הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 461

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז (21 בפברואר 2017), שעה 11:41

במסגרת ציון יום העוני בכנסת: על סדר היום: טיפול שיניים בקרב אנשים החיים בעוני

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מירב בן ארי

ג'מאל זחאלקה

איציק שמולי

עבד אל חכים חאג' יחיא

ד"ר לנה נטפוב - מנהלת המחלקה לשירותים דנטליים, משרד הבריאות

ד"ר דן דקל - רופא שינים מחוזי, מחוז דרום, משרד הבריאות

פמלה הורוביץ - אגף תכנון אסטרטגי, משרד הבריאות

ד"ר זיאב עוואד - אגף בריאות השן, משרד הבריאות

אפרת אפללו - אגף לבריאות השן, משרד הבריאות

נורית ווסברג - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

לינדה דגן - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ליאור קוטלר - רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

ציון אוחיון - לשכת הרווחה, מערב, ירושלים

אורנה קינן - עובדת סוציאלית, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה

מיכל יאסו - פורום מאבק בעוני, איגוד העובדים הסוציאליים

ד"ר חטיב סמיר - רופא שיניים

ד"ר ליאור קצפ - יו"ר מחוז מרכז, הסתדרות רופאי השיניים

פרופ' מיכל קרומר נבו - מרצה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' ורדה סוסקולני - מרצה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן

ד"ר איילת ברג ורמן - מכון ברוקדייל

חי אלבז - מנכ"ל פיד ישראל

יואב תמם - פעיל חברתי, הפורום למאבק בעוני

תהילה ברוש כהן - פעילה חברתית, הפורום למאבק בעוני

שירה קורן - פעילה חברתית, הפורום למאבק בעוני

מירי אזולאי - עובדת סוציאלית, הפורום למאבק בעוני

חוה לאה צוהר - עובדת סוציאלית, דימונה

אלה ברנד לוי - עבודה סוציאלית לשינוי חברתי

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

סלי עובדיה
משה בר

–
-

אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד
יושב ראש עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים

ד"ר עמיחי תמיר - ארגון הנכים

רחל נחמני - מרכז זכויות חברתיות, שדרות

דינה נבו
יצחק שחר

–
-

מרכז זכויות חברתיות, שדרות
כלכלן

הילה בראון - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

זהר גרשוני - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

דנה פרץ - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

אלישבע אלעזר - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

מיכל עילם - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

אוריאל טחן - עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי

קרן ברק - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את הסתדרות רפואת השיניים

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

על סדר היום: טיפול שיניים בקרב אנשים החיים בעוני

אני ממשיך בדיון בהסכמתו של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אנחנו רוצים ביום העוני דווקא לדבר על נושא של טיפולי שיניים.

עבדאללה, אני מציע שאתה תפתח כי התכוננת כרגיל בצורה רצינית.

תודה רבה. בוקר טוב ויום טוב לכולם. לא במקרה אנחנו העלינו את הנושא הזה של טיפולי שיניים. לפני שנעלה את הנושא, אני חייב להודות לפורום המלחמה בעוני, לכל מי שהכין את היום הזה. הם עשו עבודה מצוינת ואני מאוד מודה להם. אני מודה למג'די העוזר שלי שלא רק תרם אלא היה פעיל ביותר בהכנת היום הזה עם כל העוזרים האחרים אבל במשך כל הזמן הוא לא הפסיק להכין את הנושא ואפילו הציע לפורום למלחמה בעוני שהנושא יעלה כי הנושא הוא מודחק וכאילו מוזנח וכאיל שוכחים אותו. טיפולי שיניים הם חשובים מאוד והנושא חשוב מאוד לאוכלוסייה, במיוחד לאוכלוסיית העוני. לכן שוב אני מודה למג'די ולכולם.

הנושא - לא נשווה את עצמנו למדינות אחרות – עד עכשיו לא נכלל בסל הבריאות. אנחנו יודעים כמה חשוב לבן אדם, לא רק לבן אדם עני, שאכן יהיו לו שיניים רגילות. זה מצב ביולוגי, פיזיולוגי, רגיל. כך הוא יכול לקיים את החיים שלו בצורה נכונה, פיזית וביולוגית ופיזיולוגית. גם מבחינת איכות החיים.

ויחייך בלי לשים את היד על הפה.

נכון מאוד. גם לחייך בלי לשים את היד על הפה. זה מאוד חשוב. לכן הנושא כואב מאוד. אני מכיר את הנושא ואני בטוח שכולם מכירים אותו. לא במקרה העלינו את הנושא, לא רק למודעות אלא כדי שביחד נוכל לראות מה אפשר לעשות, לתת מענה נכון, לפחות בשלב הראשוני ביום הזה, לאנשים שחיים בעוני.

יש מדינות שטיפולי שיניים נכללים בסל התרופות. יש מדינות שנותנות טיפול שיניים לילדים עד גיל 18 ואחרי גיל 67, או לכל מי שיש לו מעמד סוציו אקונומי נמוך או חי בעוני.

אלה דבריי לפתיחה. בבקשה כבוד היושב ראש, להמשיך ואני מקווה שמהדיון שלנו יצא מסר והמלצות ואכן נתחיל צעדים ראשונים איך לתת מענה לאנשים החיים בעוני בטיפולי שיניים כך שירגישו שאכן הם מבחינה פיזיולוגית בני אדם שמתאפשר להם גם ללעוס וגם לחיות טוב. תו דה.

תודה. לא ציינתי את כניסתו של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ברוך הבא. דוקטור ברוקחות.

חבר הכנסת איציק שמולי.

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה גם לך חברי דוקטור עבדאללה אבו מערוף על היום הזה וגם על העלאת הנושא הזה.

כשאנחנו עוסקים בנושא כמו עוני, מי כמוך אדוני היושב ראש יודע שזה סוג של מלכודת, ראשית, כי המשימה היא משתקת בגלל הגודל שלה, ושנית, נורא קל להישאב תמיד לרמת המקרו, קל וחומר כשאנחנו יושבים כאן. והנה בדיון הזה, וגם בדיונים נוספים בהובלתך, מה שאנחנו מנסים לעשות זה לקחת את המשימה של הטיפול בעוני, של מיגור העוני, ולפרוט את המשימה הזאת לשורה של צעדים משמעותיים מאוד בכל מיני תחומים – בדיור, בבריאות, ברווחה, בקליטה של עלייה, בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות, נושא שגם הוא עלה כאן קודם – ולשאול את עצמנו איפה אנחנו עומדים ביחס למצב הרצוי ומה צריך להיעשות אחרת כדי לפתור את הבעיה או כדי להגיע לשם.

