הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 143

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ג באדר התשע"ז (21 במרץ 2017), שעה 9:30

הליך רישום ילדים למעונות יום המפוקחים על ידי משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מרדכי יוגב

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בראשי-כהן - עוזרת משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

ירון מלך - רואה חשבון, מנהל כספים, ארגון נעמ"ת

גלית גלעד - מנכ"לית ארגון בטרם

יערה שילה - חברת ועדת היגוי, הקואליציה לחינוך מלידה, ארגון אנו

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים הארצית

שבתאי רפפורט - אחראי קשרי ממשל, ארגון ישראלייף

כרמית כהן - הוועדה לזכויות הילד

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את מעונות היום נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות

יצחק לב ארי - שדלן/ית

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

הליך רישום ילדים למעונות יום המפוקחים על ידי משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

בוקר טוב. ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה בנושא הליך רישום ילדים למעונות יום. אנחנו מדברים על מעונות יום המפוקחים על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, כשבעיקר אני אשים את האצבע על כל הסוגיה של מילוי הטפסים לסבסוד. סאגה שבעצם עוברים ההורים. משהו שעל פניו אמור להיות מאד מאד פשוט, טכני והופך להיות משהו מאד מעיק, קשה, מסורבל וארוך. הורים רבים לא מקבלים את המענים בטווח זמן שהוא סביר, כך שיוצא שאנחנו יכולים לפגוש אותם בחודש דצמבר והם עדיין משלמים את המחיר המלא, כי הם טרם קיבלו את העדכון לגבי הזכאות שלהם.

סוגיה נוספת היא בעצם אישור הדרגות בעיקר סביב נשים שיולדות. נשים שיולדות באמצע תקופה או רגע לפני תקופה ומחשבים להם את חופשת הלידה באופן כזה שהיא לא תמיד נחשבת כתקופת עבודה ואז הן מוצאות את עצמן שוב באיזו שהיא מלכודת בירוקרטית מאד מאד מסורבלת.

אז אנחנו ננסה להעלות פה את כל הסוגיות שדורשות התייחסות. המטרה היא בעצם להקל על ההורים, לראות איך אנחנו יכולים לעשות גם את התהליך של קבלת הזכאות בצורה קצת יותר מותאמת לשנת 2017 ולא עוד בשיטת הטפסים של פעם; ובעיקר קצת חמלה עם כל הנושא הבירוקראטי. רק כדי לסבר את האוזן, טפסים שהולכים הלוך ושוב בגלל שאות בחותמת הייתה קצת מטושטשת, ואני לא מגזימה. אני ראיתי פשוט את המכתבים שמקבלים ההורים, מה הם צריכים לתקן. רואים את כל התלוש, רואים הכל בסדר, כאילו הכל כתוב, אבל החותמת שאיתה שלחה הרשות או הגן, או מישהו, אנחנו רואים שמשהו שם לא עד הסוף ברור ואז המשרד יוצר סאגה שלמה סביב זה.

טעויות שהן באמת טעויות סופר, כשכל המסמכים מעידים בעצם על האמת ומה שנכתב בכתב יד, האות לא ברורה, המספר לא ברור. כל הדברים האלה בעיני אנחנו יכולים לפתור אותם וזאת הסיבה שאנחנו כאן.

אנחנו נפתח עם נציג מעונות נעמ"ת, שיוכל אולי לספר ואם יש קשיים נוספים. אני אציג אחר כך גם פניות שהגיעו אלי ונראה איך אנחנו יכולים לסייע בפיתרון.

בבקשה, רק שם מלא ותפקיד לפרוטוקול.

ירון מלך, מנהל הכספים של נעמ"ת. אני מדבר פה בשם הארגונים. למעשה אנחנו די נותקנו בשנים האחרונות מכל נושא הליך הרישום. למעשה מתנהלים שני הליכי רישום במקביל. יש הליך רישום במשרד ויש הליך רישום – אצלנו כל ארגון רושם את הילדים עצמו.

מבחינת הליך הרישום במשרד, הנושא שאת מדברת עליו, חוץ מאשר מנהלת המעון מאשרת שהילד נרשם במעון, אנחנו מנותקים באופן פורמאלי מן הליך הרישום. נכון שמנהלות המעון מאד עוזרות להורים שמתקשים במילוי, עד כדי כך אפילו שהמנהלת נכנסת במקום ההורה ומנהלת את הרישום האינטרנטי אצלה במשרד, במקום שההורה יירשם בבית.

לזכות המשרד אני אגיד שהמצב השתפר מלפני שנתיים, כשהם עברו בפעם הראשונה, אבל זה תמיד כשמפעילים מערכות ממוחשבות. אין מה להגיד, בשנה הראשונה זה היה קטסטרופה. אנחנו היום, חגי, תזכיר לי – שנה שנייה או שלישית?

לתהליך החדש?

כן.

שלישית.

שנה שלישית. בחודש ספטמבר אני ראיתי רישום הרבה יותר טוב מהרישום שהיה בשנה קודמת. אם באמת המשרד יפתח את הרישום בתחילת אפריל, כמו שהוא אומר, אני מעריך שהמצב יהיה עוד יותר טוב. צריך לזכור שבשנתיים האחרונות, עקב ההליך הממוחשב, הרישום נהיה מאד מאד מאוחר. זה גם השפיע על הדברים. נכון, חוץ מזה כל מה שאמרת – יש הרבה בירוקרטיה בטפסים וכל הדברים האלה, אבל פה לא אני זה שידבר על זה.

אבל באמת אני רוצה שהמצב השתפר מבחינת כמויות הילדים, שעוברים את התהליך. אני לא אומר שבהתחלה באמת כל הילדים או כל ההורים משלימים את כל מילוי הטפסים, אבל לפחות הם נקלטו במערכת הממוחשבת. הם מקבלים בהתחלה דרגות גבוהות אם הם לא השלימו את כל המסמכים.

זה מתחיל מהדרגות הגבוהות. בואו רגע ננסה להבין את התהליך. כאשר נרשם הילד יש תהליך רישום, בדרך כלל הוא בחודשים האלה, נכון, לקראת השנה - - -

הוא אמור להיות בתחילת אפריל. באזור פסח.

באזור פסח, לקראת השנה הבאה. עוד לא עוסקים בסוגית הדרגות, נכון?

אני אעשה קצת סדר, ברשותך.

אוקיי. אחר כך אני אגיד גם למה חשובה לי הכרוניזציה הזאת.

כמו שירון אמת, באמת יש שני תהליכי רישום ואני אקדים ואומר שמהכותרת של הדיון אני הבנתי שמדובר בהליך הרישום אם הילד מתקבל למעון או לא, ואני מבין עכשיו שהנושא הוא דווקא הסבסוד, הדרגות.

זה כל ההליך של הטופסולוגיה שמלווה את הסיפור הזה.

אז התהליך של הסבסוד הוא תהליך אחר והתהליך של הרישום למעון לקראת אם הילד מתקבל למעון, זה תהליך נפרד. זה שני תהליכים נפרדים.

אבל אני מניחה שאתה תדע לתת לנו את ה - - -

אז לגבי התהליך של הרישום המעון, אני באמת הכתובת באגף. את תהליך הסבסוד אני מכיר, אבל מי שמייצג אותו זה מישהי אחרת באגף, אבל אני אשתדל לענות על כל השאלות שלכם.

בעיקר לקחת שיעורי בית למי שמטפלת בזה.

אין שום בעיה. אז נחזור לסדר. הרישום למעונות לשנת לימודים תשע"ח, אנחנו נוציא היום הודעה רשמית, הוא יהיה בחודש אפריל. בתקופה הזאת ילדים נרשמים פיזית במוענות, כאשר מעונות שבהם התפוסה המקסימאלית, מספר המקומות המקסימאלי במעון נמוך ממספר הנרשמים, מתחיל תהליך שנקרא ועדות קבלה. זה מה שירון התייחס אליו, שאנחנו בשנה השלישית לתהליך הזה, שמדרגים לא לפי צבע העיניים, אלא לפי קריטריונים של פדגוגיה, של תעסוקה, של רווחה, משיקולים כאלה. ככה הילדים מקבלים איזה שהוא דירוג וזה נחתך בתפוסה המקסימאלית.

זה תהליך מאד אינטנסיבי, מאד מורכב שאנחנו עושים בו שיפורים והשנה אני לא יודע אם כבר הגיעו אליך הפידבקים, כי כבר התחילו לעשות כנסים. השנה לדעתי אנחנו קפצנו כמה רמות ואם תרצו אני ארחיב על זה; ואחרי שילד מתקבל למעון, הוא יכול להתחיל את תהליך הסבסוד, כשבמעון שלא הייתה ועדת קבלה הוא יכול להתחיל את הסבסוד מהרגע שנפתחת המערכת של הדרגות סביב מאי-יוני. אז אלה שני התהליכים שקורים בנפרד.

אני אתחיל, ואני מבין שיותר מעניין הנושא של הסבסוד.

לא, תיכף אני אתייחס לזה. קודם כל אני רק אומר מבחינת המענים של המעונות, ואני אפתח באמירת סוגריים, כי אי אפשר להתעלם מזה, שחשוב לצאת למהלך של הרחבת המענה. אני יודעת שמשרד הרווחה עכשיו יצא לבנייה של מספר לא מבוטל של מעונות במטרה להכיל עוד 25,000 ילדים. אני טועה? תתקן אותי אם אני טועה.

סדר גודל. אנחנו בדרך כלל הולכים לפי מספר מעונות, מספר כיתות והאכלוס שלהן הוא בהתאם לגודל הכיתה וכו'. אבל זה סדר הגודל. 20,000 פחות או יותר.

אוקיי, אז זה גם משהו שחשוב ובעצם יאפשר גם מבחינת מה שאתה הצגת, שהרבה פעמים הביקוש עולה על ההיצע ואני מקווה שאנחנו נצליח לצמצם את הפערים גם בסוגיה הזו, מעבר לכל הדברים הנוספים שצריך לטפל בהם.

