כנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 187

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז (14 בפברואר 2017), שעה 10:00

קליטה מיטבית של נוער עולה בתיכונים - לציון יום הולדת לכנסת, במסגרת אירועי "כנסת צעירה"

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יואל רזבוזוב

שרי פייר - דוקטור, מנהלת תחום לחינוך, משרד העלייה והקליטה

דוד יאסו - מנהל אגף א לקליטת עולי אתיופיה,, משרד העלייה והקליטה

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

ויקטור מורד - סבה של אורי מורד, מנהלת הישיבה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

רונית הופמן - סטודנטית לתואר שני בגנטיקה, האוניברסיטה העברית

ילנה דריגה - מגשרת תנועתית, תנועת הצופים

ירדנה ויזנר - מנהלת משרד, נעל"ה

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

דב מימון - עמית בכיר, המכון למדיניות העם היהודי

אורי מורד - תלמידה

חיים מאיירס - מנהל פעילות נעל"ה במערב

דניאל מזרחי - מועצת הנוער המחוזית, מחוז תל אביב

ליאורה זנו - תלמידת כיתה י"ב, נעל"ה, ימין אורד

אורי משהדי - מועצת התלמידים והנוער המחוזית, מחוז תל אביב

מעיין מימון - תלמידת כיתה י"ב, ימין אורד

דוד ווקי - מנהל תכנית לדוברי צרפתית, כפר הנוער ימין אורד

דנה דרורי - רכזת נעל"ה, כפר הנוער מוסינזון

שלי שלו - סטודנטית למדעי המדינה ויחב"ל

חנה אמרה - תלמידה עולה, דוברת מועצת התלמידים בת ים

דוד אוקופיאן - תלמיד להורים עולים, מועצת תלמידים בת ים

מלנה דובצקי - תלמידה ומובילת פורום מרכז במינהל ההתיישבות

מוחמד חיט - נציג מחוז מרכז

ג'ק ברגיל - מנהל קשרי חוץ, עמותת אדיר ישראל

מיכל שאנאנס - בת שירות לאומי מלווה

אודליה מימון - מדריכה

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

קליטה מיטבית של נוער עולה בתיכונים - לציון יום הולדת לכנסת, במסגרת אירועי "כנסת צעירה"

בוקר טוב לכולם. היום יום הולדתה של הכנסת, ובמסגרת אירועי כנסת צעירה שותפים לדיוני הועדות בני נוער וסטודנטים. התלמידה היושבת לצידי, אורי מורד, בעצמה תלמידת נעל"ה מארצות הברית, היא תנהל את הדיון יחד איתי.

נמצאים עמנו כמה טוענים שישתתפו בדיון. נודע לי שנמצאים איתנו כאן גם הסבא של אורי, מנהלת פנימיית כפר מוסינזון בה היא לומדת והמורה שלה. אני מברך אותם ואת כל בני הנוער המשתתפים.

איתנו כאן היום נציגים מכפר הנוער ימין אורד, שהגיעו בסיוע ארגון קעליטה, תלמידה ומדריך שנבקש מהם לשמוע אודות התכנית, ומנסיונה של התלמידה שהגיעה ארצה בכיתה י' ולומדת היום בכיתה י"ב. נבקש לשמוע גם את מנהל התכנית מר דוד ווקי.

אנחנו מקיימים היום דיון בנושא קליטה מיטבית של נוער עולה בתיכונים. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רואה חשיבות רבה בקליטה טובה של נוער עולה בישראל. אני מאמין שלימוד השפה העברית והצלחה בלימודים מהווים כרטיס כניסה לצעירים עולים לחברה הישראלית ולקליטה טובה. אני קורא לחברה הישראלית לקלוט תלמידים עולים חדשים בחום ולסייע בקליטתם בארץ. אין לי ספק שקליטת נוער עולה תורמת לחברה בישראל וכן לצעירים העולים עצמם.

אבקש קודם כל, כיון שהוא צריך ללכת, חבר הכנסת מוטי יוגב חבר הוועדה נמצא איתנו והוא ישתף אותנו, ואחר כך אני אבקש ממנהלת הוועדה לפתוח את הישיבה.

אני באמת אהיה קצר. בוקר טוב לכולם. בוקר טוב ליושבת הראש אורי מורד וליושב הראש הממלא מקום חבר הכנסת אברהם נגוסה, למנהלת הועדה ולכל בני הנוער והנציגים שהגיעו מכל הארץ, באמת ועדת העלייה והקליטה, אני רואה לה חשיבות גדולה מאוד, בעיקר בשנים הללו, שנים מבורכות מאוד בהם מגיעים מכל קצוות תבל אלפי יהודים מאוקראינה וצרפת וארצות הברית וכלל אירופה ודרום אמריקה ואפריקה ואסיה, מכל העולם בעשרות אלפים. אז גם לעולים החדשים, שתהיה קליטה טובה.

אני אומר גם לישראלים הוותיקים ולעולים הוותיקים, זה תפקיד גדול של דור לדור שקולט את הבאים, ואני מברך על זה, מקבץ נתחי עמו ישראל, ולכולנו יש תפקיד גדול. לנו פה, ולנוער, מאמץ חבר ותיק, מאמץ עולה, וכך נמשכת השרשרת בבניין עם ישראל ושתהיה ישיבה הכי מוצלחת שיכולה ולכם יום הכי טוב ופורה בכנסת ישראל. תודה.

תודה. חשוב לי לציין שבהמשך יכבד אותנו בנוכחותו יושב ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין שיבקש לשמוע את עמדותיכם בנושא הדיון. בבקשה אורי מורד.

אני מצטערת על העברית שלי. אדוני יושב הראש, חבר הכנסת אברהם נגוסה, חברי כנסת יקרים, נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית, סטודנטים ומכובדים יקרים. שמי אורי מורד, תלמידת כיתה י' בתיכון מוסינזון בהוד השרון. היום אנהל ביחד עם חבר הכנסת נגוסה את ועדת העלייה והקליטה. הנושא שנדון היום הוא נושא קליטה מיטבית של נוער עולה בתיכונים. נושא זה קרוב לליבי מכיוון שאני עולה חדשה מארצות הברית ונמצאת בתכנית נעל"ה שחוגגת השנה 25 שנות פעילות ומאפשרת לאלפי בני נוער יהודים מכל העולם להגשים את החלום וללמוד בארץ ישראל.

כעולה חדשה אני מכירה את הקשיים ואת הדרכים לפתור אותם, אם זה באמצעות איש קשר קבוע בין משפחות העולה לבית הספר שהינו בעל מקצוע כמו מדריך, פסיכולוג ונוספים, להקים כיתת עולים אזורית במקום שבו אין עולים רבים ולארגן הסעה מסודרת לכולם. שילוב בין תלמיד ותיק ותלמיד עולה שיעזור לו בהתאקלמות החברתית, הפרויקטים ויוזמות שיקדמו את שילוב הנוער העולה, לדוגמה שבוע העולה בכפר הנוער מוסינזון, בו אני לומדת ,שבוע בו יש לוותיקים הזדמנות להכיר את העולה. ועוד פתרונות רבים שחברי הוועדה יציגו אותם.

בהזדמנות זו אשמח להזמין את כולכם לבקר בכפר הנוער מוסינזון ושם תראו מקרוב את המודל המוצלח של הכפר בשילוב נוער עולה שם. אני מקווה שהדיון יהיה כמה שיותר מיטבי ויעלה את כל הנקודות החשובות והכל כך קריטיות לבני נוער עולים. תודה רבה.

תודה רבה לך. חשוב לנו להזכיר שנמצאים כאן נציגי משרדי הממשלה, משרד החינוך, משרד הקליטה, הסוכנות היהודית, מר ישעיהו יחיאל, ראש מינהלת נעל"ה וגם משרדים אחרים נמצאים פה. אני נותן כעת את הרשות לנהל את הדיון לאורי. בבקשה.

גברת מאיה שריר בבקשה.

בוקר טוב. בהזדמנות זאת אני רוצה לברך את הכנסת, את שני יושבי הראש. אורי, העברית שלך נהדרת. את כל התלמידים הנהדרים והמקסימים שהגיעו לכאן. אני רוצה לספר לכם שהייתי ביום ראשון בערב במשרד בירושלים והם ישבו איתנו עד 19:30 בערב. באמת יישר כח, כל הכבוד לתלמידים.

אני אציג בקצרה מה אנחנו כאגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך עושים, מה אנחנו פועלים ועובדים למען קידומם של התלמידים העולים והשתלבותם גם במערכת החינוך, גם בחברה הישראלית בכלל. וזה החזון שלנו, אנחנו מעוניינים לראות את התלמידים העולים והתלמידים התושבים החוזרים משולבים במערכת החינוך, גם בחברה הישראלית, בכל ההיבטים. לימודיים, חברתיים, רגשיים, תרבותיים. אנחנו מתייחסים גם לתלמידים וגם לבני המשפחות.

