הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 378

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ג' באדר התשע"ז (01 במרץ 2017), שעה 9:00

איתור ספורטאים מצטיינים בגיל צעיר וטיפוחם

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מסעוד גנאים

שולי מועלם רפאלי

איילת נחמיאס ורבין

יואל רזבוזוב

גיא דגן - מפמ"ר חינוך גופני, משרד החינוך

משה קונינסקי - מנכ"ל התאחדות הספורט לבתי הספר, משרד החינוך

זיו ישראלי - מנכ"ל התאחדות הספורט לבתי הספר, משרד החינוך

עופר בוסתן - ראש מנהל הספורט, משרד התרבות והספורט

דודו מלכא - סגן ראש מנהל הספורט, משרד התרבות והספורט

שלמה סביה - מנהל האגף להכשרת מאמנים, משרד התרבות והספורט

ניצן בן נתן - מרכז המועצה הלאומית לספורט, משרד התרבות והספורט

מורן - ראש מדור, מיטב, אכ"א

מאיר ברדוגו - מנהל רגולציה, המועצה להסדר ההימורים בספורט

מיכל כפרי ירדני - יו"ר המועצה הציבורית לקידום ספורט נשים

טל לביא - יו"ר משותף של ועדת ספורט ומשפט, לשכת עורכי הדין

יאיר טלמון - מתאם מקצועי, היחידה לספורט הישגי, הוועד האולימפי

אמוץ בכר - מנכ"ל מכון וינגייט

רוני לידור - נשיא המכללה האקדמית בווינגייט

שלמה בן גל - מנכ"ל המכללה האקדמית בווינגייט

איציק בן מלך - מכון וינגייט והתאחדות "אילת"

עמרית ינילוב עדן - מנהלת פרויקט אתנה

אריק קפלן - נשיא התאחדות "אילת"

מעוז טל - מנכ"ל איגוד סקי במים, התאחדות "אילת"

יואל גולדינג - רכז פרויקטים, התאחדות "אילת"

יורם כהן - מנהל יחידה לטיפוח ספורטאים צעירים מצטיינים, התאחדות הספורט לבי"ס בישראל, משרד החינוך

ניר לוין - מנהל טכני נבחרות צעירות ישראל, ההתאחדות לכדורגל

נטע לביא - קפטן הנבחרת הצעירה של הכדורגל

שרית שנער - מנכ"לית איגוד ההתעמלות

שלי מתתיהו - רכזת תשתיות, איגוד ההתעמלות

אראלי פלאח - מנכ"ל אפיק - לקידום הספורט במגזר הדתי

טל כהן - מנכ"ל אפיק - לקידום הספורט במגזר הדתי

דודי זילברמן - מנכ"ל מועדון ספורט צעירי חולון

ליהו איכילוב - מזכ"ל התאחדות הוקי קרח בישראל

עמירם הלוי - יו"ר איגוד הכדורסל

רון גרשנוק - מאמן בראשון לציון, התאחדות הטאיקוונדו

נועה שמידע - מאמנת נבחרות ישראל, ההתאחדות הישראלית לטאיקוונדו

אבישג סמברג - ספורטאית צעירה, ההתאחדות הישראלית לטאיקוונדו

רבקה באייך - ספורטאית, מועדון הלוחם הצעיר, טאיקוונדו, ראשון לציון

אורי חרל"פ - יו"ר איגוד הסיוף

טל רונן פז - מאמנת ראשית, מנכ"לית עמותת ע.ל.ה. גלגולים

מעין מירקין - מאמנת ראשית, מנהלת אגודה וחברת עמותת ע.ל.ה. גלגולים

אליסה דריקר-מן - מאמנת, עמותת ע.ל.ה. גלגולים

שקמה מטרי - מאמנת, עמותת ע.ל.ה. גלגולים

דמיטרי גודיץ - ספורטאי, מתעמל מכשירים, עמותת ע.ל.ה. גלגולים

ניצן רשף - ספורטאית, מתעמלת מכשירים, עמותת ע.ל.ה. גלגולים

רונן קסוטו - מאמן, מאמני טניס

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את המכללה האקדמית וינגייט

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את מרכז הספורט הלאומי תל אביב יפו בע"מ

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את מרכז הספורט הלאומי תל אביב יפו בע"מ

יהודית גידלי

ר.ל., חבר תרגומים

איתור ספורטאים מצטיינים בגיל צעיר וטיפוחם

בוקר טוב לכולם. אני חברת הכנסת מירב בן ארי, אני אחליף את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי. היום ה-1 למרץ 2017, ג' באדר תשע"ז. שעה 09:00 ואנחנו מתחילים את ועדת החינוך התרבות והספורט. נושא הוועדה הוא איתור ספורטאים מצטיינים בגיל צעיר וטיפוחם.

לפני שאני אתחיל, כמובן שאי אפשר שלא להתייחס לפרישה היום של הספורטאית שחר פאר. אני רק אגיד כמה מלים, גם בשמי וגם בשם ועדת החינוך והכנסת, שאנחנו כמובן מודים לה על כל הפעילות שלה, כספורטאית. אני חושבת ששחר פאר היא אחת הספורטאיות הגדולות במדינת ישראל או אחד הספורטאים, אם אפשר לומר, הגדולים במדינת ישראל, שאנחנו זכינו בה. היא צעירה שעבדה קשה מאוד בשביל להגיע להישגים עד ההישג המפואר ביותר שאי פעם היה פה לטניסאי, להגיע למספר 11 בעולם. אני רוצה לברך אותה. אני מניחה שהיא לא רואה ערוץ 99, אבל בגלל שכולכם פה, אנשי המקצוע, אברך אותה כאן בהצלחה גם אחרי הפרישה שלה. אני חושבת שמה שמאפיין את שחר בעיקר זה מוסר עבודה. הרבה פעמים אנחנו שומעים על ספורטאים ישראלים שאין להם מספיק אז דווקא בעניין הזה נעיר שיש לה מוסר עבודה גבוה ויש את היכולת שלה להתמודד עם כל מצב במגרש של הטניס, שבעצם העלתה אותה למקום הכי גבוה בענף כזה יוקרתי ומאתגר כמו טניס.

בשמי ובשם כנסת ישראל וכמובן בשם עם ישראל, אני מודה לה על כל מה שהיא עשתה למען הספורט הישראלי. מברכת אותה בהצלחה ואני מאוד מקווה שהיא תחנך עוד ספורטאיות נוספות להצליח ולהגיע להישג הכי גבוה שהגיעה אליו אי פעם ספורטאית בטניס במדינת ישראל. זו מילה אחת לשחר פאר כי זה בדיוק יצא לנו על היום ואי אפשר שלא להתייחס לפרישה שלה.

אנחנו גם רוצים לברך את עופר בוסתן. קודם כל עופר משתתף המון בדיוני הוועדה ואני רוצה לברך אותך, שאתה ראש מינהל הספורט החדש. מבחינתי היית גם לפני כן, אבל ברכות, עופר, על תפקידך החדש. נאחל לך בהצלחה. ראוי ומוצדק ואני מברכת אותך.

אנחנו נתחיל עם המצגת. ד"ר איציק בן מלך, אתה תציג לנו את המצגת. אני רק מבקשת שכל אחד יציג את תפקידו לפרוטוקול.

איציק בן מלך, אני במכללה האקדמית בווינגייט ובהתאחדות "איֶלת", בענפים הלא אולימפיים. אנחנו רואים כאן התפתחות של ספורטאים כאשר הירוק זה בנים והאדום זה בנות. בהרבה מקרים, אתם רואים למטה את הגילאים, בגילאי 15-16 התוצאות הן סבירות ולמעשה אז אמורים לקרות דברים, או שאנחנו מתפתחים ומגיעים להישגים גבוהים וממצים את עצמנו, או שאנחנו בסטגנציה או שאנחנו אפילו בנסיגה ובהרבה מקרים זה מועד שבו פורשים, למרות שהיו הישגים סבירים בגיל הזה.

מבחינת הספורטאים, כדי להצליח אנחנו צריכים למעשה הדרכה טובה שאותה אני מחשיב כחשובה ביותר. אנחנו צריכים מתקנים, בעיקר לאימונים. לא מתקנים מפוארים, הרבה יותר מתקנים בשביל להתאמן. אנחנו כמובן צריכים את הכישרונות ובארץ, לדעתי, אנחנו צריכים למצות את עצמנו ולדייק מאוד בתכנית האימונים, כי אנחנו לא מדינה מבורכת בכישרונות למרות שיש אפשרות כזו. אנחנו צריכים אכסניה שזה בית הספר או מועדון או שילוב של שניהם, שיהוו בסיס לעניין.

היות והקציבו לי זמן והיות ואני צרוד קצת אז אני אריץ את השקפים. אנחנו נתחיל עם הנושא של גילאים. אתם רואים שבגיל 12, 13 אצל הבנים, עד 15, זה הגיל הקריטי שבו ההכנה שאנחנו עושים תבוא לידי ביטוי בהמשך. אצל הבנות זה שנתיים לפני כן.

אתם רואים פה גילאים של ספורטאים שמגיעים לשיא ואת השלבים שנעשים לפני כן. יש לי את כל מקצועות הספורט, לא רק ענפי הספורט אלא מקצועות הספורט. אתם רואים שזה שונה מענף לענף, גילאים לפי אלופי עולם וכו'. לפי זה אנחנו בונים את הדירוג. מתוך 1,000 ילדים שמתחילים לעסוק בספורט, בסטטיסטיקה העולמית, בערך 60 או 80 נשארים אחרי גיל 19, אבל מ-100 ילדים שהוצגו כמוכשרים, נשארים רק 1 עד 3 ילדים. מ-100 נערים שהוכרזו או הוכרו כמוכשרים בגיל 15, יש כבר 30%-40% הצלחה.

יש פה טבלה שאם תרצו אני אראה אותה אחרי כן, זה ניתוח שעשו על כל מדינה, כמה אחוזים בכל שלב. אנחנו רואים שאצלנו, בגילאים 16-19 יש נסיגה גדולה לעומת מדינות אחרות. אתם לא רואים את הנתונים ואם תרצו אז אחרי כן אני אראה. במדינות אירופה, 7%-8% מהילדים המתחילים במסגרת ספורטיבית, ממשיכים. אצלנו רק 2%-3%. אנחנו רואים שבגיל 13, 14, 35% פורשים ובגילאים 16-17 כ-50% פורשים.

מספר העוסקים בספורט תחרותי אחרי גיל 17 אצלנו נמוך ואצל הנשים עוד יותר נמוך. זאת אומרת, חצי ממה שיש באירופה. הנשירה העיקרית היא בגילאים 14-17 אצלנו, גם בנים וגם בנות.

דבר נוסף, ספורטאים ישראלים סובלים מחוסר ניסיון בינלאומי מסיבות ברורות, כי הספורטאי הבלגי או השוויצרי יכול לנסוע באוטובוס ולעשות תחרויות, אצלנו ספורטאי רגיל, אין לו תחרויות בינלאומיות. יש בשקפים שנתתי לכם את הנתונים המלאים.

דבר נוסף, אחוז גבוה מהספורטאים המצליחים בעולם ובישראל הם מרקע סוציואקונומי נמוך. לילדים בפריפריה ברור שיש יותר מוטיבציה, יש בסיס מנטלי ופיזי, הם יותר ילדי רחוב. אתם יכולים לראות פה השוואה בין ילד בשכונת מצוקה או ילד בעבר, כשאני הייתי ילד, וילד במקום מבוסס, הילד ממקום המצוקה עושה 30 שעות ואילו מי שמתאמן מסודר עושה רק 6-8 שעות.

השאלה שנשאלת היא האם הישגים בגיל הצעיר זה פוטנציאל או אשליה? אם אנחנו מנתחים תוצאות בעולם, גם באליפויות עולם, גם באליפויות אירופה, גם בעולם, הרבה מהספורטאים שהצליחו בגיל הנעורים לא הצליחו בגיל הבוגרים. אצלנו, בנבחרות הבוגרות, גם הרבה לא מצליחים. השאלה היא מדוע. יכול להיות שזה בגלל תכנית תחרויות בגיל לא נכון, הכשרה לא נכונה בגיל הבוגר, הכשרה לא נכונה בגיל 13-16, התפתחות ביולוגית או מנטלית או התנהגותית שלא חשבו עליה לפני כן, פרסום מוקדם וכו'. הדבר שהכי חשוב לזכור אותו זה שילדים הם ילדים ואי אפשר לאמן אותם כמו מבוגרים, מה שקורה אצלנו הרבה בגלל הרצון להגיע להישגים בגיל צעיר. עשינו כנסים עם הכדורגל והכדורסל על הכשרה רבגונית בגיל הצעיר בשבוע האחרון, ואני חושב שזה אחד הדברים הבעייתיים, שאין הכשרה רבגונית בגיל הצעיר.

מה אנחנו כן יכולים לעשות כדי להשתפר? כדי להגיע להישגים בגיל הבוגר, קודם כל אנחנו צריכים מאמנים טובים. צריך לזכור שהנושא הזה אצלנו הוא בעייתי מאוד, בעיקר בגלל תנאי העסקה. המאמן הוא המפתח להצלחה וקיים יחס ישיר בין היכולת שלו, הניסיון שלו וההתאמה שלו להישגים. אנחנו יודעים שבארץ, הרבה מהמועדונים מעסיקים מאמנים והם מחפשים 'ילדי קופה', הם לא מחפשים להגיע להישגים.

מאמן אתלטיקה, למשל, שעובד כל ימות השבוע, כל יום משעות אחר הצהרים עד הלילה, מרוויח 1,000 עד 4,000 שקל. מאמן לנערים למשל, בכדורגל או כדורסל שנמצאים פה, הוא מרוויח 2,500, 3,500 ברוטו וגם לא בטוח. ההצעה היא לעשות משרות משולבות של מורים לחינוך גופני ומאמנים, שחלק מהמשרות של המורים יהיו לנושא של אימון אחר הצהרים. צריך לזכור שדרך הנבחרת או דרך האקדמיה הלאומית, אין אפשרות לקדם את הספורטאים ואין גם אפשרות להרחיב.

אנחנו חייבים אכסניה. אכסניה זה יכול להיות מועדון, זה יכול להיות בית ספר וזה יכול להיות שילוב ואנחנו צריכים למצוא את הדרך. באירופה, כל המועדונים מקבלים את כל המתקנים מגופים ממלכתיים, והם מחזיקים אותם, אותם הגופים הממלכתיים. אתם יכולים לראות פה את דמי החבר של מועדון אירופי ודמי חבר אצלנו, הם בערך פי 5 עד 10. ההצעה היא שיהיו מרכזי אימונים והעשרה אחרי שעות הלימודים, כאשר משעות הצהרים, משעה שתיים בערך, ילדים ישהו שם, לא רק לאימון אלא גם לפעילות חברתית, חינוכית, העשרה גופנית, שיעורי בית וכו'. זה לדעתי נושא שאפשר לעשות והוא ריאלי.

דבר נוסף זה תכנית תחרויות. בגיל הצעיר אנחנו חייבים לעשות תכנית שהיא לא עם אקדח לרקה לילדים, פחות אליפויות, יותר טורנירים ויותר תחרויות ידידותיות, ואנחנו חייבים להביא ספורטאים מחוץ לארץ כדי שיותר ספורטאים שלנו יחוו את הנושא הבינלאומי. לכן אנחנו צריכים להביא ספורטאים לקבוצות.

דבר אחרון. כדאי לזכור, הספורט הוא אמצעי. אני חושב שכל ראשי המדינה ומשרד החינוך צריכים להבין שהספורט זה האמצעי הטוב ביותר לפעילות חברתית, לחינוך, למניעת אלימות, להקניית ערכים וכו'. אין אמצעי יותר טוב מהספורט ואני חושב שצריך למצוא דרך להשתמש בו. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. אנחנו נשמע התייחסויות. נתחיל עם משרד התרבות והספורט, עם עופר, בבקשה, אדוני.

קודם כל אנחנו מברכים על הדיון. התחום של טיפוח ספורטאים, אל"ף, מתקיים ויתקיים במינהל הספורט, אחרי זה יציגו אולי קצת אנשי המקצוע. אנחנו בונים תכנית חדשה במסגרת הוועדה האסטרטגית לספורט, תכנית לטיפוח חדשה שיותר בנויה לתרבות הישראלית. זה נושא חשוב. יש לנו למעלה מ-150 מרכזי מצוינות. נמצאים פה אנשי התאחדות הספורט בבתי הספר, אנחנו מבצעים וביצענו פרויקטים של איתור. תמיד אפשר לעשות את זה יותר טוב, לכן אנחנו נקיים תכנית חדשה - - -

מה יהיה בתכנית הזו?

דודו, אתה רוצה להציג לנו את תכנית האיתור שאתה רוצה לעשות?

כן, דודו, בבקשה.

