הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 637

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, י' בשבט התשע"ז (06 בפברואר 2017), שעה 12:00

1. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ מיקי לוי (5965).

2. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ יצחק וקנין (5992).

3. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ יוסי יונה (6014).

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יצחק וקנין – מ"מ היו"ר

איתן ברושי

מכלוף מיקי זוהר

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

יואב קיש

מיקי רוזנטל

יואב בן צור

יוסי יונה

ס' ר' מנה"ר לרכש יבשה, משרד הביטחון - איציק לוי

יועצת מנכ"ל, משרד האוצר - נירית איבי

רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר - עידו סופר

מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה - רן קויתי

ראש תחום בכיר מימון בסוכנות, משרד הכלכלה והתעשייה - יוסי עדס

מרכז בכיר ביקורת מקצועית, מרכז השקעות, משרד הכלכלה והתעשייה - אסף גרינוולד

משרד הכלכלה והתעשייה - נעמי רייש

בעלים, תעשיות מתכת מושב שתולה - שמשון חתן

מנכ"ל, תעשיות מתכת מושב שתולה - רוני חתן

רו"ח, יועץ להבראת החברה, תעשיות מתכת מושב שתולה - גלעד ורדי

מנהל תפעול, תעשיות מתכת מושב שתולה - ארז חתן

אגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה - גלילה הורנשטיין

אגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה - ורד וייץ

נציג ההסתדרות, ההסתדרות החדשה - אלי יריב

עו"ד, גליל מערבי, ההסתדרות החדשה - בוטרוס סוסאן

כלכלן, התאחדות התעשיינים בישראל - אורן גולן

נאמן בהקפאת הליכים, לשכת עורכי הדין - אלונה בומגרטן

נאמן בהקפאת הליכים, לשכת עורכי הדין - בניהו לאבל

יועצת לענייני חקיקה, התאחדות התעשיינים - רעות קינן

שיר שפר

טמיר כהן

טלי רם

1. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ מיקי לוי (5965)

2. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ יצחק וקנין (5992)

3. דיון מהיר: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חה"כ יוסי יונה (6014)

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. דיון מהיר בנושא: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים, של חברי הכנסת מיקי לוי, יצחק וקנין ויוסי יונה. חבר הכנסת מיקי לוי, ראשון הדוברים, הבמה לרשותך, בבקשה.

תודה רבה, אדוני, תודה רבה על ההיענות לדיון המהיר. עסקינן במפעל תעשיות מתכת במושב שתולה שמעסיק כ-150 עובדים בצורה ישירה ועוד 150 תומכי לחימה, מה שנקרא, ספקים וכו'. זה אומר ש-300 משפחות פחות או יותר חיות מהמפעל הזה באזור הצפון.

ב-2 באוגוסט התכנסנו בראשותך לדון בעתיד המפעל, והנחית את כל הגורמים המעורבים לעשות ככל יכולתם כדי לנסות ולסייע בשיקום החברה.

להבנתי, אדוני, מאז הכינה החברה תוכנית הבראה, יש תוכנית הבראה ויש צבר הזמנות כשלמיטב ידיעתי מדובר בכ-15 מיליון שקלים צבר של הזמנות שהמפעל יכול להמשיך ולהתקיים.

רואה חשבון גלעד ורדי משמש יועץ מומחה להבראת החברה, קיים כבר מספר פגישות עם מנכ"ל משרד האוצר בניסיון להביא למפעל תקציב מהקרן לסיוע למפעלים במצוקה, וכן תקציב מקביל מההסתדרות.

לא ברור לי למה הכספים האלה לא הוזרמו. מדובר על בין שישה לשמונה מיליון שקלים כדי לתת למפעל להמשיך ולחיות מכיוון שיש לו צבר של הזמנות. הבנקים עומדים עם אקדח על הרקה, אקדח מעשן על הרקה, רוצים לסגור ולמכור את החברה או את המפעל כברזל והם מפחדים כרגע לעשות את הצעד ציבורית.

ואני שואל, הרי כל הזמן אנחנו מדברים על פריפריה, פריפריה, פריפריה. הנה נקרתה לנו הזדמנות לעזור למפעל בפריפריה, להציל את אותן מאה משפחות עובדים שעובדים באופן ישיר ועוד 150 משפחות של ספקים מסביב, ואנחנו מתווכחים על כמה מיליונים.

אם יבוא כאן עכשיו הנאמן, שגם כן הוזמן לכאן ואני שמח ומברך את כולכם שבאתם, תודה רבה לכם, אני מעריך את זה מאוד, וגם הנאמן וגם מי שעושה את תוכנית ההבראה, יגידו שאין שום סיכוי למפעל, אז אנחנו כחברי כנסת נמשוך את ידינו. כל עוד יש סיכוי למפעל ולהצלת המשפחות, אסור לנו כשליחי ציבור להסכים עם הסגירה הזאת.

מדובר בכסף קטן, ואנחנו פה בוועדה הזו יודעים איך המיליארדים זזים שמאלה וימינה. מדובר בכסף קטן. אז נכון שהמפעל הוא פרטי, אז שימצאו דרך. גם להדסה עין כרם, שהוא לא בית-חולים ממשלתי, מצאנו דרך לתת 1.3 מיליארד שקלים.

אז אם הפריפריה כל כך חשובה לנו, ואותם חברי כנסת שמדברים על פריפריה, היה ראוי שיהיו פה, אז אני חושב שאדוני צריך לעשות מעשה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה.

אדוני היושב-ראש, לאחר שחברי מיקי לוי הציג את הנושא בפירוט מלא, אין המון צורך לחזור על הפרטים אלא מה שאני מבקש זה להדגיש נקודות עקרוניות ומרכזיות שהוצגו כאן על-ידינו, על-ידיך מיקי, וגם אני רוצה לחזור ולשוב עליהן.

לעתים רבות כאשר אנחנו מגיעים לוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, מבקשים לחלץ מפעל כזה או אחר מהקשיים שבו הוא נתון, על פניו אין איזשהו היגיון כלכלי במפעל הזה ולעתים אנחנו בכל זאת נחלצים כי אנחנו אומרים שישנם לעתים אינטרסים חברתיים שיכולים להעיד על המשך קיומו.

במקרה הספציפי הזה הדברים שונים. אנחנו שומעים שיש צבר הזמנות, שיש וריאביליות כלכלית לעניין הזה ושזה משרת אינטרס, גם לאומי וגם משרת אינטרס חברתי, כי בכל זאת מדובר בתעשיות ביטחון.

על גבול הלבנון.

על גבול הלבנון, שאלה תושבים שעליהם לא ניתן להגיד אלא שהם תושבים חלוצים. צריך כאן לציין דרך אגב ששתולה והמקומות האלה – איפה באבד? - אחד מבני משפחתי, הוא היה מזכיר המושב הראשון בזרעית כשהקימו אותו. באמת אנשים מופלאים שעושים עבודה חלוצית.

לכן, זה מקרה קלסי שעם כל הטעמים והסיבות הטובות, הממשלה – במקרה הזה משרד האוצר – כפי שאני מבין יש כאן שתי בעיות. האחת, בעיית אשראי, והשנייה בעיה של רוכשים פוטנציאליים.

משקיעים.

של משקיעים פוטנציאליים. לכן, אנחנו צריכים לראות כיצד, אדוני היושב-ראש, בסיועה של הוועדה הזו ונציגי האוצר שיושבים כאן, והוצגו גם על-ידי גלעד שהוא הרואה חשבון של החברה מספר דרכים חלופיות שניתן אותן ליישם כדי להציל את המפעל החשוב הזה כשלעצמו, בפעילות שבה הוא כרוך ושאותה הוא עושה, וכן לתת מזור לתושבים שחיים על גבול הצפון.

אז אני מקווה שאנחנו פה נשמע עמדות ודעות של האחראים על כך, גם במשרד האוצר, שאנחנו אכן מתכוונים לעשות הכול כדי להבטיח את המשך קיומו של המפעל הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה. חבר הכנסת טרכטנברג.

