הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 137

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ב' באדר התשע"ז (28 בפברואר 2017), שעה 9:30

הורות בעידן המודרני - מרכזי הורות ומשפחה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

דב חנין

בטי ריטבו - ממונה הורים ומשפחה, אגף א', שפ"י, משרד החינוך

ורד רוטפוגל - מפקחת ארצית, משרד העודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רות מטות - מנהלת מחלקת משפחה ואוכלוסיות בסיכון, עיריית ירושלים

עופרה בן ישעיה - מנהלת אגף רווחה, עיריית מעלה אדומים

ליליאן ללום - פסיכולוגית, מנהלת מכללת הורים, עירית ראשון לציון

ד"ר תמר ארז - פסיכולוגית, יו"ר האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

סימונה מורלי - מנכ"לית הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות ובאלימות, אשדוד

גילית אבטליון - מנהלת מרכז להורות משמעותית, אשדוד

רינה כהן - יו"ר המועצה הציבורית להורים, המועצה הציבורית להורים בישראל

רותי ליבנת שחר - יזמת חברתית, המועצה הציבורית להורים בישראל

אדווה לרך - עובדת סוציאלית, מרכזת מרכז הטיפול יחד -מל"א גבעת גונן, מרכז להורות

אילנה אריזון מסינגר - מנהלת בית י.ה.ל - מרכז ילדים הורים, מרכז להורות טירת הכרמל

לירון אשל - עורכת דין, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר דליה אלוני - פסיכולוגית נציגת חט' חינוכית וחברת ועד מרכזי, הסתדרות הפסיכולוגים

ד"ר סיגל קני-פז - מנהלת מרכז להורות, נתניה

רונית בן גיגי - מנהלת מרכז הורים וילדים, מעלה אדומים

ד"ר דקלה כהן - תכנית הטובים בחינוך, מכללת בית ברל

נורית ינקלביץ - מנהלת תחום הורות, ויצ"ו

ליאת כהן - חינוך, יוניסף, קרן האו"ם למען ילדים

אליסף זפרני - קבוצת הנשיאות נוער יוניסף, קרן האו"ם למען ילדים

אבירם אמזלג - קבוצת הנשיאות נוער יוניסף, קרן האו"ם למען ילדים

ליאן סלע - משנה למנכ"לית, מכון אדלר

נעמי רוכמן - מרכזת ארצית, פרויקט בית לכל ילד

פרדי זינגר - יושב ראש עמותת מתת - מצפון תפתח התקווה

אסתר ליברזון נמר - מנכ"לית הסטרטאפ הישראלי BOSCO לשילוב הורים בטכנולוגיה

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

תמי ברנע

ר.כ. חבר התרגומים

הורות בעידן המודרני - מרכזי הורות ומשפחה

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא מרכזי הורות ומשפה, דיון מיוחד לכבוד יום המשפחה. דיון שלמעשה יזמנו, חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין ואנכי. אנחנו מזהות שהנושא הזה, במיוחד במציאות הנוכחית הוא נושא מאד מאד חשוב. עבור חלק מהאנשים כאן אני יכולה לומר בלי שאני אגזים שזה אפילו יום חג, נכון רינה?

חג החגים.

כן, שאנחנו שמים את הנושא הזה על סדר היום ומדגישים את החשיבות שלו. התחושה הבסיסית היא שאנחנו נולדים עם אינסטינקט של הורות וזה נכון. יש לנו גם את האינסטינקטים הטבעיים שלנו, ובכל זאת במציאות חברתית, חינוכית, כלכלית, משתנה, דינאמית, עם כל האתגרים שמלווים גם בקדמה וגם בכלל בהתפתחויות השונות שאנחנו חווים, אנחנו יודעים שהאתגרים שלנו כמבוגרים הם לא פשוטים, של הילדים הם לא פשוטים שבעתיים; ואם אנחנו לוקחים ומחברים את זה ביחד, שלנו, כהורים לילדים, אז אנחנו מזהים שהאתגרים הם אפילו עוד יותר מורכבים.

לכן חשבנו שנכון להעלות את הנושא ולבחון מה אנחנו כחברה, כמדינה, עושים כדי לתת להורים כלים להתמודד טוב יותר במציאות המשתנה של היום.

אז אנחנו נפתח עם חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין, בבקשה.

תודה רבה חברתי, חברת הכנסת שאשא-ביטון. אני מאד מתרגשת להיות כאן היום. אני חושבת שזאת אחת הכנסות אם לא הכנסת שעסקה ועוסקת מדי יום בשאלת המשפחה וההורות באופן הכי אינטנסיבי שזה היה מעולם. וצריך להגיד משהו. אנחנו מדברים כאן על שינוי בסדרי גודל היסטוריים. זה שינוי תרבות, זה שינוי תפיסת עולם.

אני תמיד מספרת ויצא לי לא אחת להגיד את זה גם בוועדה, כשאנחנו גדלנו, גם כשאני גדלתי, אמא שלי, למרות שאמא שלי עבדה, עדיין ברוב המשפחות בישראל עבד הורה אחד, משפחות יכלו להתפרנס ממשכורת אחת, יכלו לחסוך כסף, יכלו לקנות דירה. עלות החיים כאן ועלות גידול הילדים כאן לא הייתה כל כך גבוהה, למרות שאני יודעת שהיו גם פערים גדולים אז ועדיין. והיום אנחנו מוצאים את עצמנו ואנחנו מסתכלים למשפחות ולהורים בעיניים, וכמו שיש לי תיאור כזה שאני מתארת איך הילדים שלי לפעמים תופסים אותי במכנסיים או בחצאית הדמיונית שלפעמים אני לובשת. תופסים אותי רגע, אמא, אמא, אמא ועוד רגע.

אתמול בלילה הייתה לי שיחה עם יפעת, אני אגלה לכם מהסודות שלנו. כי אתם יודעים, חוץ מזה שאנחנו חברות כנסת אנחנו אימהות וצריך לומר שאנחנו אימהות והורות מאד מאד אינטנסיביות, גם במציאות שבה אנחנו חיות כאן ביום יום שלנו. אני שיתפתי את יפעת ואני משתפת אתכם.

יש ביטוי נהדר ביידשאית שאומרים ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות. וכשהילדים המדהימים שלי גדלים לי כך פתאום, ממש בלי שאנחנו שמים לב, סיפרתי ליפעת איזה התמודדות מורכבת אנחנו עברנו השנה בכיתה ה', בבית הספר של הבן שלי, בכיתה שלו וכמה פתאום אני הבנתי שאני חסרה, ממש חווה ואקום שלם של הדרכה הורית. ואני יודעת איך לטפל בדברים האלה ואני הולכת ואני נעזרת ואני שואלת שאלות ושואלת את עצמי שאלות קשות. אגב, גם שאלות על המחירים שאנחנו משלמות בהחלטה שלנו להיות – אני לא יודעת אף פעם להגיד – אמהות עם קריירה, נשים עם קריירה. אני אף פעם לא יודעת איך נכון להגיד את זה.

איך להגיד את זה, כי הרי גם להיות אמא זה קריירה. זה בעיקר אחריות מאד גדולה, אבל זאת קריירה. אז למה בעצם לא אומרים עלינו נשים עם קריירה כפולה? כלומר זה לא נספר, זה עדיין לא נספר.

וכשאני פגשתי לפני שנה וחצי את סימונה מורלי וגילית אבטליון מהמרכז להורות משמעותית באשדוד, אני הבנתי שבאשדוד לפחות יש בית להורים ואני יודעת שיש בעוד מקומות בארץ בית להורים. ואני מאד חסרה את הבית הזה להורים, כי אתם יודעים, לפעמים אתם רוצים חבר טלפוני כזה – ככה אני מרגישה.

אז יפעת היא חברה טלפונית שלי לפעמים, ויש לי הרבה מאד חברות שאני מתקשרת אליהן ומתייעצת איתן, אבל אנחנו פשוט – הנה, אני אומרת לכם את זה כאן – העובדה שאנחנו חברות וחברי כנסת, לא פותרת אותנו משום בעיה שאף הורה אחר חווה במדינת ישראל. אולי הופכת את הבעיה לפעמים אפילו ליותר מורכבת. כי הבן שלי למשל, בכל מיני מאבקים שאני מנהלת, אומר לי אמא, אל תדברי על זה יותר מדי, שלא ידעו שאת מתעסקת עם זה.

אז יש בכלל מחירים אחרים ועדיין אני אומרת בגלוי, אני לא הייתי מחליפה לא את החיים שלי ולא את בחירות הקריירה שלי ולא את המאבק שלי להיות אמא, כי כל ילדי הם מה שמכונה ילדי מבחנה. אני לא בטוחה שהם אף פעם שמעו את הכינוי הזה ביחס לעצמם, אבל בלי נפלאות המידע לא היינו זוכים להיות הורים.

ולכן אנחנו כאן היום, שואלות ומבקשות לדעת איך אנחנו מוודאות שבכל עיר ובכל מקום במדינת ישראל אין הורה שאין לו מענה לבעיה ואין הורה שצריך לפנות באיזו שהיא שאלה ואין לו למי לפנות. ואני באמת רוצה להודות לך מקרב לב, כי אני חושבת שהוועדה לזכויות הילד עדיין עוסקת בכל הבעיות והמורכבויות של ילדים נטולי זכויות, ובמדינת ישראל לצערנו יש ילדים נטולי זכויות ולכן הוועדה כל כך חשובה.

הרבה מאד בזכותך הוועדה עוסקת בנושאים שפעם לא עסקו בהם ואני מאד מאד שמחה על החברות והרעות הזאת שיש בכנסת, גם ביני ובין יפעת, אבל בין עוד הרבה מאד חברי וחברות כנסת שלא נמצאים כאן עדיין ואולי יצטרפו אלינו בהמשך, כי אנחנו באמת רוצים להיות הכתובת שלכם, אבל גם הכתובת של הורים במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין על הדברים החשובים. מן הסתם אני מזדהה ומתחברת לכל מילה. אני אגלה לכם שלא פעם עולה דילמה בקרב הצוות שמלווה אותי – תמי שמנהלת את הוועדה וצמודה אלי – ואנחנו חושבות ביחד. עלתה סוגית השם של הוועדה, כי אנחנו כל הזמן מדברים על זה שילד, נכון שיש לו אישיות משלו והכל, אבל הוא חלק מתא משפחתי והרבה פעמים כשאנחנו רוצים לבוא ולתמוך בילד אנחנו גם צריכים לראות איך אנחנו תומכים במשפחה שלו, כדי שהיא תוכל בעצם להיות מספיק חזקה עבורו.

חשבנו אם נכון שזה יהיה זכויות הילד והמשפחה ופחדנו שזה ילך למקומות נוספים וכו', אבל זה באמת משהו ששווה לחשוב ולגלגל אותו כדי שבאמת נוכל לתת מענים שהם מיטביים ושלמים ולא רק משהו שהוא מאד חלקי וממוקד.

אנחנו נאפשר היום לגברת רינה כהן לפתוח את הדיון ולומר כמה דברים, בבקשה.

תודה רבה. אז אני מודה על הכבוד ולעולם יבטח אדם בשם האכסניה. אני רוצה לפתוח בברכות לאכסניה של הוועדה לזכויות הילד – בינתיים זה שמה, עד שישתנה שמה ואולי הוא באמת צריך להשתנות. להתרחב. כי הילד – דרוש הכפר כולו לגדל ילד – בוודאי דרושים אמא ואבא ובשלב הזה אני יודעת וגם פרדי איתי יודע שצריכים סבא וסבתא וכו' וכו'. אז ברכות. תודה רבה ואני מודה גם לתמי, שכל הזמן מחזיקה את הקשר ואת היד על הדופק.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לישיבה החשובה הזאת. את החלק הגדול של האנשים אני מכירה. רוב האנשים שיושבים כאן הם שנים שנים שנים בנושא הורים והורות ואנחנו עם הפנים קדימה.

בזמנו שאל אותי שר החינוך – גברת כהן, את אחראית פה במשרד החינוך על נושא הורים – הורים אחראים. הורים אחראים. היה דיון על שימוש בסמים ובאלכוהול, היה דיון על הישגים לימודיים. גברת כהן, את אחראית על ההורים. ואז פעם אחת בא לי ככה השכל ושאלתי אותו כבוד השר, נכון, הורים אחראים. לית מאן דפליג על הדבר הזה, אבל מי אחראי לאחראים?

וזאת השאלה ואני חושבת שהדיון היום, כמו שפתחתם אותו ומאד אהבתי את הפתיחה שלך ד"ר יפעת שאשא ביטון ושלך גברת נחמיאס, חבר הכנסת נחמיאס. השאלה היא באמת איך אנחנו מקדמים את הנושא של אחריות הורית – מי הכתובת להורים.

נכון.

ברור שהילדים, הכתובת שלהם זה אמא ואבא באופן הטבעי ביותר וגם המחקרים מראים לנו. ישנן מטפלות, גננות, מורות, יועצות, כולם, כולם, כולם חשובים ביותר, אבל הפנייה הראשונה שילד פונה, נער פונה, הוא פונה לאמא.

הטבעית והמשמעותית זה ההורים.

הוא פונה לאבא. המחקרים מראים לנו את זה. ועדיין לא עשינו השקעות בנושא הורים והורות ובאמת השאלה היא מי יעשה את ההשקעות הללו, שהן ההשקעות המצומצמות ביותר, עם התשואות הגבוהות ביותר.

ד"ר תמר ארז תפרט אחר כך בהמשך. ארגון הבריאות העולמי מודיע לנו חגיגית שמי שיוצר חוסר אצל ילדים, מי שיוצר בריאות אצל הילדים זה הקשר הורה ילד וההורים שהם זמינים, אכפתיים, מתפקדי ורלבנטיים. עכשיו איך אנחנו עוזרים להם להיות כאלה, כמו השם חלמנו להיות?

אני בזמנו עסקתי בנושא הזה במשרד החינוך והבנתי שההורים זקוקים, כמו שאמרה חברת הכנסת נחמיאס, זקוקים לכתובת. עם מי הם ידברו החברה האלה? עם מי? עם מי אפשר לדבר? אז זה שיש חבר טלפוני, חברה טלפונית, זה שיגעון, זה יוצא מן הכלל.

ואגב, אם היינו יודעים להפוך את זה למתודה של קבוצות הורים, של קהילות תומכות להורים, אנחנו - - -

זה בדיוק חלק מהעניין.

אנחנו יודעים לעשות את זה.

