הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 453

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז (14 בפברואר 2017), שעה 10:05

במסגרת ציון יום הכנסת הצעירה בנושא: פתרונות תעסוקה בדרום, בהשתתפות מר בועז הירש, מנכ"ל שירות התעסוקה

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

טלי פלוסקוב

נורית קורן

יחיאל חיליק בר

דב חנין

חיים ילין

שולי אייל - מנהל האגף להכשרה מקצועית ופיתוח הון אנושי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלה בר דוד - מנהלת מטה לתעסוקת מיעוטים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תמר אמר - רע"ן הכשרה בתעשייה, מחוז דרום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

בועז הירש - מנכ"ל שירות התעסוקה

דוד קלדרון - מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה

יעל לינדברג - רפרנטית תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מיכל פינק - סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

עמיחי לוי - ממונה תח"צ, מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אביב חצבני - מנהל מרחב דרום, התאחדות התעשיינים

אבי בוחבוט
ג'ון ברקו

–
–

יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת קיי
יושב ראש הפרלמנט הבריטי

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

דניאלה אסתר ליזמי - סטודנטית, סגנית נשיא אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה

טל וקנין - דוברת מחוז דרום, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שאכר אבו סמחאן - תיכון אורט, מועצת התלמידים והנוער הארצית, מחוז דרום

אסף כהן - סטודנט, קיבוץ רעים

אתי פרימט - סטודנטית

בטי אלברט - סטודנטית

אמנון מרגלית - המשמר החברתי

אריאל ישועה

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

במסגרת ציון יום הכנסת הצעירה בנושא: פתרונות תעסוקה בדרום

היום ה-14 בפברואר 2017, י"ח בשבט התשע"ז, השעה 10:05 ואני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. במסגרת ציון יום הכנסת הצעירה נבחר על ידי היושב ראש שהולך מיד להחליף אותי נושא של תעסוקה בדרום, הנושא שאמור כל הזמן להיות טיפול המערכת כי זה לא דבר שמסתיים בזבנג וגמרנו אלא יש כאן מערך אדיר, יש כאן צרכים אדירים, יש כאן אוכלוסייה מיוחדת, אוכלוסיות מיוחדות וכולם אזרחי מדינת ישראל. אולי זה היתרון שיש לנו בנגב, שכולם אזרחי המדינה ולכן צריך לספק להם שירותים, לכולם, באותה רמה כפי שהיינו רוצים שיהיו לנו.

אני גאה על כך שיש לנו היום את האפשרות להעביר את ניהול מערכת החקיקה, אבל לא רק חקיקה. אני רוצה להזכיר לכם שאחד התפקידים המרכזיים – ואני שמח שבוועדה שלנו מיישמים את זה – זאת גם אחריות ופיקוח על עשיית הממשלה. זה לא קל, לא תמיד יש שיתוף פעולה נאה, אבל לפחות אני יכול להגיד שבאים – לא תמיד ברמה הנדרשת, לא כמו היום ואני רואה כאן את הממונה על שירות התעסוקה ואת הממונה על ההכשרה המקצועית ברמה הגבוהה ביותר במשרד העבודה אבל בדרך כלל לא תמיד אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מלא.

התפקיד הזה של פיקוח על עבודת הממשלה הוא פיקוח מרכזי. אנחנו רוצים לראות דברים מתקדמים. אנחנו עושים את זה בצורה שיטתית בזכות מנהלת הוועדה שכל פעם כשאומרים שלוקחים על עצמנו משימה כלשהי, היא לא מוותרת. כך עובדת מערכת הוועדה. הוועדה, כפי שאתם יודעים, מורכבת משלושה גופים מרכזיים: בריאות, תעסוקה ורווחה. בתוך זה יש גם אחריות על כל החקיקה הנדרשת לביטוח לאומי ולא לשכוח שהביטוח הלאומי הוא המערכת התקציבית הגדולה ביותר במדינה, יותר מביטחון, כאשר השנה מדובר מעל ל-84 מיליארד שקלים. זה רק אומר לכם כמה המערכת כבדה ואנחנו חייבים להיות מאוד מאוד אחראיים כלפיה, במיוחד כשהיא אמורה לתת שירות לכל אזרחי המדינה ובמיוחד לחלשים בתוכנו.

יש מדינות שביטוח לאומי יחד עם משרד הבריאות, הם תחת שר. זה תיק ולא כמו אצלנו. ממש נותנים לזה חשיבות.

חברי אומר לכם שלא תמיד הממשלה רצה לקבל אחריות על עצמה במשימות מסוימות.

אני מודה על כך שתרגמת את דבריי ואמרת אותם יותר בעדינות ממני.

אני גם גאה להגיד לכם שאני שכן שלו. הוא בדימונה ואני מבאר שבע כבר שלושים ומשהו שנים אני גר באותו רחוב, באותו מקום, באותה שכונה בבאר שבע בהנאה מלאה יחד עם אשתי ובני. אני איש הדרום כמוכם, כמו חלק מכם.

אבי, סיימתי את תפקידי, מעכשיו אני מתערב רק אם אתה צריך אותי.

בוקר טוב לכולם. תודה לאדוני היושב ראש מר אלי אלאלוף על המלים ועל המקום לבוא לכאן ולנהל את הוועדה לצדך. תודה על שנתת לדיון כה חשוב להגיע לוועדה. אני רוצה לברך את הכנסת ליום הולדתה ה-68 כאשר אנחנו חוגגים כאן את כנסת צעירה.

אני סטודנט לחינוך בן 26, יושב ראש אגודת הסטודנטים של מכללת קיי, מכללה להוראה וחינוך בבאר שבע. כמו שאמר אלי, אני גדלתי בדימונה, נולדתי בדימונה וגדלתי בה ואני עדיין מתגורר בדימונה.

הדגש על ה-עדיין.

עדיין ואמשיך להתגורר בדימונה. נדבר על זה גם בהמשך.

אנחנו נדון היום במצב התעסוקה בדרום. אנחנו יודעים שיש פערים לא קטנים בין הפריפריה למרכז הארץ ועל כך אנחנו נדבר. האנשים המקצועיים שנמצאים כאן ינסו לתת לנו תשובות לדברים.

אני בטוח שלא תופתעו מהנתונים שנציג בהמשך לפיהם אחוזי האבטלה בדרום ובעיירות הפיתוח גבוהים כמעט פי שתיים מהממוצע הארצי. יש בעיה חמורה של הגירה שלילית של צעירים מהדרום לכיוון מרכז הארץ וכשאני אומר עדיין, אני מתכוון להישאר לגור בדימונה ולעזור ולפתח את העיר ואת הדרום. כשהחברים שלי הצעירים אומרים לי שהם רכשו השכלה – בהרבה מקצועות יש ריכוזיות במרכז הארץ של מקצועות טכנולוגיים ומקצועות היי-טק – בתחום הזה והם רצו לעבור למרכז הארץ כדי למצוא תעסוקה הולמת, אמרנו – ותכף גם יציגו לנו את הדברים – למה יש את הפערים האלה בין המרכז לדרום.

דיברנו על שיעורי אבטלה כאשר בעיירות הפיתוח שיעורי האבטלה נעים בין תשעה לעשרה אחוזים לעומת הממוצע הארצי.

סביב שישה אחוזים.

כן. שישה אחוזים. תסלחו לי, אני מתרגש.

אני כאן כדי לעזור.

אני לא ארבה במלים. אנחנו נמשיך לדבר על זה בהמשך הדיון אבל אני באמת רוצה לדבר על הפוטנציאל הגלום בנגב ובדרום. דוד בן גוריון שראה ביישוב הנגב ובהפרחתו משימה לאומית, ביטחונית וכלכלית חשובה ביותר אמר שבלי ישוב הדרום והנגב, לא יתכן ביטחון המדינה ולא נגיע לעצמאות כלכלית.

אני אומר שוב שאם ישקיעו בנגב, גם במשאבים, גם בתחבורה, גם בתשתיות, הנהירה למרכז הארץ ולריכוזיות תיפסק. הנהירה גרמה גם לעליית המחירים של הדירות במרכז, גם לצפיפות בתחבורה, אנחנו רואים את יוקר המחיה וזה כשיש חבל ארץ כל כך גדול שמהווה מעל חמישים אחוזים ממדינת ישראל, בדרום, שהוא כמעט ולא מיושב. יש קרקעות שרק צועקות שיבואו להתיישב עליהן. אני רואה אצלי בדימונה לפחות שיש חינוך מדהים, יש חממה, יש את הכול למעט התעסוקה. יש גם דיור בר השגה, משהו שאנחנו לא רואים במרכז הארץ. היום צעירים כבר לא יכולים לקנות דירה אבל בדרום אנחנו רואים שאפשר לעשות את זה. אני חושב שעם פתרונות תעסוקה הולמים נצליח ליישב גם את חבל ארץ הכול כך חשוב הזה וגם להביא את הצעירים דרומה ולהפסיק עם ההגירה השלילית.

אני רוצה לסיים באמירה חיובית. אנחנו לא מסכנים. בדרום יש המון דברים טובים. יש עכשיו מפעלים חדשים שקמים, עומדת להיפתח שלוחה של סייבר בדימונה בשנה הבאה בעזרת השם, יש הרבה דברים. אני אומר לממשלה שהיא חייבת להשקיע בנגב לא כי הנגב זקוק לזה וכי אנחנו צריכים את זה בגללנו אלא בשביל המדינה כי בלי השקעה בנגב, אין היתכנות כלכלית למדינה. אנחנו רואים מה המצב כיום.

כמו שראינו הייתה חשיבות, המדינה התחילה לראות חשיבות ואני מתייחס למעבר צה"ל דרומה אבל זה עדיין לא מספיק וצריך לעשות עוד דברים.

אני אציג את הנוכחים שנמצאים אתנו, את חבריי הסטודנטים והתלמידים.

אתה רוצה שאנחנו נציג את עצמנו?

כן.

בוקר טוב לכולם. אני סטודנטית לביו טכנולוגיה, סגנית נשיא אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, האוניברסיטה הגדולה ביותר במדינת ישראל. אנחנו פרוסים בכל מקום בארץ וגם בחוץ לארץ. אני באתי לכאן במסגרת חבריי ועמיתיי לפרויקט הכנסת הצעירה. במקביל לזה אני לוקחת חלק פעיל בארגון מודל האו"מ בישראל, שהוא גם מי שהנגיש לנו את הפרויקט הזה כאן היום.

שיהיה לכולנו בהצלחה.

שלום לכולם. אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מנהלת את הרשתות החברתיות, את כל הניו מדיה. אני מאשדוד. אני באתי לייצג בכבוד את חבריי ואת כל בני הנוער בישראל, ובמיוחד כמובן את מחוז דרום. אני הדוברת של המחוז.

מועצת התלמידים והנוער הארצית מאחלת לכם בהצלחה בהמשך היום.

אני ממחוז דרום, נציג במועצה הארצית בקהילה של מחוז דרום, מתמודד לתפקיד הדובר של הרשות.

מאיזה ישוב אתה?