אני חושב שהעניין הזה של טיפולי שיניים הוא עניין שראשית, הוא מאוד מאוד קרוב ללבי, ושנית, אני חושב שהוא מסמל הרבה מאוד מהמצב שבו אנשים, אוכלוסיות קצה, נמצאות במאבק היום יומי שלהן.

בן אדם שמצב השיניים שלו לא תקין, בוודאי שזה בן אדם שהוא מבודד יותר מבחינה חברתית, זה בן אדם שגם בריאותו בסופו של דבר תפחת מכיוון שאם אתה לא לועס את המזון כמו שצריך, מתפתחות בעיות במקומות אחרים, והרגישות המיוחדת שלי היא כמובן כלפי האוכלוסייה הוותיקה, האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. משרד הבריאות עשה מהלך מבורך לפני כמה שנים, לפני כשנתיים, עת הכניס את העניין של טיפולי שיניים משמרים ומשקמים לילדים עד גיל 14 או 16.

15.

עכשיו עד גיל 16.

הרחיבו את זה בחוק.

בשנת 2020 יהיה עד גיל 18. זאת התכנית ואני מקווה שאכן היא תבוצע.

זה כמובן היה מהלך מבורך.

זה כבר מתוקצב לשנת 2018.

תבורך הממשלה. מה שנכון לילדים, נכון לא פחות גם למבוגרים. אני קיבלתי השנה אדוני היושב ראש הרבה פניות ציבור בעניין אבל פנייה אחת באמת הרעידה את לבי והיא מניצולת שואה בפתח תקווה בת 86 שתיארה בטלפון עת דיברתי אתה איך היא לוקחת דבק ושמה על השיניים כדי שהשיניים יחזיקו מעמד עוד יום אחד נוסף. זאת מציאות שאנחנו לא יכולים לאפשר אותה במדינת ישראל. יכול להיות שלא נצליח בשלב הראשון להכניס את כל האוכלוסייה, את כל השירותים האלה לכל האוכלוסייה לסל הבריאות הממלכתי למרות שזה צריך להיות היעד. ההוצאה על טיפולי שיניים היא הוצאה רגרסיבית מכיוון שהעלות של הטיפולים היא אותה עלות. כשיש לך בעיה, זה לא משנה אם אתה גר בסביון או אתה גר בלוד. לתקן את הבעיה שיש לך בשיניים, אתה מוציא את אותו הכסף פחות או יותר אבל ברור שלבן אדם שמגיע מרמת הכנסה גבוהה, שיעור ההוצאה הוא קטן יותר. לכן אם המדינה לא מסבסדת את השירות הזה, כמובן שיש כאן מדיניות שהיא לא שוויונית.

אני רוצה להאמין ולקוות שאנחנו נצליח בכנסת הזאת לדחוף, לקדם וגם להעביר את הצעת החוק שלי לטיפולי שיניים לאוכלוסייה הוותיקה, טיפולי שיניים משמרים ומשקמים. זה צריך להיות הצעד הראשון. אני מקווה שאנחנו נצליח בכך. תודה רבה.

תודה. דוקטור חטיב סמיר.

אדוני היושב ראש, אני רופא שיניים מהשטח. אני רוצה לדבר על רפואת שיניים במיוחד לעניים כי אני רופא מהשטח. אני כל יום נתקל באנשים ואני יודע מה זה עוני ומה משמעות הדבר שלאנשים אין אמצעים לטפל בשיניים שלהם, ומה זה גורם להם מבחינה בריאותית ומבחינה נפשית.

אני נתקל כל יום בבעיות כאלה ואני רוצה להדגים לכם כמה מקרים מאוד כואבים של מישהו שלא יכול היה לטפל בשיניים שלו למרות שהיה מועמד לניתוח וזה קרה כי אין לו כסף. על זה ידעתי מבית החולים, שהוא לא מטפל בשיניים שלו כי אין לו כסף ונאלצתי לטפל בזה. אני מאמין שהרבה רופאים עושים דבר כזה כדי לעזור לאנשים. אבל למה להכניס את האנשים האלה לקטגוריה של כאילו הם מקבלים קצבה, כאילו אנחנו תורמים להם?

אני חושב שבמדינת ישראל יש הרבה אנשים שצריכים את העזרה הזאת. רשויות החוק ורשויות המס וכולם יודעים מי האנשים האלה והולכים לפי קריטריונים מסוימים. העיקר הוא לתמוך בהם כדי שיוכלו להמשיך בחיים נורמליים מבחינה בריאותית, מה גם שזה משפיע על הבריאות למי שלא לועס, והכי חשוב גם החיוך, הדיבור והיחס לאנשים. בלי שיניים, אתה לא יכול לדבר עם אנשים. אנשים שיש להם את הכוח, בגלל השיניים הם כאילו נאלצים לזוז הצידה. אנשים כאלה, המדינה יכולה לתרום להם ולהחזיר אותם לחיים נורמליים בכך שהיא תממן או תסבסד את טיפולי השיניים שלהם.

חשוב מאוד גם שהטיפול הזה יהיה בצורה מאורגנת, כך שלא לחייב אותם ולהפנות אותם למקומות מסוימים וכאילו לאלץ אותם לטפל באותם מקומות. כך אנחנו גוזלים מהם את החירות האישית שלהם לאן לפנות כי רופא שיניים הוא לא עניין של לקבל שירות ממישהו אלא צריך לקבל שירות מבן אדם שאתה מאמין בו, שאתה מאמין לו, שאתה סומך עליו. לכן צריכה להיות מסגרת מסובסדת, מאורגנת טוב מאוד, שיהיו גם מעורבים בה כל הרופאים שמוכנים לתרום חלק בטיפול הזה כדי לתת לאנשים האלה לחיות חיים נורמליים.

אני חושב שעד גיל 18 יש פתרון.

איך אתה מרגיש כשאתה רואה את השטח, אתה רואה את האנשים, במיוחד עד גיל 14.

עד גיל 14, יש שינוי מהותי.

אנשים מנצלים את זה?

מנצלים.

רופא השיניים שלי אומר שהוא לא מקבל. אני נמצא אצלו שלושים שנים.

גם אני שלושים שנים במקצוע.

