הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 389

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

פרוטוקול מס' 496

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ג באדר התשע"ז (21 במרץ 2017), שעה 10:30

טיפול במחסור החריף בכוח אדם סיעודי במוסדות גריאטריים - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דוד אמסלם – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה

אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

עבדאללה אבו מערוף

ישראל אייכלר

איתן ברושי

אילן גילאון

דב חנין

יוסי יונה

יעקב פרי

נחמן שי

משה בר סימן טוב - מנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר אהרון כהן - ראש אגף גריאטריה, משרד הבריאות

ד"ר שושי גולדברג - ראש מינהל סיעוד, משרד הבריאות

משה נקש - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שריי גבאי נוריאל - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

יעל לינדנברג - רפרנטית תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

ירדן אלון - מרכזת בכירה, תיאום פעולות יחידות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

זוהרה כהן - מנהלת תחום בריאות, המשרד לשוויון חברתי

רבקה רוזנברג בושם - מנהלת תחום סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

רון עוזרי - מנכ"ל א.ב.א - איגוד בתי האבות ודיור מוגן בישראל

יעקב כהן - מנכ"ל בית אבות, איגוד בתי האבות ודיור מוגן בישראל

חני שרון - מנהלת משאבי אנוש, עידן הזהב, איגוד בתי האבות ודיור מוגן בישראל

אלון קלמן - מנכ"ל בית אבות, איגוד בתי האבות ודיור מוגן בישראל

דניאל בן שטרית - מנהל מרכז משולב לזקן, איגוד בתי האבות ודיור מוגן בישראל

דבי גילד חיו - עו"ד, האגודה לזכויות האזרח

יהורם הל - כן לזקן

ארז וגנר - רכז סניף ירושלים, מען - עמותה לסיוע עובדים

אמאני קעדאן - רכזת סניף, פרויקט נשים בעבודה, מען - עמותה לסיוע עובדים

זכריה יחיאל רייך - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל)

סטיבן יעקב לוי - שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את נווה שבא בע"מ

יובל יפת - שדלן/ית

תומר רוזנר

לאה קריכלי – מנהלת ועדת הפנים

אתי שבתאי – מ"מ מנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

אהובה שרון, חבר המתרגמים

טיפול במחסור החריף בכוח אדם סיעודי במוסדות גריאטריים - ישיבת מעקב

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא טיפול במחסור החריף בכוח אדם סיעודי במוסדות גריאטריים, ישיבת מעקב.

אני אתן איזשהו מצע קצר לדיון. אני קיימתי בוועדת הפנים, רק כוועדת פנים, לדעתי בין שניים לשלושה דיונים בנושא במהלך השנה. חבר הכנסת אלאלוף בוועדה שלו, אני הוזמנתי לפחות לישיבה אחת, גם קיים מספר ישיבות. ברקע ראינו את תחקיר הטלוויזיה שזעזע אותנו. לא שזה שינה את המציאות אלא רק חשף אותה לציבור הרחב.

אני לא רוצה לדבר על הנושא עצמו וכמה הוא חשוב אלא מציע שנלך קדימה. אני הוצאתי מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, שאני רואה אותו כפיבוט של הנושא. אני רואה את משרד הבריאות כאבן הראשה של האירוע. כמובן שיש את משרד הפנים, צריך להביא עובדים וכולי, אבל זה חונה בחניה שלך, משרד הבריאות.

אני ביקשתי שגם לגבי הנושא של האחיות תיכנס לתמונה ותיתן להן פתרונות לגבי 800 האחיות, זה המספר בו הם נקבו כחסר להם, וגם לגבי העובדים הזרים. אני גם אמרתי לך שאני אעשה ישיבה בנושא הזה כי בדרך כלל אני עוקב אחרי מה שאני כותב. כבר אמרתי לך בישיבה שאת סיפור משרד הפנים, אם יש בעיה, זה התפקיד שלי להביא אותם ואני אירתם לעניין. הם גם כאן והם גם יודעים מה עמדתי בעניין. אני גם דיברתי עם שר הפנים ואני כרגע לא רואה שם את הבעיה, בשלב הזה.

איפה אתה לא רואה את הבעיה?

במשרד הפנים. דרך אגב, תביאו החלטת ממשלה. בדרך כלל הדברים האלה עובדים בהחלטת ממשלה. כשמישהו רצה להביא עשרים אלף עובדים סינים, הביא את זה להחלטת ממשלה. לא שהביאו אותם, אבל הביא קודם כל להחלטת ממשלה. לכן אני מצפה משר הבריאות, זה הדיווח שאנחנו רוצים לשמוע כאן, שישבתם, דיברתם, ישבתם עם המוסדות, הבנתם מה הפערים ואיך אנחנו מתקדמים קדימה.

לפני כן, נעביר את זכות הדיבור לחבר הכנסת אלי אלאלוף.

תודה ידידי יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה דודי אמסלם. אני רוצה לומר שגם אנחנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ב-8 בפברואר 2017 קיימנו דיון על ההיבטים הבריאותיים של הנושא של הסיעוד. בדיון עלו שני נושאים – הראשון, אנחנו רוצים לעזור להביא עובדים זרים לנושא של הסיעוד, והשני, לאור הדיווח שקיבלנו ממך, מנכ"ל משרד הבריאות, הנושא של הכשרת האחיות המעשיות.

כמו שנאמר קודם לכן, בשני הדברים היינו רוצים לעזור כדי שהם יצאו לפועל, שתי המשימות הגדולות האלה כדי לשפר בצורה משמעותית את השירות בתחום הסיעוד.

ביקש ממני רוני, יושב ראש א.ב.א., לומר כמה מלים כי הוא צריך לצאת.

אחרי המנכ"ל.

תודה לכם על הדיון, גם על הדיונים שקיימתם כל אחד בוועדה שלו בנפרד וגם הדיונים המשותפים. ברשותכם, באופן קצת יותר רחב אני אומר לכם איזה צעדים אנחנו כבר נמצאים בהליכי הביצוע וניגע גם בשני הצעדים שאתם דיברתם עליהם.

צריך לדעת שאנחנו תגברנו בכוח אדם כבר על חשבון המשרד, בסיוע שנתנה לנו הנציבות, כדי שאנחנו נכפיל את מספר הבקרות שנעשות. אם היום נעשות 600 בקרות בשנה, שתי בקרות במוסד, אנחנו נוסיף עוד שתי בקרות פתע בכל מוסד, בשעות לא שגרתיות, במחוזות סמוכים, כלומר, שיהיה כמה שפחות אפשרות להעביר מידע או הכרות מקדימה עם המוסד או משהו אחר. אנחנו פועלים בהרבה מאוד מישורים כדי שהביקורות תהיינה באמת איכותיות.

כמה אנשים באגף עוסקים בפיקוח?

יש לנו סדר גודל של שמונים אנשים בשישים משרות. אנחנו בתהליך של הוספה של עוד עשרים תקנים, עשרה כבר פחות או יותר אוישו ועשרה נוספים גם הם יאוישו בקרוב, אבל כבר אנחנו בפעילות בהיקפים מאוד גדולים של תוספת בקרות וזה כבר מתבצע. דוקטור אהרן כהן יוכל לספר מה היה בשבועות האחרונים בעניין הזה.

התחלנו בתהליכים עם בתי אבות ספציפיים שאנחנו רואים שיש שם בעיות קשות, לא רק הפסקת אשפוז אלא עד כדי סגירה.

אם כן, זה דבר ראשון.

הדבר השני, מצלמות. דיברתם על זה בפעמים הקודמות. יש עבודת מטה משותפת עם היועץ המשפטי לממשלה שנתן אמירה עקרונית שהוא מוצא את הנושא כראוי וצריך לראות איך אנחנו נותנים מענים להגנה על הפרטיות אבל גם הדבר הזה מתקדם.

יהיה פיקוח על המצלמות?

המצלמות יהיו באחריות בית האבות. לבית האבות תהיה את היכולת. ראשית, עצם הצבת המצלמות הוא אפקט מרתיע בפני עצמו. אנחנו לא יכולים לראות מה קורה ב-25 אלף מיטות שנמצאות שם אבל זה אמצעי של המוסד הגריאטרי ובמידת הצורך, כשקורה אירוע, אנחנו גם נוכל לראות מה קורה. כלומר, יהיו הנחיות כמה זמן צריך לשמור ואיך צריך לתעד.

זה לא נושא הדיון שלנו.

אני חושב שבכל זאת צריך ברשותכם לתת כאן מידע. אני אגיע גם לדברים האחרים כאשר הנושא הבא הוא הנושא שלכם.

דבר נוסף הוא שאנחנו מתקציב המשרד כבר נגדיל את התקינה של כוח האדם. ניתן להם יותר כסף כדי שיעסיקו יותר כוח אדם. בשלב הראשון חצי תקן למחלקה נוסיף כבר השנה. לא לבית אבות. זה עולה לבד עשרים מיליון שקלים ואת זה עשינו. אנחנו במגעים עם האוצר. אנחנו לא יכולים לעשות דברים בהיקפים יותר גדולים מהתקציב שלנו.

לעג לרש.

זה לא לעג לרש. כל דבר זה משהו. צריך יותר.

חצי תקן למה?

חצי תקן למחלקה.

בבית אבות?

בבית אבות.

אתה מתקנן אותו תקציבית בעוד חצי תקן.

נכון, שזה עולה עוד עשרים מיליון שקלים.

מה בעצם אמור לעשות חצי התקן הזה?

לתגבר את כוח האדם הטיפולי.

יכול להיות שהם יביאו עוד איזו פקידה או שומר.

לא. כוח אדם טיפולי. אין כוונה לשום דבר אחר.

יכול להיות שהם יביאו מישהו שיטפל במצלמות.

לא. אנחנו מדברים על כוח אדם טיפולי.

כוח אדם סיעודי. הכשרנו מאתיים אחיות מעשיות. אנחנו יצרנו קשר בין בתי אבות לבין האחיות כדי שיוכלו להעסיק אותן.

מתי הכשרתם מאתיים אחיות?

הכשרנו בשני מחזורים. המחזור השני סיים לדעתי באמצע פברואר ואנחנו נכשיר עוד, כמה שהם ירצו. אמרתי, צריכים 800 ואנחנו נכשיר 800.

הדבר הבא שאנחנו עושים יחד אתם זה להתאים את ההכשרה שלהן כדי שנוכל לתת לאחיות שמגיעות לשם את הסמכויות הטיפוליות הנדרשות ושזה יהיה אפקטיבי. גם את הדבר הזה לקחנו על עצמנו. נמצאת כאן האחות הראשית, דוקטור שושי גולדברג, והיא תוכל לפרט על זה. אנחנו מבחינתנו רוצים לתת לדבר הזה מענה שלם.

מצליחים למצוא כוח אדם?

עד עכשיו הכשרנו מאתיים. כן. זה מאפשר לנו לפנות לקהלים נוספים. זה לא יחליף אחיות מוסמכות וזה לא צריך להחליף. אנחנו נרצה לשמור על תמהיל כי צריך בסוף - - -

זה כוח עזר.

זה בין כוח עזר לאחיות. זה משהו ביניים.

כמה מועסקות בפועל? הרי דיווחתם לנו לפני כחודש על הסיפור הזה שיש מאתיים. כמה מועסקות?

שושי, אנחנו יודעים כבר כמה מועסקות?

אני יכולה לענות. היות והיה הפער הזה בפעם הקודמת, הרכיב הזה שהיה חסר, אנחנו בעיצומו של התהליך.

זאת אומרת, הן עדיין לא מועסקות.

נתנו שמות ופרטים. היה אצלנו נציג בשבוע שעבר. הם במשא ומתן להעסקה שלהן. הם רצו לראות שבאמת אנחנו משלימים את כל התהליך. אנחנו כבר בעיצומו של השלמת התהליך וכל בן אדם כזה שמראה את האישור, אפשר כבר מיד להעסיק אותו. זה עניין של חודש.

אני הבנתי שהאחיות המעשיות, אז דיברתם על מאה.

נכון.

אני ישבתי עם ארגון בתי אבות והם הסבירו לי שמאה האחיות המעשיות האלה בעצם לא יכולות לתפקד באופן מעשי. אסור להן להזריק.

הן כבר יכולות.

הן יכולות.

הן יכולות.

זה ממש סוג של רישוי?

בטח. אז היו מאה ועכשיו אתם אומרים שמדובר במאתיים.

לא. מראש היו מאתיים. המאתיים האלה, מהן יש אנשים שכבר עובדים בתוך המערכת הציבורית. עשו איזשהו שדרוג בהכשרה שלהם בתוך המערכת ונותרו מאה שלא היו במערכת.

כשאנחנו מדברים על המערכת, זאת מערכת של בתי אבות?

