הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 16

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת המדע והטכנולוגיה

בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיכוי ובמאגרי מידע התש"ע-2009

יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז (21 בפברואר 2017), שעה 11:30

הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2016

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

חיים ילין – מ"מ היו"ר

מיכאל מלכיאלי – מ"מ היו"ר

יואב בן צור

תמר זנדברג

דב חנין

יעל כהן-פארן

יוליה מלינובסקי

עורכת דין, משרד המשפטים - ליאת יעקובוביץ

ממונה בכירה-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אביטל שטרנברג

ממונה משפט וטכנולוגיה, משרד המשפטים - ניר יעקב גרסון

מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - מיכל אברהם

מנהל, משרד הפנים - יורם אורן

מנמ"ר רשות ביומטרית, משרד הפנים - עמיר אריהן

מנהלת, משרד הפנים - מירב אברהמס

מנהל, משרד הפנים - אברהם יהודה נוימן

לשכה משפטית, משרד הפנים - מרגלית לוי

עוד לשכה משפטית, משרד הפנים - קרן בהט גרשון

מנהל תחום הגנת הפרטיות, משרד הפנים - מאיר גופשטיין

סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש, משרד הפנים - אברהם חליבה

יועמ"ש, משרד הפנים - עירית ויסבלום

ראש אגף בכיר, משרד ראש הממשלה - עמנואל אליסף

יועמ"ש, משרד ראש הממשלה - נעמה בן- צבי

מ"מ הממונה על היישומים הביומטריים, משרד ראש הממשלה - רועי פרידמן

יועץ בכיר לראש מערך הסייבר הלאומי, משרד ראש הממשלה - אמרי קוזק

רח"ט טכנולוגיות בלוט"ר, משרד ראש הממשלה - יואב זקס

ר' מעבדה ט.א, המשרד לביטחון פנים - דוד אטיאס

יועץ משפטי, התנועה לזכויות דיגיטליות - יהונתן קלינגר

התנועה לזכויות דיגיטליות - צבי דביר

מרכזת את פרויקט הביומטרי בלמ"ס, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה - יעל קליימן

אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים - פרופ' קרין נהון

התנועה לזכויות דיגיטליות - פרופ' אלי ביהם

מומחה סייבר ואינטרנט, מומחים שונים - דורון שקמוני

יועץ תקשורת, התנועה לזכויות דיגיטליות, מוזמנים שונים - ניר הירשמן

מלווה-חטיבת הדוברות-מ"י, בטחון פנים - שבתי גרברצ'יק

ראש מטה השר לפיתוח הנגב, משרד לשת"פ אזורי - משה ארבל

מנהל אגף פרויקטים, רשות האוכלוסין - ברוך דדון

מנהל תחום מרשם ודרכונים, רשות האוכלוסין - אליהו לוי

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את דפוס בארי - ליעד אילני

נירה לאמעי רכלבסקי

אסף פרידמן

הילה מליחי

הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2016

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח ישיבה של הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים וועדת המדע והטכנולוגיה. הנושא: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2016. כל זה בשביל הפרוטוקול. היום כ"ה בשבט התשע"ז, 21.2.2017. אנחנו ממשיכים לדון בהצעת החוק הממשלתית להכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע. אנחנו סיימנו אתמול שני סעיפים שהקראנו אותם, גם הסברנו אותם. אבל לצורך אלה שאולי לא היו בוועדה אתמול, וגם כדי לרענן את הזיכרון, ממש בקצרה נחזור. מרגלית, אתם רוצים לחזור על שני סעיפים?

אני רוצה לעדכן משהו שלא עדכנתי אתמול. סעיף 15 להוראת השעה.

אנחנו צריכים לתת גם זכות דיבור שאנשים ביקשו.

כי עשינו גם שינוי בהוראת השעה.

מה שאנחנו צריכים להבין לגבי מה אנחנו מתייחסים. עמוד גם.

אנחנו מתייחסים כרגע לסעיף 15 בעמ' 7, תקופת הוראת השעה. הסעיף תוקן בעקבות מה שהוסכם בוועדה. אני מדברת על סעיף (ג1) לחוק. זה סעיף 15(א)(1) –

"על אף הוראות סעיף קטן (ג)(2), תמונות טביעות האצבע ונתוני הזיהוי כאמור באותו סעיף קטן, לא יועברו לרשות לצורך הכללתם במאגר הביומטרי, אלא אם התושב שממנו ניטלו התמונות האמורות נתן את הסכמתו המפורשת לכך, בכתב, לאחר קבלת הסבר בעל פה, בדרך ובתנאים שייקבעו בתקנות, באישור הוועדה המשותפת"".

באיזה עוד סעיפים אנחנו דנים?

הסעיף הבא, סעיף 10ב(ב) לחוק, סעיף החרטה, למי שמתחרט ורוצה למחוק את טביעות האצבע שנתן למאגר. הוועדה קבעה שמועד החרטה לא יהיה רק במועד בקשת הנפקת מסמך זיהוי חדש. הדבר הזה יורד.

נירה, את מקריאה את השינויים?

אני מעדכנת מה שינו אתמול. "מחיקת טביעות האצבע בכלל תיעשה בדרך ובתנאים שקבע השר בתקנות שיובאו לאישור הוועדה המשותפת". אפשר יהיה לבקש את מחיקת טביעות האצבע בכל עת, מי שנתן. כמובן שיש בצד זה סנקציה, שהיא הצורך להוציא מסמך חדש ולשלם עבורו באם נדרש תשלום.

המילה סנקציה היא לא המילה המתאימה.

לא סנקציה. קנס קל על חרטה.

זה גם לא קנס. זה על הגשת בקשה ועל טיפול בבקשה.

תשלום. יידרש תשלום. דבר נוסף, בסעיף קטן (5) באותו עמוד, אחרי שאמרנו שאנחנו הולכים לקבוע בתקנות עניינים מסוימים – זה סעיף התקנות אנחנו נותנים - - -

זה לא רק הכסף, זה גם עצם זה שהוא מקבל מסמך לתוקף קצר יותר. הוא צריך לעמוד בתור.

זה קנס שעוד הטלנו עליו מלכתחילה.

הייתה לו פריבילגיה של עשר שנים. אם הוא מתחרט, הוא צריך לבוא - - -

זה נובע מקנס מראש שהטלנו על אלה שלא רוצים לתת - - -

זה לא קנס גם כן, זה צורך טכנולוגי.

15(א)(5) להוראת השעה – עדכנו, כפי שסיכמנו, את סעיף התקנות בנושאים שאמרנו שיעברו לתקנות, והסעיף ייקרא כך מעכשיו. זאת הסמכה להתקנת תקנות.

"(5) בסעיף 35(א), אחרי פסקה (1) יבוא:

"(1א) הסכמה בשם קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס לשמירת טביעות אצבע מקטין או מאדם כאמור, במאגר הביומטרי, לרבות דרך ואופן מתן ההסכמה ויידוע קטין שבגר על אפשרות מחיקת תמונות טביעות האצבע שלו מן המאגר"".

זה לאור מה שמשרד המשפטים אמר, העמדה שלהם לגבי קטינים, שהחלטנו שהיא לא נכנסת לחוק אלא לתקנות. מעדכן אותי הבוקר משרד המשפטים שאנחנו מוסיפים אחרי סעיף (5) סעיף (6), שמעדכן עוד פרט בתקנות.

"(6) בסוף סעיף 35(א), אחרי פסקה (7) יבוא:

(8) תקנות לפי סעיף 1(א)" – התקנות שכרגע הקראתי – "יותקנו בהתייעצות עם שר המשפטים". אין בעיה.

אנחנו עוברים להוראת השעה. עכשיו היא מופיעה בתוך הנוסח, אתמול היא הייתה בדף נפרד. הוכנס כאן שינוי שביקש ראש מערך הסייבר. הוא מבקש שהתפקיד שיוטל עליו לא יכלול את המילים "לעמוד ב-" – צריך להיות החוק ומטרתו, אלא למצוא טכנולוגיות נאותות לחלופת הפנים.

זה היה סוף הדיון אתמול ולא הספקנו להתייחס לזה.

ודבר נוסף שהוסכם בדיון אבל ירד, שהשר יוכל גם ללא חוות דעת – ראש מערך הסייבר.

זה לא הוסכם.

אני אומר שזה הוסכם אתמול, לא היום, לא על דעתי, אבל זה לא יקרה היום. זה ירד, לצערי, אבל אני מודיעה שזה ירד. יהודה, לא לקפוץ.

מה קרה? מה היא אמרה שהיה צריך להקפיץ אותך? תאר לך שהיא תעיר על כל מה שאתה אומר. כל מה שאתה אומר יקפיץ אותה והיא תעיר.

שהשר יהיה חייב לחכות לחוות דעת. הוא לא יוכל להחליט בין לבין מטעמים אחרים לקצר את הוראת השעה ולהוריד את טביעות האצבע, הוא יהיה חייב לחכות לחוות דעת.

אני מייצג אינטרס מסוים. יש לנו עמדה מסוימת.

אני מתקנת בשביל הפרוטוקול.

מה קרה? היא אמרה בניסוח שלה את המהות של הסעיף, זה הכול.

משהו שאתמול היה בנוסח, והיום הורד מהנוסח, ואני מעדכנת. מה שאומר שהשר לא יוכל לקבוע בין לבין תקופות חוות הדעת – שאלו שתי חוות דעת – מטעמים אחרים שלו כשהוראת השעה פוקעת וטביעות האצבע נמחקות, אלא יצטרך לחכות לחוות דעתו של ראש מערך הסייבר.

למה זה ירד? ואם יש פריצה דרמטית? לא יודעת מה, משהו דרמטי.

אנחנו דנו בזה. תיכף נסביר את זה, נשאל את השאלה. הדברים הרי ברורים למה החוק הזה נשאר. אני אומר את זה בשקיפות מלאה – אני בהתחלה התקוממתי על החוק הזה. סליחה יהודה, וסליחה אחרים, ראיתי בו שלטון הפקידים. אני לא יודע כמה שרים עבר יהודה, אבל אני לא רוצה להתייחס לזה אישית, אני מדבר באופן כללי. ראיתי שאנשים אומרים יש עכשיו מדיניות, תהליך פרסונלי או לא פרסונלי, תהליך אדמיניסטרטיבי שאנחנו פועלים לפי חוק. לא יכול להיות שהשר ישנה את התהליך הזה, במיוחד אם זו מדיניות, באמצע, ללא סיבה. אם יש דברים מקצועיים, אז מניחים שגם המקצועיים יביאו את זה לשינוי, אבל אם אין דברים מקצועיים, דהיינו שהחלק המקצועי – בסמכות השר להגיד אני רוצה להפסיק עכשיו את טביעות האצבע, או רוצה לתת תוקף למסמך הרבה יותר גדול, לא ראינו שזה נכון בגלל דבר כזה או אחר. אני הייתי קורא לזה חוק זנדברג, ברשותך, חוק פארן, או חוק אחר. סעיף שלכן, כדי שאם יבוא שר פנים אחר שלא חושב כמו המדיניות של השר עכשיו, שלא יוכל לשנות את זה בתוך התקופה שהוא פועל, בסמכות של החוק.

בהתחלה חשבתי שזו זכותו. כמו שלשר עכשיו יש זכות להביא חוק שמתאים למדיניות שלו, מחר יבוא שר אחר ויחליט אחרת, או שהשר עצמו משנה את העמדה שלו. אבל בסופו של דבר, התכנסתי לאותה חשיבה של אנשים שאמונים על החלק המקצועי, שאמונים על רצף, שיש רצף של פעילות, רצף של עשייה, צריכה להיות בטיחות בעניין הזה, הולכים על הרבה דברים. כשיש חוק, החוק הזה במסגרת השנים או הזמן שהחוק נתן לו – במיוחד שזה חוק שנותן קצבאות זמן – שנקודות היציאה הן הנקודות שנקבעו בחוק, שבמקרה הזה הן או חמש שנים, או במידה מסוימת, אנחנו הוספנו את הנושא של חוות דעת של ראש מערך הסייבר שנותן עוד שני זמנים, או שתי נקודות יציאה באמצע הדרך. גם זה לא דבר מובן מאליו, שאנחנו ניתן עוד אפשרות שגורם מחוץ למי שאמון על כך לתת חוות דעת עם יעד מסוים, מה חוות הדעת שלו כדי לדעת אם באמת אפשר לעשות שינויים בחוק או בהתנהלות השוטפת.

כאן זה אוחז, ככה היום אנחנו מבקשים להציע את זה, שהאפשרויות הן לא אפשרויות של השר באמצע התקופה לשנות את זה. אם השר ירצה מאוד, ויהיה שר חדש, ומדובר על קיצוץ זמנים, או לחילופין, הארכת תוקף, שיביא את זה בהצעת חוק. שיביא לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית ויטפל בזה. אנחנו לא סותמים לו את הדרך. אנחנו אומרים לו במסגרת החוק אנחנו לא נותנים את זה. מעטים הם החוקים שבתוך תקופת החוק יש לשר סמכות כזו או אחרת. זה חוק משונה, זה חוק מיוחד, ולכן אני חושב שמנקודת האיזון אנחנו צריכים לקבל את עמדת משרד הפנים ולא לשנות את זה.

אני מעדכנת שאנחנו קבענו את הבדיקה של ראש מערך הסייבר לשנתיים ושנתיים נוספות. זה מה שהוחלט בסופו של דבר.

זו ההצעה שאנחנו מביאים.

שנתיים ראשונות הוא עושה בדיקה.

זו ההצעה, אני לא - - -

כך החברים רצו. אתם לא מסכימים לכך, אנחנו יודעים, אבל ההצעה שהתגבשה כאן עם החברים היא שאנחנו נותנים שתי נקודות זמן. הארכנו לא בשנה כי חשבנו ששנה זה מוקדם מדי בשביל טכנולוגיות חדשות. חשבנו שבתוך שנתיים זה נותן אופק, וחוות הדעת הבאה היא גם בתוך שנתיים מחוות הדעת הקודמת.

בשנה השלישית והרביעית. מה שביקשתם להוריד, שהוועדה תקבל את חוות הדעת של ראש מערך הסייבר – ירד. עוד לא נאמר שהוועדה תקבל באופן עצמאי את חוות הדעת מראש מערך הסייבר ותדון בה.

מדוע?

השר יודיע את החלטתו לוועדה.

אבל מדוע? מדוע שלא תובא חוות דעת בפני הוועדה?

השר יקבל את זה. היא תדווח. השר יקבל את זה. לא מביאים חצאי דברים. זה מונח - - -

זה לא חצאי דברים, זו חוות דעת של ראש מערך הסייבר.

אני אסביר לך. חוות הדעת היא לא לוועדה. חוות הדעת היא לשר.

תעשו ועדה סגורה וסודית, אבל אני חושבת שזה לא ראוי שזה - - -

זה יגיע לוועדה. זה מגיע לוועדה אחרי שהשר – אנחנו נותנים לו זמן קצוב, עד 90 יום, שהשר צריך לבדוק את זה, להתייחס לזה, ואז הוא מביא דבר מושלם.

ואז מה התהליך? הוא מגיע לוועדה - - -

הוא מביא את זה לוועדה, במידה והוא החליט שלא - - -

ואז הוא מצרף את חוות הדעת.

מצרף את חוות הדעת, מודיע הודעה מנומקת לוועדה למה הוא החליט לא לקבל.

לא, אני אמרתי יצרף את חוות הדעת לוועדה.

אני הוספתי שוועדת הכנסת תדון בהודעתו של שר הפנים. את זה כן כתבתי.

ואין צורך ב - - - זה יובא להחלטת השר.

תלוי מה, ודאי שצריך.

הלא אם הוא רוצה לקצר את הוראת השעה, בבקשה, אף אחד לא מבקש ממנו כלום, תודה שקיצרת. אבל אם הוא מחליט לא לקצר על סמך חוות הדעת, הוא מודיע את זה לוועדה, הוא מודיע מה החלטתו, מצרף את חוות הדעת, מנמק את החלטתו, והוועדה דנה בזה.

אנחנו צמצמנו את זה להארכת הזמן הזו, של הוראת השעה הזו של חמש שנים. בכל אופן, אם השר יחליט לחדש את זה לעוד חמש שנים, שם אנחנו לא הגבלנו את זה ולא ביקשנו חוות דעת.

הכול קורה בתקופת הוראת השעה הראשונה, חמש שנים, לא בהארכה.

יש נוסח מתוקן?

איזו הארכה? אמרנו שאין הארכה.

הוא יכול להאריך.

השר יכול להאריך - - -

מחקתם את זה.

לא, לא, לא. השר יכול להאריך את הוראת השעה בחמש שנים באופן בלתי מוגבל. הוא לא יכול להאריך פעמיים או שלוש, כמו שאנחנו כותבים לפעמים אלא הוא יכול להאריך.

הוראת שעה זה כמו חוק, היא עוברת תהליך חקיקה פה בכנסת. כל חוק אפשר להאריך, כל הוראת שעה, אפילו כאן בוועדה.

כאן זה גם יבוא למליאת הכנסת.

כל הוראת שעה מוארכת - - -

בצו.

- - החל מחוק האזרחות, ועד חוק הפיקוח ברשויות המקומיות. הכנסת מחוקקת המון הוראות שעה, וכולן עוברות הליך חקיקה בוועדות ובמליאה, אין חריגים, למעט דברים מאוד - - -

גם זה יעבור.

זה מה שאני שואלת – למה צריך לכתוב את הסעיף הזה? אלא אם הוא עושה את הדבר ההפוך - - -

כי זה צו. כי זה צו. כי הוא יכול להביא את זה בצו.

מי יכול להביא בצו?

השר. את התוקף של הוראת השעה. ולכן הצו הזה יגיע לוועדה ולכנסת.

זה מתוקף החוק הזה?

כן.

אני מתנגדת באופן מוחלט להוראות שעה.

זה לא צריך לעבור במליאה - - - זו הוראת שעה.

לא, לא, ועדה ומליאה. יהודה, השאלה אם עכשיו שזה מגיע גם וגם, יש צורך לכתוב צו?

עכשיו אני צריך כי זה לא ייעשה בהחלטה, כי בצו זה - - - תחיקתי. מה הבעיה?

בדיוק, זה יהיה ב - - - תחיקתי משום שזה יגיע גם לוועדה וגם - - -

צריך לפרסם את זה - - -

אז זה הליך של חקיקה.

זה יהיה הליך חקיקה מלא.

זה באישור כנסת.

בואו נסביר את הדבר הזה עוד פעם מהתחלתו. אנחנו קבענו שבאופן קטגורי לאחר חמש שנים - -

המאגר צריך להתבטל, נקודה.

- - עד התוקף של הצו, המאגר בהתאם וכל הדברים האלה – צריכים - - -

זה מעצם זה שזו הוראת שעה.

כן, נכון. קבענו את זה באופן ברור. אבל לא קבענו את זה. אם השר רוצה להמשיך כהוראת שעה או לא כהוראת שעה – אם זה כהוראת שעה, הוא יכול להביא את זה כחקיקה ממש, אבל הם הוא רוצה להמשיך את הוראת השעה, הוא צריך לבוא לכנסת כמו חקיקה רגילה. זה שהכותרת היא צו או לא צו – אני לא חושב שצריך, זו סמנטיקה.

לא, זה אומר שזה לא יהיה בשלוש קריאות.

יש לזה משמעות. למה? יש המון הוראות שעה בכנסת, כולן עוברות הליך חקיקה רגיל.

אני יכול להשלים את דברי?

הארכה לא.

בוודאי שכן.

תלוי איזה - - -

בוודאי שכן. כן.

יהודה זמרת, הביאו לפה לוועדה דוגמאות שזה מגיע ישירות למליאה. לא הסכמנו. לא הסכמנו שזה יבוא ישירות למליאה, אנחנו אמרנו שזה יבוא לכאן, לכנסת, לוועדה המשותפת הזאת. אם בדיון הבא יבקשו שוב פעם שתהיה בדיקה ויאמרו שזה יהיה התנאי לאישור, אפשר לעשות את זה. אני לא אחוקק בדברים שהוספנו על הוראת השעה – כביכול זה לא יהיה רלוונטי. מה אני צריך לקבל הסכמות ארוכות?

אני מגישה הסתייגויות שלא תהיה הוראת שעה, שיהיה סעיף בחוק ונגמר.

פרקטיקה – שמנו פרקטיקה של פעמיים בדיקה, לאחר מכן - - -

נניח שהוא מאריך בחמש שנים, מה קורה אחרי חמש השנים הנוספות?

עוד פעם הוא יכול לבקש להאריך.

לא, אבל פה כתוב שהוא לא יכול יותר מחמש שנים.

לא כתוב.

לא, הוא יכול בלתי מוגבל.

לא כתוב.

מה קורה בתום חמש השנים הנוספות? הנוספות – אם השר האריך ונניח שהוועדה והמליאה אישרו. מה קורה אז?

מבחינת בדיקה של איזושהי טכנולוגיה?

לא, לא, מבחינת תוקף הוראת השעה. האם אפשר להאריך אותה שוב?

כן.

באיזה הליך?

באותו הליך. העניין הוא שאין הגבלה של מספר הארכות. יש מספר הארכות בלתי מוגבל.

זו כל הוראת שעה.

לא, יש הוראות שעה שכתוב בהן: ולא יאריכו אותה יותר מפעמיים, אפשר להאריכה בשתי תקופות נוספות. כאן אין את ההגבלה הזאת.

תמיד אפשר להאריך את זה, ואם רוצים להביא דוגמאות מחוקים אחרים, לראות מה נעשה בחוק הזה, כמה הארכות יהיו לנו כשהתוקף יפוג – הארכנו הוראת שעה, הארכנו זמנים, לא צריך להביא ממקומות אחרים. עשינו את הכול בחוק הזה, אז אין בעיה, לא צריך להביא דוגמאות מחוקים אחרים. יש עוד משהו שצריך להתייחס אליו, גם חברי הכנסת וגם האחרים?

