הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 38

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שני, כ"ד בשבט התשע"ז (20 בפברואר 2017), שעה 12:18

תמונת מצב - תמיכה והעשרה בתחום הרשויות המקומיות לתלמידים ממשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך באזורי הפריפריה

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

יעקב אשר

עבאדללה אבו מערוף

טלב אבו עראר

איתן ברושי

מסעוד גנאים

יעל פארן

נעמי אבוטבול - מפקחת ארצית מועדוניות, משרד הרווחה העבודה והשירותים החברתיים

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

יובל בנימין - סגן ראש מינהל, אמון על החינוך הבלתי פורמלי, משרד החינוך

תמר פתחיה - מדריכה באגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

חיים ביבס - יושב ראש השלטון המקומי

אסתר עקיבא - מנהלת פרויקטים, מועצת הנגב

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים הישוביים

שלמה קרפ - מחזיק תיק החינוך המיוחד, ארגון ההורים, ירושלים

חובב צברי - ראש מועצת קריית עקרון

אורנה רג'יניאנו - מנהלת אגף רובעים ושכונות, עירית נתניה

פז ארבל - עובדת סוציאלית, רכזת,, פנימיית עלומים

רשאד פתחי - תלמיד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מורן חזיז - עו"ס, מטפלת בילדי רווחה וצרכים מיוחדים בבת ים

דורית קליש - רכזת ישוב, העמותה לתפנית בחינוך, מסטרנטית בעבודה סוציאלית

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

אריאלה אהרון

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

תמונת מצב - תמיכה והעשרה בתחום הרשויות המקומיות לתלמידים ממשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך באזורי הפריפריה

תודה רבה. שלום לכולם, אני פותח את הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי. הנושא שלנו היום זה תמונת מצב, תמיכה והעשרה בתחום הרשויות המקומיות לתלמידים ממשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך באזורי הפריפריה, שאנחנו שוב מסבירים פעם אחר פעם, כשאנחנו מדברים על פריפריה, אנחנו מדברים גם על פריפריה חברתית ולאו דווקא פריפריה גיאוגרפית. אין זה אומר אם יש רשות שמיקומה הוא במרכז הארץ אבל יש בה שכונה מאוד מאוד מוחלשת, ברור שאנחנו נתייחס למונח "פריפריה" באותה מידה.

אני מקדם בברכה את הסטודנטים לעבודה סוציאלית שהגיעו לכאן היום לדיון. ברוכים הבאים, אני מקווה שתהנו מהדיון היום. בקצרה אומר שאני מקווה שבסופו של דבר אנחנו נמצא היום חלק מהפתרונות, גם באמצעות משרד החינוך וגם באמצעות גורמים נוספים שהגיעו לכאן, להביא איזה שהוא פתרון לתושבי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בשכונות החלשות, יש פערים בין הפריפריה למרכז ובפריפריה של השכונות, בין שכונות חזקות לשכונות חלשות. קיים ריבוי של צרכים שלא נענה כי אין משאבים מתאימים, אין איגום משאבים, אין איגום משאבים של כלל הצרכים באופן יעיל כפי שאנחנו רוצים שיקרה, ונוצר גם ניצול של אוכלוסייה במצוקה, האוכלוסייה החלשה, כי אין גם את הניצול הנכון של התקציב. אנחנו מדברים כמובן על תקצוב של חינוך ורווחה.

היום מדינת ישראל מתקצבת את החינוך ואת הרווחה פר תלמיד, ולא מתייחסת לדירוג הסוציו אקונומי של אותה רשות. אנחנו ניסינו לקדם חקיקה בנושא שתביא לתקצוב דיפרנציאלי, זה אומר שאם רשות חלשה מאוד היא תקבל סיוע גבוה יותר בחינוך ורווחה ואחוז המצ'ינג שלה יהיה נמוך, ורשויות חזקות במצב סוציו אקונומי גבוה, יתנו מצ'ינג קצת יותר גבוה. אני אומר לכם שעבור הרשויות החזקות זה סכום שולי. עבור הרשויות החלשות זה BRAKE CHANGER, זה יכול לעשות שינוי משמעותי. לצערי הרב השלטון המקומי התנגד ואנחנו נמשיך להיאבק עד שאנחנו נגיע למטרה הזאת.

יתחילו לדבר הגורמים שהגיעו כדי לספר קצת, אסתר עקיבא, מנהלת פרויקטים במועצת הנגב בבקשה.

שלום. מועצת הנגב היא ארגון גג של ראשי רשויות, מגזר שלישי ומוסדות עוגן שהוקם בנגב לפני כשנתיים במטרה לקדם מדיניות שמיטיבה עם הנגב. אחת הסוגיות שאנחנו עוסקים בהן זה נושא של חינוך, באופן לא מפתיע. את הסיפור של תקצוב דיפרנציאלי אנחנו מכירים, היינו שם.

סביב השיח הזה בעצם התחלנו להעמיק, קצת להבין את גודל הבעיה ולדבר קצת על פערים. אני רוצה לדבר על כמה דברים. בטייטל כתוב "תמיכה והעשרה", כשהצורה שבה אני תופסת את זה, זה בעצם תמיכה למערכת החינוך. משהו שנוגע למסגרות הפורמליות, כשאנחנו יודעים שבפריפריה יש פערים וכשאנחנו יודעים שמלבד הפריפריה יש את הפריפריה של הפריפריה, אני אתן דוגמאות מהאזורים שמהם אני מגיעה, משנים רבות של מגורים ועבודה בנתיבות. יש את נתיבות, מדד סוציו אקונומי 3, ויש את השכונות הוותיקות, בתי הספר שם עם מכלול של בעיות מאוד קשות בגלל שבתי הספר בשכונות הקשות והוותיקות הן בעצם, אם היינו צריכים לתת להן דירוג סוציו אקונומי הוא היה אף נמוך יותר. בתי הספר מתקשים מאוד לתת מענים לתלמידים כל כך כל כך רבים עם צרכים גדולים, ובעצם מגיעים למצב שגם התיעדוף או התמיכה הנוספת שמשרד החינוך נותן לא מצליח לגשר על הפערים והעשרה זה כל מה שקורה אחרי הצהריים שזה שעות הפנאי.

כאן אני צריכה להגיד שלקראת הוועדה הזאת דיברתי עם למעלה מעשרה ארגונים שעוסקים בפנאי. פנאי זה אומר כל מה שקורה אחרי שעות בית הספר.

זה חינוך בלתי פורמלי.

חינוך בלתי פורמלי. שני דברים יש לי להגיד. השיחות היו מאוד מאוד מעניינות, נתונים לא הצלחתי להשיג. לא הצלחתי לקבל תמונת מצב שאני אוכל להביא לכאן, שמדברת על כמות השירותים שניתנת - - -

בעניין הזה אני רוצה רק לומר משפט אחד חשוב. החינוך הבלתי פורמלי בסופו של דבר, מרביתו מגיע מהרשות המקומית. הווה אומר שהרשות המקומית בדרך כלל היא זו שמפעילה את החינוך הבלתי פורמלי. המדינה ממעטת להתעסק בחינוך בלתי פורמלי לצערי הרב, והדבר הזה מוטל על הרשות. אם אתה רשות חזקה, נניח עירית ראשון לציון, ששם התקציבים זורמים ויש עודף תקציבים מדי שנה, אז קל לך להשקיע הרבה מאוד כסף בחינוך בלתי פורמלי, קל לך להעשיר את הילדים שלך. ואם אתה עירית ירוחם, ששם התקציבים הרבה יותר נמוכים ואתה בגירעון תקציבי קבוע, אין לך כסף לחינוך בלתי פורמלי. זה אומר שהילדים מסיימים את שעות הבית הספר באזור השעה 13:30, 14:00 ולא מקבלים שום חינוך בלתי פורמלי, בגלל שאין את התקציב. וכאן מתחילים לצמוח הפערים. כאן אנחנו מתחילים לראות איך ילד שגדל ברשות חלשה או שכונה חלשה שלא מופנים שם משאבים מספיקים לחינוך בלתי פורמלי, לעומת ילד שמקבל לפחות שניים אם לא שלושה חוגים ביום.

לכן השוני הוא משמעותי, וכך מתחיל הקיפוח, כך מתחילים הפערים בחברה הישראלית ועל כך אנחנו גם עורכים את הדיון הזה היום. אני רוצה לתת לך לסיים, כדי שנוכל לעבור לדובר הבא.

בתהליכים שאנחנו קיימנו במועצת הנגב נתנו שם לתופעה שקורית בפריפריה, הם קראו לזה "פרויקטיטיס". כך קוראים למחלה הזאת. המחלה הזאת היא מחלה של ארגוני מגזר שלישי בתהליכים מאוד מאוד מבורכים שנכנסים הם לרוב קצרי טווח, בתי הספר, הרשויות המקומיות לא תמיד יודעות לכמה זמן התכניות האלה מגיעות, תכניות העשרה. מתוך מחקר שראיתי, 39% מהתכניות האלה – שלחתי את המחקר גם לאריאל, אתם יכולים לעיין בו – מהתכניות האלה נוגעות בהעשרה, 13% בצמצום פערים, מספר התכניות של מגזר שלישי שעוסקות בחינוך בנסיקה לאורך העשור האחרון בגלל אותם פערים. מתוך מחקר של דוקטור איריס בן דוד אדר, שנפגשתי איתה, היא מדברת על ההבדל בין סיכויי ההצלחה של ילד מאשכול סוציו אקונומי 1 ל-10. הפערים האלה לפני כ-15 שנה היו פערים של פי 5, כלומר הסיכויים של ילד ביחס לעצמו, לא ביחס לאחרים, במדד סוציו אקונומי 10 היו פי 5 מאשר מדד - - -

פי 5 מה?

סיכוי יותר טוב להצליח.

סיכויי הצלחה.

סיכוי מה, להתקבל לאוניברסיטה, מה נמדד?

לא, דווקא בכוונה זה ביחס לעצמו. זה לא ביחס למדדים חיצוניים, אפשר לעיין בזה, אני יכולה גם לשלוח את המחקר הזה. הסיכויים היום עומדים על פי 16 והם במגמת צמיחה. לתוך המקום הזה נכנסים כל ארגוני המגזר השלישי המבורכים, הרבה מאוד תכניות, דרך אגב - - -תקציבי המדינה, הבעיה המרכזית היא שאין מנגנוני ניהול, סינון ופיקוח על כל התכניות האלה, לרוב הן לא יעילות. והרשויות המקומיות, קשה להן מאוד להשתלט על כמות הארגונים שמגיעים לתת דברים מבורכים ולכן הסיפור הזה מאוד מאוד חשוב.

תודה. חבריי הכנסת, לעדכן אתכם שהשלטון המקומי לא הגיע היום לדיון.

למה?

