הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 109

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום ראשון, כ"א באדר התשע"ז (19 במרץ 2017), שעה 13:00

עיכוב בהוצאת קול קורא לעידוד פיתוחים טכנולוגים מצילי חיים ברכבים

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

עינת סגל - מנהלת אגף א' - הנדסה ותקינה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלי מורגנשטרן - רפרנט תחבורה, אגף תקציבים, משרד האוצר

ירון קרון - מנהל תחום טכנולוגיות ומדעים מדויקים, המשרד לבטחון פנים

מירי כהן - מנהלת שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

רחלי הכהן - הלשכה המשפטית, המועצה לשלום הילד

ורד אורן - דוברת מכון התקנים, מכון התקנים הישראלי

אלי יפה - סמנכ"ל קהילה, מגן דוד אדום

יהודה גרוס - יועץ, האיגוד הישראלי למערכות תבוניות לתחבורה

גיל דותן - מנכ"ל, Guardian-Optech, חברות בעלות פיתוחים למניעת שכחת ילדים ברכב

שלום דהן - מנהל פיתוח, מוביקיז, חברות בעלות פיתוחים למניעת שכחת ילדים ברכב

אילן לוין - מנכ"ל לשכת טכנולוגיות המידע בישראל

נפתלי צנג - סמנכ"ל הנדסה ומבצעים, חברת פוינטר

דן קדרון - עוזר למשה בר, מנכ"ל "תנו יד לחרש - נכים למען נכים"

ענת לוי

ר.ל., חבר תרגומים

עיכוב בהוצאת קול קורא לעידוד פיתוחים טכנולוגים מצילי חיים ברכבים

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח ישיבה של הוועדה למדע וטכנולוגיה. היום כ"א באדר תשע"ז, 19.3.2017. אנחנו דנים היום בהצעה לדיון מהיר שאושרה על ידי נשיאות הכנסת, של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. לפי סעיף 60(ג)(1) של הכנסת, הוועדה צריכה להשתדל לקיים ישיבה בציר הכי מוקדם שאפשר בנושא שאותו אישרה ולפי ההצעה שאותה אישרה הנשיאות. אנחנו נמצאים על ציר זמן מאוד קצר של לפני הפגרה, של השבוע האחרון ואנחנו היום מקיימים דיונים בכנסת. קיימנו דיון היום, ביום ראשון, שהוא לא יום דיונים סטנדרטי ומקובל, אבל הנושא והתוכן של הנושא ודאי מצדיקים קיום דיון מהיר. הכותרת של הדיון שנשיאות הכנסת אישרה לדיון מהיר היא: העיכוב בהוצאת קול קורא לעידוד פיתוחים טכנולוגיים מצילי חיים ברכבים. זו הכותרת, אבל הנושא קצת יותר רחב.

אנחנו נמצאים היום בסוף החורף, לאחר שעברנו קיץ קשה שבו שישה תינוקות נפטרו כתוצאה משכחה ברכב. מעבר לכך אנחנו יודעים שהתופעה הזו היא תופעה שלצערנו מתרחבת וגדלה. בשמונה השנים האחרונות לפי דוחות שפורסמו, כ-440 ילדים נשכחו, נשכחו במובן הרחב, נסגרו או היו לכודים ברכב, שוב, במובן הרחב, כולל נלכדו, כולל נשכחו, כולל נסגרו בתוך רכבים. בסופו של דבר, בשמונה השנים האחרונות לצערנו 22 ילדים נפטרו כתוצאה מהתופעה הזו.

אנחנו קיימנו בכנסת מספר דיונים וגם היום, לאחר שעברנו את הקיץ הקשה, עברנו חורף שלם ואנחנו עדיין שואלים מה נשתנה, מה נשתנה ומה אנחנו עושים כדי למגר את התופעה האיומה הזאת של פטירת ילדים כתוצאה משכחה ברכב. בחרנו לקיים כאן את הדיון הזה, גם בציר המהיר והדחוף, כדי לראות מהן הסיבות שבעטיין זה נגרם. מה צריך לעשות? כל העצות הטובות שאנחנו יודעים שהן הסברה, מודעות, חקיקה של ענישה, לחייב את הגננות, לחייב את המטפלות, אפליקציה כזו שאפשר או אי אפשר לשים אותה, הכול הם מעשים טובים, זה בסדר, אלה דברים חשובים מאוד, אבל אנחנו מדברים על השלב השני.

אני רוצה את הישיבה הזו כחלק יישומי, ממשי, מכיוון שאנחנו לא מדברים עכשיו על השאלה איך לא ישכחו אלא אנחנו כבר מדברים על הציר שבו ילדים כן נשכחו. ילדים נשכחו ונפסיק לייסר את ההורים בזה שהם צריכים יותר לשים לב, אנחנו לא רוצים לעשות דברים כדי להסיר אחריות. ראיתי באחד המסמכים שיצאו בעניין שיש איזו אמירה שאסור לנו להוריד את האחריות מן ההורים, אבל אנחנו לא מדברים כאן על הורים ולא מדברים פה על כאלה שהם רשלנים ואנשים שמזניחים, כי מדובר באנשים כמו אלה שהקירות של הוועדה כאן שמעו אותם. הכרנו אותם, התרשמנו מהכאב הגדול, מהייסורים הגדולים שהתינוקות שלהם עברו עד שנשמתם יצאה, מהסבל הרב והייסורים הנפשיים שיש להורים לאחר תופעה כזאת. אנחנו מחויבים, אנחנו חייבים לעשות משהו יותר יישומי, לעשות משהו יותר מעשי. אנחנו לא יכולים להשאיר את זה כאות מתה, במקרה הזה תרתי משמע. יש לנו תקנה שהיא 6400 חלק 2 ויש תקנה ויש תקינה ואנחנו בזה אומרים "שלום עליי נפשי". אנחנו לא נוכל לרחוץ כפינו בעשייה הזו בלבד.

מה שאנחנו מבקשים בישיבה הזו זה לראות, או שמשרד התחבורה והמשרדים הרלבנטיים שותפים לעניין הזה, או שנותנים את האפשרות ומקדמים שגופים עסקיים ופרטיים, הם אלה שיובילו תקנים שימנעו שכחה או שיתריעו על שכחת ילדים.

לא נדבר עכשיו על מודעות. אין אחד היום, אין נהג היום, אבא לילד, שלא מודע ולא מפחד מהתופעה של לי זה לא יקרה. אין אחד, אנחנו לא חיים שם בכלל, כולנו יודעים שמדובר בהורים שהם עצמם לא חשבו שזה יקרה להם או שהם חוששים שזה יקרה להם, אבל ברגע שמגיע היסח הדעת וזה קורה, ברגע שזה קורה ולא משנה, מה ולמה, אני לא רוצה להאריך, הטכנולוגיה של היום, אני אמרתי אמירה, פעם היינו נוסעים לעבודה, היום אנחנו בנסיעה כבר בתוך העבודה, את העבודה אנחנו מתחילים מיד בכניסה לרכב ועוד לפני זה. התופעות האלו קרו בכל מיני סיטואציות, גם במהלך עבודה, אבל זה יכול להיות גם בקנייה ויכול להיות שהסבתא לוקחת את הילד, הכול יכול לקרות. כשאנחנו באים לדון בדבר כזה צריך להיות לנגד עינינו לא מספר ההרוגים, כי זה לא משנה אם שישה, 22 או 300. כל נפש, כל אחד יש לו חשיבות ויש לנו אפשרות, אני לא חושב שקיים תקדים של תופעה של שלילת חיים או נניח כך, יש לנו פתרונות, פתרונות יישומיים טכנולוגיים או לא טכנולוגיים, פתרונות ממשיים להצלת חיים, שנמצאים כמעט על המדף, שקיימים, אבל זה עדיין לא שם. עדיין אין להורה את האפשרות ללכת ולרכוש, בין אם הוא חייב על פי חוק ובין אם הוא לא חייב על פי חוק, כדי לדעת, כהורה, שהוא עושה את התפקיד שלו, שהוא יכול לרכוש מוצר שירתיע בפניו, ימנע את התופעה של השכחה.

אין לנו ספק גם ביעילות של הנושא, כי אין אחד שיגיד לי שבגלל שברכב יש מערכת התרעה על זה שהוא לא חוגר חגורה אז הוא לא שם לב לזה. יכול להיות שהוא יחליט לא לחגור, אבל אין אחד שהרכב מתריע בפניו שצריך לחגור ויש לו שכחה ואין לו מודעות לעניין. הוא מודע, או שהוא מתעלם או שהוא לא מתעלם, אבל הוא מודע. לכן, בדברים לא דרמטיים, בדברים שהם לכאורה פשוטים, אנחנו מחויבים להיות אחרי זה.

באופן המעשי, אני רוצה לשמוע איפה זה אוחֵז מבחינת התקינה, כפי שהתפרסם וכפי שנכתב במכתב ששלח שר התחבורה. אני לא רוצה עכשיו לבקר כמה זמן זה לקח, מתי זה נעשה, אם משרד התחבורה עמד בלוח הזמנים של הוועדות המשותפות שדנו כאן בכנסת, שהעמדנו, בהחלטות שבתאריך הזה זה יהיה, אבל היום אנחנו נמצאים, כפי שנכתב גם על ידי שר התחבורה, במכתב: "יש היום תקינה מאושרת למערכות מאושרות ולתקינה הזו קוראים 6400 חלק 2", כפי שהזכרתי קודם.

פה בוועדות צף הנושא זה של מה מקדים את מה, אם אנחנו לא מייצרים, אם משרד התחבורה לא מייצר את זה לבד ולא מייצר בעצמו איזה אב טיפוס או מוציא בעצמו את התקינה על מוצר כזה או מוצר כזה ומודע למגבלות שיש לו בעניין, אז כדי לאפשר ליזמים פרטיים ועסקיים לבצע את זה צריך לפעול בכיוון הזה. יש פה השקעה מרובה וההחלטה הייתה להקל עליהם בהשקעה הזו על ידי קול קורא שייתן את האפשרות ואת העידוד ואולי גם סבסוד והשתתפות בתהליך הזה של הוצאת התקינה.

לאחר מכן אנחנו שמענו כאן גם מהיזמים עצמם, שאף אחד לא יודע ויש חשש שברגע שאין חקיקה שתחייב את המסיעים, לאו דווקא הורים אלא מסיעים ילדים, זו יכולה להיות סבתא וזה יכול להיות גם קרוב משפחה שלוקח את הילד, ברגע שלא יהיה חיוב, הרי כדי שהדבר הזה יהיה רווחי או עסקי כלכלית, צריך מספר מסוים או אופן מסוים שתהיה לזה דרישה ואז תהיה כדאיות לייצר את זה. אנחנו רוצים את החלק הזה, את השלב הזה, הדברים האחרונים שאמרתי, לראות איך אנחנו מקדמים, לשמוע מה אומרת התקינה, מהי העלות של זה, כמה זמן זה לוקח, מה מנגד אומרים היצרנים, מה החסמים שלהם, מה הדברים שיעכבו מהם לעשות את זה ולראות איך אנחנו מתקדמים הלאה. ראשונת הדוברים, נציגת משרד התחבורה, בבקשה, רק תציגי את השם.

צהריים טובים, עינת סגל, מנהלת אגף הנדסה ותקינה באגף הרכב. אתחיל קודם עם מה שנשתנה, מה שנשתנה הוא הסעות תלמידים שהצלחנו לחייב ויש מערכות כאלו בשוק. אני יכולה גם לעדכן מהוועדה הקודמת שיש כבר מערכת נוספת, לא רק של איתוראן, שעברה את הבחינות במכון התקנים ועמדה בתקינה, כך שאין לנו מונופול ואת זה חשוב להגיד. יש לפחות עוד שתיים שאני מכירה שהן בדרך, אבל מדובר במערכות יקרות יחסית, שמחוברות למערכות הרכב. הן בעצם באות להתגבר על שכחה של הנהג, נהג שמסיע, הן מאלצות אותו להגיע עד לסוף האוטובוס, ללחוץ על איזשהו כפתור שמנטרל את המערכת ורק אז הוא יכול לצאת מהרכב מבלי שהאזעקה תפעל והמערכת תתריע. בנוסף, זה מחובר למערכות איתוראן, איתוראן למיניהן, איתוראן במרכאות, כי למעשה מדובר בציי רכב שיש קצין בטיחות גם, שיש מנהלים, הם מקבלים גם התראה טלפונית, הם רואים את זה על המסכים, על מערכות תקשורת שיש להם ואפילו יכולים ליצור קשר עם אותו נהג שהמערכת פעלה ולהגיד לו, "לך תבדוק, לך תעשה" וכו'.