לא, עכשיו אנחנו צריכים לעבור לדבר על הוראות המעבר ומחיקת טביעות האצבע. כדי לסיים אנחנו צריכים לדבר על הוראת המעבר ועל מחיקת טביעות האצבע של מי שהתנדב.

יש לי הערה לגבי - - -

והשימושים במאגר?

את צריכה להקריא את זה? חייב להיות סדר. אנחנו נותנים לכם לדבר חופשי, אבל אנחנו חייבים להקריא. עוד לא הקראנו.

אני אקריא מחדש את הסעיף הזה. אני מקריאה מחדש את הסעיף של הוראת השעה.

"(ב)(1) בשנתיים הראשונות לתקופת הוראת השעה, יבצע ראש מערך הסייבר הלאומי בדיקה לגבי קיומם של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים מתן מענה, במידה נאותה, לזיהוי ואימות זהות של תושב, לצורך קבלת תוצאת זיהוי לפי סעיף 14 לחוק, על בסיס מאגר של תמונות פנים בלבד, ויגיש את חוות דעתו לשר הפנים לא יאוחר מתום שנתיים מתחילת הוראת השעה; לעניין זה "מערך הסייבר הלאומי" כהגדרתו בסעיף 21(ב) בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998".

איפה הוזכר פה הנושא של תוקף המסמך? זה לא רק לגבי טביעות האצבע.

בהמשך.

"(2) טרם מתן חוות דעתו לפי פסקה (1), ייתן ראש מערך הסייבר הלאומי הזדמנות לראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי ולממונה על היישומים הביומטריים להשמיע את עמדותיהם בפניו".

הייתה כאן הערה אתמול שגם הרשות למשפט וטכנולוגיה מבקשת להיכנס לחוק.

הדיון היה על שני אלה שנמצאים בתוך החוק. כל גוף שיראה לנכון מעבר לחוק נוכל להיכנס אתו - - -

רגע, יש פה עוד הערה של ראש מערך הסייבר.

סליחה, לא עכשיו.

"(3) לא קוצרה תקופת הוראת השעה לפי סעיף קטן (ג), יערוך ראש מערך הסייבר הלאומי בדיקה נוספת כאמור בפסקה (1), בשנה השלישית והרביעית להוראת השעה". זה המקום של ההארכה.

"(ג) שר הפנים רשאי, בצו, לקצר את תקופת הוראת השעה, לאחר שהונחה בפניו חוות דעתו של ראש מערך הסייבר הלאומי כאמור בסעיף קטן (ב) וככל ששוכנע כי קיימים אמצעים טכנולוגיים המאפשרים זיהוי ואימות זהות של תושב, לצורך קבלת תוצאת זיהוי לפי סעיף 14 לחוק, על בסיס מאגר של תמונות פנים בלבד, באופן שניתן מענה במידה נאותה, למטרות החוק ולתכליתו".

"(ד) שר הפנים יבחן את הצורך בקבלת החלטה לפי סעיף קטן (ג) וכן את הצורך בהפעלת סמכותו להארכת תוקפו של מסמך זיהוי בהתאם לסעיף 5א" – שזה מה שאמרת. זו הארכת תוקף.

לא לחמש שנים, לעשר שנים.

אם אנחנו מוחקים טביעות אצבע כי אין צורך, אז להאריך.

- - "בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ב); החליט השר, לאחר קבלת חוות דעת כאמור, שלא לקצר את תקופת הוראת השעה או שלא להפעיל את סמכותו להארכת תוקפו של מסמך זיהוי בהתאם לסעיף 5א, ימסור לוועדה המשותפת הודעה על כך המנמקת את החלטתו ויצרף להודעתו את חוות הדעת האמורה; ועדת הכנסת המשותפת תדון בהודעתו של שר הפנים". אם אתם רוצים, אני אוסיף גם בחוות הדעת – אני מניחה שזה מובן מאליו.

למה זה צריך להיות עם חוות הדעת? - - - החלטה מנהלית, - - - את חוות הדעת, כי אני לא חושב שהוועדה דנה – זה מסמך הרקע.

חוות הדעת תוצג בפניה.

בגלל שאתה כל כך מדייק, אמרנו שהיא יכולה לדון רק במה ששר הפנים החליט, ולא בחוות הדעת. אם אפשר, מה זה מפריע?

אני רק אומר שזה יפה מאוד, אני שואל את עצמי – היא דנה בהחלטה של השר, בהודעה שלו - - -

אתה לא תגיד לנו במה לדון ובמה לא לדון.

אני לא מבין מה זה דנה בהודעה בחוק עצמו. חוות הדעת - - -

עורך הדין זמרת, אני יכול לבקש בפעם השלישית, שההערות שיש לך בעניין הזה – אני אתן לך ראשון להעיר על הדברים האלה, אבל לא תוך כדי הקראה. אני לא נותן לחברי כנסת, אני לא צריך לתת – יש לכם דעות, תרשום.

דרך אגב, מה שאתה אומר, אתה מתפרץ לדלת פתוחה מהכיוון השני.

"(ה) שר הפנים רשאי, בצו, באישור הממשלה, באישור הוועדה המשותפת ובאישור הכנסת, להאריך את תקופת הוראת השעה לתקופות נוספות שלא יעלו על חמש שנים כל אחת;

(ו) פקעה הוראת השעה, בין בתום תקופתה ובין לאחר שקוצרה, או הוארכה, לפי סעיף זה- יימחקו טביעות האצבע מן המאגר".

זה הסעיף שאומר שבכל פעם שהוראת השעה משום מה לא קיימת יותר, טביעות האצבע נמחקות, כי טביעות האצבע רלוונטיות רק להוראת השעה. זהו.

אנחנו קראנו את הכול עכשיו, גם את התיקונים.

קראנו הכול, אבל לא דנו בסעיף 16, הוראות המעבר ומחיקת תמונות טביעות אצבע של מי שנכנס לפיילוט.

בסדר, אבל אנשים יודעים על מה מדובר. אנחנו גמרנו את ההקראה. אני אתן התייחסות של משרד הפנים, ולאחר מכן ניתן לחברי הכנסת, ואחרי זה לכל הגופים, כולל הגופים הממשלתיים. בבקשה, משרד הפנים, אחד מכם.

אנחנו מתנגדים לעצם הבדיקה מעבר למה שסוכם בזמנו, לבדיקה אחת.

תפנה אותנו לסעיף.

אני מדבר על סעיף ב(3). מה הבדיקה הזאת בשנה השלישית והרביעית? לא הבנו, אפילו לפי מה שנאמר פה בעל-פה, מה זה בשנה השלישית והרביעית לערוך בדיקה? אמרו לערוך בדיקה בשנתיים הראשונות, הוא עושה את הבדיקה, אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים.

בתוך שנתיים.

מה הוא עושה בשנה השלישית? הוא עושה פעמיים בדיקות?

אתם אמרתם שהטכנולוגיה כל הזמן מתקדמת.

בתוך חמש שנים דיברנו נניח על שנתיים ולאחר ארבע שנים.

כן, אבל מה שכתוב פה, יערוך בדיקה בשנה השלישית והרביעית.

אז איך אתה מציע לנסח את זה?

קודם כל, אנחנו מתנגדים לבדיקה נוספת. אבל לפחות מבחינת שיקוף עמדת הוועדה - - -

מה זאת אומרת, הטכנולוגיה תיעצר אחרי שנתיים?

לא, הוא מדבר על ניסוח. חברת הכנסת זנדברג, הוא מדבר על ניסוח.

לא, הוא אמר שהוא מתנגד.

הוא מתנגד, אבל הוא אומר גם לדבריכם.

הוא אמר שהוא מתנגד לבדיקה. הוא רצה לשאול. הטכנולוגיה תיעצר אחרי שנתיים?

חברת הכנסת זנדברג, זה לא הוגן מה שאת עושה עכשיו. זה לא תוכן הדיון. את לא מתייחסת למה שהוא אומר.

למה? הוא אמר שהוא מתנגד לבדיקה הנוספת.

הבנו, והוא יודע את זה. כל מה שהוא אומר, הוא אומר תחת מחאה, הוא אומר אני לא מסכים. אבל גם אם אתם תחליטו אחרת, תנסחו את זה נכון. זה מה שאתה אומר. זה לא משתקף בין מה שאני אומר למה שכתוב בניסוח, זה מה שאתה אומר. אני הבנתי אותך מיד, או שאני גם לא הבנתי? אני הבנתי אותך מיד, ולא בגלל שאני גאון כזה גדול.

עוד פעם, הצעתם ניסוח - - -

יפה, תביא את הניסוח שאתה חושב. אנחנו לא מבקשים מעבר למה שאנחנו אומרים עכשיו. הניסוח – תגמרו אותו, יתכן שזה לא הניסוח הנכון, אני מבין אותך, אבל זה ניסוח מתאים – עד השנה השנייה תינתן חוות דעת אחת, ועד השנה הרביעית תינתן עוד חוות דעת. זה בסדר? אני לא משפטן בכלל ולא מנסח. זה בסדר?

וגם יש ממונה על נוסח החוק, שהיא - - -

מאה אחוז. זה מיותר. אנחנו יודעים שאחרי כל מה שכתוב כאן, עדיין יש ממונים על הניסוח. זה העיקרון, וזה מקובל. הלאה. הערה שנייה.

לא מקובל, אבל בסדר.

אתה חייב לחזור עוד פעם שזה לא מקובל? אני יודע. מובן מה שביארתי, - - - זה לא מקובל.

לא מקובל כי הדבר הזה נידון פה בוועדה בהסתייגויות ובהצבעות. לכן אני חייב להגיד את זה, שאחר כך לא יגידו שלא אמרתי.

אתה חייב להגיד, אבל לא חייב להגיד את זה חמש פעמים. אתה חייב להגיד, אבל לא חמש פעמים.

המסתייגים והמצביעים הם אנחנו, חברי הכנסת. אמרת את עמדת המשרד, בסדר.

כמה פעמים צריך להגיד את עמדת המשרד, פעם אחת? זה נרשם פה.

הבקשה של רשות הסייבר היא בקשת ניסוח.

אחרי זה מעירים למה הדיונים לוקחים כל כך הרבה זמן בחוק כל כך – בצדק. צודקים. אנשים חוזרים על הדברים חמש-שש פעמים, ודאי שזה לוקח זמן.

בסעיף (ב)(2) – בקשה מרשות הסייבר, לנו אין מניעה. "טרם מתן חוות דעתו לפי פסקה (1), ישמע ראש מערך הסייבר הלאומי את עמדת" – הם רוצים לנסח את זה בצורה הזאת, לנו אין מניעה. זה מניח את דעתם.

אין בעיה. שיניתי.

מה?

לפני שמוציאים את חוות הדעת, הם רוצים להשמיע את הדברים שלהם.

שינוי ניסוחי. במקום תיתן להם הזדמנות – ישמע את עמדת.

עמדתם של-.

לגבי הסעיפים שהוקראו פה קודם, אנחנו לא הסכמנו לסעיף של ההסבר בעל-פה. נעשה שם גם שינוי בנוסח של הסעיף. נעשו שם גם שינויים בנוסח שלא הובנו על-ידנו, ויוצרים בעיה.

בבקשה, זה הזמן וזו העת.

סעיף 15 בעמ' 7. 15(ג)(1).

הוסיפו בסעיף הזה את המילים לא ואלא. הפכו פה את הסדר. הסעיף הזה מסמיך - - -

אצלנו יש בלגן בסעיפים.

על זה דיברנו אתמול.

אני מסביר את הנוסח, הנושא העקרוני במחלוקת.

מה הבעיה עם הנוסח?

עוד מעט אני אסביר.

סליחה, חשבתי שאמרת ולא הבנתי.

15(א)(1). "(1) בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: (ג1)". בסעיף הזה יש סעיף שאומר שאפשר יהיה להעביר את זה, כי אנחנו צריכים סעיף הסמכה להעביר את זה למאגר, את תמונות האצבע, והוא אומר שזה בכפוף. לכן הסעיף הזה מכיל שני חלקים – חלק אחד שאומר תמונות האצבע יועברו, מסמיך, ואחר כך יש את הסייג, שזה כפוף להסכמה. מה שנעשה פה, הוספו פה המילים לא ואלא. אני לא יודע מה הייתה מטרתן כי המטרה הלשונית לא השתנתה. ואז נוצר מצב שתמונות טביעות האצבע ונתוני הזהות כאמור באותו סעיף קטן לא יועברו לרשות. אבל אין בכלל סעיף שאומר יועברו. סעיף ההסמכה להעברה בכלל לא קיים.

אתה רוצה שאני אוסיף סעיף?

לא, אני רוצה שתמחקו את לא ואלא. אני לא מבין למה צריך אותם. אני מבין את המחלוקת העקרונית של בעל פה או לא בעל פה. אבל למה - - -

למחוק את המילה לא ולהחליף את אלא ב-רק, או רק אם.

ניסוח על דרך החיוב.

הנוסח הזה מצוין.

נמשיך בעניין, אבל לא המילה לא, אלא מילה אחרת. הוא אומר שבסופו של דבר יוצא שאין לו הסמכה.

המילה לא צריכה להימחק. אם אחר כך רוצים להגיד אלא, אלא רק – לא אכפת לי, אבל המילה לא לא נמצאת שם במקום.

תגידו, אתם משפטנים? אתם עושים מאתנו צחוק? הם לא יועברו, אלא אם – זה ניסוח מקובל מאוד וחיובי.

צריך הוראה חיובית.

הוראה חיובית שאומרת יועברו, כי אני צריך סעיף הסמכה - - -

זה מה שלא רצינו.

אבל אני מנסה להסביר את החוק. כל עוד החוק יחליט שיש מאגר - - -

אין בעיה, אבל הם לא יועברו אלא אם תהיה הסמכה, ואז הם כן יועברו. זה ניסוח מאוד מקובל, מה הבעיה?

אני מבקש, יש ויכוח אם להסכים או לא להסכים, אבל לאחר ההסכמה – יש כאן ויכוח ניסוח. אם אנחנו קודם כל נותנים את ההסמכה ואחרי זה אנחנו אומרים אבל כך וכך, או שלא יועברו, אומרים שבסופו של דבר לא קיבלתי הסמכה איך כן לעבור.

יש הסמכה בחוק למיטב ידיעתי.

זה סתם מאריך את הוראת השעה.

בכלל, הוויכוחים האלה – אם היה מספיק זמן, היו צריכים להתקיים לפני זה. אלו לא ויכוחים שאנחנו רוצים להיכנס אליהם. אם אין לנו ויכוח במהות ובעיקרון, אז איך הניסוח – על זה אני לא אבזבז את הזמן של החברים. אנשים מפסידים ימי עבודה בשביל להתייחס לדברים יותר מהותיים בעניין הזה. אני רואה את - - - של יהונתן. הוא רוצה להתייחס לדברים מהותיים יותר. אלא, רק – אלו בסדר. אל תסיחו את דעתנו בנושאים האלה.

ההתנגדות שלך היא לא רק ללא, ההתנגדות שלך היא למשהו אחר. מרשות הסייבר, יכול להיות שיש משהו שגם נרצה להתייחס אליו, אז זו לא התייחסות של עוד גופים. השם?

אמרי. רק הערה טכנית. ב-(ב)(1), הפנייה לחוק להסדרת הביטחון, זה צריך להיות 21ב רבתי (ב). אין סעיף כזה 21(ב).

הייתי בודקת בכל מקרה, לא הייתי מעבירה את זה ככה.

אני רוצה להמשיך – בלי לחזור על הנקודות שנאמרו קודם – מהנקודה שעצרנו בה קודם לגבי ראש מערך הסייבר. חברים, אני הבנתי אתמול שהייתה כאן פשרה פוליטית בנושא החמש והעשר, כן להשאיר את חמש השנים לעומת עשר שנים על כנם בתנאי שראש מערך הסייבר יבחן טכנולוגיות חדשות וכולי. אבל עדיין, אנחנו כותבים פה חוק. פתאום בסעיף - - -

לא, זה לא היה – דיברנו על חמש-עשר.

אם זה לא היה, אז אדרבה.

זו לא החלטה פוליטית. זה לא נעשה עכשיו, זה נעשה כבר מתחילת הדיון. זה לא מה שנעשה אתמול.

אני שואלת. זה הזמן שבו אנחנו מתייחסים. זו פעם ראשונה שאנחנו מתייחסים. עצרנו בזה אתמול, והיום זו פעם ראשונה שאנחנו מתייחסים. מה שאני תוהה, מאיפה צץ לו ראש מערך הסייבר בחוק הזה. מה קשור? עם כל הכבוד. המדינה הקימה מערך סייבר טוב ויפה, ורשות סייבר לצרכיה – אולי מחר יהיה, לא יהיה. מה הרבותא? מה עניין מחט לשחת? פתאום צץ לו בחוק הביומטרי, בחוק שמקבל הסמכות מרחיקות לכת – אדוני היושב-ראש, חשוב שתקשיב לי, אני באמת שואלת. ראש מערך הסייבר הפציע בחוק הזה לקראת סופו, באחד הסעיפים האחרונים, אורח לא קרוא למסיבה. אני לא מבינה - - -

למה לא קרוא?

למה לא קרוא? כי החוק הזה עושה דבר דרמטי מאוד ומרחיק לכת מבחינת יחס המדינה לאזרחיה ברמה הבסיסית. הוא נוטל מהם נתונים ביומטריים, הוא כופה עליהם לעשות את זה, הוא משתמש בנתונים האלה לכל מיני דברים מסיבות אזרחיות של מניעת התחזות וניהול אוכלוסין כביכול – לא משנה, לא נחזור לוויכוחים העקרוניים. פתאום צץ לו ראש מערך הסייבר כיועץ על-פי חוק לשר. לשר הפנים בכלל, לא לשר הביטחון, לא לשר לביטחון פנים. אני באמת שואלת – נניח שמי שיועץ לו, לראש מערך הסייבר, הוא ראש הרשות הביומטרית? חבר'ה, אנחנו התבלבלנו, זה היה צריך להיות בדיוק הפוך.

זה שונה לגמרי.

סליחה, זה היה צריך להיות בדיוק הפוך. מי שיש לו סמכות מול שר הפנים ומשרד הפנים, וכל האירוע הזה שנקרא המאגר הביומטרי הוא ראש הרשות הביומטרית.

זה הממונה לפי סעיף 30.

הממונה, צודק.

להוריד לגמרי את סעיף 30?

כן.

ראש הרשות הביומטרית עובד - - -

לא לפי הסמכויות בחוק הזה, והסמכויות פה זו הסמכות שלו להמליץ לממשלה ולשרים.

נכון, הוא עובד משרד הפנים, זה בדיוק. אני באמת שואלת. למה הקדמתי את ההקדמה שאמרתי? כי אני מבינה מה היה הרציונל. הרציונל היה אנחנו נאלצנו לקבל את העמדה לגבי קיצור מי שלא נותן את הטביעה לחמש שנים בגלל קושי טכנולוגי. אמרו לנו הטכנולוגיה תתפתח ויהיה לנו קשה לאורך עשר שנים לזהות על-פי תמונות הפנים בלבד, שזה בסימן שאלה, יש מומחים שחולקים על העניין הזה, אבל זו הייתה הסיבה, אז בואו נביא את ראש מערך הסייבר. אבל מכאן לבצע כזאת קפיצה נחשולית ולתת כזאת סמכות בחוק, להכניס את ראש מערך הסייבר, שאין לו עניין ביומטרי – הממשלה רוצה שראש מערך הסייבר ייעץ לה בעניינים של טכנולוגיה וכולי? אין שום בעיה, אבל לעגן סמכות? עכשיו אנחנו בידיים של ראש מערך הסייבר, עם כל הכבוד, נותנים את המפתחות להמשך קיומו של המאגר הביומטרי על כנו? בעיני זה לא לעניין, לא ראוי. זה היפוך סמכויות. אם כבר, במינימום של המינימום, אם לא לבטל לגמרי את הסמכות הזאת, הייתי הופכת – שראש מערך הסייבר יחויב לתת חוות דעת לממונה הביומטרי ולשר הפנים, ולא לתת לו סמכות בחקיקה ראשית בדרך המלך. תודה. סיימתי.

תודה. אני אתייחס לזה עוד מעט. אני רוצה לראות אם יש חברי כנסת אחרים שרוצים להתייחס.

אני מסכים לכל מה שנאמר. אמרנו את זה.

אני מחזקת את דבריה של חברתי תמר זנדברג. אני רוצה להוסיף משהו שחשוב לי להעלות אותו כאן. זה משהו שהעליתי אתמול לגבי מסמכים שנתבקשו על-ידי גורמים אזרחיים מהממונה על הביומטרי, ונתקלו בסירוב לקבל חוות דעת של הממונה בנוגע לחלופת מאגר הפנים. אני רוצה להגיד שאני העברתי העתק ליושב-ראש הוועדה וליועצת המשפטית בקשה לקבל בדחיפות את שני המסמכים המדוברים שיש בהם את חוות הדעת, שאולי בכוונה לא מועברת לציבור. אני כחברת כנסת מבקשת לקבל אותה עוד טרם סגירת הדיון על החוק, עוד טרם ההצבעות ביום שני. אני חושבת שזה דחוף. אם אין שם מה להסתיר, בבקשה, תחשפו בפנינו את חוות הדעת. אני חוששת מאוד שחוות הדעת האלה ייחשפו בפנינו אחרי שהחוק יעבור, ואז אולי נקרא דברים שהיה חשוב שנדע אותם היום. תודה.

לשאלתך, חבר הכנסת דב חנין, לא נקבע עוד זמן. כשיהיה ניסוח, יפיצו את זה ואז ייתנו זמן להגיש הסתייגויות. רצית להתייחס למשהו בעניין הזה? לא.

