - - ינחתו עוד 56, זה מביא אותך ל-500 עולים.

עכשיו הסכמנו, אמרת 500 עם מחר.

עד אוגוסט.

לכן לא הסכמתי איתך. עכשיו 390 עם מחר.

תמיד תסכים איתי, כי אני מעדכן אותך - - - אדוני היושב ראש, כל יתר העולים, מה שעיכב אותם זה התרופות או הבדיקות של משרד הבריאות, פשוט נגמר להם. עד שהם קיבלו מגרמניה את מה שהיו צריכים לקבל, זה כבר נמצא באתיופיה. ביום ראשון 107 האישורים שנקבל אותם, מיום ראשון יתחילו את תהליך הבדיקה שלהם. תיגמר הבדיקה, נקבל תשובות שמשה יעקב ואיציק יכולים לבוא לארץ, אני אומר ימים, אני לא רוצה לומר שעות כי זה מותנה פשוט בכרטיסי הטיסה, יעלו לארץ. אני רוצה להאמין שכולם הרבה לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה, הרבה לפני, כל מי שברשימה יגיע לארץ.

כל מי שאושר, ה-700.

כן. מי שאושר. אני מקבל אישורים, - - -

אתה מדבר על ה-500 פלוס 700 שאושרו?

לא, פלוס 200.

לא, 700 מדברים על הכל. מאוקטובר 2016. זה הכל, לא חדש.

נכון.

מה המעכבים העיקריים? החלטת ממשלה דיברה על 1,300 בתוך שנה, נכון?

עד סוף נובמבר.

עד סוף נובמבר. אז לא עומדים ביעד הזה. מה המעכבים? אחרי שהיינו שם ודיברנו עם השר והוא אמר, והסביר, מה היום המעכבים?

אין היום משהו שמעכב. אנחנו בתהליך שזורם, אני לא יכול להגיד לך שאפשר לאשר, אם אנחנו על 700, אי אפשר לאשר עוד 600 בשבועיים.

לא, לא את זה אמרתי.

אלא?

לא את זה אמרתי. אמרתי כשאתה, יש לך לו"ז לעוד 600 האלה?

עד סוף השנה.

ולהערכתך?

אני מאוד מקווה, אעשה הכל כדי שזה מה שיקרה.

כלומר, אם יתעוררו מעכבים, איזה סוג של מעכבים?

קצב ויכולת שלנו ל - - -

לא, הוא לא דיבר עכשיו על יכולת, הוא דיבר על כך שהיה עיכוב בגלל שלא היו תרופות.

זה לא שייך. זה לא אנחנו.

את - - -

זה משרד הפנים. אנחנו ביקרנו שם במשרד שלכם,

המשרד שלי.

המשרד שלך, נכון, יושב שם איזה בחור ממשרד הפנים. הוא יכול להצביע על 600 עד סוף השנה, על עוד 600?

אני אעשה הכל, ואני מאוד מקווה.

אתה איש רציני, אני יודע, באמת שאני יודע שאתה איש רציני. זה תשובה של טירון בגולני.

אני אומר שאני אעשה הכל, אין לי תשובה יותר טובה. תראה, אין - - - להגיד משרד החוץ, אין לי מבנה, אין לי חשמל, אין לי מאבטח. לא.

יש פה ציבור שאלה בני המשפחה שלו. יש פה ממשלה שקיבלה החלטה. בין אם אנחנו חושבים שההחלטה היא מצמצמת או מרחיבה, זה לא רלבנטי.

לא רלבנטי. לגמרי לא.

אתה יושב כאן כנציג השר, אתה נציג הממשלה. רוצים לשמוע ממך לא "אני מקווה", רוצים לשמוע ממך ש"אני אעשה הכל" - - -

אמרתי.

אתה יודע, לפעמים הטרמינולוגיה תגרום לכך שנצא מיואשים מפה או נצא עם תקווה. אם אתה, שאחראי על כל הדבר הזה, בא ואומר לנו "תראו חבריה, אני מתייחס לאנשים האלה כאילו הם בני המשפחה שלי שאני רוצה לראות אותם איתי עכשיו, כך אני מתייחס לזה". אתה נוטע תקווה שבאמת הפקיד הכי בכיר שנמצא שם עושה הכל, יומם ולילה, בכדי שהם יגיעו.

בין זה לבין מה שאנחנו ראינו, ואני חושב שדיברנו, או לפחות הם דיברו איתך. לפי מה שאנחנו ראינו שם, ראינו אדם שהוא בן יוצא אתיופיה, אני לא רוצה חלילה לחשוד בכשרים, שהיה שם - - - והלכתי לשר ודיברתי והוא אומר לי "מאיר זה ייפתר", אז תגיד לנו שזה נפתר, שהחבר'ה שלך עושים הכל הכל בכדי שעד סוף השנה יגיעו לכאן 600 איש.

אני אומר את זה במלוא האחריות ובמלוא הרצינות, ואני מכבד את הציבור כאן ואלה שלא כאן, יש לנו חבר'ה מאוד מאוד רציניים שעוסקים בזה. הכי טובים שיש לנו.

תגברת את המשרד? יש עוד הרבה?

יש שניים באתיופיה ויש עוד בסביבות 7-8 שנמצאים פה, אני לא אכנס כרגע לבעיות אישיות, הריון וכאלה, אבל בגדול זו כמות האנשים. בכמות האנשים שכרגע יש לנו זה מספק כדי לעמוד ביעד הזה עד סוף שנת העבודה הזאת. אני אומר, אני אעשה הכל, באמת הכל, כמו שאמרת, כאילו בני משפחתי נמצאים שם וכך אנחנו מתייחסים לזה, באמת ביראת כבוד, עם כל הרגישות המתחייבת. אולי הציבור הרחב לא רואה את זה כי כל אחד בשבילו זה 100%, וזה בסדר, בשבילנו זה כמות ענקית של אלפי אנשים, קשה מאוד - - -

אנחנו מכבדים אותך, בכדי שנכבד את המילה שלך.

