הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 39

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז (21 בפברואר 2017), שעה 12:00

בחינת מדיניות הרחקת פעוטות ממעונות יום בשל חובות הורים מאוכלוסיות מוחלשות – לציון יום העוני

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

אכרם חסון

יוליה מלינובסקי

אלי אלאלוף

מסעוד גנאים

דב חנין

יעל כהן-פארן

קסניה סבטלובה

חגי פורבס - מנהל תחום מטה באגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

לימור מונרוב - עו"ס מצוי זכויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל יטמנו - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אושרית נאוגאוקר - עו"ס משפחה, אגף רווחה, עיריית דימונה

רחל סלע אטיאס - עו"ס משפחה, אגף רווחה, עיריית דימונה

נחמה ברימן - עו"ס, עיריית חיפה

בסי שכטמן - עו"ס, עיריית באר שבע

שושנה דרעי - מתנדבת במז"ח אופקים

ילנה שמוקלר - מתנדבת במז"ח אופקים

חוה עזרייב - מתנדבת במז"ח אופקים

נורית טננבוים - מנהלת רשת הגיל הרך, ארגון נעמ"ת

טובה סיני - מפקחת ארצית, ארגון נעמ"ת

רחלי הכהן - המועצה לשלום הילד

נחמה דותן - יו"ר תא המפקחים, איגוד העובדים הסוציאליים

קארן וילרואל - אם שבתה הורחקה ממעון, אוניברסיטת בן גוריון

נועה קריב - ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

שי ארגמן - ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

יובל סער-הימן - עובד סוציאלי, אוניברסיטת בן גוריון

סיון רוסו כרמל - עו"ס, אוניברסיטת בן גוריון

הדס כהן אמיניה - עורכת דין, אוניברסיטאות

פנחס וקנין - מלווה בתכנית נושמים

עטרת חן הורוביץ - נציגת עמותת שומרי משפט, רבנים למען זכויות אדם

שירה איתן - שתי"ל, הקרן החדשה לישראל

אתי דהן - פעיל חברתי

אלישבע בר - פעיל חברתי

יהודית בייך - פעיל חברתי

עדנה אופק - פעיל חברתי

יצחק אברהם - פעיל חברתי

עליזה אביטן - פעיל חברתי

רענן רז - פעיל חברתי

אירנה רוזנבאום - פעיל חברתי

טריאן ישראל אסי - פעיל חברתי

אסיל זועבי - פעיל חברתי

רויטל דיכטר - פעיל חברתי

ריטה איילון - פעיל חברתי

דבורית חובט - פעילה חברתית

אספיאן סווטאת - אם

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

אריאלה אהרון

ס.ל., חבר תרגומים

בחינת מדיניות הרחקת פעוטות ממעונות יום בשל חובות הורים מאוכלוסיות מוחלשות

אנחנו מתכנסים בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, שמציינת את יום העוני. הנושא הראשון שלפנינו זה בחינת מדיניות הרחקת פעוטות ממעונות יום בשל חובות ההורים מאוכלוסיות חלשות. אנחנו יודעים שבחלק מהמקרים הנושא נפתר באמצעות גופי הרווחה בעיר או באמצעות המעונות בעצמם שרוצים לפעמים לבוא לקראת ההורים, או מעזרה של גורמים חיצוניים, ובהרבה מאוד מקרים זה גם לא נפתר והילד מוצא את עצמו מחוץ למסגרת, וזו מהות הדיון היום. כמובן שהיום שלנו הוא יום מעניין, כי אנחנו נערוך שלושה דיונים, מאחר שהוועדה הזו חרתה על דגלה צמצום פערים בחברה הישראלית וכשמדברים על יום העוני אז מובן מאליו שאנחנו נרצה לעורר כמה שיותר דיונים בנושא העוני כמובן, בכל מיני אספקטים רחבים שיש בו, על מנת להביא במדינת ישראל בסופו של דבר לסיום העוני.

זו המטרה. כל מי שיחשוב שזה נשמע אולי מופרך מדי וכאילו מוגזם מדי, אנחנו לא מתביישים להציב מטרות והצדק החלוקתי במדינת ישראל בראות עיניי הוא לתת הזדמנות שווה לכל אזרח במדינה ולא משנה מאיפה הוא בא ולא משנה לאיזו משפחה הוא נולד, משנה הסיכוי השווה שהוא יקבל, כמו כל ילד אחר. כדי שנגיע לשם יש הרבה מאוד עבודה בדרך, חלקה אנחנו מצליחים לעשות, חלקה יש לנו עוד לעשות ובעזרת ה' נעשה אותה.

על כן אנחנו נתחיל את הדיון. ברשותכם, יתחילו כמובן חברי הכנסת, יאמרו מספר מילים, משם נעבור לכמה גופים שהגיעו לכבד אותנו, אזרחים, שיאמרו ונראה איך אנחנו מתקדמים. בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון.

טוב, צהריים טובים. כל הכבוד על הנושא, כבוד היושב ראש. אנחנו היום מציינים את יום העוני וכמובן שזה נושא חשוב מאוד ואנחנו מסתכלים על החברה מכל האספקטים ואנחנו בודקים בכל ועדה מה הן הבעיות כדי לתקן, כדי ללמוד, וגם להביא לפתרונות. אין ספק שבמערכת החינוך יש הרבה חסמים ולכן יש גם הבדלים ויש בעיות רבות מאוד, אבל דווקא הנושא הזה, שאנחנו מדברים על מעונות יום, זה הנושא הכי חשוב, כי החינוך מתחיל משם. זה מה שנקרא הירייה הראשונה אצל כל ילד, איך לבנות את עתידו, איך להתקדם. שם ההשפעה היא גדולה מאוד, יכולה להיות השפעה חיובית ויכולה להיות השפעה שלילית. כל ילד שנפגע בגיל הזה יהיה, לעניות דעתי, נכה מבחינה נפשית, יהיו לו הרבה צרות, הוא לא יגדל בצורה נכונה וזה ילווה אותו כל חייו.