עורכת דין לוי מרגלית. לגבי חופש מידע. לגבי שני המסמכים – אנחנו מטפלים בציר המקובל בהתאם לחוק חופש מידע. הבקשות הועברו לכל הגורמים להתייחסות. אני אתאר את התהליך שבוצע. לקחנו את המסמכים האלה, בדקנו את תוכנם, עברנו שורה-שורה, בדקנו מה ניתן להעביר מתוכם, מה לא ניתן להעביר מתוכם. הבאנו את המסמכים האלה ואת חוות דעתנו - - -

איך הם מסווגים?

חלק מהדברים בתוך המסמכים הפנימיים האלה מסווגים. לכן הבאנו את הנושא הזה בפני הגורם המשפטי הבכיר, אייל זנדברג. קיימנו דיון מאוד רציני סביב - - -

מי זה אייל זנדברג?

ממשרד המשפטים.

ממשרד המשפטים. קיימנו דיון רציני מאוד בנושא הזה. אנחנו העברנו להתייחסות את העמדה של כל אחד מאתנו.

ויפרסמו אותו לפני שהחוק יעבור?

כן, אנחנו נמצאים כרגע בשלב של אישור סופי של הפלטפורמה שאותה אנחנו יכולים להעביר. זה נמצא בטיפול. לוקחים את העניינים בצורה רצינית, אז לא נוכל להעביר אותם לפני שאנחנו מסיימים את ההליך.

יש פה שאלה של פנייה של חבר כנסת - -

את צודקת, אבל לא לעשות את זה דרך הוועדה.

- - ואם אפשר, גם עם הסיווג להעביר, גם אם זה לוועדה סודית ומצומצמת שתדון בזה. אני לא יודעת מה, אבל תמצאו את הדרך. אנחנו כחברי כנסת מבקשים לראות את המסמכים.

אני חושבת שזה לא המקום הנכון לדון בדברים האלה.

אז תעבירו לנו אותם ונראה, אולי זה לא רלוונטי.

יש שני אפיקים, אלה אפיקים - - - בכל מקרה, המסמכים הם מסמכים שרשום עליהם בלמ"ס.

אני רק אגיד לכם – לנו – שאני לא יכול להגיד לכם שאני לא אוכל לפעול ולהוציא את התחושה, את ההרגשה, או את העובדה שאולי יש חברי כנסת שנמצאים פה ולא מרגישים שקיבלו את כל המידע בכל הדברים והכול היה לפניהם. אני לא אוכל להגיד לכם אתם לא צריכים להרגיש ככה. האם כל הנושא של מידע על כמה ניסיונות פריצה היו למאגרים, מה הביא את החוק – על הדברים האלה אנחנו קיבלנו תשובות ברורות. אני לא משוכנע, כל אחד בהרגשה שלו, בתחושה שלו, במציאות שלו אם הוא קיבל תשובה או לא. אבל זה לא סותר בהצעת החוק שמביאים בפנינו שזה לא קשור דווקא לכמות או למספר של הפריצות או של ניסיונות הפריצה. עם הרשות הזאת באה הצעת חוק ממשלתית שבאה לבקש שנעשה תעודות זהות חכמות, פלוס מאגרים וכולי. אני רוצה לתקן, מבחינה טכנית, הנושא הזה של ראש מערך הסייבר שייתן חוות דעת לשר – זה לא הגיע עכשיו, זה הגיע כמעט מתחילתם של הדיונים. היו כאן חברי כנסת מהקואליציה שהעלו את הנושא הזה, זה היה התנאי שלהם, בישיבות שנערכו, שהן לגיטימיות בעניין הזה. הגיעו להבנה, והבנה – צריך להבין, החוק יכול היה להיות – הוא לא מהות בחוק.

כל תהליך החוק יכול היה להיות גם בלי כל חוות הדעת הזו. זה לא פוגע, לא פוגם, וזה לא קשור לתהליך של החוק. זו עוד תוספת שבאה להניח את דעתם של כאלה שמבחינתם זה מניח את דעתם. בגלל ששר הפנים הוא זה שקיבל את ההחלטה על סמך הנתונים האלה שהוצגו בפניו, והוא שכנע שהוא בעניין הזה של שמירת המאגר, הטכנולוגיה הקיימת, שהיא המקסימלית שיכול לתת המסמך לחמש שנים ולא יותר למי שנותן טביעות אצבע, ועוד דברים כאלה. הוא אומר – זה מה שהיה בפני, אני מאמין בצדקת דרכי, עשיתי מאמצים, שמעתי את כולם, קיבלתי החלטה בעניין שבעיני היא המקסימלית. בנושא הזה של שמירה על המאגר הוא עשה על-בדיקה בעניין הזה, והוא אומר אני רגוע מאוד בעניין. הוא לא דיבר על שימושים נוספים, הוא אומר את זה אני כבר לא יודע, אבל במאגר, מה שהאחריות שלי – זה אחד.

אבל למה שהוא ייעץ לממונה ולא להיפך?

מעבר לכך, אומר שר הפנים – לא רק אני. תגיד שאני לא המומחה לבדוק טכנולוגיה אם היא קיימת, אני רוצה לקחת דמות שהיא מקובלת, שהיא לא בוויכוח, דמות שהיא בתוך העניין.

יש כזאת.

דמות שהוא ייתן דיווח.

אבל זו ההסמכה שלה בחוק ב-30(ב). זו ההסמכה שלה, ואתה לא יכול לעקוף - - -

באותה מידה זה יכול היה להיות מישהו אחר. אבל הפוך, זו הייתה נראית לי דמות שהיא לא בתוך העניין. דמות מבחוץ שהיא לא מחויבת כל כך, לא יושבת בעניין.

כבוד היושב-ראש, יש להם הסמכה ספציפית - - -

יכול להיות, אבל בסופו של דבר זה בשביל השר, בשביל להניע את התהליכים לשר.

אבל אתה לא יכול לעקוף את הסמכות שלהם.

השר לא פסל אף אחד, אבל השר היה בהצעה – הייתי בתוך תהליך קבלת ההחלטה, כשראיתי מה הייתה ההצעה, כמו כל הצעה. מי שעומד היום בראש מערך הסייבר הוא דמות מקצועית מאוד, אין ספק.

אין לנו מחלוקת על המקצועיות שלו.

לקחו את האיש, לא את התפקיד.

אין לנו מחלוקת על המקצועיות שלו ולא על התפקיד, המחלוקת היא על - - -

המחלוקת היא על המהות.

אבל זו לא סמכות, זה בסך הכול - - -

נאמר סמכות בסעיף 30(ב).

אל תהפכו משהו שבא לעצה טובה - - -, משהו שבא לא בתוך מהות - - -

יש סמכות להחלטה הזאת, היא ספציפית לחוק הזה. אי-אפשר לעקוף אותה.

אתה לוקח פרסונה ומכניס אותה לחוק? בעוד - - -

מבחינת השר. הכול בא בשביל השר.

יש - - - בחוק למישהו להביא את זה - - -

יהונתן, הבנו. אני לא אומר שזה דבר טבעי. אני לא אומר שזה סטנדרט בחקיקה. יש כאן עוד דברים משונים. נכון, זה לא הדבר. בסך הכול כדי להניח את דעתם – בתמיכה או באי תמיכה יש הרבה השקפת עולם. אנשים שחוששים ולא חוששים, לא כל הדברים האלה הם אבסולוטיים. רוב הדיונים פה – כל אחד רואה את זה אחרת, ולכן הייתה הצעה שנלך לפי הפרסונה ולא לפי התפקיד. איש שאמרו שהוא דמות מיוחדת, אין על זה ויכוח, והוא יבדוק את זה ויאמר את דעתו אם יש חידושים, כולו בשביל דבר אחד. האם יש חידושים טכנולוגיים מתקדמים שבעקבות כך אפשר לשנות את התקופות ואת אורך המסמך? זה הכול.

אגב, הממונה על היישומים הביומטריים עובר עכשיו להיות חלק ממערך הסייבר.

לפי החלטת ממשלה, לא לפי סעיף החוק. החוק מסמיך אותו אחרת, חשוב להבדיל בין - - -

אני יודעת. נכון, את הסמכויות שיש לו לפי החוק אי-אפשר יהיה לקחת ממנו. השאלה אם יש לזה איזושהי השלכה לכך שהוא - - -

אין השלכה מבחינה מסוימת. החוק קבע שהיינו צריכים להתייעץ, והשר מתייעץ אתו.

אבל יש אדם בחוק שזו הסמכות שלו.

הוא לא צריך סמכות, הוא בא לתת עצה.

אבל זו הסמכות של הממונה על-פי סעיף 30(ב) בחוק.

זו לא סמכותו כי הסעיף הזה הוא סעיף בחקיקה החדשה.

אבל יש סעיף 30 שמדבר על - - -

אתם מדברים אולי על מה הייתם רוצים שיהיה כך או אחרת, אבל אנחנו מדברים על משפטים ועל חקיקה.

לא, תקרא את סעיף 30(ב), זו המדיניות שלו.

מבחינת חקיקה, אפשר לקבוע בסעיף. מי שייקבע בסעיף הזה, השר יתייעץ אתו. זה לא סותר כי החוק הזה הוא סעיף ספציפי, הוא קובע הסדר – אין התנגשות.

אפשר לחשוב על מצבים שיתכן שתהיה איזושהי התנגשות ויהיו חוות דעת סותרות.

אין התנגשות כרגע. אני לא רואה התנגשות.

הסעיף עבר התייעצות עם משרד המשפטים, והם אמרו שאין שום בעיה מבחינת הסמכות מול סעיף 30. אני רוצה להגיד מילה - - -

לא, לא. זכות הדיבור של אחרים, עם כל הכבוד.

תודה. אני התחלתי, כבוד היושב-ראש, חברי הוועדה, המוזמנים, אנחנו יושבים כאן שעות ארוכות. יש חילוקי דעות, אבל יש – מה שאני אוהבת להגיד – שני דברים, אחד טוב ואחד רע. במה להתחיל? הדבר הטוב, שאחרי הדיון שקיימנו אתמול בוועדה אחרת, במדע וטכנולוגיה, גם על נושא המאגרים הביומטריים, פה אני הרבה יותר רגועה מבחינת ההבנה על המאגר הזה. כי מה ששמענו אתמול וראינו – אתמול חזרתי בלילה ב-24:00 וסיפרתי לבעלי - - -

את אומרת שהמצב גרוע. אז למה את רגועה? אם המצב גרוע בדברים אחרים, למה שהוא יהיה יותר טוב?

לעומת דברים אחרים שנחשפנו אליהם אתמול, פה, המאגר הזה – גם קיבלתי מסמך מסוים שנתן לי להבין שהמאגר הזה הוא מאובטח, מסודר, מוגן, לפחות לעומת מה שנחשפנו אליו אתמול בדברים אחרים, מאגרים ביומטריים רבים של מדינת ישראל. בשבע עיניים מסתכלים על המאגר הזה. זו הבשורה הטובה, לפחות לדעתי. דבר שני – אני אתייחס בכלליות, אני לא אלך לפי סעיפים ספציפיים, כי אנחנו לא בשלב של הסתייגויות ולא בשלב של הסעיפים הספציפיים. הנושא של הוראת השעה, לעניות דעתי - - -

אני רק מציע שההסתייגויות של הקואליציה תיעשה בדרך אחרת.

למה?

להציע הצעה טובה, את יודעת הרי איך זה עובד.

למה? זו זכות של כל חברי כנסת.

בסוף יורידו. אני נותן לה עצה טובה. כחבר קואליציה אני יכול לתת לה עצה טובה?

כי אז כל חברי הקואליציה יגישו הסתייגות על כל חוק שיעלה, ואתם יודעים מה יהיה.

תן לה עצה פוליטית.

גם כדי לקדם את הדברים את יודעת שזה אחרת, הרי יש לך דברים ספציפיים, לא רק דברים - - -

אני רוצה להגיד משהו על הנושא של הוראת שעה. הוראת שעה הוא כלי שניתן להשתמש בו, לעניות דעתי, רק במצבים שהם מיוחדים מאוד. זה לא צריך להיות זמין על המדף בכל עת ועת. יש חוק. המאגר לחמש שנים. זה לא צריך להיות בהוראת שעה, זה צריך להיות בסעיף בחוק. ואם בעוד ארבע שנים השר הזה או שר אחר יחשוב שצריך להאריך, הוא תמיד יכול לבוא לכנסת – קריאה ראשונה, קריאה שנייה ושלישית. אולי לא אנחנו נשב פה כבר, אבל הליך תקין, להסביר מה קורה, לתת דיווח, ולא דרך הוראת שעה שבאה לוועדה ואחר-כך במליאה, שזה משהו הרבה יותר פשוט. הנושא הוא חשוב, בעל פוטנציאל ענק, טמונים בו המון סוגיות שדעתנו לא נוחה לגביהן, אז לדעתי זה לא צריך להיות בשום הוראת שעה. הנושא של השימוש – אני נוגעת בשתי נקודות שלדעתי יש גם בקואליציה הסכמה עליהן. נושא השימושים – החברים ממשטרת ישראל יושבים בשקט ולא פותחים את הפה. לעניות דעתי – ועל זה אני מדברת גם כאזרחית, כעורכת דין וגם כאשת ציבור – אסור – פשוט אסור – לתת לאף גורם להשתמש במאגר. הוא נוסד ונעשה לא לצורך הזה. יש לכם מאגר גדול, מסודר, תשתמשו בו, כל ארגוני הביטחון כאלה ואחרים. המאגר הזה הוא אזרחי, השימוש בו צריך להיות אך ורק לצורך זיהוי ביומטרי, על זה האזרחים נותנים את הסכמתם, וזו תפיסתי.

אני מתארת לעצמי מצבים, כבוד-היושב-ראש, שקרה אסון, או איזשהו פשע חמור ביותר, והדבר היחיד שם הוא אולי טביעת אצבע שהמשטרה מצאה. במצבים כאלו, בצו של שופט בית משפט מחוזי – שזה מדווח, לא בשאילתות, לא בדרך שהיא לא דרך, באישור של בית משפט מחוזי, שהמקרים האלו מדווחים לוועדה. כי זה צריך להיות חריג, זה לא צריך להיות כלל. הדבר האחרון, אני דיברתי כאזרחית שגם אני אמורה להיות במאגר הזה. אנחנו צריכים לשמור על איזון בין צרכי הביטחון ובין החברה האזרחית, ולא להפר את האיזון הזה יותר מדי. תודה רבה.

קודם כל, אני רוצה להעיר שכל השימושים צריכים לעבור דרך בית משפט. לא כל השימושים, הרי בגלל שזו משטרה – חוץ מגופי ביטחון אחרים. בחוק זה אחרת, יש לזה התייחסות.

אבל לא לפי סעיף 16.

דבר שני, בעניין הזה אנחנו ביקשנו שזה יעבור בתקנות – סוג השימושים, איך משתמשים, מה צריך לעשות בשימושים. אנחנו נביא את זה בתקנות. אנחנו לא נאשר עכשיו שום שימוש כל זמן שלא יבואו תקנות מפורטות כאן לוועדה.

אבל סעיף 16 לא מותנה בתקנות ולא בצו בית משפט ולא בשום דבר.

לא, אנחנו מתנים את סעיף 16 גם בתקנות. כלומר, יש בסעיף 35 התייחסות. אנחנו נתנה את סעיף 16 גם בתקנות.

כבוד-היושב-ראש, אני פה בדיונים האלה כבר קרוב לשנתיים, ואני חושב שאני הנוסע המתמיד למרות שאני לא מקבל כוכבים לנסוע לחו"ל בחינם. אני רואה פה את התהליך של הקואליציה. קודם כל, זה תהליך מדהים, כי יושבים פה ואומרים לי אנחנו לא ניתן טביעות אצבעות. ופתאום אני שומע את התהליך – מדהים. דרך אגב, אני מברך את משרד הפנים ואת כל מי שעשה עבודה נאותה מול הח"כים האלה.

עבודה פסיכולוגית אתה אומר.

אני מוריד את הכובע. אבל אני מחזיר את הדיון המקורי. הדיון המקורי דיבר על כך שגם כל הטכנולוגים וכל אנשי המקצוע שעמדו פה וייצגו את המאגר הביומטרי אמרו שאין מאה אחוז. על זה אנחנו יושבים, חבר'ה. אם היה מאה אחוז, אנחנו לא יושבים פה. קחו את האצבעות, קחו את השיניים, קחו את העיניים, קחו כל מה שאתם רוצים, מבחינתי אין שום בעיה. ברגע שאמרתם שאין מאה אחוז, אז נדלקת נורה אדומה. אני יכול להביא את הפרוטוקולים – אני לא אביא את הפרוטוקולים, אבל אתם אמרתם את זה, לא אני המצאתי את זה. ולכן, אם אין מאה אחוז, אני לא מבין איך אפשר לישון בשקט. יש פה מאגר ששווה הרבה מאוד כסף במושגים כלכליים וכספיים, ואני לא מוכן שהוא ייפול לידיים של אף אחד. דרך אגב, זו אמירה שלא אני צריך להגיד אותה, זו אמירה שאני מקווה שהשר אומר אותה. הוא לוקח את כל השיקולים, אבל אני ממש רואה את זה. כבוד-היושב-ראש, אני אגיד לך משהו. יש לחברי הקואליציה מה להגיד ומה לתרום. אחת הבעיות שלנו – ואני אומר אמירה שלא שייכת – שהממשלה הפכה את הקואליציה בתוך הכנסת לחלק מהממשלה.

חיים, אבל אני לא יודע אם זה הדיון עכשיו.

זו הערת ביניים. ידידי, אני בדרך כלל מנסה לא להפריע לאף אחד, למרות שלפעמים זה בוער לי.

לא, כי את זה שמעו כבר כמה פעמים וחזרו על זה עוד פעם.

אני ממש מתאפק.

לא נעשה את זה לחבר הכנסת חיים ילין. הוא לא עושה את זה לאחרים, אז ודאי אצלו צריך לשמור. הוא לא מתפרץ גם כשאני רואה - - -

אדוני היושב-ראש נתן עצה, ואני בדרך כלל אני מקבל את העצות של אורי כי הוא גם חבר, גם ידיד וגם קולגה. אבל אני לא מקבל את העצה הזאת כי אני חושב שיש לקואליציה מה לתרום, יש מה להגיד. לא בגלל הפוליטיקה - - -

אבל אמרנו את זה בדיונים קודמים.

לא, אבל אני שומע שינויים דרסטיים.

הוא לא פונה אליך, הוא פונה אלי. הוא פונה אלי.

יש מה לתרום, וזה לא עניין רק פוליטי.

ברור.

יפה. אז אני אומר כל עוד שהמאגר הזה לא מאובטח במאה אחוז, אני מתנגד למאגר. אני מבקש ממשרד הפנים – הרי היה פיילוט. נגמר הפיילוט, עכשיו יש חקיקה. צריך לצאת למכרז. אני מבקש שבמכרז של הכרטיסים החדשים הביומטריים שיהיו, יהיה סעיף – ואני מתנה אותו. אני לא יכול להתנות אותו בחקיקה, אבל אני מציע לכם שכל מי שזוכה במכרז להנפיק דרכונים ולהנפיק תעודות זהות, יהיה לו מתוך כל ההכנסות מו"פ פנימי לבטל את המאגר אם המאגר אובד. ברגע שאתם הולכים לכיוון ביטול המאגר – שיפתח טכנולוגיה, שימו את זה במכרז. תראו היענות שאתם באמת לא רוצים את המאגר, כי זו פצצה מתקתקת.

יש פה בלבול - - -

החברה שמנפיקה בלאו הכי תישאר כי זה התיעוד שיישאר לעולמי עולמים.

אני רוצה להסביר משהו. כל מי שיושב פה – אני חוזר, יהודה – לא מתנגדים לתעודות ביומטריות.

החברה שעושה את התיעוד היא לא - - -

סליחה, סליחה, אני יודע. אני יודע. אבל מה אמרתי? אמרתי שייתכן מאוד – אני לא אומר אם זה ראש הסייבר, אם זה כל מי שאתם רוצים, אני לא נכנס לרזולוציה הזאת. אני רק מציע שבגלל שהטכנולוגיה מתקדמת, כולל בתמונות, כולל בעוד אפיקים, שיהיה מצב כזה שיימצא הכרטיס בתוך שלוש שנים, בתוך ארבע, בתוך חמש, שאתו אפשר לישון בשקט כי אף אחד לא יכול לפרוץ את המאגר, כי אין מאגר יותר.

כל המאגרים הביומטריים, לא רק אחד.

שנייה נבין. במשך החקיקה, מה ראינו? אני ספרתי כבר שלושה מאגרים, ואני מעריך שיהיו עוד. המאגר הראשי, המאגר של רשות האוכלוסין, מאגר פנימי שלפעמים הוא צריך לבדוק טכנולוגית למה הדרכונים עובדים או לא עובדים, ועוד מאגר שרצו להקים - - -

על הדרכונים תהיה שמירה לתקופה קצובה.

נכנסתי לתוך חנות ספורט מדהימה בחו"ל שלא קיימת פה בארץ. נעצרתי בכניסה. למה? כי ב-DNA שלי צריך לעצור בכניסה כי צריכים לבדוק אותי. אין מה לעשות, אוי ואבוי אם לא בודקים אותי. ואני מחכה שמישהו יבדוק אותי. לא. אף אחד לא בודק אותי. אנחנו רגילים תמיד למשהו. אני מנסה לשבור את המשהו הזה. דווקא המוח היהודי ודווקא אנחנו כישראלים מסוגלים לעקוף את המערכת בחוכמה. זה מה שאני מבקש ממכם. תכניסו במכרז הבא, שהוא לא פיילוט, את החוכמה הישראלית הזאת. היא קיימת אצלנו. מה אתם מפחדים ממנה? או שיש משהו שאני לא יודע? יש משהו שאני לא יודע? מה, איזו קומבינה מלפני עשר שנים? מה אני לא יודע? מה אני לא יודע?