השם שלי הוא דודו מלכא, סגן ראש מינהל הספורט. בעיקרון היום אנחנו עוסקים יותר בענפים מועדפים, כלומר, במקום להתפרס על כל הענפים אנחנו מתרכזים כיום בכעשרה ענפים מועדפים ועוד שני ענפי-על שהם כדורגל וכדורסל. בימים הקרובים אנחנו דנים כדי להוסיף עוד חמישה ענפים. אני לא יכול להגיד את שמם כי אז ישתמע כאילו כבר נקבע, יש דיונים בוועדה שקובעת קריטריונים את מי לצרף. בענפים האלה, לכל ענף וענף יש תכנית אסטרטגית שאחת המשימות זה איתור.

איתור מאיזה גיל?

יש כל מיני שלבים באיתור. האיתור יכול להתחיל בגיל 12, כיתות ה'-ו', שבהן אנחנו כבר מתחילים לראות ניצנים של הצטיינות. עדיין הפריסה היא רחבה, יש סוג של פירמידה. אנחנו חושבים שבגיל הצעיר מדובר בכ-100-150 ספורטאים שאמורים להיות מוגדרים כמצטיינים לעתיד. קשה מאוד לקבוע מי יהיה בגיל הזה, אבל זה איזשהו סוג של כיוון. לאט לאט, כשאנחנו עולים לחטיבת ביניים, גיל 14, 15, אנחנו מצמצמים את זה ושם אנחנו כבר יודעים לאבחן שההצטיינות היא ניכרת. מ-150 זה יכול להצטמצם בענפים מסוימים ל-30-40.

יושבת כאן גם הממונה על החיילים המצטיינים, שגם אז, בשלב הזה שהם מגיעים לגיל צבא, אנחנו כבר יודעים לחדד ולגעת במצטיינים ממש. היו לנו מעגלי איתור שעשינו בעבר, יחד עם התאחדות ספורט בתי הספר. מעגלי האיתור היו יותר כדי לבדוק בגיל הצעיר יותר, בגיל 10, לראות מי הולך בכלל לספורט. לזה אני לא קורא איתור למצוינות אלא בכלל לכוון אותם לספורט. זו פחות או יותר התכנית.

שלמה סביה הוא הממונה על הנושא של הסמכה והדרכה של מוסדות להכשרת מאמנים, יחד עם יורם כהן, שהוא האיש הממונה בהתאחדות ספורט בתי הספר על החלק המדעי. הם בונים תכנית יחד עם 18 ענפים, שאנחנו קוראים לה התפתחות הענף. התפתחות הענף זה אומר מה אנחנו עושים מגיל 10-11 עד גיל 15, שזה השלב הקריטי, שבו אנחנו רוצים לכוון את הספורטאים ולתת להם את מה שאמר איציק בן מלך, ממה שהספקתי לשמוע, אני מניח שהוא הרחיב בנושא הזה, שהשלב הזה זה גיל מאוד משמעותי ולא לעשות בו טעויות. כלומר, ככל שאנחנו נבנה את הספורטאי נכון סביר להניח שהפירות יהיו טובים יותר בהמשך.

התכנית כרגע היא תכנית ממש חדשה שאתם עובדים עליה במשרד הספורט כדי לטפח את אותם ספורטאים כבר מגיל צעיר ואז ללוות אותם ולתת להם - - -

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אנחנו סיימנו זה עתה, ממש בחודש האחרון, לקבוע את אמות המידה לקליטת ספורטאים לאקדמיה בווינגייט. היום בווינגייט באקדמיה יש כ-200 ספורטאים, ועד לשנה הזו מי שקבעו מי נכנס לאקדמיה היו המאמנים של אותם אנשים. קבענו איזשהם סטנדרטים, גם אובייקטיביים וגם סובייקטיביים, כי בספורט, העין של המאמן היא מאוד משמעותית. כל מי שירצה להיקלט לאקדמיה מעתה ואילך יצטרך להגיע לסדנה של יומיים. בסדנה הזו אנחנו נבחן אותם היטב כדי לדעת שבאמת המצוינים ביותר נקלטים. אנחנו הלכנו, אני קורא לזה שיטה אנגלית, באנגליה, לפני האולימפיאדה בלונדון, כשהם רצו לבדוק מי מהחותרות, אני מדגיש, יכולה להתאים, לעסוק בחתירה, הם פרסמו מודעה בעיתון עם נתונים מסוימים של מי שמתאימה, שלא כולן יבואו אלא מי שעונה ומי שהגיע לבחינות האלו הוא התקבל, ועובדה שהן אפילו הצליחו להגיע למדליות. עד כדי כך.

מה שאנחנו רוצים לעשות באקדמיה הוא דומה. אנחנו מנסים ביומיים האלה לפרסם מודעה, כי יכול מאוד להיות שיש ספורטאים, במיוחד בפריפריה, שלא נחשפו לאגודות, שלא נמצאים תחת עיניו של האיגוד ויכולים להתאים. אנחנו יודעים שזה יהיה אחוז קטן, אבל בכל זאת, לתת אופציה לאחרים.

תודה רבה. אתה רוצה להוסיף משהו?

הערה קטנה. נבחר מפמ"ר חדש לחינוך גופני.

כן, הוא תיכף ידבר, הוא הבא.

למערכת החינוך יש משמעות גדולה בשיתוף פעולה מול משרד הספורט בנושא של איתור. שיתוף הפעולה שמתהווה ויהיה גם עתידי מצביע על זה שבפעולה משותפת של גיא ושלי, שאנחנו גם חברים מהעבר, של מינהל הספורט עם האגף לפיתוח חינוך גופני, באמצעות שיתוף הפעולה נגיע ליותר ויותר פעולות של איתור. אני מברך אותו על בחירתו ואני מקווה שהשת"פ יהיה מוצלח.

חשוב מאוד. ניצן ממרכז המועצה הלאומית לספורט. אחרי זה תצטרף לשולחן ואז אני אתן לך זכות דיבור. אנחנו נעבור לגיא דגן, המפמ"ר. ברכות, כמובן, אני כבר בירכתי אותך בוועדת החינוך הקודמת. התייחסות שלך לנושא של איתור ספורטאים צעירים בגיל הצעיר.

אני קודם כל אני אנצל את ההזדמנות לברך את חברי עופר על בחירתו. אני באמת מסכים עם כך שכל ילדי ישראל נמצאים בתוך בתי הספר ואין ספק ששיתוף הפעולה, ככל שיהיה טוב יותר ונרחיב את הפעילויות הקיימות, אנחנו נוכל להגיע לאיתור בצורה יותר מדויקת ויותר מקיפה.

תסביר לי, איך בעצם, פרקטית, המורה לספורט, שפוגש את אותו ילד בן 11, 12 יכול להבין שיש לו כישרון ומה הוא עושה עם זה. אתה יודע, זה מעניין אותי פרקטית.

אני אציג את זה גם כן, אבל אני רוצה קודם כל לספר על דברים שקיימים כיום במערכת. יש מספר תכניות שאנחנו מקיימים וכמובן שהרחבת ההיקפים יכולה מאוד לתרום. יש תכנית אחת שמבוססת על הוצאת הילדים מחוץ לבית הספר, קוראים לזה מעגלי איתור. באמצעות התאחדות הספורט לבתי הספר, שזה הגורם שמקשר בין הפעילות של משרד החינוך למשרד הספורט, אנחנו מדברים בעצם על הוצאת תלמידים בצורה מאורגנת לאולמות מרכזיים, לסוג של הפנינג ספורטיבי. באותו אולם יש מאתרים. הילדים נמצאים בתחנות של פעילות, אלה בדרך כלל מאתרים מענפי הספורט שרוצים לפתח אותם באותה רשות מקומית שמקיימת את הפעילות. שם המאתרים מסתכלים על הילדים, על כל ילד יש מספר, זה תואם לרשימה שנמצאת אצל המאתר, הם מאתרים את הילדים. בסוף היום מזמינים את כולם לפעילות. אלה שמאותרים לספורט הישגי ומקצועי מוזמנים לספורט תחרותי וכל השאר מוזמנים לפעילות עממית, כדי גם להגדיל את מספר הילדים שיעסקו בפעילות גופנית. זה לגבי הוצאת הילדים מחוץ לבית הספר.

פעילות נוספת זה בתוך בתי הספר, אנחנו קוראים לזה הפסקות פעילוֹת לאיתור, אבל בעצם ההפסקה מחליפה את השיעור, כי אנחנו מאריכים את זמן ההפסקה למשך שיעור שלם. אוספים כיתות, שוב, לפעילות ספורטיבית בתחנות פעילות ועושים את האיתור, כשהמורים לחינוך גופני הם אלה שמארגנים את היום, הם אחראים על היום, יחד עם התאחדות הספורט לבתי הספר וצוות שמגיע ומבצעים את זה בשיתוף פעולה. השיתוף פעולה מתבצע יחד עם "אתנה", כשבעצם חלק גדול מהמשאבים הוא משאבים לקידום ספורט בנות, ילדות ונשים בעתיד. את זה אנחנו מבצעים בתוך בתי הספר.

מעבר לכך, יש כיתות ספורט בתוך סביבות 50-60 חטיבות ביניים. בכל כיתת ספורט, שמתחילה מכיתה ז', מאתרים את הילדים בבית הספר היסודי, או מקיימים כבר פעילויות של בניית תשתית לקראת כיתות הספורט, זה תלוי איך זה עובד בכל רשות. מאתרים את הילדים לקראת לימוד בכיתת ספורט שהכיתה היא כולה כיתה של ספורטאים ובעצם הכיתה עצמה נותנת מענה נוסף ומעטפת לזה שהתלמיד הוא ספורטאי אחר הצהרים בענף ספורט כזה או אחר. זה יכול להיות במסגרת איגוד או במסגרת התאחדות הספורט לבתי הספר.

לגבי המורים לחינוך גופני, זה משתנה, אבל המורים לחינוך גופני מסוגלים לראות בשיעורי החינוך הגופני ילדים שמתאימים לספורט. ברגע שיש להם את התכנית של הפעילות של אחר הצהרים הם מכוונים אותם. הם פונים לתלמיד ומפנים אותו לפעילות שקיימת באותה רשות מקומית בשעות אחר הצהרים. זה אחד הנושאים שצריך למסד אותו בצורה יותר טובה.

זה לא עונה לי. עכשיו אני מורה לספורט, אני רואה ספורטאית מצוינת.

את מורה לחינוך גופני שמזהה?

כן, מה היא עושה?

את פשוט קוראת לתלמידה ומכוונת אותה לפעילות בענף הספורט שנראה לך, שהיא יכולה להתאים לו, בשעות אחר הצהרים. עצם העובדה שאת ניגשת אליה ואומרת לה שהיא בעלת יכולות ופוטנציאל וכך הלאה, קודם כל זה גורם לילדה לחשוב על זה בצורה יותר רצינית ואת מפנה אותה למאמן כזה או אחר.

כשאמרתי שצריך למסד את זה יותר אני מתכוון בשני אופנים. אופן אחד זה בהכשרת המורים לחינוך גופני. לפי דעתי צריך בהכשרת המורים לחינוך גופני לקיים תכנית, להכשיר אותם במכללות לחינוך גופני כקורס לאיתור והכוונת תכנית לספורט. זה יכול להיות במכללות בשלב האיתור וגם עם מורים פעילים בתוך המערכת, בהשתלמויות שהם מבצעים אחר הצהרים. ולמסד את זה מול הרשויות המקומיות, הפעילות שקיימת ברשות המקומית, שהמורה לחינוך גופני ספורט יידע אילו ענפי ספורט ואיפה מתקיימת כל פעילות בשעות אחר הצהרים ובצורה כזו גם תהיה לו את המודעות וגם את הידע באיתור, ידע טוב יותר. זה לא שאין למורים, הם גם מאמנים והם בעלי הידע המקצועי, אבל קורס כזה יכול לכוון אותם קצת יותר ולהפנות אותם לפעילות של אחר הצהרים, כי כל הילדים בסופו של דבר נמצאים בשיעורי חינוך גופני ולכן הם ייחשפו, בצורה הזאת אפשר לחשוף את כולם לפעילות של אחר הצהרים.

אני אגיד לך למה אני מתמקדת בנקודה הזו, כי אם יש תלמיד שהוא טוב מאוד בלימודי הכימיה והמדעים אז אפשר לשלוח אותו לאולימפיאדה שמשרד החינוך עושה על מדעים וכימיה ואני תוהה אם אותה ילדה או ילד, שאנחנו רואים שהוא בכושר גופני מצוין, עזוב את העניין הקל של "לך עכשיו למכבי נתניה צעירים ותירשם לחוג כדורגל", אלא מה שעדיין מטריד אותי ונראה לי שהיום אנחנו במדינה עדיין לא שם, זה שאין לנו מסגרות. אם אותם אימא או אבא, המורה אומר להם, "יש לכם פה כשרון מאוד מיוחד בבית", תכלס, לפי דעתי, ותתקנו אותי, הם צריכים ללכת למקום פרטי, לחוג, שימנף אותו, שימנף אותו כגודוקא, כלוחם טאיקוונדו, למשל. זה נראה לי כך היום, אלא אם כן אתה אומר לי, "מירב, היום במסגרת מדינת ישראל אנחנו יכולים לקחת". יכול להיות שזו התכנית החדשה שדודו הציג ועופר דיבר על זה, יכול להיות שתהיה להורים ולמורים לחינוך גופני מסגרת של המדינה, אבל היום, כשיש לך ספורטאי מצטיין בבית, לדעתי, ותקן אותי אם אני טועה, האימא והאבא, עדיף להם שייקחו אותו למסגרת פרטית ששם הוא או היא same-same, לא משנה לי, יוכלו להתאמן.

אלא אם כן אתה אומר לי, "מירב, אנחנו עובדים על משהו עכשיו חדשני שישנה את האופציה הזו להורים". נאמר כאן משהו באופן מאוד יפה במצגת, שהילדים מהפריפריה, פריפריה חברתית או גיאוגרפית, לא משנה, הם ילדים שהם בכושר יותר טובף ואז אני אומרת, רגע, אולי להורים שלהם יהיה קצת קשה לממן עכשיו חוג ג'ודו ארבע פעמים בשבוע. בקיצור, זה מתחבר לי. תאיר את עיניי אם טעיתי כאן בהנחות שלי.

לא טעית בכל. כמובן שהחוגים הפרטיים הם חוגים פרטיים, אבל הפרויקט שדיברנו עליו בזמנו, "פרחי הספורט", הוא אמור לספק תשובה בדיוק למה שאמרת. רובו מתנהל בפריפריה, הקבוצות שנרשמו הן נרשמות באזורי הפריפריה, המטרה הייתה להוזיל את מחיר העלות של החוג, כשכמות הקבוצות החדשות שנרשמו בפריפריה היא גדולה.

איזה ענפי ספורט זה?

זה עשרה ענפים פלוס שניים. זה כמעט בכל הענפים שרוצים ויש לנו גם אפשרות לחריגים. היעד שקבענו לעצמנו זה להגיע ל-50,000 ספורטאים בעוד חמש שנים, אבל בכל מקרה נכנסים, עם הצטרפות הכדורגל, כ-10,000 משתתפים חדשים וזה נותן תשובה לחוגים. אנחנו מצפים, באמצעות הפרויקט הזה וההתפתחויות שלו, גם לבצע בתוך זה את האיתור, כי במסה כזו גדולה של חוגים חדשים וספורטאים חדשים שמצטרפים לפעילות שהיא מסובסדת, גם בעקבות התכנית החדשה - - -

בכמה רשויות יש "פרחי ספורט", עופר?

191.

זה ברשויות בארץ ואז זה מונגש יותר. האם מאמני הספורט מכירים את התכנית?

כולם. האיגודים הרשויות והילדים והיום גם ההורים שלהם, כי זה במסגרת "פרחי הספורט" ויש לנו - - -

גם חשיפה להורים.

לא, במארז להעשרה יש גם שיחות להורים. היום אנחנו יודעים שלהורים יש משמעות גדולה בליווי הספורטאי. הפרויקט פועל כבר שנתיים, זו השנה השלישית.

אני אחדד את מה שעופר אמר. מה שחשוב הוא ש-70% אחוז מהקבוצות הן בפריפריה. זה אחוז יפה מאוד וגם ידוע שהרשויות החזקות לא תמיד יצטרפו ל"פרחים" כי הן מעדיפות להמשיך - - -

הרשויות שמות כסף על הפרויקט שלכם?

ודאי. הפרויקט בנוי בצורה כזו שאנחנו מסבסדים כל קבוצה בכ-30,000 - - -

אנחנו?

אנחנו זה המשרד והרשות המקומית בדרך כלל מוסיפה עוד כ-20,000, בין אם מגבייה או בין אם מעצמה. המתקן אמור להינתן, זה בתקנות, חינם, זאת אומרת שזה כבר שווה כסף משמעותי. עוד דבר אחד להדגיש, מעבר לענפים המועדפים זו שנה ראשונה שפתחנו את זה לכלל הענפים. זאת אומרת לא רק ל-12 ענפים אלא גם לענפים אחרים. לאט לאט זה מתחיל להתפתח, אבל זה הכיוון.

