הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 151

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז (21 בפברואר 2017), שעה 9:48

חוסר ביטחון רפואי ותזונתי בקרב נשים החיות בעוני

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

יעל כהן-פארן

יעל ענבר - דיאטנית אזורית, לשכת ברירות מחוז ד, משרד הבריאות

איילה מאיר - מנהלת שירות פרט ומשפחה, משרד הרווחה

נתנאלה ברקלי - מנהלת תחום, המוסד לביטוח לאומי

מירי אנדבלד - מנהל מחקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי

יעל ענבר ברנדוין - לשכת הבריאות מחוז דרום

יבגני מרזון - ד"ר, מנהל מחלקה - קופ"ח לאומית, קופות חולים

ראומה קורץ - ס' מנהלת מחלקת התזונה, מכבי שירותי בריאות, קופות החולים

נחמה דותן - יו"ר תא המפקחים, איגוד העובדים הסוציאליים

פרופ' רוני קאופמן - המחלקה לעבודה סוציאלית אונ' בן גוריון, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

תמר טונין בן סימון - עובדת סוציאלית, נציגה מטעם אונ' בן גוריון, עמותת ידיד

נועה קרייב - ביה"ס לעבודה סוציאלית, אונ' חיפה

נג'דייה יאסין - ביה"ס לעבודה סוציאלית, אונ' חיפה

טניה רודקונבסקי - אונ' חיפה

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת ידיד

שרי רבקין - עמותת ידיד

חגית מרון - הקואליציה להבטחת מזונות ילדים

דניאלה חרמון - קבוצת המאבק דורשי צדק למען דוח ציבורי

ד"ר גלית שאול - מנכ"לית מרכז רקמן, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

מיכל דלין פרימרמן - מנהלת תחום קשרי ממשל, ארגון לתת

נעמה ירדני - רכזת תחום עמותות, ארגון לתת

רותי יהושוע - פורום למאבק בעוני, נציגת פעילים חברתיים

מיטל כהן - מאבק הדיור הציבורי

ליאורה שרואר - אם חד הורית

כנרת כהן - מוזמן/ת

תמי סלע

דלית אזולאי

מאיה ויקטור, חבר תרגומים

חוסר ביטחון רפואי ותזונתי בקרב נשים החיות בעוני

אנחנו ניסינו לחכות כדי שיהיה לנו את רוב המשתתפים ומשתתפות שנרשמו לדיון הזה ואת האמת, נרשמו כ-80 איש ואישה לדיון הזה, אבל לצערנו הלחץ בכניסה הוא אדיר ואנשים מאחרים, לא נוכל למשוך את זה עוד הרבה זמן כי יש לנו עוד דיונים היום בוועדה, נצטרך להתחיל ואני רוצה לפתוח את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ואנחנו היום במסגרת יום מיוחד בכנסת, שהוקדש לנושא העוני, אנחנו דנים בחוסר ביטחון רפואי ותזונתי בקרב נשים החיות בעוני.

היום בכנסת אנחנו מציינים את יום המאבק בעוני וזו יוזמתם של חבר הכנסת אכרם חסון, חבר הכנת אלי אלאלוף וחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף ועוד שניים שלושה חברים, אבל אני חושבת שהיטיבו לעשות בלהקדיש יום מיוחד בכנסת להעלות את הנושא על כל היבטיו. אנחנו רגילים להתייחס לנושא של העוני והמאבק בעוני, אני לא מדברת על הארגונים שעוסקים בזה יום יום – אבל בכנסת בדרך כלל מתייחסים ומקדישים לזה זמן כאשר עולה הדוח של ביטוח לאומי או בשנה האחרונה גם בדוח של ארגון לתת, גם התייחסנו לנושא הזה והקדישה הכנסת בשנים שעברו לפעמים יום מיוחד.

למרות שבעיני אנחנו אמורים – ואנחנו אכן מתעסקים, אם היינו שמים לב – בנושא של עוני יום יום, כאשר אנחנו מדברים ומדברות על נושאים אחרים שקשורים לחיים של הקבוצות המוחלשות בתוך החברה הישראלית. רבים מתייחסים ותופסים את העוני כמכת גורל, כי ברוב המקרים או נולדת למשפחה ענייה, רוב הסיכויים שתגדלי להיות עניה ותהיי ילדה עניה ותתפתחי כילדה עניה שאין לה גישה לאפשרויות ולאופציות להתפתח מעבר לזה, אבל אי אפשר לטעות ולחשוב שההתפתחות בצורה כזו – היא לא עניין של גורל אלא עניין יותר של מדיניות. תוצר של שיטת ממשל המסתמכת על כח פוליטי ועל חלוקה לא שוויונית ולא צודקת של משאבי המדינה.

אם מקבלי ההחלטות היו עם ראייה חברתית כוללת, הנשענת על ערכים של צדק חלוקתי ושוויון ערכי, אולי היו גורמים להרבה קבוצות באוכלוסייה לא להיות מוחלשות ולא להיות עניות וסובלות מהתופעות המתלוות לעוני הזה. במצב שבו מספר קטן של משפחות, שלפעמים סופרים אותן על שתי הידיים ולפעמים על שלוש ידיים, מספר קטן של משפחות במדינה נהנות מעושר בלתי נתפס, ותאמינו לי, אני אחת מהנשים שלפעמים אני לא תופסת מה אנשים עושים על כל הכסף הזה שיש להם ולמה הם צריכים אותו בכלל, כל כך הרבה, אבל כנראה לאגור ולצבור כסף זה לצבור כח גם. במצב שיש מספר קטן של משפחות שנהנות מעושר בלתי נתפס, הרוב הגדול של האוכלוסייה במדינת ישראל צריך להתחרות על חלק מאד קטן מעוגת המשאבים והתקציבים במדינה הזו.

כמובן אפשר לדבר רבות על סדרי העדיפויות ועל איך בעצם אפשר למגר את תופעת העוני, אבל בכדי שנתפכח כולנו ונבין שצריך כן להלחם בתופעה ובבעיה העיקרית שנקראת עוני, צריכים גם לקבל איזו שהיא הבנה שענין העוני הוא לא עניינים של העניים אלא הוא עניין לכלל החברה הישראלית ובסופו של דבר, אם יישאר ואם יגדלו המספרים והסטטיסטיקה – והם אכן גדלים - וכמה שאפשר מנסים לעשות או להגיש סטטיסטיקות שקצת מקלות עם המצב, אבל אנחנו יודעים.

לאחרונה, בדוח של לתת אם אני לא טועה, לא, זה היה דוח אחר שדיבר על עליה במספר המשפחות ששני בני הזוג עובדים ובכל זאת הם עניים. ב-10 השנים האחרונות, אם אני לא טועה, נאמר שמספר המשפחות העניות ששני בני הזוג הם עובדים קפץ לפי 5 מהמספר לפני 10 שנים, זה מחריד לשמוע את זה.

היום אנחנו מתמקדות בנשים ואני יודעת שהרבה מכן ידברו על משפחות חד הוריות שעומדות בראשן נשים, אבל אני רוצה להזכיר לכולנו שנשים גם נמצאות במשפחות שהן משפחות לא חד הוריות, אלא משפחות – לא רוצה להגיד נורמטיביות ולא רוצה להגיד נורמליות, אלא משפחות – של שני בני זוג ובכל זאת נמצאים בעוני ובכל זאת הנשים האלה סובלות מעוני ואנחנו יודעים הרבה מהסיפורים ואני רוצה להזכיר, שלצערי הרב העוני במדינה הזו מקבל גם כן פנים לאומיות. כאשר אנחנו מדברים על 25 אחוז באופן כללי של עוני באוכלוסייה במדינת ישראל, המספר קופץ למעל ל-50 אחוז באוכלוסייה הערבית וזה, אם זה פנים שהם לא רק מעמדיים, אלא בנוסף לכך לאומיים, אם לא נתפוס את זה בצורה כזו אז לא נדע באמת לפתור את הבעיות כמו שצריך. אני רוצה לתת לרן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, אני רוצה להודות לך רן, אתה כבר ניגשת אלי עם הנושא הזה לפני כמה זמן, לבקש אותו, והנה הגיע הזמן ואני נותנת לך זכות דיבור, בבקשה.

קודם כל תודה, אני לא ארחיב כי אני ביקשתי שיגיעו לכאן היום האנשים שבגללם התחלתי לנדנד לך ולשר הבריאות ולשר הרווחה וליושב ראש ועדת העבודה והרווחה, לטפל בנושא שאני מודה שעד שנחשפתי אליו, לפני כשנה וחצי במפגש עם סטודנטים ואמהות פעילות באוניברסיטה בן גוריון, לא ייחסתי לו מספיק חשיבות וזאת אולי היתה טעות גדולה שלי, כמי שעוסק עם הארגון שלו בקידום נושאים של ביטחון תזונתי כבר יותר מ-15 שנה, שדווקא נושא כזה שהוא לכאורה עם אוכלוסייה יחסית קטנה, אפשר היה לפתור אותו מזמן והוא לא בא לידי ביטוי ואני אסביר עליו.

אני חושב שאולי זה אחד מהדברים שאפשר יהיה להוציא מכאן, מהדיון הזה, כסיכום שלא יהיה רק דיון הצהרתי אלא עם איזה שהוא סיכום. כי ככל שאנחנו מדברים על קבוצות באוכלוסייה שאנחנו יכולים להגדיר אותן יותר במדוייק ולמקד אותן, הפתרונות שניתן להגיע אליהם, אני חושב שהם פתרונות יותר יעילים, כי העלויות התקציביות שלהם הרבה יותר קטנות.

