הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 142

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017), שעה 13:30

1. השקת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים

2. מתחילת שנת 2017- 14 ילדים נהרגו בתאונות, של חה"כ איימן עודה.

3. 14 ילדים הרוגים בתאונות מאז תחילת השנה, של חה"כ אורי מקלב.

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

טלב אבו עראר

מסעוד גנאים

יעל כהן פארן

איימן עודה

רן רידניק - רפרנט בריאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

יריב מן - מנהל תחום פיתוח כלכלי וחברתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מירי כהן - מנהלת תחום שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

רחל איגר - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - האגף למעונות יום, משרד הכלכלה והתעשייה

יעקב וכטל - הממונה על התקינה, משרד הכלכלה והתעשייה

משה ויצמן - מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יפעת רווה - מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) משרד המשפטים

פנחס קבלו - קשרי כנסת, המרכז לשלטון מקומי

עופר נאמן - יו"ר "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"ל "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

נועה אזולאי - אם שכולה

זהבה שוקרון - מלווה את נועה אזולאי

אבישג שחם חדד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את "בטרם" (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: ההסתדרות הרפואית בישראל)

תמי ברנע

ר.ל., חבר תרגומים

השקת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים

מתחילת שנת 2017- 14 ילדים נהרגו בתאונות

14 ילדים הרוגים בתאונות מאז תחילת השנה

אני מתרגשת לפתוח את דיון הוועדה בנושא השקת התכנית הלאומית לבטיחות ילדים. יש פה סביב השולחן כל כך הרבה גורמים שעמלו מאוד מאוד קשה בשנה וחצי האחרונות, כדי שאנחנו נגיע למעמד הזה. אנחנו בלי ספק עושים היסטוריה בכך שאנחנו הכנסנו סעיף תקציבי לתקציב המדינה שמדבר על תכנית למניעת היפגעות ילדים. זאת אמירה מאוד משמעותית של מדינת ישראל, שאומרת, לא רק ברמת ההצהרה אלא לגמרי ברמת המעשה, אנחנו כאן כדי לקחת אחריות על הילדים שלנו ולהבטיח את שלומם וביטחונם.

נמצאים איתנו נציגים של משרד הבריאות ומשרד האוצר והמועצה לשלום הילד וארגון "בטרם", שהיה שותף מלא לכל צעד ושעל בשנה וחצי האחרונות. תודה ענקית, אני כמובן אומר גם אחר כך, אבל יש שני שושבינים אמיתיים של התכנית, ואני אפילו לא יודעת אם זו הגדרה מספיק מכבדת עבורם, האחד הוא שר האוצר, שמראשית הדרך אמר ש"תקציב לא יהיה הבעיה, רוצי", ובזכות הגיבוי הזה יצאתי לדרך. ראיתי פנים סקפטיות מולי וכולם אמרו "כבר הבטיחו לנו" והנה, אנחנו כאן, שר האוצר משה כחלון ושר הבריאות מר יעקב ליצמן, שהסכים להתגייס ולהוביל דרך המשרד שלו את התכנית. כמו שאתם יודעים, לא מספיק שיש לה תקציב כי גם צריך מישהו שיוביל אותה דרך אחד המשרדים ולכן בלי משרד הבריאות לא היינו יכולים לעשות את זה. לצערי וגם לצערם, הם לא יכולים להשתתף איתנו בחגיגה הגדולה הזו שהם לחלוטין חלק ממנה. שר האוצר בגלל כל המשבר שאתם בטח כולכם שומעים עליו ושר הבריאות נמצא בסין, אבל הם איתנו כאן בנשמה ומה שחשוב הוא שהם סללו לנו את הדרך, כדי שאנחנו נוכל מכאן והלאה ליישם את התכנית.

כדי שנראה שהצ'ק באמת נפרע, נציג משרד האוצר, איפה רן רידניק? בוא, אי אפשר לברוח, בוא ספר לנו מה המסגרת התקציבית. אנחנו מדברים על תכנית שהיא חמש שנתית, מופיעה כבר בתקציב, כתובה ומנוסחת. בבקשה.

שלום, צהריים טובים לכולם. רן רידניק ממשרד האוצר. זה נושא שנדון במשך כשנה, שנה וחצי ובתקציב האחרון, גם בסיכום תקציבי בריאות וגם בתהליכים מסביב, אז, נוכח החשיבות שכל המשרדים ייחסו לנושא, גם שר האוצר, גם שר הבריאות וגם גופים אחרים, הדבר הזה עוגן כחלק מהסיכום התקציבי ונכנס כסעיף לתקציב.

הסיכום עצמו מדבר על כמה רכיבים, יש רכיב אחד שהוא חיצוני, המשך ההתקשרות עם אותו גוף שעוסק כבר במו"פ ובדברים כאלה, בשווי של כ-4 מיליון שקלים. מעבר לכך יש גם תקציב נוסף שהוקצה לטובת הדבר הזה של כ-6 מיליון שקלים, שדורש יישום כמובן, היישום עוד לפנינו, כרגע אנחנו רק מדברים מסביב, כאשר מעבר לכך יש גם כוונה לאגם משאבים משרדיים וזה עוד 4 מיליון שקל ממשרדים, כל משרד יתרום 1.25 מיליון אז זה יהיה ה-boost לתכנית. זו המסגרת התקציבית. כרגע האתגר העיקרי הוא אתגר היישום ואני מניח שתדברו על זה.

נכון, העבודה האמיתית באמת מתחילה עכשיו אז זו הזדמנות, רן, גם לומר לך תודה אישית. רן הוא מהאנשים במשרד האוצר ששיגענו, לעתים מאוד מאוד תכופות, עד כדי כך שכשהדברים נסגרו הוא הרים אליי טלפון, אני הייתי בחו"ל והוא אומר לי: "אני יודע שאת לא בארץ, אבל אני חייב לבשר לך את הבשורה", אז רן, תודה רבה גם לך, באמת.

אנחנו נשמע את ארגון "בטרם", לפני שאנחנו נעבור להצגת התכנית. בבקשה, ארגון "בטרם". בואו, תתקרבו, אני אומַר בינתיים שנמצאים איתנו חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת איימן עודה וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שותפה שלי פה בוועדה, שותפה מתמידה, תודה, איילת.

זה יום חשוב.

שלום לכולם. אני עופר נאמן, יו"ר "בטרם". כבוד יושבת ראש הוועדה חברת הכנסת שאשא ביטון, חברת הכנסת נחמיאס-ורבין, חבר הכנסת עודה, חבר הכנסת גנאים. לאור חשיבות העניין של השקת התכנית הלאומית, אני רוצה להתחיל דווקא בברכות ובמעמד זה לברך את כל השותפים שהובילו למהלך. בראש ובראשונה אני רוצה לברך את חברת כנסת אשר אין רבים כמוה, שהקדישה זמן ומאמצים בלתי נלאים כדי להביא לאישורה של התכנית הלאומית לבטיחות ילדים. רק בזכותה הצלחנו להגיע למעמד חשוב זה, אם כי היו עוד שותפים רבים ואנחנו מודים לך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, על התעוזה והנחישות. אולי חשוב מזה אני מעז להגיד שהיום מודים לך ילדי ישראל ומשפחותיהם, גם אם הם לא בדיוק יודעים את זה.

חובה נעימה לי להודות למשרד הבריאות ולשר הבריאות שנעדר מפה, אשר היה המשרד הראשון שהבין שיש לבצע פעולות מניעה בכדי לצמצם את כמות הילדים הנפגעים. משרד הבריאות הוא שותף מוביל לעשייתנו. וחובה נעימה לא פחות היא להודות לשר האוצר שנעדר מפה, למרות שאני מעז לחלוק על סדרי החשיבות, לא על סדרי החשיבות שלו, על סדרי החשיבות שלי - - -

אני צריכה לומר לך, שבשביל שהתכנית תיושם ושאנחנו נשרוד כממשלה כדי ליישם את הדבר המדהים הזה, מישהו שם צריך לדאוג שהממשלה תחזיק מעמד.

אנחנו אסירי תודה לו על זה. אני לא אקרא את כל הרשימה, אבל תודות מגיעות להרבה מאוד משרדי ממשלה אחרים, רשויות, גופים ממלכתיים ועירוניים, רבים רבים שיושבים פה וגם כאלה שלא יושבים פה. החשיבות, כפי שאמרה חברת הכנסת ביטון, היא לא רק בהחלטה אלא בכך שהמדינה סוף סוף מכירה בנושא שהוא נושא ארוך טווח, שחשוב לעשות משהו שהוא לא לשבוע שבועיים, עם כותרות וכך הלאה.

לצערי, זה לא עניין של זבנג וגמרנו. אי אפשר לקבל כותרת בעיתון, להכריז על ניצחון וללכת הלאה כי זה מאבק ארוך שנים. כש"בטרם" קמה לפני כ-20 שנה היו למעלה מ-220 ילדים הרוגים כל שנה במדינת ישראל. מאז קרו שני דברים. מספר הילדים עלה ב-50% ומספר ההרוגים לשנה ירד ב-50%. לא צריך לגמור אוניברסיטה בשביל להבין ששיעור הנפגעים ירד בערך בשני שליש. אם אנחנו נעזוב את זה עכשיו ונכריז על ניצחון, נבוא לפה בעוד 20 שנה ונהיה במקום שבו היינו לפני 20 שנה. זה לא דבר שאפשר לעזוב אותו לרגע. הילדים מתחלפים, ההורים מתחלפים, הסביבה משתנה וצריך לטפל בזה כל הזמן, גם בשביל לשמר וגם בשביל להוריד.

בשנה הזאת, בחודשיים וחצי, נהרגו 28 ילדים בתאונות. 22 מהם ילדים מהחברה הערבית. זה כמובן הרבה יותר מהשיעור שלהם באוכלוסייה וגם הרבה יותר מהשיעור הממוצע בכל השנים שקדמו. אי אפשר לטפל מחר או בישיבת חרום, לזה צריך תכנית לאומית ומשאבים ואנשים שנרתמים ואולי נצליח לשפר את זה.

יש דבר אחד שלעניות דעתי כן אפשר לעשות עם זבנג וגמרנו וזה הקטסטרופה, אין לי מילה אחרת, של האופניים החשמליים. בשביל לטפל בזה, לדעתי, יש שתי אפשרויות בלבד, מה שנעשה עד היום לא מספיק. האחת, להכריז על זה כרכב ממונע, עם רישוי לנהג, רישוי לכלי וביטוח הכלי כמו של רכב. האפשרות השנייה והעדיפה בעיניי, היא לאסור על יבוא ומכירה של כלי הרצח הזה, אין לי מילה אחרת. יהיו כמה הורים שיכעסו, יהיו עוד יותר ילדים שיכעסו, יהיו כמה סוחרים ויבואנים שיכאב להם בכיס, אבל בטווח הארוך, ה-4 ילדים שנהרגו ב-2016 ואלה שעוד ייהרגו השנה ובשנים הבאות, המשפחות שלהם יודו לנו על הדבר הזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הקטסטרופה הזאת.

אני רק רוצה לסיים בתודה שוב לכולם. זה יום חג לבטיחות, יום חג גדול מאוד ל"בטרם". כמו שאמר מר רידניק וכמו שאמרת את, הכול תלוי ביישום, אז אנחנו שם להוציא לפועל את התכנית הזו, למרות שאנחנו ארגון קטן. תודה רבה.

תודה רבה.

יפעת, יש לנו עוד דבר קטן דבר ברשותך, להפריע לך, עד עכשיו הפרענו שנה וחצי. אנחנו רוצים בכל זאת להודות לאדריכלים של המהלך הזה ובראש ובראשונה לך ולמשרד הבריאות ולמשרד האוצר, זה ייקח עוד דקה מזמנכם.

איך אני אסביר לילדים שזה לא קורה בכל דיון ועדה?

זה לא קרה אף פעם במדינת ישראל, שאישרו תכנית כזו, תודה רבה.

תודה רבה לך.

אנחנו מעניקים גם לשר הבריאות ולשר האוצר.

איפה הם?

הם בלב, הם בלב.

אתה מבין? אלה אנשי עשייה אמיתיים. הם עשו איתנו את כל הדרך עד לכאן וכשגוזרים את הסרט הם לא. בדרך כלל זה הפוך, כל אלה שלא עושים באים רק לגזור את הסרט.

העיקר שזה נעשה. כל הכבוד. בהצלחה.

רק הסבר קטן, אני אעשה אתנחתא קלה, עבור הילדים המקסימים שיש כאן. כל כך התרגשתי להיכנס ולראות את כולם. יש לנו אורחים מחיפה, מבית ספר "אליאנס", ברוכים אתם, מזכיר לכולנו למה אנחנו כל כך מתאמצים במסגרת הוועדה. אני רק אספר ואומר שלא כל דיוני הוועדה נראים כך, זה דיון מיוחד וחגיגי. לכן הוא גם קצת טקסי בהתחלה. לא סתם קראנו לו השקה של תכנית בטיחות ילדים. ואתם יודעים, כל טקס מסתיים בסופו של דבר וצריך לגשת לתכלס והתכלס הוא עבודה ויישום התכנית. אנחנו מיד נעשה גם את זה.

