הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 360

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ז בשבט התשע"ז (13 בפברואר 2017), שעה 9:00

חינוך בעוטף ירושלים

חברי הוועדה: יהודה גליק – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

מיכאל מלכיאלי

אוסאמה סעדי

וחיד מוסא - מפקח כולל, מחוז ירושלים, משרד החינוך

פארס טוויל - מנהל אגף רישוי מוסדות חינוך, משרד החינוך

יפה ישר - מפקחת מחוז ירושלים, משרד החינוך

יואב זמרן - סגן ראש מינהל חינוך, עיריית ירושלים

לארה מובאריכי - ראש אגף חינוך ערבי, עיריית ירושלים

מיכל נחמיאס - ראש תחום ירושלים, המשרד לענייני ירושלים ומורשת

נאדרה ג'אבר - מנהלת מינהל קהילתי עוטף ירושלים

אוריין לביא - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

אורה חכם - פורום ציבורי למען שוויון הזדמנויות בחינוך

נסרין עליאן - האגודה לזכויות האזרח בישראל

אביב טטרסקי - תחקירן "עיר עמים"

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

ר.ל., חבר תרגומים

חינוך בעוטף ירושלים

בוקר טוב לכולם. היום יום שני, י"ז בשבט תשע"ז, ה-13 בפברואר 2017. אני מאוד שמח על כל מי שהגיע, יושבת לצדי יהודית, מנהלת הוועדה, ויושבת הקלדנית החביבה והיקרה, שמה דבורה. יושבים פה גם אנשי המשמר.

בעבר קיימו פה בוועדה דיונים שעסקו בכל מיני תכנים נקודתיים, שיצרו פה גם הרבה תהודה ותקשורת, כל מיני תכנים שקשורים לחינוך במזרח ירושלים. אני ביקשתי לקיים דיון ואני שמח שוועדת החינוך הסכימה וניאותה, כי הדברים בהחלט זקוקים להיות על השולחן, לקיים דיון כולל על מצב החינוך, מערכת החינוך, מוסדות החינוך, המבנים, כל מה שקשור למוסדות החינוך במזרח ירושלים. הגיעו אליי לא מעט תלונות על מחסור, הגיעו אליי לא מעט טענות על צורך בעוד כיתות, בעוד מבנים, לכולנו. נכון להיום ירושלים תחת עירייה אחת, עיריית ירושלים, ואנחנו לא עוסקים פה היום בפוליטיקה בכלל, אנחנו עוסקים היום אך ורק בחינוך.

לכולנו יש אינטרס שכל מי שגדל בירושלים, יהודי או שאינו יהודי, יקבל את החינוך המיטבי שרק יכול להיות. כולנו יודעים שללא חינוך השעמום מביא לידי בטלה, הבטלה מביאה לידי עבירה. הרחוב מציב בפנינו פיתויים ואתגרים מאתגרים שונים ולכן אנחנו מעוניינים שכל נער, שגדל בכל מקום בארץ אבל היום אנחנו עוסקים בירושלים, ייצא עם השכלה מרבית ומיטבית. אנחנו מעוניינים שכל מי שגדל פה בירושלים יקבל כלים קונסטרוקטיביים להמשך חייו וחייה, אנחנו מעוניינים שכל מי שגדל בירושלים יהיה לו שוויון הזדמנויות מלא, שוויון הזדמנויות לבחור את סוג החינוך שהוא רוצה במידת האפשר ובלבד שירכוש השכלה פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית, לעתידו ולעתיד החברה בישראל. אנחנו מעוניינים שהחינוך בירושלים ייתן את הבסיס המיטבי להמשך לימודים והשכלה גבוהה, לכל מי שגדל כאן, ולכן, כל מי שמסתובב ברחובות ירושלים ורואה שיש הבדל בין התשתיות בשכונות השונות בירושלים, זה צריך להדליק אצלו נורה אדומה ולשאוף לכך שיהיה פה שוויון מלא, לשאוף לכך שכל החסרים ימולאו ואם יש צורך באפליה מתקנת אז אפליה מתקנת. אנחנו ננסה לבדוק היום האם התקציבים שמיועדים להגיע לאותם גורמים מגיעים ליעדם, אנחנו רוצים לבדוק האם יש כבר תקציבים שמיועדים שלא מגיעים והאם צריך להגדיל את התקציבים.

אני מודה לכל מי שהגיע. אני כדרכי, מעדיף לשמוע את השטח, אחר כך את העירייה ולאחר מכן את משרדי הממשלה. אז מבחינתי, גורמי השטח - - - אין פה מנהל בית ספר, נכון? אין פה מנהל בית ספר אז מבחינתי גורם השטח הוא נאדרה. את תפתחי עבורנו את הדיון, תספרי לנו על נתונים, מה קיים, מה לא קיים, איפה את מזהה בשטח מחסורים? את מייצגת פה רק את כפר עקב וראס ח'מיס, אין לנו מי שמייצג את כל שאר השכונות, ג'בל מוכאבר - - -

אדוני היושב ראש, הנושא שאליו זומנו - - -

הוא הנושא הספציפי הזה. מצוין, אנחנו מאוד שמחים וטוב שמיקדתם אותי, אז היום הדיון יעסוק בכפר עקב וראס ח'מיס, כל מה שקורה שם. אני ראיתי, אגב, לאחרונה ומאוד שמחתי, שיש מאמצים, לפחות כך הראו לנו באחת הוועדות, מאמצים שנעשים לשפר את התשתיות, שהעירייה נכנסת בנושא של צביעת המדרכות ובניית מדרכות. גם מפקד מחוז ירושלים, יורם הלוי, מאוד ממוקד בעניין הזה וגם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מאוד ממוקד בנושא הזה ואני חושב שעל כך בוודאי יש לברך אותם. נאדרה, בבקשה, סקירת מצב, מה קיים, מה הצרכים, מהם החוסרים, התקציב המיועד שצריך היה להגיע, כן מגיע לא מגיע והאם צריך יש צורך בהגדלת תקציב.

בוקר טוב לכולם. אני מאוד שמחה שהוועדה הזאת מתקיימת היום. אני אדבר היום על שכונות עוטף ירושלים ואני אדבר גם בשמם של התושבים. שכונות עוטף ירושלים אלה כל השכונות שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה ויש את המחסומים, מחסום קלנדיה ומחסום שועפט, שהם הפתח היחיד לכל תושבי השכונות שיוצאים לירושלים.

את מנהלת מינהל קהילתי. זה ת"פ עיריית ירושלים?

כן.

גם ת"פ משרד החינוך?

לא.

את עובדת של עיריית ירושלים, הבנתי. התנועה מכפר עקב ומראס ח'מיס לשכונת עטרות, גם הם צריכים לעבור מחסומים? הם צריכים לעבור מחסומים כדי לעבור לכיוון - - - ואם הם רוצים לעבור לכיוון הרשות הפלסטינית, הם גם צריכים לעבור מחסום?

לא, זה פתוח.

אין מחסומים, הבנתי. מי שנותן היום את שירותי השיטור בירושלים זו משטרת ירושלים.

כן. נכון הזכרת את הנקודה המאוד בולטת בשנתיים האחרונות, בדגש על החודשים האחרונים, שגם בעירייה וגם מפקד מחוז ירושלים, אנחנו כבר יצאנו לתכנית של לקחת את השכונות, להחזיר אותן לידיים ולשליטה. צביעת המדרכות שראיתם, הקנסות, הדוחות והסדר שאנחנו עושים שם, כולל גם היום בבוקר, שנכנסנו לשכונות, זו העבודה שאנחנו עושים על מנת - - -

הצטרף אלינו חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בוקר טוב.

אנחנו מנסים להביא את השכונות שיחיו בסביבה ראויה, מרקם חיים טוב וסביר. זה כולל את כל שירותי העירייה, גם התשתיות הפיזיות וגם שירותי תברואה, משטרה, ובין יתר הדברים שאנחנו חושבים שצריך לעשות להם בצורה יותר - - -

זו נאדרה, היא מנהלת המינהל הקהילתי של שכונות עוטף ירושלים, כפר עקב וראס ח'מיס, אלו השכונות שאנחנו מדברים עליהן. ראס ח'מיס יותר ידועה בתור מ"פ שועפט, אבל אנחנו נקרא לה בשמה האמיתי, ראס ח'מיס. אז אנחנו רוצים שתציגי לנו את הדגשים על הנושא של החינוך. אני מדבר על כל הרבדים, מגן ילדים ועד סוף תיכון.

נושא החינוך הוא נושא מאוד מרכזי בשכונות עוטף ירושלים, האוכלוסייה היא אוכלוסייה צעירה ומטבע הדברים התלמידים הם אחוז גדול, משהו כמו 20,000 תלמידים בכל המוסדות.

אני רוצה לציין על ההתחלה שהבעיה המרכזית שלנו זה לא מחסור בכיתות לימוד. זה לא מה שנפוץ כל הזמן, שאומרים כל הזמן, "חסר לנו כיתות לימוד". נכון שאחת הבעיות היא שהמבנים הם מבנים שכורים, הם לא מבנים שנבנו כבתי ספר, כמו בשאר השכונות האחרות, ולכן שוכרים מבנים ומנסים להכשיר אותם כבתי ספר ואז מאיישים אותם.

אולי תתחילי בנתונים פשוטים. כמה בתי ספר תיכוניים יש, כמה כיתות, כמה יסודיים, מענה לכמה תלמידים. חוץ מהציבורי, מה קורה בבתי הספר הפרטיים, בבתי ספר נוספים, אונר"א, כל מה שקיים, תני לנו תמונת מצב, דוח נתונים בסיסי.