יש לנו תכניות ומגשרים חינוכיים בין תרבותיים שעובדים גם עם המשפחות כי כל המשפחה עברה את המעבר הבין תרבותי הזה.

המטרות הן בראש ובראשונה הוראת עברית כשפה שניה, עולים מגיעים ממגוון גדול של מדינות, עברית היא לא שפת האם שלהם, והמשימה הראשונה היא באמת ללמוד עברית כדי שיוכלו לתקשר בהיבטים חברתיים, יום יומיים, אבל זה לא מספיק, מפני שאחר כך הם צריכים להיות מסוגלים ללמוד את כל מקצועות הלימוד בעברית ואנחנו קוראים לזה "לשון הלימודים" או "עברית אקדמית" צריכים לעשות איזה שהוא באמת מהפך ולהפוך את העברית שהיא שפה שניה כמעט לשפת אם ולהיות מסוגלים ללמוד בה גם ספרות וגם תנ"ך וגם ביולוגיה וגם מתמטיקה, שאנחנו נוטים משום מה לחשוב שזה לא מקצוע שדורש שפה, אבל ההיפך. בגלל שהשפה מאוד מאוד מצומצמת וכל מילה חשובה, קשה מאוד להצליח בזה ללא ידיעת השפה העברית.

בנוסף, יש פערים רבים מאוד בשונות בין מערכת החינוך בישראל לבין מערכות החינוך בעולם. גם מתמטיקה בהרבה מדינות אחרות או ברוב המדינות נלמדת בסדר שונה של הדברים. היסטוריה –מה שאנחנו מלמדים כאן לא מלמדים בארצות אחרות. ההדגשים שונים ולכן יש פערים בכל מקצועות הלימוד, לשם כך אנחנו מתייחסים לשילוב הלימודים עד הצלחה בבחינות בגרות שהן מותאמות לעולים. יש בחינות בגרות מותאמות לעולים.

שילוב חברתי כמובן בחברה הקולטת, אני חושבת שהשנה באמת עשינו מהפך עם שבוע העליות, שכל מערכת החינוך למדה על התרומה של העולים למדינת ישראל והמיקוד לא היה רק על עבודה עם תלמידים אלא להיפך, עם החברה הקולטת.

שילוב תרבותי זה מצד אחד פיתוח של זהות יהודית וזהות ישראלית. זהות ישראלית שהייתה נהוגה בצרפת לא דומה לזהות היהודית בארץ, יש שונות, ושוב, נדרש איזה שהוא מהלך של למידה אבל לא רק. אנחנו באים ואומרים זה חייב להיות הדדי ולא רק חד צדדי. גם החברה הישראלית חייבת להכיר, כל צוותי בתי הספר, המורים המשפחות והתלמידים, את מאפייני התרבות הייחודיים של העולים ולדעת לתת להם גם כן מקום.

המשימה האחרונה היא משפחה וקהילה, כמו שאמרתי – אנחנו עובדים גם עם ההורים. ההורים לא יודעים שבארץ מאוד מקובל שכל ההורים מאוד מעורבים במערכת החינוך, יש מדינות שזה לא נהוג כך, אז אנחנו עובדים גם עם צוותי החינוך להכיר להם את תרבויות הלמידה בארצות שמהן באו העולים וגם עם העולים וההורים.

הבאתי קצת נתונים. הנתונים האלה הם עולים חדשי שכולם זכאים לשעות וכולם זכאים למעטפת גדולה מאוד. משנת 2015, זאת אומרת השנתיים האחרונות, הגיעו 4,380 עולים חדשים וזה הפילוח. אתם רואים שזה מתחלק מברית המועצות לשעבר שזה בלארוס ואוקראינה, וכל המדינות דוברות רוסית, 1,472 תלמידים. מארצות הברית -799 מצרפת – 968 ומשאר המדינות – 1,102. מאתיופיה עלו בשנתיים האחרונות 37 תלמידים.

תראו איך התמונה משתנה כאשר אנחנו מדברים על 10 שנים בארץ. א ני מתייחסת כמובן רק לתיכונים, זה רק על יסודי, זה לא כל מערכת החינוך, זה רק על יסודי. אז 10 שנים אחרונות, כל התלמידים שזכאים להבחן עם התאמות לעולים בבחינות הבגרות הם כמעט 17,000 תלמידים, וכאן אנחנו כבר רואים נתח גדול יותר של העולים מאתיופיה, 17%, 2,853 תלמידים, ברית המועצות 4,341, מארצות הברית 3,414, הנה מצרפת 15% ומשאר המדינות, כמעט 4,000 תלמידים, כאשר הנה הפריסה לפי הישובים. ירושלים הייתה הישוב שקלט הכי הרבה תלמידים עולים, לאחר מכן רעננה, נתניה, תל אביב, שמתי רק את הישובים הראשונים שקלטו מעל 300 תלמידים.

כמובן שירושלים שהיא עיר מאוד גדולה והיא קולטת מעל 1,000 תלמידים זה לא כמו עיר קטנה כמו רעננה, שקלטה כמעט 800 תלמידים וזה מאוד צובע את הישוב, את העיר, מפני ששם הם מהווים אחוז גדול יותר.

העולים מגיעים, שאר המדינות שכתבתי, זה 119 מדינות היום. אני הבאתי כאן מספר דוגמאות כדי ש, משום מה אנשים ששומעים "עולים" אומרים "אה, יש עולים מאתיופיה, יש עולים מרוסיה", אז לא, יש מגוון גדול מאוד של מדינות, שוויץ, גרמניה, קנדה, ברזיל, איטליה, ארגנטינה, דרום אפריקה. באמת, 119 מדינות זה כמעט כל מדינה ששמים סיכה בגלובוס, אז יש לנו עולים במערכת החינוך.

התייחסתי קצת למה אנחנו עושים עם העולים. כפי שאמרנו, קודם כל הוראת עברית כשפה שניה. יש עוד תקן בתוך המערכת, העולים לומדים במסגרות אולפניות, אם בבית הספר, יש הרבה מאוד עולים, יש הרבה שעות ואפשרות לתת מענה מאוד אינטנסיבי, יש בתי ספר שיש בהם רק תלמיד עולה אחד, אז נכון, ההצעה של אורי נכונה ואנחנו עובדים על זה עם הרשויות, אנחנו באנו בהצעה לרשויות לסמן בתי ספר שהם מומחים בקליטת עולים ולא לפזר בכל בית ספר ילד אחד, אלא לאפשר איגום משאבים כזה של קבוצה בכל בית ספר, דבר שיאפשר לנו גם הכשרת צוות, גם יותר שעות, גם אולי משאבים נוספים כמו בנות שירות לאומי.

יש לנו תכנית לימודים ייחודית כי הוראת עברית כשפה שניה היא לא כמו רכישת שפת אם. היא מאוד שונה מלימוד קריאה וכתיבה לילד שהגיע לכיתה א', היא מאוד שונה מלימוד לשון והבעה לקראת בגרות לילידי הארץ. זה תחום דעת ייחודי ושונה. אז יש תכנית לימודים, יש חומרי למידה ייחודיים, יש גם מבדקי מדף שבודקים את היכולת של הילד להשתלב בהצלחה בכל המקצועות ולראות מיפוי, מה הוא צריך עוד כעזרה.

גם אקטואליה כמובן, אתם מכירים את חדשון, יש עיתונים לעברית קלה, פרויקט זוגי בעברית, דווקא עובד חזק מאוד בהתיישבותי, אני בטוחה שבכפר הנוער מוסינזון אתם מכירים אותו וגם את הקריאה המונחית.

אמרנו שמעבר להוראת עברית שפה שניה צריך גם שילוב לימודי, אז שוב, אני מתייחסת כרגע רק לחטיבות ביניים וחטיבות עליונות ולא לבתי ספר היסודיים ששם יש עוד מגוון תכניות. יש לנו את תכנית שעל לתלמידים בחטיבות הביניים, שיעורי עזר בחטיבות העליונות, הפרויקט הלאומי האתיופי ותכנית פלא, יושבת פה דוקטור שרה פייר ממשרד העלייה והקליטה שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, תכנית רחבת היקף.

תכניות לשילוב חברתי ותרבותי, תכנית עוגן, מניעת נשירה והעצמה אישית, גם עבודה על מאפייני תרבות לתלמידים עולים בחטיבת הביניים. עם ומדינה, תכנית לתלמידים בחטיבות העליונות. יש גם תכנים שהכנסנו לשיעורי חברה, יחד עם מינהל חברה ונוער, יש תכנית חברים ותיקה שזו חברה ישראלית משלבת, הרבה תכניות הנחלה נגד גזענות, עידוד השתתפות בתנועות ובארגוני נוער בעזרת מגשרים, תכניות הכנה לצה"ל ושבוע עליות שבאמת היה חגיגה מאוד רחבת היקף וגדולה במערכת החינוך שכל המערכת למדה על הנושא, הנה דוגמאות, עליות זה להיות, זה היה שבוע עליות, וגם התייחסות לנובי גוד הישראלי ומכתב אישי יצא למנהלי בתי הספר, שימו לב, זה בסדר, לגיטימי, ב-1 לינואר אם ילדים עולים לא הגיעו והם חוגגים בבית עם המשפחה זה בסדר וזה תקין, כמו גם חג הסיגד שהוא כבר הפך למסורת במערכת והוא נחוג בצורה רחבת היקף.

