הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 199

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ט"ז באדר התשע"ז (14 במרץ 2017), שעה 12:08

גיוס עובדים סוציאליים עולים במטרה להעניק טיפול מותאם שפתית ותרבותית לעולים חדשים - לציון יום הוקרה בכנסת לעובדים הסוציאליים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד העליה והקליטה

יפה וולמן - מדריכה וראש צוות ארצי, משרד העלייה והקליטה

דפני מושיוב - מרכזת מינהלת קליטה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נתמר הלל - מנהלת אגף שירותים פסיכוסוציאליים, משרד החינוך

טלי פריד - מנהלת תחנה קלינית, מינהל לחינוך התיישבותי

אורית ברשטלינג - שירות ארצי לעו"ס, משרד הבריאות

כרמל סטינדר - מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

לימור איצקוביץ - עובדת סוציאלית, עירית נתניה

רחל ללו - מרכזת היחידה לטיפול בעולי צרפת, אגף הרווחה, עירית נתניה

נגה יהודית - עובדת סוציאלית, עירית חיפה

ענת ששון - פקידת סעד, אגף הרווחה, עירית חיפה

אלמנש וונדה - עובדת סוציאלית, עירית חיפה

ברמי דוד - עובד סוציאלי משפחה, אגף הרווחה, עירית נצרת עלית

מרינה פילוטובסקי - מרכזת פרויקט טיפול באלימות במשפחה בקרב עולים, עירית חיפה

אדרת טרכטינגוט - מנהלת תכנית "הדרך החדשה", אגף הרווחה, עירית נתניה

נעמה שטרן - עובדת סוציאלית קהילתית, מועצה אזורית חוף אשקלון

אריאלה סדון - יו"ר, איגוד העובדים הסוציאליים, מחוז דרום

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית

אימבל קווס - מנהלת מרכז קליטה, הסוכנות היהודית

חן דור - מנהלת שילוב עולים ומתנדבים, הקרן לידידות

אסתר בלום - קשרי ממשל, ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

קרן פישזון - מנכ"לית, "מגן משפחה"

אירינה קוליוש - קלינאית תקשורת

אירינה וייסרברג - מייסדת קבוצת פייסבוק לעולים חדשים

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

גיוס עובדים סוציאליים עולים במטרה להעניק טיפול מותאם שפתית ותרבותית לעולים חדשים - לציון יום הוקרה בכנסת לעובדים הסוציאליים

שלום רב לכל המשתתפים. הכנסת מציינת היום יום הוקרה לעובדים הסוציאליים ובמסגרת הזו אנחנו מתכנסים לדון בנושא גיוס עובדים סוציאליים עולים במטרה להעניק טיפול מתאים יותר לשפתם ולתרבותם של העולים החדשים.

כולנו מסכימים שהטיפול על ידי העובדים הסוציאליים שמדברים את השפה ומכירים את התרבות, הוא יותר יעיל וגם העולים יכולים לקבל מענה כבר מהתחלה. אני מכיר את הנושא, אני בעצמי עובד סוציאלי ועבדתי כעובד סוציאלי שנים. אני יודע שהעולים החדשים כשהם מדברים בשפתם, הם קודם כל יותר נפתחים וברור להם גם הגישה של העובד הסוציאלי שמכיר את התרבות, היא שונה כי הוא מתייחס לפי המנהגים, לפי התרבויות אצל העולים החדשים.

לכן חשוב מאוד לגייס עובדים סוציאליים בקרב העולים החדשים, להכשירם, הם יעסקו בגישור וגם בפתרון בעיות של העובדים הסוציאלים נתקלים.

נשמע בתחילה את גברת שרה כהן ממשרד העליה והקליטה שהכינה לנו מצגת לצורך זה. לאחר מכן נשמע את העובדים הסוציאליים מתוך נסיונם, מה אנחנו יכולים לשפר כדי לקדם את שילובם וקליטתם של העולים החדשים. גם העובדת הסוציאלית הוותיקה הגיעה עכשיו, נתמר הלל, אנחנו העובדים הסוציאליים הראשונים בקהילה. תודה שהגעת. אנחנו יכולים לשמוע מאנשים עם שנים רבות של ניסיון ואנחנו נחזק ונקדם את העניין של עובדים סוציאליים בקרב העולים החדשים.

נמצאים איתי חבריי חברי הכנסת יואל רזבוזוב וקסניה סבטלובה, שניהם גם עולים ותיקים וחברי הוועדה. בבקשה הגברת שרה כהן.

אני שמחה להיות בוועדה שהיא בעצם וועדת הבית שלי, כמנהלת שירות הרווחה במשרד העליה והקליטה, זו ועדה שאני משתתפת בה באופן שוטף וקבוע. במסגרת הדיון והשיח היום, חשוב לנו וחשוב לי כאן להבליט את המקום שלי, את הפרופסיה שלי כעובדת סוציאלית עם תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ולשקף בפורום הזה את ההתבוננות המקצועית שלי כחלק מתפקידי במשרד העלייה והקליטה.

כשבניתי את המתווה להצגה פה יחד עם האיגוד, היה לי חשוב לתת איזה שהוא זרקור מקצועי לעבודה פיתוחית שנעשתה בשיתוף של השירות שלי, שירות הרווחה יחד עם משרד העבודה והרווחה, השירות לפרט ולמשפחה, בתחום שאנחנו זיהינו אותו, שני משרדים במשותף, תחום שלפני למעלה מעשור ראינו בו בעייתיות מיוחדת בקרב אוכלוסיית העולים, והיה ברור שצריך כאן לכנס כוחות מקצועיים ולעשות איזה שהוא תהליך שמבחינתנו אמור להבנות תפיסת עבודה מקצועית, תורת עבודה, להביא את זה לכלל מדיניות, כשהבסיס הוא כאן הכנסה של עובדים סוציאליים דוברי שפות.

במצגת שלי אתייחס לשלושה רכיבים בדיון, אני אתייחס קצת לטרמינולוגיה, אדוני היושב ראש, מה שאני אנסה לעשות כאן זה לקחת את הדברים שלך ולהמשיג אותם, כי כל מה שאמרת קיים ויש לו טרמינולוגיה מקצועית שעל בסיסה המונח של כשירות תרבותית נוהג, ואני אשתמש אחר כך בתכנית גשרים כמקרה מדגים, אני אציין את התוצרים החיוביים אבל אני גם אסיים בקשיים כי אנחנו רוצים להציג את הדברים הטובים אבל גם לא להימנע מהצגה של איפה עדיין יש לנו קשיים.

העובד סוציאלי טאלי שיחד איתו אנחנו מפעילים את התכנית לא יכול היה להגיע היום אבל כל התהליך הוא בתיאום יחד איתו.

מה זאת בעצם עבודה מקצועית בחברה רב תרבותית? לקחתי כאן ציטוט מתוך הספר של ג'ראלד פיי בנסון שעוסק בעבודה קבוצתית, הציטוט שגם מופיע בכתב העת של ה- - - אומר שברגע שאנשי מקצוע יהיו מודעים לאופי, לתכונות ולמאפיינים של קבוצות שונות, הם ייווכחו כי הם יותר ספונטניים, בעלי אבחנה ומיומנות בעבודתם. הציטוט הזה הוא יפה מבחינתי כי הוא גם נותן לנו את האפשרות של הגמישות והספונטניות תחת מתווה של עבודה מקצועית.

מה בעצם הסוגיות שעומדות לפנינו בדיון של משמעות של רב תרבותיות ושל עבודה רגישת תרבות, אנחנו נדרשים לשאלות כמו מהי תרבות, איך היא משפיעה על העמדות וההתנהגות של הפרט, של הקבוצה, איך משפיע עלינו המפגש בין התרבויות, מדינת ישראל היא מדינה שקולטת עולים מארצות מוצא שונות לאורך שנים, אנחנו כל פעם בעצם מקבלים או מגיעים לכאן עולים שמביאים איתם מאפיינים ייחודיים, תרבויות שונות, אנחנו נדרשים להתייחס לאותם מאפיינים שהם מביאים איתם. מה בעצם ההשלכות של התרבות על הכלים המקצועיים שלנו כעובדים סוציאליים? האם אנחנו באמת משתמשים בכלים האלה? לפעמים אני שומעת שיש איזו שהיא תחושה של נמאס כבר מהשימוש במונח 'כשירות תרבותית', ננסה קצת לתרגם אותו, והאם באמת אנחנו כאנשי מקצוע, עם יד על הלב, באמת מתייחסים לתרבות של האדם שעומד לפנינו או לא, ואם כן – איך.

כקבוצה תרבותית אנחנו מגדירים, שוב, אחת מן ההגדרות שקיימת בספרות זה קבוצה של אנשים שיש להם ערכים ונורמות משותפים, השקפת עולם משותפת, זהות משותפת, נוהגים תרבותיים שמבחינים אותם מקבוצה חברתית אחרת. יש לה גם זיכרון חברתי לאורך זמן, זאת אומרת, זה לא משהו של כאן ועכשיו, זה זיכרון חברתי שמגדיר את דפוסי ההתנהגות, את הטקסים, את הפעילויות החברתיות שמגדירות אותה.

פה אנחנו כבר נכנסים יותר לשימוש בטרמינולוגיה המקצועית, והיום באמת משתמשים המון במונח הרגישות התרבותית שהרגישות התרבותית מבחינתנו אומרת שזאת ידיעה אוניברסלית, שהבדלים תרבותיים עשויים להשפיע על האבחנה או על הטיפול. וזאת נקודה שהיא מבחינתנו סופר חשובה כי ברגע שמגיע עולה מתרבות כזאת או אחרת, המקום שלנו זה להסתכל ולהתבונן לא רק מהמקום של התרבות שאנחנו כרגע נמצאים בה, אלא להתייחס לתרבות ולרקע שממנו הוא עצמו הגיע.

המטפלים לא תמיד יודעים את הרקע התרבותי של הלקוחות ופה אני משתמשת גם במה שאמר לי אחד ממורינו ורבנו בעבודה סוציאלית פרופסור יונה רוזנפלד שאמר "מה יש לעובדים הסוציאליים שהם חלק מתוך ארגז הכלים המקצועי שלהם שהם יכולים להשתמש בהם גם אם הם לא תמיד מכירים את התרבות שממנה הגיע הלקוח שלהם", ופה אנחנו מדברים על החום, על האמפתיה, על הפתיחות, על הסובלנות ועל הקבלה של השונויות וגם על הנכונות ללמוד על המציאות התרבותית של הלקוחות. אני חושבת שזה אחד מהמרכיבים שלנו של העבודה הסוציאלית.

כמה משפטים קצרים לגבי מה מקופל תחת המושג "כשירות תרבותית". כשירות תרבותית בעצם מבחינתנו מוגדרת או כהתמצאות בתרבות ספציפית במטרה לפתח מושגים, ידע, טכניקות שמותאמים לאותה תרבות בתוך הקשר חברתי מסוים. המרכיבים של הכשירות התרבותית, ויש לא מעט מסמכים אז דליתי מתוך זה, קודם כל המודעות התרבותית, זאת אומרת המודעות היא תהליך הכרתי שכל עובד צריך לעבוד על עצמו, שמצד אחד זה להוקיר ולהעריך את האמונות ואת אורח החיים של פרטים וקהילות שחיים בהקשר תרבותי שונה מההקשר התרבותי של אותו עובד. הידע התרבותי זה המודעות לקיום שונות תרבותית והכרה בחובה ללמוד את התרבות האחרת. אין משהו שהוא אקראי, אין משהו שלפעמים אני שומעת "שמענו איזו שהיא הרצאה, אנחנו כבר יודעים", המשמעות של ידע תרבותי זה ידע מצטבר שצריך כל הזמן לייצר תהליכי הכשרה בקרב מי שעוסק בלשמר את הידע התרבותי, ולהפוך את אותו ידע תרבותי למיומנות תרבותית שזה הכלים שלנו, גם לאיסוף ידע תרבותי וגם אחר כך לייצר את כלי ההתערבות שמותאמים לאוכלוסיית היעד.

כדי שהמפגש הזה יתקיים בין העובד הסוציאלי ובין העולה, בין תרבות המוצא האחרת, העובד הסוציאלי צריך לעבוד גם על עצמו. על העמדות שלו, על הדעות שלו, גם על עמדות או דעות קדומות אם הוא לפעמים אוחז בהן, כדי שכשהוא יגיע למפגש הבין תרבותי, יהיה בהקשר הזה תחושה של שוויוניות בין המטפל ובין המטופל. והנעה תרבותית זה כל הזמן להיות במצב של רצון וסקרנות ללמוד על התרבות של האחר, לא להפסיק עם זה.

אז מפה, אחרי שקצת נתתי זרקור על המושגים, אני רוצה להשתמש במקרה מדגים של תכנית "גשרים" שזו תכנית שכשם שציינתי בתחילת הדברים, היא תכנית שאנחנו פיתחנו אותה בשיתוף שני משרדים ממשלתיים, משרד הרווחה, משרד העלייה והקליטה, תכנית שאנחנו מפעילים אותה במשותף כבר 12 שנים בחברות, בידידות, במקצועיות, זה לא פשוט, שני משרדים ממשלתיים שבוחרים ביחד לראות את הבעיה ולהחליט שהם הולכים זה לצד זה, כשהרקע לפיתוח התכנית זה ההבנה, זה שהגירה היא מצב שמגביר סיכון. היא מצב מגביר סיכון, זה לא כל מי שעולה הוא בהכרח בסיכון, אבל אנחנו יודעים שישנם מספר מצבים שעלולים או עשויים להיות מצבים מגבירי סיכון והעליה או ההגירה היא אחד מתוכם. אנחנו רואים את זה כחלק מתוך עליה או בקרב חלק מאוכלוסיות עלייה בהתנהגויות אנטי נורמטיביות, בחלקן אלימות, אצל חלק מאוכלוסיות העולים. אנחנו צריכים להיערך ולהידרש לזה.

