הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 141

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017), שעה 11:00

מסרים סמויים בתוכניות טלויזיה לפעוטות ולילדים בגיל הרך

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורה גולדהירש - מדריכה ארצית לטיפול בפרט ובאוכלוסיות מיוחדות, משרד החינוך

חוה מונדרוביץ - ראש אגף רישוי עסקים, משרד הפנים

יפעת בן חי שגב - יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין

טלי תאני הררי - חוקרת התנהגות צרכנים ופרסום לצעירים

קרן צור איל - מרצה על פרסום

מתן אהרוני - מרצה על פרסום וקולנוע

לילי הלפרין - מרצה על התמודדות עם תופעות אלימות וגזענות בחברה הישראלית

קרן איוס - יו"ר "חיבה" - האיגוד הארצי לגני ילדים פרטיים

לירון לנקרי - מנהלת משרד, "חיבה" - האיגוד הארצי לגני ילדים פרטיים

זיו מאור - מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

רינה כהן - יו"ר המועצה הציבורית להורים

עדי חן - יו"ר ועדת זכויות הילד, לשכת עורכי הדין

חאלד דגש - ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

טל אלוביץ' - שדלן/ית (פוליסי בע"מ) אינו מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוח שנושא הישיבה נוגע אליו באופן ישיר: קשת)

תמי ברנע

ר.ל., חבר תרגומים

מסרים סמויים בתוכניות טלוויזיה לפעוטות ולילדים בגיל הרך

אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא מסרים סמויים בתכניות טלוויזיה לפעוטות ולילדים בגיל הרך. הדיון הזה הוא למעשה דיון המשך למספר דיונים שקיימנו בעבר בנוגע לתכנים שמשודרים בתכניות ילדים. משם הגענו גם לסיווג התכניות והתאמה לגילאים נוכח המציאות שמשתנה. האם הגילאים שהוגדרו כמתאימים לאותן תכניות מתאימים גם היום? האם הסיווג לשלוש רמות גיל הוא נכון או שצריך להרחיב את זה לארבע רמות גיל? קראתי, כמובן, את ההמלצות שלכם ואני לגמרי מסכימה, יכולה לחתום על כל מילה שנכתבה שם.

אם כך, גבירתי יושבת הראש, כדאי לפנות לשר התקשורת ולהצביע על הדחיפות של הנושא.

בהחלט.

אני יודעת שזה נמצא כרגע על שולחנה של הרשות השנייה מפני שבעצם תקנות סיווג וסינון חלות על כל המדיה בישראל ולא רק על הגזרה שלנו, אבל יש דחיפות אקוטית ממש בעדכון התקנות וזה מאוד יסייע עם תהיה פנייה של הוועדה.

תהיה בהחלט, כחלק מן ההמלצות. אנחנו כמובן נוציא פנייה מהוועדה גם לשר התקשורת הנוכחי ומאידך אנחנו גם נקדם את זה באמצעות פגישות עבודה. אין שאלה שיש כאן דחיפות, זה גם נושא שאנחנו העלינו אותו כבר בשנה שחלפה וככל שעובר הזמן זה רק הופך להיות דחוף יותר ויותר. מה גם שהדברים ממשיכים להשתנות והם דינמיים, כך שאנחנו בהחלט צריכים להיקרא לזה בצו השעה.

אני ביקשתי במסגרת מחקרי הכנסת לקיים מחקר מעמיק שיבחן את התכנים והמסרים שמועברים בתכניות ילדים. לנו הם הרבה פעמים נראים מאוד מאוד תמימים, אבל אולי מי שמגיע מעולם החינוך, או עם עין קצת יותר מעמיקה, אנחנו מזהים שיש הרבה דברים שעל פניו הם תמימים, אבל מתחת לפני השטח יש בהם מסרים סמויים שעוברים לילדים שלנו והם בהחלט לא המסרים שהיינו רוצים להעביר להם. גם בהקשרים מיניים, גם בהקשרים של דימוי גוף, גם בהקשרים מגדריים, חברתיים וכו'. יש דברים שהם מאוד מאוד בולטים ככל ששמים לב אליהם.

הכי חמור בעיניי זה שהמסרים הסמויים הם לרוב לא משהו שהילדים יכולים להתנגד לו והם סופגים אותם בצורה שהיא בלתי מבוקרת. אנחנו חיכינו לחוקרות שמסיימות את המחקר מטעם הכנסת, חוקרות וחוקר, נכון? מתן גם איתנו כאן ואתם תציגו את המסגרת של המחקר, בעיקר את המתודולוגיה ואם יהיו דברים שנרצה להתייחס להוסיף או לפתוח לדיון אז אנחנו נעשה את זה. אחר כך נשמע את המועצה לשידורי כבלים ולוויין כי הם בהחלט הפכו לשותפים. הם היו מלכתחילה שותפים טבעיים, אבל גם בצעדים שהם קיימו באופן עצמאי בתקופה האחרונה הם הפכו להיות יותר שותפים שלנו גם למהלך הזה. מי מכם רוצה להתחיל? ד"ר טלי תאני הררי, בבקשה.

שלום, אנחנו ממש מתנצלים על העיכוב ואנחנו מודים על ההזדמנות לקחת חלק בפעילות של הוועדה ובעיקר במחקר החשוב הזה, בעינינו. כיוון שהמחקר התחיל רק בינואר אנחנו נציג פה את השלב שבו אנחנו נמצאים, את המתודולוגיה, את הכיוון המחקרי שלנו, את הרציונל המחקרי. לקראת סוף המושב הזה של הכנסת אנחנו נתכנס שוב ונציג את הממצאים של המחקר.

רק כדי להכניס את המחקר שלנו לקונטקסט אז מה שאנחנו יודעים להגיד הוא שהטלוויזיה היא עדיין מוקד מאוד מאוד חשוב בעולם של הילדים, מה שכמובן הופך את הניתוח של התכנים שאליהם הילדים חשופים למאוד אקוטי וחשוב. הטלוויזיה בכלל והדמויות הטלוויזיוניות בפרט מהוות סוכנים חברתיים מאוד מאוד חשובים ובעצם זו הסיבה למחקר הזה. אנחנו עורכים את המחקר הזה תוך שימוש בשיטת מחקר איכותנית שהיא ייחודית. נעשו הרבה מחקרים בעולם, מעט בארץ, רובם בגישה כמותנית שהיא טובה אבל כדי להיכנס לעומק וכפי שאת קראת לזה, למצוא מסרים גלויים וסמויים, אנחנו נוקטים בשיטה שהיא איכותנית ומנסים להציף על פני השטח דברים שאולי בשיטה כמותית פחות אפשר - - -

אנחנו נדרשים פה לניתוח תוכן בצורה יותר מעמיקה.

בדיוק, אז הרקע המחקרי למחקר שלנו ובעיקר לנושאים שאנחנו חוקרים כבר, זה הנושא של ייצוגים מגדריים. זה כבר נחקר בעולם במספר מחקרים ולרוב מוצאים שבנים מיוצגים כחזקים ופעילים ואקטיביים לעומת הבנות, שהן הרבה יותר פסיביות ובהקשרים ביתיים, בהקשרים של תפקידים יותר מסורתיים, אבל יש מעט מקרים שבהם יש את הנושא של girl power. זאת אומרת, כן מתחילים לראות איזשהם ייצוגים קצת שונים של בנות בתקשורת. הנושא של ייצוגים אתניים גם מעניין אותנו במחקר שלנו ואנחנו כן מסתכלים על סטריאוטיפים אל מול רב תרבותיות ומגוון. בעולם רואים שיש ניסיון בשנים האחרונות כן להביא מגוון של דמויות אבל תוך שימוש בסטריאוטיפים. זאת אומרת, עדיין נוקטים בגישה מאוד שמרנית. ספורט ובריאות, האלמנטים האלה נכנסו בצורה הרבה יותר משמעותית לתכניות בעולם, זה עוד דבר שאנחנו נבדוק אצלנו באופן יותר - - -

אם אני מתייחסת רגע לייצוגים המגדריים ואגב, הסיפור של girl power הוא לא חדש, מכירים את זה מוונדר וומן וכל האחרים, העניין הוא שזה תמיד משהו שהוא מאוד ייחודי לאשה מסוימת, אבל חשוב לראות, כשמציגים את הנשים בסך הכול, בסביבות הטבעיות ולא באותה דמות חריגה, איך זה מופיע שם. אני יודעת את התשובה, אבל שווה להגדיר את זה מדעית. מאוד חשוב לי, אנחנו רואים פה התייחסות למחקרים מ-2007 ובחלק מהמקרים גם לפני כן, זה חשוב ונכון ויכול לעזור לנו באיזושהי ראייה של תהליכים שקורים. מאוד יהיה חשוב לי לראות שינויים בדמויות, איך הן הוצגו פעם ואיך הן מוצגות היום, מודל היופי פעם ומודל היופי היום, להראות איך חברתית אנחנו בונים את זה.

זו הסיבה לרקע המחקרי, כדי להכניס את זה לקונטקסט של המחקר שלנו. בהקשר של מסרים וערכים שהם עוד נושא שחשוב במחקר שלנו, אנחנו רואים מסרים כמו חברות, שיתוף פעולה, קבלת האחר ואנחנו רואים, גם כשעשו מחקרים שבדקו את ההפקה, את בעלי התפקידים השונים בתוך תכניות הילדים, אנחנו רואים שהנושאים האלה חשובים להם, שוויון, מגדר, גיוון וכיוצא בזה. אנחנו נראה איך זה בא לידי ביטוי גם בתכניות שהילדים שלנו היום צופים בהן.

אם זה בא לידי ביטוי.

כמובן. בהקשר של מחקרים בישראל יש מעט מאוד מחקרים על תכנים לילדים בישראל. בהקשר של אלימות, אמרת 2007 אז זה מחזיר אותנו עוד יותר אחורה ומראה שיש לא מעט אלימות בתכניות טלוויזיה, אגב, פחות מאשר בתכניות המיובאות. זה מה שמצא המחקר של תדהר . ייצוגי מגדר ומשפחה, עוד פעם, בהקשר של זה שבנים מופיעים יותר מבנות, משפחה כמעט ולא מיוצגת. אלה הדברים העיקריים שעולים מהמחקר הזה. במסרים חינוכיים לא היה ניתוח תוכן אלא יותר הקשר של שיח, שזה מוביל לשיח של הילדים, המסרים האלה שנחשפים אליהם בטלוויזיה. זה כך מאוד בגדול.