נאדרה, סליחה, בהמשך למה שאמר כבוד היושב ראש, אנחנו פה היינו במספר ועדות, גם בוועדת חינוך וגם בוועדה לביקורת המדינה, בעניין המחסור בכיתות לימוד. אנחנו יודעים שמדברים על 4,000, על 3,500, לא יודע, אבל יש אלפי כיתות לימוד חסרות. אומרים שכל הזמן יש מחסור ואת אומרת שאין בעיה כזו?

מאחר שאנחנו עוסקים בתחום ולמינהל הקהילתי אין קשר למערכת החינוך הפורמלית, אני מציע שאם רוצים סקירה ממי שאמון על זה נראה לי - - -

אין לה קשר למערכת החינוך? אז בסדר, אז אנחנו ניתן - - -

אני אמרתי שהבעיה המרכזית היא לא מחסור בכיתות הלימוד. כן יש תלמידים שמוסעים בהסעות שממומנות על ידי העירייה ומוציאים אותם מחוץ ליישוב כדי ללמוד בבתי ספר אחרים. אני אומרת, בואו נחזק את בתי הספר הקיימים, נשפר אותם, נפתח אותם ונוסיף את ה - - -

למה תלמידים מוסעים החוצה ולא לומדים בתוך המקום? יכול להיות שאולי כי יש מחסור בכיתות?

אין מחסור בכיתות עבור התלמידים כי יש להם פתרון, מוצאים להם פתרון בזה שהם מסיעים אותם מחוץ לשכונה.

אבל בתוך השכונה יש מחסור בכיתות.

כן אבל יש בתי ספר שכן יש מקומות לימוד שכן אפשר להחזיר חלק מהילדים לתוך השכונות.

בסדר, למה אצל המגזר היהודי לא מסיעים תלמידים מחוץ לשכונה?

למשל, בראס ח'מיס, יש בית ספר שכן אפשר לקלוט עוד משהו כמו 350 תלמידים, שזה דבר שיחסוך מההסעות שמסיעים אותם דרך המחסום. הרי הבעיה היא - - -

כמה תלמידים מוסעים מדי יום?

2,800 תלמידים.

כ-3,000.

כ-3,000 תלמידים מוסעים מדי יום משכונת ראס ח'מיס ל-?

למזרח ירושלים, לבתי ספר של בית חנינא, שועפט - - -

מאיזה גילאים? מדובר בתיכון או שזה גם - - -

גם יסודי וגם תיכון.

והם חייבים לעבור דרך המחסום?

כן, הם חייבים לעבור דרך המחסום. בתי ספר לחינוך מיוחד אין בכלל, אין בשתי השכונות, לא בראס ח'מיס ולא בכפר עקב. כל התלמידים של החינוך המיוחד מוסעים דרך המחסומים. הבעיה ש - - -

אני רוצה רק להבין, אילו היו כיתות בתוך השכונות, התלמידים האלה לא היו מוסעים או שההורים מבקשים להסיע את הילדים?

לא, לא, אם מדברים על החינוך המיוחד, דווקא הורים מאוד רוצים שההורים ילמדו בתוך השכונות. בשביל שהם יעברו את המחסום - - -

ברור, אבל אני מדבר על ה-3,000 המוסעים, האם זה מבחירה של ההורים? הרי אילו היו כיתות הם היו מעדיפים ללמוד שם.

בטח.

נאדרה, בואי נעצור כאן. ניתן לזימי וללארה, תחליטו ביניכם. בינתיים הצטרפה אלינו חברת הכנסת הנכבדת מירב בן ארי.

אני אתן תמונה טיפה יותר רחבה על מזרח העיר ואני אעבור לשכונות העוטף. אנחנו חסרים בירושלים מעל 1,200 כיתות. אני לא יודע מאיפה המושג שאין חוסר, אבל יש חוסר, ואני מדבר על מזרח ירושלים, על מעל 1,200 כיתות לימוד כשבעצם אנחנו כרגע, בשנתיים שלוש האחרונות, אנחנו בקצב מואץ של בנייה. פתחנו רק בשנתיים האחרונות 12 בתי ספר במזרח ירושלים, גם בעוטף ובעיקר בפנים. צריך להבין שהבנייה במזרח ירושלים - - -

12 בתי ספר, זה אומר כמה כיתות?

בבית ספר ממוצע של 18 כיתות - - -

אז 12 זה בערך 200 כיתות.

צריך לזכור גם את הגידול הטבעי שהוא גם בתוך הסיפור. הבנייה במזרח ירושלים היא מורכבת, גם מבחינת איתור שטחים ובנייה, גם מבחינת היכולת לקבל שטחים ובטח מעבר לעוטף, שזה עוד יותר מסובך, היכולת שלנו להתנהל ולבנות מעבר לעוטף היא עוד יותר מורכבת. יש פער, בפער הזה אכן ילדים מוסעים. דרך אגב, בניגוד לכל מקום אחר, המקום היחידי שילדים בירושלים מוסעים שהם לא חינוך מיוחד זה במזרח ירושלים.

אני רוצה להבין, אתה אומר שחסרות 1,200 בכל מזרח ירושלים , אז אם הם מוסעים עדיין חסרות, איך פתרנו פה את הבעיה?

אני אסביר. כשאני אומר שחסרות 1,200 זה לא 1,200 כפול 30 מסתובבים ברחובות.

זה מה שאני רוצה להבין, איפה הילדים האלה?

מערכת החינוך בירושלים ודיברנו על זה בישיבת ועדת החינוך לפני שבועיים, מתחלקת לשלושה חלקים. יש את החינוך הרשמי, בחינוך הרשמי, שהם בתי ספר בבעלות עיריית ירושלים, לומדים כ-50% מהילדים. יש בתי ספר הם מוכר שאינו רשמי, שזה בתי ספר שנתמכים על ידי מדינת ישראל ומפוקחים על ידי משרד החינוך ויש סדר גודל של כ-20,000-25,000 תלמידים שלומדים בחינוך הפרטי. החינוך הפרטי שייך מצד אחד לכנסיות ומצד שני, לאונר"א, לוואקף ולמסגרות אחרות. בתוך זה נכללים כלל ילדי העיר ירושלים. זאת אומרת, בסופו של דבר, בתוך המערכת כלל הילדים לומדים, למעט מי שנושר, שזו בעיה אחרת.

אני שוב שואל, נגיד החינוך הפרטי, האם אנשים בוחרים בחינוך הפרטי כי יש מחסור או מרצון? אני יודע למשל שבחינוך החרדי ילדים חרדים רוצים את החינוך החרדי.

התשובה היא גם וגם. רוב הילדים בוחרים במוכר שאינו רשמי ובפרטי כי הם בוחרים בו. אנחנו יודעים את זה - - -

זה קשור גם לתכנים שמלמדים?

זה לא קשור לתכנים במובן שגם ברשמי עיקר בתי הספר מלמדים את אותם תכנים, הם מלמדים את התאוג'יה, לכן אני אומר שזה לא עניין של תכנים. זה עניין שהמוכר שאינו רשמי ממיין - - -

אבל בפורמאלי של העירייה, 50% שאמרת - - -

רוב בתי הספר העירוניים - - -

הוא אומר, גם בעירוניים לומדים את התאוג'יה, לא לומדים לבגרות.

מלמדים תאוג'יה, לכן הסוגיה היא לא תכנים. במוכר שאינו רשמי זה בתי ספר ממיינים, יוקרתיים, משלמים להם הרבה כסף והורים בוחרים לשלם ולשלוח. בעניין הזה, כמו דרך אגב, מה שקורה בכל מדינת ישראל הדבר הזה קיים, זה לדיון אחר בוועדה.

אז אין מחסור בכיתות בעצם, כי אם אתה אומר שההורים בכל מקרה בוחרים - - -

יש ילדים - - -

צא מתוך הנחה שאני חבר כנסת בסך הכול.

יש הבדל בין איך מדינת ישראל תופסת את תפקידה במערכת החינוך לבין מה שקורה בבחירת ההורים. במשך שנים היה מחסור במערכת החינוך הרשמית בכיתות לימוד. העסק הזה יצר פריחה בשני הציבורים האחרים, במוכר שאינו רשמי ובפרטי. בפועל הגדירה מדינת ישראל, ובבג"ץ שהיה כנגד מדינת ישראל ועיריית ירושלים נקבע שבאחריות מדינת ישראל לייצר לכל ילד חינוך רשמי חינם. אם אני לוקח את הבג"ץ ומתרגם אותו אז המשמעות היא שחסרות 1,200 כיתות לימוד.

בוא נצא רגע מהבג"ץ ונחזור שנייה.

אבל, אדוני היושב ראש, לא רק - - -

אוסאמה, ברגע שתבקש זכות דיבור אני אתן לך זכות דיבור. עכשיו אני שואל אותך, זימי - - -

כשמדברים על 3,500 אנחנו מדברים - - -

זימי, בוא, עכשיו, שנייה, תנצל, זו הזדמנות חייך. שתי דקות אני ממנה אותך שר חינוך עם קופה בלתי מוגבלת לשכונות העוטף שאנחנו מדברים עליהן, אנחנו מדברים כרגע על כפר עקב וראס ח'מיס, מה הם לדעתך הצרכים המידיים שהם אקוטיים, למשל דיברה נאדרה על חינוך מיוחד, שאין שם בכלל.

