הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 448

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ב בשבט התשע"ז (08 בפברואר 2017), שעה 9:30

מצב בתי האבות הסיעודיים - טענות להזנחה והתעללות בעקבות סדרת פרסומים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

אילן גילאון

שולי מועלם-רפאלי

טלי פלוסקוב

נורית קורן

איציק שמולי

דודי אמסלם

יעל גרמן

דב חנין

אורלי לוי אבקסיס

מיכל רוזין

נחמן שי

משה ברסימנטוב - מנכ"ל משרד הבריאות

ורד עזרא - ראש מינהל הרפואה, משרד הבריאות

אהרון כהן - ראש האגף לגריאטריה, משרד הבריאות

אירית לקסר - מנהלת המח' לסטנדרטים ואכיפה אגף גריאטריה, משרד הבריאות

צפורה הלמן - מבקרת הפנים, משרד הבריאות

נעם ויצנר - עוזר מנכ"ל משרד הבריאות

אייל בסון - דובר המשרד, משרד הבריאות

אורן ברוסמן - ראש תחום תקציב רפואה וסיעוד, משרד הבריאות

מיכאל אפלבוים - אגף תקציבים, משרד הבריאות

עדינה אנגלרד - השירות הארצי לע"ס, משרד הבריאות

ברברה לנג - השירות הארצי לע"ס, משרד הבריאות

איילת אורנשטיין - רמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לבטחון פנים

ישראל לוי - ק' חקירות מדור נפגעי עבירה, המשרד לבטחון פנים

הינו נאיף - סמנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

שרי גבאי-נוריאל - יועצת משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

אורן גבע - רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

שמעון שי שלום גז - מפקח ארצי שירות לאזרחים ותיקים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

קלאודיה כץ - מנהלת אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

רובי שמש - יועץ שר הפנים, משרד הפנים

פלורה קוך דבידוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יצחק בריק - יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

יוסף קפלן - מנכ"ל האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

רוני אהרון כהן - יו"ר מרחב ירושלים, הסתדרות הגמלאים

אריאלה שטרנבך - עיתונאית, כתבת 'ידיעות אחרונות'

במבי צורי - סמנכ"ל, אב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

דורית כהן - יועצת תקשורת, אב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

אביאל רוזנולד - חבר ועדת הסיעוד, אב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

שמעון אלנברג - מנכ"ל דיור מוגן בית הנשיא חדרה, ב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

זהר יפה - חבר ארגון מנהל מוסד, ב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

אביטוב זלקין - חבר הנהלה, ב"א - איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אהב"ה-ארגון הנכים בישראל המיוחד, מטב)

ענת כהן שמואל

סמדר לביא, חבר המתרגמים

מצב בתי האבות הסיעודיים - טענות להזנחה והתעללות בעקבות סדרת פרסומים

בוקר טוב, חברים. היום אנחנו ה-8 בפברואר 2017, י"ב בשבט תשע"ז, השעה 09:36 דקות. אנחנו פותחים בדיון קשה, דיון שמזכיר לנו שאיבדנו כבר כמה עקרונות שחשבנו אותם בסיסיים וטבעיים ושלצערי לא מתקיימים, גם עם חוקים. בכלל כשחוקים נוגעים בתנאי המחיה של אדם, ובמיוחד הזקן, זה בנקודה שהחמלה, המוסר שלנו נעלם והחוק אמור לתקן את זה, אבל הוא גם כן לא מסוגל ודווקא באוכלוסייה הכי חלשה, זאת שלא יכולה לעשות למען עצמה וכנראה גם סביבתה המשפחתית כבר לא יכולה לעשות והם מגיעים למוסדות שהמדינה העמידה פעם לרשותם ובזמן האחרון פחות ופחות המדינה מפעילה אותם, אלא מפעילה אותם באמצעות גופים פרטיים.

אומרים שהתגובות בדרך כלל הן יחסית חיוביות להפרטות האחרות, אנחנו נמצאים עם 350 מוסדות שבהם יש אלפי סיעודיים, תשושים, גם כאלה שכביכול בדיור מוגן, שהטיפול בהם הוא ממש לא אנושי. בחלק מהזמן חלק מהעובדים לא מקצועיים, לא באינטנסיביות הנדרשת, לפעמים גם לא בתנאים הפיזיים הנדרשים, גם בתקציבים, הוצאות האחזקה עליהם הולכים ונהיים בלתי ריאליים והתוצאה היא הזנחה שלהם.

תודה שהגעת, אריאלה שטרנבך, תודה שעשית תחקיר כזה והשיטה שלו. גם השיטה מעניינת מאוד, הקדשת לא תצפית של שעה והלכת, אלא חודשיים של עבודה משותפת עם המערכת, התנדבות שלך לנסות לחוש מה המטופלים חשים, במיוחד מה שהעובדים אמורים להשקיע כדי להגיע לזה. אני חייב לציין את הצורה המאוד מכובדת שכתבת את המאמר שלך. גם אם יגידו שאני עושה פרסומת ל'ידיעות אחרונות' אני לא מתבייש, אני חייב לציין שזה באמת תחקיר רציני, לכן מצאנו לנכון לקיים דיון, בנוכחותך ובנוכחות כל הגורמים.

אני מודה למנכ"ל משרד הבריאות שמצא לנכון לבוא למרות שקיים דיון על נושא של עובדים זרים בענף רק לפני - - - יצחק. יש פה אדם מדהים, פרופ' יצחק בריק. אני שמח באמת שמנכ"ל משרד הבריאות משה ברסימנטוב ביקש לבוא למרות ההתראה המאוד קצרה, של 24 שעות. ואני מודה לחברי הכנסת, שבאמת מצאו את הזמן ובאו, חלק רצו לבוא והתנצלו מראש. תרשו לי פעם ראשונה לתת את רשות הדיבור דווקא לתחקירנית, לעיתונאית, שהביאה אותנו לדיון הזה. בבקשה, אריאלה.

אני רוצה לפני הכול משהו שנורא העיק לי בימים האחרונים, להגיד שעשינו פה משהו שקצת, לא קצת, הרבה מאוד השחיר את העובדים בתחום הכי קשה, שאף אחד מאיתנו, היושבים בחדר הזה, לא היה מוכן לעשות בשום מחיר ויש שם אנשים מלאכים שבאמת עושים שם עבודה שאין לתאר. אנחנו יושבים פה והם שם שעות על גבי שעות, משמרות כפולות, נותנים את עצמם ובאמת מוסרים את הנפש בשביל הקשישים והתחקיר הזה קצת שם אותם במקום מאוד מאוד לא חיובי, שלא באשמת הרבה מאוד מהם, שבאמת מגיע להם מחיאות כפיים על העבודה, שהיא נוראית ממש.

אבל בכנסת זה אסור.

אני לא רואה סיבה לדבר על התחקיר, כי אני משערת שהרוב פה יודעים וקראו מה קרה, אני רוצה לדבר על מה קרה מאז התחקיר. אין לי רגע שקט, במערכת 'ידיעות אחרונות' ו-YNET, מתקשרים אליי, המזכירות בוכות, יום ולילה הם מקבלים פניות והפניות הם מקשישים שלא יכולים לכתוב לי, לא בפייסבוק, לא במייל, והם מתחננים ובוכים לעזרה.

אני משתדלת לענות קודם כל לקשישים, אבל לי עצמי אין מה לעשות איתם, אין לי דרך לעזור להם, אין לי שום פתרון להציע להם והם בוכים. הפניות מתחלקות לשניים, קשישים שמתחננים לעזרה, שהבעלים שלהם נמצאים שם בעצם ואין להם שום פתרון והם יודעים על מכות, היא אומרת לי 'יש עליו סימנים, אני לא יכולה לטפל בו, מה אני צריכה לעשות?'. כל אלה שפונים אליי הם כאלה שפנו למשרד הבריאות, איפה הפניות שלהם נעלמו? זאת השאלה. יש לי עוד רשימה כזאת של טלפונים מאתמול, לא חזרתי לאף אחד מהם. גם אם אני אחזור ואני אהיה מאוד נחמדה ואני אשב ואקשיב לכל הסיפורים, וידוע שקשישים, עד שמגיעים לנקודה, לוקח זמן, ואני עושה את זה בימים האחרונים, איך אני יכולה לעזור להם חוץ מהקשבה? אין לי שום דרך לעזור להם בשום דבר.

הפניות השניות שאני מקבלת זה מאנשים שאומרים שעד היום הם לא יכולים לישון ויש להם מצפון מאוד גדול. אלה אנשים שכבר איבדו את היקרים להם, מה שנקרא, והם מרגישים שהרבה מאוד רצחו להם שם בבתי האבות האלה את האבות והאימהות. אני חושבת שאנשים כאלה הם לא אנשים שבאים להתלונן, אלה אנשים עם מצפון שאומרים 'אני לא ישנה בלילה ששמתי אותו בכזה מקום'. הפניות האלה חוזרות.

אני מאוד ארצה להקריא משהו, שקצת קיצרתי, קיצרתי רק את ההתעללות עצמה, כי אני חושבת שאנחנו הבנו את התמונה, אבל פנייה שקיבלתי ממש עכשיו בדרך לכאן ממישהו. 'הכניסו את אבא לבית סיעודי כי אמא לא יכלה להרים, לסחוב ולטפל בו. מאז נסעתי הרבה במיוחד מתל אביב עד קרית חיים כדי לבקרו ולהאכילו ונתתי כבוד גדול לאבא בגלל שאני מאומץ וגידלו אותי באהבה ובחום למרות שאני חירש. תמיד אמרתי לאמא שיש לי תחושה לא טובה למקום הזה ובהתחלה אמא לא האמינה לי, כנראה ששיקרו לה הרבה. אבא מבין ויודע לתקשר איתי מצוין, אני קורא שפתיים ומבין בשפת הסימנים ואני שם לב לכל דבר. היו לו כמה סימנים בידיים ולא הבנתי מה זה ושאלתי אותו מה זה והוא היה מגלה לי כל פעם בלחישות, כי פחד מהעובדים. ניסיתי להעיר ואמרו לי שאני משקר. אבא פחד וסבל המון מהתעללות, רשלנות וזלזול. סיממו אותו בכדורי שינה במינון גבוה, שזו תלונה שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש, למרות שבהתחלה לא האמנתי לה. אני לא אשכח ולא אסלח למקום הזה. כשהילדים של אמא הקשיבו לי והבינו כבר היה מאוחר, רצחו את אבא שלי. ההורים שלי 30 שנה התנדבו כמשפחת אומנה, נתנו את החיים שלהם לילדים נטושים במדינת ישראל ובסוף המדינה נטשה אותם.

זה עכשיו באוטובוס וכל פנייה כזאת, היא פשוט מורידה דמעות. זו פנייה אחרונה אז הקראתי אותה ממש ככה. אתמול זה היה - - - אני פה לא בשביל להגיד מה ישתנה, בואו תגידו לי למי אני מעבירה את רשימת הקשישים הבוכים האלה, למי אני יכולה להעביר את זה? ברמה הזאת?

תודה. תודה באמת.

מדהימה. כל הכבוד, אריאלה.

חברי הכנסת, נעשה פינג פונג בין חברי הכנסת לשאר האורחים ואחר כך נבקש ממנכ"ל המשרד להגיב. אני רוצה לציין, לאור הדיון שהתקיים לפני שבועיים בוועדת הפנים יצטרף אלינו בעוד כמה דקות יושב ראש ועדת הפנים כדי להביע את עמדותיו בנושא הזה, כי היה דיון על נושא כוח האדם הזר בעניין הזה.

בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ראשית אני מרגיש צורך להודות לך על היוזמה שלך, על זה שלא חיכית לשום דבר וקבעת את הדיון הזה לאור חומרת הדברים. קיצרת את כל התהליכים של הכנסת ובאמת כל הכבוד, אדוני היושב ראש, זה באמת נושא דחוף. צריך להגיד מילה טובה למנכ"ל משרד הבריאות, שלדעתי עושה עבודה מצוינת בתפקידו ומצא לנכון לבוא לפה הבוקר. כמובן, אריאלה, לך על התחקיר המצוין והמזעזע שהבאת לנו.

הבעיה עם המקומות האלה, אריאלה, שהם בדרך כלל נמצאים מעבר להרי החושך. בתרבויות אחרות אמנם שולחים את הקשישים לאיזה הר געש או לאיזה קרחון בודד, שימותו לבד, כאן פשוט צריך לשלוח אותם לחלק מהמקומות האלה שאת מצאת בתחקיר והמקומות האלה יודעים לעשות את העבודה יופי. איך הייתה הכותרת אתמול ב-24 שעות? זה גיהינום, הכי טוב שיכול לצאת מפה זה למות וכמה שיותר מהר. אלה לא בתי אבות, אלה לא ראויים להיקרא בתי אבות, אלה מכלאות. העובדה שאנשים שם מתארים את המקום הזה כגיהינום עלי אדמות, שבו משפילים קשישים, שבו מכים אותם, מטיחים אותם, אפילו פוגעים בהם מינית, זה דבר שאסור לקבל אותו בשום פנים ואופן.