כשאני הולך אליו, אני אומר לו שאני אף פעם לא רואה אצלו ילדים. הוא אומר שזה לא כדאי, הקפסולה הזאת עולה שישים שקלים והמשרד רוצה לשלם לו עשרים שקלים. הוא לא רוצה לסבסד את המדינה יותר ממס ההכנסה שהוא משלם. איך בדרך כלל עושים את זה?

המחירים שמשלמת המדינה עבור טיפולי שיניים עד גיל 15, אלה מחירים מאוד מאוד זולים ובקושי מכסים את ההוצאות. אבל עדיין לא כל רופאי השיניים יש להם פרנסה. יש רופאים שמוכנים לעבוד בזה והם מתפרנסים. אני רואה בשטח שכל הילדים עד גיל 15 שהיו לפני החלת החוק עם פה מלא עששת, עכשיו כמעט כולם מטופלים. אני רואה תוצאות טובות מאוד מבחינה בריאותית בקרב הילדים ולכן יש משמעות ויש חשיבות מאוד גדולה לממש את הרעיון הזה גם לאנשים אחרים שקשה להם לטפל בשיניים.

אני אספר לכם על מקרה שכאב לי עד כדי דמעות. מישהו קיבל מלשכת הרווחה במועצה המקומית צ'ק על סך אלף שקלים עבור טיפול שיניים. הוא בא אלי לטיפול ואמר לי: דוקטור, אין לי לחם בבית, אתה יכול לתת לי את הכסף? הוא לא רצה לטפל בשיניים. כמה זה כאב לי. אני לא רוצה להגיד לכם מה עשיתי, אני לא כאן כדי לתאר את זה.

הרבה מוכנים לעשות את זה. בוא נגיד שזאת לא דוגמה אלא יש אלפים שהיו מוכנים לעשות את זה. כשאתה בין אוכל לבין טיפול שיניים, אנשים יבחרו באוכל.

46 אחוזים עד גיל 26 ויתרו על טיפול שיניים.

יש כאלה שמוותרים על תרופות.

אני מכיר הרבה מקרים שאנשים נשארים בלי שיניים והם בגיל ארבעים וחמישים, רק כדי לממן את הטיפול של הילדים שלהם. הם אומרים לי שהילדים יותר חשובים מהם. הרבה מקרים, אלפי מקרים כאלה. לכן אני חושב שזה מאוד חשוב לסבסד את העניין ושהמדינה תתמוך בהצעת החוק הזאת כדי לתת לאנשים עוד הזדמנות לחיות בבריאות שלמה, לחיות מבחינה נפשית טובה ולהתחיל לתפקד. בלי שיניים קשה לתפקד.

תודה על הדברים שלך.

פרופסור ורדה סוסקולני, יושבת ראש ועדת משנה של ועדת דוח העוני, לקחה את זה טיפה באיחור בגלל היערכות. לא היינו צריכים להקים ועדת בריאות כי אמרנו שיש את ועדת ברגמן וגברת גרמן תעשה את העבודה של הוועדה, אבל מזל שמצאנו את ורדה ובזכותה יש פרק חשוב מאוד בדוח העוני על הבריאות. בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להרחיב קצת את היריעה. אמנם בהמלצות שלנו של ועדת משנה בריאות בוועדת אלאלוף היינו מאוד מאוד צנועים משום שהתמקדנו אך ורק באנשים שחיים בעוני.

ההמלצה שלנו הייתה שהקשישים מעל גיל 75, מקבלי השלמת הכנסה, לטיפולי שיניים מסובסדים, בחינם.

כל ההקצבה, דרך אגב, להמלצות שלנו בתת ועדת משנה בריאות היו של חצי מיליארד. 500 מיליון שקלים, מתוכם מאתיים מיליון היו לנושא הזה. כלומר, אנחנו ראינו את החשיבות הגדולה בכך, בהיקף, בגלל שלא צריך להסתכל רק על האם יש שיניים או אין שיניים. הקשר בין תחלואת הפה לבין תחלואה כללית הוא הדוק ביותר. אתה דיברת אמנם על אסתטיקה ועל היכולת ללעוס, הדברים הכי חשובים, היכולת ללעוס, כדי לחיות בכלל. מי שלא יכול לעשות את זה, הוא לא יוצא מהבית. נכון? הבדידות, אנחנו יודעים, במיוחד אצל קשישים, זו בעיה גדולה מאוד. היא מובילה לדיכאון, מובילה לאי טיפול בכל מיני דברים אחרים והקשר בין מחלות – לא רק בעיות שיניים אחרות אלא בעיות בכלל בפה – לבין סוכרת, לבין מחלות לב שהם גורמי סיכון מהגבוהים בארץ לתחלואה ולתמותה, הוא מאוד גדול. על אחת כמה וכמה אם אנחנו מדברים על אנשים שהם במצב סיעודי. אני מקווה שאני מדברת כאן ללבו של אחד מחברי הכנסת במיוחד ובכלל לחברים אחרים.

צריך להבין שההשלכות של טיפולי שיניים הן רחבות ביותר מבחינת בריאות בכלל, מבחינת בריאות פיזית, מבחינת בריאות נפשית, מבחינת בריאות חברתית כי זה מה שמאפשר להם להיות גם אנשים שיכולים להיות מאוד מאוד פעילים ולתרום לחברה בחזרה.

אני יודעת שמשרד הבריאות, כאשר לפני קרוב לשנה, אולי קצת פחות, עת היו ישיבות בוועדה הזאת בבקשה לכל המשרדים להראות מה המענים שהם נותנים היום להמלצות הוועדה, אחד הדברים שהיה שם לגבי הרחבת שירותי בריאות שיניים לקשישים היה שמדצמבר 2015 נעשית עבודת מטה אל מול המשרד לשוויון חברתי. אני מאוד מאוד ממליצה לוועדה כאן להמשיך ולעקוב אחרי זה.

תודה. נעשה את זה. חי אלבז. אחריו אבנר עורקבי.

שלום אדוני היושב ראש. אני מנכ"ל ארגון פיד ישראל שהוא בעצם ארגון שנאבק ברעב במדינת ישראל ומטפל בעני. אני רוצה לחזק את מה שאמר חבר הכנסת איציק שמולי וגם את דבריו של רופא השיניים. הם דיברו כאן על מצב עגום שמגיעים מטופלים - וחבר הכנסת שמולי התייחס לניצולי שואה – לטיפולי שיניים אבל פשוט אין להם כסף לאכול ולכן הם מעדיפים לקבל את התשלום שהם קיבלו או את הסבסוד ולהוציא אותו על אוכל ולא עבור טיפול שיניים.

