הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 460

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז (21 בפברואר 2017), שעה 9:45

במסגרת ציון יום העוני בכנסת: תקציב פרטני גמיש - הצורך בהתאמה אישית לצרכי הפונים.

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מיכאל מלכיאלי

איציק שמולי

חנין זועבי

עבד אל חכים חאג' יחיא

יעל כהן פארן

עודד פורר

לינדה דגן - מפקחת מחוזית, השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רונית דודאי - ממונה שיקום ארצית, בריאות הנפש, משרד הבריאות

שרה כהן - מנהלת מחלקת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

תמר פתחיה - מדריכה, אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אייל מדן - רפרנט רווחה וביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

אליעזר שוורץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

פיני קבלו - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

רחל פוסטולובסקי - סגן מנהלת אזור דרום, אגף הרווחה, עיריית ירושלים

אהרון רוני כהן - יו"ר מרחב ירושלים, הסתדרות הגמלאים

הרב יחיאל אקשטיין - נשיא ומייסד הקרן לידידות

יעל עמאר טולוב - סמנכ"לית תכניות, הקרן לידידות

רות חבשוש - מנהלת מערך קופות הידידות והסיוע הפרטני, הקרן לידידות

עידית רובין - מנהלת קשרי חוץ, הקרן לידידות

ראובן אלפי ניסן - דובר הקרן לידידות

טל אוחנה
מיכל קרומר נבו

–
-

הקרן לידידות
מרצה, אוניברסיטת בן גוריון

ציפי בר
חנה סלוצקי

–
-

יו"ר מחוז ירושלים והסביבה, איגוד העובדים הסוציאליים
איגוד העובדים הסוציאליים

דבורה דהן - עו"ס, אגף הרווחה, באר שבע

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

דניאל גיגי - שתי"ל, מיסודה של הקרן החדשה לישראל

חי אלבז - מנכ"ל פיד ישראל

יפעת נוריאל - מנהלת תחום עמותות, ארגון לתת

יריב מוקר
אבנר עורקבי

–
-

הפורום למאבק בעוני
יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים המיוחד

משה בר - יו"ר תנו יד לחירש ונכים למען נכים

בתיה סירוטה - עמותת קסם חברתי

אילה זילברמן - עמותת קסם חברתי

שני אטלי - עמותת קסם חברתי

אפרת לוי - עמותת קסם חברתי

יואב סגל - עמותת קסם חברתי

מנשה כהן - עמותת קסם חברתי

עמירה גרציה - עמותת קסם חברתי

יעל קמינסקי - עמותת קסם חברתי

דבורה הראל - עמותת קסם חברתי

מיכל סלמה - עמותת קסם חברתי

פתחי אבו יונס
מיכל יאסו

–
-

מנהל אגף הרווחה, עיריית סכנין
הפורום למאבק בעוני ואיגוד העובדים הסוציאליים

ציון אוחיון - נציג ציבור

טלי פיינמסר - סטודנטית

בצלאל אפרת - מעורבות לארגון ההורים בירושלים

יהודה דוכן - עובד סוציאלי, מטה בנימין

עמיחי תמיר

תמר דולברג

נורית ויסברג נקאש

חוסאם מחיסן

פמלה הורוביץ

אלחנן אלבז

עדנה רדה

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

תקציב פרטני גמיש - הצורך בהתאמה אישית לצרכי הפונים.

בוקר טוב. אנחנו פותחים את הדיון. היום ה-21 בפברואר 2017, כ"ה בשבט התשע"ז והשעה 9:45. במסגרת יום העוני בכנסת – כל שנה אנחנו עושים זאת בזכות פורום העוני – החלטנו להגיע לנושא של התקציב הגמיש. אני שמח לציין שהיום התקציב הגמיש שקיים במדינה, כמעט מכפילים אותו בזכות קרן הידידות. כבוד הרב אקשטיין שנוכח כאן אתנו, אני חושב שזאת פרופורציה מדהימה אבל לא טובה לטובת המדינה. המדינה הייתה צריכה להשקיע הרבה יותר ולהגיע להמלצות של ועדת העוני.

אני שמח לציין נוכחות של שני חברי כנסת, חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אני בטוח שיצטרפו אלינו עוד חברי כנסת. תבינו שבמקביל לדיון הזה מתקיימות ישיבות בכל הוועדות או כמעט בכל הוועדות, כולל ועדת החינוך, ועדת הכלכלה, ועדת הפנים, ועדת העלייה והקליטה.

אני חייב להזכיר לכם כמה דברים. עבורי זה יום מאוד מרגש. הדוח של העוני שהוזמן על ידי השר דאז מאיר כהן ידידי, לא חשבנו שהוא יקבל את האימפקט אבל אנחנו רואים היום שבזכות הדוח אני כאן בכנסת, כדי לנסות ליישם אותו בהיקפים הנדרשים.

אני חייב להגיד שיש נקודה אחת מרכזית שאני חייב לציין, לאור הדיונים שמתקיימים כאן בוועדה, גם כשזה לא קשור לדוח העוני. אנחנו מרגישים שהמושג של התייחסות לאוכלוסייה שחיה בעוני, זה מושג שחדר בכל השיקולים הממשלתיים ובמשרדים השונים וזאת התחלה טובה.

יש גם מספרים, ואני משאיר את זה למי שעשה את עבודת המחקר – היום יציגו את זה בביטוח הלאומי – והנתונים מעודדים. גם החברים שלי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת אפילו מצאו לנו נוסחה שאם משקיעים כך וכך בתחום זה, מקצצים את העוני באחוז כזה או אחר.

זאת גם הנוסחה של הביטוח הלאומי.

זאת גם הנוסחה של הביטוח הלאומי אבל היא הוצגה לי בדוח מרכז המחקר והמידע ואני רואה בזה חשיבות.

אני מזכיר שהדוח שלנו הוא עבודה של ארבעים אנשים וכולם עסקו בזה בהתנדבות ולא רק אני. הדוח הזה הביא גישה חדשה לעומת הגישות הקיימות או כפי שהיו קיימות בדוחות האחרים וחלילה, שלא יישמע כאילו זאת ביקורת על הדוחות האחרים. הדוח של הביטוח הלאומי הוא תמיד מתייחס לנושא של הכנסה והוצאה במשפחה וזה תלוי בשנה. הדוח שלנו מבין שהעוני הוא התמודדות רב תחומית. העוני הוא תוצאה של הרבה מערכות שלא סיפקו את הצרכים הנדרשים לאוכלוסייה שחיה היום בעוני. אני חייב להזכיר את זה כשאני חושב על פרופסור יונה רוזנבלט שהזהיר אותנו כל הזמן שלא נעז להגיד שאנשים עניים. אנשים חיים - אני מוסיף זמנית – בעוני.

שלום חבר הכנסת דוקטור עבדאללה אבו מערוף.

אכן התחומים השונים שהם חשובים להתמודדות כדי להוציא מהעוני – גם זה מושג שלא היה במערכת לפני כן, הוצאת משפחות מהעוני – ראשית זה החינוך. רק חינוך מוציא מעוני, גם אם זה לוקח זמן.

תעסוקה.

עוד מעט. אני מדבר על החינוך כמספר אחד. בבדיקות שעשינו, הדבר הראשון הוא חינוך. חינוך מהגיל הרך. לכן מאוד חשוב שנטפל בילדים מלידה ולא כמו שנעשה היום שזה אופציונאלי עד גיל שלוש ורק בגיל שלוש זאת חובה.

הנושא השני שהוא בהיקף אדיר אם רוצים להתמודד באופן רציני, זה הנושא של הדיור. הדיור הוא נושא מאוד כבד. לצערי אני יכול להגיד שבתקציב הנוכחי הדיור הציבורי הוא בתת תקצוב לעומת הצרכים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי משפחות שזקוקות לדיור ציבורי ולצערי בשנים האחרונות החוק של מכירת דירות לדיירים צמצם את ההיקף של הדירות.

הנושא השלישי, צודקת חברת הכנסת זועבי, זה נושא של תעסוקה והכשרה מקצועית. למרות שיש לנו אבטלה יחסית נמוכה, יש לנו תעסוקה לא תמיד הולמת שהיא עם רמת הכנסה לא מספיק טובה כדי שאנשים ישתכרו בכבוד ויוכלו לצאת לעבודה. יש באמת את האפשרות של מס הכנסה שלילי, מענק עבודה למי שעובד, אבל היום בממוצע כל משפחה ששני ההורים עובדים בשכר מינימום ויש להם שניים עד שלושה ילדים, בדרך כלל הם מתחת לקו העוני.

דבר נוסף, שירותי רווחה. אנחנו בתת תקצוב בשירותי רווחה ואלה שירותי רווחה בכל התחומים. התקציבים הקיימים במדינה, אם נשווה אותם לתקציבים של הממוצע של ה-OECD, אנחנו רחוקים במיליארדי שקלים, גם אם השנה התקציב הזה יחסית גדל. כשאני מגיע לשירותי הרווחה, אני חייב לציין שאחד הכלים המרכזיים להתמודדות עם העוני המיידי והמשברים שיש בעוני והעוני היום יומי, זה שמשפיע על כל אחד מאתנו אם הוא היה נמצא במצב הזה, זה באמת התקציב הגמיש הנדרש.

היום התקציב הגמיש של המדינה הוא כ-45 מיליון שקלים והתקציב של שלושים מיליון שקלים של קרן הידידות. זאת פרופורציה לא סבירה. היות ואני בא מהעולם הפילנתרופי עם הרבה שיתוף פעולה עם הרב אקשטיין בנושא הזה, אנחנו ידענו להכפיל את התקציב של הפילנתרופיה פי חמש, אם לא פי עשר, ממה שנדרש לפעולה זו או אחרת.

היום אנחנו מעריכים שהתקציב הגמיש נגמר בדרך כלל במרץ-אפריל. אתם בוודאי תתנו לנו את הנתונים. קראתי את הדוח שלכם. התקציב הולך בעיקר להשלמת של שירותים שהמדינה הייתה צריכה לקחת אותם על עצמה כמו למשל הנושא של הבריאות. אין שום הצדקה שתושב שגר בכפר או בישוב מרוחק, כדי לעבור דיאליזה או טיפול אונקולוגי, הוא יכול לנסוע רק בכיוון אחד על חשבון הביטוח הרפואי שלו וכדי לחזור הביתה – שיסתדר. אם הרשות המקומית, בדרך כלל אלה רשויות חלשות של פריפריה, אין להן יכולת לעזור, אם אין לה תקציב גמיש, זה נופל על נפשות טובות ונעימות כמוכם, כפי שאתם עושים.

בדוח שלנו אנחנו המלצנו להעמיד תקציב של בין מאתיים ל-500 מיליון שקלים. בואו נדבר על מספר הרשויות ולא לשכוח שהיום מספר הרשויות הוא כמאתיים רשויות שזקוקות לעזרה הזאת. תל אביב לא צריכה כי מדובר במונית בתוך הבית אבל כפר בצפון או כפר בדרום או המקומות הרחוקים, צריכים. בצפון יש אונקולוגיה רק ברמב"ם וצריך לנסוע מכל הצפון עד לרמב"ם. למדנו את זה עוד בוועדה בצורה אינטנסיבית בתקווה שנצליח להעביר את ההחלטה לגבי החזר הוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים.

הצורך בתגובות מהירות. חברים, גם במצוקה, גם בעוני, יש נפילות עוד יותר גדולות. בית שנשרף למשפחה ענייה שאין לה ביטוח, זה הסוף שלה. לפעמים ההידרדרות הזאת מביאה את המשפחות ללכת ולקחת הלוואות בשוק הנורא ואיום ואתם יודעים שאחר כך יש הידרדרות, זאת מכה על מכה.

לכן הנושא של התקציב הגמיש שכמעט נעלם, שהעבירו את כל הפתרונות הכספיים לבעיות של עוני דרך הביטוח הלאומי, אנחנו יודעים שהפרוצדורה והבירוקרטיה הן מאוד מאוד כבדות ואנשים אפילו לא יודעים איך לפתור את הבעיה שלהם.

לכן הפתרון היחיד הוא באמת מה שנעשה כאן, הגמישות האפשרית, מפני שילד שאין לו היכן לשבת ולכתוב ולישון, מה אתם רוצים שהוא יעשה בבית הספר ביום בו הוא יהיה שם?

אתם ניתחתם את זה ואני משאיר לכם את הזכות לפרסם את זה. אני חייב להגיד שבזה לפחות יש הסכמה עקרונית גם במשרד הרווחה והנתונים הם מאוד דומים.