אני נפגשתי לפני כשנה וחצי עם קבוצה של סטודנטיות ואמהות בבאר שבע, שסיפרו לי על מצב של אמהות, בעיקר חד הוריות, אבל לא רק, שמוצאות את עצמן בהריון וסובלות בעצם מחוסר ביטחון תזונתי, שמוביל אחר כך לחוסר ביטחון בריאותי. ניסינו להבין יחד איתן איפה הדברים עומדים ומה צריך לעשות כדי לתקן אותם ובין השאר למדנו על תכנית, אחת מהמוצלחות ביותר שקיימות בארצות הברית שנקראת וויק שאמורה לטפל בילדים ובילודים, ממצב ההריון עד שנה או אפילו יותר אחרי הלידה, כדי לוודא שהאוכלוסייה הזאת אכן מקבלת את הצרכים שלה ומצליחה להתחיל ולגדל את הילדים ולשמור גם על האמהות.

לא מדובר רק על ביטחון תזונתי של אימהות או נשים, אלא מדובר גם על ביטחון תזונתי ובריאותי של הילדים שלהן ואם הילד שנמצא עוד בתהליך ההריון לא מקבל את אבות המזון, את התוספים, את התרופות ואת הדברים שהוא צריך לקבל, ברגע שהאמא בגלל מצוקה כלכלית לא יכולה לבצע את כל הבדיקות ואגב, עשינו בדיקה, לא כל הבדיקות היום שאמהות בהריון צריכות לעשות ניתנות בחינם. יש בקופות החולים חלק מהדברים – יש קופות חולים שכמובן נותנות יותר, יש קופות חולים שנותנות פחות, אבל אף אחד לא חשב אף פעם לנסות ולייצר איזה שהוא סל שבמסגרת הסל הזה יבואו ויגידו – כל אם, בהריון, שאנחנו יכולים לאתר או להבין שהיא נמצאת במצוקה של חוסר ביטחון תזונתי וביטחון בריאותי, אנחנו נספק לה מראש את סל השירותים המובנה מתחילת ההריון ועד סופו ואולי גם לאחר מכן, כדי שהיא תוכל לנהל את ההריון כמו שצריך, כדי שהיא לא תפחד ללכת לרופא הנשים מפחד פן הוא ייתן לה בדיקות או תרופות שהיא לא תוכל לעמוד בהן וכד' והסכום הוא לא בשמיים.

בשיחות שהיו לי גם עם שר הרווחה וגם עם שר האוצר הגענו למסקנה שמדובר בסכום של כ-15 מיליון שקלים בשנה. אחר כך יושבים פה סטודנטית שעשתה את המחקר ופרופ' רוני קאופמן שידבר, בסכום הזה יסבירו איך אפשר לאתר את אותן נשים ואיך אפשר לתת להן את המענים שהן צריכות.

אני כן חייב להגיד פה מילה טובה אחת קטנה לקרן ידידות, שקראה כתבה שעשינו בנושא הזה לפני שנה וחצי והחליטה שהיא מרימה את הכפפה ובנתה איזה שהוא סל שהיא מעניקה אותו לאמהות אחרי הלידה. להגיד לכם שזה התפקיד של קרן ידידות? אני חושב שלא.

אנחנו כאן.

אני חושב שלא, אני חושב שקרן ידידות עושה טוב שהיא עושה את זה, אבל מכיוון שמדובר בכסף קטן זו צריכה להיות אחריות מלאה של הממשלה ושר האוצר אמר לפני כמה חודשים, בדיון פה בכנסת, שיש לו מספיק כסף במשרד לדברים טובים. וכמו שהוא אמר שלשלום, שלא תהיה לו בעיה של תקציב בנושא פיקוח על בתי אבות- - -

טוב, אנחנו יודעים. רן, אנחנו יודעים שהכסף נמצא, השאלה איך מחלקים אותו ולאיזה מטרות.

אז אני אסיים ואני אגיד שני דברים- - -

מהצהרות שבענו.

נכון. אני אגיד עוד שני דברים שגם הם, לדעתי, צריכים באיזה שהוא שלב לעבור לפיקוח של הוועדה. שר הבריאות השיב לבקשה שלנו בנושא הזה, אני לא אקרא את כל המכתב, אבל השורה התחתונה שלו היתה שהוא בהחלט רוצה לבדוק את הנושא של הפעלת תכנית וויק בישראל והוא מבקש שהמועצה לביטחון תזונתי תגיש לו תכנית עבודה בנושא הזה, כי הוא כן מעונין לתקצב אותה. שר הרווחה ענה לנו שהוא מתכוון – זו תגובה שקיבלנו ממנו בחודש יולי שנה בעברה – מתכוון להעלות את הנושא לבניית מודלים באמצעות הביטוח הלאומי כדי לראות איך אפשר דרך הביטוח הלאומי לסייע, ואני חושב שחלק מהדברים שנרצה לשמוע פה זה באמת אם יש כבר איזה שהוא איגום משאבים ואולי איך אפשר להעזר בארגוני החברה האזרחית, כדי לעזור למשרדי הממשלה לקדם את המדיניות הזאת.

מילה אחרונה, אני חושב – וזאת אולי צריכה להיות קריאה מפה – שאישה שנמצאת בהריון ונמצאת במצב של עוני שמוביל לחוסר ביטחון תזונתי ובריאותי, צריכה לקבל קצבה בתקופת ההריון שלה מהמדינה. איזה שהוא מענק שיאפשר לה בשקט נפשי לקיים את ההריון, בלי שהיא תצטרך להגיע למצבים שבהם היא לא הולכת לרופא, לא מבצעת בדיקות, לא קונה תוספים, לא אוכלת את מה שהיא צריכה – כי היא אולי שומרת לילדים האחרים במשפחה ואולי מפה נצליח להשיג את אותם 15 מיליון השקלים, שהם באמת לא כסף גדול, תודה.

תודה רבה, אני חושבת שכפי שאמרתי, תוך כדי הדברים שלך, אני לא מאלה שמאמינים שחסר כסף במדינה. קיים הכסף ונמצא הכסף והוא נמצא בתקציב המדינה, רק לצערנו הרב הוא מוקצה ליעדים שלא רק שהם לא פותרים את הבעיות, אלא יעדים שמנציחים את הפערים ומגדילים אותם. תמר טונין בן סימון, בבקשה גברתי.

כמו שרן אמר, אני בעצם - בליווי של פרופ' רוני קאופמן - עשיתי יחד עם חברותי מחקר, אודות חוסר ביטחון תזונתי בקרב נשים בהריון ובדקנו בעצם את המחקרים בנושא יחד עם המצב בשטח. ראינו שבעצם גם בשטח וגם המחקרים בנושא מאד דלים, יש הרבה מאד נתונים סטטיסטיים על חוסר ביטחון תזונתי בישראל, בקרב קשישים או סך הכל, אבל אין באופן ספציפי אודות נשים בהריון. אותו דבר בשטח, אני באופן אישי, כשהייתי בהכשרה מעשית במחלקה לשרותים חברתיים בבאר שבע ראיתי ששואלים נשים אם יש להן ילדים ולפי זה מקבלים את המענים של סל המזון, אבל לא שואלים על הריון. זאת אומרת אין מענים ספציפיים לאוכלוסייה הזאת, גם למשל בטיפות חלב שואלים אם האישה אוכלת נכון, אם יש לה מודעות לחשיבות של תזונה נכונה שחשובה להתפתחות, אבל אין בעצם מענים פרקטיים.

סביב זה בעצם חיפשנו את המענים שיכולים להיות בין אם זה תכנית וויק או סבסוד של תרופות ושל כל הבדיקות שנעשות בהריון.

תודה רבה, אני חושבת שכדאי להזכיר לעצמנו גם שיש לזה השלכות על המצב הרפואי של הפעוטות והילודים. למשל, אחד הדברים שהדהימו אותי שתמותת תינוקות ערבים בדווים בנגב היא פי 3 מהתמותה בקרב פעוטות באופן כללי במדינת ישראל וחלק גדול מזה מוסבר על ידי המצב הבריאותי והתזונתי של הנשים עצמן, של האמהות, שזה משליך אחר כך על הילדים ואיך שהם נולדים.

אני רוצה גם לציין שכשיצרנו קשר עם אחות טיפת חלב, התברר שבדרך כלל אחות טיפת חלב כן מבררת לגבי קשיים נפשיים שיש לאישה, היא מבינה את ההשלכות של זה, אבל לגבי מענה ממשי למי שסובלת מחוסר ביטחון תזונתי, זה פחות קיים. סדר העדיפויות הוא בעייתי גם מהבחינה הזו.

תודה רבה. פרופ' רוני קאופמן – מחלקה לעבודה סוציאלית אוניברסיטה בן גוריון, בבקשה אדוני.

קודם כל אני רוצה לברך על הדיון ואני חושב שהוא במקום המתאים, כי כשמדברים על ביטחון תזונתי וכשחוקרים ביטחון תזונתי, חוקרים את האמא, האישה, היא יודעת מה קורה. כל המחקרים מראים שלמי שאין אוכל – היא לא אוכלת, היא מוותרת, נותנת לילדים, נותנת לבן הזוג. הנושא הזה הוא נושא של זכויות נושא פר אקסלנס ואני מאד מאד מקווה שגם הנושא הזה סוף סוף יעלה על סדר היום של ארגוני הנשים הגדולים, כי צריכים להאבק ולהלחם בזה, הנושא הזה לא מטופל כמו שצריך בכלל.

גם ארגוני הנשים יש להם סדר יום שאני לא תמיד מסכימה אתו.

אני יודע ואני חושב שצריכים – בגלל זה חשוב להגיד את זה וחשוב לנסות ולדבר אתם גם כן. תראו, מדובר פה למעשה בזכות חברתית, מאד בסיסית, להיוולד, לגדול ולחיות בביטחון תזונתי. זה לא דבר שאפשר להתווכח עליו, זו זכות מוכרת באמנות בינלאומיות שגם ישראל חתומה עליהן ולכן אני מסכים עם רן, שמי שצריך לספק את הנושא הזה זו המדינה, זו אחריות המדינה, זו לא אחריות פילנתרופיה, לא עמותות, לא רצון טוב, רק המדינה צריכה לקחת אחריות ואני חושב שגם ההצעה שתהיה קצבה בנושא הזה – היא הצעה מצויינת.

