הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 382

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ט' באדר התשע"ז (07 במרץ 2017), שעה 9:10

פתיחת התערוכה "ירושלים שלי" מעבודותיהן של אמניות ירושלמיות - לציון יום האישה הבינלאומי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

אילנה דניאל - יו"ר נעמ"ת מרחב ירושלים

רני רוזנהיים - עיריית ירושלים, מנהל אגף חברה

אורלי בן אהרון - עיריית ירושלים, קידום מעמד האישה

זיוה אסייג בנהיון - עיריית ירושלים, קידום מעמד האישה

הילה סמוליאנסקי - עיריית ירושלים, מנהלת המחלקה לאמנות פלסטית

צביה בירנבאום - מינהל קהילתי בוכרים

נעם רוזנהיים - תוכנית בת מצווה

אתי סלנסקי - אשת תקשורת, יחסי ציבור ואמנות

נורית סירקיס בנק - מיזם "השראה", ראש חטיבת אמנות חזותית

סבאח עבדאלג'ואד - רכזת, מתנ"ס צור באהר

מלכה מזרחי שראבי - קהילה מטיילת, מיזם התנדבותי ארצי

יעל קורלנדר - נשים וסיפורים בירושלים, יועצת

ח'לוד אבו כף - סטודיה

ורד לוי אונגר - סטודיה

אדית אילן - סטודיה

גילה אלישר - סטודיה

פייגא עטי ברקלי - סטודיה

ליאורה בת אל - סטודיה

חיה וייט - סטודיה

ברכה כהן - סטודיה ונשים וסיפורים בירושלים

צביה לוי - סטודיה

רחל מרטי - סטודיה

חנה סלמון לדרר - סטודיה

עזיזה עיד - סטודיה

רעיה צ'ודין - סטודיה

נעמי חנוכה עמדי - אמנית רב תחומית

דבורה לסרי קרביץ - צילום סטילס

ציפורה נוסבוים - אמנית וחוקרת הלבוש החרדי

רות פרידמן זילברמן - ציור ותכשיטנות

חיים קפקיץ - צייר

ליאוניד קריצון - אמן, פסל

סולי אלישר - אורח

יצחק יצקן - אורח

מירב ישראלי

רבקה וידר

אביבה תמם, חבר המתרגמים

פתיחת התערוכה "ירושלים שלי"מעבודותיהן של אמניות ירושלמיות לציון יום האישה הבינלאומי

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 7 למרץ 2017, ט' באדר תשע"ז.

הנושא על סדר היום – פתיחת התערוכה "ירושלים שלי", מעבודותיהן של אמניות ירושלמיות לציון יום האישה הבינלאומי. קודם כל, זה מעמד בפני עצמו לייחד ישיבה מיוחדת לפתיחת תערוכה. יכולנו לעשות זאת בעמידה לא פורמאלית. אבל כשפותחים ישיבה אז יש לה מספר, ויש פרוטוקול, ויהיו דוברים, ואנחנו נתייחס. כבוד לנו כוועדת החינוך לארח את התערוכה הזו, במיוחד, כשמה לעשות, יש את הגאווה הירושלמית, וזה במיוחד לנשים הירושלמיות גם לרגל ציון יום האישה הבינלאומי, כשהייחודיות היא שהאמניות כאן הן נשים, על טהרת הנשים.

רק שתדעו שלוועדת החינוך יש מסורת והיא מארחת תערוכות. גם אחרי שתרד התערוכה הזו תהיה תערוכה אחרת. בשבוע שעבר אירחנו את התערוכה מציוריו של החייל הדר גולדין, ולפני כן הייתה תערוכה לרגל חמישים שנה לירושלים – חמישים תמונות שמסמלות את ירושלים האמיתית, ירושלים שיש בה את כולם, מעבר לקוטביות שמשודרת, אם זה חרדים, חילונים, ערבים, צעירים, זקנים – הכל מכל כל. תערוכה של צילומים יפהפייה.

וכדי שנדע על הרוח, מי עומד ואיך, אנחנו רוצים לשמוע מאיפה בא הרעיון, ואני אתן קודם כל לאורלי בן אהרון, יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. מתנצלת על הצרידות, אבל היה לי מאוד חשוב להגיע היום.

