הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 667

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ח' באדר התשע"ז (06 במרץ 2017), שעה 12:30

1. הצעה לסדר-היום בנושא: מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון בעקבות חוסר תקצוב של משרד האוצר, של חה"כ יעקב אשר

2. הצעה לסדר-היום בנושא: חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך, של חה"כ עאידה תומא-סלימאן וחה"כ אורי מקלב

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מנואל טרכטנברג

יעקב אשר

דב חנין

אורי מקלב

יעל לינדנברג - רפרנטית תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אורית בוגנים - מרכזת משפחתונים, אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - מנהל תחום מטה, אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד רות דיין מדר - רפרנטית לתחום הגיל הרך, מנהלת מח' חברה, מרכז השלטון המקומי

נעה נוצני - רכזת ענף הגיל הרך, כוח לעובדים

זליחה חלאילה - מטפלת במשפחתון, כוח לעובדים

אמנה מנאע נסראוי - מטפלת במשפחתון, כוח לעובדים

שיר שפר

טמיר כהן

אירית שלהבת

מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון בעקבות חוסר תקצוב של משרד האוצר

חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון בעקבות חוסר תקצוב של משרד האוצר וכן בנושא: חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך.

יש שתי בעיות מרכזיות בעניין הזה. הבעיה המרכזית, שחסר כסף כדי לפתוח משפחתונים נוספים. המשמעות של העניין, כאילו הממשלה עובדת נגד עצמה. היא מעודדת נשים לצאת לעבודה אבל היא לא נותנת להן את הכלים. ויש את הבעיה של המטפלות עצמן והתנאים שלהן. התנאים האלה הם חלק מן הבעיה בגלל שברגע שהתנאים לא טובים אז נשים לא באות לעבוד בזה, ואם הן לא באות אז ממילא יש חוסר במטפלות.

אגב, אני רוצה להגיד לכם, לא הייתם פה קודם, אפילו שאתם לא חברים בוועדת הכספים, היה מכתב של רוב חברי הוועדה לעצור את הבקשות של משרד האוצר, של אגף התקציבים בעיקר, בגלל שיש מתח. אז עצרתי.

אנחנו לא חברי הוועדה אבל אנחנו תומכים בהחלטה הזאת.

חבר הכנסת יעקב אשר, אתה ראשון הדוברים, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, בוועדה שלך יזמת, וגם כחלק מהצעות לסדר, היו מספר דיונים בנושא המשפחתונים, שהוא באמת אחד הנושאים שמצד אחד הממשלה, כפי שאמרת, אומרת שהיא רוצה לעודד עבודה, אבל מצד אחר היא לא נותנת כלים שאדם יוכל לצאת לעבודה בראש שקט. ואף יותר מזה, היא גם מעודדת אנשים לשלוח את הילדים שלהם, בוודאי תינוקות רכים, למקומות מוסדרים ומפוקחים כפי שצריך, שזה המעונות והמשפחתונים. שאר הפתרונות הקיימים הם פתרונות פרטיים כאלה ואחרים שלא תמיד עומדים בכל התקנים ולא תמיד נעשים בצורה הנכונה.

זיהינו גם את הבעיה בנושא המעונות. המשפחתונים הם כוח משלים לחוסר במעונות. אני מתאר לעצמי שאם במדינת ישראל היה מספיק מקום במעונות ופרישֹה נהדרת בכל המקומות, בלי בעיות של צפיפות – כי במקומות רבים אין מעונות ובמיוחד באזורים הצפופים יותר עם אוכלוסייה צפופה יותר, אז בא המשפחתון ובעצם משלים את המעון לצורך העניין הזה.

המשפחתונים עדיין נמצאים בחסר גדול. אני לא זוכר כרגע נתונים.

23% בלבד מהילדים בגילאים הרלוונטיים הם במעונות.

לא שהם במעונות אלא שיש להם מקום במעונות. המעונות בתפוסה מלאה בכל הארץ. זאת אומרת שהמדינה לא יצרה, למרות שהיא משקיעה כסף, וגם היה השר בוועדה ואמר שהוא הולך לעשות מהפכה בעניין הזה וכולי וכולי, הכול טוב ויפה, אבל יש חוסר. אז מצאה המדינה כלי, שגם עולה לה פחות, שהוא גם מוסדר ומפוקח, שנקרא משפחתונים.

המשפחתונים האלה, אני לא יודע מאיזו סיבה רובצת עליהם קללה, שבמשך 4-5 שנים כנראה אין ילודה וכנראה לא צריך לעדכן את הגידול הטבעי. 4-5 שנים משרד הרווחה, או בסיבוב הקודם שלו כמשרד הכלכלה, לא עדכן ולא לקח בחשבון את הגידול הטבעי.

ישבנו כאן לפני מספר חודשים והבאנו את המספרים. היום, ולא רק היום, יש אלפי ילדים – אין לי נתון מרוכז של השלטון המקומי אבל אני יודע מערים בכל רחבי הארץ, אם זה תל-אביב, אם זה בני-ברק, אם זה מודיעין עילית, במקומות הללו מאות משפחות מחכות לאפשרות להכניס את ילדיהם למשפחתונים. לא מדובר פה במאות מיליוני שקלים, לא מדובר פה בחצי מיליארד שקל. מדובר כאן על תוספת, שאז הייתה 30-40 מיליון שקל, שפותחת עוד כ-2,000-2,500 משפחתונים נוספים ברחבי הארץ, ואולי היום זה כבר 50 מיליון שקל.

חייבים לשים סוף לדבר הזה. אתה אז נתת הנחיה למשרד האוצר ולמשרד הרווחה לבוא עם הצעה ולראות איך משלימים את הפער. משרדי הממשלה גוררים רגליים בעניין הזה. כנראה הנושא הזה לא מספיק בולט. הזעקה מן השטח אדירה. אתה שומע ומקבל את זה, כמוני, יום-יום במקום מגורינו, והרב מקלב שומע את זה במקום מגוריו. יכול להיות שבערים מסוימות בארץ יש שפע של מעונות, במיוחד ערים חדשות.

אין דבר כזה. גם ערים שמתוכננות היום, מתכננים אותן עם חוסר ודאי במעונות ומשפחתונים.

אז איך אתם רוצים שאימהות או אבות ילכו לעבוד כשאין להם מקום מוסדר לילד שלהם והם צריכים לשים אותו אצל איזו שכונה שפתחה משהו פרוביזורי, לא רוצה להגיד פירטי? חייבים לשים סוף לדבר הזה. אני לא יודע אם יש פה מישהו ממשרד הרווחה. חבל שהשר לא פה או מישהו אחר מטעמו. אנחנו קוראים ליושב-ראש ועדת הכספים, שידיו רב לו בתיקון עיוותים, להביא את הדבר הזה לסוף. זה לא הרבה מאוד כסף, זה כסף קטן יחסית עם פתרון גדול שנותן לאימהות אפשרות לצאת לעבודה ונותן למשק עוד עובדים שנכנסים למעגל העבודה ולא נשארים בבית.

