הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 355

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י' בשבט התשע"ז (06 בפברואר 2017), שעה 12:30

כיתות י"א - עומס לימודי ובחינות בגרות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

חנין זועבי

מנואל טרכטנברג

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

דני רהט - סמנכ"ל רשת חינוך "אמית", משרד החינוך

עטילה כמאל - משרד החינוך

אליהו מור - ארגוני הורים

לורן פוריס - סגן יו"ר ועד ההורים בירושלים

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

רון סגל - יו"ר הנהגת ההורים, רעננה, פורום ועדי ההורים היישוביים

אלי מור
נוי ולדמן

–
–

יו"ר ועדת ההורים פתח תקוה, פורום ועדי ההורים היישוביים
צעירי כולנו

אורה חכם - יו"ר פורום ציבורי למען שוויון הזדמנויות

דניאל זליקוביץ - סגן יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

ירדן נזרי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

בני גיאגאטי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיה פרידלנדר - תלמידת כיתה י"א, בית ספר אוסטרובסקי, רעננה

יותם פרום - תלמיד כיתה י"א, בית ספר אוסטרובסקי, רעננה

נתנאל כהן - תלמיד פנימיית בית הספר התיכון בויאר

שי רוטברט - תלמיד בית הספר הטכני, דימונה

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

כיתות י"א - עומס לימודי ובחינות בגרות

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-6 בפברואר 2017, י' בשבט התשע"ז. הנושא שעל סדר יומנו הוא כיתות י"א – עומס לימודי ובחינות בגרות.

הכותרת לא מכילה את הכול. ברשותכם, אני אומר לכם למה זימנתי את הדיון הזה. אנחנו מקבלים פניות, גם מהורים, ולא מיהרתי לקיים את הדיון. מזה כשנה אני מקבל פניות מהורים על העומס בבחינות הבגרות ולימודים כתוצאה מכך בשכבה י"א. פנו אלי תלמידות – ואני מדגיש, תלמידות – ממרכז הארץ וטענו שהעומס הוא בלתי נסבל, שאין להן שעות איכות עם המשפחה, לא שבתות, לא חגים. אנחנו ניגשים לדיון בדיון פתוח ואין דעה מוקדמת. אין לי דעה מוקדמת בנושא הזה ולא גיבשתי עמדה אבל אני באמת רוצה ללמוד והוועדה צריכה ללמוד את הסוגיה ולדעת מה היה קודם ואם היו דברים שהשתנו בעקבות השינויים האלה. אני חושב שמשרד החינוך יאמר לנו.

אני מבקש קודם, לפני שנתחיל להעלות את הטענות ולשמוע את הצדדים, הייתי רוצה לקבל סקירה מקיפה ממשרד החינוך בסוגיית מקצועות הבגרות, העומסים, החלוקה, הפריסה, מה היה קודם ומה קיים היום והאם יש מגמות לעתיד.

מי ממשרד החינוך אמור לתת לנו את הסקירה?

אני.

תציגי את עצמך. ואם שמעת את השאלות, תתייחסי פחות או יותר בהדגשים שביקשתי.

אני מנהלת את האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך. לבקשת היושב ראש, אני מוכנה לפתוח בסקירה. יצאנו לדרך לפני שנתיים וחצי - זו השנה השלישית – לתכנית ללמידה משמעותית, לתכנית ההיבחנות החדשה, על מנת להרחיב את הידע של תלמידי ישראל ולקדם את ההישגים בהתאמה לעולם ובהתאמה למאה ה-21. כאמור, המטרה שלנו היא להרחיב את הידע של תלמידי ישראל, לקדם את הישגיהם בתוך עולם של ידע נגיש, שמיומנויות המאה ה-21 נדרשות מבוגר מערכת החינוך כדי להיות אזרח העולם הגדול ומתוך הבנה שמערכת לימודים, מערכת למידה שהייתה נכונה לפני שלושים שנים, חייבת להתאים את עצמה לצרכים העכשוויים.

קודם כל, איזושהי הסתכלות על מה קורה בעולם. למדנו מערכות מתקדמות בעולם המערבי. לא אביא לכאן את כל הסקירה של כל המדינות שעשינו עליהן מחקר גדול מאוד אבל בגדול מדינות מתקדמות בעולם עסוקות בשילוב טכנולוגיה בלמידה, כמה שיותר למידה טכנולוגית ומיומנויות טכנולוגיות תוך כדי הלמידה, הן עסוקות במתן הגדלה של האוטונומיה הבית-ספרית הן בתכניות הלימודים ולבית הספר יש אפשרות לעשות התאמה של תוכן הלימודים לקהילה שלו, ולצרכים שלו והן בתהליכי ההוראה וההערכה. לא עוד הערכה אחידה לכלל הלומדים, כך קורה בעולם, אלא באמת הערכה שמותאמת לקהילות השונות על ערכיהן, על צורכיהן, על העולם שסובב אותן.

העולם עסוק בתכניות לימודים שהן מותאמות ורלוונטיות לתפקודי לומד מתוך הבנה שהידע נגיש, לוחצים ב-גוגל ויודעים, אבל צריך לפתח תפקודי לומד ומיומנויות למידה מתקדמות, שזו הסוגיה המרכזית שעומדת בפני מערכות לימוד מתקדמות בעולם. העולם עסוק בלמידה פעילה, בפיתוח חשיבה ויצירתיות ולא רק בלמידה פסיבית ושינון, והעולם עסוק במעורבות של התלמידים בלמידה - לא עוד מלמד פעיל ולומד פסיבי אלא לומדים ומלמדים שהם עושים ביחד תהליך שהוא מסקרן ושהוא מפתיע ושהוא מתאים וחדשני.

העולם עסוק במורים שמצאו מחדש את תפקידם, לא רק כמוסרי ידע - שוב, הידע נגיש – אלא כמחוללי תהליכי למידה, כמפתחי תפקודי לומד בקרב התלמידים וכאחראים על כך שכלל הלומדים בכיתתם יתקדמו כל הזמן, כל אחד לפי כישוריו.

נכון להיום כך זה מוטמע במערכת?

זה היה אור לפנינו, עת יצאנו ורצינו שישראל תהיה דומה, אם לא אור לגויים, הטובה שבמדינות.

אם תטמיעו את כל מה שכתבתם כאן במצגת בפועל בבתי הספר , לא תהיה לי טענה.

לשם אנחנו הולכים. תודה רבה על הרוח הגבית. לשם אנחנו הולכים, זו מטרתנו ואלה הצעדים שנקטנו בהם.

בוא נגיד עוד מילה אחת על מה שקורה בעולם. ברוב מדינות העולם ההיבחנות היא פנימית. למשל באמריקה, באונטריו בקנדה, בבלגיה, בשוודיה יש רק היבחנות פנימית, בעוד שבמדינות כמו אנגליה, פינלנד, אוסטרליה וגרמניה יש כמה בחינות חיצוניות, עד ארבעה מבחנים חיצוניים גלובליים. ברוב מדינות העולם ההיבחנות החיצונית, אם היא קיימת, היא מרוכזת למועד בחינה אחד עד שלושה מועדים שהם בדרך כלל קורים בשנת הלימודים האחרונה. באנגליה יש אירוע הערכה אחד בכיתה י' אבל בדרך כלל זה לקראת סיום תקופת הלימודים של הלומדים. בארץ לפני שיצאנו לדרך היו לנו מאה אחוזים היבחנות חיצונית, חוץ ממי עשה מטלת ביצוע באזרחות, היו לנו עשרה מועדי בחינה והתפרסנו על שלוש שנות לימודים, מה שגרם לנו, אפילו מבחינת המבנה הארגוני שלנו, להיות רחוקים מאוד מכפי שזה היה נראה בעולם.

תכנית ההיבחנות החדשה העבירה לפחות שלושים אחוזים להערכה בית ספרית. אנחנו בצעד, עוד לא הגענו לעולם, אבל לפחות אלה שלושים אחוזים כאשר בחלק גדול מתחומי הדעת אנחנו עבר מעבר לשלושים אחוזים. לפנימי, לקהילתי, למפתח תפקודי למידה. צמצמנו לשמונה מועדי בחינה כאשר אנחנו סופרים כמובן גם את מועד ב' ואת מועד המחצית השלישית ואנחנו מתפרסים כעת רק על שנתיים מתוך שלוש השנים שהיינו פרוסים בעבר, כך שפינינו שנה שלמה את כיתה י' לזמן של פיתוח מיומנויות, טיפוח תפקודי לומד, זמן של יכולת כשאנחנו אומרים לתת את החכה לדייג.

אם כך, למה מוקדשות כיתות י"א ו-י"ב?

כיתות י"א ו-י"ב גם, אבל ברגע שיש הרבה יותר בחינות חיצוניות, כל אירועי הבחינה החיצוניים מרוכזים כרגע בכיתות י"א ובכיתות י"ב. בחורף של כיתה י"א רק מעט.

כמה בחינות יש?

תכף אני אתן לך פריסה ממש מדויקת, מה היה ומה קיים עכשיו. הכנו את כל מה שנתבקשנו להכין.

אולי עוד מילה אחת למה יצאנו לדרך. קודם כל, רצינו לתת יותר חינוך לערכים בתוך תכניות הלימודים. כאמור, ידע הוא נגיש. מערכת החינוך אחראית וצריכה גם לעסוק בחינוך לערכים, בשאלות ערכיות שהיום מציפות את עולמנו. רצינו לטפל במציאות של קיצ'ינג טו זה טסט, שלומדים לקראת מבחן ולא לומדים כדי לדעת, לומדים כדי להצליח ואחר כך שוכחים. רצינו לטפל במציאות שהתיכון היה בית חרושת לציונים – כתבתי את זה במירכאות – עת היה מרוץ אחרי הבגרות.

למה במירכאות? זו המציאות.

נכון. היה מרוץ אחרי השגת הציונים, אחרי הבחינות, ולא היה זמן אמיתי, לא לחוות את התקופה החשובה הזאת של גיל ההתבגרות ולא לבנות בה את האישיות הפרטית, את הזהות שלנו. לא הייתה הוראה עם נשמה ועם יצירתיות כפי אנחנו רוצים. רצינו להתמודד עם הלמידה הפסיבית שאפיינה את עולם השינון של בחינות חיצוניות. רצינו להתאים את בחינות הבגרות – גם את החיצוניות – למיומנויות המאה ה-21. היום גם הבחינות החיצוניות שלנו עוברות שינוי ולא רק הבית ספריות. רצינו להגדיל את האוטונומיה של בית ספר לתת מענה אמיתי. כשיש בחינות המבחנים מכתיבים את הכול ואין לבית הספר את האפשרות לפעול כפי שהוא מבין. כל הזמן קיבלנו אי נחת אקדמית מרמת הבוגרים שלנו, למרות שהם למדו המון, למרות שהם נבחנו בהרבה יחידות לימוד, האקדמיה שבה וחזרה למשרד החינוך ואמרה לו שהתלמידים לא יודעים מספיק, לא מיומנים מספיק ואתם צריכים לשנות משהו בסיסי.

אם כן, אתם ערים למה שאנחנו יודעים כאן בוועדה.

נכון.

חשבתי שאתם לא ערים לכך.

לכן יצאנו לדרך. עשרת העקרונות שלנו, אולי אני אעבור עליהם מהר מהר כי כבר הבנו אותם. בהוראה ולמידה אנחנו מדברים על תכנון ההוראה והלמידה לשלוש שנים מראש. ככל שהתכנון יגבר, העומס שתלמידים מרגישים בשנה כזו או אחרת יופחת. אנחנו מודעים לכך שעוד לא כל המערכות שלנו בקיאות איך לתכנן היטב. אנחנו נותנים להם כלים אבל תכנון מראש לשלוש שנים נותן פריסה נכונה של תהליכי הלמידה. אנחנו מדברים על תהליכי הוראה ולמידה ממוקדים באתגרי המאה ה-21, על אוטונומיה ניהולית מוגברת, הוראת תכנים ודרכי הוראה ולמידה שניתנת לבתי הספר לפי האופן שהם מבינים את צורכי הקהילות שלהם והתלמידים שלהם.

מה זה לפי? אם המפמ"רית קבעה את זה? הלוואי, לאור הכתבה שהייתה על מבחן בתנ"ך, שהבחינה תהיה לפי מה שקבעו בתכנית הלימודים. את אומרת לי שלבית ספר יש אוטונומיה לתכנים? תסבירי לי.