המקומות האלה מתייחסים לזקנים שלנו כאל תתי אדם והמקומות האלה צריכים להיסגר. אני חושב שלפני שמדברים פה על עובדים זרים ועל המכרז החדש וזה, צריך לעשות הפרדה מוחלטת. כן, אני חושב שעובדים זרים צריכים להיכנס בגלל מצוקת כוח האדם לבתי האבות. כן, אני חושב שהמכרז שפרסם משרד הבריאות לא מספיק טוב, צריך לשפר אותו. אחרי שאמרנו את זה, שימו את זה בצד, זה לא קשור לדיון, כי בסופו של דבר גם בתנאים של מצוקה ומחסור ותשתיות שנשחקות אנחנו לא נקבל את התמונות האלה, אנחנו לא מוכנים, ואני אומר לכם את זה דווקא כבן אדם צעיר. אנחנו מדברים פה על דור המייסדים של המדינה, תתביישו לכם שאתם מתייחסים ככה לאנשים, זה מלחמה שאנחנו, הצעירים, צריכים להוביל ואנחנו נוביל אותה.

אני שמעתי, אדוני היושב ראש, שעדיין חלק מהמקומות פועלים כרגיל כי השמות לא פורסמו בתחקיר וכן יודעים מי הם ולא יודעים מי הם. אז בוא אני אגיד לכם מי הוא, לנו יש חסינות, ואם מה שצריך כדי שמשרד הבריאות ומשטרת ישראל עכשיו יילכו ויפשטו על המקומות האלה ויעשו בדיקה רצינית, אז כדי שלא יהיה ספק לגבי זהות המקומות אז אני אגיד לכם אותם. מדובר בתל אביב בנאות אבי ונאות אביב ומגדלי נתן, בבת ים בנווה באבוב ובבית אורנשטיין, בפתח תקווה בארבל, ירושלים בכלל על המפה, נווה הורים, נווה תמיר, נווה שמחה, בית ראובן, מעון הורים שומרי החומות, מעון הורים גני אורה.

משרד הבריאות, לכו למקומות האלה ותפשטו עליהם אתמול בבוקר. העובדה שעכשיו, כפי שמתארת אריאלה, עדיין מתקבלים טלפונים, בין השאר מהמקומות האלה וכנראה גם אחרים בחיפה וטבריה זה דבר חמור בצורה בלתי רגילה. אין שום ספק, אדוני היושב ראש, ובזה אני אסיים, שהאצבע המאשימה לא צריכה להיות מופנית רק לאותם המקומות. יש פה פיקוח, היה אמור להיות פה פיקוח שפשוט קרס, שפשוט לא ביצע את תפקידו כמו שצריך.

אני חושב שאם היינו מעבירים, בין השאר, את הרפורמה בסיעוד, שמשרד הבריאות התחייב עליה, זה בסופו של דבר לא קרה, יכול להיות שתמונת המציאות הייתה אחרת. הרפורמה שאנחנו הצענו כאן בכנסת, ובלי שום קשר, אני חושב, אדוני היושב ראש, שהפיקוח כאן קרס ומישהו צריך לשלם על זה. תודה רבה.

תודה. בבקשה, מיכל רוזין ואחר כך פרופ' בריק, אני מזמין את התערבותך.

בוקר טוב לכולם.

אני לא אמרתי שלום לכל חברי הכנסת כי היום, כל הכבוד על השתתפותכם, אז תסלחו לי, כשתדברו תציגו את עצמכם.

הנושא מקומם עד מאוד ואני הסכמתי עם כל דבריו של חברי, חבר הכנסת שמולי. אני חייבת לומר, אמרת את זה בסיום דבריך ואני שמחה שאמרת את זה מכיוון שאנחנו לא צריכים ללכת לחפש עכשיו, לא את אותו עובד מתעלל פוגע, למרות שבוודאי שצריך שהוא לא יישאר במקומות האלה, ולא לסגור מקום כזה אחר, אנחנו חייבים לפקוח עיניים ולהסתכל באופן מערכתי ברור על כל המערכת הזאת, על כל המערכת של בתי האבות הסיעודיים של המדינה, כי ברור שיש פה גם עניין מעמדי, למי יש כסף ולמי אין כסף, מי יכול להיות בדיור מוגן מסוג מסוים ומי אינו זוכה ליחס הזה ובסופו של דבר אנחנו יודעים, אמרת מעבר להרי החושך, צר לי לומר זאת, כולנו יודעים על זה, כמעט כל משפחה חווה את הדברים האלה, חווה את הצורך מצד אחד בהעסקת עובדים זרים במצב סיעודי ומצד שני באותם בתי אבות סיעודיים בסוף הדרך המשפחות חוות את זה. אנחנו מכירים את זה, אנחנו יודעים את זה, אבל באיזה שהיא מידה אנחנו מתייחסים לגזרת גורל. ככה זה, הם זקנים, וככה זה, זה סוף החיים.

אסור לנו לראות את זה כגזרת גורל, אסור לנו להתייחס לזה כאילו ככה זה ואין מה לעשות. יש המון מה לעשות. מעבר לזה שאנחנו צריכים כמובן להעריך את המבוגרים שבינינו, דרך אגב, עוד שנייה רובנו, איציק, אני יודעת שזה נראה לך רחוק, אבל אנחנו שם - - -

כל הקודם זוכה.

ולא רק כי אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, אנחנו צריכים לדאוג לחברה והחברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה, לא לעצום עיניים ולא להתייחס לזה כגזרת גורל, שככה זה. אני מסכימה איתך, אריאלה, זה קשה, ומי שעובד בזה באמת זה מלאכים. רק השבוע השתתפתי בהלוויה של ניצולת שואה ערירית, שאני ואחרים דאגנו שיגיעו אנשים להלוויה בתשע בערב בבית העלמין ירקון והגיעו למעלה מ-200 איש בזכות באמת המלאכים של קלרה, אותם המטפלים שליוו אותה בדרכה האחרונה. כך צריך להתייחס לכל אחד, בין, דרך אגב, אם הוא ניצול שואה או הוא לא ניצול שואה, כל אדם. כל אדם זכאי להזדקן בכבוד ולמות בכבוד ולכן זו משימה שהיא משימה מערכתית, ממלכתית, היא לא נקודתית, היא לא בית אבות כזה או אחר, היא לא חברה כזאת או אחרת, היא לא עובד כזה או אחר, זה אנחנו, זה המדינה. תודה.

תודה. פרופ' יצחק בריק ואחריו דב חנין ונחמן שי. תרשו לי, חברים, חבריי מהכנסת, לבקש טיפה לקצר, לאור זה שאני יודע שכולכם לחוצים ללכת לדיונים נוספים.

אדוני היושב ראש, אני רק רוצה להתנצל, אני צריכה לרדת לביקורת, יש שם דיור ציבורי. אז אני מתנצלת, אני כמובן אעקוב אחרי כל מה שנאמר כאן.

אז תרשה לי, שנייה, אני התחייבתי, הוצאתי את חבר הכנסת דודי אמסלם מהוועדה שלו כדי שהוא יביע את השתתפותו בדיון הזה לאור הדיון שהתקיים אצלו לפני שבועיים. אז, בבקשה, דודי.

עוד לפני התחקיר, אגב.

קודם כל תודה רבה, אני פשוט עצרתי את הדיון שלי, כי אני גם קראתי בעיתון ואני כרגע ניזון רק ממה שהיה בעיתון ואני מבין שזה הרקע לדיון הזה.

אני עשיתי כבר שני דיונים בסיפור הזה של בתי האבות. אני באתי מזווית העובדים, שם התחברתי. איפה מר משיח? פה?

המשיח?

מנכ"ל משרד הבריאות. סליחה, מר ברסימנטוב.

הוא משיח.

יש בעיה קשה מאוד בסיפור הזה של כוח העזר בבתי האבות, גם הסיעודיים וגם הלא סיעודיים וגם בדיור המוגן. חסר להם כמעט 5,000 עובדים, היום הם מעסיקים עובדים בלית ברירה, עובדים שעובדים שם 16, 17, 18 שעות, הם מתארים מצבים בלתי נסבלים. דרך אגב, אין להם עובדים והם לא יכולים לפטר אף עובד, כל עובד שהם מפטרים אותו עובר למעבר לרחוב ונכנס לבית האבות השני, בגלל שגם שם חסרים כמה עשרות. יש להם בעיה עם אחיות מעשיות, שברסימנטוב יספר לכם שהם התחילו בהכשרה, רק הם לא מחברים אותם כרגע - - -

חיברנו, חיברנו.

חיברתם, מצוין, אבל עדיין חסרים שם כ-800, לפי מה שהם מבקשים. לכן יש פה מצב שהוא לא נורמלי, שכל משרד אומר, הם משכנעים אותנו שכנראה חיילים יבואו לעבוד שם אולי, אבל מה לעשות ואף אחד לא בא.

את הצעת החוק שלי הממשלה הפילה, אל תשכח.

אבל זה לא פתרון. עבודה מועדפת זה לא פתרון.

נחמן, יש לי הצעה בשבילך. רבי נחמן - - -

רבי נחמן מברסלב, כן.

יש לי הצעה בשבילך. אל תיקח את זה, בוא נעשה דיון ענייני כאן.

לא, לא, הצעתי - - -

הממשלה לא בסדר, כולנו לא בסדר, הכול לא בסדר, אנחנו מפה רוצים להביא את זה למקום יותר טוב, זה כל הסיפור שלנו.

אז הצעתי.

לכן אני חושב, אדוני היושב ראש, יש פה מצב קטסטרופלי שאני הגדרתי אותו גם כפגיעה בכבוד האדם. בקצה יש בן אדם מבוגר, בגיל 80, 70, שהוא תלוי, הוא לא יכול לעזור לעצמו, הוא משווע לעזרה הזאת. בושה וחרפה. הם תיארו מצבים בלתי סבירים, שאנשים לא מחליפים להם טיטולים, זה ההורים שלנו. איך אמרתי להם? אוטוטו אני דואג לעצמי, למה אני עוד מעט שם.

אמרתי את זה עכשיו.

כל זה למה? כי החליטו שחיילים משוחררים והעובדים הישראלים יבואו. אמרתי להם, 'אז תביאו אותם', אבל הם לא באים. זה המעגל. אני התחלתי עם זה לפני שנה.

היום אנשי משרד הפיקוח על העובדים הזרים נכנסו לבתי האבות והוציאו עובדים לא חוקיים. היום. ולא אחד ולא שניים, מהאריתריאים. היום, קיבלנו דיווח.

ועכשיו הם פתרו את הבעיה. הנה, מצאנו את הבעיה. הנה מצאנו, יש שם עובד לא חוקי, תוציאו אותו עכשיו מבית האבות ועכשיו לבית האבות יהיה טוב, עכשיו בדיוק הקשיש שיושב שם יקבל את הטיפול שלו. אני לא יודע רק מי יעשה את זה, אולי אותו פקיד, שיבוא יעשה את זה הוא.

לא, לעבודות בניין חשוב לנו להביא עובדים זרים, לאנשים אין לנו אפשרות להביא זרים. מה יותר חשוב, הבניינים או האנשים?

אני מזועזע מ - - -

אז צריך לקבוע שכן צריך להביא עובדים - - -

אני ביקשתי - - -

חברים, אני מציע שנחזור לדיון מסודר.

זו החלטת ממשלה, לא צריך הצעת חוק.

אני מבקש, אל תלכו לסיכום.

אני מתכוון לעשות עוד דיון בנושא הזה בגלל שאני בא מההיבט של העובדים הזרים, משרד הפנים. אני לא ארפה מהעניין הזה ואני מבקש מכל מי ששומע אותי כאן, פקיד, ויכול לסייע בעניין, שלא יהיה החסם, בגלל שבסוף אנחנו נזיז אותו מהבעיה, כי הבעיה חייבת להיפתר ומהר. לכן אני מציע לכם, הפקידים, קודם כל שאתם תפתרו את הבעיה, בגלל שבשביל זה אתם מקבלים משכורת. אם זה לא יקרה, אני מבטיח לכם, אני לא יורד מהעניין עד שזה יהיה.

כולנו פה, לא רק אתה. כולנו פה מתייצבים לטפל בנושא הזה.

אוקיי. אני מציע שדב חנין ימשיך.

תודה, אדוני היושב ראש. אני חייב בכל זאת, למרות שכולם הודו לך, אריאלה, להגיד כמה משפטים על העבודה שעשית. זו עיתונות כמו שאני הייתי רוצה לראות הרבה יותר. קודם כל במקצועיות ובהעמקה ובהשקעה, אבל גם באיזה שהוא חיבור של משהו מאוד אנושי ומאוד קשה ומאוד רגיש והמון המון מסקנות מערכתיות.

אני כמובן לא מתכוון לחזור פה על הסיפורים האיומים שאני קראתי בתחקיר שלך, אני רוצה לדבר על הצד המערכתי ואני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שמה שאנחנו קראנו בעצם בתחקיר הקשה של אריאלה זה היה כתוב על הקיר. זה היה כתוב על הקיר באותיות גדולות וזועקות ואנחנו כמערכת מסרבים לקרוא את הכתובת הזאת.