למה? בגלל שהוא מתנגד לתקצוב דיפרנציאלי. הוא רוצה שפורום ה-15 לא יוותר אפילו לא על אגורה אחת מכספו הרב לטובת אוכלוסיות חלשות. בעצם הגרידיות - - -

זאת האמירה?

הם אומרים את זה, הם התנגדו לתקצוב דיפרנציאלי לאורך כל הדרך. אז הם לא הגיעו היום, לא כיבדו את הדיון, ואנחנו מפה גם בסוף הדיון נאמר במסקנות שאנחנו בזים להתנהלות השלטון המקומי בכך שהוא לא מכבד את הדיונים החשובים האלה, שבסופו של דבר רוב הרשויות המקומיות ששייכות לשלטון המקומי הן רשויות שהן במצב סוציו אקונומי נמוך. ואם השלטון המקומי מתייחס בצורה כזאת לרשויות החלשות הרבות שנמצאות בשלטון המקומי, אולי מוטב להם לחפש שלטון מקומי חדש, כי השלטון המקומי הזה לא דואג להן.

אני ממשיך. שלמה קרפ, מנהל תחום החינוך המיוחד, ארגון ההורים בירושלים. אם אפשר כל אחד בקצרה, כי אנחנו רוצים לאפשר לכולם להספיק לדבר. הדיון אמור להסתיים בשעה 13:30.

אני מחזיק תיק החינוך המיוחד בארגון ההורים בירושלים, אני גם בפורום. אני חושב שהשאלה הראשונית שצריכה להישאל, אם למדינה בכלל יש אינטרס שזה ישתנה.

חד משמעית כן.

אני לא חושב ככה, כי מי שעושה היום את העבודה זה כל מיני עמותות למיניהן שנכנסות ומנסות באמת לעשות יותר טוב. השכבות הבאמת חלשות, גם השכבות שמגיעות אלי לקבל ייעוץ ויש להם אפילו ילדים בחינוך המיוחד, וזו ההתמחות שלי, אם אני אקח אותו ילד מאזור יותר חזק, ואותו ילד עם אותה תסמונת ואותו דבר מאזור יותר חלש, הילד ההוא יתקדם כי להורים שלו יש את האפשרויות לכל הטיפולים מה שמסביב, מה שילד בסוציו אקונומי נמוך לא יכול.

נכון.

והדבר היותר עצוב, שאם אנחנו נסתכל מי הילדים שמסתבכים גם מבחינה פלילית הם הילדים שיוצאים ב-13:30 לבית הספר. מי שהולך לחוגים או - - - שאר הילדים מסתבכים גם עם החוק, ואחר כך נורא מתפלאים למה גם הפשיעה בגיל צעיר מתחילה לטפס למעלה. אני חושב שעד שלא תהיה איזו שהיא אמירה של המדינה, לא של כל פילנתרופ שבא ומתחילים לגייס כסף - - -

אני מסכים איתך לחלוטין.

אני אומר, המצב פה הרבה יותר גרוע. היא ציינה את בתי הספר, אני חושב שבכלל צריך להאריך את שעות הלימודים עד 15:00, 15:30 באזורים החלשים שלילדים יהיה להם גם לאן לשאוף ולהשתמש בחלק מזה כדי להעשיר אותם ולתת להם את הידע שיהיה להם את הסיכוי. נשאלה פה השאלה אם זה לאוניברסיטה. יש הרבה שכבות שהקיום שלהן זה קודם כל להגיע לבית הספר עם בטן מלאה, עם אוכל, אחר כך זה לחשוב על האוניברסיטה. יש פה משהו מעוות, יש פה משהו מזלזל, ואני הרבה פעמים שואל את עצמי במשרד האם זה לא אינטרס למדינה, שאם כולם יהיו באוניברסיטה לא יהיה מי שינקה את הרחובות או מי שיהיה סבל, כי יכול להיות שיש אינטרס גם.

קודם כל אין בעיה בעניין הזה, גם אנשים שיעבדו בעבודות שחורות יחסית וקשות יותר, אני מקווה שיגיע היום שיהיו כמה שפחות ישראלים שילכו לעבוד בזה, תמיד נוכל לייבא עובדים שיעשו את העבודה השחורה, זה בסדר גמור, יש הרבה אוכלוסיות בעולם שהיו רוצות לבוא לעבוד פה בשמחה, אנחנו כרגע לא רוצים לתת להם כי יש הרבה ישראלים שאין להם עבודה. אנחנו מצליחים לצמצם את האבטלה ל-6% אבל השאיפה שלנו להגיע לפחות מ-6% אבטלה כדי שיהיו כמה שיותר אנשים עובדים עם כמה שיותר יכולות כלכליות אישיות ולא שיסתמכו על המדינה.

אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד, וכשהבאתי את הועדה הזאת למציאות, כשהבאנו אותה לעולם, אנחנו דיברנו על הזדמנות שווה. לא דיברנו על טובות ולא מתנות ולא דיברנו על דגים, דיברנו על חכות. דיברנו על זה שאנחנו רוצים שכל ילד במדינת ישראל יקבל הזדמנות שווה. עכשיו, שימו לב לאבסורד, חבריי חברי הכנסת. עירית תל אביב שמדי שנה נשארים לה עודפים תקציביים בני מאות מיליוני שקלים, אם אנחנו היינו לוקחים מקופת עירית תל אביב, לא לוקחים, אלא נותנים פחות לקופת עירית תל אביב בכל מה שקשור לתקצוב של חינוך ורווחה, נניח ב-300 מיליון שקל, כשאני אומר לכם שעירית תל אביב עוברת את זה בקלי קלות, היא לא מרגישה את זה, זה אפילו לא מכה קלה בכנף. ב-300 מיליון שקל אנחנו יכולים להציל אולי 100 רשויות מקומיות. עם 3 מיליון שקל בשנה. 100 רשויות מקומיות חלשות, לתת להם חינוך, רווחה, לתת להם חינוך בלתי פורמלי, לעזור לילדים שלהם לקבל את ההזדמנות השווה. ועירית תל אביב מתנגדת, ובראש המאבק יחד עם יושב ראש השלטון המקומי כנגד תקצוב דיפרנציאלי ברווחה. פינאטס לעיר תל אביב, אל מול עולם ומלואו לרשויות חלשות בפריפריה.

אותו הדבר גם רשויות אחרות חזקות, פורום ה-15, אני לא צריך לנקוב בשמות, כולם יודעים מי בפורום ה-15, התנגדות נחרצת ובעצם מאיימים גם בהשבתה של המדינה כולה אם אנחנו נעשה את זה. מה הטענה שלהם מנגד? תביאו כסף מהמדינה. תביאו כסף מהמדינה בזמן שיש עודף תקציבי ברשויות המקומיות האלה, והאבסורד הכפול והמכופל פה, מאיפה מגיע העודף התקציבי של הרשויות האלה? מהמדינה. מהארנונה הממשלתית הרבה שמשולמת שם, מהבסיסים הרבים שנמצאים שם. כל משרדי הממשלה מצויים היום בתל אביב והם משלמים שם מיליוני שקלים ארנונה. מכספי המדינה. אבסורד בלתי נגמר, ואני מקווה שבסוף אנחנו גם נביא סוף לאבסורד הזה. חבר הכנסת איתן ברושי בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, ציבור שמתכנס כאן בוודאי מוטרד מהנושא והוא לא חדש, אבל אני רוצה להעיר שתי הערות לא ארוכות. אחת – אני חושב שהתרומה שלנו יכולה להיות כאן בוועדה אם נוביל מהלך של קביעת סל לתלמיד או סל לחניך או סל למי שקשור לחינוך הבלתי פורמלי, כדי שנוכל לשפוט אם יש או אין גם ברשות הנגב שהיא לא אחידה, גם לא כל הרשויות בתוך רשות הנגב. צריך לפי דעתי להגיד מהו הסל שאם ניתן אותו לתלמיד, - - - את דמות הבוגר אליה אנחנו שואפים, תלמיד מהגיל הרך ועד בכלל, וגם לחינוך הבלתי פורמלי שאני חושב שהוא משלים ומי שעסק בזה וכל אחד יודע שאם האחריות שלנו נגמרת ב-13:00 או 14:00 בצהריים ועד למחרת בבוקר אנחנו לא יודעים מה עושים התלמידים או החניכים, יהיה קשה להגיע לתוצאות ולהישגים.

לכן התפיסה שגם הציג שר החינוך הקודם וגם אנחנו מכירים אותם מההתיישבות של 24/7, כלומר אחריות כוללת על כל ימות השנה ועל כל שעות היממה, וקשה להפריז אם לא נאמר שלפעמים השעות האלה הן יותר חשובות מהשעות של בית הספר מבחינת מה יכולה להיות התוצאה של חוסר פעילות.

אני רוצה לומר בקטע הזה, אולי אתה יכול לעזור אדוני היושב ראש, אני כבר כמה חודשים מחזיק הצעה בתוך ועדת השרים לחקיקה כדי לא להפיל אותה, להפוך את החינוך לעבודה מועדפת. כלומר שבוגרי צבא שוודאי יש להם חלקם רקע בתחום החינוך, תנועות הנוער, צה"ל וכולי, יכולים לעשות עבודה מועדפת כמו בנושאים של חקלאות או תעשיה או סיעוד, גם בתחום החינוך, בעיקר כמובן בחינוך הבלתי פורמלי, אני חושב שזה מחזק בעיקר במקומות שאין מספיק כח אדם וחלק מהם היה גם נשאר באותן מקומות וגם בתחום החינוך.

הדבר השני, אדוני היושב ראש, צריך להבחין בדיונים שלנו בין דיונים שדנים על הרשויות ובין דיונים שדנים על השכונות. אני חושב שעירית תל אביב כמו שהזכרת, וגם ערים אחרות, לא צריכות התערבות בניוד משאבים בתוך העיר בין שכונה חזקה לשכונה חלשה. אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות אלה שמנהלים את הרשות, נתת דוגמה כרגע על תל אביב, אינני בקיא במספרים, נניח שהמספרים האלה כמו שאתה אומר הם מרשימים, מה, אנחנו צריכים להתערב בניוד משאבים לשכונה חלשה בתל אביב?

לא, הוא אמר - - -

רגע, לפני שאני לוקח, אני לא חושב שאנחנו צריכים להתערב בשכונה שהיא יותר חלשה מהתמונה הכללית של עיר או ישוב. בשביל זה יש ראש עיר, אם הוא לא בבית סוהר, ובשביל זה יש ראש רשות שצריך לטפל עם הועדות שלו במה שמתחייב מהשטח שיפוט שלו. אנחנו צריכים לטפל בתמונה הכללית.

על זה דיברתי.

לא, אבל לא משכונה לשכונה.