בתי אבות אבל במר"גים הגדולים במדינה.

זאת אומרת, המדינה לקחה אותם בינתיים.

הם עברו למעמד של אחות מעשית.

זאת אומרת, המאה האלה בעצם עבדו כבר לפני כן אלא ששדרגנו להם את התואר.

במערך הגריאטרי.

זאת לא תוספת אלא אנשים שעובדים.

זאת תוספת.

זאת תוספת כי אתה לוקח בן אדם ונותן לו עוד סמכויות טיפוליות.

כמה זמן לוקח להכשיר אותם?

שנה.

לפי הקצב הזה בעוד שמונה שנים יהיו לנו אחיות.

לא.

לא. זה לא בעוד שמונה שנים. אנחנו עושים את זה במרכז ובדרום. זה לא מחליף את האחות המוסמכת שאמורה להיות אחראית המשמרת.

את זה הבנו.

אבל חשוב להגיד את זה. האחות המוסמכת אמורה לפקח על העבודה.

לא הבנת. אנחנו קצרים בזמן בדיון. אנחנו לא חוזרים לדיון שקיימנו לפני שנה. לפני שנה שמענו רבע שעה מה זאת אחות מעשית, מה זאת אחות מוסמכת ומה ההבדל ביניהן. אנחנו זוכרים.

שני דברים מרכזיים קרו. אני לא הייתי בשנה שעברה.

נכון. כל פעם בא בן אדם אחר. מה נעשה?

אני יכול להגיד שהשינוי הוא רק לטובה.

נפתח המסלול. אנחנו השלמנו את הפער הזה שהיה קודם בעשייה ועכשיו אפשר לגייס קודם כל באופן מיידי את המאה האלה. בוא נתחיל ממה שפרקטי.

אני אקל עליכם. שני יושבי הראש הנכבדים, אני אומר לכם דבר כזה. ההנחיה שלי היא לפתוח. אם יהיה ביקוש בשלושת המוקדים האלה ל-700-800, כמה שצריך – נכשיר.

אני אגיד לך מה מפריע לי. אני רוצה להסביר משהו עקרוני. בתחום הרפואה, היות וההכשרה היא שנה, זה לא שחסרות לנו עגבניות, אנחנו מתקשרים לירדנים ומבקשים שיביאו לנו מחר עוד. יש כאן תכנון. מה שמפריע לי, אנחנו מתנהלים כאילו על הבאב אללה. שוק חופשי. יש כאן תכנון של מערכת הבריאות. יש חוסרים ברופאים, ואני לא רוצה להיכנס לזה, ויש חוסרים, שהם מציבים בפניכם, באחיות מעשיות. יושבים אתם, כמו שאני יושב אתם.

ישבנו אתם. אנחנו יושבים.

יושבים ומבינים מה הדלתא. מבינים מה תקופת ההכשרה ובונים תכנית. אני לא אומר מחר בבוקר כולם, אבל בטח לא כמו שאמר חבר הכנסת אלאלוף בעוד עשר שנים.

לא. זה מה שעשינו.

בואי תני לנו את התכנית.

קודם כל, התכנית הזאת מורכבת מהטווח הקצר והטווח הארוך. בטווח הקצר היה צריך להשלים כדי שאחות מעשית היא אחות מעשית ותוכל לבצע מטלות. גמרנו את זה. בסדר? יופי. עכשיו אנחנו מדברים על ההיקף. בהיקף הזה יש תמהיל ובתמהיל המסוים הזה צריך כמות מסוימת של אחיות מוסמכות וכאן צריך היה לעשות איזו עבודה, להבהיר את הנקודה הזאת, להסביר שאחות מוסמכת היא אחראית משמרת, לאכוף את זה, לוודא שהיא תהיה במשמרת והיא תסתכל ותראה שלא יקרה מה שראינו כולנו וכל כך הזדעזענו. יש כאן גם עבודה שלהם לגייס את האחיות המוסמכות, לבנות להן יכולת להתפתח בתוך המערכת שלהם, להציע להן את ההצעה הזאת. זה משהו שהם מטפלים בו. הם לקחו את זה על עצמם והם מקדמים אותו.

אנחנו פתחנו בשלושה מרכזים את הכמות הזאת של האחיות המעשיות. כמו שאמר המנכ"ל, אנחנו לא נעצור את הגיוס. אנחנו נקבל כל בן אדם שירצה לבוא ללמוד בתוך המערך הזה. אנחנו מניחים שבטווח הזמן הזה של השנה הזאת והשנה הבאה אנחנו ניתן מענה לצרכים.

את אומרת שהפער של ה-700 שנשאר - - -

חלקו הן אחיות מוסמכות ולא רק אחיות מעשיות.

כן. לא חשוב. אני מדבר בשתי הקטגוריות., גם מוסמכות וגם מעשיות. דרך אגב, יש לכם גם תמריצים לאנשים לבוא לענפים האלה?

כן.

אני שואל. שכר לימוד, מלגות.

כן. יש מלגות.

על ההכשרה הם משלמים?

אני מדבר על ההכשרה.

מי משלם עבור ההכשרה?

המנכ"ל נתן בשנה הזו סל שלם של מלגות להכשרות האלה.

לסיעוד באופן כללי.

כולן מקבלות או חלק? מי מקבל את המלגה?

תכנית הלימודים היא מסובסדת. יש להן מלגות. ההכשרה אחר כך, הבאה, שהיא ספציפית לגריאטריה היא באמצעות מלגה ואת זה עוד לא אמרתי, שאנחנו גם פועלים במישורים נוספים. אנחנו רוצים להציע עכשיו מסלולים להסבות אקדמאים למערך הגריאטריה במימון מלא, בתכניות שלמות. אנחנו בוחנים תכנית כזאת עכשיו בחדרה.

ברמה הלאומית יש לנו מחסור באחיות. לאגף שבאחריות שושי, אגף מינהל סיעוד, יש יעד להגיע להכשרה של 3,000 אחיות מוסמכות או אקדמאיות בשנה. זה כדי להתמודד עם הבעיה הלאומית שרלוונטית גם לבתי אבות ולא רק לבתי אבות. 3,000 אחיות.

בכלל המקצוע?

בכל הארץ.

ברשותך, אדוני היושב ראש, שאלה. הכוונה היא לבוא ולהגיד שהממוצע במדינות ה-OECD - - -

כן. כדי לעשות קצ' אפ. רק כדי שנבין היכן היינו. לפני כחמש שנים היינו באלף מסיימות בשנה ועכשיו עלינו קרוב לאלפיים ואנחנו שמנו יעד לעלות ל-3,000. אנחנו משתמשים בכל האמצעים שיש לנו.

מה ששואל פרופסור יונה, מה לדעתכם הפער. אתה אמרת שנה והוא שואל מה הפער שקיים בשוק. אני מניח שבשנה אתה לא מצליח לצמצם את כל הפער.

אתה לא קופץ בשנה אחת מאלפיים ל-3,000.

יש תכנית?

בטח. יש תכנית. יש לנו תכניות עבודה מסודרות עם משאבים ועם כל מה שצריך.

אני רוצה לדייק. שאלה. נניח אנחנו אומרים שהממוצע ב-OECD בתחום הזה הוא כך וכך למספר חולים, ואצלנו יש חסר כזה וכזה, כדי למלא את החסר יש לנו תכנית רב שנתית, בוא נאמר תכנית חומש או עשור בה אנחנו מגיעים לממוצע של ה-OECD. האם יש תכנית כזאת שאתם הלכה למעשה מפעילים אותה ויש לכם נתונים?

כן. התכנית הזאת היא רב משרדית.

מתי היא החלה?

היא ברמת תכנית לאומית.

היא החלה השנה. אלה תכניות העבודה של 2017. נקבע יעד להגיע ל-3,000 בתוך חמש שנים.

בעוד חמש שנים, ניתן לומר, זה יהיה המדד שאנחנו נעבוד ונבחן לראות אם זה הצליח או לא ושאכן הגענו לממוצע של ה-OECD.

לא. אתה צריך להעלות ל-3,000, להיות כמה שנים טובות ב-3,000 כדי לעשות קצ' אפ ל-OECD.

אולי חשוב להגיד עוד משפט אחד. כל מכסה שנפתחת באקדמיה, באוניברסיטה או במכללה, לטובת הסיעוד, לטובת הכשרת אחיות, מלאה. אין היום מקומות ריקים בתוך כל המסגרות האקדמיות לטובת אחיות.

היא הנותנת.

זה חלק מהיעדים שלנו.

את יודעת, בדרך כלל בחיים במדינות דמוקרטיות אין תכנון כל כך אקדמי. זה לא כמו בברית המועצות לשעבר שאמרו שהשנה כולם לומדים הנדסת כבישים. בתחום הרפואה אתה חייב לנתב את העניין הזה. אין ברירה. כאן כוחות השוק, אתה לא יכול להשאיר אותם במה שנקרא תנודתיות של עצמם.

אתה צודק. המנכ"ל שלנו פעל במישור הזה.

אני אומר לך מדוע זה משמח אותי, כי אני מבין שזאת רק שאלה של פתיחת הקורס. לפי דבריכם, ברגע שפתחתם את הקורס, הוא מתמלא. לפעמים אתה פותח ואף אחד לא בא.

אנחנו מקווים שהוא יתמלא. אנחנו בשוק עבודה עם רמות אבטלה נמוכות. אני אומר לכם שמה ששושי עשתה, ההחלטה הזאת של המשרד כן לאפשר בתמהיל מסוים אחיות מעשיות עם סמכויות, זה שינוי מאוד מאוד עמוק. הוא נעשה כי זה מתבקש אבל זה לא מובן מאליו.

בגדול, מה שקרה זה שאתם בעצם יצרתם משרה של אחות מעשית שהיא לא אפקטיבית, שלידה צריכה לעמוד אחות מוסמכת, ואז מה עשינו בזה? עכשיו תיקנתם את זה. מצוין.

במשמרת הזאת כאחראית על הצוות של האחיות המעשיות תהיה אחות מוסמכת.

זה בוודאי. אני לא נכנס לזה. אבל אני מניח שהתמהיל הוא שעל כל אחות מוסמכת כמה אחיות מעשיות ולא הפוך.

היינו רוצים למשוך אל זה לתמהיל של יותר אחיות מעשיות.

הבנו לגבי הנושא הזה. עכשיו לגבי העובדים הזרים.

מבחינתנו נעשתה עבודת מטה במשרד. בוצעה עבודה על ידי האגף לגריאטריה במחשבה כמה עובדים זרים צריך. זה נובע גם מהחוסר בכוח אדם וגם מאחר שאנחנו רואים שהעובדים המטפלים בבתי האבות עושים כמעט כדרך שגרה שבע משמרות בשבוע והרבה פעמים משמרת כפולה. אנחנו אמרנו שמבחינתנו שניים-שלושה עובדים זרים במחלקה, מתוך בין 10 ל-15 כוחות טיפול שיש במחלקה, מבחינתנו זה בסדר. זה גוזר סדר גודל של עד 2,400. מבחינתנו הדרישה הזאת מוכנה.

לדעתו הצורך הוא ב-2,400 אנשים?

עד 2,400. כן. עד שלושה במחלקה.

זה בעצם הצורך המקצועי. אנחנו שמענו על 5,000.

אנחנו חושבים עד 2,400, עד שלושה במחלקה. יש כאן היבטים מורכבים. אני לדוגמה הייתי במחלקה וראיתי שיש שם כמעט חצי שהם עובדים זרים. כלומר, יש את האנשים חסרי המעמד. זה יוצר בעיות מאוד קשות במחלקות, היכן שהתמהיל בין ישראלים ללא ישראלים. אנחנו רוצים שאנשים ידעו עברית, אנחנו רוצים שאנשים ידעו לתקשר, אנחנו לא רוצים שייווצרו שם כל מיני מוקדי כוח, בלי חלילה שזה יישמע באיזשהו אופן גזעני או משהו אחר, שתהיה קבוצה של אריתראים, של הסודנים, של הפיליפינים ושל האחרים. אנחנו בסוף אומרים שהתמהיל הזה של עד שלושה במחלקה, זה תמהיל סביר. זאת הקלה מאוד גדולה עבור המחלקות.

אין בעיה אבל אני אגיד לך איך אני חושב שצריכה להיות החשיבה.

אגב, זה גם נגזר מהצרכים.

בדיוק. קודם כל צריך לגזור את הצרכים. קודם כל, כמה צריך.

זה נגזר מהצרכים. הייתה עבודה מאוד מקיפה.

אתה בעצם אומר שאם אנחנו נביא לארץ 2,400 עובדים זרים, אתה חושב שהבעיה נעלמת והכול בסדר.

צריך לעשות עוד דברים.

לכמה שעות עבודה ביום?