אוקיי. כרגע כמו שזה נראה אין שום סיבה ואין שום עיכוב שהוא יעשה לנו שלא נגיע למספר הזה עד סוף שנת העבודה. אני מאוד מקווה ואני מקווה מאוד שנעמוד ביעד הזה לטובתנו, לטובת מימוש החלטות הממשלה, כי התייחסנו להחלטות הממשלה ברצינות הראויה לה, נכבד אותה ונבצע אותה כפקיד בממשלה הזאת שצריך לבצע את ההחלטה. זו פעם אחת. פעם שניה לצמצם את הצער, העוצמה הרגשית, שיש לבני המשפחה שנמצאים כאן, אני קורא מכתבים, אני קורא פניות, ולעשות את זה כמה שיותר מהר. אין כאן עניין של דעות, אין כאן עניין של אמונות, אין כאן עניין של תפיסות עולם. לגמרי זה לא רלבנטי לאף אחד אחר. לא אלי ולא לגבי החבר'ה שעובדים בדסק האתיופי אצלי, שמטפלים בבקשות האלה. האמן לי, אני מכיר את המטריה, אני מכיר גם את דעותיהם, והן לא רלבנטיות, הדעות האלה, הם עושים את זה הכי טוב שאפשר. הלוואי ועלינו בטיפול בישראלים, נקרא להם כך, ביום יום שלנו, בביומטרי ובאשרות ובוויזות, אותה מוטיבציה ואותו חירוף נפש שיש לנו בטיפול בבני העדה האתיופית.

אתה אומר שאם אחד מהעובדים, ואני מקשה עליך, אם אחד מהעובדים חושב שהיהודים האלה לא צריכים להגיע לארץ - - -

ויש גם כאלה.

זה לא מפריע לו לטיפול?

לגמרי לא. אני עושה ישיבות שבועיות - - -

מה, הוא עשוי מפח?

הוא לא עשוי מפח, אבל בסוף הוא מקבל בקשות, הוא יודע שיש קריטריונים, וישבנו עם משרד רוה"מ מספר פעמים כדי להבהיר היטב את הקריטריונים. יש גם אצלנו אנשים בלשכה המשפטית וגם בתוך האגף שלי אנשים שמתנגדים להרחיב את הקריטריונים ולהבין אותם בצורה המקלה, כי לא הכל שחור – לבן בחיים, ואני הולך לכיוון המקל כדי לחבר את המשפחות האלה, לבצע את החלטת הממשלה בצד ההומני שלה, בצד ה- - - שלה, ולחבר אותם לכאן כמה שיותר מהר. אנחנו לא יודעים לעשות משהו יותר טוב מזה.

מאה אחוז.

נשמע את מולו דמלאו.

אני אגיד באמהרית, קודם כל אנסה לדבר בעברית, לספר קצת על אמא שלי. אמא שלי מחכה 18 שנה באדיס, מאז שעזבנו. לאמא שלי - - - משפחה שלמה, אפשר להגיד, בארץ. סבתא שלי הייתה פה בארץ ולאמא שלי יש 12 נכדים בארץ, לאמא שלי יש שלושה ילדים בארץ ושבעה אחים ואחיות בארץ, והיא נשארה לבד. מה שצריך לעשות, מילאתי טופס, מה שצריך לעשות עשיתי וקיבלתי תשובה ממשרד הפנים כמו שכולם מקבלים, דפים, ועדיין אין לי קשר עם אף אחד, לא התקשרו אלי ולא הזמינו את אמא שלי, אף אחד לא בקשר איתי, אין קבלת מענה.

איזו תשובה קיבלת?

אפשר להראות לכם את התשובה שקיבלתי, זה תרגום באמהרית וגם בעברית - - -

התשובה שקיבלת עכשיו או מה שקיבלת ב- - -

ב-2014 קיבלתי ושלחתי את המכתב, שכולם מילאו ומילאתי ושלחתי. אין לי שום קשר לא עם משרד הפנים ולא - - -

עכשיו הם לא הזמינו אותה, באדיס אבבה?

לא הזמינו אותה, וזה המכתב שקיבלתי. אני יכולה להראות לכם.

טוב. זה מ-2014. יש מכתבים שקיבלו בהחלטה הנוכחית, הוא אמר שזה היה בטעות וזה נעצר, לכן אני לא מתייחס לזה. אבל אני מתייחס לזה שלמשל באדיס אבבה הזמינו אנשים, אז אנחנו יודעים שזה לפי החלטת הממשלה, סעיף 1.ב שהילדים שנמצאים פה, וההורים יכולים לעלות. אז למשל היא דוגמה שהיא אומרת שהיא פה גם כמה ילדים ונכדים, 12 נכדים, והאמא נמצאת שם.

והסבתא שלי, אמא שלה הייתה בארץ, יש לה שבעה אחים ואחיות.

הסבתא גם פה?

הסבתא שלי הייתה בארץ, עכשיו היא לא בחיים.

היא נפטרה פה. השאלה אם היו מזרזים, הייתם מזמינים אותה, והייתם בודקים לפי הקריטריון - - -

אנחנו מזרזים אדונים.

להגדלת הצוות באתיופיה. אני אראה לך, מאדיס אבבה קיבלתי 62 הורים שהילדים שלהם פה, לא הוזמנו.

יש עוד מאות שלא הוזמנו.

אני מדבר על ההורים.

גם הורים. גם נינים, גם מה שאתה רוצה.

מה שאני אומר, אם היית שולח אפילו את מה שקיבלתם, שבעה עובדים, אפילו את ארבעה.

אדוני, אם רוצים - - - הועדה בבקשה. אין שום בעיה.

אני אומר לך שלקח זמן להתחיל לבצע את ההחלטה. הבנו את כל הבירוקרטיה, עכשיו התחיל ויש עובדים, אז למה לא מגדילים את הצוות באתיופיה?

יש שני עובדים באתיופיה. כל עובד שאני אשלח - - -

אחד הגיע ואחד יגיע בשבוע הבא.

