הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 138

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ט' באדר התשע"ז (07 במרץ 2017), שעה 9:30

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

מסעוד גנאים

יעל כהן-פארן

עינת סגל - מנהלת אגף הנדסה ותקינה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אורה גולדהירש - מרכזת באגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

פדיל סאלח - מנהל, משרד המדע והטכנולוגיה

מיכל כרמל - אגף מעונות יום, משרד הכלכלה

אודי גל - דובר כבאות והצלה מחוז ירושלים, המשרד לביטחון פנים

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

אליהו מורגנשטרן - רפרנט תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

רות דיין-מדר - מנהלת מחלקת חברה, המרכז לשלטון מקומי

ליאת קרביץ-דיין - מנהל אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

כרמית פולק כהן - עורכת דין, יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים - מחלקת גננות

שרה דורות - עוזרת מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים - מחלקת גננות

רות ברק - סגנית מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

מאיר אסרף - עורך דין, לשכת הקשר הסתדרות המורים

עדי חן - עורכת דין, חברת ועדת זכויות הילד, לשכת עורכי הדין

חאלד דגש - לשכת עורכי הדין

מזל נייגו - ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

קובי זפרני - איחוד גני הילדים

שוקי שדה - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה בישראל

קרן איוס - יו"ר, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

אסנת מלול - מנהלת משרד, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

טל אלוביץ - שדלן/ית (פוליסי בע''מ) מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל (שמות לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מעונות יום – נעמ''ת, ויצ''ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות)

צח בורוביץ

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע''מ) מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל

איתן אלון - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את בטרם

מאיר אסרף

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו''ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו''ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

תמי ברנע

ר.כ. חבר תרגומים

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

בוקר טוב לכולם, אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב, נושא שבעצם התחלנו לעסוק בו בצורה מאד מאד אינטנסיבית בקיץ האחרון, בעיקר בסוף חודש יולי, עם ריבוי המקרים שזעזעו את כולם והבנו שמדובר באמת במגיפה ולא באיזה שהוא אירוע חולף.

הבנו מה שהיה לנו קצת קשה להפנים אולי במקרים שלפני כן, או בכלל בשנים שלפני כן, שזו תופעה שיכולה לתפוס כל אחד. היא לא שייכת למגזר מסוים ולא לפלח אוכלוסייה מסוים, אלא באופן באמת בלתי נתפס, עדיין בלתי נתפס, זה יכול לקרות לכל אחד.

ישבנו בצוות מקצועי, כששר הבריאות בעצם ליווה אותנו בתהליך והסכים גם שהמשרד ייקח וירכז את כל הנושא. החלטנו שאנחנו הולכים למהלך שהוא מערכתי. בהתחלה נגענו בסוגיה של מערכת החינוך, אבל הבנו שהיא לבדה לא תוכל לעשות את העבודה ואנחנו באמת צריכים ללכת למהלכים מקיפים, שכוללים את משרד התחבורה וכוללים את משרד הבריאות מבחינת ההסברה בטיפות החלב וכל מי שיכול לשים ידו בנושא הזה, כדי שאנחנו נוכל למנוע את האסונות הבאים – ישב סביב השולחן.

הגענו לכמה החלטות, חלקן כבר יצאו לדרך בתחילת השנה, אבל אנחנו רגע לפני הקיץ והתחושה שלי שיש דברים שעדיין לא סגורים עד הסוף, בעיקר בכל מה שקשור למשרד התחבורה ותיכף אנחנו נרחיב על זה. ולכן אנחנו כאן, לפני שמגיע הקיץ, כדי לנסות ולהיות ערוכים ואני מקווה – אני אומרת את זה כבר בראשית דבריי, שהדיון הזה הוא לא לשווא, אבל הוא יהיה זה שימנע בעצם את האסונות הבאים של הקיץ ושאנחנו נעבור קיץ שקט ונגיד שאולי, בקצת, זו גם התרומה של מי שיושב כאן סביב השולחן.

אנחנו נתחיל עם מירי. מירי, תתני לנו קצת סקירה על מה שהיה, כדי שאנחנו נכניס את כולם לתוך המסגרת ואחר כך אנחנו נמשיך. בבקשה.

בוקר טוב. אז כפי שאמרה יושבת ראש הוועדה, אכן שנה שעברה, בעקבות ריבוי המקרים והזעזוע של כולנו מכל המקרים והתובנה, כפי שנאמר, שזה יכול לקרות לכולנו, להורים נורמטיביים, ולכן אנחנו לא מדברים כאן על איזה שהוא סוג של ענישה וכו', אלא בעצם לעזור להורים, לעזור לכולנו כדי למנוע את אותם מקרים טרגיים.

לכן גייסנו ושילבנו כוחות, כולם כל משרדי הממשלה, ואני באמת מודה ומציינת כאן לחיוב את כל שיתופי הפעולה, גם של הגופים וגם של הגופים החוץ משרדיים, שעבדו איתנו והייתה נכונות מאד רבה גם מצד המעונות וגופים נוספים, כדי לבוא ולנסות לטפל בבעיה הזאת, לצמצם אותה ולמנוע אותה ככל שניתן.

אנחנו כמשרד הבריאות, מטבע הדברים, התמקדנו בנושא של ההסברה, כי שם בעצם נמצאת היכולת שלנו, כי סמכויות רגולטוריות, חוקיות, אין לנו ממש בנמצא. כלומר משרד התחבורה יכול לקבוע תקנים וכו', אנחנו לא שם. לכן אנחנו מיקדנו מאמץ בנושא ההסברה שעשינו את זה בשיתופי פעולה עם כל משרדי הממשלה וכל הגופים הנוספים. היה פה באמת שיתוף פעולה, שיתוף של ידע וניסיון וכו' ועבדנו יחד עם לשכת הפרסום הממשלתית וגופים נוספים, כדי להביא את הידע ולהגיע ככל שניתן לפלחים ולקבוצות, שוב אני אומרת, בתוך הממשלה ומחוץ לממשלה ואנחנו קוראים כאן לכולם לגייס כוחות ולשלב ידיים ולהגיע לכולם.

אנחנו נתנו גם את הדגשים והפצנו את דפי המידע והתובנות שלנו לכל מי שניתן ואנחנו כמובן מתכוונים להמשיך בזה גם השנה. אצלנו בבית עשינו את זה בטיפות החלב. אני חושבת שטיפות החלב הן גורם מאד מרכזי שבעצם נמצא בממשק מאד חשוב ונכון בשלבים הראשונים בעצם של החיים וההורות, ויש להן בעצם איזו שהיא יכולת להעביר את המסרים בצורה נכונה. אבל זה לא מספיק טיפות חלב, צריך בעצם את כולם.

צריך מעונות וצריך גנים.

נכון. את כולם ואנחנו באמת קוראים גם השנה להמשיך בשילוב ידיים גם בנושא ההסברה וכפי שציינה יושבת ראש הוועדה לא מספיקה ההסברה לבד, צריך לעשות את כל התהליכים, גם הטכנולוגים, גם הדברים הנוספים. גם השנה אנחנו מתכוונים להמשיך בזה, בכל המהלכים. אנחנו השנה מתחילים בתכנית הלאומית למניעת היפגעות ילדים וזה אחד הנושאים המרכזיים שהתכנסו לזה. אנחנו ניתן דגש כבר לקראת הקיץ הקרוב. אבל שוב אני אומרת, כל משרדי הממשלה, כל הגופים, גם המעונות, גם הגנים וכו', ללא שיתוף הפעולה, ללא כל אחד שיעשה את כל מה שאפשר ויותר מזה אפילו, אז אנחנו לא נצליח לעשות את הפעולה הזאת כי היא פעולה משולבת. אז אנחנו נראה את זה לקראת הזמן הקרוב.

שוב אני אומרת, אני קוראת לכולם להמשיך עם זה, לעשות יותר ממה שנעשה עד עכשיו. תודה.

תודה רבה מירי, וכן, אנחנו צריכים להיכנס להילוך גבוה בכל נושא ההסברה בדיוק בתקופה הזו, רגע לפני שמתחיל הקיץ. גם האביב שלנו הוא מספיק חם כדי שאנחנו נערך לקראתו וזה באמת כולל גם את טיפות החלב, גם מעונות, גם גנים ובכל מקום שבו אנחנו יכולים. ואגב, אנחנו זיהינו גם בשנה הקודמת שגם הסברה בקרב הציבור הרחב מצילה חיים, כי אנחנו זיהינו שיש אזרחים שמגלים ערנות כשהם עוברים ליד כלי רכב ומסתכלים שאין ילד ברכב ואני חושבת שזו באמת משימה לאומית של כולנו.

אני רוצה לפנות לעינת ממשרד התחבורה. עינת, תראי, הסיפור שהיה שנה שעברה הוא כזה: אנחנו הצגנו בפני משרד התחבורה את הדרישה שלנו לתקינה של עזר טכנולוגי, שבעצם ימנע שכחת ילדים ברכב. היה דיון שלם סביב הנושא, שהוא לגיטימי ונכון לחלוטין, את מי מחייבים, האם זה נכון לחייב את כולם ודיברנו על כך כולם בשלב כזה או אחר לוקחים ילדים. לא משנה. בסופו של דבר הצטמצמנו לנקודה שכל רכב שיש בו כיסא בטיחות של ילדים, יצטרך - - -

כיסא בטיחות וילד.

כן, אבל אני אומרת עוד רגע, אני שמה את הילד בצד לצורך העניין. יש בו כיסא בטיחות, צריך להיות בו עזר טכנולוגי. זאת אומרת שאנחנו לא דורשים מכל אחד שמסיע ילדים, אלא באמת מי שאנחנו יודעים בוודאות שיש לו פוטנציאל להסיע ילדים ואז זה גם ניתן לאכיפה, כי שוטר לצורך העניין עוצר, פותח רכב, רואה שיש כיסא בטיחותך, בודק אם יש עזר טכנולוגי, יש – יופי. אין – סימן שיש פה כשל. כשהמטרה היא בסוף לא העניין של האכיפה, אלא באמת לעשות הכל כדי לשמור על הילדים.

משום מה הסיפור תקוע. אני יודעת שהייתה איזו שהיא התנגדות במשרד התחבורה, שאני לא מצליחה לזהות אותה. לא יודעת מי בעלי האינטרסים שם, אבל בסוף בסוף אני אומרת לך, החיים של הילדים האלה על הראש שלנו. על הראש שלנו. כי אם אנחנו יודעים שיש בידיים שלנו את היכולת – ולו הקטנה – לנסות ולמנוע את המקרים האלה ואנחנו לא עושים את זה - החיים שלהם על הראש שלנו.

אני רוצה שתתני איזו שהיא סקירה איך מתקדמים, מה הצפי לסיים את התהליך הזה ואחר כך נחשוב איך לקיץ הקרוב אנחנו נותנים איזה שהוא מענה כדי שאנחנו לא נצטרך לחכות עוד שנה ולהגיד טוב, שנה הבאה נציל אותם ולא השנה הזאת. בבקשה.

טוב, אז אני אתחיל קודם כל בבשורות הטובות. קודם כל תחנה לחיוב רכבי הסעות תלמידים. היו בעצם שלוש סיבות לשכחת ילדים. סיבה אחת זה ילדים שנכנסים תוך כדי משחק ונכלאים ברכב; סיבה שנייה זה היה הורים שוכחים; וסיבה שלישית, אם אני לא טועה, הייתה הנושא של - - -

שכחה במסגרת הסעות של תלמידים.

כן, נכון. אז אני מדברת בעצם על השכחה במסגרת הסעות. את זה בעצם אנחנו כבר חייבנו. התקנה פורסמה ב-28 בפברואר ברשומות, היא נכנסת לתוקף ב-1 באפריל. לצערי יש רק יצרן אחד, מפתח אחד שעמד בדרישות של התקן הישראלי 6400 חלק 1, שזה איתוראן. למעשה מתחילים להיערך על מנת באמת לייצר את אותם מתקינים מורשים, שיוכלו עכשיו להתקין בכל רכב כזה. יגיע רכב כה של הסעת תלמידים למכון הרישוי כדי לעבור טסט, אם הוא לא מציג שיש לו מערכת כזו מותקנת, הוא לא עובר טסט.

זה אומר שבשנה הקרובה כל הרכבים האלה בעצם יותקנו בהם מערכות התראה. אז זו הבשורה החיובית.

עכשיו, תוך כדי שבעצם עסקנו לחייב הסעות תלמידים ונכנסנו קצת יותר לקרביים ובנוסף התחלנו לנסח את הקול הקורא, תקצבנו, אפילו ממש שמנו חצי מיליון שקלים לטובת הנושא כדי לעשות את הבדיקות, כי אמרנו אולי לא ניגשים לזה כי הבדיקות יקרות. הבדיקות עולות בין 50,000 ל-60,000 שקלים למערכת.

אז אתם בעצם מתמרצים את מי שירצה לבוא.

רצינו לתמרץ קודם כל שיהיו לנו מערכות כאלה, כי אין מערכות. אני לא יכולה לחייב אם אין מערכת כזו. אני לא יכולה לחייב על דבר שהוא לא קיים.

את מדברת על רכב פרטי?

כן, לרכב פרטי. זאת אומרת במקביל עשינו את שני הדברים. למעשה גילינו שיצרנים מפתחים לא ניגשים לא בגלל שהבדיקה יקרה, אלא בגלל שהאחריות היא מורכבת מאד. הם באו ואמרו גם אם עכשיו תשלמי לי את הבדיקה, אני לא נכנס לזה בכלל. איתוראן – אני אומרת לו יש לך כבר מערכת, מה הבעיה עכשיו לעשות הסבה לרכב פרטי? זה כלום מבחינה טכנולוגית, זה אפס זמן ואפס כסף, למה אתה לא עושה את זה?

הוא אומר אני לא אכנס לזה משתי סיבות. אחת האחריות שלו, המורכבות של האחריות שלו כיצרן, שאם המערכת הזו לא תעבוד, שאם לא ישתמשו בה כראוי, שאם יתקינו אותה ויוכלו לנטרל אותה כי מעצבן אותם צפצוף, או מאלץ אותם לעשות איזו שהיא פעולה וכו'. הוא לא יכול לקחת אחריות על אדם פרטי.

כן, אבל אם אדם פרטי מנטרל את המערכת ומזהים שהוא נטרל אותה, אז זו כבר אחריות של האדם הפרטי.

בדיוק, אבל בשביל לזהות שהוא נטרל אותה את צריכה איזו שהיא מערכת בקרה וזה אומר שאת צריכה עוד מערכת ברכב. ברכב הסעות תלמידים יש מערכת קיימת, איתוראן, שמזהה כל הזמן איפה הוא נמצא. יש קצין בטיחות של החברה, יש ביטוח, יש בעצם מישהו שאחראי על כל הצי הזה ויודע לאכוף את זה, ואם קורה דבר כזה יודע להתקשר אל הנהג ויודע איפה הנהג ותשמע, לך תבדוק, לך תראה וכו' וכו'. אין כאן שום גיבוי, שום דבר - - - ומה לעשות, אין מאה אחוז בשום דבר מבחינת אמינות המערכת.

כשאת מכניסה את כל הדברים האלה למשוואה, הוא אומר אני פשוט לא מעוניין להיכנס לזה. המערכת תהיה יקרה בכל מקרה, גם אם אנחנו נייצר את התחרות. היא לא תרד בשום אופן מ-1,000 שקלים וזה רק החד פעמי, אחרי זה יש גם לשלם למערכות תקשורת.

בעקבות כל הדברים האלה - - -

זה לא הדברים שדיברו בהם לפני כן.

דיברנו על 1,000 שקלים.

דיברו בין 500 ל-1,000 שקלים, תלוי בהיקף התחרות שתהיה.

זה עולה הרבה יותר.

דיברנו על 1,000 שקלים מינימום, שזה מה שאנחנו מכירים. אמרנו בואו נייצר תחרות כדי להוריד. קיווינו שזה יוריד. אחרי שנכנסנו לתוך זה והתחלנו באמת גם להיפגש עם מפתחים יצרנים כדי לעודד אותם, אף אחד לא מעוניין. בשוק קיימות בו מערכות, הם לא עומדים בתקן 6400.

יש מערכות ובאופן וולונטרי כל אחד יכול לבוא ולהתקין, מהדבר הפשוט ביותר שזה השרוך, הרצועה מצילת החיים, שזה עולה כלום כסף ועושה את העבודה ועד מערכות מאד משוכללות של חיישנים וכו', וזה באופן וולונטרי כל אחד יכול לבוא ולקנות ולא סתם לא חייבו בעולם. אין בעולם מדינה אחת שחייבה התקנה של הדברים האלה. לא קיים. זה לא סתם כנראה לא קיים. לצערי אני אומרת את זה, אבל הדברים מדברים בעד עצמם.