יש פה איזה פרדוקס, הנושא של ביטחון תזונתי – 15 שנה רן ואני באמת עובדים הרבה ביחד, בשיתוף פעולה בנושא הזה וזה עלה סוף סוף על סדר היום, יש לנו כבר ידע ומידע, אם כי לא עד הסוף, אבל מי שמקבל היום את הסיוע זה בעיקר האוכלוסיות שהן יותר בסכנה חברתית ונפשית, מאשר בסכנה של התפתחות בריאותית בסיסית. זאת אומרת, בביטחון תזונתי ככל שהגיל יותר צעיר – הפגיעה יותר קשה.

כמו שנאמר פה ואני מסכים עם זה, כל המחקרים גם מראים את זה, שאם תינוק או עובר גדל בלי המזון שהוא צריך לקבל – יש פה פגיעות אי-רברסביליות. זאת אומרת, יש פה פגיעות מוחיות, התפתחותיות קשות ביותר ולא יכול להיות שדווקא האוכלוסייה הזאת, הצעירה ביותר וגם הגיל הרך, לא זוכה היום לשום התייחסות בנושא הזה. זה מצחיק, יש לילדים, זה חשוב שיש להם בבתי ספר, זה חשוב שיש לקשישים, אבל הכי חשוב שיהיה לגיל הרך ולתינוקות, זה הכי חשוב. בגלל זה פעם היה לנו שירות נהדר – טיפת חלב – שהיום מנסים לחסל אותו, הוא דאג והיה שירות למופת בעולם ואני חושב שהוא גם יכול להיות שירות שאולי יכול לתרום בנושא הזה וכמו שנאמר נכון, צריך להיות על סדר היום לבדוק ואני חושב שאולי אפשר להעביר תקנות בנושא, שבודקים – כמו שבודקים לגבי קשישים, אם הם סובלים מאלימות ומגיעים לבית חולים, אז צריך לבדוק אם האישה בהריון נמצאת במצב של חוסר ביטחון תזונתי ואפשר למצוא את זה, יש כלים מאד פשוטים לגלות את זה.

אני רוצה עוד להוסיף שלמעשה הזכות הזאת היא מוכרת, היא קיימת, אבל יש מחדל גדול מאד שהממשלה לא לוקחת את האחריות הזאת ואני חושב שאנחנו כולנו צריכים למחות על זה. יש שתי דרכים להתמודד עם הבעיות – או שמחליטים שממגרים את זה, זאת אומרת שלאנשים או לנשים תהיה הכנסה מספיק גבוהה מקצבאות או ממשכורת כדי להגיע לביטחון תזונתי או אם הממשלה אומרת – טוב, אנחנו משלימים עם זה שיש לנו יותר חוסר תזונתי ורעב מאשר בארצות הברית, ויש לנו לפחות ב-50 אחוז יותר במקרים הקשים. בארצות הברית זה לא מפתיע, אבל אם אנחנו מחליטים שאנחנו חיים עם זה ומצויין שאנשים יחיו בחוסר ביטחון תזונתי, זו גזירה משמים, זו לא אחריות שלנו, לפחות צריכים לדאוג לכך שאנשים שנפגעים מהמדיניות הזו, מאי מימוש הזכות הזאת, יקבלו את העזרה שהם צריכים. בארצות הברית התכנית הזו של וויק, שהיא באמת תכנית מצויינת, ניתנת ל-10 מיליון נשים ומוקצים לטובתה 7 מיליארד דולר, לא יכול להיות שארצות הברית שהיא אנטי חברתית במהותה דואגת- - -

ומה אנחנו?

אנחנו מתעלמים מהנושא הזה.

אנחנו חברתיים מאד במדינה הזו? פעם היינו.

לא, לא, אנחנו גם מתיימרים, מילא לא היו יומרות.

אני לא בטוחה שאפילו מתיימרים, לצערי הרב. אני מדברת ממסדית, אני לא מדברת על הרצון של הארגונים. אני חושבת שלצערי הרב ממשלות ישראל מתרחקות יותר ויותר מהגישה החברתית ואם יכולים להרשות לעצמנו שהנסיעות של ראש הממשלה יעלו כ-15 מיליון שקל, בדיוק הסכום שיעלה סל כזה לנשים – אני חושבת, אם מחליטים על זה כן ועל זה לא, ברור מה סדר העדיפויות, עם כל החשיבות לנסיעות של ראש ממשלה. חגית מרסדס? עוד לא הגיעה, אוקיי. נחמה דותן מאיגוד העובדים הסוציאליים, בבקשה גברתי.

אני עם שני כובעים, אבל אני פה כנציגה של איגוד העובדים הסוציאליים, אני מפקחת במשרד הרווחה, יש לי מבט משתי זוויות על הסיפור. לפני 20 שנה פיקחתי על אחת הרשויות היותר עניות במדינת ישראל, שלקחו ממנה את האחיות של בתי הספר ונתנו את זה לנטלי, לעשות את הבדיקות בבתי הספר והסתבר שאותן אחיות, שהיו באותו ישוב, שימשו אחיות גם בגבעתיים והאחיות האלה היו מאד נמרצות ומדדו כמה רכיבים – היקף ראש, גובה ומשקפיים. היה הבדל מאד מאד גדול בין הישוב המאד עני, בקרב בנים שהלכו לחינוך דתי ובין הילדים של גבעתיים, גם בגובה, גם בהיקף ראש, רוב הילדים נזקקו למשקפיים.

זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על נזקים, יש נזקים חמורים באוכלוסייה, אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן, נזקים מוכחים שאנחנו יודעים עליהם. לצערי הרב הדברים האלה התגלגלו למעלה, אבל אף אחד לא הרים אותם כיוון שמשרד הרווחה לא מצליח לדבר, לדעתי, בצורה נכונה, טובה, עם משרד הבריאות. אלו שני משרדים שפועלים לבד ואם אנחנו יושבים פה בכנסת אז אולי הזמן להגיד למשרדים לפחות להיות בקשר כדי שדברים יקרו, כי הנתונים האלה הגיעו למשרד הבריאות, אבל אלו היו שני קווים מקבילים.

אני חושבת שצריך לפתח שיח אחר בין המשרדים, כי אם הם ימשיכו לדבר בשיח הקיים, גם אז לא יגיעו לתוצאות שאנחנו רוצים.

רק להגיד משהו, את אמרת שהמדינה התרחקה – אני בת 67, עומדת לצאת לפנסיה עוד חודשיים, אני הייתי תלמידה בבית ספר בשנת 55, 56. להגיד לכולם – זו היתה מדינה בראשית הדרך, והיתה לנו בבית ספר הסעדה, היתה לנו אחות בבית ספר והייתה מרפאת שיניים שילדים הלכו אליה וקיבלו טיפולי שיניים. אז אם אנחנו מדברים על מדינה בתחילת דרכה, כשהמדינה רואה את האזרחים שלה ומטפלת בהם ועושה את הדברים למען האזרחים, איפה אנחנו שצריך להביא וויק, לא הבנתי אפילו את השם. זו תכנית עבור X נשים ואיפה אנחנו נמצאים היום.

אתמול הייתי בדרום תל אביב ואספתי מהעובדים הסוציאליים את הבנות שלהם לגבי הפערים בנושא הבריאות בקרב נשים שהם מטפלים בהן ואני מביאה דברים של שכונת התקווה, ארגזים, אמרו לי מאד מאד ברור: קודם כל לכל הנשים העניות באופן גורף אין ביטוחים משלימים, זאת אומרת מראש נידונות לזה שגם אם יש משהו שאפשר לקבל באמצעות ביטוחים רפואיים – אין להן, כי זה כסף. אני חושבת שבענין הזה אפשר לטפל מאד מהר, בביטוחים המשלימים, רק בלדבר.

מה זאת אומרת?

אפשר להגיד שנשים מקבלות קצבה, יהיו להם ביטוחים משלימים- - -

לקבוע שיהיה להן שב"ן, לתת להם אוטומטית לשב"ן.

אוקיי.

זה משהו שעניים מסומנים- - -

אם זה היה בביטוח הבריאות הבסיסי אז לא היה צורך גם בביטוח משלים.

אם תהפכו את השב"ן לבסיס אז- - -

אני רוצה להגיד פה שמדינת ישראל הסירה אחריות לגבי טיפולי שיניים. יושב פה רופא, אתה רופא? לא. הקטע של אנשים בלי שיניים, אנחנו מדברים על ביטחון תזונתי, זה מוקש רפואי הסיפור של האין שינויים. יש המון תכניות שיקום היום עבור כל מיני נשים, אני רוצה לראות מישהו שמקבל אישה לעבודה שאין לה שיניים. כאבים, כל הקטע של אוכל ותזונה כשאין שיניים הוא פגום ברמות על.

אחד הדברים שנחשפתי אליהם אתמול, קשה, זה הסיפור של המודעות של הנשים לקידום בריאות. זאת אומרת, נשים עניות לא הולכות לממוגרפיה, אין ידע בזיהוי נניח נקודות חן, אוסטאופורוזיס, לא יודעות כמעט דבר, לא מודעות, לא יודעות, לא מטפלות בכל הסיפור של רפואה מונעת. הן עסוקות בהישרדות ואני חושב ש- - -

דווקא העובדים הסוציאליים לימדו אותי על סולם מסלו.

אוקיי, אבל אי אפשר לשים את זה שם.