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו במקום חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן ידבר חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מודים לך על קיום הדיון. שאלו אותי עוזריי: תעז לבקש מגפני דיון לקראת סוף המושב, כשיש לו כזה לחץ? אמרתי: אעז.

אם אתה לא תעז אז מי יעז?...

הוא יכול להגיד לי מה שהוא לא יכול להגיד לך... אם הוא מאופק כלפי אחרים, לי הוא יכול להגיד את האמת...

והנה הוא נענה מייד, ולא רק זה, אפילו שינה את התאריכים ואת הימים כדי להתאים את הדיון אל מי שהעלו את הנושא הזה במסגרת הצעה לסדר.

נאלצנו לשנות את הימים כי את הדיון על קצא"א היינו צריכים לקבוע ביום שני. היינו צריכים להעביר אותו מיום שלישי ליום שני מכיוון שביום שני הם לא יכלו להיות פה, הם נמצאים עכשיו באילת, הם חונכים את חוף הים שם, גם ראש הממשלה וגם שר האוצר.

ראש העירייה קרא לו "חוף גפני"... איך אתה לא שם אם החוף קרוי על שמך?...

כי אני עוסק במשפחתונים.

כאשר אגיד את זה להורים שמחפשים מסגרות הם יגידו: קצא"א לכאן, קצא"א לימין, קצא"א לשמאל, קצה נפשנו... אפשר להגיד אולי יותר מזה, כשל כוח הסבל מההתמודדות מול חיפוש פתרונות, מסגרות לילדים, בסך הכול לאימהות עובדות שמבקשות לצאת לעבודה.

אין הרבה נושאים שאין בהם ויכוח על העובדות. אין ויכוח על העובדה שיש מחסור משווע במסגרת של מעונות ובמסגרת של משפחתונים. חבר הכנסת יעקב אשר ציין את העובדה, שבמשך 5 השנים האחרונות לא נפתחה ולו מסגרת אחת, בוודאי לא משפחתון. אולי הוקמו מעון אחד או שניים אבל לא משפחתונים.

אני לא יודע אם המשפחתונים הם הקו הראשון או הקו השני, האם זה מסגרת אלטרנטיבית או לא, אם המסגרת מלכתחילה היא מעון. אני לא יודע ואני לא מתייחס לזה. אני מכבד את המשפחתונים שיכולים להיות גם כמסגרת ראשונה שיש לה את האיכות שלה. זה עוד מסגרת שמאפשרת לאימהות לצאת לעבודה.

מה השוני במסגרת המשפחתון ולמה שמתי דגש בדבריי על משפחתונים ולא על מעונות? לא שיש עודף במעונות או שאין שם מחסור. יש שם מחסור שאולי גם גורם למחסור הגדול במשפחתונים, אבל יש הבדל בזמינות. אין דומה דיון שלנו בנושא מעונות, שמבוסס על תכנון, על בנייה, על גופים שמוכנים "להרים" את זה במכרזים, לדיון בנושא משפחתונים, שנמצאים אצלנו מוכנים ומזומנים בלי שום עלויות בנייה, בלי צורך בשום אישורים. מנהלות משפחתונים שעברו את כל ההכשרות על-ידי המשרדים הרלוונטיים רואות את זה כיעד וגם כתעסוקה. לא צריך להכשיר שום דבר, יכולים מחר ממש לפתוח עשרות ומאות מסגרות קטנות. הצרכים הם לא רק של משהו שנועד להקל על ההורים אלא זה יוצר את ההבדל אם אישה יכולה לעבוד או לא יכולה לעבוד. אם אימהות צריכות לנסוע 5 קילומטרים משכונת רמות לשכונת רמת שלמה כדי להגיע למשפחתון או למעון, ולפעמים זה לא רק 5 קילומטרים, זה חצי שעה נסיעה בפקקים. יכול להיות שמקום העבודה נמצא בקצה השני של העיר, שהיא צריכה לצאת לכיוון מודיעין או לכיוון אחר. אני יכול להרחיב לכם בתיאורים קשים מאוד על ההתמודדויות.

עצם העובדה שאין היצע.

מה הם אומרים על זה? לא רק שאין דרבון ואין מוטיבציה אלא בעצם אין יכולת. מה האלטרנטיבה, כשיש אלטרנטיבה? זה מסגרות פרטיות. הפער בין מסגרת פרטית למסגרת ממשלתית מפוקחת או ממוסדת הוא הבדל של שמים וארץ, הוא ההבדל של בין הכדאיות לצאת לעבודה או אי-כדאיות לצאת לעבודה. כמה עולה מסגרת משפחתון פרטי לא בצפון תל-אביב, בישובים של אוכלוסייה מן המעמד הבינוני ומטה? 3,000-3,500 שקל לילד. אז איך אמא יכולה לצאת לעבודה?

בצפון תל-אביב זה 3,800 שקל. חשבתי שהפערים גדולים יותר.

זה באזורים של אוכלוסייה מן המעמד הבינוני בפריפריה הכלכלית. יש רבים שלא יכולים כך לצאת לעבודה. אלה פערים מהותיים.

יש כאן מדיניות חֶלֶם. משקיעים הרבה כסף בהסברה, בדרבון לצאת לעבודה, ואפשר להתייחס לכלל האוכלוסייה וזה נכון גם לאוכלוסייה שהיא פריפריה כלכלית או האוכלוסייה המוחלשת יותר, שאנחנו משקיעים מאמצים רבים, אמצעים רבים כדי להסביר ולתת אפשרות וכדי לדרבן נשים שיהיה כדאי להן לצאת לעבודה, ומשקיעים אחרי זה גם בהכשרות. לא רק בדרבון מבחינה ערכית כדרך להתמודד עם העוני, לאפשר להעלות את ההכנסה, אלא אנחנו גם מכשירים אותן, וכשנשים רוצות לצאת לעבודה הן לא יכולות ליישם. הפער הזה גדול מאוד.

דבר נוסף, אי אפשר להתעלם גם ממעמד מנהלות המשפחתונים. בד בבד עם פתיחת מסגרות נוספות – שזה לא סכומים גדולים, אני לא יודע לכמת כמה כסף עולה למשרד הקמת משפחתון אבל אלה לא סכומים בשמים.

הסכום לפני חצי שנה היה 30-40 מיליון שקל.