אדוני המנכ"ל, אתה נמצא פה כנציג של הממשלה ואני אומר לך דברים מאוד מאוד קשים. הדברים האלה לא מכוונים אליך אישית, אני מכיר אותך כאיש מקצוע מאוד מסור ואני יודע שאתה היית רוצה לראות את הדברים אחרת, אבל הממשלה פועלת בצורה פושעת בתחום של הקשישים בישראל. פושעת, אין מילה אחרת. דיברו פעם על תכנית ההתנתקות, זו ההתנתקות האמיתית, ההתנתקות מהקשישים. זה מה שקרה, התנתקות. זה מתחיל בזה שהממשלה מתנגדת להכפלת קצבת הזקנה, נפל על 45-45 במליאת הכנסת, זה נמשך עם שערוריית הביטוח הסיעודי. אמר לנו שר הבריאות, חבר הכנסת שמולי עד פה, זה מופיע בהסכם הקואליציוני, לא יהיה ביטוח סיעודי בתוך סל הבריאות לא תהיה ממשלה. אמרנו כל הכבוד, עמדנו מאחוריו. אין, איפה? עבר תקציב ונשכח הביטוח הסיעודי פעם נוספת. וזה נגמר בסיפור של בתי האבות הסיעודיים, השערורייה הזאת.

לפני כמה שבועות היה כאן כנס בכנסת ואנחנו שמענו את המצוקה הבלתי אפשרית של בתי האבות. מה רוצים? הם עובדים הרי בסוג של מכרזי הפסד, שולי הכסף שיש להם נמוכים מאוד, הם מנסים לתמרן. אני לא מגן עליהם, אני לא באתי כאן להגן עליהם, באתי להציג בעיה מערכתית. עובדים שעובדים בשכר ובתנאים מאוד מאוד קשים, אמרה את זה אריאלה, בעומס עבודה בלתי נסבל, מה אנחנו מצפים שיקרה? אז בוודאי שיש גם אנשים שהם חסרי אחריות וחסרי מצפון וחסרי מוסר ועושים דברים איומים, אבל אני לא מדבר על אלה, אני מדבר על הנורמה. הנורמה היא בלתי אפשרית, לא החריג מטריד אותי, מטריד אותי הנורמלי, מטרידה אותי המציאות היומיומית הבלתי אפשרית הזאת.

מה צריך לעשות באופן מאוד דחוף? אחת, לשנות את כל הגישה של המדינה ושל הממשלה לקשישים, מהתחלה ועד הסוף, בכל המישורים. שתיים, בנושא של בתי האבות, להבין שבית אבות זה דבר שעולה כסף, צריך לתת לו כסף, המדינה צריכה להוציא את היד מהכיס ולשלם כסף. עובדים צריכים לעבוד בתנאים ובשכר ראויים, כי אחרת הם לא יבואו לעבוד שם. אני אומר, אם אין ברירה, תייבאו עובדים מחוץ לארץ, אבל לפני זה, מיצינו את כל הדברים אצלנו? לא באמת. נתנו תנאים באמת מפתים לאנשים? לא באמת. תשאלו את האנשים איך הם עובדים בבתי האבות, כמה כסף הם באמת מקבלים? כמה שעות עבודה הם צריכים באמת לתת? תחשבו על נשים ערביות, אנחנו מפנים נשים ערביות היום לתעסוקה בנגב, למה לא מרחיבים את ההעסקה?

ואין עבודה. שולחים אותם להכשרה ואין - - -

חסרה עבודה. לכן, אדוני היושב ראש, אני באמת אעצור כאן, כי התמונה של השערורייה היא כל כך רחבה. חברי חבר הכנסת שמולי מקדם ועדת חקירה פרלמנטרית בסוגיה הספציפית הזאת, אני מעלה היום במליאת הכנסת את הדרישה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על כל היחס של הממשלה לקשישים. הגיע הזמן לעשות שינוי. תודה.

תודה. בבקשה, אני חוזר לפרופ' יצחק בריק.

תודה רבה שהוזמנתי למפגש הזה, אני מאוד מעריך את זה, אני חושב שזה מפגש מאוד חשוב. אני רוצה להגיד לכם שאני כבר עשרות שנים בתחום של הזקנה וביקרתי אלפי ביקורים בבתי אבות, אבל סדרת הכתבות הזאת זעזעה גם אותי בצורה מדהימה. טוב אולי, קשה להגיד את זה, אבל טוב שזה פרץ בצורה כה דרמטית לשיח הציבורי, שאולי זה יביא לשינוי. יכול להיות שזה יביא לשינוי.

צריך לראות את הבעיה, שהיא בעיה מורכבת, זה לא רק בעיה של כוח אדם ותקנים ושכר, יש גם בעיה לא פשוטה של חינוך והכשרה של האנשים, ואווירה וניהול. הדברים הם לא פשוטים, אבל צריך לראות את הבעיה היום בצורה הרבה יותר רחבה ממה שרואים אותה ברגע זה. גם בנושא הזה של העובדים הסיעודיים, אנחנו יודעים היום שבעוד פחות מעשר שנים, אם לא תהיה איזה שהיא פעולה מאוד מאוד אינטנסיבית של הממשלה, אנחנו הולכים לקראת קטסטרופה. בדוח שהוגש למועצה הגריאטרית, למשרד הבריאות, דובר על כך שבשנת 2025 יחסרו כ-8,000 מיטות בבתי חולים, כ-6,500 מיטות סיעודיות, יחסרו כ-4,500 אחיות, על זה אנחנו מדברים, משום שהאוכלוסייה תוכפל עד התקופה הזאת.

לכן מה שהיום אנחנו זקוקים לו באמת זה ראייה הרבה יותר רחבה של בעיית הקשישים. אני מאוד מברך על הרעיונות שעולים פה מחברי הכנסת, להעלות את הנושא הזה בצורה כוללנית וחשובה בדיון כאן. אני רוצה לברך את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שהיא לקחה על עצמה היום לקדם את הרעיון הזה של תכנית אב לאומית לזקנה על מנת שנוכל לראות תמונה רחבה יותר של הבעיות. לא נפתרה בעיית הקצבאות, לא נפתרה בעיית הפנסיה, לא נפתרה בעיית הביטוח הסיעודי, לא נפתרה בעיית התעסוקה והפרישה, לא נפתרו הבעיות הללו ורק ראייה רחבה - - - ולצערנו הרב הטיפול בנושא הזקנים מפוצל היום בין מספר משרדי ממשלה וארגונים, כאלה שלא תמיד התיאום ביניהם פועל בצורה הטובה ביותר, דבר שהוא גורם מרכזי בכל העניין הזה.

לכן אני חושב שנכון מה שנאמר כאן, צריך לשים את הנושא הזה בסדר עדיפות גבוה ביותר, ברמה הלאומית, להכין תכנית אב לאומית לזקנה, שהיא תהיה מגובה בתכנית מפורטת ומתוקצבת עם הקמת רשות או מנהלת מיוחדת שתקדם ותבצע את התכנית הזאת. לפי דעתי אם רוצים לפתור את הבעיה צריך לפתור אותה באופן רחב ביותר ולהסתכל על הבעיה הקונקרטית שיש היום, לא להתעלם ממנה, אני לא אומר חס וחלילה, אבל כאיזה שהיא אבן דרך שתוביל אותנו באמת לפתרון יותר כולל של הבעיה.

תודה, יצחק. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה. תודה רבה קודם כל לך, אלי, שיזמת את הדיון, וכפי שאמר גם חברי דב, הנושא עולה היום במליאת הכנסת בהצעה דחופה לסדר. אני מקווה שהוא לא יסתיים בשני דיונים כאלה ביום, או בשלושה, ומחר כולם יעברו לסדר כי מתחיל יום חדש ואפשר לשכוח מזה.

אנחנו באים הנה, רובנו ככולנו, בתסכול גדול, כי אנחנו מבינים את הנתונים שאתה הצגת, פרופ' בריק, אנחנו יודעים שתוך שנים אחדות האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל תגדל באופן, תקרא לזה חריג, באופן בלתי צפוי והמדינה איננה משקיעה כל מאמץ כדי להיערך לקראת היום הזה. היא לא משקיעה, היא פשוט מתעלמת, שוכחת, מזניחה, זה לא קיים. אם אפשר לא להתייחס לא מתייחסים ואז כשכולאים את האנשים האלה בבתי אבות, או כשהם נשארים בבית עם המטפלים שלהם וכן הלאה, לא רואים אותם ומה שלא רואים כבר לא עוסקים.

אני חושב שהכתבות שלך, אריאלה, שהן עיתונות במיטבה, אם אני יכול לומר, וזה מזכיר לנו מה יכולה לעשות עיתונות כשלא מדכאים אותה באמצעים כאלה ואחרים. היא הציפה את הנושא הזה על סדר היום, הבעיה היא, כמו שאומרים, בעיתונים האלה עוטפים ומשליכים וכן הלאה.

אנחנו, איציק חברי וטלי חברתי ועוד כמה חברי כנסת, מחויבים באופן מוחלט לנושא הזה ולא רק למקטע הזה שהתגלה עכשיו, אלא באופן מוחלט, לטיפול מערכתי, אפילו מדינת ישראל שכבר הקימה משרד לגמלאים דחפה אותו עכשיו עם עוד ארבעה-חמישה נושאים למשרד לשוויון חברתי. אז אני מכריז פה, הקשישים לא זקוקים לשוויון חברתי במדינת ישראל, הם לא עולים על הבריקדות מחר בבוקר ודורשים את הזכויות שלהם. הם זקוקים לטיפול מכובד, עדין, מסור, כמו שמתבקש בגיל ובזמן ובמקום, ואת הזכויות החברתיות ואת המאבקים האלה נשאיר לצעירים ולנשים ולמיעוטים שבקרבנו וכן הלאה. מדינת ישראל לא מטפלת באוכלוסייה הזאת, נקודה, לא מטפלת בהם. לכן, אנחנו צריכים להמשיך מפה הלאה, גם בוועדה שלך, אלי, וגם בוועדות של אחרים.

אני רוצה רק לציין דברים שהם מובנים, אנחנו הקמנו לפני שנה, בראשותה של טלי פלוסקוב, ועדת משנה לטיפול אך ורק בנושא הקשישים.

אבל זה לא עוזר, כי מה שאנחנו צריכים זה להזיז - - -

זה תלוי בכולנו.

הקמת הוועדה בטח שלא תעזור, העבודה שאנחנו עושים פותרת לא מעט בעיות.

טלי היא חסקה, אני מדבר פה על נושאת מטוסים, כדי להזיז מדינה שלמה שתתחיל להבין מה קורה לנגד עיניה. כל אחד מאיתנו. אם אנחנו צעירים, אנחנו מסתכלים על הסבא והסבתא שלנו, כשאנחנו באמצע, בסנדוויץ', אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות קודם, לטפל בהורים או לטפל בילדים. כאן המדינה נכנסת לתמונה והמדינה פשוט לא קיימת. תודה רבה.

תודה. נציגי בתי האבות, אביטוב זלקין. בבקשה, אדוני.

שלום וברוכה. כמנהל בית אבות וכנציג איגוד בתי אבות אני רוצה לומר כמה דברים.

תגיד את שמך לטובת הפרוטוקול.

אביטוב זלקין, אני מנהל בית אבות בירושלים. ראשית, אני באופן אישי וכלל חברינו באיגוד מגנים בכל תוקף את כל התופעות האלימות והמזעזעות שהתגלו בכתבה. אנחנו לא חושבים שצריך להגן על אף אחד, כל מי שפשע, כל מי שהתנהג בצורה כל כך חמורה צריך להיענש וצריך למצוא את עצמו מחוץ למערכת. הדיירים שלנו זה ההורים שלי, זה ההורים שלכם, כך אנחנו מתייחסים לדיירים, כך אנחנו מחנכים את אנשי הצוות שלנו להתייחס, הדיירים הם הורינו, הם סיבת קיומנו, ולא רק במחשבה על איפה אני אהיה עוד 30 שנה, אלא במחשבה איפה אבא שלי היום וכשאני אומר שהדיירים הם הורינו אני מתכוון לזה, לא רק במטפורה. בבתי האבות שלנו גרים רבים מאוד מההורים שלנו עצמנו ואם אנשים שעובדים באיגוד ועובדים בבתי אבות מכניסים את הוריהם פנימה לתוך המערכת כנראה המצב לא כל כך רע.

בכתבה המצוינת או בסדרת הכתבות המצוינות נבחנו 14 בתים. יש בארץ בתים רבים יותר, הרבה הרבה יותר, ואני חושב שהתמונה איננה מייצגת. שוב, מי שאמור להיענש, להיענש, אם יש מוסד שצריך להיסגר כי הוא אינו עומד בשום סטנדרטים, מוסדות יכולים גם להיסגר. אבל כמו שאמרו פה חברי הכנסת, הבעיה היא בהתעלמות המדינה מבתי האבות. דיברתי עם אריאלה גם באופן אישי, היא אמרה לי 'עבדתי שעתיים, ברחתי, אני לא יכולה'. אף אחד מאיתנו לא מוכן לעבוד כמטפל סיעודי בבתי אבות, אף אחד. ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודה הזאת. יודעים הוותיקים ממני בענף - - -

ניסיתם לתת להם תמורה הוגנת?