ואם אנחנו מדברים על תכלס אז אני צריכה לציין שיש דיון מהיר של חבר הכנסת איימן עוֹדֶה ושל חברת הכנסת אורי מקלב, שהעלו את כל הסוגיה של בטיחות ילדים. הם קראו לזה "ילדים הרוגים בתאונות מאז תחילת השנה" ומשום שראינו חיבור כל כך ישיר לנושא של התכנית, חשבנו שיהיה נכון לצרף את זה גם לדיון החגיגי הזה. אני אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת שנוכחים ואחר כך אנחנו נשמע עדות וניגש להצגת התכנית. בבקשה, חבר הכנסת איימן עודה.

תודה רבה לך, יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חשוב לומר לך שמגיעה לך ההערכה שהייתה פה. אתם, בקואליציה, עשיתם דברים לא טובים במושב האחרון, אבל זה אחד הדברים הטובים ממש ולכן מגיעה לך הצלחה. חבריי, מסעוד, טאלב ואיילת. רן רידניק, אתה בן אדם צנוע, אתה מאחורי הקלעים תמיד, אבל אני כבר עבדתי מולך בהכנה לתכנית הממשלתית 922 ואני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה רבה, רן. אני מאוד מאוד מעריך אותך על מה שאתה עושה פה, על מה שעשית ועל מה שעוד תעשה, תודה רבה לך. תודה מיוחדת לארגון "בטרם" שעושה עבודה כל כך חשובה בניסיון להגן על הילדים של כולנו, של כולנו.

נכון, "כולנו", תרתי משמע.

כשביקשתי לכנס את הוועדה לדיון דחוף היו כבר 14 ילדים הרוגים מהחברה הערבית שנהרגו מתחילת השנה בתאונות. מאז ועד היום, בחודש אחד, נהרגו עוד שמונה ילדים. עוד שמונה ילדים בחודש אחד. אנחנו כבר מדברים על 22 ילדים רק בחברה הערבית שנהרגו כתוצאה מתאונות מתחילת השנה. פה הוסיפו לי שמתחילת השנה נהרגו בסך הכול 28 ילדים. חשוב לומר לכם שאני, יש לי גישה אחרת. אני בדרך כלל לא מתחיל עם החברה הערבית, אני מתחיל עם החברה הכללית ואחרי כן, אם יש ייחוד לחברה הערבית אז אני מדבר על הייחוד של החברה הערבית, כי כל ילד הוא חשוב לנו, לא חשוב מאיפה הוא בא, לא הצבע, לא הדת, לא הלאום, לא כלום, העיקר זה הבן אדם והיותו ילד. לכן, 28 הם יותר מדי. כל אחד מהם הוא יותר מדי.

הנתון המזעזע הזה צריך להדיר שינה מעיני כל מי שיושב פה. ילדים ערבים מהווים כ-60% מהילדים שנהרגים כתוצאה מפגיעה בלתי מכוונת בשלוש השנים האחרונות, בעוד שחלקם היחסי באוכלוסיית הילדים בישראל הינו כ-26%. הסיכון של ילד ערבי למות כתוצאה מהיפגעות בלתי מכוונת גבוה פי 4.2 מהסיכון של ילד יהודי. כמחצית מהילדים הערבים המתים בתאונות הם תינוקות ופעוטות. אני מברך על התכנית החדשה והחשובה שהוצגה כאן אך מכיוון שרוב הילדים ההרוגים הם ילדים ערבים אנחנו יודעים שהמעורבות שלנו פה היא קריטית, על מנת שהתכנית גם תיושם בצורה נכונה ורחבה. אנחנו מבקשים להיות חלק מהפיקוח והיישום של התכנית, מדובר פה בחיים של הילדים שלנו ולכן אין ולא יכול להיות שום דבר שהוא יותר חשוב מזה. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת איימן עודה והדיון המהיר ממחיש שאנחנו לא פועלים באיזשהו ואקום, זה לא רק לשם החגיגיות, התכנית היא לא רק אמירה אלא היא באמת נותנת מענה למציאות אמיתית בשטח, שצריכה לגייס את כולנו, ותודה רבה גם לך.

אני לא אאריך בדבריי. בתחילה, זה יום חשוב, זה יום חשוב ומבורך ומגיעים לך, יפעת, מגיעים גם ל"בטרם", כל ההערכה וכל הכבוד. אני אגיד לך את האמת, בחיים הפרלמנטריים שלי בשנים 2009-2010, אני פתחתי עיניי על התכנית הלאומית לבטיחות ילדים. עשינו פה איזה כנס עם "בטרם" ושם שלפתי שאילתות לכל המשרדים הרלבנטיים לתכנית, מה עשיתם בתכנית, מה החלק שלכם וזה לא מומש ולא יושם במלואו לצערי הרב, אז להגיע ליום הזה שבו באמת התכנית הזו תאושר ותיושם והיא צריכה את כל העקביות, באמת מגיע לך כל הכבוד, על העקביות שלך ועל ההתמדה ובעיקר, לפי דעתי, על האמונה, כי היה צריך מישהו, אני מאמין אבל אני לא בקואליציה ואין מהחברים שלי, לא שר אוצר ולא שר בינוי ושיכון ולא אחרים, אבל השילוב הזה בין האמונה ובין היכולת לבצע את זה, הוא שהביא את ההישג הגדול הזה.

בקשר לנתונים בחברה הערבית, הם זוועתיים. זה דימום יומי. להגיד ש-60% מהילדים ההרוגים בישראל הם ערבים, להגיד 22 מ-28 מתחילת השנה שהם ערבים, זה מצריך תכנית חירום, שכולנו נהיה בחירום, כולנו מוכנים להירתם לעבודת הקודש הזו כדי להציל את חיי הילדים שלנו, של כולם. אין הבדל בין ילד ערבי לילד יהודי, אנחנו מוכנים להירתם בסוף כדי לבצע את התכנית הזו עד הסוף. מה שמתבקש מאיתנו, חברי כנסת ערבים, כנציגים של מנהיגות החברה הערבית, אנחנו נעשה אותו. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת ורבין.

תודה רבה. בשבועיים האחרונים אנחנו רואים עלייה מאוד מאוד מדאיגה בכמות הילדים שמקבלים כוויות. אני חושבת שמאז פורים אני ספרתי לפחות שבעה או שמונה ילדים שהובהלו לבית החולים כתוצאה מכוויות. היה לנו דיון בנושא כוויות, יפעת, אני זוכרת את ידידתנו ורד כהן שהייתה בדיון הזה כי זה פשוט מדהים איך באינסטינקטים שלי בתור אימא בעניין הזה, אני מודה ומתוודה, אני סיפרתי לכם אז, סיפרתי שאני צועקת כשאני עם סיר מים רותחים. ואני אומרת לעצמי, מה קורה לנו? אנחנו רואים נפילות של ילדים מחלונות במדדים שלא היו לנו בעבר, כי אנחנו היינו עסוקים בהמון המון תאונות מסוגים אחרים. לכן התכנית הזו באה ממש ממש בזמן, חברתי, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

כל אחד מאיתנו עוסק זה שנים בבטיחות ילדים במדינת ישראל, אני השנה הייתי בוועדת הבחירה שבחרה את ארגון "בטרם" לפרס יושב ראש הכנסת, על הנושא של הבטיחות. אנחנו עוסקים בנושא הזה הרבה ועדיין כל הזמן יש לי תחושה שזה לא מספיק ואז נשאלת השאלה על התכנית הלאומית, האם היא תהיה מסוגלת לבוא במידה מסוימת בנעלי ההורים ובאמת להגדיר להם מחדש את האופן ההורי. אני כאימא עושה טעויות כל הזמן, אבל אלה הדברים שבהם אנחנו צריכים לדעת שזה ההבדל בין צחוק לבכי. וזה מדהים, כמה ילדים נפצעים. הבן שלי לפני שבועיים נפצע במשחק עם אחותו. זאת אומרת עד כמה אנחנו יודעים למזער את הסיכונים שלהם ועד כמה אנחנו יודעים לטפל בזה.

אני מזכירה לך ולי שיש לנו אתגר מאוד מאוד גדול, בעצם יש לנו שני אתגרים גדולים לקראת הקיץ הקרוב. אחד הוא לסיים את נושא ההצללה, שהוא גם טיפול ארוך טווח בסיכונים לילדים והשני הוא נושא של שכחת ילדים ברכב, שאת ואני עוסקות בזה פה כל הזמן. לצערי המציאות מצדיקה את זה. אני רוצה להוסיף משהו ואני מנצלת את זה שגבירתי ממשרד הבריאות נמצאת כאן ולבקש ממך, יפעת, שאנחנו, מיד עם שובנו מהפגרה, נדון בנושא שהוצף בפניי, זה נושא בריאותי, הוא לא נושא בטיחותי פר אקסלנס, והוא הנושא של מחסור בוויטמין די אצל ילדים בישראל. נושא שהולך ומתפתח ומתהווה כאיזה סוג, וסליחה על ההגזמה, סוג של בעיה לאומית. אני אסביר לך את הפרטים בעניין הזה, אבל אני מנצלת את ההזדמנות שאת כאן. זאת בעיה בסדרי גודל משמעותיים כי יכול להיות שאנחנו נגלה שילדים שמקבלים ריטלין, שזה גם סוג של בטיחות ילדים, לא זקוקים לכל כך הרבה ריטלין, כי אם היו מטפלים בהם עם ויטמין די שאנחנו נותנים לתינוקות, אז הבעיה הייתה נפתרת.

בכל מקרה, אני רוצה להודות לך על כך שאת ואני שותפות לכך, מזיהום בגני משחקים ובארגזי חול ועד שלא נדע, דברים קטסטרופליים יותר. שיהיה בשעה טובה, אני מקווה, ותודה רבה לכם.

תודה רבה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני רוצה לומר, אולי קצת לעודד, אנחנו לא רוצים להחליף את ההורים ולהיכנס לנעליהם, אנחנו רוצים לחזק אותם.

אני יודעת שקצת הגזמתי.

לא, לא, את לא הגזמת כי זה חשוב מאוד. זו באמת התחושה הרבה פעמים, שאולי אם ניכנס לשם אנחנו נציל אותם ואני לגמרי מבינה את התחושה הזו. אני בהחלט מסכימה, אנחנו צריכים לעזור להורים להיכנס לאיזשהו מסלול של יותר מודעות ולתת להם יותר כלים, כמו שאת אומרת, כדי למזער את הפגיעות ואת הסכנות, אז המון תודה על הדברים. חבר הכנסת טלב אבו עראר.

תודה, גבירתי היושבת ראש, אני מודה על הדיון החשוב הזה, גם לחברי יושב ראש הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה, על הדיון. אני מודה לך גבירתי על התכנית.

הצלחתה של תכנית היא למנוע ולהפחית כמה שיותר מהנזק ומהסכנות שאליהם חשופים הילדים. אני רוצה לדבר כמה מלים רק על הילדים במגזר הבדואי בנגב. כ-72% בבית חולים אחד שנקרא "סורוקה", לכל באר שבע והסביבה, 70% מהילדים המאושפזים בבית החולים הם בדואים וזה ברוב המקרים נובע מפגיעות בחצרות, בקרבת הבית. יש כמה סיבות לזה, התשתיות שם רעועות, ביישובים שלנו וביישובים הבלתי מוכרים. האם התכנית הזו כוללת את כל המצבים, כל הסכנות וכל הסיבות לכך שהילדים נפגעים? אני מקווה שכך יהיה, אבל מה, הילדים יקרים לכולנו, כל ילד באשר הוא, כל ילד. אנחנו דואגים לבטיחותם של כל הילדים בארץ, בין היתר גם הבדואים בנגב.

הדיון הקודם שהיה בוועדת החינוך היום, היה על 5,000 ילדים שהם בלי מסגרת חינוכית. כבר שנתיים, אולי העליתי את זה גם בוועדה שלך, גבירתי, כבר שנתיים, ויושב ראש הוועדה שואל את משרד החינוך, שהם מגמגמים, הוא אמר, אדוני, שנתיים אתה מגמגם ואין לך תשובה?

סביר להניח שאם הם היו במסגרת היינו ממזערים פגיעות.

בלי מסגרת הם חשופים לכל סכנה כל רגע, לא רק כל יום. לכן אני מבקש שהתכנית הזו תהיה בין משרדית, כולל כל המשרדים הממשלתיים, לדאוג לבטיחותם של הילדים. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת אבו עראר. אנחנו לגמרי מתחברים לדברים שלך ואני אומרת אנחנו כי זה באמת כל השותפים לתכנית. התכנית מתייחסת גם לסוגיות מגזריות ולמענים ייחודיים למגזרים שונים. יצא לנו להזכיר את החברה הערבית בכלל, את הקבוצות בתוך החברה הערבית וגם את החברה החרדית. אנחנו נתייחס לזה בהמשך והיא באמת בין-משרדית, כפי שאתה מציין. יושב כאן נציג של משרד החקלאות, שהוא מטפל בכל הסוגיה של הבדואים בנגב. אנחנו נשמע כמובן גם אותם. נשמח שתישאר כדי שתוכל לשמוע את ההתייחסויות.