הבנו שגם אם אנחנו עכשיו נותנים להם כסף - - -

הכוונה שזה בגלל העלות או האחריות?

לא, בגלל שהיצרנים לא רוצים לקחת אחריות. אבל השאלה, מה, אנחנו מרימים ידיים? כי התשובה היא שאנחנו לא מרימים ידיים.

בגלל שהתקן הוא מחמיר מאד. פשוט תקן מחמיר מאד.

לא, אלף לא מרימים ידיים. מה שאנחנו אומרים, עשינו גם הגבלה לנושא של בייבי סנס, שאף אחד לא מחייב את זה.

נכון, דיברנו גם על זה.

נכון, ובכל זאת אנשים קונים. נולד הילד הראשון, קונים. זה משמש אחרי זה לכל הילדים.

אגב, ששם באמת הם קונים ומשתמשים ויש סוגים שונים וגם אף אחד לא מבטיח שיש שם מאה אחוז של ביטחון.

נכון.

ואנחנו צריכים לחתור למקום הזה, שאנחנו ממקסמים את היכולת שלנו לשמור עליהם.

כן, את יכולה למקסם, אבל את יכולה להציע וליידע ולהגיד, אבל לחייב? מי מחייב מישהו לשים בייבי סנס?

למה מחייבים לשים אפוד זוהר? למה מחייבים לשים חגורה.

זה משהו אחר.

למה מחייבים נהג חדש? את מי מעניין שאני נהגת חדשה? אוקיי? זאת אומרת למה במקומות נוח לנו אנחנו מחייבים ואנחנו עושים את זה, וכשיש פה חיים של ילדים, אז עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב כמה זה עולה ומי לוקח אחריות.

אין לי בעיה, שיעלה גם 2,000 שקלים, אני יכולה לחייב, אבל זה פשוט לא יהיו - אין את המוצרים בשוק - המוצרים שעומדים בתקן. אני לא יכולה לחייב משהו שלא עומד בתקן. לא יכולה. למה בייבי סנס לא מחייבים? התופעות של ילדים שנהרגים – ושוב, אני לא באה להצדיק, ממש לא – אני בעד לעזור, אבל אומרת בואו נעזור איפה שזה הגיוני ואיפה שזה נכון.

אז אם עכשיו - - -

לא, זה הגיוני וזה נכון. עכשיו צריך למצוא את הדרך. צריך לחשוב איך אנחנו עושים את זה. שנייה אני עוצרת, עינת. יש לי פה נציג של משרד המשפטים? מישהו שיכול לתת את הצד המשפטי של הסיפור הזה?

רק שהגננת לא תהיה הפתרון, כן?

הגננת היא חלק מהפתרון. לילי, אני לא אחזור לדיון הזה. חכי, אנחנו תיכף נגיע אליכן, בזהירות ובנחישות.

לא, אמרתי לא חלק מהפתרון, שהגננת לא תהיה הפתרון.

היא לא, אבל היא חלק מהפתרון. אני שמחה על החודשים שעברו מאז הסערה הגדולה, שבסופה אמרתי לכם תודה כי בזכותכן זה הוצף וגם בסוף הגענו לפתרון, אבל אני דיברתי עם הרבה מאד גננות ומטפלות במשך כל החודשים האלה. סתם, דברים שלא בהכרח קשורים ותמיד זה הגיע לשם והם אמרו מה, אנחנו גם ככה מתקשרות. מה, כאילו גננות לא עושות טלפונים במשך היום. מה, כאילו גננות לא יוצאות להפסקה חמש דקות.

אז אנחנו תיכף נגיע גם אליכן. הכל בסדר. אל תדאגי. אתם פקטור מאד משמעותי וחשוב בתוך הסיפור הזה.

משרד התחבורה, אנחנו - - -

אני רוצה להוסיף. לא סיימתי.

לא, בסדר. אני רק רוצה לומר שרציתי לשמוע נציג של משרד המשפטים. אנחנו חייבים למצוא איזה שהוא פתרון, אולי גם משפטי, שייתן הגנה, אולי גם ביטוחי. אני לא יודעת. צריך לחשוב יצירתי כדי לראות איך פעם אנחנו מרוויחים כן עזר כזה ופעם שנייה באמת מגנים על מי שבסופו של דבר לא עליו צריך להפיל את האחריות, בטח לא במלואה. בבקשה.

אז קודם כל ההצעה שלנו מעבר לפעילות הענפה שעושה פה – ושמעתי גם בפעם הקודמת בוועדה, שזה מדהים – כאילו להעלאת תודעת הציבור, ששם אני חושבת זה צריך להיות. אז להעלות גם את הציבור לתודעת האביזרים הקיימים בשוק. העזרים שבעצם יכולים לעזור לו למנוע את השכחה הזאת, כי בסוף האחריות היא של ההורה, נקודה. ההורה או הנוהג, כי איפה שזה קורה זה דווקא בשבירת שגרה, שפתאום האבא מסיע, או הסבתא, או הדודה וכו', שם בדרך כלל הדברים האלה קורים.

אז גם אם אני אחייב את המערכת הזו ובסוף בשעת לחץ אני אתקשר לאחותי, רגע, קחי לי את הילד מהגן ולה אין המערכת באוטו, אז ברור שהיא בסוף תיקח את הילד מהגן. ובסוף שם זה גם יכול לקרות.

כן, אבל הסיפור הוא שהיא צריכה את הבוסטר שלו, את הכיסא, ואם זה מחובר לכיסא אז זה כבר נמצא בילד אין.

לא קיימות כאלה מערכות היום לגבי הכיסאות, יש למושבי הרכב.

אז אנחנו צריכים לעודד, שזה מה שיהיה.

בסדר, ברור. אז מה שאני אומרת יש דברים שהם ניידים, כמו למשל החגורה מצילת חיים. יש דברים שאפשר לנייד מרכב לרכב, אבל זה משהו ששוב, את לא יכולה. את מחייבת, אבל איך את גם בודקת את הדבר הזה? זה בעייתי מאד לאכיפה. אני אומרת להעלות את המודעות של האנשים - - -

זה לא בעיה של אכיפה, אגב. כאשר פתח שוטר את הרכב, ראה ילד, שואל – יש לך עזר? זה לא בעיה. עזבי, הכל פתיר.

אבל סליחה, איך הוא בודק שהעזר הזה עומד בתקינה? אני לא יודעת.

לא, אני לא מדברת עכשיו על עומד בתקינה. אני אומרת שאם אנחנו נקבל החלטה כלשהי, אנחנו יכולים לאכוף אותה.

כן, אבל אם זה בסוף - - - לא עשיתי כלום, אז בוא תשמשו במה שקיים בשוק.

תשמעו, אנחנו יכולים על הכל להגיד למה לא. אני יכולה גם לשכנע אותך עכשיו למה החגורה לא רק שהיא לא מצילה את החיים שלי, היא יכולה להרוג אותי. כי אם אני אלכד בתוך הרכב ולא אוכל לצאת וזה, מהיום אני לא שמה חגורה. אני יכולה להראות לך את הכל להכל.

אז יש סטטיסטיקה ובסוף מוכיחים גם את זה. הכל מוכיחים במספרים. אין בעיה. כרגע השר החליט שלא לחייב ברכב פרטי. כרגע. בעקבות כל העבודה שעשינו וכל הדברים שהצפנו הוא קבע, הכריע שלא לחייב ברכב פרטי.

אגב, זאת החלטה. כי אני הייתי מצפה - - -

עם זאת אני אומרת, להעלות את המודעות של הדברים - - -

הם התחייבו למשהו אחר במשרד התחבורה.

נכון. לא, לא, רגע, אנחנו נעלה את המודעות, עזבי. עם משרד התחבורה ובלי משרד התחבורה. אני לא צריכה את משרד התחבורה בשביל זה.

לא רק את המודעות, רגע. אני מדברת מעבר למודעות של זה יכול לקרות, גם לאביזרים שקיימים. אני חושבת שהרבה לא מכירים.

אני עכשיו התכתבי פה, כמו שראיתם, עם חבר הכנסת מקלב ואנחנו נקיים דיון משותף עם ועדת המדע ואנחנו נציג, נחשוף, את מה שלא עשינו, אגב בצורה יזומה, כי רצינו לשמור על איזו שהיא סטריליות, אבל אם אין ברירה וכשלב ראשון אנחנו נצטרך לעשות את זה, אנחנו נזמן את כל מי שאפשר - - -

לא חשפנו, אבל נתנו קדימות - - -

כדי לחשוף את הכל.

אין בעיה של פתרונות. יש פתרונות טכנולוגיים פשוטים ביותר. יש כמה וכמה פתרונות.

נכון מאד.

פתרונות שגם יכולים לעמוד בתקנים שמבקשת - - -

למה חייבתם רק את איתוראן?

הבעיה שהתקן של משרד התחבורה הוא מאד מחמיר וזה בסדר. אין לי בעיה עם זה שהוא מחמיר.

התקן הוא לא של משרד התחבורה.

של מכון התקנים.

הכדאיות. זה גם מחמיר. מה זה מחמיר? מחמיר זה אומר - - -

יש מונופול ואי אפשר ככה.

סליחה שנייה, אני רק רוצה להבהיר את העניין הזה. מה זה מחמיר? המחמיר הזה יש לו פתרונות שיש מחלוקת מה העלויות שלו ומה העלות לבנות אותו, כיחידה אחת. אבל אין ספק שברגע שתהיה דרישה ויהיה ביקוש גדול מאד והייצור יהיה רב, העלות תרד ותרד למשהו שהוא הרבה פחות מהכיסא עצמו. דברים של מאות שקלים ולא דברים מיוחדים ולא כל אחד גם יצטרך לרכוש את זה.

אם נניח פתרון כפי שאת אמרת, פתרון שנמצא בכיסא הבטיחות, אז זה רק מי שמשתמש בכיסא הבטיחות. אדם שאין לו ילדים, שלא מסיע ילדים, אז הוא לא צריך את זה.

כן, הוא לא צריך את זה. אנחנו דיברנו על זה.

אז בסופו של דבר יגידו כן, אבל איך נאכוף את זה. הכל נכון. אלף ואחד תירוצים.

לא, זה לא נכון, אפשר לאכוף את זה, חבר הכנסת מקלב.

אלף ואחד תירוצים יש, אבל איך להוריד את האחריות, ואני אומר בקריאת ביניים, תרשי לי, האחריות אצלכם. לא תינקו מאחריות. אנחנו עשינו את הכל, הוועדות ישבו, אני לא חושב שיש עוד הרבה נושאים שישבו כל כך הרבה פעמים. הוועדה לזכויות הילד, וועדת המדע, הוועדה המשותפת ומשרד הבריאות. יש מודעות. על מה את מדברת מודעות? איזה מודעות? יש פחד, לא רק מודעות. את מדברת על מודעות? להורים יש פחד להסיע את הילדים מהיסח הדעת למה - - -

נכון.

אם יש פחד, אז למה לא משתמשים באביזרים?

למה? אל תשאלי למה. זה לא התפקיד שלך לשאול למה. תתני פתרונות. למה?

אני אגיד לך למה, כי באינסטינקט הבסיסי - - -

משרד התחבורה הוא אבי המוסר של הילדים.

סליחה, אם אני אקבל את התשובה למה, אני אדע גם לתת פתרון. ומה זה לא התפקיד שלי?

אל תחפשי למה. אל תחנכי את ההורים.

אני אגיד לך למה. שנייה רגע, חבר הכנסת מקלב.

אל תחנכי את ההורים. למה ולמה ולמה. תנו פתרונות ישימים. אל תברחו מאחריות.

נתנו כבר פתרונות.

חבר הכנסת מקלב - - -

זה שאתם לא רוצים לחייב זה בגלל שאתם מסירים אחריות. זה לא פעם ראשונה אצלכם.

לא, זה ממש לא בא משם.

אתם לא מחייבים חיישני רברס - - -

זה לא בא משם.

עשרה ילדים כל שנה נהרגים מרברס ואתם לא רוצים לחייב. יש תקינה, אין תקינה, אתם לא יודעים מה לעשות. אתם לא רוצים להיות אחראי. ככה, במגזר הערבי 10 ילדים כל שנה. שש שנים אתם גוררים רגלים. 60 ילדים נהרגו בגללכם. בגלל שאתם לא נותנים פתרון, לא מחייבים עלות של שום דבר. אתם רק יודעים דבר אחד – להסיר אחריות מכם. אתם לא רוצים לחייב ולא רוצים לחייב.

חבר הכנסת מקלב, תשמע, זו קריאת הביניים? מה יקרה כשתהיה ברשות דיבור?

נכון, כבר לקחתי, כבר נסחפתי.

חבר הכנסת מקלב, אני רוצה רגע לעזור לך, למרות שאתה לא צריך עזרה, אבל רגע קצת לחדד. שאלת למה? כי באינסטינקט הבסיסי שלנו, ובואי נעבור פה אחד אחד, כולם יגידו שלי זה לא יקרה. אנחנו מודעים, ולי זה לא יקרה. אנחנו נגיד שזה יכול לקרות לכל אחד, גם לנו, אבל לי זה לא יקרה. ולכן אנחנו חייבים להתערב כאן בסיפור הזה.

עכשיו אני אומר לך מה לי הפריע בכל הסיפור של משרד התחבורה. אם שר התחבורה היה בא ואומר אנחנו מחויבים, אנחנו נפעל בתקופה של X זמן כדי למצוא את הפתרונות, כדי לחשוב יצירתי, כדי להתייעץ עם גופים משפטיים – אני לא יודעת – כל תשובה שהוא היה נותן של אנחנו בפנים ואנחנו נעשה הכל כדי שתוך שנה יהיו לנו תשובות – הייתי יכולה לחיות עם זה בשלום. אבל להגיד לי אני עכשיו מחליט שאני לא בתוך הסיפור הזה, אז אני אומרת לך, תגידי לשר התחבורה שהחיים של הילדים האלה על הראש שלו. לא רק על הראש שלנו, על הראש שלו.

כי אני מצפה שכולם ירתמו. את יודעת מה, לפחות ברמת ההצהרה, כדי שאנחנו נבין שאנחנו מגויסים. אבל אפילו את זה אני לא מסוגלת לקבל עכשיו.

שנייה, אבל רגע, אני רוצה להזכיר שעשינו כבר עבודה מחודש יולי. אנחנו עושים עבודה. אז זה לא נכון להגיד - - -

שמה? שבסופה אנחנו אומרים הורים, תהיו מודעים, אנחנו לא במשוואה.

רגע, לא. סליחה, סליחה, עשינו עבודה ובתור עובדה גם יש תוצאות. אתם מתעלמים מהתוצאות.

אולי מכון התקנים מחמיר?

יכול להיות. אני לא יודעת.

אולי אנחנו יכולים ללכת לעזרים שהם באמת פשוטים יותר, זולים יותר ושאנחנו כן יכולים לאפשר את השימוש בהם? אנחנו נבדוק מבחינה משפטית איך אנחנו מסירים אחריות מהיצרן לצורך העניין - - -

אז בדקנו גם מבחינה משפטית.

כדי שלא כל האחריות תיפול עליו, בדיוק כמו שדיברנו בהקשר של הגננות. הן תהיינה מגויסות, הן תעשנה את מה שצריך, אבל האחריות היא לא עליהן. אין להן לא אחריות פלילית ולא שום דבר. הן בסך הכל רצועת ביטחון או עוד איזה שהוא בסיס שעליו אנחנו נוכל להישען כדי למנוע את האסונות האלה. מה הבעיה?

שנייה רגע. מבחינה משפטית כן התייעצנו ואז ההנחיה שקיבלנו היא שאפשר. קודם כל יש את חוק העונשין שאסור להשאיר ילד ללא השגחה.

נו, ו-?

אמרנו בואו נחדד את העניין, גם בשביל - - -

אני לא צריכה משרד התחבורה בשביל זה.

לא, אבל יש החלטה של הפרקליט לפני חודש.

זה לא רלבנטי.

לא, עינת, יקירתי, אני אסביר לך משהו. אני אגיד לך בצורה בוטה ואני לא זוכרת אם ישבת אצלי בדיונים. אני בדרך כלל לא בוטה, אבל אני אגיד לך את זה הכי ישר. אני לא צריכה אתכם בשביל זה. אני לא צריכה את משרד התחבורה בשביל חוק ההזנה.

אבל לא גמרתי לדבר.

אני לא צריכה את משרד התחבורה בשביל המודעות. אלא אם כן אתם רוצים להשתתף בקמפיין, אז אתם יכולים לתמוך גם בזה.

את לא צריכה לגמור לדבר, כי - - - כולם.

אני רוצה תקינה שתחייב הורים להשתמש בעזר טכנולוגי או כל עזר שהוא, כדי שננסה למנוע את האסונות האלה. זה מה שאני רוצה.