כתוצאה מהרקע הזה ובעיקר לאור הצרכים של הוועדה, הגדרנו שלושה תחומים שבתוכם יש הרבה מאוד תתי תחומים שאותם אנחנו בודקים במחקר הזה. התחום הראשון, לא בחשיבות כי כל התחומים הם חשובים, הוא מסרים חברתיים, כשאנחנו מתייחסים לנורמות, לערכים, להתנהגויות, גם פרו חברתיות וגם אנטי חברתיות, יחסים עם האחר. יש פה הרבה מאוד דברים שאנחנו בודקים, מסרים מגדריים, התפקידים והקשרים הבינאישיים, הנושא של מיניות, החפצה וגם פה הרשימה היא רק חלקית. הנושא של דימוי גוף, שהוא מאוד מאוד חשוב, אנחנו יודעים את החשיבות שלו. הנושא של דימוי הגוף של הילדים, אנחנו יודעים את הקשר בין הדברים וזה לראות את ייצוגי הגוף והאידיאלים, כמו שאמרת קודם, של הדמויות שמופיעות.

את כל זה, בסופו של דבר, אנחנו נכניס לקונטקסט של הגיל. כל ערוץ מגדיר גילאים שאליהם הוא פונה בצורה די ברורה. אנחנו נרצה לראות האם התכנים האלה מתאימים לאותה קבוצת גיל. זו השאלה הכי מעניינת בסופו של דבר וזה בסופו של דבר יהיה התוצר של המחקר. קצת על השיטה של המחקר, ד"ר קרן צור אייל.

עברנו על כל הערוצים שמוצעים לילדים ולבני נוער בישראל, בחרנו את הערוצים שפונים אל הגיל הרך, מה שמוגדר לפני בית ספר. יש לנו שני ערוצים שפונים לקטנטנים ממש, מכמה חודשים ועד סביבות גיל שנתיים, שזה בייבי ולולי, מרבית הערוצים האחרים מוגדרים פחות או יותר לגילאים של טרום בית הספר, שנתיים שלוש עד גיל שש, שבע, שמונה פחות או יותר. אלה הערוצים שאנחנו מנתחים. בחרנו שמונה שעות שידור מתוך הערוצים הללו, כאשר הצגנו גם את שעות אחר הצהרים, בין ארבע לשבע וגם את שבת בבוקר, בין שמונה לעשר, שהן שעות שילדים צופים בהן הרבה. בסך הכול 64 שעות שידור. זה הרבה מאוד תכנים, לא מתייחסים רק לתכניות אלא גם לקטעי המעבר. הילדים בגילאים שנתיים שלוש בוודאי לא מבחינים בין קטעי המעבר לבין תכנים, אז אנחנו מסתכלים על כל המכלול של התכנים שמועבר להם, כולל השירים והפרומואים והתכנים שמופיעים בדרך.

זה המדגם שלנו בסך הכול. דָגַמנו לאורך כל חודש ינואר, לכל אורך החודש. אנחנו דגמנו באופן אקראי מערוצי הטלוויזיה את הייצוג של השעות ואלו השעות שאנחנו מנתחים במחקר שלנו. יש פה שמונה ערוצי טלוויזיה שמיוצגים.

כמו שכבר נאמר פה, כדי לבחון מסרים סמויים ומסרים גלויים, שיטת המחקר המתאימה היא מחקר איכותני. מחקר איכותני, יש איתו בעיה אחת שדיברנו עליה, שבדרך כלל מחקר איכותני עוסק במקרי בוחן מאוד מצומצמים ואנחנו פה בחרנו, במיוחד כדי לבחון, קורפוס מאוד גדול של תכנים, מדגם די גדול.

אנחנו נשתמש בשלוש שיטות מחקר איכותניות. השיטה הראשונה שתעזור לנו שבעצם נוצרה כדי להתגבר על המון נתונים ולבחון אותם איכותנית זו שיטה שנקראת תיאוריה מוגנת בנתונים. זו שיטה שהתחילה מאנתרופולוגיה, היא נקראה תיאוריה מוגנת בשדה והמירו אותה חוקרים איכותניים שרצו להתעסק בתוכן עצמו והפכו אותה לשיטה שנקראת תיאוריה מוגנת בנתונים.

השיטה הזו פועלת בשלושה שלבים. השלב הראשון זה שלב שבו מסתכלים בכל התכנים ומנסים למצוא קטגוריות. קטגוריות הן בעצם כותרות או תמות או נושאים שעולים מתוך התכנים. בהתחלה, מה שעושים הוא שמייצרים איזה ענן של קטגוריות. הרעיון של השיטה הזו הוא שאם יש דפוסים חוזרים, דברים שחוזרים על עצמם, כנראה שיש בהם משהו משמעותי ואלו קטגוריות. בהתחלה אנחנו עושים ענן של קטגוריות ומנסים לראות מה קורה בתכנים.

השלב השני אחרי הקטגוריות האלה זה כבר שלב שבו צריך לסדר את הקטגוריות. הסידור של הקטגוריות הוא סידור, מה שמנסים לייצר זה ממש תרשים זרימה. תרשים זרימה שבו יש קטגוריות על, קטגוריות גרעין, קטגוריות משניות ומה שמתלווה אליהן. את כל זה עושים אחרי שכל פעם בתהליך הזה מזככים תבחינים, רואים מה מתאים ומה לא מתאים, מעצבים את הקטגוריות בצורה קצת יותר נכונה, קטגוריות שהן קשורות אחת לשנייה, מצמצמים אותן והופכים אותן, כך מזככים אותן לתרשים זרימה.

השלב השלישי, כאמור, הוא השלב שבו מציגים היררכיה בין קטגוריות ומוצאים קטיגוריית גרעין. קטיגוריית גרעין אחת או יותר זו קטגוריה היא בראש ההיררכיה. היא מתחילה משם. כל תרשים הזרימה מתחיל משם. זה הדבר המרכזי, אחריו מתלוות שאר הקטגוריות.

אחרי שיש לנו תרשים זרימה כזה אנחנו צריכים לבחון מה קורה שם בפועל. יש לנו לכל קטגוריה הרבה דוגמאות ולדוגמאות אנחנו משתמשים בשתי שיטות מחקר איכותניות נוספות, זה ניתוח סמיוטי וניתוח דה קונסטרוקטיבי ביקורתי, שנקרא גם ניתוח קולנועי. לגבי השיטות האלו, ניתוח סמיוטי זה ניתוח שמחפש את הסימנים, בוחן את הסימנים, את המשמעות שלהם, את המסר הלשוני ובוחן את המיתוס. מיתוס זה בעצם האידיאולוגיה והערכים שמאחורי כל סימן ומה שמשתמע.

רק מסר לשוני? לא.

לא. מסר לשוני וסימנים, כלומר, כל דבר חזותי ולזה, בגלל שיש פה עוד בעיה אחת, נוספה עוד שיטה שזה הניתוח הקולנועי, הניתוח הקולנועי מוסיף לניתוח הסמיוטי בזה שהוא בוחן גם את הסיפור עצמו. הוא בוחן את הסיפור, הוא בוחן את המבע הקולנועי, הוא בוחן את ההקשרים, את הקונטקסט ואת האינטר-טקסט, כלומר, עם מה הטקסט מתכתב, זה אחרי זה בדוגמאות שאנחנו בוחנים.

אני אקפוץ שנייה כדי להוריד את זה לשפה הפחות מחקרית. מה שזה מאפשר לנו בסופו של דבר זה מצד אחד לדעת כמותית, יש לנו ניתוח כמותי מצומצם, אנחנו יכולים לספור כמה גברים, כמה נשים, ילדות ובנים מופיעים על המסך וגם להבין את המשמעות של זה. מה זה בעצם אומר, מה המסרים שזה שולח, על כוח נשי, על העצמה, על התפקידים של נשים וגברים, על מבני גוף, רואים הרבה דמויות רזות, למשל, מהי המשמעות של זה, איזה מסר זה שולח לילדים.

אבל חשוב שזה יתכתב אחד עם השני ושזה יבוא ביחד. אני מכירה את זה מהשדה, בסוף אי אפשר להתעלם מזה שכמעט כל מחקר היום שרוצה להעמיק נוגע גם באיכותני וגם בכמותי, הם תומכים אחד בשני במקומות שבהם אנחנו צריכים להוכיח משהו. לי חשוב, כשאנחנו נקבל את התוצאות הסופיות, לראות את שניהם. כלומר לא רק את הפרשנות אלא לראות מהיכן זה צמח.

בוודאי. מאיפה זה מגיע, על מה זה מבוסס, מהיכן המסקנות.

לכן חשוב לנו להוסיף גם את הניתוח הכמותי, בדיוק כדי לעשות את המיפוי הזה, גם כמותי וגם איכותי. מה שאנחנו רוצים לעשות זה להציג לכם בפועל איך מתנהלת השיטה הזו.

רק קודם כל לפני כן, משהו נוסף על החזותי. בגלל שיש פה המון חומרים יש לנו חמישה עוזרי מחקר. אנחנו יושבים פעם בשבוע, הם מקבלים את כל התכנים של אותו שבוע, את 'שיעורי הבית', הם מנתחים אותם, בעצם הם מייצרים את הקטגוריות. אנחנו יושבים, מקודדים את זה גם כמותית וגם איכותית, אנחנו יושבים ביחד ועוברים על הקטגוריות, עוברים על הענן הזה, מנסים לסדר, מנסים לזכך, ובעצם דנים בכל מה שקורה. אנחנו רוצים גם לתת לכם הדגמה.

יהיה טסטינג של מה שהם עושים?

בוודאי.

כל הזמן נעשה.

הרי אנחנו יודעים שהרבה מאוד פעמים זה סובייקטיבי, זאת אומרת מי מתבונן ואיך מתבונן ומאיזה עולם שלו הוא מתבונן.

אני אתייחס לזה, אני שכחתי לומר. אנחנו חילקנו את המדגם, 64 שעות הן המון זמן לקודד, חילקנו אותו בין כל המקודדים, אבל יש מתוך זה קבוצה של תכניות ושעות שידור שכל המקודדים מקודדים ואנחנו יכולנו להשוות ביניהם ולראות שהם מסכימים. זה בנוי בתוך שיטת המחקר שלנו וזה קורה לכל אורך התהליך. זאת אומרת לא לאבד מישהו בדרך שפתאום לא מסכים או מקודד בצורה שונה.

