הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 130

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"א בשבט התשע"ז (07 בפברואר 2017), שעה 13:00

מניעת כוויות בקרב ילדים, במסגרת שבוע המודעות לנושא

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

מרים גראשי כהן - עוזרת משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

סמדר שזו - מנהלת מחלקת הסברה, משרד הבריאות

פרופ' יוסף חייק - כירורגיה פלסטית, כוויות, משרד הבריאות

עינת שימרון - משרד הבריאות

צ'ריל קמפר קוצ' - ממונה על הקשר עם הרשויות ועל הבטיחות, משרד החינוך

אורה יעקב - אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אורה יעקב - מדריכה באגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

סוהיר שקור - מנהלת תחום בכיר רישוי ואכיפה, מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר אלי יפה - סמנכ"ל קהילה, מגן דוד אדום

רפאל הרבסט - מגן דוד אדום

אבי מרכוס - אגף רפואה, פראמדיק ראשי, איחוד הצלה

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - דוברת ומנהלת קשרי ממשל, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מג'די עיאשי - מנהל קשרי ממשל חברה ערבית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

נורית מייקלסון - אחות ומנהלת פרויקט של מניעת כוויות, בית החולים תל השומר

אחמד גבן - מרפא בעיסוק מחוז צפון, קופת חולים מכבי

קרן איוס - עורכת דין, יו"ר, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

איתן אלון - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל)

חניתה חפץ - שדלן/ית (פוליסי בע''מ) מייצג/ת את מכבי שירותי בריאות

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

מניעת כוויות בקרב ילדים, במסגרת שבוע המודעות לנושא

אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא מניעת כוויות בקרב ילדים, במסגרת שבוע המודעות לנושא. עניין בטיחות ילדים הוא בראש סדר העדיפויות של הוועדה הזו.

אני חושבת שזה הנושא שבו קיימנו את המספר המרבי של הדיונים; ועדיין אני מרגישה שאנחנו עוד לא שם ויש לנו עוד הרבה מה לעשות ואני מניחה שעוד נקיים דיונים רבים. רק התקווה הסמויה שלי היא, שככל שאנחנו נתקדם בדיונים, ככה נוכל לראות בעקבות הפעילויות שאנחנו נקיים, צמצום של מספר הילדים שנפגעים בכלל מתאונות ומהיפגעות בלתי מכוונת.

הנושא של כוויות עלה למודעות אפילו אצלי בעקבות שיח שקיימתי דווקא עם מגזרים שונים. זאת אומרת תמיד נדמה לנו שזה יכול להיות משהו ארעי ושאולי לנו זה לא יקרה וזה קורה במקומות הכי לא צפויים. זה יכול לקרות במסעדה כשבאים להגיש לנו תה ועוברים מעל ילד. אני זוכרת שכל פעם הייתי בחצי חיוך מסתכלת על אמא שלי כשהיא הייתה אומרת – אל תעברו מעל הילדים. ואף פעם לא הבנתי את המשמעות של מה זה "אל תעברו מעל הילדים". וזה בדיוק זה.

אני מכירה את הנושא מסיפור אישי אצלי במשפחה, מאחיינית שבעצם הגישו תה מעליה במסעדה ונשפכו המים וזה אפילו לא נס שהיה קצת חלב כדי לאזן את מידת החום. אנחנו יודעים שהרבה פעמים במסעדות זה קיטור שמוציא את המים. בקיצור, כוויה בדרגה מאד מאד גבוהה, עם צלקות שנשארו עד היום. כך שהנושא גם מאד קרוב לי ברמה האישית.

תוך כדי דיונים נחשפתי לאנשים שבאו וסיפרו על המקרים שקורים במגזר החרדי למשל, בגלל כל הנושא של מיחמי השבת, ששם צריך אולי לעשות אפילו עבודה יותר ממוקדת. ולאט לאט, ככל שצוללים פנימה, מזהים את שני הרבדים – פעם אחת המרחב הציבורי הכללי, ופעם שנייה אותם מגזרים שבהם צריך לעשות איזה שהוא טיפול או איזה שהוא תהליך הסברה יותר ממוקד, יותר ייחודי, כדי למנוע בעצם את הכוויות בקרב ילדים.

אני רק אומר רגע לפני שנפתח את הדיון, לצערי גם גיליתי שכוויות גם יכולות להרוג. זאת אומרת אפשר למות ממים חמים. זה נשמע הזוי, וכשמדברים עם אנשים זה לא תמיד נתפס, אבל מסתבר שאפשר למות ממים חמים.

אני מקווה שבעקבות שבוע המודעות, גם הדיונים שאנחנו מקיימים כאן וגם שיתופי הפעולה שיש עם בטרם ועם משרד הבריאות ועם שותפים נוספים, אנחנו נוכל לצמצם את מספר המקרים.

אני אתן ל-בטרם לפתוח את הדיון. גלית, בבקשה.

תודה. זה נורא נחמד שאת התחלת באותו מקרה אישי. כדי לבוא לפה, אנחנו אמרנו שאחד התפקידים שלנו זה באמת להביא סטטיסטיקה, אבל גם להביא מקרים. חשבנו, אביטל ואני, איך אנחנו משיגים מורה ואז אביטל הסתכלה עלי ואמרה לי – את. אז משתפת אתכם. לי יש ילדה בשם דורין. היום היא בת 20, היא בצבא. היא הייתה רקדנית. מגיל 6, רקדנית, אשכרה רקדנית. עם הכל חשוף פה ויפה וזה.

נסעתי לסוף שבוע והיא הייתה חולה והיא רצתה בקבוק מים חמים. וסבתא, שהוא ניצול שואה ואיש מאד אינטליגנט – לא מצא את הבקבוק. אז הוא הרתיח מים והוא לקח בקבוק מי עדן קטן והכניס את המים החמים לתוך הבקבוק. והוא התקרב לדורין עם 40 חום. והבקבוק השפריץ לה על כל האזור הזה. ואני מיד הוזעקתי, לא ידעתי מה לעשות. הלכתי כמו אמא רגילה למיון, למוקד והאורטופד שם אמר לי עזבי, שטויות, זה בקטנה. אבל משהו אצלי לא חש טוב.

התקשרתי לחברה שחצי שנה לפני הבת שלה נכוותה ממקלחת בכל הגוף שלה, והיה לה מלאך אחד שטיפל בה ועזר לה. היא אמרה לי תלכי למלאך הזה. הלכתי למלאך הזה, הוא יושב פה. קורים לו יוסי חייק. ד"ר יוסי חייק. הדוקטור הזה ליווה אותנו שנה שלמה ובזכותו הילדה שלי, עם כוויה דרגה 2, היום לא רואים כלום. אבל הקלות הבלתי נסבלת של הפגיעה, היא הזויה.

אנחנו ב-בטרם קוראים להיפגעות בבית – היפגעות שקשה להירתע ממנה. זה לא ליד בריכה, כשאתה לרגע חושב מצופים. אתה לא באוטו, שאתה חוגר את הילד. אתה בבית. אתה בבית, ואיפה רוב ההיפגעויות? הן במטבח, הן גם במקלחת. הן בסוף שבוע. הם כשאנחנו הכי פחות מוכנים להן והכי פחות מודעים להן.

אתמול הסתכלנו על כל המקרים. זה הזוי. אמא שמה את הכוס שלה, הכינה קפה, לרגע הסתובבה אחורה, הופ, נפל. סבתא הגישה משקאות על השולחן הנמוך ולקחה את התינוק על ברכיה. הופ, נפל. אין, זה מקרים כל כך קלים, כל כך אבסורדיים ומה קורה? מרבית הילדים, 49% מהילדים הם מגיל לידה עד גיל 4. הגוף שלהם קטן, הכוויה היא מאסיבית. 10 ימים אשפוז זה הרבה יותר מהממוצע ואני אומרת לכם – שנה שלמה אתה מגיע לד"ר חייק ולדומב ומטופל ואתה מפסיד ימי עבודה ויש צלקות לאורך כל החיים.

הבת של החברה שלי עדיין עם סימנים. הילדה הזאת כבר בת 16. זו היפגעות שרק הסברה והעלאת מודעות תעזור לנו להציל את החיים של הילדים. לא טכנולוגיה ולא אפליקציה ולא שום דבר.

זה להבין שגם לי זה יכול לקרות. כי אנחנו בדיוק נמצאים במקום ההפוך ובתפיסה שביתי הוא מבצרי ואנחנו יודעים שעבור הילדים זה לא תמיד כך, דווקא בגלל הדברים הקטנים האלה שאת ציינת.

נכון.

אני יכולה לתת דוגמא מה קורה בגני ילדים.

אז רגע, אנחנו נגיע. יש גם בגני הילדים.

אז תנו לי רק לסיים, כי יש לי גם דברים טובים להגיד. כמעט כל שנה יש לנו קמפיין חורף ותמיד, כמעט כל שנה יש לנו את הנושא של הכוויות. שנה שעברה פנו אלינו מתל השומר ואמרנו לנו חברה, מה קורה? אמרנו סבבה. ואז הם עשו סרטון למגזר החרדי ועזרנו להם ומפנו אותו והיינו לבד. לבד היינו.

היום בבוקר אני פותחת את הפייסבוק ואני רואה קמפיין מדהים של משרד הבריאות. ואני רואה אתמול כתבות ב-YNET, שתל השומר מקדם. ואני רואה את העבודה המדהימה שאנחנו עושים ב-בטרם ואני אומרת הנה, זאת ההוכחה ל-כשרוצים – אפשר, אבל לא רק פעם אחת. זאת אומרת אם אנחנו, בטרם, יושבים פה והתפקיד שלנו לבוא ולהגיד לכם – הממשל – מה לעשות, אז אנחנו אומרים לכם לא חד פעמי. כל שנה, באופן רציף, להעביר מסרים להורים דרך מערכת הבריאות. הורים מגיעים לטיפות חלב, הם מגיעים לקופות החולים. ההורים הם קהל שבוי שם, הם צריכים להבין שיש סיכוי מאד גבוה שהילד ייפגע.

דבר אחרון, שהוא לא קשור למטבח. אנחנו העברנו חקיקה על הגבלת טמפרטורת מים במקלחות, באמבטיות. אנחנו יודעים שיש עם זה בעיה, יפעת. באכיפה, ביישום. אנחנו קיבלנו מידע דווקא מהכנסת. אני מציעה שנבדוק גם את זה, כי אם אנחנו מדברים על כוס של מים רותחים, הללי מה קורה לילד שנכנס לטמפרטורה לא מבוקרת במקלחת. ואת זה אפשר להראות לכם בתמונות.

אז שוב, תודה רבה. תודה למירי, תודה לסמדר. תודה לעינב שימרון, תודה ליוסי. תודה לכל השותפים. זה לא מובן מאליו. זה יפה.

תודה רבה, גלית. וכן, כמו שאמרתי, ככל שאנחנו נלחץ יותר ויותר, אז אנחנו נצליח להעלות את המודעות וזה לא אומר שצריך להפסיק, אלא להיפך, שיש לנו סיבה מספיק טובה להמשיך ולעשות את זה.

בבקשה, מירי כהן, משרד הבריאות.

אז זה אמנם נושא שהוא כואב וזה כאב לכולנו, אבל יש פה גם בנסיבות האלה גם איזה שהוא מימד של אולי – אני לא אקרא לזה שמחה – אבל איזה שהוא סיפוק שאנחנו נמצאים פה. וזה לא דבר מובן מאליו, כי כמו שאנחנו יודעים, את נושא הכוויות אנחנו נכניס לתכנית הלאומית שהשנה תצא לפועל, תודה לאל אחרי באמת מאבק.

בעזרת השם.

אחרי סיפור ותהליך מאד מאד לא פשוט ועם הרבה תהליכים שהם לא פשוטים וכל מיני חסמים. אבל לא נייחד לזה כרגע את הדיון.

ננצח את הכל, מירי.

ברור, ברור.

יחד.

במיוחד כשאת נמצאת פה, אז אין לי ספק ואני לא אומרת את זה סתם. כל השותפים שנמצאים פה.

כמו שאנחנו יודעים, לכוויות יש את המאפיינים המיוחדים וכמובן עוד מעט יורחב על זה, אבל אני רוצה לומר, נמצא פה פרופסור יוסי חייק, שאנחנו מכירים הרבה שנים. יוסי עמד בראש הוועדה שמינינו לפני מספר שנים, להכין תכנית לאומית למניעת היפגעות ילדים. עבדנו על זה הרבה ביחד וכמובן ליווינו את זה, ונעשתה עבודה יפה מאד. אבל אני מכירה גם את התסכולים, שבעצם היו המלצות, אבל ההמלצות האלה ישבו רובן בצד ולא נעשה איתן הרבה.

אז חלק מהדברים נעשו. כפי שנאמר הנושא של החקיקה שקודמה בנושא של הגבלת טמפרטורה בבית, בברזים, שהיא חשובה מאד וכו', אבל הרבה מההמלצות בעצם לא יושמו, וזה באמת גרם תסכול גם לפרופסור חיייק, אבל בעצם לכולנו. השנה, אמנם התכנית הלאומית תצא לפועל, אבל קיבלתי טלפון לפני חודשיים, אני חושבת, מיוסי ואני אספר את זה כאן. הוא אמר לי – אני רוצה לעשות איזה שהוא קמפיין. בואו נתחיל עכשיו. שבוע המודעות למניעת כוויות בילדים – בוא לא נחכה ונתחיל ונריץ את זה. אמרתי אין בעיה, אנחנו נרתמים לנושא.