אני מאבו קווידר זרנוק ליד באר שבע. באתי היום לייצג את כל הנוער במדינה, לא רק של מחוז דרום. אנחנו במועצה הארצית 67 נציגים שמייצגים את כל הנוער במדינה ובאתי לומר את הדעה שלהם ולייצג אותם. תודה רבה.

אני סטודנט ליחסים בינלאומיים ומזרח תיכון. אני מקיבוץ רעים.

נתחיל עם חבר הכנסת חיים ילין.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

מעניין שאף אחד מהצפונים לא הגיע לכאן. כשיש בעיה בצפון, אנחנו מגיעים. כנראה בדרום יש משהו שהוא הרבה יותר חם ואנושי. כך זה נראה.

כבוד היושב ראש, גם ממלא מקום היושב ראש, הדרום מאופיין – ואני אגיד את מה שאני חושב בכמה מלים – בהתפתחות מאוד מואצת ובפער מאוד גדול בין הצרכים לבין המקצועות שקיימים וצריכים אותם. מי שהתקרב היום לכל אזור התעשייה החדש, ההיי-טק, של באר שבע, ישמע רק משפט אחד: תביאו לי 600 מהנדסים ואני חוטף אותם. היינו בסיור ושמענו את הדברים. אנחנו גם מבינים שבסופו של דבר אם לא יהיו קיימים, הם ימצאו תחליפים והתחליף יכול להיות לא טוב והוא פשוט להעתיק את המקום למקום בו יש מהנדסים. אני לא מאמין ואני לא רוצה להאמין שבסופו של דבר מדינת ישראל תביא מהנדסים מחוץ לארץ. אני מתנגד לכך בכל תוקף. אני חושב שהמדינה צריכה להשקיע ולתת את התנאים האופטימליים כדי שיהיו עוד מהנדסים. לא חסר מוח במדינת ישראל ולא חסרים אנשים שיכולים ללמוד ואני חושב ששם אנחנו צריכים להיות.

הסוגיה הכאובה ביותר שקיימת בנגב היא נושא הבדואים. אם אנחנו לא נשים את זה על השולחן, אנחנו נמצא את עצמנו ברמת אבטלה ורמת עוני כל כך גבוהות שהפערים החברתיים יביאו אותנו לידי כך שנמצא את עצמנו בדרום שלא נעים להיות בו. פשוט לא נעים להיות בו. כולם מנסים לטפל בבעיה אבל אף אחד לא נוגע בבעיה האמיתית והבעיה האמיתית היא עניין של דו שיח ותרבות. יש פערי תרבות ואם אנחנו לא נצליח לסגור את הפערים האלה, אנחנו לא נצליח לקדם את הקהילה הבדואית להיות שווה בין שווים. זה לא שהם לא שווים אלא שצריך לתת להם את התנאים האלה. כמו שאני תמיד אומר, השינוי הוא להבין, כמו שהבינו הרבה מאוד אנשים, שחלק מהחקלאות הופך להיות היי-טק וחלק מהמרעה צריך להפוך למשהו אחר והמשהו האחר הזה הוא מאוד קשה בחברה הבדואית. מאוד קשה. למרות שכאשר אתה בא ואתה מסתכל על בית חולים סורוקה כדוגמה, רוב הרופאים והאחיות באים מחורה. דך אגב, לא ראיתי בדוח את חורה. רוב הרופאים, האחיות ובעלי המקצועות החופשיים – שהלוואי היו במדינת ישראל – הייתי לוקח כדוגמה את חורה כי בזמנו הם קיבלו החלטה אסטרטגית, ואנחנו מכירים את ראש העיר שמשקיע את רוב התקציב בחינוך ובהשכלה.

זה בעצם התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא שחלק מהמשאבים של ממשלת ישראל לא יהיו רק בכותרת אלא יהיו משאבים שיביאו לחינוך ולסגירת פערים. אם נצליח לתת את הכלים האלה, אין לי ספק שאנחנו נהיה בדרום עם רמת אבטלה יותר נמוכה, עם תל"ג בדרום – עם תפוקות לנפש – הרבה יותר גדולות ועם תרומה למדינה ושותפות אמיתית כאשר מרגישים שהמדינה היא חלק מהם ולא מתנכלת להם. זה שינוי שצריך לעשות אותו. זה שינוי שהוא בעייתי פוליטית כי הפוליטיקאים רוצים מחר בבוקר וזה נושא של חינוך לטווח ארוך. גם אם ייקח עשור, גם אם ייקח דור חדש, 25 שנים, צריך להתחיל אותו ואני מאוד מקווה שכולנו נבין שזה המאפיין העיקרי בדרום.

הערת ביניים. אני כל הזמן אומר שפעם הסתכלנו על הצפון כדוגמה והיום הצפון מסתכל על הדרום כדוגמה לעשייה, לנחישות, לא נשברים גם בגלל עוטף עזה אבל גם בגלל שהצלחנו להביא את הצבא לשם, הצלחנו להביא לשם את כביש 6, הצלחנו להביא הרבה מאוד דברים במלחמה ובאחדות בין כל הרשויות כשיש מטרה אחת והיא הדרום הוא הדבר הכי חשוב. לא מועצה או עיר מסוימת.

צריך להגיד גם מילה טובה על רוביק דנילוביץ' שבסופו של דבר לקח את באר שבע ועשה ממנה אימפריה שמרכזת בתוכה את כל השירותים לכל הסביבה. אני מאוד מקווה שנצליח להמשיך להתקדם ולא להרוס כי השלטון המקומי יודע את עבודתו אבל לא תמיד הממשלה יודעת את מקומה מול השלטון המקומי. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מקדם בברכה את חברת הכנסת נורית קורן שהצטרפה אלינו.

היא שמעה את הזמנת של חיים ילין.

דיברת על חורה שמשקיעה בחינוך. אני יושב ראש אגודת סטודנטים במכללה לחינוך שחמישים אחוזים מהסטודנטים שלה הם סטודנטים מהמגזר הבדואי.

גם בשער הנגב.

אחוז גבוה מהם באים מחורה. רואים את זה אצלנו, את ההשקעה של המגזר הבדואי בחינוך. המכללה לחינוך היחידה בבאר שבע בה לומדים חמישים אחוזים ואנחנו חיים בהרמוניה.

כבוד היושב ראש, אני חייב ללכת כי אני נותן הרצאה על חקלאות. ההרצאה היא בפני צעירים שבחרו את זה כנושא וזה די מפתיע שצעירים בחרו את זה כנושא אבל אני מאוד שמח על כך.

תגיד להם שהחוקים שעומדים אצלנו, נדון בהם בשבוע הבא. את חלקם זה ישמח ואת חלקם פחות.

זה נכון. תודה רבה וסליחה. למרות שזה נראה לא מנומס, זה חלק מהעבודה שלנו, להיות בו זמנית בשלושה-ארבעה מקומות.

לכן נתנו לך לדבר ראשון.

זה אמור לגבי כולנו.

אדוני היושב ראש ואדוני ממלא מקום היושב ראש. אני חייבת להגיד לכם לפני שנבחרתי לכנסת הייתי ראש עיריית ערד, אחת מהערים שנמצאת בדרום והייתי קוראת לזה קצת רחוק מכל ההצלחה הגדולה שאנחנו רואים בדרום. למרות שיש לי בזמן הזה שלושה דיונים שאני רוצה להשתתף בהם, בחרתי להיות כאן כדי לחלוק אתכם את החוויה של עיר דרומית שדווקא בקדנציה שלי, לצערי הרב, חוויתי משבר מאוד מאוד גדול של סגירת שני מפעלים ביום אחד, 300 משפחות שנשארו ללא פרנסה ואין להן לאן ללכת. זאת אומרת, ההבדל בין ערד לעיר במרכז הארץ הוא שבעיר אחרת אפשר לעבור כביש ולחפש אלטרנטיבה, לחפש עוד מפעל בו אפשר לעבוד, אבל בעיר כמו ערד אין אלטרנטיבות.

יושבים כאן נציגים של משרד העבודה – קודם משרד הכלכלה – אתם נפגשנו באין ספור פגישות, בכל הרמות, ואני כראש עיר באתי ואמרתי שאם אנחנו רוצים שהעיר הזאת תמשיך להתקיים במתכונת של היום, חייבים לשים כסף. המדינה חייבת להתערב. המדינה חייבת לתת לאותם יזמים ששוקלים אולי להגיע לערד. ברגע האחרון הם מגיעים הביתה, הם לוקחים מחשבון ועושים אחד פלוס אחד, כמה זה שווה. אם זה לא משתלם להם, הם לא יגיעו. זה מה שקרה בערד.

רבותיי, אתם בטח ראיתם כמה כתבות היו בתקשורת ואני אמרתי לכולם ששטח יש להם בשפע, מבנים קיימים יש להם בשפע, עובדים יש לכם בשפע כי נשארו אנשים ללא עבודה וכולם היו אצלי במשרד באין ספור פגישות ואנשים מאוד התלהבו, גם מהעיר, גם מהמקום, גם מהאנשים, מהכול אבל שבוע אחרי הפגישה, אני מקבלת טלפון ואומרים לי: התאהבנו אבל זה לא משתלם לנו. מה אפשר לעשות? מה אותו ראש עיר יכול לעשות? אני אומרת לכם שאני לא יכולתי לצאת החוצה מהמשרד כי התביישתי להסתכל לעיני התושבים שלי כי לא המדינה מתערבת וגם לי כראש עיר אין סמכויות להתערב. אולי אותו מפעל מגבות ערד לא היה נסגר אם הייתי יכולה לתת לו, בגלל המצב הקשה שלו, פטור מארנונה למשך שלוש שנים? או אולי המדינה הייתה מתערבת ונותנת לו פיצוי על כך שהיא לא הצליחה להביא גז לערד? מה קורה?

אני אומרת שוב שלי אישית נשאר פצע מאוד עמוק ממה שחוויתי כראש עיר ולא רק לי. אני חושבת שהפצע הזה נשאר לכל העיר. לכן אני אומרת שוב, ויושבים כאן נציגי משרד העבודה ונציגי משרד הכלכלה. אנחנו ישבנו יחד, בנינו תכנית, יש לי את המצגת שהכנו להחלטת הממשלה, רצינו להעביר החלטת ממשלה אבל אנחנו יושבים ומדברים ובפועל קורים דברים לא כל כך רצויים.

לכן אני אומרת שראיתי את התכנית, ראיתי את המצגת ששלחתם. אני חייבת להגיד לכם שמאוד התלהבתי גם מהרעיון לעבוד במרחק מסוים ולקבל פיצוי על כך. ראיתי את זה.

חייבים לקצר.

בדרך כלל אתה יודע שאני לא מדברת הרבה אבל בגלל הנושא הזה והכאב שמלווה אותי לאורך כל השנים האלה מאז עזבתי את התפקיד – ואגב, אחת הסיבות שבאתי לכאן, לכנסת, היא כי לא הצלחתי להשפיע משם, ואולי אני אצליח להשפיע מכאן.

תדעו לכם שהיא משפיעה.

אני מנסה.