אנחנו נתחיל עם עדות של אימא שתספר את הסיפור ואחרי כן נציג את התכנית עצמה. משם נמשיך את הדיון עם הנציגים הנוספים אז בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, יושבת ראש הוועדה, ולשר האוצר. אני מודה לכם על האישור של התכנית הלאומית ולכל מי שיושב כאן. אני נועה אזולאי, בת 34, אני אימא של אגם אזולאי שנפטרה כתוצאה מכך שנחנקה מבלון בהיותה בת שש וחצי. חלק יודעים את הסיפור וחלק לא. זה קרה בבית, כשאני לידה וכל בני המשפחה. אגם נפטרה לנו בידיים. התכנית הזו מאוד מאוד חשובה לי כי כאימא לחמישה ילדים לא הייתה לי שום מודעות. לא היה לי שום הסבר על הסכנות, לא נתנו לי שום אינדיקציה, שום דבר מסביב שיכל לעזור לי. לא הייתה לי מודעות גם לקורס החייאה שזה דבר שאני רוצה לעבוד עליו מאוד מאוד חזק, שזה יהיה בכל מקום אפשרי. יכול להיות שכן הייתי מצליחה להציל אותה, אבל יחד עם זאת, הדבר העיקרי הוא שאם הייתה לי מודעות אני חושבת שכן אני הייתי יכולה להציל את הילדה שלי. אני אומרת את זה כמעט במאה אחוז. לא ידעתי את ההשלכות ולא ידעתי את הסכנות.

בלון אמור להיות דבר שמח.

כן, לצערי הרב הוא אצלנו הפך לדבר מאוד מאוד עצוב.

נועה, זה קרה לפני שנה?

כן, פחות משנתיים. עוד חודשיים זו אזכרה של שנתיים.

נועה, אני מתנצלת, אבל שתדעי שבזכותך אני הפסקתי לאפשר לילדים שלי לנפח לבד בלון. אני מתנצלת אבל באמת.

אני שמחה, אם הילדה שלי היא שליחות שאני יכולה להציל ילדים אחרים, אני מוכנה לקחת את המוות שלה ולהגיד תודה לה' שהוא גם נתן לי וגם לקח ממני, אבל לפחות שייתן לי את הזכות בעולם הזה לתקן ולא לאבד עוד ילדים. אני אחראית לכך שלא יאבדו פה עוד ילדים יותר, משום תאונת בית. זה לא יקרה. אני אצעק איפה שאני רק יכולה ואני לא מתייאשת. יהיו כאלה שירימו גבה ויגידו, וואו, צריך הרבה כוח, מה את עושה? יש לך את המשאבים? יש לך את הכוחות? יש לי את כל הכוחות. אני אימא לארבעה ילדים במשרה מלאה ואני עובדת גם כסייעת בעיריית אשדוד, סייעת לגנים, אני נותנת את כל כולי ויחד עם זאת אני גם במאבק הזה, היומיומי.

אני מקבלת אלפי פניות כל יום מהורים, מאנשים, וזה מה שנותן לי את הכוח. אני לא מתכוונת להפסיק. מבחינתי, פה זו ההתחלה שלי רשמית.

תודה רבה על העדות ועל הכוח לבוא ולהציג את זה ולומר דברים כאלה. אני לא רוצה לתאר לעצמי אילו תעצומות נפש צריך כדי לומר אותם. אני מצטערת בשביל הילדה שלך, בשביל אגם.

במעבר חד, מירי, זה מזכיר לנו למה כולנו כאן ולמה זה היה שווה כל רגע, גם של תסכול, כי לא עברנו דרך פשוטה, אבל באמת זה שווה כל מהמורה בדרך בשביל שאנחנו נהיה כאן וננסה, גם בשם אגם, להציל את הילדים. בבקשה, נשמח שתציגי את התכנית.

תודה רבה. כפי שיושבת ראש הוועדה אמרה, זה רגע חגיגי ולא מקובל בוועדות. אני נמצאת הרבה בדיונים בכנסת והדיון הזה הוא יוצא דופן, יוצא דופן לטובה, מראה את היכולת של הכנסת לא רק לקדם דברים בחקיקה ולעשות בקרה על הממשלה, אלא גם לקדם דברים בכוחות עצמה ואני אתייחס לזה. זה לא דבר מובן מאליו. אנחנו נמצאים ברגע חגיגי, רגע חגיגי שמהול גם בעצב, עצב על כל אותם ילדים ותינוקות שלא הצלחנו להציל ואנחנו צריכים לעשות את המקסימום, כדי שבעתיד נוכל להציל כל ילד ותינוק במדינת ישראל.

לפני שאני מציגה את התכנית, רק כיוון שנאמר כאן והיה דיון מיוחד בנושא של הכוויות אז אני רוצה להתייחס, חברת הכנסת נחמיאס, לגבי הדיון עצמו שהיה על הכוויות, אכן משרד הבריאות הרים את הכפפה ונעשתה פעילות בנושא של הסברה. אמור לצאת קמפיין בחודש מאי ומשבוע הבא כל החומרים מפורסמים, הם יופצו בטיפות חלב בעברית, בערבית וכמובן לכל הגורמים הנוספים. זו דוגמה לאיזושהי עשייה. לא חיכינו לתכנית עצמה שתצא כי זה חלק מהפעילות שלנו כדי למנוע את ההיפגעות הנוראה והמיותרת הזאת.

יפה, יישר כוח.

אני רוצה להודות לכל השותפים שלנו לנושא הזה ואני גם ארחיב בהמשך. גם למשרדים הנוספים, גם למשרד הבריאות, ל"בטרם" וגם לאחרים ואני אגע בזה בהמשך.

לתכנית עצמה. אתן את הרקע. כמו שאנחנו רואים בשנת 2016 118 תינוקות וילדים נפטרו. אם אנחנו מסתכלים על מנגנון ההיפגעות ועל הדברים המרכזיים שגרמו להיפגעות, אנחנו רואים עדיין לצערנו שתאונות דרכים הן הגורם המוביל, קרוב ל-43%. אנחנו רואים גם את הטביעות. דיברנו על הקיץ המתקרב, זו סוגיה שלצערנו אין לה את המענה הטוב והנכון. מצאנו, לא רק טביעות בים בשנים האחרונות אלא אנחנו מדברים על טביעות בית וחצר, משהו שלא היכרנו בהיקפים כאלה בשנים קודמות, כמובן שנצטרך גם לזה להתייחס. מדובר כאן על חנק, לצערנו חנק הוא גם גורם שגורם לתמותה בצורה משמעותית. יש כאן את הנפילות כמובן והגורמים הנוספים.

אם אנחנו רוצים לראות את מקום ההיפגעות, אז כפי שאנחנו רואים יש לנו כאן את הדרך, עדיין הדרך היא גורם מוביל, תאונות דרכים, גם בית וחצר, כפי שנאמר מקודם, בית וחצר, המקום שצריך להיות הכי בטוח לילדים, לצערנו לא תמיד זה כך ועלינו לדאוג ולפעול שהבית יהיה מקום מבטחם של כל הילדים והתינוקות במדינת ישראל. כמובן שאנחנו רואים עדיין דברים במרחב הציבורי, במוסד החינוכי ובמקומות נוספים.

כפי שנאמר, 2017, התחלנו את השנה ולצערנו, לפי הנתונים שלי, נהרגו 25, נאמר פה 28 ובמקרה הזה אני מקווה שאני צודקת. אם זה פחות ילד אז אני אשמח, אני אומרת שוב, אבל הנתונים מזעזעים. כפי שניתן לראות, הנתונים אמנם הם בקטן, אבל אכן, יש כאן היפגעות ותמותה מאוד משמעותיות במגזר הערבי ובמגזר הבדואי. עלינו לכוון את הפעילות לכך. נתייחס לזה בהמשך.

מאיפה בעצם התחלנו? בשנת 2012 החלטת ממשלה קבעה שתגובש תכנית לאומית למניעת היפגעות ילדים. התכנית הזו הובלה על ידי משרד הבריאות, מי שהגיש את התכנית היה שר הבריאות, אבל שושבין מרכזי היה כמובן "בטרם" וניגע בזה בהמשך. נכנסנו לפעילות עם כל המשרדים השותפים ועוד מעט נציג אותם, לגבש את התכנית הלאומית בנדבכים מנדבכים שונים. כפי שאתם יכולים לראות כאן, הכוורת הזאת, אלה המשרדים שהיו שותפים וגיבשו את התכנית הלאומית. כפי שאנחנו רואים, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה היו שותפים. בלב התכנית אנחנו רואים, חוץ ממשרד הבריאות, את משרד הכלכלה, משרד הרווחה, משרד החינוך, בטחון פנים, תחבורה, פנים וכמובן ארגונים נוספים שהם משמעותיים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שכל הנושא של תאונות דרכים נמצא במגרשה, וגורמים נוספים. כמובן המרכז לשלטון מקומי שיש לו תפקיד חשוב מאוד בצמצום ההיפגעות. כל התכנית הזו כמובן נעשתה בליווי בשיתוף ובהובלה של כולם ואולי אפילו עם הפטיש של ארגון "בטרם" בראש, ונעשתה עבודה מקצועית ומאוד אינטנסיבית.

התכנית עצמה, גיבוש התכנית היה בשלוש רמות. אל"ף, היה את המטה, המטה שהיה משותף לגורמים המרכזיים שהיו בתכנית, בהובלתו של משרד הבריאות, כמובן ש"בטרם" מלווים אותנו עקב בצד אגודל, כמובן הפן הבין משרדי כי כפי שאנחנו יכולים לראות הרבה נושאים של היפגעות ילדים אינם חונים במגרשו של משרד כזה או אחר. לכן הרבה מהפעילות היא פעילות בין משרדית. וכמובן, יש את הפעילות עצמה שנעשתה בתוך המשרדים עצמם, כל משרד בנושאים שנמצאים תחת אחריותו.

אנחנו דיברנו בגיבוש התכנית על חמש אסטרטגיות מרכזיות. אי אפשר לדבר על אסטרטגיה אחת, כי כמו שאנחנו יודעים, צריך לטפל במכלול ולתקוף את הדברים מזוויות שונות. סוגיית הנתונים והמידע, בלי מידע ובלי נתונים, תחושת הבטן אולי חשובה, אבל חייבים להסתמך על נתונים ולראות את ההיפגעות. אנחנו רואים במהלך השנים מגמות שונות. אם מקודם הזכירו אופניים חשמליים, פגיעות בבית, אנחנו חייבים לראות ולנתח את הנתונים ולא להסתמך על מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים.

כמובן הנושא של אנשי המקצוע. אנשי המקצוע בתחום הזה, בעיקר של ילדים ותינוקות, מאוד משמעותיים בהעברת התכנית והמסרים. לכן אנחנו רואים בהם גורם מרכזי שחייבים להתייחס אליו, לתת לו את הכלים המקצועיים, כדי לאפשר לתכנית לצאת אל הפועל.

הציבור הרחב, כמובן, ההורים, המשפחות וגורמים נוספים, הילדים עצמם, חייבים להתמקד בהם ואנחנו נראה את זה בהמשך. חינוך והסברה לקהל הרחב. הוזכר כאן קודם הנושא של אוכלוסיות בסיכון. בתכנית הזו אחד הדברים המרכזיים בה הוא שכבר מראש, אפילו בשלב החלטת הממשלה, הנושא של אוכלוסיות בסיכון עלה כאסטרטגיה. זה לא משהו של מה בכך שעל הדרך נעשה אותו אלא חייבים להתמקד באוכלוסיות הסיכון כי הנתונים זועקים לשמים. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה וזה ניתן בפוקוס מאוד מאוד מרכזי.

כמובן הנושא של רגולציה. אי אפשר לעשות את הדברים בלי זה. הרי הסברה, חינוך וכו' הם דבר יפה, אבל לא מספיק ואנחנו חייבים להיכנס לסוגיית הרגולציה וניגע בה בהמשך.

כפי שאנחנו רואים התכנית הלאומית יוצאת לדרך בשנת 2017, זה באמת דבר מרכזי והיסטורי, זה לא דבר של מה בכך ואנחנו מקווים שזו נקודת אל חזור, זו לא תכנית לשנה שנתיים - - -

לא מקווים, זאת נקודת אל חזור.

היא נקודת אל חזור וטוב שרן יושב כאן מהאוצר, תפקידו לדאוג שזה ייכנס מכאן והלאה, ולוואי שנגיע למצב שלא נצטרך ולא יהיו ילדים שייפגעו, אני הראשונה שאומרת: קחו את הכסף, אבל כל עוד אנחנו לא נמצאים שם, כל עוד יש אפילו ילד אחד שנפגע, תפקידנו לדאוג, לעשות כל מה שאנחנו יכולים כחברה, כממשלה, שהדבר הזה לא יקרה.