רתמתי לנושא הזה, כלומר מעבר לזה גם את ההסברה והדוברות של משרד הבריאות, שאני רוחצה לומר, אני באמת חייבת לומר תודה, בלי שום קשר לתכנית הלאומית, בלי שום קשר לתקציבים שהוקצו מאחרים, שנרתמו לנושא הזה. כלומר זה כל כך נגע. אין מישהו שהנושא הזה של כוויות בילדים לא נוגע אליו. כולנו. אין מישהו שלא מכיר ילדים בבית שלו, במשפחות שלו, בחברה שלו, בסביבה הקרובה שלו, שלא נפגעו בזה.

באותה ישיבה שקיימנו, אפרופו אצלנו במשרד לפני חודשיים, אני אומרת שהייתה הירתמות מלאה. הדוברות שלנו, אני באמת חייבת לומר, אני לא אוהבת להחמיא סתם, אבל לקחו את זה כאחד הנושאים, לקחו את זה על עצמם, גם את התקצוב. בלי תקצוב, נושא מאד משמעותי, בתקציב שלהם. אני עוד מעט אבקש מסמדר, שאחראית אצלנו על ההסברה, להסביר מה באמת עשינו בתהליך הזה.

הייתה כאן הירתמות מאד מאד יפה של תל השומר, של פרופסור יוסי חייק ,של ב-טרם ושל כל הגופים וזה ברור שזו רק תחילת הדרך. עוד מעט סמדר תסביר מה עשינו ואנחנו גם מתכוונים לצאת בקמפיין הסברה.

אין ספק שבאוכלוסיות המיוחדות אי אפשר לעשות קמפיין הסברה רחב לכל האוכלוסיות באופן שוויוני ושווה. כמובן, יש כאן מאפיינים מאד ייחודים לאוכלוסיות. גם לאוכלוסייה הערבית. אנחנו רואים היפגעות מאד נרחבת באוכלוסייה הבדואית. כמובן באוכלוסייה החרדית. אין ספק שנצטרך למקד את זה. אנחנו לא מתייחסים לזה ככולם אותו דבר.

מבחינתנו התהליך יצא לדרך ואני ברשותכם אבקש מסמדר שתבקש קצת על הדברים שעשינו, גם בשבוע המודעות וגם השבוע, יש לנו פגישה, אפרופו, גם עם פרופסור חייק ולשכת הפרסום הממשלתית, כדי להריץ את הקמפיין שאנחנו הולכים לעשות, להוציא אל הפועל ממש בזמן הקרוב. סמדר, ברשותך.

מאה אחוז.

תודה. אז עשינו צוות חשיבה עם פרופסור חייק ונורית וגלית ואביטל והחלטנו ללכת על מעבר לשבוע המודעות שאנחנו נריץ אותו השבוע, לקמפיין קצת יותר רחב. קבענו שלכל מגזר אנחנו נייעד קמפיין שמותאם לאוכלוסייה.

זה קמפיין שכבר התחיל?

לא.

נבהלתי. אמרתי – אם אני לא ראיתי אותו, מה זה אומר.

לא, עוד לא ראית אותו, כי אנחנו ממש בחיתוליו. פנינו כבר לאנשי הפקה ואסטרטגיה, איך לבנות את זה לכל מגזר. למגזר החרדי בדרכים המקובלות שלו, נשים יותר במגזר החרדי מאשר גברים. ככה, כל אחד לפי מה שמתאים לו.

ברור. מאה אחוז.

למגזר הערבי. בדקנו את ההבדלים בין צפון לדרום, ממה נכווים בצפון יותר, ממה נכווים בדרום יותר. ממש כדי להתאים לכל מגזר את המסרים שלו.

מה ההבדל בין הצפון לדרום?

הבדואים במגזר הערבי.

הבדואים בדרום.

הבדואים בדרום ו - - -

בדואים ודרוזים.

זה מאפייני היפגעות שונים.

כן, מאפייני ההיפגעות הם שונים. אולי תרצו להרחיב אחר כך. בינתיים, עד שהקמפיין ייצא לדרך - ואני מאמינה שתוך שלוה חודשים הוא כבר יהיה באוויר - בנינו לנו איזו שהיא תכנית עבודה לשבוע המודעות, באמצעות עמוד הפייסבוק של משרד הבריאות, שהוא מאד מאד פעיל. אנחנו עושים היום בערב ביחד עם פרופסור חייק צ'ט פתוח להורים, לשאול שאלות. למניעה, לטיפול, לכל מה שאפשר לענות. הפכנו את עמוד הפייסבוק שלנו לעמוד של שבוע המודעות. הפקנו עלון מידע שאין לי לחלק לכם, כי הוא עדיין לא הודפס. הוא במדפיס הממשלתי. אני אעביר לכם לראות.

אני מאמינה שתוך שבוע הוא יהיה כבר בכל טיפות החלב – בערבית ובעברית והוא יחולק לכל אם שמגיעה לטיפת חלב. עשינו אינפוגרפיקה מאד יפה. עשינו עמוד מידע רחב היקף באתר האינטרנט שלנו. הוצאנו הודעה משותפת ביחד עם ב-טרם לכתבי בריאות עם אופציות לכתבות יותר אישיות ועם המון מידע; והיד עוד נטויה. אני מקווה שנעשה עוד השבוע.

אתם זוכרים שבאחד הדיונים שקיימנו כאן בנושא כללי של בטיחות ילדים, נגענו בנושא הכוויות. דיברנו על הקמפיין שאפשר לקיים אותו בקופות השונות. הרי יש טלוויזיות, יש מסכים.

דיברנו גם על זה.

אוקיי. אני חושבת שזאת פלטפורמה מצוינת. אנשים יושבים שם, הם ממילא ממתינים, הם רואים את כל הפרסמות - - -

שזה חברה פרטית רוצה כסף.

זה נכון לא רק לכוויות.

נכון, זה נכון בכלל להסברה.

- - - משתמשים בזה בעיקר לפרסומות.

אבל יש כבר סרטון אחד של החרדים, של בטרם. ולמה בכל קופות החולים של החרדים זה לא נכנס?

כי לקופות החולים יש התקשרות עם חברה פרטית וצריך לפנות לקופות החולים.

אנחנו דיברנו איתם.

אבל הם מפרסמים במסך הזה.

משרד הבריאות לא יכול להוריד עליהם הוראה – שדרו את זה?

הרי מה הם מפרסמים שם? הם מפרסמים מה מספר התור, מי הרופא שנמצא, איזה דברים מיוחדים ופרסומות.

בהחלט. אנחנו מאד בעד. כבר פנינו אליהם באותה ישיבה ונפנה אליהם שוב, כשיהיו לנו החומרים באמת.

ואני גם הייתי מערבת את יושבת ראש הוועדה בעניין הזה, כך שאם קופות החולים עונות בשלילה, נערב את משרד הבריאות, נפעיל עליהם לחץ?

שנפעיל לחץ, ברור.

זו חברה פרטית שרוצה כסף. זה לא הקופות.

אין איתם בחוזה איזו שהיא התניה שאם יש משהו מטעם הקופה - - -

בסדר, אנחנו בודקים את זה איתם. בטיפות החלב שלנו הדבר הזה ירוץ. כל אפשרות.

יש שירות לציבור גם בטלוויזיה הרגילה. ערוץ 2 וכו', הרי יש. אפילו היה - - -

נכון, נכון. בזמן לציבור.

נכון, הקהילתי. זמן קהילה.

אז אפשר גם שם לדחוף.

זה חלק מהקמפיין. אנחנו נבדוק את כל הדרכים שאפשר. הכל פתוח.

נכון, חשוב.

זאת תחילת הדרך ואנחנו שמחים, אני אומרת שוב, שעוד אפילו התחלנו - - -

שהתחלנו את זה מחדש.

בדיוק. והמון תודה לכולם, לנורית, ליוסי ולכולם.

תיכף אני אספר.

תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין ואחר כך פרופסור יוסי חייק.

לא, אז אני אדבר אחרי פרופסור חייק. אני אקשיב לו קודם כל. פרופסור לפני ח"כ.

לא נכניס פה בדיחות מקצועיות, הכל בסדר. דבר ראשון, אני התייאשתי כמעט, אבל בואו נלך לצדדים החיוביים. היה גורם משכים קום. כי אני, ברגע שהתייאשתי, אז פניתי לעשות דברים אחרים. בנינו יחידת כוויות מבוגרים. אנחנו מדברים על מניעה, אבל טיפול ילדים – אין טיפול בארץ, שתדעו לכם. אין יחידת כוויות ילדים בארץ. הם 50% מכלל הנפגעים.

זו תקלה.

מי שהעיר אותי - - -

מדברים על זה. יש בתכנית להקים יחידה לאומית, כמו שעשו עם מבוגרים. זה בתהליך.

זה בתהליך משנת 2003.

בסדר. אתה רואה, דברים קורים, יוסי.

ומשנת 1982.

אבל הנה, עובדה שדברים קורים. אתה כמעט התייאשת.

אני כמעט. הנה, היה לי את נורית מייקלסון, שהיא אחות מרפאה שלנו, שלצערי חווה את הסבל של הילדים בהחלפת חבישות ובצפייה בצלקות.

עכשיו הבן של עיתונאי שמסתובב פה בכנסת, אני לא אגיד את שמו, למרות שהוא חשף את זה בצורה פומבית, נכווה בהודו כוויות מאד קשות בכפות הרגליים. הוא הוטס באופן חירום לתל השומר, לשיבא.

אני יודע.

אני יודעת שאתה יודע.

הוא טופל אצלנו.

אבל זה באמת סיפור קשה מאד.

אז דבר ראשון, עוד פעם, נורית העירה את זה מחדש והפעם באמת הצלחנו. דבר ראשון בטרם תמיד מאחור, כאלה תומכים ותמכו ועשינו את החוק וזה כבר מאיזו שנה?

2007.

אבל למה כאלה?

כי לא היה שום דבר מוסדר. משנת 2007 לא הצלחנו להזיז הרבה. העברנו חוק, הגבלת החוקים וזה. הגיע הזמן שיפסיק פופוליזם של חוקיות בלי אפשרות אכיפה. כל אחד מראה כמה הוא העביר.

יותר ממסכימה איתך. אמרתי את זה גם פומבית.

אז בדבר הזה אני משתגע, כי כשאני שיפצתי את הבית, ברז עולה 7,000 שקלים, עם שסתום. זה לא הגיוני. אז הצלחנו להעביר את זה במתקני הבטיחות של מי עדן והעברנו את זה בכבלים, שלא יהיו יותר ממטר, כי זה מכון התקנים. אבל אכיפה אחרת במוסדות ציבוריים, כמו גני ילדים, בתי מלון, בתי ספר, לא יודע מה, זה עוד אין. פנימיות, בתי אבות, את זה עוד אין. ואנחנו רואים מספיק נזקים.

אבל בואו נחזור לילדים.

אנחנו גם שמענו שיש בעיה עם הבתים.

אז אנחנו התעוררנו לדעתי לפני כמעט שנה. עם בטרם אספנו בשנה האחרונה, התגייסנו ביחד. אני מודה לכם, כי בלעדיהם – עוד פעם, חברה – אנחנו מעטים יחסית. אנחנו מצליחים לדחוף בכוח, כי זה צריך בכוח, את הדברים ושיבא, עם בטרם, התחלנו להרים. דבר ראשון לא היה קידוד לילדים. אנחנו לא יודעים באמת כמה ילדים נכווים במדינה. הנתונים של גרטנר הם לא מלאים. לדעתי זה פי חמישה, הגענו לכמעט 5,000 בשנה, בניגוד ל-1,000 שמתוכם 500 זה ילדים מאושפזים. אבל זה חמישה מרכזים. את רוב הילדים רואים במוקדים, במיון. משחררים אותם ואנחנו אחרי זה מאשפזים, כשרואים אותם במרפאה, כי הרופאה בקהילה לא מסתדר איתם איזה חודש וכו' וכו'.

את הדברים האלה צריך להסדיר. עבדנו על זה קצת. בשיבא עכשיו יש לנו טיפה יותר נתונים. זה עוד לא נתונים שאני יכול לעשות איתם שום דבר. זה שאין יחידת ילדים, שניידר שהייתה אמורה להיות יחידת ילדים לא קיבלו את זה על עצמם, כי אין תקצוב. התקצוב לא מסודר לכוויות ולכן לא משתלם לאף בית חולים להחזיק את זה.

אנחנו נבקש את זה חד משמעית במסגרת ה - - -

נכון להיום כנראה שבית החולים רמב"ם ייקח על עצמו. זה הסיכום.

הוא אמר שהוא ייקח, גם ברזילי רצה.

אין כנראה. אנחנו נוודה שזה יקרה.

לא אכנס ברמב"ם, כי הם עושים עבודה נהדרת ואני רוצה שייקחו ממני קצת. אנחנו לא עומדים בזה. השנה היה לנו, בניגוד לשנים אחרונות, במקום 60, 130 ילדים, כי שניידר לא מקבלים יותר כמעט. 130 זה אומר שהיה לנו חודש עם 25 ילדים מאושפזים במקביל. אין לי צוות לזה, חברה, אין צוות.

בגלל כוויות?

כוויות, רק כוויות. 25 ילדים מאושפזים, 25 ילדים שצריכים הרדמה יומית, עם רופאים, עם מרדימים, עם צוות אחיות. זה שלוש אחיות לכל החלפה כזאת. בלגן שאין לנו כוח אדם אפילו לדבר הזה.

