הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 489

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017), שעה 11:07

חשש מפיטורי מאות עובדיי חיפה כימיקליים

"בדיקת חלופות לריקון מיכל האמוניה על מנת למנוע פיטוריהם של אלפי עובדים במפעל חיפה כימיקלים"

הצעתם של חברי הכנסת טלי פלוסקוב, משה גפני, מאיר כהן ואלי אלאלוף

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

ישראל אייכלר

מיכל בירן

אילן גילאון

מאיר כהן

מיכאל מלכיאלי

טלי פלוסקוב

נורית קורן

איציק שמולי

דב חנין

אכרם חסון

שלי יחימוביץ

יעל כהן פארן

אורלי לוי אבקסיס

מיקי רוזנטל

סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז

ישראל דנציגר - מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה

רומי אבן דנן - ראש אגף רישוי כימיקלים, המשרד להגנת הסביבה

זאב ברל - סגן מנהל מינהל כימיה ואיכות הסביבה, משרד הכלכלה והתעשייה

איסר דובדבני - ממונה אזורי הכשרה מקצועית, מחוז חיפה והצפון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלעד דמסקי - צוות מעסיקים, שירות התעסוקה, משרד הכלכלה והתעשייה

ארמונד לנקרי - מ"מ יו"ר מרחב נגב מרכזי, ההסתדרות החדשה

בני ביטון - ראש עיריית דימונה, מרכז השלטון המקומי

ניסן בן חמו - עו"ד, ראש עיריית ערד

גדי מרגלית - מנכ"ל עיריית חיפה

כרמל פלדמן אבוטבול - ראש תחום בכירה לענפי הכימיה, התאחדות התעשיינים

ניר יצחקי - סמנכ"ל משאבים, חברת חיפה כימיקלים בע"מ

שרון אייל - מנכ"לית אתר דרום, הנהלת חיפה כימיקלים

אליהו אלבז - יו"ר ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום

חגית פצרקר - ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום

יעקב ברמי - חיפה כימיקלים דרום

אורנית בן שמחון - ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום

אריאלה אטיאס - ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום

שאול כחלון - חיפה כימיקלים דרום

אליהו לוטסי - ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום

דניאלה חרמון - פעילה חברתית

עידית שבתאי סידיס - שדלנ/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את חיפה כימיקלים

דפנה פביאן - שדלנ/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את חיפה כימיקלים

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

חשש מפיטורי מאות עובדיי חיפה כימיקליים

"בדיקת חלופות לריקון מיכל האמוניה על מנת למנוע פיטוריהם של אלפי עובדים במפעל חיפה כימיקלים"

הצעה לסדר של חברי הכנסת טלי פלוסקוב, משה גפני, מאיר כהן ואלי אלאלוף

אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום ה-20 במרץ 2017, כ"ב באדר התשע"ז, השעה 11:07.

אנחנו מתכנסים בעקבות בקשה לדיון דחוף של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וחבר הכנסת משה גפני שאינם כאן ועל פי בקשה אישית ומיוחדת של מאיר כהן ושלי שהייתה לפי ההצעה לדיון דחוף. אני שמח לראות הרבה חברי כנסת שבאו לדיון החשוב הזה.

לא היו לי הרבה התלבטויות. ברור שליבנו עם העובדים. אני לא מאמין שמישהו מאתנו היה רוצה לראות את עצמו, חבר או משפחה שלו, מחוץ למקום העבודה מפני שההחלטה שהתקבלה - שהיא נכונה - לסגור את מפעל האמוניה הייתה צריכה להיות מלווה בהחלטות נוספות. לצערנו היום במדינה אנחנו מקבלים החלטות נקודתיות בלי לראות את ההשלכות שהן גורמות לעובדים, לסביבה, לישובים. היום להוציא מתחום העבודה אנשים מאזור דימונה, ירוחם, גם חיפה ולשלוח אותם לאבטלה ולהשפלה, אני חושב שזה חוסר אחריות למי שקיבל את ההחלטה לסגור את מפעל האמוניה אחרי מאבק של כל כך הרבה שנים ולא התחשב בהשלכות האישיות ובהשלכות החברתיות והאורבניות שבהחלטה הזאת.

התייעצתי עם הרבה חברים – זאת לא התייעצות אלא הידברות בין שני חברים מתמידים, מאיר כהן ואני – וברור שאנחנו רוצים להיאבק כדי שיימצא פתרון וחייב להימצא פתרון בזמן הנכון לתעסוקה של העובדים שייאלצו לאבד את מקום עבודתם אם במפעל בחיפה ואם בהשלכות שיהיו לכך באזורי הדרום, אבל לא רק בדרום.

אני חושב שיש כאן החלטת ממשלה והסכמת ממשלה שלקחה החלטה בעקבות פסק דין ולא ניתחה אותו ולא בדקה אותו. לפחות שלושה-ארבעה משרדים היו צריכים להתיישב בעקבות ההחלטה הזאת, לשבת ולתכנן את זה. קשה לראות היום – ואני חייב להגיד זאת למרות שאני חבר קואליציה ואני גאה להיות חבר קואליציה – זה מאוד קשה כאשר שומעים את החלטות בית המשפט ושום דיון רציני בין משרדי לא מתקיים כדי לפתור ולהתמודד עם האתגרים שכולנו ניאלץ – ובמיוחד המשרדים – להתמודד אתם כדי שהפגיעה הזאת בעובדים תהיה כמה שפחות, אם בכלל. אין כל הצדקה לפגוע בעובדים שרובם ככולם בזמן ארוך ובאינטנסיביות מסרו את כל יכולתם למערכת אותה שירתו.

אם מחפשים פתרונות ושומעים מספרים פה ושם כשאי אפשר להגיד שזה מאושר, כדי "לפצות" את המפעל, לא שמענו כל הצעה כדי לטפל בעובדים וכדי להעביר להם את האמצעים הנדרשים. זה נראה לי דבר לקוי מאוד.

לכן היום אנחנו מתכנסים כדי להגדיר לעצמנו משימה ברורה והיא איך כל העובדים שנמצאים היום במערכת שייפגעו בתחום הזה, בגלל ההחלטה הזאת, אנחנו נמצא להם את הפתרונות והמדינה תצטרך להתאמץ כדי למצוא לכולם את הפתרונות הנדרשים.

אני שמח שנמצא אתנו סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ישראל דנציגר. המשרד הזה רוצה להיות מאוד אחראי לעניין הזה.

בוקר טוב. מכובדים כולם, יושב ראש הוועדה, חברי כנסת, מנכ"ל המשרד, אנחנו מדברים על מפעל חיפה כימיקלים כאשר אחד נמצא במפרץ חיפה והשני נמצא בדרום ובתווך יש לנו את מפעל האמוניה שנמצא על חוף הים בקריית חיים, שלושה-ארבעה קילומטרים מהבית בו אני מתגורר.

בית המשפט, כל מי שהחליט, כל מי שבדק, הגיעו כולם להסכמה שמכל האמוניה הוא דבר מסוכן לכל המטרופולין בחיפה. מדובר בכמיליון אנשים שגרים בחיפה ובקריות ואם חלילה תגיע לשם איזושהי פצצה מאיזשהו כיוון, זה יכול לגרום נזק של מאות אלפי אנשים.

כידוע לכם ישבתי גם אתמול עם מנכ"ל המשרד וקיבלתי קצת הסברים לגבי כל מה שקרה שם עם הנהלת חיפה כימיקלים. הם שיחקו שם הרבה עם משחקי אגו וכל מיני עניינים. המדינה רצתה לעזור הרבה, המדינה רצתה להשקיע כ-720 מיליון שקלים בבניית המפעל בדרום ומי שטרפד את הכול זה המנכ"ל של המפעל.

אני רוצה להגיד לכם שבמוצאי שבת נערכה הפגנה ליד הבית שלי, לפי דעתי השתתפו בה כמה מאות אנשים. ירדתי לחברים למטה. אני מתגורר באזור, כך שכמובן ביניהם היו גם תושבי קריית ביאליק. התחילו לספר את כל הסיפור הזה שקורה שם. אני באופן אישי חושב – אני רואה כאן אנשים שהיו אצלי במוצאי שבת - שצריך בראש ובראשונה לטפל בעובדים.

אני מבקש לא להפריע לי.

אני היושב ראש. אני אגן עליך.

ביום כזה, במקרה כזה, מי שידבר – החוצה.

לא. אין דבר כזה.

יש דבר כזה.

לא. אני מנהל את הישיבה.

אנחנו באים בתקופה כזאת שבראש ובראשונה ליבנו עם העובדים ואנחנו לא ניתן שיפגעו בהם. אנחנו נלך אתכם עד הסוף. אני בכל מקרה עד הסוף אתכם ולא משנה מה שיהיה, גם אתכם וגם עם הדרום.

מה הפתרון שאתה מציע?

תן לי. אם תרצה אחר כך לשאול שאלה, אני אענה לך.

תגיד מה הפתרון שלך.

רוזנטל, אם תרצו לשאול שאלה, אני אענה, אבל תנו לנו לדבר.

בסדר גמור, אבל תגיד מה הפתרון.

מקובל שלחברי כנסת יש זכות להערות.

כולנו רוצים לעזור לעובדים.

כולנו רוצים לעזור לעובדים, אז בוא תשתתף בהפגנות, בוא תשתתף במה שהם עושים.

אתה אל תטיף לי.

תהיה אתה במקום שלך ואל תדבר הרבה. נותנים לך יותר מדי לדבר בתקופה האחרונה. תירגעו. אתם לא יכולים לשמוע מישהו מהקואליציה.

אתה קורא לאנשים לבוא להפגנות. למה הם צריכים להפגין?

הם צריכים להפגין. אתה לא עשית שום דבר.

אתה שוכח קצת.

די. לא התכנסנו כדי לריב. ירון, מה קרה?

רוצים לדעת מה אתה מציע ולא סיסמאות.

אנחנו מעבירים כסף ואתם מתקשקשים.

הישיבה נעולה. אני מבקש, הישיבה נעולה והיא תתחדש.

אני מחדש את הישיבה.

לא נעים לי להגיד את זה לידידי סגן השר. חברים, לפוצץ את הישיבה, זה הכי קל. אם יחזור הפסטיבל שהיה לפני דקה, אני מפסיק את הישיבה ולא נדון בנושא. באנו לדון בצורה רצינית. כל אחד ידבר בתורו, כולל חברי הכנסת. לכל אחד יהיה זמן להתבטא. מי שהיה בישיבות של הוועדה הזאת, אנחנו תמיד נתנו לכולם להתבטא. אני סומך עליכם שהדיון הזה, על מנת שהוא יהיה ענייני, נשמור על התנהלות נאותה.