אני מציגה וצוללת ישר למה בעצם עמד מולנו. השקף הזה הוא מבחינתי אפילו שקף שהוא קצת פחות בעייתי ממה שעמד בפנינו בשנת 2004. בשנת 2004 נרצחו 10 נשים בידי בני זוגם במדינת ישראל. זה אמנם מקרי קיצון. שבע מתוך הנשים היו נשים עולות יוצאות חבר המדינות. 70% בשנת 2004. תמונת המצב כרגע היא של נתוני משטרת ישראל שהופקו במסגרת ועדה בין משרדית שהשתתפנו בשנים האחרונות, והיא נותנת לנו את תמונת המצב של החמש שנים שהיו משנת 2009 עד 2014 ופה אנחנו רואים שנשים עולות לתקופה זו, מהוות 37% ממקרי רצח הנשים, שזו כבר מגמה של ירידה שהיא ירידה ברוכה, רק בשביל הסקרנות איפה אנחנו נמצאים היום, ב-2004 – 70%, 2016 – מתוך 11 נשים שנרצחו בידי בני זוגם הייתה עולה אחת מחבר העמים. 9%. כל מקרה הוא עולם ומלואו, אבל אנחנו מראים פה את המגמות לאורך השנים.

אז למה בעצם פיתחנו את התכנית ומה אז ראינו בשנת 2004? אנחנו ראינו מאפיינים מסוימים של בעיית האלימות במשפחה בקרב אוכלוסיית העולים, חלק מתוך המאפיינים המצוינים כאן, זה ההבדלים התרבותיים וההיחלשות של מעמד הגבר במעבר לישראל אצל חלק מהתרבויות, אותן תרבויות שמגיעות בעצם ממציאות של משפחה פטריארכלית שהמעמד של הגבר משמעותי ביותר, ועם העלייה והמפגש הבין תרבותי מתחולל שינוי, מתחולל גם שינוי במעמד של הילד בתוך המשפחה, במיוחד בישראל. יש תפיסות חברתיות שונות לגבי מעמד האשה והגבר, אנחנו ראינו אצל חלק מתוך האוכלוסיות של העולים שדווקא הבדלים שקשורים לנושא של המוצא הדתי עשוי לעורר קונפליקטים וסכסוכים בתוך המשפחה, לא ראינו את מה שקיים בדרך כלל במצבים של אלימות במשפחה בקרב אוכלוסייה ותיקה, שזה לדוגמה שוני בהשכלה או שוני במצב הכלכלי, אבל אנחנו ראינו שפה בהקשר הזה המצב של הגבר והאשה היה די דומה, אבל אנחנו ראינו את השונות וסביב הנושא של ההשתייכות הדתית, חלק לא מבוטל מאוכלוסיות העולים חיות בעוני, גם עוני הוא מצב מגביר סיכון, לא כל מי שעני בהכרח האלימות קיימת, אבל אנחנו יודעים שזה עלול להגביר את המצב של הסכסוך המשפחתי, לחלק מהעולים מערכות תמיכה חלשות וחלקיות, חלק מהעולים מגיעים גם ללא משפחה, מציאות שלפעמים אישה חד הורית שקושרת את גורלה עם גבר שלא תמיד נותן לה את המקום ואת הכבוד.

אנחנו רואים בהקשר של הקשר מול השירותים, שחלק מהעולים מגלים הרבה מאוד חששות וחשדנות וחוסר אמון ולכן נמנעים מלדווח ולהתלונן ואז מגיעים לפעמים עד מצב קיצון, כשהיינו רוצים שיפנו הרבה יותר מוקדם, לפנות ולבקש עזרה. חלק מתוך הבעיה בשנת 2004 הייתה זה שלא היו עובדים סוציאליים דוברי שפות העולים באותה עת, בוודאי לא במרכזים למניעת אלימות במשפחה. והמשמעות של תכנית גשרים, ואם אני קושרת את זה לאותה טרמינולוגיה שקודם דיברתי עליה, אנחנו מדברים פה על גישה שהיא מערכתית כוללנית של המשרדים, יחד עם גורמים מתוך הקהילה, אנחנו במסגרת תכנית גשרים יצרנו מענה מובנה ומוסדר של כוח אדם מקצועי באמצעות עובדים סוציאליים דוברי שפות. רק בשביל לסבר את האוזן, היום אנחנו מדברים על 50 עובדים סוציאליים בחלקיות משרה שונות, דוברי רוסית, דוברי אמהרית, בחלק מהמקומות דוברי צרפתית שעובדים בכ-40 ישובים שהם חלק מתוך המרכזים למניעת אלימות במשפחה ברשויות המקומיות. תחשבו על המסה של עובדים סוציאליים שנכנסו, שלא היה קיים לפני כן בעצם שום דבר לנושא של פיתוח תורה ותפיסת עבודה, הוקמו מענים שהם מענים גם אזוריים, מרינה פילוטובסקי שמנהלת את המענה האזורי בחיפה, יחד עם וונדה אלמנש שמרכזת את הנושא של עולי אתיופיה באזור חיפה והצפון אחר כך יוכלו להדגים את זה מתוך המקום המקצועי שלהן, שתיהן עובדות בתוך התכנית עצמה.

כשאנחנו פיתחנו את התכנית, התכנית עצמה היו בה רכיבים גם של עבודה מניעתית וקהילתית נוסף על העבודה הטיפולית, דגש על ליווי ותמיכה בגברים. אנחנו אחר כך נראה, אני אציין את התוצרים של התכנית, אבל אנחנו ראינו שיש גיוס מוגבר של גברים, אפילו בשיעור שהוא גבוה יותר מאשר גיוס גברים במרכזים למניעת אלימות במשפחה בקרב האוכלוסייה הוותיקה, ואנחנו ראינו באופן סדור קידום של קישורים תרבותיים אצל גורמי הטיפול.

המטרה הייתה צמצום ומניעת אלימות במשפחה בקרב משפחות עולים תחת קורת גג של המרכז למניעת אלימות במשפחה. יצרנו פורומים משותפים, יצרנו תהליכי העלאת מודעות מניעה וסיוע, מודלים שונים של התערבות, קידום שותפויות והכשרה וקידום ידע כולל תיעוד וכתיבה מקצועית. מבחינתנו יש כאן מהלך כמו כלים שלובים של העלאת מודעות, מניעה וטיפול, קידום שותפויות ופיתוח ידע.

ממש בקצרה בהעלאת מודעות הופקו עלונים בשפות שונות, חוברות בשפות, מגזינים, תקליטורים, תשדירים, הצגה בשפות שונות, באמהרית, קמפיינים בשפות, זו למשל דוגמה של אחד מהעלונים בנושא של נורות אדומות במניעת אלימות במשפחה, במקרה זה מה שאני מציגה זה בשפה האנגלית, יש את זה בשש שפות. הוקמו, כמו שאמרתי, יחידות לטיפול בעולים במרכזים למניעת אלימות במשפחה. יש 50 עובדים סוציאליים, ואנחנו רואים יותר ויותר עובדים שבעבר הייתה רתיעה לעסוק בתחום שבחלק מהתרבויות נחשב טאבו ותחושה ש"אני לא יכול לגעת בזה" שיש היום אמירה מקצועית מאוד ברורה שזה "נושא שאני מפתח בו ידע וכלים ומביא את המקום והערך המוסף שלי של השפה והתרבות, כחלק מתוך העבודה". אז גידול מתמיד, למעלה מ-50 עובדים סוציאליים, עלייה במודעות לבעיה, יש גידול בפניה לעזרה, בפניות למרכזים. בחמש השנים האחרונות עליה של כ-60% במספר המטופלים העולים. יש צמצום במספר מקרי הרצח, כתבתי את זה על שנת 2015, שאז היו 36%, ב-2016 – 9% לעומת 70%. יש עלייה משמעותית במספר הגברים העולים שמגיעים לעזרה ומגיעים לטיפול. יש תכניות מיועדות לגברים, יש את רונית בנתניה, כדי לקרב את הגבר לטיפול, עשו תהליכים שהם תהליכים קהילתיים, אחר כך היא יכולה לחכות לו בתחנת האוטובוס וללוות אותו למרכז עצמו. יש שימוש בכל הידע שנצבר עם המאפיינים התרבותיים לצד הידע המקצועי.

איפה אנחנו נמצאים עכשיו? אז אני שמחה להגיד את הדברים החיוביים. משרד הקליטה תיקצב עד עכשיו את התכנית ב-2.5 מיליוני שקלים, משרד הרווחה בכחצי מיליון שקלים. רשויות מקומיות כ-25% מהעלות של התכנית. משנת 2017 משרד הרווחה לקח על עצמו חלק לא מבוטל מהתקצוב של התכנית, בעיקר תחת "דרך חדשה" וכל העובדים הסוציאליים דוברי אמהרית כרגע מתוקצבים דרך משרד הרווחה. התקציב של משרד העלייה והקליטה כרגע ירד ל-1 מיליון שקל, עלות הכוללת של התכנית לא השתנתה. אנחנו חושבים שיש צורך עדיין להעמיק ולהרחיב בקרב קבוצות עולים נוספות שאנחנו רואים כבר ניצנים של מצבי אלימות בתוכן. המשך עבודה עם גברים עולים.

אני אסיים דווקא הפעם בהצגה של הבעיה. כל העובדים הסוציאליים מתוקצבים בתקציבי פעולה, בהועדות שמשרד הרווחה מעביר לרשויות המקומיות. זה לא משהו שיכול לייצר תהליכי עבודה מוטמעת לאורך זמן כמדיניות בתוך מערכת השירותים. זה לא רק קיים לגבי העובדים הסוציאליים העולים, זה קיים לגבי כל העובדים הסוציאליים שעובדים במרכזים למניעת אלימות במשפחה, זה תקציבי פעולה שנקראים הועדות וזה לא תקנים. ואנחנו חושבים שכחלק מתוך שיפור היכולות המקצועיות והבניה של מדיניות סדורה בנושא של התמודדות עם אלימות במשפחה בתוך מערכת השירותים, אנחנו חושבים שהעובדים הסוציאליים אמורים להיות מועסקים בתקנים בפועל, בתוכם העובדים הסוציאלים דוברי השפות, שנכון להיום כבר הביאו לידי ביטוי את הערך המוסף הבלתי נתפס שלהם, לא רק בעבודה מול העולים עצמם אלא גם העמיקו את הידע של העובדים הסוציאליים הנוספים שעובדים יחד איתם באותה זירת עבודה. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו מקבלים לעתים תכופות לצערי הרב, תלונות ובקשות ושאלות מאזרחים ששואלים מדוע במועצות רבות, וגם בערים גדולות למען האמת, לא רק שחסרות עובדות סוציאליות, שאני יכולה להגיד ממש מעומק לבי תודה לכל מי שעוסק במלאכה הזאת שהיא מלאכה מאוד חשובה וקשה ולא מתגמלת מספיק, אנחנו יודעים את כל הדברים האלה, בעיר כמו פתח תקוה, ואת זה קיבלנו ממש לאחרונה, כך הובא לידיעתנו, שהייתה שם מישהי אחת והתפטרה או פוטרה וכרגע אין אף אחד לכל האוכלוסייה של פתח תקוה דוברי הרוסית, אין מענה.

מועצות מרוחקות שגם שם יש ריבוי גדול של עולים, בין אם בצפון או בדרום, ואני מדברת גם על דוברי אמהרית כמובן וגם על דוברי רוסית, שאלה אוכלוסיות שונות ולא מספיקה עובדת סוציאלית אחת. אז איך קורה דבר כזה?

גם דוברי צרפתית, ששמענו שיש מחסור.

כן. זו דרישה נוספת, בנוסף לכל מה שכבר הצטבר שכבר היה מחסור חמור מאוד בעובדות סוציאליות, איך מגייסים, איך נותנים מענה, איך אתם מטפלים במצב כזה שיש ערים גדולות שיש שם מחסור?

חשוב לי להבהיר שאנחנו כמשרד העליה והקליטה, אנחנו לא אלה שמעסיקים את העובדים הסוציאליים, והתקנים של העובדים הסוציאליים מוסדרים באופן מובנה במשרד העבודה והרווחה. נמצאת כאן דפני מושיוב שהיא מרכזת את מינהלת הקליטה ואני מניחה שדפני תוכל לתת את תמונת המצב של העובדים הסוציאליים כולם בתוך מערכת שירותי הרווחה. הם אמורים להיות בתוך הלשכות לשירותים חברתיים. מה שאנחנו הדגמנו זה את השיתוף בין שני משרדי ממשלה לייצר משהו שלא היה קיים שהוא תוספתי על מערכת השירותים, שאמורה כחלק מתוך העובדים הסוציאליים שעובדים, לגייס עובדים סוציאליים שהם דוברי שפות.