מצטרף אלינו יושב ראש ועדת עליה וקליטה לשעבר, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר הוועדה.

בדיוק דיברנו על "עליות זה להיות", ונובי גוד הישראלי ליד חג הסיגד, והשקף האחרון הוא התודה בכל השפות. אז אנחנו אומרים תודה גם ב"אמסגנלו" וגם ב"ת'נק יו" וב"גרצי" וב"מרסי" ואנחנו באמת מנסים לתת את המקום לרב תרבותיות ולכשירות התרבותית במערכת החינוך הישראלית מתוך השאיפה שממערכת החינוך הישראלית זה יעבור לכל החברה הישראלית. תודה.

תודה.

תודה. עכשיו דוקטור שרי פייר.

תודה אורי. תענוג לראות את השליטה בעברית ואת השליטה בניהול. משרד העלייה והקליטה מאוד שמח לכל עולה שמגיע ובוודאי לצעירים שמגיעים מכל התפוצות, אתם העתיד שלנו יחד עם הצעירים שנולדו כאן. אני מצטרפת לחברתי מאיה שריר וגם ליושב ראש הוועדה בסברה שבאמת מערכת החינוך היא המיין סטרים, היא הדרך הסלולה למוביליות חברתית, להרגשת זהות ושייכות, ליצירת חברים חדשים. לכן מאוד מאוד חשוב לטפח את ההשתלבות של התלמידים העולים בהם.

כפי שמאיה ציינה, אנחנו חוברים יחד עם משרד החינוך, אנחנו בתחום החינוך הלא פורמלי נותנים לבני נוער עולים חיזוקים דרך פרויקט פלא שאני מקווה שחלק מכם מכירים או נחשפים, ואז אנחנו נותנים במהלך השבוע תשע שעות חיזוק, 7 שעות בתגבור לימודי, גם בעברית וגם בסיוע בהכנת שיעורי הבית ו-2 שעות שהן העצמה וחוויות וטיולים.

אנחנו יודעים שכל בני הנוער העולים חווים משבר כמו כל עולה, וזה מתחזק יחד עם גיל ההתבגרות, ובחלק מהמקרים בני הנוער בעצם לא מוצאים את דרכם ואנחנו מוצאים חלק מהם מתגודדים בלילות, בגנים ציבוריים, ועלולים להיחשף לפוטנציאל של סיכון, לכן משרד העלייה והקליטה נותן גם תכניות בהיבט הזה, תכנית מחוברים ב-12 רשויות שבאמת כוונתה להחזיר את בני הנוער העולים לקהילה.

במסגרת הרשויות המקומיות, המשרד תומך בחוגים, בחוגי מצוינות, בהעשרה כדי לתת לכל ילד ובן נוער או נערה עולים הזדמנות להגיע למקסימום חשיפה. אני מאחלת לכולכם ולכל בני הנוער העולים והילדים קליטה מוצלחת, השתלבות מוצלחת כמובן גם בהשכלה הגבוהה. תודה.

תודה רבה. ישעיהו יחיאלי בבקשה.

לכל דבר יש פעם ראשונה, הייתי פה הרבה פעמים אבל אף פעם לא קיבלתי רשות דיבור מתלמידת נעל"ה. אז תודה רבה לכל היוזמים, ליושב ראש הכנסת, יושב ראש הוועדה, צוות הוועדה, דנה, אורי. וואלה. איך אומרים וואלה בעברית? הלא דבר הוא. אז אני לא באתי לדבר פה היום על נעל"ה, אנחנו נעשה את זה בעזרת השם היום בעוד שבועיים, נהיה כאן במסגרת יום נעל"ה בכנסת, שבו נציין את העובדה שתכנית נעל"ה הגיעה לשנתה ה-25. אני אדבר היום על כמה דברים שאני חושב שניתן ללמוד מנעל"ה על קליטה מיטבית של עולים בגיל התיכון. זה הנושא.

כהערה מקדימה אני אומר שלעלות לארץ בגיל ההתבגרות הוא דבר מאוד מאוד מורכב. מדובר פה על שני תהליכים שכל אחד מהם בפני עצמו הוא סוער על גבול הסיכון. הן תהליך הגירה והן תהליך התבגרות שקורה לכל צעיר, בכל מקום שבו הוא נמצא בעולם. לצרף את שני הדברים האלה ביחד דורש קודם כל מהנער או הנערה העולים כוחות מאוד מיוחדים. אני אדגים את זה רגע על דרך השלילה. כי ארגון מאוד חשוב שעוסק בעידוד העלייה היה אומר למשפחות שיש להן ילד בגיל ההתבגרות "אל תעלו לארץ כי הילד הזה עלול להיות הסיבה שבגלל העלייה שלכם תיכשל" ואנחנו מכירים לא מעט משפחות שעלו לארץ בגלל הילדים וירדו בגלל הילדים, כי הילדים לא הצליחו להשתלב במערכת החינוכית בגיל התיכון. זה מאוד מאוד קשה.

הדבר השני, בהמשך לדברים החשובים שאמרה מאיה, העברית היא תנאי הכרחי, היא לא תנאי מספיק. קחו למשל ילדים עולים מצרפת, ויושבים פה כאלה, שהם צריכים ללמוד גם עברית וגם אנגלית. קחו למשל ילדים שבאים ממדינות שבהן השפה היא לא משלושת הגדולות בעולם והם צריכים ללמוד שתי שפות חדשות. קחו ילדים מאמריקה שלומדים מתמטיקה אחרת ממה שלומדים בארץ, וגם הם צריכים ללמוד שתי שפות. עברית ומתמטיקה, מתמטיקה היא שפה.

לכן אנחנו מדברים פה על קושי לגמרי לגמרי לא פשוט, ולכן מה שיצרנו בנעל"ה, ובנעל"ה עוד מדובר אחרי כל זה, על ילדים שבאים בלי ההורים שלהם, הם באים לבד וצריכים להתחיל להתמודד עם מציאות חדשה לגמרי, כשהעורף המשפחתי נמצא בפייסבוק, ואין נשיקה מאמא לפני שהולכים לישון בלילה, ואי אפשר להגיד "בוקר טוב" כי בהפרש השעות אתה אומר בוקר טוב לאמא שעכשיו היא הולכת לישון, או הפוך, היא סיימה עכשיו את יום העבודה.

לכן מה שבנינו בנעל"ה זה דבר שאנחנו קוראים לו "מעגלי תמיכה" סביב הילד שבא בנעל"ה. ישנם מעגלי תמיכה שמתחילים מהצוות שעובד איתו בבית הספר ובפנימיה. יושבת פה דנה שמייצגת את הצוות הזה במוסינזון, ולידה דוד, שמייצג את הצוות הזה בכפר הנוער ימין אורד. בתוך הצוות חייב להיות לפחות אדם אחד שהוא דובר את שפת הילדים. ילד בוכה בשפת אם, גם כשהוא מבוגר, דרך אגב. והוא מתגעגע בשפת אם. זה שאתה מדבר אליו בעברית, אתה לא תמיד יורד לשורש נשמתו ובוודאי שיש לו קושי רציני להביע מצוקה כלשהיא, שלא לדבר על המחסום התרבותי בעצם הבעת בעיה. כי הוא בא לכאן בשביל להצליח, אז למה שהוא יגיד שהוא לא מצליח? ולמה שיגיד שקשה לו? ולמי הוא יגיד ומי יבין אותו?

לכן, הצוות הזה שעובד עם הילדים שכאמור, אחד מהם חייב להיות דובר שפת הילדים, אנחנו שולחים מטעם נעל"ה אדם מבחוץ שבא פעם בשבוע לבקר את הילדים האלה, ומדבר אליהם בשפתם, בין אם הוא מלווה חינוכי, שאחראי יותר לצדדים חברתיים, להעברת תכנים חינוכיים וכדומה, ובין אם הוא מלווה פסיכולוגי שיורד לשורש הבעיות, נגיד בתחום הנפש, האישיות וכדומה, כי צריך לזכור – מערך היועצים או הפסיכולוגים המצויים במערכת החינוך הם פסיכולוגים חינוכיים. הם עוסקים בעיקר בבעיות של למידה. אנחנו מדברים על הפסיכולוגיה הקלינית, היא לא נמצאת בתוך מערכת החינוך, פעם היא הייתה במשרד הבריאות, עכשיו העבירו את זה לקופות החולים ועוד הרבה אנשים מחפשים איפה זה באמת.