אני מדגיש את מה שעופר אמר, יהיה לנו קל יותר לאתר כי בסופו של דבר, גם כשבוחנים מצוינות, לא מחפשים מחט בערימה של שחת, אלא אנחנו רוצים למצוא את אלה שמעוניינים להיות בספורט. היום, יחד עם הכדורגל, אנחנו כבר הגענו למספרים של 15,000, 16,000 שנמצאים בתוך הפרויקט, שזה הרבה.

תודה רבה על ההבהרה הזו. אנחנו נעבור למכון וינגייט, אמוץ, אתה רוצה להתחיל? רוני, אני הסתכלתי על המצגת שלך, אני ראיתי קצת היסחפות שם, כן? במספר השקפים. יש לך גג חמש דקות אז תמקד היכן שחשוב. אתה כבר חבר ותיק בוועדת החינוך. אתה יודע.

שני שקפים בלבד.

אני רק רוצה לומר שנמצא פה גם מנהל היחידה לספורטאים צעירים מצטיינים, יורם כהן, לא יודע אם הוא רשום אצלך, יש לו מה לומר בעניין הזה.

רשום ונגיע אליו גם. כן, אמוץ, בבקשה.

אני ממכון וינגייט. אני רוצה להגיד כמה דברים ממקום של, שלא ייתפס כאיזושהי ביקורת על האנשים שעוסקים היום בתחומים האלה, ואני מרשה לעצמי גם להגיד שאני אהיה סוג של newcomer בשלוש השנים האחרונות אני אמנם בתחום הספורט, אבל מה שאני הולך להגיד אלה דברים שהם קצת ברמה אחרת ממה שנאמר עד עכשיו.

אני חושב שמה שאני מזהה זה שיש הרבה מאוד רצון טוב והרבה מאוד פרויקטים. הרבה מאוד כסף שמושקע יחסית, בכל מיני דברים שהם לא חלק מאיזושהי ראייה אחת כוללת או איזושהי מדיניות אחת כוללת לטיפול בפירמידת הספורט ההישגי. יש הרבה מאוד גורמים שמעורבים ואין אסטרטגיה ברורה שמאחדת את כל הגורמים האלה תחת איזושהי מטרה אחת ברורה. הרבה פעמים יש יותר מדי גופים, יש הרבה מדי גופים, שאין קווים ברורים בין רמת האחריות שלהם בתוך כל הסיסטמה הזו ואז נוצר מצב שאנחנו משקיעים הרבה אנרגיה ולא כחלק מאיזשהו קו אחד, שמתחיל מגיל שש או מגיל שבע של הילדים האלה, עד לרמה שמגיעים הספורטאים האלה לבגרות או לבגרות הספורטיבית שלהם.

יש לא מעט גופים ואנחנו לא דיברנו בכלל על האיגודים פה, אולי תיכף נדבר. לאיגודים יש תפקיד, זה לא נאמר פה בכלל וצריך לראות איך האיגודים נכנסים לפה. אני רואה בעיה באיך האיגודים לוקחים את האחריות שלהם בתוך הסיפור הזה. הרבה מאוד איגודים צריכים להיות מעורבים. היום, במבנה הספורט בישראל, לאיגוד יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי. אנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד פרויקטים יפים מאוד שהם חוצים, שהם רוחביים, ברמת המשרד או ברמת המדינה, אבל האיגוד, בסופו של דבר, אם הוא לא ייקח את הדבר הזה, כי הוא היום הבסיס לכל הסיפור הזה והאיגוד צריך להוביל. אני חושב שהנושא הזה של האיגוד ואיך הוא מעורב בתוך העניין הזה הוא מאוד קריטי וצריך להתייחס אליו.

אני רואה עוד בעיה אחת מאוד משמעותית והיא נושא תרבות הספורט בישראל, שמשם זה מתחיל ולא דובר עד עכשיו. תרבות הספורט בישראל, של ילד בגיל 7, שכמה שעות הוא עוסק בספורט, וראינו פה היום ילדי פריפריה, ראינו את הנתון לגבי ילדי פריפריה, כמה שעות להם יש, זה מתחיל לדמות למה שצריך להיות. אם ילד עוסק בספורט, ילד בגיל שש, שבע, שעה וחצי בשבוע במסגרת בית הספר שלו וגם שם ההתעסקות היא מאוד חד צדדית או חדגונית, הוא לא יכול לרכוש את המיומנויות הנדרשות, כדי שאפשר יהיה לראות לאן אפשר לנתב אותו בעתיד.

הראייה צריכה להיות הרבה יותר הוליסטית, צריך לייצר פה איזושהי אסטרטגיה שמגבשת בסופו של דבר את כל הגופים, התאחדות בתי הספר, איגודים, מכון וינגייט, מה התפקיד של כל אחד בתוך הסיפור הזה, בתוך כל הפירמידה הזו, ולייצר חזית אחת שכולם מבינים בה לאן רוצים ללכת וכל אחד יודע מה הוא צריך לעשות כדי להביא את זה לשם. היום אני מזהה הרבה מאוד גופים שמתעסקים בתוך כל הדברים האלה לא מתוך קו אחד אחיד, שמייצר את המגמה או את הקו או את האסטרטגיה שלנו בתחומים בהם.

תודה רבה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

תודה. תודה, כבוד היושבת ראש, אני מברך על הדיון, אני מצטער על האיחור. יש פה הרבה חברים. אני דווקא כן חושב שיש כאן את הפורום הנכון, כדי בסוף לחבר משהו ולצאת עם תוצאות. כמובן שזה לא בדיון אחד, צריך הרבה דיונים. כדי להרכיב את הפאזל, יש פה את כל הגופים הנכונים בשביל שאנחנו נגיע לתוצאות. עכשיו צריך לוותר על אגו, יש פה עניין של אינטרסים, יש פה הרבה עניינים. אני חושב שדווקא כאן אנחנו מהכנסת יכולים לנווט ולעשות משהו, כי בסופו של דבר ישנו כסף. אולי לא תמיד מספיק, אבל יש הרבה גופים, יש הרבה עניינים, הרבה אינטרסים ואני בקי באינטרסים של הספורט הישראלי, של כל הגופים. בסוף צריך להיות אינטרס לאומי, אלה הילדים שלנו וזה דור העתיד שלנו בספורט, אם זה ספורט עממי ואם זה ספורט הישגי.

אני דווקא כאן בא לשמוע כי יש פה באמת הרבה גופים, כל הגופים הרלוונטיים, וכל אחד יכול להראות ולייצג את האג'נדה שלו ובסוף צריך לעשות את החיבור הנכון בין כולם, זה הדבר החשוב. אנחנו נשמע. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה, רוני, נראה את המצגת שהכנת.

פרופ' רוני לידור, המכללה האקדמית בווינגייט. גם אני מאוד מברך על הדיון הזה, בעיקר מההיבט האקדמי, כי יש הרבה מאוד מחקר, לאו דווקא ישראלי, על הנושא של טיפוח ראשוני בספורט.

אני רוצה רק להגיד שהזמנו לכאן ארבעה ספורטאים מצטיינים ואם הם פה, אני מצטערת שאני לא מזהה, אבל תשבו בשולחן, יש את ישי עוליאל, נטע לביא, אבישג סמברג וגב סלע. אבישג כאן?

נטע לביא פה.

בואי, שבי לשולחן. את יודעת, מגיע לך. אם אתם מזהים אז תגידו להם שיישבו לשולחן. רבקה, בואי, בבקשה.

אני אעלה כמה נקודות שלפחות הספרות והמחקר מציגים בהיבט הזה. ראשית, אני רוצה לציין ממש בקצרה שלושה פרדוקסים. הפרדוקס הראשון, וראינו את זה גם במצגת של איציק, זה שהיום יש לנו עדויות רפואיות ביולוגיות שילד יכול להתחיל לעסוק בספורט בגיל צעיר מאוד. אפשר להתחיל לעסוק בספורט במרבית הענפים בסביבות גיל 8. השאלה היא אם הילד צריך להתחיל לעסוק בספורט בגיל כל כך צעיר, כי אנחנו יודעים, אל"ף, שקריירת הספורט הולכת ומתארכת, ובי"ת, שאנחנו לא בטוחים שבגיל הזה אנחנו יכולים לזהות כישרון. כולכם מדברים על המונח שנקרא כישרון בספורט, אני חושב שאי אפשר להגדיר מה זה כישרון בספורט, אין לנו את הכלים להגדיר מה זה כישרון בספורט ויותר מזה, אין לנו כלים שאנחנו יכולים לנבא אתם את היכולת העתידית של הילד בגיל 7,8, גם אם עינו של המאמן היא עין טובה. זה פרדוקס אחד.

פרדוקס שני, שאני חושב שאסור להתעלם ממנו בדיון מהסוג הזה, הוא הפרדוקס של נשירה של ילדים מהעיסוק בספורט. הרבה מאוד ילדים נענים לאתגר ומצטרפים לתכניות ספורט. תוך פרק זמן קצר כ-60% מהם פורשים, כולל במדינת ישראל. נשאלת השאלה מדוע. כששואלים ילדים צעירים מדוע הם נושרים מהספורט הסיבה העיקרית והראשונה שהם מדרגים זה שהם פשוט לא נהנים מהעיסוק בספורט. כולנו חושבים, ואיציק הציג במצגת האחרונה שלו, שהספורט תורם לערכים, ספורט תורם לבריאות, ספורט תורם לשלום וכשאתה שואל ילד, "למה הפסקת לעשות ספורט?: הוא אומר, "אני לא נהנה. המאמן לא סופר אותי, המאמן צועק עליי, המאמן מתאכזר אליי" וכדומה. זאת אומרת אם אנחנו רוצים שילדים ובמירכאות גם מוכשרים ימשיכו לעסוק בספורט, אז מן הראוי לפחות בהתחלה שנגרום להם ליהנות יותר.

הפרדוקס האחרון הוא פרדוקס ישראלי. אני מסכים עם אמוץ שיש יותר מדי גורמים מעורבים בתהליך הזה ויואל, זה עלה גם בדיון שאתה העלית אותו, כשהעלית את הנקודה הזו בדיון על הוספת השעה השלישית לחינוך גופני, חסר במדינת ישראל מחקר מעקב אחר תכניות שמטרתן לתרום לטיפוח כישרונות צעירים. אין מחקר מסודר בישראל, יש מחקר על נושאים מסוימים.

הנקודה השנייה שאני רוצה לדווח עליה זה חמישה היבטים שאני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בהם כשאנחנו מדברים על איתור וטיפוח ראשוני. האחד זה מונח שנקרא אימון מכוון מטרה. לא אלאה אתכם כרגע מהו האימון הזה, אבל האימון הזה מתקשר לאימון מסודר בתקופה של 10 עד 12 שנים. כדי לטפח כשרון בכל תחום דעת, ספורט, מוזיקה, אמנות, מדע וכו', צריך לאפשר לאדם להתפתח 10 שנים. במדינת ישראל אין תכנון לטווח ארוך, בטח לא בספורט וגם לא בתחומים אחרים, לצערי. לכן, אם אנחנו לא נתחיל לעבוד במונחים של תכנון לטווח ארוך, לא נצליח לעולם למצות את הפוטנציאל שקיים, סביר להניח, במדינת ישראל והוא הרבה יותר גדול ממה שהוא נראה כרגע.

נקודה נוספת שאנחנו כמעט ולא נותנים את הדעת עליה זה הגיל היחסי של הספורטאי. ילדים יכולים להיוולד בחודש ינואר ויכולים להיוולד בחודש דצמבר בשנת הלידה שלהם. כל אותם ילדים שנולדים ברבעונים מאוחרים בשנת הלידה שלהם הם בדרך כלל חלשים יותר גופנית, חווים פחות הצלחה בספורט ופורשים. לפעמים דווקא הילדים האלה הם המוכשרים ביותר טכנית או מבחינת עושר התנועה שלהם. לכן אנחנו צריכים למצוא את הדרך במדינת ישראל, כמו במדינות אחרות שנעשים בהן ניסיונות, לשמור על הילדים האלה. כרגע, יגיד לכם דודו, הוא מכיר את כל מבנה הליגות לא פחות טוב ממני, בדרך כלל ילד משחק עם השנתון שלו ושנתון אחד למעלה או שנתון אחד למטה. זאת אומרת, אנחנו משבצים ילדים לקבוצות ספורט כאשר הם מתמודדים עם ילדים שלפעמים מבוגרים מהם בשנתיים.

דבר נוסף שצריך להביא בחשבון זה שלא בכל מקום אפשר לטפח ספורט. יש היום עשרות רבות של מחקרים, גם על ספורטאים ישראלים, גם על ספורטאים באירופה וגם על ספורטאים בצפון אמריקה, שמראים שיש ערים מסוימות, ערים שהן בגודל מסוים, המקומות הללו טובים יותר לטפח ספורטאים. זאת אומרת אני לא בטוח שאפשר לטפח ספורט בכל מקום בישראל, יש מקומות קטנים מדי, יש מקומות גדלים מדי, מנוכרים מדי וצריך להביא את הנקודה הזאת בחשבון.

זה משמעותי, זאת אומרת שחלק מהעניין של טיפוח הספורטאי הוא שהוא יעזוב את מקום מגוריו ואת משפחתו ויעבור להתאמן במקום אחר.

לא, לא.

אני לא פוסלת את זה, זה קורה בכל העולם.

לא. אני תיכף אציע מודל שיכול לענות, מודל שבטוח שכל ידידיי בספורט יקפצו ישר, אני אציע מודל אחר שאני חושב שצריך לאמץ בישראל. אני לא הייתי מעביר את הילד מקום מגורים, ישראל היא מדינה מאוד מאוד צפופה, ילד שגר בתל אביב יכול לנסוע לנס ציונה או יכול לנסוע לראשון לציון. אני חושב שלא צריך לנייד ילדים, ותיכף אגיע לזה, מדוע? אני קופץ על הנושא של האימון, זה נושא שכבר עלה פה, אני יכול לתרום רק דבר אחד לגבי המאמן, זה שאם אנחנו מבינים מדוע ילדים רוצים לעסוק בספורט ודרך אגב, כשאתם שואלים ילדים מדוע הם מצטרפים לחוגי ספורט, אז התשובה שכולנו חושבים שהם יגידו, "אני רוצה להיות אלוף עולם", איננה מדורגת בכלל בחמשת המקומות, בכל שאלון. יש לזה סיבות חברתיות, הוא רוצה להכיר חברים והוא רוצה ליהנות. לכן אני חושב שתהליך הכשרת המאמנים שעובדים עם ילדים צעירים, צריך להיות אחר לגמרי מאשר הכשרת המאמנים שהיום יש במדינת ישראל. היום כל מאמן במדינת ישראל רוצה לאמן את מכבי תל אביב בוגרים או את מכבי חיפה בוגרים. הוא לא רוצה להישאר מאמן ילדים כל ימי חייו, הוא לא רוצה להישאר מאמן של גיל 16 כל ימי חייו, הוא רוצה להתקדם ואני חושב שאנחנו מפסידים הרבה מאוד בהכשרה.

הסיבה שאני חושב שאסור לנייד ילדים, מירב, כשקוראים את המחקר היום, המשפחה היא גורם מאוד מרכזי בהגעה למצוינות, גם בספורט, גם בשחמט, גם באמנות וגם במתמטיקה. כשאתה מראיין מתמטיקאים שזוכים בפרס וולף או בפרס אחר יוקרתי, הם מספרים לך שמי שדחף אותם ומי שעזר להם ומי שתמך בהם, גם כלכלית וגם פסיכולוגית-רגשית, זו המשפחה. לכן, לדעתי, לקחת ילד ולנתק אותו מהמשפחה ולמקם אותו באיזו פנימייה זו אולי היום אחת הדרכים איך לא לטפח ספורטאים צעירים. אני יודע שזה לא פופולרי בחדר הזה.

דבר נוסף הוא הנושא של קבוצת הגיל, קבוצת הגיל שאיננה קבוצת הגיל מהספורט. אני מתכוון לקבוצת הגיל בבית הספר וקבוצת הגיל בקהילה המקומית. ילד אוהב להיות עם החברים שלו. כשלוקחים את הילד, מנתקים אותו או מעבירים אותו, את פוגמת מעט בקבוצת הגיל.

