הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 432

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, כ"ז בסיון התשע"ז (21 ביוני 2017), שעה 9:40

גיבוש מדיניות לטיפול בסוגיית המסתננים בדרום תל-אביב

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

טלב אבו עראר

יעקב אשר

זוהיר בהלול

יואב בן צור

יעל גרמן

אכרם חסון

אמיר אוחנה

אייל בן ראובן

ענת ברקו

דב חנין

יוליה מלינובסקי

מיכאל מלכיאלי

יעל כהן פארן

מיכל רוזין

שר הפנים אריה דרעי

סגן שר הפנים משולם נהרי

אמנון שמואלי - מ"מ מנכ"ל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

עו"ד דניאל סלומון - יועמ"ש, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

יוסי אדלשטיין - מנהל מינהל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

עו"ד לירון גבאי - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

יעל לינדנברג - רפרנטית תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

סנ"צ צחי שרעבי - מפקד תחנת שרת, המשרד לביטחון הפנים

מריה פודגייצקי - מפקחת ארצית שירות לטיפול פרט ומשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד אביטל שטרנברג - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

גילת בן שחר - מתמחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נטע משה - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

סוזי כהן - חברת מועצת עיריית תל אביב, סיעת דרום העיר, עיריית תל אביב יפו

אריק שוע - מנהל אגף קהילה צפון, עיריית תל אביב יפו

עלמה שירן - מנהלת אגף קהילה דרום, עיריית תל אביב יפו

אלישבע גדעון - פעילה, עמותת עוטף התחנה המרכזית

אורי יוסקוביץ' - פעיל, עמותת עוטף התחנה המרכזית

אביעד יששכר - פעיל, עמותת עוטף התחנה המרכזית

שפי פז - פעילה, עמותת עוטף התחנה המרכזית

עובד חוגי - ועד כפר שלם

יונתן יעקובוביץ' - ראש תחום הסברה, המרכז למדיניות הגירה ישראלית

עדי ארבל - המכון לאסטרטגיה ציונית

עו"ד שירה קאהן - המחלקה המשפטית, פורום קהלת

מיכל שמעון - קהלת

שרון הראל - קשרי חוץ, נציבות האו"ם לפליטים

חן בריל אגרי - מנהלת מחלקת פליטים, ארגון אמנסטי

אדווה בודה - פעילה, עמותת אחותי – למען נשים בישראל

קפט טסגנס - מבקש מקלט מאריתריאה

עמנואל ימנה - מבקש מקלט מאריתריאה

תומר רוזנר

לאה קריכלי

יעקב סימן טוב

גיבוש מדיניות לטיפול בסוגיית המסתננים בדרום תל-אביב

טוב, רבותיי, בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא גיבוש מדיניות לטיפול בסוגיית המסתננים בדרום תל אביב. ישיבת מעקב בהשתתפות שר הפנים וסגן השר גם נמצא פה, חבר הכנסת משולם נהרי.

קודם כל, אני אתן רקע לדיון: אנחנו עשינו במארס 2016 סיור בשכונה, עשינו דיון ביוני, ובסופו של דבר אני גם קיימתי מספר פגישות עם הפעילים המרכזיים בשכונה, וכתוצאה מזה בעצם אנחנו קיימנו גם את הישיבה הזאת.

קודם כל, אני רוצה להודות לשר על ההשתתפות שלו. השר היום היה חולה. באמת, הוא לא מרגיש טוב. ובגלל שהוא מכבד אתכם ובעצם מייחס חשיבות רצינית לסוגיה הזאת, אז הוא קם ממיטת חוליו. אז קודם כל אנחנו מאחלים לך רפואה שלמה.

רפואה שלמה.

עכשיו, לפני שאני צולל לדיון, אני רוצה קודם לבקש ממרכז המחקר והמידע. הגברת נטע משה, שתי דקות, אחרי זה נשמע כמה חברי כנסת, ובסופו של דבר נשמע את הפעילים ואחרי זה, כבוד השר, אתה תתייחס לכל הנושא.

בבקשה, הגברת נטע משה.

בוקר טוב. שמי נטע משה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג כאן נתונים שנאספו ונכתבו בשנה האחרונה. בין היתר, לוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון הקודם.

אז באופן כללי, משנת 2012 יש מגמה של ירידה במספר המסתננים בישראל לאור צעדי הממשלה השונים לעידוד יציאתם מהארץ. בסוף 2016 אנחנו מדברים על כ-40 אלף מסתננים בכל ישראל. בשנה זו נכנסו כ-18 מסתננים ויצאו ממנה כ-3,400. אלה כמובן נתונים רשמיים של רשות האוכלוסין וההגירה.

אני אגיד שבמקביל ליציאה של מסתננים, אנחנו יודעים שמדובר באוכלוסייה צעירה ויש לידות, כמספר מאות לידות בשנה.

אלפים, אלפים, לא מאות. תדייקי.

סליחה. ה-18 שנכנסו, באיזו שנה?

2016.

אז תגידי. לא בשנה זו, לא.

לסוף 2016, כן.

למיטב ידיעתנו, אין גורם שיודע את הנתונים המדויקים על מספר הילדים של המסתננים שנולדים בשנה הזאת ובשנים הקודמות. ופה זה מתחבר לסוגיה של הדיון הזה ושל מה שהתבקשנו לבדוק בשנה שעברה, על שהיית מסתננים בשכונות דרום תל אביב. אז זה נתון שהיה קשה להשיג וניסינו להשיג אותו ממקורות שונים, לבדוק את הפיזור, באלו שכונות ומה מספרם הכולל, ואנחנו לא הצלחנו להגיע למספר אחד. יש שוני בין נתוני הרשויות. מה שכן ניסינו לעשות זה לבדוק דרך אלטרנטיבית, דרך נתוני טיפות חלב כדוגמה, ששם כן יש נתונים מתועדים. מה שניתן לומר, שרואים לאורך השנים פיזור של האוכלוסייה מאזור התחנה המרכזית אל שכונות נוספות בדרום תל אביב: עזרא, הארגזים, שכונת התקווה, יד אליהו, קריית שלום. אלה הנתונים על פי ניתוח של טיפות חלב נכון לשנה שעברה.

מפנייה לרשויות – כמה משמעויות שיש לשהייה של זרים ושל מסתננים. זרים שאינם ברי הרחקה בדרום תל אביב.

אז אנחנו יודעים שעל פי תשובת המשטרה, התגבור שנעשה זו התוספת של כ-130 תקני כוח אדם, תוספת של כ-45 מיליון שקל לשנה לתחנות בדרום תל אביב. יש גם תוספת לרשות הארצית לכבאות והצלה בדרום תל אביב. מלבד זאת, יש טיפול בתשתיות פיזיות עקב עומס משתמשים. הכוונה לניקיון, ביוב, הוצאות של הטמנת אשפה וכיוצא בזה. יש גם מתן שירותי מערכת החינוך שנדרשים לאוכלוסייה הזאת, לילדים: תלמידי גן, בתי ספר, לרבות חינוך מיוחד ושיעורי תגבור. ויש גם שירותי רפואה שניתנים על ידי משרד הבריאות – פעילות של מרפאה ייעודית בדרום תל אביב בעלות של כארבעה מיליון שקל בשנה. וגם חובות אבודים של - - - שאנחנו יודעים. כמובן שיש גם שירותי רווחה שניתנים על ידי מרכז מסיל"ה העירוני ואגפי העירייה השונים.

על פי הנתונים של עיריית תל אביב לשנת 2016, התקציב לטיפול בכלל האוכלוסייה הזרה, ואני מדגישה: כלל הזרה – אין פילוח לארצות מוצא, ולכן זה גם זרים שמוצאם לא מאריתריאה וסודאן ולא מסתננים – היה כ-120 מיליון שקל. מתוך זה 64 מיליון שקל הוקצו כתקציב פעילות שוטף ועוד 55 מיליון שקל – זה היה תקציב חד פעמי לצרכי בינוי תשתיות, בעיקר בינוי כיתות ומוסדות. מרבית התקציב הזה, 74%, הגיע מהעירייה.

זהו. תודה.

תודה רבה.

בבקשה, חבר הכנסת אייל בן ראובן.

בוקר טוב. בוקר טוב לשר, בוקר טוב ליושב ראש הוועדה.

תראו, אני מסתכל על הנושא הזה בהיקף הרחב שלו ואני חושב שהדיון כרגע הוא לא דיון אם טוב או לא טוב שיש מסתננים או פליטים בצורה כזאת או אחרת במדינת ישראל. את זה עברנו. יותר מזה, אני חושב שהמדיניות של עצירת ההסתננות באמצעות מה שנעשה בדרום, בגדול היא נכונה והיא טובה. אבל המציאות היא שיש פה היום סדרי גודל, כפי ששמענו פה מבחינת הנתונים, של אנשים, שאני אגיד מאוד בקצרה: אני ניסיתי, ניהלתי גם דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא הזה. כבוד השר, אני לא מבין מה המדיניות שלכם בנושא הזה. אני פשוט לא מבין. וכשאין מדיניות, התוצאה היא רעה. התוצאה היא שיצרתם פה, יצרנו פה, נוצר פה קרב בעצם בין האנשים האומללים האלה לבין דרום תל אביב - - -

שהם גם אומללים.

גם אומללים.

גם אומללים.

גם אומללים.

לא, לא רק - - - צד אחד.

קודם כל, אנחנו אומללים. וזהו.

הנה, אני אוסיף את המילה אומללים לשני הצדדים.

להפוך את הסדר.

לא. תנו לי לדבר.

יצרנו פה סיטואציה שיש פה שתי קבוצות. שתיים או יותר קבוצות אומללות, לצורך העניין, שנאבקות אחת בשנייה, ומדיניות אין.

עכשיו, תראו, אפשר לתת פה מיליון דוגמאות. אני אומר לך, כבוד השר, למשל: מה אנחנו נותנים לאנשים האלה, לאותם אומללים, שכן נמצאים פה, היום, בארץ?

המספרים לגבי אותן ועדות שאמורות לטפל בנושא הזה, בנושא הבקשות, למשל לנושא פליטות – המספרים הם מגוחכים. אני אומר לך: אני ישבתי עם הוועדה שאמורה - - -. אני שאלתי לגבי מה הם עושים מבחינת מספרים. למול אלפי בקשות של דארפורים, למשל, עשרה אנשים מקבלים איזשהן תשובות. ואני שואל: מה הוועדות האלה עושות? במה הן מתנהלות? כלומר, אני אשמח פה לשמוע היום מכבוד השר מדיניות. אני חושב שזאת הנקודה – מדיניות, איך עושים? מה? כדי לפתור את הבעיה.