לכן התמיכה הפסיכולוגית שאנחנו נותנים היא בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, שמאפשרת לבנאדם גם להעלות מצוקות אישיות באחד על אחד מול פסיכולוג שהוא מדבר איתו בחדר באנגלית, צרפתית, רוסית, ספרדית, פורטוגזית. רק בדרך הזאת יצליח המתבגר להביע את הקשיים שלו בצורה אותנטית.

אגב, למספרים שציינת, אם הבנתי נכון - - - יש היום 4,380 תלמידים עולים? אני מדבר על השנתיים האחרונות. אז טוב לדעת ש-1,700 מהם זה נעל"ה. זה יותר משליש. זאת אומרת אנחנו מדברים פה על מסה רצינית שהיא גם ברמה הלאומית, צריך להסתכל עליה בצורה הזאת.

אנחנו כמובן עוסקים, כמו שתיארה מאיה, בכל תהליכי זהות והזדהות עם התלמידים העולים, תלמידי נעל"ה, שחסר להם 15 שנים שהם לא היו פה, וכל מיני דברים שהם כאילו מובנים מאליהם, אין להם מושג על מה מדובר. בוא נתחיל מיום הזיכרון לחללי צה"ל בפעם הראשונה. אין דבר כזה בעולם.

עוד דבר שאני חושב שכדאי לקחת מנעל"ה זה תשומת הלב למעברים. במעברים מתחילות הבעיות, הגלישות עד הנשירות. למה אני קורא מעברים? קודם כל מעבר משנת לימודים אחת לשניה. ילד ישראלי קיבל תעודה, חוזר הביתה, מראה להורים, כולם שמחים וצוהלים כשיש על מה לשמוח, מעירים על מה שיש להעיר, ויש מסגרת שקולטת אותו ועוזרת לו לעבור לשלב הבא. ילד נעל"ה, והרבה פעמים ילד עולה מביא תעודה הביתה שההורה שלו בכלל לא מסוגל לקרוא. הילד מסביר להורה מה כתוב שם, כי הכל בעברית כמובן.

המעבר היותר חד, הוא מ-י"ב לחיים האזרחיים. כל ילד שנולד בארץ, אבא שלו, אח שלו, כבר עבר את הדבר הזה. ילד עולה חדש בא הביתה, מקבל צו ראשון, ההורה לא יודע על מה מדובר בכלל. ילד נעל"ה שמתחיל את כל התהליך הזה בכיתה י"ב, כמובן שצריך לשים לב כי יש המון חרדה סביב מעברים. הפחד הזה לצאת מהפנימייה לכיוון החיים האזרחיים, זו תחנה שאנחנו עוזרים בה הרבה מאוד. אני רוצה לומר משהו למאיה בהזדמנות הזאת, נחזור על זה עוד פעם בעוד שבועיים, ההבחנה בין עולים טריים לעולים עשר שנים היא הבחנה חשובה, אם מבחני הבגרות הם אותם מבחנים, יש פה משהו - - -

לא, הם לא.

אוקיי. נגיע לזה.

אני רק חייבת תיקון טעות, תלמידי נעל"ה הם בנוסף לעולים. הנתונים שלי התייחסו לעולים שקיבלו תעודת עולה, ותלמידי נעל"ה, ה-1,700, הם בנוסף. גם ההתאמות לבחינות הבגרות לוקחות בחשבון את כל טווח הזמן, יש שם רמה א', רמה ב', רמה ג'. החדשים ביותר יש להם אפשרות להבחן בבחינות בעל פה ולהבחן בבחינות בשאלונים דו לשוניים, זאת אומרת הם נבחנים, מקבלים שאלון גם בעברית וגם בשפת האם, הכל נלקח בחשבון.

תודה מאיה על ההערה החשובה. לגבי התיקון, ירדנו משליש לרבע. אנחנו עדיין מסה בתוך התלמידים העולים ולכבוד הוא לנו.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, תכנית נעל"ה מתנהלת ב-26 בתי ספר בארץ והרבה פעמים מצרפים ילדים עולים שבאו עם ההורים לכיתת נעל"ה ואז בעצם את כל התמיכה הזאת שתיארתי, הם מקבלים בכיתה שלהם. וזה דבר שאנחנו מזמינים אפילו לכלול את זה בהחלטות של הועדה, כהמלצה, שבמקומות בארץ שבהם קיימות כיתות נעל"ה בשפות מסוימות, מוזמנים תלמידים עולים להצטרף.

זה קורה. זה אצלנו בהתיישבותי.

אני אומר שזה גם בהתיישבותי, למשל בהדסים באים ילדים מנתניה, שהם לא התיישבותי. ולכן זה פתח שאנחנו יכולים להציע עזרה לתלמידים העולים ונעשה את זה בשמחה. שוב תודה, וברכת הצלחה לאורי בהמשך.

תודה.

ליאורה בבקשה.

שלום, קוראים לי ליאורה ואני באה מצרפת, זו השנה השלישית בארץ. אני לומדת בכיתה י"ב בכפר הנוער ימין אורד ועליתי בלי ההורים שלי, בתכנית נעל"ה.

בזכות העלייה לבד אני חושבת שעכשיו אני יותר בוגרת, יותר אחראית ויותר עצמאית והכפר ממש עוזר לי מבחינת הלימודים, מבחינת השפה, בכפר למדתי את השפה, למדתי עברית. אני מצליחה יותר לדבר עם אנשים ואני גם חושבת שזה יהיה יותר טוב שיהיו אפשרויות לארגן ימים פתוחים באוניברסיטאות בשביל תלמידים בכיתה י"ב, כי אני חושבת שהם צריכים לראות מה זה אוניברסיטה ואם הם רוצים ללכת לאוניברסיטה אחרי הצבא, אני חושבת שהם צריכים לגלות כל מה שאפשר לעשות אחרי הצבא, כי זה קשה לתלמידים הצרפתים שהם בלי ההורים שלהם, הם לא יכולים לדבר ולהגיד כל מה שהם חושבים בעברית, וזה קשה ללכת לבד לאוניברסיטה ולדעת כל מה שצריך לדעת בשביל העתיד שלהם, להכין את העתיד שלהם. אני חושבת שזה ממש חשוב לתלמידים שיש אפשרות לארגן את זה הבחירה אחר כך תהיה יותר פשוטה.

תודה.

תודה ליאורה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

תודה כבוד היושב ראש, כבוד יושבת הראש. אורחים נכבדים. הדיון הוא חגיגי אבל הוא חשוב, שמעתי אותך עכשיו מעלים סוגיות, מדברים פה על דברים גלובליים וכשמדברים פה על המצוקות הקטנות האלה אפשר להבין אותן ובאמת אנחנו צריכים לפעול בשביל - - - את הדברים הקטנים, יחסית בשבילנו זה פשוט לפתור זאת, כמובן שיש כאן גם את ישעיהו מנעל"ה, גם את מאיה ממשרד החינוך, משרד הקליטה, כל הגופים והאנשים שאנחנו עובדים איתם כבר שנים, אנחנו רואים אנשי מקצוע שבאמת מבינים איך עובדים עם אותם העולים, העולים שנקלטים בתיכונים.

הרבה פעמים אני מדבר עם אותם בני הנוער העולים, ואומר, גם אני בעצמי אתם שומעים שאני גם עולה, עליתי אמנם בגיל צעיר יותר. אני חושב שאתם נמצאים מצד אחד במצב שהוא קשה, לעלות לארץ בגיל יחסית מבוגר ולעשות בגרות בשפה שונה ולחשוב על העתיד, על האוניברסיטאות ועל הצבא וכולי, ומצד שני זה נותן לכם איזו שהיא העדפה כי אתם נלחמים. ברגע שאתם נלחמים, יש פה מלא מלא דוגמאות של תלמידי נעל"ה שהצליחו מאוד כאן במדינת ישראל, וגם עולים שעלו בגיל מבוגר יותר עם ההורים, בגלל שאתה מגיע למצב שאתה צריך להילחם ולהצליח, אז אתה יותר מוכן לחיים הבאים שאחרי הלימודים, אחרי הצבא.

אני חושב שאנחנו מצד הוועדה צריכים לתת כמה שיותר כלים ועזרה, ואנחנו תמיד פתוחים לשירותכם, כל מי שצריך, כל פניה, כבר אמרנו את זה לא פעם ואנחנו עושים לא מעט דיונים בנושאים האלה, גם בנושא של הרגישות התרבותית, ואם צריך להקל במבחנים ושעות אולפן, יש לא מעט סוגיות. תדעו שיש לכם כתובת ואנחנו מבינים כי גם אנחנו עולים, אנחנו מבינים את המצוקות ואני בטוח שאתם תצליחו. אתם תראו גם שאתם תצליחו, כי אנחנו כבר פוגשים הרבה בני נוער כמו שאמרתי, שעלו, ואנחנו רואים את ההצלחות וזה משמח את הלב. אתם גם בדרך לשם אז לא לדאוג, אז פשוט להילחם, אין מה לעשות, עליה זה לא דבר פשוט. תודה.

