הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 363

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז (14 בפברואר 2017), שעה 10:00

מערכת החינוך כמקום מפגש בין שונים בחברה הישראלית - כנסת צעירה - לציון יום הולדת לכנסת

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

חנין זועבי

עודד פורר

יחיאל חיליק בר

דב חנין

ג'ון ברקו - יו"ר בית הנבחרים הבריטי

דייויד קוורי - שגריר בריטניה בישראל

מרק רגב - שגריר ישראל בבריטניה

יעל בריל - מדריכה ארצית להטמעת כישורי חיים, שפ"י, משרד החינוך

אלירז קראוס - מנהלת אגף חברה ורוח, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

שושי שפיגל - מפקחת ארצית חינוך חברתי, משרד החינוך

אורלי נעים - משרד העלייה והקליטה

ראשיד פדחי הייב - מועצת התלמידים והנוער הארצית, מחוז צפון

זאב גולדבלט - מנכ"ל הפורום ועדי ההורים היישוביים

מוסא עבד אל רחמן - נציג ארגוני הורים

יותם ידרוב - החוג לפוליטיקה ותקשורת, מכללת "הדסה"

שילה דהאן - מועצת התלמידים והנוער מחוז ירושלים

מוחמד האני - מועצת התלמידים והנוער, מחוז תל אביב-יפו

עלי סופי - מועצת התלמידים והנוער, מחוז צפון

דקל דוד - מועצת התלמידים והנוער, מחוז מרכז

איתי פלד - מועצת התלמידים והנוער, מחוז מרכז

הודיה טל - קריית שמונה

דנה איטח - גבעת זאב

יהודית גידלי

ר.ל., חבר תרגומים

מערכת החינוך כמקום מפגש בין שונים בחברה הישראלית - כנסת צעירה - לציון יום הולדת לכנסת

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, ה- 14 בפברואר 2017 י"ח בשבט תשע"ז. נושא הדיון: מערכת החינוך כמקום מפגש בין השונים בחברה הישראלית, כנסת צעירה, לציון יום הולדת לכנסת. כותרת מאד ארוכה ומורכבת. קודם כל מזל טוב לכנסת, מזל טוב לעם ישראל.

ט"ו בשבט הוא גם ראש השנה לאילנות אבל זה גם יום חדש של כנסת ישראל. ביום שלישי הסמוך אליו אנחנו, כמדי שנה, מציינים את יום ההולדת של הכנסת באירועים שונים. השנה נבחרה הכותרת כנסת צעירה ולא לחינם רואים לימיני את ראשיד הייב, שהוא חבר מועצת תלמידים והנוער הארצית והוא ינהל ביחד אתי, אנחנו נהיה יו"רים משותפים לדיון הזה ואני אתן לו אפילו קצת יותר לאתגר אתכם. אומר מספר מילות פתיחה ומיד אתן גם לראשיד לומר את דברו. אתם רואים משמאלי מספר מקומות שמורים, יכבד אותנו יושב ראש הפרלמנט הבריטי, במהלך הדיון, יחד עם יושב ראש הכנסת והשגרירים של שתי המדינות. אנחנו נקדם אותם בברכה באמצע הדיון, נספר להם מה אנחנו עושים כאן איך אנחנו דנים ובמה אנחנו עוסקים. שילמדו מאתנו קצת, יש הרבה מה ללמוד מאתנו.

זו חוויה, במיוחד כשאני רואה תלמידים ותלמידות נמצאים אתנו, טועמים אתנו את החוויה הדמוקרטית, זה חלק משיעור האזרחות שלהם. זה דבר חשוב. הפער, כפי שאני אומר כמעט בכל דיון, הפער בין איך שהכנסת מצטיירת בחוץ לבין מה שקורה באמת בשעות היממה, לאו דווקא במליאה, הפער הוא עצום. כאן, במסגרת התהליכים בשולחנות הוועדות בכל הכנסת, מלבנים נושאים, מעלים נושאים ואם אתם חושבים שמדברים ואין אוזן קשבת, אז אני רוצה לתקן לכם את הרושם הזה. אנחנו קיימנו בין וועדות הכנסת, בקדנציה הנוכחית, כ-363 דיונים של ועדת החינוך. אין דיון שיוצא בלי סיכום לשרי הממשלה ולמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, לבעלי תפקידים ולעתים קרובות יש התייחסויות. הם מקדמים נושאים והם ערים לדרישות ולנושאים שעולים בוועדות ולכן זו הזדמנות שלכם כחבר'ה צעירים, כדור הבא של מדינת ישראל, כמעצבי המדיניות של הדור הבא. את חלקכם נראה אתכם בהנהגת המדינה בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק, כל אחד לפי השאיפות שלו, בצמתים חשובים בחברה הישראלית וחשוב שתדעו שניתן לשנות, שאפשר לשנות ויש לכם אפשרת להשפיע על מה שקורה כאן בבית.

אתמול נאם חבר הכנסת דב חנין שנמצא לימיני בעקבת חקיקת חוק, איה כורם, זה חוק שבא מהשטח, מאמנית מוסיקאית שנלחמה לשנות מצב מאד בעייתי במערכת היחסים של האמרגן והאומן והנה, אחרי מספר שנות מאבק, הצלחנו לחוקק את החוק הזה בוועדה הנוכחית, ביוזמתו של חבר הכנסת דב חנין עוד מהקדנציה הקודמת וזה לא נולד במוחו הקודח של חבר כנסת, זה היה רצון כנה ועז של אזרחית ישראלית, ששאפה לשנות מצב והצליחה. אני אישית יש לי כמה דוגמאות. אחד החוקים הראשונים שלי בכנסת חוקק בעקבות יום כנסת "פרלמנטר צעיר", שנצמד אלי תלמיד תיכון במהלך יום חקיקה, יום עבודה בכנסת, כשבסופו של היום אמרתי לו: איזה חוק היית רוצה שנחוקק והוא המליץ לי לחוקק חוק לפיו מנהל בית ספר, לאחר שבחר את ספר הלימוד לכיתה מסוימת במקצוע מסוים, הוא לא יוכל להחליף אותו במשך חמש שנים. באותה המגמה באותו שנתון אותו ספר נשאר לחמש שנים. זו יוזמה, חוק חברתי, יוזמה של תלמיד שנצמד אלי, לחבר כנסת, במהלך יום "פרלמנטר צעיר".

היום אנחנו מארחים את ראשיד הייב יחד עם התלמידים שאתנו ואני אתן לו, לאחר שאתייחס לכותרת ואומר, שאין מקום טוב יותר לכך ממערכת החינוך, שבה באמת יש מפגש בין שונים בחברה הישראלית. השאיפה שלנו היא שמערכת החינוך תוביל, תוביל בנקודה הזו של מפגש בין שונים בחברה הישראלית. גם אם בתי הספר מאפיינים לעתים, רוב בתי הספר מכילים את כלל חלקי האוכלוסיות, פרט למגזרים שונים שמסגרות החינוך - - - או שבחרו בצורה כזו אבל גם, זה לא מונע יוזמות של בתי ספר, מתוך הצורך של בתי הספר, שמנהלי בתי הספר, המחנכים, יזמו מפגשים. יש שוני בתוך בית הספר, יש שוני מחוץ לבית הספר ומערכת החינוך חייבת להיות מקום טוב, מקום ידידותי, מקום אוהד, שיקיים מפגשים כאלה, מפגשים בין שונים בחברה הישראלית. אנחנו חברה רב תרבותית וזה צורך קיומי-חברתי ממדרגה ראשונה. ראשיד, בבקשה.

שלום ובוקר טוב לכולם, זה כבוד רב בשבילי להיות היום ליד יושב ראש ועדת חינוך תרבות וספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. שמי ראשיד פדחי הייב, בן שבע עשרה, באתי מטובה-זנגרייה, זה בצפון, ליד קריית שמונה. אני נציג ארצי של המועצה לתלמידים ונוער מחוז צפון. לפני שאגיד על ההזדמנות שהייתה לנו לבחור את הנושא של הוועדה, אני רוצה להגיד תודה. תודה רבה לאימא שלי אסמהאן ולאבא פדחי, הם עכשיו רואים את השידור החי ואולי הם מחייכים ואימא כמו תמיד נותנת הערות.

בחרתם את הנושא של מערכת החינוך כמקום של מפגש בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, כי כולנו יודעים שהיום יש הרבה תרבויות בחברה הישראלית. אני לא מדבר על ערבי, יהודי, בדואי ודרוזי, אלא אני מדבר על כך שגם בתוך היהודים וגם בתוך הדרוזים וגם בתוך הבדואים יש מגוון של תרבויות שונות ומגוון של כפרים ומגוון של קבוצות. בסופו של דבר אנחנו מדינה אחת. אם קרה משהו טוב אז זה טוב לכולם ואם קרה משהו רע אז זה רע לכולם. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, אם יענו כן אז הם יהיו מעטים, מי מכם שינה את דעתו על בן אדם אחר לאחר שדיבר אתו?

ניתן זכות קדימה למי שיושב סביב השולחן ובאותה הזדמנות, מי שהרימו ידיים יכולים להצטרף במקומות הפנויים. בבקשה. הציגי את עצמך, מאיפה את?

קוראים לי דקל דוד, אני גרה במושב תנובות ואני במחוז מרכז.

איפה זה תנובות?

במועצה אזורית לב השרון. וכן, בטח שהשתנה. אתה לא מכיר את הבן אדם, אתה שופט אותו לפי רושם ראשוני ואחרי שאתה מכיר אותו אתה רואה דברים שונים, לא מה שחשבת.

אני הודיה טל מקרית שמונה. זו לא פעם ראשונה שלי בוועדה הזו ויוצא לי להגיד כמה דברים די דומים. דווקא המפגש שלנו בתוך המועצות, במחוז הצפון בכלל, שכולל בתוכו את כלל התרבויות והמגזרים, אפילו עלאווים, האוכלוסייה הכי קטנה שיש במחוז צפון, המפגש הזה, השיח המשותף, נסיעות משותפות, עבודה על דברים שמשנים לבני נוער כי הם בני נוער, לא כי אני ככה ולא כי אני ככה ולא כי אני מישהו אחר. העבודה הזו ביחד מבטלת סטיגמות, יוצרת מקום לשיח משותף, אני יכולה להגיד שבפעם שפגשתי את ראשיד אז לא הייתי כל כך בטוחה לדַבֶּר והיה לי מוזר ועכשיו אנחנו עובדים ביחד 24/7 במועצה המחוזית של הצפון. זה תענוג גדול ודווקא המועצות והחינוך הבלתי פורמאלי הם המקום למפגשים הכי פעילים שיש.