הבנתי. תודה רבה. אני מבקש רק לקצר. באמת לקצר. בגלל שבסוף אנחנו רוצים לשמוע את התושבים ואת השר. את חברי הכנסת אני שומע כל הזמן. ודרך אגב, הנושא הוא גיבוש מדיניות. זה הסיפור, זה הנושא. אנחנו לא באים עכשיו להיכנס לקטעים הטקטיים. זה הנושא.

בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול.

כדי שלא תחתוך אותי, אדוני היושב ראש, אני אדבר בקיצור נמרץ, ואני אומר כבר מלכתחילה שאני מכיר בסבלם של תושבי דרום תל אביב. הם סובלים, הם נאנקים, אבל גם צריך לראות את הצד השני והאפל של מדינת ישראל, החצר האחורית של המסתננים שבאו בעל כורחם כדי להציל את נפשם ממוות ומחיסול כמעט ודאיים בארצות המוצא שלהם. ואם אייל בן ראובן, ידידי, חבר הכנסת, דיבר על היעדרה של מדיניות, אז אני אומר שהמדיניות היחידה היא לדחות את הקץ, והמדיניות היחידה זו אוזלת יד, המדיניות היחידה היא התעלמות מאנשים שבאו לכאן כדי להשתלב במדינה שאמורה להציף אותם בחמלה, בשל הרבה סיבות הידועות לכולנו.

אדוני השר, אני חושב שאתה איש חמלתי, אני חושב שאתה אדם אמיץ, אני חושב שבקרבך לא מעט ערכים שיכולים להשתלב עם הדרישה המאוד הומניטרית של מדינה שמנסה לשמר את דמותה המוסרית ולא מצליחה. ולכן אני חושב, באמת: קח את העניין לידיך. הצל את האנשים האלה. לפי מרכז המחקר והמידע לא מדובר במספרים אסטרונומיים. מדינת ישראל יכולה להכיל את עשרות האלפים האלה כדי להציל אותם. כאשר אנחנו מסתכלים אל המראה אנחנו נוכל לומר: לא חמקנו מלהתמודד עם אחת מהבעיות שאנחנו, אתם כעם יהודי סבלתם ממנה יותר משאר העמים.

תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. תודה רבה.

וואי, וואי - - -

מה וואי, וואי, וואי?

בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור.

תודה.

בניגוד למה שידידי חושב, אני חושב שגם אם ישנם מסתננים שצריך לחמול עליהם – לא על חשבון תושבי מדינת ישראל שגרים בשכונות דרום תל אביב. קודם כל, בואו נחמול על הצאן שלנו ואחר כך נחפש כבשות צאן אחרות כדי לחמול עליהן.

אבל זו פרשנות לא נכונה - - -. אמרתי בהתחלה שאני מכיר בסבלם. למה אתה מפרשן אותי לא נכון?

אוקיי.

אני חושב שמשרד הפנים עושה ורוצה לעשות עבודה טובה, בניסיון להוציא את המסתננים הלא חוקיים שנמצאים פה. לפחות אותם. רק משרד הפנים מנוע. ביחידת האכיפה שלו יש כ-130 איש שאמורים לטפל במכלול הבעיות שיש במשרד הפנים. בוודאי שבכמות כוח אדם כזאת הם לא מסוגלים לבצע את הנקודה הזאת. זה בדיוק כמו שפרעה אמר לעם ישראל. הם פנו בטרוניה ואמרו: "תבן אין ניתן לעבדיך, ולבנים אומרים לנו עשו". כשרוצים שמדינת ישראל תאכוף ותוציא את המסתננים הלא חוקיים ממדינת ישראל, צריך לתת את הכוח ואת כוח האדם שדרוש לצורך הדבר הזה.

תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש.

המציאות בשכונות דרום תל אביב היא מאוד-מאוד קשה. אני מגיע מידי פעם לשכונות האלה ואני רואה את הדברים במו עיניי וגם שומע את האנשים. המצוקה היא מצוקה מאוד אמיתית. אלה שכונות שהן מוחלשות והן בוודאי לא יכולות להיות המקום שבו מרוכז ציבור כל כך גדול של אנשים עוד יותר מוחלשים. יש בעיה של תשתיות רווחה, יש בעיה של תשתיות חינוך. סובלים מזה מבקשי המקלט, סובלים התושבים הוותיקים. יש טענה רצינית של התושבים הוותיקים שהם לא מקבלים מענים, למשל: בנושאים של חינוך, מכיוון שאין. אין תשתיות. אין תשתיות לכל הציבורים שנמצאים שם.

לאורך שנים הממשלה מסתפקת בלהאכיל אותם בסיסמאות, שאין בינם לבין המציאות שום קשר. ומה שמטריד אותי במיוחד, אדוני השר, זה שבתקופה האחרונה יש החמרה, גם כתוצאה מזה שנכנסות לישראל עוד אוכלוסיות חדשות. למשל: של אנשים שמגיעים מאוקראינה, של אנשים שמגיעים מגאורגיה, בהיקפים של אלפים. שהם ציבורים חדשים לגמרי. וגם הם מגיעים למקומות מוחלשים וגם הם הולכים להיות אוכלוסייה לא מטופלת שמסביבה הולכות להיווצר הרבה בעיות.

והם ביום שישי גם שותים בירות - - - והכול בסדר.

שותים בירות, אלימות, שודים.

והם עוד יותר מפחידים.

עוד יותר מסוכנים.

חבר הכנסת דב חנין, סיימת?

סיימתי.

תודה רבה.

חבר הכנסת אכרם חסון.

בוקר טוב. כבוד היושב ראש, אדוני השר, החבר'ה שהגיעו במיוחד. נדמה לי שזה הדיון החמישי או השישי שאני משתתף בו בשנה האחרונה בלבד. היו כאן אולי 20 או 30 דיונים. אני סבור שהתיק הזה נפל על תל אביב לא במקרה. לא במקרה הביאו אותם לתחנה המרכזית והורידו אותם בתל אביב. כנראה שהייתה מדיניות למישהו, לצערנו הרב, והאזרחים משלמים מחיר.

אין ספק שאנחנו מדינה הומנית, מדינה עם חמלה, אבל זה לא צריך להיות על חשבון האזרח הישראלי, שישלם מחיר קשה מאוד, יסבול, בגלל שלמישהו אין מדיניות ובגלל שמישהו לא חשב איך לטפל באנשים.

אני שאלתי את עצמי: מדוע לא הוקם מרכז קליטה לכל המסתננים האלה? מדוע לא טופלו במרכז קליטה מיוחד שיכול להרחיק אותם ממרכז הארץ, לשים אותם, לטפל בהם בצורה חיובית, עניינית, מקצועית, ולא לשיים אותם כעול על האזרחים? מצד שני, אני הייתי עם כבודך לא מזמן בשווייץ. שווייץ היא מדינה שהיא מצטיינת בעולם בזכויות האזרח.

אתה מתכוון עם כבודו.

כן, כן, בוודאי.

כן.

עם כבוד היושב ראש. כן.

אנחנו ראינו שם ששווייץ, הרצינית ביותר בעולם בזכויות האזרח, לא מאפשרת, במסגרת החוק, לאף אדם מסתנן להיכנס.

נכון. אז זה חלק מהמתח שיש להם עם האיחוד.

נכון. נכון, אבל הם שומרים על - - -

הם - - - זכויות אדם לכאורה, אבל הם עומדים על זה, עומדים על הרגליים האחוריות.

למה עומדים על זה? כי הם שומרים על המדינה שלהם ושומרים על האזרחים שלהם ושומרים על החוקים שהם צריכים להיות לטובת האזרחים שלהם.

אני מציע לכבודך וגם לכבוד השר: מאחר ואנחנו דשים בזה ואין תוצאות, בואו נלך לחקיקה ברורה.

תודה רבה, חבר הכנסת אכרם חסון.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

אני אהיה מאוד-מאוד-מאוד קצרה.

דובר פה כבר על נושא התקנים. אני מאוד מזדהה עם זה ומתחברת. כי אי אפשר לאכוף משהו כשאין לך עם מי. אז 130 פקחים לכל מדינת ישראל זה כמובן לא מספיק, והממשלה צריכה לחשוב איך להגדיל את כוח האדם.

נושא של זכויות האזרח, זכויות האדם, זכויות - - -, זה נושא מאוד-מאוד חשוב, אבל אני רוצה שפה יהיה ברור: כפי שלמסתננים יש זכויות, לא פחות יש זכויות לתושבי דרום תל אביב ובכלל למדינת ישראל. אז בואו לא נטעה את עצמנו ולא נעשה איפה ואיפה. גם לאנשים שגרים בשכונות הללו, ולא רק בהללו, יש זכויות. ואני יכולה להעיד על זה באופן אישי: היועצת שלי גרה בדרום תל אביב וכל בוקר היא מספרת לי מה עבר עליה ביום אתמול, מה היו החוויות, איך היא חזרה הביתה, איך היא חיה כבחורה צעירה בשכונה דרום תל אביבית.

- - - על הנושא של הביטחון.

אני מדברת על כך שאף אחד לא צריך בערב להטריד בחורה שחוזרת מהעבודה, וסליחה על ההתבטאות: לעשות צרכים מול העיניים שלה. בסדר? אני מצטערת.

אז בואו לא נטעה את עצמנו ולא נהיה פה יפה נפש יותר מדי, ואנחנו צריכים להגן קודם כל על אזרחי מדינת ישראל ותושביה.

וכמובן, הבעיה הזאת היא כבר רבת שנים, ואני חושבת שזו לא רק בעיה של משרד הפנים. עם כל הכבוד לשר אריה דרעי, כמה שאתה חזק וגדול, אני חושבת שהבעיה הזאת דורשת טיפול רוחבי, שצריכה להיות התגייסות של כל משרדי הממשלה – צוות חשיבה: מה הבעיה, מה הפתרונות ומה המדיניות.

תודה רבה.

תודה רבה.

חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה.

תודה רבה.

קודם כל, גם אני מצטרפת לחלק מחבריי שדיברו קודם. המצב בדרום תל אביב הוא באמת קשה, ובעצם יש כאן מצב שהוא מין מלכוד, אוקיי? מלכוד של אותם מסתננים/פליטים/מבקשי מקלט – איך שתקראו להם, שהגיעו, באמת, להיות התחתית של התחתית של החברה בישראל. הם אפילו לא נחשבים חלק מהחברה בישראל, אבל הם פשוט בשיא התחתית. ואז לאן הם - - -?

סליחה. אנחנו בשיא התחתית, לא הם. אני אסביר לך עוד מעט למה.