דבר אחד לסיכום ואולי הוא לא כל כך אופטימי. עד היום, כבר שנתיים מאז עזבתי את המקום, לא קם בערד מפעל חדש. דיבורים, הבטחות, זה קיים, אבל בפועל זה לא קרה.

רבותיי, אני חוזרת על מה שאמרתי. אם אנחנו רוצים שהמשקיעים שלנו יגיעו לערי פריפריה, לדרום, ואת ערד נתתי כדוגמה ואני בטוחה שיש עוד הרבה ערים במצב של ערד, אנחנו חייבים להכניס את היד לכיס ולהפוך את העסקה של היזמים האלה לכדאית. שום דבר אחר לא יעזור וזה כבר הוכח. תודה רבה.

תודה רבה גברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני רוצה להוסיף מילה. אני באמת מזדהה אתך ואני רואה בערד את הבעיה החמורה. יש לי הרבה חברים שגרים בערד. היום הרבה תושבים בערד נשענים או על מפעלי ים המלח או על המלונות או על נסיעה במשך ארבעים דקות לבאר שבע, מה שלא הכי נעים.

גם נסיעה של שעה ושעה וחצי לתל אביב, לקריית גת ולעוד מקומות. איכות חיים שיש בערד, אין באף מקום אחר.

העלית נקודה חשובה. אני חושב שלתת אוטונומיה לראשי הערים לתת פטור מארנונה, בסופו של דבר הם מנהלים את תקציב העיר שלהם וצריך לתת להם את הסמכות הזאת. לדעתי זה בסמכות משרד הפנים אבל הוא צריך להעביר את הסמכויות אולי לרשויות שיכולות. שייתנו את המענה הזה לראשי הערים שיכולים להחליט האם לתת פטור מארנונה. אני יודע ששנים מדברים על אזור תעשייה משותף של דימונה, ערד וירוחם. יש כל כך הרבה שטח.

נכון. כסייפא, ערוער, כולם היו צריכים להיכנס לזה.

המדינה תשקיע פעם אחת באזור תעשייה משותף סביבו יהיו מאות אלפי תושבים, מעל מאה אלף תושבים עם הפזורה, דימונה, ירוחם וערד. לדעתי זה ייתן מענה הולם.

אני רוצה לחזק את מה שאתה אומר. נתיבות. ברגע שהחליטו לקחת את נתיבות כמוקד, החליטו לתת שם העדפות – אני רואה שאתם מסכימים עם מה שאני אומרת – אנחנו רואים את התוצאה. לכן לא יכול להיות שנתיבות, בגלל שראש העיר שלה – סליחה – מקושר למקבלי ההחלטות, זה משפט שלא תמיד נשמע טוב אבל זאת האמת, הוא קיבל את זה. בגלל שראש עיר אחר לא מקושר לשלטון, הוא לא מקבל? בעיני זאת אפליה שצריך לתקן אותה. אם מקבלים החלטה על הדרום, היא צריכה להיות רחבה ושווה לכל הישובים.

תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת דב חנין. ברוך הבא.

הדובר הבא מנכ"ל שירות התעסוקה, מר בועז הירש שייתן לנו נתונים ויספר לנו מה מתכוון לעשות שירות התעסוקה ומה הוא כבר עושה.

תודה רבה על ההזמנה לישיבה הזאת, גם בכובע המקצועי וגם כמישהו שנולד וגדל בבאר שבע.

ברשותכם, התייחסות קצרה לדברי חברת הכנסת פלוסקוב. אנחנו היינו שם אחרי שמגבות ערד נסגר. אנחנו עדיין שם ואנחנו כארגון נטועים חזק בערד ורואים שההשמות לטפל במפוטרי ערד – יושב כאן אתי דוד והוא מנהל מחוז דרום של שירות התעסוקה - - -

יישר כוח דוד. אנחנו מכירים את העבודה והפעילות שאתה עושה בדרום.

הצוות שלו ביצע השמות באזור התעשייה עידן בנגב ברהט, בקריית גת, ואם אני זוכר, היו דיבורים על צוות של חמישה-שישה אנשים שהציעו להם עבודה בראשון לציון ולחזור הביתה בסופי שבוע כחלק מאותה מצוקה שחברת הכנסת דיברה עליה.

אני חושב שאם נדבר מלמעלה, אנחנו רואים שבשנים האחרונות המצב משתפר, שיעורי האבטלה בדרום בממוצע הגיעו לשישה אחוזים. זה נכון שבהשוואה למרכז זה גבוה. במרכז שיעור האבטלה בישובים של מעל אלפיים אנשים הם שישה אחוזים אבל זה שווה לצפון. אנחנו רואים בשלוש השנים האחרונות ירידה. אנחנו רואים שהאבטלה בעיקר מרוכזת במספרים הגבוהים בישובים הבדואים וחלקה גם – בריכוז נמוך יותר אבל עדיין גבוה מהממוצע הארצי – בעיירות הפיתוח. עם זאת אנחנו רואים ירידה של 12 אחוזים בתובעי אבטלה וקרוב לשלושים אחוזים בתובעי הבטחת הכנסה. גם זה חלק מפעילות השירות וגם חלק מכניסה של מפעלים חדשים. נמצא כאן דוד שיוכל לפרט על כך.

אני חושב שלמרות השיפור שניכר למעשה כמעט בכל הישובים, יש בפנינו עדיין עבודה. הזכיר קודם חבר הכנסת ילין את חורה. אנחנו רואים שחורה כן מוזכרת ואנחנו רואים שאמנם שיעור האבטלה לא נמוך, 14 אחוזים בישוב, אבל זאת ירידה של חמישה אחוזים. יש חמש נקודות האחוז מ-19 אחוזים בשנת 2015.

ברשותך, הייתי רוצה שדוד ייתן כמה דוגמאות לפעילויות מהותיות שמבצע מחוז דרום.

שלום לכולם. אני מנהל מחוז דרום של שירות התעסקה. אצלנו במחוז בנינו תכנית לליווי מפעלים בהקמה. אנחנו יודעים לתת מענה. יש לנו מתודה שלמה שיודעת לעשות את זה. בשנים האחרונות ליווינו מפעלים חדשים ואנחנו כבר נקשרים למפעלים ברגעים שהם חושבים על מעבר דרומה וזאת מסיבה אחת פשוטה. אנחנו מבינים שההיתכנות שלהם להקים מפעל בדרום היא בהכרח תלויה אם הם יצליחו לגייס עובדים בדרום. אנחנו שם כדי לנסות לתת את הפתרונות היכן שיש פערים בין היצע לביקוש באנשי מקצוע.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות. טרה ירדה לדרום, לפארק נועם ליד נתיבות. אנחנו סייענו לטרה בשלבים הראשונים שלה בגיוס עובדים וגייסנו כ-271 עובדים, שזה בערך שישים אחוז ממספר העובדים בטרה. בשיתוף עם טרה הקמנו שני קורסים לחשמלאים שהיו חסרים להם. עשרה חודשים לפני שהמפעל הוקם הם התחיל ללמוד בתכנית מסודרת.

אני רוצה לציין את הפעילות הענפה שאנחנו עושים מול סודה סטרים בהקמה של מפעל סודה סטרים בעידן בנגב. עד לרגע זה גייסנו כ-650 עובדים במקום וזה רק ממה שעשה שירות התעסוקה, מהנתונים שלנו.

בנוסף אפשר לדבר על עוף עוז בשגב שלום, מפעל שהיום מעסיק מעל 1,200 עובדים. אין לי כאן מספר לציין אותו אבל אנחנו שותפים לתהליך אתם כבר כמעט שבע שנים ובכל התפתחות אנחנו מגייסים עוד ועוד עובדים. אני מעריך שמעל אלף עובדים עברו דרך שירות התעסוקה והופנו לעוף עוז. אנחנו גם יכולים לראות איך זה השפיע על הישוב שגב שלום שהוא סמוך אליו. בשגב שלום אנחנו רואים שהירידה באבטלה היא משמעותית מאוד. הם ירדו בערך בשישה אחוזים בשלוש השנים האחרונות באחוז האבטלה. כלומר, הם עמדו על עשרים אחוזי אבטלה והיום הם עומדים על 14 אחוזים. כלומר, רואים שתעשייה מסוימת ליד הישובים הבדואים סייעה בכך.

דיברת על מפעל עוף עוז שסמוך לשגב שלום. האם אתה יודע כמה משתכרים העובדים במפעל? האם מדובר במשכורת מינימום או במשכורת גבוהה יותר?

זה מאוד דומה. זה כמו בכל התעשייה בכלל כתפיסה תעשייתית. יש אנשי מקצוע מהרמה הבכירה ואלה מהנדסים ומפעילי מכונות. זה יורד עד לאורזים ועד לעבודות פשוטות. ברור שאין פחות משכר מינימום אבל זה מאפיין כמו שזה מאופיין בכל תעשייה אחרת. כלומר, אני לא רואה הבדל בין עוף עוז לטרה. מה שיפה זה שלדוגמה בעוף עוז, הם עושים שחיטה במקום ואנחנו רואים שם עבודה של שיתוף פעולה ואינטגרציה כל כך יפה בין החרדים שעושים שם את עבודת השחיטה לדוגמה לבין העובדים הבדואים בדרום. זה אחד המקומות בו אנחנו רואים אינטגרציה יפה. יש עובדים שמגיעים מאזור באר שבע ויש עובדים שבהחלט מגיעים מתוך הישובים עצמם. שגב שלום לא מסוגלת לספק את כל הצרכים של עוף עוז בגלל הגודל ולכן מסיעים עובדים מכסייפה, מערוער, מתל שבע וממקומות אחרים.

שאלתי את השאלה כי אני ראיתי – גם הנתונים מראים – שהרבה מפעלים שמנסים להעתיק אותם לדרום או לפריפריה בכלל, אלה מפעלים שעדיין השכר הממוצע שלהם הוא דומה לשכר המינימום. אנחנו לא רוצים להביא רק את כוח העבודה הזול, ואני אומר את זה במירכאות. להביא את זה לדרום שבו יהיו העובדים השחורים שישתכרו שכר מינימום, 5,000 שקלים בחודש, והטכנולוגיה, ההיי-טק והמשרות עם השכר הגבוה באמת, נשאיר באזור המרכז. אני חושב שצריך לפעול לכך שתבוא תעשייה ותעסוקה לנגב, שגם תהיה תעסוקה הולמת. בסופו של דבר מי שנשאר בנגב והולך לעבוד במפעלים האלה, אלה אנשים שאולי קשה להם לעזוב. הטובים באמת הולכים לעבוד בתעסוקה הולמת.

אני רוצה לומר כאן שלושה דברים מרכזיים. יש את כוחות השוק וכוחות השוק עושים את שלהם. היכן שיהיה מחסור של עובדים, השכר יעלה ואנחנו יודעים את זה. כלומר, היכן שיהיה עודף ביקושים לעובדים. אני חווה את זה יום יום. אני רואה שהשכר כן עולה, גם בסודה סטרים וגם במקומות אחרים. נכון שבהתחלה הציעו שכר יותר נמוך לכאורה בגלל שהם יורדים לדרום, אבל כוחות השוק כן עושים את שלהם ואנחנו רואים את זה יום יום.