המתנדבים שלנו של פיד ישראל חווים בשטח ורואים והם נתקלים באנשים שרוצים אוכל. הם מבקשים עזרה באוכל אבל כשמגיעים לשטח, הם אומרים שהם צריכים שיניים כדי לאכול את האוכל שאנחנו מביאים להם.

נכון שהמאבק שלנו הוא ברעב, אבל יש כאן חלק בלתי נפרד מהאנשים שהם מטופלי רווחה שהם כן זקוקים להצעת החוק המבורכת הזאת שרוצים להעלות אותה.

ברשותך, אדוני, אני רוצה להמליץ אולי לשקול שהמדינה תרכוש פוליסת ביטוח קבוצתית על מנת לטפל בכלל האוכלוסייה שרשומה ברשויות הרווחה. כך זה יעלה למדינה ויהיה פחות נטל על המדינה. אם אנחנו באים כארגון קבוצתי לכל האזרחים שרשומים ברשויות הרווחה, כך אנחנו בעצם מייעלים ומוזילים למדינה את העלויות של טיפולי השיניים.

אני חושב שמדובר כאן בהצעת חוק יעילה ומקווה שהיא תתקדם הלאה.

תשב אחר כך עם העוזרים שלנו.

דרך אגב, זה קיים בגרמניה, הביטוח.

יש עוד מדינות שעושות את זה.

אבנר עורקבי, בבקשה.

יושב ראש ארגון אהב"ה, ארגון הנכים המיוחד וחבר בפורום הנכים. אני לא רוצה להלאות אתכם במסה של טיפול שיניים בילדים בעלי צרכים מיוחדים. זאת מסה לא רגילה, לא הגיונית מבחינת התשלום ולא הגיונית מבחינת הטיפול. היא קשה מאוד.

אתם יודעים מה? אני לא אעשה את זה כאן. יש הרבה דברים שיכולים להביא אותך לבכי אבל נמצאת כאן אימא שתסביר לנו איך היא מתמודדת בטיפול בילדה שלה שהיא עם צרכים מיוחדים.

אני אימא לילדה עם צרכים מיוחדים. הבת שלי סובלת מפיגור. היא בת 15 וחצי. היא זקוקה לטיפולי שיניים. במרפאת שיניים רגילה לא מוכנים ולא ניתן לטפל בה. זה גורם לי ללכת למרפאות שיניים פרטיות בבתי חולים כמו עין כרם ושניידר והמחירים בשמיים.

שם זה לא פרטי. זה של הדסה ושל שניידר. זה לא פרטי. לא באופן פרטי את הולכת לשם.

זה פרטי. הצעות המחיר הן מעל 6,500 ו-8,500 שקלים. המשכורות שלנו הן מתחת לממוצע. אנחנו לא יכולים לשלם את הסכומים האלה. ניסיתי לחפש כל מיני גורמים שיסכימו לעזור לי במימון ולא מצאתי. כמובן שיש את האופציה של מרפאת השיניים של משרד הרווחה. מצד אחד העלויות הן נמוכות אבל טיפולי שיניים מתפרסים על פני חצי שנה וזה דבר שגורם לי להפסיד יום עבודה באופן קבוע כי רובו מתבזבז על נסיעות. אמנם ההצעה יותר זולה אבל במשכורת יורדות לי השעות והמשכורת יותר נמוכה וזה לא מוצא חן בעיני המעסיק. מצד שני, לראות שקושרים את הילד שלך והוא צורח מפחד, זה לא קל. רק התחלנו וכך היא התנהגה בטיפול בשן אחת. מה יהיה אם זה לא יסתדר? מה יהיה אם הרופא לא יצליח? איך אני אממן את טיפולי השיניים?

לא יתכן שאם לא ניתן לטפל בילדה כזאת והאופציה היחידה היא טיפולי שיניים בהרדמה מלאה במרפאות הפרטיות, למה שהמדינה לא תעזור? זאת לא בחירה שלנו ללכת למרפאה פרטית. איך אני אמורה להתמודד עם זה?

עוד לא הבאתי את השאר אבל נעשה את זה בקרוב.

אנחנו ניקח את הפרטים שלך ונבדוק מה אנחנו יכולים לעשות. מישהו ממשרד הרווחה יכול לתת תשובה?

כן. אני מפקחת ארצית תחום משפחה. נמצאת אתי כאן פעילה משרשרת חיפה שהייתי מאוד שמחה אם היא תביע את דעתה. היא הגיעה מרחוק.

אנחנו במשרד הרווחה סבורים ומוצאים ששיניים הם צורך קיומי בסיסי אצל אנשים. אנחנו חושבים ומצטרפים לכל מה שאמרה קודמתי הפרופסור המלומדת ורדה סוסקולני. אנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו.

התקציב שעומד לרשות משרד הרווחה לסיוע חומרי באשר הוא, עומד על עשרים מיליון שקלים לשנה. שלושים אחוזים מהתקציב הזה מוקצים לצרכים רפואיים. במיליון וחצי שקלים אנחנו מסייעים בטיפולי שיניים.

מה ניצול התקציב הזה, של העשרים מיליון שקלים?

תקציב גירעוני כל הזמן. בנוסף, בגלל החשיבות של העניין הזה, אנחנו בהחלט משתדלים לתת סדר עדיפות מאוד גבוה לטיפולי שיניים. אני רוצה לציין שמשרד הרווחה מעביר בכל שנה 324 אלף שקלים למשרד הבריאות על מנת לעזור למשרד הבריאות לספק סיוע בטיפולי שיניים.

עם מעקב שלכם?

אנחנו מעבירים סכום ליחידה לבריאות השן. אנחנו עושים מעקב.

אתם יכולים להפנות אנשים לשם?

אנחנו לא יכולים. היחידה הזאת מקיימת בקרה והיא עושה מעקבים על גובה התשלום.

למה אתם מעבירים להם כסף?

אנחנו בשיח מול משרד הבריאות.

תתחברו למרפאות פרטיות ותעשו את זה בעצמכם.

