הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 375

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, א' באדר התשע"ז (27 בפברואר 2017), שעה 13:35

1. מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חבר הכנסת איל בן ראובן

2. מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי

3. מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חברת הכנסת רחל עזריה

4. מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מנואל טרכטנברג

איל בן ראובן

אוסאמה סעדי

רחל עזריה

יפעת שאשא-ביטון

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

איטה עטייא - סגנית מנהלת אגף מעונות יום, משרד הכלכלה

עירית ורונין - עורכת דין, ממונה על תנאי שירות, מרכז השלטון המקומי

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

עדי מן - יו"ר הגנים, פורום ועדי ההורים היישוביים

ישראל אליאסף - חבר הנהלה ומנהל שותף תחום גנים, ארגוני הורים

שגיא קורן - יו"ר ועד הורי הגנים בפתח תקווה

יעל וולפנזון - מנהלת אזור ירושלים בארגון כוח לעובדים

ראומה שלזינגר - מלוות ועד הצהרונים בכוח לעובדים

עדנה יהושע - יו"ר ועדת עובדות הצהרונים, מובילת צהרון

אסנת זיו - עורכת דין, עמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי

אפרת בצלאל - פעילה בארגון ההורים הירושלמי, מעורבות

תמרה בראודה - עורכת דין, פעילה במשמר החברתי

אלישבע בן טל - מלווה איגוד

מאיר אסרף - שדלן/נית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/נית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

1.מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חבר הכנסת איל בן ראובן

2.מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי

3.מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חברת הכנסת רחל עזריה

4.מחדל העסקת הסייעות בצהרונים, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי

אני מתנצלת על האיחור, זו הייתה ישיבה חשובה מאד וקצת גזלתי לכם חמש דקות. אנחנו מתחילים את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 27 בפברואר 2017, א' באדר תשע"ז. הנושא הוא מחדל העסקת הסייעות בצהרונים של חבר הכנסת איל בן ראובן, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת רחל עזריה וחבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אז ברשותכם, נתחיל עם המציגים. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה אדוני.

טוב, כבוד יושבת הראש, חברי הכנסת, בוקר טוב, צהריים טובים. ראשית אני באמת רוצה להודות על הדיון החשוב הזה. תראו, מה יותר חשוב לנו מאשר הילדים שלנו? מהילדים הקטנים שלנו. אלה שמבלים בעצם בצהרונים, חלק גדול מהם מבלים בצהרונים. אני מוכרח להגיד מהניסיון האישי שלי, ויש לי הרבה ניסיון.

ויש לך הרבה ניסיון, את זה אנחנו יודעים.

זו הזדמנות לדעת כמה לכל אחד יש ניסיון אישי.

לא, איל במיוחד.

אני רחב במיוחד. תראו, אני חי ביודפת ושם לנו שם צהרונים.

איפה זה?

על יד עראבה. אנחנו שכנים.

תגיד למירב ולאלה שלא יודעים.

אנחנו שכנים.

תאכל חומוס אצלנו.

ועוד איך. תראו, הצהרונים אצלנו הם צהרונים נפלאים. אנחנו מכירים את האנשים שעובדים שם, אנחנו מכירים את הסייעות לצורך העניין, כי הן גרות ביישוב, הם גרים ביישוב. אנחנו מכירים את כולם. ואין לכם מושג כמה זה נפלא להורים, שיודעים שהילד עובר בצהריים מהגן לצהרון ושם הוא מקבל, הוא מאושר, הוא רוצה ללכת, הוא בא ואנחנו יודעים מה הוא מקבל.

דווקא בגלל זה שלי בעניין הזה כל כך טוב, אני כל כך כואב מי שאין לו את זה. איפה שצהרונים כאלה לא נותנים את מה שהילדים צריכים, זה בעיני נזק מצטבר בחברה הישראלית. לא פחות ולא יותר מזה. זה חלק מהחינוך של הילדים.

תראו, צהרון בסוף נבחן באיכות המטופלות והמטפלים. זה לפני הכל. לפני תשתיות, לפני הכל זה מי זה המטפלות, מי זה הסייעות, מי זה מקבל את הילדים האלה. זה הסיפור. יש כאלה בבתים יותר יפים, יש כאלה בבתים פחות יפים. בסוף כמו בכל מקום, מי שמנהל את העסק, מי שמוביל, האנשים, זה העניין.

אני בעצם הסתמכתי, למדתי את העניין. א' באמת העיר אותנו התחקיר. אני תיכף אגיד עליו מילה, אבל לקחתי חומרים מדו"ח מבקר המדינה משנת 2014 ולקחתי דו"ח מאד של מרכז המחקר של הכנסת משנת 2016, שהוא עדכני. ומה אנחנו רואים? אנחנו רואים דבר אחד ראשון, לצערי אנחנו רואים את זה ביותר ממקום אחד, זה סוגית המדיניות. אין מדיניות ברורה, מנחה, בהירה, שכך צריך להיראות צהרון לילדים במדינת ישראל. של כולם. פחות או יותר שמכוון. כשאין מדיניות, אין כיוון. כשאין כיוון, התוצאה היא כמובן תוצאה לא טובה.

בשנת 2014 כבר אומר אז מבקר המדינה למשרד החינוך, ובעיני בצדק רב, זה חינוך. הסיפור פה של צהרונים בסוף זה השלמה לבוקר לעניין הזה. מי שאחראי על הכיוון, על קצה הכיוון, הוא משרד החינוך. הוא מגדיר את זה היטב באמירה שלו, של מבקר המדינה.

כשאני מסתכל בדו"ח של שנת 2016, של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, הם לא באמת מתקדמים בעניין הזה. ואז התוצאה היא באמת ערב רב של גופים ממשלתיים ציבוריים, שעוסקים בתפעול, ברגולציה. יש משרד החינוך ויש משרד הכלכלה והיום זה משרד העבודה והרווחה והרשויות המקומיות. כל אחד מטפל בחלק שלו, אבל השלם לא נפגש ואז אתה רואה כאלה ואתה רואה אחרים והדברים הם לא טובים.

העבירה לי התחקירנית של ערוץ 2, עזבו כרגע ערוץ 2, לא ערוץ 2. היא עשתה בדיקה איך מתקבלים לעבודה בתור סייעת. חברים, זה מפחיד. זה מפחיד שמישהו – אני ואת – יכולים עכשיו להרים טלפון, להגיד שלום, קוראים לי אייל, אני זה, אומרים לך טוב, תבוא בעוד שעתיים, פגישה של רבע שעה, אתה בא, הופ והנה אתה עובד בתור סייעת מחנכת, עובדת עם הילדים שלנו. ככה זה התחקיר. אני לא רוצה לפרט פה, כי חבל על הזמן בעניין הזה.

אין רישום, אין הכנה, אין גורם מנחה. מה שנקרא תגיד מה נדרש, בדיקה בסיסית של איזה שהוא - - -

אנחנו בוועדה קוראים לזה בדיקת דופק.

בדיקת דופק. אין דופק ולא כלום. אין שום דבר.

מניסיון בכמה תפקידים שונים.

תראו, אם אנחנו לוקחים את זה ואנחנו מוסיפים לזה גם את התנאים של הסייעות, שגם פה אין גאווה גדולה בעניין הזה, מבחינת מה שהן מקבלות, מה שמגיע להן כנראה כדי שהן תעשנה את העבודה. אז אחת מהתופעות שבעיני קשות מאד, זה סוגית התחלופה. רבותי, מי כמונו יודע מה זה לילד שמתרגל, בא כל יום בשעה שתיים בצהרים לצהרון והוא כל יומיים מקבל מישהו אחר. לילדים, הקביעות הזאת היא הדבר הכי חשוב, שהם כבר מכירים את הבן אדם, אבל פה זה מתחלף כי היא הולכת ובאים אחרים. לא טוב. לא טוב.

משפט אחרון.

משפט אחרון. אני אומר פה תראו, למי מיועדים הצהרונים? בסוף בסוף, הרי אנחנו רוצים את הצהרונים האלה פעם אחת לזוגות, לאנשים שילכו לעבוד בבוקר ושתהיה להם היכולת לשלוח את הילד ולהיות בטוחים שזה עובד; ופעם שנייה גם לאנשים שיש להם בעיות סוציו אקונומיות קשות וכו'. לשם אנחנו רוצים לכוון את העניין הזה.

לסיכום, לא דיברתי פה על המון דברים, אין פיקוח. נדרשת פה עבודה. אני לפחות מצפה לשמוע ממשרד החינוך, אני חושב שהוא הגוף המקצועי. אני הייתי שמח מאד, כולל בוועדה, אני חושב שצריך ליצור איזה שהוא מעקב, כי זו בעיה. אני הייתי רוצה לשמוע תכנית פעולה איך מסדרים את האירוע הזה של צהרונים.

יש פה את העניין - לא העליתי אותו פה – של יום לימודים ארוך. הוא חלק מהפתרון, אבל כרגע צריך לפתור את הבעיה הזאת ולהתקדם. עד כאן.

תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה.

טוב, נושא הצהרונים, קודם כל הוא נושא-. שלום לכולם. עכשיו אני רואה. לא הייתם פה קודם.

הגיעו.

