הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 473

מישיבת ועדת הכלכלה

יום חמישי, י"ח באדר התשע"ז (16 במרץ 2017), שעה 11:30

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

נעמה דניאל - אשכול קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה- אזרחי, משרד המשפטים

הווארד פולינר - ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

יונתן קו - בוחן מדגמים ברשות הפטנטים, משרד המשפטים

חן גרוספייס - אשכול קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה- אזרחי, משרד המשפטים

נעם דשא - סטודנט בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

לירון עצמון - מנהלת תחום, איגוד לשכות המסחר

אייל פרובלר - ממונה משפט ורגולציה, התאחדות התעשיינים

ערן פרזנטי - יור ועדת קניין רוחני, לשכת עורכי הדין

תמיר אפורי - עו"ד, ארגון חברות הסרטים mpa

רותם בן דוד - מתלווה לעו"ד תמיר אפורי, ארגון חברות הסרטים mpa

אלעד מן - יועץ משפטי, הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית, ארגוני צרכנים

ורד וייץ - עו"ד באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה

סער אלון - חבר האגודה, אגודת עורכי הפטנטים

שמעון בראל - ההסתדרות החדשה

דוד גילת - עו"ד, עורך פטנטים, אגודת עורכי הפטנטים

מעין פוגוזליץ - מתמחה, אגודת עורכי הפטנטים

עופר קיבש - עו"ד, ה. שטרן תכשיטים, בעלי עיצובים

חביב חורי - מנהל אמנותי ומעצב, נציגי גרפיקאים ומעצבים

חגי נצר - עורך דין, וורנר ברוס, נציגי עסקים

אריה ריכטמן - מנכ"ל קליל תעשיות, נציגי עסקים

יוסי מרקוביץ - מייצג את קליל תעשיות בע"מ, נציגי עסקים

יונתן דרורי - עו"ד, מומחה בתחום זכות יוצרים

יותם וירז'נסקי - עו"ד העוסק בנושא

חגית הניג - עוסקת בתחום הקניין הרוחני

איתי עצמון

אביגל כספי

לאה ורון

יפעת קדם

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

גברתי מנהלת הוועדה, יועצים משפטיים, רשמת, דובר, אורחים נכבדים, אנחנו יוצאים לדרך בהצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015. בואו נמשיך במקום שעצרנו.

הסעיף האחרון שנדון אך לא אושר בדיון הקודם שהתקיים ב-31 בינואר, היה סעיף 12 להצעת החוק, שעניינו הבעלים הראשון של עיצוב שירות. הסעיף הזה קובע שהבעלים הראשון של עיצוב אשר עוצב בידי עובד לצורך עבודתו, הוא המעסיק, אלא אם כן הוסכם אחרת בין העובד והמעסיק.

נושא שהעלינו בדיונים קודמים היה היחס בין העיצוב לזכות יוצרים. היו לנו פגישות ושיחות עם משרד המשפטים. הנושא המרכזי שמטריד את הלקוחות שלי הוא אי הבהירות בקשר למימוש התעשייתי של דמויות מתוך סרטים. זה יכול להיות בדרך של הדפסה דו-ממדית על מוצרים, זה יכול להיות בדרך של ייצור מוצרים תלת-ממדיים כמו צעצועים. הגענו לאיזו שהיא הבנה עם משרד המשפטים. ביקשתי ממשרד המשפטים לומר את העמדה הרשמית לפרוטוקול, משום שיש לזה השלכה על תיקים תלויים ועומדים. עיקר העניין הוא להבהיר את העמדה העקרונית. על הנוסח נצטרך לעבוד בינינו.

אני תמיד מברך על עמדות עקרוניות, על הסכמה בין המדינה לגורמים. זה שהגעתם ביניכם להבנה מקדם אותנו מאוד, אבל אין זה אומר שלוועדה לא יהיה מה לומר.

גם אין כרגע הצעת נוסח.

התפקיד שלנו הוא לא רק לראות את הנקודה החשובה, גם לראות איך זה משתלב בתוך המארג הכולל.

כמו שעו"ד אפורי אמר, נפגשנו ודיברנו בעניין. יש כרגע תיק תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון בסוגיה הזאת. יש עמדת יועץ שהוגשה בשאלת סעיף 7. אנחנו לא נוגעים בעניין הזה. כן הסכמנו לשקול את התיקון של סעיף 7 במסגרת הצעת החוק בעתיד.

סעיף 7 לחוק זכות יוצרים.

נכון. כרגע מה שהסכמנו זה שנגבש נוסח שיוצע לוועדה בנושא דמויות בדיונות, אירועים בדיוניים, מקומות בדיוניים. הם יוחרגו מתחולת סעיף 7.

אני תמיד מתפעל מהעמדה של האמריקנים, מבלי לקבוע עמדה אם אני תומך בה או לא תומך בה.

מדברים פה על תעשיות של מיליונים.

ברור לי, רק שבסוף מדפיסים את זה בסין. אני בא ממקום אחר לגמרי. הלוואי והממשל הישראלי היה יודע להילחם עבור התעשייה הישראלית על כל גווניה וסוגיה.

אדוני היושב-ראש, התעוררו שאלות לגבי סעיף 12. ביקשת ממשרדי הממשלה להיוועץ עם הגורמים המוסמכים במשרד העבודה והרווחה בעניין הגנה על זכויות עובדים.

היינו בקשר עם משרד הכלכלה. הנוסח הזה הוא נוסח מספק מבחינתם. אנחנו לא רואים לנכון להציע נוסח אחר.

מקריאת הנוסח אני למדה שלקחו אותו מחוק זכות יוצרים. בחוק הפטנטים יש נוסח שמדבר על האופן שבו נקבעת הבעלות הראשונית על פטנט שעשה עובד במהלך עבודתו. שם נקבע שהעובד צריך למסור הודעה על כך. הייתי מבקשת להחיל את זה על סעיף 12(א) ועל סעיף 14.

עוד נושא שנדמה לי שחסר פה זו סוגיית התמורה, מה שנקרא תמלוגים לעובד שאין הסכם בינו לבין מעסיקו, כשהבעלות היא של המעסיק.

אלו נקודות שהעליתי בדיון הקודם. התשובה שניתנה על ידי משרד המשפטים מתחברת. אני לא מסכים איתם.

משך הזמן שצריך לקחת מרגע שעובד מודיע למעביד שלו, במיוחד בגופים הממשלתיים, יכול להיות בעייתי, כי לוקח זמן עד שמקבלים תגובה, אם בכלל. צריך שיהיה פג תוקף להודעה של עובד על המצאה, על פיתוח או על עיצוב. אם הוא לא נענה, הזכויות צריכות לעבור אליו בצורה אוטומטית.

הדבר הנוסף זה הנושא של התמורה. הנושא של התמורה הוא נושא בעיתי בחוק הפטנטים, בתקשי"ר ופה. בעבר הייתה ועדת פרס, היום יש ועדה של תמלוגים. על שתי הוועדות האלו אפשר לוותר, כי יש היום הסכמים ברורים שנמשכים לאורך שנים בין גופים גדולים מאוד.

אין פה התייחסות למה שאתה אומר.

אנחנו מצטרפים לחשש שעלה בדיון הקודם לגבי הנוסח שהוקרא פה. יש הבדל בין הנוסח של חוק זכות יוצרים לנוסח של חוק הפטנטים. אנחנו מבינים שבטיוטה הראשונה של תזכיר החוק הזה הנוסח היה שונה. הבקשה שלנו היא להיצמד לנוסח שהיה בטיוטה הראשונה, של עקב עבודתו ותקופת שירותו. אנחנו סבורים שהנוסח כפי שנמצא עכשיו יכול להעלות מספר קשיים. בדיון הקודם ניתנה דוגמה לצורך ולעקב. בוא נאמר שהנוסח היום הוא לצורך עבודתו, לצורך זה שאותו עובד ייצר את המדגם לצורך העבודה, לא במהלכה.

זה אחד מנושאי הליבה. אני רוצה הצעה אחרי שיתקיים שיח. אני מבין את הזכויות של בעל הבית. אינני מבקש למשוך לאף אחד מהפה את מטה לחמו, אבל אם מישהו מבין שהוא מתעשר בלי העובדים שלו, יש פה בעיה. אנחנו כבר לא במאה ה-19 או במאה ה-18. אני חושב שצריך ניסוח שיודע לדבר על מקומו של העובד. אני חושב שמבחינתכם זה יעודד יצירה בקרב העובדים. זה גם מייצר סולידריות. אינני מתכוון גם שנמצא את עצמנו בחזירות הפוכה מצד העובד. אני לא אצביע על הסעיף הזה. אני רוצה הצעה אחרת. שבו עם ההסתדרות, שבו עם כל מי שצריך. איפה שאני אצטרך להכריע אני אכריע.

אני זוכרת שכבוד היושב-ראש אמר בישיבה שעברה שהוא לטובת העובדים. הנוסח שהוצע הוא הנוסח שמבחינתנו מטיב עם העובד.

כל מה שאנחנו מבקשים זה למצוא את נקודת האיזון. יש כאן שאלה ערכית. יש לה השלכות כלכליות. הנוסח, כפי שמונח בפנינו, איננו על דעתי.

אני לא מביע עמדה אם המנגנון הזה טוב או לא טוב, אני רק יכול להגיד שכעת עומדים בפני הוועדה 12 תיקים של בקשות של עובדים לממש את זכויותיהם. מעטים התיקים שמסתיימים בפסיקת פיצויים. אני בתפקיד 6 שנים. לא פסקנו פיצויים אפילו פעם אחת. אני לא בטוח שאותו מנגנון ישיג את נקודת האיזון אליה אדוני מכוון. צריך להבחין בין המישור הקנייני למישור הכספי.

לא השתכנעתי לא לקיים את הסעיף הזה. אני מבקש להביא את הנוסח הזה לפני הדיון שנערוך בוועדה, זאת כדי שאוכל לכוון, כדי שאוכל לחדד ולומר את הדברים שלי.

הבעלים הראשון של עיצוב מוזמן

13.

הבעלים הראשון של עיצוב שעוצב לפי הזמנה, הוא המעצב, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והמעצב.

ההסדר הזה משנה את ההסדר שקיים בחוק. ההסדר שהיה קיים אומר שיצירה מוזמנת היא של המזמין, אלא אם נקבע אחרת. זה ההסכם שהיה קיים בסעיף 2 לפקודה. זה גם ההסדר שקיים ברוב מדינות העולם. ברירת המחדל צריכה להיות המזמין. למה? כי ככה זה נהוג בעולם.

בחוק זכות יוצרים נקבע שהיצירה המוזמנת תהיה שייכת ליוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת, במפורש או במשתמע. המילים "או במשתמע" טרפו את כל הקלפים. אני ממליץ להכניס פה את המילה "במפורש", או את המילה "בכתב". כמו שיונתן אמר, ברירת המחדל צריכה להיות המזמין, ואם העברת הבעלות עוברת, זה צריך להיות בכתב.

מה המשמעות של זה? איזו משמעות אופרטיבית יש לכך שהמזמין הוא הבעלים? הוא יכול להעתיק את זה, הוא יכול למסור את זה?

הוא הופך להיות בעלים של קניין. אמנם מדובר בקניין רוחני ולא מוחשי, אבל הוא יכול לנהוג מנהג בעלים בעיצוב שהוא הזמין מהמעצב.

לרבות לשנות אותו?

בוודאי.

לעשות וריאציות כאלו ואחרות.

יש לזה משמעויות כלכליות אדירות. קשה לפעמים לראות לאן יצירה יכולה להגיע ולהתפתח.

כשהתזכיר פורסם, ברירת המחדל הייתה הפוכה. קבענו כברירת מחדל שהבעלות תהיה למזמין. עקב הערות שהתקבלו לתזכיר, הפכנו את ברירת המחדל. אחרי שפרסמנו את הצעת החוק, הובאו בפנינו עוד הערות למה צריך להפוך אותה בחזרה. אנחנו רואים טעמים טובים לכאן ולכאן. זה תחום שונה מתחום היצירות. הרבה פעמים חברות רוצות לעשות לעצמן מיתוג, הן מזמינות ליין של מוצרים. אנחנו רואים טעמים טובים במה שהועלה פה.

אני חושב שיש משמעות לכך שאני אומר שאני רוכש את היצירה לא רק כיצירה מוחשית, גם כיצירה שהיא קניין רוחני. לכך אני רוצה לכוון. אני לא אוהב את המילה "במשתמע". זאת מילה שמעסיקה בתי משפט. צריך להיות "אלא אם הוסכם במפורש אחרת".

אני חושב שברירת המחדל של המזמין היא נכונה. אני לא חושב שנכון לדרוש את העניין של במפורש. בדיני החוזים הכלל מאפשר הסכמות במשתמע. אני לא חושב שיש סיבה שבתחום הזה ישללו תוקף של הסכמות שבכל תחום אחר כן יכולים להסכים להן. מערכת היחסים מורכבת, כי באים שני אנשים שאין להם מושג ירוק בדיני מדגמים. אחד מזמין מהשני שיעצב לו משהו. צריך לתת לצדדים לקיים את מה שהובן ביניהם במשתמע.

אני מודה שיש לי בעיה כשמדובר ב"עמך ישראל".

ההנחה היא שלצדדים אין מושג.

לא כולם טייקוני כלכלה. אני חושב שזה מסוג הדברים שראוי שיהיו חלוטים וברורים. לא כל דבר אנחנו רוצים שיהיה חלוט, לפעמים לעמימות יש כוח הרבה יותר גדול.

זה איזון בין צדק לוודאות. יותר מידי ודאות באה על חשבון צדק.

לפני כמה זמן ייצגתי עמותה של ותיקי גדוד מוריה. הם הקימו פסל לזכר הלוחמים בירושלים. הם היו המזמינים. לא תמיד המזמין הוא הצד החזק. במקרה הספציפי הזה, הפסל היה יכול לעשות עותקים בגדלים קטנים. למזמין יש משמעות כשהוא מזמין פורטרט, כשהוא מזמין פסל.

אני סבור שצריך לשנות את הסעיף כך שהמזמין הוא בעל זכויות היצירה. את השאר נשאיר כמו שזה. מי בעד סעיף 13 עם התיקון?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 13 אושר.

בעלות המדינה בעיצוב
14.

הבעלים הראשון של עיצוב שעוצב או שהוזמן בידי המדינה או בידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, הוא המדינה, אלא אם כן הוסכם אחרת; לעניין זה, "עובד המדינה" – לרבות חייל, שוטר, וכל נושא משרה או בעל תפקיד על פי חיקוק במוסד ממוסדות המדינה.

גם כאן נדרשת התאמה הדומה להתאמה שבסעיף 12. נעבור לסעיף 15.

חזקת בעלות בעיצוב

15.

מי שנרשם בפנקס כבעל עיצוב רשום, רואים אותו כבעל העיצוב הרשום אלא אם כן הוכח אחרת.