בואו ניגש לקמפיין. אני בעד שהקמפיין, אם הוועדה הזאת תוציא מסקנות ותדחף ויעזרו, וברוך השם משרד הבריאות נרתם עכשיו. צריך להריץ את זה באופן שנתי ולאורך זמן. המסקנות של הוועדה דאז היו תכנית. צריך כבר לעדכן את זה לדעתי, כי עברו לדעתי 7-8 שנים מאז הוועדה. חוץ מלהגיד אין כסף ולא להוציא אותה לפועל, לא יצא מזה כלום. את הדברים האלה צריך. אני חושב שאולי האפשרות לשכנע זה שילד כזה שנפגע, תוחלת החיים שלו היא ענקית. מה שזה עולה למדינה לאורך זמן, אם הוא יפגע באמת, זה מפה עד הודעה חדשה. בנכויות, בביטוח לאומי, בעזרה, בתקציבים, בעוד ניתוחים, בעוד אשפוזים, בעוד תרופות, בעוד חליפות לחץ. בעוד כל מה שנדבר, שאת זה אף אחד לא סופר. אף אחד לא סופר.

אנחנו עכשיו יוצאים – בחודש הבא – עם לייף אקספקטנסי, שאת זה ניסינו לראות, כי הביטוחים יכולים לנצל את זה לרעה. אין הבדל בתמותה לאורך זמן של מישהו ששרד כוויות. זאת אומרת שהילדים האלה אמורים לחיות כל החיים שלהם. זאת אומרת אי אפשר להגיד יאללה, בואו נעביר, כמו את ניצולי השואה וימותו חלק בדרך. זה לא הולך. וזה דברים קשים מה שאני אומר, אבל אנחנו רואים את זה מהאינפוינט של המטפלים. זה נורא ואיום. והילדים האלה, כמו שאמרו פה, עוברים סבל מטורף.

לנו אין. היום יש לי קצת יותר כניסה לקהילה החרדית. אנחנו צופים בני ברק, אלעד. זה הלקוחות הראשיים. אבל לירושלים יש להם את שלהם. השנה הצלחתי להעלות למודעות גם שיש חאפרים בירושלים ובני ברק, שמטפלים לא כשר, לא לפי חוקי משרד הבריאות, לא לפי חוקי המדינה, בדברים שהם אזוטריים לחלוטין, שהם מזיקים לילדים בפני עצמם.

עוד פעם, אני לא גורם מחוקק ולא שופט וגם לא מבצע.

איך מונעים את זה?

קשה מאד. קשה מאד. קשה מאד, מאד. אני יכול מדי פעם. כשמסכנים את חייו של הילד, צריך להבין, כוויה, אני לא יכול להגיד שכל כוויה מסכנת חיים, אבל לי יש ילד עם 10% שמת בטיפול נמרץ בבית חולים במרכז - - -

10%?

10%. אפשר למות מזה. לילדים אין חיסון. זה משהו אחר לגמרי. אני לא מעיז לטפל, למרות שעברתי הכשרה בילדים, לטפל בילדים באופן הרצוף. צריך רופא ילדים ליד הדבר הזה. הייתה לנו ילדה בתל 16 עם 3% כוויה, כמעט נפטרה משוק ספטי. הדברים האלה קורים.

אני לא רוצה לתלות את אותה אחת שנותנת את החאפריות במגזר החרדי באיזה שהוא מקום, או את הפרמדיק, סליחה, שנותן איזה שהוא טיפול שהוא החליט שהוא מצוין והוא למד את זה מאותה דתייה בירושלים וזה הפך להיות מסורת.

איך מפקחים על זה, מירי? כי הורה מגיע, הוא לא יודע מי חאפר ומי מקצועי, לצורך העניין.

לכן אני אומרת, חד משמעית צריך לפנות רק לגורמים המטפלים המוסמכים ולא לפנות - - -

איך יודעים?

ולא לפנות לשום חאפרים.

מי שעלה על זה כרגע והצלחנו להניע את זה - - -

זה הרבה הסברה, ואם יש מישהו כזה – לטפל בו. אבל שום אני אומרת, אם זו גברת שהיא לא אחות, לא רופאה או משהו, כלומר אפילו לא נמצאת באיזה שהוא מקצוע רפואי - - -

גם הפרמדיק הוא לא. הוא מטפל בדברים שהם אסורים לו.

אני אומרת, אם הם לא עברו הכשרה זה מאד בעייתי.

אני רוצה להגיד לך משהו. תקשיבי שנייה, יום אחד אולי אנחנו גם נתפנה ונקדיש זמן למוקדים, מבלי להוציא דיבתם של המוקדים כולם רעה ושל כל הרופאים במוקדים, כי יש שם גם רופאים מצוינים. אבל ממש ממש לאחרונה אני נתקלתי בבעיה מטורפת במוקד. שבר מאד קשה שטופל בצורה לא טובה במוקד, הפך להיות בעיה פרמננטית. אמנם לא כוויה, שבר פתוח, אבל בעיה פרמננטית. ועוד כוויה? תיכף, כשיפעת תיתן לי את זכות הדיבור, אני אומרת לכם, זה דברים – אני בעצמי עברתי כוויה מאד קשה בנעורי. זה לא דבר טריוויאלי לטיפול.

חד משמעית.

עוד פעם, הדבר היחידי, אנחנו הצלחנו להניע את מחלק ההונאות של משרד הבריאות, שהצליח ללכת, לחקור בעצמו.

- - - יש לנו, כן.

נתתי לו קצת רמזים והם הלכו, חקרו והעלו את הפרמדיק הזה.

לא, לא, יש לנו את זה. אם המידע מגיע אלינו, יש גם את האגף לאכיפה ופיקוח.

ברור.

יש גם את הנושא של הטעיית הציבור. כלומר, יש כאן כמה כלים. אני אומרת, במגבלות של הכלים, אם הם נמצאים או לא, יש לנו את הכלים האלה. מה שתמיד חשוב אלף מודעות, הסברה, וכשיש את הדברים האלה להביא אותם אלינו, אנחנו נטפל בהם בכל חומרת הדין, בכל מקרה.

לגבי המוקד, אני אשמח לדבר איתם בלי שום קשר. תעביר לנו את הפרטים. במקרה הזה אין ספק שצריך - - -

בעיתונות החרדים - - - אותם. כל העיתונות החרדית - - -

בסדר, אז אני אומרת שוב, אנחנו צריכים לראות את המידעים הספציפיים, כי חלק מהמקרים מוכרים לנו וטופלו.

למרבית המזל ליצמן איתנו הפעם, כי זה גם אוכלוסייה בכיוון.

נכון, חד משמעית, נכון. לא משנה איפה זה מפורסם.

עוד פעם, יש מגזרים שאין לנו הגעה אליהם. גם המגזר הערבי, הבדואי, צריך גישה נכונה אליהם. זה לא - - -

נכון, חד משמעית.

בזמנו, בוועדה, הצלחנו להביא פעם אחת את פירר, את צ'ולק פעם אחת. מי שנחשב, גורם מפנה או רפרנס של אותם דברים, לשם צריך להגיע. אני לא יודע אם יש צורה חוקית לאכוף את זה, שיגיע המידע הזה באיזו שהיא צורה או להשתמש בכלים שיש למשרד הבריאות ולכל שאר המשרדים, כדי ל - - -

לכן זו ההתאמה התרבותית. גם בטיפות חלב, גם בכל מקום שיש. עם מובילי הדעה שלהם, אין ספק.

ותודה על הוועדה הזאת.

תודה רבה לך, פרופסור יוסי חייק. חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין, בבקשה.

אני אשתדל להיות קצרה, ואני באמת מאד ממוקדת בשאלה איך אנחנו גומרים להורים – אני חושבת שזה בטרם מנסים לעשות וזה מה שיפעת ואני מנסות לעשות, באמת איך לגרום להורים יותר מודעות להימנע מכוויות.

אני אמנם באמת נכוויתי, לא כשהייתי נערה, אלא כשהייתי חיילת ולמרבה המזל טיפלתי בזה דווקא דרך הרופאה המשפחתית שלנו ולא דרך הצבא ובדיעבד זה היה מזל, כי הצבא היה מטפל בזה בצורה הלא נכונה. כוויות גדולות, מהדרגה הגבוהה, מדרגה 3. כוויות שצריכות להיות מטופלות בצורה מאד מאד מאד מסוימת.

לצערי, כשהבן שלי היה בכיתה א' הוא התעקש להכין איתי שניצלים ואני די היסטרית מילדים שנכנסים למטבח והשמן התיז עליו. זה היה – באמת. זה כמובן טופל מאד מאד מהר, בידיים שהטובות של הרופאים בדנה, אבל אתה אומר לעצמך – איך זה יכול להיות שההורים, ואני באמת מאד מאד ממוקדת בזה, שכשעובר סיר של מים עם פסטה אל הכיור - תצאו מהמטבח. באמת, זה כאילו ברמות. אני מודה. אני לגמרי לגמרי לא מסתירה מכם. מי שיודע, גם בכנסת יודעים, אני יודעת לצעוק. תצאו מהמטבח. אין פה.

אבל אני אומרת את האמת, כי שנייה אחת של ילד, של ילדים שנוסעים על אופניים, של ילדים שטסים על הבימבה, של ילדים שרצים, מתקוטטים והסיר – זה באמת לא בשליטה שלנו.

מה שאני באמת מנסה להבין זה איך אנחנו גורמים. אני רוצה שנרתם גם לנושא של קופות החולים, גם לנושא של טיפות החלב. אני חושבת שיש נושאים שאם אתה מתחיל להפנים אותם אצל הורים - - -

אלינו, אלינו.

תיכף אנחנו נגיע אליכם. אנחנו נסיים את זה ונגיע אליכם.

אני חושבת שלמשל כוויות זה אחד הנושאים שבגיל מאד מאד מוקדם, אם מלמדים את ההורים שזה אחד הדברים שהם צריכים להיזהר ממנו, זה מאד מאד יכול לעזור. אני מודה ומתוודה, הרבה פעמים פה בוועדה אני אומרת, אני משתחווה לטיפת חלב.

דבר אחרון, ואת זה פרופסור חייק יכול להגיד יותר ממני. אני חושבת שיש סוגי משחות שהורים יכולים להחזיק בבית, שגם העלות שלהם לא גבוהה, התפוגה שלהם לא קצרה ואני חושבת שבאמת יכולה להיות מומלצות. זה לא משנה אם אני מחזיקה סילברול מרוב היסטריה בבית, אבל יש ביאפין ומשחות אחרות, לא משנה, משחות שאין סיבה שהציבור יחשוש מלהשתמש בהן, מכל הטעמים המוכרים לכם ואני אומרת למה בעצם לא להגיד, במסגרת הקמפיין אפילו, שתהיה במקרר תמיד משחה מקררת.

אגב, יש המון טעויות נפוצות בנושא של כוויות. אחד הדברים זה מה ההורים מיד עושים.

זה מה שרציתי תיכף לשאול. שיתנו טיפים.

בין אם הם שמים קרח, בין אם - - -

קרח. משחת שיניים. גיל. קפה.

בקמח נתקלתי.

הם שכחו את רפי גנות, עם סלמון, - - - הלם ספטי.

אז את מבינה? אני חושבת שזאת אחת הבעיות הכי גדולות בכוויות. כשאנחנו היינו נופלים ומקבלים מכה בראש היו שמים לנו סכין, להכניס את הבומבה פנימה. זה בערך אותו דבר. אז באמת, זה לא כל כך מצחיק, אבל אני באמת חושבת שלצד זה שהורים יכולים להחזיק משהו שהוא בטיחותי בבית, צריך ללמד אותם מה לא לעשות. זהו, תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת נחמיאס ורבין.

דרך אגב, ניסינו להפוך את הסילברול אובר דה קאונטר, עם טבע. זה לא הלך. אני לא יודע למה. צריך ל - - -

משחה גאונית. מי ששומע אותנו, שיחזיק את זה בבית.

כן, אבל זה היה פעם. יש היום דברים יותר טובים, שה םאובר דה קאונטר, שכן אפשר.

עוד יותר טובים?

כן. סילברול יש בעיה קצת עם מזרח תיכון, בגלל שיש הרבה אנשים עם חסר של אנזים מיוחד שיכול לעשות להם רגישות. אז זו הסיבה העיקרית כנראה, אבל יש משחות אחרות שאפשר לשים.

אני חושבת שזה ממש חשוב.

סליחה, על מה שנאמר מקודם, יש את העלון שאנחנו נפיץ בכל טיפות החלב, דף להורים.

בעלון זה כתוב? יש התייחסות למשהו?

כתוב מה הטיפול הנכון. לשטוף במים זורמים, פושרים. כלומר כתוב כאן בדיוק. מעבר למניעה, גם איך מטפלים. ושוב תודה לאנשי המקצוע.

ואנחנו נעשה איזו שהיא הדרכה לאחיות בטיפת חלב, שכשהן מעבירות את המסר, אז הן גם תעברנה אותו בעל פה ולא רק ימסרו את זה.

נכון, זה מאד חשוב. יופי, תודה רבה.

טיפות חלב הוזמנו ולא באו. וקופות החולים - - -

יש פה נציגות של מכבי. שאר הקופות לא הגיעו.

אפרופו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, את דיברת על הטיגון ועל הילד. כל הדברים שפעם לא הבנתי את אמא שלי, היום, ככל שאני כאן אני מבינה אותה.

ברור.

אני קיבלתי אישור לטגן כשהתחתנתי והייתי בת 21. זאת אומרת עד אז מעולם לא התקרבתי לגז, בטח לא כשיש שמן בבית של ההורים שלי, ואני תמיד זוכרת שסיגרים לא מטגנים בבית, כי זה עלול לעוף, וזה פשוט נשאר. זאת אומרת יש דברים שאני לא עושה עד היום, מטעמים של בטיחות. זה מלווה אותי וזה נכון. בסוף בסוף זה עניין של מודעות וזה עניין של דברים שמטמיעים.