אנחנו רוצים להציג לכם דוגמה. בחרנו בתוכן שלא מהמדגם שלנו בכוונה, כי אם בחרנו משהו אחד ולא בחרנו אחר יכולים לשאול את זה, אז בחרנו משהו שהוא קלסיקה, זה בעצם סרט דיסני לילדים שנקרא 'לשיר', את הטריילר, רק את הטריילר, אני רוצה שדרך הטריילר אתם תראו איך אנחנו מבצעים את המחקר.

ראיתי את כל הסרט. יש שם שירים פנטסטיים. הרבה פעמים לאורך הסרט חשבתי אם זה לילדים או למבוגרים או בשביל שכשההורים באים איתם, הרי אני נכנסת לכל הסרטים - - -

אגב, זו נקודה מאוד חשובה.

אני יודעת, צריך להיכנס לפסטיגל כדי להבין שמכוונים את זה - - -

זה חשוב כי ככל שטקסט מתכתב עם יותר טקסטים שמבוגרים מכירים יש יותר סיכוי שהם יילכו ויצפו עם הילדים בתכנים האלה ואז הסיכוי שהם יתווכו את זה קצת עולה.

אתם מסתכלים על הטריילר הזה וצריך להסתכל עליו כמה פעמים בשביל לנתח את זה, אבל אנחנו רואים שיש פה כמה קטגוריות ואם קטגוריות זו מלה קשה אז אפשר לכנות את זה כותרות שאפשר לקחת מטריילר כזה קטן. אנחנו כמובן עובדים עם מדגמים הרבה יותר גדולים ועם הרבה יותר חומרים, אבל גם פה אנחנו מסתכלים וזה מתכתב גם עם המדגם שלנו. זה ענן שיצרנו, ישבנו עם עוזרי המחקר שלנו וגם אנחנו בעצמנו עלינו על זה ודבר ראשון כשאנחנו מסתכלים אנחנו אומרים שיש פה כמה דברים מרכזיים. הראשון הוא הרב תרבותיות. ראינו שיש פה שונות, אבל גם יש פה משהו שווה. כלומר יש חבורה של אנשים שרוצים להצליח, רוצים להגשים את עצמם, רוצים להצליח להיות בתכנית ריאליטי והכל מתחיל מכסף. כלומר, יש איזו בעיה כספית, יש איזה צורך בפתרון ואנחנו רואים שיש חבורה, בטריילר הזה ראינו חבורה של חיות שמייצגות אנשים שונים, רב תרבותיות, יש לנו פה שור וחזירה ומגוון רחב של דמויות נוספות, זו בעצם הקטגוריה של רב תרבותיות שצריך לבחון אותה דרך הכותרת, אבל צריך לבחון מה קורה פה. האם הם שווים? האם הם שונים? איך הם מוצגים בפועל?

נושא נוסף הוא הישגיות. זו קטגוריה מרכזית שבעצם כולם רוצים, יש פה תחרות ויש פה את המטרה להיות הישגי. חלק מהתחרות וההישגיות, הנה אתם רואים שאחרי כן, כשעושים את הזיקוק של התבחינים, רואים שתחרות והישגיות די מתקשרות אחת לשנייה ואז אנחנו לאט לאט מזככים ומעצבים את זה יותר. יש פה עניין של חברות, אתם ראיתם שיש פה עניין של קולקטיב. אם זו משפחתיות אז יש פה משפחה ואם חברות אז אלה חברים שמתאגדים ביחד או תומכים אחד בשני. יש פה עניין של מגדר, מאוד מאוד חזק. הנושא המגדרי קשור כמובן למבנה גוף. אנחנו ראינו פה חזירונת שרוקדת עם מבנה גוף מסוים, ראינו ארנבות שרוקדות - - -

צריך לראות את הסרט בשביל להבין שזה לא מאוד מובן מאליו ויש תהליך שהיא עוברת עד שמקבלים אותה. כשהם בהתחלה באים לתחרות, לאודישנים, אז אתה רואה שעוד לפני שהם פותחים את הפה הוא כבר מחליט מי יכול להתאים ומי לא רק לפי איך שהם נראים ויש שם סיפור אמיתי.

זה בדיוק מה שאמרנו אחרי זה. הניתוח הקולנועי הזה, קונסטרוקטיבי ביקורתי, בדיוק יחפש את זה, את ההקשר, את ההמשך, את תהליך הסיפור ואת ההתפתחות. זו ממש ההתחלה, כך אנחנו מתחילים, מעיצוב קטגוריות של כל כך הרבה תכנים ואז אנחנו בדיוק מתייחסים לכל דבר, כמו מבנה גוף וכמו הישגיות. אולי יש פה את העניין של השוויון כי לכאורה כולם שווים, זו תחרות שבה כולם שווים, כולם מתחילים מאותה נקודת מוצא, אבל מי ששר הכי טוב ועושה את ההצגה הכי טובה הוא זה שמוצלח. האם זה באמת שוויון? אילו ערכים יש פה שמשתמעים מאחורי הדברים האלה?

המגדר ומשפחה שם, בגלל זה אמרתי שכדאי שתראו גם את התכנים, לפחות חלק מהתכנים שרואים עוזרי המחקר.

אנחנו רואים את התכנים.

מתן בכלל שולט בחומר.

יש שם סיפור של מגדר ומשפחה.

כמובן.

בוודאי.

את זה גם ראינו בטריילר.

יש גם את המשפחה של הגורילה והאבא שלו, והאכזבה של ההורים.

יש פה גם אלימות כי הם פושעים אז נכנסת פה גם אלימות וגם לגבי אלימות זה נשמע קטגוריה גדולה או איזו כותרת גדולה, אבל באלימות צריך לבחון אילו סוגים של אלימות, מה המטרה של אלימות, כי כן, הוא פושע, אבל האם הוא רצה להיות פושע או שהוא רוצה להשתנות, מה עם אבא שלו, ושוב, זה קשור לאלימות ומשפחה ביחד, אלה הקשרים שבין הקטגוריות.

אנחנו עושים תהליך כזה על כל תוכן בנפרד. עולות המון המון קטגוריות. מתווספים המון המון תכנים וקטגוריות ואתם יכולים לראות שיש קטגוריות שקופצות יותר גבוה כמו חברות ובִּדְיוֹן, שפתאום רואים שהם מקבלים המון דגש. מתן ידבר על זה עוד רגע. אנחנו רואים עוד הרבה דברים אחרים כמו למשל, הדגמה של טכנולוגיה, משהו שלא נבחן במחקרים קודמים והוא מאוד עדכני.

נחנו מכירים גם את האמנה לתכניות ילדים וגם את הצורך להתאים לעולם של הילדים, לעולם המודרני. הטכנולוגיה היא מאוד מרכזית בתכנים האלה, איך משתמשים בטכנולוגיה, איך טכנולוגיה נכנסת לתוך יחסי משפחה, האם משתמשים בזה ביחד עם ההורים, ביחד עם הסבים והסבתות. אנחנו רואים את הדברים האלה, אנחנו בוחנים אותם, מהי המשמעות של הטכנולוגיה, איך היא יכולה לשרת אותנו? זה מתקשר לרעיונות כמו יזמות למשל, שעולים הרבה מתוך התכנים האלה, שדווקא לתת לילדים רעיונות איך לעשות דברים יצירתיים.

הסיפור של משחקי מלים הוא מאוד מאוד מעניין ולנו הוא מאוד חשוב מבחינת השימוש בשפה והשימוש בשפה העברית, באיזו שפה משתמשים ואיך מלמדים את הילדים לשחק עם השפה. לדבר בצורה יפה ולחשוב בצורה יצירתית. אנחנו רואים את זה בהרבה מאוד תכניות שעולים בהן הרבה משחקי מלים ורעיונות לילדים.

יחסי ילדים מבוגרים, בעיקר יחסים עם הורים, האם ההורים בכלל בתכנים, יש תכנים שנראה בהם שהילדים נראים כאילו הם גדלים בעולם לבד, אין בכלל הורים בעולם הזה, לעומת זאת יש תכנים שבהם ההורים מהווים איזושהי מסגרת שמאפשרת לילדים לצאת לעולם הדמיון ולחזור בביטחון למשפחה. יש תכנים רבים, שאת זה אנחנו רואים ואני מגלה קצת מן הממצאים, שההורים למעשה קצת מתיילדים בעצמם ומתנהגים כמו ילדים. כשאנחנו חושבים על העולם של היום עם הנושא של סמכות הורית והמקום של ההורים אז אנחנו בודקים גם הנושאים האלה, זה מאוד מאוד חשוב.

מספיק לראות פרסומות.

גם פרסומות וגם פרומואים. מה באמת התפקיד של ההורים והאם הם מייצגים סמכות כלשהי? אחר כך לקשר את זה לעולם של הילדים. הנושא של מבנה גוף הוא מאוד מאוד משמעותי. מה אנחנו רואים, האם אנחנו רואים מגוון של מבני גוף ואילו הקשרים נקשרים למבני הגוף האלה, כמו הצלחה, כמו אטרקטיביות, כמו פופולריות וכו'. אלה כמה מהנושאים שעולים ואנחנו רואים אותם. כמובן שאנחנו נדגים אותם על דוגמאות שעולות מן המחקר עצמו.

אנחנו עכשיו כבר בעיצומו של המחקר. מאוד חששנו להציג לכם ממצאים כי המתודולוגיה לא מאפשרת את זה, כי זה תהליך, וכפי שאתם ראיתם, תהליך די מורכב. אנחנו בתהליך הזה, אבל מה שאנחנו כבר רואים והוא עדיין לא ממצא סופי, שאם אנחנו מחפשים קטגוריות גרעין מרכזיות אז אנחנו רואים שברוב התכניות הנושא של חברות, של קולקטיב, של השתייכות, הוא נושא מאוד מרכזי. איתו מתחילות התכניות. תכניות לגלאים 0-6, עם זה הן מתחילות. זו חבורה של ילדים, זו חבורה וזו השתייכות, זה קולקטיב מסוים ומתוך זה הילדים יוצאים לעולם של בִּדְיוֹן. יש בעיה, יש מתח, יש קונפליקט, הם יוצאים אל העולם הבדיוני ובעולם הבדיוני הזה הם מטפלים בקונפליקט, שזה בדיוק השלב הבא בתהליך.