אם רודפים אחרי פת הלחם, ממוגרפיה זה נחשב כאילו שלב- - -, למרות שאני יודעת שממוגרפיה היא לא מותרות אלא דברים בסיסיים, אבל בתפיסה של לנסות לרדוף אחרי פת הלחם ולנסות להתקיים ולקיים את המשפחה- - -

זאת התוצאה. אני חושבת שזה עולה הרבה יותר למדינת ישראל מאשר לאכוף את זה בדרך אחרת. דבר נוסף שאני נחשפתי לו דווקא כמפקחת, זה פניה למשרד הרווחה לממן תרופות. נשים מגיעות ללשכות הרווחה, מבקשות מימון של תרופות והעובדים הסוציאליים אומרים שהרבה פעמים האמא מתלבטת בין התרופה הפסיכיאטרית שלה לריטלין של הילד. יש שם דילמה – מה קונים קודם. זה משהו שהמערכת הבריאותית לא לוקחת על זה אחריות מכיוון שכשהאישה יוצאת מהרופא או האיש או הזקן יוצאים מהרופא, אני לא מכירה את השאלה - האם אתה מסוגל לממן את התרופה ומה מערכת הבריאות עושה עם הסיפור הזה של מימון התרופות. הוא נותן את התרופה אבל אף רופא לא מתעניין בתשלומים כי מערכת הבריאות לא נמצאת שם בכלל.

גם אם בסופו של דבר זה לא אחריות של רופא אינדיבידואלי, זו אחריות של המערכת.

נכון, זה לא בתודעה. תודה רבה.

תודה לך. אני רוצה לתת לרותי יהושוע, הפורום למאבק בעוני.

היא יושבת פה אבל היא יצאה.

ד"ר גלית שאול – מנכ"לית מרכז רקמן.

אני מצטערת על מי שלא הצליח להגיע, אני חייבת להודות שהתורים בכניסה לכנסת ביום העוני הם מפתיעים והם רק מעידים, לצערי, על מצבה הקשה של מדינת ישראל, שהמונים נוהרים לכאן כדי להעלות את הסוגיות הבוערות. אני רוצה להתחבר דווקא לדברים האחרונים שנאמרו כאן ולהגיד שנשים, ללא כל קשר לשאלת מצבן – הריון או לא הריון – אני לא מכירה את המצב של נשים בהריון, חזרה לרן ידידי שאם הוא אומר את הדברים אז הוא בדק אותם והם נכונים ומצבן קשה, אני חושבת שנשים בכלל צריכות ביטחון תזונתי ובכלל צריכות להיות בעלות הכנסה גדולה יותר שתאפשר להן לקיים את עצמן בכבוד, ללא קשר – ואת יודעת מה? אני במובנים מסוימים קצת עצוב לי, לא הייתי רוצה לייצר תמריץ או איזו שהיא חשיבה אצל נשים שאם הן תהיינה בהריון אז אולי הן תוכלנה להשתכר קצת יותר או להביא כסף באיזה שהוא אופן הביתה, זה עצוב לי להגיד את הדברים האלו, אבל בהחלט קשה לי לחשוב על מצב שבו אישה שנמצאת במצב כל כך נואש גם תחשוב על דרכים שתוכל להגדיל את הקצבה. זה קשה לי, באמת קשה לי לומר את הדברים האלו, אני חושבת שצריך לדאוג ולאפשר לנשים קיום בכבוד.

יש לנו במדינת ישראל השקעה מאד גדולה בילודה, אנחנו כולנו דואגים לממן כל מה שאפשר מכספי המיסים שלנו כדי שיהיו יותר ויותר ילדים ואנחנו כולנו – טיפולי פוריות, אני לא רוצה חלילה לפגוע ובאמת, עיני לא צרה באף אחד, אבל מה שקורה זה שכולם דואגים מה קורה עד שנוליד את הילדים הכי טובים והכי חזקים והכי בריאים – אבל מה קורה ביום שאחרי? ביום שאחרי יש ילדים במדינת ישראל שיש להם אבא, הרבה פעמים שלא משלם מזונות ויש מדינה שלא משלמת ויש פה איזה שהוא פיל בחדר שהוא כל הזמן אנחנו חוזרים מדיון לדיון ושמים אותו על השולחן ואומרים – יש לנו 22 מיליון שאנחנו צריכות שישקיעו באיזו שהיא תכנית ובאף מקום אנחנו לא נשמעות. זה תמיד מגיע אליך עאידה כי את תמיד שומעת אותנו, אבל המצב הוא כזה שהסכומים הם כל כך- - -

אני שומעת אבל לצערי לא - - -

אתמול היה פה בדיון בנושא של סיוע משפטי ובאמת, אני בעד, אחד הדברים הכי חשובים, אבל דיברנו על מסלו ואמרו שאוכל זה דבר ראשון ו-17 מיליון לתת לבוררות לתקנות הסיוע המשפטי, שזה חשוב מאד, באמת זה חשוב כי יש קושי מאד גדול בנושא של הייצוג, אבל מצד שני כשמדברים על 22 מיליון שצריכים כדי להסיר את החסם הזה, ליציאת נשים לעבודה, לאפשר להן להשתכר יותר בכבוד, אנחנו לא משמיעים קול צעקה בסיפור הזה. באמת, אני לא מצליחה להבין לאיפה עוד צריך להגיע במדינת ישראל כדי שמישהו יבין שצריך למנוע, לסיים את העוול שקורה בנושא של מזונות ילדים.

אז לטובת מי שלא מכיר פה את הנושא, אני רוצה להגיד במשפט וחצי, יש לינק בין מזונות ילדים לעבודת האישה וזה חסם שלא מאפשר לנשים לצאת לעבודה. אני מצטערת שאני- - -

זה תוקן.

זה לא תוקן.

זה תוקן בחלקו.

זה לא תוקן, לא תוקן בחלקו, לקחו מכיס- - -

שניה שניה, אני יודעת שאת מדברת על הצעת החוק, זה תוקן ממש במשהו שמסביב ל- - -

אני מדברת על החוק שנכנס בינואר.

נכון, החוק שנכנס בינואר לקח מנשים מס הכנסה שלילי במקביל.

זה לא נכון מה שאתן אומרות, תפגשו עם הנשים, הן קיבלו עכשיו, סליחה שאני מתערב, אני פוגש את הנשים האלה כל יום, גברתי יושבת הראש, פגשתי נשים בעכו שבוע שעבר שבאו בגאווה ואמרו איך ההכנסה שלהן גדלה ב-30 אחוז. ונכון, צריך יהיה לעשות עוד תיקונים על הדבר הזה, אבל להגיד שזה לא משנה להן, היום מיידית את ההכנסה, זה פשוט לא נכון.

שניה שניה שניה, אנחנו יודעים שזה שינה- - -

לא מספיק.

ואנחנו יודעים שזה הביא עליה בכנסה, אבל בואו נודה בזה שזה בדיוק כמו- - -

אבל זה לא מספיק, נכון.

תאמינו לי, אני יודעת להקשיב לכם טוב, אולי כדאי שגם תקשיבו לי לפעמים. אני יודעת שיש עליה ומאד חשוב שכל עליה תהיה מבורכת, אבל זה לא פתר את הבעיה סופית, זה ברור. זה לא הביא את הנשים האלה לסף הכנסה שהיינו רוצות לראות אותן ואת הילדים שלהן ותמיד חשוב להגיד את זה, כי בדיוק כמו שאני אומרת כל פעם ששואלים אותי – למה צעירות ערביות מסכימות לעבוד ב-1500 שקל? אני אומרת להם שכאשר כל המשפחה מכניסה יחד 4000 שקל, 1500 זה קפיצה לא נורמלית בהכנסה הכללית של המשפחה, אבל זה לא עושה את המשפחה לא עשירה ולא מעמד ביניים. אז בואו, בסדר, 30 אחוז וזה חשוב לאישה עצמה ה-30 אחוז, אבל אני לא מדברת מנקודת מבטה של האישה, שכאילו אמורה להסתפק בכל תוספת. אנחנו צריכים לדבר על הסף שהיינו רוצים לראות שהאזרחים חיים בו, זה העיקר.

צודקת, זה היה בדברים שלי אז אני כן רוצה להשלים את המשפט. אני דיברתי על זה ואמרתי שלא הוסר החסם, לא הוסר החסם ליציאה לעבודה והלינק הזה בין מזונות ילדים לבין הכנסת האישה לא הוסר, אולי היו שינויים כאלה או אחרים. לדעתי אנחנו עדיין לא רואים את ההשלכות של השינויים כי מענק העבודה נמדד רק בהמשך וכשנשים יפסידו אותו אז יתחילו לבכות, כרגע זה עוד לא קרה, אבל אני כן רוצה לשים את זה על השולחן ולהגיד – אנחנו צריכים לדאוג לילדים שנמצאים פה, הם מטרידים את כולנו, מישהו צריך לעזור לנשים לממן את המחיה שלהם, תודה.

תודה רבה. איילה מאיר, משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים. אם אפשר, איילה, אני מבקשת, אם יש לכם מלא תכניות למאבק בעוני – אתן לך חצי שעה לדבר עליהם, אין לי בעיה, אני מבקשת לדעת באמת. משרד העבודה והרווחה, מה התכניות שלכם הקיימות למאבק בעוני ומה אתם עושים?

אוקיי, אני מבטיחה שאני אספר. לפני כן אני רוצה להתייחס למה שרן אמר, המסמך שרן דיבר עליו שהוא הגיש לשר הרווחה ולשר הבריאות הגיע גם אלינו, לגורמים המקצועיים במשרד. אנחנו התיחסו אליו, אנחנו חשבנו שנכון כפי שהשר ענה – שזה צריך להיות מענק, קצבה אוניברסלית לנשים בהריון דרך הביטוח הלאומי, חשבנו שלא נכון לייצר פה דיפרנציאליות בהתייחסות כי כמו שלמדנו היטב, בטח במשרדי ממשלה, לכל החלטה ספציפית לקבוצה מסוימת של אוכלוסייה יש הלכות רוחב ואני כמשרד, כמדינה- - -

מה זאת אומרת? זה לא יהיה דיפרנציאלי? כלומר כל אישה תקבל את זה?