תיכף נגיע למערכת החינוך, כי שם יש גם נהלים וכללים שצריך למאד להקפיד עליהם, מעבר לעבודה שעושים עם ההורים, אבל אנחנו תיכף נגיע לשם.

נציג מד"א, מישהו מכם רוצה לדבר? אגב, אנחנו גם נשמח לקבל קצת טיפים, כדי שאולי נוכל להוציא מכאן איזה שהוא מסר של מה עושים ברגעים הראשונים שיש כוויה. איזה שהוא מידע שימושי שיוכלו ללמוד מאיתנו.

כן, קודם כל תודה רבה. לגבי הכוויות, זה לא רק מים חמים, יש גם שריפות ואז הכוויה היא אחרת לגמרי והמשחק הוא אחר לגמרי. אני רוצה להדגיש, אנחנו מדברים על מקרים שאני יודע שהזמינו אמבולנסים. הרבה מאד כוויות, שוב, 3%, 10% - אלה לא כוויות שיזמינו אמבולנס. מזמינים אמבולנס כבר לכוויות שלא מסוגלים לקחת את הילד על הידיים, או שזה מאד מאד מבהיל. אז ההסתייגות היא שאנחנו מדברים על איזו שהיא קבוצה קטנה. אבל הקבוצה הקטנה הזאת היא לא כל כך קטנה.

אם אנחנו מסתכלים באופן כללי על הארץ, זה אכן ביישוביים חרדיים, בלי שום פרופורציה לדברים אחרים. ל"ג בעומר, גם שם יש הרבה מאד כוויות. אני לא יודע אצלכם, אבל בירושלים או בכלל בתפוצה, ל"ג בעומר זה חג מאד בעייתי. שריפת חמץ, גם זה מאד בעייתי.

וניקיונות פסח.

כן, ניקיונות פסח, אז זה כבר חומרים - - -

סנט מוריץ. הכוויות שם - - -

הגעלה של הכלים.

סנט מוריץ, הנה, כולם יודעים את השם.

גם בסנט מוריץ אף אחד עוד לא טיפל, למרות שהתרענו.

לא, הורדנו את אחוז החומר הפעיל ל-5%.

אוקיי, נכון. אז קודם כל זה תחום אחד שצריך לדעת אותו והנושא הזה של שריפות הוא הרבה הרבה יותר קשה, הרבה יותר מסובך. זה לא רק נרות שבת. במגזר הבדואי הילד הולך ויש אש לחמם והוא עובר ליד. כל הדברים האלה - אני לא מחדש פה כלום, אני חושב שאתם שומעים עליהם - כי אלה מקרים מאד מאד קשים.

דווקא במערכת החינוך אנחנו מטפלים בבתי הספר, בתלמידים, השנה היה לנו מקרה אחד, בתוך בתי הספר. לא בחינוך הלא פורמאלי, כי יש בטיולים - - -

כוויות כתוצאה ממה?

מתה חם שנשפך עליו. לא יודע אם זה היה תה או קפה. נוזל חם שנשפך עליו בבית בספר ביבנה. דווקא בחינוך הלא פורמאלי, בטיולים ובדברים כאלה כן מזמינים אמבולנסים ושם מטפלים, למרות שאני יודע שיש הנחיות שלא להדליק אש או לא לחמם מים, אבל בפועל - - -

מדליקים ומחממים.

יש עכשיו דבר חדש שזה שיעורי בישול בכיתות, עם הגזיות, שזה - - -

זה יעלה עכשיו את העקומה.

זה יעלה עקומה בבתי ספר. אני עכשיו נלחמתי נגד בית הספר של הילדה שלי ולא הרשיתי לה ללכת לבית הספר אותו יום. הם חיממו עם גזיות בתוך הכיתה. הגזיות האלה עכשיו זה עוד אסון חדש, של אמישרגז. של אלה שמנקבים ולא מבריגים.

יש איסור מוחלט על זה.

סליחה?

איסור מוחלט.

אז צריך לבדוק, אבל זה - - -

אנחנו תיכף נסיים את נושא הבריאות ונעבור לנושא החינוך.

אז מה שאנחנו נתקלנו זה דווקא בטיולים של תנועות הנוער, שמביאים את הגזיות האלה לתנועות הנוער ושם זה פשוט יוצר שריפה.

בדיוק.

זה דבר שצריך לדעת אותו. לכן באמת, שוב אני אומר, האוכלוסייה הכללית היא כמובן רוב האוכלוסייה, אבל כנראה שמבחינת הסטטיסטיקה שלנו – ואני מדגיש – היותר קשה – החרדים והערבים – המגזרים האלה הם הרבה יותר בעייתיים. אם אני משווה מול כל הארץ, הם לבד 50% באירועים היותר קשים. זה דבר אחד.

מבחינת טיפול, אנחנו משקיעים בתחום שלנו, בהסברה, בטיפול, הרבה מאד. אגב, במדורות אנחנו מפעילים את נוער מד"א כבר 10 שנים, 15 שנים. בל"ג בעומר הם לא הולכים למדורות שלהם, הם עוברים עם פליירים בכל ה - - -

מה קורה אם מישהו נכווה, מקבל כוויה מאש, לצורך העניין?

דבר ראשון זה לכבות את האש. קודם כל לכבות. לגלגל אותו על חול, לחנוק את האש, זה הדבר הראשון. לפני זה אין מה לעשות שום דבר אחר. אחר כך לדאוג לנתיב אוויר.

אוקיי, כיבינו את האש, יש חולצה דבוקה לגוף.

לא להוריד. להשאיר את החולצה כמו שהיא. בשלב הראשון, אחרי שמכבים את האש, זה לדואג לדרכי אוויר. גם אם נראה שהוא בסדר, הרבה פעמים הוא נושף אוויר חם מאד פנימה והכוויות הן פנימיות. לכן במקרים האלה להזמין אמבולנס כמה שיותר מהר, כי אם נצליח לפתוח לו נתיב אוויר עוד בשטח, בלי יותר מדי מונחים, אבל אם נצליח להכניס לו צינור ולהנשים אותו לפני שמתחילות בצקות קשות, אז יש לו סיכויים הרבה יותר טובים לחיות אחר כך; וגם אם לא, להעביר אותו כמה שיותר מהר לחדר מיון. אסור להשהות פצוע כזה.

שוב אני אומר, כיבו את האש, ונראה שהוא בסדר, יכול להיות שהוא נשם אוויר חם מאד. אחרי פתיחת נתיב אוויר זה לשטוף במים. מים נקיים. זה מה שהכי זמין, הכי מהיר.

על הבגדים, על הכל ולהשאיר אותו.

כן, ולא להוריד טבעות ולא לנסות לבזבז את הזמן עם כל מיני דברים כאלה ואחרים. פשוט לשטוף במים וכמה שיותר מהר לפנות. זה החלק החשוב.

מה קורה בכוויה של מים חמים? הרי הנטייה היא – ואני אומרת את זה מניסיון, ממקרים שהיו – נשפכים מים רותחים על הילד, הילד גם לבוש, אתה יודע, האינסטינקט לקחת לתוך מים, כמו שאתה אומר. הבנתי שזה לא - - -

אם זה לא נבדק. שוב, אם הבגד לא נדבק, זה משהו אחד. אבל אם הבגד נדבק לעור, זו כוויה דרגה ב' ומעלה.

זה לא רלבנטי. העור הזה ייתלש בכל מקרה.

בכל מקרה. האינסטינקט של ההורים זה להפשיט, אני זוכרת במקרה ההוא את הג'ינס.

אז הפשיטו אותו. את יודעת, התיאור – הרופא תלש ממני את העור – העור הזה נתלש בכל מקרה. הוא ייתלש בכל מקרה ברגע שהייתה שלפוחית. זה לא רלבנטי.

להוריד את זה? זה מומלץ להוריד את הבגד באותו רגע?

כשזה קורה צריך לנסות ולקרר את המקום. זה לא משנה בכלל. אני גם לא הייתי נכנס לטיובס. לקרוא לאמבולנס, הוא יידע מה לעשות. מבחינת הטיפול בשטח - - -

לא, אבל עכשיו, אתה יושב במסעדה, נשפכת כוס מים - - -

לשפוך על זה מים קרים. לא קרח לא כלום.

כן, לשטוף במים. לקחת ישר את הקנקן מהשולחן ולשטוף במים. זה הדבר המהיר ביותר לקרר חזרה.

ואחרי זה לגשת למי שצריך או לחבוש עם משהו סטרילי עד שמגיעים למקום שיטפלו. אין צורך ללכת ולעשות פה טיפולים. זמני הפינוי בישראל בזכות מד"א - - -

אנחנו מדברים על עזרה ראשונה. עכשיו זה קורה.

לשטוף במים. פשוט לשטוף במים נקיים.

אז אני אומר, לשטוף מים קרים.

ואז לפנות לעזרה.

נכון.

מים זורמים. לפתוח את ברז המים, שהמים יזרמו.

מים או קנקנן.

ואז פנייה לעזרה.

כן, ישר, בדיוק. כמה שיותר מהר, זה ימנע את ההחמרה. כמה שיותר מהר.

יש לנו מזל גם שיש את מד"א, כי זמני פינוי, גם באש, הם מאד מאד קצרים בארץ. יש לנו מזל גדול. של מד"א ושל מדינה מאד מאד קטנה. זמני פינוי של 20 דקות, רבע שעה.

ביקרתי במד"א, אני יכולה להעיד, זה היה מדהים.

זמני פינוי מקסימאליים.

אם הנפגע זמין, בשטח הוא 10 דקות לכל היותר, 10 דקות הוא במיון. רק מה, צריך כן לדאוג להפסיק או לכבות לו את האש, אם הוא בוער ולשפוך עליו מים. תורן המוקד יודע להנחות. זאת אומרת מרגע שמישהו חייג 101, תורן המוקד כבר ייתן לו הנחיות טלפוניות, המערכת מזניקה את האמבולנסים ללא שום קשר ותורן המוקד יודע להנחות. אבל אלה כללים מאד מאד בסיסיים, מאד פשוטים. דווקא במקרים האלה אלה דברים מאד פשוטים, שכן, צריך להנחיל אותם כמה שיותר על האוכלוסייה וזה ימנע נזק.

אוקיי, תודה רבה לנציגי מד"א. אנחנו נעבור לצד החינוכי של השולחן, מערכת החינוך. המפגש שלי איתם בכל ההקשר של הימנעות זה באמת בעיקר בגנים או במעונות. כוסות התה והקפה שנהוג להיכנס איתן. יש את התמונות הקלאסיות גם של מורות או מורים שנכנסים עם כוס הקפה. אז הסכנה בעצם שזה יישפך על הילד. ובכלל, היכולת שלכם לתווך גם את כל נושא ההסברה להורים, במיוחד בגיל הרך, אני חושבת שהיא יתרון מאד משמעותי ואתם בהחלט יכולים להצטרף למעגל שמסייע בזה.

אנחנו נתחיל עם המעונות ואחר כך נעבור למשרד החינוך.

הרבה פעמים זה גם לא ההורים, אלא הילדים הגדולים יותר שיעבירו את זה. הילדים הגדולים יותר הם לפעמים הגורם ה - - -

השגרירים הכי- - -. נכון.

יש פה גם מעונות.

כן, כן, כולם פה, אל תדאגו, אני אתכם. קרן.

אני רק אעשה סדר. אנחנו לא מעונות, אנחנו גנים פרטיים שאצלנו המצב הוא תמיד הכי קטטוני. כי יש הרבה מסגרות שמתקיימות בבתים, משפחתונים כאלה של מישהי שאוספת כמה ילדים לבית והמקום הוא לא בטיחותי בעליל. הוא מוכשר כבית, הוא לא מוכשר כמסגרת חינוכית. במעונות עוד יש איזה שהם נהלים סטנדרטים, רשימות, דרישות, הדרכה, ציפיות. זה לא קורה אצלנו.

אבל לפחות אלה שמוסדרים בתוך הארגון עוברים קורס עזרה ראשונה בתחילת שנה, כל שנה. השנה העברנו 26 מפגשים, כפול 3 סבבים. בערך 1,500 סייעות עברו קורס עזרה ראשונה על ידי מד"א, מה שאומר שכל מי שנמצא בתוך המערך החינוכי, מקבל הדרכה.

עכשיו אני אומר, בואו, תעמיסו עלינו. אמיתי אני אומרת. גייסו אותנו. במיוחד במגזר הפרטי, מגילאי אפס עד 3, זה נחמד ששמים בטיפת חלב. יש זרם חדש של אמהות שלא מחסנות. לא מגיעות בכלל לטיפת חלב. אמא מגיעה עם תינוק בחודשים הראשונים עם גודש, כואב לה, יש לה עוד תינוק בבית, או ילד שהיא צריכה להוציא מהצהרון. היא באה, היא מחסנת, היא בורחת. אני רואה את זה. אומרים להן תמתינו חצי שעה אחרי החיסון. לא חצי שעה ולא כלום. האחות מסתובבת, האמא הזאת כבר לא שם. היא כבר רצה לשים את ארוחת הצהריים. לא מעניין אותם כל העיתונים, הג'ורנלים והפליירים שיש שם.

אבל כשגננת, שהיא ראש פירמידה של מסגרת שיש בה אמהות וילדים וצוות, תיתן את זה ביד עם האמא בתחילת שנה, או תשים איזו שהיא תיבת שירות כזאת בכניסה לגן ותבקש לקחת או אם אתם תתנו לנו, תאפשרו לנו קישור לדף נחיתה ואנחנו נכניס את זה אצלנו, נעביר את זה בניוז, במיילים, בקבוצות הווטסאפ של הגננות.

