הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 482

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ט"ז באדר התשע"ז (14 במרץ 2017), שעה 12:45

הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

יעקב אשר

יעל לינדנברג - רפרנט תעסוקה אגף תקציבים, משרד האוצר

אבראהים כילאני - סגן ממונה אזורי על יחסי עבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מאיה טאוסיג - עוזר משפטי, משרד הכלכלה

רותי נתנאל - מנהלת השרות הסוציאלי, משרד הבריאות

רונית מנשה - עו"ס מדריכה בברזילי, משרד הבריאות

יערית שניידר - חברת ועדת מעמד האישה, לשכת עורכי הדין

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, נעמ"ת

סיגל סודאי - מנהלת אגף יחסי עבודה, איגוד לשכות המסחר

יעל פרואקטור - המשרד לשוויון חברתי

עירית ורונין - ממונה על תנאי שירות, המרכז לשלטון מקומי

מיכל וקסמן-חילי - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

דבי גילד-חיו - מקדמת מדיניות, האגודה לזכויות האזרח בישראל

אילנה נירנברג - עובדת סוציאלית קהילתית, עיריית דימונה

נרימה אוחנה - עובדת סוציאלית, עיריית דימונה

אלה לנמן - משמר מגדרי, עמותת "פנים חדשות"

ענת מימון

אתי שבתאי

אתי בן-שמחון

הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017, פ/3278/20 כ/688, הצעת ח"כ יעקב אשר

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום 14 למרץ 2017, ט"ז באדר תשע"ז. הנושא: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב.

הוא צריך לברך, כי זו הצעת החוק הראשונה שלו.

לא הראשונה, אבל ראשונה לקדנציה זו.

בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להודות לך, אדוני, על הדיונים האפקטיביים, ולהודות לצוות שלך, למנהלת הוועדה, במיוחד ליועץ המשפטית שמלווה אותנו באמת בצורה מקצועית, וגם אכפת לה כאילו היא עצמה הציעה את הצעת החוק הזאת.

במלה אחת. הצעת החוק בעצם באה לעשות צדק גם עם אלה שעובדות משרה מלאה שההגדרה של המלאה היא בעייתית, ולכן קבענו שזה יהיה לפחות שמונה שעות ביום, באופן ממוצע כמובן, כי יש היום הרבה מאוד מעסיקים, במיוחד בהייטק ובמקומות כאלה, שהיקף המשרה הוא לא כמו שהיה פעם מלאה – תשע שעות, ויש הרבה שנופלות בין הכיסאות ומאבדות את הזכות שלהן לאותה שעת הנקה, שזה דבר חשוב מאוד לאמא ולילד, ובכלל, לאשה שחוזרת אחרי חופשת הלידה. לכן, אני מבקש להעביר כמובן את החוק הזה היום, ולהצביע עליו בעזרת השם.

היה כאן נושא של הגדרה של השעות. אני רוצה להגיד את המהות, הגדרה, אני מסכים על הגדרה שהתכנסנו בה בסופו של דבר על 174 – מיד תקריא את זה היועצת המשפטית. הרעיון הוא בעצם כזה, שלא יהיה מצב, זאת אומרת, אין לי בעיה מבחינת הניסוח, רק אחת שהמשרה שלה בנויה בצורה כזאת שהיא עובדת שמונה שעות ביום, או לחילופין, כאלה שבמקום שמונה שעות ביום, עובדות שבע שעות ביום, ועובדות ביום שישי יום נוסף, שבעצם מביא אותן בסופו של דבר לכמעט משרה מלאה כהגדרתה שאין לה הגדרה, אגב, זו משרה מלאה שיש בה הרבה חילוקי דעות, היא תהיה זכאית לדבר הזה.