ליליאן אומרת אנחנו יודעים לעשות את זה ואת באמת מייצגת כאן את כולם. אנחנו יודעים לעשות את זה. בישיבה הזאת אני רוצה לשים את הדגש על הרעיון שיושבים פה מנהלים, בעיקר מנהלי מרכזים ביישובים, יש גם מחוזיים וארציים, הכל יש. הורה זקוק לכתובת זמינה, נגישה ורלבנטית ביישוב שלו, שיש לו את הטלפון ויש לו את האדם ויש לו את קבוצת ההורים איתו ביחד שתומכת בו. אנחנו מדברים על מרכז יישובי להורים והשאלה היא כאן. ואני מאד אשמח - - -

מי מקדם, מי לוקח אחריות.

מי לוקח אחריות לנושא של מרכז יישובי להורים. בזמנו היו כ-60 מרכזים להורים. הצטמצמו, כי משרד החינוך צמצם את תמיכתו. יש אילוצים תקציביים, זה ברור. היום יש כ-12 מרכזים יישוביים להורים ביישובים החזקים, שהם יכולים להשקיע שם את המשאבים, אבל אופקים, בית שאן, דימונה, נתיבות, מעלות – שהיו להם מרכזים - - -

ככל שהמצוקה עולה, כמות המרכזים יורדת.ך

נגמרו. מאד אשמח אם באמת נחשוב בשלב הזה על רמה יישובית - - -

איך אנחנו מרחיבים את זה.

ואחר כך, כשירחיב השם את גבולנו, נחשוב על מדיניות לאומית להורים, אבל זה צעד - - -

אני הצעתי שתהיה שרה לענייני משפחה.

אנחנו נפגשנו.

אני אמרתי אני לא מתנדבת ישר לתפקיד, לא בטוח שאני הדוגמא והמופת, אז אני מיד שולחת מישהי אחרת. הנה, יפעת תהיה. אבל אני באמת אומרת לכם, אין דרך אחרת מלבד לחבר בין החוטים.

נכון, לעשות את החיבור.

הדבר הוא שאת צודקת ביותר, משום שיש שמונה משרדים ממשלתיים שעוסקים בנושא הורים וכל ה-NGO'S מסביב, ארגונים אזרחיים עוסקים בנושא הורים, אין תיאום ביניהם וכל אחד בוכה על השקל וחצי שיש לו.

כן, אני בתחושה שאני חושבת שגם אם אחד מהמשרדים ייקח ויתכלל את זה, כמו משרד החינוך בעיני שהוא בית טבעי לדבר הזה, בהחלט - - -

תקשיבי רגע, הקימו משרד לשוויון חברתי. שוויון חברתי אין דרך לעשות מלבד לעשות את זה דרך ההורים. באמת, זאת הדרך, מגיל ינקות ועד לגילאים מבוגרים. ולכן אני אומרת באמת, זה המקום לתכלל, לפחות לקשור את הקצוות.

תודה רבה.

ברשותכם, אנחנו נעבור ונשמע מודל שיצא לי לבקר בוא וגם חברתי איילת ביקרה שם, בלי שידענו אחת על השנייה ויצרנו קשר עם המקום. אני חושבת שזה מודל שבהחלט אפשר ללמוד ממנו. לשמחתי יש לנו כאן עוד מספר דוגמאות, כך שבאמת יש לנו מספיק כלים להביא כדי להרחיב את היריעה ולגרום לזה להיות משהו ברמה הארצית ולא רק משהו וולונטרי ברמה יישובית.

אנחנו נפתח עם אשדוד ואחר כך אנחנו נאפשר גם למקומות הנוספים. אז בבקשה, רק תאמרו שם מלא ותפקיד לפרוטוקול, כדי שהדברים יירשמו.

סימונה מורלי, מנכ"לית תאגיד עירוני, הרשות למאבק בהתמכרויות ובאלימות באשדוד. תחילה אני רוצה לברך את שתיכן, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין. אני מרגישה רק מורלי, אז בפעם הבאה. באמת על לקיחת אחריות ולשים את נושא המשפחה בקדמת הבמה.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ביקרה לפני שנה וחצי ולא הנידה עפעף ויש לנו באמת את הכבוד להיות שותפים לשדולה; וגם לך חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שהצגנו את זה בוועדה בבאר שבע, כי אמרנו איך אפשר לעשות בטרם, איך אפשר לדבר על זכויות הילד, בלי לפני כן לדבר על המשפחה שהם אלה התומכים. אנחנו יודעים שהתא המשפחתי ותא החברות הראשון זה עדיין המשפחה לתצורותיה השונות.

אז אשדוד, שהיא העיר החמישית בגודלה, השכילה לבוא, להסתכל ולקחת אחריות על ההורים ולמסד להם כתובת. זה התחיל מהתאגיד, שזה נתפס כתפיסה שזה חלק מרצף המענים הניתנים מבחינה מניעתית. זאת אומרת אם אנחנו מדברים על המשפחה, מדברים על ההורים, אז אנחנו מדברים איפה מתחילה המניעה, איפה אנחנו מתחילים לבנות את החוסן הנפשי, מיקוד השליטה הפנימי, תפיסת המסוכנות. כל הנושאים האלה – משם זה התחיל. גילית, מנהלת המרכז תספר קצת על המודל.

אז אני רוצה שהרשות השכילה ולפני שלוש שנים נבנה גם מבנה שמהווה כתובת, לא רק משהו וירטואלי, אלא כתובת שאפשר לבוא אליה. מחד המרכז באמת עושה פעילויות מאד יזומות של סדנאות והרצאות לכל מי שמגיע לפתחו לפי צרכים. יש שיתוף ציבור ואנחנו שואלים את הציבור מה מעניין אותו ומה על סדר היום. לדוגמא הסדנאות למשפחות עם שלישיות. משפחות שעוברות תהליכי גירושין, וממש לפי הצורך אנחנו נותנים את המענה.

קצת על העיר ועל היישום של המודל. אז רבע מהתושבים בעיר הם חרדים ואנחנו מנגישים את המענה למגזר החרדי בהתאמה לשפה, בהתאמה לקהל.

באותו מבנה, סימונה?

באותו מבנה. אנחנו מייחדים ימים מסוימים ויש גם מודל של הרצאות עם פרגוד – זוגות - גברים מחד, נשים והמרצה, שהוא ממין זכר. הוא מרצה ונותן הנחיית הורים וזה עובד מאד יפה.

אבל יש לכם מודל לעולים. זאת אומרת אתם בעצם גזרתם את העיר לפי אוכלוסיות והתאמתם אותן.

כן, נכון, נכון. זה המודל למגזר החרדי ויש לנו גם מודל לעולים. יש לנו עולים מ-99 מדינות, אז אנחנו גם מנגישים את השירות לאמהרית, טיגרית, צרפתית, ספרדית עכשיו גם לאחרונה ובוודאי גם ברוסית. אנחנו מנגישים את השירות ונותנים את המענה.

אז מחד אני רוצה כי גילית תספר על המודל – לומר שהעיר אשדוד באמת פותחת את שעריה לכל דכפין שיבוא וילמד את המודל. אני חושבת שזה מודל מנצח. ודווקא אני אספר אנקדוטה. בצוק איתן ובעופרת יצוקה מצאנו את עצמנו נמצאים במוקד 106 העירוני ולאחר מכן הפנינו את הכל למרכז. יש לנו שני ממ"דים ובמשך כל היממה קיבלנו מנחות בתורנות, בהתנדבות, שישבו במוקד ונתנו מענה להורים מבחינת חוסן גם בחירום ולאחר מכן מצאנו את עצמנו גם עושים את זה בחירום לרגיעה. זאת אומרת גם פה היינו צריכים לתת את המענה במעבר מחירום לרגיעה. זה גם נתן את המענה.

הנה דוגמא של צורך שעלה, שלא חשבנו עליו ופתאום מצאנו את עצמנו בוועדת מל"ח, נותנים גם את המענה, כי זה היה הצו העתי.

סימונה, מי בעצם מחזיק את המרכז? אנשי מקצוע מאיזה תחום?

מחזיקים אנשי מקצוע מתחום החינוך, בעיקר מתחום החינוך. גם מתחום הייעוץ, מתחום העבודה הסוציאלית. תיכף נפרט גם. יש לנו גם את המודל של מכשיר, זאת אומרת מחד אנחנו מנגישים את השירות. השנה גמרנו את שנת העבודה 2016. נתנו מענה ל-8,780 הורים באשר הם.

זאת אומרת עליתם מ-8,000.

עלינו, עלינו, כן, עלינו, ואנחנו עכשיו במעגלים להרחיב את זה, כן. עלינו. אנחנו מנגישים את השירות לא רק במרכז עצמו אלא בכל העיר. זאת אומרת בבתי הספר, בגנים - - -

ובמקומות העבודה.

במקומות העבודה, בכל המקומות.

את אומרת אתם לא מחכים שההורים יגיעו אליכם, כי הרבה פעמים אנחנו אומרים. הרי פעם בתפיסה בתי הספר היו פלטפורמה מצוינת. זה היה נחשב קהל שבוי, היו מקיימים סדנאות בבתי הספר וההורים היו מגיעים. היום אנחנו יודעים שההורים לא מגיעים. צריך לשים את זה על השולחן.

אז אנחנו מגיעים אליהם.

ואם מגיעים, מגיעים בודדים.

קשה להם. קשה.

לא, אין תלונה. להיפך, אני אומרת אם הם לא באים אלינו, אנחנו נגיע אליהם. בדיוק. ואני חושבת שזה חלק מאד ייחודי בתפיסה של אשדוד.

אנחנו מנגישים את השירות הזה ואנחנו מתאימים ולאחרונה גם הכנסנו מנחת הורים למשטרה ופה לחשה לי גילית, וזו זכות יוצרים שלה, איילת, שאולי נשים מנחת הורים גם בכנסת ואז חברות הכנסת הצעירות יכולות לקבל מענה. אל תפסלו. נחשוב על זה. זה בעצם - - -

זה לא רעיון רע בכלל. כי בתשע בערב, כשגלעד האן, שהוא איש - - - שנותן הרצאות על בטיחות הילדים באינטרנט, סליחה, אני אומרת, אני מתנצלת, או שאני בכנסת או שפשוט אין לי כוח. אני מודה. מודה.

או שאת בדרך. אנחנו נביא את זה לכאן.

אז מחד אנחנו מהווים באמת מודל ייחודי ושאלת על דיסציפלינות, אבל בואו נדבר גם על - - -

אז בואי נאפשר לגילית אולי להציג את המודל, כדי שאנחנו נוכל לאפשר גם לאנשים נוספים.

אוקיי, אבל רק נקודה נוספת ברשותך, לומר שמצד אחד זה מודל ובאמת אני מאד שמחה שעכשיו נושא המשפחה הוא באמת בקדמת הבמה. הופתעתי לשמוע ששמונה משרדים ממשלתיים עוסקים בנושא. לצערי יש הרבה נושאים שהם חוצים משרדים וצריכים לעשות להם את האיגום: שוויון חברתי, חינוך, איזה משרד שיבחרו, אבל שישימו את זה. אז בצרפת יש סגן לענייני משפחה ואמרה איילת ובגרמניה יש גם שרה לענייני משפחה, אז זה המודל.

אני חושבת שצריך לקדם מדיניות ממוקדת משפחה, ואם אנחנו יחד ואתם תובילו את זה – ופה אני מרימה לכם את זה כך, את הכפפה – לקידום מדיניות ממוקדת משפחה על כל גווניה השונים ואנחנו שומעים את זה במגוון תחומים. סמן להורים, נקודת מפת הורית. אני חושבת שאנחנו נצעד קדימה בכל ההיבטים, גם המניעתיים, גם החוסן וגם החינוך למצוינות ונורמטיביות.

תודה רבה סימונה. גילית, ממש בכמה משפטים על המודל בצורה פרקטית.

אני אשתדל לעשות את זה ממש בקצרה. אני רק רוצה לחזק משהו. כמו שסימונה אמרה, אנחנו תחום מניעה בתוך הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות, אבל אנחנו תחום מניעה ראשוני. כלומר אנחנו פונים לכלל ההורים באשר הם הורים, כי הורה זקוק לתמיכה, זקוק להכלה, זקוק להקשבה. הוא זקוק לאיזה שהוא גוף שיבוא לקראתו ושגם הוא יכול לפנות אלינו בכל עת.

למרכז להורות יש בעצם שלושה ענפים עיקריים. ענף אחד זה ענף ההכשרה, כי שאלת מאיפה מגיעים האנשים, אז אצלנו במרכז יש את המסלול להכשרת מנחי קבוצות הורים, מאושר על ידי משרד החינוך, שפ"י. בטי עומדת בראשותו. הרבה אנשים מאשדוד עצמה באים ללמוד והם אחר כך הופכים להיות מנחי ההורים בתוך העיר אשדוד.

יפה.

סליחה, אבל המייסדים גם, רינה. יש לה את הזכות.

נכון. הענף השני זה ענף ההנחיה וכאן רינה בעבר ייסדה ארבעה אדנים – זה גם המילים שלך – אדנים. ארבעה אדנים להנחיית הורים. הנחיית הורים בחינוך, אז יש לנו מנחה הורים בחינוך. הנחיית הורים במקומות עבודה, אז יש לנו מנחה הורים במקומות העבודה. מנחה הורים רב תרבותי, אז כמו שסימונה אמרה בשפות השונות, בהתאמה תרבותית לחרדים, בתוך החרדים, ספרדים, אשכנזים, שם אנחנו גם נותנים להם. בהנחיית הורים קהילתית, כך גם בתוך הקהילה. אנחנו תלמידים טובים, נכון?

מאה במבחן.

תגידי, גילית, אך מקומות העבודה מקבלים אתכם?

מדהים.

זה מדהים, כי אנחנו תופרים את החליפות המתאימות במקום העבודה. למשל, באלתא אמרו לנו תראו, יש לנו חלון כזה של הסעות. בארבע וחצי מתחילות ההסעות, אי אפשר להוציא את כולם בארבע וחצי, אז יש כאלה שבחמש וחצי-שש יוצאים בהסעות. אנחנו פותחים קבוצות הורים בארבע וחצי. קבוצת הורים להורים לילדים עם צרכים מיוחדים וקבוצת הורים להורים לילדים בגיל הרך ובגיל ההתבגרות. מדהים. קבוצות מלאות. אנשים מסיימים את העבודה בארבע וחצי, בעיקר המון גברים. פתאום המון גברים בתוך הקבוצות.

מקסים.