למה אי אפשר לחייב את זה דרך מקום אחר, לא דרך הרכב? סתם דוגמא שאני אשאל.

עונש 10 שנים.

אבל הילד - - -

איפה הם שוכחים?

לא שוכחים אותו בבית. שוכחים אותו ברכב.

גם בבתי מלון יש גלאי נפח.

רק שנייה, אנחנו המלצנו - - -

ובבית הוא לא יכול למות.

מעבר לחוק העונשין, אני רוצה לגמור את המשפט לגבי חוק העונשין.

בבית הם מתים הרבה, אבל לא מזה.

חברה, ככה אין פרוטוקול.

יש שם גם דברים נוראים, של נפל מהחלון וכו'.

גם שם אנחנו מטפלים.

תאמיני לי שאני חיה את זה כל יום. זה בסדר.

גם שם אנחנו מטפלים, עינת. בואי לא נברח. אל תיקחי על עצמך את כל העולם. קחי על עצמך רק את המרחב של הרכב.

רגע, אני לא רוצה לברוח משם. בסדר, שנייה רגע. אז אנחנו המלצנו לקבוע חוק, סליחה, תקנה בתוך תקנות התעבורה, על אי השארת ילד ברכב. יש את זה בעולם. אסור להשאיר אותו ללא השגחה.

יש את זה כבר היום.

נו, באמת.

אין את זה.

יש. בטח, בהזנחה. בכל מקום. אם השארת ילד ללא השגחה - - -

זה חוק העונשין. אני אומרת נוריד את זה לרמה של תקנה. לרמה שמדברת ספציפית על רכב.

יופי, ו-?

זה לא רלבנטי.

יופי, וזה אותו דבר.

זה לא רלבנטי. - - - - הנחייה חדשה, הוא קובע כי בכלל אין להעמיד לדין. ההנחיה הזאת היא לא רלבנטית. אין לה הרתעה. מה שמרתיע שהילד שלך ימות.

לא, שנייה רגע. אין להעמיד לדין במקרה שהילד מת.

בדיוק. זה מה שאני אומרת, היא חושבת שזה מה שירתיע הורים? הילד שלהם מת. הם לא רוצים לשכוח אותו.

ברור, זה לאחר מעשה, אבל אני אומרת שברגע שיהיה דבר כזה אולי זה - - -

רק רגע, שאלה. פרסמם קול קורא?

ממש לא. לא, החוק הזה שאומר לך לא לדבר בטלפונים עוזר, נכון? אני מסתובבת, אני חיה על הכביש. אני רואה את כל אלה שגם ה-3,000 שקלים בחוק מאד מאד מרתיעים אותם.

אז למה שם אנחנו לא עושים?

פרסמתם קול קורא?

איזה חיישן.

פרסמתם קול קורא?

הקול הקורא כבר גובש, הוא קיים - - -

מה את אומרת?

תוקצב. רגע, למה אתה - - -

לא, אנחנו מדברים וכבר עבר קיץ, עבר חורף והקול הקורא מתוקצב. אני לא מבין איך אתם עובדים.

אבל אתם צריכים להבין, סליחה.

זה באמת מקומם. לנגד עיני זה הילדים.

רגע, אוקיי, עינת. חבר הכנסת מקלב - - -

אנחנו נפגשנו עם ההורים. למה המנכ"לית לא נמצאת בכזה דיון? מה הזלזול גם בדיון הזה? יש כאן חיי אדם.

אף אחד לא מזלזל.

אם הייתה שומעת את ההורים. את מדברת על עונשים.

אף אחד לא מזלזל.

על מודעות. תשמעי את ההורים מדברים, הורים אחראים, הורים עם הרבה מודעות, עם פחד, ומהפחד הזה של - - -

אני מנסה לחשוב איך להעלות את המודעות בצורה כזאת ספציפית - - -

אל תחשבי. זה לא התפקיד שלך להעלות את המודעות.

אוקיי.

לא, משרד החינוך עושה את זה.

חבר הכנסת מקלב, שנייה. גם אנחנו בתוך הסערה של הדיון - - -

אני מסתכלת קצת יותר רחב.

ממש לא.

לא, בואו נאפשר רגע לעינת לסיים. גם לא כל המשרד, היא בסופו של דבר מייצגת את המשרד. מי שיש לו אחראיות על הסיפור הזה זה השר והמנכ"ל. בוא נגיד את הדברים ולא רק הפקידות שנשלחת לכאן.

ודאי שלא, זאת הבעיה. לכן שאלתי איפה המנכ"ל.

אז אי אפשר גם להפיל הכל על הכתפיים שלה.

אין לי בעיה. אני נציגת משרד התחבורה ואני לוקחת על עצמי - - -

המנכ"לית הייתה צריכה להיות פה. זה זלזול גם בדיון.

אוקיי. בואי תסיימי.

זה זלזול. זה מראה את הגישה.

חבר הכנסת מקלב, לא מתאים לך.

זה פשוט לא נעים, ההתייחסות שלך.

מדברים על חיי אדם.

עינת, בואי.

אני לא מסתכל לא על-. אני מסתכל על התינוקות, על ההורים.

חברים.

גם אני מסתכלת על זה, תאמין לי וגם לי יש ילדים.

זה מה שאני מסתכל. אם הייתם מסתכלים. לא חשוב. זה לא אומר שום דבר. אני בטוח שאיכפת לך.

חבר הכנסת מקלב, בואו נעשה את זה מסודר. אתה רוצה לסכם? בוא תסכם את הדברים שלך.

לא, אני לא רוצה.

אה, זהו? עינת, בואי תסיימי את הדברים.

אני רוצה לסיים. כרגע הוא הכריע לא לחייב, אבל עם זאת אמרנו בואו נבדוק את הנושא האם אני יכולה להצמיד - - -

מתי יוצא הקול הקורא?

רגע. להצמיד את זה לכיסא בטיחות. לא לרכב, אלא לכיסא הבטיחות.

מצוין, אבל זה מה שדיברנו גם בפעם הקודמת. לא חידשנו פה כלום.

הדבר הכי חכם זה להצמיד את זה לכיסא.

אין היום. זה לא קיים. זה העניין. אנחנו רוצים - - -

מתי יוצא הקול הקורא? אמר חבר הכנסת מקלב – עבר קיץ, עבר חורף.

הקול הקורא מבחינתי יכול לצאת עכשיו.

נו, אז למה הוא לא יצא?

כי אין מי שיענה לו. אין מי שעומד - - -

מאיפה את יודעת? שגרי אותו החוצה.

נשגר אותו החוצה, בבקשה, אבל את תראי שאף אחד לא עונה.

אבל אני רוצה, באמת, אני רוצה לדעת שכל מה שאפשר אנחנו עושים. אם כל דבר בחיים אנחנו נגיד לא נעשה כי לא יהיה לזה מענה או לא יהיו לזה תוצאות, אז אנחנו לא נעשה שום דבר.

אפשר לעשות ולראות מה יהיו התוצאות.

אני מבקשת - - -

אני פשוט רק מנסה להיות גם אפקטיבית ואם - - -

להיות אפקטיבי זה להכין קול קורא, לתקצב אותו לא לשגר אותו בגלל שלא נקבל עליו מענה?

סליחה, אין בעיה לשגר אותו, אבל שוב, לא קיים בשוק הדבר הזה.

בעיני זה לא רציני.

זמן התגובה של המעבדה לבדוק את הדברים, גם יש לו את הזמן שלו.

לא משנה, ייקח שנה? צריך להתחיל מתי שהוא? צריך להתחיל מתי שהוא. אנחנו לא בנינו את העולם ביום.

אולי צריך רק לכוון אותו לכיסאות בטיחות אבל לא לרכב. לא למערכות ברכב.

מצוין. אבל זה מה שדיברנו.

לדעתי זה חכם יותר, כי גם מישהו שלוקח ילד, לוקח אותו עם הכיסא לאוטו אחר. בכל מקום.

אבל זה מה שדיברנו פה בפעם הקודמת. מי זה הבחור שהיה בדיון הקודם? שכחתי את השם שלו. שי. שי היה כאן. זה בדיוק מה שאמרנו. לא חידשנו עכשיו בחדר הזה ומי שיקרא את הפרוטוקול יראה שזה בדיוק מה שאמרנו, שזה יכול להיות מוצמד לכיסא בטיחות. ואז שאלו ואם יש כמה כיסאות בטיחות ואם יש כמה - - -

אין בעיה, לכל כיסא.

תקשיבי, זה בדיוק הסיפור. בואו נצא בקול קורא, עינת. את אמרת פרקטיות, בואי, אני רוצה להיות פרקטית. בואו נשגר את הקול הקורא הזה. אנחנו נבקש עזרים שמותקנים, כמו שאת אומרת, נמקד אותו בכיסאות בטיחות. אנחנו נבדוק את התקנים, לראות שאנחנו לא מחמירים מדי, כדי שאנחנו נאפשר לכמה שיותר יצרנים להשתלב בתוך הסיפור הזה. אנחנו נפיץ את הקול הקורא לא באיזה עיתון צדדי במשבצת קטנה, עם אותיות קטנות, אלא אנחנו נעשה את זה באותיות של קידוש לבנה, כדי שכולם יראו; וגם את זה, אגב, אנחנו נוכל להרוויח את זה כחלק מההסברה, כי אנשים יראו שאנחנו על הסיפור הזה.

את אמרת היום, בסדר, אז לא היום, אבל גם אם זה ייצא ביום שלישי אחרי פורים, דיינו. בסדר? תודה רבה עינת.

גלית, בטרם.

עינת, אני גלית מבטרם. אנחנו היינו שותפים לפורום שחשב - - -

עם אביטל.

עם אביטל, נכון. תשמעי, שבעה ילדים מתו ולא ברכב הסעות לא בהילכדות. וזה מגמת עלייה. אנחנו צריכים לתפוס את המגמה הזאת ולעצור אותה. אתם במשרד התחבורה יש עליכם כל כך הרבה. אנחנו מבינים את זה. אי אפשר לפתור את הסוגיה הזאת תוך חודש חודשיים ולעבור כמה ספקים, כמה אנשים, יזמים שעונים. צריך אורך רוח לדבר הזה. אנחנו 21 שנים מטפלים בבטיחות ילדים ויודעים כמה זה קשה. זה שינוי תרבות, עינת. בואי, אנחנו איתכם.

גם משרד הבריאות עכשיו נכנס לנושא של בטיחות ילדים. צריך להבין שבטיחות ילדים זה לא דבר שאפשר להבין אותו. יש פה גם נתון של טכנולוגיה וגם נתון של פסיכולוגיה. חוק העונשין לא יפתור את הבעיה. יש פה בעיה הרבה יותר מהותית. בואו תתנו לזה קצת יותר אורך רוח. הקול הקורא הזה יוכל להיות מופץ על ידי כל השותפים בשולחן הזה. אנחנו נגיע. אלינו מגיעים, מתפקדים על הדלת כל כך הרבה ספקים. יש לנו קשר עם כל הארגונים הבין לאומיים. בארצות הברית את יודעת כמה ילדים נשכחים והם מטפלים בבעיה ובסוגיה. נזמין אותם לשולחן.

ומה עשו שם?

אני אבוא אלייך ואני אתן לך את כל הפתרונות.

יש לי את ה - - -

גם אני אגב מקבלת ערימות של פניות ומטעמים אתיים אני לא נפגשת עם אף אחד ולא מקדמת אף אחד, אבל אני אומרת שהשוק מוצף.

אבל עינת, העניין הוא שבמדינת ישראל יש לפעמים סוגי היפגעות שהם קצת שונים מחו"ל. שימי לב לנושא של אופניים חשמליים. אין לזה אח ורע בעולם. לכן אנחנו צריכים להיות יצירתיים וצריך לקחת עוד קצת זמן.

אני מתחייבת בשם בטרם, אנחנו שותפים אתכם, בואו לא נרים ידיים. זה ברור שלא רק זה.

חס וחלילה.

לבוא ולהגיד שלא תהיה תקינה זה להרים ידיים. או בלי שאפילו הוצאתם קול קורא.

לא, הנה, אבל השורה התחתונה. לא, לא, אני לא חוזרת אחורה. השורה התחתונה, אנחנו סיכמנו עם עינת שיוצא קול קורא.

רגע, אני רק רוצה להוסיף משהו, שאולי כן כדאי לעשות, כי זה יכול אולי כן לפתור את הבעיה וזה לא בסמכותי. זה הנושא של התקן הזה, שאני חושבת ש - - -

רביזיה. לעשות רביזיה.

התקן שהוא די חדש גם, ה-6400 הזה. אני חושבת שהוא מאד מאד מחמיר.

כן. יפעת, אפשר לכתוב מכתב למנכ"ל.

וזו הסיבה. כי אם עכשיו היה משהו שהוא - - -

יש פה נציג של מכון התקנים?

יפעת, זה מאד מקובל לעשות רביזיה בתקנים, כשרואים שהם לא מתאימים למציאות. להחזיר את זה לוועדת מומחים. אנחנו יושבים איתם. מאד מקובל.

כי זה מה שתוקע את הדברים. כי אם הוא לא היה כזה מחמיר, אז ברור שהיו לי גם יותר פונים ומציעים גם להסעות תלמידים.

זה מה שהצעתי. כשיוצאים לקול קורא וכשבודקים גם איך אנחנו פחות מחמירים עם ה - - -

מאד מקובל לעשות רביזיה. זה הליך תקינתי מובהק. רעיון מצוין.

אוקיי.

לא הרמנו ידיים, כן? אנחנו אתכם שם.

ואת זה אנחנו דורשים בעצם ממכון התקנים.

פני לשלום ואני אומרת לך – בואי לא נעזוב את זה.

אחת הבעיות שניגשים לבעיות כמו מכון התקנים, הולכים על האידיאל, לא על הריאלי. צריך להיות ריאלי. לבוא, אוקיי, עדיף לי פשרה מאשר להיגרר.

בסדר, הבנו את הרעיון. זה חלק מהדברים שאנחנו נדרוש. אנחנו נפעל עם מי שצריך. אני גם אהיה על זה באופן אישי, כדי שגם הקול הקורא יהיה אפקטיבי. אבל זה לא אומר שאנחנו משהים את הקול הקורא. בסדר גמור. תודה רבה עינת ותודה רבה גלית.

לילי, מה עניינים?

בסדר.

למה קודם לילי ולא קודם המשרד?

כי אני רוצה רגע את המקום הקשה שהיה לפרק ואחר כך אנחנו ניתן בכבוד למשרד. אני מבינה שאת מחליפה את סימה.

לילי, אנחנו שנה שעברה אמנם היינו באמת בעין הסערה עם כל הסיפור של הגננות. הבנו כולנו וגם הגננות בעצמן, באיזה שהוא שלב באו ואמרו תקשיבו, שלא תחשבו שכל המערכת היא כזו, אנחנו כן רוצים להירתם, אנחנו כן רוצים לעזור ואנחנו חוזרים לסיפור של ההתראה בפני הורים כשעה מתחילת שעת הפעילות. אני יודעת שבהרבה מאד מקומות זה עבד. הייתה גם היערכות לפני פתיחת שנת הלימודים. המשרד גם יספר על זה.

אני רוצה לוודא שרגע לפני שאנחנו נכנסים לקיץ, אנחנו יודעים שאלה החודשים הקריטיים. אנחנו לא מדברים על תקופה ארוכה מאד, בטח לא עבור הגנים. בואי תגידי לי איך אתם מציפים את זה מחדש ומגייסים את הגננות.

אני מניחה שהמשרד יוציא עוד פעם הוראות הפעלה, כמו שעשו לפני פתיחת שנת הלימודים. בסוף שנת הלימודים כל גננת עושה מפגשי הורים והם יציגו את הנושא, תזכורת והבהרות נוספות.

יופי. נפגשנו, הבהרנו, כולם הבינו? שתו קפה, אכלו עוגה. הלכו הביתה.

בוודאי.

מה קורה בבוקר, כשאנחנו רואים ששני ילדים לא הגיעו לגן, כשעה מפתיחת שנת הלימודים. מרימים טלפון – כן או לא? אגב, אני יודעת שהיה סידור בחלק מהגנים שעד שעה מסוימת ההורים צריכים להתקשר ומשעה מסוימת, אם ההורים לא התקשרו, אז הגננת מתקשרת.

היה גם פיילוט עם איזו שהיא מערכת במספר גני ילדים, שקיבלתי גם תוצאות שהיה מאד מוצלח, עם איזה טאבלט שהיה בכניסה לגן. אני מקווה. העלות היא מינימאלית.

לילי, הגננות יירתמו לעשות טלפונים למקרה קצה?

הגננות לא תעשנה טלפונים.

לא ירימו טלפונים? תהיה חקיקה.

בואי לא נתחיל.