מדובר במערכת יקרה. מה זה יקרה, כמה היא עולה?

היא עולה, התקנה פלוס רכישה שלה, במידה ויש לך מערכת תקשורת איתוראן כזו, היא עולה בסביבת 1,000 שקל ואחרי כן כל חודש בין 10 ל-20 שקל למערכות תקשורת.

צריך לציין שהמערכות האלו הותקנו לפני כן, רק צריך לחזק אותן ולחייב אותנו. מאז שאותן חברות התקינו את המערכות האלו לא קרתה התופעה הזו, שהייתה תופעה שידענו שהיא קרתה בהסעות ואולי משם זה התחיל. תחילתה של התופעה הייתה דווקא בהסעות, ברכבי הסעות, נהג אוטובוס ששכח, נהג טנדר ששכח, ומאז שגם החברות עצמן ייצרו לעצמן, אולי לא תקינה, אבל מערכות פשוטות יותר, חיוג או תזכורות או אפליקציות שמנעו, אנחנו שמחים לשמוע שמאז זה לא קרה. זה רק אומר שזה מחייב. אפשר ואם אפשר אז אנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים לעשות. עכשיו, התקינה שיש, 6400 חלק 2.

כן, ברכבים פרטיים. קודם כל, תוך כדי זה שחייבנו במערכות הרכב ולמדנו יותר את השוק ודיברנו עם יצרנים אז הבנו שפשוט לא רוצים. הטכנולוגיות קיימות, זה לא שהן לא קיימות, הן קיימות.

בכמה מדובר, מסיעי רכב?

אנחנו מדברים על 17,000 כלים שעכשיו יחויבו. למעשה, בשנה הקרובה, מה-1 לאפריל, 17,000 כלים במשך שנה, זה אומר בסביבות 1,500 כלים לחודש, כי לא יחדשו להם את הרישיון, ההתניה לחידוש הרישיון - - -

עבור 17,000 כלי רכב, יש כדאיות לייצר?

זה לא עניין של כדאיות. אתה שואל על כדאיות כלכלית לאותם יצרנים?

מי שמייצר, אחד או שניים ואת אומרת שיש עוד שניים או שלושה.

חשוב לי לציין, קודם כל, שכל הנושא הזה של מערכת התראה ברכבי הסעה נולד מצי הרכב. זאת אומרת, בגלל שיש תקנה שמחייבת את אותו נהג לעשות סקירה של האוטובוס בסיום הנסיעה והרבה פעמים שכחו לעשות את הסקירה הזו, אז היה להם אינטרס, הם באו ואמרו, "אני חייב לעזור לנהג שלי לבצע את משימתו כמו שצריך", אז זה בא משם. אז יש אינטרס לחברות ציי הרכב. העלות שלהן היא שולית יחסית לעומת הנזק שהן יכולות לחסוך מבחינה ביטוחית.

מי שמייצר מכשיר כזה, יש יצרן שמייצר את זה?

כן.

הוא מייצר את זה בגלל שמשלמים לו, בגלל שזה רווחי. כמה כאלה הוא יכול לייצר? כמה סך הכול השוק? נראה לי קצת יותר מ-17,000.

מעכשיו כאלו שאין להם את המערכות, מעכשיו הצטרפו 17,000.

17,000, 1,000 שקל, זה 17 מיליון שקל. לא כל כך מורכב.

זה עם כל השוק שלו, אבל יש - - -

סך הכול 17,000? אני חושב שבעלי הסעות, אולי יש כאלה שכבר יש להם, אבל הם צריכים לעבור תקינה.

יש כאלה שיש להם והם צריכים לשנות את המערכת, כי היא לא עומדת בתקן.

אז כמה המספר של מסיעי הרכב הציבורי? נדמה לי שזה הרבה יותר מ-17,000.

כנראה שכן, כי 17,000 זה רק אלה שצריכים עכשיו לחדש.

אולי לשנה.

מעתה ואילך, שיתאים תקינה.

אני רק רוצה סדרי גודל. אם נניח עבור 30,000, נניח אפילו 40,000 כלי רכב או 40,000 התקנים כאלה, 40,000 מערכות כאלו זה כבר עושה לזה כדאיות כלכלית.

בעבור הסכום הזה - - -

בגלל שהם קצת יותר מורכבים מאשר ברכב פרטי, שלכאורה, אם זה עולה 1,000 שקל אז כאן זה צריך לעלות פחות, תיכף נגיע לזה, בעבור אלה זה כבר כדאי ויש כבר כמה מתחרים. זה רק אומר לנו, בלי שאני עדיין מומחה, זה אומר שלא בשמים היא. אין לי ספק שיש לנו בעלי רכב, ועשינו פעם את הבדיקה הזו, שיש להם ילדים, עשינו את הבדיקה הזו.

אמרנו בסביבות 300,000 בתי אב.

300,000 בתי אב, שיכול להיות שלחלקם יש שני כלי רכב. בעיניי אני רואה את ההתקן הכי קל בתוך כיסא הבטיחות, שזה לא קשור לרכב, קשור לכיסא הבטיחות, ואז כמו שאני כסבא קניתי לעצמי גם מערכות של כיסאות בטיחות, כשאני רוצה להסיע את הילדים, כמו שכל אחד שרוכש לעצמו, אז מי שמסיע יודע שיש בתוך הכיסא. אני לא אבקש את זה ממי שאף פעם לא מסיע ילד או שאין לו היתכנות להוציא הוצאה כזו, אנחנו מדברים על כאלה שכן מסיעים. כיסא בטיחות הוא תמיד built it עם ילד שמגיע ולכן אין לי ספק שמדובר, גם אם זה לא יהיה, גם אם זה עדיין לא יהיה חובה וגם אם זה יהיה וולונטרי, נגיע לסכומים גדולים מאוד להורים.

ברגע שהמחיר גם לא יהיה בשמים, אנחנו יודעים שהפערים בין כיסאות בטיחות יכולים להיות אלף אחוזים, זה בין 500 ל-5,000 או 3,000, 4,000, פערי המחירים. מה יש בזה? יותר נוחות, יותר בטיחות, יותר הגנה. המוכר אומר להורים, "תשמעו, הכיסא הזה, אם חס וחלילה קורה משהו הוא הרבה יותר תקני, הוא הרבה יותר מגן", והורים מוציאים הרבה יותר מהסכום הנמוך כדי להבטיח את שלום הילד, אז ודאי שכשזה מגיע לדברים כאלה, שממה שמגיע לוועדה מדובר בכך שההורים חיים בסיוט, יש משהו שההורה היום, זה לא רק שהוא חושש, יש לו פחד מסוים והוא כל הזמן נמצא בלחץ. זה יכול לקרות. זה קרה למישהו שגם היה מודע לזה והנה זה קרה לו. אנחנו מתקדמים עכשיו עם התקינה.

קודם כל הבנו שזה שאנחנו בעצם מדברים על התקנה ברכב, התקנה של מערכת בתוך הרכב, זה מה שמייקר את המערכת, בעיקר כי אז נדרשות הרבה בדיקות והמערכת צריכה להיות הרבה יותר מורכבת. לכן חשבנו לעשות חיוב, לחייב בכיסא בטיחות ולא במערכות הרכב. יכול להיות שנוכל לעשות בצורה כזו רביזיה לַתקן, כי התקן היום בשמים. ולא סתם הוא בשמים כי הוא מתערב במערכות רכב ומחייב בדיקה שהמערכת לא תפגע במערכות אחרות, אם זו השראה אלקטרומגנטית או כל דבר שלא יהיה שם.

כיום, ת"י 6400 חלק 2, מחייבת התקן גם בתוך מערכות הרכב, או שיש היום בתוך 6400 חלק 2 גם מערכות שלא מחייבות התערבות בתוך מערכות הרכב? זו התערבות בין הכיסא לבין הנהג.

שם מדובר במערכות שמותקנות ברכב. על זה מדובר, מערכות שמותקנות ברכב. בגלל זה גם הדרישות מאוד גבוהות. יש לדוגמה, מערכות שמתחברות לחיישנים של המושבים, יש מערכות שמתחברות לחיישנים של הדלתות, יש כל מיני שיטות, תלוי מה השיטה כדי למנוע את השכחה. לדוגמה, אם זה בדלת האחורית וזה מחובר לחיישנים של הדלת, אז ברגע שאתה פותח דלת כדי להכניס ילד לאוטו המערכת נדרכת ובסיום הנסיעה יש לך תזכורת. עד שאתה לא פותח את הדלת האחורית ולוחץ שם על איזשהו כפתור המערכת לא מפסיקה. לכן זה חייב לעמוד בתקן ת"י 6400 חלק 2, שהוא מייקר בעצם את הכול.

מה זה מייקר את הכול? המערכת מורכבת בתוך המערכות של הרכב. בתוך מערכת החשמל, בתוך המערכות האחרות - - -

נכון, אבל גם ההתקנה, להביא מתקין מורשה - - -

האם לא יכול להיות משהו שיעמוד בתקן 6400 חלק 2, שהוא לא יהיה חייב להיות מותנה במערכות הרכב? הרי יש דברים כאלה, חוץ מהאפליקציות, יש טכנולוגיות שקיימום בשוק.

אבל אז זה שונה. כמו שאתה מכניס עכשיו פלאפון לאוטו או מכניס משחק מחשב לאוטו, אם הוא לא מתחבר למערכת הרכב אז זה יותר קל, זה יותר פשוט, הדרישות הן פחות חמורות.

אתם שואפים לכיוון הזה?

כן, כי היום בעצם התקן הוא בשמים, הוא מייקר את המערכות ואז אנחנו מדברים על מערכות שעולות 1,000 שקל ומעלה, פלוס דמי שימוש חודשיים.

תיכף נשמע בעניין הזה. מתי אתם חושבים שיהיה לכם תקן יותר מקל?

קודם כל, זה לא אנחנו אלא מכון התקנים ולכן בוועדה הקודמת ביקשתי לראות אם אפשר לבקש מהם רביזיה לתקן 6400.

ממי צריך רביזיה, ממכון התקנים?

ממכון התקנים.

מכון התקנים נמצאים פה?

אני מכון התקנים.

הרביזיה, זה תלוי במה שאתם תגידו להם.

לא, אנחנו לא קובעים תקן. משרד התחבורה דורש עמידה בתקינה בינלאומית מאושרת או אירופאית או תקן כלשהו ישראלי ורק על סמך זה הוא יכול לבוא ולהגיד מה הוא דורש, "אני דורש 1,2,3 שעומד בתקן כך וכך" כי אחרת אין לנו איך להגדיר את המערכת. אני צריכה להגדיר אותה. אם אני מחייבת אני חייבת להגדיר אותה. ההגדרה היא עמידה בדרישות תקינה. במקרה שלנו, אין תקינה בינלאומית כי בשום מקום בעולם לא מחייבים, אז זה לא קיים בכלל ואז הקמנו ועדה במכון התקנים שיצרה את התקן הזה גם למערכות של הסעות ילדים וגם של רכב פרטי.

ברשותך, נעבור למכון התקנים כדי לראות ואחרי כן נשמע מן היזמים.

רק להרחיב את מה שהיא אמרה ושוב, אני לא מתחום התקינה ולכן אני אומר באופן כללי, לא מכון התקנים הוא זה שמכין תקן, מכון התקנים הוא הבית שמכיל את כל הגורמים שהם בעלי עניין בתחום התקן. כיוון שאין תקן בינלאומי לנושא הזה, הגיעה דרישה להכנת תקן ואז ישבו כל הגופים שיש להם עניין בתחום הזה וכפי הנראה, הם הגדירו תקן שיהיה קשור למערכות הרכב. עכשיו אני שומעת שרוצים לשנות את התקן והדרך הנכונה לעשות את הדבר הזה היא לכנס שוב את הוועדה ולהגיד, אוקיי, ההבנה הייתה שזה צריך להיות קשור למערכות הרכב, כרגע רוצים להקל על מנת שתהיה אפשרות להכניס הרבה מערכות שהן קשורות, אני מניחה, רק לכיסא עצמו ולא לכל המערכות. זאת אומרת שיהיו כל מיני אלמנטים, אבל זה לא יהיה קשור רק לזה. על כן אם הוגשה, ואני לא יודעת אם הוגשה בקשה, אז הפרוצדורה היא שמכנסים את כל האנשים האלה שישבו.