זה נהדר ומגיעים. בנמל הם מגיעים, יש את מנהלת משאבי אנוש שהיא מסדרת את הנושא הזה. זה גם קבוצות הורים וגם הדרכה אישית. בתוך עיריית אשדוד הם מקבלים אחר הצהריים חדר. המנחה מקבלת חדר והורים מגיעים אליה, למעט אימהות חד הוריות שיכולות לבוא על חשבון שעות העבודה. כל השאר אחרי שעות העבודה. אחת לחודש יש גם הרצאה בצהריים.

זו סדרה של מפגשים, נכון? זה לא משהו שהוא חד פעמי או נקודתי.

כל מקום עבודה תופר את החליפה המתאימה לו. איך הוא רוצה לעשות את זה, באיזה תנאים, מתי זה מתאים לו ואנחנו פתוחים לכל מה שמבקשים ואנחנו מנגישים את זה.

זה שנתי. זאת אומרת החוזה התקשרות איתנו, עם מקום העבודה, הוא שנתי על מאפייניו.

יש תהליך וכו'. אני רוצה לשאול שאלה. בדרך כלל שואלים אותנו בכנסת את השאלה הזאת, תמיד זה מגיע לשם. עכשיו אני אשאל. מהיכן התקציב? מי מממן את זה?

תני לי לענות.

אוקיי, אני אתן לסימונה לענות, אבל אני רוצה לומר לפני כן משפט נוסף. אנחנו לא עובדים עם ילדים. אנחנו עובדים רק עם ההורים. אנחנו לא רואים את הילדים. מגיעים אלינו ההורים לחדרי ההדרכה. אומרים לנו רגע, אתם לא צריכים לראות את הילד? לא. אתם האוכלוסייה אליה אנחנו מכוונים. אנחנו עובדים רק אתכם וזה עובד.

זה חוג להורים, את יכולה להגיד. אחרי צהריים זה פשוט חוג להורים.

נכון.

סימונה, בקצרה לגבי התקציב.

אז החלק הארי של התקציב הוא מעיריית אשדוד. התקציב ממש מובנה לתאגיד, שורה של - - -

איזה אחוז זה מהתקציב הכולל?

בנושא ההורות?

כן. התקציב מהעירייה.

התקציב מהעירייה, מסך התקציב של המרכז להורות, מהווה כ-60% עד 70%.

אוקיי, אז מאיפה ה-30%-40%?

משאר המשרדים יש הכנסות גם סמליות. שלושה מפגשים פלוס מפגש בונוס 50 שקלים או 20 שקלים למפגש, והוא נועד לקפה ועוגה שלהם. זאת אומרת על מנת ליצור סוג של מחויבות. רוב המענים הם חינמים. זאת אומרת הסדנאות, הרצאות וכו' הם חינמיים.

אז בכל זאת מאיפה משלימים את ה-30%?

משלימים המשרדים הממשלתיים. ישנן תכניות, למשל 360, אז בזמן שאני בונה את התכנית אני שמה דגש על נושא של פרק ההורות ומקצה מתוך התקציב להורים. משרד הקליטה, משרד החינוך.

זאת אומרת אתם משתמשים פשוט במשאבים קיימים בצורה שהיא ייעודית לסיפור שלנו.

כן, אנחנו רגישים. אני רק רוצה לסבר את האוזן שמשרד הקליטה עכשיו עשה מחקר והוא גילה, לא בהפתעה, אגב, רינה, שהורים שקיבלנו הנגשה של מענה, סליחה, ילדים שקיבלו מענה להורים, אחוז הפשיעה ירד והנושא של המניעה היה בצורה מוגדרת. זה ישמש לנו גם כמחקר מבוסס. רוב התקציב הוא מעיריית אשדוד ומהמנהלים בתוך העירייה. זאת אומרת מינהל החינוך - - -

אתם עושים איגום משאבים בעצם בתקציבים.

מינהל החינוך מקצה כמיליון שקלים ממש כל שנה לטובת מנחת ההורים הגנית, הבית ספרית והיסודית. והמפעלים כמובן משלמים על השירות הזה, כי זה חלק מסל המענים לפרט. מילה על הכנס.

תודה רבה. אנחנו חייבים להתקדם כדי שאנחנו נוכל לאפשר גם לאחרים, אבל בסוף יהיה אפשר.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש וברכות לך ולחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על היום הזה. תודה לכם על ההצטרפות ובאמת ברכות על המודלים המוצלחים שמשמחים אותנו. אנחנו צמאים להצלחות.

כשאנחנו באים לדון בשאלה של ההורות בעידן המודרני, אנחנו חייבים לדבר על הפיל שנמצא במרכז החדר. והפיל שנמצא במרכז החדר הוא שאלת הזמן. שאלת הזמן היא שאלה מאד מאד מעניינת, כי אנחנו מוקפים במכשירים שנועדו לאפשר לנו לחסוך זמן, אבל איך שהוא כל הזמן הזמן נעלם. הוא כל הזמן נבלע.

כן, הוא חומק מאיתנו.

ובעיית הבעיות של ההורות המודרנית היא העובדה שלהורים אין זמן. זו בעיית הבעיות הגדולה ביותר של ההורות שאנחנו מתמודדים איתה. והדבר הראשון שילד צריך, לפני אפילו כל המכשירים והכלים והיכולות, זה זמן. פשוט זמן לשבת עם אמא או עם אבא ולהיות איתו ו - - -

דב, באת לייאש אותי?

לא. באתי להציע שינוי.

אה, טוב, בסדר.

אני אגב רואה את עצמי מבחינה זו כמישהו שקצת הצליח יותר בדבר הזה, כי קודם כל כשנבחרתי לכנסת הילדים שלי כבר לא היו ילדים ממש קטנים וזה אפשר לי בשנים שלפני זה מאד מאד להנות מחברתם. אני מודה בפניכם שלא הייתי יכול בשום פנים ואופן להיות חבר כנסת עם ילד בן פחות מ-10. לא יכול להיות. זה לדעתי שני דברים שלא מסתדרים ביחד.

ניקית לי המצפון. שלי קצת יותר גדולה.

אתם מבינים, הם עברו ואני יושבת פה ככה. בסדר, אין בעיה. בהצלחה לכולנו.

איילת, אני אומר שאת מתמודדת עם משימה בלתי אפשרית, אבל אני חושב שהיא באמת בלתי אפשרית. אני חושב שבאמת באמת.

לא נעים לי להגיד לך, גם אצלי גדולים ואני מרגישה שהם זקוקים לי לא פחות.

זה נכון, גם זה נכון, אבל זה עוד יותר נכון לגבי ילדים קטנים. טוב, אבל בואו לא נדבר על מה קורה בכנסת, בואו נדבר על מה קורה בכלל. הבעיה העיקרית שלנו בחברה הישראלית, זה שהאנשים בישראל עובדים יותר מדי. שבוע העבודה בישראל ארוך מדי בכל השוואה בינלאומית שאנחנו מכירים. הדבר הזה הוא רע מאד להורות, הוא רע מאד לכל ארגון השבוע. גם שכבר נגמרת העבודה ונניח סתם רוצים לעשות קניות, אז כבר עושים את הקניות ביום שבת. אז גם יום שבת הוא כבר לא יום נורמאלי שהמשפחה היא ביחד. אני מתכוון כמובן למשפחה חילונית. משפחה דתית, אז יום שבת הוא יום שבו יש תפילות ויש כל מיני עניינים אחרים. זה גם לא יום שהוא לגמרי לגמרי פנוי. בקיצור, יש לנו בעיה.

בדיוק בשבוע שעבר התפרסם מאמר מאד יפה בדה-מרקר, על איך הורות נראית אחרת בשוודיה, כאשר שבוע העבודה קצר יותר. אני לא חושב שאנחנו כבר יכולים להיות שוודיה, אבל מצד שני אנחנו חייבים לצמצם את ההגזמה הקיצונית בשבוע העבודה הישראלי. על שולחנה של הכנסת נמצאת הצעת חוק שלי לצמצום, להתחלת צמצום שבוע העבודה. גם בממשלה נידונות כמה הצעות שעדיין לא קודמו עד הסוף, של שישה או לפעמים מדברים על קצת פחות מזה, סופי שבוע ארוכים בכל שנה, שזו היא התחלה של התקדמות בכיוון הנכון.

צריך להגיד באופן מאד מאד ברור. לקצר את שבוע העבודה זה נכון חברתית, זה נכון להורים, זה נכון לילדים, אבל זה גם נכון כלכלית, כי המחקרים מראים שכששבוע העבודה מאד ארוך, גם פריון העבודה יורד - - -

אנשים מותשים.

ואנשים פשוט מותשים, אז הם נמצאים בעבודה אבל הם לא באמת עובדים. אז צריך לבצע פה איזו שהיא מהפכה. עכשיו אני פונה אליכם, נציגות של הורים וגם של קבוצות שעובדות עם הורים וגם ילדים ותלמידים, כי במאבק הזה לשינוי בתחום הזה אנחנו נצטרך המון המון שיתופי פעולה והמון המון עזרה מכל הכיוונים. זו מטרה שהיא לגמרי אפשרית. זה לא בשמיים. כמו שאמרתי לכם, זה לא רק נכון חברתית, זה גם צודק ומתאים מבחינה כלכלית, אבל צריך לדחוף את זה.

פה בכנסת יש לנו חברים וחברות מכמה סיעות בבית שמחויבים לעניין הזה, אבל בלי תמיכה ציבורית ובלי מאבק ציבורי מבחוץ, זה לא יתקדם.

אז אני מאד מקווה שהיום הזה יהיה גם סוג של מינוף למאבק הזה, שאני חושב שהוא אחד המאבקים הכי חשובים על דמותה של החברה שלנו.

תודה רבה חבר הכנסת דב חנין. אני בהחלט מתחברת לדברים ואני מוכרחה לומר, אתה מדבר על צעדים קטנים ואתה צודק, כי אנחנו לא יכולים לשנות את הכל בבת אחת. אבל מעבר לשעות העבודה הרבות ולשבוע העבודה הארוך, יש לנו עוד איזו שהיא תופעה שאנחנו ככה אולי מתביישים קצת להודות בה, אבל אנחנו מגיעים הביתה עם העבודה. זאת אומרת אנחנו עוד ממשיכים שם עם הטלפון ועם המיילים ועם הכל.

נכון.

ואני חושבת שפה המקום גם של מרכזי הורות ושל הכלים שאנחנו צריכים לתת להורים ללמוד להתנתק רגע ולאפשר באמת להיות את הזמן הזה עם הילדים, עם המשפחה. גם הם עצמם צריכים את זה, לא רק הילדים צריכים אותם ואני חושבת שזה חלק מהתהליך שאנחנו צריכים לעשות בשינוי - - -

אני רוצה לבשר לכם שהתקדמתי. בשעה אחת עשרה - - -

אני בשבת מנתקת.

לא, אז בשעה אחת עשרה בלילה אני מעבירה למצב טיסה.

או, נו, באמת, והילדים שלך איפה? כבר טסו מזמן לישון.

זו התקדמות. הילדים שלי – ומי שרוצה להעביר עלי ביקורת מוזמן, אנחנו בשידור – לא הולכים לישון פחות או יותר לפני שאני מגיעה הביתה.

גם אצלי.

הם לא הולכים לישון לפני 10 בלילה. אני מודה.

אוקיי.

יש מאבקים, את יודעת אגב, אחד הדברים שחשוב להגיד, לבחור את המאבקים. בחירת המאבקים עם הילדים במסגרת בחירת הגבולות.

לא, אבל זה נוח שהם נשארים ערים, תודי. כי אנחנו לפחות מספיקות לראות אותם, גם אם זה בעשר בלילה.

ואז מגרדות אותם עם שפכטל בבוקר כמו המבוגר.

בדיוק, בבוקר. ד"ר סיגל קני-פז, מנהלת מרכז הורים נתניה נמצאת כאן?

כן, היא נמצאת כאן. אולי אני אתחיל כמשרד הרווחה ואז הן תצגנה?

אוקיי, למרות שרציתי לתת דוגמאות של השטח ואז להגיע למשרד הרווחה, אבל אם זה מתחבר אז אין לי בעיה.

לא, לא, אוקיי.

אז בבקשה, מרכז הורים נתניה. אחר כך אנחנו נעבור למרכז הורים במעלה אדומים, נשמע מכללת הורים ואז אנחנו נאפשר למשרדי הממשלה להתחבר, ככה כשכבר יהיה לנו איזה שהוא מושג על מה שקורה. אז בבקשה, סיגל.

אוקיי, תודה. זהו, אז אני מנהלת את מרכז הורים וילדים בנתניה של אגף הרווחה, שהוא בעצם שייך למשרד הרווחה. זאת אומרת זה מייצג הרבה מאד מרכזים שפרושים היום בארץ. ורד רוטפוגל, המפקחת הארצית תיתן את הנתונים. אולי אני אגיד רק בפריזמה שלי, כמנהלת מרכז שבעצם נועד לאוכלוסיית ההורים שנקרא לזה בקצה הרצף, שמתמודדת עם כל אותם דברים, אבל בנוסף תנאי חיים קשים, מצב כלכלי בעייתי, בעיית דיור, טראומות מכאן עד הודעה חדשה והורות.

אני באמת אגיד אולי שני משפטים, אחד על איך אני חושבת שנכון לאפיין הורות שנמצאת במתקפה. אני קוראת לזה הורות במתקפה, כי היא במתקפה בגלל תנאי חיים. היא במתקפה בגלל שההורים הגיעו להורות כבר עם טראומות משלהם, זאת אומרת הם מעבירים כבר לדור הבא חוויות מאד מאד קשות שהם עצמם קיבלו, וכאן במקום הזה - אני מאד מסכימה עם מה שנאמר כאן - העבודה עם ההורים היא קריטית כדי באמת לעשות איזה שהוא ניסיון כדי שהשרשת הרב דורית לא תשחזר את עצמה.

החלק השלישי הוא באמת התקפה על ההורות. אנחנו יודעים שהורות היא טובה יותר כשיש לה יותר משאבים ואנחנו כולנו יודעים את זה. זה כמו פס רוחב, או זמן שיש לנו או אין לנו. אנחנו נהיה הורים טובים אם נוכל לקנות את המשאבים האלה או לא. וזה בעצם אני חושבת שמסכמת את ההורים שמגיעים אלינו.

מבחינת הפרקטיקה - - -

מתי הוקם המרכז?

המרכז שאני מנהלת בנתניה הוא בן 9 שנים. יש מרכזים – כמו זה של אילנה שמנהלת כבר 15 שנה, אבל באמת שהעבודה היא מאד מאד אינטנסיבית, היא בת שנה וחצי. זאת אומרת יש זמן שהות עם המשפחה של שנה וחצי.

