הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 221

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, כ"ד בשבט התשע"ז (20 בפברואר 2017), שעה 10:15

בקשת יושב ראש הכנסת לדון בנושא: ישיבות מליאה מיוחדות

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר

אמיר אוחנה

דוד ביטן

יואב בן צור

יואל חסון

אחמד טיבי

מרב מיכאלי

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

אלעזר שטרן

ענת ברקו

יהודה גליק

שרן השכל

נורית קורן

יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

יעקב סימן טוב

בקשת יושב ראש הכנסת לדון בנושא: ישיבות מליאה מיוחדות

שלום, בוקר טוב. אני פותח את הישיבה. האמת שיש לנו בסדר היום רק נושא אחד. יש איתנו את יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שביקש לבוא ולשמוע את החברים ולהשמיע כמובן גם את התייחסותו לנושא ישיבות מליאה מיוחדות. הנ"ל בעקבות האירוע של יום שלישי שעבר, נדמה לי. זה היה לפני שבוע, כשבוע.

יום שלישי.

יום שלישי.

של נוכחות נמוכה של חברי כנסת ביום מיוחד – יום הולדת של הכנסת.

לטובת אלה שהצטרפו אני רק אעדכן. אנחנו בנושא אחד על סדר היום: זה התייחסות לישיבות מליאה מיוחדות. הנ"ל בעקבות בקשתו של יושב ראש הכנסת לדון בנושא, להשמיע גם את דעתו. להתייחס באמת ליום שלישי שעבר – נוכחות מאוד נמוכה של חברי כנסת במליאה.

בבקשה, יושב ראש הכנסת

כן. תודה, אדוני היושב-ראש.

קודם כל, אני מודה לך על זה שכינסת בדחיפות את הדיון, כי סדר העניינים כאן הוא תמיד כזה שאירוע רודף אירוע ושוכחים. למען האמת, אני כבר שנתיים או שלוש שנים חושב שהפעם אני אלך לוועדת הכנסת או לוועדת האתיקה ונדבר על העניין הזה, עוד בכנסת הקודמת. יש פה כמה דברים, ואני גם מודה מראש שאני לא באתי להציע פתרונות. זה לא שאין לי רעיונות, אבל תסלחו לי על השפה העממית קצת, אבל הכנסת היא לא של אבא שלי ולא רק אני צריך להתבייש במה שקורה ולא רק אני צריך אחר כך להשיב למיילים: פעם של יקירי ירושלים ופעם משפחות שכולות ופעם מנהל בית-ספר שמודיע לי חגיגית שבית הספר שלו יותר לא ידרוך בכנסת, וכן הלאה וכן הלאה. ולכן אני מציע שחברי ועדת הכנסת יחשבו, ובאמת יחשבו באופן הכי יצירתי שיש על הנושא הזה.

אחד, הנוכחות. החל מנוכחות בתחילת הישיבה. אני מודיע, ואתם יכולים לבדוק את זה ואתם גם יודעים את זה שבארבע השנים שאני בכבוד מנהל את המוסד הזה, לא פתחתי אף ישיבה באיחור. והיו דברים מעולם. ראיתי יושבי ראש שונים. לא הייתה שום בעיה לפתוח את הישיבות ב-11:10 ביום רביעי או ב-16:05 בימים אחרים. אצלי תמיד דקה ל-16:00. אם זה נפתח ב-16:00 אני על הדוכן. פרט לישיבות מיוחדות. כי לא פעם היה מצב שאני יושב בלשכתי עם, מה שנקרא ההתכנסות: נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש האופוזיציה, משפחת רבין, משפחת פרס – מה שזה לא יהיה, ועומדת הגברת מירי יכין בפתח ומעכבת אותנו מלצאת, כי במליאה נמצאים 15 חברי כנסת. כל היציע מלא בראשי הסגל הדיפלומטי, אורחים מוזמנים, חיילים, שוטרים, תלמידים, ואנחנו לא יוצאים מן הלשכה. המקרה האחרון, שהזכיר אותו היושב-ראש, חבר הכנסת יואב קיש: אנחנו בכניסה לישיבה היינו עם כוח של 20 ומשהו חברי כנסת במליאה. מה שאתם יודעים או לא יודעים, אבל לאחר הפצרות חוזרות ונשנות של מנהלי הסיעות, עוזרים, ראשי הסיעות בחלק מן המקרים, מזכירות הכנסת, סדרנים שהתקשרו, סדרנים שהתקשרו – הגענו לשיא כוח אדם של 45 חברי כנסת במליאה. ספרנו.

עכשיו, שמעתי ואמרו לי לא פעם: אתה יודע מה, אתה גם קצת אשם. למה אתה מסכים לעשות את זה בימי שלישי? אילו היו עושים את זה בימי שני ורביעי. שמעתי שגם אתה אמרת לי את זה, כן. אז אני אגלה לכם סוד לא גדול, אבל משמעותי מאוד: בבניין, נכון לפתיחת הישיבה, היו 69 חברי כנסת. 69 חברי כנסת. זאת אומרת, גם ברגעי השיא של הישיבה, 20 ומשהו לא טרחו לעלות מהחדר לאולם המליאה. ואני יכול גם להראות לכם חלק מן האס-אמ-אסים שקיבלו. לא יכול להראות לכם. צנעת הפרט. חלק מן האס-אמ-אסים שקיבלו: גם העוזרים שלי, גם מנהלי הסיעות, עם תגובות של חברי הכנסת להצעה לעלות למליאה.

דבר אחד זה הנוכחות. אמרתי: אני לא בא להציע מיד רעיונות, אבל אני מציע לכם לחשוב באופן הכי קריאטיבי, כולל אולי להגיע להחלטה של ועדת האתיקה בעניין, וזה על היעדר מישיבה או שתיים או שלוש או מה שאתם תחליטו.

ודאי זאת ההתנהגות בישיבות האלה. וגם כאן אפשר לחשוב באמת על שינוי הכללים. לא דומה ישיבה מיוחדת של הכנסת לישיבה רגילה. מנהל אותה, בדרך כלל, כדי לא לומר תמיד, יושב ראש הכנסת. כן? היציע הוא תמיד מלא. ולכן אני חושב שאפילו הפרוצדורה הרגילה של שלוש קריאות לסדר לא בדיוק מתאימה. אני לא יודע איך אני שלוש פעמים צריך לקרוא למישהו לסדר בזמן נאום של אישיות זרה. וגם זה היה. עוד פעם, הכול בעקבות הישיבה של יום שלישי, אבל זה לא שמשהו פה שונה. ואפרופו, גם דברים קשים שנאמרו ודברים לא ראויים שנאמרו. אילו זה היה מקרה יחיד הייתי מזמן את אותו שר אליי לחדר ואומר לו שהוא אמר דברים שלא מתאימים לישיבה מיוחדת. אבל הרי מר דייויד קמרון לא אמר שום דבר שהרגיז מישהו לפני שנתיים, אבל ההתפרעות שהייתה בזמן הישיבה עם מר דייויד קמרון היא פשוט תיזכר לדורות, מסיבות אחרות לגמרי.

חברים, גם העניין של הנוכחות וגם העניין של התנהגות בישיבות האלה זה לא בעיה פרטית שלי. אני אומר לכם בשיא הכנות: לא מוכן להמשיך בצורה כזאת לנהל ישיבות מיוחדות. לא מוכן עשר פעמים לדבר עם הגברת דליה רבין מתי לעשות את זה, שמא, אולי יגיעו קצת חברי כנסת. לא מוכן. ועוד פעם: זה לא עניין של עשיית טובה למישהו. זאת חובה של כולנו להיות שם. אני, דרך אגב, רכשתי אויבים בדמות של כמה ראשי מפלגות בבניין הזה והשרים, כי אני הפסקתי לתת לנואמים נוספים לדבר בימים המיוחדים. מבקשים כל הזמן, אבל גם לשלושת הדוברים על פי הפרוטוקול כבר אין חברי כנסת. ואם אחרי זה מדבר עוד מישהו, אז קמים והולכים באמצע. אני כבר לא מדבר על מה שרואים במסך הטלוויזיה: נשיא המדינה מדבר, נשיא המדינה מדבר – עוברים לפני הדוכן חופשי. הייתה דוגמה של שר שקצת איחר, בישיבה ביום שלישי, שמתי לב – התיישב במושב האחורי. ישב במושב האחורי. יכול אחר כך לעבור לשולחן הממשלה בהפסקה בין הדוברים. הוא לא עשה את זה. ישב בשולחן האחורי. אבל אחרים, אין להם בעיה. נשיא המדינה נואם – מצלמים, עוברים. כאן אתה לא תעשה שום דבר בהחלטות של התקנון או בסנקציות. זה צריך להחזיר לחינוך במשפחה כנראה. אבל יש דברים שכן אפשר לעשות. יש דברים שכן אפשר לעשות, ואני מבקש בכל לשון של בקשה. בפעם הבאה, אם לא יהיו תוצאות, פשוט אשלח לכולכם את כל המיילים שאנחנו מקבלים. אני אומר: - - - שלא יגיעו לכנסת.

חברי הכנסת לא מפנימים שיום שלישי זה יום עבודה רגיל.

נכון.

- - -

- - -

לא, לא נמצאים - - -. לא נמצאים באולם.

לא, לא, לא שמעת את - - -

כן, אבל חבר הכנסת דוד ביטן, אמרתי: 23 חברי כנסת היו בבניין ולא - - -

חבר'ה, גם בדיון על דרך ארץ כדאי שתהיה דרך ארץ, כן? תנו לו לגמור לדבר.

אני סיימתי, חבריי, ואני, כמו שאמרתי: אם תרצו בהמשך להתייעץ איתי לגבי רעיונות ומה כן ומה לא – בבקשה, אבל אני רוצה באמת שהחשיבה הזאת תהיה של ועדת הכנסת. יש לי רעיונות. אבל גם לי, אני מודה, אין איזשהו פתרון פלא שאני מסרב לשלוף. אבל פה צריך להיות מאמץ משותף של כולנו, לרבות ראשי סיעות וראשי מפלגות, להגיע לשינוי דרמטי של העניין הזה של ישיבות מיוחדות.