אני גם רוצה לציין שעוד לא הצלחנו להקים את המערכת הרוחבית שמתאמת בין משרדי הממשלה. כל אחד עובד לפי תפיסתו, הבנתו ורגישותו אבל עוד לא הצלחנו להקים את המינהלת. שר האוצר בישיבה לפני שלושה-ארבעה חודשים החליט למנות סגן הממונה על התקציבים, את יאיר פינס, לעמוד בראש הצוות הבין משרדי בנושא הזה. להגיד לכם שזה כבר מתקתק? עוד לא.

אני רוצה לסיים בזה שאומר שהעוני זקוק לשני מהלכים בבת אחת, מהלכים מיידיים שמוציאים ממצוקה משפחות לא מעטות. כפי שאמרתי, אנחנו חושבים שכרגע יש כמאתיים עד 300 אלף משפחות במצוקה קשה ומיידית. זה מספר מטורף. זה אומר שאנחנו חייבים להתמודד אתן. ילד שגדל במשפחת מצוקה, הוא אפילו לא יודע כמה הוא במצוקה אבל זה העתיד שלנו, אלה הילדים שלנו ולא חשוב איך ההורים שלו מתפללים, באיזו צורה ובאיזה כיוון. שנדע שזאת המצוקה האמיתית. מצד שני אנחנו חייבים לשנות מהלכים, מערכת שלמה בכל משרד ומשרד כדי להבטיח שנגיע לממוצע שקבענו לעצמנו, שבתוך עשר שנים אנחנו נהיה בממוצע של ה-OECD וזה לא הסוף. שיהיה ברור, זה לא הסוף. הסוף יהיה, כשנהיה בין הגדולים למעלה. אין שום סיבה שלא נגיע לשם.

התחלתי בזה שיש תקווה בגלל שיש מודעות במשרדים אבל אנחנו עוד רחוקים ממנה גם אם יש את הסטטיסטיקה היבשה, זאת שהילד לא מרגיש אותה אבל ממשיך וחי בעוני.

תרשו לי לפתוח את הדיון. יש לנו כאן אורח שמגיע לו להתייחס. ההתמדה שלו, המקוריות שלו, החריצות שלו ובמיוחד כשאני הייתי בזמנים שהיה כיף להשמיץ אותו. אני שמח שזה השתנה. הרב אקשטיין עשה מהפכה בזכות עזרה של העולם הגדול, בעיקר בארצות הברית, אבל הוא לא סיים את תפקידו רק בארץ. אני מתרגש מזה שהרב אקשטיין הולך לחפש את היהודים האחרונים במרוקו, ולא רק שם, ומנסה להביא אותם למרות שחלקם חיים טוב.

אז למה להביא?

הם מרגישים שהם רוצים לחיות כאן. כל אחד יכול לבחור לעצמו היכן לחיות. אני הגעתי ממרוקו, לא סבלתי שם, הייתי בן 22 ועם מודעות מלאה, אבל החינוך האישי, הרגשות האישיים והחינוך לדורות היה כזה שאני אמור לבוא למדינתי ואני שמח שאני כאן כבר חמישים שנים ועוד לא מרגיש שאני מלא.

זה שעלית, הרווח כולו שלנו.

אני מרגיש מצוין. אני תמיד נוסטלגי ותמיד אני מדבר על אבותיי. אל תופתעו אם אני אדבר ערבית מרוקאית בשלב כלשהו של הדיון.

אתה יודע מה זאת נוסטלגיה בערבית? חנין.

אני אומר חנין, אבל זה גם עם אהבה.

זה חנאן. חנאן מרסי. אבל נוסטלגיה, זה חנין.

נפלא. את מסכימה אתי שלנוסטלגיה יש חשיבות. תודה.

בבקשה, כבוד הרב אקשטיין.

בוקר טוב לכולם. זאת באמת לא רק הזדמנות אלא זכות בשבילי להיות כאן אתכם, במיוחד עם ידידי שאני כל כך מעריך הרבה שנים, חבר הכנסת אלי אלאלוף שהוא באמת אלוף בנושא הזה של עוני, של שיפור המצב של החלשים וזאת המהות של מה שעושה הקרן לידידות.

אני מעריך יותר מכל אצל יושב ראש הוועדה זה שהוא לא – אני לא יודע איך אומרים את זה בעברית – מתנצל. הוא לא מנסה רק להסביר את המצב ולהגן על הממשלה ועל מה שהוא עושה אלא הוא תמיד אומר את האמת והיא שלא הגענו. הוא וועדת אלאלוף באו עם עשרה או עם כל מיני המלצות ובעצם עם מפה כדי להוציא אותנו כחברה מהעוני במשך עשר שנים. עכשיו עברו שנתיים ואפילו בשנתיים האלו לא קיימנו את כל מה שהוועדה המליצה עליו. זה אומר שזאת לא בעיה שאנחנו לא מבינים אלא אנחנו לא יודעים את המצב.

כולנו יודעים את זה, רואים את זה אפילו היום בעיתון "הארץ" ובשאר העיתונים. הנתונים ידועים כבר מזמן. זה שאנחנו כחברה בתחתית דוח ה-OECD, זאת בושה. אנחנו כל כך גאים וצריכים להיות גאים בכך שאנחנו אומת סטרט-אפ וחושבים מחוץ לקופסא בחקלאות, במדע, בכל, אבל אנחנו בתחתית המדינות ב-OECD, בפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם ובעוני, וכולנו יודעים את המצב.

יש כסף. אני מאמין שיש די כסף אלא שזה עניין של סדר עדיפויות. זה יפה שעושים יום אחד בכנסת למען העוני. יפה. אבל הלוואי שהיו כל חברי הכנסת יושבים במצב של עוני ליום אחד כי אז היו באים עם משפחה ליום אחד לא רק לראות אלא להרגיש מה זה שאין לילד מיטה, מה זה שהם בחובות ולא יכולים להסתדר, מה קורה כשאין להם חשמל.

לדעתי יש המון לעשות ואני מודה לקדוש ברוך הוא שיש אנשים כמוך חבר הכנסת אלאלוף שעושים אבל צריכים לעשות יותר. אנחנו מסוגלים ויכולים לעשות יותר ויש לנו את המאמצים כדי לעשות יותר טוב לחברה הישראלית.

דקה אחת או שתיים על הפרויקט הספציפי הזה של קופת קרן הידידות. אני התחלתי את הארגון, הקרן לידידות, לפני כ-35 שנים בארצות הברית. התחלתי לגייס תמיכה מהעולם, במיוחד העולם הלא יהודי, למען ישראל. שלושת הנושאים שהם בליבת הקרן הם עלייה, עוני וביטחון. אנחנו עושים את זה לא רק בארץ אלא בחוץ לארץ. נושא של ביטחון הוא לא רק שאנחנו התורמים הגדולים ביותר לצה"ל ושיפצנו ובנינו 5,000 מקלטים רק בצפון, אבל כל פעם שראיתי משהו, זה היה מזעזע. איך יכול להיות - אני אמריקאי מפונק, אני עכשיו ישראלי אבל קודם לכן - שיש בית חולים כמו רמב"ם, זיו, פוריה, הדסה, שערי צדק בלי MRI? איך יכול להיות? קנינו MRI לכולם. אנחנו עוזרים לבתי החולים. אחרי מלחמת לבנון השנייה היינו במוצבים כדי להביא מים ודברים כאלה אבל לא היו כבאי אש. איך יכול להיות שאין כבאי אש? קנינו 12, 13 כבאי אש ודווקא הייתה אפשרות גם לקנות מסוק עם מים. אני לא מתייחס לשריפה בכרמל.

לפני 15 שנים היה לנו גם משרד בוושינגטון ועבדתי עם הנשיא. המשרד שלנו בארצות הברית, בשיקגו. התחלנו מאפס ועכשיו אנחנו מגייסים כל שנה 140 מיליון דולר ומחלקים את הכסף מכאן, מהארץ.

למרות שהנושא של ביטחון בארץ חשוב – ואנחנו גם מאבטחים מוסדות יהודיים בכל העולם כמו בספרד, במרוקו, בצרפת, בוונצואלה שם יש עכשיו בעיה רצינית - הנושא של עוני הוא ממש בלב ורוב הכספים שלנו הולכים לנושא הזה.

אני אספר איך זה התחיל. יש לנו כ-400 פרויקטים בארץ אבל הפרויקט הראשון ואולי החשוב ביותר אלה קופות ידידות. איך זה קרה? לפני 15 שנים כשהגעתי ואמרתי שאני עולה ארצה, זה היה הגשמת חלום שלי, ביקרתי במזרח ירושלים. רציתי לראות מה המצב שם. הייתי עם עובדת סוציאלית ערבייה ויצאנו לראות את המשפחות שם. זה היה יום גשום עם הרבה בוץ. שאלתי ילד אחד בגיל 5, 6, 7, למה אין לו מגפיים או מעיל. זה היה יום קר, ירד גשם. העובדת הסוציאלית אמרה שזה לא בתקציב. אחר כך, כשעזבנו את המקום, ראיתי שהיא חזרה אל האימא ונתנה לה כסף מהכיס שלה כדי שתקנה לילד מעיל ומגפיים. אז הבנתי את הבעיה. הבעיה היא שהעובדים הסוציאליים הם אלה שממש רואים את העוני, רואים את הכאבים, אבל אין להם כלים כדי לשפר את המצב. אז אמרתי שאנחנו מתחילים היום – זה היה לפני 15 שנים – להכפיל את מה שנותן משרד הרווחה לכל רשות מקומית.

עכשיו אנחנו ב-226 רשויות מקומיות כולל 55 רשויות ערביות, כל רשות שהיא באשכול סוציו אקונומי שש או שבע. זה בנוסף לפרויקטים הלאומיים כמו חימום בחורף שהולך לעשרות אלפי אנשים, יהודים ולא יהודים. יש לנו בצוות אנשים שהם דרוזים, הם בדואים, הם ערבים, הם מוסלמים, כי אנחנו עוזרים לכל מדינת ישראל.

זה הפרויקט אולי החשוב ביותר לראשי הערים ולמועצות. אם לא היה MRI בבית חולים הדסה, אולי היו שורדים אבל בלי קופות הידידות שיש לעובדים סוציאליים כאשר יש להם את הכלים לעזור בלי בירוקרטיה אלא באופן מיידי, באמת זה יהיה מצב מאוד מאוד גרוע. כפי שאומרים כאן, על הפנים. הם ממש תלויים בזה. זה לא היה וזה לא רצוננו שהאנשים יהיו תלויים לא רק בנו אלא באיזושהי עמותה. הממשלה חייבת לקחת אחריות על דברים בסיסיים כאלה.

אני רוצה לסיים ולהעלות בעיה שיש לי שאפילו לא דיברנו עליה. יש לי בעיה מורלית שאני חושב עליה כבר הרבה זמן. והאמת היא שאני לא יודע איך להתמודד אתה. אבל יכול להיות שבמשך החודשים הבאים אני אבוא לכדי החלטות שבגדול ישפיעו על המצב של הכסף שאנחנו נותנים כאן לפרויקטים כאלה.

אנחנו עוזרים ליהודים במצוקה במיוחד בברית המועצות לשעבר שנמצאים בעוני. אנחנו עוזרים בערך בשלושים מיליון דולר בכל שנה. אנחנו מחלקים באודסה לבית יתומים, לרווחה עם הג'וינט, עם חב"ד, עם הרבנים המקומיים, עם אורט. שלושים מיליון דולר כל שנה. יש לנו פרויקט עם הג'וינט שמיועד לקשישים שעוזר ב-13 מיליון דולר ובכך עוזרים ל-110 אלף יהודים שהם במצוקה כאשר רובם ניצולי שואה. אני גאה בזה שאנחנו עומדים שם לרשותם ועוזרים להם. לא רק במרוקו, לא רק בוונצואלה. אבל נודע לנו שיש עוד 160 אלף שהרבה מאוד ניצולי שואה, בעצם רובם, שאין להם למי לפנות. אנחנו פשוט לא מגיעים אליהם עם מזון. אני מדבר על דברים בסיסיים כמו מזון, ביגוד, תרופות, חימום חורף ודיור. בעצם זה מה שז'בוטינסקי אמר, לא? על חמשת הדברים.

תשאל את עבדאללה. הוא מכיר את חמשת ה-מ"מים.

זה נאום הבכורה שלי.

אלו הם הנושאים שלנו. זאת הליבה של הקרן.

הנה הבעיה ובזה אני מסיים. אני שואל את עצמי. אנחנו מגייסים 140 מיליון דולר כל שנה. האם זה אתי להעביר עשרה מיליון דולר באחד מהפרויקטים שלנו לנושא הזה של קופות ידידות בכך שהממשלה נותנת 44,3 מיליון ואנחנו נותנים שלושים. האם זה הוגן לקחת כסף, לשים אותו כאן ולהשאיר מאות אלפי יהודים שאין להם מזון ואין להם למי לפנות, להשאיר אותם בלי שום דבר?