נכון, חשוב לציין שבאמת המטרה שלנו היא למזער את רמת הפגיעה בילדים, אבל בואו לא נשכח שככל שנוקפות השנים יש לנו אתגרים חדשים. ניקח רק לדוגמה את האתגר של שכחת ילדים ברכב, שכשהתקבלה החלטת ממשלה זה עוד לא היה משהו שהוא hard core על השולחן והיום אנחנו יודעים שזה בנפשנו. גם בזה מטפלים. המטרה של התכנית היא לא להגיב לאסונות חדשים אלא לנסות מראש למנוע את התופעות הבאות.

לכן התכנית הזו צריכה להישאר איתנו. כל עוד יש ילדים ותינוקות היא צריכה להישאר איתנו. לגבי השותפים בתכנית, כמו שאנחנו רואים, מי בעצם נמצא כרגע? נכון לעכשיו בתכנית עצמה, הצבע האדום הוא המשרדים. השותפים בה מתקצבים, הם שותפים לתכנית. מלבד משרד הבריאות יש את משרד הכלכלה, הרווחה, חינוך, תחבורה, כמו שאמרתי, ארגון "בטרם", יש לו תפקיד מרכזי ביישום של התכנית ובהובלה שלה. כאן אנחנו רואים משרדים נוספים שצריכים להיות שותפים, משרד האוצר, מה לעשות, כסף, אנחנו לא יכולים לעשות דברים בלי כסף ומשרד האוצר נרתם. זה חשוב כי אחרת לא היינו יושבים כאן. משרד ראש הממשלה וכמובן גורמים נוספים כפי שאנחנו רואים. אני קוראת למשרדים נוספים שכרגע לא נמצאים בתקצוב, שהם חייבים להשתתף ולהיכנס לתכנית הזו באופן אינטנסיבי, גם אם צריך להכניס את היד לכיס. מה לעשות, יש דברים שחונים במגרשם של משרדים אחרים. דיברנו על הנושא של הבדואים אז זה משרד החקלאות, ובהחלט יש כאן מקום לגורמים נוספים להיכנס, כי זה לא נגמר במשרדים הללו.

לפני שאנחנו מציגים את התכנית, קודם תודה והתודה היא קריטית, כי בלי הגורמים האלה לא היינו יושבים כאן ולא היינו יכולים להציג את מה שאנחנו מתכוונים לעשות, מה שעושים ומתכוונים לעשות. קודם כל, כפי שאמרתי, ארגון "בטרם", המון תודה על כל הפעילות שלכם ואני אומרת שוב, אם לא הייתם דוחפים אותנו אז לא היינו מגיעים לכאן. מי כמוכם יודע את כל הטלפונים ואת המסירות, ביום, בלילה, באמת, לכל האורך, מלפני החלטת הממשלה ב-2012 ועד שהגענו לרגע הזה ואתם כמובן תמשיכו להיות שותפים, לדחוף אותנו, לדאוג שהנושא הזה לא ירד מסדר היום ושתמיד קולם של הילדים ישמע. כמובן לשר האוצר, שהרים את הכפפה והכניס את הנושא הזה לספר התקציב. אני אומרת שוב, יש דברים שבלי כסף זה nice to have, אבל זה לא מספיק.

מי כמו רן יודע את הדבר הזה.

רן נמצא כאן והוא יודע. ואני אומרת, זה לא רק - - - אני אומרת שוב, זה גם בנשמה, זה לא רק בספר התקציב וחשוב שהנשמה תיכנס כאן לכל דבר. שר הבריאות, שלקח על עצמו את ההובלה, גם מאז החלטת הממשלה, כשהוא היה סגן שר הבריאות, הוא הגיש את ההחלטה והוביל את הנושא הזה בממשלה וכרגע כשר הבריאות הוא מוביל את התכנית הזו לשלב הבא של היישום.

כמובן, הדבר החשוב ביותר, אני לא יכולה שלא לומר תודה כמובן ליושבת ראש הוועדה, שבלי כל הפעילות שלה וזה לא דבר מובן מאליו, כי זה בדרך כלל לא נעשה בכנסת, לא היינו מגיעים לרגע הזה. ואני לא אומרת את זה סתם, כי אנחנו יודעים את המסירות ואת הנחישות שכל המהלך הזה נעשה. הכנסת מקיימת הרבה דיונים ועושה הרבה פעולות, מקדמת חקיקה, אבל קידום והוצאה לפועל של תכנית לאומית, אני מודה, עם כל הניסיון הרב שלי בכנסת, אני לא מכירה דברים כאלה ואני מודה לך בשם כל מי שיושב כאן ובשם כל ילדי ישראל, אני חייבת לומר, כי לא היינו יכולים לעשות את זה בלעדייך.

תודה רבה.

עקרונות היסוד של התכנית הזאת. כשגובשה התכנית הלאומית והייתה לנו את התכנית המלאה, דובר על הרבה יותר כסף ויש תכנית מאוד נרחבת. מכיוון שלא ניתן המענה התקציבי ואז דובר על 150 מיליון, 300 מיליון וכו', אנחנו בכל אופן יודעים שצריך להתמקד, החלטנו להתמקד בדברים שצריך להתמקד בהם לפי תעדוף ולפי רמת הסיכונים. אנחנו מדברים כאן על התבססות על ההמלצות של התכנית שגובשה, כי נעשתה עבודה, אנחנו לא ממציאים כאן יש מאין, נעשתה פעולה אינטנסיבית של כל המשרדים ושל כל הגופים ואנחנו כרגע מוציאים אל הפועל את התכנית שגובשה.

דבר נוסף שהוא חשוב מאוד ונאמר כאן, הוא התמקדות באוכלוסיות בסיכון. זה לא עוד חלק שנעשה את זה, אלא זה יעד בפני עצמו, להפחית את ההיפגעות והתמותה באוכלוסיות שבהן שיעור ההיפגעות הוא מאוד מאוד גבוה. אנחנו מדברים על החברה הערבית בכלל וגם על החברה הבדואית, שאמנם היא חלק מהחברה הערבית, אבל חייבים לתת לה את הדגש המיוחד, גם למאפייני ההיפגעות וגם למאפיינים האחרים, החברתיים והתרבותיים, לכל הדברים האחרים, אי אפשר להתעלם מהם. החברה החרדית ועוד. וכפי שאמרתי, מה שיש כרגע לא מספיק, אנחנו קוראת פה למשרדים להתגייס ולהצטרף לתכנית.

אנחנו מדברים כמובן על יצירת שותפויות, לא רק בין משרדי הממשלה וכו' אלא גם עם גורמים נוספים. אנחנו מדברים על המגזר השלישי, כמובן שלטון מקומי, כמו שאמרתי, גורמים נוספים כמו הגנים והמעונות ואנחנו נשתף את כולם, גם בכל החומרים והתוצרים שיוצאים, אבל אנחנו מצפים לעבודה ורוצים עבודה שתיעשה בארגונים האלה ואנחנו כמובן נהיה אתם בקשר שוטף.

קודם דובר על נושא של מובילי דעה. חברי הכנסת, כן, אנחנו רוצים אתכם בתהליך. אני חושבת שיש לכם מה לתרום. חשוב מאוד שאתם תהיו בתהליך הזה ואנחנו מדברים גם על מובילי דעה בקבוצות השונות. אנחנו יודעים שצריך לאפיין את הצרכים וכמובן לתקוף כל דבר בדברים האפקטיביים שאפשר לעשות. אם בדברים מסוימים אפשר להיעזר במובילי דעה, רבנים, אימאמים וגורמים נוספים, כוכבי ילדים וכו', דברים שיכולים להשפיע, כל מה שנראה אפקטיבי אנחנו נעשה. אני קוראת לחברי הכנסת גם להיות שותפים ולעזור לנו ליישם את זה.

דבר נוסף שמאוד חשוב לומר, לא - - - שום פעילות עם שום תקציב קיים, יש גורמים שיש להם מחויבות גם היום לעשות אז לא לומר, התכנית הלאומית יצאה לפועל, אנחנו כרגע לוקחים צעד לאחור. אני מזכירה את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כמובן, שאחראית על טיפול במניעה של תאונות דרכים. הם צריכים להמשיך ואנחנו, התפקיד שלנו, כמובן שהם ישותפו בתכניות האלו, אבל לבוא ולדאוג שהפעילות תמשיך. כפי שאנחנו רואים, שיעור ההיפגעות של ילדים והתמותה בתאונות דרכים זה עדיין גורם מוביל. התפקיד שלנו לדאוג שהדברים ייעשו וגם שם התמותה וההיפגעות יפחתו.

נכון. חשוב לציין שתכנית בטיחות ילדים היא תכנית תוספתית, היא ייחודית, היא אמורה לעבות את התכניות שכבר קיימות בשטח ואני חושבת שבאיגום משאבים וחשיבה משותפת והצטרפות של כולם אנחנו אפילו נוכל לעשות מסכום החלקים הרבה יותר מהשלם.

אנחנו נוכל לעשות את התכלול עם כל הגופים ואני שוב אומרת, אני קוראת לכל מי שלא נמצא כרגע בתכנית להצטרף אליה. אנחנו נדבר על זה איתם בהמשך. כפי שאמרתי, הנושא של אוכלוסיית הסיכון, האוכלוסייה הערבית, הבדואית, הנתונים השנה זועקים לשמים. זה לא רק השנה, אבל השנה זה מאוד בולט. יש כאן צורך, אמנם זה גם בתכנית שלנו אבל כל הגופים ממקדים פעילות באוכלוסיות האלו כי זו אחת האסטרטגיות אבל זה לא מספיק. צריך להיות כאן תקציב נוסף, אם זה באמצעות משרד החקלאות, שאחראי - - -

יש לנו כאן נציג של משרד החקלאות, הוא פה והוא - - -

אני אשמח להתייחס גם לעובדה שתמיד יש קבוצות שהן לא תחת הכלל והן צריכות לקבל משהו מיוחד. אני אשמח מאוד להתייחס לזה.

בוודאי.

זה נכון ואני אומרת שוב, גם בתכנית, נראה שהמשרדים האחרים, כלומר אנחנו ממקדים פעילות, יש משרדים שזה מאוד בולט ונראה את זה בהמשך, ממקדים את המאמץ בתעדוף באוכלוסיות בסיכון, אבל עדיין יש צורך, מעבר למה שהמשרדים עושים, לתת את התקציב ואת הדחיפה, את הבוסט הזה לנושא של אוכלוסיות שנמצאות מאוד מאוד בסיכון. וכפי שאמרתי, אנחנו פונים למשרדים אחרים שכרגע לא נמצאים להצטרף.

תהליך העבודה, כפי שנאמר, העבודה הפנים משרדית, כל משרד ששותף בתכנית, יש - - -

מירי, ברשותך, כי אנחנו גם נרצה לשמוע את האחרים ואנחנו מתקצרים בזמן, להגיע ישר לתכנית, למרכיבים של התכנית.

כפי שאנחנו רואים את האסטרטגיות, אתם תראו אותן. כפי שאמרנו, מתבסס על האסטרטגיות שהצגתי קודם ואנחנו מיקדנו את זה גם לנושאים במיקוד לפי היפגעות, וכפי שאמרתי, מעבר לזה, אנחנו רואים את הנתונים ובזה אנחנו נתמקד, בגורמים של ההיפגעות.

עכשיו אגיע לתכנית עצמה. משרד הבריאות במאקרו, מכיוון שאנחנו מתכללים את התכנית מעבר להובלה שלה, אנחנו כמובן נעמוד ונכנס ועדת היגוי בין משרדית של כל הגופים השותפים לתכנית הזו ומכיוון שההסברה והקמפיינים צריכים להיות כלל מערכתיים, אז נעשה את זה ביחד עם כל הגופים. כמובן גיוס של גורמים חוץ ממשלתיים לתכנית.

עכשיו אני אגע בתכנית עצמה. ביקשתי מכל משרד להציג את עיקרי התכנית שהוא יזם. בקצרה, לגבי משרד הבריאות, מעבר לדברים שהוצגו ונעשים וימשיכו להיעשות, אנחנו מתעסקים עם מספר אסטרטגיות מרכזיות שמנסות לתת את המענה. גם הנושא של נתונים ומידע, ואני רוצה לומר, זה אמנם לא נכנס כחלק מהתקציב של התכנית, אבל אנחנו דוחפים את זה, כי הנושא קיבל דגש. מרגע שהשיח במשרד השתנה והתכנית הלאומית עלתה אל הפועל אז זיהינו דברים נוספים שאנחנו יכולים לקדם, גם אם לא חיכינו לתכנית הלאומית וגם אם עשינו את זה במסגרות אחרות ובתקציבים נוספים.

אחת הדוגמאות היפות היא הנושא של איסוף נתונים. נתוני היפגעות במלר"דים הם נושא שלא חדש לנו, הוא כבר התחיל ונעשה במסגרת המיזם המשותף שנעשה בין משרד הבריאות, הממשלה ו"בטרם", אבל השנה הוחלט על ידי משרד הבריאות להכניס את זה כתמריץ לבתי החולים. כלומר, כל בית חולים, כחלק מהתמריצים שניתנים לחדרי המיון, מי שיאסוף את הנתונים האלה יקבל תמריץ כספי לא מבוטל וכך אנחנו רוצים לרתום ולגייס אותם, לא רק באופן וולונטרי אלא גם עם תמריץ כספי כדי להיכנס לתכנית הזו, כשמי שיוביל ומי שילווה את כל בתי החולים זה ארגון "בטרם", בהטמעה של איסוף הנתונים.