אמרתי שהמדינה מתקצבת את החינוך ואת הרווחה ברשויות פר ראש, לא בהתאם למצב הסוציו אקונומי, ואני טוען שצריך לתקצב את הרשות בהתאם למצב הסוציו אקונומי שלה. לתת יותר כסף בדרום, בצפון ובשכונות החלשות ופחות כסף ברשויות החזקות. כי הרשויות החזקות, יש להן מספיק עודפי תקציב שהן יכולות לפתור את הבעיה.

מה שאומר שרשות חזקה, אנחנו לפעמים מדברים פה גם על שכונות.

לא דיברתי על שכונה.

אוקיי. אז בשביל הישיבה הבאה. לפעמים מדברים גם על שכונות בתוך ערים ואני לא אתן דוגמה כי כל אחד מכיר את הדוגמאות. שכונה בתוך עיר שיטפל בה ראש הרשות. כי יש רשויות מספיק חזקות, חלקן במרכז הארץ, שלא חסר להן משאבים עוד לפני שמאחדים את בת ים עם תל אביב. ולכן אני חושב שיש מקום לומר שישוב, רשות צריכה לעשות סדר בתוכה לפני שהיא מבקשת משאבים נוספים.

דבר שני, אני מסכים איתך ב-100%, ואמרתי לך, גם הגשתי הצעת חוק בעניין, שאותו סל שאנחנו מתכוונים לו, סל לתלמיד, סל לחניך, במקומות שלא עומדים המדינה חייבת להשלים אותו ואני גם תומך בגישה הזאת של המצ'ינג, במקום לקחת ממישהו, לתת למישהו יותר. כלומר, הרשות החלשה יהיה לה או 0 מצ'ינג או פחות. בין 1 ל-5 ישלמו קצת ב-1 וקצת יותר ב-5, אבל לא את ה-30% שקיימים היום. זה יחסוך את הוויכוח הפנימי גם. במקום לקחת ממישהו, המדינה תעשה חלוקה דיפרנציאלית במשאבים שלה, ועל ידי כך היא תסגור את הפערים. תודה.

זה מה שאנחנו מציעים. תודה רבה. אני שמח שהצטרפת לדבריי. חברת הכנסת יעל כהן פארן.

תודה רבה. קודם כל אני מברכת על הדיון אדוני היושב ראש. לפני פחות משבוע היה דיון ביום הכנסת הצעירה, יחד עם הרבה נציגים בני נוער והוצג שם דו"ח ה-ממ"מ, בדיוק בנושאים האלה של אחוזים, של לימודי המדעים והגעה לבגרות וגם כניסה לאוניברסיטה ולאיזה מקצועות מגיעים, וזה היה קצת יותר רחב מרק לימודי מדעים כי בסופו של דבר הנתונים מדברים על כל המקצועות ובאמת אני ממליצה לכולם להיכנס, אני בטוחה שהדו"ח באתר של ועדת המדע.

זה לא מפתיע, שום דבר לא הפתיע שם. ברור שיש כאן מצב של חוסר צדק משווע ופערים שהם רק הולכים וגדלים, ומי שכבר כן מסיים בגרות מהפריפריה ומהאשכולות הסוציו אקונומיים הנמוכים ביותר של הישובים ומגיע לאוניברסיטה, אז בדרך כלל המקצועות ברוב המוחלט הם חינוך, ומקצועות עזר רפואיים, מעט מאוד מגיעים באמת למקצועות יותר גבוהים וגם במקצועות האלה שאנחנו רואים ששם מדובר על שכר יחסית נמוך - - -

מצטרף יושב ראש השלטון המקומי. אף פעם לא זכינו עד עכשיו. הם לא מגיעים אף פעם. קודם תקפתי את השלטון המקומי נחרצות. אמרתי שהם לא מגיעים לדיונים, לא מכבד את הדיונים שלנו. אף פעם לא בא.

באיזה נושא?

שלא הגעתם אף פעם.

לאן?

לדיון שלנו.

אנחנו תמיד מגיעים לדיונים שלך.

תן לי להשלים את דבריי. ברור שיש כאן תמונה מאוד מאוד עגומה וכולנו צריכים ללמוד אותה ולקום בבוקר, וכל מה שאנחנו חושבים זה איך אנחנו משנים את המצב. כי זה לא משהו שהוא זניח, זה לא משהו שאפשר לתת לו לעבור. זו המראה של מדינת ישראל היום ואותו נוער בפריפריה שצומח ומרגיש מהתחלה, מערכת החינוך הראשונית, שאין לו שום עתיד ואין לו שום סיכוי להתקבל למקצועות נחשקים ולהתקדם בחיים, לא יכול להיות, אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד.

יש פה עניין של תקצוב, יש פה עניין של למשוך כח אדם חינוכי, איכותי, ופה בפירוש גם מה שאמר חבר הכנסת ברושי על מקצוע מועדף, אנחנו צריכים להפוך את מעמד המורה ומקצוע ההוראה למשהו הרבה יותר נחשק ומתגמל, ואני אומרת את זה בתור אישה של מורה שאני יודעת כמה הם מרוויחים. זה זוועה, ועם כל הרפורמות שעשו, והדבר השני הוא שאנשים – צריך למצוא איך מושכים אותם גם להגיע לפריפריה ופה אני רוצה לומר שבעיני המדינה שוגה לחלוטין בגישה, וזה נכנס לנושא אחר שטוב שחבר הכנסת ברושי יצא, כי אחרת הוא היה פה צועק עלי, אבל נראה לי שאתה שותף לעמדות של להקים ישובים חדשים בנגב ולשפוך עליהם מיליארדים כשיש לידם ישובים שבקושי שורדים ואם תשפוך עליהם את המיליארדים הם יפרחו, וזה סדר העדיפויות של הממשלה וצריך לשים את זה על השולחן.

כדי למשוך אוכלוסייה חזקה לנגב זה לא להקים להם וילות בשום מקום, אלא זה להשקיע במערכת החינוך ואם אנשים שרוצים לעבור לנגב ידעו שיש שם מערכת חינוך לתפארת ותרבות וחוגים לילדים שלהם הם יעברו וכך למשוך כח אדם איכותי לחינוך גם וגם לעוד תחומים. תודה.

תודה רבה לחברתי חברת הכנסת יעל כהן פארן. הגיע לכבד אותנו בדיון היום יושב ראש השלטון המקומי, חיים ביבס. קודם אמרתי שלצערי השלטון המקומי לא הגיע לדיונים שלנו כי היו לא מעט דיונים שהם מה שנקרא, לא בהכרח מחמיאים לשלטון המקומי, אני רוצה להגיד OUT FRONT, חברי חיים ביבס הוא חבר אישי שלי בלי שום קשר לתפקידי ולתפקידי, אנחנו מכירים שנים ארוכות כי אנחנו שייכים לאותה מפלגה, אבל אנחנו חלוקים בדברים מסוימים.

היית פעם בשלטון המקומי, אל תשכח.

כן. הייתי סגן ראש עיר, הייתי גם חבר בפורום של סגני ראשי רשויות ואכן אני מכיר גם את העניין של - - -

אני לא זוכר אותך משם. אני גם הייתי.

הייתי, כן. באתי, הייתי. לכן בלי שום קשר לוויכוחים האישיים שלנו בנושאים המקצועיים יש בינינו הערכה הדדית ברמה האישית אבל בנושאים מקצועיים אנחנו חלוקים, למשל בנושא התקצוב הדיפרנציאלי, משהו שאני ניסיתי להוביל בכנסת ופורום ה-15 התנגד ולכן זה לא קרה. השלטון המקומי אמר שהכסף צריך להגיע מקופת האוצר, אנחנו אמרנו שהרשויות החזקות צריכות להחזיר קצת כסף מההכנסות של המדינה כדי שיינתן יותר לרשויות החלשות, שם הדברים עומדים.

כמובן שנשמח לשמוע את היושב ראש מדבר בנושא. אני תיכף אאפשר לך, רק קודם אאפשר לחבר הכנסת יעקב אשר כי הוא צריך לרוץ, ואחר כך ידבר יושב ראש השלטון המקומי. העניין הוא שאנחנו מנסים לדבר פה על מצב לא פשוט בחינוך ברשויות חלשות, שמסתבר, ואתה יודע אדוני, שמרבית הרשויות ששייכות לשלטון המקומי הן רשויות חלשות. זה הרוב.

צריך לעשות סדר. יענקל'ה, אתה ממהר? פעם אחת לעשות סדר, יש 57, 60 רשויות במדינת ישראל שמהוות 60% מתושבי מדינת ישראל ויש 200 רשויות שמהוות 40% ממדינת ישראל. יש דיספרופרוציה בין כמות הרשויות לבין האוכלוסיה. מכיוון שהייתי בפגישה עם המקביל שלי, יושב ראש השלטון המקומי בקטלוניה, גיליתי בכלל שעל 7.5 מיליון תושבים בקטלוניה יש 947 רשויות מקומיות.

קח לדוגמה את המגזר הערבי, הוא 20% מתושבי מדינת ישראל, הוא 43% מהשלטון המקומי. זאת אומרת, באיחודים שהיו בחלק מהמקומות אפילו פיצלו את זה במקום לשני ישובים, לשלושה ישובים כי משרד הפנים, המדינה, לא באמת יודעת לעשות, גם לא האוצר. זה בלוף.

אני פעם אחת אומר את מה שאני אומר הרבה זמן. הגיע הזמן שמדינת ישראל, ושם אתם צריכים להיות, להילחם כדי להסביר למה צריך לקחת מתל אביב זה בסדר, יש היום קרן ארנונה. תל אביב היא לא קרן ארנונה אפילו. ואפילו אתם לא יודעים. זאת אומרת כשמדברים משהו, אפילו לא מבינים מה אומרים. קרן ארנונה - - -

מי לא יודע?

אתה יודע, אני מדבר על רוב חברי הכנסת.

אני חוקקתי את החוק הזה.

הכל בסדר גמור, מתוך 61 רשויות בתוך קרן הארנונה המדוברת, כמה רשויות חלשות יש? 57 רשויות. יש בסך הכל ארבע רשויות, איך אמרתי? תוציאו אותם אתמול. זו לא הבעיה. הבעיה היא אחרת. צריך לבנות סל בסיס לתלמיד במדינת ישראל, מתוך הסל הזה כן לתת דיפרנציאליות, לתת לפריפריה, לגליל ולנגב, לצפון לדרום ולפריפריה החברתית, איפה הבעיה? הבעיה היא אחרת. בבית שאן שאני גדלתי, אתם לא גדלתם בעיירת פיתוח, אני יודע מה זה עיירת פיתוח. ילד שם מקבל 28,000-30,000 שקל בבית שאן. במודיעין שאני היום מקבל אותה הוא מקבל 16,000-18,000 שקלים. זה כמעט כפול.