לא, אנחנו לא מתחילים, אנחנו מסיימים.

כי - - -

תקשיבי, אני הייתי בגנים - - -

יפעת, יפעת - - -

גננות מטלפנות באמצע היום, מקיימות שיחות טלפון.

אז - - -

שנייה רגע, לילי. שנייה רגע. בואו נעצור כי אנחנו לא נעשה את כל הדיון שהיה מהתחלה.

רגע, רגע.

תקשיבו, גננות ומטפלות - - -

אבל היינו בדבר הזה.

נכון, נכון. אני חשבתי שאנחנו אחרי, אבל אני כנראה בן אדם אופטימי מיסודי וכנראה שאני אפילו אופטימית מדי. גננות מטלפנות במהלך היום, שולחות SMS במהלך היום, יוצאות להפסקה במהלך היום. שותות בחוץ, כי אסור להן לשתות שתייה חמה ליד הילדים במהלך היום. יש הפסקות. אני מדברת עם הגננות. תאמיני לי, כל החודשים האלה, כל הזמן.

לא בין שמונה ל-. לא, לא. סליחה.

שאלתי שאלה. הגננות יירתמו לסיפור? אני רוצה ל - - -

הגננות לא תקבלה אישור לצלצל להורים לבדוק איפה הילד.

אוקיי. אני אפנה בריש גלי לכל הגננות במדינת ישראל. אני רוצה לראות את התגובות שלהן - מי מוכנה להירתם. אני לא רוצה הערות ביניים. אני רוצה לשמוע מהגננות, כי את יודעת מה, זה לא הלך הרוח בקרב הגננות.

סליחה, בואי, את אמרת גננות מצלצלות. מרצונן הטוב והמקצועי ולא - - -

אז אנחנו מצילים ילדים מרצוננו הטוב?

לא, אני לא אתן לחקיקה. אם את תעשי חקיקה על זה - - -

אני לא רוצה לעשות חקיקה. אני רוצה שאתם תעשו את זה מרצונכם הטוב, כחלק מרשת ביטחון.

אני לא חייבת לדרוש.

לילי - - -

סליחה, בואי, לא, לא.

אוקיי, עזבי. אני סיימתי פה את השיח. אני לא רוצה לנהל את הוויכוח הזה, אני אגיד לך למה. את יודעת למה? כי השיח הזה עושה עוול, עושה עוול לקבוצה ענקית של גננות, שנמצאות איתנו, ששלחו אלי. אני לא הצלחתי לעקוב אחרי כל מה שאני קיבלתי בשביל להבין שהרבה גננות כן נמצאות שם. אין עליהן אחריות פלילית, אין עליהן שום אחריות מוסרית, חברתית, הכל. יש להן חובה - - -

אז למה צריך להעלות לדיון?

למה צריך? כי אנחנו רוצים - - -

כי אם גננת עושה את זה מרצונה - - -

אל תתפסי לחקיקה, יקירתי שם בצד, כי אני אמרתי - - -

אני?

כן, את אמרת למה צריך חקיקה. את רוצה לשמוע את דעתי?

לא, אבל אנחנו בעד חקיקה.

שנייה רגע.

אני בעד חקיקה שההורים ייקחו אחריות גם.

לילי, את עושה עוול לגננות.

לא, אני לא עושה עוול לגננות, אני מייצגת אותן.

אנחנו נבדוק את זה בעוד שעתיים בדיוק. אני אוציא הודעה. אני רוצה לשמוע את הגננות של מדינת ישראל מה דעתן. אם הן מוכנות להירתם בלי אחריות - - -

יושבת כאן גננת, בבקשה ממך.

שנייה. אני כבר הייתי בסרט הזה שנה שעברה.

גם אני.

יופי, אז עכשיו אני רוצה לומר לך. אתם שואלים למה צריך חקיקה? הנה, אני אומרת לכם וזה לפרוטוקול: לא צריך חקיקה. לא צריך חקיקה.

אז למה את מדברת על זה?

אני אגיד לך למה אני מדברת על זה. כי זה יכול להיעשות בלי חקיקה. זה יכול להיעשות כחלק משגרה של גן במעונות ששם יש מצוקה מאד מאד גדולה. בהרבה מאד מהמעונות עשו את זה.

אני לא מדברת על המעונות.

אנחנו לא אחראים על המעונות וגיל צעיר זה המעונות, אז שהם ייקחו אחריות.

שנייה רגע, הגילאים הם יותר צעירים. זה הסיפור? שהם ייקחו אחריות? רגע, אז מה את אומרת? אני רוצה לתרגם את מה שאת אומרת. האחריות היא אצל ההורים, מבחינתנו אם שכחו את הילד בעיה שלהם, שימות. זה מה שאת אומרת.

לא, ממש לא.

לא, לא.

אז תסבירי לי את זה במילים אחרות.

גם אנחנו הורים. גם אני סבתא, אז מה, אז אני זורקת את זה על אחרים.

תתרגמי לי את זה.

אני לוקחת את האחריות עלי, גם כהורים וגם כסבתא.

אני לא רוצה לפגוע בך ואני לא רוצה לומר משהו שאת לא מתכוונת. אני רוצה שתגידי לי את זה במילים אחרות. אז מה המשמעות של זה?

את מדברת אלי?

כן. מה המשמעות של גננת לא תרים טלפון? אחריות של ההורים הסיפור הזה.

את אמרת שיש גננות שעושות, אוקיי. מי שמחליטה, אנחנו לא אומרים לאף אחת לא, אבל חוק לא יהיה וחובה לא תהיה. זה הכל.

אין חוק. מה הבעיה שלכם לחייב? על מי אתם מגנים בדיוק?

על עצמנו. כי אנחנו לא ניקח אחריות כזאת.

את לא לוקחת אחריות, אבל את מוכנה לסייע?

חברת הכנסת, אני גננת בפועל ואני לא אקח אחריות שאני לא יכולה למלא אותה עד תום וזה לא - - -

זה - - -

רגע, תתני לי לסיים. ביום שאני לא נמצאת בגן, מי ייקח על זה אחריות? ביום שאני מגיעה - - -

יש צוותים שם.

רגע, תתני לי לסיים.

אני אחליט מתי את מסיים, זה פעם אחת. פעם שנייה, אני לא ביקשתי ממך לקחת אחריות ויש חוץ ממך, עם כל הכבוד, עוד צוות שלם בגן עם - - -

איזה צוות? של עוד סייעת?

אין צוות? הילדים נשארים לבד?

לפעמים גם אין סייעת.

סייעת נשארת לבד?

ו - - - ולהחליף חיתולים.

הסייעת נשארת לבד?

הסייעת ואני נמצאות בגן, 35 ילדים - - -

מה עושה הסייעת כשאת נמצאת ב - - -

היא משחקת עם הילדים.

לא, לא, כשאת נמצאת עכשיו במפגש - - -

היא יושבת ושותה קפה.

מה עושה הסייעת? היא לא יכולה להרים טלפון לשני הורים?

סליחה דקה. יש אירועים בגן, בוקר שילד חולה, ילד רץ, בורחים מהגן, אנחנו שומעים אירועים.

ממש סיפור מלחמה. מסכנים ההורים שצריכים לשים את הילדים בגנים שלכם אם הילד בורח החוצה - - -

אוי ואבוי לך.

רץ, נופל, נפגע, נו, באמת.

את יודעת מה?

ילד מגיע לגן בוכה.

היינו בשיח הזה. היינו בשיח הזה.

אז אני לא מבינה למה אנחנו עושות את השיח הזה.

אתן עושות עוול.

מתי גננת תהיה גננת פדגוגית? היא מנהלת את כל העולם חוץ מפדגוגיה.

אתן עושות עוול.

לא. עוול את עושה כשאת יוצאת נגד הגננות.

לילי, אני לא יוצאת נגד הגננות. אני לא יוצאת נגד הגננות.

אז תחוקקו חוק.

שנייה, אני מבקשת בלי קריאות ביניים. אני רוצה להגיד לכם משהו.

חוק שגם יגן על הגננות.

אני לא יוצאת נגד הגננות והשיח שיש פה הוא זה שיוצר עוול כלפי הגננות, שחשוב להן להירתם, שהן רוצות להיות חלק מזה. אם את תראי ילד שנפצע מחוץ לגן והוא לא הילד שלך, הוא לא ילד של הגן שלך, את תצאי לתת לו עזרה?

היא תצא ותרים אותו, כן, כן.

למה? אבל יש לך 35 ילדים שמטפסים על סולם, נופלים, בולעים חרוזים, שותים גואש והשד יודע מה. אבל את תצאי לעזור להם, נכון?

תגידי, מה את רוצה מגן הילדים? מה קרה?

אני לא מבינה את השיח.

יין.

באמת, את יודעת מה? אין לך מושג מה קורה בגני הילדים.

אני מציעה לך לחזור בך מהאמירה הזו. יש לי מושג מה קורה.

למה?

אני אגיד לך למה ואני מבקשת להפסיק את המלחמה הזו. אני אגיד לך למה, כי אני מבקרת בהרבה מאד גנים. הגנים הרבה יותר רגועים - - -

את מבקרת.

הגנים הרבה יותר רגועים ממה שאתם מציגים. גם כשאני מגיעה, הגננות מתפנות ללוות אותי ולספר לי מה יש בגן.

אני הצגתי גן לא רגוע?

ואף ילד, תודה לאל, לא נפצע.

אני הצגתי גן לא רגוע?

כן.

את טועה.

את רוצה שאנחנו נחזיר? אפשר להחזיר חזרה אחורה, להראות להם בלייב את מה שנאמר כאן.

את טועה. אני לא אמרתי שהגן לא רגוע.

אני יכולה לומר הכל מהתחלה.

גן מעולה, לא קורה כלום. הכל שקט.

הבנתי לילי. אנחנו נחליט - - -

רק חסר אחר כך, ההורה שהולך ומתלונן על הגננת.

אוקיי, ולפעמים זה גם בצדק. אנחנו נחזור גם לזה.

כן, ראינו - - - איזה - - -

אנחנו נחזור - - -

בכנסת - - - והכל בסדר - - -

אני עוצרת פה את הדיון הזה. אני אחזור אליו. אני מוכרחה לומר גם לפרוטוקול שאני ממש, אבל ממש מאוכזבת גם מהנימה וגם מהשיח. אני פגשתי גננות ואני חייבת לעשות לפחות איתן את החסד ואני קיבלתי מאות פניות מגננות, כולל פניות ציבוריות ופומביות של גננות שרוצות להיות חלק מרשת הביטחון הזו. הם יודעים שזה לא בחקיקה. אני הסכמתי שאנחנו לא נדבר בכלל לא על חוזר מנכ"ל ולא על שום דבר שיגרום להן באיזה שהוא מקום לחשוש שמא יש עליהן אחריות פלילית או כל אחריות אחרת. אבל הן רוצות להיות חלק מרשת הביטחון, מתוקף היותן נשות חינוך - - -

מי אמר שלא?

ואני רוצה לעשות איתן את החסד הזה ואני יודעת שבקריאה שלי ובפנייה שלי אליהן, הן תעשנה את זה ואנחנו נעשה את זה דרך משרד החינוך ואני רוצה שאתן, אם יש לכן התנגדות, תצאו בפומבי ותגידו – אנחנו הגננות לא מוכנות לקחת אחריות, לא מוכנות לסייע, סליחה, לא לקחת אחריות - - -

את מזייפת את דברי.

בבקשה, תגידי אותם.

סליחה, אני בדיון - - -

לילי, תגידי את זה בצורה אחרת. הנה, אני מרשה לך.

בדיון האחרון אמרתי שאנחנו נרתמות להיות רשת ביטחון, סליחה, בהסברה - - -

אתם תמליצו - - - אני לא צריכה אתכם בהסברה. הנה, זה כמו משרד התחבורה. לא צריכה אתכם רק בשביל זה. אני רוצה שאם ילד לא מגיע בבוקר לגן ואתם רואים שיש משהו חריג, שזה ילד שבכל בוקר מגיע בשמונה ופתאום הוא לא נמצא, שאתם תרימו את הטלפון ותבדקו איפה הוא. זה מה שביקשתי. כמה ילדים כאלה קורים? כמה?

סליחה, ולמה ההורים - - - בואי, בואי, תראי - - -

למה? כי אם הילד נשכח ברכב, ההורה לא ירים לך טלפון, כי הוא נשכח ברכב.

אבל יש עזר טכנולוגי פשוט, שהוא מצלצל - - -

אנחנו נדבר גם עליו. נדבר גם עליו.

אוקיי, בסדר. אני לא מוכנה לקבל - - -

נדבר גם עליו.

את האמירות שלך בדרך שאני פוגעת בגננות.

תגידי אותן. תגידי אותן בצורה אחרת.

אני לא פוגעת בגננות.

תגידי את זה בצורה אחרת.

הגננות נרתמות לכל דבר והן לא צריכות אותך - - -

גננת תרים טלפון לילד שלא הגיע?

סליחה, והן לא צריכות אותך כדי לדעת מה הן עושות או לא עושות.

לא, אני יודעת מה הן עושות. גם הן יודעות. אני שאלתי אותך שאלה פשוטה, הגננות מוכנות להיות רשת ביטחון ולהתקשר לילדים שלא הגיעו?

לא.

לא.

לא. נקודה. מספיק. למה? כי האחריות על מי?

גננת אין לה זמן. היא צריכה לקבל עוד ילדים.

אוקיי, מאה אחוז. אנחנו נבדוק את זה.

אתם שוכחים שזה 35 ילדים עם צרכים מיוחדים. מה קרה לכם?

משרד החינוך. סיימתי את הסוגיה הזו. אתן צודקות.

מה, הגננת היא סופר וומן?

אז אנחנו יכולות ללכת.

אתן צודקות. אנחנו נבדוק את הסיפור הזה.

מה קרה? אני רק שומעת שכולם מדברים, אבל אף אחד מפה עוד לא אמר קודם כל ההורים. קודם כל לוודא, וגם יש זוגות, למה אחד לא שואל את השני? גם אני שואלת את הבת שלי כל בוקר - הכל בסדר? הילדים הגיעו לגן?

אנחנו נבדוק את זה.

למה כולם פטורים מאחריות, רק הגננת?

אתם לא. זה לא כולם פטורים מאחריות. תפסיקו כבר להיות במקום הזה. לפני רגע ניהלנו שיח קשה עם משרד התחבורה.

זה הפוך, האחריות היא על כולם. אז אם משרד התחבורה לא מוכן לקחת אחריות?

אבל משרד התחבורה יוצא וכן עושה את התהליך.

אני רוצה לומר לך שהגן, באופן שוטף, אני יכולה לקחת את האחריות הזאת, אבל - - -

לא ביקשתי שתיקחי אחריות. ביקשתי שתסייעי.

לא משנה מה ההגדרה.

זה משנה. כי אתם אחר כך נתפסים לזה.

אפשר?

לא. אתה לא מפריע לה.

הגן, או כל מוסד חינוכי, זה לא משרד. זה משהו מאד דינאמי. כל אירוע, וזה יכול לקרות, בקרים כאלה, בקרים אחרים. ילדים שזקוקים לך יותר. האמא פתאום חולה, לא יודעת מה, שלא נדע, והילדה נמרחת כל היום ואני רצה אחריה וזה לא עובד לפי שעון שוויצרי. אני רוצה להיות פנויה לדבר הזה. ברגע ש - - -

והילד שנשכח ברכב? שימות. נתפנה אליו אחר כך.

לא, לילדים שבתוך הגן.

לא, אלה שבאו לגן. אלה שהגיעו.

אז אלה שלא יגיעו לגן – שימותו?

אוי.

כי זה מה שאת אומרת. אני יודעת שאני מרגיזה אותך, כי אני מנסה להבין, לילי, מאיפה הנסיגה הזאת. תלכו לראות ה - - -

כי מה שקורה לפני חמישה לשמונה לא באחריות הגננת. נקודה.

לא מעניין את הגננת?

זה לא באחריותה. היא צריכה להתעסק עם הילדים בגן, לא ברחוב.

לא מעניין. מה זה קשור עכשיו לאחריות? שאלתי אם את - - -

על איזו נסיגה את מדברת?

איך קוראים לה? רותי, יש לי שאלה. אני תיכף אענה לך, לילי. אני רוצה לשאול אותך משהו, בסדר? אבל תעני לי ברגוע, אני אדבר איתך ברגוע.

אוקיי, אני מורידה לחץ.

מה עד חמישה לשמונה זה לא באחריות הגננת, בסדר?

לא בבוקר.

רגע. בסדר, שנייה. לא באחריות הגננת, נכון? הילד שנפל שם מחוץ לגן והוא שייך לגן אחר - - -

אני ארוץ ואני אקח אותו אלי לגן. גם לקחתי הביתה.

שאלתי אותך. אבל הוא גם לא באחריות הגננת ומה?

