הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 75

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שלישי, ט"ז באדר התשע"ז (14 במרץ 2017), שעה 12:08

מחסור חמור בעובדים סוציאלים ביחידות להתמכרויות ברשויות המקומיות- לציון יום העובדים הסוציאלים בכנסת

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

איריס נהרי - סגנית מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אירית יפתח-שרצקי - קרימינולוגית, ראש תחום כלא-קהילה, הרשות לשיקום האסיר

מהרטה ברוך רון - סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו

יואב בן ארצי - מנהל תחום התמכרויות, דרי רחוב ושיקום, עיריית תל אביב-יפו

יהודית גבאי - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, אגף הרווחה, עיריית ירושלים

שרית פטל - רכזת יחידת נוער, סמים, רווחה, עיריית אשקלון

נעמה מורשתי - עובדת סוציאלית, מנהלת היחידה להתמכרויות ושיקום האסיר, עיריית בת ים

ניר חן דיין
אלעד בן דוד

–
-

עובד סוציאלי
עובד סוציאלי, מועצה אזורית חוף אשקלון

ציפי בן חמו
גל חדד

–
-

עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז טיפולי לנוער בסיכון, דימונה
עובדת סוציאלית, דימונה

נאדר אגבריה - מדריך, אום אל פאחם

בועז גור - איגוד העובדים הסוציאלים

אילה סמית - ישראל אומרת לא לסמים

אליהו יצחק - פעיל חברתי בנושא התמכרויות

ניב הדרי - סטודנט לעבודה סוציאלית

הילה כהן - סטודנטית לעבודה סוציאלית

יונתן ברלב - סטודנט לעבודה סוציאלית

בת שבע פנחסוב

אהובה שרון, חבר תרגומים

מחסור חמור בעובדים סוציאלים ביחידות להתמכרויות ברשויות המקומיות- לציון יום העובדים הסוציאלים בכנסת

שלום לכולם. ברוכות וברוכים הבאים לדיון של הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול של הכנסת בנושא מחסור חמור בעובדים סוציאלים ביחידות להתמכרויות ברשויות המקומיות, לציון יום העובדים הסוציאליים בכנסת. הכנסת מציינת היום את יום העובדות והעובדים הסוציאליים וזה המקום לברך את כל האורחות והאורחים שאני מניחה שרבות ורבים מכם הם עובדים סוציאליים. אנחנו גם נרצה לשמוע אתכם בדיון הזה.

כמו שאתם יודעים, ביום המיוחד הזה דנות בנושא ועדות שונות, גם המליאה מציינת את היום הזה ואנחנו ועדת הסמים והאלכוהול, כאשר המנדט שלנו הוא היחידות להתמכרות. הוועדה הזו עוסקת כל השנה ביחידות האלה, גם ברשויות המקומיות וגם באופן כללי ולכך נקדיש באופן ספציפי את הדיון היום.

נמצא אתנו גדעון זעירא ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שלצורך הדיון כתב עבורנו סקירה של המצב ברשויות המקומיות. תציג את עיקרי הממצאים ולאחר מכן נשמע את משרד הרווחה ואחר כך נפתח לדיון לכל מי שרוצה. מי שרוצה להשתתף בדיון, להעיר וכולי, בבקשה תירשמו אצל מנהלת הוועדה עם שם ותפקיד כדי שנוכל להעניק לכם את רשות הדיבור.

תודה רבה כבוד יושבת הראש. במסמך שכתבנו לקראת דיון בוועדה בסוף דצמבר מוצגות כמה דרכים בהן מתקצב משרד הרווחה כוח אדם ברשויות המקומיות לטיפול בנפגעי התמכרויות בשיטת המצ'ינג, המימון התואם, כאשר המשרד מתקציב ב-75 אחוזים והרשות המקומית נדרשת להשלים 25 אחוזים.

אני אציין שיש קושי לעמוד על היקף המשאבים הכולל שמוקצה לנושא הזה ברשויות המקומיות, בין היתר מימון עצמאי של הרשויות, אם הוא נעשה. על סמך נתונים שעוסקים באוקטובר 2016 עולה שב-75 רשויות יש תקן כלשהו של עובד סוציאלי שמיועד לטיפול בנפגעי התמכרויות בתקצוב של המשרד. כלומר, מדובר בכ-29 אחוזים מהרשויות המקומיות בישראל. כלומר, בכ-75 אחוזים מהרשויות במדינת ישראל אין תקן ייעודי כזה. כשאני אומר תקן ייעודי, הכוונה לתקן שמקצה המשרד לרשויות המקומיות. המשרד מקצה 113 תקנים ייעודיים לטיפול בנפגעי סמים מבוגרים ו-22 תקנים לטיפול בבני נוער. התקנים האלה התחלקו בין 72 רשויות באופן לא שווה. מרבע תקן, היקף המשרה המינימלי, עד ל-11 תקנים ברשות מסוימת. בנוסף לאלה יש רשויות שהפנו תקני עובדים סוציאליים לטיפול בהתמכרויות מתוך כלל התקנים שמוקצים למחלקות לשירותים חברתיים. מדובר ב-16 רשויות שהקצו כ-11.5 תקנים לטיפול במבוגרים וחמש רשויות הקצו כשישה תקנים לטיפול בנפגעי אלכוהול.

אם סוכמים את הרשויות, מדובר ב-75 רשויות.

נוסף על תקנים ייעודים, ברשויות שיש בהן יחידות לטיפול בהתמכרויות, המשרד מתקצב או עשוי לתקצב כוח אדם לפי הועדות. זאת שיטה שבעצם המשרד מתקצב בהתאם לתעריפים שקבע מטופלים. עשרים מטופלים שווים משרה מלאה. לפי התשובה של המשרד בדצמבר היו מאה משרות מלאות בשיטת ההועדות. לא קיבלנו נתונים לפי פילוח לרשויות, כך שאין לי את התמונה המשלימה למה שציינתי קודם.

תודה. איריס נהרי, משרד הרווחה. את מכירה את הדיונים בוועדה. אנחנו עוסקים הרבה בנושאים של מסגרות לטיפול בהתמכרויות ברשויות המקומיות ושל משרד הרווחה ספציפית. אני רוצה שתתייחסי לשתי נקודות שעולות מהסקירה שהכין עבורנו מרכז המחקר והמידע. הנקודה הראשונה היא נושא המחסור באופן כללי. כאשר אמרתי את זה בהתחלה, נשמעו כאן הרבה הנהונים ורחשים של הסכמה ואחר כך אנחנו גם נשמע עדויות וחוויות, אבל השאלה היא איך אתם רואים את זה מבחינתכם, מה החוסר שאתם רואים, באיזה היקף תקציבי, באיזה היקף כוח אדם. המסמך שציין גדעון, אנחנו ערכנו אותו כאן בנושא שיטת המצ'ינג בטיפול בהתמכרויות ונשאלת השאלה לצורך הזה, לצורך שאנחנו עוסקים בו כרגע, איך אתם רואים אותו. כלומר, האם הוא בעבודה שלכם אל מול הרשויות המקומיות ואחר כך גם נשמע רשויות שיאמרו האם זה מהווה חסם, האם זה גורם שבעצם מעכב אתכם מלהעניק שירות במקרים בהם הוא נדרש וכולי.

אני מתרגשת לראות כאן את כל העובדים. זה מרשים וזה גם מראה את המצוקה. אני מודה לכולם שהגיעו לכאן כי זה חשוב מאוד.

בגדול אני חייבת להגיד שיש מחסור עצום בשירות. גם השנה הזאת וגם בשנה הבאה, בשנת 2018, אנחנו מקבלים תוספת תקציבית ואנחנו נעבה את היחידות, ותכף נדבר על הקריטריונים שהולכים לשנות את הדברים. בגדול, גם אם העיבוי התקציבי, אני חושבת שעדיין אנחנו נהיה בחוסר גם בגלל האוכלוסייה וגם בגלל שיש עלייה בכמות השימוש. אנחנו לא מצליחים להדביק את הקצב.

תתחילי בזה. את יכולה להגיד לי מה התקציב השנתי של השירות להתמכרויות ואיזה נתח תופס – נחלק את זה בגדול – השירות ברשויות המקומיות לעומת דברים אחרים כמו מסגרות חוץ ביתיות או כל מיני שירותים שהם יותר ארציים.

התקציב הוא בערך שמונים מיליון שקלים ואני מדברת על 2017, סכום שמהווה עלייה מאוד משמעותית.

עלייה של כמה?

עלייה של בערך עשרה מיליון שקלים. המסגרות החוץ ביתיות הן עם מעל חצי מתקציב השירות. בשנה האחרונה קיבלנו תוספת תקציבית של עוד חמישה מיליון שקלים שגם הם לא מספיקים - דיברנו על זה בישיבה הקודמת של הוועדה – מאחר שהתעריף של הקהילות נמוך יחסית לעומת תעריפים של מסגרות אחרות של המשרד.

כלומר, פחות מחצי מהשמונים מיליון השקלים, פחות מארבעים מיליון שקלים, הולכים לרשויות.

נכון.

כאשר שם הוא כולו יוצא על הועדות ותקנים?

תכף נדבר על זה. קודם כל, במסגרות החוץ ביתיות זה מאה אחוזי משרד ואין רשויות מקומיות. ביחידות יש 75 אחוזים למשרד ו-25 אחוזים לרשות, שזה גם אומר שאם רשות לא מוכנה שאנחנו ניכנס להקים יחידות – יש לנו בעיה. כלומר, אנחנו חייבים את המצ'ינג הזה של ה-75-25 ואז אנחנו לא צריכים לדבר על הבעיה שיש רשויות שיש להן פחות כסף. בכלל יש בעיה במצ'ינג ויש גם בעיה בהועדות.

לגבי המצ'ינג עצמו, אין לכם שיקול דעת? נניח שיש רשות שכן רוצה להקים יחידה אבל אין לה את המשאבים או לחילופין יש לה יחידה ואתם מתרשמים שהיא זקוקה לתוספת מאוד מאוד משמעותית, אבל היא רשות ענייה ואין לה את ה-25 אחוזים לשים. יש לכם במצב כזה שיקול דעת להחליט שברשות הזאת אתם מממנים מאה אחוזים?

אין לנו.

מה מונע את זה?

יש חוק של הרשויות המקומיות והשלטון המקומי שאנחנו קוראים לו מצ'ינג. אבל אני רוצה לסבך יותר את העניין ולומר שכרגע אנחנו נמצאים בתהליך שונה שנקרא תהליך הקריטריונים כאשר בעצם משרד הרווחה עושה איזושהי חלוקה מחדש של הרשויות. זאת אומרת, מה שהיה קיים יישאר, אבל התהליך של הקריטריונים על פי הלמ"ס, גודל היחידה וכדומה יהיה בו שינוי ואנחנו נעבה גם יחידות קיימות ונוסיף ליחידות שנמצאות.

הקריטריונים הם למצ'ינג?

כן.

זה עניין של צרכים.

כן. לפי צרכים אבל עדיין יהיה מצ'ינג.

אבל הוא לא יהיה גורף 25-75.

הוא יהיה.

מה יקבעו הקריטריונים?