תודה. אני דווקא כן הייתי רוצה לשמוע התייחסות שלך אחר כך לדברים שאתה חושב שאנחנו יכולים לעשות.

חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת דוד ביטן. מי שרוצה, נא להירשם.

אני שמח על הדיון הזה, היושב ראש. אני חושב שבאמת זה היה לא נעים. אני חושב שזה היה לא נעים, ובאמת המספרים, וזאת גם הייתה התחושה שלי, שבמצטברים הגענו ל-45. אני חושב שגם פה, אנחנו פה ועדת הכנסת, לא קואליציה-אופוזיציה. אני חושב שהנוכחות של האופוזיציה הייתה ברורה הרבה יותר מהרגע הראשון.

אני לא רוצה להגיד, אבל אני חושב שבכלל המליאה, במיוחד בימי שלישי, היא נחלתם של – אצל הקואליציה, ואני הייתי קואליציה, זה כאילו טריוויאלי: מה שרוצים מעבירים. אז זה זמן למי שלא יכול להתבטא באמצעות חוקים שוועדת השרים מעבירה לו והכול. אז האופוזיציה באה לדברים כאלה והקואליציה מגיעה הרבה פחות. זה בלט מאוד ברגעי הפתיחה של הקואליציה. אני חושב שאחר כך, למרות הנתונים שנתת, הם השתנו באמת ביחסיות קצת, אבל אני חושב שהיחס למליאה - - -

סליחה שאני מפריע. רק לצדק: לא מדובר באירוע נקודתי, אבל באירוע הנקודתי הזה אני חייב לציין שסיעת כולנו היו כמעט מההתחלה וכמעט בהרכב מלא, כמו גם סיעות מסוימות באופוזיציה - - -, אבל זה לא - - -

אני לא הייתי מחפש להאשים סיעה כזו או אחרת או קואליציה-אופוזיציה, אם זה מה שאתה מנסה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. לא הבנתי. ככה זה נשמע פשוט.

לא, לא, לא. אדוני היושב ראש, אל תיכנס לזה.

אני לא נכנס לזה.

אני אומר לך שהכנסת בימי שלישי – אתה יחסית נמצא פה – היא כמעט נחלתה של האופוזיציה בכלל.

נכון.

וזה לא קשור עכשיו. אני לא אומר את זה בשביל להתנגח. אני מציין את זה כעובדה, ואני מרחיב את זה גם הלאה. המליאה נהייתה זירת פעולה הרבה יותר של האופוזיציה בגלל שהקואליציה עושה חוקים, כמעט מה שהם רוצים, ולקואליציה יש את יכולת הביטוי במקומות האלה.

אני לא יכול, אדוני היושב ראש, להגיד לך – אני לא מסכים איתך בהקשר הזה של להסתכל רק על הנוכחות. אני חושב שבישיבה הזאת, ואני לא רוצה להרחיב את זה לנושאים אחרים של מעמד הכנסת, בגלל שזה לא הדיון באמת. אני גם בתוך השדולה.

אני חושבת שכן, חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אז יכול להיות. יש לנו את השדולה הזאת. אנחנו ניתחנו את הדברים. חבל לי, דרך אגב, אני אומר את זה קצת ככה, שגם השדולה עוד לא זכתה. אנחנו מנתחים גם את הדברים האלה. השדולה למעמד הכנסת, שנפתחה, דרך אגב, בבית נשיא המדינה.

אבל אני חושב, כיוון שאתה התייחסת לקריאות הביניים; אני לא מתפרץ בקריאות ביניים. כמעט ולא. אבל במיוחד לא באירועים חגיגיים כאלה. ואני אומר לך את האמת: גם כאן לא רציתי להתפרץ. ניסיתי לעשות הכול כדי שהמעמד המכובד הזה של נשיאת בית המשפט העליון שם – שאתה תפסיק אותו. אני חושב, מי שחתם על ההזמנה - - -

למה אתה נכנס לדברים האלה? יש לך בעיה?

סליחה, רגע. אל תגיד לי.

מי שחתם על ההזמנה - - -

באנו לפוליטיקה או באנו - - -?

זה לא פוליטיקה.

עזוב אותך - - -

אל תבין, זה לא פוליטיקה.

- - -

יכול להיות.

ולמה אי אפשר - - - לשום דיון אמיתי? רק בגלל - - -. הוא דיבר על מעמד הכנסת מול בית המשפט העליון - - -

האירוע היה בית המשפט העליון. אני לא מתכוון רק לבית המשפט העליון. אני מתכוון לכל אורח, וזה לא אנחנו. לכל אורח שיושב ראש הכנסת חתם על ההזמנה שלו בשמנו. אתה לא יכול לנצל את זה שאנחנו שותקים וגם הוא שותק. בגלל שהוא לא יכול לדבר משם. אנחנו שותקים בגלל שזה אירוע מיוחד. ואתה רוצה קואליציה-אופוזיציה – אני אגיד לך, חבר הכנסת דוד ביטן: ראש הממשלה לא היה מעז. הרי השר דיבר בשמו. ראש הממשלה לא היה מעז לעשות דברים כאלה כשנשיאת בית המשפט העליון למעלה. ואני חושב, במקום הזה, ואני אומר לך את זה, אדוני היושב ראש: אני חושב שלפחות הוא היה מרגיש קצת לא נוח בגלל שאנחנו לא יכולים. שאתה היית צריך לעשות את הדבר הזה.

זה הכול. תודה.

זה שהתפרצת היה יותר יפה?

טוב. תודה.

חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.

תראה, קודם כל, מה שהתכנסנו כדי לדבר על נוכחות חברי הכנסת ביום שלישי ולא מה כל אחד אמר. אתה לא יכול לסתום את הפה לאף אחד.

הנושא על סדר היום הוא ישיבות מליאה מיוחדות, חבר הכנסת דוד ביטן.

אבל עם כל הכבוד, אם אני מסכים או לא מסכים עם מה שהוא אמר, הוא דיבר על מעמד הכנסת. מעמד הכנסת מול בית המשפט העליון, וזה התאים לאירוע, בואו נגיד. הוא לא היה אירוע על בריטניה. רק דיבר על הכנסת. אוקיי?

אירוע חגיגי. היושב-ראש אמר: אירוע חגיגי.

אז בואו נשים את הדברים, קודם כל, שזה היה מתאים לאירוע, לומר את הדברים.

אבל יש בעיה ביום שלישי. את יום שלישי חברי הכנסת, לצערי הרב, לא רואים אותו כיום עבודה בכלל, בכנסת. יום עבודה לדברים אחרים: ללכת לפה, ללכת לפה. אבל אנשים לא נמצאים לא רק במליאה, הם לא נמצאים גם בוועדות - - -

גם השרים והסגנים - - -

רגע. תיכף אני אתייחס לשרים.

הם לא נמצאים בכלל, ולכן אני חושב שהכנסת כן צריכה לטפל בעניין הזה. אפילו בשלילת משכורת. חלק מהמשכורת על זה שלא מופיעים ביום שלישי. אני לא פוסל את זה בכלל. כי הנושא הזה זה בושה וחרפה שאנשים לא מגיעים בימי שלישי לשום דבר: לא לוועדות ולא למליאה ולא לכלום. הרבה מאוד חברים לא מגיעים. זה דבר ראשון.

דבר שני, עזוב את חברי הכנסת – שרים לא היו. אף שר לא היה כמעט. היו שני שרים, אני חושב. הדבר הזה ששרים לא מגיעים: לא לדיונים בכנסת; לא למליאה בחוקים. אפילו בחוקים שלהם הם לא נמצאים. תורן צריך להשיב בשמם.

- - -

ואני חושב, עוד היום, שאנחנו צריכים להתעסק בזה. זה לא פחות חשוב מנוכחות חברי הכנסת.

הערה מצוינת.

נוכחות השרים: גם בימי שני, גם בימי רביעי, ובשלישי – בכלל אין מה לדבר. כן?

מאה אחוז.

זה דבר שהוא כבר מבזה את הכנסת, ולכן אנחנו לא נטפל רק בחברי הכנסת, אנחנו צריכים לטפל גם בעניין הזה. וזה, לדעתי, הדבר שאתה צריך להוביל – נושא השרים, ולא ועדת הכנסת ולא אנחנו כראשי הסיעות.

אני חייב לומר שכמה שפנינו לחברי כנסת מהליכוד, היו רק תשעה, וזה לא דבר שאני מרוצה ממנו. נכון שיש 12 שרים בליכוד, כן? שגם הם לא היו. אולי היו רק שניים: יריב לוין וזאב אלקין רק היו.

שניים.

כן.

והשר צחי הנגבי.

השר צחי הנגבי - - -

השר צחי הנגבי גם היה.

והשר צחי הנגבי.

שימו לב שמי שהיה יושב ראש קואליציה, גם כשהוא שר הוא מכבד את הכנסת. דברים אחרים זה לא מעניין אותם.

זה משהו שאתה בעתיד בונה עליו שם?

אני אומר לך שאם אני אהיה שר, אני אהיה בכל הדיונים - -

אני יודע.

- - ולא אעלם משום דיון - -

ולא תתקזז.

- - ולא אתקזז. ואני אומר את זה כהצהרה. בסדר? גם ביום שני, גם ביום רביעי. גם כהצהרה.

אני מכיר אותך ואני יודע שזה - - -

ואנחנו באמת צריכים לטפל בסוגיה הזאת.

טוב, חברים, אני חושב שהנושא של יום שלישי זה שאלה מאוד משמעותית, כי באמת יש פה נוהל שיום שלישי הוא יום של הסכמות בעיקרון, ולכן חברי כנסת מנצלים, כמו שאמרת, חבר הכנסת דוד ביטן, את היום הזה לא בהכרח להיות בכנסת. יש לזה משמעות, אם אנחנו מחליטים שלא: יום שלישי כולם פה ויש פה יום עבודה מלא – יש לזה משמעות. לא משחקים. אף אחד שלא יגיד לי שחברי הכנסת משחקים. אף אחד לא הולך לים ביום שלישי. כולם עובדים.