אדוני סגן השר רוצה להשלים משהו, בבקשה. אל תתייחס לכל ההערות. אני מבקש מהחברים שלי להתאפק.

אני חשוב שנוצר כאן מצב של מאות, אם לא אלפי, משפחות שהולכות לקבל מכתבי פיטורים לפני חג הפסח. אני חושב שנעשה שם דבר לא צודק בגלל שאנחנו רוצים לסגור את מכל האמוניה ולהעביר אותו למישור רותם או למקום אחר בדרום, וזה מה שהולך לקרות. מי שאשם בכל מה שקורה בחיפה כימיקלים צפון היום, זאת ההנהלה. זה מנכ"ל המשרד שם. המשרד להגנת הסביבה הציע לו 72 אחוזים לבנות את מכל האמוניה בדרום והוא לא הלך לקראת זה וכל הזמן הוא התעלם ושיחק עם כל היתרי רעלים וכל הדברים האלה.

אני אומר לעובדים, במיוחד במפרץ חיפה, שזה באזור שלי – ושוב אני חוזר ואומר שהם היו אצלי במוצאי שבת בבית ובאמת כאב לי הלב – איך אפשר שלושה-ארבעה שבועות לפני חג הפסח, אני רואה ילדים קטנים ליד הבית שלי יושבים ובוכים, לשבת בשקט. עם הדבר הזה אני לא מוכן לשבת בשקט. השר שלי צריך לחזור מסין, יש לי פגישה אתו ביום חמישי, ואני הולך לדבר בצורה הכי ברורה. יש אנשים שיושבים בארגון עובדים ולא עושים כלום. אני הולך להיות ארגון העובדים שלכם. אני הולך להילחם על מנת שלא יגעו בפרנסה של העובדים. פרנסה של עובדים, אני אעמוד נגד ולא משנה מי יעמוד מולי.

אפשר הערה אדוני סגן השר?

כן, בבקשה.

באמת, לגמרי עניינית. כולנו כאן דואגים לעובדים. אני לא חושב שיש כאן מישהו שלא דואג לעובדים. כולם דואגים לבריאות הציבור. אתה סגן השר, אתה צריך להגיד לנו לפחות איזה חלופות נשקלות.

קודם כל, יש חלופות אבל את נושא החלופות שיש ומה יש לעשות, נמצא כאן המנכ"ל של המשרד והוא ייתן לך את הכול. יש 12 חלופות.

מנכ"ל חיפה כימיקלים כאן?

לא.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

אדוני היושב ראש וכל המכובדים שנמצאים כאן, חברי כנסת. אני רוצה להודות לך על הדיון הזה. ישבו אצלי בבית ועד דרום וטלפון אחד הספיק כדי שאתה תגיד שאתה משנה את הלו"ז ואכן יתקיים דיון.

אני מצטער חברים על ההתפרצות. זה לא תמיד אופייני לנו אלא לפעמים. הישיבה הזאת לא באה לשנות את ההחלטה ההיסטורית והחשובה של סגירת מכל האמוניה. לא. מכל האמוניה, התקבלה החלטה בבית המשפט, החלטה חלוטה, סוגרים את מכל האמוניה. הישיבה הזאת באה לזעוק ולמצוא פתרונות למצב בלתי נכון שבו הנהלה וממשלה מגיעות להחלטות שהעובדים הם ממש לא שחקנים בתוך שרשרת קבלת ההחלטות. ממשלה שמקבלת החלטה שנכונה לכשעצמה אבל אין שום מחשבה מה אנחנו עושים עם העובדים. הנהלה צינית של מפעל, צינית מאוד של מפעל, אבל ככל שאנחנו נכה בהם היום, לאן זה יקדם אותנו? אנחנו מנסים לחשוב על מחר. את הטעויות שההנהלה עשתה, אנחנו נשאיר בצד. מצד שני, יש לי ביקורת לא מרומזת אלא מאוד ברורה גם על ארגוני עובדים ל מיניהם שהיו צריכים להיות כבר לפני חודשיים ברחובות אבל נשאיר את זה בצד. אנחנו מנסים לחשוב קדימה.

אני יודע, ראש העיר בני יודע וראש העיר ארמונד יודע, אנחנו יודעים עד כמה 700 מובטלים פלוס 1,500 עובדי מפעל יכולים לשנות חיים של עיר. ראשי הערים בדימונה, ובני, מתמודדים כדי להרים מפעל שיש בו חמישים ומאה עובדים וכאן סוגרים ושולחים הביתה 700-800 עובדים.

יש חלופות. אדוני המנכ"ל, אתה תציג אותן. אני עברתי על כל החלופות. יש חלופות שישימו אותן בצד אבל יש כמה חלופות שצריכים לדבר עליהן היום וצריכים לקבל החלטות. אני דיברתי עם השר שלך, ירון, אני חייב להגיד כאן שהשר גילה אהדה גדולה מאוד לעובדים והבין את המצוקה הזאת. הוא אמר לי בשעה 10:00 בלילה שברור לו שההחלטה הזאת צריכה להיות מגובה על ידי הממשלה, החלטה לגבי מה עושים עם העובדים.

אני אומר שבסופו של דבר אתם לא תפוטרו ולא יסגרו את המפעל אבל ככל שתקדים הממשלה למצוא חלופות, כך ייטב לכולם. אני לא רוצה לראות אפילו לא עובד אחד שלפני החג או אחריו מקבל מכתב פיטורים. אני מכיר את עובדי חיפה כימיקלים, אלה עובדים שבניגוד למפעלים אחרים בסביבה, הם תמיד קיבלו משכורת מאוד מאוד צנועה ועבדו במקומות הכי מסוכנים. היום, בגלל הנהלה צינית ובגלל החלטת ממשלה שלא לקחה אותם בחשבון, אסור להם להיפגע.

אם מותר לי להציע, אדוני המנכ"ל, אם היה אפשר לבדוק לפני ולפנים את החלופה הירדנית, אני חושב שזה ייתן פתרון. אני גם שמח שהתשובה של הממשלה, לפחות של המשרד, הייתה תשובה שמאשרת ונותנת איזה טווח של נשימה ולא באתם לבית המשפט ואמרתם שהיום נסגור אלא אתם עדיין נאחזים ב-1 ביוני. תודה רבה.

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.

חברים, תודה רבה. ברשותכם, נכנסתי לתפקיד לפני כשנה ושמונה חודשים וירשתי מכרז שעוד רגע אני אדבר עליו. תפקידי הוא אחד: לוודא שמכל האמוניה יוצא ממפרץ חיפה, ושנית, שאף אחד לא מאבד את מקום עבודתו. זה פחות בסמכותי אבל ניגע בזה עוד רגע.

ברשותכם, אני אקח אתכם טיפה אחורה, למי שפספס את תקציר הפרקים הקודמים והם מעט ארוכים אבל כדי שקצת יהיה לנו קונטקסט עם מה אנחנו מתעסקים כאן.

שנת 2007, דוח הרצל שפיר קובע שיש בעיה עם מכל האמוניה והוא מסוכן. שנת 2013, יש החלטת ממשלה להוציא את מכל האמוניה ממפרץ חיפה ולהקים מפעל שיהיו בו עובדים ותתפתח תעשייה במישור רותם בדרום. בשנת 2015, לקראת סופה, אנחנו נכנסים לתפקיד במשרד להגנת הסביבה ומוצאים מולנו מכרז שלצערנו לא יכול לקרות בגלל שהמדינה החליטה רק להקצות קרקע ומחירי האמוניה ירדו לשפל של 12 שנים ומחיר הגז בא במחיר גבוה. לכן אף אחד מהחברות שרצו לגשת , לא יכלו לגשת. בצעד אמיץ המשרד להגנת הסביבה לוקח מכרז של רק קרקע ושום מענק מהמדינה ומוסיף מענק של 240 מיליון שקלים ורשת ביטחון של 480 מיליון שקלים. סך הכול, כ-720 מיליון שקלים על מפעל של מיליארד שקלים. אין הרבה תקדימים שממשלה הסכימה לעזור לגוף פרטי עסקי בסדרי גודל כאלה כמו שאני מדבר, שהשר אבי גבאי , השר כחלון, אנכי, ירון, השר אלקין, כולנו פעלנו לשיפור המצב בצורה שהיא באמת יוצאת דופן.

עם כל זאת, והיו לנו חששות שזה הולך לכיוון הזה לפני שפרסמנו את המכרז, החלטנו לפרסם את המכרז כדי שהסאגה הזאת לא תימשך עוד עשרות שנים. בצעד אמיץ פרסמנו את המכרז. לא היו ניגשים למכרז והמכרז הזה בעצם נכשל.

מהרגע שזה קרה, ואפילו לפני כן, אנחנו החלטנו על שינוי כללי המשחק שינוי כללי המשחק הוא שאנחנו נותנים לחיפה כימיקלים את האחריות לתקן את הבעיה, להוציא את המכל, לבנות מפעל. היו שיחות לא רשמיות עם ההנהלה. אחרי כן זימנו אותם לשימוע ובשימוע אמרנו להם שהם עד ה-1 בפברואר השנה צריכים להציג בפנינו איך הם פותרים את בעיית מכל האמוניה בחיפה עם החלופות השונות. אם וכאשר יציגו בפנינו אופק של בניית מפעל או יבוא מירדן – נדבר על זה בהמשך – או מקשר ימי וכולי, אנחנו נהיה מוכנים לקחת על עצמנו את ההד הציבורי של להאריך את ההיתר שלהם בעוד שלוש עד ארבע שנים כדי לקיים את זה. בצעד אמיץ השר זאב אלקין, סגן השר ירון מזוז ואנכי היינו מוכנים בהינתן אופק לפתרון, לקחת על עצמנו את הביקורת הציבורית שנקבל על כך שהמכלל יישאר בחיפה עוד שנתיים, שלוש, ארבע.

לצערי הרב חיפה כימיקלים בפברואר אכן הגישה לנו מסמכים אבל באף אחד מהם לא הייתה חלופה ולא היה פתרון לבעיה. אחרי שבחנו אותם ברמה מקצועית והגשנו דוחות גם על הסיכונים בשגרה וגם על הסיכונים באסונות טבע, לא נותרה לנו ברירה אלא ב-22 לפברואר להחליט שאנחנו לא מחדשים את ההיתר לחיפה כימיקלים. לכן דה פקטו המכל צריך להיסגר. לצערי אחרי הרבה הרבה שנים לא טרח אף אחד לקחת את מה שהממשלה הציעה ולפתור את הבעיה.