אדוני היושב ראש, אני חושבת שאתה ממש נוגע בנקודה המצוינת. בעבר מאה אחוזים מהתכנים ומאה אחוזים מהשאלות נקבעו רק על ידי המורה מספר אחד שהוא המפמ"ר. היום שלושים אחוזים מהתכנים מוצעים על ידי המפמ"ר.

כשאת מדברת אתי על אוטונומיה, אלה השלושים אחוזים.

כרגע. אלה לפחות שלושים אחוזים. יש מקצועות שיש בהם אוטונומיה מורחבת של ארבעים ושישים אחוזים.

בסדר. לשם את מכוונת.

כן. אני מכוונת בתוך תכנית הלימודים, לשם. זאת התחלה. אנחנו מסכימים שזה לא מספיק אבל זו התחלה.

גם אנחנו בתהליך למידה.

כן. כולנו. גם עושים בזהירות צעד אחר צעד אבל לפחות בשלושים אחוזים מהזמן יש למורה אפשרות להעמיק במה שהוא מוצא שרלוונטי לתלמידיו, מה שמסעיר את רוחם, מה שנוגע לחייהם. הוא לא חייב לרוץ אחרי הספק חומר שמישהו מבחוץ קבע לו.

אני חייב לציין, וציינתי, שפנו אלי תלמידות והן עצמן התנצלו על כך הן לא יכולות להגיע לדיון בגלל שיש להן היום מטלה במחשבים.

אתה בעצם אומר לנו שצריך איזון.

הכנסנו יחידות של השכלה כללית שלא היו בעבר כאשר בית ספר בוחר מה הן אבל אנחנו רוצים תלמיד עם ידע רחב. הכנסנו יחידה של מבוא למדעים, הגברנו את החינוך הערכי והיום תעודת הבגרות באה רק למי שעשה גם מעורבות חברתית, התנדב או תרם לקהילה. אנחנו אומרים שבעצם הבוגר הרצוי שלנו לא יכול לקבל תעודה אם הוא רק למד ועשה לעצמו אלא הוא חלק מתוך חברה. יש כאן היבט של מעורבות חברתית שהוא חלק מתוך חוקת הזכאות. בהיבחנות הורדנו משמעותית – ואני תכף אציג את כמות אירועי ההיבחנות לתלמיד – והיום תלמיד נבחן פחות בצורה משמעותית מאשר בעבר. במקום זה הוא עושה תהליכי הערכה בית ספרית.

גם בתהליכי הערכה בית ספרית כמו המתכונת, ציוני המגן, אלה בחינות.

אבל המתכונת וציוני המגן, אנחנו קוראים להם ציון שנתי, מבחינתי הם חלק מתוך ההיבחנות החיצונית.

כשאת תספרי לי את ההיבחנות החיצונית, את תספרי גם את המתכונות?

המתכונות, אמנם אני סופרת אותן כאותו אירוע.

כאותו אירוע, זה לא נכון.

אבל זה לא בשלושים אחוזים.

תאמיני לי אני הבנתי. כשאת אמרת לי שאת סופרת אותן בהיבחנות החיצונית, הבנתי שאלה לא השלושים אחוזים.

אתה רק אומר שזה יותר.

את אמרת את זה כבשורה וניתן לחשוב שלכאורה את סופרת אותן במספר אחר, אבל זה לא כך. את לוקחת אותן כאותה יחידה.

נכון.

אבל את מבינה שהעומס הוא כפול.

אתה צודק לגמרי אדוני היושב ראש. אני רק רוצה לומר כאשר אני אציג את המספרים של העולם טרום רפורמה, גם אז אני אתעלם מכך שהיו מתכונות וגם בעבר היו לפחות שתי מתכונות.

ברור לי. אני לא רוצה את העבר.

אני אראה מה עשינו. אני רוצה להגיד שאני מסכימה עם רוח הדברים.

בעבר זה היה פרוס על פני שלוש שנים.

בוא נבדוק את זה במשותף. דבר מרכזי שאנחנו רוצים ביחד עם האקדמיה הוא להגביר את אמון האקדמיה בתעודת הבגרות, לגרום לכך שתלמידים שהצליחו היטב בבית הספר, דרכם לפקולטות האקדמיות תהיה פתוחה גם בלי עוד מאמצים בדרך.

זה לא תלוי בכם.

נכון, אבל אנחנו בשיח.

גם אם יהיה אמון רב, כל אוניברסיטה רשאית, זה חופש אקדמי, לבחור לה את התנאים שלה ואת כללי השוק.

נכון.

זה לא פרופר שיקול דעת אקדמי אלא זה גם משיקולי כדאיות וגם משיקולים כאלה ואחרים.

נכון.

מיתוג.

אבל כפי שידוע לוועדה החשובה הזאת היטב, אנחנו עושים הרבה צעדים גם עם האקדמיה ויש צעדים שהם באו לקראתנו ואפילו בשורות חדשות לאחרונה לפיהן האוניברסיטאות מתעניינות בתהליכי הערכה החלופית ואומרות שתלמיד שיעשה דברים מאוד מאוד מרתקים, הן ייקחו את זה בחשבון. אולי זאת לא העת כרגע לדבר על זה.

הנה, הבטחתי טבלה שמשווה בין מה שהיה בעולם הישן לבין מה שקורה כרגע. הטבלה מוצגת לפניכם. אם בעבר היו לפחות 25 אירועי היבחנות חיצוניים בשלוש שנים ומתוכם בכיתה י' נניח היו ארבעה, היום אנחנו נמצאים ב-21 אירועי היבחנות כאשר רק 13 מתוכם הם חיצוניים ושמונה עם פנימיים וחמישה מתוכם לפחות יכולים להיעשות בכיתה י'. כך שהיום לכיתה י"א וכיתה י"ב ביחד, 21 אירועי היבחנות בעבר, יש רק 16 אירועי היבחנות כאשר רק 13 מתוכם הם חיצוניים. כלומר, נכון שעדיין יש עומס, אני לא מנסה לטעון שלא, אבל אני אומרת שהמערכת עשתה צעד גדול של התחלת התיקון, צמצמה משמעותית מאוד את העומס של התלמידים בכיתה י"א. אגב, לי יש תלמידה בכיתה י"א, בת פרטית, והיא בעומס אבל כשאני משווה את העומס שלה לעומס שהיה על ילדיי הגדולים הבוגרים, אני באמת מרגישה שהמערכת הצליחה על השנה הקשה שתמיד הייתה, כיתה י"א, להקל והמספרים מראים שצמצמנו משמעותית. עוד יש דרך. אני מסכימה עם הקול שעולה שעדיין יש עומס גדול, אבל עדיין העומס מורכב רק מ-13 אירועי היבחנות חיצוניים לשנתיים, לכיתות י"א ו-י"ב מול 21 בעולם טרום רפורמה ועוד שלושה אירועים בית ספריים שכפי שאמרנו הם מותאמים יותר, הם גמישים יותר וכדומה.

מה היו הישגי הביניים שלנו. בסוף שנה שעברה, טרם התחלנו את השנה הזו, עשינו סיבוב גדול של שיח עם מנהלים, תלמידים והורים. תכף אני אתאר אותו. גילינו שהצלחנו לשנות את השיח בתיכון. המיקוד הוא פתאום בפדגוגיה ולא בהיבחנות. אין כמעט בית ספר תיכון אחד בארץ – והמפקחים שלנו יושבים פעמיים בשנה בכל אחד מבתי הספר, בוועדות מלוות – שלא עוסק בזה. יש כאלה שעדיין לא אוהבים את הרפורמה שלנו, אבל כולם פתאום העבירו תשומת לב וכובד משקל לפדגוגיה ולא רק לניהול הבחינות. מבחינתנו זה הישג מאוד מאוד גדול. הרווחנו שנת לימודים שלמה של כיתה י'. אם בעבר אחרי פסח גם בכיתה י' תמה לה שנת הלימודים והתלמידים יצאו לסדרה של מבחנים, הרווחנו שנה ומה שאנחנו מוצאים שמתרחש בה אלה באמת תהליכי עומק של למידה משמעותית יותר, שתלמידים עסוקים ברכישת מיומנויות ויש להם הזדמנות לבנות את עצמם כלומדים בשנה הזו, מה שבעבר לא היה להם, וגם הרוויחו חודש וחצי של לימודים בסוף השנה.

אנחנו מוצאים גיוון מאוד משמעותי של תהליכי ההוראה בחטיבה העליונה. בעבר, עד חטיבת הביניים המערכת התאפיינה בהרבה מאוד יצירתיות. איך עלו לכיתה י', פתאום הכול נגמר ורק רצו לבחינות הבגרות. אנחנו מוצאים שהתהליך הזה עושה את שלו. אנחנו באמת מרגישים שהתלמידים מקבלים בסוף פר תלמיד פחות אירועי בחינה, עדיין הרבה אבל פחות. המורים מתכננים יחידות הוראה ואנחנו מתחילים לראות ניצני הוראה אחרת. יש מקומות בהם קורים דברים מדהימים שפשוט תענוג לראות איזה תהליכים עמוקים ומרשימים בתי הספר יוצרים.

המורים עצם חזרו ללמוד. השינוי חייב אותם לצאת מאזור הנוחות וללכת ללמוד בעצמם שיטות הוראה חדשניות וזה בפני עצמו רווח.

המנהל פתאום לוקח אחריות על תכנית הלימודים בגלל שהמפמ"ר נתן לו שלושים אחוזים אוטונומיה והוא צריך לבחור, הוא מעורב, בית הספר מחליט ובוחר. יש לזה ערך מאוד מאוד גדול. המנהל אחראי לתהליך הפדגוגי וכמובן כלל תלמידי החטיבות העליונות בישראל עסוקים במעורבות חברתית ובעשייה ערכית, דבר שמבחינתנו גם הוא הישג גדול.

בשנה שעברה היינו בתהליך גדול ושאלנו גם תלמידים. התלמידים מעידים – אני באופן קבוע יושבת עם מועצת התלמידים מדי שנה והם מלווים את תהליך העשייה בחינוך העל יסודי – שתהליכי ההוראה החלופיים המלווים בהערכה חלופית משמעותיים יותר. תלמידים מעידים על כך שהבחינה החיצונית נתפסת כמאיימת יותר עדיין ולכן כשיש בחינה חיצונית, הלמידה לקראת ההערכה הבית ספרית פחות נינוחה. אנחנו מתריעים ואומרים ויודעים שאם נוסיף בחינות חיצוניות או אם נוסיף מועדים לבחינות חיצוניות, אנחנו עלולים לגרור את המערכת חזרה לעולם של ריבוי היבחנות. המגמה האמיתית שלנו היא להרחיב את האוטונומיה וההיבחנות הבית ספרית ולצמצם את כמות אירועי הבחינה החיצוניים.

את רוצה לומר לי אתם באמצע מגמה. זה לא הסוף.

בדיוק כך. אנחנו צועדים לקראת זה.

אתם יודעים מה היעד הסופי?

אנחנו רוצים להיות מערכת החינוך המתקדמת בעולם.

תודה רבה. אמירה מאוד יפה.

זה אולי חזון אבל זה לא יהיה.

נגיד יעד. זה חזון חשוב שכולנו נהיה שותפים לו.

בשנה שעברה, בגלל שהמחזור הראשון היה בכיתה י"א, הקמנו צוות י"א שליווה את יישום הרפורמה בשנתה הראשונה. הצוות נוהל על ידי כמנהלת האגף לחינוך על יסודי. הוא כלל את מועצת התלמידים הארצית והוא כלל נציגי כיתות י"א מכל הארץ.

הצלחת כמו פוליטיקאית, שלא במתכוון, ליצור תת דיון ולא ענית לי.

סליחה, חס ושלום.

שאלתי לגבי השקף הקודם לגבי מספר ההיבחנות החיצונית. אמרת לי שאתם באמצע התהליך. ככל שהגדרת הערכה חלופית של בתי הספר, ככל שהאחוזים יגדלו, מספרי אירועי הבחינה החיצוניים יקטנו או שה-13 זה מספר סופי?