אני רק אגיד, באמת אנחנו מודעים למחסור. מדובר על בערך רבע מהילדים בשנתונים הרלבנטיים שנמצאים במסגרות המפוקחות.

23%.

נכון, ואנחנו מודעים למחסור ועושים מאמצים רבים להרחיב את היצע המעונות והמשפחתונים. השר כץ, שקיבל את התחום לידיו בחודשים האחרונים, הצליח לגייס משאבים מאד גדולים בשנת 2017-2018, שאנחנו עושים מאמצים עילאיים לבנות עוד בערך 200 מעונות ועוד 200 משפחתונים. סדר גודל. לא לבנות, אלא לפתוח משפחתונים ואנחנו מאד מקווים שזה יישא פרי ושהרשויות המקומיות יתנו כתף וביחד נקדם את הדבר הזה.

בוא נלך רגע לנושא של הסבסוד.

רגע, סליחה. אני עוד פה וזה דבר שמאד מפריע לי, הנושא. הרי יש מצוקה מאד גדולה של מקומות במעונות המפוקחים. יש עכשיו הליך בנייה וכמה שבונים ייטב, אבל ייקחו עוד שנתיים-שלוש. אני לא מבין למה לתקופת הביניים הזאת לא מגדילים בעוד קצת את מספר הילדים במעונות, להתגבר על המצוקה. אנחנו זוכרים שעד לפני כמה שנים - - -

למה? כי סביב השולחן הזה ישבו בשבועות האחרונים אנשים מהמעונות וזעקו חמאס על הצפיפות ועל חוסר היכולת לתפקד עם מספר כל כך גדול של ילדים. עכשיו אתה אומר בואו תגדילו לי את מספר הילדים?

כן. יש מקומות שאפשר לעשות את זה, כפוף לצוות כמובן, כפוף לתקינה. כפוף לתקינה, אבל אם יש 78 ילדים, אי אפשר שבמעון יהיו 80, 82 ילדים ופתרת בעיה של עוד ארבע משפחות בכל מעון? אני לא חושב. ולפעמים זה מצוקות גדולות שאי אפשר לזוז, כי התקינה נקבעת על ידי המשרד וזהו. אז פה אפשר להקל, בתקופת ביניים, אני לא אומר קבוע. אני אומר עד שיוגדל ההיצע. אני לא רוצה - - -

כלומר במספרים בודדים, שבסופו של דבר בעצם יעבו את זה.

ודאי, בוודאי.

אני אתן התייחסות קצרה לזה, כי זה באמת לא הנושא, אבל בכל זאת. יש פה בעיה שצריך לאזן בין הביקושים הגבוהים וההיצע הנמוך לבין שמירה על איכות מסגרת איכותית ובטיחותית שאפשר לתת. יש סטנדרטים, המלצות שזה במדינות הסקנדינביות, אולי שם הם יכולים לעמוד בזה. אנחנו פה במחסור ויש לנו קשיים, אבל אנחנו משתדלים להיצמד כמה שיותר להמלצות של סטנדרטים גבוהים. מצד שני אנחנו מנסים לאזן עם המחסור בהיצע.

הסטנדרטים הרגילים הם נמוכים ובשנת תשע"ו יש הוראת שעה שחודשה לשנת תשע"ז ותשע"ח, שהגדילה את התפוסה. הוראת שעה שהגדילה את התפוסה בהינתן כל מיני תנאים. בעבר הם היו יותר קשיחים, עכשיו בעקבות חוות דעת מקצועות שהארגונים הביאו לנו, אנחנו באמת יכולנו ללכת לקראתם. במובן מסוים זה אפילו נותן איזו שהיא הטבה בגלל שאם עד להוראת השעה התקינה הייתה כזאת שאילצה את הארגונים לשים שתיים וחצי מטפלות, בגלל שהתקינה לתינוקות למשל היא אחד לשישה, אבל המספר המקסימאלי של התינוקות בכיתה הוא 15 תינוקות. ואז יש כאילו מין משהו עקום כזה והעבירו מטפלות ממקום אחד לשני.

ואז אנחנו, כהוראת שעה, אפשרנו לשים 18 תינוקות בכיתה ואז זה בדיוק שלוש מטפלות לכיתה, שזה מבחינתנו סטנדרטי וזה במובן מסוים שיפר. זאת אומרת יש יתרונות להגדלת מספר הילדים בכיתה ויש לזה גם חסרונות, כי באמת הצפיפות פה היא בעייתית. בכל מקרה אנחנו קוטמים מספר, אבל יש פה איזו שהיא בעיה ואנחנו בהוראות שעה מנסים להתגבר עליה, אבל בשאיפה שלא נצטרך את זה.

אוקיי, ברשותכם אני רוצה לעבור לנושא של הסבסוד של המעונות, להבין רגע את התהליך. אתה אומר שמרגע שהתחיל רישום הילד התקבל לצורך העניין למעון, עבר את הוועדה או אם לא היה צריך, אז גם בלי. מאותו רגע הוא בעצם יכול להתחיל את התהליך של הסבסוד. עכשיו, בתהליך של הסבסוד אני יודעת שיש את כל הנושא של תלושי שכר.

אם תרצה אחר כך אני אקריא לך כאן פנייה של אמא, פנייה אחת מיני רבות שהגיעו, שבעצם מדברת על הקושי של נשים, בעיקר נשים בתקופות היריון או מיד אחרי לידה, לעמוד בסטנדרטים שמבקשים, כשבעצם הן לא עשו שום דבר שהוא חריג. הן פשוט ניהלו, אתה יודע, את מחזוריות החיים כפי שהיא.

אני אקריא לך רק כדי להמחיש ואחר כך אנחנו ננסה לראות גם את הבעיות הנוספות. אז היא מספרת בתי רשומה במעון יום של משרד הכלכלה באותה תקופה. הדרגה שנקבעה עבורה היא חודשיים ראשונים 5 ואחר כך 3. "אני עובדת משרה מלאה של 147 שעות, למרות זאת לא נתנו לי דרגה 3 מתחילת השנה, כי הסיבה היא שהמסמכים לשינוי דרגה הגיעו מחודש נובמבר. הסיבה ששלחתי מנובמבר היא בגלל הדרישה לשלושה חודשים רצופים מלאים ובחודש אוקטובר היו חגים, אז התלוש הוא חלקי וזה פגע בממוצע".

בקיצור, דוגמא אחת. איך אנחנו פותרים את הסיפור הזה?

אוקיי, אז נתחיל מזה שמערך הסבסוד יושב במשרד העבודה והרווחה, סליחה, מערך מעונות היום יושב במשרד העבודה והרווחה בגלל שהסבסוד הוא פונקציה של מבחני תעסוקה והכנסה, כדי לעודד אמהות להשתלב בשוק העבודה. ולכן יש מבחני תמיכה, יש קריטריונים שרק לאורם נבחנת הזכאות של ההורה.

לדעתי זה המוקד בין היחידים, אם לא היחיד בארץ, שבגלל שהוא מתעסק בעידוד תעסוקה ובגלל שהסבסוד הוא תוצאה של מבחני תעסוקה וההכנסה, הרזולוציות שיורדים אליהן מאד מאד נמוכות. שזה היקף עבודה, שעות עבודה שבועיות והכנסה לנפש והצלבה ביניהן וגם אפשרויות ללימודים. נשים לומדות ויש שילוב של אמא שהיא לומדת ועובדת – האם אנחנו מתייחסים ביחד להיקף משרה וכו'. זה מאד מאד מסובך והסיבוך כאן הוא לא מסובך, אלא המורכבות של המבחנים היא דווקא כדי לאפשר לכמה שיותר אוכלוסיות להיכנס למערך הזה של הסבסוד ולכן הירידה לפרטים ולכן הדרישה להוכחת מעמד תעסוקתי ומבחן הכנסה לנפש.

אני מבינה את זה, אני גם מכירה את זה, גם את הסיפור של השילוב עם הלימודים. אבל קח לדוגמא באמת חודש חגים, אנשים שעובדים במשרה ואפילו יותר לאורך כל השנה, אבל מה לעשות ששלושה חודשים אחרונים של השנה מלווים בחגים, זה פוגע, האם לוקחים את זה כשיקול, כן או לא. האמא יצאה לחופשת לידה ונניח ילדה באוגוסט. אני אפילו אקצין, אני לא אומר בספטמבר.

אז בחופשת לידה, היא בחופשת לידה, מה לעשות? היא לא עובדת. אז מה? אז היא לא תקבל את הדרגה המקסימאלית כי כרגע היא לא נמצאת במסגרת עבודה? ואז היא לא יכולה להכניס את הילד הקטן שנמצא בבית, אני עוד לא מדברת על התינוק, בגלל שהיא בעצם צריכה לשלם מחיר מלא. זה פוגע לילד ברצף. הוא לא אשם שאמא שלו החליטה ללדת פתאום בתחילת שנה ולא באיזה שלב אחר.

זאת אומרת יש פה כל מיני דברים שאני מרגישה שנכון, מצד אחד יורדים לפרטים קטנים ומצד שני לא סגרנו אותם עד הסוף.

אז אוקיי, בסדר, אני שומע. אני אסיים שנייה את הטיעון הקודם ואני אכנס לשיפורים שעשינו ולטענות הספציפיות. אז אני רק אסיים את הטענה הקודמת. מדובר פה בהיקפי סבסוד גדולים מאד, למעלה ממיליארד שקלים בשנה, שמשולמים להורים. זה כספי ציבור, זה כספים שצריך לחלק אותם בשום שכל ובכובד ראש וצריך לוודא שכל אמא שמקבלת את הכספים האלה מקבלת אותם - - -

מגיע לה.

מגיע לה. עכשיו מבחינת התהליכים שעשינו בשנים האחרונות. אנחנו יודעים שבעבר התהליכים האלה היו קשים. הבירוקרטיה הייתה סבוכה ודרשו המון מסמכים ורצו ושוב. אמרו לאמא חסר זה, היא הביאה ואז שלחו אותה שוב ועד שהמסמכים הגיעו והייתה ערכת רישום ידנית ששלחו בפקס ובדואר וכו'.