אני אסביר. קודם כל הבעיה היא לא רק כסף, הבעיה המרכזית בבינוי זה אין תכניות מתאר ואין לנו יכולת לבנות. זאת אומרת גם כשיש לנו כיתות והרשאות וגם כשאנחנו לוקחים הלוואה, עיריית ירושלים ביקשה מיליארד שקל לבניית כיתות בהלוואה, היכולת שלנו לאתר שטחים ולבנות היא מאוד מאוד מורכבת בתוך מזרח ירושלים.

כי הכול שם בנייה רוויה.

הכול או בנייה רוויה או שטחים פרטיים שלא מוכנים לתת לעיריית ירושלים בגלל עניינים פוליטיים ומשרד החינוך לא מוכן - - -

אדוני, כשרוצים להפקיע 700 דונם בעיסאוויה אז מפקיעים. לא חסרות קרקעות, אדוני, במזרח ירושלים. כשהם רוצים אז הם יודעים טוב מאוד לאתר.

אל"ף, צריך לבנות, ובי"ת, יש הרבה דברים גם לעשות במערכת החינוך. החינוך המיוחד, אני חייב לומר, בכל העיר כל הילדים מוסעים. מוסעים במזרח העיר, מוסעים במערב העיר, כל הילדים של החינוך המיוחד מוסעים. במזרח העיר, בתי הספר של החינוך המיוחד הם מאוד חזקים, מאוד טובים, מאוד יוקרתיים.

איפה הם נמצאים?

ומקצועיים. אני אתייחס לחינוך המיוחד.

הוא המפקח של החינוך המיוחד. הם במזרח העיר בתוך - - -

באיזו שכונה הם נמצאים?

בכל. מפוזר בכל - - -

למה אין בכפר עקב וראס ח'מיס, כי אין מספיק תלמידים?

לא, כי אין לנו מקום לבנות. אחת הבעיות שיש, אם אני לוקח לרגע את ראס ח'מיס, צריך לדעת, אתם, בהכנה לדיון, דיברתם על גני ילדים ועל בתי ספר. בראס ח'מיס יש לנו בית ספר יסודי אחד גדול עם כ-800 ילדים, בנים, ועכשיו איתרנו, שכרנו מבנה. צריך להבין שגם אנחנו וגם המינהל הקהילתי, מחויבים לבנייה כחוק עם טופס 4 ולא משהו אקראי ואנחנו איתרנו ופתחנו בית ספר תיכון, וכשהיא אומרת שאפשר להחזיר בנים היא מתכוונת לבית הספר התיכון שפתחנו השנה והכוונה שלנו להצמיח אותו ולהגדיל אותו.

השנה פתחתם כיתה ט'?

פתחנו ז', ח' והוא צומח עד י"ב.

נאדרה, את מכירה את בית הספר שמדברים עליו, כן?

בטח.

כן, עליו היא דיברה שאפשר להחזיר. ועדיין אנחנו נסיע, לצערי, אלפי ילדים לצד המערבי של מזרח העיר על מנת לתת להם חינוך איכותי. אנחנו עובדים המון במזרח העיר בהקמת בתי ספר איכותיים, בבניית מסלולים לבגרות ישראלית למי שרוצה, אנחנו לא מכריחים, פותחים בתי ספר עם בגרות ישראלית. פתחנו בית ספר טכנולוגי מאוד מאוד גבוה, פתחנו בית ספר למצוינים ומחוננים, אנחנו פותחים עכשיו בית ספר לאמנות ומוזיקה. דברים שלא היו במזרח העיר אף פעם. חלק מהעניין זה שהילדים יוסעו למקומות שבהם אנחנו נוכל לייצר בתי ספר.

אני שואל שאלה נקודתית, ההמתנה של האוטובוס במחסום כל בוקר.

אני אגיד. אל"ף, המעבר במחסום הוא מורכב ויחד עם זה פתחנו, בראס ח'מיס יש מסלול להסעות שעובד בנפרד מהמסלול הרגיל שבו הרכבים הפרטיים עוברים. גם בכפר עקב. זאת אומרת יצרנו מסלול ויחד עם זה המעבר במחסום, אחת הסיבות שהעדפנו להשאיר את הבנים בתוך המחנה ולא את הבנות היא כי אנחנו רוצים לשחרר לחצים בתוך המציאות הירושלמית.

אני רוצה לשאול אותך, אני לא יודע בדיוק את מי לשאול, את וַחיד וְיפה או אתכם, זימי ולארה, לגבי הנתונים של כמה עושים את התאוג'יה וכמה בגרות, האם יש לנו איזה אינטרס כמדינה? האם יש לתלמידים איזה אינטרס כתלמידים? האם יש תנועה, איזושהי מגמה שמזהים? האם עם התאוג'יה יכולים להתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים? הרי אנחנו רוצים שהחבר'ה האלה יוכלו לקבל השכלה גבוהה.

אנחנו לגמרי בעניין הזה. המטרה שלנו זה להנגיש השכלה גבוהה. מבחינתי הבגרות הישראלית זה כלי, כמו כל כלי אחר. כשילד לומד תאוג'יה הוא בעצם כאילו למד בחוץ לארץ ואין לו את כל ההקלות שנותנת הבגרות הישראלית. אנחנו בשנים האחרונות, וזו המצגת שהבאנו לישיבה הקודמת, אם היינו יודעים היינו מביאים, בעצם התחלנו להציע לתלמידי מזרח ירושלים מסלול לבגרות ישראלית. בתוך המסלול הזה כרגע - - -

בערבית, כמובן.

בערבית, כמו עם ערביי הצפון. יש היום 5,000 תלמידים, עדיין הרוב המוחלט לומד תאוג'יה. אנחנו כן יודעים, ועשינו סקרי הורים, שיש אחוז - - -

כמה היו לפני חמש שנים?

כלום, לא היה, חוץ מבית צפאפא שהוא מדורי דורות.

500 אולי.

זאת אומרת שגדלנו היום כמעט מאפס ל-5,000 לבגרות.

נכון. במקביל אנחנו פותחים מכינות לבוגרי תאוג'יה, פתחנו באוניברסיטה העברית, במכללת הדסה, בדוד ילין, אנחנו פותחים מכינות לבוגרי תאוג'יה, על מנת להכשיר אותם לאקדמיה. המטרה שלנו היא לאפשר למקסימום ילדים ממזרח ירושלים להגיע לאקדמיה.

יש מכינה לאלה שעשו תאוג'יה כדי להיכנס איתה?

כן. יש 150 ילדים באוניברסיטה העברית, יש בהדסה, יש בדוד ילין ויש בעזריאלי. המטרה שלנו בעצם זה להנגיש את העניין. זה קורה רק מבחירה, צריך לומר. הסכם אוסלו קבע שהתאוג'יה זו הבחינה הרשמית ובעצם אנחנו מציעים את האופציה. אנחנו מציעים אותה גם בבתי ספר שאנחנו פותחים לבגרות ישראלית וגם במסלולי בגרות ישראלית בתוך בתי הספר של התאוג'יה. הכול נעשה בבחירה של התלמידים וההורים.

העובדה שבשנים האחרונות יש גידול גדול מאוד במספר של אלה שעושים בגרות, זה כי?

זה כי הילדים וההורים שלהם רוצים להשתלב בהשכלה הגבוהה.

הבנתי. אני רוצה לשמוע את נציגי משרד החינוך.

זה לא כל כך מדויק ואני אתייחס לזה.

אתה רוצה לדבר עכשיו, אוסאמה?

כן.

בבקשה. אז אני אבקש מחבר הכנסת אוסאמה להתייחס, אני גם רוצה לשמוע אתכם, משרד החינוך ואני רואה שהצטרפו עוד אנשים ואני מאוד אשמח לשמוע.

אדוני היושב ראש, חברתי, אורחים נכבדים, סבאח אל ח'יר. אני, אדוני היושב ראש, מלווה את הנושא והזה, קודם כל כי אני גם תושב ירושלים. אני גר בבית צפאפא, אני מודה, גילוי נאות, שגם הילדים שלי לומדים בבית ספר בבית צפאפא בחינוך הרשמי.

כן, אבל אחר כך הם מתקלקלים בבית.

זה תלוי באיזה נקודה. לכן אני מכיר את הנושא הזה מקרוב. אנחנו גם בקשר עם "עיר עמים" ומקבלים את הדוחות. אנחנו ליווינו גם את הבג"ץ ואני כחבר כנסת חדש, שנה וחצי פחות או יותר, אנחנו כבר קיימנו כמה דיונים ואנחנו בקשר גם עם לארה ואחרים כאשר יש בעיות, אבל כמו שאמרה נאדרה, אנחנו ביקרנו גם במחנה פליטים שועפט, גם בענאתא, גם בכפר עקב, גם בראס ח'מיס, עשינו ביקורים בשטח, אני ועוד מספר חברים מהרשימה המשותפת. ביקרנו בכמה בתי ספר גם בכפר עקב וגם בראס ח'מיס ואדוני היושב ראש, המצב, לא צריך להתבייש ולהגיד, כי אם אנחנו לא נגדיר את המצב אז לא נדע גם למצוא פתרונות, המצב הוא קטסטרופה. המצב קטסטרופלי, במיוחד, לא רוצה לדבר על מה שבתוך ירושלים המזרחית, המצב הוא, אם אנחנו נשווה אז - - - גם המורים, מורה או מורה, מנהל או מנהלת, שצריכים לתת לצאת ממחנה פליטים שועפט וענאתא למזרח ירושלים, הם יוצאים בשש וחצי בבוקר על מנת להגיע בשמונה. אז מדברים על מסלול. אז תמיד אומרים, זה בטחוני, אבל צריך לפתור את זה. הבעיה במחסומים היא בעיה קשה מאוד. כל יום מדור ייסורים, ויה דולורוזה, כדי לעבור ולהגיע לבית ספר וגם בחזרה. לכן אני אומר, גם בכפר עקב ובראס ח'מיס ובשכונות האלו, אדוני היושב ראש, עיריית ירושלים לא נותנת שום שירותים, מלבד אשפה. דיברת, נאדרה, על תברואה, המצב שם זה הרים של אשפה, ששם עיריית ירושלים נותנת לקבלן פרטי שהולך פעם פעמיים בשבוע, אוסף את האשפה, דרך קבלן פרטי שאולי כן יאסוף, לא יאסוף, וצריך לזכור שהאנשים האלה משלמים ארנונה לעיריית ירושלים.