אני רוצה להפריד בין שני תתי-דיונים. קודם כל, יש את אחוז ההיבחנות החיצוני והפנימי בתוך המקצוע. כרגע אנחנו נמצאים שם. אנחנו אומרים למפמ"רים, לממונים על המקצועות, אל תשאירו רק שלושים אחוזים אלא תרחיבו לארבעים אחוזים ולחמישים אחוזים. זה דיון ראשון שאנחנו ממש באיבו. יחד עם זאת, שוב, אולי לא מסמכותי כרגע להציג - - -

אני לא רוצה שתאמרי לי מספרים. השאלה אם את יודעת לומר לי שאנחנו רק באמצע התהליך ומספר הבחינות החיצוניות יכול לקטון.

אני יכולה להשיב על זה ואפילו עוד מעט אראה שקף לפיו אנחנו כבר עתה מאפשרים לבתי ספר שמעוניינים בכך להפחית משמעותית את מספר הבחינות החיצוניות לתלמידיהם ולעבור למאה אחוזים הערכה פנימית.

זה לא יפגע להם מבחינת התעודה?

לא. אנחנו מנטרים ומבקרים ובשנה הבאה אנחנו יוצאים לתהליך בקרה מעמיק.

לו יצויר - לפי הדברים שלך, ואני בכוונה מכניס עניין לדיון – שעם האוטונומיה הבית ספרית שנתת למנהל ואני חושב מחוץ לקופסה, יכול להיות שלאופי הקהילה של אותו מנהל בית ספר – אני הולך להגדרות שלך בתחילת דבריך – והוא ישכנע אתכם שבמקצוע מסוים הוא מעדיף מאה אחוזים הערכה חלופית, אתם תאשרו לו?

יש לנו כבר 150 בתי ספר שמשתתפים בתכנית של חלוצים בהערכה ועושים בין שניים עד שלושה מקצועות במאה אחוזים ויש לנו עוד כמאה בתי ספר שעושים תכנית. אני אסייג ואומר שחוץ מלשכנע אותנו, בית ספר גם צריך לעמוד בתנאי סף מקצועיים. אנחנו בוחנים אותם.

עומדת לך מלוא הזכות והחובה לבחון אותם.

כלומר, יש בתי ספר שאנחנו לא מאפשרים להם אפילו שלושים אחוזים הערכה בית ספרית כי תנאי הסף המקצועיים שלהם הם לא עומדים ברף כרגע של יכולת הערכה עצמית. לכן תלמידיהם נבחנים במאה אחוזים בחינה חיצונית. הם מעטים אבל יש כאלה. רוב בתי הספר הם לפחות שלושים אחוזים ובתי ספר שעומדים ברף מקצועי, והם רבים, יכולים לקבל גם מאה אחוזים. תכף אני אציג שקף בנושא.

את יכולה להגדיר את החלוקה המגזרית שלהם?

לא הבאתי שקף מדויק אבל אני יכולה לומר בערך. עוד רגע נגיע לזה. נגיד מילה על צוות י"א שגם ההורים היו שותפים לו. הוא מורכב ממועצת התלמידים, נציגי כיתות י"א, נציגות ההורים הייתה אתנו, נציגות מנהלים, נציגות מורים, נציגות מפמ"רים, נציגי פיקוח ונציגי מינהל חברה ונוער. ישבנו שנה שלמה או כמעט שנה שלמה, בערך אחת לשבועיים לשעות ארוכות. הצוות ערך סקרים בין תלמידים ומורים, ליווה את יישום הרפורמה והוא קיבל החלטות על התאמות בנהלים.

מנכ"לית משרד החינוך הוציאה ב-1 באפריל 2016 מכתב שלם של התאמות בתכנית ההיבחנות. היא קיבלה החלטה בעקבות דיוני צוות היישום הזה, צוות י"א. כלומר, המערכת ביחד עם הצוות האמיתי הזה שעשה עבודה אמיתית, קיבלה על עצמה לעשות התאמות ותיקונים כאלה ואחרים בהתאם לבקשות הלומדים. יש לי גם סיכום שלהם כאן וצילמתי לכם את ההתאמות. יש גם מסמך שסיכם את עבודת הצוות אבל אנחנו נוותר עליו.

במהלך פברואר 2016 עשינו סבב גדול של כנסי מנהלים. הבקשות המרכזיות שעלו מן המנהלים היו לא לחזור לאחור. הם אמרו שהרפורמה היא פדגוגית והם זקוקים ורוצים להתמיד בה. עשיתי וי כי אנחנו נענינו לבקשה הזאת. הם ביקשו יציבות בפועל כאשר מסר של יציבות קריטית מבחינת להצלחת הרפורמה. הם ביקשו להתנסות לפחות מחזור שלם לפני המשך השינויים ולכן קצת עצרנו את המשך הטלטלות ונענינו לבקשה הזאת. הם ביקשו התאמות קלות ודיוקים באפיקים שונים ונענינו לכך. הם ביקשו לשפר את ערכי המסירה של ההנחיות ונענינו לכך. פתחנו פורום פדגוגי שמתכנס כל שבוע ומוציא סיכום. הם ביקשו לבדוק אופציות היבחנות בחורף י"א לאוכלוסיות נוספות ועשינו את זה. פתחנו את לשון והיסטוריה לכלל האוכלוסיות בעקבות בקשת המנהלים.

הנה השינויים שעשינו במרץ-אפריל 2016 בעקבות צוות י"א ובעקבות בקשות המנהלים. פתחנו את לשון ואת היסטוריה לכלל המגזרים בחורף י"א. הכרנו בתכנית טוב כתכנית האצה ועשינו הסדרה למגזרים, למגזר הערבי, לחמד, שהיו זקוקים ליותר מקצועות הגברה. הרחבנו את זה לכלל המגזרים וטיפלנו בחינוך הטכנולוגי.

לאן פנינו.

כשאת אומרת פתחנו, מה היה קודם? מה המשמעות של הפתיחה?

קודם חורף י"א היה מיועד אך ורק לתלמידים שהוכרו כתלמידי אוכלוסיות מיוחדות או מחוננים או כיתות מב"ר ואתגר.

היה חשוב שייאמר.

נכון. צודק לגמרי. תודה. היום כלל הלומדים יכולים לעשות היסטוריה ושפה. בהתחלה זה היה לשון עברית.

יש בזה הרבה שכל. אני לא מבין למה קודם לא עשו זאת.

נענינו לבקשה ועשינו את זה.

לאן אנחנו ממשיכים. אנחנו רוצים להעמיק את השינוי משינון לפיתוח החשיבה, להתאים יותר טוב את תכניות הלימודים לתפקודי הלומד, להרחיב אירועים של למידה והיבחנות, להגדיל את היקף ההערכה הפנים בית ספרית כפי שאמרנו, להרחיב את האוטונומיה של בית הספר, להמשיך בתכניות לפיתוח מקצועי וליווי מורים, ולבחון את הקשר בלי הפסקה - ביחד עם האקדמיה - שבין בחינת הבגרות לקבלה אקדמיה.

הבטחתי, אז הנה, אני מציגה. אנחנו במקביל מקיימים סדרה של תכניות הערכה חלופית שהן רלוונטיות ללומד ומעמיקות ידע ומקדמות תכניות שהן מאה אחוזים הערכה חלופית בתחום דעת. יש כ-150 בתי ספר שנכנסו לתכנית חלוצים בהערכה, כשלושים מתוכם הם בתי ספר נוצריים והשאר מכלל המגזרים. יש כ-150 בתי ספר בתכנית תמר שמחליפים את אחת מתכניות מקצועות הליבה במאה אחוזים הערכה בית ספרית. יש כמעט מאתיים בתי ספר בתכנית ייחודית שכתבו בעצמם גם את התכנים של התכנית ונבחנים בהיקף של חמש יחידות לימוד במאה אחוזים.

אני מעריך, אני לא יודע, ויכול לומר הערכה שקרובה בסבירות גבוהה לוודאות שאם אני בודק אותם, את אלה שהלכו לתכנית חלוצי הערכה, לעומת אלה שבלעו, הקיאו ושכחו, אלה יזכרו את החומרים האלה, גם אם לא במאה אחוזים, הם יהיו חיים את הנושא ויש להם מיומנויות וכיווני חשיבה. להערכתי זו פריצת דרך.

אני מסכימה. זאת תכנית דגל שלנו. אגב, בהערכה קלה שאנחנו מלווים אותה בינתיים, זו הרוח שעולה. יש לנו כאלפיים תלמידים, 1,500 תלמידים, שעושים עבודות גמר ומחליפים חמש יחידות לימוד בכתיבת עבודה. כאמור, כל בית ספר שירצה – לשאלתך היושב ראש – ויהיה מעוניין, יכול להמיר מקצוע אחד, שניים או שלושה.

גם אני אבא לתלמיד בכיתה י"א ובנים לא דוגרים, אלה לא בנות, ואני רואה שבמקצועות שיש להם גם את החלק של הערכה חלופית, את רואה שהם מחוברים לאורך זמן. במה שהם יודעים שהכול בחינה, הם שאננים. הם יודעים שיבואו לקראת הבחינה, ישבו ויגלגלו ויוציאו. חוץ מזה שגם המוח אוהב חריטה, אוהב עיבוד ובהערכה חלופית זה נשאר לפרק זמן יותר ארוך. אני לא אומר לאורך זמן – אני לא רוצה להיות פורץ דרך בחקר המוח - אבל נשאר לפרק זמן יותר ארוך.

אני מסכימה שהמוח אוהב חריטה, הלב אוהב להתרגש, הילד אוהב דברים שרלוונטיים לו וזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו.

אולי שלושת המשפטים המסכמים שלי. צעדנו לצמצום כמות הבחינות שתלמיד נבחן בהן. כדי לעשות את זה – אני באה מתחום המדעים והמדעים אומרים שהחלל תמיד יתמלא – צמצמנו גם את הכמות - - -

זאת אקסיומה? אני יכול להראות לך כמה אנשים שלא הצליחו למלא את החלל.

כן, היום זה מונח, למלא את החלל. אם כן, צמצמנו את כמות האירועים, אנחנו מרחיבים את ההערכה הבית ספרית, הקלנו קצת על כיתה י"א גם אם לא די והכיוון שלנו צריך ללכת קדימה לכיוון שגם אדוני היושב ראש אתה הצבת וגם אנחנו מאמינים בו ולא לחזור אחורה.

לפני שאני פותח את הדיון לחברי הכנסת ולתלמידים הרבים שהגיעו, ותודה שהגעתם כי אני חושב שבסוף בסוף צריך לשמוע את אלה שכן ואלה שלא, המגמה המספרית לא ניתנת להכחשה כי ראינו שהמספרים ירדו. את סבורה מבחינה מקצועית שהעומסים היום שמוטלים על תלמידי י"א – אני מבין את התועלות האחרות אבל אני לא הייתי אתכם, לא בצוות י"א אבל אם אני רואה את הדינמיקה של העבודה של בית ספר תיכון, שאם כבר בכיתה י ' הוא היה מתחיל להיבחן, זאת תובנה שגיבשתי לי אותה לאחרונה. הקביעה של הנהלת בתי הספר, כולל היועצת, לגבי אותו תלמיד צריכה להסתיים כמעט בכיתה ט'. כאן נתנו עוד חמצן למערכת לזהות את הילד, להכיר אותו, לנשום אותו כדי להביא אותו. האם אני רואה נכון?

לדעתי במדויק. נתנו להם הזדמנות לפתח תפקודי לומד.

אני לא איש חינוך.

אני כבר גיליתי מהוועדות הרבות שאני יושבת שאתה בהחלט איש חינוך.

לא איש חינוך ויש כאלה שאומרים שגם אבא, אני לא אבא הכי טוב.

אני חושבת שאמרת במדויק ואני חושבת שנתנו הזדמנות להיות לומד מצליח יותר. אני רוצה להגיד ביושר שצוות י"א בשנה שעברה בחן את השאלה של החזרת הבחינות לכיתה י' והצוות עצמו, על כלל שותפיו, הגיע למסקנה שהוא לא רוצה להמליץ על כך למנכ"לית כי הייתה לנו תחושה ברורה שאם יתחילו לרדת בחינות חיצוניות לכיתה י', לא יהיה פנאי אמיתי לתלמידים להעמיק בתהליכי הערכה חלופית ולבנות מיומנויות למידה, ואז לא נוכל לסמוך את ידינו על כך שההערכה החלופית היא באמת איכותית. אם לא נפנה לה זמן במערכת ולא נאפשר לתלמיד לעשות מהלך כזה בשקט ובנינוחות, בלי שמאיימת עליו איזו בחינה חיצונית, אנחנו לא נוכל באמת ביושר שלנו לעמוד מאחורי זה.