יש ממשלה, יש מדינה לתפארת, העם היהודי והעולם.

והאזרחים של המדינה.

כל אזרחיה. האם זה מורלי לקחת כסף ולשים אותו כאן ולא לתת בברית המועצות לשעבר? זאת הבעיה. יכול להיות שבאיזשהו זמן נחליט שחייבים לקחת חלק מהכסף שאנחנו משקיעים כאן ולתרום אותו ליהודים בברית המועצות. אני אומר שזאת לא אחריותנו. אנחנו נכנסים לוואקום וזאת זכות כדי לעזור לוואקום אבל אי אפשר לסמוך על עמותה בזמן שזאת אחריות של הממשלה.

תודה. באמת תודה לך.

חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

בוקר טוב כבוד היושב ראש, כבוד הרב. אני אדבר בקיצור על מנת שהנוכחים יוכלו לדבר ולהתבטא. אנחנו יודעים שהעוני הוא לא גזרה מהשמיים וזה לא מצב גנטי אלא הוא נובע מהמצב הסוציו אקונומי הקיים ומהחלוקה הלא נכונה של המשאבים והכספים שישנם בכל חברה ובכל מדינה. העוני הוא מצב של פוליטיקה, מצב של מדיניות קיימת בכל מקום ובכל מדינה. אם המדינה רוצה להשקיע בטיפול ברפואה, בבריאות, היא תשים עוד שישה מיליארד שקלים. גם MRI, גם מיטות CT, גם הסעות לחולי דיאליזה, גם הסעות לחולים אונקולוגיים ועוד מרכז אונקולוגי, אפילו שהמרכז האונקולוגי הזה לא יהיה רנטבילי, שלא יצדיק את ההשקעה שם מבחינה כלכלית, כפי שאמרו לי פעם, בכל זאת לתת שירות. יהיה הפסד של עשרה מיליון שקלים בשנה אבל זה לטובת רווחת האנשים ולבריאות החולים. חברה בריאה, זה טוב לכלכלה.

אני תמיד אומר, ואני לא רוצה לחזור על חמשת ה-מ"מים שהזכיר כבוד היושב ראש אבל בזה אנחנו דוגלים וזה מה שאנחנו עושים יום יום כמעט שנתיים כדי לראות מה אפשר לעשות, איך אפשר להילחם בעוני שהוא לא תופעה אלא זאת מחלה קשה שתהרוס את החברה. החברה לא רואה שיש מיליון ו-700 אלף אנשים עניים? 53 אחוזים ממשפחות האזרחים הערביים עניים והם בעומק עוני קשה מאוד. אני לא מדבר על איכות חיים, על מדדים, על הכרזת האו"מ בשנת 1948 שהכריז כבר אז שכל אדם זכאי לחיות בכבוד ולהביא משכורת שתאפשר לו ולבני משפחתו חיים בכבוד. אנחנו עדיין לא הגדרנו וגם בית המשפט העליון לא הגדיר. היה פסק דין בשנת 2003 מה זה לחיות בכבוד ומה אלה המדדים אבל בכל זאת אנחנו חייבים ונצטרך לפעול למען זה שתהיה חלוקה צודקת והוגנת. ברוך השם יש משאבים, יש מספיק משאבים וצריך לחלק אותם בצורה הנכונה שאכן תילחם בעוני ותאפשר לבן אדם לחיות בכבוד עם איכות חיים טובה. תודה.

תודה. חבר הכנסת מלכיאלי. אפשר לגלות לכם סוד עליו? הוא עשה באוניברסיטה עבודת מחקר על דוח העוני.

כן.

עכשיו הוא מסוגל לתקן אותי.

האמת היא שאין אדם יותר ראוי שיעמוד בדיון הזה מאשר יושב ראש הוועדה. מה שאמר הרב אקשטיין, זה באמת עצוב שאנשים מחוץ למקום כאן צריכים לטפל בבעיות האלה.

אני הייתי רוצה להביא זווית אחרת ששמעתי אותה כמה פעמים ועד היום זה מהדהד לי באוזן ולכן חשוב לי להביא את האמירה הזאת כאן. הרב עובדיה יוסף זצ"ל תמיד היה אומר לנציגי ציבור מהתנועה שלנו אבל בכלל שנציג ציבור מגיע לעבודה שלו בכנסת או בכל מקום אחר ויש את מגוון הדברים שהוא יכול לעסוק בהם והמגוון רחב מאוד. הוא אמר שאשרי מי שידע לנצל את הכוח, את המקום, את המעמד שלו ויקדם עוד אדם אפילו במקום אחד עם קצת יותר רווחה כלכלית בבית שלו. הוא אמר כמה פעמים שרווחה כלכלית שיש למשפחה – והיום זה מוכח – כשיש לה יותר כסף, יהיה פחות פשע ופחות הידרדרות לדברים שאחר כך המדינה משקיעה בהם הרבה יותר כסף.

אני חושב שהממשלה של היום היא ממשלה חברתית מאוד. אין ספק. אנחנו רואים את זה בקצבאות ובהרבה דברים שממשלות קודמות לא עשו. זאת אומרת, הממשלה בסך הכול עם אוזן מאוד מאוד קשובה לכל הבעיות של העניים במדינת ישראל, של השקופים כמו שאנחנו נוהגים לקרוא להם, אבל אין ספק שיש עוד הרבה לאן לצעוד ואין ספק שאם תצא מהוועדה הזאת קריאה – כמובן למשרד האוצר, לרווחה או לכל מקום אחר – לקדם, כמו שהרב עובדיה יוסף אמר, ולו במעט את המשפחה שנמצאת בסוף, היה ראוי שהיום הזה יבוא וימצה את עצמו. תודה רבה.

תודה. הגיע נציג הפורום למלחמה בעוני? לא. ברשותכם, נעבור למשרד הרווחה ואחר כך נחזור לקרן הידידות שתציג לנו את המצגת.

אני מפקחת מחוזית בשירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה. אני מברכת על הדיון הזה. הנושא של סל שירותים גמיש הוא מאוד חשוב ואנחנו יודעים שזה משהו שאנחנו חייבים לספק לאוכלוסייה. המשרד נותן באמצעות תקציב דרך הרשויות המקומיות, המחלקות לשירותים חברתיים, מענים שונים כמו ציוד, כמו הסעות לבתי חולים לטיפולים שאיכשהו נפל בחלקו של משרד הרווחה, להרבה מאוד מענים – אמנם לא מספיק – בעלות של בערך 44,6 מיליון שקלים לשנה. אני רוצה להוסיף ולומר שגם לקשישים יש איזשהו תקציב של בערך עשרים מיליון שקלים לשנה.

בנוסף.

בנוסף.

בנוסף אבל לא לזה.

לצרכים מיוחדים של קשישים. השירות שלנו נותן עד גיל אזרח ותיק והם לוקחים את זה מעבר לזה. היום יש לנו תכניות ייחודיות כמו נושמים לרווחה, כמו תעסוקה לרווחה, ואנחנו הסכמנו והבנו שצריך לתת סל גמיש למשפחות והוא מוצמד למשפחות ספציפיות שמשתתפות בתכניות כדי לעזור להן בהתערבות הטיפולית שאנחנו מחליטים עליה אתן וכדי למנף אותן ולסייע להן למשל בתעסוקה לעשות את הפעולות שהן צריכות כדי להגשים את החלום התעסוקתי שלהן ואת התכנית.

אבל זה לא נותן מספיק כסף למשפחות שלא יכולות להגיע לתכניות האלה. המגמה וההבנה היא שכדי לעשות תכנית פסיו-סוציאלית עם משפחות, אנחנו צריכים להצמיד לזה איזשהו סל גמיש ואנחנו מקווים שהתקציב הזה יגדל ונוכל להעניק יותר.

זה תלוי גם בכם בתוך המשרד ובלחץ פנימי על השר. יש לו הרבה דברים שהוא חייב לעשות אבל זה תלוי גם בכם.

אני מבקש את נציג האוצר. הוא נמצא כאן אבל צריך לעבור לוועדה אחרת.

אני רפרנט רווחה וביטוח לאומי באגף התקציבים במשרד האוצר.

הוא חדש יחסית אבל יודע לא רע.

אני חדש יחסית. תודה רבה. אני רוצה קודם כל להגיד שהדוח כמו שנאמר הוא דוח מאוד מאוד חשוב שלקחנו אותו מאוד ברצינות. היינו גם חלק מהצוות שכתב את הדוח.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות קצרות. האחת, לגבי תקציב הרווחה. אני רוצה לציין שלאורך שנים, בעשור האחרון התקציב גדל בצורה משמעותית. הוא גדל, גם אם מתייחסים אליו ביחס לגידול בתוצר, אפשר לראות – יש לי כאן נתונים – שביחס לגידול בתוצר בשנים האחרונות אנחנו מדברים על עלייה שהיא מעבר לכלל הגידול בתוצר כך שאפשר לומר שהחלק היחסי שלו בתקציב עולה.

דבר שני. נעשו המון מהלכים שהוצגו גם לכבוד היושב ראש במסגרת המלצות. לא כולן יושמו ויש עוד דברים בהם אנחנו צריכים לטפל, אבל אני חושב שהרוב הגדול בוצע.

מה שהוחלט – בוצע אבל לא הכול הוחלט.

מסכים. מדובר על תשעה מיליארד ו-385 מיליון שקלים בתקציב 2017 ו-2018. אם מסתכלים גם על תקציב 2015 ו-2016, מדובר על כמעט 16 מיליארד שקלים שהוקצו לטובת הנושאים האלה.

אני לא אלאה אתכם בדברים שנעשו אבל באמת נעשו הרבה מאוד מהלכים בביטוח לאומי, בבריאות, בשיכון ובחינוך.

משרד האוצר ככלל מאמין שהתרופה הטובה ביותר ליציאה מהעוני בטווח הארוך וזה משהו שגם הוכח במחקרים, זאת עבודה. זה שילוב בתעסוקה. הנתונים מראים שמשפחות – זה גם כתוב בדוח העוני – שיוצאות לעבוד, שני ההורים עובדים, אחוז העוני אצלם הוא 5.6 אחוזים, ואם שניהם עובדים במשרה מלאה, האחוזים מדברים על 0.9 אחוז בעוני. אנחנו רואים שגם בשכבות החלשות יותר היום יש יציאה רבה יותר לשוק התעסוקה וזה משהו שמקטין את העוני.

תרשה לי להעיר. בנושא תעסוקה, הדוח הזה הוא מאוד מיוחד. הוא לא מדבר על פלגנות או על אוכלוסייה כזו ואוכלוסייה אחרת. אנחנו מדברים על כך שמי שזקוק לתעסוקה, זה כל אחד שאין לו תעסוקה, ומי שזקוק לעזרה, זה כל אחד. זה דוח אוניברסלי. הוא לא עדתי והוא לא קבוצתי למרות שבפתרונות חייבים להתחשב בכל אחד ואחד בסוג האוכלוסייה. כאן למשל, אני חייב לציין באמת לכל המערכות שעסקו בכך, אנחנו יודעים, אם אני מסתכל על חיים הלפרין ידידי היקר, שאם מספקים מזון, חייבים לספק אותו עם הטעם של הילד ולא עם הטעם של התל אביבים. אם אנחנו מספקים שירות ומחסור בתעסוקה במגזר הערבי הוא בעיקר אצל נשים, צריך ללכת להכשרה מקצועית הולמת ולתת תשובה. אותו דבר לגבי המגזר החרדי. כל זה צריך לעשות לא במכות גרזן חס וחלילה אלא בהבנה של תהליכים חברתיים. זה מאוד מאוד חשוב שהנושא הזה יהיה ידוע לכולם וזו הגישה בעבודה הזאת. תודה לך.

לגבי מה שאמרתי קודם לגבי תעסוקה. כמובן שיש אוכלוסיות שלא יכולות לצאת לעבודה, אם מדובר באוכלוסיית הנכים לה דאגנו בתוספת של 300 מיליון שקלים בתקציב האחרון.

78 שקלים לחודש.

אם מדובר באוכלוסיית הקשישים.

למה הם לא יכולים לעבוד?

חלקם. סליחה. לא כולם. יש נכים קשים שלא יכולים לצאת לעבודה. סליחה. אני מתנצל. יש נכים שיכולים לעבוד וכמובן שאנחנו מעודדים אותם ועשינו עכשיו שינויים כאשר חלק מהתקציב הוקצה כדי לעשות שינויים שיאפשרו להם לצאת לעבוד וקצבתם תקוזז בצורה מופחתת.