אנחנו חוברים למרפאות פרטיות. אנחנו מתמודדים, אפרופו הדיון הקודם, עם נושאים של בירוקרטיה ודברים משפטיים. יש מגוון עמותות שמסייעות. אנחנו במסגרת תכנית נושמים לרווחה חברנו לחברה שמספקת טיפולי שיניים במחיר מופחת ובטיפול מצוין. יחד עם זאת, בהחלט, כמו שכל החברים סביב השולחן יודעים, מדינה, התקשרויות, חוזים, הסכמים וסוגיות כאלה הן סוגיות מורכבות.

זה חד פעמי. אחר כך זה רץ.

הסוגיות המשפטיות חשביות הן כבדות מאוד. כמו שאמרנו בדיון הקודם, העוני הוא תופעה רב ממדית וקשה. אני חושבת שהסוגיה של ההתמודדות עם עוני היא סוגיה של כלל משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו.

זה היה בקטע הראשון. לא כאן.

נכון. שיניים הן סוגיה בריאותית. אני בהחלט קוראת למשרד הבריאות לשבת אתנו על המדוכה למציאת פתרון בנושא השיניים, פתרון שהוא צורך ראשון במעלה של האנשים. אנחנו עומדים מול שוקת שבורה שוב ושוב אל מול הצרכים שאנחנו פוגשים בשטח.

אם אפשר לתת את רשות הדיבור לגברת משרשרת חיפה, הייתי מאוד שמחה.

יש לנו לוח זמנים. נציגי הנכים, שאתם עושים עבודה לכל אורך השנה, לא כולם חייבים לדבר. אתם מייצגים אחד את השני. אם אני אפגע במישהו, אני מתנצל מראש.

משה בר.

תודה רבה ליושב ראש. אני יושב ראש עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים. אני לא רוצה לספר על אחרים אלא עלי. לי יש פה בלי שיניים. הגיעה אלי ניידת לטפל לי בפה במימון של הריסון. הגיעה הניידת אבל היא לא יכולה לטפל בי בגלל מצבי הבריאותי. הייתי צריך להגיע לבית החולים. המימון שקיבלתי, 9,000 שקלים אבל בבית החולי החליטו שהטיפול בי יעלה 33 אלף שקלים. אני ואשתי באותו מצב ואנחנו לא יכולים לטפל בעצמנו. עם קצבת הנכות שיש לנו, אין אפשרות לטפל בדברים האלה. זה מה שקורה כאן. לגיל 75 נותנים, לגיל 18 נותנים, לגיל שלנו שאנחנו חיים עם קצבת נכות – לא מגיע לנו.

תודה, משה. זה כואב.

פרופסור מיכל קרומר נבו.

תודה רבה. אני מאוניברסיטת בן גוריון ואני מאוד שמחה על הדיון שמתקיים בנושא הזה. היה לנו מאוד חשוב להעלות אותו כי אנחנו נתקלים הרבה מאוד בעבודה שלנו עם עובדים סוציאליים במפגש של עובדים סוציאליים עם אנשים בעוני ואוזלת היד, גם של האנשים וגם של העובדים הסוציאליים שמנסים לעזור להם ובעצם לא יכולים כי המענים שיש לעובדים סוציאליים לתת, ה-700 שקלים, אם יש, זה לא מספיק וזה לא משמעותי.

אין מענים.

אני רוצה להביא נתונים קצרים. סקר של הלמ"ס מ-2014 מצא שמבני 25 ומעלה, 43 אחוזים ויתרו על טיפולי שיניים בגלל קשיים כלכליים. אני רוצה דווקא להדגיש לא את טיפולי השיניים של ילדים, שזה באמת מכוסה עכשיו וטוב מאוד שבהדרגה זה יהיה מכוסה עד גיל 18 וגם לא את הקשישים ואת ניצולי השואה, אלא דווקא את האנשים בגיל התעסוקה. מחקר שאנחנו עושים היום באוניברסיטת בן גוריון, מצא שבקרב אנשים שהם מטופלי המחלקות לשירותים חברתיים, אנשים שחיים בעוני והם בגיל התעסוקה, 56 אחוזים מהם ויתרו לגמרי בשנה האחרונה בגלל קשיים כלכליים על טיפולי שיניים.

זה אומר שהאנשים האלה מסתדרים עם הכאב שלהם באמצעות אנטיביוטיקה ומשככי כאבים ואקמול וזה אומר שנפגעת מאוד מאוד היכולת התפקודית שלהם, הדימוי העצמי שלהם, היכולת שלהם לבוא ולסנגר על הילדים שלהם בגני הילדים ובבתי הספר מכיוון שהם נתפסים כפחות משכילים או פחות משמעותיים. הבריאות הכללית שלהם נפגעת, כמו שנאמר כאן, כי הם אוכלים אוכל לא מזין, יש להם קשיים בלעיסה וכולי.

אנחנו יודעים שעל פי הנתונים דווקא הגיל הזה, שזאת שכבת גיל גדולה וזה באמת אתגר גדול לקובעי מדיניות, זאת אומרת, באמת לממן או להכיל בתוך חוק ביטוח בריאות – שאני מסכימה שזה יעד שהוא יעד שצריך להיות אבל אולי הוא לא המטרה המיידית שלנו – אנחנו יודעים שזה נכון, שעל פי נתוני ה-OECD, ישראל בשנת 2012 היא בתחתית הדירוג של ההוצאה הציבורית לנפש על בריאות השן.

אני רוצה להציע כמה הצעות ואני רוצה כן לנסות ולספר לכם שבפריפריה הבעיה הזאת היא בעיה חמורה במיוחד מכיוון שיש פחות מרפאות קהילתיות ויש פחות סיוע של רופאי שיניים, כמו כאן רופא השיניים סמיר חטיב.

הוא גם מתנדב הרבה פעמים ונותן טיפול.

על זה בדיוק אני רוצה לדבר. אנחנו יודעים שרופאי שיניים לפעמים, בדומה לעורכי דין שעושים איזושהי פעולה של פרו בונו, לפעמים גם רופאי שיניים עושים זאת והרבה פעמים רופאי השיניים שותפים ומאוגדים בעמותה ועושים הרבה פעולה שהיא פעולת פרו בונו. דווקא בישובים בפריפריה יש פחות רופאי שיניים שאפילו יכולים לעשות את פעולת הפרו בונו. יוצא שגם אין נגישות למרפאות שיניים. לדוגמה, בדרום, בסורוקה, אין רפואת השן. אין מרפאת שיניים כמו שיש בהדסה, בה סטודנטים מטפלים. המענים, גם הקהילתיים – אני לא מדברת רק על המענים שהמדינה מארגנת דרך ביטוחים ודרך מימון ישיר – והחברה האזרחית חלשה הרבה יותר ולא מסוגלת לתת את המענים האלה שעוד ניתנים בחלקים אחרים של הארץ.