מי ישב ומתי ישבתם?

את יודעת בטח יותר טוב ממני. הוגשה בקשה לרביזיה?

לא, לא, מתי ישבה הוועדה הקודמת?

התקן נכתב כבר.

אתם ישבתם עם כל הגורמים הרלבנטיים, כך אמרת.

יש תקן. חלק 2 הוא - - -

מתי ישבה הוועדה?

מזמן. התקן מוכן, מבחינתנו - - -

האם ישבו גם גורמים מבחוץ?

ודאי. מפתחים, יבואנים, יצרנים.

משרד תחבורה, אנשי תקינה, מכון התקנים.

איך הם ידעו להגיע? איך ידעו יצרנים או ממציאים או כאלה שהיו כאן בוועדה? היה פה מגוון גדול מאוד, אני לא יודע אם כולם רלבנטיים, אבל היה מגוון גדול מאוד של כל מיני מערכות, עקרוניות, את חלקן עוד לא הביאו לידי יישום והן רק עקרוניות, אבל חלק היו ממש דברים שכבר פועלים.

הוועדה שיושבת, גם היא מורכבת ממגוון רחב מאוד במשק והיא גם שומעת הרבה מאוד דברים. הגדרת הוועדה הקודמת הייתה שונה לפי מה שאני שומעת כרגע, היא הייתה כזו שזה צריך להיות קשור למערכות הרכב. אם רוצים לשנות את זה אז צריך להתכנס שוב ולהגיד, אוקיי, ההגדרה היא כבר לא שזה חייב להיות קשור למערכות הרכב, בואו נקל על זה ונעשה משהו אחר. נכון? אני מבינה אותָך נכון? כרגע צריך לראות אם הוגשה. אני יכולה תוך כדי ועדה לראות אם הוגשה בקשה.

אם אנחנו מדברים על מה שקיים כיום, מה תהליך?

התהליך מבחינתנו נגמר.

עכשיו יצרן רוצה להביא מוצר ולקבל את האישור של מכון התקנים, מה התהליך ומהי העלות שלו?

קודם כל יש כבר כאלה שנמצאים כרגע בתהליך.

כמה יש כאלה?

נדמה לי ששניים, כבר יש להם אישורים לרכבי הסעות - - -

לא, לא, לא, מדברים על פרטי.

לפרטי, כבר יש התעניינות. לדעתי לאף אחד עדיין אין, אבל יש כבר התעניינות של כמה גורמים. אני לא בטוחה, אגב, שמכון התקנים הוא הגוף היחידי. היות וזה לא תו תקן אז יכולים להיות עוד גופים אחרים - - -

הוא הגוף היחידי.

למה הוא הגוף היחידי? יכול להיות ש - - -

יכול להיות שכיוון שזה לא תו תקן אז אני מניחה שיכולות להיות מעבדות אחרות שמשרד התחבורה מחליט ש - - - מי שיכול לאשר לתו תקן זה לא חייב להיות מכון התקנים. כרגע יש תהליך כזה. הבדיקות אורכות משהו כמו בין חודש לחודשיים, משהו כזה, זה פרק הזמן מהרגע שאתה מגיש עד שאתה מקבל את האישור של מכון התקנים והעלויות תלויות במורכבות של המערכת. אגב, לתקן הספציפי הזה, היות שזה קשור למערכות וצריך שלא תהיה העברה של קרינה אלקטרומגנטית ושכל מיני מערכות לא יפגעו אחת בשנייה, כי אם אתה משתמש בטלפון אז אתה משבש את המערכת, יש הרבה מאוד מורכבויות, תלוי במורכבות של הבדיקה שצריכה להיות. אגב, אם יש יצרנים או יבואנים שיש להם אישורים מחו"ל של מוצרים דומים, הם לא צריכים לעבור את כל הבדיקה במכון התקנים, הם יכולים להגיד, "אוקיי, הבאנו את האישור הזה והזה, תעשו לנו התאמה לתקן הישראלי". זאת אומרת, הטכנולוגיה קיימת, מבחינת מכון התקנים אנחנו יכולים לבדוק, מסוגלים לבדוק, אין חסם בעניין הזה.

כמה זמן וכמה עלתה המערכת שעמדה בתקן 6400 חלק 1? יש שם מערכות יותר מורכבות. האם את יודעת להגיד כמה זמן ומה העלות של זה?

לא. לא יודעת.

מה אומר הקול קורא? האם זו הסיבה שהוא לא מתפרסם היום?

לא, הקול קורא בהתחלה כּוּון לרכבים וראינו שהיצרנים בכלל לא מעוניינים וזו לא הבעיה שלהם, התקציב הראשוני - - -

הכדאיות?

גם, אבל לא כל כך כדאיות מסחרית אלא, כמו שהם טענו, שהם בכלל לא מעוניינים לגשת בגלל הקטע של האחריות. שאלתי במיוחד את אלה שכן הלכו על חלק 1 של התקן, להסעות, כי באמת עניין אותי למה את זה אתה רוצה ואת זה לא, אז מה שהם אומרים הוא "כשיש לי צי רכב ויש לי קצין בטיחות שעומד מאחורי זה ויש לי נהג מקצועי, לא איזה הורה או סבא או סבתא, אז אני מוכן לקחת על זה את האחריות ואני מבין שיש כאן מערכת תומכת, יש לי מערכת תקשורת שמזהה את הדברים חוץ מאותו הנהג שיכול לשכוח". הוא אומר לי, "כשמדובר ברכב פרטי, מאיפה אני יודע קודם כל איפה הוא התקין והאם התקין את זה מתקין מורשה, איך אני יודע שהוא לא נטרל את המערכת, איך אני יודע אם עכשיו הייתה העברת בעלות ואז המערכת נמצאת ברכב, לא נמצאת ברכב, כן עובדת, קנה רכב יד שנייה, איך אני מסתדר עם כל הדברים?"

מי אמר שזה צריך לחייב אותו? מי אמר שצריך לחייב אותו בדבר כזה? אם מישהו לא התקין כראוי, לא פעל או לא עשה, הוא יכול לכתוב "המערכת תקינה בתנאי שמתקין מוסמך התקין אותה". הרי היצרן יכול לכתוב את ההגבלות שלו, אתם לא תגבילו אותו לכתוב משהו כשהוא עומד מאחורי הדברים והוא יכול לדרוש אותו. הוא אומר שאם המערכת לא הותקנה אצל מתקין רשמי בעל תעודה כזו או אחרת אז אין לו אחריות על המערכת. אלה גם דברים שיכולים לסדר את זה.

חשוב לי בשלב הזה לשמוע את היצרנים, מי שכבר כן התחיל את התהליך. האם יש מישהו כאן שהתחיל בתהליך?

שלום לכולם, נפתלי צנג, סמנכ"ל הנדסה בחברת "פוינטר". אנחנו מתקינים מערכת על פי תקן 6400, זאת אומרת, יש פיתוח של המערכת. הרעיון היה רעיון שלנו ואחר כך, בהתאם למידע שהפצנו בכיוון משרד החבורה וכל הגופים שהתעניינו בנושא, נכתב התקן. התקן 6400 לרכבי הסעות התחיל מזה שיש תקנה שאומרת שהנהג חייב לבצע סריקה ברכב בסיום הנסיעה. המערכת הזו באה להשלים את הפעולה של הנהג. זאת אומרת היא מחייבת אותו לבצע את הסריקה ובמידה שהוא לא מבצע את הסריקה, אז היא יוצרת התראה גם ברכב, גם למנהל ההיסעים - - -

אנחנו לא עוסקים בזה, אנחנו עוסקים ברכב הפרטי עכשיו.

אני יודע, אני נותן טיפה רקע. ברכב הפרטי המערכות יותר מורכבות כי צריך גם דגמי רכב שונים. פה המערכת זהה לכל רכבי ההסעות, שמאלצת את הנהג להגיע עם איזשהו מגנט או אמצעי כלשהו, להגיע לאחורי הרכב ולהוכיח שהוא ביצע את הסריקה. ברכבים פרטיים זו לא הסיטואציה. אלו מערכות אחרות, חיבורים אחרים, גלאים אחרים, זיהוי של סיטואציות, כן עזבו את הרכב, לא עזבו את הרכב, אולי הרכב עם חלונות פתוחים, אבל עזבו אותו רק לדקה, זאת אומרת שיש מגוון הרבה יותר גדול של סיטואציות, של אפשרויות, של אמצעים וזה שונה לגמרי מ-6400 החלק הראשון.

אין לכם מערכות כאלו?

מספר שנים אנחנו מפתחים מערכות כאלו, עם כל מיני סוגים של חיישנים, עם כל מיני התנהלויות, לא הגענו עד היום לאיזושהי מערכת של מאה אחוז, שנוכל להיות בטוחים שהמערכת הזו תיתן מענה, כי אנחנו מחפשים מערכת שלא תהיה תלויה בהפעלה של הנוהג ברכב. חלק מתחקור כל האירועים העלה שהיה איזשהו חוסר שימת לב.

היסח הדעת.

איזושהי הסחת דעת. ואתה צריך מערכת שלא תצטרך עכשיו לדרוך אותה כדי שהיא תפעל, שלא תצטרך לנטרל - - -

אם דעתו הוסחה לגבי הילד אז קל וחומר לגבי הפעלת מערכת.

אנחנו גם צריכים מערכות שלא יתריעו התרעות שווא, כי ברגע שהן יתריעו התרעות שווא אז אנשים כבר יתרגלו וביום שיהיה הילד הם יתייחסו לזה כאל התרעת שווא. צריך פה מערכת שתיתן פתרון חד ערכי שלא יהיה נתון לכל מיני פרשנויות, זה מאוד מורכב, לא פשוט.

אם המערכת תהיה עכשיו כמו שאומרת הגברת עינת סגל, אם תהיה רביזיה שנעשה בדרישות דהיינו לא בתוך המערכות של הרכב אלא מערכות חיצוניות שיהיו תלויות בכיסא הבטיחות, כשכיסא הבטיחות מוכנס לרכב ונניח וילד יושב עליו אז תהיה עוד תוספת שיש, היא תתריע ותיתן את המענה.

כיסא בטיחות צריך להיות לטעמי הבסיס לזיהוי. ברגע שתהיה תקינה של הבאת כיסא לארץ עם איזשהו אמצעי אני חושב שחלק גדול מכל מה שדיברתי קודם, לגבי זיהוי גלאים - - -

משהו על כיסא קיים, זה לא צריך להיות אותו הדבר.

על כיסא קיים לקחת ולהוסיף – ניסינו, זה לא פשוט, לא תקני, לא יעבוד. זאת אומרת שצריך לייצר איזשהו תוסף של כיסא שיגיע עם אמצעים, שייכנס וישתלב עם עוד איזושהי מערכת משלימה. אני רוצה לחזור טיפה אחורה ל-6400 - - -

לחלק 1 אל תחזור.

יש בעיה.

לא, לא, אני לא רוצה עכשיו לדון בזה. אני מבקש, לא רוצה לסטות. אני מדבר עכשיו על 6400 חלק 2 ורק אם יש למישהו מה להגיד בעניין הזה.

אמרתם פה אמירות לגבי עלויות ולגבי התייחסויות. דברים שמה שנקרא נכון להיום בשוק לא קורות. העלויות בסוף הן על היצרנים של המערכות, כמונו או כמו איתוראן, כי לקוח שלי שיש לו כבר מערכת וצריך עכשיו להוסיף את התוספת, הוא רוצה שאני אוסיף את התוספת על חשבוני, שזו בעיה אחת. זאת אומרת שכסף אין בזה. יש פה תקינה ויש פה התקנה של מערכות, אבל כסף אין פה. מסחרית - - -

זה משהו שמשליך על הדבר הזה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, יכול להיות שנצטרך לדון בזה בישיבה אחרת.