לגבי אוכלוסיית הקשישים, העלינו את קצבת השלמת הכנסה וגם ביטלנו את תקופת האכשרה לקצבה.

לגבי התקציב הגמיש. זה תקציב שמוחלט עליו בדיוני התקציב, גם לפי סדרי העדיפויות של המשרד. ככלל, אני רוצה להגיד שמשרד הרווחה, תכליתו או מטרתו העיקרית היא לתת שירותים חברתיים ושם גם סדרי העדיפויות שלו ושם מרבית המשאבים שהוא שם, בשירותים החברתיים אותם הוא מספק. עם זאת, אני מסכים שברור שיש חשיבות גם לצרכים חירומיים כמו שהתקציב הפרטני הגמיש הזה נותן. לפי הנתונים שלי כן יש עלייה במשך השנים בתקציב הזה ובסך הכול התקציב שצוין כאן, 45 מיליון שקלים, הוא חלק מהתקציב. לפי מה שהועבר למשרד הרווחה, מדובר בתקציב שמסתכם ב-118 מיליון שקלים, אם אני כולל את כל הרשויות המקומיות ואם אני מסתכל על תקציב נושמים לרווחה שהוא עוד 24 מיליון שקלים.

תשים לב, בנושמים לרווחה, כמה הלך להדרכות וכמה הלך לאזרח? אני מציע שתעשו בדיקה כל הזמן. אתם אמורים לפקח. גם אנחנו עושים את זה בוועדה. תפקחו על הפרופורציה בין החלק שהולך למינהל ולכוח אדם והחלק שהולך ישירות לאזרח. אני חייב להגיד שלא תמיד הפרופורציות האלה נכונות. יש על זה דוחות. לא נתווכח על המספרים, אני מאמץ את המספרים שלכם, של המשרד.

אני יכולה להעיר על זה?

בבקשה.

אני לא יודעת, החלוקה לא מולי עכשיו אבל לגבי הטענה שרוב הכסף הולך להדרכות. הצוות הוא זה שמוביל ועושה את ההתערבות עם המשפחות, והכול הולך למען המשפחות.

אתם שלחתם לנו פירוט תקציב לנושמים לרווחה, איך נוצל הסכום של שלושה וחצי מיליון שקלים כאשר 68 אחוזים הולכים להדרכות. זה המסמך שלכם.

אלה הדרכות למשפחות. אלה לא הדרכה לצוות.

מה זה חשוב? תכל'ס זה לא תקציב גמיש שמאפשר למשפחה ליהנות מפתרונות מיידיים לבעיות שלה. תסתכלו. זה שלכם. זה לא שלי. זה אתם שלחתם לנו אתמול ואני עשיתי שיעורי בית בלילה בזכות חנין זועבי ששחררה אותי והתקזזה אתי ב-11:00 בלילה. תבדקו את עצמכם. זה מאוד חשוב שתדעו את זה. תסתכלו על החלוקה של תקציב גמיש. זה מכשיר. ה-23 אחוזים הולכים לציוד ביתי, שלושים אחוזים הולכים לעזרה רפואית. זה כן, זה אומר שזה הולך ישר לאזרח.

גם בנושמים לרווחה, הפילוח של התקציב הגמיש הוא 25 אחוזים שהולכים לחינוך והשכלה, 19 אחוזים הולכים לריהוט, 18 אחוזים הולכים למוצרי חשמל. זה הולך לאזרח. סיוע בתשלום חובות, תשעה אחוזים.

אני מעיר הערה כללית. אני לא חושב שנציגי העובדים הסוציאליים יקפצו עלי. לא הפתרון כולו דרך העובדים הסוציאליים למרות שאחת הנקודות המאוד חשובות – ואני מודה לצפרה דואק שהייתה אתנו בוועדה – עת אמרנו שכדאי העובדים הסוציאליים ילמדו את המושג הוצאה מהעוני. לא רק טיפול באנשים בעוני אלא הוצאתם מהעוני. שיעשו תכנית שהם יהיו מסוגלים לצאת מהעוני. סליחה על כך שאני נותן דוגמה אישית כדי לא לפגוע במישהו. אני בא ממשפחה שהוציאה אותי מהעוני בחמש שנים. זה אפשרי. בנושמים לרווחה שמתבססת על תכנית שבמקרה נולדה בקרן רש"י, היא התבססה על תכנית של אימא שלי, של בואו נצא מהעוני. העובדים הסוציאליים צריכים ללמוד את זה, כמו המורים.

אני מסכימה אתך.

גם עם שר החינוך הקודם ישבנו כדי ללמד את המורים שילמדו את הילדים לצאת מהעוני. זה אפשרי. זה לא מדע בדיוני אלא זה מדע אמיתי. תסתכלו כמה אנשים יצאו מהעוני במדינה. אל תשכחו, המדינה עשתה עבודה אדירה לאורך השנים אבל לא מספיק כי עובדה שהיום בנתונים הבין לאומיים שרוצים להזדהות - - -

זה יקר.

אתה רוצה להשתייך ל-OECD, אז תלך לרמה של ה-OECD. ה-OECD, כדי לקבל הנחות בריביות בהלוואות בין לאומיות, אתה שייך ל-OECD, אבל כדי שתהיה ב-OECD, תקן גם את המרכיבים החברתיים ויש בזה משהו.

אני רוצה להודות לנציג האוצר. תודה לך. תמשיך לעבוד קשה כי הדרך היא מאוד ארוכה ובינתיים הפתרונות הם יחסית קצרים.

נתי, רצית להעיר?

כן. אני מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל, ארגון הגג של כל הארגונים למען ושל עיוורים בישראל. קודם כל, להתייחס לדברי נציג האוצר. זה מאוד נחמד להציג את הגידול בתוצר ואת היחס בין גידול תקציב הרווחה לבין הגידול בתוצר אבל בואו לא נשכח שזה קצת אפולוגטי כי בגידול בתוצר משתקפת רק חלק מהאוכלוסייה. אותה אוכלוסייה שנזקקת לרווחה, משתתפת מעט מאוד בגידול בתוצר. אם נפלג את זה לאוכלוסייה ערבית, אוכלוסייה חרדית, אוכלוסייה שחיה בעוני כמעט שלא רואה את הגידול הזה. את הגידול בתקציב הרווחה צריך להשוות לגידול – תסלחו לי על הביטוי – בעוני ולא לגידול בתוצר.

אני רוצה להסב את תשומת הלב לנקודה נוספת כאשר אנחנו מדברים על עוני ועל אוכלוסיות. יש קורלציה מאוד גבוהה בין עוני לבין אנשים עם מוגבלות, לצערנו הרב. כשאנחנו מוסיפים לזה גם את הגיל השלישי, אנחנו כנראה נמצא קורלציה עוד יותר גבוהה. אם אדם לא שפר עליו מזלו ואת הנכות שלו הוא רכש אחרי שהוא סיים את גיל העבודה, כנראה שמצבו עוד גרוע מכפי שתיארתי משום שגם הקצבה שהוא מקבל תהיה בגובה קצבת זקנה בלבד כי לא רואים את הנכות שלו אם הוא לא נמצא בגיל העבודה. אם הוא יצליח להוציא את קצבת הסיעוד, מצבו ישתפר במשהו. אם הוא עיוור, כנראה שהוא לא יצליח להוציא את קצבת הסיעוד מכיוון שמבחני ADL לא בנויים לנושא הזה ובתחום הסיעוד הביטוח הלאומי לא שינה את המבחנים.

אני אסיים בדוגמה קטנה שמאוד קרובה מבחינת הזמנים ואולי מאוד מדגימה את הקושי של זקנה, מוגבלות ועוני. לפני שבועיים או שלושה פנה אלינו למרכז אדם בן שמונים, עיוור שחי לבד, והודיע שאין לו כסף לרכוש תנור וקר לו. לא חשבתי פעמיים ושלחתי אליו מיד תנור. בגלל ששמענו שיש אסונות שקרו לאחרונה בגלל תנורים ומפזרי חום, אמרתי שזה כנראה לא בטוח לאדם שחי לבד, עיוור בגיל שמונים, לשלוח לו תנור מהסוג הזה ולכן השקענו קצת יותר וקנינו רדיאטור. הוא סירב לקבל אותו כי לדעתי הוא צורך חשמל יותר מתנור ואין לו איך לשלם את החשמל.

יכול להיות שאם הרווחה הייתה יודעת, הייתה מטפלת אבל יש אוכלוסייה גדולה מאוד שהשירותים והמידע על השירותים האלה אינו נגיש לה. לי יש תחושה שאף אחד לא עושה את הריצ' אאוט הזה כדי למצוא את האנשים האלה ולדעת איך אפשר לעזור להם ולהיטיב את חייהם יותר, ואולי יהיה קשה מאוד להוציא מהעוני בן אדם בן שמונים, עיוור שחי לבד, אבל אפשר יהיה את השנים האחרונות שלו לעשות קצת יותר נוחות.

תודה. לצערי כל אחד מאתנו יכול לתת דוגמאות מסוג זה. זה נכון אבל לא לשכוח שהמדינה כמדינה יכולה לקבל בדרך כלל החלטות מקרו. אושרה תוספת החימום לתקופה הזאת והסכום הוגדל. הייתה החלטה על כך. אנשים קיבלו תוספת ואני שמח שהוועדה הזאת התכנסה במיוחד כדי לא לדחות את הנושא ולו בדקה אחת. אני אומר שזה היופי של המדינה הזאת, שיש הרבה מאוד עמותות בכל המגזרים שממשיכות את עבודת המקרו של המדינה אבל זה לא מספיק ואני מצטרף לבקשה ששירות הרווחה חייבים להיות קצת יותר קרוב לשטח אבל אז יגידו לך תקנים וכולי ושוב נטבע בבירוקרטיה.

שירותי הרווחה רוצים להיפתח ורוצים לתת אבל הם לא יכולים לתת.

קרן הידידות רוצה להוסיף משהו? אחר כך ידידי חיים הלפרין ממשרד החינוך.

אני חייבת להגיד שכאזרחית זה עצוב לי לשבת כאן. אני מגיעה ליום העוני הבין לאומי, אני חושבת כבר חמש שנים, והדיונים בגדול הם אותם דיונים והדיבורים הם אותם דיבורים. אני חושבת שצריך להתייחס לדיון הזה כדיון חירום. ההצעה לתקציב גמיש היא הצעה להתמודד בצורה חירומית עם העובדה שלא מכוננים תכנית לאומית שמבוססת על המלצות הוועדה. ולכן חייבים להתמודד עם המציאות הזאת שאנשים שחיים בעוני, והם רבים במספר, והם הרבה מעבר למספרים בדוח שמבוססים רק על הכנסה, הם אנשים שזקוקים למענה אמיתי, קיומי, מיידי בשטח. אי אפשר לתת לאנשים להיכנס לסחרחרה סביב זה שהם צריכים לתקן מקרר. אי אפשר לתת לאנשים לדרוש כסף בשוק האפור כי הם לא יכולים לספק ביגוד חורף לילדים שלהם.

הקרן נמצאת במקום הזה כי היא כבר שנים רבות מתעסקת בצרכים בסיסיים אבל יש לנו שלושה מקורות מידע שאני חושבת שהם כמו הברומטר של המדינה והם שומעים את הקולות מהשטח. האחד, קופות הידידות, כמו שהרב אקשטיין ציין בהתחלה. הקופות שלנו כבר מספר שנים נמצאות ברשויות המקומיות, כמעט במאתיים רשויות מקומיות, והמיצוי שלהם הוא מקסימלי. אנחנו מגיעים מאה אחוזים מימוש. אנחנו מגיעים ל-21 אלף בתי אב. אם אנחנו מחשבים לכמה בתי אב הקופה שלנו מגיעה יחד עם הקופה שהמדינה מעמידה, אנחנו מגיעים בסך הכול בערך למשהו כמו ארבעים אלף בתי אב וזה כאשר אנחנו מדברים היום על 490 אלף משפחות שחיות בעוני בישראל ואלה רק אלה שמוגדרות דרך הדוח אותו אנחנו מציינים.

החלוקה היום של הקופות הולכת לציוד כמו מוצרי חשמל – 26 אחוזים, ריהוט – 23 אחוזים, טיפולי שיניים – 17 אחוזים, מזון – 10 אחוזים. לאנשים שיושבים בחדר – וסליחה שאני מכלילה - אין לנו יכולת להבין כאנשים שבעים מה זה שלאנשים אין יכולת ללכת ולקנות מזון. אין להם יכולת ללכת לתקן את המקרר, אין להם יכולת להחליט או להתמודד עם כל סיטואציה לא צפויה בחיים שלהם. אין לנו יכולת להבין את זה. אם היינו מבינים את זה, אני חושבת שהמדינה לא הייתה מהססת להקצות את התקציב כמו שמופיע בהמלצה שהוא בין מאתיים ל-500 מיליון שקלים, עכשיו, במידיי, עד שתהיה תכנית גדולה, עד שנעמוד בהישגים הגדולים.