עושים דברים אחרים. אמרתי.

נכון. ולכן צריך להחליט אם רוצים. אני חושב שזה נושא שהוועדה יכולה לדון בו. אם רוצים לשנות את הסטטוס של יום שלישי ליום שמחויבת נוכחות כמו שני ורביעי, יש לזה משמעות, ובהחלט אפשר להתייחס לזה. זה אחד.

- - - מחויבת נוכחות? סליחה.

אני אומר לך. אתה הרי מכיר את זה.

- - -

אין מחויבת. אותה - - -

יש גיוס - - -

יש גיוס. יש חובת גיוס.

כן, חובת נוכחות.

יש חובת נוכחות. בסדר.

בסדר. חובת גיוס, לקואליציה לפחות. בואו נגיד ככה. לאופוזיציה באמת יש את הגמישות שלה בכל מקרה. אבל אני אומר: לקואליציה לפחות, כקואליציה – האם רוצים לשנות את הסטטוס של יום שלישי? אז זה משהו שאפשר לחשוב עליו. במקביל, דרך אגב, ופה אני פונה אליך, היושב-ראש, מה שבאמת אני הצעתי: במידה ויחליטו עדיין לשמר חופש, בוא נקרא לזה: ללא גיוס ביום שלישי, אני חושב שאירועים מיוחדים צריכים לעבור לימי שני ורביעי. לבחירתך, מתי שאתה חושב. אז זה יעלה עוד שעה במירכאות לסדר היום, אבל תהיה נוכחות. ואם זה מה שאתה, ואני מסכים מאוד עם מה שאתה אומר. אז או שיחליטו שיום שלישי זה יום גיוס והכנסת עובדת ולא הולכים למפגשים בכל מיני מקומות שחשובים לא פחות, אבל מבטלים את זה. אבל אם לא, בואו נדאג לשמור על העניין הזה.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

תודה רבה.

אני גם, כמובן, מצטרפת במידה מסוימת למבוכה, כי אני כן עושה מאמץ להיות בימים המיוחדים. וזו אפילו הזדמנות להתנצל על זה שאיחרתי בשתי דקות, כי זה לא מכובד כשנשיא המדינה נמצא במליאה.

הנאום של השר יריב לוין היה נאום, הגם שאני מקבלת את מה שאומר חבר הכנסת דוד ביטן על העניין העקרוני של מערכת היחסים בין הכנסת לבין בית המשפט העליון, שלכשעצמו הוא נושא ראוי לדיון, אפילו ביום ההולדת של הכנסת. האופן שבו זה היה, היה מאוד-מאוד-מאוד-מאוד מתריס. זה נכון שלשר יריב לוין יש כישרון מאוד-מאוד גדול לומר גם דברים מתריסים בקול מאוד מתכתי ורגוע, וזה כישרון גדול, אבל אני חושבת שזה לא היה מתאים ליום הזה. אני חושבת שתגובות חברי הכנסת. היושב ראש מכיר אותי. הוא יודע שלפעמים כשאני כועסת, אז זה בא לידי ביטוי במליאה ואני מאוד-מאוד; היה לי ברור שזה לא היום המתאים ובטח לא כשהנשיא נמצא במליאה. אבל אני חושבת שבאמת יש בעיה, שאנחנו מגיעים בימי שלישי ואנחנו מוצאים את עצמנו, באמת, ברוב הפעמים מול כנסת ריקה, גם בימים מיוחדים, שהם ימים מיוחדים וחשובים לא פחות. כי זה היום של הפגים וזה היום של הנגב והגליל וזה היום למניעת תאונות דרכים וזה היום שעוסק בחשיבות המודעות לסרטן השד, והכנסת ריקה.

בזמנו, אם זוכר היושב-ראש, לפני שנה, ממש לפני שנה, אני ניסיתי לדבר על סדרי העבודה בכנסת, באופן כללי, על ימי העבודה בכנסת. גם, לדעתי, חבר הכנסת דוד ביטן, שהוא היה יושב ראש ועדת הכנסת. דיברנו על הנושא, על איזה ימים. האם האפקטיביות שלנו ככנסת מגיעה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר באופן שבו הכנסת עובדת היום. שכידוע לכולנו, זה נקבע לפני המון-המון-המון שנים. והגם שנעשו פה שינויים לאורך השנים, בעניין הזה מיעטו לגעת, ואנחנו מבינים גם למה, ובטח אנחנו יודעים שלדמוקרטיה יש הרבה משמעויות. והיושב ראש, חבר הכנסת יואב קיש, התייחס לזה, שגם בימי שלישי, כשאנחנו לא נמצאים בכנסת – אני נמצאת בדרך כלל בימי שלישי, אבל רבים מאיתנו עושים גם דברים נוספים, חשובים, שהם לא פחות חשובים, אבל עדיין זה יום עבודה בכנסת ובוועדות, ולא יכול להיות בסוף שאתה מגיע ללוח הנוכחות והכנסת בשיממונה ביום שלישי. צריך להגיד את האמת.

ולכן אני חושבת שמעבר לדיון החשוב לגבי נוכחות חברי הכנסת, התנהגות בימים מיוחדים, בטח כשנמצאים פה שועי עולם ונמצא פה נשיא המדינה, היא דבר שזה יכול להיות דרך השדולה שבזמנו חבר הכנסת אלעזר שטרן יזם אותה, זה יכול להיות באמצעות האמנה שחבר הכנסת יהודה גליק ואני מנסים לקדם אותה, על מערכות היחסים בין חברי הכנסת ובאופן ההתנהלות של זה. לדעתי, דברים שמאוד מאוד מתחברים, אבל בסוף אני חושבת שאנחנו לא יכולים להימנע גם מלדבר על שיטת וצורת העבודה של הכנסת, גם מבחינת שעות העבודה ורמת האפקטיביות שלנו, כי אנחנו יודעים. אתה יודע, לפעמים, היושב-ראש, הכי מדהים אותי זה שגמרנו ליל חקיקה מאוד-מאוד ארוך ואז יש שאילתות. זה הרי דבר. בסוף, שאילתה זה אחד הכלים הכי משמעותיים - - -

ואף אחד לא נשאר בגלל זה. כולם - - -

בדיוק. זה אחד הכלים הכי משמעותיים. אגב, גם במונחים של שקיפות לציבור. כי כשנותנים תשובה במליאה, זו גם מערכת היחסים שלנו מול הציבור. ולכן אני חושבת שגם הנושא שהעלה חבר הכנסת דוד ביטן, בנושא של נוכחות שרים – תשמעו: זה נורא-נורא-נורא-נורא מורגש. אני לא יודעת איך זה בהשוואה לכנסות קודמות, אבל זה נורא-נורא-נורא מורגש שהשרים לא פה. השרים לא נמצאים פה. גם מבחינת מערכת היחסים. אתה יודע, זה אפילו עלה בהקשר של הנושא של ריבוי החקיקה, שאמרתי: תשמעו, בואו ננסה לדבר על הנושא של התקנת תקנות. אנחנו מחוקקים כאן חוקים ואז זה נתקע במשרדי הממשלה ולא מתקינים תקנות. ל-100 חוקים. זה גם קשור. זה קשור. בסוף, זה הכול מתחבר אחד לשני. ואם אנחנו נוכל להתחיל לטפל אחד-אחד בדברים האלה, אני נורא מקווה שגם המעמד שלנו ככנסת יהיה יותר משמעותי. ואני יודעת שלשם אתה מכוון, היושב-ראש. תודה.

תודה רבה.

אני הולך לישיבת קואליציה. לא צריך לפסול הקמת יחידה משפטית בכנסת, שאם שר לא התקין תקנות תוך זמן מסוים – שהכנסת תתקין את התקנות באמצעות חוק לתיקון. חוק בעניין הזה.

אני הצעתי את זה.

אני אתייחס לזה.

אני הצעתי את זה בדיון וגם אני אביא את זה בפני היושב-ראש.

לא נורא בכלל אם הכנסת תעשה את התקנות במקום השרים.

נכון. אני חושבת שזה - - -

טוב. בבקשה, חברת הכנסת ענת ברקו.

אדוני יושב ראש הכנסת, יושב ראש הוועדה, הבעיה היא לא רק בישיבות מליאה מיוחדות – הבעיה היא באופן כללי. המליאה הזו היא הבבואה של הכנסת. את זה האזרחים רואים. לפני שהגעתי לכנסת, כשהייתי צופה בטלוויזיה ורואה כנסת ריקה, חשבתי שהאנשים פשוט לא עושים את העבודה שלהם. והלוא האנשים בכנסת עובדים מאוד קשה. סביב השעון, מאוד-מאוד קשה. זה לא בא לידי ביטוי לאנשים, לציבור. הציבור לא מבין את זה. הוא רואה כנסת ריקה והוא רואה את זה לא רק בימי שלישי. צריך להגיד את האמת. לא רק בימי שלישי. בזמן ההצבעות כולם יושבים, אבל ככה – אנשים מסתובבים, לא מגיעים כאשר נפתחת המליאה או מגיעים - - -

כן. גם כשיש חוק ביום שני שיש לו 50 דוברים, אז המליאה ריקה והדוברים מדברים. כן. זה נראה שאף אחד לא פה.

כן.

צריך להגיד שיש גם חברי כנסת שבאופן קבוע לא מגיעים לישיבות מליאה, ואני לא אומרת קואליציה-אופוזיציה. יש חברי כנסת שלא מגיעים באופן קבוע לישיבות מליאה. הם לא נראים שם. אפשר לספור על יד אחת את הפעמים שהם נמצאים שם, אבל הם מטיפים לכל העולם.