תודה רבה. היום אנחנו, כבני נוער והרבה תושבים, אנחנו לא מכירים אחד את השני. אנחנו נמצאים בתוך חברה שבה אנחנו סגורים, מן הבית לעבודה, מבית הספר לבית ואף אחד לא מכיר את השני. אף אחד מאתנו לא ילך היום סתם להכיר. אני רוצה לנסוע לתל אביב ולהכיר את החברה שם, אני לא הולך מעצמי. מערכת החינוך היא המקום היחיד שמאפשר את זה. הייתה פגישה בין התלמידים ואמרתי לאבא שלי: תשמע, היום אנחנו פגשנו נוער צ'רקסי, למשל, הצ'רקסים מדהימים ולא כמו שאומרים עליהם בתקשורת ואמר המנהל שבפעם הבאה יש מפגש של הורים. אבא שלי בא והיו שם חברים ואחד הזמין את השני לארוחה ואז השכנים ראו שיש פה שינוי והם הכירו את האנשים האחרים ואז המעגל הזה מתחיל להתפתח קצת. אני מבקש ממוחמד, נציג ארצי של מועצת התלמידים והנוער מחוז צפון.

שלום, שמי מוחמד ואני תלמיד כיתה ח' בבית ספר "סנט מיכאל" שנמצא ביפו תל אביב. נבחרתי להיות טוען בוועדת החינוך ואני רוצה להביע את דעתי בנושא מערכת החינוך כמקום מפגש בין האוכלוסיות. אתחיל בזה שאני ממש בעד. מערכת החינוך הינה מקרבת בין האוכלוסיות והתרבויות השונות במדינה ומעודדת אותנו להכיר המון צדדים בתרבויות ובאוכלוסיות השונות. משם נוכל לקבל ידע על הרבה דברים חדשים באוכלוסיות השונות שלא הכרנו קודם. לפי דעתי זה ממש מקרב ומגבש אותנו כמדינה. כמו כן זה יוביל להרבה דברים טובים וישנה את דרך החשיבה שלנו. אני חושב שמפגשים אלה יכולים לתרום לשלום ולשלווה בינינו, כתושבים במדינה אחת. למשל, בבית הספר שלנו מקיימים פגישות עם בתי ספר אחרים שזה קודם כל מוביל לאחדות. מפגשים אלה גם מפתחים סקרנות אצל רוב התלמידים וזה מה שעוזר להם להתאחד ולשכוח את השוני שביניהם. זה גם מאד מרחיב את דעתם של התלמידים על האוכלוסיות והתרבויות השונות במדינת ישראל. אני מאחל ומקווה שכולנו נהיה יד אחת מגובשת. הרי רק כך נוכל לשנות הרבה דברים אצל כולנו. תודה.

תודה רבה למוחמד, נציג ארצי של מועצת התלמידים והנוער מחוז תל אביב. אני מבקש מחבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה. קודם כל, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. זה עבורנו יום חג והחג הזה גדול במיוחד כשרואים את כל הנערים והנערות הצעירים והצעירות שמצטרפים אלינו בדיונים היום. דיבר יושב ראש ועדת החינוך על הוועדה הזו ואני רוצה לומר לכם שהועדה הזו במובנים רבים היא דוגמה למה שהכנסת יכולה וצריכה להיות.

ועדת החינוך של הכנסת עוסקת בהמון נושאים שהם בחלקם נושאים מאד רגישים ומעוררי ויכוח בכנסת. גם כאן בכנסת יש ויכוח וגם פה בוועדה יש ויכוח ולפעמים הוויכוח הזה הוא מאד מאוד נוקב. חבר הכנסת מרגי, יושב ראש הוועדה, שייך לקואליציה, שייך למפלגת ש"ס, אני שייך לאופוזיציה, אני איש "הרשימה המשותפת", אני באופוזיציה שהיא מאד חדה לממשלה בהרבה נושאים ואנחנו מתווכחים. יש המון נושאים שאנחנו לא מסכימים עליהם אבל יש גם נושאים שאנחנו מסכימים ומשתפים פעולה בהם. גם זה אחד הדברים היפים שקורים בכנסת ושצריך להכיר אותו וללמוד אותו.

אחד הדברים הטובים הוא שגם כשיש לנו ויכוח בוועדת החינוך הוויכוח נעשה בצורה שהוא לא מתדרדר והופך להיות למריבה. ויכוח הוא דבר טוב, ויכוח הוא דרך לחדד עמדות, לחדד שאלות, להציב סימני שאלה אבל כאשר הוויכוח הופך למריבה הוא מאבד את הטעם והנזק הרבה יותר גדול מאשר התועלת. לכן, הכלל שאנחנו מנסים ליישם בוועדה הזאת הוא אכן להתווכח ולפעמים אפילו להתווכח בחדות אבל לא להפוך אף פעם את הוויכוח למריבה.

הנושא של הדיון היום בוועדת החינוך הוא לדעתי אחד הנושאים הכי חשובים. יש משהו מאד אופטימי באמירות שלכם, נציגים של בתי ספר ותלמידים, שמספרים, מתוך מה ששמענו, מתוך הניסיון האישי שלכם, עד כמה המפגשים שאתם מקיימים כבני נוער תורמים לכם ושאתם משוכנעים שהם יכולים לתרום לחברה. אנחנו חיים בחברה לא פשוטה. יש בחברה שלנו יהודים, ערבים, יש בחברה דתיים וחילוניים, יש בחברה הרבה שינויים והבדלים על בסיס עדתי, מוצא וכדומה ואנחנו צריכים להבין שהשוני הזה שקיים בחברה שלנו הוא לא איום על החברה אלא הוא פוטנציאל מאד גדול. השוני שקיים בחברה הוא מקור של עושר, מקור של התפתחות, מקור של התרגשות, מקור של היכרות עם עוד דברים בחיים שלנו. אני מאד שמח על הדברים האופטימיים שאתם אמרתם ואני מאד הייתי רוצה שהטון האופטימי הזה יהיה הטון המרכזי בדיון שלנו.

אני חייב לומר לכם, כיוון שאנחנו בכל זאת בוועדה של הכנסת ואנחנו עוסקים לא רק במה שהושג אלא הרבה פעמים אנחנו מתעסקים במה שלא הושג, שהמרחק בין המקום שבו אנחנו צריכים להיות בנושא הזה של המפגשים, לבין המקום שבו אנחנו נמצאים בפועל, גדול מדי. אתם מייצגים את הדברים היפים שיש במערכת החינוך, את המקומות שבהם כן יש מפגשים ואני מכיר המון המון מקומות שבהם המפגשים האלה לא מתקיימים, שבהם תלמיד יהודי יכול לסיים המון שנים במערכת החינוך בלי להיפגש בצורה משמעותית עם תלמיד ערבי, או תלמידה ערביה שיכולה לסיים את כל מערכת החינוך בלי שתהיה לה הזדמנות למפגש משמעותי עם תלמידים יהודים. הדבר הזה עדיין מאד מאוד רווח. יש במערכת החינוך חלקים שלמים שבהם המפגשים האלה כמעט לא מתקיימים וכשאני אומר מפגשים הכוונה שלי אינה רק למפגש חד פעמי שבו יושבים ביחד ונהנים אחד מחברתו של השני, אלא למפגשים משמעותיים שבהם מכירים גם את הקשיים, את הבעיות, את ההבדלים. שומעים גם את הכעסים, את התסכולים ולומדים להכיר את האדם האחר ואת החברה האחרת שחיה יחד אתנו.

מולנו נמצאות נציגות משרד החינוך ואני מנצל את ההזדמנות לפנות אליכן מהדיון הזה. לשים את הנושא הזה במרכז תכנית העבודה של משרד החינוך. אני מכיר לא מעט מנהלי בתי ספר שאומרים: אנחנו רוצים אבל אצלנו באזור לא מוצאים. יש גם את זה. יש נכונות במערכת החינוך בדרג של המנהלים ושל המורים לקדם את הדברים האלה, כי מבינים שזה טוב ותורם, זה תורם לתלמידים, תורם לילדים, תורם לחברה. משרד החינוך חייב להיות בנושא הזה הרבה הרבה יותר אקטיבי ולשים את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות. תודה רבה.

יש משל להראות ואם רצית שבני נוער יתעניינו אז תן להם משהו לעשות ואל תדבר הרבה, אז אני רוצה לבקש מכולכם להחזיק את היד כך, כמה שאפשר בכוח, יד אחת. עכשיו תחזיקו את היד ותנסו להגיע לאותו מצב של כוח אבל בלי האצבע הקטנה. אף אחד מכם לא יכול להחזיק את היד באותו הכוח בלי האצבע הקטנה. האצבע הקטנה הזו, הקטנה, יש לה הכי הרבה כוח מכל אצבעות היד. תדמיינו שכל אצבעות היד הן אותו אורך ואותו הדבר, איזה קושי בחיים היה לנו. היום אנחנו, בחברה הישראלית, יש לנו את מגוון התרבויות הזה וזה כוח עבורנו. זה כמו היד, זה נותן לנו להוביל. זה נותן לנו לבנות. כל אחד יש לו את המאפיינים שלו, כל אחד יש לו את הסימנים הטובים שלו ואנחנו מגיעים הלאה. יד אחת שיש לה כל האצבעות היא אותו דבר כמו מדינת ישראל.

תודה רבה. חברת הכנסת חנין או חבר הכנסת יוסוף?

יוסוף.

חבר הכנסת יוסוף ג'בארין, בבקשה.

למה אתה לא עושה לנו את התרגילים הללו?

תשמע, אין בית מדרש בלי החידוש, כל יום אתה לומד משהו בחיים. הנה, למדנו, יש הרבה דוגמאות למה שהוא אומר אבל מכף היד שלך, הדבר הכי מחובר אליך, אתה יכול ללמוד דבר חשוב. כל הכבוד, ראשיד.

תודה, ראשיד. סבאח אל ח'ייר, בוקר טוב. אנחנו תמיד שמחים שהדור הצעיר, הדור הבא, שותף לדיונים כאן. גם בוועדת החינוך, כפי שאמר חברי דב חנין, אתם מקבלים רושם אולי קצת שונה מן הדברים שאתם רואים בטלוויזיה, אני מניח שאתם אולי מחכים לצעקות ולצרחות אבל נראה לי שזה לא יגיע. בוועדת החינוך בדרך כלל זה לא כך.