בשנים האחרונות אנחנו בתהליך שיפור עמוק מאד ויש פה שני תהליכים. גם תהליך בשירות שאנחנו נותנים להורים וגם במבחני התמיכה, בדרישות מהם. אז אני אצלול שנייה לחופשת הלידה ואחר כך נדבר על זה.

אז בעבר, עד תשע"ז, הדרישות מאמהות שיולדות בסמוך לתחילת השנה או במהלך השנה, היו דרישות לא פשוטות, מתוך הבנה שהאמא עושה שינוי תעסוקתי בעקבות הלידה. שהיא מפחיתה היקף משרה אחר כך או לא ואנחנו אמרנו אנחנו רוצים לנטר את זה. זה היה. היום אנחנו בעולם אחר. תשע"ז – פישטנו את הדרישות מאמא שנמצאת בחופשת לידה למינימום האפשרי. אם בעבר דרשנו תלושים לפני שהיא יצאה מחופשת לידה ואחרי שהיא יצאה מחופשת לידה – שלושה תלושים כל פעם – ובהתאם לזה היא עדכנה את הדרגה ואם היא לא הביאה אז הדרגה הופסקה, הסבסוד הופסק. אנחנו היום בעולם אחר לגמרי.

אמא שיוצאת לחופשת לידה לא צריכה להעביר לנו אף מסמך. היא ממשיכה עם דרגת הסבסוד שלה. אני מדבר על אמא שיולדת במהלך השנה. כשהיא חוזרת, אנחנו - - -

לא, אבל אם היא ילדה בספטמבר ומתחילה עכשיו השנה?

לא, אז הדרגה - - -

נשמרת לה הדרגה של השנה שעברה?

הדרגה נקבעת. המערכות נפתחות סביב מאי-יוני. אם הורה מספיק זריז, ואנחנו גם מספיק זריזים, הוא יכול לקבל דרגה תוך יומיים-שלושה, ביוני, וזאת הדרגה שהוא יקבל בספטמבר. ואם האמא יולדת בספטמבר, הדרגה שלה תישאר.

ועצם זה שנולד עוד ילד לא משנה אולי את הדרגה?

אז אני אתייחס לזה, יפה.

יש יותר נפשות במשפחה.

ברור, ברור, אין ספק. אז עכשיו האמא יולדת, ואני אתייחס שנייה לספטמבר ומעלה. לפני הלידה הדרגה שלה ממשיכה, לא נפגעת. כשהיא חוזרת מחופשת הלידה, היא צריכה להביא לנו תלוש, כשזה לא מדובר על התלוש שמיד אחרי הלידה, כי אנחנו מבינים שאחרי הלידה לוקח זמן להיכנס, לחזור לעבודה. אני לא מכליל את זה על כל הנשים, כי יש כל מיני סוגים, ולכן אנחנו מאפשרים לחודש שאחרי או אפילו לשני החודשים שאחרי, תלוי מתי היא חוזרת לעבודה. לפני ה-15 לחודש, אחרי. זה כבר פרטים.

ואז בהתאם לתלוש הזה אנחנו בכל זאת רוצים לראות שהיא חזרה לעבודה, כי יש הרבה נשים שמאריכות ואנחנו רוצים לראות; וגם מתעדכנת לה הדרגה, כי-. סליחה לא מתעדכנת לה הדרגה, אלא מתעדכן מספר הנפשות במשפחה. אם ההכנסה לנפש משתנה ויורדת בעקבות תוספת הנפש, אז גם הדרגה עולה. שוב, הכל תלוי עם המספרים וכו'.

הדרגה יורדת.

הדרגה יורדת, הסבסוד עולה, נכון.

כן, הסבסוד עולה.

אז זה בהיבט של חופשת לידה באמצע שנה. חופשת לידה שלפני תחילת השנה, אז יש לנו טווח של שישה חודשים שהאמא יכולה להביא תלושים בטווח הזה, שזה נובמבר עד אפריל, לפני תחילת שנת הלימודים. עכשיו, אם האמא יולדת במהלך החודשים האלה, אז הטווח משתנה בהתאם.

אני שוב חוזר לזה, אני לא איש התוכן בהיבט הזה, אבל אלה דברים שאני מכיר. יכול להיות שיש פה כמה דיוקים שצריך לעשות, אבל יש טווח חודשים של שישה חודשים והאמא לא נפגעת. אישה שיולדת לפני או אחרי או במהלך, מבחינתנו, מבחינת המסמכים שהיא צריכה להביא - - -

הסיפור צריך להיות מאד מאד פשוט. כששלושת חודשי חופשת הלידה צריכים להיחשב כשלושה חודשי עבודה, כאילו היא לא יצאה ללדת. זאת אומרת שזה ממשיך ברצף את מה שהיה לפני כן. כי דה-פקטו אם היא לא הייתה יולדת, סביר להניח שזה מה שהיה קורה.

כן, אבל בסוף היא צריכה להביא תלושים. אם היא יולדת במהלך השנה, הסבסוד שלה לא נפגע.

לא, היא תביא תלושים על התקופה שהיא עבדה.

מעולה. אין שום בעיה. זה שהיא הייתה שלושה חודשים בחופשת לידה לא פוגע באפשרויות שלה להביא שלושה מתוך שישה תלושים, אבל שוב, זה כל מיני דיוקים שצריך לעשות. בעיקרון זה ספציפית לחופשת לידה. אז המבחנים השתנו, מבחני התמיכה השתנו בעוד הרבה היבטים. גם היה בעבר נושא שכשרצו לעדכן דרגה במהלך השנה בגלל שינוי משפחתי, שינוי תעסוקתי, העדכון נכנס לתוקף רק לאחר ארבעה חודשים.

היום העדכון נכנס לתוקף כבר מהחודש הראשון, רטרואקטיבית. זאת אומרת עדיין צריך להוכיח שלושה תלושים כדי להראות שהעדכון הזה באמת שריר וקיים, אבל הוא תקף מהחודש הראשון. זה עוד שיפור שעשינו. כל הזמן בתהליך הזה אנחנו לומדים שיפורים, אוספים במהלך שנת הלימודים הערות ודברים ואנחנו בוחנים אותם וכל דבר כזה צריך אישור של אגף תקציבים, כי יש פה השלכות תקציביות ואנחנו עושים את כל המהלכים כדי לאשר את הדברים האלה ויש בשורות להורים.

מה קורה עם חודשי החגים? יכול להיות שאנחנו נצטרך להוציא פנייה ולבקש לתקן את זה. כי סתם, לצורך העניין, אנחנו רגע לפני פסח, אז בוא נאמר שאנשים שבאמת עובדים במשרות מלאות ואולי אפילו יותר במהלך שגרה, בחופשים זה ניכר בשכר שלהם, כי הם לא עובדים בשכר גלובאלי, או שהם עובדים שעתי.

במיוחד אם הם עובדי קבלן, יפעת.

כן, או שעובדי קבלן. זאת אומרת יוצא שדווקא החוליות החלשות, הן אלה שמשלמות מחיר כאן. אז השאלה אם לא לקחת למשל לא שלושה חודשים רצופים, אלא חודשיים וחודש שלפני החגים. הריכוז הגדול שיש לנו זה בעיקר פסח וחגי תשרי. זאת אומרת זה הסיפור הגדול.

אז פה אני מתנצל, כי אני לא האיש הבקיא בתחומים האלה. אני בטוח שיש מענה לדברים האלה, שלוקחים בחשבון את החופשות. עובדי קבלן ועובדים שעתיים אני מבין שיש בעיות.

לא, הסיפור הוא שזה בדיוק כביכול העיוות. זה לא הולך לפי כמה שהשכר יותר נמוך הסבסוד יותר גבוה, אלא לפי היקף העבודה שלך. ככל שאת עובדת יותר ואת גם משתכרת יותר מן הסתם, את מקבלת יותר.

ההכנסה לנפש, ככל שהיא נמוכה, היא מיטיבה עם ההורה, אבל שעות העבודה זה בעיה.

כן, כי מה התפיסה אומרת?התפיסה היא בכלל תפיס של לעודד נשים לצאת לעבוד. אנחנו עוד תקועים אי שם בהיסטוריה. לא התקדמנו לתפיסה החינוכית. אבל זה לא אישי אליך.

הייתה שנה שזה התקדם אבל זה הופסק.

הופסק, כן. ספר לי על זה.

לא התקדם, הייתה שנה שזה השתנה וזה הופסק.

בקיצור התפיסה חייבת להשתנות, אבל עד שנצליח לעשות את זה, לפחות נעשה את התיקונים שהם כן ברי השגה. אז רגע, את הטיפול בסוגיית החגים אנחנו נכניס בסיכום כדי שנבקש.

אגב עם החגים זה לא צריך להיות מסובך כל כך. פשוט יודעים כמה שעות יש בחגים, אז במקום 184 שעות באותו חודש, תורידי את שעות החגים, אז יש 140 שעות בחודש. הבן אדם עבד 120 שעות, אז יודעים לעשות את אחוז המשרה באותו חודש. זה לא מסובך כל כך.

לא צריכה להיות בעיה להסדיר את זה. הסיפור שהיום זה לא מוסדר. לפחות מהפניות שאנחנו מקבלים, אנחנו רואים שאנשים נפגעים באופן ישיר. ואז מה הם עושים? כדי להרוויח את השלושה חודשים שלא כוללים את החגים, אז הם מגישים את זה קצת באיחור ואז דבר גורר דבר ואנחנו רואים שבאמת באמת, דווקא האנשים שהם הכי פחות מסודרים ומאורגנים מבחינת עבודה, הם אלה שמשלמים מחיר וזה זורק אותי אגב ישר לפריפריה, כי אנחנו יודעים שמרבית המצוקות בעניין הזה של תעסוקה ועובדי קבלן, זה דווקא שם. אז כאילו כמה אפשר לדפוק את האנשים? פעם ועוד פעם ועוד פעם. ובלי שמתכוונים, אבל זה מה שיוצא.