אוקיי. דבר אחרון, בניגוד למה שהגברת אמרה לגבי מונופול, רק לאיתוראן יש תקן וזה מה-1 לאפריל, זה לא תקין. מכון התקנים מעכב אותנו באישורים. שלחנו מכתב לשר התחבורה שאנחנו מבקשים לעכב, זה מצב לא תקין בשוק, אנחנו במשך שנה מתקינים מערכות כאלו.

קודם כל, יש עוד אחד שקיבל אישור.

מי?

מי אתה?

"מוביקיז".

גם שניים זה עדיין קרטל.

נראה איפה הם נמצאים בשוק.

אני רוצה להתקדם, אני עכשיו לא אכנס לעניין של 6400 חלק 1 על הסעות, אני לא נכנס לעניין הזה. אני רק רציתי ללמוד אולי יש משהו שצריך להשליך על העניין הזה, אבל השאלה אם להתקין או לא להתקין ברכב כיסאות בטיחות חדשים, זה אחר כך, אלה כבר דברים משניים וזה כבר שלב ב'. יכול להיות שאפשר לחייב תוך שלוש שנים ולא מיד, יכול להיות שאפשר להגיע לפתרון בעניין הזה. בבקשה.

שמי גיל דותן, אני מנכ"ל של חברת "גרדיאן". אנחנו מייצרים וכבר עובדים עם יצרניות רכב בעולם על פתרון לבעיה הזאת. ארצות הברית נמצאת הרבה לפנינו, יש לה בממוצע 38 מקרי מוות בשנה, בשנה שעברה היו 40 מקרי מוות בארצות הברית. הם עשו מחקר עוד ב-2012, ה-NHTSA בארצות הברית, ובעצם קבעו שכל פתרון שמגיע לכיסא התינוק אינו אפקטיבי ל-50% מהמקרים. 30% מהמקרים הם ילדים שמסתובבים ברכב וננעלים ברכב ולא נמצאים על כיסא תינוק ו-20% הנוספים הם הורים או סבים וסבתות שהשאירו לעשר דקות את התינוק ברכב, כי לא חשבו שזה מסוכן. כל פתרון שהוא כזה - - -

אנחנו לא מדברים על המקרים שננעלו, שילדים נעלו את עצמם כשהסתובבו ברכב, אנחנו מדברים על מקרים שנשכחו. המקרים שקרו בשנה שעברה היו אלה שבהם שנשכחו. כולם היו קשורים בכיסא בטיחות, כולם נשכחו ברכב ועל זה אנחנו מדברים עכשיו, אז לגבי מה שאפקטיבי, אולי זה לא 40% ואולי 20%, אבל אנחנו דנים במקרה הזה ולכן זו אפקטיביות מלאה. שישה הם אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד - - -

לפי המספרים הגדולים, אם זה חלילה יקרה וימשיך ויקרה לנו, בינתיים אנחנו נראה גם מקרים כאלה.

לאיזו מסקנה הגיעו שם?

מה שאנחנו עושים, אנחנו עכשיו עובדים עם יצרניות רכב כדי להטמיע את החיישן שלנו, זה חיישן שיודע לזהות כל תזוזה ברכב ברמת מיליונית המטר, עם אינדיקציה טובה לנוכחות של דופק בתוך הרכב, כך שגם אם התינוק מכוסה לחלוטין על ידי כיסא התינוק או שמיכה, אנחנו עדיין מזהים את הנוכחות שלו ואנחנו רואים - - - דרך אגב, בספטמבר האחרון בארצות הברית הוצעה הצעת חוק כדי למצוא פתרון טכנולוגי. בארצות הברית יש להם כוח על יצרניות הרכב, פה אנחנו צריכים לדבר על ה-after market, על היבואניות שיכולות להתקין את זה או על "פוינטר" כיבואנית.

המערכת שלכם עומדת בתקן 6400? יש לכם אב טיפוס?

עדיין לא, אנחנו נמצאים במרחק של בערך שנה ממוצר מסחרי וזה במידה שאנחנו נראה שיש דרישה למוצר after market כזה, שאפשר לשים אותו ברכבים שכבר יצאו מפס הייצור, כי כרגע אנחנו מכוונים לרכבים שכבר בפס הייצור יתקינו בהם את החיישן שלנו. אנחנו מחכים לוועדה מקצועית. בוועדה הקודמת נקבע שתוקם ועדה מקצועית לבחינה של פתרונות טכנולוגיים, אנחנו עדיין מחכים לזה.

הוועדה המקצועית היא ועדה על ידי משרד החבורה, אני לא יודע, משרד החבורה קרא, אם לא ישירות, אז אני מבין היום שדרך מכון התקנים, שהוא קרא ליצרנים לבוא ולהציג בפניהם. אני הבנתי נכון? נכון מה שאומר גיל שאנחנו אמרנו, כשהמשרד היה כאן באותה ישיבה, לא הייתה עינת סגל, היה שי סופר ודיברנו על כך. היו כאן, בשונה מעכשיו, שבגלל ציר הזמן הקצר לא כל היצרנים הגיעו והישיבה נקבעה בציר מאוד מצומצם, אבל אז הגיעו לכאן ואני לא אגזים, 20 או 30 יצרנים, מנערים ונערות שבמסגרת פרויקט בית ספר מצאו, לא משנה אם זה רלבנטי ל-6400, אבל כל מיני פתרונות, אפליקציות כאלו ואחרות, כאלה שמתייחסים רק לגנים, אבל באופן כללי, שנותנים פתרונות גם למקרים כאלה. היה מדובר שיישבו וישמעו אותם כדי לראות, כי יכול להיות שאפשר לייצר את התקן בעקבות הפתרונות שהם נותנים, כי הם נותנים מענים מקצועיים. אני לא יודע אם הישיבה הזו נעשתה. אתה אף פעם לא הוזמנת לשום ישיבה?

גם אני לא.

שום ועדה מקצועית. אנחנו מחכים לזה כי אנחנו רוצים - - -

תקן לא נעשה על ידי מה הטכנולוגיות, תקן צריך לדבר על איזשהו רעיון ואז חושבים. כמובן מתייעצים עם יצרנים, אבל אתה לא לוקח את המוצר ואומר, אוקיי, בוא נתאים לו תקן. אתה צריך שלא יתאים רק - - -

קודם כל, למה זה לא אפשרי? כשהייתי ילד קטן, כשהיו לי מבוכים, מה עשיתי? אחרי שראיתי שזה קצת קשה, הלכתי לסוף והתחלתי ללכת מהסוף, אז זו באמת לא חכמה לעשות את זה, בתור משחק אז מהר הגעתי למבוך, הגעתי מאוד מהר, אז בסדר, התחכמתי ובסופו של דבר לא חידדתי את הראש יותר מזה, אבל אם נרצה פתרונות ויש פתרונות ישימים, מה אכפת לי להתחיל מהסוף? מציגים בפניי מוצר שהוא טוב, שהוא לא מסובך, שהוא יכול להיות ישים, הוא נותן מענה ועכשיו, באים ואומרים לכן אתם יושבים ומייצרים, עושים את התקן, התקן לא צריך להיות משהו ברור, בעקבות מקרים שקרו אנחנו צריכים למצוא פתרונות. אם הפתרונות הטכנולוגיים או האחרים נותנים את המענה והמוצר עומד בדרישות תקן בסיסיות שצריכות להיות, שלא יהיה אלקטרומגנטיות, שזה לא פלסטיק שנשרף, זה לא משהו שחונק, אז התקן יכול לענות לזה. חכמת העם היא לפעמים החכמה הכי חשובה.

ודאי, ככה עושים אגב, בתקנים עצמם, כשיש ועדה מקצועית אז שם יושבים אנשים שזה המקצוע שלהם.

אני רואה שהחלק הזה, אני אמנם לא רוצה להסיק מסקנות, אבל לפי דעתי זה צריך ללכת בכיוון הזה. מגוון של דברים דיברו כאן, אתם יודעים שהמוצר שמאוד היה פופולרי, בכל אופן גם אצל אנשי מקצוע שהוצג פה, אני אומר את זה לך, מר מורגנשטרן, היה מתקן או התקן שהומצא בעיר - - - בארצות הברית. זה היה בעקבות אחד שהוא בעל עסק לאביזרי רכב, מי שהציג את זה פה היה מר אלי בין, שראה את זה בארצות הברית, לא באיחוד הצלה, זה לא קשור, יש לו מודעות בוודאי לדברים האלה, יש לו מודעות גבוהה. זה היה בגלל שכחת תפילין בתוך הרכב, אנשים נהגו לשים את הטלית והתפילין ברכב במושב האחורי והוא שכח אותם ומי שיודע, מוצר שעולה מאוד יקר ונמצא בשמש בחום אז הוא מתקלקל לגמרי. בעקבות כך הוא ייצר מוצר שהוא בטכנולוגיה שאת אמרת, עינת, שהוא מבוסס על כך שאם יש פתיחה של דלת אחורית הוא לא יכול לצאת מהרכב בלי שהוא נותן איזה איתות, בלי שהוא עושה איזושהי פעולה כשהוא ניגש אל הדלת האחורית ואפילו פותח אותה. זה נכון גם אם יש לו שלושה ילדים וזה קרה בילד האחרון, לא משנה, כל פעם פתיחה, כל פעם סגירה, כל פעם פתיחה, כל פעם סגירה. זה לא בשמים, אלה לא דברים שהם מסובכים מאוד, דברים פשוטים.

יכול להיות שבמקרה הזה זה צריך להיות בתוך מערכות הרכב, אבל אם מדינת ישראל, עם כל ההמצאות, רק פתחנו תערוכה לפני כמה ימים על המצאות ישראליות שנעשו במגוון תחומים, ואנחנו יודעים מה ש"מוביליי" יודעת לעשות במערכות אחרות אז גם במערכות כאלו אפשר לעשות אותן גם בלי שצריך לעשות מערכת מסובכת. יכול להיות שצריך אולי ברכבים חדשים כבר בהתקנה, שזה פחות מסובך ואין עלות, לרכבים שיגיעו, נניח, משנת 2018, ולישנים צריך לראות, לעשות את זה בצורה אחרת גם אם זה ייתן מענה זמני לכמה שנים.

אני מבין שהחלק של האחריות זה מה שעומד בעוכרינו, החלק של האחריות שאף אחד לא רוצה לקחת, לא היצרנים ולא המשרדים. אנחנו לא רוצים לקחת אחריות שיאשימו אותנו במידה וזה קרה, אבל באופן מעשי, בעניין הזה, אני יכול אפילו לתמוך בחקיקה שפּוטֵרֶת. אני יודע את זה ואני בעימות עם משרד התחבורה כבר הרבה זמן, בקשר לחיישני רוורס. אני לא יודע כמה תאונות דרכים, נדמה לי ש-14 ילדים נהרגים כל שנה, במיוחד במגזר הערבי, בתאונות חצר שנקראות תאונות רוורס. התופעה הזו שגם חונים בתוך החצר וגם הילדים משחקים בתוך החצר וחיישני רוורס אמורים, ודאי ב-80%, אני לא רוצה להגיד 95%, 80%, למנוע את זה, רק אין תקן היום לחיישני רוורס, אחרי כל כך הרבה שנים, בגלל שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות. אין תקינה, לא אירופאית ולא אמריקאית בעניין הזה ואם אין תקינה אז אני לא יכול להתחבר לשום דבר ואם אני לא יכול להתחבר לשום דבר, אז אולי יהיה משהו והוא לא יראה את הילד, במקרה, אחד ממאה, שזה לא יזהה את הילד ואז מישהו יאשים, "איך עשית?" וכל שנה, השם ירחם, כל שנה 14 ילדים, 12 ילדים. הייתה איזו ירידה בשנה האחרונה, ברוך השם, אבל זה סדר הגודל.