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך על קיומה של הישיבה הזאת. אני הרי עוסק בעניין הזה זה כמה שבועות יחד עם אנשי לשכתי, ואני נחלצתי לעניין הזה מסיבה אחת פשוטה, מכיוון שיש כאן היתכנות כלכלית ברורה.

תראו, כלכלת שוק יעילה לא מתנהלת על-פי רחמים. מה לעשות, אתה יודע, כלכלת השוק זה דבר אכזרי, אבל במקרה הזה זה ברור לחלוטין שלמפעל הזה יש זכות קיום, ועוד איך. אם לא הייתה, לא היינו יושבים כאן, אני לא הייתי יושב כאן.

גם אני לא.

ועל כן, מה שצריך – יש פה בעיה של ביצה ותרנגולת. כל הגורמים חושבים שזה נכון לתת למפעל הזה לבצע את תהליך ההבראה, שכבר התחילו בו. אלא מה? באים ואומרים: אנחנו ניתן אם ההוא ייתן, והוא אומר, אני אתן אם ההוא ייתן – ביצה ותרנגולת. זה בדיוק איפה שהוועדה הזאת צריכה להיכנס לפעולה, ואסור לנו במדינת ישראל להיכנס לפינה כזאת שניתן למפעל כזה, שהוא חיוני לביטחון ישראל - - -

לקרוס.

הם עושים בין היתר את הפלטפורמה ממתכת של "כיפת ברזל". צריך להבין את הדברים האלה. הם עושים מכלי דלק למטוסי קרב. זה לא, אתה יודע, איזה מפעל פלסטיקה, עם כל הכבוד לפלסטיקה, שאם הוא לא עושה השני יעשה.

הצירוף של עניין ביטחוני, של ייצוא, של תרומה כמובן לפריפריה, ומעל הכול ההיתכנות הכלכלית, כל זה מביא אותנו לחובה שאנחנו נצא מפה עם אמירה מאוד ברורה – המפעל הזה יקום על הרגליים, האוצר ייתן את שלו כגישור, יש כלי לזה, ההסתדרות תעשה את שלה, ההון העצמי של הבעלים, ומשקיע יבוא בהמשך.

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי זוהר.

אדוני, אנחנו עושים את הדיון הזה כבר בפעם אני לא זוכר כמה.

שלישית.

זה כבר הגיע לפעם שלישית. וכל פעם מחדש אנחנו מגלים שבעצם משלים אותנו. ומי משלה אותנו? משרד האוצר ומשרד הכלכלה גם יחד.

אנחנו הגענו להבנות כבר בדיון הראשון שהמפעל הזה לא צריך להיסגר, צריך לתת לו מענה. ידענו שמחפשים משקיע, לא נמצא משקיע, אנחנו צריכים לתת פתרון. חשבנו על כל מיני פתרונות, עשינו סיעור מוחות מעמיק, הגענו לאיזשהו כיוון פעולה.

שום דבר מזה עדיין לא קרה. המפעל בשתולה עוד שורד בכוחותיו האחרונים מכספים פרטיים שהמשפחה מזרימה, או-טו-טו גם זה ייגמר. אז אין בעיה שהרסנו למשפחה הזאת את החיים, אבל בואו לא נהרוס לעוד 300 עובדים את החיים ובואו לא נהרוס לצפון מפעל כזה חשוב – גם אסטרטגית ביטחונית, מפעל צמוד גדר שנותן תעסוקה.

חבר'ה, בואו נתעשת כבר. המריחות האלה כבר מיצו את עצמן. לכן, אני קורא, אדוני היושב-ראש, למשרד האוצר לשבת בחדר סגור עם נציגי המפעל עד שיצא עשן לבן, ולהביא לפתרון סופי ומוחלט.

תודה רבה. רבותי, לפני שאני מתחיל את הדיון אחרי שחברי הכנסת אמרו את דברם, אני רוצה לספר שאני בשעתו קיימתי דיון – כמו שאני מקיים דיון על הנושא של המפעלים באופן קבוע כאשר יש נפילה שעלולה לגרור לפיטורי עובדים ולסגירת המפעל.

2 באוגוסט 2016.

לא, אבל מנהלי המפעל לא באו כי אמר להם מנכ"ל משרד האוצר – הבעיה נפתרת. אני מאוד נפגעתי. מה זה נפגעתי? אני, אין לי גנים של פגיעה בכלל, אני לא נעלב משום דבר, אבל זה דבר שהוא לא מקובל.

יש לך דרך, דרך עידוד השקעות הון, הרי יש הרבה כלים. וכמו שנאמר קודם, זה מפעל טוב, זה מפעל שמייצר דברים חשובים, מפעל שלפי דעתי מספר העובדים בו ירד מאוד בתקופה הזאת, אבל תכף נשמע.

אבל תמונת המצב היא שמשרד האוצר אמר שהוא לוקח על עצמו את העניין הזה, שלא נקיים דיון, משרד האוצר יצטרך למצוא את הפתרון. אין בכלל דיון על זה. זה לא יכול להיות שאומרים לי אל תקיים את הדיון, או שבעצם אומרים להם אל תבואו לדיון, לבעלי המפעל, למנהלי המפעל – אל תבואו לדיון, אנחנו פותרים את הבעיה. אז אני רוצה פתרון היום.

תלמדו – אני אומר גם לבעלי המפעל – המשטר שלנו מחולק לשניים, יש את הרשות המבצעת ואת הרשות המחוקקת והמפקחת, וצריך לתת כבוד לשני הצדדים. הממשלה אומרת שהיא תפתור, אהלן וסהלן, תעשו לה "מי שברך" בשבת בבית הכנסת.

אני מבקש לעשות ישיבה על העניין הזה, חברי הוועדה מבקשים לעשות ישיבה, באים גם. אבל זה בסדר. מי מתייחס מהממשלה?

אנחנו - - -

לא, אם לא נעים לכם אני יכול לדבר בשמכם. בבקשה.

לא, הכול בסדר.

בבקשה. לא, בסדר, אני רק מספר את מה שהיה. אני חבר של המנכ"ל, אני אתו בידידות. הוא אמר להם לא לבוא כי הבעיה נפתרת, אז בבקשה, לקחת את כל האחריות על זה. אנחנו לא אשמים. ככה אנחנו אשמים חלק. בבקשה.

אם אדוני התייחס למנכ"ל אז ברשותך אני אתחיל. נירית איבי, יועצת למנכ"ל משרד האוצר.

בבקשה.

אנחנו נמצאים בקשר יומיומי והדוק עם החברה. הדוק ויומיומי, עד אשר אפילו יצא לי לא פעם לראות מצגות שהם מראים למשקיעים בשביל ליצור איזושהי אטרקטיביות של החברה, ואתה רואה את רואה החשבון של החברה מהנהן בראשו בחיוב רק בגלל שאנחנו באנו ונתנו ועשינו והפעלנו אפילו קשרים אישיים.

האם זה נכון - - -

רק שנייה.

לא, אין שנייה. אנחנו בדיון מהיר כזה.

לא, רציתי רק לסיים את המשפט.

דיון מהיר כזה.

בדיאלוג.

יש גם דיאלוג. אני אוהב לשמוע אותך, זה בסדר גמור, רק תעני לי על השאלות. מאז הישיבה הקודמת שהמנכ"ל אמר להם לא לבוא, האם אז היו 150 עובדים והיום יש 40?

אני לא הייתי בשיחת המנכ"ל עם החברה.

אני שואל עובדות. האם מספר העובדים ירד?

העובדות, אני לא הייתי בשתולה. אם שתולה יכולים להגיד - - -

שתולה זה מקום יפה, דרך אגב.

פספוס שלי.

האם זה נכון שמספר העובדים ירד?

נכון. חיובי.

אם אפשר לענות לאדוני היושב-ראש.

בבקשה.

אנחנו שמנו מאמצים לדבר עם החברות הממשלתיות, שאם צריך להרחיב או לתת עדיפות למפעל, גם זה נעשה, בשביל לתת להם איזשהו תזרים מזומנים שיצליחו לשרוד.