לכן, מאחר שהנושא הוא חשוב ואנחנו כאן לא באים לדבר למראית עין ולא בסיסמאות, אני משוכנע, גם אם נדבר שעתיים על הנושא הזה, הדבר היחידי שיכול לפתור את הבעיה זה חקיקה ברורה שהמדינה, הממשלה, תיקח אחריות, יהיו תקציבים ואנחנו לא נגיע למצבים שאנחנו רק שומעים עליהם. יש עוד מאות מצבים שאנחנו לא שומעים ולאנשים אין כוחות להגיע לכנסת ואין להם כוחות גם להגיע לחברי הכנסת ולכן לפעמים הם נופלים בין הכיסאות והמערכות, לצערי הרב, לפעמים מתנהגות באכזריות ובבירוקרטיה מיותרת. נושא החמלה והכבוד והאחריות, וזה שאנחנו צריכים לתמוך בחמימות בכל אזרח ובכל אחד, לצערי הרב השתנה בארץ, כי גם החינוך שלנו השתנה וסדר העדיפות שלנו הפך להיות כלכלי וחומרי.

אז אני מברך אותך שוב ואני חושב שאנחנו ביחד איתך, לפחות אנחנו שנינו בקואליציה, צריכים לדאוג לחקיקה ולנסות לסדר את הנושא הזה בצורה עניינית, עם תקציבים, ואז נצא לדרך חדשה.

תודה, אדוני. אני רק רוצה לומר שאנחנו במדינת ישראל, למי שלא יודע, אני מניח שכולם פה יודעים, מקפידים על חוק חינוך חובה החל מגיל 3, זה אומר שעד גיל 3 לא חל החוק ואם הורה לא רוצה לשלוח את הילד למסגרת הוא לא חייב, והוא גם לא מחויב לסוג או לאופי המסגרת, הוא יכול לשלוח אותו למסגרת פרטית. מנתונים שהובאו לידיעתי 23% מהילדים במדינת ישראל מגיעים למסגרת ממשלתית, שהיא בעיקרון מסגרת מסובסדת, 77% מהילדים הולכים למסגרת פרטית, שהיא מסגרת לא מסובסדת. זה אומר שאם אתה היום הורה שרוצה לשלוח את הילד למסגרת פרטית, שבדרך כלל היא מסגרת ברמה יותר גבוהה ממסגרת ממשלתית - - - בדרך כלל אמרתי, לא תמיד, אתה תשלם בין 2,000 ל-3,000 שקל, לפעמים אפילו 3,500 שקל לחודש בעבור טיפול בילד שלך. במסגרת ממשלתית אתה תשלם באזור, אם אני לא טועה, 2,000 שקלים, אם אין לך נקודות זיכוי, אם יש לך נקודות זיכוי אתה תשלם פחות, אבל זה תלוי באמת במצב הסוציואקונומי שלך, מצב ההכנסות, מבחן ההכנסות שלך.

זה אומר שאם את אישה שרוצה לצאת לעבודה והעלות הכלכלית היא בלתי נסבלת מבחינת הטיפול בילד, זה פשוט מגביל אותך לצאת לעבודה, כי בדרך כלל הילד קשור יותר לאמא ועד גיל 3 הוא צריך להישאר, בדרך כלל, קרוב לאמא. האבא פחות יסתדר איתו, אין מה לעשות, זו המציאות. נשים היום מוצאות את עצמן שאינן יכולות ללכת לעבודה בגלל עלויות מאוד מאוד גבוהות של החזקת הילד במסגרת.

אני חושב שהגיעה העת שמדינת ישראל תעשה בדבר הזה משהו, שתקבע שחוק חינוך חובה הוא לא רק - - - לא יודע אם חוק חינוך חובה, אבל לא לחייב את ההורים להביא את הילד, אבל כן תסבסד את הנושא של המעונות ושל הטיפול של הילדים באופן עצמאי ולא רק באמצעות מוסדות פרטיים. כך נוכל גם לאפשר להרבה יותר אנשים לצאת לעבוד, כולל נשים, וכולל אנשים שיותר קשה להם עכשיו.

הדבר שאותי מקומם זה שילד לא מצליח ללכת למסגרת כי אין לאמא שלו לשלם כסף, או לאבא שלו, זה לא משנה, ואז הנזק נהיה כפול, האם לא יכולה לצאת לעבודה כי הילד שלה בבית, עקב חוסר התשלום, אז יש פה כבר נזק כפול, גם הילד לא מקבל את המסגרת שהוא צריך לקבל, גם האם לא יכולה להמשיך לצאת לעבודה כי הילד נמצא בבית, מישהו צריך להשגיח עליו. לכן הדבר הזה חייב להיפסק, ועל כן ביקשנו לעורר את הדיון הזה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אין ספק ש - - - מאחר שאנחנו מדברים על העוני. עוני הוא לא גזרת גורל, עוני הוא תקציבים, הוא סדר עדיפויות, הוא מדיניות, לכן יכולים להתגבר על העוני. אחד מהנתונים שהפיצו היום ארגון 'לתת', נדמה לי, הם מדברים על זה שהעוני ותוצאותיו בישראל גורמים להרבה הפסד למשק ולתל"ג, כ-48 מיליארד שקל בשנה. אבל למגר את העוני, לא לנהל אותו כדי לקבע אותו, אלא כדי לשנות את המציאות, זה רק יביא רווח, כ-64 מיליארד שקל בשנה. זאת אומרת משתלם למגר את העוני, לשנות את המצב והמדינה כולה תפסיד כאשר היא רק מנהלת את העוני.

אין כמו מערכת החינוך. החינוך, לפי דעתי, אדוני היושב ראש, הוא הגורם, הוא מנוף השינוי העיקרי. מה זה חינוך? חינוך זה אומר שאני יכול להיוולד במציאות כלכלית חברתית מסוימת ובגלל החינוך שצברתי יש מוביליות, אני אעבור למקום אחר, יותר טוב. זאת אומרת אשנה את המצב העגום הסוציואקונומי אולי הנמוך שלי. אבל במציאות הקיימת, ואתה אמרת נתון, אדוני היושב ראש, שהוא מאוד מסוכן, מי שיש לו כסף משקיע בבן שלו, מי שאין לו לא ישקיע, אז הפריפריה תישאר פריפריה, העני יישאר עני וההיפך הוא הנכון, צריך מדיניות חדשה, מדיניות חברתית, מדיניות רווחה שתגיד שאנחנו רוצים למגר את העוני, נקודה. המדינה יכולה לעשות את זה, זה לא בלתי אפשרי, זה אפשרי.

נכון, אפשרי ואנחנו גם צריכים לעשות את זה. זה תפקידנו. תודה רבה, חברי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה לך, מיקי, שלום לכולכם. מיקי, אני מודה לך על הדיון הזה ועל המחויבות שלך באופן כללי לנושא הרווחה והמאבק בלתי מתפשר על עוני. אנחנו יודעים שעוני פוגע, עוני פוגע בעתיד, כמובן בהווה שלנו, הוא פוגע באפשרות להתפתח, באפשרות להתקדם ובאפשרות לצמצם את הפערים שקיימים היום בין המעמדות במדינת ישראל. אנחנו חברה מעמדית, לצערי הרב אנחנו עדיין חברה מעמדית.