קודם כל, הנוכחות יש בה אמירה לכלל הציבור. וחלק מהעניין שהיום אנחנו שומעים כל מיני רעיונות לצמצום חקיקה של הכנסת ופגיעה בהפרדת הרשויות, ובעצם כפייה של מכסות של חקיקה, שזה הדבר שאנחנו עושים כאן – זה חלק מהעניין, לדעתי, בפיחות במעמדה של הכנסת, וחבל שכך. כי בסופו של דבר, החקיקה הפרטית הביאה הרבה מאוד בשורות לציבור הישראלי: גם את חוק כבוד האדם וחירותו וחוקים אחרים, טובים ומועילים לציבור. הם צמחו בחקיקה פרטית ולא בחקיקה ממשלתית. ולכן אני חושבת שאנחנו צריכים. הנוכחות היא אמירה, היא חשובה, ולדעתי צריך למצוא את הדרך שיותר חברי כנסת וחברות כנסת יגיעו לישיבות המליאה, יראו את עצמם.

אני חושבת שאם הדברים נאמרים באופן תרבותי, אפשר להגיד כל דבר בצורה מנומסת. זה חלק מהעניין, זה חלק מהמקום שהדברים צריכים לבוא לידי ביטוי, אני חושבת. אני לא רואה בזה שום דבר פסול בכך שעומד שר ואומר את דעתו, אם הוא אומר את זה בצורה מכבדת ומכובדת.

תודה.

חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה.

פשוט אני מוכרח לומר, כמו רבים: אני יצאתי מישיבת הכנסת בשבוע שעבר עם דמעות בעיניים. עם דמעות בעיניים הלכתי לנשיא המדינה והתנצלתי בפניו בשם הכנסת. הרגשתי פשוט – אני לא יודע. אני מרגיש את עצמי ציוני, פטריוט, אני אוהב את המדינה הזאת, וכשמבזים את הכנסת; והכנסת לא שייכת לקואליציה או לאופוזיציה. כשמבזים את הכנסת זה פשוט נותן. אני כאזרח הרגשתי – לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה.

עכשיו, תפסת מרובה לא תפסת. אם אנחנו נרחיב את הדיון הזה היום לימי שלישי, לכל פעילות הכנסת, לשאילתות – לא נגיע לפתרון. נדמה לי שהבעיה הכי קריטית, בעיניי; שוב, כאדם, כשהייתה בעיה בכנסת – אתה בא לאירוע שהוא חגיגה והוא הופך להיות ג'ונגל. וכמו שאמרה חברתי, חברת הכנסת ענת ברקו: הדוברים ידעו שמיד לאחר דובר הקואליציה ידבר גם דובר האופוזיציה, והיה סביר שדובר האופוזיציה יגיב גם לדברים שנאמרו. וכל עוד הדברים נאמרים בצורה מכובדת; חלק מההתנהלות שלנו פה זה לדעת להיות סובלניים לדעות אחרות, כמה שהן מרגיזות. יש פה שדולות על אלימות ברשת, על טוקבקיסטיות, על כל מה שאנחנו רוצים, ומאיפה לומדים את זה? לפעמים אני מתבזה כשאומרים לי, צועקים על ילדים: תפסיקו להשתולל, פה זה לא הכנסת. כאילו הכנסת זה איזה סמל של ברבריות. למה אנחנו צריכים להיות עם דבר כזה?

לדעתי, חד משמעית, אפשר לקבוע כללים ברורים: אסור קריאות ביניים, בוודאי אם זה במעמד נשיא המדינה, בוודאי אם זה במעמד אירוע חגיגי. לפעמים זה קורה כשראש הממשלה מדבר, וזה לא משנה. לא משנה אם מישהו שדיבר אמר משהו שנורא נורא מדגדג בבטן. וכולנו – אין אחד שלא יושב ושומע מישהו מדבר ומידי פעם בא לו לקפוץ. אני משוכנע שכשאני מדבר, חבר הכנסת אחמד טיבי, 88 פעמים היה רוצה לבוא ולקפוץ ולהגיד לי משהו, אבל הוא יודע שדרך ארץ קדמה לתורה. ודרך ארץ זה אל"ף-בי"ת של ההתנהלות שלנו. בכל אופן אני אומר: הדברים צריכים להיות ברורים.

מה שאמרת, דרך אגב, זה משהו אני רוצה. אני אוהב להיות פרקטי. מילה אחת, ברשותך. הנושא של קריאות ביניים באירועים מיוחדים בנוכחות נשיא המדינה ודוברים רמי מעלה, לצורך העניין, יוגדר עבירה אתית וועדת האתיקה תעניש עליהן. זו הצעה לדיון - - -

אני חושב שזה - - - כלל בסיסי. אני חושב שזה כלל בסיסי.

אבל אז זה אומר, דרך אגב, שהמחאה היחידה שאתה יכול כחבר כנסת לעשות בסיטואציה הזו - -

היא לצאת.

- - זה לצאת. בדיוק.

- - -

למה? סליחה, למה?

- - -

אבל אני לא מבין. מה, חייבים לקרוא? אתה חייב להגיב על כל משהו - - -?

חבר הכנסת יהודה גליק, אני מבין מה אתה אומר. אני מעלה את זה כמשהו. אבל כמו שאתה אומר, יכול להיות שאנשים יחשבו אחרת, וצריך גם להקשיב להם.

אני - - - זאת עבירה אתית. זאת עבירה אתית אם אתה - - -. אתה יודע מה, אני אגיד לך יותר מזה: בעיניי, חוסר נוכחות, כמה שזה באמת מרגיז, זה פחות גרוע מקריאות ביניים. עוד לא ראיתי מישהו שבעקבות קריאת ביניים הגן על כבוד הכנסת. קריאת הביניים לא משפיעה. גם מי שנורא חש לכבודה של נשיאת בית המשפט העליון – קריאת הביניים לא הועילה, היא רק הוסיפה עוד אש למדורה, עוד קיסם למדורה. ולכן אני בהחלט חושב שבאמת יושב ראש הכנסת מקפיד על מינון נכון. אין כל שבוע אירוע עם נשיא המדינה, אבל כשנשיא המדינה נמצא שם אני לפחות חושב שאני פטריוט של המדינה הזאת. כשנשיא המדינה מגיע לכנסת ואומר שהוא הטריח את עצמו לבוא לכנסת וכולנו יודעים חודש לפני כן, אין שום סיבה שבעולם. שתהיה נוכחות, אבל בוודאי ובוודאי להתאפק עם קריאות הביניים גם אם נאמרו דברים שמאוד מאוד-מאוד נוקבים.

- - - איך אתה יודע? - - -

תודה. תודה.

חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

טוב, בוקר טוב. קודם כל, אני חושב שצריך מאוד-מאוד להיזהר בכבודה של קריאת הביניים. אני חושב שקריאת הביניים היא חלק מההווי הפרלמנטרי, הדמוקרטי, כל עוד היא קודם כל קריאת ביניים ולא נאום. אחת מהפעמים או כמה פעמים אנחנו רואים סיטואציות שבהן מתחיל להיות סוג של דיאלוג בין הנואם לבין חברי הכנסת שיושבים בכיסאות – וזה כבר לא קריאת ביניים, זה הפרעה. זה בעיניי יותר מפריע מקריאת ביניים. זה פשוט משבש את כל הדיון. ולכן צריך לשמור על כבודה של קריאת הביניים. להקפיד עליה, שהיא תהיה קריאת ביניים ולא יותר.

אירועים מיוחדים הם בהחלט אירועים מיוחדים. הרי אנחנו מופיעים כחברי כנסת, גם משתתפים, בהרבה מאוד אירועים ממלכתיים, ושומעים נאומים של ראש הממשלה והנשיא ופוליטיקאים, והרבה פעמים לא אוהבים מה שאנחנו שומעים. אנחנו לא עושים קריאת ביניים באמצע טקס. נכון? אנחנו אפילו באודיטוריום לא עושים קריאת ביניים. כשיש, נגיד, אירוע באודיטוריום וראש הממשלה מדבר באודיטוריום, הוא אומר מה שאנחנו לא אוהבים – לא ראיתי מישהו שקורא שם קריאת ביניים, כי לא קוראים קריאת ביניים באמצע אירוע. אז גם אם זה קיים במליאה, כאשר מדובר באירוע במליאה, כשהוא אירוע מיוחד והוא מוגדר מיוחד ויודעים להגדיר אותו כמיוחד: אם זה יום הולדת לכנסת או אם זה ביקור של מנהיג זר או כל הדברים האלה – שם, לדעתי, בהחלט צריך פשוט לקבוע שלא יהיו קריאות ביניים. לא יכולות להיות קריאות ביניים. מי שממש מפריע לו משהו, יכול במחאה - - -

וגם בנאומים של ראש הממשלה וראש האופוזיציה?

באירוע מיוחד בלבד.

בישיבה מיוחדת.

באירוע מיוחד.

בסדר. על זה התכוונו. כשאמרנו קריאות ביניים, אני לא חושב שחבר הכנסת יהודה גליק התכוון: אפס קריאות ביניים בכנסת.

אני יודע, אבל אני פשוט מדגיש את זה - - -

ברור. אבל מהתחלת דבריך חשבתי שאתה מתנגד לזה. עכשיו אני מבין שאתה מסכים לזה.

הוא מסכים. הוא אמר שהוא - - -

באירוע מיוחד – קריאת ביניים היא עבירה אתית.

לא, לא, לא. קריאת ביניים היא חלק מההווי של הבית הזה והיא צריכה להיות קריאת ביניים והיא חשובה. באירוע מיוחד שמוגדר כאירוע מיוחד – אני לא יודע גם אם יש הגדרות בתקנון - - -

ברגע שהיושב ראש אומר: אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת, אז זאת תחילת הישיבה.

- - -

כשאני אומר: תמה הישיבה המיוחדת, אז תמה הישיבה - - -

לא הרי אירוע מיוחד לכבוד ניל"י כאירוע שבו נשיא המדינה יושב - - -

יושב ראש הכנסת לא יגדיר אירוע מיוחד אם הוא לא אירוע מיוחד.

אז אפשר להגדיר: אירוע מיוחד בנוכחות נשיא המדינה, למשל, או משהו כזה. לא יודע נתייעץ על זה.

לא, לא תמיד.

לא תמיד.