אבל חוסר התייחסות וחוסר מדיניות ממשלתית, פרט למדיניות של לשים אותם בכלא, שנפסלה על ידי בתי המשפט, היא זאת שהביאה למצב הקיים. ולכן צריך לפתוח את הדברים לראות איך פותרים אותם. ואני רוצה לומר שבאמת, זה שאין מדיניות, זאת אחת הבעיות. המחנה הציוני, למשל, הגישה הצעת חוק, שהממשלה התנגדה אליה, שאמרה: תטפלו בדרום תל אביב. שימו יחס מיוחד והשקעות ומצב מיוחד בדרום תל אביב, ובדרך הזאת גם תפתרו את בעיות המסתננים והפליטים. יש מצב של אנשים שאתה לא יכול להוציא אותם מהארץ ורשות האוכלוסין וההגירה מודה בכך. את הדארפורים לא מחזירים לדארפור, כי אי אפשר. החלשים ביותר זה חד-הוריות שלא יכולות לצאת. שאפילו בעזיבה מרצון לא מוכנים לתת להן לעזוב מרצון. ואין שום התייחסות, אין שום מדיניות, חוץ מלהשאיר אותם במצב הכי-הכי קשה.

ממש לפני שבועיים, כי אני - - - ל-200 פליטים מדארפור מעמד של תושב קבע, שזה דומה להכרה בפליטות, למרות שאין כאן הכרה ברורה, אבל המשמעות היא דומה, למצב של 200 מתוך, אני מבינה 8,000 שהגישו בקשת מקלט. אני לא מבינה מדוע זה לא יותר מכך ומדוע אין שום התייחסות לאותם 8,000.

- - -

אבל דווקא, אם ייתנו להם מעמד וייתנו להם לעבוד וייתנו להם להיות במקומות אחרים בארץ;

הם עובדים, עובדים.

- - -

אם אותם 50 אלף לא היו בשכונה אחת בדרום תל אביב, אלא בכל הארץ, הם יכולים לעשות את זה, אתם יכולים לעשות את זה במדיניות ממשלתית.

תודה רבה.

מצוין. להעביר אותם לצפון תל אביב. מצוין. מצוין.

תודה רבה.

- - -

הם לא - - - להם כסף. מעבר לפזר.

אז מה הם עושים עכשיו?

בבקשה, חברת הכנסת יעל גרמן.

אדוני השר, אני לא חושבת שאין מדיניות. אני חושבת שיש מדיניות מכוונת, ואני חושבת שאתה זה שצריך להעלות את הדיון בממשלה ולדרוש שהמדיניות המכוונת הזו של התעלמות מוחלטת; זאת מדיניות. להתעלם זאת מדיניות. אני חושבת שמתפקידך לבוא ולומר: אני דורש דיון ואני דורש מדיניות מסודרת. לא של התעלמות, אלא של הכרה בבעיה ושל בקשה לתפור אותה.

ואני חושבת שהבעיה היא כל כך חמורה, מכל הצדדים שאנחנו רק מסתכלים עליה. אף אחד לא מתווכח: לא מצד התושבים. זה נורא ואיום מה שקורה שם. גם לפני זה היה גרוע, בשכונות האלה. אבל היום, עוד הרבה יותר גרוע. אבל אין ספק שגם אי אפשר להתעלם מכך שיש לנו פה, במדינה, אוכלוסייה. היום אני קראתי מהנתונים שזה קצת פחות ממה שהיה – זה 37 אלף, 40 אלף. לא משנה כמה. אוכלוסייה שאין לה פתרון.

ואדוני השר, אני מבקשת ממך להעלות בפני הממשלה את ההצעה להכיר בהם, כך או אחרת. אני לא יודעת אם זה תושב קבע או תושב ארעי או כך או אחרת. לאפשר להם להרוויח משכורת ראויה כדי שיוכלו לשלם מיסים, כדי שיוכלו לשלם מס בריאות, כדי שהממשלה לא תצטרך לממן 75 מיליון שקל על הבריאות, כדי שהיא לא תצטרך לממן 220 מיליון שקל על "חולות", על מתקן "חולות", ובכסף הזה שייחסך, שזה 300 מיליון שקל, אפשר לשקם את השכונות בדרום, אפשר לאפשר להם לעבוד.

- - -

וכאשר המצב המדיני ישתנה וניתן יהיה להחזיר אותם לביתם, שזו המטרה של כולנו, אז נחזיר אותם.

- - -

- - -

אבל עד אז שיעבדו, שיקבלו ביטוח בריאות, שיאפשרו להם חינוך ושלא יהוו נטל על השכונות.

תודה רבה.

דרך אגב, אני רק רוצה לומר משהו ששכחתי בפתיח. תראו, הבעיה הזאת התפתחה בעצם ב-30-20 שנה האחרונות. זה לא דבר שהתפתח בשנתיים האחרונות. להיפך. בשנתיים האחרונות זה קצת צומצם.

15 שנה.

בסדר.

דווקא במשמרת של השר אריה דרעי, הסיפור ברמת המספרים צומצם. אז היה חשוב לי להגיד את זה.

עכשיו, אני, ברשותכם, אעבור לתושבי השכונה. אז אנחנו נשמע, קודם כל, את הגברת שפי פז.

אני רוצה להמשיך. תשמע, אני נמצאת פה בערך פעם בחצי שנה, אנחנו מגיעים לפה. האנשים לוקחים יום חופש מהעבודה, מגיעים לפה. ואני שומעת, פעם אחר פעם את אותם, תסלחו לי, בלבולי מוח. ואני לא אשתמש במילים יותר חריפות. יושבים כאן, מספרים לנו מעשיות. האופוזיציה אומרת כמה היא דואגת לתושבי דרום תל אביב. סליחה, לא מאמינה להם. הממשלה אומרת שהיא רוצה לעשות - - - לא מאמינה להם. באופן כללי, כולם משקרים לנו. אני אגיד את זה בצורה הכי בוטה, זה לא מעניין אותי. מקסימום תוציא אותי החוצה, אני גם לזה רגילה: כולם משקרים לנו. הממשלה משקרת לנו כשהיא אומרת שהיא רוצה לפתור את הבעיה. הכנסת משקרת לנו. האופוזיציה משקרת לנו. הקואליציה משקרת לנו. כל העמותות שאומרות שתושבי דרום תל אביב מעניינים אותם. היחידים שאומרים את האמת זה המסתננים, ואני רוצה שתראו מה הם אומרים לנו, ותשימו את זה.

יפה. עכשיו תשימו את זה, זה הכי טוב.

הם היחידים שאומרים אמת.

אנחנו סיימנו לדבר. מספיק.

אין לנו יותר מה להגיד.

אין לנו מה להגיד. עשר שנים מדברים - - -

- - -

זה הכי טוב. שייראו את זה ככה. הם לא משקרים לנו, המסתננים.

(צפייה בסרט)

כולם משקרים, הגברת שפי פז, כולם משקרים, אבל המסתננים לא משקרים. הם אומרים את כל האמת.

אני רוצה להגיד מילה אחת: אנחנו פה - - - אלה האנשים, האמת. עכשיו, אל תאמינו לסיפורים שהם רוצים לחזור הביתה. זה קטע קטן - - - שהצלחנו לצלם. יש לנו עוד המון דברים כאלה שנאמרו לנו בפנים. אומרים לנו, יום-יום, שעה-שעה: זה שלנו, זה לא שלכם, אתם תצאו. עכשיו, גם בחיים, ביומיום זה ככה. כי כשאתה מסתובב בשכונות בשעות אחר הצהריים, אין ישראלים בשכונות, יש רק מסתננים בשכונות. עכשיו גם גיאורגים ואוקראינים. עוד מעט הם יהיו גם ביחד, יהיה שמח. אנחנו לא בשכונות, המרחב הציבורי לא שלנו. ואני אומרת לכם שוב. אני מצטערת להגיד לכם את זה, כי היו לי הרבה מאוד תקוות מהממשלה הזאת: כולם, בלי יוצא מהכלל, עובדים עלינו בעיניים, ולנו נמאס מהסיפור הזה.

תודה.

תודה.

לגבי מה שאמרת, הגברת שפי פז, אני רוצה להתייחס באמת במשפט אחד: תראי, אני עושה את הדיונים האלה, אני לא חייב לעשות אותם. יש לי מספיק עבודה, אבל אני מייחס לעסק הזה חשיבות גדולה מאוד בגלל שאני מאמין בזה.

כולם - - -

אז לכן בכנסת אנחנו לא מייצרים החלטות, אבל עצם הדיון כשלעצמו – הוא, אני מקווה, שיחולל איזשהו מהלך.

בבקשה, מר עובד חוגי.

טוב. יש לי שאלה קטנה לשמאל. כמה נקודות יש לי. הרי אתם בעד שתי מדינות לשני עמים למען שתהיה לנו מדינה יהודית ודמוקרטית. מעניין אותי איך אתם מעודדים את התופעה של ההסתננות. אז כל האנשים האלה שראיתם עכשיו בסרטון, הם יהודים? איזו מדינה אתם באמת רוצים? תנו תשובה לעצמכם.

עכשיו, אני מברך קודם כל על הדיון. תודה רבה לך, היושב ראש, תודה לשר. נכון שלא כל הנושאים, כל הצרות שלנו בדרום תל אביב זה בשנה-שנתיים האחרונות, אבל אני רוצה לשאול שאלה: איך אותה ממשלה, שהגברת שפי פז אמרה, נותנת יד, שבתי כנסת במדינת ישראל ייסגרו וייפתחו פאבים וכנסיות? זה בתל אביב, זה לא באיזה מקום עלום. איך אתם נותנים יד לילדות, שאנחנו קוראים להן בנות מלך – בנות 14-13; אפרופו, היה מקרה עכשיו, לא מזמן, שמענו בחדשות שנאנסה על ידי סודני ותמורת כסף. שבמקרה הטוב הן מקבלות כסף. הצעות לקיום יחסי מין – ילדות בנות 14-13. כל הפמיניסטיות היפות שדואגות שלא יטרידו מינית, חס וחלילה. אז ילדות בנות 14-13 מקבלות אצלנו הצעות לקיום יחסי מין תמורת כסף. זה במקרה הטוב. אני לא רוצה להגיד מה קורה במקרה הרע. אתם יכולים ללכת למרכזי נפגעות אונס. גם אתן מוזמנות לשם. אתן בעיקר מוזמנות לשם.

אני כיבדתי אותך עם הקמפיין שהיה של השקופים. ובאמת, באיזשהו מקום, אנחנו מרגישים כשקופים. אבל איך יוצא שרק השקופים "אוכלים אותה" בתופעה הזאת? השקופים בפרדס כץ, השקופים בפתח תקווה, השקופים בשכונת התקווה, השקופים בשפירא. רק השקופים "אוכלים אותה".

