הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מסגרות חינוך 392

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017), שעה 11:30

אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

טלב אבו עראר

זוהיר בהלול

אחמד טיבי

עאידה תומא סלימאן

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

גנאדי קמנצקי - מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

ניר שמואלי - סגן מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך

יריב מן - מנהל תחום פיתוח כללי וחברתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עמאר רשרש - ראש מִנהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה

חיאם קעאדן - סמנכ"ל החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי

ד"ר טלב אלאסד - מנהל מחלקת חינוך, המועצה המקומית לקייה

עו"ד רחלי הכהן - המועצה לשלום הילד

עופר דגן - רכז קידום שוויון בנגב, עמותת "סיכוי"

אורה חכם - יו"ר פורום לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך

סעיד יונס - מנכ"ל הפורום הארצי של ועדי ההורים הערביים

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

סלימאן אלסאנע - ראש ועד הורים יישובי

מוחמד גורבאן - חבר ועד הורים יישובי

מוחמד לוטפי - נציג אום אל פאחם, פורום ועדי ההורים היישוביים

ג'ומעה אלסבאבחה - מנהל בית ספר, הסתדרות המורים

כאמל אלסבאבחה - חבר הנהגת הסתדרות המורים

כאמל אבו אלקיעאן - עובד הוראה, הסתדרות המורים

ראשד פתחי - נציג מחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

האיה אבו עאבד - תלמידה בתכנית מנהיגות בדואית בנגב

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח ישיבה של ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, השלישית להיום, ה-20 במרץ 2017, כ"ב באדר תשע"ז. הנושא על סדר היום: אלפי תלמידים מן האוכלוסייה הבדואית ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון, יוזמה של חבר הכנסת טלב אבו עראר.

רבותיי, זה לא דיון ראשון וכנראה, לצערי הרב, גם לא יהיה האחרון שאני מקיים בסוגיה הזו. בתחילת הקדנציה קיימנו דיון והבעיה של אותם ילדים ללא מסגרות חינוך הוצפה כאן. בעקבות זה משרד החינוך הודיע שהוא מתקצב 50 מיליון ₪ כדי למצוא פתרון וליצור תשתות ראויות כדי שהילדים האלה יהיו במסגרות חינוך והנה אנחנו אחרי כשנתיים נדרשים לסוגיה הזו שוב. בוא, חבר הכנסת טלב אבו עראר, תציג לנו למה הגשת הצעה לדיון מהיר.

תודה, מכובדי היושב ראש, תודה לכל הנוכחים. כמו שציין יושב ראש הוועדה, חברי יעקב מרגי, כ-5,200 ואפילו יותר ילדים ערבים בדואים בנגב, ללא מסגרת חינוכית, או לא רשומים בגן, נגדיר את זה כך. העניין הזה מלפני יותר משנתיים, למרות שגם נערך סיור בראשותו של יושב ראש הוועדה באזור שם. הנתון הזה, אנחנו לא המצאנו אותו, אלא שזה נתון שהוא מאומת על ידי משרד החינוך. נציג משרד החינוך, שהשתתף בסיור הזה, הודה ונתן את הנתון הזה.

זה נובע קודם כל, ממחסור בגני ילדים בקרבת מקום מגוריהם של הילדים האלה. הגנים הקיימים שם, אם יש גנים, הם מרוחקים ממקומות מגוריהם של הילדים, דבר שמקשה עליהם להתחבר או ללמוד בגנים האלה. בוא נאמר את האמת, זה ממש זלזול מוחלט של משרד החינוך ושל כל המשרדים הממשלתיים המעורבים. יש כמה חסמים שהם תקציביים, תכנוניים, בירוקרטיים, שממוקמים בכמה משרדים, לא רק במשרד החינוך. גם משרד התחבורה, גם משרד החקלאות. משרד החקלאות הוא האחראי על - - -

המִנהלת.

זהו, אני כבר אגיע לנקודה זו. משרד החקלאות הוא הממונה על הגוף שנקרא מִנהלת הבדואים, שלא עושה כלום לבדואים מלבד להרוס בתים או להפקיע קרקעות, זה התפקיד. עמותת "רגבים" שם, היא מנהלת לנו את החיים.

הדיון עכשיו הוא על אותם ילדים שאין להם מסגרות.

בסדר, על אותם ילדים ואנחנו הקרבן כל הזמן. ילדים וגם אחרים. לכן, חבריי, בנוסף לכל הגורמים שהזכרתי, יש גם שתי מועצות שהיו ממונות, רק לאחרונה התקיימו בחירות באחת מהן, נווה מדבר, ונבחר תושב מקומי, אברהים אלהואשלה ויש מועצה אחרת שהיא עומדת גם לקיים שם בחירות, מועצת אל קסום, שבחודש אפריל יתקיימו שם בחירות. שתי המועצות האלו גם מעורבות בעניין הזה. אני לא רוצה להרבות בדיבור כדי לאפשר לאחרים ולשמוע גם את הגורמים המוסמכים לכך לענות לנו.

אנחנו רוצים פתרונות היום.

פתרונות. אני מציע כדי לפתור את הבעיה הזו, הרי כדי למצוא פתרונות צריך להקצות משאבים תקציביים לפיתוח תשתיות, אז להקים ועדה בין משרדית, בהשתתפות משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד התחבורה, כדי למצוא פתרון. מרגי, יושב ראש הוועדה, אם היו 5,000 האלה, היו ילדים לא ערבים - - -

אם הייתי מציע בסיכום להקים ועדה בין משרדית הייתם תוקפים אותי. אני מתנגד לוועדה, אין זמן לוועדות, אנחנו אחרי, צריך לעשות. ועדה בין משרדית זה אומר שעוד ארבע שנים - - -

מקובל. מהי המדיניות שננקטת כלפי האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב? המדיניות היא שלא מאפשרים אווירה חינוכית. לא בונים שם בתי ספר, לא בונים גנים, לא מחברים את התושבים שם לחשמל, לא נותנים להם שירותי בריאות, שירותי רווחה, למה? כאמצעי לחץ על התושבים האלה כדי שיעברו למקום אחר, שעדיין באוויר, בחלל, אפילו אין למדינה מה להציע. חברים, אנחנו יודעים שעל פי חוקי היסוד של המדינה הזו, כל ילד זכאי לחינוך ורווחה, באשר הוא, איפה שהוא, לא משנה איפה הוא, גם אם הוא בשמים, הוא חייב חינוך.

תודה. ד"ר יוסף ג'בארין.

אפשר לדעת מי כאן ממשרד החינוך?

יש כאן ממשרד החינוך.

לדעת מי.

יש את עירית בירן, יש את גנאדי, יאללה.

אני רואה שהמפקחים לא נמצאים.

הבוסים פה. יש כאן ממשרד החינוך. משרד התחבורה נמצא כאן? נרשם? אבקש לבדוק איפה הוא. משרד החקלאות נמצא? תודה, יופי. מרכז שלטון מקומי יש? יופי, אז מה אתה רוצה? כולם פה.

כבוד היושב ראש, אתה אישית מלווה את הנושא הזה לפחות שנתיים. זה אחד הנושאים הראשונים שאנחנו העלינו לשולחן הזה מיד אחרי הבחירות ואמרנו שלא ייתכן שיותר מ-5,000 תלמידים עכשיו בגילאי חובה, פשוט מחוץ למערכת. משרד החינוך אמר שהוא מודע לבעיה, גם הודה שאלה אכן המספרים ושהם מטפלים בזה וההבטחה הייתה שבשנת הלימודים שנפתחה השנה, זאת אומרת, עוד בתחילת ספטמבר, ימצאו פתרון לנושא הזה ואני רואה שאנחנו עדיין פחות או יותר באותו מקום.

לגבי התכנית, הם מדברים על תכנית חדשה בכל מה שקשור לבניית כיתות. מדובר, אם אני לא טועה, בכ-17,000 כיתות חדשות שנכללות בתכנית החדשה. אם מערכת החינוך הערבית הייתה מקבלת את היחס שלה, 25%, אותם 4,000, זה כבר היה פותר באופן משמעותי לפחות חלק מהבעיה, אבל אפילו בזה אני עדיין לא בטוח. דובר על כך שיש תקציבים להסעות. אם הבעיה היא הסעות אז כנראה שיש תקציבים. הנושא הזה עדיין מתעכב וצר לי להגיד לך, כבוד היושב ראש, שאני לא רואה שיש באופק פתרון.

אני מקווה שאנחנו לא נשב עוד פעם כאן ועוד פעם נדון בסוגיה הזו, כי בהיעדר לוח זמנים ברור איך נגיע ל-1.9? אני מקווה שעוד חצי שנה הבעיה הזו כבר תהיה מאחורינו. לכן אני פונה אליך ומבקש ממך, אחרי שעשינו סיור יחד ושמענו את הבעיה גם מן השטח, הגיע הזמן שתנקוט בצעדים יותר אופרטיביים, כדי שנוכל להתגבר על הבעיה הזו.

חברת הכנסת חנין, בבקשה.

תודה רבה, היושב ראש. אני לא יודעת מה להוסיף. לא מה להוסיף לדיון, אלא לפתיחה של חבריי הכנסת עמיתיי טלב ויוסף, אבל זה לא רק שנתיים, זה כבר יותר משנתיים ואנחנו נשמעים לך ואתה יכול להסכים אותי, אנחנו חברי כנסת מאוד ממושמעים, מאוד שקטים, על זה מפטרים שרים, נכון? על 5,000 ילדים שאחר כך אנחנו דנים לא רק בילדים שהם מחוץ למסגרת, שאין להם מסגרת של גני ילדים, אנחנו אחר כך דנים על תוצאות של בגרות ועל פער ועל סטודנטים ערבים שלא נראים בתחתית הרשימות של הישגי הלימודים, שבקושי ראינו ברשימות ושואלים למה ואיך לפתור ואיך להעצים ולהגביר את תכניות העשרה בבתי הספר. כאן מתחילה הבעיה וכאן כולם רואים את הבעיה. זו רשלנות פושעת, אפשר להגיד. זו תכנית של איך להרוס חברה, לא להקים. זו לא תכנית ובעיה של לבנות גן ילדים, זוהי תכנית של איך להרוס חברה, איך להוציא חברה מחוץ למעגל הנורמלי של חיים.