כמה שנים היו להם מהרגע שהם ידעו שהם צריכים להיערך ועד הסגירה?

המכרז יצא ב-2013, פעם ראשונה כשהתחיל לגשת למכרז.

צריך להבין שבכל הזמן הזה חיפה כימיקלים לא ניגשה למכרז, לא חברה אל שותף אחר כדי לגשת יחדיו למכרז ואני אפסיק כאן אבל אציין שיכול להיות שהיא גם פעלה מאחורי הקלעים כדי שהוא לא יצליח. בהינתן מה שהממשלה שמה על השולחן, זה דבר שהוא חמור מאוד. יחד עם זאת ולמרות זאת השר, סגן השר ואני הסכמנו שאם ב-1 בפברואר 2017 יציגו בפנינו חלופה עם לוחות זמנים מאוד מאוד אופרטיבית של הקמת מפעל, אנחנו נחדש את היתר הרעלים לפרק הזמן שיידרש כדי להקים את אותה חלופה. גם כאן זה לא קרה וחשוב מאוד להבין את הדבר הזה.

יש כאן מישהו מההנהלה?

כן.

תציגו את עצמכם.

אני מנכ"לית חיפה כימיקלים דרום.

אני סמנכ"ל משאבים.

צפון או דרום?

כללי.

ברשותכם, נמשיך מכאן. גם במצב הזה, לאחר פניית מנכ"ל משרד הכלכלה אלינו וגופי חירום, אנחנו לא הארכנו את ההיתר אבל נתנו תקופת היערכות עד ה-1 ביוני וכרגע עמדתנו עדיין עומדת של-1 ביוני 2017, השנה, מבחינתנו זה התאריך בו המכל צריך להיסגר מתוך התחשבות בזה שצריך להיערך במשק.

לצערי אף אחד ממשרדי הממשלה האחרים האמונים על הכלכלה במדינת ישראל לא הגיש לבית המשפט בקשה כזו ולא הציג את הצרכים של המשק לתקופת ההיערכות. המשרד להגנת הסביבה שאמון על זיהומים וסיכונים ולא על כלכלה במדינת ישראל, מצא את עצמו הולך בין הטיפות בתחומים שאינם תחומיו וצר לי על כך.

במקביל לכל מה שאני מתאר, בית המשפט המחוזי בחיפה, לאור קבלת דוח המומחים, פסק שצריך לסגור את המכל ב-1 לאפריל עמדתנו נותרה ה-1 ליוני. לבית המשפט יש זכות לקבוע ולגבור על החלטת המשרד להגנת הסביבה.

חשוב לציין שבמקביל הדברים נדונים גם בבית המשפט העליון. היינו צריכים להגיש שם עדכון של עמדתנו נכון לאתמול וכך היא הוגשה.

בהינתן זה שברור שהמפעל נסגר או ב-1 לאפריל או ב-1 ביוני, יכריע בית המשפט האם זה ה-1 ביוני לפי הרגולטור או ה-1 באפריל לפי ערכאות משפטיות, אנחנו קיימנו אצלנו דיון של המנחה הלאומי. אנחנו אמונים על פי חוק להיות המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים. זאת אומרת, אנחנו נותנים הנחיות לגופים האופרטיביים איך לטפל בנושאים של חומרים מסוכנים. דנו בשני נושאים, כאשר הראשון הוא תהליך ריקון המכל.

מה קורה אם הם לא חוזרים אליכם עם תכנית אופרטיבית?

הם לא חזרו. כבר נגמר.

אמרת שאם הם יחזרו אליכם עכשיו.

לא. זה נגמר. הם לא הגישו. נגמר.

מה החלופות?

אני עוד רגע מגיע לזה. המצב היום הוא שהמשרד להגנת הסביבה קבע שהמכל נסגר ב-1 ליוני. בית המשפט המחוזי קבע שהוא נסגר ב-1 לאפריל. אנחנו כבר עברנו את התהליך של תגישו לנו חלופות. לא הגישו. אנחנו מבחינתנו, 1 ליוני הוא תאריך חלוט.

אז מה הפתרונות שלכם?

מה זה אומר? שהם עוזבים את המפעל?

עכשיו נדבר על החלופות. ברשותכם, אני כן אדבר על ריקון המכל כי זה דבר שהוא חשוב. המכל הזה מעולם לא רוקן. זאת אמוניה במינוס 33 מעלות. תהליך כזה יכול להיות מסוכן בפני עצמו. אי לכך ובהתאם לזו אנחנו קבענו שהמכל צריך להיות מרוקן עד ל-600 טון. את ה-600 טון האחרונים אנחנו נרוקן אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה לאט ומבוקר כדי שלא יהיה לנו אירוע חמור של חומרים מסוכנים בגלל ההתלהמות שלנו לסגור את המכל כמה שיותר מהר. חיפה כימיקלים אמורים להגיש לנו עד ה-1 לאפריל את תכנית הריקון של המכל שלהם. יכול מאוד להיות שה-600 טון האחרונים יתארכו מעבר ל-1 ביוני. את זה נראה אחרי שיגישו לנו את התכנית שלהם. אני מציע לכולם שעל ה-600 האחרונים האלה, לעשות את זה לאט, מבוקר ובטוח כדי שלא ניכנס כאן לתקלות מתוך צהלות של לסגור את המפעל.

בנוסף לזה, בשונה מתפקידנו אמרנו לחיפה כימיקלים ולכל הגורמים האחרים במשק שיגישו לנו חלופות לאמוניה במדינת ישראל כדי שהתעשייה והצרכים החיוניים יוכלו להתקיים. עד ליום זה לא קיבלנו בקשה רשמית לחלופות. הועלו במנחה הלאומי מספר חלופות עוד רגע אדבר עליהן. חשוב לזכור – וכאן אני שוב מציין – שהתפקיד שלנו הוא לבחון כל חלופה ולהגיד האם היא מסוכנת או אינה מסוכנת. אנשים שאינם יושבים כאן בחדר – משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה – אחראים לנסות ולסייע לחיפה כימיקלים או כספית או באמצעים אחרים כדי שזה יקרה. אני יכול לתת פלומבה שהדבר הזה בסדר או לא בסדר מבחינת זיהומים וסיכונים סביבתיים ואני ממליץ, כמו שאמר כאן חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהממשלה תירתם לנושא הזה, דבר שהוא מאוד חשוב.

בואו נדבר על החלופות. החלופות מתחלקות לשלושה פרקי זמן. פרק הזמן המיידי, זאת אומרת שאפשר להפעיל אותן מיד עד ל-1 ביוני, חלופות שייקח בערך שנה עד שנה וחצי כדי להיערך אליהן וחלופות שייקחו בין שלוש לארבע שנים כדי לעשות אותן.

ברשותכם, אני אדבר רק על החלופות המיידיות כי החלופות של טווח הביניים והטווח הארוך הן חלופות שמישהו במשרדי הממשלה וברגולציה ובבית המשפט יצטרך להעריך את ההיתר שאנחנו נותנים מעבר ל-1 ליוני, ואנחנו לא נעשה את זה.

הטווח הארוך הוא הקמת המפעל.

הטווח הארוך הוא הקמת המפעל, ייצור אמוניה וכולי וכולי. לא ניכנס לנושא הזה.

אם כן, אנחנו מדברים על תקופת הביניים.

אנחנו צריכים לדבר על תקופת הביניים. גם תקופת הביניים מתחלקת לשניים: דברים שאפשר להפעיל אותם מחר או בטווח של חודש ודברים שאפשר להפעיל אותם בעוד תשעה חודשים, 12 חודשים, טווח זמן כזה.

החלופות המיידיות, ואנחנו עדיין לא קיבלנו בקשה רשמית עם פירוט טכני מדוקדק של הדברים האלה על מנת שנוכל לבחון אותם. ברגע שנקבל אותן, אנחנו נבחן ונגיד את עמדתנו.

למה הם מחכים?

תשאלי אותם.

הגשנו.

חברים, בדיון במנחה הלאומי הוצגו 11 חלופות. ראש אגף חומרים מסוכנים שלי, גברת רומי אבן דנן, אמרה לכם בצורה מאוד ברורה שהחלופות שהוגשו בשקף אחד לחלופה במנחה הלאומי אינן מספיקות וצריך להגיש לנו בקשה רשמית עם מפרטים טכניים וכל הפרטים כדי שנוכל לשקול את החלופות האלה בצורה רצינית, אחראית ויסודית. רק לשים שקף אחד שמתאר אותן, זה לא מספיק. דיברתי מספר פעמים עם מנכ"ל החברה נדב שחר, גם אתמול ב-10:00 בלילה חזרתי בפניו על הדרישה הזאת, שיגיש לי את החלופות האלה בצורה יסודית כדי שאני אוכל לבחון אותן. עד לרגע זה, לפני שנכנסתי לוועדה, הדבר הזה לא קרה.

בינתיים עוצרים את החברים שמוציאים לחמים ואוכל לילדים שלהם, ואתם כאן מעבירים מאחד לשני. זה האוכל לילדים שלנו. אתם מבינים מה זה לסגור מפעל בדרום? יש למישהו מושג?

בדרום?

בערד. אין לאף אחד מושג. אתם לא מבינים. אתם מדברים ואתם לא מבינים מה זה לסגור מפעל בדרום ומה זה לילדים שלנו שיהיו רעבים לאוכל. אף אחד לא מבין את זה. החברים שלי נעצרים בחוץ ואין מה לעשות כאן.

אדוני, תירגע. היום אתם אחראים על המפעל גם כשהוא ייסגר?

אם מישהו מתעשיית הדשנים, מישהו שמשתמש באמוניה או חיפה כימיקלים - - -

המפעל של האמוניה.

הם מפעילים את המכל ולכן הם אחראים.

כשסוגרים אותו, הם ממשיכים להיות אחראים על המפעל.

על המפעל הם אחראים אבל אין מכל.

למה אתם מבקשים שיביאו לכם חלופות? למה אתם לא יוזמים? הרי זה לא איזה טיל שנפל פתאום.

ברשותך, אני לא אכנס לפרטים אבל היחידים שנתנו זמן היערכות למשק בשביל הצרכים החיוניים עליהם אתה מדבר – שדרך אגב, הם קטנים ויכולים להיפתר ביבוא של איזוטנקים – זה המשרד להגנת הסביבה. לצערי לא משרד הכלכלה ולא משרד האוצר אמר את דברו בנושא הזה. תסתכל על התגובה לבית המשפט שניתנה אתמול. היחיד שאמר שהמשק צריך עד ה-1 ביוני, זה המשרד להגנת הסביבה.