תודה רבה על הדברים. מרגישים שהדברים האלה יוצאים מהלב, דווקא אתה, שאתה כבר שנתיים מלווה את החוק הזה, יודע שזה לא אותו חוק שהיה כאן לפני שנתיים, מה שמגיע עכשיו.

אני אמרתי.

על חלק מהדברים גם הסכמת. אומנם אתה לא חבר קואליציה, אבל לדברים שלך הייתה השפעה בעניין הזה. אם אתה מחפש שאנחנו נהיה מאה אחוז, אין שום מצב של מאה אחוז. אבל אם אתה מדבר על מקסימליות שאנחנו יודעים, לטענתם – הם השר, כל הצד המקצועי, אני לא הנציג של השר. אני מרגיש שזו חובתי המוסרית, בגלל שאני ישבתי אתו בישיבות – מבחינתו זו הבחינה המקסימלית, וזה לא רק שהוא התרשם מדברים, זה לאחר בדיקות, שלא כאן המקום לפרטן. מי שיודע, - - - בבדיקות המקסימליות שיכלו להיות. אין יותר מכך. אני אגיד שאין משהו אחר – סודות אטום, לא אטום, לא משנה מה – ששמור יותר מזה. אני לא חושב שיש משהו במדינה ששמור יותר מזה. מנקודת ההנחה הזאת השר קיבל את ההחלטה. ולכן אני מכבד אותה, ואני מעריך אותו מאוד בעניין הזה. זה שעכשיו הוא ביקש עוד דברים, דהיינו שהוא הסכים לנו – ואני חוזר לטענה שעלתה כאן, שאם זה יהיה הממונה על היישומים הביומטריים. הפוך, לממונה על היישומים הביומטריים יש תפקיד בתוך המשחק הזה, והוא צריך לעשות את שלו.

יש אולי דברים שלא מביאים בפניך, אולי יש טכנולוגיות שבגלל שהמערכת כבר רצה אף אחד לא מעיר אותה לעשות את זה. עוד תוספת בעניין הזה – שמישהו יבדוק. אפשר היום להוציא את כל הדבר הזה, החוק לא ישתנה בשום דבר. אני מוציא את כל הסעיפים שקשורים לאותה בדיקה בשנתיים – אנחנו לא משנים שום דבר. אז מה אכפת לנו שיש לנו גם את זה? יש כאלה שזה מניח את דעתם, זה הכול, אחרי התנגדויות מקצועיות שהם לא רצו את זה. לכן אין לזה שום השפעה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת חיים ילין סיפר שהוא מלווה את החוק הזה שנתיים.

דב, מולך, תאמין לי, מה שאתה שכחת, אני עוד לא למדתי.

אני אומר בתסכול. אני אומר בתסכול שאני מלווה את החוק הזה מהרגע הראשון שהוא הגיע לכנסת. אני זוכר את היום, ה-27 באוקטובר 2008. אני הייתי חבר כנסת צעיר, זו הייתה הכנסת הראשונה שלי, הכנסת ה-17. הגיעה אלינו הצעת החוק הממשלתית הזו, שאני מתבייש להודות בפניכם שהייתי חבר הכנסת היחיד שהצביע נגדה. לשמחתי הגדולה, הכנסת ה-17 התפזרה מהר. היא התפזרה מהר לא בגלל חוק המאגר הביומטרי, אלא בגלל שקרה דבר די יוצא דופן, הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה. לכן הכנסת התפזרה. בכנסת ה-18 הממשלה חזרה וניסתה לקדם את החוק הזה, החילה עליו דין רציפות והתחלנו את המאבק מחדש. אני לא נכנס כרגע לכל ההיסטוריה. אנחנו היום נמצאים באיזושהי ישורת, אחרי הרבה שנים, של חקיקת רוחב שמכניסה שינויים במערכת.

(היו"ר חיים ילין, 12:38)

חקיקת הרוחב הזו היא ההזדמנות להסתכל אחורה, להסתכל קדימה, לראות מה עשינו, ללמוד מהדרך הגדולה, הרבה ומהוויכוחים הרבים שהתרחשו כאן בוועדה לאורך השנים, לשנות את מה שצריך לשנות. אחרת אין טעם במעשה החקיקה שאנחנו עושים כאן. לכן, לפני שאנחנו נגיע לדיונים בהסתייגויות – שאני מניח שיהיו בשבוע הבא – אני רוצה לחזור ולומר, אתה צודק, חבר הכנסת ילין, יש איזושהי שחיקה בדיון הזה. זאת אומרת, יש הרבה חברי כנסת שלדעתי פשוט התעייפו לחזור על אותם דברים שהם אומרים כי הם אומרים ואומרים והדברים לא משתנים. לכן הם באים לפעמים עם עמדות קצת אחרות וחדשניות. יש לי תכונה לא טובה כשאני מחזיק בדעה שאני ממשיך לחשוב שהיא טובה, אני ממשיך לחזור על אותה עמדה ועל אותה דעה, למרות שהיא אולי עדיין לא מקובלת. אז אני חוזר מבחינתי לנקודות המוצא העקרוניות שצריכות להיות בחוק הזה. אני אומר את הדברים כי זו תהיה נקודת המוצא שלי גם בהסתייגויות.

ברמה הראשונה, כמו שאמר חבר הכנסת ילין, אנחנו בעד תעודות חכמות. תעודות חכמות לא מחייבות מאגר ביומטרי. זה הבסיס. אין שום סיבה לוותר על הבסיס הזה, להיפך. יש כאן מסביב לשולחן אנשי מקצוע – גם בצד הטכנולוגי, גם בצד המשפטי – שהשכילו אותנו לאורך השנים.

(היו"ר אורי מקלב, 12:39)

מה שאנחנו למדנו לאורך הדיון הזה רק מחזק אותנו בעמדה הזאת – לא צריך בכלל מאגר ביומטרי. מאגר ביומטרי הוא גם לגמרי מיותר, אם אנחנו מסתכלים מהזווית של תעודות הזהות החכמות, והוא גם מזיק ומסוכן מאוד. הוא מזיק ברמה העקרונית, כי אנחנו לא רוצים לחיות בחברת האח הגדול, והוא מסוכן ברמה המעשית, כי כולנו היום יודעים הרבה יותר ממה שידענו אפילו ב-2008, שדינו של המאגר הזה להיפרץ, ודינם של נתוני הגוף שלנו הוא להגיע לגורמים שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליהם. זו נקודת הבסיס – לא צריך מאגר ביומטרי. הלאה.

הקומה השנייה של העמדה שלנו היא שבוודאי לא צריך טביעות אצבעות. כאן אני מברך דווקא על הגישה של שר הפנים. לאחר הרבה התלבטות, גם הוא התקדם לכיוון הזה. אולי הוא לא הגיע ממש למקום שבו אנחנו נמצאים בו, אבל גם שר הפנים היום נמצא במקום שמציב סימן שאלה גדול מאוד על טביעות האצבעות. אז לא צריך טביעות האצבעות, זו צריכה להיות הקביעה העקרונית. לא צריך טביעות אצבעות בכלל – לא לשנה, לא לשנתיים, לא לחודש ולא ליומיים. שחררו אותנו מהסיפור הזה, חסכו הרבה כסף, קדמו אותנו למקום נכון יותר וראוי יותר. זו הקומה השנייה. הקומה השלישית היא שהמאגר – אם הוא בכלל יוקם, ומה שייכלל בו ייכלל – כמו שאמרה חברת הכנסת מלינובסקי כאן לפני, הוא חייב להיות אך ורק למטרה שאתם מצהירים עליה. החרגות צריכות להיות במצבים יוצאי דופן, עם מנגנונים חזקים מאוד, ועם פרמטרים ברורים מאוד, שחייבים להיקבע בחוק ולא בתקנות. בחקיקה ראשית של הכנסת ולא בתקנות. אלו הם העקרונות של ההסתייגויות, אדוני היושב-ראש, שאני מתכוון להביא בפני הוועדה. כמובן שאת ההסתייגויות האלה נפרט לכל פרטי הפרטים.

אני מציע שאת ההסתייגויות האלה, לאחר שיהיה הנוסח הסופי, יכול להיות שיהיו לך - - -

בוודאי. אנחנו נגיש את זה, כמובן, רק לאחר שיהיה הנוסח הסופי.

תודה לחבר הכנסת דב חנין. התייחסויות נוספות, אמרי קוזק.

תודה. אני יועץ של ראש מערך הסייבר, של דוקטור אביתר מתניה. נאמרה אמרה מה הקשר של ראש מערך הסייבר לביומטרי באופן כללי. אני רוצה לתת שתי התייחסויות. ראשית, שימוש ביומטרי הוא אמצעי טוב מאוד להגנת סייבר. ולכן יש קשר הדוק מאוד. שתיים, ראש מערך הסייבר, ברמה הממשלתית, הוא הדמות הבכירה ביותר, יותר מראש הרשות ויותר מהממונה. שלוש, כמו שנירה אמרה, אכן התקבלה החלטת ממשלה שמעבירה את הממונה על היישומים הביומטריים אל תוך מערך הסייבר, בדיוק מהראייה הכוללת שזה קשור אחד בשני. נכון, זה למעט הסמכויות הסטטוטוריות, אבל כמו שאמרנו, גם בהתייעצות עם משרד המשפטים, אין פה שום בעיה של התנגשות בסמכויות. זהו.

אני רוצה להתחיל בנושא הסמכות, ואז אני רוצה לדבר לגופו של עניין. בנושא הסמכות, החוק בסעיף 30(ב) קובע סמכויות ספציפיות מאוד לממונה על היישומים הביומטריים. לעקוף אותן בהליך של הוראת שעה סותר והופך את כל עקרונות היסוד של החוק הזה, שמקים מוסד שהידע בכל הנוגע ליישומים ביומטריים – גם שאני לא מסכים אתו – נמצא אצל גוף מקצועי שמגבש המלצות, מתייעץ, יש לו ועדה מייעצת, יש לו ועדה מפקחת. הם היו אמורים לפקח על הניסוי, הם פיקחו על הניסוי, הגישו המלצות. הסעיף הקים את הממונה, החוק הקים את הממונה. אותה הקמה נתנה לממונה סמכויות על-פי חוק. הממונה הקים ועדה מייעצת מפקחת, שמפקחת גם על הניסוי וגם על ההתנהלות. מתוקף כך הידע המקצועי בנוגע לביומטריה, לטכנולוגיות היה אצלו. הגם שאני לא מסכים עם ההמלצות, אני חושב שלהוציא מהגוף הזה את הידע כרגע ולהעביר אותו - - -

יהונתן, למה להוציא? זה לא גורע בחוק מה שקיים, הוספתי עוד דבר.

אתה פוגע בתקציב שלו.

אתה איש מלומד. אני מאוד מתחשב בהערות שלך, אבל לא נגענו בחוק, מה שהיה צריך לעשות בחוק, יעשה. אני מציע תוספת לשר – עצה, רוצה, עצה חברית. אם השר היה בא אליך ואומר אני רוצה בתוך המערכת מישהו שמבין בעניין, הוא מוכשר מאוד.

אבל זה התפקיד שלו, לתת ייעוץ לשרים.

חוץ מלתת לו את יהונתן להתייעץ.

עזוב אותי.

דרך אגב, הוא הזכיר אותך בדיון.

אני אומר עזוב אותי. יש חוק שהקים את הגוף הזה, שנותן לו סמכות לייעץ לממשלה בדיוק בנושאים האלה, ואתה רוצה לתת את זה לגורם אחר.

אני לא בא בתוך החוק. אני באמת לא מבין על מה - - -

רוצים להתייעץ אתו. החוק מחייב להתייעץ אתו? לא.

יהונתן, אני הולך אתך.

הבנתי שאתם מצביעים נגד.

אני רוצה להבין, לפעמים אני מתבלבל משפטית מה עיקר ומה טפל. משפטית, אני לא מדבר ניהולית. הרי המטרה שלנו – לפחות גם שלך וגם שלי – שלא יהיה מאגר, מהמון סיבות. מהמון סיבות, לכל אחד יש את הסיבה שלו – יש כאלה בשל צנעת הפרט, יש כאלה בגלל שלא יכול להיות שמדינה דמוקרטית תכריח אותנו, ויש כאלה כמוני, אני לא רוצה שיהיה מאגר שמישהו יוכל לפרוץ. הרי המלחמה שלנו עכשיו, המשפטית, שלא יהיה מאגר. אני גם יודע שכל הקואליציה – לא משנה מה יגידו, בסוף תהיה משמעת קואליציונית, ואין לנו סיכוי, אנחנו כאופוזיציה, להעביר. אז המטרה שלנו היא לנסות מבחינת האידיאולוגיה – כל אחד בדעה שלו – שהמאגר הזה יהיה כמה שפחות זמן פעיל בצורה כזאת שיסכן את האידיאולוגיה ואת הערכים שלנו. מה זה משנה אם הסייבר – לא יודע מי. אפילו יהודה הופך להיות בבוקר המומחה מספר 1.

אני אסביר, ואז אני אגע בגוף הסעיף, שיש לי הערות רלוונטיות גם אליו.

מה זה משנה?

אני אסביר את זה, ואז אני - - -

ואז אולי תהיה לנו עוד מלחמה.

ההסבר הפשוט הוא כזה: הקמנו את הממונה כדי שיהיה גוף מקצועי בממשלה שייעץ ויתווה לממשלה. הוא יוציא הנחיות רוחביות על שימוש בביומטריה בכלל, והוא עשה עבודה מצוינת. לא מדבר על המאגר, אלא על שימושים בביומטריה ברחבי משרדי הממשלה, וגם בעולם האזרחי.

אם היית אתמול בכנסת, היית מבקר בוועדת המדע - - -

לצערי, הייתי אצל גורם אחר ולא יכולתי להגיע.

אני לא מתבלבל. אני יודע גם למה, דנתי אותך לכף זכות. זה היה דיון שלא היה על סדר-היום, ובטח הייתה לכם מחויבות אחרת. גם עליך וגם על דורון חשבתי שלא הייתם אתמול. זה היה דיון שלא היה מתוכנן לכן לא יכולתם, יכול להיות שגם פרופסור קרין.

לגופו של עניין, לסעיף, קודם כל, אם אנחנו הולכים לסעיף (ב)(1), הסמכות של ראש רשות הסייבר היא בינארית – לקבוע אם יש טביעות אצבע, או אין טביעות אצבע. יש עוד אפשרויות. לדוגמה, לרדת לאצבע אחת. לדוגמה, לשמור רק את נתוני הזיהוי הביומטריים ולא את אמצעי הזיהוי הביומטריים. כלומר, לשמור רק את ה"האש".

אבל הסעיף לא מדבר על אצבעות, הוא מדבר על אמצעים טכנולוגיים לזיהוי על בסיס תמונות פנים בלבד.

זה מה שאני הבנתי. אם זה מה שאתה אומר, זה משנה בכלל את - - -

ההמלצה של ראש מערך הסייבר - - -

אנחנו למדנו אתמול שביומטרי זה מגוון של דברים.

כל אחד מדבר משהו אחר פה. אני לא יודע מה האמת.

אמצעים טכנולוגיים המאפשרים זיהוי פנים בלבד. אם הוא יחליט שנשתמש באצבע אחת ובפנים, הוא לא יכול להמליץ את זה. אם המטרה שלי היא לצמצם ביומטריה, וגם אם לא יקבלו את העמדה שלי שאפשר בלי ביומטריה בכלל, וגם אם לא יקבלו את העמדה של הממונה, שאפשר רק עם צילומי פנים – יכול להיות שיקבלו עמדה שאפשר רק עם נתוני זיהוי של אצבע אחת, זה לא נמצא פה בחוק. סעיפים כמו שהיה בסעיף 41 לחוק המקורי, שמאפשר לצמצם, להכניס חלופות של תשאול מוגבל, חלופה של שמירה זמנית, חלופות כאלה ואחרות שאנחנו אומרים שתהיה הוראת שעה - - -

למה, כי זה לא תחת הסמכות של ראש הסייבר?

רועי פרידמן, אתה מסכים לזה?

אני הבנתי בדיוק מה שאתה אמרת, לא מה שיהונתן אומר.

חוות הדעת – כן תוכל להתייחס לזה, לי אין ספק.

השאלה של ראש מערך הסייבר היא האם ניתן להתבסס אך ורק על תמונות פנים? זו השאלה.

אתם לא רוצים אופציות נוספות? אם אפשר תמונת פנים ואצבע אחת, לא - - -

אבל זה סותר את כל הרעיון של כל הוראת השעה.

אם אתם אומרים אי-אפשר, אבל נוכל להסתמך בהוראת השעה הקרובה, בחמש השנים הקרובות רק על אצבע - - -

אני לא חושב שבחוות דעת יימנע ממנו להגיד שיש חלופות אחרות. חוות דעת היא כרגיל רחבה יותר.

החוק לא מסמיך את זה.

ההסמכה בחוק היא בסופו של דבר חוות דעת.

מה שיקרה, אם הוא יגיד את, יגנזו את זה.

לא יגנזו את זה. לא יגנזו את זה. זה רשום שחור על גבי לבן.

למה יגנזו? יקימו ועדה - - -

שתהיה לו אפשרות לתת אפשרויות שמצמצמות גם את המאגר ואת הוראת השעה.

אני יכול להוסיף את זה - - -

יהונתן אומר משהו.

אתה רוצה לדעת, השאלה מה הסמכות שנותנים לראש מערך הסייבר? אנחנו רואים שהסמכות בחוות דעת – קודם כל, בחוק היא רק חוות דעת. התהליך הזה, זה מה שעיקר. מילה פה ומילה שם - - -

לא, אם הוא לא יכול לצמצמם - - - את חוות הדעת - - - הוא לא יכול לצמצם.

הוא יכול. ברגע שהשאלה היא אם ניתן להתבסס רק על תמונות פנים, אז מניה וביה חייבים להתייחס גם לשאלה אם אפשר רק פנים, או - - - להוסיף עוד איזה רכיב - -

יש דברים אחרים.

- - בין אם זה טביעת אצבע או משהו נוסף.

אני אומר את זה לפרוטוקול, שאי-אפשר להתייחס לכל.

כל מה שאמרת זה ביומטריה מבחינתי. אני אשאל אותך מה שיהונתן אמר. נגיד שאפשר להגיד להוריד אצבע תמורת תשאול, זה - - -

צריך שינוי חקיקה לזה. בואו נסביר – המנגנון אומר אני יכול לבטל את כל הוראת השעה. לא אמרו לשר הפנים לבטל חצי - - -

אבל הוא יכול לצמצם.

אבל אנחנו נקבל חוות דעת, ואם חוות הדעת תגיד שצריך ככה ואחרת – יהיה פה דיון בוועדה, אנחנו נהיה צריכים לקבל החלטה מושכלת.

על זה אני מדבר, אם בסמכותו להמליץ בכלל על תשאול במקום כי הוא אחראי רק על חוות דעת.

חוות דעת זה הרבה יותר רחב, זו לא המלצה.

חוות דעת זה רחב מאוד.

זה רחב מאוד, כך אנחנו רואים את זה. אני אסכם את הדברים. יהונתן, עם כל הכבוד, העלה את הדברים. אני אחליט בסוף אם להוסיף או לא להוסיף, אבל איך שלא יהיה, אנחנו אומרים לפרוטוקול – חוות דעת זה משהו רחב יותר ולא באופן המצומצם. אף אחד לא ימנע ממנו לכתוב את זה. השר יוכל לקבל איך שהוא רוצה בעניין הזה, והוא יוכל לקבל את זה.

אנחנו כמובן מתנגדים.

למה אתה מתנגד, יהודה?

הנושא השני. התייחסות אחרונה.

אנחנו רואים לנכון שתהיה אפשרות לצמצם את הוראת השעה, ולא רק להאריך אותה. לא לצמצם מבחינת זמן, אלא מבחינת היקף, להשמיט דברים, כמו שאמרנו לדוגמה, אצבע אחת. הדבר הנוסף הוא שאנחנו עדיין לא מבינים למה אם נחה דעתו של השר אף ללא המלצה כלשהי הוא לא יכול לבטל או לקצר אחרי שנתיים-שלוש בלי חוות דעת. כי ראינו שכשחוות דעת נדרשות להגיע לוועדה, הרבה פעמים אומרים - - -

מה שחברי כנסת אומרים, תן להם. אנחנו רוצים ממך דברים שאנחנו לא יודעים להגיד. לדברים האלה כבר התייחסו.

אז זה נאמר. חסרה לי ההתייחסות הזאת.

שמי יואב זקס. אני ראש החטיבה הטכנולוגית במטה הלוחמה בטרור. ביקשתי את זכות הדיבור כדי להתייחס להערה שהעלתה חברת הכנסת זנדברג בנושא הסמכות של ראש מערך הסייבר אל מול הממונה על היישומים הביומטריים. אני רוצה להסביר משהו. החשש שלנו הוא שאנחנו נחליף פה עיקר בטפל. מדובר פה בעולם מקצועי שאיננו עולם הסייבר. אני לא רוצה להתייחס לנושא של ההכפפה הארגונית אחד לתוך השני. רוצה לומר שחזקה שנושא הסייבר גדול בהרבה – אדם יהיה עסוק ועמוס בדברים רבים נוספים. הנושא ירד בסדר החשיבות שלו, ויש פה טעות מקצועית לעשות את ההכללה הזאת. זה נכון לכל התחומים. הגוף העליון, שצריך לייעץ לממשלה, לכל גופיה צריך להיות הממונה על היישומים ולא גוף אחר, גם בנושא הזה. תודה רבה.

תודה. פרופסור קרין.

אני מושכת את הבקשה.

אני רוצה לסיים אתכם את הדברים. ניר אלישע, בבקשה. תציג את עצמך, אני לא כל כך הבנתי את מי אתה מייצג – אזרחים בודדים. אתה לא בארגון, נכון? אתה מייצג ארגון או שאתה מייצג את עצמך?