לכן, אני רוצה שזה יירשם לפרוטוקול, שהכוונה היא, שיש חודשים שיוצא פחות שעות, בגלל שיש פחות ימי עבודה – אם יש יותר חגים, או דברים מהסוג הזה. אנחנו מסתכלים על ההיקף באופן כללי, ולא לאותו חודש. אם יוצא מצב, אדוני היושב ראש, שיש שלושה, או ארבעה ימי חופש באותו חודש, אז היא תגיע לפחות מ-174 שעות - שלא יהיה מצב שיגידו על החודש הזה את לא מקבלת. זו המטרה, אני מקווה שהניסוח שתציע היועצת המשפטית, סוגר את הקצוות הללו.

שוב, אני חושב שזה צעד קטן, אבל צעד חשוב להרבה מאוד. אני כבר קיבלתי עשרות טלפונים מנשים שעובדות במקומות עבודה, בוא נאמר, לא ברשויות המקומיות או במקומות הללו ששם זה מוסדר על-פי חוק אחר, נכון, רשויות מקומיות זה מוסדר בצורה אחרת קצת, עם הסכמי עבודה שקיימים בשלטון המקומי. אבל אותם אלה שאין להם את הבית של השלטון המקומי, אם מדברים פה על אלפים של נשים שעובדות בחברות שונות, זה ייתן להן את הזכות הזאת של הארבעה חודשים הללו שיוכלו להקדיש יותר לתינוק שלהן, לעצמן ולקשר שביניהם. תודה רבה.

סליחה, אני רק רוצה לציין שמחר נקיים דיון בעקבות האסון שקרה היום ששרפו עובדת קופת חולים בחולון. מחר התקיים דיון דחוף על הנושא הזה בתשע בבוקר.

אני גם מצטרף לזעזוע על הדבר הזה.

צהריים טובים לכולם, אני עו"ד עירית ורונין, אני ממונה על תנאי השרות במרכז השלטון המקומי, המשמעות, על כל נושא של הסכמי שכר ועבודה. כמובן שהיוזמה מאוד מבורכת. וכמו שחבר הכנסת יעקב אשר ציין, יש פה עניין של החרגה של השלטון המקומי.

החרגה. אנחנו לא מחריגים בחוק את השלטון המקומי. הפוך, השלטון המקומי נותנים יותר.

לא. עובדים בשלטון המקומי עובדים על-פי חוקת העבודה, יש להם אפילו הסדר מיטיב. המשמעות היא, שבעצם עובדים המועסקים לפי חוקת העבודה. יש להם עד שנה שעת הורות, זה דבר אחד. אבל הניסוח הזה כן יוצר בעיה, כי יש למשל עובדים שמועסקים בשלטון המקומי שהיקף המשרה המלא שלהן הוא 120 שעות, שזה אומר, למשל, מדריכים לקידום נוער ובחינוך משלים, או עובדים סוציאליים, גם כן, שמועסקים 39. לכן לפי הנוסח הזה, כי כתוב פה: כנהוג במקום העבודה של העובדת, לפי הנמוך, זאת אומרת, שיכול פה להיווצר מצב של כפל הטבה, וזה לא מה שאני מניחה שאתם רוצים.

הכוונה בנוסח שיש שתי אפשרויות – או שמשרה מלאה זה כמו שנהוג במקום העבודה, שזה גם מה שהפסיקה היום קבעה לגבי משרה מלאה בתכנית השדרוג.

זה מה שאני מנסה להגיד.

או, אמרנו, שלא קשור למשרה מלאה. יש היקף משרה של 174 שעות חודשיות, שזה גם יחול לגבי אותן עובדות לפי הנמוך. כלומר, אם משרה מלאה שם היא 120 שעות, כמובן שזה מה שיחול, זה מה שנהוג במקום העבודה, וזה ההיקף הנמוך יותר.

זה פותר לך את הבעיה.

סליחה, אתם כותבים פה לפי הנמוך. זאת אומרת, שאם יש לעובדת לצורך העניין שמועסקת כמדריכה והיקף המשרה שלה 120 שעות, אז היא תקבל את שעת ההנקה, וזה יצור כפל, כי היא כבר עובדת שש שעות.