דיברנו על התמקצעות של אנשי מקצוע ואנחנו מדברים גם על אחיות. לאחיות יש תפקיד מאוד מרכזי כסוכני שינוי במערכת הבריאות לגבי ילדים ותינוקות, גם טיפות חלב, אבל לא רק, כי זה גם בקהילה ובבתי חולים. רתמנו ויש לנו שיתוף פעולה נפלא עם כל הגורמים בתוך משרד הבריאות ומערכת הבריאות שנרתמו לנושא הזה וכבר נעשית עבודה לגיבוש הנחיות מקצועיות שבעצם יחייבו את כל האחיות לנושא של מניעת תאונות.

חינוך והסברה, אנחנו מדברים על זה, אנחנו רוצים להרחיב את מעגלי ההסברה שלנו לכל ההורים, דרך טיפות חלב, העברת מסרי בריאות, אנחנו גם נעשה את זה. הנושא של תכניות התערבות, קיום סדנאות הדרכה להורים. ובכן, כפי שנאמר כאן קודם, אנחנו רוצים להכשיר את ההורים ולתת להם את הכלים, גם בביצוע החייאה במקרים שקורים וגם בנושא של מניעת היפגעות. אנחנו בונים איזושהי תכנית של הכשרת הורים, לעשות סדנאות להורים, גם אם חלילה קרה אירוע, אז לעשות, שיהיו להם כלים לעשות החייאה. זה דבר שבהחלט שמנו בפוקוס, לעשות את זה השנה, אבל להרחיב את המסרים גם לנושא של מניעת היפגעות.

נתתי את הנושא האחרון של חינוך והסברה בדגש על אוכלוסיות בסיכון. אנחנו מדברים על תאונות דרכים, תכנית שכבר גובשה לפני מספר שנים, אבל השנה אנחנו דוחפים אותה והיא תתחיל להיות מיושמת בכל הנושא של מניעת תאונות דרכים, הדרכה וכו' בטיפות חלב למניעת היפגעות בתאונות דרכים. אנחנו מדברים על דריסות לאחור, מושבי בטיחות, נסיעה בטוחה לילדים, נושא שניכנס אליו, הוא כבר בימים האלה נכנס לטיפות חלב, יהיה בעצם אצל כל אחות ואחות בטיפות חלב כדי שנעשה את זה.

ברשותכם, אני אעביר את השרביט לשותפים הנכבדים שלנו, משרד החינוך.

רגע, לפני שאנחנו עוברים למשרד החינוך, חברת הכנסת יעל פארן, כי היא צריכה לצאת לוועדה נוספת, אז בבקשה.

אני צריכה לצאת לישיבת סיעה, אז אני מתנצלת. תודה רבה על ההצגה, מירי. קודם כל נחשפתי לתכנית שלא ידעתי על קיומה ואני מברכת על הדיון. מה שאותי מפתיע קצת זה התכווצות הסכום. אמרת שדובר על 150 או 300 מיליון שקלים וכאן אני מבינה שמדובר ב-10 מיליון שקלים - - -

לשנה, אני אסביר.

רק רגע, אני אסיים. אני ציפיתי, תכנית לאומית, מלים מאוד מאוד גבוהות, נהדרת, מדינה שכל כך רוצה שיהיו בה הרבה ילדים ומשקיעים בה מאות מיליונים רבים כדי שאנשים שגם לא יכולים להביא ילדים שיביאו ילדים ובסוף הבטיחות שלהם נופלת בין הכיסאות.

אז הבטיחות שלהם לגמרי לא נופלת כי בואי ניקח בחשבון שעד היום בכלל לא היה. אני אשמח מאוד, גם כשזה בא מהקולות של האופוזיציה, שהם יראו את מה שפתאום יש ולא היה ויכול היה להמשיך גם לא להיות.

אבל עושים תכנית נהדרת - - -

רגע, אני אסביר. גם ה-300 מיליון שקלים שדוברו אז, הם דוברו לתכנית חמש שנתית. זאת אומרת שזה לא היה 300 מיליון בשנה ואנחנו לקחנו מהתכנית, ואני תיכף אסביר מהו הרציונל, 10 מיליון שזה 14 מיליון שקלים בשנה, כי אנחנו לוקחים גם את התכנית של "בטרם", שמתוקצבת במסגרת הזו של 4 מיליון נוספים ל-10, לכל שנה במשך חמש שנים. הרעיון היה מאוד פשוט. אני לא בן אדם של מנגנונים וכל מה שהיה בתכנית שקשור להקמה של מנגנונים חדשים אני אמרתי, בואו נשים את זה בצד, אנחנו לא באים עכשיו לשלם למשכורות או לבנייה של כל מיני מתווים חדשים, אנחנו לוקחים את הכסף נטו לפעילות. נטו להסברה, נטו להדרכה של הורים, נטו להדרכות מקצועיות. זאת אומרת, זיקקנו מתוך התכנית את כל מה שקשור לפעילות, ואני יכולה להגיד לך שגם בעתיד וגם בדברים אחרים שאני עושה, דיברו על מועצה לגיל הרך ודיברו על נציבות לזכויות הילדים, אני נגד התפיסה הזו, אני אומרת, בואו ניקח את הכסף הזה, נשקיע אותו בפעילויות, נביא אותו ישר לציבור, למי שזקוק לו, גם אם זה יהיה בסכומים נמוכים יותר, אבל נדע שאנחנו מנצלים כל שקל לייעוד שלו.

זו הסיבה שזה זוקק ואני עדיין חוזרת לנקודת הפתיחה, יכולנו לשבת כאן היום וגם ה-14 מיליון שקלים האלה לא היו. יש פה אמירה מאוד מאוד ברורה.

קודם כל, זה שיש את ה-14 מיליון שקלים שלא היו קודם זה כבר יפה ואני מברכת אותך ואני מבינה שזו עבודה גדולה שלך ושל הוועדה וכל הכבוד. קודם כל זו תעודת עניות מאוד גדולה שלא היה, את זה נשים על השולחן. כל הכבוד שהגענו לרגע שזה קיים, עדיין, אני כן חייבת לומר, כדי לייצר תודעה ציבורית, הכרה בתחום, הבנה, ואני מבינה שרוב הכסף ילך להסברה, מישהו צריך להרים את זה. השאלה היא האם במשרדים כיום, שמצמצמים כוח אדם ומוסיפים עבודה, הכול בסדר, הציבור צריך לקבל את הכסף, אני איתך, אבל גם כדי להרים מערך גדול של הסברה להורים צריך איזשהו מנגנון כדי להפעיל אותו.

יש פה הירתמות של אנשים מתוך המשרדים, יש מספיק בעלי תפקידים שכל אחד לוקח על עצמו את החלק שלו, תאמיני לי, שרק ניישם את זה.

אני רק אביע את החשש שאם אין מנגנון או לפחות עיבוי של מנגנון קיים, אולי לא להקים מועצות חדשות, שיתפעל את זה, אז אולי בסוף התוצאות לא יהיו כמו שציפינו. אני באמת מצפה מתכנית כזו שגם תציב יעדים. אנחנו ראינו את הגרף, על כל ילד שם לבכות ואני גם רוצה להגיד תודה לנועה שהגעת, לא היה לי קל לשמוע ואני בטוחה שלך לא היה קל להגיע לפה, אז תודה שהגעת. כל ילד מה-118 הוא עולם ומלואו, ברור שיש כאן משפחה ואנחנו צריכים להציב יעדים שיהיו כך וכך לאורך חמש שנים בכל אחד מהתחומים. אני לא ראיתי את זה ואני מצפה לראות את זה בתכנית, גם יעדים שנגיע אליהם, שהיעד הוא כמובן אפס ילדים שנפגעים.

אני רוצה להעלות עוד דבר קטן שהוא לא ב-scope של התכנית הזו, אבל הוא ברקע. יש פה שאלה ואני שואלת, אני רק מעלה השערה, האם רוב הפגיעות של הילדים שהן בבית, כמו שראינו שהן חלק גדול, הן בגלל הישארותם לבד? האם הדברים האלה נבדקים ואם כן, האם אין כאן מקום לחשוב גם על כל הנושא הזה, שזה גם עניין של צהרונים? זה עוד כספים, אבל ברור - - -

לצערנו הרב, כמו ששמעת מהדוגמה, זה ממש לא קורה רק מהישארות ילדים לבד - - -

לא אמרתי שרק, אבל היו דוגמאות של השנה האחרונה, גם של טביעות של ילדים וגם של שריפות של ילדים ששיחקו באש כשהם כן היו לבד, או נפלו מהחלון כשכן היו לבד, ושוב, השאלה היא פה איך המערכת נערכת גם לטפל בעניין הזה, כי היום לפי החוק ילד מגיל שש יכול להיות לבד בבית ולטעמי, זה גיל נמוך מדי, אבל תודה ואני מברכת שוב על התכנית. תודה רבה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת יעל פארן, ואנחנו נעבור למשרד החינוך.

עירית בירן, סגנית מנהל המינהל הפדגוגי. אנחנו לא חיכינו, אנחנו ב-2012 התכנסנו בפעם הראשונה בצוות עבודה מורחב. זאת אומרת, כינסנו צוות לשולחן עגול, מכל המִנהלים של משרד החינוך, כל מי שנוגע בילדים, כדי ללמוד את העניין, כי בעצם, בפעם הראשונה ש"בטרם" הגיעו עם נתונים, אנחנו בפעם הראשונה הסתכלנו ואמרנו, רגע, איפה הנגיעה שלנו כאנשי חינוך, לנתונים.

הסתכלנו לאורך השנים, ואני מהוותיקים במשרד החינוך, הסתכלנו על ההבדלים בין היפגעות בבית הספר, בדרך לבית הספר לבין במקומות אחרים. זו פעם ראשונה שהייתה הצגה של נתונים, הגיע צוות של "בטרם" והציג בפנינו היפגעות בבית, בחצר, דריסות בחצר ופגיעות שונות, אז החלטנו שאנחנו מתחילים לעבוד מהשורש. מה אנחנו יכולים לעשות בכוחות עצמנו? אנחנו בין המשרדים שהגישו תכנית של 100 מיליון שקל, אם רוצים להגיע לכל בית אב שיש לו ילדים, מלידה עד גיל 18 צריך משאבים הרבה יותר גדולים אבל זה מה שיש ואנחנו, חשוב לשים את זה על השולחן, הכנו את התכנית בהתאם לזה.

מה שעשינו עד עכשיו, בלי קשר לתכנית, הוא שהתחלנו לבנות הכשרות מקוונות לעובדי הוראה, להכניס פרקים לתוך תכניות קיימות, כמו "מפתח הלב" בחינוך היסודי, שקשור לכוויות, שקשור לטביעות, זאת אומרת, הכנסנו לתכנית הלימודים פרקים. זה וולונטרי, מחנכת משתמשת, לא משתמשת, לא הלכנו על משהו, כי לא הייתה לנו את ההחלטה שהולכים באופן מאסיבי, אבל יש עבודה. אנחנו בודקים ואנחנו רואים שנוגעים ומטפלים ואנחנו נדווח בהמשך.

כשהוחלט להצטרף לשבוע הבינלאומי לבטיחות ילדים, אנחנו עכשיו מכינים את השנה השנייה, בשנה שעברה כבר ביצענו את זה, עם אירועים בבתי הספר, עם עצירה של מערכת החינוך, ההחלטה של המנכ"לית הייתה חד משמעית: "תלכו על זה" ואני מקווה שהמנכ"ל הנוכחי ימשיך עם הדרך הזאת, אני מאמינה שכן.

אני מבינה את כל זה ואני מכירה גם את התכניות, חשוב לי לדעת מה התוספת שאנחנו שמים כאן.

דקה ואז אני אחבר כי חשוב שתדעו מה אנחנו עושים בשוטף ורק אחר כך מה אנחנו הולכים לעשות מעבר לזה.

שיעורים מקוונים לתלמידים, אגף זה"ב שלנו ממשיך והוא מתגבר את כל המערך, כי אם היסטורית הוא עבד רק בנושא של בטיחות בכביש, הכנה לקראת הליכה לבית הספר ונסיעה וכל הדברים שקשורים לתאונות דרכים, מעטפת הבטיחות של בית הספר, היום הוא הרחיב את העבודה שלו והוא נוגע בנושאים הנוספים.

אנחנו חידדנו את נושא הניטור של הנתונים, זאת אומרת, היו לנו יחידות שונות שניטרו נושאים שונים של היפגעות ואנחנו מנסים עכשיו לכנס אותם למערכת אחת. גם אם ילד נעדר מבית הספר והוא נסגר בבית, אז שהצוות החינוכי יידע על העניין ויהיה דיאלוג של הצוות החינוכי עם מה שקרה לילד בבית, לא רק על מה שקורה לו בתוך בית הספר. ועד ההורים המרכזי שותף וחבר בשולחן העגול ואת זה מאוד חשוב להגיד. אני חושבת שכדאי גם להזמין אותם לדיונים הנוספים כי הם שותפים בתוך המהלך של הטיפול בילד.