קודם דיברתי עם דב – עם חבר הכנסת דב חנין. אתם אמרתם ב"תחתית", אז אני אסביר לכם איך אנחנו בתחתית. הרי בדרום תל אביב יש נוער בסיכון. נכון? את יודעת את זה? אז לנו אין תקציבים למדריך, של 3,000-2,000 שקל, אבל לכם, פה – דיברת עכשיו על מיליונים. מאות מיליונים. מאות מיליונים לבתי חולים, מאות מיליונים שם – לזה יש לכם תקציבים. אבל אצלנו, למדריך לנוער רחוב, אתה צריך לריב בשביל שיהיה לו 3,000 שקל. אז מי בתחתית?

- - -

מי? מי? כולכם, אתם, אתם מדברים. אתם מנותקים מהמציאות. יש לכם פה בורות. אתם מדברים שטויות. אני שומע אתכם מדברים – אין קשר למציאות בכלל.

הם לא רוצים לדעת - - -

אתם מבינים בכלל על מה אתם מדברים? הם לא עובדים? הרי כל המסעדנים עשו איתם עכשיו הפגנה. אצל מי הם עובדים? הם לא עובדים?

עכשיו, אני עוד דבר אני רוצה להגיד לכולכם. יש לי הרבה, הרבה. אני מלא. זה כבר מטורף. אני שומע אתכם פה. האמת, אני בא רגוע. אני שומע את השטויות שלכם פה, אני מתפוצץ. מכון מחקר – מרכז המחקר והמידע.

כן. איזה מחקר - - -

את יודעת, אני אספר לכם את המחקרים. הם הביאו נתון שמתוך עשרה ילדים שנולדים בתל אביב, ילד וחצי זה ילדים זרים. וואו. אתה אומר: בסדר, לא נורא. אבל לצורך העניין, הם לא נולדים בבבלי. הם נולדים אצלנו בשכונת התקווה. הם נולדים רק בשפירא. אצלנו, באזורים האלה, מתוך עשרה ילדים, זה ילד וחצי ישראלי. הרי הם לא נולדים ברמת אביב. הם לא אצלכם נולדים בהרצליה. הם אצלנו נולדים. אז מה את מביאה נתון מכל תל אביב? הם לא נולדים בכל תל אביב.

- - - אני לא אמרתי את הנתון הזה.

לא, את אמרת את זה פה. זה מופיע אצלכם בדו"ח - - -. אני את דו"ח - - - יודע.

- - -

- - -

עזבי, זה לא חשוב.

עכשיו, אני רוצה להגיד לכולכם משהו. זה חשוב.

זה לא נאמר - - -

לא אמרת את זה. אני יודע. זה מופיע - - - המחקר.

זה גם לא מופיע - - -

עכשיו, אני רוצה להגיד לכולכם ולסבר לכם את האוזן: כל נתון שתביאו – 40 אלף, 50 אלף, 30 אלף, 60 אלף, 100 אלף – 20% מהם נשים. ניקח לצורך העניין 50 אלף. אני לא הולך רחוק. 10,000 נשים. כמות הילודה שנמצאת היום, את התופעה אנחנו מעודדים. ממשלת ישראל מעודדת שהם יביאו ילדים. אתה הולך להכפיל בחמש השנים הקרובות. אם יש 50 אלף – ל-100 אלף. וזה עוד 50 אלף ילדים. אל תגידו: לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו. אתם יודעים איך אני יודע? כל מבנה ציבור בדרום תל אביב מיועד רק להם. כל מבנה ציבור. אם זה לגן לילדים - - -. אתם מסבסדים להם את המעונים שלהם. הרי ביד אחת אתם אומרים שאתם רוצים להוציא אותם, מצד שני אתם מסבסדים להם את המעונים מגיל אפס עד גיל שלוש - - - מבחן הכנסה, כולל צהרון, עד 18:00 בערב – בקושי 500 שקל.

על כל גינה ציבורית - - -

תגיד לי, זה נראה לכם אמיתי?

אני אור לכם בשיא הכנות: לפחות כשאתם מדברים, תדעו על מה אתם מדברים. כשאת אומרת: הם לא עובדים, תסתכלי מי יושב במסעדות בצפון תל אביב.

בטח שהם עובדים.

מי? על איזו שטות אתם מדברים?

תפסיקו להגיד - - -

אתם מאמינים בחארטות שלכם?

הם עובדים.

- - -

סודן היא מדינת אויב.

- - - זה הכי נוח.

- - -

סודן היא מדינת אויב, שלא לדבר על זה שהם חצו את חצי האי סיני - - -

- - -

עכשיו, באמת חשוב. אדוני השר, אני מקווה באמת שתיתן את הדעת על הנושא הזה של הילודה, שאנחנו מייצרים לנו פה. ואיפה הם יהיו? רק אצלנו. הרי לצפון תל אביב הם לא יגיעו. אתה יודע, יש שני רחובות, אחד מנחם בגין, זכרונו לברכה, בתל אביב, וז'בוטינסקי בבני ברק. אז הגבול הוא: בבני ברק אין אף אחד, בפרדס כץ - - - מלאה. אותו הדבר אצלנו: עד מנחם בגין, שדרות רוטשילד, אין אף אחד, חוץ מאלה שעובדים במסעדות. כן. זה מותר להם לנסוע עם האופניים ולהגיע למסעדה, אבל להישאר שם בשדרה – אסור להם. אפרופו המשטרה – תוספת כוח. בוא, שיישבו שם חמישה סודנים. אני רוצה לראות חמש דקות בשדרות רוטשילד. תראו איך הם יעברו בלי בג"ץ, בלי בצלם, בלי זכויות אזרח, בלי זכויות נעליים. אנחנו כלום, רק להם מגיע. אבל מה, בשנייה יעבירו את הגבול. בשנייה - - -. לאן? לתחנה המרכזית.

הרי למה הם לא יושבים בשדרות רוטשילד? מה המרחק, לצורך העניין, בין גן התקווה לשדרות רוטשילד מהתחנה המרכזית? להיפך. שדרות רוטשילד יותר נעימות, יותר קרובות. מה, הוא צריך ללכת עד גן התקווה? הוא בשנייה מגיע - - -. למה הם לא יושבים שם? למה הם לא יושבים? תשאלו את עצמכם. אתה יודע מה הבעיה? אתם מנותקים. אתם חיים באיזו בועה ומספרים לכם סיפורים. בואו, תחיו אצלנו יום, יומיים. אני מזמין אותך, נשמה, באמת, תבואי אליי, אני אתן לך דירה, תגורי שם יומיים עם הילדים שלך, ואחרי זה נראה אתכם, כולכם, פה - - - מדברים.

עכשיו, סליחה שאני מתעצבן. אני אגיד לך משהו: אני הייתי שותף לחוק הראשון. מההתחלה. די, ראבק. הרגת. עכשיו, אתם הולכים לקבל את הפצצה, אתם לא מבינים. אתם מעודדים את הילודה שלהם. אתם, בהטבות שאתם נותנים, בואו תסתכלו, תראו בעיניים: אחד פה, אחד פה והבטן כאילו. אחד פה, אחד בעגלה ואחד פה. אחי, הקנגורו לא ככה. הקנגורו – עד שלא יוצא מהשק, לא בא עוד אחד. אתם מעודדים. הרי מה אומרים להם? זה בסדר, קחו מעונים, בלי כסף, תעשו ילדים. עיריית תל אביב – חופשי עם מעונים. תגיד לי, זה אמיתי?

אז זה יותר מזה, כי מחריגים אותם.

הגברת שפי פז, אני בדרך כלל לא חוזר אחורה. נתתי לך את זכות הדיבור. אז בואי, תגידי משפט אחד ובזה נגמור. לא חוזרים אחורה.

משפט אחד. אני רוצה להוסיף על זה, על העניין של הילודה: אתם מעודדים אותם בזה שאתם מחריגים אבות לילדים מ"חולות" ובזה שאתם תחריגו אבות לילדים מגירוש, אתם מעודדים את הילודה. רק שתבינו את זה. כל החלטה כזאת מעודדת את הילודה.

תודה.

- - -

- - - אני לא מדברת איתך - - -

- - -

כן, אני מחלקת - - - להורים של הילדים - - -

הגברת סוזי כהן, בבקשה.

אני אשמח מאוד לתת את זכות הדיבור למר אביעד יששכר.

מר אביעד יששכר, בבקשה.

תראו, אני תושב חדש בדרום תל אביב. אני בסך הכול שמונה שנים, תשע שנים, ואני בתוך המאבק הזה שנתיים. אני ראיתי שם כמה תמונות שהושיבו אותי אולי בתוך הכיסא. אולי פעם ראשונה ראיתם את התמונות האלה. להבין שחייבים כולם לעבוד בזה.

אני יודע שהכנסת לא מוציאה לפועל מדיניות, אבל אם לא כולנו; אני מדבר על כל מי שחזון המדינה הציונית חשוב לו, יוציא את הידיים מהגרון של האחר ונתחיל לעבוד ביחד, אז נגיע לבעיה שאי אפשר להתמודד איתה.

אני שמעתי פה שאין מדיניות. והאמירה הזאת, לדעתי, מטשטשת את הדיוק שצריך לעשות. יש מדיניות, היא ברורה. מדינת ישראל הגיעה להבנה שהיא לא תוכל להתמודד עם גל מהגרים נוסף, ולהבנה שכדי לעצור את הגל הבא היא צריכה להרחיק מפה את מי שנמצא והגיע. מה שאין זו מדיניות ביצוע ברורה. מדיניות ביצוע ברורה. אין מישהו שיש לו סמכות רוחבית להוציא לפועל את המדיניות בכל משרדי הממשלה. אין כוח ואין אחריות, שמישהו לוקח כדי לעשות את זה. אין חזון לאומי בעניין הזה. אין אמירה: צריך לעשות את המשימה הזאת ולהצליח בה. אין אמירה כזו. זו אחת מהבעיות של מדינת ישראל, ואין הבנה שזאת הבעיה הכי גדולה של המשמעות של מדינה יהודית ודמוקרטית.

עכשיו, אני רוצה להיות פרקטי. אמרו כבר, אני אגיד פעם שלישית: לא יכול להיות שעשרות אלפי מהגרים/מבקשי מקלט/מסתננים יטופלו על ידי 130 איש. לא יכול להיות. חייבים להוסיף מחר בבוקר אנשים שיעשו את העבודה, והרבה אנשים. אחד.