הגיעו, כן. אז נושא הצהרונים זו סוגיה די מדהימה, כי בשנים האחרונות שיעור האמהות לילדים קטנים שעובדות, קפץ מ-55% ל-75%, שזה בעצם אומר שכל האמהות עובדות.

וטוב שכך.

זה מעולה ואנחנו גם מקבלים המון מחמאות מהבנק העולמי ומה-OECD וזה מצוין שזה קרה, רק בעצם המערכת לא הותאמה ומשרד החינוך, כשהתחלתי לעסוק בנושא הצהרונים בעירייה, זה לא היה איתך חיים, זה היה בעירייה עצמה. אז כשאמרתי שאני רוצה לטפל בצהרונים, אז אמרו אנחנו לא יודעים מה זה. אמרתי להם מה זאת אומרת אתם לא יודעים מה זה? בעירייה זה מנח"י, זה כאילו ממש חלק ממשרד החינוך. אמרתי להם מה זה אתם לא יודעים מה זה? אמרו אנחנו מאמינים שבשעה שתיים, אז זה היה אחת וחצי, זה היה לפני אופק חדש. האמא צריכה לאסוף את הילד, לאכול איתו ארוחת צהריים ולצאת איתו לגינה או לספרייה. אמרתי כן, מעולה, אני בעד אמונה, אבל זה לא רלבנטי לחיים של האנשים.

אז זה היה ממש עניין שלא היה אפשר לדבר עליו, אבל אני חייבת לומר, ייאמר גם לזכות משרד החינוך וגם משרד הכלכלה, סליחה, העבודה והרווחה עכשיו. זה עבר לעבודה ולרווחה, ואני חושבת שגם בכנסת הטון שהולך ונטען, זה שאנחנו כן צריכים לראות איך אנחנו כן מסדירים ולוקחים אחריות. ובירושלים בסופו של דבר כן עשינו מהלך של תקצוב דרך המדינה. אבל אחד הדברים שגילינו, זה שבעצם למרות שהמדינה מתקצבת, הצהרונים לצערי הפכו להיות מקור הכנסה לרשות המקומית, ובעצם אנחנו שואלים את עצמנו איך זה שההורים משלמים הרבה, והורים משלמים הרבה. ומצד שני השכר שניתן לעובדות הוא מאד נמוך. וברור שיש שם פער. הפער הזה הוא לא מוסדר.

ירושלים באשכול 2?

היינו באשכול-. אנחנו עוד לא יודעים איזה אשכול אנחנו. אנחנו אשכול 4 בינתיים.

עברתם ל-3 לפי הרשימה.

בשנה הבאה אנחנו היינו - - -

ירושלים באשכול 3. היישום יהיה בשנה הבאה.

היישום יהיה בשנה הבאה, כן. אבל קיבלנו את ההסדרה - - -

אנחנו בדרך למטה.

מזל טוב.

את ההסדרה קיבלנו כשהיינו באשכול 4. זה חלק מאיזה שהוא הסדר גדול שעבדנו עליו ואני חושבת שבעצם יש פה כמה דברים שצריך לעשות. אחד זה פשוט לדאוג לכך שכל הכסף שמשולם עבור הצהרונים, יוצא בהוצאה של הצהרונים ולא לשום מקום אחר. זו הצעת חוק שלי ושל חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון, ואני מקווה שאנחנו נוכל להעביר אותה בקרוב. היא כבר בשלבים מתקדמים. ואז השלב הבא זה גם להסדיר מה צריך להיות בצהרון. אבל זה יהיה אתגר מאד גדול ואני חושבת שבעניין הזה אנחנו גם צריכים לראות איך אנחנו מייצרים את השותפות עם משרדי הממשלה, כי זה באמת אירוע משמעותי.

זאת אומרת כשהבת הגדולה שלי, שהיא בת 13.5, הגיעה לגן, אז היו גנים עם צהרונים והיו גנים בלי צהרונים, והיום ברור שכל הגנים הם עם צהרונים. ובעצם יש פה עבודה משמעותית, שזה חלק מההתאמה של שוק העבודה לעובדה ששני בני הזוג עובדים ושיש לנו את שיעור הילודה הכי גבוה ב-OECD. אני חושבת שהשאלה שאתה שואל, כאילו זה חלק מסדרת שאלות ואני רוצה לפנות למשרדי הממשלה, שאנחנו יכולים להביא הכל בחקיקה באמת. אבל השאלה היא איך אפשר, אם יש דרכים רכות יותר.

אני אומרת לכם, אני יכולה לבוא דרך חקיקה וגם יש כל מיני חקיקות שמסתובבות, אבל השאלה אם אפשר לעשות דברים רכים יותר.

את זה אנחנו ניתן להם לענות.

אז זהו, זה מה שאני אשמח לשמוע.

מה המדיניות.

כי אני חושבת שנושא הצהרונים הוא כבר מאד מדובר. זאת אומרת אם זה היה נושא שפעם לא דובר - - -

כבר ברור שזה מטרות, זה חלק מצורך אמיתי.

זהו, בדיוק. ועכשיו השאלה היא איך מסדירים את זה, מה הדרך הכי טובה. אם אתם רוצים אפשר להביא חקיקה, אבל נראה לי-. לא, לא בזה, גם יכולים לפעמים - - -

טוב, בסדר. אנחנו נעבור לחבר הכנסת. תודה רבה חברת הכנסת עזריה, פעילה למען הצהרונים ללא הרף.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה אדוני. הם המציעים, השלישייה, ואחרי זה חברי הכנסת והמשרדים.

לדבר על הניסיון האישי?

בבקשה.

איך אתה נהנית כשאתה היית בצהרון?

כן. על הילדים שלי, לא עלי. גברתי יושבת הראש - - -

אנחנו לא היינו בצהרון. לא היה.

כן. חברי, חברי הכנסת, אני הצטרפתי לדיון החשוב הזה, כי באמת זה נוגע לכולנו, וכמו שאמר חברי, אייל, שמדובר בילדים שלנו ואיזה חינוך הם יקבלו. לפני שעה קלה היינו בדיון אצל חברתי, יפעת שאשא ביטון, בעניין חינוך לילדים בבתי חולים. אז בכל מסגרת כמובן צריך לתת את החינוך האופטימאלי, את החינוך הראוי.

היום הצהרונים, אני חושב שהם צורך חיוני לכל המשפחות. כמעט לא תמצא משפחה – לא במגזר הערבי, לא במגזר היהודי – שהן לא זקוקות לצהרונים, כי בלי זה אף אחד לא יכול לעבוד. אם הילדים צריכים להשתחרר הביתה כבר באחת וחצי, אז מי יוכל לעבוד? ולכן צריך את הצהרונים האלה.

אמר חברי, חבר הכנסת אייל בן ראובן, שאולי חוק חינוך יום לימודים ארוך היה פותר חלק מהעניין הזה, שבאמת הילדים נשארים עד שלוש, עד שלוש וחצי, אבל מכיוון שבהרבה יישובים אין את חוק חינוך יום ארוך - - -

התכנית היום מתוכננת לשנת 2022. כלומר היא קפצה.

ולכן חשובים הצהרונים האלה, על מנת לתת אפשרות לבני הזוג – ואנחנו מדברים, גברתי יושבת הראש, על החברה הערבית, ש-53% הם מתחת לקו העוני וכל שני ילדים מתוך שלושה הם מתחת לקו העוני. לכן, כאשר אני מסתכל ואני עיינתי וקראתי את הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהזמינה חברתנו קארין אלהרר. מדובר בשנת 2014, ש-245,000 ילדים, שהם כ-11% מכלל הילדים באוכלוסייה, השתמשו בשירותים של הצהרונים, אבל ההוצאה החודשית הממוצעת היא בערך 600 שקלים, אני חושב שחברתנו רחל עזריה יכולה להגיד שזה אפילו יותר. לפעמים זה 800 שקלים.

ברור. זה פשוט מחזיק גם את המקומות המסובסדים.

לכן אני אומר. אז לפעמים אני שומע שמשפחות משלמות גם 800 שקלים, 1,000 שקלים.

גם 1,400 שקלים.

ו-1,400 שקלים על ילד. אז נגיד שמשפחה מרובת ילדים - - -

על נכד.

אתה מממן.

אתה יכול לממן את הנכד, זה בסדר.

חבר הכנסת סעדי, אני רוצה להעיר משהו. זה לא דיון על חשיבות הצהרונים, בואו. יש נושא לדיון, הנושא הוגדר במפורש, זה על העניין של הסייעות. חבר הכנסת אייל בן ראובן הגדיר את זה טוב. אין כאן ויכוח על חשיבות הצהרונים. חשוב לי מאד שנתכנס לדיון. זה גם דיון מהיר, זה שעה, וחצי ממנה כבר עבר.

לכן אני אתכנס, גברתי.

אז אנחנו מדברים פה על תנאי ההשתכרות שלהן. מדברים פה כאן על אופי הסייעות, מדברים כאן על מה שאייל דיבר, על התחלופה שלהן. לכן אין כאן דיון עכשיו על צהרונים ואני גם לא רוצה להיכנס לזה.

נכון. לכן אני אומר, מכיוון שאין חולק על החשיבות של הצהרונים והזכרת את העניין הזה - - -

כן, אין ספק.