אנחנו נעשה את זה בשמחה רבה.

אז אנחנו לגמרי נתגייס לתוך הדבר הזה, כי אנחנו אמונים על כמעט חצי מיליון ילדים שלא יושבים פה על השולחן. לא יושבים על השולחן. הם מתחת לשולחן.

אני אתן לכם שתי דוגמאות מהמגזר שלנו. לפני שנתיים אני טיפלתי בתביעה בגן ילדים באילת, של סייעת שנשארה עם ילדה אחת בסוף היום. ההורים שלה איחרו לקחת אותה, בת שנה וחודשיים, והסייעת שמה את כל הפטמות של כל הבקבוקים בפיילה כזאת, שמה מים רותחים כדי להרתיח והיא הניחה את זה על השולחן.

אוי, כן, כדי לחטא אותם.

כשההורים של אותה תינוקת צלצלו בדלת ובזמן שהיא הלכה לפתוח, הילדה פשוט הפכה את כל הקערה. זה נגמר באחריות נזיקית קשה עם רשלנות. אותה סייעת ישבה שנה וחצי בכלא, אבל זה לא משהו שיקרה להורה. אם אנחנו נגדיל את המודעות, גם קרה למשפחה אצלי בגן שילד טיפס בשבת על השיש, להוציא חטיף לאח שלו ונתקלה לו הרגל במיחם שבת, מיחם שבת. 100 מעלות רתיחה, מלא, ב-30 ליטרים מים והילד הזה היה שלושה חודשים מורדם, מונשם, בחבישות לחץ.

ואם אנחנו כבר קבוצת תמיכה, אז לי יש 37% כוויה בגוף, עם השתלות עור מכף רגל ועד ראש. אז אני דוגמא חיה למשהו כזה כתוצאה מתאונת דרכים, שזה גם משהו שנכנס לסטטיסטיקה ואנחנו פחות ופחות רואים את זה אצל הקטנטנים. אבל מוגנות זה משהו שצריך לעטוף אותו. לגמרי.

סליחה שאני אומרת, אני לא מבטלת. אני לא אחכה לקמפיין של משרד הבריאות בפייסבוק. לא כל ההורים נגישים לזה. זה עף להם בדפים, בין הפרופורציה והסרת שיער וציפורניים, שרצים להם בתוך הדף. אם עולה כתבה כזאת, שעלתה אתמול, שהיא מאד בולטת וכולם אומרים וואי, איזה עצוב, כואב הלב. בצהריים הם כבר אוכלים פלאפל והם שוכחים. אבל אם הגננת תזמין אותם לקורס עזרה ראשונה עם הדרכה ואם היא תחלק את הפלייר והיא תעשה בלוח התכנון השנתי שלה כל רבעון להעלות את זה לסדר היום, ולא צריך לחכות למקרה כדי לדבר עליו. תשתמשו בנו. זה כבר לא נעים לבקש. אני אומרת, תעשו את החיבור הזה.

את יודעת, אתם השגרירים שלנו. מנושא שכחת הילדים, ולא במקרה אני אומרת, אתם תכנסו לזה, תקבלו את כל החומרים בשמחה ובאהבה.

תנו לנו כלים. אתם מוציאים פליירים, תנו לנו לצלם.

אתם תקבלו את זה. הוא עדיין בעבודה.

בשמחה.

כבר יש לנו את האימייל שלך וזה בסדר.

אז באמת, בדיוק. קרן היא נקודת אור. היא קרן אור בכלל בדיונים - - -

היא תמיד, נכון. אנחנו נשמח. הלוואי וכל הארגונים היו ככה.

שקשורים לכל הנשוא של בטיחות ילדים. היא שמה את הדברים כמו שהם על השולחן ואתם יודעים, אנחנו לא רגילים לשמוע – תשתמשו בנו, תעזרו בנו. ככה, להתחנן להיות שם.

זה הפוך.

ובאמת, תיצרו את התקשורת ביניכם, תעבירו את החומרים.

אנחנו עושים את זה בהתנדבות. לא יוצא לנו מזה כלום.

אנחנו יודעים. יוצא לנו, אנחנו מגנים על הילדים שלנו.

יש לנו אינטרס משותף. בכייף.

יופי, תודה רבה רבה, קרן, על הדברים.

בשמחה.

נציגה של משרד העבודה והרווחה, בבקשה, סוהיר.

שמי סוהיר. מבחינתנו, ממשרד העבודה והרווחה, אני צריכה להתרגל עכשיו. היינו כלכלה וזה לא פשוט.

אל תתרגלו. אנחנו לא יודעים מה יקרה, את יודעת.

אבל לעת עתה חייבים להתרגל, אין ברירה.

סתם, זה בהומור. שלא תהיינה אי הבנות.

מבחינת הנושא של הכוויות, באמת הוא מוסבר אצלנו מאד יפה. הנושא מוסדר. גם במעמד מתן הסמל אנחנו מאד מאד מקפידים. מעון לא מקבל סמל אם אנחנו לא מקבלים אישור על התקנת וסט להגבלת טמפרטורת המים בתוך המעון. אין כזה דבר.

במהלך השנה בפיקוח השוטף, אנחנו גם מוודאים שהמערכת תקינה. מבקשים אישורים שהמערכת תקינה והיא צריכה להיבדק לפחות פעם בשנה. אז זה מבחינת הגבלת טמפרטורת המים.

מבחינת ההנחיות, גם יש לנו הנחיות. חל איסור מוחלט על הכנסת מים חמים לכיתות, במיוחד בכיתות התינוקות, איסור מוחלט. אסור אפילו להכין מזון לתינוקות - - -

זה צריך להיות במיוחד שם ובמיוחד בכיתה של 1 עד 2 וגם של 2 עד 3. הם כולם באותו סל.

נכון, אבל תמיד הרעש הוא בתינוקות, כי צריכים להכין את המזון לתינוקות, את הבקבוקים של החלב. אז אנחנו אוסרים. יש הנחיות ברורות. אפילו בעניין עגלת המזון, הכנסת מזון לכיתות. העגלה צריכה להיות עם מעצורים, שחלילה לא תיפול. גם בעניין הדוודים, אסור שהם יהיו בתוך המעון. כולם מעלים אותם על הגג. אנחנו מאד מקפידים ויש אכיפה ואם אנחנו מגלים, מיד מטפלים.

לא כל כך הבנתי, איך אפשר מעון בלי מים חמים?

מים עם הגבלת הטמפרטורה.

יש מים חמים בהגבלת טמפרטורה. לא צריך שזה יהיה ברתיחה, שגורמת ל - - -

מה שהגענו להסכמה בזמנו, כשהעברנו את החוק - - -

זה סוג מיוחד של דוודים שהם מגיעים עד - - -

לא, הדוודים נשארים עם 100 מעלות. הם חייבים להיות גם ב-100 מעלות, כי אחרת יהיו זיהומים במים. המים בנקודת היציאה עוברים ערבול לפני, על ידי מערבל מיוחד. פשוט ממזגים את הקרים עם החמים, כמו שיש בתמי 4 מיקס, בלי לעשות להם פרסומת, ואז יוצאים מים שהם סבירים לשתייה או לרחצה או למגע. לוקח 10 דקות ב-50 מעלות, ליצור כוויה מדרגה שלישית. לוקח שנייה ליצור ב-70 מעלות, שזה כוס תה. אז זה ההבדל. ולכן כל העסק הזה הוסדר. היו פה הרבה ויכוחים גם בכנסת עד שזה הוסדר סוף סוף. אז רק אכיפה של הדברים האלה תעזור.

ואם נקודת היציאה היא 50, אז זה לא מחטא, אז מה הועילו חכמים?

זה לא צריך לחטא. אנחנו נמסים, חס וחלילה, כשמישהו חולה, הילדים שלנו חולים, אנחנו מודאגים כשהטמפרטורה שלהם מגיעה ל-40, כי 42, החלבונים שיש לנו בגוף נמסים, כולל המוח. אז לא צריך בעצם לעבור את ה-45 מעלות אפילו. עוד פעם, בשימוש, כשנכנסים למקלחת - - -

חיטוי של מוצץ שנפל על הרצפה.

אם מחטאים אותו, את זה אפשר במים רותחים, אבל לא חייבים חיטוי.

מדברים על הברזים.

לסטריליזציה יש מתקנים בלי מים חמים בכלל. אפשר במיקרו.

זה מה שקיים במעונות?

45 מעלות.

יש מתקני סטריליזציה? יש הכנת מטרנה במים יותר פושרים? זה אולי כן, מטרנה אולי כן אפשר.

מטרנה הם לא אמורים לשתות תה רותח.

מטרנה לא, אני יודע.

לא מדובר על הקומקומים, מדובר על הטמפרטורה של מי הברזים.

מחטאים את המוצץ ושורפים את הילדים.

במיי ברז, לא בקומקום.

במי ברז, לא בקומקום.

מי הברז, מדובר על מי הברז. זה 45 מעלות במקומות רגישים כמו מעונות יום וגני ילדים, ו-55 מעלות בבתי מגורים חדשים. זה משנת 2007 ובאמת השנה האם זה נאכף.

אבל הכוויות נעשו דרך ברזים שנפתחו, או על ידי מתקנים כאלה שנפלו - - -

שאלה חשובה.

יש גם. כל מיני.

יש מווסתים.

מיחמי מים, בעבר - - -

אגב, זו גם סוגיה שאנשים לא מודעים לה בכלל. אם את כבר מעלה, אז חשוב כן לחדד את זה ולראות איך מוציאים החוצה.

כן, לגמרי. טיפלנו בזה. זו סוגיה שנתקלנו בה.

צינורות מים, נראה תמים לחלוטין.

כן, צינור שעמדו בו מים בשמש ופתחו אותו כדי להרטיב את הילדים בקיץ. גן של 10 פעוטות, כולם הגיעו ל - - -

הזרם הראשוני הוא מאד מאד חם.

מיחמים זה סיפור אחר. מיחמים בעבר יוצרו משום מה על שלוש רגליים. אני לא יודע מי החליט ששלוש רגליים זה יותר יציב משטוח. החדשים אמורים להיות שטוחים עם סגר בטיחות לא בכוח כבידה, מה שהיה פעם. אני מקווה שבכל ישיבה, בית חרדי וכו', שיש מיחם, שהם יחליפו את המיחמים. אין צורה לאכוף את זה.

למה אתה מתייחס לחרדים, אני לא הבנתי.

כי זה כוויות שבת. יש לזה מונח.

כן, יש המון.

כן, חבר הכנסת אורי מקלב, בסקירה שבעצם עושים בנתונים - - -

אתה נכנסת קצת באמצע.

כן, אבל מה - - -

אז מגזרים שבהם יש מאפיינים שונים של פגיעות. בחברה החרדית אנחנו רואים שמיחמי השבת מהווים פוטנציאל לכוויה. דה-פקטו זה קורה. זאת אומרת זה לא תחושת בטן.

למי שלא יודע, שמי שלא משתמש במיחמים זה לא רק בחברה החרדית, זה החברה הדתית.

חרדית, דתית, כן.

לא הבחנתי בין חרדים לדתיים. אני לא באתי עכשיו לזה, אני באתי לדבר - - -

זה לא האשמה, זה להיפך, ממקום של לתת מענים ייחודיים לכל מגזר. בחברה הערבית יש את ההנחיות - - -

אז ניקח את המגזר הבדואי, שמכינים קפה עכשיו על - - -

לא רק בחרדי, לכל מי שמשתמש במיחמי מים.

אז אני אומר המיחמים, שיהיו תקניים. זה הכל. מה שבאתי להגיד זה שמיחם צריך להיות תקני.

אנחנו נזהרים על נשמרתם מאד על נפשותיכם לא פחות מנושא של שבת. לא פחות.

אבל העובדה היא שנוצרה - - -

העובדה שיש פגיעות מכל מה שאנחנו עושים, יכול להיות גם ממיחם שבת וגם ממכשולים אחרים. אנחנו דנים בוועדה המכובדת הזאת גם - - -

אדוני, סליחה - - -

נתנו דוגמאות גם למסעדה שאתה יושב בתמימות, באת לבלות, עוברת מלצרית מעליך או מעל הילד ונשפכת הכוס.

אני מתנצל, אבל מבחינה מדעית, אם בדקנו את זה ובדקנו את זה, מיחמים שאינם תקניים הם גורם לכוויה, נקודה. אם הם יהיו תקניים, הם יעשו פחות. יש בעיה באכיפה של מיחמים ישנים, של מעל ל-10 שנים בבתים של חרדים או דתיים או שמחזיק מיחם. לפעמים גם לי יש בחגיגה של ההורים שלי מיחם גדול.

כשמגיעים לסבתא יש שם מיחם.

בסדר גמור. אז אני אומר, צריך להחליף את המיחמים האלה ואין צורה לאכוף את זה.

בכל מי שמשתמש במיחם מים. חרדים, לא חרדים. אני לא יודע. החרדים לא פחות חרדים לשלומם של הילדים.

לא, לא, זה בכלל לא מהמקום הזה, חבר הכנסת מקלב. ממש לא.

זה לא עקרוני עכשיו. המטרה היא מניעה ואנחנו תוקפים את זה בכל צורה אפשרית. אם זה על ידי תקנון, אם זה על ידי עשייה ואם זה על ידי הקמפיין שעכשיו אנחנו מנסים להשריש פה, כדי שיפגעו פחות.

מאה אחוז.

ועדיין צריך לשים לב שזה לאו דווקא מיחמים. זה הרבה דברים יותר פשוטים, חבר הכנסת מקלב.

נכון.