המקור השני שלנו הוא מוקד הידידות. יש לקרן מוקד טלפוני שמאפשר לכל אדם שמצוי במצוקה חברתית, לאור זה שהמדינה שלנו וכל שירותי הרווחה של המדינה כל כך מופרטים, יכולת להרים את הטלפון ולקבל איזושהי הכוונה ואיזשהו סיוע לאן ללכת כדי לעזור לאדם במצבו. המוקד הזה הוא יחסית חדש והוא טיפל עד כה כמעט בעשרים אלף פניות מאנשים מכל המדינה, בלי שום הבחנה, בלי שום קריטריון אלא פשוט להרים את הטלפון ולדבר.

חמישים אחוזים מהפניות שמגיעות למוקד היום הן פניות לצרכים בסיסיים שאומרות אני פשוט צריך כסף. כמו שפרויד אמר, לפעמיים סיגר הוא רק סיגר, עוני לפעמים הוא רק כסף. הוא לא שירות פסיכו-סוציאלי. הוא פשוט בן אדם שצריך קצת כסף. אין לו מערך תמיכה, אין לו מישהו שהוא יכול ללוות ממנו, אין לו אדם שהוא יכול להיעזר בו. הוא פשוט צריך איזשהו כסף כדי להתמודד. זה המקור השני.

המקור השלישי שלנו כקרן. ערכנו סקר ממש לאחרונה בקרב מדגם של 500 אנשים שחיים בעוני וניסינו לבדוק מה אנשים צריכים כדי להתמודד עם הצרכים הבסיסיים בחיים שלהם.

מיכל, בואי לכאן. חברת הוועדה שיש לה זכויות רבות לכל הפרק הזה של שירותי רווחה. בנוסף לזה היא שכנה שלי בבאר שבע. גיליתי את זה בזכות הדוח. אני חיפשתי בגוגל מישהו מבאר שבע ויצאה מיכל האדירה. שלום מיכל ולתלמידים שלך. היא אף פעם לא באה לבד.

גילוי נאות, יעל היא מזכירת הוועדה.

היא גם תלמידה של פרופסור מיכל קרומר נבו.

זה בנוסף. קודם כל היא מזכירת הוועדה.

ערכנו סקר בקרב 500 אנשים שחיים בעוני. עשינו איזושהי הגדרה אופרטיבית איך להגדיר אנשים שחיים בעוני. שבעים אחוזים ממשפחות שחיות בעוני בישראל היום נאלצות לוותר על קניית מזון, 52 אחוזים מהאנשים שחיים בעוני נאלצים לוותר על טיפול רפואי בגלל בעיות כלכליות, לשלושים אחוזים מהאנשים אין בבית ריהוט תקין. באמת, צריך להבין את זה. אלה לא רק מלים. 25 אחוזים מהאנשים, אין בבית מוצרי חשמל חיוניים. ל-27 אחוזים מהאנשים, אין לבני הבית בגדים מתאימים לחורף. ל-35 אחוזים מהאנשים אין ציוד לימודי.

כל שלושת המקורות האלה מעידים על כך שכסף גמיש, כסף שאפשר להביא לאנשים באופן מיידי, מהיר, גמיש, בלי פרוצדורות, בלי דרישה להשתתפות עצמית שאין להם יכולת להביא אותה אם הקצבה שלהם לא נכנסה או אם אין להם כסף, הרי לדרוש השתתפות עצמית זאת גם אחת מהבעיות, חייבים לכונן תקציב גמיש.

לצערנו המחלקות לשירותים חברתיים מוצאות את עצמן היום כ-ש.ג. של העוני. גם אתה יושב ראש הוועדה בוועדה עצמה דרשת שכל אחד מהמשרדים הממשלתיים ימצא את הדרך שלו להתמודד עם עוני בהקשר שלו. משרד הבריאות, משרד השיכון, המשרד לאזרחים ותיקים, לא משנה, כל אחד ימצא את הדרך שלו. אם היום מסתכלים על הפילוחים גם שלנו וגם של משרד הרווחה כדי לראות לאן הולך הכסף, רואים שדברים הולכים לצורכי בריאות, דברים הולכים לצורכי חינוך, דברים הולכים לצורכי תשלום שכר דירה. אלה לא דברים שאמורים לצאת ממשרד הרווחה אלא אלה דברים שכל משרד אמור להתמודד אתם. אבל זה בדיוק חלק מהבעיה כי רק משרד הרווחה מוצא את עצמו נמצא שם כ-ש.ג. והוא זה שפוגש באופן ישיר את האנשים. למרות שחוק הבטחת הכנסה – וזו הייתה ההתנגדות של האוצר במהלך דיוני ועדת העוני – ההתנגדות של האוצר לכונן תקציב גמיש ולהגדיל אותו הייתה שכסף נותנים דרך ביטוח לאומי על בסיס חוק הבטחת הכנסה מ-1982 ואין סיבה לתת כסף ולא שירותים פסיכו-סוציאליים, כמו שגם דיבר כאן נציג האוצר.

המציאות היא כזאת שבגלל המצב החירומי, בגלל שאנשים נמצאים בכזאת מציאות לא הגיונית ולא סבירה ולא מובנת, הדרך היחידה לקבל את זה היא דרך המחלקות לשירותים חברתיים. להעמיד שמונים מיליון שקלים כאשר שלושים מיליון שקלים מתוכם הם של הקרן לידידות כפילנתרופיה ולא שהמדינה לוקחת על עצמה אחריות כזאת, בעיני זה על גבול החרפה והביזיון. אני חושבת ואני מקווה שהקרן תוכל גם לעזור לאותם קשישים בחוץ לארץ וגם להמשיך לקיים את הקופה הזאת בארץ, אבל ההכרח הוא מיידי, הוא דחוף והוא ברמת מחר בבוקר.

אני רוצה להוסיף משהו אחד קטן בהקשר הזה והוא לגבי המנגנון. הכסף הזה הוא לא כסף אחיד. כשהבן אדם צריך ללכת לקבל סיוע כדי לתקן את המקרר שלו, הוא לא יכול לתת עכשיו כסף ובעוד שלושה חודשים לקבל החזר על הכסף הזה. הוא צריך לקבל עכשיו סיוע כדי שהוא יוכל עכשיו ללכת לספק, ללכת לחנות מוצרי חשמל ולהחליף את המקרר שלו. לכן זה לא מספיק שרק תועמד קופה לצורך הזה אלא חייבים גם לאפשר לקופה הזאת להיות כמו קופה קטנה שכל עובד סוציאלי או כל איש מקצוע בקצה יכול לעזור לאנשים שחיים בעוני. ההתייחסות, אני חושבת, לדיון הזה חייבת להיות כהתייחסות חירומית לאור העובדה שהמדינה לצערי ולצערנו לא מתעוררת כדי שהשינוי האמיתי בעוני יקרה. לדעתי יום העוני הבין לאומי יכול להיות יום אבל לאומי עם המצב שאנחנו נמצאים בו היום בישראל. השינוי הוא פשוט חייב לקרות היום בצהרים, מחר בבוקר, כדי שאנחנו לא נתבזה כחברה.

תודה. אני חייב להגיד לכם שאסור למחוא כפיים בכנסת אבל מגיע לה.

אני כל כך גאה בצוות שלי.

תודה. חיים הלפרין, בבקשה.

אני מתנצל מראש כי אני לא מתכוון להתחרות בפאתוס.

לא פאתוס. הוא מדוד. אני חייב לומר שיש לי הכרות גדולה מאוד עם יעל באופן אישי. אימא שלה זיכרונה לברכה הקימה את אחת הלשכות לשירותים חברתיים המדהימה ביותר בארץ, בבאר שבע. הכרתי גם את אבא שלה, הוא הקים לנו את התקשורת המקומית המתקדמת ביותר, אם לא הראשונה בארץ. היה ליעל בית ספר טוב גם בבית וגם בהכשרה וגם ברגישות הנדרשת. תודה יעל.

בהיבט של המחויבות של מערכת החינוך לתת מענה מיטבי, אנחנו בעידן דיפרנציאלי עמוק. כלומר, הבסיס הוא כמובן התקצוב הדיפרנציאלי שיגיע לשיאו בהשקעה של מיליארד שקלים. היה דיון בוועדה הזאת ואדוני היושב ראש, אתה זוכר.

תתכונן לדיון הבא שיתקיים בחודש יוני.

בסדר.

אני חייב לציין שבוועדה לא דנים בעוני רק ביום העוני. כל שישה חודשים המשרדים באים ומביאים דוח על הביצוע שלהם ובנוסף לכך יש חקיקה פרטית, כולל שלי וגם של חברים נוספים, שמקדמת נושאים ספציפיים שהיו בדוח העוני ולפעמים הרבה מאוד נושאים שלא קשורים בכתיבת הדוח אבל קשורים לאוכלוסיות בעוני כמו למשל - מה ששמעתם ולצערנו זה לא במקום של עוני - כל נושא הסיעוד בארץ. קיימנו בנושא דיונים ובעצם הוועדה מתכנסת שלוש פעמים בשבוע לדון בכעשרה נושאים. זה רק אומר מה הקצב הנדרש כאן כדי לעמוד בכל התחומים הקשים שיש לנו בחברה הישראלית.

אנחנו בעידן דיפרנציאלי בתהליך רב שנתי. התקצוב הדיפרנציאלי שהיום מקודם באופן מאוד דרמטי, גם בבתי הספר היסודיים וגם בחטיבות הביניים, נותן מענה של שעות נוספות לבתי הספר כדי שתלמידים יוכלו לשהות שם יותר זמן ובזמן יותר איכותי. כלומר, מזמן הבנו שרק הקצאה של משאבים היא לא פתרון ולכן בבתי הספר שמוגדרים מבחינתנו אדומים בהיבט של תפקוד מעבר לזמן, יש תכנית שתומכת בכניסה של השעות האלה שנקראת תכנית מרום ובית הספר מקבל סיוע רחב מאוד גם בהיבטים של תפעול פנימי והיבטים של מקצועיות של אנשי הצוות, כדי לתת מענה יותר נכון ויותר טוב לאוכלוסיית התלמידים.

התשתית ממנה אנחנו מתחילים היא חוק יום חינוך ארוך כאשר למעלה מתשעים אחוזים מבתי הספר והגנים שיש להם יום חינוך ארוך נמצאים בפריפריה.

יש לנו תכנית משלימה שנקראת ציל"ה, שנותנת מענה לאשכולות אחד עד שלוש כאשר כל יום במהלך ימי הלימודים עד השעה 4:00 כוללת גם הזנה. אגב, לרוב בתי הספר שנמצאים ביום חינוך ארוך יש תכנית הזנה ולחבר הכנסת יש כמה זכויות בסיפור הזה. אני לא אאריך. זה לגבי המענה הבסיסי שילדים מקבלים במערכת.

בנוסף יש תכנית מלגות של המשרד שהיא שודרגה למאה מיליון שקלים והיא באמת נותנת באמצעות בתי הספר מענה דיפרנציאלי לילדים בהתאם לצרכים שלהם והיא ניתנת באופן דיפרנציאלי בהתאם למדדי הטיפוח של ביתה ספר. כלומר, יכול להיות גם בית ספר חלש ברשות חזקה וצוות בית הספר מקבל סכום למלגות עבור הילדים שלו והצוות החינוכי הרבה פעמים יחד עם הרווחה בישוב, בשותפות עם הגורמים היישוביים, בוחר במה להתמקד ומה לתת. כמובן תמיד אנחנו יכולים לומר שאין הקומץ משביע את הארי, אבל הקרן הזאת גדלה מחמישים מיליון שקלים למאה מיליון שקלים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת עודד פורר שהוא ודאי בא מוועדה אחרת.

יש תכנית שבמקרה אני מופקד עליה, אותה שדרגנו השנה כדי לתת מענה גם לישובים חלשים במרכז. התכנית נקראת סל תרבות ארצי. בעבר הייתה תכנית שבגלל המגבלות התקציביות של המשרד נתנה מענה רק למאה ישובים והייתה רשימה סגורה. אנחנו פתחנו אותה ושדרגנו אותה והיום נכנסו אליה 35 ישובים חדשים שרובם באמת באים מהפריפריה, ישובים ממש חלשים, באשכול 1, 2, 3. התקצוב הוא בהתאם. זה בא לתת לילדים בפריפריה גם מענים של תרבות במסגרת מערכת החינוך ולא רק להיות תלויים בשאלה אם להורים יש יכולת לקחת את הילדים שלהם לאיזשהו מופע אמנותי בעל ערך.