אתה יודע למה הוא מגיע בשבוע הבא? כי אמא שלו נפטרה. בסדר? מותר לו לשבת שבעה?

ואין עובד אחר שאתה יכול לשלוח?

לא.

למה?

חבל, לא לכבודו של הצוות שלי ולא לכבודם של האנשים כאן לספר על כל עובד. אם מישהו רוצה להחליף אותי, בבקשה. תלכו לשר הפנים, שיחליפו אותי, שמישהו יעשה את העבודה הזאת יותר טוב. באמת, עם כל הכבוד, צר לי. זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב, סליחה שאני מתבטא כך.

אני לא עוסק בהחלפת עובדים. אני עוסק בביצוע של החלטת ממשלה.

אני מבצע את ההחלטה הכי טוב שאני יודע לעשות ולנהל עובדים אני יודע. יש לי - - -

אבל יש עיכובים.

יש עיכובים, שני עובדים באתיופיה מבצעים את זה. כל עובד שאני אשלח מהארץ על חשבון השבעה, העבודה פה לא תתבצע טוב. צריך להבין את התהליך. פה בודקים את התיק, לא באתיופיה. פה מעלים ל אתיופיה את אלה שיש רלבנטיות לבדיקה שלהם באתיופיה, ורק לאחר מכן בודקים שם. זה הכל. אני אשלח את כל השבעה לאתיופיה, אף אחד לא יבדוק פה בארץ.

אז תשים שם שלושה-ארבעה, את היתר תשים פה. יש לך גם עובדים אחרים, לא רק שבע. אם אנחנו רוצים באמת לזרז - - -

אני רוצה לזרז. חבל, באמת, הסברתי הכי טוב שאני יודע להסביר.

לא השתכנעתי ולא קיבלתי את ההסבר.

חבל.

אתה לא צריך לכעוס. ועדת הכנסת, חבר כנסת מותר לו ומותר לנו לשאול אותך מה אתה עושה בכדי לזרז את ההליך. אנחנו לא רוצים לנהל במקומך, לכן שאלתי על המעכבים. אם אתה חושב שארבעה או חמישה חבר'ה באתיופיה, אם אתה חושב שעוד תוספת של כח אדם תעזור לך, עוד שני אנשים שתכשיר אותם, יוכלו שם להגיע ליותר אנשים, זה דבר שאנחנו רוצים לשמוע.

אמרתי בפתיחה, אדוני היושב ראש, יהיו מחר בבוקר עוד עשרה עובדים - - -

שום דבר לא ישתנה.

בוודאי שישתנה. ה-600 הנותרים, אני לא אחכה עד דצמבר, אני מניח שבספטמבר כבר כל ה-600 יוכלו להיות פה. בוודאי שכן. חד משמעי.

אז זה פותח לנו פתח.

חד משמעית. בדרישה שלנו לשבעה עובדים הייתה ש-1,300 זה עד סוף השנה. ואני חושב שאנחנו נעמוד בזה. התחלנו מאוחר, בסוף פברואר. לא כך תכננו, חשבנו שבנובמבר כבר נתחיל, מכל מיני סיבות לא התחלנו, זה לא חשוב כרגע. התחלנו בארבעה חודשים מאוחר יותר. אבל אנחנו עושים עם יתרת השנה שנשארת, לעשות הכל כדי להביא את ה-1,300 האלה לכאן. נעשה את הכל.

טוב. יש פה התחייבות שהיא התחייבות, - - - לכבד אותה.

אני רוצה להודות גם למשרד החוץ, באמת פתרו לנו את הבעיה. אנחנו עכשיו בדיון אחר ולא בדיון - - -

מגיעה להם הרבה תודה על העזרה ועל שיתוף הפעולה, למשרד החוץ.

כן. אתם רוצים להגיב?

אנחנו עומדים לרשותכם, לצידם של כל הגורמים שפועלים בשטח על פי המנדט שלנו, סיפקנו את הסחורה מבחינתנו.

כשאתה אומר "סיפקנו את הסחורה" זה הכשרתם את המבנים - - -

מבחינתנו, מבחינת המנדט שלנו, כל מה שקשור למתחם השגרירות.

בדיוק, על זה אני מדבר. המתחם עובד?

כן . בהחלט.

מצוין.

אנחנו עובדים איתם יד ביד. גם עם רשות האוכלוסין וההגירה וגם עם הסוכנות.

כשאנחנו נסענו לשם המתחם היה - - -

הבעיה נפתרה בעזרתם, הם גילו גמישות.

בלי קרוואנים.

הבעיה נפתרה, הם גילו גמישות ופתיחות, הם חשבו מחוץ לקופסה, וכל הכבוד למשרד החוץ.

כן. ועל זה באמת תודה. בבקשה.

השם שלי - - - הילדה שלי 34 שנים שם בגונדר, התיק שלי - - - אף אחד לא מקבל אותי. אני במוסד של - - - עבדתי הרבה, - - - שלי אפילו. שני הילדים שלי, עם מוסד של ישראל להעביר אנשים, עבדתי הרבה שנים.

של אסירי ציון?

כן. עבדתי בזה. שני הילדים שלי בקבע. אני גם בצבא 28 שנים. הילדים שלי תביאו לי בבקשה אני אומר להם, 34 שנים. הילדה שלי בוכה, היא לבד. אני מתקשר למשרד הפנים, מהאוזן שלי סוגרים. מה אפשר לעשות? אפילו בסודן בגיל 20, בגיל 30 העברתי אנשים, אפילו עם רשימה, אנשים, נתפסתי עם כסף, נכנסתי לכלא. מהכלא האחרון שברחתי בלילה. עליתי לארץ. להם תמיד אני - - - למה הילדה שלי שם סובלת? אני לא מבין. משרד הפנים לא ככה עובדים, למה בנאדם יש לו בעיות, מתקשר טלפון מהאוזן סוגרים. מהאוזן, סוגרים. דווקא יש אחת עובדת כאן, עד 120.

אבל זה פה, לא במשרד הפנים.