משמרת. אנחנו רוצים שאנשים יעבדו חמש משמרות בשבוע.

שמונה שעות.

לפי התקן של 42 וחצי שעות שבועיות. אנחנו רואים היום אנשים שעושים שבע משמרות בשבוע.

עד עכשיו זאת פריצת דרך מה שאתה אומר.

נכון. אנחנו חושבים שזה לא מספיק, צריך גם לצד זה לקבוע שכר מינימום ענפי לעובדים במקצועות הטיפול כדי למשוך גם ישראלים, יותר ישראלים, שיבואו לשם. יש כאן הקשר מלא שצריך להסתכל עליו. אין כאן פתרון אחד.

אני אגיד לך איך אנחנו מסתכלים. אנחנו מסתכלים קודם כל מהזווית של הלקוח. יש קשיש, אלה יכולים להיות ההורים שלי, שהוא בבית אבות והוא צריך לקבל שירות סביר והוגן ואנושי. משם אני מתחיל. מכאן אני גוזר את הצורך. בדרך כלל אני לא מתווכח אף פעם. אני למדתי שאני לא מתווכח עם הקליינט. אני גם לא מתווכח עם הבן אדם שמפעיל. אני שואל אותו כמה אתה צריך. למה אני סמוך ובטוח שהוא יעשה את החישוב הנכון? אם הוא אומר לי עשר, זה עשר. יכול להיות שהוא צריך 11 אבל הוא יגיד לי עשר, כי הוא משלם לו והרציונל שלי אומר שאתה לא משלם לבן אדם כדי שישב בחוץ ויאכל ארטיקים. אתה צריך אותו כדי שיעבוד. מי שלא עובד, אתה לא מבקש.

אם א.ב.א. אומר לי שהוא צריך 5,000, אני יודע שהוא בא מזווית הצורך. לדעתי הוא גם נותן צורך בחסר. הוא צריך 5,000 כי הוא משלם להם. כידוע לך, כשאתה מביא עובד זר, זה יותר מורכב לטפל בו. צריך לדאוג לו למגורים וכולי. עדיף לך תמיד עובד ישראלי שגר ברחוב השני, שהוא רק חוצה את הכביש ונכנס לעבודה אבל הם לא באים.

אני אומר שקודם כל אתה מקשיב לצורך. אני לא מתווכח עם הצורך. נמאס לי להתווכח עם הפקידים. בא משרד האוצר ומשכנע אותי שבחקלאות הכול בסדר ואצלם הכול בסדר. הכול בסדר במספרים אבל בפועל אין להם עובדים.

אני אומר את התשובה בצורה ברורה. מי שאחראי על איכות הטיפול, זה משרד הבריאות ומי שקובע מה הן הדרישות המקצועיות שצריכות להיות, זה משרד הבריאות. אני לא רוצה להביא טענות ל-א.ב.א חס וחלילה, אבל יכול להיות שאם איזשהו ארגון אחר או בית אבות מסוים היה שמח שכל המטפלים היו עובדים זרים וכל האחיות היו אחיות מעשיות. אני אומר, לא אתה ולא אתה. לא מתייחס לאף אחד מכם לגופם. אנחנו ניתחנו את הצורך. ראינו את החוסרים שיש בשטח.

אתה אומר שב-2,400 נותנים את התשובה?

2,400, זה המון. זה נותן את התשובה.

לא שאלתי אם זה המון.

זה לא עומד לבד. יש עוד מהלכים לצד זה. אם אנחנו נראה, אחרי שנעשה את הטקט הזה – זה טקט גדול, הוא דורש הסכמים בילטרליים – אנחנו נהיה במקום אחר. מבחינתנו הגדרנו את הדרישה ואנחנו עכשיו צריכים גם את ההסכמה של משרד האוצר לדבר הזה.

בדרך כלל דרישה מהסוג הזה, כמו שאמרתי קודם, מתחילה בהחלטת ממשלה. כששר האוצר רצה להביא וסוגיית הדיור בערה בו, העבירו החלטה.

זה היה נכון לגבי 6,000 סינים. הם הולכים להביא 6,000 סינים ואנחנו לא יכולים להביא אלפיים עובדים סיעודיים.

זה מה שאמרתי. אני מסביר. בזמנו ממשלת ישראל קיבלה החלטה להביא עשרים אלף סינים לענף הבנייה.

גם לחקלאות.

לא. לא לחקלאות. אני אומר שאני חושב שאחרי שאתה מכיר בצורך – יש לך שר שאני מאוד מעריך אותו – שר הבריאות צריך להביא קודם כל החלטת ממשלה. הוא יגיד שהוא ישב עם המשרד שלו, ניתח, ישב עם הקליינטים, יש עם בתי האבות וזה הצורך המקצועי ושהוא מבקש להביא החלטה על 2,400 עובדים לענף הסיעוד. מזה מתחילים. כשאני נכנסתי לתמונה כוועדת הפנים, זה היה אחרי שעברה החלטת ממשלה והיא לא יושמה. אז קראנו לנקש ולכל הצוות ושאלנו למה. את משה נקש אני מאוד אוהב, אבל אל תגלגל אליו את הבעיה.

לא גלגלתי לאף אחד את הבעיה.

אני מספר לך איך מתחיל הנתיב. אחרי שאתה מכיר את הצורך. אני שמח שפעם ראשונה אני שומע על המספר. לדעתי הוא יותר גבוה אבל אני לא רוצה להתווכח אתך. קודם כל, בוא נביא 2,400 עובדים סיעודיים. אני אומר שקודם כל תביאו החלטת ממשלה. אני מבקש שהשר יביא החלטת ממשלה.

אני מטיל ספק ב-2,400.

נכון. אתה גם אמרת, ואני מסכים אתך, שצריך להעלות את השכר כדי להביא אנשים טובים. לפי הבנתי בסוף בסוף מדינת ישראל הרי הפריטה חלק מהשירות הזה והיא מתקצבת אותו. לכאורה היא תתקצב אותו והיא גם תשלם. יכול להיות שנעלה את ערך השעה ואנחנו נגיד לו שאנחנו משלמים לך 15 שקלים לשעה אבל אתה תשלם ארבעים שקלים לשעה. אתה מבין את חוסר ההגינות.

נעשה את זה לפי התקצוב שלנו.

שפה אותו בהתאם.

אנחנו לא נדרוש משהו שבמודל לא מתוקצב. לא יהיה דבר כזה. יכול להיות שהם יגידו שזה יותר מורכב. בסדר, זה דיון שאנחנו נעשה אתם.

תודה רבה, משה. ניתן את זכות הדיבור לרוני.

ברשותכם, אני עוד מעט צריך ללכת לוועדה אחרת.

כן. אמרת לי.

אני אשתדל לקצר. בנושא של המחסור במטפלים, היטיב לציין את הבעיות מר בר סימן טוב. משמרות כפולות. לא ציינו כאן שהיום במערכת כבר קיימים אלפי – תקשיבו טוב מה אני אומר – מבקשי מקלט שעובדים. אנחנו לא מעסיקים אותם מתוך הנאה אלא יצטרכו לצאת מהמערכת ולהיכנס במקומם.

אתה מעסיק אותם בלי אישור?

אני ראיתי בתל אביב מחלקות שכולם שם עובדים כאלה.

עובדים באופן בלתי חוקי, מבקשי מקלט.

דרך אגב, זה מה שהייתי עושה במקומו. מי יחליף אצלו טיטולים? הוא יגיד שלא אישרו לו את העובד?

גם לאור המראות המזוויעים שראינו בטלוויזיה, עובדים שלא ראויים – אני לא מדבר על אלה ספציפית – עדיין עובדים בבתי אבות כי אנחנו לא יכולים לפטר אותם כי אין לנו מישהו אחר במקומם. לכן כאן אני קורא - בהמשך למה שאמרו יושבי ראש הוועדה – למר בן סימן טוב, תעזור לנו כמו שאתה עוזר לנו בדברים אחרים, בבקשה, כמה שיותר מהר להעביר החלטת ממשלה. שר החקלאות רץ מהר, מעביר החלטות.

אני בכוונה לא אאריך בזה. אנחנו צריכים את זה מחר, ביום ראשון הקרוב. עוד מעט פגרה ואני לא רוצה שניתקע בפגרה בלי האישור הזה כי אם זה יקרה, אנחנו נהיה בברוך.

דבר נוסף. אני חייב להסביר את הנושא של אחיות. לפי ה-OECD חסרות במדינת ישראל בין עשרים לשלושים אלף אחיות. ארבע לכל אלף.

לנו יש נתונים אחרים.

לא חשוב. נבין את הנושא.

חברים, לא נתווכח. אני לא רוצה להתווכח. אני אסביר היכן הבעיה. אנחנו נעביר לכם נתונים כפי שהבטחנו. אנחנו התקשרנו כמעט לכל האחיות המעשיות שעוברות הכשרה – יש לנו נתונים שאנחנו מרכזים אותם ממש בימים אלה – מתקשרים לכל אחת מאז שנתתם לנו את הפרטים, ותודה על כך, בעקבות הישיבה הקודמת. כמעט כולן מצאו כבר עבודה או שהן כבר עובדות, אולי כתוצאה מעבודה קודמת. אנחנו לא מצליחים למשוך אלינו כמעט אף אחת אלא בודדות שאפשר לספור על כף היד, וזה טוב, זה מעיד על כך שלא בזבזתם לריק את ההשתלמות הזאת ואנשים עובדים.

כמו שאמרת, אחרי שתקבלו מאתנו את הנתונים, תנו את הטורבו על ההכשרה הזאת, אבל אני אסביר את הבעיה במינון. בעבר משרד הבריאות דרש מאתנו להעסיק מינימום 25 אחוזים אחיות מוסמכות. משרד הבריאות שינה את המינון מתוך כוונות טובות, לתת שירות טוב יותר ואז השירות לא היה גרוע ולא היו הזוועות, ומבקש שישים אחוזים אחיות מוסמכות כשאין לי אחיות מוסמכות בכלל ואני לא יכול למצוא. מבקשים ממני דבר שאני לא יכול לעמוד בו.

אני אומר בפירוש שבמינהל הסיעוד נושבת רוח חיובית חדשה, ומקצת שבחה של שושי בפניה. אני בטוח שגם בנושא הזה נגיע להבנה, לפחות לצו שעה, שהמינון יצומצם לתקופת מעבר עד שיהיו עוד אחיות מוסמכות. אנחנו נשמח שכולן יהיו מוסמכות אבל תבינו, כל זה הוא לטובת אותם זקנים שכולנו נלחמים גם בתקשורת עבורם.

אני לא יכול שלא להתייחס לשתיים-שלוש נקודות קטנות. מצלמות. אם יוחלט להציב מצלמות, אני מבקש ממשרד הבריאות, אנא, אתם תוציאו את המכרז ותציבו את המצלמות, ואני אומר למה. מדובר בחמישים מיליון שקלים., אתם לא תשלמו אותם. אתם תכניסו את זה בנוהל ויש לנו ניסיון מר מאוד. תכניסו נוהל ממחר שכל אחד חייב לשים מצלמות, אף אחד לא ישלם את זה. תתמחרו את זה במאה שקלים במקום בחמישים מיליון שקלים.

אתה רוצה שהמדינה תשלם עבור המצלמות?

כי היא משלמת את האשפוז הסיעודי. כן.

הוא אומר או שתיתן לו את זה בתעריף או שתיתן לי את זה במצלמה.

אני אומר שיותר בקרה זה טוב, יותר תקן זה טוב, עוד עשרים מיליון וכולי. שכחנו כאן את הבסיס. צריך לתת את מה שמגיע, לא יותר, לאותם זקנים סיעודיים. יש כאן היום תעריף בחסר של שלושים אחוזים. אנחנו ביקשנו ממשרד הבריאות גם דרך בית המשפט בואו נסכים שבודק חיצוני או גורם חיצוני מקצועי יבדוק את הנושא. אני עוצם עיניים עכשיו. אנחנו מתחייבים לקבל כל מה שיוחלט כי אנחנו באים בידיים נקיות ובתום לב, כדי שאחת ולתמיד תיפתר אותה סאגה שכבר פעם בית משפט פסק כך וכך וזה לא נעים ולא טוב לאף אחד כי כולנו, כל אלה שסביב השולחן כאן רוצים שיהיה טיפול באותם זקנים סיעודיים ואף אחד לא רוצה שבית אבות יפסיד או שבית אבות יגנוב כסף. לא זה ולא זה. או שלא ירוויח מה שלא מגיע לו.