ל-500 משפחתונים. עשינו חשבון בדרך, כנראה שהקמת משפחתון בממוצע עולה 60,000 שקל. מדובר על 500 משפחתונים.

יחד עם זה, צריך לערוך דיון מיוחד ולעמוד על התנאים של מנהלות המשפחתונים. הן לא עצמאיות והן לא שכירות. מצד אחד דורשים מהן את כל הדרישות שדורשים משכיר, ומצד שני מתנהלים מולן במחויבות כאילו הן עצמאיות. זה אבסורד שלא קיים בשום דבר אחר. זה גורם להתמרמרות וגורם בסופו של דבר גם לכך שהחומר האנושי והאיכותי לא מחזיק מעמד, בלי לפגוע חס וחלילה. מי שעושה את זה, עושה את זה במסירות. תודה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לדברי חבריי בסוגיית המחסור במשפחתונים ולעבור לנושא תנאי העבודה במשפחתונים שמסובסדים ומפוקחים על-ידי משרד הרווחה. בין שני הנושאים האלה יש קשר הדוק. בעצם המדינה מתייחסת לכל נושא המשפחתונים כאל מין ילד חורג או מערכת חריגה. לא מבינים שהדבר הזה הוא חלק מרכזי מאוד מפתרון של בעיות חברתיות. דיברו חבריי על היכולת של נשים לצאת לעבודה. לא מתקצבים את זה בצורה ראויה. זה איכשהו מתקיים בשולי המערכת בצורה בעייתית מאוד וכל עוד זה מתקיים בצורה כזו זה מייצר פשוט בעיות איומות.

אני רוצה לדבר על התנאים של העובדות במשפחתונים. אני מדבר על משפחתונים שמפוקחים ומנוהלים על-ידי משרד הרווחה, 3,700 משפחתונים כאלה שקיימים בארץ, בתוכם יש כ-18,000 ילדים. זה מאפשר, בחשבון פשוט, ליותר מ-20,000 נשים לצאת לעבוד, מספר גדול מאוד.

אבל הנשים שעובדות במשפחתונים האלה עובדות בתנאים בלתי אפשריים. קודם כול, הן משתכרות פחות משכר מינימום, אין להן שום תנאים סוציאליים, אין להן חיסכון פנסיוני. תשאל, אדוני היושב-ראש, איך יתכן שעובדות משתכרות פחות משכר מינימום? הרי הדבר לא חוקי והדבר נעשה על-ידי משרד ממשלתי שהוא משרד הרווחה. איך קורה הדבר הזה? זה קורה באמצעות הפיקציה הזאת של המעמד שלהן כקבלניות או כעצמאיות.

פשוט מחלקים את השעות של הפעלת המשפחתון אבל לא חושבים שצריך לחלק את סך כל השעות שהן משקיעות בהכנות וכן הלאה.

זה פיקציה מוכרת.

זה פיקציה משני כיוונים: גם מבחינת מספר השעות וגם מבחינת המעמד המשפטי שלהן. המעמד המשפטי שלהן כעצמאיות רלוונטי רק לזה שהן לא כפופות לחוק שכר מינימום, לזה שהן לא זכאיות לתנאים סוציאליים, לזה שאין להן חיסכון פנסיוני. בשביל זה הן קבלניות. לכל הצרכים האחרים הן עובדות שכירות: יש עליהן פיקוח, הן חייבות לפתוח את המעון לפי הנחיות של משרד הרווחה, השכר שלהן קבוע, הוא לא ניתן לשיפור ולשינוי, יש להן נהלים להפעלת המשפחתון שנקבעים על-ידי המעסיק, שהוא משרד הרווחה או המפעיל.

אתה יודע מה עשינו עם המע"מ. הרי דרשו מהן מע"מ ולא הסכימו לוותר על זה. אז משרד הרווחה משלם למשרד האוצר. המשפחתונים לא בעניין. זה מעבר כסף בין שני משרדים. המדינה לא מכירה בעניין הזה.

כאשר אותה עובדת יושבת שבעה היא צריכה לחפש לה מחליפה.

הן לא יכולות לסגור את המשפחתון, הן חייבות להשאיר אותו פתוח.

אבל מע"מ הן לא צריכות לשלם.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבנושא הזה הגיע הזמן לעשות את הצעד המתבקש ולקבוע שהעובדות במשפחתונים הן עובדות שכירות של המפעילים, וכפי שלכל עובד שכיר במדינת ישראל מגיעות זכויות כך גם להן מגיעות זכויות כמו שכר מינימום, חיסכון פנסיוני ותנאים סוציאליים נוספים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע הערכה גדולה מאוד לארגון "כוח לעובדים" שארגן את העובדות במשפחתונים ומלווה אותן במאבק הזה. אני חושב שאתם עושים עבודה נפלאה. אני יודע שזה לא עבודה קלה, אני יודע שהמאבק שלכם נמשך כבר יותר מדי זמן, אבל אני רוצה לעודד אתכם במאבק הזה. הקול שלכם חשוב שיישמע. בסופו של דבר נעשה ביחד את השינוי הזה שהוא פשוט מחויב המציאות.

לא כל-כך הבנתי את הנתון על 18,000 ילדים ו-20,000 אימהות שיכולות לצאת לעבודה.

כי גם הנשים העובדות במשפחתונים יוצאות לעבודה, גם הן עובדות. אם יש 18,000 ילדים שהאימהות שלהן יוצאות לעבודה אז יש עוד 4,000 שעובדות במשפחתונים.

לא דיברת על 22,000 מנהלות משפחתונים?

לא. 3,700 משפחתונים.

אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לכל מה שנאמר כאן על-ידי מי שארשה לעצמי לקרוא להם שותפיי לדרך. אנחנו מוצאים עצמנו פעמים רבות שותפים לדיונים בנושאים האלה על הגיל הרך.

האם לא ועדת טרכטנברג היא שהניפה את הדגל של מעונות ופתרונות, מסגרות לילדים? אתם הרמתם את הדגל הזה. כולנו באים אחרי ועדת טרכטנברג.

זו הייתה התרומה שלכם בוועדת טרכטנברג, כשאמרתם שהטיפול בילדים בגיל הרך הוא המפתח.

כמה הערות מקדמיות בנושא הזה. קודם כול, אני רוצה לתקן משהו במה שנאמר כאן. נשים בישראל שיעור ההשתתפות שלהן בתעסוקה הוא מהגבוהים ב-OECD, אנחנו מעל הנורמה, כולל נשים חרדיות. דרך אגב, זה לא כך במגזר הערבי, שם יש עוד דרך ארוכה מבחינת שיעור ההשתתפות. כך שדי עם העניין שצריך לעודד נשים לצאת לעבודה. הן יוצאות לעבוד. מה שקורה, שהמדינה לא לוקחת אחריות על מה שקורה כאשר נשים יוצאות לעבוד, זו הבעיה. כלומר, אנחנו מכניסים את ההורים, גם את הגברים וגם את הנשים, למצב בלתי אפשרי, ששני ההורים עובדים ולילדים אין מענה, לא לצרכים שלהם, לא לצרכים של ההורים. אנחנו לא בעידן של לפני 20 שנים שצריך לדרבן נשים לצאת לעבוד. הן יוצאות לעבוד. אנחנו לא נותנים לזה מענה.

לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, הדבר הוודאי היחיד שייצא מן הדיון הזה, כמו מהדיון שבו הייתי קודם בוועדה אחרת, הוא שיהיה דיון נוסף בעוד זמן מה. אני אומר את זה בצער עצום. למה? מכיוון שיש פה ואקום. אין בעצם גורם ממלכתי שלוקח אחריות על הגיל הרך במדינת ישראל. כל אחד זורק את הכדור למישהו אחר וזה מפוזר על פני משרדי ממשלה שונים וזה מפוזר על פני רשויות מקומיות וגורמים פרטיים ואחרים.

דובר כאן על משפחתונים מפוקחים. כמה פיקוח יש בפועל? "מפוקחים" – זה רק בשם. זה אומר שקובעים תאריך.

למשפחתונים המסודרים יש פיקוח.

אתה יודע כמה פיקוח יש במעונות? תראה את ההתעללויות שהיו במעונות. כלומר, יש פה איזה חוסר של לקיחת אחריות בכל תחום, איפה שאתה לא נוגע, בגיל הרך. פשוט איום ונורא מה שקורה, זה הפקרות.

אנחנו פה בוועדה הזאת, אדוני היושב-ראש, מטפלים בכל מיני עוולות והפקרות, אבל זו הפקרות על הילדים שלנו, על כל ילדי ישראל העוברים דרך הצנרת הזאת בצורה זו או אחרת, כן במסגרת או לא במסגרת. אנחנו בעצם מפקירים את הדור הבא במדינת ישראל במו ידינו. יש דברים שאומרים שהדעת לא סובלת. יש לנו את שיעור הילודה הגבוה ביותר ב-OECD, 3.09. זה היה 3.08 ועכשיו זה 3.09 ברוך השם, ואני אומר ברוך השם במלוא העוצמה. ולנו יש את הפתרונות הכי גרועים בכל המדרגים האלה, מטיפות חלב, דרך המרכזים להתפתחות הילד, שם יש תורים אין-סופיים של חודשים על פני חודשים שלא נותנים מענה, דרך זה שרק 23% שולחים ילדים למעונות, דרך הגנים. הבאנו בשורה עם פתרון לילדים בגילאי 3-4 שנים אבל כמה ילדים יש מול אנשי צוות? וכולי וכולי.

צריך לעשות פה מעשה שלטוני אחר בשני היבטים. ראשית, דבר שאני דוגל בו מאוד הוא הקמה של מועצה לגיל הרך שתאגד בתוכה את כל הפונקציות האלה תחת משרד אחד, ושנית, בשטח להקים מרכזים אינטגרטיביים לגיל הרך, מלידה ועד גיל 6, מה שנקרא באנגלית One stop shop. מקום אחד שאליו אתה מביא את הילד, אתה לא צריך להתלבט ולא צריך לנסוע 5 קילומטרים לפה או לשם. באותה מסגרת העובדים הם עובדים לכל דבר ועניין ולא קבלני משנה ולא עובדי קבלן. זה המענה. בינתיים אי אפשר לא לתת מענה. אני מסכים לחלוטין, עשיתי חשבון שפה מדובר בתקציב של כ-40 מיליון שקל, סדרי גודל של עשרות מיליוני שקלים בודדים שיכולים לתת מענה באופן מיידי, עד שנעשה מעשה וניתן פתרונות הוליסטיים לדבר הזה.

תודה רבה. לפני שאני נותן למשרדי הממשלה, נציגת "כוח לעובדים" נועה נוצני, בבקשה.

אני רכזת ענף הגיל הרך ב"כוח לעובדים" ואני מייצגת את מטפלות המשפחתונים המפוקחים בארץ.

אני מסכימה כאן עם כל הדברים שנאמרו. באנו להגיד שאנחנו מאוד בעד הרחבת השירות. אנחנו חושבים שזה שירות מצוין שפועל לצד מעונות היום. זה שירות קצת שונה ממעונות היום. יש הורים שמתאים להם מעונות יום, יש שמעדיפים משפחתונים, ויש גם מקומות שאי אפשר לפתוח בהם מעונות יום בגלל גודל האוכלוסייה וצפיפות וכל כך הרבה בירוקרטיה מעבר לזה.

אז אנחנו מאוד בעד, אבל אנחנו חושבות שלא ייתכן להרחיב את השירות בלי להתייחס למצב של המטפלות היום. זה בעצם להרחיב שירות שהאנשים שיעבדו בזה – זה פשוט להכניס עוד אנשים לעבודה בעוני, כי זה מה שקורה היום.

באנו לבקש שני דברים ואחר-כך אפרט קצת. אחד, כפי שנאמר כאן קודם ואני חוזרת, שהמטפלות יוכר המעמד האמיתי שלהן ולא הפיקציה, כפי שקראתם לזה, ושתהיה העסקה תקנית כשכירוֹת של המפעילים, עם תנאים סוציאליים מלאים. זו בקשה ראשונה שהיא קצת יותר לטווח ארוך. בקשה לטווח יותר קצר, כצעד מיידי להעלות את התגמול שהן מקבלות היום, כאשר במינימום של המינימום של המינימום יוכלו לפחות להפקיד לחיסכון פנסיוני סכום ממשי ולא 200 שקלים שלא יתנו להם כלום בפנסיה. אלה שתי הבקשות שלנו.

כפי שאתם יודעים, המשפחתונים באים לענות על שתי מטרות חברתיות כלכליות. האחת היא קיומן של מסגרות חינוכיות מפוקחות, בטוחות וטובות לילדים, דבר שהוא קריטי. מדובר בילדים שלנו, בחסרי ישע, אין דבר חשוב מזה. השנייה היא עידוד יציאה של נשים מהפריפריה החברתית כלכלית בישראל לתעסוקה. מדובר על כ-42% מהחברה הערבית, 30% מהחברה החרדית והן נותנות מענה מדהים למדינה.

למרות שהן ממלאות תפקיד כל-כך חשוב המדינה לא מסתכלת עליהן בצורה כזאת ותנאי השכר שלהן נמוכים. לאחרונה, בינואר האחרון עלה השכר של המטפלות במעונות היום באופן מוצדק ביותר. ככל שמטפלות מעונות היום הן במצב נמוך, מטפלות המשפחתונים הן במצב נמוך בהרבה. מטפלת גם אם מצליחה לגבות מההורים את כל הכסף שמגיע לה, אם מחשבים את מספר שעות העבודה שלה לשכר שלה בניכוי הוצאות היא מקבלת מתחת לשכר מינימום.