בכמה משפחות אתם מטפלים?

אנחנו מטפלים במשפחות שמגיעות מאגף הרווחה.

בכמה משפחות?

בכמה משפחות? במרכז מלא זה 30 משפחות. כל משפחה מקבלת בעצם מענה טיפולי מאד רחב שיכול לכלול - - -

- - -

זה מעט, למשל אני חושבת - - -

כי זה מתרכז - - -

אנחנו אומרות את זה מתסכול.

כי זה מתרכז באוכלוסייה מאד מסוימת והרעיון הוא איך אנחנו פותחים. הרי אנחנו צריכים להודות שהמצוקה של ההורים היום זה לא רק הורה רווחה. זה לא רק משפחות שמטופלות ברווחה אלא זה משהו הרבה יותר רחב. זה גם במשפחות הכי טובות לצורך העניין, גם במשפחות שיש בהן משאבים. ואת יודעת, הרבה פעמים דווקא במשפחות שיש בהן משאבים ויש יותר טכנולוגיה ויש יותר אתגרים ויותר גירויים וכו', שם ההתמודדות היא לא פעם מאד מאד קשה בהצבה של הגבולות, בלדעת מה קורה עם הילד שם מעבר למסך, בתוך המקומות שאנחנו לא מונגשים אליהם.

זאת אומרת כל ההתמודדות הזאת הופכת להיות מאד מורכבת לא רק אצל משפחות במצוקה, אלא גם אצל המשפחות האחרות והרעיון הוא לראות איך פותחים את זה.

לגמרי, לגמרי. ואני אגיד עוד מילה. אני חושבת שהיום תופעת הגירושין מביאה משפחות שיכלו להיות באמת במקום אחר, מביאה ילדים למצבי סיכון שאי אפשר לתאר. באמת, אין אפשר לתאר.

צריך לזכור שאנחנו מתקרבים לאחד לשניים. משפחה.

כן, שתי משפחות.

ומספר הילדים עולה.

כשאתם יודעים מה? כן, ומספר הילדים עולה.

טיפה עלינו, אנחנו ב-3.2 במגזר היהודי.

גם מאד יכול להיות שבמעטפת נכונה למשפחות אגב, לא יודעת, אולי אני פשוט אופטימית ותמימה, אבל יכול להיות שהיינו יכולים למנוע גם את המספר המאד מאד גדול הזה של גירושין. חוסר היכולת להתמודד בתוך התא המשפחתי ופשוט מפרקים.

אני חושבת שאין בזה ספק בכלל. ברור.

כמו שיש ייעוץ בנישואים.

כן, כן.

כן, מפרקים והולכים. אוקיי, תודה רבה סיגל. אנחנו נחזור אלייך ורד, בסדר?

כן, כן, אין בעיה.

אז רונית בן גיגי ממעלה אדומים, אחר כך אילנה אריזון מטירת הכרמל ואחר כך ליליאן ללום. אז בבקשה, מעלה אדומים.

דקה. שמי עופרה בן ישעיה, אני מנהלת האגף לשירותים חברתיים במעלה אדומים ורונית איתי, אז אנחנו מחלקות את הדברים שלנו לשניים, ברשותכם.

קודם כל תודה רבה על ההזמנה. אני מוכרחה להודות שמעלה אדומים מאד קרובה לכנסת ואני מקבלת הרבה פעמים פניות לייצג, משירות כזה או אחר לבוא לוועדות. בעוונותיי אני פחות מגיעה. אני חושבת שהנושא כל כך חשוב, שאני כמעט חרגתי ממנהגי והגעתי. אז תודה רבה.

מעלה אדומים, עיר של 41,000 תושבים. יש לנו שלושה מרכזים, מרכז הורים-ילדים, מרכז הורים-פעוטות ומרכז הורים-מתבגרים. אנחנו הקמנו את המרכז הראשון שלנו בשנת 1997 על ידי משרד הרווחה. כל המרכזים שלנו ממומנים על ידי משרד הרווחה. וראינו כי טוב והבנו שיש לנו בעיה גדולה מאד בנושא של מתבגרים, שזה הבטן הרכה – המעבר מבית ספר יסודי לחטיבה – והתחלנו בקטן לפתח את אותו מודל של הורים וילדים, שזה גילאי 6 עד 11, להורים ומתבגרים.

זאת אומרת ממה שאני שומעת מהדברים שלך, אצלכם החיבור הוא כל הזמן? זאת אומרת של ההורים יחד עם הילדים?

בכל מיני אופנים. רונית תיכף תפרט את סגנונות העבודה בתוך המרכזים. מה שאני רוצה להגיד, שיש לנו שלושה מחלוקים גילאית, כי כל קבוצת גיל יש לה צרכים אחרים. אפרופו השותפויות, אז בעיקר סביב הנושא של מתבגרים וכמובן סביב ילדים בגילאי יסודי, זה מאיתנו עבודה משותפת עם המערכות שסובבות את המשפחה והילד. אנחנו לא לבד. המשפחה והילד גרים ברשות מקומית שיש בה שירותים נוספים, שירותי בריאות, כמובן שירותי חינוך, שהם מאד משמעותיים; והמשולש הזה של הורה-מורה וילד הוא כל כך משמעותי, שאנחנו עשינו הרבה מאד שותפויות עם בתי הספר.

אני מוכרחה להגיד שהם ממש עובדים לפתחנו, שניתן להם עוד ועוד אפשרויות לקבל ילדים לטיפול. למשל במרכז הורים-מתבגרים, ילדים מגיעים בשעות הבוקר על חשבון הלימודים, באישור בית הספר.

רגע, זה מרכז הורים והילדים מגיעים לטיפול?

זה מרכז, מבנה אחד, ששלושת השירותים שמניתי נמצאים בו בחלוקת זמן כזו או אחרת.

זאת אומרת שיש מפגשים שהם רק להורים, יש מפגשים שהם רק לילדים ויש מפגשים שהם משותפים.

יש מפגשים שהם משותפים ויש בסגנון הפרטני ויש גם קבוצות. זאת אומרת בכל האופנים, תלוי לפי העניין.

מי אוכלוסיית היעד? רק אנשי רווחה?

לא. זה בדיוק העניין.

ובכמה משפחות אתם מטפלים בשנה, זה מעניין לשמוע.

את זה רונית תיכף תגיד. היא גם תגיד כמה קבוצות. אנחנו בראש ובראשונה שירות של משרד הרווחה לאוכלוסיות הרווחה. זאת אומרת הם המעגל הראשון שאנחנו מחויבים להם, כי הם גם פחות יודעים איך לצרוך באופן אישי או פרטי או למצות זכויות שמאפשרים שירותים אחרים, קופות חולים ואחרים. הם זקוקים גם להכוונה והדרכה שלנו בתהליך של מיצוי הזכויות.

אבל לא רק, כי המדיניות שלנו במעלה אדומים זה לתת שירות לכלל האוכלוסייה. מעלה אדומים מוגדרת כעיר מעמד בינוני מינוס. כשירותי רווחה יש לנו תפקיד גם בחלק המניעתי. וכדי שהם לא יהיו מינוס 3 ומינוס 4, אז אנחנו באמת משקיעים גם בתהליך של המניעה. השירותים שלנו בכלל באגף הם שירותים על הרצף, מהשירותים המניעתיים וגם לפעמים שירותים בסוף על פי חוק. אתם יודעים את זה. אבל אנחנו בהחלט מאפשרים פרישה מאד גדולה של שירותים לכלל האוכלוסייה, כשאנחנו נותנים קודם כל קדימות לאוכלוסיות הרווחה.

העבודה הזו במרכזי הורים אפשרה לנו שותפויות מאד גדולות. למשל במרכז הורים-פעוטות, אנחנו לקחנו את כל מנהלות המעונות במעלה אדומים, ששייכים לארגונים שונים – אני לא צריכה להגיד לכם שהם גם מתחרים אחד עם השני. אצלנו הם הפכו להיות קבוצה שמשתפת פעולה. ליווינו אותם באופן מקצועי כמעט שלוש שנים. היום הם קבוצה עצמאית.

ואז הן מתווכות את זה בעצם למשפחות?

הן גם מתווכות למשפחות, אבל גם הן זקוקות למענה בנושא מול ההורים, עם צוות המטפלות, בינן לבין עצמן. הן הגיעו למצב שהן יכולות להמליץ על המעון אחת של השנייה, כי היא יודעת מה קורה במעון השני; והן גם הפכו להיות קבוצה חזקה של כוח. אני חושבת שבחודש הבא הן ארגנו את יום המטפלת. הן הזמינו את ראש העיר.

אבל בואו, אני רוצה שנתמקד, כי אני מבינה שאת מדברת על משהו מאד מאד גדול, שנותן הרבה מאד מענים חשובים כולם.

מאד.

חשוב לומר גם את זה, אבל אני רוצה שכן נתמקד בשירותים שניתנים להורים, כי אותם אנחנו שמים היום במרכז ובהם אני רוצה להתמקד.

אז אם יורשה לי, וסליחה שאני מפריעה, אני נותנת באמצעות - - -

מי כבודה?

אני מבית לכל ילד, שמי נעמי רוכמן. במעלה אדומים, אולי את לא יודעת, סדנא להורים, שדווקא מתקיימת בבית ספר נירים והזמנו גם הורים מבתי ספר אחרים ללמוד תיעול כעסים והתנהלות מול ילדים עם בעיות התנהגות.

אוקיי.

זה לא סותר וכדאי להביא - - -

ואני אשמח מאד להסביר מה היא התכנית.

אז אנחנו נגיע גם אליכם, אבל בואי נאפשר לה בבקשה לספר על המרכז.

בדיוק, משפט אחרון. אנחנו מקיימים פעם בשנה כנס ארצי בנושא של הורים וילדים, כי אנחנו גם אומרים שצריך לחלק את הידע עם האחרים, אז אנחנו עושים את זה.

גם באשדוד יתקיים כנס שעוסק בהורות, כל כולו בהורות.

אני מזמינה אתכן לשמוע את ההרצאה שלי.

טוב, אז נתחיל במספרים. אנחנו מטפלים בשלושת המרכזים בכ-100 משפחות, אבל בנוסף מקיימים עוד כ-12 קבוצות, שעוד מעט אני אפרט כל שנה, לאוכלוסייה נוספת, שזה עוד איזה 200 איש. דוגמא לקבוצה, וזה אחד הנושאים שאני רוצה להדגיש, זה עבודה עם אבות. אבות זה האתגר שלנו, להביא אותם לעבודה גם על ההורות שלהם וגם למפגש איכותי עם הילדים שלהם וחלק מהקבוצות מיועדות לאבות וילדיהם כקבוצת גינון, קבוצת נגרות. וכשאני אומרת את זה, זה לא חוג במתנ"ס, אלא זה קבוצה טיפולית באמצעות עבודה בגינה טיפולית או באמצעות הנגרייה.

אז שוב, זה לאוכלוסייה מאד מסוימת.

אוכלוסייה פתוחה. כשאנחנו מקיימים קבוצה, אנחנו שולחים פלייר - - -

לא, את אומרת זה משהו טיפולי.

רגע, רגע, נכון, אבל טיפולי היום, אנחנו שולחים גם ליועצות בכלל בתי הספר בעיר. אנחנו פותחים קבוצת הורים, אבות וילדים. מי מגיע לשם? אב גרוש שעובד במשרד ממשלתי מגיע לראות את הילד שלו פעם בשבוע. הוא ממש לא אוכלוסיית רווחה, אבל היועצת יודעת שהוא רואה את הילד שלו כל כך מעט, שאם הוא יבוא עוד פעם ויהיה עם הילד. במתנ"ס אין דבר כזה. אז לרווחה זה הזדמנות לעשות קבוצה לאבות וילדים. זה אחד ההיבטים.

אמהות וילדים, אמהות ומתבגרות, שיש להן הרבה קונפליקטים באמצעות איפור, אז מביאים מאפרת, מביאים את האמא והבת ועולים כל הקונפליקטים ביניהן על מגוון הנושאים.

וכל הסטריאוטיפים פה בחגיגה אחת גדולה – האבות בנגרות, האמא עם המאפרת. תשברו את זה.

אבל ככה הם באים.

תני לי להגיד. אני שמחה שהבוקר יפעת אמרה את זה.

את יודעת מה, אבל לפחות הם באים. אתגר של כולנו להביא את האבות.

אבל האתגר הוא גם לפרוץ את זה.

אבל מעניינות אותי שתי שאלות, ונכון, יפעת צודקת לגמרי. שתי שאלות מעניינות אותי. אחת, עד כמה אתם מלווים את המשפחות לאחר מכן, כלומר עד כמה ועד כמה אתם מודדים את האפקטיביות של הליווי, הטיפול, הייעוץ.

שאלה. עופרה צוחקת, כי זה כל הזמן בדיבור בינינו. אוקיי, היו אצלנו שנה, אז מה הלאה?

כן - - - נכון.

אז אחד הכלים למדידה זה הקשר עם צוות חינוכי, כי הם בעצם רואים את הילדים לפני ואחרי ואנחנו פיתחנו איזה שאלון לפני איזה שלוש שנים. עשינו אותו ליועצות ולעובדות הסוציאליות, כדי לראות משני פנים ככה אם חל איזה שינוי.

אחד הדברים המעניינים, שהיועצות במתבגרים ציינו שהדבר היותר אפקטיבי היה דווקא הקבוצות. לילדים שהיו בקבוצות, השינוי שהיה, היה יותר גדול. בין היתר, זה גם לא מפתיע, כי קבוצת הגיל במתבגרים עושה שינוי יותר מאשר טיפול פרטני.

אחד האתגרים שלנו זה להגיע למגוון מאד רחב ולא סטיגמטי. דווקא לא רק אוכלוסיית רווחה, אלא גם אוכלוסייה שיש בה סיכון ילדים - - -

להרחיב את המעגלים.

היום זה בכל השכבות. פתחתם ואמרתם את זה. לכן יושבים אנשים שהם אקדמאים עם אנשים שהם לא אקדמאים וכולם סביב סיכון ילדים, שזה המנדט.

תודה רבה רונית. אילנה, ורק תשתדלו להיות ממוקדים וקצרים, כדי שנוכל לאפשר לכולם לדבר. אילנה אריזון מסינגר מטירת הכרמל, בבקשה. גם שם ביקרנו.