מעבר לכך, יש את קרן מפעלים במצוקה. שעד אז, אותו דיון שרצינו לקיים היה בגלל שהם הגישו מועמדות לקרן מפעלים במצוקה. הם באו, מפעל שתולה, ואמרו דבר מאוד פשוט – לנו יש משקיע פוטנציאלי ואנחנו רוצים להגיש לכם תוכנית עסקית על בסיס הזרמת הכספים של המשקיע הפוטנציאלי, ובואו, שהמדינה על-פי קריטריון עם הקרן, תשתתף.

אנחנו היינו בשמחה ובששון רוצים, ולתת את הכסף בקריטריונים של הקרן. ועוד פעם, הלוואי והייתי יכולה לשנות את הקריטריונים על-פי כל מפעל ומפעל, אבל מה לעשות, אנחנו חיים במדינה - - -

את העוזרת של המנכ"ל, לא נעים לי. אם זה היה מישהו אחר, היה לי יותר קל, הייתי גם מדבר יותר חריף. בגלל שזה שי באבד אז אני מדבר מאוד בעדינות. היות וזה שי באבד אני מדבר מאוד בעדינות.

תודה.

הייתה אפשרות אז לעשות את זה מחוק עידוד השקעות הון, מהקרן למפעלים במצוקה, יש תהליך שאפשר היה לעשות אותו.

עשינו אותו. התחלנו אותו.

בסדר. האם לא צריך, כשזו תמונת המצב, לקחת אחריות על הכול ולהציע להם פתרונות? הרי להגיד שאנחנו מחפשים משקיע – שמענו, זה היה בשני דיונים קודמים שלנו. המדינה לא יכולה לעמוד מן הצד.

אז אני אגיד עוד משהו, אדוני היושב-ראש. לא רק זה, לא רק לחפש משקיע. הבנו שלחפש משקיע יכול להיות בעייתי.

פנינו לשתולה ואמרנו להם – שתולה, חברים, תקשיבו, אתם יכולים גם להזרים הון אישי. תיקחו הלוואת בעלים ותזרימו את ההון האישי, ואנחנו ניתן את הקריטריונים. יש גם לזה קריטריונים, גם לזה מסלול. אנחנו ניתן גם לזה את הדעת, רק תבואו ותעשו.

טוב.

לצערי, החברה הצליחה או לא הצליחה – אני לא נכנסת לתזרים המזומנים האישי של המשפחה – אבל מה שהם הצליחו לעשות לא עמד בקריטריונים של הקרן.

טוב. תודה. רן קויתי, אבל קודם אני רוצה מבעלי המפעל. מישהו יכול להגיד לנו מה תמונת המצב? את מייצגת אותם?

את העובדים.

את העובדים. עכשיו אני מרגיש בטוח. את יודעת שעם תדמור לא נגמר.

אני יודעת. שום דבר לא נגמר.

את יודעת? אנחנו סיימנו, והכול בסדר, ואני לא יודע, שם – שתדעי שאנחנו לא מסירים את עינינו משום דבר שאנחנו מטפלים בו.

אני יודעת.

בבקשה.

רוני חתן, מנכ"ל החברה. אדוני, קודם כול, שוב אני מאוד מעריך ומוקיר את הכינוס של הוועדה, ואני לשמחתי יכול להגיד שכל מה שנאמר פה הוא נכון. גם מה שנירית אומרת, כי אנחנו ממש בקשר הדוק, ופה תכלית הבעיה בעצם.

זאת אומרת, גם הממשלה צודקת וגם אנחנו צודקים?

נכון. נכון.

קורה.

היה פעם בדין תורה שאחד בא ואמר, אז הרב אמר לו אתה צודק; השני אמר, הוא אומר, גם אתה צודק. באה האישה של הרב ואמרה: אז מי ישלם עכשיו את שכר הטרחה? אז הוא אמר: גם את צודקת. מישהו פה לא צודק, אתה צריך להגיד לנו מי.

הבעיה היא באמת בנושא של המתווה הראשון. לשווק או להכניס משקיע בהקפאת הליכים זה מאוד מאוד קשה, והראיה היא שאנחנו מנסים שנה. יש מגעים עם משקיע, ומשקיע רציני מאוד – משקיע רציני מאוד – אבל זה קשה וזה לוקח זמן.

למה פחת מספר העובדים? מה קרה במהלך התקופה הזאת, בערך שנה, למה פחת מספר העובדים באופן דרמטי? בעצם 110 עובדים עזבו.

מספר העובדים ירד מסיבה אחת פשוטה. בהקפאת הליכים קשה להתנהל ולהכניס עבודות, ויש סדר שצריך לעבוד הכול במזומן. אי-אפשר לעבוד הכול במזומן והלקוחות גם פוחדים להכניס עבודה לחברה בהקפאת הליכים, הלקוחות מצהירים.

כל הלקוחות שלנו – אם זה משרד הביטחון, אם זה כל החברות האחרות שאתן אנחנו עובדים – אומרים: תחזרו לאיתנות הפיננסית, אנחנו יותר מאשר רוצים ואנחנו צריכים אתכם. יותר מאשר אתם צריכים אותנו אנחנו צריכים אתכם.

תודה. נחזור אליך. רן קויתי.

אנחנו בקשר מתמיד גם - - -

רגע. הקשר שלכם לא כל כך מעניין אותי מכיוון שמה הקשר. אני, יש לי גם קשר עם אנשים, אז מה יוצא לי מזה.

יש בעיה מובנית בעניין הזה. הבעיה היא שהמפעל טוב, המקום מבחינה לאומית צריך להיות שם, התהליכים שנעשים הם תהליכים שנעשים, הבעיה – אנחנו כולנו יודעים אותה – וזה לכאורה צריך להיות התפקיד שלך, אתה צריך לעזור למפעלים במצוקה.

המציאות היא שאם יעזרו להם, גם דרך עידוד השקעות הון או דרך קרן מפעלים במצוקה, שלא ידברו על דברים ערטילאיים, הם יוכלו לעמוד על רגליהם לבד. הרי זו תמונת המצב, אין ויכוח על העובדות, אז מה הממשלה עושה בזה? בבקשה, הבמה לרשותך. אתה בעל הבית.

להגיד פה שהמפעל הוא מפעל טוב זו אמירה שהיא מסוימת אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים שיבוא מישהו שעושה איזושהי עבודה אמיתית, בודק את זה ואומר, אני מוכן לשים כסף.

שמה? לא שמעתי.

המודל של קרן לעסקים במצוקה, המודל הכלכלי שלו נבנה על סמך זה שארבעת הגופים שמנהלים את הקרן הם לא אלה שמחליטים אם המפעל הוא טוב או לא טוב. הם, קשה להם להגיד אם המפעל הוא טוב או לא טוב. זה לא כסף שלהם, זה כסף של העובדים, שנלקח לפני שבע שנים מהעובדים והמטרה שלו זה לעזור למפעלים שהם במצוקה, והם טובים.

בשביל להחליט אם המפעל הוא טוב או לא טוב, הקריטריון שנקבע בקרן הוא שיש מישהו אחר שהוא לא הקרן, שמוכן לשים כסף שלו, כסף חדש, בקרן, במפעל, ואומר: אני עכשיו מבין שיש פה מפעל טוב, אני ארוויח אם אני אשקיע בו, אנחנו מעלים לו את התשואה – בקרן אנחנו גורמים לזה שאנחנו לוקחים תשואה מאוד נמוכה ואם הוא מצליח לקבל תשואה גבוהה אנחנו מורידים לו את הסיכון כי אנחנו אומרים לו שאם הוא לא מצליח הוא לא צריך להחזיר את הכסף לקרן, אנחנו לוקחים אתו את הסיכון. אומרים לו – אנחנו אתך, אנחנו שותפים אתך.

אבל, הקרן בנויה על זה שמי שעושה את ה-Due Diligence האמיתי ומחליט האם המפעל הזה הוא מפעל שיש לו סיכויי שרידות, כן או לא, זה מישהו חיצוני. המישהו החיצוני הזה יכול להיות גם הבעלים. גם הבעלים הקיים יכול להזרים כסף, במסלול של בעלים קיים, וגם גוף חיצוני.