בהקשר של העלות הבלתי נסבלת של המסגרות לילדים קטנים, אז אני מיד ראשונה יודעת במה מדובר, אני אמא לתאומות, וגם הייתה תקופה שהייתי אם יחידנית והנושא של העלויות היה כבד מנשוא. אני יכולה להגיד לכם, עוד פעם, מיד ראשונה, שאם לא אמי לעולם לא הייתי מסתדרת, ואני חושבת שלעולם לא הייתי גם מגיעה לכנסת. מהבחינה הזאת אנחנו צריכים לתגמל גם את הסבים והסבתות. זה נושא מאוד מאוד חשוב, אנחנו יודעים שרבים מהסבים והסבתות בעצם פורשים ומתמסרים לעזרה לילדים שלהם ולתינוקות שלהם, הנכדים והנכדות, אני גם הצעתי - - -

אני מכיר כמה סבים וסבתות שיסכימו לשלם כסף להורים רק שהם יביאו להם את הילדים.

אם יש להם כסף לשלם מה טוב, אם לא, אנחנו פה נשענים האחד על השני, שזה דבר כמובן טוב, זה מעורבות חברתית וזה עזרה הדדית. אנחנו כמובן מברכים תמיד על הדבר הזה, אבל יחד עם זאת אני הצעתי הצעת חוק לאחרונה, שאם היא תעבור אז היא תסדיר את העניין הזה של גם תשלומי הסבים והסבתות שלעתים הם פורשים מעבודתם כדי לעזור לילד או לילדה ולטפל בנכדים שלהם.

בנוגע למצב שבו נפלטים תינוקות ומוציאים אותם מהמסגרת בגלל חובות ההורים, אז כמו במצב עם ניתוקי החשמל וניתוקי המים, שאנחנו שמחים על כך שהדבר הזה נפתר לאחר שנים רבות כל כך שאנשים נותקו מהמקור לחיים, איך אפשר לנתק בן אדם ומשפחה ממים ומחשמל? איך אפשר לנתק אותם גם מהמסגרת? כי בעצם אמא שנפלטת ממקום העבודה אולי היא לא תחזור לשם לעולם, גם לא תהיה לה מוטיבציה. לא קל למצוא תעסוקה בימינו ואנחנו צריכים לעשות כל דבר אפשרי כדי שהמדינה תיקח אחריות על תמיכה באנשים ובמשפחות שמביאים את התינוקות לחיים. אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו מעודדים את הילודה, אנחנו מדינה שאוהבת ילדים, חייבים לאהוב גם את ההורים וגם את הסבים והסבתות.

בהחלט. רעיון שאולי הוועדה תנסה לאמץ בסופו של דיון זה שנחיל את עקרון אי ניתוק המים על הנושא של המעונות. כמו שאנחנו במדינת ישראל חוקקנו חוק שאסור לנתק מים בדירה, גם אם יש חוב, אלא אוכפים את החוב בכל מיני אופנים, הוצאה לפועל וכדומה, כך אפשר יהיה לקבוע שלא מוציאים ילד ממסגרת עקב אי תשלום ואפשר למקד את זה לאוכלוסיות חלשות. זה אומר שמי שההורים שלו במצב סוציואקונומי נמוך, שבעצם במבחן ההכנסה הם גם מקבלים סבסוד מלא או אפילו קרוב למלא ולהורה אין כסף לשלם, לא יוציאו את הילד מהמסגרת, אלא יבקשו מההורה לשלם בכל מיני דרכים משפטיות, עד שההורה יוכל לשלם אם בכלל. ככה הילד לא ייפגע. זה יכול להיות רעיון שהוועדה צריכה להסיק אותו כמסקנה, לקדם חקיקה בנושא הזה. אפשר להוביל את זה כולנו ביחד, חברי הכנסת.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

כן, תודה רבה. אני לא אקח לכם יותר מדי זמן, כי מה זה עוני ולמה אנחנו כמדינה לפעמים מתגייסים ועוזרים, אם בכלל, שזה כבר קרה? אנחנו צריכים לחשוב ואולי לפתח מנגנונים כדי לעזור דקה קודם.

לפני שזה קורה.

לפני שאתה כבר חסום ומנותק והכול קרס, אז מנסים לעזור לך, אבל לפעמים אתה כבר במצב שזה כבר לא עוזר.

מאוחר מדי.

זה פשוט שהמצב כבר כל כך מורכב. אז יכול להיות שפה צריך לחשוב על שהיד לא תהיה יותר מדי קלה על ההדק בנושא של עיקולים על חשבונות ושבן אדם שיקבל סיוע קודם, אנחנו צריכים לחשוב על זה ולדון עם משרד הרווחה על הנושא הזה, שבן אדם שמידרדר במצבו, רואים שזו התוצאה, שבבירור אנחנו נבין שזה המצב שהוא הגיע אליו, צריך לחשוב על מנגנון עזרה קודם. וכמובן הקטע של ילדים, אני תמיד אומרת, ילד לא אשם במה שקורה, הוא ילד הוא ילד הוא ילד וכל ילד צריך לקבל חוג, מעון, בית ספר, ברמה שווה. גם על זה אנחנו פה מדברים הרבה בכנסת - - -

נכון.

ולא צריך להוציא ילדים ממסגרות חינוכיות כמו קייטנות, צהרונים וחוגים בגלל שההורים מתקשים. אנחנו צריכים למצוא פתרון איך הדבר הזה שהוא בסיסי יהיה נגיש לכולם.

אני מסכים.

וגם כמובן אנשים מבוגרים. אני לא אוהבת את המילה קשיש, כי היא מילה פוגענית כזו, יש בה משהו לא נכון, כי מה זה הקשיש? הקשיש הזה לפני מספר שנים היה חזק, גבר, הוא עבד, פרנס, אמא ואבא שלנו, אנשים מבוגרים, שזה בסדר, זה ההליך הטבעי בחיים.

נכון, גם אנחנו נהיה מבוגרים.