אם כי יש יוצאים מן הכלל אבל בדרך כלל זה בסדר.

האמת, אני רוצה להגיד לכם שאני הייתי רוצה לראות תפקיד יותר אקטיבי של מערכת החינוך בקירוב הלבבות בין השונות שקיימת בתוך החברה בישראל. אני מתייחס בעיקר לשונות הלאומית-תרבותית-לשונית בין ערבים ליהודים אבל מערכת החינוך לא עושה די גם לגבי השונות בתוך החברה היהודית, ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי. אני רואה גם שהמפמ"רית לאזרחות נמצאת אתנו, נכון?

אני מנהלת אגף חברה ורוח.

הנושא של האזרחות הוא אחד הנושאים שתמיד עולים כאן בוועדה הזו ותמיד שומעים מאתנו, כחברי הוועדה, שאנחנו חושבים שיש צורך בשינוי מהותי בלימודי האזרחות, כך שהם יקדמו ויטפחו את הערכים של כבוד הדדי ושוויון וזכויות אדם, ברמה של התכנים אנחנו חושבים, שעד היום זה לא מקבל ביטוי ראוי יחסית למתח שקיים בחברה. בנוסף, מעבר לתכנים, אני חושב שהמערכת צריכה לעשות יותר ואני רוצה לקוות שיו"ר הוועדה, גם היו"ר הקבוע וגם היו"ר הזמני, ראשיד, מסכימים עם הצורך.

הייתי אומר שני דברים. אחד, אני חושב שחינוך משותף, דו לשוני או דו לאומי של צעירים יהודים וערבים, צריך להתקיים כזרם בתוך משרד החינוך ולכל ילד צריכה להיות הזכות לבחור בבית ספר ערבי או בבית ספר יהודי או בבית ספר מעורב, דו לשוני או דו לאומי. צר לי שמשרד החינוך, אחרי שבעים שנה, עד היום אינו מקבל את העמדה הזו ואינו מטפח בתי ספר כאלה. יש לנו רק חמישה בתי ספר אבל כולם בתי ספר פרטיים של עמותת "יד ביד". האם אתם מכירים את בתי הספר הללו?

יש במחוז צפון אחד ואני יודעת על התחום החברתי - - -

כן, יש בית ספר "הגליל" בצפון, יש את ג'סר עלוואדה בכפר קרע, יש בירושלים אחד, כמובן נווה שלום – וואחת אל סלאם ואולי עוד בית ספר אחד. זה לא משקף את הצורך האמתי שקיים במישור הזה בתוך החברה, הצורך שקיים להתמודד עם השונות הקיימת. אם לא מקיימים דברים כאלה אז לפחות, הציפייה שלי וזה אגב, מה שקורה במדינות אחרות בעולם, שתהיה תכנית ממוסדת של מפגשים, ברמה של מפגשים שבועיים, של כל בתי הספר, של בתי הספר הערביים והיהודים, בתי הספר מזרמי החינוך בתוך החברה היהודית, חרדים עם ערבים וממלכתי עם תלמידים ערבים. המפגשים הללו הם הכרח וצריך לפעול שהוא ייושם בתוך מערכת החינוך.

לסיכום, אני מדבר על שתי רמות של התמודדות עם השונות, רמות שלא מתקיימות. האחת, הרמה של תכני מערכת החינוך והשנייה הרמה של המעורבות הפיזית של התלמידים במערכת. המציאות כיום היא שהתלמידים נפגשים אחד עם השני רק במוסדות להשכלה גבוהה וגם שם, קווי ההפרדה שקיימים במערכת הם כבר כל כך חזקים שמשעתקים אותם לתוך מוסדות ההשכלה הגבוהה. התקווה שלנו היא שנשמע את הקול שלכם ואולי זה יביא לתחילתו של שינוי.

תודה רבה. מיד כשמדברים על מפגש ראשוני בחברה הישראלית, זה קודם כל נתפס כיהודי-ערבי וטוב שכך וצריך כך אבל יש עוד. החברה הישראלית מורכבת, כפי שאמרתי, היא חברה רב תרבותית ויש בה, במפגש בין שונים, עולים וְותיקים, עדיין, אחרי שבעים שנה, מדברים על עדות בישראל ואתם, התלמידים, אתם חשים בכל כיתה את מה שאני הולך לדבר עליו. מבחינתי, מפגש בין שונים בחברה הישראלית הוא גם בין חזקים לחלשים. משרד החינוך, באמצעות המרכז להערכה ומדידה הגיע לאחרונה כאן לוועדה ונתן לנו תמונת מצב של הפערים בחינוך בחברה הישראלית.

אני מבקש לקדם בברכה את יושב ראש הפרלמנט של בריטניה, ידידתנו הגדולה באירופה, מר ג'ון סיימון ברקו, בביקורו בישראל ובוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. שגריר בריטניה בישראל מר דייוויד קוורי ושגריר ישראל בבריטניה, מר מרק רגב. היום אנחנו מציינים, אדוני, יושב ראש הפרלמנט, אנחנו היום מציינים את יום הולדתה ה-68 של כנסת ישראל ובמסגרת יום זה אנחנו מארחים את מועצת התלמידים והנוער הארצית, במסגרת כנסת צעירה. הדיון מתמקד בנושא שכותרתו מערכת החינוך כמפגש בין שונים ובאופייה של החברה הישראלית כחברה רב תרבותית. הדיון מתבקש ואני חושב שמי שבחר את הנושא עשה נכון. הנושא חשוב. זה דיון שמתקיים במהלך כל השנה ולאו דווקא ביום זה. מנהל את הדיון יחד אתי היום נציג מחוז הצפון של ארגון הנוער הארצי, ראשיד הייב.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה רבה לכם, אדוני היו"ר, חברים ועמיתים. אני נמצא כאן בסטטוס של קולט יותר מאשר משדר, באתי על מנת לשמוע את הנאמר בישיבת הוועדה וכפי שהבנתי, יש לי את הזכות להיות נוכח בישיבה שבה לוקחים חלק חברי הכנסת הצעירה ואני רוצה לברך ולהביע את הערכתי הכנה על כך.

מעבר לכך, אני רוצה להוסיף ולהדגיש שאני מזדהה עם הפרלמנטרים הצעירים פה בישראל, מאחר שאצלנו בבריטניה, אני מקפיד בכל שנה ואני עושה זאת משנת 2009 כיו"ר הפרלמנט הבריטי, לשבת בראש ישיבות הפרלמנט הצעיר הבריטי שמתקיימות בבית הנבחרים, בכל שנה מאז 2009 אני מקפיד לקחת חלק ולדבר הן בישיבות הפרלמנט הצעיר והן בכל כינוסי הנוער שנערכים בכל מקום בבריטניה. כך שתמיד בלוח הזמנים שלי רשומות לי שתי "הופעות" שאני נותן במהלך השנה. זה נעשה כחלק ממערכת היחסים המתמשכת שלי עם הפרלמנט הצעיר הבריטי, היות ואני מאמין שהצעירים האלה הם עתיד הפוליטיקה שלנו ובעצם העתיד הבטוח של המדינה שלנו.

תודה רבה ובהצלחה.

מותר למחוא כפים. נמצא אתנו חבר הכנסת חיליק בר, שהוא גם סגן יושב ראש הכנסת וגם יושב ראש משותף של אגודת הידידות ישראל בריטניה. בבקשה, חיליק, כמה מלים.

אפשר להמשיך.

ראשיד, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

ברצוני לקדם בברכה את יושב ראש בית הנבחרים של הפרלמנט הבריטי, מר ג'ון ברקוו. אנו שמחים לארח אותך בישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, ביום מיוחד זה שבו ניתנת לנוער הישראלי, להביע את דעתו ולהשמיע את קולו בכנסת ישראל. שמי הוא ראשי פדחי הייב ואני בא מהישוב טובה זנגרייה שבצפון הארץ.

הנושא שאנו דנים בו היום הוא, מערכת החינוך כנקודת מפגש למגזרים השונים בחברה הישראלית. כידוע, מר גון ברקוו, החברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיות רבות שבאות מתרבויות שונות ומערכת החינוך הוא מקום טוב לבניית קשרי ידידות, ללמוד ולהבין אחד את השני. זו הסיבה שאנחנו כאן היום, לחקור ולגלות דרכים כיצד אנו יכולים לבנות עתיד משותף טוב יותר, עבור כל המגזרים והאולוסיות בישראל. תודה רבה.

משרד החינוך, תציגו לנו את מה שנעשה בסוגיה הזו של מפגש בין מגזרים שונים במערכת החינוך. הציגי את עצמך.

שמי אלירז קראוס ואני מנהלת את אגף חברה ורוח במשרד החינוך. בתוך האגף שלנו נמצא תחום הדעת אזרחות וגם המטה לחינוך אזרחי. קודם כל, מזל טוב לכנסת וזה רק סמלי שאנחנו בראש השנה לאילנות, הטבע והאדמה, אנחנו גדלים וצורכים אותם כולנו יחד. כאן אנחנו עוסקים בנושא הזה של שונות בין אנשים בחברה. שונות היא אתגר וחברי הכנסת התייחסו לזה גם מן ההיבט הזה בדברים שלהם והיא גם הרבה המשרד מפעיל וכן שם על סדר היום בתכנית האסטרטגית שלו את הנושא של חיזוק סבלנות ומניעת גזענות לחיים משותפים.

התכנית פועלת על כמה צירים מרכזיים. קודם כל, הנושא של שפה כגשר בין תרבויות. מופעלת תכנית חדשה שנקראת "עברית על הרצף – קשר בין תרבויות" שמיועדת להוראת עברית בחינוך הערבי, בכל שלבי הגיל, על מנת לתת בסיס יותר טוב לשפה משותפת ומפגש, גם בכלכלה ובחברה וגם בתרבות, בין האנשים השונים בתוך החברה. כבר כמה שנים פועלת תכנית במחוז צפון ודיברה פה נציגות הכנסת הצעירה, על מחוז צפון כמחוז שמכיל את כל השונויות, את כל העושר התרבותי שיש לנו בתוך החברה. נכתבה תכנית לימודים לכיתות ה', ו' שעוסקת בנושא של ערבית מדוברת והיכרות עם התרבות של החברה הערבית. זה בנוסף ללימודי ערבית בכיתות ז', ח', בחינוך היהודי בחטיבות הביניים. זו תשתית. ראשון וראשית כל אנחנו מקווים שהיא תיתן מענה ותקדם את הכי פשוט לשפה משותפת.