אני לא התנצלתי. למה התנצלת?

אני מאוד-מאוד גאה, מתרגשת ושמחה לפתוח הבוקר את התערוכה הזאת בכנסת, לכבוד הוא לנו, וקצת לספר מאיפה כל הרעיון הזה נולד. אנחנו כאן רואים היום תערוכה שהיא פרי יצירות אמנות של חברות "סטודיה". אני מיד אספר על פרויקט "סטודיה", שנולד לפני כשנה במסגרת הפרויקט הרחב יותר – "נשים וסיפורים בירושלים".

לפני בערך ארבע שנים נולד הפרויקט של "נשים וסיפורים בירושלים" מתוך הבנה של מה שקורה היום במגמות של תיירות בעולם. זה לא סוד, שירושלים נמצאת היום בפריחה וצמיחה תרבותית, וראש העיר שלנו, ניר ברקת, שם דגש על נושא התיירות לירושלים, כי אנחנו רואים בזה מקור הכנסה גם לתושבי העיר. ולכן אני חשבתי כיועצת ראש העיר איך אני יכולה בעצם לייצר עוד הזדמנויות לתעסוקה ופרנסה לתושבות העיר, ואנחנו בעצם יצאנו ובחנו מגמות תיירות בעולם וגילינו שהנושא של תיירות חברתית הוא טרנד עולמי. אנשים שמגיעים היום לחו"ל, מבקרים, תיירים, בעיקר מה אנחנו רוצים לראות – אנחנו רוצים להיכנס לבית של התושב המקומי, להציץ למטבח שלו, לראות ולשמוע על החיים שלו. וחשבתי שאין יותר יפה מזה, להגיע לבתיהן של נשים ירושלמיות, כפי שאתם רואים כאן, נמצאות כאן נשים ירושלמיות מכל קשת החברה הירושלמית והישראלית, החל מעזיזה וח'לוד ועד מנוחה ועטי וגילה וכל השמות, שאני מתנצלת אם לא מזכירה את כולן, ואנחנו חשבנו שהכי נכון שהפרויקט הזה באמת, במסגרת החוויה של התיירות האותנטית בבתי הנשים שלנו גם מייצרת להן, כל אחת מהן, עסק. היא מארחת בבית שלה ומייצרת לעצמה את התעסוקה והפרנסה שלה.

במסגרת הפרויקט הזה שנולד לפני שלוש שנים הנשים שלנו עברו הכשרה. כמובן שהפרויקט היה בשיתוף של משרד התיירות, התחלנו עם משרד התיירות, והנשים שלנו עברו הכשרה בתחום היזמות ובתחום התיירות.

נמצאת כאן איתי יעל קורלנדר, שהיא יועצת בתחום התיירות, היא היועצת המקצועית של הפרויקט ומגיעות לה מחיאות כפיים, שמלווה את הפרויקט מתחילתו. נמצאת כאן איתנו הילה סמוליאנסקי, מנהלת המחלקה לאמנות פלסטית, שמלווה אותנו. מנהל אגף חברה, רני רוזנהיים, שבאמת עומד ותומך בפרויקט הזה במסגרת אגף חברה.

בצניעות וענווה.

כן, לגמרי. ועוד נמצאות נשים יקרות. בפרויקט שלנו חברות שישים נשים. לפני שנה הקמנו את פרויקט "סטודיה", שזה פרויקט-בת של "נשים וסיפורים", שבו אמניות ירושלמיות מכל שכונות העיר מארחות בבתים שלהם, בסטודיו שלהם.

הן אומרות מאַתיים או מאתיים?

תשאל אותן. אני בטוחה שהן תגדנה מאַתיים. וזה פשוט גאווה גדולה לראות שנוצרה כאן קהילה של נשים יהודיות, ערביות, חילוניות, חרדיות. באמת, כל קשת החברה הירושלמית, שהאמנות מקרבת ביניהן ומחברת ביניהן. זה גאווה וכבוד לנו להופיע כאן היום. הן ממשיכות ובונות את העסקים שלהן ביחד ולחוד. ואני חושבת שזה המקום לתת להן, לשמוע אותן, כמי שחברות בפרויקט, מה הן קיבלו מהפרויקט הזה.