אני קורא כאן, אולי אפשר למשוך עתירות. אני מצהיר בפני מנכ"ל משרד הבריאות. במידה ונגיע להבנה על גורם חיצוני שיקבע את התעריף, יש מספיק כלכלנים, אתה מכיר ואני מכיר, אני מודיע לך שנגמור עם בתי המשפט, נגמור עם הכול, ניתן לוח זמנים. הוא יודע כמה עולה סולר, הוא יודע כמה עולה אחות, הוא יודע כמה עולה רופא, הוא יודע כמה ארנונה, כמה שיפוצים, שכר דירה במבנה ואני מבטיח לכם לגמור את זה בחודש ימים ואז לא יהיה לאף אחד הסבר או הבנה למה בתים לחוצים או לא לחוצים. אלה דיני נפשות. אלה הזקנים חסרי הישע הסיעודיים במצב הקשה ביותר, שלא יכולים להסתדר בבתיהם, שאין להם כסף לממן. בואו נעזור להם ביחד. אנחנו אלה שמנגבים, לא רוצה להגיד את מה, אבל אנחנו אלה שעושים את העבודה הקשה ומוכנים לעשות אותה במסירות. תנו לנו רק את הכלים במינון סביר והוגן. לא להיות פרסרים לא לכאן ולא לכאן. אני מאמין שאם אתה תסכים, או אם הצוות המקצועי שלך, לכך, יהיה עידן חדש ונוכל לקדם ומבירא מיקתא נגיע לאיגרא רמא.

תודה רוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה. אני מאוד שמח על הדיון. אני חושב שגם בעזרתכם, שני יושבי הראש, ההכרה וההבנה עד כמה הנושא הזה קריטי עולה כל הזמן. בסוף גם יבינו שרים בממשלת ישראל שאם הם רוצים להיבחר עוד פעם לכנסת, שיעבדו עם מיליון ישראלים שנמצאים כבר בשכבת הגיל הזאת ומספרם הולך וגדל והם משתתפים בבחירות. בסוף, בביזנס שלנו, הפוליטיקה מדברת.

אתה אומר שזאת הסיבה היחידה שהם צריכים לפעול. חשבתי שיש טיפה מצפון.

ראשית, יש. אני מקווה שיש, מוסר והכול, אבל אני אומר שבסוף בוא נהיה אנשים ריאליים. מיליון ישראלים שלא הולכים לשום מקום, שמשתתפים בבחירות ורשאים לקבל ממדינת ישראל את השירותים שהם ראויים להם. נקודה. כך צריך לדבר. אז תראה שהדברים זזים.

אני מאוד שמח על התגובה של משרד הבריאות. אני מתרשם שדברים זזים אלא שלפי דעתי הם זזים לאט. משה, אתה יודע שחצי תקן למחלקה, מה אני אעשה? זה נראה לי מעט מדי ומאוחר מדי. אני לא מאשים אתכם כי זה היה מתוקצב ואתם צריכים להזיז, גמישות וכדומה, אבל אתם חייבים לעשות הרבה יותר מהר את הדברים האלה כי אותם 25 אלף אנשים, אני בטוח שראינו רק תמונה חלקית בעת האחרונה וכי זה הרבה יותר גרוע מכפי שזה נראה.

אני רוצה לומר משהו. העדיפות שלי היא לראות ישראלים בענף הזה ולא עובדים זרים. אם אפשר להשקיע יותר בהכשרה, הם שלנו. הם יודעים את השפה, יודעים את התרבות אבל הם יעבדו אם הפיצוי הכספי יהיה נכון. אני יודע שבתי האבות התאהבו ברעיון של עובדים זרים, אבל זה חלק, זה חלק מהפתרון, אבל אם אפשר להגביר הכשרות ולהגדיל את השכר. ברגע שהשכר יהיה סביר, לא יהיו מיליונרים, אפשר יהיה לעשות את זה. הם מכירים את התרבות, הם מכירים את השפה, אותם אנשים שנמצאים בבתי האבות אין להם כוח לדבר בשפות אחרות, הם זקוקים לתקשורת, הבדידות היא האויב הכי גדול של האנשים האלה, אז עוד יהיה להם מטפל שאי אפשר לתקשר אתו רק מאנחות ומגניחות. מזה אי אפשר לעשות טיפול.

לכן אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה אבל אני מבקש מכם תאיצו, תלחצו ותזיזו את זה קדימה כי הזמן רץ. אני אומר לכם, הזמן פועל נגדנו בתחום הזה. כמה שלא נלך קדימה, כנראה שמספר הסיעודיים יגדל ומספר האנשים בבתי האבות יגדל ואנחנו לא נצליח לענות על הביקוש. תודה רבה.

תודה נחמן. יוסי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, כל אחד מאתנו יש לו אבא ויש לו אימא, יש כאלה שהיו לו. אבי נמצא היום בבית חולים שיקומי, בפלימן. הוא מקבל טיפול, באמת אחד הטיפולים המסורים ביותר שאני יכול להעיד עליהם. ממש אהבה, מסירות, אכפתיות ודאגה. זה יוצא מן הכלל. גם כשיש נקודות של אופל ואפלה בתחום הזה, יש גם המון נקודות אור.

חשוב לומר שזה מוסד ממשלתי.

בית חולים ממשלתי.

נכון. זה מוסד ממשלתי והטיפול שם הוא לעילא ולעילא.

ביקרתי, בלי להזכיר שמות, במקומות כאלה אחרים והציגו בפני תמונה, מעבר למה שראינו בטלוויזיה. אומרת לי שם הרופאה שיש לנו כאן מטפלת סיעודית על 15 חולים, צריכים לקלח אותם. היא אומרת, אתה יודע מתי אנחנו משכימים אותם בבוקר כדי להשלים את העבודה? היא אומרת לי שכך זה בכל בית אבות. בשעה 3:00 לפנות בוקר מתחילים לקלח את האנשים האלה. מוציאים אותם בכוח מתוך המיטות שלהם ומקלחים אותם כדי להספיק. הבעיה של התקינה היא אחת הבעיות המאוד מאוד מרכזיות.

אנחנו נשים מצלמות ונעשה בקרה. אני חושב שזה נכון, אבל כאשר המציאות היא מאוד מאוד קשה והעבודה מאוד מאוד שוחקת והתקינה היא מאוד מאוד מוגבלת, כל מצלמה שלא תשים, אתה לא תפתור בסופו של דבר את הבעיה. זאת אומרת, בעיית היסוד כאן היא בעיה של תקינה. זאת בעיה של תקינה וגם בעיה של שכר. כאשר יש מספר כל כך קטן של עובדים אל מול מספר גדול של מטופלים, הרי התוצאה – ולא שאנחנו מצדיקים אותה – הרבה פעמים היא כמעט הכרחית.

המקום בו יהיו מצלמות ובקרה, לטעמי אלה בעצם מנגנונים משלימים ואני אומר את זה בצער. אמרת ממשלתי ולא בכדי וההערה הזאת היא מאוד מאוד חשובה. בכל זאת אני חושב – ותסלחו לי אלה מכם שהם נציגי בתי אבות וההערה שאני אומר לא תמצא חן בעיניכם – שאנחנו, המערכת הישראלית של השוק הפרטי, לא הפנימה את העיקרון המאוד בסיסי של הוגנות. תמיד השיקול הזה של הרווח, הרבה פעמים הוא בא על חשבון השירות שנותנים שם. זאת אומרת, יכול מאוד להיות מצב שגם כאשר אדוני כאן אמר שצריך להגדיל את התעריף לאדם בבית אבות, אבל אם אין אתוס של הוגנות, הרי בעל בית האבות ירצה למקסם את הרווח שלו על רמת השירות. שם אכן צריכה להיות ביקורת הפתע והמצלמות, כדי להבטיח שגם בתנאים אופטימליים, אני חושב שגם בתנאים אופטימליים, בהם הרווח האפשרי פר מטופל יהיה סביר, עדיין יכולות להיות הבעיות הללו של פגיעה בחולים האלה.

לכן אני חוזר ואומר שהבעיה המרכזית שיש לנו כאן היא בעיה של תקינה. דיברתם גם על כך ואני גם שמעתי דיווחים שבעצם המון פעמים כשעושים את עליית המדרגה הזו מבחינת ההכשרה וההתמקצעות, אז האנשים האלה שמקבלים את התואר היותר גבוה בהכשרה, הם לא המטפלים הסיעודיים. אז בשרשרת המזון, הטיפול הסיעודי יורד דווקא לאנשים שאין להם הכשרה, שהם בתחתית שרשרת המזון של החברה הישראלית, שהם עצמם קשי יום. לא שאני מצדיק את הטיפול הגרוע שהם עושים אבל נוצרת איזושהי מערכת יחסים כזאת שאנחנו מביאים את האוכלוסיות הכי חלשות מצד אחד, שאלה הקשישים, ומצד שני את האוכלוסיות הכי חלשות שמטפלות בהם. שם, במפגש הזה, אנחנו רואים את כל הדברים המאוד מאוד קשים שמן הראוי שייפסקו.

אני חושב שהמשימה העיקרית כאן היא של משרד הבריאות כדי לתת את הפתרון המבני. כפי שאמרתי בתחילת הדברים, מהו היעד, מהו הממוצע ב-OECD, מהי תכנית האב שאנחנו רוצים לגבש ולהגיד, תבואו אלינו נניח כל חצי שנה או כל שנה ותגידו לנו בבקשה שאלה יעדים מדידים, אנחנו רוצים לבדוק היכן היינו בשנה שעברה והיכן אנחנו נמצאים בשנה הזאת.

תודה רבה. חבר הכנסת פרי.

קודם כל, אני רוצה לברך את שני ידידיי יושבי הראש. אני חושב שמדובר בנושא חשוב מאין כמותו. לצערי ממשלת ישראל, ואני אומר את זה באמת בעדינות כי אני לא חושב שלמישהו יש כונה רעה, אבל הביצוע הוא ביצוע מבזה. בוא נקרא לילד בשמו.

נורא חשוב נושא התאגיד ואולי עוד יותר חשוב להביא 6,000 עובדים סינים. אני שמעתי בדיונים הקודמים מפי נציגי בתי האבות על מחסור של 5,000 עובדים סיעודיים. עכשיו זה לא חשוב. תתחילו עם 2,400 עובדים ואני אברך על זה. כולנו נברך על זה אבל אני חושב שבלי החלטת ממשלה אי אפשר יהיה להעביר זאת. בואו נגיד את האמת, מדובר באחת העבודות הקשות ביותר, המתישות ביותר, ומה נעשה? ישראלים לא רוצים לעבוד בהן. אני אומר בהכללה. אני מניח שיש ישראלים שרוצים ואותם ישראלים שרוצים מוצאים את מקומם, אם זה במקצוע אחות סיעודית ממש או אחות מוסמכת ואם זה בכוח עזר, אבל אנחנו שמענו שמשרד האוצר – ואני מצטט מה שאני שמעתי – מוכן לתמחר את כוח העזר ביותר משכר המינימום. זאת אומרת, העובדה שנקודת ההתייחסות גם של משרד האוצר למשיכת כביכול עובדים ישראלים לאותו מקצוע של כוח עזר, היא יותר משכר המינימום. אנחנו יודעים כמה זה אטרקטיבי.

אני באמת רוצה לשאול את נציגי משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה. אני יודע שמשרד הבריאות מנסה לעשות כמיטב יכולתו. גם משרד הבריאות יכול במקום הזה לעשות יותר ואמרתי את דבריי, אבל אילו פעולות באמת הממשלה עושה כדי לעודד תעסוקת ישראלים בתחום הכול כך קריטי, הכול כך חשוב הזה בוודאי לכל אחד מאתנו? כמה האוצר באמת משלם לבתי האבות ולמוסדות הסיעוד עבור העסקת העובדים בדגש על כוח עזר? כבר שאלתי למה אפשר להביא עובדי בנייה סינים ואי אפשר להביא כוח עזר זר למצוקת כוח האדם.

קראתי את נייר העמדה של ארגון כן לזקן. אני רוצה לשאול את השרה לשוויון חברתי למה היא לא נפגשת עם הארגון הזה.

המשרד כאן.

אם הוא כאן, אולי נזכה לשמוע תשובה.

יושבי הראש, אסור לנו להרפות מהנושא הזה. אנחנו יודעים שמצב הזדקנות האוכלוסייה הוא כזה שאחת השאלות שלי היא האם 2,400 גם צופים פני עתיד. הולכת להיות הזדקנות יחסית מבורכת בגלל הארכת תוחלת החיים של האוכלוסייה בישראל. אנחנו צריכים לראות אם המספרים האלה גם עונים לנו על צורכי העתיד. זה נושא קריטי, כואב. יותר מצלמות או פחות מצלמות, אני לא נגד אבל זה לא יפתור את הסיפור. אנחנו צריכים אנשים שיקלחו אותם, שידברו אתם, שיהיו לידם וזה נושא קריטי.

אתה מתכוון שיהיו למצלמות מה לצלם.