עמותת הקנאביס הרפואי.

גם לפה נכנס הקנאביס, ועכשיו החידוש. אני גם לא יודע.

זה רפואי, אורי. זה קנאביס רפואי. צריך להדגיש שזה רפואי.

איך זה נכנס ל - - -

אני גם לא יודע. אין ישיבה בלי חידוש. הנה החידוש, מה קשור הקנאביס?

אני רוצה לשאול למה לנסות את המאגר אחרי שאנחנו רואים פעם אחר פעם שדברים דולפים? דיברו פה מספר חברי כנסת על האבטחה ועל החשש מהדליפה. אני רוצה להביא את הנקודה של הזווית הרפואית של המטופלים. אני לא יודע אם כבוד הנמצאים יודעים, היום יש הרבה מצבים שבהם מטופלים בקנאביס רפואי – מסתכלים עליהם בעין אחרת, נמנעות מהם זכויות, - - - זכויות חולה, ואנחנו חוששים מהמאגר הזה בנושא שבו אני לא יודע אם אני אסומן כמטופל, אם פתאום תהיה רובריקה חדשה שמסמלת מטופל בקנאביס או לא. יש פה 28,000 מטופלים שחוששים מהנושא הזה ולא יודעים - - -

אם אתה רוצה תעמולה לצרכני הקנאביס הרפואי, אני רוצה להרגיע – אל תיתנו טביעות אצבע. לגיטימי גם שאם תרצה לעשות תעמולה בתוך – רבותי.

אין פה שום עניין של תעמולה.

לא, אתה יכול, זה לגיטימי.

אנחנו לא מקבלים מידע על משתמשי קנאביס.

אין פה עניין של תעמולה, יש פה עניין של דאגה אמתית.

אולי אני אכתוב לכם מכתב בעניין הזה.

בדיוק בתעודת זהות יכניסו אם - - -

בסדר, הוא שאל. הדבר שני, ניר, בבקשה.

החשש, כמו שאנחנו יודעים, שיש מעקבים גם על המשאף שרוצים לתת לנו. אני אסיים בזה שאני אומר שבסופו של דבר חלון פתוח קורא לגנב, וכשקוראים לגנב, הוא עלול לבוא. תודה רבה.

סעיף קצר לפרוטוקול, סעיף 26 בנושא הממונה על הגנת הפרטיות.

אנחנו נגיע. אנחנו מתחילים עכשיו מההתחלה ועוברים על הדברים.

לנושא הזה אנחנו נתייחס עוד מעט.

אנחנו צריכים לעדכן – לא חזרנו אחורה להראות איזה דברים התעדכנו בנוסח.

אם אנחנו נחזור לסעיפים שדיברנו, שהתכתבנו, אז אני אעיר תוך כדי.

עכשיו.

אם עכשיו, אז עכשיו.

עכשיו. את רוצה לפי הסדר? אישרתי את הגופים המקצועיים ואת ההתייחסויות, שלא סגרנו לגמרי עכשיו. מציעה היועצת המשפטית – ונקבל את ההצעה שלה – לפי הסדר הכרונולוגי.

בסוף אנחנו צריכים לחזור להוראות התחילה. בואו נגמור את כל הדיון, ואז נידרש - - -

אנחנו גמרנו את ההתייחסויות, סיימנו.

לא, לא, סליחה. שנייה.

התייחסויות של אנשים אחרים. עכשיו אני נותן לגופים המקצועיים התייחסויות על הסעיפים עצמם.

הם צריכים להסביר מה הוראת המעבר קודם. הם לא הסבירו מה הוראת המעבר לגבי החוק הזה. גם הוראת המעבר וגם מחיקה של טביעות של מי שנכלל בפיילוט.

כבר הסבירה את זה מגי בדיון הקודם.

אני הבנתי שאמרו את זה, לכן שאלתי אותך לפני זה. הוראת המעבר 16א.

אני זוכרת שהקראתי את זה, לא זוכרת שדיברנו על זה.

על 16א הסבר על מה מדובר, מה נקראת הוראת המעבר. בקצרה. כולם מבינים את זה, אלו לא דברים דרמטיים.

הוראת המעבר מדברת על כך שמרגע שאנחנו מחילים את החוק, אנחנו צריכים פרק זמן של כחודש-חודש וחצי עד חודשיים שבו הרשויות נערכות ומתאימות את עצמן הן מבחינה תפעולית, לוגיסטית, מחשובית, כל מה שנדרש כדי להתאים את זה בהתאם למתווה שאושר בסופו של דבר.

יש עוד משהו שאת רוצה להוסיף?

הוראת המעבר – דיברתי בבוקר גם עם נירה, וגם בהתייעצות עם משרד המשפטים, שבהוראת המעבר אנחנו לוקחים את ההוראות שחלו בצו, אנחנו שואבים אותן משם ומחילים אותן על הוראת המעבר עד להחלה של החוק במלואו.

כל ההוראות לגבי תוקף של תעודות, מי שמחזיק תעודות וכדומה?

אני ממשיך את מה שנאמר. מה שקרה, בעקבות הדיונים שהיו בוועדה, יש מספר תקנות. הרי אנחנו אמורים לשנות את התקנות הקיימות, להתאים אותן, ויש מספר תקנות שחויבנו להביא לאישור ועדה. כלומר, גם הליך התקנות הזה, שחשבנו בחודש-חודש וחצי לגמור אותו בתוך מערכת ממשלתית, זה לא פשוט. ברגע שיש אישור ועדה, כדי שלא נגיע למצב שבו מצד אחד מגיע המועד הקובע – זה יהיה אמצע אפריל, נכתוב חודש מתאריך החקיקה – אנחנו עלולים להימצא במצב שבו הגענו לאמצע אפריל, התקנות לא אושרו פה מכל מיני - - -

כבר התרגלנו לאשר לכם את הבקשות.

לכן אנחנו מבקשים שייקבע התאריך אמצע אפריל.

יהודה, התרגלנו לאשר לכם את כל הדברים האלה.

אני בדיוק רוצה לדבר על התרגלנו. החוק התקבל בשנת 2009, דצמבר 2009. תקנות ראשונות – שבעקבות המלצת בית המשפט העליון – הוחלפו וצו ראשון - - -

סליחה, התקנות לא הוחלפו.

הצו הוחלף, נכון, סליחה. התקנות והצו לא נכנסו לתוקף עד ארבע שנים אחרי. אנחנו לא רוצים להיות במצב שבו יכפו על אנשים לתת טביעות אצבע עד כניסת החוק לתוקף, ואנחנו מבקשים מכבוד היושב-ראש לקבוע שמפסיקים לאסוף מאנשים מידע, כי אנחנו החלטנו שאנחנו מפסיקים לפחות טביעות אצבע - - -

- - - הוראת מעבר עוד מעט.

לא, הוא רוצה הוראת מעבר לתקופה לא מוגבלת.

זו וולונטרי, יישאר, גם בתקופת המעבר.

לא, שאנשים שייתנו את טביעות האצבע בתקופת המעבר - - -

יחולו ההוראות שחלות בתקופת המבחן.

לא. לא. שלא יישמרו טביעות האצבע שלהם במאגר, אלא אם יתנו הסכמה.

אבל - - - ביומטרי בתקופה הזאת.

סליחה, רק שיהיה ברור שהמשמעות היא שעד יום התחילה של החוק כרגע ממשיך לחול הפיילוט.

וזה אומר שלהם יש תמריץ להמשיך - - -

מי שרוצה תעודה ביומטרית, צריך לתת טביעות אצבע.

אני אם הוא לא רוצה תעודת זהות ביומטרית, אני אפילו לא יכול לחייב אותו.

בסדר, כולם יודעים את זה. זאת המשמעות.

אנחנו ראינו בשבועות האחרונים שמסתובבים אס.אם.אסים לא נכונים, בלשון המעטה, שמעודדים אנשים ללכת - - -

שאתם הוצאתם.

אנחנו לא עוסקים באס.אם.אסים.

- - -

אנחנו לא הוצאנו אותם. אני לא אתפלא אם זה מישהו מסביב לשולחן.

אנחנו רואים אנשים שמעודדים אותם ואומרים להם עכשיו תוציאו תיעוד ביומטרי, כי זה עוד חינם, ואחר-כך זה לא יהיה חינם, ואנחנו רואים שמפעילים לחץ על אנשים. אם הכנסת החליטה שהיא לא רוצה שייקחו טביעות אצבע מהאנשים - - -

זה לא נכון. צריך להגיד לאנשים שזה לא נכון.

ברור שצריך להגיד לאנשים שזה לא נכון.

- - -

היום משרד הפנים לא אומר את זה.

משרד הפנים אומר את זה.

שטף המיילים שאנחנו מקבלים מהאנשים - - -

- - -

אתה סתם מטעה פה אנשים.

תן לי להציע שהוועדה תקבע בהוראות המעבר שטביעות האצבע של המתנדבים שינדבו את עצמם לפיילוט בתקופת המעבר ימחקו, אלא אם הם יגידו אחרת, ביחד עם שאר הדברים.

זה בלאו הכי. זה מה שהוא אומר לך.

לא, הוא לא אומר את זה.

יש מנגנון בסעיף אחריו - - -

אם הם לא מאשרים, אתה יכול להוציא תעודה חדשה.

לא אם הוא ירצה, שלא ישמרו את טביעות האצבע של המתנדבים אלא אם הם יסכימו.

הוא צריך לבוא ולהגיד - - - יש כזה סעיף נפרד.

לא, הסעיף הזה מבקש ממנו להוציא תיעוד חדש.

בטח, כי אני צריך להוריד אותו - - -

אז אני אומר, היום אתה כבר יודע מה הוא הולך להנפיק, אז תחיל עליו את הוראות - - -

רגע, מי יודע? אתה יודע מה הוא הולך להנפיק? נו, באמת.

אתה יודע כבר היום שהוא יגיד לך אם הוא רוצה לשמור במאגר או לא. אם הוא לא רוצה, תנפיקו לו לחמש. מה הבעיה?

שהחוק עוד לא נכנס לתוקף.

כרגע אני מנפיק לו לעשר שנים כי אני לוקח ממנו גם את זה וגם את זה, כי זה וולונטרי. ברגע שזה חל - - -

ראינו איזה סעיפים ואיזו פרשנות יצירתית אפשר לעשות כדי להכניס סעיף אחד לתוקף ולא להכניס סעיף אחר. אפשר את זה כדי לשמור על האזרחים בתקופת המעבר הזו.

אתה מכיר אחד שהוזמן לליל הסדר – הוא שמע שאצל היהודים יש הרבה אוכל. הוא הוזמן, אבל הוא חיכה וחיכה, ושמעו את כל ההגדה. עד שהגיע לקניידלך, הוא איבד את הסבלנות והלך. אז אמרו לו: אנחנו כבר נמצאים ליד הקניידלך. אנחנו כבר נמצאים אחרי ההגדה.

- - - בסעיף עונשין - - -

רק רגע. רק רגע. יהונתן, אני רוצה להתייחס במילה אחת לתעמולה. זה הגיע גם לאוזניי, לא הגיעו אס.אם.אסים. אני אמרתי את זה בהערה לניר, אני חושב שמה שאני אגיד לאנשים, יכול להיות שאני אשקול להגיד לאנשים אל תעשו את זה, בשביל מה לכם את זה? אני משוכנע שרובם של האנשים יעשו את זה, לא בגלל שהם השתכנעו ויודעים את כל הנעשה, אלא בתוך עמי אני יושב. אני יודע שכשאנשים צריכים לבחור בין אלטרנטיבה של חמש שנים לעשר שנים, מה שקורה – ואני מקווה שזה לא תמריץ לאנשים להתיש אותם קודם בתורים ארוכים כדי שהם יצטרכו לחשוב פעם שנייה אני אצטרך לעבור את זה, שהתורים לא יהיו בכוונה תורים כדי שאנשים יסכימו לעשות את זה – בסופו של דבר, הרבה אנשים יעשו. אני חושב שתעמולה אינה חוזרת. בעניין הזה מודעות לאנשים, שידעו מה הם עושים, זה חשוב. יש כאלה שבטוחים, כאן בסביבה שלי, שתהיה ירידה דרמטית לאחר מה שאנחנו דורשים, וזה לא דבר פשוט. גם הסבר, גם הסבר בעל פה, גם בנייר, הדיונים שלנו פה, הדברים שנאמרים פה – תהיה ירידה דרמטית באנשים שירצו טביעות אצבע.

אדוני, אם החוק הנוכחי, אם הפיילוט, יימשך וייגרר כמו מסטיק, ולא יהיה סעיף שיקבע שהתחולה של החוק היא בתאריך ספציפי היום ולא יהיה לחץ, למי שרוצה להכניס כמה שיותר אנשים למאגר יהיה תמריץ לדחות את התאריך הזה כמה שיותר מאוחר.

קודם כל, אתה צודק. אתה צודק.

מי שרוצה לעשות את זה, אין לו שום בעיה לעשות את זה בלי שום בעיה.

אתה צודק.

כמו שהביאו תשעה חודשים ועוד תשעה חודשים, יביאו אותו דבר. אין לך מה לעשות.

יהונתן, הדעה שלי היא כמוך בדיוק. אבל אני צריך גם להסתכל קצת לתוך העניין המקצועי, ואני יודע מה הם צריכים – אילו חסמים, אילו עיכובים יש, מתוכננים, ידועים, לא ידועים. אנחנו תמיד עושים את זה, במסגרת השיקולים שלי, מה שאתה אומר, ככה זה צריך להיות, וככה היינו צריכים לדרוש. אבל בתוך עמי אני יושב. אנחנו יודעים את החסמים, אנחנו יודעים מה שקורה. נכון שאנחנו צריכים ליצור תמריץ. לא מצאתי משהו שיכול לאזן בין הדברים הלא צפויים שלהם לבין – אני מניח שאם ירצו - - -

יש, אדוני, וזה לעצור את הפיילוט עד לכניסת החוק לתוקף.

אני מניח שהם ירצו לעשות את זה. בכל אופן, יש היום שר שעוקב. אני מניח שהזמנים ייכנסו לתוך - - -

אדוני, אפשר תמיד לעצור את הפיילוט.

כבוד היושב-ראש, כשאתה אוכל קניידלך, אתה יודע מי עשה אותם, נכון?

לא.

זה בדיוק הוויכוח שלנו על המאגר הביומטרי.

אולי אתה יודע מי עושה אותו, אבל אתה לא יודע מה נעשה בתוכו.

תלוי אם זה שעשה אותם אוכל.

דורון, קודם לא נתתי לך להתייחס. אני אתן לך עכשיו, אפילו שאתה עדין ואתה לא מבקש את זה. משפט. אני יודע שאתה עושה את זה קצר.

כן, זה יהיה קצר מכיוון שהרוב נאמר. אני רוצה לחזק. הבית הזה קבע בחקיקה את הממונה על היישומים הביומטריים כאחראי מבחינת הממשלה והכנסת על כל דבר שקשור בביומטריה. ואז צץ הדבר החשוב ביותר, הגדול ביותר והמרכזי ביותר שנעשה בתחום הביומטרי מעולם, והסמכות ניתנת למישהו אחר. נכון שהמישהו האחר הזה עומד להיות הבוס שלו וכולי, אבל זה לא באמת קשור. הסמכות ניתנה לממונה, שם נמצאת התורה, שם נמצא קצה החוט בכל נושא הביומטריה. אני חושב שזה לא תקין, למרות שזה אמור ליצור שלום בית.

במה זה מזיק? אני אגיד לך עוד משהו. אני מדבר פתוח.

סדר וניקיון. אנחנו עוסקים פה בחקיקה שהיא כל כך משמעותית.

דורון, אני מדבר פתוח. לא רק אתה, אני אומר את זה גם ליהונתן וגם לאחרים. אתם באים לכיוון הזה בגלל שאולי אתם יודעים מה דעתו בעניין הזה של הממונה, או של הוועדה המייעצת. ההחלטות של הוועדה המייעצת לא בדיוק מיושמות בחוק. אבל אני אגיד לך משהו אחר, הדעה היא חשובה מאוד, ראיתם מה מידת השפעתו. יכול להיות שמידת השפעתו של מישהו אחר בעניין הזה תהיה יותר מחוות הדעת המלומדת. קודם כל, עניתי שני דברים. לגופם של דברים, לא גרענו ממה שהחוק נתן לו, זה לא בא במקום זה, זו תוספת. ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו. דעתו היא לא מזיקה, לא שמעתי שמשהו מזיק, אז למה אנחנו על זה בונים?

דעתי היא שגרענו.

למה? אנחנו אומרים עליו מידת האחריות?

שוב, אם כל מה שאנחנו מדברים עליו זה על זה שהשר יתייעץ, הרי השר מתייעץ בלי שנצטרך לכתוב זאת בחוק. השר מתייעץ, הוא מתייעץ עם הרבה מאוד אנשים, וטוב שכך.

הוא מגיש דוח. הוא צריך להגיש דוח. דורון, הוא מגיש דוח.

אבל אם אנחנו כותבים את זה בחוק, זה צריך להתאים לקונסטרוקציות חוקיות אחרות, וצריך לשבת בצורה הגיונית עם מה שקבעה הכנסת בעבר. אם הכנסת קבעה את הממונה על היישומים הביומטריים להיות זה שמחזיק את התורה ואת הסמכות, להיות הרגולטור של כל מה שקשור בביומטריה, הם צריכים להיות הגוף הקובע.

אני מסכים אתך. גם מהצד הזה אני מסכים אתך, שהמקום הזה לא היה צריך להיות בחוק. היה אפשר להגיע להסכמות, סתם הסכמות.

והדבר השני בהקשר הזה, אותה התייעצות, אם כבר היא נכתבת לתוך החוק – לא לגמרי ברור לי למה צריכה התייעצות להיכתב לתוך החוק, אבל בהנחה שהיא נכתבת – היא צריכה להיות התייעצות רחבה יותר. סעיף (1) מצמצם מאוד, לאמירה אחת מסוימת שאמור היועץ לייעץ. נכון אמר יהונתן, ונדמה לי שגם אחרים, אם ההתקדמות הטכנולוגית הזאת שהוא אמור להתייחס אליה תאפשר לעשות משהו קצת שונה, באופן כללי, להציג חלופה מצמצמת על הביומטריה שנאספת במאגר, למה שהסעיף הזה יהיה סעיף מצמצם? שייעץ אותו יועץ שבו מדובר על חלופה. אם החלופה הזאת מורכבת מתמונות פנים בלבד, זאת עצה אחת, ואם החלופה הזאת היא אחרת, עדיין חלופה מצמצת, טוב שכך.

יכול להיות שאם זה היה בזמן מוקדם יותר הייתי מוסיף את זה, אבל אני לא חושב שזה ישנה. בסופו של דבר – אני חושב שגם אמרי אומר את זה, וכך גם הבנתי שזו המשמעות – שזה לא יצמצמם אותו. בחוות הדעת שהוא נותן – בחוות דעת אתה כותב את הכול, גם אם יש בחוק, לא בחוק. בסופו של דבר, השר – והכול במסגרת רצון טוב - - -

הכוונה הייתה לחפש את החלופה שהכי תצמצם את הפגיעה בפרטיות ותייתר את טביעות האצבע. לכן, כמו שאמר אמרי - -

אנחנו לא יודעים מה היא תהיה.

- - מניה וביה אפשר להתייחס לחלופות שהן פחות טובות, אבל עדיין קצת מצמצמות.

אי-אפשר לומר מניה וביה כשכאן נאמר בצורה מפורשת - - -

אנחנו מבקשים ממנו את המקסימום כחברי כנסת ממקום טוב, רצו שהשר יגובה.

אי-אפשר לנסות להרחיב את זה?

כל חוות דעת רצינית מסתכלת גם על חלופות.

הבעיה - - - הטכנולוגיה. ברגע - - - השר יפעיל אותו - - -

ההמלצה היא בינרית – כן או לא.

שאלתי ולא קיבלתי תשובה – על התעודה כתוב תאריך התפוגה שלה?

- - - בתוך השבב זה נמצא.

זה מה שרציתי לוודא.

(היו"ר חיים ילין, 13:11)

נירה, כתוב כאן באופן מפורש שזה מצמצם מאוד את היכולת של אותו יועץ לייעץ. הניסוח כפי שהוא כרגע מופיע אומר שהוא יכול לייעץ על נושא אחד, וזאת עצה בינרית, זאת עצה של כן ולא – אם אפשר או אי-אפשר. זו איננה אמירה כללית לייעץ לגבי. אני חושב שכדאי לשפר את הניסוח.

נחזור לתחילת החוק. אני לא קוראת, עכשיו אני מעדכנת.

אני מתפתה להצביע על ביטול המאגר, אבל יש לי ערכים, אני לא מסוגל לעשות את זה.

שאלה טכנית – כתוב כאן הפנייה ליום התחילה, וליום התחילה מוגדר ה-1 במרץ.

לא, זה תיכף ישתנה. תיכף נגיע בסדר - - -

ל-20 באפריל.

אנחנו מתחילים לקרוא את הסעיפים, עוד לא דיברנו על זה בכלל.

זה אחרי פסח.

ניר גרסון מהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע. קודם כל, הערת ניסוח – שאלה. הסמכות הזאת לקיצור הוראת השעה, לפי הנוסח היום היא חלה רק בהוראת השעה הראשונה. האם לא נרצה שהיא תחול גם?

לא. שים לב לסעיף האחרון - אם פקעה הוראת השעה מכל סיבה שעה, נמחקות תמונות טביעות האצבע מהמאגר.

אם מאריכים את הוראת השעה לתקופה נוספת של הוראת שעה, ולא השתמשו בסמכות – מטבע הדברים, לא ישתמשו – האם אנחנו לא רוצים שתהיה אפשרות לבדוק - - -

ברור שהאפשרות - - -

לא, היא לא.