מי שבעצמו או באמצעות מי מטעמו פרסם בציבור לראשונה, בישראל או מחוצה לה, הציע למכירה או הפיץ בציבור, לרבות באמצעות האינטרנט, באופן מסחרי, המוקדם מביניהם, מוצר נושא עיצוב לא רשום, רואים אותו כבעל העיצוב הלא רשום אלא אם כן הוכח אחרת.

מי בעד סעיף 15?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 15 אושר.

סימן ב': העברת זכויות בעיצוב ומתן רישיונות.

העברת זכויות ומתן רישיונות

16.

זכויות בעיצוב ניתנות להעברה, בהסכם או על פי דין, ורשאי בעל העיצוב לתת לגביהן רישיון ייחודי או רישיון שאינו רישיון ייחודי.

הסכם להעברת זכויות בעיצוב או למתן רישיון ייחודי לגביו, טעון מסמך בכתב.

בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות לניצול העיצוב, כפי שנקבע ברישיון, ומגביל את בעל העיצוב מניצול העיצוב בעצמו ומלהרשות לאחר לנצל את העיצוב כאמור.

זה סעיף שמדבר על העברת הזכות בעיצוב. מבקשים כאן מסמך בכתב לגבי עסקאות מאוד משמעותיות. הדבר הראשון, העברת הבעלות בעיצוב, והדבר השני, רישיון ייחודי, מה שאומר שאפילו בעל העיצוב הרשום לא יכול לעשות בו פעולות, הוא נותן את הרישיון הזה למישהו אחר.

בסעיף קטן (א) מדובר על רישיון ייחודי או רישיון שאינו רישיון ייחודי. בסעיף קטן (ב) מוזכר רק רישיון ייחודי. זה מכוון?

הרישיון הייחודי מונע מבעל העיצוב הרשום מלהשתמש בעיצוב. הוא גם מונע ממנו לתת רישיונות לכל אחד אחר. זה מאוד דומה להעברת בעלות, לכן אנחנו דורשים מסמך בכתב. כשמדובר ברישיון שהוא לא ייחודי, בעל העיצוב יכול להמשיך לעשות פעולות וגם לתת לכמה אנשים לעשות את הפעולות.

כשקוראים את שני הסעיפים הקטנים יכול להשתמע שרישיון שאינו ייחודי הוא רק חלק מהזכויות בעיצוב.

הוא לא מעביר את כל הסיכות בכרית הזכויות, רק חלק מהן.

מדובר בשני דברים שונים. אחד, העברת הבעלות בזכויות, והשני, מתן רישיון בזכויות, שזה מתן רשות לעשות פעולות שנגזרות מהזכויות.

איך אתם מפרשים את דרישת הכתב? האם זאת דרישה דקלרטיבית, האם זאת דרישה קונסטרוקטיבית?

זה פורש כדרישה ראיתית. אנחנו לא ראינו סיבה לקבוע משהו אחר.

איך הדרישה הזאת פורשה בסעיף המקביל בחוק זכות יוצרים?

זה עניין ראיתי.

הסעיף המקביל עדיין לא פורש.

זה בדרך כלל ראיתי. זה לא כמו דרישת כתב במקרקעין, שאז זאת דרישה מהותית.

סעיף 16 הוא כמעט מילה במילה העתקה של סעיף 37 לחוק זכות יוצרים. יש הבדל מסוים, וזה העברה או מתן רישיון חלקי. האם הכוונה היא שאפשר להעביר את כל הזכות רק בשלמותה, לא באופן חלקי? איך יפרשו את זה בתי משפט?

הכוונה שאפשר להעביר או לתת רישיון בחלק מהזכויות בעיצוב.

צריך לכתוב את זה, כי בחוק זכות יוצרים זה כתוב במפורש.

זה היה כתוב בתזכיר. שם קיבלנו הערות על כך שאפשר להעביר את הזכות למקום מסוים. הכוונה פה היא שאפשר להעביר גם חלק מהזכויות.

אם זו הכוונה, צריך לכתוב את זה.

צריך לרשום זכויות בעיצוב, כולן או חלקן.

אפשר להוסיף את המילים "כולן או חלקן".

בשים לב לזה שבחוק המקביל יש סעיף זהה. אני לא מביע דעה אם זה טוב או לא טוב לתת חלקי, אבל אם אתם חושבים שכן, צריך לכתוב את זה.

אתה צודק שיכולות להתעורר שאלות פרשניות כשמעמידים את שני הסעיפים אחד מול השני.

מי בעד סעיף 16 עם התיקון?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 16 אושר.

תוקפם של העברת זכויות ומתן רישיונות ייחודיים בעיצוב, כלפי צד שלישי

17.

העברת זכויות ומתן רישיונות ייחודיים לגבי זכויות בעיצוב רשום ובבקשה לרישום עיצוב, בהתאם להוראות סעיף 16, אין להם תוקף כלפי שום אדם זולת הצדדים להסכם וזולת אדם שידע אודות העברת הזכויות או מתן הרישיונות כאמור, אלא אם כן נרשמו בפנקס; ואולם, הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין הגשת תביעה בשל הפרת עיצוב.

ביקשנו כאן לקבוע שבפנקס יהיה צורך לרשום עיצובים רשומים או בקשות לרישום, זאת כדי להכריז על זה כלפי כל העולם, כדי שמי שבודק את הפנקס יראה מי הבעלים ויוכל להסתמך על זה. אם הדבר הזה לא נרשם בפנקס, אין לאנשים מהציבור יכולת לדעת על העברת הזכויות או מתן הרישיון.

הרציונל של רישום העברות הוא רציונל שקשור למושג "פומביות הקניין". יש סוגים של קניין שיש לגביהם רישום. ברוב הנכסים אין רישום, אבל אתה מניח שהנכס הוא של מי שמחזיק בו. אלה המאפיינים של קניין פיזי. משום שאין את יסוד ההחזקה בקניין רוחני, פומביות הקניין קצת רופפת. מהסיבה הזו מקובל בחוקים של קניין רוחני לדרוש כתב. הרעיון של לתת זכות תביעה למי שלא רשם, למי שאין לו מסמך בכתב, נראה לי קצת משונה. זה הופך את כל הרעיון על פניו. הרעיון היה כלפי הגשת תביעות. כדי להגיש תביעה אתה צריך להראות משהו כתוב שמראה שיש לך את הזכויות. אם אין לך הסכם כתוב שמראה שיש לך את הזכויות, מה מאפשר לנתבע לדעת שזה שלך ולא של מישהו אחר? מחר יבוא תובע אחר שיתבע אותו.

אני מחזיר אותך לסעיף שדיברת על העמימות שנדרשת.

יש כמעט סתירה ביחסים בין עובד ומעביד לקבלן ומזמין. הרעיון הבסיסי אומר שביחסים בין חברה שקנתה עיצובים מחברה אחרת צריך להיות הסכם. אם אין הסכם, כל אחד יתחיל להסתובב בשוק ולהגיש תביעות על סמך משהו בעל-פה. זה מרוקן מתוכן את דרישת הכתב. אני לא מבין מה הרציונל של זה.

אתה מבקש למנוע הגשת תביעות בעניין הזה?

לפי מה שאני מבין מאיך שזה כתוב, הדרישה לרשום את העברה בפנקס לא חלה לעניין הגשת תביעה נגד מפר. אני חושב שהסיפא הזאת שגויה. אני חושב שהליבה של הצורך בדרישות האלו היא הגשת תביעות נגד אחר. אני לא מבין מה הייתה הכוונה. אם אתה רוצה להגיש תביעה, אתה צריך רישום. אם זה עיצוב לא רשום, אתה צריך מסמך בכתב שיעיד על זה.

מה מהות הרישום? מהות הרישום היא לבסס את הזכות הקניינית שבעטיה נוכל לפעול. אותו הדבר קורה עם בעלי רישיון. אם דיסני ישראל לא תרשום את זכותה בעיצוב ספציפי, היא לא תוכל לאכוף את ההפרה שנגרמת בתחומי טריטוריית מדינת ישראל. לא יכולה להיות זכות תביעה למי שטוען שיש לו רישיון אבל לא נרשם כדין ברשות הפטנטים. צריכה להיות הערה לעניין חזקת הידיעה בדבר רישום של זכות של רישיון אצל המפר הפוטנציאלי. אם נרשם רישיון במרשם, חייבת להיות חזקת ידיעה בציבור לגבי הרישום. אם יש רישום של זכות, יש חזקה ידועה לציבור. זה בפן של ההפרה. אני לא יודע אם יש לזה התייחסות. אני חושב שכדאי להכניס את זה.

זכות רשומה היא זכות מונופולית. העניין של הידיעה לא רלוונטי. אני לא בטוחה שהבנתי את ההערה האחרונה שהושמעה כאן. לעיצוב רשום יש חזקת ידיעה כללית. גם אם נגיד שלא, הזכות היא זכות שמונעת ממי שלא ידע שיש זכויות בעיצוב הרשום מלעשות פעולות. עיצוב רשום לא מחייב ידיעה, בניגוד לעיצוב לא רשום. אני לא בטוחה שההערה האחרונה מובנת לי.

אין כאן התייחסות לעניין של המסמכים בכתב. בשביל העברת זכויות צריך מסמך בכתב. אנחנו מדברים רק על העדכון של הפנקס. אני תוהה מה קורה במצב שבו מגישים בקשה לרשום את העברת הזכויות, היא נרשמת, ובינתיים מתרחשת הפרה. מי שהועברו אליו הזכויות אבל לא נרשם בפנקס לא יוכל לתבוע. למי שהעביר את הזכויות לא משנה אם נעשתה הפרה או לא.

אני נוטה להשתכנע.

מישהו שהוא בעלים בארצות הברית, רק הוא לא רשום ככזה, יכול להגיש תביעה על הפרת פטנט. ברור שמישהו לא רשום שרוצה לתבוע צריך להוכיח את זה. אלה יהיו חלק מהדברים שמוטלים עליו לעשות.

אתה תומך בעמדה כפי שהוצגה על ידי משרד המשפטים?

כן.

גם אנחנו מצטרפים.

מי בעד סעיף 17?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 17 אושר.

רישום בפנקס של זכויות ורישיונות בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב
18.

מי שהועברו לו זכויות בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב, מי שהעביר לאחר את זכויותיו בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב, מי שניתן לו רישיון בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב ומי שנתן לאחר רישיון בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב, בהתאם להוראות סעיף 16, רשאי לבקש מהגורם המוסמך לעדכן את הרישום בפנקס כך שישקף את הזכויות או הרישיונות בעיצוב הרשום.

הוגשה לגורם המוסמך בקשה לפי סעיף קטן (א), ירשום הגורם המוסמך בפנקס את הזכויות או הרישיון בהתאם לבקשה.

יש פה כמה גורמים שיכולים לבקש מהגורם המוסמך ברשות הפטנטים לתקן את הרישום בפנקס, שזה מי שהועברו לו הזכויות או ניתן לו הרישיון, או מי שנתן את הרישיון או העביר את הזכויות, הכל כדי לשמור על טוהר הפנקס. הנטל על הגורם המוסמך הוא לא נטל גדול. הוא מקבל את הבקשה לרשום את זה. יכול להיות שבתקנות נקבע מסמכים שצריך לצרף לבקשה הזאת.

מה מקור ההסמכה לתקנות כאלו?

יש הסמכה כללית. היא אומרת שהשר הממונה על ביצוע חוק זה רשאי להתקין תקנות לביצועו.

מחלקת חקיקת משנה במשרד המשפטים מפרשת באופן מאוד מצמצם את התיבה "והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו". אם מבקשים הסמכה מפורשת, עדיף לכתוב אותה.

סעיף 109(4) לא כולל את הדבר?

יכול להיות שכשנגיע לסעיף 109 נצטרך להפריד את שני הנושאים.

הכוונה כאן שיהיו תקנות.

מי בעד סעיף 18?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 18 אושר.

פרק ד': עיצוב רשום. סימן א': בקשה לרישום עיצוב.

זכות לבקש רישום עיצוב

19.

בעל עיצוב רשאי להגיש לרשות בקשה לרישום העיצוב, בהתאם להוראות לפי סימן זה (בפרק זה- בקשה לרישום עיצוב).

מי בעד סעיף 19?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 19 אושר.

הגשת בקשה לרישום עיצוב
20.

בקשה לרישום עיצוב תכלול את הפרטים כמפורט להלן, ויצורף לה אישור על תשלום אגרה בעד הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 109(5) (בפרק זה- בקשה לרישום עיצוב); בקשה לפי סעיף קטן זה יכול שתכלול מספר עיצובים:

שם בעל העיצוב;

מען למסירת מסמכים בישראל;

לגבי כל עיצוב הכלול בבקשה, אלה:

הסבר כיצד היה מגיש הבקשה (בפרק זה- המבקש) לבעל העיצוב;

הסוג ותת- הסוג שבהם מבוקש הרישום, בהתאם להוראות לפי סעיף 109(1);

תיאור חזותי נאות של העיצוב בהתאם לאמות מידה כפי שקבע השר.

צריך להיות ברור שאפשר להעביר את זה גם באמצעים דיגיטליים, אלקטרוניים, לא רק מען.

יש את הסעיף הזה כבר היום. כן חשוב המען, כי מדובר בתעודה פיזית שנשלחת לכתובת הפיזית.

גם היום אפשר להגיש בקשה מרובת עיצובים, רק היא לא תירשם ככזו. השאלה אם הבקשה תוכל להירשם כבקשה מרובת עיצובים.

האם אתה מתכוון לכך שהיא תקבל את אותו מספר?

כן, מה שמקובל באירופה.

הכוונה היא ללכת לפי מה שמקובל באירופה. במסגרת התקנות נטפל בכל העניין של ההגשה האלקטרונית, לרבות המען היבשתי הנדרש.

היה העיצוב בבעלות משותפת של שני בני אדם או יותר (בחוק זה – עיצוב בבעלות משותפת), רשאי כל אחד מהשותפים בבעלות בעיצוב להגיש, בשם כל השותפים כאמור, בקשה לרישום העיצוב לפי סעיף קטן (א) תוך ציון דבר הבעלות המשותפת ושמות השותפים; שותף שהגיש בקשה כאמור ימסור על כך הודעה בכתב לכל השותפים האחרים בבעלות בעיצוב.

כל שותף בבעלות בעיצוב בבעלות משותפת רשאי לוותר על חלקו בעיצוב כאמור על-ידי משלוח הודעה על כך לרשם; נשלחה הודעה כאמור לרשם, ימחק הרשם את שמו של השותף ששלח הודעה כאמור מהבקשה לרישום עיצוב.

כללה בקשה לרישום עיצוב יותר מעיצוב אחד, רשאי הגורם המוסמך לחלק אותה למספר בקשות לרישום עיצוב כך שכל בקשה תכלול עיצוב אחד.

מי בעד סעיף 20?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 20 אושר.

תאריך הגשת בקשה לרישום עיצוב

21.

תאריך הגשת בקשה לרישום עיצוב יהיה המועד שבו הוגשה הבקשה לראשונה לרשות.