אז קודם כל ההוצאות למשפחה הם נטל כבד לכל משפחה והיום קיימנו דיון, גברתי יושבת הראש, בוועדת הכנסת על עובדי קבלן בכנסת ושמענו את תנאי התעסוקה שלהם. תת תנאים. אז אני חושב שכשמדברים על הסייעות ותנאי תעסוקתן, גם במגזר הערבי, ויושב לידי מנכ"ל עיריית עראבה, ששם כמה - - -

הוא ידבר.

גם הביקוש לסייעות הוא כי אין אפשרויות תעסוקה, ולכן כולם רוצים לעבוד כסייעת, סייעת. חצי משרה. גברתי יושבת הראש, לפעמים יש תופעה של לחלק את המשרה לכמה משרות – לחצי משרה, לרבע משרה, שלושת רבעי משרה.

אני אומר, מכיוון שמדובר בחינוך של הילדים שלנו וזה חשוב מאד וזה כמעט חינוך לא פורמאלי, כי זה אחרי שעות הלימודים, אני חושב שצריכים תנאי כשירות, מי יכול להיות. יש היום מכללות שמלמדות את זה וצריך לתת להן גמול בהתאם ותנאי תעסוקה בהתאם, על מנת שהן ירגישו שבאמת הם במקום עבודה שמעניק להן את הזכויות שלהן ואז אני בטוחה שהם יכולים להשקיע בילדים שלנו את המיטב.

תודה רבה. חיים הלפרין, משרד החינוך, בבקשה אדוני. התייחסויות שלך לא לחשיבות הצהרונים בארץ, אלא לנושא שהועלה כאן בדיון, בבקשה.

למצב כוח האדם.

ברשותכם, אני רוצה להגיד שני דברים, אחד עקרוני. למרות החשיבות של דו"ח המבקר, המשרד לא הסכים עם הקביעה שלו שזה באחריות משרד החינוך, גם בטיוטא וגם כשהדו"ח הזה הוגש. זה לא מעוגן. זאת הבנה של המבקר שזה צריך להיות באחריות משרד החינוך, אבל סליחה, אנחנו לא מבינים את המחויבות שלנו באופן הזה. יש תכניות - - -

של מי אז, אם זה לא של החינוך?

ממשלת ישראל צריכה להחליט איזה משרד צריך לעשות את זה ומתי. אם הממשלה תחליט שמישהו צריך לטפל בזה, היא גם תדע איך לעשות את זה.

היום זה אף אחד או משרד הכלכלה כפי שמוכר?

או הרשות המקומית.

שנייה. המשרד, כחלק מיישום דו"ח טרכטנברג, שנמצא פה, קיבל על עצמו לקחת אחריות על הצהרונים באשכולות 1 עד 3, כשאנחנו מפעילים בסביבות 2,500 צהרונים בגנים ועוד בערך 1,000 בבתי הספר, לכיתות א'-ב'. שם אנחנו יודעים באופן – לא רוצה להגיד בוודאות מוחלטת, כי סטיות תמיד יכולות להיות – שהסייעות מועסקות כראוי. יש תנאי סף ברורים מי זאת צריכה להיות סייעת. הפיקוח על הגנים מאשר גם את הסייעות וגם את הגננות במסגרות האלה; ובסך הכל התחושה שלנו היא שהדבר הזה מפוקח.

חיים, מה תנאי הסף להיות סייעת במשרד החינוך?

בוגרת 12 כיתות וללא הרשעות. כלומר, זו דרישת סף לכל מי שנכנס למערכת החינוך. בעניין הזה אין שום חידוש.

לא, יש הבדל בין - - -

לא, היא לא צריכה להיות לא מורה ולא גננת.

12 שנות לימוד ו - - -

וללא הרשעות, נכון. אלה תנאי הסף ואנחנו מקפידים עליהם. אנחנו מפעילים מערך בקרה, חוץ מזה שאנחנו מוודאים שהצהרון מתקיים והילדים לא הולכים בשעתיים וחצי בהתאם לנוחות של מישהו, אנחנו גם מוודאים שיש - - - של צוות בזמן הזה ואנחנו גם מוודאים שזה אותם אנשים שעליהם הרשות מצהירה. אנחנו מפעילים את זה באמצעות הרשויות.

הבקרות שלנו הן די צפופות במובן הזה שזה לא איזה בקרה שמגיעה פעם בשנה ואחר כך אפשר לנוח. אנחנו מפעילים שש בקרות במהלך השנה בהפתעה, לכל מסגרת ומסגרת. כלומר זה מערך מאד צפוף של בקרות שמגיעות בהפתעה, ובסך הכל אנחנו חושבים שהדבר הזה מתחיל להיות מוטמע. אנחנו לא שלמים איתו לגמרי, כי כל נושא ההכשרות עוד לא סגור עד הסוף, הוא עוד לא מקבל את המיצוב הראוי שלו במובן הזה שזה צורך וצריך לתת אותו באופן המיטבי שלו, אבל אנחנו שם, במקום הזה שבו זה צריך להיות.

דבר שני שרציתי להגיד - - -

אוקיי, רגע, אני רוצה לשאול אותך עוד משהו על סייעות, חיים. בעצם איך אתה גורם שאותה סייעת שמתחילה שנה ותסיים את השנה באותו גן, לא תפרוש באמצע, כי העניין של מה שגם אייל דיבר על העניין הזה, שהילדים רואים בה דמות, נקשרים אליה. מה גורם לאותה סייעת, מה התמריץ להישאר בגן?

קודם כל בשנה הראשונה שהפעלנו את התכנית הזאת הייתה תנועה ערה, כי באמת זה היה סוג של משהו שעוד לא היה ברור איך מפעילים אותו. גם בשנה שעברה וגם בשנה הזאת העלינו את השכר של הסייעות ובסך הכל - - -

כמה מרוויחה סייעת?

33 שקלים לשעה ברוטו עובד לברוטו מעביד. בסך הכל המערכת מיוצבת, למעט מקרים של חולה וכאלה, שאת זה אנחנו מכירים, אנחנו משתדלים מאד שלא תהיה תחלופה. כלומר גם למי שמפעיל את הסייעות לא כדאי להחליף אותה, כי זה מייצר לו בלגן בהעסקה, כי בסוף שנת תקציב הוא צריך להוסיף לה את ימי החופשה שלא הוא נתן לה וכו'. כלומר יצרנו מערך שבו לא כדאי לא לסייעת ולא למעסיק שלה, לבצע את החלופות האלה, כי זה באמת סוג של כאב ראש.

היה עוד משהו שרצית להגיד?

כן, הדבר השני שרציתי להגיד הוא שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, ביקש מהשלטון המקומי ומאיתנו מסמך של איך אנחנו רואים את התקינה של הצהרונים. אנחנו ישבנו יחד גם עם נציגי ההורים, באופן שבו רצינו לתת איזה שהוא מענה מיטבי להגדרה של מה הוא צהרון. השלטון המקומי גומר את הפיין טיונינג של איך הוא רוצה להעריך את הדבר הזה בגדול. לדעתי עבודה בסיסית כזאת כבר נעשתה בדו"ח טרכטנברג, אבל הם רוצים לעשות את זה מאד מדויק ביחס למצב היום. כשזה יהיה מוכן אז אנחנו נגיש את זה יחד, או שהם יגישו את זה בנפרד.

וזה גם כן רק לסוציו אקונומי 1 עד 3?

לא, לא. זה בא לתת מענה רחב, זה - - - מה שוועדת טרכטנברג ניסתה לעשות, רק שהממשלה מזערה את זה.

חזרה בה.

לא, צמצמה את זה. תודה רבה.

תודה רבה חיים. חבר הכנסת טרכטנברג, בבקשה אדוני.

קודם כל למען הדיוק, הייתה החלטת ממשלה 4088 בשנת 2012, שהחילה את הסבסוד על הצהרונים באשכולות 1 עד 3 סבסוד מלה, ועל העשירונים 4 עד 10 סבסוד חלקי עם איזה שהוא אופק קדימה, ולצערי הרב, לאחר מכן הייתה החלטת ממשלה אחרת במסגרת הקיצוצים של שר האוצר דאז, לפיד, שבעצם החזיר את הגלגל אחורה.

חצי אחורה.

חצי אחורה. לא, בפן של אשכולות 4 עד 10. כלומר צריך להבין את זה. כלומר יש הרעה לעומת מה שהוחלט כבר על ידי ממשלת ישראל. זה לא שאנחנו בכיוון עליה כל הזמן. ובאמת בדו"ח שאומץ בהחלטות האלה יש פירוט גדול מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות וכו'.

אז התשתית למדיניות – שאלת אייל – התשתית הזאת קיימת. זה עניין של החלטה בסוף, בשביל הקצאת תקציבים, כדי לדהור קדימה.

אבל אני רוצה להגיד משהו, גברתי יושבת הראש. תראי, בחדר הזה וגם בוועדת הכספים וגם בוועדות אחרות, אנחנו חוזרים ומעלים את הנושא של הצהרונים כל פעם. כמעט פעם בשבועיים זה עולה ובצדק. פעם מצד של יוקר המחייה ופעם מצד אחר, מכל הזוויות האפשרויות. ומה הבעיה? הבעיה היא שלא הייתה הפנה במדינת ישראל של שנת 2017, שמה שצריך זה לא יום חינוך ארוך, זה יום חינוך מלא. ופה הסמנטיקה חשובה.