אנחנו היום דנים בנושא החינוך, בוא לא נעסוק בנושא התברואה.

אז בחינוך, אדוני היושב ראש, יש בג"ץ. בג"ץ קבע, נדמה לי שעזיז עד 2015 היה צריך לסיים את כל העניין הזה של הכיתות השכורות ואם לא, אז עיריית ירושלים חייבת, לפי פסק הדין הזה, לשלם להורים שלא מוצאים בחינוך הרשמי מקום, לשלם להם את השכר שהם משלמים במוכר לא רשמי או בפרטי. עיריית ירושלים לא עושה את זה. כבר היה דיון פה עם ראש העיר, עם המנכ"ל ואמרו כל הזמן שאין קרקע. אדוני היושב ראש, כשרוצים למצוא קרקע לצרכים אחרים אז, כמו שאמרתי, בעיסאוויה ובא-טור, הפקיעו שם מעל 700 דונם ואין שם בעיה של מחסור בקרקע.

גם מבחינת התכנים, אני אמרתי ואני חוזר ואומר, אי אפשר, אדוני היושב ראש להתנות, ואמר זימי בהגינותו, לפי הסכמי אוסלו, התאוג'יה הוא מוכר - - -

הוא לא אמר שהם מתנים. הם לא מתנים כלום.

אז אני אומר לך, היום יש התניה בכמה בתי ספר, אנחנו שמענו ונפגשנו עם חלק מוועדי ההורים, היה אפשר להביא אותם ולשמוע אותם היום, ש"אם אתה עושה את הבגרות ומעביר את התלמידים בגרות, אנחנו נעביר לך תקציב, אם אתה לא מעביר בגרות אז אנחנו לא מעבירים לך תקציבים".

אנחנו תיכף נבקש את תגובת משרד החינוך ואת תגובת העירייה על הטענה הזאת.

דיברתי עם שר החינוך, דיברתי עם השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, אמרתי לו שיש טענות. חבל שוועדי ההורים לא מוזמנים פה, היינו מזמינים אותם. אני לא חבר בוועדת חינוך, אבל ראיתי שהדיון הזה הוא על נושא החינוך וחשוב לי הנושא הזה ואמרתי שאני מלווה את הנושא הזה.

אני מבקש, אדוני היושב ראש, יש מחסור קשה בכיתות, אפילו בחדרים השכורים, אפילו בראס ח'מיס ובכפר עקב ובסמיראמיס , הצפיפות שם היא נוראית. אנחנו נכנסנו לאיזשהו בית ספר, לארה, בכפר עקב, אלפי תלמידים בבניין ששכרו אותו, הוא אפילו לא בניין, הוא לא בית ספר, אבל שכרו אותו, אמרו, נתאים אותו ויהיה בית ספר, המצב הוא קטסטרופלי. אני מברך על הדיון הזה, אבל אני מבקש גם להזמין את הנציגים של ועד ההורים ולשמוע אותם.

אין לנו פה את נציגי ועד ההורים, אבל יש לנו פה את אביב טטרסקי, שהוא הכין לדעתי את הדוח הממצה ביותר על מערכת החינוך בירושלים המזרחית, הוא סיים אותו באוגוסט 2016 ואני בעקבותיו פניתי לקיום הדיון הזה. הוא מדבר על 2,700 כיתות חסרות, כולל 700 מתוכן שהן כיתות לא תקניות, אז אביב, אל"ף, תן לנו כמה - - - הוא אומר 1,200 כיתת חסרות ו-200 בנינו כבר השנה אז זה נראה כאילו הכול נהדר, אתה מגיש דוח אחרי שבדקת ובחנת ואתה אומר שהמצב קטסטרופלי, אז אוסאמה את זימי, מי צודק, אביב? "בין הפטיש לסדן", כך קראת לזה, אז עכשיו אתה בין הפטיש לסדן.

אני חושב שגם זימי ולארה לא יתנו ציון מאוד מוצלח למצב. זה לא איזה עניין של ויכוח. בגלל ששאלת על זה אני אגיד כמה מלים על המצב הכללי ואז אני אנסה - - -

אבל להתמקד בחינוך.

לא, המצב הכללי בחינוך. תראה, בעיניי, אם זה 2,700 או אם זה 1,200, זה לא באמת משנה. במקום להסביר למה אנחנו אומרים 2,700 ולמה אנחנו צודקים, נניח שחסרות רק 1,200 כיתות.

אבל הוא אמר ש-1,200 חסרות בגלל הבג"ץ, אבל בעצם התלמידים לומדים במוסדות פרטיים.

אני אנסה לענות. אני יודע שבמנח"י, בוודאי לארה וזימי ובאופן כללי במנח"י, עובדים קשה כדי להתמודד עם המציאות הזאת, אבל מה שחסר לי, אנחנו הרי נפגשים כמה פעמים בשנה סביב הנושאים האלה ומה שחסר לי, זה תמיד מספרים כמה עשינו במנח"י, מנח"י מספרת כמה היא עשתה והיא עושה לצורך העניין הרבה, היא מספרת איך הבעיה, אבל אז, במקום לדפוק על השולחן ולהגיד, למרות שאנחנו עושים כל כך הרבה אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיה, כי השאלה האמיתית זה לא כמה בנינו אלא מתי ה-1,200 כיתות האלו שחסרות או ה-2,700 כיתות שחסרות, מתי המחסור הזה יושלם. זה כולם יודעים, שבמדיניות הפוליטית הנוכחית זה לא יושלם ורק יילך וייעשה יותר ויותר גרוע.

ראינו לפני חודש או שלושה שבועות, שכשלראש העיריה יש טענות כלפי הממשלה הוא אומר, "אני בכוחות עצמי לא יכול לספק את מה שצריך", אנחנו רואים איך הוא יכול לטפס על בריקדות וכאן הנושא הזה, שהוא נושא קרדינלי, משנה לשנה לשנה - - - אני הייתי מצפה, דווקא בגלל שאני יודע שזה חשוב לכם, שאתם תגידו, בלי תכניות מתאר, עניין סופר פוליטי, בלי תכניות מתאר בכפר עקב, בעראב א סוואחרה, בכל שכונה במזרח ירושלים, ילדים ימשיכו להסתובב ברחוב או בטוח ילדים לא יקבלו את מה שמגיע להם לפי חוק חינוך חינם, הם יצטרכו לשלם שכר לימוד יקר. זאת האמירה שצריכה לצאת מכם. זה אחת. שתיים, הערה קטנה לגבי העניין של הבגרות. תאוג'יה, בגרות ישראלית - - -

האם אתה מכיר את ההתניה שאוסאמה מדבר עליה, שהעירייה ומשרד החינוך טוענים - - -

בשנה שנתיים האחרונות היו כמה פרסומים, גם בנושא של שיפוץ בתי ספר, שהמשרד לענייני ירושלים אמר בצורה רשמית, כספים לשיפוץ בתי ספר יילכו רק לבתי ספר שבהם יש בגרות ישראלית. היה עוד פרסום אחר, שאני כרגע לא זוכר אותו, אולי נסרין מהאגודה זוכרת, אבל כן, ואנחנו גם שומעים מהשטח, שומעים ממנהלים ושומעים מוועדי הורים. אולי מנח"י לא עושה את זה, אולי אלה כספים שמגיעים מן המשרד לענייני ירושלים, אבל יש את הלחצים האלה.

אני רוצה להזכיר, לא להציע, אני רק רוצה להזכיר, בגלל שזו לא פעם ראשונה שמדברים על הדברים האלה ומדיון לדיון שום דבר לא משתנה, לכאורה כאן באנו לדבר על כמה סוגיות קונקרטיות שעלו מצדה של נאדרה, כאשר בשכונות מעבר לגדר המצב הוא חמור, שוב פעם, בגלל החלטה פוליטית של העירייה. ניר ברקת אמר כמה וכמה פעמים, "שכונות שמעבר לגדר לא מעניינות אותי."

אבל העידו פה, גם נאדרה, שבחודשים האחרונים יש שינוי תפיסתי. אני מברך על השינוי הזה. אני מקווה שגם אתה מברך על השינוי.

בוודאי. רק לזכור שלנאדרה יש כמה הצעות קונקרטיות. הבעיה הכללית היא בעיה מאוד חמורה, אבל אני לא שומע אף אחד שמציע איזושהי הצעה לפתרון. אולי כדאי גם להשאיר - - -

תיכף נשמע את אנשי משרד החינוך כי אני מאוד רוצה שמשרד החינוך יגידו לנו על תכנית לטווח ארוך, תכנית חומש, איך מטפלים את הפער הזה, כי אם יבנו 200 כשיש מחסור של 1,200 או של 2,000, הפער הזה לא ייסגר. האם אתם נערכים לתכנית חומש או רב שנתית, לקביעת יעד שבעוד עשר שנים מהיום מצמצמים את הפער הזה?