אבל אני אענה את זה מרצוני, אף אחד לא יכריח אותי.

אז למה אתם לא תעשו מרצונכם? אף אחד לא ביקש להכריח אתכם.

אף אחד לא אמר שמרצונן הן לא רוצות.

אבל זה מה שאתם אמרתם. אנחנו מתווכחות פה כבר שעה על זה.

ברגע שההורים יידעו שזו אחריות שלי, הם יסירו עוד יותר אחריות.

אבל זו לא אחריות שלך. מה, צריך לנגן ולשיר את זה אלף פעם? שאלתי אתכן אם מרצונכן הטוב אתן מוכנות להוות רשת ביטחון במשימה ובהירתמות של כל מי שיושב כאן סביב השולחן. זה מה ששאלנו. זה לא אחריות שלכן וזה לא כלום.

בהסברה אמרנו שכן. בהרצאות כן.

אתן מוכנות להירתם?

בציורים כן. כל הדברים האלה – ברצון, אבל לא מעבר.

תודה רבה. מאה אחוז, תודה רבה.

למה את חוזרת - - -

תודה רבה.

למה את מביאה אותנו - - -

משרד החינוך.

רגע, את מביאה אותנו חזרה לקיץ שנה שעברה.

לילי, אנחנו סיימנו את הקיץ כשאתן אמרתן אנחנו נרתם - - -

למה, לא נרתמנו? נרתמנו. גם עכשיו אנחנו נרתמות בדרך שלנו.

לילי, אני רוצה להגיד משהו והכל מתועד. תודה לאל, בכנסת הכל מתועד.

תודה לאל.

אנחנו סיימנו את הדיונים בקיץ האחרון כשאתן אמרתן – אנחנו נירתם, כל עוד-. רגע, בסדר?

כן.

חקיקה כבר סיכמנו מתחילת הדרך שאנחנו לא הולכים. חוזר מנכ"ל אמרתן מבהיל את הגננות, אמרנו לא הולכים. להוציא מנשר, כל מה שאולי יכול להיות לו היבט פלילי, אמרנו אנחנו לא הולכים על זה. אבל אתן ישבתן ואמרתן – אנחנו נהיה כאן פעם אחת כדי להסביר להורים רגע לפני פתיחת שנת הלימודים. אנחנו נדבר עם ההורים. כל גן ידבר עם ההורים על הנוהל של הבוקר של הגן, עד איזו שעה - - -

עשו את זה.

רגע, לילי. עד איזו שעה ההורים מתקשרים ורק אם אחרי השעה הזו יש הורה שלא התקשר, אז אנחנו נרים טלפון. אנחנו נעשה את זה באופן פרטני, כך שאם יש ילד שקבוע מגיע בעשר בבוקר, אז לא נרים אליו טלפון בשמונה וחצי. אבל אם יש ילדים שאנחנו רגילים בשגרה שהם מגיעים בזמן מסוים ואנחנו רואים שהם לא הגיעו, אנחנו נרים טלפון. כל זה, כל הדברים האלה מתועדים.

אבל כל זה נעשה. נעשה. אז מה את רוצה עכשיו?

אז יש לי שאלה פשוטה. אני אגיד לך מה, למה לא אמרת מתחילת הדיון שאתם מוכנים לעשות את זה?

אבל זה מה שאנחנו עושות.

אבל כל הדברים האלה נעשו, למה את - - -

את אמרת שהם לא ירימו טלפון.

לא, אז את לא הבנת אותי.

זה לא מחייב אותן. אם יהיה להן את הזמן ואת הרגע הן תעשנה.

אני פספסתי משהו? את אמרת שהם לא מוכנים לעשות את זה.

את יודעת מה זה בין שמונה לתשע?

אבל כל הדברים, רגע - - -

יש לי שאלה, אתן מוכנות למה שסגרתן בקיץ האחרון? מה שאמרתי עכשיו?

אבל כל הדברים האלה נעשים.

אנחנו עושות את זה.

מה הבעיה?

אז על מה היה הוויכוח פה בחצי השעה האחרונה?

על הטלת חובה משפטית, גברתי.

אין חובה משפטית. כבר דיברנו על זה. זה בכלל לא על השולחן, אז אני לא מבינה בכלל מה השיח. והם יודעים שאין חובה משפטית. לילי, אני רוצה לדעת עכשיו באמת - - -

אבל מרצונן הן עושות את זה. אני עושה את זה.

הרי זה היה הסיכום, שלא תהיה אחריות פלילית.

אוקיי, נציגת משרד החינוך, אורה, בבקשה. בינתיים נרגע קצת. תחשבו על הדברים, אנחנו נעבור. בבקשה, אורה.

אני רוצה להגיד משהו. אני תוהה למה אני לא יכולה לתאר את מהלך העניינים שקרו עד עכשיו.

את צודקת.

אולי זה היה מונע את כל הסערה הזאת, שאין לה שום מקום כאן לדעתי. קודם כל, בדיון הראשון של הוועדה הוחלט שכן נפנה לכלל הגננות בארץ לפני תחילת שנת הלימודים. ואכן, הייתה פעולה, אפילו מעבר למה שהתחייבנו ותארנו כאן, כי יועצות של הגנים שוחחו עם גננות, קצת שמעו מה שאת שמעת מהן, הדים על התחושות שלהן, על החרדות שלהן כלפי מה עלול לקרות לילדים שלא הגיעו לגן.

נעשו דיונים עם ההורים. גננות ערכו דיונים בתחילת שנה עם הורים. העלו למודעות. דיברו על המוכנות שלהן להיות לעזר בהרבה מובנים ולאו דווקא בהרמת טלפונים.

אז באיזה אופן עוד? תסבירי לנו איך אנחנו יכולים למנוע את המקרה בבוקר של הילד שנשכח, אם לא בהרמת טלפון? אם יש לך פתרון יצירתי, אני הכי אשמח.

לא, אנחנו לקחנו את זה קצת רחב יותר. בקשר עם ההורים יש הרבה מאד ממדים, שאנחנו כאנשי חינוך צריכים לקחת בחשבון. למשל, לצאת מהבית באיזו שהיא אנדרלמוסיה של כעס וריצה וחרדה מאיחור של אבא לעבודה או של אמא לעבודה, זה אחד הדברים שאנחנו יודעים שאפשר לעזור להורים גם למתן, להרגיע. יש שם דברים שהם מעגלים יותר רחבים, שכן צריך לקחת אחריות גם עליהם. כשזה בקשר שלנו - של הגננות ושל אנשי החינוך עם ההורים - הוא מאד משמעותי.

מעבר לזה, כל מה שדובר פה על המעורבות של גננות, מעבר לאחריות, לא הייתה גננת שאמרה שכשיש לה איזו שהיא דאגה מהסוג הזה, היא תימנע ותגיד שזאת בעיה של ההורים ולא שלנו.

זה מה שנאמר פה לפני כן.

לא נכון.

לילי, את מכירה אותי כבר וגם את הגמישות שלי. אני מוכנה לעשות ריסט על כל הפרוטוקול. אני אדרוש שיהיה ואני מרשה לכן לתקן את האמירה שהייתה פה.

אני לא צריכה לתקן מה שאמרתי לך.

לא, רגע, אבל אחר כך. בבקשה, אורה.

סליחה אורה.

אני מרכזת באגף לחינוך קדם יסודי יחידה לטיפול בפרט באוכלוסיות בעלות צרכים ייחודיים ובעקבות הישיבות שהיו כאן, גם ניהלתי דיאלוגים עם הרבה מאד אנשי חינוך, ויש לי כן להגיד באמת ממקום של אנשים שמאד מעורבים ומעוניינים להוביל מהלכים חינוכיים ואנושיים כמובן, שלא שמעתי עמדה של גננות, של כעס מזה שמצפים מהם.

גם אני לא שמעתי. אני מודה.

הכעס הוא באיזו שהיא עמדה של חוסר אמון בהן, שהן רוצות את טובת הילד, שהן רוצות את טובת המשפחה.

להיפך. את יודעת למה אני גועשת פה? אני יודעת למה אני גועשת בפנים? בגלל שאני כל כך מאמינה בהן. בגלל שאני יודעת שככל שזה תלוי בהן, לא ברצונן הטוב, בנשמה הענקית שיש להן, הן תעשנה את זה. הן עושות את זה בלי טובות ובלי בקשה לא שלי ולא של אף אחד.

אז למה את - - -

אוקיי? לבוא ולהגיד גננות עסוקות - - -

מה יהיה אם הגננת תשכח? ברח לה. מה יהיה? מי יתלונן?

הגן הוא סיפור מלחמה.

אנחנו הרי בעם הזה, אנחנו יודעים איפה ההורים. על כל דבר מתלוננים.

אוי, באמת.

הרימה יד. היא צעקה עליו. הוא הרביץ. ישר לבית המשפט, אני רוצה לגמור את זה.

אין פה בית משפט. אורה מדברת. רותי, אני אתן לך לסיים.

אני רוצה לסיים אחרי זה.

אני רוצה לסיים ולהגיד שכשאנחנו מדברים על אוכלוסיית הגננות ואנחנו כמשרד, כאגף, נותנים בהן אמון וכן מובילים אותן לידיעה שגם אנחנו לא מצפים מהן למה שהן לא יכולות, ויש מצבי חיים שהן באמת לא תוכלנה להרים טלפון באותו רגע.

הסייעת לא יכולה להרים? מישהו מצוות הגן לא יכול להרים טלפון?

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.

יש 35 ילדים.

היא פותחת את השער, היא סוגרת את השער.

לא, לא, אבל היא הייתה בגן. היא הייתה.

אני הייתי לילי, כן. אני גם מכירה את הגנים מקרוב.

אני עבדתי.

נו, ו-?

יש הבדל.

שוב, אנחנו אמרנו שאין לה אחריות לא פלילית ולא אחריות לעשות זאת. יש לה כן מעורבות ורצון למנוע אסונות.

יש המלצה לגננות להרים טלפון שעה מפתיחת יום הלימודים, במקרים שהן מזהות שילדים שרגילים להיות שם לא נמצאים שם?

יש העלאה למודעות של הגננת. קודם כל לשים לב מי לא הגיע לכאן. להבין מה - - -

הבנתי. אתם הרמתן לי אתגר גדול, באמת. אני אעשה אותו.

כשהוא לא בא, מה הבעיה להתקשר?

תבוא יום אחד לגן ותמצא את הזמן. אני אתן לך את כל ההזדמנויות. תבוא לגן.

אני גם הייתי בגן.

שנייה, אני אחזור אליכן. אל תדאגו. אנחנו נשכנע אתכן בסוף.

יש הבדל.

רוב הגננות בעצמן מודעות ועושות את זה ויעשו את זה. מה שאנחנו רצינו להוביל הלאה, זה באמת לאיזה שהוא דיאלוג עם ההורים ולשותפות כזאת באחריות, שחלק מהגנים גם ביקשו מהורים שכשילד לא מגיע לגן בגלל מחלה, שההורים יודיעו.

ומודיעים?

חלק כן וחלק לא. גם ההורים לא אחראים. בואו, אנחנו לא מסירים אחריות מההורים. לא מסירים אחריות. אמרנו את זה בריש גלי אז, אני אומרת את זה גם עכשיו ואם צריך אני גם אכתוב את זה פה בענק. אנחנו לא מסירים אחריות מההורים, אבל זה לא אומר שאם ההורה לא אחראי, אז הילד שלו צריך למות בגלל שאנחנו אומרים זה אחריות שלהם. זה הסיפור הגדול.

אז האחריות כמו שאנחנו רואים אותה, היא אחריות משותפת ועל כך אנחנו עובדים. ומעבר למה שעשינו לפני תחילת שנה, למרות שכבר היינו בעיצומו של החורף, יחד עם ארגון בטרם יש מספיק הוראות והנחיות לבטיחות בכל מיני מובנים, נשלח ב-14 בדצמבר – ואני אתן לכם גם את המסמך הזה – לכל הגנים בארץ מסמך שמדבר על הימנעות מתאונות חורף של חימום בבית, של תאונות ברחוב.

אורה, אני מכירה את זה.

ובכלל זה - - -

אני מכירה את כל הפעילות הבאמת מרשימה שעושה המשרד בנושא של בטיחות ילדים, אבל זה לא הסיפור. הסיפור פה היום – אנחנו פה על שכחת ילדים בקיץ ואני רוצה למקד את הדיון. הגננות קיבלו מנשר שבו ממליצים להן לפעול בצורה כזו או אחרת, חוץ מהסברה ושיח עם ההורים?

כן. בתוך המסמך הזה מבקשים לחזור ולרענן את נהלי הבטיחות ונקיטת אמצעים לשמירה על הילדים בהבאתם לגן ובהחזרתם, כשאנחנו מפנים את זה גם לגננות וגם להורים במקביל. זאת אומרת מה שאנחנו רוצים לנצל בתוך המערכת החינוכית זה את הדיאלוג, השותפות והאחריות.

אחרי חופשת הפסח אנחנו נכנסים למהלך נוסף של יועצות שייפגשו שוב עם גננות לצורך ריענון ואיזו שהיא חבירה לנושא הזה, שיכלול שוב את העיסוק בשאלה האם הן מרגישות שהן רוצות להיות שותפות למהלך שאת מתארת. האם הן מרגישות שהן יכולות ואיפה יש להן איזה שהוא חשש שלא. ויש חשש שלא.

טוב.

עדיין, כמו שאת אומרת, אנחנו לא מדברים על מחויבות - - -

אני יכולה לדבר בשום כולן ואני מרשה לכל אנשי החינוך, לכל אותם עשרות או מאות אלפי אנשי חינוך שאם מישהו מהם חושב שאני טועה, אז שיגיד לי, אבל אני בטוחה שכל אחד מהם רוצה להיות שותף לרשת הביטחון הזאת. כל אחד מהן.

אבל תגני עליהם. תגני עליהם גברתי.

אני מגנה עליהם.

לא. צריך לחוקק חוק שישמור עליהם, כי את מבקשת פה להטיל עליהם אחריות לילדים שלא נמצאים בגן.

תגיד לי, אתה היית איתנו כל הדיון. כמה פעמים אמרתי? אתה עורך דין, נכון?

כן.

כמה פעמים אמרתי לאורך הדיון אנחנו לא מטילים עליהם שום אחריות?

אבל זה לא מספיק.

לא, זה מספיק. אני רוצה רגע להגיד לך משהו ואני רוצה להגיד את זה גם ללילי. מה שאני לא אמרתי לגננות, כי זה בכלל לא הסיפור, אני העזתי להגיד למשרד ממשלתי ואני העזתי להגיד לנו, כמערכת ממשלתית – החיים של הילדים הם על הראש שלנו.

אני מסכים. אני מסכים לזה.

אמרתי את זה. לא, אתה לא חייב להסכים. אני לא צריכה שאתה תסכים.

אני מסכים לזה.

ואני אמרתי את זה גם על משרד התחבורה, שאם שר התחבורה אומר אני לא שותף בסיפור הזה, החיים של הילדים על הראש שלו, מה שאני חס וחלילה לא אמרתי לרגע לגבי הגננות. אבל אני באה מעולם החינוך. אני יודעת מי נמצא שם במקום הזה. אני יודעת מי הולך לשם. שכר גדול אין שם ותנאים מי יודע מה אין שם, אוקיי? באים לשם כי יש שם נשמה, בסדר?

לכן אני אומרת שהמקום הכי טבעי שיסייע כרשת ביטחון, בלי אחריות פלילית, בלי אחריות משפטית, בלי שום אחריות שהיא, אלא רק כשותף, הן אלה שנמצאות שם ואני רואה בהן שותפות. וכל מי שאומר אחרת חוטא להן. וכל מי שאומר זה לא שלהן, זה לא אחריות שלהן, זה לא מעניין אותן, חוטא להן ובגלל זה נורא נורא קשה לי עם השיח שהיה פה ואני כן רוצה לרכך אותו.

לא הקשבת לי.

אני הקשבתי לך לכל מילה, תאמיני לי.

אני מהנהן בהסכמה. אני רק רוצה להגיד שאני מהנהן בהסכמה.

אני רוצה להגיד לך שהשיח שהסתיים בסוף הקיץ האחרון היה שיח אחר. היה שיח הרבה יותר רך. היה שיח הרבה יותר גמיש. יותר מגויס. אנחנו אמרנו שאנחנו נבוא לגננות, אנחנו נבקש מהן במקרים חריגים, ואני אפילו מניתי את שלושת הדברים האלה. סימן שלא רק הקשבתי היום, גם הקשבתי אז ואני זוכרת טוב מה נאמר.