יש גם שתי תכניות חומש גדולות למגזר הערבי ולמגזר הבדואי שנותנות מענה דיפרנציאלי לישובים ולמוסדות, כדי לתת מענה יותר טוב, יותר מקצועי ויותר נכון ולא השקעה של פיזור כסף באופן שוויוני כדי לעבוד בעולם התשומות. אנחנו יותר ממוקדים בעולם התפוקות, לראות איך באמת אנחנו מצליחים לשבור עד כמה שאפשר את הקשר שבין מצב סוציו אקונומי של המשפחה לבין היכולת להגיע להישגים.

אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. תמיד אנחנו אומרים שאנחנו זקוקים לעוד, אבל הכיוון הוא ודאי נכון. בעניין הזה אני חושב שמה שהקרן לידידות עושה, היא בעצם סוג של משלים בהיבט של המקום של הקהילה כי המדינה תמיד לא תוכל לתת מענה לכל ולכולם. יש מנגנונים קהילתיים והקרן לידידות במובן הזה משמשת סוג של מנגנון קהילתי של איתור המקומות בהם המדינה לא מצליחה להגיע אליהם. אני אתן לך דוגמה רק מתחום ההזנה. מנגנונים מאוד ברורים וידועים, משפחה שרמתה הכנסה שלה היא יחסית נמוכה, זכאית להזנה חינם אבל יש משפחות – אני לא יודע להגדיר את מספרן – שמתביישות לפנות לרווחה, להביא תלושי שכר ולהגיד שהן זקוקות. במונחים של מדינה אין לך פתרון. אומרת הרשות המקומית שהיא פתחה את הדלת, אמרה תיכנסו, תבואו ותקבלו אבל המשפחה או מתביישת או לא יכולה או לא יודעת ולא מנצלת את הזכות הזאת. כתוצאה מכך עלול להיות שילד לא יאכל. הוא יגיד שהוא לא רוצה לאכול למרות שהוא זכאי ואף אחד לא חוסם אותו בדרך.

במובן הזה גם למשל האבחונים הדידקטיים. המשרד משקיע אלף מלגות למגזר הכללי ועוד אלף מלגות למגזר הערבי.

גם זה נמצא בדוח.

כן. יש מלגות וילדים שזכאים לאבחונים בגילאים המתאימים, זכאים לנצל אותם ואנחנו יודעים שיש מנגנון מאוד ברור שמאפשר לדבר הזה לקרות ואפשר להגיע לאלף מלגות בשנה אבל אנחנו לא תמיד ממצים את הפנייה. הרבה פעמים משפחות מתביישות לפנות. זה מנגנון מקביל שמאפשר בדיוק לשוליים האלה שהמדינה לא מצליחה לתת להם פתרון, לתת להם פתרון. במובן הזה אני חושב שכל עוד נשמר גם את שיתוף הפעולה וגם את האיזון, אפשר יהיה להגיע למקומות יותר טובים מאשר מדינה יכולה להגיע כמדינה, או רשות בכלל.

סליחה, מי שחייב עידוד אלה העובדים הסוציאליים ולא האנשים עצמם.

זה לא משנה. הדרך להגיע.

יש עוד משרד שרוצה להתבטא? משרד העלייה והקליטה, בבקשה.

מנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני רוצה לתת איזשהו זרקור לגבי המצב של אוכלוסיית העולים ולנסות לחדד את המצב הייחודי של חלק מהאוכלוסיות. אני עוקבת בשנים האחרונות אחר דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי ואנחנו רואים שהמצב של המסה הקריטית של אוכלוסיית העולים הולך ומשתפר. יש יותר ויותר שילוב בתעסוקה, השכר של חלק לא מבוטל הולך וגדל ודומה לשכר של האוכלוסייה הישראלית הוותיקה.

אני קדם בברכה את חבר הוועדה, חבר הכנסת איציק שמולי.

אנחנו בעצם רואים שלגבי חלק מן האוכלוסייה, לגביה באמת צריך לתת את הדעת במיוחד. אנחנו עדיין רואים שמצבם של העולים הוא פחות טוב. זאת אומרת, אני מבחינה בין תחולת העוני שהולכת וקטנה בקרב העולים לבין עומק העוני שהולך וגדל לגבי חלק מהאוכלוסיות שאני יכולה לחדד בתוכן שתיים, כאשר האחת היא אוכלוסייה של העולים הזקנים שמרביתם מתקיימים מקצבת זקנה עם השלמת הכנסה, ואם אנחנו בוחנים, אנחנו רואים שיש כמעט זהות מאוד גדולה בין מי שמתקיים עם קצבת השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי בקרב הזקנים לבין העולים עצמם כאשר החלק הארי בהם אלה יוצאי חבר המדינות. כאן אלמלא תשלומי העברה של המוסד לביטוח לאומי, שאיכשהו מנסה לאזן את המצב, מצבם היה מתחת לקו העוני.

האוכלוסייה השנייה שאני חושבת שצריך לתת עליה את הדעת היא האוכלוסייה שהיא חלק מאוכלוסיית עולי או יוצאי אתיופיה, גם הוותיקים וגם הדור השני. לפי כל הנתונים שבאים לא רק מדוח העוני של הביטוח הלאומי אלא גם מדוחות אחרים שנעשו על ידי אדווה וגם על ידי אחרים, אנחנו רואים – ואפילו גם בנתונים האחרונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת חג הסיד, בשלהי 2016 – שהשכר של העולים יוצאי אתיופיה הוא נמוך יותר וגם ההוצאות שיש להם מכלל ההוצאות, הוא נמוך יותר ביחס לאוכלוסיות אחרות.

ברשותך, אני אשמח שבאמת משרד הקליטה בתיאום אתנו יקיים דיון על העוני בקרב העולים החדשים למרות שאני יודע שחברי אברהם נגוסה ברגע זה מקיים דיון בנושא. במקרה הזה אני מוכן לוותר לו או לקיים ישיבה משותפת עם ועדת העלייה והקליטה. יש לנו שיתוף פעולה בין הוועדות.

מכיוון שזומנתי לדיון הזה, חשוב היה לי להתייחס גם לנושא הזה.

תודה שאת מציגה אותו.

אני רוצה לציין הבעיה המרכזית של האוכלוסיות העניות מבין העולים החדשים היא בעיית הדיור. 27 אלף משפחות ממתינות לפתרון דיור, גם כאילו הן בתקופת ביניים שהיא ארוכה והיא של עשר שנים ומעלה. אנשים מקבלים השתתפות בשכר דירה אבל הסכום לא מספיק. הבעיה המרכזית. יש גם ניצולי שואה וכולי, אבל הבעיה המרכזית היא הבעיה של הדיור. הפתרון לדיור הוא פתרון כבד מאוד. כל משפחה עולה בין 800 אלף למיליון שקלים אם רוצים לפתור את בעיית הדיור ולתת דיור ציבורי שיישאר במדינה ושיפסיקו למכור דיור ציבורי.

אני מבקשת עוד להעיר שבשנה האחרונה נעשו בתוך המשרד צעדים שהם הרבה יותר משמעותיים גם בהקשר הזה, גם בנושא של בנייה בקרקע חומה, פתרונות חדשים שנוספו וגם בהעלאת שכר הדירה שניתן גם למשפחות זכאיות וגם לעולים זקנים.

משרד הבריאות.

ממונת שיקום בבריאות הנפש, משרד הבריאות.

העניים קשורים בבריאות נפש?

בהחלט. לגמרי.

אל תעשו את זה. למה? כל העניים זקוקים לבריאות הנפש?

רובם כן.

זה לא קשור. יש ודאי אבל בפרופורציה הסבירה. לקשור את האנשים שבעוני לבריאות הנפש, זאת טעות איומה. שייתנו למי שרוצים את התפקיד אבל שלא יתייחסו לפי המבנה שאתם מדברים עליו. עכשדיו את יכולה להמשיך את דבריך.

יכול להיות שהפוך זה נשמע יותר הגיוני. זאת אומרת, אנשים שנזקקים לשירותי בריאות הנפש, הרבה פעמים מוצאים את עצמם גם חיים בעוני.

זה משהו אחר. זה לגמרי משהו אחר.

נכון, אבל אני חושבת שזה חלק מהכיוון שצריך להציג כאן.

קורלציה בין אנשים עם מוגבלות לעוני, מאוד מאוד גבוהה.

ברור. יכול להיות שכבוד היושב ראש לא מודע לזה.

לא דיברנו על אנשים עם מוגבלויות. דיברנו על אוכלוסיות שנמצאות זמנית בעוני.

זה חידוד חשוב.

הצטרף אלינו חבר הכנסת חאג' יחיא.

אני רוצה לומר שני דברים. אני כן רשמתי במהלך הדיון הקודם נקודות מסוימות שהיו קשורות למשרד הבריאות שהן לא בתחום אחריותי אבל יועברו הלאה בנושא של נסיעות ונושא של מימון תרופות.

יש הצעת חוק בעניין. היא מתואמת עם שר הבריאות.

אני בהחלט אשמח להצטרף למאמץ.

אני כן רוצה לומר משהו לגבי הנושא של האוכלוסייה שבטיפולי, אוכלוסיית בריאות הנפש, שהיא בעצם מהווה 33 אחוזים מקרב הנכים. אני רק רוצה לומר שבחוק שלנו יש בעצם מענה למרבית הנושאים שעלו כאן שאנחנו מממנים אותם. הציוד הבסיסי לבית, טיפולי שיניים, דברים מהסוג הזה, אנחנו מממנים על פי חוק. עדיין האוכלוסייה שלנו מאוד מאוד ענייה משתי סיבות. האחת, הנושא של הדיור שאתה ציינת. הנושא של ההשתתפות בשכר דירה היום הוא מאוד לא ריאלי ומכיוון שמרבית האוכלוסייה שלנו, יש לנו 15 אלף אנשים בדיור מוגן, אין להם שום יכולת להשלים את הפערים בין התקציב של משרד השיכון לבין הסכום הריאלי ולכן הם מאוד מאוד עניים, ואני מאוד שמחה שציינת את זה כנושא מאוד משמעותי בוועדה הזאת. הדבר הנוסף שנציג האוצר דיבר עליו הוא הנושא של תעסוקה. אני בהחלט חושבת שתחום התעסוקה בנושא של אנשים בעלי מוגבלות הוא לגמרי המקום הנכון לתמוך וללכת בידיים שלובות כלפיו אבל לצערי אין תכנית לאומית לתעסוקה לנכים, יש חסמים מאוד גדולים בנושא של תעסוקה בקרב המעסיקים, אין תמרוץ מעסיקים נאות והדבר הגרוע ביותר הוא שחוק שכר מינימום מותאם יוצר מצב שאנשים יוצאים לעבודה אבל לא מרוויחים מספיק כדי לצאת מהעוני. זאת אומרת, בניגוד למדיניות העולמית לנושא של עידוד תעסוקה, אצלנו יש עידוד תעסוקה, 6,000 אנשים עובדים אצלנו בשירותים שלנו אבל הם עדיין נשארים עניים כי הנושא של שכר מינימום מותאם בעצם משאיר אותם תמיד מתחת לקו העוני. זה אחד החוקים שהייתי מאוד מאוד שמחה אם הכנסת הייתה באתגר המאוד גדול מורידה מעל הפרק.

איפה היית שמה את קו האיזון? זאת דילמה שכל חברי הכנסת נקרעים בה. מצד אחד אנחנו מבינים שהעלאת השכר לשכר המינימום עלול להדיר את האוכלוסיות האלה משוק התעסוקה. מצד שני ברור שאי אפשר לשלם להם.

אני רק רוצה לומר שמדינות העולם התמודדו עם זה מאוד יפה. בכל המדינות – גרמניה, ארצות הברית, אנגליה – יש סבסוד של הממשלה למעסיק, לשכר של אנשים בעלי מוגבלות כי הם הבינו שאנשים עובדים אלה אנשים שצורכים הרבה פחות שירותים של רפואה, של בריאות המשפחות שלהם באיזון כלכלי יותר טוב.

את בוועדת העבודה והרווחה ואת נכנסת לדלת פתוחה. אנחנו מבינים את החשיבות. שאלתי איפה היית שמה את קו האיזון במספרים, לא בכלים.

קודם כל, כשאדם עובד, גם אם הוא בעל מוגבלות, אין דבר כזה שהוא ירד מתחת לשכר המינימום. ברגע שהוא עובד, הוא מקבל שכר מינימום.

לא משנה מה רמת השכר.

לא משנה. בכלל לא משנה. יש התמודדות כזאת במדינות אחרות בעולם שאפשר ללמוד מהן.