שאלה אחרונה. לאור זאת - ראשית, הצמצום, שנית, זה שאתם סבורים שזה סביל וסביר, תהליכי הבחינה בכיתה י"א - האם נבחנה גם הפריסה לאורך השנה. מי שחווה את התקופה האחרונה רואה עוד בחינה ועוד בחינה.

שוב, זו שאלה מופלאה כי זה אחד הדברים המרכזיים ששמנו לב שהקושי הוא לפעמים בתכנון. בנינו כלי שקראנו לו מודל הסינוסים, שאנחנו עסוקים בהטמעתו בבתי הספר. אני חושבת ששאלת המי מרגיש עומס ומי לא, תלויה גם עד כמה בית ספר תכנן באופן מושכל את הפריסה התלת שנתית שלו וככל שנגדיל את ההטמעה של אותו מודל - - -

את רוצה לראות את זה כתכנון בית ספרי? זה לא משהו כלל ארצי? את מועדי הבחינות לא קובע בית הספר.

אבל כמה אירועים ובאיזה היקף אני מוריד לכיתה י', זו בחירה בית ספרית.

זו החלטה בית ספרית. למה אני צריך לחלוב את המידע הזה?

חשבתי שאמרתי את זה.

לנו אנשי הציבור אין אלא מה שעינינו רואות ואוזנינו שומעות או מכתבות או מקריאת חומרים או מפניות. הנתונים האלה הם חשובים כדי לגבש עמדה ואני שמח שבאתי בלי עמדה סגורה מראש כי הבנתי שיש דעות לכאן ולכאן.

אני חוזרת ואומרת שוב שלבית ספר יש את האוטונומיה לתכנן וככל שהתכנון יהיה מושכל יותר, העומסים יהיו מאוזנים יותר. אגב, אולי מועצת התלמידים תרצה להגיד בהמשך אבל עשינו השנה גם איזה סקר בין התלמידים ומצאנו שהפניות פחתו באופן משמעותי לעומת שנה שעברה.

אני מאוד מודה לך על הסקירה. תודה. חברי הכנסת, לפני התלמידים?

מילה אחת כי אני צריך לצאת. אדוני היושב ראש, אני מאוד שמח על הדיון הזה. לא הייתי בהתחלה אבל דפדפתי במצגת ונאמרים כאן דברים חשובים מאוד.

ברור לחלוטין שתהליכי הלמידה וההיבחנות שנהוגים הם ארכאיים, לא מותאמים לצרכים, הם לא מותאמים למציאות של ימינו ואתם נוקטים בשורה של יוזמות ואני ממש מברך על כך. אין כאן יוזמה אחת שהיא מנצחת אלא צריך שורה של אפיקים ולבדוק את היעילות שלהם וכולי.

אני רוצה להוסיף לעניין הזה שני דברים. האחד, לא רק את היעילות צריך לבחון כאן אלא את כל חוויית הלמידה. מה שקורה לעתים זה – הייתי שומע את זה הרבה מאוד באוניברסיטה עת היו מגיעים לשם אלה שעברו את התיכון – שהחוויה הלימודית היא כל כך לא נעימה ונחרטת בתודעה של האנשים האלה כמשהו שלילי, משהו מאוס, משהו כבד, בוודאי לא כייפית וזה עלול להשפיע רבות גם על הנכונות שלהם והרצון שלהם להמשיך הלאה, על איך הם רואים את מסלול החיים שלהם. האם לימוד מתמשך זה משהו שרצוי או לא רצוי, מעבר לכדאיות מבחינת השגת מקצוע וכולי. לכן העניין הזה, צריך לבחון אותו מהרבה זוויות. העניין הזה של איך הדבר הזה נחרט בתודעתו של התלמיד והתלמידה, זה סופר חשוב להמשך מסלול החיים.

הדבר השני. הזכרת את זה באחת הנקודות, את העניין של הקבלה לאקדמיה ובכלל הקשר עם האקדמיה. אתם בטח יודעים שלאחרונה אוניברסיטת תל אביב פתחה ביוזמה של מספר קורסים מאוד מצומצם, כמדומני ארבעה, שמוצעים לתלמידים בתיכון, קורסים מקוונים בעיקרו של דבר, והקורסים האלה הם חלק של הבגרות לצורך העניין וגם מוכרים באוניברסיטה כנקודות זכות כשהם יגיעו לשם. בנוסף לכך, אם תהיה מסה קריטית של קורסים כאלה, אפשר יהיה לדלג מעל הפסיכומטרי.

כיום תנאי הקבלה, ובכלל כל המעבר מהתיכון לאוניברסיטה או למכללה, זה מסלול מכשולים יקר, לא יעיל, פוגעני. כשהייתי יושב ראש ות"ת, זה היה אחד הדברים שניסינו יחד עם השר שי פירון לעשות תהליך. הוא התחיל אבל הוא לא בדיוק הסתייע עד הסוף. הטכנולוגיה כיום, לעניין הקורסים המקוונים, זה לא פתרון קסם לכלום אבל זה פותח פתח לאיזשהו מסלול אחר כך שעוד אחד מהכלים יהיה בארנסל שלכם כדי גם לעורר עניין, כדי לאפשר לתלמידים האלה לדלג מעל חלק מכל המבחנים האין סופיים האלה ושאחר כך עשית את המבחן, קיבלת ציון, אולי התקבלת ובזה נגמר הסיפור שם. לא. אתה מביא את זה אתך, את אותם קורסים שעשית או לא עשית.

אני מאוד רוצה לעודד אתכם להמשיך בכיוון הזה, לעודד את האוניברסיטאות להרחיב את שיתוף הפעולה, אולי באחרית הימים – אני מקווה שלא – לדלג מעל הפסיכומטרי שזה פשוט מכשול שאין לו זכות קיום אלא כמכשול. אז אני חושב שכל התהליכים האלה יחד יכולים בהחלט להניב פירות מאוד רצויים. תודה.

תודה. אני באופן אישי כשראיתי את זה, זה הפיח בי תקווה כי אני באמת מאלה שאומרים את הבדיחה שתביא מנתח לחדר ניתוח שנפתח לפני מאה שנים, הוא לא ידע לעשות דבר. כנ"ל רופא שיניים. אבל תכניס מורה, הוא יסתדר בכיתה של היום. המגמות שאת מציינת, ואם זה תהליך שכבר התחיל להיות מוטמע ובסופו של דבר, כפי שהמצגת התחילה, אני חושב שזה מתבקש ויפה שעה אחת קודם. אני חושב שפרופסור טרכטנברג נגע, הגדיר את זה נכון גם מבחינת מערכת החינוך וגם מבחינת התהליכים טרום אקדמיה. זה צריך להיות ביחד. אנחנו לא שם. מערכת החינוך צריכה להרגיש שהיא משרתת את האקדמיה לצורך העניין הזה, להביא את התלמיד מוכן, מעבר לחוויה ומעבר לתהליכים אחרים. אני חושב שהתהליכים נכונים.

נשמע את שאר חברי הכנסת.

אני אדבר אחרי התלמידים.

בסדר. מאחר ונמצאים אתנו כאן תלמידים, נשמע קודם כל את מאיה פרידלנדר.

אני תלמידה בכיתה י"א בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. אני באתי עם יותם אחרי שעברנו תהליך ארוך של חקירה מעמיקה איך עובדת החוויה של תלמידי כיתה י"א והחוויה האישית שלנו.

על ידי מי החקירה?

אנחנו עשינו סקרים.

אתם הייתם חלק מצוות י"א?

לא. אנחנו עשינו סקרים ושאלנו בתיכונים שונים בארץ. העברנו סקר - והעברנו גם עצומה – מה החוויה של תלמידי כיתה י"א. אנחנו אישית מרגישים עומס רב ומאוד קשה לנו להתמקד וללמוד למבחן אחד ספציפי כי יש לנו הרבה מבחנים ובגרויות ומתכונות. אנחנו חושבים שצריך להרחיב ולפרוס את החומר לגבי כל השנים. בכיתה י' המערכת שלנו הייתה מאוד דלילה והשנה הגענו לעומס ולחץ שלא ציפינו להיתקל בו.

לאור הדברים שדסי אמרה, אני אשאל שאלה. לו יצויר שהנהלת בית הספר שלך הייתה פורסת את ה בכיתה י"א ובכיתה י"ב אחרת, העומסים היו יורדים?

אני לא יודעת לענות בדיוק על השאלה הזאת. דיברנו עם המנהלת. מהחוויה האישית שלי, עברנו רק הערכה חלופית אחת בכיתה י' וכל שאר ההערכות החלופיות באות בכיתה י"א ו-י"ב יחד עם הבגרויות, דבר שמעמיס הרבה. דיברנו עם המנהלת ועל פי מה שהיא אמרה, אי אפשר להעביר את ההערכות החלופיות לכיתה י' כדי להוריד מהלחץ כיוון שצריך לעבור איזשהו תהליך עם התלמיד במהלך החומר שהוא לומד על מנת לעשות את ההערכה החלופית. לכן ההערכה החלופית באה בסופה של הלמידה.

אני אשאל אותך מהפרקטיקה. את יכולה לחלק לי את העומסים של הבחינות החיצוניות באחוזים על כיתות י"א ו-י"ב? כמה אחוזים מתוך הבחינות בכיתה י"א וכמה אחוזים בכיתה י"ב?

אני אומר לכם שאני יודע - אולי התחושות שלי מטעות אותי אבל אני רואה את זה גם מהשכנים וגם מהמשפחה - שכיתה י"ב זאת כמעט שנה מבוזבזת לאלה שעושים בגרויות. יש להם הרבה חורים בגבינה, במערכת השעות ובזמנים. אומרת דסי ביושר שאם הנהלת בית הספר תחלק את זה, תחלק את העומסים האלה, כי מספר הבחינות ירד. כשזה היה בכיתה י"א, היו 21 בחינות. אני באתי עם דעה לא מגובשת.

אפילו ביום ראשון אמרת.

נכון. אמרתי. לכאורה אם יש מטלה שמתחלקת בשלוש שנים, היא יותר ידידותית אבל כשאומר לי משרד החינוך שירד מספר הבחינות החיצוניות, שיטת ההערכה החלופית הולכת ומוטמעת ויש אוטונומיה בית ספרית, יכול להיות שאם ירדנו ל-13, יכול להיות שאם הנהלת בית הספר תצליח לסיים בכיתה י"א את כל העבודה. אני רואה תלמידים ושואל: לא הלכת ללמוד היום? אומרים לי: אין לימודים היום. מה זה אין לימודים? אין לימודים היום. מבחינה לבחינה חור. מערכת השעות מחוררת. האמת צריכה להיאמר.

בכיתה י"ב, מפסח לא לומדים.

מפסח לא לומדים בשום מקום אבל ב-י"ב זה כך. לכן אני שואל אותך. מצד אחד משרד החינוך והמערכת ומצד שני תלמידים שחווים את זה. הבנת את השאלה שלי?

אני חושבת שכן, ואם לא, תקן אותי. אני חושבת שהפריסה היא לא בהכרח על ידי בית הספר. יש הרבה בגרויות שחייבות להיות בכיתה י"א.

למה? דסי, נתעמת עם זה. תמשיכי.

יש לנו מספר רב של בגרויות בעיקר בקיץ ורק בגרות אחת בהיסטוריה או לשון שאפשר לעשות בחורף בכיתה י"א.

את היית ממליצה לפתוח עוד מקצועות לחורף מעבר ללשון והיסטוריה?

גם לחורף וגם לכיתה י'.

אם זה בכיתה י', יש לזה מחיר.