הבעיה, איך אמר לי יחיאל זוהר, שהוא בסוציו אקונומי 3, מנהל את אחת הרשויות המדהימות במדינת ישראל, יש לו חצרות שם של באבות, כל הדברים, זו לא רשות פשוטה. איך אמר, והוא מנהל מערכת חינוך מדהימה. הוא אמר לי "חיים, מה אתה רוצה, אני אעיר באמצע הלילה ילדים לתת להם שעות? יש לי שעות ככה, זה לא בעיה של השעות. צריך להביא את הכסף, אני צריך ולא - - - לא לשים את הכסף ברשות, לשים אותו במשפחות. שם צריך לתת להם כדי להגדיל להם את הנטו שלהם שיהיה להם יותר כסף לרווחה בבית"

ברשות לאן הכסף יילך? לאן הוא הולך? זה הכל הצגות. אבל אנחנו עשינו על זה מחקר. אני פעם דרך אגב, לפני כן גם האמנתי באמת ובתמים שיכול להיות שבמקומות מקבלים, את יודעת כמה כסף אני משקיע על הילדים, בכסף הפרטי שלי? אלפי שקלים אני משקיע. ככל שנגדיל להם את ההכנסה שלהם כך נוכל להפנות את הכסף הזה לטובת הדברים. יש הרבה כסף במערכת, הרבה מאוד כסף במערכת - - -

אתה אומר שהכסף לא מנוצל בצורה יעילה. זה מה שאתה אומר. שיש להם 30,000 שקל והם לא יודעים מה לעשות איתו.

מה שאני אומר, בסוף חינוך, - - -

כן יודעים מה לעשות איתו, אבל לא ב- - - הנכונה.

הם לא עושים את זה טוב.

במקרה, קחי לדוגמה, בירוחם. אותה דוגמה על הנגב, ואני מסכים דרך אגב עם תפיסת עולמך שאומרת שצריך להרחיב ישובים. אני בעד להרחיב את הישובים. להרחיב ישובים, להרחיב כמה שיותר ישובים בכל ארץ ישראל, דרך אגב, לא רק בנגב ובגליל. בכל ארץ ישראל להרחיב את הישובים, משום העובדה שלקחת ולפתוח מקום חדש, תשתיות חדשות, זה בזבוז כספי ציבור. לכן ככל שנרחיב אותם יותר זה בסדר גמור. אנחנו נקבל רשויות יותר גדולות, יותר חזקות. ככל שהרשות מתחזקת, יותר טוב. קחי את ירוחם, ירוחם עיר פיתוח. כאשר הביאו את הגרעין הדתי לאומי לשם הצליחו לקחת ולהרים את הישוב הזה למקום אחר. היום יש בירוחם, דרך אגב, לומדים 20 ילדים בכיתה, מה שבמודיעין אין, במודיעין הממוצע 32,שזה בין הממוצעים הגבוהים ביותר בארץ בצד אחד, בצד שני יש מורה ומשנה למורה, מה שאין לך במודיעין, ובכל זאת, איפה הבעיה? הבעיה היא אחת, יש פה מספר פרמטרים, אחד – סוציו אקונומי, של המשפחה, בסוף הכל מגיע מהבית קודם כל לפני הכל. בכל מקום, גרתי בבית שאן, ההורים העדיפו את זה על כל דבר אחר, לתת כסף קודם כל לחינוך של הילדים. והוא מכיר את זה והוא יודע כי זה גם היה אצלו בבית, אנחנו דיברנו על זה פעם, ואחרים יודעים את זה. אבל בסוף המדינה צריכה לבוא ולקחת את התקציבים העודפים האלה, צריך לקחת אותם ולנתב אותם לנצרך ולא למצרך, להביא אותם לא לרשות אלא להביא אותם למשפחות, לדאוג ששם תהיה את הרווחה כי פה יש רווחה, יש מספיק תקציבים. צריך לדעת להביא אותם לתוך המערכת ולעשות עליהם בקרה מלאה, שהם אכן מגיעים ליעדם ולא מגיעים למקומות אחרים. ככל שיעשו את זה יותר, תגלי שבמערכת יש הרבה מאוד שומנים, הרבה מאוד שוליים שאם מחזירים אותם פנימה, אפשר לקחת את המערכת ולייצב אותה.

לא לחינם דימונה לדוגמה, זה לא מרכז הארץ, אחת ממערכות החינוך הטובות ביותר. למה? בא ראש רשות ששם בסדר העדיפויות. ואני אקח אותך לעוד דוגמה, אצלי בעיר מודיעין, נבחרתי ב-2008, מערכת החינוך היתה עם 70% בגרות. בניתי תכנית, לקח לי 8 שנים כדי להביא אותה ל-90%, במערכת של 28,000 תלמידים, כמו כל דימונה ביחד, עם כל התושבים. אבל בסוף זו מערכת שאתה עובד עליה לאט לאט, חינוך זה דבר שבונים לאורך זמן, לא בנקודת זמן.

העניין הוא שלך במודיעין קל למשוך גם כוח אדם איכותי להוראה, כשבדימונה ובירוחם זה קצת יותר קשה.

תעבירי פה חוק פעם אחת, תעבירו פעם אחת חוק שמורה בבית שאן ובדימונה יקבל פי 2 ממורה במרכז, תראו איזה יופי זה יעבוד. אבל אתם לא מסוגלים, כי האוצר יעבוד עליכם, יביא אתכם מה שנקרא, אני תמיד אומר האוצר זה השיטה של הלחמניה עם הנקניקייה ועם החוט. מביאים לך את הלחמניה עם הנקניקייה עם חרדל למעלה, אתה רוצה לתת את הביס אבל אז החוט נמשך, הנקניקייה נשארה באוצר, ואתה קיבלת רק את הלחמניה בלי כלום בפנים.

זה מה שקורה עם האוצר, תמיד הם באים עם השיטה הזאת, שבסוף יוצא מהתכנית - - -

יש לך דוגמה צמחונית?

תקחי נקניקיה צמחונית, מה זה משנה. בסוף יוצא מהדבר הזה דבר אחד מרכזי, שצריך לקחת מורים לתקצב אותם בפי שניים, אני מורה, אני יודע, אני עושה חשבון, שווה לי כמו בהייטק. אנשים עושים רילוקיישן לחורים, הייתי במקומות בעולם, משלחות, אתה מגיע, אנשים נמצאים במקום, אתה שואל אותו מה אתה עושה פה, הוא אומר "כשאני מרוויח פה סדר גודל של 60,000, 70,000 שקל בחודש, שווה לי להיות פה, מה לעשות. אותו דבר, כשמורה במודיעין יקבל 14,000 שקלים ומורה בבית שאן יקבל 28,000 שקלים, זה שווה את זה.

השינוי שדיברתי עליו, פערים - - - בעקבות שינוי נוסחת התקצוב של משרד החינוך. - - - של עדיפות לאומית. של הרכיב הזה. זה נקודת המפנה.

אני מתנצל שאני חייב ללכת לעוד דיון, אבל את יענקלה אני מכיר הרבה מאוד שנים, הוא היה ראש עירייה מעולה, הלוואי ויחזור להיות ראש עירייה, אני חושב שהוא מבוזבז בכנסת, אבל אני בטוח שהוא יציג את הדברים.

לא הגנתי עליך כשלא היית פה.

אני חושב שעדיין נשארת ראש עיר ב-דנ"א שלך.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני מודה לך על הדיון הזה, אני חושב שהוא נכון וראוי. דובר כאן הרבה על הנושא של חינוך משלים - - -

אני רוצה למחוק את כל מה שאמרתי עכשיו על השלטון המקומי.

אז תגיד לפרוטוקול.

אי אפשר למחוק את הפרוטוקול.

אבל עדיין נשארנו עם חילוקי דעות בעניין.

אני חלוק עליו, כן. הוא חבר שלי ואני חלוק עליו. אני אגיד לך למה אני חלוק עליו. אני חלוק עליו בגלל שפשוט ההתמודדות מול פורום ה-15 הוא בלתי אפשרי. ואני בטוח שבדם ליבו, עמוק בפנים, כמי שבא מהפריפריה הוא עדיין - - -

הוא עדיין מדבר בית-שאנית.

אבל זה קשה כשיש לך 15 רשויות חזקות שמחזיקות כל כך הרבה כסף, בעצם מחזיקות את השלטון המקומי אומרת לך "לא, עכשיו תתמודד".

אני אגע גם בזה, אדוני היושב ראש. קודם כל הדיון הזה חשוב וזה לא רק בהיבט של מצוינות של ילד, זאת אומרת אם ילד באזור סוציו אקונומי נמוך או פריפריה חברתית או לא חברתית יגדל, אם הוא יהיה יותר גאון מהילד מגוש דן או לא, זה לא רק זה, צריך לקחת בחשבון שיש פה פרמטרים אחרים גם כן.

זה גם כן השפעה גדולה מאוד על אחוזי נשירה מבתי ספר, החינוך המשלים הוא בעצם זרוע חובה בוודאי מקומות כאלה כמו פריפריות חברתיות ופריפריות ממש, וזה גם פוגע בילדים וגם מביא הרבה יותר נשירה וגם חושף ילדים יותר חלילה לפשיעה או לעבריינות או לדברים מהסוג הזה, ובסוף עולה למדינה פי 4, פי 1000 יותר מאשר - - - ופחות תיקים ברווחה זה גם חוסך כסף למדינה, ולכן החשיבות של לתת עוצמה יותר גדולה במקומות הללו, היא ברורה לחלוטין.

הנושא של הדיפרנציאליות, אדוני היושב ראש, כבר מתנהל פה בכמה כנסות. כשעוד הייתי ראש רשות הייתי בעד הדיפרנציאליות הזאת, לדעתי היא דבר נכון ואמיתי.

הבאת לדוגמה את תל אביב. תל אביב לא רק מייצרת את הכסף שלה כי ראש העיר שם הוא יותר טוב מעירייה אחרת. תל אביב במקרה יושבת על חוף ים. חוף ים מביא מלונות, מלונות מביאים מסחר, מסחר מביא ארנונה שהיא ארנונה גבוהה ולכן הקופה מתמלאת, ויש מספיק עודפים בשביל לעשות תכניות בבתי ספר בהיקפים שבעיר אחרת ראש עיר לא יכול להרשות לעצמו, אלא אם כן הוא פריק של חינוך, והוא אומר "אני אנקה פחות טוב את העיר, אני אשקיע פחות בתברואה, אני אשקיע פחות בגינון, אני אשקיע פחות בדברים אחרים ואני משקיע את הכל בחינוך" זה גם אג'נדה מסוימת, אבל כזה ראש עיר סביר להניח שגם ידיחו אותו אחרי חמש שנות שלטון.

ההתלבטות הגדולה ביותר של ראש עיר זה מה הוא עושה עם התקציב שיש לו, אם הוא שם את זה עכשיו על מסייעת לילד שצריך חינוך מיוחד או שהוא נותן את זה למשהו אחר, וההחלטות האלה הן ההחלטות הקשות ביותר בימיו ובחייו של ראש עיר.