כן. אני יודע. הוא מרים טלפון, בעיות שלי אני הסברתי לו. עד עכשיו אני בצבא, לא נותנים אישור ללכת. בשביל זה באתי, אני מבקש מכם שתביאו את הילדה שלי בבקשה.

שיהיה לנו לאיפה לפנות ולאיפה ללכת להוציא את הכאבים שלנו שלא מעלים את המשפחה שלנו, מה הסיבה. לדבר מול האנשים, אין לנו מקום לאן לבכות, אין לנו מקום לאן ללכת, למי לפנות. ואנחנו יושבות בבית, אני יושבת בבית ואני אמא לארבעה, מאוד קשה לי לסחוב את זה, 12 שנים אני בארץ ובלי אימא שלי, זה מאוד קשה לי, אני רוצה שיהיה לי לפחות מענה טלפוני. "אמא שלך ככה וככה", זו הסיבה שלא מעלים אותה, או שהעלייה שלה מתעכבת, מה הסיבה שלא מעלים אותה? שיהיה מקום שיהיה למי לפנות, ללכת. אין לנו מקום ללכת, אין לנו מקום לאן להתקשר, זה מאוד כואב ומאוד קשה לסחוב. הרבה אנשים - - - למקום מקום אחר. אני מוכרחה שיהיה, אני חושבת שתפתרו לנו את הבעיה, לפחות שימצאו לנו מקום לאן לפנות, למי ללכת, למי להתקשר.

תודה. הנקודה ברורה. ניתן גם למישהו אחר. בבקשה.

זאת אמא שלי, יש לי שתי אחיות באתיופיה. כבר 12 שנים מחכים, ממלאים טפסים, שולחים, הכל. אמא שלי הולכת למשרד הפנים, אומרים לנו "לא פה, בירושלים", באים לירושלים "לא פה, במשרד הפנים". אין מענה, אין שום דבר. באמת כמו שהיא אמרה. למה אני צריכה לחזור הביתה, לראות את הסבל של אמא שלי ושל אבא שלי? אני משרתת את המדינה, קרבית, לוחמת, וגאה להיות לוחמת, אבל למה אני צריכה לראות את הסבל של ההורים שלי? 12 שנים, אחיות שלי, אני מתגעגעת אליהם, אני רוצה לראות. הוא אומר שהם הולכים לשלושה חודשים ומתנתקים מהמשפחה. ומה אני אגיד? 12 שנים לא ראיתי את האחיות שלי, ההורים שלי לא ראו את הילדים שלהם 12 שנים, מה הם יגידו? אתה אומר ששנתיים כבר יש אישור מהממשלה, נכון? רק 700 נפש אישור? זה לא הגיוני בכלל. איך אתה מסביר את זה?

התחילו בפברואר.

התחילו, נכון, כמה צריך להעלות, 1,300? ועד עכשיו כמה אישרו? לא העלו 700 איש. אישרו 700 איש. וכמה העלו? אפילו לא הגיעו 500.

390 כולל מחר.

בהתחלה הוא אמר 500 כולל מחר ועכשיו אמר 390. איפה זה הגיוני? למה כולם פה? למה כל לילה אמא שלי צריכה לסבול?

חשוב מאוד שאנחנו נגיד, מאוד מרגש, גם את והגברת. אתם נמצאים במקום שחושב בדיוק כמוכם. אנחנו מוכנים לשמוע את מה שאתן אומרות. אני חייב להגיד שגם היושב ראש הדביק אותנו בדבר הזה של לעשות הכל בכדי להביא לא 1,300. כל מי שראיתי בגונדר צריך להגיע לכאן.

כל יהודי צריך להעלות לפה.

שניה. וכל מי שראיתי באדיס צריך לעלות לכאן. גם היושב ראש וגם אני, וגם אלי אלאלוף, וגם דוד ביטן וגם דודי אמסלם וגם רויטל, כל חברי הכנסת, אנחנו מסכימים איתך לגמרי. אנחנו מנהלים מלחמה מול הממשלה, אני עולה לתקשורת, הוא עולה לתקשורת, אנחנו כותבים כתבות בעיתונים. כי אני מבחינתי, אני לא מסתפק ב-1,300 האלה, ויש לי ויכוח גם בתוך הקהילה שלכם.

אבל בסדר, אמרתם שעד עכשיו יעלו 1,300.

שניה. לכן אנחנו מדברים מהגרון שלך. אנחנו לא חושבים אחרת. הנה יושב כאן האדון ממשרד הפנים ויושב כאן האדון מהסוכנות היהודית שעושים כמיטב יכולתם, ובכל זאת אנחנו לוחצים אותם, כי לנו ברור מה שלך ברור.

ועד עכשיו יש רק עליה מגונדר. אין עליה מאדיס.

את צודקת מיליון אחוז. אנחנו ביחד איתך, אגב, היו אצלי חבר'ה מחטיבה 35 של הצנחנים שגם המשפחות שלהם שם. אני רוצה, ואני מבקש מהיושב ראש שבפעם הבאה הכינוס שיהיה, יהיה עם כל לובשי המדים, כי אני רוצה שהממשלה תדע שיש פה חיילים בצבא שמסכנים כל יום את החיים שלהם. ולא שאני מזלזל, אני מכבד את מי שנמצא כאן, אבל אני רוצה לראות את כל הילדים כולל החיילים בגולני ובצנחנים וגבעתי שנלחמים ונמצאים על הגבול, ומרגישים את מה שאת מרגישה. כי זה באמת זועק לשמיים. מספר לי חייל בחטיבה 35, ב-202, אומר לי "אני עברתי את צוק איתן והאחים שלי נמצאים שם" אנחנו איתך, אבל צריך רק להעריך גם את היושב ראש על מה שהוא עושה, הוא כל היום מתעסק עם זה, ייאמר לזכותו. ואני לא במפלגה שלו. אבל אני אומר את זה לכבודו. ויש אנשים שעושים כמיטב יכולתם. לא מספיק, את צודקת, אבל הטענות האלה צריכות לבוא לשולחן הממשלה. ואנחנו מתכוונים עוד פעם לפגוש את שר הפנים וללכת ולפגוש את ראש הממשלה, והוא פוגש את ראש הממשלה כל שבוע, כי צריכה להתקבל החלטה להפסיק עם הבושה הזאת. לא 1,300, כל מי שנמצא שם צריך לעלות. לא אמרו להפסיק את העלייה ממרוקו ולא מארצות הברית. כל עוד שיש יהודים, צריך להביא אותם.