זה כבר היום החוק נותן את שעת ההורות הזאת למי שמועסקת במשרה מלאה.

כן, משרה מלאה אצלנו, למשל של עובדים מדריכים זה כבר שש שעות, זה לא שמונה שעות או שמונה וחצי שעות. כבר מראש יש הקלה, אז מהנוסח הזה משתמע שהיא תקבל, תעבוד גם קיצור שזה שש שעות, ובנוסף לזה, תהיה לה עוד שעת הנקה – זאת לא הכוונה.

זה לא המצב היום. אני לא רואה את השינוי מהמצב החוקי היום. כבר היום היא עובדת שש שעות, והחוק נותן לה שעה אם היא עובדת משרה מלאה. החוק היום סעיף 6(3) - - -

לא, בשלטון המקומי, משרה מלאה מוגדר 184 שעות, ולכן, אצלנו בעצם, בשלטון המקומי, וואנס, אתם אומרים, לפי הנמוך מבין השניים, יוצא בפועל שגם עובדים שיש להם כבר קיצור, הם יקבלו עוד קיצור, זאת לא הייתה הכוונה.

אני לא רואה את הבעיה בנוסח, אדוני.

משרד המשפטים יש לו תגובה להערה שהייתה פה מהשלטון המקומי?

אני מודה, שעד כמה שאני הבנתי, הפסיקה מדברת על דפוס העסקה במקום העבודה, והדפוס שאת מתארת שזו משרה מלאה של שש שעות, זאת אומרת, כשהיא לא ילדה, ולא מגיע לה השעה הזאת, כי היא עובדת שש שעות, מטרת החוק הזה היא לקבוע ולהבהיר, שבמקרה שהיא ילדה, מגיעה לה שעה פחות במשך ארבעה חודשים – זאת מטרת החוק, כשההנחה הייתה שהדפוס שאת מתארת, היא דפוס העסקה של משרה מלאה, כמו בפסק הדין שעסק במורים שדיבר על היקף משרה של 24 שעות שבועיות.

נכון. יש עובדים, עובדים סוציאליים.

אבל זה לא פוגע.

זה כן פוגע, כי זה נותן עוד שעה נוספת ממה שכרגע אנחנו נותנים.

לא.

זו השעה שקיימת היום בחוק, אנחנו רק מבהירים.

אנחנו לא נותנים בשלטון המקומי למדריכים שמועסקים שש שעות עוד שעה, דרך אגב.

כי זה לא משרה מלאה. אז גם היום 120 שעות, זה לא 174, אני לא מבינה איך זה יוצר בעיה.

כי המשרה שלהן מוגדרות כ-120 שעות, מהות שלה זאת המשרה המלאה, למרות שמשרה מלאה בשלטון המקומי זה 184 שעות.

נתקדם, תתני לנו זמן לעכל.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני רק רוצה להבין, בישיבה הקודמת הסכמנו על 176 שעות חודשיות, למה זה ירד ל-174?

פשוט החישוב נעשה לפי 22 ימי עבודה, אבל בדקנו וראינו שבחקיקה, בחוק שכר מינימום לדוגמה, החישוב הוא 21.66 לשני שליש, החישוב הוא פשוט 174 שעות לפי שמונה שעות ביום.

אני ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים, אני רוצה רגע לחדד פה משהו שיש בהצעת החוק הזו. למעשה, עד היום, כפי שאנחנו גם מנחים את המעסיקים כשפונים אלינו במסגרת הייעוץ המשפטי שהם גם מקבלים, מה שאנחנו מייעצים לעשות לגבי שעת הנקה, או שעת הורות כפי שהיא נקראת היום, זה לתת את זה למי שבאמת מועסקת במשרה מלאה, ולא למי שמועסקת במשרה חלקית. למעשה, אנחנו מעניקים שעה שלמה גם למי שמועסקת במשרה שהיא לא משרה מלאה.