אני רוצה להגיד משהו מהחוויה המקצועית שלי. יש עלייה יפה של קהילות המוצא השונות שלומדים עבודה סוציאלית, אבל אין בדרך כלל בכל האוניברסיטאות, זה לא משהו שהוא באופן מובנה ומוסדר הנושא של עבודה בכשירות תרבותית. חלק מהעובדים הסוציאליים לא תמיד רוצים לעבוד עם קבוצות המוצא. חלק מתחושה של ההתפתחות המקצועית שלי כאיש מקצוע זה היכולת שלי לעבוד עם כלל האוכלוסיות ולא רק עם האוכלוסיות של העולים, ואני חושבת שצריך לתת את המקום והכבוד המקצועי גם לזה, למרות שבחלק מהמקרים היינו מאוד שמחים, אבל גם צריך לכבד את המקום המקצועי של העובד.

בחלק מהמצבים, כמו למשל ראינו עכשיו שאין עובדים סוציאליים כמעט דוברי צרפתית, ופה צריך לתת לזה איזה שהוא סוג של תנופה, אבל אני חושבת שדפני תוכל להשיב על זה. אני הייתי שמחה שמרינה ווונדה תוכלנה גם הן להציג את זה.

לפני שאנחנו הולכים לחיפה, אני יודע שאתם עושים עבודה מאוד טובה, אני הייתי שם בכינוס, במפגש עם המשפחות ומאוד מעריך את מה שאתם עושים. אבל לפני זה אולי נשמע מדפני מושיוב ממשרד העבודה והרווחה, תני לנו תמונה כללית מבחינת מספר העובדים הסוציאליים בפרופורציה או ביחס למספר העולים, איך אתם קובעים את זה ואם אני זוכר, בדיון הקודם אמרת לנו שיש לכם מחסור בעיקר בדוברי צרפתית, אני רוצה להוסיף לך גם היום לשמחתנו, מספר עולים מדרום אמריקה, ברזיל, גם המספר גדל שם, האם אתם מתכוננים לזה.

באותו דיון דיברנו על האפשרות של מתן הסבה מקצועית לעולים הוותיקים שילמדו עבודה סוציאלית. מה קורה במשרד בנושא הזה?

אתה מרשה לי להתחיל בבדיחה? במדינת ישראל בשנות החמישים הגיע ראש הממשלה בן גוריון לעיר נתניה, ובזמנו מי שגר בעיר נתניה היו יהודים שעלו מגרמניה בעיקר והם בירכו אותו בגרמנית ואז אמר להם בן גוריון "אתם לא מתביישים לדבר במדינת ישראל בשפה הגרמנית הזאת", אז הם אמרו "לפעמים יותר קל לחיות עם הבושה מאשר ללמוד את השפה העברית".

אני חושבת שאחת הבעיות שלנו במדינה, מאז קיומה בעצם, לא שמנו לב לצורך באמת לבנות סטנדרטים. זה לא קשור רק למשרד העבודה ולעבודה הסוציאלית, אני חושבת שבכל מקום שניתן שירות במדינת ישראל חסרים הסטנדרטים האלה. ולשאלתך הספציפית לגבי משרד הרווחה – בזמנו התקבלו 400 תקנים לעולים לכל המחלקות לשירותים חברתיים עבור נושא של קליטת עלייה. התקנים האלה חולקו בכל המחלקות, אבל אתה יודע, הייתה עלייה גדולה בשנות התשעים מברית המועצות ולקחו עובדים שהם דוברי רוסית ואחר כך, כשבאו העולים מצרפת, אז לא פיטרו אותם, אנחנו רואים את זה בעוד מקומות שאותם אנשים נשארו, והשאלה באמת היום איך אנחנו נותנים שירות שהוא בעיקר לחסם הלשוני, אנשים יכולים להיות אפילו עולים ותיקים אבל כשהם מגיעים למרכז למניעת אלימות, אפילו שהם 20 שנה בארץ, אנחנו יודעים שבמקום הטיפולי, בחדר הטיפולי אנשים מדברים לפעמים בשתי שפות וזקוקים באמת, וגם פה הייתה עובדת בנתניה שפיתחה את כל התפיסה של השימוש הדו לשוני בחדר הטיפולי. הם לא עולים, הם ותיקים במדינה, ואנחנו צריכים לספק להם את המענה השפתי בחדר הטיפולי. אנחנו באמת עובדים על זה היום במשותף, יושבת לצדי אסתר, על כל התפיסה של איך בונים סטנדרטים למתן שירות בשפה של האדם שמגיע, דרך אגב, זה לא רק עולים, זה גם אזרחים ישראלים דוברי ערבית שמגיעים בערים משולבות, ועל זה אנחנו עובדים כדי לייצר, בדומה דרך אגב, למה שניתן היום, מי שמכיר, לסל תקשורת לחירשים. איך צריכה להיעשות העבודה במצב שאין לנו דובר שפה, אבל אנחנו כן יכולים לייצר את המתורגמן שיוכשר על פי סטנדרטים בתוך מערכות הרווחה ויעבוד לצד העובד המקצועי גם במקומות מרוחקים, איך יכולים מתנדבים לסייע בתרגום וגם העיר נתניה יכולה להעיד על מה שהם עושים היום, ואם חברתי אסתר תרצה להרחיב, אז זה המקום.

אני חושבת שצריך לייצר לצד המסלול הקיים של הסבה, והסבות נעשות בכל האוניברסיטאות, לא הצלחנו למצוא דוברי צרפתית להסבה משותפת שהייתה עם משרד הקליטה במכללת אשקלון, חיפשנו בנרות, זה לא להאמין כמה חיפשו, לצערנו לא הגיע אף מועמד דובר צרפתית כמעט, הייתה אחת מהונגריה למשל, היו הרבה דוברי רוסית, היו הרבה דוברי אמהרית אבל צרפתית לא היה. גם היום יש בין הוותיקים הרבה מאוד עובדים סוציאליים דוברי ספרדית, פורטוגזית, אנחנו גם מסתכלים על האוכלוסייה של העובדים הסוציאליים הפנסיונרים, רואים בהם משאב מאוד חשוב והם ייכנסו לחלק מהסטנדרטים ומאגר המתורגמנים ונוכל לחלק את הנושא של התרגום בין המתנדב בקצה, באמצע עוד אופציות, עד איש הקצה המומחה הספציפי דובר השפה שיעבוד בתוך אותם מרכזים אם זה אלימות, אם זה מרכזי הורים-ילדים, אם זה בתחום הנכויות או בכל תחום אחר של שירותי הרווחה.

תודה. מרינה פילוטובסקי, תציגי לנו בבקשה את תכנית העבודה שלכם בחיפה.

שלום לכולם. מרגש אותי להיות כאן, כי בעצם לפני 12 שנים, ושרה דיברה על זה, הייתי שותפה להקמת הפרויקט הזה, אז עבדתי בעמותה, קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון ואז עברתי לפרויקט ועוד מעט אני יוצאת לגמלאות, אני אשתף אתכם במשהו אישי, ואז אולי אתנדב למה שדפני מדברת עליו, לתרגום. אז מצאתי את הג'וב. נכון להיום אני עוד ממשיכה לעבוד כראש צוות רגיש תרבות בחיפה, זה טיפול לדוברי רוסית ואמהרית, אנחנו צוות אזורי, בסך הכל חמש עובדות סוציאליות שעובדות לא רק בחיפה, אלא גם בפריפריה הקרובה לחיפה שזה קרית ים, קרית מוצקין, נשר, קרית אתא בזמנו, עכשיו סיימנו שם, יש שם מרכז משלהם, ובעצם כשהתחלנו את הפרויקט, הדבר הכי חשוב היה שעובדים סוציאליים יהיו דוברי השפה ובאמת היה מאוד קשה למצוא עובד סוציאלי שהוא גם דובר השפה, וגם מעוניין או מעוניינת לעבוד בתחום אלימות במשפחה. אני צריכה להגיד שלא פעם נתקלתי בזה שחיפשתי בצוות עובדת סוציאלית כי הצוות שלנו גם מתאפיין בזה שהוא צוות צעיר חוץ ממני, ויש לנו גם תפוקות בילודת ילדים, אז מפעם לפעם היינו צריכים לחפש את העובדים הסוציאליים, וזה היה קושי מאוד גדול כי בעצם לא כל אחד רוצה ויכול להיחשף לתכנים של אלימות במשפחה ואני חושבת שגם זה תחום מאוד חשוב, כי אנחנו לא רק מטפלים בנשים וגברים, שבעצם 80% מהמטופלים שלנו הן נשים, וכ-20% גברים, אנחנו בעצם מטפלים במשפחות וזו השפעה על איך הילדים במשפחות האלה יגדלו.

הרבה פעמים אומרים, אלימות במשפחה, הורים, אלימות בין בני זוג. אני חושבת שחשוב מאוד להדגיש כי בעצם ילדים שאו עלו ארצה ביחד עם ההורים, שהביאו אותם לכאן או שנולדו כאן שהם יגדלו במצב הרבה יותר טוב ושלא תהיה אלימות במשפחה שלהם, שהם לא יהיו עדים או חס וחלילה קורבנות לאלימות מצד ההורים. אני חושבת שזה משהו מאוד חשוב, זה ברור לכולם, אני פה בין עובדים סוציאליים אבל חשוב היה לי להדגיש. אנחנו 12 שנים עובדים בתחום הזה במרכז למניעת אלימות בחיפה, אנחנו גם נעזרים בשירותים של מרכז למניעת אלימות כמו עובדת סוציאלית שדוברת שפה עברית אבל מטפלת בילדים שהם דוברי שפה בשירות התעסוקה, בשירותים שבדרך כלל נותן גם המרכז.

כשהתחלנו את הפרויקט גשרים, שהגשר בעצם אני חושבת שזה המקום שהעובדות סוציאליות עומדות שם. אנחנו בגשר. אנחנו באמצע. שצריכים גם לתת את היד, להושיט את היד לאלה שרק עלו ארצה, ולקהילה הישראלית ואז אנחנו הרבה פעמים מהעבודה שלנו, מאיך אנחנו ניתן את היד ונעביר לצד השני, בעצם הגורל של אותן משפחות, אותם אנשים שמגיעים אלינו תלוי בזה.

התחלנו מזה ש-10% מהאוכלוסייה המטופלת במרכז למניעת אלימות היו עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, מחבר העמים, והיו אחד-שניים עולים מאתיופיה. בעצם לא היה כלל טיפול. היום אנחנו נמצאים במקום שמ-30% ומעלה זו אוכלוסייה שמגיעה ומקבלת טיפול במרכז למניעת אלימות, אנחנו מטפלים בכ-100% משפחות יוצאות חבר העמים בכל שנה, עולים יוצאי חבר העמים, ובין 30-40 משפחות שמגיעות מאתיופיה. יוצאי אתיופיה.

אני מדברת על משפחות שאנחנו נותנים להן טיפול, אבל יש עוד משפחות שהתקשרנו אליהן, דיברנו איתן, עשינו להן פגישה חד פעמית, זאת אומרת שהתערבויות שונות נעשות במספר הרבה יותר גדול. זה מאוד חשוב, אותם אנשים שרק דיברנו איתם זוכרים שאפשר לפנות אלינו וחוזרים לפעמים אלינו.

יש לנו המון שותפי תפקיד, אחד מהם זה באמת משרד הקליטה, משטרה, עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים. רציתי להגיד מאוד חשוב. כשאומרים את המילה "שפה" זה גם קורה לפעמים במרכז שלנו, אומרים "אבל הוא/היא דוברי שפה, אפשר לטפל בהם בעברית". השפה זה לא רק שפה, זה תרבות, זה קודים, זה נורמה, זה התייחסות לאלימות, איך מתרגמים אותה. השפה נותנת, אם האדם המטפל דובר שפה, זה נותן ביטוי ושמירה על הערך העצמי של האדם שמגיע לטיפול, דבר מאוד חשוב. אחד מהדברים שלנו זה העצמה של אותו מטופל.

רציתי לומר עוד המון דברים, אבל אני חושבת שמה שחשוב זה שעם כל ההישגים האלה, קצת הפחיד אותי שאת אמרת "יש רק אחת שנרצחה" הערכת מסוכנות עושים לאותו יום. מי שעובד באלימות יכול להבין אותי, אבל מה שחשוב מאוד ומה שאנחנו לא נותנים עליו מספיק דין וחשבון, יש לנו עובדים סוציאליים לטיפול, אנחנו לא מספיקים לעשות מספיק עבודה במניעת אלימות והעלאת מודעות. זה משהו שמאוד חשוב, לדבר באותה שפה ולעשות הסברה, ואז נוכל לאתר ולזהות הרבה יותר משפחות שזקוקות לטיפול שלנו ולהתערב שם ולמנוע מהם את האלימות בין בני זוג שתגיע, שהם לא יפנו אלינו בדקה התשעים אלא הרבה לפני, כדי למנוע רצח נשים.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הוועדה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה בבקשה.