יש סיפור אמיתי מלפני חודשיים, היא החזיקה את התינוקת, היא החזיקה את כוס התה והיא רקדה איתה. היא רקדה איתה, כי היא אוהבת את התינוקת שלה וזה מה שקרה והם הגיעו אליו. מאד פשוט. כוס תה. גוף קטן, נסגר הסיפור.

סבתא עם חמין, שהילד טיפס ושני הילדים שלה סיימו בתוך שיר החמין. שניים.

ממש עמי ותמי.

יש לי שאלה לגבי המעונות. בימי היערכות, מעבר לכל האוכל והחימום, אתם מדברים גם על כוסות הקפה של הצוות? כי אם תסתכלו בתמונה הזאת, זאת תמונה שאני צילמתי אותה, של תינוק בן שנה ועשרה חודשים שהיה במעון תקני והכל.

כן, בזה פתחנו. באותן כוסות שנכנסים איתן.

ועם הכוס קפה.

אני מכירה את המקרה וגם מכירה את ההתנהלות בשוטף. אני יכולה להקריא לכם את הנהלים מתוך הנהלים, להעלות את הקובץ. זה מופיע שם. זה בדרגת חובה. זה אפילו לא בדרגת רשות. הבעיה היא שבשוטף, אם לא מתקיים רענון לנהלים או סוג של – גם לא אכיפה - ביקור, פיקוח, מישהו שייכנס ויעשה לזה איזו שהיא תזכורת - - -

מעקב.

או מעקב. זה הולך. זה שיטת מצליח. את יודעת פעם אחת הלך לי טוב, פעם שנייה הלך לי פה טוב ויש לי כנראה איזו פינה שהיא פינת מזל, ששם הכוס יכולה לעמוד. עד ש-. אז לכן אני אומרת, בואו תעזרו לנו להיכנס לתוך לו"ז מסודר, שאנחנו נעלה את זה יחד עם הקמפיינים, לפני הקמפיינים, אחרי הקמפיינים. שיישאר בתודעה, ככה, עם הדברים המזעזעים, שאולי זה מה שיעשה את הדברים יותר חזקים. ואנחנו נעשה השתדלות.

איפה סוהיר, יצאה? רציתי לשאול אותה משהו.

היא תיכף תחזור.

רציתי לשאול אותה עוד כמה דברים. אני אחכה לה שהיא תחזור. אבל כן, אני מסכימה קרן, הסיפור הוא באמת של מעקב ואכיפה, אפילו ברמות של שימועים. המטפלות צריכות להבין שזה ייהרג ובל יעבור, נקודה וככה בעצם להתייחס לזה.

תשמעו, הגן הזה שלנו, זה שהמטפלת שם נאסרה, זה היה תקדים. ממש כאילו הוכחה שם רשלנות מעל לכל ספק. אבל אפילו החוק לא אפשר יותר ממה שהיא קיבלה ואז ההורים גם תבעו אזרחית וגם קיבלו איזה שהוא פיצוי כספי. אבל לילדה, ששפכה עליה את הפיילה מפה עד פה, שהכניסו לה צינור לנשום, כי כל מערכת הנשימה שלה פשוט נעלמה בשנייה, זה כבר לא יעזור. אז אני אומרת, הדברים צריכים ללכת בהלימה.

קשה מאד גם מול הורים, אני אומרת לך. זה משהו שאי אפשר להעניש מישהו פעמיים. כשהילד שלך נכנס למצב כזה, כשאתה הגורם, זה עונש מספיק, אבל לפחות במערך הציבורי - - -

הסיפור הוא מניעה. אנחנו לא רוצים להעניש אף אחד, אנחנו רוצים למנוע. למנוע.

לא, לא, הוא מניעה, אבל צריך גם לקחת אפילו את התקדימים, אולי זה יעזור. כי מטפלת ששמה את כוס הקפה - בחלום היא חושבת שחלילה היא יכולה לשבת על זה 18 חודשים. היא בכלל לא שם.

כן, נכון.

צריכה להיות מודעות לזה.

כן, זה הסיפור, מודעות.

ברוב התגובות בפסייבוק ההורים אמרו שזה לא יתכן, שעשו אילוסטרציה ועם כוס קפה זה לא יכול להיות.

בוודאי שכן.

יש רק נתון לדעת, שבארצות הברית, על ידי תכניות מניעה הורידו 50% מכלל הנפגעים.

חשוב.

50%. זה לא מדובר באחוז או שניים. זה לא לסרטן, זה 50% מכלל הנפגעים וזה הרבה מאד.

מודעות, מודעות, מודעות. אין מה לעשות ולפמפם את זה כל הזמן. סוהיר, יש ל י שאלה/בקשה. אני רוצה שגם אתם תפנו למשרד הבריאות. אני רוצה שגם אתם תבקשו את העלונים האלה. אני רוצה שגם משרד הרווחה, אם צריך אפילו, ישתתף בעצם בכל הנושא של השכפול של זה, של ההפצה של זה. חייבת להיות פה התגייסות של כולם, כדי שאנחנו נגיע לכל הורה והורה וגם כמובן לכל מטפלת ומטפלת, כי זאת הדרך. זה הסיפור של המודעות והסיפור של ההפצה וההסברה והכל.

אז אני מבקשת את ההירתמות שלכם.

נשמח לקבל את החומרים ואנחנו נפיץ את זה אותם במעונות.

בכל המעונות.

בשמחה רבה וגם נעלה אותם לאתר שלנו.

ולרענן את הנהלים ולהסביר שיהיה פיקוח ולהסביר את החשיבות.

אפשר לבקש גם משהו ממד"א, בנוגע לקורסי עזרה ראשונה שמועברים לצוותי חינוך?

כן.

יש איזו שהיא חלוקה בתוך ההדרכה שחלקה לא מאוזנת. זאת אומרת שנותנים דגש לדברים מסוימים שהם כבר פחות ופחות שכיחים, אנחנו פחות ופחות רואים אותם. ואולי כדאי לתת נניח יותר דגש בתוך ההדרכה לעניין כזה שאם קורה – איך מטפלים, מה עושים, או להרים את זה לרף מודעות גבוה. אנחנו נשמח.

לגיטימי. תודה רבה.

כן, בהחלט. אגב, אנחנו בודקים ואנחנו גם יושבים עם משרד הבריאות על תכניות של קורסים. שוב, צריך לזכור, יש דברים שהם נדירים, אבל הם קטסטרופליים ויש דברים שהם יותר שכיחים והם פחות בעייתיים. אז האיזון הזה חייב להישמר בקורסים.

לגמרי.

אוקיי. תודה רבה. משרד החינוך.

אז שלום לכולם, שמי צ'ריל ואני מייצגת את הקדם יסודי. אנחנו מטפלים בעיקר באוכלוסיות של גיל 3 עד גיל 6, האוכלוסיות שמגיעות לגני הילדים שהם בפיקוח של משרד החינוך. אני רוצה לספר על כמה עקרונות שלך עבודה שמובילים בעצם את העשייה שלנו.

קודם כל יש נהלים מאד ברורים שקשורים לכל הנושא של בטיחות בכלל בגני הילדים ושל מניעת כוויות ספציפית, כאשר מי שמובילה את המהלך של עליית המודעות, של ההתנהגות שאנחנו רוצים שתהיה בתוך הגן, זה מנהלת הגן. כלומר, מנהלת הגן, מעבר לכל העשייה החינוכית שהיא מקדמת בגן, היא גם מקדמת התנהגות מונעת אצל הילדים, בכל מיני תחומים. אם אנחנו מדברים על ילד שלא יקפוץ מגובה גבוה, גם זה פעילות מונעת; ואם אנחנו מדברים על נושא של כוויות.

בגן הילדים בגדול לא מבשלים, אין מטבח. כלומר חשוב לי לציין את הדברים האלה.

אנחנו שואפים שיהיה. טוב, זה נושא לדיון אחר.

בסדר, זה דיון אחר, אבל כרגע - - -

שכבר מי שנותן הזנה, שיעשו את זה מסודר. או בגנים, או במקומות מרוכזים, לא כמו היום. היום ההזנה היא קטסטרופאלית. זה נושא אחר.

טוב, זה סיפור אחר. אבל בכל מקרה, אם יש מתקני מים, אז יש נהלים מאד ברורים, שהם צריכים להיות עם נוצרה לסגירה. אם יש קנקנן לחימום חמים, אז זה במקום גבוה. כניסה של ילדים לאזור המטבח היא רק בליווי של מבוגר. כלומר יש כל מיני נהלים מאד מאד ברורים לגבי הנושא הזה, כאשר גננות וסייעות בתחילת כל שנת לימודים עוברות יום רענון של נהלים של בטיחות, יחד עם הפיקוח והרשויות המקומיות שמארגנים את זה. ובנוסף לכך יש את החובה לקורס עזרה ראשונה לרענון כל 3 שנים ולקורס מגיש עזרה ראשונה – גם לסייעות וגם לגננות.

כך שאנחנו מנסים שמבחינת הידע, המודעות, הנהלים, תהיה מעטפת מספיק טובה.

מי אוכף את זה, שגננות לא ישתו בקרבת הילדים? הרי אנחנו מכירים, את יודעת, את הפוזה הזאת של לבוא עם כוס הקפה עכשיו, לשבת ולשחק עם הילדים בלוחות המשחק, והכוס נמצאת כאן.

אז תראי, בגדול אין כוסות על יד הלוח. כלומר זו ההנחיה. אני לא יכולה להגיד לך בדיוק איך אוכפים. ברור שאם יש ביקורים סדירים, והיום יש סולם דמויות שנכנסות לגני הילדים. בדרך כלל אם המפקחת מבקרת, יש גננת מובילה, יש מדריכות פדגוגיות שנכנסות לגני הילדים. זה דמויות שאנחנו מנסים שבכל הנהלים האלה הן תהיינה בקיאות, כדי שהן תוכלנה גם להנחות ולהעיר את תשומת הלב של האנשים.

מבחינת הסייעות, הרשות המקומית אחראית בעצם על ההכשרות שלהן ועל המעקב וגם על הפיקוח על העבודה שלהן; אבל ללא ספק, פעילות הסברתית רק יכולה להוסיף. אני מאד מסכימה שפה הנושא של ההסברה וההסברה מול ההורים, היא מאד מאד משמעותית ומאד חשובה. כי יכול להיות שבמסגרת הגן – ובדיוק אני דיברתי עם אביטל על זה – טפו, טפו, אין הרבה תאונות בתוך גן הילדים בתחום הזה. הבעיה המרכזית היא בבתים, היא לא במסגרות החינוך. במסגרות החינוך כמעט ואין ואנחנו צריכים לראות ולחשוב ברמה הארצית איך עוזרים מול ההורים, לא רק בנושא של כוויות.

מתגייסים גם לקמפיין, לוקחים את החומרים, מפיצים אותם בגן.

נכו, נכון.

בשיחות הורים, כשההורים מגיעים במרוכז, אז לדבר איתם על זה. זאת אומרת לטפטף כל הזמן, גם אם זה נראה לא קשור ולא רלבנטי וזה, צריך לזכור שזה רלבנטי לכל זמן בשגרה.

בהחלט כן.

את יודעת, הדברים בסוף מחלחלים. הם יכולים גם לעשות ככה ולצקצק וזה, אבל בסוף הדברים מחלחלים, אם אנחנו רק נקפיד ונהיה נחושים בהסברה הזו.

אוקיי.

אוקיי, תודה רבה צ'ריל.

אם אני רק יכולה להוסיף. אני דווקא בחלק השני של העבודה במשרד החינוך - - -

אורה, נכון?

אורה, כן. אני מסתובבת הרבה בגני ילדים ולהפתעתי ולשמחתי ההנחיות בעניין הזה היו מאד ברורות. גננות לא מסתובבות עם כוס תה. הן מודעות לזה. אני אומרת את זה מההיבט, לא רק בגלל שצ'ריל לידי ולא בגלל שאני במשרד החינוך, אלא במסגרת שאני מסתובבת בגני הילדים זה מאד בולט. ההיבטים של הבטיחות מאד שם. נמשיך לענייננו.

אני דווקא הייתי רוצה לחדד את הנושא הזה של מעורבות הורים ושיתוף הורים. המשרד מוביל והיום יש פורום ועדי הורים יישוביים, שהוא מכיל כ-150 יישובים, ערים גדולות ויישובים קטנים. זה כבר לא נקרא - -

הם הוזמנו לישיבה ולא הגיעו.

סליחה?

הוזמנו לישיבה ולא הגיעו.

אוקיי. אז אני איתם בקשר, כי כל הנושא של בטיחות בכלל, מהרגע שנכנסתי לתפקיד, שאין לי שנה בו, מערב אותי ישירות עם הורים; וכבר ישבנו איתם בישיבה אחת. והיום, כשאני יושבת פה, הראש שלי מגלגל מה אני הולכת לעשות, גלית, בשבוע הבטיחות במאי.

ברמה האישית והמקצועית, אני לא אוהבת את השבוע ואת הימים. אני רוצה שגרת בטיחות. זו השאיפה שלי. שגרת בטיחות - - -

נכון, זה מה שצריך להיות.

שגרת בטיחות בבית הספר זה יותר קל להשיג. שגרת בטיחות בבית – אז אני אספר לכם על מהלך שאני מקווה שאני ארחיב אותו. אני חייבת גם לפעול לפי נתונים. הנתונים אמרו לנו שבבתי הספר עיקר פגיעות הילדים – וכאילו אני יוצאת עכשיו מכוויות – כי אין לנו כמעט התמודדות כזו ואת הנושא הזה שהעלית לגבי בית ספר, אני ממש מבקשת לדעת. כי זה ממש דבר שאנחנו לא מעבירים לסדר היום.