חבר שלנו אילן גילאון הצליח להעביר החלטה בכנסת, הצעת חוק בנושא הזה. שר האוצר מינה יושב ראש ועדה לנושא הזה, את פרופסור זליכה וגם אני אהיה בוועדה. אנחנו נגיש תוך פחות מחודשיים-שלושה דוח מעשי אופרטיבי ששר האוצר התחייב ליישם אותו ובמקביל לחזור להשלמת החקיקה.

נשמח לעזור בנתונים או בידע.

גם אנחנו נשמח לעזור ולתמוך. אני מזכיר לכם ששכר המינימום במפעלים מוגנים לעיוורים הוא תשעה וחצי שקלים לשעה.

לכן לא רציתי לתקן. ברשותכם, אני רוצה לבקש משני חברים מהפורום למלחמה בעוני לשאת דברים. פתחי אבו יונס מסכנין, בבקשה. אחריו מיכל יאסו.

שלום לכולם. אני מאוד מעריך את פועלה של הוועדה.

תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני מנהל אגף הרווחה בעיריית סכנין. אני חבר בוועדת התיאום במרכז השלטון המקומי ואני מייצג את מנהלי שירותי הרווחה במגזר הערבי.

אני לא אדבר במספרים ולא אמנה את היקף בעיית העוני. רבים הזכירו כבר ודיברו על מספרים גם של ילדים וגם של משפחות. אין חולק על כך שמדובר ברעידת אדמה. כאשר מדברים על העוני במדינה, אנחנו מדברים על רעידת אדמה אבל לצערי רעידת האדמה הזאת לא מגיעה לבית הזה ולא מגיעה לממשלה המכהנת. יש נתק כמעט מוחלט בין אותם ילדים עניים, בין אותן משפחות בפריפריה, לבין השלטון המרכזי. זה מה שקורה. זו המציאות של המדינה הזאת. מי שהיה בהתחלה ושמע את הרב אקשטיין, הספיק לו ביקור אחד אצל משפחה בחורף כאשר ראה שלבן אדם אין מגפיים ואין לו מעיל, כדי לדעת שהבן אדם הזה צריך לספק לו צורך בסיסי.

אנחנו העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, ובעיקר אלה הפריפריאליות, ובעיקר אלה המוחלשות, עושים מיליוני ביקורי בית ואלפי ביקורי בית מדי יום אבל ידינו כבולות מלתת את הפתרונות האמיתיים לאותה אוכלוסייה נזקקת. זו המציאות.

אני לא חושב שיש בן אדם שנולד רעב, שנולד עני כי יש לו גנים של אדם עני. אין בן אדם כזה. עוני הוא תוצאה של כישלון של מערכות, המערכות הלאומיות. כל המערכות ולא רק של הרווחה. שלא נאשים רק את משרד הרווחה אבל אני מאשים אותו. אני חושב שהכישלון הוא כישלון מערכתי. כל משרדי הממשלה צריכים לשלב ידיים כדי לנסות לפתור את הבעיה ובין היתר גם משרד הרווחה.

אין ספק שממדי הבעיה היום הם גדולים, ותיארתי את זה כרעידת אדמה. לכן חייבת לבוא תגובה ממשרדי הממשלה, ואני מדבר על משרד הרווחה, שתהיה בהתאם. אם הבעיה כל כך קשה, לא יכול להיות שלמחרת אנחנו ממשיכים בשגרת העבודה הרגילה שלנו. לכן מבחינתנו תקציב גמיש הוא הכרח והוא חייב לתת פתרונות לאותן משפחות עניות ולאותם ילדים בסיכון ולא רק ב-44 מיליון שקלים עליהם אנחנו מדברים אלא בכלל בכל תקציב משרד הרווחה.

אני טוען שלא רק שקיימת אפליה בחלוקת תקציבים אלא שהאפליה הולכת וגדלה וגם כאשר אנחנו יושבים כאן האפליה הולכת וגדלה כאשר החלשים לא מקבלים והחזקים כן מקבלים. אותו תקציב שהחלשים צריכים לקבל אותו, העניים צריכים לקבל אותו, הולך לחברות החזקות כי המבנה התקציבי מראש נקבע כך שהחזקים יוכלו לנצל והחלשים לא יוכלו לנצל.

אני אתן דוגמה פשוטה. מחלקים את תקציב הילדים במצוקה בהתאם למספר מכסות. כלומר, לסדר ילדים בפנימיות כך שהם מחוץ לבית. אצלי אני לא מסדר ילדים מחוץ לבית אלא אני מעדיף לטפל בהם בבית. אני מעדיף לבנות להם תכניות בתוך הקהילה ומאחר ואני לא שולח ילדים מחוץ לבית, כך כל שנה עיריית סכנין מחזירה לאותה עיר חזקה שאני לא יודע בדיוק מי היא שלושה מיליון שקלים. אותם ילדים שצריכים לקבל את הכסף ולבנות עבורם תכניות טיפול בקהילה, מחזירים את הכסף לעיר חזקה. זו המציאות. זו המציאות הקשה ועם זה אנחנו מתמודדים.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד מקרן הידידות שקיימת היום כמעט בכל רשות מקומית. ליד כל עובדת זכאות יש מערכת ממוחשבת ליד מערכת הרווחה שהיא מערכת קרן הידידות. ברגע שרוצים לממש איזושהי בקשה למשפחה ענייה, יכולים לממש אותה און ליין, בפרק זמן של לא יותר משעות. אם קרן הידידות יכלה לעשות זאת ולהגיש את העזרה המבורכת הזאת, אני חושב שמשרד הרווחה צריך להשכיל ולהבין שיש עובדים סוציאליים שיושבים ברשות המקומית, באותה רשות מקומית שהיא שונה, ואנחנו חיים בחברה עם שונות מאוד גבוהה – ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים, עולים, ותיקים, פריפריאליים, מרכז – ואנחנו צריכים להביא את אותו תקציב לאותה מחלקה כאשר אנחנו סומכים על אותו צוות מקצועי באותה רשות לתת את אותם מענים בהתאם לאותם צרכים של אותה אוכלוסייה באותו ישוב. תודה.

תודה לך. מיכל יאסו, בבקשה. אני רק רוצה לומר שבשעה 11:30 אנחנו מפסיקים את הדיון הזה. אחר כך יושב ראש הוועדה יהיה חברי עבדאללה אבו מערוף שידון בנושא בריאות השיניים.

אחרי מיכל יאסו, חבר הכנסת עודד פורר.

שלום. אני מהפורום למאבק בעוני ומאיגוד העובדים הסוציאליים. אני רציתי להתייחס לסל הפרטני הגמיש. הסכום הוא מאוד מאוד נמוך וזה ידוע לכולם. הקרן לידידות שתורמת את הכסף הזה, זה מראה שנושא העוני הוא לא בסדר העדיפויות של הממשלה. חשוב שהממשלה כן תשים קצת יותר כסף לטובת הנושא הזה. 44 שקלים למשפחה, זה לא משהו שמתקבל על הדעת. יש מדד מחיה בכבוד שקובע מה צורכי המשפחה. אני מציעה לקחת את המדד הזה ולבדוק מה הצורך של המשפחה ובאיזה סכומים מדובר. מה שצריך לעשות זה לקחת את המדד הזה ולבדוק מה הסכומים בהם מדובר עבור משפחה, ללכת לפי זה ושהממשלה תשקיע קצת יותר כסף בזה כי 44 שקלים למשפחה, זה לא משהו שאפשר לעשות אתו משהו.

תודה רבה, מיכל. חבר הכנסת עודד פורר.

תודה אדוני. ראשית, אני רוצה לברך על קיום הדיון. אני אגע בשתי נקודות כאשר הראשונה היא מנקודת המבט שלי, גם כמי שהיה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה ובהקשר לדברים שנאמרו כאן קודם. ההפנמה של המגזר השלישי במגזר הציבורי היא חשובה. זאת אומרת, לא פעם ולא פעמיים הקרן לידידות הייתה משלימה מקומות שאנחנו, מפאת הנהלים, מפאת הבירוקרטיה הממשלתית שלוקח לה הרבה יותר זמן להגיב, המענה של המגזר השלישי הוא חשוב. אני חשוב שצריך לשמור על שיתוף הפעולה הזה ולמצוא גם דרכים להעמיק אותו. לא כל הזמן להגיד הוא נותן כי מה זה משנה מי נותן? בסוף זה משנה שמי שצריך לקבל ולקבל איזשהו פתרון, הוא יודע לקבל פתרון. הרבה פעמים, עוד לפני שמישהו קיבל מעמד עולה בארץ, ועד שהוא לא מקבל מעמד עולה משרד הקליטה לא יכול לגעת בו, אנחנו רוצים את הקרן לידידות כפתרון, כמי שיודע לתת את הפתרון כך שחס וחלילה אף אחד לא ימצא את עצמו לא ברחוב ולא רעב ללחם.

אני כן רוצה להעלות נקודה שקשורה לדיון הבא ואני מתכוון לטיפולי השיניים. גם הנתונים והסקר שעשתה הקרן לידידות מראים שדווקא האנשים בעוני נמנעים מלקבל טיפול שיניים. אני אומר לך אדוני יושב ראש הוועדה שיש כאן איזושהי לקונה. משרד הבריאות הפריד את השיניים מגוף האדם. זאת אומרת, אם ניכנס לבית החולים אחרי תאונה, יטפלו בנו בכל הפציעות עד השיניים. זאת אומרת, זה כבר לא שייך. עשה טוב השר ליצמן גם בקדנציה הקודמת שלו כשר וגם עכשיו שהוא הרחיב את זה וניתנים טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 15.

לפי דוח העוני.

יש כאן בעיה בביצוע. כי איך עושה את זה משרד הבריאות? הוא נותן לכל קופה פר קפיטה תקציב. לא משנה אם קיבלו טיפול או לא קיבלו טיפול. יוצא שאין שום אינסנטיב לקופות לתת את הטיפול הזה כי את הכסף הן יקבלו בכל מקרה. להפך, יש להן אינטרס שכמה שפחות טיפולים יינתנו על ידי הקופה כדי שהן תוכלנה להרוויח. לכן אני חושב שצריך לעשות כאן שינוי כיוון. טיפולי השיניים כרפואת מומחים צריכה להיות כמו שאני הולך לרופא אורתופד או לרופא עור ומשלם רק את הסכום של ההתחייבות וכל השאר כבר נסגר בהתקשרויות אחרות. כך זה צריך להיות. אנחנו מובילים היום הצעת חוק בעניין הזה עליה חתמו כבר ארבעים חברי כנסת ואני מקווה שנצליח להעביר אותה כמובן בשיתוף פעולה של הוועדה. צריך להחזיר את השיניים לגוף האדם ולעשות כאן איזשהו שינוי חשיבה במובן הזה.

אני כבר חתום על החוק. בוא נבדוק את הנושא של הקשישים. בדוח שלנו יש המלצה שקשישים מגיל 75 יקבלו גם הם טיפולי שיניים. תבדוק אם כללנו את זה בהצעת החוק.

נציגת העובדים הסוציאליים.

אני רוצה לומר כמה דברים. אני עובדת סוציאלית כ-44 שנים במשרד הרווחה. אני מברכת על חקיקה כי מתוך הניסיון וההתנסות במשך שנים, ללא חקיקה לא נוכל לקדם ולא נוכל לעשות מה שהדוח חייב לעשות.

בשנות ה-70 לי הייתה קופה קטנה כעובדת סוציאלית והייתי יכולה מהקופה הקטנה הזאת להעניק למשפחות ולתת לילדים במצבי מצוקה מידיים, מהקופה הקטנה שהיום אין דבר כזה. כלומר, בעשר, בעשרים השנים האחרונות אין דבר כזה. כלומר, מעמידים אותי מול המשפחות, מעמידים אותי מול המצב הזה אבל לתת אפשרות להעביר מסעיף לסעיף, לא. נאמר כאן במפורש שמי שנכנס לתכנית מסוימת, נמצא בתכנית אבל מה קורה עם המשפחות שלא נמצאות בתכנית הזאת והן כן במשבר וכן צריך לעזור להן? אם לא יהיה סל גמיש לילדים, למשפחות, במחלקות לשירותים חברתיים – אנחנו כעובדים סוציאליים נמשיך להיות מותקפים כל הזמן ונמשיך לעמוד מול שוקת שבורה.