אני מבקשת את סליחתכם כי אני צריכה לעזוב לדיון אחר מיד, התקשרו אליי שיש דיון חשוב בוועדת הכלכלה. היה לי חשוב להגיע לפה גם בגלל חוויה אישית עם חברה יקרה שנספתה, נרצחה על ידי בן זוגה לפני מספר שנים, איריס גורליק וסיליב, מי שזוכר את המקרה בירושלים, נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר. הכתובת הייתה על הקיר, בעיות של עוני, גם קשיי קליטה, גם אלימות מצד בן זוג, ואיך שהוא זה קרה, היא נרצחה ואי אפשר להחזיר אותה חזרה. אז אנחנו יושבים כאן כדי לחשוב ביחד איך אנחנו יכולים למנוע את המצבים האלה להבא. איך אנחנו יכולים לגרום שיהיו יותר אנשי צוות, שיהיו יותר אנשים שקשובים, שיכולים באמת לדבר את השפה, כמו שאמרת, וזה נכון כל כך. כי איריס דיברה עברית, בן זוגה שרצח אותה ונמצא עכשיו בבית הסוהר, הם כולם דיברו עברית. העניין הוא לא לדבר עברית, להבין את המצב, להבין את המורכבות, להבין את הקושי העצום שכביכול הכל נראה בסדר, כולם עובדים, הכל בסדר, לא גוועים ברעב, משפחה שכביכול הייתה נורמטיבית, גם כשהם היו ביחד וגם אחרי שהמשפחה התפרקה, אבל מי שהכיר מבפנים, החברים, המשפחה הקרובה, הם ידעו שמשהו לא בסדר.

לצערי הרב, עכשיו כשאנחנו יודעים שיש הרבה קהילות שלא מטופלות כמעט בכלל, כי פשוט אין עובדים סוציאליים, ולצערי הרב גם קהילות שנחשבות לכאלה שהן בנות מזל ובשנים המוקדמות של העלייה, בשנות התשעים, היו הרבה עובדות סוציאליות שהוכשרו ונכנסו לתחום, אבל הן פורשות עכשיו, הן עוזבות עכשיו. אז אנחנו נמצאים במן מחסור, ואני כבר לא מדברת על הקהילה הלהט"בית שבכלל, יש את חברה שלי שלא נמצאת פה, אנה טליסמן, יש וודאי כאלה שמכירים אותה פה, היא כמעט היחידה שעוסקת בקהילה הלהט"בית דוברי הרוסית, אני חושבת ששני המשרדים צריכים להשקיע עוד, כמה שמשקיעים עכשיו זה לא מספיק, ויש המון אנשים שנופלים בין הכיסאות, מגיעים ורואים שהתור ארוך, אי אפשר לקבוע פגישה, העובדת הסוציאלית נקרעת ואנחנו מכירים את הדברים האלה, נקרעות ממש, אז בטח שלא באים בטענות לעובדים ועובדות הסוציאליות המסורים והמסורות, אבל משרדי הממשלה צריכים לדעת, עליה זה יום אחד, במקרים של עולים מאתיופיה זה שבועות או שנים שהתקדמו לארץ הקודש, אבל הגיעו בסופו של דבר. קליטה זה שנים רבות, לפעמים לאורך כל החיים, אז אין פג תוקף של עליה. אין 10 שנים או 15 שנה, או כמה שזה מוגדר בחוק שאז זה נגמר והכל בסדר, אין בעיות. הבעיות בדרך כלל רק מתחילות אז, אז כשהעולה נמצא לבדו, כשהוא משוחרר מכל המסגרות והעזרה שנמצאת. אז עלינו לעזור ולהתכונן גם לעליות הבאות שאנחנו מקווים בעזרת השם שיצטרפו אלינו לכאן, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים. אי אפשר לקרוא בצורה בלתי אחראית לעולים "בואו, הצטרפו אלינו לכאן" ואנחנו לא ערוכים למצב הזה, שהם ימצאו את עצמם מתמודדים עם קשיים לא פשוטים של עליה ושל הגירה, בואו נקרא לדברים בשמם. ולא משנה איך קוראים לזה, הקשיים הם אותם קשיים. תודה.

תודה. נשמע עכשיו מהתכנית של חיפה את העובדת הסוציאלית אלמנש וונדה. אני מבקש מהדוברים הבאים שידברו בתמצית, כדי שנספיק לשמוע את כל הדוברים.

שלום לכולם. לא יהיה לי הרבה מה להגיד כי נאמרו רוב הדברים כאן. אני מבין אלה שאזרו אומץ ונכנסו לטיפול בקהילה. לא נמצאו העובדים שכל כך רוצים לטפל בקהילה, מכל מיני חששות, מהפחד להתנסות בדברים אחרים ודווקא קצת לצאת מהמעגל שאני מכירה ונמצאת בו. התחלתי לעבוד לפני שש שנים במרכז, בחצי משרה, אני העובדת היחידה שדוברת אמהרית ומטפלת בקהילה. זה לא פשוט כי כשאנחנו מקבלים, מגיע מקרה של אלימות במשפחה האישה פונה, או הגבר הופנה, אז צריך לבחור או לטפל בגבר או לטפל באשה, אותה עובדת סוציאלית לא יכולה לתת לשני האנשים האלה. לכן הבחירה תמיד נעשית מי זקוק יותר, מי יתמיד יותר או מי יעשה את השינוי הרבה יותר מהר, שזה קצת לא פייר בעיני כבר בהתחלה לשים מי יעשה את השינוי או את הטיפול, אבל זו פריבילגיה שיצרנו אותה בתוך המערכת כדי לשרוד וכדי גם להחזיק ולשמור.

בשנים הראשונות שלי הייתה לפניי גם עובדת אבל עד שהכירו אותי וידעו ועד שנתנו את האמון, לא כולם הצליחו להגיע לטיפול. כיום יש פניות רבות, הרבה פעמים אין מענה מכיוון שהמשרה מאוד מצומצמת והעבודה הקהילתית קוראת לנו בצורה יוצאת דופן כי העבודה עם הקהילה, הרבה פעמים ובמיוחד הטיפול עם הגברים זה בקהילה, קודם כל להתחיל לעבוד משם. ארגנו כל מיני סדנאות, ערבי חשיפה, ונושאים כאלה וזה צץ ועולה. ואנחנו כן רוצים לעשות מהלך ואז לתת גם את הטיפול הרגיש תרבות, כי אני אומרת, נגיד משפחה מגיעה אלי שהיא כבר עשרים שנה בארץ, מדברת את השפה, אז אמרו אז תעבור למטפלת שמדברת עברית, בדיוק כמו שמרינה אמרה, זה לא עברית, זו לא השפה, זה לשאול את השאלות. זה לשאול אותה מאיזה כפר היא הגיעה כדי להתאים את עצמך לשאול ולהבין, ואולי לתת את המענה הנכון. שם גדלו כך וכך וכאן זה דברים שונים לחלוטין. הניואנסים זה לא רק הדיבור, הניואנסים זה קוד הלבוש, זה איך שהם מגיעים, זה המשפחה איך בנויה, מכאן מתחיל הטיפול. אז אני אומרת שבאמת, אני רוצה, אני מאוד רוצה להאמין שכן תהיה אפשרות שייכנסו עוד עובדים, שהטיפול יורחב ושאנחנו עוד יותר נצמצם ונמגר את כל הנושא של האלימות במשפחה ביחד.

תודה. גם את וגם מרינה עובדות בתכנית למניעת אלימות במשפחה. אתן רואות את החשיבות לא רק של השפה, אני מבין מכן שההבנה את התרבות ואת הקוד התרבותי, יכולה לעזור רבות. ולא רק השפה. אז אתן רואות את המקום בהגדלת העובדים הסוציאליים בקרב העולים מאותה ארץ מוצא, אתן רואות את זה כיתרון?

נכון להיום עדיין כן, זה מאוד חשוב באמת להגדיל. אני מבינה שלא כל ארץ ישראל דוברת רוסית או אמהרית, וצריך ללמוד שפה, אבל מה שקורה ש-50% מהמטופלים שלנו עלו לפני הרבה יותר מעשר שנים, ולפעמים יותר מחמש-עשרה שנים, אבל עדיין הם לא נקלטו בארץ, כי המצב במשפחה, בין בני המשפחה לא איפשר להם, לא ללמוד עברית ולא להתקדם בחיים. לכן אנחנו מצרפים לזה תכנית תעסוקה וכן הלאה, כדי לעזור לנשים לצאת ממעגל האלימות וגם לגברים.

תודה. אריאלה סדון, עובדת סוציאלית, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים, מחוז דרום בבקשה.

אני רוצה להתייחס לעניין המחסור בהיבט, דיברו שרה ודפנה על הנושא של העסקה של עובדים בפרויקטים. זה הזמן להגיד גם למשרד וגם לפנות כאן ליושב ראש הוועדה ולחבר הכנסת ולהגיד שזו הזדמנות להפסיק את שיטת העבודה שהיא שיטה מופרטת של עובדים סוציאליים, דווקא בתחומים האלה שקשה מאוד להשיג עובדים, העובדים נדרשים לעבוד תחת חוזים זמניים ועל פי תקציבי פעולה. זאת אומרת שהמשרה שלהם והעבודה שלהם בכלל לא קבועה. הוא עובד, הוא בעצם מכשיר את עצמו, הוא מתחיל איזה שהוא תהליך של למידה והתמקצעות, אבל אז אין מספיק הועדות שמצדיקות את השכר שלו ואת מקום העבודה שלו והוא נדרש, או שהוא מוצא בסופו של דבר מקום עבודה אחר שהוא בתקן, ואז הוא מעדיף - - -

מי מעסיק אותו, הרשות או משרד הרווחה?

הרשות מעסיקה אותו בתקציבי פעולה, הם קוראים לזה תקציבי פעולה. פר פרויקט. הם לא נותנים לו את אותן זכויות, ואז הם אומרים שהמשרד, או משרד הרווחה או משרד הקליטה יפסיקו את ההקצבה, אתה צריך לדעת שאתה על בסיס זמני. אז בדרך כלל העובדים העולים נכנסים, מאוד מעניין אותם לעסוק באלימות במשפחה, במרכז הורים-ילדים, בכל הפרויקטים האלה שהם פרויקטים על בסיס של הועדות, שהם זמניים, אבל ברור לו שהפרנסה שלו לא יציבה והיא לא בטוחה, אז הוא מתמקצע ולומד, ונותן שירות בתוך אותה מסגרת, אבל כשמתפנה תפקיד בתקן בתוך הרשות, הוא מיד הולך לשם, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שהעולים, אנחנו עכשיו מדברים על עובדים סוציאליים עולים, שצריכים לטפל באוכלוסייה העולה, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שהם עושים מעבר, בגלל שהפרנסה שלהם תכופה יותר.

אני רוצה להיות ברור בנושא, את מתכוונת למערכת ההפרטה שקיימת ברשויות המקומיות, שהם מעסיקים עובדים דרך עמותות, לכך את מתכוונת?

לא רק דרך עמותות, גם דרך הרשויות בתקציבי פעולה.

כן, אבל האם אותו עובד הוא עובד של הרשות המקומית או לא?

הוא עובד של הרשות המקומית, בתנאי. התנאי שלו שהוא עובד זמני. מה זה עובד זמני? הוא לא עובד בתקן, אין לו קביעות, הוא לא מקבל את אותן זכויות ,הוא לא מקבל את אותן הטבות, הוא יושב מה שנקרא בשפה המקצועית "כתף אל כתף", אבל זו שיטה, והשיטה הזאת מקבלת גיבוי ממשרדי הממשלה, ובזה ה - - -

למעשה זה קורה לנו גם בעובדי קבלן, כתף אל כתף, בעירית ירושלים, שחלק מהמורים הם תקן וחלק הם קבלן.

כן, אז בקרב העובדים הסוציאליים, שיש מעט מאוד עובדים סוציאליים בתוך מרכזים למניעת אלימות, טיפול משפחתי, פקידי סעד עובדים על פי חוק הנוער, סדרי דין, העובדים האלה בעצם מוצאים את עצמם מהר מאוד מחפשים עבודה בטוחה יותר מבחינתם.

השאלה הבאה שלי, את כאיגוד העובדים הסוציאליים, מה את מציעה לנו לחברי הכנסת לעשות על מנת לשנות את המצב שאת מתארת?

אני פשוט מציעה להימנע מפרויקטים שהם פרויקטים על בסיס זמני. אם מכניסים פרויקט לתוך רשות, לחייב את הרשות לקלוט את הפרויקט הזה בתוך כל התכניות שלה בעיר, היא אמורה להעסיק אותו. כי ברגע שהיא לא מעסיקה אותו, הוא בעצם מחפש לעצמו תעסוקה אחרת, ולכן צריך לחייב את הרשויות כן לקלוט את העובדים האלה, בהעסקה ישירה.

הבנתי. אני חושב שאנחנו צריכים להיפגש עם האיגוד ולראות. ממה שאני מבין ממך, אני לא חושב שיש לנו אפשרות לעשות משהו, אם מדובר בפרויקט. אבל יחד עם זאת, אנחנו כחברי כנסת מוכנים לשמוע, אם צריך לעשות תיקון בחוק או הצעת חוק או להוביל משהו. המטרה פה היא להגן על העובדים ועל פרנסתם.

וגם להבטיח את זה שהם נמצאים בתוך רצף של עבודה.

כן, אבל לא נחייב רשות שפרויקט יהיה לנצח. זו תהיה בעיה, אבל אפשר למצוא דרך שלאנשים האלה יהיה בטחון כלכלי. על זה צריכים לדבר במסגרת החוקים הקיימים או, אם צריך, להציע חוק. על זה אולי נדבר בנפרד עם האיגוד, אתם צריכים ליזום, להפעיל אותנו, כאיגוד העובדים הסוציאליים. אני רוצה להתקדם עכשיו לפי רשימת הדוברים.