נכון. תודה אדוני היושב ראש.

תודה. חבר הכנסת דב חנין.

תודה אדוני היושב ראש. הערכה לכם רבותיי יושבי ראש הוועדות על הנחישות שלכם בהובלת נושא הזה ובאי הרפיה מהסוגיה הזאת.

אני רוצה לפתוח, אדוני יושב ראש ועדת הפנים, באמירה שלך, באמירת ביניים. אמרת את זה בחצי חיוך. מצלמות זה דבר טוב אבל כדאי שלמצלמות יהיה את מי לצלם. בסוף אנחנו צריכים עובדים בתחום הזה, עובדים. בלי עובדים בתחום הזה אנחנו לא נתקדם. דובר כאן רבות על האחיות, זה מאוד מאוד חשוב ואני מעריך את העבודה שנעשית כדי לצמצם את הפער, אבל קודם כל המחסור הכי קריטי הוא בעובדי סיעוד וזה פשוט מחסור קריטי.

במטפלים.

ובמטפלים. אני מברך קודם כל על העמדה שלכם לגבי ה-2,400. מבחינתי לא צריך להביא אותם. יש מבקשי מקלט, תעסיקו אותם בתחום הזה.

כבר עובדים.

עובדים, אבל אני הייתי רוצה שיעבדו בצורה מסודרת לא בקריצת עין. יש נהלים, המדינה אומרת לציבור הזה שזה משהו שהמדינה צריכה אותו, אנחנו מפנים אתכם לעבוד בזה, כל עוד הם נמצאים כאן. כשהמדינה תחזיר אותם לכל מיני מקומות, זה מצב אחר. בינתיים הם כאן. אי אפשר לגרש אותם, טפלו בזה. הם נמצאים כאן וזה משהו שאפשר לעשות אותו ובתוך חודש-חודשיים להתחיל מהלך.

העבודה הזו היא עבודה קשה ביותר. בחודשים האחרונים יצא לי לבקר בכמה בתי אבות. אני אומר לכם, העובדים שם עובדים באמת עבודה קשה ביותר. אנחנו באים אליהם בהרבה טענות אבל לפעמים הם עושים עבודת קודש. אני רואה שם אנשים ואני אומר כל הכבוד שהם מוכנים לעבוד. הם עובדים בשכר מאוד נמוך, בתנאי עבודה מאוד קשים. דיברו כאן על שבע משמרות, אבל זה באמת שוחק. אתה עובד ועובד ועובד, אתה צריך לרחוץ, צריך לטפל וצריך סבלנות. אי אפשר לעבוד בצורה כזאת. גם המעמד שלהם הוא לא מעמד. המעמד שלהם הוא בתחתית הסולם. אין הכשרה, אין הכרה. בכל זאת, מטפלים בבני אדם. צריך לתת למקצוע הזה איזשהו סוג של מעטפת.

בשורה התחתונה, זה עולה כסף. אני יודע שאתם פועלים בתקציב מוגבל, אבל עכשיו כשיש לנו כל כך הרבה כסף, שלושה מיליארד שקלים עודפי גבייה, יש 4.7 מיליארד שקלים. אני אומר את זה לא כדי לקנטר מישהו. אני אומר שעובדה היא שיש כסף. השאלה מה עושים בכסף הזה. אני אומר שהסוגיה הזאת של הקשישים והטיפול בקשישים, היא קריטית. זאת ההזדמנות. בואו ניקח חלק מהכסף למטרה הזאת.

תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר.

רבותיי יושבי הראש, אני לא רוצה לחזור על דברים שכבר נאמרו אבל יישר כוח לכם על עצם העלאת הנושא והדיבור בו כאשר גם כשזה ירד מהכותרות בתקשורת אתם ממשיכים בזה וזה הכי חשוב. כולם מדברים יומיים ושוכחים את הזקנים אבל אתם לא שוכחים אותם ויישר כוח.

אני רוצה להזהיר את עצמנו מפני דבר טוב. רוצים למקצע, שיהיה רישוי, שסיעוד יהיה משהו מאוד מאוד מכובד וזה טוב. אבל מישהו לימד אותי פעם שהאויב של הטוב הוא הטוב יותר. אם אני אחכה עד שהאנשים ילמדו בשעה שחסרים לי עובדים – כמו שאמרתם, רוב האנשים לא רוצים לעבוד בזה – אני מכיר בחור שיש לו נשמה טובה, יש לו נפש גדולה, יש אנשים שאוהבים לעזור לאנשים קשישים, והוא רוצה ללמוד והוא לומד. הוא כבר כמעט חמש שנים לומד ואני שואל אותו לפעמים מה הוא לומד. חלק גדול מהדברים שהוא לומד, בבחינות הקשות ביותר, לא נוגעים בכלל לעבודה שלו ולעולם הוא לא יצטרך אותם, אבל עד שהוא יקבל את הרישיון, הפרנסה שלו בזמן שהוא לומד כמעט בלתי אפשרית, אם אשתו לא הייתה עובדת. לא נותנים לו רישוי שהוא יסיים בעזרת השם את הלימודים. עוד מעט הוא מסיים חמש שנות לימוד והוא יהיה אח סיעודי מוסמך. הוא עקשן אבל יש אחרים שנופלים בדרך.

רוצים לעשות רישוי, זה חשוב מאוד.

הוא אומר שבמצב הביניים, עד שנביא את המוסמך, צריכים לדאוג.

אלה שמתחילים ללמוד, צריך לאפשר להם להתחיל לעבוד. שילמדו תוך כדי עבודה אבל לא להגיד לו תלמד חמש שנים ואחרי כן ניתן לך רישיון כדי לעסוק במקצוע הזה.

נקודה נוספת, הסיעוד הביתי. אנחנו הולכים יותר ויותר להתקדם לכיוון סיעוד ביתי. אנחנו מדברים רק על מוסדות אבל הסיעוד הביתי, יש פיליפיניות, נשמות טובות, שאין להן רישוי. הן חוקיות אבל אין להן את ההסמכה. הן עושות את העבודה מצוין, אנחנו נאסור עליהן לעבוד עד שיהיה להן רישיון? גם על זה צריך לחשוב. לפחות כמה שנים לאפשר מצב שגם מי שאין לו את הרישוי והדיפלומה, יוכל לעבוד ובמשך הזמן ילמד. תודה רבה.

תודה רבה לישראל. חבר הכנסת אילן גילאון.

האמת היא שאפשר להגיד כאן את כל מה שאנחנו אומרים לגבי מטפלים גם בשאר המוסדות ולא רק במוסדות גריאטריים. גם שיקומיים ואחרים.

רגולציה זה לתעדף דברים. כך עושים את זה. בכלל, חדוות יצירה, מה שפעם דיברנו עליה, זה ביטחון תעסוקתי ויכולת התפרנס בכבוד. זה ברור לגמרי. כאשר הולכים לי במהירות רבה מדי לעובדים הזרים, אני מבין שיש עוד סיבוב שצריך לעשות ולכן אני לגמרי מקבל את מה שדב חנין אומר כאן. לכן צריכים להיות שני דברים, האחד, צריך להבין היטב שבמקום שצריכים למקסם רווחים ולצמצם הוצאות, זה מסתיים במה שאנחנו רואים. זאת צריכה להיות תובנה בבסיס. לכן העניין הזה, ככל שזה ניתן שזה לא יהיה בתוך המציאות של למטרות רווח, כך טוב. הממשלה צריכה לעשות. שנית, אולי צריך לחשוב על – אתה התחלת להגיד את זה וזה מאוד חשוב – על שיטת הקוד ההפוך. נכון, יש הרבה מאוד אנשים קשישים שרוצים ללכת לבתי אבות, יש כאלה אחרים שלו הקוד היה הפוך, לא הילדים צריכים להשתתף אלא בהתאם למצב הילדים המדינה הייתה משתתפת באותה רמה שהיא משתתפת כאשר היא שמה אדם במוסד, כנראה שחלק גדול מהפתרונות היו שם. אני רוצה להניח אדוני היושב ראש שעד שמונים אחוזים מהמקרים, המצב היה טוב יותר בתוך המשפחה ואני אומר את זה לאורך כל הקו, גם לגבי משוקמים, גם לגבי קשישים ולגבי אחרים. אי אפשר להפריז בחשיבות של הבעיה עליה אנחנו מדברים אבל היא נובעת מאותו מקום.

מרכזי רווח במקרה כזה, הם מאוד בעייתיים. סיפרתי לך שהגענו למקומות שלא הפעילו בקיץ מזגן עת היו קרוב ל-38 מעלות חום. זאת מציאות של יום יום. זה כוח אדם שאיננו מיומן כי הוא לא יכול להיות מיומן במחירים שמשלמים לו. אנשים עושים שם עבודה חשובה וקשה אבל בסופו של דבר התסכול הוא כל כך גדול במקומות האלה, שזה מסתיים כך.

מה שצריך להיות גורם למטרות רווח, לצמצם הוצאות ולהגדיל רווחים, תמיד ייגמר בהתעללות בחסרי ישע.

לכן אני מציע את שני הדברים האלה. האחד, הקוד ההפוך, כמה אנשים רוצים, והרבה רוצים, להיות בתוך הבית אבל אי אפשר להחזיק אותם שם. לו היינו יכולים לנייד את הזכות שלהם כמו שאנחנו מקבלים אותם במוסד אל הבית, אני בטוח שזה היה נותן חלק מהפתרון. והדבר השני, כן, להכין אנשים, לתת ברגולציה שלנו תעדוף. כשצריך רופאים מרדימים, מעדיפים אותם. כשצריך את העובדים הסיעודיים האלה, צריך לתת כסף ומשכורת, נקרא לילד בשמו, ותנאים ומעמד.

תודה רבה, אילן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

תודה ליושבי הראש על הישיבה. זה נושא שרק מדברים עליו והמצב צריך טיפול שורש מבחינת האשפוז ומבחינת האשפוז בבית. יכול להיות שנסתכל על התמונה באופן כללי, העובדים הזרים – סליחה שאני מכניס את העניין הזה – יש תרומה להזנחת הנושא כי המדינה, משרד הבריאות ומשרד הרווחה בכל זאת אמרו שהענף הזה מוזנח כי יש הרבה עובדים זרים שמטפלים בחולים הסיעודיים בבית ולא בבתי החולים. שם המצב יותר גרוע מאשר בבתי החולים הסיעודיים. המצב בבתי החולים הסיעודיים צריך התייחסות. המקצוע הזה צריך להיות עם הכשרה, אם זה בבית ואם זה בבתי החולים. מה שאמר חבר הכנסת גילאון, מובן שיש שם מקור של רווח, מקור של הכנסה, וצריך להתחיל לחשוב איך משרד הרווחה, משרד הבריאות והמדינה תיקח את האחריות לעניין ההכשרה ולעניין המקצועיות. יש הרבה מטפלים שלא יודעים לטפל בפצעי לחץ למשל, שזה דבר חשוב מאוד כי צריך להפוך את החולה מצד לצד. צריך להכיר בזה כמקצוע. זה לא שכל אחד יכול לטפל בחולה סיעודי.

תודה רבה. יש כאן מפקח של משרד הבריאות? מישהו מטעם משרד הבריאות שמפקח על התחום הזה.

כן. אני ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות.

איך אתה מרגיש בימים אלה?

מרגיש קשה. מזועזע. ידענו שיש מקרי התעללות כי אנחנו מטפלים בזה שנים אבל לראות את זה, זה שונה מאשר לדעת על כך. אנחנו כן עושים הרבה צעדים עכשיו כדי לאפשר לנו ללכת לשורש הבעיה ולא רק לתפוס את הגנב ולהעניש אותו אלא כפי שנאמר כאן, לשפר את התנאים של המטפלים, לשפר את ההכשרות, להגדיל את התקינה, להגדיל את הפיקוח, אם זה פתע, אם אלה מצלמות, בכל דרך שיכולה להרתיע. אנחנו נוקטים באפס סובלנות לגבי המקרים האלה. הבעיה היא בעיה ידועה בכל העולם ולא רק כאן. עד עכשיו זה נכון שלא נעשה מספיק כדי לשפר את התנאים ולמנוע את המקרים.

אתה עוסק גם בנושא התקציבים או רק בפיקוח?

אני חושב שזה שילוב של כמה דברים. יש צעדים שצריך לנקוט בהם, חלק מהם כרוכים בתקציב ודורשים תקנים.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. תרשה לי, ברשותך. אם אתה לא יודע, תגיד שאתה לא יודע ואני אשאל מישהו אחר. הרי אתה בתחום וזה התחום בו אתה עוסק. בסופו של דבר אתם מתקצבים את המוסדות הפרטיים בנושא הזה של המטופלים. זאת הרי אחריות המדינה. זה חלק מהעניין, כפי שהציגו את זה כאן. אמר חבר הכנסת יעקב פרי את המשפט שגם אני שמעתי אותו, שהאוצר אמר שהוא מוכן לתקצב קצת יותר משכר המינימום. כמה אתם מעבירים בתקצוב שלכם? איך אתם מתמחרים את השירות הזה של העובד הסיעודי? אני לא מדבר כרגע על האחות המוסמכת. כמה אתם מתקצבים את בית האבות פר שעה.