כי באמת במציאות שאנחנו חיים בה, מבחינת השתתפות בתעסוקה, מבחינת הצורך החינוכי של הילד, הילד לא משתנה מדקה לשתיים לשתיים ודקה. זה אותו ילד, עם אותם צרכים, עם אותם צרכים התפתחותיים ואחרים. ולכן מה שצריך לקרות זה זה שאנחנו ננהיג בצורה הדרגתית ואחראית, כי זה תקציבית מאד כבד, יום חינוך מלא.

אמר חיים בצדק, אנחנו לא אחראים כמשרד ואני לא בא בטענות אליו. הוא צודק. משרד החינוך בהגדרה של היום, לכאורה לא אחראי, אלא אין שום גוף אחראי אחר ולכן אנחנו צריכים ליצור את המסגרת, כדי שתהיה אחריות מלאה.

עכשיו לעניין הסייעות. תראי, זה לא רק הסייעות בצהרונים, זה כבר הקצה, את יודעת, אבל זה נכון במעונות היום וזה נכון בגנים עצמם. עד שתיים זה אותו סיפור. הרי מה שקורה הוא שמדינת ישראל לא השכילה להבין שמה שקובע בסופו של דבר את העתיד של הילדים, ובאמת זה לא אמירת כנף. זה נכון. זה נקבע בגילאים האלה על פי האיכות של כוח האדם שעובד, על פי ההכשרה. על פי היכולת לאבחן, לראות מה קורה להתפתחות של הילד, לאן להפנות וכו'.

היכולת הזאת כיום לא קיימת. ואנחנו באמת לפעמים כועסים על הסייעות. מה יש לנו לכעוס? הרי אתה יודע, משלמים שכר זעום גם אחרי העלייה, שהיא ברוכה. משלמים שכר זעום, אין כלל הכשרה. דרך אגב, מכללת אורנים – אני בקשר איתם כל הזמן. יש להם תכניות הכשרה גם לסייעות לגנים.

אבל למה צריך ללכת ללמוד אם אפשר גם בלי?

אפשר, יש להם תכניות, אבל זה בחיפה וכו'.

היום כבר מתחילים תהליך של התמקצעות בגלל הסייעות של הרשויות המקומיות.

נכון. אז יש. אבל מה? צריך לקבוע סטנדרטים וצריך לתקצב את הדבר הזה.

רק ממש משפט אחרון.

מה שאני מציע בעצמנו, כן בשורה אחרונה. אני לא רוצה שכל הזמן נעסוק בפלסטרים, כי אוסף הפלסטרים מונע בסופו של יום את טיפול השורש. אנחנו צריכים בו זמנית להתקדם בשני מישורים. מישור אחד זה לא להגיד יחליטו בשנת 2022. תשמע, החלטות מתהפכות ככה, כל הזמן. דווקא עכשיו, כשיש לנו מצב שבו לא יהיה תקציב עד שנת 2019, זה הרגע להכין את הקרקע כדי שבתחילת הדיונים על התקציב הבא, הנושא של יום חינוך מלא יהיה על השולחן כנושא מרכזי של ממשלת ישראל.

הדבר השני במיידי, כן אפשר לקבוע סטנדרטים של הכשרה מינימאלית, לבוא בדברים עם המכללות להוראה, גם עם אורנים, גם עם בית ברל וגם עם סמינר הקיבוצים, וזה לא דברים גרנדיוזיים. גם הכשרה של פעמיים בשבוע בשעות הערב, של כמה שעות, יעשו הבדל.

הנקודה ברורה. תודה רבה. איטה ממשרד הכלכלה, סגנית מנהלת - - -

הרווחה.

אוקיי, העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. סגנית מנהלת אגף מעונות יום. בבקשה.

אנחנו, אחרי שלצערי לא יושמה ההחלטה 4088 והצהרונים לא עברו למשרד החינוך, נשארו אצלנו צהרונים מאשכול 4 עד אשכול 7, אנחנו מסבסדים, ומ-7 עד 10 זה רק משפחות חד הוריות.

נכון להיום, המבנה של הקמת צהרון הוא מאד ברור. יש נוהל ואני לא יודעת אם לתדהמתי, אבל מצטרפים אלינו כל שנה הרבה מאד רשויות מקומיות שרוצות להצטרף למערך של משרד הכלכלה, גם בגלל הסבסוד, יש לומר. הילדים מקבלים סבסוד וזה מאד חשוב.

בנושא הסייעות, צריך להגיד את האמת. זאת אישה שעובדת שעתיים ביום. לא פשוט למצוא נשים שעובדות שעתיים ביום. אני יודעת שבעיר שאני גרה, כל יום עושים הסעות מעיר אחרת. אז הן גם נוסעות, גם מקבלות יחסית שכר נמוך. זה קבוצה שמועסקת, שיש לה יותר מבעיה אחת, אז צריך לחשוב על הדבר הזה. כי מי הולכת לעבוד שעתיים ביום? או שזו פנסיונרית, או שאישה צעירה שאיך שהוא צריכה להתארגן על הילדים בדרך כזו או אחרת; או מישהי שלא מצאה עבודה.

זה לא אומר שהן לא נשים ראויות ונפלאות, כי אני מוכרחה לומר שבמסגרות שאנחנו מפקחים עליהן, לא שמעתי על הרבה בעיות של תחלופה או בעיות מיוחדות איתן, כי רוב הגופים שמעסיקים אצלנו, שמפעילים צהרונים, זה רשויות גדולות וחזקות, שאני מעריכה שהן גם יודעות לתת את המענה וגם מוסיפות משאבים כשצריך. ברשויות הפחות טובות אני לא בטוחה שזה קורה.

מדברים הרבה שנים על לאגם את הסיפור זה ולשים אותו תחת קורת גג אחת וצריך להגדיר צהרון מה הוא, כי זה לא באמת מוגדר.

נכון.

ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו - - -

עכשיו הגדרנו בחוק. יש הגדרה בחוק.

לא בחוק זה לגבי המזון, זה לא אותו דבר.

לא, לא, אבל יש הגדרה של צהרון בחוק.

כן, אבל עכשיו ביקשו מהרשויות המקומיות וממשרד החינוך לעשות הגדרה יותר רחבה, שתחיל את זה רק מעבר למזון. ואני חושבת, מניסיוני ומהידע שלי, שהגיעה העת להסדרה.

רק לחקיקה.

לא יודעת, אפשר לעשות הסדרה לא בחקיקה.

לא, היא מדברת על - - - בתוך ה - - -

תראי, אם חלק ממשרד הכלכלה וחלק ממשרד החינוך וחלק הרשויות המקומיות וחלק עמותות פרטיות, כשיש לך אלפי צהרונים פרטיים. אני בסך הכל מפעילה 3,500, הוא 2,500. אני מעריכה שיש במדינת ישראל למעלה מ-20,000-30,000 צהרונים, שחלקם הגדול בכלל לא מפוקח.

כן, חלק.

בקיבוץ שלו הוא בוודאי לא מפוקח.

נכון.

יש קיבוצים אחרים שכן. בקיבוץ הזה הוא לא מפוקח. מה עושים עם שאר הצהרונים? אנחנו לפחות באים, יש קריטריונים. הם מקבלים רישיון כל שנה, איך שהוא יודעים מה קורה שם. בשאר הצהרונים אף אחד לא יודע מה קורה שם.

אני חושבת שהגיעה העת להסדרה.

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושבת הראש. אני לא אחזור על דברים שנאמרו. אני לגמרי מסכימה עם העניין והיא נגעה בדיוק בסוגיה. אנחנו מדברים על סטנדרטים ועל שכר שצריך וקריטריונים וכו', ואנחנו מדברים בעצם על אנשי מקצוע שמגיעים לשעתיים ביום. שעתיים ביום.

עכשיו בואו נזכור, ואני כן רוצה להרחיב את השיח ולהתחבר לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג, שהסיפור הגדול מתחיל עוד במעונות. גם שם אין סטנדרטים וגם שם אין מספיק פיקוח. אני לא מדברת על המעונות הפרטיים, שהם בכלל לא בפיקוח. אבל כל מי שרוצה וחפצה יכולה להיכנס היום ולהיות מטפלת במעון, כי פשוט נורא קשה לגייס כוח אדם. אז הראייה חייבת להיות רחבה – מלידה ועד בכלל, כולל הסוגיה של הצהרונים.

אם אנחנו מחפשים פתרון, שמה לעשות, אנחנו לא נחכה שכל המערכת תטופל, אנחנו יודעים שזה תהליך ארוך שצריך להתחיל אותו אגב אתמול וכדאי מאד להזדרז איתו, אבל יש היום את כל הנושא של הסטאז'רים ושל ה - - -, שהם כבר מגיעים אפילו עם איזו שהיא הכשרה ראשונית. ומי שמכיר את שנת ההתמחות, בעצם אחרי שהם מסיימים את הלימודים הם יוצאים לשנת התמחות.

אני ראיתי וגם קראתי בעוד איזה שהוא מקום על העניין הזה, שיהיה אפשר להכיר בעצם בעבודה בצהרונים כשנת התמחות. ואז זה מחייב אותם. הם כבר סיימו בעצם את שנת הלימודים, זה לא מתנגש להם.

זה רלבנטי לגננות, זה לא רלבנטי לסייעות.