אני רוצה להעלות פה את הנקודה שיוצא אם כך, שמי שמועסקת במשרה חלקית היא למעשה מתוגמלת יותר, כי כאילו מי שמועסקת שמונה וחצי שעות, נותנים לה רק שעה, ומי שמועסקת שמונה שעות, גם מקבלת שעה, זה מה שיוצא מכאן, כשלמעשה שתיהן צריכות לשלב בין עבודה ובית בדיוק באותו אופן, אז איפה פה ההיגיון?

למשל, לגבי מורות.

אני רוצה להסביר, קודם כל, כמו שאת יודעת, ונאמר קודם, יש בהסכמי עבודה במקומות אחרים, אם זה מורים, שזה בוודאי פחות, את לא יכולה להגיד שזו אפליה שמורה מקבלת פחות שעות וכו'. אני, בהצעת החוק המקורית שלי, הלכתי גם על חצי משרה, ובסופו של דבר, אחרי תיאום עם משרדי הממשלה, ירדתי מהנושא הזה, כי הסבירו לי שמי שבעצם עובדת חצי משרה, אז יכולה להרשות לעצמה, יש לה את השעות להיות עם התינוק. אני לא קיבלתי את זה במאה אחוז, אבל ירדתי מהעניין. למה שבע שעות? היה שמונה שעות. כי ההבדל היום בהרבה מקומות בין השמונה, תשע, יש משחק של הדבר הזה, שתיהן נקראים בעצם לא סטטוטורית, אבל שתיהן בעצם במשרה מלאה. במשרה שלוקחת מהבוקר עד הצהריים, אז זה כבר פחות משנה אם זה משלוש או מארבע, ולהגיד שזה גורם לאפליה, אני חושב שזה לא נכון.

לא השתמשתי במלה אפליה.

כאילו אחת מקבלת יותר מאשר השנייה, אז מה? אז נוריד חמש דקות כדי שזה יעמוד בתקן? כרגע, אנחנו באים ורוצים לגרום לכך שלא יהיה מצב שבו מעסיקים ישחקו עם החצי שעה הזאת, או השעה הזאת, כדי לגרום לכך שאותן נשים לא יקבלו את שעת ההורות, ולכן, שמונה שעות או תשע שעות, זה דבר שהוא נותן לנו את מה שנקרא את השם של משרה מלאה. לכן, ההבדל הזה של השעה הוא קריטי לגבי אלה שלא יקבלו, הוא לא קריטי מבחינת זה שאלה נהנות יותר בגלל שיש להן עוד חמש דקות באופן יחסי ליום.

אני מהאגודה לזכויות האזרח, ואני בשם פורום לאכיפת זכויות עובדים, שכוללים קבוצה גדולה של ארגונים שעוסקים בזכויות עובדים ואכיפת הזכויות.

אני מאוד מברכת על החוק, חוק מאוד יפה וחשוב. כל הכבוד על זה. אני מברכת אותם כל הזמן, הם עושים הרבה דברים חברתיים, ובאמת, ברכות.

רציתי לדבר על קבוצת עובדים, שבעיקר עובדות הכי מוחלשות בשוק, עובדות שעובדות לפי שכר שעתי. מה שהתחיל פעם במשק הישראלי כתופעה מאוד מצומצמת של עובדים, שעובדים לפי שעה, ולא לפי שכר חודשי כמו להחליף למשך זמן קצר, ודברים מהסוג הזה, הפך לתופעה מאוד נרחבת במשק הישראלי.

אני רק רוצה ככה להדגים את ההיקפים של הדבר הזה. קודם כל, רוב עובדות, וזה במיוחד מאפיין נשים עובדות. פחות או יותר כל עובדות קבלני ניקיון ושמירה עובדים ככה, מלצרים, ענף המלונאות, מוקדים, מרכזי שירות טלפוני, סדרנים, באמת, היקף אדיר של עובדים, ועובדים הכי מוחלשים במשק.