טירת הכרמל, מנהלת מרכז ילדים-הורים כבר 16 שנים ומלמדת קצת קורסים למנהלים ולעובדים סוציאליים במרכזים, מטעם בית הספר לעובדים סוציאליים.

אני חושבת שבמהלך השנים עבדנו בטירת כרמל עם כ-400 משפחות, אבל בראייה רחבה וורד חותמת על נתונים, יש היום מעל 300 מרכזים, אם אני לא טועה, שעוסקים בשיפור קשר בין הורים וילדים בדגש על הורות.

אני אתחבר לעניין המדידה. אני חושבת שהורות היא אתגר מתמשך. להורים רגילים, להורים נורמטיביים ולהורים שהפניות והיכולת שלהם לתת הורות טובה ובריאה לילדים, היא שונה משל הורים רגילים.

אני חושבת שנעשית עבודת קודש מדהימה במימון משרד הרווחה, להמוני משפחות שההורים לא מסוגלים לתת הורות טובה לילדים. העבודה ממוקדת מטרות, מדידות. נבדקות התפוקות בערך אחת לשלושה חודשים כחלק מהמודל. חלק מהמרכזים נראים כמו בית, עם סלון ומטבח ומקלחת. המענים שאנחנו נותנים הם מענים רחבים ועשירים, לפעמים גם שישה מטפלים באותה משפחה בו זמנית.

אז שוב, זה ממוקד לאוכלוסייה מאד מסוימת.

זה ממוקד באוכלוסייה מאד מאד מסוימת, שהיא אוכלוסייה חשובה.

היא חשובה, אבל זה לא האוכלוסייה הזאת.

כן, אוקיי. לא, זה לא ביקורת, זה רק הבנה של המענים שיש בשטח כדי שנבין מה אנחנו רוצים לבקש כאן.

חלק מהעבודה שלנו היא בתוך הבתים, היא בתוך המשפחות. אני חושבת שסיגל יכולה יותר לספר על זה, כי היא ממש פיתחה את זה למקום של מומחיות. אני חושבת שיש לזה השפעה רחבה גם על האוכלוסייה הנורמטיבית, אני חושבת, של טירת כרמל.

מדברים על אוכלוסייה מיוחדת שמגיעה למרכזים, אבל האוכלוסייה המיוחדת הזאת היא גדולה. היא מרכיב מאד משמעותי מהאוכלוסייה ביישוב, שיש בו מגוון של מענים במימון משרד הרווחה למשפחות. אני חושבת ששיקום הורות – ויש טיפול בהורות ויש שיקום הורות ויש ליווי הורים ויש הדרכת הורים, להורים שיש להם אתגרים נורמטיביים.

אני פה כדי לדבר על ההורים שמתקשים יותר וההורות הפוגעת שלהם הרבה פעמים מייצרת את הדור הבא של ההורים. אני חושבת שצריך להרחיב וצריך גם לראות כמה שהם קיימים ואפקטיביים.

אוקיי, תודה רבה אילנה. ליליאן ללום.

תודה רינה על המיקרופון, כי גם המבטא ובלי מיקרופון, אז זה יהיה קשה. אני ליליאן ללום, מנהלת מכללת הורים בראשון לציון. אני פסיכולוגית בהכשרה.

בראשון לציון, שהיא עיר מספר שלוש היום בארץ - - -

בין שלוש לארבע, תלוי ביום.

אנחנו הקמנו את מכללת הורים בשנת 1999, כי באמת היה צורך להפוך את העבודה, או לבנות משבצת להורים, שהיא להורים נורמטיביים ואנחנו התחלנו משם – הורים נורמטיביים, כי היה מענה לכל האוכלוסיות של הרווחה. ופה, מכיוון שאני באה גם מתחום הטיפול, אני רוצה שאנחנו נבין שהדרכת הורים זה לא טיפול בהורים.

מה שאנחנו התחלנו לעשות זה פנייה להורים נורמטיביים על ידי הרצאות. לשבור את המודל שכואב לך, המודל הרפואי למודל ההתנהגותי. אנחנו נלמד, אנחנו נדבר ואז אנחנו נשנה את ההתנהגות שלנו. וזה היה באמת אז מענה מאד שונה, עם שבירת המודל של סדנאות של 22-23 מפגשים, לסדנאות של 10 מפגשים, כי להורים אין זמן. הם רוצים לדבר על ההורות שלהם והם רוצים מהר.

אז כל הדברים האלה נעשו במהלך הזמן. היום אנחנו נותנים, כמעט 20 שנה, סדרות של הרצאות להורים, 4 הרצאות כל חודש בכל מיני נושאים. סדנאות להורים בתשלום, כי הורים הם השותפים. יש להם כוח, יש להם אמצעים, הם יכולים כן להיות, הם יכולים למממן את החלק של הלמידה שלהם; וגם הדרכה פרטנית או בתשלום מופחת שהעירייה מסבסדת. זאת אומרת שכל הורה יכול להגיע למטפל במחיר של 130 שקלים וגם בבתי ספר יסודיים ללא תשלום.

היום הפיזור בעיר, אחרי 20 שנה, מראה לנו שבאמת הורים פתחו את השיח על הורות. אנחנו לא באים כי כואב לנו, אנחנו באים כי אנחנו לא יודעים.

וזה מה שחשוב, נכון. לא כי אנחנו לא טובים ולא כי אנחנו - - -

בדיוק. וגם אם אפשר לבוא לא בעיצומו של המשבר, אלא לדעת למנוע את המשבר.

כי אנחנו באנו מהמקום שהורים זה לא עם אחר. הורים זה אנחנו. חכמים, יודעים וכל אחד, בזמן שאני מדברת על ההורות, חושב איזה הורה אני חלמתי להיות, איזה הורה אני. איזה ילד חלמתי שיהיה לי, איזה ילד יש לי.

אז השיח על הורות הוא שיח מאד רחב, שלא מביא סטיגמה. ההיפך. אנחנו לקחנו את האנשים הכי טובים מבחינת המקצוענות, שפנו להורים הכי חזקים, על מנת ליצור מודל שהוא חיובי.

מעולה.

כי אם אני שם, אז גם היא רוצה להיות שם וכל אחד הוא השגריר שלי ובונה סדנאות. ההורים הם השותפים. אני חייבת להגיד, ועדי הורים הם שותפים שלנו. אנחנו מדברים להורים עם ההורים, לא על ההורים, סליחה, עם ההורים.

ועדי ההורים היישוביים הם גם שותפים מאד מאד משמעותיים פה בוועדה, כך שאנחנו - - -

כן.

ליליאן, בכמה משפחות אתם נוגעים?

לא ראינו - - - . בולט שהם נעדרים.

לא, אני חושבת שהם במקרה לא הגיעו. הם יושבים פה באופן קבוע.

אנחנו פוגשים אותם מדי דיון. גם אתמול הם השתתפו בדיונים.

זו הזדמנות לברך את פז כהן, יושב ראש ועד ההורים היישוביים, שנולד לו בן בשעה טובה.

מזל טוב.

אז אני אנסה להיות ממוקדת, כי אחרת אני יכולה לדבר - - -

בכמה אנשים אתם מטפלים?

בכמה אנשים ובכמה הורים?

זהו, אנחנו עושים הערכה של 50 סדנאות בסדנה, בערך 5,000 הורים באים בין ההרצאות, הסדנאות והטיפולים, כי אצלנו ההרצאות הן ללא תשלום. אנחנו באנו מהמקום שאם החנייה חינם בעיר שלנו, ההרצאה צריכה להיות חינם. אז באמת יש לנו כל חודש ארבע הרצאות.

עשינו את הכנס הראשון בנושא הורות ומשפחה בשנת 2002 ואחר כך בשנת 2008, כשהדגש הוא חיבור בין קהילה, רווחה וחינוך. בראשון הוקם לא מזמן מינהל קהילה חדש ועל השולחן של ראש העיר שלנו, אחרי 20 שנה של פיזור, אנחנו רוצים סוף סוף מקום. ואני אומרת סוף סוף, כי היום אנחנו רוצים לעשות באמת עבודה גם עם הורים לילדים בגיל הרך, כי זה הדגש הכי חשוב בימינו; וגם להמשיך את הפעילות עם מרפ"ד להורים לילדים בגיל הרך. זאת אומרת יש לנו פרויקט שהוא נבנה.

למי אתם כפופים בעירייה?

אז זהו, כל השנים היינו במינהל חינוך, עכשיו אנחנו במינהל קהילה חדש.

כשמינהל קהילה הוא חלק מאגף הרווחה, או שהוא - - -

לא, לא, לא.

לא, לא, לא. מינהל רווחה, מינהל חינוך, מינהל קהילה. והפרויקט החדש, אנחנו כבר דנו בו, זה מינהל קהילה המתכלל של הנושא.

אוקיי, אז רק שאלה אחרונה. את מדברת בעצם על 5,000 הורים, פחות או יותר, שעוברים את המרכז בשנה.

בערך, כן. כי אנחנו חושבים שבתחום הורות צריך להיות כמו בסופר מרקט, כל אחד בוחר מה שמתאים לו – הרצאה, סדנה, טיפול פרטני. תלוי איפה הוא בהורות שלו, בנישואין שלו, הבשלות שלו, הזוגיות שלו.

עכשיו אתם רואים למשל לקוחות חוזרים מה שנקרא? כלומר משפחות שנעלמו, אתם רואים אותן שבות? אתם עוקבים אחרי הדברים האלה?

אנחנו לא עוקבים כי אין לנו מספיק אמצעים כדי לעשות מעקב. אנחנו הפכנו כבר 5 שנים למכללת הורים דיגיטאלית. יש לנו פורום באתר האינטרנט, אנשים רושמים את עצמם. אנחנו מאד מקדמים את הנושא, כי בלי זה אי אפשר היום להיות על המפה. גם הרישום הוא אוטומטי דרך אתר אינטרנט.

יפה.

סליחה, מילה אחרונה.

במשפט.

כן. ישראל על המפה בנושא של הורות. אני נהפכתי לנציגת ישראל בפדרציה הבינלאומית להורים, כי לא היה מישהו אחר מהתחום אז בשנים האלה ומאד חשוב, יש לנו במה להתגאות ולהמשיך בתחום הזה.

ולהרחיב את זה לא ברמה הבינלאומית, אלא קודם כל להרחיב את זה פה, ברמה הלאומית שלנו. תודה רבה ליליאן.

אני רוצה לומר הערה חשובה.

בבקשה. אני רוצה לתת למכון אדלר.

אז רק מילה אחת לפני מכון אדלר. אני רוצה רגע להעיר משהו ביחס למה שאמר קודם חברנו דב חנין. שעות העבודה הן מאד מאד אינטנסיביות בישראל, זה דבר ידוע, אבל אני מאד מאד מכוונת, יפעת וזה חשוב, כי אנחנו צריכות לראות איך אנחנו הופכות את זה לשפת המעשה ולדברים האלה גם נדרשים תקציבים.

זה נכון.

אני חושבת שמה שעושים למשל במרכז באשדוד הוא מאד מאד חשוב והעובדה שאתה מגיע למקומות העבודה היא קריטית, משום שככל הנראה אף פעם אנחנו לא נצליח להוריד את כמות שעות העבודה ביחס ישיר למה שצריך כדי לקבל את הדרכת ההורים.

לכן אני הרבה פעמים מדברת יותר על מקומות עבודה תומכי הורות. בין אם מדובר במקום עבודה שיש בו מעון ילדים, שזה דבר שאנחנו דיברנו בינינו איך המדינה צריכה לתמרץ הקמה – והנה, הצטרף אלינו חבר הכנסת אורי מקלב. איך המדינה מתמרצת הקמת מעונות במקומות עבודה. בצד השני של זה או בהמשך הרצף הזה, זה איך באמת המדינה יודעת או איך הרשויות המקומיות יודעות להגיע למקומות העבודה ולייצר שם סביבה שהיא תומכת הורות, שמאפשרת את זה.

למשל זה יכול להיות מנהל כמו מקסים פסברג, שנותנת לגיטימציה לעובדים ללכת בשעה שש בערב גם לעבוד ולהגיד להם אתם לא תתחמקו אצלי מהמקלחות, שזה מה שהיא עשתה כשהיא נכנסה לתפקיד. היא הייתה הולכת בין הגברים בחדרים והייתה שואלת אותם מה אתם עושים פה, למה אתם לא הולכים הביתה לראות את הילדים.

זה לא יכול להיות רק תלוי מנכ"ל, אבל מנכ"ל זה מאד מאד עוזר, אלא איך באמת אנחנו באמצעות המרכזים האלה מכניסים את זה לתוך מקומות העבודה, כי אף פעם לא נוכל להוריד את כמות שעות העבודה בשיעור שהיינו רוצים שאנשים יעבדו.

שאנחנו רוצים לעשות, נכון. תודה רבה. ליאן סלע, מכון אדלר, בבקשה, אבל בקצרה.

בקצרה. בוקר טוב ותודה רבה על זכות הדיבור. אני פשוט רוצה להזכיר לכולנו, ההורים בישראל מצמיחים את עתיד החברה הישראלית ולמען העתיד ראוי להציע מטעם המדינה, וזה מה שאני רוצה לקרוא היום כמכון אדלר וכחברים במועצה הציבורית להורים, לקרוא למדינה לעשות חקיקה, לקדם חקיקה שתתמוך ותזכה הורים בהדרכה הורית, בדומה ליוזמה למשל לקידום הדרכה והכנה לחיי נישואין ומשפחה.

שלא עברה.

שלא עברה, אבל אולי בענייני משפחה היא כן יכולה לעבור.

אתם יודעים מה כן עבר? אתה מקבל גישור אחרי שאתה הולך לבית דין רבני, אתה מקבל ארבעה מפגשי גישור. אגב, אני חושבת שזה חשוב. אל תבינו אותי לא נכון, אבל במקום להתחיל בהדרכה קודם, ברפואה מונעת.

לפני שהם מגיעים לשם.

את יודעת שעל כל דבר שתשקיעי במניעה, תחסכי לפחות 10 דולר שאת תצטרכי אחר כך להשקיע בטיפול של הבעיות וזו הדרך שהיינו רוצים שהמדינה תאמץ. זה בעצם בשורה אחת מה שאנחנו מאד היינו רוצים. אנחנו חושבים שבאמצעות כלים להורים הם יוכלו לעשות גם את התפקיד ההורי וגם החברתי שלהם ולדאוג בעצם לחוסן החברתי של מדינת ישראל, כי זה מה יש. בסוף הילד לא גדל לבד, יש מאחוריו הורים. הם אלה שבעצם מרכיבים את הקשר בינו לבין המדינה. וככל שנחזק את התא המשפחתי וזה לא כל כך מסובך.