אם בעבר המפקח המחוזי היה רואה את המחוז, מנסה לפתח יחידות, מגיש אלינו בקשה לתקציב והיו יחידות שקמות או מעובות, היום המשרד עצמו יחליט על פי קריטריונים, על פי גודל הישוב, על פי הלמ"ס, על פי קריטריונים מסוימים. הוא יחליט היכן הוא מוסיף לעיבוי היחידות. המצ'ינג נשאר.

במקביל יש עוד תהליך שנקרא כתף אל כתף, שזה לא קיים רק אצלנו אבל אנחנו נמצאים גם בוועדה הזאת ואנחנו מקווים - זה נמצא עכשיו בוועדה של השלטון המקומי ממש לקראת סיום – שהמאה תקנים של הועדות יומרו להיות תקנים כי יש הבדל מאוד רציני בין הועדות לבין תקן ותכף את תשמעי את זה מאנשים. יש בעיה קשה עם עשרים הועדות לעומת עובדים שהם בתקן. גם זה תהליך שהמשרד עובד עליו ואני מקווה שיסתיים. הוא נמצא בשלטון המקומי.

אני רוצה לסיים ולתת את המקום לאנשים שהגיעו לכאן לדבר. יש עיבוי שאנחנו כרגע מבחינת סדרי עדיפויות ניתן לנוער, לצעירים, לנשים על פי מה שהיה, אבל עדיין אנחנו זקוקים לתוספת נוספת.

של כמה?

זאת שאלה וזאת שאלה שהיא בעייתית מאחר ויש יחידות שהן לא קיימות ואז אנחנו צריכים לעשות קודם כל מיפוי של בקשות. דיברנו למשל על אזור המרכז – סתם אני נותנת לך דוגמה – שם מתוך 73 רשויות, שלושים רשויות מקבלות ויש עוד יחידות שאנחנו רוצים לתת מענה כמו יחידות אזוריות, יחידות קיימות.

נניח אתם כשירות להתמכרויות, לא מזמן יחסית נכנס תקציב דו שנתי, אבל נניח שהיה עומד בפניכם לשנת 2018, איזה תקציב לבקש? כמה תוספת לבקש שהיא כמובן לא בלתי מוגבלת אבל מה הצורך הכי מיידי שלכם וכמה ממנו להערכתך יוקדש ליחידות ברשויות המקומיות?

אני אומרת שוב. יש גם תוספת למסגרות החוץ ביתיות. אני אומרת הערכה. הייתי מוסיפה עוד עשרה מיליון שקלים.

איך יתחלקו עשרת מיליון השקלים האלה? שוב חצי חצי?

אני כרגע לא יכולה להגיד.

בערך.

עשרה מיליון שקלים לרשויות.

רק לרשויות.

כן. שיתחלקו לפי קריטריונים.

עשרה מיליון שקלים רק לרשויות בנוסף לחמישה מיליון או משהו כזה למסגרות החוץ ביתיות.

כן. בפעימה השנייה.

יש כאן נציג או נציגה מאיגוד העובדים הסוציאליים?

כן.

הבנתי שאתם היוזמים של היום בכנסת.

נכון.

תציג את עצמך.

אני מזכיר האיגוד המקצועי של איגוד העובדים הסוציאליים. נכנסתי לתפקיד לפני זמן לא ארוך. התפקיד שלי הוא מזכיר חטיבת השירותים המופרטים ולכן אני אמון על היישום של צו ההרחבה במסגרתו יש גם תהליכים של קליטת העובדים הסוציאליים בתוך הרשויות המקומיות, עובדי כתף אל כתף אבל לא רק אלא גם.

ביום הזה עולים נושאים שעולים על סדר היום של העובדים הסוציאליים, וזה מרכז היום הזה, והדבר השני הוא שהתחיל תהליך ב-1 למרץ שהוא תהליך מאוד מאוד משמעותי לכל ציבור העובדים הסוציאליים והוא תהליך שצו ההרחבה מזמן לנו. מבחינתנו זה לא רק שהאיגוד עבד על איזשהו הסכם וההסכם נגמר ועכשיו צריך רק לדאוג שהזכויות יינתנו לכולם. ראשית, זה תהליך מאוד ארוך כי בעצם כל משרדי הממשלה היו צריכים להיערך לזה וצריכים ליישם את זה בזמן מיידי, להעביר את התקציבים המתאימים ואחר כך כל המעסיקים צריכים לעשות את ההתאמות. אנחנו רוצים להגיע עם זה ליישום מיידי כיוון שצו ההרחבה הוא במעמד של חוק.

התהליך הוא מעבר לזה. התהליך הוא בעצם תהליך של שינוי מכיוון שאנחנו מקווים שזה יפסיק לייצר את התחושה הזאת של סוג של שני מעמדות בתוך ציבור העובדים הסוציאליים, והדבר השני הוא שיהיה המשך לתהליך של תיקון הרבה עוולות באופן העסקה ובתנאי העסקה של העובדים הסוציאליים וזה יאפשר להציף את הבעיות המקצועיות והתכניות שעולות בעיקר ביום הזה ולא רק סביב הקשר של שכר אלא גם בהקשר שאפשר לפעול בו מתוך שכר הוגן ולקדם את הדברים האלה בצורה שהיא יותר רעיונית.

מבחינת הנושאים, אני חושב שהמטרה שלנו היא שכמה שיותר עובדות ועובדים סוציאליים יישמעו ויוכלו להעיר על הדברים שנאמרו כאן ולהתייחס לבעיות שעולות מהשטח. זה הזמן לעשות זאת בוועדה כאן.

כמובן תודה רבה לך על קיום הדיון הזה. מבחינתי זה חלק מאוד משמעותי מהיום הזה.

תודה רבה לאיגוד. אני רוצה לעבור עכשיו לנציגות העובדות הסוציאליות ברשויות המקומיות. נרשמו אצלי תל אביב, ירושלים, בת ים ואשקלון. מי שרוצה לדבר, יירשם אצל מנהלת הוועדה וירשום שם, תפקיד ועיר.

מתל אביב נמצאת אתנו סגנית ראש העיר תל אביב-יפו, מהרטה ברוך רון שלמען הגילוי הנאות היא גם מהסיעה שלי כך שזה כבוד מכובד וגם חברה. ברוכה הבאה. אחרי יואב בן ארצי גם כן מעיריית תל אביב והוא מהדרג המקצועי. אחר כך יהודית גבאי מירושלים, נעמה מורשתי מבת ים ושרית פטל מאשקלון. כרגע זה סדר הדוברים. הבאות בתור, אנא הירשמו ונמשיך את הדיון.

שלום לכולם. צהרים טובים. תודה לך. מרגש לראות את כל הנוכחים שיושבים בחדר הצפוף הזה וממש רוצים לשמוע ולהשמיע את מה שיש להם בנושא הזה של ההתמכרויות. יש לי הזכות להיות ממונה על מינהל השירותים החברתיים בעיר תל אביב-יפו. לשמחתנו באמת אנחנו אולי רשות שמסוגלת לעשות את המצ'ינג הזה ויש לנו את המשאבים לתת מענה טוב לאוכלוסייה הזו ויש לנו יחידה להתמכרויות בראשה עומד יואב בן ארצי שתכף ירחיב עליה ועל מה שהוא עושה. התופעה הזו של ההתמכרויות, בעולם המודרני הקצת מנוכר לא הולכת להיעלם אלא להתגבר וזה מפתיע אותי לגלות כאן שתנאי בסיסי לשירות הזה הוא המצ'ינג. דווקא אותן רשויות חלשות – ואני לא מדברת כאן כתושבת העיר תל אביב אלא בכלל כמישהי שהנושא החברתי מעסיק אותה - ואין להן את היכולת לתת את המצ'ינג הזה, בדרך כלל הן רשויות בהן יהיו נפגעי התמכרויות ואין להן יכולת לתת שירות לתושבים שלהן. בעיני זה פשוט בלתי נתפס. אני חושבת שזו בעיה דחופה שצריך לתת לה מענה כי לא יכול להיות שרשויות שלא יכולות להרשות לעצמן את המצ'ינג הזה, לא יקבלו את השירות.

כמובן בתחום הזה של הרווחה, העובדים הסוציאליים והאנשים שעוסקים בתחום הזה עושים עבודה מדהימה שממש מרגשת אותי כל יום מחדש כמי שנמצאת במינהל בתל אביב. הם עושים את זה מתוך מצוקה קשה של חסר, גם חסר בכוח אדם וגם בכלים. מתדפקים על דלתות הרווחה אנשים שבאמת זקוקים לעזרה והרבה פעמים אין לנו את הכלים ובוודאי לא את כוח האדם. העומס הזה שבו עובדים העובדים הסוציאליים הוא בלתי אפשרי ונדרשת כאן התערבות, בוודאי בתחום הזה של ההתמכרויות.

תודה. יואב, בבקשה. אתה יכול לתת לנו גם קצת נתונים על פריסת השירות בתל אביב?

ברור. הכול יינתן. אני רק אומר שאנחנו מדומים לבועה ולעיר שבעה ולכן אני אומר שהעיר תל אביב-יפו אמנם מדורגת כ-7.9 באשכול הסוציו דמוגרפי, אבל יש מובלעות של שלוש וארבע.

7.9?

כן, ירדנו משמונה.

יש עשיריות בדירוג?

הבנתי שירדנו משמונה ולכן אני אומר 7.9.

אם היינו לוקחים בחשבון את הנושא של הפליטים ומבקשי עבודה, כנראה שהיינו יותר נמוכים.

כן. היינו גבעתיים בתוך תל אביב עם דירוג 2, מבחינת היקף אוכלוסייה. אני רוצה לומר שיש מובלעות בעיר, ולא מעט, שמדורגות 2, 3 ו-4 ולכן הדימוי של עיר חזקה בהקשר הזה הוא פחות רלוונטי.

יש לנו חמישה מרכזים לטיפול בנפגעי סמים. בסך הכול אנחנו מדברים על 17.1 משרות מתוכן 10.25 המשרד נותן. זאת אומרת, 6.85 במימון עירוני מלא ואני אומר שוב שגם עיר בדמות תל אביב אמורה לקבל את כל המכסות מהמשרד.

בנוסף, בהתאם להועדות, יש לנו ארבע משרות על 95 מטופלים. יש לנו שלושה שירותים שונים שניתנים באמצעות הועדות וזאת סוגיה מאוד מאוד קשה כי העובד מדמה למטופל, ולמה הוא מדמה למטופל? כי הוא חי חיים שהם גם שורדניים כעובד וגם הוא אמור לטפל במטופל שגם הוא חי חיים שורדניים. אמרתי את זה לא פעם גם בוועדה הקודמת שאני חושב שהגישה של הועדות היא שיטה, מכניזם כספי רע ביותר והוא לא מאפשר תנאי עבודה נכונים. אני אומר לך שזה אפילו לא ברמה של קיומי עבור העובד עצמו. זה חייב להיעלם מהעולם.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר הוא שהעיר מלאה במשתמשים. אני רגע מדלג לאשכולות תשע ועשר כאשר יש 11 רשויות בהם. היום תופעת השימוש לרעה והתמכרות חוצה שכבות. היא לאו דווקא ברשויות שהן פריפריות או במצבים סוציו אקונומיים נמוכים. לצערי זה חוצה את כל האוכלוסיות ולכן חשוב גם לחשוב על הרשויות המאוד מטופחות כי גם שם יש תופעה כזאת. אם אני חוזר לתל אביב, היום אנחנו מטפלים ב-466 מטופלים על פי הדוח שקיבלתם אותו ואם אני רוצה טיפה לעבות או להרחיב את היקף המטופלים, אני לא יכול. אחד הכלים בעבודה סוציאלית, בייחוד עם אוכלוסיות כאלה, זה אאוט ריץ'. זה להגיע לאוכלוסייה כדי שתבוא לטיפול. נכון להיום מצבת כוח האדם לא מאפשרת הגעה לעוד אוכלוסיות. זה אומר שגם העיר תל אביב זקוקה לעוד תקנים בהתאם למספר המטופלים ובהתאם לתופעה חברתית שהולכת ומתגברת של שימוש לרעה בחומרים שגורמים נזק.