גם אנחנו נהיה שם, אז אנחנו צריכים לדאוג. כמובן יש עוד הרבה קטגוריות, יש נכים ויש אנשים חולים, אבל לדעתי הילדים, שיהיה להם שוויון הזדמנויות להתפתח בחברה ואנשים מבוגרים שכבר לא יכולים לפרנס את עצמם, כבר לא יכולים, אין כבר כוח ואנחנו כמדינה, זה המוסר שלנו, איך אנחנו דואגים - - - המוסריות של חברה נבדקת באיך היא מתייחסת לילדים, למבוגרים ולבעלי חיים. זה לא אני המצאתי, זה פתגם ידוע.

גם נכון.

זה המבחן שלנו. והנה, יש עובדות, אנחנו ראינו תמונות מחיפה, אנחנו מדי פעם רואים התעללות בילדים, שאתה פשוט לא קולט איך זה יכול להיות. אז לדעתי המסקנה פה, בוועדה, כמובן התקציב הוא לא בלתי מוגבל, יש תמיד את ההגבלות שאתה, כמרכז הקואליציה בוועדת הכספים, יודע, אבל אם אנחנו נחליט שזה סדר העדיפויות שלנו, שאלה קבוצות היעד, ששם אנחנו רוצים להתמקד ושם אנחנו רוצים להשקיע, זה מה שנקרא מדיניות, המדינה מתווה מדיניות, אז יכול להיות שמפה המסקנה צריכה לצאת. כמובן שאני לא מזניחה, חס ושלום, שלא תבינו אותי לא נכון, קבוצות אחרות, כמובן יש אימהות חד הוריות, יש אנשים אחרים, אבל לעניות דעתי, בלי לפגוע באף אחד אחר, אתה תמיד צריך - - - זה כמו בתקציב של משפחה, כולנו מנהלים את התקציבים הקטנים שלנו בבית, אתה תמיד צריך לבחור במה אתה משקיע, מה סדר העדיפויות שלך במשפחה, מה הכי חשוב לך. בלי לפגוע באף אחד אחר ובאוכלוסיות אחרות אנחנו צריכים לחשוב, בעיניי, על הילדים, כי זה העתיד וההורים המבוגרים שלנו, הדור השלישי, גיל הזהב, זה הנשמה שלנו, ההורים שלנו.

נכון.

תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי, דברים חשובים, מודה לך מאוד. עכשיו אנחנו נשמע נציגי ציבור שהגיעו לספר קצת על הדברים באופן אישי, שהם מכירים אותם. אני רוצה, ברשותכם, להתחיל עם נורית טננבאום, מנהלת רשת גיל הרך של ארגון נעמ"ת. יש פה גם את המפקחת הארצית?

כן, שתינו פה.

אז תתחיל המפקחת. ארגון נעמ"ת, שזה הגופים שמחזיקים המון המון ילדים, זה מוסד ממשלתי, מסובסד, ויש גם את האפשרות לקבל הנחות.

שמי טובה סיני, אני מפקחת ארצית בנעמ"ת. מה שחשוב לציין, אנחנו לא מוסד ממשלתי.

אתם קשורים להסתדרות.

אנחנו ארגון שמפעיל מעונות יום, כמו שאר הארגונים, הקולגות שלנו, במדינת ישראל.

מפעיל מעונות יום, הממשלה מתקצבת אתכם.

הממשלה מסבסדת חלק משכר הלימוד של הילדים, שנקבעו כזכאים לסבסוד.

כן, בהתאם למבחן הכנסות.

נכון. מה אנחנו עושים במצבים שהורים מתקשים לשלם? אנחנו קודם כל מנסים לסייע להורים ומנסים להפנות אותם לשירותי הרווחה על מנת לבחון זכאות לקבל סבסוד והועדה באמצעות הרווחה. במקביל אנחנו פועלים, מבחינתנו אנחנו לא מוציאים ילד, כפי שהיום שמענו ברדיו בדרכנו לכאן - - -

כן, אני גם דיברתי.

כן, זה לא מה שקורה בפועל. נעשה תהליך מאוד ארוך שרק הקצה שלו - - -

לפני שמוציאים את הילד?

בוודאי. אנחנו בעצם חוברים למשפחה - - -

ברוך הבא. חבר הכנסת אלי אלאלוף, הוא מה שנקרא אלוף האינפורמציה והמידע בכל מה שקשור למצב העוני במדינת ישראל. אנחנו מודים לך שהגעת לכבד אותנו בדיון.

הנה, יש לך פה אנציקלופדיה.

כן, אבל מישהו היה צריך לכתוב אותה.

האג'נדה שלנו אומרת קודם כל לחבור למשפחה, לבחון איך אנחנו יכולים לסייע. אנחנו מסייעים באמצעות קרן מיוחדת שהוקמה בנעמ"ת.

אני אשאל שאלת ביניים. האם לא יהיה נכון יותר שהארגון ייקח על עצמו איזה שהיא מדיניות שתקבע שבכל מחיר הילד לא יוצא מהמסגרת והדבר שאפשר לעשות במקביל זה אכיפה אל מול ההורה בצינורות המקובלים? לא באמצעות איום של הוצאת הילד או הרחקת הילד מהמסגרת. האם זה לא יהיה יעיל יותר ונכון יותר?

את רוצה שאני אענה?

כן, תעני את.

כן, נורית טננבוים.

אני מנהלת רשת הגיל הרך בנעמ"ת. אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו יצאנו למאבק בשנה שעברה ובין היתר בחן אותנו משרד האוצר מבחינת האיתנות הכלכלית שלנו, של כל הארגונים, ובעצם גילה שכל הארגונים שמפעילים מעונות יום מפוקחים, בגלל הדרישות של משרד הכלכלה או של הרגולציה, הם למעשה גירעוניים בעצם הפעלתם את מעונות היום. למעשה משרד האוצר שיפה את הארגונים, את כל הארגונים המפוקחים, ב-110 מיליון ₪ לכיסוי גירעונות. זאת אומרת שבבסיס הפעילות החברתית שלנו היא פעילות שהיא גירעונית. אנחנו כנעמ"ת, כגוף שהוא חברתי, הקמנו קרן מיוחדת מתרומות כדי לסייע להורים שמתקשים. אבל במדינת ישראל לא צריך לחיות מתרומות, זה צריך להיות משהו שהוא בא מהרגולציה לשיפוי.

חברת הכנסת מלינובסקי רוצה לשאול שאלה.

אבל בהקשר אחר. נודע לי שאם אני רושמת ילד למעון יום ובשנה הבאה אני ממשיכה במעון היום, כל שנה דורשים ממני דמי רישום. כשאני הולכת ללמוד באוניברסיטה אני משלמת דמי רישום פעם אחת, פה כל שנה, זה אותו ילד, זה אותה משפחה, זה אותו מעון - - -

אותו טופס.