אני אענה גם על זה. ישראלים לא מוכנים לעבוד. המשבר צף עכשיו כיוון שהעלייה הגדולה מברית המועצות, שעלו בתוכה אחיות רבות, שהיו שם אחיות ופה לא קיבלו הסמכה, הם יכלו לעבוד, ואחר כך הגיעה העלייה מאתיופיה ואחר כך האחרים, היום ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודה הזאת.

על פי תקציב משרד הבריאות שמתקצב אותנו במכרזים אנחנו יכולים לשלם למטפל סיעודי שכר מינימום. חברי כנסת יקרים, אם אני יכול להיות מזכירה - - -

- - - יותר משכר מינימום, אתם משלמים לו שכר מינימום.

אנחנו משלמים יותר ואנחנו מתוקצבים בשכר מינימום. אבל אם אני יכול להיות מזכירה או מוכר בחנות בשכר מינימום למה שאני אלך לנקות ישבנים? למה? אף ישראלי לא מוכן. משרד הביטחון הכניס את זה להיות עבודה מועדפת לפני שנים, אף אחד לא בא. היו פרויקטים להכשרים נשים בדואיות, אף אחת לא הגיעה. היו פרויקטים להכשרת נשים אתיופיות, אחת, שתיים. ניסינו לממן הסעות, שום דבר לא מועיל, ישראלים לא רוצים לעבוד בעבודה הזו. ייתכן שאם נשלם 50 שקל לשעה יהיו. מי יתקצב אותנו ב-50 שקל לשעה? ייתכן שאם יהיה תקציב כזה יהיו.

איגוד בתי האבות במשך שנים כבר רודף אחרי משרד הבריאות ושאר משרדי הממשלה בתחינות ובבקשות בעשרות פניות בנושא קבלת עובדים זרים. התשובות הן מגוונות, אבל שום דבר לא קורה. למה לאבא ואמא שלי יכולתי להעסיק, או אני רשאי להעסיק שני עובדים, ובבית שיש בו 190 דיירים אני לא רשאי להעסיק ולו עובד אחד, למה? למה כשבא שר החקלאות ובוכה שאין עובדים בחקלאות מאשרים. אם מדינת ישראל כבר הכירה בזה שאף ישראלי לא רוצה לעבוד בסיעוד - - -

מה זאת אומרת? בבית פרטי, אתה יודע איזה בעיות עושה ביטוח לאומי? בטח מכיסך אתה יכול.

אני יודע ומכיסי אני משלם. אני יודע.

אז אל תגיד בבית פרטי, אי אפשר בבית פרטי.

אני יודע, מדובר על היתר. אני מחדד, ברישיון. בבתי אבות אנחנו לא יכולים גם לשלם על רישיון, אסור לנו. אם המדינה הכירה בזה שאי אפשר, שישראלים לא באים לעבוד בסיעוד ולכן מאפשרת עובדים זרים בבתים פרטיים, למה לא בבתי אבות? אין. היינו בסיורים בבתי אבות בחוץ לארץ, ראינו מחלקות באוסטריה, חדשות לחלוטין, שלא נפתחות כי אין עובדים. הבעיה היא של כל העולם המערבי, בקנדה עובדים מהגרים, בארצות הברית עובדים מהגרים, אין מי שיעבוד.

הבנו, תודה. עוד נציג בית אבות ואחר כך חברת הכנסת יעל גרמן.

שמעון אלנברג, אני מנהל את הדיור המוגן - - -

אתה מתנדב, בלי שאני אקרא לך? זה בסדר, לא מפריע, אתה היית בתור. תמשיך, בבקשה.

אני חוזר שוב, מנהל בית הנשיא חדרה, דיור מוגן ומחלקה סיעודית. אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן, גם על ידי חברי הכנסת, גם על ידי חברי אביטוב. אני רק אוסיף מספר דברים. אחת הבעיות שהיו ידועות, הן לא ידועות מהיום, אלא לפני שש שנים, שבה העלינו באופן חד משמעי שהמצב יילך ויחמיר אם לא תיבנה תכנית לאומית להכין את כל נושא העלייה בתוחלת החיים והזקנה. הדבר הזה היה ברור, שאם לא ייתנו פתרונות לכוח אדם, לא רק מטפלים, אלא גם אחיות, נמצא את עצמנו בשוקת שבורה.

זאת ועוד, אני חייב לומר שהמכרז האחרון, למרות שאנחנו לא עוסקים בו, הוא ביטוי נוסף להתעלמות של המערכת הרגולטורית, מבחינתנו כרגע זה משרד הבריאות למצוקות הקיימות במוסדות. המכרז העלה רף מאוד גבוה בדרישות של האיכויות, אנחנו בעד, אבל לצדו צריך גם לקחת בחשבון מהיכן מביאים, לא רק את המשאבים, גם את כוח האדם. המכרז הטיל מעמסה מאוד גדולה היום בדרישותיו על הצוות הרב מקצועי ועל האחיות. המעמסה היא בעיקר רישומית, טופסולוגיה, דברים אדמיניסטרטיביים, לא טיפוליים בכלל. אתה נבדק האם אתה רשמת את הדברים ולא ביצעת. השלב הבא שאנחנו נמצא שגם תהיה פגיעה קשה ברמה הטיפולית על ידי הצוות הרב מקצועי והאחיות. המצב הזה ידוע, חייבים להכין תכנית רב לאומית ואני מקווה מאוד שבאמת חברת הכנסת טלי פלוסקוב תיקח את הדבר הזה ותמנף אותי.

הדבר הנוסף שצריך לקחת בחשבון, לתת פתרונות בשני טווחים, הטווח המיידי והטווח הרחוק. למיידי זה להביא עובדים זרים שייכנסו לבתי אבות. אני לא מכיר מישהו במדינת ישראל, לצערי הרב, זה המדינה שלי, איזשהו עובד מטפל שבא מתוך רצון או מתוך שאיפה לבוא. הוא בא מתוך חוסר בררה כי זה לא מקצוע מועדף, למרות שהגדירו אותו כמקצוע מועדף לאלה שמשתחררים מהצבא. אם לא יינתן בטווח הקצר על ידי הבאת עובדים זרים המצב יהיה הרבה יותר חמור ואנחנו נתכנס כאן בדיוק בעוד חצי שנה ונשמע על עוד מוסדות שכשלו בדבר הזה. אותו דבר זה יהיה עם האחיות.

והדבר האחרון, הגיע הזמן שמשרד הבריאות יבין, אנחנו לא שונים, לא מאירופה ולא מאמריקה, מקצוע מטפל זה מקצוע לכל דבר ועניין, צריך להעביר אותו בהכשרה, אפילו באקדמיה, ולהרחיב את היכולת הטיפולית שלו. להיות מטפל, רק לנגב, סליחה, ישבנים, לחתל או להאכיל, זה לא מקצוע, זה יותר מקשה. לקחת ולהרחיב את היריעה ביכולת הטיפולית שלו וגם התגמול שלו, אז הדברים ייראו אחרת, אחרת אנחנו נתכנס פעם נוספת בעוד חודשיים, בעוד שלושה.

תודה, שמעון. בבקשה, חברת הכנסת יעל גרמן.

אני גם מצטרפת לברכות על כך שאתה הקדמת באמת את כולנו ועשית את מה שהיה צריך לעשות. אני מקשיבה לכולם וכולם צודקים. אין ספק, אני רק חייבת לציין, שטלי היא לא חסקה, היא טורבו, ולמרות שהיא טורבו, מה שצריך כרגע להקים זה כוח משימה לאומי, ממשלתי, שהוא זה שיקבע וגם ישים את הכסף. אבל עד שיקימו את כוח המשימה, עד שהוא יקבל את המסקנות ועד שיימצאו הפתרונות, בינתיים לאריאלה וגם אלינו יגיעו התלונות ואנחנו נעמוד חסרי אונים. לכן מה שאני מבקשת לבוא ולומר, משרד הבריאות יכביד את הביקורות. הוא לא יכול להיות בכל - - - כמה בתי אבות יש?

350.

300 של ה - - -

תודה, 300, 24/7. אני שואלת אתכם, זה יכול להיות? אז ההתעללות תהיה בלילה או ביום שישי או באחד החגים הקרובים. כמה שלא יכבידו את הפיקוח, וצריך להכביד את הפיקוח, זה לדעתי לא יביא את התוצאה. אני חושבת ששלושה דברים, אחד לא שמענו פה, אבל שני דברים ששמענו פה, באמת צריך לעשות. אם אפשר להעלות, אם יש אפשרות להעלות את המשכורות אז כמובן שנהדר, אבל אני חושבת שמה ששמענו כאן סביב השולחן זה נכון, אני חושבת שמעט מאוד ישראלים יהיו מוכנים לעבוד בתנאים האלה ולכן צריך לפתוח את השערים בפני כוח סיעודי שייכנס לבתי האבות.

בנוסף, הדבר הטוב ביותר לכל קשיש זה להיות בביתו. התמזל מזלי, באמת התמזל מזלי שהילדים שלי יצאו באותה עת שההורים שלי התבגרו ואני יכולתי להכניס את ההורים שלי אליי הביתה. אני חושבת שהארכתי את החיים שלהם בשנים רבות בזכות זה שהם היו בבית, אבל זה מזל שלי. משפחה של חמש נפשות שגרה בשלושה חדרים והילדים בפנים, לא יכולה להכניס את ההורים, אין להם אפשרות להכניס את ההורים וגם הם נמצאים בשלב הזה שהם גם לא יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור בית הורים דה לוקס, ואז המדינה חייבת לעזור. אבל אם המדינה תכיר בקשיש שנמצא בביתו ותאפשר לו לקבל את העובד הסיעודי ולא תדרוש ממנו את כל הדרישות הבלתי אפשריות שדורשים מבן אדם כדי שיהיה זכאי לקבל את התמיכה, אז על ידי כך קודם כל אנחנו נוריד את העומס מבתי האבות כי קשישים יהיו בביתם, שזה הדבר האידיאלי ולהערכתי גם הרבה יותר זול. הרבה יותר זול למדינה לשלם עבור עובד זר, זה יעלה במקסימום 6,000 שקל עם ממלא המקום שצריך לקחת פעם בשבוע, ביום שבת/ראשון, בעוד שלהערכתי היום, כמה עולה להחזיק אדם בבית אבות?

תלוי סיעודי או תשוש, זה 14.

הראיה. זאת אומרת דבר ראשון מבחינה כלכלית, אני יודעת שכל הזמן יסתכלו על חור המטבע. אז דבר ראשון בואו נקל את אותם מבחנים כדי שאפשר יהיה לתת יותר עובדים סיעודיים בבית. אבל אני גם לא מרחמת על בתי האבות ואני לא מקבלת את זה שזה שמשלמים משכורות נמוכות זה יכול להצדיק את מה שקראנו בכתבה. להערכתי, אדוני היושב ראש, אני הייתי מבקשת להטיל על מנהלי בתי האבות אחריות אישית. כמו שלראשי ערים יש חיוב אישי, לא הרבה פעמים מממשים את החיוב האישי, אבל הם יודעים שיש להם חיוב אישי וברגע שהם יודעים שיש להם חיוב אישי כל הניהול הוא שונה.

אני לא רוצה להוריד את האחריות ממנהלי בתי האבות, כי אני לא חושבת שמנהל בית אבות טוב לא יודע מה נעשה בתוך בית האבות, ואם הוא לא יודע, שיקבל את החיוב האישי, או שיפוטר. אסור בשום פנים ואופן לעבור לסדר היום ולומר, כן, אין מספיק אנשים, כן, כוח אדם הוא רב. לא, עם כוח האדם שקיים יש אחריות למנהל בית האבות ואני מבקשת שהם ייקחו על עצמם אחריות ואם אין בחוק, בוא נחוקק משהו שיחייב אותם.

תודה רבה, יעל. בבקשה, אילן גילאון.

תודה, אדוני.

אחר כך יהיה הציבור. אני לא קיבלתי פניות, יש עוד מנהלי בתי אבות, אבל תרשו לי, אני חושב ששמענו מספיק. אם יש עוד אנשים שרוצים, לא מנהלי בתי אבות, רשות דיבור, שיירשמו, בבקשה.

המשותף, אדוני, בין כל הנושאים שעולים כאן כנושאים דחופים לסדר היום הוא בסופו של דבר זלזול בבני אדם. המקרה של הדיון הזה, בבסיס עומד העניין שהזקנים במדינת ישראל הם עסק, ההסתכלות, בכלל על בני אדם במדינת ישראל, היא אינסטרומנטלית, היא עסק. במקרה אני, ואתם יודעים, כי אני חוזר מדי חודש ומספר לכם, אני עושה את הביקורים האלה לא רק בבתי אבות, גם במוסדות פסיכיאטריים ובמוסדות שיקומיים אחרים. הבעיה היא אותה בעיה, במקום שצריך לצמצם הוצאות ולהגדיל רווחים זה מסתיים בהתעללות בחסרי ישע, נקודה.