אני חייב להגיד שאני גאה על כך שהישיבות של הוועדה שלנו מתנהלות בצורה שקטה ועניינית. גם את הדברים הקשים אנחנו יודעים לקבל. אני רוצה לציין, ברשותך דוד, שיש תעשייה מאוד מתקדמת בארץ שלנו ובאזור שלנו ואתה רואה את זה בסייבר, בהיי-טק, בפרמצבטיקה, בכימיה, בכור האטומי בדימונה. חברים, האזור הזה הוא אחד האזורים הטכנולוגיים המתקדם ביותר במדינה. צריכה להיות עבודה בשביל האנשים שאין להם הכשרה והשכלה לצערי, אבל יש בדרום ריכוז אדיר של טכנולוגיות מתקדמות מאוד בתחומי הכימיה וכולי. אבי, הבעיה שלנו היא שהם עוזבים אותנו. זאת הבעיה המרכזית.

תרשו לי לקחת את השרביט לכמה דקות.

אני מצטער מאוד על האנגלית שלי. אני ממרוקו ולכן האנגלית שלי לא טובה אלא טובה רק עבור דוברי הצרפתית.

ברשותכם, אני אעבור לחברי חיליק בר שהוא ראש השדולה לאנגליה. אני רוצה לברך את יושב ראש הפרלמנט הבריטי מר ג'ון ברקו על הביקור שלו דווקא היום, יום הכנסת. זה יום מיוחד כי הצעירים הם העתיד שלנו לכן זה יום הצעירים בכנסת. אבי הוא היושב ראש אני רק ממלא מקום שלו.

מילה קצרה עלי. אני הגעתי לפוליטיקה רק לפני שנתיים זה בא אחרי ששר הרווחה הקודם מאיר כהן איש הדרום ביקש ממני להכין דוח על העוני. נסעתי אליכם, לאנגליה, ללמוד כי שם הייתה התמודדות די מוצלחת עם הנושא. אני חייב להגיד שזה הביא אותי להיות יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והתעסוקה והיום אנחנו דנים – הצעירים בחרו – בנושא תעסוקה בנגב.

הנגב הוא האזור היחיד בארץ שאין עליו שום ויכוח בינלאומי. לכן החשיבות הגדולה ביותר היא באחריות הממשלה ובנו, בהתמודדות עם הבעיות של האזור הזה. יש לנו באזור הזה אוכלוסייה שהולכת וגדלה בצורה מרשימה מאוד, גידול האוכלוסייה הגדול ביותר במדינה, אבל זאת האוכלוסייה החלשה ביותר במדינה. לכן האחרית המלאה היא עלינו. אנחנו חייבים לפתור את הבעיות שלה. המדינה, הממשלה וכל הגורמים הממלכתיים עושים הרבה לקידום הנגב. אנחנו רואים את העולם של הסייבר, את העולם של המדע והמחקר והביצוע של הטכנולוגיות באזור הנגב אבל אנחנו גם חייבים להתמודד עם הבעיות ואנחנו יודעים – ודאי היושב ראש יודע – שאין אזור ללא בעיות והאתגר הוא לפתור אותן.

ברשותך, ניתן לבעל הבית האמיתי היום – אבי שהוא מדימונה – לומר כמה דברים.

ברוך הבא אדוני היושב ראש. גם אני אמשיך את דבריי בעברית. אני היום יושב ראש הוועדה לצד חבר הכנסת אלי אלאלוף במסגרת כנסת צעירה. אני יושב ראש אגודת הסטודנטים של מכללת קיי במסגרת כנסת צעירה אני רוצה לברך אותך על בואך. אנחנו הצעירים מגיעים היום לכנסת כדי להשמיע את הקול שלנו מהדרום. אנחנו מדברים על מצב התעסוקה בדרום ועל כך דנה הוועדה. כמו שנאמר, אני מדימונה, גר בנגב ובאמת הנושא הזה מאוד חשוב. ברוך הבא.

אני מקדמת אותך בברכה. אני מאוד שמחה שבאת לבקר כאן בכנסת ביום החשוב הזה של יום הולדת הכנסת. מאוד מאוד חשוב היום במיוחד שראש הממשלה שלנו נמצא בארצות הברית בביקור אצל הנשיא ולאור העובדה שבריטניה אמרה כרגע שבעצם אנחנו צריכים לעשות שיתוף פעולה הרבה יותר פורה בתקופה כל כך קשה שאתה מגיע לבקר כאן בישראל, אחרי שאומרים כל מיני דברים נוראיים על מדינת ישראל. אנחנו מדברים כאן על הנגב ואני מאוד מקווה שיהיה לך היום שעה או שעתיים ללכת ולראות את הנגב הפורח שלנו.

תודה רבה. הוא עמד על כך שנדע שהוא עשה בר מצווה. זה לא מרגש? אנחנו מדינה שהייתה תחת שלטון אנגלי. תראו כמה העולם משתנה. לא חשובות הדעות האישיות שלנו. יש תקווה.

חברת הכנסת נורית קורן. אחר כך נחזור לצעירים.

אדוני היושב ראש הצעיר שלנו, אתה עושה עבודה נהדרת. יפה. קלטת את התפקיד אבל לא להתרשם. צריך לעבוד קשה מאוד כדי להיבחר.

הדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב. יש כאן הרבה דיונים במשך השנה על נושאים של תעסוקה ובמיוחד על הנגב ובמיוחד על המגזר הבדואי וכל מה שקשור בחינוך. בשנה שעברה אני הייתי בישובים הבדואים במסגרת ועדת החינוך ואני שמחה שדווקא בחינוך נעשים הרבה מאוד פרויקטים. המפקחת על החינוך שם עושה דברים מצוינים.

אנחנו באמת צריכים לדבר על התעסוקה ולגרום לכך שתהיה תעסוקה כדי שאנשים לא ייסעו כל כך רחוק בשעות הבוקר, עד ראשון לציון. אני מתארת לעצמי שאולי רק כשהם מגיעים קרוב לראשון, יש פקקים או באזור של באר שבע כי אנחנו במרכז חווים פקקים נוראיים. חשוב לפתח ולתת לצעירים תקווה. אני חושבת שיש כאן אנשים בגילי, אנחנו עבדנו מאוד קשה כדי להגיע, לרכוש השכלה ולעשות כל דבר, אבל צריך לתת לצעירים לראות שהעתיד טמון בהשכלה. חברים, יושבים כאן הרבה צעירים, אני רוצה לומר לכם שאני התחלתי ללמוד בגיל 38 עם ארבעה ילדים. לא צריך לחקות אותי, לא צריך לעשות את זה אלא צריך ללמוד עכשיו.

את אומרת שיש לי זמן.

יש לך הרבה זמן. אני ראיתי גם מישהו שבגיל תשעים הלך ללמוד באוניברסיטה ולעשות תואר ראשון.

בפתוחה.

לא בפתוחה. אני למדתי בפתוחה. אני מציעה לשבת וללמוד. אני עשיתי שלושה תארים בעשר שנים. אני גם הייתי צריכה להוציא חסכונות כדי לשלם. לכן אני אומרת שהעתיד שלנו טמון בצעירים ואנחנו צריכים לראות במדינה שיש לנו את הדור הצעיר כי זה העתיד שלנו. השכלה לרכוש גם מיומנויות של כישורים מבחינת עבודה, רק זה מה שיוביל אותנו הלאה. רק הדברים האלה, זאת המוביליות בחברה ואלה לא שטויות אלא זה משהו שנעשה. תדעו לכם שאני לילדים שלי לא ויתרתי. כולם סיימו את הצבא ולכולם שילמתי השכלה והשכלה גבוהה היא חשובה ביותר כי היא מפתחת אותנו והיא מביאה אותנו להישגים. היום אנחנו נמצאים בזמן שאפשר לרכוש את ההשכלה די בקלות למרות שהיא עולה כסף רב, אבל הכול פתוח, הכול נגיש ואפשר להגיע לכל מקום. זאת התקווה שלנו.

אני חושבת שגם נצליח להביא יותר משקיעים כשהם יראו שיש כאן אנשים שבאמת רוצים לבוד ולתת מעצמם. כך אנחנו נוכל לפתח גם את הצפון. כמו שהדרום עשה קפיצה, אני מאוד מקווה שגם הצפון יעשה כך. לא צריך לגור במרכז. לא כולם צריכים לגור במרכז אלא צריך לפתח עוד מקומות.

לא כולם רוצים לגור במרכז.

נהדר. צודקת. תודה רבה לכם. אני מתנצלת שאני יוצאת.

תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. הדובר הבא שלנו יהיה חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש. רבותיי יושבי הראש. הנושא שאנחנו עוסקים בו הוא נושא מאוד חשוב ויש הרבה הרבה מה לשנות בתחום הזה. אני רוצה לומר כמה מלים על הסוגיה של ערד שגם אני מלווה אותה מרחוק. אני לא תושב ערד אבל אני מלווה את מה שקורה שם. אני רוצה רבותיי יושבי הראש לברך את שר הכלכלה החדש על כך שההחלטה הראשונה שהוא קיבל בכניסתו לתפקיד הייתה לשים תשומת לב על נושא התעסוקה באזור הנגב המזרחי ובמיוחד לשחרר את האזור הזה מאיזושהי תלות מאוד קיצונית במקור פרנסה אחד ובחברה אחת שקשורה למפעלי ים המלח שבעצם היום היא מקור התעסוקה המרכזי באזור ובעצם כל האזור תלוי בה.

אני ליוויתי את המאבק של מגבות ערד וזו הייתה טרגדיה. המפעל הזה בעצם לא היה צריך להיסגר. הוא נסגר בגלל שלא הגיע אליו חיבור גז ובגלל שלא הגיע חיבור גז, שולי הרווח שלו הצטמצמו לרמה כזאת שלא היה כדאי להמשיך ולהחזיק אותו. מפעל מגבות ערד לא יכול להיות במקום שמחזיק עיר או כמה מפעלים בודדים כאלה. מה שקורה בערד זו דוגמה למקום שסוגיית התעסוקה בו היא סוגיה קריטית. אנשים לא יגורו בערד אם לא תהיה להם תעסוקה ותעסוקה לא חייבת להיות דווקא מפעלים אלא תעסוקה יכולה להיות גם תיירות ויש היום לא מעט אנשים שרוצים לעשות תיירות בערד ולפתח תיירות בערד אבל זה מחייב חשיבה רב תחומית והתייחסות כוללת.

לעבור בזינוק חד מהנגב המזרחי לנגב המערבי. אחד הבנים שלי למד במכללת ספיר בשדרות, מאוד אהב את הלימודים, מאוד אהב את המגורים בשדרות אבל לאחר שהוא סיים ללמוד, הוא ובת זוגו לא מצאו עבודה. הם עברו לתל אביב ותוך שבוע מצאו עבודה. לא היה להם שום סיכוי למצוא עבודה כזו בשדרות. יש לנו כאן בעיה. אם אנחנו רוצים שאנשים כאלה לא רק ילמדו במכללת ספיר אלא גם יוכלו להמשיך לגור שם כמו שהם רצו, אנחנו צריכים לתת להם פתרונות תעסוקה מאד מגוונים.