אני רוצה לעמוד אתך על הנושא שציינת וכמו שאתה יודע אנחנו גם עוסקים בו הרבה מאוד בוועדה וזה הפער בין השירות שניתן לבין השירות שדרוש מבחינת גם סוג האוכלוסייה וגם סוג השירות, סוג הטיפול. כאשר אתה אומר חמישה מרכזים, לדעתי הוועדה הזאת הייתה לפחות בשניים מהם, מדובר על מרכזים שבאמת תופסים את האוכלוסייה שנמצאת בהתמכרות בשלב המאוד מאוד תחתון ומדורדר שלה, בין אם מראש זאת האוכלוסייה שנמצאת בשירות הזה ובין אם כבר חלה הידרדרות עד שהאדם מגיע לתחתית ורק שם יש שירותים.

לעומת זאת, כמו שאמרת, תופעת ההתמכרות, כמו שאנחנו מכירים אותה, בין אם זה לתרופות מרשם, בין אם זה לאלכוהול, בין אם זה להימורים, אפשר למצוא אותה גם באוכלוסיות, נקרא לזה עובדות ומתפקדות ואולי אפילו משכבות סוציו-אקונומיות ממש לא נמוכות. דווקא בעיר כמו תל אביב שמן הסתם היא גם עיר גדולה, היא גם עיר שיש בה אוכלוסייה מגוונת מכל השכבות וגם אני מניחה שהיא מרכזת אליה הרבה אנשים מערים אחרות ונותנת שירותים שהרבה פעמים הם לפחות גושיים, אם לא ארציים. האם אתם נותנים דעתכם על הצורך לפתח שירות כזה? מרפאה או איזשהו מרכז שהוא לא יהיה מרכז מתדון או מרכז תחלואה כפולה או משהו מן הסוג הזה אלא דווקא מרכז שייתן מענה? ענית על זה קצת עת היה לנו דיון ביום הקודם המיוחד שהיה יום הקהילה הגאה בנושא של האוכלוסייה הלהט"בית. אמרתם שזו אוכלוסייה שהיא מועדת לפתח התמכרויות בגלל גורמים חברתיים.

חוץ מהאוכלוסייה הזאת, האם יש אצלכם תכנית עבודה או משהו בפיתוח למרפאה או למרכז או משהו כזה שיוכל לתת מענה לאדם כביכול נורמטיבי מהישוב שנתקל באיזושהי בעיה או רופא משפחה או רופא פסיכיאטר מפנה אותו ויוכל לראות מישהו בתחום ההתמכרויות?

האמת היא שאני רוצה לומר משהו אופרטיבי ומשהו ברמה של חלום. ברמה האופרטיבית אחרי ישיבת הוועדה הקודמת קבענו להיפגש עם שבי ועם איריס ועם מנכ"ל האגודה כדי לפתח שירות להוציא הסברתי לאוכלוסייה הגאה שמשתמשת בסמים. היא עדיין לא רואה טיפול, לא רוצה טיפול, לא מבינה שהיא זקוקה לטיפול. אני אומר את זה ממקום טיפה פטרוני אבל אני חושב שיש שם בעיות הרבה יותר אקוטיות, כפי ששמענו בוועדה, אבל אני אתחיל במשהו שהוא יותר ייעוצי הסברתי לקהל רחב גם של בעלי הליינים שם מתרחשות התופעות וגם לאוכלוסייה עצמה.

אני סבור שנכון יהיה, אפילו ברמה המחוזית ולאו דווקא ברמה המקומית, להקים אפילו כפיילוט מרכז ייעוץ והסברה לאוכלוסייה שמשתמשת בסמים. אני שוב אומר, עדיין לא טיפול אלא רק כדי לקרב אותם לרעיון הטיפולי. את קוראת להם אוכלוסייה נורמטיבית אבל אני אומר אוכלוסייה שמשתמשת ועדיין לא רואה את עצמה כבעייתית בשימוש. להערכתי, כרגע אין לי שום דבר אופרטיבי כדי להציע אבל אני אשמח מאוד לשבת עם השותפים כדי שנקים כזה מרכז בתל אביב ואפילו ברמה המחוזית.

אני גם ארצה להתייחס לזה בחלק שלי. אני באמת חושבת שאנחנו מדברים על רצף.

נעבור אליך.

אני מנהלת את המחלקה לנוער וצעירים באגף הרווחה בעיריית ירושלים. המבנה אצלנו הוא קצת אחר. בתוך המחלקה לנוער וצעירים יש לי יחידה של התמכרויות. אנחנו מדברים על נוער וצעירים בלי מבוגרים.

אבל יש גם יחידה מקבילה למבוגרים?

כן. אני חייבת לומר שהעניין הזה שיחידת ההתמכרויות שלי יושבת בתוך המערך הזה של נוער וצעירים, הרבה פעמים מציל מבחינתי את המצב למרות שעדיין הוא קשה מנשוא ואני אתייחס לזה. אני חושבת שאין הלימה, אני חושבת שגם התייחסו כאן לעניין הזה של המגמות החברתיות שהולכות ומתפתחות, מתרחבות וגדלות ומאתגרות את כולנו, גם את המשפחות וגם את אנשי המקצוע. ספציפית לירושלים, אין הלימה בכלל בין מה שאנחנו נותנים במענים לבין הצרכים. זה גם מבחינת ההיקף וגם מבחינת האופי של העיר. העיר ירושלים, ידוע לכולם שבתוכה יש מי שאומר שיש שלוש ערים – היהודית, הערבית והדתית. באמת יש לנו אוכלוסייה חרדית והרבה תכניות שהתפתחו ושהכנסנו בשנה-שנתיים האחרונות. כל התכניות האלה חושפות עוד ועוד מעגלים של נפגעי סמים ואלכוהול. אותו דבר במזרח העיר וגם במערב העיר, מלבד החרדית, יש לנו אוכלוסייה דתית ואוכלוסייה כללית שיש מי שיקרא לה החילונית.

לרשותנו עומדים שניים ושלושת-רבעי תקנים של עובדים. אלה לא תקנים כי יש רק שלושת-רבעי תקן אחד ועוד שניים שהם השמות. ארבעים השמות. אחד למזרח העיר ואחד למערב העיר. בעיריית ירושלים, מהתקציבים איכשהו הצלחנו לגרד חמישים אחוזים משרה לעובדת שכל שנה המשרה עומדת בסכנה.

כלומר, יש ליחידה להתמכרויות בתוך היחידה לנוער וצעירים שלושת-רבעי תקן ועוד שתי השמות. מה זה השמות? זה תקן?

הועדות. מאתיים אחוזים שהם הועדות.

כמה מטופלים?

אצלנו היו כ-150 בשנה שעברה כאשר הטיפולים הם טיפולים – תכף נתייחס אליהם – ארוכי טווח אבל אנחנו מטפלים בהרבה יותר מתבגרים ברצף של נוער וצעירים.

את יודעת כמה תקנים וכמה מטופלים יש ביחידת המבוגרים?

לא.

11.25 תקנים. אבל יש גם אלכוהול שם יש עוד.

אלכוהול לחוד?

כן.

אצלך יואב, אלה סמים ואלכוהול ביחד?

כן, אבל ה-10.25 זה רק סמים. יש לי עוד שני תקנים של הועדות אלכוהול והימורים.

אצלנו זה ביחד, זה נוער וצעירים.

את אומרת 11.25 במבוגרים. את יודעת כמה מטופלים? אצלך, יואב, 460.

466. לא כולל אלכוהול.

כמה בירושלים?

אני צריכה לבדוק.

איריס הזכירה לי שיש לנו את יחידת האיתור. בתוך יחידת ההתמכרויות יש לנו רצף של מענים, יש לנו את יחידת האיתור עד אליך שעוסקת באיתור ועושה עבודה מדהימה בשכונות. גם שם יש לנו בעיה של מאתרים. יש לנו מחסור מאוד גדול. אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות שלנו היא שנוהגים בנו כמו בכל עיר אחרת. אולי שיטת הקריטריונים תשנה משהו, אבל בעצם שבעיר אחרת קטנה קיבלו יחידת איתור ארבעה מאתרים, אנחנו בעצם קיבלנו את אותו סדר גודל ושוב, יש לי מתוכם מאתרים שאני צריכה ערבים למזרח ירושלים, חרדים ולאוכלוסייה הכללית. בעצם זה לא מספיק לכלום. מספיק למעט. נעשית עבודה משמעותית, אבל זה באמת לא מספיק.

אני חוזרת לזה שאין הלימה. הצרכים שלנו בוערים מבחינת התקנים. שוב, יש לי פרספקטיבה כי אני כן עובדת עם עוד שירותים במשרד הרווחה, אני עובדת עם שירות נוער וצעירים. הרבה פעמים מאוד מסייע ואני יכולה לתת דוגמאות כאשר מעבר לעניין של התקנים יש כאן עניין של תקציבי פעולה ואין לנו תקציבי פעולה. בעצם כל התקציב שאני מקבלת הוא רק להעסקת אותם שני עובדים במאה אחוזי השמות. אם פנה אלי בשבוע שעבר אבא שהתחנן שהבן שלו צריך להיכנס לקהילה אבל אין לו נעליים ואין לו בגדים, פניתי לפיקוח ועוד פעם אמרתי שננסה מפה ומשם ואז אני משתמשת בנוער וצעירים כשאני יכולה אבל לפעמים אין לי. פשוט אין לי.

אני גם רואה את הפרספקטיבה של עבודה עם נוער וצעירים בסיכון. עובדי הנוער עם בעיות של שימוש בסמים, העבודה היא מאוד מאוד מאתגרת. כמו שנאמר כאן, יש הרבה עבודה של חיזור, הרבה עבודה בהתנגדויות. אני מקיימת ועדות אבחון בתוך השירות שלי ואנחנו עושים ממש להטוטים ובאמת יוצאים מגדרנו כדי להביא את הנער או את הצעיר להסכים לכך שיש לו בעיה ושהוא צריך טיפול. יחד עם המשפחה, יחד עם הגורמים במערכות בהן הוא נמצא, עושים עבודה מאוד מאוד מאומצת. אני חייבת לומר שלפעמים כשכבר פונים אלינו ומפנים ויש איזשהו רגע, אם אז אנחנו לא יכולים לתת את המענה – כי כמו שנאמר כאן, יש המתנות ולא תמיד אנחנו יכולים להיענות לכולם – זה מאוד קשה ומאוד מצער.