על אף הוראות סעיף קטן (א), הוגשה בקשה לרישום עיצוב ונפל בה פגם מהפגמים המנויים להלן, יהא תאריך הגשת הבקשה המועד שבו תוקן הפגם האמור:

נושא הבקשה אינו מהווה, על פני הדברים, עיצוב;

הבקשה אינה כוללת פרט מהפרטים המנויים בפסקאות (1) או (3)(ג) של סעיף 20(א);

לא שולמה האגרה שנקבעה בעד הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 109(5).

הרשות תמסור למבקש הודעה על פגם שנפל לפי סעיף קטן (ב) בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-21 יום ממועד הגשת הבקשה לראשונה או ממועד תיקון הפגם, לפי העניין.

הסעיף הזה הוא סעיף מאוד מהותי. אם דיברנו קודם על מען, גם בעולם מקובל שבקשה לא מקבלת תאריך בלי שיודעים מי מגיש את הבקשה, מה מוגש בבקשה. בסעיף הזה קבוע שתאריך הגשת הבקשה יהיה המועד שבו הוגשה לראשונה לרשות. זה מאוד קריטי, כי ביחס לזה נבחן אחר כך החידוש והאופי הייחודי. אם לא מתקיימים התנאים שמנויים בסעיף קטן (ב), אי אפשר לדעת מי הגיש את הבקשה, מה מוגש בה. יכול להיות שעל פני הדברים לא מדובר בעיצוב, זה איזה מסמך שמישהו הגיש בטעות. כאן אנחנו קובעים הסמכה לשר לקבוע מה זה נושא שאינו מהווה עיצוב.

מי שלמעשה קובע או נותן את מספר הבקשה זו המזכירות. השאלה אם אנחנו נותנים למזכירות את הכוח לקבוע אם נושא הבקשה אינו מהווה עיצוב.

כל סעיף 21(ב) מתייחס לבדיקות פורמאליות. זה עדיין לא הבחינה המהותית. אין כאן כוונה להשלים את הבחינה המהותית תוך 21 ימים, אלא התחייבות לתת אישור לעניין תאריך הבכורה בתוך 21 ימים. כפי שאדוני ציין, זה לא על סמך זה שהוגש איזה שהוא פירוט של פטנט, זה על סמך זה שהוגשו שרטוטים שנראים כעיצוב. המזכירות אינה נכנסת ובודקת.

ברור, זה לא תפקידה.

השאלה אם יש מקום להשאיר את סעיף 21(ב)(1). אולי עדיף למחוק אותו.

אם לא חלוט לנו מה הוא רגע ההפעלה של התהליך, עלול להיווצר מצב שבו מישהו יבוא ויטען שרגע ההפעלה הוא אצל המזכירה.

אני שמח על ההצעה של עורך דין אלון. אני חושב שיש היגיון למחוק את זה סעיף קטן (1).

אין התנגדות. אנחנו נמחק גם את סעיף 109(א)(6).

מי בעד סעיף 21 עם התיקון?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 21 אושר.

דין קדימה

22.

הגיש בעל עיצוב בקשה לרישום של עיצוב, אשר לגביו או לגבי עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים כבר הגיש בעל העיצוב או מי שקדם לו בזכות בעלות על אותו עיצוב בקשה קודמת לרישום במדינה חברה או בקשה קודמת שלפי אמנת פריס דינה כדין בקשה שהוגשה במדינת האיגוד (בסעיף זה – בקשה קודמת), רשאי בעל העיצוב לבקש כי לעניין סעיפים 6, 7 ו-34 יראו את תאריך הגשת הבקשה הקודמת (בסעיף זה- תאריך הגשת הבקשה הקודמת) כתאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב בישראל, אם מתקיימים כל אלה:

הבקשה לרישום העיצוב בישראל הוגשה בתוך שישה חודשים ממועד הגשת הבקשה הקודמת, ואם הוגשה יותר מבקשה קודמת אחת לרישום של אותו עיצוב – מהמועד שבו הוגשה הבקשה הקודמת הראשונה בהתאם להוראות אמנת פריס;

הבקשה להכיר בתאריך הגשת הבקשה הקודמת הוגשה במועד ובתנאים שקבע השר;

הוגש לגורם המוסמך, במועד ובדרך שקבע השר, העתק מהבקשה הקודמת המאושר בידי הרשות המוסמכת שאליה הוגשה הבקשה כאמור.

הסעיף הזה מיישם את הוראות סעיף 4c4 באמנת פריס. הוא מטמיע בתוכו הבהרה שנוגעת לסעיף 4a2 לאמנת פריס. זה סעיף שעוסק בהגשה בהתאם לדין הלאומי של כל מדינה באיגוד, כשהאיגוד הוא המדינות החברות באמנת פריס. ההוראות נובעות מאמנת פריס. זה אומר שבהגשת בקשה במדינת האיגוד אפשר לבקש להכיר בתאריך הגשת הבקשה לצורך הבחינה של חידוש, אופי ייחודי, ולעניין תחרות בין שני מבקשים שהגישו בקשה לרישום של אותו עיצוב.

לגבי פסקה (2), איזה תנאים השר יקבע בתקנות? מדובר בתנאים מהותיים?

לא, אלה תנאים פרוצדוראליים.

אולי במועד ובדרך שקבע השר, כפי שכתוב בפסקה (3)?

אני צריכה לבדוק את זה מול האמנה.

אני מציע שהוועדה תסמיך אותנו לבדוק את הנוסח, כדי שיובן שהתנאים האלה הם לא תנאים מהותיים.

בסדר.

הכוונה היא שיהיה ניתן לדרוש דין קדימה בבקשה שהוגשה על פי הסדר האג הבינלאומי.

מי בעד סעיף 22 עם ההסמכה לבדיקת הנוסח?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 22 אושר.

פרסום בקשה לרישום עיצוב

23.

הוגשה בקשה לרישום עיצוב בהתאם להוראות סעיף 20, יפרסם הגורם המוסמך את הבקשה, בסמוך ככל האפשר לאחר הגשתה, ובכלל זה את התיאור החזותי של העיצוב הנכלל בבקשה, באתר האינטרנט של הרשות.

על אף הוראות סעיף קטן (א), בבקשה לרישום עיצוב רשאי המבקש לבקש מהגורם המוסמך לדחות את מועד פרסום הבקשה לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים מיום הגשת הבקשה; הגורם המוסמך ידחה את מועד פרסום הבקשה בהתאם למבוקש.

הוגשה בקשה לדחיית מועד הפרסום כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי המבקש לבקש מהגורם המוסמך, בכל שלב במהלך תקופת הדחייה, לפרסם את הבקשה לפני תום תקופת הדחייה; הוגשה בקשה כאמור יחולו הוראות סעיף קטן (א).

זה שינוי מהמצב הקיים היום, לפיו לא רק שבקשות לרישום מדגם לא מתפרסמות, הן גם חסויות במשך שנתיים לאחר רישום המדגם, בחריגים שקבע הרשם בהוראות עבודה או בחוזים.

מי בעד סעיף 23?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 23 אושר.

תיקון בקשה לרישום עיצוב ביוזמת המבקש
24.

מבקש רשאי, עד מועד הרישום לפי סעיף 33, לבקש מהגורם המוסמך לתקן בקשה לרישום עיצוב שהגיש, ובלבד שאין בתיקון כאמור כדי לשנות את העיצוב בפרטים מהותיים; התיר הגורם המוסמך תיקון בקשה כאמור, יחולו לגבי הבקשה המתוקנת הוראות סעיף 31(ג).

הוגשה בקשה לרישום של עיצוב בבעלות משותפת, רשאי כל אחד מהשותפים בבעלות בעיצוב להגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שקיבל לכך את הסכמתם של כל השותפים האחרים בבעלות בעיצוב.

שינוי מהותי זו בקשה חדשה, צריך להגיש אותה מחדש.

רצינו להציע שההסכמה של השותפים האחרים תהיה בכתב.

אם תהיה כאן דרישת כתב, אתה מטיל עלי נטל לבוא ולהשיג את כתב הסכמתך, לבדוק את אותה הסכמה. הכוונה כאן היא לא לחייב.

שותפים גם יכולים לא להסכים.

לא להסכים לעצם הגשת הבקשה לרישום?

לעצם התיקון.

נדיר שתיקונים באים בהסכמה של מאה אחוז. לא נחייב את זה בהגשה הראשונה, אבל אם יש תיקון, ראוי שהתיקון הזה יקבל ביטוי.

השאלה אם כל השותפים או מרבית השותפים צריכים להסכים לזה.

הסעיף הזה כפוף לסעיף 95, שבו כל אדם שרואה עצמו נפגע מהליך בפני רשם העיצובים רשאי להצטרף להליך.

זה יוצר איזה שהוא עומס על המערכת.

אין בעיה אם כולם מסכימים. אם אחד לא הסכים, יש לו אפשרות, כפי שנעמה אמרה, להגיש לפי סעיף 95. אני מציע להשאיר את זה כמו שזה. מי בעד סעיף 24?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 24 אושר.

חזרה מבקשה לרישום עיצוב

25.

מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לרישום עיצוב, לא יאוחר ממועד הרישום לפי סעיף 33.

הוגשה בקשה לרישום עיצוב בבעלות משותפת, רשאי כל אחד מהשותפים בבעלות בעיצוב להגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שקיבל לכך את הסכמתם של כל השותפים האחרים בבעלות בעיצוב.

גם כאן סעיף 95 חל.

מי בעד סעיף 25?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 25 אושר.

סעיף 26 נמחק.

חילוקי דעות בין מבקשים
27.

הוגשה בקשה לרישום עיצוב בידי יותר ממבקש אחד או שהצטרפו לבקשה כאמור שותפים בעיצוב בבעלות משותפת כאמור בסעיף 20(ב), כולם או חלקם, ושוכנע הרשם כי הטיפול בבקשה מתעכב עקב חילוקי דעות שנפלו בין המבקשים, רשאי הוא לפעול על פי יזמתם של חלק מהם ולתת הוראות לעניין בקשה כאמור ובלבד שיוזמי הפעולה מסרו למבקשים שאינם צד לה הודעה על כל הליך שלפני הרשם ועל כל תיקון בבקשה.

אני חושבת שמחקנו מסעיף 20(ב) את האפשרות של השותפים להצטרף לבקשה, לכן אפשר לוותר על כל התוספת "או שהצטרפו לבקשה כאמור שותפים בעיצוב".

כל התיבה "או שהצטרפו לבקשה כאמור שותפים בעיצוב בבעלות משותפת כאמור בסעיף 20(ב)" -תימחק.

מי בעד סעיף 27 עם התיקון?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 27 אושר.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:55 ונתחדשה בשעה 13:25.)

אני מחדש את הדיון.

סימן ב': בחינת בקשה לרישום עיצוב.

בחינת בקשה לרישום עיצוב

28.

הוגשה בקשה לרישום עיצוב, יבחן הגורם המוסמך האם העיצוב הכלול בבקשה כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב'; היה המוצר נושא העיצוב מערכת של פריטים, יבחן הגורם המוסמך את התקיימות ההוראות האמורות לגבי כל פריט במערכת.

בבחינה לפי סעיף זה רשאי הגורם המוסמך להסתמך, בין השאר, על אלה: מסמכים שהומצאו לו בידי מי שאינו המבקש עד מועד הרישום; הגורם המוסמך לא יהיה חייב להודיע למי שהמציא לו מסמכים כאמור, על אודות הליכי בחינת הבקשה לרישום העיצוב או על החלטתו בבקשה.

הגורם המוסמך לבחון אם עיצוב הוא כשיר לרישום הוא בוחן עיצובים. הוא גם האדם בעל המומחיות ברשות הפטנטים לבחון אם התקיימו תנאי החידוש והאופי הייחודי. אנחנו מוסיפים פה אופציה לגורמים מהציבור להגיש מסמכים לרשות, כדי שאם מישהו חושב שעיצוב אינו כשיר, הוא יוכל להגיש התנגדות.

מי בעד סעיף 28?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 28 אושר.

דחיית המשך הבחינה
29.

מצא הגורם המוסמך כי עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב עלול שלא להיות כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב' בשל קיומה של בקשה לרישום עיצוב שהוגשה במועד הקודם למועד הקובע (בסעיף זה – הבקשה הראשונה), רשאי הוא להורות כי המשך בחינת הבקשה המאוחרת יידחה עד לאחר רישום העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה הראשונה או עד לחזרת המבקש מהבקשה הראשונה לפי סעיף 25 או לסירוב לרישום העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה הראשונה, לפי סעיף 32, לפי המוקדם מביניהם.

כאן אנחנו עוסקים במצב שבו הוגשו שתי בקשות. כאשר הגורם המוסמך חושב שאחת מהן יכולה לא להיות כשירה בשל בקשה קודמת שהוגשה, הוא יכול, בשביל להימנע מבזבוז משאבים, לדחות את הבחינה של הבקשה הזאת.

האם יש למי שמסורב את האפשרות לענות לסירוב הזה?

זה לא סירוב, זו רק דחייה של הבחינה. אין פה החלטה לגופו של עניין, רק החלטה פרוצדוראלית.

היא עלולה לפגוע במי שנדחה.

זה רק דוחה את הבחינה. זה לא אומר שיסרבו לאישור.

השאלה אם אין בדחיית בחינה משום פגיעה.

הכוונה כאן היא לשמור על הזכות של המבקש המאוחר יותר. יש שתי בקשות, האחת מוקדמת מהשנייה. הן נבחנות לפי התור. במקום לדחות את השני, משאירים אותו בתור.

השני לא יכול להיכנס פנימה כל עוד המצריך עיון לא מסתיים.

אנחנו לא רוצים לסרב אותו.

פה זה בא לקראת.

יש חשיבות לכך שהבוחנים יבדקו חצי שנה אחורה לראות אם יש בקשה שיש עליה דין קדימה.

אני מניח שבעולם של גוגל ושל המחשוב זה מיד צריך לקפוץ.

נתקלנו במצב שבו מישהו הגיש בקשה להקדמת בחינה על-אתר, אבל הוא לא היה הראשון לפי תאריכי דין הקדימה. אנחנו הפנינו את תשומת לב משרד הפטנטים לכך שהבוחן היה צריך להסתכל ולראות אולי למישהו יש תאריך קודם מדין הקדימה. ההחלטה הרשמית של משרד הפטנטים הייתה שהבוחנים לא אמורים להסתכל על דיני הקדימה.

גם אם קיבלת והיה לפניך מישהו, אין ספק שהוא יעשה את הפעולה הנדרשת כדי לערער.

לא צריך לערער.

יכול להיות שזה לא הונח בפניו.

אז הוא עשה טעות. כל אחד יכול לטעות.

מה זה משנה לעניין?

אם אומרים שהבוחן עשה טעות, אז זה מכתב שמנסח עורך דין ועולה 100 שקל.

הבעיה שלי היא לא הפרוצדורה. מה אם הוא חזר לאחור, לא ראה, ומסתבר שיש? אם ממילא ניתנת הזכות לכל אדם לבוא ולערער על מה שבוצע, מה זה משנה?

לא כך זה אמור לעבוד. אתה יכול להגיד שעל כל דבר אפשר לערער.

אסא, מה אתה אומר?