אני מעריכה את העבודה שלכם - - -

לא, לא - - -

רגע, זה לא ויכוח. אין זמן.

יש לי מה להגיד אבל.

אבל אמרת.

עד עכשיו כל מה שהוא אמר, עד מה שאמרו, ומי מבטיח שתוך הזמן שהוא אמר, תוך חצי שנה - - -

אומר פה נציג משרד הפנים, ואת יודעת מה, אני מאמין לו. אומר פה נציג משרד הפנים "אני אתן את נשמתי כדי שעד סוף השנה אני אביא את האנשים". לא בכדי אני לחצתי אותו. יש כאן אנשי משרד החוץ שעושים כמיטב יכולתם. אנחנו צריכים במקום לריב עם המערכת, לנסות לייעל את המערכת הזאת, כי אנחנו רוצים לראות את האנשים כאן. אם אנחנו נבוא ונתחיל לריב עם המערכת, מה יצא מזה? לא איתם צריך, הם מבצעים מדיניות. לא איתם צריך לריב. צריך לריב עם הממשלה שתקבל החלטה.

הם קיבלו כבר את ההחלטה.

קיבלו החלטה של 1,300. אני יכול להגיד לך שיש שם 6,000. אז מה אנחנו עושים עכשיו? מה הוא עושה? שברגע שייגמרו ה-1,300, מיד תתקבל החלטה לעוד 1,300. כי אחרת גם כשיביאו את כל ה-1,300 עדיין האולם יהיה מלא, כי יש עוד אנשים שהאחים שלהם שם.

אבל שיעמדו קודם במספר הזה.

הם עומדים. אנחנו עושים הכל שהם יעמדו.

תודה. - - - בבקשה.

18 שנים הוא לא ראה את הבת שלו. הוא בא יחד עם תשעה ילדים ובת אחת נשארה שם. הוא עלה עם תשע מילדיו, והבת שלו 18 שנים היא תקועה שם. הוא לא ראה את הבת שלו. כשהיינו בביקור ראיינו אותה, והיה אפילו וידאו שהיא הצטלמה איתנו שם בגונדר, והיא נשארה לבד שם. לפחות למיטב ידיעתי החלטת הממשלה לתת פתרון לדברים האלה של אלה שנשארו לבד שם.

מה שהוא אומר שאשתו, בגלל הגעגוע והבכי על הבת שלה, היא הפכה להיות חולה והיא נמצאת עכשיו בבית אבות מאושפזת. וקשה להם מאוד שהבת שלהם נשארה שם עם הילדים שלה. הוא אומר שאין קבלת קהל במשרד הפנים ואין מי שמסביר.

אגב, זה חוזר על עצמו, החוסר נגישות.

לא ניתן ליצור - - -קבלת קהל. לא נכון גם בחלק המקצועי, כי אנחנו נבזבז את כל הזמן, לא שנבזבז, אבל המשאבים שלנו ילכו לטובת מענה לציבור מתוך 9,000 יש הרבה יותר מ-9,000, הפוטנציאל שהוגש הוא 9,000 אבל יש בסביבות 20,000 נפשות שחושבים שהם זכאים. אין ספק שכל מקרה כאן הוא מקרה 100 אחוז והוא - - - אי אפשר לגעת בכולם. אנחנו יכולים לגעת בכל יום בכמויות הפניות שאנחנו מטפלים בהם. אני לא יכול לתת מענה טלפוני - - -

זאת אומרת אתם מתייחסים רק לפניות שהן בכתב.

ראשית רק בכתב. וכל הפניות שמבחינתנו, בסביבות 5,000 בקשות שכאלה, כפול 4 ממוצע במשפחה, זה בסביבות 20,000 בקשות. אנחנו מתייחסים לפוטנציאל שהוגש בהחלטת הממשלה הזו ובודקים בקשה-בקשה.

כל מי שממלא טופס הוא מגיע אליכם ואתם בודקים.

חד משמעית.

עם קריטריון מאוד ברור, שאין מקום - - -

נכון. לפי החלטת הממשלה. נכון להיום כבר עברנו את המחלוקות, הבנו את הכל, סידרנו את הכל עם משרד רוה"מ. אין ספק שיכול להיות שחלק גדול מהפניות כאן, ואני לא יכול לבדוק אותן כאן, נמצאות באיזה שהוא קלסר באיזה שהוא מקום שעדיין לא הגענו אליו. אמרתי, בדקנו נאמר 2,000, אבל יש עוד 18,000 שעוד לא בדקנו. מתוך ה-2,000 הבאנו 700, צריך להבין שזה הקצב וזו היכולת לעשות את זה. נתחיל לתת מענה ונתחיל לקבל אנשים, ובצדק, אני לא אומר שלא, בצדק יבואו אלינו וירצו לדעת מה קורה עם הפניה שלו, עם הבקשה שלו, עם הבן שלו, עם הבת שלו, עם אחיו ואבא שלו, זה זמן שילך עבורם ולא נשב ונתעסק בבדיקת הזכאות של אותה פניה ולתת אישור לאתיופיה להביא אותו.

כמה לוקח טופס כזה להיבדק מקסימום?

אני אומר באמת, במלוא הכנות, יש תיקים שלוקחים לנו אפילו חצי יום לבדוק אותו. תיק אחד, משפחה אחת. מאוד מורכב, מאוד מסובך, אין תיעוד מאתיופיה.

וזה הצלבה מול חומר מאתיופיה.