התכוונתי לממשלה. חס וחלילה לא למשרד.

בדרך כלל יש לי המון טענות אבל דווקא נראה שהמשרד עשה לא מעט.

השאלה אם בממשלה עשו ישיבה משולשת של משרד הכלכלה, האוצר והגנת הסביבה.

לא.

את לא מאמינה למה שאת שומעת.

לחלוטין לא, בהתחשב בכך שאנחנו מייצאים 2.8 מיליארד שקלים בשנה וזה בעצם היצואן מספר שתיים בעולם. אולי מישהו רוצה לעשות מניפולציה על איזה שהן מניות.

את עולה חדשה?

ברגע שסוגרים את זה, המניות של החקלאות, כל מה שקשור לחקלאות, עולות בצורה מטורפת.

העובדים הם בני ערובה.

מעבר לעניין של העובדים, יש כאן חלם כלכלי. איפה הפקידים הבכירים של האוצר ואיפה משרד הכלכלה? הם צריכים לתת את הדין. זה הזוי.

חברת הכנסת אורלי לוי, אנחנו כינסנו מספר ישיבות, כולל המנחה הלאומי. אנחנו אמרנו את דברנו בצורה מאוד ברורה.

יצוא, זה עניין של משרד האוצר.

אין לי מה להוסיף מעבר לתחום סמכותי.

המצב עגום.

בואו נדבר על חלופות. יש חלופות של יבוא אמוניה באמצעות אניות קטנות יותר, שיביאו אל המכל ולשמור מלאי נמוך יותר במכל. לא קיבלנו עדיין פירוט אבל מהערכה ראשונית שלנו, נראה שהדבר הזה לא מוריד את הסיכון וכנראה לא יעבור את הסף.

יש חלופה של הזרמה ישירה.

איזו חלופה פסלת?

יבוא בכמויות קטנות.

לא פסלתי כלום. אני אומר שאנחנו נבחן כל חלופה כשהיא תבוא במפורט. נראה לנו על פניו, לפני שבחנו לעומק, שלהשאיר את המכל ברף נמוך ולהביא אניות קטנות, יכול להיות שזה אפילו מגביר את הסיכון. אני לא יודע. לא בחנו את זה לפני שקיבלנו את הפרטים המדויקים.

תן לי לעזור לך. אנחנו מקבלים כעובדה מוגמרת את ריקון המפעל ועכשיו תגיד לנו איך לא סוגרים את המפעל ומי יכול להפעיל אותו אם לא מי שצריך להפעיל אותו. זה מה שמעניין אותנו.

אני אהיה יותר ספציפי. יש לכם התייחסות לנושא של העובדים? לשם כך התכנסנו ולא כדי לדאוג לייצור העתידי. אותי זה לא מעניין.

נכון. זה דיון על העובדים.

אם ניכנס לכל סיפור הייצור של האמוניה, יצואו, מטרותיו וכולי, לא דנו בדבר היחיד שמעניין את הוועדה הזאת.

נכון. צודק.

אנחנו מדברים על התעסוקה של העובדים. העתיד שלהם. אם יש לך התייחסות לזה, בבקשה.

חברים, אני חייב להעמיד אתכם על טעותכם. ברשותך. בלי אמוניה במשק, אין עבודה לעובדים כי העובדים נסמכים רק על האמוניה.

השאלה היא מה עושים עם העובדים.

לכן צריך אמוניה.

יש חלופה שהיא לא אמוניה. לאמוניה יש תחליף. למה להשתמש בחומר מסוכן כשאפשר להשתמש בחומר אחר?

יעל, את מפריעה.

למה אתה לא מעלה את זה?

אני אעלה הכול. יש 11 חלופות.

אל תעלה הכול. תעלה רק מה שיכול לגרום לכך שהמפעל לא ייסגר.

חברים, יש עוד חלופה וזה נושא של יבוא של איזוטנקים באניות. אנחנו נקבל את הפרטים ונבדוק האם זה לא מעלה את הסיכון יותר במדינת ישראל, שיתרוצצו אותם איזוטנקים.

האם היבוא הוא טוב לעובדים?

ברגע שיש איזוטנקים, יש עבודה לעובדים. כל מה שאני אומר כאן, אם הוא יקרה, הוא טוב לעובדים. זאת הנחת העבודה.

יש חלופה נוספת שנבחנה לעומק, לא תפקידנו, וזה נושא של היבוא מירדן. הנושא של יבוא מירדן, כמעט מוכן לפעולה. כרגע זה עומד על כך שזה נעצר על ידי המלך. יש בן אדם אחד במדינת ישראל שיכול לפתור את זה וזה ראש הממשלה. הוא מודע לזה, הוא מכיר את הפרטים, משרדו מכיר את זה, משרדו מכיר לעומק את הנושא הזה.

זה פתיר?

כן. אני אתייחס לזה. הייתה לי שיחה עם ראש הממשלה.

וזה לא מסוכן כמו העברה של האיזוטנקים עליהם דיברת?

זה פחות מסוכן.

פחות מסוכן.

בכל הדברים האלה יש סכנות.

בגלל שאלה כבישים פריפריאליים, באזורים פחות הומים?

לא.

איזו סכנה? אני מנסה להבין מה הסיכון שמצד אחד יש אפשרות להוביל את זה מירדן ומצד שני אין אפשרות להוביל את זה מהמקומות האחרים.

אין מכל אמוניה בדרך.

כמות המשאיות שלך לא גדלה ואין לך פריקה מאניה. פריקה מאניה היא מסוכנת. ברגע שעשית את הדבר הזה, הורדת את הסיכון.

אלה הדברים שאפשר לעשות מיד. אם גורמי הממשלה – האוצר, כלכלה, ראש הממשלה – יצליחו לפתור אותם, יש פתרונות. מה שחברת הכנסת יעל כהן פארן דיברה עליו, יש פתרונות שייקח בערך שנה להיערך אליהן. האחד, ייצור מחנקה זרחתית, ייצור מאוריאה, הורדת אנייה בלב ים וצינור שיובל ממנה. כל הדברים האלה ידרשו היערכות, הקמת מערכי יבוא, מפעלים שייקחו בין שנה לשנה וחצי ולכן לא ציינתי אותם כי הם בטווח הזמן הבינוני ולא המיידי.

אלה בסופו של דבר הדברים שמולם אנחנו עומדים. יועילו החברות להגיש לנו בצורה מפורטת את החלופות שהן רוצות להפעיל, נבחן אותן ונגיד כן או לא. יועילו האמונים על כך במשרדי הממשלה לפעול ולסייע למפעלים ליישם את אותן חלופות, נשמח מאוד שלא יפוטר עובד אחד במדינת ישראל. זו מטרתנו.

מישהו מחיפה כימיקלים רוצה להתייחס?

אני עובדת בחיפה כימיקלית כמעט עשרים שנים. אני עובדת במפעל הדרומי כמעט מיום הקמתו. התחלתי כסטודנטית וכיום אני מנכ"לית של חיפה כימיקלים דרום.

נדב שחר הוא המנכ"ל הכללי?

הוא המנכ"ל של כל הקבוצה.

קצת לספר על המפעל כי אנחנו מדברים על העובדים ואני חושבת שבאמת זה הנושא שהוא אולי החשוב ביותר. אנחנו מעסיקים – ואני מדברת על המפעל שלנו – בהעסקה ישירה ועקיפה מאות עובדים שכולם מגיעים מהפריפריה, מדימונה, מערד, מירוחם וגם מבאר שבע. אנחנו מעסיקים בני מיעוטים גם בתפקידי ניהול ובתעודה ההנדסית הניהולית שלנו יש חמישים אחוזים נשים.

תעשייה בעיניים שלי, ובטח תעשייה כבדה, היא כמעט ציונות, בטח כשזה מגיע למקומות כמו הפריפריה. תעשייה היא כוח מניע אדיר, מעסיקה כמות ענקית של עובדים שעובדים מאוד מאוד קשה. המפעל שלנו, אבל גם המפעל בצפון, אלה מפעלים שעובדים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. בשנת 2016 הוצאנו סחורות בלמעלה משניים וחצי מיליארד שקלים. חיפה כימיקלים היא חברה מצליחה כבר חמישים שנים. היא התחילה מפטנט ישראלי.

אני מייצגת את ההנהלה אבל כנראה, אולי בגלל הזמן, אני בעיקר מייצגת את העובדים. יכול להיות שנעשו טעויות, אני בטוחה שגם מצד הממשלה וגם מצד הנהלת החברה, אבל כרגע זה כנראה לא משנה כי צריך לתת פתרון ופתרון צריך להיות פתרון לעכשיו. אנחנו לא יכולים לעצור את החברה. כל הסיסמאות האלה שאומרים העיקר הם העובדים, זה לא עוזר לנו. המפעל בצפון כמו המפעל בדרום הוא מפעל שהליבה שלו הוא שלושה מפעלים שעובדים בטור. המפעלים האלה עובדים אחד אחרי השני. חומרי הגלם העיקריים שלהם הם אמוניה ואשלג. בלי אמוניה המפעלים האלה לא יוכלו לייצר, לא יום ולא יומיים, ואז שני המפעלים, צפון ודרום, סוגרים ומדוממים את המפעלים האלה. אפשר לדומם לתקופה מאוד קצרה, אבל ברגע שמדוממים לתקופה ארוכה, הנזק גם מבחינת העובדים - - -

אתם פשוט עושים סוג של נוהל שכן לעובדים. אני פשוט בהלם ממה שאת אומרת. אתם פשוט משתמשים בהם כמגן אנושי לחוסר האחריות שלכם. את מאוד נחמדה, אבל ההנהלה גילתה חוסר אחריות ועכשיו משתמשים בעובדים באופן לא הגון. פשוט נוהל שכן. אני מצטערת.

אם מחפשים את האשם, אין לי בעיה להגיד שאני אשם.

כן.

אבל זה לא יעזור לעובדים.

אתם יצרתם את הבעיה. נתנו לכם מספיק זמן להיערך.

ההנהלה אשמה.

בואו לא נדון בעבר. בואו נדבר על העובדים.

ההנהלה אשמה. נדב שחר.

סגן השר, זאת לא צורה. אני מבקש. יעל, זאת פעם שנייה שאני קורא לך. עוד לא לסדר אבל קורא לך.

יש הזדמנות אחרת אבל לא עכשיו. זה לא מקדם אותנו לשום מקום.

אבל הם צריכים לעשות משהו.

אני יודע. הם אמורים לתת חלופות.

בבקשה, תסיימי את דבריך.