קוראים לה "מנהלת משפחתון". מה ההגדרה? הן מנהלות משפחתונים.

גם וגם. זה נורא מבלבל. "מנהלת" – לפעמים חושבים שאז יש עוד כמה מטפלות.

זה יותר אחריות אבל פחות כסף.

התנאים שלהן גרועים, אבל באמת הן לא עצמאיות, יש עליהן פיקוח צמוד של המפעילים שמגדיר להן כמה שעות עבודה, מינימום 10.5 שעות, כי זה כולל, כפי שאמר חבר הכנסת מקלב, שהן צריכות להכין את המשפחתון. נקבעו נהלים מתי הן פותחות וסוגרות את המשפחתון. אין להן שום עצמאות והסיבה היחידה שהמדינה לא קוראת לילד בשמו, שהן שכירות, היא כדי לחסוך כסף על גבן, וזה בחסות משרד שקוראים לו משרד העבודה והרווחה.

אני שוב חוזרת לזה שהן צריכות להיות שכירות של המפעילים ולא רק שיפקחו עליהן אלא גם יתנו להן תנאי העסקה, והמדינה צריכה לשלם עבור זה ולא לחסוך על הגב של נשים מהפריפריה החברתית כלכלית בישראל. וכבר בטווח הקצר צריך להעלות לפחות את התעריף.

תודה רבה. נציגי משרד העבודה והרווחה, בבקשה.

במשרד העבודה והרווחה יש שירות לילד ונוער ויש אגף מעונות יום. אני מאגף מעונות יום. אתייחס לכל הדברים שעלו פה. עלו הרבה דברים.

עד עכשיו הייתם משרד הכלכלה?

היינו במשרד הכלכלה ולפני זה במשרד התמ"ת.

עכשיו אתם אצל חיים כץ.

נכון.

אתייחס לכמה דברים שעלו פה. ראשית, בנושא היצע המסגרות המפוקחות. בעקבות הדוח של ועדת טרכטנברג והחלטת הממשלה בעקבותיו, הייתה פעילות אינטנסיבית מאוד להרחבת היצע המסגרות. מעונות היום תוקצבו ביותר ממיליארד שקל.

תחסוך לנו את הנאום הזה.

מה ניתן לעשות עכשיו כדי לפתור את הבעיה?

אני מגיע לעניין. עוד לא התחלתי לדבר.

אנחנו פשוט מכירים את זה. היינו פה בדיונים קודמים.

לא הוזמנו, אגב, לחנוך שום מקום חדש.

בשמחה אנחנו נזמין. בכל שבוע נחנכים מעונות יום חדשים.

עם קבלת תחום התעסוקה לידיו השר כץ פעל באופן אינטנסיבי מאוד להרחבת היצע המסגרות, גם מעונות וגם משפחתונים. לשנים 2017-2018 יש לנו סכום של 700 מיליון שקל להרחבת מעונות יום.

מה זה "להרחבת מעונות יום"?

700 מיליון שקל לבניית מעונות יום חדשים בשנתיים הקרובות.

כמה החזרתם למשרד האוצר בתקציבים שהיו מאושרים לכם ולא מימשתם אותם במשך השנים בהרחבת המעונות? אתם החזרתם מאות מיליוני שקלים. היו שנים בהן לא מימשתם אפילו שקל אחד מתוך התקציב הגדול הזה. נורא יפה להציג כאן בוועדה שיש תקציב של 700 מיליון שקל, אבל אם לא מממשים ממנו אפילו שקל אז מה עשינו?

אורי מקלב, מה היה אנחנו יודעים. עכשיו אנחנו רוצים למצוא פתרון.

היו שנים שבהן הביצוע היה נמוך, אנחנו יודעים, ומאז עשו שינויים משמעותיים מאוד ואנחנו בביצוע טוב מאוד לדעתי.

יכול להיות שעשו שינוי ונכנסו לזה "באטרף". מה זה קשור למשפחתונים עכשיו?

מדברים על הרחבת ההיצע. הפעילות אינטנסיבית מאוד. מעונות יום נפתחים וייפתחו, המון מעונות. התקציבים נשמרים. אני חייב להגיד בשורה התחתונה, לא המשרד הוא שבונה את המעון אלא הרשות המקומית.

מה קורה עם המשפחתונים?

גם בהקשר הזה השר הביא תקציבים משמעותיים לפתיחה של משפחתונים, שמספרם כבר שנים רבות לא גדל. התקציב הזה יחולק בהתאם לקריטריונים שנפרסם ממש בקרוב.

מה הסכום?

הסכום הוא 8 מיליון שקל. הוא יספיק למספר משמעותי מאוד של משפחתונים.

כשהשר הביא את ה-8 מיליון שקל הוא אמר לי: זה מה שיש, זה לא מספיק. הוא אמר לי בעצמו, הוא ביקש שנעזור לו. זה טיפה בים.

הלוואי והיה תקציב בלתי מוגבל, אבל אנחנו במסגרת לא בלתי מוגבלת.

700 מיליון שקל יש לבניית מעונות ב-2017?

בשנים 2017-2018 ביחד, 350 מיליון שקל לשנה.

אדוני ער לכך שהמסגרת הזאת של משפחתון היא המנגנון הכי זול בעולם שהמדינה יכולה לחלום עליו. אבל גם מזול אתה לא יכול לחסוך עד כדי כך שאנשים לא יכולים לחיות מן העבודה שלהם. זה הכי זול, זה בבית הפרטי של אנשים, אתם לא צריכים לבנות להם את הבית. ה-8 מיליון שקל נראה לי סכום מגוחך לגמרי שבכלל לא רלוונטי לכלום.

על זה נאמר: לעג לרש.

כמה כסף צריך בשביל משפחתונים ולהעלות את השכר של המנהלות, של המטפלות?

נאמר פה ששיעור הכיסוי, כך אנחנו קוראים לזה, שיעור הילדים בשנתונים הרלוונטיים שנמצאים במסגרות מפוקחות, מעונות ומשפחתונים, הוא כ-25%. חלק מן הילדים, לפי מחקרים שנעשו בעבר, נמצאים בפתרונות שהם לאו דווקא מסגרות: אצל הסבתא וכן הלאה.

אתה אחראי על המעונות במשרד הרווחה?

יש מנהל אגף, שנבצר ממנו להגיע לכאן כעת. הוא מנהל חדש, אמיר מדינה. הוא מנהל אגף מעונות יום. אני מנהל המטה. יש מנהל חדש שלומד את הנושא.