לכן אני בא ואומר, תשמע מיקי, אני לצערי הרב גם בגלל שאני חושב שהשלטון המקומי באמת יותר נשלט במידה מסוימת על ידי פורום ה-15, בגלל הכוח הפוליטי שלהם הוא רב, גם בגלל שאם שר החינוך הקודם, שאני לא מתגעגע להרבה מאוד דברים שהוא עשה, אבל דבר אחד, בנושא הדיפרנציאליות הוא כן העלה את זה על ראש שמחתו, לפחות הוא דיבר על זה, הוא לא עשה את זה הרבה, אבל הוא דיבר על זה כן. שר החינוך דהיום נפתלי בנט, אפילו לא מדבר על זה. זאת אומרת זה לא נמצא בכלל - - -

זה אתם בממשלה.

בסדר, מותר לי לדבר אם יש קואליציה ולטעון את צרותינו המשותפות בעניין הזה. אני מצפה בעניין הזה של הדיפרנציאליות בכלל בחינוך ורווחה, שאני חושב שהיא דבר נכון וחשוב, הייתי מצפה ששר החינוך יוליך את זה מול השלטון המקומי, מול אותן רשויות חזקות, אני חושב שבסופו של יום יצטרכו להגיע לאיזו שהיא פשרה שבאה ומדברת שחלק יהיה בדיפרנציאליות וחלק יהיה בתוספת תקציב. זאת אומרת אם צריך מיליארד שקל כדי לכסות את הפערים, חצי יבוא מתוך צדק חלוקתי נכון וחצי יבוא מתוספת של המדינה, ולדעתי גם השלטון המקומי יהיה בשל לקבל את הדבר הזה.

אבל עד אז, אני חושב שלפחות בכל מה שקשור לתקציבים שמגיעים עבור הפעילויות והתכניות הללו שיוצאות חדשות לבקרים וגם נגמרות מהר מאוד כי נגמר התקציב והכל, פה חייב להתחיל הדיפרנציאליות בזה, ואתה יודע מה, בזה גם השלטון המקומי לא יהפוך את העולם. אם יתנו העדפה לתכניות הללו בישובים שצריכים את זה יותר, בישובים עם סוציו אקונומי נמוכים וכולי, יש לזה השפעה נוספת. דיברתם מקודם על המגזר השלישי, דיברה הגברת על המגזר השלישי. גם במגזר השלישי ראש עיר, תאמין לי שאדם או חברה או מישהו שבא ורוצה לעזור או לתרום, עדיף לו לעשות את זה בעיר גדולה כשהוא מקבל על זה חשיפה גדולה, הוא מקבל על זה הרבה כבוד, ואני מקווה שהוא לא מקבל דברים אחרים, אבל ברגע שמדינה – ואגב, היה פעם דבר כזה שולחן עגול אצל ראש הממשלה - - -

השולחן הבין מגזרי.

ומטרת השולחן הזאת היתה, השולחן הזה נדמה לי שנגמר, התאדה, אבל המטרה היתה שגם בתרומות או עזרה שמגיעה מהמגזר השלישי, שיהיה סדר בעניין. שיהיה גוף אחד שיתעדף לאן צריך להוליך את זה יותר, האם להוליך את זה לירוחם או להוליך לראשון לציון. הדברים הללו גם צריכים לבוא.

גם שם יש מצ'ינג, גם שם צריך לשים מצ'ינג וגם שם יש - - -

זאת אומרת שרשות שלא מסוגלת לשלם את החלק שלה במצ'ינג היא מפסידה גם את המגזר השלישי.

ברור. זאת הנקודה. אחת הנקודות שאין לרשויות אפשרות להשלים את המצ'ינג.

לכן הייתי אומר דבר אחד, בואו ננסה להגיע עם השלטון המקומי – ואני מוכן לעזור לך בעניין הזה – להסכמה שבתקציבים של החינוך משלים, או לפחות בתוספות התקציביות שיש, או בתכניות חדשות שיש, תהיה העדיפה - - -

אנחנו דיברנו בחוק שיהיה גם כסף תוספתי, לא דיברנו על הכסף הבסיסי. גם כשאמרנו בתקצוב הדיפרנציאלי בתוספתי, והם סירבו.

אם זה בתוספתי אפשר לעשות את זה והם לא יסרבו. אני אומר לך שאני מוכן להיאבק על זה איתך ביחד, גם בתור היושב ראש השדולה של השלטון המקומי. אני מודיע את זה חד משמעית, וזה לא ניגוד אינטרסים.

אנחנו נעשה את זה. שלמה קרפ רוצה לומר מילה?

לא, זאב.

אז קודם טלב אבו עראר, ואחרי זה זאב.

תודה מכובדי היושב ראש על הדיון החשוב הזה. כל אזרח במדינת ישראל זכאי לחינוך, לרווחה. לכן המגזר הבדואי בנגב כפי שאתה יודע, כתושב הנגב גם, הם במצב הסוציו אקונומי הנמוך ביותר במדינה. לכן כ-50% מהתלמידים הבדואים מוסעים לבתי הספר, דבר שמראה על מחסור אדיר בבתי הספר, במיוחד בקרב הישובים הבלתי מוכרים.

אני כל הזמן מבקש ומציע למדינה להקים מוסדות חינוך אפילו בישובים הבלתי מוכרים, עד שיימצא פתרון כולל לכל הישובים האלה. אבל אי אפשר להפקיר את כל הילדים האלה, התלמידים האלה, ללא מסגרת חינוכית. בזמן גם שהראינו לפני יותר משנה, כ-5,000 ילדים בגילאי 3-4 ללא מסגרת חינוכית, מסתובבים ברחובות. אין להם מסגרת. דבר שבאמת אומר דרשני.

הבטיחו שזה יטופל, יטופל, עד עצם היום הזה אין פתרון. ואחוז הנשירה גבוה, בגלל שהם מוסעים, אז תשמע, אנשים מתייאשים, הילדים נשארים בבית, ובמיוחד בקרב הבנות.

מסגרות לחינוך הבלתי פורמלי כמעט ואין. אני לא מדבר על הרשויות וישובי הקבע שיש שם שירות מינימלי ומקובל.

אדוני אתה מדבר על חינוך בלתי פורמלי, בוא נתחיל שיהיה שם כמו שדיברנו בדיון הקודם, מבנה לעשות בו חינוך בלתי פורמלי. ואם נביא חינוך בלתי פורמלי איפה נעשה אותו, בחול? צריך להיות מבנה. ולכן עשינו גם את הדיון הקודם. הבעיה אצלכם היא בעיה הרבה יותר שורשית ששם קודם כל מתחילים בתשתיות מינימליות שלא קיימות, ועד שלא נקים את התשתיות המינימליות לא נוכל גם לקדם באמת תשובה אמיתית, ולכן ערכנו אז את הדיון הקודם שנכחת בו, ודיברת בו, שבואו נתחיל קודם כל בתשתיות מינימליות בכל רשות ערבית. ברגע שתהיה תשתית מינימלית אני לא מאמין שיהיה מתנ"ס שיהיה ריק. אם יהיה מבנה, ירצו להפעיל אותו. ברגע שיהיה מבנה, יהיה מי שירצה להפעיל אותו. אז יתחיל ראש הרשות ויביאו תקציבים ויכול להיות גם תורמים, כל מיני רעיונות, העיקר שיהיה קודם כל מבנה. לכן אצלכם הבעיה היא הרבה יותר שורשית. היא לא רק במקרו, שאנחנו מדברים עכשיו על כלל אוכלוסייה במדינת ישראל החלשה, בפריפריה שלא מקבלת את המענה. אצלכם הבעיה מתחילה קודם כל בתשתיות המינימליות שעדיין לא קיימות ואנחנו באמת צריכים להתייחס לזה ברצינות רבה. לכן גם ערכתי דיון.

אבל איפה שיש תשתית אפשר להשתמש במתנ"ס.

חד משמעית כן. איפה שיש תשתית, צריך להשתמש. תודה רבה אדוני. זאב גולדבלט, מנכ"ל פורום ועדי ההורים הישוביים.

אני רוצה לעמוד על ארבע נקודות בלבד שמענה נכון של ארבעתם יביא לצמצום משמעותי של הפערים החברתיים והכלכליים שיש במדינה. הראשון שבהם הוא יום לימודים ארוך. דיבר על זה בקצרה שלמה לפניי, אבל יום לימודים ארוך כולל הזנה בתוכו יאפשר צמצום משמעותי של הפערים כי זה יגדיל את ההכנסה המשפחתית כי גם בן הזוג שהיום, ואני בכוונה אומר בן זוג, כי זה לא בהכרח בת זוג, יוכל לצאת לעבודה ליום עבודה מלא ולא רק חצי יום.

דבר שני, פחות הוצאות למשפחה כי הילד בתוך מערכת מסודרת של משרד החינוך, והתעסוקה של הילדים מהצהרים ואילך היא תעסוקה מבוקרת, ראויה ובפיקוח של משרד החינוך. וזה ראוי. זו נקודה אחת.

נקודה שניה שתאפשר צמצום משמעותי של הפערים, זה ביטול משהו שאנחנו קוראים לו מס הגולגולת, או תשלומי ההורים. זה המס הרגרסיבי ביותר שקיים במדינה, שבעצם מוטל על כל גולגולת של כל תלמיד וההורים מחויבים לשלם. אי תשלום, המשמעות היא שאותו מוסד חינוכי לא יצא לאותה פעילות, ובעצם בזה אנחנו מקפחים מאות אלפי תלמידים בישראל שהוריהם או הישוב שבו הם גרים, לא מסוגלים להתמודד עם כזאת הוצאה. מדובר באלפי שקלים בכל שנה.

דרך אגב, לגבי מס הגולגולת הזה, אותם תשלומי הורים, כבר ארבע ועדות של חינוך שמונו על ידי משרד החינוך של מדינת ישראל קבעו שהוא תורם להרחבת הפער החברתי במדינה, והמדינה עדיין לא עשתה כלום בנושא הזה.

הנושא השלישי – התאמת יום הלימודים בין מערכת החינוך לבין המשק. גם בזה המדינה לצערי לא התמודדה וכתוצאה מזה שוב אנחנו מנטרלים חלק מההכנסה המשפחתית, ושוב מרחיבים את הפערים.

הדבר האחרון, ונגע בזה חיים ביבס, אנחנו בוועדה משותפת של השלטון המקומי יחד עם פורום ועדי ההורים שמנסים לגבש את אותו סל תלמיד, שמשום מה המדינה נרתעת מלהתמודד עם זה. פשוט המדינה צריכה לקבוע מה אותו סל בסיסי שהיא צריכה לממן ולתקצב, ולראות איך עושים את זה ולא לתת לכל רשות להתמודד עם זה בפני עצמה, או לכל משפחה. כי ברגע שאתה מטיל את זה על המשפחה או הרשות, בעצם העובדה הזאת אתה פשוט מרחיב את הפערים.