אני רוצה להסביר. נכון שהמכרז נכשל והוא נכשל בנובמבר ואכן הוא נכשל בגלל מחירי גז ומחירי אמוניה. אנחנו מוכנים כבר עכשיו לצאת מכאן ולחתום על כל ההצעות שאמרתם, של ה-720 מיליון שקלים כסיוע. אנחנו לא מכירים את המספרים האלה.

ב-1 לפברואר, עת הייתם צריכים להסכים, לא הסכמתם וזה ממש חבל.

בסדר, אבל עכשיו הם רוצים להסכים.

כל השקרים וכל דברי הבלע. רוצים להשתמש בעובדים.

לא, אני לא רוצה להשתמש בעובדים.

שמענו פעם ראשונה משהו בקשר לפתרון. תנו לה לדבר. תנו לה לסיים את דבריה. אני מבקש, אף אחד לא יפריע לך. מעכשיו אני מתחיל להוציא גם חברי כנסת וגם סגן שר. פעם ראשונה אני אעשה תקדים בהיסטוריה.

המדינה קיבלה החלטה לסגור את המפעל. דרך אגב, המכרז המקורי, ההחלטה הייתה שיצא מכרז, הוא היה אמור להיסגר ב-2016 וכחלק מהמכרז המפעל או המסוף היה צריך להמשיך לעבוד עד 2020 או 2021, עד לסיום מאה אלף טון האמוניה.

עכשיו יש החלטת בית משפט.

עכשיו יש החלטה ואנחנו מכבדים אותה.

מה העמדה שלכם היום?

הגשנו עשר חלופות. לטווח הארוך ברור לנו שצריך להיות מפעל. לטווח המיידי, אנחנו צריכים חלופות - - -

הגשתם?

כן.

למי?

הגשנו חלופות.

באנו להבין.

אני אסביר. הגשנו חלופות. היה דיון במסגרת המתווה הלאומי והוחלט להתקדם עם חמש. קיבלנו אישור להגיש עד אמצע אפריל את כל הפרשות הטכניות כולל הסיכונים והזמינות. אנחנו מגישים את זה היום, הרבה לפני אמצע אפריל. יהיה את כל החומר.

מה שאני מבקשת, בגלל שמדובר כאן בעובדים, ב-3,000 עובדים, מספר שלא מתקבל על הדעת, 1,500 עובדים, אלה אנשים שאנחנו מכירים אותם עשרים שנים. בשבילנו זאת סיטואציה שכמעט בלתי אפשרית. אני מבקשת, אנחנו נגיש היום את כל החלופות ברמה הכי יסודית שאפשר. אני מבקשת, כמה שיותר מהר לשבת, לקרוא לנו. אם צריך לעשות דיון, אנחנו נעשה דיון. אין לנו שום מטרה להתנהל על גב העובדים. הסיוט הכי גדול שלי ושל מי שהקים את המפעל בדרום הוא לסגור את המפעל הזה. אני לא רוצה להיות בסיטואציה הזאת.

אף פעם לא חשבתם שתגיעו לנקודה הזאת?

שוב, יכול להיות שחשבו ויכול להיות שלא חשבו. המכרז נכשל בנובמבר.

אם אתם לא מסוגלים, ילאימו אתכם.

אני מבקש מראש העיר דימונה, ידידי בני ביטון. אחריו ידבר ראש עיריית ערד ואחריו חברי הכנסת ולנציגי העובדים.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה להודות לך וגם לקולגה שלי, למאיר כהן, לשעבר ראש עיריית דימונה, על שיזמתם דיון כל כך חשוב. אני מתבייש שאני שומע את הדיון הזה ואני כבר קרוב לחודש מתעסק יחד עם האדון שיושב כאן לידי, יחד עם כל העובדים, יחד עם כל השרים והגעתי לראש הממשלה ועצרתי את ישיבת הממשלה ביום חמישי יחד עם יהודה שישב אתי בלשכת ראש הממשלה. אני חייב לציין כאן לטובה את השר זאב אלקין שלא נמצא אתנו כאן. באמת, המשרד להגנת הסביבה מוכן ללכת לקראת כל הסיפור הזה אבל לצערי הרב אני אומר שאתם אשמים. הנהלת חיפה כימיקלים אשמה. לקחתם את העובדים שלכם כבני ערובה ושום דבר לא יעזור לכם. ישבתי גם עם ראש הממשלה, גם עם זאב אלקין , גם עם אלי כהן וגם עם שר האוצר.

אדוני היושב ראש, לטווח הרחוק יש פתרון. יש פתרון ממשרד האוצר. היה מכרז שלא היה מכרז טוב וצריך להגיד את זה, שמדינת ישראל לא שמה מספיק כסף. 26 אחוזים, לא מספיק. כל יזם שרוצה להקים מפעל יכול לקבל באופן אוטומטי 26 אחוזים להקמת מפעל. זה לא מספיק. כחלון יחד עם המנכ"ל שלו אמר לי שהם מוכנים להגדיל את המענק. הנה, אני אומר את זה בפעם הראשונה.

אגב, המפעל רוצה ארבעים אחוזים.

נכון. 14 אחוזים, מדובר על 150 מיליון שקלים, אם אתם רוצים לדבר על נתונים ומספרים. אני לא מדבר על הטווח הרחוק. אני מדבר כרגע על מה אנחנו עושים מחר בבוקר. העובדים נמצאים שם ונעצרים שם. לא יעזור לאף אחד, אדוני היושב ראש, צריכה להתקבל החלטה ביחד לגבי החלופות שאמר כאן המנכ"ל.

אני אגיד את החלופה שהיא קשה מבחינה מדינית. הייתי מעורב בה ודיברתי גם עם שגרירת ירדן וגם עם סגנית שרת החוץ בנושא ירדן. זאת לא בעיה קלה. ראש הממשלה יגיע מסין והתחייב ביום ראשון יחד עם אלי כהן, איך שהם נחתו בסין, הוא התקשר אלי, גם אלי כהן, ואמר שאנחנו נכניס את ראש הממשלה ונערב אותו בקטע הזה, אבל אני לא רואה את זה במיידי. זו החלופה הטובה ביותר, ירדן, והמהירה ביותר שאפשר לבצע אותה מחר בבוקר.

החלופה השנייה, איזוטנקים והאניות הקטנות. אדוני מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, זאת חלופה טובה, זאת חלופה מיידית, זאת חלופה שאנחנו צריכים לתת אתה פתרון מיידי. עד שנקים את מפעל האמוניה, ייקח בין שנתיים לשלוש שנים. צריך להסתכל לעובדים בעיניים ולהגיד להם.

רבותיי, דימונה נמצאת באחת מהתקופות היפות שלה. אני אומר לכם שבשלוש שנים בניתי שמונה מפעלים חדשים, הוספתי אלף מקומות עבודה. אנחנו בונים 21 אלף יחידות דיור. אין שתו לי, בכו לי, אכלו לי. אנחנו נמצאים בהתפתחות אדירה. לא יכול להיות שאחרי מה שעשינו בשלוש שנים, אנחנו נחזור לאבטלה. היינו ב-16 אחוזים וירדנו בחמישים אחוזים. מאיר התחיל בסיפור הזה של מיתוג העיר ואני ממשיך אחריך אדוני ראש העיר. אנחנו לא מסכנים. אנחנו מצוינים. יש מערכת חינוך מצוינת בעיר הזאת, יש התפתחות אדירה גם בדימונה, גם בירוחם וגם בערד.

אני מבקש ממך אדוני היושב ראש, אתה גם חבר הקואליציה, אתה חבר של שר האוצר, אתה מהמפלגה שלו וגם של אלי כהן, ואני חבר הליכוד, ואני אומר שביחד נסיים את הביזיון הזה. אנחנו לא נחזור לאחור. אני מבקש שתושיב את כולם ביחד ויתקבלו החלטות ולומר איך אנחנו משאירים ונותנים לעובדים האלה פרנסה. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה. ראש עיריית ערד.

אני מצטרף לקריאה של חברי וידידי בני ביטון. האזור שלנו כולו באמת נמצא בתנופה ולא יכול להיות שעכשיו מהלכים אימים על העובדים ומשתמשים בהם. אני ישבתי כאן ואני חייב להגיד שהתביישתי. התביישתי לשמוע. זה לא משנה כבר מי אשם, הנהלה, ממשלה, כי בסוף יש את העובדים. אנחנו מדברים כאן על מאות עובדים ועל אלפי עובדים במעגל השני והשלישי ואסור לנו להגיע למצב הזה.

אני מבקש מהוועדה הזאת שתהיה החלטה, הצעת החלטה אופרטיבית. שמענו כאן, יש קונצנזוס, כולם מסכימים אבל אין פתרון. צריך לצאת מכאן עם איזושהי הצעת החלטה שאומרת שתהיה בחינה אמיתית של חלופה לטווח הקצר. לגבי הטווח הארוך כולם מסכימים. מישור רותם זה בסדר. הכול בסדר. יבנו את המכרז אבל מה קורה בשנתיים הקרובות? חייבת לצאת מכאן הצעת החלטה שאומרת שיש פתרון לטווח הקצר לעובדים האלה ואחר כך נבוא חשבון עם האשמים. בעוד חמישה ימים נגמרת אספקת האמוניה למפעל והעובדים הולכים הביתה ואני ובני ומיכאל ורובי נצטרך להתמודד אתם ולא אתם.

אני קורא כאן לכולם להצטרף לאמירה שמוצאים פתרון לטווח הקצר. שמענו שיש חלופות וצריך לבצע את זה.

כולם מצטרפים אבל זה כן משנה מי אשם כי זה מראה משהו על תום לב.

אבל לא כאן. לא עכשיו .

זה לא במקום. כולנו הגענו לכאן כדי למצוא פתרונות אבל זה כן משנה מי אשם וההנהלה אשמה.

תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

אדוני היושב ראש, כמו שאתה יודע אני קרובה לעובדי רשות השידור ונלחמת את מלחמתם אבל אני חייבת להגיד שאני חשה צרימה נוראית מזה שהגורל של עובדי רשות השידור, שהם יקרים ללבי, פותח את הכותרות הראשיות של העיתונים, כולם מתעסקים בזה, כל המערכת הפוליטית, ו-1,500 עובדים באמת לא מעניינים אף אחד. אלה עובדים סוג ב' לעומת עובדים סוג א'? לא שהם לא נפגעים חלילה, אבל משהו כאן משובש לחלוטין. אנחנו מדברים כל הזמן על חלופה מסוכנת, לא חלופה מסוכנת, אבל חלופה מסוכנת זה 1,500 עובדים שהולכים הביתה. זאת החלופה הכי מסוכנת שיכולה להיות. הם מופקרים לחלוטין. העובדה שעכשיו יושבת כאן ועדה בהרכב מלא, זאת הפעם הראשונה שזה קורה וטוב שכך. אפשר גם לייצר איזון בין גורל העובדים לבין איכות סביבה והעובדה שמכל האמוניה סגור, היא עובדה מוגמרת וטוב שכך. פסק בית המשפט, פסקה הוועדה וכן הלאה.