גם לתת, אגב מה שאמרת, חברת הכנסת נחמיאס, הטבות לארגונים בצורה כזו או אחרת, כאשר הם יפנו זמן לצריכת הכשרות במקום העבודה, שם תמצאי את ההורים ושם אנחנו נוכל לתרום להם.

נכון.

יושבים כאן מספיק מרכזים מוכשרים, אם הם עירוניים, אם הם אחרים. אנחנו חושבים שזו משימה לאומית, לא פחות מכך. תודה על זכות הדיבור.

תודה רבה ליאן על הדברים החשובים. אני לא יודעת אם נוכל לקדם את זה בחקיקה כרגע, אבל גם אם נתחיל ליצור תפיסה חדשה ונרחיב את היריעה, אני מאמינה שאנחנו נתקדם נכון.

מהיישובים.

מהיישובים למעלה, אני לגמרי מסכימה. נורית ינקלוביץ עם יוזמה חברתית, בבקשה. נורית, שתיים שלוש דקות יספיקו לך, נכון?

כן.

הייעוץ הוא בטלפון, את כבר יודעת להיות ממוקדת. בואי ספרי לנו.

כן, בדיוק. קודם כל אני אגיד תודה ואני שמחה להיות חלק. אני אמא לשני ילדים בגיל הרך, אז הנושא הזה בוער בי ואני מאד מתחברת אליו. אני מגיעה מהאגף לגיל הרך של ויצ"ו, אני מנהלת את תחום ההורות. בעצם בויצ"ו הבינו שצריך לשים את ההורות – אנחנו נותנים מענים לילדים – אבל צריכים לשים את ההורות מקדימה.

זה מה שאני הולכת להגיד בויצ"ו בלונדון ביום ראשון.

אז אני כן אגיד שיש לנו בעצם קו ייעוץ טלפוני להורים, זה נקרא קול להורה. בעצם הקו נותן מענה להורים לילדים בגיל הרך. הם יכולים להתקשר בבוקר, בערב, לכל שאלה. לפעמים אנחנו מפנים אותם הלאה לכל השירותים החשובים שציינתם כאן ולפעמים אנחנו נותנים להם בעצם הדרכה. זה יכול להיות מענה חד פעמי, לפעמים תהליך ליווי, ואני חושבת שזה שירות שחשוב שיידעו עליו גם כאן, כי הוא מענה משלים.

עד כמה אתם מונגשים? זאת אומרת קראתי את מה שכתבת לי, מודה, לא ידעתי לפני כן על קיומכם.

אני חושבת שזה אחד הקשיים הגדולים שלנו ואני חושבת שנכון שנעשה פה את שיתופי הפעולה, ולכן המפגש הזה הוא חשוב. אנחנו מענה שהוא לא מתחרה בשום מענה אחר. אנחנו מענה שנותן אפשרות. דיברתם על החבר הטלפוני, זה משהו שאתן הזכרתן כאן וזה חבר טלפוני.

וכרגע זה מונגש רק בויצ"ו? זאת אומרן בויצ"ו כן מנגישים את מספר הטלפון שלכם להורים וכו'?

המענה מונגש אבל הוא לא מוכר מספיק, אפרופו זה משהו שצריך לשווק אותו וכמובן להשתמש בשיתופי פעולה לעניין הזה. ההורים יכולים להתקשר לגבי כל נושא. לפעמים אנחנו לא המענה. לפעמים השאלה צריכה להיבדק על ידי מענים רפואיים, אבל ההורה צריך את הכתובת הזאת, לדעת לאן לפנות. יושבות שם 70 מתנדבות.

יושבות שם בעצם מתנדבות שהן נשות מקצוע?

הן מתנדבות, כולן נשות מקצוע מתחומי הטיפול, חינוך, בריאות, שעוברות הכשרה של 80 שעות על ידנו והדרכה חודשית וכו'. הן יושבות בבאר שבע, תל אביב, שדרות ויש שלוחה דתית חרדית בירושלים. הייתה גם בעבר שלוחה בערבית והיום אנחנו רוצים תקציב ויושב כאן מישהו שגם עוזר לנו לתמוך כדי לנסות ולהפעיל אותן מחדש. הכל זה יוזמה של ויצ"ו, זה לא שירות שהוא - - -

אני נתקלתי במי שאכן יושב כאן, פרופסור צ'רלי פרידמן.

אז בדיוק עליו דיברתי, שהוא עוזר לנו להקים וגם תומך בנו בכל הפרויקט גם מחקרית וגם עוזר לנו בעצם לפתוח מחדש את השלוחה בערבית, כי אנחנו חושבים שהמענה הזה צריך להיות נגיש לכולם. עכשיו אנחנו גם רוצים להנגיש את השירות הזה להורים לקויי שמיעה ובעצם איגום המשאבים פה ושיתוף הפעולה, כי אנחנו יודעים שהמענה יכול לתת, גם כשלפעמים מתקשרים כשהילד עוד על הידיים או ברגע שהוא נרדם בשמונה, תשע ועשר בלילה, אלה שעות שמצד אחד אני אומרת אין תמיד כוח, אבל זה שעות שאולי לרגע אנחנו מתפנים.

שהן יותר נוחות ליצירת קשר.

כן, זה נכון.

ולכן אנחנו רואים את החשיבות.

תודה רבה. שימו לב שכחוט השני זה עובר, שתמיד אנחנו בסוף בסוף נפגשים עם אנשי חינוך, רווחה, בריאות. זאת אומרת אנחנו חייבים את האיגום המקצועי הזה כדי לתת מענה שהוא שלם.

חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל באמת להודות לכם על עצם קיום הדיון. אני חושב שיש חשיבות גדולה מאד. זה חלק מתוך המערכת שצריך לעשות, שהכנסת דנה והכנסת מציפה את הדברים ונותנת ביטוי ומעודדת ובאמת זה חלק חשוב מתוך העניין הזה.

אני היום יכול להסתכל ממבט של סבא כבר על הילדים שלו, שברוך השם כל ילדי נשואים וכולם מגדלים ילדים, ולראות כל אחד בקן שלו איך שהוא עושה את זה ואז לחשוב, רגע, איך אנחנו לא מעירים ומסתכלים, רק בוחנים ככה מלמעלה ומסתכלים.

כי אסור להתערב.

ושלא מתערבים, בוודאי, ואז אומרים איך עשינו את זה? איך אנחנו? איזה מקצוע צריך ללמוד וצריך לדעת. והיום, כבר - - - שאנחנו כבר לא בדיוק מבינים את הכל והפערים נוצרים, וטוב לדעת את זה, אבל באופן אמיתי אנחנו יודעים שצריך הרבה הדרכה, הרבה ליווי וזה הבסיס לכל הדברים. זה מונע וכל המגזרים צריכים את זה. כל המגזרים, בין אם יש מעורבות של הורים יותר, בין אם יש סבתא שגידלה שמונה ילדים ובין אם יש אמא. אין דבר כזה. כל אחד צריך בפלטפורמה שלו, במסגרת שלו, הוא צריך לקבל תובנות בדברים שלו, שהוא יגיע למחשבה לבד.

ברשותכם, אני רק רוצה בדקה אחת להתייחס לחלק אחד שאפשר להגיד שבשיחות שנפגשים עם המשפחה, בין אם זה נמצא בעזרת הגברים, בין בעזרת הנשים ובין בדברים המשותפים בנושאים שמעניינים אותם, זה בעצם המחויבות לעבודה ואיפה משלבים את ההורות יחד עם העבודה שהיא דורשת, מחייבת. איפה זה נמצא, איפה נמצאים עכשיו הילדים וההורות וכל הקן המשפחתי, בתוך זה שיש היום בתוך העבודות שנשים וגברים עובדים, הם דברים שמחייבים, סוחפים מאד חזק. זו תחרות שלפעמים אדם מרגיש שהוא נלחם על הפרנסה שלו, על המעמד שלו, על הקידום שלו ועל עצם התפקיד שלו.

בזמנו, לפני איזה תקופה, הוקמה כאן בכנסת שדולה שהבאנו לכאן חברות שאולי מצאו בחברות ההייטק, שיש להן את האפשרויות ורואים איך שמנסים לעודד שיום אחד תצא ויום אחד לא. יש חברות בחוץ לארץ, נניח בארצות הברית, במנהטן, שאפשר לעבוד שם 24 שעות ביום, בגלל שהחברות האלה עובדות עם כל העולם סביב לשעון. הם מזהים עובדים שנמצאים יותר מדי שעות. החברה עצמה, היא לא מעוניינת בזה, בגלל שהיא יודעת ש - - -

נכון, הם רוצים עובדים יעילים. צריך לנוח.

זה גם מבחינתם. וזה רק שיקול מסחרי, אבל הם לא חברה, הם לא מדינה. אנחנו צריכים גם לראות, כפי שאמרתם, שזה חלק מהעתיד שכל דבר צריך להיות מאוזן. שכל דבר הולך לכיוון חד מדי, קיצוני מדי, זו תופעה שצריך באמת לכנס אותה למקום.

היום, מכיוון שגם האימהות וגם האבות, כולם היום יש להם מחויבויות והעבודות היום מאד תובעניות, לכן צריך לראות איפה מעמידים גם את החלק הזה, שמשאירים את זמן האיכות זה.

אני ראיתי עכשיו, כשהילדה שלי צריכה להחליף את הנכדה, השיקול היה אצל איזה מסגרת יהיה הכי מאוחר. זה היה המדד. וכשידענו שהמסגרת הזאת באזור היא לא - - -

זה מזכיר לי קצת את הגנים שיש כאלה עד ארבע, הגנים הסמי-פרטיים או הפרטיים עד ארבע, אחר כך מציעים לסגור אותו עד חמש ועכשיו עד שש, ואני אומרת רגע, ומתי יהיה לנו זמן להיות עם הילדים אחרי הצהריים?

וזה כמעט מה שמכריע ויודעים שהמקום הזה הוא פחות טוב. אני לא רוצה להגיד שהוא לא טוב, הוא פחות טוב ממקומות אחרים, אבל השיקול הוא מה ייתן לנו מענה לצרכים לא של הילדה, אלא לצרכים של העבודה.

אני כבן של מורה ובעל של מורה והיום הילדים שלי חלקם בהייטק וחלקם יוצאים מאד מוקדם בבוקר, חוזרים בחמש ובשש ויכולים לצאת גם עד שתים עשרה בלילה במקרים, ויוצאים לעבודה בשמונה בערב עד אחת בלילה, באים להשלים לצורך העבודה. האמא נוסעת גם בשמונה בערב עד אחת בלילה לעבוד בחברה, כדי להשלים, כדי להספיק או כל מיני דברים כאלה. זה משהו שאנחנו צריכים להעלות את זה ולדבר על זה.

אם אנחנו נדע את המודעות של זה, שבעצם חוטאים לתפקיד, או שבוודאי לא צריך להיות על חשבון ההורות, המסגרת, אני חושב שעצם העלאת המודעות הזאת ולהציף את החוצה, זה חלק מהחשיבות של העניין.

נכון, זה יכול להתחיל לעשות את השינוי. תודה רבה חבר הכנסת מקלב. נציג של יוניס"ף, אחד הנציגים. יש פה את אליסף, אבירם. יש לכם שתי דקות, אם אתם יודעים לחלוק אותן, אז בבקשה.

ונמצאת כאן גם ליאת כהן שמלווה אותם.

טוב, אז אנחנו בעצם קבוצת הנשיאות, כמו שיש מועצת הנוער, אז אנחנו הנוער של יוניס"ף. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד התרבות.

שם לפרוטוקול, שכל אחד יציג את עצמו.

אני אבירם אמזלג, בן 13.5. אנחנו בעצם בחרנו לעסוק בנושא הבדידות ומתוך הנושא של בדידות בקרב ילדים, מצאנו שיש ילדים שלא מדברים בכלל, לא אוכלים ולא מדברים בכלל עם ההורים שלהם. אז חיפשנו סוג של מחקר ואנחנו, כמו שאתם יודעים, מקודמים בטכנולוגיה ויודעים מה קורה. אז חיפשנו מחקר ומצאנו את זה של יוניס"ף שוודיה, מחקר שמראה שכמחצית מההורים שנשאלו לא מנהלים את אותו יחס שהם ניהלו לפני, כאילו בדור שלהם.

הם ציינו שהרוב זה בגלל הטכנולוגיה, כל האימיילים וה-SMS שהם מקבלים. זה לא בגללם, הם מקבלים. אז יש לנו הצעה שהבאנו אותה ממדינה אחרת בעולם ובחרנו להציע.

אליסף זפרני.

כן. אז כמו שהוא אמר וגם חברי הכנסת הזכירו מקודם, העניין של הזמן והעניין של האימיילים, שמקבלים אין ספור אימיילים והמעסיקים מצפים שיתעסקו בזה אחרי העבודה ואני בטוח שגם אתן עושות את זה בדרך כלל. אני חושב לפחות - - -

מודה באשמה.

אז באותם סקרים גם נשאלו ילדים עד גיל 15 כמה הם מדברים עם ההורים בשבוע מספר פעמים, ובסך הכל במדינת ישראל יצא ש-33% בלבד מדברים עם ההורים שלהם במשך השבוע מספר פעמים, שזה במקום האחרון במדינות המפותחות שנסקרו.

מה זה מדברים עם ההורים?

רק חשוב לזכור שזה מחקר לא מדעי. זה המחקר שהצגתם ביום זכויות הילד?

לא, לא, זה מחקר של - - -

אה, אוקיי.

רגע, אבל תגדיר לנו מה נקבע במחקר, שזה נחשב דיבור עם ההורים? זה לפי מספר דקות? לפי מספר פעמים?

זה לפי מספר פעמים. גם אם יושבים לאכול, אם יושבים לשיחה רצינית. בכללי. זה לא מה קורה, מה נשמע, זה מעבר לזה. 33% זה ממש מעט. אנחנו במקום האחרון במדינות המפותחות.

מה אתה אומר?

כן.

מה הממוצע?

הממוצע, אני לא - - -

50 ומעלה, 58%, אם לא יותר.

בקיצור, בדקנו והגענו ל - - -

אמרתם שיש מיזם שקורה בעולם, כי פשוט אנחנו צריכים לקצר.