לא השתנה כלום, אבל דמי רישום כל שנה מחדש. שאלתי את שר הרווחה - - -

גם לגן עירוני זה ככה, זה האבסורד.

לא, לגן עירוני את לא משלמת.

אוקיי, אז נגמר ממש לאחרונה.

אתם מדברים על המצוקה, מצוקה כלכלית, עוני, סבסוד, משפחה שמסבסדים לה את הילד במעון, אבל דורשים ממנו לשלם את דמי הרישום האלה משנה לשנה. שאלתי את שר העבודה והרווחה חיים כץ, מה קורה? הוא אומר 'כן', 'למה?' לצורך אדמיניסטרציה, אבל למה על חשבון ההורים? אז אדרבא ואדרבא, אם הילד שם ממשפחה שהיא לא מסובסדת, למרות שזה לא הגיוני לשלם דמי רישום כל שנה, אבל ממשפחות שהן מסובסדות לדרוש גם דמי רישום כל שנה? זאת אומרת האלוהים נמצא בדברים הקטנים, זה כזה מעצבן, והתשובה הייתה גם כן לא תשובה, כן, אתם לוקחים דמי רישום שלוש פעמים על אותו דבר, על אותו ילד, על אותו מקום.

תשובתכם.

דמי הרישום זה חלק מהליך שקבע משרד הכלכלה, צריך להפנות אליו את השאלה.

זאת אומרת מבחינתכם - - - משרד העבודה, יותר נכון. אתם בעצם אומרים שאם משרד העבודה יקבע שלא צריכים לגבות דמי רישום לא אכפת לכם לא לגבות.

ויעשה את זה בצורה אחרת, הרי הוא מכסה בדמי הרישום האלה, זה אמור לכסות את שעות המנהלת שעושה את הרישום, כל מיני דברים כאלה שלא מכוסים.

טוב, זה חלק ממסקנות הוועדה שלנו היום.

מה הגובה של - - -

130 שקל. זה עניין של טכניקה שצריך לעבוד מולו כדי לכסות את הרגולציה.

אנחנו נרשום את זה, זה חלק ממסקנות הוועדה, אנחנו נעביר פנייה לשר חיים כץ, ונבקש ממנו לבטל את הסוגיה הזאת.

לפחות למשפחות שהילדים שלהם מסובסדים.

יש לנו פה אורח חשוב, שאני מאוד מאוד שמח שהוא הגיע, מורה ומה שנקרא מודל לחיקוי עבור כולנו, עסק בנושא העוני הרבה מאוד שנים, חרת על דגלו לטפל בסוגיה, הוא גם יושב ראש הוועדה, אולי מהחשובות בכנסת, ואני אשמח שהוא יאמר כמה דברים ואנחנו שמחים שאתה פה.

תודה, מיקי. פעם ראשונה אני מופיע אצלך, אז שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

נכון, כבוד גדול.

ובאמת כבוד, גם לי במיוחד. אני שמח שבחרתם את הנושא הזה של דוח העוני. המרכיב הזה שנקרא מעונות יום היה בתודעה הציבורית עד עכשיו, שמעון יום זה כדי לשחרר את האישה לעבודה, וזה בעיניי חשוב, אבל לא מספיק. התפתחות הילד מתחילה מלידה ולא נגמרת לעולם. כל אחד מאיתנו ממשיך ללמוד, להתפתח וליהנות מסביבה חינוכית ומידע עצום, אם זה מגיע אליו. המטרה הראשונה שלנו הייתה, ההמלצה של טרכטנברג להתחיל את חינוך חובה מגיל 3, שיתחיל מגיל לידה. זו המטרה. זו צריכה להיות המטרה של כולנו, של כל האזרחים, אין שום סיבה שילד לא ייהנה מהיכולות במידה שההתפתחות והגירויים וכו' וכו', כל אנשי המקצוע יידעו להגיד לכם את המילים האלה, המאוד מדעיות, אבל שיישמו את זה לילד מלידה. במיוחד בקרב אוכלוסיות שחיות היום זמנית בעוני.

הנושא של העוני זה לא מעט, כל אחד מאיתנו שחי בעוני, גם יצא ממנו. חלק מאיתנו, אני מודה בזה וזו הדוגמה שלי. גדלתי ונולדתי במשפחה שנפלה זמנית לעוני ואף אחד מאיתנו לא עני. משפחה מרוקאית טבעית עם 10 ילדים, אני מספר 9. רק שתבינו שאי אפשר לחשוב שילד לא צריך טיפול. אמא שלי מדהימה, לימדה אותי דברים מדהימים, אבל אני גם יודע שהרב שלקח אותי לחדר מגיל 4 הוא גם לימד אותי ואם לא היה לי הייתי גם כן מפספס משהו בחיים. אבל אני רואה עכשיו מה שילד יכול לקבל במעונות ובאמת יש ידע אדיר במעונות, ידע טיפולי, ידע חינוכי והשפעה על ההתפתחות הילד והמשפחה היא אדירה. זאת אומרת זה לא כבר מעמד שמאפשר להשאיר ילד בבייביסיטר כדי שהאמא תעבוד, זה הכרח להתפתחות של הילד.

וזו נקודה מאוד מאוד חשובה ולכן המדינה צריכה, כדי לחסוך בעתיד הוצאות מיותרות, כדאי שתתחיל ותטפל בילדים ותיתן את הכלים הנדרשים. לא במקרה בתפקידי הקודם, בקרן רש"י, נלחמנו להקים כמה שיותר מרכזים לגיל הרך. מעונות יום צריכים להיות מחוברים למרכזים לגיל הרך, כי זה הזמן שאפשר לזהות אצל הילד גם הצלחות עתידיות שלו וגם קשיים שחייבים להיות מזוהים כדי להתמודד איתם. כי מה שמפספסים עד גיל 6 בהתפתחות של הילד המדינה תשלם פי חמישה ופי שישה ופי שבעה בעתיד והילד לא יחיה בחיים הכי נוחים והכי טובים בשבילו.

אומרים אפילו עד גיל 3, קראתי מחקרים.