אמנם הדברים נאמרו כאן בצורה בוטה, אבל אני מסכימה עם סגן השר. יש לנו כאן מנכ"ל מפעל, נדב שחר, שארבע שנים הוא יודע שהוא צריך למצוא פתרון והוא לא מוצא. למה הוא לא מוצא? כי הוא רוצה להגיע לדקה התשעים והוא רוצה להשתמש בבשר העובדים כבשר תותחים ודוחף אותם קדימה והוא משתמש בהם כקלף מיקוח כדי להיטיב את התנאים שלו.

המכל הזה היה באמת תרנגולת שמטילה ביצי זהב. החלופות עכשיו הן פשוט קצת יותר יקרות. זה כל הסיפור.

ימשיכו להרוויח.

ימשיכו להרוויח אבל ירוויחו פחות. הם מחזיקים, אני לא אגיד מדינה שלמה כי מדינה שלמה לא כל כך מתעסקת בזה, אבל הם מחזיקים 1,500 עובדים כבני ערובה.

זה מגעי ל-10,000 עובדים.

נכון. אלה ספקים וכולי.

זה אזור שלם.

כל החלופות שאנחנו מדברים עליהן, כמו שכבר נאמר כאן על הפער של השנתיים-שלוש הקרובות עד שתהיה החלופה שמקובלת על כולם וגם תביא שגשוג לדימונה ותייצר עוד מקומות עבודה, והאחריות חלה על שניים, גם על ההנהלה וגם על המדינה. אם יש שתי חלופות שכרגע נראות רציונאליות כמו האניות הקטנות וכמו ירדן, הן צריכות להיות לאלתר ואנחנו צריכים לצאת מכאן בתביעה מהממשלה ובתביעה מהבעלים ולא להרפות.

אדוני היושב ראש, אנחנו ערב חג, אנחנו עלולים להיות כאן עדים לעוד מהלך כמו שקרה ברשות השידור, של פתיחה וסגירה כי יכול להיות שזאת משאת נפשם של הבעלים לסגור את המפעלים עכשיו ולהגיד, מה לעשות, אין אמוניה, אין עבודה, לזרוק את כולם הביתה ואחר כך להביא עובדים בתנאים אחרים.

אי אפשר. זה לא ריאלי. אי אפשר לעשות את זה. להכשיר עובדים לוקח לנו שנתיים-שלוש.

אתם יכולים להיפטר מהעובדים האלה. אתם משתמשים בהם ואתם סוחרים בהם.

זה לא נכון.

ארבע שנים ישבתם באפס מעשה.

היה מכרז שנכשל.

אנחנו משלמים את המחיר. אנחנו, העובדים.

חברים, אני מבקש.

למרבה הצער, באמת למרבה הצער, בסוף חלק מהפתרון הוא העובדה שאנחנו נעשה כאן רעש ציבורי מאוד מאוד חזק. זה חלק מהפתרון. אין מה לעשות. כל עוד אתם נדחקים לכותרות האחוריות של העיתונים.

גם לא באחוריות.

גם לא באחוריות. בכותרת ראשית רשות השידור והתאגיד וכלום עליכם.

כלום. פחדו לשים את התמונה שלך ושלי ביחד והמבין יבין.

חלק מאוד גדול מהקרוב הוא להשאיר את זה כל הזמן בכותרות. זה נשמע ציני. אני מתנצלת שאני אומרת את זה אבל זה העניין. לכן אדוני היושב ראש, אני מפצירה בך, בוא לא נרפה, בוא נצא מכאן בהודעה מאוד חדה ומאוד בוטה כולל אולטימטום לממשלה, כולל אולטימטום לבעלים, כי כולנו מתכנסים תחת הרצון העז שחס וחלילה - - -

הדיון הזה יכול היה להיות גם בוועדת הכלכלה אבל לא התקיים, גם בוועדת הפנים אבל לא התקיים וגם בוועדת הכספים שגם שם הוא לא התקיים.

אתה צודק.

אני מודיע שאם צריך לקיים דיונים נוספים בפגרה, אני מתחייב לעשות זאת.

כן. כל יום.

אבל תנו להמשיך את הדיון.

טלי, בבקשה, כיוזמת הדיון.

תודה רבה אדוני היושב ראש, חבריי ראשי הרשויות, סגן השר, חברי הכנסת. אכן יזמתי את הדיון במליאת הכנסת והתלבטתי מאוד חזק האם ללכת לוועדה או ללכת למליאה. אמרתי שיש שתי אופציות. במליאה יש מצב שכל המדינה שומעת אותנו, וזה מה שהיה חסר לנו בתחילת המאבק. אף אחד לא שמע על כך שיש בעיה, חוץ מהפלאפון שלי שמפוצץ בהודעות וכנראה לא רק שלי אלא של כל חברי הכנסת, אבל זה לא מספיק. המדינה לא צועקת. מהצד השני ידעתי שכאן בוועדה תהיה לכם אפשרות להביע את עמדתכם ולשמוע מה בכלל הולך כאן, מי אשם כאן, מה שאני פחות אוהבת בשלב זה לדבר על מי אשם. למה? כי אני חושבת שיש לנו היום מטרה משותפת.

למי אנחנו מפנים את הדברים? אם זה לממשלה, אתם הזרוע של הממשלה. אתם חברי כנסת מהקואליציה. אלא אם כן יש כתובת אחרת. למי אנחנו משמיעים?

את מפריעה לי.

זאת נראית לי הצגה.

אנחנו משמיעים.

אבל למי? מי אתם רוצים שישמע? אם זה שר האוצר, תרימי לו טלפון.

אדוני, אני מבקשת להמשיך.

זה הזוי.

אורלי, אני רוצה להגיד שלקחתי על עצמי אש ואת הולכת עכשיו ותופת אותי. על מה את מדברת?

אני לא תוקפת. אני שואלת למי אנחנו רוצים להשמיע את הדברים.

זה שהיום מתקיים כאן דיון.

זה שהאופוזיציה אומרת את זה, כי לנו אין קו ישיר לשר האוצר. אבל לקואליציה יש את הכלים. תשתמשו בהם.

מה את אומרת?

אנחנו אמורים לבוא ולהעלות את זה לסדר היום. אתם אמורים לספק את הפתרונות. אתם יושבים על הנתונים, אתם יושבים על הכספים, הפתרונות בידיכם. אנחנו כאופוזיציה יכולים לזעוק זעקות. אתם צריכים לספק פתרונות. נקודה.

אורלי, את עושה טעות עכשיו. את מכוונת את הדיון לא למקום הנכון. את עושה עכשיו טעות.

חברת הכנסת אורלי לוי, אני מבקש.

סליחה.

אני אומרת שבעיני אנחנו צריכים עכשיו לאחד כוחות ולא להתחלק להנהלה ולעובדים, למרות שנכון שיש לנו על מי לכעוס. נכון, יש לנו על מי לכעוס. זה הצד שלכם. הצד השני הוא שאם אתם חושבים שהיום שר האוצר לא נמצא כאן או שר הכלכלה לא נמצא כאן, ולכן הם לא מודעים לבעיה, אתם טועים.

אבל נמצא כאן מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה וסגן השר ואף אחד מהם לא הביא פתרון. אפילו לא ישבו אתם.

אל תתייחסי.

אני לא רגילה לא להתייחס לחברי כנסת.

זה לא סוד שנפגשתי עם שרון עוד לפני העלאת הנושא גם במליאה ושמעתי את החלופות שלכם. היום מאוד התאכזבתי לשמוע מסגן השר להגנת הסביבה שהם עדיין לא ראו את החלופות ולא הייתה להם אפשרות לשקול האם החלופה מתאימה או לא. זה לא מקובל עלי. אנחנו צריכים עכשיו לרוץ ביחד, אין לנו אפילו דקה אחרי הישיבה, לכל הארגונים האלה וחבל שהגענו למצב כזה שאנחנו לא שקלנו את זה עוד לפני חודש וחודשיים.

אני חוזרת ואומרת שאין היום שר בממשלה שלא מכיר בסוגיה הזאת ולא מכיר בבעיה הזאת ולא רוצה לעזור לכם, גם אם זה לא מופיע בכותרות הראשונות של העיתונים. איך למצוא פתרונות, אנחנו זקוקים כאן גם לעזרת ההנהלה. אתם צריכים עכשיו מהר להגיש את כל העבודות שלכם כדי שהממשלה תוכל לבצע בדיקה ולהחליט על איזו חלופה ללכת. אם אתם לא מגישים, אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.

זה מוגש היום. זה היה אמור להיות מוגש עד אמצע אפריל.

המשרד להגנת הסביבה מכיר את החלופות.

הדבר האחרון. המשפט האחרון שאני רוצה להגיד זה לגבי הפגיעה בעובדים האלה. אנחנו חווינו סגירת מפעלים בדרום. זאת מכה.

גם בצפון.

אני מדברת על מקום בו אני חיה. הפצע שנשאר אחרי סגירת מפעל הוא פצע לשנים רבות קדימה. תסתכלו על הגיל של האנשים האלה. כאן אני אומרת משפט למדינה, מה שאמרתי גם לשר האוצר. הכסף שתצטרך להשקיע היום בזה שהמפעל הזה ימשיך לעבוד הוא כלום לעומת מה שתצטרך להשקיע כשהאנשים האלה יישארו בלי עבודה. תודה רבה.

אליהו אלבז, יושב ראש ועד העובדים, בבקשה.

יושב ראש ועד עובדים חיפה כימיקלים צפון. חבר'ה, מישהו כאן התבלבל. תפנימו. אני אומר לכם שזה צעד מתוכנן מראש. אני לא רוצה להיות שבוי של ההנהלה. אני לא רוצה להיות שבוי. אני מפוטר לשעבר עם שישה ילדים, עשו עלי כבר סיבוב. ארבעים שנים בחיפה כימיקלים ואני אראה לכם את התלוש. שלא תתבלבלו, 6,200 שקלים. הקטע הזה שיש חלופות, אני לא הולך לחדש לאדון המכובד הזה, קטונתי מלהגיד לך. יש חלופות. הבעיה היא היכן הכיס היותר עמוק אליו תיכנס היד. המפעל מרוויח והוא ימשיך להרוויח. אני אומר לכם שהוא ימשיך להרוויח גם אם הוא יוציא קצת כסף.