מדברים על ללמוד, מדברים על תעסוקה, בשביל להגיע לתעסוקה. אני לא יודעת, אתה אומר שאנחנו חברי כנסת מאוד - - -

עקביים.

לא, מתאפקים.

לא שזה עוזר לנו.

מתאפקים, אנחנו ממושמעים, אנחנו יכולים לדון בבעיה עשר פעמים, כאשר ההיגיון האנושי אומר שאחרי שדנים בבעיה כמה פעמים, פעמיים, שלש וארבע וכבר יש פתרון ואמרו והבטיחו ואין מימוש, אז צריכים להגיע למסקנה. אני לא יודעת איזה מסקנה, מסקנה אחרת, למרוד, איך למרוד, מחוץ לכנסת גם בתוך הכנסת. אני חושבת שמדובר על רשלנות פושעת, לא בעיה של תקציב, לא בעיה של לבנות או לא לבנות, אלא בעיה של איך הורסים חברה. מדובר על הרס של החברה הערבית בנגב. תודה.

חבר הכנסת זוהיר.

אדוני היושב ראש, אם הייתי רוצה להיות ציורי וקצת קריאטיבי בבוקר הזה אז הייתי אומר לך, אם אפשר היה לקלף את שכבות העץ של דפנות החדר הזה, היית מוצא עדות ניצחת לכך שמשקרים עלינו בריש גלי. היית גם מוצא את קולו המהדהד והרועם של חברי טלב, שחדשות לבקרים זועק ובדרך כלל אנשים מרימים גבה, למה הוא זועק, אבל הזעקות טמונות בתוך שכבות העץ האלה. תקלפו ותמצאו אותו מהדהד. כמה אפשר לעבוד עלינו בסוגיה טריוויאלית? הרי יש כאן הפרה בוטה וגסה של חוק חינוך חובה. מדובר גם בגילאים יותר - - -

שם לא עסקינן.

שם אנחנו לא עוסקים, זה מותרות. שם זה מותרות.

בוא נתחיל עם חוק חינוך חובה.

לכן, הדיבורים על ועדה בין משרדית, חברי טלב, הם דיבורי סרק. אתה, היושב ראש, הזדהית עם האמפתיה הידועה שלך עם נושא הזה וביקרת בדרום. אתה צריך להוביל הנחתה בלתי מתפשרת על המשרדים שמביאים שוב, חדשות לבקרים, נציגים, שעושים את עבודתם, זה נכון, אבל הם לא יכולים להיות לא אנושיים, לא יכולה להיות הפרדה גזעית במדינת ישראל. זו בפירוש הפרדה גזעית. לא רוצה להשתמש במילה ההיא כי אם אני אשתמש במילה ההיא אז תאשימו אותנו - - -

לא יכולה להיות? היא כבר קיימת.

זה נמצא גם בתוך הקירות, בתוך הקירות והחקירות. אז אנא ממך, תוביל. אתה אמנם איש נעים הליכות אבל אתה גם איש אסרטיבי מאוד. אם אתה רוצה משהו אתה משיג אותו אז הצל את הילדים האלה. לא יכול להיות. הנה הנציגות של - - -

אתה אומר לי בכלים לא פרלמנטריים, תנשוך קצת, אתה אומר לי לנשוך.

לנשוך בשוך הסערה. לומר לך את האמת, אני בונה עליך בסוגיה הזו, שאם לא כן, אני לא יודע אם הן מחנכות או נשים שמייצגות את הבדואים בדרום - - -

אל"ף, אני מקדם אותן בברכה, תודה שבאתן לדיון.

עמותת "קפא" מרהט בנגב.

היינו צריכים לפתוח איתכן. תודה שהפנית את תשומת לבי והפסקתי אותך. אני מקדם בברכה את מנהיגי עמותת - - -

עמותת "קפא", זה די. די להריסת בתים, די לקיפוח, די.

מכיוון שחברות הכנסת עאידה תומא וחנין זועבי נמצאות כאן, אני רוצה לומר לךָ, אפילו מגדרית, האֵם הבדואית היא לא פחות מהאם העברייה, לילדים שלה צריכות להיות זכויות. איך אפשר שדמותה של המדינה הזו תיפגע פעם אחר פעם? במדינה שמצטיירת כנאורה והכל, יש בה עדיין כפרים בלתי מוכרים ויש עדיין ילדים בלי מסגרות.

תודה. אחמד טיבי. בבקשה.

תודה, אדוני. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת טלב אבו עראר, על יוזמת הדיון הזה. תודה רבה. אין ספק שהנושא שהציף עמיתי הוא כואב, אבל הוא נושא מביש. הוא מביש כאשר מדינה משאירה אלפי תלמידים ללא מסגרות, כאשר יש עשרות אלפי תושבים, אזרחים, ללא תשתיות, ללא צרכים חברתיים, ללא מרפאות, ללא כבישים, ללא חשמל אבל עם הרבה דחפורים והריסות ויס"מים וחוות יחיד, שהם רואים את האורות, הם רואים את האורות היפים מרחוק, ללא אספקת מים, ונשאלת השאלה מה אשמתם של אלפי הילדים האלה, שהם ללא מסגרת? לא בכדי נמצאות כאן תלמידות, נערות, מעמותת "קפא" שהיא עמותה של מנהיגות, של נערות מנהיגות מרהט, שהן גם ישמיעו את הטרוניה שלהן ואת הסבל של כל התושבים הבדואים בנגב, שזה, נדמה לי, אחד האזורים ואולי האזור הכי מופלה, הכי מודר במדינת ישראל, בכל תחום מתחומי החיים. תודה רבה לך.

תודה. מסעוד גנאים.

תודה, אדוני היושב ראש. אני מצטרף לברכות לחברי טלב אבו עראר, שהוא תמיד מעלה את הנושא וזו לא הפעם הראשונה. אני גם מקדם בברכה את הבחורות מ"קפא" ומקווים שנגיע היום לדי, די לכל מה שאמר טלב אבו עראר, משום שהכול כרוך, הגזענות עם האפליה, עם ההדרה, הכול כרוך יחד. אדוני היושב ראש, ביקרתי - - -

אנחנו מקווים שאחת מהנערות האלו תהיה בכנסת ותייצג את הנגב.

אנחנו ניתן להן זכות דיבור היום בוועדה.

אינשאללה. אדוני היושב ראש, הייתי פעם בסיור בנגב בבתי הספר בוואדי נעם ובבתי ספר אחרים, שהם בכפרים הבלתי מוכרים. לפי דעתי זו טרגדיה, כשאלפי תלמידים ללא מסגרת זו טרגדיה אנושית. זה אחת. שתיים, זו תוצאה של הזנחה מטעם כל משרדי הממשלה. שלוש, וזה חשוב, כשאתה לא מכיר במקום זה לא אומר שלא תכיר בצרכים האנושיים והבסיסים של בני האדם במקום.

בכלא נותנים שירותים?

שלא תכיר בצורך למים, בצורך לחינוך, בצורך לבריאות – זו בושה. אם אתה לא רוצה להכיר במקום בגלל תכניות פוליטיות כלשהן, ואנחנו נגדן, זה לא אומר שאתה לא תכיר בצרכים היומיומיים הבסיסיים של בני אדם. הגיע הזמן, באמת "קפא", תודה.

אחרונה חביבה, מבין חברי הכנסת, עאידה תומא סלימאן.

תודה. זו לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה ולא שלישית שדנים בנושא חינוך לילדים, אבל גם בכל סוגי השירותים הניתנים. גם אצלי בוועדה דיברנו כמה פעמים ודנו כמה פעמים בשירותי הרווחה שלא מגיעים לכפרים. עשיתי סיור, עשיתי כמה סיורים, וכמובן אנחנו תוך כדי מותקפים פעם אחר פעם "אתם לא מתעניינים במה שקורה לאוכלוסייה שלכם", "אתם לא מביאים את הנושאים", "לא דואגים לאינטרס של האוכלוסייה", כאילו זו האחריות שלנו שיש 5,000 ילדים שאין להם מסגרות חינוכיות. עד כמה שידוע לי, במדינה שקצת מכבדת את עצמה, שר כזה לא היו מפטרים אותו, הוא היה צריך להתבייש ולקום ולהתפטר, חברת הכנסת חנין. אבל, טוב, לבנות על בושה כנראה קשה במציאות הקיימת, אבל לפחות אחריות מינימלית.

אם מדברים בסיסמאות, רוצים התקדמות בתעסוקה, רוצים לשלב את הערבים הבדואים בתעסוקה, רוצים לשלב את הנשים בתעסוקה, אם הם יתחילו בהפרש של שנתיים או שלוש שנות חינוך, איך הם ידביקו את ההפרש הזה? איך ידביקו את הפער הזה כאשר אנחנו יודעים מה הולך בבתי הספר ומה הרמה הקיימת, כאשר הילדים צריכים ללכת קילומטרים ברגל כדי להגיע לבית הספר וכדי לקבל את הלימודים.