משפט אחרון על מה שקורה בנושא של הבדואים. זאת סוגיה פשוט בלתי נתפסת. כאן התפקיד של ההכשרה המקצועית הוא מאוד מאוד חשוב ומאוד חיוני. אנחנו מדברים על אוכלוסייה מאוד ענייה ועל אנשים שהם צריכים להתפרנס כדי לחיות. אבל צריך לתת את הכלים הבסיסיים שלפעמים חסרים מכיוון שאנשים לא קיבלו אותם בבתי הספר או לא רכשו אותם במהלך השנים, וזה התפקיד של מערכת ההכשרה המקצועית. אני חושב שזה צריך להיות יעד מאוד מרכזי, לייצר מערכות אפקטיביות של הכשרה מקצועית לערבים-בדואים בנגב. אני חושב שזה המפתח לעתיד של כל האזור הזה. תודה.

תודה. אני חייב להוסיף על דבריך גם לגבי ביקור שר הכלכלה הנכנס אלי כהן. אני במקרה או לא במקרה נכחתי בביקור הזה. הוא הגיע לדימונה שבוע אחרי שהוא נבחר ועשינו יחד סיור עם ראש העיר בשלושה מפעלים חדשים שנפתחים עכשיו בדימונה. באמת רואים את הרצון של השר לפתח את הנגב המזרחי. הוא דיבר על זה כל כך הרבה וגם זה שהוא בחר לבוא לדימונה מספר ימים אחרי שהוא נבחר, אני רואה בזה חשיבות גדולה.

נגעת בנושא נוסף, נושא התיירות. אני חושב שהתיירות בנגב ובדרום, כמעט ואין תיירות. יש חבל ארץ כל כך יפה – ליד ערד, בערבה, בכל אזור הנגב, אזור ים המלח – והתיירות היא נושא כל כך מינורי לעומת הצפון, שם יש כל כך הרבה תיירות. אני חושב שאנחנו דווקא צריכים ללמוד משם. המדינה צריכה להשקיע הרבה כסף בתיירות בדרום כי זה יכול ליצור הרבה תעסוקה ודברים נוספים כמו הכנסות לאזור. זה נושא שכלל לא מפותח.

הנושא האחרון בו נגעת, המגזר הבדואי. ידוע שיש בעיה חמורה במגזר הבדואי. מכאן אני רוצה לבקש משאכר שידבר גם על המצב במגזר הבדואי.

שלום לכולם. יש לנו בדרום הרבה בעיות. במגזר הבדואי הבעיות בתעסוקה הן גדולות. הייתה לאבי ולי שיחה ואמרתי לו שיש תעסוקה אבל האנשים לא הולכים לתעסוקה עליה מדברים אלא יש אנשים שהולכים לכיוון הסמים. יש תעסוקה אבל צריך להראות במצגות ושאנשים שגדלים במדינה ירצו על הדבר הזה לנערים הבדואים בבתי הספר הבדואים. לעשות פרויקט ענק בגדול למחוז דרום או לכל המחוזות בכפרים הבדואים שהנערים, אחרי שהם מסיימים כיתה י"ב, יש להם מקום בתעסוקה והם יכולים לעבוד, אם הם לא רוצים ללמוד. הוא מסיים כיתה י"ב ואין לו תעסוקה, הוא הולך לכיוונים האלו ואז, ישירות אחרי שיסיים כיתה י"ב, הוא צריך שתהיה לו תעסוקה שהוא יוכל לעסוק בה ולא לחשוב על דברים אחרים. תודה לכולכם.

תודה רבה.

מה אתה לומד?

אני בכיתה י"ב בתיכון אורט אבו טלול.

בבית הספר אין לך הדרכה לכיוון מה יכול להיות אחרי הבגרות?

לא.

אני חייב להגיד לכם. הבעיה המרכזית של הנגב היא השילוב של המערכות. כל אחד עובד, סליחה על הביטוי, בשביל עצמו ואף אחד לא עובד בראייה מספיק משולבת עם שאר המערכות.

לכן אמרתי שצריך להיות פרויקט ענק לכל האנשים.

אני למשל לוקח כדוגמה את בית הספר שלך. למה שירות התעסוקה וההכשרה המקצועית לא באים ובודקים ורואים איך אפשר להדריך את התלמידים כבר שם? זה הדבר הכי חשוב.

משרד החינוך לא נותן לי להיכנס לשם.

תביא לי תשובה אחת כזאת ואני באופן אישי הולך אתך עם כמה בריונים ופותר את הבעיה, אם צריך. אני לא סובל שבמדינת ישראל שני משרדים, אחד אוסר על השני לתפקד. עם כל הכבוד, אני לא מסכים לזה. אני לא בולע שטות כזאת. אני אלך אתך ביום שתרצה ונראה שמישהו לא יפתח לנו את בית הספר.

אתם מוזמנים כל הזמן.

אני אומר לך, שולי, זה לא יכול להיות. אני מכיר מספיק את הנפשות הפועלות במשרד החינוך ברמה הארצית, המקומית, האזורית ומה שאתה רוצה. באורט.

אני אשמח.

אני אומר לך שולי, בוא נרים את הכפפה ביחד. אני לוקח משימה, מותר לי, נכון? אתה מרשה לי. אני לוקח משימה. תקבע את היום שאתה רוצה, לא אני, ואני אבוא.

אני אשמח גם להתייחס בכלל לבתי הספר.

ודאי. הנגב, אל תמכרו אותו בזול. הוא העתיד של המדינה. אין לנו קרקעות פנויות. לוקחים לנו את הקרקעות ואנחנו לא מקבלים כלום בתמורה. תארו לכם כמה מיליארדי שקלים המדינה הכניסה מפינוי מחנות צה"ל במרכז הארץ וכמה מזה הושקע בדרום. למה? כי לקחו את הקרקעות. אז אל תוותרו, אתם הדור שאמור להפעיל את האזור הזה אחרינו. אל תוותרו בקלות על קרקע. קרקע יקרה מאוד. תלמד מהבדואים. הם יודעים שקרקע היא קרקע והיא נכס לעולמים. להיפטר מקרקע, זה להיפטר מהנכס הכי חזק שיש לאדם. האזור שלנו, יש לו יתרון אדיר. הוא נקי, ללא סכסוך, אפשר לפתח אותו, אבל לצערי, או לא לצערי, לשמחתי לפעמים, לוקחים אותו בצורה הכי זולה. לכן, אל תוותרו על זה. אחד הדברים שאני עשיתי בחיים היחסית עמוסים שהיו לי, זה תמיד לשלב מישהו עם מישהו אחר שעד עכשיו לא שיתפו פעולה. הפרויקטים הגדולים הם תוצאה של שיתופי פעולה, חברים. אין אדם אחד שמסוגל להרים לבד. גם אם בא לי להחמיא לידידי ראש העיר באר שבע, הוא לא לבד. הוא לא היה לבד. לא כל הרעיונות שלו. לא כל הביצוע שלו. החכמה שלו היא לשלב אותם. החכמה היא לשלב כוחות נוספים חיצוניים כי אם כל אחד מאתנו יחשוב שהוא לבד, הוא מי שירים לבד את העולם, אוי ואבוי לו. מסכן.

כאן אני אומר שבאחד המסמכים של שירות התעסוקה רואים את השילוב של המערכות, כולל תרבות. למה יבואו אם אין תרבות? למה יבואו לאזור אם אין חינוך? רוביק הבין את זה. הוא לקח את הנושא של הצעירים כי לצערנו הדוגמה של דב על הבן שלו ושל אחרים, בבאר שבע אנחנו אומרים שאנחנו עיר האבות כי הם אלה שנשארו בעיר. הצעירים כבר הלכו. תבינו, זו הבעיה שלנו. דעו שיש כוחות אדירים בדרום אבל בואו נשלב אותם, בואו נעזור אחד לשני, אחד ידבר עם השני כי שני מאמצים זה יותר מאשר אחד פלוס אחד.

תודה רבה. שולי אייל התחיל לדבר ואני מבקש שהוא ימשיך ויתייחס לנושא.

לגבי תחום הכשרות מתוקצבות, שוברים וכדומה. בכל מה שקשור לאגף שלנו ולהנדסאים, מה שאנחנו מקצים למחוז באר שבע הוא גדול מחלקה היחסי באוכלוסייה. לדוגמה, 419 תלמידים למדו אצלנו הכשרה מקצועית מתוקצבת באופן מלא, שזה עשרה אחוזים מכלל התלמידים בישראל שתוקצבו. אני מדבר על באר שבע בלבד.

באר שבע והאזור?

בשוברים הם קיבלו 18 אחוזים, שזה גדול מסך חלקם היחסי שהוא 14 אחוזים. כנ"ל גם בהנדסאים. בבתי ספר עסקיים למדו 4,000 תלמידים בקורסים לא מתוקצבים. הנדסאים למדו כ-2,800 סטודנטים במחוז באר שבע. ממחקר שקיבלנו עכשיו במשרד הכלכלה על אופן השתלבות הבוגרים המתוקצבים בשוק התעסוקה עולה כי 79 אחוזים מאלה שנכנסו לקורסים עובדים. 66 אחוזים מהם עבדו במקצוע לפחות פרק זמן ו-46.2 אחוזים עדיין עובדים במקצוע שנתיים לאחר סיום הקורס.

לגבי ההכשרה המקצועית בנוער. יש לנו בית ספר לאוכלוסייה הבדואית ברהט. יש שם 600 תלמידים. מנהל בית הספר נאלץ לדחות בכל שנה כמאתיים תלמידים שרוצים להגיע לבית הספר הזה. בית הספר הוא מאוד מוצלח.

אם כן, מה הפתרון?

אנחנו די מוגבלים לגדול עוד במגזר הערבי. היום חמישים אחוזים מהתלמידים שלי הם מהמגזר הערבי. לעומת זאת אני רוצה לציין שלצערי מספר התלמידים בבית הספר בערד – וחבל שחברת הנסת פלוסקוב יצאה מכאן – שהציוד בו נתרם על ידי סטף ורטהיימר, ציוד הכי מתקדם להכשרת CNC, צנח לחמישים תלמידים. בתי הספר המקצועיים בבאר שבע מיובשים בהנחיית ראש העיר, כולל בית ספר שפתחנו במחנה נתן עם זוקו, קטרפילר והכשרה.

לדעתי, חבל. אלה מקצועות שהם לא שכר מינימום.

מה שם בית הספר ברהט?

עמל רהט.

מדוע נדחו מאתיים התלמידים ברהט?

תקציב. בית הספר מלא עד אפס מקום. בתיאום עם האוצר, וסיכמנו, אני הולך לפתוח שם עוד - - -

אני לא מבין איך ראש עיר יכול לייבש מסגרות חינוכיות בישוב.

ראש מינהל החינוך לא מפנה תלמידים לביתה ספר.

ישבתם אתם.