אנחנו סידרנו את זה בצורה מודולארית כדי שאנחנו נאפשר גם להורים לקחת אחריות באופן אמיתי, אבל גם במקרים שההורים לא לקחו אחריות, אז אנחנו לא נגיד דפוקים, שהילדים שלהם ישלמו, אלא מה לעשות, אנחנו נעשה הכל כדי להציל את הילדים האלה וזה סוכם ככה ומה שאני התפלאתי זה שאנחנו לא חזרנו לסיכום הזה. שאנחנו נבוא לגננות ואנחנו נגיד - - -

השגנו בהסברה. השגנו דברים על הסברה כמו שנאמר פה ואני רוצה להוסיף משהו. יש לנו את אבואב עכשיו במשרד החינוך, בואו נפעיל אותו ובואו-. את לא מקשיבה לי.

לא, אני מקשיבה.

אני אומרת, יש לנו היום את אבואב, מלך הנושא של בטיחות בדרכים. אפשר לעשות את זה יחד ולתת את כל התוכן הזה להורים, להעביר את זה ישירות אליהם דרך הגננות.

אוקיי. לא צריך להעביר את האחריות על ההורים. האחריות היא קודם כל של ההורים. אני לא צריכה להעביר אליהם את האחריות. אני רוצה לעזור במקרים שההורים כושלים, בדיוק כמו שהורים שפוגעים בילדים שלהם, אז הרווחה מתערבת וכשיש מקרים קיצוניים אז גם מוציאים אותם משם. אנחנו לא אומרים זו בעיה של ההורים, כי ההורים צריכים לקחת אחריות. באותה מידה אנחנו כמערכת החינוך, שעוזרת במעגלים רחבים, שהורים לא יודעים לנהל את הבוקר וזה. לא יודעים לנהל את הבוקר – אנחנו נעזור להם, אבל שכחו את הילד ברכב, אנחנו לא - - -

מי לא יודע לנהל את הבוקר, סליחה?

ההורים, ההורים. לא הגננות.

תראי, כל מה שאורה הציגה, שאלה היו ההנחיות - - -

בסדר לילי. אני רוצה לעבור לנושא הטכנולוגי.

לא, לא, שנייה. אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך. הגננות התבקשנו גם על ידי וגם על ידי מנהלת האגף ונתנו, הסכמנו ושתפנו פעולה ולא הייתה - - -

שמה? שבמקרה שיש ילד שלא הגיע באופן חריג לגן, יורם טלפון ולא כי זו אחריות. בזה הסכמתן? בזה הסכמתן אז, היום אתן מסכימות?

זה לא מה שאורה הציגה.

אוקיי, בסדר, אז אני לא צריכה שתתרגמו לי את מה שאורה הציגה. אני שמעתי ואני הבנתי.

לא, אורה לא דיברה על טלפון.

חברת הכנסת יעל פארן, בבקשה.

תודה. אני הגעתי באיחור לדיון בגלל שכמובן יש הרבה דיונים במקביל וחקיקה חשובה. תראו, אני באמת מרגישה כאן ואני מזדהה איתך יושבת הראש, יפעת, שאתם יודעים, היו כמה כינוסים סמוך למקרים מאד מאד כואבים ועצובים של ילדים שנשכחו ברכב והלכו לעולמם והרוח הייתה שונה. ואני חושבת ויש לי ילדה בגן, שזאת לא בקשה מוגזמת לראות במקרה של 30 ילדים, אם שניים לא הגיעו, להרים טלפון. זאת לא בקשה מוגזמת, עד שעה מסוימת. זאת לא בקשה מוגזמת.

זה לא מטיל אחריות משפטית, זה הגדלת ראש, אבל כן ציפייה שיגדילו את הראש הזה ואולי אפילו זה צריך לבוא בחוזר מנכ"ל.

אפשר גם להשכיב אותו.

כן, גם סיפור בלילה.

אני רוצה להעלות הנושא. אנחנו לקראת פסח ותראו איך מזג האוויר מתחמם. אנחנו במשבר אקלים והתחממות גלובאלית. זה רק יהיה יותר גרוע, אל דאגה והסיפור שמתחיל כבר ממאי, כבר מאפריל להיום חם. ילדים, חס וחלילה, שיישכחו ברכב גם באפריל, גם קייטנות, אפילו קייטנות פסח, שמופעלות על ידי גורמים פרטיים. אנחנו צריכים להגיע לכולם ולעורר אותם. זה לא רק משרד החינוך, זה גם הגורמים הפרטיים.

אני לא יודעת איך. זה אתגר הרבה יותר גדול. ושלא לדבר על הגנים הפרטיים. אני זוכרת שהיו כאן גם בדיונים קודמים נציגים.

יש פה נציגים שלהם. אגב, דווקא הם הכי בתוך הסיפור הזה, הכי נרתמו, הם פיתחו גם איזו שהיא אפליקציה. זאת אומרת הם הכי מיינדד לכל העניין הזה.

גם מעונות ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה.

שלום, לא ראיתי אותך. הם הכי מיינדד לסיפור הזה. אנחנו תיכף ניתן לקרן לדבר. אני לפני כן - - -

הם גם הכי קטנים וגם הכי פגיעים, ברור.

אותך אני אשאיר לסוף. אני חייבת לצאת מפה עם קצת אוויר ועם תחושה חיובית, אז אנחנו ננסה לפצח רגע את כל הדברים האחרים.

אז אני גם אשמח. אנחנו מתחילים עכשיו את הדיון הטכנולוגי. הייתה הרי החלטה של משרד התחבורה לחייב ברכבים. כמובן שזה לוקח זמן, אבל איך עושים את זה עכשיו?

כן, אנחנו קיימנו את כל תחילת הדיון סביב הנושא הזה. אוקיי, תודה רבה חברת הכנסת יעל פארן.

תודה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים ואחר כך ישראל דיגיטאלית. הם כבר נמצאים פה?

זה כבר הדיון השלישי או הרביעי או החמישי? אני לא יודע.

החמישי או השישי, כן. אנחנו כבר הרבה דיונים בנושא.

אני חושב שהכלל שצריך להנחות את כולנו זה לא לחשוב על ועדת החקירה הבאה. אני אמרתי את זה לפני כמה דיונים, שלצערי הרב יש לנו תרבות פוליטית קולקלת, הרסנית, שכל אחד בעל אחריות מסוימת רק חושב על ועדת החקירה הבאה, על האשמה, על בית המשפט ולא חושב על הדבר החשוב מאד.

שהיא לא רלבנטית פה.

ברור שכל הגורמים צריכים לקחת את האחריות בעניין הכל כך חשוב. אין יותר חשוב מהילדים שלנו. אין כל כך טרגי מאשר לשכוח את הבן שלך וחלילה הוא ימות. אין יותר טרגי מזה. אז על כולם לקחת אחריות, לשאת באחריות. קצת. קצת אחריות.

נכון בקשר לגננות, אני גם לא אומר שזה צריך להיות בחוק, אנחנו מבינים את זה, אנחנו יודעים את זה, אבל להרים טלפון אם ילד לא בא לגן, מה הבעיה? לא מתוך חוק. לא. מתוך האחריות שנובעת ממך.

לא מתוך חוק.

אחריות על חיי הבן שאני מלמד אותו בשביל שבסוף - - -

לא, אם זה לא מתוך חוק, רק סצנה קטנה. אני גננת ופועל ותאמין לי שאני אחראית ויש עלי 30 שנות עבודה. נניח שמחר בבוקר אני מגיעה - - -

אין לך דחף פנימי, לא כי מישהו הכריח אותך.

יש לי, הכל בסדר. תיכף אני אסביר מה אני עושה בפועל.

דחף פנימי – אני רוצה להיות רגועה למה הילד הזה, שאני מלמדת, אני כל יום רואה אותו, לא בא.

תן לי לסיים, שנייה.

ואני אומר את גם מתוך היותי איש חינוך. אני הייתי מורה גם.

שנייה. הגעתי לגן, היו אירועים כאלה ואחרים, נכנסה מפקחת בבוקר, עשינו המון המון דברים, אספתי את הילדים, השעה תשע וחצי. אבא שלו שם אותו בשבע בבוקר, בשבע וחצי בשמש. בתשע וחצי אני מסתכלת והוא לא נמצא. עד שהתארגנתי עם הילדים הרמתי את הטלפון רבע לעשר, הוא כבר לא בחיים.

לא משנה, אבל את התרעת ומצאו אותו. אז רגע, אז אם הוא כבר מת, אז שיישאר גם עד אחת בצהריים?

רגע, שנייה. את לא הבנת אותי. דקה, תתני לי רגע אחד. אתם הוצאתם הנחיה, אינני יודעת, משרד החינוך, משרד הזה, אני הגננת הקטנה, אוקיי?

לא הוצאנו כלום עוד.

דקה.

את לא קטנה כגננת.

נניח. וזה קרה חלילה. אין משפט. מישהו יהיה - - -

איזה מצפון היא הולכת כל החיים שלה אחר כך?

למי אני אפנה?

באחריותה כל החיים יהיה לה פה. למה?

הייתה המלצה, רק המלצה, שאני ארים טלפון ולא הרמתי אותו חצי שעה קודם.

המצוי יהיה בכל מקרה.

שעה זה יותר מדי זמן, שעה.

הילד ייגמר בשעה.

את צודק, אבל גם 30 ילדים אצלי בגן יכולים להרוג אחד את השני בבוקר.

30 שנה, גננת מצטיינת, אני אפרוש. אחרי אירוע כזה אני - - -

למה אף משרד לא לוקח אחריות? רק אנחנו כל הזמן.

שנייה, אני אפרוש. איך אני אפרוש? עם הראש באדמה. למה?

סליחה, את מביאה את הדוגמא - - -

את בכלל לא צריכה להיות במקום הזה.

אני מביא לך דוגמא אחרת.

להיפך. את צריכה להיות בדיוק במקום שבזכות הטלפון שלך - - -

את הצלת את החיים שלו.

אנשים ניגשו לשם בעשר ולא כשהוא כבר איבד צורה ונמס עד אחת בצהריים. זו המחשבה שצריכה להיות.

אבל - - -

לא, כי זו לא אחריות שלך.

הבנתי, אם הייתי - - -

את לא הבנת. כי אם היית מבינה, אז את לא היית מבינה ככה. זו לא אחריות שלך וכנראה שאם צריך לכתוב לכם את זה הפוך, למעלה, למטה, אתן לא מבינות את זה.

רגע. 100 פעם - - -

זו לא אחריות שלכם, זה סיוע שלכם.

100 פעם הצלתי את הילד והרמתי את הטלפון, בפעם האחת הזו שלא הרמתי את הטלפון - - -

או שלא היית בגן.

הראש שלי פנוי באמצע - - -

אוי, נו, באמת.

טוב, בסדר.

אוי, נו, באמת, באמת, באמת. לאן לקחתן את זה? עכשיו אתן יוצרות דמגוגיה כדי להסביר למה אתן לא בתמונה.

בסדר, בסדר.

עזבי, קיבלתי. אני לא ממשיכה לנהל את הוויכוח.

הבנו את הדרך. הבנו.

אנחנו קיימנו שיח עם ישראל דיגיטאלית שזה ממש לא בסדר שהם לא פה ואני רוצה שבסיכום של הדברים ייכתב למשרד ברמה של, באמת, אני לא יודעת - - -

יכול להיות שהם לא הוזמנו.

אוקיי, ואם הם הוזמנו ולא הגיעו, אז אני מבקשת שזה ייכתב.

שביום שבת היא גם תרים את הטלפון, כשנסעו לטלפון.

אוי, נו באמת, בואו עכשיו נהיה ציניים.

כי דברים קורים.

בואי נהיה ציניים.

גם ביום שישי זה קרה אחר הצהריים.

באמת, זה מוסיף גם הרבה רצינות לשיח. ישראל דיגיטאלית יחד עם משרד החינוך ויחד עם משרד הבריאות, אנחנו בנוסף לכל המהלך הזה במערכת החינוך, כי אנחנו רואים בעניין גם הרבה מעבר לסיפור של שכחת ילדים, במעקב אחר נוכחות של ילדים בתוך המערכת, רוצים לצאת לאיזה שהוא מהלך של התקנת עזרים טכנולוגיים בתוך הגנים והמעונות, כשהרעיון שזה בעצם יסייע. זה גם ישחרר קצת מהצוות, למרות שאני אומרת לכם בגילוי לב, גם במקרה הזה יש את הגננות הנשמות, שיראו שהילדים לא הגיעו וגם כשהם יודעים שהמערכת התקשרה להורים הם יתקשרו וירימו טלפון.

כן, הגננות של גילה קליין.

סליחה, לא הגננות של גילה קליין. הגננות שיש להן נשמה ונמצאות עם נשמה בתוך המערכת - - -

כן, כן, כן.

ירימו טלפון ויבדקו בדיוק איפה הילד נמצא ואם הילד חולה ואם צריך משהו וכו'. אבל אני שמה את זה בצד. אנחנו מכניסים טכנולוגיה כי אנחנו חושבים שחשוב לעקוב גם אחר ההיעדרויות של הילדים בכלל וזה בהחלט יכול לסייע גם בלוגיסטיקה של הבוקר וכו'.

יש מספר מערכות, אגב, שחלקן אפילו חינמיות ואני יודעת שיש גנים בחלק מהיישובים שכבר הכניסו את זה לתוך הגנים והמערכות מסייעות, אז אם אתן באמת רוצות, רותי – אני פונה אלייך – אם אתן באמת רוצות להיות חלק מהסיפור הזה ואתן מבינות את הקושי של הגננות ויש לכן את התפיסה שלכן, אני לא מתווכחת, כי זה לא ישנה הוויכוח הזה עוד – ניהלנו אותו חצי שעה. אפשר גם לפנות לפתרונות כאלה ולנסות להכניס לתוך הגנים עזרים טכנולוגיים שיסייעו בידי הצוותים את המלאכה הזו. יש פתרונות שאנחנו ננסה, שהם יותר ממוסדים ועליהם אנחנו נלך, כי גם יש פה עניין של תקצוב ואנחנו מוכנים כמדינה לסבסד את זה. ויש פתרונות חינמיים שיכולים לסייע, לפחות בשלב הביניים.

אני אתן לקרן לדבר. קרן היא מהגנים הפרטיים. הם כן הרימו את הכפפה כבר בשנה שעברה, אפילו פיתחו משהו בעצמם, משתמשים בזה בתוך הגנים ולא לוקחים אחריות משפטית, אבל הם נרתמו מכל הנשמה להיות רשת ביטחון.

קרן, בבקשה, תספרי מה אתם עושים.

לגמרי. אפילו לטובת הקולגות שלי ממשרד החינוך, אז אני רוצה להגיד לגננת, כגננת אל גננת. אני גננת ביום יום, יש לי גן ילדים ואני חובשת גם את כובע האחריות המקצועית כעורכת דין. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו באים בגישה קצת אחרת, על אף שרף הסיכון אצלנו גבוה יותר מאצלכם. אנחנו מטפלים בילדים מגיל לידה עד שלוש, שסטטיסטית המקרים קורים שם.

נכון, נכון.

ועדיין, אנחנו החלטנו שאנחנו מסתגלים למצב חדש. עם כל הגלובליזציה ועם כל השינוי המערכתי באנרגיה של הורות, ילדים, קריירה, בית, גן וכו', אנחנו החלטנו שאנחנו מסתגלים למצב חדש, שההורים הם מוסחי דעת ושאנחנו מוכנים לבוא ולהושיט יד ולסגל בתוך הגנים האלה הרגלים חדשים. לא מהמקום של חלילה אחריות פלילית, משפטית, מחויבות, לא יודעת מה, אלא ממקום שאנחנו מוכנים לעשות את השינוי הזה, אפילו שינוי בתפיסה ולו בשביל להציל ילד אחד.

והיה וגם אצלי בגן אני הרמתי טלפון, נניח לילד בשעה תשע וחצי בבוקר וכבר היה חותם על המוגמר, את יודעת משהו? באותו לילה אני לא אלך לישון טוב, אבל אולי תהיה לי את הנחמה פורתא, שאם היה בידי אפילו שהילד יצא בשמונה וחצי מהבית ולא בשבע וחצי מהבית, אולי עשיתי את שלי. אז אני לא הולכת למקום שיתלו את הראש שלי בחוצות העיר ומוכנה להיתלות בחוצות העיר ובלבד שאני אציל נפש אחת קטנה כזאת.

ולא יהיו לך ייסורי מצפון אם עשית את זה באיזה דיליי?

יהיו לי גם ככה. לילי, אם ילד בגן - - -

ואם לא התקשרת ואת יודעת שהילד מת בדרך לגן, אז לא יהיו ייסורי מצפון.

לא, לא, לא על זה אנחנו מדברות.

אה, לא יהיו? על זה אנחנו מדברות, על ילד שנשכח.

כל הזמן יש ייסורי מצפון.