יכול להיות שכן, ההבנה שלי - - -

אוקיי, זאת לא הכוונה. סמכות הקיצור כרוכה בחוות דעת בתקופת הוראת השעה הראשונה. לאחר מכן היא לא כרוכה בכלום, כמו שלשר יש תמיד פררוגטיבה לקצר. אני לא רואה איך היא כרוכה אחר-כך.

בחוות הדעת נמצאת - - -

- - -

- - אמרנו חוות דעת - - - שנתיים.

בואו נידרש לזה, כי זו תהיה תקלה אם לא תהיה - - -

הנוסח אומר יש פה הליך בדיקה, הוא יקבל חוות דעת, הוא יוכל לקצר. ככל שהוא ישוכנע אחרי שהוא יקבל את חוות הדעת - - -

רגע, סליחה. ככל שזה לא ישתמע מהנוסח – ברור שאנחנו לא מנסים, אני אתייעץ על העניין הזה - - -

עוד פעם, אני אומר, אפשר לחזור עוד פעם על כל הנוסחים. אנחנו ניסחנו כמו שזה נוסח כאן.

אבל ברור לנו שאין כוונה למנוע מהשר אפשרות לקצר הוראת שעה.

לא, אנחנו לא אמרנו אם חוות הדעת תוגש לו. אחרי שנה זה יהיה אחרי שנה - - - את הזמנים. יש פה הליך בדיקה - - -

נכון, אבל זה רק לתקופת הוראת השעה הראשונה.

זה היה בנוסח הקודם. חברי הכנסת אמרו למחוק את זה, אז לא נכניס את זה עכשיו בדלת האחורית.

אני אגיד לך משהו לגבי מה הוראת השעה הזאת באה להשיג, ותגיד לי אם אתה מסכים או לא.

נירה, הוראת השעה הזאת אמרה הליך בדיקה פעמיים. פעם אחת בשנתיים, פעם אחת - - -

בסדר גמור. האם זה אומר מבחינתך שאם הוארכה הוראת השעה לתקופה שנייה, לחמש שנים נוספות, זה אומר שיש מניעה מהשר מלקצר אותה מתי שהוא רוצה?

הרי את אמרת תעשו בדיקה גם 20 שנה קדימה. אמר לך חבר הכנסת מקלב: הכוונה היא לא - - - את הבדיקה הזאת עוד ועוד ועוד.

(היו"ר אורי מקלב, 13:14)

אתה לא מקשיב. בוא נבהיר את זה. אדוני היושב-ראש, עלתה כאן טענה שניתן לפרש את הוראת השעה כך שבהארכה שלה אנחנו מונעים מהשר לקצר את הוראת השעה בכל עת. אני אמרתי שכוונתנו היא שבתקופת הוראת השעה הראשונה אנחנו נכרוך את הקיצור בחוות דעת, אבל לאחר מכן, אם השר רוצה לקצר את הוראת השעה, אמורה להיות לו סמכות.

זה בדיוק מה שאמר חבר הכנסת מקלב. הוא אמר: אנחנו לא ממשיכים את זה גם לתקופות הבאות.

לא את חוות הדעת, אבל את הפיצול.

לא, את כל המנגנון הזה. הוא מנגנון שנועד בארבע השנים האלה לעשות משהו.

משאירים את זה ככה. אין את המנגנון של - - -

אבל אם ממשיכים לעוד חמש, השתנו סדרי בראשית.

צריך לזכור, הוועדה תדון פה על הארכה, והכנסת תחליט מה שתחליט.

לפי המצב היום של ההארכה.

תמיד אפשר להביא הצעות חוק כאלו ואחרות כדי לשנות - - -

אני לא מכירה מנגנון שמונע משר לקצר הוראת שעה.

לא, אין שום בעיה, כי הסעיף - - -

הוא יכול להביא חקיקה. הוא יכול לעשות חקיקה ולבטל אותו.

נכון, זה ההליך הנכון.

אני לא רואה הבדל בין הוראת השעה הראשונה לשנייה. אם בהוראת השעה הראשונה לא נתנו, למה שניתן? מה ההבדל?

אולי כי השתנו טכנולוגיות וסדרי בראשית בחמש השנים שחלפו בין זו לזו.

לכן הוא יכול בעוד חמש שנים לא לחדש את הוראת השעה ונגמר הסיפור.

בדיוק.

לא, הוא חידש פעם אחת ואז - - -

אם הוא רוצה לקצר, הוא יביא הצעת חוק ויבטל את זה. זה לוקח יומיים.

הכנסת גם לא תאשר לו חמש שנים אם היא תחשוב שיש פה בעיה.

רבותי, מיצינו את העניין הזה. אנחנו לא נשנה את זה. זה השכל הישר. בקצרה.

בקצרה. אחרי כל הדיונים שנעשו פה, דיונים ארוכים ומפרכים, אני חושב שצריך לתת מילת הערכה ליושב-ראש הוועדה.

עוד לא סיכמנו. עוד לא סיימנו. עוד לא סיימנו.

לפני שסיימנו. נראה מה יהיה אחר-כך. שניהל בטוב טעם ובחוכמה, ונתן לכולם לדבר. אני לא יודע למי הייתה סבלנות כל כך גדולה חוץ ממנו. יישר כוח.

יכולת הסיבולת שלי – חוץ מיהודה. לא כולם מסכימים עם מה שאתה אומר. זה סימן שאתה פורש מהישיבה. אלי, אתה דיברת היום. אתה יכול להגיד ב-30 שניות?

אני אשמח להגיד משהו בסעיף אחר, שאיכשהו לא נכנס לפה. זה סעיף שאני פחות מבין בו, כי זו התנהלות של הכנסת, ואני פחות מבין את ההתנהלות שלה. אבל הנקודה שאני רוצה להגיד, בקשר לשינוי בסעיף 32, ובפרט לאור השינוי בסעיף 6(ד1)(2), שמעביר חלק מהסמכויות של הוועדה הזאת לוועדת הכנסת ליישומים ביומטריים. דברים שלא ניתן לדווח פה יעברו לשם. התפקיד של הוועדה הזאת, לטעמי, הוא גם לייצג דברים אזרחיים, פרטיות של האזרחים ודברים אחרים שוועדת חוץ וביטחון, או תת-הוועדה שלה, לא רלוונטיים לגביהם, הם מסתכלים מזוויות אחרות. מה שקורה בסעיף 32, שמצמצמים את הוועדה ליישומים ביומטריים לחברי ועדות חוץ וביטחון פלוס יושב-הראש של ועדת החוקה.

ועוד שני חברי כנסת – אחד קואליציה ואחר אופוזיציה.

אני לא שמתי לב לזה. לפי מה שאתם אומרים עכשיו, אני מוריד את - - -

אם לא הוספתי, זו טעות.

אנחנו סיכמנו את זה. יכול להיות שההערה שלך הייתה ממש במקום. היא הייתה גם מהותית, אבל עכשיו היא הייתה רק טכנית. בואו נסכם שתכתבי לך שאת מוסיפה את זה.

הוא צודק. אתה צודק, תודה.

התגלגלה זכות על-ידי זכות. עכשיו התייחסות לפי הסדר.

נתחיל מההתחלה, לפי הסדר – קודם כל, סעיף 1 להצעת החוק בוטל. בוטל. ירדו ממנו.

את רוצה לעבור סעיף-סעיף, או רק מה - - -

לא, רק מה שנשאר פתוח. סעיף 1 בוטל. הסעיף לגבי שתי אצבעות נוספות – המדינה ביקשה לחזור ממנו. סעיף 4 – נאמר לי שיש איזשהו עדכון. נעמה, נאמר לי שיש איזשהו עדכון לגבי שירות ממוכן, שירות הקיוסקים?

אנחנו קיבלנו עדכון נוסח ממשרד המשפטים. מיכל נמצאת פה, היא יכולה להקריא את זה, אבל מבחינתנו, התיקון שלהם מקובל עלינו. אני מדברת על סעיף קטן (3).

סעיף 4(3), שלא תהיה אפליה בשירות למי שלא מוכן לקבל שירות בקיוסקים.

הנושא של הבחירה של התושב. זה עיוות הנוסח. מיכל, יש לך את הנוסח?

מיכל אברהם, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אנחנו הצענו נוסח שמקובל גם על משרד הפנים ועל נעמה, לסעיף קטן (3), כך שייכתב: אימות זהות בדרך האמורה יהיה נתון לבחירתו של תושב. תושב שלא בחר כאמור, לא תימנע ממנו האפשרות לקבל את השירות. פשוט להדגיש שהשירות הוא אימות הזהות.

השירות הוא לא אימות הזהות. יש אימות זהות ויש שירות. זה בסך הכול טיוב של סעיף קטן (3) שמבקש לתת דגש לנושא הבחירה של התושב, זה הכול.

איך זה שונה ממה שאני כתבתי?

זה עניין של ניסוח.

אני אוכל - - - קיוסק גם עם התעודה הביומטרית וגם - - -

זה שירות בלשכה.

זה לא האימות, זה השירות.

יכולים להיות מגוון אמצעי אימות. הכוונה היא שאם אדם לא רוצה לבחור באופציה הביומטרית בקיוסק, תעמוד לו אופציה אחרת.

יש דבר שלא הבנתי. אני לא כל כך הבנתי את ההבדל.

זה עניין של נוסח.

נוסח.

מה שברור שהשירות הלא ממוכן חייב להיות סביר, ואת זה אנחנו לא חייבים לכתוב.

הוא לא יופלה במתן השירות – הוא לא יקבל שירות פחות טוב, פחות מהיר – בשאר הדברים. אני מבין אתכם, שלא יתמרצו – אנחנו כל הזמן חושבים שיהיה תמרוץ חיובי או תמרוץ שלילי לכיוון אחד.

ושזה יהיה וולונטרי.

הסעיף הבא, גם סעיף 4 בעמוד 4, סעיף (ז) שהוספנו. זה לגבי ההגירה ברשות האוכלוסין, כדי לבדוק את המערכות. קודם כל, המדינה ביקשה להאריך את התקופה לחודש.

זה נשאר עם 1,000?

לא, לא 1,000, רק חודש. הורדנו להם את התקנות. ה-1,000 לא נכנס, וזה המקום לדבר על זה. אז אמרנו להם שאנחנו נותנים להם שבועיים או תקנות. הם בחרו שבועיים.

שבועיים ומספר. הייתה גם כמות. גם זמן וגם כמות.

נערכה בדיקה של אנשי הממונה על היישומים הביומטריים. המסקנה הייתה שהמספר שעלה פה הוא מספר שיכול להיות שלא יהיה בו די, ולכן במקום להתחיל מקח וממכר על המספר, אנחנו סבורים שזה צריך להיות נתון להתייעצות מול הממונה. חזקה עליהם שהם ידאגו שזה לא יהיה מספר.

הכול נכון, אבל אני לא מבין איך זה הפך משבועיים לחודש. שבועיים-חודש-חודשיים-שלושה. אני מבין שלא שלף את זה מהמותן – אני לא זוכר איך קוראים לו.

הוא דיבר על הבדיקה הספציפית שהם רואים בה צורך בנתב"ג כרגע. הסעיף הזה לא מדבר על בדיקה הד-הוק שתהיה בנתב"ג בעוד ארבעה חודשים. הוא מדבר על זה שיהיה צורך לעשות בדיקות נוספות, ואולי מה שיהודה אמר פה לגבי המספר המסוים הזה, בעוד חצי שנה - - -

בסדר, אתם רוצים להגדיל את המספר, אבל בסופו של דבר, יכול להיות - - - את המאגרים האלה.

למה אתם רוצים להגביל את עצמכם? למה לא להביא צו שיאושר פה?

הבנתי, אני לא חוזר חזרה. אני לא חוזר חזרה. הם לא רוצים צו. הבנו.

זה הכי פשוט.

זה הכי פשוט לנו, זה לא פשוט להם, אני מבין את זה. בזה אני גם מזדהה אתם. מבין – הכנסת לא עובדת 24/6, ואני מבין שצווים מתעכבים. אני חי פה ואני יודע שכשאני הייתי בישיבה – יש סדרי עדיפויות, יש צווים שמונחים פה ותקנות שמונחות פה הרבה זמן. אתם רוצים לעבוד, והדברים האלה מעכבים, אני מקבל את זה. אבל אני הייתי רוצה גם מספר.

אני הייתי מבקש שעותק של הצו - - -

בתור מה? אתה בתור החלק המקצועי?

לא, שאם השר מורה בצו, שעותק מהצו יימצא ליד המכשירים שבהם המידע הזה נשמר.

אנחנו מתנגדים.

אני מבין שאתם מתנגדים. אני אומר שככה הצו יהיה הכי פומבי.

איפה יש עוד צווים - - -

על השילוט הם לא הסכימו.

אבל אם השר מורה בצו, וחזקה שהצו פומבי - - -

הצו מפורסם ברשומות.

הצו מפורסם ברשומות, וכל אזרח בישראל קם בבוקר, וזה מה שהוא קורא. נו, באמת. שימו עותק מהצו ליד המכשירים האלה, שהאזרח ידע.

אז אם עובד רש"ת, לא התאים לו והוא לקח את זה, תגידו שהמדינה לא הייתה - - -

אני לא חוזר חזרה.

ואז במקום אחד זה ייפול כי הסלוטייפ לא היה בסדר, ואז יבואו - - -

אז תדאגו שזה יופיע במכשיר. אם זה קיוסק מידע, זה יכול להופיע במכשיר.

אתה יכול לתת מספר? אפשר לתת מספר? אני רוצה להיצמד למה שהיה, אני לא פותח עכשיו דברים חדשים. אמרתם זמנים אחרים, הוספתי. אני לא פותח עכשיו דברים חדשים. מה שסיכמנו, סיכמנו, יכול להיות שזה מיותר, לא מיותר. אמרתם שאתם לא רוצים שבועיים-חודש, הסכמנו לכך. אי-אפשר עכשיו לשנות את זה, רק תגידו לי מספר.

אני אמרתי מספר – 1,000. אני עומד מאחורי הדבר הזה. הממונה חושב שצריך – שיביא בקשה.

אני אומרת, אני לא רוצה לפתוח את הסעיף. אני אתחיל מהסוף, אם אדוני עומד על כך שיהיה מספר, יהיה מספר. אנחנו חשבנו שזה נכון לאפשר - - -

את צודקת, אבל אנחנו חייבים. מקודם דיברנו, ואני מבין את נקודת המבט שלכם, שצריך לתת לכם את האפשרות. נכון, אז מקסימום משנים את זה. אפשר לשנות את המספר בזמן, אפשר לבוא לוועדה.

אז אם ככה, אנחנו נחזור למספר שנאמר פה. רשות האוכלוסין מבקשת את המספר - - -

אפשר להציע הצעה מסוימת שאולי תיתן מענה?

אפשר להציע שפה המספר, ובמידה שיתברר שיש צורך במספר אחר, אז יבוא הצו לאישור.

אישור הוועדה להגדלת המספר. הגיוני מאוד.

זה מה ששאלתי. בדיוק שאלתי אם יש אפשרות להביא בעניין הזה צו מיוחד.

בוא נכתוב שבועיים.

יש גם חסם באורך הזמן של הצו?

לא, אני לא מבקש המלצות. חודש, לא שבועיים. חודש, והמספר הזה, אם ירצו לצאת מ-1,000, יביאו את זה בצו לוועדה.

החודש הוא פר נתון ביומטרי. האם יש חסם לאורך הזמן שצו תקף, שהוא לא יהיה ל-20 שנה?

הצו יקבע את התקופה של הבדיקה. זו הכוונה.

הצו עצמו.

אם אנחנו - - - לחסום את אורך הזמן שצו יכול להתקיים?

זה יהיה ברור שזה הזמן שמותר לאגור טביעות אצבע.

כל אחת בנפרד.

כל צו בנפרד.

אבל הצו יכול להחזיק 20 שנה, וכל טביעה תחזיק חודש.

לא, זה לא ל-20 שנה. תנוח דעתכם, זו לא הכוונה.

לא, לא, לא. לא זו הכוונה. אני לא חוזר חזרה לשום דבר, שאף אחד לא ינסה.

אנחנו מדברים כרגע – ואולי הנוסח טיפה ישתנה – "על אף האמור בסעיף קטן (ו), רשאי השר, בהתייעצות עם הממונה על היישומים הביומטריים להורות בצו, כי לצורך בדיקת תקינותה התפעולית של מערכת להשוואת אמצעים ונתונים ביומטריים של רשות האוכלוסין וההגירה, שיורה עליה, יישמרו באופן זמני ולתקופה שלא תעלה על חודש" – משהו כמו לא יותר מ-1,000.

עד 1,000.

עד 1,000 תמונות אצבע.

נתונים של עד 1,000 - - -

אלו נתונים ואמצעים ביומטריים.

של עד 1,000 תושבים.

ותוסיפי את החלק הזה.

"במערכות הממוחשבות של רשות האוכלוסין במסגרת השוואה למסמך זיהוי של אדם, וכן להורות על התנאים לכך".

תוקפו של צו כזה?

רשאי השר להורות על הגדלת המספר בצו, לא רק על הגדלה.

נירה, אני עדיין חושבת שמשפטית, להכניס פה את מסגרת השוואת אדם, זה בתוך הסעיף.

אני אתייעץ על זה. אני אתייעץ על זה. רשאי השר להורות על - - -

ניסוח לא עכשיו. תעשו את זה אחר-כך.

המספרים האמורים, בצו שיובא לאישור הוועדה. אם משנים את זה.

לא, רק את המספר.

אם ירצו להגדיל את המספר.

כדי לאפשר בדיקות מעל 1,000.

אם ירצו להגדיל את המספר, רק המספרים, שיביאו צו לאישור הוועדה.

שיובא לאישור הוועדה. דבר נוסף, באותו סעיף (ז)(3) – אנחנו ביקשנו שתהיה גישה מצומצמת לאותו תת-מאגר שנוצר באופן זמני ברשות האוכלוסין, ודיברנו על עובדים. כאן נתבקשנו להוסיף גם בעלי תפקידים. אולי יסבירו לנו למה, כי זה אומר שאלו אנשים שהם לא עובדי הרשות.

בקצרה. מי מסביר?

אני אסביר. משרדי הממשלה השונים מעסיקים באגפי מערכות מידע - - -

מיקור חוץ. מיקור חוץ.

לא חברה, אלא עובדים באמצעות אספקת שירותי מחשוב. גם אנחנו מעסיקים את המומחים שלנו באמצעות אספקת שירותי מחשוב. הם עובדים לכל דבר ועניין.

כמו זה שהדליף - - -

לא.

כן, בדיוק כמו עובד חיצוני שהדליף.

מה ההגנות שאנחנו מקבלים על ההרחבה הזאת?

הוא עובר את אותו תהליך שעובר עובד מדינה מבחינת סיווג ביטחוני. במקרה שלנו, כמו שאמרתי, הם בדוקים לרמת סיווג סודי ביותר, עם כל ההנחיות. ולכן הוא זהה מבחינת ההגדרה שלו.

יש כאן מישהו מגופי הביטחון שמאשר או לא מאשר את זה?

אני קיבלתי את הנוסח של הסעיף מגופי הביטחון. זה נעשה על דעתה של עורכת דין מיכל ימין. אני אקריא את הסעיף ששונה בהתאם:

"לא תוענק גישה למידע אלא למספר מצומצם של בעלי תפקידים ברשות האוכלוסין בלבד, לצורך ביצוע פעולות במסגרת סעיף זה, אלא אם עברו בדיקת התאמה ביטחונית כמשמעותה בסעיף 15 לחוק שירות הביטחון הכללי".

היינו פה בדיונים, וגם כבודו היה, במסגרת תיקונים שונים לתקנות, שפתאום מתנדבים, גמלאים ואנשים אחרים הוגדרו - - -

החוק מאפשר את זה.

החוק מאפשר את זה, נכון. אני לא חי בנוחות עם זה שיש מידע שמתנדבי שירות לאומי, גמלאים – גם אם יש להם את הסיווג הביטחוני – שהם לא עובדי מדינה, הם לא כפופים להסדרים של חוק שירות המדינה כעובדי מדינה ולסנקציות המשמעתיות שבאות מהן, יקבלו גישה למידע הביומטרי.

מה אתה מקדש את עובדי המדינה? אם הם עברו סיווג ביטחוני - - -

יש המון - - -

לעובדי המדינה יש סנקציות.

יש סנקציות חשובות, להבדיל מעובדי מיקור חוץ.

יש סנקציות בחוק על מי שמסר מידע מסווג יותר חמורות.

נכון, יש סנקציות בחוק, אבל לא ברמה המשמעתית. וכש-20% מעבירות המשמעת בשירות המדינה הן - - -

ברמה האישית זה מאסר, זה יותר גרוע.

נכון, זה יותר גרוע, וראינו. 20% מעבירות המשמעת הן עבירות מידע. אני חושב שראוי שגם האנשים האחרים שיש להם גישה למידע הזה יהיו עובדי מדינה, ועובדי מדינה בלבד.

גם הוא, אם הוא יוציא, יש לו עונש מאסר על זה.

אנחנו עושים את זה בחוקים אחרים, למשל באיזוק האלקטרוני, החברה המפעילה את האיזוק, על העובדים שלה מוטלות חובות של עובדי ציבור למרות שלפי סעיף 10 לחוק העונשין גם על אנשים שעובדים במיקור חוץ יש חובות.

חובות, אבל לא חובות משמעתיות.

אם הם עושים עבודה - - -

נשאיר את זה ככה. אנחנו משאירים את זה ככה.

בהוראות עונשיות שגוררות מאסר – אני חושבת שהן מפחידות יותר.

נכון, הן מפחידות, אבל מסתבר שלא מספיק. בעבירות המשמעתיות הרבה יותר מפחיד העונש.

אני רק רוצה להגיד לך – אני לא רוצה לפגוע, יש כאן רוב לעובדי המדינה מסביב לשולחן הזה – לפעמים דווקא עובד המדינה שהוא קבוע, קל להגיע אליו מאשר עובד מזדמן של אותה חברה.