אני מודה שאני לא נפגשתי עם ראש העיר. זה בתכנון אצלי. אבל מנהלי בית הספר ישבו אבל לצערי אנשים מושכים לכיוון שזה לא מספיק יוקרתי. אני חושב שהם גורמים כאן עוול לתלמידים שיכולים להרוויח הרבה מעל שכר המינימום.

אני חושב שזה תיק טוב לטיפולך ודחוף. אין שום סיבה שיקרה דבר כזה. כדאי שתשבו. צריכה להיות התמודדות.

בית הספר בערד כבר עבר השנה למשרד החינוך. הוא אחד משלושת בתי הספר שעברו למשרד החינוך. אני אומר שבסך הכול המגמה הייתה לא להפנות. בשנים האחרונות יש מדיניות של משרד החינוך שנקראת מדיניות ההחלה. כלומר, עושים הכול כדי שהבן אדם לא יעזוב את בית הספר בו הוא התחיל. לכאורה רעיון נפלא אבל הרבה פעמים המשמעות היא שיושב ילד ומסתכל על הקירות, יוצא בסופו של דבר בלי כלום ביד במקום לאפשר לו לנסות משהו אחר שאולי יותר מתאים לו. לשמחתי זה לא קורה במגזר הערבי,. בתי הספר שלנו במגזר הערבי והבדואי מלאים עד אפס מקום. אם הייתי יכול עכשיו להכפיל את מספרם, הם היו עדיין מתמלאים כי שם גיל 18 נתפס כגיל מוחשי שבו אתה צריך כבר להתפרנס ושם רואים את היתרון בזה שאתה בגיל 18 כשיר לשוק התעסוקה. הבעיה היחידה שיש לי עם אותו בית ספר – דרך אגב, בעמל רהט – שלדוגמא במגמת אוטוטרוניקה, הרבה מהתלמידים, אנחנו מוציאים אותם ליומיים עבודה בשכר בכיתות י"א ו-י"ב ומפתים אותם במוסכים, שם חסרים עובדים, כדי שיישארו. אומרים להם למה הם צריכים את התואר, שיישארו שם ויקבלו משכורת מלאה. כתוצאה מכך יש נשירה והתלמידים לפעמים לא חוזרים לבית הספר. אנחנו נלחמים בתופעה הזאת. שם יש חיבור ישיר בין בית הספר לבין תעסוקה ואנחנו הולכים לפתוח שם מגמת קולינריה שאין לנו בכל הדרום. אנחנו נפתח ברהט מגמת קולינריה וגם נעשה אותה כהכשרה למקצועות הקולינריים. תהיה סדנה מושקעת בעלות של שני מיליון שקלים.

תודה רבה.

הכפר שלי, 7,000 תושבים, בית הספר שלנו הוא עד כיתה ח'. אחרי כיתה ח' הנערים שלנו מהכפר הולכים ל-13 בתי ספר אחרים. דיברנו על כך עם משרד החינוך.

מפוזרים ב-13 בתי ספר?

ביותר מ-13 בתי ספר. בכפר שלי יש נערים שהולכים ללמוד בדבוריה ליד עפולה. יש כאלה שהולכים לג'ת ויש כאלה שהולכים למרכז ולצפון כי אומרים ששם בתי הספר יותר חזקים. אני אומר לכם מכאן שתעשו את כל אשר יש ביכולתכם לבנות לנו בית ספר כי זה עתיד הנערים שלנו. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים עתיד לבנים שלנו ואין להם בית ספר ללמוד בו.

בבית הספר שלך לומדים בנים ובנות?

כן. בנים ובנות.

אני חייב לומר שיש לנו ביקוש רב במגזר הבדואי ובכלל במגזר הערבי, אבל אני מוגבל. המערכת שלי מוגבלת בתקן, ואתה מכיר את זה. אני לא יכול לפתוח היכן שאני רוצה. לכן הגענו לחמישים אחוזים במגזר הערבי ואני חייב לומר שאני לא רוצה לעבור את חמישים האחוזים כדי שהוא לא ייצבע אחרי כן ויאמרו שבתי הספר האלה הם רק למגזר. אני חושב שזה לא יעשה טוב. אני חושב שאנחנו צריכים להגדיל שם.

אני חושב ששאכר דיבר על תיכונים של משרד החינוך.

אני יודע.

יש גם מנהלי בתי ספר שהם כאילו עושים לך טובה כשמקבלים אותך לבית הספר. ישבתי חודשיים בבית עד שקיבל אותי המנהל לבית הספר לכיתה י"ב.

זה בהחלט נושא חשוב. אני חושב שצריך להעלות את זה. חשוב שיהיו בתי ספר תיכוניים. אם מדובר בישוב בן 7,000 תושבים, אני חושב שצריך להעביר את הנושא למשרד החינוך ולראות למה אין תיכון בישוב כזה גדול. זה לא נראה לי הגיוני שמתפזרים נערים ל-13 בתי ספר תיכוניים. זה נראה לי הזוי אבל אני חושב שצריך להעביר את הטיפול הזה הלאה.

אסף יהיה הדובר הבא שלנו.

אני סטודנט באוניברסיטה העברית. אני מקיבוץ רעים בעוטף עזה. שח מט וכדורגל נראים משחקי ספורט שונים לגמרי אבל משום מה כששיחקתי את שניהם, נתנו לי את אותו עתיד. ככל שאתה שולט יותר במרכז, כך הסיכוי שלך לנצח עולה. אבל אם לא תשים לב להגנה ולהתקפה שלך, רוב הנטל יעבור למרכז ואתה תפסיד. לצערי הרב זה בדיוק מה שקורה במדינה. רוב הנטל כיום נמצא על המרכז בגלל שהפריפריה לא מושקעת. אנחנו רואים למשל את בועת הנדל"ן. מי קבע בכלל שאנשים צריכים לגור שם? כל הדיבורים על מחיר מטרה, מחיר למשתכן, ההיצע, הגישה הזאת היא זו שמנפחת את הבועה הזאת. אם נשקיע יותר בפריפריה, אנשים פשוט לא יעבור למרכז והכול יהיה בסדר.

כהתחלה אני מציע לסמן ערים מרכזיות בסביבה שלהן בפריפריה שיוכלו לתת מענה לסביבה שלהן. למשל, באר שבע לא מסוגלת לתת מענה כזה לעשרות אלפי תושבים בנגב המערבי. היא יותר מדי רחוקה. אני מציע לסמן כמה ערים. למשל אופקים כן יכולה לתת מענה כזה ברדיוס של משהו כמו חצי שעה נסיעה, להשקיע בהן ובתחבורה הציבורית בעיקר אליהן ולא רק למרכז.

דבר שני. רוב מה שיש לפריפריה להציע היום זאת תעשייה, פסי ייצור, מכונות. אין מגוון תעסוקתי. אני רואה את החברים שלי, אף אחד לא מתכנן להישאר בפריפריה אלא כולם רוצים ללכת למרכז לעסוק במקצועות "הגבוהים" יותר.

אני מציע, בנוסף לדבר הראשון שהצעתי לגבי הפיתוח של הערים, גם לתת יותר תקציבים למקצועות הגבוהים, ממשרד עורכי דין ועד חברות היי-טק ומרכזי פיתוח, מדע ודברים כאלה. הקרקעות בדרום פנויות, המס על הקרקע לא חייב להיות כל כך גבוה כמו שהוא במרכז ואפשר להוריד ולתת תמריצים ועוד הטבות גם למפעלים שמעסיקים אחוז מסוים של תושבי פריפריה, מה שלא כל כך קורה כיום.

כמובן שיש עוד דברים לעשות וזאת צריכה להיות פעולה משולבת, בשיתוף של הרווחה, הבריאות והחינוך לא רק תעסוקה.

מה שהיה חשוב לי לדבר עליו כאן כתושב הפריפריה, ואני רואה שכולכם באתם לכאן עם דפים ומחשבים ונתונים וגרפים, זה לקבל כאן החלטה ולהיכנס לזה. זה מה שצריך. עיירות הפיתוח נמצאות כבר בפיתוח שישים שנים אבל זה לא פיתוח. זה הכול חוץ מפיתוח. פשוט צריך להתחיל להרים את הכפפה ולהיכנס בזה בכל הכוח. תודה רבה לכולכם.

תודה רבה. בהחלט דיברת לעניין. אני אתן את זכות הדיבור לטל ולאחר מכן רינת ממשרד הכלכלה.

שלום לכולם. אני דוברת מחוז דרום במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מנהלת צוות ניו מדיה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מאשדוד, שזה פרט מאוד חשוב, ואני מדברת בשם כל בני ובנות הנוער בפריפריה הכלכלית חברתית של מדינת ישראל. הפעם אני רוצה להציג טיעון שהוא די נגדי אבל הוא לגמרי באותה סירה מבחינת מצוקה של תעסוקה בדרום, בצפון ובפריפריה בכלל.

בשנים האחרונות חל זינוק במספר הניגשים לבגרות ארבע וחמש יחידות מתמטיקה. הזכאות לתעודת בגרות מצטיינת, ממוצע הציונים עלה. אני יכולה לומר לכם מהסתכלות אישית וגם מבירור עמוק בתוך תמונת המצב החינוכית שמשרד החינוך פרסם גם השנה וגם בשנה שעברה לגבי הנתונים שמושגים בפריפריה, לדוגמה אשדוד מעל הממוצע הארצי בחמש יחידות מתמטיקה, ערד מעל הממוצע הארצי בחמש יחידות מתמטיקה, ועוד כמה ערים בצפון שדי מרוחקות אבל הממוצעים שלהם לא מביישים אף אוניברסיטה שתרצה לקבל אותם בעתיד.

לפי כל הסטטיסטיקות אני ככל הנראה תלמידת חמש יחידות מתמטיקה ותלמידה במסלול בגרות למצוינות של מערכות ביו טכנולוגיות, תעודת הבגרות שלי מכילה כמעט חמישים יחידות ואני ככל הנראה אלמד מקצוע ריאלי, אם זה אחד ממקצועות ההנדסה, רפואה או אחד מהמקצועות שקשורים בביו. כל המקצועות האלה, כמו שאנחנו יודעים, הם מקצועות בעלי שכר שמן ונפוח. זה לא משהו רע כמובן כי אחרי עבודה קשה ודרך כזו ארוכה, אחרי שהשקענו בחינוך ובעתיד של הילדים שלנו בתוך הרשויות, אנחנו בעצם קוצרים את הפירות. אבל אנחנו בעצם לוקחים את הכול, שמים אותו על משאית ומעבירים את זה למקום אחר – למרכז.

אם אתם תסתכלו ותראו את הדוחות של ההגירה השלילית, אם זה מהדרום ומהצפון, לכיוון המרכז, הם גבוהים ומדאיגים. אם אנחנו משקיעים בחינוך, התקציבים של כל מה שקשור בתגבורים ושעות פרטניות למורים עולים אבל מצד שני אנחנו גוזלים אם אלה תפקידים, משרות בפריפריה שמתאימות לכל בעלי התפקידים הריאליים.