אני רוצה להגיד שהכלים לעבודה הם באמת בתוך ארגז הכלים שלנו. אנחנו כבר באמת בדיון מתקדם. אני באתי לפה כבר פרקטית, לאחר מעשה, כאילו שיצאנו בקיץ עם שיעורי בית. אני לא חושבת שהדברים נאמרים בעלמא. אני חושבת שכל מי שיושב פה מסביב לשולחן חזר עם תובנו, עם מסקנות ועם יכולת להמשך עבודה.

אנחנו הגשנו את האפליקציה שלנו למשרד החינוך. ישבנו עם סימה. היא קיבלה אישור והכרה ויש לנו את זה כתוב. הגננות שלנו מקבלות הדרכה ובכנס ל"ג בעומר שלנו יעמדו אנשים מתוך המערכת על הבמה ויסבירו לגננות למה זה כדאי להן, ולא למה זה בחובה שלהן.

אז אני חושבת שאם נצא למערך הסברה כולל ונאסוף את כל מי שיושב פה בשולחן וגם מחוץ לשולחן, אנחנו נצליח לצמצם באחוזים את המקום הזה שילדים נמצאים במתחם סיכון גדול. היום לשני ההורים יש רכבים. היום תיכוניסטים מסיעים. היום להורים קשה, עושים קאר-פול, אמא אחת אוספת שניים-שלושה ילדים. תעשו טובה, אל תיכנסו לפינות האלה של לא אנחנו, לא אלינו. אנחנו מערך חינוכי, אנחנו לא ישבנו פה עכשיו לספור מניות של מישהו.

זה ממש חורה לי. אני אומרת לך את האמת. הגעתי בסוף הדיון, אבל אני מרגישה באוויר את מה שקרה פה לפני ואני באמת מקווה, את יודעת מה, שנתחיל שניים, נתחיל שלושה, נתחיל ארבעה, אנחנו נהיה שם לגמרי.

קרן, תודה רבה. את אומרת שהדברים נמצאים בידיים של סימה ובעצם הם ישימים, זאת אומרת אפשר להפעיל את זה אד-הוק.

האפליקציה שלנו קיבלה הכרה. אנחנו הכנסנו אותה לגנים. אני מאמינה שאם משרד החינוך נתן לזה הכרה, השלב הבא זה שזה ייכנס גם לגנים שלהם, בעל כורחם.

לילי, אתם מוכנים להירתם למהלך של הכנסת האפליקציה, לעודד את הגננות?

זה לא תלוי בגננת.

משרד החינוך – אם סימה נתנה, אז - - -

זה מהלך עירוני, בוודאי.

השאלה אם נתנגד? אז לא נתנגד למהלך כזה.

ברור. למה את חושבת שעל כל דבר אנחנו - - -

אני לא חושבת כלום. אני שואלת. אני לא חשבתי שום דבר. אני אפילו שאלתי בנימה שואלת ולא מתריסה. אני גם יודעת להתריס ולהיות צינית, אבל זה היה ככה.

הרי סגרנו, סיכמנו שאם יהיה עזר טכנולוגי, הגננת - - -

רגע, חכי לשאלה הבאה שלי.

ההורים הם אלה שצריך, שצריכים - - -

עדיין הגננת מחוץ לתחום? רגע, יש לי שאלה ברורה עכשיו. את אמרת את המשפט, לא אני. הגננת לא חלק ממערך הסיוע? עכשיו אני שואלת אותך באמת, חוץ מההסברה כלפי ההורים.

אם יהיה איזה שהוא עזר טכנולוגי, אמרתי קודם, נתתי, אפשרתי לעשות פיילוט בגנים. אני מניחה שזה צריך להיות בערך אותו דבר.

לילי, אתם תצאו ל - - -

זה היה מוצלח מאד. מאד מאד מוצלח. אין לי בעיה שיהיו עזרים טכנולוגיים בגנים.

לילי, אני רוצה לשאול אותך עכשיו משהו.

כוח אדם שיש בגנים פרטיים, הלוואי עלינו. לפעמים גם - - -

אוי, באמת.

אל תגידי לי אוי. את יודעת, תשמעי כשאת את הסייעת ההיא מניידים בכל מקום. אצלם בגנים הפרטיים על כל חמישה ילדים יש בן אדם.

שמעתי.

לנו יש 35, לפעמים אחת לבד. אל תשווי אותנו.

יש אחת לבד? יש גנים שיש רק אחת?

כן. רק השבוע קרה שלא הייתה אף אחת והכניסו לגננת אחרת עוד 30 - - -

מה זה אף אחת?

כן, מה שאני אומרת לך.

היו ילדים לבד בגן?

לא, השכנה לקחה וקיבלה על זה שימוע, כי ילד ברח לה, הוא לא מכיר אותה והיא לא מכירה אותו.

בסדר, אבל זה מקרה קיצון. אנחנו מנסים לפתור את זה.

לא, אז אני אומרת אל תשימו עלינו מה שגן פרטי יכול לעשות.

אנחנו מנסים להגן על עובדי ההוראה וגם להיות רשת ביטחון.

יש פה נציג של הסתדרות המורים שמוכן להציג?

כן גברתי.

אנחנו כולנו נציגים של הסתדרות המורים. אני פשוט שייך ללשכת הקשר של המחלקה המשפטית.

כי יש לי פה אמירה שהסתדרות המורים כן מוכנה להתגייס ולסייע.

אבל אני הסתדרות המורים ואני אמרתי שאני מוכנה להתגייס לכל דבר.

נכון. גם נכון.

את מוכנה לצאת בקריאה לגננות, גם כשיש עזרים טכנולוגיים? תהיי איתי שנייה, אל תתפרצי, בסדר? אנחנו ננהל את זה רגוע. שלא תגידי שאמרתי משהו שאת לא רוצה, בסדר? ואני יודעת שיש שאלה שאת תתעצבני בסוף, אבל תנסי רגע ברגוע.

אני מבינה שעזרים טכנולוגיים, אין בעיה, אנחנו כולנו מסכימים. אבל למרות שיהיו עזרים טכנולוגיים, שאנחנו ניתן את כל הקביים והכלים שצריך. את עדיין מוכנה לצאת בקריאה לגננות, לצוות, לא לגננות. אנחנו כל הזמן אומרים גננות, גננות, כי זו התפיסה של הגן, אבל זה הצוות החינוכי. זה לא משנה לי אם הסייעת עושה את זה, בת השירות או הגננת.

היא לא תיתן להם.

והאחריות היא לא על הגננת. מספיק. בואו, אני אצעק את זה שכל הכנסת תשמע: אין אחריות על הגננת. היא רק חלק מהתהליך שעוזר לנו. עוזר לנו, בסדר? האם אתם מוכנים לצאת בקריאה לצוותים החינוכיים בתוך הגנים, שבמידה ורואים שילד לא הגיע, שיפקחו עיניים ויראו שבמידה וילד לא הגיע, והעזר כן פעל, לא עזר, שיבדקו את העזר וזה, יידעו את ההורים?

את יכולה להבין שהגננות עושות זאת - - -

תעני לי – כן או לא?

בלי ש- - -

אז למה התווכחת איתי שעה? למה את לא יכולה להגיד לי כן?

למה כולם יושבים פה נקיים ורק עלינו מפילים את הכל. יש פה מיליון משרדים.

גברתי, הבעיה הייתה בלפרוט את רשת הביטחון לפעולות.

הפעולה היא שפקחתי עיניים, ראיתי שילד לא הגיע ויש לי עזר טכנולוגי ואני מסתכלת על העזר ואני רואה – לא משנה אם הוא תקין, או לא תקין, מה שיש שם – האם ליידע את הצוות שיעשו טלפון לגבי ילד שלא מגיע.

האמירה החד משמעית והברורה שנאמר כאן גם, היא שהגננות והצוות החינוכי בכלל יעשו כל - - -

אל תמרח אותי. תגיד לי כן או לא.

שלאל ידם כדי לסייע למנוע מצבים כאלה. בכל דרך.

יידעו את ההורים בשיחת טלפון. כן או לא?

זה יוצר חובה.

צריך לקבוע סטנדרט.

זה לא יוצר חובה.

זה כן.

אתה משפטן?

אז כן, אז כן.

איזה חובה זה יוצר אם אני אומרת, כשאני יוצאת מהבית ואני אומרת לילדים שלי או לא משנה, למי ששומר עליהם, או שתיקחו את זה למקום יותר מחויב, מה שתרצו, איזו דוגמא, ואני אומרת להם תקשיבו, חברים, שימו עין שהגז לא דולק ואם הוא דולק תכבו אותו. הפלתי עליהם חובה משפטית?

אבל אמרתי כן, גברתי. אמרתי כן. השאלה לא רלבנטית כי אמרתי כן. אמרתי כן.

אז תעבירו את המסר בצורה ברורה.

לילי, אתם מוכנים להעביר את המסר? אנחנו נסייע לכם בעזרים טכנולוגיים. אתם מוכנים להעביר את המסר לגננות שיידעו את ההורים במידה וילד באופן חריג לא מגיע?

מה שהמשרד יעביר, אני אקבל מה שהמשרד יעביר.

כן? אורה, אתם תעבירו את המסר?

אנחנו לא רק נעביר, אנחנו העברנו.

לא, אתם תעבירו את המסר שהצוותים החינוכיים יפקחו בעיקר בחודשי הקיץ, יפקחו עיניים ויידעו הורים שהילד שלהם לא הגיע?

האופן שאת מתארת אותו הוא הנחיה, הוא לא איזו שהיא קבלת שותפות ורצון טוב של גננות. אנחנו לא פה ממקום של הנחיה אלא באמת במקום, כמו שאת אמרת, של דיאלוג עם הגננות - - -

אתה לא יכול להסכים לזה. יתלו אותנו.

שנייה, לא יתלו אתכם.

יתלו אותנו.

והרצון הטוב שלהן והיכולת שלהן.

זה לא הנחיה, זאת קריאה, זאת המלצה.

הנחיה לא יכולה לתת. המלצה יצאה.

זה לא חוזר מנכ"ל.

בחייכם. להוציא הנחיות של משמונה עד שמונה ורבע הם ישחקו בפאזל ומשמונה ורבע עד שמונה ועשרים הם ישחקו בזה, זה כן, אבל להגיד לצוותים תפקחו עיניים - - -

לא, אלה לא הנחיות של המשרד. לא, לא.

אני יודעת, אני מכירה את ההנחיות של מה עושים בגן. אני יכולה להביא לך את החוזר. תאמיני לי, אני מכירה ויודעת. אני יכולה להביא לך את סדר היום בעל פה. אוקיי?

סדר היום הוא גמיש.

אנחנו בהכשרת לבבות עשינו את זה.

מה זה הכשרת לבבות?

הכשרת לבבות זה שאנחנו קיימנו - - -

אורה, למה אנחנו נזהרים כל הזמן? אני גם, מוצאת את עצמי מתפתלת, אז שזה לא יהיה חוזר, שזה לא יהיה הנחיה.

נזהרים כדי לא להנחות.

שזה לא יהיה קריאה. שזה יהיה המלצה.

נכון, נכון, צריך לחוקק. נחוקק הגנה לעובדי ההוראה ואז נפתור את זה.

כאילו, מה אני צריכה לבקש בשביל שהגננות, שהן גם ככה איתנו, שיהיו איתנו ברמה הממוסדת, שתצא קריאה מאלה שהם מסתכלים עליהם והם סומכים עליהם ויגידו להם תקשיבו, בואו נירתם למהלך. משרד הבריאות גם נרתם, אין לו אחריות פלילית. ומשרד התחבורה, הם היחידים שאמרנו שזה על הראש שלהם, אבל אנחנו אומרים את זה רק כדי להאיץ, לא כי באמת אני חושבת.

כולנו נרתמים. בואו תירתמו, תפקחו עיניים. אתם רואים שילד לא מגיע באופן חריג, שמישהו ירים טלפון.

אנחנו נרתמנו.

נרתמנו כבר.

אני רותמת את אבואב גם אלינו.

אגב, משפטית הפרוטוקול מחייב.

בסדר, אבל למה צריך להיות - - -

לא, הוא לא מחייב. כשתהיה תביעת נזיקין הוא לא יחייב אף אחד. צריך לחוקק חוק.

בבקשה, המועצה לשלום הילד, כרמית, את רוצה גם לדבר? אז אני אתן. ממש בשתי דקות אתם, ואני הבטחתי לך גם את רשות הדיבור.

עוד מעט מסתיים הדיון.

אל תדאג. אני מחליטה מתי הוא מסתיים. בבקשה.

עורכת דין עדי חן, נציגת לשכת עורכי הדין. ראשית אני חייבת לפתוח את הדברים. אף אחד לא מטיל אחריות. מבוקש פה לשנות סטנדרט, לעלות בסטנדרט וזה רק לטובת כולנו, גם לטובתכם. לא ברור לי מאיפה ההתנגדות וזה ממש ממש חורה.

אתם תצטרפו להצעת חוק שתגן על עובדי ההוראה? כי אם כן זה יקל על כל המערכת פה.

אל תערבב לי עכשיו. אתה יושב פה - - -

למה לא?

כי מה עכשיו אתה מקשקש לי על להגן על עובדי ההוראה? ברור שאנחנו נגן על עובדי ההוראה. אני בגופי אגן על עובדי הוראה, שמגיע להם שיגנו עליהם, אגב. ואת כל אלה - זו הזדמנות להגיד בדיון הזה, אפרופו כל השיח בזמן האחרון – את כל אלה שלא מגיע להם להגן עליהם, שכן סוררים בתוך המערכת, בבעיטה הייתי מעיפה החוצה. אתה יודע למה? כי הם פוגעים לא רק בילדים, הם פוגעים גם באותם אנשי חינוך שעושים עבודת קודש. כי אחר כך אומרים כל המערכת נראית ככה.

אז אני רוצה לשאול אותך האם אתה תעזור לי לבעוט בעובד הוראה שלא ראוי להיות עובד הוראה? תגיד כן.

הסתדרות המורים אמרה כן. לא אני, הנציג השכיר.

את זה אני עושה.

אנחנו מוציאים אותם בעצמנו.

הסתדרות המורים ענתה לך.

מי שלא בסדר אנחנו מוציאים אותו, אבל להבדיל - - -

אני שמחה. זהו.

יש פה הסכמה סביב השולחן, זה פשוט נושא שהוא בוער גם בנו.

אני שמחה. על כל היתר, בגופי אני אגן, תאמין לי.

אבל את יודעת מה, אם העלית את זה אני רוצה להזכיר לך את הדיון שהיה עם הגננת הזאת, שישבנו פה עם האמא. היא זוכתה. אף אחד לא מדבר על זה.

יש הרבה שזוכו והם לא צריכים - - -

אבל אף אחד לא מעלה את זה.

ויש גם הרבה תיקים שנסגרו ומי שפגע שם צריך לשלם.

ואף אחד לא אמר שהגננת לא עשתה את זה. היא נשארה עם התיק הזה.

אני לא יודעת מה היה שם. אני לא שופטת.

היא מחוץ לעבודה. היא בטיפול.

מי שמך? אם היא זוכתה ואת אומרת - - -

אני לא דיברתי - - -

את יודעת מה?

את מוכנה להירגע?

אני לא רוצה שתגני עלי לא בגופך ולא בלא יודעת מה.

כי אני לא דיברתי על הגננת הזו, וכן, אני אגיד את זה פה ואומרים את זה בכל מקום. יש הרבה מאד אנשים שפוגעים, ואני לא מדברת על הגננת הספציפית הזו, ובואו נפסיק לטמון את הראש שלנו בחול.

אז יגיעו אליהם.

יש מספיק אנשים שפוגעים בילדים שלנו ונמצאים חופשיים שם בחוץ, כי הפרקליטות סוגרת תיקים, כי העדות לא מספיק בשלה, כי 1,001 סיבות. כי אפשר לאנוס את הילדים שלנו, וזה ולא הגננות עושות, אז את יכולה להיות רגועה שאני לא מדברת על הגננת הזו.

אז לבוא במקרה הזה, הרגיש הזה, שאני שנתיים צוללת בתוך החומר הזה מול הפרקליטות ובתי המשפט ולהגיד לי בן אדם זוכה, אז אני אומרת לך, באמת בניקיון כפיים וניקיון לב, לא מרשים אותי כל פעם כשמזכים אותם. אז במקרה שלה יכול להיות שנעשה לה עוול, ואני אומרת לך עדיין, אני מוכנה להיכנס לעובי הקורה בכל מקרה שיש, ואם יש מישהו שטפלו בו האשמת שווא, אני מוכנה להגן בגופי. אבל אני אומרת לך שיש הרבה אחרים ואני מכירה אותם מקרוב, עם ראיות ועם הקלטות, שנמצאות שם בחוץ וזה המלחמה שלי מול מערכת המשפט, לא מולכם. ובכל איפה שיהיה צריך להגן עליכם אני אגן עליכם, בדיוק כמו שאני מגנה על הילדים, כי אני חלק מכם.