מורים למדעים כועסים על המערכת, שלא נותנים להם לעשות איזה שהוא ניסוי הכי פשוט בתוך הכיתה. אז לשמוע שמביאים גזיות? זה קצת - - -

אני לא יודע אם בסוף היו גזיות. הבת שלי פשוט לא הלכה אותו יום, זה הכל.

יש. גם לך אני אומרת. יש גזיות בבתי הספר בחלק מהמקרים ובטיולים השנתיים אסור להדליק אש, אבל אומרים לילדים לסחוב בתיק, להביא גזיות, כן. אז בואי, יש במערכת מסרים כפולים. יצא לנו לדבר על זה בעוד דיון, אבל בואי. את מדברת על מהלך שעשיתם?

אני מדברת על מהלך שכל הזמן עומד לפני וזה הנושא של שיתוף ומעורבות הורים. אז זה מתחיל בכל מיני דרגים. ואז אמרתי אוקיי, יש לי את שבוע הבטיחות שאנחנו נקיים אותו במאי וזו תהיה השנה השנייה, בשעה טובה, במשרד החינוך. הכנתי שיעור מקוון דרך האקדמיה ברשת של המשרד, שבו כל תלמידי כיתות ד' עד ו', יהיו בשיעור מקוון. ומה הנושא בשיעור המקוון? על פי הנתונים שיש לנו, ילדים נפגעים בהפסקות מקום ראשון, מקום שני איפה? נחשו?

בספורט.

בכיתה. למה בכיתה? צפוף. צפוף, דוחפים, עושים כל מיני. אז השיעור המקוון הוא בכיתה. אמרתי אוקיי, אבל זה לא יכול להיגמר אצלי כך. אז אוקיי, הכנו שיעור מקוון לבית. כלומר להורים ולילדים. אז אני מסכימה איתך שזה לא ייגע בכל האוכלוסייה - - -

את רוצה שאני אפתיע אותך? אני שמעתי שבבתי ספר בחורף, מאפשרים לילדים להביא את המנה החמה ולקבל מים רותחים בחדר המורים כדי לאכול ארוחת צהריים. זה הפיל אותי מהרגליים.

אלף שלא יפיל אותך מהרגליים.

אני אומרת ברמה האישית, שאלה דברים ששומעים אותם ו - - -

אז אני רוצה להגיד משהו.

אוקיי, בואי ניתן לה להתייחס.

אנחנו רוצים לגדל ילדים שעושים ומעזים גם לעשות דברים. וברגע שאתה עוטף מדי, אתה הופך ילדים – ואל תתני לי להשתמש במושגים שאני לא רוצה להשתמש. כלומר, אתה צריך לחזק. אני רוצה להגיד לך - - -

לא, אבל זה בסתירה.

יפעת, זה לא בסתירה - - -

רגע, אנחנו יכולים לתת להם. גם אני רוצה לאפשר לילדים שלנו הכל, אבל לאפשר להם את זה בסביבה בטוחה.

נכון.

את רואה ילדים רצים שם במסדרונות עם מנה חמה?

אין ויכוח. אני לא מדברת על זה. אנחנו נבדוק את הדברים האלה, אבל אני למשל, בניגוד אלייך, חונכתי בבית מגיל מאד צעיר, מאד מאד צעיר, לבשל, להכין את הכל. קיבלתי את כל האזהרה. אף פעם לא נכוויתי. אני מושבניקית, גדלתי עם עכברים.

תאמיני לי, המודלינג שאני קיבלתי, אין זהירה ממני.

אז בסדר, גם אני.

ואני עושה הכל.

אז אני אומרת שוב, נחשפתי. זה מאד תלוי בהורה ואני מחזירה את הנושא לעניין של ההורים. נכון שבמערכת החינוך אנחנו צריכים לבצע עוד הרבה מאד מהלכים לחזק ולהרחיב את המודעות.

במערכת יש לנו אחריות יתרה

אבל זה לא באותה רמת שיח, חברים. אנחנו גם לא ביקשנו מההורים פה לא לשתות תה. ואנחנו גם לא ביקשנו לא לחמם מיחמים בשבת. ואנחנו לא ביקשנו לא ללכת למסעדות. אנחנו בסך הכל אמרנו תעשו את הכל, אבל תעשו את זה תוך שאתם שומרים על כללי בטיחות. ותדליקו מדורות ותעשו כל מה שאתם רוצים, אבל תשמרו על סביבה בטוחה. אז היא לא אמרה אל תביאו מנות חמות, אבל אם יש קונסטלציה כזו, צריך לארגן אותה.

אני מזדהה לחלוטין עם הדברים שקרן אומרת. אני מחדדת את הדיון ואני אומרת שאנחנו צריכים להקפיד באמירות, באזהרות שלנו. וזה כל הזמן מחזיר אותי לבית. למשפחה.

לא, לא. קשה לי עם זה. במערכת יש לנו אחריות יתרה.

קרן, שנייה.

במערכת יש לנו אחריות יתרה, כי נכנסת שם אחריות פלילית.

אני לא באה אלייך בטענות, יקרה.

להורה לא יבואו באותה טענה כמו שיבואו למחנכת או למנהלת בית ספר או למורה, שהייתה אחראית תורנית בהפסקה הזאת, שאותו ילד הלך עם זה בשיא הזהירות, כי אמא שלו הזהירה אותו שהוא ייזהר, אבל ילד אחר שרץ ב-200 קמ"ש לא ראה אותו וזה עף על שלושה ילדים בדרך. קשה לי עם זה.

אוקיי, אני לא באה עכשיו להגן על כל זה. אני מבינה את מה שאת אומרת ואני גם מאד מזדהה עם הדברים שאת אומרת.

חייבים להיות נהלים בתוך מערכת.

נהלים יש, אבל בין הנוהל לבין מה שקורה בפועל יש פער, ופה אנחנו רוצים לעשות - - -

נו, אז אנחנו רוצים לצמצם את זה.

נכון.

אז בשביל מה יש נהלים אם אנחנו לא אוכפים אותם?

אפשר לבטל אותם.

ישבתי עם הפורום. לגבי הנושא של הכוויות הם מוכנים לשתף פעולה. שלחנו וזה נשלח אליהם לאלפי בתים. מכתב מהמערכת, שזה היה בשיתוף עם ארגון בטרם ולאור הפגישה שישבנו גם אצל מירי. כבר שנה שעברה כבר לקחנו את יוסי להרצאה ומורים יושבים ומקשיבים להרצאה שלו. אנחנו עם מערכת מאד גדולה.

אין לי ויכוח ואפילו עכשיו, בזמן שאנחנו יושבים, אמרתי רגע, אולי על כל שבוע שאנחנו הולכים לעשות, אולי זה הדבר, הנושא היחידי שאנחנו נטפל בו. כלומר נעשה את זה בצורה אחרת לגמרי ונטפל בנושא אחד.

ואני אגיד לכם מה עורר לי הנושא עכשיו, כשאנחנו מדברים על כוויות וזו לא פעם ראשונה שאני שומעת. את יוסי אני שומעת מספר פעמים וגם בישיבה שהייתה לנו. יש לנו התנהלות שלנו כולנו כבני אדם, להתנהל לא תמיד בזהירות. ואנשים טובים וחכמים ורציניים, כולנו קורה לנו כאלה ואחרת. כשאתה מגביר את המודעות של האדם, זה כבר משהו שאנחנו רוצים לעשות את עם הילדים. זה מה שאנחנו אמונים.

ניפגש עכשיו עם פורום וועדי הורים יישוביים. הם זימנו אותנו לפגישה. הם מוכנים לתת יד. ואם נירתם, ואני יודעת שיוסי ייתן יד וגם נורית ומירי, אז יכול להיות שאנחנו פשוט נוביל. כלומר, זה לא יהיה על שבוע אחד, אלא אנחנו רוצים לנהל את זה כשגרה. יכול להיות שניקח את הנושא הכוויות.

שאלה. את אמרת שבנושא המקוון – אתם לא לוקחים את נושא הכוויות, כי אין כוויות בבית ספר. אבל 80% מהכוויות בילדים הם בבתים. ומי שנמצא בבית זה הילדים והאחים הגדולים ובני הדודים והשכנים.

נכון, הילדים, נכון.

אז כן יש מקום לעשות שיעור מקוון דווקא לילדים.

כן, בהחלט, בהחלט.

זה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים שיעור מקוון בתוך הכיתה.

לילדים, לא למורים ולצוות, אלא לילדים עצמם.

לילדים. זה לילדים ולהורים עם הילדים. אחרי השיעור הזה, אחרי יומיים, הם אחרי הצהריים מול המחשב. אבל אנחנו לא מגיעים פה. יש מספיק אוכלוסייה שלא מתקרבת למחשב ושאחוז הפגיעות בה – אם אנחנו מדברים על האוכלוסייה בחברה הערבית ואם אנחנו מדברים על - - -

בסדר, אבל דיברנו על זה, שלכל מגזר תהיה ההתייחסות הייחודית.

אנחנו מנסים להתאים, אבל עדיין לעשות דברים חתך הכללי.

אורה, סליחה. אמרנו ונאמר כאן וזה ברור לכולם שהילדים הם סוכני שינוי. גם הילדים הגדולים, גם הילדים הקטנים אל ההורים שלהם. כהצעה, תחשבו לעשות, כלומר בשבוע הזה או בכלל, שהילדים יהיו סוכני שינוי ויבדקו את הבטיחות בתוך הבית. לעשות אפילו איזה שהוא שיעור, לתת להם מטלה, משימה לעשות עם ההורים, לעשות מיפוי של הסכנות בבית ואיך מטפלים בהן. כלומר להפעיל אותם.

אנחנו עושים את זה. יש לנו. השיעור כבר מוכן.

לא רק הסברה, אלא גם להפעיל אותם.

מקוון עם הפעלה.

בסדר.

וכשאני אומרת שיעור מקוון, אני מתכוונת שתהיה הפעלה.

הפעלה של הילדים עם ההורים.

הפעלה של הילדים. אנחנו מתמקדים במטבח ואנחנו אומרים להם, אוקיי, אחרי שעשיתם את הפעילות במטבח, תבדקו במקומות אחרים. אבל השגרות של המשרד, וזה לא בתקופה שלי רק, השגרות של המשרד באופן קבוע, באגף זה"ב בוודאות, נושא של פורים, חנוכה, ל"ג בעומר, שוטף. כל הנושא הזה של איך להתמודד. אש זה גם כוויה. אז הנושא הזה של מים, אני חושבת שכדאי שנחדד אותו ב - - -

אנחנו נשב על זה בתכנית עצמה. זה מאד חשוב.

שאלה. מה שאנחנו עשינו השבוע, אני אישית הלכתי לבתי ספר, שאלתי איזה בית ספר רוצה שיבואו וירצו לו על כוויות. המון בתי ספר רצו. אחיות מתנדבות מתל השומר. איחוד הצלה גם הסכימו, לקחו חלק בזה. זה ברגעים אלה, ואני הבוקר הייתי וכל השבוע הולכת ומרצה בבתי ספר. למה ששנה הבאה בשבוע המודעות, לא יבואו נציגים ממד"א, מאיחוד הצלה, אחיות - - -

המורים, נכון.

יבואו ויתנו - - -

נותנים כל השנה.

לא, אבל אפשר גם מורים. אפשר לקחת צוותים חינוכיים שיהיו שגרירים ויעשו את זה.

בשנה שמגיע פרמדיק ממד"א, מאיחוד הצלה או - - -

הולכים כל השנה.

עם מדים, ומסבירים ומספרים על כוויה, זה שונה.

אבל זה לא חדש, עושים את זה שנים.

מה עושים שנים? עושים בנושא כוויות?

עושים את זה כל הזמן. כל הזמן.

זה קיים. אני רוצה להגיד - - -

כוויות אתם מעלים?

בטח.

את הדברים שאנחנו לא נוגעים בהם.

אפליקציה. כמעט כל ילד היום מוריד אפליקציה מה עושים בעזרה ראשונה. סליחה, לא נעים לי, הם לומדים בשירותים איך לטפל. זאת אומרת אנחנו עשינו להם משחקים, כל מיני. אין שום בעיה. אני לא רוצה פה פשוט לעשות לאפליקציה - - -

יש אפליקציה, אבל לבוא פיזית.

באים כל הזמן.

טוב, תיכף אנחנו צריכים לסיים. אני רוצה בבקשה לשמוע התייחסות מצד מכבי. אנחנו לא נספיק להראות את הסרטון, אבל תספר עליו.

תראה תוך כדי דיבור.

כן, בדיוק. אני מקבלת את ההמלצה.

בכל מקרה, אני הוקפצתי אתמול מטעם מכבי וקפצתי, לא היססתי ולא חשבתי פעמיים. שמי אחמד גבן, אני מרפא בעיסוק במכבי שירותי בריאות, מחוז צפון. אני מייצג פה את כלל מכבי בנושא.

מכבי שנה שעברה עשתה כנס של קידום בריאות הילד, שהסרטון הזה הוצג בכנס. נציגים – אחות שהיא מטפלת בילד אחרי כוויה. מכבי, בין הארגונים הראשונים, אני חושב שהם היחידים שמילאו מסד נתונים, בדומה לארגון בטרם, שמרכז את כל הנתונים עבור היפגעות ילדים שמופנים למרפאות מכבי, מוקדים, מרפאות מכבי ורופאי ילדי, שאנחנו מרכזים את כל הנושא של היפגעויות.