אנחנו נפגשנו עם מספר גופים חיצוניים לאורך התהליך הזה, הגיעו למשרדי הרבה גופים חיצוניים – לא הרבה. מספר, לא אחד – וגם פה בדיון בוועדה דובר על כמה גופים וכל פעם יש עוד גופים אחרים שאמרו שהנושא הזה מעניין אותם. בתחילת הדרך הראינו להם את הקרן, הסברנו להם איך הקרן עובדת, אמרו – נהדר, באמת הרעיון שלכם הוא רעיון טוב, הוא יעודד אותנו להשקיע בעסקים שהם קצת יותר מסוכנים בפריפריה, ובסופו של דבר התהליך לא נסגר. הוא הגיע בסופו של דבר למצב שהמשקיע לא מוכן להשקיע, ואין לנו כרגע בקרן למפעלים במצוקה אף משקיע או בעלים שאומר שחוץ מהכספים של הקרן, הוא לוקח איזושהי רמה של סיכון בגלל שהוא עשה בדיקה והחליט שהמפעל הזה יש לו סיכויי שרידות. זה הבסיס המקצועי.

מה אתה מציע?

דיברתי עם שר הכלכלה היום בבוקר, הסברתי לו את המצב, הוא גם חושב שהמודל הזה שיש מישהו נוסף מחוץ לקרן שנותן איזושהי לגיטימציה ואחריות על זה – הוא ביקש עוד זמן לבחון את הנושא, לראות אם יש דרכים נוספות שאפשר לעזור למפעל בתוך המתווה של הכלים הקיימים באיזושהי צורה.

דיברתי גם עם רוני, אני מדבר אתו הרבה וגם פה הוא אמר שיש משקיע נוסף. יש משקיע שאומר שהוא רוצה להשקיע במפעל, אני חושב שהקרן היא כלי טוב לפתרון פה. ומה שצריך פה זה עוד זמן כדי להגיע להבשלה.

אז מבחינתנו, יכול להגיע או פתרון של המשקיע הרציני הזה מתחום הביטחון שהוא כרגע ברמה של סודיות, שיגיד שהוא מוכן להשקיע ואז הקרן תהיה מוכנה בעצם לקחת אתו את הסיכון, או מנגנון אחר שהבעלים יציע, כשאנחנו כרגע לא ראינו עדיין הצעה כזאת חוץ מהצעה שאומרת – הכסף שכבר השקענו במפעל זה הכסף החדש שאנחנו נזרים, ומבחינתנו זאת לא הצעה שהיא קבילה, מבחינת הקרן מסלול כזה של בעלים שאומר – אוקיי, אני לוקח פה סיכון יחד עם הקרן. אבל צריך להיות פה עוד גורם נוסף שנותן את הביטחון לקרן, שהיא מכספי עובדים ששילמו את זה בשביל לעזור לעסקים במצוקה אבל שיש להם סיכויי שרידות, להראות שזה המצב.

ומעידוד השקעות הון?

אז אמרתי, השר לא מכיר עדיין את הנושא לעומק, הוא חדש.

הוא אישר השבוע 75 מיליון שקלים לתעשייה.

איתן, שנייה. עידוד השקעות הון.

אנחנו צריכים עוד זמן בשביל לבחון.

מה היה קודם, לפני שהשר הגיע?

עידוד השקעות הון, יש כאן ממרכז השקעות הון.

בבקשה.

אסף גרינוולד, משרד הכלכלה, הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה, מרכז השקעות לשעבר. במסגרת החוק לעידוד השקעות הון ניתן לקבל מענקים על השקעות שמבוצעות במסגרת תוכנית עסקית של החברה.

מרכז השקעות לשעבר, שנתן שני כתבי אישור לחברה בהיקף של 30 מיליון שקלים, ההשקעות לא בוצעו ולא הוגשו דוחות שמקבילים להתקדמות ההשקעות על מנת שנוכל לשחרר מענקים, וזאת הסיבה שזה פשוט תקוע.

למה אתם לא יכולים לתת מענקים עכשיו?

מענקים ניתנים עם ביצוע ההשקעות לפי החוק. אלה הכללים של החוק, ומאחר שלא מבוצעות השקעות - - -

אז אין לשר מה לבדוק כי אם אתה אומר שזה ניתן על השקעות, והשקעות לא מבוצעות, אז מה השר יעשה?

היו מספר מגעים שמנהל מרכז השקעות נפגש עם רוני חתן וניסו לבדוק אם יש אפשרות לשדך משקיע או לעזור בעניין הזה. זה לא נשא פרי.

אני עם שדכנים לא כל כך מסתדר. לשדך משקיע, אני שומע את זה שנה. בסדר, לשדך משקיע. לשדך משקיע, אז אתם גם הופכים להיות מיותרים.

אני שואל האם יש דרך, דרך עידוד השקעות הון. היה לי אותו דבר עם "פרי גליל", שאמרתם – הקודמים שלכם אמרו, אנחנו לא יכולים בשום אופן לתת להם. אז אמרתי, בסדר, המפעל ייסגר, חצור הגלילית תיסגר. ואמרו אנחנו לא רוצים ללכת בשביל זה לבית סוהר, אמרתי אני מוכן ללכת על זה לבית סוהר. ונתנו כסף ל"פרי גליל" והיום הוא פתח אגף נוסף. מה זה הדבר הזה, אני לא יודע. על כל פנים, אל תגיד לי השר החדש.

"פרי גליל" קיבל דרך החלטת ממשלה והוראת מנכ"ל.

מה דעתך שיש גם היום ממשלה וגם מנכ"ל?

בהחלט.

רוצים שאנחנו נפנה, אנחנו נפנה.

אנחנו נכונים לשמוע כל הצעה וכל רעיון.

אבל גם פה אמרו על זה וגם כשנסענו לחצור הגלילית והייתה ישיבה של הוועדה, אמרתם שאי-אפשר, אין דרך. הנה, יש דרך.

אנחנו מכירים את הרגישות של המפעל ומוכנים כל דבר - - -

מה זה רגישות?

החברתית.

המיקום, הפריפריה.

מודעים לרגישות של המפעל.

אבל עם רגישות לא הולכים למכולת.

גפני, אולי ניקח הלוואה מחוק הגליל.

אני שכנתי לא מעט זמן בשתולה, כבוד היושב-ראש, ואני יודע בדיוק איפה זה.

בסדר. תודה.

אני חלק מהיוזמים, הייתה נשיאות ולא יכולתי להגיע.

חבר הכנסת וקנין, הוא ממגישי הדיון המהיר.

דבר, אתה שכן שלהם.

אני מלווה אותם תקופה ארוכה כבר, גם בפגישות במשרד האוצר אחרי הדיון שהיה פה בוועדה, והצבנו מספר דברים איך אנחנו רוצים לראות את הפתרון.

הבאתי אותם ביחד לישיבה עם מנכ"ל המשרד, עם סגן שר האוצר, ישבנו. אני חושב שמישהו ממסמס את העסק שם, או שהאוצר לא לוקח את זה לפתרון אמיתי. אני חושב שהמנכ"ל לא מגיש פתרון. גם כשהוא אומר להם דברים, זה לא מגיע לתכלס. זה שיש רצון טוב בדיבור, זה לא עולם המעשה.

אנחנו נמצאים בדקה ה-99, אני לא יודע אם אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. המפעל הזה, ברגע שהוא נסגר, צריך להבין, זה מעל 200 אנשים שקשורים לזה בצורה ישירה. אני גר באזור הזה, חבר'ה.

נכון.

החבר'ה הצעירים עוזבים לאזור המרכז. במושב שתולה כבר אין גן ילדים, אתם יודעים? בזרעית אין גן ילדים, למה? כולם עוזבים, כבר אף אחד לא נשאר שם, אף אחד לא נשאר באזורים האלה.

אין זוגות צעירים.

אין זוגות צעירים, כולם עוזבים כי אין עבודה אז אם יש איזה מפעל שלא הרבה צריך בשביל להרים אותו, לדעתי טוחנים מים.