מול בני המשפחה פה בארץ, מול ראיונות שאנחנו עושים, מול הצלבה מאתיופיה, מול הרקע התרבותי ומקום הלידה וכל מה שהחבר'ה שלנו מבינים את ההיסטוריה ואת השושלת. לא סתם בונים עץ משפחתי של 8, 10 דורות אחורה, עד כמה שניתן, מהזיכרון של אנשים. אין לנו תיקים עם תעודות לידה מסודרות, שאתה יכול לראות אבא, אמא, ילד, נגמר העניין. אבל זה לא המצב. המצב הוא הרבה הרבה ידע מצטבר של האנשים שלנו ועל סמך הראיונות ועל סמך מה שיש שם. ולצערנו הרב, וזו הזדמנות גם להגיד שיש לנו מקרים, גם מהמשפחות האלה שבאו לכאן, משפחות שהעלו ילדים שהם לא הילדים שלהם. וזה נורא ואיום. או בני משפחה שהביאו בני משפחה אחרים שלא קשורים למשפחה. יש פה גם רמאויות, יש פה גם מקרים, נכון שבודדים, אני לא רוצה חלילה להכתים עדה שלמה, אבל יש מקרים שצריך מאוד מאוד להיזהר ולבדוק. דיני הנפשות האלה הם לשני הצדדים. אנחנו לא רוצים להביא אנשים שהמדינה לא התכוונה להביא, נכון?

לגמרי.

בוודאות. חד משמעי.

אין מחלוקת על זה.

אבל בשביל לעשות את זה טוב, צריך לבדוק את זה חזק, צריך לבדוק את זה עד הסוף. אי אפשר לחפף ולהגיד "יאללה, תביאו. העיקר תביאו". ממש לא. כי בסוף אנחנו חותמים על כל החלטה כזאת. וברגע שהם כאן, אחרי זה אי אפשר להחזיר אותם בחזרה. ואין כוונה כזאת. יש לנו מקרה כזה בצפת.

מה המקרה?

שיש שבעה ילדים, שמונה ילדים של משפחה אחת, ושני הילדים בתוכה הם לא בני המשפחה, לא של המשפחה.

והם צעירים. היום הם צעירים, הם באו בגיל קטין והיום הם בגירים ומאוד מאוד צעירים.

מתי הם הגיעו?

והמשפחה מתנכלת?

לא משנה, בואו לא ניכנס לסיפור. יש שם סיפור עדין ורגיש, לא משנה. בואו תעזבו את זה. אני אמרתי את זה בהקשר של הזהירות המתחייבת.

דבר אחד אני מסכים איתך, שהקהילה כן צריכה לדעת ממקרים כאלה ולהוקיע אותם כי זה מכתים קהילה שלמה.

נכון. אני מתייחס לזה כמקרה - - -

אנחנו בעד בדיקות, אנחנו לא אמרנו שלא תבדקו.

חס ושלום, לא אמרתי. רק אמרתי לנו, כאנשי רשות אוכלוסין, ובכלל, כל מי שעוסק בזה, צריך לבדוק לעומק חזק, ולהיות בטוח במאת האחוזים שההחלטה תהיה טובה והחלטה נכונה. זה הכל. יש פה הרבה רגישות. לטובת הקהילה ולטובת המדינה.

אני מצטער יש לי עוד פגישה.

תודה שבאת. בבקשה - - -

יש לי אחיות באדיס אבבה שמחכות יותר מ-18 שנים, יש לי אבא בן 94, שמחכה לראות אותן. יש לו דימום במוח, הוא מחכה למות. בבקשה תעזרו לו לראות אותן.

זה המקרה הזה שהגישו?

לא. זה - - -

הוא גוסס ממש.

הוא ממש, תתנו לו לראות אותן, ואחרי זה אם ימות, כבר אני לא אצטער על זה. אם הוא ימות, זה - - - לכל החיים שלי, לא לי רק. לילדים שלי. זה ממש קשה. בבקשה תעזרו לאבא שלי, שהוא מחכה יום שעה דקה למות.

תודה.

אדוני יש לי בקשה. זה באמת קורע לב כל המקרים האלה, אין לי יכולת לבדוק פה אף מקרה, מן הסתם. אם גם הייתי יכול לא הייתי נותן פה תשובה לאף אחד מצנעת הפרט והמקרים האישיים, כל משפחה זה לא מעניין - - -

הם שמעו שיש דיון.

אני רוצה לעזור, אני פה ממקום של לנסות לקדם. אם אפשר, שמזכירות הועדה ירכזו את השמות של האנשים שנמצאים. אני לא צריך יותר מדי, רק מספר זהות שלה, שם ומשפחה, לא צריך כתובת, לא טלפון, לא שום דבר, אנחנו נדע להגיע לכל המקומות האלה, ושם בני המשפחה שבקרבה משפחתית, לגביה שתרשום שם של אחותה.

אין לנו בכלל למי לפנות.

אני רוצה לעזור. תרשום לי רק את השמות, על מי מדובר. האחות קוראים לה כך, לא משנה מה השמות. שלה, של כל מי שרוצה - - - אני מתחייב לקחת את הרשימה הזאת ולהעלות אותה בסדר העדיפות על מנת לבדוק.

צ'נה מנגיסטו בבקשה.

אין לי עברית טובה, אני אדבר באמהרית ומבקש שיתרגמו אותי.

(מדבר באמהרית)

(מדבר באמהרית)

אני אתרגם לפרוטוקול. הבקשה שלו שההורים שלו והאחים שלו, יש לו משפחה באדיס ויש לו משפחה בגונדר. הוא הגיש את הבקשה, קיבל על זה מכתב, אבל כשהם התקשרו אליו, ולמה לא ענית? התחילו לדבר והפסיק ואחר כך אין קשר. עם משרד הפנים אני מתכוון.

אני לא יודע לענות על המקרים האלה, חבל. אנחנו מתקשרים לכל פניה כמעט שאנחנו בודקים. לבני המשפחה פה בישראל, לדעת קודם אם הוא באדיס או בגונדר, דבר שני כדי להשלים עוד פרטים ולהשלים עוד נתונים מהבקשות שהגישו ב-2014, 2013. זה חשוב גם לנו, ולהתקדם עם זה קדימה. להגיד עכשיו על הפניה הזאת למה התנתק הטלפון, מי התקשר, מתי התקשר, זה לא מביא לשום מקום.