כל אישה בהריון- - -

גם זאתי שעונדת על האצבע שלה יהלום?

לא לא לא, כל אישה תקבל את זה, כאשר היא עונה לקריטריונים של מבחני הכנסה. לא, דיברנו על מבחני הכנסה, אבל חשבנו שזה צריך להיות חלק מהמערך שביטוח לאומי נותן, בתוך קצבה, בתוך תשלום אוניברסלי שניתן ולא באמצעות מחלקת הרווחה, באמצעות עובדים סוציאליים. זה מה שאנחנו הצענו.

באיזה סכום מדובר, אפשר להבין?

אני לא יודעת, אני חושבת שדיברת על 15 מיליון?

לא לא לא, היא שואלת מבחינה אישה אחת.

מבחינת האישה, מי שמקבלת את הקצבה הזאת.

היא לא מקבלת, אנחנו חשבנו שזה נכון ההצעה.

אני צריך להסתכל במסמכים, אני אשמח לעדכן אותך.

1000 שקל? 2000 שקל? שנבין על מה מדובר.

לא לא לא, יותר.

אני לא יודעת, אני לא זוכרת את הפרטים, אני יודעת להגיד לך שכשקיבלנו את המסמך היה מפורט של 15 מיליון שקלים, היתה שם התייחסות למה זה כולל ואילו בדיקות זה כולל, אני לא זוכרת.

היתה חלוקה פר תקופת ההריון, אני אשמח להעביר לך את הפרוט המדויק.

אני רוצה להתייחס עכשיו לשאלתך, חברת הכנסת עאידה תומא, אמנם אני לא אחראית לזה בתוך המשרד, אבל אני נציגת המשרד ולכן אני כן אציג את זה. שר הרווחה, חיים כץ, יצא השנה לפיילוט במיזם ביטחון תזונתי בשיתוף עמותת אשל ירושלים ולקט ישראל. 19 מיליון שקלים שמצטרפים ל-19 מיליון שקלים נוספים שהעמותה משתתפת, מיזם משותף, העמותה זכתה במרכז. 36 ישובם נכנסים למיזם הזה, כמעט 11 אלף לקוחות- - -

איך נבחרו 36 הישובים?

לפי קריטריונים של עומק העוני, גודל אוכלוסייה, גודל ישוב למס, אשכול חברתי כלכלי, היו כמה קריטריונים- - -

נשמח לקבל את הרשימה.

אנחנו יכולים לשלוח את המסמך, עם הפירוט. הפילוט הזה יצא לדרך וכרגע מגייסים רכזים לכל אחד מהישובים האלו, המיזם הזה ישתלב בתוך מחלקות השירותים החברתיים, מדובר בסלים או כרטיסים נטענים בהיקף של 500 ש"ח לחודש ללקוחות של המחלקות לשירותים חברתיים שמוגדרים שחיים בעוני במשבר, בעוני כרוני ומתמשך ואני בכוונה מדגישה את זה כיוון שיש לקוחות – ואנחנו גאים להגיד היום – שיש כמה תכניות: תכנית "נושמים לרווחה" במרכזי עוצמה ב-95 רשויות מקומיות, שהן תכניות ממוקדות לאוכלוסיות בעוני ומשלבות לא רק את הסיוע החומרי החד פעמי הזה, שהמיזם לביטחון תזונתי, אלא - - - במיצוי זכויות ומלווה משפחתי לכל משפחה.

סליחה, אני מנסה להבין, עד כמה שידוע לי ב"נושמים לרווחה" כל משפחה מקבלת סל של 800 ש"ח אם אני לא טועה?

לא- - -

אז כמה?

יש תקציב פרטני גמיש, סל גמיש לכל משפחה בהיקף של עד 8000 שקלים לשנה לכל משפחה. משפחה לא מקבלת את הכסף, זה חלק מהסל שניתן.

8000 לשנה זה לא יוצא 800 חודשי?

זה לא תשלום חודשי.

אוקיי.

זה סל שמיועד להסרת חסמים. יש לנו הרבה מאד דוגמאות כגון כשיש חוב- - -

אבל זה לא אותו סל שאת מדברת עליו, החדש.

זה לא אותו סל, בדיוק, אני בכוונה עושה הבחנה.

אוקיי.

המיזם לביטחון תזונתי מיועד לכ-11 אלף, בשל התקציב המוגבל, כפי שאנחנו יודעים המשאבים מוגבלים והמשרד קבע לא פחות מ-500 שקלים לחודש למשפחה והיה תקציב מוגבל ולכן נכנסו תחת קורת הגג הזאת 11 אלף לקוחות של המחלקה לשירותים חברתיים.

זה למשפחה או לנפש?

זה יכול להיות גם פר נפש, זה יכול להיות אזרח ותיק זקן, זה יכול להיות אדם בודד- - -

לא, אני חושבת על משפחה של 10 נפשות, מה זה 500 שקלים?

לא עשו הבחנה. מדובר בנפשות, זה יכול להיות למשפחה.

מה זאת אומרת, משפחה שמורכבת מאדם יחיד או אדם עם ילד מקבלת 500 ומשפחה שיש בה שישה ילדים וזוג מקבלת 500?

לפי מה שהבנתי ממי שאחראית על זה אצלנו במשרד, כן, קבעו סכום קבוע, אבל אני יכולה עוד להגיד שבמסגרת הקריטריונים של הלקוחות שיכנסו לזה, על פי שיקול הדעת של המחלקות לשירותים חברתיים, רוב הלקוחות יהיו משפחות. עם ילדים ולא בודדים, כיוון שהם אלה שנמצאים במצב גרוע יותר מאשר האנשים היחידים והבודדים ולכן, ראוי להעריך שרוב הלקוחות האלה, מתוך 11 אלף, יהיו משפחות ולא בודדים.

גם ישובים בדווים נכללים?

כן, אני לא יודעת להגיד לך איזה ישובים. אני יודעת שזה 36 ישובים ואני אדאג שתועבר הרשימה, המידע.

חצי שעה לפני הכניסה לכאן את ההודעה שאני צריכה להיות פה ולא בוועדה אחרת שנרשמתי אליה והמידע הזה נמצא אצלי, ממש אספתי אותו בדרך לפה ואין לי את הרשימה איתי, אני מבטיחה לדאוג שזה יועבר הנה.

אפשר להפיץ את הרשימה באיטרנט שזה יהיה גלוי?

בואו, אני מבינה.

אני כבר יכול לתת לך את הרשימה, שניה.

זה יהיה בשקיפות מלאה, אין בעיה, אנחנו נעביר את זה, אני לא יודעת אם זה מופיע כבר באינטרנט- - -

כן כן, מופיע.

אבל אני מניחה שלא תהיה מניעה לפרסם את זה.

אני מבקשת ככה, לא נוכל למנות עכשיו את ה-36 מועצות, אבל אני ארצה לקבל את התכנית וגם את הרשימה, נא להעביר לוועדה ואנחנו נעביר לכם גם כן.

בסדר גמור. חוץ מהמיזם התזונתי, אנחנו מפעילים כבר מזה שנתיים תכנית ב-94 רשויות מקומיות ברחבי הארץ שנבחרו על פי קריטריונים, כ-45 אחוז מהרשויות הן רשויות ערביות, בדוויות, דרוזיות בכל הארץ. נכנסו לתכנית הזאת 3000 משפחות שהגדרנו אותן כיכולות לייצר שינוי בחייהן ולהתקדם ולהשתלב בעולם העבודה ולצאת ולהחלץ מהמצב שבו הן נמצאות. בנוסף, אנחנו בנינו באותן רשו מרכזי עוצמה ששם ניתן גם שירות של מיצוי זכויות, גם תכניות וסדנאות קהילתיות וקבוצתיות, וגם תכניות לשילוב בתעסוקה, שזה נותן שירות לכ-12 אלף לקוחות נוספים.

מעבר לזה, יש לנו תכניות ממוקדות, יותר קטנות, כמו תכנית מפה שהיא למשפחות צעירות, עם ילדים בסיכון גבוה, שפועל ב-8 רשויות בדרום, בנגב ויש לנו כמובן תכניות תעסוקה שברובן נמצאים לקוחות שנמצאים בעוני, תעסוקה שנקראת תכנית "אשת חיל" שפועל ב-60 רשויות מקומיות בארץ. יש לנו מתוכם כ-50 רשויות ערביות, זו תכנית ייחודית ומיועדת לנשים בחברות מסורתיות ברובה נשים ערביות, בעקבות החלטת ממשלה וועדת טרכטנברג שקיבלנו כסף ייחודי לנושא הזה.

כן, שהסתיים התקציב שלה.

הסתיים ואנחנו דואגים להמשיך אותו, אנחנו התחלנו את המאבק מעכשיו.

אני מבקשת שתדאגו גם להארכת התכנית ותוצאותיה.

יש לנו תוצאות, יש לנו הארכה וגם את זה אני מוכנה בגאווה להעביר וגם תכנית "תעסוקה לרווחה" שפועלת - - -

אני מבקשת שתעבירו, כי גם אני יודעת מה קורה בשטח ולצערי הרב יש לי הרגשה לפעמים שאנחנו אוהבים לרשום לעצמנו סטטיסטיקה מיידית ולא עוקרים אחר כך מה קורה וכמה מתמידות בשוק העבודה וכמה נפלטות ואיזה סוגי עבודה הן מקבלות ואיזה תנאי שכר.