אני מיד נותנת לך, אני רק רוצה לסכם את הנשוא של הטכניקה.

אם אפשר עוד דבר. אחד האינדיקציות שלנו לשיפורים היא היקף פניות הציבור שאנחנו מקבלים; ואני יכול להגיד שהיקף פניות הציבור שמגיע מהמון ערוצים, יורד באופן משמעותי. ממבקר המדינה, מנציבות תלונות הציבור ודרך מערכות פניות ציבור שלנו.

לא כי אנשים התייאשו? יש לי פה שתי פניות שאומרים הרמנו ידיים.

מניסיון, הורים לא מתייאשים. השנה הקצב יורד. יש ועדה לפניות הציבור. אנחנו איתם, יש ערוץ ישיר איתם. לאחרונה קיבלנו מהם מכתב רשמי שמפאר ומשבח את ההישגים וגם הם אומרים שקצב פניות הציבור ירד. אנחנו בתהליך מאד טוב. אני מקווה מאד, אנחנו עושים את המאמצים שהוא ימשיך ככה. לא אומר שאין שיפורים. תמיד עושים שיפורים.

אני לא אקלקל את החגיגה ואני מפרגנת גם, אבל אתה יודע, היום יש גם הרבה פניות לא רק לפניות הציבור.

תמיד יש שיפורים.

הם מנסים לחברי כנסת, הם מנסים בתוך המועצות. ואגב, כל מה שאני מביאה כאן וכל השאלות נובעות באמת ממקרים שאני נחשפתי אליהם.

אני רוצה להמשיך בתהליך. כל הסיפור של בקשת הסבסוד נעשה מול מי? ההורים ממלאים טפסים. הם יכולים למלא אותם באופן מקוון?

רק באופן מקוון.

היום רק באופן מקוון?

כן.

אז מה הסיפור הזה, לצורך העניין שבחלק מהמועצות האזוריות וכו' מילאו ההורים בגנים, המועצה אמורה להעביר. ואגב, פה אני הייתי בשיח, אתם עוד הייתם במשרד הכלכלה בתחילת השנה הקודמת. הייתי בשיח עם משרד הכלכלה והבנתי שזה איפה שהוא תקוע שם בדרך. לא הגיע כנראה מהגליל עד לירושלים, לקח לזה כמה חודשים. לא, אני מדברת איתך עכשיו אמיתי.

חודש דצמבר, הורים מחכים. הגישו כבר, חלקם באוגוסט, חלקם ביולי, חלקם לפני כן ועדיין לא קיבלו שום תשובה. ניסיון לפתור את זה מול משרד הכלכלה, אמרו חברים זה תקוע במועצה. בגלל זה אני שואלת מה הדרך שעוברים הטפסים, או מה הדרך שעוברת בקשת הסבסוד.

המועצה אומרת לא, יש לנו בעיה עם משרד הכלכלה ועכשיו אפילו אני מצאתי את עצמי ככה איפה שהוא, אתה יודע, בין הכיסאות. לא ברור איפה זה תקוע.

אז אם אני מבין נכון, המקרה הוא כזה: ההורה פועל באופן ישיר מול המשרד לבקשת סבסוד, עם כל התלושים והמסמכים שהוא צריך להביא ובהתאם לזה נקבעת לו הדרגה.

תוך כמה זמן צריך לקבל תשובה?

אנחנו היום עומדים בקצב, ואני אומר שוב, אם הורה מביא את המסמכים, אנחנו תוך יומיים שלושה יכולים לתת לו דרגה.

זה קצב העבודה של המשרד? תוך יומיים-שלושה? תוך שבוע אפשר לסגור את סיפור הדרגה?

תראי, תמיד יש פיקים מהרגע שנפתחת ההרשמה ותמיד אחרי שהילדים מתקבלים למעונות יש לנו איזה צוואר בקבוק ששם זה טיפה יותר ארוך. אבל אנחנו מדברים על ימים בודדים. אם ההורה לא מביא מסמכים ויש שוב תהליך של פינג פונג וזה, אז זה מתארך מטבע הדברים, אבל אנחנו עומדים על מספר ימים בודדים בשביל לקבל דרגה.

אבל יש כאן עוד צלע במשולש, חוץ מההורה והמשרד, זה הארגונים המפעילים. הארגון המפעיל הוא זה שמקבל את הכסף, לא ההורה. ההורה משלם את הסכום המוזל, הנמוך, והמדינה משלימה לארגון המפעיל את היתרה. כדי שהמדינה תעביר לארגון המפעיל את היתרה, יש הסכם שהארגון צריך לחתום עליו, כמו כל ספק שנותן שירותים. קצת טכני לקרוא לארגון מפעיל נותן שירותים – אנחנו מסתכלים עליו כמובן אחרת – אבל במונחים הפורמאליים, יש הסכם התקשרות שחייבים לחתום עליו.

ההסכם הזה אגב, כולל בתוכו כל מיני הנחיות לגבי הפעלת המעון, שחלקן הן במישור הרגולטורי מול הארגון וחלקן נועדו כדי לשמור על שלומם ובטיחותם של הילדים ועל איכות הטיפול בהם. בהסכם הזה מוסדרת התקינה ומוסדר הביטוח שהארגון המפעיל צריך לעשות ועוד כהנה וכהנה דברים. ואנחנו לא יכולים להכיר, לא להכיר, אלא אנחנו לא יכולים להיכנס למשולש הזה של ארגון, הורה ומשרד, אם הארגון המפעיל לא חותם איתי על הסכם.

עכשיו אני חוזר לזה. כל עוד הארגון לא חותם על ההסכם, האגף לא מעביר לו את הסכומים ובסוף את צודקת, ההורה נפגע.

רגע, הוא לא מעביר לו את הסכומים אבל ההורה כבר יודע שהוא זכאי לדרגה נמוכה?

ההורה יודע שהוא זכאי לדרגה והוא מקבל פידבק שהארגון לא חתם על הסכם מול המשרד ולכן הסכום לא מועבר לארגון. יש ארגונים רציניים, לא רציניים, סליחה, זה שיפוטי. יש ארגונים כמו נעמ"ת, ויצ"ו וכו' ועוד המון ארגונים, שלמרות שיש שנים שבהן אנחנו מתחילים את התהליך של ההסכמים מול הארגונים בשלב מאוחר יחסית, השנה אנחנו מנסים לעשות אותו כמה שיותר מוקדם ולפשט את התהליך כדי שההסכמים ייחתמו כמה שיותר מהר עד תחילת השנה, כדי שהורים יקבלו את הכסף עד תחילת השנה. אבל ארגון שלא מכין את זה, לא מעביר לנו ביטוח תאונות אישיות, אנחנו לא יכולים לחתום איתו על הסכם ולהעביר לו כספי סבסוד.

ועל פניו הורה לא יכול לומר נניח אוקיי, אני דרגה 3, אני זכאי לשלם רק 675 שקלים לצורך העניין. זה פשוט מה שאני זוכרת מהעבר. הוא לא יכול להחליט שזה מה שהוא מעביר לאותו ארגון לצורך העניין, אם הארגון עוד לא חתם.

יש מערכת יחסים כספית ומשפטית בין הארגון להורה. אם הארגון אומר אני מוכן לספוג על עצמי בחודשים האלה, אני יודע שמגיע לך דרגה 3, אני מוכן לספוג על עצמי בידיעה שאני אקבל מהמשרד אחר כך רטרו מתחילת השנה, מעולה מבחינתי. אם הארגון לא עושה את זה והוא יכול לא לעשות את זה, אז כן. ההורים פה לצערי נופלים בין הכיסאות.

בני ערובה של המציאות.

זה לא בן ערובה, כי זה לא איזה שהוא מאבק שהארגון מנהל מולי.

אבל בסופו של יום מוציאים את הילד, חגי.

בוא נגיד ככה, במועצות אזוריות הייתה בעיה, כי שם יש להם איזו שהיא קונסטלציה מורכבת האם הוועד המקומי נחשב הזרוע של המועצה. משהו משפטי כזה. ועד לפני שנה קיבוץ אחד - שם זה יכול להיות איזו מערכת של כוחות, שקיבוץ אחד יכול היה להחזיק בן ערובה מועצה אזורית שלמה. שנה שעברה ירדנו מזה. שנה שעברה אנחנו התייחסנו כל קיבוץ בנפרד. אם קיבוץ לא העביר ביטוח, הוא הקיבוץ שההורים שלו ילחצו עליו. שאר הקיבוצים נהנים ומקבלים את הסבסוד, אבל עדיין - - -

וזה כבר לא בכוח המארגן של המועצה כמועצה, אלא התייחסתם פר יישוב.

כן, אבל עדיין הנושא הזה, זאת אומרת אם לא מגיעים לא ההסכמים ואנחנו לא יכולים להעביר כסף לארגון, הארגון לא מקבל את ההשלמה מהמדינה. אנחנו עושים מבחינתנו את המאמצים לעשות את התהליכים האלה כמה שיותר מהירים וכמה שיותר פשוטים כדי שהכספים יעברו בזמן. יש גם את האחריות על הארגונים.

טוב, זה עושה קצת סדר וגם קצת שכל, לפחות גם מבחינת הפניות שלנו, שכשהן תגענה, וסביר להניח, אני כבר רואה איך זה - - -

אין בעיה. אני אומר שוב, היו תקופות - - -

שלפחות אנחנו נדע איפה אנחנו צריכים לשים את האצבע.

היו תקופות שבהן התהליך הזה היה מורכב יותר והועברו מקדמות וכו'. אנחנו היום בעולם אחר שהוא בהחלט מאפשר לעבוד בצורה יעילה ולהתחיל את השנה עם הסכם חתום והכל בסדר.