ואני ראיתי בזה חשיבות גדולה, לא סתם הלכתי איתם יחד למנכ"ל משרד האוצר ועירבתי גם את סגן שר האוצר בדבר הזה. לצערי הרב זה לא מתקדם לשום מקום, ואנחנו נמצא את עצמנו בימים הקרובים שהמפעל הזה נסגר ולא נוכל להחזיר את הגלגל אחורה יותר.

תודה. איתן ברושי, בקצרה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי מהמפעל, אני חושב שזאת הישיבה האחרונה. פה ייחרץ גורלו של המפעל. לא עוד ישיבות ודיבורים משום שזה ללא תועלת.

מדובר פה על מפעל שמעסיק מאות עובדים על הגדר ואתה מומחה כבר לגדר בגלל הטבות המס, ואני לא חושב שאפשר לעכב את התשובה.

משרדי הממשלה, אין להם פתרון. דיברתי אתמול עם אלי כהן, חברי השר החדש, והוא כן מבין את החשיבות של תעסוקה בפריפריה, גם אם זה לא ייצוא.

תראו, יש פה מחיקת חוב. אין גופים שלא מחקו להם חובות – מהמושבים והקיבוצים, דרך התעשייה האווירית – אין תעשיות בישראל שלא עמדו, כולל מה שאמרת בחצור.

הבעיה היא של הפקידים ושל השרים. אומרים, אל תגיד על הפקידים, אבל השרים שולחים פקידים. אם היו באים השרים הייתי מתעמת איתם. אז אני מתעמת עם מי שהם שלחו בשמם.

אני חושב, גפני חברי, שזה מבחן גם של הוועדה. אני מציע לקבל פה החלטה. תראו, זה ערבות מדינה, זה מחיקת חוב, תפסיקו לסכל בכל הסיפורים האלה. מה הבעיה למחוק פה כמה מיליונים? מדובר פה על מיליונים בודדים.

- - -

בסדר, אמרתי כמה. שישה, שמונה. עשו דברים יותר גדולים. איזה גופים לא מחקו להם, איזה גופים לא הוציאו אותם ממשברים?

ועל מה מדברים? על תעשייה מתקדמת שבנו אותה בעשר אצבעות על הגבול בלבנון, שאין אלטרנטיבה, לא להם ולא לתושבים.

לכן אני מבקש. אני מבקש להצביע על החלטה, לא לסחוב אותם משתולה, עוד מעט צריך לממן להם גם את הדלק. לקבל פה החלטה שהמדינה – ואני אומר לכם, אנשי הכלכלה באוצר, אתם לא יכולים להישאר עם התשובות האלה. זה לא תשובה, לא כלכלית, לא ציונית, היא תשובה שכדאי להפסיק לומר אותה כי היא תשובה של כלום. אתם לא רוצים לעשות שום דבר, אתם לא עמדתם בחיים במצבים האלה. באמת, יש איזה גבול להתעללות שלכם.

אז או שאל תבואו, ותפסיקו למחזר תשובות. ואנחנו, גפני, לא יכולים לצאת מפה ידי חובתנו. אני מבקש לקבל החלטה שעד תוך שבועיים הממשלה מציגה פתרון שהמפעל הזה מתקיים. אי-אפשר לשלוח אותם למשקיעים, הם לא באים. המדינה תממן את הפער, תיתן ערבות. ההחלטה צריכה להיות חד-משמעית.

אני קורא פה לווקנין שבא מהצפון, לחברים האחרים. המפעל הזה ממשיך להתקיים. המדינה תיתן את התנאים שהמפעל יתקיים, גם אם זה אומר מחיקת חוב. ותפסיקו להתעלל באנשים האלה, אלא אם תגידו שנגמר העניין.

משפט אחרון. אתה תומך בחוק הגליל. גם אני. זה חוק הגליל. 100 מיליון שקלים, אנחנו נותנים בניגוד לתפיסת האוצר והחקלאות, על מצב החקלאות אתה יודע. זה לא פחות מחוק הגליל, אז ניתן פה חמישה, שישה מיליון, והמפעל הזה ימשיך לעבוד. זה לא פחות מחוק הגליל.

תודה רבה.

הקרן לסיוע מפעלים - - -

מה זה, ישלחו אותם עכשיו להסתדרות?

רבותי, זה דיון מהיר.

אני אומר לכם, אני לא יודע אם אתם מפעילים את הקרן הזאת בכלל. הקרן הזאת סתם מנופחת, יש בה כסף.

זה לא נכון.

לא משתמשים בה. למה אתם משתמשים בה?

הקרן הזאת נתנה כבר לשלושה מפעלים כסף.

הם לא יכולים לתת את התנאים.

את יודעת מה, תביאי לנו את כל רשימת המפעלים שעזרתם להם.

אם המפעלים יתנו לנו את האפשרות לפרסם את שמם, אנחנו בשמחה ניתן.

למה לא? למה לא?

לא, לא, לא.

תביאו את הדבר הזה, נראה למי אתם עוזרים.

אבל זה לא הדיון. אתם רוצים לעשות דיון על הקרן למפעלים במצוקה ותשיבו, אז בסדר. אנחנו לא שם.

אם המפעל לא היה במצוקה הוא לא היה צריך את הקרן.

רבותי, אנחנו צריכים לסיים את העניין הזה. רואה חשבון גלעד ורדי. מה אתם מבקשים מוועדת הכספים?

אנחנו הגענו למסקנה שיש אפשרות לפתור את הבעיה וזה צריך לעבוד בשני שלבים. שלב ראשון, אנחנו נעשה הבראה עצמית, אנחנו נשקיע סכום, ובמקביל, בהתאם לתקנון של הקרן, הקרן תעמיד לנו סכום. זה ייתן לנו את הזמן להבשיל את המשאים ומתנים עם גורמים.

יש לנו גורם רציני מאוד שנמצא אתנו במשא ומתן, הוא ביקש לא לחשוף אותו כי הוא במשפחה הזאת. הוא איש מפעל שמייצר למשרד הביטחון. אנחנו צריכים את הזמן להוריד את האיום של החרב שמתהפכת לנו מעל הראש.

מה אתם מבקשים מאתנו? אנחנו זמן לא יכולים לתת, את זה נותן הקדוש-ברוך-הוא. מה אתם מבקשים מאתנו שנעשה?

אנחנו מבקשים סיוע של משרד האוצר / משרד הכלכלה.

מהו הסיוע הזה?

רגע, רגע. הוא אומר.

אנחנו נשקיע את מה שאנחנו יכולים, ובמקביל שיוזרם הכסף מהקרן ואנחנו עם זה נוכל - - -

סכומים, גלעד. סכומים.

רגע. כמה כסף אתם מזרימים?

אנחנו מעריכים שנוכל לגייס בין שלושה לארבעה מיליון על-ידי גיוס חיצוני.

מה אתם מבקשים מהקרן?

מה שצריך, 150% מההשקעה שלנו.

מה שנקרא הון לא חוזר.

קויתי. זו הצעה?

יש הצעה, שיגישו אותה, אמרתי להם כבר מזמן שאם יש להם הצעה להשקעת בעלים יש מסלול של השקעת בעלים, שיגישו אותה. אני לא יודע פה להגיד מראש.

אבל אם זה נכון?

אני צריך לבדוק.

כן, כן, לבדוק אני יודע.

כמה זמן? כמה זמן? אין להם זמן.

ברגע שיגישו את הבקשה נוכל - - -

אתם מגלים עכשיו פעם ראשונה את היוזמות האלה? אתם כבר שנים סובלים.

רגע.

אל תצאו מפה בלי כלום.

לא, אבל אי-אפשר להגיד שנים סובלים כי אז הרבה דיונים לא היינו מקיימים, והצלנו מקומות שבהם סבלו שנים.

אבל לא רה כלום.

אם אכן הדברים נכונים – אני לא מנהל משא ומתן עכשיו במקומכם – אם אכן, מה שאומר הרואה חשבון שלהם אכן נכון, האם העיקרון הוא שאתה יכול לתת להם סיוע על מנת שהזמן יבשיל לכדי משקיע חדש?

אז אני אסביר. מבחינת נהלי הקרן, נהלי הקרן מאפשרים גם למשקיע חדש וגם לבעלים קיים. אני הסברתי את זה.