אנחנו מתקצבים קצת יותר משכר מינימום.

כמה?

אני לא יודע.

אני שואל שאלה אמיתית, עם יד על הלב, אני מתחבר לכל מה שאמר יעקב פרי ומה שאמר אילן גילאון. להיות בבתי אבות ולעבוד שם, זאת עבודה קשה ושוחקת. לדעתי היא סוג של שליחות. בן אדם סביר, לא רוצה לעבוד שם אלא אם כן יש אנשים מיוחדים שיש להם נפש מיוחדת, כמו שאמר חבר הכנסת אייכלר, והם אוהבים לעזור לאנשים והם באים מתפקיד של שליחות. אבל הרוב לא שם. הרוב באים בגלל הפרנסה, כמו כל עבודה. אני שואל האם נראה לך סביר שבן אדם שאתה מתמחר אותו - כמה היום שכר המינימום? עשרים וכמה שקלים – תיתן לו עוד שקל והוא יבוא להחליף טיטולים, לקלח בן אדם שצריך להרים אותו פיזית, ללטף אותו ולתת לו חום, לנקות לפעמים את הצרכים שלו? זה נשמע לכם סביר? או שבסוף זה במספרים, זה מה יש ובסוף זה מתגלגל לעובד. הרי זה ברור שאם אתה תתקצב אותו ב-15 שקלים לשעה, יבוא לך מישהו שיעבוד ב-15 שקלים לשעה אבל הוא ייתן שירות של 15 שקלים לשעה. זה נשמע לכם סביר?

לא רק שאני מסכים אתך אלא גם ביקשנו שהשכר למטפלים יעלה בצורה משמעותית.

אגף התקציבים יושב כאן?

כן.

מה את אומרת?

אני רפרנטית תעסוקה באגף התקציבים. ספציפית לסוגיה הזאת.

מה התמחיר? אני מדבר כרגע על הסיעודיים.

התקציב בתעריף שמיועד לנושא של שכר המטפלים הוא עשרות אחוזים מעל שכר המינימום.

כמה? דברי אתי בשקלים. הרי זאת העבודה שלך. את צריכה לשרוק את זה אם נעיר אותך באמצע הלילה.

נכון. אני רפרנטית תעסוקה ולא רפרנטית בריאות.

למה לא בא רפרנט בריאות?

כרגע הם לא יכלו להגיע.

שלחו מישהו. לא חשוב שהוא לא יודע, אבל שלחו אותו.

ככל שהנושא הוא על מחסור בעובדים, אני כאן ואני באה לסייע בנושא וגם טיפלתי בו.

התשובה שלך מעידה איך אתם רואים את העניין.

לא. אני יכולה להרחיב. זה ספציפית על הסוגיה הזאת שאנחנו יודעים שיש פער מאוד גדול בין השכר שמועבר בפועל שבאמת הוא, נקרא לזה, נושק לשכר מינימום, שכר שהוא מאוד נמוך לעומת העבודה שמתבצעת.

זה מטריד אתכם?

זה מטריד מאוד.

למה כשרציתם להעלות לחיילים, העליתם בצדק? אתם יזמתם משהו? אני שואל, עכשיו סיימנו את דיוני התקציב. אתם לא באתם ואמרתם למשרד הבריאות, תקשיבו, אתם לא מבינים, אנחנו יודעים מה טוב לאנשים, 22 שקלים - אנחנו לא מוכנים להעסיק אנשים בסכום הזה אלא ניתן להם שלושים שקלים. אתם אמרתם את זה?

כיום התקציב בתעריף לשכר של עובדים הוא הרבה מעל שכר המינימום, מה שלא מועבר בפועל. כלומר, יש כאן אמירה ברורה שהשכר שאמור להיות מועבר לעובדים - - -

מה זאת אומרת לא מועבר בפועל? מי לא מקבל אותו? מי אמור להעביר אותו?

לא מנוצל או לא מיושם?

מי אמור להעביר?

התעריף כולו מגלם כמה קריטריונים.

זאת אומרת, אתם ערבבתם את התעריף. אתם עושים איזה סלט ירקות ואומרים עכשיו לך תוציא משם כמה עגבניות. אני שואל שאלה. הרי זה בעצם הבלוף הגדול. אתם יוצרים איזו מדמנה שאף אחד לא כמעט לא יודע איך היא מורכבת ולכן בעצם בתוצאה הסופית, בסטטיסטיקות הכול יוצא טוב כאילו אבל בסופו של עניין העובד לא מקבל את השכר שמגיע לו.

אני מסכימה שזו הסוגיה הבעייתית.

אני שואל שאלה. למה את מחכה לדיון הזה? הרי אם זה בתחום שלי - - -

אני מסכימה ואני אציין שהנושא הזה מאוד חשוב לנו ואנחנו שותפים למשרד הבריאות לתהליך. גם רשות האוכלוסין שותפה.

במה זה בא לידי ביטוי שזה חשוב לכם?

זה בא לידי ביטוי שהוקם צוות ייעודי לנושא של סיעוד.

מתי?

צוות ממשלתי. הוא הוקם לפני כחודש.

למה? בעקבות הכתבה?

גם.

ואם אין כתבה?

אנחנו לא ניזונים מכתבות.

במקרה כך יצא. מיד אחרי הכתבה, במקרה.

זה נושא שנבחן כבר הרבה זמן.

אם בחנתם את זה, למה לא תיקנתם את זה?

מי ראש הצוות שלכם?

ראש הצוות, זה צוות של הממונה על התקציבים, מנכ"ל משרד הבריאות. זה צוות שידון באופן כללי בתחום הסיעוד מתוך הבנה שהנושא הוא לא רק מחסור אלא גם דברים אחרים כמו היחס ונושאים נוספים.

תקשיבי מה מרגיז אותי בתשובה שלך. אני עשיתי דיון בוועדת הפנים לפני שנה. דיברנו על הנושאים האלה. לא הייתה טלוויזיה, לא הייתה כתבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף עשה כמה דיונים בוועדה שלו עוד לפני הכתבה. הם פונים אלינו. הרי אני לא מכיר את התחום אבל פנו אלי בתי האבות. אני הלכתי ונפגשתי אתם לפחות עשר פעמים. נסעתי לכנס שלהם באילת וחזרתי באותו יום אבל רציתי לשמוע אותם. זה עניין אותי. אני חבר כנסת. אני לא עוסק בתחום הספציפי. הרי אני לא עובד באגף התקציבים בנושא הקשישים. לפני שנה אני כבר הבנתי את זה ואלי אלאלוף הבין את זה הרבה שנים לפני כי הוא מכיר את התחום. את אומרת לי שלפני חודש באתם ועשיתם דיון. אתם מתקצבים אותם כבר שנים, אפילו לא במחיר של להביא את העובד. העובד האחרון הלא מועסק במדינת ישראל, לא יבוא לשם. מי יבוא בשכר מינימום לעבוד?

אני מסכימה.

מי שבא כבר לעבוד, זה בן אדם שאתם מבינים שהוא לא בא כל כך לעבוד כי הוא מרגיש ממורמר בגלל מה שמשלמים לו. הוא כועס. הבטן שלו מתפוצצת, הוא אומר שעבור עבודה כזאת, זה מה שמשלמים לו והם לא מתביישים לשלם את זה?

אני מסכימה לגמרי.

ואיפה הוא יוציא את התסכול שלו? על המטופל. הרי יש כאן מעגל שברור לי. עכשיו אתם אומרים לנו שאתם הקמתם צוות, שאני מניח שיתכנס בעוד חודשיים, אחרי החגים, ויוציא מסקנות אולי בעוד שנתיים?

אני מסכימה אתך לגמרי בנושא של השכר של העובדים האלה. כל עוד מדובר בשכר מינימום שמועבר, כנראה שעובדים ישראלים לא ירצו להגיע בשכר הזה ובעבודה הנדרשת. כאן זה שורש הבעיה. לכן במסגרת הצוות הזה ייבחנו כלל החלופות.

אתם לא רואים את כל התמונה? אתם לא מבינים שחסרים עובדים ועובדים ישראלים לא רוצים להגיע? אני מניח שכל הורה לא מכוון את הבן שלו להיות עובד סיעודי בבית אבות אלא הוא רוצה שהוא יהיה מנהל בית האבות, הוא רוצה שהוא יהיה דוקטור, הוא רוצה שהוא יהיה האחות הראשית. אבל אנחנו צריכים את האנשים האלה. אלה ההורים שלנו.

אני מסכימה אתך.

גם אנחנו נגיע לשם. אני דואג לעצמי.

אבל הפקידים יותר צעירים.

איך אתה כן יכול אולי לעודד יותר? שכר הוא אחד הפקטורים.

נכון.

דרך אגב, עובד זר שמגיע, אם הוא מרגיש שהוא לא מקבל שכר ראוי, גם הוא לא עובד טוב.

אני מסכימה. לכן החלופות שנבחנות הן בין היתר שכר מינימום ענפי שיהיה גבוה יותר וכך השכר יעלה. עלתה כאן הסוגיה של ההכשרה שגם היא סוגיה שנבחנת. סוגיה של לעודד עבודה מועדפת על ידי תגמולים נוספים. איך מעודדים אוכלוסיות מעוטות השתתפות בתעסוקה שילכו לכיוון הזה. ברור שהפקטור של השכר הוא משהו שאני מסכימה אתך לחלוטין שמייצר את המחסור עליו דובר. גם הנושא שעלה כאן, אנחנו נבחן את זה.

קבעתם לעצמכם איזה לוח זמנים?

אנחנו מקווים להגיע לפתרונות כמה שיותר מהר. בחודשים הקרובים. השיח הוא באמת אופרטיבי לחלוטין. כלומר, השיח הוא על שכר מינימום ענפי, יתרונות וחסרונות, כן או לא. עבודה מועדפת עם תגמול נוסף, כן או לא.

הבנתי. שאלה קטנה ברשותך ונתקדם. אני רוצה לקחת את הדוגמה של המצלמות. הוא אומר שהוא חושב שצריך מצלמות. הוא אומר שזה עולה חמישים מיליון שקלים. אני מבין שאתם לא בלופ. הרי בסוף, תביני מה יקרה. הכול מתחבר לכל. בסוף אם יכריחו אותו לשים מצלמות, הוא ישים אותן אבל זה מרכז רווח. הוא חייב להרוויח. הוא לא גמילות חסדים. אם לא תתנו לו, הוא ייקח את זה מהאוכל, הוא יגיד לעובד שהוא יעבוד עוד עשרים שעות במקום 18 שעות, הוא יוציא את זה מהריהוט, הוא יכבה את המזגן. הרי הוא צריך להרוויח ממשהו אלא אם כן את אומרת לו, תשמע, לא מעניין אותנו, תמכור את הבית של חמותך ותביא את הכסף לכאן. תבינו מה מפריע לי כאן. זה מוציא אותי מדעתי שאתם כאילו נגררים לאירוע בכוח ואתם לא רוצים לשלם. המדינה הפריטה את זה ולדעתי זה הפשע שהיא עשתה בנושא של הסיעוד. סיעוד לא מפריטים. הסיפור של המצלמות כבר התקבל ולמה לא היה לכם דיון כבר לפני שלושה שבועות? לשאול האם זה עולה כסף, מי משלם? כלום. הוא עכשיו בא להתלונן אצלנו כאן. נשמע לכם סביר? כל נושא זה כך בגלל שאתם מסתכלים על הכסף.

אני אציין שבמסגרת החלופות שהוצעו לצורך עניין שכר מינימום ענפי, זאת פעילות שתדרוש העלאה תקציבית. כלומר, זה לא שאנחנו מציעים תגמול מוגדל לעבודה מועדפת, זה משהו שמכיל בתוכו עלות תקציבית. כלומר, אנחנו לא מתנתקים מהסוגיה הזאת.

יעל, תודה רבה. הבנתי. דרך אגב, אני חושב שחלק מהמצב שאנחנו נמצאים בו, לכם יש אחוזים ניכרים בסיפור הזה בגלל התשובות שלך. את נותנת לי תשובות של הרצאות בימי עיון.

לא. אני רק אומרת שאנחנו באמת מחפשים חלופות אופרטיביות.