שאלה אחרונה: איך מתגברים על כל - בא לי להגיד שטיקים – אבל אני אמצא איזו מילה יותר יפה לוועדה – של כל הקטנוניות הזו. נכון, אני מבינה שזה כספי ציבור. אני הראשונה שארצה לשמור עליהם ולהעביר אותם רק למי שבאמת מגיע לו, אבל באמת ראיתי סיבות כאלה מגוחכות שעל בסיסן החזירו טפסים. כמו שאמרתי, חותמת שהיא לא עד הסוף, היא לא שחור חזק או איזה מספר שהוא ככה לא עד הסוף ברור. אתה יודע, יש אנשים, כל אחד עם כתב היד שלו. בגלל זה שאלתי אם הכל מקוון, אבל אני יודעת שצריך לצרף תלושים ועל התלושים יש חתימות של נאמן למקור, למי שמביא, או כל מיני כאלה.

אישורי מעסיק בדרך כלל.

איך פותרים את זה? הרי יש מספיק. הם מקבלים מספיק טפסים כדי לראות שיש אמינות מבחינת הרצף של הדיווח, אז למה להחזיר על איזו חותמת או חתימה - - -

יפעת, ואם אתה סטודנט, או בכולל, המצב שלך עוד יותר קשה.

כן, אני תיכף אתן לכן גם לדבר. אני רק רוצה לסגור את זה, כדי שאנחנו נעשה את זה מסודר. איפה אפשר לסייע כאן, בקצת הגדלת ראש. אתה יודע, אני לא מבקשת איזה שהוא משהו דרמטי.,

תראי, אלף שוב, מי שאמון, וזה כבר פרטים ממש של מה בודקים ואיך בודקים.

נכון, אני לא סתם יושבת כאן. כדי לחפור קצת.

כן, אני אומר שמי שאחראי על זה באגף זה לא אני, אבל אני כן יודע להגיד שאנחנו לא דורשים סתם דברים. יכול להיות שיש מקרים שבהם יושב מוקדן בקצה, שיש לו איזו שהיא שאלה או שהוא לא הבין נכון מסמך שהגיע והוא מעלה את זה הלאה ואז בודקים שם. אבל סוף הדרישות שלנו הן דרישות שהכרחיות לצורך קבלת התקציב, הסבסוד.

שוב, פניות פרטניות אנחנו מקבלים ועונים. מגיעים מהתקשורת ומגיעים מהרבה ערוצים. יש דברים שאנחנו מבינים. סדר, מגיעה פנייה ואנחנו מבינים שהייתה פה איזו שהיא - - -

קטנוניות.

לא הייתי אומר קטנוניות, אלא אולי משהו ש - - -

ככה זה נראה. לפחות ממה שאני פגשתי.

תראי, אנחנו בסוף מסתכלים, הכספים האלה הם מאד יקרים ואנחנו מחלקים אותם באמת בכובד ראש. ואם יש מקרים שבהם אנחנו מבינים שהיה אפשר לקבל את זה בלי החותמת או כל מיני דברים, אם אפשר, למי שמגיע הוא יקבל. שוב אני אומר, אנחנו כל הזמן עושים תהליכי שיפור וכשמגיעות פניות כאלה הן בדרך כלל נבחנות בדרגים הגבוהים של האגף ואיפה שאפשר להקל מקלים. איפה שאי אפשר, זה בעייתי.

שוב, אנחנו עושים מאמצים כדי שהתהליך הזה יהיה כמה שפחות זמן ומשתדלים להודיע מראש ולהראות את כל הדרישות.

אנחנו באווירה אינטימית היום.

מדובר פה ב-120,000 הורים וכל הורה מגיש המון מסמכים. זה המון נתונים.

תפשטו את זה.

זה מערכת שמאד קשה לתפעל אותה ואנחנו עושים את המאמצים של הורה יקבל את השירות הכי טוב, אבל לפעמים יש דברים שהם-. בדרך כלל זה גם המקרים, מי שהוא שכיר, עובד מדינה, מישהי שכירה ובן זוגה הוא גם שכיר עובד מדינה, זה הכי קל. ברגע שיש עצמאים ויש סטודנטים ודברים קצת יותר מסתבכים, אז שם יש יותר מקום לדברים האלה ואנחנו משתדלים, שוב, לתת שירות כמה שיותר טוב. אם יש מקרים ספציפיים, אנחנו בודקים אותם ואיפה שאפשר אנחנו נותנים.

אוקיי, תודה רבה. באמת.

אני יכול לשאול שאלות? רגע, אני נכנסתי עכשיו. סיימתם?

שלום חבר הכנסת מוטי יוגב.

שלום לך.

אני רק רוצה להגיד לו קודם תודה על הפירוט והכניסה לעומק, למרות שהוא בא רק תחת נושא אחת והוא בכל זאת העמיק אותנו גם בנושאים האחרים. לגבי הדברים שלו, ככה הצלחנו לדייק אותם עד הסוף, אבל יש סימן שאלה לגבי הדיוק שלהם. אנחנו פשוט נגיש את זה בסיכום הוועדה, כדי שהמשרד יוכל להשיב בצורה מסודרת ומדויקת.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בוא נשמע רגע את יערה שילה, כי הם רוצים להעלות עוד סוגיות ואז אתה תוכל לשאול גם בהקשר הזה.

אני בוגר בדבר. אני מכיר אותה.

אז בבקשה יערה. אחר כך חבר הכנסת מוטי יוגב ואחר כך את, בסדר? בבקשה.

יערה שילה, הקואליציה לחינוך מלידה, אנו. קודם כל באמת יש שיפור. יש שיפור משמעותי, אי אפשר להתכחש לזה. יותר דרגות - - -

יופי, אני שמחה לשמוע.

זה באמת. יש כמה עניינים. אחד רישום המעון, שהוא נמצא באפליקציה שזה דבר נהדר ונפלא. הוא לא מתורגם לערבית, למרות שביקשנו כבר המון זמן. 40% מהאוכלוסייה הם אוכלוסייה ערבית, אין להם - - -

20%.

כמה?

20% מהאוכלוסייה.

לא, בתוך המעונות. אני דיברתי על זה.

אה, כן?

כן. כי הם משתמשים במשפחתונים ואין להם כלי אחר, כי לרובם אין מחשבים בבית. אנחנו נעזרנו בזמנו באליעזר יבלון, זיכרונו לברכה, עם מרכז לתעסוקה, פתחנו עזרה לנגישות לכל הדרגות. זה גם הוביל לתהליך. רוב הפניות היו מהחברה הערבית. הם אלה שהשתמשו, ואני חושבת שהגיע הזמן שיתרגמו את זה לערבית, כי זה צורך. זה אחד.

שתיים, יש עניין של רישום כפול. הורים באים, נרשמים בכמה מעונות ואז בעצם בגלל זה יש ועדות קבלה. צריך לראות אם יש אפשרות טכנית, זה נראה לי מאד הגיוני, שאם הוא נרשם במקום אחר, במקום אחד, יהיה לו מקום וזהו. לא צריך שהוא יהיה רשום באיזה ארבעה-חמישה מעונות. הוא תופס מקום לילד אחר.

כן, אבל הוא עוד לא תופס מקום אחר. כי מה קורה לצורך העניין אם הוא מגיש באזורי ביקוש מאד מאד גדולים והוא לוקח צ'אנס שבמעון הזה אולי הוא לא יתקבל. אז הוא מאבד לגמרי את הזכות?

לכן אנחנו חשבנו שהרישום צריך להיעשות כמו בגני הילדים - דרך השלטון המקומי. ואז השלטון המקומי הוא זה – אלף יהיה סוף סוף מיפוי איפה הילדים נמצאים, שזה דבר בסיסי. שהרישום ילך כמו להוציא חוברות, כמו - - -

אני מסכימה עם מה שאת אומרת ברמת העיקרון, אבל זה היה נכון אם כל הילדים היו משולבים במערכת והיום זאת לא המציאות. רק 25%, פחות מ-25% משולבים בתוך המערכת, אז איך השלטון המקומי יפקח?

למה? שיהיו אלה לפחות דרך השלטון המקומי.

ואז יתחילו כל הקומבינות – סליחה, השלטון המקומי, תכתבו את הסליחה שלי גם בפרוטוקול – של לשמור. יתחילו להאשים – זה שמר למקורב שלו, לדוד שלו, לאח שלו, לסבא שלו. ככה זה הרי.

לא יודעת. צריך איך שהוא. לא יודעת. צריך בסדר יצירתית. והסעיף האחרון, אני כן מדברת תמיד על ה-77%, הילדים האלה הולכים ומשלמים בין 350 ל-400 שקלים דמי רישום, לפעמים לשלוש-ארבע מסגרות. אין להם החזר.

וזה במסגרות הפרטיות.

אין החזר ושוב מגדילים את הפער בין היכולים ללא יכולים, ושוב - - -

כן, אבל זה בפרטי ואנחנו מנסים רגע לפתור את הצרות של - - -

בכל זאת, את יודעת שאני תמיד אעלה את זה, כי זה - - -

כן, זה ברור.

כי זה קריטי.

זה ברור. חשוב לזכור אותם, אבל פה בדיון לא נוכל לתת להם מענה.

חשוב לזכור את זה ואיך שהוא - - -

הסיפור של הרישום הכפול, הרי בסופו של דבר אם הוא יירשם בחמישה מקומות שונים, אז נניח שבמעון אחד הוא כן יתקבל, בארבעה אחרים יתפנה המקום ואז יכנסו הילדים רק - - -

כן, אבל אז תהיה ועדת הקבלה.

בסדר לא משנה, אבל אז יתקבלו הילדים האחרים. זאת אומרת הוא לא באמת תופס מקום בפועל, אלא יהיה תהליך של איזה שהוא סינון. צריך לחשוב על זה, כי אני יכולה להבין הורים שרוצים להבטיח את המקום שלהן שם. צריך לחשוב על זה.