זה נובע מסעיף 29. הכלל הוא שהמוגש ראשון נבחן ראשון. האנומליה שעלולה להיווצר, כמו שעו"ד גילת תיאר, היא במקרים של הקדמת בחינה. גם בהקדמת בחינה צריך להתייחס למכלול הידע הקודם. מכלול הידע הקודם כולל בקשות שהוגשו קודם לכן. טעות יכולה לקרות בכל בחינה. קצת לא ברור לי מה מבוקש שיירשם, כי ברור שהבחינה היא על פי הסדר.

אני מסכים שכך זה צריך להיות, למרות שאני מחזיק החלטה של משרד הפטנטים שנכתב בה בדיוק ההיפך.

זה בתחום הפטנטים?

זה בתחום המדגמים.

תחום המדגמים הוא לפי החוק הנוכחי.

גם בתחום המדגמים זה אותו דבר. גם היום אפשר להגיש בקשה לבחינה על-אתר. הבוחן צריך להסתכל אם יש משהו שקודם לאותה בקשה שמישהו הגיש על-אתר. הוא צריך לבדוק את מה שהוגש קודם. לא רק זה, הוא צריך לבדוק אם יש משהו שהוגש אחר כך ומבקש אחורה דין קדימה. זה דבר מאוד טכני, מאוד פשוט, רק הבעיה היא שיש החלטה שהוא לא צריך. זאת הטעות שצריך לתקן. אפשר לשלם המון כסף כדי לתקן את זה, אבל אפשר גם לא.

אני חושב שלשון החוק ברורה. הכוונה היא שמה שמוקדם נבחן לפני מה שמאוחר.

כולל דין קדימה? עובדה שיש לי החלטה שאומרת אחרת.

אני לא יודע לאיזו החלטה אדוני מתייחס. הכוונה בחקיקה הזאת היא שמה שמוקדם יהיה מוקדם, מה שמאוחר יהיה מאוחר.

אני מעביר את הסעיף כפי שהוא. דוד, תבוא בדברים עם אסא ועם אנשי משרד המשפטים. אם תהיה בעיה, אני אחזור ואצביע על התיקון החדש.

בסעיף 49 אנחנו מציעים הליך שבו כל אדם רשאי לבקש מרשם העיצובים לבטל את רישומו בפנקס. מה שעו"ד גילת מדבר עליו זה הליך יקר בבית משפט.

עו"ד גילת רוצה שיובהר שמוטלת חובה על הרשם לחזור על אשר היה מונח לפניו.

לא בטוח שמותר לו לעשות את זה. לא כל הבקשות שנכנסו אליו הן בקשות פומביות.

אם מישהו יסבור שיש לו פגיעה, ממילא הוא יעתור על פי הסעיפים היום. מי בעד סעיף 29?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 29 אושר.

הקדמת הבחינה

30.

מבקש רשאי להגיש לגורם המוסמך בקשה מנומקת, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות, לבחינה על-אתר של בקשה לרישום עיצוב שהגיש (בסעיף זה- בקשה לבחינה על אתר), בהתקיים אחד או יותר מאלה:

גילו המתקדם או מצבו הרפואי של המבקש;

אדם אחר התחיל לנצל את העיצוב שבקשר אליו הוגשה הבקשה לרישום עיצוב או עיצוב השונה ממנו בפרטים שאינם מהותיים, בלא רשותו של המבקש, או שיש בסיס לחשש שהוא יעשה כן;

חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה לרישום העיצוב ארוך באופן משמעותי לעומת המועד שחלף עד לתחילת הבחינה של בקשות אחרות שהוגשו באותו מועד.

קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

בקשה כאמור בסעיף קטן (א)(2) תוגש לרשות בצירוף אגרה כפי שקבע השר לפי סעיף 109(5).

מצא הגורם המוסמך כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו- (ב), תבוצע בחינת כשירותו של העיצוב נושא הבקשה להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', סמוך ככל האפשר למועד הגשת הבקשה לבחינה; נרשם העיצוב שלגביו נעשתה בחינה כאמור בפנקס, יצוין בפרסום ובפנקס לפי סעיף 33 דבר בחינתה של הבקשה לפי הוראות סעיף קטן זה.

כאן ניתנת למבקש אפשרות להגיש בקשה לבחינה על-אתר. הטעמים הם טעמים די ברורים. אחד, הגיל או מצבו הרפואי של המבקש; שניים, הוא רואה שמישהו מתחיל לייצר משהו מאוד דומה לשלו והוא רוצה להפסיק את ההפרה; שלוש, אם חלף זמן באופן לא סביר לבקשות אחרות; ארבע, נסיבות מיוחדות. המבקש גם יהיה פטור מאגרה, למעט במקרים שזה מתבקש בשל שימוש מסחרי מקביל לשלו.

מי בעד סעיף 30?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 30 אושר.

הודעה על ליקויים ותיקון ליקויים
31.

ראה הגורם המוסמך כי בקשה לרישום עיצוב אינה ממלאת אחר הוראות סימן א', למעט הוראות סעיף 21, או כי עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום אינו כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', יודיע למבקש על הליקויים שבבקשה או על הטעמים לאי-כשירותו של העיצוב להגנה כעיצוב רשום כאמור (בסימן זה- ליקויים).

נמסרה למבקש הודעה לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא לתקן את הליקויים בבקשה בהתאם להודעת הגורם המוסמך כאמור, בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאין בתיקון כדי לשנות את העיצוב בפרטים מהותיים (בסעיף זה- בקשה מתוקנת).

תוקנה בקשה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), יראו את הבקשה המתוקנת כאילו הוגשה במועד הקובע והיא תיבחן בהתאם להוראות סימן זה.

בסעיף קטן (א) ביקשנו להבחין בין הליקויים, שזה בסעיף 31, לפגמים בהגשת הבקשה, כפי שנקבע בסעיף 21. בסעיף קטן (ב) אתם מבקשים להסמיך את השר לקבוע את התקופה. מדוע לא לקבוע אותה במפורש בחוק?

נראה לי הגיוני לקבוע מועדים בתקנות. למרות שבסעיף 21 החלנו על עצמנו את 21 הימים, כאן זה משך זמן שחל על הציבור.

בסעיף 32 (ב) כתבתם שהבקשה תוגש בתוך 3 חודשים מהמועד שבו נשלחה למבקש הודעה. אין אחידות בסעיפי הצעת החוק.

אפשר להוסיף תקופה, אם הייעוץ המשפטי סבור שזה הכרחי.

אני חושב שאם כבר יודעים מה התקופה, אפשר לכתוב אותה, לא לחכות לתקנות.

התקופה בפטנטים היא 4 חודשים. לטעמי, המועדים כאן צריכים להיות יותר קצרים. צריך לקצר את זה לחודשיים.

אם קובעים, בוא נקבע חודשיים. אם אדוני יסבור שנדרש שינוי, נשנה את זה.

זה נטל על הציבור.

אנחנו מדברים על תקופה של 60 ימים?

כן.

סעיף 21 עוסק בתנאי כשירות מהותיים. אם הם לא מתקיימים בבקשה, הבקשה מקבלת תאריך חדש. יש סעיף שמדבר על הודעה למבקש.

יכול להיות שיש בעיה מבחינת הארכת המועד. אם נקבע כאן חודשיים, צריכים לעשות סעיף בחוק שמסמיך ליצור הארכות מועד. אני לא בטוח שיש.

גם אם כתוב בתוך תקופה שקבע השר, לא בטוח שתהיה סמכות.

אפשר לקבוע סמכות בתקנות.

ההסמכה היא לקבוע תקופה. אני לא בטוח שאם כתוב בתוך תקופה שקבע השר, יש סמכות לקבוע תקנות לגבי נסיבות להארכת מועד.

ייתכן ותהיה סיטואציה שהייתה טעות, שסעיף 21 לא עלה במועד, שלא שמו לב שלא שולמה אגרה, או שיש איזה שהוא פגם. סעיף 31 מוציא מידיו של הגורם המוסמך את האפשרות להגיד שהייתה טעות. כרגע זה מוציא את כל מה שמפורט בסעיף 21. כשאני בוחן מהותית, אני יכול להתייחס גם לדברים שהם טכניים. המילה "למעט" מפקיעה מידי הגורם המוסמך דברים טכניים שאמורים להיבחן קודם לכן.

יכול להיות שצריך לחשוב על נוסח אחר, אבל בכל מקרה צריכה להיות איזו שהיא הבחנה בין הפגמים הטכניים לליקויים יותר מהותיים, שזאת הייתה תכלית ההערה שלנו במקור.

טעויות כאלו גם יכולות להיות מובאות בפני הרשם מעבר לגורם המוסמך. זה דבר שנוכל לפתור.

אתה רוצה להשאיר את התיבה "למעט הוראות סעיף 21"?

במידה ואתם חושבים שהוא דרוש.

אני חושב שצריך להבחין בין שתי הסיטואציות. כשאדם מגיש בקשה, בוחנים אם יש בבקשה שלו פגם טכני, פורמאלי. זה לפי סעיף 21. יש גם מועד שבסופו הוא אמור לקבל את ההחלטה, שזה לפי סעיף 21(ג) . אחר כך יש בחינה מהותית. יש משהו קצת לא סביר באפשרות שלאחר השלב הזה, שזה השלב של הבחינה המהותית, יגידו לאדם: הבקשה שלך אושרה שלא כדין לפי סעיף 21.

הבעיה כאן זה שיבטלו לו את דין הקדימה.

עם כל ההשלכות שנובעות מזה. יש לכך השלכות לגבי המועד. אני לא משוכנע שזה נכון.

אני מעדיף שנדלג על הסעיף הזה.

סירוב לבקשה לרישום עיצוב

32.

לא תיקן המבקש בתוך התקופה שקבע השר את הליקויים בבקשה בהתאם להודעת הגורם המוסמך לפי סעיף 31, יסרב הגורם המוסמך לרישום העיצוב ויודיע על כך למבקש.

סירב הגורם המוסמך לרישום עיצוב כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא, על פי בקשת המבקש, לדון מחדש בדבר הסירוב כאמור, ובלבד שהבקשה לדיון מחדש תוגש בתוך שלושה חודשים מהמועד שבו נשלחה למבקש הודעה על סירוב הגורם המוסמך לרישום כאמור.

יש חובה לנמק את הסירוב מכוח הדין הפלילי.

מי בעד סעיף 32?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 32 אושר.

סימן ג': רישום העיצוב.

רישום העיצוב
33.

נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב, כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב' ירשום הרשם את העיצוב בפנקס, יפרסם באתר האינטרנט של הרשות את דבר הרישום כאמור, את תיאורו החזותי של העיצוב כפי שנרשם ואת שמו של בעל העיצוב, וימסור למבקש תעודה המעידה על הרישום כאמור (בסימן זה- תעודת רישום).

הרישום בפנקס יהיה לפי תת-סוגים, כפי שיקבע השר; הגורם המוסמך יקבע את הסוג ואת תת-הסוג של העיצוב בהתאם לשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב ותוך התחשבות בסוג ובתת-הסוג המבוקשים.

רישום עיצוב בפנקס הוא תנאי לתוקפה של ההגנה עליו כעיצוב רשום לפי פרק זה, ויהווה ראיה לכאורה לתוקפו של העיצוב הרשום.

אם העיצוב כשיר, הוא יירשם בפנקס, יפורסם באתר האינטרנט, כולל התיאור החזותי שיכול להיות שנערכו בו תיקונים שאינם משנים את הבקשה.

לפי סעיף 109(א)(1), הסוגים ותתי-הסוגים יתאמו ככל הניתן את סיווג לוקרנו. לוקרנו היא אמנה שישראל אינה חברה בה, מה שמקל על המבקשים הישראלים.

לעניין סעיף קטן (ג), מדובר בתנאי לתוקפה של הגנה כעיצוב רשום. העיצוב יכול להיות מוגן כעיצוב לא רשום בלי הרישום. כדי להיות מוגן כעיצוב רשום, הוא צריך להיות רשום.

אני מניח שוויתרתם על הליך של הודעה על כוונת רישום.

כן.

שאלה נוספת לגבי הסיפא של סעיף קטן (ב), לגבי "תוך התחשבות בסוג ובתת-הסוג המבוקשים".

בהגשת הבקשה קבענו שהמבקש יכול לצין את הסוג שהוא חושב שהעיצוב שייך לו. ממה שאני יודעת שקיים היום, לא כל המבקשים מציינים את הסוג ואת תת-הסוג. הבוחן עושה את זה בעצמו. לפעמים גם יש סוג שלא מתאים, שאז הבוחן מסווג אותו. הייתה לזה משמעות מאוד גדולה בנוסח הקודם, כי בנוסח הקודם היקף המונופול היה קשור לסוג. כאן היקף המונופול הוא בכל סוג, החשיבות של הסיווג קצת יורדת.

יהיו תקנות שבהן ייקבעו תתי-הסוגים?

יש אותן כבר היום.

כתוב כאן שהגורם המוסמך אמור לקבוע את הסוג ואת תת-הסוג. הוא לא אמור לקבוע את זה לפי התקנות?

הוא קובע את ההתאמה לתקנות. כשהוא רואה כיסא, הוא אומר שזה מתאים למספר 1,2,3.

למה אתם מתכוונים במילים "ותוך התחשבות"? יש לו את הפרמטרים שייקבעו בתקנות.

אם זה עיצוב שנראה כמו כיסא שהמבקש מבקש לרשום כמעמד לטלפון, זה סוג אחר. הבוחן יתחשב בתת הסוג המבוקש.

זה לא יהיה מסווג בכיסאות, זה יהיה מסווג באביזרים אחרים. אני מתחשב במה שאתה מבקש.

האם אפשר יהיה לרשום מדגם אחד תחת סוגים שונים, למשל עיצוב אחד תחת סוג של כיסא ותחת סוג של מעמד לטלפון?

ציינתי מקודם שהכוונה היא לבחון לעשות את הרב עיצובי. יכול להיות שנעשה גם רב סוגי. אני חושב שלשון החוק מאפשרת לנו לעשות רב סוגי, ככל שנידרש לכך. הכל כפוף לאגרות.

מי בעד סעיף 33?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 33 אושר.

הקודם זוכה
34.

הגישו שני מבקשים או יותר בקשות נפרדות לרישום של אותו עיצוב או של עיצובים הנבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים, יירשם העיצוב בפנקס על שמו של מי שביקש אותו קודם כדין.

זה חידוד לחשיבות של התאריך. מי שהגיש קודם את הבקשה הוא זה שיזכה. כמובן שדין קדימות יילקח בחשבון. לפי סעיף 29 שכבר הוצבע, אפשר לדחות את הבחינה של הבקשה המאוחרת עד להכרעה של בחינת הבקשה הראשונה.

ההערה הקודמת שלי נכונה גם לסעיף הזה.

מי בעד סעיף 34?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 34 אושר.

ציון שמו של המעצב

35.

מעצב של עיצוב שהוגשה בקשה לרישומו, או שאיריו, רשאים לבקש מהגורם המוסמך כי שמו של המעצב יצוין בפנקס או בתעודת הרישום, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) (בסעיף זה- בקשה לציון שם המעצב).