אני פגשתי עם מאיה ויותם בבית ספר לפני כשבועיים או שלושה. הם כתבו לנו מכתב והגענו, אני ועוד חברת צוות. ישבנו אתם. קודם כל, שני ילדים שעושים המון, המון, המון דברים. תלמידים נפלאים שעושים המון דברים גם בלמידה - שניהם בכיתות מצוינות – וגם בהתנדבות וכולי ובעצם מצליחים לבלוע את כל העולם ושאפו גדול מאוד. מצאנו שבית הספר לא הכיר עד תום את התכניות החלופיות של משרד החינוך. מנהלת בית הספר אמרה לי בתום הפגישה, והמורה שליווה אותם, מייקל אמר שבעצם הוא לא הכיר למשל תכנית של חלוצים בהערכה. מנהלת בית הספר הסבירה למה היא חשבה שלא ניתן.

הוא קרא את חוזר מנכ"ל מ-2016?

הוא יחסית חדש בהוראה והוא לא הכיר עד תום ולכן הוא חשב שלא ניתן. אנחנו כן ישבנו עם בית הספר, עם יותם ומאיה, היינו כולנו יחד בפגישה ארוכה.

מה הם אמרו שהיה אילו הם היו מכירים?

הם אמרו שזה נשמע להם רעיון מצוין ללמידה. הם לא הכירו עד תום. הצענו להם, גם אחר כך שלחנו את מפקחת בית הספר ואני מקווה שהיא תגיע בהקדם, לעזור להם בתכנון נכון. אכן בבית הספר בו לומדים מאיה ויותם, בכיתה י' לא נוצלה השנה מספיק להערכות בית ספריות. צריך לדעת שאם ילד לא מספיק מוכן להערכה בית ספרית, הוא גם לא מספיק מוכן לבחינה.

אם לא הכינו אותו, הוא לא יהיה מוכן.

אבל אם אפשר לעשות הערכה בית ספרית בכיתה י', גם אי אפשר לעשות הערכה חיצונית בכיתה י'. או שאפשר ללמוד את החומר בכיתה י' ואז זה לא משנה מה סוג הבחינה, או שלא ניתן ללמוד את החומר בכיתה י'.

הא והתליא.

כן. הא והתליא. באמת בית ספר שניצל את כל השנה של כיתה י' לתהליך הערכה אחד, יצר איזושהי העמסה כשהוא דחה. אנחנו קצת ישבנו ואנחנו מוכנים להמשיך לשבת. אגב, כל מי שקורא לנו, אנחנו יושבים אתו ואנחנו מוכנים לסייע. אגב, מאיה ויותם עושים המון, המון, המון דברים.

אולי מכאן נוצרים הפערים, אם בתי הספר לא מבינים.

יותם, רוצה להוסיף?

כן. בנוגע להערכה חלופית ולבגרויות, זה שהעבירו את הבגרויות לכיתה י"א ו-י"ב וכביכול צמצמו את הבחינות, זה לא מקיים את המטרה כי הערכה חלופית לא יכולה להתבצע בכיתה י' אם מאחורה, ברקע, יש לנו את הלחץ של הבגרויות והמרוץ לבגרויות כביכול הוא עדיין מתקיים כי יש חומר שצריך להספיק אותו והחומר הזה, אנחנו לא מסיימים חלק ממנו בכיתה י' אלא אנחנו מסיימים את כל החומר בכיתה י"א. זה לא משהו שאנחנו יכולים לעבור תהליך למידה משמעותית אם יש לנו בגרויות שהן לא באמת בודקות משהו אלא רק את יכולת השינון שלנו.

אני כן מברך על ההערכה החלופית. לדעתי כל התכנית היא תכנית מצוינת אבל הביצוע שלה הוא קצת לא נכון בגלל שכל עוד יש לנו את הבגרויות ברקע, אנחנו לא יכולים באמת להתרכז בתהליך למידה משמעותי ותהליך הלמידה הזה הוא משהו באמת חשוב.

מעבר לבגרויות והעומס – אולי מאיה ואני באמת תלמידים יחסית יותר טובים למרות שאני לא אעיד על עצמי – יש תלמידים שבאמת קשה להם ומעבר ללחץ של הלימודים, יש להם את הלחץ של החיים הפרטיים שלהם שאני לא מרגיש שיש באמת התחשבות בזה. אם יש ילד שיכול לקום לא טוב ביום מסוים, יש לו במקרה מבחן, זהו, יש לו איזה מספר שקובע את הציון שלו. אם זאת תהיה הערכה חלופית יותר גדולה, זה יהיה תהליך שנעבור וזה לא יהיה מבחן נקודתי.

לכן אני חושב שההערכה חלופית צריכה להתבטא אבל המתכונת הנוכחית לא בסדר כי כל עוד יש את המרוץ לבגרויות, אי אפשר לעשות למידה משמעותית.

למה אי אפשר?

למה אתה אומר את זה? ממש לא. אפשר לעשות גם בגרויות וגם למידה משמעותית. עם כל הכבוד, אם לא היו מבחני בגרות, אתה יכול לסגור את בית הספר וחבל על הזמן. תעשה למידה משמעותית, זה נכון ותעשה במקביל בגרויות.

לא שכנעת אותנו.

לא שכנעת אותנו.

אנחנו באמת רוצים להביא בסוף סיכום מאוזן וראוי.

דבר ראשון, הערכה חלופית, בוא ניקח דוגמה, עבודה, דבר שלוקח הרבה מאמצים וזה לוקח זמן. ברגע שנותנים לנו המון מבחנים נקודתיים, שזה משהו שקורה הרבה בכל מקצוע, זה הופך להיות מרכז החיים של התלמיד והוא לא יכול להתרכז בשום דבר אחר. זאת אומרת, אם תתנו לי עבודה לעשות, אבל בנוסף תגידו שיש לי מבחן במתמטיקה ויומיים אחר כך מבחן באנגלית, איך תצפו שאני אעשה תהליך למידה משמעותי אם אתם נותנים לי כל יומיים מבחן? ולמה אתה צריך את המבחן הזה?

טבעו של אדם להתמקד בדחוף, במה שיש לו כרגע, ופחות לגבי מה שקורה אחר כך ולמידה משמעותית זה אחר כך.

רגע. אני אתן לך אחר כך. המצב הזה שכל יומיים יש מבחן, זו מציאות. אני מסיק מהדיון הזה שמצד אחד אוטונומיה בית ספרית וזה טוב, ומצד שני אין לכם בקרה על זה. יכול להיות שהנהלת בית הספר, נוח לה והיא בורחת לאזור נוחות, ומצד שני היא מכניסה את התלמידים למציאות לחץ כזו וזה כל יומיים. את מכירה את זה ואני מכיר את זה.

נכון.

לכן אני חושב שזאת לא יכולה להיות אוטונומיה בלי בקרה. אין אוטונומיה בלי פיקוח. זה חייב להיות בליווי. יש לכם מחלקה שלמה שמטפלת בבגרויות ואני חושב שאם נתת עצמאות בגיבוש התכנית, היא צריכה להיות מאושרת על ידי משרד החינוך. זו מציאות בלתי אפשרית וגם לא הוגנת.

אנחנו חוטאים לאיכותה ולאמון של תעודת הבגרות. יש תלמידים מצוינים שיבלעו, בסדר, אבל אנחנו יודעים על פי דוחות רמ"ה שהחמישון למעלה, חלק ארי למטה ועוד חלק ארי אחד שמתפרס מלמטה עד למעלה. אלה ששם ילכו לאזורי הנוחות האחרים של העתקה, של חיפוף, של עבודה לא יסודית, של שינון ללא זיכרון. אנחנו מביאים את זה על עצמנו. אני חושב שמרגע שנתתם אוטונומיה בית ספרית לתכנון, אני חושב שצריך לבוא אליכם והמשרד צריך לראות שהפריסה תהיה איכותית, מהותית ומשמעותית עם כל הכבוד לאזורי הנוחות של המורים. אני מסכים עם מירב שאם לא תהיה תעודת בגרות, גם הלמידה והשאיפה, סליחה על הביטוי, זה שוט. אף אחד לא אוהב ללמוד למרות שיש בודדים, חריגים שאוהבים, אבל זה שוט. לא מצאנו משהו אחר בינתיים. הערכה חלופית זה דבר גדול שאני מאמין בו עוד לפני שנכנסתי לוועדת החינוך ואני אומר לך שצריך להעצים אותו כמובן עם תחנות בדיקה.

מה ששמענו כרגע ממאיה ומיותם מלמד על חלוקה לא נכונה. שמענו ממך שהנהלת בית הספר לא הייתה ערה וזה מלמד שכנראה תהליך ירידת הדברים מהמנכ"לית למפקחות נעצר בגלל כל מיני דילים, חברויות. אין דבר כזה. זה צריך לרדת. אני לא רוצה להגיד לך שתעשו מבחן נוסף למנהלי בתי הספר אם הם קראו את חוזר המנכ"ל או תשנו לו את הפרטים כך שהוא יהיה ידידותי.

זה גם תהליך.

הכול ביחד אבל את שמעת את הדברים וטוב שאת שומעת אותם. התכנית היא אדירה, מה שהצגת לנו זאת תכנית שאני מאמין בה אם הוא תוטמע בטווח לא ארוך וקצוב, אבל אם לא נעשה את הבקרות האלה, אנחנו נחטיא את המטרה.

נכון מאוד.

נקבל את אותו דבר מאותו דבר ולא השגנו כלום.

אני לא חושבת שיש מודל אחד אבל יש תמונה יותר ברורה מה לא לעשות. אולי לא בדיוק מה כן לעשות אלא מה לא לעשות. אני לא חושבת שהמושג הזה של מבחן הוא מושג שאין בו תוכן. המבחן בבתי הספר לוקח את האווירה ואת המשמעות של האווירה הבית ספרית, של שיטת הלימוד בבית הספר. בתי ספר שהם פחות מדגישים את תהליך הלמידה האינטר-אקטיבי, היצירתי, גם המבחן שלהם הוא מבחן לשנן. המבחן של בית הספר לוקח את המשמעות שלו, את התוכן שלו, את הערך שלו. בצורה שבה הוא נעשה הוא לוקח את שיטת הלימוד של בתי הספר. בתי ספר שמשתמשים בשיטת לימוד יצירתית ואינטר-אקטיבית, גם המבחנים שלהם הם לא הדרך היחידה להערכת התלמיד. אני לא מסכימה על הערכה חלופית אלא אני מסכימה על שיטות הערכה משלימות.

אני מסכימה במאה אחוזים שצריכים לפתח ולחזק ולתמוך בשיטות הערכה משלימות. לא יתכן שהתלמיד ייבחן ביום מסוים לפי סיטואציה מסוימת ורק בנקודת זמן מסוימת ולפי שיטת הערכה מסוימת. לזה אני מסכימה. אני מסכימה לפרוס את המבחנים לכיתה י' כי בכיתה י' אתה עדיין באמצע הדרך. לא בוחנים את אמצע הדרך. בכיתה י' אתה עדיין לומד, אתה עדיין לא בוגר מספיק.

תלוי באיזה מקצוע.

ברוב המקצועות אני לא הייתי רוצה שיבחנו אותי.

בשפה העברית אי אפשר להיבחן בכיתה י'?

אני אגיד לך למה לא. אני זוכר שיעור דקדוק. שנה שלמה לימדו אותי איך לחלק משפט, נושא ונשוא. אני אראה לך איך נראו המחברות. אתה חושב שאני יודע לדבר עברית תקינה?

בטוח שלא. גם אני לא יודע.

אם אתה שואל אותי, לא יקרה כלום. אני באתי עם דעה שצריך לפרוס לשלוש שנים בגלל הפריסה. אם נעניתי לרציונל הזה על ידי צמצום מספר הבחינות ואוטונומיה בית ספרית תפרוס את אירועי הבחינה, אני חושב שאני קיבלתי את התכלית הראויה לשמה באתי לדיון. אלא שאני רואה כאן לקונות, שזה לא מתנהל כמו שצריך. אם אתה שואל אותי, בינינו, כיתה ט' ו-י', תן להם את החוויה הלימודית.

אני כן מסכימה להתחיל בכיתה י"א אבל הביקורתיות שלנו כלפי המבחנים צריכה להתמקד בשתי נקודות – הראשונה, שההגינות של המבחן שכן ישקף את היכולות של התלמידים, והשנייה, שהמבחנים לא יבואו על חשבון הלמידה היום יומית המשמעותית של בתי הספר. שלא נהפוך את כיתה י"א לשנה של מבחנים בלי למידה משמעותית. זאת הביקורת. אלה האלמנטים בהם אני הייתי מבקרת את המבחן.