תודה. נשמע את ורד לוי אונגר.

כחובבת מסעות על מסתכלת על הוויית וחוויית "סטודיה" בעיניים של מטיילת ואולי אף מטפסת הרים. מאז שהצטרפתי ל"סטודיה" לפני כשנה, הצטרפתי למעשה למסע עם נשים מרתקות ומגוונות – יצירתית, תרבותית ודתית – ומאז אנחנו זוכות לבקר זו במחוזותיה של זו. ביחד מבקרות במחוזות לא ידועים לנו, בעודנו כובשות פסגה אחרי פסגה.

הארץ הלא-נודעת שנקראת "סטודיה" מתגלה לנו במלוא יפעתה. תערוכה קבוצתית ראשונה במרכז בק למדע, יריד תיירות ישראלי ובינלאומי, וכעת התערוכה בכנסת. אלה נקודות ציון אחדות בהן ביקרנו בין חוויות ההיכרות המפרה וביקורי הסטודיו ההדדיים, ומבחינתי זו רק ההתחלה.

לעוצמה שיש לקבוצה ברוכת הכישרונות יש יכולת להפיק מסלולים עתידיים מרהיבים ולברוא עולמות שאנחנו עדיין לא מעזות לחלום עליהם, אך הם שם, מחכים לנו. בפרפראזה על מאמר וירג'יניה וולף, שכל אישה צריכה חדר משלה, אני חושבת שכל אישה צריכה סטודיו משלה, וכולנו יחד צריכות "סטודיה", ללידה משותפת, ברוכת יצירות.

יעד אחד שאני רואה בעיני רוחי הוא סטודיו שיתופי, שיתפקד כבית יוצר ובית לתערוכות בו נוכל לפעול ולהציע סדנאות ופעילויות לקהילה, וכן לאצור תערוכות מתחלפות. מקווה שזה יהיה היעד הבא בו נבחר לבקר.

בהזדמנות הזו אני רוצה להודות ליעל, המדריכה היצירתית, שמשרטטת ללא הרף תוואי מתאים לצרכינו, מוליכה אותנו בבטחה בין המהמורות ומצביעה עבורנו על נופים שונים כדי שלא נפספס אף חוויה. תודה נוספת היא לנשים החזקות מעיריית ירושלים, בעיקר לאורלי, להילה ולזיוה, שהן הרוח הגבית המקלה על הטיפוס.

העבודה שבחרתי להציג נקראת "היכל הכלים השבורים". האר"י הקדוש דיבר על ראשית הבריאה בה נכח האינסוף בתוך הכלים. מעוצמת האור שלא יכלו להכילו, נשברו הכלים, וכתוצאה מזה התפזרו ניצוצות בבריאה כולה. תפקידנו בחיים הוא איסוף הניצוצות מתוך הקליפות. האור המיוחד של קבוצת "סטודיה" מאיר בזכות הניצוצות שאוספת ומביאה כל אחת ואחת מאיתנו, והתרכובת המיוחדת שנוצרת היא "ירושלים שלי".

סבאח עבדאלג'ואד, בבקשה.

תודה. בוקר טוב לכולם. אני סבאח עבדאלג'ואד מצור באהר, רכזת במתנ"ס צור באהר. התחלנו לפני שנה עם יעל ב"סטודיה". היה לנו כיף. הכרנו משהו חדש. יש נשים שלא ידעו, ועשינו משהו טוב. היה לנו פחד. אני אומרת באמת, היה לנו פחד בהתחלה. לי לא. אולי לנשים יהודיות, שבפעם הראשונה הולכות לשער יפו, ל"סטודיה". עשינו קבוצה, יעני, היה משהו טוב. ידענו גם על העבודה שלהם, מה שלא ידענו על העבודה, יש הבדל בין העבודה שלהם והעבודה שלנו ברקמה, וזה היה טוב. ח'ולד היא גם ברקמה, עזיזה מציירת גם. ומה להגיד? להגיד תודה ליעל, תודה לאורלי. מותק שתיהן. מה להגיד? ולעירייה. זה טוב. זה נעים. הגענו לכנסת.