אני חושבת, כבוד היושב ראש, שהגיע הזמן לעשות צעדים יותר אפקטיביים. אני אומרת לך, אולי זאת הבעיה שלנו, אולי אם היה אפשר את ה-5,000, במקום שירכזו אותם בעיר מסוימת, שאנחנו נמקד אותם ושיעשו איזושהי הפגנה, נעשה משהו שירעיש את המדינה. אני בטוחה שאם היו 1,000 ילדים יהודים, 100 ילדים יהודים, שאין להם גנים, היו סוגרים את המדינה על עניין כזה. אני חושבת שהגיע הזמן. כנראה שהקול שלנו בכנסת, כמה שאנחנו צועקים, לא נשמע, יכול להיות שצריך לחשוב על דרכים אחרות. להמשיך את הלחץ פה ולבקש את הלחץ של היושב ראש, אבל אי אפשר לעבור בשקט על מצב כזה.

תודה. רבותיי, אני בכוונה משאיר את משרד החינוך ומשרדי הממשלה בסוף כדי שתשמעו, אבל בין לבין אומר שבעקבות הדיון שהיה כאן ב-2016 קיבלנו תשובה של שר החינוך. באחד הסעיפים של התשובה הוא מתייחס ואומר, "כמו כן משרד החינוך ומשרד האוצר, הסכימו", כפי שאמרתי בהתחלה, "על תקציב ייעודי בסך 50 מיליון ₪, שיאפשר הצבת מבני מוסדות חינוך לילדי הגנים בגילאי 3-4 וכן יאפשר את הסעתם של תלמידים ממקום מגוריהם אל מרכזי שירותים או אל הרשות המקומית הקרובה ביותר למקום מגוריהם".

תקשיבו, רבותיי, בין היתר, אני אתן לכם להתכונן, נמשיך לשמוע את הדוברים. אני מבין, מצד אחד, אם אנחנו נספק את כל השירותים - - -

אתה מבין מה?

רגע, רגע. חכי רגע. אני מבין את הדילמות שיש למשרדי הממשלה. לכאורה, אם נספק להם את כל השירותים במקומות שלהם אז איפה הסיפור שיהיה להם אינסנטיב להסדרה? בואו תקשיבו, לא מעניין אותי. הייתי סלחן בכל הדיונים הקודמים והובלתי את הסיכומים פחות או יותר כדי לתת למשרדי הממשלה להתארגן על עצמם. יכול להיות שהיום יש לי כבר תשובות חד משמעיות. אם לא, הנה אני אומר לכם, לא יהיה. ואני מסכים איתך, אם הסוגיה הזו לא תיפתר גם בדברי סיכום הכי נוקשים שיהיו פה היום, אז כנראה שצריך למחות בדרכים אחרות. זה לא ייתכן. אפשר לתת התארגנות של חודש, חודשיים, שלושה, אבל כשמדובר ב-5,000, זו מכת מדינה ובמכת מדינה מטפלים בצורה אחרת, בתקנות לשעת חירום. 5,000 ילד ללא מסגרת חינוכית, זה לתקנות לשעת חירום, זו לא שגרה. עוקפים כבישים, עוקפים תקנות, עוקפים חוקים ועוקפים נהלים כדי לעשות את זה, והמדינה יודעת לעשות את זה.

המשרד עובר על החוק, אשכרה.

אנשים באו מרחוק, ניתן להם להתבטא.

לא, נבקש מאלה ש - - -

חכה, נגיע אליהם, ל"די", איך אמרת? "קפא". יש נציגי הורים ויש מנכ"ל?

סלימאן אלסאנע.

הוא המנכ"ל של היישוב, אבל זה יו"ר ועד ההורים.

סלימאן אלסאנע, בבקשה. אתה עוד כועס מהסיור שהיה אצלך?

אתה זוכר שהיה סיור.

לכן נתתי לך לדבר ראשון, שלא תחשוב שיש לי משהו נגדך.

אני רוצה להודיע לך שעד עכשיו לא השתנה כלום מאז הביקור שלכם בדצמבר, המצב נהיה יותר גרוע מאז. הבן שלי עד עכשיו יושב בבית.

עזוב את לקייה, אנחנו לא באנו על לקייה, באנו על 5,000 ילדים.

אני מדבר כראש ועד יישובי וגם חבר בפורום, הבן שלי יושב בבית. שאר ההורים, יש מלא שם, לא אחד, אני לא מדבר על אחד, אבל אני נותן לך דוגמה, הבן שלי יושב בבית עד עכשיו מתחילת השנה.

למה?

כי אין לו כיתה מוכנה ומחפשים כל מיני אישורים - - -

בן כמה הוא?

חמש.

אלסאנע, אני בכוונה אמרתי לך, אם אני לוקח עכשיו את הסיפור של הבן שלך לבד, אני לא רוצה לשים אותו על השולחן ואתה יודע למה, אם אני אשים אותו על השולחן, תנו לי רגע, עזוב בעיה אישית, דבר איתי על בעיה כוללת. 5,000 זה בעיה כוללנית. יש לך מה לומר בסוגיה הזו? בבקשה.

יש הרבה ילדים שיושבים בבית ואין להם מסגרת לימוד. אני מדבר על זה שאני הזמנתי אותם במיוחד בשביל זה, כי יש ילדים שיושבים בבית מתחילת השנה ואמרו שיהיה בסדר, עד עכשיו לא השתנה כלום.

אנחנו נשמע. ד"ר טלב אלאסד. מחלקת חינוך בלקייה, בבקשה. לקייה יש בה חלק מוסדר וחלק לא מוסדר?

כן.

בבקשה, דבר.

קודם כל אני רוצה להודות לכל חברי הוועדה, ליושב ראש הוועדה, לטלב אבו עראר, שהוא הזמין את הישיבה, לכל הנוכחים כאן בישיבה. יש היום הרבה תלמידים היום שאין להם מסגרת חינוכית. אני פניתי למשרד החינוך בזמנו וביקשתי להסיע את התלמידים בגילאי 3-4 לבתי הספר והגנים ואז כתבו לי מכתב שהם, לפי חוזר המנכ"ל, לא מסיעים את התלמידים האלה לגנים. אני הצעתי להם להביא קרוואנים ניידים ולשים אותם לילדים האלה שם, בשבט שלהם, לשים להם קרוואנים. גם לא הסכימו לשים קרוואנים שם והילדים האלה עד היום נמצאים ללא מסגרת.

אני היום קולט ילדים מהפזורה בבתי הספר בישוב לקייה בכיתות. היום יש לי 18 כיתות בתוך בית הספר. היום הגעתי ל-26 כיתות בכל בית ספר. כל המקלטים, כל חדרי הספח מנוצלים היום לכיתות לימוד. אני אומר, אם יש לי 1,964 תלמידים שהם כל יום בבוקר באים בהסעות בדרכי עפר, ואני אומר דרכי עפר, כי בגשם הם לא מגיעים לבתי הספר.

שכמה הם מהווים? כמעט שליש, נכון?

40%.

היחס בין מספר הכיתות למספר התלמידים הוא 1 על 44. בישובים היהודים 1 על 22.

אני היום מנצל את כל המקלטים, כל חדרי הספח בבתי הספר אני הגעתי למצב קשה.

תודה. סעיד יונס, בבקשה.

תודה רבה, כבודו. רציתי להתייחס לשתי סוגיות שעלו בסיור הראשון שלנו באבו קרינאת, בליווי חברי הכנסת וטרם קיבלנו מענה ופתרון לסוגיית התלמידות הבנות, שנאמר לנו שם על ידי משרד החינוך, שהן מחוץ למסגרת החינוכית מכיתה ט' ומעלה. עדיין התלמידות האלו לא קיבלו מענה והן מחוץ למסגרת, לא רק גני ילדים.

המסגרת השנייה שאני רוצה להתייחס אליה, שמנהלי בתי הספר מאשרים לתלמידים בכיתות מא'-ו' ואפילו מא'-ח' לקבל שחרור מהלימודים ולא לשהות במסגרת לימודית למשך חודשיים, כדי לצאת למרעה הצאן עם ההורים שלהם ועם הצאן. השחרור הזה נמשך כחודשיים בהסכמת המנהלים והמורים והתלמידים שוהים חודשיים ללא מסגרת לימודית כלשהי בבית הספר.

ואין מספיק צאן גם.

נכון ואת זה ראינו אפילו תוך כדי הנסיעה באוטובוס ועדיין לא קיבלנו שום מענה ופתרון לשתי הסוגיות האלו. הסוגיה השלישית, ברשותך, כבודו, היא שאנחנו לא מתייחסים רק לתלמידים שאינם רשומים, אנחנו צריכים להתייחס לתלמידים שהם אכן רשומים במסגרת החינוכית, 5,200 לא רשומים במסגרת החינוכית - - -

הדיון היום - - -

אני יודע, אני מתכוון למספר 5,200 שלא רשומים במסגרת חינוכית, אני מדבר על 1,400 תלמידים בפזורה שהם רשומים במסגרת החינוכית ולא יכולים להגיע למסגרת החינוכית.

בנוסף?

נכון.

עופר דגן, בבקשה. הצג את עצמך.

שלום, אני עופר דגן מעמותת "סיכוי". אנחנו בשנה האחרונה עובדים ביחד עם המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים ועשינו מחקר, מיפוי מעמיק של חסמים, בדיוק בתחום הזה של המחסור בגני ילדים. זה כלל שיחות עם המועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר וגם עם נציגים של משרדי הממשלה הרלבנטיים. אני, ברשותכם, ארצה לחלק את הבעיה הזו לשלושה חלקים ולהציג גם המלצת מדיניות לכל אחד מהחלקים האלה.