נציגי משרד הכלכלה כאן?

מה שהיה במשרד הכלכלה נמצא היום במשרד העבודה והרווחה.

ממשרד הכלכלה נרשמו לדיון עו"ד דליה שילי-יריחובר ועו"ד רועי הראל.

היא מהלשכה המשפטית של משרד הכלכלה, העבודה והרווחה.

היא עברה למשרד העבודה והרווחה. צריך לתקן את התואר שלה.

נציגי משרד האוצר כאן? בבקשה.

כסף קטן ותוצאות גדולות. פעם הסבירו לי במשרד האוצר שזה מה שאתם אוהבים. הנה כסף קטן שבו תשיגו תוצאות גדולות.

אני רפרנטית תעסוקה באגף התקציבים במשרד האוצר.

כפי שחברי הכנסת אמרו, כל הנושא של מסגרות לילדים להורים עובדים זה דבר שאתם רואים כחשוב ואנחנו רואים כלא פחות חשוב מהאופן שאתם רואים את זה. ולכן, כפי שחגי פורגס אמר, הושקעו 700 מיליון שקלים, וזה רק לבינוי מעונות יום.

בדיון הזה אנחנו מדברים על משפחתונים.

ביקש ממני השר שיקדימו לו את התשלום לבניית מעונות של שנת 2018 כדי שיוכל להתחיל עכשיו עם 700 מיליון שקל. נעתרתם לבקשתו?

כרגע הסיכום היה על 350 מיליון שקלים ב-2017 ועוד 350 מיליון שקלים ב-2018.

זה לא סיכום. זה הופיע בתקציב.

נכון, וזה קיים כיום.

הוא ביקש להקדים את זה בגלל שלא בונים כל-כך מהר, לוקח זמן לבנות. אז הוא ביקש להקדים את תקציב 2018 לתקציב 2017 בגלל שבלאו הכי, גם אם הוא יתחיל עכשיו, זה יהיה ב-2018.

כרגע בתקציב נמצא 350 מיליון שקל.

את זה אני יודע. אני יודע לקרוא מספרים בלי נקודות. אני שואל האם יש הקדמה.

כרגע לא בוצעה הקדמה.

לא צריך להקדים את התקציב. צריך לתת לו אישור. דיברתי על זה גם עם אמיר לוי. בסדר, הלאה.

בנושא משפחתונים, שזה כלי עזר נוסף לצד מעונות יום, בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה, לשעבר משרד הכלכלה, הגענו להסכמה על 8 מיליון שקלים.

מה זאת אומרת "הגעתם להסכמה"? זה מופיע בתקציב?

בוודאי.

אז מה זה "הגעתם להסכמה"? לפני שהכנתם את התקציב. משרד הרווחה ביקש 16 מיליון שקל ואתם הסכמתם ל-4 מיליון שקל וזה הגיע ל-8 מיליון שקל?

לא, בסופו של דבר יש לנו מעונות יום, יש לנו משפחתונים.

למה נקבע 8 מיליון שקלים?

דובר על סדר גודל של כ-100 משפחתונים.

כמה ביקוש יש לזה עכשיו?

הביקוש מושפע גם מהגידול בהיצע מעונות היום.

מה הביקוש של מי שפנו למחלקות הרווחה בעירייה?

היא לא יודעת.

אני לא יכולה להציג את זה אבל אני אומרת שגם בתקציב לבינוי מעונות יום יש שיעורים ייעודיים לאוכלוסיות שאנחנו יודעים ששם יש קושי.

כאשר הגעתם להסכמה על 8 מיליון שקלים, דיברתם על מצבן של המנהלות, של המטפלות?

אנחנו מכירים את המצב של המטפלות במשפחתונים, מנהלות או איך שהן מוגדרות. אכן בשנה וחצי האחרונות התעריף עלה במשפחתונים, שאמור להשפיע על גידול בהכנסה בכ-700 שקלים. היה גידול של כ-8.2%.

אתן מכירות את זה?

זה 50 שקלים לילד, פחות או יותר. זה 250 שקלים אם הן מקבלות את כל הגבייה מההורים. קרי, עוד 100 שקלים.

סוגיית הגבייה מההורים באמת חשובה וזה דבר שצריך לפתור אותו, כי אם הבעיה נעוצה שם צריך לראות איך פותרים את הסוגיה הזאת, אני מסכימה לחלוטין.

זה אחת הבעיות.

בצד של התעריף אכן חל גידול, וגם היו שינויים בהסדרי הפנסיה וכולי.

בנושא הגבייה, אם זה הקושי, צריך לראות איך פותרים את זה. אם באמת הסוגיה נעוצה שם- - -

יש לכם עמדה לגבי המעמד שלהם? את מרגישה בנוח עם המצב המוזר – אני אומר לך כמשפטן, לא כחבר כנסת, המבחן של מי הוא עובד שכיר איננו מבחן פורמלי. המבחן הוא מבחן ריאלי: מי מפקח, מי נותן את ההוראות. לפי המבחנים של בית-הדין לעבודה ושל בתי-המשפט בישראל הנשים האלה הן עובדות שכירות. המצב הזה הוא פיקציה וכולנו מבינים שזה פיקציה. האם משרד האוצר לא מבין שכדאי לסיים עם הפיקציה הזאת ולתת להם מעמד מסודר ומוכר ומוגן של עובדות שיש להן תנאים ויש להן שכר?

אני לא מגיעה ממקום משפטי אבל בכל זאת אשיב לשאלה שלך. אחזור למשהו שהוא בבסיס. בעצם עולם המשפחתונים וגם עולם מעונות היום הוא עולם פתוח. כלומר, מישהי יכולה לבחור להקים משפחתון מפוקח.

העולם הפתוח הוא עולם שבו אנשים יכולים לבחור מרצונם לישון תחת הגשר. אנחנו לא בעולם הפתוח הזה. אנחנו רוצים עולם שבו לאנשים יש זכויות מינימליות, כמו שכר מינימום. מה פתוח בעולם הזה?