למה הייתה ירידה? מכיוון שיש כבר רכבים שהתקינו את זה לבד, לא חיכו לתקינה, הם מתקינים את זה. זה מוצר שאם אנחנו נשים אותו בייצור הרכב אין לזה משמעות, זה 100 שקלים. חברה, אני מכיר את התופעה, גם לי, כשהגשתי את הצעת החוק הזו עיתונאים חקרו ועשו מחקר עם מי יש לי קשר, מה יכול להיות, אולי יש לי קשר עם אחת החברות שאולי אני מנסה לקדם ובנו על זה תלי תלים, אבל מה לעשות, שבסוף התברר שאני לא מבקש לרכבים אלא רק לרכבים חדשים שיבואו. אז כנראה לא חשבו שיש לי קשר עם טויוטה וגם מאזדה ועם עוד כמה חברות כאלו שאותן אני רוצה לקדם, אז ירד התחקיר הנוראי שלפיו בטח יש לי איזה עניין להביא את החיישן הזה.

דרך אגב, זה חיים, אבל מה עם פגיעות של אנשים מבוגרים שלא נהרגים, אבל לא רואים אותם מספיק קרוב? וכמה אנחנו, מי שיש לנו כבר את החיישנים, יודעים כמה זה באמת מתריע. בדיוק לא ראינו, בדיוק הוא קפץ. ונזקי רכב, גם לנו, גם לאחרים, גם לרכב שלי, בכל קנה מידה הוא שווה, אבל לבוא ולהגיד שאנחנו לא רוצים את זה כיוון שיש מקרים מסוימים שהוא לא ייתן מענה אז אנחנו לא רוצים לקחת אחריות על העניין הזה. זו בעיה שאנחנו צריכים להתמודד איתה. לנגד עינינו צריך להיות ערך החיים ושכל אחד יחשוב שהוא יכול להיות קרוב למקרה ואז ההחלטה צריכה להיות אחרת.

דרך אגב, היה כאן חבר כנסת שסיפר פה שברכב שלו, יש לו רכב גבוה, גדול, הוא התקין גם מקדימה ולא רק מאחורנית. הילד ישב מתחת לרכב ובזכות החיישן הילד ניצל, קרוב משפחה שלו שהיה בחצר. הוא המחיש לנו את הסיפור ממש.

אני רוצה קצת להתקדם, האם יש כאן עוד מישהו שמקדם טכנולוגיה כזו שנמצא פה? כן, בבקשה, אילן?

אני שלום דהן, מנהל הפיתוח של - - -

מי זה אילן לוין?

אני אילן לוין, אני לא מפתח, אני רציתי להתייחס להיבט - - -

תיכף. בבקשה.

אני שלום דהן, מנהל פיתוח של חברת "מוביקיז". יש לנו מערכת למניעת שכחת ילדים ברכבי היסעים וברכבים פרטיים. לרכבי היסעים יש לנו כבר תקן, היינו ראשונים בשוק והמוצר שלנו לרכבים פרטיים נמצא כבר חודשיים במכון התקנים. אני מאמין שבשבועות הקרובים אנחנו אמורים לקבל את התקן. המערכת מבוססת על חיישני משקל שמותקנים בכיסאות בטיחות.

היא מורכבת בתוך מערכות הרכב?

כן. כל המערכת היא קופסה שמתחברת למערכת החשמל של הרכב וכל החיישנים מחוברים לקופסה. היא זו שמשדרת לשרתים ולכל העולם ומקבלים את ההתרעה.

אחרי שהיא מורכבת אני מניח שהטכניקה כבר יודעת איך לבצע אותה. מה אמורה להיות העלות של המכשיר? מה המחיר המשוער?

קודם כל, המוצר לרכבים פרטיים כבר משנה שעברה נמכר.

הוא נמכר בלי תו תקן?

וולונטרי אין בעיה.

זה לכיסאות קיימים או כיסאות חדשים?

לא, הוא לא קשור.

לא על כיסא, אלה חיישנים שאנחנו מייבאים אותם - - -

ואתה יכול להרכיב אותו.

על כל רכב.

בתוך המערכת של הרכב זו בעיה, אבל בצד השני, כל אחד שם אותה.

כן, על הכיסא.

ההרכבה היא רק בתוך הרכב.

בוודאי.

זה לא שבן אדם יכול - - -

גם בכיסא זה מותקן?

בעל הרכב מגיע, יש לנו פריסה ארצית של 15 מתקינים מורשים מהצפון עד הדרום, נכנסים למתקין המורשה ומתקינים את המערכת. העלות, יש מחירים.

מהי העלות היום?

יש לנו שני מסלולים. המסלול הראשון הוא 699 שקלים חד פעמי ו-10 שקלים בכל חודש במנוי, יש כרטיסים. או 49 שקלים. כמו שהיום כולנו רוכשים טלפונים מכל החברות, שאומרים לך שאין התחייבות, תשלם, תדבר כמה שאתה רוצה, זה אותו הדבר, 49 שקלים וברגע שאתה לא רוצה - - -

המערכת הזאת - - -

התקנה 300 שקל בערך.

299 שקלים שזה כמובן - - -

נניח שיש לך רכב מהעבודה ויש לך רכב אחר, אם זה לא הרכבים הקבועים מהם הפתרונות שלכם?

בכל רכב המערכת הזו חייבת להיות מותקנת בנפרד. יש לנו דוגמאות, יש לנו משפחה ששני ההורים רכשו כל אחד בנפרד וגם הסבא רכש. זו בעצם - - -

האם זה ניתן להעברה מרכב לרכב? אם עכשיו אני מחליפה רכב אני יכולה להעביר?

בטח, בטח. ללא עלות, אגב. העברה בין רכב לרכב היא ללא עלות. דבר נוסף שעשינו בשביל הגמישות זה לחיישנים, הרי יש סלקל, כיסא בטיחות ואז בוסטר. בין שלושת השלבים מוציאים את החיישן ושמים אותו על הכיסא החדש.

זה ללא עלות נוספת. השלבים של הילדים אתה אומר ללא עלות.

אתה נכנס למתקין והוא עושה לך את זה.

יש לכם חשיבה שאתם יכולים להגיע לפיתוחים שלא יהיו בתוך הרכב עצמו, בתוך מערכת הטכנולוגית של הרכב אלא מערכת על בסיס המשקל, הנפח, משהו שניתן להעברה מרכב לרכב, האם יכול להיות דבר כזה? משהו נייד שנמצא ברכב, באופן תמידי, אני ח ושב שכשנמצאים בתוך הרכב זה כבר יותר קל.

מה שאנחנו ניסינו לעשות - - -

זו מערכת שהיא בתוך הרכב, המערכת השנייה, שהיא נמצאת בתוך כיסא בטיחות.

הקונפליקט הגדול זה הגורם האנושי. אנחנו מנסים להוציא את הגורם האנושי מהמשחק הזה, כי ברגע שזה הופך להיות משהו שההורה אחראי עליו, אז אין הבדל בין אם הוא ישכח לחבר את ההתקן הזה או לבין זה שהוא ישכח את הילד. בסופו של דבר, אחרי חודשיים, שלושה, ארבעה, חצי שנה זה הופך להיות הרגל. במערכת שלנו ההורה הוא מחוץ למשחק, הילד נכנס. ועשינו את זה לפי התקן, בשלב השני שלנו יש חיווי בתוך הרכב, חיווי קולי וגם חזותי, ברגע - - -

האם אפשר להגיע, לפי דעתך, עזוב את העלות עכשיו, למצב כזה שזה לא יהיה תלוי במערכת של הרכב? אם הם יעשו רביזיה - - -

בדקתי כרגע, עוד לא הוגשה רביזיה.

בסדר, אני מניח שזה שם המשחק בעניין הזה. כל דבר שהוא חודשי, לשלם 10 שקלים, אני חושב שזה יכול להיות איזה מעצור ואיזה חסם לאנשים, אבל משהו שהוא יהיה מותקן בתוך כיסא הבטיחות, ניתן להעברה, בתוך הבוסטר, בתוך הסלקל, הוא יהיה נייד ויכולים אולי להיות שני סוגים, אחד שהוא עם ההרכבה בתוך הרכב ואחד נייד. לפי דעתך, אולי יש לכם מגבלה של אמצעים כדי להשקיע בזה, אבל אם הייתה לכם את האפשרות או שהייתה דרישה, האם יש אפשרות טכנולוגית לפי דעתך?

אפשרות טכנולוגית תמיד יש. אגב, אנחנו ניסינו עם אחת החברות של כסאות בטיחות, הרי המוצר שלנו נמכר גם באירופה, אז ניסינו עם אחת החברות ליצור איתם איזשהו קשר מסוים כדי שהכיסאות יגיעו כבר עם המערכת. אין היענות גדולה מצד החברות, הן לא ממדינת ישראל, זה קצת יותר קשה. לעשות משהו שהוא לא תלוי במערכות הרכב, צריך לחשוב על זה. אני לא חושב שיש משהו שאי אפשר לעשות היום, צריך לחשוב על זה. לראות יתרונות מול חסרונות ואם באמת משיגים את המטרה שלנו.

איזה דברים, אתה חושב, יוכלו להוזיל את זה? אם הייתה דרישה היום, עם כל מה שאתם מוכרים היום, אם 10,000 יש היו לוקחים, כמה מחוברים היום להתקנים האלה?

אצלנו, ברכבים הפרטיים 250 לקוחות.

מאיזה סכומים אתה חושב היה אפשר להוריד את העלות של המוצר הזה באופן דרמטי?

מה זאת אומרת?

מחיר ההתקנה הוא מחיר תמיד אצל כולם, אבל מה המרכיב היקר, ההתקנה או המוצר עצמו?

המוצר עצמו.

אם הייצור שלו יותר גדול, לא של 200 אלא של 20,000, של 10,000, אז העלות אמורה להיות יותר זולה? מה הסף? אם הייתה לכם התחייבות של, נניח, 10,000 יחידות כאלה, שמבטיחה לכם סבסוד, אם אתם לא מוכרים, לא משנה, מערכת כזו או אחרת - - -

זה דבר שכמובן יוזיל את העלות. אנחנו ייבאנו קרוב ל-6,000 יחידות. יש לנו כאן, היום, זמינות, אנחנו שילמנו עליהן את המחיר המלא שלהן.

אנחנו רוצים להגיע כאן למשהו, אני חושב שאין תחרות מספיק, אנחנו צריכים ליצור, ותיכף אגיע לזה, אני רוצה לשמוע את האחרים, צריכים ליצור כאן איזה משהו שיגרום לתחרות ויגרום לאנשים תמריצים כדי לפתח את זה כדי להתקין ואנחנו נגיע לסכומים אחרים.

זה נשמע יותר כמו בעיית ביקוש מאשר בעיית היצע.

נכון, אבל יכול להיות שההיצע לא זמין ומספיק זול או נגיש. אני חושב שבדברים האלה, היום, רכבי ליסינג, כל כך הרבה רכבי ליסינג מסתובבים, אני רואה שלהשקיע בתוך מערכות ליסינג, ולקבל אישור, לא לקבל אישור, אבל גם בלי האישורים, משרד התחבורה ידע לעשות את זה בהתקנים מצילי חיים של "מוביליי" או התקנים אחרים, משרד התחבורה מסבסד. יש סבסוד של המערכות האלו.

ביקשנו גם עבור זה, שיהיה סבסוד באגרות. ביקשנו, עוד לא קיבלנו תשובה.

רק אגרות התקנה?

לא בהתקנה, לא. אנחנו מדברים עכשיו על רכב שמתקין, אז יש לו הנחה באגרות. זה כאילו סוג של סבסוד.

כאן אני רוצה להפנות, אבל לפני זה, אני רוצה לשמוע גם אחרים. שלום, יש לי רק שאלה אחת. כל הנושא של מחויבות שאולי יתבעו אתכם ולמה אתם לא חוששים מזה? מישהו דיבר כאן על זה, או גיל או נפתלי.

אם קורה מקרה טרגי, למרות שהתקינו את המערכת שלכם, היא לא עבדה, הרי אין מאה אחוז, מה לעשות.

את דיברת על כך שיש כאלה שלא רוצים כי הם מפחדים מאחריות.

כן, אמרו לי.

אתם בטוחים במוצר שלכם. יש מתקין מורשה ואתם לא חוששים.

מבחינת המתקין, אנחנו לא חוששים לגבי ההתקנה של הרכב, זה לא יפגע במערכות של הרכב, מערכות חשמל וכו'.