שניים. לא יכול להיות שילדי המסתננים מקבלים חינוך בבתי ספר ישראליים של אזרחי מדינת ישראל, שהחזון שלהם זה להישאר פה. לא יכול להיות שאף אחד בבית הספר לא מלמד אותם את שפת מולדתם. לא יכול להיות שאף אחד בבית הספר לא אומר להם: החלום שלכם זה לחזור למקום שבמולדתכם. לא יכול להיות שאף אחד לא אומר להם את זה מגיל קטן. ולא יכול להיות שאחר הצהריים, החינוך הבלתי פורמלי שלהם ממומן ונעשה בפועל על ידי עמותות שמאל רדיקלי, שהחזון שלהן זה נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ושהן מטפחות חזון של הילדים האלה להחריב את המדינה. לא יכול להיות שאתם מתעלמים מהדבר הזה. שאין עבודה במשרד החינוך שהיא ייעודית, ייעודית לציבור הזה ומכוונת לציבור הזה. עוד דבר שלא יכול להיות. ולא יכול להיות שמשטרת ישראל לא מוציאה נתונים ברורים לגבי הפשיעה. לא יכול להיות שאנחנו לא יודעים על זה כלום. אל תשלו את עצמכם. זה שאתם לא שומעים כל יום בבוקר על הפשיעה בדרום העיר, לא אומר שאין פשיעה בדרום העיר. זה אומר שיש מה להסתיר.

שמענו מספיק על מה שהיה באשקלון לפני יומיים - - -

- - -

כי אנחנו שומעים על זה רק כשזה - - -

- - -

מספר מקרי הרצח והפגיעה והאונס בתוך הקהילה הזאת, אחד בשני, היא אדירה. האלימות יוצאת החוצה, לאט-לאט אלינו. והיא לא יוצאת רק בדרום העיר: היא יוצאת גם בפתח תקווה, היא יוצאת בבני ברק, היא יוצאת בערד. אם אתם משלים את עצמכם שזה לא יגיע לרוטשילד או להרצליה – אם אתם משלים את עצמכם - - -

אתם מספיק חשובים. לא צריך לחכות שזה יגיע לרוטשילד.

אני לא יודע. זה יגיע אליכם מחר בבוקר.

אבל זה יגיע - - -

מה שנמצא אצלי היום, יהיה אצלכם מחר בבוקר.

אז יתחילו להתעורר.

עכשיו, אני רוצה לדייק. ילדי המסתננים היום הם בני 14-13, בסדר? מה תעשו עם 20 אלף בני 18 זועמים, 20 אלף זועמים, עוד שלוש-ארבע שנים, שיסתובבו ברחובות ויכו בכם על השקרים שאתם משקרים להם, על כך שהם הולכים להיות אזרחים פה? שברור שלאף אחד מהם אין שום מעמד משפטי כדי להפוך להיות אזרחים אי פעם. איך הם ינקמו בכם, לדעתכם? מה הם יעשו לילדות שלכם, לדעתכם? עוד ארבע שנים. כמה זמן יש לכם כדי לפעול, לדעתכם, עד שאתם תצטרכו לטפל בזה כבעיה מספר אחת במדינה? אז אנחנו מעירים אתכם כבר שנתיים-שלוש. אתם יושבים פה, מבלבלים את המוח.

דרך אגב, הסיפור ש"מבלבלים את המוח" – אני מבקש ממך שתחזור בך.

זה לא מכובד.

מבלבלים - - - שאומרים שאין מדיניות. אין מדיניות? יש מדיניות, רק לא מבצעים אותה.

- - -

אני מתקן.

מר אביעד יששכר, אני מכבד אותך, מכבד את כולם פה. אני גם שומע, אני מבין את הכעס. לא מזלזלים בנו. אני לא פח אשפה פה.

תסלח לי, שאני - - -. תסלח לי, אני לא מנומס. בסדר? אין לי שום כוונה לפגוע בכבודכם. כשאני שומע מישהו שאומר שאין מדיניות, כשיש מדיניות, רק לא מבצעים אותה. בסדר?

לסיום, לא יכול להיות שיש חוק שעובדים עליו כמה שנים, קוראים לו חוק הפיקדון, הוא יוצא לפועל, והמשמעות שלו זה להפקיד באופן מידתי 20% מההכנסה עד המועד שהם יעזבו את הארץ, ותוך שבוע, - -

הורידו את זה ל-16.5% - - -

- - - משרד האוצר – זרוע אחרת של אותה הממשלה – מקצץ, מקצץ אחוזים ממס ההכנסה שהם משלמים, אותם מסתננים. לא ייתכן.

לא, לא, לא, לא, לא. מר אביעד יששכר, אני חוקקתי את חוק הפיקדון לפני כמה חודשים ונתנו אופציה לשר האוצר מ-16% עד 20%. זה ה-range. אז לכן, אל תפליג. אנחנו, להיפך – החמרנו את זה כתוצאה מהצעה אוצרית. אבל בוא נתקדם. אני לא רוצה. זה לא החוק פה.

לסיכום, בסדר? 1. אנחנו קוראים לכם, ממשלת ישראל, להכריז על הסוגיה הזאת כסוגיה לאומית ולפתוח צוות בין משרדי לטפל בעניין הזה.

2. אנחנו קוראים למשרד האוצר לבדוק שוב את ההחלטה שלו. לא צריך להוריד ל-16%.

3. אנחנו קוראים לשר החינוך לעצב מדיניות ברורה לחינוך הקהילה של המהגרים בישראל.

4. אנחנו קוראים למשרד לביטחון הפנים ולמשטרת ישראל להוציא נתונים מאומתים על הפשיעה.

5. אנחנו קוראים למשרד הרווחה והשירותים החברתיים לשקם את השכונות שלנו.

אנחנו קוראים למשרד המשפטים ולבג"ץ לפעול נגד מימון השירותים לקהילת המהגרים על ידי כספים שמקורם בחוץ לארץ ולפעול להרחקת מסתננים שאין להם מעמד פליטות ולא נמצאים פה על פי דין.

תודה רבה.

תודה רבה.

מר יונתן יעקובוביץ', בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה.

אני רוצה לדבר ספציפית על חוק הפיקדון, כי זה באמת משהו שעומד כרגע על הפרק. זה באמת משהו שעומד כרגע על הפרק וזה כלי. אנחנו קידמנו את החוק הזה עוד בדצמבר 2014. לצערי, לקח הרבה מאוד זמן עד שאכפו אותו, ואני שמח שהתחילו. החוק הזה הוא כלי מאוד-מאוד חשוב מכמה סיבות. קודם כל, אנחנו יודעים שהאנשים האלה שולחים הרבה מאוד כסף. לא הרבה מאוד, אבל שולחים כסף הביתה.

אבל זה לא הנושא. עזוב.

אבל זה עכשיו עומד - - -

אבל אני גמרתי את החקיקה פה.

אבל עכשיו זה נתון להחלטה של - - -

מר יונתן יעקובוביץ', יש לך שלוש דקות. אני יכול לתת לך לדבר על מה שאתה רוצה. אתה רוצה את חוק הפיקדון? אני מציע לך לא ללכת לשם. קח את זה, תן לנו מה קורה בשכונה, שהשר.

- - -

אז אני אדבר באופן כללי למה חשוב לייצר תמריצים לצאת.

בוודאי.

בסדר. אנחנו יודעים, יצאו עכשיו הרבה מאוד דו"חות: מדנמרק, שווייץ, נורבגיה, עכשיו גם הולנד, האיחוד האירופי וגם פסק דין בשווייץ. מה שזה בעצם אומר, וזה מה שאנשים לא מבינים, וגם הרבה מאוד חברי כנסת לא מבינים; הוא בעצם אומר שחלק ניכר – אף אחד לא אומר כולם – מהאנשים האלה, אם אנחנו מדברים על אריתראים, יכולים לחזור הביתה. אנחנו יודעים את זה כי אנחנו יודעים שיש מסיבות עצמאות עם אלפי מהגרים/מסתננים שהשגרירות מארגנת.

- - - יום שישי זה.

- - -

אנחנו יודעים שיש פעילות של תומכי משטר פה. אנחנו יודעים שלפי כל הדו"חות הבינלאומיים, אין דו"ח אחד שאומר שנשים לא יכולות לחזור. מדברים פה על נשים, מתמרצים אותן. אפילו הדו"ח של נציבות האו"ם אומר שבהרבה מקרים משחררים נשים עם ילדים מהצבא. אז למה הן פה? למה הן מקבלות את כל ההטבות? אין לזה הצדקה.

עכשיו, אני מבין שזה תהליך ויש פה אילוצים, אבל צריך להבין את העניין הזה. ולכן צריך לייצר תמריצים שהאנשים האלה ילכו לשגרירות ובאמת יביאו להסדרת מעמדם. והחוק הזה הוא כלי מאוד-מאוד חשוב.

זה די מצחיק, אבל אותם ארגונים שהגישו עתירה נגד החוק, בעצם לא רוצים להבין שהאינטרס העליון של ממשלת אריתריאה הוא שיבטלו את החוק הזה. כי ממשלת אריתריאה מעודדת את האזרחים שלה להגיע לכאן, לעבוד כאן, ליהנות מאותה הגנה קבוצתית כוללת ולשלוח כסף הביתה. יש את זה בכל הדו"חות. ומי שרוצה, פסק הדין האחרון של בית המשפט הפדרלי בשווייץ גם קבע את זה, וגם הדו"ח של ה-ICG, אחד ממכוני המחקר הבכירים בעולם אומר את זה במפורש.

לכן צריך להבין, אנשים צריכים להבין, חברי כנסת צריכים להבין, הם צריכים להכיר את העובדות. הם מדברים והם לא מבינים את העובדות. גם, כמו: הם לא עובדים ועכשיו נלחמים נגד חוק הפיקדון, כי הוא לוקח 20%. ולכן אני אומר: את הנקודה הזאת צריך להבין. דרך אגב, גם נתיני סודן – אין מחלוקת שיש אנשים שבאמת הם ניצולי רצח עם וצריך לעזור להם, אבל הם מיעוט מתוך ה-8,000. במקרה קיצון מדובר ב-3,000 איש, וגם לא כולם פליטים. אז יש פה אלפי סודנים שיכולים לחזור וצריך להביא אותם לחזור וצריך לגרום להם לחזור, וחוק הפיקדון הוא כלי שנועד להביא אותם לחזור.

- - -

אומרים לנו שאנחנו צריכים להיכנע כי לא יוצאים. רק השנה יצאו 1,800 איש.

היא מדינת אויב, אז צריך להביא - - - מדינת אויב.