הגישו מעצב עיצוב או שאריו בקשה לציון שמו של המעצב ונוכח הגורם המוסמך כי מי שמתבקש רישום שמו הוא אכן המעצב, יציין הגורם המוסמך את שם המעצב כפי שהתבקש, בהתאם למפורט להלן:

אם הבקשה לציון שם המעצב הוגשה בטרם נרשם העיצוב לפי סעיף 33- יצוין שמו של מעצב העיצוב בפנקס ובתעודת הרישום;

אם הבקשה לציון שם המעצב הוגשה לאחר שנרשם העיצוב לפי סעיף 33 - יצוין שמו של מעצב העיצוב בפנקס בלבד.

הגורם המוסמך יודיע על ציון שם המעצב כאמור בסעיף קטן (ב) למגיש הבקשה לרישום העיצוב או לבעל העיצוב הרשום, לפי העניין, ואם הוגשה בקשה לציון שם המעצב בידי אדם אחר או שאדם אחר רשום בפנקס כמעצב – גם לאותו אדם.

ביטול ציון שמו של המעצב

36.

צוין שמו של אדם כמעצב עיצוב בהתאם להוראות סעיף 35, רשאי כל אדם הסבור כי ציון השם כאמור אינו משקף את העובדות, להגיש לרשם העיצובים בקשה לביטול ציון שמו של המעצב ברישום העיצוב בפנקס (בסעיף זה- בקשה לביטול ציון שם המעצב).

הוגשה בקשה לביטול ציון שם המעצב, יחליט בה רשם העיצובים ויודיע על החלטתו למגיש הבקשה וכן לכל מי שנמסרה לו הודעה על ציון שם המעצב לפי סעיף 35(ג), וכן יתקן את הרישום בפנקס בהתאם להחלטתו.

ויתור על ציון שמו של המעצב

37.

תניה שלפיה מוותר מעצב על הזכות לבקש את ציון שמו בהתאם להוראות סעיף 35, אין לה תוקף.

ציון שם המעצב אינו מקנה זכויות

38.

מי ששמו צוין בפנקס כמעצב בהתאם להוראות סעיף 35 לא יהא זכאי, בשל כך בלבד, לזכות כלשהי בעיצוב הרשום.

מעצב של עיצוב, או השארים שלו, יכולים לפנות לרשם בבקשה לרשום את שם המעצב. הגורם המוסמך צריך להשתכנע שמדובר במעצב. אם המעצב שביקש את רישומו הצליח להוכיח באופן הזה את דבר היותו המעצב, הוא יירשם כמעצב העיצוב. מי שרוצה יכול להגיש בקשה לביטול. כמו שהקראתי בסעיף 38, ציון השם כשלעצמו לא מקנה זכויות בעיצוב, לכן הוא גם לא נובע מזכויות צדדי ג' בעיצוב, לרבות הזכויות של בעל העיצוב עצמו.

לגבי הרישום וההודעות, אם מדובר בבקשה לרישום עיצוב, המעצב יירשם בפנקס ובתעודת הרישום. מי שיודיע לו זה מגיש הבקשה לרישום לעיצוב. אחרי שתעודת הרישום יצאה והמעצב נרשם בפנקס, יודיעו לבעל העיצוב הרשום.

סעיף 95 חל לגבי סעיף 36(ב). ההליך הזה מתנהל בפני הרשם. מי שרוצה להצטרף יכול להצטרף. דיני ההתיישנות לפי סעיף 52 לא יחולו על בקשות לביטול שם המעצב כל עוד העיצוב בתוקף. זה משהו שהוספנו .

לגבי סעיף 37, הזכות של המעצב להירשם כמעצב שונה מאוד מהזכות המוסרית בחוק זכות יוצרים. זה לא אותו דבר בכלל. בחוק זכות יוצרים יש סעדים. כאן אין חובה לציין את שם המעצב על כל מוצר, בשונה מהחובה המקבילה לפי חוק זכות יוצרים. אנחנו מבקשים לקבוע, בשונה מחוק זכות יוצרים, שאין תוקף לתניה שלפיה המעצב מוותר על זכותו לבקש את ציון שמו. בחוק זכות יוצרים ניתן לוותר על הזכות המוסרית, כי יש השלכות כלכליות או השלכות על הניצול הרגיל של היצירה.

יש לי שאלה לגבי סעיף 35(ב)(2). מדוע לא ניתן לתקן את תעודת הרישום, רק את הפנקס? זו הוראה מאוד מאוד נוקשה.

פיזית אנחנו מוציאים תעודה אחת.

מה אם אדם קיבל תעודת הרישום והוא מבקש לתקן אותה?

אני לא מכיר סיטואציה כזאת. התעודה היא ראיה אחת, היא פעם אחת נוצרת. אני אצור את הראיה מחדש?

אם יסתבר שהייתה טעות, ממילא ינפיקו לו - -

טעות זה עניין אחר. פה מדובר על מצב שהתעודה יצאה נכונה ותקינה.

יכול להיות שיורשים של מעצב רוצים שתהיה להם תעודה עם השם של המעצב. יכולה להיות סיטואציה כזאת?

ההסדר שנראה לנו הגיוני זה שהפנקס יתוקן. הוא יוכל להוציא נסח המראה את שם המעצב. את התעודה מוציאים במעמד הרישום.

למה שזה לא יתאפשר? אם זה לא קרה עד היום, הנחת העבודה היא שזה גם לא יקרה, אבל אם יבוא יום אחד מאן דהוא, אני לא רוצה שיגידו לו שישבו גדולי הדור ואמרו שלא יקום ולא יהיה.

השאיפה שלנו היא להוציא כמה שפחות נייר. המרשם האלקטרוני הוא המעניין והחשוב.

אני חושב שאם ירצה אדם להוציא, יוכלו לגבות ממנו אגרה.

העניין הוא שתעודת הרישום נמסרת לבעל העיצוב הרשום. כאן מדובר במעצב. המעצב לא אמור לקבל תעודת רישום. הוא יכול להוציא נסח. הוא לא בעל העיצוב הרשום.

התעודה תלך רק אל בעל הרישום.

אני מקבל את ההערה. מה שאמרתי פה נכון באותה מידה גם לגבי המעצב והמזמין.

זאת לא נקודה מהותית. דבר טכני שכזה אפשר לפתור.

אפשר לקבוע שההוראה הזאת תחול רק אם יש זהות בין מעצב העיצוב לבעל העיצוב.

אפשר שהתעודה תונפק לבעל הרישום שהוא יוכל להעביר למי שהוא רוצה. הוא יוכל לבקש שתוצא תעודה מתוקנת.

התעודה הזאת תשלח לבעל העיצוב הרשום.

אפשר לקבוע שההוראה תחול כשיש זהות בין שני האנשים, לא בסיטואציה שמדובר על מזמין ועל מעצב, שאלה שני אנשים נפרדים.

אני חושבת שבעל העיצוב יגיש בקשה לציון שמו, ואז לא תהיה בעיה.

יכול להיות שלא. מה שאמרתי מקובל עליכם?

כן.

בחוק זכות יוצרים זכותך להגיד שאתה לא רוצה שיזכירו את שמך. זכותך להסכים לפני שבכלל מגישים את הבקשה. למה לוותר על הזכות הזאת פה?

לפי חוק זכות יוצרים אפשר לוותר. כאן חשבנו שהזכות הזאת לא פוגעת באף אחד אחר. בחוק זכות יוצרים יש לזכות השלכות משמעותיות. כאן הזכות להירשם לא מקנה זכויות.

יש רציונל כלכלי לטובת המעצב בסיטואציה כזאת. הסיטואציה שמאפשרת לאדם לוותר על אזכור שמו ביחס לעיצוב מסוים, מאפשרת לו גם לקבל תמורה גדולה יותר.

יש סעיף מקביל בחוק הפטנטים לגבי ממציא. חשבנו שנכון לאמץ את זה לטובת המעצבים. אין לנו התנגדות - -

אם אין התנגדות, אנחנו נתקן את זה.

בחוק הפטנטים יש סעיף דומה. אין מאחורי הזכות להירשם כממציא זכויות כלכליות. אם קושרים את זה לעובד שרוצה להירשם כממציא ומוכיח שהוא ממציא, כמובן שאחר כך הוא גם יכול לדרוש זכויות כלכליות. לא צריך את המילה "תניה".

המילה קיימת בחקיקה. אפשר לכתוב את המילה "הסכם".

אני הולך עם משרד המשפטים בקטע הזה.

את סעיף 35(ב)(2) נתקן בהתאם להערה שהערתי. האם סעיף 37 יישאר על כנו?

אני מציע לבטל את כל סעיף 37. צריך לתת למעצב את הזכות לוותר על הזכות שלו.

הייעוץ המשפטי שכנע אותי שמדובר בסעיף מגן.

אנחנו נחליף את המילה "תניה" במילה "הסכם".

או המילים "התניה בהסכם".

אנחנו נבדוק את הנוסח.

מי בעד סעיפים 35,36,37,38 עם כל השינויים?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 35,36,37,38 אושרו.

סימן ד': זכויות הנובעות מעיצוב רשום ותקופת תוקפו.

זכויות בעל עיצוב רשום

39.

רישום של עיצוב בהתאם להוראות פרק זה מקנה לבעל העיצוב הרשום זכות בלעדית לביצוע כל אחת מהפעולות המנויות להלן, לגבי העיצוב הרשום ולגבי כל עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום; היה המוצר נושא העיצוב מערכת של פריטים, תחול הזכות האמורה לגבי כל אחד מפריטי המערכת (בסימן זה- ניצול עיצוב רשום):

ייצור, מכירה, השכרה, או הצעה או העמדה למכירה או להשכרה, באופן מסחרי, הפצה בהיקף מסחרי או שימוש מסחרי אחר, לעניין המוצר נושא העיצוב, או ייבוא לישראל, שלא לשימוש עצמי, של מוצר נושא העיצוב, למעט יבוא לישראל של מוצר כאמור אשר שווק מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב לפי חוק זה או מי מטעמו; לעניין זה, "שימוש עצמי"- כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס;

החזקת מוצר נושא העיצוב למטרת ביצוע פעולה מהפעולות המנויות בפסקה (1).

בקביעה האם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום, לעניין סעיף קטן (א), יילקח בחשבון, בין היתר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים לגבי מוצרים מהתחום שבו מצוי המוצר נושא העיצוב הרשום.

הסעיף הזה הוא מהות הזכות של בעל עיצוב רשום. זו הזכות המונופולית שלו, זה מה שיכול למנוע מכל העולם לעשות משהו ברגע שהוא נרשם.

כמה מילים לגבי ייבוא שלא לשימוש עצמי. כאן אנחנו מקבלים את הדוקטרינה של ייבוא מקביל. אנחנו מדברים על מקרה שבו בעל העיצוב במדינה אחרת, למשל באנגליה, נתן אישור לייצר, אבל מישהו בארץ רואה את המוצרים האנגלים ורוצה לייבא ייבוא מקביל. באנגליה הם יוצרו כדין. הוא עושה את החישוב כך שאחרי שהוא מייבא לארץ הוא עדיין יכול למכור אותם במחיר תחרותי. זה מאפשר תחרות בשוק. זה משהו שהתקבל בפסיקה. אנחנו רוצים לעגן את זה כאן.

האם העמדה למכירה זה לא החזקת מוצר למטרת מכירה?

אתה יכול להחזיק מוצר במטרה להעמיד אותו למכירה. הוא במחסנים שלך עכשיו. במצב הזה אתה לא מעמיד אותו למכירה, אתה רק מחזיק אותו.

אין כפל בין הפעולות האלו?

לא.

הסעיף הוא סעיף שמנוסח באופן ייחודי, הוא לא מנוסח כזכות שלילית. זכות פטנט מוגדרת כזכות למנוע. כאן כתוב זכות לביצוע. יכול להיות שלמישהו יש מדגם רשום שהוא לא יכול לבצע כי הוא נופל בתוך זכויות של מישהו אחר. צריך לחזור ולנסח את זה כזכות שלילית, כזכות למנוע מאחרים לעשות פעולות, לא כזכות בלעדית לבצע פעולות מסוימות. ככה גם מנוסח חוק הפטנטים. זה צריך להישמר.

לגבי הנושא של ייבוא מקביל, צריך לדייק את הדבר הזה. אפשר לומר שיש מיצוי זכויות. מיצוי זכויות זה דבר אחד, ייבוא מקביל זה דבר. אם הכוונה למיצוי זכויות, הטרמינולוגיה היא בסדר. האם ייבוא מקביל מותר או אסור זה דבר שתלוי בהרבה מאוד פרמטרים. אם אנחנו מגבילים את זה למיצוי, בסדר, אבל לא להכניס לפרוטוקול את הנושא של ייבוא מקביל.

צודק עו"ד גילת בנקודה האחרונה. אנחנו מדברים כאן רק על הזכויות בעיצוב. אם יש דינים אחרים שחלים, מן הסתם הסעיף הזה לא גובר עליהם. זה גם לא מה שכתוב פה. כתוב פה שמותר לייבא וזו לא תהיה הפרה של הזכות בעיצוב הרשום.

מה לגבי הזכות השלילית?

זה מנוסח כמו סעיף 11 בחוק זכות יוצרים.

אפשר להעמיד למכירה או להשכרה שלא באופן מסחרי?

אפשר לייצר באופן לא מסחרי.

זה ניסוח שלא מתאים לחוקים אחרים.

לאיזה חוקים זה לא מתאים?

לא תמצא את העניין של לייצר באופן מסחרי.

כל הנוסח יועבד בלשכה המשפטית, ביחידת נוסח החוק.

המילים "שלא לשימוש עצמי" מתייחסות רק לייבוא.

מי בעד סעיף 39 עם התיקונים?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 39 אושר.

סייג לניצול עיצוב רשום

40.

על אף הוראות סעיף 39, רישום העיצוב אין בו משום מתן רשות לניצול העיצוב הרשום בדרך שיש בה הפרת זכויות קיימות על פי כל דין.

מי בעד סעיף 40?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 40 אושר.

תקופת תוקפו של עיצוב רשום

41.

תקופת תוקפו של עיצוב רשום היא עשרים וחמש שנים מתאריך הגשת הבקשה לפי סעיף 21, בכפוף להוראות לפי סימן ה'.

מי בעד סעיף 41?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 41 אושר.

כל האגרות לפי סימן ה' כפופות לאישור ועדת הכלכלה.

בכל מקום שכתובות המילים "אגרה שקבע השר" זה יהיה באישור ועדת הכלכלה.

סימן ה': אגרות.

תשלום אגרת חידוש

42.

עיצוב רשום יהא בר-תוקף לכל התקופה הקבועה בסעיף 41, אם שילם בעל העיצוב אגרת חידוש בסכומים ובמועדים כפי שקבע השר.

מה מטרת אגרת החידוש?

המטרה היא שמעצבים שהשימוש בעיצוב שלהם לא כלכלי לא יחדשו את הרישום. אם למעצב אין אינטרס כלכלי בעיצוב, הציבור יכול לעשות בו שימוש.

מה המצב המשפטי היום?