החלק הראשון, נתחיל מהנושא הקל, הכפרים המוכרים, החדשים. 11 כפרים מוכרים חדשים במועצות אל קסום ונווה מדבר, שעדיין ברוב הכפרים גני הילדים מרוכזים במרכז שירותים יחיד ולא מפוזרים בשכונות הכפרים, למרות שיש כבר תכנית מתאר, יש שטחים חומים שמאפשרים בנייה של הגנים האלה. מה הבעיה? הבעיה היא שאין מימון לתשתיות העל, למים, לחשמל, לכביש הגישה, לביוב - - -

לכן הזמנו לכאן את משרד החקלאות, לדיון.

אני אעמיק עוד קצת. איך בדרך כלל משיגים כסף לתשתיות על? משיווק של מגרשים. הבעיה היא שכשמשווקים מגרשים בגבייה של האגרות וההיטלים יש כסף לפיתוח תשתיות על. הבעיה היא שבהרבה מהכפרים המוכרים החדשים השיווקים של המגרשים תקועים. מה שאנחנו מציעים בנושא הזה זה שמשרד החקלאות ייתן מענקי ראש שטח לכפרים האלה, הם יפתחו את התשתיות הדרושות להקמת הגנים ואחר כך, כשיהיו תהליכי שיווק של מגרשים, הכסף הזה יוחזר לממשלה. זה דבר אחד, זו המלצה ראשונה לגבי הכפרים המוכרים.

לגבי הכפרים הלא מוכרים, נאמר לפעמים שהמדינה לא יכולה לבנות גני ילדים בכפרים הלא מוכרים, אז תרשה לי להציג נתון. כיום, בכפרים הלא מוכרים יש 50 כיתות גני ילדים, הכיתות האלו קיימות במרכזי שירותים חיוניים, שנבנים בצורה חוקית לחלוטין. יש תיקון בתכנית המתאר המחוזית של מטרופולין באר שבע, שנקרא תיקון 40, שמאפשר הקמת מרכזי שירותים חיוניים במבנים יבילים. נכון להיום יש רק 7 מרכזי שירותים חיוניים בכפרים הלא מוכרים, כלומר, מחוץ לקווים הכחולים, בעוד שיש 35 כפרים מוכרים.

אפשר וצריך לעשות תהליך מיפוי של ריכוזי אוכלוסייה מרכזיים, לפתוח מרכזי שירותים חיוניים, מדובר על בנייה עם מבנים יבילים, אין פה שום דבר שהוא בלתי הפיך, אם יש פה חשש של משרדי ממשלה מאיזה תהליך של הכרה או לא יודע מה. צריך לספק את השירותים לאוכלוסייה היכן שהאוכלוסייה נמצאת ואפשר לעשות את זה גם במסגרת החוק, במסגרת הנהלים הקיימים. זו נקודה שנייה.

מצדי שישימו את המבנים האלה על גלגלים אם הם פוחדים, רק שיעשו אותם.

צודק, נכון.

נקודה שלישית, עניין ההסעות. נכון להיום, כל יום, מועצות נווה מדבר ואל קסום מפעילות 750 רכבי הסעות ביום, שעושים למעלה מ-2,000 מסלולי נסיעה ביום. רוב רובן של ההסעות נעשה בדרכים לא סלולות, זה מייצר גם סכנות בטיחותיות. רק בשנה שעברה נהרגה לצערנו ילדה שירדה מרכב הסעות ונדרסה על ידי אותו רכב הסעות. זה גם מוביל לאובדן של ימי לימודים, כל פעם שיש גשם הכבישים האלה מוצפים, הרכבים לא יכולים לעבור והילדים נשארים בבתים. כל שנה הרבה ילדים מפספסים הרבה ימי לימודים. למועצות אזוריות אל קסום ונווה מדבר, למחלקות ההנדסה, יש תכנית לשפץ את הכבישים האלה. שוב, לא מדובר בסלילה של אספלט, לא מדובר בשום דבר שהוא בלתי הפיך, מדובר על פריסת מצעים והסדרה של תעלות ניקוז מעברי מים. התכנית הזו היא בעלות של 8 מיליון שקלים.

אתם בהידברות עם משרדי הממשלה כעמותה?

כן, כן.

אתם מתקבלים באהבה, באהדה?

יש דברים שאנחנו מצליחים לקדם בהרבה מאוד תחומים ויש דברים - - -

נעזרים בכם? אתה מרגיש שמשרדי הממשלה נעזרים בכם?

בתחומים מסוימים כן.

בתחומים אחרים רוצים להוריד אתכם מהצוואר.

כן, שזה לגיטימי, אבל בשביל זה אנחנו פה. אני רק אסיים.

מה זה בתחומים? בסוגיות שקשורות לערבים לא?

לא, לא, לא, דווקא "סיכוי" מתעסקת - - -

למשרדי הממשלה אני מתכוון.

אני אפרט, אני אענה על השאלה. אנחנו ארגון יהודי ערבי משותף שמקדם שוויון בחלוקת המשאבים ולכן כל הסוגיות שלנו - - -

אבל משרדי הממשלה - - -

אז אני אומר, גם מול משרדי הממשלה, למשל, מול משרד האוצר - - -

טלב אומר לי שהם בצד של הטובים.

אני רק ברשותכם אסיים את הנקודה השלישית לגבי ההסעות. למועצות אל קסום ונווה מדבר, יש תכנית לשיפוץ של הכבישים, דרכי העפר, שבהם מוסעים ילדים בכל יום. התכנית הזו היא בעלות 8 מיליון ₪, לא סכום אסטרונומי, בטח לא משהו במונחים של משרדי ממשלה, שאי אפשר לעמוד בו. התכנית הזו הוגשה למשרד החקלאות ואושרו להם 400,000 ₪. מתוך 8 מיליון אושרו רק 400,000, וזו תכנית שאין להבנתי שום סיבה לא לאשר אותה. היא תשפר את מצב הדרכים והיא תאפשר לילדים להגיע בבטחה לבתי הספר. תודה.

תודה. לפני שנשמע את משרדי הממשלה אני רוצה לתת למנהלי בתי ספר. ג'ומעה וכמאל אבו אלקיעאן. בקצרה, דקה שתיים מהצד, מזווית הראייה שלכם כמנהלי בתי ספר. אם תוכל להתייחס לנקודות שנאמרו כאן על מרעה, פגרת מרעה.

מה זה קשור?

הוא העלה את זה שילדים מקבלים אישור לא להגיע ללימודים.

טוב, קודם כל אני מברך את הוועדה, יושב ראש הוועדה וחברי הכנסת הנמצאים כאן. באמת זו הזדמנות טובה, שאנחנו גם מהשטח נעלה דברים שאנחנו רואים מזווית הראייה שלנו. הסוגיה הזו של מרעה ושל היעדרות ילדים, אני חושב שהיא נגמרה בשנות ה-80. אף אחד לא נותן אישור לילד להיעדר, פשוט מאוד. ילדים נעדרים מסיבות אישיות, אבל זה לא באישורי מנהלים או באישורי המשרד, לפי דעתי.

אבל לפעמים יש ככה.

גם כאשר נעדרים ילדים, אנחנו פועלים לפי חוזר מנכ"ל ואם ילד נעדר אז פועלים על פי ההנחיות של המועצות המקומיות, קב"ס וכל השאר.

הנושא שאני רוצה לדבר עליו, באמת מדברים על 5,000 ילדים שהם לא נמצאים במסגרות - - -

רק לא הבנתי את הקטע הראשון, אין לך היעדרויות בכלל?

לא, אני אסביר. הוא בא כמשיב לטענה של ועד הורים ואומר, ישנה בעיה, אבל לבוא ולומר שזה באישור – אנחנו לא נותנים אישור.

אז זה לא באישור.

השאלה האם פועלים במקרה כזה?

בטח שפועלים במקרה כזה.

הוא אמר, הוא אמר. אני לא רוצה לפתוח דיון עכשיו על זה כי אני אחמיץ את מה שהתכנסנו כאן בשבילו. בצדק הוא מיד אמר "מה קשור?", כי אנחנו רוצים להתכנס ולמצוא פתרון למה שהתכנסנו כאן. בבקשה, לסכם.

לגבי העניין של ילדים שלא נמצאים במסגרות מסוימות, עדיין אנחנו מקבלים לכיתות א' תלמידים שמגיעים ישירות מהבית לכיתה א'.

לא עברו דרך גן.

לא עברו דרך גן, לא טרום חובה ולא חובה.

שזה קושי בפני עצמו.

זה קושי בפני עצמו ובעצם אני יודע שהרבה אנשים שנמצאים בשטח לא מוכנים לשלוח ילדים בני שלש וארבע בהסעה, לגן שנמצא בתוך יישוב מסוים. בצדק הם אומרים את זה כי הם לא סומכים על אף אחד שייקח את הילד שלהם, בגיל שלש וארבע, לשם.

שמענו על עניין הדריסה של ילדה.

נכון, אז בעצם יש תלמידים, במיוחד בגילאים האלה, שהם לא מגיעים למסגרות מסוימות. הם נמצאים בבתים.

תודה. בבקשה. הצג את עצמך.

כאמל אבו אלקיעאן, באתי מטעם הסתדרות המורים. אני רוצה לדבר על התופעה מההיבט של המורים. מורה מקבלת שני סוגים של ילדים בכיתה א', חלקם עבר את המוכנות לכיתה א' והחלק השני אינו בעל ידע להחזיק עיפרון.

זה להביא אותו עד לח' וט' וי' ואולי לנשירה.

זה כתוצאה מפחד או דאגה של ההורים לשלוח את הילדים בני 3 עד 5 בהסעות מרחוק, בגלל אזור מגוריהם. להערכתי, חוק חינוך חובה אינו מותנה באזור מגורי הקבע. הקושי נוצר אצלנו בתוך בית הספר וזה מאתגר אותנו לעבוד. אמנם התבשרנו בשנה האחרונה על רפורמת הכיתה הקטנה שהיא טובה והסייעת השנייה, שזה עוד יותר טוב, ואני מברך על כך, אבל יחד עם זאת, משרד החינוך להערכתי בחר לקצץ את שעות הפיצול לכיתות א'-ב', כשאנחנו, במגזר הבדואי, נזקקים להם במיוחד - - -

יותר מכולם, אבל זה קוצץ בכל הארץ.