ברור. כי לא לכולם יש את האפשרות. אני מסכים איתך לחלוטין. יש פה נציגה מעירית נתניה, אני רוצה לשמוע אותה. אורנה רג'יניאנו.

נתניה זה פריפריה?

לא, אבל יש לה פריפריה החברתית. יש שם שכונות במצב מאוד מאוד קשה, שכונת דורה למשל.

יש שכונות במצב סוציו אקונומי ירוד. שכונת דורה, נאות שקד, סלע.

כן. אלה שכונות שיותר גרועות לפעמים אפילו מהמצב הסוציו אקונומי, גם אפילו ברשויות מקומיות חדשות בדרום ובצפון. אז אחת מהסטודנטיות לעבודה סוציאלית, מי רוצה להציג?

עובדות סוציאליות.

עובדות סוציאליות, סליחה. עובדות סוציאליות בתואר שני.

עובדות סוציאליות שלומדות לתואר שני בעבודה סוציאלית.

אז יש לנו כאן דוקטוריות לעתיד. נכון? מי רוצה להציג מטעמכן? פז ארבל בבקשה.

אני אציג את עצמי. אני עובדת סוציאלית משנת 2002, ובתפקיד הנוכחי שלי אני רכזת הטיפול של פנימיית עלומים, זו פנימייה לילדים ונוער בסיכון בגילאי 6-18, אנחנו רואים ילדים בפרישה ארצית. זאת אומרת יש אצלנו ייצוג להמון המון רשויות מקומיות, מרכז ופריפריה. לומדים אצלנו 220 ילדים בערך במסגרת יומית ובמסגרת מלאה אז אנחנו נתקלים בכל הנושא החינוכי מדי יום.

אני רוצה להעלות בעיה מאוד חמורה ולהתחבר גם לסל עליו דיברתם, שאני והעמיתות שלי נתקלות בה, והיא נושא של מימון אבחונים פסיכו דידקטיים. אבחון פסיכו דידקטי הוא אבחון שממפה יכולת קוגניטיבית ורגשית של ילד שמאבחנים אותו, הוא ממש כלי עבודה של מערכת החינוך. האבחון הזה הוא תנאי מקדים בשביל ילד להיות מועמד לוועדת השמה, ועדת השמה היא הועדה שקובעת את הזכאות של הילד למסגרת החינוכית. בלי הדבר הזה, בלי כרטיס הכניסה הזה, ילד לא יכול להיכנס בעצם למסגרת החינוכית שמתאימה לו.

זה הנושא של האבחון. אבל היום קופות החולים משלמות על זה, לא?

לא. ממש לא. מדי יום אנחנו נתקלות כולן, כל מי שיושבת פה באולם, בבעיות של מימון והוא מימון שבעיקרו נמצא בפריפריה.

מי צריך לשלם אם לא קופות החולים, על האבחון?

בדרך כלל השפ"כ, השירותים הפסיכולוגים בערים, הרשות המקומית אמורה לשלם את זה.

ואז אם המצב הסוציו אקונומי נמוך, היא לא יכולה.

אם הרשות ענייה, או הרשות היא בפריפריה והמשפחות לא יכולות לממן את זה, ילד לא יכול להיכנס למסגרת הלימודית שמתאימה לו.

לא יכולים לאבחן אותו. ואי אפשר לטפל ללא אבחון. זה כמו מישהו שמגיע לרופא - - -

זה לא אבחון, אי אפשר להעלות אותו לוועדת השמה, כלומר הוא נמצא במסגרת שלא מתאימה לו. יש שם המון ילדים שיושבים בכיתות רגילות, בחינוך רגיל, ולא יכולים לעבור לחינוך מיוחד.

זו סוגיה מדאיגה, אנחנו נציין את זה במסגרת הועדה.

אני חייב להוסיף על מה שהיא אומרת, אני במקרה חבר ועדות השמה ואני מרכז את כל ועדות ההשמה בירושלים. זה לא בדיוק נכון כי יש תיקון בחוק, מי שלא יודע, שאפשר על סמך דיווחים והכל, אם יש בעיה של אבחון במצבים קשים, אפשר גם לקיים ועדה ללא אבחון פסיכו דידקטי או אבחון פסיכולוגי, גם לוועדות השמה.

אתה רוצה שנדבר בשטח?

החוק והשטח זה שני דברים שונים.

שני דברים שונים, אגב, אנחנו - - -

מסתבר שהרבה אנשים לא אוכפים את החוק, גם כשהם חייבים.

זה לא קורה, אני אומרת לכם שיש לנו ילדים - - -

תודה פז. חובב צברי, ראש מועצת קריית עקרון, יש דוגמה יותר טובה מהרשות שלך לפריפריה חברתית?

תודה כבוד היושב ראש. אני רוצה לדבר קצת אחרת בכל הסוגיה הזאת ואני חושב שאם כולנו נסתכל על עצמנו, מהגיל הרך ועד הצבא, כולל האקדמיה בעניין, לא כולם מתאימות להם המסגרות שאנחנו בדרך כלל מביאים אותן לכל הנושא עצמו, כולם מדברים פחות או יותר MORE OF THE SAME, תן לתלמיד, תן למשפחה, יש גם סל תלמיד דרך אגב, שהשלטון המקומי כן מטפל בעניין עצמו, אני רוצה לומר שבסופו של דבר יש לנו מערכת חינוך שתתאים את עצמה לאותו תלמיד שישנו.

אני יכול לומר לכם, אני בן קריית עקרון, למדתי, אני עם תואר ראשון, תואר שני, שנה לימודים בארצות הברית, אני אלוף משנה בצבא ואני היום ראש רשות. אבל זה בזכות שההורים דחפו אותי. אבל אני אומר, בסופו של דבר יש אנשים שאחרי הצבא הם מוצאים את עצמם שהם הולכים לאקדמיה ולומדים, ומתפתחים, ובתיכון הם חשבו לעשות דברים אחרים.

אז אנחנו צריכים להיות מערכת מספיק גמישה, עם אנשים טובים שנמצאים בתוך המערכות האלה, ולאפשר את הדברים האלה. אני יודע לומר שגם בנושא של החינוך הלא פורמלי אתם תמצאו אנשים טובים שמוצאים ומתפתחים, ואני בטוח שגם בין הסטודנטים האלה שמשתתפים פה, היו כאלה שבתיכון קצת פספסו כל מיני דברים, אחרי זה הם התבגרו והלכו גם לאקדמיה ומוצאים את עצמם בעניין.

לכן אני חושב שהוועדה צריכה להסתכל פר תלמיד בכל העניין, ופר פרסונה, כי אין מה לעשות, לפעמים זה ההורים שלא תומכים בעניין וקשה להם ואין בית, וברגע שאין בית זה בעייתי, אז אנחנו כרשות מטפלים גם בבית, כדי שבסופו של דבר יהיה זה, ולכל אחד למצוא את המתאים שלו, אנחנו מספיק שנים כבר גם בתוך מערכת החינוך, גם בתוך מערכת הרווחה. היום מצאו את הפטנט של 360, מי שמכיר את זה, מספר משרדי ממשלה שחוברים יחד עושים איגום תקציבי ופרטני, כדי למצוא פדגוגיה מתאימה לכל תלמיד ולכל ילד, על כל הרצף דרך אגב, מהמעון ועד לתיכון.

אז אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל טיפה אחרת על העניין, כי MORE OF THE SAME לא יתן הרבה.

תודה רבה. הסתכלות על התלמיד בעצמו. בסדר גמור. עבדאללה אבו מערוף ואחרי זה מאזן גנאים.

מסעוד. מאזן הוא קרוב משפחה. ראש העיר.

למה קראתי לך מאזן? כי הוא היה פה בדיון האחרון.

הרבה קוראים לי ככה.

הוא היה פה בדיון האחרון והוא ישב מולי, והוא קפץ לי לראש עכשיו משום מה. סליחה מסעוד. בבקשה עבדאללה.

תודה רבה על הדיונים שהועדה מקיימת וליושב הראש, דיונים מעניינים ואובייקטיביים ונכונים מאוד, אבל ההוצאה לפועל של ההמלצות שהועדה עושה את שלה וזה נשאר, נתקע במשרדים, היכן שהכסף.

אם אפשר לדבר בפשטות, נציג ההורים דיבר וזה דברים שצריך לעשות. אני לא יודע למה אנחנו מערבבים את הדברים עם הפורום של ה-15, אנחנו בפריפריה החברתית צריכים להתחשבן עם הפורום של ה-15, שיתחשבנו עם הממשלה, עם משרד האוצר, עם המשרדים שלהם. הדיון לא כל כך אובייקטיבי לערב אותם.

אנחנו חייבים לדרוש מהממשלה, מהמשרדים, שאכן התקצוב לעניין החינוך בפריפריה יהיה לו מענה. אם זה מס גולגולת, אם זה טיולים, אם זה ביטוח שמשלמים כל שנה יותר מ-150 שקל לפעמים, בכל זאת זה כסף, מצטבר מצטבר כסף. צריך לתת מענה, ובמיוחד שהמצב הסוציו אקונומי מאוד, יש אנשים שלא יכולים לשלם 150 שקל לביטוח במשך שנה, או לטיול, 200 שקל.

על זה צריך לדבר, משהו ספציפי, ולהשקיע בחינוך הבלתי פורמלי ולשים את המסגרות. זה כל העניין. ולא להתחשבן עם הפורום - - -

אבל המדינה נותנת לרשויות המקומיות תקציב לחינוך ורווחה. השאלה למה היא נותנת בתל אביב אותו דבר כמו שהיא נותנת לרשות - - -

על זה דובר, אני בעד שיהיה שוויוני, אבל לצערי הרב במצב שלנו אי אפשר לדבר על שוויוני. ואת המצ'ינג, דיברנו על זה, צריך לשנות.

דיברנו על זה. בהחלט. לפני שמסעוד ידבר אני רוצה שישמע את רשאד פתחי, ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני בטוח שאתה רוצה לשמוע אותו.

שלום לכולם. אני מטובא זנגריה בצפון. אדוני יושב הראש, באתי לא מהפריפריה, אלא באתי מהפריפריה של הפריפריה.

היינו אצלם בביקור.

אתה כבר מדבר כמו חבר כנסת.