זו הקטגוריה המרכזית הבאה – הקונפליקט והשאלה מה קורה אחריו. הקונפליקט, מתלווים אליו עניינים של רגשות, של אלימות, של התמודדות עם בעיות ועוד היבטים נוספים עם שאר הקטגוריות הנוספות שאנחנו לוקחים.

ואז כמובן נסתכל, אך זה מתאים לגילאים שאליהם אנחנו פונים. כלומר עולם הדמיון הוא מאוד משמעותי בגילאים הצעירים וחשוב להציג את זה. האם הוא מוצג בדרך שמתאימה לגיל הרך, האם הילדים יכולים להבין, האם זה סיפור שהם יכולים להכיל אותו, גם מבחינת היקף המסרים שמועברים בזמן המאוד קצר של תכניות וכו'. אנחנו נגיע עם התיאוריות ועם מחקרים קודמים ונחשוב בצורה הזו, המקיפה.

מאה אחוז. יופי. קודם כל תודה רבה, בהצלחה רבה. אנחנו מקווים להצלחתכם בעניין הזה. אני רק אומרת לוועדה, הצפי הוא יולי, שאז אנחנו נציג כאן את הממצאים הסופיים. נוכל לדון בהם בהרחבה. הם אמורים להיות כלי. הרי המטרה היא לא המחקר, המחקר אמור להיות כלי איתו אנחנו רוצים להֲבנות, בסופו של דבר, את כל הסיפור הזה שנקרא תכניות לגיל הרך.

אני אעביר ברשותכם את רשות הדיבור לד"ר יפעת בן חי שגב. אשמח לשמוע שאתם תדווחו לוועדה. אני קראתי את החומרים אתמול. אני קיבלתי מכם את המכתב על "שמש". זה הדבר הראשון שהתרעתי עליו כל הזמן מאז שהגעתי לכנסת, עוד כשהיינו באולם הגדול ואמרתי, "שמש", איך הוא הגיע מפריים טיים לערוץ הילדים, לא פחות ולא יותר, אז אני שמחה שאולי באיחור, אבל עדיף כך, עוררנו והבנו שזה לא מתאים שם.

אשמח לקבל מכם דיווח ואחר כך נשמע את משרד החינוך, כי בסוף בסוף, כל מה שנעשה כאן, אם לא נלווה את זה בתהליך חינוכי בסיסי, גם לילדים וגם להורים, כי הורים בסופו של דבר צריכים לתווך את זה, אז זה שאנחנו נכתוב לאיזה גיל מתאימה התכנית, אבל הורים לא יידעו להכווין ולאפשר או לא לאפשר את הצפייה בתכניות האלו, אז אנחנו נפספס כאן ובענק. בבקשה, יפעת.

תודה. קודם כל אני באמת רוצה לברך על היוזמה. אכן, גם למיטב ידיעתי אין מחקר עדכני שבוחן בצורה ביקורתית את הרפרזנטציות של תחומים מאוד חשובים בשידורי ילדים. הייתי שמחה מאוד אם השלב הבא יעלה בגיל, לקטגוריה של הגיל שבין שש - - -

יהיה לי עוד מחקר. הממ"מ חייבים לי אחד.

כי יש מקום גם לזה. אני אתחיל דווקא עם הדוגמה של "שמש", שהיא לגמרי לא מובנת מאליה, למרות שאני משערת שלכל היושבים סביב השולחן הזה אין בכלל שֵמֶץ שִמצוֹ של ספק שלתכנית כמו "שמש" אין מקום בערוץ הילדים. אני, אגב, גם ציינתי שאני בספק אם היה לה בכלל מקום בערוץbroad cast בשעתו, אבל זו כבר לא הצרה שלי, אלו הצרות של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

תראו, כל מה שעשיתי עם "שמש" הוא בחוסר סמכות, אני חייבת לומר לשולחן הזה. לנו, כרגולטור, אין סמכות לקבוע programming, כי אין לנו סמכות לומר מה ישודר ומה לא ישודר. אני חיכיתי מהיום הראשון לאיזושהי שעת כושר שתיתן לי הזדמנות בכל זאת להשפיע וליישם את המדיניות של המועצה שאני עומדת בראשה וההזדמנות הזו סוף סוף נקרתה לדרכי כאשר התכנית הזו עמדה למכירה, הוצאה למכירה לערוצים וכל מה שיכולתי זה לפנות אליהם ולהגיד, "תראו, אני ממש ממליצה לא", אבל תכלס, אני רוצה שתדעו, שאם הם לא היו מקבלים את ההמלצה שלי לא הייתה שום משמעות להמלצה שלי, הם יכולים היו לשדר אותה. לשמחתי הרַבָּה מאוד הם קיבלו את ההמלצה שלי והתכנית נשארה יתומה ללא רוכשים בתחום ערוצי הילדים.

אבל אני מתחילה מהדוגמה הזו כדי להמחיש שאנחנו כרגולטורים, הולכים על גבול מאוד מאוד דק - - -

של מי הסמכות להחליט מה משודר ומה לא?

זו הסמכות שלהם ובלבד שהם עומדים - - -

זאת אומרת שכל ערוץ סוברני להחליט מה נכון ומתאים לו ומה לא.

דמוקרטיה.

דמוקרטיה, אתה יודע, דמוקרטיה, יש לה גבולות. אתה מזכיר לי את הילדים שלימדתי בעינות ירדן שאמרו, "מה, אבל זה בית ספר דמוקרטי, מותר הכול". מותר הכול כל עוד שאנחנו לא פוגעים באחרים.

חופש הביטוי, חופש העיסוק.

גם חופש הביטוי, יש לו גבול.

לא, תראה, חופש הביטוי עומד אל מול חופש לייצוג שווה והוגן ובלתי מפלה וכו'. בוא, הנושא הזה הוא מאוד מורכב, אבל מבחינה פרקטית אנחנו תמיד, כרגולטורים, הולכים על הגבול הדק שבין הזכות ואפילו החובה לעצב מדיניות, כל אחד ומדיניותו הוא, לבין החופש התרבותי, חופש היצירה וכו', בין היותך רגולטור לבין היותך צנזור. על כל פנים זה מאוד מורכב ומסובך.

אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו, מראשית הדרך כבר חשבנו שהדרך להתמודד עם זה היא אחרת כנראה והיא לא נעוצה במקום של לשים אותנו כ-programmers של ערוץ הילדים וערוצים אחרים, אלא פעלנו בכיוונים דו ראשיים. אחד, כיוון של תמריץ ועידוד ובהיבט הזה פנינו ליישום של אמנה, אמנה לשידורי ילדים ונוער, כאשר רתמנו את כל גופי התקשורת שחתמו על האמנה. אני לא יכולה להגיד שמאז שחתמנו על האמנה הטלוויזיה נקיה וסטרילית , ממש לא, אתם יודעים, בתוך עמי אני יושבת, אבל אני כן יכולה להגיד שיש הרבה יותר תשומת לב וזהירות. מנגד יש גם אכיפה יותר פעילה שלנו. לפני "שמש" היה אירוע עם סדרת טלוויזיה, "שכונה", שביססה את כל העונה הנוכחית שלה על הגרלות ואנחנו חשבנו שיש פה עניין מאוד בעייתי במה שנוגע לילדים מתחת לגיל 18 ואכפנו מאוד בתוקף הסמכות שלנו. באנו איתם בדין ודברים והם ערכו מחדש את פרקי הסדרה. לא היה צריך להוריד, היה צריך לשים דגל אדום ולהניע אותם לפעולה. כלומר, אפשר לייצר שינוי גם אם לא כופים, גם אם אין את הסמכות לזה.

יש לנו את האמנה ובנוסף, אנחנו גם ממש בקרוב ואני ממש שמחה לבשר על זה פה, נצא עם קול קורא לתחרות, במסגרתה אנחנו נבחר את סדרת הטלוויזיה לילדים הטובה של השנה כי אנחנו רוצים לעודד את הטקסטים הטובים, בו בזמן שאנחנו לא מזניחים את האזהרות לטקסטים הפחות מוצלחים. אנחנו נצא בקול קורא, אנחנו נמסד את זה, סוג של "אוסקר" ישראלי לילדים.

מצוין.

זה כבר יקרה בשנה הנוכחית, אני מקווה, בעזרת השם ובעזרת כל הגורמים. אנחנו נשמח אגב להציג את זה ביתר פירוט אם זה מעניין אותך, יפעת, ותרצי להיות שותפה אז בשמחה רבה.

בשמחה רבה.

העניין השני שלצערי הרב לא קורה איתו דבר וחצי דבר הוא מקומו של משרד החינוך, משרד החינוך ומשרדים נוספים. זה מה שאנחנו קוראים לו אוריינות תקשורת ודיברנו על זה לא אחת. תראו, אין דרך ממשית אפקטיבית לייצר סביבה סטרילית. אתם בוחנים פה את הערוצים הלינאריים, נפלא, אבל כולנו יודעים שלילדים מגיל שלוש יש גישה גם לערוצים לא לינאריים, כלומר, ל- VODוספריות תוכן. תסתכלו על סלקום שמשדרת רק על פלטפורמה של VOD, מה אנחנו עושים עם זה? אנחנו יכולים לחסום את הערוצים הללו עם קוד בקרת הורים, אבל אנחנו לא יכולים לחסום שידורים לא לינאריים.

אי אפשר לחסום עד אין קץ. יש משהו שהוא באחריות שלנו ואנחנו נעשה אותו, אבל אנחנו עדיין לא נצליח לסגור הרמטית את הכול ולכן אין שאלה שמשרד החינוך פה הוא משמעותי מאוד.

לכן, יפעת, מה שצריך מאוד לפעול לכיוונוֹ הוא תכנית מסודרת וברורה של אוריינות תקשורת, כדי שלא יהיה מצב שמי שמסיים 12 שנות לימוד במדינת ישראל לא עבר סדנה של אוריינות תקשורת שבה הוא זוכה לצפייה מודרכת וביקורתית, שמציידת אותו באיזשהו ארגז כלים שאנחנו מקווים שבבוא היום גם ישתמש בהם.