מה עיקר המענה שאתם נותנים, מלבד הפניה לקהילה?

אנחנו מטפלים. חלק גדול מהעבודה זאת עבודה טיפולית.

כלומר, העובדת הסוציאלית מול הנער או הנערה והמשפחה.

כן. אנחנו עושים הרבה עבודה עם המשפחות. יש לנו מרכז הורים ואנחנו מפנים אותם גם לשם. השנה עשינו קבוצה להורים למתבגרים, קבוצה מדהימה, שמתמודדים עם ילדים שיש להם בעיות של שימוש. זו קבוצה חדשה שהייתה מאוד משמעותית וגם דרשה מהעובדת למשל – אחת מהעובדות האלה - בערך ארבע שעות שבועיות להשקיע בעניין הזה, שזה אומר פחות כמה מטופלים. כל דבר כזה הוא מאוד משמעותי.

אני כן חושבת ורוצה להדגיש שאסור לנו לחכות. בהתמכרויות, לעומת תחומים אחרים, אני נותנת עדיפות ולפעמים זה לא יהיה עובד בהתמכרויות ולו רק כדי לתת מענה ולפעמים הוא יחכה. אני חושבת שזה משהו שבאמת צריך לתת עליו את הדעת.

הנושא של תקציבי פעולה כמו שאמרתי, אני באמת משתמשת הרבה מתקציב של נוער וצעירים ונערות אבל זה משהו שהוא חסר. אם יש עובדת שהולכת עם נערה, ממש עובדים משלמים מכיסם הפרטי לשבת בבית קפה כי יש כאלה שלא מוכנים להגיע ולכן פוגשים אותם ברחוב ובכל מיני מקומות. צריך לתת את הדעת על העניין הזה.

גם לגבי העניין של תקנים והועדות, אני חייבת להגיד שעובדת שלי עובדת 65 אחוזי משרה. הצורך שלנו בוער ואותה עובדת פשוט עובדת בניקיון כדי להשלים הכנסה. אני מאוד מצרה על זה. כל עבודה מכבדת אבל אנחנו זקוקים לה בעבודה אצלנו.

כלומר, את בעצם אומרת לנו דבר מדהים. יש לך עובדת שהיא כבר עובדת במערכת.

אני אגיד עוד דבר.

היא רוצה לעבוד, את רוצה להעסיק אותה, יש צורך מהקהילה של המטופלים, כלומר, העגל רוצה לינוק והפרה רוצה להיניק והשוקת קיימת, הכול קיים, חוץ מזה שאין לך את השעות, את ההועדות, לשלם את המשרה הזאת.

בדיוק. אני רוצה להדגיש גם שבשונה מעובדים בתחומים אחרים, עובדי התמכרויות מאוד מאוד מושקעים. זאת אומרת, הם עוברים הכשרה של כמעט שנה וחצי של יום בשבוע וביום הזה הם נוסעים לתל אביב, מקבלים את השעות, מקבלים הדרכות, מקבלים השתלמויות. זאת אומרת, הם מאוד מאוד מושקעים ובאמת אתה משקיע בהם הרבה. יש לי עובדת שעובדת חמש שנים והיא בלי תקן. היא עובדת על הועדות. בכל פעם שמגיעה אלי למחלקה עובדת חדשה בתחומים אחרים של נוער וצעירים, היא באה אלי ומבקשת לעבור. אני ממש מחזיקה אותה. אני אומרת לה שזה תחום ייחודי ואני לא יכולה לוותר עליה אחרי כל ההשקעות ואחרי כל העבודה. היא גם זו שעושה את קבוצת ההורים. מצד שני אני יכולה להבין ללבה כשהיא אומרת ששם יש תקנים, היא כאן חמש שנים והיא רוצה תקן.

מה הצורך שלך כמחלקה אם נגיד היית צריכה להגיש דרישה תקציבית? מה הצורך המיידי שלך?

אני חושבת שזה נכון גם למדיניות המשרד מעבר לעניין התרבותי של נאמר החרדים. אני יושבת עם משפחות חרדיות שמבקשות שהעובד שלהם יהיה מהמגזר ושם יש לי בעיה כי אני צריכה שיהיה לי גם בן וגם בת. אותו דבר במזרח ירושלים, שם יש לי בן אבל אין לי בת. חוץ מהעניין התרבותי והדתי, אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו רואים ויודעים שהרבה מנפגעי סמים, בעיקר בנות נפגעות פגיעות מיניות והרבה פעמים להושיב מולן עובד, זה מאוד מורכב. אני לא אגיד שאני לא עושה את זה, אני עושה את זה מאחר ואין לי ברירה.

כלומר, מה הצורך המיידי שלך מבחינה תקציבית?

אני חושבת שאני הייתי צריכה משהו כמו שלושה תקנים.

שלושה תקנים קבועים רק למחלקה שלך של נוער וצעירים.

מלבד אלה שקיימים. יש לי שניים שהייתי רוצה להמיר אותם לתקנים.

כלומר, בנוסף לשמור על הקיים, עוד שלושה תקנים.

כן.

תודה רבה. נעמה מורשתי, בת ים.

מנהלת היחידה להתמכרויות ושיקום האסיר בעיריית בת ים. לנו יש משהו כמו 120 מטופלים ועשר משרות של עובדים סוציאליים מתוכן שתי משרות של שיקום האסיר ושתי משרות של אלכוהול של הועדות. ביחידה שלי יש גם נוער.

מתוך עשרת המשרות, שניים לשיקום האסיר?

כן. מתוך העשרה.

שניים הועדות, שניים שיקום אסיר, משרה וחצי לנוער וצעירים ושתיים וחצי משרות לסמים מבוגרים. בעצם היחידה שלי כוללת אלכוהול והימורים, סמים מבוגרים, נוער וצעירים ושיקום האסיר.

מצבך נראה טוב יחסית.

כן, אבל את צריכה לראות איפה היא יושבת.

יש לנו שלוש דירות ואת לשכת הרווחה. אנחנו מטיילים בכל בת ים.

אני באתי לכאן לכמה עניינים שאותי מעסיקים. אני יכולה להגיד לכם שהיום בסמים מבוגרים יש לי במגירה באופן קבוע 15 ממתינים.

למה הם ממתינים?

לטיפול בסמים מבוגרים.

לאיזה טיפול?

לטיפול הפרטני שלנו.

הם הגיעו איכשהו ליחידה ואת לא קיבלת אותם עדיין לטיפול ראשוני.

כי אין לי עדיין עובדים סוציאליים לקבל אותם. אין לי כוח אדם.

ה-15 האלה, נגיד שתתפנה איכשהו שעה של אחת העובדות, את פותחת את המגירה ואת מוציאה את הראשון ברשימה של ה-15, איפה הוא כבר נמצא בשלב הזה? את עדיין מוצאת אותו?

אני מוכרחה להודות שבאלכוהול אני לא מוצאת אותם אבל בסמים בדרך כלל כן.

כלומר, הם כן ממתינים.

רובם כן ממתינים. זה מאוד רע וזה לא מוצלח. יש לנו כמובן קדימות לנשים, קדימות לבית משפט סמים. אנחנו מנסים לעשות קדימויות לאנשים שמגיעים מגמילות מיידיות אבל יש אנשים שנשארים עדיין ברשימות המתנה. כך היה באלכוהול. קיבלנו לפני כמעט כשנה עוד חצי תקן הועדות ואז עד ינואר, במשך יותר מארבעה חודשים, העירייה לא יכלה לתת לי את ובעצם אנשים לא יכלו לקבל. היום יש לי שתי משרות שעבדנו מאוד קשה יחד עם השירות כדי שנצליח לקבל עוד חצי משרה של הועדות, ארבעה חודשי המתנה, כל הממתינים אינם.

באלכוהול.

באלכוהול והימורים. אנחנו עכשיו עובדים מחדש על גיוס. אצלנו בבת ים אין בעיה של גיוס מטופלים וזו בעיה נוספת. כל העובדות ללא יוצא מן הכלל עובדות על מכסה מקסימלית שהן יכולות לעבוד. יש לנו עובדת תעסוקה במאה אחוזי משרה והיא רוצה לפתח כל מיני שירותים עם גוון קהילתי ויוצא שמעבר למספר המטופלים, מעבר לקבוצה שכל עובדת עושה, לתחום אחריות שיש לכל עובדת, כבר אין אפשרות לעשות עוד דברים. זה מאוד מאוד מקשה על העבודה.

מה הדברים שהיית רוצה לעשות או שאת מזהה צורך בהם?

למשל כל העניין של העבודה המשפחתית. אין לנו מנדט לטפל במשפחה אבל יחד עם זאת, כשמגיע מטופל, הוא מגיע והוא לא איש יחיד אלא הוא חלק מאיזושהי תפיסה קהילתית משפחתית. הוא גר בבית והייתי מאוד שמחה לתת איזשהו מענה יחידתי למשפחה. למשל בבת ים יש 3,000 אתיופים. יש לנו שני אתיופים בנוער ואתיופי אחד באלכוהול והימורים. אני זקוקה נואשות לזמן פנוי כדי לעבוד עם עובד המניעה מהעדה האתיופית, כדי להתחיל לייצר קשרים אבל אי אפשר לעשות גם וגם. לשם כך עובדת לא יכולה לעבוד עם 25 מטופלים במשרה מלאה, להפעיל קבוצה וגם לפנות זמן לבדיקות עירוניות. זה הכיוון שלנו. יש לנו עוד הרבה נושאים.

לא הבנתי את הקונטקסט של הקהילה האתיופית.

בעיר עצמה אנחנו מזהים שיש בעיית אלכוהול.

בעיה כללית. אין צורך לציין כאן מאיזו קהילה.

ביוצאי חבר העמים, יש לנו אחוז מאוד מאוד גדול שכן מגיע ליחידה.

לא צריך לציין מאיזה קהילות הם באים. זה לא רלוונטי לדיון. את צריכה תקנים, תבקשי תקנים. זה פשוט יוצר סטיגמה וזה יוצר שיח שהוא לא נכון בעיני. אין צורך לציין מאיזה אוכלוסיות מגיעים המטופלים שלך.

זאת שאלת מדיניות, עד כמה יש שקהילה שזקוקה לטיפול ועד כמה זה מייצר סטיגמה. עמדה שנשמעת ממישהי שהיא נציגה.

לא התכוונתי לכך.

ברור שלא התכוונת. ההערה נרשמה.

אני חושבת שזה לא היה רלוונטי להזכיר כאן לאיזו עדה אנחנו מתכוונים.

העמדה נשמעה.

אני יכולה להגיד באופן כללי בהקשר הזה שהשאיפה שלי היא להגיע לכמה שיותר תושבי העיר שזקוקים למענים. אם אני מזהה שיש אוכלוסיות שלא מקבלות מענים, לי כיחידה המקצועית שמטפלת בהתמכרויות, מאוד קשה לי כי יש לי אוכלוסייה שאני לא מצליחה להגיע אליה.

זה דיון פילוסופי.

לא. זה דיון של מדיניות.

זה גם דיון של שיחה.