רציתי רק להציע, כדי שהחוק הזה יחול גם על הנשים האלה, שתוסיפו להצעה שהחישוב של ה-174 שעות, בעצם, לא נקבע פה מה הממוצע, לפי מה ה-174 שעות. אנחנו יודעים בזמן היריון, שהרבה נשים נעדרות בגלל כל מיני שעות, ועובדות שעה, לא מקבלות שכר על השעות האלה שהן נעדרות, למשל, אם הן הולכות לבדיקות רפואיות, אם הן לא מרגישות טוב, או כל מיני דברים כאלה בזמן הריון, וכמובן בתקופות חגים ודברים כאלה. זה לא שלא מקבלים בכלל, אבל יש פגיעה, הן לא מקבלות שכר שווה לעובד בשכר חודשי, אין מה להשוות, זה אפליה ידועה וברורה, וזה לא רק אני אומרת את זה.

מה שאני מציעה לגבי העובדים האלה, או שבכלל ייקבע, שה-174 שעות לא ייקבע לפי החודשיים שלושה לפני, שזה יכול להיות שנופל על חגים, או על תקופה שהיא במיוחד בשמירה או בכל מיני דברים כאלה, אלא ממוצע של חצי שנה או שנה או משהו כזה, כדי שיבטיח שהן יקבלו גם את ההטבה הזאת בזמן שהן יולדות.

אני מהלשכה המשפטית.

זה נכון שיש עובדות שעובדות פחות לפני שהן יוצאות לתקופת הלידה והורות, אבל מצד שני, יש גם עובדות שעובדות יותר לפעמים, כלומר, דווקא רוצות להגדיל את דמי הלידה וכו'. בכל מקרה, הבחינה המהותית כפי שהיא נעשית היום לגבי משרה מלאה, זה משהו שיש לו הגדרות, בין אם בחוזה עבודה, בין אם בפיסקה, כלומר, יש את הבחינה המהותית, אנחנו לא רוצים להיכנס לשאלה איך להגדיר את זה.

ומה עם עובדי שעה?

גם לעובדי שעה יש איזשהו דרך מסוימת.

לעובדי שעה אין הגדרה של משרה מלאה. הם מקבלים פר שעה שהם באים. יכול להיות היום יש מצב - אני שוב מזכירה, מדובר בהיקף אדיר של העסקה במשק, כמעט חצי משק מועסק בצורה הזאת, והרבה מהן נשים. יכול להיות שהיא עובדת כל יום, היקף שהוא כמו משרה מלאה, אבל היא לא תוגדר משרה מלאה, היא תקבל לפי שעה, על שעה שהיא לא באה, או על חגים, או על תקופות כאלה, היא לא תקבל כסף. דווקא בתקופת הריון אנחנו רואים הרבה פעמים. תחשבו עובדות ניקיון, ועובדות בתחומים האלה. בתקופת הריון קשה לה לפעמים לעשות עבודה, היא לא מרגישה טוב, היא לא מגיעה. סך הכול, אני אומרת, לחשב את הממוצע של ה-174, המעסיק יילך לתקופה שנוח לו, אם יש חגים או אם יש משהו בתקופה הזאת. אם עושים את זה על פני שנה, אז זה נותן היקף אמתי של המשרה שהאשה הזאת עובדת בדרך כלל, זה לא משהו מוגזם, זה פשוט נותן את ההיקף האמתי של המשרה של האשה.