משפט אחרון. המודל שאני מציע זה מודל שמנוגד היום למודל שקיים במדינת ישראל. אני כבר כמה שנים טובות, גם כתבתי על זה, לא הצלחתי לשכנע את קברניטי הספורט במדינת ישראל, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לשקול לאמץ את המודל האמריקאי. מה זה המודל האמריקאי? המודל האמריקאי הוא מודל של ספורט בבית הספר. ספורט מנוהל ומנותב בבית הספר כמו כל פעילות אחרת, אין אגודות. זה עונה בדיוק לשאלה שלך. המורה לחינוך גופני, זה לא אחד התפקידים המרכזיים שלו לאתר ילדים מוכשרים, הוא צריך ללמד את כל הכיתה, את הילד הגבוה והנמוך, את הילד השמן והרזה, את הילד האיטי והמהיר, אבל אם הוא כן רגיש והוא כן יכול לאתר ילד לספורט, מדוע הוא צריך להפנות אותו למועדון? הספורט צריך להיות בתוך בית הספר כמו במודל האמריקאי. התאחדות לבתי ספר. יש כבר כזה גורם כזה במדינת ישראל, למה לא לתמוך בו? למה לא לתקצב אותו יותר? למה שכל התחרויות לילדים ונערים, עמירם, אל תכעס עליי, ונוער במדינת ישראל יהיו בהתאחדות אחת, התאחדות שתפתח ותשקיע בילדים ונוער? לכן אני חושב שאם הספורט יהיה חלק מבית הספר יהיה קשר יותר טוב לבית הספר, עם כל הביקורת על בתי הספר זה עדיין ארגון חינוכי יוצא מן הכלל, יהיה קשר יותר טוב לבית הספר, יהיה קשר יותר טוב למשפחה והכי חשוב, יהיה הרבה יותר קשר לקהילה המקומית שהילד צומח וגדל בה. תודה.

תודה רבה רוני. הוועד האולימפי, יאיר טלמון, בבקשה. בוא, תצטרף לשולחן. עד שתצטרף אני אתן ליורם כהן מהתאחדות הספורט לבתי ספר. בדיוק עם מה שרוני סיים נעבור אליך ואז נחזור לוועד האולימפי.

שלום לכולם.

מנהל היחידה לטיפוח ספורטאים צעירים.

אני רוצה לעשות בהתחלה הפרדה בין כל מיני דברים שנאמרו פה, לעשות הבדלה. כשמדברים על איתור וטיפוח מדברים על המון שלבים, זה 10 שנות לספורטאי לפחות מהרגע שהוא מתחיל עד הרגע שהוא מגיע להישג ואם אנחנו רוצים לחלק את הדיון הזה לכמה חלקים, אחד החלקים הראשונים הוא איך מגיעים ילדים לספורט. זו אחת הבעית הראשונות שיש לנו, להביא ילדים לעשות פעילות ספורטיבית. יש לה בעיניי שני מכשולים עיקריים. המכשול האחד זה שזה עולה כסף, זה עולה הרבה כסף לילדים לעשות פעילות גופנית. "פרחי ספורט" נותן פתרון, פתרון חלקי לנושא הזה.

נושא שני זה הבאת הילדים וגיוסם דרך בתי הספר. גם פה יש נגיעה חלקית. הנגיעה הזאת מתבצעת על ידי פרויקטים כאלה ואחרים כמו "הפסקה פעילה" ו"מעגלי איתור", כשלפחות "הפסקה פעילה" היא ממוסדת כרגע, אבל "מעגלי איתור" – שנה יש, שנה אין, הכול תלוי תקציב. מצד שני, אין שום אפשרות לנציגים של איגודים להיכנס לבתי הספר לגייס ילדים. אני יודע, זה מופיע בחוזר מנכ"ל, יש איסור מוחלט על כניסת גופים חוץ בית ספריים לתוך בתי הספר, פרט למינהל חברה ונוער.

יש כאן נציגים של משרד החינוך?

כן. יש את המפמ"ר.

זה ידוע. מה שאני אומר ידוע לכולם, זה לא משהו חדש, זה ידוע ומוכר. מה שאני מציע, שיהיו מורשים מטעם האיגודים בעלי הכשרה מסוימת ותעודות מסוימות, שכן יהיה מותר להם להיכנס לבתי הספר, בתנאים מסוימים. זה אולי יעזור גם לאיגודים ולבעלי תפקידים להיכנס לבתי הספר לגייס ילדים.

דבר נוסף, צריכה להיות הרבה יותר חשיפה לגיוס ילדים והבאתם הראשונית לפעילות גופנית. אולי במקביל צריכות להיות משרות אימון כמו שיש משרות הוראה. אין דבר כזה משרות אימון פרט למאמנים לאומיים או אולימפיים. זה נכון, דודו? רק מאמנים אולימפיים זה משרות, וגם הם זו העברה לגוף שנותן לגוף ואז האיגוד מעסיק אותם. צריך למצוא את הדרך.

רגע, גיא, למה איגודים מקצועיים לא יכולים להיכנס לבתי ספר?

אף אחד לא יכול. זה חוזר מנכ"ל שמתייחס להרבה מאוד דברים, ביניהם כל הנושא של כניסה לבתי ספר. הוא לא מאפשר לגורמים מסחריים וגורמים כאלה ואחרים להיכנס.

מי שרוצה, מי שמנהל מאפשר אז נכנסים.

כן, מה דעתך על זה?

יורם אמר דברים נכונים. אי אפשר לפתוח את זה באופן כולל אבל - - -

אפשר להוציא אישור ספציפי לגורמים מסוימים?

בעיקר למורים לחינוך גופני שעובדים במסגרות כאלו ואחרות. כן, זה אפשרי. מצאנו גם את הדרך, כמו שאמרתי קודם, בתוך מערכת החינוך יש פעילות איתור שקיימת, שאם הם מרחיבים אותה היא פעילות שהיא בתוך בית הספר עם גורמים חיצוניים שמגיעים, לא לתוך השיעור אבל מחליפים את השיעור, קראנו לזה "הפסקה פעילה" לאיתור. זו תכנית בשיתוף פעולה עם "אתנה", זו תכנית שכן אפשרנו את הכניסה שלה. היא קיימת, אבל בצורה מוסדרת, לא כניסה ויציאה של אנשים בודדים.

תודה רבה. תודה, יורם. עוד משפט, גיא יסיים ואז נחזור ליורם.

עוד משפט שלא אמרתי קודם. אנחנו מקיימים תחרויות ספורט של בתי הספר בכל ענפי הספורט. האירועים עצמם, התחרות עצמה, הם פלטפורמה בלתי רגילה לאיתור, כי בסופו של דבר מגיעים לתחרויות מעשרות בתי הספר, כל הגילאים.

מה זה בכל ענפי הספורט? זה אתלטיקה, אני יודע, כדורסל.

לא, כל משחקי הכדור, 16 ענפי ספורט.

בכל בתי הספר יש נבחרות? לא יודע, אני חי במדינה ואני לא מכיר הרבה בתי ספר שיש בהם נבחרות.

על פי חוזר מנכ"ל כל בית ספר מחויב בשתי נבחרות.

זה על פי חוזר מנכ"ל, השאלה אם בתי ספר מקיימים אותו. זה צריך לבדוק.

זה קורה ב-90%.

יסודיים או חטיבות?

יסודיים וחטיבות ותיכונים, מכיתה ה'.

התחרות עצמה, ואני מדבר על תחרות אתלטיקה קלה, המורה כבר בחר את הנבחרת שלו. הנבחרת מגיעה, ילדים שלא נמצאים במסגרת של אחר הצהרים, אפשר לבוא ולאתר. אפשר למצוא דרך ולבנות איזושהי תכנית איתור בצורה הזאת בכל הרמות.

כן. רצית לומר עוד מילה, יורם, בבקשה.

עוד שתי מילים, לתת תשובות לדברים שהעלה רוני קודם ואיציק, לגבי מורים שיש להם הרבה תפקידים במערכת החינוך ואיתור הוא לא בהכרח אחד מהם, או המובילים בהם, אני חושב טיפה אחרת. אני חושב שמורים לחינוך גופני מחויבים באיתור והכוונה, לא רק של המצטיינים, גם של אלה שיש להם מגבלות תנועתיות ויכולות פחות טובות, לכוון אותם להתעמלות מתקנת ופעילות מתקנת אחרת. לטפל בתופעות הקצה, מורה לחינוך גופני כן צריך לעשות, לטעמי, לשם כך צריכים להיות קורסים. אין שום בעיה להכניס קורסים ב"אופק חדש" וב"עוז לתמורה". מורים חייבים להשתלם ממילא, לייעד קורסים שם לטובת הנושא הזה. יש לי עוד דברים אבל יש עוד הרבה אנשים.

תודה רבה. יאיר טלמון, מתאם מקצועי ביחידה לספורט הישגי בוועד האולימפי, בבקשה.

היחידה לספורט הישגי היא זרוע ביצועית של משרד הספורט והוועד האולימפי. תחום העיסוק שלי הוא דווקא בשלב שהוא השלב הבא בפירמידה מעבר לדיון הזה. אנחנו מתעסקים במי שכבר אותר ובמי שכבר נמצא בפנים והוא בעל הישגים. יושבת לצדי אחת הנציגות של הפרויקט ועוד אחת נמצאת שם. יש לנו פרויקט שאנחנו קוראים לו היום "פרויקט צעירים", הוא היה נקרא בעבר "פרויקט 2020", הוא עסק בטיפוח הספורטאים לכיוון אולימפיאדת טוקיו 2020 והיום אנחנו כבר מסתכלים בראייה של שני מחזורים אולימפיים קדימה.

אני חושב שבתחום הזה שאנחנו עוסקים בו, הוגשו גם תכניות, שאולי ניצן אחר כך יוכל לספר עליהן, אבל הוגשו למועצה הלאומית לספורט תכניות כדי לשפר עוד יותר את מה שאנחנו עושים בתחום הזה. כאן אנחנו יחסית בסדר. כל השלבים שדוברו פה עד עכשיו, שהם החשובים ביותר, מהם אנחנו ניזונים בפרויקטים האלה. אם אנחנו לא נשפר שם את הדברים לפי כל הדברים שנאמרו פה אז יהיה לנו קשה להגדיל את מספר הספורטאים המצטיינים ואת רמת ההישגים שלהם.

נאמרו פה הרבה דברים, אני חושב שעד היום היו לנו הרבה מאוד תכניות שהן כולן טובות, כל התכניות הן טובות. כל אחת מהן, יש לה רציונל מצוין, הבעיה הייתה תמיד ביישום, ביישום שלנו בפועל של אותן תכניות ושל אותם ממשקים. אני אתן דוגמה מענף שאני מגיע ממנו, ענף הכדורעף, שעבר לפני 20 שנה לעבוד בשיטה הבית ספרית, כמו שהציע פרופ' לידור, ולא ידענו להשתמש, כענף, בשיטה הזו בצורה נכונה ולמנף את כל היתרון שבתי הספר מציעים לעומת שיטת האגודות. האגודות הן אלו שבחרו לעבור לשיטה הזאת בגלל שכלכלית הן לא הצליחו לטפח ספורטאים להמשיך בתהליכי הטיפוח. כלומר, השיטה עצמה הייתה מצוינת, המימוש והיישום אחר כך לא היו מספיק טובים. אנחנו צריכים לחשוב איך לקחת פעם אחת שיטה וללכת איתה עד הסוף לאורך הזמן, מתוקצב כמו שצריך, כדי להגדיל, שוב, גם את המספר וגם את האיכות.

20 שנה לא מספיקות?

שוב, אני חושב שאפשר היה לעצור את זה כבר קודם ולבוא ולראות שמשהו לא עובד נכון. האגודות יצאו מהר מאוד מהשיטה והפסיקו את המעורבות שלהן ולכן העסק הפך פחות מקצועי ויותר בית ספרי.

האיגוד - - -

נכון, לחלוטין. האיגודף וזה הוזכר פה קודם, אמוץ הזכיר את זה, האיגודים הם חלק מאוד משמעותי, יש פה נציגים שלהם שחשוב שנשמע אותם.

אני רק רוצה להגיד לגבי מה שאמר יורם כהן, לגבי המורה לחינוך גופני, אני מסכים במאתיים אחוז. אני שמעתי מאנשי מקצוע שעובדים עכשיו באקדמיה בווינגייט ובמקומות אחרים, אנשי מקצוע זרים, שבמדינות אצלם מורה לחינוך גופני מקבל 100% משרה ממשרד החינוך, לא כולם, מורים נבחרים, ושליש מהמשרה או חצי מהמשרה הולך לטובת או אימון, או איתור או משימות אחרות שיכולות לעזור לנו להכניס יותר ילדים מצטיינים לתוך המעגל הספורטיבי, גם הצטיינות ראשונית וגם בטח אחר כך הצטיינות בשלבים היותר גבוהים של הענף.

תודה רבה. ניר לוין, מנהל נבחרות צעירות בישראל מההתאחדות לכדורגל. בבקשה, ניר.

בוקר טוב. קודם כל אני רוצה להצטרף לברכות על עצם הדיון הזה והניסיון של כל הגורמים כאן לעשות למען הספורט הישראלי.

אני רוצה לדבר על כמה דברים, להוסיף ולחזק דברים שנאמרו כאן. ראשית, בנושא המתקנים. על מנת ליצור כמות גדולה של ספורטאים אנחנו צריכים לדאוג שיהיו מתקנים נגישים ליד הבית. אני מסכים עם מה שאמר פרופ' רוני לידור, לא להרחיק את הילד מהמשפחה שלו, אנחנו מדינה שבטית ואנשים אוהבים את הילדים ליד הבית ואפשר לשלב את זה. אנחנו גם מדינה קטנה ובעניין הזה זה היתרון שלנו. לכן אם יהיו מגרשים ליד הבתים, מגרשי כדורגל, כדורסל, אולמות רב תכליתיים ודברים כאלה, הספורט יהיה נגיש אז יהיו יותר ספורטאים שיעסקו בנושא הזה.

בנושא הכדורגל, המגרשים הם דבר כאוב. נטע כאן סיפר לי שהוא רצה להתאמן באופן אישי אימון אישי ולא הצליח למצוא באזור מגוריו מגרש ראוי. הייתה תכנית שנקראה 2020, שהוצגה בשנת 2012, אם אני לא טועה. תכנית 2020 דיברה על 100 מגרשי כדורגל עד שנת 2020. מתוך ה-100 האלה שסומנו כמטרה, אני הבנתי שנבנו כ-30. היום התכנית עודכנה ל-2027, כלומר, לא יצאנו לדרך עם מה שתוכנן, ונושא המגרשים, גם בניית מגרשים חדשים, כשאני מדבר על מגרשים, אני מעולם הכדורגל, אבל אני מדבר גם על אולמות הג'ודו והכדורסל והאולמות הרב תכליתיים וכדומה, אז נושא המגרשים והמתקנים, חייבים לתת את הדעת על זה ויש כסף לזה, יש כסף שמוקצב לפרויקטים האלה. מכל מיני סיבות של מצ'ינג עם הרשויות ורשויות שהן לא מספיק אחראיות או שלא אכפת להן מהספורט, לא בונים מגרשים במקומות האלה. צריך איזשהו גוף שיאגד את כל הדברים האלה ויטפל בבניית מגרשים חדשים.

ואכן זה קורה.

ובטיפוח מגרשים קיימים.

זה קורה.

מצוין.

איך זה קורה?

כל התכנית הזו קיימת והיא עובדת במלוא המרץ.

מצוין, אז אני שמח לשמוע.

עופר גם התייחס לעניין הזה של 2020.

אנחנו בונים יותר מ-100 מגרשי דשא סינתטי, קטנים, אנחנו קוראים להם שחבק, זה כאילו משחקים בקהילה.

לא למשחקים - - -

אבל גם זה, זה כדי להביא מודעות ולזה אנחנו הקצינו. עוד 146 מגרשים שלא היו קודם בתכנית. צריך לתת לכל יישוב מעל 5,000 תושבים שלא היה להם מגרש, הקצינו לו מגרש ללא מצ'ינג, מה שמתאים לרמה של ליגה א' לפי קבוצה. אנחנו אפשרנו במסגרת התכנית למתקנים, לקבל מתקן ללא מצ'ינג בתנאים המסוימים שהתכנית קיימת. תכנית המתקנים באה לתת תשובה גם באולמות וגם במגרשים לבעיה שאתה הצגת. אני חושב שלא הייתה תכנית כזאת גדולה.

בהיקף של 3 מיליארד שקל.

עופר, כשאתם בונים את המגרש הזה, אז מי אחראי עליו?

הרשות המקומית.

ואם הוא אומר, כמו שנטע אומר, אז איך הילדים משתמשים במגרש?

תבדילי בין שני המקרים. המגרש הקהילתי יהיה פתוח לקהילה. הוא יהיה מגרש לשכונות - - -

אבל גומרים אותו ואני, מהניסיון שלי בנתניה, תוך שבוע אין לך מגרש. או שהעירייה צריכה לממן שומר, השאלה אם העירייה מוכנה לשים שומר. גם כאן צריך לראות תקצוב.

מה שניר מתכוון, וזו התשובה שעופר אמר, יש כאן 146 מגרשים. התכנית של הכדורגל מדברת על מיליארד שקל, כשמעולם לא הוקצה סכום כזה גדול.

דודו, מיליארד שקל שזרקנו לפח. עוד פעם, אני ראיתי.

אלה מגרשים תקניים.