אנחנו פנינו לישיבה המיוחדת - - - כי גם ישיבה מיוחדת. כי אז לא היה - - -

כשהגברת אנגלה מרקל נאמה בכנסת נשיא המדינה לא היה, כי היא מוגדרת כראש ממשלה. כשמר דייויד קמרון נאם בכנסת, נשיא המדינה - - -

נגדיר - - -

אז צריך להגדיר - - -

כשנושא דברים מי שאינו שר או חבר כנסת, ואז זה או - - -

זה יוגדר כעבירה אתית.

אז באירוע מיוחד, וצריך להגדיר את זה בצורה מסודרת, שלא יהיו ספקות ושלא יהיו בעיות בעניין הזה, - -

נגדיר את זה.

מאה אחוז.

- - ושזה יהיה מוגדר רק לאירוע מיוחד שהוא באמת אירוע מיוחד, ושלא יעשו בזה שימוש באירועים שאינם מיוחדים.

ברור. תודה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

תודה רבה.

אני נבחר ציבור ואני פוליטיקאי, ואנחנו נמצאים בפרלמנט, לא בקתדרה לנימוסים והליכות, ויש בינינו חילוקי דעות קשים בנושאים רבים. אנחנו מסכימים בנושאים שונים, אבל גם אירוע מיוחד שמתקיים במליאה הוא אירוע פרלמנטרי משתתפים חברי כנסת, חבר הכנסת יואל חסון.

עכשיו, כאשר שר מנצל את המעמד המיוחד הזה בנוכחות נשיאת בית המשפט העליון, כאשר היא יושבת ביציע, ואז הוא שולח לעברה חיצים ואמירות שיש בהן איום על מעמדה ועל מעמד בית המשפט העליון; אני חושב שחברי הכנסת מועלים בתפקידם אם לא מעירים לו בקריאת ביניים. מה זה אירוע מיוחד? מה זו ישיבה מיוחדת? משתיקים חברי כנסת? אתם רוצים לצמצם את כל האפשרויות של חבר כנסת להתבטא?

וקריאת ביניים לראש מדינה זה בסדר? - - -

בוודאי שכן.

לראש מדינה זרה?

כן. כן.

- - -

למה?

כן.

- - -

למה?

אתם, כולכם, יכולים - - - את דעתי.

הוא יכול להגיב לך בכלל? הוא לא מבין מה אתה אומר לו.

חכה, חכה, חכה, תן לי לדבר. הנה, את זה אתם לא סובלים.

דרך אגב, סליחה על ההפרעה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יואל חסון, אני יכול להגיד לך שדווקא בנושא הזה אני יותר רגיש לשמוע מחבר הכנסת אחמד טיבי את מה שהוא חושב על העניין - - -

עכשיו, נניח שהשר יריב לוין היה אומר משהו אחר או השר גלעד ארדן היה נואם והיה אומר: טרור ההצתות. מה אתם רוצים, שאני לא אגיב? לא אגיב? - - -

לא. אמרנו שבסיטואציות כאלה - - -

לא. בישיבה מיוחדת היה עולה השר לביטחון הפנים.

בישיבה מיוחדת – לצאת החוצה.

- - -

אמרנו: לצאת החוצה. זה משאיר כביכול תגובה יחידה.

אני אומר לך: אני מסכים עם החלק הראשון של דבריי של חבר הכנסת יואל חסון. צריך להתייחס בכבוד לקריאת הביניים. זה כלי פרלמנטרי של מחאה.

עכשיו, יש הבדל בין לקום מהמושב. אני יכול להבין את היושב ראש אם זה מפריע לו, כי זה לא בסדר. גם כשאני עושה את זה זה לא בסדר. אבל כאשר חבר הכנסת יריב לוין, שר מטעם הממשלה, מייצג את הממשלה, מייצג את ראש הממשלה, תוקף את בית המשפט העליון, את נשיאת בית המשפט העליון, כשהיא יושבת שם, וחברי הכנסת אוסאמה סעדי ותמר זנדברג עונים לו. מה אתם רוצים? שהם לא יענו לו? ואחר כך חבר הכנסת אלעזר שטרן ואנחנו. נענה לו. נענה גם לשר אחר.

למה, לדעתך, היא לא הגיבה? אולי גם היא - - -

- - -

אה, היא צריכה לקפוץ מעל היציע.

לא. אולי היא שמעה את הדברים ויש לה דרך ארץ לשבת ולשמוע ולהתאפק.

איך תגיב?

מה קרה?

בואו ניתן לו לסיים. אני חייב להגיד שגם מה שהוא אומר, אני לא מסכים איתו, אבל אנחנו מקשיבים לו.

עכשיו, הנקודה השנייה של הנוכחות, רבותיי. לעיתים החרמת אדם או ישיבה היא גם עמדה פוליטית.

כן, אבל זה לא רוב הפעמים מה שקורה.

סליחה?

רוב הפעמים, לא זאת הסיבה שלא באים.

אנשים לא באים.

חכי, חכי. אני מדבר על הסיעה שלי, חברת הכנסת.

כן, אבל רוב הפעמים.

אצלם זה דווקא די בולט שהם לא באים.

אנחנו לעיתים מחרימים. מקבלים החלטה להחרים אירוע. זו עמדה פוליטית.

עכשיו, לגבי יום שלישי. יום שלישי, בדרך כלל, חברי כנסת, לרוב חברי הקואליציה, לא מגיעים. לא מגיעים. תסתכלו כאשר יש אירוע מיוחד, אתם רואים אגף שלם כמעט ריק. כמעט ריק. אני רוצה לדייק. כמעט ריק. כמעט ריק. עכשיו, בימי שלישי, בלי להזכיר שמות, יש חברי כנסת שתמיד נמצאים. יש חברי כנסת שמחכים, משחקים משבת לשבת, מיום שלישי ליום שלישי. הם חברי כנסת של נאומים בני דקה. יש חברי כנסת כאלה. חולמים על הדקה הזאת שתגיע.

נכון.

בלי להזכיר שמות.

נכון.

זה חלום שמתגשם כל יום שלישי.

נכון.

אוקיי? ולכן מי שלא מגיע זה חברי קואליציה.

לא - - -

אל תיפגע.

אמרתי. אתה היית בהתחלה. אמרנו: ביום שלישי אין גיוס בקואליציה, ולכן המשמעות היא שחברי קואליציה יותר חופשיים.

יש לזה הסברים רבים, אבל התוצאה היא שיש אגף שבדרך כלל רואים שהוא קירח. שהוא קירח.

עכשיו, אני לא יודע איזה אירוע היה לאחרונה, אבל אני חושב שהיינו 13 איש, וכמעט האגף של הקואליציה לא היה. בסיעה שלי. אז לפעמים מקבלים החלטה פוליטית, שאני מבקש מכם לכבד אותה ולקבל אותה. לא להגיע זו עמדה פוליטית.

עכשיו, אם יגיע מר דונלד טראמפ, למשל. לא יודע. יש אנשים, אולי יהודים וערבים, שיסכימו. אולי יגידו: לא רוצה לבוא, לבוא. הבריטים לא רוצים לתת לו להגיע, לנאום בפרלמנט. זו גם עמדה פוליטית. ולכן אל תנסו להצר, ואני מפנה את הדברים ליושב ראש: אל תנסו להצר יותר את האפשרויות של חבר כנסת להתבטא – או באמצעות היעדרות מחאתית או באמצעות קריאת ביניים.

חבר הכנסת אחמד טיבי, לדעתך, מה שהיה ביום שלישי האחרון היה בסדר? - - - הבנתי, אבל - - -

אני חושב שהטעות הקשה; נגיד שהשר יריב לוין לא היה עושה את מה שעשה. היה עולה חבר הכנסת יצחק הרצוג והיה אומר: יש לפנות את כל ההתנחלויות. מה הייתם עושים לו?

הייתי שותק ושומע - - -

אתה היית שותק. אחרים היו מגיעים אליו, אל הדוכן. אתה היית שותק, אחרים מה היו עושים לו? גם באירוע מיוחד.

- - -

אז אולי זו בדיוק הכוונה, שזה לא יקרה: לא כשזה אומר את זה ולא כשזה אומר את זה. על זה אנחנו מדברים.

לא - - -

- - - האחריות על - - -

לדעתך, אין כללים - - -?

למה רק עלינו?

אמרתי: לא לקום. אמרתי: לא לקום.

- - -

אז בשביל זה באמת יש יושב ראש. אני חושב שאם דובר סוטה בצורה משמעותית מהנושא, אז גם היושב ראש יכול להעיר לו.

אנחנו חשבנו שהיושב ראש היה צריך להעיר - - -

בסדר, אבל במקום הזה - - -

אני אמרתי את זה קודם.

אנחנו חשבנו. חשבנו ככה.

אני חושב שלא, בסדר?

הוא דיבר על הנושא.

חבר הכנסת אחמד טיבי, אני חושב שלא. בסדר?

- - - היושב ראש לא - - -

אבל אם היה אומר דובר אחר, ואני בכוונה משתמש במשפט הרע הזה. אתה יודע מה, לא נגיד: מוות ל- – לא יודע מה. הדובר היה אומר משהו כזה שהוא ברור שהוא מחוץ לשורות בכל מקרה. מן הסתם, היושב ראש היה אומר לו.

בקיצור, צריך להיזהר - - -

אני מסכים - - -

צריך להיזהר עם הגבלות על חברי כנסת.

אני מאוד שמח לשמוע דווקא, באמת, מי שזה נושא שמאוד חשוב לו, והדעה שלך היא חשובה. מקבלת אפילו משנה תוקף. ואנחנו צריכים להיזהר מאוד בהגבלות האלה. בעניין הזה אני מסכים. אנחנו צריכים לחשוב מה המחיר מהצד השני של אובדן התנהלות באירועים מיוחדים.

- - -

חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה.

תודה, אדוני, גם לך וגם ליושב ראש הכנסת שמקיימים את הדיון הזה, שהחשיבות שלו למעמדה של הכנסת מאוד גבוהה בנושא ישיבות מליאה מיוחדות. עלו בהקשר הזה שלושה נושאים: אחד, זה התוכן. שאני כמובן לא חושב שצריך להתערב בתוכן. אני לא בטוח שאנחנו רוצים שישיבות מיוחדות יהיו בסגנון דובוני אכפת לי. אז הן יהיו משעממות ולא ידווחו. ודווקא יש אינטרס לפעמים שיגיעו הישיבות המיוחדות לידיעת הציבור. וכמובן ששמורה הזכות לאופוזיציה לעלות ולהגיב, ואם מישהו מהקואליציה אמר משהו או להיפך וכולי. אז זה בעניין התוכן. אני לא חושב שצריך להיכנס.