אין יותר טוב מלשמוע את זה. כל הכבוד.

זה היה, יעני, טוב. אני אומרת למשפחה – 'אני הולכת לכנסת' – לא מאמינים לי. 'הגעת לכנסת?'

הנה, עכשיו צילמנו אותך, את יכולה לקחת להם הוכחה.

כן? תודה. תודה לכולם.

תודה רבה. ציפורה נוסבאום, בבקשה.

רובכם חושבים שהתאספנו היום לאירוע פתיחה של יצירות האמנות שמוצגות כאן בחדר. אך תיכף תגלו שבעצם התאספנו כאן לחזות ביצירת אמנות נוספת. כל אמן מכיר את השלבים הרבים שיצירת אמנות עוברת – בתחילה יש איזשהו רעיון מופשט, דמיון בראש, משרטטים, מתכננים, מוחקים; ולאחר מכן יש תהליך ארוך ולעתים מורכב להביאו לידי ביצוע מוגמר. קבוצת "סטודיה" הינה יצירה שעברה תהליך דומה – לקחת רעיון דמיוני של לקיחת קבוצת אמניות ולהפכן לקבוצת נשים, שלא רק יוצרת, אלא גם מקבלת הזדמנות לחשוף את היצירות שלהן ולהתפרנס מסדנאות אירוח ואנשים שמתעניינים באמנות. הרבה עמל הושקע עד ליום זה בו אתם רואים את התוצר הסופי. קדמו לו סקיצות, איתור האמניות המתאימות, סדנאות הסבר ושיווק, הנחייה קבוצתית ואישית ומאמץ רב כדי לדחוף את הקבוצה קדימה.

באופן אישי אני יכולה לספר על התהליך שאני עברתי במסגרת "סטודיה" – לפני כארבע שנים הייתי שותפה לקבוצת "נשים וסיפורים בירושלים", הגעתי בתור אמנית שמציירת דיוקנאות חסידיות עם לבוש יהודי אותנטי. במסגרת הקבוצה נולד הרעיון ללוות את הציורים בהסברים לסגנון הציור והלבוש החרדי הייחודי. באותו זמן עבדתי על לימודי תעודה והחלטתי שאת עבודת המחקר שלי בלימודי הצילום והוידיאו אמקד בנושא זה. כשחברתי לקבוצת "סטודיה" לפני כשנה קיבלתי דרבון להפוך את החומר למוצר שיתאים להרצאות בליווי היצירות שלי – צילומים, ציורים וסרטונים לקהל הרחב. ואכן התחלתי להעביר הרצאות לקהל הרחב, ולפני כחודש הוזמנתי להרצות ב-TED באירוע שהתקיים בגני התערוכה בירושלים בנושא של הלבוש החרדי, במסגרת יריד התיירות הבינלאומי, וברוך השם אני מקבלת פניות מהארץ ומחו"ל.

היוזמה הברוכה של עיריית ירושלים אפשרה לי בחסדי האל להגיע למקומות שלא יכולתי לחלום עליהם. וכמוני, כל אחת מנשות הקבוצה, עוברת תהליך מבורך בדרכה שלה, ו"סטודיה" מהווה בשבילה דרך להתקדם מבחינה מקצועית וכלכלית. אחד מהדברים שדורשים מיומנות מאמן זה לקחת גוונים שונים של צבע ולשלב להם איזשהו שילוב נכון. גם כאן בפרויקט התאספו נשים מכל קשת האוכלוסייה הירושלמית, תוך שמירת הייחודיות, הערכה וכבוד הדדי לכל גוון ואיגד אותן יחד לפסיפס צבעוני והרמוני.

שמעתי את גברת יעל קורלנדר מתבטאת שהיא לא אמנית. אני שואלת אתכם – האם "סטודיה" היא לא יצירת אמנות? גברת יעל קורלנדר, גברת אורלי בן אהרון, גברת הילה סמוליאנסקי וכל הצוות, כולכן אמניות. תודה לעיריית ירושלים ולכל השותפים שאפשרו ליצירת האמנות המיוחדת והמרהיבה, "סטודיה", להיווצר.