בשנת 2016 היה לנו קרוב ל-23,000 מקרי היפגעות ילדים, שאחרי כל תיעוד כזה האחות או הרופא נותנים הדרכה והסברה איך למנוע את המקרה הבא. מתוכם 5% היו כוויות – כ-1,150 מקרים של כוויות. בעבודה שלי במכבי – ופרופסור חייק יסכים איתי – אנחנו מרפאים בעיסוק מלווים לאורך הדרך, אחרי השיקום של כוויות וצלקות, בין אם זה חליפות לחץ, בין אם זה סיליקונים. אישית במכון בגרנד קניון אני מלווה את רוב מטופלי הכוויות.

בחלק האחרון של הסרטון, אני בדיוק סיפרתי שבאותו שבוע שצילמנו את הסרטון, טיפלתי ב-6 ילדים מגיל 1 עד 3 פחות או יותר, ביום אחד. ראיתי שישה ילדים עם כוויות נרחבות, שהם באים יותר מרמב"ם, אבל גם מתל השומר אנחנו מקבלים, ולצערי הרב זה מאד מאד מאד קשה לילדים ולהורים ולכל המטפלים.

בנושא של מניעה בקהילה, מכבי מפעילה מזה כמה שנים פרויקט שנקרא בטיחות בראש, שכל שנה אנחנו עושים סיכום שנה של בטיחות בראש וארגון בטרם תמיד פותחים את היום הזה, שאנחנו מגיעים לבתי הספר ועושים שלושה שיעורים לכיתות א' או ב' או גם א' ו-ב'. מחלקים לכל ילד חוברת שמגיעה הביתה גם, כולל משימות להורים, בנושאי בטיחות. יש כמה דברים על עניין של כוויות, בין אם זה כוויות ממים חמים בדוודים, בין אם זה כוויות במטבח. יש שיעור שלם - - -

זה רק במגזר הערבי?

לא, לא. מצאתי רק בערבית, אבל זה גם במגזר הערבי וגם - - -

יש לכם בעיה לפתוח את זה לכל הקופות, בתור בלעדיות? כי הרי שם מתחיל הבלגן.

מכבי קודם נותנת את זה לבתי ספר, זה לקהילה.

מצוין. אז אני שואל, תהיה לכם בעיה? יתנו לכם, אני לא יכול להצהיר בשם, אבל שיתנו לכם את הקרדיט ולהפיץ. אם זה עובד, בוודאי ש - - -

אני בטוח שמכבי תשמח להרים את הכפפה.

נבדוק את זה.

אני באופן אישי - - -

לבדוק שזה עובד ולהשתמש במה שקיים, כדי שלא ימציאו את הגלגל מחדש.

ברור.

זה על כלל ההיפגעויות או רק כוויות?

זה בכלל ההיפגעויות, כולל התייחסויות לכוויות.

בסדר, אבל צריך לבדוק את זה.

אז אמרתי, צריך לבדוק.

יש לי שאלה. את הקמפיין שמועלה כאן, אתם תסכימו לשדר במסכים שלכם בקופות?

אני יכול לקחת את זה. המסכים של מכבי מציגים פרסומות רק של מכבי ולא פרסומות מסחריות.

מצוין, אז זו פלטפורמה מצוינת.

אני לא חושב שתהיה שום בעיה, אבל בתור נציג מכבי אני בוודאי אקח את זה. אנחנו גם מחלקים בסוף משחקים, שהילדים לוקחים הביתה לשחק עם ההורים שלהם, על בטיחות בכל מיני סיטואציות.

בתור מרפא בעיסוק אני מתייחס המון לכוויות. אם אני עושה את הפעילות לקראת הקיץ או ל"ג בעומר, אני מתייחס. אם זה לקראת החורף, אם צריך חימום והכל. מכבי מאד פעילה בקהילה ואנחנו נשמח לשיתופים.

זה כבר לעניין איך לממש. אני מאמין שהדוברות וכו' יידעו. אני ניסתי לגייס את התינוק של במבה בעבר ולא הצלחנו, כי זה נורא לחשוב שנשרוף אותו, אז זה לא הולך. אבל דברים אחרים או דמויות, כי זה מה שמבוצע בעולם. בעולם לקחו את סנופי, לקחו כל מיני אחרים לילדים.

כן, והשתמשו גם בהם. אוקיי, ברשותכם אני רוצה לסכם.

לא, לא, יש כמה דברים שאף אחד לא העלה פה, אז אני חייבת לשאול.

בבקשה.

שאלה ראשונה – תנועות הנוער. אף אחד פה לא מציג את תנועות הנוער. בכל הטיולים עושים טונה מעושנת, או בכל אופן אצל הילדים שלי. מי אחראי עליהם?

אוקיי, יש אגף במשרד החינוך של החינוך הבלתי פורמאלי שאמור לקחת, אבל אנחנו עוד נתייחס בכלל לסיפור הזה שלהם.

אוקיי, שאלה שנייה. בשנות ה-80 הייתה תכנית של משרד הבריאות בנגב, אצל הבדואים. יש לנו את כל החומר של התכנית הזאת ובאמת הייתה ירידה של כוויות באזור הזה. איך שהוא החומר הזה נגנז והפסיקו עם זה. אז חבל, כמו שפרופסור חייק אומר, להתחיל את הגלגל מההתחלה. אפשר לקחת את החומר הזה.

בואו נשתמש בזה כחלק מהתכנית. לקחת חומרים - - -

להשתמש.

לבדוק, לראות, לעדכן ולהשתמש.

אנחנו נבדוק את זה. משנות ה-80 עברו שנים.

משרד החקלאות - - -

הם הוזמנו ולא הגיעו. הם בסיור.

נכון.

נכון, והם ביקשו ממני לסייע להם, מכיוון שארגון בטרם ומשרד החקלאות כבר פועל שנה שלישית בכל היישובים המוסדרים בנגב. חלק מהתכניות שהרשויות המקומיות עושות מרכיב את הנושא של היפגעות ממים חמים וכוויות ומניעה וזה מטופל על ידם. השנה השלישית נכנסה עכשיו לכל הרשויות. אני מאד מקווה שזה ימשיך, אבל זה בביצוע.

דבר אחרון. דיברנו הרבה על קמפיינים לכל האוכלוסיות. אצל החרדים, כמה שלא תעשו קמפיינים, אם תהיה קריאה אחת של ראשי הרבנים, הרבנים המובילים, אם הם ייצאו בקריאה לציבור שלם להיזהר מהמיחמים - - -

כן, זה הרי לא היה עכשיו התקפה. ההיפך.

צריך לגייס מובילי דעה שם.

זה מה שאמרנו. נכון, ברור, ברור.

אנחנו נרתום לזה את השר שלנו.

אני אשמח לקבל את רשות הדיבור לדקה, מאיחוד הצלה, כדי להציג את הצד שלנו בתמונה.

אז ממש בקצרה, כי אנחנו צריכים לסכם. בבקשה.

דווקא על הדברים שדובר עכשיו. בעיתונות לקהילה החרדית, בעיקר, אנחנו מדברים הרבה על כל מה שקשור למניעה. מוציאים שיעורים כאלה להורים, מה לטפל, גם מדברים על כוויות. בכל דוברות שיוצאת על מקרה של כוויות או היפגעות ילדים, אנחנו נותנים דגשים ממה להימנע ומה לעשות כטיפול בשטח.

הדרכות משפחה בטוחה שאנחנו עושים להורים, שפשוט באים ביוזמה פרטית שלהם. אז זה גם החייאה, גם כוויות. יש כמה מסכים שמדברים על כוויות כדי לדבר ולהמחיש את הנושא הזה ויש המון המון אנשים שמגיעים להדרכות האלה.

אתם מגיעים לבתי הספר במגזר החרדי?

בעיקר למגזר. איחוד הצלה – יש לנו בנץ מאד גדול של חרדים באלעד, בני ברק, ירושלים.

לא, אבל מעניין אותי אם אתם מגיעים לבתי הספר.

בבתי ספר, הדרכה.

כן, ועכשיו אנחנו במהלך עם נורית להוציא הוראת רבנים כוללת, על כל מה שקשור לסכנות בכוויות וטיפול בכוויות, שזה יבוא מהצד שלהם.

מצוין.

אני חושב שנכון, כמו שמוציאים מגנט כזה לבתי ספר או לכיתות או לגננות, על מה לעשות במקרה החייאה, אפשר להוסיף שם גם שורה או שתיים על מה שקשור להימנעות מכוויות וטיפול בכוויות, כי תכלס רוב האנשים לא יודעים מה לעשות בשטח.

כן. אוקיי, תודה רבה. ואני מסכימה, כן, שצריך לתפוס מובילי דעת קהל במגזר החרדי. אנחנו עושים את זה בתחומים נוספים. הם מפתח מאד משמעותי בסיפור הזה. וגם הסיפור של המיחמים. אם יהיה מישהו שיכוון מלמעלה, לחדש את המיחמים, אז - - -

לחדש, כי אין צורה להפוך את זה. אם זה לא יבוא מהם כמו להחליף נורות לדים בנורות רגילות.

כן, פשוט לחדש את זה, אז נוכל לחסוך ולו מספר מקרים.

נגיד שיש בהם מתכות, אז אנשים ילכו להחליף.

עופרת. עכשיו כשמבקשים נטול, זה נטול עופרת, לא נטול קפאין.

אוקיי, ברשותכם אני רוצה לסכם את הדיון ואם יש משהו נוסף, אז אני אשמח.

ראשית באמת בכל הנושא של ההסברה – צריך לדאוג להסברה קבועה בנושא של מניעת כוויות והעלאה למודעות.

להפיץ את הקמפיינים בקופות החולים. שכן משרד הבריאות ייצא בקריאה ואם אתם מזהים קושי, אני מוכנה להתגייס. שיפיץ את זה במסכים, בדיוק כפי שהם מפיצים חומרים אחרים שם.

לשתף פעולה גם עם הגנים הפרטיים. אני חושבת שהקריאה שלהם היא באמת מרגשת וגם עם משרד העבודה והרווחה לגבי המעונות המפוקחים, כדי שאנחנו באמת נוכל להגיע לכל ההורים.

שתצא גם קריאה לטיפות החלב. אנחנו נכסה כל שטח אפשרי כדי לוודא שאם לא הצלחנו כאן, אז לפחות אנחנו יודעים שיש לנו הזדמנויות במקומות נוספים.

משרד הבריאות צריך לפקח ולהזהיר מפני אנשים לא מורשים ולא מקצועיים שמטפלים בזה. אני לא רואה בזה שיימינג, אני רואה בזה אזהרה. אם אנחנו יודעים על אנשים שמציגים את עצמם כמי שמוסמכים לטפל בכוויות ואנחנו יודעים שרב הנזק על התועלת, יש לנו חובה אמיתית למנוע את זה, אז להיכנס גם לעניין הזה.

לקדם את יחידת הכוויות לילדים. אני אשמח לקבל בעוד חודש סטאטוס איפה זה עומד ולאן זה מתקדם, ואם צריך ללחוץ, אז שוב, גם הוועדה כאן כדי להפעיל לחץ. נשמע לי די אבסורד. אני מודה שלא הייתי מודעת לזה בכלל שאין יחידת כוויות לילדים במדינת ישראל. זה על גבול האבסורד.

בשיבא בכנס השבוע, מנהל בית החולים הצהיר שהוא גם מוכן. השאלה אם זה ייצא לביצוע. זה הכל עניין של להחליט ולעשות.

אז זה התפקיד שלנו ל - - -

יפעת זה - - - הנדוניה של בטיחות ילדים במדינת ישראל.

נכון, אבל אנחנו צריכים ללחוץ. אנחנו עושים את זה כל פעם בפלחים פלחים. בסוף אני מקווה שאנחנו נצליח לטפל בכל הסל הזה. אני כאן, אם צריך להפעיל לחץ נוסף. אני חושבת שזה מאסט וזה באמת אבסורד, אני שוב אומרת.

מה עוד סימנתי לי? יש למישהו משהו להוסיף?

אנחנו דיברנו על הנושא של אכיפת החוק לעניין טמפרטורת מים.

נכון, זכרתי שהיה משהו.

זה לדעתי מינהל התכנון, מכון התקנים, לא יודעת מי שם אחראי. אנחנו קיבלנו מידע פנימי - - -

אז צריך לברר מי אחראי על האכיפה ולדרוש אכיפה של החוק.

קיבלנו מידע פנימי שיש בעייתיות. הייתי מאד רוצה לשמוע עכשיו כמה אחוזים כן עושים את זה, איפה זה עומד, האם יש יותר מספק אחד. אני שמעתי שיש רק ספק אחד, שזה אבסורד.

הוועדה תברר מי אמון על הפיקוח והאכיפה של החוק הזה ואנחנו נדרוש אכיפה. כי כמו שאמרתם, זה שיש חקיקה, הכל טוב ויפה, אבל אם אנחנו לא מסוגלים לאכוף את זה, אז - - -

ספק למסתמים?

כן, למערבלי מים. יש בזה בעייתיות.

זה לא הגיוני גם שברז יעלה 7,000 שקלים. אין כזו חיה בשום מקום בעולם.

ומשרד החינוך, באמת, לבדוק שלא יהיה פער בכל הנהלים, ולא משנה אם זה בגזרה של הגיל הרך או בגזרות הבוגרות יותר. שלא יהיה פער בין הנהלים לבין היישום שלהם בשטח.

וכן, להטמיע התנהגות בטוחה, גם בכל הנושא של מים חמים. דיברו פה על המנות החמות, דיברו פה על הגזיות. להיכנס פנימה ולראות שאין אף אחד שעוקף את זה על דעת עצמו.

אוקיי, תודה רבה לכם ושיהיו רק בשורות טובות. אני מקווה שנשב פה שנה הבאה בעזרת השם, אחרי תכנית בטיחות בילדים ונגיד – יש ירידה במספרים.

הלוואי, הלוואי.

תודה רבה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.