הציר השני הוא מפגשים בין אוכלוסיות. אני אתייחס לכ-600 בתי ספר ושותפתי ממינהל חברה ונוער לעוד כ-600 בתי ספר, שמקיימים ברמות שונות פעילות של הפגשה, אם כבתי ספר תאומים שמפעילים מפגשים או פעילות ממתמשכת על למידה משותפת או פעילות חברתית משותפת בנושאים סביבתיים. בחינוך היסודי אני הייתי נוכחת כמה פעמים בהופעות של מקהלות תלמידים בחינוך היסודי, משותפות, שרות גם בעברית וגם בערבית ולשמוע מקהלה כזו היא תקוה לעתיד משותף בחברה. יש גם תכניות שפועלות בערים מעורבות, עיריית ירושלים – 25 בתי ספר מכל זרמי החינוך, גם ירושלים היא מעבדה שיכולה להיות אתגר ויכולה להיות הזדמנות, כמו שכולנו יודעים את זה. זה פועל על בסיס המודל האירי, שגם שם פעם היו צריכים להתמודד עם קונפליקטים בתוך החברה. בשלב הזה זה בין המנהלים ויתרחב לחדרי המורים ובסופו של דבר פעילויות משותפות כפי שיבחרו, צמדים או שלשות של מנהלים. תכניות דומות אני לא אפרט כאן כדי להשאיר מקום גם לשותפות הפועלות ברמלה ובלוד. יש פלטפורמות דיגיטליות ללמידה משותפת של תחומי דעת. זה התחיל מלהיכנס אל כמאה בתי ספר השנה. המפגשים הם בין אוכלוסיות, גם בחינוך הבלתי פורמאלי ותיכף תתייחס לזה שותפתי, וגם בתוך פעולות של למידה משותפת כמו מטלות ביצוע משותפות שניתן לעשות בתוך תעודת הבגרות במקצוע האזרחות.

הציר הנוסף שאנחנו פועלים בו הוא הרבה מאד עבודה עם צוותים חינוכיים, על הגישה שלהם ועל היכולות שלהם לנהל שיח בתוך הכיתות שלהם, בין שונים בבית הספר ובמפגשים עם אוכלוסיות שונות. בעניין הזה תרחיב נציגת שפ"י, שהוא השירות הפסיכולוגי הייעוצי. אפשר לעבור לחינוך הלא פורמאלי.

תודה. מיד אתן לך, נשמע חבר כנסת, בבקשה.

חבר הכנסת עודד פורר.

עודד פורר, בבקשה.

תודה רבה. ראשית, בעברית, אני אברך אותךָ. אני מאד שמחתי לשמוע אותך מדבר. קצת חבל שהנציגים מבריטניה לא שמעו את המשל שלך על היד. בהחלט שווה שתיתן אותו אחר כך. נהניתי לשמוע את האנגלית שלך.

(אומר דברים באגלית, להלן התרגום החופשי)

ברצוני קודם לקדם בברכה את האורחים שלנו, ברוכים הבאים לישראל ולוועדת החינוך של הכנסת.

הדיון היום נוגע להבדלים הקיימים בחברה הישראלית ולדעתי זה נושא חשוב ומיוחד. לפני מספר שבועות פגשתי את ראש עיריית לוד, אשר אמר לי שבבתי הספר בעירו לומדים תלמידים שהגיעו מ- 128 מדינות ברחבי העולם. לדבריו, יש שם תלמידים דוברי ערבית, דוברי אנגלית, תלמידים שהגיעו מאתיופיה ומדרום אמריקה ומעוד מדינות מרחבי העולם. זה דבר שניתן לראות בישראל. יכול להיות שאתה תראה זאת כבעיה או חולשה שאיתה אנו צריכים להתמודד, אבל אתה יכול גם לראות זאת כטרנד ולדעתי אחד הדברים שיכולים להראות את ישראל כמדינת סטארט-אפ, זו העובדה שהחברה הישראלית מורכבת ממגוון רחב של אנשים שבאו מתרבויות שונות ומגוונות ובסופו של יום אנו למדים ויודעים כיצד לחיות ביחד.

זו ההזדמנות הגדולה שלנו, כפי שאתה רואה, יש לנו כאן סטודנטים, ערבים ויהודים שבאו מרחבי העולם. לא רק העולם המערבי אלא גם העולם הערבי. יש לנו אזרחי ישראל דוברי ערבית, דוברי אנגלית, דוברי צרפתית ועוד, מה שעושה את מדינת ישראל כמדינת סטארט-אפ בעולם המערבי. אנו יכולים לראות את הקונפליקט הקיים אצלנו בחברה, לא רק כבעייה אלא גם כהזדמנות. נציג הכנסת הצעירה, אמר כאן מילים כדורבנות, נהניתי לשמוע את דבריו ואני בטוח שכך גם אתה.

(ממשיך בשפה העברית)

אני גם רוצה לברך את כל מי שנמצא פה. כמי שכיהן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אני רואה את היכולת מצד אחד לייצר מן השונות הזו משהו מיוחד, שזה מה שמיוחד בחברה הישראלית ודווקא פה צריך להיזהר מהסגרגציה ומן ההפרדה. אני אומר את זה למערכת החינוך בהקשר הזה. עשינו עבודה מאד חשובה בנושא של קליטת עולי אתיופיה ויוצאי אתיופיה והחלטת הממשלה שקיבלה לקדש את השילוב לעומת הבידול, היא אבן דרך חשובה ואני מצפה לראות אותה גם בכל התכניות במשרד החינוך. תודה.

אדוני היושב ראש, אנחנו נאלץ לעבור לוועדה אחרת.

הכבוד הוא לנו, תודה רבה שהבאתם.

הרבה תודה על האירוח החם, תודה, אדוני.

בהצלחה לכם, מאחל לכם כל טוב. תודה רבה.

הדיון ממשיך.

עכשיו נרצה לשמוע את נציגת מועצת התלמידים והנוער ממחוז מרכז, דקל דוד, בבקשה.

המכובדים חברי הכנסת, יעקב מרגי יושב ראש הוועדה, יהודית גידלי מנהלת הוועדה, הוועדה ומוזמניה בוקר טוב. אני דקל דוד, מכיתה י"א, בת שבע עשרה, ממושב תנובות שבמועצה אזורית לב השרון ולומדת באולפנת אמנה בכפר סבא. אני רוצה להעלות בפניכם נושא חשוב, שאני חושבת שצריך להמשיך לפעול למענו והוא שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הבלתי פורמאלי. צריך לפתוח את בני הנוער, גם בחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הבלתי פורמאלי, לילדים עם צרכים מיוחדים, לנהוג בסבלנות כלפי אותם ילדים, בשוויון ועזרה הדדית.

לפי תוצאות משוב החונכים של תנועות הנוער לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים, "כנפיים של קרמבו" משנת 2014, בשאלה האם חל בכלל שינוי, כ-80% מהתגובות עוסקות בעלייה של הביטחון העצמי, בדימוי העצמי, ביכולת החברתית ובתחושת המסוגלות העצמית. כ-60% מהתגובות עוסקות בעלייה של יכולת אמפתית, הכלה וקבלת השונה. אחוז קטן מהתגובות עסק בפיתוח קשרי ניהול עצמי ויכולת טובה יותר להבין את העולם והמציאות מסביב. אנו צריכים לעודד בני נוער לצאת ולהתנדב בתנועות הנוער המשתפות ילדים עם צרכים מיוחדים, שבטי יובל של תנועת בני עקיבא, כנפים של קרמבו ומדריך צמי"ד של תנועת הצופים. להיות כמו בני הנוער שענו על הסקר, לעזור ולקדם את בני הנוער עם צרכים מיוחדים ואת עצמנו בתור בני אדם.

בלב השרון, המועצה שאני גרה בה, הנוער הוא חלק בלתי נפרד מפעילות המועצה ואחרי שראינו שיש ילדים שאין להם אפשרות להשתלב בתנועות הנוער האלו, הוקם סניף "כנפיים של קרמבו". הסניף מונה מאה פעילים, מתוכם עשרים חניכים וכל השאר חונכים וצוות. המדריכים יודעים כי חוויית ההדרכה, גם בשבטי יובל, גם בכנפים של קרמבו וגם מדריך צמי"ד, שינתה את חייהם באופן אישי. "בהתחלה פוחדים ויש הרבה חששות" מסבירה עדי מדריכת שבט יובל, "בכל זאת, זאת לא הדרכה רגילה. לפעמים אנחנו באים בשבתות בלי כוח לכלום והחניכים פשוט עושים שמחה בלב, משהו שאי אפשר להסביר. זה פשוט ממלא". אנו צריכים, כבני הנוער, לצאת מהבועה שלנו ומזירת הנוחות שלנו, להכיר אנשים שונים מאתנו, לתת מעצמנו ולקבל הרבה יותר.

תודה. בכניסתה של המשלחת של בריטניה, הייתי באמצע דבריי לגבי הפערים במערכת החינוך. כשאנחנו מדברים על מפגש בין שונים בחברה, דקל, נגעת בקטע הזה וזה הכיוון שאליו רציתי ללכת, בתוך מערכת החינוך יש את החברה הישראלית. בדוחות שהוצגו לנו בוועדה, רק כדי שנבין את המציאות הקשה שבה נמצאת החברה הישראלית, ראינו שבין 5%-10% נמצאים בדוחות ההערכה בפסגה, עם חלק ממדינות העולם הטובות, המובילות, אבל חלק לא מבוטל של החברה הישראלית ובמיוחד האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית, נמצא בתחתית ההערכה והמדידה. רוב החברה הישראלית נמצאת מלמטה עד לאותם 5% או 10% למעלה.