תודה. עכשיו נחזור למעיין.

שלום קוראים לי מעיין מימון אני בת 19, עליתי לארץ לפני שנתיים וחצי, בשנת 2014. עליתי כי לא הרגשתי בטוחה בגלל האנטישמיות שהייתה שם, ואני חושבת שפה אני ארגיש יותר בטוחה בגלל שזו המדינה היהודית שלנו.

כשעשיתי את העלייה הגעתי ישר לכפר הנוער ימין אורד. הכפר נותן הרבה עזרה מבחינה לימודית, וגם מבחינת השתלבות בחברה הישראלית, להתאקלם בארץ.

הייתי רוצה שיעשו קצת הכנות לעולים החדשים בשביל הבגרות, מי שרוצה לעשות בגרות ישראלית, כי זה ממש שונה ממה שהיה לנו בצרפת, מבחינת הבגרויות, יחידות במתמטיקה ודברים כאלה. חשבתי שזה טוב לעשות בגרות ישראלית מכיוון שאנחנו יוצאים לחיים אחרי בית הספר, אז אנחנו צריכים לדעת וזה יותר קל לנו אחרי זה עם השפה העברית, אז אני חושבת שזה טוב ויעזור לנו.

תודה רבה. דוד ווקי בבקשה.

תודה רבה. אני רכז של שלושים תלמידים. כידוע ימין אורד הוא כפר נוער - - - לפני ארבע שנים גם היה צורך לקהל דוברי הצרפתית - - - בהתחלה כן במערכת החינוכית בארץ, - - - אבל לצערנו המעבר - - לפעמים לא קל, והם נמצאים ב- - - כולו עברית, כמו שציין ישעיהו זה באמת לא קל. לכן היתה איזו שהיא אפשרות להתאים - - - לדוברי צרפתית בכפר הנוער ימין אורד שבעצם המיומנות של הכפר הוא כידוע לקליטת עליה.

אנחנו רואים היום שיש פה מאה תלמידים עולים, שמשובצים - - - כבר מסיימים השנה - - - הראשון שלנו - - - אחרי י"ב. וזו באמת הנקודה - - - שלנו כי - - - אלא באמת מלווים כל תלמיד גם במסגרת הצבאית, גם במסגרת - - - זה באמת הנושא של קליטת עלייה ממש. לכן אנחנו רוצים - - -

מה שאני יכול לציין בנושא ה- - - עולי צרפת, שאצלנו בכפר ימין אורד אנחנו באמת היה לנו פה גם תלמידים שאפילו נשרו מ- - - ואנחנו היום רואים השתלבות מלאה שלהם, כי באמת הכפר נותן מערכת חינוכית גדולה, הן לימודית, הן חברתית, גם בחיזוק של ה- - - כי כידוע כפר הנוער ימין אורד הוא שייך ל- - - הממלכתי דתי, ולכן הזיקה היהודית, הזיקה הישראלית היא חשובה מאוד ואנחנו באמת מתעסקים בזה, - - - והקהל דווקא של מגזר דוברי הצרפתית מאוד מסורתי במובן שחשוב להם שיעורי תורה, חשוב להם תפילה ואנחנו באמת מתעסקים בזה יום יומי.

אנחנו באמת רואים השתלבות של תלמידים שגם בתוך ה-106 תלמידים עולים מצרפת, זה כולל כמובן גם שליש שהגיעו במסגרת נעל"ה, ואותם אנשים שהגיעו ללא עורף משפחתי באמת משתלבים בצורה מאוד טובה בכפר.

השנה הראשונה היא תמיד שנה קשה, ואני חושב שבכל בתי הספר, מעבר דירה הוא קשה, ואחת מהסיבות שיש את הנשירה הזאת כביכול הסמויה, כי ההורים לא מודעים לזה. מי שבאמת נמצא בקהילה, בדרך כלל קורים מצבים שבתי הספר לא ממש מתקשרים עם ההורים וזה גורם לאחרי מחצית שלא ידעו שחלק מהמחצית הוא לא היה בשיעורים. אנחנו באמת רצינו להתעסק בזה גם כן, בנושא הזה, כדי שהם יוכלו לקבל את המעטפת הטובה ביותר.

הנקודה שהייתי רוצה לציין, אנחנו מדברים על סוגיות, זה באמת גם להתאים את הצרכים של המגזר, של עולי צרפת. כלומר, בשנה הראשונה נדמה לי שחשוב שבאמת יהיה פה גם מסגרת בית הספר, ומסגרת כפר הנוער, צוות יותר גדול של דוברי השפה. ברור שזה חשוב לקליטה וזו המטרה שלנו, אבל בשנה הראשונה צריך באמת איזו שהיא התאמה עם צוות של מורים, גם - - - של צוות מדריכים שהם דוברי השפה. זה חשוב מאוד כדי שיוכלו באמת להיכנס לקליטה קלה ולא להתעסק בכור היתוך כי אני חושב שכור היתוך היום הוא לא נכון.

זה עולה כסוגיה של לאפשר במערכת החינוכית גם לדוברי השפה הצרפתית - - -

תודה רבה. אני רוצה להודיע שיושב ראש הכנסת מאוד רצה להגיע לדיון הזה, אך לצערו הוא נקרא בדחיפות לפגוש את יושב ראש הפרלמנט של בריטניה שנמצא בארץ, והוא מבקש להתנצל בפני כל המשתתפים. אנחנו נמשיך את הדיון. תזמיני את הדובר הבא.

הסטודנטית שלי שלו.

שלום. אני סטודנטית למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. קליטה מיטבית של נוער עולה בתיכונים היא סוגייה חשובה ובעייתית. בתור חברה אנחנו קולטים את ילדי התפוצות אלינו למערכת החינוך לשם קבלה והיטמעות מוחלטת, אבל האם יש לנו את כל הכלים כדי לתת להם את כל מה שהם צריכים?

תחילה עליהם לדעת ולהכיר את השפה העברית, אך עלינו לעזור להם בשפתם ולהעסיק גורמי חינוך אשר דוברים את שפתם ויוכלו לעזור. מבחינת האסימילציה, ילדי תיכון הם מרוחקים מכאלה שלא משתייכים לתבנית מסוימת מבחינה טבעית, ועלינו לעזור להם להשתלב בתחומי עניין וחברה ועל כך להעביר פעילויות מחברות בין העולים החדשים לבין שאר התלמידים.

על מדינת ישראל ומערכת החינוך לנקוט פעילויות מגבשות ומעשירות לתלמידים מדי שבוע, שירגישו שייכים ומוערכים, טיולים שנתיים וכולי. לשם קליטה מיטבית, אנחנו צריכים להיות במיטבנו וכך נרוויח הרבה יותר. תודה.

חנה אמרה בבקשה.

אני רוצה להציג את הבעיה שאני חושבת בתור ילדה שהיא עולה חדשה. אני חושבת שברגע שמעלים כמות עולים מסוימת ומכניסים אותם לתוך כיתות, אני לא חושבת שצריך להכניס אותם כאילו תשעה עולים לתוך כיתה של 30 בנות. אני נמצאת בכיתה של תשע עולות, ויש לנו קבוצות, וזה מתחלק כך שהבנות בכיתה מחולקות לקבוצה של עולות בלבד, כי יש להם מכנה משותף, ברור, מובן מאליו שזה מה שהם יבחרו, הם לא יבחרו להתמודד עכשיו עם אלה שלא עולות.

אני חושבת שיש פה בעיה שברגע שמכניסים כמות עולים לכיתה, לא משנה הכמות אפילו, נוצר נתק וזה מתחלק לקבוצות שאין איך ליצור קשר בין אלה שלא עולים לבין אלה שהם עולים. הבעיה מתחילה בזה שיותר קשה לתקשר בתוך כיתה כזאת, יותר קשה להביע את עצמך, אתה מפחד ממה שיגידו.

בדרך כלל הנוער העולה נמצא בבעיה, הוא אומר "יש לי את החבר'ה שלי, יש את האנשים שחושבים כמוני, יש אנשים שהם חושבים כמוני ועושים הכל כמוני, אז למה אני צריך להביע את הדעה שלי, ולהביע את מה שאני חושב, לשאוף". אתה נמצא במסגרת שאתה יודע שיש לך תנאים מסוימים שאתה מקבל, נגיד שאתה מקבל עזרה בתיגבורים והכל, ואתה אומר "סבבה, אני מקבל דברים כאלה והם לא". אני חושבת שיש דרך לעשות את זה, ואני לא חושבת שצריך להכניס כמות מסוימת של עולים, כל כך הרבה עולים לתוך כיתה של לא-עולים. צריך לחלק אותם כדי שתהיה השתלבות יותר טובה.