אני רוצה להציע כמה הצעות. אני יודעת שבית הנשיא לקח חסות וניסה לארגן איזשהו ארגון רופאי שיניים מתנדבים ארצי והדבר הזה לא עלה יפה. אני לא יודעת למה. אני אומרת את כל ההצעות האלה לא כדי להוציא את העניין של התערבות המדינה בחקיקה וכולי אלא רק כאיזה שהם פתרונות ביניים.

אני חושבת שצריך לחשוב על איך לחזק את החברה האזרחית ואת רופאי השיניים, לאגד אותם, לארגן אותם, אולי לתת לזה איזשהו סוג של מימון קטן כדי לארגן את הדבר הזה. אני יודעת שהיה ניסיון לאיחוד כוחות של משרד הרווחה, הקרן לידידות, ומשרד הבריאות שהיה אמור להיות מנוהל דרך הפקולטה לרפואת שיניים בהדסה, איזשהו מענה ציבורי יותר רחב, אבל גם הנושא הזה לא עלה יפה. זה משהו שהיה בשנים האחרונות וגם הוא לא עלה יפה.

אני ממש קוראת כאן בקריאה נרגשת, ואני מקווה שעוד מעט נוכל לשמוע גם את יואב תמם שבא מבאר שבע שיספר את הסיפור שלו. אני חושבת שזה נושא קריטי דווקא לאנשים בגילאי שוק התעסוקה להציע איזושהי מסגרת טיפולית.

תודה. חבר הכנסת זחאקלה.

כבוד היושב ראש, בוא נתחיל מנקודת ההתחלה. זאת אחריות המדינה. בוא נתחיל מכאן. זה לא דבר שהמדינה באה לעשות טובה למישהו אלא זה אחד הדברים, בריאות השן, שהוא חלק – צריך להיות או היה צריך להיות באיזושהי צורה – מחוק בריאות ממלכתי. זכור לנו היטב מצב באנגליה, שם רפואת השיניים היא בחינם. אני זוכר עת הייתי סטודנט, הרבה היו נוסעים לאנגליה כדי לטפל בשיניים שלהם. הייתה תופעה כזאת בשנות ה-80. אמרו שיותר זול לנסוע לאנגליה ולעשות את כל הטיפול בחינם. את הטיפול הזה קיבלו שם לא רק אזרחי המדינה. הרבה אנשים הלכו ועשו טיפול באנגליה כי זה חינם.

אני לא יודע אם נוכל להגיע למקום הזה. גילוי נאות, אח שלי הוא רופא שיניים ויפסיד הרבה אם זה יקרה. בכל זאת אני חושב שהמטרה צריכה להיות שזה יהיה חלק מחוק הבריאות הממלכתי כפי שזה קיים במדינות אחרות. אני לא חושב שזה יקרה תוך יום או יומיים אלא יש תהליך הדרגתי. התחילו עם הגילאים השונים ואני חושב שצריך לטפל גם בנושא האנשים העניים וצריך להציע הצעות פרקטיות ומעשיות.

ההצעה שלי, כבוד היושב ראש, שאנחנו כוועדה נעשה מעשה קטן אבל אני חושב שיהיו לו השלכות. אני מציע לפנות לבתי הספר לרפואה בארץ שיאמצו את העניין הזה של טיפול שיניים לעניים. זאת לא תהיה עלות גבוהה. אני יודע, גם מתוך ידיעה ישירה, שטיפולי השיניים שמעניקים הסטודנטים הם בפיקוח המרצים – לפחות כך זה בהדסה עין כרם – והם ברמה מאוד גבוהה, יותר גבוהה מאשר בשוק הרגיל. כלומר, מי שיקבל טיפול שם, יקבל טיפול מעולה. יש אנשים שהיו בוחרים ללכת לשם.

סליחה על הבורות שלי, כמה בתי ספר לרפואת שיניים יש בארץ?

שניים. זאת בעיה שאני אתייחס אליה. יש בעיה של מספר בתי הספר. בית הספר בתל אביב פעם קם ופעם נופל. יש אי ודאות.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת מירב בן ארי שאמורה להמשיך את הדיון בעוד 13 דקות.

אני בדעה שצריך לחזק את בית הספר לרפואה בתל אביב כי כל הזמן הוא נוטה ליפול. יש בעיות. היו עשרות ישיבות בעניינו כי הממשלה לא רצתה לשלם כסף כדי לקיים אותו.

אני בדעה שצריך לפתוח עוד בתי ספר. אני בדעה שצריך לפתוח בית ספר לרפואת שיניים גם באוניברסיטת בן גוריון כך שבסורוקה תהיה מחלקה ראויה וגם בחיפה. צריכה להיות פריסה ארצית כך שיהיה בתל אביב, בירושלים, בחיפה ובבאר שבע. ארבעה בתי ספר. יש בזה הגיון כלכלי, יש בזה הגיון סוציאלי ויש בזה הגיון חינוכי. היום הרבה אנשים נאלצים ללמוד רפואה בחוץ לארץ והם לומדים. אין מחסור ברופאי שיניים אלא יש הרבה רופאים.

אתה אשם. הצבעת להחזיר אותם הביתה.

בסדר גמור. העובדה שיש הרבה רופאי שיניים בארץ, אפשר לעשות איזשהו מעשה. חלקם היו שמחים להצטרף לתכניות מהן תהיה להם הכנסה ראויה. הם לא ירוויחו כמו בשוק הפרטי, אבל תהיה להם הכנסה כלשהי אם תהיה תכנית ממשלתית לטיפול בעניים וזכאות בצורה מסודרת. אני חושב שבחלק גדול זה ייתן תעסוקה גם לרופאי שיניים צעירים, נמרצים ומקצועיים.

הנושא של בתי ספר לרפואת שיניים, אני יודע שאתה דואג לדברים, זה אחד הדברים שצריך לעשות בהם דיון. לא רק כשיש שריפות אלא תכנון אסטרטגי וצריך לעשות אותו.

זה נכון. חבר הכנסת חאג' יחיא.