כן, אני שואל האם זה בסדר.

מבחינתנו, אם יש כסף שמגיע מבעלים קיים אנחנו צריכים לבדוק את זה ויש מסלול כזה.

טוב. טוב.

אדוני, אפשר לדבר בשם הנאמנים?

אני מבקש לשמוע גם את הנאמן. אם הכסף יוזרם, מה יעלה באחריתו?

אפשר שני משפטים, אדוני?

בבקשה.

עורך-דין בניהו לאבל, נאמן יחד עם עורכת-דין אלונה בומגרטן.

אתם הייתם קודם?

נכון, היינו בדיון הקודם, ודיברנו ואנחנו מרגישים - - -

אבל אתם מישיבה לישיבה נראים יותר צעירים.

אל"ף, תודה, בייחוד הגברת. בי"ת, אדוני - - -

(היו"ר יצחק וקנין, 12:45)

כן, אדוני.

זה בסדר, יש פרוטוקול, זה לא משנה שהם התחלפו. אל תדאג.

אנחנו דואגים.

לא לדאוג?

חבר'ה, בואו נתקדם.

הלחץ כרגע הוא בשני מוקדים. מוקד אחד, כל המהות המשפטית של הקפאת הליכים, היא מוגבלת בחוק מלכתחילה, היא מוגבלת במספר חודשים. כרגע באופן חריג ביותר, בית-המשפט איפשהו נותן לנו את האפשרות הזאת אבל זה אמור להסתיים או-טו-טו. אנחנו כבר חרגנו מהמסגרת הזאת, מזמן. זה אחד.

שניים, עובדים לא קיבלו שכר – וכאן נמצאת עורכת-דין גלילה הורנשטיין מטעמם – לא קיבלו שכר בגין עבר מה שנקרא. יש להם כספים שיושבים בביטוח לאומי, שרק אחרי הגשת בקשת פירוק הם יוכלו לקבל אותם, אלא אם כן אנחנו מעבירים הסדר נושים באמצעות הכספים שאנחנו אמורים לקבל דרך המדינה.

אם נצא מפה היום שוב בסיטואציה שבה צריכים לקבל משקיע או צריכים לקבל הזרמה ממקור זר וכיוצא בזה, ולא נקבל את השישה מיליון שקלים הללו שאנחנו מבקשים אותם - - -

כמענק, אתה מתכוון.

כהזרמה.

זה לא כסף שחוזר אבל. הון לא חוזר, כמו שקוראים אצלנו.

זה סוג של הלוואה שתוחזר, אדוני, במהלך ההפעלה של המפעל לאורך קדימה. כן, זה נמצא בתוך תוכנית ההפעלה. אם לא נקבל את זה פשוט – זה לא שאנחנו רוצים, אנחנו לא רוצים לסגור את המפעל אבל למעשה אין מנוס מבחינת הוראות החוק ומבחינת הצרכים של העובדים.

מה שאתה אומר, שאם נלך למסלול של הממשלה, המפעל נסגר. עכשיו יעשו ימי עיון, כנסים וסימפוזיונים. זה המצב.

יש תוכנית הבראה - - -

אז למה עד עכשיו לא גמרתם את זה?

אנחנו גמרנו, המפעל התחיל לעבוד.

חבר'ה, אני רוצה לעשות סדר. קויתי, אני שואל שאלה ספציפית אליך. במידה – ובאמת, תדע מה שאתה עונה לי עכשיו – אם הם יבואו אליך ויראו שיש סכום כסף שיש להם אותו כהזרמה פרטית שלהם, האם על-פי הנהלים של הקרן אתה אומר שאתה יכול לסייע? אם הם מביאים ארבעה מיליון, כמה זה אומר - - -

שישה.

אתה יכול לתת שישה, זה עשרה מיליון. הבעיה היא 16 מיליון.

לא, לא. הוא מסתדר עם זה, איציק.

אנחנו הגענו לסיכום עם הנאמנים שאנחנו נפעל בשני טקטים, בשני שלבים. שלב ראשון, נשלם את עיקר החובות, זכות קדימה וכו', והשאר יחד עם הנאמן ניצור מערכת של פריסת חובות עד לכניסת משקיע של שלב ב'. עם כניסת המשקיע כבר עושים "פריש מיש" והולכים הלאה.

אני שואל. מה הזמנים שלכם מבחינתכם?

אנחנו מאוד מעוניינים לעזור למפעל שתולה להמשיך ולשרוד.

אלה מלים.

לא לשרוד.

תכלס.

להתקיים.

תכלס אני רוצה לשמוע.

אני מנהל הקרן, אני לא חברי הוועדה של הקרן. יש ועדה ואני לא אקבל פה את ההחלטה.

ודאי שלא.

מה שאני אומר פה זה שיש – הם מכירים את זה – יש מסלול שהוא מסלול של בעלים. הם צריכים ראשית כול בשביל שאנחנו נוכל לבחון את הנושא, להגיש בקשה לפי מסלול בעלים, מה שלא הוגש עד היום.

למה לא הגשתם את זה עד היום?

אני לא מכיר הצעה כזאת של הנאמן.

סליחה. למה לא הגשתם את זה עד היום?

אני גם לא מכיר הצעה כזאת - - -

לא היה לכם ההון הזה?

ההון, הוא בא בעצם מכספי ההסתדרות שהם מעמידים את ההלוואה הזאת. ההון העצמי שלנו, אנחנו הזרמנו כבר הכול פנימה, שפכנו הכול פנימה. ערב ההקפאה שפכנו את הכול.

את כל החסכונות שלו.

זה לא רק חסכונות. גם השקעות, גם הכול.

הארבעה מיליון, מאיפה אתם מביאים את זה?

הלוואה מההסתדרות אנחנו לוקחים. זה מינוף על מינוף.

היא נותנת?

כן, כן.

רוני, תיזהר, אל תרוץ. סליחה, אל תרוץ עם ההסתדרות, אתה לא יכול לדבר בשם ההסתדרות.

סליחה, מה התפקיד שלך?

סתם עורכת-דין, מייצגת את העובדים.

את לא יכולה לזרוק מלים, להגיד סתם עורכת-דין. את לא סתם, את נמצאת פה באיזה נישה מסוימת. נכון?

כן, מייצגת את העובדים.

אז למה את עונה במקום ההסתדרות?

- - -

סליחה. את עונה במקום ההסתדרות. מי נמצא פה מההסתדרות?

גם אני.

את גם מטעם ההסתדרות?

כן.

גם אני וגם המחלקה המשפטית.

סליחה, אל תדברו ביניכם. מי מייצג את ההסתדרות פה כרגע?

אני מייצגת את ההסתדרות - - -

- - -

אני שואל שאלה. חבר'ה, תנו לי לעשות סדר. הייתה פנייה אליכם בנושא של סכום שאתם יכולים לסייע למפעל הזה? הייתה פנייה?

לא הייתה פנייה רשמית אבל היו שיחות.

אם תהיה פנייה אתם כן תהיו מוכנים?

אנחנו נביא את זה בפני ההסתדרות, וקרוב לוודאי שההסתדרות תרצה לעזור למפעל להתקיים.

אוקיי.

אבל אני לא חושבת שמישהו יכול לבוא להגיד, נפלה החלטה.

לא, לא. ודאי שלא. רצון טוב יש?

ודאי.

רצון טוב יש.

רצון טוב יש.

חבר הכנסת טרכטנברג.

אני רוצה להגיד כך, ההתרשמות הבלתי אמצעית מהדיון הזה. חלקי הפאזל כולם נמצאים על השולחן, כולם נמצאים על השולחן ואפשר להרכיב את הדבר הזה. ובואו נמנה מה חלקי הפאזל.

(היו"ר משה גפני, 12:50)

אני אגיד לכם את האמת, כדי לעזור לדיון. אדוני, אני אומר לך, אם רוצים לפתור את הבעיה של המפעל הזה, אתה כיושב-ראש ועדת כספים צריך לזמן את המפעל, את משרד המסחר והתעשייה, את ההסתדרות, את מנכ"ל משרד האוצר, ישיבה אחת, אני אומר לך, אתה מציל את המפעל.