בגלל שהיום יום העובדות הסוציאליות, זה לא רק עובדים מוחלשים, זה לא גם ניקיון, עובדות סוציאליות לצורך העניין, חצי מהן לפחות עובדות בעמותות. אפשר לעשות את זה כמו ביטוח לאומי. למשל, בפסח, ובראש השנה, אם העובדות הסוציאליות עובדות בעמותות, הן לא מקבלות שכר. אז, כאשר מחשבים את חופשת הלידה שלהן, לפי השלושה חודשים הן מפסידות, לכן צריך לחשב את זה לפי חצי שנה, כך שאמרה דבי מהאגודה לזכויות האזרח אומרת אותו דבר. זה לא קשור בכלל לעובדות חלשות, חצי משק. אני מכירה מורות שעובדות לפי שעות, עובדות סוציאליות, רופאות שיניים, חצי משק עובדות לפי עובדי קבלן, או עמותות או איך שתקרא לזה, הן יפסידו.

אני מטעם משרד העבודה, עו"ד אבראהים כילאני, היחידה ליחסי עבודה, משרד העבודה. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. הראשונה – לגבי ההערה של המרכז לשלטון מקומי. לפי ההגדרה כנהוג במקום העבודה, זאת אומרת, המבחן הוא לפי נקודת מבט המעסיק, ולא לפי נקודת מבט העובד. זאת אומרת, אם במקום העבודה נהוג משרה מלאה של 120 שעות, העובדת תקבל את הזכות. אם במקום העבודה נהוג 150 שעות, אבל העובדת מבצעת 120 שעות, זה לא אומר שהיא מועסקת משרה מלאה, ולכן, לא תקבל את הזכות לפי ההצעה הזו.

לגבי ההיקף של 174 שעות, לא מדברים על שעות עבודה בפועל, אלא על היקף משרה הרגיל של העובדת. אם העובדת מועסקת בשכר שעתי או יומי, בודקים את היקף המשרה הקבוע שלה לפי הגדרת התפקיד כאשר התחילה לעבוד.

זה מכסה את החששות הללו.

זה לא נכון.

חברים, פה מדברים רק לפרוטוקול.

יש לי רק נקודה להשלים ולחזק את מה שאני אומר. בחוק עבודת נשים, יש עוד זכויות המוקנות לעובדות, לדוגמה, להעדר שעות לצורך פיקוח על חודשי היריון, והסעיף מדבר על שבוע עבודה מלא כנהוג במקום העבודה, והפסיקה כנהוג במקום העבודה לפי נקודת מבט של המעסיק, זאת אומרת, אם מקום העבודה מעסיק את העובדות ארבעה ימים בשבוע, והעובד מועסק ארבע ימים בשבוע, אז לכן היא זכאית. אבל אם מדובר בשבוע עבודה של חמישה ימים, והעובדת מועסקת ארבעה ימים, אז היא לא זכאית. לכן המבחן הוא לפי המעסיק ולא לפי העובדת הפרטנית.

אני מטעם הוועדה לקידום מעמד האשה של לשכת עורכי הדין, אני אשמח להתייחס בכמה נקודות למה שנאמר פה כבר, אבל ראשית אני רוצה לומר, שככלל, אנחנו סבורים שהצעת החוק הזאת והתיקון שנוגע בשעת הורות בעצם, ולא רק שעת הנקה, הוא מבורך מבחינתנו, הוא מצטרף לשורה של חוקים בשנה האחרונה, שמקדם אחריות הורות, ומודעות לאחריות הורות, ובוא לא נשכח, שבעצם מדובר לא רק על האשה, הרבה פה דיברו רק על נשים, בעצם הרעיון לחלק את הנטל בהורות, וזה מיישר קו עם מדינת ישראל למעל מ-50% ממדינות ה-OECD שמאפשרות בעצם תקופת הסתגלות הורית מתוך הבנה, שמרגע שאנחנו מאפשרים תקופה כזאת, אנחנו גם נוכל לייצר מצב שבו שני בני הזוג יוכלו לחזור מהר יותר למשרה מלאה – זאת הכוונה.