לכן יכול להיות שהדבר הזה שנקרא בתי אבות, מדינת ישראל לא יכולה לקיים אותו על הבסיס הזה שהוא צריך להיות מצמצם הוצאות ומגדיל הכנסות. עם כל הכבוד, מה יש לעשות. ואז אומרת חברתי יעל גרמן, וזה הדבר החשוב ביותר, הנושא של ניוד הזכויות לאנשים. אנחנו כל הזמן עוסקים בכל חשבון איך אנחנו מכפילים בשניים ומצמצמים - - - כדי בסופו של דבר לא לאשר לאדם את הפתרון האורתופדי הטוב ביותר שהוא יכול לקבל אותו. כמה דוחות לא הגשנו? גם למשרד הבריאות. אגב, משרד הבריאות, המקרה היחיד שמשרד הבריאות בכל זאת עשה בתקופה שלי, אני מדבר על שבע שנים, הוא עשה מעשה וסגר מקום, ואז הוא דובר על הלאמת כל המקומות הללו.

אני אומר שהיחס הוא אותו דבר, בבתי האבות ובמוסדות הפסיכיאטריים והגריאטריים וודאי וודאי כאשר הם מופעלים על ידי כוח האדם הכי זול שיכול להיות. אנחנו מגיעים לשם בעיקר אחרי תלונות של חוסים במקום, או של משפחות של חוסים, שמפחדים כל כך להתלונן. בגלל זה אדוני חתום על החוק של הנציבות לקבילות הציבור, כדי שיהיה אל"ף, פיקוח מתמיד. בעניין הזה אני לא מסכים איתךְ, כמו שיש לנו ממונה בכל מקום עבודה להטרדות, צריך להיות ממונה בכל מקום כזה שדואג לאנשים בפנים. שומו שמים, אנחנו לא מזמן היינו במוסד מסוים, אני אגיד את שמו פה, במוסד אילנית, לא אדם מבוגר, אחרי תלונות של הכאת הבן אדם אנחנו מגיעים למקום, מוצאים את הבן אדם חבול בשמונה מקומות שונים בגופו. ואז אני שואל את הרופא של המקום מה קרה איתו, הוא אומר לי 'הוא נפל על שולחן'.

ואני לא רוצה להשאיר את זה בכלל לבחינתם של אנשים טובי לב או רעי לב. אל"ף, לנייד זכויות, מה שבן אדם יכול לקבל בביתו, ב-99% מהמקרים, לא ב-100%, הוא טוב יותר מאשר יכול לקבל מחוץ לביתו ולכן מה שאתם משלמים לבית האבות, תשלמו למשפחה שלו. לנייד את זכויותיו, זה אל"ף. בי"ת, מקומות כאלה חייבים להיות מנוהלים שלא על בסיס רווח והסטנדרט חייב להיקבע ומפוקח. כי זה מתחיל פה ומתחיל שם וכל הקבוצות החלשות הינן בסופו של דבר אותו דבר, זה חסרי ישע.

אנחנו רואים מקומות שמנוהלים ברמה של המאה ה-19, אדוני, שהאסוציאציה שם היא כל כך קשה. האסוציאציה היא בעיקר הריחות שיש במקומות האלה, את בטח יודעת, של משפחות שצריכות לפגוש את היקירים שלהם מבחוץ כי בפנים אי אפשר להיכנס. לוקח לפעמים שבועיים או חודש לעשות לעצמך ריסטרט, ומה אני אגיד לך? תדעי לך שאני ממועדון המעריצים שלך, כי זה דבר מאוד קשה. אבל אנחנו מדברים על זה שוב ושוב ושוב, בקליפת אגוז אנחנו מדברים על אותו סיפור, חברים. אנחנו לא מדברים על משהו חדש, אנחנו יודעים שהדבר הזה קורה שם, לא תמיד נוח לנו ולמשפחות גם אין אפשרות למצוא לעצמן פתרון אחר והן פוחדות והן לא יודעות לסנגר על עצמן. ואנחנו כולנו נגיע לשם בסופו של דבר, בגורל הזה.

לכן אני אומר, הפתרון הוא משולב. אל"ף, קודם כל אחריות ממשלתית. החוק הזה של חוק בריאות סיעודי הוא הכותרת שצריכה לתת את המכלול של הדברים. בי"ת, יותר ויותר מקומות שמדינת ישראל צריכה לנהל אותם בעצמה, בסטנדרטים וברמה מפוקחים, כי אחרת אנחנו נמשיך באופן אינסטרומנטלי להתייחס לבני אדם כעסק, כמקור לעסקים. מי שחושב שמדינת ישראל היא עסק, או בכלל מדינה היא עסק, שינסה למכור אותה במחיר שהושקע בה, ואז הוא יבין כמה הטעות שלו היא גדולה. אף אחד לא עושה לשני טובה וזה כל העניין של הסולידריות שאצלנו לא קיימת, לא כלפי זקנים, לא כלפי נכים, לא כלפי - - -

בעניין של האגרה, הרי במה האשימו אותי קודם כל? שאני רוצה להרחיב אותה לעניין של הזקנים והחד הוריים. בוודאי שאני רוצה, כי אני רוצה להוריד את מפלס החרדה ולהעלות את מפלס הביטחון של אנשים בחיים שלהם וכאן זה לא מתרחש ולא יכול להיות ואז טוב לנו המוות מן החיים. תוחלת החיים מתארכת ואיכות החיים הולכת ויורדת. ככה בציניות פעם אמרתי, שאולי כדאי לאפשר שוב את הפרסום על סיגריות בעיתונים, אולי זה יאזן קצת את המציאות שבה אנחנו נמצאים.

לכן, אדוני, הדיון הזה ימשיך להתקיים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד אשר לא יקרו ארבעת הדברים שאמרתי לכם, חוק בריאות סיעודי, נושא של ניוד, מה שיעל גרמן אמרה פה, ניוד הזכויות של האדם, לאו דווקא בטיפול חוץ ביתי, הכסף הזה בתוך הבית יכול להיות הרבה יותר מועיל, לאדם, לקשיש. אחריות ממשלתית על המוסדות האלה ופיקוח מתמיד כל הזמן. אני יכול להניח בפניך את כל הדוחות שהגשתי למשרד העבודה והרווחה ולמשרד הבריאות, אני מודה שמשרד הבריאות התייחס לזה יותר מאשר משרד הרווחה, אבל אלה דברים שאנחנו עושים, בהתנדבות. אני, אתה יודע, קוראים לי הקורא באסלות עכשיו. יש קורא בכף יד, קורא בטארוט, קורא בקפה, אני קורא באסלות. אני מגיע למקום כזה, אני רואה את האסלה שלו, בטח גם את פיתחת את המיומנות הזאת ואת יודעת על מה מדובר. אנחנו יודעים על מה מדובר, כולנו יודעים על זה.

תודה רבה, אילן. בבקשה, חבר הכנסת טלי פלוסקוב, יושבת ראש ועדת המשנה לנושא הקשישים מוועדת הרווחה.

תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל כמובן תודה לכל היוזמים ותודה לכתבת שהצליחה לזעזע, לא רק אותנו, חברי הכנסת, אני חושבת שהרבה אזרחים במדינת ישראל. אני רוצה דווקא להתחיל ממשהו טוב והטוב הזה, שאמא שלי היום נמצאת בבית אבות, ואני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מרוצה ממה שקורה שם. אני מגיעה לשם בהפתעה, אני לא אומרת לאף אחד מתי אני מגיעה ואני רואה איך אמא שלי יושבת, אני רואה איך היא אוכלת ואני רואה איך היא נקייה ואני רואה הכול, ואני מאוד מרוצה. לכן כשצריך להגיד תודה גם צריך להגיד תודה. האנשים האלה עובדים מאוד קשה, מאוד קשה, ולא יכול להיות המקרים הבודדים האלה יעשו לנו כאילו התמונה כולה כזאת. זה לא נכון, יש אנשים עם לב ענק, יש אנשים עם המון חמלה וזה המקום גם להגיד להם תודה על העבודה שהם עושים. זה מה שרציתי להגיד מהתחלה.

הדבר השני, אכן לפני שנה קיבלתי החלטה, קשה, אני חייבת להגיד לכם, כי הרבה אנשים אמרו לי 'את משוגעת שאת נכנסת לעולם הזה', לבקש מיושב ראש הוועדה להקים ועדה למעמד הקשיש, כי הבנתי שהנושא הזה פשוט נופל בין הכיסאות. אין אף אחד שמטפל רק בנושא הזה והנושא הזה הוא מספיק חשוב כדי לטפל רק בנושא הזה. אבל אני יכולה ביד אחת להגיד לכם מספר דיונים שהיו בהם חברי כנסת, לפחות המספר שיושב כאן. ופה אני באה בטענה גם לחברי הכנסת. מאוד יפה לבוא, לעמוד מול המצלמות - - -

אנחנו לא חברי ועדה.

את יכולה מתי שאת רוצה - - - אבל את יכולה לבוא, את יודעת שאת יכולה לבוא. את יודעת שכל אחד שרוצה יכול לבוא לוועדה. הרבה פעמים, הנה יושבת פה מנהלת הוועדה והיא יודעת, הרבה פעמים אני יושבת פה בדיונים עם כל הצוות המקצועי לבד וחברי הכנסת לא מגיעים לכאן. אז זה מאוד יפה לבוא ומול המצלמות להגיד מילים יפות, אבל כשמגיע הזמן לעשות עבודה אני לא רואה אתכם.

טלי, זה לא הוגן - - -

רגע, יעל, תרשי לי, בבקשה. רגע, זה לא קורה הרבה פעמים, רבותיי, שאני באה בטענות לחברי הכנסת, אבל אני שוב פעם אומרת לכם, אני פעם אחרי פעם - - -

- - - מה - - -

איציק, נו, אל תגזים. אפשר להוציא פרוטוקולים ולבדוק את המילים שלי.

לנו לא אכפת מהקשישים?

לא אמרתי את זה.

זה מה שאת אומרת.

אבל את לא הזמנת - - -

איציק, אני אמרתי שצריך לא רק לדבר אלא גם לעבוד.

לנו את מסבירה את זה?

רגע, תקשיבו לי, אתם גם צריכים לדעת לתת כבוד לחברי כנסת אחרים כשהם מדברים. אני מצטערת, לא הפרעתי לכם ועכשיו כן החלטתי להגיד דברים, גם כאלה שלא כולם יאהבו אותם. אז אני רוצה קודם כל להודיע לכם כאן, כי פרופסור בריק נבחר כיועץ לוועדה שלי ואנחנו כן התחלנו לעבוד על תכנית לאומית בנושא הזה. אני מנצלת את ההזדמנות של הוועדה ואני מזמינה את כל חברי הכנסת שנמצאים כאן וכל מי שמעוניין לשבת איתנו בוועדה ולעבוד יחד איתנו להקמת התכנית הלאומית הזאת. לא צריך לקחת קשה דברים שמה לעשות, זו האמת, אני אומרת לכם עובדות, לא אומרת לכם שום דבר אחר.

בעובדה אני לא ידעתי מעולם שישבתם על שולחן אחד. זאת עובדה.

גם, טלי, דיונים, אין מחסור בדיונים.

אז שוב, אני אומרת דבר כזה.

אני אתן לך את המספר הישיר של - - -

אני אומרת דבר כזה, רק משפט לגבי העובדים בבתי אבות. אני הייתי שותפה, ביקשו ממני לקחת חלק בהבאת עובדים זרים לענף הבנייה. לא יכול להיות שמבנים יותר חשובים למדינה שלנו מאנשים. הגיע הזמן להביא אנשים שיעשו את העבודה, וזה נכון, הישראלים לא עובדים בזה. צר לי לאכזב גם את חבר הכנסת נחמן שי, גם החיילים, גם אם אנחנו נחליט שזו עבודה מועדפת, הם לא יבואו, יש להם אופציות אחרות, זו עבודה קשה מאוד. וכמו שאמר הנציג של בתי האבות, העלייה הגדולה הסתיימה, הסתיימו הפראיירים, סליחה, שהיו מוכנים לעבוד בכל עבודה כדי לפרנס את המשפחה, נגמר. היום אנחנו צריכים לחשוב על פתרון אחר וכנראה הפתרון היחיד שעומד היום על השולחן זה עובדים זרים.

לכן צריך לפתוח את השמים ולתת אישור לפחות ל-5,000 עובדים זרים בענף הסיעוד. זה יפתור את הבעיה נכון להרגע, אחר כך אני לגמרי תומכת בהצעה של יעל גרמן, שדיברה פה על ניוד זכויות. אני חושבת שזה רעיון מצוין ואפשר לשקול גם אותו, אבל עכשיו, ברגע הזה, מחר, לפתוח אפשרות להביא 5,000 עובדים זרים לענף הסיעוד. זה יעשה אותנו הרבה יותר רגועים לגבי מה שקורה ל - - - הקשישים האלה קשורים, לא כי מישהו רצה להכאיב להם, כי העובדים האלה לא מספיקים לראות שמישהו מהם לא ייפול, שמישהו מהם לא יקום ויילך לא יודעת לאן. הם לא מספיקים, יש מספר קשישים מסוים שהם צריכים לטפל בהם. לכן מחויבותנו כמדינה, ואני אומרת את זה גם למשרד הבריאות, גם למשרד הרווחה, גם למשרד הפנים, דחוף החלטת ממשלה, 5,000 עובדים זרים בתחום הסיעוד, וזה מה שאני הולכת לעשות יחד איתכם. תודה רבה.