לא, 3 זה כבר פינוק, הלוואי. אני אומר עד גיל 6, הצעת המועצה לגיל הרך, שפרופ' טרכטנברג ואני הכנו, אנחנו מדברים עד גיל 6. בתכנית שהייתה יחד עם הג'וינט העברנו את זה, כולל שנה ראשונה ביסודי, כדי שזה יהיה מה שקראנו תכנית פלוס. זה מאוד חשוב היום לדאוג. המדינה תרוויח, תחסוך לטווח ארוך, הילד ייהנה יותר, המשפחות יתפתחו אחרת, כי יש אוכלוסייה של ילדים שמזהים אצלם בעיות התפתחותיות ואם לא נטפל גם הביטוח הלאומי יצטרך למצוא משאבים נוספים בעתיד. יש דברים שנפתרים בדרך, שאפשר לפתוח אותם, בעיות שנפתרות בדרך. לכן ההמלצה, אחת ההמלצות המרכזיות שלנו זה מעון לכל ילד.

אני אומר, ארגוני הנשים קבעו לנו סטנדרט אדיר, ולא להוריד אותו, חס וחלילה. היום ילד עולה יותר מאשר סטודנט במכללות טכנולוגיות.

2,600 שקל בחודש גן פרטי. יודעים את זה.

אני לא מדבר כרגע על מקור מימון, אני מדבר כרגע על הצרכים שצריך לתת כדי שיהיה כוח אדם טוב, כוח אדם שמקבל השתלמויות, כוח אדם שלא נקרע במשימות אדירות, כדי שהילד יקבל תנאים פיזיים נאותים.

גם מנטליים.

אי אפשר היום להמשיך ולתת למעונות יום, שבחלקם אני מכיר וסיירתי במאות בחיים שלי, שזה תנאים לפעמים בלתי אנושיים לילד, בלתי אנושיים גם למשפחה. לכן אני חושב שההתמודדות עם בעיה של הגיל הרך זו התמודדות עם המשפחה, שחלקן הן בקשיים ובמיוחד בהתפתחות של הילד ואנחנו נאפשר לילדים שלנו להגיע לאופטימום של היכולת שלהם. זה הדבר הכי חשוב. אני באמת מודה לך, מיקי, על בחירת הנושא, ושנבין שהנושא הזה של הגיל הרך לא יכול להימשך להיות אופציונלי, אלא חובה.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד, אם יש פה נציגי משרד העבודה, הם פה, כן, הבעיה המרכזית היום למי שאמור לקבל סבסוד מהמדינה זה הבירוקרטיה הכבדה. אתם מכירים את הטופס? אני בטוח. בדוח העוני כללנו את הטופס עם המסמך של הדוח כדי להראות שזה בלתי נסבל. לא רק שזה בלתי נסבל, מפני שהסבסוד מגיע באיחור של בין ארבעה לשמונה חודשים. זאת אומרת האימהות, ההורים שחייבים לשלם וכל שקל פה חשוב להם שיוחזר, נכון? הוא חוזר באיחור רב, בגלל הבירוקרטיה הממשלתית.

תוכלו לענות על זה, בבקשה?

ואלה שתי נקודות מאוד מרכזיות, מיקי, וזה בידינו, זה לא בידי כוח עליון. זה בידינו. הבירוקרטיה זה המצאת האדם והטיפול בבקשות, שלא יגידו 'אין לנו כוח אדם', זה לא יכול להיות. אז תשחררו את זה לרישום בבתי ספר, כמו גן ילדים. בפברואר מתחילים לרשום ילד בגן, אבל לא לקבל תשובה שלושה-ארבעה חודשים לאחר מכן, יקבל תשובה כמעט במקום.

מה יש לכם לומר על זה, בבקשה?

קודם כל שמי חגי, מהאגף למעונות יום. בהיבט של הבירוקרטיה בקבלת סבסוד, אז באמת בעבר היו מקרים שהיו הרבה טענות והתהליכים היו מסורבים וארוכים. בשנים האחרונות אנחנו עושים תהליכי עומק מאוד אינטנסיביים ויש משנה לשנה שיפור מאוד מאוד גדול. בתשע"ז, בשנת הלימודים הנוכחית, אני חושב שעשינו התקדמות משמעותית בפישוט הבירוקרטיה, בעיקר בנושא חופשות לידה, שם היו טענות קשות לסרבולים ופישטנו את זה, לדעתי במקסימום. כל הנושא של החזר, ארבעה חודשים עד שמקבלים עדכון דרגה, הורדנו את זה וזה מתעדכן מהיום הראשון. דרגות ניתנות עוד במהלך חודש יוני, אחרי ארבעה ימים מהרגע שמבקשים.

אנחנו מודעים עדיין לקשיים ולפערים שיש ולמקרים שבהם עדיין יש בירוקרטיה כבדה, אנחנו מודעים לזה, אנחנו כל הזמן עושים תהליכים לשיפור. אני מקווה שאנחנו נמשיך להשתפר ככה. אני כבר יכול להגיד שכמות הפניות, שזו אחת האינדיקציות שלנו לנושא הזה, במגמת ירידה מאוד גבוהה, קצב הדרגות שמתקבלות מהיר יותר. זה בהקשר הספציפי הזה, שחבר הכנסת אלאלוף ציין.

אני רוצה עוד נקודה, ברשותך. נעשה מאמץ אדיר מאז שהשר כץ נכנס כדי לקדם את הבנייה של המעונות, אבל אנחנו יודעים שכל המכסה שהתאפשרה לבניית מעונות, במיוחד באזורים הסוציואקונומיים הנמוכים, שם גם התמודדו עם בעיית המצ'ינג, אבל גם אם נדלג על הבעיה הזאת שהיא לא פטורה באופן מלא, יש לנו בעיה מאוד קשה בקצב הבנייה של המעונות.

אמונים על כך ברשויות המקומיות?

לא, קודם כל זה ניהול של משרד העבודה, היום, אז הכלכלה. שנבין, בדוח טרכטנברג היה אישור לבניית 600 מעונות ומעל 30,000 ילדים נוספים היו יכולים להצטרף למערכת. אני לא מעודכן בחודשים האחרונים, אני בטוח שלא הגענו ל-50%.

יש לך תשובה על זה? לכמה הגענו מתוך 600?

אני אלך טיפה אחורה בהיבט הזה, בהחלטות הממשלה שמאמצת את המלצות טרכטנברג הוקצו סכומים משמעותיים מאוד, כמעט 1.2 מיליארד שקל לנושא של הרחבת היצע מעונות יום.

כמה מומש? בוצע?

אני אגיע לזה.

מעונות יום או לגנים?

רק למעונות יום.