אם תחפשו, תבואו עם לב, קחו אחריות, אתם מנהלים את האירוע באמצעות הכסף. כך המדינה הזאת מתנהלת. תאמרו שזאת הרמה וזה השכר שאנחנו רוצים לתת. בסוף אנחנו צריכים להעביר לנושא הזה עוד 200, 500 מיליארד שקלים ואחרי כן נמצא מאיפה נביא אותם.

יש צוות שהוא בשיתוף עם משרד הבריאות ואלה הסוגיות שעולות.

תודה רבה. חבל שזה קורה עכשיו.

משה נקש.

שאלה, ברשותך. יש לנו היום אנשים זרים שהם לא ברי החזרה, כארבעים אלף כאלה.

שוהים בלתי חוקיים.

שוהים בלתי חוקיים אבל לא מחזירים אותם ומאפשרים להם לעבוד. האם לאוכלוסייה הזאת אי אפשר לאפשר בשיטתיות להיקלט בעבודה הזאת?

אתה מתכוון למסתננים.

כן.

לשוהים הבלתי חוקיים מאפריקה. כי יש גם שוהים בלתי חוקיים אחרים. כל הנושא הזה של תעסוקה של מסתננים, זה לא כל כך במגרש שלי. זה כן אצלנו ברשות.

רגע. את הולכת כי הדיון הזה לא מעניין אותך?

לא.

או שאמרת את שלך והלכת?

לא. יש לי דיון נוסף.

יש לך דיון אחר. תודה רבה. כך נראים הדברים אצלכם.

ממש לא.

תודה.

צריך לקחת בחשבון שאותם מסתננים הם קודם כל לא בעלי הכשרה. אמרו את זה גם נציגי בתי האבות ובצדק.

אבל הם כאן כבר עשר שנים. אפשר להכשיר אותם.

אם רוצים להכשיר אותם, זה דבר אחר אבל זה קצת נוגד את מדיניות הממשלה כפי שאתם בוודאי יודעים, כאשר למצוא תעסוקה למסתננים עלול לעודד מסתננים נוספים להגיע לכאן.

מה ההבדל ביניהם לבין אלה שנקלטים בדלת המסתובבת דרך חברות כוח אדם שמגיעים לכאן מהפיליפינים או ממקומות אחרים? אני שאלתי פעם למה לא קולטים אותם בחקלאות ואמרו לי שהתאילנדים יותר נמוכים והם יכולים להגיע לכל מקום.

אני אומר שאותם מסתננים, ברגע שייתנו להם תעסוקה או יכשירו אותם – והיה ניסיון עם החקלאות – זה עלול ליצור מצב הפוך ממחה שהמדינה הזאת רוצה ולעודד מסתננים חדשים להגיע לישראל. אני מניח שאף אחד סביב השולחן הזה לא רוצה בזה.

כמה מסתננים נכנסו בשנה האחרונה?

לא נכנסו.

לא כולם מסתננים.

חבר הכנסת גילאון, תן לנו להמשיך בדיון.

שלא יבלבל את הראש.

גם אם הוא יבלבל את הראש, אני מבקש ממך לא להתפרץ.

חבר הכנסת אלאלוף רצה לשאול שאלה.

לא. אני שאלתי שאלה פשוטה. למה המסתננים האלה שנמצאים בארץ ועוצמים את העיניים ונותנים להם לעבוד בצורה מוזרה, למה אותם אי אפשר לשלב היום בעבודה כל כך מסודרת? אני מזהיר, הם כבר קיימים. הם כבר נמצאים כאן.

אמרתי, שתי סיבות עיקריות. הסיבה העיקרית הראשונה היא שהם לא מוכשרים לעבודה הזאת והכשרה, אנחנו יודעים שהיא חשובה בעבודה הזאת. הסיבה העיקרית השנייה היא העידוד של מסתננים נוספים להגיע לישראל.

הפיליפינים עוברים הכשרה?

כן. הפיליפינים עוברים הכשרה ומגיעים כעובדים ייעודיים לענף הסיעוד. בהחלט. הם עוברים הכשרה בארץ מוצאם. הרעיון שעלה כאן להביא עובדים זרים, זה אחד הפתרונות שיכול להיות שהוא בהחלט אחד הפתרונות הנכונים לעניין הזה ואותם עובדים יגיעו באמצעות הסכם בילטרלי ואותו הסכם בילטרלי מכיל הכשרה של אותם עובדים בארץ מוצאם לפני שהם מגיעים. בהחלט.

תודה. חבר הכנסת אלאלוף שאל שאלה ונתת תשובה. זה דיון הרבה יותר רחב.

זאת לא תשובה.

נכון. אבל יש כאן דיון יותר רחב לגבי השאלה. נתקדם.

אני מנהל מרכז משולב לזקן בירושלים. באחד הדיונים כאן, אחת העובדות באה ושיבחה אותנו עת אתה היית יושב ראש אותה ועדה. אני מוכרח להגיד שמאז השתנו דברים כי היה לי כסף כדי לשלם, היה לי יותר כסף לקנות יותר שירותים והצלחתי להתקין מצלמות שיש לי אותן עד היום.

מאיפה קיבלת את הכסף?

קיבלנו בגלל המכרז שמשרד הבריאות קיצץ לנו באכזריות פשוט נוראית. מ-2008 ועד עכשיו קיצצו לנו עד כדי כך שאני מוסד ללא מטרות רווח ואני לא גומר את השנה. אני גומר בגירעון כל שנה. אם לא הייתה לי עמותה שמגבה אותי, אני בטח לא הייתי מוצא את עצמי בעבודה הזאת.

למעשה אין לי בעיה עם משרד הבריאות. הנציג שלהם דוקטור כהן שישבתי אתו כנציג של א.ב.א., אני גם אח במקצועי, ישבתי גם עם דוקטור שושי גולדברג, ואנחנו רואים עין בעין את מה שהם רואים. הבעיה היא איך אנחנו מתקצבים את הכול וזו הבעיה שלי. הבעיה שלנו היא לא משרד הבריאות אלא משרד האוצר. משרד האוצר לא נותן את הסכומים שהוא אומר. יש פתרון קל ופשוט. שיביאו לנו את תלושי השכר של העובדים. במרכז הגריאטרי בפרדס חנה, תראו כמה הם משלמים לאחות, כמה הם משלמים לרופא, כמה הם משלמים למטפלים ונשווה למה שאנחנו מקבלים. אנחנו מקבלים ונותנים יותר ממה שצריכים לתת עד לגבול שאנחנו פשוט נחנקים. אני אחרי 42 שנים במקצוע הזה, אף פעם לא היינו בנקודת משבר כזאת ואני מקווה שמכאן אנחנו נצא בעזרתכם.

אני מאוד נרגש מהעובדה הזאת שהיו כאן עשרה חברי כנסת שמוכנים להטות כתף לטובת העניין הזה כי בלי זה, לא יהיה עתיד. אני אומר לילדים שלי שהם יהיו בצרה כשאני אצטרך להיות סיעודי. יכול להיות שאולי לא, אבל חלק גדול מאתנו סטטיסטית נגיע לשם ואבוי לנו.

אני אומר עכשיו למשרד הבריאות ולכל הנציגים. יושבים כאן עוד שני חברים שלי, מנהלי בתי אבות, יש לנו מעל מאה שנות ניסיון בתחום הגריאטריה. תנצלו גם את א.ב.א., תנצלו אותנו, שבו אתנו כמו שמשרד הבריאות יושב, בעיקר עם הרפורמה. עדיין זה החולי הגדול שרודף אותנו וירדוף אותנו. נצלו את העובדה שיש לנו את הידע, את הכלים ואת הניסיון. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

קודם כל, ישר כוח. אני מנהלת משאבי אנוש בעמותת עידן. עמותת עידן היא עמותה שעושה למן הזקנים וקיימת משנת 1983. יש לה שלושה בתי אבות ויש לה עוד פרויקטים בקהילה. היא עושה המון. לא מעט. הגעתי לפני שנתיים מתחום אחר לגמרי, תחום שנקרא נוער בסיכון, חסות הנוער, 17 שנים, והייתי בשוק ממה שקורה בעולם הזקנה. פערים עצומים בכל מה שקשור לכוח אדם ובכלל בתקציבים. משהו דומה, אבל שונה לגמרי. אני יכולה לומר שמה שאני רואה היום, העניין של התקנים, כל מה שקשור לתקנים, לא הגיוני שהפערים שקיימים בתחום הטיפול, מטפל אחד ל-12 בשעות היום, מטפל אחד ל-36 קשישים בשעות הלילה. יש כאן משהו שהוא לא אנושי לעומת אוכלוסיות אחרות. בנוער בסיכון למשל זה מטפל אחד לשלושה.

מעבר לזה, עניין של הכשרה וכל מה שקשור להכשרות של עובדים מטעם משרד הבריאות – לא קיימות. אנחנו מנסים באמצעות כוח האדם שלנו, באמצעות התקציבים המועטים להוציא הכשרות. זה על קצה המזלג וזה לא מספיק. השכר הוא שכר מאוד מאוד נמוך, עובדה שאין עליה עוררין. כל העניין של התקצוב עבור אחיות, מבקשים מאתנו אחיות מוסמכות אבל איפה האחיות המוסמכות? איפה התמריץ? איך אני יכולה לקבל 12 אלף שקלים עבור אחות מוסמכת כאשר העלות שלה היא שלושים אלף שקלים? יש כאן פערים עצומים. פער בין האקדמיה, בין כל מיני דברים מסוימים. בשבוע שעבר הייתי בכנס לגרנטולוגיה, אנשים יקרים שעושים עבודה נפלאה, אבל עושים וכותבים ולא מעט אנשים מאוד חכמים. איפה כאן העשייה? פערים מאוד מאוד גדולים בין האקדמיה לבין מה שקורה בשטח. השחקנים העיקריים על המגרש אלה הם בעצם אלה שעושים את העבודה ביום יום, אנשים יקרים, אנשים נורא פשוטים שבאים עם הלב והנשמה. זה מה שמשאיר אותי והתעוררתי. זאת אומרת, שנתיים הייתי בהלם כי איך יכול להיות? זאת אותה מדינה. הגעתי אחרי 17 שנה בחסות הנוער ואיפה כאן ההלימה? האנשים הקשישים האלה שיושבים במיטות, והחמלה בעיניים של הקשיש כשאני מסתכלת עליו בבוקר כשאני מגיעה לעבודה, זה לא פשוט. יורדות לי דמעות.

כן, אי שיתוף פעולה של משרד הבריאות. מה עושות הבקרות? מה הן עושות? הן מגיעות ומה הן רואות? הן רואות בעצם במחשב שקרה משהו, שהפיזיותרפיסטית לא מילאה איזשהו דוח, ואז מורידים תעריף. מה זה עושה? את המשכורת ואת שתי פרוסות הלחם המתוקצבות לקשיש ליום, אני חייבת לשלם. אני חייבת לשלם את המשכורת. ההסתדרות היום עומדת לי על הראש עם הסכם קיבוצי לכל העובדים. אני הפסקתי לשלם את התמריץ כי בעצם משרד הבריאות לא מעביר את החלק שלו. משרד הרווחה הולך לשנות בשנה הבאה. איפה כאן התמריץ?

אני מבין את מה שאת אומרת.

זה מטורף. זה הכול כסף. אני הגעתי מעשייה אחרת. אני באה מתחום אחר ואני רואה את הפערים.

ברור לי לחלוטין, כפי שאמרנו ואנחנו חוזרים על הדברים ואת רק מחדדת אותם ואת מרגשת אותי בדברים. הכול מתחיל מתקצוב הולם והוגן. תודה רבה.

מי עוד רוצה לדבר?

האגודה לזכויות האזרח. בהמשך לדברים שלך לגבי האוצר. רציתי להגיד ששורש הרע הוא לא במדיניות כזאת או אחרת של האוצר. יש כאן מדיניות ארוכת שנים של הממשלה, של הפרטה נרחבת של שירותים חברתיים, אי מימון של שירותים חברתיים כמו שצריך. הדברים האלה עולים כסף. אם רוצים טיפול רציני, צריך לעשות אותו טיפול שמדינה נותנת. צריך להכניס את התחום של הסיעוד כחלק מחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לעשות את הרפורמה הנרחבת כמו שצריך. אלה פתרונות העומק. זה לא ענין שיוסיפו עוד חצי תקן או דברים כאלה.

תודה.

אני מ-כן לזקן. אני מודה לוועדה על ששמה את התקציר של מסמך גדול שהכנו על שולחן הוועדה. אני אגע בקטע האחרון שלו כדי לא לחזור על דברים שנאמרו ושאני מסכים להם לכל אורך הדרך.