אני רוצה להגיד לכם, בכל מדינות המערב זה קיים ואני אומרת את זה באחריות, אני כבר סרקתי אותן אחת אחת. לצערי הרב, אנחנו המדינה היחידה שלא מקיימת תכנית לאומית כזאת. כדי לקיים תכנית שכזו יש צורך במאמץ בין משרדי, זה גם משרד החינוך אבל זה גם משרד התקשורת וגם משרד התרבות וגם המשרד לשוויון חברתי. אני מודה שאני, גם היום יש לי פגישה בנושא הזה, מנסה במאמציי הדלים, להעביר את הקו מנקודה לנקודה. לצערי הרב ללא הצלחה יתרה בינתיים. אני אשמח מאוד שתינתן פה רוח גבית מהוועדה, אבל אני אומרת לכם, זה לא פחות ממחדל שבמדינת ישראל של 2017 אין שום התייחסות שיטתית ומסודרת לאוריינות תקשורת.

זה הכול, ושוב, אני אסיים בכל זאת בברכה, כי כל מה שנעשה הוא מבורך וההשפעה בגילאים האלה, מיותר לציין, היא משמעותית, היא קריטית, היא אקוטית. יודעים את זה החוקרים שבתוכנו. בהצלחה.

אנחנו נשמח לסייע בכל מה שתרצו. גישה לחומרים וכו'.

תודה רבה, יפעת. אנחנו עושים תהליך דומה של מה שתיארת כאן של האמנה וממקום של תמרוץ חיובי, כי ברור לנו שאנחנו לא יכולים לכפות תוכן כזה או אחר, אבל אנחנו כן יכולים לגייס את מי שעושה את זה כדי שבעזרתו נוכל לשנות את המציאות. הרעיון של אוסקר לתכניות ילדים או איזשהו תו של תכניות איכותיות יכול מאוד מאוד לסייע כי בסוף אנחנו יודעים, גם מי שמפיק את התכניות האלו רוצה לזכות באיזושהי הכרה ובסופו של דבר זה גורם גם לחשיפה יותר גדולה. התחרות הזו יכולה בהחלט לסייע לנו. המון תודה.

הערה קטנה, זה מתקשר ל"סיווג-סימון". אני חושבת שזו עוד פלטפורמה לציין תכנים טובים. גם זה קורה בכמה מדינות.

אנחנו בהחלט חושבים על איזשהו לוגו, חשבנו על איזה פרח שכמספר עלי הכותרת שלו כך יהיה הציון, שזה גם יהווה כלי להורים. הורה שמאוד מקפיד אז ארבעה עלים זה טוב, עלה אחד אפשר לדלג ולהמשיך הלאה.

בדיוק, זאת הייתה הצעה העלתה אחרי הדיון לוועדה.

במקום רק להגיד להם במה לא לצפות לתת להם איזושהי הכוונה במה כן לצפות. זה יכול להיות כלי שמאוד מאוד יסייע. אנחנו שלחנו הצעה כזו אחרי הדיון הקודם לוועדה.

יש גם תכנים מאוד טובים שכדאי לעודד את החשיפה אליהם.

דברו בנפרד, אחרת לא שומעים אף אחד.

אגב, העניין זה של הסימון הגרפי או האייקוני, הוא עוד לא שלם, אז אם יש לכם הצעות אנחנו בשמחה נעיין בהן, אנחנו בדיוק עובדים על זה כרגע.

צריך לחשוב על הקריטריונים, זה לא רק הסימון הגרפי.

כן, צריכה להיות ועדה או גוף שיישב ויגדיר את זה.

הקמנו ועדה שיש בה נציגי צבור ונציגים של היוצרים ושל הערוצים וגם של משרד החינוך, אגב. יש לנו כבר מבנה מייצג.

אנחנו נשמח לסייע.

אוקיי, תודה רבה. אורה, משרד החינוך.

אין לי הרבה להגיד. אני מזדהה מאוד עם כל הנאמר כאן. אני גם אשמח להשתתף בוועדה כזו. אני רוצה להגיד דבר בסיסי. כשאנחנו מסתכלים על הגיל הרך, ואני נציגה של הקדם יסודי, לא של כל משרד החינוך כאן, אז לתוך גני הילדים אנחנו מאוד מקפידים שלא ישדרו בטלוויזיה, גם לא כפעולת הפגה, על זה אנחנו מאוד מקפידים.

בחלק של הבית אני רואה את המקום של ההורים ככאלה שיכולים להוביל מהלכים שאנחנו רוצים להוביל אותם, אבל, ואני אומרת את זה במלוא הזהירות, כי אם אנחנו מסתכלים מהן התכניות שההורים צופים, אז אנחנו בשלב שאנחנו מנסים להבהיר להורים כמה חשוב שילדים צעירים לא יהיו חשופים לתכניות שהם רואים. בשמונה בערב יש כבר תכניות שהם צופים בהן והילדים שותפים לפעמים, גם בשעות מאוד מאוחרות, ילדים שלא הולכים לישון כל כך מוקדם. כלומר, אנחנו במקום ששינוי עמדות פה הוא לא רק לגבי מה יראו הילדים הצעירים אלא כל החברה, באיזשהו עידן שאנחנו צריכים, גם כשאנחנו צופים בתכניות משל עצמנו, לשים לעצמנו איזשהם גבולות ולא כל כך שמים. כן יש, אני רוצה להגיד, קבוצה גדולה של הורים, שלא חושפים בכלל ילדים עד גיל מסוים לטלוויזיה ועל זה לאחרונה אנחנו שומעים הרבה.

כבר עדיף להשאיר אותם בעידן התמימות של הגיל הרך, כי ככל שהם גדלים בגיל זה רק הופך להיות יותר נורא.

לגבי הדיון שהתנהל כאן, אנחנו כותבים עכשיו מסמך על שיתוף הורים, שהוא מסמך כללי על שיתוף הורים בתוך מערכת החינוך בגיל הרך וגם בכל הגילאים. אני כבר רואה ואני לוקחת על עצמי להכניס גם את ההיבט הזה של שידורים מותאמים.

מאה אחוז. כן, הרעיון, כשאנחנו מדברים על הורים, הוא שמישהו צריך להדריך אותם ולהכווין אותם. בגיל הרך הם עדיין קהל שבוי, מה שאנחנו לא רואים כל כך בבתי הספר. זאת אומרת, בגן וגם בשלבים המוקדמים היותר, הם עדיין מאוד מעורבים, הם מגיעים גם לערבים שמארגנים הצדדים וכו'. זו הזדמנות מצוינת שתהיה סדנה או סדרה של מפגשים. זה יכול להיות גם מאוד מרתק ומעניין עבורם. זאת אומרת בואו נאמר את האמת, אנחנו כל כך נטרפים בתוך השגרה, אנחנו מתגלגלים מיום ליום, אף אחד לא עוצר לחשוב רגע "התכנית הזו היא כזו", ואם נשים רגע ספוילר על הסיפור הזה זה יכול להיות מרתק גם עבורם. גם מלמד וגם מרתק. שווה, שווה לבנות מערך כזה שיעבור בקרב ההורים לגיל הרך. אני בטוחה שזה יתרום גם לשלבים המאוחרים כי בסופו של דבר זה יהיה איזשהו מטען שהם ייקחו אתם.

אנחנו גם נשמח. קרן, יושבת ראש איגוד הגנים הפרטיים הארצי. לצערי הרב, טלוויזיה היא חלק משגרת יומם של המשפחתונים והפעוטונים שנמצאים בתוך הבתים, כי לרוב, החלל שמוקצה לטיפול בילדים הוא סלון הבית. לצערי, הגירויים של טיפול בבית נמצאים אל מול המטפלת והרבה פעמים כשאני עושה סיורים אני מוצאת את הילדים מול הטלוויזיה והיא מפעילה איזה מכונה או שוטפת כלים. זה אבסורד, אבל זו מציאות קיימת, אני לא יכולה לטמון את הראש בחול.

זו אחת הסיבות שבאתי לשבת פה היום, פעם ראשונה, ואם אנחנו נקבל איזושהי המלצה לילדים צופים ואם כבר אפשר לבחור אז גם אנחנו נוכל לנתב לשם ואני אגלה לכם איזשהו קוריוז. עשיתי סיבוב בשבוע שלפני פורים במסגרות של הקטנטנים, אני מדברת על גילאי לידה עד שלוש, ואני רוצה להגיד לכם שאפרופו העניין המגדרי באחוזים מאוד גבוהים היו תחפושות של באטמן וסופרמן ופאואר ריינג'רס, כאלה של לוחמים ואתה רואה תינוק בסלקל יושב עם גלימה כזו גדולה ואני אומרת: אוקיי, זה כבר לשם, פנֵינו לשם. פנינו לשם גם בלי שהילדים שותפים - - -

היא שואלת מה עם מרדכי היהודי, איפה הוא בסיפור הזה? מלכת אסתר, פעם זו הייתה התחפושת הראשונה, חונכים אותך בגיל שנה עם מלכת אסתר.

שלוש שנים לבשתי אותה. פעם אחת אימא שלי מכרה לי אותה כשמלת כלה, שנה שנייה היא מכרה לי אותה כמלכת אסתר ובשנה השלישית היא אמרה לי, "זו שמלה לבנה יפה, שמתי כמה פרחים, תהיי מלכת הפרחים". ולעניין הזה, אם אפשר לעזור לנו להגיד למטפלת, אוקיי, אנחנו מבינים שזו חלק משגרת יומך, בואי, זו רשימה מומלצת. כמו שיש לנו רשימה של ספרים מומלצים ורשימת פעילויות מומלצות על התפתחות אז אם אתם עושים את זה עם חיטוב גילאי אז אנחנו נשמח להעביר המלצה כזו מטעמנו גם למי שנמצא בסלון ביתו.

יפה. רעיון נפלא בעיניי, שגם בזה ניצור המלצה, אז אם אנחנו לא יכולים עד הסוף לווסת, לפחות נוכל לנתב את זה נכון. בבקשה, רינה.