ההגירה מראה גם שבעלי שכר גבוה יותר ובעלי מקצועות ריאליים מפנים את עצמם כלפי המרכז והדבר הזה קורה בהתאמה. אנחנו רק מגדילים ומגדילים את הפער הכלכלי חברתי בפריפריה. אם אנחנו רוצים ליצור מצב שאני אמשיך לגור בפריפריה או כל חבריי וחברותיי ימשיכו וירצו לגדל את הילדים שלהם במקום שהחינוך בו נהדר, לא מפסיקים להשקיע בנו ואנחנו כן רואים את התוצאות לטובה אבל ברגע שאנחנו גדלים, אנחנו לגמרי עוזבים את הקן לטובת המרכז בו אנחנו נאלצים להיפרד מהדרום, מהבית שלנו, ולהחזיר טובה לאותו מקום.

עם השנים אנחנו רואים רק הידרדרות ככל שהגיל עולה מבחינת הצעירים. יותר ויותר פעמים אנחנו נתקלים בבעיה. אין מה לעשות, חברות ההיי-טק ירצו לשבת אך ורק בהרצליה, בתל אביב, ברמת גן, באותו גוש ספציפי ולא מוכנות לשמוע על מעבר בגלל מיסוי כבד יחסית, בגלל חוסר הנגישות מבחינת תחבורה ציבורית. אם אנחנו מדברים על כך שאני רוצה לצאת מאשדוד ולהגיע לתל אביב, אם ברכב זה לוקח לי 27 דקות כאשר הכבישים פתוחים ונעימים, הרי שברכבת ייקח לי להגיע 57 דקות מאשדוד לתל אביב. אני מרגישה כאילו אני גרה עוד יותר רחוק וזה מקשה עלי גם אם אני רוצה לקבל את העבודה ועדיין להמשיך לגור ולחנך את הילדים שלי בפריפריה. אני פשוט לא יכולה לעשות זאת ואני זועקת את זעקתם של אלפי בני נוער, מאות אלפי בני נוער, שגרים בפריפריה ופשוט רוצים להמשיך לפתח אותה, להחזיר לה טובה אבל נשאבים לאותו פלונטר מטורף של מקצועות וריכוזיות מטורפת של תעסוקה ספציפית מאוד במרכז.

אנחנו ממש מודאגים מהנושא. אני לא הייתי רוצה לעזוב את המקום שלי. בבקשה, תעזרו לנו שזה לא יקרה. אם זה למצוא פתרונות ולהשקיע במשאבים שיגרמו למפעלים כן לבוא ולעזור.

יש לי משהו לומר לגבי התהליך. קודם לכן חבר הכנסת ילין דיבר על כך שזה תהליך ארוך ומתמשך. נכון. אני יודעת שלפעמים הממשלה שלנו והכנסת – אני מצטערת שאני אומרת את זה – לא אוהבות להתעסק בתהליך מתמשך שנפרס על גבי קדנציות אלא הם אוהבות להתייחס רק למשהו שהוא לטווח הקצר ויראה את התוצאות לקצור את הפירות ממש עכשיו. אבל לא, בגלל שאנחנו כל השנים האלה התעלמנו מהמצב הקיים בדרום, עלינו להחזיר את הכול בחזרה בתהליך מתמשך שצריך להיות מעוגן בחקיקה. זה לא משהו שאפשר לברוח ממנו אחרי שמסיימים את הקדנציה. זאת בעיה שאם היא לא תיפתר, אנחנו בעצם ניקלע למצב שהפריפריה תהפוך למדינה אחרת ואנחנו נהיה שתי מדינות לעם אחד.

תודה רבה.

בדרך כלל אין מחיאות כפיים בכנסת.

מגיעות לך מחיאות כפיים טל, למרות שזה לא מקובל. נעבור לרינת נציגת משרד הכלכלה.

אין כאן רינת, אבל אני מיכל ממשרד הכלכלה. סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה והתעשייה.

לדוברת המכובדת לפני, אני רוצה להתייחס לכמה מהדברים שאמרת. באמת החבר'ה הצעירים כאן מלאים נחישות וזה חשוב אבל - ואני מדברת כרגע כנציגת הממשלה – אין כאן איזושהי אטימות או איך שאתם מציגים. יש כאן הסתכלות על מה קורה. הכלים מוכוונים פריפריה. הכלים מוכוונים צפון ודרום. חוק עידוד השקעות הון למשל שנותן מענקים למפעלים, רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות הושקעו 1,4 מיליארד שקלים למענקים בדרום שמינפו כ-23 מיליארד שקלים השקעה. המענקים ניתנים רק למפעלים בצפון ובדרום ולא ניתנים במרכז כאשר בדרום יש לנו עשרה אחוזים מענק נוסף. מענק על פי חוק הוא עשרים אחוזים ויש כאן עשרה אחוזים מענק נוסף למפעלים בדרום, ואגב, עכשיו עשינו את ההתאמה גם לגבי הצפון עת יצאנו בתכנית הממשלתית לפיתוח הצפון. המטרה היא באמת לא ליצור את התעשייה הנחותה בדרום או בצפון ולפתח את המרכז. עובדה שהגרעין לפיתוח הדרום היה פארק ההיי-טק או נושא הסייבר בבאר שבע, העברת קריית המודיעין התקשוב. באמת ליצור כלכלה איכותית ותעסוקה איכותית.

כאשר מדובר ספציפית על מה שעושה משרד הכלכלה, מעבר לסכומים שהזכרתי, בשנים האחרונות יש רק בדרום השקעה של כ-850 מיליון שקלים. מדובר על שיעורי סבסוד בבניית אזורי תעשייה הכי גבוהים בארץ.

במה הושקעו 850 מיליון השקלים?

אני יכולה לפרט.

לא. גרוסו מודו.

באזורי תעשייה, בהבאת מפעלים, בעסקים קטנים ובינוניים, במסלולי סבסוד שכר. למשל 44 מיליון שקלים הושקעו בסבסוד שכר של עובדים בדואים, מה שקוראים הוראת מנכ"ל 4/17, הנושא של סבסוד שכר עובדים. 450 עובדים בדואים נתמכו כאשר עכשיו עוד 190 במקצה האחרון הגישו לסבסוד שכר עובדים. הדברים נעשים.

הוזכר כאן נושא הנגב המזרחי והחלטת הממשלה אתה אנחנו עומדים לצאת בסך של כ-750 מיליון שקלים לטובת דימונה, ערד וירוחם עם דגש מיוחד על הבאת מפעלים, דווקא מפעלים איכותיים במה שנקרא תעשייה מתקדמת, ברמות התעשייתיות הגבוהות, מתקדמת עילית. אנחנו מדברים שם גם על חיזוק עסקים קטנים. חברת הכנסת פלוסקוב יצאה אבל מדובר בעסקים קטנים בערד שמקבלים תשומת לב אבל הבאת מפעלים לאזור בסכום הזה, משהו כמו שלושה-ארבעה מפעלים בעלי משמעות.

הוזכר כאן צינור הגז. הייתה החלטת ממשלה, במסגרת החלטת דרום 2025, לחבר את צינור הגז לערד בעלות של 12 מיליון שקלים. ביררתי והבנתי שהתכנון הסתיים. שלב התכנון הסתיים ועומדים לצאת לעבודה. במקביל משרד הכלכלה זיהה את הבעיה של חיבורי גז ומייצר עכשיו שיתופי פעולה ייעודיים וממוקדים. זו בעיה ארצית. עד כה 22 מפעלים בלבד התחברו לגז. אפשר להגיד כנקודה אחת חיובית ש-19 מהם הם בדרום. ובכל זאת יש בעיה והטיפול הולך להיות עכשיו טיפול ממוקד ממש בסוגיה הזאת.

מעבר לאותה החלטת ממשלה שאנחנו עובדים עליה, יצאה ממש השבוע תכנית רחבה נוספת לבדואים בדרום. משרד הכלכלה והתעשייה משקיע בתכנית האת מעל 93 מיליון שקלים כאשר שלושים מיליון שקלים יוקצו להבאה של מפעל לאחד מאזורי התעשייה של הבדואים. אנחנו בהחלט עושים. כמובן התהליכים הם ארוכים.

אגב, ביחד עם משרד העבודה והרווחה יש לנו צוות שאני קוראת לכם כצעירים נמרצים לבוא ולהשתתף בו דווקא מקרב המגזר הבדואי, לחשוב איך מייצרים מקומות עבודה מתוך הקהילה. יש היבטים מאוד יפים שיצאו כמו למשל מטבחים קהילתיים, כאשר נשים עובדות ומייצרות הכנסה אמיתית, נותנות שירותים לבתי ספר באזור. בואו תעזרו לנו לחשוב מה הקהילה יכולה להרים מבפנים. נשמח ליצור קשר אתכם.

אני אשמח אם תפני למועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו נכניס נציגים גם מהמגזר הבדואי.

אנחנו כרגע לא מדברים על מינויים לוועדה. מינויים לוועדה הוחלטו בהחלטת הממשלה. אנחנו נשמח לעזרה.

תודה רבה.

הייתי מעורב בהקמת המטבח בחורה. הוא אז סיפק 10,000 מנות ביום. אני אשמח לשתף פעולה אתכם.

אנחנו לפני סיום. הדוברת האחרונה, דניאלה, משפט.

האמת היא שכולם כבר אמרו את רוב הנקודות שיש לי להעלות אבל אני אחדד מה שאפשר. לפני מספר ימים חשבתי שהדרום מייצג את אילת, באר שבע, דימונה, קצת את מה שמסביב. מסתבר שלא רק. הנגב מוגדר ככל מקום שלא יורדים בו פחות מ-300 מילימטר משקעים בשנה. השטח הזה עולה על כשישים אחוזים משטחה של מדינת ישראל. שישים אחוזים ללא מעצמה תעסוקתית דרומית אחת.

לא. זאת סיסמה.

לא.

תפסיקו עם זה. מי אמר לכם שמפעל אחד גדול זה טוב? מי אמר לכם?

אני לא אומרת מפעל אחד. להפך. מספר מפעלים.

אני תושב באר שבע רק 35 שנים. לתת אותנו כדוגמה של מובטלים כרוניים ללא תעסוקה?

חס וחלילה.

אנא מכם, היזהרו בסיסמאות, כולל החברה שלי מאשדוד ואני חצי אשדודי. כל המשפחה שלי מאשדוד. יש לי בקשה. אל תעשו את הנגב יותר קשה ממה שהוא.

אני לא מתכוונת לעשות את זה.

דברו אתי על הנגב ועל הפוטנציאל שלו. יש לי הצעה גדולה. בפעם הבאה אני אשמח לעשות לכם דבר אחד, סיור הכרות בנגב. יש לי הרגשה יותר ויותר מעמיקה שאנשים לא מכירים את הנגב. חברים, אתם יודעים מה זה הכור האטומי בדימונה?

כן.

אתם יודעים מה זאת העיר הכי אקדמית בארץ? יש לכם ניחוש? באר שבע. בבאר שבע אחוז הסטודנטים פר גודל ישוב, הכי גדול בארץ. אתם יודעים מה הם המפעלים הכימיים, לא המזהמים של חיפה, הכי טובים בארץ? הדרום. אתם יודעים מה אלה המחנות הצבאיים שמספקים ויספקו בעתיד לא עבודה של רס"ר אלא המודיעין, התקשוב.