לא, עינת דיברה על כך שיש רתיעה, חברות שלא רוצות להיכנס לשוק הזה מכיוון שהם אומרים שהם לא יודעים איך הם ייקחו אחריות על כך, שאותו אדם שהתקין את זה לא השתמש נכון, לא עשה את הפעולה, נטרל אותה או דברים כאלה ואחרי זה יבואו לתבוע אתכם ויגידו: "שמע, אתם התקנתם מערכת של הצלת חיים והיא לא הייתה פעילה, היא לא עשתה את זה". אתם לא - - -

יש התייחסות לזה שבסופו של דבר כמובן שהגורם של ההורה, עצם זה שהמערכת מותקנת ברכב, ההורה לא יורדת ממנו האחריות, אבל מבחינת הביטחון - - -

אני אומר עוד פעם, אי אפשר לקרוא לזה אחריות, זו לא אחריות, זה נושא של היסח הדעת. גם מי שיש לו אחריות יש לו היסח דעת, מה השאלה פה? אין מושג כזה של אחריות, כולם אחראים. לא מדובר על הורים שמזניחים את הילדים או שלא אכפת להם מהילדים או שלא חוששים - - - אלה הורים שכן חוששים, אנחנו לא מדברים על עשר דקות שהיא יצאה לקניות, אנחנו מדברים עכשיו על אנשים ששכחו. הוא היה מספיק אחראי וזה לא משנה אם הסבתא עשתה את זה, שלא הייתה רגילה, או מישהו אחר והוא מתוך הטִרדה שהוא גם בפלאפון וגם חיפש חניה חצי שעה ועד הצליח לתמרן או שהוא החנה במקום שהוא לא הכי בסדר והוא רץ ובסוף, את הילד, הדבר הכי יקר שהיה לו, שזה מרכז החיים שלו, הוא שכח אותו. אני לא רואה כאן בעניין הזה - - - בכל אופן, אני אומר את זה גם למשרד התחבורה, כשרוצים, מי שמאמין במערכת שלו, הוא לא חושש מתביעה. כמו הרבה דברים, גם יצרני רכב לא ייצרו רכב ואף אחד לא יעשה כיסא בטיחות. אם מייצרים מוצר חזק ואמין אז בעניין הזה הוא, יש לו - - - אחרת אנחנו לא היינו יכולים להתקדם.

אני מבקש התייחסות קצרה, מי שעוד רוצה להתייחס לעניין.

רק רציתי לשאול, אתה אמרת שצריך לעודד פה איזושהי תחרות, זה דבר נהדר בעיניי וזה טוב שיהיה, השאלה, זה קצת ביצה ותרנגולת הדיון הזה כי אנחנו, בתור יזמים ואלה שרוצים להציע מוצרים, אנחנו צריכים לדעת מהו ה-business stage שלנו אז - - -

נכון, אני חותר לשם.

אני רוצה לשאול אותך איזה סוג של סובסידיה נוכל לקבל מהמדינה כדי להבטיח שפתרון כזה - - -

אבל אני בשלב הזה, אני לא אסטה, אני מבין שאחרים היו רוצים להתייחס באופן עקרוני יותר בדברים כלליים בעניין הזה. אין כאן עוד מישהו שהוא מְפתח, נכון?

אני אומר למשרד האוצר עכשיו, קודם כל, אנחנו מודים לך שאתה באת והשתתפת בענין הזה. אמנם לא היית בהרבה דיונים קודמים, אבל אני לא חושב שצריך הרבה להרחיב על החלק הערכי והחשיבות של העניין, בתובנה והמסקנה שצריך לעשות משהו שמעבר לענישה וחקיקה ומעבר להסברה. הכול נכון, אבל יש משהו שצריך. אנחנו יודעים שבשביל נזקי פח ובשביל נזקים אחרים אנחנו עושים מערכות התרעה ברכב ולא יכול להיות שבשביל מערכת כזו, לצערנו לדברים שקורים, אנחנו לא נמצא את הדרך לעזור בעניין הזה, להיות שותפים ולהוביל דברים כאלה.

מה שמתברר כיום, גם בדיון שהוא לא מקיף, הוא לא מקיף על הכול כי יש כאן עוד, חסרים לי פה עוד יצרנים ועוד מפתחים שהיו אומרים איפה החסמים, איפה הדברים שמעמידים אותם, אבל אין ספק שאנחנו צריכים לדלג על שני חסמים. האחד, כפי שאמרה נכון עינת ואני מסכים, שבסופו של דבר, אם נעזוב רגע את הדרך של חקיקה מחייבת, עוד שלב אחד עוד קודם, אנחנו צריכים לדלג על שני חסמים, קודם כל שהמערכת תהיה קלה להתקנה, אבל גם אפקטיבית במאת האחוזים. לחבר בין אפקטיביות של מאה אחוז, כי אנחנו מדברים על הצלת חיים, אנחנו לא מדברים על מכה בפח, מדברים על משהו שהוא שאלת חיים של ילדים, שהם חסרי אונים ולא יכולים לשתף פעולה, הם לא יכולים להוות בעניין הזה שום דבר, לא יכולים לעזור לעצמם, ומנגד, אנחנו יודעים, בתוך עמנו אנחנו יושבים, אם לא תהיה מערכת, בגלל אלף ואחת סיבות שאמרתי, אם הרכב לא שלו, וגם האבא וגם האימא וגם הסבתא ולפעמים הגיס והאחיין שלוקחים, הם לוקחים והם קשורים למערכת הזו וגם הזמינות המהירה, הזמן של ללכת למתקין מורשה, שזה יכול לקחת זמן וצריך לקחת חופש או לא חופש, לעמוד בתור ואני לא יודע, עוד חסמים, אם אנחנו רוצים מערכת גדולה שתהיה גם פשוטה וגם תתפשט, דהיינו, שכולם ירכשו אותה ויתקינו אותה, היא צריכה להיות זמינה, לכאורה על כיסא הבטיחות, מכאן ואילך לעשות את זה בצורה הכי קלה.

מי שאנחנו רוצים, כדי למצוא קודם כל את הפתרונות, הוא צריך לקחת אנשים ולשלם להם כדי שישקיעו מזמנם, ממחשבתם, מעיסוקם וצריך משהו שיעודד אותם, תמריץ. פעם אחת, כדי שנפתח את הרעיון לעשות את זה. צריך להיות תמריץ. לאחר מכן אנחנו צריכים דבר אחר, זאת אומרת לתת גם תמרוץ ליצרנים עצמם. נניח שיש כבר מערכת ועברה את ועדת התקינה, אחרי הרביזיה שיעשו במכון התקנים למי שיבוא ויציג, אנחנו רוצים שהוא ייצר כזה דבר, הוא לא יודע כמה. הוא, בשביל 2,000 או 1,000 התקנים כאלה, הוא לא יכול, זה לא רווחי, לא כלכלי, הוא לא יעשה את זה. הוא צריך לראות משהו שהוא יהיה רווחי ומשהו שיהיה כלכלי.

משרד האוצר היה יצירתי מאוד בהרבה פרויקטים שהוא קידם במקומות שונים בארץ. נניח, ניקח מהדוברים פה, משרד התחבורה, ניקח את מה שאנחנו רוצים להמשיל, זה מערכות הסעות המוניות, רכבות כאלו, עשו ואמרו: תשמעו, אני אתן לכם כבישים, כל מיני דברים כאלה. מה אמרו על כביש 6? מה אמרו על הרכבת הקלה? עד 100,000 נוסעים, מתי זה מתחיל להיות רווחי – 100,000? עד 100,000 – עלינו. אחרי כן זה כבר יהיה רווחי. הייתם עם כתפיים רחבות ואני חושב שלא הייתם צריכים, לא בכביש 6 וודאי לא בשלבים רבים ולא ברכבת הקלה ולא בעוד מערכות, לבוא ולתת סבסוד, כי המערכות מיד הצדיקו את עצמן באופן הרבה יותר מהיר מהמצופה.

אנחנו צריכים כאן ליצור תמריצים ואת האפשרויות לאותם יצרנים, לאותם ממציאים ואותם מפתחים, לתת להם את האפשרות. להגיד להם, תשמעו, אנחנו נהיה שותפים בעניין הזה ולראות, אחרי זה לשבת, בדרך שאתם יודעים יותר טוב מאיתנו, איך מגיעים למצב שאתם נהיים שותפים איתם, שותפים במרכאות, אבל שותפים איתם גם בפיתוח וגם בייצור, כדי לעשות את זה ייצור להמונים, להורים, מה שנקרא מוצר מדף. בבקשה.

אלי מורגנשטרן, אגף תקציבים, משרד האוצר. אני אתייחס רגע אחד לסבסוד של מערכות בטיחות ברכב ואני אחדד נקודה שאולי לא כל כך ברורה פה בחדר, בפרט לגבי היצרנים של "חריגה מהנתיב" או "שמירת מרחק", התקנים שמיוחסים ל"מוביליי", אבל בעצם יש חברות נוספת שמייצרות אותם. המדינה לא סבסדה מעולם את הייצור או את הייזום או את הסטארט-אפ של "מוביליי" מתוך תפיסת עולם, לפחות של אגף תקציבים ואני מניח שרוב הממשלה שותפה לתפיסה הזו, שהשוק הפרטי יודע לעשות את זה הרבה יותר טוב מהממשלה ואם אנחנו נתערב אנחנו יכולים לגרום דווקא לעיוותים ולא להצלחה של היוזמות האלו. אני רק מנסה לדמיין כמה שנים היה לוקח למדינה לייצר רכב אוטונומי מול המגזר העסקי שעושה את זה מצוין וכל הזמן מקצר את לוחות הזמנים. במקום עוד 30 שנה, מה שדיברנו לפני חמש שנים, פתאום אנחנו מדברים על עוד עשור או אפילו פחות. זאת אומרת שכשהמגזר העסקי רוצה לעשות משהו הוא עושה אותו הרבה יותר טוב מהמגזר הממשלתי והממשלה צריכה להיות שם בעיקר בשביל להסיר חסמים, למנוע רגולציה עודפת ובעיקר לא להפריע.

לכן, גם בהקשר של התקני בטיחות של "מוביליי" או הדומים לה, המדינה התחילה להתערב או הסכימה לסבסד את העלויות רק אחרי שהמערכת כבר קיימת, יש לה ביקוש שוק והיא הוכחה כמשהו אפקטיבי. בשלב הזה אנחנו נכנסנו ואמרנו, אוקיי, מי שהתקין את זה יקבל הנחה, אם זה במיסי קנייה עם רכישת רכב חדש וממש בשבועות הקרובים ייכנס סבסוד של אגרת הרישוי השנתית למי שמתקין את המערכת הזאת.

קשה לי לראות איך המדינה מתקצבת מראש פרויקט שאנחנו עדיין לא יודעים מהו, כדי שאחר כך הוא ייתן הגנה, ומצד שני, אם אנחנו ניתן סבסוד למישהו מסוים אז למישהו אחר שיש לו משהו יותר טוב לעשות יהיה לנו מאוד קשה להסביר למה נתנו לזה ולא נתנו לאחר, בדיוק אותו עיוות שאנחנו חוששים ממנו. מצד שני, ברגע שתהיה מערכת אפקטיבית שתעלה איקס כסף, כמו הדוגמה שאתה הבאת ואנחנו נדע שזה אפקטיבי, אז ודאי שיש מקום לשקול משהו כמו ההנחות שניתנו בגין התקני בטיחות ואז לייצר הנחות דומות עם כל מה שיכול להציל חיים ובכלל זה גם התקן למניעה של שכחת ילדים ברכב.

מעבר לעיקרון הזה, יש החלטת ממשלה שהתקבלה לפני חודש חודש וחצי בנושא של תחבורה חכמה. יש שם פיילוטים של כל מיני אמצעי בטיחות או כל מיני שיפורים בשוק הרכב ובהחלט אפשר להציע לבחון פיילוטים דרך הוועדה הזו, ועדה משותפת של משרד ראש הממשלה ומשרד התחבורה.

מה הוועדה הזאת? ועדת הפיילוטים קוראים לה?