- - -

אני אסיים, כי יש פה כל כך הרבה דיסאינפורמציה וכל כך הרבה סלוגנים, באמת מטופשים. אומרים: אין מדיניות. יש מדיניות. הממשלה קידמה מדיניות, ובקנה מידה בינלאומי גם בהצלחה. היא הצליחה לעצור ואפשר להביא ליציאה. 1,800 איש שיצאו רק השנה, ואם יצאו הרבה יותר, נאכוף את הכלים.

אני רק רוצה לסיים לגבי חוק הפיקדון. בגלל שהוא כלי כל כך חשוב, אני מבקש בכל לשון של בקשה שלא יורידו את האחוז שהמסתננים - - -

על זה דבר איתי אחרי זה.

אפשר לבוא לקראת המעסיקים - - -

מר יונתן יעקובוביץ', אמרנו: דבר איתי, זה לא במסגרת החקיקה. יש שם את ה-range. אני יכול לדבר עם משרד האוצר, אבל דבר איתי על זה.

הדובר שדיבר עכשיו זה מר יונתן יעקובוביץ'. הוא מהמרכז למדיניות ההגירה.

הייתי רוצה לשמוע את משטרת ישראל. מה העמדה שלכם?

ומה עם לשמוע את מבקשי המקלט?

מי זה אמר מי? מי שאל את השאלה? מי? אני מבקש, צאי החוצה. קומי, צאי החוצה.

למה?

ככה החלטתי. קומי, צאי החוצה.

למה?

מה זה "למה"?

בבקשה. הייתי רוצה לשמוע את משטרת ישראל, איך אתם רואים את הנואש הזה? זה פעם אחת. פעם שנייה: קיבלתי מספר טלפונים לגבי הנושא של השיטור המשולב. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל אמרו לי שעיריית תל אביב רוצה לצמצם אותו באזור הזה. אז בוא, תגיד לי מה אתם יודעים על העניין.

בבקשה. מה השם?

צחי, מפקד תחנת שרת.

צחי, מה?

צחי שרעבי.

בבקשה.

אני מפקד תחנת שירות, נמצא במרכז דרום תל אביב. התחנה המרכזית החדשה, הישנה והשכונות שמדובר עליהן פה.

אני לא מכיר תכנית לצמצום. מבחינתי זה מכפיל כוח. הפעילות של השיטור העירוני היא מכפילת כוח, היא מצילת חיים, היא מצליחה לצמצם. אני לא אגיד: להוריד דרסטית. מצליחה לצמצם ולייצר תחושת ביטחון יותר טובה, לפחות במקומות הציבוריים, בגינות הציבוריות ובמקומות המעבר ההכרחיים של תושבי השכונה. גם זרים שגם נפגעים מבין עצמם. וגם צריך לציין את זה.

הפעילות שלנו כמשטרה היא בעיקר מניעתית. אני יכול לומר שבחצי השנה האחרונה, כמות ההצבות של שוטר 24/7, ועל זה אני חושב שאין ויכוח גם מבחינת תושבי השכונה, כמות ההצבות היא פי שלושה מהחציון הקודם, מההבנה הברורה: עדיף לי למנוע מאשר לבצע מעצר אחרי תקיפה, כי מישהו פה בקצה נפגע.

סגן ניצב צחי שרעבי, ברשותך, עזוב את המספרים. אני רוצה לדעת מבחינתך. האם, לדעתך, רמת השפיעה באזור הזה היא קצת יותר גבוהה מאשר מסביב?

אם הוא הכפיל פי שלושה זה אומר - - -

תראה, זה לא סוד. בתוך אזור התחנה המרכזית הישנה, נווה שאנן והצירים העוטפים אותה, אין ספק: הפשיעה היא יותר גבוהה. שם גם המיקום שלנו. יש גם זליגה לכיוון השכונות, וגם שם אנחנו מקפידים, אבל עיקר הפשיעה, אין ספק שהיא בתוך השכונה עצמה. אבל צריך לזכור שזה לא רק זרים: למקום הזה מתנקזים גם נרקומנים, גם סוחרי סמים, ועיקר הפעילות שלנו היא כנגדם, ורוב המעצרים מבוצעים כנגדם. ולזה יש נתונים מספיק ברורים.

הבנתי. תודה רבה.

מה עם לתת למבקש מקלט לדבר? אז מה זה?

מה את מתערבת - - -?

- - -

אני מבקש: צאי החוצה. תוציא אותה.

מי את?

אורית.

קומי צאי החוצה גם. כאן לא צועקים. אמרתי.

אבל מה שצריך - - -

את גם מוזמנת לצאת החוצה. בבקשה.

- - -

אני מבקש שתצאי החוצה גם.

אני אצא החוצה, אבל - - -

עכשיו, עכשיו. עכשיו.

- - -

בסדר. בבקשה, צאי החוצה. בבקשה.

זה עבר כבר לשנאה. גזענות.

חבר'ה, מהיציע, אני לא אתן לאף אחד לדבר. מי שרוצה, שיקום וייצא החוצה. לא חייבים להישאר כאן.

בבקשה, כבוד השר.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אורחים, שלום וברכה.

קשה לתמצת את הכול בכמה דקות, אבל אני אנסה. שמעתי גם את חברי הכנסת, אבל בעיקר את התושבים. עד היום אני ברושם הטראומתי, אפשר לומר, מהסיור שהייתי בשכונה שם. אני מסכים עם התושבים: אינו דומה ראייה לשמיעה. שום תיאור לא יכול לתאר, אפילו ביקור של שעה-שעתיים במקום, קל וחומר לשהות במקום. המראות של בתי הכנסת, המראות של המרחב הציבורי – הכול השתנה. אני כילד גדלתי שם בבת ים, באזור. מאז לא הייתי שם הרבה, וזו ממש מדינה אחרת לגמרי-לגמרי-לגמרי-לגמרי. אי אפשר להאמין שבהפרש של שתי דקות או שלוש דקות או מרחק אווירי של 300-200 מטר יש שתי מדינות שונות כל כך. אי אפשר להאמין, אי אפשר לתאר. ואני חייב לומר גם: תחושת הביטחון ותחושת השליטה וההשתלטות של, תקראו להם איך שאתם רוצים: מסתננים או אחרים היא שאנחנו או שהתושבים הם אורחים שם. ולמעשה, כשאני סיירתי שם, הם נתנו את התחושה שאני מפריע להם לסדר שלהם, עכשיו, כשיש להם סדר חיים – הם עכשיו שותים או הם מבלים, ואני עם כוחות הביטחון מפריע להם. עד כדי כך זו הייתה התחושה, שהרגשת שאתה אורח זר במדינה שלך במרכז תל אביב ולא במקום אחר. אני חייב לומר: זו הייתה התחושה האישית שהייתה לי שם. תחושה מאוד-מאוד קשה. לכן, אני לא מתווכח ולא מנסה אפילו, עם אף אחד מהתושבים, כיוון שהם סובלים שם 24 שעות ביממה. לקחו להם את הבית, לקחו להם את השכונה, לקח להם את האזור. על זה אין ויכוח. נקודה. ואני לא בא עכשיו להצטדק או להתנצל או להלביש את זה על אחרים, אבל אני רוצה לתת עובדות ולהתמודד עם המספרים ולא לברוח מהאחריות. קודם כל לעובדות: אני נכנסתי לתפקידי ב-16 לינואר 2016. מאז ועד היום נכנסו 18 מסתננים. כולם ב-2016. ב-2017 לא נכנסו. אפס. ויצאו למעלה מ-5,000. זה הנתונים רק של השנה וחצי האחרונות. אז קודם כל, אנחנו כן פועלים. ואני מסכים - - -

איך קוראים לך?

אביעד יששכר.

יש מדיניות ברורה. זה לא נכון שאין מדיניות. אני אומר לך, חבר הכנסת אייל בן ראובן ואני אומר לחברת הכנסת יעל גרמן ואני אומר לכולם: יש מדיניות ברורה.

אני אמרתי שיש מדיניות.

לא, לא. לא, זו לא מדיניות של התעלמות. אתם טועים. המדיניות היא ברורה ביותר: מדינת ישראל לא בנויה ולא עשויה לקלוט מסתנני עבודה, עם כל הכבוד.

אנחנו לא מדברים על - - -

אנחנו מתייחסים, ואני אתן עוד מעט את המספרים של הנתונים שנמצאים כאן. חוץ מהסוגיה של הדארפורים, אנחנו מתייחסים לכל האחרים כמסתננים.

אז למה בהם לא מטפלים?

דקה. אני אתן תשובה. חברים, אני שתקתי שעה. תן לי. אני לא יכול במשפט אחד. תאמין לי, אני אסביר לך את הכול ותבין.

חוץ מהסוגיה של הדארפורים, ששם בגלל דרום סודן יש בעיה ולהם יש מעמד אחר, לגבי השאר, האחרים, אנחנו מתייחסים אליהם כאל מסתנני עבודה. וזאת המדיניות. ומדיניות של מסתנני עבודה – צריכים להחזיר אותם בחזרה למקומות שלהם. הם נכנסו שלא כחוק. כמו שאני כשר הפנים, כל מי שנכנס לכאן שלא כחוק, התפקיד שלי לדאוג להוציא אותו החוצה, בין אם זה מסתנן מדרום אפריקה, בין אם זה מאוקראינה או בין אם זה מכל מקום אחר – ככה, זו המדיניות. אלא מה? אנחנו חייבים לדעת. אז קודם כל, אני חייב לומר: באמת, יישר כוח לראש הממשלה ולממשלה הקודמת. אני חושב שהוא הציל, פשוטו כמשמעו, את מדינת ישראל בהקמת הגדר במצרים. תארו לכם אם היינו מתמודדים היום עם 300 אלף, 400 אלף, 500 אלף ו-600 אלף, מי יודע? גם יותר. - - - רק מאפריקה. ועם כל מה שקורה במזרח התיכון - - - איפה היינו מתמודדים. לכן, הגדר שחסמה באופן טוטאלי את הסוגיה הזאת. היינו כבר כאן למעלה מ-70 אלף, ואנחנו מדברים פה היום על פחות מ-40 אלף, בלי הילדים. בלי הילדים. ואני מדבר על המסתננים.

ברור שיש כאן, קודם כל, עצירה מוחלטת, ועכשיו התמודדות עם הבעיה של אלה שנשארו כאן. ואני חייב לומר: חברים, לא כל מה שהממשלה רוצה לעשות היא יכולה לעשות בגלל מגבלות של בית המשפט, ואני לא אומר את זה כתלונה. אני אומר: זאת מציאות. אנחנו במדינת ישראל, אנחנו במדינת חוק, במדינת משפט. זאת המערכת הדמוקרטית, זה בית המשפט העליון, זה בית המשפט המחוזי, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד.