עיר הבה"דים.

לא רק עיר הבה"דים. באר שבע, על המגרשים ליד עומר. אתם יודעים מה הם המפעלים החינוכיים הטובים והגדולים ביותר בארץ? בדרום. השילוב החברתי, יהודי-ערבי, הגדול ביותר בתחום החינוך בדרום. אתם רואים כמה דברים טובים יש לנו בדרום? אתם יודעים איפה הרזרבה הקרקעית הגדולה לניצול? כפי שאמרת. כשאומרים שישים אחוזים מהדרום, מהנגב, אלה המגרשים, אבל תורידו את שמורות הטבע, תורידו את הקרקעות לצה"ל, תורידו שטחי אימון של צה"ל, ואז תראו שהשטח הכי פחות ניתן לניצול הוא בדרום. לכן אנחנו צריכים להיות קמצנים עם הקרקעות שלנו. אתם יודעים איפה הצעירים ביותר? בדרום. הם בדרום.

לכן תראו את שני המרכיבים של המצב. בדרום יש את כל האפשרויות ללמוד ואנשים באים ולומדים ואני רואה את זה, יש לי משפחה מרוקאית רגילה, 16 מבין האחיינים שלי לומדים בבן גוריון. הם אומרים לי שאין להם מה לעשות ולכן חוזרים לאשדוד, שם יש תעסוקה, והם חוזרים לשם כי הם גדלו שם ואוהבים את המקום. אני לא רוצה שנהפוך לעיר או לאזור שסוגר על הפוטנציאל להתפתח במקומות אחרים. דימונה מספקת ומחזקת את תל אביב יותר מאשר תל אביב חושבת לעזור לדימונה. הדרום הוא כזה שיש לו פוטנציאל אדיר. צריך להמשיך במה שאמר שולי או בועז וחברים נוספים. ברור שצריך להתמודד. זה שלא מגיע הגז, זה ברור שזאת בושה כי זאת החלטת ממשלה פשוטה. מה זה 12 מיליון שקלים? בדיחה בתקציב של 400 מיליארד שקלים. כשעובדים בדרך כלל על תקציב, מי שמתכנן להיות בפיתוח, אין פיתוח שהוא פחות משלוש שנים. זאת אומרת, בתוך ה-400 מיליארד שקלים שיש למדינה בשנה, אתה יכול לתכנן לפחות תקציבי פיתוח בגובה 600 עד 700 מיליארד שקלים כי זה רב שנתי. אין בניין שקם בשנה, אין מפעל שקם בשנה. אתם יודעים, כולם מדברים על סודה סטרים שכולנו רואים על הכביש אבל זה לקח לו – למרות שהוא היה קיים במעלה אדומים – שלוש שנים לקום. זאת אומרת, יש הרבה פוטנציאל.

אני אאשים אתכם, חברים. כל מי שמעז לתת עצה להשאיר את הצעירים בדרום, תתחילו בעצמכם. תאמינו לי, מאז שאני גר בבאר שבע, אני עובד בארץ. זה נכון, אני קצת מזדקן על הכביש אבל קחו על עצמכם משימות והמשימות הן מה שאתם תעשו. אני עשיתי בארץ יותר ממה שכל אחד היה יכול לעשות בנגב בלבד. תרומה אדירה. היו לי הזדמנויות ואני מכיר ממכללת תל חי שאני יכול להגיד לכם כמה בטון שמנו ברצפה ועד אילת, דרך מרכז המדעים בבאר שבע, האוניברסיטה ובתי חולים. חבר'ה, לדרום יש פוטנציאל אדיר ואני לא גאון אלא אני סתם בן אדם. לא סיימתי תואר ראשון. זאת אומרת, יש כאן פוטנציאל אדיר בדרום. תראו אותו כדי לשווק אותו. אל תשווקו דיכאון וסיסמאות, בבקשה. אני שומע אתכם וכואב לי. אתם שמתם לב שבהתחלה הייתה לי ביקורת ויש לי ביקורת ואומרים עלי שאני אופוזיציה בקואליציה.

אבל בתנאי שנהיה גם חיוביים בעשייה. קחו על עצמכם משימות, תקדמו אותן. אין מדינה שמאפשרת קידום משימות על ידי יוזמות אישיות כמו המדינה שלנו. תאמינו לי, הסתובבתי ואני מכיר.

בדרום יש אפילו יותר.

עוד יותר. אני מסכים אתך. תנסו לשנות משהו באיזה בית ספר במרכז תל אביב, בדרום אתה יכול. במגזר הבדואי קמו בשש-שבע השנים האחרונות שבעה בתי ספר תיכוניים. איזה אזור יכול לקלוט אותם? והמספר לא מספיק. תבינו, פיתוח דורש מאתנו עבודה מתמדת שלעולם לא נגמרת. תל אביב, אמרו עליה שהיא הייתה נהדרת לפני עשר שנים ואני אומר לכם שהיא מפגרת לעומת עשר השנים הבאות, וזה היופי.

כבוד היושב ראש, אם אפשר להוסיף. למשל אזור תעשייה עידן הנגב ליד רהט, הוא משותף – אתה דיברת על השיתוף וזה חשוב – יחד עם מועצה אזורית בני שמעון. האזור סתום. מלא. ביקוש אדיר. הצלחה מאוד גדולה. גם נועם, דובר על אזור נתיבות, אבל זה לא הדיון כאן. דברים קורים ואפשר גם לראות אותם בצורה חיובית.

הגיע הזמן לאזור משותף בנגב המזרחי, כך שאם אתם שם, ניתן לדניאלה לסיים את דבריה ונסיים את הדיון בוועדה.

אני רק אציין שלא רציתי לדרוך לאף אחד על הבהונות.

את לא דורכת. אנחנו חזקים. רק להיות לידינו.

אני הצגתי את זה בצורה מעט שלילית כי השאר אמור להיות חיובי. זה נראה לי ממנף יותר.

גם המעצמות כיום – ירושלים ותל אביב – החלו את דרכן בצורה פריפריאלית. על כן הפתרון לקידום הדרום הוא הבאת המרכז אל הפריפריה, במקום לסגור 25 מפעלים רק בעשור האחרון. ניתן לקדם את הדרום על ידי שלושה ת"פים עיקריים: תעסוקה, תחבורה ותיירות.

תעסוקה. העתקת חברות ביוטק או היי-טק על ידי הקלה נוספת במיסוי הקיים היום. כנראה שהתנאים המדיניים שאנחנו מציעים הם לא מספקים. יחד עם זאת, נכון ל-2016 ישראל מדורגת במקום השלושים מתוך 38 המדינות לפי ה-OECD וזאת מכיוון שיש אוכלוסיות שלמות אשר עבורן תעסוקה זו לא מונגשת כגון ערבים, בדואים ובוא נודה, לא כולנו היי-טקיסטים. על כן יש צורך באספקת עבודה לפי השכלה.

יחד עם זאת, גם אם נעביר את כל מפעלי המרכז לדרום, תכנית זו לא תצלח ללא הנגשה תחבורתית נכונה, פרטית וציבורית כאחד. נוכל לראות כדוגמה את כביש מספר 70. עם סיום סלילתו והקמת חברת היי-טק ביוקנעם, הפך המקום למטרופולין ההיי-טק של הכרמל. כל זה לא היה קורה ללא כביש מספר 70.

בל נשכח את התיירות. עבור ערים כמו אילת ומצפה רמון, תיירות היא כל מה שיש להן להציע וגם בהן צריך לתמוך. הן התיירות והן התעסוקה והן התחבורה הם עמודי התווך של הדרום ועלינו לזכור כי עתיד הישוב בארץ ישראל הוא הנגב. תודה רבה לכם.

תודה. אני אוסיף משפט לפני סיום. אלי, אני רואה אותך כמודל לחיקוי. אין גאוות יחידה, כמו שאתה אומר לגבי הנגב. אנחנו קצת מתבכיינים כדי שיבואו וישקיעו יותר ויפתחו את הנגב כי יש המון מה לפתח ולהשקיע בו. אבל כמו שאמר אלי, יש המון דברים טובים בנגב. טובי האנשים, כמו שראינו, גם מנכ"ל שירות התעסוקה גדל בבאר שבע, גם אלי גר בבאר שבע ועוד רבים וטובים שבאו מהמקומות הללו. אני באמת חושב שהמקום שלנו הוא לצד אחד להאדיר ולספר את כל הטוב כדי גם למשוך אלינו אוכלוסיות וביחד עם הממשלה שתשקיע ותיתן את מה שצריך גם בתשתיות, גם בתעסוקה וגם בתיירות, כמו שנאמר כאן, אם היא תשקיע עם השיווק שלנו של המקום. אני מגיע לכל מקום ואומרים לי, אתה מדימונה ושואלים מה יש שם. אני תמיד מספר שיש לנו חינוך טוב, יש לנו תעסוקה ויש לנו השכלה. יש המון דברים בדימונה. אני תמיד מספר שלנו אין פקקים ואני יכול לקנות דירה. אלה דברים שבאמת חשוב לציין אותם.

אנחנו צריכים מצד אחד לשווק עם גאוות יחידה מול כולם ולהגיד שהדרום הוא העתיק וביחד עם הממשלה, אני באמת מאמין שהנגב הוא העתיד.

אני שמח שבאתם. תודה, אבי, למדת. הוא היה מאוד נרגש. הוועדה הזאת פתוחה בפניכם לא רק ביום הצעירים. מותר לכם לבוא. אנחנו מקיימים לפחות עשרה דיונים בשבוע בנושאים שונים. לצערי היום שתי ועדות קיבלו את אותו נושא. גם הוועדה לצדק חלוקתי דנה בנושא. אני אומר שגם אתם ביניכם צריכים תיאום. הנושא של הבריאות היה צריך להיות מעניין אתכם, הנושא של החינוך בדרום צריך לעניין אתכם. יש אלף ואחד נושאים. העוני, אם כבר מדברים, לא ייפתר בעצמו אלא רק בזכות התערבויות אין סופיות, כולל שלכם. שלא תחשבו שאני מנסה להאשים אתכם או להטיל עליכם את כל הנושא.

אנחנו דנים בנושאים האלה. אנחנו לרשותכם. יש לנו בכנסת מערכת, למרות כל מה שאתם רואים לפעמים מהמליאה, מערכת אדירה. אני הופתעתי. אני הגעתי לכאן בגיל שבעים, אני רק בן 72, ואני עוד לומד. זאת מערכת אדירה שהיא חוקרת, היא בונה מערכות משפטיות אדירות באמצעות החוקים שלה, היא מפקחת על עבודת הממשלה, היא מטפלת בנושאים אישיים לפי הצורך. יש לנו ועדה לפניות הציבור, לפניות האישיות של כל אחד. נעשית כאן עבודה אדירה. אתם יכולים להיות גאים שאתם שייכים למדינה שיש בה גם כנסת כזאת.

אני רוצה להודות לכם מכל הלב. תחזרו בשלום הביתה וכל טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.