הבעיה של העוני היא שאנשים מגיעים – ונמצא כאן רופא שיניים שיכול לאשר את זה - והיות ואין להם את היכולת הכספית, מבקשים לעקור את השן במקום לטפל בה, במקום סתימה, במקום טיפול שורש, במקום כתר. באוכלוסייה שלנו יש פתגם שאומר תעקור את השן ותעקור אתה את הכאב. זה המצב.

הייתי מציע להכין תכנית, אולי משרד הרווחה, אולי משרד הבריאות או ביחד, תכנית כוללנית שתהיה ארוכת זמן. לבוא לשר האוצר ולהגיד לו בשנה הבאה רוצים תקציב שיכלול את זה, אנחנו יודעים שזה לא מעשי. זה סדר העדיפויות של הממשלה. אנחנו צריכים להתמודד גם עם זה. לעשות תכנית לעשר שנים, להגיע למצב שכל מי שמתחת לקו העוני, כל בעלי המוגבלויות, בנוסף לילדים עד גיל 18, להגיע למצב שהם יקבלו את טיפולי השיניים בחינם כשלב ראשון ובהמשך זה יהיה חלק מביטוח בריאות הכוללני.

אנחנו ביום העוני. את המילה עשיר – כי יש אפשרות גם להיות עשיר – אני רואה כראשי תיבות של ע' – עיניים, ש' – שיניים, י' – ידיים ו-ר' - רגליים. מי שיש לו את הבריאות של כל אלה, הוא עשיר ועשיר מאוד. תודה רבה.

בראוו. יואב תמם.

אני רוצה להציג את עצמי בשביל הפרוטוקול. אני בן 38. קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לכולם. אני רואה את זה שכולם כאן דנים בנושא הזה כחלק מאוד חשוב ובכלל בעוני. אני אב חד הורי, מגדל ארבעה ילדים קטנים. אני חי מקצבת נכות של 3,000 שקלים. בשנת 2008 חליתי בסוכרת נעורים. בשנים שלאחר מכן החלה אצלי נסיגת חניכיים. עם הזמן השיניים החלו להתנדנד. בשנת 2011 פניתי לרופא פרטי והוא עשה לי כתר זמני. עד היום לא היה באפשרותי לשלם עבור הטיפול. לצערי הכתר הזמני נפל ומאז המצב של הפה שלי החמיר. חלק מהשיניים נשרו לי והאחרות שהתנדנדו, הסבו לי כאבים רבים. לא הייתה לי ברירה אלא לעקור אותן.

בעקבות המצב הכלכלי שלא מאפשר לי לטפל בשיניים, אפילו עקירה, אני נאלץ לסבול מכאבים במשך חודשים עד שאני מצליח לארגן מספיק כסף. אני משתמש באקמול ובמשככי כאבים.

פניתי לרווחה. הגשתי בקשה לסיוע בטיפולי שיניים. הם אמרו שיכולים לאשר לי רק 500 שקלים מקרן הידידות. הצעת המחיר שניתנה לו במרפאה הקהילתית היא 5,600 שקלים. הטיפול כולל עקירות ושתי פלטות של שיניים תותבות. אין באפשרותי לשלם את יתרת הסכום. ניסיתי לפנות לעמותות פרטיות אבל גם זה עניין של זמן. כבר תשע שנים אני חולה בסוכרת ואני לא מאוזן בסוכר. חוסר איזון זה מאוד מסוכן בשבילי. במקרים קיצוניים זה יכול להביא לסיבוכים בגלל הסוכרת, למשל לעיוורון. כידוע אדם סוכרתי צריך שלושה דברים על מנת שיהיה מאוזן: פעילות ספורטיבית, תרופות אינסולין באופן קבוע ותזונה בריאה.

תזונה בריאה כוללת בשר, עופות, דגים וירקות. בגלל שאין לי שיניים – ואני מדגיש את זה, שזה דבר בסיסי – אני לא יכול לספק לגוף שלי את הדברים האלה. אני נאלץ לחתוך את האוכל ואפילו עד למצב שאני צריך לבלוע את האוכל ואני מרגיש חנק בגרון וממהר לשתות מים כדי שאני לא איחנק וזה בגלל שאין לי שיניים או תותבות. מחלת הסוכרת משפיעה עלי כך שאני עייף ומבולבל. יש לי בעיות זיכרון, אני לא מסוגל לבצע עבודה פיזית מאומצת. אני למשל מוגבל במשאות של עד עשרה קילו.

מצב השיניים שלי משפיע עלי מבחינה חברתית. למרות שניסיתי לקבל את זה שאין לי שיניים ולחיות עם זה בכבוד, אבל זה בכל זאת פוגע בי כאדם נורמטיבי. הייתי אדם שמחייך כל הזמן ועכשיו אני מתבייש בעצמי.

אני מחנך את ילדיי לצחצח שיניים על מנת שלא יגיעו למצב שלי. הילדים שואלים אותי: אבא, למה אתה לא מצחצח שיניים? התשובה ידועה מראש.

בנוסף, שלוש שנים אני בלי מערכת זוגית. אני מרגיש לא בנוח כשאני מדבר עם בת זוג. כל הביטחון העצמי שלי ירד לטמיון. הגעתי למצב שאני מתבייש בעצמי בגלל שאין לי שיניים. אני צריך לצאת על מנת לסדר את העניינים הבירוקרטיים שלי ביום יום וקשה לי מאוד לתקשר עם החברה. בימים אלו שופטים הרבה אנשים לפי המראה החיצוני. לפעמים אנשים שואלים אותי אם אני נרקומן. מאבטחים, פקידים. יש להם דעה קדומה עלי. בנוסף, יש לי קושי בדיבור וגם זה קשור לשיניים. למרות הכול אני יוצא מהבית כדי לדאוג לילדים שלי.

שיניים הן אמצעי הכרחי וטבעי להתנהלות היום יומית. אני לא מבקש רחמים או צדקה. אני רק רוצה שיהיו לי תנאים בסיסיים כדי שאוכל לחיות בכבוד, הן מבחינה חברתית כמו כל אדם בעולם. תודה.

אני חושבת שיותר מזה לא צריך כלום. כמה עוולות יש כדי להגיע למצב כזה. לאיפה הולך הכסף? מה שהוא אמר, קורע את הלב ואנשים מתנהלים כהרגלם, כאילו אין אנשים שסובלים.

תודה יואב.