תודה. אני באמת מודה לך, משה ברסימנטוב, על הסבלנות להקשיב. אני מבקש הדדיות, תיתנו לו להגיד את דבריו, יש לנו זמן גם לתגובות. אני חייב לציין את ההיענות המיידית של המנכ"ל היחיד שהסכים לבוא, ניסינו להביא מנכ"לים אחרים, כולם עסוקים בדברים אחרים, אני בטוח שכל הדברים הם חשובים, אבל אנחנו נקיים דיון בעוד זמן סביר, לא רוצה להתחייב לשעות ולימים ואני ארצה לראות פה את כל המנכ"לים, שיבואו לדוח ביצוע, לא לדוח כוונות, כי הכוונות כבר ברורות. הידע, כפי שנאמר על ידי כולם, הוא לא חדש בשבילנו, האקוטיות והעבודה הנפלאה של אריאלה רק הזכירה לנו שאנחנו לא מספיק עובדים אינטנסיבית ובקצב הנדרש, אבל בהחלט כולנו היינו מודעים, ותודה לך שוב על זה. עכשיו, בבקשה, בוא ניתן למשה להגיד את דברו.

תודה רבה. האמת שאני נע בדיון הזה בין ייאוש ותסכול בעיקר למעט אופטימיות.

נו, זה מצוין.

ייאוש זה לא תכנית עבודה.

אבל ביקשו מכם לא להפריע.

חבר'ה, אמרנו משהו.

אני אומר לכם למה. אנחנו באנו לפה להתייחסות רצינית, אבל בסוף בהרבה מאוד מובנים האתגר הגדול הוא איך אנחנו לא נהפוך את הדיון הזה לעוד ריטואל ולעוד אפיזודה שאנחנו עושים אחת לכמה זמן, רואים איזה שהיא נקודה אפלה במערכת שלנו, במערכת הבריאות, במערכות אחרות, ועוברים הלאה.

יש פה בדיון ובמשימה הזאת היבטים שהם היבטים פרטניים ונקודתיים ויש פה היבטים מערכתיים. בשום שלב, בשום דיון שהייתי פה אני מעולם לא גלגלתי אחריות ממשרד הבריאות ואני גם לא הולך לעשות את זה הפעם, אבל, וזה אבל גדול, המשימה הזאת של הזדקנות האוכלוסייה היא משימה לאומית אדירה ואנחנו ברמה לאומית לא באמת נערכים אליה עם איזה שהיא תפיסה לאומית גדולה ואני תיכף אגיע לזה.

אני רוצה להתחיל מהפרט ולעבור אל הכלל. אמר את זה קודם פרופ' בריק, ראינו הרבה דברים, אנחנו רואים הרבה דברים בהרבה מאוד מערכות, אנחנו רואים עומסים בבתי חולים, אנחנו רואים אנשים שמתים מזיהומים, אנחנו רואים בעיות במחלקות בבריאות הנפש, אנחנו רואים גם בתי אבות, והמבחן שלנו בסוף הוא בכל זאת לשמור על הרגישות וכן להזדעזע מהדברים שאנחנו רואים ואנחנו כן מזדעזעים מהדברים שאנחנו רואים, לא רק כי יש לנו אבא ואמא וסבא וסבתא, אלא כי אנחנו באמת אזרחים במדינה הזאת והמדינה בסוף נמדדת ביכולת שלה לייצר את הסולידריות, את הערבות ההדדית ואת הדאגה לחלש וזו בהחלט תמונת ראי מאוד מאוד קשה של מה שאנחנו ראינו.

אנחנו מתכוונים לא לעשות הנחות לאף מוסד. כל פעם שיש לנו איזה היא תלונה אנחנו הולכים למוסד. אני לא הולך עכשיו - - -

כמה אנשים עוסקים בכך?

המשפט שהתחלתי להגיד זה שאני לא הולך עכשיו להתלונן על כוח האדם הזעום שיש לנו לבקרות במשרד הבריאות, לא רק בגריאטריה, אבל יש לנו כוח אדם זעום, שהם הולכים ועושים בקרות. אני לא אחשוף עכשיו את לוח הבקרות שלהם כדי לא לעשות הקלות למוסדות, אבל לצערנו אנחנו בעיקר מצליחים ללכת בעקבות תלונות שאנחנו שומעים. אנחנו כן מפעילים סנקציות מלהפסיק לשלוח אשפוזים חדשים ועד סנקציות כלכליות ודברים אחרים, אבל באמת אנחנו עובדים בסוף עם הכלים שיש לנו ואנחנו נתייחס ברצינות ומתייחסים ברצינות, כבר התחלנו להתייחס בצורה מאוד מאוד רצינית למה שאנחנו ראינו פה בתחקיר ואנחנו נמצה עם כולם את הדין ואיפה שאנחנו צריכים לעשות בדק בית בעצמנו אנחנו נעשה בדק בית לעצמנו, אנחנו לא נחסוך גם את זה, למרות שבסוף יש לנו איזה שהיא שמיכה מאוד מאוד קצרה. רק אם אני אחשוב על הדיונים שאני הייתי אצלך, שכל פעם אנחנו צריכים לרוץ ולכסות איתה איזה שהוא חלק אחר. אז היום זה הקשישים ואתמול זה החולים בבריאות הנפש ושלשום זה התורים לניתוחים ויום קודם זה העומסים בבתי החולים.

כמערכת בריאות אנחנו אומרים את זה וזה נאמר פה לפניי, אם אנחנו לא נבוא עם איזה שהיא אסטרטגיה לאומית לגבי הזדקנות האוכלוסייה מה שאנחנו רואים היום זה רק ההתחלה, אנחנו נראה תמונות הרבה הרבה יותר קשות. אני אומר שוב את המספרים, אמרתי אותם פה כמה פעמים וכל פעם שאני אומר את זה אני מזכיר לעצמי שאני מתקשה להאמין למספרים שאני אומר. בשנת 2015 הגידול נטו בבני ה-75 פלוס עמד על כ-5,000 איש. בשנת 2021-2, אנחנו לא רגילים להסתכל לטווחים כל כך רחוקים, אבל הזמן הזה יבוא, הגידול יהיה למעלה מפי ארבעה, פי ארבעה וחצי, כלומר למעלה מ-20,000 איש גידול בבני ה-75 פלוס. ב-2025-2027 זה כבר יגיע כמעט ל-25,000 ואחר כך ל-30,000 איש.

למה אתה מדבר במיוחד על האוכלוסייה הזאת, משה? הרי זה סך הכול - - -

אנחנו עכשיו חווים את דור הבייבי בום שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה.

לא, זה אני מבין, אבל למה אתם מסתכלים רק על ה - - -

זו האוכלוסייה, אלה הצרכים של מערכת הבריאות. אתם יכולים לדון פה על המשבר בדיור ועל המשבר בפנסיות ועל הבעיה ב - - -

לא, למה דווקא אתה מתייחס ל - - -

כשאני אומר 65, אומרים לי, 'אבל אנחנו בני 65'. אגב, בני ה-65 הם - - -

כבר אמרתי לך, אתה מתקרב.

לא, כי אני רוצה ב-2025 לבוא ל - - -

אתה יכול לחזור על הנתון?

אני אומר רגע שוב, אני אומר משפט קודם. אתם דנים בהרבה מאוד בעיות, בציבור דנים בהרבה מאוד בעיות, ממשבר הדיור דרך המשבר בפנסיות ובביטוח הלאומי, דרך מחסור במורים למתמטיקה עד למה שאנחנו רואים במערכת הבריאות, את הכול מחבר קו אחד. האוכלוסייה בישראל מזדקנת בקצב הכי גדול שיש. מה זה אומר? אחרי מלחמת העולם השנייה היה דור הבייבי בום, דור הבייבי בום בישראל היה באפקט הרבה יותר גדול בגלל שלוש סיבות. אל"ף, לא הייתה לנו מלחמת העולם השנייה, הייתה לנו שואה, הייתה לנו גם תקומה, שני אלה העצימו את האפקט של הבייבי בום ואחר כך הגיעו בשנות ה-90 העלייה מחבר המדינות לשעבר, הם נתנו לנו איזה שהיא תחושה, הם נתנו לנו חמצן אדיר מאוד בהרבה מאוד מקומות, אבל עכשיו קבוצת הגיל הזאת הולכת ויוצאת מגיל העבודה. לכן אנחנו רואים גידול אדיר. אנחנו מתחילים לחוות את הגידול האדיר הזה ואנחנו נראה גידול אדיר עוד יותר בשנים הקרובות באוכלוסייה הקשישה. אני חוזר שוב, בשנת 2015 הגידול נטו בבני ה-75 פלוס עמד על כ-5,000, בשנת 2021-2022 הוא יעמוד על 22,000 לצורך העניין.

מתי זה היה 5,000?

ב-2015. אנחנו גדלים, אני לא רוצה באקספוננט, אבל יש פה קפיצה נורא נורא גדולה.

מוכרחים לעשות משהו דרמטי ל - - -

זו מערכת שאם לא נסתכל לטווח ארוך - - -

הזיהומים בבתי החולים לא מספיקים.

עישון, עישון.

2021-2, בהרבה מאוד זוויות היא נראית מאוד מאוד רחוקה, מעבר לאופק, ואנחנו לא יודעים כמה מאיתנו יישארו בתפקיד שלהם ובאיזה תפקיד, אבל עדיין היא תבוא. אם אנחנו לא ניערך לכך עכשיו, אנחנו לא נבנה עכשיו מיטות במערכת האשפוז ובמערך הגריאטריה הפעיל ומיטות סיעודיות ונכשיר כוח אדם אנחנו נגיע לשם לא מוכנים. אם אנחנו לא נעשה את הרפורמה בסיעוד אנחנו גם לא נצליח. אם אנחנו נשאיר את מערכת הבריאות להתמודד עם ה-7.5% הוצאה לאומית לבריאות, 60% ציבורי, אנחנו לא נתמודד, לא עם הסיעוד ולא עם שום דבר אחר.

זו האמת וזה מעבר לריטואל שיש פה, שעכשיו הייתה כתבה, ואני מצטרף לברכות ולמחמאות, אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק. אני הייתי בהרבה דיונים כאלה, לא משנה פה, או במקומות אחרים, בסוף - - -

היום בשנת התקציב הנוכחית יש מיני בשורה?

בשנתיים הקרובות, אני אומר את זה בדחק גדול מאוד, נתמודד במערכת האשפוז עם תוספת המיטות, בהנחה שנצליח לפתוח את המיטות ולא יערימו עלינו קשיים במיטות באשפוז הסיעודי, עם הרבה מאוד התייעלות של המערכת, וכן עלייה בעומסים וירידה במספר המיטות ל-1,000 נפש מתוקנן לגיל, אולי נצליח. אבל אין לנו עדיין את הסיעוד. הסיעוד בסוף זה אבן מאוד מאוד יסודית בכל המהלך הזה. הרי מה זה הסיעוד? זה לאפשר ליותר אנשים להיות בבית, כי יהיה להם שעות סיעוד וכי יהיה להם טיפולי בית של קופות חולים וכי אנחנו - - -

זה 4 מיליארד שקלים.

דיבר על זה פרופ' בריק בהערת אגב, ואני מניח שחלק מהאנשים חווים את זה דרך ההורים והסבא והסבתא, שיום יום נאלצים להתמודד עם מערכת בירוקרטית שאי אפשר להכניס אותה לטבלה אחת. הם עובדים מול הרבה מאוד גופים, מול הרבה מאוד גורמים, וזה באמת מוביל הרבה פעמים לייאוש וחלק מהרפורמה שאנחנו מתכננים - - -

בשביל זה הקימו את המשרד לאזרחים ותיקים.

אני לא רוצה עכשיו - - - בסוף החיים של אף אחד - - -

זה כבר לא אזרחים ותיקים.

החיים של אף אחד מהאזרחים זה לא תבניות שבהן משרדי הממשלה עובדים. אנחנו צריכים פה כן לראות איך אנחנו מסנכרנים, חלק מהרפורמה זה גם להעביר את האשפוז הסיעודי לאחריות קופות החולים כדי ליצור שם רצף טיפולי. אני לא הולך להתייחס עכשיו לטענות שיש לגבי המכרז החדש שלנו, יש על זה גם הליך משפטי שנעשה בדלתיים סגורות ואנחנו לא נפר את ההוראות האלה. אנחנו כן רוצים להוסיף כוח אדם, אנחנו כן רוצים לשדרג. אני אומר שוב, אני נמצא בחיבוטים קשים בסוגיית העובדים הזרים מהסיבה המרכזית שבסוף אני כן מכיר את החשיבות של שוק עבודה המבוסס על כוח עבודה מקומי ומבטיח כלכלה בריאה, ומצד שני אנחנו במערכת האשפוז הסיעודית לא יכולים לקבל כנתון שאנשים שבאים לעבוד שם באים כבררת מחדל. לכן זו סוגיה כבדה ומורכבת, זה גם משנה את הדינמיקה בתוך המחלקות, אבל לצערי אני נוטה היום כן לחשוב שבאיזה שהוא היקף כנראה שאין מנוס מלעשות גם את הדבר הזה לצד, שוב, השכר שאנחנו משלמים שם ומתומחר בתעריף, הוא לא שכר מינימום, אני לא רוצה להיכנס פה עכשיו לסוג כזה של דיון.