לגבי התכנית החדשה, קודם כל הסתכלנו ואמרנו, כן, כמו שדובר על האוכלוסיות, ואני תיכף אכנס לאוכלוסיות, אבל חשבנו שאנחנו חייבים להכין חומרים וכלים להסברה לידי הגננת ולידי המורה, המותאמים לכל ציבור וציבור. זאת אומרת, מה שתעשה מורה והנציגים של הבדואים הלכו, אבל - - -

כן, יש ישיבות סיעה. צריך לומר לזכותם בעניין הזה.

כן, בדואי בדרום צריך תכנית אחת לעומת בדואי בצפון, כי הסכנות של ילד בטובא זנגריה הן לא הסכנות בח'ורה או בפזורה באל קסום וכן הלאה. לעשות עבודה עם גננת ולהכין את החומרים בצורה כזו שכל גננת ומורה עם הצוותים שלה, תוכל לכנס את ההורים ולעשות עבודה עם ההורים ועם הילדים היותר בוגרים, לעשות עבודה עם הילדים.

הנושא הבא הוא לפתח חומרים שהנוער יוכל לעזור לנו מתוך הסתכלות על הבית, הסתכלות על החצר והסתכלות של כל המשפחה או כל החמולה או כל היישוב. אני יכולה להגיד לכם שהשלטון המקומי, היינו איתם בשיחה, כי אנחנו יודעים שראשי רשויות בסוף יקבלו חלק מהמסרים אליהם. כי כשילדים מתחילים לדבר על מפגעים הם יודעים יפה מאוד לעשות את האיתור וזה יגיע.

הם שגרירים טובים, הילדים.

זה ייכנס לתוך התכנית של מה שאנחנו קוראים ההתנדבות האישית והמעורבות האישית והמעורבות החברתית. אתם יודעים שלבגרות היום כל ילד חייב לתרום לקהילה וזה אחד הפרקים שאנחנו כרגע רוצים את הפיתוח שלו ואנחנו צריכים משאב בשבילו.

כמובן המורים העתידיים. היום אנחנו נטפל במורים הקיימים, אבל אנחנו צריכים לבדוק שתהיה יחידה, שלא ייכנס מורה חדש או גננת חדשה בלעדיה. אנחנו הולכים לפתוח כמות גדולה של גנים חדשים, הוא דיבר על ילדים בלי גן בדרום אז ייפתחו עוד כ-100 גנים, הגננות החדשות האלו צריכות כבר לבוא מוכנות ולא לקבל את זה תוך כדי עבודה.

זה חלק מתהליך ההכשרה. אני יודעת שיש נגיעות של זה בתהליך ההכשרה, צריך לעבוד על זה.

אנחנו רוצים שזה יהיה מאוד חזק בהכשרה ולהגדיל את החומרים. כשהסתכלנו על הנתונים אמרנו, בדואים דרום, בדואים צפון הם הכאב הגדול שלנו ואנחנו רוצים להתחיל שם. קדם יסודי הוא המקום שהכי מדאיג אותנו כי ההיפגעות מלידה ועד גיל ארבע היא במספרים גדולים והצפי הוא שאימא שיש לה ילד אחד בגן יש לה אולי ילדים נוספים צעירים יותר ואחר כך בתי הספר ואנחנו רואים עוד פעם גל, או פיק של היפגעות בסוף היסודי. זה מעבר למה שאנחנו רואים בין מתבגרים, ששם זה תאונות דרכים ואנחנו גם בזה נטפל. כיתות ד'-ו' יקבלו גם עבודה מאוד מרוכזת שהמחנכות תוכלנה בתוך ההוראה וגם עם ההורים והילדים, זאת אומרת אנחנו בונים את זה כך שיהיה חיבור של משפחה וילדים ולא רק.

אנחנו חושבים שההורים צריכים להיות שותפים לכל המהלך. אם אנחנו לא נגייס את ההורים לתוך התהליך, אם היו לנו משאבים להגיע לכל אחד אז אולי זה היה יותר פשוט, אנחנו נצטרך להשתמש באנשי חינוך, להכשיר אותם מחדש, גם אם זה לא ה-hard core שלהם. בתכנית המקורית חשבנו שאנחנו נמקצע אנשים שיתמחו בנושא של מניעת תאונות, שהם יעבדו עם ההורים ועם אנשי החינוך, אבל כאן נצטרך ללכת על משהו שהוא ביניים. לדעתי הוא פחות חזק, אבל הוא עדיין טוב.

נושא נוסף שהתחלנו בעבודה בו, אנחנו רוצים לפתח אפליקציה לפלאפון שכל נער ונערה יוכלו לאתר, זה חלק מהמשימות שילדים, אפילו בכיתות ד'-ו', שיאתרו בבית ובחצר, יוכלו לראות באפליקציה מהם הפתרונות כדי להיות עוד מתווך לתוך המשפחות ולתוך הסביבה.

זה בגדול. דיברו איתנו על חצי מיליון, אנחנו מקווים ליותר - - -

דיברנו על 1.25.

זה ישמח אותנו מאוד.

מכל התקציב גם הפעילות הבין משרדית - - -

זה ישמח אותנו מאוד כי זה יאפשר להיכנס לעוד מגזרים. כרגע התמקדנו בדוברי הערבית, כי ראינו שם מספרים מאוד גדולים ולא נכנסנו אל המגזר החרדי, אבל יש שם תכנית - - -

כן, אבל צריך להסביר. אלה 1.25 שמביא משרד החינוך לתוך התכנית. לא שמשרד החינוך מקבל מתנה אלא זה החלק שלו, ההתגייסות שלו, זה מה שהיה בסיכום עם הרפרנטים ואנחנו נקפיד שזה יקרה.

צריך להגיע לשר ולמנכ"ל החדש, כי אנחנו לא יודעים על זה.

אני אגיע אל המנכ"ל החדש אישית, אם זה בשביל בטיחות ילדים.

שיהיה לנו בהצלחה. אני בטוחה שניפגש בעוד שנה עם תוצאות הרבה יותר טובות.

אמן. תודה רבה. משרד הרווחה.

מבחינתנו אנחנו חברים מתחילת הדרך. השקענו הרבה בתחילת הדרך במיפוי של המצב במשרד וב-2014 הגשנו את התכנית שאני מציגה אותה כרגע. מבחינתנו התקדמנו ובשנת 2016 בעזרת "בטרם" בסקר של אירועים חריגים, העלינו את זה, בזכות הסקר, לסדר עדיפות יותר גבוה.

לשנה הראשונה אנחנו מתכוונים, כשנקבל את הכסף, למנות גורם אחראי לנושא הזה במיוחד. לא בטיחות מבנים אלא נושא של בטיחות ילדים, לקבוע תקן ושהוא יקבע מהידע שלו וגם נגייס ידע מבחוץ לגבי קביעת תקנים, מה צריך להיות בכל חדר של ילד, מה צריך להיות בכל מסגרת שבה נמצאים ילדים. אני רוצה להדגיש שהתכנית שלנו מבחינתנו זה להתמקד במסגרות החוץ ביתיות, כיוון שהתכניות שיש לנו בקהילה הן בעצם בעבודה שלנו עם הרשויות המקומיות והשלטון המקומי, שאנחנו חושבים שזו עבודה מסוג אחר. אנחנו חושבים שיש לנו אחריות למקצע את הנושא של בטיחות ילדים, בכל המסגרות של הילדים, כולל ילדים שסובלים מהתפתחות שכלית מעוכבת או נכויות כאלו ואחרות.

אנחנו רוצים לבנות כלי ממוחשב לאיסוף הנתונים, כדי שנדע הרבה יותר מהם הצרכים של המשרד ובהתאם לכך לקבוע נהלים, להשקיע בהדרכה והכשרה של גורמי הפיקוח ברמה המחוזית ושל הצוות הבכיר של המסגרות, להכשיר אותם על מנת שיהיו יותר נאמני בטיחות ואנחנו בונים על זה שאינשאללה, תהיה עוד שנה ואז - - -

תהיה עוד שנה, רק יש לי שאלה, יש שם "בניית כלי לאיסוף נתונים", שאלה, יכול להיות שאני טועה, אבל רק כדי להבין, יהיה איסוף נתונים באמצעות משרד הבריאות ועכשיו אומרים גם במשרד הרווח, לא נכון שיהיה מנגנון אחד שאוסף את כל הנתונים, כדי שאנחנו לא נשלם פעם ועוד פעם?

אוספים את הנתונים ממקורות שונים, אבל בסופו של דבר

בסוף מישהו אחד מרכז את הכול?

כן.

אוקיי, בסדר גמור. היה חשוב לי להבהיר את זה כדי שאנחנו נדע שזה מסונכרן.

צריך להגיד שמבחינת הנתונים שלנו אנחנו כבר 'עשינו על זה כוכבית', בעבודה בשנים הקודמות. מבחינתנו ילד שנפצע במסגרת חוץ ביתית, אנחנו הרבה יותר מגיעים איתו לחדר מיון, יכול להיות שהרבה יותר מהר מאשר הורה לוקח ילד לחדר מיון וזה יכול לעשות הטיה של נתונים, ולכן חשוב לנו לבנות כלי שלנו כדי להבהיר. דבר נוסף הוא שיש לנו חובת סודיות וגם על זה היה דיבור, איזה נתונים אנחנו יכולים להעביר למשרד הבריאות כי יש לנו חובת סודיות על הילדים שמטופלים אצלנו, אבל בסנכרון בינינו נמצא לזה את הפתרון.

אוקיי, תודה למשרד הרווחה.

שלום לכולם. אגף מעונות יום, משרד העבודה והרווחה. אנחנו רואים חשיבות רבה מאוד בשמירה על בטיחות הילדים ששוהים במסגרות שלנו, במעונות יום ומשפחתונים. אנחנו משקיעים בזה הרבה משאבים והרבה מחשבה, כדי לספק להם מסגרות איכותיות ובטוחות. אני אתמקד בשני רכיבים, כדי להראות איך אנחנו תופסים את הבטיחות, גם בהיבט הפיזי של הציוד והמבנים וגם בהיבט של התנהלות בטוחה במעון, שאני ארחיב עליה בהמשך.

בהיבט של המבנים, כמובן שיש את ההתנהלות השוטפת והאינטנסיבית של הפיקוח על המעונות, על ליקויי בטיחות שאנחנו מוצאים ועל דרישות מהציוד ומהמבנים וכו', אני לא נכנס לזה עכשיו, אנחנו יצאנו למכרז חדש של חברות חיצוניות, שעוזרות לנו לבצע בקרה בטיחותית על המעון. המכרז החדש מאפשר לנו הרבה גמישות, מאפשר תהליך עבודה רצוף מול המעונות באמצעות החברות האלו. הכנסנו מחשוב של התהליכים של הפיקוח, זה מכרז שהוא טוב, אנחנו יוצאים איתו לדרך עכשיו. באופן כללי אנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק, עם רענון דרישות, יש לנו יועצים ויועצי בטיחות שאנחנו עובדים איתם, כדי לעדכן את הדרישות שלנו בהתאם לצרכים המשתנים וההתנהלות המשתנה במעון. זה היבט אחד של הפעילות.

ההיבט השני זה התנהלות בטוחה במעון שזה הגורם האנושי, שמבחינתנו הוא לא פחות חשוב מהציוד ומהמבנה. שם אנחנו עושים הרבה פעילות. קודם כל אנחנו בעיצומה של תכנית הכשרה ארצית לצוות הארגונים המפעילים, שזה מנהלות המעון, המדריכות החינוכיות והמפקחות מטעם הארגונים, תכנית הכשרה של התנהלות בטוחה במעונות, שמסתיימת כבר עכשיו באפריל. לאור ההצלחה אנחנו מתכננים הרחבה של התכנית הזאת לכלל המטפלות במעונות היום, כ-2,000 מטפלות יש לנו ברחבי הארץ. התכנית הזאת תאפשר בעצם רצף של מודעות להתנהלות בטוחה במעון, מהמנהלת שעומדת בראש הפירמידה של המעון ועד אחרונת המטפלות שזו גם נגיעה ישירה לילדים.

ארגון "בטרם" הוא ארגון שאנחנו עובדים אתו בהתקשרות שוטפת. הם עזרו לנו לבנות את ההכשרה הזאת. אנחנו עובדים עכשיו על בחינה והיערכות וגם על עלות תקציבית שכרגע היא משוערת מאוד. זה אומדן מאוד מאוד גס ואנחנו עוד לא בפרטים.

מתי זה יתחיל, צפי להתחלה?

זה עדיין בבנייה. אנחנו בהיבט של המשאבים הכספיים, זה גם משהו שאנחנו עוד לא בפרטים שלו, בינתיים אנחנו מגבשים את התכנית. אני לא יודע לתת צפי.