אני רשומה לדבר, אבל יש לי שאלה לעניין הפרויקט.

האם לא כדאי שתעלי את העניין בתורך, כי אף אחד לא בורח מכאן. אז תחכי.

אי אפשר לדעת. מהניסיון חצי באמת בורח - - -

לא, אני פה. הפרוטוקול פה.

שני חברי כנסת כבר יצאו.

לא משנה, גם אם חברי הכנסת הולכים וחוזרים, הם קוראים את הפרוטוקול. לכן אני רוצה ללכת לפי התור. סיימת?

אני רוצה לציין לשבח את הפרויקט של הכשרת עובדים סוציאליים יחד עם מכללת אשקלון, משהו שהוא באמת חשוב מאוד. אני יודעת שהוא הסתיים, בסוף השנה נגמר - - - ואני מקווה מאוד שיינתנו לכך תקציבים נוספים שאפשר יהיה להכשיר עוד עולים, עוד עובדים סוציאליים עולים לטובת האוכלוסייה ובאשקלון כבר התחילו, אז זו הזדמנות להמשיך את הפרויקט הזה, הוא פרויקט חשוב מאוד, הכשרה של עובדים סוציאליים עולים במסגרת.

תודה. נשמע את נתמר הלל, עובדת סוציאלית. אני מכיר אותה שנים רבות. נשמח לשמוע מניסיונך, גם המלצות איך לקדם את הנושא.

גם מדריך אישי שלי, בין היתר. אני מנהלת האגף לשירותים פסיכו-סוציאליים ורפואיים במינהל ההתיישבותי במשרד החינוך. המשימה או המנדט שלנו הוא שנערים ונערות מגיעים לחינוך הפנימייתי. כיום יש לנו כ-20,000 תלמידים שמתחנכים בחינוך הפנימייתי בכפרי הנוער, מתוכם 40% הם עולים ו-60% בני עולים. מה שזה אומר שהאוכלוסייה שלנו היא על טהרת הרב תרבותיות.

אם נדבר טיפה על היסטוריה, במשרד החינוך, כל הנושא של החינוך הפנימייתי ועליית הנוער הוקמה לנוער עולה, ואנחנו מחזיקים את התורה וההבנה המרכזית שעליה והגירה מייצרת סטרס למתבגר, למשפחה שלו ולכן העבודה שלנו, לא רק העובדים הסוציאלים העולים או עובדים סוציאליים ותיקים, כל המערכת, כל המעטפת המקצועית צריכה לעבור הכשרה, כאשר הדגש בהכשרה הוא תלוי שפה, תלוי קבוצות שונות במערכת שלנו, באמת הוזכרו גם עולים מרוסיה וגם עולים מצרפת, היום קבוצה חדשה במערכת שלנו, וגם עולים מאתיופיה, וגם בני עולים מאתיופיה שיש לנו במערכת.

אני רוצה להדגיש, נאמר פה גם על ידי הדוברים הקודמים, הדודה שלי פעם אמרה לי "לנו יש אוזן, אנחנו שומעים עברית, אבל אל תאמיני, זו לא השפה" הביטוי הזה, "יש לנו אוזן", מי שדובר אמהרית יכול להבין. המשמעות היא "אני שומעת, אבל לא מבינה". זאת אומרת זה משהו שבהחלט צריך לקחת את הטרמינולוגיה הזאת ולנסות לתרגם אותה, לעבוד עליה.

אנחנו למדנו, גם העולים מאתיופיה וגם עולים אחרים שהם עובדים סוציאליים, שרה, את דיברת על זה, הם צריכים לעבוד על עצמם להיות בתפקיד המתווך שעובר מהצד השני. הטלטלה הזאת לא פשוטה, היא דורשת השקעה רגשית, תרגום של השפה, הצגה של השפה המקצועית, להתאים אותה לשפה טיפולית בעידן המודרני, הרי לא נלך ללמוד עבודה סוציאלית באתיופיה או ברוסיה. זאת אומרת משהו שהוא בתהליך ההמשגה של השפה, דורש את כולנו, והעבודה היא לא רק לעובד סוציאלי עולה, יש לנו כמה עובדים סוציאליים דוברי צרפתית, דוברי רוסית, דוברי אמהרית. לא הרבה. ותיכף נגיד כמה לא הרבה.

הדבר הנוסף שאנחנו עושים הוא גם פיתוח תכניות לאוכלוסיות מסוימות. עשינו בעבר, התכנית גם עברה הערכה מחקרית, תכנית העצמת חוסן נפשי לנערים, היום היא לכלל התלמידים, לנערים עולים מאתיופיה. בנינו תכנית שבקבוצות יש שני מנחים – אחד דובר את השפה ומייצג את הסממנים של השפה, והשני אדם מתחום בריאות הנפש, זו תכנית שעברו אותה כ-4,000 תלמידים בחינוך הפנימייתי. זו תכנית שנתנה במה, פלטפורמה, שהילדים יכלו לדבר כמתבגרים, כעולים וכחיים בחינוך הפנימייתי מחוץ לסביבה הטבעית שלהם, שזה גם אישיו, וכמובן על ההורים שלהם. אז משהו שהוא בהכשרה הכוללת, המון הכשרה, המון עבודה.

גם אנחנו כמטפלים, אני כמטפלת, גם העולים מאתיופיה הרבה פעמים אמרו לי "רגע, את משלנו, לא משלנו", זה משהו בטרנספר הזה, אנחנו יודעים שצריכים לעבוד עליו.

הדבר הנוסף, למדנו שהורים חייבים להיות חלק מתהליך החינוך, ההתפתחות התקינה של המתבגר. עושים המון עבודה להביא את ההורים לסופי שבוע, לעשות עבודות משותפות, טיולים משותפים, וגם הכרה מהותית. הילדים האלה בפנימיות יש להם הורים. זו עבודה סיזיפית ומסר מאוד חשוב.

הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד אותו ברמה האישית, הרבה פעמים אנחנו מהר מאוד מוותרים לעולים חדשים, מוותרים, מפחדים מהם, או המון תוויות, המון דעות קדומות. אני חושבת שהרבה פעמים העולים יכולים ללמד הרבה. אני למדתי הרבה מהדודות שלי, מהחוכמה שלהם, כאישה. מהמשפחה, והיכולת שלנו להעז ולשאול, כי אנחנו לא תמיד שואלים. אז אני אומרת ברחל בתך הקטנה, נשאל מה העולה רוצה. זה משהו שהוא צריך ללמוד, להעז לשאול, לדבר.

הדבר האחר שאני רוצה להגיד, דובר על הקושי של עובדים סוציאליים שיכולים לטפל. נאמר שיש קושי בגיוס. אני חושבת שעולה חדש, אם אין לו תמיכה משפחתית כלכלית, בטח שהוא לא יבוא לעבוד כעובד סוציאלי ב-4,000 שקלים. זה נאמר קודם על ידי האיגוד. אני חושבת שזה אולי משהו שצריך לעשות בו איזה שהוא שינוי. עבודה סוציאלית זה תפקיד חברתי, מחזיק את הדגל של חלק האוכלוסייה המוחלשת, של הפריפריה. אם לא יהיה שינוי משמעותי בשכר העובדים הסוציאליים, גם אנשים טובים יברחו או יפרשו או ילכו לעבוד במקצועות אחרים. זה אחד המסרים.

אני חושבת שזו שליחות לעסוק בתחום הזה, בטח עם העולים. עולים שהגיעו לפה, זה הבית שלנו, אז אנחנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו באמת לחבר את הדבר הזה.

תודה. איגוד העובדים הסוציאלים, הכנתם סרט.

נתחיל בלימור.

אני מאגף הרווחה בעירית נתניה. עירית נתניה התברכה בקליטת עלייה מבורכת הן מאתיופיה והן מצרפת, קהילת עולי אתיופיה מונה בנתניה 16,500 תושבים, קהילת עולי צרפת מונה 7,000 עולים, אנחנו לדעתי במקום הראשון בארץ הן מבחינת קליטת עלייה מאתיופיה והן מבחינת קליטת עלייה מצרפת. אגף הרווחה בעירייה פיתח תכניות ייחודיות ומקדיש מחשבה ומשאבים יחד עם משרד הקליטה, שרה נמצאת כאן, תכניות ייחודיות וייעודיות לקליטת העולים. הפעלנו את תכנית חומש, עכשיו השתלבה התכנית הממשלתית לשילוב קהילת יוצאי אתיופיה "הדרך החדשה", ואני גאה להיות הראשונה, אנחנו גאים להיות הראשונים שפיתחו מודל קליטה יישובי לקליטת עולי צרפת, שלצערי כפי שנאמר כאן גם על ידי האיגוד וגם על ידי דוברים אחרים, הוא לא נמצא בבסיס התקציב, ובסוף שנת 2017, אחרי השקעה מאוד אינטנסיבית של הכשרה של צוותים והכשרה של ידע, אנחנו לא יודעים אם התכנית הזאת תימשך.

אני נותנת את רשות הדיבור לאדרת שמפעילה את "הדרך החדשה" ולרחל שמנהלת את מודל הקליטה היישובי לעולי צרפת.

איזו שהיא הקדמה לפני הסרט שהבאנו. קודם כל אני מאוד שמחה להיות פה ושמחה שהזמנתם אותנו להציג את העבודה שלנו בשטח. ברור לנו שהעבודה שלנו בשטח לא הייתה יכולה להתקיים בלי המדיניות הממשלתית שהעלתה על סדר היום את שילובם של בני העדה האתיופית בחברה.

אני מנהלת את התכנית הממשלתית ליוצאי אתיופיה באגף הרווחה בעירית נתניה. קודם לכן ניהלתי את תכנית החומש משנת 2011 אצלנו באגף. במסגרת שתי התכניות האלה אנחנו פועלים לשילובם של בני הקהילה, בכמה מישורים: שילוב וקידום תעסוקתי, חיזוק ושיפור השפה, חיזוק התא המשפחתי בדגש על חיזוק ההורות וקשר הורה-ילד, שילוב ומעורבות בחברה, חיזוק רשתות חברתיות, מיצוי זכויות וצריכת שירותים בקהילה.

הייתי רוצה לשתף בקצרה בהישגים של העשייה שלנו עד כה. נעשו דברים מרגשים וקורים שינויים משמעותיים מאוד בקרב המשפחות שנמצאות בתכנית, וככה על קצה המזלג, יש לנו 60 משפחות שיצאו ממעגל הרווחה וסגרו את התיק ברווחה. 85 משתתפים ששיפרו את ההכנסה שלהם, קודמו בתפקידים או עברו שדרוג תעסוקתי, 90 משתתפים שעברו הכשרה מקצועית ורכשו מקצוע, 27 משתתפים שהשלימו 10 ו-12 שנות לימוד ומשתתפים רבים ששיפרו את השפה העברית.

הייתי רוצה להציג סרטון קצר שמשקף את הדרך שעשו חלק מהאנשים, כי לא כל דבר אפשר למדוד במספרים ולהציג בנתונים.

אולי אני אשאל שאלה. התכנית הממשלתית החדשה שעובדת דרך משרדי הממשלה, מה שאת מתארת, באיזה משרד?

במשרד הרווחה. אני אתחיל לספר עד שיסתדר להקרין את הסרט. אנחנו בנתניה קיבלנו תקציב מאוד יפה במסגרת התכנית הממשלתית ליוצאי אתיופיה, קיבלנו 3.4 מיליוני שקלים. כשהתכנית בעצם מיועדת לאוכלוסיות יעד מגוונות, משהו שלא היה עד היום, גם לקשישים, גם לנוער בסיכון וגם למשפחות, והתחלנו להניע את התכנית. קלטנו צוות של 13 עובדים, שאגב, בהמשך לשיח על קליטת עובדים, גם אנחנו נתקלנו בקושי הזה ומתוך 13 עובדים, רק 8 עובדים הם יוצאי אתיופיה וחמישה עובדים הם לא. אני חייבת להגיד, בהקשר של הפרויקטים, כל העובדים אצלנו מועסקים בתנאים כמו כל עובד עירייה, אבל הם באמת נמצאים בתכנית שהיא מסתיימת אחרי ארבע שנים. וזה פרויקט.

יש לנו בעיה עם הקרנת הסרט, אולי אם יש לך מה להוסיף תאמרי ואז נעבור לדובר הבא, וכשיתוקן נחזור לסרט.

אוקיי. אחד הדברים, אם שואלים אותי מה הבעיה המרכזית שיש לנו כרגע או מהו הקושי המרכזי, זה שבאמת אנחנו עושים דברים מאוד מאוד יפים בפרויקטים, גם בחומש וגם עכשיו בתכנית הממשלתית, קורים דברים נפלאים, אבל אני חושבת על מה יהיה אחרי ארבע השנים האלה. הייתי רוצה לראות איך העובדים האלה שבאמת צוברים ניסיון ועושים עבודה כל כך משמעותית נשארים במערכת, והידע שהם צברו לא נזרק.

אם אתם תצליחו והתכנית תצליח, לא יהיה צורך בעוד תכנית.