תודה רבה. אני באתי מהפריפריה של הפריפריה ששם אם רציתי להצליח, ואם רציתי להיכנס ל-5 יחידות מתמטיקה, אני חייב לעבוד פי 3 מתלמיד רגיל. אני אספר לכם סיפור אישי שהיה לי בכיתה י', שביקשתי ממנהל בית הספר "אני רוצה 5 יחידות במתמטיקה", אמר לי "תשמע, אתה היחיד פה, אין לנו, אנחנו לא יכולים להביא לך מורה", אמרתי לו תשמע "אני רוצה 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות ביולוגיה, 5 אנגלית, 5 מערכות רפואיות", אמר לי "אוקיי בסדר, אני אבדוק", אמר לי "יש משהו שנקרא תיכון וירטואלי, אתה יכול ללמוד דרך המחשב", אמרתי "בסדר". אתם יודעים כמה שילמתי ללמוד דרך המחשב? אחד - קניתי מחשב ב-2,800 שקל. שניים – אבא קנה את הספק, שילם 130 שקל בחודש, פתאום יום אחד משעה 8:00 עד השעה 16:00 התקשרו אליו מהחברה אמרו לו "החבילה הסתיימה, אתה חייב לשלם עוד פעם". תכלס, מכיתה י' עד היום שילמתי משהו כמו 13,000 ועוד דברים רק על המחשב כדי ללמוד על המחשב.

יש להם שאין להם את זה, ואם הם רוצים אז הם לא יקבלו. אתם רוצים מספרים מדויקים? 30% מתלמידי החינוך הדתי או ממלכתי לומדים מגמות מדעים כמו כימיה, רק 30%. לדייק יותר, 11.8% מתלמידי החינוך הערבי לומדים מגמות של מדעים כמו כימיה. רק 11%. רק 4.6% מהתלמידים שבאו מרקע כללי נמוך, לומדים מדעים. רק 4.6%. זה לא שאין להם בבתי הספר, לפעמים יש, אבל לפעמים יש צרכים אחרים כמו מורה פרטי. אם אין לך מורה פרטי, אוקיי, אתה יכול להיכנס דרך המחשב, אבל איפה המחשב? איפה אינטרנט? לא כל אדם יכול להביא מחשב.

אני אעלה נקודה נוספת של מלגות בבתי הספר ואתחבר גם לאבחונים. מלגה היא בין 200 עד 800 שקל אבל למה היא מספיקה? 700 שקל של ספרים או טיול שנתי שהוא בממוצע 450-1,000 שקל, או 180 שקל, שלושה טיולים של יום במהלך השנה. או לעוד דברים כמו סתם לקנות ביום יום פחית קולה.

בסופו של דבר אני רוצה להציע להקים מערכת מסוימת שקולטת את התלמידים האלה. אני הגשתי משהו כמו לפני שבוע את הבגרות בלשון שלי. לא הייתי לומד בבית הספר כי לא מצאתי זמן, אז אמרתי לתלמיד, "תשמע, אני אלמד אותך ביולוגיה אתה תלמד אותי לשון", והוא אמר "בסדר". אני חושב שלא רק אני, אלא הרבה תלמידים עושים את זה.

להקים את המערכת שקולטת את התלמידים האלה ואחר כך שמי שסיים את המערכת הזאת, סיים יב', הלך לצבא, והוא יעבוד כמו מורה, ויתגייס לזה לכמה שנים. המערכת הזאת נותנת ומקבלת מעצמה, היא לא צריכה תקציב. גם מבחינת חינוך וגם מבחינת חינוך בלתי פורמלי.

אם אני אסכם, בינואר 2012 הממשלה החליטה לאמץ את המלצות ועדת טרכטנברג ולהקים מסגרות לימודיות שונות שהן מגיל 3 עד 9 אחר הצהריים בימי א'-ה'. אוקיי, אני תלמיד י', ויש לי בגרות ואין לי את זה. תלמיד מגיל 3 עד 9 שאין לו בגרות ואין לו כלום ואפילו ההורים שלו בבית יכולים ללמד אותו 1 ועוד 1 או 1 ועוד 10, ויש לו את זה. ואנחנו התלמידים מכיתה י' עד יב' היינו חייבים לשבת על המחשב, לשלם לכל מיני אתרים, לראות סרטון של בגרות ולהתקשר ולבזבז את הזמן, הייתי מבזבז חמש שעות ביום רק להגיע לחומר. למה אין לנו את זה? יש אנשים שיכולים להגיד שמנהל בית הספר נותן ימים כאלה, אבל תכלס הוא נותן ימים להשלים את החומר. יש לנו חומר חסר ואנחנו משלימים, אנחנו לא עושים חזרה על החומר.

תודה רבה. אני אגיד לך משהו, קודם כל רואים שעשית 5 יחידות במתמטיקה. דבר שני, אני יכול להגיד לך שיש לך פוטנציאל אדיר ואין לי ספק שתצליח בחיים ויש לי תחושה שנראה אותך פה בסביבה.

לא בכנסת, אתה מתכוון?

נראה לי גם בכנסת.

ראינו אותו ביום הכנסת הצעירה, היית, נכון?

כן. הייתי בחדר הזה גם.

חבר הכנסת מסעוד גנאים בבקשה.

תודה רבה. רשאד דיבר על המסע המפרך של בן לפריפריה, איך הוא לפחות יכול להגיע ל-5 יחידות מתמטיקה או לשון עברית וזה מסע מפרך, הוא מצא לו אבא, הורים תומכים, גם יש להם את היכולת ואת הנכונות להשקיע, אתה לא תמצא את זה בכל משפחה, גם לא תמצא את מי שלא מתייאש כמוהו, שיש לו את האופי ואת האישיות שלו.

כבוד היושב ראש, אמרנו את זה תמיד. אם אתה רוצה שינוי, מנוף השינוי הוא החינוך. אם הפערים יישארו בחינוך ואם מערכת החינוך והדרך שבה מתנהלים משרדי הממשלה בחלוקת התקציבים והתמיכה יישארו כפי שהם, אנחנו נישאר במצב של קיבוע, שהפריפריה תישאר פריפריה והמרכז יישאר מרכז. ולא יהיה שינוי. בסוף את השינוי אנחנו צריכים.

כמו רשאד יש הרבה שיש להם פוטנציאל, יש להם את היכולת להגיע עד לפסגה, רק תן לו את ההזדמנות.

כן. הזדמנות שווה.

יש תיאוריה בחינוך, תיאורית הפיגומים. תן לו את הפיגום, כדי שהוא יעלה. יש לו את זה.

שאלו אותי כמה פעמים מה המושג של צדק מבחינתי, אז המושג צדק הוא דבר אחד, הזדמנות שווה. כך אני רואה את זה. לא טובות ולא מתנות. הזדמנות שווה לכל אחד להצליח בחיים. יעשה עם זה משהו – מצויין. לא יעשה, עניין שלו. אבל את ההזדמנות אני חייב לתת לו. מורן חזיז, עובדת סוציאלית בבת ים, מטפלת בילדי רווחה וצרכים מיוחדים. אני רוצה שתדברי על היעדר מקומות במועדוניות.

אני באמת רציתי להעלות בעיה חמורה שאני והעמיתות שלי נתקלות בה וזה הנושא של מועדוניות רווחה. בת ים באופן כללי מונה 129,000 תושבים, אנחנו ממוקמים באשכול 5, ואנחנו מס' 5 בדירוג של הילדים העניים בארץ, אני חושבת שזה אומר הרבה.

מועדונית רווחה זו מסגרת חינוכית, טיפולית, מסגרת אחר הצהריים, מסגרת משלימה שפועלת משעות סיום בית ספר לילדים בגילאי היסודי, משעה 13:00-14:00 עד בערך 17:00-18:00. במסגרת הזאת הילדים מקבלים העשרה לימודית, ארוחה חמה, חוגים, טיפולים רגשיים אם צריך, יש פעילויות הורים-ילדים, יש הדרכות הורים, וכל זה קיים רק במועדוניות מטעם הרווחה בלבד. הילדים מגיעים למועדוניות האלה ממגוון סיבות. יש גם קשיים בתפקוד ההורי, גם קשיי קליטה, יש לנו הרבה משפחות של עולים גם מרוסיה וגם מאתיופיה בבת ים, על רקע של פערים לימודיים, יש גם בעיות בכישורים חברתיים ויש גם הרבה משפחות שבראשן עומד הורה עצמאי, מה שהיה פעם משפחות חד הוריות, שלא יכולות לממן מועדוניות באופן עצמאי.

בבת ים קיימות בסך הכל שלוש מועדוניות כאלה, בכל מועדונית יכולים להתברג 15 ילדים, דהיינו 45 ילדים מהכיתות הרגילות בעצם. ומועדונית אחת ויחידה לילדים עם בעיות התנהגות, שמונה בסך הכל 12 ילדים. אני חושבת שזה מעט, מעט מאוד. על כל מועדונית שיש בה 15 ילדים יש רשימת המתנה בערך של 15 ילדים.

אני רוצה לספר לכם על ילד אחד שאני באופן אישי מטפלת בו, זה ילד שישבנו ועדת החלטה, לפני כשנה והחלטנו על מסגרת קטנה, מעבר למסגרת לימודית קטנה, לכיתה קטנה, וגם מסגרת אחר הצהריים, מועדונית לבעיות התנהגות. למסגרת הקטנה הוא עבר, אבל למועדונית אנחנו ממתינים כבר שנה.

אנחנו מדברים על ילד שרואים אצלנו התנהגויות מסוכנות, שוטטות, שכנים שמדווחים על חציית כביש שלא בבטחה, יש כבר התנהגויות עברייניות שהתחילו, סחיטה של ילדים. אנחנו מפחדים שזה יגיע הלאה, לכיוון של תיקים במשטרה, לכיוון של שירות מבחן, דבר שיעלה למדינה הרבה מאוד כסף.

אני חושבת שכל הנושא של שינוי מדיניות בנושא מועדוניות רווחה יחסוך הרבה הרבה כספים בעתיד ויצמצם את הפערים החברתיים.

תודה רבה. חשוב מאוד. אני מודה לך על הדברים. אורנה רג'יניאנו, מנהלת אגף רובעים ושכונות בעירית נתניה.

הורמה כאן גבה לגבי נתניה שהיא נמצאת בפרויקט הפריפריאלי.

יש בה שכונות במצב סוציו אקונומי נמוך, פריפריה חברתית. תודה רבה לך.

אני כן אומר שנתניה מתנגדת בין 5-6 במצב הסוציו אקונומי, אז אפשר להבין עד כמה השכונות המאתגרות שלנו נמצאות במצב שהוא בדירוג מאוד מאוד נמוך, שזה מגדיל לא רק את הבעיה הסוציו אקונומית, אלא את הפער העצום בין השכונות החזקות לבין השכונות החלשות. אני חושבת שכולנו מסכימים פחות או יותר על ה-"מה" בהיבט החינוכי בצמצום פערים בנושא של החינוך, הבעיה האקוטית היא איך אנחנו עושים את זה. אנחנו מנסים גם כעיריה, גם אני כמנהלת אגף רובעים ושכונות, לנסות לצמצם פערים כך או אחרת בשכונות המאתגרות. יש לנו איזה שהוא צעד קדימה בעניין הזה ואנחנו כן נרצה שאולי אפשר לבחון א תזה. אני חושבת שלהכניס שוב כספים, אני כן מסכימה עם ביבס, לנושא של חינוך, זה ייבלע שם ויתפזר ואני לא חושבת שנצליח להגיע לנקודת מפנה בעניין הזה. חשיבה בנושא של הבלתי פורמלי, איך אנחנו עושים את זה, לצאת קצת מהקופסה, זה נושא שכן הייתי מתמקדת בו כרגע.