רק עוד הערה קטנה על המספר, פשוט בשביל הדיוק, כי שוב, אנחנו צריכים לא להציג את התמונה פחות קשה ממה שהיא. ה-200 כיתות לימוד זה לא 200 כיתות לימוד שנבנו, המספר שנבנה הוא הרבה יותר נמוך, הממוצע השנתי הוא 36 כיתות בשנה. נוסף על זה העירייה שוכרת כיתות לימוד. לגבי השכירות, דבר ראשון, העירייה עצמה אומרת, זו עלות הדירה, זה לא טוב לנו. דבר שני, היא שוכרת מבני מגורים, זה לא כמו כיתות לימוד תקניות. אם אנחנו רוצים לספור כמה כיתות תקניות יש במזרח ירושלים בבתי ספר וכך הלאה, המספר הוא אחר לגמרי.

תודה, אביב. תגידו לי מי אלה שהצטרפו אלינו. מה שמך?

נסרין עליאן, האגודה לזכויות האזרח.

וגבירתי, שהצטרפה, מה שמך?

מיכל נחמיאס מהמשרד לענייני ירושלים.

מיכל נחמיאס, המשרד לענייני ירושלים, אני אשמח להתייחסותך גם לטענות שהועלו כלפיכם, אבל נשמע קודם כל את אורה ואת נסרין, אם אפשר בקצרה כי אנחנו רוצים לשמוע עוד. בבקשה, אורה.

אני רוצה לשאול שאלה קונקרטית אותך, כיו"ר שמנהל את הישיבה. מה הסמכות של ועדת החינוך של הכנסת להורות או להשפיע או לכפות, הרי הם לא הכתובת, החבר'ה פה אינם הכתובת, הכתובת זה עיריית ירושלים - - -

לא, לא, אורה, שאלת את השאלה ואני רוצה להגיד. תראי, התשובה לשאלה הזאת היא תשובה מאוד פשוטה. אל"ף, לוועדה הזאת אין סמכות. בי"ת, מניסיוני האישי, שאני בסך הכול שמונה חודשים חבר כנסת, הוועדה הזאת מצליחה לדחוף דברים. תפקידה של ועדת הכנסת לבקר את העשייה של הממשלה. נקודה אחרונה להערתך. אין פה עירייה שחיה בוואקום, יש פה משרד ממשלה שאחראי על הדבר הזה ולכן כולם יצטרכו לתת את המענים לשאלות שאת תשאלי. בבקשה, אורה.

אם כך אז אני שואלת את השאלה. אני הייתי מצפה מאדוני יושב הראש ומחברי הכנסת שנמצאים כאן, שתתקבל החלטה של הוועדה שצריך לפחות בתוך שנה וחצי, להקים 500 כיתות מינימום. בוא נגיד לא 1,200 ולא 2,000 אבל משהו ריאלי. להתעלם מכל השאלות, מה אתה מעדיף, מה אתה לא מעדיף, אני מניחה שההורים תושבי ירושלים ילכו בדרך שטובה לילדיהם וילכו לתעודת בגרות, גם ישראלית וגם תאוג'יה, אני כך חושבת, אבל לא משנה מה אני חושבת - - -

אורה, בואי, אם תוכלי להוסיף דברים על משהו שלא נאמר. שמעתי את ההערה הזאת. האם יש לך מה להוסיף?

שום דבר.

תודה. נסרין, בבקשה.

אני רוצה לחדד כמה נקודות. דבר ראשון, מספר התושבים שמתגוררים בשכונות האלו הוא כמעט שליש מכלל התושבים הפלסטינים של מזרח ירושלים.

אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-60,000 תושבים.

130,000 תושבים, אדוני.

בכפר עקב ובמחנה פליטים שועפט, יחד סדר גודל של 130,000.

שמתגוררים אך ורק בשכונות שמעבר לחומה הירושלמית. זה מספר עתק. מדובר שם בקיום של בערך, אם אני לא טועה, תחדדו אותי, כשלושה בתי ספר רשמיים סך הכול וכל השאר מוכר שאינו רשמי. אין גנים בכלל באזור שהם רשמיים, אז אנחנו מדברים על מחסור ענק מבחינת הרשויות, הן משרד החינוך והן עיריית ירושלים, בקיום החובה שלהן לספק חינוך חינם לילדים האלה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעוד 3,000 ילדים שמוסעים כל יום אך ורק משכונה אחת, השכונה של מחנה הפליטים שועפט, ולא מהשכונה של כפר עקב. בגלל הבעיות הנלוות שהצטברו לאורך השנים בקלנדיה, הרבה הורים מעדיפים לא להסיע את ילדיהם מעבר למחסום של קלנדיה כי הוא הרבה יותר מסובך והרבה יותר מסורבל ודורש הרבה מעבר לזמן הנדרש במחסום של מחנה הפליטים שועפט. זו נקודה ראשונה.

דבר שני, אני רוצה לדבר על המחסור של הכיתות. הן מנכ"ל העירייה והן ראש עיריית ירושלים, היו נוכחים בדיון פה בוועדת החינוך והם הציגו מחסור של 2,000 כיתות במזרח ירושלים. כיום מתנהלת עתירה בבג"ץ על מחסור של 2,000 כיתות במזרח ירושלים, בג"ץ של ועד ההורים של מזרח ירושלים, בנוסף לעוד 2,000 במגזר החרדי. אז לדבר על 1,200, כך אתם הצגתם, גם במשרד האוצר, על מנת לממן לכם תקציב של 2,000 כיתות, אז למה עכשיו אנחנו מדברים על 1,200? אני לא יודעת. ייתכן שמדברים על 1,200 כיתות שחסרות לבנייה בעוד שיש עוד 700 עד 800 כיתות לא תקניות בבתי ספר במזרח ירושלים וכך אנחנו יכולים להגיע בערך ל-2,000 כיתות שחסרות. אז חשוב לחדד שהמסגרת של המחסור היא הרבה יותר גדולה.

אני רק אעיר לך שגם בדוח שהכינו "עיר עמים" הם מדברים על מחסור בכיתות של תלמידים שלומדים במוכר שאינו רשמי, כדי להעביר אותם לרשמי, 1,300 כיתות. מה שהם דיברו על השאר, זה 700 כיתות לא תקניות שצריך להחליף ו-670 כיתות נוספות שנדרשות לילדים בגיל חינוך חינם על פי נתוני הלמ"ס.

זה יותר מ-2,000.

אני אומרת לך את הנתונים הרשמיים שעיריית ירושלים הציגה בעצמה. עד כמה וכמה מה שאומרים "עיר עמים", אני עוד יותר מצדדת, אבל אני מביאה לך את מה שכבר הוצג בוועדות במצגות של עיריית ירושלים. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי הגנים, נקודה שכמעט לא דנו בה היום, אני לא יודעת אם בכלל זוכרים את החלטת טרכטנברג על כל מזרח ירושלים ועל אחת כמה וכמה לגבי השכונות מעבר לחומה. החינוך טרום חובה כמעט ולא קיים באופן רשמי מבחינת מימון העירייה. מספר מאוד מאוד מועט של גנים קיימים במזרח ירושלים ובכלל, מחסור של גנים. הדבר הזה כולו יחד מביא לפריחה של המוכר שאינו רשמי באזור הזה. פריחה של המוכר שאינו רשמי, יש לו יתרונות ויש לו חסרונות, אבל צריך להגיד דבר אחד, הוא יקר מאוד ולתושבים שרובם חיים מתחת לקו העוני, 78%, הוא עול, הוא לא רק יקר.

נאמר פה שחלקם הגדול בוחרים את זה מבחירה.

אבל זה נאמר, על מה האמירה הזו מבוססת?

לדעתך, אביב, אם היה רשמי לכולם אז כולם היו הולכים לרשמי?

אני אתן דוגמה שמכירים אותה היטב. ב-2015 - - -

סליחה, נסרין, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך.

בשכונת ג'בל מוכבר, שכונה של קרוב ל-30,000 תושבים, לא היה מעולם בית ספר תיכון רשמי לבנים. ועד ההורים שם מחויב וחזק, איתר מבנה שהעירייה תוכל לשכור. העיריה החליטה לעשות איזה שפלינג, ולא לפתוח תיכון לבנים. אמרה, לא, זה בסדר, יש תיכון מוכר שאינו רשמי. רק אחרי שוועד ההורים עלה על בריקדות, השבית את הלימודים - - -

אז פתחו.

ואיפה הילדים לומדים? האם הם לומדים במוכר שאינו רשמי או ברשמי?

הבנתי.

לעירייה מאוד נוח להגיד שהם רוצים ללמוד במוכר שאינו רשמי.

הבנתי, בסדר, הערה במקום, חשובה מאוד. כן.

שתי נקודות אחרונות. דבר ראשון, העניין של ההזנחה המתמשכת ובעצם השקיפות של כלל התושבים שחיים מעבר לחומה היא דבר שמתלווה כבר שנים, אני יכולה לראות אותו אפילו כמדיניות ברורה לגמרי, אין מה להסתיר מעבר לכך. נאדרה וועדי התושבים המקומיים עושים מאמצים נלאים על מנת להתגבר על המציאות הלא הגיונית שלהם אבל עדיין זה לא יכול לפתור את הבעיות הרוחביות והשורשיות שקיימות הרבה שנים. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבג"ץ שכבר החליט וחייב את שתי הרשויות לספק את החינוך ועדיין, בתום חמש שנים לבג"ץ זה עדיין לא מתקיים.