הדבר הנוסף שחשוב לי לומר הוא לגבי תקציבי הפעולה. בהקשר של ההועדות, היום ההועדות מתוקצבות למשרה של עובד סוציאלי שמסיים תואר ראשון פלוס והעובדים מתקדמים ומתפתחים. ביחידת האלכוהול וההימורים צריכה להיות רופאה וזה משולם מההועדות הללו. אנחנו מנסים להוציא אנשים למסגרות חוץ ביתיות דרך ההועדות וכולי. מה שמשאיר תקרה מאוד נמוכה או נמוכה מדי לעובדים להתפתח בתוך הסכום שאנחנו מקבלים עבור הועדה.

את אומרת שיש לך סכום להועדה, מאה אחוזים נניח שווי ערך למשרה מלאה היה והייתה, ואם אותה עובדת הייתה במשרה מלאה והיא הייתה צוברת ותק, עושה תואר שני, עושה השתלמות כזו או אחרת, היא הייתה עולה בשכר. אין לה תמריץ לעשות את זה או שאם היא עושה, היא עדיין לא מקבלת כי ההועדה היא אותה הועדה. המסגרת אותה מסגרת למרות שהעובדת פרצה את המסגרת.

נכון.

אפילו בזמן שהם נוסעים לקורס בתל אביב שאורך שנה וחצי, התוספת שצריך, זה מאוד צפוף.

את אומרת שזו עוד רעה חולה של שיטת ההועדות.

ממש כן.

אני חושבת שאמרתי את דבריי.

תודה רבה. שרית פטל, אשקלון.

אני מרכזת את יחידת הטיפול בבני נוער וצעירים משתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים. אנחנו ביחידה שתי עובדות סוציאליות במשרות מלאות. אני עובדת על תקן של 75 אחוזים מהפיקוח ו-25 אחוזים והעובדת השנייה עובדת על הועדות. אנחנו קיימים 13 שנים באשקלון. הוקמנו כפיילוט כדי לבדוק את השטח בשלושת-רבעי משרה והפכנו להיות לטוב ולרע לסוג של מעצמה באשקלון מבחינת הצרכים ומבחינת הבעיות והקשיים שהבנו שהעיר מתמודדת אתן.

מעצמה היא שתי עובדות?

מעצמה מבחינת הצרכים ומבחינת המענים.

כמה מטופלים?

בממוצע שנתי אנחנו עומדים על בין מאה ל-120 מטופלים.

עם שתי עובדות?

עם שתי עובדות. אנחנו בעצם מהווים מענה עירוני לכלל המערכות בעיר שעוסקות בבני נוער.

אתם יחידה של נוער.

נוער ומתבגרים צעירים, מגיל 12 עד 24. גיל 12 הופך להיות בשנים האחרונות ל-11. הגילאים הם לא אומרים כלום לגבי איכות המקרה שאתה מקבל. אנחנו נותנים את המענה העיקרי לחטיבות הביניים ובתי הספר המקצועיים בעיר, לשירות המבחן לצורך אבחון שימוש, לבית משפט, למשטרה, לבית חולים, למסגרות חוץ ביתיות שקיימות באשקלון, לאגף הרווחה שמפנה אלינו ילדים, למחלקה לנוער. אנחנו בעצם יושבים בתוך המחלקה לנוער. כפיילוט הוקמנו כמשויכים למחלקה להתמכרויות עד שדי מהר הבנו – ואני חושבת שהיינו בין הראשונים בארץ להבין – שקיים הרבה יותר חיבור בין נוער סמים לנוער מאשר לנוער סמים והתמכרויות מבוגרים. אני חושבת שזה מציל אותנו - זה גם מציל את המחלקה לנוער - וזה מציל אותנו מבחינה תקציבית. אם לא הייתי בתוך המחלקה לנוער, בלי כוונה לפגוע, לא היה לי כלום ושום דבר חוץ מהעובדת.

יש גם יחידה למבוגרים?

יש יחידה של מבוגרים בהתמכרויות מגיל 24 והלאה.

עם חמישה תקנים. בפנים יש גם את רש"א, גם את דרי רחוב וגם את אדון שזה מאוד ייחודי.

אנחנו עובדים אתם די בצמוד. אנחנו משתמשים בשירות שהם נותנים לנו לצורך בדיקות שתן. אם למשל יש לי בוגרים צעירים שאני רוצה להפנות למרכז יום, אני מפנה אותם בשירות להתמכרויות כי שם מקבלים מגיל 18 ומעלה. אני חושבת שבאמת הצרכים של בני הנוער המשתמשים באשקלון, אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול בינינו לבין המחלקה להתמכרויות מבוגרים. אני חושבת שזה מאפיין את כל העבודה עם בני נוער.

אנחנו עובדים על רצף השימוש. רצף השימוש הוא רצף מאוד ארוך משימוש של סקרנות, משהו שאתה עושה אותו כמעט על הטווח המניעתי, לשימוש חברתי, לשימוש לרעה, לפיתוח תלות רגשית ופיזית. לכן ההפניות אלינו הן בכמויות מאוד מאוד גדולות, הרבה מעבר למכסה שאנחנו יכולים להתמודד אתה, לצורך אבחון, אפילו לא לצורך טיפול, שזה גם שירות שאנחנו מחויבים לתת. אני רואה כאן שהרבה התחילו להשתמש במילה המתנות וזאת מילה שאנחנו מנסים להימנע ממנה, אבל אני יכולה להגיד שיש לי כרגע פעם ראשונה שלוש המתנות שיושבות לי על השולחן וזה כמו תפוח אדמה חם כי אני רואה אותם ממתינים. יש בית ספר מקצועי אחד באשקלון שהוא מאוד מאוד גדול והוא באמת עושה עבודת קודש עם החבר'ה שנמצאים אצלו, אבל יש כאן כמות מטורפת של בני נוער שמשתמשים בסמים ובאלכוהול ואנחנו יכולים לקבל רק ממנו - אנחנו אמרנו שאנחנו צריכים להקים שירות ספציפי רק לגביו – בשבוע חמש הפניות שכל אחת מהן לא לאבחון אלא ממש לטיפול. מתקיים כרגע דיאלוג עם המפקח שלנו ועם בית ספר ואם רשת אורט כדי לראות מה אנחנו עושים.

אנחנו מאוד רוצים לתת את המענה היעיל ביותר. אנחנו לא נותנים טיפול פרטני. כמובן שזה הבסיס. הטיפול הפרטני אצלנו הוא אהבה. זאת באמת אהבה. זה קשר שאנחנו יודעים שאנחנו מהווים אתת המבוגר האחראי, לפעמים העיקרי, בחיים של ילד. זה לקחת תפקיד מאוד מאוד משמעותי שאתה צריך, מעבר ליחידות זמן, גם משאבים נפשיים. כשאתה עובד בלחץ וסטרס, קודם כל הם עם הרדארים שלהם מרגישים את זה ראשונים וזה משהו שאנחנו לא רוצים להיכנס אליו.

אנחנו נותנים הדרכות הוריות. אנחנו נותנים טיפולים משפחתיים. אני לפחות מטפלת משפחתית ואני לחלוטין מאמינה שהמטופל הפרטני הוא לא נושא הסימפטום. זה סיפור משפחתי. זה תמיד סיפור משפחתי וזה הבסיס. אנחנו תמיד נעשה טיפול מקביל. אלה גם משאבים של זמן ואנרגיות שאין לנו.

אנחנו נותנים הדרכות למסגרות, אנחנו נותנים הדרכות לאנשי צוות, אנחנו עובדים מערכתית עם כל המסגרות באשקלון כדי לתאם תכניות טיפול מתאימות, גם פרטניות וגם מערכתיות בתוך העיר. הכול, הכול, הכול לוקח משאבי זמן שכמו כלום אני יכולה לקבל עוד שני תקנים עליהם.

אני יודעת שיש הסכמה מטעם הפיקוח שקיים צורך באשקלון אבל אנחנו מדשדשים עם כל התכניות החדשות האלה. בינתיים אנחנו מתחילים לעבוד בחצי של עצמנו.

תודה רבה. מאשקלון למועצה אזורית חוף אשקלון, אלעד בן דוד.

הרבה דברים מאוד דומים. אנחנו קצת שונים מהערים הגדולות עם צרכים מעט אחרים. חשוב להגיד שאני הוא היחידה. המספרים של התושבים אצלנו יותר קטנים והתושבים, לא בהכרח המשתמשים על הרצף, אני היחידה, חצי עם מבוגרים בתקן של המועצה וחצי על הועדות.

כמה תושבים יש לכם ברשות?

17 אלף תושבים ברשות, בעוטף עזה. ביחידה שלי כרגע מטופלים עשרה מבוגרים. היחידה הוקמה רק בנובמבר. יש לי 15 בני נוער בטיפול. דרך אגב, ההועדות כבר למעלה מחצי שנה עדיין בתהליכים מול השינוי. בעצם אין לי סמל מסגרת ואני עובד משרה מלאה על חצי משרה. זה רק לשם ההבנה.

אני מסכים מאוד עם מה שאמרה שרית מאשקלון. הרבה זאת עבודה מול כל בתי הספר ומול המסגרות כי אלה ישובים קטנים ומרוחקים אחד מהשני. זה מתחבר כמובן ישר למקום של התנאים ההישרדותיים שלי, אם אני מדבר על הועדות גם כאשר נקבל אותם. אני עם תואר שני כך שגם אני בתוך הסל הזה שאין בו הרבה. נוצר מצב שאני במקום מאוד מאוד הישרדותי. הרבה מהדברים בגלל שמדובר במקומות קטנים עם הכרות מאוד גדולה ביניהם בתוך הקהילות כך שהקושי יותר גדול בריצ'ינג אאוט כי צריך ללכת למקומות אחרים שהם לא הרווחה כאשר כולם מכירים את כולם ובכל המקומות כולם מכירים את כולם. המקום הזה מקשה. כמובן יש את כל הסיפור של הריצ'ינג אאוט לכל הנערים עם טיפול פרטני.

איזה סוג התמכרויות אתה רואה שיש גם לנערים וגם למבוגרים?

אני אומר משהו על המועצה. יש מאפיינים של קהילות בקהילות הקטנות האלה. יש לנו קהילה ששותה לא מעט אלכוהול, גם המבוגרים וגם הנערים מגיל עשר ומעלה. היו שם גם מקרי מוות על הרקע הזה. יש קהילה של מפוני גוש קטיף, שם יש את זה בעקבות השיקום המורכב בעקבות הפינוי/הגירוש. יש סמים. יש לי אנשים שמגיעים מהערים אחרי שהם עשו את הסבב בערים הגדולות ואז כחלק מטיפול אישי הם באים בחזרה למרחב הכפרי ואז הם מבקשים את העזרה.

מפוני הישובים שחזרו?

חזרו לעיר ואחר כך חוזרים בחזרה אלינו אבל בסשן הזה הם כבר הסתובבו באזור הפשע, בסמים, באלכוהול, בהרבה מאוד דברים. יש לי הכול מהכול. בקיצור, אני עושה הכול.

שאלה גם אליך כמועצה אזורית וגם לאשקלון. שמענו הרבה בשנתיים וחצי האחרונות פוסט צוק איתן על פוסט טראומות.

יש.