ברור, ברור, אני באה מההורים, את יודעת. ועוד דבר אחד לגבי הדרגות. חגי יודע. יש לו מייל שלנו, דוד יודע, הוא איתנו בדרגות האלה. יש לנו מייל שלם רק על הדרגות. כל יום יש לנו בין שתיים לארבע פניות. פניות שאנחנו יכולים להסתדר, מסתדרים. מה שלא, אני חייבת להגיד כן יש לנו קשב, כן מקשיבים לנו, כן פותחים את הלב ואת האוזן, אבל באמת זה משהו לא נורמאלי. פשוט לא נורמאלי, שיש אנשים שעד היום, שאנחנו כבר באמצע מרס, לא קיבלו את הדרגה. הולכים להוציא היום את הילדים.

אבל למה? למה?

כמו שאמרת, החתימה הזאת, הולך ובא, הולך ובא. פשוט לא נורמאלי.

טוב, זה משהו שאנחנו חייבים לטפל בו, באמת. בדברים הקטנים האלה, כי אני חושבת שזה מתיש, מתיש, מתיש. אני יכולה בגילוי נאות לומר שפעם אחת ניסיתי להגיש, זה היה לפני 20 שנה אמנם, ניסיתי להגיש את הטפסים, התייאשתי בדרך ואמרתי תודה רבה, אני מוותרת על הכסף שלכם ואני לא צריכה את כאב הראש.

ב-20 שנה הרבה דברים קרו.

כן, אבל אני אומרת, הקטע, הסרבול הזה של בכלל להתחיל להתעסק עם זה והכל, וזה חבל. ואני לא בן אדם חלש לצורך העניין ויכולתי להשקיע, אבל זה כל כך מתיש, שאני אומרת כאילו בשביל מה? יכולתי להשקיע את הזמן בדברים אחרים. אבל יש משפחות שזו דרמה בשבילם. הסיפור של עוד 500 שקלים, עוד 700 שקלים, עוד 800 שקלים. זה דרמה בשבילם וצריך לראות איך אנחנו עוזרים להם.

ושוב, אני חוזרת למה שאמרתי מקודם, זה נופל בדיוק במקום של המשפחות החלשות ובגלל זה היה לי מאד מאד חשוב שאנחנו נקיים את השיח הזה.

חבר הכנסת.

היא קודם.

בשמחה. ליאת, בבקשה.

תודה רבה.

ליאת, מנהלת קשרי ממשל, נכון?

נכון, מהתאחדות הסטודנטים הארצית. אנחנו נמצאים כבר בקשר באמת עם האגף למעונות יום בשנה, כמעט שנתיים האחרונות על כל מיני סוגיות שמטרידות סטודנטיות וגם מגיעות לפתחינו לא מעט פניות מהשטח. אני רוצה להעלות שתי סוגיות שאצלנו באמת זה חוזר שוב ושוב בכמה פניות.

קודם כל בנוגע לצהרונים. בקריטריונים אין זכאות לסטודנטים לתואר אקדמי. למעשה מי שעושה תעודות מקצועיות כן זכאי ודווקא מי שלומד באקדמיה לא זכאי, כאשר כולנו יודעים שהלימודים באקדמיה לא בהכרח מסתיימים.

זה אינטרס של אותו משרד, את יודעת, עכשיו זה בעבודה וברווחה, במשרד הכלכלה. יש להם אינטרסים שיעשו תעודות מקצוע.

אז קודם כל זה באמת בעיה שעולם הסטודנטיות, ואני חושבת ששווה לתת עליו את היחס, או לפחות להבין מה המחשבה מאחורי זה - מדוע סטודנטיות לא זכאיות לצהרונים. בנוסף לזה, הסטודנטיות שכן זכאיות למשפחתונים ולמעונות, הדרישה מאם לומדת היא 24 שעות שבועיות. רוב התארים באופן ממוצע זה 20 שעות שבועיות. יש כאן איזה שהוא פער. שוב, מעניין אותי לדעת, את כולנו, מה הסיבה לקביעה של 24 שעות. למה לא להוריד את הדרישה, מעבר לזה שאנחנו יודעים שהרבה אימהות דווקא מפחיתות אפילו או פורשות את התואר ואז מספר השעות שלהן מצטמצם.

אני כן אגיד שגלית, שהייתה ראש האגף הקודמת, היינו באיזו שהיא פגישה איתה והיא כן אמרה שכל סטודנטית שפונה אליה, היא בוחנת את זה פרטנית ועושה בדיקה באמת ספציפית ולרוב כן מעניקה את הסבסוד. נראה לי שחבל. גם הרבה פעמים, כמו שאמרת, הרבה סטודנטיות נתקלות בתוך הבירוקרטיה הזאת ורואות את הסיטואציה ומעדיפות לוותר. נראה לי שכדאי שבמקום שכל אחת תפנה, וגלית בינתיים אני יודעת גם לא בתפקיד. נראה לי שעדיף לעשות פשוט הסדרה באמת רצינית של איך הדבר הזה עובד ולא להתבסס על רצונו הטוב של פקיד כזה או אחר במשרד.

לא, יהיה צריך לשנות את הכללים. זה נכון מה שאת אומרת. אני מכירה את זה מהתפקיד הקודם, של סטודנטיות שהיו מגיעות והיו הורגות את עצמן כדי בעצם ללמוד את השעות האלה ולוקחות עוד קורסים, לפעמים גם שהן לא צריכות.

כדי להגיע לרף.

כן, בדיוק. אם בתכנית הלימודים שלהן הן היו נדרשות להיקף מסוים ולתכנים מסוימים והן היו אמורות לקבל אותם באותה שנה, אז הן היו לוקחות עוד שני קורסים או עוד איזה קורס של ארבע שעות מתחום אחר בכלל, שזה גם פתח. אתה יודע. מצד אחד אנחנו מתישים אותן, מצד שני אנחנו גם עובדים על המערכת. אז עדיף לעשות את זה ישר.

אנחנו נמליץ שיהיה שיקול מחדש ושיתחשבו בעצם במערך האקדמי ויפחיתו את זה ל-20 במקום 24.

מצוין. רק עוד נקודה אחת, אחרונה וזה בכלל הנוכחות הזאת של מעונות יום בקמפוסים או בסביבת הקמפוסים, שזה סוגיה ענקית משל עצמה. נפגשנו גם עם חגי על זה בעבר וגם עם גלית. היה איזה שהוא שיח כזה. לצערי לא הצלחנו להתקדם הלאה עם הנושא הזה. מעונות היום היום בקמפוסים, יש מעט מאד קמפוסים שיש בהם מעונות יום מסובסדים, ממש ברמה - אני יכולה לספור אותם על שתיים שלוש אצבעות. שאר מעונות היום בקמפוסים הם מעונות פרטיים, לסטודנטיות. לרוב אפילו אין מקום במעונות היום הפרטיים, כי הסגל הוא הראשון בתור.

זה סיטואציה שהיא באמת, אני אומרת, אני בתפקיד כבר שנתיים. קשה לי להצליח להגיע למצב שאני פותרת אותו, כי המשרד מצד אחד בא ואומר יש פרוגראמה, צריך לעמוד בנהלים מסודרים של איך המבנה בנוי ומערכת השעות והיחס בין מטפלת לבין התינוקות, הילדים. מצד שני יש כאן אוכלוסייה שלמה שפשוט לא מצליחה לקבל מענה. צריך לראות איך אפשר כן לפתור את זה.

גם בסופו של יום את מכירה את זה, סטודנטיות חוזרות מחופשת לידה הרי יותר מוקדם מאשר חופשת לידה רגילה.

שישה שבועות.

נכון, אנחנו מנסים דרך אחת האוניברסיטאות היום להתחיל לצאת לפתרונות. יש טכנולוגיה, נכון? כולם מתהדרים בה. שיתחילו להשתמש בה. אנחנו בשיח עם בר אילן שאחרי השישה שבועות הן תלמדנה באמצעות סקייפ, לפחות עד התקופה של שלושה חודשים שבה אפשר להכניס ילדים - - -

באמת? הלוואי.

אז אנחנו מנהלים איתם שיח. כנראה שזה מה שיהיה, או שהן תוכלנה להגיע בעצם עם התינוקות לחדר שייבנה במיוחד עם מראה, שאפשר גם יהיה להיות חלק מהדינאמיקה. זו סוגיה שבהחלט דורשת התייחסות.

זה מול המל"ג?

לא, לא צריך את המל"ג. צריך רצון טוב של האוניברסיטאות. זהו.

היה דיון מאד גדול בוועדה למעמד האישה על הסיפור הזה והנושא של חופשת לידה, הכי בעניין, היה שם מהלך חזק ואני חושב שהיה שם איזה מבוי סתום.

לא, לא. הגענו לאיזו שהיא התקדמות האמת. הייתה בדיוק פגישה לפני ממש כמעט שבועיים עם מירב בן ארי ושולי מועלם ונציגים מור"ה וממל"ג. הוסכם כן שיש קושי עם הארכת חופשת הלידה, הסמסטר בכל זאת הוא רק שלושה חודשים.

לא, גם בואו נודה על האמת. אני לא יכולה, במיוחד כמי שבאה משם, אני לא רוצה לפגוע בעניין האקדמי.

בדיוק. זה בדיוק מה שאני מעלה.

כאילו, הרי אנחנו מכשירים את האדם כדי שייצא עם מקצוע מסוים, במיוחד כשאני רואה את זה מהמקום של הכשרת הוראה וכאלה, אז אי אפשר לוותר להן פתאום על סמסטר שלם. אבל צריך למצוא את הפיתרון שהן גם תהיינה חלק מצד אחד ותוכלנה להמשיך בעצם להתמקצע, ומצד שני, בלי שאנחנו נקשה עליהן יותר מדי.

הגענו לאיזה שהוא עמק שווה על חיסורים, מעבר לחופשת הלידה. חופשת הלידה נשארת כמו שהיא, שישה שבועות ואחר כך, למעשה עד היום סטודנטית שחזרה מחופשת לידה לא יכלה להחסיר עוד, מכיוון שהיא ניצלה כבר את כל הזכאות שלה לחיסורים. אז עכשיו היא תוכל לקבל אפשרות לחיסורים נוספים, במידה והיא - - -

אנחנו גם צריכות לדעת לתכנן קצת, את יודעת.