אני כיוונתי לדעתה, רציתי לומר – יש פה אמנות נוספת של פסיפס, יצירת הפסיפס האנושי הזה, אמנות חשובה ומתבקשת בחברה. אני תמיד מאלה שאומרים שאין קטבים בחברה, אין תהום פעורה. מהלכים עלינו אימים שיש תהום פעורה בין אנשים. צריך רק להפגיש אותם. צריך רק להפגיש, להפיל מחיצות, ולראות שבאמת אין תהום פעורה, וזו ברכה בפני עצמה, המפגש הזה, מעבר ליצירת האמנות ומעבר לחשיפת הכישרונות. אני מאמין שיש כאלה שלא ידעו שיש בהם את הכישרונות האלה.

נשאר לנו קצת זמן, אני רוצה לתת לעוד דוברים או דוברות, מי שרוצה להוסיף. בבקשה.

שלום לכולם. שמי צביה בירנבאום ואני מנהלת מרכז שנקרא "מרכז פעם" במינהל קהילתי בוכרים בירושלים. המרכז שלנו התחיל בזכות אורלי בן אהרון ויעל קורלנדר. לפני ארבע שנים התחלנו בתור פיילוט להכשרת נשים לאירוח ביתי, עוד לפני "סטודיה" ולפני האמנות. משם התפתחנו הלאה, והיום יש לנו קבוצה של נשים, חלק מהן נמצאות פה, שמארחות בבתים שלהן, נשים חרדיות בשכונת הבוכרים, בגאולה, בבית ישראל ואפילו במאה שערים, שמארחות בבתים שלהן קבוצות ממקומות אחרים. מגיעים מכל קצוות הקשת גם הישראלית וגם העולמית, מגיעים מכל העולם אלינו.

הזכירו פה קודם את הפסיפס, וכמו שאתה אמרת, שאין מחיצות, ואני ממש מסכימה. מגיעים אנשים שלא ראו חרדי אף פעם, ואולי הם ראו אותו כשהשמיצו אותו בתקשורת ואמרו שהוא זורק אבנים בכיכר השבת ועוד כל מיני דברים כאלה, ואז הם מגיעים והם אומרים – 'זה לא החרדים שאנחנו מכירים, זה חרדים אחרים'. וכל פעם אומרים – 'זה רק אתם'. אז זה לא 'רק אתם'. זה כולנו. החברה החרדית היא משהו אחר ממה שמציגים אותה בתקשורת. וההזדמנות הזאת לבוא לבתים של נשים חרדיות, לראות מקרוב, לשבת בבית הצפוף והפשוט, לראות את ארון הספרים, לראות את האלבום המשפחתי, להבין איך מגדלים אחד-עשר ילדים בארבעים מטר, או בשישים מטר, וכולם שמחים – זאת חוויה לא רגילה, וזו חוויה משני הצדדים, חוויה גם למבקר וחוויה גם לנו כמארחים. כל פעם זה מרגש מחדש לראות שבעצם אין חומות ושיש בינינו יותר שווה משונה.

תודה. יעל, תתכונני. לא יכול להיות שלא תדברי, אם מזכירים 'יעל', 'יעל', 'יעל'.

שלום. שמי נורית סירקיס בנק. ראשית, אני רוצה להודות למשכן החשוב הזה, כל הכבוד לחברי הכנסת ולחברי ועדת החינוך שיזמו וקידמו את המיזם האמנותי החשוב הזה, להציג את היצירות החשובות כאן בכנסת. ושנית, באמת לפרויקט הנפלא הזה, הפרויקט של "סטודיה", שזכיתי גם להיות במספר מפגשים וללוות את הקבוצה בעשייה שלהם בעיקר בבניין בק למדעים, בזכות מיכל סדן היקרה שקידמה מאוד את הפרויקט הזה.