נקודה אחרונה לגבי ההתניות ולגבי הבגרויות. אני מתכתבת עם המשרד לענייני ירושלים בעניין הזה וגם עם משרד החינוך לגבי שתי נקודות עיקריות. האחת זה ה-20 מיליון שקל שהמשרד לענייני ירושלים רצה לתת לשיפוץ בתי ספר, ויותר מאוחר הבנו שזה גם מעבר לשיפוץ, וגם משרד החינוך בעניין של השעות הדיפרנציאליות, שמכל מיני מקומות הבנו שיש התניה ללימוד בגרויות, על מנת לקבל את התקציבים האלה. בהתכתבויות הבנו שקיימת תכנית מורחבת בין שלושת המשרדים על מנת לבחון, אולי אתם תסבירו גם אחרי זה בהרחבה, לבחון ולשדרג את מערכת החינוך בירושלים. במסגרתה הם רוצים לתת יותר תקציבים לבתי ספר. יחד עם זאת התכנית הזאת עדיין - - -

איזה שלושה משרדים? זה המשרד לענייני ירושלים, חינוך ועירייה?

המשרד לענייני ירושלים, חינוך ועיריית ירושלים, נכון. התכנית הזאת עדיין לא נחשפה בפנינו למרות שאני ביקשתי אותה כמה וכמה פעמים. אני לא יודעת במה היא מותנית ומה היא כוללת.

תיכף אנחנו נשמע. תודה רבה, נסרין. לפני שאני עובר למשרדים, אני רוצה לשאול אותך, נאדרה. התקציבים השנתיים שלך, שמיועדים לך, את מקבלת את כל התקציבים שמיועדים? כל מה שמובטח לך? כל מה שקיים מגיע אלייך?

לא, החלטת ממשלה מ-2006 לתקציב המינהל הקהילתי עוטף ירושלים הייתה שהתקציב הוא 18 מיליון, אבל בפועל מהשנה הראשונה לא ראינו את התקציב הזה ומהשנה הראשונה התנהלנו עם תקציב שהוא מיליון שקל שוטף רק לתחזק את - - -

איפה נעלמו 17 מיליון? תיכף אנחנו נבקש ונקבל תשובות.

נעשה ועדת חקירה על ה-17 מיליון.

לא, אני אגיד לכם איך. עוד מיליון שקל לתשתיות ושיפור כבישים וכל השאר זה תקציבים למשל לחינוך ואשפה וכו' - - -

שלא עובר דרכך.

נכון.

תקציב הפעילות שלך הוא מיליון שקל, אבל בעצם אמורים להיות 18 מיליון שקל למנהלת. אנחנו תיכף נשאל את העירייה אם זה מגיע.

כן, אני אומרת את זה ממש בפה מלא. אם התקציב היה עובר אליי ישירות אני הייתי מנצלת אותו 100% - - -

לְמה?

לייעוד שלו. התקציב לא היה הולך לקבלנים ולקבלני משנה והסעות וכו'. הייתי מנצלת את התקציב הזה - - -

מה היית עושה עם התקציב? לא הבנתי.

אל"ף, התשתיות, הכבישים - - -

הבנתי. מה עם חינוך בלתי פורמאלי? מתקיים אצלכם? תגידי כמה מלים על החינוך הבלתי פורמאלי אבל אני ממש רוצה לשמוע את אנשי משרד החינוך והמשרד לענייני ירושלים.

אני רשמתי ארבע נקודות ואני אגיד אותן רק בנקודות. לגבי איתור שטחים, אפשר לאתר שטחים ולהכשיר אותם. לפחות בשני המקרים שהיינו מעורבים באיתור השטחים המבנים היו בסדר והוכשרו ועכשיו הם עובדים כמבנים הכי טובים בשכונות.

מאוד חשוב להגיד שהבעיה של ההסעות היא לא רק המחסום. המחסום הוא בעיה בכלל, אבל להגיע למחסום, בגלל התשתיות, בגלל העומס, בגלל התנאים שם, היא הבעיה.

האיסוף של התלמידים מתוך היישוב.

נכון, נכון. לכן אנחנו גם מנסים, יש את התכנית של כביש צמוד גדר בשתי השכונות, הוא בשלב מאוד מתקדם, הוא יהיה לתחבורה הציבורית והסעות הילדים. זאת אומרת אנחנו מנסים כל הזמן למצוא את הפתרונות יחד עם התושבים.

ברור, אוקיי. הנקודות הבאות, תגידי לנו כי אנחנו רוצים ממש להספיק.

הבגרויות. אני יודעת שבשכונות שלי יש בערך 300 תלמידים שהם בתכנית הבגרות, אבל זה מבחירה. לקחו כיתות מבית הספר ומבחירה - - -

את לא מכירה את ההתניות והכפייה על תלמידים ללמוד בגרות.

לא, אני לא מכירה.

אוקיי, תיכף נשמע. נקודה אחרונה.

אם התקציב יעבור אליי ישירות אני ח ושבת שאנחנו נוכל להכניס את השיפור לשכונות עוטף ירושלים.

שיפור של מה?

של כל התנאים, הפיזיים, החינוכיים, מוסדות החינוך, הכול.

תודה, נאדרה. אני רוצה לשמוע את אנשי משרד החינוך. נשאלו פה שאלות גם על מחסור, לא של עשרות כיתות, אלא מאות כיתות ואולי אפילו אלפי כיתות. הדבר הזה לא ייפתר באמצעות 36 כיתות לשנה. האם יש תכנית אב או תכנית חומש או תכנית רב שנתית, כדי להתגבר על הפער הזה? הפער הזה הוא פער עצום. דיברו פה מלים יפות על מוכר שאינו רשמי, אנחנו יודעים בדיוק מה זה, אנחנו יודעים בדיוק מה מלמדים. התלמידים שם לא הופכים להיות ציוניים אוהבי ישראל, לא שהם חייבים להיות ציונים אוהבי ישראל, אבל אנחנו יודעים שיש שם - - - אתם יודעים מה, לא ניכנס לתוכן הזה. היינו שמחים שהתלמידים האלה, בהתאם להחלטת בג"ץ, ילמדו בתוך מוסדות רשמיים, אז נשמח לשמוע אתכם.

בינתיים הצטרף אלינו חבר כנסת שהוא גם היה פעם חבר עיריית ירושלים, מיכאל מלכיאלי, אם תרצה להתייחס אז נשמח, אבל אני מאוד רוצה לשמוע את אנשי משרד החינוך, נמצאים פה יפה ווחיד ופארס.

אני, ברשותך, אתן לכם רקע לגבי מה שקורה בשנה וחצי שנתיים האחרונות.

אגב, במדינת ישראל הייתה החלטת ממשלה על 15 מיליארד שקל תוספת לאוכלוסייה הערבית, זה

לא קשור לירושלים?

לא קשור לירושלים.

לא קשור לירושלים. לא מגיע אפילו שקל?

היא נחשבת עיר מעורבת והתקציב הזה הוא רק ליישובים ערביים.

לפני כשנה וחצי שנתיים הוקם שולחן עגול אצל המשנה למנכ"לית, בהנחיית השר ומנכ"לית המשרד. בשולחן העגול הזה, שהמטרה שלו היא מזרח העיר ותיכף אני אפרט את ההיבטים, יושב הבינוי, יושב הפיקוח על המחוז, מינהל חברה ונוער, שפ"י, כל ההיבטים, כולל המשרד לירושלים וכולל עיריית ירושלים עם מנח"י. במטרה לקדם את החינוך בירושלים הוכנסו לעבודה עשרה מפקחים נוספים למזרח ירושלים. את כל השכונות בירושלים חילקנו לפי אזורי פיקוח, כשיש מפקח אחד על כל רצף גיל בכל שכונה, שהוא אחראי גם על הרשמי וגם על המוכר שאינו רשמי באותה שכונה, כולל כפר עקב וכולל מחנה פליטים שועפט. זאת אומרת, למפקח כולל היום המפתח הוא 1 ל-25 בתי ספר ובגני הילדים 1 ל-150 גני ילדים, מה שקורה גם - - -

אבל הוא מפקח על מה שנלמד בתוך בתי הספר, השאלה שאני שואל היא האם הוא אחראי על זה שחסרות 2,000 כיתות?

לא, לא. הוא לא אחראי על זה שאין 2,000 כיתות, אבל כשאתה מדבר על חינוך מוכר שאינו רשמי, ואני מתייחסת גם לטענות שעלו בפנייה כאן, אז אם אני אתחיל בסיפור של גני ילדים במוכר שאינו רשמי, אז מבחינת ילדים ונמצא כאן גם פארס, מנהל אגף רישוי, על מנת לקבל רישיון לפתיחת מוכר שאינו רשמי, אם זה גן ילדים או בית ספר, אחד מהתהליכים שקורים הוא שמפקח צריך להגיע ולראות בעיניים את המוסד, לראות את הסביבה אם היא מתאימה, את הציוד, הכשרה של מנהל או הכשרה של גננת, תכניות עבודה, הכשרה של מורים, בעצם את כל הסביבה הפדגוגית שהיא מתאימה ואז הוא ממלא את חוות הדעת וממליץ לאשר או לא.