נכון, אבל כמו שאת עאידה נתת את הדוגמה של האישה שיוצאת ועובדת ב-1500 שקלים ונכון שזו עדיין נשארת משפחה עניה, אבל היא פחות עניה. אבל אני מסכימה איתך לגמרי, יותר מ-60אחוז מהנשים- - -

לא לא לא, לא מקובלת עלי תשובה כזו, את יודעת למה, איילה? זה לא מקובל עלי כאשר אדם פרטי עושק אישה בצורה כזו, אבל לבוא ולהגיד שתכנית ממשלתית תוציא את הנשים לרמה כזו של השתכרות? סליחה, זה לא מקובל.

אז עאידה, גם עלינו זה לא מקובל, אני רוצה להגיד לך ואת שמעת אותי כבר אומר את זה הרבה מאד פעמים, שאנחנו מדברים על עוני – אנחנו מדברים על עוני שהרבה ממנו הוא עוני מבני. יש בעיה גדולה מאד, בעיקר בפריפריה, גם חברתית וגם גיאוגרפית של המדינה, במקומות עבודה ראויים, יש בעיה חמורה מאד בתחבורה ובתשתיות, נשים שצריכות לצאת ב-4.30 לפנות בוקר- - -

אני יודעת.

בהסעות של המעסיקים כדי שהוא יסיע אותן, כי אין תחבורה ציבורית בזמן שהיא צריכה להגיע לעבודה, זה שערוריה בקנה מידה לאומי וזה בטח לא יכול תפקידו של משרד הרווחה לטפל בעניין הזה גם. אנחנו מודעים היטב לזה שעוני הוא לא רק מחסור כלכלי, הוא מחסור בהזדמנויות, מחסור בבריאות, בחינוך, בהשכלה, בתעסוקה, בתחבורה, בדיור, אנחנו מודעים לזה, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אנחנו כן חושבים שצריך לקדם נשים, כמובן גם נשים ערביות, אנחנו מקווים שאנחנו נצליח יותר משאנחנו עושים היום, אבל אנחנו עושים יותר ממה שעשינו לפני שנה ולפני שנתיים. תודה רבה.

תודה איילה ואת יודעת שמה שאני אומרת זה לא מופנה אישית לאף פקיד ממשלתי, אבל אני חושבת שאם משרדי הממשלה ומקבלי ההחלטות היו מקשיבים לשטח יותר מהר ממה שהם עושים היום, היינו חוסכים מעצמנו ומהציבור הרחב הרבה סבל. כשדיברנו ב-2004 על החסמים בתעסוקת נשים ערביות – כל גורמי הממשלה וכל הגורמים הממסדיים דיברו על חסם תרבותי ואנחנו אמרנו – אין תחבורה ציבורית, אמרנו שאין מעונות יום, אמרנו כמה דברים. עד שלמדו את המנטרה הזו וחזרו על חמשת החסמים שפתחתי בזמנו במחקר שהובלתי בנשים נגד אלימות, לקח 10 שנים. אז אני אומרת לכם, תבדקו את התכניות שלכם כי התכניות האלה לא מניבות את התוצאות הרצויות, אם כבר 5 שנים עובדים על נושא תעסוקת נשים ערביות ובינתיים הצלחנו רק להעלות את האחוזים ב-5 אחוזים ונעצר, כבר שנתיים הסטטיסטיקה במקומה מדשדשת. למה? כי הגענו לתקרה חדשה שצריך לפרוץ אותה ופורצים אותה כאשר עושים הערכה אמתית ובודקים מה קורה בשטח ולצערי, זה לא קורה.

טוב, אני מבטיחה לך שאני אעביר לך את ההערכה שלנו.

חברת הכנסת יעל כהן פארן שאני מאד שמחה שהגעת.

תודה רבה. זה יום מאד עמוס עם המון ועדות ובאמת, אני מברכת על הדיון והדברים שנאמרו עד עכשיו היו בהחלט גם חשובים ומעניינים, אבל גם דורשים פעולה קצת יותר נמרצת, בעיני, מצד הממשלה ובואו נשים את זה על השולחן, אני גם חברה ונמצאת הרבה בוועדה לצדק חלוקתי ובאמת, הבעיות של עוני בארץ וחוסר הצדק המשווע לא מעניינות את הממשלה הזאת. אני אומרת את זה בצער, אני אומרת את זה בביקורת כמובן, יש פה 10 שנים שהממשלה מתעדפת מגזר מסוים ואי אפשר להתעלם מזה שתקציבי עתק שמועברים לתשתיות בשטחים ולכל מיני תקציבים בהתנחלויות היו צריכים ולא מועברים לתשתיות החברתיות של ישראל ולתשתית האנושית הבסיסית והחלשים ביותר הם הנפגעים פה ואני אומרת את זה בצער ואני חושבת שהממשלה הזאת עוד יותר מקודמותיה עושה פשוט עוול נוראי לאזרחים החלשים ביותר בחברה.

אני בדיון הזה רוצה רגע להתיחס לנושא ולהוסיף עוד רובד לנושא שנקרא ביטחון תזונתי. הרי זה נושא הדיון- - -

תזונתי ורפואי.

בריאותי גם, כן. אני רוצה רגע להתייחס לביטחון תזונתי, כי אני לא שמעתי כאן ואני מתנצלת שלא הייתי כל הדיון, אבל באמת זה יום מאד עמוס, התייחסות – ביטחון תזונתי כמו שאני רואה כאן הוא לתת קצת יותר כסף ומשאבים, שזה בסדר גמור וחשוב מאד, אבל אני חושבת שחסר פה הרובד של האיכות. אוקיי? הרי לקנות את זה, זה לא ביטחון תזונתי וזה לא עוזר לאף אחד מלבד לחברת קוקה קולה ויש פה עניין של צד הסברתי וחינוך לציבור של איכות המזון וביטחון תזונתי הוא קודם כל ביטחון של לקבל את כל מרכיבי המון הדרושים לאדם ובטח לילדים ולאישה, זה הבריאות שלנו. היום אני חושבת שביטחון תזונתי יכול להיות מושג גם במשאבים מוגבלים, זה רק עניין של גישה ושל מודעות וכשנכנסים לחנות של פיצוחים ואוכל מאד בסיסי אפשר לצאת עם המון אוכל במעט כסף, זה הכל שאלה של מה אתה קונה. אני לא מדברת על לקנות תמרים ודבלים, אלא לקנות את האוכל היבש הבסיסי, הבריא ביותר.

אגב, כל האוכל המעובד, ויש פה מהלכים גדולים של משרד הבריאות, כולו לא בריא בעליל. לקנות אוכל בסיסי, פירות וירקות ופה זה עניין שאני לא מכירה אם יש מחקרים עליו בישראל, אבל אני יודעת בפירוש מארצות הברית שיש על זה המון מחקרים שהאוכלוסיות החלשות ביותר לא מגיעות לאוכל בריא ולאוכל הבסיסי, ירקות ופירות יקרים להם מידי וגם בארץ אני יודעת שזה בהחלט מתחיל והם קונים רק אוכל מעובד ולכן, גם אם יש להם כסף לאוכל, הם קונים אוכל גרוע וזה משהו שצריך להיות גם בדיון, במיוחד מול נשים שצריכות להאכיל את הילדים ואת המשפחה שלהם, זה צריך להיות חלק מההנחיות או מגע עם המערכת הסוציאלית, גם עם מערכת הרווחה, זה צריך להיות אחד הרבדים שאתם מטפלים בו, בעיני לא פחות חשוב. תודה.

תודה, אני רוצה לעשות קצת סדר. אני יודעת שאנחנו התחלנו באיחור, אבל יש לנו עוד ישיבה ב-11. אני יכולה לסחוב את הדיון עד 11:10 ולא יותר, כי יש גם דיון אחרי הדיון הזה אז אני מבקשת ככה, כל מי שתדבר או ידבר מעכשיו זה ממש שתים-שלוש דקות גג ואני אחתוך, אז תתחילו ישר בדברים החשובים לכם להעלות. אני רוצה לתת לנעמה ירדני מלתת, נמצאת? בבקשה. ממש, ישר וקולע.

בדוח העוני האלטרנטיבי האחרון שהוציא ארגון לתת אנחנו התמקדנו באוכלוסייה של אמהות חד הוריות ולפי המדד הרב מימדי, הן באמת נמצאות בשיעורי עוני הרבה יותר גבוהים מהאוכלוסייה הכללית. אמהות חד הוריות נמצאות בעצם בשיעורי עוני של 36 אחוזים לפי מדד העוני הרב מימדי לעומת 25 אחוזים באוכלוסייה הכללית. מעל מחצית מהאמהות החד הוריות שנשאלו בסדר שלנו מצביעות גם על זה שהן נאלצו לוותר על ליקויים חמורים בביתן וגם נאלצו לוותר על טיפולים רפואיים, תרופות וטיפולי שיניים וזה בהשוואה לפחות מ-30 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בנוסף, 30 אחוז מהן הצהירו על זה שאין להן מספיק כסף לאכול ארוחות מאוזנות, אנחנו עושים הרבה צעדים גם כדי להעלות את המידע וגם כדי לנסות לשפר את זה באוכלוסייה הכללית בקרב אמהות חד הורית.

תודה, שיא. פחות מדקה. אתם רואים איך אפשר לדבר פחות מדקה ולהיות יעילים? קצר וקולע. משרד הבריאות, גב' יעל ענבר, בבקשה גברתי.

קודם כל סליחה, רק הבוקר נודע לי שאני אמורה לדבר, אני לא ידעתי שאני מייצגת את כל משרד הבריאות. אני דיאטנית במקצוע שלי, אני באה מלשכת הבריאות מחוז דרום, אני מאד מעורה בדברים שהציג ד"ר רוני קאופמן. אני פה במיוחד בשביל לדבר על האוכלוסייה הבדווית במחוז דרום, לא שחסרים לנו עניים גם במגזר היהודי, אבל אני חושבת שבמגזר הבדווי המילה עוני לא מתחילה אפילו לתאר את המצב ולכן שאלתי גם האם ישובים בדווים נכללים בתכניות של משרד הרווחה.