כך שגם אם הם מקבלים עזרה כי זו זכותם וזה מגיע להם, מקבלים עזרה בתיגבורים ושיעורים והכל, אני חושבת שיש דרך למיין את זה ולא צריך לעשות את זה שיהיו חבורות בתוך כיתה, שלא ייווצרו החבורות האלה.

כך זה קורה אצלנו וזה הורס את ההתפתחות. קשה להביע את עצמך ולהביע את מה שאתה חושב. אתה לא יודע מה לעשות כי אתה נמצא בתוך כיתה שהרוב הוא לא עולה. יש לך קבוצה משלך, אתה יכול להגיד את דעתך בקבוצה שלך, אתה יכול לדבר אצלנו בשפה שלך, אבל אתה לא תגיד מה שאתה חושב מול כל הכיתה.

אני חושבת שלא צריך להכניס את העולים בתור קבוצות. נכון שזה מרגיש קצת בודד ולבד כשמכניסים שניים-שלושה ילדים, אבל זה מחשל אותך. אתה מסתגל ואתה לומד איך לשתף ולהבין שזה שאתה עולה זו לא בעיה, זה לא נזק, זה בסדר, אתה עולה, אתה לומד ומקבל את התגבורים, אתה מקבל עזרה, את מה שאתה צריך. זה לא אומר שאתה צריך להרגיש לא שייך, לא בסדר. אני חושבת שבגלל זה צריך לא להכניס לתוך כיתות קבוצות של עולים.

תודה רבה. עכשיו התלמיד דוד אקופיאן.

תודה רבה. אני רוצה קודם להציג שאני לא עליתי לארץ, נולדתי פה. ההורים שלי עלו לפה בשנת 1995 אבל עדיין היו לי את הקשיים של אותם עולים שגם עלו מברית המועצות בשנות ה-2000. אחת מהבעיות שבעצם שההורים שלי עלו לפה, היתה להם בעיה עם השפה, הם למדו באולפן והאולפן לא נתן להם מספיק כלים כדי שהם יוכלו להעביר את המידע הזה בבית, ובעצם כשאני נולדתי הם לא יכלו לדבר איתי בשפה עברית נכונה, הם לא יכלו לדבר איתי בכלל עברית שוטפת, הם לא יכלו בכלל לדבר איתי דקה עברית, הם היו צריכים לדבר איתי ברוסית, ובסופו של דבר זה מה שהעברתי לחברים שלי, לאנשים שסביבי.

תמיד היו לי בעיות בגן, בבית הספר, שהייתי צריך להסתגל לחברה שכל פעם צועקת עלי "למה אתה מדבר ברוסית, זה ישראל, תדבר בעברית", ותמיד הייתי צריך לשים לב שעדיף לי להיות בשקט כי אם אני אגיד משהו ברוסית אז יצאו עליי. ותמיד הייתי חי בסביבה שאמרתי לעצמי "למה אני חייב לחיות בחברה שרק בגלל שאני יהודי אבל מדבר בשפה אחרת, אני לא נחשב יהודי".

אחרי כמה שנים התחברתי לקבוצות רוסיות ולאט לאט התגבשתי והתבגרתי. התחלתי להסתובב בחברה יותר ישראלית והכרתי הרבה אנשים שעזרו לי ועברתי את המצב הזה. אחד מהדברים שחשבתי על פתרון בעצם, שנוער שנולד להורים עולים, בעצם סובל משפה ומחוסר חברה נכונה. אני למשל הייתי בין היחידים בכיתה, אני ועוד שני חברים שידעו את השפה הרוסית, וכשרציתי לדבר איתם הייתי צריך ב-שושו להתלחש איתם או אפילו לשלוח להם הודעה או אפילו לחכות עד סוף השיעור בשביל לבוא ובביטחון להגיד להם משהו.

אחד מהדברים גם שראיתי, שהנוער שעולה לפה עולה בתור יהודים, גם ברית המועצות, עלה לפה עם כל מיני תרבויות שונות. אף על פי שאנשים לא רואים את המנהגים שלנו כיהודיים, אצלנו זה כמו מסורת, זה כמו חג הסיגד, שזה בעצם חג ליהודי אתיופיה שקיבלו אותו לאחרונה ומקבלים אותו בצורה מאוד טובה. ראיתי בנובי גוד נגיד, שהרבה מתנגדים אליו מסיבות כאלה ואחרות והרבה דעות קדומות לגביו, אף על פי שזה לא חג שקשור לדת באף כיוון כלשהוא, זה חג יותר לאומי שקשור לעם מסוים שאנחנו חוגגים להנאה ולציון תאריך כל שהוא.

אחד מהדברים שאני יכול לחשוב על שילוב בני נוער, זה שילוב בני נוער בתנועות נוער. בני נוער שנמצאים בתנועות הנוער הם בני נוער שבעצם רוצים להשתלב בחברה ורואים בהשתייכות לקבוצה בתור משהו חשוב. רוב הפעמים מצאתי את ההשתייכות לתנועות נוער, בגלל זה אני חושב שאם נשלב בני נוער בתנועות נוער כמו מש"צים, הצופים, כנפיים של קרמבו ותנועות נוער עירוניות, זה יכול לשלב אותם כי זה יכול לתת להם איזו שהיא דוגמה טובה לבני הנוער שנמצאים בישראל.

בנוסף, אם נכריח אותם ללכת לתנועות נוער זה לא יעזור, כי אנחנו סתם נכריח אותם להיכנס לקבוצה שהם לא ירצו. צריך לתת להם את האפשרות להצטרף לתנועות נוער, גם בלי מחויבות כלשהיא, פשוט להראות להם שיש חברה שיש לה אידיאולוגיה שונה טיפה, או יש לה איזו שהיא התנהגות שונה שיכולה להטיב איתם.

אחד מהדברים שגם היה קשה מאוד ליישם היתה השפה, שבעצם כשאני למדתי בבית הספר והייתי מגיע הביתה, לא היה לי איפה לדבר, כי ידעתי מעט את השפה אז לא ידעתי עם מי לדבר את זה. כשאני בא הביתה אני מדבר רוסית, ואז השפה שלי לאט לאט נאבדת כך, ובמקום שאני מרוויח, אני פשוט מאבד עוד יותר גם שפה עברית וגם שפה רוסית.

כמובן שעכשיו אני בן 18 ולמדתי את השפה בצורה מאוד טובה, גם עברית וגם רוסית, אבל עדיין, יש לי כמה בעיות פה ושם, אבל זה כבר דבר אחר. אחד מהדברים הוא שאין פתרון אחד, כי בסופו של דבר כולם באים מכל מיני מקומות, בין אם זה ברית המועצות לשעבר ובין אם זה צרפת או אתיופיה, וצריך למצוא כמה פתרונות לכמה דברים. צריך למצוא מיפוי צרכים לנוער עולה כי כל נוער הוא שונה.

יש נוער שיעדיף להיות בכיתה שיש בה יותר נוער עולה כדי שיוכל להתחבר ואז הוא יכול להתחבר גם לחברה הישראלית, אבל יש נוער שיגיד שיהיה לו סבבה אם יהיה לו מלווה, בוגר, שיהיה איתו. בסך הכל צריך לעשות מיפוי צרכים לנוער העולה כדי להבין מה כל אחד רוצה. אפשר לקחת 100 בני נוער וכל בן נוער יגיד דרך אחרת שהוא יכול להתחבר איתה לחברה. תודה.

תודה רבה. עכשיו הסטודנטית רונית הופמן.

שלום לכולם. תודה רבה על ההזדמנות לדבר כאן בוועדה. אני רונית הופמן, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית, אני רוצה לפתוח במשהו קצת אחר. אנחנו נמצאים במשכן הכנסת וישנו מקום נוסף שנקרא המשכן, שזאת ירושלים, שגם בתפילה לשלום המדינה בחלק שעוסק בקיבוץ גלויות שכל כך מתפללים, שיהודים יחזרו לארץ ישראל, אנחנו מתפללים ואומרים "את אחינו כל בית ישראל - - - בכל ארצות פזוריהם, ותוליכם - - - קוממיות לציון עירך וירושלים משכן שמך", זאת אומרת גם ירושלים נקראת משכן. אנחנו רוצים שכולם יחזרו לכאן וישכנו, ירושלים זה כמובן מדבר על כל ארץ ישראל.

יוצא לי להדריך במנהרות הכותל, בפרויקט שנקרא "המסע לירושלים", שזה פרויקט שמגיעים אנשים מכל מיני מדינות ופשוט מתחקים אחרי המסע של אותה משפחה שלהם במשך 2,000 שנה מהיציאה מירושלים לפני 2,000 שנה בגלות ועד היום שאנחנו כאן חזרה בירושלים. אנשים באמת מאוד מאוד מתרגשים מזה, ואני אומרת, אנחנו כל כך מתפללים ורוצים שאנשים יחזרו ויעלו, ואני חושבת שאנחנו צריכים באמת כחברה וכמדינה לעשות כמה שיותר כדי שהעולים לא רק יעלו לארץ אלא שבאמת יישארו כאן וירגישו חלק ושייכים.