תקשיב, דודו, אני ראיתי עשרות מיליונים שנזרקו לפח, למה? עושים מתקן, אין מי שישמור עליו, העירייה לא מוכנה לתקצב והמשרד לא מתקצב, הטוטו לא מתקצב. עשינו מגרש מאוד יפה, מגרש קהילתי, נכנסו ילדים, שבוע-שבועיים הרסו אותו, מה עשינו? בונים עוד מגרש? מה זה? אם עושים תכנית של מיליארד ואם אנחנו לא רוצים לזרוק את הכסף לפח, צריך לבוא ולעשות תכנית איך אנחנו שומרים על מגרש קהילתי. אני אומר פה דברי טעם וכולם יודעים, כי אנחנו יודעים מה קורה עם זה בשטח. אני לא בא לבקר, היא תכנית טובה, אני בעד, רק צריך להביא את הדגשים האלה.

זו רק נקודה ראשונה. אני שמח שעוררתי פה דיון. נקודה נוספת, מעבר לנושא המגרשים, משהו שלא הוזכר כאן זה נושא הצבא. הרבה ספורטאים מכירים את נקודת הזמן הזו שבה הם צריכים ללכת לצבא ויש ברשויות הצבא הבנה לנושא של שילוב ספורטאים. יש את הקריטריונים, ספורטאי מצטיין, ספורטאי פעיל וכדומה, אבל עדיין, אני חושב שבנושא של תקופת הצבא, שהיא תקופה משמעותית בפיתוח של שחקן, אפשר למצוא את הדרך הנכונה שבה יעשה ספורטאי צבא משמעותי. אני עשיתי צבא שמבחינת העיסוק שלי כשחקן כדורגל, והייתי אז בנבחרת הנוער, הייתי ג'ובניק, אבל עשיתי שלוש שנים צבא במשרד עם משמרות וכל מה שצריך ובמקביל יצאתי לאימונים. אמנם זה היה הפועל מרמורק, לא אימונים ברמה הכי גבוהה, אבל עדיין, באיזושהי צורה, מצאתי את הדרך. אני חושב שאם תהיה איזושהי תכנית וחשיבה של כל הגורמים אפשר למצוא, בעזרת רשויות הצבא, את הדרך הנכונה לאפשר לספורטאים לעשות צבא משמעותי, שלא יפגע בקריירה שלהם כספורטאים מצטיינים.

אני מסכים עם נושא בתי הספר, שילוב של בתי הספר. המורים לחינוך גופני הם גורמים משמעותיים. אני חושב, גיא, ברכות לתפקיד שלך, אחד התפקידים המשמעותיים זה ששיעורי החינוך הגופני לא יהיו דלים בתנועתיות בספורט ובכיף. אני חושב שאם יהיו שם אנשים משמעותיים שיגרמו לילדים ליהנות, לאהוב את הכדורגל או את הכדורסל, או את האתלטיקה שהם יעשו שם, הם אחרי זה באופן טבעי כבר יופנו לספורט. לכן הנושא הזה מאוד משמעותי.

נושא המאמנים שעלה כאן, השכר הזעום של המאמנים, הדרך אולי לעזור להם זה באמת, כפי שהציגו כאן חבריי, לשלב מורים לחינוך גופני עם מאמני ספורטאים אחר הצהריים. זה יכול להביא למשרה מלאה, שכר הולם ושאותם אנשים יהיו בשני המקומות האלה. וגם בנושא הכשרת מאמנים יש לי הרבה מה להגיד, אבל זמני קצר, אז אני אסיים בזה. צריך לאגם את המשאבים האלה.

אני חושב שנטע, אם יקבל דקה, הוא גם גדל בארצות הברית ויכול לספר על הנושא הזה של בית הספר. קפטן הנבחרת הצעירה, דרך אגב, הוא עוד לא יודע, זה אני אומר לכם, הוא עוד לא יודע מזה, אבל הוא יהיה, כי זו נבחרת חדשה שמורכבת. בהצלחה.

תודה. נטע לביא.

כבוד גדול עבורי להיות פה, להיות בדיון איתכם. אני בא מהמקום של הספורטאי, אני לא יודע נתונים כלליים, אני יודע מה שאני מרגיש. גדלתי בקיבוץ רמת השופט, אחר כך עברתי לארצות הברית, מגיל 9 עד 13 וכשחזרתי עברתי לשחק במכבי חיפה.

בארצות הברית, מה שאני מאוד זוכר מהתקופה שלי שם, שבבית הספר היה לי מאוד כיף בספורט. לא הייתי אז ספורטאי מצטיין בכדורגל, לא ידעתי שזה מה שאני אעסוק בו, אבל היו שם בארצות הברית תקופות. בסתיו זה היה פוטבול, בחורף כדורסל ובקיץ כדורגל. עסקתי בשלושתם, האמת. מה שאני זוכר זה שתמיד בימים של משחק, כל התלמידים היו באים עם עניבות וכיף והיו מלא צופים, זו הייתה חוויה מאוד כיפית.

עוד מארצות הברית אני זוכר שתמיד היה לי לאן ללכת לשחק. כמו שאמרתי לו לפני שבועיים, אני גר בחיפה עכשיו ולא רציתי להתאמן במתקן האימונים של מכבי חיפה, רציתי לבד, בשקט שלי ולא מצאתי מגרש. אני לא יודע, יש מגרש בחיפה, נכון, שקוראים לו "המרקנה", אבל הוא עולה 300 שקל לשעתיים וגם שם יש מלא אנשים, לא רציתי שיראו אותי, רציתי בפינה, לבד. דווקא בקיבוצים תמיד מצאתי. בקיבוצים שמהם אני בא תמיד יש מגרשים וזה מאוד עזר לי כשהייתי קטן, כי תמיד הייתי הולך למגרש לבד, בלי ההורים, פשוט הייתי הולך ומשחק.

זהו, אני מאוד שמח על הדיון. אני עוד לא שם, אבל אני מקווה שהספורט בארץ יתפתח כי אנחנו באמת צריכים את זה.

אם תרצי שאני אוסיף משהו לגבי חיילים.

אנחנו תיכף נתייחס לחיילים, אני רגע רציתי לשמוע אותו. טוב, מאיר ברדוגו, מהטוטו, בבקשה.

כן. אני רוצה להתחבר לדברים שאמר ניר בנושא המתקנים. הטוטו, כידוע הוא - - -

לכל נושא המתקנים היינו צריכים להגיע אליכם.

כידוע, הטוטו הוא זה שבסופו של דבר מספק את המשאבים, כדי שכל האנשים החשובים האלה שיושבים היום סביב השולחן יעזרו לקדם את הספורט ולאתר את בני הנוער שעוסקים בספורט, את הכישרונות.

על פי המדיניות של שרת הספורט אנחנו משקיעים חלק גדול מתקציבי המתקנים שלנו בפריפריה. אני תיכף אתן קצת מספרים, אבל בואו ניקח רגע את תכנית המתקנים 2020ף שניר הזכיר אותה. תכנית המתקנים 2020, הניסיון לצבוע אותה כסוג של כישלון עושה לה עוול, אני חושב שזו תכנית מוצלחת מאוד שגם הולכת וצוברת תנופה, וכפי שאמר ניר, היא גם התארכה בעשור נוסף. אנחנו כבר שחררנו לטובת תכנית המתקנים הזו קרוב לרבע מיליארד שקל, ואכן, כמו שניר אמר, הוקמו 30 מגרשים לכדורגל - - -

מתי התחלתם את התכנית של 2020?

למעשה היא הוכרזה ב-2010, התחילה בפועל אחרי זמן של התארגנות, הבנייה בפועל התחילה כבר ב-2012.

ב-2012 התחלתם לבנות.

כן. חשוב לומר, בניגוד לעשור הקודם, 60% מהמתקנים שהיום הטוטו מקציב להם תקציבים, מיועדים לילדים ובני נוער. זאת בשונה, למשל, מהתקציב של המתקנים בעשור הקודם,שרק 10% היו מיועדים לילדים ובני נוער. זאת אומרת שיש ראייה של הצורך והחשיבות של קידום הספורט בקרב ילדים ובני נוער.

אני אתן קצת דוגמאות של קרנות נוער, קרן נוער לאולמות – תקציב שנתי של 87.5 מיליון שקל, קרן נוער כדורגל – תקציב שנתי 47 מיליון שקל. אנחנו מדברים על מתקנים. קרן נוער של טניס – תקציב של - - -

אני יכול להעיר משהו על העניין הזה?

לא, לא, תתייחס בסוף. אל תפריע.

קרן נוער אתלטיקה – תקציב לתקופה 50 מיליון שקלים, קרן אימון שוטף – תקציב 5.8 מיליון שקל - - -

מאיר, זה פחות מעניין אותי, אני רוצה - - -

מה בוצע? מה בוצע בפועל?

בניתם מ-2012 עד היום 30 מגרשים - - -

לא, רק כדורגל. אנחנו מדברים על 224 אולמות שאושרו לרשויות השונות בארץ, מספר חסר תקדים בהיקף, מתוכם 121 אולמות כבר הושלמו, שהם אולמות רב תכליתיים. זו כמות חסרת תקדים. הזכירו ג'ודו והתעמלות, אלה אולמות שמשמשים לא רק לכדורסל, כדורעף כדוריד, אלא גם - - -

המתקן הוא ברמה עממית.

לא, הוא לא ברמה עממית.

אי אפשר לייצר התעמלות מכשירים - - -

את צודקת, יש תכנית ייחודית למכשירים.

ממש לאחרונה אושרו ל-17 רשויות בניית מתקני אימון לנוער לטניס, בסכום כולל של קרוב ל-50 מיליון שקל. אתלטיקה – לאחרונה אושרו 26 מתקנים לרשויות שונות בסכום כולל של 50 מיליון שקלים - - -

הרשות שמה כסף גם?

כן.

כמה באחוזים?

זה תלוי בגובה הלמ"ס.

הלמ"ס כפול עשר פלוס חמש. זאת אומרת, אם הלמ"ס 2 יהיה לו 15%, השתתפות שלה. הרשויות החלשות משלמות מעט, החזקות משלמות יותר, לפי דירוג הלמ"ס.

אני רוצה להזכיר, כי אני יודע שאת בעברך באה מעבודה עם בני נוער ועם עמותות של בני נוער, חשוב להזכיר ולראות אולי את הרשימה. לדוגמה, אם אנחנו לוקחים אתלטיקה, אנחנו מדברים על יישובים כמו באקה אל גרבייה, נתיבות, עראבה, ירקה, אילת, קריית גת, חבל מודיעין-שוהם, רחובות, בנימינה, נגב שלום. כלומר, המון המון פריפריה בפריסה של אותם מתקנים.

איך אתה שומר על המתקן? ראית שגם חבר הכנסת רזבוזוב פה מודאג. בנית מתקן, בנית אולם, האם האחריות עוברת לרשות?

כן.

לחלוטין. הטוטו נותן את הכסף, הוא הבנק, הוא נותן את הכסף כדי להקים את המתקן. מכאן והלאה זה התפקיד של הרשות.

כן, אבל היא גם צריכה לשמור עליו ולתחזק אותו.

יש לנו תקציב לתחזוקה אך ורק למתקנים האולימפיים ברמה הגבוהה. כלומר מתקנים במכון וינגייט, הדר יוסף, מטווח הקליעה וספורט נכים בקרית חיים ונכי צה"ל בתל אביב, אלה מתקנים שאנחנו מתקצבים אותם בשנה ב-3 מיליון שקל.

זאת אומרת שאתה יכול לבנות מגרש או אולם סגור ביישוב שהוא יחסית בדירוג למ"ס נמוך ביותר, אף אחד לא בודק, אין לו תקציב לתחזק אותו. זה מזכיר לי את פורטוגל, שלפני היורו, אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, הם בנו המון אולמות בכל ליסבון ומסביב והיום כל האולמות האלה, לא עושים איתם כלום, הם הפכו לאנדרטאות. אני רק תוהה אם במקום כמו עראבה או באקה אל גרבייה, שהזכרת, או יישובים יהודיים עם דירוג נמוך, אף אחד לא עושה ביקורת, אתם לא מסתכלים?

לכל רשות מקומית יש מנהל מחלקת ספורט. חלק מהתפקיד של המחלקה זה לשמר, לשמור ולדאוג לזה. הרשות המקומית, זה באחריותה.

אני חייב לציין להערה הקודמת לגבי המתקנים, לאחר שזוהה חסם שרשויות חלשותף בגלל בעיית המצ'ינג, לא הצליחו לבנות, התכנית החדשה מאפשרת להן. זה ייתן עוד יותר תאוצה למה שהציג ברדוגו, אבל לגבי השמירה - - -

יש סעיף תחזוקה שמחייב, שהם יכולים לקבל את המגרש רק בתנאי - - -

אני יכול להתערב? כי תכנית המתקנים הלאומית עברה לאחריות המועצה הלאומית לספורט. יש שני רבדים שוטפים, אחד לנוער ואחד לבוגרים, על סך של 140 מיליון שקל ל-12 שנים. רשויות משתמשות ברבדים האלה כדי לשדרג, לשפץ מתקנים, לשפץ אולמות, לשפץ מגרשים וגם לרכוש ציוד לענפים שיש בהם ציוד כמו שיט או לצורך העניין טריאתלון, מרוצי אופניים וכאלה. כלומר, זה קיים בתוך התכנית. יכול להיות שיגידו פה שרשויות לא יודעת להשתמש בזה או שיש איזושהי בעיה של חסמים של מצ'ינג, אבל התכנית החדשה, כמו שעופר אמר, נתנה מענה לחסמים של מצ'ינג בחלק מהרבדים שלה.

יש כל הזמן חשיבה על התכנית הזו. עופר יכול להעיד על שיחה שלנו בבוקר, יש כל הזמן חשיבה על התכנית הזו ועל עדכונים שלה ברמה רבעונית כמעט, בגלל כל מיני חסמים שעולים מהשטח, אחרי שהיא התפרסמה. זה לגבי המתקנים.

אני אוסיף. הדאגה שלי, עוד פעם, אני בעד שיהיו כמה שיותר מגרשים, כמה שפחות מצ'ינג, כי רשויות לא יודעות, ראינו שנתקע הרבה כסף בקרן מתקנים כי לא ידעו לממש בגלל שלא היה מצ'ינג. השאלה אם עכשיו יש תכנית חדשה והמגרשים הם קהילתיים פתוחים, שאני בעד, זה מה שצריך להיות, שהילדים - - -

נטע אומר שאין מגרש, זה עולה כסף.

יש 200 מגרשים שהם כביכול קהילתיים, שמי שרוצה בא ומשחק שם. השאלה בסוף, מהניסיון שלי, מגרש קהילתי בסטנדרט גבוה, כשאתם מבקשים סטנדרט הכי גבוה של מגרש עם דשא סינתטי הכי יקר, בסוף באים ילדים ואנחנו מכירים את הילדים, בלילה יישבו בני נוער ותוך שנה אין מגרש. זה כסף ציבורי, הרבה כסף.

העירייה היא אותה עירייה. אם אנחנו - - - שמירה ותחזוקה יהיו פחות מתקנים. המטרה היא לבנות יותר מתקנים - - -

כן, אבל זה כסף ציבורי.

תאמר לי, יש משרד ממשלתי שנותן תמיכה לתחזוקה? אני לא יודע.

לא תחזוקה, לחייב את העירייה. לתת לה מתקן בתנאי שהיא שמה מאבטח או מישהו.

אני מניחה שכשהטוטו שם מגרש או אולם, אתם מתקשרים עם הרשות בהסכם שמחייב אותה, לא?

אנחנו יכולים לחייב אותה בהרבה דברים, אבל לא - - -

לא כופים את זה.

לא כופים את זה. חיפשתי נציג של השלטון המקומי, אבל הוא לא הגיע. אתה רוצה להוסיף עוד משהו?

כן, אני רק אומר שלצד התמיכה של הטוטו במה שקשור בצד של התשתיות, בצד הפיזי, יש לנו גם תמיכה בהון האנושי. אנחנו כיום שותפים בכל מה שקשור לכדורגל בתכנית "פרחי ספורט", וכמובן יש הקדש, החל משנת 2011 של הטוטו, לתמיכה בספורטאים מצטיינים ובמאמנים שלהם. כיוון שהרבה פעמים ספורטאי, חלק מהמעטפת שלו הוא בראש ובראשונה המאמן שלו, זה גורם שצריך לשמור ולטפח אותו ולכן הטוטו הקים קרן הקדש ייחודית, על מנת לתמוך במספר ספורטאים מדי שנה, ספורטאים כישרוניים, מצטיינים, עם עתיד מבטיח, לרבות במימון של המאמנים שלהם, כדי שיוכלו להתרכז בהם ולא יצטרכו לחלטר בדברים אחרים. ניתן אולי את המספר.

ממתי זה?

משנת 2011. אנחנו מדברים על כמעט 20 מיליון שקל שהוקדשו לטובת העניין, סך הכול נהנו עד כה כ-200 ספורטאים ו-30 מאמנים בכל שנה מאותן מלגות.