זה מאה אחוז, אבל הם טוענים שאין גני ילדים בכלל.

רגע, במחנה פליטים שועפט יש 100 גנים מוכר שאינו רשמי בפיקוח של המשרד.

יש תחרות בין גני הילדים טרום חובה - - -

במוכר שאינו רשמי.

במוכר שאינו רשמי. אין רשמי.

מה שאני אומרת לך שמבחינת המשרד, ואני כאן בכובע של המשרד, אנחנו מפקחים גם על הרשמי וגם על המוכר שאינו רשמי באותה מידה. זה מבחינתנו. אני רוצה להתייחס למה שעלה כאן, אחד מהדברים ששמנו לנו בשולחן העגול זה לימודי השפה העברית לתלמידי מזרח העיר, על מנת שיוכלו להשתלב, הן בתעסוקה, הן באקדמיה ובכלל בחברה. אחד הדברים שעשינו, העברנו מהתקציב הדיפרנציאלי של המשרד לכל בתי הספר הרשמיים במזרח ירושלים, לא משנה אם הם מלמדים תאוג'יה או תכנית ישראלית, העברנו להם תקציב של שעות על מנת לתגבר את לימודי העברית. מכיתה א' ועד כיתה ט', שעתיים שבועיות לכל כיתה.

דבר נוסף, התכנית הישראלית היא כל הזמן כאופציה. היא ממש לא באה כאיזושהי הנחיה או כחיוב לאף אחד. יש בתי ספר שמלמדים בהם תאוג'יה, אבל קיים מסלול של התכנית הישראלית ויש בתי ספר שיש את התכנית הישראלית כבית ספר שלם.

לגבי התכנית שכאן ציינה נסרין, אני גם הייתי חלק מאלה שניסחו את התשובה, ברגע שהיא תנוסח סופית היא גם תעבור אליכם. אנחנו לא משאירים אותה אצלנו.

יש לכם צפי לגבי מתי היא תנוסח?

אני לא רוצה לענות עכשיו עם תאריך יעד, אבל בוא נגיד שהיא בשלבים - - -

את מדברת על התכנית הדיפרנציאלית שהיא דיברה עליה.

אנחנו עובדים בשולחן העגול על התכנית. אנחנו ממוקדים במזרח ירושלים מכל ההיבטים, לשם כך אנחנו מגבשים תכנית על מנת לבדוק את התכנון והביצוע עם מדדי הצלחה וכו'. התכנית הזאת בתהליכי גיבוש סופיים, כולל הלשכה המשפטית - - -

האם היא תהיה להערכתך, מסוימת, כבר בשנת הלימודים הבאה?

אנחנו כבר התחלנו ליישם לפני שהיא גובשה. הכנסנו מפקחים, שעות עברית, כל מה שאמרתי לך. מושקעים שם הרבה מאוד משאבים ואני חושבת שגם השטח רואה את זה. אנחנו פותחים מסלולי הסמכות למורים. דיברו כאן על כך שהמורים בעלי תעודה של מכללות או מוסדות לא ישראלים ואנחנו עוזרים להם בעניין של ההסמכה. אנחנו עושים המון פעולות בכל מיני היבטים על מנת לסייע ולקדם את החינוך במזרח העיר.

תודה. פארס, אתה רצית להוסיף משהו?

רק רציתי להגיד שחינוך מוכר שאינו רשמי, דווקא במזרח העיר, מקבל גם מבחינה תקציבית לא מעט אבל גם מבחינת פיקוח, בטיחות, בריאות, המבנים - - -

על ה-20% הפרטיים אתם לא מעורבים בכלל.

אני לא יודע מה זה פרטיים, אני חושב שהתכוונו פה - - -

דיברו על אונר"א וואקף.

בהגדרה התכוונו לוואקף ואונר"א, אבל שאר המוסדות, מוכר שאינו רשמי, כולם מוכר שאינו רשמי, גם התיכונים הם מוכר שאינו רשמי.

מיכל נחמיאס, המשרד לענייני ירושלים. הייתה פה טענה שאתם מתנים את הסיוע בשיפוץ בבגרות ישראלית, למרות שההורים - - -

לא רק בשיפוץ אלא בהעברת תקציבים.

כל העברת התקציבים שלכם מותנית בזה שההורים יוותרו על התאוג'יה לטובת הבגרות.

לא ההורים, שבית הספר יעבור לבגרות.

כן, שבית הספר יעבור ללימודי בגרות ישראלית ולא תאוג'יה.

אני אחלק את התשובה שלי לשני חלקים. דבר ראשון, הטענות האלה, אנחנו מכירים אותן, אנחנו משיבים על כולן, נסרין מכירה את התשובות, כתבנו לה, לדעתי, ארבע פעמים. ברגע שתגובש תכנית כללית אנחנו נציג אותה, אין לנו מה להסתיר, אבל הדברים האלה הם מטבע הדברים לוקחים זמן - - -

אמר אביב שהיה פרסום רשמי שלכם.

לא, לא היה פרסום רשמי שלנו, אלו היו שמועות - - -

אבל אין הכחשה, את לא מכחישה פה - - -

היא כן מכחישה.

לא, לא, אני אומרת - - -

אני שמעתי אותה טוב מאוד. היא אומרת, אנחנו בינתיים מגבשים תכנית, אבל היא לא אמרה שאין דבר כזה.

לא, היא גם אמרה - - -

בואו נשמע. מיכל, מיכל, בואי, תגידי, קודם כל תגידי מה את אומרת. חברים, חברים, אני מבקש. תנו בבקשה למיכל לומר מה שהיא אומרת.

תודה. יפָה מיישמת תכנית אחרת, היא דיברה על תקציב דיפרנציאלי, התכנית שאת פנית אלינו עליה היא תכנית אחרת. אנחנו לא מיישמים משהו שעדיין לא גובש, אז בכל זאת אנחנו - - -

איפה נמצאת התכנית שלכם?

אנחנו מגבשים עכשיו תכנית שבעצם מתגברת את מערכת החינוך במזרח ירושלים. אנחנו בשלבי גיבוש - - -

מתגברת בשעות או מתגברת בשיפוץ?

גם וגם. כיוון שהיא לא מגובשת עד הסוף - - -

יש לכם תקציב נפרד לזה?

אנחנו מנסים למנף תקציבים נוספים, נכון. אנחנו מנסים. יש צורך אדיר במזרח ירושלים, אתם מכירים אולי יותר ממני אפילו, אין מספיק תקציבים - - -

זה מחוץ למשרד החינוך? אני לא מבין את זה.

לא, אנחנו בשיתוף עם משרד החינוך, אבל אנחנו מנסים למנף תקציבים עם משרד האוצר, אנחנו פונים אל משרד האוצר - - -

בשביל זה קיים משרד ייעודי שתפקידו, כמו שמשרד הקליטה מקדם עולים כך משרד ירושלים מנסה למנף תקציבים לטובת ירושלים.

אני רק מברר את העובדות.

אין בעיה. בדיוק, מנסים למנף - - -

עוטף ירושלים בתכנית שלכם?

אנחנו לא סיימנו לגבש אותה, ברגע שהיא תגובש - - -

מתי להערכתך היא תגובש, מיכל?

שוב, אני מצטרפת כאן ליפה, כיוון שאלה דברים שלוקחים זמן ואנחנו גם בודקים הכול - - -

סדרי גודל. חודשים, שבועות, שנים.

לו"ז. מהו הלו"ז המתוכנן?

זאת אותה תכנית. בתוך השולחן העגול הם יושבים ולכן באותה תכנית בעצם תהיה תשובה אחת.

אוקיי, אבל העמדה הרשמית של מדינת ישראל כפי שאתם מסכימים - - -

התכנית הזאת, מתי - - -

לפחות עמדת הוועדה בכל אופן, לדעתי, שכיוון שבאופן חוקי תלמידים לומדים תאוג'יה או לומדים בגרות לפי בחירתם, אין להפלות בין תלמיד לתלמיד לפי בחירתו.

בוודאי. חזקה עלינו שאנחנו פועלים בצורה נקיית כפיים והכול, זה נצא מנקודת הנחה. ברגע שהתכנית תגובש, והיא מגובשת עם כל הלשכות המשפטיות, אז אנחנו נפרסם אותה. אנחנו גם אמרנו לנסרין - - -

תודה רבה.

האם אחד מהשיקולים של התכנית המתגבשת הוא העניין של הבגרות והבגרות - - -

הם אמרו שלא.

לא, היא לא אמרה שלא, היא אמרה בינתיים אנחנו מגבשים תכנית.

אני חייבת לומר, אתה יודע, ציין כאן זימי מעיריית ירושלים שהעירייה יצאה בסקר הורים ובסקר ההורים אומרים שהם רוצים את התכנית הישראלית כאופציה. יש לנו אחוזים מאוד גדולים.

אני מכבד את רצון ההורים ואני האחרון שאני אערער על רצון הורים, אבל להתנות ובכוח - - -

לא, לא.

אם ההורה רוצה לשלוח אותו לבגרות ישלח אותו לבגרות, אבל אם משרד מתנה העברת תקציבים בזה שילָמדו את הבגרות, לזה אני מתנגד.

אוקיי, גם אני.

לא, אין התניה.

אין התניה. גמרנו.

אני לא שמעתי הכחשה.

הם אותה מדינה.

אבל מדינת ישראל מדברת בכמה קולות.

לא, אבל הם יושבים באותה ועדה.