אני אפילו רוצה להשתמש במונח קצת בוטה ששמעתי מהעובדים בצוות שלנו, "מה, אנחנו עובדים סוג ב'?" ולי זה מאוד צורם כי זו איזו שהיא פרשנות שלהם על רקע זה שהם יוצאי אתיופיה, בתחושה ש"אנחנו סוג ב' כי אנחנו מועסקים פה זמנית", ולא רואים את הצורך של הקהילה כמשהו, הרי אנחנו רואים שחלק מהעובדים ישתלבו וייקלטו ויהיו את האנשים שיצטרכו עדיין ובנתניה המספר הוא מאוד גדול, יהיו האנשים שיצטרכו את המענה הזה גם בהמשך.

ברשותך אדוני היושב ראש, אני רוצה לבקש מרחל לאלו התייחסות לעולי צרפת, כי שם הבעיה המרכזית של העובדים.

את גם מנתניה?

נכון.

בנושא עולי צרפת, בבקשה.

אני עובדת סוציאלית ואני מרכזת את היחידה לטיפול בעולי צרפת בנתניה בחצי משרה. היחידה פועלת לפי מודל קליטה יישובי, והיחידה הזאת בעצם הוקמה כיחידה הראשונה בארץ בחודש נובמבר 2014 יחד עם משרד הרווחה והמטרה שלה, ועדיין קיימת, לסייע לעולים להתמודד עם משבר ההגירה ולהתמודד באופן מיטבי בארץ.

אני חייבת לשים שניה סוגריים כי תוך כדי השיח פה הייתה לי איזו שהיא הארה שאמרתי לעצמי, אנחנו מדברים על משבר הגירה, אבל בעצם לאורך שנים אנחנו רואים שקיים משבר של קליטה. כולם מדברים על משבר ההגירה, אנשים מהגרים וגם כשחולפות עשר שנים עדיין קיים משבר של קליטה. אבל זה רק בסוגריים.

את הסוגריים האלה תפתחי.

כן. נכון. אני רוצה לספר על היחידה שלנו. היחידה שלנו מורכבת ממני, מעובדת מלווה ב-100% משרה שהיא דוברת את השפה. אני לא דוברת את השפה. הדוברת המלווה היא דוברת את השפה ב-100% משרה. יש לנו מזכירה ברבע משרה שגם היא דוברת את השפה ושתי בנות שירות לאומי שגם הן דוברות את השפה. היחידה שלנו מסייעת בליווי של המשפחות, בגישור, בתיווך מול השירותים הקיימים, מול משרדים אחרים בנתניה.

בכמה משפחות אתם מטפלים?

כיום ב-111 משפחות. היחידה אמורה לתת מענה ל-70 משפחות.

כתקן יחידה?

כן.

כמה משפחות בעולי צרפת בנתניה צורכות?

כיום יש 111 משפחות.

מזוהות על ידי הרווחה רק 111 שיש בהן קשיים?

כן, אבל חשוב לציין שהן מקבלות את השירות אחרי שהן נכנסו ליחידת האינטק, בשירותים הרחבים של עירית נתניה. זה מעל להכל. זאת אומרת האבחון כאן הוא מאוד חשוב, הם נותנים גם ליווי. אם למשל יש זקן, שזה דבר מאוד ברור שהוא צריך לקבל שירות, המתרגמת העובדת המלווה, תלווה אותו גם ליחידת הזקנים, תלווה אותו לביטוח הלאומי, תלווה אותו לכל מקום כדי שתהליך קבלת השירות שלו יהיה המיטבי ואחרי פרק זמן הוא גם יוכל אולי להיות חלק מלמשל מועדון לאזרחים ותיקים דוברי צרפתית שקיים, בין היתר, בשירותים הרחבים יותר.

העניין הוא שמה שקורה, אתה אומר "רק 111 משפחות", הצרכים הם כל כך מורכבים, כל משפחה בפני עצמה שמתמודדת עם משבר ההגירה, מתמודדת עם כל כך הרבה קשיים. כשאני אומרת "משפחה" אני מדברת על זוג הורים, אני מדברת על ילדים בתוך המשפחה.

חמישה-שישה תיקים.

כן. בהחלט. מאוד מורכב. הליווי הוא באמת, גם כמו שדפני תיארה, אבל גם מול מערכת הבריאות, מול מערכת בריאות הנפש, נפגשים, כשאני שולחת אחת מבנות השירות הלאומי, בגלל העניין של ההנגשה השפתית, ללוות מטופלת שהיא חולה אונקולוגית, לשבת מול רופא אונקולוג ולהנגיש לה את האינפורמציה שעוברת מולה, זה בעצם - - -

אפשר שאלה? התכנית שלכם מוגשת רק לאזור נתניה, רק לתושבי נתניה?

כן. רק לתושבי נתניה.

שאלה שניה, רשמתי, ואולי פספסתי משהו. יש לכם 16,000 משפחות מאתיופיה?

נפשות. 16,000 נפשות.

לא ציינתם, אם כבר התחלתם לפרט לפי המוצא, כמה מברית המועצות לשעבר?

רגע. אני מתייחסת כרגע ליחידה לטיפול בעולי צרפת.

אנחנו קלטנו עכשיו פרויקט חדש, - - - להגיע עולים מאוקראינה בשנתיים האחרונות, יש לנו 848 עולים.

כן. אני יודעת. מה קורה איתם?

הבאנו נציגים. יש פרויקט שנקרא "עולים נכון" בשיתוף משרד הקליטה. גייסנו עובדת דוברת רוסית שמטפלת בעולים מאוקראינה. אוקראינה אנחנו יודעים, עברה קרבות, ומגיעים משם. "עולים נכון", תקציב פעולה של משרד הקליטה בשיתוף פעולה עם אגף ה- - -

אפשר לשמוע על התכנית?

רק רגע.

לא, אתם אפילו לא ציינתם שיש כזה דבר, לכן אני שאלתי. שאלתי שאלה באישור מנהל הוועדה. לא הבנתי מה עשיתי לא נכון.

אנחנו נשאל אותם. יש תכנית בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה ואנחנו נשמע אחר כך. בבקשה לסיים.

תודה. אני לא אתייחס לשונות התרבותית בין צרפת לבין ישראל, יש פערים כל כך רציניים גם בשונות במערכת החינוך ובמערכת הסוציאלית בין צרפת לבין ישראל, שהיא יותר ויותר מקשה על תהליך הקליטה של דוברי השפה הצרפתית בארץ. אני כן רוצה להתייחס לנושא של הקשיים של היחידה ולהתחבר גם למה שנאמר לפניי בנוגע לתקציבי הפעולה.

גם היחידה שלנו בנויה על תקציבי פעולה. התבשר לי היום שבסוף 2017 התקציב מסתיים, התכנית מסתיימת, וייעשו כל המאמצים להמשיך אותה. אני רוצה לדבר מהקול של המטופלים, לא מהקול של העובדים הסוציאלים. מהקול של המטופלים שאנחנו מלווים אותם מנובמבר 2014 וממשיכים ללוות אותם, ויש פניות נוספות שמתעכבות כרגע במתן מענה מאיתנו, כי אין מספיק כח אדם ביחידה, ורק לחשוב על זה שבסוף 2017 תסתיים התכנית, להשאיר את המטופלים האלה שעד היום בעצם יש להם כתובת לאן לפנות, להשאיר אותם בלי מענה, זה משהו שאני לא רוצה לחשוב עליו אפילו.

הנושא של התקנים, אפרופו תקציבי פעולה, אם יתווספו תקנים זה מאוד מאוד יסייע לנו. גם ביחידה. כל כך היה לי חשוב לחדד את הנושא של התקנים. גם זה, וגם כשאני חושבת על המבנה של היחידה כמו שהוא קיים, אם יש לי שתי בנות שירות לאומי שהן רק בנות 18, ואחרי שנה מסיימות את השירות הלאומי, אחרי שאני מכשירה אותן לאורך שנה, גם המטופלים וגם אנחנו צריכים להיפרד מהן ואז להכשיר מחדש, וגם לתת להן ללוות משפחות עם מצבים כל כך קשים, זה להעמיס עליהן. כלומר, צריך אנשי מקצוע בתוך היחידה, ולא בנות שירות לאומי.

תודה. אני פונה לאסתר בלום מארגון "קעליטה". שמעת קודם את דפני ממשרד העבודה והרווחה, שקשה להם לגייס עובדים סוציאליים דוברי צרפתית. האם אתם כארגון יכולים לעזור להם לגייס, כי את החשיבות שמענו גם עכשיו מרחל מה את אומרת על זה?

אנחנו בהחלט נשמח לעזור לגייס את האנשים. כן היו אנשים שפנו וניסו להירשם לקורס באשקלון, ואני לא יודעת מה הסיבות לכך שהם לא התקבלו, עולים מצרפת. אבל הם לא התקבלו לקורס. רק לציין שיש אחת שאני כן יודעת למה היא לא התקבלה. היא לא התקבלה כי היא עובדת סוציאלית והיה לה קשה לעשות את הכרת התארים ואז בסופו של דבר אמרו לה "לא, את עובדת סוציאלית, זה לא בשבילך הקורס הזה, זו הסבה מקצועית". אז בסופו של דבר, היום היא עדיין לא עובדת סוציאלית במדינת ישראל.

לא הכירו לה עדיין?

עדיין לא. אני התחלתי לטפל בתיק שלה לפני שלושה שבועות. עדיין לא הכירו. היא נרשמה לקורס לפני שנה וחצי, היא פנתה אליי, היא אמרה "לא קיבלו אותי, עכשיו הקורס מסתיים ואני עדיין לא עובדת סוציאלית במדינת ישראל", ואני מקווה בכל זאת שנצליח לעזור לה.

אנחנו פותחים בסוף החודש הזה מרכז, בית תעסוקה בירושלים, שהוא בעצם מונגש לכל העולים מצרפת מכל הארץ. אנחנו בהחלט נשמח לעבוד בשיתוף פעולה עם המשרד ולעשות כל דבר גם מבחינת הגיוס וגם מבחינת הכשרה שיצטרכו כדי להרחיב את השורות, אתה בהחלט יודע, אתה מזכיר את זה כל הזמן, את הנושא של הראייה המערכתית. לכן אנחנו חושבים באמת שלא רק המטופלים אלא גם מי שבעצם מגיע לארץ עם התואר, צריך לעזור לו כמה שיותר כדי להיקלט במערכת.

בנוסף לכך, יש הרבה אנשים שמגיעים לארץ והם צעירים, הם מגיעים לכאן ומקבלים את התקצוב של מינהל הסטודנטים. אני חושבת שהמערכת צריכה לעודד אותם ללכת ללמוד עבודה סוציאלית. הם לא יודעים, הם לא חשופים לנושא, הם הרבה פעמים מתלבטים מה ללכת ללמוד. יש אנשים עם נשמות טובות שהם רוצים ללכת וללמוד את התחום הזה, ואנחנו גם אחר כך לפעמי מאבדים אותם. מצאנו כמה מהם שיכולים להחזיר אותם לתוך הקהילה, לעסוק בקהילה.

האם אתם עושים מאמצים ברשתות חברתיות, בקשרים שיש לכם עם העולים החדשים, לתת להם מוטיבציה ללכת לכיוון הזה?

לא. עשינו מאמצים מאוד מאוד גדולים כשהקורס יצא, בשיתוף של משרד הרווחה ומשרד הקליטה, כדי לפרסם את זה ולעודד אנשים להירשם לקורס וללמוד. אנחנו רואים היום, יש לי רשימה של כמה אנשים שהיו מוכנים היום להירשם כבר, וכמובן שמבחינת הפרסומים אנחנו נעשה כל פרסום שנצטרך לעשות. צריך ליווי ובקרה בכל הדבר הזה. נשמח לקחת חלק בכך, כל האתרים שלנו וגם רשתות חברתיות, יש לזה הד מאוד גדול אצלנו.

האם יש לכם שיתוף פעולה בעניין גיוס עובדים סוציאליים מקרב עולי צרפת עם משרד הרווחה ומשרד הקליטה שטוענים שהם לא מצליחים לגייס? האם יש שיתוף פעולה ביניכם? בין הארגון לבין משרדי הממשלה?

צריך מה שנקרא תכנית פעולה. יש שיתוף פעולה יום יומי בין כל המערכות כאן, אין תכנית פעולה. קודם כל, הכותרת של הוועדה כאן זה "גיוס". מה אנחנו שומעים? אנחנו שומעים שיש כאן אנשים שמוכשרים, שקיימים ונמצאים ונותנים מענה ויש לזה הד נהדר ובאמת הצלת נפשות מה שקורה שם בנתניה. ולא רק שצריך להציג את מה שקורה שם לעוד הרבה רשויות במקומות אחרים, אומרים לנו עכשיו שזה הולך להיסגר.

דבר נוסף, אנחנו גם שומעים שיש כמה עובדים סוציאליים, לפי הבנתי, וזה לא ברור ואני לא יודעת למי לפנות עם זה, יש כמה עובדים סוציאליים שהכניסו אותם על תקן של החלטת ממשלה של צרפת אוקראינה ובלגיה, וגם מהם נצטרך להיפרד, ואנחנו מדברים על אנשים שקיבלו עד עכשיו, סוף סוף, עד שאיתרנו אותם, חצו את הכניסה של הלשכה, עד שמתחילים לטפל בהם, עד שמתחילים להבין אותם, עד שאתם מתחילים להבין את גודל הבעיה של אותם אנשים, שאתה שאלת, חבר הכנסת מוטי יוגב, "מה, רק 111 תיקים?",

על חצי משרה.