נכון אבל בגלל הבעיה הייחודית הזאת אני חושב שאנחנו זקוקים, לכן אני חושב שצריך לחשוב להנגיש את כיתות הלימוד לילדים.

תודה. קעאדן, המרכז לשלטון מקומי.

אדוני היושב ראש, חברי כנסת נכבדים, צהריים טובים לכולם. למיטב זכרוני התכנסנו פה לפני כחצי שנה ודנו באותה בעיה והוצגו אותן בעיות, בתי ספר, בעיות חינוכיות, בעיות הוראה. אנחנו מתכנסים כאן עוד פעם אחרי שישה חודשים ואני שומע אותם דברים. שמענו על בתי ספר עם 1,000 תלמידים, עם 1,200 תלמידים, שמענו על תשתיות רעועות שאי אפשר להגיע לבתי הספר במזג אויר סוער וגשם. אני מבין שלא נעשה כלום ומנקודת מבט שאני מסתכל על הדברים, למיטב ידיעתי, בעיות בהיקף כזה צריכות להיות מטופלות בתכנית מובנית מראש, כי אי אפשר לטפל בשיטת כיבוי השריפות, פעם בוואדי נעם, פעם ברהט ופעם - - - צריך לעשות איסוף של כל הבעיות האלו, לקחת אותן כמקשה אחת ולטפל בהן, אפילו ברמה של החלטת ממשלה. לדעתי זה הטיפול היחיד האפקטיבי שיכול להועיל, לשפר את המצב ולהביא את רמת החינוך - - -

יש תאגיד היום ואין להם זמן לדברים האלה.

אתה לא חייב להתייחס.

אני חושב שרמת העבודה צריכה להיות בדרג הזה ובמהירות האפשרית כי המצב שם, ואני הצטרפתי לסיור שהיה לפני כמה חודשים, המצב שם בלתי נסבל וממש לא מתאים למדינה דמוקרטית בשנת 2017. תודה רבה.

תודה רבה לך.

אבל מתאים למדינת ישראל.

בבקשה. הציגי את עצמך.

שלום לכולם. אני האיה אבו עאבד מהעיר רהט. לומדת בבית ספר תיכון בכיתה י', במגמת פיזיקה. באתי היום עם קבוצת הנוער המנהיג בעיר שלי כדי להכיר את הכנסת באופן עמוק יותר ולפגוש את חברי הכנסת המכובדים. רציתי להוסיף שכל דבר מתחיל מאפס וכדי להגיע להיות אנשים מוצלחים בחברה שלנו, אנחנו צריכים רקע מבוסס טוב מאוד, כמו שירותי לימוד מתאימים.

רציתי להוסיף עוד דבר ולהגיד שיש לי הרבה שאיפות בחיים שלי ואחת מהן היא להיות חברת כנסת ולייצג את המחוז שלי. אני מקווה להגשים את המטרה שלי ולייצג את המגזר שלי עם הצרכים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה לך. עאידה אמרה לטלב, "אל תדאג". אני חושב שהחברה הבדואית צריכה שני חברי כנסת ולאו דווקא ברשימה המשותפת. מה, דווקא ברשימה המשותפת?

אדוני היושב ראש, אין מחליף לטלב ולעולם לא יהיה.

איזה טלב?

מה שבטוח, היא לא תוכל להיות אצלך.

אי אפשר לדעת.

עד אז אתם תפתחו את השורות לייצוג נשים? לא נשמע.

דברים משתנים בעולם, תודה. עד כאן. ראשד, משפט. לאחר מכן זאב ונתחיל עם משרדי הממשלה.

שלום לכולם, אני ראשד פתחי, נציג ארצי של מועצת התלמידים והנוער, מחוז צפון.

ראשד מטובא זנגרייה.

מטובא זנגרייה. אני בדואי, אני בדואי שאימא שלי חינכה אותי לתת ואני באמת נותן אבל אני לא מקבל. אני הבדואי, אני הבדואי שחודשיים מדברים עליי, רוצים לתת לי, רוצים לפתוח גנים, רוצים לפתוח בתי ספר, רוצים לפתוח תיכונים, אבל אני לא רואה, אני שומע. אני הבדואי, אני הבדואי שיש לי חלומות ואנחנו יכולים לראות את החלומות האלו בכל העיניים מסביב לשולחן, אבל זה קשה מאוד לי. האם נגזר עליי לחיות בקושי? למה? כי נולדת במקום קשה? מדבר זה מקום קשה, אבל למה החלומות שלי ממש קשים? למה אם ילד נולד במקום אחר, יש לו את האפשרות יותר ממני? למה? אבל אני עדיין נותן ועדיין לא מקבל, תודה.

תודה, ראשד. תגיד להם כמה שפות אתה מדבר, ראשד.

אני מדבר חמש שפות.

איזה?

אני מדבר ערבית, עברית, אנגלית אני מדבר שפה שקוראים לה אלג'ורייטיז.

שו?

אלג'ורייטיז, זה מקום באפריקה, וגם למדתי צרפתית, אני לומד עכשיו צרפתית.

תמשיך ובהצלחה. מי שעובר את המחסום של שלוש ארבע שפות, יכול ללמוד גם שמונה שפות, כל הכבוד.

אתה תהיה ראש הממשלה הבא, אינשאללה. מה דעתך?

למה לא? מדינה דמוקרטית.

דמוקרטיה.

זאב, בבקשה.

התלבטתי בהתחלה אם לבקש את זכות הדיבור ובסוף החלטתי לקחת אותה או לבקש אותה מסיבה אחת פשוטה. אנחנו נחשפים כאן לשערורייה, שערורייה שאין כמוה במדינת ישראל, להוציא את המגזר הבדואי. אם דבר דומה לזה היה קורה באיזושהי עיר בגוש דן או בכל גוש דן כולו ביחד, אם היה דבר כזה קורה, המדינה הייתה רועדת ומשרד החינוך היה מזדעזע. לא יעלה על הדעת ש-5,200 תלמידים בגיל הרך, ואני מדבר על בין 3-6, לא מגיעים למסגרת חינוכית. על דבר כזה ראשי עיר בגוש דן עפים מהתפקיד. אין דבר כזה. אין סיכוי שדבר כזה יתרחש ואילו כאן זה עובר כאילו שום דבר. אז יש דיון בכנסת ויש ביקור ועוד דיון בכנסת והמדינה ממשיכה להתקדם.

על תלמיד בודד מחינוך מיוחד שלא מגיע למוסד חינוכי ערוץ 2 עושה תכנית בפריים טיים בחדשות. לעומת זה, על 5,000 תלמידים שלא מצליחים להגיע לגן בגיל הכי קריטי לקביעת הדפוסים של החינוך של הילד הצעיר, כלום לא קורה. חבר'ה, לא נעים לי להגיד, אני פשוט מתבייש, אני מתבייש, זו פשוט חרפה.

תודה. משרד החקלאות. בתשובתו של שר החינוך מ-20 בפברואר הוא כותב לי ככה, בסעיף הראשון, "בשיתוף פעולה בין משרד החינוך עם משרד החקלאות גובשה החלטת ממשלה 3708", אתה מכיר אותה? שאומרת "תכנית לקידום הצמיחה ופיתוח כלכלי של האוכלוסייה הבדואית בסוגיית התחבורה והתשתיות". תן לנו כאן את מה שנעשה מאז.

מה שנעשה מאז זה הדבר הבא. בעצם, כולם ראו מה אמר השר הממונה עליי, אורי אריאל, ערב קבלת החלטת הממשלה, המדינה פתחה פער של 70 שנה עם החברה הבדואית - - -

ההחלטה.

כן, כן, ואנחנו העברנו החלטת ממשלה יחד עם אגף תקציבים באוצר, בתחילת פברואר, החלטה שבהבשלה מלאה שלה, ביישום מלא, תעמוד על 3 מיליארד שקלים. בערך 550 מיליון שקלים הולכים רק לתחום החינוך לחומש. ב-3708, שזו תכנית החומש הקודמת, תחום החינוך היה רק 124 מיליון ולא היה - - -

מומשו כולם?

לא, השנה החינוכית הזו היא עדיין בתוך ההחלטה ואנחנו מאמינים, לפי המעקב שאנחנו עושים, בכלל היישום של ההחלטה - - -

חוזר בי מן ההחלטה, עזוב 3708, דבר איתי כרגע ספציפית לגבי תחבורה, דרכי גישה, תשתיות לבתי הספר, שזה תחום האחריות שלכם.

בניגוד להחלטה הקודמת, בהחלטה הזו יש רכיב של בינוי. כלומר, אפשר לקרוא את ההחלטה וזה כתוב בה.

אני לא רוצה החלטה, אני רוצה מעשים.

אוקיי. אנחנו מתכננים בחומש הקרוב, כתוב בהחלטה, משרד החינוך ישקיע 1.180 מיליארד שקל בבינוי כיתות ושיפוץ כיתות ואנחנו, יחד עם האוצר, הוספנו עוד 236 מיליון - - -

ממתי זה? ממתי זה?

מתחילת פברואר, אני אשלח לך.

מתחילת פברואר, אבל מה יש בשטח?

אדוני, רגע, רגע, רגע ,לא, אני לא רוצה - - -

מה עשיתם בשנה שעברה של השנה שעברה של השנה שעברה?

חנין, אני מסרב להתפזר.