יצא לי קצת לעבוד עם נוער שגם כן עלה, במסגרת של מחנה הכנה לחידון התנ"ך שהדרכתי שם, ועד היום אני בקשרים בעצם עם אנשים שעלו מהמחנה הזה. אני חושבת שמתוך שיחות שהיו לי איתם, מה שבאמת גרם להם לעלות בסופו של דבר זה כמובן גם המחנה הזה שהיה טריגר, עצם זה שהם חוו כאן הרבה מאוד חוויות חיוביות של טיולים, מפגש עם כל מיני אנשים כמו ראש הממשלה, הנשיא, וזה כמובן הדבר שהוא יותר בגדול, אבל בסופו של דבר הפרט רוצה לדעת שהוא מגיע למקום שיקבל אותו, שיתמוך בו, שתהיה לו באמת כתף תומכת וסביבה שהוא יוכל להשתלב בה.

אני עצמי לא עולה, ההורים שלי גם לא עולים, אבל נראה לי שרוב החברה הישראלית באיזה שהוא שלב בשנים האחרונות, כן מישהו מהמשפחה עשה עלייה. מבחינת מה שנראה לי שכדאי לעשות, זה בהמשך באמת למה שכאן התלמידים אמרו, זה קודם כל לתת כיתות של אולפן עברית, כי אמרנו שהשפה זה דבר מאוד מאוד חשוב. דבר נוסף זה לשלב את התלמידים, כמו שחנה אמרה, לא לשים אותם בקבוצות של כיתות עולים – ושוב, אני אומרת את זה רק מנקודת המבט שלי, אבל יכול להיות שכמו שדוד אמר שיש מקום למפות כל עולה בהתאם לצרכים שלו – אבל באמת, לשלב אותם בכיתות ישראליות כמה שיותר ובאמת להצמיד לכל תלמיד איזה שהוא חונך מבוגר שיוכל להיות לצידו בכל מיני דברים. אני חושבת שכדאי מאוד לתת הרבה מאוד שעות העשרה כמו שכבר משרד החינוך עושה, ושהמדריכים שמדריכים את כל הפרויקטים האלה יהיו אנשים שבעצמם עשו עליה ויהוו דוגמה לאנשים שהשתלבו כאן בחברה בצורה טובה.

עוד כמה דברים שחשבתי עליה, זה באמת כמובן לתת ייעוץ פסיכולוגיה, כל מיני, באמת כל מיני יועצים ופסיכולוגים שילוו את הנוער, ודבר נוסף שמאוד חשוב, זה לתת הכנה כמו שצריך לצבא, כי בהרבה מאוד מדינות אנשים לא מתגייסים לצבא וכאן בארץ שלנו זה חלק בסיסי וחשוב. אני חושבת שאם באמת יתנו לנוער הזה תכניות מיוחדות של הכשרה לצבא, שבאמת הצבא זה כור ההיתוך של החברה הישראלית וזה יוכל מאוד לעזור להם בהמשך. תודה רבה.

תודה רבה. התלמידה מלנה דובצקי.

תודה רבה, אני בכיתה י"ב, אני לומדת בכפר הנוער עתיד רזיאל בהרצליה. בית הספר שלי קולט עלייה, אנחנו קולטים עליה לרוב מרוסיה, מברית המועצות לשעבר. אני לא עולה אבל אמא שלי עלתה ב-1989, מזמן כבר, היא כבר הספיקה לספוג את התרבות הישראלית פה.

אצלי בבית הספר יש הרבה תלמידי נעל"ה, מכיתה ט' מצטרפת כיתת נעל"ה לשכבה והיא איתנו עד י"ב. יש ריחוק. גם פיזי, גם חברתי, של תלמידי נעל"ה משאר השכבה, אם זה במיקום הכיתה בבית הספר, אם זה בהסעות לטיפולים, אם זה בפעילויות, כי אפילו בבית הספר אם למשל יש פעילות חנוכה אז יש סטנד אפ, אבל תלמידי נעל"ה לא יבינו אותו, אז לנעל"ה יש פעילות נפרדת באולם הספורט או במגרש, משהו שלא נראה הגיוני לבית ספר שאמור לקלוט עלייה ולגרום לעולים לרצות להיות חלק מזה.

הבעיה במה שקורה זה שזה שיוצר ריחוק וקושי בהשתלבות של שאר תלמידי נעל"ה כי הם נכנסים לאיזו שהיא בועה בין עצמם, והם לא רוצים לצאת ממנה כי הם לא מרגישים שיש להם לאן. הם מרגישים שנוח להם בתוך הבועה שלהם כי גם ככה הם ישארו בה כי לא רוצים לשתף אותם בדברים אחרים. ממש דוחפים אותם לקרן הזווית והם נשארים שם.

חלק מהדברים שכן טובים במערכת הזאת של נעל"ה אצלי בבית הספר זה שהם מקבלים עזרה בתהליך הצבאי, הם מקבלים עזרה בקבלת האזרחות, הם איתנו בבניין בפנימיה, אנחנו באותו בנין, יש לנו את אותו לו"ז, אותה מערכת שעות, הם נכנסים למערכת השעות שלנו חוץ מהשעות שיש להם אולפן. יש להם כיתה משלהם אבל אנגלית הם לומדים בהקבצות רגילות ומתמטיקה הם לומדים איתנו בהקבצות, כך גם במגמות.

בגלל שאצלנו בבית הספר יש צוות שהוא רוסי, אז הם מקבלים הרבה תמיכה נפשית מהם, יש יועצות שיכולות לדבר איתם, מדריכים בפנימיה יכולים לדבר איתם, עובדות סוציאליות יכולות לדבר איתם. זה כן קצת בעיה בגלל שיש כל כך הרבה מורים יוצאי ברית המועצות, יוצא שהם באזור הנוחות שלהם לדבר עם המורים ברוסית ואז השפה שלהם מסתכמת באולפן שהם לומדים בכיתה ואם הם נתקלים בעוד ילד בשביל כשהם הולכים בבית הספר.

מה שכן אפשר לעשות עם זה, אפשר להוציא יותר פעילויות לגיבוש, כי למשל במסע הישראלי שיצאנו אליו, הקבוצות היו ממש מעורבות, לא היו שתי קבוצות של כיתה י"א ועוד כיתת נעל"ה. היינו ממש מעורבבים, כל כיתה היתה מעורבבת עם כמה אנשים מכיתה אחרת ואז יצא שהכרנו את תלמידי נעל"ה, אבל הכרנו רק אותם כי לא היתה לנו אפשרות להכיר את השאר. אני איתם בבניין בפנימיה ואני לא מכירה חלק מהם. אז פעילויות גיבוש זה ממש משהו שצריך לעשות. לקרב את הכיתה גם פיזית אלינו כי הכיתה ממש רחוקה, ולעשות יותר פעילויות איתם גם בזמן הלימודים, אם זה שיעורים משותפים, שיעורי חינוך ביחד, עם המורים שלהם, לצאת לטיולים ביחד, שהפעילויות יהיו ביחד.

תודה רבה. נציגת הסוכנות היהודית ורד אחיהון.

תודה רבה. תודה ליושב הראש על ההזדמנות לדבר. כמו שאתם יודעים, הסוכנות היהודית מאוד מעורבת בקליטת עולים גם בעידוד, אבל בעיקר באמת בקליטה החשובה, אנחנו נמצאים כאן עכשיו בקליטה מיטבית של נוער, ומי כמוני יודעת שנוער, ולא משנה מאיזו ארץ הוא בא, הוא בא באמת עם הרבה רגישות ועם הרבה, מקום שהוא לא יודע, הוא עוזב את החברים המאוד משמעותיים שלו שהיו לו, הוא עוזב את בית הספר, הוא עוזב את הסביבה, את השפה, ובא למקום שהוא חדש ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, ונכון, התחום הפורמלי ו- - - של משרד החינוך אנחנו יוצרים אבל במרכזי הקליטה אצלנו אנחנו משתדלים לתת מעטפת מאוד חשובה בחינוך הבלתי פורמלי שמה קורה איתו אחר הצהריים, ולנסות לעזור לו באמת להשתלב מעבר לשעות שהוא נמצא בבתי הספר או בפנימיות וכדומה, והכל נעשה באמת בקטע של - - - תרבות, לדעת מאיפה העולה, מה הקשיים שלו, מה הצורך שלו, ואיפה הנקודה שהוא נמצא כדי שבאמת יהיה לו קל להתחבר ולחיות במדינת ישראל ולסייע לו.