(מדברת באמהרית)

אני אתרגם את זה. לפני ארבע שנים הוא היה בסודן, חזר לאתיופיה. משם עבר את כל הבדיקות, קיבל אישור וצילמו אותו לצורך עליה. כמה ימים לפני עלייתו עצרו את העלייה לפני ארבע שנים והוא תקוע שם, באדיס.

אני רוצה להגיד כמה מילים. קודם כל שלום לכולם. גם מסרתי לכל אחד מכתב, לא קיבלה את החלטת הממשלה. כשהבנתי מה שאני שמעתי, גם מה שידעתי, לא בעיה של משרד הפנים, בעיה של ראש הממשלה. אנחנו צריכים להתווכח עם ההחלטה של ראש הממשלה. למה לא - - - את הדרך הזאת. למה לא עוזרים לנו? אני לא - - -שום דבר ממה שאמרתם על משרד הפנים, זה בעיה של ראש הממשלה. למה לא עוזרים לנו? כל הילדים - - - פה בישראל. למה לא עוזרים? זה לא משהו כמו כסף או אוכל. כמו הולנד, ומשהו, למה לא מביאים לנו? אני מדבר על זה.

הנקודה ברורה. מה שאתה אומר שהבעיה היא החלטת הממשלה, שהגבילה למספר של 1,300. אז אם לא הייתה הגבלה של 1,300 היה מגיע לכולם, כל אלה שהילדים שלהם, האחים שלהם וההורים שלהם נשארו שם. והבעיה זה בגלל הגבלה של המספר. זה כל הוויכוח. שמעת קודם את חבר הכנסת מאיר כהן שאמר שאנחנו מתווכחים כל הזמן להמשיך אחרי 1,300. אף אחד לא מסכים לזה, אף אחד לא מקבל את זה, אבל זה שמעלים 1,300 זה יותר טוב מכלום.

זה בעיה. זה בעיה גדולה. זה משהו שונה.

הוא שאל למה רק לנו, העלייה מאתיופיה, קובעים לנו הגבלת מספר.

אתה יודע לענות לו.

בסדר. אנחנו - - - התשובה שלי זה שזה לא היה צריך להיות. ואני ממשיך לשנות את המצב.

אנחנו מבצעים, אנחנו לא מחליטים.

נכון. לכן אני לא שואל אתכם.

אני אענה לו, כאיש מקצוע. יש במדינת ישראל חוקים.

(מדבר באמהרית)

הוא שאל שאלה, ואני חושב שכדאי לעשות סדר בעניין הזה, אחת ולתמיד. זה לא עניין של דעות ואמונות. זה לא ענין של תפיסות עולם. אנחנו כפקידים בממשלה, לא מנהלים את ההנחיות, לא מבצעים את המדיניות שלנו כל אחד על פי מה שמתחשק לו. ובעניין הזה ובכלל, בתחום העלייה, יש חוק השבות. חוק השבות אומר עד נכד ליהודי זכאי להגיע למדינת ישראל מכל העולם, כולל מאתיופיה, אין מספרים, אין הגבלה, גם יהיה מיליון, גם יהיה 3. שיהיה ברור העניין הזה, אף אחד לא עושה טובה לאף אחד. לא אנחנו, לא הפוליטיקאים, אף אחד. יש חוק שבות, בודק אמא, ילד, נכד, עד שלושה דורות אחורה, זכאים להגיע למדינת ישראל. ויש גם עליה על פי חוק השבות מאתיופיה, שהיא לא מוגבלת במספרים. כל מה שהוא מעבר לזה, מנין ואחורה יותר, ארבעה דורות, חמישה דורות וכן הלאה, לא זכאי להגיע לישראל מאף מדינה בעולם על פי חוק השבות. מאף מדינה. לא מרוסיה, לא מצרפת ולא מאמריקה, וגם לא מאתיופיה.

הקבוצה הזאת שאנחנו מדברים עליה, בהחלטות ממשלה קודמות, מחליטות החלטת ממשלה שהן חריגות או מחריגות את חוק השבות ואומרות "למרות שהוא לא זכאי על פי חוק השבות, אנחנו מאשרים על פי קריטריונים כאלה ואחרים", וזה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. הייתה החלטת ממשלה ב-2010, ב-1998, ב-2003, ועכשיו גם כן אותו דבר, וצריך לזכור את זה. אתיופיה לא מופלית לרעה בחוק השבות, חלילה וחס, אוי ואבוי לנו. אין מספרים, אין הגבלה, אין כלום. חוק שבות חל גם על אתיופיה, ותבדקו אותנו, אין אחד באתיופיה שרוצה לעלות על פי חוק השבות והוא לא פה. כולם באים.

אני אומר לך על כאיש מקצוע, אני לא בפוליטיקה ולא כלום. החלטת ממשלה כזו או אחרת מחר תהיה שונה, תגיד שכל מי שקוראים לו משה הוא יכול לבוא לישראל גם אם הוא לא זכאי על פי חוק השבות, מביאים אותו. אין בזה שום בעיה. אבל הממשלה צריכה להחליט, זה הכל.

כל האנשים האלה פה אחד, כמו שצריך אנחנו ממשיכים בהחלטה הזאת. אני - - - לזה.