נכון. מקובל.

נכון. אתה צודק מאה אחוז. עד היום לא זומנו לאף ישיבה.

אדוני, אני מבקש ממך בקשה – אנחנו כחברי ועדת הכספים – אתה מציל את המפעל אם אתה עושה את הפעולה הזאת. כולם יתברברו פה, ילכו ותיגמר הישיבה, כל אחד ילך למקומו. צריך מישהו שיתכלל אותם, את כולם ביחד, יביא אותם לשולחן, ישבו ויסכמו את הנושא.

עוד השבוע.

גם בעקבות הדברים של חבר הכנסת וקנין. אמרתי, כל חלקי הפאזל נמצאים על השולחן וצריך להרכיב את הדבר הזה, אבל צריך למנות אותם: א. הם יכולים להביא מכספי ההסתדרות - -

יכולים לבקש.

- - את ההלוואה שדרושה של כארבעה מיליון שקלים.

שלושה.

לא חשוב.

ב. הקרן למפעלים במצוקה – אם הם יביאו את זה – יכולים לתת 150%, לאמור, עוד שישה מיליון שקלים.

מה האלמנט שחסר כאן אבל אפשר להביא אותו? הנאמן צריך גם לאפשר מבחינת הזמן כי אתה שמת אקדח מעשן על השולחן.

חלילה, אני אמרתי להיפך.

לא, לא, לא, אל תענה לי.

אנחנו יכולים להמשיך להפעיל לנצח.

אל תענה לי. אני אומר, צריך להגיד כמה – שבועיים, חודש – כדי לסגור את התהליך כולו. ולכן, צריך לתפור את החבילה הזאת. אפשר, ומוטב שעה אחת קודם כי אוי לנו אם כל האלמנטים נמצאים שם ואנחנו לא עושים.

תודה רבה. עידו סופר, אתה רוצה להגיד משהו בעניין הזה? היועצת של המנכ"ל דיברה. אתה רוצה גם משהו?

אין לי יותר מדי מה לחדש. עידו סופר, רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים.

אין לך מה לחדש?

לא צריך לומר פה שדיברתי עם רוני, דיברתי אתך באופן כמעט שבועי. ככלל, אני רוצה גם להגיד לחברי הכנסת – המדינה מייצרת כלי סיוע שנועדים להשקעה או העסקה תוספתית.

טוב.

זאת על מנת לתרום לפיתוח. במקרה הזה הכלי הרלוונטי הוא קרן לעסקים במצוקה.

טוב.

אנחנו מאוד מקווים - -

הבנו.

- - ומאוד רוצים שהקרן תהיה רלוונטית למפעל, וצריך לתת זמן להבשלה. אנחנו חושבים שצריך לתת זמן להבשלה - -

טוב, הבשלה.

- - וכשזה יגיע - - -

כמה זמן?

מה זה הבשלה?

אגב, רק אני רוצה להגיד. הבעיה במענק, בסופו של דבר אנחנו מסתכלים פה גם על העובדים, וזו נקודת המוצא של הוועדה. בסוף, אם מפעל הוא לא כדאי כלכלית, וניתן מענק, אז הוא יחזור לשולחן הוועדה בעוד שנתיים ולא עשינו שום דבר.

אז בעוד שנתיים.

שנייה בבקשה.

אבל אנחנו חושבים שהוא כדאי.

ולכן, אנחנו כן חושבים שצריך מבחינת המדינה להסתכל על זה בתור אם יש משקיע או הבעלים חושבים שיש איך להתקדם - - -

גפני, אי-אפשר בלי מחיקה.

עזוב את המחיקה.

לא, אני לא עוזב. מיקי, זה לא יעזור. אי-אפשר בלי מחיקה פה.

רבותי, מדובר על דיון מהיר, עם כל הכבוד.

דיון מהיר, אבל סופי. פעם אחת נגמור את זה.

אין סופי. רבע שעה. כן, הנאמנת, משפט.

עורכת-דין אלונה בומגרטן, אני הנאמנת, יחד עם עורך-דין לאבל. כבוד היושב-ראש, היום אנחנו נמצאים ב-Money time. לפי כל מה ששמעתי, צריך לשים את הדברים על השולחן. אם לא יוזרם כסף, השקעה, העסק ייסגר, מהטעם הפשוט.

ברור. ברור.

עוד משפט אחד. אנחנו מחזיקים את המפעל הזה שנה בכוח, אנחנו לא יכולים להחזיק אותו בצורה גירעונית, ולכן אדוני שאל, ובצדק, מה קרה עם העובדים. לא היה כסף לשלם משכורות לעובדים.

הבנתי, קיבלתי תשובה. גלילה, את רוצה להגיד משפט?

כבודו, עוד משפט אחד.

כן, בבקשה.

אין מחלוקת שהמפעל הזה נמצא במקום אסטרטגי. אין מחלוקת שהוא טוב. קשה לי רק להשתחרר מהרושם - - -

עם אין מחלוקת לא הולכים למכולת.

אבל אדוני, אם המפעל הזה היה בשטחים, היה מהר כסף.

אה, כן?

כן.

יהודה ושומרון, היא מתכוונת.

גפני יודע את זה.

אדוני, שישה מיליון שקל, זה הכול.

אין פה בית יהודי, סמוטריץ לא פה.

תודה. גלילה, משפט.

אדוני - - -

אני חייב לסיים, עם כל הכבוד.

יכול להיות שנעביר אותו לעמונה.

זה דיון מהיר. זה לא איזה דיון של יום שלם. גלילה, יש לך משהו לחדש?

לחדש אין לי, אבל אם לא תהיה הזרמה מיידית - - -

ברור.

לא, לא, אדוני.

מה לא? שלא תהיה הזרמה?

לא תהיה הזרמה.

אתה אומר לא לא, אז אני אומרת רק רגע. לא תהיה הזרמה מיידית, העובדים יושבים בחוץ. כל יום אני מקבלת 20–30 טלפונים, האנשים האלה חייבים להם כסף, רוצים להמשיך לעבוד. הממשלה חייבת לשמור על התעסוקה של העובדים, לא עם הפרוטוקולים ולא הכללים שלהם, שאי-אפשר לכופף אותם. ניסינו לכופף וזה לא הולך. הם צריכים להחליט, אדוני, הם חייבים להחליט שמזרימים כסף.

טוב. תודה.

כשחברי הכנסת ביקשו מההסתדרות אמרת – אנחנו נבדוק.

עזוב אותי עכשיו עם ההסתדרות.

הממשלה - - -

עידו, אתה תומך בשלי יחימוביץ או באבי ניסנקורן?

הוא א-פוליטי.

אתה לא הבנת מה שאמרתי. הוא אמר ההסתדרות - - -

גפני, תביא הצעה יותר נועזת. תביא הצעה עכשיו, נצביע. פעם אחת נראה מה אנחנו שווים.

גלילה, תודה, אני מודה לך.

אני רק רוצה תיקון אחד.

לא, אבל אמרתם כבר.

תיקון למה שהיה בפרוטוקול. הייתה אי הבנה. רוני בא ואמר, ההסתדרות תיתן. אמרתי לו, אתה לא יכול להחליט בשם ההסתדרות. תבקש, ההסתדרות תשקול את זה במאה אחוז חיוב. זה גם לך לאוצר אני אומרת.

היושב-ראש החדש שייבחר, בעזרת השם יעזור.

זה יהיה למפעלים אחרים. המפעל הזה סיים את דרכו.

רק אדוני היושב-ראש יכול לפתור את הבעיה הזאת.

בטח, אני יודע. אני יודע. הרבה אומרים לי שאם זה לא נפתר, אני אשם. אני מכיר את זה, זה בסדר.

האוצר גם לא משתף אותנו בכלום.

גבירותי ורבותי, גם בעלי המפעל וגם הממשלה.

למה צריכים לשתף אתכם?

למה לא? תסגרו אותו. מה זאת אומרת? מה זה למה? למה צריך לשתף את העובדים היא שואלת.

לא צריך שום דבר. הכול בסדר.

תסגרו את המפעל, תגידו שאתם סוגרים - - -

ההתנשאות הזאת.