מה עשיתם בשנה שעברה? בשנתיים שעברו, מה עשיתם?

רגע, רגע, יריב, תהיה איתי ממוקד. אני לא רוצה להתפזר. תן לי את התכניות שלך השנה, לשנת 2017, מה אתם הולכים לעשות ולוחות זמנים. אני רוצה להיות ממוקד הפעם.

מנכ"ל הרשות לפיתוח הבדואים בנגב, יאיר מעיין, לא נמצא כאן, אבל אני יכול לדבר בשמו כנציג המשרד, הוא התחייב במסגרת ההחלטה לשווק בין 25,000 ל-30,000 יח"ד, כמו שנאמר פה קודם - - -

ועד אז?

מה זה שייך?

הוא דיבר על יישובים מוכרים?

טאלב, זיהיתי את מה ש אתה זיהית ואני שואל אותך, עד אז מה? הרי אתה מבין לבד שזה לא נותן לי מענה. בואו, רבותיי, אם אתם חושבים שהישיבה הזו תהיה כמו כל הישיבות ושאני אהיה תלוי פרוצדורות – לא הולך להיות. אני אומר לכם, עם כל הכבוד, יש לי אמפתיה רבה לעוסקים במלאכה, דווקא פה, אלה שיושבים ועושים עבודה, אבל זה לא יהיה, כי אני אמרתי, ובכוונה אמרתי בפתיח שלי, אם אתם הולכים לטפל במוגלה הזו, בגיבנת הזו, ואני אומַר יותר גרוע, באות הקלון הזאת שיש על מצחה של המדינה, בצורה הזאת שתמצא לי תקציבים דרך פיתוח ודרך - - - לא יהיה, חבל שנאמר בכלל.

כשאני אמרתי שעת חירום, זו שעת חירום. ה-5,000 הילדים האלה יושבים לא מהיום בבית, לא מהיום, לא מהיום. אל תתחילו איתי עכשיו עם "נשווק", ואם לא יהיה שיווק אז מה יהיה? אתה יודע מה אתה מדבר איתי? אתה יודע מה אתה אומר לי במלים אחרות? אתה יושב פה כמשרד החקלאות שקיבל על עצמו את המנדט הזה, לקח לעצמו את המנדט הזה ובא ויושב פה ואומר לי, "תקשיב טוב טוב, אני לא איש בשורה לילדים האלה עד שלא ישווקו את המגרשים", וכנראה לא ישווקו, "אין לי מענה". זה מה שאמרת לי.

לא אמרתי - - -

זה מה משתמע, בסדר? לא אמרת, זה מה שמשתמע, זה מה שהאוזן שלי קלטה. רבותיי, אני אומר לכם חד משמעית, אני רוצה תכנית אופרטיבית נקודתית, עוקפת כל מחסום, כל חסם ותנו לי תשובות. משרד החינוך שממונה. תודה רבה, משרד החקלאות, תודה רבה, אני הבנתי.

אני רוצה ממשרד החינוך תשובה, איך ה-5,000 האלה, נאכף עליהם לטוב ולרע, הן בחובה והן בזכות, חוק חינוך חובה. מי אמור לענות לי? בבקשה.

אני אתחיל.

בבקשה, תציג את עצמך.

גנאדי קמינצקי, מנהל אגף מיפוי ותכנון. אני אגיד מה אנחנו עשינו ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו. קודם כל הייתה משימה למפות את התלמידים, איפה הם נמצאים, כמות, עשינו הצלבה בין נתוני משרד הפנים ונתוני משרד החינוך, מזה בא 5,200. אחר כך היינו צריכים להתמודד עם הסוגיה של ההסעות. על פי חוק אנחנו לא מסיעים ילדים בגיל 3-4.

תשנו את החוק.

שינינו, זה מה שאני הולך לספר על מה שעשינו. עבדנו בסדרת פגישות עם משרד האוצר והסברנו שאין פה שום אלטרנטיבה אחרת, אלא להסיע תלמידים על חשבון המדינה. הם הסכימו. אחרי כן הסוגיה של איך מסיעים תלמידים, כי אי אפשר לשלוח אוטובוס וילדים יעלו, אז גם פה עשינו דבר שלא נעשה בשום מקום, סוכם שילדים יוסעו במיניבוסים עם בוסטרים ועם מלווה. גם את זה סגרנו עם משרד האוצר.

לאיזה מרחק?

המרחק של המקום הקרוב ביותר שאפשר להקים בו.

טלב, אני לא רוצה להיכנס לזה.

אני לא אברח מהסוגיה הזו - - -

גנאדי, תמשיך, תמשיך.

אז פתרנו את הסוגיה של ההסעות מבחינת הנהלים וסגרנו את זה עם כל הגורמים. דבר נוסף, מבנים יבילים. גם מבנים יבילים, בדרך כלל אנחנו מממנים רק את ההשתתפות, אבל במקרה הזה אמרנו, אם אנחנו כמשרד החינוך לא נבנה הכול, כולל תשתיות, למבנה היביל הספציפי, זה לא יקום. גם פה הצלחנו לשכנע. לכן אנחנו פה נממן מבנים יבילים לא עם 70,000 אלא בעלות האמיתית, שהיא שונה ממקום למקום.

דבר נוסף שעשינו, גיבשנו תכנית כוללת של כמה שזה יעלה והגשנו למשרד האוצר. משרד האוצר בדק את זה, 5,200, כמה כסף צריך לזה? מזה באו ה-50 מיליון שהם הסכימו לתת, ודרך אגב, 50 מיליון זה התחלה, הם אמרו, "תממשו את זה – תקבלו המשך". על כל התכנית ועל כל החריגות שאנחנו עשינו - - -

גנאדי, אני אשאל אותך שאלה בשלב הזה, למה צריך להסיע ילדים בני 3 ו-4?

אני אגיד לכם - - -

תן לי רגע, תן לי לגמור את השאלה ואני אתן לך לענות. למה צריך להסיע ילדים בני 3 ו-4 עם מיניבוסים ובוסטרים ומשאבים ואין דרכים, כי אני אגיד לך למה, כי אתה נותן אגוזים לאדם שעוד לא יצאו לו שיני חלב אפילו לטחון אותם. בסוף בסוף, תגיד מה שאתה רוצה, הנה תראה, שמתי מבנים, אני יכול להסיע, שיניתי את החוק, אבל אני לא יכול להסיע, אין דרכים, הורים לא שולחים את הילדים כי הם פוחדים ונישאר עם אותה תופעה.

אם רוצים לפתור את הבעיה אנחנו צריכים להתמודד עם האתגר הזה. זה אתגר, זה אתגר של החברה הישראלית. לכן אני שואל למה צריך להסיע? אתה יודע מה? מסכים איתכם, הנה, לא ימצא חן בעיני החברים פה, אני מבין, יש פה אינטרס לאומי של הסדרה ואני בעד ההסדרה ובעד שהמדינה תשלם כמה שיותר על הפער שנוצר משך 70 שנה ועל הטעויות שעשתה, שתשלם, בסדר? תקבעו את זה בחוק, כהוראת שעה לעשר שנים. תתחילו להניע תהליך. למה ילדים צריכים לנסוע? אני לא מבין.

אני אתייחס. לא סתם אתה מביא לישיבות האלו גם נציגים של משרד הפנים וגם גופים אחרים. משרד החינוך לא יכול לקבוע איפה להקים יביל. משרד החינוך, בהתאם לחוק תכנון ובנייה, יכול להקים איפה שמותר. נכון להיום יש 17 נקודות שמותר להקים שם אז זה מה שאנחנו יכולים לעשות.

במיידי.

במיידי.

אבל אני רוצה לשמוע ממך, משרד החינוך, בסוף לא לחינם אמרתי ופניתי בצורה הזו, יש חוק חינוך חובה במדינת ישראל, צריך לאכוף אותו, מי שאמור לאכוף אותו זה משרד החינוך. אני כשר, כשהייתי שר הדתות, כל גוש דן לא היה להם איפה לקבור. לא אמרתי, "מה אתם רוצים? קרקעות זה מינהל מקרקעי ישראל, חוק תכנון זה בינה שוורץ", לא אמרתי, עשיתי מעשה, ביחד עם מי שנוגע ודחפנו ושינינו. זו החובה שלך לאכוף את יישום חוק חינוך חובה. אתה בא ואומר לי במיידי, מאחר ויש אזורים שבהם זה אפשרי אתה עושה אבל באותה נשימה אני רוצה לשמוע ממך ש"אנחנו בהליכים, מאמין שתוך חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה, עם משרדי הממשלה, נוכל לאתר ולאפשר מקומות כאלה כמו מרכזי שירותים כאלה", גם באזורים שאין לך.

תראו, יש חלוקת תפקידים. מי שאחראי להביא מקום זה הרשות המקומית, משרד הפנים, מנהלת הבדואים - - -

אין רשות מקומית.

יש מועצות. הן צריכות להסדיר. אתה הרי יודע שזה לא סתם, משרד החינוך לא - - -

גנאדי, אני אגיד לך למה אני לא מקבל את התשובה, וחבל שראשי המועצות האלה אינם כאן, אתה יודע למה? כי גם לראשי המועצות האלו יש את רוח המפקד. אתה מבין למה אני מתכוון? יש להם את המדיניות שמוכתבת להם לגבי איך שזה צריך להיות.