אם לא בחינוך אז איפה?

בחינוך הבלתי פורמלי. בהמשכיות. כן יום לימודים ארוך, מפעלי תזונה.

תודה רבה. אנחנו רוצים לשמוע גם את משרדי הממשלה.

אני ממשרד החינוך, סגן ראש מינהל ואמון על חינוך בלתי פורמלי.

גם חיים רוצה לדבר?

אם צריך.

הוא ייצג את משרד החינוך.

אני - - -

נעמי גם רוצה לומר משהו. אז חיים, נעמי ואוסאמה לפני כן. ואני מסכם את הדיון.

ברשותכם כבוד היושב ראש אני רוצה לדבר על ה"יש" ולהמעיט בדיבור על ה"אין". 2- אני מדבר על משהו שכנציג ממשלה קצת לא נוח לי, אני עדיין מתחבט אם להגיד את זה והחלטתי שכן, אני קורא לזה תרבות ההאשמה ולא תרבות ההקשבה. תראו מה קורה פה, כל אחד שדיבר והיה לו מה להעיר, פשוט קם והלך ולא שמע מה שיש להסיג או להעיר, למרות שנאמו פה בלשון המעטה דברים לא מדויקים וחשוב לתת את הדעת, ושתדעו את התמונה המלאה.

לגופו של עניין, החינוך הבלתי פורמלי, בסיס התקציב כ-600 מיליון שקלים, אתה מסיים את השנה עם כמיליארד שקלים. מה זה אומר? יצא מפה לפני כמה דקות מסעוד גנאים, אבל הוא יודע שכדי לאשר תכנית 922, החלטת ממשלה, ישבנו פה בשבוע האחרון של דצמבר 2016 ועבדכם הנאמן בשבוע האחרון של דצמבר 2016 היה צריך לאשר 130 מיליון שקלים מתוקף ההחלטה, לחברה הערבית. חשוב לציין ולהדגיש את זה.

זה במסגרת 922?

נכון. תקצוב דיפרנציאלי, כבוד היושב ראש והקהל שיושב פה, בחינוך הבלתי פורמלי מתמקד במספר זירות. מה שאני רוצה לומר, הנושאים המוניציפליים המתוקצבים במערכת החינוך בכלל, ואני אתמקד בחינוך הבלתי פורמלי, נותנים מענה ומענה הולם לפעילות דיפרנציאלית על פי אשכולות הלמ"ס וכולי. אני אפרט בקצרה את הנושאים, חוק הנוער, הנוער בוחר בערך כדרך, כל פעילויות הקיץ, התכנית להעצמת הישובים הדרוזים והצ'רקסים, תכנית אתגרים בחברה הערבית, העצמת מדריכי נוער ברשויות דוברי השפה הרוסית והצרפתית ויש עוד תכניות נוספות.

דיברתם על גופים אזרחיים, ביצענו התאמות לתקנות, עדכון לתקנות תמיכה כמו תנועות נוער, ארגוני נוער ומתנדבי שנת שירות שהתפקיד שלהם הוא לתת מענה טוב יותר, מענה מיטבי לאוכלוסיות - - - הדבר הזה יקרום עור וגידים בשנת 2017, זה קיבל את ברכת הדרך של משרד המשפטים.

נשמח לקבל סקירה.

הכל שקוף, גם באתר של משרד המשפטים, ודאי באתר של משרד החינוך ומינהל חברה ונוער.

תודה.

כל הנושא של של"ח וידיעת הארץ, נעלה לירושלים, מסעות בני נוער לפולין.

מה זה נוער לפולין? יש הרבה ילדים שלא יוצאים לפולין בגלל המחיר.

יש מערך מלגות תומך של 35 מיליון שקלים, לסבר את העין והאוזן, הוא לא מנוצל עד תום.

יובל תסכם, אם הנתונים שאתה מציג לנו עכשיו שהמצב של החינוך הפורמלי הוא טוב - - -

לא, אני רק רוצה לציין שיש עוד כברת דרך לעשות.

כי המצב של החינוך הבלתי פורמלי ברשויות חלשות הוא פשוט זוועה. אבל אם אתה רוצה להציג את מה ש- - - המעט שבמעט, בסדר.

אני מסכים, מצד שני יש גם מה שנקרא את מה שקיים, וגם את ה- - - לעתיד. יש כרגע תכניות שמדברות על חוגים לצפון הארץ - - -

אני גם לא פונה אליך בטענות כי זו החלטת הממשלה לתעדף תקציבים. אתה עושה במה שיש, אולי אפילו יש מאין. אז אני מכבד את העבודה שלך, אבל זה לא מספיק.

מיקי, יש את מה שקיים ואני אומר, יש עוד תכניות באמתחת כמו העצמת ילדי צפון הארץ, כיתות ד'-ה', כ-30,000 תלמידים ייהנו מסל של חוגים בתשע"ח, זאת אומרת יש את מה שקיים, על אף כמובן שנדרשים עוד - - -

תודה רבה. אני חייב לסכם את הדיון. בקצרה נעמי אבוטבול, מפקחת ארצית של מועדוניות משרד העבודה והרווחה.

בשירות הילד והנוער. אני רוצה להגיד קודם כל, גם במשרד הרווחה, התקציבים שמחולקים לרשויות מחולקים באופן דיפרנציאלי לפי מצב סוציו אקונומי. אני אדבר קודם על תקציבי ילד ונוער. התקציבים מחולקים מראש, לפי מצב סוציו אקונומי, וזה בניגוד למה שנאמר כאן קודם. דבר שני, יש בשנים האחרונות כל מיני תכניות שהן כן מתייחסות לדיפרנציאליות, הוזכרה כאן תכנית מאוד מרכזית, תכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, 360, שהתחילה את דרכה לפני כשמונה שנים ונתנה מענה לילדים במצב סוציו אקונומי וצרכים שלא היה להם מענה, באשכולות 1-3 התרחבה בשנים האחרונות עד לאשכול 5. והיא הגדילה משמעותית את התקציבים שמופנים לשעות הפנאי אחר כך, וצריך לשים גם את זה על השולחן, ועוד החלטות ממשלה כאלה ואחרות שנתנו עוד תקציבים לנגב ולגליל, נכון – לא מספיק.

היא דיברה כאן גם על מועדוניות, חסרים מקומות. נכון – אין תקציבים מספיקים, הרשויות הן המחליטות דרך אגב בתוך התקציבים המחולקים מראש, איזה מענים להקים, אם זה מועדונית או מענה אחר, ואין תקציבים מספיקים ואני בעד מה שנאמר פה להסיט תקציבים פנויים.

בעזרת השם. תודה. אוסאמה סעדי אחרון הדוברים ואז נסכם את הדיון.

אדוני היושב ראש, הייתי בחדרי ושמעתי חלק מהדיון ושמעתי במיוחד את התלמיד ראשד פתחי מטובא, ישר עזבתי את הכל ובאתי לפה.

ראיתי שרצת בסערה.

כן. רצתי בסערה.

האמת שהתרשמתי, אמרתי לו שנראה לי שהוא יחליף מישהו מכם בכנסת מתי שהוא.

כן. הוא יגיע. הא ראשד?

אני מקווה שכשאתה תגיע אני עוד אהיה כאן. אולי אני אהיה בתפקיד אחר.

תהיה ראש ממשלה אולי?

אל תגזים.

ביבי רוצה כל החיים להישאר.

ברגע שאתה אומר שאתה רוצה להיות ראש ממשלה אתה כבר בבעיה. אז אני לא. אני רוצה להיות נבחר ציבור.

באמת דבריו של ראשד נגעו ללבי ובאמת הוא דיבר וייצג את התלמידים בפריפריה, במיוחד שהוא בא מטובא, ואנחנו בפריפריה בגליל וגם בדרום, התלמידים שלנו צמאים, צמאים אדוני היושב ראש, להשכלה, להצטיינות. הילדים שלי לומדים בירושלים. ואתה יודע, יש פה בתי ספר פרטיים ואנחנו משקיעים אלפי שקלים בשנה, אבל אתה הולך לצפון יש בתי ספר מהרמה הגבוהה ביותר. לא צריכים בתי ספר פרטיים. הם מצטיינים, ניגשים לבחינות הבגרות, מקבלים ממוצעים יותר מ-100, בפסיכומטרי מקבלים, באמת יש פוטנציאל אדיר. צריך איך שאמרו, תקציבים. נכון שאמרת שיש 922, יש תקציב לחינוך לא פורמלי שעכשיו באמת הייתה ישיבה בימים האחרונים, שהתחילו לחלק את זה למועצות, יש קריטריונים, אנחנו אמרנו שנבחן את התכנית הזאת לפי הביצוע. כמה שתבוצע וכמה שבאמת כסף יוזרם למועצות המקומיות, במיוחד בתחומים של חינוך, בריאות ותעסוקה, אנחנו נברך על זה.

תודה רבה אדוני, דברים חשובים. אני מסכם את הועדה. מסקנות הדיון:

הוועדה קובעת כי קיימים פערים אדירים בסוגיית החינוך הבלתי פורמלי בקרב תלמידים ממשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך באזורי הפריפריה וברשויות חלשות לבין תלמידים ברשויות חזקות במרכז.

הוועדה תפנה לשר החינוך ולשר העבודה והרווחה ותקרא ליצור מנגנון פיקוח שיאגם את כלל הצרכים והמשאבים הקיימים מול התקציבים הקיימים. שאיפה לסנכרון בין כלל נותני השירותים. השלטון המקומי, משרדי ממשלה, עמותות וארגונים חברתיים, במטרה לנצל באופן חיובי את התקציבים על מנת לאפשר פיקוח על התכנים והתוצרים המועברים לתלמידים.

הוועדה חוזרת וקובעת כי הגיעה העת להחלת התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך ורווחה ברשויות חלשות במצב סוציו אקונומי נמוך, באזורי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. הועדה בראשותי תמשיך לקדם סוגיה זו.

הוועדה רשמה לפניה את סוגיית היעדר המימון לאבחונים פסיכו דידקטיים לאוכלוסיית התלמידים מאזורי הפריפריה. הועדה תפעל בסוגייה מול שר החינוך ויושב ראש השלטון המקומי.

הוועדה מודה ליושב ראש השלטון המקומי על שכיבד אותנו בנוכחותו והשתתף בדיון. תודה לכל המשתתפים, הועדה תערוך דין המשך בנושא. הועדה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.