(מדבר באמהרית)

אני אתרגם לפרוטוקול. עולה חדש שהגיע בזמן האחרון, קברט ברהנו, דיבר בשם העולים החדשים שהגיעו בזמן האחרון שנמצאים במרכז קליטה צפת. הוא דיבר על הבעיות ועל הסבל של כל הקהילה, שנמצאת באדיס אבבה וגם בגונדר. הוא תיאר את המצב היום באדיס ובגונדר, הקהילה נמצאת במצב קשה ביותר. האמא שאין לה חלב, מסתכלת למטה, שאין לה חלב להניק את התינוק, והתינוק לא מוצא חלב מהאם והוא מסתכל עליה למעלה. זה המצב שהקהילה נמצאת היום. הוא אומר שאם כולנו לא נשלב ידיים ונעשה הכל כדי להציל אותם, פשוט שאדם שיש לו לב לא יכול להיות אטום במצב הזה. אנחנו הגענו, קיבלתם אותנו, קיבלנו שירות טוב, קיבלתם אותנו, אבל הגוף פה, אנחנו נמצאים שם כי המשפחה שלנו נשארה שם. צריך להביא את כולם ולאחד את המשפחות.

(מדבר באמהרית)

הוא אמר שיש בעיה גם שאנשים אחרי שאושרו, אפילו אחרי שעשו חיסונים משאירים אותם שם.

לא יכול להיות.

רגע, הנה הוא אומר ששבעה אחים פה, והילדים שלה פה, והיא סיימה את כל התהליך איתנו, חיסון, ברגע האחרון אמרו לה "את לא עולה".

אנחנו הילדות שלה. היא אמא שלי.

מתי אמרו לה את זה? עכשיו אמרו לאמא שלך?

לפני - - -

תודה רבה. ענית את התשובה. ב-2004.

אדוני היושב ראש, האינטרס שלנו של כל אחד - - -

כבוד היושב ראש דוקטור אברהם נגוסה, נציג של הסוכנות היהודית, נציג של - - - יש בעיה במנהל האוכלוסין, שאני פעיל העדה, עם דוקטור אברהם היינו הולכים ביחד לפני 13 שנה, אז עכשיו, אנחנו משפחת אייאסו, זה סבא שלי, הילדים של הדוד שלי נשארו. דוד שלי טעה והביא ילדים אחרים, במבצע שלמה, אחר כך כשהיה עשה טעות, היה שר הקליטה - - - אצלו הגענו ושר העלייה והקליטה הייתה נעמי בלומנטל.

לא, היא הייתה יושבת ראש ועדת עליה וקליטה.

כן. ואחר כך כשהיה מנהל האוכלוסין הרצל, הייתה נציגה בתיה.

הדוד שלי טעה והביא ילדים אחרים. אחר כך הוא ביקש סליחה, המדינה, שר הקליטה, משרד ראש הממשלה, הילדים שלו - - - לעליה. אחר כך בזמן שהייתה נציגה שאישרה לילדים שלו לעלות. בגלל הבנאדם שעשה טעות, הוא משלם כרטיס טיסה לילדים שלו. הילדים שלו, המשפחה שלהם עשתה טעות, הילדים - - - בגלל שאבא שלהם עשה טעות.

משה, פנית עם זה למשרד הפנים? עדיף שתפנה למשרד הפנים, לקצר את זה.

אני פונה למשרד הפנים. אין קבלת קהל. בזמן שהייתה בתיה כרמל הייתה מקבלת אותנו.

האם מילאתם טופס?

כן. יש החלטה. אני רוצה - - - אני מבקש בבקשה ש - - -

(מדברת באמהרית)

אנחנו סובלים. אח שלי נפטר בדרך. סובלים, אין כלום. אבא שלי נשאר, אח שלי נשאר, אין לי כלום, רק נשאר בגונדר. אין לי משפחה פה. אני צריכה להעלות את אבא שלי, אני מבקשת ממשרד הפנים. אבא, אחות, אח שלי, אני מבקשת ממשרד הפנים, גם מדוקטור אברהם, אם אפשר להוסיף עובדים, הוא מבקש עובדים אני שמעתי עכשיו. אם אפשר להוסיף עובדים, מה יש בעיה, אפשר להשיג, תבקשו מראש הממשלה, אני מבקשת גם ממשרד הפנים. אבא שלי שיעלה לפני שהוא ימות, אני רוצה לראות את אבא שלי. אני מבקשת ממנהל - - - הקליטה. תודה רבה.

(מדברת באמהרית)

אבא שלה, זה אותו סיפור. אותו דבר.

היא אומרת שאני לא מתרגם, לכן אני מתרגם לך עכשיו עמוס. אבא שלה פה גוסס, חולה. הילדים שלו נמצאים שם. היא מבקשת להעלות אותם כדי שהם יראו את אבא, והאב יראה את הילדים שלו לפני שהוא ימות.

צריך לראות את הרשימה - - -

אנחנו נסכם את הדיון. הזמן שלנו הסתיים, אני חייב לסכם את הדיון. אנחנו נמשיך לקיים את הדיון, את המעקב ביישום החלטת הממשלה. התרשמנו מההתקדמות מאז שהתחילו לבצע את ההחלטה, למרות שזה איטי מאוד ולא כפי שציפינו. אני ציפיתי שברגע שנוריד את כל החסמים, אם זה מקום לעובדים שישבו, וכל הדברים האלה, חשבתי שהאישורים יזרמו.

אתה מוזמן ליום אחד לבוא אלינו לשבת איתי על שני תיקים. שניים. לא עשרים.

אני לא אומר שלא צריך לבדוק. צריך לבדוק, לכן כמו שפתחתי ואמרתי ששיתוף הפעולה עם כל המערכת, הסוכנות, משרד הפנים ומשרד החוץ הביא למה שהגענו אליו היום, שיש 700 אישורים, כולל 390 עולים שיגיעו מחר, עמוס ארבל ממשרד הפנים התחייב לעמוד בהחלטת הממשלה ולהביא 1,300 עד סוף השנה. כלומר לאשר. להביא זה יהודה. אם יהיה אישור, אז תקוותי שכולם יגיעו לכאן לפי החלטת הממשלה.

אנחנו כחברי כנסת כבר פועלים להמשיך אחרי ה-1,300, ולכן אני לא מדבר על זה, זה לא רלבנטי לדיון ולא העלינו את הנושא. מה שחשוב לנו, שאתם תעמדו לפי החלטת הממשלה על ה-1,300, אנחנו פועלים להמשך אחרי ה-1,300.

תודה שבאתם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:24.