למה?

זה מה שיקרה.

תשמע, אבל אם אנחנו נתגייס כמערכות ונוכל לשקול גם את האופציה הזו, והיא אחת מיני רבות, שאם אנחנו נשב בצורה רצינית ויצירתית ונחשוב מחוץ לקופסה, אנחנו נצליח להביא כוח אדם איכותי לתוך הצהרונים, למסגרת שעות המצומצמת הזו, כשהם ממילא מחויבים למשרה מאד מאד חלקי ולמצוא פתרון. כי בקונסטלציה הנוכחית, כפי שאני רואה את זה ואני אומרת את זה בצער, אני כרגע לא רואה פתרון. הצהרונים חייבים להיות מפוקחים. אנחנו הולכים על הכיוון של המחירים.

יש לי גם הצעת חוק על הנושא של פיקוח של כוח אדם, אבל אני יודעת, כל עוד שאנחנו לא נעשה שם רביזיה, זה יישאר ברמה של הצעת חוק.

תודה רבה חברת הכנסת שאשא ביטון. את מחליפה את זאב, תגידי רק את שמך.

עדי מן, יושבת ראש גנים בפורום הוועדים היישוביים.

בבקשה עדי.

שלום לכולם. תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני רוצה קודם כל לשאול האם יש פה נציגות של הסייעות.

כן, יש. אל תדאגי. יש כאן סדר.

אני מתחברת שוב גם לחבר הכנסת טרכטנברג, לנושא של יום ארוך. אני חושבת - - -

מלא, לא ארוך.

ארוך.

מלא.

יום חינוך מלא. אני אפילו רשמי את זה פה. יום מלא בעצם יפתור פה את כל הבעיות. יהיו פה אנשים שלא יעבדו רק שעתיים ביום, אלא יעבדו יום מלא, יקבלו שכר על יום מלא.

סליחה, כדי שלא לבזבז זמן על דברים שלא כאן, אני רוצה לומר שיול"ה נדחה ל-2022.

לצערנו הרב.

נכון, היינו פה, היינו בדיון הזה. בואי נדבר על דברים, וגם חברת הכנסת שאשא ביטון אמרה את זה ובצדק, על הפתרונות שאתם מציעים לעכשיו, לא לשנת 2022, וספק, אני לא יודעת אפילו אם אני אהיה פה, אז בואי נתקדם למשהו שעכשיו.

קודם כל אני חלק מהצוות שישב עם משרד החינוך ועם השלטון המקומי על מודל הצהרונים והמודל הזה הוצג. אני לא רוצה לפתוח פה את המודל עצמו לצהרונים ספציפית. אני כן מאמינה שצריך כן לשנס מותניים ולא לחכות לשנת 2022 ולעשות שינוי כבר בשנה הבאה, בנושא הזה של הצהרונים, של התכנים שעוברים בצהרונים ושל כל הדבר הזה. אנחנו נדבר על זה בוועדה, כשיהיה את המודל מוכן וגמור.

אתה רצית להגיד משהו?

רגע, מה ההצעות שלכם כוועד הורים? זה מעניין אותי באמת ותגיד את שמך לפרוטוקול.

אני ישראל אליאסף, אני מנהל את תחום ה - - -

מה זה המכשיר הזה שיש לך?

אני מצלם בשידור חי לפייסבוק.

זה גם ככה בשידור חי באינטרנט.

אז אני שם בפייסבוק שלי. אני מנהל את תחום הגנים בוועד ההורים של ירושלים. אני רוצה לרדת שנייה אחת לפתרונות, לא רק להגיד את הבעיות. קודם כל הבעיה ברמה העקרונית היא שהמדינה, הממשלה לא חושבת הוליסטית. היא כל הזמן חושבת על הבעיה פה, על הבעיה שם, על המעונות, על הצהרונים. היא לא חושבת באופן מלא. וכשהיא כבר חושבת על פתרונות, היא גם לא חושבת עד הסוף.

אנחנו ההורים היינו בפגישות לפני הבחירות, על הסייעת השנייה, כשהסייעת השנייה זה היה-. כשתעדפנו, נפגשנו ועם פרופסור טרכטנברג לפני הבחירות והראינו לו נייר עמדה שלם על כל מגוון הבעיות שיש בגילאי לידה עד 6. ואז הוא אמר תעדפו. אז הדבר שתעדפנו הכי גבוה והדבר שהכי צריך זה היה סייעת בגנים בגילאי 3. זה נכנס ביג טיים לשיח, נכנס לשיח של הבחירות ושמו V.

ישר אחרי הבחירות שמו V על הדבר הזה. בלי לשבת. בלי לחשוב, בלי לשבת עם אנשי השטח. לא עם הסייעות, לא עם הגננות, לא עם ועד ההורים וגם הרפורמה הזאת נבובה, מלאה חורים, מלאה בעיות. לוקחים את הסייעות - - -

כן, אבל זה לא רלבנטי ל - - -

אני אענה. זה ועוד איך רלבנטי. זה הכי רלבנטי.

סליחה, קודם כל תוריד את הטונים. זו ועדת חינוך, מה? למה אתה צועק? הרי כולנו מקשיבים לך.

בדרך כלל צועקים עלי.

אף אחד לא צעק עליך. יש פה דיון מכבד.

אני יכול לשלוח לך ולהראות לך.

תוריד את הטונים קצת אדוני ואל תצעק ואל תיכנס לי עכשיו לנושאים, זה דיון מהיר. הוא מסתיים עוד רבע שעה ויש פה עוד דוברים שבאו מרחוק. אז גם להוריד את הטון וגם בוא נתמקד בנקודה.

אז אני אגיד, זה נכון גם בסייעות של הבוקר, זה נכון גם בסייעות של הצהרונים. לוקחים את הסייעות של הבוקר ושמים אותן כמחליפות מקום. לוקחים סייעות לא מספיק מוכשרות, אין הכשרה לסייעות של הצהרונים. הכל חשיבה אינסטנט, במקום לעשות פעם אחת חשיבה מסודרת, עם נציגי הגננות, עם הסייעות שרואות וחוות את זה ביום יום. לא עושים את החשיבה הזאת וזה חבל. יש לנו הצעות גם ברמה של - - -

הגננות לא רלבנטיות פה, כי הצהרונים בכלל לא מוסדרים. בגלל זה אנחנו אומרים, תתכנס - - -

אבל יש נציגויות בוועדי עובדות.

אני חושב שגם בצהרונים וגם בגני הבוקר, אם היו לוקחים סייעות ועושים הכשרות, ודרך אגב חבר הכנסת טרכטנברג הזכיר את מכללת בית ברל. גם בבית בברל, גם בעוד מכללות עושים הכשרות - - -

זה להכשרות בגנים. זאת מגמה שהולכת ומתרחבת.

כן.

זה סייעות בגנים.

לזה התייחסנו.

אבל זה נכון, דרך אגב, זה נכון. אותו דבר גם בצהרונים. זאת אומרת אם אתה כבר לוקח צוות כוח אדם ומבקש ממנו לבוא לעבוד, תיקח צוות כוח אדם מוכשר. את יודעת כמה, יפעת, בואי, את גם מטפלת - - -

לא, אבל ישראל, הצהרונים לא - - -

סליחה, אבל אתם לא מנהלים כאן דו שיח.

על ידי הרשות המקומית - - - כמה מנוהלים בכלל על ידי מסגרות פרטיות. בגלל זה אני אומרת, גם פה הפתרון הוא מאד נקודתי, רק למקומות ש- - - מפעילה את זה.

אני ממש מבקשת.

אני לא נגדך, אני איתך.

אני רוצה לעשות כאן דיון מהותי. אתה לא מנהל דו שיח עכשיו עם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. את זה אתם יכולים לעשות בסוף הוועדה.

אני מבקשת ממך שוב, תתייחס לנושא הספציפי. אמרת על העניין ההוליסטי, זה נכון מאד מה שאתה אומר. עוד משהו בעניין הספציפי של הסייעות, שאתה רואה אצלך בירושלים ובכלל, כוועד הורים, מעבר לעניין של ההכשרה שצוינה כאן?

הכשרה זה בתור התחלה. דבר שני, עשיתם רפורמה של סייעת שנייה, דבר ראשון תעצרו את האפשרות בכלל להשתמש בה כממלאת מקום. היא לא אמורה להתנייד מגן לגן. זה לא הגיוני הדבר הזה. זה קורה כל הזמן כי יש חוסר, אז במקום לטפל בחוסר, עושים עוד פלסטר. מעבירים את הסייעת שצריך אותה בגן ומעבירים למקום אחר.

אני רוצה להגיד עוד משהו אחד.

משפט אחרון.

משפט אחרון. אנחנו הצבענו נקודתית על הבעיה המרכזית שהיא בגילאי 3. לקחו את הסייעות ושמו אותן בגילאי 3-4, בגנים עם רק 30 ילדים. אתם יודעים כמה צרות הסיפור הזה עשה? תחזרו. תחשבו קדימה, תגידו טעינו, לא בושה להגיד טעינו. תחזירו את הסייעת השנייה רק לגילאי 3, כי שם עיקר הבעיה ותתנו אותה בכל גן. מקסימום אם יש 10 ילדים בני 3, תנו סייעת שנייה.