אז את יכולה להיות רגועה ואין לי שום דבר. אני לא יודעת מי זו הגננת הזו. אני אפילו לא זוכרת בדיוק על איזה סיפור אתם מדברים, אז זה לא כלפיה, זה באופן כללי. ואני שמחה שהייתה לי הזדמנות לזעוק את הזעקה הזו בשם הילדים, ילדים שאני נמצאת איתם בקשר כל יום ואני מכירה את המצוקות שלהם והלוואי שהמערכת שלנו הייתה יכולה להתגייס כדי להציל אותם. ואני מצטערת גם שהתפרצתי ככה.

דבר נוסף, שעה זה יותר מדי. יותר מדי. כל מטפל במגן דוד אדום, כל חובש מהדרגה הכי פשוטה יגיד ששעה בשמש, בחום של הרכב זה יותר מדי. צריך לצמצם את זה ל-30 או 40 דקות מקסימום. זאת העמדה שלי.

טוב, אבל זו כבר לא שליטה שלנו. אנחנו צריכים, כשאנחנו מדברים על רשת ביטחון, אנחנו לא יכולים לאמוד את זה מתמטית. אנחנו מנסים.

מתי שהילד יצא מהבית.

כן, אנחנו לא יודעים מתי הם יוצאים מהבית. אנחנו לא מכירים את סדר היום של כל אחד. אנחנו צריכים לקבוע שעה סבירה, וכן, אנחנו יודעים שבחלק מהמקרים אולי אנחנו לא נציל אותם כי הם כבר שעתיים שם, אבל לפחות אנחנו דאגנו שהילד הזה יימצא אחרי שעתיים ולא אחרי שמונה שעות, כשהוא כבר מאבד את כל הצלם.

זה נכון. אני חשבתי על אמצעים טכנולוגיים שמשדרים לאפוטרופוסים, כי לפעמים רק הורה אחד הוא אפוטרופוס.

זה בדיוק מה שעושה האפליקציה.

לגבי משרד התחבורה, אנחנו בעמדה שכן צריך להתקין תקנות שמחייבות כל רכב שיש לו בוסטר, שיש לו - - -

אוקיי, אנחנו כבר אחרי זה. תעשו טובה, אנחנו בסוף הדיון, אז רק אם יש משהו להוסיף.

רק אתמול למשל שוחחתי עם מישהו שמתעסק בטכנולוגיה מהטכניון והוא דיבר איתי על משהו שלא ידעתי. בבתי מלון יש גלאי נפח, שאמור בכל חדר - - -

זה חלק מכל הפיתוחים.

זו אחת הטכנולוגיות. זו אחת מהצעות.

יש הרבה מאד פיתוחים. הסיפור הוא, כמו שאמר פה משרד התחבורה, ואנחנו נעזור למשרד התחבורה ולפצח גם את זה. העניין של התקן, שהוא מאד מאד מחמיר. אז אנחנו נדרוש ממשרד הכלכלה וממכון התקנים שיעשו רביזיה בתקן, שיהפכו אותו למשהו שהוא ריאלי, כדי שאנחנו גם נוכל בסופו של דבר להשתמש בו.

עדי, אולי רק לתקופת הרצה, כדי שאנחנו לא נוריד את הסטנדרט שלנו ולא נוריד את מדד האיכות שלנו.

אוקיי.

לתקופת הרצה מסוימת, לשנה, כדי לאפשר לאחרים לפתח טכנולוגיות ברמה יותר גבוהה.

תמיד אפשר לשנות תקן. זה בסדר.

את התקן.

בסדר, תודה רבה. שוקי, ממש בשני משפטים, כי אתם כבר מסודרים מבחינתנו. יש לכם מערכת.

בשני משפטים. זו בדיוק הבעיה, שאתם חושבים שאנחנו מסודרים וזה חמור מאד.

אז מה קרה?

גילוי נאות, אני איש משרד התחבורה לשעבר הרבה שנים ובעניין הזה אגף הרכב עושה עבודה מצוינת. רק ישנם מספר דברים. לגבי הנושא של הבעיות הטכנולוגיות שישנן, מכון התקנים נתן איזה שהוא פרק מאד גבוה לגבי ההבהרה של החומר הזה באגף התקנים, והתוצאה היא שיש היום מונופול לחברה אחת, לאיתוראן בלבד, שהיא מבצעת את העבודה והמצב הזה הוא חמור מאד.

יש הרבה פעולות בשטח. יש הרבה מכשור שנמצא בשטח, שאנחנו יכולים להכניס באוטובוסים ואין אפשרות להכניס אותם בגלל שאי אפשר לעבור איתם טסט. אתה בא למכון רישוי, אתה לא עובר איתם טסט והתוצאה היא שאתה צריך ללכת רק לאיתוראן.

אבל אם יש מערכות שמשרד התחבורה קבע אותן בתקן - - -

זה לא של משרד התחבורה. זה של איתוראן. על המפתחים.

כן, אני מדבר כרגע על איתוראן.

גם אנחנו לא רוצים לראות רק אחד. זה מונופול מבחינתי.

איתוראן עושה מה שהוא רוצה, באיזה פעולות. לפעמים אין זמן ויש זמן והאוטו צריך לעבור טסט. בקיצור, בעיה רצינית מאד שאנחנו - - -

אני כן רוצה לחדד את זה. אני לא מבינה.

אני מדבר על 15,000 כלי רכב. זה לא צחוק.

זה עוד פעם באותו סיפור של התקן.

הסיפור של התקנה שאתם דיברתם עליה. יש תקנה, יש עזר מסוים, נכון?

עזר אחד, זהו.

חברה אחת.

אוקיי, שנייה. כאשר העזר הזה - - -

שאושרה. חברה אחת שאושרה כעומדת בתקינה.

אוקיי, כאשר העזר הזה הותקן ברכב, הוא לא מפריע לו לעבור טסט, להיפך. הוא יעבור טסט בזכות זה שהוא מתוקן.

לא, אבל אם אין לו את זה אז הוא לא יעבור טסט.

אם אין לו את זה הוא לא יעבור טסט.

נכון, אבל זה הסיפור, נו.

אבל אני אומר שיש מונופול על העניין הזה, כי יש רק חברה אחת.

בסדר, אז אנחנו צריכים לשבור אותו.

אנחנו בעד הכל, אבל אנחנו לא יכולים לתת - - -

אנחנו נשבור את המונופול וזה לא מוריד מהאחריות שלנו להתקין את זה ברכבי ההסעות, כדי להציל את הילדים.

קודם כל לא אמרתי על אחריות. אחריות – אנחנו לוקחים את האחריות, אין לנו בעיה עם זה. יש לנו בעיה אחרת. יש לנו בעיה עם הנושא שזה מונופול במדינה הזאת, ואנחנו נלחמים נגד מונופול.

גם אני נגד מונופול וגם הקבוצה שאיתה אני נמצאת.

נו, אז מה התוצאה? נתנו פתרון לגורם אחד ופתחו בעיה לגורם שני.

אנחנו נדבר עם משרד התחבורה. עדיין אנחנו נתקין את זה. כל עוד זה העזר היחידי שקיים בשוק אנחנו נעשה את זה כדי להגן על הילדים.

אוקיי, אז אם ככה אז אולי שהמדינה תשתתף ברמת הביצוע.

אנחנו דורשים את זה להגן על הילדים.

אין לנו בעיה להגן. למה מערכת הרגולציה לא תשתתף ברמת הביצוע?

הנושא ייבדק. אני לא מתחייבת לשום דבר. הנושא ייבדק לעומק.

קודם כל זו הוצאה חד פעמית, זה לא כזה נורא - - -

לא משנה.

לארגון ההסעות, לצי הרכב.

אין בעיה.

ואני רק יכולה לעדכן שאנחנו כן פועלים באמת כדי להרחיב את מעגל היצרנים שעונים לתקן.

מצוין.

יש לי כבר אחד בקנה. יצליח, לא יצליח, זה משהו אחר, אבל אני מעודדת אותו בכל מקום.

אולי צריך להוריד את התקן. התקן הוא גבוה.

זה מה שאמרתי, נכון. גם לרכבי הסעות, לא רק לרכב פרטי.

מאה אחוז. כן, כן, ברור. אני אשמח לקבל סטאטוס, לפחות אחת לשלושה חודשים, כדי לראות שזה אמת קורה ואם לא, נצטרך להפעיל לחץ כדי שבאמת לא יהיה מדובר כאן במונופול.

הבעיה היא שאחד באפריל זה מחר ויש לנו רק אחד.

לעודד גם את הנוער, בבקשה.

בסדר, אבל כרגע הם מחויבים.

את הנוער. יש לנו גם מוחות - - -

כרגע הם מחויבים.

רגע, עוד משהו לעדכן, אם כבר היא הזכירה לעודד את הנוער. יש עכשיו צוות היגוי במסגרת התכנית הלאומית לתחבורה חכמה ובטיחותית יותר במניעת תאונות ומניעת שימוש ב - - -

זה קשור לשכחת ילדים?

יש צוות שמעודד וגם מתגמל על כל מיני פתרונות שבעצם מונעים אסונות, נקרא לזה לצורך העניין, אסונות טרגיים. ייצא קול קורא ואם יעלה גם משהו כזה, אנחנו בשמחה, וזה לא משנה לנו אם זה נוער מפתח או מישהו מחו"ל.

תודה רבה עינת. אנחנו נעקוב כדי לוודא שאין פה מונופול.

אנחנו מעצמת מוחות. מעצמת סטרטאפ.

ואנחנו משתמשים בזה.

כרמית ואני נועלת את הדיון.

טוב, באמת נאמרו פה כבר כל הדברים, אבל אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר הוא אולי שהאחריות היא גם של ושל ושל. כאילו השיח, הטרמינולוגיה צריכה להשתנות.

אני כבר רואה איך אני אומרת לבת שלי – קחי אחריות על המעשים שלך, לא אחריות פלילית. זה באמת לא מהמקום הזה, אבל זה בשביל להוריד קצת את המתח.

באמת, זה נכון. אני מרגישה שהטרמינולוגיה של כולנו צריכה להשתנות, כי בסוף כולנו ביחד.

אתם צריכים להפסיק לפחד. אנחנו לא מחפשים אף אחד. צריך להפסיק לפחד.

זה בסוף כולנו ביחד בידיים שלובות. אני כן מרגישה שהסיפא של הדברים של משרד התחבורה הוא כל כך הרבה יותר מעודד מהרישא של הדברים שלו, שאני קצת אמרתי אוקיי, הם בעצם אומרים לי אני לא בעניין. תעלו מודעות, האחריות של ההורים וכו'.

מבחינתי הסיפא של הדברים שלכם היא מאד מעודדת ואני באמת חושבת שאתם הגוף שצריך לתכלל את האחריות של כולנו, כי בסוף זה קורה אצלכם. במגרש הביתי שלכם. לצערנו, כן.

אני שמחה על הסיפא של הדברים ואני מקווה באמת, שוב, שלא נבוא לפה עוד חצי שנה ונשמע עוד פעם שצריך להתקין עזרים בכיסאות בטיחות, אלא הם כבר יהיו שם.

כולנו יד אחת. כולי תקווה שזה יזוז.

אוקיי. קודם כל תודה רבה לכולכם על דיון לא פשוט. תמיד הדיון בנושא הזה הוא לא פשוט, כי הנושא כשלעצמו הוא מאד מאד קשה רגשית ואני לא מתכחשת לעובדה שזה מפחיד. כולנו בסוף בסוף מפחדים שזה יהיה על הראש שלנו, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים לברוח מהמקום שבו אנחנו לא נשים יד. במיוחד מי שאני רואה אותם באמת כשותפים אמיתיים ובגלל שאני כל כך מאמינה בהם בתוך הסיפור הזה, וזה מערכת החינוך וכמובן גם המעונות.

אנחנו לא יצא לי לשמוע את משרד הרווחה מפאת קוצר הזמן, אבל גם שם אנחנו ננהל את אותו שיח באותה מגמה שהייתה בשנה הקודמת.

אני אומר כמה המלצות ואחר כך אני אנסה לסכם יחד אתכם את מה שאנחנו מוציאים מכאן, כדי שאף אחד לא יגיד שהוועדה הוציאה משהו שלא התכוונתם.

ראשית אנחנו נתחיל עם משרד התחבורה. אנחנו נבקש רביזיה בתקן 6400 ממשרד הכלכלה וממכון התקנים. זה נמצא במשרד הכלכלה, כדי להקל ולאפשר ליותר יזמים להיכנס לשוק וכדי להאיץ את התהליך של התקנת תקנה שתחייב עזרים טכנולוגיים בכיסאות בטיחות.

עזרי התראה בכיסאות בטיחות.

עזרי התראה בכיסאות בטיחות. אתם מוזמנים לתקן אותי כדי שהדברים יהיו מדויקים. משרד התחבורה מתחייב להוציא קול קורא בשבוע הקרוב באופן בולט, שיהווה גם חלק מתהליך ההסברה.

הוועדה קיים דיון. אנחנו מאד מאד - - -

רק לכתוב שהוא מוכוון לכיסאות בטיחות.

מוכוון לכיסאות בטיחות, כן. הוועדה תקיים דיון. אנחנו נעשה את הכל כדי שזה יהיה לפני הפגרה ואנחנו נכנסים לקיץ, אז כדי להרוויח את הזמן. אנחנו נקרא לכל מי שיש לו עזרים טכנולוגים ואחרים, יוזמות, רעיונות וכו', כדי שיבואו ויציגו את זה כאן, כדי שאנחנו נוכל בעצם להביא את זה לידיעת הציבור ולאפשר להורים באופן וולונטרי, עד שתהיה תקנה, לרכוש עזרים כאלה, שנוגעים לבטיחות ולהתראה ברכב. זה לגבי הנושא של רכבים.

לגבי משרד החינוך, אז ראשית אני מבקשת לקדם את כל הנושא של האפליקציה או כל עזר אחר שאתם תבחרו. אני לא נכנסת למשרד החינוך, לשיקולים מה נכון לכם בתוך הגנים – כן או לא, אבל בהחלט להתקין עזרים שיסייעו לגננות ולצוות להתריע בפני הורים שהילדים שלהם לא הגיעו.

אנחנו נמשיך את התהליך שהתחלנו עם משרד הבריאות, משרד החינוך וישראל דיגיטאלית, להתקנה של עזרים באופן ממוסד, על פי תקן, כדי שזה יוכל להיכנס בהמשך.

אני רוצה שכן ייכתב בסיכום שאני כן מאמינה בצוותים החינוכיים שנמצאים בתוך הגנים ומתוך המקום הזה אני מבקשת שתצא קריאה, או שתמצאו את הדרך להכשיר את הלבבות או שתקראו לזה איך שאתם רוצים. באמת, מצדי תחליטו על נוסח, תעבירו אותו אלי, כדי שאנחנו נכניס את זה מדויק, שהצוותים יפקחו עיניים. זה לא חייבת להיות הגננת. שהצוותים יפקחו עיניים ויידעו הורים במקרים חריגים שבהם הילדים לא מגיעים.

למה אני אומרת מקרים חריגים? כמו שהסברתי מקודם – לא כל ילד שלא, ואנחנו יודעים גם שאין הרבה ילדים שלא מגיעים, במיוחד בקיץ. זה לא תקופת החורף שהרבה חולים. בתקופת הקיץ לא מגיעים שניים, שלושה ילדים. אם זה ילד שאנחנו יודעים שכרגיל מגיע רק בעשר בבוקר, לא נרים לו טלפון בשמונה וחצי תשע. אבל אם יש ילדים שאנחנו רגילים לראות אותם בשעה מסוימת ופתאום הם לא מגיעים וההורים שלהם, מה לעשות, שלא באשמת הילדים הם לא אנשים אחראים, לא הרימו טלפון, אז שהגננות, שהצוות יידע את ההורים.

בלי אחריות פלילית. בלי שום אחריות משפטית. רק ממקום של רצון טוב. בסדר? ממקום של השתתפות ברשת הביטחון הזאת.

אם יש לכם הגדרה אחרת לקריאה לזה, אתם מוזמנים להעביר אלינו.

לילי, את מקבלת הסיכום הזה?

מה, מה לקבל?

שתחיי איתו בשלום אבל. זה יצא ממני, לא ממך. את בסדר. אני אצא הרעה פה, אבל הכל בסדר.

בסדר כל הזמן.

עושה את עבודתה נאמנה. את מגינה על האינטרס שלהם.

טוב. שתהיו לי בריאים רק. תעשו טוב, גם כשאתם עוברים ליד רכבים, למרות שאין לכם שום אחריות על זה, תפקחו עיניים. אני אומרת לכם, כל ילד שנציל.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.