החובה שלנו, האתגר של מערכת החינוך, האתגר של כוחות ההוראה ואפילו האתגר של התלמידים, הוא ביחד להביא את כולם, כמה שיותר לדחוף אותם כלפי מעלה. זה אתגר, זה מדבר גם על המפגש בין שונים בחברה הישראלית. צריך לאפשר, צריך לתת הזדמנות שווה לכל ילד בכל אחת מהתחנות במערכת החינוך, בכניסה מגן הילדים לחינוך היסודי, במעבר לחטיבת הביניים, במעבר לחטיבה העליונה, אפילו במעבר לשרות הצבאי ולאקדמיה, צריך לאפשר ולתת הזדמנות שווה לכל תלמיד. האתגר של מערכת החינוך הוא לדחוף את התלמידים האלה כלפי מעלה כי אותם 5%, 10% אמנם מערכת החינוך ודאי צריכה להעצים אותם, לא להביא אותם למטה או לאמצע אלא למצות את הפוטנציאל שלהם אבל הם היו מגיעים לאותה תוצאה גם, להערכתי, חלקם הגדול היה מגיע לאותה תוצאה, גם אם מערכת החינוך לא הייתה נותנת להם את תשומת הלב המיוחדת. חובה עלינו, בדיון כזה, גם להתייחס לסוגיות האלו וטוב שהזכרת את זה, דקל, את אותן האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים בתוך מערכת החינוך. חלקם משולבים בתוך הכיתות במערכת החינוך הרגילה וחלקם במסגרות ייחודיות וייעודיות. החינוך בלתי פורמאלי, ארגוני הנוער ותנועות הנוער, הם החלק המשלים של מערכת החינוך במפגשים ובאינטראקציה הזו.

בבקשה, ראשיד. אתה רוצה לתת למישהו?

לא עכשיו.

בבקשה, משרד החינוך.

שלום לכולם, בוקר טוב. שמי שושי שפיגל ואני מפקחת ארצית במינהל חברה ונוער, בחינוך הממלכתי דתי ואחראית על נושא של מפגשים. קודם כל, אני רוצה להתחבר לאופטימיות של בני הנוער היום שהביעו רצון ומשאלה ותקווה גדולה לעתיד הישראלי. העיסוק בעבר במדינת ישראל הוא חשוב ומשמעותי וביחד עם זאת, כל הזמן אנחנו צריכים לחשוב ביחד, כולנו, הצעירים והבוגרים, על העתיד המשותף.

אני רוצה להציג בפניכם נתונים שמספרים על פריצת דרך ממש שקורית בימים אלה בתוך משרד החינוך, ששווה להכיר ולדעת, גם בהיבט של צמצום פערים שדיבר עליו יושב ראש הוועדה וגם בהיבט של החינוך הפורמאלי החברתי ערכי בתוך המערכת, שנותן מענים לנושא של מפגשים בחברה הישראלית.

יצאנו בכמה מתווים של יוזמות מאד חשובות בתוך המערכת החינוכית. קודם כל, בתוך בתי הספר, להעלאת המודעות, כחלק משעת המחנך בבית הספר. אנחנו גם מציינים ימי לוח בתוך מערכת החינוך, שנותנים תהודה מאד מאוד רצינית לנושא הזה, אם זה יום הסבלנות ואם זה יום האחדות ויום הזיכרון ליצחק רבין, שנותנים הזדמנות מאד גדולה להפגיש בין שונים ולעורר שיח בתוך החברה הישראלית.

אנחנו מנהלים מפגשים ארוכי טווח, אנחנו בזמן האחרון הבנו ממחקרים של מדידה והערכה שמפגש חד פעמי הוא משמח והוא טוב אבל, בעצם, אנחנו רוצים תכניות שהן קצת יותר אינטנסיביות. גם צוותי החינוך, המנהלים, גם עושים כייף עם התלמידים, גם נפגשים, גם מדברים על זהות אבל גם לומדים ביחד, זו תכנית שלש שנים של מפגשים. תכנית מאד מאוד אינטנסיבית. יש לנו דרך לקיים מפגשים במינהל חברה ונוער, יש לנו שנים עשר ארגונים שאנחנו מעודדים אותם ותומכים בהם. ארגונים כמו "אג'י'ק", כמו "בית הגפן", כמו מרכז "מעשה" כמו "גשר", ארגונים שלקחו על עצמם גם את השיח הזה של מפגשים ראשונים. יש שם פרופסיה שלמה ואנחנו מעודדים אותם, כי המשימה הזאת היא משימת הדור, להפגיש בין שונים.

יש לנו הרבה מיזמים, גם בתוך מועצות התלמידים והנוער ברמה הארצית. מועצת התלמידים והנוער, אני מזכירה לכם את "שבוע אהבת חינם" שיזמתם אֲתם בחופש הגדול, במסגרת תכנית "קיץ אחר". חשוב לנו שבמהלך חופשת הקיץ גם ייפגשו בין שונים ובמסגרת תכנית "קיץ אחר" התקצוב ברשויות נותן תקציב לנושא הזה של מפגשים בין שונים, אחר הצהרים, אל תוך הלילה, לעודד כמה שיותר את בני הנוער להיפגש ולעורר שיח משותף. מיזמים משותפים של "שגרירים ברשת" - - -

תודה.

משלחת של "זרעים של שלום" שבימים אלה מתארגנת ורק משהו אחד לגבי הנושא של מתן מענים, גם תכנית "אתגרים" וגם תכנית "הדרך החדשה", הן תכניות פורצות דרך בשילוב של אוכלוסיות. אנחנו נראה בעזרת השם את התוצאות אני מקווה שבטווח הלא רחוק נראה את השינוי הגדול שיחול בתוך המערכת של כולנו. אני שמחה ואופטימית.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר? משרד החינוך קודם, בבקשה.

שמי יעל בריל, אני ממונה על תחום כישורי חיים. משתתפת בהתרגשות של המפגש המיוחד הזה. זו תקווה גדולה.

תודה.

אני רוצה להדגיש שבכל המפגשים האלה שאנחנו מדברים עליהם ואנחנו מדברים על פתיחות מאד רחבה של מגוון השונויות, אתה ציינת את זה, גם חברתיות, גם הרב תרבותיות אבל גם בתוך החברה היהודית. גם מגדרית, גם זהות פנימית, בכל הסוגיות הקיימות אנחנו שואפים לאפשר הרבה הרבה פתיחות והרבה שיח משמעותי. בכל המפגשים שצוינו, בכל הפורומים, גם בתוך כיתה, גם בתוך בית ספר וגם בין בתי ספר, אנחנו מובילים הכשרת מורים שמדייקת מאד את השיח משמעותי שאנחנו רוצים שם. אנחנו רוצים לדבר, באמת לדבר לא להימנע מלדבר על דברים. הדרך שלנו והתפיסה שלנו אומרות שמותר ואפשרי, המטרה שלנו היא להכיר ולהכיר לעומק. לכן הפתיחה שלך, ראשיד, הייתה כל כך רלבנטית ואנחנו באמת רוצים להכיר. אנחנו רוצים לבוא ולהתעניין ולהסתקרן וככל שאנחנו יותר משוחחים ומדברים, אנחנו מגלים כמה שאנחנו דומים, למרות שלא ידענו כמה שאנחנו דומים. אנחנו מגלים את הדמיון ותוך כדי השיח שהוא שיח, אני מדברת על תהליך חינוכי שאנחנו מכשירים לקראתו את צוותי החינוך כדי שיכשירו את התלמידים, השיח הזה מאפשר לגלות עד כמה בתוך השונות יש הרבה דמיון. אנחנו לא רוצים לשנות את הזולת, אנחנו רוצים לקבל אותו, להיות אמפטיים, ממקום של קבלה, של הבנה, של לאפשר לכל אחד לשמור על מי שהוא ומה שהוא וכתוצאה מהשיח הזה אנחנו מגלים את הקירבה ואת האפשרות להיות ביחד.

תודה.

חבר הכנסת אמיר אוחנה.

קודם איתן והאמת היא שאני רוצה יותר לשמוע ואולי אחר כך להעיר. תודה.

איתן, בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, יושב ראש עמית וכל השותפים. אני רואה שגם אתם כבר למדתם שאפשר לעבור מחדר לחדר. בקיצור אומר שהשאלה שנשאלת בעיניי היא מהי דמותו של הבוגר של החינוך בישראל ובוודאי שזה דיון רחב. אם צריך לשפוט לפי דברי יושב ראש הכנסת הבוקר, יש לו טענה גדולה לכנסת ה-20 ועל התנהלותה, והייתי אומר שהוא אפילו מציין שפל מסויים בהתנהלות הכנסת. גם אוחנה וגם אני חברים חדשים בכנסת, אני לא רוצה לקיים את הדיון עם היושב ראש אבל אני לוקח את הדברים שלו ברצינות ואני שואל את מערכת החינוך. אני גם בעד אופטימיות וגם בעד עשייה והייתי ראש רשות ועסקתי בזה, ובכל זאת, אני חושב שהשאלה המרכזית היא מהי דמותו של הבוגר. יש פה נציגות של ועדי הורים ואנחנו מדברים גם על שלטון מקומי וגם על שלטון מרכזי. מערכת החינוך בישראל בנויה על לפחות שתי הרגליים של שלטון מקומי ושלטון מרכזי. יש מחלוקת על התוצאות ויש ויכוח על השאלה האם המשאבים מחולקים נכון ויש ספקות אם אנחנו מגיעים למקסימום שאפשר להגיע אליו ולא רק לפי הדוחות שמתפרסמים.

אני רוצה להגיד פה נקודה, אנשים צעירים. אני חושב שאחד המבחנים הוא כמה מתוך בוגרי מערכת החינוך משרתים בצה"ל. חלק מהיכולת לדבר אחד עם השני וחלק מהיכולת להיות כאן עם אחד הוא זה שאמרנו: צבא העם. עכשיו אנחנו צבא חצי העם. חצי לא משרת. לכן לפי דעתי המבחן של בוגרי מערכת החינוך הוא היציאה לשנת שרות והנכונות ללכת לשנה נוספת של שרות למען החברה, כולל מכינות וכולל דברים נוספים, אני לא יכול להאריך. שרות לאומי שמאפשר למי שלא רוצה או לא יכול, שרות חלופי, שהמדינה מכירה בו, כולל בהטבות. השרות המלא בצה"ל בפרט והשרות המשמעותי בכלל עם היכולת לקחת אחריות.