אבל אתם המחוקקים - - -

אז אנחנו חוקקנו.

אתם המחוקקים.

תאמין לי, מר עובד חוגי, אתה שברת לי את הלב כשדיברת. באמת, מתוך כאב אני אומר זה. אז תן לי, בוא. אני לא בא להתווכח. אני מספר לך על מציאות.

אנחנו חיים בין בג"ץ לבג"ץ.

חוקקנו כבר, כמה? מספר חוקים, שבית המשפט העליון פסל אותם. זה לא שאנחנו לא ניסינו. וגם כעת, כשיש לנו מדיניות ברורה, כששאל חבר הכנסת אייל בן ראובן: איך מתמודדים עכשיו עם כל מסתנני העבודה, כן? דרך אגב, ב-2017, מתחילת השנה עד עכשיו, חמישה חודשים – יצאו 2,227, כן? כך שהמספר צפוי להיות השנה יותר מכל השנים הקודמות. כך אני מקווה. אבל לא לשם אנחנו מכוונים. אנחנו מכוונים למשהו יותר גדול. יש לנו מדיניות של מדינה שלישית, ואני לא אפרט, כן? שזה, לפי דעתנו, הכלי הגדול להתמודד עם רוב הבעיה, לא עם כל הבעיה. אני אומר: לא עם כל הבעיה, אבל עם רוב הבעיה. מדיניות ברורה של איך לשלוח אותם למדינה שלישית עם לדאוג, עם כל הזכויות והתנאים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע אישר את זה, עתרו לבית המשפט העליון. אנחנו מצפים לפסק הדין הזה כבר הרבה מאוד חודשים. אנחנו מאוד מקווים וגם יודעים, מקווים שבחודשיים-שלושה הקרובים יהיה פסק דין. ככה אנחנו מעריכים. ואז אנחנו נוכל לבצע בצורה הרבה יותר חזקה את מה שאנחנו חושבים כמדיניות שצריך לעשות כלפי אלה שנכנסו בצורה לא חוקית ויש להם איפה לחזור בחזרה, עם כל הכבוד. ואנחנו גם לא שולחים אותם ריקם. אנחנו נותנים להם אמצעים כדי שיוכלו שם להתקיים, כעזרה ראשונה ויותר מזה.

אז לכן המדיניות היא מדיניות ברורה. המגבלות שיש לנו, קודם כל הן מגבלות משפטיות שאנחנו חייבים לקחת אותן בחשבון, של מה שהזכירה הגברת הנכבדה הזאת ואחרים הזכירו את זה, של בת זוג או של הורה לילד. כל הדברים הללו זה לא שמישהו החליט, אם מבחינת מדיניות, שאנחנו רוצים להשאיר ואנחנו עושים הפרדה. בגלל שזה מה שבית המשפט אמר לנו. וידענו שאם אנחנו לא נעשה את זה, אז בית המשפט לא יאשר לנו בכלל את החוק. גם את כל מה שיש לנו היום בחולות ובסהרונים – גם את זה לא יאשרו, את הדבר הזה. אז זה נתון אחד.

עכשיו, אני רוצה שנדע את הנתונים כדי שנבין שהמסתננים הם בעיה גדולה, אבל יש לנו בעיה. לצערי הרב, אנחנו, בזמן האחרון, עדים לבעיה יותר גדולה מזו. אני רוצה שתדעו את הנתונים של הזרים שנמצאים בישראל. יש 39 אלף מסתננים בלי הילדים; יש 18 אלף עובדים זרים שנכנסו כחוק – אני מדבר על עובדים זרים סיעודיים – ושלא חזרו בחזרה. נשארו כאן 18 אלף בלתי חוקיים; ויש, תשמעו את המספר: 79 אלף תיירים שנכנסו לכאן - - -

- - -

לא, לא. תיירים שנכנסו לכאן, כביכול באשרת תיירות, והם נשארו והם היו צריכים לחזור אחרי שלושה חודשים, שישה חודשים, והם לא חזרו בחזרה.

יש לך 130 - - -

- - -

זה, לצערי הרב. מצד אחד יש מדיניות של תיירות, כן? מדיניות של לעודד תיירות לישראל. ועשו הסכמים עם כמה וכמה מדינות של ביטול אשרות של תיירות. הדדי. דבר טוב. אני אומר: בחלק מהמקומות זה הצליח בגדול. למשל: ברוסיה אין לנו את הבעיה הזאת, כן? נכנסים מאות אלפי תיירים, הדדי, ולא נשארים. אבל יש לנו שתי מדינות - - -

אבל אני מדבר איתך על אוקראינה, למשל. מה הבעיה להחזיר?

אוקראינה וגיאורגיה.

- - - לא מדינה - - -

- - -

שתי מדינות, באמת, שהמספרים הגדולים שלהם שם שנמצאים כאן זו גיאורגיה ואוקראינה, וגם מצאו פטנט יפה: משדה התעופה בן גוריון יש להם אוטובוסים שמחכים להם, לוקחים אותם לשדרות סלמה בתל אביב. כן? שדרות סלמה?

מעמד פליטות - - -

כן. והם מבקשים בקשת מקלט. בקשת מקלט. כי אתם יודעים שכשמגישים בקשת מקלט, אי אפשר להוציא אותם ואי אפשר לגרש אותם עד שלא דנים בבקשה שלהם. והם יודעים שהתורים ארוכים מאוד, ואז הם סומכים על הדבר הזה.

לפני שנה התחלתי עם משרד החוץ ומשרד המשפטים. חצי הצלחנו. אני מקווה שנסיים את החצי השני גם. לגבי גיאורגיה ביטלנו. למעשה, הכרזנו על זה שזאת לא מדינה. איך ההגדרה שלה? איך אתם מגדירים? ביטלנו את המעמד הזה, אי אפשר עכשיו. יש לנו הליך מיוחד, זריז מאוד, שתוך מספר ימים, מי שמגיש בקשה מגיאורגיה לבקש מקלט – תוך כמה ימים הוא מקבל סירוב בלי כל - - -

- - - התהליך, איך אתם מאתרים אותו? הרבה אנשים - - -

גם פה מדובר באנשים שמוליכים אותם שולל. הם מחפשים מקומות עבודה. יש מאכרים בגיאורגיה שאומרים להם: $5,000, לצערי הרב. כן? מבטיחים להם: תבואו לארץ ואנחנו נסדר לכם פה לעבוד. הם לוקחים אותם לפה, לוקחים אותם לשדרות סלמה ואומרים להם: הנה, תגישו בקשת מקלט ולא יגרשו אתכם. ועל סמך זה לקחו להם את ה-$5,000 והשאירו אותם פה תקועים במצב שלהם.

אנחנו פתחנו במסע. גם שלחתי משלחת לשם, לגיאורגיה. ובמסע הסברה, עם הממשלה שם, הסברנו להם שמוליכים אותם שולל. שלא יבואו לכאן, כיוון שהם לא יקבלו כאן שום בקשה למקלט ויגרשו אותם, ושיתחילו לעשות את זה בהליך מסודר, והתחלנו גם בהליך. אמרנו להם שאם יסתדר העניין ויחזרו כולם בחזרה, אנחנו גם נתחיל איתם, כמו שעשינו עם סין ועם מדינות אחרות, לעשות מכסה של עובדים חוקיים, מסודרים, שייכנסו וייצאו, כדי לעזור גם להם בעבודה.

לגבי אוקראינה אנחנו מחכים עדיין למשרד החוץ ולמשרד המשפטים. לא הצלחנו. עדיין בגלל הסיפור של האי קרים. מתברר שכל האלפים הללו שמבקשים מקלט פה, בארץ, כולם משייכים את עצמם לקרים, כן? פתאום קרים הפכה להיות כאילו ניו יורק.

בקרים אין מלחמה. אין מלחמה - - -

זה מה שאנחנו טוענים, וחוץ מזה אנחנו רואים את המציאות.

- - -

יש לנו מאות אלפי תיירים מאוקראינה ואנחנו נוסעים לאוקראינה והכול - - -. אין שם שום סכנה. ואני מקווה שבימים הקרובים משרד המשפטים ומשרד החוץ יגמרו את התהליך ואז נוכל גם שם, כיוון שאנחנו כבר רואים עצירה כמעט מוחלטת. אין כבר בקשות מקלט מגיאורגיה. הם הבינו את המסר. את המסר הפנימו. אני מקווה שנעשה את זה עם אוקראינה ואז נוכל - - -

עם אוקראינה עדיין יש?

אוקראינה – עדיין לא הכרזנו עליה כמדינה בטוחה בגלל שלא קיבלנו את האישור של משרד החוץ ומשרד המשפטים.

אז אי אפשר לבטל את הפטור מהוויזות שנתתם - - -?

זה עניין של משרד התיירות וזה עניין של זה. הם טוענים שזה מאוד מעודד את התיירות. אני לא רוצה להיכנס לזה.

- - - היום זה אוקראינים וגיאורגים ולא סודנים?

לא, לא, לא, אין. אין כניסה משם יותר. אין כניסה, מוחלטת. אין. אני אומר לך: אין. אפס. כל הבעיה זה ממדינות שהאשרות מתירות להם להיכנס. ואז כולם מתלוננים נגד משרד הפנים, שאנחנו ברשות האוכלוסין וההגירה, הבקרים שלנו והבקריות, שעושים עבודת קודש בנמל התעופה, והם מקשים על כל האזרחים כדי לעשות תשאול – האם הם באו באמת להיכנס כתיירים או שבאו לכאן למטרות אחרות. ואנחנו שולחים הרבה מאוד - - -

מיד?

מיד. מעלים אותם למטוסים. אלפים. אלפים. וזה מאריך את התורים, את כל הדברים האחרים. אבל אין ברירה אחרת – זה התפקיד שלנו.

עכשיו, אני רוצה להסביר, חברים וחברות יקרים: תראו, אני הוזמנתי לדיון ואני בא לכאן ואני גם באהבה סופג את הכול, כיוון שאני מבין את הכאב. אבל תבינו, משרד הפנים מופקד על דבר אחד: משרד הפנים מופקד על רשות האוכלוסין וההגירה, על כניסה לארץ ועל יציאה מן הארץ, עם המגבלות המשפטיות והמגבלות המנהליות. הזכרתם פה את 130 הפקחים. אני מנהל מאבקים גדולים מאוד. תגידו לי, ב-130 פקחים? זה לא רק בשביל המסתננים. 130 הפקחים האלה מתעסקים בעוד הרבה מאוד תחומים: נגד המעסיקים ועובדים זרים ותיירים. הכול ביחד.

עכשיו, אני גם רוצה לומר לתושבים. הם העלו לי בזמנו בעיה שהבנתי אותה: למה בסופי שבוע אין אכיפה? כן?