שניים, בעניין הנוכחות. לי כחבר כנסת שמגיע בימי שלישי, כמעט על בסיס קבוע, הכי קל להגיד: כן, שתהיה נוכחות וכולי. אבל יש משהו בגמישות הזאת שמאפשר לנבחרי הציבור לפגוש יותר את הציבור, וזה גם כן דבר שהוא חשוב, שהוא חלק מהתפקיד שלנו. לא כל העבודה שלנו מתמצת במשכן הזה.

ראשון, חמישי וארבעה חודשים בשנה.

- - -

שדווקא יש בו יתרונות. אני אומר עוד פעם: לי הכי נוח שייקבעו שיום שלישי הוא יום חובה. אני פה גם ככה. אין לי בעיה עם זה, אבל אני לא בטוח שאנחנו רוצים לשנות את זה. כן, לצורך נוכחות, אני מקבל את ההמלצה של יושב ראש הוועדה שאולי כדאי שישיבות מיוחדות תהיינה בימי שני ורביעי, שאז הנוכחות היא מלאה או קרוב למלאה. בוודאי גבוהה הרבה יותר מבימי שלישי.

והנושא האחרון הוא כללי ההתנהגות. אני כן חושב שכללי ההתנהגות צריכים להיות מוקפדים יותר במובן הזה שאני חושב שהיד על ההדק, הדק הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית, צריכה להיות קלה יותר. כלומר, עד שמישהו מגיע לקריאה שלישית, לדעתי הוא כבר עבר את כל מה שהציבור רואה ככללי התנהגות, נקרא להם: - -

אירוע מכובד.

- - מותרים, מכובדים, שמתאימים למשכן הזה.

אז אפשר קריאות ביניים, אבל אני חושב שצריך מידה גם בעניין הזה. ועם קריאת הביניים הראשונה אפשר לקרוא קריאה ראשונה, לאחר מכן שנייה, וכמובן להגיע לשלישית. לא צריכים לפחד מלהגיע לקריאה השלישית. אני רואה יושבי ראש של דיונים, של ישיבות מיוחדות או לא מיוחדות, שממש משתמשים בקריאה השלישית כאיזה נשק יום הדין. לא. אם מישהו מפריע בשיטתיות, צריך להוציא אותו. ובעיניי, כך צריך להתנהג.

תודה לכם.

תודה.

חברת הכנסת שרן השכל, בקצרה, בבקשה.

בסדר גמור. אני רק אומר כמה דברים. קודם כל, אני כן חושבת שקריאות ביניים הן אמנם כלי פרלמנטרי שאני לא חושבת שאנחנו צריכים להגביל, אבל כמובן כאשר יש אורחים מחוץ לארץ שנואמים בכנסת, אני לא חושבת שזה המקום לבוא ובאמת להעיר בקריאות ביניים, גם אם זה לא נשמע לנו, לאוזנינו.

הנושא הזה של נוכחות חברי כנסת במליאה הוא משהו שהוא לא פעם ראשונה דנים בו. הציבור – הם מאוד שמים על זה גם כן איזושהי אצבע כלפי חברי הכנסת, שהם רואים שאין בעצם נוכחות במליאה. וזה לא רק בימים מיוחדים. זה גם בדיונים שמתקיימים בימי שלישי על נושאים חשובים או נושאים שנמצאים על סדר היום.

גם בוועדות.

אני, אישית, הגשתי הצעת חוק שקשורה למניין חובה בכנסת על מנת לפתוח ישיבות. אני חושבת שזה משהו שהוא נדרש. אני חושבת שזה צריך להגיע גם בתוספת של רישום של חברי הכנסת כאשר הם נכנסים למליאה. יש את הדברים האלו גם כן בפרלמנטים אחרים כדי לראות כמה זמן חבר כנסת יושב בתוך המליאה בדיונים, מאזין לכך. בנוסף לזה, אני חושבת שאפשר גם כן, אולי, לבוא ולשקול קיצור של זמן, של זמן דיבור, כאשר יש הצעות לסדר במליאה, ואפילו לתת לשני נציגים מכל מפלגה, על מנת שגם בדיונים האלו תהיה יותר נוכחות. שני נציגים מכל מפלגה יוכלו להגיש הצעות לסדר. אמנם הזמן יקוצר, אבל זה ייצור בעצם דיון אולי קצת יותר רחב. כי הדיון מתקיים גם במליאה כאשר אנחנו נמצאים בכיסאות ומדברים אחד עם השני. אני חושבת שאלו הכלים שבהם אנחנו צריכים להשתמש, יותר מאשר איזושהי עבירה משמעתית של ועדת האתיקה.

תודה רבה.

תודה. תודה.

חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

תודה, אדוני.

חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה להגיד לך שכשהמליאה ריקה, אז כל האפקט של ההחרמה הולך לאיבוד. כי פשוט המליאה ריקה, אז אף אחד לא יכול לנחש שאתם לא נמצאים שם כי החרמתם. פשוט אין אף אחד, אז כאילו קצת קשה לנחש.

- - - יש להם מודיעין - - -

מומלץ להגיע ולצאת בבת אחת.

לא, לא, ברצינות אני אומרת. כאילו, מי שמסתכל על המליאה מה רואה? רואה מליאה ריקה. ואז מי יידע שאתם לא שם כי החרמתם, ולא בגלל שכאילו פשוט הציבור לא - - -

מה ההמלצה שלך אלינו?

לא, אין לי.

היא מציעה שכשאתם מחרימים תבקשו מאחרים להגיע.

לא. להגיע ולצאת בהפגנתיות.

תגידו.

בדיוק. בדיוק. מה שהוא הציע. זו הצעה מצוינת.

תגיעו.

אני רוצה להגיד, אדוני, ברשותך. אני אומרת את זה פה. יש דברים, כמו שאומר חברי, חבר הכנסת יהודה גליק – אין מה לעשות. זה עניין. אנחנו חיות וחיים בתרבות שאנשים לא לוקחים אחריות על עצמם. כולם מדברים על אחרים: מה האחרים עושים, מה האחרות עושות לא בסדר. אף אחד לא מוכן לקחת. קודם כל, קח אחריות על עצמך, תסתום אתה את הפה שלך, תשב אתה בשקט במקום שלך, תגיע, ואחרים לא יבואו. לא יבואו. הם בינתיים לא יבואו. הם לא יבואו. בסדר?

אז - - - מאוד קשה. אנחנו יכולות ויכולים לשבת ולדון פה בשינוי התקנון ובשינוי זה והכול טוב ויפה, כל זמן שתרבותית אנחנו לא מוכנים לקחת על עצמנו אחריות לשנות את ההתנהלות, לא יעזור שום דבר. ובהקשר הזה אני רוצה להגיד בדיוק שאי אפשר להפריד את ההתנהלות במליאה מההתנהלות בכנסת באופן כללי. בכנסת הזאת, והמצב חמור לאין שיעור ממה שהוא היה בכנסת ה-19 במובן של ה-abuse שעושים לתקנון. ההתעלות בתקנון. כשאין כבוד לתקנון של הכנסת, כשמביאים כל שבוע מלא חוקים בפטור, כשלא נותנים את המינימום שצריך להנחה - - -

זה הפסיק, חברת הכנסת מרב מיכאלי. את לא יכולה להגיד - - -

זה קצת נרגע - - -

זה הפסיק מאוד. אני לא מעביר - - -

אבל אני באמצע טקסט.

טוב.

כמו שאמרת. קודם אתה יכול לא להסכים איתי כמה שאתה רוצה.

אני אחרי זה אתייחס. צודקת. סליחה.

כל המושב הראשון של הכנסת התנהל ככה. רוב הכנס הזה התנהל ככה. עכשיו זה באמת קצת נרגע. אבל כשההתנהלות היא שאין כבוד לחוקים של הכנסת, ואין כבוד לחוקים של הכנסת; וקואליציה ואופוזיציה – המתח הוא כזה שבאמת נאמרים כל הזמן דברים איומים; לצורך העניין, משני הצדדים. אבל אני יכולה להגיד לך, ויש כאלה שמאשימים אותי בזה, שמרגישים שאנחנו מגיבים כל הזמן ומגיבות לפרובוקציות של הקואליציה, שהן באות ב-1,000 דרכים – לא רק ממה שאומרים על הדוכן, אלא בחקיקה. שכל שבוע, כל שבוע מגיעים שניים-שלושה חוקים שהם פוגעניים באופן עמוק. ומה שאנחנו מוצאות את עצמנו עושות, זה מנהלות קרב מאסף, איזשהו קרב מאסף של באמת להפגין את תחושת חוסר האונים והתסכול מזה שיש כזה ניצול לרעה של כוח. אז באמת, קשה נורא לדבר על התנהלות של דרך ארץ, פתאום כשזה מגיע לאיזו ישיבה חגיגית. וזה אני אומרת, שוב, הרבה פעמים אנחנו חוטפים, כאופוזיציה, שאנחנו לא מספיק יוזמים, אנחנו מגיבים וזה. כן, זה בא ממי שמחזיק את הכוח ביד. ובהקשר הזה, אתם, גם כן, צריכות וצריכים לעשות חשבון נפש ולהבין שההתנהלות הזאת, יש לה מחיר באיך שהכנסת מתנהלת ונראית.

תודה.

רק, ברשותך, חברת הכנסת מרב מיכאלי, מה לגבי התייחסותך למה שדובר פה על ישיבות מיוחדות – האם קריאות ביניים והדברים שנאמרו או - - -?

ההצעה שלה הייתה שכל אחד ינהג בדרך ארץ - - -

נכון.

בסדר, אבל אני רוצה לשמוע את דעתה לגבי הנושא.