אותו דבר. יש לחדש את הרישום כל 5 שנים.

בעולם יש 3 גישות. אחת, כל 5 שנים, שזה כמו באיחוד האירופי ובעוד מדינות; השנייה, בארצות הברית, שזה לתקופה אחת של 15 שנים בלי חידושים; השלישית, בסין, שזה כל שנה. 5 שנים זה סביר לגמרי.

פיגור בתשלום אגרת חידוש
43.

לא שולמה אגרת חידוש במועד שנקבע לתשלומה לפי סעיף 42, ניתן לשלמה בתוך שישה חדשים מאותו מועד, בתוספת אגרה בסכום שקבע השר בעד הפיגור בתשלום, ומשנעשה כן רואים את אגרת החידוש כאילו שולמה במועד שנקבע לתשלומה לפי סעיף 42.

פקיעת תוקפו של עיצוב רשום בשל אי-תשלום אגרה

44.

חלפה התקופה האמורה בסעיף 43 ולא שולמו האגרות כאמור באותו סעיף, יפקע תוקפו של העיצוב החל במועד לתשלום האגרה לפי סעיף 42; הרשם ירשום בפנקס את דבר פקיעת תוקפו של העיצוב הרשום כאמור, ויפרסם הודעה על כך באתר האינטרנט של הרשות.

החזר תוקפו של עיצוב רשום שפקע בשל אי-תשלום אגרה

45.

בעל עיצוב רשום שפקע תוקפו בשל אי-תשלום אגרת חידוש כאמור בסעיף 44, רשאי לבקש מרשם העיצובים בתוך שישה חודשים מהמועד שבו נרשם דבר פקיעת תוקפו של העיצוב הרשום לפי הוראות אותו סעיף, בדרך ובצורה שקבע השר, את החזר תוקפו של העיצוב הרשום, ובלבד שיפרט בבקשה את הסיבות לאי-תשלום האגרה (בסימן זה- בקשה להחזר תוקף); השר רשאי לקבוע אגרה מיוחדת בעד הגשת בקשה להחזר תוקף.

הוגשה בקשה להחזר תוקף, יחזיר הרשם את תוקפו של העיצוב אם מצא שהאיחור בתשלום האגרה נגרם למרות שבעל העיצוב הרשום נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין לתשלום האגרה במועד, ובלבד שהמבקש שילם את האגרות המנויות בסעיף 43; הרשם יפרסם את דבר החזר התוקף באינטרנט.

אין בהחזר תוקפו של עיצוב שפקע, לפי הוראות סעיף זה, כדי להאריך את תקופת תוקפו של העיצוב מעבר לתקופה האמורה בסעיף 41.

המנצל עיצוב רשום שפקע תוקפו והוחזר לתוקף
46.

מי שהחל לנצל בישראל עיצוב רשום שפקע תוקפו או מי שעשה הכנות ממשיות לניצולו בישראל של עיצוב רשום שפקע תוקפו, לאחר שדבר פקיעת תוקפו של העיצוב הרשום פורסם לפי סעיף 44 ובטרם פורסם דבר חזרתו לתוקף לפי סעיף 45(ב), זכאי להוסיף ולנצל את העיצוב לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר העיצוב הרשום לתקפו.

הזכות לניצול עיצוב רשום לפי סעיף זה אינה ניתנת להעברה או להורשה אלא יחד עם העסק שבו נוצל העיצוב, ולא ניתן לתת לגביה רישיונות אלא בידי העסק שבו נוצל העיצוב.

אני סבור שצריך שתהיה חובת הודעה, כי אחרת על מה אתה משלם אגרה? על הפקיד שישב וכתב כמה מילים? אם היינו לפני 10 שנים, ניחא, היית צריך עם הדפים, אבל היום הכל במחשב.

אנחנו עושים את זה היום. אני לא רואה מניעה שזה יירשם, ובלבד שיירשם שזה יהיה באופן אלקטרוני למען האחרון אותו מסר המבקש, כדי שלא תחול עלי איזו שהיא אחריות.

אני איתך, מבחינתי זה ראוי.

כל עוד זה יהיה אלקטרוני גם אין עלויות דואר.

זו הייתה הכוונה.

יש כאלה שמבקשים את הנייר.

הטכנולוגיה היום היא כל כך מפותחת, בוודאי בנושאים מן הסוג הזה של הודעה. נראה לי שהגון לעשות את זה.

את ההוראה הזאת ניתן לשלב בחקיקת משנה. בתקנות שתביאו לאישור ועדת הכלכלה בעניין האגרות ניתן יהיה לשלב גם את הדרך למסירת הודעות או התראות למי שחייב באגרה, אלא אם כן יש לכם כרגע נוסח שאפשר לשלב בהצעת החוק.

אין לי כרגע נוסח. צריך לקבוע כמה זמן מראש אנחנו צריכים להודיע. הערך של הודעה שכזו הוא 30 יום מראש. הייתי מסייג את זה כך שזה יהיה רק לאחר פקיעת תוקף, שאז זה נכנס למשך החודשים שהוא יכול להחזיר לתוקף. אם מישהו עוקב ויודע, זה אפילו מטריד אותו לקבל את הדברים.

אני חושב שצריך לעשות את זה לפני. אם יש עכשיו חצי שנה לעשות חידוש, צריך לתת נימוקים, תצהיר. זה צריך להגיע לסגן הרשם או הרשם על-מנת שיכריעו אם יש מקום להחזר לתוקף. צריכה להיות התראה 30 יום לפני פקיעת תוקף, אחרת זה יוצר עבודה.

הודעה באמצעים אלקטרוניים?

כן.

זה לא חל על העניין של החזר לתוקף. הרשות לא צריכה למסור לו הודעה על כך שתוך 6 חודשים הוא יכול להחזיר לתוקף.

צריך להודיע על כל דבר שיש בו פקיעה.

אנחנו מדברים על להוסיף שהרשם יוציא הודעה לדואר האלקטרוני בתוך 30 לפני תום ששת החודשים האמורים.

מה הם אותם אמצעים סבירים שאותם בוחן הרשם שמקבל בקשה להחזר תוקף? מה שיקול הדעת שלו?

יש סעיפים מקבילים לפטנטים. אפשר לשמוע מה קורה בפועל שם. הסימן הזה תואם את הוראות אמנת פריס.

זה רף קצת יותר גבוה מאמנת פריס, ששם אני צריך להגיד שלא התכוונתי. כאן אנחנו רוצים להשתכנע מדוע לא עשית את הדבר בזמן, למרות שהתכוונת. יש פסיקה בפטנטים שאני מניח שעם הזמן נשאל את מערכת השיקולים משם.

אני חוזר לשאלה שלי לגבי סעיף 46(ב).

הכוונה להצמיד את הזכות של ניצול העיצוב לעסק שבו התחילו לנצל אותו. מדובר פה במצב קצת חריג. יכול להיות שמישהו, למרות שהעיצוב פקע, התחיל לנצל או לעשות הכנות ממשיות. אנחנו לא רוצים לפגוע בו כלכלית, הוא עשה את הכל כדין. מצד שני, אנחנו גם לא רוצים לפגוע בזכויותיו של בעל העיצוב הראשון על ידי זה שאנחנו אומרים לו שהוא אמנם יכול להחזיר לתוקף את העיצוב אבל אנחנו נותנים לכולם לנצל אותו. זה האיזון שמצאנו. יכול להיות שהנוסח הוא לא הכי טוב.

אני לא לגמרי מבין אותו.

העסק יכול לתת רישיון לעשות את המוצר שהוא מייצר, הוא לא יכול להעביר למישהו אחר את הזכות לתת לאחרים רישיונות.

הניצול הוא בידי העסק?

כן.

מי בעד סעיפים 42, 43, 44, 45, 46 עם התיקונים והתוספות שהיו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 42,43,44,45 ו-46 אושרו.

סימן ו': תיקון רשומות ומסמכים וביטול או מחיקה של עיצוב רשום.

תיקון רשומות ומסמכים

47.

רשם העיצובים רשאי, על פי בקשתו של כל אדם או ביזמתו, לתקן פרט הרשום בפנקס או בכל מסמך אחר שהוצא בידי הרשות לפי חוק זה, אם נוכח כי הוא אינו משקף את העובדות; השר רשאי לקבוע סוגי פרטים הניתנים לתיקון כאמור והוראות לעניין ההליך לפי סעיף קטן זה, לרבות לעניין מתן הזדמנות לבעל העיצוב הרשום להשמיע את טענותיו בפני הרשם.

הרשם רשאי, על פי בקשתו של כל אדם או ביזמתו, לתקן טעות סופר שנפלה בפנקס או בכל מסמך אחר שהוצא בידי הרשות לפי חוק זה.

הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (א) שלא בידי בעל העיצוב הרשום, תמסור הרשות הודעה על כך לבעל העיצוב הרשום.

הסימן הזה נועד להסדיר מצב משפטי חדש. ביטול של עיצוב רשום או מדגם רשום לפי הפקודה אפשרי היה רק בעילה שהפרסום התפרסם קודם בישראל, כאשר לבית המשפט הייתה סמכות לבטל את רישומו. זה למעט סמכותו של הרשם לבטל מדגם כשהוא מתבקש על ידי בעליו בשל טעות סופר. קבענו פה הליך לביטול רישום של עיצוב בפנקס ביוזמת בעל העיצוב, והסמכת הרשם לבטל רישום בעילה שלפיה היה מוסמך לסרב לרשום את העיצוב גם לפי בקשת מי שאינו בעל העיצוב. רק נבהיר שבסעיף (א) כתוב שהרשם רשאי לתקן פרט אם נכח שהוא אינו משקף את העובדות. זה כולל גם בקשה להעברת העיצוב הרשום על שם מישהו אחר שטוען שהוא הבעלים.

לגבי תיקון טעות סופר, מדובר במשהו צר. תיקון מהותי הוא עיצוב חדש שמצריך בקשה חדשה. התיק פתוח לעיון הציבור, זה לפי סעיף 101 להצעת החוק. כל מי שרואה את עצמו נפגע יוכל לטעון את טענותיו בהתאם לסעיף 95.

אני מבקש להעיר לגבי סעיף קטן (א), לגבי מתן זכות הטיעון. יש לי תיקון קל בעניין הזה. אם נשאיר את הסעיף כפי שהוא, זכות הטיעון כפופה לסמכות השר לקבוע זאת בתקנות. אני מציע להוסיף לאחר התיבה "על פי בקשתו של כל אדם או ביוזמתו" את התיבה "לאחר שנתן לבעל העיצוב הרשום זכות טיעון או הזדמנות לטעון את טענותיו לפי סעיף זה", דהיינו לפי התקנות שייקבעו.

אני חושב שזאת תוספת ראויה.

אוקי.

ואם לא יותקנו תקנות כל כך מהר?

לא ניתן יהיה להפעיל את הסעיף.

אני לא רואה איך נפעיל את החוק ללא תקנות. אני מקווה שנקבע פרק זמן מינימאלי להתקנת תקנות. אני רוצה להבהיר לגבי סעיף 47(ב), לגבי העניין של טעות סופר. הסעיף מנוסח באופן כזה שבמקרה של טעות סופר אין צורך לתת הזדמנות להשמיע טענות של צדדים אחרים.

דיברנו על כך בישיבות ההכנה. ערכנו את ההבחנה בין תיקונים מהותיים לטעות סופר, שזה מאוד מאוד טכני, ממש ברמה שהשם נכתב באיות לא נכון וכו'.

מי בעד סעיף 47 עם התיקון?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 47 אושר.

מחיקת רישום של עיצוב בפנקס או ביטולו, לבקשת בעל העיצוב הרשום

48.

בעל עיצוב רשום רשאי לבקש מרשם העיצובים למחוק או לבטל את רישומו בפנקס של העיצוב הרשום (בסעיף זה- בקשה למחיקה או לביטול); היה העיצוב הרשום עיצוב בבעלות משותפת, רשאי כל אחד מהשותפים בבעלות בעיצוב להגיש בקשה לביטולו או למחיקתו, ובלבד שקיבל לכך את הסכמתם של כל השותפים האחרים בבעלות בעיצוב.

הרשם יפרסם באתר האינטרנט של הרשות הודעה על הגשת בקשה למחיקה או לביטול.

הרשם יחליט בבקשה לביטול או למחיקה, יודיע לצדדים על החלטתו ויפרסם את החלטתו באתר האינטרנט של הרשות.

החליט הרשם לקבל את הבקשה למחיקה או לביטול, ירשום בפנקס את דבר המחיקה או הביטול של העיצוב בהתאם לבקשת בעל העיצוב.

זה קשור לסעיף 50.

מה ההבדל בין מחיקה לביטול?

מחיקה זה מעכשיו ואילך, ביטול זה רטרואקטיבי מיום הרישום בפנקס, כאילו העיצוב בכלל לא היה.

אני חושב שבסעיף 48(א) צריך להכניס את הנושא של הסכמה בכתב, כי מדובר בדבר שהוא בלתי הפיך. ברגע שהרשם מבטל או מוחק את המדגם אי אפשר להחזיר אותו לתוקף.

ברור שזה חייב להיות בכתב, מדובר בהליך מול הרשם. עם הרשם לא מדברים בעל פה, מתכתבים איתו.

אני חושב אפשר להוסיף את המילה "בכתב" בסעיף 48(א).

מי בעד סעיף 48 עם התוספת?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 48 אושר.

ביטול רישום של עיצוב בפנקס, ביטול החזר תוקפו של עיצוב שפקע, ביטול תיקון של פרט רשום

49.

כל אדם שאינו בעל העיצוב הרשום רשאי לבקש מרשם העיצובים לבטל את רישומו בפנקס של עיצוב רשום, בהתקיים אחד מאלה:

העיצוב לא היה כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב';

הבקשה לרישום העיצוב לא הוגשה בידי בעל העיצוב, בניגוד להוראות סעיף 19;

הוגשו שתי בקשות נפרדות או יותר לרישום של אותו עיצוב או של עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים, והעיצוב לא נרשם על שמו של מי שביקש אותו קודם כדין, בניגוד להוראות סעיף 34.

כל אדם רשאי לבקש מהרשם לבטל את החזר תוקפו של עיצוב רשום כאמור בסעיף 45, בטענה שלא התקיימו התנאים להחזר התוקף לפי הסעיף האמור.

כל אדם רשאי לבקש מהרשם לבטל תיקון של פרט הרשום בפנקס או בכל מסמך אחר שהוצא בידי הרשות לפי חוק זה (בסימן זה- ביטול תיקון) שבוצע לפי סעיף 47, בטענה שלא התקיימו התנאים לתיקון לפי הסעיף האמור.

מי שהגיש בקשה לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) ישלח הודעה על הגשת הבקשה לבעל העיצוב הרשום, והוא יהיה המשיב בבקשה; הרשם יפרסם באתר האינטרנט של הרשות הודעה על הגשת בקשה כאמור.

הרשם יודיע לצדדים על החלטתו בבקשה לפי סעיף זה; החליט הרשם לקבל בקשה לפי סעיף זה, ירשום בפנקס את דבר ביטול העיצוב הרשום, את דבר ביטול החזר התוקף או את דבר ביטול התיקון, לפי העניין.