שני משפטים על הורים. אני כבר לא משרד החינוך, אבל אני תמיד 'הורים'. אני חושבת שהורים צמאים מאוד להכוונה, הם צמאים בכלל להכוונה, זה שאנחנו קישרנו בין הצורך בהכוונה לבין זה שהם צריכים להגיע לאיזשהו מקום, זה קשר שאנחנו עשינו שאינו מתאים בכלל. צריך לפרום את הקשר הזה וללכת להכוונה בדרכים אחרות. בנושא הזה, כשדיברת על אוריינות תקשורת, זה לא רק סיפור ילדים, זה סיפור בכלל. כמו שפרופ' צביה ולדן אומרת "כשאין אוריינות זה בוריינות" ובנושא הזה של התקשורת ושל צריכת התקשורת, הבוריינות ההורית היא ממש בשיאה ואני חושבת שהורים והורים לגיל הרך, לא רק המטפלות, הורים לגיל הרך, מאוד מאוד צמאים לאיזושהי הכוונה. זה ייתן להם ביטחון וזה יחזיר להם, לעצמם בתוך עצמם, קצת את הסמכות ואת השליטה ההורית שלהם על ההורות שלהם בתוך עצמם, אחר כך נדבר על הילדים, ואז יש להם איזשהו מהלך בתוך הבית שהם שלמים איתו, שהם יכולים ללכת איתו.

את זה אנחנו יכולים לעשות בעזרתכם. אפשר לעשות את זה גם עם העזרה מכאן ואפשר לעשות את זה די בפשטות, די בפשטות. הורים מאוד מאוד, כמו שאני יודעת, רוצים את זה ויקבלו את זה ויודו על זה, מותר גם להודות.

אני חושבת שלמועצה היו פעם תשדירים להורים שפנו אליהם ואמרו על הסיווג.

בקרת הורים. עדיין יש.

זה מאוד חשוב.

אבל לצערי הרב, בסקר שביצענו מעט מאוד מההורים בכלל מכירים את זה.

זה כמו שאת שומעת פרסומות והן עוברות לך ככה, את לא זוכרת באמת מה שמעת.

אם יורשה לי בנקודה הזו אני רוצה להעיר. אני חשבתי מה פורום משפחה של לשכת עורכי הדין יכול להציע לישיבה הזו. אל"ף, אנחנו ממש מברכים. בי"ת, חשבתי עם עצמי, אתם זוכרים את ההגנות על הצרכנים? בוצע קמפיין שאם אתם הולכים לסופר ותג המחיר שונה מזה שיש בקופה אז על הציבור להתלונן ומי שצודק זוכה בפרס. זה תמריץ חיובי. אמנם הוא מכומת בכסף אבל בתכלס, בתוצאה האחרונה, הוא תמריץ חיובי. צריך לתמרץ הורים ליידע ולדווח ואז אם ההורה צודק לגבי התכנים וההשקפה שלו, צריך לתת איזשהו פרס. זה יביא למצב שבו התכניות יהיו ברמה הרבה יותר טובה וההורים יהיו עם אצבע על הדופק, כי יהיה להם תמריץ חיובי.

אני יכולה לומר לך בהקשר הזה שבתלונות הציבור של הרשות השנייה המספרים הולכים וגדלים. זאת אומרת מבחינת המודעות יש יותר מודעות, אבל אין שאלה שאנחנו צריכים להטמיע את כל הנושא הזה גם בקרב הורים לילדים בגיל הרך ואני אגיד למה, כי התפיסה שלנו היא באופן תמים שתכניות ילדים הן תכניות ילדים. אם את פותחת תכנית ילדים בערוץ ילדים אז בכלל את יכולה להיות רגועה, זה לא שאת לא צריכה לראות בערוץ 2 או בערוץ אחר אם התכנית היא תכנית ילדים, אלא שכשאת פותחת את הערוץ עצמו ברור לך שהכול לילדים, את שמה את הילד, ביי, להתראות. לא כך אצלי, אבל זה לצורך העניין. לכן פה הסיפור צריך להיות יותר עמוק מבחינת התודעה. צריכים להגיע עד ההורים כדי שיבינו שזה ממש לא מובן מאליו ולגייס אותם לתוך התהליך הזה.

קמפיין, לגייס ולתת איזשהו ממתק. איזשהו פרס, למי - - -

הפרס הוא שהילד לא יצטרך להיות חשוף.

יש עוד עניין ברשותכם שכאן לא שמעתי שדיברו עליו. אני בהחלט שותפה לדעה שדימוי גוף הוא דבר שצריך לשים עליו את הדגש ואסור לתת רק לנשים יפות ורזות להיות המצליחניות בתכניות וכיוצא בזה. יחד עם זאת צריך גם לשים דגש על הנושא הבריאותי. אם אנחנו נשדר כל הזמן ששמן זה בסדר וכו' אז גם - - -

חבר'ה, שמן זה לא חולה.

לא, זה לא חולה אבל - - -

אני רוצה שיהיה ברור. אני בכוונה אדגיש את זה ושיהיה רשום. יש את העניין של הבריאות, וגם פה אנחנו צריכים קצת להיזהר כי הפכנו להיות כאלה גרידים בעניין שרק מה שירוק ורק אם זה עשבים וכאלה אז הוא בריא. בסוף, ואני אומרת את זה כל הזמן, זה ענין של מינונים. הילדים צריכים לדעת שהם יכולים הכול מהכול כל עוד שהם עושים את זה במינונים הנכונים. לא רק לגבי אוכל אלא לגבי כל דבר. בסיפור של "לא רק רזים" ו"צריך לשים את היד על הדופק בעניין הבריאות" אני מוכרחה לומר שיש אנשים שהם שמנים וזה לא כי הם חולים, אלא כי זה מבנה הגוף שלהם וזה בסדר והם צריכים ללמוד לחיות עם עצמם ולהיות שלמים עם עצמם. אנחנו כולנו מכירים את אותם אנשים שנלחמים וכל החיים שלהם עסוקים במלחמה בלתי פוסקת בגוף שלה והם נולדים כאלה ומתים כאלה. אם הם רק היו יודעים ליהנות בכל הדרך הזאת ממה שהם ולקבל את עצמם, את יודעת למה הם לא מקבלים את עצמם? כי אנחנו כחברה לא מקבלים אותם.

אני שותפה לזה - - -

אז אני אומרת שבסוף אנחנו צריכים לראות את הכול על המסך ולדעת שהכול הוא בריא. תאמיני לי שמי שישמין על רקע של מחלה יהיה מי שיתפוס אותו וידאג לו.

זה נכון, אבל הייתי רוצה לראות יותר בתכניות ילדים, ולא יצא לי לראות הרבה, פעילות גופנית או נניח, דיבור על הנושא הזה של איזה דבר בריא לאכול ואיזה לא בריא. להטמיע את זה דרך התכניות.

שני דברים שונים. כרגיל זה מגיע לקיצוניות גם שם ואז יש הפרעות אכילה וכל מה שמסביב לזה.

זה מאוד מאוד מוקצן היום בתכניות. אני דיברתי איתכם בבוקר ונתתי את הדוגמה הזו גם בדיון קודם, של חיות. הייתה חזירה, היא באה לבקר חברה שלה והיא סיפרה לחברה שלה שהיא הולכת לעשות ניתוח אף. כאילו, באמת, ילדים קטנים, זו אנימציה. אני אאתר אותה רק שאין לי זמן להריץ שוב את כל הפרקים. אני מסתכלת, זו תכנית בערוץ הילדים, זה היה ב"הופ". יש תכנית שלמה, אני אשאל את הבת שלי, את זה היא עוד תזכור לומר לי, שהם פשוט הפיצו שיקויי שלמות, שמשנים להם את הגוף והכל, הם שותים ופתאום הגוף מתעצב. בחייכם, אלה מסרים, זה בדיוק לפלסטיקאים. הנה, יש לנו דוגמאות חיות.

היום בבוקר - - - הכרטיסן השמן, בטלוויזיה - - -

ומה עם התכנית הזו שנקראת "הטוסיק שלי השתגע"? הבת שלי אמרה לילד שלי ואני שאלתי, "איך את מדברת?" והיא אמרה, "כך קוראים לתכנית".

יושבת הראש, הדיון הולך לכיוון הקוריוזי - - -

בקיצור, חברים, אנחנו נמצאים בתוך איזשהו בליל שהוא רק הולך ומקצין. אנחנו קצת מאבדים את הכיוונים והסיפור הוא להתכנס חזרה לפרופורציות.

נקודה אחרונה אם אפשר. הנקודה הזו גם לא עלתה. צריך איזשהו סנכרון בין תכניות הטלוויזיה המפוקחות לבין המדיה, הפרסומים של הדוגמניות, ששם בכלל, לילדים, זה המודל שלהם, אלה החיקויים שלהם ואת זה אחר כך אנחנו רואים בטלוויזיה אז צריך איזשהו סנכרון וגם שם צריך - - -

לגבי הפרסומות אנחנו מטפלים בנפרד.

אבל צריך שאותם כללים שיחולו כאן יחולו גם שם.

מאה אחוז, תודה רבה. בבקשה, שם מלא לפרוטוקול.

שלום, זיו מאור מהעמותה לזכות הציבור לדעת. אני אסתור מעט את מראית הענין של הקונצנזוס שיש כאן. אני עושה את זה מתוך כבוד רב מאוד לכל הנוכחים, בעיקר לאנשים שעושים את המחקר החשוב. אנחנו מאמינים שכל סוג של התערבות ממשלתית בתוכן זה מדרון חלקלק והצר לא שווה בנזק המלך. עם כל הכבוד למחקר הזה, שהוא באמת מאוד חשוב ומרתק ומעניין, אני מתקשה לראות איך גוף ממשלתי עשוי לגזור ממנו מסקנות ישימות ברמה הרגולטורית.

אז תבוא אליי, אני אסביר לך.

בהזדמנות הראשונה, אני מבטיח, אנחנו ניסינו לנהל אתכם הידברות ונתקלנו בדלת אטומה. אני אתן דוגמה לסכנות האפשריות שעליהן אני מדבר. בארצות הברית קיים מתח מאוד מאוד מובנה בין שיח המגדר ובין שיח המשפחה והמתח הזה מצא את דרכו גם לעמותות שעוסקות שם בשידור לילדים ללא מטרות רווח. אלו עמותות שעוסקות ביצירת תכניות שמיועדות לשאת בתוכן ערך חינוכי. התוצאה שאנחנו רואים היא הדרה מוחלטת של אנשים שהערכים שהם מבקשים להביא לילדים הם משפחה, אל מול אנשים שמבקשים להביא שיח חדש של חשיבה מגדרית. רואים כאן פגיעה בחופש הביטוי.