אבל אנחנו לא נוציא תשובות שונות בינתיים. לפעמים המדינה, עד עכשיו אנחנו - - -

במקרה הזה אני לא שמעתי תשובות שונות.

התכלית של התקציבים הנוספים זה לשפר את מערכת החינוך במזרח ירושלים. אם אנחנו נענים פה לרצונות של הורים באמצעות בגרות ישראלית זה יכול להיות אפיק אחד, אנחנו לא שוללים שום דבר, אנחנו מנסים לשפר.

תודה רבה.

סליחה, אני רק אציין עוד משהו לגבי תקציבים שדיברת עליהם בהחלטת הממשלה של 15 מיליארד, יש החלטת ממשלה נוספת ייעודית למזרח ירושלים, 1775, שגם משפרת את החינוך אבל עוד תשתיות נוספות במזרח ירושלים.

מהם סדרי הגודל של התקציב?

200 מיליון.

שמיועדים למזרח ירושלים.

40 מיליון רק לחינוך.

לחינוך, כן.

היא בוודאי כוללת הכול, אז אנחנו מנסים בעצם למנף אותה.

תודה. חבר הכנסת מלכיאלי, רצית להוסיף משהו?

כן.

החינוך במגזר החרדי מצוין.

על זה אני אדבר.

כיוון שאין תלמידים חרדים, לא בכפר עקב ולדעתי גם לא במ"פ שועפט אז לכן אם יש לך - - -

אבל יש לנו תכנון גם לגבי - - -

הייחוד של הכנסת הוא שגם אנשים עם כיפה סרוגה שהם ג'ינג'ים יכולים לדבר על אוכלוסייה ערבית.

אבל הוא לא ג'ינג'י.

אני רוצה לומר ככה, הגעתי לדיון בגלל שאני בחדר ישבתי וצפיתי וראיתי את השאלות שאתה שאלת ושאלת נכון, על המחסור החמור בכיתות - - -

אז אמרו שגם במגזר החרדי.

גם במגזר החרדי ובוודאי גם במגזר הערבי ואני רוצה לומר לך את הדבר הבא, מינהל חינוך, וזימי יושב כאן, עושים עבודה, באמת עבודה טובה. בסוף, אם הוועדה רוצה להביא משהו לפועל, הקריאה צריכה לצאת למשרד החינוך ולמשרד האוצר, יש להם תכניות. אני אומר לך, יש להם תכניות לכסות את כל האלפים שמדובר בהם, גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, בסוף השאלה היא כסף וכשמשרד החינוך בא בתחילת השנה לעירייה ואומר, "לכם מוקצות השנה 120 כיתות", כשהצורך רק בציבור החרדי הוא 400 כיתות, אתה מבין שבסוף אנחנו מגדילים את הפער ואת הפיגור משנה לשנה.

ואני חייב להגיד משהו למה שחברי אמר על המגזר החרדי, אתמול היה בוועדת תכנון בעיריית ירושלים דיון על הציבור החרדי. יש עשרות כיתות במגזר החרדי שחיים בתוך מרתפים ומקלטים בדיוק בגלל הבעיה הזאת, בדיוק כמו המגזר הערבי.

טוב, חברים. אביב, כן. רק בגלל שאני אוהב אותך אתה מקבל זכות דיבור פעם שנייה.

פרוטקציה, תודה. לגבי החינוך המוכר שאינו רשמי, שתי הערות. אחת, אי אפשר מצד אחד להגיד שאין גני ילדים כי אין מקום ואין מבנים ומצד השני, יש 100 גני ילדים מוכר שאינו רשמי. זאת אומרת שיש את המקום וצריך להתאמץ יותר בשביל לתפוס את המקום הזה ולפתוח בו את הכיתות או את גני הילדים הרשמיים. זה אחת.

שתיים, יפה, העניין של מוכר שאינו רשמי זה לא רק שאלה של אם זה מפוקח או לא מפוקח. לילדים במזרח ירושלים מגיע חינוך חינם, זו אחריות שלךְ פחות או יותר הראשונה, אז להסתפק בזה שאת שולחת לשם מפקח ופתרנו את הבעיה – לא. במזרח ירושלים פחות תלמידים מקבלים חינוך חינם מאשר תלמידים שנאלצים לשלם עבור חינוך.

יש לי הצעה לסכם, הואיל ומתגבשת פה תכנית, גם בין שלושת הגופים וגם משרד החינוך - - -

ברגע שתהיה מוכנה שיציגו אותה בוועדה.

לפני שיאשרו אותה ולפחות כשהיא תהיה סופית - - -

כשתהיה סופית ולפני אישור, נא להביא אותה לוועדה. אפשר לבקש את הדבר הזה? תודה. אנחנו כמובן לא מיצינו את כל הנושא. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לפה היום. אנחנו יודעים שאתם במשרד החינוך ואתם בעירייה ואתם במשרד לירושלים עושים כמיטב יכולתכם, אבל אני רוצה שני משפטים. אל"ף, לפני שנה היה פה דיון, ב-1.2.2016 על נושא של מחסור בכיתות לימוד במזרח ירושלים. תקשיבו טוב. השר אומר, שר האוצר, השר לענייני ירושלים, שר החינוך, וראש עיריית ירושלים, הם מסכימים, "אין בעיה תקציבית לבנייה. עם זאת, כדי לפתור את הבעיה הוועדה קוראת לנקוט בצעדים אחרים ככל שיידרש, כדי לסגור את הפער". תראו, חברים, יש פער בכיתות לימוד במזרח ירושלים שהוא רחוק מלהיסגר, אפילו יותר מ-400 כיתות שדיברתָּ, מלכיאלי, על הציבור החרדי, 2,000 כיתות, אפילו 1,200. חברים, אי אפשר יהיה לפתור את הדבר הזה עם פלסטר ואקמול. לכן אני רושם לפניי כך את מסקנות הוועדה.

ראשית, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להכין תכנית אב רב-שנתית לסגירת הפער באיזה טווח שתגידו כמה זמן ייקח, תגידו שלוש שנים, תגידו חמש שנים, תגידו עשר שנים - - -

יש תכנית.

תכנית שמיושמת לסגירת הפער? תוך כמה שנים?

בטח שיש.

תוך כמה שנים התכנית הזו?

יש כסף לכל התכנית?

זה מתחלק לשני חלקים, אחת, אנחנו ביקשנו הלוואה של מיליארד שקל בשביל לסגור את הפער של כיתות הלימוד בכלל המגזרים. זה מהלך אחד שנערכנו אליו, בנינו מִנהלת כיתות בשביל לטפל בעניין הזה. במקביל, יש עשייה שאנחנו עסוקים בתפיסת קרקע על מנת שנוכל לבנות. לכן אני אומר, מבחינת העניין, פעם אחת, במסגרת דיוני התקציב שיש עכשיו בין האוצר לבין העירייה, יש מעבר לדיון התקציבי גם - - -

בוא, זימי, מבחינתי אני פונה עכשיו למשרד המיועד. אני מבקש, הוועדה מבקשת. קודם כל, אני קורא ולצערי מסקנות הוועדה מלפני שנה כמעט לא השתנו. הוועדה התאכזבה לשמוע ששוב, למרות הדיון בשנה שעברה, מצבה של מערכת החינוך במזרח ירושלים בסוגיית הבינוי, לא התקדם, על אף החלטת בג"ץ, והמצב טרם התקדם לשביעות רצוננו.

הוועדה קובעת שיש להשלים את הפער המחפיר של המחסור האדיר בכיתות לימוד במזרח ירושלים ולכן אנחנו מבקשים שתוך חודשיים תציגו בפני הוועדה תכנית מפורטת רב שנתית לסגירת הפער. אתם אומרים שיש תכנית, תשלפו אותה ותציגו את התכנית, כולל מה תכניות היישום שלה, האם היא תכנית בשמים או שהיא תכנית ברת יישום.

אנחנו מבקשים שלא תהיה שום התניה בתקציבים שיעברו למזרח ירושלים, להפלות בין הורים שמבקשים בגרות ובין הורים שמבקשים תאוג'יה. יחד עם זאת, אם אכן הנתונים הם שההורים רוצים עוד בגרות אז לדאוג שבאמת יתאפשר לכל תלמיד שהוריו רוצים שיעשה בגרות, שיוכל לעשות בגרות.

מעבר לכך, אני רוצה לציין, אני לא ציינתי את זה, אבל לכל הסיפור הזה אני נחשפתי כשסיירתי במזרח ירושלים עם ארגון שנקרא "אם אשכחך", ארגון שעורך סיורים כדי לעורר את המודעות לנושא הזה.

אני רוצה גם להתייחס לנקודות שאתם העליתם, אל"ף, השולחן העגול, כפי שהציע אוסאמה סעדי, ברגע שהתכנית לקראת גיבוש סופי, אנחנו מבקשים שהתכנית תובא לפני הוועדה. לנושא של גני ילדים בנפרד. אנחנו מבקשים לקבל תכנית גם לגבי הנושא הזה, איך אנחנו מקדמים את המחסור בגני ילדים.

מעבר לכך, אנחנו בהחלט שמחים ורוצים לראות שמתפתח הכביש צמוד הגדר שיפתור את בעיית ההסעות. תשתיות לא קשור אליכם.

אני מודה לכל מי שהגיע. תודה רבה לך, אוסמה סעדי, תודה רבה, מיכאל מלכיאלי, ותודה רבה לכל המשתתפים. תודה רבה לך, המנהלת, ותודה רבה לכן, הקלדניות ושפע טוב לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:14.