אבהיר את מה שאני אומרת. אני אומרת שאפשר להיות גם במנגנון לא מפוקח, כלומר אפשר להקים גוף פרטי ואז לקבוע את התעריף שהמטפלת חושבת לקבוע בהתאם לכוחות השוק. מה שמפריע לי במה שאתה אומר ובמצב הקיים, שאם באמת אנחנו יודעים שהמחיר המפוקח אמור לגלם שכר מסוים והשכר הזה לא מגיע בשל כל מיני חסמים שקורים בדרך, זו אכן בעיה. כשאנחנו רואים מה התעריף הקיים, שחל בו גידול, שאנחנו יודעים שאמור להתגלגל לכיסה של מי שמנהלת או מטפלת במשפחתון, אני מסכימה אתך שזו יכולה להיות בעיה.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

אני רוצה להוסיף משהו אחר ולרענן את הזיכרון על הדיון שהיה כאן ב-28 ביוני בוועדת הכספים. כנראה משרד האוצר מחליף כל פעם את הפקידים שמגיעים לפה. אז דובר כאן על 30 מיליון שקל. האוצר התחייב לתת 30 מיליון שקל, זה היה הסיכום. אנשי משרד האוצר אמרו: אנחנו מודעים לצרכים ונחזיר את 30 מיליון השקלים. והיום מדברים אחרי מאמצים על 8 מיליון שקלים, בגלל שהם רגילים שהכסף הזה בסופו של דבר לא מוציאים אותו בפועל.

את בטח תגידי שה-30 מיליון שקל שעליהם מדבר אורי מקלב נמצאים בתוך התקציב שנתתם למשרד העבודה והרווחה?

השיח על 30 מיליון שקל – זה לא תקציב שהיה קיים באמת במסגרות האלו והועבר.

הוא היה מתוכנן בתקציב הקודם. אנחנו יודעים שזה עבר לסעיף תקציבי אחר לגמרי שלא קשור לזה.

איפה ה-30 מיליון שקל?

היה איזה שיח על התקציב הזה. בסופו של דבר- - -

זה לא היה "איזה שיח". זה היה דרישה על פי כמות המבקשים שהייתה אז.

מדובר בתקציב שלא יצא מתקציב מעונות היום או המשפחתונים.

בסדר, הכול ברור.

ההודעה יצאה מהם, ההודעה יצאה ממשרד האוצר.

נציגת מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

אני רפרנטית לתחום הגיל הרך במרכז השלטון המקומי. אנחנו ביקשנו מספר פעמים בגלגול הקודם ממשרד הכלכלה לתת תעריף זהה לילד, לא משנה אם הוא נמצא במעון או במשפחתון. לדוגמה, פעוט שנמצא במעון מקבלים עליו כ-2,500 שקלים ואילו במשפחתון לעומת זאת 1,900 שקלים. זה לא נכון. צריך לעשות השוואה בתנאים.

למה יש שוני? אני שואל את משרד האוצר.

מנכ"ל משרד הכלכלה הסכים לבחון את הנושא.

עד עכשיו זה נמצא בבחינה. יעל לינדנברג, מה את עונה על עניין התעריפים השונים?

יש ועדת מחירים שבוחנת את התעריפים וקובעת אותם.

מתי היא דנה בעניין הזה?

לדעתי ב-2012 נקבעו התעריפים.

איפה הוועדה הזאת היום? הוועדה הזאת קיימת? מישהו עומד בראשה?

קיימת ועדת מחירים. כאמור, בקביעה הראשונית של התעריפים היא התכנסה ב-2012. בוצעה בחינה מעמיקה מאוד על-פי הצרכים, שכוללים עלויות קבועות- - -

זו ועדת המחירים הרגילה או יש ועדת מחירים מיוחדת לעניין הזה?

זו ועדת מחירים רגילה.

מי עומד בראשה?

בוצע מחקר מאוד-מאוד מעמיק.

את זה הבנתי, אבל מ-2012 זרמו מים בירדן. שאלתי מי זו הוועדה, אם היא קיימת. אני רוצה להגיע אליה.

זו ועדה קיימת. היא דנה בשינויי תעריפים.

לנושא מעמד המטפלת שהוזכר כאן, היה דיון אצל מנכ"ל משרד העבודה והרווחה אביגדור קפלן עם נציגות "כוח לעובדים" שהציגו את הטענה הזו. מנכ"ל המשרד אמר את העמדה של המשרד, שהושמעה באופן עקבי גם בדיונים פה בוועדה וגם בוועדות אחרות וגם בדיונים מקצועיים שהתקיימו עם ארגוני העובדים וכולי. יש לנו זכיינים, יש לנו ספקי שירות שמפעילים את המשפחתונים. המדינה לא יכולה לחייב ספק שירות במעמד העובדים שנותנים לו שירות. אם אגיד לספקים שלי שהם חייבים לקלוט את מנהלות המשפחתונים כשכירות אף אחד לא יפעיל את הדבר הזה. זה אומר שסוגרים את המערך. יש פה שיקולים כבדים מאוד.

מה לגבי התעריף? לא הייתה התייחסות של חגי פורגס לעניין התעריף והשוני בין התעריפים. לא התקיים אצלכם דיון לגבי התעריף?

התקיימו כל הזמן דיונים אבל זה סביב ועדת המחירים באוצר שהיא שקובעת את התעריף.

אעשה סיכום. הם נתנו תשובה. כל התשובות ברורות.

אני מבקשת להגיב לגבי האמירה האחרונה של חגי פורגס, שלא יכולים לחייב את הזכיינים.

אין לך מה להגיב על זה.

פשוט זה עניין של מכרזים.

נדון פה הנושא של ועדת ששינסקי ובאו אליי אלה שחופרים וחיפשו את הגז ואמרו: "המדינה לא משקיעה. אנחנו נצא, לא יהיה מי שימצא גז". אמרתי להם: "אתם יכולים ללכת, יש מישהו אחר שמחכה בפתח" והעלינו את המס למס גבוה מאוד וכולם נשארו, והם עוד רבים אם מישהו מנסה להיכנס. זה שלא יהיה לכם את הזכיינים – לא צריך שיהיה את הזכיינים. אני מבטיח לך להביא זכיינים אחרים. מה התשובה הזאת? איזה זכיינים?

אם המדינה תשפה אותם.

אין ויכוח בכלל. זה לא עומד לדיון.

אני מבקש לדעת כמה תשובות.

קודם כול לגבי 350 מיליון שקל, האם יש הסכמה שאפשר להתחיל לבנות כבר עכשיו ב-700 מיליון שקל? אמר לי אמיר לוי שהוא מדבר עם השר חיים כץ והם מגיעים לפתרון. מאז עבר חודש. אני מבקש לדעת תשובה לגבי העניין הזה.

אני מבקש לדעת תשובה לגבי הגדלת תקציב המשפחתונים, גם התעריף וגם התקציב. כפי שנאמר כאן בדיון, המשפחתונים יכולים בתוך זמן קצר לשנות לחלוטין את המפה של אימהות עובדות שרוצות לצאת לעבודה וצריכות מסגרת טיפולית חינוכית לילדים שלהן. אני רוצה לדעת האם יש אפשרות להגדיל את זה והאם יש אפשרות להגדיל את התעריף. אלה שאלות שהופנו למשרד האוצר.