בית המשפט הכיר בעובד של חברת אבטחה – אצלנו במקרה הזה – כעובד מדינה.

מבחינת הדין הפלילי הוא ראה בזה עבירה של עובד ציבור.

רבותי, נעזוב את הסיווגים.

אנחנו עוברים לנושא הבא. אני אומרת נושא כי יש כאן סעיף נוסף. אנחנו מדברים עכשיו על השימושים המשטרתיים. אני אציג את הדברים, אני אומר מה היו הסיכומים. קודם כל, דובר כאן בוועדה על כך - - -

זה סעיף 16?

זה מופיע כאן כתיקון סעיף 17, אבל צריך להופיע לפני כן גם תיקון לסעיף 7, אם אנחנו רוצים. כי הרעיון הוא שאנחנו רוצים שהנושא של השימושים המשטרתיים יגיע בתקנות לוועדה. הנושא התחיל להיות נידון. הבנו שיש השלכות שעלולות להיות לפעולה לפי סעיף 16, שהיא כרגע רחבה מאוד, סמכות רחבה מאוד, שהבנו שכרגע אין היתכנות לביצוע שלה. ולכן אנחנו רוצים שכל ההפעלה של פרק ד' ושל העברות המידע תהיה בתקנות. אני רק אוסיף על מה שכתוב כאן בנוסח – אני מפנה לסעיף 6(א), 6(א)(1) ו-6(ב). אני חושבת שלא לכולם יש את זה. אני מפנה קודם כל לעמוד 7 לגבי תחילתו של סימן ג' בפרק ה'. בסעיף התחילה יש שינוי. אני מוסיפה כאן סעיף 7. אני חייבת לכתוב את זה, כי זה הסעיף שמפעיל את הסמכויות של השוטרים. ביום תחילתן של תקנות לפי סעיפים 35(ו) ו-24(ג). 24(ג) זה עוד סעיף תקנות שפספסנו, שמסדיר את עבודת המשטרה. הרעיון אומר שקודם כל יובאו תקנות – וכאן אני מוסיפה גם בסעיף 7, כי אני חייבת להוסיף את זה - - -

הסמכות שהייתה להם בתקופת הפיילוט זה - - -

אין להם סמכות בתקופת הפיילוט.

אין גופים שיש להם סמכות בתקופת הפיילוט?

בתקופת הפיילוט אסור היה להעביר מידע.

לאף אחד לא היה ואסור היה להעביר.

הצווים לא נכנסו לתוקפם בתקופת הפיילוט.

אנחנו ממשיכים את זה עד שיבואו התקנות.

זה לגבי תקנות. דבר נוסף, פנה אלי משרד המשפטים ואמר שהם מצאו לנכון להוסיף בסעיף צו בית משפט איזשהו היגד שאולי יטיב עם קטינים. ההיגד הזה אומר שברגע שבית משפט מגיע לתת צו בעקבות בקשת המשטרה, מציע משרד המשפטים – זה סעיף 17 לחוק, אני אקריא אותו:

"בית משפט השלום רשאי, לפי בקשה מאת קצין מוסמך להתיר בצו לרשות להעביר למשטרת ישראל או למשטרה הצבאית, לפי העניין, תוצאת זיהוי, וכן אמצעים או נתונים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי, אם שוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי הדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בהעברת המידע כאמור כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם".

ובשים לב לשאלה אם היה האדם קטין בעת מתן ההסכמה להחלת תמונות טביעות האצבע שלו במאגר הביומטרי. כלומר, הכוונה היא שאומרים לבית המשפט – לפני שאתה מאשר, תסתכל גם על העניין אם הבן אדם הזה קטין. זה מה שאני מבינה - - -

למה אתם מתייחסים רק לטביעות אצבע? טביעות פנים לא צריך בית משפט?

אולי יסביר משרד המשפטים.

למה אתם מתייחסים רק לטביעות אצבע ולא לנתונים ביומטריים נוספים?

טביעות אצבע - - - באופן וולונטרי.

אבל לקבל מהמאגר אתם צריכים מבית משפט גם מה שניתן בתוקף החוק.

בוודאי. הסעיף הזה רלוונטי לטביעות האצבע משום שהוא בא להתחשב בעובדה שקטינים שנתנו הסכמה, אז ההסכמה היא רק אפוטרופוס והיא בעייתית, ולכן צריך בית המשפט לשים לב. אבל ההסכמה היא לגבי טביעות האצבע, לגבי תמונות פנים - - -

אני לא כל כך מבין, אם בית המשפט נותן, מה זה משנה איך המשטרה קיבלה את זה?

ליאת יעקוקוביץ ממשרד המשפטים. חשבנו שזה יכול להוסיף לעניין שיקולי בית משפט. שישים דעתו גם לנקודה הזאת.

שהאדם הוא קטין.

שהאדם הוא קטין.

היה קטין.

אולי הוא עדיין קטין.

אולי הוא עדיין קטין.

גם אם הוא היה קטין, ודאי שאם הוא קטין. זאת אומרת, הפירוש הוא - - -

יש מגוון של שיקולים שבית המשפט צריך - - - אז גם לזה. זה לא ברמה שזה מחייב אותו.

הדרך שבה הגיעה טביעת האצבע יכולה להשפיע על השיקול של בית המשפט? הדבר האחרון שיחשדו בי הוא שאני יכול להבין את שיקולי הדעת של השופטים. זה אני ממש לא יכול. את רוצה להגיד לי שהשופט יכול בשיקולים שלו אם לתת טביעת אצבע או לא – איך זה הגיע לרשות האוכלוסין, אם זה היה ברצון או לא? אני צריך להסכים אתכם למה לא. עוד משהו שפחות יתנו, ותופס את התפיסה הכללית שלי. מה ההיגיון?

לא דיברנו ברמה שזה יכריע או לא יכריע.

אתה מבין את זה, יהונתן?

אני מבין. אני גם חושב שאפשר לנסח את זה אחרת. ההיגיון הוא כזה – השופט מקבל קודם כל את המידע, ואחרי שהוא מקבל את המידע, הוא מחליט אם להעביר את זה הלאה או לא.

איך הוא קיבל את טביעות האצבע? מידע לצורך מה?

לא, הוא יקבל את הזהות של האדם לפני שהוא מעביר אותו הלאה. זה כנראה יוסדר בתקנות. העיקרון הוא – כמו בחיפוש בחומר חסוי, השופט מקבל את החומר ומחליט מה מתוך זה חסוי ומה לא. פה הוא יקבל את הזהות ויגיד זה אדם בן 18.5. כשהוא היה בן 12, ההורים שלו הכניסו אותו שלא בהסכמתו ונתנו לו את טביעת האצבע. אני מתחשב בזה כי יכול להיות ששיקולים של הגנה על פרטיות חשובים יותר.

אני אקבל את מה שאתם אומרים. אני קטונתי מלהבין את זה גם אחרי מה שאתה מסביר. לא מבין.

מבחינתנו זה משהו שאולי יכול להיטיב. אנחנו לא עומדים על התיקון הזה, אמרנו מראש.

רק לומר שבהרבה מקרים זה לא יכול להיות רלוונטי כי בדרך כלל בפניות מהסוג הזה אתה לא יודע מה אתה מעביר. נניח שאתה מעביר טביעה מזירה – אתה לא יודע אם זה קטין או לא קטין עד שלא תקבל את התשובה. כשאני פונה לשופט – בשים לב שמדובר בקטין. הוא בכלל לא יודע אם זה קטין. גם אני לא יודע אם זה קטין.

אם הוא ידע שהוא בן 20, אתה לא תדע אם הטביעה ניתנה בגיל 19, או שניתנה בגיל 16.

גם נכון. הוספתם עוד על הדבר הזה. אתה צודק, אלעזר. יש כלל – כל המוסיף גורע. מה אני צריך להכניס סעיף אם זה לא נותן שום דבר? אני מעריך מאוד את המאמץ שעשיתם בעניין. כל מאמץ שלכם בעניין הזה, לצמצם את התופעה ולשמור על הפרטיות, אני מכבד את זה. זה בא ממקום טוב, אני בטוח.

אדוני, רציתי להעיר לעניין הסעיף שנאמר לפני כן.

אני אתן לך.

מה החלטת לגבי זה?

לא צריך להכניס. לרעיון עצמו, אדם מקבל שכר גם על הדרישה וגם על הפרישה. מקבלים שכר פעמים – גם על הדרישה. אני רואה שיש מישהו שיודע שאני מצטט מהמקורות.

לגבי הכניסה לתוקף, עם התקנות – עקרונית, הסכמנו לזה. אני אומר, השאלה אם לא נכון להחריג מצבים מיוחדים, למשל אם יש חשד שאדם הוא מתחזה כשהוא בא לבקש תעודה. יכולים להיות מצבים כאלה. ואז ירצו שנחקור את זה, אבל אי-אפשר יהיה להעביר אלינו את הטביעה. אז אנחנו נחכה לתקנות, אבל התקנות יכולות לקחת שלוש שנים כי יש ויכוח על איזה סעיף שקשור לסיטואציה רחוקה.

אלעזר, צדקת.

למשל, חס וחלילה, אסון המוני ולא יודעים לזהות. לא רוצים לזהות גופות ולא יודעים במי מדובר, אז אנחנו לא נוכל לקבל את המידע ואי-אפשר יהיה לזהות את האנשים במכון.

אמרת דברים נכונים, ודאי שלושת רבעי מהדברים שלך. אבל - - - את התקנות - - - אנחנו רוצים שיהיה משהו שידרבן את התקנות, שיגיעו מהר יותר, וזו אחת הסיבות. אם לא תקבלו, אתם תביאו. עכשיו רק התייחסות מקצועית.

טיפלתי בסיפור דומה בתעודות הזהות. תעודות זהות של ילד שסבתא עשתה לו יום הולדת ורצתה להוציא אותו החוצה, הכריחו אותה לעשות ביומטרי ואז יצאו החוצה. אחר כך הוא רצה לשנות את זה, הוא לא הסכים. הוא רצה לשנות את זה כשהוא גדל, הוא הגיע לגיל 18, רצה להוציא תעודת זהות, לפתוח חשבון בנק, ולא אפשרו לו את זה. אותו דבר בטביעות האצבעות, זה מה שיהיה כאן. אם ילד - - -

הוא יכול. הוא יכול.

הוא יכול לחסום עד גיל 18.

לא, לא מאפשרים, מכריחים את כל המשפחה לעשות תעודת זהות.

הוא יכול. הוא יכול.

את כל המשפחה הכריחו לעשות תעודת זהות.

זו טענה על משהו שקרה?

לא חייבו, זה היה וולונטרי.

כן. אני טיפלתי במקרה.

הוא אומר שההורים שלו נתנו לו והוא רצה לחזור. ההורים שלו כן עשו לו את זה.

אני חושב שגם הסיפור של הקטינים, עם משלוח הודעה בגיל 18 נכנס פה. יש מנגנון - - -

בגיל 18 הוא יכול לחזור, למה צריך להתווכח על זה?

לא, הם לא הסכימו, הם לא מאשרים. ראש האגף לא נתן לו.

אבל עכשיו.

עכשיו.

התיקון זה מאפשר.

אתה מביא אותנו בדיוק לסעיף הבא, בעניין למי מתלוננים.

אני רק אציין שמאחר שסעיף 7 מוזכר בסעיף 16, אני אצטרך לתקן את סעיף 7 ולהוסיף שם את הצורך בתקנות, אחרת כל הדבר הזה יהיה חסר תוכן. תיקון סעיף 19 – סעיף 19 הוא הסעיף שאומר שמשטרת ישראל יכולה להעביר מידע למספר רשויות אכיפת חוק, ובהן המשטרה הצבאית, רשות אכיפה שמחוץ לישראל, המכון לרפואה משפטית, רשויות ביטחון וכדומה. כאן היה לנו דיון והסכמנו שאם המשטרה מקבלת צו – וראינו כמה קשה לקבל צו – לעניין מסוים, הרעיון לפי סעיף 19, שהיא יכולה להעביר את המידע לטיפול בעניין שלשמו התבקש הצו.

זה מקובל.

העיקרון מקובל, אבל המילה צו היא לא בהכרח מתאימה, כי מדובר על הסימן הזה - - -

בעניין. לשם טיפול בעניין שלשמו נתבקש הצו, אבל זה עדיין עניין.

כן, אבל לא התבקש הצו, כי 16 ו-18 זה בלי צו. שלשמו נתבקשו הנתונים, עם צו או בלי צו.

התקבל. התבקשו הנתונים. בסדר גמור. תודה על ההערה. הסעיף הבא. מעניין, כשיושבים מסביב לשולחן, גם אנשים מקצועיים, כל אחד יכול להוסיף עוד מבט שלו, זו חוכמת העם ותשועה ברוב יועץ.

ברור, כך זה בניסוח. הנושא הבא הוא סעיף שאמרו להדגיש למשטרת ישראל את עניין האגירה של הנתונים. הייתה כאן ישיבה עם גלעד בהט. הבנו שייתכנו אי-הבנות או פרשנויות שונות לגבי מה מותר למשטרה – ופה אני רוצה להבהיר את מה שנראה לי שהתהליך הולך להיות ברגע שיהיו תקנות. משטרת ישראל אוספת טביעות אצבע, שולחת למאגר הביומטרי, למיטב הבנתי, באופן ממוחשב את טביעות האצבע שאספה מהזירה ומבקשת תוצאות זיהוי.

נניח.

תוצאות הזיהוי, אני מניחה, מועברות אליה אף הן באופן ממוחשב. אני לא מניחה שהמשטרה תתחיל לעשות קידוד והצפנה כמו שיש במאגר, אלא באופן פתוח יותר יועברו שמות של אנשים או תוצאות זיהוי לטביעות שהמשטרה ביקשה ושלחה.

צריך לבוא מספר – מספר 1, מספר 2.

אין שום נתון מזהה. שמות אני לא יודע להעביר. אין לי שום נתון מזהה.

אז מה אתה מעביר?

לגבי איזו שאילתה את מדברת?

שאילתה שהם רוצים זיהוי של טביעת אצבע.

תוצאת זיהוי.

תוצאת זיהוי לצורך חקירת פשע.

אתה מעביר את הקידוד, והם יצטרכו ללכת לרשות האוכלוסין כדי - - -

אני לא מעביר ביומטריה, אני מעביר כן לא.

בסוף, ממה שאני מבינה, המשטרה אוספת טביעות אצבע ורוצה שמות.

ואז זה יעבור לרשות האוכלוסין.

היא צריכה רק את האמצעי, לא רק את השמות.

היא צריכה לעשות רק את ההשוואות.

נירה, את צודקת. אני מבין שהכול ייכנס לתקנות.

הכול ייכנס לתקנות.

אני מדברת רק על האגירה, אני לא מדברת על כל הדברים האלה, ודאי שלא. נשאלת השאלה האם המשטרה מבינה שלאחר שפענחה את אותה רשימת שמות, שיכולה להיות ארוכה מאוד, של עשרות אנשים, והחליטה מי החשוד שהיא קוראת לו לחקירה, מי עדים פוטנציאליים, עדיין יש בידיה נתונים מזוהים, טביעת אצבע ושם, של עוברי אורח תמימים.

את צודקת. אני רוצה לקצר את העניין הזה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם כוונתה של המשטרה כזאת, אז אנחנו מבינים שאנחנו רוצים שתעשה התרת חלום בעניין הזה, שנתונים שלא קשורים לתיק החקירה מהרבה סיבות – יכול להיות שהסניגוריה לא תרצה – אנחנו מבינים שבסופו של דבר מה שלא קשור לאותה החקירה באותו צו שהותר להם לא יישמר ולא ייאגר. זה לא עוד אמצעי למשטרה לאגור שמות או זהויות של אנשים שהיא קיבלה על הדרך. אולי יש לה מטרה חשובה, לאגור כמה שיותר טביעות – לא. זאת אומרת, לא מכאן הם יקבלו את העזרה שלהם. איפה זה יהיה? זה יהיה בתקנות.

אני רק רוצה להסביר למה אפשר בסעיף כזה, כי יש המון רזולוציות. יש הבדל בין סוג חקירה אחד לסוג חקירה שני. יש סוג חקירה למשל שמדובר על התחזות, שאמצעי הזיהוי הוא הראיה בתיק. יש מקומות שבהם אני לא צריך בכלל את אמצעי הזיהוי. ברגע שהחשוד אצלי, לקחתי ממנו, הוא כבר החשוד בתיק, אני לא צריך שום דבר. הסנגוריה יכולה להגיד שהיא צריכה, כנראה שהיא תגיד, אבל החשוד כבר אצלנו, זיהינו אותו מול הזירה, אני לא צריך את כל מה שקיבלתי. תוצאות הזיהוי, שנותנות לי רשימה של חמישה חשודים, ואני בדקתי ומצאתי – זה החשוד שלי, חשוב מאוד לבוא לבית משפט כשאני חושף בפני הסנגוריה את החומר, להגיד לו: זו הייתה רשימת החשודים. אני הלכתי על פלוני והסנגוריה רוצה להסביר למה טעיתי, וזה בכלל - - -

אחיו התאום.

תוצאות הזיהוי זה שונה לגמרי מאמצעי הזיהוי. זה עולם אחר. זה גם תלוי בתיק ובסוג החקירה. לכן פה צריך הסדר - - -

בסופו של דבר אתה צודק, אבל מה שלא היה קשור בכלל - - -

אבל אנחנו יודעים לתפור את זה בתקנות, לא בסעיף כללי שהוא בחוק.

מה שאמרת מקובל עליו, הצהרת הכוונות שאנחנו לא הולכים לתת באפשרות שאנחנו נותנים לקבל נתונים לעוד מאגר שלא לצורך החקירה הספציפית.

אתה רוצה להכניס סעיף?

לא. לא. אם בפרוטוקול זה רשום, אנחנו מבינים, לא נכניס סעיף עכשיו.

תיקון סעיף 24 – זה בסעיף 7א לחוק. כאן אני ביקשתי להוסיף סעיף כללי לחוק שיתווסף לחוקים מאוחרים יותר ולא היה אז בחקיקה כשחוקקנו את החוק הזה.

"השימוש בסמכות להעביר ולקבל מידע כאמור בפרק ה' ייעשה באופן שאין בו כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם".

פרק ה' הוא הפרק שבו עושים את כל העברות המידע לכל מיני גופים בחוק הזה. לא קיבלתי הערות, אבל - - -

נירה, זה מופיע כבר בסעיף 17 על העברות בצו.

אני יודעת, אבל כאן אני מדברת על כל הפרק. עכשיו אנחנו עוברים לנושא של כתובת לאזרחים לתלונות או לפניות ציבור לגבי החוק הזה.

לפני. אנחנו מדברים על סעיף 26, איפה יש את הכתובת? על מה את מדברת?

עברתי לסעיף 7ב. אני מתחילה ואומרת שבישיבה פנימית פה עלה – יש לנו הרי ממונה על הפרטיות, שעוד מעט יקראו לו ממונה על הגנת הפרטיות. סליחה, לפני כן יש לנו את התיקון לסעיף של הממונה על הפרטיות. אני הצעתי לעדכן את זה עם החקיקה הקיימת היום ולקרוא לו קודם כל ממונה על הגנת הפרטיות.

אנחנו התנגדנו.

לשם שלו?

לא, זה כן.

לא ברור למה חוץ מתיקוני נוסח לגופו יש צורך להיכנס לנושא.

אני אמרתי שאני לא אתעקש על זה. הבנתי שהייתה לכם ישיבה עם עמית אשכנזי.

גם מערך הסייבר מתנגד.

אני רוצה לעדכן בנושא הזה. אנחנו לא מתעקשים. אנחנו רוצים להוריד את שני הסעיפים שהוספת כרגע ולהשאיר את מה שהיה בחוק המקורי ללא שום שינוי.

גם לא על השם של הממונה, שיקראו לו הממונה על הגנת הפרטיות?

אין לנו בעיה עם זה.

זה מה שמקובל היום.

עם זה אין לנו בעיה, אבל להוריד את שני הסעיפים שנותרו בהצעה שלך. בהתייעצות עם הסייבר, אחד מהנושאים גם מתנגש עם תפקיד שקיים שם, אז אנחנו מעדיפים להוריד את זה.

אני מבקש להוציא מהלכסיקון מתעקשים – מבקשים. המילים האלה קצת בומבסטיות. אנחנו מבקשים.

כל עוד הוא יעשה את תפקידו - - -

למה שלא יהיה אדם שממונה על הגנת הפרטיות?

אני הצעתי לפרט מעט את הסמכויות שלו.

אני אגיד ככה, רשות כזאת מתנהלת בלי ראש קבוע. יש סמכויות בחוק לראש הרשות, וכרגע הרשות מתנהלת בלי ראש קבוע, אלא עם ממלא מקום זמני. סמכויות העונשין – אני אמרתי את זה כבר –חלות רק על הראש הקבוע, והעובדה שיש תפקידים שחובה לייצר יוצרת אחר-כך מצבים שאנשים ידאגו לעשות את התפקיד שלהם. הרשות התנהלה בלי מנהל אבטחת מידע כיוון שלא הייתה לה בחוק חובה להחזיק ממונה על אבטחת מידע תקופה ארוכה מאוד.

יש לה חובה, הממונה על הפרטיות. עכשיו נקרא על הממונה על הגנת פרטיות.

אני מבין, ואם רוצים לתת לו עוד סמכויות, ואם אחת מהן מתנגשת - - -

אני אגיד מאיפה הכול נובע ולמה אני מוותרת כל כך מהר. אמורות להגיע תקנות שיפרטו – כרגע הסמכות שלו היא רחבה מאוד ומנוסחת בסעיף אחד בלבד, למעט חובות הדיווח שלו, שהן כן מפורטות בצורה רחבה מאוד. הטענה היא שזה הולך להגיע בתקנות. אני הצעתי להתאים את החקיקה הזאת לחקיקה הקיימת היום בשנת 2016 לעומת שנת 2009 כשהחוק הזה חוקק, וחוקים אחרים מקבילים בצורה נאותה יותר, שתעלה בקנה אחד עם תפיסת הגנת הפרטיות שיש היום. אמרו לי מכל הכיוונים שהם מעדיפים שלא.