נכון. יותר גרוע.

אוקיי. אז אני עכשיו מתגבר את זה. אני מקים מחלקה ייעודית. מתגבר ייעודית עובדים שאינם יהודים, שנקלוט אותם, כדי שהם יעשו את האכיפה גם בסופי שבוע. אנחנו גם הולכים להוריד את כל היחידה הזאת מסלמה – להעביר אותה מחוץ לתל אביב. ביגאל אלון – יש לנו שם גם יחידה גדולה. אנחנו מעבירים אותה מחוץ לתל אביב. אנחנו פשוט רוצים להקל על דרום תל אביב, שפחות יהיו שם כל ויתעסקו בדברים הללו. אבל תזכרו דבר אחד, אני רוצה לומר לחברים: אנחנו אחראים על המדיניות, לבצע את המדיניות של ההגירה, אבל אני, עם כל הכבוד, הסיפור הזה שקיבלתי אותו כחבילה של עשרות אלפים שנמצאים; דרך אגב, זה לא רק בדרום תל אביב. הם מפוזרים. אמנם, המסה הגדולה נמצאת בדרום תל אביב – כ-15 אלף. בפתח תקווה יש 2,500, באילת יש 1,800, בנתניה יש 1,420, באשדוד – 1,300, בבני ברק – 1,330, בירושלים – 1,215. הם מפוזרים, אבל זאת צריכה להיות מדיניות. ודיברתי כבר עם היושב ראש לפני זה בשיחה מכינה. הרי אני מאוד תומך בעמדה ובקריאה של היושב ראש לקרוא. צריך, במסגרת של הקבינט הכלכלי או אפילו הקבינט הביטחוני. זה חייב להיות כאן, בין-תחומי, בין-מערכתי, של משרדי הממשלה. צריך לעשות כאן מדיניות. עכשיו, לא רק של הגירה. צריך בעיקר כאן מדיניות של טיפול: איך מטפלים בבעיה הקיימת, איך משקמים את דרום תל אביב, איך מפזרים, איך - - - את הדברים הללו. כמובן שזה לא משרד הפנים, עם כל הכבוד. עם כל החוזק של משרד הפנים, הוא לא יכול להתמודד עם זה לבד. זה חייב להיות כל משרדי הממשלה, בראשם משרד האוצר ומשרד החינוך ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות. כל המשרדים הרלוונטיים בעניין הזה. כמובן, עם עיריית תל אביב ועם העיריות האחרות – לראות איך אנחנו מתמודדים בכל הבעיה הזאת בצורה ממשלתית, בין-משרדית, ולא רק כל הזמן להתעסק: נו, מתי, שר הפנים, אתה שולח אותם? מתי אתה מוציא אותם? ומתי אתה זה? זו ההתמודדות היחידה שלמעשה מתמודדים איתי ביחד.

אבל סודן היא מדינת אויב. אז למה אנחנו קולטים ממדינת אויב?

אני אתייחס. חברת הכנסת ענת ברקו, קודם כל אמרתי נתון: בשנה וחצי האחרונה נכנסו 18 מסתננים ויצאו למעלה מ-5,000. מסודן לא נכנסו בכלל. מה שאנחנו מתמודדים זה עם אלה שנכנסו ב-2006 ו-2007.

סודן היא מדינת אויב, אבל האנשים שנכנסו משם ברחו מסודן בגלל שהם נרדפים בסודן. אז הם באו לכאן. והממשלה הקודמת של אהוד אולמרט נתנה - - -

במצרים הם לא נרדפים.

מה?

במצרים. הם עברו דרך מצרים. במצרים הם לא היו נרדפים. שם הפליטות שלהם - - -

נכון. הם עברו - - - של מדינה שלישית - - - והם עברו גם את סיני, המעבר של אזור - - -

חברת הכנסת ענת ברקו, אני לא רוצה להוציא אותך.

אני רוצה לסיים ולומר שאני מאוד-מאוד מקווה שבשורה שלמה של צעדים, צעדים קטנים אמנם, אבל עוד אחד ועוד אחד: תגבור היחידה, הוצאת היחידות שמטפלות שם ובציפייה גדולה לבג"ץ עם המדינה השלישית – אני מאוד מקווה שבדיון הבא שאנחנו נהיה כאן, אתם תשמעו מספרים הרבה-הרבה יותר גדולים. אמנם, אני חייב לומר לכולם: בסוף אנחנו נישאר עם, ולכן צריך לעשות מדיניות – עם מה שנשארים, מה עושים איתם ביחד, איך נתמודד איתם: הילדים, הנשים, הדארפורים. מה שלא יהיה בסוף, יצטרכו להתמודד עם חלק מהבעיה הזו. ומצד שני, לעשות את כל המאמץ שברגע שבית המשפט ייתן לנו את הדרך, נוכל לבצע ביתר שאת. ואדוני היושב ראש, אני מבקש את עזרת הוועדה – להגדיל, להכפיל, להשליש, להרביע, לחמש את היחידה הזו.

ודאי.

היא עושה עבודת קודש, כן? אני אומר לכם: היא עושה עבודת קודש, אבל תשמע, אי אפשר. הם עובדים גם בלילה, גם בצהריים, גם בבוקר. כמה אפשר להפעיל אנשים בצורה כזו?

תודה.

אז מי יכול לעשות את זה? אתה, אדוני.

טוב, תודה.

תראו, רבותיי, קודם כל אני רוצה להודות לכבוד השר על כל המילים שלך ועל כל מה שאתה עושה בנושא הזה בשנה שאתה נמצא בתפקיד.

אני רוצה לסכם, ברשותכם, את הדיון. אחד, מר יונתן יעקובוביץ', לגבי חוק הפיקדון – תפנה אליי, אנחנו נדבר. אני אדבר עם משרד האוצר, נסכם את מה שנסכם. זה לא צריך חקיקה. אני סיימתי את החקיקה. במסגרת החקיקה, יש לה את הסמכות.

לגבי הנושא הזה של הבעיה בכללותה – אני מחלק את זה לבעיה טקטית. קודם כל, בשלב הראשון אנחנו נפנה בוועדה, אני אפנה בשם הוועדה לשר לביטחון הפנים לתגבר את הסיפור של משטרת ישראל, בגלל שזה מקום שבאמת נועד לפורענות, ויש שם פורענות. אני מניח שאף אחד לא היה מוכן שאצלו בשכונה תהיה רמת פשיעה כמו שקורית באזור הזה. אז לכן, זה בטווח הקצר, בלי קשר לפתרון הבעיה.

אנחנו נפנה גם לשר האוצר. אני אפנה גם לשר האוצר, בשם הוועדה, להגביר את תקציב הפיקוח. בגלל שעם 130 פקחים ברמה הארצית לא מטפלים בבעיה. עם כל הכבוד, אי אפשר לטפל בבעיה במסגרת של 130 פקחים. אז אני לוקח על עצמי לפנות לשני השרים במכתבים מסודרים בנושאים האלה, שהם נושאים טקטיים. מה שנקרא, אקמול בינתיים. במקביל, אני מסכים עם כל מה שהשר אמר. הבעיה היא הרבה יותר מורכבת והיא לא חונה במשרד הפנים. משרד הפנים הוא חלק מהפתרון. אני חושב שמי שצריך להוביל את זה זה ראש הממשלה. זה ברמת ממשלה. יש כאן בעיה הרבה יותר מסובכת ומורכבת, שהיא נוגעת לחצי ממשרדי הממשלה. לכן, אנחנו נוציא מכתב לראש הממשלה, וגם בהזדמנות הזאת אני קורא לו, במסגרת הקבינט הכלכלי – יחליט גם ביטחוני? אז גם ביטחונית. לדעתי, שניהם קשורים בעניין – לייצר דיונים מעמיקים כדי להתייחס לכל רובד ורובד בבעיות שנוצרות שם. בגלל שאני חושב שאין מדיניות סגורה. יש מילים בעלמא, אבל בסוף צריך לפרק את זה למשימות. זה בעולם שלי. אני קם בבוקר – משימתי. מה צריך לעשות? וזה לא קיים.

לכן, אני חושב שאני קורא כאן לראש הממשלה להיכנס לעובי הקורה. הבעיה הזאת, שאם לא נפתור אותה, כפי שאתה אמרת, מר אביעד יששכר, זה רק ילך ויחריף. יש לפעמים אנשים שחושבים שאם לא פותרים את הבעיה, היא תיעלם מאליה. הפוך. כאן, ככל שאתה לא מטפל בזה, מעבר לסבל של האנשים ששם, אתה רק הולך ומחריף את הבעיה. נולדים עוד ילדים. עכשיו, במקום לטפל ב-40 אלף, מחר תטפל ב-80 אלף. לא תטפל ב-80 אלף? בסוף תטפל ב-200 אלף. אז לכן, אני חושב שאנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לקחת, לאחוז את השור בקרניו ולפתור את העניין הזה.

אנחנו נפנה לראש הממשלה. אני אוציא לו מכתב. גם באופן אישי אני אדבר איתו על הנושא הזה. גם השר אריה דרעי יפנה לראש הממשלה, ידבר איתו, בגלל שאני חושב שצריך להתניע מהלך רציני, לא רק בשביל הדיבורים. ואני לא עושה כאן את הדיונים כל פעם. אני לא עושה דיונים שנתיים באותו נושא. לדעתי, אתם הנושא היחיד. אני יוזם אותם. לא אתם באים אליי, אני יוזם אותם. בגלל שאני חושב שהנושא הזה הוא סוגיה מאוד מסובכת ובעייתית שצריך לפתור אותה.

- - -

אז אני מודה לכם. אני רק מבקש מכם: תהיו קצת יותר סבלניים.

עשר שנים - - - עשר שנים.

- - -

עזוב. מה שהם עוברים. בחייך.

- - -

הגברת שפי פז, אם היה לי פתרון, ואני מניח גם לשר, בכיס, הוא היה מביא לכם אותו.

- - -

אנחנו רואים את הדברים עין בעין אתכם, לכן אני אומר: תהיו קצת יותר סבלניים, בגלל שזה כנראה משהו ארוך טווח שאנחנו נפתור אותו.

תודה רבה לכולם. תודה רבה, כבוד השר.

סליחה, אני חייב להגיד מילה אחת: אף אחד לא ירצה כאן. החלום שלי הוא לחזור לאריתריאה.

אל תשקר.

תחזור.

החלום שלי לחזור לאריתריאה.

תחזור.

כרגע, אני לא יכול לחזור.

למה?

- - -

- - -

- - - אני לא רוצה להיות - - -

הישיבה ננעלה בשעה 11:01.