זה חדש. זה עוד לא נכנס.

צריך גם להגיד את זה. זה לא פופוליסטי, אבל צריך גם לדעת להגיד את זה.

תודה רבה.

תודה רבה לך. רשמתי את הדברים. אני מקווה שנצליח לטפל. בבקשה.

אלף ברשות יושבת הראש, שאלה מקדימה. חגי, מה התפקיד שלך במשרד?

אני מנהל מטה באגף מעונות יום, משפחתונים.

ואת היום מנהלת בעצם את האגף - - -

מנהל. אמיר מדינה, מנהל חדש נכנס, לומד את הנושא. המנהלת הקודמת - - -

שאלה של בורות של חברת כנסת, לאיזה משרד זה היום שייך?

העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

של חיים כץ?

אתה באמת לא יודע?

אולי זה עבר לכלכלה. זה כבר עבר פעם.

זה היה בכלכלה וזה עבר לא מזמן.

בסדר, אבל אולי זה חזר לכלכלה. יש משרד חדש. אם תעשה סקר, ובכוונה שאלתי, כי באמת לא הייתי בטוח בעצמי, 95% מהחברה הישראלית לא יודעת, ואני אומר לך את זה, גברתי יושבת הראש. כאילו היו הילדים בגיל הרך כדור פינג פונג. אני לא אומר את זה לך, בתור ביקורת אליך.

אני חושב שעם הטמפרמנט שלך, ואני עזבתי עכשיו את ועדת החוץ והביטחון ויודעת חברתי שבקדנציה הזאת הייתי פה פחות מבקדנציה הקודמת. יודעת את זה מנהלת הוועדה. הדברים נעים במקביל ואין לי היום ילדים בגיל המעון. אולי נכדים, שאני פחות אחראי עליהם באופן ישיר.

אני חושב שאנחנו חייבים לפרוץ את תקרת הזכוכית של הנושא הזה, להמשיך את המפעל המבורך שהיה של פרופסור טרכטנברג. ההליך עדיין עוד לא לגמרי ברור לי, לכן אני לא רוצה כרגע לתת נוסחאות.

לא, הסיפור הוא ברור. אני אמרתי את זה גם לפני כן. הם צריכים להיות בחינוך, נקודה, וצריך לשנות את התפיסה. דיברתי על זה.

והגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח את האחריות על הגיל הרך.

אין שאלה.

זה הדבר המרכזי. העיסוק האובססיבי פה של יושבת הראש ואחרים, וקדמו לנו, גם במחסור וגם בקשיי הרישום, וזאת הנקודה שעולה פה, זה הנושא, אני רוצה להתמקד בו. אני בזה מיציתי את כל הכותרות שלפני כן.

בסדר, אני מסכימה איתך בתפיסה.

ואני אומר עוד דבר, והוא בחוסר המענה. אני שם שאלה, כי אני לא בטוח שאני עד הסוף יודע לאמת את זה מתמטית, לבטל גם את התיעדופים. הקשיים הם גדולים מאד לכלל האוכלוסיות, וכשמדובר באוכלוסיות חלשות הן לא מוצאות יד ורגל כדי לנסוע ולהגיע. ממועצות אזוריות להגיע למועצה ששם ולחפש את האוטובוס ואת הכסף ולהיטלטל ואם זה כבר עוד ילד אחד. וזה גם מביא לכך שנשים נמנעות מללדת, כי הן חשות את המועקה, אם זה חינוך מיוחד או אם הילד עם בעיות תקשורת ומוציאים אותו. איך אחרי זה מסתדרים.

עכשיו יש לי סיפור כזה שאני נוגע בו ביישוב מצוקה. ועד אתה לא לוקח ביד ומפעיל את הפרוטקציה ומתקשר לגורמים ועושה ועושה ועושה, האזרח - - -

אנחנו לא רוצים פרוטקציות, אנחנו רוצים שהדברים יעברו ויעבדו היטב בלי פרוטקציה.

האזרח לא מצליח להבקיע את המערכת הזאת ולשים את הילד במעון ולצאת לעבודה, האמא או האחר, וזה פשוט לא נורמאלי.

אז אני שמח לשמוע פה את יערה והיא מומחית בעניין, שאמרה שהשתפרו דברים. תפסו את עצמכם, תעשו איזה שהוא סקר קצר כזה ואחר של תשאול ותראו מה עוד אפשר שם לפתוח. אז נשארתם עם התעדוף של אמהות עובדות, נשארתם עם התעדוף של כל הדברים; והגשת המסמכים וכמה עבדה לפני כן וכמה לא בדיוק עבדה לפני כן, ואם יש לה שלושה חודשים או אין לה, או יש לה אחד פחות יום והיא כבר לא יכולה והיא נותרת עוד פעם בלי היכולת ללכת לעבודה ולהחזיק מעמד בעבודתה, כי היה לה פחות יום.

סיפור נוסף שנזכרתי בו, מלפני חודש וחצי, שאמרה לי היה לי פחות כמה ימים בחודשי העבודה, בהגשת המשכורת.

דיברנו על זה, כן.

ודבר תופס דבר ובמקום שירות זה הופך למועקה שאני לא רוצה להגיד כבר. אז אני אומר לנו בגדול, יש לי איזה מחשבות תחיליות. אני צריך להשקיע בזה יותר זמן, מאמץ ומחשבה כדי שנוביל את מדינת ישראל לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת ולשים את זה במקום הנכון. מזמן אני חושב שזה היה צריך לצאת משם, ממשרד העבודה והרווחה ואת רואה גם - - -

צריך לפרוץ את האגו, לא את תקרת הזכוכית. האגו יותר חזק מתקרת הזכוכית. היא שבירה, האגו לא.

וגם מתחלפים בעלי תפקידים. הם כל פעם לומדים ועד שהם לומדים כבר מתחילות בחירות ועוד פעם מתחלפים. הדבר הזה הוא חמור בעיני. פשוט חמור.

מוטי, אבל זה עומד לפתחכם. זה השר שלכם, שר החינוך. הוא לא רצה את זה. הייתה לו את האפשרות לקחת והוא בחר לא לקחת.

אז זה לא בסדר ואפשר גם להעלות את הביקורת שלי באופן ציבורי. שר החינוך היה צריך, ובידיעתו את הדבר מהצד השני כשר הכלכלה, זה דבר - - -

אבל זה הפוך. הייתה ועדה בין משרדית שהוקמה לבחינת מיקומו של אגף מעונות יום, אם זה משרד החינוך או משרד הכלכלה אז.

הוא החליט לא להחליט.

הוועדה שמעה. הוועדה הייתה מקצועית, בראשות משנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

מי, בראוור?

כן.

אז עוד אחד שלא עושה כלום במדינת ישראל – נא לשים את זה בסיכום – ומזמן היה צריך לפטר אותו, כי הוא היה צריך להיות הרגולטור. סמנכ"ל משרד ראש הממשלה לענייני חברה ורווחה, משום שבתפקידו ובחובתו לא לישון בלילות וכן להכריע. ואם צריך ועדת שרים מיוחדת לגיל הרך, יעשו. היא תשב עד שייצא עשן לבן – יום או יומיים – והיא תכריע בסיפור.

חבר הכנסת מוטי יוגב - --

כי בסוף זה עשרות, מאות אלפי משפחות וילדים שלא מוצאים את עצמם וכתוצאה מזה הוריהם לא יוצאים לעבודה והם לא מקבלים את הרצף החינוכי הנדרש או את הטיפול ההולם בגיל הרך והוא עובר לגנים והוא עובר לבתי הספר. אני לא מאשים אותך, אני אומר הבעיה היא לפתחנו.

חבר הכנסת מוטי יוגב, יש פה שני דברים שצריכים לקרות. אחד זה ששר שמוכן לתת את זה ושר שמוכן לקבל את זה.

נכון.

ואנחנו רואים שגם השרים, כשהם מתחלפים במקום שלהם, הם משנים את העמדה, כאילו עם הכיסא משתנה התפיסה.

וראש ממשלה שמוכן לקבל את ההחלטה שכך יהיה, כמו בתאגיד ובשירות הציבורי. זו בעיה קשה. לפחות כמו בתאגיד ובשידור - - -

אני לא הכל הייתי מפילה עליו.

נכון.

במקרה הזה יש פה כמה אנשים שיכלו לנהל את זה אחרת.

בשביל זה יש גם מנכ"ל או סמנכ"ל שיכול היה להיכנס לעניין וכן לקבל את ההחלטות ולהביא את זה למקום הנכון. ועם כל האהבה שלי, אני לא חוסך את הביקורת שלי. אני חושב שהיא נכונה פה - - -

מה שכן, הבשורה הטובה היא שגם כשזה עובר, ואגב אני לא ידעתי שזה ככה, אבל גם כשזה עובר כביכול תחת החסות של משרד העבודה והרווחה, הם נשארים אותם אנשים.

זה לא עובר, זה נשאר. זה לא עבר ל - - -

כן, זה אותו מספר טלפון, זו אותה כתובת, זה אותו הכל. זאת אומרת הציבור - - -

לא, אבל זה עבר מכלכלה לעבודה ורווחה. זה לא עבר לחינוך, אבל זה היה - - -

יפעת, אבל המיזוג עוד לא נגמר.

אבל זה אותם אנשים. זה אותם אנשים. הציבור זה לא משנה לו עכשיו אם בכותרת זה משרד הרווחה או משרד הכלכלה. זו אותה כתובת, זה אותם מספרי טלפון, זה אותם - - -

זה לא מדויק, כי ארבעה מנהלי אגף התחלפו בארבע שנים. איך אפשר לבסס ככה מדיניות?

לא, אז בגלל זה אני אומרת. שנייה, אתם לא איתי. אמרתי יש בשורות טובות ויש בשורות רעות. הבשורות הטובות שהכתובת לציבור נשארה אותה כתובת. זה אותם מספרי טלפון, זה אותם אנשים. הבשורות הפחות טובות זה שהמדיניות בעצם משתנה, התפיסה משתנה ומשרד שלם צריך להתאים את עצמו מחדש למדיניות.