על חצי משרה. וכמה דברים מסתתרים מאחורי 111 תיקים. כל כך הרבה דברים מסתתרים מאחורי הדבר הזה. אני לא דיברתי כי כבר הכל נאמר.

צריך גם תכנית, אנחנו נשמח לעבוד בשיתוף פעולה, בראייה מערכתית, אבל צריך גם לשמור על מה שקיים. צריך לשמור על הקיים כאן, לשמור, להעצים את הדבר הזה. אנחנו יודעים שזה פשוט הצלת נפשות מה שקורה בנתניה, גם שמענו שפה ושם יש עובדת סוציאלית אחת שמדברת צרפתית בעירית תל אביב, ופה עוד אחת, ופה עוד אחת, ואנחנו נאחזים בהן, ולפעמים אומרים "אסור לי לטפל בבנאדם, אני עובדת לפי שכונות, אני עובדת לפי גילאים, אני עובדת לפי תחום, אסור לי לקבל עולה חדש כי הוא משהו אחר" אבל העולה הזה נופל בין הכיסאות.

אנחנו נשמח להירתם ולקחת כל דבר, בשביל זה צריך באמת לשבת ביחד ולראות לטווח ארוך. אבל עכשיו ומיד. למה מפסיקים ולא מחדשים את החלטת הממשלה לגבי צרפת אוקראינה ובלגיה, ולמה לא מחדשים באופן אוטומטי את הדברים האלה. הרי אנחנו יודעים, אנחנו שומעים לפעמים עולים חדשים, הם עולים חדשים לפרק זמן מסוים. הם לא. זה נאמר פה יותר מפעם אחת על ידי אנשי המקצוע. העולים החדשים צריכים את הליווי לאורך כל החיים שלהם. אנחנו לפעמים מדברים על הנגשה לשונית תרבותית של אדם שהוא כמו, דיברנו על התרגום, רק לסבר את האוזן, בצרפת בחדר הטיפולי יכולים להיות שלושה מתורגמנים בו זמנית בתוך החדר הטיפולי. אז אנחנו רחוקים מהמצב הזה.

תודה. מה שהבנו מהדיון בעניין גיוס עובדים סוציאליים עולים בקרב העולים החדשים, מה שבולט הוא שיש מחסור בקרב עולים מצרפת. האם אתם, ודפני יושבת לידך, יכולים לצאת מהדיון הזה עם שיתוף פעולה, לעשות תכנית כדי לגייס עובדים סוציאליים ולהכשיר אותם ולשלב אותם לעבודה?

קורס הסבה רק לעולים מצרפת.

אבל זה לא מספיק, חבר הכנסת נגוסה. אני חושבת שחסרה חקיקה במדינת ישראל, שכמו שיש טייס אוטומטי של סל קליטה, צריך להיות סל רווחה. אם לא תהיה חקיקה בנושא הזה, ובהתאם לסטנדרטים שבכל מקום, זה לא משנה, היום באים מצרפת, מחר באים מארץ אחרת. צריך שיהיה כאן למערכת הרווחה, למערכת הבריאות, כמו שיש דרך אגב למערכת החינוך, תוספת אוטומטית שלא קיימת. אין סטנדרטים במדינה הזאת.

אוקיי, קודם מה שאמרת לי, שאתם לא מוצאים את העובדים.

אבל כשמוצאים ויש חקיקה, והייתה חקיקה יפה שאסתר הזכירה, מחר מפטרים אותם כי אין כסף.

אם את מדברת על בעיה תקציבית זה משהו אחר.

זה גם תקציב.

קודם דיברת על מחסור של אנשים שמעוניינים להצטרף למקצוע.

אבל גם כשהם הצטרפו והגיעו, אז לוקחים אותם לפרק זמן קצר. אי אפשר לעבוד בפרויקטים. צריך שזה יהיה בבסיס התכנית.

זה עניין שהאיגוד צריך להוביל את הנושא הזה.

רק חקיקה.

בבקשה קרן.

לא, בהתייחס למה שהיא אמרה על התכנית באשקלון, יש לנו עובדת שניסתה להתקבל והיא גם לא הצליחה, כי הדרישות היו פחות מ-15 שנים בארץ. והיא עובדת שמאוד מאוד התאימה. אני כתבתי כמה מכתבים והתקשרתי, ובסוף קיבלו אותה. אבל היינו צריכים להפעיל המון המון כוחות כדי שהיא תתקבל.

מה זה 15 שנים?

בתכנית ההכשרה באשקלון כדי להתקבל להסבה לעבודה סוציאלית, רק מי שהוא פחות מ-15 שנה בארץ יכול להתקבל.

כאילו היא יודעת צרפתית, אבל היא 16 שנה, אז לא יקבלו אותה.

הבנתי. אנחנו מדברים לא על עולים חדשים שצריכים לקבל זכויות, אנחנו מדברים על עולים ותיקים שיתנו שירות לעולים החדשים, לכן ההגבלה של שנת הוותק, אני לא מבין את המשמעות. אם מדובר בזכויות, זה משהו אחר. אבל פה מדובר שהם יעזרו וישרתו. טוב. קרן בבקשה.

צדקתי, כבר 20% לפחות עזבו את הוועדה. אבל לא משנה, אני מודה לך חבר הכנסת נגוסה, כי אתה תמיד מזמין אנשים שאפשר ללמוד מהם הרבה. למדתי היום הרבה על הנושאים שלא ציפיתי, כי הכותרת של הישיבה היום זה גיוס. אני בדרך כלל נמצאת פה כמנכ"לית של עמותה, אבל יש לי גם תפקיד שני, אני מייצגת מועצת עמותות דוברי רוסית ובזמן האחרון שהרשתות החברתיות התפתחו, אני גם מייצגת את המייסדים של הקבוצות האלה.

הבאתי היום מייסדת קבוצת עולים חדשים, - - - זה השם של הקבוצה, שהיום יש שם 5,000 עולים חדשים שעלו ארצה בשנה האחרונה וגם עדיין לא עלו, אבל לפני שהם עולים, הם שואלים כל מיני שאלות. אם להתייחס לנתניה, העולים מרוסיה לא יכולים להתקרב לנתניה כי המחירים שם מאוד גבוהים והעולים מצרפת קונים שם בתים. המצב שלנו, הסטרס שהם מקבלים בעיה הרבה יותר גדולה כי הם גם גרים בשכירות.

עוד דבר היום למדתי, האמת שהאלימות ונשים שנרצחות בקרב העולים מחבר העמים היא הכי גבוהה. אפשר לייחס את זה גם לסטרס הכי גבוה שעולה חדש נמצא בו פה. ואחד מהסטריים הגדולים, שאולי אין כל כך הרבה ממדינות אחרות, זה שעולים מברית המועצות באים לכאן עם התואר. לפני שהתכוננתי לוועדה הזאת, ביקשתי ממייסדת הקבוצה לשאול מה המצב, אנחנו הולכים לוועדה לגבי גיוס, האם מישהו ניסה, האם יש פה עובדים סוציאליים שניסו להתקבל לעבודה כעובדים סוציאליים? ומה מתברר? משהו שהכניס אותי לשוק פשוט, ואני לא מפחדת מהמילה הזאת. התברר שיש קרוב לשלושים עובדים סוציאליים עם ניסיון של בין עשר לעשרים שנים במדינת המוצא שעלו ארצה, וכן, את הדיפלומה שלהם כן קיבלו, אבל הרישיון, המספר, לא נותנים להם מסיבות שונות. כמו בקשה להוסיף עוד מסמך אחד, ואז "תחכו עוד חצי שנה", אחר כך צריך עוד להוסיף, ואז הבנאדם שבא מברית המועצות מבין שלא רוצים אותו כבר.

הם למדו את זה בחו"ל או למדו בארץ?

כן. יש להם דיפלומה שם כבר, לא צריך להשקיע כלום.

אז יש בעיה להכיר בתעודה שלהם.

לא, הכירו בתעודה. יש להם מסמך. אם ירצו לקבל קצבה בביטוח לאומי, כן. יכולים גם להירשם בלשכת העבודה. אבל אין להם רישיון, הם לא יכולים לעבוד.

הם לא נרשמו במשרד הרווחה?

כן, אבל יש רשם במשרד הרווחה שאליו מעבירים את כל החומר ומתפקידו לראות ולתת את מספר הרישיון.

אני לא מבין, אם הם הכירו בתעודה, בתואר שלהם - - -

לא הכירו בתעודה.

הכירו בתואר.

זה לא אותו דבר, זה משרד החינוך. יש משרד החינוך, יש סטנדרטים ואם הם לא עמדו בסטנדרטים האלה, אפילו שהם למדו במוסד מוכר, אבל הוא לא מוכר עבור משרד החינוך. זה כמו רפואה. כמו עריכת דין, כמו כל דבר.

אותו מצב לצורך העניין, גם עם קלינאי תקשורת שיש מחסור מאוד מאוד קשה בארץ. אותו דבר קרה לעשרים קלינאי תקשורת שכן קיבלו תעודה ממשרד החינוך ומשרד הבריאות לא נותן להם את אישור העבודה. אותו דבר עם פסיכולוגים.

יש עוד הרבה עולים חדשים שיש להם תואר, אנשים משכילים מאוד, וישמחו מאוד לעבוד בכל תפקיד, אפילו של 4,000 שקלים, עובדת סוציאלית, אבל הם עובדים בניקיון, לא מקבלים אותם.

קרן, אנחנו נקיים בתחילת המושב הבא דיון.

כשאת אומרת, להסכים לעבוד ב-4,000 שקלים, זה לעשות זילות של המקצוע והעבודה.

קרן אני מבקש שתסכמי כי על זה צריך דיון נפרד, בעניין ההכרה בתעודות. על זה נקיים דיון נפרד.

אדם אחד שהוא קונה דירה בשפת הים ועדיין צריך עוד עזרה, ויש אנשים אחרים שגרים ב- - -

מה זה קשור?

הסיכום הוא כזה, שלעומת הקהילה הצרפתית שנמצאת פה שהם ילכו לחפש, לגייס, אצלנו הכל מגויס. הנה, אשה בהתנדבות, 24 שעות ביממה, היא עובדת עם 5,000 אנשים שהם כל הזמן פונים, ואין שקל של תקציב שם. רציתי שהיא תדבר.

אין לנו זמן.

אז זהו, יש עשרות אנשים שעם הדיפלומה, עם ניסיון רב, שמוכנים לעבוד והמשרדים עושים להם את ה - - -

אנחנו נקיים דיון נפרד בנושא הזה.

שאלה אחת נוספת, האם אנחנו הולכים לגבי הכרת הרישיון לעובדים סוציאליים, ובאותו דיון אפשר גם על קלינאי תקשורת ופסיכולוגים, כי זה בעצם אותה השאלה.

בסדר, אני אומר בכלל, בכל המקצועות, אנחנו צריכים לקיים דיון נפרד בנושא של הכרה בתעודות מחו"ל. תודה. חבר הכנסת מוטי יוגב בבקשה.

אני מתנצל שלא הייתי פה בהתחלה, ניהלתי ישיבות ועדת חוץ ובטחון ואני גם חוזר לשם עוד עשר דקות. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שנאסף פה, גם ליושב ראש הוועדה, ברשות יושב ראש הוועדה ומנהלת הוועדה, על שתי חשיבויות: פעם אחת על חשיבות העולים והסיוע להם, ופעם שניה על חשיבות העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות בעיקר.

עובדים סוציאליים. כי אני גם עובד סוציאלי.

בסדר. גילוי נאות שאני אומר אותו כבר הרבה פעמים, אבי ז"ל היה מנהל שירות המבחן לנוער בחיפה. מנהלן של עובדות סוציאליות בעיקר, וגם עובד סוציאלי אחד. סמי ג'רייסי היה אצלו בתחנה. וחסן שוקרי. שם גדלתי בזמנים הפנויים.

לגופו של עניין, אני רוצה לשאול שתי שאלות. מי פה נציגי הסוכנות?

אני.

שאלה שלא נתתם עליה עדיין תשובה. הסיפור של האולפן האינטרנטי בכמה שפות, שאין ספק שהוא יעזור לכולם גם להנגשה של השפה לכל המקרים. מתי אתם רואים אותו יוצא לפועל, ובכמה שפות, מתי באנגלית, מתי בצרפתית, מתי ברוסית, מתי באמהרית?

לא - - -

החשיבות של האולפן האינטרנטי הוא לכל הגלויות, בכל השפות. אולי לא בכל כפר באתיופיה, אבל לעשרות אלפים.

נכון. אני מסכימה. יש את הגלובל סנטר שזה בעצם גם כן נותן מענה טלפוני בשלב הזה בכל השפות שקולטים, ולגבי האולפן האינטרנטי, זה משהו שעובדים עליו, אני מניחה שזה ממש בחודשים הקרובים יתהווה. אני לא יודעת להגיד תאריך מדויק, אבל אני יודעת שעובדים עליו מאוד מאוד חזק ביחידה לעליה וקליטה.

אני כן יכולה להגיד שבמרכזי הקליטה, מעבר לקליטה של עובדים סוציאליים דוברי שפות, שאנחנו מאוד מעודדים את זה ואנחנו כן קולטים, לשמחתנו הרבה אנחנו כן מצליחים לגייס גם בשפה הצרפתית וגם בשפה האמהרית וגם בשפה הרוסית, אנחנו גם נעזרים במגשרים. אמנם זה לא טיפול ישיר - - -

רגע, זו עוד שאלת משנה. מי נציג משרד העלייה והקליטה? שרה כהן. מה עם המגשרת לבני מנשה בקרית שמונה דוברת הרוסית, כבר סידרתם שיהיה דוברת קוקית ?