הפתרון מתחיל בטיפול בזקן הסיעודי בקהילה, בבית, ולא בהוצאתו מהבית למוסדות. כל הבעיות שעלו וכל הדיון מתנהל בכלל כתבה נוראית שראינו. את הפתרון הזה אפשר לעשות אם נעסיק עובדים ברמה. ישראלים לא רוצים לבוא לעבוד בתנאים של היום. עובדים זרים, לפני עשר שנים, שמונה שנים, אנחנו הכנו הצעה לרפורמה בהעסקת עובדים זרים בסיעוד. זה עבר את כל השרים שכבר לא נמצאים בין החיים. שום דבר לא קרה. אנחנו כותבים ואין התייחסות. פנינו לאחרונה לשר דרעי בהצעה להקל על תהליך קבלת עובד זר, על המשפחה, על הזקן הסיעודי שהוא המעסיק. קיבלנו תשובה ממר נקש שמפרטת את הנוהל הקיים. פנינו לכבוד השר וכתבנו שאת הנוהל אנחנו מכירים בעל פה אבל רוצים לשנות אותו. לא קיבלנו יותר תשובה.

מינהל האוכלוסין לא אחראי על הקשישים. הוא אחראי על הקטנת מספר הזרים. זה בדיוק ההבדל.

כל הנושא הזזה של עובדים זרים, מאז שנים, היה להיאבק במספר העובדים הזרים ולהקטין אותו. אבל אם אנחנו היינו מטפלים בזקנים הסיעודיים בבית, בקהילה, מצבם היה יותר טוב והם לא היו מדרדרים למצב שהם צריכים להיכנס למוסדות. צריך כמובן לתת הכשרה.

יש עוד בעיה שאני רוצה להדגיש אותה. המטפלים הסיעודיים שבאים לבתים דרך הקצבת השעות, תשע שעות, שמונה שעות, 22 שעות, האנשים האלה מקבלים שניים, שלושה, ארבעה בתים, מטופלים, באותו יום, כאשר אחד בקצה הזה של העיר והשני בקצה השני של העיר. זמן הנסיעה הוא על חשבונם. לכן ברור שהוא ינסה במירכאות או בלי מירכאות לעשוק את המטופל שיחתום לו על שלוש שעות למרות שאחרי שעה וחצי הוא הלך, כי הוא לא רוצה לממן את זה. כל הנושא הזה דורש לשבת בראייה כוללת וטוב שהנושאים האלה עולים היום כאן בוועדה המשותפת. אפשר לראות את הדברים האלה בפרוטוקולים של ישיבות קודמות. תודה רבה.

תודה רבה. הדובר האחרון ואחר כך חבר הכנסת אלי אלאלוף יסכם את הדיון.

רשת בתי אבות בן יהודה וארגון א.ב.א. אני לא רוצה להאריך אבל אי אפשר שלא להתייחס למילה שנאמרה אתוס של הוגנות. אני הייתי שמח לשמוע שיש אתוס של הוגנות של המדינה. חלק מהדברים מתחילים לעלות עכשיו עם השוטף שלושים, אבל מול בתי האבות הבקשה שלנו, התחינה שלנו, שיראו לנו איך מחשבים את התעריף כי עשרות שנים ישבנו כאן בוועדות ולא עזר, לא הצלחנו להבין, זה היה סוד כמוס איך מחושב התעריף שברגע זה בתי האבות פועלים לפיו. זה סוד מדינה ואף אחד לא יודע אותו.

הייתה כאן אמירה לגבי עשרות אחוזים בהם מתוקצב המטפל, אני חפרתי – אני מתנצל שזה היה תוך כדי – באינטרנט לגבי התעריף החדש שהוצע. עלות מעביד למטפל שווה 7,673 שקלים. זה סכום עלות מעביד עם כל הזכויות הסוציאליות שנפלא שהעלו אותן כמו יותר ימי חופשה, יותר פנסיה וכולי. הכול מעולה. צריך לקחת מקדם של לפחות 1.5. זה מביא לכ-5,200 שקלים ברוטו לעבודה של 186 שעות. צריך לקחת בחשבון, עם שבתות וכולי. זה השכר המוצע והוא בערך מתאים לפחות מעשרה אחוזים משכר המינימום שאני אומר לך שבתי אבות והעמותה וכולם נותנים אותה.

המדינה העלתה את שכר המינימום. יושבים לידי נציגים של משרד הרווחה ואני אומר שמשרד הרווחה העלה באותו חודש את התעריף. משרד הבריאות לא העלה את התעריף של שכר המינימום שהמדינה חוקקה ואנחנו הראשונים ששמחים לתת למטפלים ולהעלות את השכר הכולל. זה העלה בשרשרת לכולם. נפלא. אבל מאיפה אנחנו אמורים לממן את זה?

אני חושב שזה הדבר שכאשר מדברים ואומרים אתוס של הוגנות, שלמדינה יתחיל להיות אתוס של הוגנות ושהדברים יהיו שקופים. זה מה שאנחנו מבקשים. אני ממש לא יודע איך להודות לוועדה ולדוד אמסלם שמועיל בטובו לשמוע את הצעקה מבתי האבות יחד עם חבר הכנסת אלי אלאלוף. אני מבקש מכם להמשיך לעקוב ואולי בצורה כזו נוכל במקום דיונים, להיות צוות ביחד ולקדם את הנושא לטובת הדיירים שלנו.

תודה רבה. אחרונת הדוברים.

אני רכזת השמה בפרויקט נשים בעבודה בארגון העובדים מען. אנחנו לא מסכימים עם האמירה שהישראלים לא רוצים לעבוד בתחום הזה אלא שפשוט התחום הזה, אם משפרים את התנאים, משפרים את השכר, כן יש קבוצות שמוכנות לעבוד בו. בפרויקט שלנו יש לנו מאגר שיש בו אלפי נשים ערביות שרוצות לעבוד. בישובים הערביים יש הרבה עבודות שנשים מקבלות 10 או 15 שקלים לשעה ועבורן לקבל 27 שקלים לשעה, 28 שקלים לשעה, זאת עבודה שהיא ממש טובה מבחינתן.

במקום להשקיע משאבים וכסף ומאמץ על יבוא עובדים זרים, להשקיע את הכסף הזה בהכשרה לנשים ערביות שכן מוכנות לעבוד בתחום הזה. כך מצמצמים עוני ואבטלה במגזר הערבי, מה שמהווה נטל על תקציב המדינה.

תודה רבה לך. דרך אגב, אמרת דברים חשובים מאוד. תבחנו אותם ברמה אופרטיבית. תוכלו לפתור לנו עוד בעיות בלי קשר לזה. תודה רבה.

רבותיי, אני מודה לכולם. אני מבקש מחבר הכנסת, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף לסכם את הדיון.

תודה ידידי. ראשית, תודה משותפת. כל מה שאני אומר, זה על דעת יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ידידי דוד אמסלם.

אנחנו נעשה אחת לשלושה חודשים ישיבת מעקב. זאת אומרת, מיד אחרי הפגרה נקיים ישיבת מעקב. ישיבות מעקב יהיו על מנת לקבל מכם דיווח על מה שנעשה ומה שלא נעשה.

אני רוצה להעיר הערה כללית. חברים, אנחנו לא מדברים על אנשים בעתיד אלא על אנשים שהיום סובלים מחוסר טיפול. לכן זה דורש מאתנו, מכולנו, מכולכם, אלה שמגיעים לקשישים ולסיעודיים, לטפל היום ולא מחר. לשפר היום ולא מחר.

אדון כהן, אני חייב להעיר לך הערה. אתה חייב לקחת בצורה מאוד קשה את חוסר הפיקוח שהיה על מקומות הסיעוד בארץ. קח את זה מאוד קשה כי האחריות הישירה על רמת השירות היא עליך. על מי שלא שלחת לבקר את הבתים האלה. על מי שלא דיווח נכון. על מי שזייף בדוחות שלו. על מי שלא תיקן מיידית את העיוותים שהוא ראה. על זה שלא חזר באותו יום לבדוק מה קורה באותו בית. לא תמיד הבתים הנוצצים הם הטובים ביותר. לצערנו, מי מאתנו לא מגיע לבתי אבות סיעודיים כאלה? אנחנו חייבים לעשות את זה באהבה וברגש.

לכן עליך לקבל יותר ויותר אחריות, יותר ויותר יוזמות, יותר ויותר שיטות כדי לפקח טוב יותר על המערכת. המערכת הייתה מוזנחת מבחינת הפיקוח עליה. את זה שמענו בדיונים. נאמר שאין מספיק עובדים, אין מספיק שעות, אין מספיק וכולי.

לכן אני מרשה לעצמי לפנות אליך באופן אישי ומבקש לקחת את זה מאוד מאוד ברצינות, את הפיקוח על הבתים הסיעודיים.

דבר שני. אני מבקש מרשות האוכלוסין לשבת ולבדוק את מה שהתחלת לענות לי בצורה לא מושלמת, לנצל את כוח האדם הקיים היום במערכת כי עד שיגיעו 2,400 עובדים – למרות שאני מאמין שהמספר הוא גדול יותר – יעבור זמן רב ואני חוזר ואומר שאנחנו זקוקים לכוח אדם מחר, שבחלקו נמצא כאן ואתם, משרד הבריאות, תיכנסו להכשרתו. הם כאן. גם יהיו פחות בעיות אתם, הם ירגישו חלק בעשייה ויתקנו מיידית את המצב.

היה לנו אתמול דיון עליהם. חברים, הם לא משלמים את המינימום שנדרש על ידי משרד הבריאות על הביטוח הבריאותי של הילדים שלהם כי אין להם 120 שקלים לחודש. תאמין לי שהם ירוצו לקבל הכשרה. כשיקבלו את ההכשרה, יהיה לכם אולי יותר קל להיפרד מהם ולהחזיר אותם לארצות מוצאם. תעשו את זה. יותר טוב מאשר יישארו כמו שהם היום בתחנות בדרום תל אביב, בתחנה המרכזית, והבושה היא על כולנו שבתוכנו גרים אנשים מושפלים במצב מאוד לא נעים.

אחים ואחיות מוסמכות. אי אפשר לקפוץ מתקן של 24 אחיות לתקן של שישים אחוזים כוח אדם באחיות. תעשו את זה במדורג. אתם מדברים. לפחות אתם מדברים ולא תמיד כולם. באמת שושי, את שינית את הסגנון ובמיוחד את התוכן בתחום זה. תשמעו לאנשים שאמרו לכם.

אותו דבר לגבי האחיות המעשיות. חברים, תראו איזה הודעה מדהימה. תודה לך. באמת, אחד המשפטים ואמר את זה גם דודי לפני. זה נפלא. אנחנו לא באים בטענות. בדוח העוני נאמר שאם לא יצאו נשים ערביות לעבוד, תמיד יהיו עניות. אף אחד לא מאוהב בעוני ובהזנחה. תתלבשו על זה. זה נפלא. שבו היום, לא מחר. היום. תפתחו קורסים. אם צריך בערבית, תפתחו קורסים בערבית כי גם האוכלוסייה הערבית זקוקה לסיעוד. עכשיו יש כמה בתי אבות בגלל התרבות הנפלאה שלהם. אני הייתי עושה הכול כדי שמשפחתי לא תשלח מישהו לבית סיעודי. שבו אתם. הקצב לא יכול להיות אחד לשנה או אחת לשנתיים. הקצב צריך להיות הרבה יותר מהיר. אני חוזר ואומר שהמנטרה שלנו צריכה להיות היום לשפר את השירות.

אני באופן אישי, על פי תיאום מראש עם דודי, אקח את הנושא הזה של התעריף בסיעוד. אני אשב עם אנשי האוצר ועם אנשי הבריאות, עם הוועדה או הצוות הקיים לנושא הזה. אני מתחייב להביא דיווח, ואני מקווה גם תוצאות, בישיבה הבאה שתתקיים תוך שלושה חודשים.

כפי שאמרתי, את המעקב אחרי הנושא הסיעודי במוסדות – אני לא מדבר על נושא הסיעוד הפרטי הביתי – נמשיך כוועדה משותפת ללא מגבלת זמן. אנחנו נרצה לקבל תוצאות. אני שוב חוזר ואומר שהמצב הוא חמור היום, והוא לא יכול להימשך. בסוף באמת, כפי שהציע דודי אמסלם למנכ"ל משרד הבריאות, תכינו החלטת ממשלה. משרד הבריאות יעביר ואני באופן אישי אעביר אותה. אנחנו מבקשים שתכינו החלטת ממשלה בחודש הקרוב ותעבירו להתייעצות ולעיון של שני יושבי ראש הוועדות כדי שנגיש אותה בצורה הכי טובה.

העדיפות היא ברורה. אנחנו רוצים שבתחום הסיעוד יהיו אנשים שהם תושבי ישראל ועוד יותר טוב, שיהיו אזרחי ישראל. ולא, ננצל את כוח האדם העומד היום ונטפל בעניין.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05.