תודה. מועצת התלמידים, יש לכם מצגת.

כן. אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני תלמיד כיתה י"ב בתיכון חוגים בחיפה. חשוב לי להדגיש שאני תלמיד כיתה י"ב - כי לפני שאני אציג לכם תוצאות סקר מפורט שעשינו – כי אני מהתלמידים עליהם התחילה הרפורמה. דסי מכירה אותי עוד משנה שעברה. לא הייתי חבר בצוות י"א אבל הגעתי לכמה פגישות.

בשנה שעברה, אני חייב להגיד - אני חס וחלילה לא מוזיל מהעומס שיש השנה על תלמידי כיתה י"א, אני יודע שמאוד קשה להם, גם לחברים שלי וגם מפניות אנחנו מקבלים מתלמידים מכל הארץ – היה מצב הרבה יותר קשה. דסי ציינה את זה. בשנה שעברה עשינו סקר לפני שיח פתוח עם מנכ"לית המשרד – עשרות אלפי פניות. ישבנו בשיח פתוח וגוללנו שם את הסקר. היה פשוט מטורף. השנה המענה היה הרבה יותר רגוע והעומס פחת.

לפני שאני אמשיך לתוצאות הסקר, חשוב לי להדגיש שלא משנה מה, כל תלמיד, כמו שציינו כאן מאיה ויותם, אוהב את המטרה של הרפורמה ומתחברים למטרה שלה. אומרים לנו שזה גאוני, זה נכון אבל השאלה היא כמה זה בא לידי ביטוי בשטח.

זאת ההגדרה של הרפורמה כלמידה משמעותית כפי שדסי הציגה. על הסקר ענו 4,500 תלמידים ותלמידות מכל רחבי הארץ. עיקר המענה היה כמובן מכיתות י"א – 47 אחוזים.

43 אחוזים אמרו לנו שיש עומס מאוד מאוד גדול ברבי המלל, בעיקר בהיסטוריה, המון חומר. המחנך שלי אמר לי לקרוא לזה תכנים, הוא לא אוהב שקוראים לזה חומר. המון חומר ששופכים עליהם והם צריכים לזכור דבר שהוא קשה מאוד.

שנן ופלוט.

כן. שנן ופלוט. 76 אחוזים אמרו שיש צפיפות מאוד מאוד גדולה כמו שציינתם בתכנים ובמבחנים והסיבה לכך היא לפעמים בנייה לא נכונה בתוך בית הספר של לוח המבחנים. לפעמים לא מכירים את חוזר מנכ"ל שנותן ממש הנחיות ברורות לגבי אירועי הערכה.

32 אחוזים אמרו לנו שגם הם וגם המורים לא ידעו את החשיבות של הערכה חלופית. אמרו לנו שמורים לא יודעים להסביר להם מהי הערכה חלופית ולפעמים אפילו הפתרון הוא לעשות מבחן בהערכה חלופית. זאת אפשרות אבל זה נוגד את המטרה.

52 אחוזים אמרו שהחומר שנלמד אינו רלוונטי לחיי היום יום. חשוב לציין, כמו שדסי אמרה, במקצוע השכלה כללית מלמדים בין היתר גם כישורי חיים אבל זה עדיין לא בכל בתי הספר ועדיין זה לא מורגש לחלוטין.

29 אחוזים אמרו שצריך לבטל את הגבלת המקצועות המוגברים וזה משהו שחשוב לציין אותו. היום יש הגבלה על שני מקצועות מוגברים.

שלושה, בנוסף למתמטיקה ואנגלית.

נכון. אני מדבר על מגמות הלימוד. הבעיה שמעלים כאן תלמידים היא שלא נותנים להם לממש את עצמם. הם רוצים לעשות עוד תחומים בתוך בית הספר.

זה רק יגביר את הלחץ.

יש תלמידים שאומרים שהלחץ הוא לא הבעיה שלהם. הבעיה היא שלא נותנים להם לעשות מקצועות מוגברים. הרבה תלמידים אמרו לנו שאין עליהם לחץ, הם רוצים להשקיע בלימודים.

דסי, תסבירי את הרציונל, למה יש הגבלה של מקצועות מוגברים.

קודם כל, עוד לפני הרציונל. הנתון הזה מראה ששלושים אחוזים מהתלמידים אומרים כפי שדניאל אמר שיש להם זמן, לא לחוץ להם והם רוצים יותר. אגב, גם מאיה ויותם עושים הרבה, הרבה, הרבה. אבל צריך לדעת שיש קולות לכאן ולכאן. הגבלת המורחבים נבעה לא סתם. דניאל אמר בהתחלה שני מורחבים, כך היה בהתחלה, אבל באמת בעקבות השיח שניהלנו עם כל המערכת, המנכ"לית הרחיבה את זה לשלושה מורחבים ועוד מתמטיקה ואנגלית ועוד עבודת גמר, סך הכול שישה מורחבים.

למה? בגלל שמצאנו שההתפרסות על הרבה מאוד מקצועות, לקחנו את התלמידים שעשו ארבעים יחידות, 38 יחידות, ובדקנו בסוף את הישגיהם וגילינו שההתפרסות על הרבה מאוד מבחנים ועל הרבה מאוד יחידות הפחיתה את ההעמקה ואת ההישגים. הרגשנו שתפקידה של המדינה להיות גם אחראית על זה, לא להגיד הם בחרו וזו בעיה שלהם. הגבלנו. בסך הכול ההגבלה היא מאוד רחבה. תלמיד יכול לעשות שישה מקצועות מורחבים וזה המון.

כשהוא עושה מורחב, הוא מקבל ניקוד גבוה יותר?

זה היקף של חמש יחידות לימוד. בחלק מהמקצועות יש בונוסים באוניברסיטה. לא בכולם. הרעיון הוא באמת לעשות מורחב.

זה לא מאפשר להם לוותר על מקצועות אחרים?

לא. זה בנוסף. זה לא במקום.

לא שקלתם? אנחנו אומרים חנוך לנער על פי דרכו. אם יש לי שאיפה ויש לי נטיות ואני רוצה ואני טוב, אם אני דורש מקצועות מתוגברים, אני חושב שאני טוב בהם. אם אני מתגבר את עצמי במספר מקצועות, למה לא תשקלו להוריד בחינות שהן לא בליבה? במסגרת הרפורמה.

מה שאתה אומר קיים.

יש מינימום.

בדיוק.

שאלתי.

אם ככה, לא הבנתי נכון את שאלתך ואני מתנצלת. אני הטעיתי אותך. מה שאמרת, הוא מדויק. יש מינימום שקבענו כבסיס משותף לחברה האזרחית, שתי יחידות היסטוריה, שתי יחידות ספרות, שתי יחידות תנ"ך ללומדים היהודים או מורשת ללומדים, כל אחד לפי דתו, שלוש יחידות שפה עברית או שתיים לדוברי עברית. יש בסיס משותף שהוא מינימלי. שלוש יחידות מתמטיקה ושלוש יחידות אנגלית שזה מינימלי.

עוד שאלה אפיקורסית. אם אותן שתי יחידות הן רק לצורך הבסיס המשותף לחברה כחברה – למה לא תעשי את זה בחינה פנימית? למה צריך להוציא את זה לבגרות חיצונית? שתי יחידות, כולנו יודעים מה הרמה שלהן. תעשי עבודת גמר.

קודם כל, בית ספר מעוניין יכול ללכת לתכנית תמר שהצגתי אותה שהיא תכנית שממירה את אחד ממקצועות החובה למאה אחוזים הערכה פנימית.

רק אחד.

לא. אפשר גם שניים וגם שלושה מקצועות.

ענית לי. בסדר.

אני אמשיך. זה הדבר האחרון שעלה בסקר שעוד לא העליתם כאן. נושא המעורבות החברתית והתפתחות אישית. זאת תכנית כל כך חשובה. מה שהיה נקרא עד היום מחויבות אישית, תלמידים היו צריכים לצאת למחויבות אישית.

אני אתך. זה לא מוסיף. כמה שנים זאת המעורבות החברתית?

שלוש שנים.

מישהו בחן את זה?

יש לנו הערכה מלווה שמלווה את התהליך. אנחנו רק בתום מחזור ראשון ולכן עוד אין לנו תוצאות.

אתם מתכוונים לעשות הערכה?

אנחנו מלווים את זה בהערכה.

איך זה שילוב בצבא, שילוב באקדמיה, הכול?

אנחנו נבדוק גם את זה. כרגע אנחנו עושים הערכה שמלווה את עמדות התלמידים, תחושותיהם וכולי.

לי אין ספק מה יהיו התוצאות, אבל חייבת להיעשות בדיקה.

זה נעשה.

כמו שדסי אמרה, אנחנו בדיוק בשלב הבדיקה כיצד זה עובד. יש הרבה תקלות בעניין הזה, הרבה בתי ספר לא עשו את המעבר מהמחויבות האישית למעורבות חברתית והתפתחות אישית, שזאת תכנית שבעצם המטרה שלה היא לעודד את התלמידים להתנדב בקהילה ולהגשים את עצמם במסגרת הזאת.

46 אחוזים אמרו שפשוט הם לא מבינים את התכנית וכי יש מחסור במקומות שאפשר לצאת ולעשות בהם את ההתנדבות. אם בתי הספר היו מבינים טוב אתה תכנית, הם היו מבינים שאפשר ליצור את המקומות האלה בעצמם ולא לחכות שיבואו אלינו.

יבוא תלמיד למורה שלו או למנהל בית הספר ויגיד שהוא בלי שום קשר לבית הספר כל יום חמישי בלילה עוזר בחלוקת מצרכים למשפחות.

בהחלט.

למרות שזה לא בפול של בית הספר.

בהחלט. הוא צריך לדווח על כך במסגרת הדיווח והוא יעבור איזה תהליך אבל בהחלט. מה שאומר דניאל זה שאנחנו אפילו אומרים שזה לא חייב להיות התנדבותי. יש עוד דרכים. יש תלמידים שמאוד מאוד קשה להם המגע עם החברה בחוץ והם ביישנים, אבל הם מאוד אינטליגנטים והם כותבים ערכים בוויקיפדיה. אנחנו רואים בזה מעורבות חברתית. הוא תרם לחברה, כתב ערך בוויקיפדיה, לקח את העוצמה שלו וניצל אותה. זה לא חייב להיות התנדבות במובן הפשוט שלה.

הבנתי. ברור. תמשיך לסיכום.

לסיכום. כמו שהיה בשנה שעברה צוות י"א, השנה נפתח צוות שאנחנו קוראים לו צוות רפורמה. זה צוות שלא עוסק רק בשכבת י"ב אלא בעומס ובדברים נוספים חוץ מהעומס של כל השכבות. הייתה פגישה אחת של הצוות ואנחנו בדיוק עובדים על לוח זמני פגישות. במקביל לכאן אני יושב עם המיילים. הצוות מטפל בכל הנושאים. דסי והאגף לחינוך על יסודי באמת שותפים נהדרים. אנחנו עובדים על הכול.

יש לי קריאה כי הבעיה העיקרית שעולה היא שזה פשוט לא נראה בשטח. לא מרגישים את זה בשטח. המורים לא מבינים. אגב, יש כאן נציג מהסתדרות המורים?

היום לא.

זה ארגון המורים. לא הסתדרות המורים. באופן מפתיע הוא לא כאן.

לא נורא.

כי זה לא חשוב מספיק. זה לא רלוונטי.

בדרך כלל הם מגיעים ותורמים לדיון.

מגיעים תמיד.

בכל מקרה, יש לי קריאה למורים: שתפו פעולה, שלבו כוחות עם משרד החינוך, תשאלו שאלות כדי להבין את התכנית, תתייעצו עם התלמידים שלכם לגבי מה כדאי לנו לעשות, איזה סוג הערכה חלופית, מה חשוב לכם יותר, איזה תכנים יותר מעניינים אתכם.

אני גם קורא לתלמידים, גם לאלה שיושבים כאן וגם לתלמידים בכללי, נכון, עמוס, קשה, הרפורמה הזאת היא תהליך ושום דבר לא נגמר בזבנג וגמרנו.

נכון. יפה.