אני לא מעניין אותי, אני כרגע רואה במשקפת הצרה שלי, ואתה יודע מה? לא מתנצל על זה שלא רואה את התמונה הכוללת, המשקפת הצרה שלי כרגע היא 5,200 ילדים שאינם במסגרת. ה-5,000 הילדים האלה, שתבינו, זה לא רק בעיה של החברה הבדואית, זו בעיה של מדינת ישראל וצריך לעשות הכול. אני רוצה לשמוע פה את המוזיקה הזו, שאתה נותן לי איך מתיישם ה-17 נקודות האלו, איך זה מתיישם במיידי עם תכנית לגבי השאר, עם ראשי המועצות. אי אפשר לעזוב את זה. אני לא יכול לבנות על ראשי המועצות כי הם מקבלים הנחיות מלמעלה ויש להם את רוח המפקד. צריך למצוא משהו מחוץ לקופסה כאן.

אני אעזור לך. ביישובים הבלתי מוכרים, אפילו אם יהיו מוכרים, יש שם נקודות, בכל יישוב, לפחות כמה נקודות, שאפשר להקים שם מבני ציבור.

אני אמרתי רוח המפקד.

בואו נכבד, לא נמצא סיבות - - -

אפשר במסגרת המצב - - -

אז הוא אומר, זה ה-17.

אלו ה-17 נקודות.

דבר שני, לא כל הילדים האלה שייכים לשתי המועצות. יש חלק גדול מהם, אפילו מחצית מהם, שהם ביישובים בלתי מוכרים, לא שייכים למועצה הזו ולא למועצה הזו, אתה מבין? אני לא מבין, קודם כל עמירה חיים, מנהלת המחוז? למה לא מגיעה לישיבה?

יש את הסגן שלה.

מי הסגן שלה?

ניר, הוא ידבר עוד מעט.

כלומר במסגרת המצב הקיים אפשר למצוא פתרון.

איפה שאפשר אנחנו נלך. יש חלק מהיישובים - - -

כבר שנתיים, יותר משנתיים, מה עשיתם?

אני לא שואל מה עשו שנתיים, עכשיו אני שואל מה אתה עושה בשלושת החודשים הקרובים. בוא, לא מתעסק בעבר. בוא, נתקדם.

את הכסף קיבלנו רק בינואר 2017 וגם לגבי השנתיים, כל העבודה הזו זה לא תוך שבוע. כל דבר זה דיונים ושכנועים, זה לא מובן מאליו. אנחנו החרגנו אוכלוסייה שלמה, בהשוואה לכל האוכלוסייה של מדינת ישראל, חילונים, חרדים וכולם. נכון, עשינו נכון, אנחנו שלמים עם זה.

עכשיו אנחנו בשלב מאוד מתקדם. אנחנו עם הכסף בתקנה תקציבית, אנחנו עם אישורים כלליים ועכשיו הדברים בסגירה מול הרשויות הספציפיות. לגבי מה שבדיוק נעשה. זה אני מבקש שחברי, שהוא מטפל בזה ישירות, יציג.

בבקשה. הצג את עצמך.

ניר שמואלי, סגן מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך. מכובדיי, גנאדי נתן את המעטפת הכוללת, אני אתן משהו יותר אופרטיבי שאנחנו עושים בימים אלה.

לשם אנחנו חותרים, עם לוחות זמנים והכול.

נערכו מספר פגישות. הפגישה האחרונה נערכה אתמול במינהל הפיתוח עד שעות הערב, כדי לסכם את כל המהלך, כדי שהוא יקבל ביטוי ב-1.9.17. אנחנו כרגע קיבלנו משתי המועצות, צריך לזכור שה-5,132 - - -

הישיבה אתמול בערב בגלל הדיון היום?

לא בהכרח, לא, לא. דרך אגב הדיון אתמול - - -

מעניין, תמיד כשיש לי ישיבות אני שומע "אתמול התקיימה ישיבה". בהרבה מקרים אומרים, "שמע, אין צורך כי סגרנו את זה אתמול".

לא סגרנו את זה אתמול, יהיו עוד פגישות בהמשך, גם כסייפה הייתה אתמול שותפה אתמול לעניין כי יש הרבה ילדים של הפזורה שלומדים בישוב כסייפה ואנחנו מחפשים את שיתופי הפעולה גם עם יישובי הקבע, על מנת לתת מעטפת רחבה יותר.

מתוך ה-5,132 ילדים כ-70% מהילדים שנמצאים מקבלים שירותים על ידי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, שזו המסה העיקרית, שאם שם ניתן את המענה הרחב אז אנחנו ניתן מענה יחסית כולל. מועצת נווה מדבר הגישה לנו כרגע שמונה מבנים יבילים חדשים לגילאי 3-4 במרכזי השירותים, שאנחנו יכולים להציב מחר בבוקר. אם מחר יהיו מרכזי שירותים נוספים, כפי שהאדון פה ציין, אנחנו מבחינתנו, משרד החינוך, אין לו בעיה להציב מבנה יביל בכל מקום שהמדינה תאפשר. בכל מקום. אנחנו עושים גם פגישות בעניין הזה עם יאיר מעיין - - -

מי המדינה? איזה משרד?

סליחה, אנחנו עובדים כרגע לפי תכנית תמ"מ 40, אותם 17 מרכזי שירותים, במקום הזה אנחנו יכולים להציב מבנים יבילים - - -

רגע. אני רוצה להיות מעשי. כשאתה אומר לי שב-17 נקודות אתה יכול לשים, כרגע, ה-17 מקומות האלה, למה מתייחסים?

מתייחסים למרחב בכלל, זה לא רק - - -

באותו מרחב אתה יכול לומר לי כמה ילדים נמצאים מחוץ למסגרת חינוכית? באותו מרחב של ה-17, עשיתם מיפוי?

אז אני אומר, כרגע עשינו מיפוי ויש לנו את ה-70% של נווה מדבר ואל קסום, וכרגע מועצה אזורית נווה מדבר אחרי מיפוי שהיא עשתה - - -

אני לא רוצה את המיפוי של זה. שמע את השאלה שלי, אתה אומר שיש 17 נקודות זמינות.

נכון. חלקם במרכזי השירותים - - -

17 מרכזי השירות האלה חולשים על 70% מאותה מסה, שזה בערך 3,500, 3,600 ילד. 3,600 האלה, ועכשיו אני הולך איתך בראש שלך, חייבים לקבל מענה במיידי, לא על פי מה שביקשו. כשאתה אומר לי 8 יבילים בנווה מדבר, אתה יודע מה אתה אומר לי? 400 ילד, במקרה הכי טוב. זה לא הפתרון. כשאתה אומר לי שיש לך 17 מקומות זמינים שהם חולשים על 3,000, אני רוצה תכנית אופרטיבית לאותם 17 מרכזים זמינים, שיכילו ויתנו לך מענה למסה הזו של ה-3,500 ותכנית אופרטיבית איך אתה מייצר עוד מרכזי שירות ליתרה.

אני רוצה להוסיף, אדוני היושב ראש, שבסופו של דבר, כשאנחנו עובדים עם המועצות, זו עבודה משותפת גם עם הביקור הסדיר, כי מחר בבוקר, אתה לא תרצה לראות מבנה ריק, אתה תרצה לראות מחר בבוקר מבנה עם ילדים ולכן - - -

האמת צריכה להיאמר, אנחנו ממקדים את ה-100% בעיה במשרדי הממשלה. גם את, גם אנחנו, כשהיינו בסיור, נתקלנו, אני מסכים איתך, אפשר לומר שמבחינה סטטיסטית אולי מתוך ה-5,200 תמצא 20% שלא יגיעו בגלל סיבות כאלו, הורים, אידיאולוגיה, ולא משנה, תיקח את זה לכל סיבה שתרצה, אבל אני עדיין יש פה מסה קריטית של 4,000 שאני לא מדגדג אותה, לא מדגדג אותה עם 8 כיתות של נווה מדבר.

טוב, לא רק 8 של נווה מדבר, לא נתת לי להשלים. אמרתי 8 כיתות של נווה מדבר ועוד 11 כיתות של אל קסום ועבודה עכשיו נעשית גם עם רשויות הקבע, כי ברשויות הקבע זה מספרים יותר קטנים.

לוחות זמנים, אתה יכול לתת לי?

אנחנו כרגע מבחינתנו, לוחות הזמנים הם ל-1.9. המשרד כולו נערך ל-1.9 כדי שהמבנים האלה יעמדו לרשות התלמידים. זה חלק אחד.

מתי אתה תדע, כמשרד החינוך, שאתה ערוך ל-1.9 עם המענה הזה?

צריך לזכור שהעבודה היותר אמיתית ויותר מעמיקה היא של הרשות המקומית, כי בסופו של דבר, בסוף משרד החינוך מוציא את ההרשאה התקציבית לרשות המקומית ופה מתחילה העבודה האמיתית. זה הרכישה, זה ההצבה, זה הפיתוח, זה הגימור.-

אבל אתם מבינים, גנאדי, אתם מבינים שפה אתם צריכים ללוות אותם, לדחוף את זה?

אנחנו מלווים אותן גם בשוטף.

לא, לא ליווי רגיל של השוטף, לא מעניין אותי הליווי הרגיל בשוטף. כשאני אומר ללוות אותם, זה ללוות ליעד הממוקד הזה, ליישם את זה. ראשי הרשויות האלו יש להם עוד צרות אחרות. יש להם בעיות אחרות, לוחות זמנים אחרים. לכן, אני רוצה לשמוע ממך, כמשרד החינוך, באיזה תאריך אתה, מבחינתך, יודע שאתה ערוך ב-1.9 לתת את המענה שדיברת עליו?

אני אוסיף משפט אחד. לגבי סגן מנהלת המחוז, תקשיב לי רגע. אולי יושב ראש הוועדה לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר כשאתה אומר שתי מועצות, במועצות האלו, ביישובים האלה, אין תשתיות, אין כבישים. אתה היית שם? על איזה מועצות? כל הזמן יש למשרד החינוך סיבה ש"המועצה לא עשתה" לא עשתה ולא עשתה - - -

לא שמעת מה אמרתי לו? אני מודע לזה, נגיע לזה.