אנחנו יודעים מעבודת הוועדה שהרבה פעמים פוטנציאל התמכרות הוא איזשהו סלף מדיקיישן לטראומה. זה משהו שאתם מזהים בו עלייה בשנתיים האחרונות?

כן.

אנחנו עובדים הרבה עם היחידה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר. ילדים פוסט טראומתיים אחרי מבצעים, אחרי כל טריגר קטן, אחרי כל אזעקה.

אני מזהה את זה במקום של אלכוהול כאשר יש בית ספר שהוא צמוד בעוטף עזה, ממש על קו הגבול, וגם במקום של סמים. בעיקר זה המקום של אלכוהול ונרגילות.

בעיקר בני נוער.

בני נוער. לגבי מבוגרים זה מגיע במקומות אחרים. בעוטף יש את מרכז החוסן והם מטפלים בעוד דברים.

במרכזי חוסן יש מענה להתמכרויות?

לא שידוע לי.

לא. בעוטף, לא.

מהעבודה שלנו בוועדה אנחנו יודעים שהרבה פעמים התמכרות נוצרת על רקע של מה שנקרא סלף מדיקיישן. כלומר, על רקע של איזושהי התמודדות עם מצוקה.

לא כל כך מכובד ללכת לפסיכיאטר. יותר קול לעשן גראס.

זה יוצר הרגעה.

אלה ילדים שבאמת צריכים טיפול הרגעתי תרופתי.

במרכזי החוסן שהוקמו בעוטף עזה להתמודדות עם טראומה, אין לכם שם נגיעה?

לא. להתמכרויות אין שם.

זה דבר שיכול להיות ששווה לשים לב אליו. רוב הסיכויים שאם מגיעים מטופלים על רקע של טראומה, אחת ההתמודדויות שלהם אם במרכזים האלה יהיה איזשהו זיהוי ראשוני ואיתור. יכול להיות שנוכל בהיבט של מניעה.

אני עושה את זה במקום שלי במועצה שלי מול מרכז החוסן אבל זה לא מובנה.

שאלת קודם על הרצף, על מקרים יותר נורמטיביים. אנחנו בפירוש רואים את זה אצלנו בצורה מאוד מאוד רחבה. זאת אומרת, הרבה מתבגרים שמתמודדים עם קשיים אפילו קשיים אובייקטיביים של קשב וריכוז ובתוך המשפחה כל מיני מצבים, מגיעים לשימוש.

כרגע אין לכם מענה.

הם חלק מהאוכלוסיות שלנו. זאת האוכלוסייה שלנו.

אתם נותנים מענה במסגרת היחידה, אבל הכוונה היא שאין לכם מענה לטיפול ייעודי לפוסט טראומה. המענה שלכם הוא מענה של רווחה, הוא מענה של יחידות עבודה סוציאלית.

מענה טיפולי עמוק ורציני שכולל הרבה שילוב ומענים נוספים וגם קבוצתיים. העובדים שלנו עוברים הרבה הכשרות. יש אנשים שמגיעים אלינו ואלה חיילים שמשחררים אותם מהצבא אחרי שהם נתפסו.

נתפסו על שימוש בסמים?

נכון. הם הגיעו אלינו.

הסניגוריה מביאה אותם אחרי תהליך צבאי.

זה תהליך שאנחנו צריכים ללכת לבית משפט, לעשות בדיקות ולעשות את כל הדברים הללו.

אני חייבת לומר שהעובדים שלנו מקבלים עשרים נערים או מבוגרים, שזה הרבה, אבל מצד שני אנחנו מנסים מאוד לשמור על המסגרת וכדי לטפל בבן אדם מכור אתה צריך הרבה מאוד תשומות זמן. אנחנו מאוד שומרים על המסגרת הזאת.

יהודית, את הזכרת קודם את הנושא של נערות ופגיעה מינית. כשמגיעה אליך נערה או צעירה ליחידה - אנחנו שמענו כאן נתון עת ערכנו דיון בנושא של ההתמכרויות בקרב נשים כאשר ללמעלה מתשעים אחוזים מהנשים המכורות, יש להן היסטוריה של פגיעה מינית – העובדות הסוציאליות עצמן הן אלה שנותנות את המענה גם לטיפול בטראומה שנובעת מפגיעה מינית?

בהחלט. אנחנו בדיוק סיימנו בשבוע שעבר השתלמות בנושא של פגיעות מיניות. שוב, עובדי התמכרויות נהנים אצלי מכל התשומות שמקבלים העובדים. בפירוש עושים את זה. אנחנו עושים את זה ואני חושבת שהעובדים יכולים לעשות את זה. הרבה מהמתבגרים האלה והצעירות האלה, הרבה מהביטויים שלהם גם הרס עצמי, פגיעות בכל מיני צורות ובעיות תפקוד. יש למשל את מרכז תמר או מיטל והם מתייחסים - ועושים עבודה מאוד מקצועית ומאוד טובה – לחלק של הטיפול אבל אנחנו עובדים גם מערכתי, גם החלק הטיפולי וגם הרבה עם המערכות, עם המשפחות ועם המסגרות. זו עבודה שבעיני הכי מותאמת והכי נכונה עבורם.

תודה. ציפי בן חמו, דימונה.

תודה. אני קודם אגיד שאני שמחה ומתרגשת מהמפגש הזה. אני מקווה וגם יודעת – השתתפתי בוועדות בעבר – שהדברים שנאמרים כאן, יש להם השפעה. אני רוצה לדבר על דימונה. אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו כאן על ידי כולם אלא אני אומר שדימונה יושבת על אשכול ארבע, כך שנכניס את זה קצת לפרופורציות. ארבעים אלף תושבים עם פוטנציאל לצמיחה וגדילה בעקבות מעבר של עיר הבה"דים לדרום. כדי להכניס את זה עוד יותר לפרופורציות אני אומר שעד ספטמבר בכלל לא היה בדימונה מענה לנוער נפגע סמים.

אני מנהלת מרכז טיפולי לנוער בסיכון מטעם שירות נוצץ ומאחר ואין בדימונה, לא הייתה וכנראה גם לא תהיה בקרוב יחידה נפרדת לנוער נפגע סמים, העובדת שיושבת כאן, גל חדד, הצטרפה אלינו בספטמבר בשיטת התעריף. זה אומר הועדות. 15 מטופלים, עשר הועדות. אני לא ארחיב כאן על הסינדול שאומר שזה חצי כוח של עבודה. עשרה מטופלים לתוך עשרים שעות. אנחנו מדברים על בני נוער שמאוד מאוד קשה להביא אותם לטיפול.

בדימונה יש רצף של איתור מדהים. בחמשת בתי הספר התיכוניים יש מדריכי מוגנות, יש הרבה מאוד תכניות שהן תכניות מניעה וטיפול אבל הן גם הזדמנות לחשיפה ואני אמנה רק חלק מהן: תכנית מיל"ה, תכנית סיכויים, קידום נוער כאשר מתוך שישים בני הנוער שיושבים שם, אנחנו מדברים על מאה אחוזים שהם על רצף השימוש, משימוש מזדמן ועד תלות בחומרים פסיכו-אקטיביים. תכנית נירים, מרכזי עוצמה בתוך בתי הספר. כלומר, הפוטנציאל לחשיפה הוא מאוד מאוד גדול. אנחנו יודעים את הנתונים והנתונים הם נתונים מבהילים.

אנחנו מדברים על עלייה ברמת האווירה החברתית, שתיית אלכוהול כמפגש חברתי קבוע. מאז חוק שפיכת האלכוהול יש ירידה בנתונים בדימונה. יש הרבה מאוד עבודה עם השיטור הקהילתי העירוני שלנו אבל עדיין זה לא מספיק. אנחנו חושפים הרבה מאוד בני נוער שזקוקים למענה, בין אם הוא מניעתי ובין אם הוא טיפולי.

לגל חדד יש כרגע 15 מטופלים. יש לנו בהמתנה עוד ולא אומר כמה. המילה המתנה היא מילה קשה מאוד עבור בני נוער שגורם הזמן או נתון הזמן הוא קריטי ומשמעותי. אין לנו יותר מדי זמן עם בני נוער כך שפרק הזמן הזה של גיל ההתבגרות שמזמן לתוכו באופן טבעי את המשברים, ונוסיף לזה את הפגיעות המיניות, חשיפה לטראומות ומצבים משפחתיים רגישים, אנחנו מקבלים סוג של פצצה מתקתקת שמבחינתי, אם אני צריכה להגדיר היום צורך בתוך דימונה, בוודאי שחצי משרה לנוער נפגע סמים לא מגרדת את הקצה של הצורך. אנחנו זקוקים להרבה יותר מזה. אני חושבת שצריכה לקום יחידה בתוך דימונה לנוער נפגע סמים עם כל המענים. הטיפול בנער, רק בנער, מתוך אילוצים של חצי משרה, אני לא אגדיר את זה כחלקי כי אין עבודה עם הורים אלא יש ממש ניסיון לפתוח איזושהי עבודה קבוצתית אבל גם היא מאוד חלקית ומאוד מסוימת. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את העבודה להרבה יותר מקצועית ויעילה.

הדבר האחרון שלא שמעתי כאן ואני חושבת שכן צריך לומר אותו זאת הדרכה מקצועית לעובדים. אני מנהלת של מרכז טיפולי, ברזומה שלי אין הדרכה לנוער נפגע סמים. אני מבינה שהדרכה היא הדרכה, הדרכה, אבל עדיין נוער נפגע סמים, ההדרכה היא הדרכה שצריכה להיות הרבה יותר ממוקדת שבאה מהתחום ומהמצוקה של אותם בני נוער שזקוקים לטיפול הזה.

אני מאוד מקווה, אני לא יודעת איך זה יכול להתבטא, כן עשינו הפניה למפקחת המחוזית ואני חושבת שלעובדים שמגיעים מגיעה הדרכה. בכל זאת המפגש בחדר הטיפול מזמן מפגש עם תכנים מאוד מאוד קשים של מצוקה מאוד מאוד קיצונית. אני פונה אל איריס כי אני חושבת שאת הכתובת אבל גם לוועדה כי אני חושבת שהעובדים צריכים יותר הדרכה. אני לא יודעת מה קורה במקומות אחרים.

בירושלים דווקא יש הדרכה.

האתגר לעשות את מה שאת אומרת, לפתוח יחידה, זה בגלל המצ'ינג או שיש לכם בעיה אחרת?

אני אומרת שבדימונה הוקצו רק לפני חמישה חודשים פעם ראשונה פוסט נפגע סמים. לא היה קודם. זה אומר שכנראה זה עניין של משאבים ולא רק המצ'ינג.

כאשר הקצו, העירייה השלימה את המצ'ינג.

השלימה את המצ'ינג.

בלי בעיה.

כן.

אם יש צורך לעוד, ההקצאה הבאה תתקבל.

לשמחתנו יש לנו ראש עיר מאוד מעורב שבעברו גם היה מאוד מעורב בהקמה של היחידה של המבוגרים בדימונה. הוא מאוד מאמין בעבודה על כל הרצף, מהמניעה ועד הקצה של הטיפול, הקצה הקשה של הטיפול. אני חושבת שאם המשרד יעמיד את המשאבים של המשרד, אני מאמינה שראש העיר לא יאמר לא. זה צורך בדימונה והוא מכיר ומבין ואני מאמינה שהוא גם יתמוך.