אני רוצה לדעת ממשרד העבודה והרווחה האם יש אפשרות לשנות את המעמד שלהן, האם נערך דיון כזה, ולהפוך אותן לשכירות? הגיע הזמן שנתנהג כמו מדינה נורמלית דמוקרטית שדואגת לעובדים ולא מדינת עולם שלישי שלוקחת את המטפלות ויודעת שאין להן פתרון אחר אז פשוט מעבידה אותן באופן כזה שהוא בושה וחרפה. זה פחות משכר מינימום, זה בלי מעמד לנשים שעושות עבודה כפי שצריך. אני רוצה לדעת האם נערך דיון על זה והאם הולכים לפתרון בנושא הזה, גם לגבי המעמד שלהן וגם לגבי הקדמת התקציב מ-2018 ל-2017.

אני מבקש תשובות בתוך שבועיים. אם בתוך שבועיים לא יהיו תשובות לא אלך יותר כמו בישיבה הקודמת, שיידעו גם במשרד האוצר וגם במשרד הרווחה. עם כל הכבוד לשרים שם שהם חברים שלי, תתחיל להיות פה בעיה.

אנחנו רואים את זה כאחד הנושאים המרכזיים של עידוד נשים לצאת לעבודה. אנחנו רואים בזה אחד הנושאים הכבדים של מעמד עובדים. לא נוכל להסכים לדבר כזה. יכול להיות שאם יגיע לפה תקציב כזה או אחר פשוט אסיט אותו לנושא הזה. יכול או לא יכול – אנחנו עוד בדיונים עכשיו עם אגף התקציבים, יש דיונים האם אני יכול להסיט תקציב או לא. לכן אני צריך תשובה תוך שבועיים. אנחנו לא נעבור על זה יותר לסדר היום. בישיבה הקודמת פניתי לראש הממשלה, פניתי לכל העולם. לא קיבלתי תשובות אמיתיות ורציניות. עכשיו אם לא יהיו תשובות רציניות אני אטפל בזה. אני לא מסכים יותר למצב הזה. תעשו שיעורי בית, תבואו תוך שבועיים עם תשובות, תגידו לי מה הפתרון של כל מה שעלה כאן בדיון בוועדה, מה שהעלו החברים, מה שביקשתי עכשיו, וגם בנושא ועדת המחירים. אני רוצה דיון מחדש על מה שהעלתה נציגת מרכז השלטון המקומי, על התעריף השונה בין משפחתונים לבין מעונות יום. מתי אמורה להיות בדיקה נוספת בעניין הזה? מתי הוועדה אמורה להתכנס? והכול בתוך שבועיים.

כולל תקציב המשפחתונים? אתה מדבר על 700 מיליון שקל אבל תקציב המשפחתונים הוא אולי תקציב נפרד. 700 מיליון שקל מיועדים לבניית מעונות יום, אבל אנחנו מדברים על המשפחתונים, על התקציב הזעיר שמוקדש להם, שהוא כסף קטן.

אמרתי את זה. לגבי המעונות דיברתי רק על העניין הזה. דיבר אתי השר חיים כץ ודיברתי עם אמיר לוי. דובר על כך שהוא יוכל לבנות עכשיו ב-700 מיליון שקל, אפילו שלא משנים את התקציב אלא נותנים לו הרשאה שהוא יכול לבנות. זה ישנה משמעותית את המצב. אני רוצה תשובה על זה בגלל שדיברתי עם כולם.

אבל זה לא קשור לתקציב המשפחתונים.

לא קשור לעניין הזה.

יש את הנושא של 8 מיליון שקל, שהוא סכום זעיר, הוא סכום לא מספיק. אם יביאו עוד סכום שהוא לא מי-יודע-מה זה ישנה מאוד את תמונת המצב, ייפתחו מהר משפחתונים.

דיברתי על הפער בין התעריפים של המשפחתונים לבין המעונות. דיברתי על נושא מעמד המנהלות, המטפלות, שצריך להפוך אותן לשכירוֹת. אי אפשר להמשיך בסאגה הזאת, זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. אם הזכיינים ירצו לעזוב את העבודה אני מתחייב כאן בוועדה להביא זכיינים אחרים. יש לי רשימה שעומדת בתור ורוצה להיכנס לזה. אתם לא נותנים להם, אתם משרד הרווחה, ואני לא יודע למה אתם לא נותנים להם.

יש מכרז פומבי שניגשו אליו זכיינים.

אף פעם לא היה מכרז של משרד כלשהו שעסק בעניין הזה ולא קיבל זכיינים.

אם אנחנו נחייב להעסיק את המטפלות כשכירות אנחנו חושבים שלא ייגשו למכרז.

אז הם לא יבואו? אני מציע שלא תחשבו כל-כך הרבה ותעשו את זה. האמן לי, אני אחראי, לא יקרה שום דבר, יהיו זכיינים. ואם לא יהיו זכיינים המדינה תוסיף כסף. מה הדבר הזה? יהיו זכיינים. מה זה, מעסיקים פה עבדים? לא יכול להיות דבר כזה.

אני רוצה לעדכן אתכם שהרשויות המקומיות מעסיקות גם מנהלות של משפחתונים. בערך 50% מכלל מנהלות המשפחתונים מועסקות באמצעות הרשויות המקומיות, לא כשכירות אלא בדרך שבה המשרד מנחה אותנו להעביר את הכספים למנהלות המשפחתונים. צריך לקחת את זה בחשבון.

מנהלות המשפחתונים שמועסקות על-ידי הרשויות המקומיות, איך הן מועסקות?

באותה דרך עקומה.

באותה דרך שהחברות הפרטיות מעסיקות.

מה את רוצה להגיד בזה?

כאשר רשות מקומית מעסיקה אדם שעובד בתוך ביתו צריך לתת על זה את הדעת, לתת לזה התייחסות. לכן בכל שינוי אנחנו מבקשים להיות שותפים. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן.

בקשתך התקבלה.

עכשיו היא באה מהצד האחר, מהצד הלא טוב של השלטון המקומי. הוא טוב, הוא אחראי. אני אומר את זה כמי שהעסיק כמה מאות מנהלות משפחתונים עד לא מזמן. היא אומרת: רגע, רגע, אם אנחנו הולכים להעסיק אותן תדברו אתנו כי הולך ליפול עלינו עול.

אני מודיע לך שזה הולך לקרות. תחזרי לשלטון המקומי, תדברו שם. זה הולך לקרות. אני לא מתכוון להרפות מזה.

לכן צריך למצוא את הפתרונות הטובים ביותר.

אין בעיה, בשביל זה עשינו את החוק של עיר עולים כדי שלשלטון המקומי יהיה יותר כסף ...

אנחנו רוצים שלמטפלות יהיה.

גבירותי ורבותי, תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.