אני רוצה להגיד לך משהו על זה. הצעתי את זה למשרד החינוך. את יודעת מה הייתה התשובה? אתה לא מאמין כמה כסף זה יעלה. שאלתי – כמה גנים יש גילאי 3? לא ענו לי. לא יודעים. זה יעלה מלא כסף. בואו, תעשו עבודת מטה, תראו כמה. תעשו חשיבה ובמקום לתת אותן במקומות של צריכים אותן, בגילאי 4, תשימו אותן בגילאים של שנתיים ושמונה, כשהגננות קורסות, כי הן מתחילת השנה מטפלות בילדים לא גמולים.

תודה רבה. נציגה של הסייעות, מי כאן?

אני מהתארגנות הסייעות הארצית.

את עדנה?

לא, אוסנת זיו.

אז את ואחר כך עדנה. מה שמך, גברתי?

אוסנת זיו, מאיתך, מעכי. אנחנו עמותה שמלווה גם את התארגנות הסייעות הארצית במוסדות חינוך בגני הילדים הפורמאליים. אני פה בעצם בשביל אותן סייעת שמנויידות בהרבה מאד מצבים גם לצהרונים. זה קורה המון. הרבה מאד מהצהרונים מנוהלים על ידי הרשויות או על ידי חברות בת של הרשויות, עמותות שעובדות בצורה כזו או אחרת במערכת יחסים הדוקה עם הרשות.

הסייעת, כשהיא מנוידת לצהרון, נוצר איזה שהוא אבסורד של פיצול פיקטיבי בתנאי העסקה. היא בעצם עובדת משבע וחצי עד השעה שתיים וחצי ואז הופס, אין יותר אף אחד, שעתיים היא מופקרת בזכויות שלה. יש מעסיק אחר, יש צבירת זכויות אחרת - - -

זה לא חלק מ-40 שחייבים לתת במסגרת הרשות?

זה ממש לא. ויותר מזה, הם אומרים להן אתן, אם אתן עובדות עכשיו - - -

לא, לא, זה לא ככה.

הרי מה קורה - הרשויות אומרות להן אתן צריכות לעבוד עכשיו בצהרון, אבל אתן צריכות להקטין את המשרה שלכן, כי אסור לעשות עבודת חוץ. מי שעובדת רשות נחשבת עובדת חוץ לפי סעיף 28 - - -

אי אפשר לקבל כפל.

ואז אי אפשר בעצם לקבל תקן ואז היא נדרשת לקצץ את אחוזי המשרה שלה בתקן ברשות המקומית, לעבוד אצל איזו שהיא חברת קבלן ערטילאית כלשהי, לא לקבל צבירת זכויות, בטח לא לפנסיה וכל מה שקשור ומשפיע על הזכויות האלה, יוצר פיצול אדיר שפשוט יוצר אבסורד מטורף, שגם לא יוצר תמריץ לסייעות, שההמשכיות שלהן היא חשובה.

זה נכון.

אז אני רוצה לשאול את משרד החינוך – למה בעצם? הרי השיטה הזו של להביא עובד או עובדת לשלוש שעות, אנחנו יודעים שזו אחת הבעיות הכי קשות בצהרון. בעצם מי עובד שלוש שעות ביום? זה ממש מאד קשה. וכשהיו מעט צהרונים עוד אפשר היה למצוא, עכשיו כשזה הולך ונהיה בכל הארץ, כל הילדים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

יכול להיות, אני חושבת שהקונספט של לחשוב איך עובדות הבוקר הופכות ל - - -

כן, - - - של השלטון המקומי, כי הן עובדות של ה - - - לא של - - -

רגע, שנייה, שנייה. לא, אבל - - -

יפעת צודקת.

רגע, שנייה. אבל בין היתר אתם מגדירים את הכללים, נכון? רגע, שנייה, אז בוא נדון איתך. אתה לא מגדיר את הכללים.

לא, קריאת ביניים זו קריאה. זה לא - - -

אז קריאת ביניים, לא דיון, שנייה. השיטה עכשיו שבעצם צריך להקטין את המשרה, יכול להיות אנחנו צריכים לשקול את זה, כיוון שנכון שרשמית משלמים להם עד שלוש, בסדר? אבל כמו שבחודש האחד עשר בירושלים התעלמנו מזה שמשלמים ופשוט שילמנו להם משכורת 13, יכול להיות שזה מה שצריך לעשות פה. כלומר יכול להיות שהן רשמית עובדות עד שלוש, אבל אתן לא צריכות להקטין משרה.

אנחנו פשוט נשלם לך על השעה וחצי או השעתיים הנוספת עד ארבע או עד ארבע וחצי או עד חמש, מה שכל אחת עובדת. נשלם לך סכום שהוא בעצם יותר מאשר משלמים לשעה ואז הוא גם מכסה את השעה הנוספת שאת עובדת.

לא, אני חייבת לעשות סדר בדברים, כי מה שקרה זה שהסייעות עבדו ברגיל עד שתיים, כי מסגרות החינוך - - -

נכון, בדיוק.

עד שתיים ושנים שילמו להן לפי 100% משרה.

זה מה שאני אומרת.

ואז הרשויות התפקחו ואמרו רגע - - -

לא, לא, אבל - - -

לא, לא. זה משרד החינוך.

אני איתך, זה מה שאני אומרת. אני אומרת אל תתעלמו מזה שהיא עד שלוש, אלא בסדר, אנחנו לא נקטין לה את המשרה. פשוט לשלם כאילו מהשעה שלוש, אבל לשלם כאילו משלמים לה לא עבור - נגיד שזה משלוש עד חמש, או משלוש עד ארבע וחצי - לא כאילו זה שעה וחצי, אלא כאילו זה שעתיים וחצי. בסדר?

אוקיי.

זה מה שרוצים לעשות, אבל בינתיים מה שקורה עם הסייעות האלה, זה שהן שעתיים יושבות ומחפשות את עצמן, סליחה על הביטוי, והן מחפשות מה לעשות בשתיים האלה, כדי שהן לא יעברו לעבוד בצהרון, לצורך העניין.

לא, אני לא הבנתי.

לא, לא, סליחה. הדיון כאן ביניכן נגמר.

המסגרת הפורמאלית היא אחרת, אז הן לא יכולות. זה הסיפור. זה נופל בין הכיסאות.

מה, לא נותנים להן? אם הן נחשבות משרה מלאה לא יתנו להן לעבוד בצהרון?

בדיוק.

בדיוק, בדיוק.

אז למה לא נפתור את זה?

חיים, אתה תתייחס בסוף. עדנה, בבקשה.

בואו נפתור את זה.

זו בדיוק הנקודה.

שלום, שמי עדנה יהושע. אני מובילת צהרונים, אני עובדת כבר עשור במערכת. קודם כל אני מסכימה עם כל מה שנאמר פה.

ירושלמית. עושה עבודה מדהימה. הייתה במחאת הצהרונים.

ירושלמית, כן. אני מוועד עובדי הצהרונים. אני מזועזעת מכל מה שקורה במערכת החינוך. אני אומרת לכם, אני שמחה שלא הבאתי ילדים לעולם.

אוי.

אני אומרת לכם, אני כל יום נכנסת לצהרון ואני מרימה ראש ואני אומרת שאני שמחה שלא הבאתי ילדים לעולם.

אנחנו מצטערים בשבילך שאת שמחה בזה.

כי השנה במיוחד אני עוברת תקופה, אתם צודקים בכל מה שאתם אומרים. אני מדברת ואני כולי רועדת. השנה עברתי תקופה מאד מאד קפה בצהרונים, בצהרון שלי אני עובדת - - -

שמעתי שהתחלפו אצלך 3 סייעות.

לא, חמש סייעות התחלפו מתחילת השנה ועכשיו יש לי סייעת שעובדת שלושה שבועות, סייעת נהדרת. עד שקיבלתי סייעת טובה, היא מדברת על עזיבה.

למה?

כי היא מקבלת 1,500 שקלים. היא עובדת על 1,500 שקלים כי - - -

היא עובדת 5 ימים בשבוע, כל יום שעתיים?

חמישה ימים. אני עובדת עם אוכלוסייה מאד מוחלשת. אנחנו עובדות שעתיים והסייעת שלי עובדת שעתיים וחצי, כי יש לה לעשות עוד חצי שעה ניקיון. אם היא תעבוד את הקייטנות, שיש לנו 10 ימי קייטנות שעובדים בקייטנות 8 שעות ביום – אם היא תעשה קייטנות אז היא תרוויח 1,900 שקלים. אני מרוויחה, עם הקייטנות, 2,300 שקלים. זו בושה וחרפה. אתם יודעים, אתם מדברים פה על יום לימודים ארוך, אתם יודעים מה זה לעבוד 8 שעות עם ילדים? אני בשעה שתיים יש לי נפילה, אני לא יכולה עוד לתת מענה לילדים. אני לא יכולה.

עכשיו אני שומעת את זה כל הזמן מהקולגות שלי לעבודה, הבנות קורסות. יש כמויות של ילדים בצהרונים. אני יכולה לספר לכם על עצמי, כשאני באה לצהרון הילדים רצים אלי, הם רוצים לספר לי דברים. אני לא יכולה לתת להם מענה.

למה?