תראו, הייתי באחד הדיונים, דיברו על בחירה. בגיל שמונה פלוס מינוס, או שבע עשרה כבר, יש שני מבחנים, עם כל הכבוד לזה שבר מצווה הוא מעבר מילדות לבגרות, כנראה שהבגרות עכשיו, אומרים המומחים, היא מתאחרת. הבגרות האמתית אינה מבחן הבגרות שצריך לעשות אותו אלא שתי נקודות שהן המעבר מילדות לבגרות. האחת, החובה והזכות לשרת והחובה והזכות לבחור ולהיבחר. כלומר, אומרים לך: תקבע מה יהיה פה וגם תהיה מוכן להגן על זה עד כדי מסירות נפש. אתה הולך לבחור בקלפי את ראש העיר ואת ראש המועצה, פעם בחמש שנים אם לא מדיחים אותו קודם ואתה הולך לבחירות כלליות לכנסת, פעם בארבע שנים אם לא קודם, לצערנו זה קורה גם קודם אבל אתה, פעם ראשונה אומרים לך: אתה יכול לקבוע מה יהיה פה, מה תהיה המדיניות של השלטון המקומי, כולל עדיפות לחינוך ואיך תתנהל המדינה, לפי אלו עקרונות. אתם רואים שראש המשלה יצא לארצות הברית ודווקא אלה שלא בממשלה מחזקים אותו יותר מאלה שבתוכה אבל זה דיון אחר.

בסופו של דבר, המעבר מילדות לבגרות, הוא כשאני יכול לבחור ולהיבחר לא רק למועצת הנוער ואני חייב, רשאי, בעיניי, כמי שהיה, כמו אמיר וגם היושב ראש, רשאי וחייב לשרת. אני מסוגל לקבוע מה יקרה פה ולהגן על זה. אני אומר לכם שהשרות הזה למען המדינה כשנת שירות, שרות לאומי או שרות צבאי, הוא יכול ליצור את השפה המשותפת.

גבירתי ממשרד החינוך, אם צריך לשפוט את המאמץ שלכם על פי מה שקורה אצל ההורים שלהם, אז התוצאות לא כל כך מעודדות. כלומר, הקיטוב בחברה הישראלית יותר קשה ממה שמשתמע מן האנרגיות במפגשים שבין הקבוצות שונות בחברה הישראלית.

לסיכום. אחד, רק אם נקדם את מי שיותר קשה לו התוצאות תהיינה יותר טובות. למדתי את זה כשהייתי ראש רשות, הגענו להישגים מדהימים בבגרות בעיקר בגלל שטיפלנו במי שקשה לו. אלה שחזקים חלקם יכולים לבד. התוצאה הסופית היא הטיפול בזה והדבר השני, לשים כיעד את השרות למען המדינה. מי שעובר את כור ההיתוך הזה הוא אזרח אחר.

תודה.

לפני שאני אזמין את הנציג של ארגון ההורים אני רוצה להתייחס לדברים של חבר הכנסת איתן. דמות בוגר מערכת החינוך היא הדמות שאיתה הוא יוצא לעולם, כשהוא חושב שהכול כמו בחברה שהוא היה בה, שכולם מתייחסים אליו אותו הדבר, השפה שלנו היא השפה הרשמית ופתאום הוא מקבל כף, פתאום הדברים לא נראים כך בכלל. פתאום הוא הולך לציבור ורואה: הי, יש פה אנשים שהם לא כמוני. אולי אנחנו נצליח לעשות שינוי במערכת החינוך שנפגוש את האחרים לפני כן ולא להגיע למצב הזה שהוא מקבל כף.

זו השאיפה. תודה.

בבקשה, נציג ארגון ההורים.

זאב גולדבלט, פורום ועדי ההורים היישוביים. לא פעם הציגו את צה"ל ככור היתוך של העם, אז היום צריכים לראות את מערכת החינוך ככור ההיתוך של אזרחי ישראל וככור ההיתוך האולטימטיבי. מערכת החינוך מהווה בעצם את הבסיס שעליו נבנים ועליו מתחנכים את אזרחי המדינה לעתיד לבוא. לכן בעצם צריכים לראות את מערכת החינוך כגורם שיקבע את עתיד המדינה ולכן גם צריכים לשפר את איכות החינוך. דוגמה להֱיות החינוך גורם משתף של כל אזרחי המדינה אפשר למצוא למשל, בעיצוב של אותו גוף שאני כרגע מייצג כאן, פורום ועדי ההורים, שבו ניתן למצוא, בדומה למועצת התלמידים הארצית, נציגות מן המגזר היהודי החילוני והדתי, המגזר הערבי והדרוזי, עשירים מכפר שמריהו ומישובים עשירים אחרים וכלה בישובים כמו ג'סר א זרקא, או ירוחם. בקיצור, אפשר למצוא את כל המגזרים מכל הגוונים של עם ישראל. כמובן גברים ונשים, כמעט בצורה שוויונית בתוך הפורום ואני מניח, לפי החזות שכאן מאחורי, אני מניח שזה די דומה גם במועצת התלמידים הארצית. גם ייצוג של החינוך המיוחד שהזכרת קודם.

העולים החדשים?

עולים חדשים, קשה לראות אותם כי כדי להיבחר בתוך בית הספר צריכים לרצות להיבחר וזה לא אופייני לרוב העולים החדשים. הם רוצים קודם להתאקלם.

צריך לייצג אותם.

בסדר.

נמשיך הלאה. אנחנו סבורים שמערכת החינוך חייבת להיות הרבה יותר ממקום מפגש כפי שהכותרת של הדיון קבעה, אלא להפוך את כל האזרחים במדינה, לא לזהים אלא למקבלים אחד את השני כשווי זכויות. לא תאומים סיאמים אלא להכיל. אנחנו כולנו שותפים לאותה מדינה וכולנו צריכים לתרום לאותה מדינה. את זה אפשר לעשות רק על ידי שוויון הזדמנויות בחינוך ושוויון הזדמנויות בחינוך הוא אתגר, גם שלנו כאזרחים אבל גם שלכם כמערכת חינוך.

חבל שחבר הכנסת ברושי יצא. כמי ששירת בצבא, אני מניח שכמו שלושתכם ביחד מבחינת פרק הזמן ואתה יודע מה, גם מבחינת הדרגות אבל זה בצד, אני חושב שלא צריכים לראות דווקא את הצבא כהתגלמות האזרחות הטובה אלא את השרות למדינה. שרות למדינה שיכול לבוא לידי ביטוי גם במסגרת שירות לאומי, כי יש מגזרים שלמים במדינה - - -

מה זה קשור לקבלת האחר? עכשיו זה תנאי - - -

הוא התייחס לדברים של איתן. חנין, רגע, רגע.

אני התייחסתי - - -

הוא התייחס לדברים של איתן ברושי רק הפוך. איתן ברושי הביע עמדה אולטימטיבית. בא זאב ואומר: זה לאו דווקא. אז בואי, אני לא רוצה לפתוח דיון. זאב, אתה ברשות דיבור.

יש מגזרים שלמים שלא יכולים להתגייס לצבא מכל מיני סיבות וצריכים לתת להם איזושהי דרך חלופית לתרום לטובת המדינה ולטובת האזרחים שגרים כולם במדינה.

זה גם לא מקובל עליהם.

עלייך לא מקובל.

חנין, תאמרי את דעתך בזמנך. אני מבקש לא להפריע.

חלק מהיתרונות - - -

זאב, אתה לא קורא קריאות ביניים עכשיו.

אבל אתה כופה.

אני לא כופה - - -

חנין, הוא אומר את דעתו. הוא מייצג את פורום ועדי ההורים והוא מייצג את דעתו. תאמרי דעתך.

חבר הכנסת אמיר אוחנה.

תודה לכם רבותי יושבי הראש. תודה לכם על הדיון החשוב הזה. בין שלושת הממדים של עבר, הווה ועתיד, אנחנו אולי מייצגים את ההווה ויש גם שיאמרו את העבר, אבל אתם מייצגים את העתיד שזה באמת יותר חשוב ואולי הכי חשוב.

דיברתם יפה קודם על קבלת השונה ואפשר לתמצת את מה שאמרתם במשפט שהוא אולי קלישאתי אבל "שוני אינו מצב המצריך תיקון" וזה נכון. אני לא רוצה חברה בלי חרדים, אני לא רוצה חברה בלי ערבים, אני לא רוצה חברה בלי סטרייטים, אני רוצה חברה שבה כולם יודעים לחיות יחד, חרדים לצד חילונים לצד להט"בים ושאינם להט"בים, ערבים, יהודים, נשים, גברים, כולנו יודעים לחיות יחד. תראו מה קורה לחברות שמנסות שכולם יהיו דומים, שכולם יהיו אותו דבר. אלו חברות מנוונות, אלו חברות שלא מתפתחות, אפילו מבחינה ביולוגית, דרך אגב. תסתכלו על זה, הערבוב, המגוון, הוא שיוצר את ההתקדמות, את ההתפתחות, גם של המין האנושי וגם של מינים אחרים.

אני מצטרף אליך אדוני, זאב גולדבלט, אני חושב שהתפקיד המרכזי של מערכת החינוך הוא להביא את החברה למקומות טובים יותר. התפקיד של הצבא הוא לספק בטחון. לתפיסתי בכל אופן. הצבא תפקידו לספק בטחון ובזה הוא צריך להתמקד. זו ליבת העשייה שלו, מערכת החינוך היא דבר אחר ואני מסכים אתך בעניין הזה.

אני רוצה להודות לכם על המעורבות הפוליטית שאתם עושים כאן. זה אולי לא מפלגתי אבל מה שאתם עושים הוא מעורבות פוליטית וזו אזרחות מן המעלה הראשונה. כל אחד כמובן לפי השקפת עולמו ואני משבח אתכם על זה. תמשיכו גם בעתיד ותודה על זה שאתם מסמלים בעיניי עתיד טוב יותר למדינת ישראל ולחברה הישראלית.

תודה רבה חבר הכנסת. חברת הכנסת חנין זועבי.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה שתקשיבו למה שאני רוצה להגיד לכם ותחשבו על זה, גם אם אתם לא מקבלים או לא מסכימים. אני חושבת שצריכים להבדיל בין לקבל את האחר לבין להכיר בזכויות שלו, גם אם אתם לא כל כך מקבלים או אוהבים אותו. אני חושבת שיש בעיה להתחיל בשיח של זכויות רק כאשר מכירים את השני. ההכרה של השני היא לא תנאי לאמונה שלנו בזכויות אדם. מה אם הכרתם ולא כל כך אהבתם, אז מה? או שיש את הזכויות שמגיעות לכל בני האדם או שאין. האם יש ערך כזה של זכויות אדם ושוויון גם אם לא מכירים? האם הבעיה רק כשמכירים את האחר? אולי אין לנו זמן בחיים להכיר את השני. למה אנחנו צריכים להכיר את השני על מנת להאמין שצריכים לחתור לצדק ולשוויון? ומה אם הכרתם אותי ואהבתם אותי, האם הבעיה שלי נגמרת פה, מסתיימת פה? לא. אני השתתפתי בחוגים כאלה, אהבו אותי, גם עם הדעות שלי, כי אפשר, זה אפשרי, קיבלו אותי אבל כאשר מגיעים לשיח של זכויות וצדק מתחילה הבעיה העיקרית.