יפה, יפה מאוד. אני רוצה לשמוע את מעין מירקין וטל פז, זה אתן? אני רואה שאתן להוטות להגיב.

אנחנו פשוט לא מכדורגל.

אתן הקמתן את גלגולים בכרמיאל.

מעין מירקין מ"מכבי גלגולים" מכרמיאל. אני אתחיל ואדבר בשמי ובשם טל, בשם האנשים שבשטח שעובדים, מנקודת מבט טיפה שונה. אנחנו לא חיכינו שיתנו לנו אולם, בנינו לעצמנו אולם התעמלות אולימפי בצפון הארץ בעיר כרמיאל. גם אנחנו חושבות שבתי הספר זה הפתרון הבסיסי שצריך להתחיל דרכו. אנחנו מאמינות שכל המאמנים, זה לא משנה איזה ספורט הם, אנחנו אנשי חינוך מלכתחילה. מן הראוי שתהיה לנו הרשאה להיכנס לבתי הספר - - -

אנחנו כבר שלוש שנים מנסות.

אתן עמותה?

אנחנו עמותה.

תגידי לי, מה אתן עושות בדיוק?

קודם שתהיה למינהל הספורט יכולת להיכנס לבתי הספר.

לא, להיכנס ולעשות שיעור ספורט, זה לא נשמע לי כל כך מסובך כמו שעשו מזה. יש לנו תעודת הוראה.

רגע, לאט לאט. תסבירו לי מה אתן עושות בדיוק היום. הבנתי שיש לכם 300 ילדים שמתעמלים?

אנחנו עושות התעמלות מכשירים. יש לנו, שוב, לקחנו האנגר באזור תעשיה בכרמיאל ובנינו בפנים אולם התעמלות אולימפי.

ראינו את הכתבה. יפה מאוד.

מאיפה הכסף לשיפוץ?

מהבית. כדי למנף את התעמלות המכשירים באזור שלנו, זה נותן מענה להרבה מאוד ילדים, רק 50% מהספורטאים שלנו הם באמת מכרמיאל, כל השאר הם מכל אזור צפון, מצפת וקריית שמונה בצפון ועד אלון הגליל, בית זרע, ליד הכנרת וכו'. שוב, משימות של בתי הספר הם אופציה אחת, להיכנס לבתי הספר. המאמנים מכל המקצועות, להיכנס, להעביר שיעורים, להיות מסוגלים להגיע לילדים, לחשוף אותם לעוד סוגי ספורט מלבד אלה שבבתי הספר, לחשוף אותם, לאתר אותם, להזמין אותם.

משם אנחנו ממשיכים לשלב הבא שזה אולמות, מועדונים. אמרתם אולמות רב תכליתיים, זה אולי המחלה של הספורט האולימפי. התעמלות מכשירים, שחייה, ג'ודו, לא יכולים להיות באולם רב תכליתי שאתה מכניס ומוציא ציוד כל היום. אנחנו צריכים אולמות נייחים שאפשר להתאמן בהם שעות על גבי שעות, התעמלות מכשירים, שנכנסים לאולם ויוצאים אחר כך.

גיל 8, אנחנו בעד, אנחנו בעד שילדים ייהנו, ייהנו מאוד. בין גיל 6 לגיל 8, אנחנו מסכימים איתךָ לגמרי, צריך להרגיל אותם לאולם, להרגיל אותם לאהוב את הספורט, להרגיל אותם לעשות את הכול בשביל שירצו להישאר. ברגע שיהיו לנו אולם, אופציות, מודלים נכונים, הילדים לא סתם מגיעים לגיל 12 ואומרים, "וואי, נמאס לי". למה נמאס להם? כי אין להם לאן להתפתח, אין להם מספיק מכשור, אין להם מאמן שרוצה לדחוף אותם, כי גם למאמן בתורו אין את המקום שנעים לו להיכנס, אין לו את הכבוד שמגיע לו וכו'. אם יהיה את המקומות, הילד נכנס לאולם ונשאר עד שהוא מחליט לעזוב ולא כי המערכת הפרישה אותו בצורה כזאת או אחרת.

איך הילדים מגיעים אליכם?

מהפייסבוק בעיקר, כי זה מה שהיום עובד. בשנה הראשונה, כשפתחנו את האולם בכרמיאל, עמדנו מחוץ לבתי הספר, בסוג של מסתור, כי גם זה אסור, לחלק פלאיירים.

אל תדאגי, את החוברות של "סופרגול" אפשר לחלק בכניסה לבית ספר.

היינו מתעמלות במה שנקרא - - - וזה היה איזושהי ליגה של בתי ספר לספורט המקצועי שהוא לא רק כדורגל וכדורסל. רובנו, משם המשכנו לאולמות.

עופר, אתה מכיר אותן?

כן, עופר מכיר.

גם ביקרתי במקום שלהן וגם המעט שאנחנו יכולים, עזרנו להם במעט כסף.

נכון.

לסגור את הפינה לשנה. יש לנו בעיה, אתם אומרים שמוציאים תכניות למגרשי כדורגל ומגרשים קהילתיים, זה פותר את הבעיה החברתית הקהילתית, אבל זה לא מה שמייצר את הספורט - - -

בואי רגע, בגלל שיש פה הרבה אנשים שרוצים לדבר ואתן מאוד מעניינות, מה בעיניכן האתגר היום, בספורט? חוץ מהמתקן והאולם.

את העניין של מתקן ואולם פתרנו באופן עצמאי, הלוואי ועוד מאמנים יעשו את זה, אבל זה עובד. זה עובד, כי כשלאולם יש אימא ואבא, כשהקפיץ במקפצה נשבר בבוקר הוא מתוקן. בהדר יוסף הבור קרוע כמעט שנה. ברגע שהעירייה או הרשות תכיר בנו כמתקן ספורט ולא נצטרך לשלם את העלויות הגבוהות של הארנונה ושכר הדירה, גם נוכל לשרוד לאורך כל השנים. בפועל אנחנו עושות את זה לבד וזה עובד. הילדים באים ומרגישים שיש להם עם מי לדבר, להורים יש עם מי לדבר, הם מכניסים אותם למקום שהם יודעים שאנחנו נטפל בהם עד הסוף ולא נזרוק אותם כשלא יהיה לנו מה לתת להם יותר.

אנחנו יוצאות עכשיו לפרויקט של בנייה של אולם יותר רחב, כי עלינו מעל האופציה, שזו הצלחה ועובדה שזה קיים. האזור שם בצפון היה צמא לזה, לא ידענו מה יהיה ומסתבר שצדקנו.

מאמנים יש לכם מספיק?

אף פעם אין מספיק מאמנים. אין. אנחנו 13 אנשי צוות, חלקם הולכים להתגייס עוד מעט לצבא, מתי הם יחזרו צפונה? כשהם יהיו בני 30. זו בעיה שנוכל אחר כך לדבר על זה עם אמוץ, כי גם על זה יש לנו כמה רעיונות. בשטח לא מרגישים את כל ההשקעה שאתם מדברים עליה, מה שמרגישים בעיקר זה שאנחנו נזרקות מגוף לגוף. יש פה המון המון אנשים שרוצים לעשות מאוד טוב לספורט והמון המון גופים.

זה מאוד בולט כאן, זה בטוח. תודה רבה לשתיכן. תמשיכו עם העבודה החשובה. אני רוצה רק לברך את הקבוצה שנכנסה לכאן, ממרכז מנדל למנהיגות בנגב. שלום וברוכים הבאים.

תודה רבה. יש פה קבוצה של מנהיגות מהחברה הבדואית בנגב. יש לנו גם פרויקט עם עימאד נסאסרה ממשרד הספורט והתרבות והוא מקדם.

באתם למקום הנכון. תודה רבה. אתם מוזמנים. עימאד, אם תרצה לומר משהו בבקשה. בבקשה, אריק קפלן מ"אילת", התאחדות ישראלית לספורט תחרותי לא אולימפי.

אני אשתדל להיות קצר ולא לחזור על חבריי.

מיכל, את לא רוצה לדבר?

עמרית רצתה להגיד לכם משהו. אני לא רוצה לקלקל את החגיגה, אני מניחה שלך גם קשה עם שולחן מלא בגברים. אני תוהה אם לעיוורון??? שחלק מהדוברים הגברים העירו עליו, אין משהו מהזווית - - -

מיכל, זו לא הדרך לומר, אבל בואי, את רוצה לומר משהו חשוב? עמרית תצטרף לשולחן בזמן שאריק מדבר. בבקשה, אריק.

אני אתחיל דווקא ממה שרשום לי בסוף, אפרופו מיכל, שהשקעה בספורטאיות היא הכי משתלמת כי הסיכוי שלנו להצליח בהישגים בעולם עם ספורטאיות נשים הרבה יותר גדול מאשר מספורטאים בנים. בטח נשמע את זה תיכף מעמרית.

דווקא רציתי שהספורטאית תדבר גם. בסדר, אחרי עמרית.

זה הדבר הראשון. דבר שני, לגבי גילאים, חשוב לציין שלענפים שונים יש גילאים שונים. אם אנחנו מדברים על התעמלות אז לפעמים שש הוא אולי גיל מאוחר, אבל יש ענפים שאפשר להתחיל את הפעילות ולהיות אחרי כן ספורטאי מצטיין, ברמה עולמית, גם אם זה גיל 16, 17 ולהגיע בגיל 25-27 להיות אלוף עולם לצורך העניין. אז לא תמיד זה 6-8 וצריך לקחת גם את זה בחשבון כשמדברים על איתור ספורטאים צעירים, גם לאתר אותם בגילאים כאלה, תלוי לאיזה ענף אתה מכוון ומכווין אותם ובאיזה ענף הם טובים.

נושא נוסף הוא הנושא של הסיוע. בעיקרון הסיוע בארץ הוא לפי הישגים. לספורטאים צעירים אין עדיין הישגים ואז קשה מאוד לסייע להם והנטל נופל על ההורים. לכן אנחנו מאבדים ילדים בדרך. מה שציינו פה בטוטו, זו פעם ראשונה שניסינו לעשות ביחד איזשהו פרויקט שהסיוע ניתן לספורטאים וגם אז אני יכול להגיד שזה די נתקע, כי באו ושאלו לפי מה מחלקים את זה, לפי אילו קריטריונים של הישגים. כשאת באה ממבט סובייקטיבי אז אומרים, זה לא קריטריון, אבל בחיים שלנו אנחנו יודעים שלא הכול קריטריון ודעה של מאמן, כפי שנאמר פה, היא הרבה יותר חשובה הרבה פעמים מכל מדליה אחרת, כי מדליה לצורך העניין מייצגת פעם אחת משהו, אבל ראייה של מאמן היא ארוכת טווח. צריכים לקחת את זה לתשומת הלב, לתת מבחינת התגמול לילדים הצעירים איזשהו תגמול שבא לאו דווקא רק מהישגים אלא גם בראייה עתידית של אנשי המקצוע.

דבר נוסף זה הנושא, כפי שאמוץ אמר, של התקציבים. יש ענפים שמקבלים תקצוב בהרבה רמות, מהתאחדות בתי הספר והאקדמיה ומרכזי מצוינות וענף מועדף, משישה שבעה מקומות נוספים ובעצם אין איזשהו גורם מתכלל שיכול להסתכל על הכול בבת אחת. יש שם הרבה כסף, הרבה מאוד כסף, אני חושב שזה משהו שצריך לקחת בחשבון ולבנות איזושהי תכנית שמסתכלים בה מן ההתחלה עד למעלה, עם כל התקציבים הגדולים האלה, שמגיעים ממספר מקומות למספר ענפים.

דבר אחרון שאותו אני מייצג זה הנושא של הספורט שאינו אולימפי, כי כולם פה מצמידים ספורט לאולימפי ומה לעשות, ספורט הוא לא רק אולימפי. אני יכול לומר שבספורט שהוא לא אולימפי יש לנו הישגים, אני שמח וגאה בהם, שעולים על הספורט - - -

אני יודעת.

אני מקווה שהספורט האולימפי יגיע להישגים לא פחות טובים כי מבחינתי ספורטאי זה ספורטאי ולכן, כשנאמר שיש ספורטאים ומאמנים אולימפיים, אז צריך להיות סיוע למאמנים לא אולימפיים.

כן, אבל הבנתי שגלישת גלים תיכנס להיות ספורט אולימפי.

כן, רק אני מקווה שיהיו ספורטאים שיוכלו לייצג אותנו, כי אם אתה לא משקיע לפני זה, העובדה שאתה הופך אוטומטית לאולימפי לא הופכת אותך לספורטאי ולא שיש לך ספורטאים. זה בדיוק העניין. לא ניכנס עכשיו לנושא של אולימפי לא אולימפי, אבל השקעה בספורט בהתחלה לפחות חייבת להיות דווקא אולימפי או לא אולימפי אלא לספורט כספורט, בטח בגילאים הצעירים. כשאתה בגיל 10 אתה לא חושב באותו רגע שאתה תהיה ספורטאי אולימפי אלא, כמו שנאמר, אתה רוצה ליהנות מספורט. יש מי שנהנה מספורט אולימפי ויש מי שנהנה מספורט שאינו אולימפי, בטח כשבהמשך אתה יכול לשנות ענף. באיתור עצמו, אם אתה מוכשר אתה תהיה מוכשר במספר ענפים שהם דומים, אותה משפחה, כך שאתה יכול לנווט בהמשך למה שחשוב יותר לצורך העניין, אבל ההתחלה חייבת להיות כלל הספורט ולא ראייה, עוד פעם, של ספורט אולימפי בלבד. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את עמרית, בבקשה.

שלום לכולם, אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אני רק אדגיש מספר דברים, גם בראייה המגדרית ובכלל, ברמת המקרו.

הציגי את התפקיד שלך בבקשה לפרוטוקול.

עמרית ינילוב עדן, מנהלת את פרויקט "אתנה", הפרויקט לקידום ספורט נשים. פרויקט "אתנה" עוסק במספר רבדים, גם בגיוס ילדות, גם בסגלים צעירים וגם בשיווק ושינוי עמדות. אני שוב רוצה להדגיש את הנושא שמוטל על כתפיהם של עופר וגיא וזה הנושא של בתי הספר. פרויקט "אתנה" עוסק בגיוס ילדות, אם מהצד של לשנות את תרבות הספורט במדינת ישראל, שזו אולי המשימה הקשה ביותר, ובין אם זה הנושא של גיוס בפועל. יש מבחר רשויות שאולי קל יותר בהן לגייס ילדות וילדים, דרך אגב, בשלב הראשוני זה לא כל כך משמעותי, בשלב הפרישה זה מאוד משמעותי, כי בנות פורשות הרבה יותר ומוקדם יותר מבנים. אחוז הבנות הנשארות - - -

למה? את יודעת?

מעבר לאותן סיבות שיש גם לבנים, יש סיבות נוספות, שהן דימוי גוף, התמיכה של הבית, הוזכר פה הנושא של התמיכה של הבית ואם התמיכה בבית לא מקדמת ספורט תחרותי, ואנחנו נמצאים פה בדיון על ספורט תחרותי בעצם, אז הילדה לא יכולה להתקדם. אם האבא תומך בבן שהולך לשחק כדורגל, ספק אם הוא יתמוך, ספק אני אומרת, כי יש כאלה שתומכים, בילדה שרוצה לקום בשש בבוקר לאימון בוקר בשחייה. פה נמצאת בעצם הסוגיה התרבותית. במדינת ישראל, וזה גם מסקרים, לפי סקר שנעשה ב-2013 במועצה לספורט, יש יותר פעילות גופנית, אבל אנחנו לא מדברים על פעילות גופנית, אנחנו מדברים על ספורט. אנחנו מדברים על ספורט ועל ספורט תחרותי וכאן ילדות כמעט שלא נמצאות, או נמצאות באחוזים מאוד מאוד נמוכים.

קודם כל, כדי לגייס יותר ילדות, בתי הספר חייבים להיות בשיתוף פעולה. אני לא נכנסת עכשיו לאיך ומה, אבל שיתוף הפעולה בין משרד הספורט ולהזכירכם, "אתנה" הובְלה בזמנו ב-2005, כשלימור לבנת הייתה שרת התרבות והספורט והחינוך, אז השילוב הזה הוא השילוב שהוביל לפרויקט "אתנה" ולהקמת המועצה הציבורית לקידום ספורט נשים. זה בעצם בסיס הדברים. זאת אומרת, לדעתי, אם לא תבוא תכנית מהוועדה האסטרטגית של מינהל הספורט, לשלב עם תכנית שהיא - - -

גיא, ישבתם כבר עם "אתנה"? אני זוכרת שדיברנו על זה.

לפני חודשים דיברנו על זה.

לא אני ואת, את והוא.

עוד לא ישבנו, נשב.

אני ואת דיברנו על כך שאתם צריכים לשבת ביחד.

זה עוד לא קרה.

קודם כל, הוא עוד לא היה. כשאני הייתי אצלך הוא עוד לא היה. עכשיו, רגע, גיא, עוד לא קבעתם, אני מבינה, ועוד לא ישבתם, אז הגיע הזמן, לדעתי.