אני רוצה לשאול אותו כחולה סוכרת, כחולה אל חולה. יש לך בעיה בעניין קבלת תרופות חדישות לסוכרת? אני יודע שהן עולות כסף רב. אני מתכוון לאינסולין המודרני וגם לתרופות שמאזנות. אני מקבל אותן ובתקופה האחרונה אני מאוזן יותר טוב.

אין לו אפשרות כלכלית.

אני שואל. אני יודע למה אני שואל.

נעשה דיון על הסוכרת.

אני שואל אותו אישית.

הוא רוצה לדעת אם המערכת מספקת לו את התרופות.

התרופות הרגילות, לא, אבל אני מדבר על התרופות המודרניות העכשוויות. אתה מקבל אותן בצורה מסודרת?

הן בסל?

הן בסל אבל אני מדבר על התרופות המודרניות שעוזרות באמת.

אם הן לא בסל, הוא לא מקבל.

אני שואל אותו. אני יודע מה בסל ומה לא בסל.

לא.

יכול להיות שהמערכת עוזרת לו לקבל אותן.

אתמול קרה לי מקרה. אני יודע שזה לא קשור לוועדה, אבל אני הבנתי אותו.

זה עולה 500 שקלים בחודש.

כרגע יש לי משאבה שקיבלתי אותה אחרי עשר שנים שהשתתפתי במחקר למען הקהילה. קיבלתי אותה דרך המחקר. אתמול קרה לי שבגלל שהיה לי סוכר של 48, נאלצתי ללכת למיון. יש דבר כזה שנקרא סנסור. אני לא יודע אם כולם יודעים מה זה סנסור.

אני יודע מה זה.

זה מחובר למשאבת האינסולין שלי על מנת שהוא יזריק לי את האינסולין במדדים מסוימים. בגלל שיש חוק במדינת ישראל, לצערי, שעל מנת שאני אקבל את הדבר הזה אני אמור ליפול על הרצפה ברחבת הכנסת.

כמעט למות.

כמעט. זה מגיע למצב של ירידת סוכר. אמרו לי שזה המצב. אתמול הייתי בסורוקה ואמרתי להם שאני הולך לוועדת העבודה לנושא אחר. אמרו לי שאני חייב לצאת מהמצב הזה. למה אני צריך להגיע למצב שאני צריך להגיע לסיכון של ירידת סוכר כדי לקבל את המכשיר הזה על מנת שיציל לי את החיים? יש חוק רק לילדים מגיל 18 ונשים בהריון. אני חושב, בעיני, שכל בני האדם שווים ולא משנה מאיזה גזע, דת או מין. כולנו שווים.

קיבלת תשובה?

קיבלתי. אני רוצה שתדעו לכם שמה שהוא מבקש, הסנסור, היה דבר מאוד יקר לפני עשר שנים או לפני חמש שנים והיום באירופה כמעט לכל אחד שמים מדבקה עם הסנסור והסנסור מצפצף כשיש ירידת סוכר. זה מציל חיים.

הוא קיבל את זה כי הוא נמצא במחקר. אם הוא לא היה במחקר, הוא לא היה מקבל.

לא. יש שני מכשירים. מכשיר ההזרקה של האינסולין הוא מקבל, ואת השני לא.

אני כלכלן, אקטואר וסטטיסטיקאי. המילה עוני היא מילה אחת אבל אם מפריטים אותה לרגע היא עיניים, שיניים, נשים וילדים, בוודאי כל מה שהזכירו כאן לגבי מוגבלויות שונות, זה עוד יותר. זאת אוכלוסייה שלמה. המילה עוני היא כאילו משהו קצר אבל צריך להסתכל. אלה אנשים מבוגרים, גברים, נשים, ילדים.

אדוני, תתמקד בנושא הדיון.

הספקת הצרכים של המשפחות האלה, לא צריכה להיות בהתנדבות. כל התנדבות מבורכת אבל זאת המדינה צריכה לעשות הכול כדי לספק כי מדובר בכמיליון וחצי אנשים באוכלוסייה. רבותיי, אנחנו מתייחסים לעוני.

כאיש חברתי, אני סומך על כבודו שהוא יעשה כמיטב יכולתו.

תודה. ברשותכם. עבדאללה, תודה על שהצעת לנו לקיים דיון בנושא שיניים ועוני. לצערי זאת מכה לא רק לאנשים שבעוני אלא בכלל. אני מכיר הרבה אנשים שהם לא מוותרים על שירותים של טיפול שיניים ושמענו מפרופסור מיכל קרומר נבו סטטיסטיקה.

אני חושב שעל המדינה להחליט בצורה חד משמעית שטיפול שיניים הוא חלק מבריאות האדם ולכן זה צריך להיכנס לסל הבריאות. אנחנו נעשה הכול כדי שזה יהיה, גם אם זה יהיה בהדרגה. אנחנו נפעל בהתאם וכל אחת מהיכולות שלנו תבוא כאן לידי ביטוי.

אנחנו חושבים שהמדינה עכשיו צריכה להקים גוף בין-משרדי, בין משרד הרווחה, הבריאות, הקליטה וכל המשרדים הרלוונטיים שלכל אחד יש מעט תקציב בנושא השיניים והפורום הזה יקבע לפחות את הניצול הנכון. מדוח שאני קיבלתי, ניצול תקציבי טיפול שיניים, אפילו של הקשישים, הוא נמוך מאוד וחלק מהסיבות הוא כי המרפאות הקהילתיות, לצערי, לא מספיק חזקות ולא מספיק מקצועיות, ואני אפילו מעז להגיד זאת כי הפעלתי כאלה בתפקידי הקודם בקרן רש"י וראיתי שזה מאוד קשה להביא את המומחים הנדרשים. לצערי, לגבי ההצעה שלך, ג'מאל, יש רק שני בתי ספר לרפואת שיניים, כאשר באחד שאתה מגיע אליו, בית חולים הדסה, לא מדובר בכסף קטן גם אם אלה סטודנטים.

אני חושב שאתה צודק, אנחנו נגיש בקשה לדיון עם שר הבריאות ועם ה-ות"ת כדי לדבר על רפואת שיניים. תבינו, כל רעיון כזה דורש עבודה גדולה אבל אנחנו ננסה להתמודד עם הנושא.

גם שר האוצר צריך להיות.

אנחנו נזמין אותו לפי הצורך. בהחלט אלה לא הדיונים מהם שר האוצר בורח אלא להפך.

אני באמת מודה לכם. תודה לכולם. נשמח לקבל כמה פרטים אישיים כדי לנסות לפתור אותם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:34.