תודה. חגי ברוש, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול.

נתבקשתי על ידי המנכ"ל שלי לבוא לכאן ולברך את העובדים הסוציאליים ביום חגכם. בסופו של דבר במערכת של ההתמכרויות, אתם למעשה משולבים ואתם חוד החנית בכל הספקטרום. זאת אומרת, נכון שיושבת כאן איריס מהשירות להתמכרויות שהוא הדומיננטי ביותר אבל גם במרכזים לטיפול בתחליפי סם וגם במחלקות לתחלואה כפולה ובכל מקום שלמעשה מתקיים איזשהו הליך טיפולי, העובדים הסוציאליים מהווים שם איזשהו חוד חנית ואנחנו בעדכם ומייחלים ליום שבו גם המורים מצד אחד וגם העובדים הסוציאליים מצד שני יהיו בראש מקבלי השכר במדינת ישראל כי אז בטוח שהחברה תיראה הרבה יותר טוב.

אני רוצה לומר – ודיברנו על זה לא פעם בוועדה – שעד היום כספי ההועדות ששירות ההתמכרויות מקצה כדוגמה לקהילות או למסגרות במרכזי היום הן מופלות ביחס למה שאותו משרד נותן לאוכלוסיות אחרות. אם אנחנו בודקים הועדה שמקבלת קהילה טיפולית או הועדה שמקבלת מסגרת שמטפלת בנוער או במוגבלים ברמה כזו או אחרת, היא שונה לאין ערוך והיא הרבה יותר גבוהה, משהו כמו חמישים-שישים אחוזים, מסך ההועדה. זה מה שמגיע לנושא של ההתמכרויות ודיברנו על כך שתמיד הנושא הזה היה באיזשהו אופן מופלה והוא ממשיך להיות כזה וצריך לפעול לכך שההורדה תהיה בהתאם כי כמו שאמרה איריס, בעבודה עם מכור לסמים, מסגרת של זמן, מסגרת של השקעה, זה משהו שהוא חלק משמעותי מאוד בהצלחה של הטיפול וחייבים לטפל בזה.

אני רוצה לעדכן כאן שלגבי אוכלוסיות, מה שאנחנו מגדירים כרגישות תרבותית, אנחנו כן הולכים לסייע לאוכלוסיות כאלה במדריכים של גילאי 18 פלוס ונעמה מבת ים, להערכתי אתם אמורים לקבל תקן כזה כך שיהיה לכם קצת יותר קל ואולי נעשה דברים יותר טובים.

זה מהתקציב שלכם? מתקציב הרשות?

מתקציב של פרויקט דרך חדשה שמגיע אלינו ואנחנו מורידים אותו לישובים.

בכל מקרה, הייתה איזושהי בעיה של תקציב, של כניסה למסגרת טיפולית, בין אם הוא נער, בין אם הוא מבוגר, בין אם היא מבוגרת, הרשות תמיד מסייעת כנגד דוח סוציאלי. לדוגמה, צריך להיכנס לקהילה טיפולית וצריך 1,600 השקלים הראשונים עד שביטוח לאומי משלים, אנחנו נמצאים ובנושא הזה ניתן לפנות אלינו. אנחנו בדרך כלל נענים כמעט לכל בקשה. אם יש איזשהו מצב שבו אתם כעובדים סוציאליים צריכים להפנות נער למלכישוע ואין את היכולת הכספית, ואנחנו נתקלים בזה, לשים את הכסף הראשוני לכניסה, לשם כך יש את הרשות ואנחנו מסייעים ועוזרים. רק שתדעו את זה ושלא בגלל זה מישהו לא יתקבל למסגרת הזאת.

למי לפנות?

לרשות למלחמה בסמים, לחגי ברוש. אני ראש אגף טיפול ושיקום או לסוזן, סגניתי.

להערכתי אנחנו הולכים, בעקבות תכנית הדקרמיניליזציה שמוביל השר שלנו, לתהליך של חקיקה. להערכתנו כל הנושא של הטיפול בנוער, יש לזה גם השלכות משמעותיות מאוד על כל הנושא של שימוש בסמים בקרב בני הנוער. רק לפני חודש יוסי הראל, המנכ"ל שלנו, הציג לנו נתונים לפיהם בחמש השנים האחרונות הוכפלה רמת השימוש בסמים בקרב בני נוער בגילאי 12 עד 18. אנחנו הולכים כאן לאתגרים לא פשוטים ודיברתי על זה גם עם סגנית ראש השירות. אנחנו חייבים ליצור מצב שבו תהיה הלימה בין המערך של הטיפול בנוער שקיים היום ברשויות המקומיות השונות לבין, לדוגמה, בתי ספר שפועלים. או שיהיה מצב שבו נוכל באמת לתת טיפול הרבה יותר משמעותי ומיטבי שאנחנו נזקקים לו בצורה בלתי רגילה ואני חושב שזה אחד הדברים שלפחות אני מסמן לעצמי כרשות לשים את זה בצורה מאוד מאוד משמעותית בתכניות העבודה של 2018 כי אנחנו רואים את המגמות ורואים שבסופו של דבר אנחנו חוצים קווים שאוטוטו כבר נראה את מה שקורה במדינות מערב אירופה וארצות הברית, ואלה נתונים לא פשוטים. לכן חייבים לתגבר את המערך של הטיפול בנוער ברמה התקציבית.

אני רוצה לציין שעובדים – בדרך כלל מההיכרות שלי, כמי שעבד ובא מהשטח – שמועסקים על חשבון הועדות, לא תמיד זה מופיע ברשות המקומית. לפעמים דרך כספי הועדות העובד מועסק על ידי תאגידים עירוניים ועמותות.

עובדי קבלן.

אם אתה מחפש לתת לעובד איזשהו ביטחון כלכלי ותחושה שהנה, אני עובד בעיריית תל אביב, יש לי קביעות ויש לי מסגרת עבודה מסודרת שתומכת בי, אז כאן אני עובד קבלן ולפעמים גם משחקים אתם ומורידים וכולי. זאת עוד בעיה על בעיה.

אני חושב שאחד הדברים שאנחנו כן עושים עכשיו עם השירות, ואני יודע שלדוגמה באשקלון וגם בירושלים הנושא של הרשות העירונית למלחמה בסמים, יש שיתופי פעולה בסך הכול יפים וטובים. יחד עם איריס אנחנו מנסים באיזושהי דרך לחזק כי כשאין כסף, חייבים לחפש לפעמים – ותמיד יהיה חסר כסף ודיברנו על זה כאן בוועדה בשבוע שעבר. חבר'ה, בנושא בריאות אנחנו בעיני בסוג של קטסטרופה. אבל תמיד כשחסר כסף, כשעובדים ביחד, ניתן להגיע תמיד לתוצאות יותר טובות ואנחנו יושבים יחד עם השירות כדי לחבר את המתאמים בצורה יותר טובה ליחידות השונות כי תמיד אפשר למצוא מפה עוד חצי שקל ומשם עוד חצי תקן ולעזור במקרים שצריך, בטח בעיר כמו דימונה שאני מבין שיש שם בעיות לא פשוטות ונדרש שם עוד סיוע בנושא של טיפול בנוער. החיבור הזה מייצר שיתופי פעולה שבסופו של דבר גורמים למערכות לעבוד הרבה יותר טוב ביחד.

אני חוזר ומברך את האיגוד. אתם חוד החנית בחברה הישראלית. תמשיכו לעשות עבודת קודש.

תודה רבה. איריס, לקראת סיום, מפנה את תשומת לבי גדעון זעירא ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. בנייר שהמרכז כתב על בסיס מידע שהעברתם הבנו שיש לכם מודל, במועצות האזוריות בעיקר, של בעצם איגום כמה רשויות.

יחידות אזוריות.

זה מודל שאתם שוקלים אותו למשל גם במקרה של ערים סמוכות? תל אביב כמרכז מטרופוליני? ירושלים אולי לרשויות שסביבה?

אנחנו נותנים גם מענה אזורי ואנחנו גם עושים את זה הרבה פעמים.

אבל זה משהו שהוא מוגדר אצלכם? כלומר, לצורך העניין נניח יחידת ירושלים?

אנחנו נותנים מענה למעלה אדומים.

אנחנו לא יכולים לתת מענה אזורי.

נכון, בגלל העניין של ההועדות.

בגלל תנאי יסוד.

אנחנו עדיין נותנים את הטיפול. אני כן עושה את זה. זה פשוט לא נחשב להועדות.

אבל יש עובדת שהיא רק של הועדות, אז אין סיכוי.

אי אפשר להעביר את ההועדה של קריית גת לאשקלון?

זה לא העניין.

אני מהרשות לשיקום האסיר. אנחנו בונים תכניות שיקום לאסירים וכמובן כחמישים אחוזים מהם הם אסירים עם בעיות של התמכרויות.

יש לכם איזשהו מידע כמה מהם הגיעו עם ההתמכרות לכלא וכמה מהם יצאו ממנו עם התמכרות?

חבל שלא נמצא כאן נציג שירות בתי הסוהר. ממה שאנחנו יודעים, הרוב מגיעים כך לכלא וגם לומדים בכלא. עובדה, יש בכלא אגפים נקיים מסמים ואגפים מלוכלכים.

למעשה כחמישים אחוזים מכל תכניות השיקום שאנחנו נותנים הם לטיפול באסירים עם בעיות של התמכרויות. אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם השירות להתמכרויות, גם עכשיו עם פרויקטים שוטפים עם הרשות למלחמה בסמים ולמעשה אנחנו גם עובדים בשיטת המצ'ינג. זאת אומרת, ברוב הרשויות המקומיות יש לנו אדם לשיקום האסיר, רובם יושבים ביחידות להתמכרויות ובעצם שכרם משולם במשותף.

אני רוצה להתייחס לנושא של רשימות ההמתנה עליו דיברו כאן. כמובן שכל מי שנמצא ברשימת המתנה, זה אקוטי ודחוף. במקרה שלנו מדובר באסירים שאם אנחנו לא נבנה להם תכנית שיקום עם אותם שירותים לנפגעי הסמים, הם פשוט יישארו בכלא. היום כל המחקרים בתחום מראים ששחרור מוקדם והתניה שיפוטית, זה בעצם קטליזטור מאוד מאוד גדול לשיקום. אנחנו אולי נראה את זה בוועדה אחרת, יש את ועדת דורנר מחר, אבל אסירים שמשתחררים בשחרור מוקדם, הרצידיביזם שלהם, המועדות שלהם, מאוד מאוד נמוכה. מה שמשתמע מרשימות ההמתנה זה שאסיר שאני לא יכולה להכין לו תכנית שיקום כי אין כרגע מקום ביחידת התמכרויות, הוא נשאר בכלא, הוא יוצא החוצה בלי כלום, המוטיבציה שלו ברצפה. זאת אומרת, אם אין לו את הדבר הזה, את ההתניה השיפוטית, את הגבולות שאנחנו מייצרים לו באמצעות תכנית השיקום, אנחנו מאבדים אותו.

תכנית השיקום היא בשיתוף של יחידת התמכרויות אבל המעטפת היא נוספת. יש פיקוח אלקטרוני, פיקוח תעסוקתי, סיוע בחובות וכן הלאה.