אני חושב שאת ניסית כוועדה - - -

אני ניסיתי ואני מודה שהיה כאן מה שנקרא כישלון מזכירותי, זה באנדרסטייטמנט, אבל אני כמובן אשמח ללוות את שניכם. חייבים כבר להפגיש ביניכם, אין דבר יותר חשוב מזה. אתן עובדות עם הילדות בבית הספר והוא מפמ"ר של ספורט, בקיצור זו אחת המשימות מהוועדה הזאת. אני מודה שניסינו, הנה, גיא העוזר שלי פה ניסה כבר איזה חודשיים, לא ממש הצלחנו, אבל אנחנו נטפל בזה.

אני רוצה לומר שהתכנית של "אתנה" ב"הפסקה פעילה" בהתאחדות בתי הספר, היא לא בדיוק תכנית לאיתור - - -

קראו לה בשם אחר פה.

"הפסקה פעילה". התכנית של "אתנה" נקראת "הפסקה פעילה". היא אחת התכניות. היא בתקציב מוגבל ואנחנו נכנסים לבין 60 - - -

מה זה תקציב מוגבל? כמה?

סביב 300,000 ₪ מתוך התכנית הכוללת. וכן יש גיוס של ילדות. התכנית עצמה, דרך אגב, אנחנו לא יכולות לפעול בבתי הספר ולעשות פעילות רק לילדות, אנחנו עושים פעילות לילדים ולילדות, רק שההתייחסות מעבר לכך נעשית מול הילדות. ישנן תכניות העשרה, תכניות תוכן וכד' ב"אתנה", אבל, בסופו של דבר, המפגש הראשון עם הילדות הוא בבתי הספר, אי אפשר לקבל אותן ממקור אחר. זה שנעשו פה נסים בכרמיאל ביוזמה פרטית, אנחנו לא מדברים פה על יוזמות פרטיות, אנחנו מדברים פה על תכנית מושכלת מטעם המדינה ולא על יוזמות פרטיות. היזמים, 'שאפו' על כל היזמים ומהם באה בינתיים הבשורה ומה שהן עושות בכרמיאל זה מדהים.

דבר נוסף שאני רוצה לציין זה שמספר הספורטאיות בסגל האולימפי ובמשחקים האולימפיים עלה וההישגים השתפרו, אבל זה לא מקיש, זו טעות להסתכל על זה כך, זה לא מקיש על הפלטפורמה של בסיס הפירמידה. שם לא נמצאות ילדות. זאת אומרת, בשלב מסוים מאותרות ילדות, מתוך בסיס יחסי מאוד צר והן מגיעות להישגים גם בגלל הפוטנציאל הבינלאומי ומעוד סיבות, כמו עבודה טובה ביחידת הספורט הישגי וכד', אבל זה לא אומר שאם עכשיו נציג שקף של מספר הספורטאיות בסגל האולימפי או במשלחת האולימפית זה אומר שמצב הספורטאיות במדינת ישראל הוא טוב יותר. מספר הספורטאיות הוא מאוד נמוך ושוב אני אומרת, אני מדברת אמנם על ספורטאיות, אבל בסיס הפירמידה במדינת ישראל בכל מקרה הוא יחסית צר ביחס למדינות אחרות. גם אם מסתכלים על מה שהגשתם לגבי מדינות אחרות וגם מה שצוין פה, הקשר עם בתי הספר, אם זה מועדונים ואם זו תכנית אחרת מקיפה, הוא מחויב המציאות.

תודה רבה. רבקה, את רוצה לספר כמה מלים לוועדה עלייך?

כן, אני רבקה באייך, אלופת ישראל.

סגנית אלופת אירופה בטאיקוונדו לנוער. מאיפה את בארץ?

אני מראשון לציון, בת 17, כיתה י"ב. אני חושבת שזה חשוב שלמאמנים יהיה את הרשות להיכנס לבית הספר ושיהיה להם את השילוב הזה. זה חשוב.

איך את הגעת לענף הזה?

אני בעצמי הגעתי מבית הספר.

הלכת לחוג?

לא, החשיפה הייתה בבית הספר. המאמן שלי בא, זה היה בפרויקט "אתנה", פרויקט "אתנה" ופרויקט ג'וינט- - -

בראשון לציון יש להם אישור.

לא, ל"אתנה" יש אישור להיכנס לבית הספר.

מאוד תלוי בראש הרשות.

זה גם ראש הרשות?

גם המנהל עצמו יכול לקבוע.

סליחה, רבקה, בבקשה, תמשיכי. אנחנו מתעניינים.

זו הייתה קבוצה של בנות, 10 עולות אתיופיות שהיו יכולות להתאמן. המאמן ראה שאני נכנסתי לאימון שם, הוא ראה שאני קולטת את הבעיטות ואת הטכניקה שם, אז הוא הזמין אותי למועדון, שזה הסניף המקצועי שם ושם יש את כל מה שצריך כדי להתחיל להתאמן בצורה מקצועית. שנתיים אחרי התחלתי לטוס ולהתחרות ותודה לאל באו גם הישגים.

מי תמך בך בכל התקופה הזאת של טיסות ושל הלימודים בבית הספר?

המאמן.

כלכלית גם.

כן, הוא השיג מימון דרך העיריות, "מכבי ישראל" וכאלה.

מה את עושה היום? את ממשיכה? מה יהיה עם הצבא? דיברנו פה. דרך אגב, יש פה גם את הנציגה של הצבא, של הספורטאים?

כן, היא פה.

את יכולה גם להצטרף, נרצה לשמוע גם אותך. רבקה, מה התכניות לגבי ההמשך?

הגשתי מועמדות לקבל ספורטאית מצטיינת, אני מקווה לקבל ולהמשיך גם בצבא להתאמן גם בצורה מקצועית, שזה לא יפגע לי.

את היית בקרן ההקדש?

לא. אין לי מושג.

לא, קרן ההקדש זה של המאמנים.

למה? גם לספורטאים. אני חושב שאחת כזאת - - -

מי מחליט מי נכנס, אתה?

לא, לא, אני לא מחליט לבד, יש קריטריונים ברורים ורבקה עומדת בהם והיא הייתה במשך תקופה מסוימת. אני יכול להגיד את השם שלה עוד מאז ימי היחידה לטיפוח ספורטאים צעירים אצל יורם כהן בהתאחדות הספורט לבתי ספר, את השם של רבקה ואת רבקה עצמה אנחנו מכירים מהמסגרות האלו. היא מקבלת תמיכה מהמדינה, לא תמיכה מדהימה - - -

היא קיבלה מלגה מקרן ההקדש?

היא קיבלה גם סיוע בתכניות מקצועית מגיל צעיר, היא גם נכנסה לקרן הקדש. יכול להיות שהספורטאים עצמם לא מספיק מודעים, במקרה של רבקה, מהרגע שהיא עשתה את המדליה היא הייתה זכאית למלגה חודשית למשך שנה אחת. זה מתחדש אחרי כל הישג. אצלנו היא כבר מופיעה וטופלה במערכת. גם בשנה שעברה, במסגרת היחידה לספורט הישגי, התאחדות הטאיקוונדו קיבלה סיוע עבור היציאות שלה לתחרויות. לא תמיד הספורטאים עצמם, ההתאחדות או האיגוד דואגים לעדכן אותם, אבל היא הייתה אצלנו בפעילות רוחביות כך שאנחנו כבר מכירים. היא יודעת שהיא חלק מאותם סגלים אולימפיים עתידיים צעירים שאנחנו מפעילים, כך שגם היא וגם אבישג, נמצאות כבר בתוך במערכת.

כן, אבישג תדבר אחרי חברת הכנסת. כל הכבוד, תמשיכי, שיהיה לך בהצלחה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

אני, אין לי בעיה לדבר אחרי אבישג.

אוקיי. אבישג, בבקשה. איילת רוצה גם לשמוע.

יש להם בעיות יותר חשובות מאיתנו. זה יום די סמלי, אני בטוחה שהזכרתם את זה.

כן, אמרנו את זה בהתחלה.

קוראים לי אבישג סמברג, אני בת 15 מגדרה. לפני שלושה חודשים זכיתי במדליה באליפות העולם בטאיקוונדו ורציתי לספר מתוך - - -

רגע, אתן מתחרות באותו תחום?

באותו תחום, אבל יש משקל אחר. גם גיל.

מאיזה גיל את בענף הזה?

מכיתה א', נראה לי שש וחצי, משהו כזה. כשהתחלתי היה פחות מימון בגלל שעדיין לא היו הישגים, הייתי ממש ילדה קטנה ובערך בגיל 11 התחלתי לטוס לחו"ל. רציתי לדבר על זה שהכול נפל על ההורים. מגיל 11 התחלתי להביא טיפה הישגים בתחרויות פה ושם בחו"ל, אבל לא היה משהו שממש קידם אותי ואפשר לי לצאת לעוד תחרויות חוץ ממה שההורים שלי מממנים והכול בעצם נפל עליהם.

את התחלת בכיתה א', למה? מה גורם לילדה בכיתה א' ללכת לטאיקוונדו?

הלכת לחוג?

כן, הלכתי לחוג. הייתי תוך כדי, ואתם יודעים, זה כזה, לא יודעת, תקופה שכולם בחוגים, אז הייתי בחוג ומשם זה כאילו התקדם.

אבל ברגע שהפכת לייצג את ישראל, איפה ההתקשרות שלך עם הגורמים של המדינה? את אומרת שזה נפל על ההורים שלך, אבל את מייצגת את מדינת ישראל, אתם בטח מכירים. אותה אתה מכיר גם?

כן.

אז איך זה עובד? היא נוסעת לייצג את ישראל, כאן שמענו מקרה שבו באמת המאמן השיג את הכול אבל מה ההבדל בן שתיהן?

היחידה לספורט הישגי מתחילה לטפל בספורטאים רק מגיל שאנחנו מגדירים אותו היום נוער עתודה. במקרים חריגים מאוד, בגילאי קדטים, בגלל שהמשאבים כמובן מוגבלים אנחנו מטפלים בעיקר באזור הזה שהספורטאים הם רגע לפני גיל הבוגרים.

מאיזה גיל?

בענף שלהם זה יכול להיות פחות או יותר בגיל שהיא מגיעה אליו עכשיו. היא עשתה הישג - - -

זאת אומרת מגיל 11 עד איזה גיל?

בגילאים האלה הם עוד הגילאים שהיחידה לספורט הישגי עוסקת בהם.

מאיזה גיל?

שוב, תלוי ענף. בענף כמו טאיקוונדו הגיל יכול להיות 15, 16, אבל - - -

אז ילד מגיל 11 עד 15, 16 יוצא לייצג את מדינת ישראל, הילדה במקרה הזה, זה על חשבונו?

רגע, אבל נתחיל מזה - - - לא חייבים לצאת לחו"ל בגילאים האלה.

זה שלא חייבים זה ברור, לא חייבים הרבה דברים, אבל היא רוצה והיא מוכשרת, אז למה לא?

מתחת גיל 18 הוא משלם מכיסו.

גם בגיל 20 ומשהו. אני בגיל 28 שילמתי.

הוא עדיין משלם.

בטח.

אפילו לאולימפיאדה שהוא נסע הוא שילם.

בגביע העולם האחרון שזכיתי, אני שילמתי, נסעתי על חשבוני.

רגע, רגע, שניה. אבישג, היום, בת כמה את אמרת?

15.

ואת עדיין נוסעת?

כן.

וזה עדיין על חשבונך?

כן.

אם אנחנו רוצים להיות שווים לעולם, צריך להתאמן כמו בעולם ולהתחרות כמו בעולם ובגיל 11 צריך להתחיל לראות עולם בענפים האולימפיים של הגיל הצעיר. ולא על חשבון ההורים, כי גם ככה הם משלמים.

הבנתי. זו נקודה מאוד כואבת. את רוצה עוד משהו להוסיף?

לא, תודה.

שיהיה לך בהצלחה גם. כל הכבוד לך, יישר כוח.

תודה.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

סליחה על האיחור, אני פשוט לא הקשבתי למירב הבוקר. אנחנו נוהגים לעזור אחד לשני באמצעות הטוויטר כדי לדעת מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לירושלים ולא הקשבתי לה, אז לכן איחרתי לדיון, אני מתנצלת. בבוקר, כששמעתי את ההודעה של שחר פאר זלגה לי דמעה כי אני חושבת שהיא הייתה ספורטאית מדהימה ונחושה והביאה כבוד לכולנו.

חברת הכנסת מירב בן ארי, את ואני עוסקות בנושא של ספורט הישגי, בעצם מאז שנכנסנו לכנסת. זה גם נורא עוזר שיש לנו ספורטאי מקצוען בשורות שלנו, אבל מעבר לנושא המגדרי אנחנו רואות חשיבות מאוד מאוד גדולה לנושא של טיפוח ספורט מקצועני וצריך להודות על האמת, יכול להיות שאתם הזכרתם את זה, אז אני מתנצלת, האווירה במדינת ישראל היא לא לטובת טיפוח ספורט מקצועני. צריך להגיד את האמת. ספורט בכלל, אבל בוודאי ספורט מקצועני, עדיין נחשב כמותרות. קצת כמו אמנות ותרבות. זאת אומרת זה לא משהו שחייבים לעשות אותו ולטפח אותו כחלק מהתרבות. וזה בעצם אמור להיות הפוך. ספורט, ובוודאי ספורט הישגי, אמור להיות משהו שהמדינה צריכה לייצר בשבילו את המתקנים ואת החינוך והתרבות לספורט, הרבה יותר מוקדם.

הייתי בזמן האולימפיאדה השנה בלונדון. כולם זוכרים ומי שיושב פה באולם יודע מה עשתה הנבחרת האנגלית באולימפיאדה השנה, הרי לא הייתה להם אולימפיאדה כזאת, אבל ממה זה התחיל? זה התחיל משנים של הפסדים ואלו מדינות שמאוד מאוד גאות בעצמן. היא כמובן מדינה הרבה יותר גדולה עם יכולות הרבה יותר גדולות, עם דאגות קצת יותר קטנות משלנו, אבל גם דאגות לא מבוטלות, אבל הם החליטו כתפיסת עולם וכמדיניות, ללכת ולבנות facilities מתאימים בבתי הספר, אפרופו כל השאלות שלך בנושא בתי הספר. החינוך לספורט הוא כל כך בסיסי, שכבר משם, זה כבר כמעט טבעי לגמרי שזה מגיע בסופו של דבר לשני אחים שמתמודדים ביחד באולימפיאדה, זה לא נתפס כדבר הזוי ומוזר.

לכן, כל זמן שאנחנו נתעסק, סליחה, רבקה ואבישג, אתן מדהימות ומקסימות אבל נתעסק בספורטאיות היחידות והיחידים שמצליחים להגיע ומצליחים לשרוד את קפיצת המדרגה הזו, את המימון של ההורים, מצליחות להסתמך קצת על הרשות המקומית שמגלה נדיבות ומבינה שזה חשוב, אנחנו לא באמת נצליח לשנות פה כלום. את ואני רואות מה עוברות נשים, סביב פרויקט "אתנה" למשל, בנושא כדורסל נשים, שאת ואני כל הזמן נלחמות על התקציב שלו, בואי, צריך להגיד את האמת, הנה, אני אומרת את זה מול המצלמות, מזלזלים בנו, לא מאמינים בנו. את עכשיו לא יכולה לשחק, אבל יש משחק כדורעף שהסכמתי להשתתף בו באופן סמלי ביום האישה הבינלאומי, כי זה חשוב, אני גם משחקת בסדר, אבל זה חשוב.

לכן בואי, צריך להגיד את האמת, אם לא תהיה עד כדי הצעת מחליטים של הממשלה, וזה לא דבר שיכול לקרות ביום אחד, הנה, הבוקר שמעתי את שלמה צורף אומר שספורטאית כמו שחר פאר אפילו בחמש שנים הקרובות הוא לא רואה, זה הרי דבר שדורש היערכות מאוד מאוד גדולה. בסדר, זה הוא אמר, אני מצטטת את אחד ממאמני הטניס. אם לא תהיה הצעת מחליטים של הממשלה שאומרת שבעוד שתי אולימפיאדות, נניח, שלשם צריך פחות או יותר לכוון כי זה דבר שלוקח זמן, אם לא תהיה הצעת מחליטים כזו, אז אנחנו, את ואני, ככל שנוכל, תמיד נתמוך בספורט הישגי, תמיד נהיה פה על כל דיון, גם נשים וגם גברים, אבל אם לא יהיה משהו משמעותי שהממשלה מחליטה שזה עובד הפוך, שאנחנו עובדים בשביל הספורט ההישגי ולא הספורט ההישגי עובד בשבילנו כדי שנוכל לקפוץ על הפודיום ברגע שמישהו מנצח, שוב, כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הסיכויים, של אפס תמיכה מהמשלה, באמת אני אומרת, אתם תהיו רגועים, אותנו תמיד תמצאו. תודה.