אני אציג את עצמי אולי במספר מילים – ממש בימים אלה סיימתי דוקטורט בתחום האמנות החזותית וכרגע אני הקמתי ביחד עם עוד מספר שותפות עמותה בשם "אמנות ואמונה", במסגרתה יש מיזם שנקרא "השראה – אמנויות ברוח יהודית". כאשר למעשה אני רוצה להצביע על תהליך, שלדעתי הוא תהליך בציבוריות הישראלית ובכלל הכלל עולמית, לתת מקום לאמנות שנובעת מעולמות תוכן שונים. יש את ההגמוניה של עולם האמנות, מוזיאון ישראל שנמצא כאן מעבר לכביש, אחד המוסדות החשובים בעולם לאמנות, מוזיאון אנציקלופדי, יש את מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון המדע, ועדיין לא קיים מוזיאון או מרכז שייתן מקום לאמנות הנובעת מתוך עולם תוכן, מתוך חשיבה אמונית. כאשר המקום הזה, "סטודיה", והמפגש המאוד-מאוד חשוב בין נשים חילוניות, חרדיות, ערביות, יהודיות, הוא כל כך חשוב ומשמעותי, ואני מאוד-מאוד מחזקת את העשייה הזאת ואני רואה תהליך ציבורי שלם, שימשיך באמת לתת מעמד ומקום לאמנות, שהיא בעצם ביטוי לצד הנשגב העליון של האדם, שנמצא באמת בשאיפה להרמוניה ולאחדות, ויהי רצון שנזכה לראות אותם. אנחנו כבר נוכחים בה עכשיו. תודה רבה לכל השותפים.

תודה. בבקשה.

תודה רבה. שמי גילה אלישר, אני אמנית רב תחומית חברת "סטודיה". בזכות באמת היוזמה של אורלי בן אהרון והתמיכה הנהדרת של יעל קורלנדר ושל חברותיי החדשות והוותיקות, אבל אני רוצה לייחד מילה ליהודית גידלי, שמקומה לא פה כרגע, היא מרגישה לא טוב.

היא התקררה. התקררות זאת לא מחלה.

היא הכניסה אותנו לבית הנפלא הזה, לחדר הנפלא הזה, וזו הייתה יוזמה שלה, דרך מיכל סדן. אנחנו במקום של הכרת הטוב, ומי כמונו יודע שהאמן היוצר, אמנית יוצרת, היא יוצרת ביחידות, בבדידות. ומקום כזה שחושף את היצירה, את הנכס החומרי והרגשי והאישי שלה, בבית של עם ישראל, במקום המכובד הזה, כולנו התברכנו ואני באופן אישי מודה על כך. אגב, חנוכיית שבעת המינים היא שלי, אתה מוזמן וכולם מוזמנים לראות אותה. תודה לכולם.

תודה. עכשיו יעל. אבל לפני כן, יש "סטודיה", אני מבין לנשים, ולכן קראתן לזה "סטודיה". מה עם "סטודיו"?

אז קודם כל אני רוצה להגיד תודה לאורלי בן אהרון, שמאחורי כל זה, ולכל הגברים, אני מבקשת את סליחתם, אורלי היא היועצת של ראש העיר לקידום מעמד האישה.

בסדר.

ולכל הגברים שפונים אלינו אנחנו אומרים – 'כשיהיה לכם יועץ ראש עיר לקידום מעמד הגבר, אז הוא ימצא לכם את התקציבים'.

תראו לאיזה מצב הגענו.

אז תודה לאורלי, תודה להילה ולכל הצוות של עיריית ירושלים. תודה רבה ליהודית, תמסרו לה. יהודית היא באמת הרוח החיה, והיא כל כך חסרה לנו כאן, כי היא כל כך התלהבה מאיתנו.

את רואה, השלט מואר, הדיון בשידור.

אז היא רואה אותנו. יהודית, בריאות שתהיה לך, עד מאה ועשרים, שנזכה לעשות עוד הרבה דברים טובים ביחד. אני רוצה להגיד תודה לכל האמניות, גם אלה שלא יכלו להגיע הנה הבוקר, מנוחה יענקלביץ' ביניהן, שמחתנת הערב את הבן שלה.

מזל טוב.