שזה לא יישאר על הדף כתכנית.

לא, ממש לא. אנחנו ממש על זה, ברגע שיהיו לנו המשאבים והתכניות אנחנו נתקדם.

אוקיי, נתעדכן בדיון הבא. אני מקווה שיהיו בשורות.

אני גם מקווה. דבר אחרון, יש לנו תכנית פיילוט שנקראת "מסגרות תחילה" שהיא בכמה עשרות מעונות ברחבי הארץ. זו תכנית שהיא בשיתוף עם ג'וינט אשלים ובמקרה או שלא במקרה, יצא ש"בטרם" הם הגוף המפעיל של התכנית הזו אז יש שם ערך מוסף בהיבט הבטיחותי. שם עושים הכשרות לצוותים וגם למפקחים של האגף. על הדרך, יש שם איזושהי פעילות של גיבוש סטנדרט להתנהלות בטוחה במעון, שנראה מה נעשה איתו אחר כך, אם הוא יהיה איזשהו מגדלור שלאורו נלך, אבל זו פעילות שאנחנו עושים גם שם.

אוקיי, תודה רבה. אני אומרת גם לכם, אנחנו מדברים על כסף נוסף שמגיע לטובת התכנית. אני מעריכה מאוד וזה חשוב לראות בפריסה רחבה את כל מה שנעשה ויחד עם זה לתכלל את כל היתר, אבל צריך לזכור שאנחנו מדברים גם על כסף חדש שייכנס כדי שנוכל לעבות את הפעילויות. תודה רבה.

משרד המשפטים? רגע לפני כן, אורלי רצתה לומר מספר מלים ואז אנחנו ניתן למשרד המשפטים ומשרד החקלאות.

עוד לא סיימנו. משרד התחבורה עכשיו, יש לנו עוד נציגים, בקצרה. אנחנו לא יכולים לקפח אותם.

לא רק שלא נקפח אותם, אנחנו גם צריכים אותם ונמשיך להציק להם עד שנסגור את הסיפור של התקינה של שכחת ילדים ברכבים פרטיים. שיירשם גם זה בפרוטוקול, שיהיה.

נתייחס גם לזה. המלחמה בתאונות דרכים היא מלחמה כוללת. רק לפני שנתיים קיימנו דיון בראשות שר התחבורה בוועדת הכלכלה סביב תאונות הדרכים, זו מלחמה אינסופית. המצגת בעיקרה עוסקת בהסעות ילדים. אני אתן את הדגשים העיקריים למה שנעשה בכיוון הזה.

שני הסעיפים הראשונים עוסקים בנהג עצמו, דרך ההכשרה שלו כנהג שמסיע ילדים ובכלל מסיע וגם את האפשרות לפקח דרך קציני בטיחות, דרך תקנות, כך שיהיו לנו הכלים לראות מיהו נהג מועד ואיך לטפל. בתחום של הרכבים, אנחנו מדברים על חיוב של מערכות כדי שהרכב יהיה בטוח יותר. רכב שמסיע ילדים, ולא רק ילדים כמובן, אבל אני מדגיש פה את הנושא של הילדים, חייבנו מערכות של שמירת מרחק ואי סטייה מנתיב, הכוונה כמובן שהרכבים יהיו בטוחים.

בנוסף הרחבנו את מעגל הפיקוח סביב רכבי הסעות ילדים. יש לנו ניידות שמבקרות רכבים בכבישים די בהפתעה. המיקוד שלנו לשנה הקרובה הוא החברה הבדואית, הערבית, החברה החרדית, כשאנחנו מכוונים לתחילת שנה, קייטנות וכן הלאה. מקום שמסיעים בו ילדים אנחנו רוצים להגיע אליהם ולבדוק אותם, לתת להם באחוזים יותר גבוהים את הבדיקה כדי לוודא שהרכב תקין להסעה. בנוסף, ב-2014 חייבנו סוג של מראות רק לרכבים שמסיעים - - -

אני ברשותך אעצור אותך גם כי אנחנו מאוד מאוד קצרים, חשוב לי לדעת מה אנחנו מוסיפים. נתַנו סקירה של הדברים האלה גם בדיון שהיה אצלי לפני שבוע, אם אני לא טועה, לפני שבוע, שבוע וחצי. מאוד חשוב לי לדעת מה אנחנו מוסיפים לתכנית ולא מה נעשה. הרי כל הרעיון הוא שאנחנו רוצים להביא משהו חדש, לתת איזה ערך מוסף לסיפור הזה.

מה שאנחנו כרגע עוסקים בו הוא נושא של ילדים עם מוגבלויות, דרכי הסעה, יחד עם משרד החינוך. אני בחנתי בצורה עניינית איך מסיעים ילדים עם מוגבלויות - - -

פשע.

המצב לא טוב בלשון המעטה. אנחנו מתכוונים להוציא הנחיות איך להסיע, בחוברת מסודרת, אנחנו בשלבים אחרונים של הגיבוש שלה.

מצוין.

אני מניח שיהיו לזה משמעויות אדירות. בנוסף אנחנו מדברים על המערכת התראה למניעת שכחת ילדים. אחת, יש כבר תקנה מחייבת שב-1.4 נכנסת לתוקף לרכבי הסעות והנושא של הרכב הפרטי, את מכירה טוב ממני - - -

קול קורא יצא?

קול קורא בעבודה. יש תקציב. זה עניין בירוקרטי ואנחנו נצא עם הקול קורא. אנחנו מייחלים לחברות שיסכימו להרים את הכפפה, שיהיו בעלי תקן עם מערכת כזאת, כדי שנוכל להמשיך הלאה.

כן, ביקשנו גם שיגמישו את התקנים כדי לאפשר לכמה שיותר חברות להשתתף, זה משהו שבאמת עלה בדיון הקודם. תודה רבה.

שלום, שמי יעקב, אני הממונה על התקינה במשרד הכלכלה. אנחנו, במסגרת הפעילות השוטפת שלנו, משתתפים בתכנית לשיפור בטיחות הילדים, עם כל מה שקשור לנושא בטיחות בתקינה. בשוטף וגם בשנה הבאה, אנחנו, למעשה, מגדירים את מעמד התקנים, האם התקן הוא מחייב או לא מחייב. קובעים את משטר הבדיקות טרם ההתרה לשיווק של המוצרים ועושים פיקוח בשווקים על הימצאות מוצרים שעומדים בדרישות התקן המחייב. לא כל כך לשם ניטור המוצרים, זה גם תורם אבל בייחוד לשם ההרתעה של העוסקים בכך, שיספקו מוצרים תקניים ובטוחים.

הנושא של תקינות ובטיחות של מתקני ילדים הוא בתוך ה-scope הזה של התקנים, מאוד חשוב הנושא הזה. זה חוק במדינת ישראל ולא כל הרשויות נענות לחוק הזה, אבל גם כמובן, מוצרים שהם מוצרי ילדים, בהגדרה מוצרי ילדים וגם מוצרים שהם לא מוצרי ילדים אבל ילדים יכולים להיפגע מהם – גם שם נותנים את הדעת בנושא בטיחות ותקינה.

יש לנו שיתוף פעולה טוב מאוד עם "בטרם", אנחנו גם משתתפים בתקציב במאגר מידע על היפגעות ילדים בהיבטים האלה. יש לנו שיתוף פעולה טוב עם המקבילים שלנו בעולם לצורך קבלת מידע בנושא הזה, על מנת ללמוד מהם וליישם גם בארץ.

לגבי השנה הבאה, אני חושב שהמשימה החשובה שלנו ששמנו לעצמנו לבנות בשנה הבאה, היא אתר של 'ריקולים' וצרכנות בטוחה. יהיה אתר ואפשר להיכנס ולראות מוצרים שהם מוצרים מסוכנים, גם בארץ וגם בעולם, מהות הסכנה ואיך להימנע מהסכנה הזו וגם כמובן לדווח על סיכונים כאלה.

משהו נוסף שאנחנו עושים הוא שאנחנו בונים איזשהו מודל לניהול והערכת סיכונים, שיתמוך בקביעת משטר בדיקות וסדרי עדיפויות בפיקוח בשווקים. אנחנו גם משתתפים בקמפיין בינלאומי שנערך על ידי מדינות ה-OECD. בשנה שעברה זה היה על נושא וילונות והיפגעות מווילונות, השנה זה הולך להיות בנושא של היפגעות ילדים מהתהפכות רהיטים.

סיוט.

אלה קמפיינים בינלאומיים שאחד מזין את השני ואנחנו כמובן משתתפים גם בהם.

מצוין, מצוין. יופי. תודה רבה.

אני רוצה רק להגיד מהם השלבים הבאים - - -

במשפט, מירי, כי אנחנו אחרי הזמן ואני רוצה לאפשר פה עוד.

רק בקצרה. כפי שראינו, המשרדים גיבשו את התכניות, אבל השלב הבא הוא גיבוש הוועדה, ועדת ההיגוי הבין משרדית של הגופים שנמצאים בתכנית כדי לקבוע את תכנית העבודה וגם את היישום והפיקוח והחלוקה התקציבית. צריך לחלק את התקציבים גם בין המשרדים, גם בין הדברים שלא נופלים בתוך המשרדים, אלא כמו שראינו, דברים נוספים שאי אפשר לצבוע אותם וזה בדיוק תפקידה של ועדת ההיגוי, שאנחנו מכנסים אותה עם השותפים מהגופים, אבל אנחנו רואים כבר את ההירתמות של המשרדים. הם יודעים את החשיבות ומכאן המטרה שלנו, אז תודה והאמונה שבאמת הדברים יכולים להתבצע.

תודה רבה מירי, תודה רבה לכולם. אני, כמובן, אעקוב, גם במסגרת הוועדה לזכויות הילד, אבל כמו שאתם מתארים לעצמכם, אני ארצה להגיע גם לוועדות המקצועיות כדי לראות שהדברים קורים ושזה לא נשאר רק תכנית פתוחה. תודה רבה לכולכם.

אורלי, אחר כך יפעת, אחר כך משרד החקלאות והמועצה לשלום הילד. בבקשה.

אני רוצה רק במשפט אחד לומר על שותפות מאוד חשובה שלא עלתה היום על השולחן וחייבים לציין אותה. שני גורמים שעובדים לצד הילדים הם משרד החקלאות, שמלבד משרד הבריאות שם תקציב של מיליון וחצי שקל בשנה הזו בלבד ובמשך שלוש השנים האחרונות מוביל תהליך מאוד משמעותי. נמצאים פה הנציגים וזו באמת הזדמנות לומר להם תודה ענקית. בזכות הפרויקט הזה, פעם ראשונה השנה, ראשי רשויות התייצבו פעם ראשונה ואמרו, "אנחנו לוקחים אחריות". תודה על המהלך הזה. אנחנו עובדים יחד עם משרד החקלאות מכיוון שהפרויקט הזה מסתיים השנה ואנחנו מאוד מקווים שיחד איתם נוכל לקדם מהלך המשכי שהוא קריטי. אתם עושים, יריב, עבודת קודש ותודה על כך.

גורם נוסף שמתייצב מחדש למהלך בחודשים האחרונים הוא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עם ההנהגה החדשה שם והצוות המקצועי. למרות שהם לא חלק אינטגרלי מהמהלך, אנחנו רואים בהם חלק אינטגרלי ביחד עם משרד הבריאות, נפעל לשילוב. היה חשוב לי להגיד.

אני חייבת להבהיר, כולם שותפים. אנחנו רוצים את כל השותפויות של כולם.

אנחנו נגייס גם את מי שעוד לא, אל תדאגי, אנחנו רק בתחילת הדרך. את משרד החקלאות שמרתי כדובדבן שבקצפת כי אולי הוא ייתן לנו בשורה, אז אנחנו נשמע את משרד המשפטים ואחרי כן את משרד החקלאות.

שני משפטים. אני קודם כל רוצה לברך את ארגון "בטרם" על העבודה הנפלאה שלו. זו מבחינתי דוגמה ומופת לפרויקט שנעשה נכון, שהוא מבוסס נתונים. לא על אינטואיציות אלא על בדיקות ועל סקרים עם תכנון מול משרדי הממשלה, זה מדהים.

אני גיליתי את היישום מעבר לעבודה ואני אגיד איזו מילה אישית, שגיליתי את היישום בנושא של החינוך כשהילדים שלי חזרו הביתה עם חוברות שנועדו לנושא הזה והמשימה שלי הייתה, יחד איתם, לעבור מחדר לחדר ולראות מה מסוכן ואני חושבת שאין משהו כמו זה. אני באה מהתחום הפלילי ושום דבר שנעשה בדיעבד לא ישווה לעבודה כזו.

מבחינתנו, אנחנו מעורבים, מטבע הדברים, בעיקר בנושאים שדורשים חקיקה של תעבורה, אבל התכנית הזו היא הרבה הרבה מעבר - - -

לא רק תעבורה, אתם שותפים גם בהרבה מאוד חקיקה שקשורה בהגנה על הילדים שלנו. יש לנו עוד דרך לעשות אבל אתם מאוד שם.