לא מספיק להכיר, לא מספיק לקבל את האחר. צריכים לחתור לצדק ושם הבעיה, כי קל יותר לקבל את האחר מאשר לא לקבל את הקונצנזוס בחברה שלך. אני מדברת כאחת שגם נאבקת מול קונצנזוס בחברה שלי. למשל, על שוויון הנשים. אפשר לקבל את האחר אבל יותר קשה לא לקבל את הקונצנזוס בחברה שלך, כשהיא מצדיקה עוול. האם אתם צריכים להכיר את הערבים בשביל להגיד שיש חוקים של ישובים קהילתיים שהם חוקים של אפרטהייד וגזעניים? האם צריכים להכיר אותי? האם צריכים להכיר את הערבים על מנת לראות, על מנת להרגיש את העוול ואי הצדק ואת החוקים הגזעניים? לא צריכים להכיר. אם יש לנו מערכת ערכים של כבוד האדם, של זכויות האדם, אז לא צריכים להכיר. אני חוזרת והיושב ראש הוא יושב ראש של ועדת החינוך, הוא לא מייצג, לצערנו, לא מייצג את חברי הכנסת - - -

תחדדי, כי לא הבינו. עלולים להבין אחרת.

זו מחמאה לתפיסה הדמוקרטית והפלורליסטית שלו. גם אם אנחנו לא מסכימים פוליטית, האווירה של ועדת החינוך היא הרבה יותר טובה ויש בה הגינות. אולי לא צדק אבל הגינות, יותר מאשר באווירה של הכנסת. למה אתם צריכים להכיר אותי כדי להגיד שלא נכון לגרש ערבים מהנגב? למה אתם צריכים להכיר ערבים בשביל להגיד לא צריכים לגרש ערבים מהנגב, לא צריכים להפקיע אדמות, לא צריכים להרוס בתים? יש להם זהות ולא תמיד מפרקים את הזהות שלהם לבדואים, מוסלמים, נוצרים, אנחנו ערבים. אף אחד לא יציב לנו תנאים. לשרת שרות אזרחי, שרות אחר, אתה בדואי, אין, אנחנו לא צריכים שהאחר יציב לנו תנאים ויגדיר את הזהות שלנו.

אתם הדור הבא, אנחנו צריכים להיות אופטימיים שלא תשכתבו את הערכים הרווחים בדור שלכם אבל אתם יודעים, אתם מדאיגים אותי, למה? כי כאשר אני עוקבת אחרי מדד הדמוגרפיה לנוער, לנוער, לא למבוגרים, אז המדד הזה מדאיג אותנו, כי המדד הזה מצביע על יותר בני נוער שלא מאמינים כל כך בדמוקרטיה, לא מאמינים בשוויון.

מה זאת אומרת חינוך לא פורמאלי? מהו החינוך הפורמאלי? מה נותנים לכם בחינוך הפורמאלי? אם החינוך הפורמאלי היה שוויוני ומכבד את האחר, אז לא היה צריך בכלל חינוך לא פורמאלי. למה ביד ימין החינוך הפורמאלי עם ספר האזרחות ועם ספרי ההיסטוריה, כשצריך להסתכל ביד השמאלית עם החינוך הלא פורמאלי. אני לא רוצה חינוך לא פורמאלי, אני רוצה חינוך פורמאלי פה שיכיר בי. תודה.

תודה. אין ספק ואני רק רוצה להתייחס, לא אפתח את זה לדיון, שצריך קודם כל הכרה בסיסית בזכויות אדם לחופש, זכויות אדם בסיסיות ללא תנאי, אין תנאי שהוא. זה בבסיס. אנחנו יכולים להכיר בזכויותיו של השונה ושל האדם ובתוך החברה אבל בתוך מערכת החינוך אנחנו עדיין יכולים לשמוע כל מיני ביטויים של בדיעבד. הדיון כאן הוא ודאי לא בזכויות אדם, כי כל אזרח זכאי לאותן זכויות ואותן חובות, כמובן בסייגים. במקרה של החברה הערבית, לגבי חובות מסוימים המדינה הכירה בפטור מן החובות האלו אבל לית מאן דפליג, אף אחד לא חולק שוודאי צריך לתת את הזכויות במלואן. זה לא שיח על זכויות, זה שיח של קודם כל להכיר, כן, ללא תנאי לשום דבר. צריך להכיר. אנחנו יושבים כאן, חיים כאן והתחושה היא שלפעמים אנחנו לא מכירים האחד את השני. לא מכירים את הקשיים של האחד והשני. אנחנו שומעים התבטאויות וקשה לנו לנסות להבין את אותו אחד שמתבטא כרגע בשונה ממה שאנחנו חושבים, מאיפה זה בא לו, למה הוא חושב כך. זה תפקידה של מערכת החינוך שאם אנחנו נדע כל אחד להבין את האחר, גם אם הדעות שלו לפעמים מפוצצות לך את המוח או את הבטן, במלים הכי בוטות, תנסה להבין מאיפה זה בא לו ולמה. אני חושב שעל ידי כך אנחנו נמתן את השיח בחברה הישראלית.

אני אבקש מיותם ידרוב מהמכינה הקדם צבאית. בבקשה.

הצג את עצמך.

שמי יותם יברוב, ממודל האו"ם ומהחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת "הדסה" בירושלים. אני רוצה לפתוח בכמה שורות שכתב חברי ללימודים, סולימאן מסוואדה "נולדתי בירושלים וגרתי בה כל חיי אבל למערב העיר הגעתי לראשונה רק אחרי שהחלטתי ללמוד במוסד אקדמי ישראלי. החיים על התפר מורכבים ומבלבלים אבל במחסום בדרך הביתה תמיד יהיה מי שיזכיר לי מי אני באמת ולאן אני שייך." הוא כותב טור ארוך באתר "שיחה מקומית". עם סולימאן אני צריך להגיש בעוד חודש עבודה בקורס של שיח פוליטי. כלומר, ההשכלה הגבוהה היא מקום מפגש מאד חשוב, אם אני מתחבר לקו האופטימי של דוברוֹת משרד החינוך, הוא מקום מפגש שהוא מאד חשוב, בין סטודנטים, גם יהודים וערבים ודתיים חילוניים, ימנים ושמאלנים, להט"בים ושאינם להט"בים, ואנחנו לא לומדים ביחד מדעי המחשב, עם כל ההערכה שלי למקצוע, אנחנו לומדים פוליטיקה ותקשורת.

בהקשר הזה אני גם רוצה לציין עוד מכפל שיכול להוסיף קצת אופטימיות וזה המכינות הקדם צבאיות המעורבות, שקיימות בעשרותיהן במדינה. הן משלבות בתוכן תלמידים לפני צבא, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים ויש מכינות לכל מיני מגזרים. אם דיברתם קודם על שילוב דרך השרות הצבאי אני חושב שהמכינות הן מוסד שמכין לקראת השרות הצבאי ותורם לשילוב הזה.

אני רוצה לסיים בנקודה קטנה והיא בבחינת דע את האויב. לנצל את הבמה הזו ולזכור שבסופו של דבר התקשורת וגורמי התקשורת בארץ הם כוח מפלג מאד מאוד חזק ואם אני יכול - - -

אני מקווה שלא התכוונת אליהם ב"דע את האויב".

לא, מה פתאום? אם אפשר לנצל את המיקרופון הזה בשביל לקרוא לכל מי שרק יכול לשמוע, שלא לתת לתקשורת את הכוח הזה לפלג בינינו ולגרום לדיונים חשובים כמו שקורים פה - - -

אבל בסוף זה תלוי בנו.

אין ספק. תודה.

תודה רבה, תודה.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

בוקר טוב לכולכם. תודה אדוני היושב ראש ואדוני היושב ראש הצעיר, שמנהל את הישיבה. זה יום חשוב, זה יום הולדת לכנסת ומה עוד שבא הדור הצעיר ודור המשכיות, כי אומה שאין לה עבר והווה אין לה עתיד והעתיד הזה צריך להישען על העבר וזה מאד חשוב. מאז שאני מכהנת בכנסת וזו רק הקדנציה הראשונה שלי, היה לי חשוב לבוא ולהיות חברה בוועדת חינוך כדי להשפיע. הדבר החשוב ביותר היה המפגשים בין תרבויות במדינת ישראל. זה הנושא הראשון שלקחתי על עצמי ודיברתי עם שר החינוך נפתלי בנט וכל הזמן הצקתי לו ואמרתי לו שאנחנו חייבים לשנות את ספרי האזרחות וההיסטוריה שלנו, על מנת שיהיה גם הקול של כל התרבויות שנמצאות במדינת ישראל. מדינת ישראל היא קיבוץ גלויות ולכן היה מאד חשוב לי שכל אחד יידע, אם זה המגזר הערבי אז שאנחנו נדע את האסלאם, מהם העקרונות של הדת, העקרונות של הערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וגם את התרבויות שלנו, אם אלו אתיופים ואם זה כל מגזר ומגזר ועדה.

הגשתי גם הצעות חוק בעניין. השר לא רצה לאשר לי ואמר לי שתכניות לימודים עושים רק בתקנות והוא הקים את עדת ביטון. כך יש לי חלק בוועדת ביטון ואני מאד שמחה שהוועדה הזו קמה. אני לא מסכימה עם כל המסקנות שלה אבל אני יודעת שיהיו נושאים שיוטמעו, על כל התרבויות וכל מי שבנה את מדינת ישראל ויחזירו את הכבוד האבוד גם לחלוצים יוצאי מדינות ערב, שזה דבר מאד מאוד חשוב. אני הולכת עם הדגל הזה והכרזתי על זה שאני רוצה להנציח את כל מה שהיה במעברות וכחלק מכל הסיפור הזה לקחתי את פרשת ילדי תימן והבאתי אותה לסדר היום הציבורי. לפני חודש הגעתי למשהו שהיה המשאלה שלי מן הרגע שהתחלתי לטפל בנושא והיא להפגיש בין מאומץ שנמסר למשפחה אשכנזייה לאימוץ, בלי ידיעת ההורים, בלי מסמכי אימוץ כמו שצריך והפגשתי בינו למשפחה הביולוגית שלו. זה רק ההמשך. שבוע שעבר קמה ועדה בכנסת שתטפל בנושא הזה. חשוב כל הנושא הזה שמפגיש בין התרבויות על ידי החינוך. תודה.