אני כאן מצטרפת לכל החברים והקולגות לשולחן. המצוקה היא כמובן נוגעת לאוכלוסייה ספציפית כזאת של אסירים ובהחלט מצטרפת לקריאה להגביר בצורה משמעותית את התקציב.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות מאוד לכל העובדות, בעיקר העובדות, והעובדים הסוציאליים והסוציאליות על שהגיעו לכאן היום, באופן כללי לכנסת וספציפית לוועדה. אני חושבת שהעבודה הסוציאלית היא מסוג התחומים שתמיד אומרים לנו – ובטח אומרים לכן את זה הרבה יותר – שאתן עושות עבודת קודש, שזה מצד אחד מאוד נכון ואני בטוחה שכל שעה מהעבודה שלכן, אתן רואות את עבודת הקודש הזאת. מצד שני, כשאומרים שזאת עבודת קודש, סימן שיש בעיה עם הכסף כי קודש זה נחמד אבל איפה הכסף?

אני תמיד חושבת שמדיניות נבחנת במשאבים שהיא מקצה. לדבר, הכול חשוב ובטח יש דברים חשובים יותר, אבל באמת חברה נמדדת במשאבים שהיא מקצה למקומות החלשים ביותר שלה שבסופו של דבר מיישמים הלכה למעשה את רשת הביטחון שחברה נותנת לחוליות החלשות שיש בה.

כאן בוועדה בתחום הטיפול בהתמכרויות, אנחנו באמת רואים את זה מול העיניים כל יום וכל שעה וכל שבוע. אני שמחה שהייתה לנו הזדמנות גם לשמוע אתכן וגם לחלוק אתכן את העבודה שלנו.

אני קודם כל רוצה להודות על היוזמה של היום הזה וגם לאיגוד העובדות הסוציאליות, אנא העבר את ברכותינו לראשי וראשות האיגוד, וגם למשרד הרווחה מילה.

עובדים. עוד לא עובדות.

יש גם כמה גברים.

הרוב הן עובדות. אם הייתי אומרת עובדים, היינו שואלים מה עם העובדות? עובדות. אתם חלק מהעובדות, כמו שאנחנו חלק מהעובדים.

העובדה היא כן. העובדה היא שאנחנו עובדים.

העובדה היא שגם העובדות הן עובדות.

הלכת צפונה קצת, אבל בסדר.

לא יודעת. תאר לעצמך כמה אתה מתקומם כשדיברו עליך פעם אחת בלשון נקבה.

אני לא הדוגמה להתקוממות. ממש לו. אין לי שום בעיה עם זה.

אבל התקוממת.

באיגוד יש עובדים סוציאליים. כך קוראים לו.

איגוד עובדים שרוב עובדותיו הן עובדות. ההתקוממות האינסטנקטיבית והמובנת שאתה חש כשפעם אחת כינו אותך בלשון נקבה, תאר לך מה זה להיות אישה שכל יום וכל שעה וכל דקה וכמעט בכל משפט שפונים אליה, אם הוא בלשון רבים, הוא באופן אוטומטי בלשון זכר. תאר לך כמה התרגלנו וכמה זה הפך להיות חלק מהדיכוי החברתי הכולל שאנחנו אפילו לא מתקוממות וזה נראה לנו רגיל. תחשוב, אם היה שוויון אמיתי - או שההתקוממות הייתה צריכה להיות אותו הדבר, או שהלשון הייתה צריכה להיות שוויונית. האמת, זה אפילו לא אליך אלא זה מיועד לנשים. כך התרגלנו.

תרגיל טוב באמפתיה. תודה.

אני רוצה מילה למשרד הרווחה שהיום הזה של העובדות הסוציאליות הרבה באחריותו מבחינת הממשלה. אנחנו כאן בוועדה עבדנו עד היום הרבה מאוד עם משרד הבריאות בפיתוח מענים ולראות את ההתמכרות, מה היא וכולי. אתם הייתם חלק מהדיון הזה. אני באמת רוצה לומר שבתחום ההתמכרויות היחידות העירוניות, היחידות שאתם בעצם בהן מעניקות את הטיפול, שהן יחידות טיפוליות לכל דבר, נותנות מענה מתחום הטיפול הנפשי, מתחום הטיפול השיקומי, המשפחתי וכולי, באמת אתן נושאות ביחידות שלכן, אתן בעצם שירות הטיפול בהתמכרויות הישראלי. זה באמת שירות שפרוס בכל הארץ. שמענו כאן, ואני רוצה גם להודות לכל הנציגות והנציגים שדיברו מכל היחידות ברחבי הארץ. באמת היה לנו מאוד חשוב לשמוע וקודם כל להתרשם גם מההבדלים וגם מהמצוקות שבהרבה רשויות הן דומות.

אני שמחה שהוועדה היום קיבלה את ההזדמנות לחשוף את העבודה הזו, לתת לכן להעמיד את היחידות האלה במרכז הבמה ואני רוצה לציין שלוש או ארבע נקודות שאנחנו נרשום כסיכום, גם נפנה אל השר וגם נעמיד אותן בפנינו להמשך הטיפול בתכנית העבודה של הוועדה.

הדבר הראשון הוא נושא המצ'ינג. זאת לא פעם ראשונה שהוועדה הזו דנה בזה אבל אנחנו זיהינו את הצורך במצ'ינג כחסם בעיקר לרשויות חלשות מלקבל את השירות הממשלתי שמראש הן זקוקות לו יותר, בגלל שהן יותר חלשות. בגלל שאין אפשרות להשלים חלק מהשירות, גם החלק הארי נמנע וזה דבר שאני חושבת שמדינת ישראל צריכה לתת עליו את הדעת כמדיניות אבל בטח ובטח בתחום הרווחה, שזה אחד התחומים המרכזיים שגם כך עוסק באוכלוסיות המוחלשות.

הוועדה תפנה לשר ותבקש ממנו לבחון, לפחות לצורך ההתחלה, עוד לפני שכל מדינת ישראל משנה, לפחות במקרים שבהם אתם כשירות מזהים צורך שיש ישוב שאין לו לתת וכבר אתם נתתם את התקן או את ההועדה או מה שזה לא יהיה, שאתם תוכלו לתת אותו ולממן אותו במאה אחוזים עם שיקול דעת של המשרד.

הדבר השני הוא שיטת ההועדות שגם עליה דובר הרבה בדיונים קודמים וכאן ירדנו יותר לפרטים למה היא גורמת. היא גורמת גם לחוסר היציבות, גם התעסוקתית, גם הפסיכולוגית של העובד והעובדת וגם להמון חסמים בקידום, בחלוקת השעות, בצורך. לדעתי זה עלה כאן באופן יותר ציורי בדיונים הקודמים, נדמה לי שיואב העלה את זה, לגבי אופי הטיפול באוכלוסייה שהיא מכורה. זו אוכלוסייה שיש לה נסיגה, שהיא באה והולכת, שקשה מאוד לבנות על הרציפות הטיפולית ואם גם השכר של המטפל מותנה בזה, זה מכניס את כל תהליך הטיפול לאיזשהו מעגל שוטה שקשה מאוד לפרוץ ממנו.

לכן גם הפנייה שלנו לשר כתוצאה מהדיון הזה היא ככל שניתן, או הייתי אומרת להציג יחד אתכם, עם השירות להתמכרויות, תכנית של המשרד למעבר הדרגתי מהועדות לתקנים. תגידו לנו כמה זמן זה ייקח. ברור לנו שזה לא זבנג וגמרנו. מכיוון שהנושא הזה עומד כאן במוקד החשיבות של השירות הזה, היינו מבקשים שהמשרד יכין תכנית אפילו רב שנתית, נגיד על חמש שנים, מה היעד שלכם, כמה לצמצם את ההועדות וכמה להעביר לתקנים כדי שנוכל להתחיל למדוד את זה בצורה כמותית.

הדבר השלישי זה הנושא של מתן שירותים מרשות אחת לתושבי רשות אחרת. אני מבינה שגם כאן ההועדות הן איזשהו חסם כי אפשר לקבל את ההועדות על סמך תושבי הישוב אבל שוב, כאן יתכן שאתם כשירות התמכרויות, כמשרד, יכולים לתת איזשהו מענה או תכנית שרשות אחת תוכל לקלוט מטופל מרשות אחרת, בין אם כי יש בה שירות ומדובר ברשות חזקה יותר או רשות שמהווה איזשהו מוקד מרכזי ויש סביבה רשויות קטנות יותר וכולי, ולקבל על זה גם את האחוזים של ההועדות ואת כל התגמול המגיע כי בסוף ניתן שירות ובסוף אתם כמשרד רואים את כל מדינת ישראל, בין אם בצורה של חריגים או בין אם בצורה של מודל יותר ממוסד.

דבר נוסף שספציפית אני רוצה לציין הוא הנושא של מרכזי החוסן בעוטף עזה. היינו כמה פעמים בכל מיני מסגרות בעוטף עזה ואנחנו לצערי מגיעים לשם רק כשכבר יש את המתיחות הבאה. אני באמת חושבת שההתמודדות, נקרא לזה כך, והאתגרים שהאוכלוסייה באזור הזה נשארת אתם אחרי שמסתיים העימות הצבאי הישיר שנמשך לאורך שנים ואפשר לראות את זה בכל מיני מסגרות. אנחנו נתקלים בזה בכל מיני מקומות כאן בכנסת אבל זה כן קצת מתחת לרדאר בין לבין, בזמן השגרה. מרכזי החוסן, משרד הרווחה מפעיל אותם והפנייה שלנו היא להנהלת המשרד, לשר ולמנכ"ל, להציג איזשהו מודל לשלב את שירות ההתמכרויות בתוך מרכזי החוסן של הטראומה, בין אם בהכשרה של העובדים, בין אם בידע של יחידות ההתמכרויות הקיימות שיינתן שם בתוך מרכזי החוסן. ברור לנו שזה איזשהו מוקד סיכון להתמכרות שצריך לקבל מענה ובמיוחד באזור שיש שבו פוטנציאל מוגבר לטראומה.

הדבר האחרון שאולי היה צריך להיות הראשון והוא הכללי יותר. הוועדה רשמה לפניה את הצורך שעלה כאן ממשרד הרווחה של לפחות במינימום עוד עשרה מיליון שקלים לתקציב השירות להתמכרויות ליחידות. אני מתרשמת שזה סכום ממש לא גדול וסכום ממש לא רציני, בטח לתקציב משרד הרווחה ובטח לתקציב הממשלה כולו. הפנייה שלנו לשר הרווחה היא למצוא תקציב כזה של עשרה מיליון שקלים נוספים כבר בתוך התקציב הדו שנתי הזה, לקראת שנת 2018, בלי לחכות לשנת 2019. זה סכום שאפשר למצוא אותו מרזרבה או מעודפים. רק אתמול התבשרנו על שלושה מיליארד שקלים עודפים בתקציב המדינה. עשרה מיליון מזה לאוכלוסייה באמת המוחלשת ביותר והשקופה ביותר, זה כסף קטן שבידיים שלכם יכול לעשות שינוי גדול.

שוב תודה לכולם על ההשתתפות. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.