לא, זה צוות משנה שנקרא פיילוטים, במסגרת התכנית הלאומית לתחבורה חכמה. המטרה שלנו היא לתמוך בטכנולוגיות, התמיכה יכולה להיות כלכלית, היא יכולה להיות רגולציה, הסרת חסמים וכו'. זה לטכנולוגיה שהגיעה לרמת בשלות מסוימת, כלומר, זה לא רק בשלב הפיתוח, טכנולוגיה שרוצים להכניס לשוק ונראה שבאמת בסופו של דבר היא מקטינה גודש או תורמת לבטיחות והצלת חיים, אנחנו יכולים לתמוך. יצא קול קורא בעצם.

יצא קול קורא?

אני חושבת שכן.

זה התחיל לפני מספר שבועות אז יכול להיות - - -

אבל לא בעניין הזה. זאת אומרת יש אפשרות ליצור מנגנונים גם אם זה לא מסבסד את המוצר.

לתמוך בפיתוח כן. לתמוך ביזמות כן, אבל לא התחייבות מראש, עוד לפני שהמוצר קיים שהמדינה תרכוש - - -

מי שיתקין התקן כזה יהיה לו בביטוח למשל, או דברים כאלה, יהיו לו הנחות. אני מניח שהדבר הזה חל או תמריצים לחברות שמחזיקות ציי רכב, למצוא - - -

יהיה יותר קל להגיד משה קונקרטי כשיהיה לנו מוצר שאנחנו בודקים אותו.

, אבל אנחנו רוצים להגיע למוצר. יש לנו בעיה שאנחנו לא מגיעים למוצר. על זה צריך למצוא גם דרך שתמריץ - - -

את החלק של הפיתוח אני חושב שהכי נכון להכווין לוועדת המשנה של תחבורה חכמה.

מה הקול קורא היה אמור לתת?

הוא קורא לכל סוג של פיתוח של מוצר או מערכת, או רעיון, כי זה יכול להיות גם בתשתיות, זה לא חייב להיות ברכב, שמקטין גודש או - - -

לא, לא, אני מדבר על הקול קורא שהייתם אמורים לפרסם בנושא שכחת ילדים.

הקול קורא היה אמור להשתתף בעלויות של הבדיקה מול מכון התקנים. העלויות האלו, אמנם כתבנו בין 50,000 ל-60,000 שקל, אבל דווקא לפני יומיים שמעתי על יבואן שדרשו ממנו 200,000 שקל, כי המערכת שלו הרבה יותר מורכבת, אז זה מגיע גם ל-200,000 שקל.

אז אנחנו שומעים מפה שיש בעיה גם לחברות לא גדולות, לפעמים חברות גדולות יכולות לעמוד בהוצאות של תקינה, אבל יזמים יותר קטנים, שדווקא מהם יכולה לפעמים לבוא הישועה, הם רוצים להיכנס למשהו שלא היה והחסם הזה של עלות הבדיקה הראשונית יכול - - -

אני רוצה לתת בסוף איזו הצעה ואני רוצה לשמוע לפני שאציע, אולי אחכים עוד קצת, מאנשים אחרים שיש להם התייחסות, אז נתחיל איתך, אילן, לפי הסדר נעשה את זה, אילן.

תראו, אני תמיד יושב פה בוועדה ואני מדבר טכנולוגיה - - -

תציג את עצמך, למרות שאנחנו מכירים אותך.

אני אילן לוין, המנכ"ל הלשכה לטכנולוגיות המידע ואנחנו מייצגים את כל טכנולוגיות המחשוב והמידע בארץ. אני תמיד בא ומדבר טכנולוגיה, על יכולות טכנולוגיות ועל דברים כאלה, אבל, ברשותכם, אני רוצה להקדיש דקה או שתיים ולא לדבר טכנולוגיה כי אני אומר לכם באחריות שהטכנולוגיות קיימות, הן קיימות בשפע בארץ ובעולם, חלקן כבר נמצאות על פסי ייצור, חלקן ברעיונות ומיזמים וסטארט אפים, בכל מיני דברים, מתחומים שונים, שהרבה מהם שמענו עליהם פה, תחומים שונים, יש סוגים שונים של פתרונות טכנולוגיים, אבל אני לא רוצה לדבר על טכנולוגיה.

תראו, אני לא כל כך מבין מה שאני שומע כאן. מנסה היושב ראש כמה פעמים להסביר לנו שמדובר בדיני נפשות, שמדובר באנשים חסרי ישע וילדים שמתים כל שנה, מתים בצורה זוועתית ומיוסרת ולא נכון מה שאמרו פה שארצות הברית היא יותר מאתנו, 28 אנשים בארצות הברית, הרי האוכלוסייה שלה היא פי 40 מן האוכלוסייה שלנו. אלה דיני נפשות ואילו אנחנו מדברים שגרה. פה מדברים על ועדות, פה מדברים על תת ועדות ונציג האוצר מספר לנו על התיאוריה של האוצר למה לא צריך רגולציה ופה מתווכחים בין מכון התקנים לבין משרד התחבורה. אני אומר, הטכנולוגיה קיימת. נכון שיש חאפרים, נכון שיש חלטוריסטים, אבל קודם כל תעשו את החקיקה, לא צריך חקיקה ראשית, חקיקה משנית, תעשו תקן.

אני נותן כדוגמה פראית, לפני 35 או 40 שנה, החליטו במשרד התחבורה שחייבים לחייב שבכל מכונית פרטית יהיה מזגן, אז היו שנתיים של בלגאן, היו שנתיים של חלטוריסטים שמכרו לאנשים חארטות ודברים כאלה, אבל אחרי שנתיים שלוש זה כבר מובן מאליו, יש אינספור יצרנים. אמרו גם אז, כי היה רק יצרן מזגנים אחד בארץ אז אמרו מונופול, עניינים ושטויות. המשק התאים את עצמו, המציאות הסכימה. היה חוק ולא הייתה ברירה, אתה לא עובר טסט עד שאתה לא - - - יש איזשהם כללים שאתה חייב לעמוד בהם, אז גם אם ההוראה תהיה מעכשיו לעוד חודשיים אנשים יאלתרו. יהיה בלגאן, אבל ימותו פחות ואחרי שנה שנתיים של בלגאן התקנים יסתדרו והדברים יתארגנו ונלמד לקחים וימותו עוד פחות עד בסוף אולי לא ימותו בכלל.

אז אנא מכם, סליחה שאני מדבר לא מדעית, אבל אולי מישהו יבוא ויספר לנו מה אומרת ההלכה היהודית שלנו על קדושת החיים. אני לא מבין איך אתם יכולים לחזור למשרדים שלכם ביום חמישי בשעה חמש או ארבע וחצי, לסגור את העניינים, ללכת הביתה ולחכות לוועדה שתהיה בשבוע הבא או בחודש הבא.

אילן, תודה. אתה באמת לא רגיל לדבר כך אלא יותר טכנולוגיה קרה, אבל הפעם דיברת מהלב. אני חושב שאנחנו נסכים עם כל הדברים. אני אתייחס למה שאמרת בהמשך, בדברי הסיכום שלי. בבקשה.

קדרון דן, "תנו יד לחרש" ו"נכים למען נכים". תודה רבה כבוד היושב ראש והפורום המכובד. אני נוגע בכמה דברים קטנים ומהר. כמו שהיום מחייבים, מ-2018 יחייבו כל רכב שמגיע לארץ בכל רמות הבטיחות, נגד סטייה מנתיב וכל הדברים האלה, אז לא צריכה להיות בעיה למדינת ישראל לחייב שרכב שמגיע לארץ להגיד ליצרן, הרכבים האלה עם המערכת הזאת, אין בעיה להתקין את זה בזמן פס הייצור.

לגבי התקנה מקומית, אני לא אבזבז את הזמן של כולנו, צריך להסדיר את העניין. אני הולך לדבָר מספר שלוש שקרה לי לפני שלושה חודשים. נסעתי, עברתי ליד איזה גן ילדים, ראיתי שם המולה שלמה, אנשים היסטריים. מתברר שנשארו ברכב שני תאומים בני ארבע, בן ובת. אני, כאיש צבא לשעבר, לקחתי יוזמה, פתחתי את האוטו, הוצאתי את שני הילדים וישר הזמנתי מד"א. אומר לי הפרמדיק, "אתה פשוט גאון". אמרתי, "תודה רבה", הוא אמר, "הצלת אותם, אם עוד חצי שעה הם היו שם הם כבר לא היו פה". אז חבר'ה, כסף, לא מדברים על כסף, מה שחשוב לנו הוא חיים. כמו שהיום יש לנו הרוגים בכבישים זה אותו הדבר ואני בטוח שמשרד התחבורה וכולם יכולים לראות איך רכבים שמגיעים מחו"ל, כמו שהם מגיעים עם המערכות ההן אז גם עם זו, זו מערכת בטיחות, אין שום דבר ששונה מזה, כבוד היושב ראש ואני בטוח שהוועדה הזו וכולנו בפורום המכובד הזה נגיע לזה ולא יהיה יותר אף ילד במדינת ישראל או הורים שיצטערו. תודה רבה לכם.

תודה, תודה, דן. מד"א רוצים להתייחס? מירי? משרד הבריאות, בבקשה.

מירי כהן, מנהלת שירותי הצלה, משרד הבריאות. אני גם מרכזת את התכנית הלאומית לבטיחות ילדים ובכובע הזה אני נמצאת פה. זה לא הדיון הראשון והכנסת והוועדה מלוות אותו תקופה ארוכה וזה מראה שיש כאן בעיה. זה אומר שאם אני אומרת שהוועדה מבזבזת את זמנה ואת זמנם של כל האנשים החשובים שיושבים כאן הרבה זמן, זה אומר שאי אפשר להשאיר לכוחות השוק להתנהל לבד, אחרת למה אנחנו בכלל נמצאים כאן? נחכה עוד שנה, שנתיים, שלוש, חמש, עשר וכולם יבינו, אבל אנחנו רואים שהבעיה הזו, לצערנו, ראינו את הנתונים מן השנה האחרונה, אי אפשר להשאיר את המצב לכוחות השוק שינהלו אותו. זו שעת חירום וחייבים כולנו להתגייס וגם לא להתנהג לפי הכללים הרגילים ש"השוק יראה ויוכיח את עצמו איך הוא מתנהג".

הייתה כאן בקשה, נאמר שיש טכנולוגיות כאלו ואחרות שנמצאות בשלבים כאלה ואחרים ומה שמבקשים היזמים, כמו שאני מבינה זה שאנחנו נגיד, בואו תגידו, אנשי המדינה, מה אתם תעשו כדי שיהיה לנו כדאי לפתח. אז לא צריך לחכות ולראות "אם יש מוצרים שמוכיחים את עצמם", הרי בשביל זה יש את מכון התקנים. יש כאן איזו סוגיה שמשרד התחבורה מוביל אותה, כדי לבוא ולקבוע תקנים שיהיו מחייבים, על סמך התקנים האלה, אתה לא צריך לבוא ולומר אוקיי, יש לנו טכנולוגיה א', ב', או ג', כי יש כאן איזשהו כיוון שהמדינה אומרת שאנחנו הולכים לכיוון הזה, זה חשוב. הכנסת באה ואומרת שחשוב לחייב את הרכבים לעשות את זה, אז כבר עכשיו אפשר לומר את זה, זה מאוד חשוב בשביל שהיצרנים יבואו, לבוא להגיד, כן, חשוב לנו, אנחנו נסבסד, אנחנו נעשה כמו שעשינו בטכנולוגיות אחרות, אלה שיתקינו את המוצרים האלה תהיה להם ההנחה הזאת, מה שגם שמשרד התחבורה מבקש, כדי שבאמת תהיה כאן התגייסות, גם של המגזר הפרטי, שירצה להיכנס לזה, גם של הממשלה ושל כולם ביחד, כי אנחנו לא יכולים להמשיך.

הקיץ הזה נמצא לפתחנו, אנחנו כולנו בחרדה מה הולך לקרות והזמן משחק לרעתנו, אז חייבים לשלב כוחות. ואני אומרת שוב, לא לחכות לראות מוצרים נפלאים שיהיו בעוד כמה שנים אלא לבוא ולומר, כן, יש מוצרים, מכון התקנים יכיר בהם, אנחנו נבוא ונירתם וניתן את ההנחות או את הסבסוד, כדי שיהיה כדאי ליצרנים עכשיו לרוץ מחר בבוקר או היום ולרשום את אותם התקנים. אני מבקשת, באמת, להבין את החשיבות.