למעונות יום, גילאי לידה עד 2. בשלוש השנים הראשונות של הפרויקט הזה, אנחנו מודעים לזה שהיה תהליך מאוד מסורבל, מתוך 600 מיליון שקל שהוקצו בשלוש שנים הביצוע היה על 30 מיליון שקל. הייתה שם בירוקרטיה מאוד מאוד קשה וכבדה שהקשתה על הרשויות להתקדם. בחצי מילה, לרשויות יש אחריות פה לקידום הבנייה אצלם.

כמה כרגע מתבצעים?

ב-2014 עברנו לשיטה מאוד מאוד מהירה, מאז 100 מעונות סיימו לבנות וקיבלו סמל ויכולים לקלוט אלפי ילדים.

מתוך 600 100?

המספר 600 הוא - - -

אתה יכול להגיד שאני טועה, אבל זה המספר האמיתי.

לא, בהחלטת ממשלה דובר על מספר של כ-30,000 ילדים שבעקבות הסכומים האלה יוכלו להיכנס למערכת.

כמה המעונות מאכלסים, כמה ילדים נכנסים במעון, 15?

לא, במעון תת כיתתי סטנדרטי בסביבות 75 ילדים.

אז 100 מעונות זה אומר 7,500 ילדים, מתוך 30,000 שהוגדר. זאת אומרת שביצעתם רבע מה - - -

הבירוקרטיה היא בעניין של אישור בנייה?

אני אתייחס.

אני אגיד לך משהו, לפני שאתה מתייחס. קודם כל אתה מתנצל יפה, אני חייב להגיד לך, באמת, זה באמת מעורר גם רגש ואני גם מביע אמפתיה, אבל נעזוב את ההתנצלויות בצד ובוא נדבר פרקטי איך אנחנו מיטיבים עם הציבור במדינת ישראל, שלשם כך אנחנו גם נבחרנו ולשם כך אתה גם בא לעבודה כל בוקר. אז בוא נגיד איך אנחנו יוצרים היום איזה שהיא תכנית או שיש לנו נתונים שיבהירו לנו שבאמת בתוך שנה, מקסימום שנתיים, כל התקציב הזה ימומש הלכה למעשה בכל רחבי הארץ.

אז אני אגיד, קודם כל נתונים, בשמחה, יש הכול, מה שתרצו תקבלו.

אנחנו צריכים תוצאות.

השר כץ, ונאמר כאן, מאז שהוא קיבל לידיו את תחום העבודה הוא שם דגש מאוד מאוד גדול על קידום מערך הגיל הרך. הוא השיג משאבים משמעותיים מאוד בסכומים של 700 מיליון שקל לשנתיים הקרובות להרחבת היצע מעונות היום, זה צריך להספיק ללמעלה מ-200 מעונות חדשים. הוא גם משקיע מאמצים כבדים בשטח לקידום בניית המעונות הקיימים. אנחנו רואים, קצב ההתקדמות בבניית המעונות עולה מאוד בשנתיים האחרונות. עד כה נפתחו, שוב, למעלה מ-100 מעונות חדשים והתכנית היא, שוב, גם להקצות כספים חדשים שעד עכשיו, מתחילת השנה, שזה לא פשוט, בחודש וחצי, הוקצו כ-280 מיליון - - -

אני מבינה שכסף זה לא הבעיה. הקציתם כסף ואתם לא מצליחים להוציא אותו.

לא, יש פה שני דברים. אחת, אמרנו, אין מספיק כסף, וזו התשובה, שהשר השיג המון כסף ובחודש וחצי האחרונים הוקצו כ-280 מיליון - - -

גמרתם את ה-1.2 מיליארד?

ה-1.1 מיליארד היה בין 2011 ל-2016.

וכמה נוצל?

אז לקחו לכם אותו?

נוצלו עד עכשיו, אני לא רוצה, באזור ה-400 מיליון שקל.

שליש.

כשאני אומר, ב-2014 - - -

אז מה עשיתם ב-700?

אז אמרתי, בין 2011 ל-2013 התהליך היה מאוד ארוך ורשויות נתקעו, רשויות לא הצליחו להתקדם.

אז הכסף לאן הלך?

הכסף נשאר, הוא צבוע להם.

והוא ממתין?

הוא ממתין.

הוא ממתין עד שמישהו יתעשת?

הוא עדיין ממתין או שלקחו לכם אותו?

אז אני אתן סדר גודל, בשלוש השנים הראשונות יצאו 30 מיליון מתוך ה-600 מיליון, אבל בשנה וחצי האחרונות יצאו 240 מיליון.

אני אסביר לך מה קורה פה, לפחות בראות עיניי, פקידים פוגעים בממשלה, בירוקרטיה של פקידים פוגעת במדיניות הממשלה. באה הממשלה, מתקצבת בסכום אדיר פתרון לתושבים שלה ואתם, במקום לעשות הכול מבוקר עד ערב כדי לממש את זה, נותנים לזה להימרח ולהימרח שנים ארוכות. בינתיים, משנת 2011 עד היום, אותה ממשלה, אבל החלפנו כמה שרים וכמה חברי כנסת והבעיה עוד לא נפתרה. בסוף, אם אנחנו לא נבחרים, זה בסדר, לא נורא, חלק חוזרים לביזנס, חלק הולכים לעשות משהו אחר, חוזרים לעשות עבודה אחרת, אבל אתם ממשיכים לעבוד שם כפקידים. עכשיו, אין לי בעיה איתכם, אני מאוד מכבד אתכם, אבל בלבד שתיישמו את המדיניות שלנו, הממשלה.

אני אגיד, ב-2014 עשינו שינוי, אני חושב מאוד טוב, שהרשויות המקומיות מברכות עליו. זה נעשה ביחד עם הרשויות המקומיות, לאור החסמים שהם הציפו, לאור הקשיים שלהם ולאור הצרכים שלהם והעלויות שהם הציפו. ב-2014 נעשה שינוי מאוד משמעותי והרשויות מתקדמות, הרשויות בונות בקצב מהיר. ב-2014 הבירוקרטיה הכבדה שדיברתי עליה הוסרה.

אתה יכול להגיד לנו, בספטמבר 2017 כמה מעונות נוספים נפתחים בשנת הלימודים החדשה? אתה יכול? יש תמונה?