תודה רבה. לסיום יש לנו עוד דוברת תלמידה ואחר כך עוד תלמיד. בבקשה.

שמי דנה איטח מגבעת זאב, בת שמונה עשרה כמעט. העלו פה את זה שיש הרבה קטבים בחברה הישראלית, בין דתיים וחילונים ובין ערבים ויהודים. אני חושבת שפספסנו נקודה מאד חשובה, אם כבר מדברים על חינוך וקטבים, והיא הקיטוב שמערכת החינוך בעצמה יוצרת. אני מניחה שכולכם יודעים מהו התנאי וקודם גם העלו את זה, איך נראית דמותו של בוגר של מערכת החינוך שלנו. יש סרטון שמאד נפוץ בפייסבוק ואני מניחה שהרבה מכם ראו אותו, הוא הסרטון או השקופית שמתארים חיות, קוף, דג, דולפין ואדם שאומר להם: או.קיי., תעלו על העץ, מי שמצליח לעלות על העץ זכאי לבגרות. זה אחד מהדברים שהכי יוצר קיטוב פה. הרבה לפני דתיים וחילוניים. אני לומדת בבית ספר שכביכול משתף, אני לומדת בתיכון - - - על שם רנה קאסן, יושב ליד גבעת התחמושת ואתי בשכבה יש שלושה ערבים מוסלמים, יש אתי נוצרים וזה לא בית ספר שבהגדרה שלו הוא דמוקרטי או משהו כזה, פשוט, אנחנו חיים אתם בשלום והם חברים מאד טובים שלי. לפני זה מדברים - - - כל כך גדול של דתיים וחילוניים או ערבים ויהודים, אז בואו שניה, הנה, מערכת החינוך כאן באותו שולחן סביבי, אני בכיתה י"ב, אני עם תעודת בגרות מלאה אצא אבל עם לשון בחוץ. אם עכשיו תשאלו אותי, אני סיימתי את הבגרות בהיסטוריה עם 95, תשאל אותי שאלת בגרות בהיסטוריה שעשיתי לפני חצי שנה, אני לא אדע לענות לך עליה. מה שקורה זה דבר פשוט. יש בגרות, חודש לפני כן עוצרים את כל העולם - - -

בולעים, בולעים, בולעים, מקיאים ולא זוכרים.

ממש כך. משננים ולומדים בעל פה. אותו הדבר עם הבגרות באזרחות במיוחד. הבגרות באזרחות, מי שלא יודע את המכוון בעל פה הסיכויים שלו לקבל מעל 70 הם נמוכים.

זה דיון נפרד, אנחנו דנים בנושא הזה. ערים לכך ואני מקווה שהשינוי המיוחל שהתחיל משרד החינוך בתכנית שלו ללמידה משמעותית והערכה חלופית, יוביל לצמצום בחינות הבגרות. זה התחיל עם הרפורמה. אני חושב שזה יוביל לשינוי. להערכתי לא לשינוי המיוחל אבל טוב שנתת לנו גם את הנקודות האלו. רק תסכמי.

רק דבר קטן, חבל שחברת הכנסת חנין יצאה. היא כל כך דיברה על זכויות של כל האנשים ואז אמרה אבל מחובת הגיוס לצה"ל או השרות לאומי, צריך לפטור אנשים מסוימים. יש חובות האדם אפרופו אזרחות, חובות האזרח כאזרח, אז אם לא גיוס לצה"ל אז לפחות שרות לאומי - - -

תודה רבה.

שלום, קוראים לי שילה דהן, אני תלמיד הישיבה התיכונית "שערי תורה" בבית שמש, נציג במועצת התלמידים והנוער המחוזית מחוז ירושלים. רציתי גם להגיד תודה רבה ליושבי הראש ולכל הדוברים שאמרו כאן דברים מאד נכונים אבל, בצורה מסוימת, מהדברים שנשמעו כאן, היה עודף - - - אני בדרך כלל אדם מאד מאוד אופטימי ואני אוהב לראות את חצי הכוס המלאה אבל, במצבים מסוימים, במדינת ישראל, בבית הספר שאני לומד בו ובבתי ספר נוספים, האופטימיות שהייתה כאן לגבי שילוב ולגבי הכלה ולגבי מפגשים בין כל מיני קטבים וכל מיני מגזרים במדינת ישראל. זה לא קורה שם.

לא עודף אופטימיות, ההיפך הוא הנכון. הדיון נולד בגלל המצב שאתה מתאר. מערכת החינוך הציגה את התכניות שלה איך היא מתמודדת עם זה. אנחנו ערים, אף אחד לא יצא מפה עם תחושה שאנחנו במצב האופטימלי בסוגיה הזו של הכרה של השונה, המפגש עם האחר והכרה בצרכיו של האחר.

נראה. רק רציתי להגיד שלדוגמה, אני עליתי לכאן, ישבתי בהתחלה בקהל, מתוך הבנה שאני תלמיד של בית ספר מסוים והקול של בית הספר שלי לא נשמע כאן. בית הספר שלי דוגל בערכי הדת, בערכים שנכון, במצבים מסוימים הם נוגדים כל מיני מצבים בדמוקרטיה, לא סתם יש הרבה מחלוקות בין מדינה דתית לדמוקרטית – מה קודם למה אבל, בנוסף לזה, בית הספר שלי, למשל, עד שאני לא נכנסתי למועצת התלמידים והנוער, לא היו לי כמעט מפגשים עם חילונים, לא מפגשים עם תלמידים ערבים, לא מפגשים עם תלמידים - - -

חרדים לא חסרים לך בבית שמש.

זה בגלל השקפת העולם של בית הספר.

הישיבה התיכונית היא דתית לאומית. אני לא מהמגזר החרדי, אני מהמגזר הדתי לאומי, אני ב"בני עקיבא" ואני חושב שדווקא במקומות האלה, שאמורים כן לפתוח וכן לבוא לקראת וכן להגיע לכל המפגשים האלה, זו בעיה שלא עלתה כאן והיה לי מאד חשוב.

אני רוצה רק לחדד אם אפשר.

אנחנו ממש לחוצים, יש לנו עוד דיון אבל משפט.

אני נמצא במועצה העירונית של מודיעין, לומד בעירוני ג', ממלכתי, נציג במועצה המחוזית. רציתי רק לחדד שגם בבית הספר שלי, שהוא בית ספר ממלכתי שדוגל בשוויון וכבוד האדם, היו לנו שיחות בין המגזרים אבל השיחות בין המגזרים הן בין בית ספר ממלכתי לדתי שהוא כמעט ממלכתי. אין לנו באמת שיחות עם האוכלוסייה הדתית שיש רבים ממנה, שיש את האולפנה ויש את "עמית בנים" וזה מפריע מאד שאני מרגיש בבית הספר שיש ילדים בשכבה שנרתעים גם מן האוכלוסייה הזו - - -

פנית למנהל בית הספר?

פניתי למנהלת ואני יכול להגיד שזה לא רק בבית הספר שלי, שיש אירוע שעושים פעם בשנה לשכבת י"א שמשלבים את בתי הספר הדתיים והממלכתיים, כדי להראות את הדעות של שני הצדדים ולהכיר את השונה אבל, להכיר את הדתיים של העיר, לא הדתיים החרדים שיש לנו בעיר או הדתיים היותר קיצוניים, זה לא באמת משנה, כי אנחנו רואים אותם ביום יום, מודיעין היא עיר קטנה, זה לא שמביאים לנו אנשים ממקומות אחרים בארץ, אם תהיה אפשרות לחבר בין אוכלוסיות שונות בארץ - - -

תודה. מיצית היטב. בבקשה, ראשיד.

תודה רבה. משהו לסיכום שאני רוצה לשתף אתכם, אפילו הנציגים הארציים עדיין לא יודעים על זה. פרויקט שאני מוביל ברמה הארצית, פרויקט "תכירו אותי". זה יהיה יום שיא, יום כייף לכל המדינה. עכשיו אני מדבר עם שבעים קבוצות של בני נוער. בכל קבוצה יש חמישה. הם באים ממקומות שונים. יוצא משהו כמו פסטיבל שעדיין אין לנו תאריך ואין לנו מקום אבל אנחנו הלכים לקבוע עוד כמה ימים עם כנס לאוטמן. יש לנו משהו כמו 450 בני נוער שהם יעשו דברים. אם אני רוצה להסתכל על קבוצת בדואים שרוקדים, אז אני מסתכל ואם לא אז אני ממשיך בתחנות. כל בן נוער, כל חמישה תלמידים מכל הקבוצות ואז יש לנו יום כייף לכל המדינה. זה פרויקט "תכירו אותי" כי אף אחד לא יכול להכיר את השני רק מדיבור.

תודה רבה. אני אקרא את הסיכום של הדיון שהיה כאן. קודם כל הוועדה מודה לכל התלמידים והתלמידות, כל בני הנוער שהגיעו והשתתפו בדיון, תחת הכותרת "מערכת החינוך כמפגש בין שונים". הוועדה מברכת את התלמיד ראשיד הייב שהוביל היום את הישיבה יחד עם תלמידים ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

הוועדה שמעה על חשיבות המפגש המשותף בין שונים בחברה הישראלית. הוועדה שמעה על חשיבות מערכת החינוך לתרום תרומה למפגשים בין השונים בחברה הישראלית. הוועדה מברכת את משרד החינוך על מפגשים שהוא מקיים ועל תכניות שהוא מקיים אולם אין בהם די.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להגביר מפגשים עם כל גווני החברה הישראלית באופן קבוע בכל מערכות החינוך. הוועדה רואה חשיבות רבה במפגשים של תלמידים במערכת החינוך הרגילה עם ילדים ממערכת החינוך של החינוך המיוחד, עם אותם מוסדות של צרכים מיוחדים.

זו אחת התרומות החשובות מניסיון אישי שלי. במפגשים כאלה מצרפים תלמידים מבית ספר רגיל למוסד של ילדים עם צרכים מיוחדים. לאחרונה משרד החינוך מעודד בניית בתי ספר של ילדים על הרצף האוטיסטי בתוך כפרי נוער או צמוד למסגרת חינוך. התרומה ההדדית היא גדולה מאד וצריך לעודד מפגשים כאלה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25.