אני מסכים עם כל מילה שאת אומרת, זה נכון, זה מוסיף עוד, גם מבחינת המשרד הממשלתי, שרואה את הדברים. את עוקבת ומלווה את כל דיוני הוועדות, אנחנו לא רוצים לקיים רק עוד ועדה שדיברה ודיברה על הצער של ההורים - - -

נכון, זו קריאה עכשיו למשרד האוצר.

אנחנו רוצים את הדברים האלה, שזה ילווה אותנו גם בהחלטות היישומיות. בבקשה.

רק להוסיף מילה אחת. יש כבר תקן. זאת אומרת בין אם המשרד ירצה לשנות אותו או לא, יש תקן. אפשר להתחיל היום.

אבל לא מספיק באו.

לכן רציתי להגיד, שזה יהיה ברור לכולם, כי אתה אמרת ובצדק, הזעקה שלך - - -

אבל התקן לא יישומי, אנחנו רוצים תקן יישומי.

יש תקן, יש טכנולוגיה ואין פתרון. היא צועקת שזה דחוף.

יש דברים שאנחנו אומרים, בסדר, יש, אבל לא קרה שום דבר, לא התקדמנו, אבל - - -

יש הכול.

יש איזה משהו שאנחנו צריכים להעביר אותו לשלב יישומי יותר. הרביזיה שדיברה עליה עינת - - -

אבל אפשר היום להשתמש עם מה שיש היום.

אבל את רואה שהיזמים לא - - -

הם לא רוצים כי - - -

אבל אם זה 200,000 שקל כדי לעמוד בפיתוח מסוים, אם אתם תיקחו בשביל לאשר אותו 200,000 שקל אז - - -

אנחנו לא לוקחים 200,000 שקל, הוא מדבר על הפיתוח שעולה יותר.

לא, על הרישום.

זה היה יבואן ספציפי. זה בין 50,000 ל-60,000, אבל יבואן ספציפי שנפגשתי איתו - - -

נו, ו-50,000-60,000 זה לא יקר?

אני לא מכירה. 50-60 זה סביר למערכות שבודקים אותן, אין מה לעשות, אלו מערכות שמתחברות לרכב וכו'.

גם אם זה 50,000-60,000 שקל כשהוא לא יודע מה היעד אחר כך, מה ההיתכנות המסחרית והכלכלית שלו אז - - - אתה מכירה מישהו משלם רק כדי לקבל 50,000 שקל? אני לא מכיר הרבה כאלה, גם בחברות יותר אמידות. סליחה שדילגתי עלייך, סליחה.

רחלי הכהן מהעמותה לשלום הילד. קודם כל אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו לגבי החקיקה, שאין ספק שלמרות הפתרונות הפרטיים שמבורכים, והלוואי שיהיה להם סבסוד על ידי המדינה, בסופו של דבר אין תחליף לחקיקה.

ואני רק רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת, לגבי הפתרונות הטכנולוגיים, אני לא יודעת אם כן נותנים על זה את הדעת, אבל זה כן משהו שצריך להתייחס אליו, זה הרבה פעמים הורים מלכתחילה, זאת אומרת נכנסים למכולת, משאירים את הילד ברכב ואחרי זה בהיסח הדעת שוכחים. זאת אומרת, לא ברגע הראשון שכחו אותו אלא בהמשך. זה גם משהו שצריך לתת לו מענה טכנולוגי, למרות שזה מורכב יותר, אבל זה גם משהו שקורה לצערנו.

תודה.

ביום שלישי יש עוד פעם כינוס של הוועדה לזכויות הילד, שהמטרה שם להציג טכנולוגיות קיימות. יצא קול קורא למי שרוצה להציג שם את המערכות, מן הפשוטה ביותר ועד - - -

אני מכיר את זה, אנחנו ישבנו ישיבות, אנחנו יושבים וגם הוועדה לזכויות הילד, יש לנו ישיבות משותפות. השולחן הזה הכיל בקרבו גם את ההורים שזה קרה להם, גם מצד שני כאלה שראו כערך, לא רק כפתרונות, היה כאן מגוון של אנשים, גם הורים מודאגים שייצרו מוצרים, אב טיפוסים, אנשים שלא מתעסקים עם זה, אבל בגלל האחריות פיתחו דברים שיש להם היתכנות אמיתית יישומית. כמו שהוא אמר כאן, אותו בחור, קצין במילואים שקיבל אישור מהמפקד שלו לבוא לכאן לוועדה להציג את הדברים, הגם שהוא היה בתוך ימי מילואים, איך הוא התקין את המערכות האלו בהתחלה בסלקל ואחרי זה בכיסא ואחרי כן בבוסטר. אמר אילן נכון, לא מדובר כאן בלפתח עכשיו איזה לוויין מתוחכם מאוד וגם את זה אנחנו יודעים לעשות, מדובר כאן במוצרים שיש להם את הבסיס הטכנולוגי, הדברים עובדים עם מערכות אחרות, זה קצת לדלג על כמה חסמים, ולפי דעתי גם קצת אנושיים וגם טכניים.

אני רק רוצה בדברי הסיום לצטט מתוך המכתב שכתב אלינו לוועדה שר התחבורה, ישראל כץ. הוא כתב לפני חודש. הוא כותב את המכתב "הנדון: מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא תופעת שכחת הילדים ברכב", אומר שר התחבורה שהוקם צוות "במהלך אוגוסט 2016 הוקם צוות עבודה באגף הרכב המשרדי, שכלל נציגים אגף הרכב ובעלי עניין נוספים, ארגון בטרם, משטרה. מצורף בזה סיכום עבודת הצוות והמלצותיו", זה מצורף, ואני מתחבר לדברים שאומר השר, הכול שאלה של איך מיישמים את זה. הוא אומר:, "אני סבור כי בוודאי כל עוד לא קיימות מערכות התרעה מאושרות לפי תקן 6400 חלק 2, לא ניתן - - - רלבנטי ולהשתמש במערכות אלו".

אני גם במקרה הזה חושב, הגם שזה לא תמיד נעים למישהו שיש לו תפקיד ציבורי, אבל לחייב. יש מקרים, ואני זוכר מישהו מהמפלגה שלנו, של "יהדות התורה", לשעבב, חבר הכנסת אברמוביץ', שהוא חייב התקנת חגורות בטיחות ברכבים. מי שהיה חבר הכנסת שהוביל את החקיקה הזו היה יהודה מאיר אברמוביץ'. נמצא כאן סגן מזכיר הכנסת והיסטוריון של הכנסת ואתה מאשר את זה. כמה זה, 30 שנה? יותר? 40שנה כבר?

30 שנה.

זה היה ב-1973, נדמה לי, משהו כזה. 75'.

ואז זה לא היה פופולרי. התקוממו. אם זו הייתה מפלגה שיצאה לפריימריז לא נראה לי שהייתה - - - לא נראה לי שהוא היה מחוקק חוק כה, הנס שאין שב"יהדות התורה" אין פריימריז אז פשר לחוקק חוקים כאלה והיום אנחנו יודעים שזה מוצר, זה עובד היום וזה דבר שמובן מאליו. לכן, אי אפשר לחייב כל זמן שאין את המוצר.

לנגד עינינו צריך לראות איך אנחנו מביאים את זה לחלק הזה שבו כן יהיה מוצר שעומד בתקן והוא יכול להיות משהו המוני ומוצר מדף. הוא אומר, אחרי זה הוא ממשיך, "בשלב זה בכוונת המשרד לעודד מפתחים ויצרנים להגיש מערכות לאישור המעבדות, במטרה לייצר תחרות ולהוזיל את עלויות המערכות לציבור שיהיה מעוניין בהתקנת המערכות". לזה אנחנו שואפים, לכאן אנחנו רוצים להגיע.

הוא מוסיף עוד פיסקה אחת "על מנת לעודד מפתחים ויצרנים לאישור מערכות, המשרד פועל למתן תמיכה כספית לביצוע בדיקות מעבדה המוכיחות עמידת המערכת בתקן ישראלי, וכן נבחנת יכולת ביצוע בדיקות בזמני תגובה קצרים, על מנת להעמיד מערכת תקנית לקיץ 2017". אנחנו כבר בקיץ 2017, זה היה לפני חודש.

אני חושב שזה הקול קורא שהוא מתכוון אליו, צריך להוציא אותו. צריך להוציא אותו גם אם יכול להיות - - - אני מבין שרוצים והרביזיה חשובה, אני חושב שהרביזיה חשובה מאוד מכיוון ששם הבעיה, בקלות יותר על המוצר, בלי לפגוע ביצרנים אחרים, אתם כולכם יכולים להתכנס למוצר הזה ואנחנו צריכים לדעת שעובר עוד שבוע, עובר יום חמישי מגיע יום ראשון וכך עוברים שבועיים וכך עוברים חודשיים.

הישיבה הזו, קבענו אותה דווקא עכשיו, אמנם היא במסגרת דיון מהיר, אבל ברוך השם אין מקרה ברקע. זה לא צריך להביא אותנו להיות שאננים, אסור לנו להיות שאננים. דרך אגב קורות שכיחות ילדים, אבל ברוך השם לא עם אסונות, אבל זה קורה, זה קורה, גם בחורף וזה גם מתפרסם. אסור להיות, לא שאננים, לא מקובעים, אסור לנו להיות טכנוקרטים קרים בעניין הזה. כאן צריך להיכנס עם כל הרגש ועם כל האחריות על העניין הזה ולראות נגד עינינו, מה שאני רואה. כל פעם שאני אומר שיש דברים דחופים אני רואה את ההורים שהיו פה ומדמיין לעצמי מה הילד עבר ומה התינוק עבר, איזו מערכת ייסורים, כוויות וכל מה שכרוך, עד שקרה האסון. אם אנחנו לא מביאים את זה ולא מרגישים אחריות אז זו התנערות מהעניין הזה ואסור לנו להיות שם.

מה שאני מציע, קודם כל לקיים ישיבה של יזמים, מפתחים, אני מבקש, אלה שהופיעו, אנחנו ניתן את הכתובות ואנחנו גם נקרא, שיבואו לעשות פגישה פתוחה, יחד עם המכון שצריך לאשר את זה ושם יפרסו בפנינו את הטכניקות או את הדברים שהם יכולים להציע במסגרת רביזיה, במערכות המשוכללות יותר והפחות, אפשר לשאוף למערכות זמינות יותר והפחות מורכבות במערכות הרכב, להציע הצעות, מה מונע מהם, החלק הזה של לעזור להם בתקינה על ידי קול קורא לסבסוד התקינה ולאחר מכן למצוא רעיונות איך אנחנו ניקח את זה עם הטבות ותמריצים אחרים, יחד עם האוצר, האוצר חייב להיות שותף בעניין הזה. לפי דעתי האוצר, איך שאני מכיר את האנשים, יש להם אוזן קשבת ועושים את זה בדברים אחרים, אין שום סיבה שלא יעשו את זה בדברים האלה, כדי להגיע למצב שאם זה בביטוח, אם זה באגרה, אם זה במשהו אחר, בשילוב של מערכות כאלה, בשלב הראשון יתנו לזה דחיפה כדי שאנשים ירצו ליישם את זה. אפשר דרך ועדת הפיילוט ולא משנה הדרך, אבל דבר ראשון חייבים לפי דעתי, לפי חכמת ההמונים שכבר נמצאת, צריך רק טיפה לכנס אותה, להביא אותה לשלב מעשי. אנחנו נגיע לזה, זה השלב שצריך להיות, הוועדות זה בסדר, אבל הוועדות לימדו אותנו שיש את הדברים האלה.

זה קיים. אתם נמצאים כאן בוועדת המדע והטכנולוגיה, תאמינו לנו, פורסים בפנינו דברים, אנחנו מסיירים בחברות שמובילות את הביטחון של מדינת ישראל, את הייצור, את היצוא של מדינת ישראל, את הפיתוחים, זה קטן עליהם, זה פשוט קטן עלינו. אם אנחנו רק נעמיד את זה כדבר מרכזי, כמשימה לאומית, משימה חברתית ומשימה אנושית, אנחנו נגיע לזה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40.