דוגמאות, דוגמאות. אני צריכה דוגמאות ואני אגיד לך למה, כי על פניו, כל מה שאתה אומר עכשיו בדיוק לשם אנחנו מכוונים, אנחנו רוצים שאף אחד לא יהיה מודר מהטלוויזיה, אמרתי את זה רק לפני רגע, להיפך, אנחנו רוצים שהכול יבוא לידי ביטוי, אבל יבוא לידי ביטוי בצורה נכונה. אני לא חושבת שזכות הילדים שלנו היא להיפגע ולחשוב שילד שמן הוא ילד שהוא לא בריא או ילדה שהיא לא חטובה עם שיער בלונדיני אז היא לא שווה - - -

אני מבין. ניקח את הסוגיה של המתח בין בריאות, לצורך העניין, לבין אסתטיקה וסוגיה של השמנה, שהיא סוגיה מאוד מאוד טעונה. אין, לא לוועדה הזו, לא לחוקים שייצאו ממנה ולא לגורמי האכיפה שאני מכבד אותם, את היכולת בסופו של דבר לחזות את ההשפעה של ההחלטות שיתקבלו על היוצרים, איזה יוצר יחשוב שהרוח נושבת לכיוון של להציג את הדמות כרזה כי זה בריא, לבין להציג אותה כשמנה כדי לאפשר לילדים להכיל את עצמם, שהם שני מסרים לגיטימיים שסותרים זה את זה. בסופו של דבר, במקום לאפשר - - -

הם לא סותרים. סליחה, אני בכלל לא מסכימה איתך ואני אגיד לך למה, אתה לוקח את זה, ואגב, אני מודה שאני קצת המומה שדווקא מהמקום של זכות הציבור לדעת, גם לכמה לדעת יש גבול. יש גבול גם לכמה אנחנו רוצים לדעת. אני רק לפני יומיים שאלתי אם גם למקלחת צריכים לבוא איתי בלי שאני עושה שם שום דבר רע, אבל מן הסתם לא הייתי רוצה שאף אחד ייכנס איתי לשם. כלומר, יש גבול כמה אנחנו כל הזמן רוצים לדעת. זו פעם אחת. פעם שנייה, הזכות הראשונה של הילדים ואני מדברת פה רק על הילדים, היא שנגן עליהם.

אני מסכים. על זה אין חולק.

אני לא אומרת, "תַּראו דמויות רזות או תָּראו דמויות שמנות, תראו דמויות לבנות או תראו דמויות שחורות או תראו אנשים בלונדינים או אנשים שחורים". אני אומרת שעל המסך צריך לראות הכול, וצריך לדעת שהכול לגיטימי, שלכולם יש מקום. אי אפשר כל הזמן לדבר על זה כל כך יפה, אבל בסוף כשאנחנו פותחים איזושהי תכנית טלוויזיה מספיק לנו לראות שלוש דקות בשביל להבין מי שווה ומי לא.

אנחנו לא חולקים על העמדה הזו, אבל כמו שאת אומרת, כדי שעל המסך יראו הכול, מה שממשלה או כנסת צריכות לעשות הוא שום דבר, משום - - -

נשב וניתן לזה להמשיך להתנהל ככה?

בבקשה להשלים משפט אם אפשר.

ארצות הברית, שהבאתי כדוגמה, נקטה באפליה מתקנת הרבה שנים, זו ממש - - -

נכון, אנחנו חלוקים על המדיניות הזו. עכשיו לגבי הסוגיה של ההגנה על הילדים.

אני לא רוצה להפריע, אבל אני רוצה לשאול אותך, זה אומר שנשב וניתן לדברים להתנהל כמו שהם ואולי - - -

בוודאי, זו בדיוק הנקודה. יושבת ראש מועצת הכבלים והלוויין הביעה קודם דאגה ממה שקורה בתחום של ה-VOD ואני בתור הורה מצאתי שהתחום של ה-VOD הוא המקום שבו, מאחר והצפייה היא אקטיבית ולא פסיבית, אז השליטה שלי על מה שהילדים רואים היא הרבה יותר אפקטיבית מאשר מה שקורה בעולם הלינארי, כי אני מחליט איזו סדרה הילד יראה. ההתפתחות של ה-VOD גם במסגרות השידור המסורתיות וגם לדוגמה בסטרימר שיש אצלי בבית הילדים צופים דרך היוטיוב, השליטה שלי הרבה יותר גבוהה וגם היכולת שלי לעקוב אחרי מה שהם צפו היא הרבה יותר גבוהה, כמו גם לדבר איתם במידה שראיתי שהם נחשפו לתוכן שאינו ראוי. כל אלו הן מגמות שהולכות נגד המגמה של ההתערבות הרגולטורית. אני מסכים - - -

קודם כל תפסיקו להיבהל כל הזמן, אף אחד פה לא בא להתערב בשום דבר ואין פה חקיקה, אין פה חקיקה - - -

לפני זמן קצר הראתה יושבת ראש מועצת הכבלים והלוויין - - -

יש פה עניין של מודעות, יש פה עניין שאת מה שבאחריות שלנו וביכולת שלנו לשנות אנחנו כן נשנה, כמו עם התכנית, סתם לצורך העניין, כדוגמת "שמש". אני אומרת לך שיש דברים הרבה יותר גרועים, שהם גרועים גם בגלל שהם באים באנימציה, בדמויות מצוירות, שזה כאילו הכי תמים והכי מתאים לילדים ואנחנו לא מבינים איזה, לא רוצה להגיד דברים לא יפים בכנסת, מה הילדים שלנו בולעים בלי שהם מרגישים בכלל והם אפילו לא יודעים מהו הטעם.

אני מסכים.

אני אומרת לך, וזה לא משנה מי ייתן איזה ביקורת שייתן, אני לא יכולה לשבת כאן, כאשת חינוך, לא בבית וגם לא בכל מקום אחר בעולם ולשתוק כשאני רואה שדברים כאלה משודרים, כשאני יודעת שיש לי קצת אפשרות להשפיע על מה שאנחנו מעבירים לילדים. לילדים, אני לא אומרת לך כמבוגר עכשיו ואני לא באה לבקר אותך.

יושבת הראש, הפער הכלכלי ליברלי שאנחנו מביאים עולם חדש לשיח הישראלי, באופן שבו הוא היה בתרדמת ב-30 השנים האחרונות, אבל חלק אינטגרלי מהחירות שאנחנו מדברים עליה הוא אחריות ואחריות בהקשר המסוים הזה היא אחריות הורית. אני חושב שבנושא הזה יש קונצנזוס סביב השולחן, העובדה שאיזשהו יוצר הצליח לייצר סידרה ולהעלות אותה לערוץ כזה או אחר לא אומרת שהיא בהכרח תגיע לילד שלי. השאלה אם היא מגיעה או לא מגיעה לילד שלי היא שאלה שאני, בראש ובראשונה, אחראי כלפיה, לא המדינה ולא הרשות. הדוגמה של "שמש" היא דוגמה שמבעיתה אותי בתור ליברל. זה לא שיש לי סנטימנטים חיוביים כלפי התכנית הזו - - -

יש גבול גם לליברליות, אתה יודע, ושהיא לא תהיה על הגב של הילדים שלנו.

אני יכול להשמיע את הטיעון לפני שאני סופג תגובות? יפעת, אני יכול שניה להשמיע את הטיעון?

לא, אני חייבת - - -

את לא שמעת את הטיעון, לְמה את מגיבה?

סליחה, זה בסדר שאתה בונה הר של טיעון אבל אתה משמיט את הבסיס שלו והבסיס הוא שמדינת ישראל קבעה חובה של הפקות מקור. באמריקה, למשל, אין חובה של הפקות מקור, מדוע? כי מדינת ישראל רואה ערך בעידוד תרבות ויצירה בעברית שמשודרת על גבי המסך. מרגע שמדינת ישראל קבעה את החובה הזו שהיא סוג של must, יש לה את הזכות גם לקבוע כיצד היא תיראה.

אז אני משיב - - -

זה הכול וזה לא נכון לומר שזה לא קיים במדינות אחרות בעולם. אתה סתם טועה ומטעה.

אני לא אמרתי, עם כל הכבוד - - -

אני רק חזרתי לא מזמן מצרפת וזה קיים בצורה הרבה יותר בוטה שם מאשר במדינת ישראל. אז אמריקה, עם כל הכבוד, היא לא דוגמה לשום דבר.

בשם הליברליזם אנחנו קצת הולכים לאיבוד.

אני אומר - - -

אני אשמח לתת לך לסיים את הטיעון ואני אחר כך אשמח אם אתה תשיב.

המחקר המשווה שלנו מראה בדיוק מה קיים ומה לא קיים בעולם. הדוגמה של "שמש" היא דוגמה, כמו שאמרתי, מבעיתה, לא בגלל סנטימנטים כאלה או אחרים שיש לי כלפי התכנית הזו, אלא בגלל שמה שתיארה קודם יפעת הוא פרקטיקה רגולטורית פסולה שאסור שתהיה, מסר שמועבר - - -

אתה יכול להגיש נגדי בג"ץ.

בוא נפתח את הערוצים הפורנוגרפיים לילדים ונגיד, "אני אקפיד, לא הם, שתהיה גישה, יגיעו לא יגיעו – אחריות שלי".

זה של הפורנוגרפיה - - -

אני רוצה לדעת איפה הגבול של הליברליזם - - -

אני אענה. איפה הגבול? קודם כל הנושא של פורנוגרפיה מטופל במישור הפלילי וזו בדיוק הנקודה. איפה שיש מקום לטיפול פלילי יש מקום להתערבות פלילית בתוכן.

יש גם עניינים חברתיים מוסריים שהם לא פליליים.

במקומות האלה אין שום לגיטימציה להתערבות מנהלית של הממשלה בדרך של הרגולציה. שוב, זו העמדה שלנו ואני עומד כאן ומציג אותה - - -

וכמה אני שמחה שלא אתה זה מנהל את הוועדה הזאת וקובע את החוקים.