פחות.

לא קרה כלום. לא קרה שום דבר. הוא ירוויח קצת פחות אבל תהיה כאן פרנסה לאנשים. אתם כאן, חברי הכנסת המכובדים ו כל הוועדות, צריכים לדאוג שאם אתם הולכים לחתום ולתת לבעל הבית כסף, שזה יהיה מותנה בכך שלא יעבירו את המפעל, שלא יסגרו בצפון, כי גם באזור שלי מדברים. אדוני מהדרום, מדימונה ומערד, גם אני בא מהצפון, אני בא מעכו, ואין הרבה מקומות עבודה בעכו. אין בשלומי, אין בצור שלום, אין בביאליק ואנחנו לא חוגגים שם. עובדים אתנו חבר'ה מטמרה עשרים ו-25 שנים ואין להם לאן ללכת. אתם צריכים לדאוג שאם אתם נותנים שקל אחד, יהיה במשולש ממשלה, הנהלה ועובדים. לא יזיזו אותנו הצידה. אתם צריכים לשמור עלינו. אני לא רוצה עוד פעם להיות מפוטר. כבר הייתי בסרט הזה ויש עוד הרבה אנשים שהיו בו.

דיברת ממש לעניין.

רק לא להזניח אותנו.

תודה. יהודה פרץ.

יהודה הלך לשחרר את העובדים שלו ואנחנו ביחד עם יהודה מודים לכל החברים.

אני אב שכול. לפני ארבעה חודשים שכלתי את בני הבכור. אני עובד בחיפה כימיקלים 15 שנים. אני שומע את כל השיחות ביניכם. מדברים על אמוניה. ארבעים שנים המכל עבד והכול היה בסדר, פתאום קם איזה ג'וק אחד אצל ראש העיר שהחליט שלא צריך את המכל הזה. לעזאזל המכל הזה. ארבעים שנים הוא עובד.

אל תיכנס לזה.

מותר לו להגיד מה שהוא רוצה.

אני עובר טרגדיה שנייה. אני לא יודע אם מישהו יקלוט אותי. במפעל הזה החזיקו אותי כאב שכול. אני לא מתפקד נפשית ולא גופנית וזה המקום היחיד שאני יכול להיעזר בו ולהמשיך קדימה בחיים. אני שומע את כולכם מדברים וזה מאוד מרגש אותי שאתם מנסים לעזור אבל אני קם מחר בבוקר בוודאות שאין לי לאן לחזור. אין לכם כרגע פתרונות. אני יודע אני עוזב את הוועדה הזאת ולפני פסח אני מפוטר. המכתבים מוכנים והם על השולחן ואתם מדברים על שטויות. זה הקיום של החיים שלנו.

שרון, המכתבים מוכנים?

הם מוכנים. אני אומר בוודאות.

אני רוצה לשמוע את שרון.

היא אומרת לא.

אני יודע בוודאות שאני הולך הביתה כי אין פתרון. עד שתפעילו את הזמינות הזאת, ביום חמישי יסתיים כל המהלך לסגירת המכל ולהכניס אותו לאוורור כאשר בהתחלה ישביתו אותו. זה יהיה תהליך ואז יוצאים לחופש כאשר מהחופש בטוח לא נחזור. אנחנו נכנסנו לטרגדיה שנייה של החיים. אצלי אישית, טרגדיה אישית. אותי לא מעניינת ההנהלה אלא המדינה צריכה לספק לי את מקום העבודה. פעם שנייה לא יקבלו אותי. אני אהפוך להיות נטל על המדינה במקום שאני אשלם מס הכנסה. אני מקבל 6,000 שקלים נטו. הנה, אני לא משקר. אני מפרנס שתי משפחות, את הבת שלי שנשארה בבית.

יעקב, תודה.

אדוני היושב ראש, ההנהלה הוציאה חומר החוצה.

המכתבים לא מוכנים ושום דבר לא מתוכנן.

אני הולך הביתה. בוודאות.

עלתה כאן שאלה ואני מבקש התייחסות של סמנכ"ל כוח אדם. יש מכתבי פיטורים בדרך?

הכוונה של חיפה כימיקלים היא לא לפטר אף אחד. אנחנו רוצים להמשיך לעבוד. המכתבים לא מוכנים, אין מכתבים, אין שום דבר.

אני רוצה להגיד משהו מאוד פשוט. כבוד היושב ראש, אם יורשה לי עוד משפט. משוואה פשוטה. בלי אמוניה, אין חיפה כימיקלים. זאת עובדה מוגמרת. זאת לא שאלה ולא לדיון של אף אחד. זאת עובדה. החלופות הוגשו במנחה לאומי, היה לפני כן מכרז להקמת מפעל אמוניה שבסוף כשל והחברה חשבה ורצתה לקנות אמוניה מאותו מיזם שיוקם שלא הצליח בסופו של דבר. לפני מספר חודשים נתקלנו בעניין הזה.

איך קרה שהוא נכשל?

אני לא יודע. אני לא הייתי אחראי למכרז. אני לא הוצאתי את המכרז. מי שהוציא את המכרז, זאת המדינה. אגב, החברה השקיעה - - -

למה לא ניגשתם למכרז?

חבר'ה, זה לא הזמן.

למכרז הם לא רצו לגשת.

הם גם לא הסכימו להתחייב.

המכרז הוא של המדינה.

אם לא תאפשרו לאנשים להתבטא, לא תדעו ותצאו עם הידע המועט שהיה לכם לפני שנכנסתם. תסיים בבקשה את דבריך.

כפי שאמרתי, היה מכרז שבסופו של דבר לא צלח. זאת עובדה מוגמרת. לכן לא הוקם מפעל אמוניה. אנחנו נתקלנו בעובדה הזאת לפני מספר חודשים ואגב, החברה השקיעה מאה מיליון דולר שמר בני ביטון ציין שאנחנו מגדילים את התעסוקה בדרום. חיפה כימיקלים דרום ששרון היא המנכ"לית של החברה שם, מספר העובדים גדל בשלושים אחוזים בארבע השנים האחרונות כאשר המכרז כשל. אני לא חושב שזאת חברה שמשוועת למות ולא רוצה לא להעסיק עובדים או לפטר עובדים ולהכין את המכתבים בשביל מניפולציה. כל העניין כאן הוא להמשיך לעבוד. צריך חלופות, לקבוע דד ליין ולהמשיך לעבוד.

למה אתם לא רוצים לעבוד? חשבתם שבזה שאתם משתמשים בעובדים ייתנו לכם להמשיך?

אנחנו לא משתמשים בעובדים.

אל תמרח אותנו.

חברים, אנחנו כבר שעה מקשיבים לכם. בבקשה להקשיב לאנשים שבאו במיוחד ועזבו את הכול. אני מהקואליציה ואני לא חבר בוועדה אבל מתוך כבוד והערכה באתי לכן כי אני אתכם ואני מבקש שתשמעו אותי עד הסוף.

אדוני היושב ראש, אני קודם כל מברך אותך ומברך את מאיר על הדיון החשוב הזה אבל אני רוצה להזכיר לך שאנחנו שנה שלמה מתעסקים עם מתקן האמוניה ום מפרץ חיפה. אני כיושב ראש ועדת המשנה ביקרתי במפעל, ישבתי עם המנכ"ל, הייתי שם והזהרתי וראיתי דוחות משנת 2003 לפיהם המתקן הזה הוא מסוכן ואם יתפוצץ חס וחלילה, יקרה אסון גדול מאוד. ישבנו עם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה שעושה עבודת קודש ושמענו. היחידים שלא רצו להקשיב ולא רצו לשמוע ולא רצו לנקוף אצבע ולעשות משהו, זאת הנהלת המפעל שניצלה את העובדים ושמה אותם בני ערובה במתכוון והיא זו שטרפדה את המכרז.

כאשר התחילו לדבר על המתקן אני הייתי אצל שר האוצר שאמר שיש 430 מיליון שקלים כדי להקים את המפעל ואם יחסר כסף ויש עוד בעיה לתת מענק, אנחנו נפתור את הבעיה. אחרי שראה שמטרפדים את המכרז, הוא אמר שאנחנו לא נילחם אלא ניתן 720 מיליון שקלים. ההנהלה הזאת פשוט ניצלה את המדינה שנים רבות, ניצלה את העובדים, קיבלה מאות מיליוני שקלים כתמיכה ממדינת ישראל והיום היא שמה לנו את העובדים מול העיניים כדי שישברו אותנו.

אין חוק. אם היה חוק שברגע שמלכלכים או עושים בעיה ועושים סיבוב על האנשים הפשוטים האלה, היו מחזירים את כל המענקים והיו הולכים לבית המשפט, אם היינו אירופה, מדינה מתוקנת, ההנהלה הייתה נכנסת לכלא. בגין מה שנעשה לאזרחים.

מה קורה לנו? אנחנו באים לכאן וטוחנים מים. אני מכבד, דיון מעולה, כל הכבוד, אבל השאלה מה אנחנו יכולים לעשות להנהלה הזאת שממשיכה להתעמר באנשים, ממשיכה לשים אותם מול העיניים שלנו. אני ביום שישי, ביום המנוחה שלי, הבאתי את הנהלת העובדים אלי הביתה וישבנו אתה. שלוש פעמים ישבתי בחודש האחרון. לא יצאנו לכותרות כי אנחנו לא מכניסים כותרת לעיתון אלא מחפשים לפתור לכם את הבעיה אבל אתם הייתם צריכים להפגין מול ההנהלה, מול המנכ"ל ומול מועצת המנהלים של המפעל כי הם אלה שמתנהגים אתכם כחזירים. כך הם מתנהלים אתכם. אני הקשבתי לכם. שלחו אתכם להפגין מול סגן השר, מול שר האוצר, אבל האנשים האלה עמדו לצדכם.

איפה היה יושב ראש ההסתדרות בכל הסיפור הזה?

אני לא עירבתי. אני יודע מה אני עשיתי עם הוועדה שלי ומה עשיתי עם החברים האלה. אני אומר לכם עוד פעם שלכם אסור לוותר. אתם חייבים להיות מאוחדים. אנחנו נעזור לכם ונהיה לצדכם. אני לא רוצה להרחיב כי תאמינו לי שכואב הלב על מה שנעשה. רק במדינה, ברפובליקת בננות, כמו אצלנו בארץ הדבר הזה קורה.