בשורה התחתונה, ואמרת את זה וצריך לשים את זה על השולחן, אנחנו לא רוצים לא במדיניות של זה ולא במדיניות של זה. אנחנו רוצים שהמדיניות תשתנה ותהיה כבר מגיל לידה, תחת החסות של משרד החינוך וזה ינוהל אחרת. אני אוכל לתת לך.

לא, לא, הכל בסדר. אני זוכר בעל פה דבר שאני רוצה.

מאה אחוז. אתה רוצה להוסיף משהו לפני שאני מסכמת?

לא, לשמוע את הסיכום שלך.

אוקיי. מאה אחוז, אז מישהו רוצה להוסיף משהו?

אנחנו נמשיך.

יפעת, באמת צריך להתייחס לזה, שארבעה מנהלי אגף בארבע שנים, זה באמת משהו שגורם שבר למשרד. אני חושבת שזה - - -

בסדר, זה קורה גם במשרדים שהם לא זזו לשום מקום.

גברתי יושבת הראש, יכול להיות שאנחנו כן צריכים להשפיע בסיפור של להביא להנה שוב ושוב ושוב. יש דברים כאלה. אני מכיר אותם מהיותי יושב ראש ועדת משנה שאבנים שחקו מים. ועוד ועדת מעקב ועוד ועדת מעקב ועוד ועדת מעקב. אני יודע להגיד כמה - - -

יהיה. אנחנו רק לפני שבוע דיברנו בדיוק על הסיפור של - - -

שבע ועדות עד שהבאנו אמא של ילדה שנהרגה מאבן ביהודה ושומרון כדי שרפרנטית של אוצר, שמתחלפים גם הם כל חודשיים, תבין שיש צורך למגן נגד אבנים כלי רכב שנעים ביו"ש, ושהמיגון השנתי של כל כלי הרכב הוא יותר נמוך מהתשלום שנתנו לבית לוינשטיין וכו', במשך שנה וחצי עד שהיא נפטרה. אדל ביטול. 2.5 מיליון שקלים. ועוד פצוע אחד, זה כבר העלה את זה לארבעה מיליון.

טוב, אנחנו לא נרפה, חבר הכנסת מוטי יוגב. לפני שבוע אנחנו קיימנו דיון בסוגיה של מעונות היום וגם לפני כחודש ואנחנו כל הזמן על זה, וזה גם נכנס כמו עכשיו בכל דיון אחר, כי התפיסה חייבת להיות מושרשת.

אני רוצה להתכנס לסיכום הוועדה שעוסקת בתהליך הרישום. כל הנושא של סבסוד, טפסולוגיה וכו'.

אז אחד, אני רוצה שהמשרד ייתן לנו בעצם התייחסו לגבי הטיפול בסוגית החגים, שלא מאפשרת לחלק מההורים, לחלק מהאמהות לשמור על רצף של שלושה חודשים רצופים במשרה מלאה, כשלרוב מדובר באמת דווקא בשכבות החלשות שזקוקות לזה יותר מכל.

אנחנו מבקשים מהמשרד לבחון את זה שגם לימודים לתואר אקדמי יוכרו ולא רק ללימודי תעודה מקצועיים.

שהקביעה של 24 שעות באקדמיה תתאים את עצמה בעצם למסגרת השעות האקדמיות ותרד ל-20 שעות, על מנת לאפשר את הזכאות של אותן סטודנטיות.

ודרישה שנחשבת כבר מלפני שנתיים. אתה אמרת לטפטף את זה כמו מים על הסלע. אני מנסה לטפטף – זה לבחון את זה שביישובים פריפריאליים היקף המשרד לסבסוד מלא של אישה יהיה 24 שעות ולא 36 שעות כמו היום. כי אנחנו יודעים שיש מצוקה במציאת עבודה. נשים, כדי לשים רגל, יוצאות גם אם זה ל-16 שעות, ל-20 שעות.

במגזר הערבי זה ככה, אגב. במגזר הערבי יש החלטת ממשלה - - -

אז אין שום סיבה שזה לא יהיה גם במגזר היהודי, ביישובים פריפריאליים. צריך לשבת. אין שום בעיה שתתכנס ועדה ותחליט באיזה יישובים מרוחקים, שבהם יש באמת מצוקות תעסוקה קשות, ההיקף של התעסוקה שייחשב לדרגת הסבסוד הגבוהה ביותר. הדרגה הנמוכה, אבל הסבסוד הגבוה ביותר, יהיה של 24 שעות ולא 36 שעות, כפי שנקבע היום.

עוד משהו.

על התרגום של האפליקציה. סליחה.

נכון, סליחה, נכון. אני גם סימנתי את זה. תרגום האפליקציה, אגב, למה זה לא בערבית גם?

תראי, אם רוצים אפשר לתרגם את האפליקציה בערבית, השאלה לאיזה תת מסך את מתרגמת את זה. את יכולה לתרגם את המסך הראשי לערבית ויהיה כתוב בערבית – להגשת מסמכים לחץ כאן וזה מעביר אותך למערכת בעברית.

למה, אבל יוצא שהאוכלוסייה הערבית לא מקבלת מענה דרך האפליקציה.

אז ככה, האוכלוסייה הערבית מקבלת מענה במוקד. מענה טוב. יש דוברי שפה ואנחנו לא מקבלים על זה הרבה פניות, אגב. צריך גם לדעת איפה להשקיע את הכסף. יעלה המון כסף - - -

כמה יעלה תרגום של אפליקציה?

זה לא לתרגם רק את האפליקציה, כי שוב, האפליקציה אומרת - - -

לא משנה, את המסמכים שיש בפנים וכאלה.

אבל שוב, זה לתרגם מערך שלם, מערך ענק של המון מסמכים והמון תתי מסכים.

מפחיד אותי מה שאתה אומר. כי זה אומר שלהורים יש כל כך הרבה מסכים שהם צריכים לעבור בשביל להירשם.

לא, לא, לא. אני מדבר על זה שיש המון סוגי מסמכים. שכיר מביא תלושים. עצמאי מביא שומת מס.

בסדר, אבל הם מביאים את המסמכים. אתה לא מתרגם את המסמכים.

אבל אם אני אומר עכשיו אני מתרגם את מערך הבקשה לסבסוד - - -

לא, רק את טופס הרישום.

אבל טופס הרישום, אז אני יכול לכתוב לו למעלה מסך בערבית שכתוב שם להגשת טופס מקוון, לחץ כאן ואז הוא נכנס והוא נכנס למערכת הגשת המסמכים, שהיא בעברית. עכשיו, אם אני רוצה לתרגם את כל - - -

כמה מסמכים יש שם? בחייאת, חגי.

שוב, אלף זה מסמכים, כי באפליקציה יש כל מיני מסכים שעובדים איתה. שוב אני אומר, לדעתי יש בסביבות ה-10-15 מסמכים ושוב, זה לא כל ההורים צריכים להביא 15 מסמכים. יש הורה לומד שצריך להביא אישור לימודים. יש הורה עובד שצריך להביא אישור מעסיק ויש עצמאי ויש - - -

כמה יעלה לתרגם דבר כזה?

אני לא מכיר את העלויות. זה עלויות לא פשוטות ואת המשאבים האלה אנחנו מעדיפים להשקיע בשירות לציבור.

הרבה יותר פשוטות מהבירוקרטיה שאתם עושים.

בואו נבקש מהמשרד שיבחן את האפשרות - - -

כמה עולה לתרגם דף לאנגלית? 15 שקלים למתרגמת?

אני לא מכיר את העלויות.

אנחנו נבקש שתהיה בחינה. בואו נבקש שתהיה. זה רק לצהרונים תואר אקדמי ולא תעודה מקצועית.

בזמנו אנחנו אפילו אמרנו שאנחנו מוכנים להתגייס. האנשים שלנו מתנדבים, מוכנים להתגייס בשביל התרגום ומיכל צוק אמרה זה בלתי אפשרי, זה משרד ממשלתי, זה צריך להיות - - -

רק בעברית?

לא, לא. התרגום לערבית צריך לעבור מכרז של מי שיתרגם אותו.

פחות בירוקראטי.

לא כל אחד יכול לבוא לתרגם. זה היה בדיון עם אליעזר יבלון, זיכרונו לברכה.

בסדר, חבל לשבור את הראש. אנחנו נבקש מהמשרד שיבחנו את תרגום האפליקציה של הרישום לשפה הערבית, על מנת להנגיש את זה גם לאוכלוסייה הזו.

אין חובה ממילא שכל אתר יהיה דו שפתי, כשפה רשמית?

זה אמור להיות. זה לא.

אני לא מכיר. זה דרישות של תקשוב. אני לא מכיר.

בסדר, אנחנו נבקש. אנחנו מבקשים ממשרד הכלכלה שיתרגמו. תבקשי את זה, שיתרגמו את האפליקציה של הרישום גם לשפה הערבית על מנת להנגיש את זה גם לאוכלוסייה הזו.

עלתה פה סוגיה של קשור לדיון וזה, הסיפור של התעודות.

של הצהרונים. המעונות – הייתה הסוגיה של ה-20 שעות בפועל, שהסטודנטיות לומדות מול ה-24.

לא משנה, אבל זו נקודה שעלתה וגם היא נכנסת תחת הסיפור של אותו משרד. זה מתכתב עם אותו דבר, אז אין בעיה. בואו נבקש לגבי הצהרונים. עלתה סוגיה במסגרת הדיון, כי בצהרונים הוכר ככה וככה, אנחנו מבקשים להתייחס גם לזה, כדי שיבינו שזאת סוגיה נוספת על הדיון, אבל אי אפשר להתעלם ממנה.

אוקיי, בסדר.

תודה רבה לכם. תודה רבה לנציג נעמ"ת, ויישר כוח – צריך להגיד לפרוטוקול – שנעמ"ת עשו את המאמץ והגיעו, כשכל האחרים הוזמנו.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35.