אני רוצה לומר לך שככל שיש נשמה באפי אני אהיה בכל מקום שבו, גם אם אני אפגע טיפה בליברליות של הילדים הקטנים שלנו, אבל בתמורה לזה אני אגן עליהם מאוד, אני אהיה שם. אתה תעשה עם הילדים שלך מה שאתה רוצה - - -

על הילדים שלי אני מגן באמצעות פגיעה בליברליזם שלהם. זו האחריות שלי כלפיהם, אבל האחריות של הבית הזה כלפי האזרחים שלו הוא גם החירות שלהם.

אבל לא כל ההורים מסוגלים לעשות את זה, בדיוק כמו שמשרד הרווחה מתערב במקום שבו הורים לא מסוגלים לתת לילדים את מה שהם צריכים לתת ואז המשרד עוזר במענים האלה, אז בוא ננטוש לכולם ונגיד, " חברים, אתם לשלכם, אנחנו לשלנו", ניפגש בעוד כמה עשורים.

המסר שמעורבות ממשלתית מהסוג שעומדת על השולחן בישיבה הזו מעביר להורים הוא: תנו להורים לצפות בערוצי הילדים, אנחנו כבר דאגנו שהכול שם יהיה בסדר, כאשר אנחנו יודעים שלא רק שזו לא המציאות - - -

אתה היית איתנו פה כשאני דיברתי ואמרתי שבלי תהליך חינוכי של הורים ושל ילדים אנחנו לא נשיג שום דבר? לא אמרתי?

נתמקד בדבר הזה, המסר - - -

לא אמרתי?

אני לא הייתי, אבל מה שאמרת אני מסכים איתו.

היית, עכשיו היית פה, אני אמרתי את זה כמה וכמה פעמים.

אוקיי, חשבתי שדיברת על דיון אחר.

לא, אמרתי את זה לפני שיפעת אמרה ואמרתי את זה אחרי שאורה דיברה.

זיו, שמעתי שיש בחירות, אתה מוזמן להציע את מרכולתך לציבור.

זה מה שאנחנו עושים מדי יום ביומו. נו, באמת, יפעת, אנחנו - - -

נו באמת, יש פה נבחרי ציבור ולשמחתי הרבה המדיניות היא שונה ממה שאתה מציג פה.

דווקא במקום של הזכויות, ציפיתי, אני מודה, לשמוע משהו קצת אחר. יש לנו אחריות אמיתית. אין פה ענין של רגולציה, אני לא הלכתי למקום של חקיקה כי אני חושבת שזה עניין חברתי מוסרי, אני חושבת שזה משהו שבאמצעות גיוס האנשים, ואמרה את זה יפה יפעת "אנחנו לא באים לכפות, אין לי סמכות לבוא לכפות על האנשים שם אבל אני מגייסת אותם באמצעות אמנה ואני מגייסת אותם באמצעות זה שאני מעודדת אותם", בדרכים האלה ובאמצעות מחקר שדרכו אנחנו נעלה למודעות נגיד להורים, הנה תראו. אלה לא איזשהם מאוויי נפש שלי.

אני יכולתי לעשות את המחקר הזה, אגב, אני באה מהאקדמיה וכבר יש לי את הכול, אני כבר התחלתי אותו בעבר ובכוונה לא הבאתי ממה שאני עשיתי, שאף אחד לא יגיד לי, הנה, היא הביאה את זה מהבית, היא רוצה להציג אותו. רציתי שמישהו אחר, ניטרלי, שלא אני בחרתי, יציג את הדברים, כי חשוב לי להביא את זה למודעות וחשוב לי שיראו את זה בצורה נקייה. אני חושבת שאם כל אחד מאיתנו, גם בשם הליברליזציה, יירתם ויגיד שאנחנו מגייסים עכשיו את החברה לצפייה ביקורתית, אנחנו כל הזמן מדברים על זה שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו ביקורתיים, גם לגבי מה שהם רואים, גם לגבי מה שהם שומעים, אם זה בחיי היומיום, אם זה בסכסוך הישראלי פלסטיני ואם זה בכל דבר אחר, אז מה הבעיה שנהיה גם קצת ביקורתיים לגבי תכניות ילדים? אני לא חושבת שיש בזה פסול.

כאזרחים פרטיים אין שום פסול.

אני עדיין מזמינה אותך, אני חושבת שאנחנו לא צריכים לומר נואש, להתגייס גם למהלך הזה ואיפה שאפשר להעלות את המודעות, בקרב המבוגרים שבינינו, להיות קצת יותר ערניים גם לגבי מה שקורה וזה בדיוק מתחבר לאמירה שלך, אני ממש לא אומרת, ערוץ הילדים, תשלחו את הילדים, הכול בסדר, להיפך, בגלל שזה ערוץ הילדים ובגלל שאני יודעת שיש שם דברים שמועדים לפורענות, אז בואו תהיו ערניים גם בזירה הזו.

יפעת, אפשר להוסיף משהו בעניין?

בבקשה, במשפט.

אני רוצה רק להגיד, גם כאימא לחמישה, הם קטנטנים, אני רוצה להגיד לכם שהטלוויזיה הפכה להיות גם סוג של בייביסיטר עבור הילדים. לפעמים ילדים צופים בטלוויזיה, ההורים בבית ואפילו לא קשובים, לא מצליחים לעשות בחלוקת קשב הקשבה למה שהילד צופה בו לבין מה שהם - - -

כשהילדים חשופים בחדר.

לגמרי. מה שבעצם עולה פה על השולחן זה להרים את הרמה התרבותית חברתית, את השפה, את המשלב הלשוני, את ההתנהלות החברתית. אף אחד לא מדבר בכלל על מקומות בחירה שאתה מכוון אליהם. אני כאימא לא ארגיש שאם בטלוויזיה הרגילה, אתה מדבר על VOD ויוטיוב, אני מדברת איתך על ערוצים קונבנציונליים, שהמדינה עומדת מאחוריהם, אפרופו להגיד רשות שידור וכו'. אני לא מדברת על המקומות שאני יכולה להפעיל בהם בקרת הורים, אלא על המקום שילד לוקח שלט ולוחץ "הפעל", כשלפעמים אני אהיה עסוקה, או עם המכונה, אם בתלייה או עם הכלים ולא אהיה שם, אני מאוד אשמח שמישהו ירים את הרף התחתון לפה, כדי שאם אני פספסתי תהיה איזושהי רשת ביטחון, איזשהו מנגנון הגנה. על מה שאני אוכל להפעיל שליטה, ודאי שכהורה אני אפעיל שליטה ולא אתה או מישהו אחר יפעיל עליי איזשהם מנגנוני ביקורת כאלה ואחרים בתוך ארבעה הקירות שלי. אין כאן פגיעה בליברליות של מישהו אלא ביכולת שלנו לסמוך על המקום שאנחנו פחות נמצאים בו היום, בחיים של הילדים. סליחה שאני אומרת את זה, כאימא, בייביסיטר של טלוויזיה הוא חלק גם משגרת יומי, לצערי הרב. אם מישהו יכול לעזור לי אני מאוד שמחה על היד המושטת הזו.

זו חובת ההגנה שלנו.

אני רק אומר לכל האקדמאים והחוקרים שבינינו, אנחנו כולנו יודעים שהטלוויזיה היא חלק מתהליך החברות, זה כלי סוציאליזציה מאוד מאוד מובהק, לא אנחנו הבאנו וזה גם לא שייך רק לעידן הזה, אנחנו יודעים את זה כבר מקדמת דנא, אז כאחד כזה אני חושבת שלא רק שאנחנו צריכים לשלוט במה שקורה בו, לשלוט לא ברמה רגולטורית אלא להיות מודעים למה שקורה שם, אלא שאנחנו גם יכולים לכוון את מה שקורה שם בהתאם למה שאנחנו רוצים שייצא מהילדים שלנו. בסופו של דבר, אם אנחנו מְחברתים אותם לאיזשהו כיוון, אז בואו נעשה את זה קצת יותר מכבד ממה שזה היום.

אני ברשותכם מסכמת את דיון הוועדה. ראשית, אני רוצה להודות לכולכם על ההשתתפות, על הנכונות להיות שותפים לדרך, כמובן לחוקרים שלנו והרבה הרבה הצלחה. אנחנו נפנה לשר התקשורת להתקין את התקנות. אנחנו ניקח את זה מהמכתב ששוגר לראש הממשלה בהיותו שר תקשורת ונשתמש בהמלצות שמופיעות שם. אנחנו נוסיף את העניין של סימון תווית חיובית או כל סימון גרפי שייתן ציון לתכנית. זה בתהליך חשיבה ואנחנו נשמח לדעת יחד עם המועצה מה קורה עם זה.

משרד החינוך, אוריינות תקשורתית. פעם אחת, לגבי קבוצת הגיל שעליה דיברנו, דיברנו שתהיה איזושהי מודולה שדרכה נוכל להכווין את ההורים, אבל אני כאן רוצה לפתוח סוגריים לגבי הבוגרים. הם כרגע מחוץ לדיון, אבל הם ייכנסו לשולחן הזה בהמשך. אפשר ללמד את הילדים אוריינות תקשורתית לא במודולה בפני עצמה, לא חייבים שיהיה שיעור שיקראו לו כך. אני עשיתי את זה הרבה פעמים באמצעות שיעור ספרות או שיעורים אחרים, שמביאים סרטים או כל מיני תכנים, טקסטים טלוויזיוניים ואפשר בהחלט דרכם ללמד גם את הנושא הזה של אוריינות תקשורת. אני מבקשת שיומלץ על ידי מי שאחראי לזה במשרד, לראות איך אפשר לשזור את זה. אגב, זו פדגוגיה מצוינת גם כדי לגייס את הילדים, לעורר עניין וגם כדי להעביר תכנים. זה בהיסטוריה וזה בספרות, בתנ"ך ויש לנו מספיק טקסטים כאלה, אז שווה להרוויח, גם בצד הפדגוגי וגם בצד של אוריינות תקשורת.

ההורים בתוך הסיפור.

כן, כן, את ההורים כבר הזכרתי בהתחלה, בהקשר של הגיל הרך. דיברנו על זה שתיבנה איזושהי מודולה, סדנה, או שהם ירצו לבנות את זה, כדי שאנחנו נוכל להכווין אותם.

אנחנו נעקוב עד יולי. נשלח את המכתבים למי שצריך, נשמח לקבל עדכונים אם יהיו כאלה מהגורמים השונים. נחכה לשמוע את המחקר במלואו ואתו לצאת לדרך. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:56.