מנוחה הייתה בין אלה שפגשנו לפני שנה, והיא שאלה אותנו, ככה, בפגישת ההיכרות – 'מה ייצא לי מזה? אנחנו בעצם כבר אמניות ומכירים אותנו'. אז אמרנו לה – 'מה שאנחנו ניתן לכן זה קהילה, קהילה שאתן תוכלו לעבוד ביחד ולקדם אחת את השנייה'. כי אנחנו יודעים שכשהולכים לבד מגיעים מהר, אבל כשהולכים ביחד מגיעים רחוק. ואנחנו רוצים להגיע רחוק, וזה בעצם מה שאנחנו נותנים כאן – את הכלים, את הגב ואת התמיכה, את הקהילה. תודה לכולן, תודה לך.

לכולנו.

תודה למקום המכובד הזה שנתן לנו את האפשרות להציג, ואני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה דברים מעניינים להציג לכם גם בהמשך.

בשמחה. לפני סיכום, בבקשה.

לסיכום קצר מאוד. קוראים לי אתי סלנסקי, אני אשת תקשורת, אני גם אמנית, אמנם לא מציגה כאן, אבל ראיתי את הפרויקט המדהים – שאורלי בן אהרון, יועצת ראש העיר לענייני נשים, עשתה – ופשוט התרגשתי מכל מה שנעשה כאן. לראות אמניות ערביות, דתיות, חילוניות, פשוט מכל הקשת, וזה היה מאוד-מאוד מרגש לראות את היצירות שלהן, לראות את המפגשים בבתים, בסדנאות, נכחתי במספר מהם, זה היה אדיר. אני חושבת שמכאן אפשר גם ללמוד איך אפשר בדברים אחרים לעשות שלום וקירוב לבבות. אני רוצה לציין גם את יו"ר נעמ"ת ירושלים, אילנה, שגם עושה פרויקטים יפים לנשים.

תודה רבה.

אז תבורכו ויישר כוח.

אנחנו נסכם. בדרך כלל, כשאנחנו מסכמים, אנחנו יותר תקיפים בוועדות, אנחנו קצת יורדים על משרדי הממשלה, שלא עושים את עבודתם, אם לא עשו; ואם הם עושים את עבודתם, אנחנו משבחים אותם, ודורשים מהם הסברים ודו"חות למפגש הבא או לישיבת מעקב. אבל פה איך אני אסכם? לומר לכם ששבענו בחצי שעה? לא. טעמנו – כן. ואין ספק, אני לא רוצה לקלקל לכם שמחות, אני לא מופתע, אני איש ארץ ישראל, אני מכיר את ארץ ישראל, מכיר את האנשים, אני איש של אנשים, אני לא מופתע, יש הרבה יוזמות טובות, אבל חשוב לחשוף אותן.

נכון.

וזה הערך המוסף של המפגש הזה. אני מאלה שאומר את הנבואה הזו, אני חוזר ואומר, ואף אחד לא מצליח להפחיד אותי מכל גווני הקשת, הקיצוני מפה, והקיצוני מפה, והמרכזי, אני מאלה שאומרים – השמיים אף פעם לא נפלו, ולא ייפלו ואל תאיימו עלינו. החברה שלנו חזקה, איכותית. יש מה לתקן. מאחר שאנחנו רוצים לחיות עוד הרבה זמן, אז גם נתקן, ולא עלינו המלאכה לגמור.

יש לי רק לברך בשם הכנסת, בשם חברי ועדת החינוך, נמצא איתנו גם חבר הכנסת איתן ברושי, ואני אומר לכם, אני מברך על יוזמות כאלה. תעבירי את ברכתי לראש העיר. חשבתי שיש לו רק יועצים לענייני חרדים ולענייני דתיים לאומיים, לא גם לענייני נשים. ואני ממליץ שבמצב שהגענו אליו שייתן גם יועץ לעניין "סטודיו", לא רק "סטודיה". שוב, תבורכו, ושיפוצו מעיינותיכם החוצה ביצירות שלכם.

אמן.

אני יודע מה זה אמן, כמה הוא רוצה להוציא, לא תמיד זה יוצא לו, וצריך את ההשראה, ושתצליחו לבטא את הכישרונות שלכם ביצירות שלכם, וכדי שילמדו מכם אלה שיבואו ויראו את היצירות היפות ואת היוזמות הברוכות, ואל תעצרו ב"סטודיה", תמשיכו בעוד יוזמות.

יש. יש עוד הרבה יוזמות.

תודה רבה. כל טוב לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 09:36.