כן כן, בוודאי, אבל צריך לזכור שיש אוכלוסייה שלמה שכמעט לא מגיעים אליה השירותים החברתיים שהם נמצאים בכפרים הלא מוכרים.

הבדווים שגרים בפזורה, אני מאד שמחתי לשמוע את מה שאמרה חברת הכנסת יעל כהן, כי זה בדיוק מה שרציתי לומר שהם מקבלים את הכרטיסים הנטענים, צריך גם לוודא שמה שנרכש בכרטיסים האלה באמת זה אוכל בריא, כי אפשר, כמו שאמרת, להגיע וזה הדגש שאנחנו עושים – לשכת הבריאות, מחוז דרום, אחיות טיפת חלב שעושות עבודות קודש במעט תקנים שיש להם, אנחנו מעסיקים גם נשים מהאוכלוסייה הבדווית בתקן של מגשרות תרבות בתחנות טיפות חלב, נשים בדוויות שעברו הכשרה מאד מעמיקה בכל התחומים בעקבות מה שדיברת, בתוך פרויקט שנועד לצמצם את תמותת התינוקות במגזר הבדווי שאנחנו יודעים היום כמה חשוב גם נושא התזונה וכבר מההריון כדי לצמצם את התמותה. אז נמצאות נשים, מהאוכלוסייה הבדווית, בתוך תחנות טיפות חלב, לא מספיק שעות כמובן – מדריכות את הנשים שבאות על איך לאכול, איך ךשמר את התזונה גם המסורתית הבדווית וגם- - -

המגשרות מועסקות על ידכם?

הן מועסקות - - - לצערי הרב זו תכנית שהופעלה במשך הרבה שנים על ידי אוניברסיטה בן גוריון בצורה מדהימה, היא נעצרה לשנתיים כי היא יצאה למכרז והן מועסקות על ידי חברת פמי פרימיום, אבל כמובן שאנחנו - - -

במימון אבל של משרדי ממשלה?

מימון של משרד הבריאות, מימון מאד קטן, תקציב מאד קטן.

תקציב מאד קטן, אז את יכולה לתאר לעצמך באיזה תנאים הן מועסקות.

אבל הן מועסקות, לפחות הן מקבלות את כל התנאים, את זה אני שמחה לשמוע אבל סך הכל מדובר על 10 נשים.

בכל המגזר?

שעובדות בכל טיפות החלב, אבל יש לנו גם הרבה נשים בדוויות שלא מגיעות לטיפת חלב. מגיעות אליהם ניידות שנותנות חיסונים, אצלם, אני לא יכולה להגיד להם תבחרי אורז מלא במקום אורז לבן, אין להם אפילו את הכסף לאורז הלבן, אז ידנו- - -

אני ישבתי והקשבתי ואני הייתי רוצה באמת שכולם יאכלו אוכל בריא, אבל כדי שכולם יאכלו אוכל בריא המדינה צריכה לסבסד את האוכל היקר הזה, זה הופך לנחלתם של- - -

הבסיסי הוא דווקא זול.

אפשר בהחלט לאכול את האוכל הבריא הזול, יש מזונות כמו קטניות וחוביזה שהן קוטפות עכשיו ומעשירה את התזונה, אבל אני עכשיו מדברת אישית, משהו ששנים אני חושבת אותו ולא יודעת אם מישהו במשרד הבריאות חושב כמוני, אבל התחילה גב' מקודם - - -

את חייבת למהר, אני מאד מצטערת.

תחזירו את האוכל לבתי הספר, את המטבחים המבשלים לבתי הספר שהילדים יקבלו ארוחת בוקר וארוחת צהרים ואז האישה לא תצטרך לחסוך מהפה שלה כסף. מפעל ההזנה עובד חלקית בלבד.

אוקיי, תודה. ד"ר יבגני מרזון? בבקשה, מנהל מחלקה בקופת חולים לאומית.

שלום, קודם כל אני רופא משפחה ואני עובד כרופא משפחה גם בהתישבות וגם ביהודה ושומרון, שגם שם גרים אנשים בעוני. מה שאני רוצה להגיד שאני שמעתי ואני מסכים עם הרבה, אבל יש הרבה דברים שאני לא מסכים איתם ואני מדבר גם על האחריות של הבן אדם. גם אחריות של המטופל. נכון שיש מסלו ויש את ההיררכיה שלו, אבל יש גם אחריות של המטופל והרבה פעמים אני, כרופא משפחה – אנחנו מדברים על האחריות של המדינה, אחריות של הממשלה, אבל גם יש מטופל שאומר אין לי כסף לקנות את התרופה או אוכל, אבל כשאתה מסתכל יש לו אייפון הרבה יותר משוכלל מהאייפון שלי.

אולי למטופל אבל לא למטופלת, אנחנו מדברים על נשים עכשיו.

מי אתה שתקבע לו מה כן ומה לא? תתמקד באחריות שלך, אל תאשים את הקרבן.

יש את זה. אני לא מאשים את אף אחד.

לא לא לא, אני לא ארשה עכשיו שכולם יתפרצו, לא שמעתי אבל בואו נעשה את זה באופן מסודר. מי שיש לו תגובה – יגיד.

סליחה, רגע בשתי קופות חולים – לאומית וכללית – יש מיזם מאד גדול למניעת סוכרת, זה מיזם משותף עם משרד הבריאות, עם מיזם אגח סוכרת, עם ביטוח לאומי וזה ממוקד במקומות החלשים ושם אנחנו מאד מתקשים לגייס אנשים. אנשים מקבלים בחינם הדרכה, מקבלים דיאטנית, מקבלים יעוץ מחנך ספורט ואנחנו מתקשים לגייס אנשים, אז אולי אנחנו צריכים להשקיע בחינוך, אולי לדבר על זה יותר בחינוך ילדים ואנשים כי בעצם יש גם אחריות של מטופל. אני לא מאשים את אף אחד.

אוקיי. תודה.

הן לא יכולות - - - ללכת לעבודה כי אחרת יפטרו אותן, איך הן יכולות לבוא? הן לא יכולות. לצאת מהעבודה בשלושת רבעי משרה או חצי משרה- - -

סליחה, אני לא אכנס עכשיו לניסיון להשתיק את כולם, הכוונה מהדיון הזה היא לא להשתיק אלא דווקא להציף את הבעיה, אז בואו נעשה את זה באופן מסודר, נשארו לנו כמה דקות. אני רוצה לשמוע מהמוסד לביטוח לאומי, הגב' נתנאלה ברקלי, בבקשה גברתי. אני מבקשת ממש ממוקד.

ממש ממוקד, אני ממינהל המחקר של ביטוח לאומי, בשנים 2011, 2012 ערכנו סקר מטעמנו בנושא של ביטחון תזונתי, אני מזמינה את כולם כמובן לקרוא אותו, אבל מה שמצאנו – חקרנו את כל האוכלוסיות שיש, אבל לגבי משפחות עם ילדים ומשפחות חד הוריות בפרט, מצאנו ש-45 אחוז- - -

עשיתם את זה גם בנגב?

אנחנו פקדנו אוכלוסיות מכל רחבי הארץ, אבל אנחנו מתבססים- - -

על הלמ"ס שלא מגיע לשם.

לא לא לא, לא, אנחנו פקדנו אותם, אבל אני כבר אומרת שהייתה לנו בעיה להגיע למשפחות האלה כי זה סקר טלפוני, זאת אומרת לא פגשנו פנים אל פנים את האנשים- - -

כלומר לא הגעתם לאוכלוסייה הכי צריכה את המפקד הזה.

נכון. כי זו אוכלוסייה- - -

לא חבל לבזבז את הכסף על מפקד כזה?

למרות שכן הגענו לאוכלוסייה ערבית ויש לנו ייצוג מספק שלה, גם מהצפון, גם ירושלים וכו', יש לנו בעיה עם האוכלוסייה הבדווית.

לא, לא שיש לכם בעיה עם האוכלוסייה, יש לכם בעיה עם צורת העבודה. תשנו את צורת העבודה שלכם ותגיעו לאוכלוסייה, זה נשמע כאילו – אני לא יודעת – הם חיים במאדים. הם בתוך המדינה, רק המדינה צריכה להתאמץ להגיע אליכם.

אני מסכימה איתך ואנחנו ממש לא- - -

אוקיי, מה אתם מתכננים לעשות?

קודם כל רק נקודה אחת לגבי המחקרים שנעשו ב-2011, 2012, באמת מצאנו ששיעור האי ביטחון התזונתי בקרב משפחות עם ילדים ובפרט חד הוריות מאד גבוה – 45 אחוז, כאשר 21 אחוזים מהם הם במצב שנקרא 'אי בטחון תזונתי ניכר'.

אני מבקשת משהו, כבר סקרנו את הבעיה, אנחנו יודעים מה המצב, תגידי לי מה הביטוח הלאומי הולך לעשות כדי לפתור את הבעיה.

אין לנו תכניות של ביטחון תזונתי- - -

אוקיי, תודה.