אני לא הייתי היום עושה שינויים בתקנון, כי כמו שאמרתי: אני חושבת שכל מה שזה יעשה זה תגובת נגד, כזאת או אחרת. קשה לי לצפות אותה בדיוק, אבל אני לא חושבת שזה מה שיעשה את הישועה.

אגב, אדוני היושב ראש, הערה קצרה: אני לא יודע אם זה נכנס לתקנון או לא, אבל אני לדוגמה חושש שזה לא, נגיד בזמן השאלות שראש הממשלה או בכלל, שיש הנחה – לא יודע אם זה נכנס לתקנון – שאם אתה קורא קריאת ביניים, אז היושב ראש יכול להחליט לא לתת לך לדבר. זה כן משיג סוג של שקט. זה נכון. אבל אני דווקא שם חושב שזו החלטה לא נכונה, כי אני חושב שחלק מהדיון הזה יכול להיות קריאות ביניים, עוד פעם – מדודות. ואמר פה נכון, חבר הכנסת אמיר אוחנה: אפשר להשתמש בנשק יום הדין הרבה יותר בקלות. קריאה שלישית זה לא - - -

- - -

אני חושב שצריך קודם כל חד משמעית להבחין. אני חושב שמה שאמרת זה מאוד נכון. קריאות ביניים בכל דיון, כולל בשעת שאלות, אין דינן כקריאות ביניים בישיבה מיוחדת ומבחינת הטולרנטיות גם של היושב ראש לעניין.

חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני, ברשותך, הולך לעשות את מה שאת אמרת. אני אתייחס אליי ואני שואל את עצמי בהסתכלות למה שאמרת: איך ועדת הכנסת מתנהלת פה מאז שאני יושב ראש ועדת הכנסת?

אני יכול להגיד לך שאני, קודם כל, מבחינת ניצול התקנון מאוד נזהר מלתת פטורים לממשלה, וזה כמעט פסק לחלוטין. המקומות היחידים שאני נותן זה שכזה חוק לטובת האזרח. שאני רואה שאם אני נותן את זה – זה הקלת מיסוי או דברים כאלה – אז אני נותן את זה. זה שיקול דעת שלי. אני באמת-באמת בעניין הזה, כמו שאמרת וציינת בעצמך ובצדק: יש ירידה מאוד משמעותית במתן פטורים.

אני יכול להגיד, אם את כבר שואלת אותי, איפה אני הרגשתי מקום לא טוב, וזה היה בנושא כל מה שהיה סביב חוק ההסדרה. ופה אני אומר לך לשאלתך: את רואה בזה חוקיים נוראיים, בסדר? וזה לגיטימי. זו תפיסתך הסובייקטיבית, מה שנקרא. בעיניי, לצורך העניין, חוקים מצוינים. בסדר? ועכשיו נוצרה דילמה שהיא רלוונטית לבית המחוקקים הזה. זה המקום שלה. ופה, מה לעשות, הקואליציה יש לה רוב. היא נבחרה על ידי רוב העם והיא מכתיבה והיא תוביל את המהלכים האלה. דווקא במקום ההוא – וזה סובייקטיבי לגמרי – אני יכול להגיד לך שהרגשתי שהאופוזיציה מחפשת לנצל כלי שקיים ואפשרי בתקנון ולייצר חוסר משילות. וניסינו להגיע להבנות. לצערי, שני הצדדים כשלו במקום הזה. יכול להיות שגם אנחנו אשמים בעניין הזה. אני לא נכנס פה לחלק האשמות. אבל אין ספק שאם אני מסתכל רגע איפה, למשל, היה אירוע שפגע בדבר הזה, זה הנקודה הזו. מאוד חשוב לי כן לעבוד ביחד עם האופוזיציה. אני מנסה להוביל מהלכים – את יודעת בעצמך – במקומות האלה. בוודאי ובוודאי, כמו שאמרתי בכל נושא רפורמת החקיקה שתהיה, שמוביל אותה יושב ראש הכנסת, והוועדה הזו תטפל בה ותוביל אותה כחלק טבעי להתקדמות של הדבר הזה. זה ייעשה בהסכמות. אף אחד לא ילך פה בניסיון של כפייה של קואליציה-אופוזיציה, וזה, אני אומר, על דעתו של יושב ראש הכנסת כמובן וזהו. אז זה לגבי ההרגשה שלך ומה שאמרת.

יש לי הערה קטנה.

כן.

תראה, דיברו פה על הנושא של הערות הביניים בישיבה מיוחדת. ואמר חבר הכנסת אחמד טיבי: תשמע, יש דברים, לפעמים, שאני לא יכול לא להגיב. עכשיו, אני חושב שאם אנחנו קובעים גורם הרתעה. נגיד אומרים שזו עבירה אתית. עבירה אתית זה לא אומר שמיד מקבלים עונש. כלומר, יוצרים איזושהי הרתעה, שבאמת רק במקרה קיצון הוא ירצה - - -

אני יכול להגיד לך דבר אחד, חבר הכנסת יהודה גליק?

חבר הכנסת יהודה גליק, אתה לא מכיר את הגמרא במסכת גיטין של אלה שישבו - - - מכלל דניחא ליה?

דבר אחד, חבר הכנסת יהודה גליק: אני הייתי רוצה את זה לשמוע מחבר הכנסת אחמד טיבי. זאת אומרת, הייתי מחפש את המקום, לא שאנחנו נבוא ונגיד את זה כקואליציה אלא דווקא כאופוזיציה, מה שהם זה. זו הצעה וזה בסדר.

אני לא מדבר - - -. על כבוד הכנסת אני לא מדבר - - -

מאה אחוז. אני רוצה להעביר ליושב ראש הכנסת, בבקשה, לסכם את הדיון. בבקשה.

איך חרבה ירושלים?

תודה, תודה לכל המשתתפים בדיון, ולך, עוד פעם, על קיום הדיון.

תראו, סופר מתח אנגלי מוכר בשם צ'סטרטון, פעם באחד הסיפורים שלו – מי שלא קרא אני מאוד ממליץ – כתב איפה אתה מחביא עלה? אתה מחביא עלה ביער ובסתיו. המשפט הבא: איפה אתה מחביא גופה? בקרב. כלומר, אחת הדוגמאות של קשקש בכלב. כן? שיצאו לקרב על מנת בעצם להחביא שאחד מן הקצינים הרג מישהו אחר יום לפני.

אז אנחנו פה בדיון מאוד משמעותי ומאוד חשוב על כל מיני דברים בכנסת: יחסי אופוזיציה-קואליציה ותקנון והשימוש בתקנון והכנסת ה-20 מול הכנסת ה-19. כל הדברים האלה חשובים. אני ממש לא אומר את זה בציניות. אני רק לא הבנתי מה אנחנו עושים עם העניין של הישיבות המיוחדות. ואני חוזר ואומר: נשמעו פה כמה דברים שאני פשוט רוצה לשים אותם בקונטקסט הנכון. כמה מהאנשים העלו את זה: לגבי חומרת הדברים של השר יריב לוין שדיבר בשם הממשלה בשל היעדרו של ראש הממשלה. אני מציע, ולא אנקוב בשמו: יש שלושה דוברים שאין ליושב ראש הכנסת שיקול דעת. לא לי, לא לקודמי, הנשיא ראובן ריבלין, לא לקודמתו, הגברת דליה איציק, ולא למר אברהם בורג ולאף אחד. יושב ראש הכנסת, מטבע הדברים, פותח ומדבר; ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אלה הדוברים. אלה הדוברים. אני אמרתי כבר: רכשתי אויבים. אלה - - - יהיו הדוברים עד שלא יהיה סדר בישיבות האלה. להזכירכם, תמיד היו דוברים נוספים. להזכירכם את המיקרופון הפתוח של מר אברום בורג עוד לפני ערוץ 99, כשהיה ערוץ 33, ושהוא מלמל: תראו את החמור הזה, פלוני אלמוני – נתתי לו לדבר ותראו מה הוא עשה. כן?

אז תמיד היו דברים כאלה. אבל מי שרוצה את שלושת הדוברים, אני מציע – זה הרבה שעות, תבקשו מן העוזרים: תיקחו את עשר השנים האחרונות של ישיבה מיוחדת לזכרו של יצחק רבין, ואני לא אפנה אתכם לשום מקור; תבדקו חלק מן הדברים שנאמרו שם מול משפחת רבין שיושבת ביציע הכבוד. המבין יבין והזכורים זוכרים. ומשום מה, משום מה ליושב ראש כנסת כלשהו אין מה לעשות עם זה. אין מה לעשות עם זה. כי אם אני אתחיל לעשות צנזורה לדברי ראש הממשלה וראש האופוזיציה, והיו, גם בכנסת הנוכחית וגם בכנסת הקודמת, מקרים שגם ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה, אפילו ראשי האופוזיציה, ניצלו את הישיבות המיוחדות האלה לצורך פולמוס, סגירת חשבונות, האשמות שווא, ניבולי פה כמעט. כל מיני דברים. כל מיני דברים. אז כאן אנחנו נישאר עם המציאות הזו.

אני לא יכול לצנזר נאומים. אתם צודקים שאילו על ידי גורם כלשהו היו נאמרים דברים שהם במסגרת, באמת, אני לא יודע מה – מוות לערבים או לתלות את המתנחלים או מה שזה לא יהיה, אז ודאי שהייתי מתערב, אבל פה באמת זה כבר מעבר להרי החושך, הדברים האלה.