דוברת רוסית לבני המנשה?

זה מה שאתם שמתם, לא אני. אתם המממנים. מגשרת יוצאת ברית המועצות, קוקית היא לא יודעת. רוסית היא יודעת, אבל זה לא עוזר. אתם משלמים את זה. ביקשנו תשובה לוועדה, נמצאת פה מנהלת הוועדה.

בדיון הקודם הייתה נציגה אחרת.

כן הם כל פעם מחליפים את הנציגים כדי שלא יהיו תשובות.

זה לא מכבד. כל אחד מגיע עם התפקיד שלו. התפקיד שאני - - - בתחומים שונים. הפרויקטורים זה באגף עידוד עליה במשרד.

אני עובדת סוציאלית בהכשרתי, במקצועי אני כרגע עוסקת בתחום אחר, אבל במשך 12 שנים אני עבדתי כעובדת סוציאלית במרכז קליטה אחד הגדולים בארץ, הגדול בארץ, ונעזרתי במגשרים וזה עבד מצוין. ואני יכולה להגיד אפילו שהעולים בחלקם העדיפו אפילו לבוא אליי לקבל מענה, כי הם באמת קיבלו גם וגם. גם את החלק התרבותי וגם את החלק ה- - -

אני רוצה לעבור על עוד כמה דברים, ברשותך היושב ראש, כדי להתקדם וסליחה שאני איאלץ לברוח. אני חושב שהעניין הזה של האולפן האינטרנטי הוא באמת מגשר על פני המון בעיות ואני חושב שראוי שבמושב הבא נדרוש מהסוכנות תכנית עבודה בעניין, ובשפות, פרויקט על יחד עם משרד הקליטה, באמת פרויקט על, לכל העולם, אולפן אינטרנטי.

אני יודע שנפתחו יותר כיתות בצרפת, דווחו על הרבה מאוד דברים שמתקדמים, אבל אין ספק שאולפן אינטרנטי ייתן מענה לכל עולה ועולה. יהודי בברזיל, או יהודי באוסטרליה, לא משנה איפה, בצרפת או באוקראינה או ב- - - . לכן זה כן נושא מאוד מאוד אקוטי, מחולל שינוי. יכול להיות שיחולל שינוי.

הדבר השני, אני כן הייתי דורש שבישיבות הבאות, מכיוון שכבר אמרה את זה אסתר, דיברת על תכנית פעולה. הזכרת את השם "תכנית פעולה". אני חושב שמעבר למשרד העליה והקליטה, משרד ראש הממשלה עם הסמנכ"ל חברה לא בראש שלו, צריך להזמין את המנכ"ל, שיבוא, סליחה שאני אומר את זה עוד פעם.

אודי - - -

אני לא רוצה לתקוף בשם. סמנכ"ל חברה לא בראש שלו, לא מגיע, צריך להזמין את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כי סמנכ"ל חברה לא מגיע. חסר תכלול. חסר תכלול הרשויות דרך משרד הפנים, חסר תכלול משרד העליה והקליטה, חסר פה תוספת של תקציבים והבנה והצבת העניין על סדר היום. אני את שלי עושה מול ראש הממשלה אישית, מול ראש הסגל אצלו אישית, אבל בשביל זה יש מנכ"ל ויש סמנכ"לים, וגם הם צריכים לתת את האינפוט שלהם בעוד דברים, בשנים כל כך מבורכות עליה. אני עומד על זה בכוונה, שיחליפו אותו ושיהיה שם מישהו שייתן פוש.

משרד החינוך, יש פה נציג של המל"ג גם? גם אותו, אני חושב שראוי לא לוותר לו, וגם בזה כמו שאמרת, אני שמח שאמר היושב ראש שנעשה ישיבה על כל ההכשרות. אמרתי לא רק על רופאי השיניים מצרפת, אלא גם על רופאי העיניים מצרפת ועל רופאי השיניים מרוסיה. על כל ההכשרות, להביא את נציגי המשרדים האחראים על הרישוי, האחראים על החתימה כדי לראות מה הבירוקרטיה, כדי להכשיר ולתת תעודה רישיון ודיפלומה ולהבין. אז יכול להיות שיש איזה מנתח שפה בישראל יש מיכשור חדש והוא לא בקיא בו, אבל לצורך העניין קלינאי תקשורת או עובדים סוציאליים, בוודאי שאם יש דיפלומה ואם יש רישוי, עדיף שיהיה, אני חושב שנזק לא יכול להיות מזה.

ברשותך, חבר הכנסת יוגב, יש היום תכניות מובנות באמת להסבה מקצועית במרכזי קליטה לרופאים ולאחיות שמגיעים עם דיפלומה ובעצם מקבלים רק - - -

אין לי ספק שאנחנו מתקדמים.

עם אחיות דווקא אין בעיה - - -

ברשותכם, אני חייב לסיים.

אתם שומעים את הצלצול? אנחנו חייבים לסיים.

אני אומר דבר נוסף, אני חושב, ופה אני בא גם בתביעה למשרד החינוך, ברחה לי.

אני דיברתי מהצד של - - - אני מוכנה להעביר.

גם למל"ג, מוקד הכשרה אחד באשקלון איננו מספיק. צריך לפחות בפריפריה הצפונית עוד אחד, ואסור לסגור את זה של אשקלון. רצוי גם שיהיה במרכז הארץ, כי לפעמים הניידות הזאת לא נותנת, אם מבחינת היכולת להתאקלם. הגירה קשה אמרתם, אז גם הגירה מצפון לדרום, ההוא בנצרת עלית עכשיו, או ההוא בעכו, או ההוא בצפת, לא בהכרח שיגיע לאשקלון. גם אם הוא או היא בוגרת צבא. כי מכירים, או רוצים להישאר קרובים לאבא, לאמא המזדקנים או כל דבר אחר, ולימודים באשקלון הם נתק, לפחות לשבוע, ואחרי זה נסיעות ועוד דברים. אלה הם המון עכבות שבהכרח בשנים כל כך ברוכות עליה לפתוח עוד אתר להכשרה של כל התפקידים הקריטיים. עובדים סוציאליים, דברים אחרים, תגידו בצפת, איפה שתגידו. תגידו במכללת תל חי או בכל מקום שהוא גם צפוני, מקסימום חיפה. ואני לא קובע איפה, הצורך הזה הובע כבר על ידי רבים ועלה גם על ידי עולים שאמרו "אנחנו לא נגיע לאשקלון" כי ההורים המזדקנים במעלות או בקרית שמונה או בנצרת עלית. אז הוא לא ילך ללמוד והיא לא תלך ללמוד. ויש עוד עכבות. כסף, ועניינים, והסתגלות.

אבל בכל אוניברסיטה יש הסבה. גם בצפון, גם בתל חי, גם בצבא.

הדרישות מאוד גבוהות.

אז צריך לעבוד על הדרישות, אבל יש הסבות.

אז גם נושא הדרישות, חייבים.

זה המל"ג.

המל"ג חייב לתת פה הרבה יותר דין וחשבון, הוא לא נתן.

אבל זה המל"ג, בסדר. זה למקד את זה. צריך להיות ממוקדים.

נכון. אני ממקד גם במל"ג. בהחלט ממקד גם במל"ג, להביא אותו להנה לדין וחשבון. אני משתדל את אותו דבר לעשות גם בוועדת החינוך, אבל אני חושב שפה הוועדה יותר מתאימה לכך. אני שמח שקראתי פה בחומר, ואני לא יודע מי מתכלל את זה, אם משרד העליה וקליטה או משרד הרווחה, של ערים עתירות עולים, אבל פה אנחנו רואים בנתניה שהם עשו את הפרויקט בפני עצמם, אז כל הכבוד לרשות, בכל מקום ומקום כזה שמאבחנת.

זה משרד הרווחה.

אבל גם רווחה.

כן.

אבל שוב, אנחנו מדברים פה על דברים שהם חסרי סטנדרטים. יש החלטות ממשלה לפרק זמן, וזה לא נכנס לבסיס התקציב, וזו החקיקה הנדרשת לייצר את הסטנדרטים עם תקציב נלווה.

אני אשמח לדבר על זה כדי שנביא את זה לשם כי זה דבר מאוד אקוטי, וכפי שאמרתם ויודעים, זה לא נגמר ב-15 שנים, אמרה פה העובדת הסוציאלית מחיפה, אני מכיר, אני חיפאי, אזרחים עולי ברית המועצות, בעיקר המבוגרים שבהם שאני מאחל להם עד 120, יש להם עוד 20 ו-40 שנים שהם ידברו רוסית, ביזראליה או בכל מיני מקומות שהם שם נקלטו, במקומות שונים, ויש צורך לסייע. כך שהתקן הזה, גם אם הוא ישתנה, אז הוא יעבור שפה, אבל הוא תקן מחייב.

הייתה פה באחת הוועדות מזמן, עובדת סוציאלית מראשון לציון שאמרה שהיא מטפלת ב-600 משפחות בראשון לציון.

טל שניידר.

כן. דיווחה על 600 משפחות, הרי זה לא רלבנטי ובלתי אפשרי בכלל לגעת, - - - 111 משפחות שיכולות לייצר 500 תיקים, כל תיק הוא תיק. וכל ועדה כזאת, ועדת מעקב שנתקדם בה ונסייע בה יותר. תודה.

תודה. אנחנו נראה כעת את הסרט ואז נסכם את הדיון.

אני לא יודע איזה היתר קיבלה ועדת חוץ ובטחון שיש לנו ישיבות סגורות - - -

(הקרנת סרט)

המסר ברור. תודה לעירית נתניה. אני חושב שהמסר ברור לכולם. יש הצלחה וצריך לעשות הרבה בכיוון הזה, כדי להצליח כמו ששמענו.

אנחנו נסכם את הדיון. אני מאוד מודה לכל המשתתפים. ועדת העליה הקליטה והתפוצות מכירה בחשיבות של העובדים הסוציאליים במקצוע העבודה הסוציאלים וכמובן בעובדים הסוציאלים שעוסקים במלאכה הממש חשובה על מנת לעזור לכל אזרחי מדינת ישראל ובפרט לעולים חדשים בקליטת העלייה. זו משימה לאומית שכולנו מתגייסים.

אני יודע שמחסור בעובדים הסוציאליים הדוברים את השפה או את התרבות, זה לא פשוט, לעולים חדשים זה מאוד קשה. הייתי עובד סוציאלי והיו מריצים אותי לכל הערים. "יש פה מקרה, בוא". אותו זמן אולי אני ונתמר וניגיסט הייתה. לא היו הרבה בקהילה, אז היו מריצים אותנו מעיר לעיר כדי לתרגם ולדבר איתם. זה לא עניין השפה המילולית, אלא השפה והקוד התרבותי. וזה היה מאוד חשוב.

לכן צריך להתמקד בגיוס עובדים סוציאליים בקרב העולים החדשים. כשאני אומר "עולים חדשים" אני לא אומר שאותם אנשים שמגייסים אותם זה עולים חדשים, הם עולים ותיקים אבל הם מדברים את השפה, ומכירים את התרבות.

ועדת העליה הקליטה והתפוצות מעודדת וקוראת למשרדי הממשלה לגייס עובדים סוציאליים שהם יכולים לעזור בשפתם וגם בהנגשה תרבותית.

שמענו גם את הבעיה של ההכרה בתעודות של עולים שלמדו בחו"ל, ובעיית המרת התעודה שלהם פה בישראל. אנחנו נקיים במושב הבא דיון, נזמין את המועצה להשכלה גבוהה, את משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה, אותם משרדים הרלבנטיים לעניין המרת התעודות או התארים. אנחנו נקיים את זה, זה חשוב מאוד. אם צריך להשלים – ישלימו, אבל יש צורך לתת להם הכרה במה שהם למדו ועשו בארצות מוצאם. תודה לכל המשתתפים.

כבוד היושב ראש, צריך גם תקציב. אי אפשר יהיה להעסיק את העובדים הסוציאליים בלי תקציב. משרד האוצר, חשוב.

הנושא של התקנים.

בואו נעשה הסכם מילולי. דפני ואיגוד העובדים הסוציאליים. בואו נשב ותסבירו לי למה אתם מתכוונים, מה אנחנו כחברי כנסת יכולים לעשות. אני כעובד סוציאלי מכיר את חשיבות המקצוע, ומוכן לשנות שינוי פה בכנסת, ולהוביל את הנושא הזה. אני צריך להבין בדיוק למה את מתכוונת כשאת אומרת תקציב, תקנים. בואו נשב ונדון באיפה לשנות את החוקים.

הצעת חוק להגיש - - -

בהחלט. כמובן שגם ארגוני העולים יהיו בתמונה, אבל קודם כל אני רוצה להבין. נשתף אתכם גם, את ארגוני העולים. תודה.

קיבלתי נתונים פה שהאולפן האינטרנטי הוטמע כבר בחלק מהאולפנים, וזו הזדמנות נהדרת לגייס דרכם עובדים, ועובדים סוציאליים בין היתר.

בסדר גמור. נקדם גם את זה. תודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.