אני רוצה להסביר למה זה לא מתאים. יש את החוק להסדרת הביטחון. המאגר הביומטרי בשנת 2015 התווסף בתוספת לחוק. המערכת שם היא מערכת שמוגנת ברמה הכי גבוהה, מה שלא היה במועד של חקיקת החוק. לכן מה שהיה ב-2009 בכלל לא רלוונטי עכשיו. יש קצין מוסמך ברשות להגנת הסייבר שמנחה את הכול ברמה הכי גבוהה, וזה בדיוק העניין של ההתנגשות.

זה לא קשור לפרטיות, אלא להגנת סייבר.

הגנת סייבר כולל גם את ההיבטים של פרטיות, זו המטרה.

יש התנגשות בין זה לזה.

לא, המאגר מוגדר כסודי ביותר.

זה עניין רעיוני, שהגנת הפרטיות הפך להיות מושג שאמור להיות עצמאי, ושיכולות להיות לו, כמו שאומר ניר – ולכן יש גם את רמו"ט – קרונות אחרים.

בזה נדון בתקנות, לעשות את האיזונים הנדרשים.

הדבר הנוסף, סעיף 7ג להצעת החוק, הנושא של פניות ציבור. אני חוזרת שוב למה שהתחלתי להגיד, שהסתבר לי כשביקשתי לפרוט את תפקידו של הממונה על הפרטיות – כתבתי שם טיפול בפניות ציבור. כמעט בכל חוק שיש בו אלמנטים של אפשרות פגיעה בפרטיות והעברת מידע על אנשים, יש ממונה על הגנת הפרטיות שאזרח יכול לפנות אליו ולהתלונן. התברר – יסבירו לנו כאן למה, אני לא אומר שזה לא מוצדק – שהממונה על הגנת הפרטיות שמופיע בחוק הזה, הוא יושב ברשות הביומטרית, אין לו, לטענתו – ויכול להיות שזה מוצדק, או לא, יסבירו כאן –שיח ושיג עם האזרחים בכלל. מכאן נולד איזשהו דיון, שקיימנו אותו גם באופן פנימי, על מה גורלו של אזרח שבממשקים השונים של החוק הזה, עם כל מיני רשויות – גם עם רשות האוכלוסין, אבל גם עם המשטרה – אזרח שהועבר לגביו מידע, נלקח ממנו מידע, כל מה שקשור למידע, שבזה החוק הזה עוסק, בביומטריה, חש נפגע. אם זה כי טביעת האצבע שלו כן נשארה בתיק החקירה, שכחו להוציא אותה, השם שלו מופיע היום בתיק החקירה וסנגורים או כל מיני נאשמים מתקשרים אליו ושואלים אותו אם הוא עד או רוצה להעיד. אדם כזה רוצה לומר תוציאו - - -

למה זה שונה מכל פנייה / תלונה של אזרח? יש למשרד הפנים פניות ציבור ותלונות ציבור, הוא יקבל תשובה.

כמו שבחוקים אחרים יש כתובת של אדם ייעודי לעניין הזה, נשאלת השאלה מדוע בחוק הזה אין לנו כתובת. אני לא מנסה להמציא עכשיו חוקים חדשים, אני מדברת על המשרד – מישהו שזו תהיה הכותרת שלו.

היום יש מנגנון קיים מסודר של קבלת תלונות הציבור בנוגע לכל הנושאים שבאחריות משרד הפנים. האגף לפניות ציבור מטפל בכל הפניות בצורה מסודרת, מנתב אותן בהתאם, והתשובה יוצאת אחת מאגף פניות ציבור לאותו תושב.

למה שלא יהיה ברור שמעבירים לאדם ספציפי?

אי-אפשר שהכול - - -

אבל יש לך חוק שיש לו השלכות שיכולות להיות – למה להשאיר את האזרח - - -

למה להחריג את החוק הזה ביחס לחוקים אחרים, וליצור מנגנון מאוד ספציפי לחוק הזה, שמאפשר אדם ספציפי?

ההפך, למאגרים אחרים יש ממונה שיש לו interface עם הציבור, פה לא.

במידת האפשר. וגם כדי לחזק את הצד של המתנגדים, שאנחנו לא רוצים שתהיה פרצה או יכולת להעביר מידע לא נכון, או חוקר פרטי שמדבר עם אותו אדם ספציפי, והוא מתחזה לאזרח תמים ופשוט. אנחנו לא רוצים לפתוח את הנושא הזה, ולכן המנגנון הזה הוא כפול ומכופל, וכל נושא הטיפול בפנייה ייעשה בצורה מסודרת באמצעות אותו מנגנון, עם בקרה נוספת מטעמנו. אנחנו לא חושבים שנכון ליצור משהו ייחודי.

נירה התאמצה מאוד בחוק, וזה הדגל שלה. את רוצה לבקש גם את התגובה של רמו"ט? בבקשה.

לא, גם של המשטרה. מה תהיה הכתובת לאזרח בסיטואציה שאני העליתי?

זה בא ממקום טוב.

כל חקירה של המשטרה הרי יכולה להעלות תלונות כאלה ואחרות. מי מטפל בתלונות?

רק לחברי הכנסת מגיע הדוח של ראש מערך הסייבר, ועורכת דין שפעלה כל כך בעניין הזה ורוצה לקדם נושא של פניות ציבור – אכפת לה מה קורה כשקורים דברים כאלה.

אני גם שומרת על איזושהי אחידות.

מי מרמו"ט?

ניר.

אני רוצה להבין, השאלה היא אם אנחנו - - -

לייחד כתובת ממוקדת שיש מישהו בנושא הביומטרי שהוא אחרת מכל הנושאים. אני לא יודע איך ייכנס פה – מר מלכה, פעיל השכונות, שסיפר את הסיפור של בחור בן 18 שלא נתנו לו לחזור בו מהסכמה לטביעות אצבע. זו אפילו דוגמה קלאסית, אם הבנתי את הסיפור על יום הולדת. לא הבנתי מה זה קשור ליום ההולדת, אבל אחרי יום ההולדת לא נתנו לו לבטל.

רשות האוכלוסין.

הממשק מול התושב – כל ממשק מול התושב, ולתושב ברור מי עושה מולו את הממשק – רשות האוכלוסין. כל השאלות בנושא הזה - - -

איך הוא יודע? הוא הסתכל באינטרנט, מצא - - - מספר טלפון של רשות האוכלוסין.

בנוגע לנטילה ובנוגע לתיעוד – שנייה.

איך האזרח אמור לדעת? איך הוא יודע?

בנוגע לניפוק ולנטילה, הוא פונה לרשות האוכלוסין. בנוגע לחקירת משטרה, אם תהיה, הוא פונה למשטרה. המאגר הוא מאגר אנונימי. אתם מבקשים מאתנו - - -

(היו"ר מיכאל מלכיאלי, 13:56)

מאיר, אני רוצה לעשות סדר. נראה לי שיש פה גם בלגן, גם חוסר הבנה, וגם חיבור לדברים אחרים. אנחנו מדברים על זה – וזה שורש כל העניין, יכול להיות שהיינו צריכים לעשות את הדיון הזה מההתחלה – המאגר הזה הוא בכוונה מנותק. אין קשר בין ניהול רשות המאגר הביומטרי לגורם ההנפקה. אין, לא יהיה קשר, לא נרצה קשר.

אני יודעת את זה, אבל האזרחים לא יודעים את זה.

רגע, זה משמעותי. אני יודע שהאזרחים לא יודעים. הם לא יודעים גם הרבה מאוד דברים. אנחנו פה להם, מה לעשות? לפחות שבחדר הזה יבינו. זה אחד. הדבר השני, וחשוב שנבין, יש היום לרשות האוכלוסין – עם המאגר או בלי המאגר – מערך שלם של מתן מענה לפניות ציבור באשר הן, בכל התחומים. אחד הדברים השלישיים הוא שגם במשרד הפנים יש גורם כזה. אנחנו מטפלים בעשרות פניות מדי יום. דרך אגב, אני אחדש לכם, גם אם הפניות הן לא בתחום אחריותנו הספציפית, אנחנו לא שולחים את התושב או את האזרח לטרטר, אלא מנסים לפתור את הבעיה ככל שזה נוגע אלינו. אם אנחנו נעמיד פונקציה כזאת, תבינו מה יהיה – א', לא תהיה לו יכולת לתת את המענה הזה. ויותר קיצוני, אם תהיה לו יכולת, זה אומר שהוא חשוף בדיוק למידע שאנחנו לא רוצים לתת לו להיות חשוף אליו.

זה ממילא אדם עם - - -

אבל זה בדיוק העניין. הבן אדם שנוגע לנתונים של המאגר הביומטרי הוא לא - - -

הוא יודע מה קרה ברשות האוכלוסין, הוא לא יודע מה קרה בביומטרי.

אני רוצה להקריא לך משהו שכתוב באתר האינטרנט של משרד הפנים – ניתן לשלוח למשרד הפנים פניות בנושאים הבאים: שלטון מקומי, שעון קיץ, עדות לא יהודיות, בחירות לרשויות המקומיות, חופי רחצה, ואפשר לציין גם בנושא הביומטרי. כתוב גם – בנושאים הבאים גם: תעודת זהות, דרכון, ויזה, מעמד אישי, עובדים זרים או עובדים פלסטינים וכולי. אנחנו יכולים לציין גם את נושא הביומטרי. כך שתושב שנכנס לאינטרנט יוכל להבין שגם בנושא הביומטרי יש לו מענה דרך אותו מנגנון. אין צורך להקים מנגנון נוסף על מנגנון קיים.

הוא רואה את משרד הפנים כמכלול, אז הוא פונה אליו. להתחיל לשלוח אותו – לך אליו, לך אליו, לך אליו?

גם כשהוא הולך אליו הוא לא יכול לעזור לו.

אלעזר, במשטרה למי אדם יכול לפנות?

יש במשטרה שורה ארוכה של אנשים שתפקידם לטפל בתלונות ציבור. בעיקר ביחידות תלונות הציבור. מח"ש זה כבר פלילי, אבל יש יחידת תלונות ציבור בכל יחידה. יש קצין תלונות ציבור במחוז, במרחבים, בתחנות.

אגב, יש לכם ממונה על הגנת פרטיות בתוך המשטרה?

כן.

אז למה שלא נפנה אליו?

כי הוא לא מקבל תלונות מהציבור.

אלעזר, ממונה אבטחת מידע או ממונה הגנה על פרטיות?

הגנת הפרטיות. יש מדור שלם של אבטחת מידע.

פקיד סירב לתת לי מידע, מה אני אעשה?

הוא אומר שיש להם הגנת פרטיות.

יש ממונה הגנת פרטיות לפי סעיף 17 לחוק הגנת הפרטיות.

זה ממונה אבטחת מידע.

לא. אוקיי, ממונה אבטחת מידע לפי סעיף 17 לחוק הגנת הפרטיות שהנושא שלו הוא הגנת הפרטיות. יש מדור אבטחת מידע שיושב במינהל הטכנולוגי שאחראי על אבטחת המידע ברמה המחשובית. אלו שתי פונקציות נפרדות.

אבל אלו שני דברים שונים.

מבחינת תלונות, הוא לא מקבל תלונות מהציבור, אותו ממונה. תלונות מהציבור זה - - -

לא להקים מנגנון, אלא בתוך הפרסומים של כל המערך הביומטרי להוסיף במידה ויש תלונות לאנשים, שיוכלו לפנות ל- - -

לאתר של משרד - - - הנושא של טיפול בפניות ציבור ייעשה - - -

משהו מחודד יותר. במידה ויש - - -

אמרתי שאנחנו נוסיף גם בנושאים האלה.

אולי להוסיף לחובת דיווח - - -

ברמה המינהלית אנחנו נדאג שבפרסומים יהיה ברור שאפשר להגיש תלונות גם לגבי סוגיות שקשורות לרשות.

אפשר להוסיף את זה בדיווח של הרשות?

זה לא בדיווח של הרשות, זו החלטה מינהלית.

(היו"ר אורי מקלב, 13:59)

לא כותבים דבר כזה בחוק. יושב פה בן אדם ואומר איך נעשה את זה.

בואו נתחיל בהחלה של חוק חופש המידע על הרשות, כי כרגע הוא לא מוחל.

לא - - -

לא, אל תגידו לא.

אומר לך בן אדם בפרסומים יכתבו את זה.

הוא אומר, אומר. אני רוצה שזה יהיה כתוב בחוק ולא רק בפרוטוקול פה.

מה בחוק? יכתוב דבר כזה בחוק?

כן.

חוק זה לא עיתון.

אני מבין שאם יהיו תלונות ציבור – הבסיס שאנחנו יכולים לחשוש מחוק כזה לתלונות ציבור בעקבות עיכוב במתן השירות, בהליך הקבלה. נניח שאני חושש מזה מאוד, אין לנו מספיק זמן – אולי בתקנות זה יהיה, או לא יהיה בתקנות. נדון בזה. אנחנו מיהרנו לחוקק את החוק, אבל מה ההשלכה שתהיה באופן פרקטי על אזרחים, זה מלווה אותנו כל הזמן, מעבר לנושא העקרוני. אלו לא דברים של ביומטריה, אלו דברים שקורים בעקבות התפקוד של רשות האוכלוסין.

הם יחדדו את הפרסום.

אני לא רואה את החוק הזה כבסיס לתלונות הציבור, שאני יכול להביא משהו מיוחד של תלונות מיוחדות. כמו כל מתן שירות שהוא טוב, לא טוב, נעשה ברגישות, בהבנה, לא בהבנה וכן הלאה. אני מבין שהגעתם להסכמה, לא למשטרה. אתם תציינו את זה גם כן, באתר תעלו שבכל נושא - - -

הקראתי מה כתוב שם.

אנחנו נכתוב בחוק שאפשר להגיש תלונות - - -

במקרה הזה אני מבין מאיפה זה מגיע ליועצת המשפטית, אבל מכיוון שאני הייתי זמן מה יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור וישבתי עם כל הממונים לפניות הציבור בתוך המשרדים, אנחנו עודדנו את המטרה שפניות הציבור יהיו מרוכזות אצל גוף אחד במשרד, שהוא יקבל מכל האגפים, הוא יקבל את זה, הוא יעביר בחזרה, יעקוב אחרי הדברים. זה מייעל את הנושא של פניות ציבור, לכן אני לא יכול לחלוק על מה שאתם הצגתם, משרד הפנים, בעניין הזה שאכן הדרך היעילה והטובה יותר כיום זו הדרך הזו. בבקשה.

רציתי רק להוסיף דבר אחד. כשהעברתם את החוק ב-2009, הוחרגה הרשות מחוק חופש המידע עקב אילוצים אז. מאז חלה התפתחות בפסיקה, בחקיקה, בשקיפות שלטונית בכלל ועקרונות רבים. נכון, יש הרבה דברים ברשות שצריכים להישאר מסווגים וחסויים, אבל לקבוע שהרשות לגמרי מוחרגת מחוק חופש המידע כשאין סיבה – כי לא כל מה שהיא עושה ולא כל הפעילויות שלה הן פעילויות חסויות, נראה לי מיותר היום. במיוחד כשכל הדברים החסויים ימשיכו להישאר חסויים אחר-כך.

אתה רוצה להביא הצעת חוק פרטית?

לא, אני אומר, אם אנחנו דנים בתיקונים ובהחרגות מהחוק, אפשר לבטל את ההחרגה של חוק חופש המידע בעידן הנוכחי. נקודה למחשבה.

אני מוכן לשקול הצעת חוק פרטית בעניין הזה. אני אנסה לצרף עוד אנשים, אבל לא במסגרת הזו. אתם מבינים לבד שזו לא המסגרת המתאימה, לא בעיתוי הזה. בבקשה.

העניין הבא הוא תיקון סעיף 32 שנשמט מהנוסח לגבי חברי ועדת הכנסת ליישומים ביומטריים. שינינו אותה.

יושב-ראש הוועדה ואמרנו נציג האופוזיציה ונציג הקואליציה.

יש את הצעת חוק - - - כנראה החלטנו להכניס את זה, נציג האופוזיציה ונציג הקואליציה. אנחנו מתכוונים לכתוב נציג אופוזיציה וקואליציה, ואם נגלה שזה תקדים מסעיר בחוק, נכתוב שני חברי כנסת חברי ועדת חוקה.

את משנה מהנוסח שהוסכם עם - - -

לא, לא, זה הנוסח שהוסכם פה. אני בטעות השמטתי. זה נשמט מהנוסח שמונח כאן לפניכם.

הם היו כאן, הם לא נוכחים כאן. השירות הציע את זה.

לא, זה מה שסוכם גם אתם.

השב"כ?

כן, שאמרנו שיושב-ראש ועדת חוקה תמיד יהיה יושב-ראש הוועדה המשותפת. כבר יורד נציג. במקום זה - - -

אמרנו שיהיה עוד אחד מפה ועוד אחד מפה. זה קובל. אסף, יש בעיה בעניין הזה? אסף, זה הסיכום. זה לא חייב להיות, אבל זה - - -

- - -

אסף, זה חייב להיות יושב-ראש ועדת חוקה?

יש גם חברי אופוזיציה שחברים בוועדת החוץ והביטחון.

- - - והיא הסכימה.

אני אומר שיושב-ראש ועדת החוקה הוא גם יושב-ראש הוועדה - - -

זה לא חובה, אבל בדרך כלל זה ככה.

אוקיי.

הדבר הבא הוא יום התחילה.

- - - יום התחילה.

לא, לא, זה נאמר כאן והם ישבו כאן. הסעיף הבא הוא סעיף 14 לגבי יום התחילה. צריך לשנות את זה?

זה הסעיף האחרון? אז תם ולא נשלם.

רגע, אנחנו רוצים לוודא את יום התחילה.

אנחנו מבקשים לעדכן את התאריך ל-20 באפריל ולא ב-1 במרץ. קיבלנו כמה מטלות שלא - - -

לא מתאים לכם ה-1 באפריל?

לא, זה ערב פסח. אנחנו מבקשים לדחות את זה בגלל פסח וכל מיני נושאים שנשארו לנו בעבודה. רק מילה אחת. יש פה מספר תקנות חובה, כלומר, עלול להיווצר מצב שנגיע ל-20 באפריל, אבל יהיה צורך באישור ועדה, יש פסח, פגרה. אנחנו חוששים להיכנס למצב שבו החוק ייכנס לתוקפו ולא נוכל להפעיל אותו.

מה אתה מציע?

לכן אנחנו מציעים שזה יהיה ה-20 באפריל, או התקנתן של שורת תקנות החובה הבסיסיות שעל-פי החלטות הוועדה אנחנו צריכים לאשר אותן לפי המאוחר בניהן אחרי 20 באפריל. אם הליך התקנת התקנות שאנחנו ננסה לעשות אותו עד המועד הקובע - - -

מה הלימיט? עד מתי?

מבחינתנו, אנחנו נהיה מוכנים. צריך אישור ועדה. אני צריך שהוועדה תתכנס לדיונים.

הוועדה - - - תתכנס.

זו פגרה. אני לא יודע להגיד שעד ה-20 באפריל כל הדיונים יתקיימו.

אנחנו מקווים עוד לפני הפגרה לשבת עם הוועדה.

בסדר. אפשר לסיים?

אני יכול עוד מילה אחת לשנות? בסעיף של המאגרון של 1,000 נתונים – זה עמוד 4 סעיף (ז)(2) – כתוב המידע יישמר בנפרד מכל פרט מזהה. עד כמה שאני מבין, הם לא צריכים את הפרט המזהה, אז אם אפשר לכתוב המידע יישמר ללא כל פרט מזהה.

ללא. נכון, אפשר לא? זו באמת הכוונה.

לא, במערכת ביקורת גבולות יש פרטים מזהים, זה יישמר בנפרד.

האם לצורך הבדיקות אתם צריכים את הפרטים המזהים? אני מבין שאתם צריכים את טביעות האצבע - -

זו יכולה להיות מערכת שיש בה פרטים מזהים, אבל זה יישמר באופן נפרד.

לצורך הבדיקות שאתם עושים, אותו נוהל בדיקות, אתם צריכים לשמור?

לא, אבל - - -

טביעות אצבע, לטעמי - - -

אבל במערכת, כשזה יישמר – אני לא יודעת להסביר לך את - - - יש גם פרטים - - -

אתם צריכים את הקישור הזה?

לא. לא.

ללא קישור לפרטים מזהים.

בסדר.

את זה קיבלנו, וזה אחרון, נכון?

זה כבר אותו דבר.

לא, מפרט זה אומר שזה יושב במקום אחר אבל אפשר לקשר ביניהם.

נדמה לי שגם לגבי המאגר זה הניסוח וזאת הכוונה.

רבותי, לא ידוע מתי תהיה הישיבה הבאה. התהליך שנעשה עכשיו, שנוסח הנוסח, יש כבר אנשים שאמונים לטפל בעניין הזה. אנחנו לא יודעים מתי הישיבה הבאה, אבל לכל המאוחר, עד יום שני הקרוב. ככל שיתאפשר בתוך הזמן הזה, אנחנו נקיים ישיבה שבה החברים יגישו הסתייגויות ויתקיימו הצבעות בעניין הזה. האמת היא שכן הייתי אומר לכם כמה מילים שחשבתי להגיד, אבל מכיוון שכבר חרגנו מהזמן וב-14:00 אמורה להיות כאן ישיבה אחרת, אני לא יכול לעשות את זה. אני מודה לכם ואני סוגר את הישיבה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.