- - -

אני לא מסכים לדבר הזה, אני פשוט אוציא אתכם.

אני קיבלתי התחייבות שהבעיה של המפעל תיפתר – גם יהיה עידוד השקעות הון וגם יהיה קרן למפעלים במצוקה וגם יחפשו משקיע. זה נאמר, ולכן גם אנשי המפעל לא הגיעו לכאן לוועדה. לא היה ספק בעיני שהבעיה לא תיפתר. בעיה של מפעל מהסוג הזה לא נפתרת אלא בכוח. ואני מבקש להחליט בדיון המהיר כדלהלן:

אני מבקש בתוך שבועיים שהשר החדש ילמד את העניין. המפעל מעביר ארבעה מיליון שקלים מכספו, זה לא חשוב, ובינתיים צריך את הזמן כדי לגייס משקיע. הקרן למפעלים במצוקה צריכה לסייע ב-150% נוספים כדי שיהיה להם את הזמן. הנושא הזה של עידוד השקעות הון – אגב, זה כסף שאנחנו הבאנו, קויתי, אנחנו הבאנו את הכסף הזה. אני די מתחרט על זה מכיוון שבסוף, בחלק מהדברים העובדים לא קיבלו. זה כסף של העובדים, זה לא כסף שהמדינה השקיעה והיא בעלת הבית. היא השתלטה על הכסף הזה.

- - -

לא חשוב, מה זה משנה. הניסוחים שלי לא רלוונטיים, זה לא בדברי הסיכום. הסיכום הוא שצריך לסייע בתוך השבועיים האלה לפתור את הבעיה מיידית. אני פונה לנאמנים – לנאמן ולנאמנת – אני מבקש לאפשר את הזמן הזה - -

הוא צריך להגיש בקשה דחופה - -

- - של השבועיים האלה.

- - של הארבעה מיליון שקלים. אם הוא לא מגיש בקשה דחופה, לא יקרה כלום.

של השבועיים האלה. אני מבקש, תעשו את כל הפרוצדורה. אנחנו לא יכולים להיות במקומכם. עם כל הכבוד שאנחנו ועדת כספים, אתם צריכים לעשות את כל הפרוצדורה.

בעוד שבועיים, בעזרת השם – אני מקבל את ההצעה של חבר הכנסת יצחק וקנין – יקרה אחד מהשניים. אני לא יודע, בשתולה זה מפעל ביטחוני? אני יכול לבוא לשם?

כן.

וכולנו יכולים לבוא לשם?

כן, כן.

בשמחה.

בעוד שבועיים אנחנו או עושים ישיבה עם כולם אצלי לראות מה נפתר ומה לא נפתר, או שאנחנו נוסעים, ועדת הכספים, לשתולה ונעשה את הישיבה שם. לא החלטתי, נראה איך זה מתקדם.

אם זה לא יתקדם באופן טוטלי, ישיבת ועדת הכספים תהיה בעוד – אנחנו נתאם את המועד – נעשה את הישיבה בשתולה, ושם מי שאשם נגיד שהוא אשם.

ואחר כך? ואחר כך?

אני לא יודע.

אז יהיה טקס אשכבה שם.

לא.

זה מה שתעשה. אני מבקש - - -

אני מקבל את ההצעה של גפני.

זו ההצעה, תאמין לי.

אבל גפני - - -

אין דרך. אתה יכול לקבל כפי שאתה רוצה. אתה יכול לקבל החלטה שאתה מכריח את הממשלה - - -

אני חושב שצריכה להיות מחיקה.

אתה יכול לרשום את זה על הקרח.

- - -

גפני, אין פה פתרון.

יש פתרון, נמצא פתרון.

מיקי, כבר מנהלים את זה שנתיים.

אנחנו מבקשים בתוך שבועיים גם מההסתדרות, גם ממשרד הכלכלה, גם מעידוד השקעות הון וגם מהקרן למפעלים במצוקה – אתם תעשו את כל הפעולות הנדרשות.

אבל מה זה שונה מהסיכומים הקודמים? זה אותו דבר כמו הסיכומים הקודמים. גפני, אני רוצה שיירשם בפרוטוקול.

הוא לא יעביר לאוצר שום חוק, אתה לא מבין את זה?

מיקי, האוצר עושה מה שהוא רוצה. ראינו את זה בחקלאות.

אבל זה מפריע לי בסיכום.

גפני, תרשום את ההערה שלי.

אני אתן לך.

אז אני רוצה זכות הערה.

אני אתן לך את זכות הדיבור אבל תן לי לסיים. בעוד שבועיים אנחנו, או שנקיים דיון אצלי כמו שהציע חבר הכנסת וקנין, ואנחנו נלך לפתרון, או שאנחנו נעשה את הישיבה בשתולה. אם אתה רוצה הסבר על העניין הזה, אני לא יכול להגיד את זה - - -

לא, אני רוצה הערה.

אני אתן לך.

אני כבר הייתי בשתולה.

אני אתן לך, אני רק לא יכול לתת את ההסבר הזה לפרוטוקול. אז אם תרצה אני אגיד לך אחר כך למה לפי דעתי זה יהיה שונה ממה שהיה עד היום. בבקשה.

קודם כול, אני מודה לך היושב-ראש. אני לא הייתי שותף ליוזמה לדיון הזה אבל שותף לדיונים אחרים וביקרתי בשתולה, וכעוזר שר הביטחון גם עזרתי להם בהזמנות – גפני, ואולי חסר פה משרד הביטחון.

לא חסר.

מי זה?

אני.

אוקיי. אז אולי זה הפתרון כי יש להם 15% יתרון בהזמנות של משרד הביטחון. אולי היה צריך להזרים עוד הזמנות.

אני אומר לכם, יש רגעים שחברי הכנסת צריכים לשאול מה הם עושים חוץ מלתת עצות. אני אומר לכם, לא קרה פה כלום בדיון הזה, ולא באשמת גפני. אנחנו עדים למצב שנמשך שנים, בלי פתרון.

החבורה הזאת השקיעה בעשר אצבעות. מה אנחנו אומרים להם? תלכו לפקידים, תסתדרו אתם. אנחנו לא מסתדרים אתם. אתה לא יכול לכפות עליהם, אז אתה שולח אותם? הם אטומים.

אני מציע לרשום בפרוטוקול שאני אומר לכם – לא היה פה כלום ולא יהיה פה כלום.

לא היה פה כלום כי אין כלום.

פה יש.

פה אבל יש. אומר לך הרואה חשבון שיש אפשרות להביא ארבעה מיליון.

אני מכיר אותו, אני מכיר את הכונסים, הייתי שם יותר מכולכם. אני אומר לכם, לא קרה פה כלום. מה שאני אומר לכם עכשיו, זה לא בעיה של עוד שבוע, שבועיים, אין פתרון בדרך הזאת. בלי מחיקה לא יהיה פה הסדר, ואני אומר לפקידים - - -

בלי הזרמה.

הזרמה.

הזרמה, שחלקה זה כסף שלא חוזר משום שבלי הזרמה לא יקרה פה כלום.

תודה רבה.

ולכן אני מבקש שיירשם בפרוטוקול. אני מציע לנסוע לשתולה, גפני, רק אם יש לך בשורות. אל תבוא לשם לסגור את המפעל.

טוב.

אם יש בשורות, אני בא אתך. אם לא, זה לא בסדר מה שקרה פה.

אני סיימתי את הדיון בעניין הזה. אני אומר לכם מניסיון שלי, אני לא חושב שיהיו הרבה אנשים שירצו לראות את חברי ועדת הכספים במושב שתולה על גבול הצפון, ואומרים שם שהממשלה נותנת למפעל הזה להיסגר. אני אומר לכם את זה מניסיון, השאלה אם יהיה לנו את הזמן לעשות את זה. אם יהיה לנו את הזמן לעשות את זה, אנחנו עולים על דרך המלך.

אני מבקש שתגמרו את העניין של הכסף שלכם. יש את ההתחייבות שלהם. אני מבקש גם מההסתדרות את אותו דבר. הסעיף הזה הסתיים וזה מה שיירשם ויונח על שולחן הכנסת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.