אני לא יכולה, יש כמויות של ילדים. איך אני יכולה לשמוע 30 ילדים? איך? הגיע הזמן שתעשו משהו. אתם יודעים מה, אני כל הזמן אומרת בפורומים שאני נמצאת, שזה כבר גובל בהתעללות בילדים. אתם מתעללים לנו בילדים.

ראומה, בבקשה.

כן, אני רוצה להוסיף. המצב שעדנה מתארת, גם צריך לקחת בחשבון - - -

תציגי את עצמך.

אני אציג את עצמי. אני ראומה שלזינגר. אני מלווה את הוועד של הצהרונים בכוח לעובדים בירושלים. עדנה מייצגת 700 עובדות, גננות וסייעות בירושלים. יש פה הרבה שותפים למודל הירושלמי, שהוא באמת קצת יותר משופר. המקרה של גן שמתחלפות בו חמש סייעות בשנה, צריך לקחת בחשבון מה זה אומר על הגננת הקבועה, שצריכה כל פעם לחנוך את העובדת הנוספת. וגובה השכר השעתי הוא פשוט לא חזות הכל. מדברים על 33 שקלים לשעה, זה 33 שקלים לשעתיים וחצי.

המודל הירושלמי מדבר על שכר חודשי, גם בו יש המון שיפורים שצריך לעשות, אבל מה קורה לעובדת כזאת בחודש אוקטובר, שהיה רצוף חגים ופתאום המשכורת שלה נחתכת לחלוטין כשהיא עובדת שעתית, כי השעתיים ביום האלה לא מספיקות להגיע. אז במודל הירושלמי יש לנו מודל של שכר קבוע, אבל ברור ש-33 שקלים לשעה זה נשמע הרבה, אבל זה בהחלט לא מספיק. חייבת להיות העלאה משמעותית וגם בעיקר בתנאים. שוב, מדברים על עובדות של 10 חודשים בשנה. מה קורה איתן בקיץ? התנאים, הביטחון התעסוקתי. מה קורה בפתיחת השנה?

יש לנו עובדות, אפילו במודל המשופר הירושלמי, שפותחות את השנה ולא יודעות אם ייפתח בגן שלהן צהרון, כן או לא. הן לא מקבלות תשלום על ספטמבר, כי עדיין מספיק 17 ילדים בצהרון כדי לפתוח צהרון, אז הן עדיין לא מקבלות תשלום. היא יושבת בבית ומחכה לפתיחת השנה.

כמו שעדנה - - -

בשישה חודשים האלה אני עשיתי 40 שעות נוספות בגלל שאני אחראית. יש לי כל יום סייעת חדשה ואני צריכה לחכות עד שהילד האחרון שההורים שלו מאחרים, אני צריכה להישאר עם הסייעת. אני לא יכולה להשאיר אותו עם סייעת חדשה, שלא מכירה את ההורים.

ומי ישלם על השעות האלה?

ואף אחד. יש לי 40 שעות נוספות מתחילת השנה ועד עכשיו לא קיבלתי אגורה. וכשאני מבקשת, אמרו לי לא אמרנו לך להישאר. אבל כשאתם קובעים את הנהלים שלכם, אתם אומרים במפורש – אסור להשאיר את הילדים עם סייעת חדשה.

אם אפשר רק שתי מילים על החוק - - -

לא, לא, ממש לא. את לא מתפרצת. סיימת לדבר?

אני רוצה להגיד עוד משהו על המכרזים של משרד החינוך, שנראה לי מזככים את זה. זה אמנם סמנטי, אבל במכרז של משרד החינוך וגם בהתייחסות פה, קוראים להן מדריכות צהרון, עוזרת מדריך צהרון, לא חלילה גננת או סייעת צהרון, והרבה מהעניין פה זה היחס של מי המעסיק. גם השכר השעתי שוב, הוא צריך להשתפר דרמטית.

חן גם יתייחס לדברים שנאמרו פה.

ועוד משהו.

ממש מילה אחרונה.

מילה אחרונה על הקייטנות. אם אנחנו מדברים על עבודה של עובדת צהרון, שמחויבת לעבוד באמצע היום ובמקביל אנחנו מדברים על עובדות שהן עובדות בקייטנות, יש 10 ימים בשנה לפחות שהן עובדות בקייטנות, אז זה אומר איך היא יכולה לשמור על עבודה בשעות הבוקר? בעצם מתייחסים אל העובדות האלה כסותמות חורים. אם את עובדת בשעות הבוקר ואז את נדרשת לעבוד בקייטנה, אין לך שום אפשרות.

למזלנו הרב, בירושלים עשינו מודל שמאפשר בחירה. שעובדת שיש לה עבודה בשעות הבוקר, יכולה לבחור לא לעבוד בקייטנות, אבל כמו שעדנה אמרה, זה המקום של השכר.

כן. רחלי, המועצה לשלום הילד.

ממש ממש בדקה. אז בנוסף לכל מה שנאמר פה, לגבי הצורך בהסדרה חוקית ולגבי העובדה שהגיע הזמן לקבוע קריטריונים ותנאי קבלה ברורים, אני רוצה כן להתייחס לנקודה אחת בעניין של ההכשרה, שעליה עוד לא דיברו. מעבר לעובדה שצריך לוודא שיש התאמה בסיסית ושמי שעובד עם ילדים מוכשר לעבוד עם הילדים, נורא נורא חשוב לתת את הדגש גם על התוכן החינוכי, כדי שזו באמת תהיה מסגרת אחת רציפה של מסגרת הבוקר שמתחילה ושבעצם ימשיך גם תוכן חינוכי בהקשר הזה.

עוד נקודה נורא קטנה שנוגעת לתגמול, זה שהעובדה שבעצם הסייעות לא נשארות לאורך זמן ויש תחלופה, היא לא רק מקשה על הילדים עצמם, שכל פעם צריכים להתרגל מחדש, אלא גם מידע בסיסי שצריך לעבור בין הצוותים של הבוקר לבין הצוותים של הצהרים, שפעמים רבות לא עובר ואין ספק שיש לזה השלכה מאד משמעותית על ילדים.

שוב, אני קוראת לזה שלא יהיה פה אוסף של פלסטרים ושתהיה חקיקה. בעיני גם מה שראוי זה שמשרד החינוך הוא זה שיתפעל את הנושא.

תודה רבה. עירית ורונן, ממונה - - -

ממונה על תנאי שירות במרכז השלטון המקומי.

בבקשה עירית. רק ממונה על תנאי השירות?

כן, אנחנו גוף המנחה בכל מה שקשור להעסקת עובדי רשויות מקומיות וכמובן גם סייעות.

ראשית אני רוצה להגיד שבאמת הסייעות עושות עבודת קודש, אין פה ויכוח על זה בכלל. אבל אני כן ארצה קצת לסבר בקצרה לוועדה את תנאי ההעסקה של הסייעות ברשויות המקומיות. מה הם בעצם תנאי ההעסקה. הסייעות הן עובדות הרשות המקומית. הסייעות מועסקות עד 5 שנים 11 חודשים, מתוכם 22 ימי חופשה, 30 ימי מחלה. זאת אומרת הן זכאיות לכל הזכויות שמגיעות לעובדי רשויות מקומיות. סייעות מעל חמש שנים מועסקות 12 חודשים, מתוכם, שוב, 22 ימי חופשה, 30 ימי מחלה וכל התנאים שמגיעים.

אני כן רוצה להתייחס בפרט לנושא של הצהרון ושעות העבודה. סליחה?

זה הסייעות של הבוקר, לא של הצהרונים.

לא, שנייה, אני אסביר. שעות העבודה של הסייעות ברשות מקומית זה משעה שבע וחצי עד ארבע, למעט יום שלישי, שזה עד שלוש וחצי. כאשר - - -

כמה זה יוצא בפועל?

סליחה, לא להפריע לה בבקשה.

שנייה, בסדר, אני אתייחס לכל מה שנאמר כאן. בפועל, אחרי שנכנס אופק חדש, ובואו נעשה גם איזו שהיא הבדלה בין סייעת דור א' לבין סייעת דור ב', בסדר? סייעות דור א' זה באמת סייעות לפני הסכם מרס 99, לפי שעשו את ההסדרה של כל הנושא של הסכמים קיבוציים וסייעות שעבדו 14:00 או 14:30 וקיבלו משרה מלאה, המשיכו לקבל לפי אותה מתכונת. סייעות דור ב' הן סייעות שמועסקות עד 16:00, כאשר עד 14:30 זה עם הילדים, אחר כך הן צריכות לסדר את הגן.

מה שקורה בפועל ברשויות, שיש גנים שהם מוגדרים כגנים של יום לימודים ארוך ואז הם מקבלים תוספת יוח"א. תוספת יוח"א זה עוד תשלום של בערך 1,000 שקלים לחודש. אנחנו גם כמרכז השלטון המקומי בכלל מעודדים וגם מנחים כל רשות שמעסיקה סייעת עד ארבעה ילדים, זאת אומרת שאם יש צהרון בגן, שהוא ממשיך עד השעה 16:00 או עד השעה 17:00, גם כשאין שיפוי של משרד החינוך, לשלם לסייעת את התוספת של יוח"א, שזה עוד 1,000 שקלים בחודש.