אני מנכ"ל עיריית חיפה. אני רוצה להגיד שלושה דברים. חיפה כימיקלים, תודה לאל, הוא מפעל שהוא בשוק הפרטי, מפעל פרטי שמעמיד את כל מדינת ישראל על קצות האצבעות שלה גם בכך שהוא שם את העובדים קדימה וגם בזה שהוא למעשה סיכן מיליון תושבים במפרץ חיפה במשך שנים.

דבר שני. אני מזמין אתכם לקרוא את דוח המומחים שבית המשפט העליון קיבל אותו כדוח מוכר. יש חלופות להביא אמוניה חוץ למכל. תקראו מה כתוב שם. אין שום סיבה לפטר עובד אחד. אני רוצה לחזור למה שחברת הכנסת יחימוביץ אמרה ואמרה בצדק רב. לא צריך לפטר עובד אחד. במשך תקופה שהם מדברים על בניית מפעל ייצור חדש, שנתיים-שלוש, יש אפשרות להביא אמוניה בכמויות קטנות. הזכירו איזוטנקים. חס וחלילה לא באנייה. אנייה יותר לא תביא אמוניה למדינת ישראל. אפשר להביא איזוטנקים. יש חלופות.

הם מחזיקים את העובדים שלהם כבני ערובה אבל לא צריך לפטר ולו עובד אחד, אלא הם במשך שלוש שנים ירוויחו קצת פחות. המפעל הזה, ובאמת הוא מפעל מבורך לכלכלה הישראלית, עוסק בייצוא וצריך שיהיו כאן עוד הרבה מפעלים כאלה. אבל אין שום סיבה שהמפעל הזה יפטר עכשיו עובדים. הוא יכול לעבוד עם אמוניה מיובאת ואיזוטנקים ותקופה מסוימת ירוויח קצת פחות. העובדים לא יכולים להיות כאן המגן האנושי.

אילן גילאון אחרון הדוברים מחברי הכנסת. הבטחתי שאם יהיה צורך, נקיים דיון גם בפגרה.

אדוני היושב ראש, הדיון יצליח והחולה ימות. אני יודע. אני מכיר.

אתה רוצה שנשמע עוד פעם מה ששמענו?

בוא נקבל החלטות.

עוד לא סיכמתי.

אני ארצה להתחיל מהדברים של ראש עיריית דימונה כי יש לי חשש שלא ישראל, לא שרון ולא אלבז מחר בבוקר יהיו רגועים יותר ויוכלו לתת יותר טוב את העיניים עם הילדים שלהם. צריך להבין ציר אחד שעובר כאן מעובדי רשות השידור לכימיקלים חיפה ואפילו למכללת הנגב, למכללת בן גוריון עליה דיברנו הבוקר.

זה מה שקורה, חברים, במקום שאנשים לא נחשבים לכלום, שהם פירורים על מפת שולחן. ברור שיש כאן חטיפה של עובדים. מי לא מבין את זה? מה כל המכולות שאתם שכרתם שם, מאות מכולות כדי לאחסן בתוכן? על מה אנחנו מדברים? הרי זה ברור שזה סיבוב. אדוני, הם לומדים את זה מהטובים ביותר משום שעיקרון של בני ערובה קיים בכל מקום. זה הציר. במקום שבנוי על עיקרון של מקסום רווחים וצמצום הוצאות, זה נגמר בהתעללות בבני אדם, בעובדים.

אני שמח מאוד שגם סגן השר אמר כאן שהזכות לעבוד היא עיקרון אבל אומר לנו כאן סגן השר צאו להפגין. אני לא צריך ממשלה כדי לצאת להפגין, אני לא צריך בכלל להפגין, אני לא מאמין במאבק, אני מאמין בזכות של כל אחד לפרנס את עצמו ואת הילדים שלו בכבוד וזאת חובה של מדינה גם אם זה עולה לה כסף.

יש כאן שני אמצעים בלבד אדוני שאתם אפשר להציל את המצב. שידע מי שרוצה לעשות סיבוב על העובדים כדי בעוד חודשיים לפתוח משהו אחר, שלא תהיה לו הרשאה לא לאמוניה אלא לייצר שמפו נגד קשקשים. זה חייב להיות ברור מעכשיו.

הדבר השני. אם הממשלה לוקחת אחריות, היא צריכה לדעת אולי היא בעצמה מפעילה את המקום הזה. הייתה מזמן צריכה להיות רשת ביטחון בשלבי הביניים האלה. פעם קראו לזה חדוות יצירה כשהיינו קטנים אבל היום לא משתמשים במושג הזה. חדוות יצירה היא ביטחון תעסוקתי, זאת היכולת להתפרנס בכבוד ולא יותר מזה. אז אתה גם אוהב את מקום העבודה שלך. אני בכלל לא רוצה להיכנס לדיון על המכל. לא המכל משנה. החובה של המדינה משנה. כאשר ממשלה אומרת לכם צאו להפגין, צאו להיאבק, אני אינני מאמין במאבק הזה. אנחנו חיים במציאות שיותר אנשים כל הזמן מקבלים פחות ופחות אנשים כל הזמן מקבלים יותר. הגרידיות והחמדנות היא החטא הגדול ביותר לפני הגניבה. התכונה המכוערת ביותר של בני אדם. זאת האטמוספרה, זאת האווירה אדוני, והיא מתחילה בראש הממשלה שמתנהל כמו פרות הבשן בתקופה מקראית ונגמרת בכל קריאייטיב שצריך לעשות יותר ויותר רווחים ולמקסם אותם על גב האנשים האחרים.

לכן העניין הזה הוא באחריות כוללת. הוא יכול להיגמר בכך שיכול להיות שהממשלה מפעילה את זה והיא עושה פריזון על כל העובדים, אין יוצא ואין בא, ולא משנה כרגע מה יקרה בהמשך ואיזה שלבי מעבר יהיו. אחרת, אני בהחלט חושש, עם כל הכבוד, שיש כאן סיבוב עם בני ערובה שהם בני ערובה קבועים, אלה שהם הכי חלשים, אלה שאין להם פה ואין להם מגן. אל תתפתו לחשוב שהמצב שלכם שונה מזה של רשות השידור ומזה של מכללת בן גוריון ומזה של כל אותם אנשים שהם לא נספרים כאן. ההבדל בגדול בתפיסות העולם במדינה הזאת הוא לא בין שמאל לבין ימין אלא בין מי שמסתכל על בני אדם כמטלה לאלה שמסתכלים עליהם כאמצעי. מה ששולט היום בכיפה, אלה אנשים שמסתכלים על בני אדם רק כאינסטרומנטים, כאמצעי, והדבר הזה יכול להיגמר שם, בתוך העולם הלא רחוק מכאן, בו יש 120 כפתורים.

לכן הפתרון נמצא כאן והכסף נמצא כאן. השאלה היא מהי האחריות שלנו. אני איש ממשל ואני אומר שתפקידה של מדינה הוא לתת לאנשים מקום לפרנסה. זה מה שהיא הבינה כשהיא הייתה מטומטמת ועשתה את כל השטויות שלה. את הדבר הבסיסי הזה היא מאוד הבינה.

אדוני, לא מדובר באלף או ב-3,000 או ב-5,000 עובדים. מדובר כאן בכל בן אדם, גבר או אישה, שבוכים בלילה ולא מסוגלים לתת עיניים עם הילדים שלהם. מדובר באנשים בגיל חמישים ומעלה שלא ייכנסו לשום מקום עבודה והם כבר בטוחים שההוצאה לפועל תבוא לקחת להם את הרהיטים מהבית. למי יש את האחריות הזאת? מי ימצא את מפלס החרדה הזה? זה מעמד חרדתי. אנחנו מדינה חרדתית שמישהו מהתל בנו וזה מתחיל בראש, במדיניות של חלוקה. עוני הוא תוצאה של חלוקה לא נכונה של עושר, לא של התגדרות בחברתיות. אלה קשקושים ושטויות. איך אתם מחלקים את האחריות, איך אתם מחלקים את העוגה.

סליחה אדוני שהארכתי.

אפשר היה להמשיך ולשמוע דברים מאוד מאוד מרתקים וחשובים אבל הזמן מאלץ אותנו לסיים את הדיון. יש לנו דיון נוסף קשה, נושא של מגן דוד אדום וארגון ההצלה ולכן אני נאלץ לבקש מכם סליחה, מכל מי שרצה לדבר ולא הספיק.

בשם הוועדה אנחנו פונים לראש הממשלה לקיים בשבוע הבא דיון דחוף בהשתתפות השרים הרלוונטיים, דהיינו, אוצר, כלכלה, הגנת הסביבה והעבודה. אני יודע ששם יש את הכוחות הנדרשים כדי למצוא את הפתרונות הטובים ויצאו עם החלטה מעשית, לא הצהרתית. כך נאמר במכתב שלנו לראש הממשלה.

כימיקלים חיפה, לא תצאו בלי כלום. הגיע הזמן שתגישו הצעות קונקרטיות שיהיו גם אמינות וגם יהיה ניתן ללמוד אותן, הצעות שאפשר להבין אותן ושגם מחייבות אתכם. יש לי הרגשה, אחרי הדיון הזה, שבאמת התחמקתם מאחריות.

הם צריכים להתפטר. הם לא עושים כלום.

אז מה הרווחת בזה שהם התפטרו?

חבר יקר, אני מכבד אותך, אבל אל תפריע.

אני חושב שכימיקלים חיפה חייבים לקחת אחריות גדולה יותר מכפי שמתועד עכשיו ולעשות כך שיהיו הצעות קונקרטיות שיגיעו למשרד להגנת הסביבה שאני חייב לציין לטובה גם מפני שישראל דנציגר הוא חבר שלי וגם בגלל שזה המשרד היחיד שעוד לקח אחריות למרות שיש תחומים הוא לא אחראי עליהם.

אני חושב שעל הממשלה לבחור על פי המלצות המומחים של המשרד את הדרכים הכי מקובלות כדי שמיידית יהיו פתרונות לעבודה של כל החברים שנמצאים היום במפעלים. אסור לנו שאחד מהם ימצא את עצמו ללא עבודה ולו ליום אחד. אני חושב שזאת תהיה פגיעה קשה.

הנקודה האחרונה. אנחנו בהתייעצות עם החברים, עם מאיר וגם עם המשרדים הרלוונטיים, נקיים דיוני המשך ללא מגבלת מועד, אם בפגרה ואם אחרי הפגרה בתקווה שנבוא לכאן ונקבל מכל אחד בשורות טובות.

חג שמח.

הישיבה ננעלה בשעה 12:37.