מה שחשוב לי לומר גם מהשטח כעורכת דין בתחום של דיני עבודה, שיש אפליה במשק הישראלי של נשים ושל אימהות בפרט. כדי שנוכל לקיים את הצעת החוק הזו מהרגע שהיא עוברת, ושהיא שלא תישאר תלושה, ישנו חשש שאם באמת אנחנו נפחית את השעות מבחינת המעסיקים, אם לא נוודא באמת שזה הולך לכיוון שהחוק מעוניין בו, שזה אחריות הורית, כי מדובר כבר בשעת הורות, ולא שעת הנקה, זה יוצר מצב של אפליה מוגברת לנשים.

על כן, אנחנו מציעים שלמשל רשות מרגע כניסת החוק, תוכל לייצר איזושהי הנחיה לביקורת נוספת מהרגע שמוגשות בקשות מתום תקופת הלידה בתקופה המוגנת, ועד לתום 60 יום, לוודא שאכן לא מדובר באשה שנכנסת להגדרת הצעת החוק, ואיכשהו החוק לא יקיים בעצם את מה שהוא אמור.

במקביל, היינו מציעים איזושהי בחינה סטטיסטית כדי לקדם את הרציונל של אחריות הורית, ולבדוק מרגע כניסת החוק כמה גברים באמת משתתפים בשוק העובדה. כי אם החוק הזה בעצם כל מה שהוא עושה זה רק להוריד את היקף המשרה בשוק העבודה, מבלי הרציונל של אחריות הורית, עצם שם החוק הוא שעת הורות, אני חושבת שאנחנו נפספס פה משהו. תודה רבה.

אם רוצים ללכת לכיוון של הבניית מכשירי חישוב, שאלה גדולה ומורכבת, אני לא אומרת שהיא לא אפשרית, אבל סביב הצומת של הורות ולידה, כל זמן הוא בעייתי לחישוב, כי יש חודשים שקשה יותר, ויש המון תמרוץ בהתנהגות איך להתנהג ערב יציאה לחופשת לידה, כדי להגדיל את הגמלה, או לא להגדיל את הגמלה, כי קשה במהלך סוף הריון לעבוד מאוד אינטנסיבי, ומשכך אם רוצים לדון בזה, אני מציעה לא להצביע, אלא לאפשר לבחון לעומק.

אני רוצה להצביע.

לחילופין, אפשר להשאיר את זה כמו שזה היה ולאפשר פרשנות גמישה יותר של הסעיף.

אם תיעשה בדיקה ויש צורך לתקן את החוק, אני תמיד מוכן.

נעבור לקריאת החוק.

חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017. אנחנו מתקנים את סעיף 7 בחוק עבודת נשים, התשי"ג-1954, בסעיף 7(ג)3, אחרי בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה, יבוא: כנהוג במקום העבודה של העובדת, או שהיא מועסקת במשרה שהיקפה 174 שעות בחודש לפחות לפי הנמוך.

בהמשך הסעיף מדובר גם על עובד שיכול לממש את הזכות לשעת הורות, לפי סעיף 4, לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ממילא כל הזדמנות שניתנת לעובדת, ניתנת גם לעובד. אנחנו רק נבהיר בנוסח כדי שלא יהיה פשוט הבדל שגם עובד שמועסק במשרה מלאה, כאמור, כמו שכתבנו, או ב-174 שעות, בסדר, כדי שלא יהיה ספק.

דבר נוסף, לגבי התחילה, לכאורה, החוק אמור לחול מיום פרסומו, כלומר, יחול על עובדות שכבר נמצאות גם, כלומר, אם יש לה עוד חודשיים למשש את הזכות הזאת, לכאורה זה אמור לחול. אני חושבת שאולי כן כדאי לכתוב שזה יחול גם על עובדת שנמצאת במהלך התקופה שמנויה באותה פיסקה עם יום תחילתו של החוק. שיהיה ברור שזה חל גם על מי שנמצאת במהלך תקופת הארבעה חודשים האלה.

אני שמח להעביר את זה להצבעה, אדוני. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

הצעת החוק נתקבלה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.