הסעיף הזה מאפשר לכל אדם לבקש ביטול רישום של עיצוב בפנקס בעילות הבאות: העיצוב לא עומד בתנאי כשירות, הבקשה לא הוגשה בידי בעל העיצוב הרשום וכו'. בנוסף, הסעיף הזה מאפשר לבקש ביטול החזר תוקפו של עיצוב שפקע אם לא מתקיימים התנאים הרלוונטיים, וביטול של פרט רשום. הטענות האלו לא כפופות להתיישנות במשך תקופת תוקפו של העיצוב הרשום לפי סעיף 52.

מי בעד סעיף 49?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 49 אושר.

תוצאות בקשה לפי סעיפים 48 או 49

50.

החליט רשם העיצובים למחוק את רישומו של עיצוב בפנקס על פי בקשה לפי סעיף 48, ירשום הרשם את דבר המחיקה בפנקס במועד כניסתה לתוקף של ההחלטה לפי סעיף 51, ורואים את העיצוב כאילו נמחק מהפנקס ביום הגשת הבקשה כאמור.

החליט הרשם לבטל את רישומו של עיצוב בפנקס על פי בקשה לפי סעיפים 48 או 49, ירשום הרשם את דבר הביטול בפנקס במועד כניסתה לתוקף של ההחלטה לפי סעיף 51, ורואים את העיצוב כאילו לא נרשם בפנקס.

החליט הרשם לבטל את החזר תוקפו של עיצוב רשום על פי בקשה לפי סעיף 49(ב), ירשום הרשם את דבר ביטול החזר התוקף בפנקס במועד כניסתה לתוקף של ההחלטה לפי סעיף 51, ורואים את העיצוב כאילו פקע תוקפו במועד האמור בסעיף 44.

החליט הרשם על ביטול תיקון על פי בקשה לפי סעיף 49(ג), ירשום את דבר הביטול בפנקס במועד כניסתה לתוקף של ההחלטה לפי סעיף 51, ורואים את העיצוב כאילו לא בוצע בו התיקון כאמור.

כניסה לתוקף של החלטות הרשם לפי סעיפים 48 או 49
51.

החלטה של רשם העיצובים לפי סעיפים 48 או 49, תיכנס לתוקפה 30 ימים לאחר תום התקופה להגשת ערעור על ההחלטה לפי סעיף 103.

סעיף 103 אומר תוך כמה זמן ניתן לערער לבית המשפט על החלטה של הרשם. אנחנו מעמידים את המועד על 45 ימים. יש מגמה של האחדת התקופה שניתן לערער על החלטות רשם. יש תיקון מקביל שמונח על שולחן הוועדה, הוא קובע את התקופה ל-45 יום. רק אחרי שחלפו 30 ימים מתום המועד הזה, ההחלטה תיכנס לתוקף ותחול לפי המועדים שמנויים בסעיף. לפי סעיף 72, אם בית המשפט ראה שעיצוב לא היה כשיר לרישום במהלך הליך משפטי, הוא גם יכול לבטל.

עצם הגשת הערעור לא מעכב את הרישום, נכון?

כל עוד לא הוגש עיכוב ביצוע - -

בפטנטים יש הוראה אחרת.

אם הייתה דחייה של בקשת הביטול או המחיקה, הרישום נשאר. במידה והוא נמחק, הוא נמחק רק לאחר חלוף מועד הערעור.

אתה צודק, צריך לכתוב שאם הוגש ערעור ביטול המחיקה לא יתבצע. זאת ההערה?

ביטול המחיקה אסור שיתבצע.

זה משהו שצריך להוסיף.

זה אומר שהגשת ערעור יוצרת עיכוב ביצוע. זה משהו שלא קיים בכלל המשפטי של המשפט האזרחי.

אבל אם זה מתקיים בחוק הפטנטים - -

זה לא מתקיים בחוק הפטנטים.

נאשר את זה כפי שזה. מי בעד סעיפים 50 ו-51?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 50 ו-51 אושרו.

התיישנות טענות לגבי עיצוב רשום
52.

טענה שלפיה העיצוב לא היה כשיר להגנה כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ב', וטענות לביטול ציון שם המעצב, לביטול עיצוב רשום, לביטול תיקון או לביטול החזר תוקפו של עיצוב רשום וטענות הנוגעות לזהותו של בעל העיצוב הרשום, אינן נתונות להתיישנות בתקופת תוקפו של העיצוב הרשום.

עלתה שאלה אם פטנט הופך להיות חלוט 7 שנים מיום רישומו. זה משהו שלא מקובל עלינו, לכן נערך תיקון בחוק הפטנטים כדי להבהיר את זה. אנחנו מציעים כאן תיקון מקביל. לאחר התייעצות עם רפרנטית התיישנות במשרד, הנוסח טיפה שונה ממה שיש בפטנטים. היא גם תצביע על כך שצריך למחוק את התיקון המקביל לגבי טענות הגנה. גם בחוק הפטנטים נערוך תיקון מקביל לעניין תקנות ההגנה.

להתאים את הנוסח שאתם מציעים לנוסח שקיים היום בחוק הפטנטים?

כן.

זה יהיה בתיקון עקיף לחוק הפטנטים.

כן.

מי בעד סעיף 52?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 52 אושר.

סימן ז': עיצוב מוסף.

הגדרה

53.

בסימן זה, "עיצוב מוסף", ביחס לעיצוב רשום או לעיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב (בסימן זה- עיצוב עיקרי) - עיצוב שמתקיים לגביו אחד מאלה:

המוצר נושא העיצוב הוא המוצר נושא העיצוב העיקרי, ומאפייניו החזותיים של העיצוב נבדלים ממאפייניו החזותיים של העיצוב העיקרי רק בפרטים שאינם מהותיים;

המוצר נושא העיצוב אינו המוצר נושא העיצוב העיקרי, ומאפייניו החזותיים של העיצוב זהים למאפייניו החזותיים של העיצוב העיקרי.

הסימן הזה נועד להוסיף התייחסות סדורה לעניינים של עיצובים מוספים. לחלקם קוראים היום וריאנטים. יש כאן שתי אפשרויות. אחת, אותו מוצר עם עיצוב קצת שונה; שתיים, מוצר שונה עם אותו עיצוב.

מי בעד סעיף 53?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 53 אושר.

כשירות להגנה כעיצוב מוסף

54.

על אף הוראות סעיף 3, עיצוב מוסף יהיה כשיר להגנה כעיצוב מוסף רשום אף אם אינו חדש ובעל אופי ייחודי רק ביחס לעיצוב העיקרי.

כאן אנחנו אומרים שעצם קיומו של העיצוב העיקרי לא שולל את הכשירות להגנה מהעיצוב המוסף. העיצוב המוסף הוא משהו שנוסף לעיצוב הזה.

אפשר לרשום עיצוב מסוג אחר של עיצוב שנרשם עליו מדגם, מבלי שהפרסום של העיצוב הראשון ייחשב כפרסום קודם.

זו הכוונה.

אם הרישום הקודם תחת הסוג המקורי קובע דין קדימה מבקשה קודמת שאושרה, האם עדיין אפשר יהיה להגיש בקשה תחת סוג אחר?

הבקשה של העיצוב המוסף מתבססת על עיצוב רשום, היא לא פוגעת בכשירות של העיצוב המוסף.

תאריך ההגשה של הבקשה החדשה הוא אותו תאריך הגשה, אתה רק מקבל את תוקף המדגם ביחס לבקשה.

השאלה אם הבקשה שתוגש תהנה גם היא מדין קדימה כמו הבקשה המקורית.

זה סעיף 61.

דין הקדימה רלוונטי לתאריך הראשון. פה מדובר על תאריך פקיעת התוקף. תאריך דין הקדימה לא רלוונטי כאן.

מי בעד סעיף 54?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 54 אושר.

החלת הוראות פרק זה לעניין עיצוב מוסף

55.

הוראות פרק זה יחולו לעניין עיצוב מוסף, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים בסימן זה.

מי בעד סעיף 55?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 55 אושר.

בקשה לרישום עיצוב מוסף

56.

בעל עיצוב עיקרי רשאי לבקש כי עיצוב שלגביו הגיש בקשה לרישום עיצוב, יירשם כעיצוב מוסף לפי הוראות סימן זה (בסימן זה- בקשה לרישום עיצוב מוסף); בבקשה כאמור יציין המבקש מהו העיצוב העיקרי שביחס אליו מתבקש רישום העיצוב המוסף.

בקשה לרישום עיצוב מוסף תוגש יחד עם הבקשה לרישום העיצוב העיקרי או במועד מאוחר יותר במהלך תקופת תוקפו של העיצוב העיקרי.

העיצוב המוסף תלוי בעיצוב העיקרי, לכן אי אפשר להגיש את הבקשה לרישום.

אין מוסף אם אין עיקר. מי בעד סעיף 56?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 56 אושר.

בחינת בקשה לרישום עיצוב מוסף

57.

הוגשה בקשה לרישום עיצוב מוסף ומצא הגורם המוסמך כי לא מתקיימים לגבי העיצוב התנאים המנויים בהגדרה "עיצוב מוסף" שבסעיף 53, יודיע על כך למבקש הרישום ואם ביקש זאת מגיש הבקשה ושילם את האגרה המתאימה לפי סעיף 109(5) יבחן את כשירותו של העיצוב להגנה כעיצוב רשום עצמאי בהתאם להוראות סעיף 28.

אם לא מתקיימים התנאים לעצם ההגדרה של עיצוב מוסף, ניתנת האפשרות למבקש לבקש שיבחנו אותו כעיצוב עצמאי.

מי בעד סעיף 57?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 57 אושר.

סייג לרישום עיצוב מוסף

58.

לא יירשם עיצוב כעיצוב מוסף אם הבקשה לרישומו הוגשה לפני תאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב העיקרי.

מי בעד סעיף 58?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 58 אושר.

פקיעת תוקף של עיצוב מוסף

59.

פקע תוקפו של העיצוב העיקרי, יפקע עמו גם תוקפו של העיצוב המוסף בכפוף להוראות סעיף 61.

הדבר הזה הוא טעות. הרציונל הוא שתקופה של עיצוב רשום היא 25 שנה. צריך לחדש את זה כל 5 שנים. אם אני מגיש עיצוב עיקרי, אחרי 5 שנים פוקע תוקפו.

פקיעת התוקף יכולה להיות בכמה נסיבות. אחת מהן היא שהוחלט שהעיצוב העיקרי לא חדש או לא בעל אופי ייחודי, ואז העיצובים המוספים יפלו יחד איתו.

אגרת חידוש

60.

אגרת חידוש בעד עיצוב מוסף תשולם במועד הקבוע לתשלום אגרת חידוש בעד העיצוב העיקרי, בהתאם להוראות לפי סימן ה'.

תוקף עיצוב מוסף עם ביטול או מחיקת העיצוב העיקרי

61.

בוטל או נמחק העיצוב העיקרי לפי הוראות סימן ו' ולא בוטל או נמחק עמו גם העיצוב המוסף לו, יהיה העיצוב המוסף לעיצוב עצמאי, אם ביקש זאת בעל העיצוב המוסף.

המוסף צריך להיות מוגבל לפי תקופת התוקף של העיקרי.

השאלה אם סעיף 61(א) לא עונה לך על הקושי הזה.

לא בטוח.

בוטל או נמחק העיצוב העיקרי כאמור בסעיף קטן (א) והיו לעיצוב העיקרי כמה עיצובים מוספים, רשאי בעל העיצוב לציין בבקשתו לפי סעיף זה מי מהם יירשם כעיצוב העיקרי, והשאר יירשמו כעיצובים מוספים.

על אף הוראות סעיף קטן (ב), מצא הגורם המוסמך כי לא מתקיימים לגבי מי מהעיצובים כאמור באותו סעיף קטן התנאים המנויים בהגדרה "עיצוב מוסף" שבסעיף 53, ירשום כל אחד מהם כעיצוב עצמאי אם מתקיימים לגביו תנאי הכשירות להגנה כעיצוב רשום לפי פרק ב', ורשאי הוא לרשום את אחד העיצובים כעיצוב עיקרי ואת השאר כעיצובים מוספים.

עיצובים מוספים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) יעמדו בתוקפם עד תום התקופה שבה היה העיצוב העיקרי עומד בתקפו אילולא בוטל או נמחק, ובלבד שישולמו בעדם האגרות כאמור בסימן ה' כפי שהוא מוחל בסעיף 60.

מה גובה האגרות?

אגרת הגשה היא 500 שקל, אגרת חידושים היא מאות שקלים.

המצב כיום הוא שברגע שפג התוקף של המדגם המקורי, גם התוקף של המדגם המוסף פג, לא משנה איזה חידוש. פה אנחנו אומרים שאפשר שהמדגם המקורי יפוג, המדגם המוסף ימשיך. למה צריך לחדש את הווריאנט במועד של המדגם הראשי? אם המדגם הוא ל-5 שנים, צריך שהוא יישאר ל-5 שנים, רק אז לחדש אותו.

צריך להיות מועד ברור ונהיר לכולם. אפשר ללכת לכל מיני כיוונים. אפשר לספור 5 שנים ממועד הגשת הפטנט המוסף. כאן זה לעשות ודאות לציבור ולמבקש, על-מנת שידעו שהעיצוב הזה מתחדש בתאריך x על כל נגזרותיו.

אני איתך.

האגרות ביחס לעיצוב הרגיל ולעיצוב המוסף הן אגרות שונות בגובה שלהן?

כרגע זו אותה אגרה.

אני חושב שאתם טועים, זה צריך להיות פחות.

ללא ספק.

גם אני חשבתי שהאגרה על העיצוב המוסף נמוכה יותר. האם הגורם המוסמך יכול לרשום כל אחד מהם כעיצוב עצמאי, או שהוא רשאי לרשום אותם כעיצוב עיקרי ואת השאר כעיצובים מוספים? האם לא צריך להכניס פה בקשה של אותו מעצב או בעל עיצוב לרשום כמה כעיצוב עצמאי, כמה כעיצובים מוספים, מה שיוזיל לו את האגרות?

אני חושב שזאת החלטה שלו.

זה לא ברור מהנוסח.

במקום אחר כתבנו שזה יהיה לבקשת.

זה עניין של ניסוח. אני מבקש שהעניין יובהר. פסקה (ד) לא נותנת את המענה לשאלה שהעלה יונתן. יש עיקרי ומוסף. מסיבות כאלו ואחרות בעל העיצוב החליט שהמקור לא מעניין אותו, רק המוסף מעניין אותו. האם את אומרת לי שתמיד המוסף הולך עם המקור?

לא תמיד. רק אם לא בוצעו הפעולות לפי סעיף 61.

אנחנו לא עוסקים בעניינים שיש בהם פגם. אם יש פגם, אתה מתייחס לדברים על פי הפגמים המתקיימים. הכוונה שהכל בסדר, שכל האגרות שולמו, רק שמסיבות כאלו ואחרות העיקרי לא מעניין אותו. את תמיד גוררת את המוסף, או לחלופין, את תובעת ממנו להפוך את המוסף לעיקרי, ואז למוסף אין שום משמעות. אני מסכים עם יונתן שצריך שלמוסף יהיו חיים משלו.