חשוב שניקח חלק בתהליך כתלמידים ונשאל בעצמנו את המורים איזה הערכה חלופית הם הולכים לעשות, איזה תכנים יותר מעניינים אותנו. אני זוכר שלמשל בשיעור תנ"ך, שיעור שלא עניין אותי עד כיתה י"א, היה לי פרק אחד שלמדתי בהערכה חלופית לעומת שמונים פרקים שלמדתי בתכנית הקודמת.

ואתה זוכר רק אותו.

מהפרק האחד הזה, אני יכול להגיד לך שלמדתי כל כך הרבה ורכשתי כל כך הרבה ערכים.

במה עסק הפרק?

אני לא זוכר את השם של הפרק. הוא עסק ביחסים של אחים ובדברים נוספים.

אני כמובן קורא גם למשרד להמשיך אתנו בתהליך ושלא נשכח שום דבר בדרך. יש לנו עוד המון עבודה. תודה.

תודה. תלמידים נוספים או מירב?

יש לי הצבעה בוועדה אחרת ואני צריכה ללכת.

קודם כל, גם אני השתכנעתי ואני רוצה להגיד שגם אני, כמו מרגי, בעד להעביר את זה לכיתה י' אבל ככל שהכרנו וראינו את העבודה שלכם, להפך, אני יותר התחזקתי למה לא בכיתה י'.

אני רוצה להגיד לך, דסי, כל הכבוד על העבודה. אין ספק שמה שצריך לעשות – וזה גם מה שההורים כאן אומרים ובצדק ואומרים גם התלמידים – זה פשוט לראות שבאמת השטח פועל כי בסופו של דבר יש רפורמה נהדרת אבל אם היא לא מגיעה לכל מנהלי בתי הספר, יש בעיה. זה משהו שצריך לבדוק. באמת צריך לבדוק בבתי הספר, לעקוב, לעשות מעין רשימה ולבדוק מי בעניינים, מי יודע ומי לא.

אני חייבת לומר לך משהו. דווקא בניגוד למקרים אחרים, נראה שהתלמידים היו מאוד מעורבים כאן ומאוד בעניינים ואומרים את דעתם. זה חשוב מאוד. זה בניגוד לעניינים אחרים ואנחנו יושבים בוועדה הזאת כמעט שנתיים ורואים שלפעמים התלמידים ממודרים אבל דווקא כאן יש מעורבות.

אני חושבת שצריך לקחת בפרופורציות. גם אתה הזכרת את זה. צריך לקחת בפרופורציות. בחינות בגרות הן חשובות אבל לא כל בחינה שלמדתי, כנראה שינתה את חיי או תשפיע על חיי. יש בחינות שאנחנו עושים אותן כי אנחנו צריכים אותן, מידע כללי ועד כי זאת מחויבות בית הספר. אני באמת חושבת שכל יומיים בחינה, אין לזה משמעות כי בסוף אתה מאבד את העניין. אני מאוד בעניין של עבודות. אני חושבת שזה מאוד מעשיר.

אבל אני חייבת גם לומר משהו. צריך קצת להוריד את רף הפינוק. כולנו כאן עברנו את כיתה י"א. זאת כיתה שהיא קשה. במהות שלה היא קשה והיא מורכבת. אני הייתי בסיור בבית הספר גם עם היושב ראש וגם לבד. זאת כיתה קשה ולכן צריך קצת יותר תעצומות נפש. זה לא אומר שאיך שזה מתנהל עד היום זה היה בסדר אבל לקחת 21 בחינות, לצמצם אותן ל-13 בחינות, זה משהו. בעיני זה פחות מדי ועובדה שאתה אומר ששלושים אחוזים רוצים יותר. אני שמחה שאצלי לא הגבילו את המתוגברים כי עשיתי 31 יחידות.

אני חייב לציין בוועדה שמירב הצליחה.

כן. עשיתי 31 יחידות או 32 יחידות כי באמת היה לי חשוב לעשות את המתוגבר.

אם כן, צריך להוריד קצת את רף הפינוק, צריך גם להבין שכיתה י"א היא כיתה שמראש היא חזקה מבחינת המחויבות שלה התלמידים אליה.

אני חייבת להגיד לך משהו, לזה שבא מרעננה. אמרת שיש תלמיד שקם ביום לא טוב. מה זה הדבר הזה?

לזה שבא מרעננה קוראים יותם.

מה זה הדבר הזה? גם אני אם אני קמה ביום לא טוב, אז מה, שואלים אותי אם אני באה לוועדות?

כשהיא קמה ביום לא טוב, אנחנו סובלים.

נכון, אבל אני קמה ואני באה. אין כאן בחירה.

לא. לקחת את זה קיצוני מדי.

הוא אומר שעל יום אחד לא יכולים כל החיים.

אחלה, אבל אנחנו נגיד, לא היו לנו מועדי ב' והיום יש מועדי ב'. תשמעו, צריך להסתכל גם על הדברים האלה. אין לי ספק, ואני אתכם בעניין הזה, שכל יומיים בחינה, אין לזה שום משמעות. אני גם מאוד מסכימה עם ההורים. שמעתי אותך אומר בחטף לגבי העניין של יישום הרפורמה בתוך בתי הספר בצורה כזו שכל תלמיד יוכל לבוא ולראות שבאמת זה קורה.

תודה. אני אתן את רשות הדיבור להורים ואחר כך אחזור לתלמידים.

כל אחד מאתנו ידבר דקה.

אני יושב ראש ועד הורים עירוני של פתח תקווה וחבר פורום הורים יישוביים ארצי. אני דווקא בתחושה לא טובה שדי מקובעים כאן לגבי התכנית. אני אומר שקודם כל אנחנו בעד הערכה חלופית ואנחנו בעד התכנית אבל לפעמים בכל תכנית יש גם את הניואנסים הדקים שלה שצריך לעשות את הבלאנס הסופי. המשרד יצא לתכנית, ובואו נשים את הדברים על השולחן, בלי פיילוטים, בלי שום דבר ואתם תבדקו בעוד שלוש שנים, תבדקו בדיעבד ולא תוך כדי. זה שיש פערים גדולים בין השטח לבין מה שאתם רוצים ויש לכם כוונות טובות - - -

אתה לא מדייק.

למה?

כי אנחנו בפיילוט שבעים שנים וזה לא הצליח. עכשיו אנחנו עושים משהו אחר.

בזה אנחנו מסכימים.

עשינו שנה אחת פיילוט.

הצלחנו כי עובדה שאנחנו קיימים.

אנחנו קיימים למרות.

אנחנו באים ואומרים בואו עם התכנית הטובה הזאת – שהיא באמת טובה – ותעשו את השינויים האחרונים, את הפיין טיונינג. בעצם להמשיך בזה, להמשיך בהערכה חלופית עם כל הבעיות בשטח, ויש בעיות בשטח.

מה הכוונונים עליהם אתה מדבר?

אני אומר לתת אפשרות של מבחן חיצוני אחד בכיתה י' או שניים או כמה שתחשבו מכיוון שעדיין לא כל הילדים הם אותם ילדים. אנחנו מסתכלים על הספק, תחום רחב מאוד, ויש ילדים שזה קשה יותר.

חשבת על זה שאם חלק מהתלמידים שלא בשלים, דווקא אלה שאתה הולך אליהם, תאתגר אותם בכיתה י' והם לא מוכנים, מה יקרה להם? חשבת על זה?

בעבר הם נכשלו.

אני אומר לכם מידע אישי.

עובדתית אתה ואני נבחנו גם בכיתה י'.

אנחנו לא נבחנו בכיתה י'. ממש לא נכון. גם הוא לא נבחן בכיתה י'.

מבחן גמר בשרטוט.

הכול היה כמעט בכיתה י"ב ובכיתה י"א היו לנו מעט.

מה שקורה, ואני מדבר הרבה עם הילדים ואני אמרתי את זה גם למנכ"לית, לטעמי המנהלים בפגישות אתכם אומרים מה שאתם רוצים לשמוע. לנו הם אומרים דברים אחרים לגמרי. כיתה י' נתפסת בעיני הילדים ובעיני המנהלים כבזבוז זמן, כמריחה, כהמשך חטיבה, ככלום.

י"ב כלום, י' כלום, אז מה כן?

אם רק בחינה חיצונית תגרום לזה להיות שווה משהו, על זה אנחנו מבכים. אנחנו מנסים לנתק את העובדה שלומדים רק בשביל הבחינה. מנהל שאומר שכיתה י' איננה משמעותית - - -

תודה. זאת דעתך. תודה.

אני רוצה לומד תודה רבה על כך שאנחנו כאן בפורום הזה. שמעתי כאן מלים, שמעתי כאן הרבה דעות. אני מטעם צעירי כולנו. היו כאן כמה דברים שעלו במהלך השיחה. אתה דיברת על עניין הגבינה במערכת כיתה י"ב, כאילו בכיתה י"ב יש חורים וזה פשוט בגלל שבכיתה י"א לומדים עשרה מקצועות ואז בכיתה י"ב לומדים חמישה מקצועות.

דיברתם גם על כך שללא בגרות התלמידים לא יבואו ללמוד. אני חושב שאדם הוא מטבעו אדם סקרן. במערכת החינוך דווקא מדכאים לנו הרבה פעמים את היצר ללמוד ומגבילים אותו.

אני מכיר ילדים שכל היום הם באייפון.

כן. גם עצם זה שיש לנו אייפון, זה בגלל בני אדם סקרנים.

דיברתם כאן על למידה משמעותית. הכול טוב ויפה, באמת למידה משמעותית נוגעת ללבי. היו לי מחנכים מדהימים שהצליחו להנגיש לנו את זה בדיוק לפי החלום עליו דיברת, כמו בפינלנד. אני בטוח שזה מודל שאתם גם מדברים עליו, אבל מה עם כיתה י"א וכיתה י"ב? בסדר, בכיתה י' היה מקסים, קשת בענן, אבל הגענו לכיתה י"א ונגמרה הלמידה המשמעותית, קחו ערימת דפים ותתחילו ללמוד, תתחילו לשנן, לקרוא, לקרוא, לקרוא, לקרוא ולהקיא על המבחן. אני הגעתי למצב בכיתה י"א שיש לי חמש בגרויות בחמישה שבועות. זאת אומרת, כל שבוע אני עושה בגרות.

תודה. נתנאל כהן.

אני תלמיד פנימיית בית הספר התיכון על שם בויאר בירושלים. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. את גברתי דיברת על כך שיש בסך הכול 13 מבחנים לבגרויות אבל לא רק זה הלחץ עליו אנחנו מדברים. יש עוד הרבה מבחנים. שלושים אחוזים הערכה של בית הספר, זה עוד ועוד ועוד מבחנים. יוצא שכל כמה ימים יש לי מבחן שאני צריך ללמוד אליו, ללמוד, ללמוד, ללמוד ולהקיא את החומר ואז אני שוכח. אני שוכח כי עכשיו למדתי המון למתכונת בהיסטוריה, חומר של כמה שנים מהמהפכה הצרפתית ועד להקמת המדינה, ומה קרה אחר כך? שכחתי. שכחתי הרבה חומר שאני צריך ללמוד אותו שוב עכשיו לבגרות.

זה לא רק אני. אני יכול להעיד על עצמי שאני פעיל מאוד חברתית בירושלים, אני מכיר את התחושות האלה מכלל הסביבה שלי. זאת טענה מאוד מרכזית כשהתלמידים אומרים שהם לומדים, לומדים, לומדים ולא בצורה משמעותית אלא אנחנו פשוט מקיאים את החומר ושוכחים אותו.

מישהו למד על המהפכה הצרפתית, אמרו לו שהוא יושב על הכיסא של לואי 14 והוא אמר שכשהוא יבוא, הוא יקום.

צודק. אנחנו אתך. אנחנו חושבים שצריך לעשות את זה יותר משמעותי.

דרך אגב, גם בגרויות בכיתה י'. גם אני שמעתי תלמידים שאומרים למה לא מתחילים בגרויות בכיתה י' ולמה לא מתחילים את האחריות כזאת כבר מכיתה י'.

טענה שנייה מרכזית שמעלים התלמידים היא הלחץ הנפשי שמופעל עליהם. יש לחץ נפשי שהוא מאוד טבעי שיהיה בתהליך ההתבגרות וחוסר איזון נפשי וזה דבר שהוא מאוד טבעי, אבל כאן כבר לא מדברים על חוסר איזון נפשי. אני מדבר על חרדות והתלמידים מדברים על חרדות שאפשר להגיד שהן על גבול הקיומיות - מה אני, מי אני, מה יצא ממני אם אני לא אצליח במבחן הקרוב. זה נורא.