מכובדי, אתה, כמשרד החינוך, אתה אחראי לילדים האלה. איך תשבור את הראש עם שאר המשרדים לא אכפת לי, איך עם המועצות, לא אכפת לי. אני רוצה שהילד הזה יזכה ב-1.9.2017 לשנת הלימודים הראשונה בחייו. זה אפשרי או לא? זו השאלה.

התשובה היא כן ואני אומר עוד פעם, צריך לעשות פה עבודה, וטלב, גם פה אתה מכיר את מה שקורה בשטח. בסופו של דבר אנחנו צריכים להוביל מהלך משולב גם עם ההורים כדי שהילדים יגיעו לגנים ושלא יהיה לנו מבנים ריקים. יש מקרים כאלה שהורים לא שולחים את הילדים מכל מיני סיבות - - -

היית שולח את הילדים שלך בגיל 3 בהסעה?

זאב, זאב, לא, זאב. שמואלי, אתה לא עונה לו. אתה מדבר איתי ואני אגיד לך למה אני קצר רוח, כי אני צריך לסיים את הדיון ואני רוצה לשמוע תשובות חד משמעיות. אני לא באתי לפתור את הכול בדיון הזה. החטא הגדול יהיה אם נעמיס את כל התסכול של כל הטיפול בחברה הבדואית, אני כרגע רוצה לתפוס, כמו שנקרא במושג תלמודי "להציל מזוטו של ים", אני רוצה לתפוס אתכם בלשון. תקשיב טוב, אני לא רוצה לחכות ל-1 לספטמבר כדי לדעת כמה ילדים נשארו בבית. אני רוצה שתיתן לי תאריך יעד, מתי אתה יודע שלפחות ב-17 מרכזי השירות האלה הגעת לכדי מימוש מקסימלי. עדיין, מה שהמועצות האזוריות האלו הקציבו לך או שביקשו ממך, לא מספק את הכמות המדוברת.

כשאני אומר תלוו אותם, זאת אומרת שאתה, מבחינתך, יש לך נורה אדומה בלוח הבקרה שלך של 5,200 תלמידים. אתה צריך לכבות את ה-5,200 המנורות האדומות האלו. כמה שתכבה יותר זה האינטרס שלך, כמדינה וכמשרד. אני רוצה לדעת תכנית, עד איזה תאריך. אני חושב, ואני אומר את זה לגבי הרבה נושאים במשרד החינוך, משרד החינוך צריך לשנות את הדיסקט ונגמרו הימים שרק ב-1 לספטמבר יודעים איפה נפל הטיל. צריכים לעבוד כך שלא יוצאים לחופשת קיץ כשלא יודעים איך נפתחת שנת הלימודים. זה חוזר על עצמו בהרבה תחומים, ברישום, בפיתוח, בתקנים, בכוח אדם, בתלושי שכר, בכל. אני מבחינתי, אני רוצה לדעת, כשאתה אומר לי, עד סוף יוני אני יודע במה הצלחתי לצמצם את התופעה, איפה אני מתמודד ומה החוסרים שלך. אני לא יכול לחכות ל-1 לספטמבר, נגמרו הימים.

אנחנו נעשה עבודה מול הרשויות. דרך אגב, זה בכל מקרה מה שאנחנו עושים אבל חובה להבין, כשאנחנו עובדים, ולא רק עם המגזר הבדואי, משרד החינוך לא ריבון יחיד בשטח שעל פי מילה שלו דברים ייעשו, יש רשות מקומית - - -

אבל אתה אמון על החינוך שלהם.

הנה, שמענו עכשיו נאום על לקייה - - -

גנאדי, אני אעזור לך, מסכים איתך. הנה אני אומר לך, תאמר לי את מי אתה צריך פה לישיבה ואני מזמין עוד ישיבה, לפני הפגרה, תגיד לי, או בפגרה, מי אתה צריך פה כדי לסגור את המעטפת?

בפירוש, אם אתם מדברים על מרכזים נוספים אז צריך להזמין את גופי התכנון.

רגע, רגע, גנאדי, אני מדבר על מרכזי השירות הקיימים ועל הנוספים, תאמר לי את כל הפונקציות ותשלח לי רשימה. כל הפונקציות. אני לא צריך את ההורים, והנה אני אומר לכם, תסלחו לי, אני רוצה להיות מעשי, אופרטיבי. אני רוצה את הפונקציות המקצועיות, תאמר לי אתה איזה פונקציות מקצועיות משרדיות אתה צריך, כדי לקדם את הסוגיה הזו ולצמצם את הפערים של אותם ילדים, תאמר לי אותם.

מינהל תכנון וועדה מחוזית לתכנון ובנייה של מחוז דרום.

ראשי רשויות?

כן, ראשי רשויות.

מי עוד במשרד אתה צריך?

במשרד שלנו שום דבר. גם משרד האוצר לא צריך.

תקציבית אין לך בעיה?

אין בעיה, לא עם נהלים, לא עם זה, רק תבואו ותגידו - - -

תכין לי רשימה של כל בעלי התפקידים כולל שמותיהם ותגיש לי אותה.

בקיצור, מי שמעכב את העניין הוא "רגבים". אתה מבין את העניין? "רגבים".

מספיק להיתלות בהורים שהם לא מסכימים לשלוח את הילדים שלהם, שזו סיבה לא להתחיל בעבודה.

שמענו אותך, אני לא מזלזל.

הוא תמיד אומר שההורים לא רוצים לשלוח את הילדים - - -

לא, לא, לא, הוא לא אמר.

צריך להפסיק להיתלות בסעיף הזה, ההורים מוכנים לשלוח את הילדים שלהם, תכינו את המצב לפי הטוב ביותר.

רבותיי, אני מסכם בצורה הזו, חד משמעית. העניין הוא כזה. משרד החקלאות, אני אומר לך, מבחינתי, הסיכום הזה הוא קטלני לגביכם. הוא קשה וחמור. אני דורש שלישיבה הבאה, שתתקיים מיד אחרי החג, תוך 30 יום, אני לא תכננתי לקיים דיונים בפגרה והנה אני אומר לכם, נקיים דיון אחד ויחיד בפגרה, מיד אחרי החג הפסח ישיבה ואני רוצה תכנית מפורטת של משרד החקלאות איך הוא מתמודד. לא בשיווקים. מבחינתי, תיקון חקיקה עוקף, צו לשעת חירום, לא יודע מה, אתה לא יכול לדבר איתי במושגים של שגרה. פה אין שגרה, פה יש מצב חירום. מחר מחרתיים הוא גומר את העבודה ואז מה יהיה? אנחנו ניתקל פה עוד פעם שאין תשתיות לגנים האלה ואין הסעות, כי לא נוכל לבצע הסעות. אני רוצה את התכנית ואני אומר לך, תאמר לשר, אני קודם כל רואה בחומרה, המצב הזה הוא לא חדש, אני התרעתי לגביו יותר משנה, משרד החינוך התייחס אליו ואני, לא מקובל עליי שכל משרד עושה את העבודה ולא מתייחס למה שצריך משרד אחר לעשות. לא לחינם טלב בא ואמר ועדה בין משרדית, אבל אין זמן לוועדות, אנחנו אחרי זה.

אני לא נותן לך, סלח לי, אני תקיף ואומר לך את זה בצורה הכי תקיפה, אני רוצה ממך תוך 30 יום, מהשר, תוך 30 יום, תכנית מעשית, איך הוא הולך להתמודד עם כל החסמים. אני לא מוכן לקבל שהפתרון הוא במסגרת שיווק או חסם בירוקרטי כזה או אחר. אם יש חסם בירוקרטי שיכנס את הממשלה ויעביר שינוי חקיקה. אנחנו פה מכנסים את הממשלה לכל מיני החלטות ממשלה הזויות שלא מועילות לכלום, מבזבזים ומכלים עליהם זמנים ופה אנחנו מתמודדים עם תופעה כבר כמעט שנתיים, שנתיים שאנחנו יודעים עליה, התופעה כבר קיימת שנים רבות. אז אני מבקש תוך 30 יום תכנית מפורטת של המשרד באישור השר.

דבר שני, אני מבקש ממשרד החינוך רשימה של כל בעלי התפקידים, כולל משרד התחבורה, כולל ראשי רשויות התכנון ומי שנוגע בדבר, גם ראשי המועצות האזוריות, כל הרשימה הזו, לישיבה מתכללת. תהיה פה ישיבה. אני רוצה לשמוע דברים ברורים, מכל צד ומכל בעל תפקיד, אצלי, כאן. אנחנו לא נרפה, הנה, אני אומר לכם. שמואלי, עם כל הכבוד לאידיאולוגיה, להסדרה, לא תהיה הסדרה, מה לעשות? אני רוצה הסדרה, אבל הגופים הפוליטיים לא יתנו לכם הסדרה, הם ימשכו את זה. הילדים צריכים לחיות. המדינה צריכה להתקיים.

זו פצצת זמן חברתית. לאן אנחנו שולחים אותם? מה אנחנו גוזרים על אותם ילדים? הרי אלה פערים ביסודי וגם אם יילכו לבית ספר יסודי, הפערים ביסודי שייגררו אחריהם עד לסוף ימי חייהם. אנחנו עוד לא מטפלים בתוצאות העבר ומייצרים תופעות חברתיות חדשות. אני, עם כל הכבוד, אני מכיר את המנגינה של מנהלת המחוז והייתי סלחן ולא כתבתי מה שרציתי לכתוב בסיור הקודם, אבל נגמר, תחשבו מחוץ לקופסה. לא מעניינת אותי תכניות ההסדרה, תנו לי תכנית אופרטיבית, יחד, עד לישיבה הבאה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:53.