אני חוזר ואומר בעניין של שרים: תנו לי נוכחות של חברי כנסת ותאמינו לי, לא אבקש סיוע ארטילרי מאף אחד. אני יודע לטפל בשרים, אבל אני לא יכול להיות, מול מזכירות הממשלה ומול ראש הממשלה ומול השרים כשאומרים: מה, אתם קודם כל מגייס את השרים ואחר כך את חברי הכנסת? ואם אתם חושבים שלא שמעתי תשובות כאלה – שמעתי גם אחרי הישיבה ביום שלישי. כי נכון, גם לי צרם כמה שרים היו. אני גם מודה ששניים, בכלל, מכל הבניין הזה, מכמעט 80 שנעדרו – שניים שהיו שרים באו אליי אחר כך והתנצלו ופירטו את הסיבות שהם לא היו בכנסת. מחברי הכנסת אף אחד לא טרח להתנצל. גם לא מאלה שישבו בחדרים ולא הגיעו למליאה. ואני חוזר ואומר: ימי שני ורביעי, בהחלט אפשר לשקול, אבל זה לא מביא את הפתרון בשל עצמו. הסצנות האלה שתיארתי, שאנחנו יושבים בהתכנסות עם המכובדים והגברת מירי יכין לא נותנת לנו לצאת למליאה, זה היה בימי שני ורביעי. ובימי שני ורביעי אני רק אהיה בעוד יותר דיכאון, כי לא 69 חברי כנסת, אלא 89 חברי כנסת יהיו בבניין ולא יעלו למליאה. וכי למה? וכי למה? כי אין הצבעות. ואת צודקת. התפתחה פה איזושהי תרבות שאם אין הצבעות, וזה גם היה חלק מן התשובות של חברי הכנסת: אבל לא היו הצבעות, למה לבוא? אז כל עוד שזאת תישאר התרבות; וכאן אני מסכים: גם עם שינוי התקנון לא נשנה את התרבות הזאת. אין הצבעות – לא באים. לא מבינים אפילו למה מזמנים. שואלים את מנהלי הסיעות: למה לבוא, אין הרי הצבעות? אז זה איזשהו מאמץ קולקטיבי. אני מסכים. הלוואי וכל אחד וכל אחת ייקחו על עצמם ויבואו ויגידו. אחרים, אני אחר כך אטפל. זה גם מסר לעוזרים שלכם. תגידו את זה לעוזרים שלכם, הם ידאגו. משום מה, העוזרים שלי, גם כשהייתי שר, ידעו לנג'ס לי שאני אבוא לאירוע מיוחד בכנסת, במיוחד אם זה אורח זר או משהו. לא הייתי שר החוץ. וזה אותם העוזרים, אפשר לשאול אותם. אצלי העוזרים הרבה מאוד שנים בלשכה.

אני מבין את כל הרגישות וההתנהגות בכלל. בעיניי, זה לא נושא של אופוזיציה וקואליציה. אחד המקרים המביכים ביותר שעבר בכל המסכים בעולם היה יושב ראש הפרלמנט האירופי הקודם, שעכשיו מתמודד שם לראשות ממשלת גרמניה, מרטין שולץ, שאמר דברים שהיו, תאמינו לי, מאוד לא לטעמי, וגם ראיתי אותם כדברי שטות. נעמד חבר כנסת באמצע המליאה והתחיל לנאום לו נאום בחזרה עם תנועות ידיים והכול. וזה היה בכל העולם במסכי הטלוויזיה, אחר כך, על הכנסת שלנו.

חברים, קריאת ביניים – בואו רק נדייק במושגים: זה לא חלק מתרבות פרלמנטרית, זה חלק מהתרבות של הכנסת. אני מזכיר לכם את אותו חבר קונגרס – "ברח" לי כרגע שמו – שצעק לנשיא ברק אובמה: you lie. ארצות הברית הזדעזע. חבר קונגרס בזמן – לא זוכר – ה-Obama care או הנאום לאומה, כן? וצועק you lie? וזה כל מה שהוא צעק, דרך אגב. הוא לא נאם. הוא לא קם מן המקום. הוא צעק you lie, ושמעו את זה. כל המדינה דיברה על זה. אז בואו לא נגדיר את זה כתרבות פרלמנטרית.

אבל זה כן התרבות הפרלמנטרית הבריטית שממנה אנחנו שואבים.

הבריטית. ממנה אנחנו יונקים.

- - -

גם זה לא מדויק. גם זה לא מדויק. ואתם, כמוני, נוכחתם בפרלמנט הבריטי – לא קמים ונואמים נאומים בחזרה.

אגב, בארצות הברית - - -

זה לא.

זה נכון.

בסדר. זה לא.

כן.

בסדר.

אבל גם.

אני אומר: מה שהתפתח כאן זה לא בדיוק תרבות פרלמנטרית עולמית. אבל אני חוזר ואומר: אני מציע, באמת, לא לשנות עכשיו את סדרי בראשית. תחשבו על פתרונות פרקטיים. ואני, דרך אגב, מאוד מתחשב, גם כן, במה שאמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי. היו לי שיחות עם אנשי הרשימה המשותפת בזמנו. אני זוכר אפילו, אפרופו, נאם פה יושב ראש הפרלמנט של גרמניה, כן? ודבר ראשון שהייתי צריך להסביר לו: למה כשהוא נעמד, מולו יש קרחת מאוד גדולה. ושאלתי אז את החברים. אז זה היו שלוש סיעות. אמרתי: תגידו, מה אני צריך לומר לו? הערבים מחרימים אותך? או לשקר לו? מה, מה צריך לומר לו? אז יחד עם זה אני מסכים: זאת התנהגות פוליטית. מי שמחרים – מחרים. אני לא מסכים איתו, כועס עליו – אבל זאת התנהגות פוליטית. אבל בואו לא נמכור את המליאה הריקה שכאילו זאת איזושהי החרמה. מה, הרשימה המשותפת וש"ס או הרשימה המשותפת והבית היהודי החרימו את הישיבה? תמיד היו, תמיד היו. זה תמיד היה. בפעם הבאה, כשיינאם פה מישהו בגרמנית, תמיד יהיו חבר כנסת או שניים שייכתבו מכתב ליושב ראש, אבל קודם הוא יגיע לתקשורת משום מה, שהם מחרימים את הישיבה כי אפשרנו למישהו לנאום בגרמנית. זה תמיד יהיה. זה תמיד יהיה. אבל בסדר. נו, נחיה עם זה. אנחנו, כולנו, מבינים את השפה הפוליטית. אנחנו לא ילדים.

גם עם רגישות מתבקשת של חרמות ולא בכל אירוע משתתפים; ואמרו לי, למשל, חלק מן הרשימה המשותפת. אמרו: אדוני, פטור אותנו. אנחנו לא נבוא לאירועים ממלכתיים אף פעם. גם באמת לא היו: לא בהשבעת הנשיא ראובן ריבלין ולא בשום - - -. בסדר – סיעה פוליטית. מה אני יכול לעשות איתם.

וזאת לא עמדה גורפת של הרשימה המשותפת.

לא, לא, לא, לא, לא. אמרתי חלק. אמרתי, ציינתי: זו לא עמדה גורפת, ואני יודע שזו לא עמדה גורפת.

הוא אמר, הוא אמר, הוא אמר: חלק קטן. הוא אמר חלק קטן. הוא אמר.

זה לא כרגע באמת. אני לא רוצה לעסוק בסיעה, אבל צריך לקחת בחשבון את כולם. לכן אני אומר: אם אנחנו מדברים באמת על סנקציות כלשהן – אני לא יודע מה; יכול להיות עבירה אתית, יכול להיות שמספיק קריאה ראשונה לסדר, שהיא גם מרחיקה מן המליאה ולא שלוש קריאות – התבזות מול כולם. כן? יכול להיות. תמצאו כלים. ויכול להיות שאותו דבר: אתה לא אומר מי שנעדר מישיבת מליאה מיוחדת, זאת עבירה אתית. אתה אומר: כמו שבדירקטוריונים, מי שנעדר רצוף משתי ישיבות. אני לא מאמין שצריך - - - שתי ישיבות רצוף או שלוש ישיבות, אבל משהו. משהו שהאנשים לפחות יעשו חשבון. כרגע יושבים בחדרים ולא עושים שום חשבון.

חברים, אני לא מצפה שאנחנו כרגע כבר נגיע. אני גם לא מצביע פה, אבל שכרגע נצביע על החלטות. אבל אל תתנו לזה לחמוק. כי אני אומר: דיון עשינו בגדול. עוד מעט תהיה לנו עוד פעם ישיבה מיוחדת. מה אני צריך לעשות? דרך אגב, אני גם לא אגלה לכם גם כן איזה סוד גדול: מנעתי מכמה נשיאים שביקשו לנאום במליאה. כי ידעתי שאם זה לא סדר גודל של, באמת, הגברת אנגלה מרקל, מר דייויד קמרון – שהם לא נשיאים במקרה, הם ראשי ממשלה – או מר פרנסואה הולנד או משהו, אז גם לא יבואו בכלל. אז מנעתי. כי באמת, הרשימה המשותפת לא יבואו, כי זה אורח רשמי של מדינת ישראל. חברי כנסת אחרים יישבו בחדרים כי לא בא להם. מה, הם לא נואמים שם ואין הצבעות. אז פשוט כמה פעמים השבתי שלילית לנשיאים.

אז לכן, חברים, אדוני היושב ראש, אני מבקש. אתה אמרת: זה הנושא היחיד, קבענו פה ישיבה במיוחד. אנא ממך, תקבע עוד ישיבה. מי שרוצה לבוא אליי לדבר, להתייעץ – בבקשה. מי שרוצה להתייעץ עם ותיקי הבית פה, עם מזכירת הכנסת, ירדנה מלר הורוביץ, עם היועצת המשפטית, ארבל אסטרחן, שבאמת מכירים את הדברים האלה. תחשבו על זה, אבל אל תתנו לזה עכשיו לחמוק וסדר היום יהיה אחר. יש הצעות. אפשר לחשוב. אפשר לעשות את זה הוראת שעה לכנסת הנוכחית. מה שלא יעבוד, נוריד את זה אחר כך. מה שכן יעבוד, אולי לפחות לא נתבזה בפעם הבאה. לא נצטרך להשיב ליקירי ירושלים למה הישיבה החגיגית ליום ירושלים מתנהלת בצורה כזו.

מאה אחוז. אני רק מבקש, בהמשך לבקשתו של יושב ראש הכנסת, באמת, מעבר לנושאים שעלו פה, שאותם נרכז וזה ברור: אם למישהו יש רעיון נוסף, ספציפי – נא לפנות אליי, לשלוח לי מייל. אנחנו נבנה הצעה ונעלה אותה גם להצבעה.

תודה רבה, הישיבה סגורה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.