לא, אנחנו כמובן תומכים, אנחנו בקשר עם משרד הבריאות ואנחנו תומכים בתכניות ההזנה, אנחנו חלק מהועדה לביטחון תזונתי שקיימת. אנחנו כמובן עובדים גם במישור של חקיקות של חוקים שאמורים – כמו שגלית ציינה לגבי הבטחת הכנסה, העברנו את המהלך הזה, אני רק רוצה לציין שאנחנו עכשיו בעיצומו של מחקר שאנחנו - - - ל-12 אלף אנשים- - -

גברתי, אני מאד מבקשת, סליחה, אין לנו זמן לשמוע על המחקרים. הייתי רוצה לשמוע על צעדים, על תכניות, על הביטוח הלאומי שלוקח על עצמו, המנכ"ל שלכם רק לפני שבוע אמר – אם לא יעשה דבר, הפערים האלה עוד יגדלו ויגיעו למחאה שלא תהיה שקטנה כמו שהייתה מחאת מעמד הביניים לפני כמה שנים, אז הייתי רוצה לראות את הביטוח הלאומי קם על הרגליים ועושה תכנית כדי לסגור את הפערים. דבר כל הזמן על מחקרים זו לא המטרה, אנחנו לא מוסד מחקרי פה, עם כל הכבוד. תודה.

אני יכולה להגיד משהו לגבי הביטוח הלאומי?

לא, שניה.

באנו מרחוק כדי לדבר.

אני יודעת שכולכן רוצות לדבר אבל לצערי הרב ואני רוצה להגיד שפנינו דווקא לקצין בכנסת על מה שנעשה בכניסה וקיבלנו תשובה שהיא לא תשובה בעיני ואני אומרת את זה, זו לא תשובה והתשובה היא שהמשמר עושה את עבודתו נאמנה ובמקצועיות רבה, אין לי ספק, השאלה היא מי קיבל את ההחלטה להקדים תור על תור, זאת היתה השאלה ואני עוד אתעקש לקבל עליה תשובה. בבקשה מיטל, כי אם אני לא אתן לך- - -

השם שלי זה כהן מיטל, אתם מסתכלים על העוני בעיניים, תסתכלו, אני הפנים של העוני.

אני רק אבקש מיטל, אני לא אתן יותר משתי דקות, את תבחרי מה תגידי בשתי דקות.

אוקיי, אני אגיד ככה – אני עניה לצערי, אני אגיד לכם עוד דבר, אני לא נתמכת רווחה כי ברחתי מהרווחה, מהפחד שלי שכל חצי שנה עשו לי וועדות החלטה ועם זה שאני לא מטופלת ברווחה אז אני לא זוכה לסל מזון, לכל מיני הנחות, לכל מיני דברים, גם טיפול בעמותות פה שיש לא מטפלות בי. אני אמא ל-4 ילדים מתחת לגיל 18 ויש לי עוד שני ילדים שהם יותר מבוגרים, אחד מהם חייל שכל ההוצאות הכלכליות שלו נופלות עלי כי הוא חייל במדינת ישראל ואני לא מקבלת שום הטבה.

אני רוצה להגיד לכם עוד משהו, אני הייתי מקבלת מזונות, אבל ברגע שחליתי ויש לי 100 אחוז אי כושר עבודה לקחו פתק, מכתב, שלחו לגרוש שלי – הנך מתבקש להפסיק לשלם את המזונות, כי הגב' עברה את רף ההכנסה. השאירו אותי עם קצבת נכות בלי מזונות. מזונות צריך להוציא אותם ממבחן ההכנסה, מזונות זה של ילדים בלבד. המזונות מגיעים לכלכל את הילדים, את התרופות שלהם, את ההוצאות שלהם, את הבית ספר שלהם- - -

אוקיי, מיטל- - -

ברגע שיעשו את ההפרדות האלה בקצבאות, אנחנו נוכל לחיות יותר בכבוד ולא נצטרך אפילו את הסחבת הזו עם הרווחה שאני באמת לא כל כך אוהבת את הרווחה. זה מה שבעצם רציתי להגיד, זה מאד חשוב לי.

תודה רבה. חגית מרון, קבוצת שינוי חד נשית, חד הורית.

אני חד הורית. אז שמי חגית, אני אם חד הורית 9 שנים לשני ילדים ואני יכולה להגיד שאני אישה עובדת מאז ומתמיד. אני בעצם רוצה לדבר על מה שקורה מול הביטוח הלאומי שגם כשאני עובדת ונשכרת, ביטוח לאומי לוקח את ההכנסה שלי ולפי זה בעצם קובע את המזונות שמגיעים לי, אני לא מקבלת מזונות מהאבא ועוד יותר מזה, עכשיו גם לקחו לנו מס הכנסה שלילי מה שהולך להוריד לי משמעותית את ההכנסה. אם אנחנו מדברים פה על עוני וביטחון תזונתי וגם תרופתי אז מאד מאד משפיע, אצלי בבית לפחות, גם אם אני צריכה לעשות בעצם שיקולים אם לקנות לי תרופות או לילדים, אם לשלוח את הילד לאבחון וגם מבחינת אוכל. אין ספק שיש לי הרבה דברים שאני לא יכולה לקנות להם, אני לא מדברת על מותרות אלא על דברים הכי בסיסיים שיש.

תודה רבה.

מעבר לזה, סליחה, אני רוצה להגיד משהו, לדוגמה יש לי עובדת סוציאלית שראתה שהמצב שלי לא מזהיר והיא התחילה לעזור לי בסלי מזון, משהו שלי עצמי גורם לעוגמת נפש לגמרי ואני מתביישת להראות את זה לילדים שלי.

היא אישה עובדת.

ואני עובדת במשרה מלאה.

למה אישה עובדת מגיעה למצב שהיא מקבלת סלי מזון כי ביטוח לאומי לוקח חלק ממזונות הילדים בגלל שהיא עובדת.

אני מצטערת, אני חייבת להפסיק את זה, לא בגלל שאני לא מבינה את החשיבות של הנושא של מזונות, כולם יודעים שאנחנו קיימנו דיונים על זה, אנחנו נאבקות על זה- - -

אבל גם השינוי לא עוזר.

מה?

השינוי לא עוזר.

בסדר, יש ויכוח סביב זה, אני העברתי שלחלק מהנשים זה דבר שהכניס עוד תוספת מסוימת להכנסה שלהן, שהיא לא משנה עולם ומלואו בשבילן, אבל היא תוספת. אנחנו לצערי הרב במדינה הזו, בממשלה הזו, אוהבים שינויים קוסמטיים, מאד אוהבים אותם. לעשות מהפכות הם לא עושים ואני חושבת שבנושאים האלה הגיע הזמן לדרוש מהפכה אמתית כי אחרת, מה שיקרה – לא אני רק אומרת את זה, מר יוסף אמר את זה – כנראה צריכים לחכות עד שתהיה מחאה והפעם היא לא תהיה מחאה שהיא תתקיים רק בשדרות רוטשילד בתל אביב, אלא היא תהיה מחאה דווקא במה שהם קוראים לו השוליים והפריפריה, השוליים יהפכו למרכז המדינה. אבל בלי לעשות שינוי אמתי, נמשיך כולנו לסבול ואני מצטערת שאני חייבת לסיים את הדיון הזה, כולם יודעים שמה שבטוח אצלי בדיונים יודעים, זה לא סוף הדיון, אלא זה התחלה של דיון שיתמשך ונביא אותו ואנחנו רואים איך הנושאים מחוברים ומתחברים. גם דיור ציבורי, גם עניין המזונות, גם עניין העוני, גם היחס של הממשלה לערבים הבדווים בנגב וגם איך הלמ"ס אוהב לסקור רק מה שייתן לו תוצאות טובות, שימשיכו את הכיוון של הממשלה והמדיניות שלה.

אני פתחתי בזה ודיברתי על זוגות שהם עניים, אתם בחרתם לדבר על מה שדיברתם ואני חושבת שהגיע הזמן גם שניקח אחריות בזה שאנחנו נציף ונעלה את כלל הבעיות ולא נתמקד רק בצד אחד. מה שאני הייתי רוצה להגיד שלצערי הרב המדיניות הנוכחית במדינת ישראל שמובילות הממשלות ב-10 או 15 השנים האחרונות רק מחזקת את העוני ולא ממגרת אותו ולא נאבקת בו. הכיוון חייב להיות לא לשינויים קוסמטיים ולא תכניות שמטפלות רק בצד השולי של העניין.

15 מיליון שקל – אני אמרתי את זה, אם יש במדינה 15 מיליון שקל לשים על נסיעות, אז יש 15 מיליון שקל לתמוך בנשים הרות שסובלות מחוסר תזונתי. אנחנו לא נדבר על דברים אחרים שלא יוצאים מתקציב המדינה, אבל אני רוצה להגיד, מיגור תופעת העוני נעשה על ידי חיפוש הצדק ומדיניות של צדק ולא מדיניות של צדקה. אף אחד לא רוצה צדקות, אנחנו כולנו אזרחים במדינה הזו, כולנו משלמים מיסים, כולנו תרמנו ביום אחד או באחר ואנחנו מדברים על זכויות ואנחנו מדברים על אחריות קולקטיבית ממסדית, זה העיקר. על המדינה נופלת אחריות ועל הממשלות כלפי האזרחים שלהם, אף אחד לא מבקש צדקה.

אני ביקשתי חומר תוך כדי הדיון שאני ארצה לקבל לידיים שלי, לא אחזור עכשיו על הרשימה. בעניין הסל, אנחנו נפעל גם כוועדה ואני כיושבת ראש ועדה תראו אותי מחויבת למאבק הזה כדי להשיג את הסל הזה ואנחנו נתאם פגישה כדי לחשוב איך מקדמים את הנושא. וגם כמובן, העמדה שלנו בעניין המזונות ובענין הפרדת הקשר בין הכנסת האישה לבין קבלת המזונות – אני חושבת שאם צריך לעשות איזו שהיא בדיקה כזו וקשר כזה – זה יעשה לפני ההחלטה על המזונות של הילדים. רוצים לקחת בחשבון את ההכנסה של שני ההורים? תקחו אותה בחשבון לפני שמחליטים על גובה המזונות, לא אחרי המזונות ואז קושרים את זה כאילו זה הכנסה של האישה. המזונות זה לא הכנסה של האישה, זו זכותם של הילדים לקבל מההורה שלהם.

אני נועלת את הישיבה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.