העיצוב המוסף לא היה נרשם אם לא היה את העיקרי.

זה לא מוגדר כך. את אומרת שהמוסף קשור בחבל הטבור לעיקרי. אני לא מבין למה.

בגלל ההגדרה של עיצוב מוסף.

יונתן, הבנתי את מה שאמרת, אבל תוך כדי שיחה התחברתי לדברים של נעמה ואסא. המוסף תמיד ילך עם העיקרי. אם אתה רוצה להפוך אותו כך שיהיו לו חיים משל עצמו, אתה צריך לרשום אותו כראשי. מי בעד סעיפים 57,58,59,60,61 עם ההערות והתוספות?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 57,58,59,60 ו-61 אושרו.

אנחנו חושבים שסעיף 62 מספק מענה טוב לעיצובים שהם אופנות חולפות, כמו ביגוד. הפסיקה קובעת איזו שהיא הגנה על עיצוב לא רשום. הגשנו עמדת יועץ בעניין הזה.

לקחנו את עולם עיצוב הבגדים. קיימנו דיון שלם על מה היא אופנה מתחלפת, עד מתי, איך ולמה.

אנחנו חושבים שזה מאוד יעזור למעצבים קטנים ובינוניים, כי ההגנה תהיה תחומה.

יש היום את דרך המלך ברישום עיצובים כמדגמים. איך הדין הישראלי התמודד עם עיצובים לא רשומים עד היום? איך הוא ימשיך להתמודד? יש עוולה בחוק עוולות מסחריות, היא נקראת עוולת גניבת העין. באמצעותה אדם שטוען שהעתיקו את החוזי, את איך שהמוצר שלו נראה, יכול לפנות לבית המשפט, לקבל פיצוי סטטוטורי על עצם העתקה של המוצר. הבעייתיות בגניבת העין לעומת המדגם היא שהטוען בגניבת העין חייב להוכיח מוניטין במוצר. זו מלאכה לא פשוטה. בוא נזכור שפקודת זכות יוצרים קובעת מתי תהיה זכות יוצרים על עיצוב מסוים, שזו יצירת האמנות, ומתי חוק זכות יוצרים לא יחול על עיצוב מסוים. הוא לא יחול כשאותו מוצר מיוצר בתהליך תעשייתי. התקנות מגדירות את זה במעל 50 יחידות.

פרק ה': עיצוב לא רשום.

זכויות בעל עיצוב לא רשום

62.

לבעל עיצוב לא רשום הכשיר להגנה בהתאם להוראות פרק ב' מוקנית הזכות הבלעדית למנוע מכל אדם להעתיק, לצורך שימוש מסחרי, את העיצוב או עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב; היה המוצר נושא העיצוב מערכת של פריטים, תחול הזכות האמורה לגבי כל אחד מפריטי המערכת.

בקביעה האם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב, לעניין סעיף קטן (א), יילקח בחשבון, בין היתר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שבו מצוי המוצר נושא העיצוב.

זה המקבילה של סעיף 39 לגבי עיצוב רשום. הזכויות כאן הן זכויות שונות. אנחנו מגינים כאן מפני העתקה של העיצוב הלא רשום. במקרה של עיצוב רשום, ששם שיש לנו מרשם והכל ודאי, בעיצוב לא רשום יותר קשה לדעת, לכן אנחנו דורשים איזה שהוא רף מינימאלי של ידיעה. חוק זכות יוצרים דורש סף של העתקה.

אם אני מסתובב בשוק הפשפשים ורואה איזה משהו שנחזה לאדידס או לכל מוצר אחר, אז גם אם הוא לא בול אותו דבר - -

מה שאדוני אומר זה עוולת גניבת העין.

צריך לזכור למה החוק הזה בא. יש אימפריה של עיצובים במדינה הזאת. יש לנו את בתי הספר הכי טובים לעיצוב. מה החוכמה בעיצוב? כשאני עושה משהו שמעתיקים, ברור שאין לי מוניטין. החוכמה היא להגן על העיצוב שלי, לא על המוניטין שלי. אם עשיתי משהו שמעתיקים, מאיפה יש לי מוניטין? אם יש גניבת עין – מצוין. אם זה מטעה את הציבור לגבי המקור כך שאנשים חושבים שזה בא מבית היוצר שלי - מצוין, אבל לא על זה אני מגן, זה לא הנושא פה.

אני מסכים איתך, דוד.

אנחנו מדברים על העתקה לצורך שימוש מסחרי של העיצוב עצמו. בחוק זכות יוצרים יש את אותו סטנדרט של העתקה. שם נפסק שאם יש גישה ודמיון מאוד גבוה בין שתי היצירות, חזקה שהייתה העתקה, ואז המפר צריך להוכיח שהוא לא העתיק. אני מניחה שבית המשפט יפרש את זה בצורה דומה גם פה.

יכול להיות שהמבחנים יהיו קצת שונים מזכות יוצרים.

אני לא מתכוונת שיחילו את מבחני העתקה מחוק זכות יוצרים על החוק הזה as is. יש פה גם כללים אחרים. אני מדברת על החזקה הראיתית של עצם העתקה. גם את זה אני לא בטוחה שבית המשפט יאמץ.

יש רלוונטיות למבחנים של חוק זכות יוצרים בדרגות ההפשטה. זאת נקודה שדווקא ההתייחסות לחוק זכות יוצרים עוזרת. זה כדי למנוע מצב שכל פיפס וכל שינוי שמסתכלים עליו בזכוכית מגדלת יצא מתחום המדגם. זה תלוי בתחום, זה תלוי בשיקול הדעת. זה בסדר ככל ששיקול הדעת רחב מספיק.

מי בעד סעיף 62?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 62 אושר.

סימון עיצוב לא רשום

63.

בעל עיצוב לא רשום הסבור כי עיצובו כשיר להגנה כעיצוב לא רשום לפי הוראות חוק זה, רשאי לסמן את המוצר נושא העיצוב, באופן שיקבע השר; הסימון יכלול ציון כי מדובר בעיצוב לא רשום וכן את המועד הקובע החל לגבי העיצוב.

הסעיף הזה, למיטב ידיעתי, הוא המצאה שלנו, אני לא מכירה אותו בחקיקה הזרה. אנחנו חשבנו שבשביל לשפר את הוודאות נכון לקבוע סעיף שמאפשר או בעצם מציע לבעל העיצוב הרשום לציין על גבי המוצרים שלו שהוא סבור שהעיצוב שלו מוגן, לציין את שמו, לציין את המועד שבו הוא התחיל להפיץ. ככה גם לציבור תהיה ודאות לגבי מתי העיצוב הזה פוקע. זה מסייע לשוק, למעצב ולוודאות בשוק. יכול להיות שלגבי מוצרים שונים אפשר יהיה לסמן את זה על גבי האריזה, לפי העניין.

יש מוצרים שלא ניתן לסמן עליהם ועדיין יהיו מוגנים. שלא יתפרש שאם הם לא סימנו, זה מוריד משהו מהערך של ההגנה. צריך לחדד את זה.

הפתרון שהעלית לגבי רישום על האריזה לא תופס, כי יכולים להיות מוצרים שהגיעו בתאריכים שונים והאריזה לגביהם היא אותה אריזה. תכשיטים מגיעים ללא אריזה. האריזה נעשית במקום. לבקש מהמוכר שידע לשייך בין האריזה למתי הגיע המוצר, זו דרישה לא ריאלית.

השארנו את הגמישות לשר לקבוע את האופן שבו זה יסומן. יכול להיות שאפשר לחשוב על פתרון שבאתר האינטרנט שבו מוצגים העיצובים זה יסומן, אולי במקום אחר. זה רק חזקה ראיתית. בעל העיצוב לא חייב לסמן, או הוא בכלל לא יודע שהוא יכול לסמן. זה גם קורה. זה לא שולל ממנו את ההגנה. הוא יצטרך להוכיח את הדברים באופן מלא.

סעיף 63 לא גורע מהאפשרות של בעל עיצוב רשום לסמן את המוצרים שיש עליהם עיצוב רשום. זה צריך להיות ברור.

מי בעד סעיף 63?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 63 אושר.

סייג לניצול עיצוב לא רשום

64.

על אף הוראות סעיף 62, הגנה על עיצוב כעיצוב לא רשום אין בה משום מתן רשות לניצול העיצוב בדרך שיש בה הפרת זכויות קיימות על פי כל דין.

מי בעד סעיף 64?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 64 אושר.

בקשה לרישום של עיצוב לא רשום

65.

בעל עיצוב לא רשום רשאי, בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע, להגיש לרשות בקשה לרישומו של העיצוב הלא רשום, ויחולו לעניין הבקשה, בחינת הבקשה ורישום העיצוב ההוראות לפי פרק ד'.

אנחנו נותנים אפשרות להפוך עיצוב לא רשום, להפיץ אותו בשוק, לבדוק אם משתלם לרשום עיצוב.

מי בעד סעיף 65?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 65 אושר.

תקופת תוקפו של עיצוב לא רשום

66.

תקופת תוקפו של עיצוב לא רשום היא שלוש שנים מהמועד הקובע.

אני מבקש להאריך את תקופת ה-3 שנים ל-5 שנים. תקופה של 3 שנים בענף התכשיטים זו תקופה קצרה מידי.

אני חושב שהעליתם את הטענה הזאת.

אני זוכר שזה עלה, אני לא זוכר שזה התקבל.

כשכתבנו את התזכיר ואת הצעת החוק, חשבנו שתקופה של 3 שנים היא תקופה מאוזנת. יש את השנה שבה אפשר לבדוק את השוק, שבה אפשר להגיש בקשה לרישום כך שהעיצוב יהיה מוגן למשך 25 שנים. אנחנו חושבים שזה מאזן נכון את האינטרסים שיש בשוק. זה גם ככה בעולם, לפי מה שאנחנו יודעים.

יש מוצרים שהם מיוחדים, שלא שווה לעבור למסלול של רישום.

לא נתת הסבר לוועדה למה לגבי תכשיטים לא ניתן להסתפק ב-3 שנים. מה מייחד אותם?

בדיון הראשון דובר על זה שהמטרה היא להגן על מוצרים אופנתיים שמשתנים. בתכשיטים זה לא כך.

כשדיברנו על אופנות חולפות, דיברנו על העובדה שיש ייחודיות לעולם התכשיטים. אני אלך איתך על 5 שנים. אם תשתכנעו שה-5 שנים זאת טעות, תשובו אלי.

זה לא מקביל לשום מדינה בעולם.

אני לא בטוח שנכון לכתוב בחקיקה ראשית תקופות מסוימות לגבי סוגי מוצרים. אפשר להסמיך את השר, באישור הוועדה, לקבוע תקופות שונות בסוגי מוצרים.

זה נותן לנו את המענה.

אני חושבת שעשיית דיפרנציאציה בין התקופות תיצור חוסר ודאות. אני מאוד חוששת מזה.

לפי ענפים, לפי מוצרים.

לא בחקיקה ראשית, בחקיקת משנה, זה מה שמציע עו"ד עצמון.

השוק לא ידע להתנהל מול זה.

אני מסכים איתך.

את מבקשת שתהיה אחידות, נכון?

נכון.

זה יוצר בלבלת מיותרת ועבודה לעורכי דין.

זה יוצר בעיה שסקטורים מסוימים מקבלים כך או אחרת.

העניין הוא מתן ודאות. יש כאן שתי זכויות. האחת רשומה, השנייה לא רשומה. בזכות הלא רשומה יש פחות ודאות לציבור הרחב. כאשר אדם ייחשב כמפר, הוא יצטרך להידרש לשאלות שעומדות ביסוד יצירת הזכות הלא רשומה. גם בעל הזכות הלא רשומה יצטרך להוכיח את זכויותיו 5 שנים אחורה במקום 3 שנים. זה נטל ראיתי שיש סימן שאלה לגביו לעומת הזכות הרשומה. כאשר קובעים מה היא תקופת הזכות הלא רשומה, צריך להביא בחשבון היכן אנחנו רוצים שהציבור ילך. אנחנו רוצים שהציבור ילך לכיוון של הזכות הרשומה, שערכה צריך להיות יותר ודאי, יותר ברור.

כשהמעצבים הקטנים מתחילים להגיע - לא רק בתכשיטים, גם בעיצוב מוצר אחר - הם רק אחרי 3 שנים מתחילים לפרוץ. אם המוצר שלהם מצליח, הם לא יראו את זה ב-3 השנים הראשונות. לפחות משהו תיתן להם מההצלחה של המוצר שלהם.

נתנו את הדוגמה של סטודנטים לעיצוב. זה היה טיעון יותר חזק מהטיעון שהעלית. הסטודנט לא יודע שיש לו משהו שווה ביד.

המשמעות של להפוך את זה ל-5 שנים זה שמורידים 90% מרישומי הפטנטים המדגמיים בישראל. יש לי הרבה מדגמים שאני מנהל. רוב המדגמים נרשמים לתקופה של 5 שנים. אחרי 5 שנים בעל העיצוב אומר שהוא לא רוצה להמשיך הלאה, הוא אומר שהוא מיצה. ההחלטה הזאת גומרת את חוק העיצובים. צריך לקצר את התקופה מ-3 שנים לשנה, לא להגדיל אותה.

אולי להתחיל לספור את ה-3 שנים מתוך שנת ה"גרייס" הזאת, ואז זה יהיה 3 שנים כמו שאר העולם.

צריך לקצר את התקופה, לא להאריך אותה.

אני קובע שהסעיף יישאר כפי שהוא. אני נותן את האפשרות לבוא בדברים עם משרד המשפטים. אם ישתכנע משרד המשפטים, לא תהיה לי בעיה לפתוח את הסעיף הזה. מי בעד סעיף 66 כמות שהוא?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 66 אושר.

אין פה התייחסות לעניין הפיצוי, אין התייחסות למשמעות של הפרה. על בסיס מה נוכל לפצות אדם שהפרו את המדגם הרשום או הלא רשום? זה מאוד חשוב. זה חייב להיות. חייבים לדבר על זה.

אפשר לדבר על העניין של הפיצוי. אני לא בטוחה שצריך להוסיף, כי יש את הדין הכללי שחל על זה. נוכל לדבר על זה. פנו אלינו לגבי העניין של עבירות פליליות, לגבי העניין של עיכוב במכס. העברנו את זה לגורמים המוסמכים אצלנו. לגבי עבירות פליליות, המחלקה הפלילית לא מעוניינת לקבוע עבירות פליליות. לגבי עיצובים רשומים, המכס הסכים לקבל עליו את הסמכות רק בפנייה אקטיבית אליו.

כל אחת מהנקודות שהועלו כאן היא נקודה חשובה. אם לא יהיו כאן כל אחד מהסעיפים שהוזכרו כאן, אני לא יודע אם אני ארצה להעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית.

אחד הדברים הנוספים הוא העניין של סעיף 7 לחוק זכות יוצרים. שם אמרנו שנציע נוסח לוועדה.

זה מתואם איתכם, על זה הסכמנו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.