בחודש האחרון אנחנו נתנו את ה - - -

לא, אני נותן לך תאריך, 1 בספטמבר 2017 - - -

היעד שהשר הציב, סוף שנת 2017 הוא 108 מעונות יום חדשים. מהרגע שאנחנו נותנים את הכסף והכסף הוא במסלול מאוד פשוט ומהיר ויעיל ובשיעורי השתתפות מאוד גבוהים, בהיבט הזה יש גם אחריות לרשות המקומית להתקדם בבנייה. אנחנו מאיצים ברשויות המקומיות ואנחנו נותנים להם תגמולים על בנייה מהירה, אבל בסוף אם הרשות לא חותמת על חוזה עם קבלן ומתקדמת עם הבנייה אין לי הרבה מה לעשות כי לא אני זה שבונה בשטח. לכן אני לא יכול להתחייב בספטמבר למספר מעונות מסוים כי בסוף מי שבונה בפועל - - -

יש לי שאלה. ה-800 מיליון שלא נוצלו עדיין מובטחים - - -

זה לא 800 מיליון, זה קצת פחות.

בסדר, 750, הרבה כסף, הם מובטחים או שלקחו לכם אותם?

מובטחים.

מובטחים. וכבר יש תכניות עליהם?

יש רשויות, אני אומר, שלא מתקדמות עם התקציב הזה והתקציב שוכב סתם, זה משהו שאנחנו משכנו ומשכנו כדי שרשויות יוכלו לבנות ואפשרנו להם לעבור לשיטה החדשה ועדיין הן לא מתקדמות וזה מקרה שאנחנו לא יכולים להמשיך להשכיב כסף בצד.

מה עם חשיבה מחוץ לקופסה? בעצם אתה אומר שכל המעבר לתמיכה במעונות לגילאי האפס עד 3, לגיל הרך רך, מותנה בבנייה וזה חסם, הבנו את זה. מה עם קצת לחשוב מחוץ לקופסה ולהסתכל על כל המסגרות הקיימות ולראות איך הופכים אותן למסגרות שהמדינה מסבסדת, מפקחת? הרי הכול מסגרות פרטיות, חוץ ממי שלא עובדת, שזה המצב הכי גרוע, אבל המסגרות הפרטיות, שהן לא מפוקחות, שכל אחד פותח את העסק, שום רישיון עסק לא דורש שום רישיון מאף אחד, תיקחו את זה, כבר יש בבתים של אנשים, תיקחו את זה, תמצאו את הדרך להפוך את זה לחלק מהרפורמה.

היום כל ארגון, אם הוא רוצה, הוא יכול לבוא ו - - -

הוא מקבל מימון? והוא מקבל סבסוד? יש לו משהו כדי שיהיה כדאי לו?

אם זו פעולה שכרוכה בהסבה בפועל שכרוכה בעלויות, הרשות המקומית יכולה לבקש ולקבל תקציב, אם יש כמובן תקציב פנוי וכו'.

שאלה אחרונה, כמה דרגות נתתם השנה?

עד השנה הזאת?

השנה, בשנת 2016.

הנתון לא לפניי, אני יודע שזה סדרי גודל של 80,000 דרגות.

מתוך כמה?

במערכת יש 100,000 ילדים, כש-15,000 מתוך הילדים האלה הם ילדים שמוגדרים כפעוטות בסיכון, שזה ורד תוכל - - -

כמעט 20,000.

כולם קיבלו דרגות? יש מישהו שלא קיבל?

כ-80,000, בשלב הזה - - -

60%.

60% בלבד קיבלו דרגות?

מהנתונים שאנחנו קיבלנו זה 60% קיבלו דרגות, זה נכון?

אני רוצה לדייק בנתונים. 60% מה-80,000 קיבלו דרגות? זה לא נכון. עד כמה שאני יודע. זה נתון שלא התבקשתי, אבל אני יכול לבדוק אותו. עד כמה שאני יודע, 80,000 דרגות ניתנו, שזה כמעט כל הילדים ששוהים היום במערכת. יכול להיות שה-60% שאתם מדברים על זה ואני אשמח אם תחדדו את זה אלה דרגות שמזכות בסבסוד, כי לא כל הדרגות שנותנים מזכות בסבסוד. יכול להיות שזאת הכוונה.

תודה. אני חייב לקרוא את מסקנות הדיון של הוועדה. אנחנו נתחיל מיד ועדה נוספת, שיש בה נושא אחר, אבל אפשר יהיה לדבר גם על הנושא הזה, כי מבחינת לוחות הזמנים אני חייב לקדם את זה טכנית.

הוועדה קובעת כי מדיניות הרחקת פעוטות ממעונות יום בשל חובות הורים מאוכלוסיות מוחלשות גורמת לנזק כפול, הן באי רישום ילד ששייך למשפחה במצב סוציואקונומי נמוך והן בכל מה שקשור ליכולת שלהם לצאת לעבוד והיא עלולה גם להיפלט ממעגל העבודה בעקבות כך.

הוועדה תפנה לשר העבודה והרווחה, שתחום מעונות יום וקביעת דרגות למעונות יום מצוי תחת סמכותו ותאמר לו כך, אחת, הוועדה תבקש מהשר לפעול לביטול תשלום דמי הרישום בעת קבלת הילד למעון, העומד כיום על 133 שקלים. הוועדה תקרא לשר העבודה והרווחה לפעול לסבסוד מעונות יום וטיפול בילדים באופן עצמאי ולא באמצעות מוסדות פרטיים. שלוש, הוועדה קוראת לשר העבודה והרווחה לפעול לצמצום הבירוקרטיה בתהליכי רישום ילדים למעונות יום ולהסדיר זמינות קביעת הדרגות והרישום למעונות יום.

הוועדה תפנה לשר ותבקש ממנו לבחון את האפשרות שהנוהל יהיה שלא מוציאים ילד מהמעון עקב אי תשלום, אלא פועלים כמו בסיפור עם המים, לאכוף את ההורה בתשלום שלו, אבל הילד בכל מקרה לא ייצא מהמסגרת בשום קונסטלציה.

הוועדה תקרא לשר לפעול למיצוי מלא של 700 מיליון ₪ שהוקצו לשנתיים עבור הרחבת היצע מעונות היום באופן שיורה לפקידות הבכירה במשרד לצמצם את הבירוקרטיה על מנת ליישם את התקציב לבינוי מעונות חדשים, על מנת להגיע ליעד של 600 מעונות יום כפי שהוגדר על ידי ועדת טרכטנברג.

הוועדה תפעל באמצעות חקיקה לעניין אי הרחקת ילד, כמו שאמרתי קודם, ממעון בשל חובות, כדוגמת החקיקה של אי ניתוק המים עקב אי תשלום.

אני מודה לכל החברים שהשתתפו ומבקש מכם להשתתף גם בדיון הבא. אז הישיבה הראשונה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.