מי אתה מצפה שיוביל את התכנית הלאומית?

מה השכר, משה? בוא נשמע.

זה סביב ה-7,000 שקל, זה מעל 6,800, 7,000 שקל ברוטו.

כמה זה יוצא לשעה?

אורן יעשה תיכף את החישוב. אבל אני לא אומר, יכול להיות שצריך לעשות עוד דברים ולשפר עוד דברים. אנחנו מבחינתנו רוצים להשיג את המקסימום על כל שקל שאנחנו נותנים ברמת האיכות שאנחנו מקבלים ובסוף המודל שיש במכרז הסיעודי הוא כן מודל חדשני בדרך שבה אנחנו מתגמלים על איכות. אנחנו גם לקחנו על עצמנו להכשיר לבתי האבות הסיעודיים כמה אחיות מעשיות שהם ירצו.

מה קורה עם זה?

סיים מחזור אחד, אנחנו עכשיו מחברים בינם לבין בתי אבות, ביקשנו רשות מהאחיות, כמעט כולן נענו ואנחנו מחברים ביניהם. ב-15 בפברואר יש את הבחינה של המחזור השני. הזמנו את בתי האבות להיות שם בבחינה ואני התחייבתי בכמה פורומים, למרות שמערכת הבריאות לא אוהבת את המושג של אחות מעשית אנחנו נכשיר כמה אחיות מעשיות שהם יקלטו בכפוף לזה שהם יקלטו. אם הם לא יקלטו כמובן שאנחנו נפסיק.

כמה?

כמה שצריך. אנחנו יכולים בשנה להכשיר 200-300, אם נוכל להכשיר יותר נכשיר יותר, נעשה קטץ' אפ ונכשיר כמה שצריך. זו מחויבות שלי, זה נמצא במגרש שלי, במגרש שלהם נמצא להעסיק בסוף את אותם ה - - -

המנכ"ל, אתה יכול בכל זאת להתייחס גם למספר המפקחים וגם לתדירות הפיקוחים? כי בנושא אחר, כאן יש הרבה זכויות ליושב ראש, בתחום של הבניין, היו הרבה הרבה הרבה דיבורים, בסוף היושב ראש שאל שאלה פשוטה 'כמה מפקחים יש בענף הזה של הבניין?' גילית שיש כמה? 17 פקחים על 12,000 אתרי בנייה.

אז תיכף אני אעביר, ברשותכם, לד"ר ורד עזרא ולד"ר אהרון כהן. גם יש לנו מעט, גם אנחנו לא יכולים להעסיק אותם בשעות נוספות כי הם בחלקיות משרה.

כן, כי בתחקיר של אריאלה עלה שהשעות הבעייתיות במיוחד הן בלילה, שאין מפקחת.

בכל המוסדות אין.

ד"ר ורד עזרא, יש לנו 80 בקרים?

אולי השר צריך להתחיל לעשות ביקורות פתע כמו שהוא עושה בחדרי מיון.

הוא עושה, גם אני עשיתי ביקורי פתע במחלקות סיעודיות ובמחלקות גריאטריות. אנחנו עושים והצוותים הולכים. בבקשה, ד"ר ורד עזרא.

שלום לכולם.

שם ותפקיד, לטובת הפרוטוקול.

ד"ר ורד עזרא, ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות. תיכף ד"ר אהרון כהן, ראש האגף לגריאטריה, יתייחס למספר הבקרים, אני רק אציין שיש לנו גם צוות - - -

תגבירי את הקול, בגיל שלנו אנחנו לא שומעים כל כך טוב. אני עוד מעט ב-5,000.

ד"ר אהרון כהן, ראש האגף לגריאטריה, מיד יתייחס למספר של הבקרים, אני רק אציין שיש לנו בקרים, הן במטה המרכזי והן במחוזות של משרד הבריאות, יש תכנית סדורה של בקרות שמגיעה לכל מוסד סיעודי בפיקוח משרד הבריאות לפחות אחת ל - - -

אני חייב לציין שהאתר שלהם הוא מדהים.

כל הבקרות מופיעות, הכול שקוף לציבור, לעובדים.

נכון, כל הבקרות מפורסמות באתר האינטרנט לציבור, כל ממצא שיש אנחנו מוציאים, כל בעיה שמתגלה - - -

כמה בקרים, סליחה, אמרת שיש? אם לא אמרת לא אמרת.

לא אמרתי, אמרתי שהוא יגיד.

שמי ד"ר אהרון כהן, ראש אגף לגריאטריה, גריאטר במקצוע, עשרות שנים בענף וגם הזדעזעתי מהתחקיר המצוין.

אתה לא אמור להיות מופתע.

גילית דברים שלא ידעת?

חבר'ה, אל תדברו בנימות אישיות.

לא, השאלה, הוא אחראי על התחום, האם הוא היה מופתע.

הוא לא מופתע.

זה מתוקף תפקידו.

הוא לא מופתע.

אנחנו מקבלים עשרות פניות ותלונות ואנחנו מטפלים בכול. אני מזמין את העיתונאית להעביר אליי אישית את כל התלונות שהגיעו בימים האחרונים, נטפל אחד אחד לעומק. כל פעם שאנחנו מקבלים תלונה, יש לנו שמונה צוותים בארץ, אחד מרכזי - - -

תעשו אתם אותו דבר, תשלחו עובדים שלכם להתחפש ולהיכנס למקומות - - -

יש לך מושג כמה אנשים מפחדים להתלונן? כדי שלא ירעו לאנשים ש - - -

אגב, הדוחות שלהם באמת מדהימים וזו הייתה ההמלצה היחידה שלי לאנשים שפונים, תבדקו ב - - -

אני רק אומר, טענות שיש לד"ר אהרון כהן להפנות אליי, אני הכתובת, אל תבואו אליו בטענות, הם עושים את העבודה במשאבים - - -

אלה טענות מקצועיות, זה לא אישי.

- - - מופנות, למה אתם לא שם לקבל את הטענות? למה אתם לא יודעים מה קורה. באמת, משה, אנחנו לא - - -

אנחנו יודעים מה קורה, אנחנו יודעים, וכל תלונה שיש לציבור תעבירו אליי, היא יכולה להיות אנונימית, היא יכולה להיות מפורטת.

אם אדם - - - ומשרד הבריאות מזדעזע מן הכתבה הזאת, זאת אומרת שהוא לא יודע מה קורה במערכת.

אם הוא לא היה מזדעזע זאת הייתה בעיה.

אם אני יודע ואתה יודע - - - מה הופתעתם? 'הופתענו לגמרי'.

אילן, באמת, אל תתפוס - - -

היינו במקומות שב-40 מעלות חום, אדוני, לא הפעילו מזגן כדי לחסוך חשמל.

בסדר, אילן, תן לאנשים - - -

כל פעם אני מזדעזע מחדש, בעצמי אני הולך למקומות האלה כל השנה, יש לנו בערך בין 80 ל-100 מפקחים שמחולקים בצוותים במחוזות ואצלי באגף לגריאטריה ואנחנו נכנסים לפחות פעם בשנה, למוסדות שיש צורך בתיקונים אנחנו אפילו נכנסים פעם בחודשיים עד שהתיקונים יתבצעו.

רק אני חייבת להגיד - - -

רק שנייה, אני לא הבנתי עוד מה שהוא רוצה להגיד, תנו לו לדבר. בבקשה, ד"ר כהן.

הוא עונה על השאלות ששאלתם.

כן, אז תנו לו לענות, אחר כך - - - כל אחד דיבר חופשי.

לבקרה יש את המגבלות שלה ואנחנו מודעים לזה, אנחנו רוצים להגדיל אותם, להיכנס בשעות הערב ולהמשיך ולהיות נוכח בשטח כמה שיותר. יש לנו אכיפה מאוד חזקה, גם כלכלית, גם הפסקת אשפוז, גם שלילת רישיון, ואנחנו עושים את זה. המכרז שלנו גם נותן בונוסים, לא רק - - -

היה מישהו שאיבד את הרישיון שלו בעשור האחרון?

כן. כל הזמן זה נמצא, רק - - -

חוץ מנווה יעקב בפתח תקווה, שאני מכיר.

זה לא מקום סיעודי.

בסדר, אבל זה משרד הבריאות. זה אותו דבר, גברתי.

רק השנה נסגרו 20 מוסדות. האמת שזה היה חלק בגלל שהם לא עומדים בתקינה החדשה של הפרוגרמה, דרשנו שדרוג של כל המוסדות הוותיקים ויש עשרות מוסדות עכשיו שהם בשיפוצים כדי לשפר את התנאים הפיזיים. דווקא המראות האלה לא ייראו תוך שנה-שנתיים, אני מקווה, נתנו להם שמונה שנים להתכונן, אנחנו מגיעים לסיום התהליך. אני באמת חושב שיש מה לשפר, אבל עוד פעם, לא הכול נגמר בבקרה, המוסדות אחראים, ההנהלות של המוסדות אחראיות על הטיפול בקשישים. הוצאתי עוד תזכורת אתמול למוסדות כדי להעמיד בפניהם את האחריות שלהם ואנחנו נעקוב כמובן אחרי זה.

אני מדגישה רק - - -

אני רק רוצה להבהיר שהטענות שלנו הן לא אם הוא ידע או לא ידע, הטענות שלנו למר כהן, הוא לא יכול לקחת על עצמו תחלואי 50-60 שנה של מדינת ישראל שלא השקיעה בתחום, אנחנו כן מצפים ממך, כמי שאמור לייצג מטעם המדינה את התחום, לדפוק על השולחן. לא לחכות שאנחנו ניחשף בתקשורת, אלא לדפוק על השולחן מול המנכ"ל, מול שר הבריאות, מול המדינה ולהגיד 'חברים, יש פה קטסטרופה שאי אפשר - - -', זו הציפייה שלנו ממך. אנחנו לא מצפים שתיקח על עצמך 68 שנים של הזנחה של המדינה, אבל אנחנו מצפים שתדפוק על השולחן ותגיד 'אי אפשר לעשות את התפקיד הזה ככה אם אתם לא מתקצבים אותו'.

אוקיי, תודה.

אז אני אעיד על זה - - -

אדון כהן, יש לי בקשה, התנצלות אישית, כי אני קבעתי שבדיון ישתתף מכר אישי של הרבה שנים, גילוי נאות, שמנהל בית אבות בנתניה, זהר יפה, אתה יודע שיש לו גם טענות כלפי המערכת. בוא ניתן לו כמה דקות ואחר כך אנחנו נסכם את הדיון. אני לא נותן למשרדים נוספים, סליחה.

אז קודם כל תודה רבה, כבר חשבתי שלא ייתנו לי לדבר. אני זהר יפה מבית יפה לגיל הזהב בנתניה, אני חלק מבעלים ומנהל של המוסד הזה, זה מוסד שקיים משנת 80'. אנחנו מוסד שזכה לציונים לשבח לפחות בשנתיים האחרונות ברציפות. אני מסתובב בתחושה מאוד מאוד מאוד קשה, הכתבה הזאת, עם כל הכבוד, עשתה הרבה דברים טובים, אבל עשתה הרבה מאוד נזק. העובדים שלי מסתובבים עם הפנים באדמה. אם מישהו רוצה לפרסם על מישהו שעשה עבירה, שיפרסם את השם שלו.

אני רוצה להתייחס לזה ולהגיד - - -

שנייה.

שנייה, אני חייבת להגיד משהו. היה פה אלה שאמרו ש-14 זה לא מייצג. אני בן אדם בודד וירושלים הייתה על המפה כי אני גרה באזור ירושלים, ה - - -

אין לי טענה אלייך.

רגע, אני אתייחס גם לדברים שלך. היעד הבא שלי היה המרכז, יש לי אחות שגרה במרכז ועברתי לגור אצלה תקופה בשביל להגיע לבתי אבות ולחזור יום אחרי יום. אני ציינתי פה בתחילת הוועדה שאני מעריצה את האנשים שעובדים שם - - -

נכון, היא אמרה את זה.

אבל אם זה תמונה של 14, שהם נבחרו אקראית והיו הכי קרובים לי בגישה כבן אדם בודד, אז מה קורה, ואני רואה מה קורה, בואו תקראו את הפייסבוק שלי, מה קורה בקרית חיים, מה קורה בחדרה, 'בבקשה, תגידי לי אם בדקת פה'. זו תמונת מצב.