אנחנו נשמח מאד ואני חושבת שזה גם יענה על הצורך שדיברו כאן, שתהיה העסקה רציפה, שבעצם הילדים יכירו את הסייעות וימשיכו איתן גם למסגרת הצהרון. נשמח מאד אם יהיה שיפוי כמובן על אותן שעות, שהן מעבר לשעה 14:30, כמתחייב לעבודה עם הילדים, וזה בעצם גם יפתור את הבעיה שדיברו פה, של העסקה לא רציפה. אנחנו מאד בעד ואנחנו מאד מעודדים את זה. העניין הוא שלא כל הרשויות המקומיות, בגלל המצב הסוציו אקונומי, יכולות להרשות לעצמן לשלם את תוספת יוח"א.

אז רשויות שהן בעלות יכולות, הן עושות את זה וככה גם מרכז השלטון המקומי מנחה. אנחנו חושבים שבאמת הן עושות עבודת קודש. אין לי מה להגיד. זה יענה גם על הצורך של הילדים וגם על הצורך של הסייעות להתרוצץ מהגן הקבוע שלה ואחר כך לעבור.

אני גם אגיד מעבר לזה, יש סייעות שהיום מאד מעוניינות לעבוד פחות ממאה אחוז משרה, למה? כי הן אומרות אנחנו מקבלות בגנים בצהרונים חיצונים, יותר כסף. אבל מה הבעיה? הן לא יכולות גם לקבל כפל שעות. הן לא יכולות לעבוד עד 14:30 ולקבל 100% משרה מגוף אחד ובמסגרת אותן שעות גם לקבל שכר מגוף שהוא חיצוני.

זה גם קורה.

זה קורה, נכון. זה קורה. יש לי בעיות פרטיטיות בנושא הזה. אני יושבת בוועדת פרטיטות בנושאים האלה וזה באמת מהווה קושי. מצד אחד אני מבינה את הסייעת, שהיא אומרת אני רוצה לקבל יותר תגמול באיזה שהוא צהרון חיצוני, שם אני מקבלת יותר כסף. אבל הרשות המקומית לא יכולה לשלם לה משהו שהוא לא בהתאם להסכמי שכר ועבודה.

הבנתי. תודה רבה. חיים, אתה רוצה להתייחס לפני שאני מסכמת?

אני רוצה לומר ככה - - -

נאמרו כאן גם דברים מאד קשים.

ההעסקה של הסייעות היא באמת באחריות הרשות המקומית. בעבר - - -

רק סליחה, עוד דבר אחד. הסייעת מחויבת לעבור הכשרה. בלי הכשרה היא לא יכולה להיות.

בבוקר.

לא צהרונים. סייעת בגן הילדים - - -

גם לא. אל תטעי, זה לא נכון.

זו הכשרה מחייבת - - -

מרבית הסייעות בשלטון המקומי – אני באה משם – אני יכולה לתת לך נתונים.

אני אומרת לך ש - - -

הן לא עוברות. עכשיו, אם אתם מקבלים רק מי שעובר הכשרה - - -

אז זה לא תקין.

אז דיינו. כי אני אמרתי שצריך להתחיל איפה שהוא, אבל בואי ניכנס לסייעות בגנים ונראה מי מהן עברה הכשרה ומה היא עשתה 30 יום לפני כן.

לא, לא, אז בסדר, זה לא תקין.

לא, לא, אבל סליחה, אין לך אפילו מה - - -

לא, אבל זה חשוב לשים את זה, כי זו סוגיה - - -

אני אומרת שהסייעת על פי - - - צריכה לעבור.

אמרת כאן חיים במפורש מה ההכשרה. הוא אמר את זה. בכלל לא היה כאן דיון שאין כאן הכשרה.

לא, אבל יש עכשיו תהליך של קורס של שנתיים שעוברות הסייעות.

אחלה, אבל זה לא מה שאנחנו מדברים.

לצערי הרב זה לא קורה.

הסייעות בבוקר.

כן, בבקשה חיים.

גם הקורס שאנחנו מדברים עליו הוא בעצם סוג של קורס לקידום, הוא לא תנאי סף. צריך להגיד את הדברים כהווייתם.

נכון. כן, כן, אמרת את זה בהתחלה.

לא, אבל היא מתקבלת לעבודה וכתנאי סף היא נשארת בגן.

לא, לא, סליחה, אני חייבת לשמוע את חיים ולעשות סיכום.

אני רוצה לומר כך: באמת נושא הסייעות הוא נושא כאוב. זה נאמר. זה באחריות הרשות המקומית וגם זה נאמר.

בהקשר של הכניסה לצילה, שבעצם מבחינתנו הנגזרת הייתה שהסייעת תעבוד עד 16:30, כי בעצם ב-16:00 הילדים הולכים ואז יש לה חצי שעה לסדר את הגן. היה ניסיון, יחד עם השלטון המקומי, יחד עם האוצר, יחד איתנו, לנסות להגיע להסדרה עם נציגות העובדים ולא הגיעו להסדרה, כי הם לא הציגו שום דרישה שאפשר לחיות איתה. כלומר, במובן הזה זה משהו פתוח לגמרי. שווה לקדם אותו. אני לא יודע מי - - - יכול להזיז את המהלך הזה, אבל זה בעצם מגרש פתוח, שרק צריך לקבל עליו אחריות והחלטה.

אוקיי.

אפשר עוד מילה?

לא, לא, אני ממש חייבת לסיים את הדיון. נתתי לכל מי שביקש ונרשם את זכות הדיבור שלו. אי אפשר לומר שלא. אנחנו חייבים לסיים כי אנחנו גם ככה כבר גלשנו מהזמן.

תראו, אני רוצה להגיד קודם כל לך, חבר הכנסת איל בן ראובן, שנשאר פה מהמציעים, מה שאתה בעצם העלית בדיון הדחוף שלך, זה בעיקר על הנושא של ההכשרה, על העניין הזה שבאמת שמענו כאן שאין הכשרה. אין. זה לא קיים. הם לא מנסים להסתיר. דיברו גם משרד הכלכלה וגם זה, מכל מיני עניינים כאלה ואחרים.

מה שכן הכנסת כאן בתוך נקודה קטנה, אבל מאד מאד קריטית מסתבר, זה את תנאי ההעסקה שלהם והשכר, שלדעתי, אני כבר אומרת, אני אדבר עם יושב ראש הוועדה היום ואני גם שמעתי אותך. אני רוצה להגיד לך שאני נתתי לראומה לדבר, אבל ממש אמרת דברים קשים מאד, לא פשוטים ואני רוצה להגיד לך שאני אעביר אותם היום גם ליושב ראש הוועדה, כדי לבוא ולראות מה אנחנו יכולים לעשות בעניין של תנאי השכר והתעסוקה.

זה יכול להיות בחקיקה. זה יכול להיות בהסדרה. יכול להיות בנוהל, כמו שדיברו כאן, אבל הדברים שלך לא נפלו כאן, אלא הם מאד מאד חזקים וקשים. קשים מאד.

הלוואי. אתם צריכים לבוא לגנים, חצי שעה להיות שם.

את יודעת מה, אז יכול להיות שזה גם מה שיהיה.

הלוואי.

אז יכול להיות שזה מה שאני אבקש מיושב הראש, לקיים סיור ביחד.

רעיון מצוין, דרך אגב.

אני יכולה להגיד לך שאנחנו מסיירים המון כוועדת חינוך.

אבל בהפתעה.

אל תדאג. תסמוך עלי, הכל בסדר. אוקיי?

רק רציתי להגיד עוד דבר אחד, שעדיין יש ילדים שהם לא גמולים בתוך הגנים. המון ילדים לא גמולים.

אוקיי. אני אומרת לך שכנראה זה מה שהוועדה תצטרך לבוא ואז לבחון את העניין מקרוב, כי חבר הכנסת אייל בן ראובן הכניס את זה כאן, אבל אין ספק שזה משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו בנפרד, כי הוא נושא מאד קשה.

יש כאן סיכום של הפעם שעברה. אני לא רוצה להתייחס למה שנאמר בפעם שעברה, אני רוצה להתייחס לדברים.

אני אבקש מיושב ראש הוועדה גם לקיים סיור, שיכול להיות שאנחנו נעשה אותו בלי תיאום, אלא רק כדי לבוא ולראות עם מה אתם מתמודדים.

בלי קשר לעניין הספציפי הזה של הסיור, אנחנו נצטרך לקיים עוד דיון בנפרד, או דיון מצומצם יותר, כמו שאנחנו עושים הרבה פעמים, אני ויושב הראש בנושא הזה של תנאי שכר והעסקה, כי זה נושא שהוא הרבה יותר רחב, הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו שומעים כאן.

אני כן רוצה להודות גם לחינוך וגם לכלכלה שעבר לתעסוקה, שבאתם והעליתם כאן את הנושאים החשובים. אנחנו כנראה נעשה משהו מצומצם יותר אצל יושב ראש הוועדה, כדי לבוא ולראות איך אנחנו מטפלים בזה.

אני מודה לוועד ההורים שהגיע לכאן ולארגונים החברתיים. זה לא מסתיים.

אני יכולה להגיד מילה אחת?

לא, לא. אני סיימתי. אני ממש סיימתי, אני מתנצלת. הדיון נגמר בעיקרון לפני 10 דקות.

בכל מקרה אנחנו נקיים דיון מצומצם יותר אצל יושב ראש הוועדה, כדי לבחון את הנושא הזה של תנאי השכר וההעסקה.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:41.