אני חושבת שיכול להיות שצריך ללכת בשלבים, אדוני. יכול להיות שכן צריכים להחליט. יצא מכאן איש משרד החינוך. ברשת ב' כל בוקר מביאים מקרים. ילדה בת 15 עם הפרעות התנהגות מאוד מאוד קשות, לא נמצאה לה כיתה והיא לא יכולה להשתלב בבית הספר. אי אפשר גם לתת לה נסיעות כי אין משרד שלוקח על עצמו את האחריות איך להסיע את הילדה הזאת ממקום למקום. לכן האימא אומרת שהיא לא רוצה שיוציאו אותה מהבית אלא היא רוצה שהיא תישאר בבית, היא רוצה לטפל בה, היא לא ענייה אבל מבקשת שיעזרו לה. כאן הבעיה. גם הבעיה של גמישות בין המשרדים, שיתופי פעולה בין המשרדים, ולמצוא פתרונות מיידיים. לא יכול להיות שלא יהיה תקציב גמיש לרשות מקומית, למחלקה לשירותים חברתיים, שיכולה לתת את הטיפול המיידי.

לא דיברו כאן על הילדים עם המוגבלות.

באופן אישי אני מכיר את הרגישות שלך אבל היום הדיון הוא בנושא ספציפי, על הצורך בתקציבים גמישים כדי להתמודד עם משפחות שבעוני.

מי הכי הרבה בעוני? אנשים עם מוגבלות.

אתה חושב שאתה צריך לשכנע אותי? לא. אני יודע את זה. תנו לי לסיים את הדיון.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת יעל כהן פארן. ברוכה הבאה. בדרך כלל את מטפלת בסביבה ואולי בזכותך כבר לא יהיה לנו מכל אמוניה.

גם בצדק. צדק וסביבה הולכים בידח. צדק ושוויון.

פרופסור מיכל נבו, אוניברסיטת בן גוריון, יש לך שתי דקות. את רוצה לנצל אותן או אני עובר לחברי הכנסת? מה שתחליטי. אני אוהב לשמוע אותה ואני ממליץ לכם לשמוע אותה.

לא הייתי כאן בתחילת הדיון, אני מצטערת אבל היה תור ארוך ועמדנו יותר משעה בכניסה לכנסת. הגענו ב-9:05 ולא הצלחנו להיכנס. אני לא יודעת אם הדברים כבר נאמרו אבל מה שחשוב לי להגיד זה שהנושא הזה הוא נושא מטריד מאוד מאוד את העובדים הסוציאליים ואת העובדים במחלקות לשירותים חברתיים כי הוא נוגע במגע הישיר ובמפגש הישיר עם אנשים שחיים בעוני.

צריך לזכור שבאופן היסטורי באמת היה תקציב גמיש שעמד לרשותם של העובדים הסוציאליים אבל משנת 1982, עם חקיקת חוק הבטחת הכנסה, בעצם התקציב הגמיש הזה יצא מהמחלקות לשירותים חברתיים. היום משרד הרווחה מוצא את עצמו יותר ויותר עושה את זה, מכניס את זה באמצעות תכניות כמו שאת אמרת, באמצעות נושמים לרווחה, באמצעות משפחה קבועה מיטיבה, באמצעות תכנית בשביל עצמך, באמצעות תכנית מפה וכל מיני תכניות ייחודיות שנכנסות היום והמשרד מפעיל אותן היום כאשר הוא בעצם מעמיד בכל תכנית כזאת לכל משפחה שנמצאת בתוך התכנית סל גמיש מתוך הבנה שיש בזה צורך, שזה מאוד מאוד מקדם את המשפחות. השאלה הגדולה היא איך אפשר באמת להפוך את זה למדיניות. זאת אומרת, להפוך את זה ממשהו שהיום נהנה ממנו מספר קטן של משפחות, אחוז אפסי של משפחות, למשהו שהוא משותף ועומד לרשותם של העובדים הסוציאליים לכלל המשפחות בהן הם מטפלים לפי הצורך. זה כמובן מעלה שאלות רבות.

זה מעלה המון שאלות איך באמת להפוך את התקציב הזה לגמיש כי היום התקציב, שלא כמו שקרן הידידות מצליחה לעשות ובאמת להפוך את התקציב למאוד מאוד גמיש ומאוד נגיש וזמין ומיידי, המחלקות לשירותים חברתיים עדיין מתחבטות בשאלה איך לעשות את זה. המנגנונים, הבירוקרטיה של משרד הרווחה לא מאפשרת לעשות את זה באותה רמה של נגישות וגמישות. זה דבר מאוד מאוד חשוב.

גם האוצר.

כמובן. אני חושבת שזאת שאלה אחת גדולה. אני חושבת שבאמת יש מקום לעשות דיון גדול של משרד הרווחה יחד עם קרן הידידות ויחד עם גופים נוספים שתומכים ויחד עם משרד האוצר כדי לבחון באמת את האפשרות לקדם את זה ברמת מדיניות ולא ברמה של תכניות קטנות ומקומיות.

תודה. אני ממש מתנצל. אני יודע שיש הרבה בקשות לדבר אבל לא יכולנו לעמוד בכולן.

אני התכוננתי ליום הזה. יש הרבה מה להגיד בנושא.

יש דיונים נוספים. אבנר, זה לא נושא בלעדי. זה יום שמאפשר לגשת להרבה מאוד נושאים.

זה היה חשוב שזה יבוא במסגרת הזאת.

אתה יודע כמה פעמים אתה כאן.

צריך להכין את זה מרא.

תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

כבוד היושב ראש, היות והזמן קצר אני רוצה לדבר רק על נקודה אחת. אולי ידוע לחלק מהאנשים שאני הייתי ראש עיר וטיפלתי במחלקת הרווחה. במחלקות הרווחה, יש לנו בעיה באוכלוסייה הערבית שם יש לנו את האחוז הגבוה ביותר בעוני, 53.2 אחוזים, ועדיין המצ'ינג בכל הפרויקטים, אפילו במשרות שדל מחלקות הרווחה, הורג אותנו. לי היו אישורים להעסיק עוד עובדים סוציאליים אבל בגלל המצ'ינג לא הצלחתי לקלוט אותם. כך הדבר לגבי פרויקטים.

לכן, כל עוד לא מבטלים את המצ'ינג לגבי האוכלוסיות החלשות, גם העניים, גם המוגבלים, גם אותם אנשים שצריכים את הרווחה – לא יקבלו אותה. הייתה אלי פנייה מאחד והשופטים השרעים שאמר שיותר משנה הוא מחכה עד שהוא מקבל תזכיר רווחה במקרה שהולכים לגירושין וצריך לפסוק היכן יהיו הילדים. במקרה כזה צריך לקבל תזכיר מבחן ממחלקת הרווחה אבל יותר משנה מחכים לכך והמצב הזה יכול להכניס עוד אלימות בתוך המשפחה ויכול לגרום להרבה בעיות. אני פניתי במכתב לשר הרווחה אבל אפילו לא קיבלתי מענה. הוא יכול להגיד שאין לו תקציב, אבל אפילו תשובה כזאת לא קיבלתי.

לכן יש הרבה בעיות בנושא הזה של המצ'ינג שצריך לפתור אותן.

עוד משפט אחד לגבי הקצבה של אנשים בעלי מוגבלויות. אני חושב שזאת צריכה להיות התחייבות מוסרית של המדינה לתת את הקצבה הזאת לאנשים בעלי מוגבלויות ללא שום קשר עם ההכנסה שלהם. יש אנשים שהולכים לעבוד, עובדים מספר מצומצם של שעות כדי לא לפגוע בקצבה שלהם. אני ממשיך לדבר כבר שנה שנייה – ואני לא מוותר – על כך שאנשים צריכים לקבל את הקצבה ללא שום קשר להכנסה שלהם ואסור להוריד את הקצבה ולו בשקל אחד. זאת צריכה להיות ההתחייבות המוסרית. הבעיה של בעלי המוגבלויות היא שאם אותו אדם לא עובד, יש לו בעיה נוספת והיא הבדידות. לכן, כדי להוציא אותו מהבדידות, אנחנו צריכים לעודד אותו לצאת לעבודה ואם הוא עובד, הוא מקבל גם את ההכנסה שלו והוא חי ביותר כבוד וממלא את הזמן שלו. תודה רבה.

תודה רבה. בתיאום עם חברי עבדאללה אבו מערוף, אני אמשיך לנהל את הישיבה ואנחנו נעבור לנושא של רפואת השיניים.

תרשו לי לסכם את הדיון הנוכחי. אני חייב להגיד לכם שבאתי בהססנות מסוימת לקיים את הדיון הזה כי לא הייתי מספיק משוכנע כמה הוא חשוב. אני רואה כמה הנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב וזה קורה בזכות ההסברים. במיוחד אני מודה לך חברי הרב אקשטיין ולקרן הידידות על כך שעשיתם את זה בשיטתיות הנדרשת – ברשותך, אני מצטט אותך הרב אקשטיין – ואמר לי הרב שהוא מוכן להעמיד את המערכת הזאת לרשות משרד הרווחה כדי שינצל אותה ויוכל לעבוד בצורה שיטתית.

מה שברור הוא שהתקציבים הגמישים שיש בתכניות, גם הם צריכים לגדול אבל זה לא מספיק. אנחנו מדברים על אוכלוסיות שמתקרבות לעוני או נופלות לעוני או מזדמנות למצבי עוני ולהן אין תכניות וזה הזמן לעזור להן. לכן התקציב הגמיש, כשמו הוא, הוא לא צריך להיות מוגדר וסגור בקופסה ובסעיף תקציבי כזה או אחר מפני שאת לא המטרה. אני חושב שיש כאן הוכחות בזכות ההתערבויות השונות עליהן שמענו.

אני שוב חוזר ואומר. יש צעדים שנעשו בתחום הזה של ההתמודדות עם העוני אבל זה לא מספיק במועד הנוכחי. אני אומר את הדבר האישי ומי שהיה בוועדה בוודאי זוכר את זה. לא היינו מאמינים ש-15 מיליארד שקלים מתוקצבים בשלוש שנים בבסיס התקציב. אלה לא פעולות חד פעמיות אלא זה בבסיס התקציב. הממשלה הזאת יחסית בתחום הזה היא חברתית. אני לא מתבייש להגיד שזאת גם הסיבה שאני הגעתי לפוליטיקה. אין לי שום סיבה אחרת, השאר זה רק תסכול אחד גדול ואני אומר את זה באופן אישי.

אבל גם זה תסכול אחד גדול, לא?

לא. אפשר להזיז ויש מודעות.

למה הממשלה לא אימצה את הדוח של הוועדה בראשותך?

סליחה על החוק בהשכלה שלך אבל הממשלה, בישיבתה השלישית, אימצה פה אחד את דוח אלאלוף. זה דוח שהוגש על ידי ארבעים אנשים נפלאים שעבדו בהתנדבות. לא נעים לי להגיד לחברים שלי, חברי הכנסת, שיעשו שיעורי בית לפני שבאים לוועדה. כדאי.

על כמה תקציב אתה המלצת בוועדה?

15 מיליארד שקלים שהם מתוקצבים בשנה שעברה ובשנה זאת וכבר יצא לדרך יותר מחצי מהסכום הזה.

אנחנו חושבים על קצבת ילדים. יש מלחמה ואני למשל, בניגוד לחברים שלי מהאוניברסיטה, נגד קצבאות אוניברסליות. אני חושב שהנכד של סטף ורטהיימר לא צריך לקבל קצבת ילדים או שהנינה שלו שתקבל מענק לידה. לעומת זאת, אני רוצה שהאוכלוסיות הכי חלשות יקבלו מענק לידה כפול, אם לא יותר, והייתי רוצה שקצבאות הילדים ילכו לילדים שבאמת נזקקים. תכנית החיסכון, זה לא מה שהגדרנו בדוח העוני. יש לנו מלחמות. זה מאוד חשוב שתמשיכו, כולם, כל השולחן הזה, להיאבק כדי שזה ייושם בקצב מהיר יותר. החברים שמלווים אותי בהרבה מאוד סיורים רואים איך נלחמים על כל דבר. עבדאללה, חאג' יחיא ושמולי, אנחנו עושים עבודה אבל לא מספיק. להגיד לכם שפוליטיקה היא מפתח לכל? לא. זה בקושי מגרד את התחלת המפתח אבל בואו נמשיך לעשות את זה.

אני מודה לכל מי שבא ליום הזה. תמשיכו ללמוד מהדיונים שמתקיימים ואני שמח כי ההיענות היא אדירה בוועדות. בדרך כלל האנשים לא באים ואני שמח שבאתם כי זה נעים לראות אתכם ולהמשיך במאבק. העוני הוא מאבק מתמיד. תמיד יהיו עניים, שלא יהיו אשליות. תמיד יהיו עניים. אבנר, תזכור את התפילה שלך הבוקר. נוציא אנשים ממעגל העוני אבל לצערי יהיו אנשים שהם בעוני.

החלק הזה של הדיון נעול וברשותכם אנחנו ממשיכים בנושא טיפול שיניים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.