תודה. אני חושב שביטאת את הדברים. סכם את דבריך.

אם כן, הלחץ הנפשי הזה של תלמידים שיוצאים ממבחן במתמטיקה ובוכים על כך שהם לא הצליחו כי מה יצא מהם, זה דבר שצריך להתמודד אתו. כשיש את כל הלחץ הזה ואין פנאי לפעילויות שירגיעו את התלמידים, לשבת, לדבר ולפרוק את הדברים, הלחץ מצטבר וזה לא טוב.

שי רוטברט.

אני גר בדימונה. אני בן 18.

אתה לומד בטכני.

כן. בדימונה, שם נפתחה שלוחה לפני שש שנים. גילוי נאות שאני חייב לומר כרגע אחרי שדסי הציגה את התכנית. אנחנו את התכנית לא הכרנו.

מה הגילוי הנאות?

אני אומר. לא הכרתי את התכנית. גם כשהעבירו לנו, הרגשתי שלא העבירו לי אותה בצורה מלאה. עכשיו הבנתי אותה יותר טוב. הדעה שלי, ואני מסתכל מנקודת מבטי, עד כיתה י' התלמידים לפי דעתי נמצאים בשאננות. אני לא אגיד קייטנה חס וחלילה כי זה לא המקום שאני בא אליו. התלמידים כאילו באים, שיעור חופשי אחד, שני. לפי דעתי התלמידים גם מתפנקים. לפי דעתי. בכיתה י' יש תלמידים שלא בשלים לזה, נכון, אבל אתה צריך להתחיל להטמיע להם את זה בכיתה י'. כמו שתיקח ילד וזרוק אותו לבריכה עם מים עמוקים. רוב הסיכויים שהוא יטבע. הסיכוי שאתה מטמיע בו את זה לפני, שאתה מכין אותו לקרקע, עם כל הכבוד להערכה משמעותית, זה מדהים. לי אישית זה עזר במקצועות הייתי פחות חלש והשלושים אחוזים הרימו לי את ציון הבגרות. זה מדהים. אבל לפי דעתי תלמידי כיתה י"א – אני עכשיו תלמיד י"ב – בחורף סבבה, אתה נכנס לבום של מתכונות ובום של בגרויות. אני לא מדבר על זה שאתה ממשיך אחרי תקופת יוני. כיתה י"ב זה כאילו יוצר מצב שאתה עושה כמה בגרויות. הנה, ביום חמישי יש לי בגרות בספרות, שלום, לא רואה יותר בית ספר. זה לא צריך להיות כך.

תכנון.

אני שמח שקיימתי את הדיון הזה רק בגלל הפריסה. התכנון.

ההתנדבות זה נושא מבורך אבל אני מרגיש מנקודת מבטי שיש איזושהי כפייה מסוימת. אומרים שאם לא תתנדב, לא תהיה לך תעודת בגרות. התנדבות זה לשון לתת לחברה, לתת לקהילה והנה, הבחור הזה מוכן לתרום.

אני אשאל אותך שאלה. החכמה היא לא רק להגיד מה לא טוב. איזה מיזם אני הייתי עושה אם לא התנדבות כדי שהבוגר של המערכת יהיה יותר ערכי ויותר מסתכל על הצרכים של החברה ועל החברה?

לא הבנתי את השאלה.

אם לא התנדבות, מה?

ההתנדבות היא דבר מדהים. לפי מה שאני מבין, התנדבות זה אחרי בית הספר. לדוגמה, במקום שעת חברה בה תדבר עם המחנך, שזה חשוב, מערכת החינוך תקצה עוד שעה ועוד שעתיים.

אבל ממך. אני רוצה להרגיל אותך שגם ממך - כן, המדינה קצת כפייתית, לא הרבה, גם חינך הוא חניכה - משרד החינוך, שר החינוך, משרד החינוך, המדינה החליטה שהיא רוצה להטמיע בך את כושר הנתינה לחברה. איך? באיזו דרך?

שנת שירות.

הוא מדבר על כמה שעות ואתה מדבר על שנה? אני בעד אבל את זה אתה לא יכול לכפות.

דבר כזה הוא גם סוג של תהליך. הכול סוג של תהליך. אין לי תשובה חד משמעית.

אני אקח דוגמה. אם אתה שואל אותי, אני לא הייתי לוקח את זה לתבנית. לו יצויר שאני רואה בכיתה, אני כמחנך, שלתלמידים יש זילות של ערך השואה. אני הייתי מנווט אותם להתנדב בקרב ניצולי שואה. אז זה עושה להם תהליך.

לפני ההתנדבות צריך להיות תהליך. כמו שאתה לומד למבחן, אתה צריך להכין את התלמיד.

אם אפשר, משפט אחרון. לפי דבריה של נציגת משרד החינוך אתם צמצמתם את הבגרויות של היסטוריה ותנ"ך, אם אני לא טועה. אמנם הקלתם עלינו במועד אבל העמסתם כמות חומר לא נורמלית. יש המון נושאים שהם חשובים. בואו נמצא את הדרך ושתפו את מי שעבר את זה ואת אנשי המקצוע איך לנסות כמה שיותר להוריד את העומס. שוב, לא צריך להתפנק ואנחנו צריכים ללמוד.

איך הגעת לדיון?

אני חבר בצעירי כולנו. החבר'ה כאן הם בוועדה. הרכז שלי הוא דניאל שביקש ממני ללכת לדיון אני שמח להיות כאן.

יוזמה ברוכה. תודה. זאב גולדבלט, משפט.

שלושה משפטים. קודם כל, צל"ש לתלמידים. אני הרבה זמן לא שמעתי חבורה כל כך אינטליגנטית, כל כך ממוקדת שיודעת גם להציג את הנושא בצורה כל כך בהירה ומנומקת. באמת כל הכבוד. אני לא אומר את זה מעמדה של התנשאות.

משפט שני. לגבי מה שאמרה קודם חברת הכנסת מירב בן ארי לפני שיצאה, אל תתפנקו. יש דבר חשוב ויש דבר דחוף. עובדתית ברגע שיש כאן צלצול על הצבעה, על חוק בקריאה שנייה ושלישית, היו קמים חברי הכנסת, לא משנה מה היה הדיון וכמה נושא הדיון חשוב, היו עוזבים את הוועדה ורצים למליאה. למה? כי זה חשוב וזה דחוף כרגע. אותו דבר הבחינה לעומת לימוד העומק.

דבר שלא שייך לנושא הזה אבל כן שייך, שייך בעיקר לוועדה ובזה אני מסיים. ברמה האישית אני מוחה, קשה לי להבהיר עד כמה, על הנוכחות הדלה של חברי הכנסת. זה בולט ובוטה.

בישיבה הבוקר היו נוכחים רבים.

זה בולט, בוטה ומעליב על רקע למשל הדיון האחרון שהיה כאן לפני כן שעסק בחוק שעוסק באומנים. אז נכון שהתלמידים מצטלמים פחות טוב ממירי מסיקה או ירדנה ארזי או אפילו הגברת קורן אבל אני חושב שכאן מדובר על העתיד של מדינת ישראל, כאן מדובר על 150 תלמידים בכל שכבת גיל.

מחית. לא צריך לנאום.

זה הרבה יותר חשוב כי זה העתיד.

הפרוטוקול כאן ואני כאן. אותי לימדו שהיכן שאתה כאן, כולם כאן.

סמנכ"ל חינוך של רשת עמית, רשת של 55 בתי ספר על יסודיים. אין ספק שהרפורמה עושה טוב, אין ספק שזה מקדם את המערכת, אין ספק שזה מאפשר לעשות חינוך בערכים.

אבל?

העומס בכיתה י"א הוא נכון והפתרון שהועלה כאן הוא פתרון של פריסה. דסי אמרה שזו מגמה שצריכה להמשיך. זאת אומרת, הרפורמה לא הסתיימה. אני חושב שהדבר הנכון הוא להמשיך ולהמשיך זה אומר שאפשר להפחית אירועי בחינה בכיתה י"א ולהעביר יותר להערכה חלופית מחליפת בגרות מלאה ולא רק בשלושים אחוזים, לא רק לבתי ספר בודדים ולא רק למי שרוצה אלא לעשות את זה יותר שיטתי באופן שיפחית.

בעיקרון ברור שאסור לחזור אחורה, ברור שאנחנו באמצע העלייה וברור שלחזור לבחינות בכיתה י"א ו-י' זה לא רלוונטי.

משפט אחד. אני לא בטוחה שמבחינת התלמידים זה משלים. ברור לי שחלק מהתלמידים, אני חושבת שהיה להם הרבה יותר נוח להתחיל בשתי בחינות קטנות. אני לאו דווקא חושבת על בחינת לשון. לא נושאים כבדים אבל להתחיל להכין אותם ובכל זאת להפוך את כיתה י' ולהכניס אותם קצת ולשמן אותם כדי שיגיעו בכיתה י"א יותר מוכנים. מה שקורה זה שבעצם לצאת מגן העדן הזה של כיתה י', תסתכלו על הפרצופים שלהם, ולהיכנס לכיתה י"א, לסירה הסוערת הזאת, לים, לאוקיינוס הזה, זה קצת יותר מדי. אולי ניתן היה לתת בשתי בחינות פשוטות. אני לא נכנסת לקטע הפדגוגי, אני לא מורה.

נתנו את זה בחורף י"א, שתי בחינות בחורף י"א.

באמת הכרתי כמה מחזורים, ארבע בנות שנבחנו בכיתה י' וכל החברים שלהם ולא קרה להם כלום. הם היו מאושרים. לדעתי מה שקורה כיום, אני שומעת המון תלונות. המעבר החד מכיתה י' לכיתה י"א, ממים רגועים למים כל כך סוערים, תסתכלו על כולם ותשאלו אותם. תעשו הצבעה בין הילדים.

תודה. רבותיי, קודם כל, חשוב לסיכום להזכיר שהדיון הזה נולד ביוזמה של הורים ותלמידים. זה לא בא מנשיאות הכנסת. היה חשוב לי לומר את זה כי הדיון משודר ואותם תלמידים שלא יכלו להגיע לכאן כי הייתה להם מטלה במחשבים, יזמו אותו, יוכלו לצפות בו.

ראשית, תודה וברכה לאותם תלמידים והורים.

הוועדה שמעה את הסקירה של משרד החינוך על התהליכים שקדמו לרפורמה, על צוות י"א. הוועדה התרשמה שהתהליך שהתחיל בו משרד החינוך הוא תהליך חשוב שיש להטמיע אותו בצורה מיטבית במערכת.

לגבי התחושה שלנו נכון להיום, לאור העומסים הרבים שיש על תלמידי כיתה י"א. הוועדה לא נוכחה לדעת שאין עומסים למרות הצמצום במספר הבחינות. יש עומסים וכנראה שהם נובעים מאזורי נוחות של הנהלות בתי הספר ואני חושב שמשרד החינוך חייב להיכנס לסוגיה הזו שנקראת פריסת המבחנים החיצוניים בבתי הספר. אם לא יוחלט אחרת, אני לא מגבש עמדה אבל אני יכול לקבל שזה בכיתה י"א-י"ב בתנאי שיש לכם מה לומר בתכנית של מנהלי בתי הספר. עובדתית נכון להיום, אם לא כל יומיים בחינה, אז פעם בשבוע בחינה. כשזה מרוכז בתקופה מסוימת, אני חושב שהעומסים הם בלתי נסבלים. אני רואה מה עובר על התלמידים והתלמידות, עומסים בלתי נסבלים וצריך לעשות הכול כדי שהפריסה לפחות תראה שהתהליך של הרפורמה מתקדם, לבחון זאת ואפילו להוציא נייר עמדה בנושא הזה על ידי משרד החינוך. אסור להשאיר את זה פתוח באוויר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לא לחזור אחורה אלא להמשיך עם הרפורמה שהיא מבורכת.

הוועדה כבר קיימה דיון אחד על סוגיית הערכה חלופית ועל למידה משמעותית. כל חצי שנה אנחנו נקיים עוד דיון כדי לראות שהתהליך הוא באמת בעיצומו ובתהליך של קדימה צופה פני עתיד.

תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.