תודה. ייאמר לזכות חברת הכנסת שהיא עוסקת ומעורבת בכל הנושאים של הספורט כאן בכנסת. זה חשוב לומר, אנחנו לא הרבה חברי כנסת.

לא.

ואלה שעוסקים בזה חשוב לומר, גם יואל פה, אנחנו בכלל לא מזכירים כי הוא - - -

רוח גבית, כן.

אני רוצה לשמוע את הצבא.

מירב, חסר פה בדיון הזה יו"ר איגוד אחד שידווח.

אל תדאג, יש לי את הצבא ונציג של האיגודים.

מילה אחת לדברי חברת הכנסת. נשמח מאוד שאתם, חברי הכנסת, תעלו את תקציב מינהל הספורט.

אנחנו מסכימים.

זה בידכם.

זהו, שזה לא לגמרי בידינו. אתה יכול ללכת לחובבי הספורט מבין אלה שקיבלו כספים קואליציוניים.

זה לא אנחנו.

זה לא אנחנו, כן.

בבקשה, גבירתי. לא נרשמת אז רק תגידי את שמך לפרוטוקול.

שמי מורן, אני ראש מדור במיטב, הגוף שאחראי תחת אכ"א, אני אחראית על כל התהליך של האישור והליווי של הספורטאים בכלל. ברמת העיקרון, בתהליך המאוד מאוד גדול, אנחנו עובדים באופן שוטף, יומיומי, עם מינהל הספורט, יש ועדות לפני כל דיון, עוד משלב המלש"ב מאתרים - - -

מהצו הראשון?

בוודאי. לצורך העניין, מלש"בים וחיילים, מאושרים כספורטאים פעילים בהתאם לוועדה שאנחנו עושים בראשות הגורם המוסמך ומלווים אותם ונותנים להם את כל ההקלות הנדרשות בהתאם לפקודות, כדי שהם יוכלו להתאמן כמו שצריך, שיהיה להם מרחק מקסימלי של 60 ק"מ ממקום האימונים שלהם אל מול יחידת המגורים, בהתאם לכל הקריטריונים שיש, כדי לתת להם את כר הדשא הזה שהם יוכלו להתאמן כמו שצריך ולהוביל.

כמה ספורטאים מצטיינים יש היום בצבא?

יש כמעט 700.

יש איזשהו מדרג פנימי אצל ספורטאים?

יש לנו פעילים.

יש הבדל.

אבל ה-700 הם גם וגם?

כן, כל הספורטאים המצטיינים שנמצאים בצה"ל.

זה הפעילים והמצטיינים.

יש גם רקדנים מצטיינים, יש מוזיקאים. זה נתח שבהתאם, בהתאם למחזורי הגיוס, אנחנו מסתכלים על הכול

הם מצליחים להחזיק בצבא? ניר דיבר כאן על העניין - - -

כן, יש תנאים מקלים.

לאותם חיילים וחיילות?

כן. אם יש חייל שעכשיו העבירו לתורנויות או לדברים שהם ברמה הפרקטית של היומיום, דודו מכיר את זה, הוא מרים טלפון, אנחנו יודעים לטפל מול מפקדים. זה באמת עיסוק שהוא יומיומי, למשחקים, לאימונים, לכל מה שצריך.

כדאי להוסיף איזשהו סיפור פיקנטי על החיילים. יושב פה נטע לביא, שאילולא האימא שלו הוא לא היה ספורטאי מצטיין. נטע, אחד השחקנים המובילים במכבי חיפה. אילולא אימא שלו, אני אומר את זה כאן, הוא לא היה מקבל ספורטאי מצטיין ואינני יודע מה היה קורה אתו.

מה, אימא שלו היא סגנית הרמטכ"ל לענייני ספורט?

אני אסביר. כיוון שהמכסה היא מאוד קטנה, ה-700 האלה זה מעט מאוד, הצורך הוא לפחות ל-1,000 ספורטאים, מתדפקים על דלתנו 300 ספורטאים שמקבלים תשובה שלילית וזה אומר שהקריירה שלהם נקטעת. אם יש כאן דאגה לאברכים, שהם 1,800, אז בואו נתקרב קצת אליהם.

מי הגדיר שזה יהיה 700?

בואו נאמר לזכות הצבא, לפני שנתיים הם העלו את המכסה מ-600 ל-700, אבל זה ממש מעט - - -

איפה, איפה חסרים - - -

אין לי זמן לזה, יואל, זו נקודה חשובה והוועדה יכולה לפנות לשר הביטחון, זה בדיוק התפקיד שלה, בשביל להגדיל. אתה אומר שלפני שנה זה גדל מ-600 ל-700.

סליחה, זה גדל מ-630 ל-700.

היה 570, 630 ועכשיו זה 700.

בסדר, אנחנו נפנה לשר הביטחון, זה התפקיד של הוועדה. בבקשה, אדוני, כן.

עמירם הלוי, יושב ראש איגוד הכדורסל. איגוד הכדורסל הוא האיגוד הגדול במדינה וההתייחסות שלנו לגילאים הצעירים, אנחנו עוסקים בעיקר בטיפוח האגודות והנבחרות הצעירות, כשהמאמצים הם בפריפריה.

הנקודה החשובה פה היא לפזר את הפעילות ברחבי המדינה, לאתר את המצטיינים ולאפשר להם מסגרות אימון במקומות שהם חיים בהם על מנת להגיע לכמות יותר גדולה. אתן לכם דוגמה, באזור הנגב למשל, אתם יודעים יותר טוב ממני איזה אחוז יש שם ממדינת ישראל, לצערי, עשינו שם מבחני איתור לילדים לנבחרות עד גיל 15, לא הצלחנו למצוא שם שחקן אחד.

למה?

כי אין שם מספיק כדורסל. אין כמעט כדורסל, למשל. אז נכון, באר שבע זה בירת כדורגל היום והתחיל שם קצת ג'ודו אבל - - - אנחנו היום מנסים לאגם משאבים עם כל החברים פה, משרד הפנים, הרשויות המקומיות, על מנת לקדם את העניין הזה. בלי בתי ספר זה לא יילך.

כן, את זה הבנו. זו נקודה קריטית. חסם גדול.

זו נקודה בירוקרטית קטנה להתגבר על זה. אני מכיר את הבעיות, שיקולים מסחריים וכל הדברים האלה, אפשר וצריך למסד את זה ולעשות את זה הרבה יותר יעיל.

תודה רבה, אנחנו נטפל בזה. אני רק רוצה לתת לטל כהן, בבקשה. בוא, יש לך ממש דקה כי אנחנו בזמן מליאה. ביקשת ולא דיברנו בכלל על המגזר הדתי אז, בבקשה, אדוני. בדקה.

שלום לכולם. אני מבין שהזמן שלי עוד יותר קצר אז אנסה להיות הכי ענייני. זה דיון מאוד חשוב ודיברו פה על הרבה מאוד נושאים. דיברו על - - -

מהו התפקיד שלך?

אני, יחד עם שותף, הקמנו לפני שלוש שנים את חברת "אפיק" במטרה לקדם ספורט במגזר הדתי. זה הגיע מתוך איזשהו חסך שהיה לנו כילדים ורצון לעשות איזשהו שינוי. קיימות אגודות, יש את "אליצור" ועוד כל מיני פרויקטים מסוימים, אבל התחושה היום במגזר הדתי, בעיקר כשאתה מגיע לגילאים המבוגרים יותר, זה שלא עשו את קפיצת המדרגה הזו. הראיה לכך, שוב, לא מתוך חלילה, אין פה גם הרבה כיפות או נשים עם - - - חוץ מחברת הוועדה. הייצוג בספורט היום במגזר הדתי הוא מאוד חלש עד כמעט לא קיים חוץ מכל מיני ממש כוכבים בודדים או כוכבות.

ישנן קבוצות של "אליצור".

אני נגעתי ב"אליצור", אנחנו תיכף - - -

לכדורגל יש את "צו פיוס".

בכדורסל הן קרוב ל-20%, קבוצות "אליצור".

"אליצור" בספורט המקצועי?

כן. בכל הליגות.

אבל כמה כיפות היום, סליחה שאני שוב פונה אל הגברים, אבל זה גם מתייחס לנשים, כמה כיפות היום רואים בליגות הבכירות בכדורסל, בכדורגל, טניסאים? לא רואים.

אני אצטט, ברשותך, את אורי אורבך, השבוע אנחנו מציינים שנתיים לפטירתו, אורי אורבך אמר "הטובים לתקשורת", בסוף אני אומרת בשיא הרצינות, יש פה גם תלות גדולה מאוד מאוד בחינוך, אבל גם ברמת המוטיבציה - - -

האם אתה חושב שחלילה - - - כאילו זה נראה לי - - -

כאילו מונעים?

כן, לא בוחרים לפי מגזר.

אני לא באתי פה בהאשמה לאף אחד, אני רוצה לדבר - - -

לא, אנחנו לא מאשימים, אני רק אומרת שמראש אף אחד לא מונע מאותו תלמיד חובש כיפה להצטרף לאיזשהו ענף ספורט.

אז אני אסביר.

יש בעיה בינלאומית - - -

בגלל השבתות, כן.

בדיוק.

אני רוצה לדבר על נקודה אחת, על נושא העידוד. אין לי פה אצבע מאשימה לגבי נושאים שדיברו עליהם. היום, בסופו של דבר זה עניין של מודעות. יש רצון של התלמידים בגילאים הנמוכים יותר, יש רצון כן לעסוק בספורט וכן להתקדם, וכמו שאמרה חברת הכנסת, בנושא תקשורת, לדוגמה, שזה דבר שבשנים האחרונות בולט יותר ורואים שם יותר כיפות סרוגות, באמצעי התקשורת, אגב, גם בתרבות וכו', בספורט זה לא קרה, קפיצת המדרגה לא קרתה. ואם דיברו פה על "אליצור", "אליצור" עושה עבודה נהדרת וכו', אבל בסוף הבעיה היא במסגרות החינוכיות, שכשתלמיד היום הולך לישיבה תיכונית, שהמסגרת הלימודית היא שונה בשעות הלימוד שלה, או בת באולפנות, הם צריכים וצריכות לקבל החלטה מה עושים, אם להתקדם באופן מקצועי, ואני לא מדבר כרגע על דברים מסביב, אלא מבחינה, אם המסגרת עצמה מאפשרת, או לחתוך את זה. לפי דעתי יש פה מגזר שלם, נתח גדול מאוד מהציבור, שפשוט מתפספס. הוא לא מגיע בכלל לספורט ההישגי ולכל הדברים הללו.

תודה רבה. עופר, אנחנו בסיכום כי אנחנו על זמן מליאה וזה כבר אסור ליף אבל, בבקשה, שתי דקות סיכום.

נדמה לי שהדיון היה מדהים, הוא נותן תובנות שננסה ליישם אותן בוועדה האסטרטגית שאני מופקד עליה, למצוא פתרונות למגוון - - -

אנחנו סומכים עליך.

הערה קטנה רק לגבי הדתיים, אנחנו במשרד מחזיקים יועץ חרדי לנושא דתיים. כל פעולה שהגיעה מולנו לגבי המגזר החרדי אנחנו טיפלנו בה, אם זה בטאיקוונדו, בקורסים ספציפיים לחרדים לאימונים. באלעד עשינו פרויקט של "עיר בריאה ופעילה". זאת אומרת, לא יודע למי פנית, אבל כל גוף שפנה אלינו למינהל הספורט בנושא דתיים חרדים, אנחנו עוזרים להם. יש לנו ליגות לנו בתי הכנסת, זאת אומרת, אנחנו כן פועלים - - -

שזה בשלב חובבני, קצת יותר מאוחר.

לפי הפנייה, כשהייתה פנייה בטאיקוונדו למגזר החרדי הם קיבלו טיפול ממוקד. זאת אומרת, אם אנחנו לא יודעים אנחנו לא יכולים לעזור.

תודה רבה. אני חייבת לסכם את הדיון כי המליאה כבר התחילה. ראשית, אני כמובן רוצה להודות לכולכם, לכל מי שהגיע. אני אתחיל בלהודות לספורטאים המצטיינים שהגיעו והספורטאיות, ברכות על ההישגים שלכם. תמשיכו על אף הקשיים.

אני מודה לכל המשרדים, בעיקר כמובן למשרד התרבות והספורט ומשרד החינוך על המעורבות. עופר, איחלנו לך בהצלחה, אני בטוחה שאתה תמשיך להוביל את הנושא של הספורט. כמובן גם למשרד הביטחון, מכון וינגייט, שאני מלווה אותם גם הרבה זמן, הוועד האולימפי וכמובן הטוטו, שהרבה בזכותו אנחנו מצליחים לבנות את האולמות במדינת ישראל. אני רוצה גם להודות ל"אתנה". גם שם הייתי ואני גם מברכת אותך, מיכל, וגם את עמרית, על הפעילות החשובה, ואת כל הארגונים החברתיים וכמובן היזמיות החברתיות מכרמיאל שהוכיחו לנו שאפשר גם בדרך אחרת.

אני רוצה לומר רק כמה דברים. דבר ראשון, אנחנו נפנה לשר הביטחון כדי להגדיל את המכסה של חיילים מצטיינים. זה נראה לי דבר ברור ואנחנו צריכים לפעול. הוא כבר עלה, אין סיבה שזה לא יעלה, מה גם שמספר החיילים החיילות המצטיינים עולה.

בנוסף, הפתיע אותי עניין של הגיל של ספורטאים. אנחנו נפנה לשרת הספורט בעניין הגיל הצעיר, כמו שאבישג הציגה כאן את העניין של הגיל הנמוך שלכן, שלפחות תהיה איזושהי מעורבות של המדינה בנושא הזה של היציאה לתחרויות בחו"ל.

אני רוצה להודות גם לךָ, לשניכם, עשיתם עבודה טובה פה, ניר ונטע - - -

הוא הפסיד אימון של הנבחרת הצעירה כדי להיות כאן.

נטע, באת וזה חשוב שהגעת כי נתת לנו פרספקטיבה מתוך החיים שלך וההתמודדות שלך אפילו בנושא המגרשים. היה צריך להיות כאן נציג של השלטון המקומי והוא לא הגיע, לכן אנחנו נפנה ליו"ר השלטון המקומי, גם כדי לדעת לגבי תחזוקה של אותם מגרשים שכבר קיימים וכמובן מה האפשרויות של אותם חבר'ה שרוצים להתאמן ואין להם את האפשרות בתוך העיר.

אני רוצה לשבח את התכנית שלכם, ה-2020 שעברה ל-2027, אבל עדיין, יש פה מאות אולמות ומגרשים שנבנים. צריך להמשיך עם זה. אני מאוד מאוד מקווה שהשלטון המקומי לא רק לוקח ובונה אלא גם שומר על המבנים, כי בסופו של דבר אנו לא רוצים שהם יהפכו לאנדרטה או לאיזה סתם מקום. לכן נפנה לרשות המקומית, שיסבירו לוועדה מה הם עושים, גם כדי לשמר אבל גם כדי לקדם את התכנית של המגרשים.

אני רוצה גם להודות לוועד האולימפי. כמובן שאני הייתי מתחילה את זה מגיל צעיר יותר, אבל לפחות מהגיל שאת נמצאת בו וזה שאתה מכיר את הספורטאית שנמצאת לידך, זה כבר אומר שיש חיבור והוא חיבור חשוב.

עם "אתנה" וגיא, שהוא כבר יצא, אנחנו נשב ביחד כדי להכניס את "אתנה" כמו שצריך לתוך בתי הספר. בנוסף, אנחנו נפנה לשר החינוך גם בנושא של חמ"ד, שזה מה שאתה ציינת, הנושא של הממלכתי דתי. גם זה שהגעת למרות שדיברת שתי דקות, זה גם חשוב, אבל אנחנו נפנה גם לשר החינוך כדי להכניס את האיגודים המקצועיים לתוך בתי הספר. אין סיבה שבעיר אחת מסוימת זה יעבוד ובעיר אחרת לא. כן להכניס אותם לפחות בהנחיות מסוימות של ראש הרשות.

אל תפלילו את העיר שזה עובד בה.

חלילה, להיפך, אם זה עובד כל כך טוב אז למה שזה לא יעבוד בערים אחרות? אנחנו נפנה ואני אישית גם אנהל שיחה היום עם ראש מינהל חברה ונוער, שהוא גם חבר טוב שלי, דני רוזנר, על איך כן אפשר להכניס את האיגודים לתוך בתי הספר.

אני מודה לכולכם, אני מקווה שלא שכחתי אף אחד, על זה שהגעתם. הוועדה הייתה מאוד חשובה, העליתם כאן דברים מהותיים שיועברו הלאה למשרדים הממשלתיים. אני כמובן קוראת לשרת התרבות והספורט להגדיל את התקציב. אני מודה לכם, תמשיכו להצליח לקדם את הספורט בישראל, גם איילת, והישיבה נעולה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.