סיימת? תודה. כל מה שרציתי להגיד, אני מאוד מאוד מברך על הכתבה שלך, אני צועק את זה כבר הרבה שנים. יש שתי אפשרויות, או שמוסד יהיה הוגן, הגון, נותן שירות לדיירים שלו ומכבד את העובדים שלו ולא מרוויח כסף, או שמוסד מרוויח כסף. המדינה, ושמעתי פה דברים חמורים, מדברים על הפרטה - - -

זה לא טענה כלפיה.

לא כלפיה, אין לי שום דבר כלפיה. מדברים על הפרטה, לקחת שירות שניתן על ידי המדינה במחיר איקס ולהעביר אותו למוסדות פרטיים במחיר של רבע איקס או חצי איקס ולרצות לקבל את אותה תמורה, זה לא עובד.

דווקא - - -מה שאתה אומר, לא על הפרטה, הפרטה זה הבעיה בכלל.

זה לא עובד. אני חושב שאני הגעתי לפה כדי לקבל את ההתנצלות שלכם, לבקש ממני סליחה. אני נותן את הנשמה, העובדים שלי נותנים את הנשמה. יש לי גם מוסד פסיכיאטרי, כדי לענות לך על מה שאמרת על פסיכיאטריה, והיית בו, 'החלמה ונופש', מוסד שמכבד את האנשים שלו ומכבד את העובדים שלו וזה המוטו שלי, להגיד לכם שאפשר להחזיק מעמד כלכלית? כמעט בלתי אפשרי. אנחנו יושבים פה, כולנו באותו צד, אבל אני לא יכול לשמוע - - -

אולי - - - צריכים לעסוק בזה.

אבל אני לא יכול לשמוע, אותי חינכו שמי שמנהל ומי שמפקד לוקח אחריות ואחראי. אני אבא ואמא של העובדים שלי ושל הדיירים שלי. משרד הבריאות - - -

אני לא מצליחה להבין את הטענה. שאנחנו - - -

אני אסביר לך בדיוק.

את הדיון הזה, סליחה.

עם כל הכבוד, יושבים פה נציגים של משרד הבריאות - - -

לא, הוא תוקף פה את כולם, באמת.

- - - שאחראים על המוסדות הסיעודיים. הדרישות שהם דורשים - - -

אני אמליץ עליך להדליק משואה ביום העצמאות, כי המוסד שלך הוא - - -

באמת, אילן, אתה אמרת דברים מאוד פוגעים - - -

תסלח לי - - -

תעזוב, אתה מתבטא בצורה כזאת - - -

אני לא נגד הביקורת. נהפוך הוא.

כ - - - דברים טובים - - -

אין לי שיג ושיח איתם, מדינת ישראל - - -

נכון, אנחנו - - -

מדינת ישראל לא יכולה לקיים עסק פרטי בזה - - -

תקשיב.

גם הזקנים הם עסק?

יש לי רק בקשה - - -

צריך להחזיק אותם בחיים כדי שיוכלו להביא לה - - -

תגיד מה שאתה רוצה, תחשוב מה שאתה רוצה, רק בקשה - - -

על מה מדברים פה? נו באמת.

חבר'ה, תקשיבו. תקשיבו. מספיק, תקשיבו.

כל מה שרציתי להגיד, שאנחנו משרתים את המדינה והמדינה זה משרד הבריאות ומשרד האוצר, אבל כשבא אלינו משרד הבריאות בדרישות ואומר 'משרד האוצר לא נותן לנו כסף' אנחנו יכולים לעשות את המקסימום ותאמין לי שחלק מהמוסדות עושים את המקסימום. מי שעבר עבירות, שלא יהיה בתחום, שלא יטפל באנשים, אבל מי שעושה את עבודתו נאמנה לא צריך ללכת ברחוב עם הפנים באדמה, מושפל, מהעבודה שהוא עושה.

אני רוצה להזכיר לך שנווה יעקב עד היום, לא קרה שום דבר עם כתב האישום שלהם. סגרו את המוסד. משרד הבריאות אחראי על הנהלים - - -

מה אתה רוצה לומר? לא הבנתי.

זה לא מה שאני רוצה להגיד לך, שמשרד הבריאות אחראי על הנהלים והבקרה, חינכו אותי - - - חינכו אותי לקחת אחריות, לא יכול להיות שהמשרד שאחראי על הטיפול במוסדות הגריאטריים יושב פה, שומע, מקשיב, הוא אחראי. הוא אחראי, לא אף אחד אחר.

תודה רבה.

דבר אחד הוא צודק - - - צריך לטפל בזה נקודתית, בכל אחד ש - - - אבל הבעיה, אדוני - - -

חבר'ה, אני - - -

לא, הוא העלה כאן טענה מאוד קשה - - -

זה אותו דפוס שדיברנו על הקשירות - - -

לי אין שיג ושיח איתו.

חבר'ה, אתם יודעים את התקנון של הכנסת יותר ממני, אתם ותיקים.

אני ביקרתי אצלו, היה בסדר גמור.

אתם יודעים את התקנון יותר ממני, אתם ותיקים, אני עוד דקה עבריין בגללכם. אז בבקשה, משפט.

רק לסיים, מעבר לתכנית הבקרות הסדירה, אני מצטרפת למה שאמר ד"ר כהן, אני מבקשת שכל תלונה תעבור אלינו, כי גם היום בכל תלונה אנחנו עושים בקרות - - -

גם אנונימית.

גם אנונימית, אנחנו עושים בקרות במוסדות בעקבות התלונות, זה חשוב לנו, כי כמו שנאמר, אנחנו לא יכולים להיות 24 שעות בכל מוסד וזה כן נותן לנו כלי נוסף מעבר לכלי הבקרות השוטפות שקיים ומפורסם למערכת.

תודה. אני חייב לסכם.

אתה יכול להנהיג תורנות ח"כים לביקורים, אני אומר לך.

אני רוצה לסכם, ברשותכם. אני נתתי זכות דיבור לכולם, בשקט, בלי להפריע, אני מבקש גם שלא יפריעו לי, שתי דקות אנחנו נסכם ונסיים את הישיבה.

אל"ף, שוב, אני מודה לך, אריאלה, על הכתבה ועל זה שהבאת לדיון ונביא את זה לאקוטיות הנדרשת בדיונים בכנסת.

שתיים, אני גם רוצה להגיד, דווקא לפקידים המסורים שעובדים קשה, זכותכם גם להביא אלינו, באמצעות המנכ"ל, הצעה לדיונים דחופים כדי שאנחנו נחזק אתכם מול המערכת הממשלתית. זה לא פסול, לא חייבים שרק אנחנו, חברי הכנסת, ניזום דיונים. אתם יכולים לבקש מאיתנו ליזום דיון ולהביא את כל הרפרנטים הנדרשים לאותו דיון ואנחנו ניקח את האחריות, זה בסמכות שלנו להזמין אותם ולחייב אותם לבוא עם תשובות הולמות לדיון הזה.

הבעיה היא, כפי שנאמר, היא בעיה לאומית. כל נושא הקשישים, אף אחד לא מתכונן לתקופה שכולנו נהיה שם ואני בעצמי כבר שם, רק המזל שלי שאני עוד בריא.

בן פורת יוסף.

אני עוד בריא, זה מותר לי. אז אנחנו כמו כולם. אנחנו מטפלים בחברה שלנו ואם החברה לא תטופל אנחנו נכשלנו, כולנו. אני לא מכיר מישהו שיכול לצאת מהדיון הזה בהרגשה שהוא מוצלח ועשה את כל מה שהוא יכול, לא עשינו את זה. כולנו, כולל חברי כנסת, פקידים, עובדים, מקבלי ההחלטות במדינה. אין לאף אחד זכות לצאת מפה בהרגשה טובה.

אנחנו חייבים פתרונות מיידיים. עם כל הכבוד, 2025 זה נראה, לכן אני מצטער על המשפט שאמרתי, ואני חוזר עליו, אנשים מתים לפני הזמן בגלל שמערכת הבריאות והסיעוד שלנו ועוד ועוד הביאה שאנשים הולכים למותם לפני הזמן. שיהיה ברור, אם הערך של החיים הוא הערך העליון שלנו פישלנו בגדול וממשיכים לפשל. והתכנון לטווח ארוך, שאני חסיד שלו, ומי שמכיר אותי מתפקידים קודמים תכננתי בשביל בתי חולים אחרי מלחמת לבנון השנייה את המצב של הצפון כפי שהוא היום, לא כעובד מדינה, כמנהל קרן. אז יש לנו אחריות לטווח ארוך, אבל גם למחר בבוקר, להיום. אי אפשר להמתין.

לכן יחד עם חברי, דודי אמסלם, נעשה את הכול כדי, גם אם יש בעיות עקרוניות, לשחרר עובדים זרים למוסדות סיעוד, מיידית. נעשה הכול, נקיים דיון. עם הקשרים אני אבקש משר האוצר בעצמו להיות מעורב ונביא את זה כמובן ואין יותר התלבטות, האם זה עיקרון טוב, האם זה שמירה על מקום עבודה לישראלים וכו'. כל הדברים האלה, לשנת 2030, כשכבר לא נצטרך להיות במצב כזה.

אנחנו בוודאי דורשים בדיקה חוזרת ואחראית על נושא הקצבה או הרפורמה בסיעוד ודמי האחזקה. ברור שאי אפשר לחיות. אני מכיר בתי אבות, כולל זה של חברי, אני מודה שביקרתי אותו לא רק כחבר בנתניה. אז זה נראה טוב. אני גם טיפלתי בזקנה, קרובה שלי, במערכת שלנו, המערכת החברתית המרוקאית, לא מוציאים לבתי אבות, אז ראיתי את ההזדקנות בצורה אחרת, אבל כשביקרתי ראיתי את ההבדל המהותי, ראיתי כשאני מגיע היום לבתי אבות המפוארים, הרובינשטיינים למיניהם, חבר'ה, הלוואי שכולנו, הלוואי, אבל איפה האחרים? למה לא תיבדק אפשרות שנאזן, שאלה שיכולים להרשות לעצמם בתי אבות של 20 ומשהו ישלמו גם משהו בשביל החלשים יותר. העוני כולל גם את האנשים האלה. חבר'ה, אי אפשר, אנחנו נותנים אישור לבתי אבות, לדיור המוגן, המפוארים, שם מחפשים הקלות, אבל אף אחד לא בא להילחם על הקלות במקומות האחרים.

ועדת המשנה של הוועדה, אני אבקש באמת שאולי כל אחד מאיתנו ייקח משימה אחת שתוגדר בוועדת המשנה. תטילו עלינו משימות, בדיקות, בדיקות פתע, בדיקות לילה, לרובנו יש זמן בלילה, ביום זה בדרך כלל ממוצה. בואו, תיקחו על עצמכם את התכנון הלאומי. לקחתם ובחרתם את האיש הכי מתאים בעיניי לתת לכם את העצות הנדרשות.

אנחנו נמשיך במעקב, לא רק בזכות הכתבות, ותודה שוב לכתבת. יחד עם מנכ"ל משרד הבריאות אנחנו נלחץ כדי לקבל את חוק הסיעוד הממלכתי. אני אומר את זה מפני שזה החוק היחיד, המס התוספתי היחיד שיכול להיות שהוא כשהוא ייכנס הוא משרת מטרה אחת, כי כל המסים האחרים, בהקלותיהם או בהטלתם, הם משרתים את כל המערכת, מס בריאות זה הדבר היחיד, זה הסוד, זה החלק הנפלא, שאם מגדילים ב-1%, ב-2%, ומעלים את התקרה של הגבייה של המסים, את התקרה של 30,000 שקל, נפרוץ אותה כלפי מעלה, ל-40,000 ו-50,000, בתוספת של 1% עד 2%, אני לא מקנא בך, ידידי משה, ראיתי אותך יותר מחייך כשהיית באוצר - - -

אגב, לומר שצריך להעלות את מס בריאות אמרתי גם באוצר.

הציבור גם יתמוך בזה.

כל הציבור, כולם מוכנים לזה, נכון.

וצריך לומר, ברמה בינלאומית, מס הבריאות בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם, הוא מהנמוכים ביותר בעולם.

והעלאת המס הזה, טכנית זה מיידי והייעוד של המס הזה הוא גם מיידי ומכוון, במטרה אחת, כל מערכת הבריאות היא לקויה, נמוכה מהשירות שהיא צריכה לתת.

אנשים משלמים את זה במקום אחר.

ואנחנו משלמים. מי שמשלם במיוחד, עשירים כביכול, אבל האחרים ומי שמעוניין בקידום דוח העוני, זו הנקודה. אם אנחנו לא נשפר את ההוצאה על הבריאות בכלל במדינה לא נשפר את איכות החיים של כולנו.

אני שוב מודה לכולם. חברים, בבקשה, אל תיקחו רע את ההמלצה של ידידתי טלי, היא מזמינה שיתוף פעולה כדי שכולנו ביחד, ולנו יש הרבה משימות, זה גם אולי הצ'אנס היחיד, זה מה שנותן טעם לנוכחות שלנו בכנסת, כי ההצבעות הנוראיות שאנחנו סובלים מהן, השבוע למשל, זה לא הסיפוק הגדול. הסיפוק הגדול זה אם אנחנו נצליח לקדם נושא שכל כך כואב וכל כך נוגע לנו וללב ולכל תושבי ישראל. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.