בדיוק. אז הגענו לחוק הצרפתי. ב-1 בינואר 2017 החוק הצרפתי בעצם החל את הזכות להתנתק, כלומר קבעו שמקומות עבודה, חברות שמעסיקות מעל ל-50 עובדים יחויבו לאסוף את העובדים ולקבוע נהלים מסוימים, מסודרים, לאותם דברים. שיוגדר באמת מתי עונים על אימיילים, מתי לא עונים להודעות. כאילו מתי יש להם זמן חופשי באמת. אני חושב שזה יכול לעבוד גם פה.

זה בחקיקה?

זה עבר בחקיקה, וזהו.

איילת שקד מה זה תאהב את החוק הזה.

הזכות להתנתק.

לא, לא, סליחה, זה מעולם התוכן הפנימי שלנו על כמות החקיקה פשוט.

לא, אבל לדעתי את הזכות להתנתק היא תאהב את הרעיון.

לא, זה רעיון מאד מעניין. אני חושבת שיפעת ואני יכולות להגיד שאנחנו נבדוק מה לעשות עם זה, בסדר?

אוקיי.

הרי הוא לא בחקיקה, אז להתחיל להעלות את זה למודעות.

כן, בדיוק.

אני חושבת שאם כל אחד יבין שיש לו זכות אמיתית, גם לא בחוק, פשוט להתנתק. סיימנו את יום העבודה, הגענו הביתה, יש לנו ילדים, יש להם את הזכות שאנחנו נתנתק.

הבעיה היא יקירה, שאנחנו נוכחים במקומות עבודה ואלף היא שלנו, כי אנחנו התחברנו. סליחה, כשאנחנו באים בטענות לילדים שלנו, שלא יודעים להתנתק מהטלפון, ולי זה קורה פעם ביום, אז אני אומרת לעצמי רגע, למה שהוא ילמד להתנתק מהטלפון אם הוא רואה אותי כל הזמן עם זה.

כל היום.

איך שהוא, גם כשהטלפון רחוק אני יודעת שהוא מצפצף. גם שהוא על שקט אני יודעת שהוא צפצף. אז זה משהו שהוא הרבה יותר מורכב, של שאלת מה הם סדרי העבודה.

אבל אם מודעים - - -

לא, מה הם סדרי העבודה ההגיוניים והמתקבלים על הדעת גם במקומות עבודה שהם מאד תובעניים נניח, אוקיי?

אז אני אגלה לכם סוד. הנה, יושבת כאן היועצת שלי, שאנחנו כולנו וורקוהולים ואנחנו לא מודים בזה, ואני הפסקתי לענות לה למיילים בשבת. כי אני עונה לה, היא מחזירה לי חזרה. היא מחזירה לי, אני מודה שהסקרנות הורגת את החתול, אז אני ישר עונה. אמרתי אוקיי, מהרגע שנכנסת השבת עד שיוצאת שבת אין מיילים. היא יכולה לכתוב מה שהיא רוצה, היא לא מקבלת חזרה. אני יודעת שלה אין מה לעשות, אין לי ברירה, היא עם המשפחה. וגם אני מרוויחה את הזמן שלי.

לקח לי הרבה מאד זמן להגיע למציאות כזו, שאני פשוט חותכת.

זה גם אני, אני אגיד לך איך פתרתי את זה. אני מציקה בקבוצות הווטסאפ.

לא, אז אני לא.

לא, אז גם אני די נגמלתי מזה, אבל צריך להודות, אנחנו לגמרי מכורות לעבודה, מה זאת אומרת? אנחנו אוהבות את העבודה שלנו.

כן.

יש לי עוד משהו להגיד. יושבים כאן הרבה אנשים שהם מנהלי מרכזי הורות, כמו שדיברו כאן. אז רעיון, אולי תאהבו, אולי הם יאהבו – להכניס סדנאות של אנשים שבאמת מבינים בתחום של הטכנולוגיה למרכזי הורות. יש כאן הרבה, מכל הארץ. כמו שהיא אמרה שיש סדנאות, לעשות הכשרה לאנשים שהם ילמדו את ההורים שגם הם צריכים להתנתק. ככה, כמו שהיא אמרה, ללכת למנהל, למקומות העבודה לדבר איתם להתנתק.

יפה מאד.

דוגמא אישית.

תודה רבה לכם. בסוף אתה יודע, הבשורה מגיעה מהצעירים שלנו. הם יודעים להגיד את הדברים הכי טוב. תודה רבה אליסף ואבירם.

ד"ר דליה אלוני, אבל באמת בקצרה, יש לנו 10 דקות ועוד מספר דוברים.

בקצרה, מאחר שכבר נאמר הרבה. אני יושבת כאן כנציגה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, של הפ"י ובעצם אנחנו שותפים למועצה הציבורית להורים ולעמותה לזכויות הילד בגיל הרך. אני הייתי רוצה באמת להדגיש שני דברים, שני רעיונות.

קודם כל, שכשאנחנו מדברים על הדברים הפרקטיים, על הדרכה, על ייעוץ, אם להתנתק מהמייל ואיך לבחור את הגן, צריך לזכור שמונחת מתחת להכל תשתית פסיכולוגית שרואה את היחסים בין ההורים, שהם המבוגרים המשמעותיים והילדים. ולא רק את ההורים כהורים, אלא כהורים כבני אדם.

אנחנו מלווים את ההורים בעצם מלידה, מאז שהם הופכים להיות הורים לילדים צעירים ועד שהם הורים לילדים בני 40-50 ו-60. זה לא שאתה מפסיק להיות הורה כשהילד מסיים את בית הספר בי"ב או כשמסיים את השירות הצבאי או את האוניברסיטה. אתה ממשיך להיות הורה. אז זה אחד הדברים שאנחנו מעמידים לרשות הגופים שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה.

שהם?

באמת הגופים שציינתי כאן, גם המועצה הציבורית להורים וגם העמותה לילד בגיל הרך. את הידע הפסיכולוגי שיש לנו על הילדים, שמתפתחים ומשתנים ועל הורים שמשתנים ומתפתחים יחד עם הגדילה של הילדים שלהם.

דבר שני, חשוב להדגיש גם, כמו שהדגשתם גם כאן, שישנן אוכלוסיות ספציפיות, ייחודיות, שזקוקות לעזרה ופונות לעתים בשעות משבר, אם זה הורים לילדים שחוו טראומות, בנסיבות סוציו אקונומיות קשות, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אוכלוסיות ספציפיות, אבל יש את כלל ההורים. יש בעצם את העבודה שנעשית עם האוכלוסייה הרחבה, האוכלוסייה הנורמטיבית שזקוקה גם כן להכוונה, למידע, למתן כלים כדי באמת להיות הורים יותר טובים.

תודה רבה ד"ר דליה אלוני וזה נכון. ההורות זה אחד התפקידים שכאשר קיבלנו אותו, אנחנו יודעים שזה לכל החיים.

ד"ר תמר ארז, בבקשה.

תודה. אני אקח רק נקודה אחת ואדבר עליה כרגע. גם אני פסיכולוגית עם שתי התמחויות רלבנטיות כאן – חינוכית והתפתחותית. אני רוצה להתייחס לגורם הזמן מהיבט נוסף להיבטים שעלו כאן, וזה מתי מתחילים בהכשרה להורות, בעבודה בתחום הורות. נכון יהיה, ודיברתם פה על ההורה כדוגמא ומודל. יש תכניות רבות, לצערי אני לא מכירה הרבה כאלה בארץ, של הדרכת מתבגרים כבר כהכנה לחיים, להורות. זה נושא שמאד חשוב יהיה לפתח אותו.

היום אני כאן בשביל להכריז שייצא קול קורא מטעמנו, אנחנו היוזמים, אבל עם הרבה שותפים טובים – יוניס"ף – כי נושא הדרכת הורים ותמיכה בהורות מעוגנת באמנת זכויות הילד, עם דגש על הגיל הרך. עם המועצה הציבורית להורים, מסמכי העמדה שלנו נכתבו במשותף. עם הסתדרות הפסיכולוגים. תוביל את זה מבחינה אקדמית הקליניקה הבין תחומית של אוניברסיטת חיפה.

אנחנו מדברים על קריאה ליישום בישראל של יוזמה בינלאומית. היא התחילה באנגליה ו - - -

והיא?

באלף ואחד הימים הראשונים, כי זה הזמן שנבנית התשתית להורות.

מה היוזמה? שבאלף ואחד הימים הראשונים בעצם יינתן ליווי?

ב-אלף ואחד מתחילים בהיריון, בו רוב המשברים המשפחתיים שמובילים לגירושין, מתחילים בבעיות זוגיות בהריון. ילדים זה שמחה, אבל ההסתגלות, המעבר להורות היא דבר שמצריך - - -

אבל הרעיון הוא שבתקופה הזו כבר יתחיל התהליך של ליווי, הדרכה והכשרה?

בהחלט, בהחלט. אני אשלח לכם, כי יש לי כאן וזה לא הגיע, מסתבר, מצגת קצרה שהכנתי להיום ומנמקת את תקופת החיים הזאת כגורם ונשלח לכולכם את הקול הקורא. נשמח להצטרפות. תודה.

אוקיי, תודה רבה לך תמר. נעמי רוכמן, בבקשה.

כן. אני רוצה לספר בקצרה על תכנית שכרגע לא ממומנת ברחבי המדינה. היא נקראת תכניות חמלה. זה פותח בשיתוף אשלים, בית לכל ילד כעמותה ומשרד הרווחה – שירות ילד ונוער והביטוח הלאומי כרגע גם נכנס לתמונה. אנחנו מפעילים תכניות קודם כל מבחינת נגישות תרבותית.

התכנית תורגמה לערבית, לאמהרית, לרוסית וגם הייתה התאמה תרבותית לאוכלוסיות של חרדים ממודיעין עילית, אלעד וגם בירושלים. התכנית הזאת בעצם מיועדת ללמד הורים עם חוסר אונים הורי, שהרבה מאד פעמים מוביל לתקיפה חסרת שליטה או לאיזו שהיא הימנעות, שהיא סוג של הזנחה רגשית, איך להתמודד בכלים מאד מאד פשוטים. זו סדנא של 12 עד 16 מפגשים, והיא בעצם הופצה בכל הארץ בזמנו על ידי קרן משפחת שוסטר.

מי קהל היעד? איך מגיעים אליכם האנשים, או שזה וולונטרי?

חלק וולונטרי וחלק על ידי הרווחה. בירושלים למשל, שהתכנית פועלת בה הכי הרבה שנים, מחלקת הרווחה, רות מטות נמצאת כאן, היא הפנתה הרבה הרבה הורים לתכנית הזאת, אבל לא רק. כי למשל במעלה אדומים אנחנו מפעילים סדנה באמצעות בית ספר לחינוך מיוחד. במקומות אחרים, וכאן חשוב לי מאד להגיד, שאנחנו כרגע באיזה סוג של הפסקת מימון, מחכה למימון נוסף ממשרד הרווחה, מביטוח לאומי ומקרן רש"י במיזם ההזנחה החדש להורים.

במעלה אדומים למשל, באמצעות עיר ללא אלימות, מתקיימת סדנה כבר הרבה שנים ובמקביל – וזה החלק החשוב – אנחנו גם נכנסים לבתי ספר באמצעות אופק חדש, ללמד מורים את אותה שפה שאנחנו מלמדים את ההורים. במעלה אדומים הצלחנו לעשות את התכנית. החלום הנפלא, הפנטסטי שלי, שנצליח לעשות סדנאות להורים, למורים ולילדים, ללמד גם את הילדים את אותה שפה, כי אפשר, כי ילדים לומדים את זה אפילו הרבה יותר בקלות.

תורה רבה נעמי.

בבקשה ותודה רבה על ההזדמנות להגיד זאת.

בשמחה. ורד רוטפוגל. אמנם אני מודה שאני מאד רוצה לצאת מתוך המעגל הזה של הורים ברווחה, הורים במצוקה, הורים בהזנחה. כי בואו נודה על האמת, אם זה יהיה המסר, אז הורים לא יגיעו לקבל את הכלים ואת השירותים, כי אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא הורה לא טוב.

אני רוצה שיהיה די ברור פה על השולחן, שאנחנו מכוונים לכל קהילת ההורים וזה לא כי הורים הם לא בסדר או שאנחנו פחות מוצלחים, אלא כי אנחנו הורים בעידן משתנה, במציאות שהיא מאד מאד דינאמית ואנחנו רוצים כלים כדי לעשות את מה שאנחנו עושים יותר טוב ממה שאנחנו עושים כעת. אז מאד חשוב לי שהמסר הזה יהיה ברור.

בבקשה ורד.

אוקיי, אז יחד עם המסר הזה עדיין חשוב להדגיש שיש גם אוכלוסיות נוספות שצריך לתת להן את כל ההתייחסות של ההורות ושמענו את הדוגמאות. אני רוצה להגיד שבנושא של הורות, לדבר על אוכלוסיות רווחה קלאסיות, זה לא נכון ולא מדויק. כי בנושא של הורות מגיעים אלינו לטיפול גם אוכלוסיות שחלקן אולי אפילו יושבות סביב השולחן הזה. אם זה סביב נושא של גירושין ואם זה סביב נושא של מתבגרים וכל מה שקורה.

כן, אבל הם מגיעים סביב מצוקות. זאת אומרת אדם שאין לו מצוקה לא יבוא לרווחה, כי התפיסה היא שמגיעים כשיש לך מצוקה.

אני מסכימה. אנחנו מדברים כאן על רצף. אז נתנו דגש - - -

זה - - - של המשרד, משפחות במשבר, אזרחים במשבר.

אנחנו מדברים על רצף בנושא של הורות וצריך וגם אני הייתי אמא צעירה ונעזרתי והלכתי והייתי בקבוצות באדלר. צריך את זה. צריך את ההתייחסות גם לאוכלוסיות האלה.

אין שאלה. אני לגמרי מסכימה, אני רק רוצה שאנחנו גם נפרוץ החוצה.

וצריך גם להגביר את המשאבים להתייחסות לאוכלוסיות האלה. יש לנו היום ברמה הארצית 300 מרכזי ילדים-הורים ונתיבים להורות, לכלל הגילאים, גיל הרך, גיל יסודי ומתבגרים. זה לא מספיק לאוכלוסיות שיש לנו. אנחנו נותנים את הטיפול, כמו שהוזכר כאן, ברמות השונות ובמעגלים השונים. להורים לחוד.

הורה ילד – הוזכר כאן נושא היחסים, היחסים בין ההורים לילדים מאד משמעותיים. דיברו הרבה על הקטע של זמן. לפעמים כשיש זמן, אבל לא יודעים מה לעשות בזמן הזה, זה מאד משמעותי ומאד מהותי.