בתחומים אחרים, אני כרגע באתי מעניינים של תעבורה, אבל כמובן בכל תחום שבו צריך ובאמת אני מברכת על הדבר הזה.

תודה רבה, יפעת. כן, משרד החקלאות.

אנחנו בדרך כלל כל הזמן צריכים להדוף, בגלל שיש פערים אמיתיים באוכלוסייה הבדואית בנגב לבין כלל האוכלוסייה הישראלית, אז בדרך כלל אנחנו צריכים להדוף ביקורות, זה חלק מהתפקיד שלנו. אנחנו כבר שלוש שנים תומכים, עושים איזושהי תכנית למניעת היפגעות והגברת הבטיחות בקרב ילדים. התחלנו בשלוש רשויות מקומיות והיום אנחנו מכסים כבר כמעט את כולן, תשע רשויות מקומיות, שחלקן בדרום, רק בנגב. זה המנדט שלנו לפחות.

שוב אני אומר וזה דבר שחשוב לי, אני לא מותח בזה ביקורת על משרדים אחרים, לנו אין יתרון יחסי בנושא הזה. כלומר, אנחנו גוף שהוא אינטגרטור, שהוא הוביל את החלטת הממשלה, שהייתה עכשיו, של 3 המיליארד, שהיא בעיקר בהיבטים של חינוך ופיתוח כלכלי חברתי וחיזוק רשויות מקומיות, אבל הנושא הזה, אין לנו נגיעה מקצועית פה, זולת ההבנה שבעצם ההיפגעות בחברה הבדואית היא הגבוהה ביותר לעומת שאר האוכלוסיות. בסוף צריך לתת לדברים האלה פתרון ממלכתי. הבדואים הם חלק ממדינת ישראל, כלומר אם אנחנו יודעים ששם אחוזי ההיפגעות הם יותר גדולים צריך שם למקד - - -

רגע , משרד החקלאות זה לא פתרון ממלכתי?

כן, שוב, אנחנו גירדנו תקציבים, שזה בכלל לא המנדט שלנו, אבל הבאנו מדברים אחרים במיוחד לדבר הזה כי ראינו את החשיבות. בהחלטת הממשלה החדשה שלנו הקצינו 10 מיליון שקלים למשרד הבריאות. אנחנו אומרים למשרדים, משרד החינוך, אגב, הרבה הולך לבינוי, אבל סכום שקרוב ל-500 מיליון לכמה שנים, אם אתם חושבים שזה הנושא החשוב, אדרבא, בואו, תשקיעו בזה. אנחנו בעד שהמשרדים יעשו מה שבעיניהם נחשב נכון ומקצועי ואם יש אחוזי היפגעות גדלים בחברה הבדואית אז צריך להשקיע בזה. אותו הדבר מירי יכולה לספר שאנחנו עוזרים להם להגביר את הפריסה של שירותי מגן דוד אדום. למה אנחנו עושים את זה? האם זה התפקיד שלנו? לא, אבל אנחנו חושבים שזה דבר חשוב.

אני חושב שאנחנו צריכים, בסוף היום, אני בעוד חמש שנים בכלל לא רוצה להיות בתפקיד שלי, אני רוצה שהמשרדים יתייחסו לאוכלוסייה הזו כאילו היא חלק אינטגרלי מאוכלוסיית המדינה, לא צריך אגף מיוחד שיטפל בה. לא צריך לעשות איגום משאבים במיוחד כדי לעשות את זה ועדיין אנחנו נתקלים, בחלק מהתחומים, במצבים שצריך להסביר, צריך לעורר את הצורך, צריך להגיד למה צריך לתת את השרות הזה גם ליישובי הבדואים בנגב. את הדבר הזה צריך להתחיל ולצמצם.

טוב, את זה לא שמעת כאן, להיפך, שמענו התייחסות מכל המשרדים לאוכלוסייה הייחודית. יש פה כסף חדש ששם האוצר לטובת התכנית כדי שאם יהיה צריך לעבות גם שם אז נעשה, אבל עדיין, אני חושבת שההתגייסות שלכם והנוכחות שלכם והמשך הפעילות שלכם מאוד מאוד חשובים.

ברשותך, חברת הכנסת, אני אגיד משהו קטן. אמרה גלית נכון, אנחנו עבדנו עד עכשיו עם "בטרם" בשלוש השנים האחרונות ואני מלא הערכה לפעילות שלהם ואני אומר לך כפקיד, אני כל יום או יומיים מקבל מהם את העדכונים של מספר הילדים שנפצעים, ולצערנו נפצעים הרבה, וזה לא משאיר אותנו אדישים. אנחנו, כחלק מהחלטת הממשלה הזאת, שנעשתה בשיתוף עם משרד האוצר, החלטנו לבזר, וזה לא קורה הרבה פעמים בממשלה, לבזר את העוצמה הממשלתית, כלומר את הכוח אל הרשויות המקומיות הבדואיות. אחד המוצרים המוניציפליים שאנחנו מגדירים להם הוא שאנחנו מבקשים שאתם, אתה, ראש הרשות המקומית, תשקיע במניעת תאונות. כלומר, יש פה ארגון שכבר עובד, יש פה - - -

כן, גם אבל אנחנו יודעים שיש גם מצוקות כלכליות. בוא נגיד שאני לא רוצה - - -

אנחנו מעבירים על תקציב, זה כל העניין. הם יוכלו לבחור אותו, יהיה להם סל מוצרים מוניציפליים. אחד המוצרים יהיה

מצוין, רק שיהיה פיקוח.

בדיוק. בטיחות, גם ברמה הפיזית וגם ברמה התודעתית. כי זה הרבה מאוד, במיוחד בקבוצת האוכלוסייה הזאת, צריך הרבה מאוד הסברה, הרבה מאוד עבודה עם ההורים, זה חלק משינוי של היבטים ברמת ההתנהלות בקרב האוכלוסייה.

מאה אחוז. אני יכולה לראות בזה בשורה. משרד החקלאות עדיין איתנו, נכון?

כן.

אני מבקשת ללמוד מהתשובות האלו, חד משמעיות. תודה רבה.

המועצה לשלום הילד, בבקשה. יש ישיבת סיעה, אני בדיליי היסטרי, אבל אי אפשר לסיים בלי מילה מגלית, אז המועצה לשלום הילד, גלית, ואני מסכמת.

אני אהיה מאוד קצרה. קודם כל ברכות חמות לארגון "בטרם", ארגון יוצא מהכלל, מקצועיות שצריך להשתאות למראיה. הביאו את התכנית הזאת, הביאו אותה לכדי החלטה, הביאו לכך שיהיה מימון לזה ואני בטוחה שתביאו את זה לשלב היישום. אם כל מה שהוצג כאן על ידי המשרדים השונים יבוא לידי יישום, אין לי ספק שיהיה פה שינוי אמיתי. הערכה עמוקה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שהוכיחה שליחות ציבורית אמיתית והייתה שגרירה של ילדי ישראל והביאה את הדברים, אחרי שנים ארוכות שהדברים נגררים, והביאה אותם לידי מעשה.

אני חושבת שיש כאן מודל שצריך לשמור להקשרים אחרים שקשורים לילדים, על איך עבודה משותפת של משרדי ממשלה יכולה להביא לפתרון של בעיות לאומיות, איך שותפות בין המגזר השלישי לבין משרדי ממשלה יכולה להביא לשינוי לאומי ואיך גם, והכוונה היא לנועה, האזרח, האזרחית, אימא יכולה בעצמה לרתום את הסיפור האישי שלה לכדי שינוי, ואני חושבת שאנחנו יכולים ללמוד מזה לנושאים רבים אחרים שקשורים לילדים. אני אומרת ל"בטרם" ולאחרים, שאנחנו, בנושאים שאנחנו עוסקים בהם לעומק כמו הנושא של מעונות יום והנושא של בטיחות במעונות יום, אנחנו נשמח להעמיד לרשותכם את כל הידע והניסיון שצברנו.

דבר אחרון לעניין עצמו, מדובר הרבה על מודעות של הורים והסברה להורים שהיא משמעותית מאוד, לגבי מה שיכול לקרות בשבריר של שנייה. הנושאים של ההסברה הם דרמטיים, אבל יש נושאים שאי אפשר לבוא בטענות להורים ולהגיד להם, "למה שלחתם את הילדים לשחק בחוץ כשאין מדרכה", אם מישהו לא סלל מדרכה ו"למה נתתם לילדים להיות יותר מדי זמן בשמש במגרש משחקים כשאין הצללה של מגרש המשחקים?" הרבה מהנושאים האלה צריכים לבוא לידי הסדרה בתשתיות. אני בטוחה שזה יהיה חלק מהעניין.

בהחלט, תשתיות וחקיקה, כן, יש לנו עוד הרבה הרבה לעשות, גם מעבר למסגרת שהצגנו כאן היום, אני מסכימה לגמרי. תודה רבה, ורד, גם על השותפות שלכם לאורך כל הדרך, תמיד. גלית, יש לך את הכבוד לסיים לסכם את הדיון.

האמת שזה ממש מרגש, אני לפני פחות מחמש שנים קיבלתי מטלה על הכתפיים שלי מעופר נאמן ואורלי סילבינגר שאמרו לי, "גלית, בואו, תצטרפי אלינו, תביאי את הלא ייאמן". בחמש השנים האלה ארגון "בטרם" עבר סערות רבות ואז את נכנָסת לתמונה. אני מגיל 21 בכנסת, הייתי עוזרת פרלמנטרית פה כשהייתי ינוקא ולא נפגשתי בדמות כמוך. לימדת אותי משהו אחר. כולם צריכים לדעת שאני רשומה אצלה בנייד כ"גלית פראנויה", אני אף פעם לא נרגע, אבל אני מוכנה להירגע היום. מחר אני כבר אלחץ שוב.

אני רוצה להגיד לכולכם פה תודה רבה, זה לא מובן מאליו. לכל אורך הדרך, כל הישיבות שקיימנו, גם לפני שנכנסת לתמונה, אף אחד מכל היושבים פה לא פספס ישיבה אחת. אני זוכרת אותך, רות, מבקשת פטור של חצי שעה בגלל שיש ישיבה בתל אביב והישיבה שלנו בירושלים. זה לא מובן מאליו. הרבה חברי כנסת הסתכלו עלי ואמרו לי, "לא יכול להיות, זה לא יכול להיות", אז זה יכול להיות וזה יקרה. אבל מה שאני מבקשת, אני מבקשת שנצא מפה ונבין שיש לנו עכשיו את העבודה עצמה.

עכשיו זה מתחיל.

עכשיו זה מתחיל ויש עוד המון המון בעיות בדרך. מה שאני עוד מבקשת פה, ארגון "בטרם" חייב להיות בתוך התכנית הזו. לארגון "בטרם" יש את כל הניסיון. תאמינו לי, אנחנו רוצים לעבור לקשישים, תאמינו לי, אבל בינתיים - - -

יש לנו הרבה מה לעשות עם הילדים, אתם תחכו בסבלנות.

אנחנו רוצים להיות בתוך הדבר הזה, יש לנו הרבה מה לתרום. אנחנו מדברים על 14 מיליון, רן, אבל אלה 18 מיליון, אל תשכחו שארגון "בטרם" מביא עוד כסף מבחוץ לנושא הזה ואנחנו עובדים ימים כלילות, העמותה עובדת ימים כלילות, אנחנו נמשיך לעבוד, עד שאנחנו נתחיל לראות שאנחנו מגיעים למקום טוב, למקום עם הורים שמחים. ותודה לך, נועה, ותודה לכל ההורים שמלווים אותנו. שיהיה לנו הצלחה.

שתי מסקנות מהסיכום שלך. האחת, שאני מבינה למה 'הניקוצים' בלילה, זה כי אמרתם להם "לא יאומן" אז אני הייתי צריכה לסבול את הלא ייאמן. והאמירה שלך שעוד יהיו הרבה אתגרים בדרך, אז אני מבינה שיהיו עוד הרבה שיחות טלפון בלילה.

נכון.

בסדר, אנחנו נתמודד. גלית, תודה ענקית על הכול. באמת, אם לא הייתם מביאים את זה ככה בפניי, עם כל המשמעות, אז אני לא יודעת כמה הייתי מתאבדת על זה, אבל בזכות ההתמדה שלכם הבנתי שזה אפשרי. מסתבר שהבנתי והאמנתי עוד לפני שאת האמנת שזה יקרה, אבל הנה, אנחנו כאן.

והאמירה היא חד משמעית, אנחנו רק מתחילים את העבודה וזה יהיה סיכום הוועדה. המלצה אחת, באף דיון לא הייתה לנו המלצה אחת, אז הנה, עכשיו זה יהיה, יישום התכנית הלאומית לבטיחות ילדים וגיוס שותפים נוספים. עם זה אנחנו יוצאים. אנחנו רק עכשיו מתחילים את הדרך ואני רוצה לאחל לכולנו בהצלחה רבה, כי הבטיחות של הילדים בידיים שלנו. שנצליח. תודה רבה לכל השותפים.

הישיבה ננעלה בשעה 15:20.