יש לנו תכניות לצמצום פערים, שאנחנו, הסוכנות היהודית מגייסת תרומות בשביל לעזור לצעיר הזה, אם זה במקצועות שהוא מתקשה, אם זה בעברית, אם זה במתמטיקה, אם זה באנגלית, כדי שיהיה לו קרש קפיצה ויוכל להשתלב בכיתת האם שלו, לאחר תקופה מסוימת שהוא נמצא עם חברים כי הוא משתלב.

יש לנו את כל הנושא של מעורבות חינוך בהורים. מאוד חשוב לנו עוד כשהם במרכזי הקליטה לערב את ההורים ולא שהם יישארו אחורה, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר זה העוגן שיחזיק את הנוער ביציאה לדיור מעבר שלו ואם אנחנו ניתן כלים מאוד חזקים להורים, גם אם הוא לא יודע לקרוא את התעודה, אבל אנחנו נדאג ונבקש שהוא יהיה בקשר רציף עם מערכת החינוך, אם זה המגשרים ואם זה עם המורה ואם זה עם היועצת, ואם זה בית הספר, ושבאמת אנחנו נסייע לו וניתן לו כלים כדי שבאמת יוכל עדיין להיות הורה אחראי ומחויב כלפי הילד שלו ולא יהיה לו את הקושי, כפי שחלק מהנוער פה הציג, שהרבה פעמים ההורים לא יודעים את השפה ובבית הם מדברים בשפה כזאת ובבית הספר הם מדברים בשפה כזאת ואז הם נופלים בין הכיסאות ולנו מאוד חשוב לערב את ההורים, כשיש הורים, וכשאין הורים אנחנו דואגים שתהיה דמות שיכולה להחליף את ההורים, אם זה על ידי מתנדבים ואם זה על ידי חונך ותיק שעבר את התהליך, כדי שיוכל לסייע לו.

אבל העבודה הכי קשה והכי משמעותית בעצם של הנוער עצמו, עד כמה הוא מבין שיש לו את המעטפת שמסייעת לו, גם משרד החינוך, גם החברה הישראלית, אבל הוא עצמו צריך לבוא ולהבין שהוא חייב לתת קצת מעצמו יותר כדי שיהיה לו קל. אם זה לחשוף אותו לתנועות הנוער למיניהן ולעזור לו, ולסייע לו, אבל בסופו של דבר העבודה הכי חשובה ומשמעותית זה של הנוער עצמו, שיעשה אקט באמת כדי שיוכל להיות ולהיקלט בחברה הישראלית. תודה.

תודה רבה. מר ישעיהו יחיאלי.

תתייחס בבקשה למה שנאמר פה.

אני כמובן לא אתייחס לנעשה בבית ספר מסוים, באופן טבעי הכתובת שלך למה שקורה בבית הספר שלך נמצאת בבית הספר. אני מדבר על ההערה שלך לגבי הבועה, קראת לזה, הבועה היא גם דבר שמגן. היא לא בהכרח דבר שלילי.

המציאות שאני תיארתי, לגבי תלמידי נעל"ה בוודאי, ולהערכתי גם לגבי תלמידים עולים, שאגב, אני אומר למאיה, שמענו מדוד הערה מאוד מעניינת לגבי הגדרה האם ילד שנולד בארץ להורים שהם יחסית עולים טריים, האם הוא תלמיד עולה. באופן טבעי הוא לא, הוא ישראלי, הוא נולד פה. אבל אני חושב שהוא תיאר בצורה מאוד מאוד יפה, מוחשית, מה עובר על ילד שנולד פה להורים עולים.

לגבי כיתות נעל"ה, היות והם לומדים בתכנית לימודים נפרדת, והיות והצרכים שלהם הם מיוחדים, וכפי שאמרתי, הלוואי והיו כיתות עולים כאלה בכל הארץ על בסיס שפת אם. לקחת ילדים עולים מארבע תפוצות שונות עם ארבע שפות שונות ולשים אותם ביחד, לא פתרנו בזה שום בעיה. אולי האולפן יהיה יותר טוב, אבל בזה לא פתרנו שום בעיה כי הקליטה היא לא רק לימודית, היא גם חברתית. למשל במוסינזון, שדנה פה מחייכת, יושבים ילדים שהשפה המשותפת השניה שלהם היא אנגלית. הם באו מאיטליה, באו מגרמניה, הם באו מכל מיני מקומות בעולם אבל הם יצרו ביניהם שפה משותפת של אנגלית והיום הם אפילו אטרקציה בשביל ילדים מכל מיני מדינות לבוא לישראל וללמוד גם עברית וגם אנגלית, בו זמנית. לכן הכיתה הזאת היא כיתת אם מהסיבות שמניתי.

לכל כיתה כזאת יש צוות שאחד מהם לפחות הוא דובר שפה, הוא חוליית הקשר עם ההורים. גם את הזכרת את זה. ההורים מטבע הדברים, זה לא משנה אם הם כאן או שם. לפעמים הם כאן ולא פנויים לזה, לא רק שהם לא מבינים את זה. כשהם במקום אחר בעולם לפחות הם סקרנים, הם פנויים מחשבתית להתעניין בילד שלהם, אז אם בתוך הצוות אחד המחנכים הוא דובר השפה של העולים, ויושבות פה שתי דוגמאות כאלה, גם דוד וגם דנה, אנשים שהם בעצמם יכולים לתקשר עם ההורים, עם כל בעיית הפרשי השעות, הבדלי התרבות וכיוצא בזה.

את תיארת מצב שכיתת נעל"ה מרוחקת משאר הכיתות. אני לא חושב שיש סיבה לזה, אני מציע לעשות הפוך, דווקא לקרב אותם ולהרחיק קבוצה, אם צריך להרחיק פיזית. אז קבוצה ישראלית מכיתה י"ב תלמד בשנה האחרונה קצת יותר רחוק, אני חושב שאפשר לתקן את זה. אני מציע לך לדבר על זה עם מנהלת בית הספר, איך שאת רואה את זה ואת לא מדברת פה בשם עצמך, את שליחת ציבור. תעלו את הבעיה ואני מניח שימצאו לה פתרון. תודה.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו?

אני קודם כל רוצה לציין שאני הסבא של אורי. אני גאה להופיע פה כאורח בכנסת ישראל בוועדת העלייה והקליטה. הגעתי לארץ בגיל 10, נקלטתי בארץ עם כל הקשיים שעברנו, והיום אני פשוט גאה להיות בכנסת ישראל בוועדת העלייה והקליטה בראשותה של נכדתי שנולדה בארץ, עברה לארצות הברית, שהתה שם 14 שנים וחזרה להיות פה בארץ בכור מחצבתה.

אני פשוט רוצה להודות לתכנית הזאת נעל"ה, שהחזירה לי את הנכדה הביתה, וגם לבית הספר שנתן לה את הדברים הכי טובים שיכולים להיות והיום היא דוברת עברית בצורה יוצאת מן הכלל. אני מאחל לכם הצלחה ותודה.

אני מצטרף לברכות שהיא תהיה חברת כנסת בעתיד.

אני רוצה להיות יחד איתך.

עוד מישהו רוצה לומר משהו?

טוב. אנחנו נסכם את הדיון. אני קודם כל מצטרף לסב, מאוד מרגש לראות שאורי ניהלה את הישיבה משהו, והיא באמת מיועדת להיות חברת כנסת בעתיד. אני מודה לכולם, לכל מי שהגיע והשתתף, נציגי המשרדים, משרדי הממשלה, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, משרד החינוך, נעל"ה, וגם התלמידים והמנהלים שהגעתם לפה, סטודנטים כמובן, מדריכים והגעתם לפה כדי לחגוג את "כנסת צעירה".

שמחנו לשמוע בדיון גם את הדעות שלכם. בתום הדיון ועדת העלייה הקליטה והתפוצות ממליצה לאור מה ששמענו:

לבנות מעגלי תמיכה בשפת האם סביב התלמידים העולים, דוגמת מעגלי התמיכה בתכנית נעל"ה לאורך שנות התיכון ועד תום השירות הצבאי לפחות.

לצרף תלמידים עולים לכיתות נעל"ה על בסיס שפת האם בארץ המוצא.

לפנות אל משרד העלייה והקליטה ולצה"ל, לבקש שיתנו תשומת לב מיוחדת למעברים בדגש על המעבר מכיתה י"ב לחיים האזרחיים.

זה כבר ניתן, אדוני היושב ראש.

מצוין. אם ניתן – אנחנו מברכים, אם צריך לחזק – לחזק אותו.

לקרוא למוסדות להשכלה גבוהה לקיים ימים פתוחים לתלמידים עולים.

לעודד עולים להצטרף לתנועות הנוער. זה חשוב מאוד, אמרתם פה, כדי לקדם את ההשתלבות העולים גם צריכים להעלות את המוטיבציה גם בקרב הצעירים העולים, ולתת להם גם הזדמנות להשתלב בתוך תנועות הנוער הקיימות.

אנחנו מסיימים את הדיון. שוב תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35.