כן, זמינות לבדה היא לא עושה את ההבדל.

וזה מה שאנחנו נותנים בתוך מרכזי ההורים-ילדים. בתפיסה שלנו, ההסתכלות של המשרד כמדיניות זה על היחידה המשפחתית והחיזוק של היחידה המשפחתית הזאת, כולל הנושא של הורות וזה הופך להיות היום למדיניות. אנחנו מנסים להנגיש גם את השירותים לאיפה שההורים נמצאים.

הוזכר קודם הנושא של מעונות היום. יש לנו תכניות בתוך מעונות יום. מעונות רב תכליתיים, שנכון שזה מתחיל עם האוכלוסייה שנקראת "אוכלוסיית רווחה", אבל השירות שניתן הוא לכלל ההורים והילדים במעונות היום. אנחנו מרחיבים את התכניות האלה שאנחנו נותנים, כולל בגיל הרך הנושא של מעטפת רכה.

הוזכר כאן הגיל הרך – מרכזי גיל הרך שהוקמו היום במסגרת ה - - -

הם יכולים להיות פלטפורמה מצוינת מההכלה מרכזי ההורות.

בדיוק. שלושה דברים מרכזיים שנכנסים למרכזי הגיל הרך זה הנושא של ההורות, ההעשרה וההתפתחות, שזה מאסט בכל הנושא של הגיל הרך. מודל נוסף כזה אנחנו מנסים היום ליישם גם בנושא של מתבגרים ובהמשך גם לגבי ילדים בגיל היסודי.

אז כל הנושא הזה הוא נושא רחב, אוניברסאלי, עם הרצף שצריך לתת לו גם את הדגש לאוכלוסיות עם הייחוד שמשרד הרווחה מטפל בהן, וחסרים לנו היום הרבה מאד משאבים בנושאים האלה, כי בשנים האחרונות התוספת התקציבית שהייתה לטובת האוכלוסייה בקהילה לפיתוח שירותים קהילתיים, היא מזערית.

אוקיי, תודה רבה ורד, ושחלילה לא יישמע שאנחנו לא צריכים לתת דגש על האוכלוסיות האלה. להיפך, צריך לתת, אבל בגלל שהם כבר נמצאים על סדר היום בצורה כזו או אחרת, אנחנו נבקש שיגדילו את המיקוד גם מבחינה תקציבית. אני רוצה כן לפרוץ את המעגל הזה, כדי שכלל ההורים יבינו שזה בסדר גמור לבקש כלים ולבוא ולחוות ליווי והדרכה והנחיה, גם כשאנחנו לגמרי נורמטיביים.

נמצאת כאן רותי מטות מירושלים, שהיא גם ביקשה לדבר. יש לה מודל ייחודי בשיתוף עם - - -

אין לנו זמן ואני אשמח לשמוע את משרד החינוך ואחר כך אם יישאר לנו זמן.

זה רק דקה.

אז בדקה, בבקשה. רות, אבל ממש בקצרה, כי אנחנו כבר אחרי הזמן.

ממש בקצרה. חשוב לי לדבר. ירושלים היא העיר הגדולה ביותר עם מספר הילדים הגדול ביותר בארץ – 350,000 ילדים יש לנו. אוכלוסייה מאד מורכבת, רב תרבותית. אנחנו פיתחנו כמה דגמים של מרכזי הורים-ילדים. חוץ מחמישה מרכזי הורים-ילדים ומרכז הורים מתבגרים ומרכז הורים לגיל הרך, יש לנו גם 10 נתיבי להורות, שנקראים מרכזי יחד מלא.

הייחודיות שלהם זה שהם נותנים בשיתוף עם מערכת החינוך שלנו, הם בתוך בתי הספר. יש חלק שהוא בבוקר, בשעות הבוקר בתוך בתי הספר שנותנים מענה טיפולי לילדים עם אותם קשיים רגשיים ובשעות אחרי הצהריים זה משמש כמו מרכז הורים ילדים לאותם ילדים. המשפחות מגיעות עם ההורים והם עושים טיפול שמתייחס לקשרים שבין לילדים ולתקשורת שביניהם.

שוב, זה מאד מאד מיוחד.

כן, אבל זה שוב לאוכלוסיות שנדרש שם טיפול, אז אני ברשותך עוצרת.

לא, זה בתוך בתי הספר. לא כולם מוכרים לרווחה. יש חלק שמוכרים לרווחה, אבל חלק ש - - -

מי מזהה את הילדים עם הבעיות הרגשיות?

בתי הספר.

בתי הספר.

ברור.

אז שוב, זה בהיבט טיפולי. אני רוצה שמהדיון הזה יהיה ברור וייצא המסר הברור שכשאנחנו מדברים על מרכזי הורות אנחנו לא מדברים על היבטים טיפוליים, אנחנו מדברים על כלל ההורים. כולם צריכים את זה. כולם.

ישבה פה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אמרה אני חברת כנסת, היא באה והיא גם לא סיפרה שיש לה קריירה עוד לפני כן. באמת, עשתה דרך וכן, גם היא מתמודדת עם הרבה שאלות והרבה אתגרים לילדים מתבגרים והיא לא תבוא לרווחה, כי זה לא המקום והיא לא תבוא למרכז טיפולי, כי זה לא שם, אלא זה בכלל במקום אוניברסאלי, הרבה יותר רחב והרבה יותר גדול וזה מה שחשוב לי.

זה נכון, אבל צריך לראות את הרצף וצריך לראות את - - -

בהחלט, בהחלט, אבל אני מרשדה לעצמי ביום הזה, שאנחנו שמנו לרגל יום המשפחה את הנושא של ההורים במכרז, לראות רגע גם איזה שהוא קצה רצף אחר שאנחנו לא מתייחסים אליו בשגרה, כי הוא פחות צועק והוא כאילו פחות במצוקה וחשוב לי להתייחס גם אליהם.

בטי ממשרד החינוך, בבקשה.

אם אפשר גם אנחנו, ממשרד המשפטים.

אנחנו אחרי הזמן, חברים. בבקשה, בטי.

אני רוצה לומר שכל הזמן לאורך הישיבה שמעתי שיש בעיה של זמן, של זמן, של זמן. זה נכון. אני מסכימה שיש היום בעיה של זמן, של זמן הורים-ילדים, אבל אתם הבאתם גם את זה שגם כשיושבים הורים וילדים, לא תמיד יודעים איך לדבר ואיך לתקשר.

נכון.

גם על זה הם הצביעו.

כי זה לא רק עניין של זמן, אלא עניין של תקשורת.

נכון מאד.

אני חושבת שהורים מתמודדים היום עם אתגרים, עם שאלות ועם דילמות שגם אם אני בבית 24/7, זה לא זה. זה הרבה מעבר לזה.

היום משרד החינוך - ורינה התחילה שנים ובנתה את התשתית - היום משרד החינוך אומר נכון, ההורים הם שותפים שלנו ואנחנו בקשר ובשיתופי פעולה איתם. אנחנו מושקעים מאד בקידום השותפות החינוכית עם ההורים, ולמה אני מביאה את זה? כי הורה שהוא בקשר עם המסגרת החינוכית והוא שותף חינוכי, זה משליך על המסוגלות ההורית שלו.

נכון.

לכן אני מביאה את זה.

בטי, המשרד משקיע כסף בפיתוח מיומנויות הורים?

כן, רק לצערי הרב לא הרבה הורים מגיעים לצרוך את זה.

כן, גם תהליכים וגם תקציבים. גם בפורום וועדי ההורים היישוביים.

את יודעת להצביע על כמה כסף המשרד משקיע, נקרא לזה בפיתוח מיומנויות הורים?

לא, אני מדברת על התהליך של קידום השותפות החינוכית עם ההורים.

כן, אבל אני יכולה לומר כמי שגם באה מהמערכת, גם הכסף שמושקע לא מנוצל, כי בסוף הם משקיעים בסדנאות, בסדנאות עומק ובתהליכים והכל ומגיעים לך ארבעה-חמישה הורים. צריך ואני אמרתי את זה באחד הדיונים האחרים שלי. משרד החינוך, ובכלל אנחנו חייבים לחשוב רגע מחוץ לקופסה, לראות איך אנחנו מגיעים להורים האלה, כי ההורים כבר לא מגיעים.

כן, אנחנו צריכים להיות אפקטיביים.

אני לא התכוונתי לתקציב לקבוצות, אלא לתקציב לתהליכים בתוך המשרד. אני אמרתי בישיבות קודמות על כל מיני קבוצות, פרויקטים ותכניות שאנחנו עושים עם הורים, גם עם הורים על קצה הרצף וגם עם הורים בכלל. לא רק קבוצות הורים, גם דרך התקשורת המכוונת ובכלל.

הגישה של האגף הפסיכולוגי, הגישה של הפסיכולוגים וגם של היועצים, זה דווקא לקרוא להרצאות או לכלל ההורים, מתוך הנחה שגם הורים בקצה יגיעו. ופה יש לנו באמת את הכיוון על ההורות ועל כלל האוכלוסייה.

כל המרכזים שדיברו כאן, דיברו על שיתוף פעולה פורה בתיאום אתנו - - -

נכון, וזה חשוב.

ואנחנו נשתף פעולה ונשמח לאיגום משאבים. אני אשמח מאד.

מאה אחוז. תודה רבה בטי.

את רוצה משפט סיכום.

כן, אני רוצה שניים וחצי משפטי סיכום. אני מתנצלת, כי יש לנו פה במקביל היום את יום העסקים הקטנים והבינוניים ובאופן - - -

בסדר, אנחנו גם אחרי זמן הדיון כבר, אז זה בסדר.

אני אגיד לך משהו, זה גם מתחבר. זה דבר מדהים, כי אני חושבת שהיכולת לפתח עסקים קטנים ובינוניים משפיעה גם על האפקטיביות שלנו כהורים. זה דבר שמאד מאד קשור לאימהות, להורות.

נכון.

אז הכל בסוף מתקשר. אלף אני רוצה כמובן להודות לכל מי שטרחו והגיעו לכאן היום ולומר לכם שכמובן אנחנו הרבה פעמים רוצות לצאת מדיונים – רגע, הנה, עכשיו אנחנו עושות – כי אנחנו לפעמים מטפלות בדברים שאנחנו מרגישות שזה ממש חירום, כמו למשל בטיחות ילדים ודברים כאלה ואנחנו רוצות לטפל בזה עכשיו. שלא יישכח עוד ילד בשום אוטו, ובאמת, דברים שחס וחלילה ילדים לא יפלו מחלונות.

אז אני רוצה להגיד לכם, הדיון הזה הוא דיון שאיך ילדים לא נופלים מחלונות הוא איך ילדים לא נשכחים ברכבים, הוא על בטיחות ילדים בדיוק באותה מידה כמו הדיונים האחרים שאנחנו מקיימות כאן.

נכון.

באמת בחסות הוועדה וגם בחסות השדולה שאני עומדת בראשה, שדולת המשפחה הישראלית. אנחנו באמת רואים בכם שותפים מאד מאד מרכזיים. הגיעה לכאן פרופסור רחל פסטרנק, מהמכללה למינהל, אמנם מעט באיחור, שהיא שותפה אקדמית משמעותית שלנו, בשאלה איך אנחנו הופכים את השיח המשפחתי הזה לאחד מהנושאים הכי מרכזיים בחברה הישראלית.

כי אתם יודעים, השנה לראשונה ביום המשפחה ברכתי ביום המשפחות שמח לכולם. כי זה גם חלק מהעניין וזה חלק מאד מאד חשוב ואנחנו כמובן תיכף ניפרד מהאורחות והאורחים שלנו, אבל אנחנו לא באמת נפרדים. אז באמת תודה רבה מכל הלב וסליחה שאני רצה להיענות גם לאחרים ובטח יפעת גם בטח תצטרף אלינו, כהרגלה. תודה רבה לכם.

תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני רוצה ברשותכם לסכם את הדיון.

אז כפי שאמרתי, קודם כל אני שמחה. אנחנו חרגנו מהזמן בנושא כל כך חשוב ויש עוד הרבה מה לומר ויש פה אנשים שגם רצו לדבר ואני ממש מבקשת סליחה, אבל אנחנו נקיים דיוני המשך, כי אני חושבת שזה נושא שחשוב לקחת ולהמשיך ולעשות ולטפל בו, כדי שאנחנו נצא גם עם כלים מעשיים.

אז כמו שהדגשתי לפני כן מאד חשוב לי להדגיש גם עכשיו. אנחנו לא מדברים על רווחה ואנחנו לא מדברים על הורים שהם לא טובים ואנחנו לא מדברים על שירותי בריאות ועל טיפול וכו', אנחנו מדברים על ההורות בכלל. כולנו צריכים היום בעידן המשתנה בעצם כלים כדי שאנחנו נוכל להיות רלבנטיים יותר, כדי שאנחנו נוכל לתקשר יותר טוב גם עם הדור הצעיר שלנו ולהבין אותו וליצור תקשורת שהיא נכונה וטובה יותר. וגם להתנתק ממה שאנחנו עושים לפעמים כדי להיות יותר קשובים ואני לגמרי מתחברת למה שאתם אומרים.

ולכן זה צריך להיות חלק מתהליך חינוכי רחב, חינוך במובן הרחב של המילה, לא של בית ספר, אלא באמת תהליך חברתי.

אז אני רוצה להוציא מכאן קריאה לשלטון המקומי שיעבוד יחד עם המשרדים הרלבנטיים וראינו ששיתופי הפעולה הם כבר נגזרת של השטח. לפתח מרכזי הורות ביישובים. בהרבה מאד יישובים יש את המרכזים לגיל הרך, שהם פלטפורמה מצוינת כדי להתחיל משם לבנות את מרכזי ההורות ובמקומות שאין מרכזים לגיל הרך אפשר למצוא פלטפורמות נוספות. אז זו הקריאה הראשונה.

אנחנו נשמח לקבל מיוניס"ף גם את המחקר וגם את אותו חוק שאתם דיברתם עליו בצרפת, כדי ללמוד אותו.

משרד הרווחה, יש לצאת בקריאה על מתן דגש למרכזי הורות, גם מרכזי ההורות שהם על קצה הרצף, כי גם שם חשוב לטפל וכמובן לשתף פעולה עם המרכזים היישובים, שאני מקווה שהשלטון המקומי באמת ייעתר לפנייה וירים את הכפפה ואם יהיה צריך אז אנחנו נהיה כאן כדי לסייע ולעזור.

ניפגש בדיון הבא באותו נושא, אנחנו לא נזנח אותו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:11.